ארכיון תג: לימור שריר

הרופאים הרפואה ועולם הספרות היפה -סקירה על :הרהורים על ספרות ורפואה-דילמות ביחסי רופא-חולה מאת ד"ר לימור שריר

כל בני האדם זקוקים לעזרת הרופא שיקל על סבלו, יביא מזור לתחלואיו ואף יציל את חייו .

לא מעט סופרים היו רופאים. מה אנו יודעים באשר לזהותם, לסגנון כתיבתם, לנושאים שבהם עסקו, האם שילבו מקרים בהם פגשו בעולם הרפואה בכתיבתם וכיצד השפיע הרפואה על כתיבתם?

בספרה החשוב, המאתגר והמעניין של ד"ר לימור שריר, הרהורים על ספרות ורפואה: דילמות ביחסי רופא-חולה. ( הוצאת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, 2016 ) המחברת פורשת בפנינו בצורה ייחודית  את הזיקה בין הספרות והרפואה, תחום שהוא נדיר ביישומו. יתכן והפרספקטיבה המשלבת ספרות ורפואה מקורה  באישיותה של הכותבת, שבהכשרתה המקצועית הוא רופאה, אך עיסוקה בשנים האחרונות הוא כתיבה (הן של ספרות בדיון, והן ספרי הגות ומחקר, שהטקסט שלפנינו מציג בבהירות דואליות זו).

mabat170x227

ד"ר לימור שריר פרסמה רומנים וקבצי סיפורים שזירת התרחשותם היא נפש האדם וביניהם שזור מבלי משים עולם הרפואה אותו היטיבה להכיר בהיותה רופאה .ספרה הנוכחי הינו ספר עיון והגות העוסק בחיבור שבין ספרות, פילוסופיה ורפואה . קדם לו ספר הגות מקורי ומעניין: מרטין בובר- מבט מקרוב שבו מתארת שריר את הפילוסוף הנודע מזווית אישית באמצעות שיחות שניהלה עם נכדתו וחושפת בפני הקורא מאורעות ותכונות אופי שלא נודעו באשר למרטין בובר ולמשפחתו מעבר לניתוח משנתו ומחקריו שמופיעים בצורה מעמיקה בספרה.  (ראו את המבוא שלו כאן )

ספרה הנוכחי על ארבעת כרכיו ועשרת שעריו, הינו מאגר אנציקלופדי של ידע בנושא ספרות ורפואה שנאסף ונחקר על ידי הסופרת כדי להנחיל אותו לאחרים.

בהיבט הספרותי, לבד מקטעים פואטיים, מכיל הספר דוגמאות רבות ליחסי רופא-חולה בטקסטים של סופרים קאנוניים וידועים בסצנת הספרות המקומית והעולמית. ד"ר לימור שריר עורכת מחקר מעמיק ומקורי בסוגיה זו ביצירותיהם של א.ב. יהושע, עמוס עוז, חיים באר, דן בניה סרי, אלי עמיר, ואף בוחנת את ייצוג העולם הרפואי ביצירות פרי עטה.

מעניינת היא התייחסותה לסופרים שהיו רופאים בתקופות היסטוריות שונות . אציין סופרים רופאים שכתיבתם קרובה ללבי:  הסופר  הצרפתי  פרנסואה רבלה- מחבר סיפורים סאטיריים על הענקים גרגנטואה ופנטרוגאל במאה ה-15, שנחשב לאחד מאבות הספרות הצרפתית המודרנית. ארתור קונן דויל- יוצרו של שרלוק הולמס ומארג ספרות הבלשים שהיא כה חביבה עליי, ארתור שניצלר- הסופר האוסטרי-יהודי ועוד רבים אחרים.

הסופרת מתבוננת בעולם הרפואה דרך יצירות הלקוחות מהספרות העולמית, מחזות ויצירות קולנועיות . היא עורכת דיון מעניין במובאות מכתביהם של אנטון צ'כוב, (חדר חולים מספר שש), אקסל מונטה ( מגילת סן מיקלה), ארצ'בלד ג'וזף קרונין ( דרכו של שנון), וויליאם קרלוס ויליאמס (סיפורי רופא), מיכאיל בולגקוב (רשימותיו של רופא צעיר), יאנוש קורצ'אק (כאשר אשוב ואהיה קטן) ועוד.

( גילוי נאות: מאמר שלי בנושא ספרי הילדים של יאנוש קורצ'אק  מצוטט בספר).

המחברת מתעמקת בספרו המונומנטלי של אלבר קאמי "הדבר" שבו מוצג רייה הרופא כדמות מוסרית בעליל הנלחמת נגד המַרְעִין בִּישִׁין של המוסדות החברתיים. החברה הממוסדת ובעיקר, מוסדותיה רואים את האינטרסים הצרים שלהם ולא את טובת הציבור או החולים כיסוד מוסד של מלחמת הרופא האידיאליסט נגד פגעי החברה.

בהיבט הרפואי-מדעי ניתן להבחין לא רק בסקירות היסטוריות של מחלות וניסיונות לבאר את פשרן מהתחומים של פסיכיאטריה, מחלות זיהומיות (שחלקן פס מן העולם), נוירולוגיות ואחרות לצד ניתוח אספקטים רפואיים-מדעיים בפני עצמם וגישות חדשניות המתייחסים למחלות נפוצות בימינו. בחלק זה ניתן גם ייצוג לאסכולות שונות בכל תחום. כך, למשל, לצד התייחסות מעמיקה לפסיכיאטריה, מצד בכירי התחום, ישנה גם התייחסות לאסכולת האנטי פסיכיאטריה, מהלך שלא רק מגוון ומעשיר את הדיון, אלא מציג את המורכבות של התחום. מורכבות זו מוצגת באופן מרתק בדיונים שונים ומרתקים שעורכת ד"ר שריר עם  אנשי ספרות, מדע ורוח ביניהם בולט הדיון עם פרופ' שלמה גיורא שוהם על סטייה, טירוף ויצירה.

בנוסף לסקירות ההיסטוריות מופיעים בספר אזכורים של היפוקרטס וגלנוס, שבועת הרופאים, הקורפוס ההיפוקרטי, המוח בעידן העתיק, ההיסטוריה של השיגעון ועוד. קוראי הספר יופתעו להיווכח כי דילמות שהעסיקו את הרופאים במהלך ההיסטוריה רלוונטיות גם בימינו.

Image result for ‫לימור שריר‬‎

ד"ר לימור שריר בקורס

מעניינת במיוחד התייחסותה הרב-מימדית של המחברת לדמותו של הרופא הנבחנת בספר דרך נקודות מבט היסטוריות, אתיות, ספרותיות ופואטיות כאשר לצד ההיבטים ההומניסטים, האידיאולוגיים, האלטרואיסטים והגדולה שבדמותו (הרמב"ם) נבחנת ביקורת על דמותו החוטאת בחטא ההיבריס,(עגנון), על "הטוב שברופאים לגיהנום" (תורה ותלמוד) על פחדיו וחוסר הביטחון שהוא מפגין בעת הטיפול בחוליו ( בולגקוב), על מצב בריאותו ( רבלה) על חמדנותו ( מולייר), על נטייתו  הפטרנליסטית (קרלוס ויליאם), על אכזריותו (פוקו) ועוד. באופן זה המחברת מרחיבה את תחום המחקר לא רק לדמותו של הרופא בעיני מטופליו אלא גם כיצד היא נבחנת  בעיני עצמו ואיזה מקום הוא תופס  בחברה בתקופות היסטוריות שונות.

בפרק מיוחד עוסקת המחברת בהיבטים אתיים של העיסוק הכולל ברפואה. במסגרת זו מופיעים בספרה של שריר הדיונים המוכרים במוות, המתות חסד, אתיקה רפואית, ההתייחסות המשפטית למוות (חוק החולה הנוטה למות, חוק זכויות החולה, אמנות אתיות בין רופאים לחברות תרופות, ועוד). בנוסף ישנן גם התייחסויות לדילמות אתיות, כמו זו שערכה ד"ר שריר בדיון עם פרופ' יוסי יזרעאלי באתיקה במחזות פירנדלו ואיבסן.

בשער שנושאו רופאים בתקופת מלחמת העולם השנייה מנתחת המחברת את דמותו של הרופא בשואה כאשר לצד הרופא שדבק בשבועת היפוקרטס נולד סוג אחר של רופא הבוגד בשבועתו ובייעודו והופך למרצח. מעניין במיוחד הוא תיאור דמותו של רופא אוסטרי לא יהודי בתקופת אוסטריה של היטלר, גיבור ספרה של ד"ר לימור שריר: "הבית על האגם" המתלבט ומתחבט בבעיות של מוסר ומצפון, בשיגעון האישי ובשיגעון הקולקטיבי.

ספרה של ד"ר לימור שריר הרהורים על ספרות ורפואה- דילמות ביחסי רופא חולה נולד בהשראת קורס ספרות ורפואה אותו תכננה ד"ר לימור שריר במיוחד לסטודנטים לרפואה בפקולטה ע"ש סאקלר בהיותה בוגרת שלה.

%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a8%d7%a2%d7%9d-%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a1-%d7%a2%d7%95%d7%96

לימור שריר עם עמוס עוז בקורס "הרפואה והספרות " וסטודנט ששואל שאלה.

ד"ר שריר  אף מנהלת את הקורס  שזוכה להצלחה רבה באוניברסיטת תל-אביב מ-2010 – זה שבע שנים . במסגרתו היא מפגישה את הסטודנטים עם סופרים, משוררים , אנשי הגות ואתיקה לצד רופאים בכירים. באמצעות מפגשים אלה, סוברת ד"ר שריר יבינו הרופאים לעתיד כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

אומרת שריר: "במסגרת קורס ספרות ורפואה אני חושפת את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה נועד לשכלל לדעתי את יכולתם של הסטודנטים לרפואה להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. מעבר להעשרה התרבותית שאליה נחשפים הסטודנטים במהלך הקורס אני סבורה שתיאור ספרותי חי של המחלה והרגשת החולה מקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ומעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. כמו כן מגביר את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ומשפר את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית מעבר לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו והגברת יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת".

כאמור, חשוב לזכור שלימור שריר עצמה אינה "רק" רופאה אלא גם סופרת בולטת  בספרות העברית שעסקה רבות, מטבע הדברים, ברפואה ביצירתה. בסדרה אפשר לקרא גם מאמרים של כותבים אחרים על יצירותיה, כמו חוקרת הספרות פרופ' נורית גוברין.

%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%9d-%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%95-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3

לימור שריר בקורס עם הרופא הסופר ד"ר עידו נתניהו והמרצה לפילוסופיה פרופסור יוסף אגסי 

ד"ר שריר הבהירה בהקדמה לספר שהוא מתוחם לקורס ספרות ורפואה ולכן יעסוק בעשרה שערים ואין היא יכולה לעסוק בכל תחום ותחום של ספרות ורפואה אך מכיוון שד"ר שריר מתכוונת להמשיך את הסדרה הייתי רוצה לראות בה התייחסות לנושאים נוספים.

ד"ר שריר התייחסה בהרחבה ל"הדבר" של אלבר קאמי אך הייתי רוצה לקרא על ההתייחסות למגיפות בספרות האימה  ובספרות  המותחנים והמדע הבדיוני. ישנן  יצירות חשובות בז'אנרים אלו על הנושאים הללו, שמן הראוי היה להתייחס אליהן כמו כן, אין התייחסות לסופרים שאינם דווקא מלב לבו של הממסד הספרותי אבל תרמו תרומה חשובה להצגת הרפואה בספרות לקהל הרחב למשל סופר המדע הבדיוני ה.ג. וולס שלמד ביולוגיה. הייתי רוצה לדון עוד בספריו של קונן דויל המוזכר בספר.

לסיכום מדובר בסדרה אנציקלופדית פוקחת עיניים העוסקת בתחום חשוב מאין כמוהו ושמשום מה כמעט לא עסקו בו בחקר הספרות ( או בחקר תולדות הרפואה). אחרי שקראתי את ארבעת הכרכים שוב לא אבחן באותה   הדרך את הרפואה וגם לא את הספרות.

 

ראו גם:

ההקדמה של לימור שריר לסדרה

פרטים על הסדרה

את הספרים אפשר לרכוש כספרים אלקטרוניים כאן

רפואה וספרות – תרבויות נפרדות ? מאמר מאת לימור שריר

ראו עוד על לימור שריר:

לימור שריר בלקסיקון הסופרים

האישה מול האלוהים – התיאולוגיה של לימור שריר

הרהורים על ספרות ורפואה. כרך א

 

רפואה וספרות -תרבויות נפרדות ?

   

 

בימים אלה כאשר חלה התדרדרות חמורה במצבם של מדעי הרוח באקדמיה, לא רק בישראל אלא גם בעולם, יש מקום יותר מתמיד לנקיטת צעדים שיתרמו לשילובם של  מדעי הרוח עם תחומים אחרים.

 לימור שריר , רופאה בהכשרתה וסופרת – יזמה ותיכננה קורס המשלב ספרות ורפואה עבור הסטודנטים לרפואה בפקולטה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב והיא אף תעמוד בראשו. הקורס הנקרא: קורס רפואה וספרות- דו-שיח רופאים סופרים, ישים את הדגש על רב שיח בין הסטודנטים לסופרים ועל זווית הראייה שלהם לגבי עולם הרפואה, על יחסי רופא-חולה ויעסוק בחיבור בין כתיבה ורפואה.במסגרת הקורס יופיעו בפני הסטודנטיםמבחירי הסופרים, המשוררים וחוקרי הספרות בארץ. 

דיקן הפקולטה לרפואה, הפרופסור יוסף מקורי, שרואה חשיבות  רבה בחינוך רחב אופקים של הרופא העתידי, הסכים לשתף בקורס זה גם תלמידים מפקולטות שונות באוניברסיטת תל-אביב.

להלן מאמר פרי עטה של ד"ר לימור שרייבמן-שריר בנושא  הצורך בשילוב לימודי הרפואה עם עולם הספרות ועל ידי כך לחבר בין שתי תרבויות, שלכאורה לפחות, נראות כנפרדות לחלוטין

 רפואה וספרות -תרבויות נפרדות ?

מאת ד"ר לימור שריר

לימור שריר בספריית הפקולטה לרפואה.

עולם האקדמיה המודרני השתנה לבלי הכר מאז הציע תומס הקסלי לזנוח את לימודי המקצועות ההומאניים ולהתמקד במדע.  

הרפואה נשענת על הנחות יסוד מתחומי ידע מדעיים אבל אל לנו לשכוח שהיא מתבססת על מפגש בין אדם לאדם, בין הרופא לחולה. התמקדות במדע, גורמת כיום לתחושה, שהרופא שבוי במודלים ביו־רפואיים, שהם לא פעם מודלים של הפרדה וניתוק: הטכנולוגיה החדשה מפרידה בין הרופא לחולה והרופא עצמו רואה לפעמים את אברי הגוף שבטיפולו כאילו הם נפרדים מהגוף השלם.

זאת ועוד, מחקרים מדברים על שחיקה ותסכול מתמשך של רופאים כתוצאה ממרוץ אחרי ידע, של כתיבת מאמרים מקצועיים, שלכשעצמם ממעטים לעסוק ברגשות ובחוויות אישיות, התחרות בעולם האקדמי ותפקידים ביורוקרטים שנוספו על עבודת הרופא. תחושתו היא שלעתים, הינו שבוי בעולם טכנולוגי ומנוכר. בנוסף, הרופא לעתיד מפתח אמנם מיומנות ספציפית בתחומו אך עבודתו התובענית  מונעת ממנו מלהיפתח לעולמות אחרים לעתים עד כדי צרות אופקים.

אם נחשוב על כך, דווקא בעולם העתיק, בתקופתם של היפוקרטס וגלנוס כמו גם בימי הביניים בימיהם של איבן סינא והרמב"ם היה הרופא איש אשכולות שעסק בתחומי המדע השונים ובה בעת בכתיבה ובפילוסופיה .

בעולם מתגברת כיום הנטייה להחזיר את משמעות מקצוע הרפואה במונחים של "היות אדם". אחד התהליכים  הבסיסיים ביותר במהלך הזה הוא פיתוח הדיאלוג רופא- חולה באמצעות לימוד מדעי הרוח בבתי הספר לרפואה, תהליך שהוא מתקדם מאוד בארה"ב שם נלמד תחום ה- medical humanities  ( הומנות ורפואה) כחלק מתכנית הלימודים.

על חשיבות הדיאלוג  האנושי מדבר מרטין בובר בספרו "אני־אתה". הגותו מיוסדת על ההנחה שבני האדם עשויים ליצור את עצמם בכל רגע ורגע באמצעות דיאלוג משותף  ש"האדם נעשה אני באתה". הווה אומר: אין לאדם "אני" ממשי אלא רק כשהוא יכול לומר בכל יכולתו "אתה.

שואל מרטין בובר כלום יכול הרופא העסוק  מאוד בעבודת יומו לכנס באמת את הכוח הדרוש להגשמתו הדיאלוג הזה לגבי כל חולה וחולה? כלום אין החולה נהפך בעל כורחו מאתה למקרה עלום שם- ל"לז"?

על הרופא אמר ויקטור פון וייצזקר: "אין הרופא רופא אלא כשהוא עצמו חולה בחולה. ונמצא מתגלגל במידה מסוימת יחסו של הרופא לחולה בהיפוכו. הרופא נעשה חולה של החולה שלו ונקשר לחולה עד כדי כך שהלה מגשים את משמעות המחלה ומגיע לרפואתו, לידי החלמתו. אולם  שעה שמתרבים המקרים פוקע כוח הזיקה, במקום הזיקה בא היחס הניטראלי, המטופל נעשה למקרה אחד מיני רבים, לאובייקט".

אני מאמינה שבחינוכו של רופא העתיד צריך להגיע לאיזון בין כישוריו המדעיים והטכנולוגיים לבין אלה ההומאניים, בין קהות הרגש לעודף רגישות, בין העיסוק במקצוע טכני יבש לבין פיתוח יצירתיות ומקוריות, בין צרות אופקים להשכלה רחבה. 

האדם הינו יצור מורכב ובהחלט הוא יותר מסך הפרטים המרכיבים אותו בדומה ליצירה ספרותית, שהיא יחידה לעצמה הכוללת יותר מסך כל מרכיביה. המפגש בין רופא לחולה איננו פשוט. הוא מפגש של חסד ונתינה במובן הרחב והעמוק ביותר אך גם דרמטי ופולשני. המפגש האנושי הזה מעצב לדעתי את הקשר בין כתיבה לרפואה. לא בכדי בחרו רופאים לאורך ההיסטוריה העולמית במלאכת הכתיבה.

כשהם משלבים בכתיבתם את עולם הרפואה כפי שהם חוו אותו בתקופתם, חלקם בצורה ישירה וחלקם בעקיפין וקצרה היריעה מלהזכירם ו אציין כאן רק אחדים:

 שאול טשרניחובסקי אנטון צ'כוב, אקסל מונתה ארתור קונן דויל, ארתור שניצלר, ויליאם קרלוס ויליאם, יאנוש קורצ'אק , מיכאיל בולגקוב, מיקל קרייטון, , רובין קוק ,פרנק סלוטר  יהודה לבי קצנלסון ( הידוע בשם העט שלו "בוקי בן יגלי ")( חיים חיימוף  עדו נתניהו ואחרים. בטקסטים של סופרים־רופאים אלה, משתקפים חיי החולה סבלותיו ומכאוביו, הרקע החברתי שלו ותגובות בני משפחתו וגם סבך הרגשות האופפים את הרופא כתוצאה מהמפגש עם החולה, ההתנשאות הרגעית, רגשות האשם, רגעי הסיפוק לעומת התסכול ותחושת חוסר האונים כשהוא נתקל במוות ואינו יכול לו.

יש לחשוף את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה אף ישכלל את יכולתם להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. לעתים, תיאור ספרותי חי של מחלה והרגשת החולה יקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ויעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. במחקרים שבדקו את יעילותם של קורסים לספרות ורפואה נמצא, שהם הגבירו את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ושיפרו את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית.

נראה, שקריאת ספרות יפה העוסקת ברפואה מביאה גם לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו, ומגבירה את יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת. זה יאפשר להם גם לבחון את חייהם האישיים באור חדש ומתוך פרספקטיבה מעניינת ובלתי צפויה.
חשוב שהסטודנטים לרפואה יכירו גם רופאים־ סופרים ישראלים ובכך תינתן להם הזדמנות לקיים דיון על בסיס של היכרות משותפת של עולם הרפואה.

מאידך חשוב שהסטודנטים יכירו גם סופרים ומשוררים שאינם רופאים ושכותבים על רפואה בצורה זאת הם יקבלו מושג כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

כשאני מדברת על היכרות עם סופרים אני מתכוונת להיכרות הסטודנטים לא רק עם תכנים אלא גם עם הסופרים והמשוררים עצמם ולפיכך אשלב בשיעורי גם הופעה פרונטאלית של סופרים ומשוררים ישראלים: שיחות שיכללו הקראת קטעי פרוזה ושירה אך גם התייחסות לתהליך הכתיבה עצמו ולבעייתיות הכרוכה בו. פגישות אלו יתרמו להרחבת אופקים ולפיתוח יצירתיות ודמיון.

 משנה חשיבות לדעתי הוא שבמסגרת שיעורי ההעשרה הללו יתקיים דיון  שבו ישתתפו הסטודנטים באורח פעיל. שאלות, תגובות והסקת מסקנות יוסיפו עניין ויתירו בהם חותם. 

העיסוק האקטיבי בטקסטים של ספרות ושירה, ההתמודדות עם הגלוי והסמוי שבהם, החשיפה לרעיונותיהם ולאופן חשיבתם של הוגי דעות וממיטב סופרי העולם ואף של סופרים ישראלים, ההיכרות הישירה עימם וכן עידוד הרופאים ליצור ולכתוב בעצמם יפתחו עבורם אפשרות להתפתח ולהשכיל ומאידך יהוו עבורם מעין אתנחתא להרהור ולתהייה, לקתרזיס ולעשיית דין וחשבון עם העשייה הגדולה ועם הדרמה המתחוללת בנפשם אם במודע או שלא במודע עקב המפגש רופא חולה.

ברצוני להדגיש שלדעתי חשוב לשלב קורסים במדעי הרוח לא רק לסטודנטים לרפואה אלא גם כקורסי בחירה לרופאים בוגרים בשלבים השונים של הקריירה הרפואית שלהם . גישה זאת תתרום לכך שבוגר הפקולטה לרפואה יהיה לא רק רופא אלא גם אדם.

וראו גם

רופא מהספרים

עוד על הסופרת לימור שריר

לימור שריר בויקיפדיה

 

נורית גוברין ויואב איתמר על הספר  "סודות מרקש"

 האישה מול האלוהים :התיאולוגיה של לימור שריר

חוקרת המיתוסים :האישה הנצחית על פי לימור שריר

רומן של תיקון ושל תקווה :נורית גוברין על לימור שריר

 

הזהות הנשית של לימור שריר ::מירון איזקסון על לימור שריר

 פגישה עם העורך :סיפור מאת לימור שריר

 דהיה אל כהינה המלכה הלוחמת

היכל התהילה של מלכות היופי בישראל

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בימים אלו של התדרדרות חמורה במצבם של מדעי הרוח באקדמיה ולא רק בישראל אלא בעולם כולו יש מקום ויותר מתמיד לצעדים לשלב בין תחומים אחרים ומדעי הרוח .

הסופרת והרופאה  ( ולשעבר סגנית מלכת היופי העולמית וחברה בכירה בהיכל התהילה של מלכות היופי בישראל ) לימור שריר פותחת בימים אלו קורס עבור תלמידי רפואה באונ' תל אביב שיעסוק ברפואה בספרות העברית והעולמית ובו מרצים סופרים ידועים שונים על הנושא. .

והנה מאמר שלה בנושא  הצורך הדחוף בשילוב לימודי הרפואה עם עולם הספרות ועל ידי כך לחבר בין שתי תרבויות שלכאורה לפחות נראות כנפרדות לחלוטין. .

 

עולם האקדמיה המודרני השתנה לבלי הכר מאז הציע תומס הקסלי לזנוח את לימודי המקצועות ההומאניים ולהתמקד במדע.  

הרפואה נשענת על הנחות יסוד מתחומי ידע מדעיים אבל אל לנו לשכוח שהיא מתבססת על מפגש בין אדם לאדם, בין הרופא לחולה. התמקדות במדע, גורמת כיום לתחושה, שהרופא שבוי במודלים ביו־רפואיים, שהם לא פעם מודלים של הפרדה וניתוק: הטכנולוגיה החדשה מפרידה בין הרופא לחולה והרופא עצמו רואה לפעמים את אברי הגוף שבטיפולו כאילו הם נפרדים מהגוף השלם.

זאת ועוד, מחקרים מדברים על שחיקה ותסכול מתמשך של רופאים כתוצאה ממרוץ אחרי ידע, של כתיבת מאמרים מקצועיים, שלכשעצמם ממעטים לעסוק ברגשות ובחוויות אישיות, התחרות בעולם האקדמי ותפקידים ביורוקרטים שנוספו על עבודת הרופא. תחושתו היא שלעתים, הינו שבוי בעולם טכנולוגי ומנוכר. בנוסף, הרופא לעתיד מפתח אמנם מיומנות ספציפית בתחומו אך עבודתו התובענית  מונעת ממנו מלהיפתח לעולמות אחרים לעתים עד כדי צרות אופקים.

אם נחשוב על כך, דווקא בעולם העתיק, בתקופתם של היפוקרטס וגלנוס כמו גם בימי הביניים בימיהם של איבן סינא והרמב"ם היה הרופא איש אשכולות שעסק בתחומי המדע השונים ובה בעת בכתיבה ובפילוסופיה .

בעולם מתגברת כיום הנטייה להחזיר את משמעות מקצוע הרפואה במונחים של "היות אדם". אחד התהליכים  הבסיסיים ביותר במהלך הזה הוא פיתוח הדיאלוג רופא- חולה באמצעות לימוד מדעי הרוח בבתי הספר לרפואה, תהליך שהוא מתקדם מאוד בארה"ב שם נלמד תחום ה- medical humanities  ( הומנות ורפואה) כחלק מתכנית הלימודים.

על חשיבות הדיאלוג  האנושי מדבר מרטין בובר בספרו "אני־אתה". הגותו מיוסדת על ההנחה שבני האדם עשויים ליצור את עצמם בכל רגע ורגע באמצעות דיאלוג משותף  ש"האדם נעשה אני באתה". הווה אומר: אין לאדם "אני" ממשי אלא רק כשהוא יכול לומר בכל יכולתו "אתה.

שואל מרטין בובר כלום יכול הרופא העסוק  מאוד בעבודת יומו לכנס באמת את הכוח הדרוש להגשמתו הדיאלוג הזה לגבי כל חולה וחולה? כלום אין החולה נהפך בעל כורחו מאתה למקרה עלום שם- ל"לז"?

על הרופא אמר ויקטור פון וייצזקר: "אין הרופא רופא אלא כשהוא עצמו חולה בחולה. ונמצא מתגלגל במידה מסוימת יחסו של הרופא לחולה בהיפוכו. הרופא נעשה חולה של החולה שלו ונקשר לחולה עד כדי כך שהלה מגשים את משמעות המחלה ומגיע לרפואתו, לידי החלמתו. אולם  שעה שמתרבים המקרים פוקע כוח הזיקה, במקום הזיקה בא היחס הניטראלי, המטופל נעשה למקרה אחד מיני רבים, לאובייקט".

אני מאמינה שבחינוכו של רופא העתיד צריך להגיע לאיזון בין כישוריו המדעיים והטכנולוגיים לבין אלה ההומאניים, בין קהות הרגש לעודף רגישות, בין העיסוק במקצוע טכני יבש לבין פיתוח יצירתיות ומקוריות, בין צרות אופקים להשכלה רחבה. 

האדם הינו יצור מורכב ובהחלט הוא יותר מסך הפרטים המרכיבים אותו בדומה ליצירה ספרותית, שהיא יחידה לעצמה הכוללת יותר מסך כל מרכיביה. המפגש בין רופא לחולה איננו פשוט. הוא מפגש של חסד ונתינה במובן הרחב והעמוק ביותר אך גם דרמטי ופולשני. המפגש האנושי הזה מעצב לדעתי את הקשר בין כתיבה לרפואה. לא בכדי בחרו רופאים לאורך ההיסטוריה העולמית במלאכת הכתיבה.

כשהם משלבים בכתיבתם את עולם הרפואה כפי שהם חוו אותו בתקופתם, חלקם בצורה ישירה וחלקם בעקיפין וקצרה היריעה מלהזכירם ו אציין כאן רק אחדים:

 שאול טשרניחובסקי אנטון צ'כוב, אקסל מונתה ארתור קונן דויל, ארתור שניצלר, ויליאם קרלוס ויליאם, יאנוש קורצ'אק , מיכאיל בולגקוב, מיקל קרייטון, , רובין קוק ,פרנק סלוטר  יהודה לבי קצנלסון ( הידוע בשם העט שלו "בוקי בן יגלי ")( חיים חיימוף  עדו נתניהו ואחרים. בטקסטים של סופרים־רופאים אלה, משתקפים חיי החולה סבלותיו ומכאוביו, הרקע החברתי שלו ותגובות בני משפחתו וגם סבך הרגשות האופפים את הרופא כתוצאה מהמפגש עם החולה, ההתנשאות הרגעית, רגשות האשם, רגעי הסיפוק לעומת התסכול ותחושת חוסר האונים כשהוא נתקל במוות ואינו יכול לו.

יש לחשוף את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה אף ישכלל את יכולתם להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. לעתים, תיאור ספרותי חי של מחלה והרגשת החולה יקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ויעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. במחקרים שבדקו את יעילותם של קורסים לספרות ורפואה נמצא, שהם הגבירו את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ושיפרו את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית.

נראה, שקריאת ספרות יפה העוסקת ברפואה מביאה גם לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו, ומגבירה את יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת. זה יאפשר להם גם לבחון את חייהם האישיים באור חדש ומתוך פרספקטיבה מעניינת ובלתי צפויה.
חשוב שהסטודנטים לרפואה יכירו גם רופאים־ סופרים ישראלים ובכך תינתן להם הזדמנות לקיים דיון על בסיס של היכרות משותפת של עולם הרפואה.

מאידך חשוב שהסטודנטים יכירו גם סופרים ומשוררים שאינם רופאים ושכותבים על רפואה בצורה זאת הם יקבלו מושג כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

כשאני מדברת על היכרות עם סופרים אני מתכוונת להיכרות הסטודנטים לא רק עם תכנים אלא גם עם הסופרים והמשוררים עצמם ולפיכך אשלב בשיעורי גם הופעה פרונטאלית של סופרים ומשוררים ישראלים: שיחות שיכללו הקראת קטעי פרוזה ושירה אך גם התייחסות לתהליך הכתיבה עצמו ולבעייתיות הכרוכה בו. פגישות אלו יתרמו להרחבת אופקים ולפיתוח יצירתיות ודמיון.

 משנה חשיבות לדעתי הוא שבמסגרת שיעורי ההעשרה הללו יתקיים דיון  שבו ישתתפו הסטודנטים באורח פעיל. שאלות, תגובות והסקת מסקנות יוסיפו עניין ויתירו בהם חותם. 

העיסוק האקטיבי בטקסטים של ספרות ושירה, ההתמודדות עם הגלוי והסמוי שבהם, החשיפה לרעיונותיהם ולאופן חשיבתם של הוגי דעות וממיטב סופרי העולם ואף של סופרים ישראלים, ההיכרות הישירה עימם וכן עידוד הרופאים ליצור ולכתוב בעצמם יפתחו עבורם אפשרות להתפתח ולהשכיל ומאידך יהוו עבורם מעין אתנחתא להרהור ולתהייה, לקתרזיס ולעשיית דין וחשבון עם העשייה הגדולה ועם הדרמה המתחוללת בנפשם אם במודע או שלא במודע עקב המפגש רופא חולה.

ברצוני להדגיש שלדעתי חשוב לשלב קורסים במדעי הרוח לא רק לסטודנטים לרפואה אלא גם כקורסי בחירה לרופאים בוגרים בשלבים השונים של הקריירה הרפואית שלהם . גישה זאת תתרום לכך שבוגר הפקולטה לרפואה יהיה לא רק רופא אלא גם אדם.

וראו גם

רופא מהספרים

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/957302.html

 

 

עוד על הסופרת לימור שריר

לימור שריר בויקיפדיה

 

נורית גוברין ויואב איתמר על הספר  "סודות מרקש"

 האישה מול האלוהים :התיאולוגיה של לימור שריר

חוקרת המיתוסים :האישה הנצחית על פי לימור שריר

רומן של תיקון ושל תקווה :נורית גוברין על לימור שריר

 הזהות הנשית של לימור שריר ::מירון איזקסון על לימור שריר

 פגישה עם העורך :סיפור מאת לימור שריר

דהיה אל כהינה המלכה הלוחמת

היכל התהילה של מלכות היופי בישראל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הזהות הנשית של לימור שריר

 

 

 המשורר מירון איזקסון בערב על לימור שריר  

לאחרונה הייתי בערב ספרותי לכבודה של הסופרת לימור שריר והשקת ספרה "פירות בר אדומים " מערב זה כבר פירסמתי כאן את ההרצאה של נורית גוברין על הספר .
והנה בפרסום בכורה עולמי הרצאתו המעניינת של המשורר מירון איזקסון .

הזהות הנשית של לימור שריר

מאת מיירון איזקסון

ניתוח הספר :"פירות בר אדומים" מאת לימור שריר על ידי המשורר מירון איזקסון באירוע השקת הספר
(תל- אביב ה-19.05.07).

לימור שריר

אני מברך אותך לימור מקרב לב היום בשמחתך. יושבים כאן היום באולם הרבה מאוד אנשים טובים וראויים וביניהם גם בני משפחתי שבאו להשתתף בשמחתך ואת ראויה לכך מאוד. ראש החוג לספרות באוניברסיטת בר אילן מבקש אף הוא במפורש למסור לך את ברכותיו.
אני אדבר כאן על שלושת הספרים של לימור שריר וזה לא מעט: "הבית על האגם", "אלוהים ואלווירה" ופירות בר אדומים" ואף הבאתי איתי את שלושתם כדי שאתם תחושו אותם. צריך שתהיה נוכחות לספרים. שלא רק תשמעו עליהם אלא תוכלו לראותם.
יש ללימור הרבה מסירות לכתיבה, מסירות ללימוד והתמדה ואף אנושיות ספרותית גם כולל יחס ליוצרים אחרים. לא קל לסופר לכבד יוצרים אחרים ואילו לימור מצטיינת ביחס של כבוד, הקשבה ופרגון יוצא דופן לעמיתיה הסופרים.
בשלושת הספרים אין קושי לאבחן את זהות הכותבת. לא רק שפתה וסגנונה של לימור שריר אלא גם אישיותה. (ופרופ' נורית גוברין, מורה של רבים, כבר הזכירה את הקטע בספר המביע את יחסה אל העורך).
בשלושת ספריה מובעים השכלתה הרחבה תוך הבלטת ההיבט הגופני, הצד הרפואי, אהבת התרבות האירופית: אם זו איטליה או צרפת.
פעמים רבות נשאלים סופרים אם הם כותבים מהאוטוביוגרפיה שלהם. רוב הסופרים אוהבים לומר בחשיבות עצמית רבה "אינני כותב על עצמי", ההגונים יותר אומרים: "אני כותב היבטים משל עצמי". הפסיכולוגיסטים אומרים: " אני כותב בדיוק את עצמי ואילו כאן ישנו אדם (לימור שריר) הכותב את עצמו בעשרות ורסיות אמינות ומוכיח לעצמו ולקוראים שהוא בעת ובעונה אחת עשרות מקרים שכולם אוטנטיים, יש בזה הרבה יופי, הרבה גיוון וגם הרבה פחד. יש בכך מצב נפשי לא פשוט של אדם שהוא בעת ובעונה אחת עשרות מקרים אוטנטיים מן נהר שלא חוזר על עצמו ובכל המקרים אתה אומר זה אני. לימור מודגשת בכל ספריה בהם ניכרים שוב השכלתה הרחבה, הרפואה, הגופניות, האסטטיקה, אהבת אירופה.
במובן הזה לימור מודגשת בכל האפשרויות, גם בנוכחות ביוגרפית וגם נוכחות אישיותית חזקה ומתפצלת להרבה דמויות ומצבים מגוונים.


אני רוצה לצטט תחילה מ"אלוהים ואלווירה" כדי לתת לו מהכבוד הראוי לו: " ניגשתי למיטתה עטוף בחלוק הרופאים הלבן שהגיע כמעט עד הקרסוליים והסתיר קצת את רגלי המנוונת. כשאחזתי בידה כדי למדוד את הדופק חשתי במבטה המשוטט על פניי. החזרתי לה מבט וחייכתי אליה חיוך קטן ממש כפי שאתה פדרה וינצ'נצ'ו חייכת אלי ליד מיטת חולי" וכך הלאה כשהפשטתי את כותנת החולה והצמדתי את הסטיטוסקופ לחזה וכל ענייני הרפואה, על איטליה, החושניות.
בבואי לדבר על הספר החדש, ברצוני לפתח קצת את ההיבט האסטטי. אנחנו מכירים בספרות את כתיבות הגותיות, היסטוריות, פסיכולוגיות. אני חושב שכתיבתה של לימור היא בראש וראשונה לעניות דעתי כתיבה אסטטית תיאורית במובן הטוטאלי. בכל הספרים יש קצת אסטטיקה ואילו בכתיבתה של לימור האסטטיקה היא השליט ללא מיצרים. הדברים, צורת הדמויות, צורת הפנים וצורת הגוף מתוארים עוד ועוד.

 

הספר הזה לפי תחושתי  הפך את האסטטיקה לזמן של הסיפור וזה ממש לא משנה אם העלילה מתרחשת במאה הזאת או באחרת, אם זה קורה באירופה או בישראל , הדמויות עצמן- הצד האסטטי שלהן, התיאור שלהן הוא זמן הסיפור.
אני אנסה בכמה מקומות להראות את זה: אתחיל מהתיאור:" הייתה זאת דירה של סוחר עתיקות יהודי אמריקאי שהשתכן בפריז. שם משפחתו היה סילברסטיין. ( אגב משעשע שהשם הזה מזכיר לי את שמו של אדם הלומד עימי גמרא…). הכרתי אותו באמצעות חבר של חבר המשמש פרופסור בסורבון… הוא היה אדם חביב כבן חמישים, גבוה וגרום. היו לו שיער דליל, פנים קטנות ובהירות ועיניים בולטות שהתרוצצו באישוניהן מאחורי משקפיים עגולים, בעלי מסגרת דקה ומוזהבת. כשחייך, נחשפו מתחת לשפמו הדקיק שיניים קדמיות צפופות ובולטות משהו."
בספרות אתה יכול לפעמים לעבור בקריאה סיפור שלם ולא לדעת כיצד אדם נראה. אצל לימור נדע בדיוק איך הוא נראה או יראה.
אקריא קטע נוסף:" כשהעורך התיישב מולה, היא סקרה את גופו והוא נראה בעיניה כאילו נכנע לאותות הזמן: כתפיו היו שמוטות ומוטות מעט קדימה וגופו הרופס נבלע בתוך מעילו. מתוך חריצי עיניו היה בוחן את פניה. צבע עורו היה כעין האפר, עצמות לחייו היו שקועות ותווי פניו זוויתיים. נדמה לה שצבע עינו היה בהיר, אך היא התקשתה להיזכר בכל פעם מחדש אם צבען היה כחול בהיר או ירקרק או איזשהו צבע חסר משמעות. שפתיו היו מצטמצמות לקו ישר שלעתים התעקל בעווית של חוסר נוחות או של מרירות"
בעמוד 59: "כשהיא מקשיבה לתוכניותיו החלה דריה לראות את איתמר בדמותו של אודיסאוס עצמו. בהזיותיה ראתה אותו מפליג בספינת משוטים קדומה. היא הבחינה בו עומד בגב חשוף וחותר במשוטים. לאורה של השקיעה הבהיק עור הקטיפה של גופו ונצבע בגון הענבר. היא ראתה אותו צופה מן החוף אל ההר, שגדיים זהובים מלחכים עשב למרגלותיו.." התיאור נוגע ללב.
עתה אביא דוגמא של כיוון של תיאור עצמים. עמ' 93 :" היא החליטה לאהוב את הדברים האהובים על אימה: היא אהבה את צמחי הגרניום שהייתה מגדלת בעציצי החרס במרפסת בכל ימות השנה ואת פרחי הפטוניות שהיו מדיפים ריח חריף בקיץ, היא אהבה את הים…"
אני בציטוט אחרון שפרופ' נורית גוברין כבר הזכירה ושיש בו רמז חריף על עצמה :" יש בספר תיאורים מדהימים אמר לה (העורך) כשהוא מרים את עיניו מכוס התה …כושר התיאור שלך הוא נדיר, תיאורי טבע, אנשים אווירה. החדירה לתוך נבכי הנפש, הכניסה לפרטים, היכולת להכיר לקורא מציאות שאינה מוכרת לו, ולגרום לו לחוש שהוא כבר חווה את האירועים שאת מתארת".
לזמן האסטטי בספרה של לימור שריר יש היבט עמוק. לא רק כוחו של היופי האנושי, לא רק התשוקה האומנותית לא רק הצד הארוטי אלא גם התבלות של הגוף: אובדנו של הגוף, צניחתו, קילופו. מהלך הזמן גם האישי והרומנטי אבל גם המזדקן והנכשל עובר לחיות כאן בפנים ובגוף. מה שנחשק בזמן מסוים הוא גם מה שכל הזמן משתחק. מה שמייחל ועורג הוא גם מה שנסוג ונובל.
אני יודע שיש כאלה שאומרים, ויש לזה הרבה היסטוריה, והרבה הצדקה והגות, שהאומנות היא אסטטיקה. גם בשירה, שהיא הרבה מחיי, יש כאלו שאומרים שאם כתבת מטפורה טובה וביטאת צד אסטטי חזק- עשית את זה. זאת לא כל הדעה המקובלת עלי אך אין ספק שיש בזה צד חריף, חזק ואיתן מאוד.
אני חושב שמה שמתעורר פה אצל לימור, ההשתלטות הארוטית, שהיא גם כלפי היופי כשהוא נמצא במלוא עוזו ופריחתו והארוטיקה כלפיו אבל גם בקילוף הגוף ובכיליונו. מתפתחת כאן האפשרות להגיע לצמצום וכמעט לכיליון אסטטי. הוא כאן בספר לא רק מה שבוהק ומושך אלא גם מה שבגוף ובפנים נכשל, מזדקן ומתקלף מצליח להישאר אסטטי.
הערה נוספת שאני רוצה להעיר לגבי הספר, מה שמבטא איזושהי בשלות נוספת ביחס לספריה האחרים:
אני מוצא אצל לימור יותר זהירות. אנחנו פחות בתרועות רומא ויותר בסמטאות של פריז, שיכולה להיות מאוד יפה וצוהלת ושוקקת אך גם בירושלים. ירושלים ופריז ממזגות אחת את השנייה. פחות אמירות דרמטיות ויותר ביטוי אנושי, זהיר ורגיש. פחות אובזרבציות כוללות ויותר כאב לב אישי.

הספר הזה יותר זהיר, יותר אישי, פחות דרמטי ופחות שואף לאמירות כוללות וכתוב יותר מתוך התבוננות אישית.
הערה אחרת שמבטאת בשלות נוספת בספרה של לימור הוא דבר שמאוד נוגע לי באופן אישי- הצד הדתי.

בספרה הקודם "אלוהים ואלווירה" שבזמנו כתבתי עליו המלצתי וכמובן כתבתי מה שחשבתי אך לא היה לי קל עם האווירה בכנסייה ועם כל הכמרים האלה ועם רומא.

 אני מכבד את כל הצד האומנותי הזה- יש בוודאי מה ללמוד מהם שנאמר:"חכמה בגויים תאמינו" אך אמונה בגויים יותר קשה. מה אני יכול לעשות שבשבילי היהדות איננה עוד דת אלא שהיהדות היא דת בפני עצמה שיש לה מקורות שאין לאף אחד אחר ובמקרה הטוב מה שאורי צבי גריברג כתב "בארבעה שירי בינה:" הם יודעים לקחת מאיתנו" ואני מדבר על הצד האמוני.
אני מודה שלגבי יש כאן מעבר חשוב. בספר הזה אני מוצא אמפטיה מאוד מרשימה לרגש יהודי. פרופ' גוברין אכן דברה רבות על מנחם. הרומן של דריה עם מנחם, התיאור של אשתו הזכה והמזדקנת, ממנה הוא מתרחק אבל לא יכול לגמרי. הקושי של מנחם לגעור בבנו ינון, (מסתבר שגם לבנו יש אהבה מהצד), מאוד ריגש אותי. זה מלמד אותי על לימור הסופרת והאישה. במובן זה אני מתחייב להתחלה שעובדת לפי דעתי על עצמה קשה מאוד ובעבודת הכיבוש הזאת (כמו כיבוש הארץ), היא מגיעה לעומק חדש בנפש האדם. האמפטיה הזאת שהיא יודעת להראות כלפי הזוג הזה.
בכלל, השם דריה מובן שיש לו צד מיסטי, אמוני: דר פירושו: שואף לאלוהים אבל זה גם אדם שמתגורר בתוך עצמו. במידה רבה מאוד בספר זה האחרים מתגלים על ידי דריה יותר מאשר היא מתגלה על ידם. היא נשארת מסתורית למרות שהיא גיבורת הספר האחרים יותר מסתברים מאשר היא מסתברת לנו.

הקטעים שנוגעים פה לזוג הזה: "לרגע תלה בה את עיניו, והבחין שנשמתה מציצה אליו מתוך עיניה תוהה. אחר כך השפילה היא את עיניה אל המרק ונראתה לו גאה ואפילו יהירה במידת מה אבל בעצם גם מבולבלת. גם הוא השפיל את עיניו אל המרק ולגם ממנו. השתררה שתיקה. הוא חש שקור משונה אוחז בגופו כאילו התכווץ בתוך בגדיו. בזמן האחרון, הרהר, בין גופה לגופו הולכים ומתפשטים ערפילים עמומים. קשה לו להביט הישר בעיניה והוא חש שחייו מתנהלים בשקר." קטע אחרון שאקרא גם הוא מאוד רגיש הוא הקטע של מנחם עם בנו ינון: "באותם רגעים גמלה בו ההחלטה לעזוב את דריה. הוא חייב להתרכז במה שיש ולא במה שאין, אמר לעצמו, ואולי בדרך זו סוף סוף יצליח למצוא מרגוע לנפשו המיוסרת. הוא פנה לינון ואמר לו משפט אחד ולא יסף:" קדש את עצמך במה שמותר לך".
אני לא יודע מה ינון עשה עם זה אבל זה לא חשוב…
אנחנו מדברים על מנחם ועל התהליך הנפשי שלו. התיאור שלו כלפי אשתו שהוא קשור בה מאוד וגם מתקשה אתה מאוד מבטא צד נוסף של אסטטי שאותו הדגשתי קודם. זאת כבר אסטטיקה של הרגש האנושי- זה כבר לא רק הפנים ולא רק הגוף שאפשר למצוא בספר הזה לא רק את בבוהקם אלא גם את בהתפרקותם, זאת האסטטיקה של הנפש הזהירה והעדינה ולזה אפשר להגיע אחרי עבודה ספרותית מאוד קשה ובזהירות מאוד גדולה.
אני רוצה לסיים ולקרוא לכבודך לימור שיר קצר שלי שעוסק קצת בגוף שהסתלק ממנו מה שהסתלק שנקרא דיווח:
כמה היה יפה וכמה אינו,

כמה היה ארוך ונתקצר.

כמה היה מרובה ונתקצץ

והיו שערות מכסות את המחשבות

והיצר הטוב שתק עד התבלטות דברים אחדים.

הכוח ויצורים נעימים שהילכו בו

וכתר על בטנו טרם גזזה

מי שגזזה ומתח בו

מי שמתח את ריאותיו

ויצא עשן קטן וריחו רע".

 

 

 

 

קישורים רלבנטיים

רומן של תיקון ושל תקוה : נורית גוברין על לימור שריר

פרטים על מירון איזקסון
לבנה מושון על מירון איזקסון

ערב השקת הספר "פירות בר אדומים "

עוד על לימור שריר
חוקרת המיתוסים :האישה הנצחית על פי לימור שריר
האישה מול האלוהים :.התיאולוגיה של לימור שריר

מירון איזקסון עם פרופסור רפי ולדן לימור שריר ,פרופסור נורית גוברין ועורכת "מאזניים " ציפי שחרור .

האישה מול האלוהים :התיאולוגיה של לימור שריר

אלוהים ואלוורה 

לימור שריר לשעבר מלכת יופי של ישראל וסגנית מיס תבל  ורופאה  במקצועה  עוסקת בספרה "אלוהים ואלוירה" בנושא  ובז'אנר  יוצא דופן מעין כמוהו בספרות העברית. זהו  רומן תיאולוגי שדן במערכת היחסים בין האל והאדם ובמקום שיש לאישה במערכת יחסים זאת.

פעם נושא האמונות הדתיות והדת בכלל היה נושא כמעט מוקצה מחמת מיאוס בספרות העברית.הסופרים העבריים הסוציאליסטיים בחלקם הגדול התעלמו מנושא זה בהנחה שהדת היא שריד של עולם שהולם ונעלם והעדיפו לדון בתחומים אחרים "רציניים " יותר.
גם סופר גדול כמו ש"י עגנון שהדת היא נושא מרכזי ביצירתו תיאר אותה כחלק של עולם שאבד אם כי הוא נשאר אדם אדוק עד לשד עצמותיו.
מאז דומה שהדת נהפכה עוד פחות רלבנטית ככל שהדורות הבאים של הסופרים היותר צעירים יודעים פחות ופחות על הדת היהודית ודתות אחרות.
או כך לפחות היה עד לשנים האחרונות ,שבהן אנו רואים מעין התעוררות באמונה הדתית מכל הסוגים בספרות היפה ,בסיפורי ניו איג' המתארים פרקטיות דתיות ומיסטיות מהודו ומקומות אחרים ,בסיפורי אמונה יהודיים המנסים לחזור אל העולם היהודי ובראש ובראשונה אל הקבלה. . ולאחרונה יש אפילו עניין מסוים בנצרות תחום שבו עסקו מעט מאוד בספרות העברית למרות הקשר ההדוק שלנו עם דת זאת .


הסופרת לימור שריר פירסמה לאחרונה את "אלוהים ואלווירה",ספר בז'אנר נדיר בספרות העברית רומן הגותי ואף "תיאולוגי " שבמרכזו עומד דיון פילוסופי בשאלות אמונה והקיום האנושי. ז'אנר זה היה נפוץ פעם במאה ה-19 ובראשית המאה העשרים אולם דומה שמאז נעלם לקרן זווית . ניתן להשוותו לספרים שונים של פנחס שדה שהם קצת דומים שעסקו בדיונים בשאלות דתיות ופילוסופיות. אבל עם מעט מאוד יצירות ספרות מודרניות ישראליות אחרות ובאמת הספר הוא בגדר יוצא דופן בספרות הישראלית המודרנית בכך שהוא מתנתק לחלוטין מישראל ומשאלותיה ובעיותיה . גם לא תמצאו בספר זה ישראלי אחד לרפואה.
כל כולו הוא עיסוק יוצא דופן בשאלות אמונה נוצרית ובדיון בשאלות תיאולוגיות כבדות משקל הדבר הרחוק ביותר לפחות לכאורה מההוויה הישראלית מנקודת מבטן של שתי דמויות נוצריות בסיציליה. והרומן גם כתוב בצורה יוצאת דופן כיום כחליפת מכתבים בין סטודנט לרפואה נכה לבין כומר קתולי המכיר אותו משחר ילדותו ומשמש פטרונו הרוחני.גם זאת צורה ספרותית שהייתה נפוצה  מאוד בעבר במאות ה18 וה-19 אבל נעלמה כמעט בימינו. דומה שלימור שריר נחושה בדעתה להחזיר אל הבמה הספרותית הן צורות כתיבה ישנות והן נושאים שדומה שאבד עליהם הכלח.
הגיבורים, שניהם ילידי כפרים עלובים בסיציליה נתקלים במהלך חיי היום- יום בבעיות של קיום, בעוני ובקושי לרכוש השכלה בסביבה קתולית מובהקת כשכל הווייתו של האדם סובבת סביב הפרנסה בכפרי הדייגים, המשפחה וטקסיה ( ברגעים השמחים והעצובים-חתונות ולוויות) כשבמרכז הוויית החיים ניצבת הכנסייה השולטת על הכל ולפחות כאורה נותנת טעם לחיים הקשים של התושבים.אבל מה שמעניין באמת  את הגיבורים אלו שאלות תיאולוגיות .
שני הגיבורים ספקניים מאוד לגבי האמונה הדתית ובקיומו של האלוהים שאם קיים גרם או אפשר את נכותו של ג'וזפה הסטודנט . ג'וזפה הנ"ל מעלה שאלות נוקבות נגד אלוהים האחראי לאומללותו, המאמלל צדיקים ולטענתו בורא רשעים כדי להענישם. .הדמויות דנות במיכתביהן בשאלות מהי אמונה, האם קיים אלוהים או שבני האדם זקוקים להמציא להם אלוהים כדי להסביר את קיומו של היקום ואת בריאתו של האדם, כאשר אין די בהסברים המדעיים? והאם הוא בורא עולם או שאלוהים אינו בורא העולם מכיוון שהוא עצמו העולם) ואם הוא אכן אחראי לבריאתו של הכל הרי הוא אחראי גם לרשעותו ולצרותיו של האדם, האם אלוהים יצר רשעים כדי להענישם? ועוד שאלות נצחיות מאין אלו שפעם עמדו במרכז דיונים תיאולוגים וספרותיים  עמוקים אך במאה העשרים דומה שנעלמו מהספרות היפה .
שריר מתארת באופן שנראה לקוראים כאמין למדי את חייו של ג'וזפה בכפר סיציליאני קטן ונידח ואת מאבקו העיקש להגיע ללמוד רפואה באוניברסיטה גדולה ולבסוף את סיפור האהבה שלו עם אישה יפה קיארה שמקבלת אותו למרות נכותו .

הסיפור מתאר גם את פרשת האהבה הישנה של הכומר המשמש כדמות אב לג'וזפה עם אישה בצעירותו פרשת אהבה שבעבורה בגד בשבועת הנזירות המינית שלו .וכל הספר מעלה שאלות כנגד הפרקטיקות הכנסייתיות הדרושות התנזרות ושהאדם יעסקו כל חייו רק בעבודת האל שבשמיים ואך לא גם בעבודת אותו יצור אלוהי כמעט שבאותה המידה האישה.
דמויות הנשים שמופיעים לפני הגברים דומה שהן מביאות לשינוי דרסטי בחייהן ואמונתן שלא היו אפשריים בלעדיהן. למחברת יש גם ביקורת רבה על האמונה הנוצרית על כך שהיא שאינה שמה מספיק מקום לחשיבותן של הנשים. שני הגברים "מתפתים " בשלב מסויים בידי דמות אישה שהופכת לחלק מרכזי בחייהן והמסר הסמוי של הספר הוא שבלי האישה אין תקומה לגבר וגם לאמונתו.. כדאי לציין שרוב הנשים המתוארות בספר הן אסרטיביות,דומיננטיות  וגם אלה שהן עקרות בית כנועות וחסרות השכלה, הן האחראיות בסופו של דבר למימושם של האמביציות השכלתניות החבויות עמוק במוחם של הגברים.

ראוי לציין את המקום החשוב שיש לסיציליה שאותה מתארת שריר ביד אמונה ומשכנעת מאוד על מנהגיה ,והישראלי הממוצע שקורא את הספר כמעט יכול לחשוב שאת "אלוהים ואלוירה " כתב בן המקום אבל כמובן הוא נכתב בידי ישראלית ששהתה שם רק כמה ימים.
.בין השאר יש בספר גם דיון מעניין ביחסי יהדות נצרות.  בין איש דת קתולי לבין רב יהודי. ויש מסר של פיוס בין הדתות כאשר באופן פרדוכסלי דווקא הכומר הקתולי מפליג בחשיבותה של היהדות " כאחות הבכורה של הנצרות וקורא ליתר סובלנות ואחווה בין שתי הדתות . הרב היהודי המתעמת עם הכומר בשאלה של הפרישות הנכפית על כמרים קתוליים וביחס של שתי הדתות לאהבה הרוחנית והגשמית.
אבל לי נראה שדיון זה על יחסי היהדות והנצרות אינו מהותי כלל לנושאי הספר שהם על היחס בין הגבר המאמין או האפיקורס והאישה מצד אחד והאלוהים מצד שני . הוא נראה כ"מודבק " אפשר היה להסיר אותו בשקט מהספר וזה לא היה ניזוק כלל כי אין לו חשיבות אמיתית מבחינת נושאי הספר .

ספר זה הוא שיפור גדול על ספרה הקודם של שריר "הבית על האגם" רומן היסטורי אמיתי  שעסק בנושא מעניין ורחוק מאוד מהמציאות הישראלית. סיפורם של תושבי עיירה קטנה באוסטריה שלפני ובזמן מלחמת העולם השנייה .גם זה היה נושא יוצא דופן בספרות הישראלית המודרנית בניסיון לתאר את הסביבה והאנשים שההכירו  את המפלצת הנאצית "מבפנים ". המחברת הציגה בו סביבה זרה ורחוקה עבור הקורא הישראלי ותארה את ההתלבטויות של אנשי הכפר האוסטרי המתמודדים עם השלטון והאידיאולוגיה הנאצית. היא ראויה לציון על הניסיון להתמודד עם נושא קשה כזה.
אבל הצלחתה שם הייתה פחותה. הספר היה מלא בהתפלספויות מצד אחד ובקטעי ארוטיקה מרובים מספור מצד שני. שעוררו את הרושם שהמחברת חשבה שזה מה שהקורא הישראלי רוצה . הדמויות לא היו משכנעות במיוחד וכך גם התיאור של אוסטריה ערב מלחמת העולם השנייה .( הסופר גרשון שופמן שחי לפני המלחמה באוסטריה באיזור קרוב  תיאר גם הוא ברשימותיו בעברית אוסטרים בסביבה כפרית דומה ומעניין להשוות אותם עם ספרה של שריר ).
דומה שב"אלוהים ואלוירה " היא הצליחה להתקרב יותר למטרתה ברומן אינטלקטואלי אמיתי מהסוג שהוא נדיר מאוד בימינו  הגורם לקורא לחשוב על השאלות הגדולות באמת של מהות האלוהים ומהות הנשיות ותוך כדי רמז שהשניים אינם מהווים ניגוד מוחלט. דומה ששריר מקבלת בסמוי את ההנחה שגם האלוהים עצמו זקוק למען שפיותו  לבת לוויה נשית.

ראיון עם לימור שריר

לימור שריר היא הרופאה היחידה שהייתה מלכת יופי ושכתבה ספרי פרוזה בשפה העברית
(מלכת יופי אחרת עליזה  גור חיברה ככל הנראה ספרים באנגלית ).

והיא עד כמה שידוע לי גם מלכת היופי והרופאה היחידה אי פעם שכתבה ספרים על אוסטריה של תקופת מלחמת העולם השנייה וסיפור תיאולוגי הדן בשאלות דתיות הדנים ביחסי נצרות ויהדות. בהחלט צירוף יוצא דופן .

א.א. :לימור שריר יום אחד את, ביתו של מנהל בית ספר התעוררת בבוקר ומצאת את עצמך מלכת יופי וסגנית רביעית של מיס תבל ואחר כך לרופאה וסופרת . איך בדיוק זה קרה?
לימור : אני בוגרת תיכון עירוני א' בת"א- שהיה והינו עד היום תיכון מעולה אם כי היום שינה את צביונו לבי"ס לאומנויות. אבי אליעזר שרייבמן היה מנהל בית-ספר, מרצה למשפטים ומתמטיקה ומחנך דגול.
הייתי בת יחידה ומפונקת וטיפוס של  תלמידה מצטיינת גם ביסודי וגם בתיכון. למדתי שם במגמה הביולוגית ובחרתי לעשות עבודת מחקר במקום בגרות בביולוגיה. עשיתי מחקר בתיכון באנדוקרינולוגיה על הורמונים אצל פרופ' לוננפלד. אני זוכרת  שוויתרתי על חופשות ובילויים, מבלה ימים ולילות במעבדות תל-השומר ועורכת ניסויים במסגרת העבודה ,פשוט כי זה ריתק אותי .
רוב הבוגרים של כיתתי דאז הם היום רופאים כמוני .
הייתי ילדה יפה ומוכשרת אך מעולם לא ייחסתי לכך חשיבות. אבל אחרים  אולי כן ….

חברי לתיכון עירוני א' שהוא כיום שופט ספר לי כיצד היה מתגנב עם חבריו למסדרון הקרוב לכיתה בה למדתי כדי שיוכלו לראות אותי בהפסקות.אבל בסוף חברה המליצה עלי לתחרות   ללא ידיעתי ולהפתעתי הגדולה זכיתי.

 

לימור שריר מוכתרת למלכת יופי של ישראל ,1973.

א.א. היה אירוע מיוחד כלשהו שאת זוכרת מהתחרות ?
לימור : היה אירוע אחד שאני זוכרת עד היום ושרק תפס חשיבות מיוחדת לאורך השנים כי הוא היה אחד הראשונים מסוגו . מחבל תפס בני ערובה באתונה ודרש את סילוקי מהתחרות . ואני מתוך נאיביות  הצהרתי אז באומץ  ש"רק על גופתי המתה אעזוב את התחרות  ".

כלל לא הייתי מודעת אז למידת הסיכון באיומים ובפיגועים החבלניים הללו . התוצאה  שנבעה מכך הייתה שאת ימי החזרות וטקס ההכתרה הנוצץ ביליתי צמודה לשומרי ראש עירניים שעקבו אחרי לכל מקום וסוכני חרש שבדקו כל דבר לידי וזה היה ממש טראומטי . הוא נלכד לבסוף  אבל  האירוע הזה פתח עידן של פיגועים .

זמן קצר לאחר מכן התנקשו מחבלים בחנה מרון וחשבתי לעצמי שהמחבלים  יכלו להתנקש גם בחיי.
כמובן לא העליתי על דעתי שבכך נפתח עידן חדש של טרור ושאני רק הראשונה שחוותה  את זה.

א.א. :אהבת את חיי הזוהר ?
שריר : קשה לי כבר לאמר היום .לאחר שנבחרתי למלכת יופי וסגנית מיס תבל  עבדתי בדוגמנות שנה כשהייתי חייבת  וצולמתי בהרבה עמודי צבע בעתוני אופנה .
אף הציעו לי חוזה דוגמנות"שמן" ב"קוסמופוליטן" האמריקאי לאחר שצוות שלהם הגיע במיוחד לצלם אותי על רקע נופי ארץ ישראל והצילומים שלי  הופיעו  שם ב-7 עמודי צבע.

אבל בסופו של דבר חיי הזוהר-גרמו לי לדחייה.  החלטתי שחיי הזוהר והפירסום כלל לא מתאימים לי   ואני לא אוהבת אותם  ונטשתי את עולם הזוהר והדוגמנות לתמיד.

 יש יתרונות בעולם של יופי והזוהר למישהו שמכוון את חייו לדוגמנות או משחק. אבל דוגמנות הוא  מקצוע שדורש אופי מיוחד במינו שנהנה מהחשיפה. אני מכבדת את אלה שעובדות במקצוע הזה  אבל החשיפה הזאת שהיא חלק ממנו לא התאימה לאופיי ולתחומי ההתעניינות שלי . עד היום אינני אוהבת במיוחד להתלבש ולהתאפר והיופי הוא לא בראש מעייניי היום. הקרירה המוחצנת של היופי לא הכתיבה את חיי ולא הפריעה בהגשמת רצוני ללמוד רפואה. המעבר מעולם היופי והזוהר ישר לתוך תקופת מלחמת יום הכיפורים היה מעבר חד אך מהר יחסית הסתגלתי למציאות הארץ ישראלית הטיפוסית. . פרצה מלחמת יום הכיפורים ונשאבתי ישר לתקופה האיומה הזאת בתולדות המדינה כפקידה בלשכת אלוף פקוד דרום-אז גורודיש. נסעתי לאוניברסיטת רומא ללמוד שם רפואה התחום שבאמת עניין אותי וסיימתי את הלימודים  באוניברסיטת תל אביב.

 

 
א.א. :ולמה רצית ללמוד רפואה דווקא ?
לימור : מקצוע הרפואה הוא חלום חיי מגיל חמש. לא בחרתי ללמוד כדי להוכיח משהו למישהו או אפילו לעצמי. רפואה הוא מקצוע מרתק , הומאני מיוחד במינו. נקודת מבטי על בני האדם: גם כשאני סוקרת סתם אנשים שעוברים ברחוב, נשאר בי קצת ממבטו של הרופא. היו לא מעט סופרים גדולים שהיו גם רופאים, כך שאני רק עוד חוליה בשרשרת. הרמב"ם צ'כוב ,שאול טשרניחובסקי ועוד רבים וטובים . כולם תיפקדו בשני המקצועות. אני חושבת שהרפואה לא רק מלמדת אדם לבדוק את הגוף אלא את היכולת לחדור לנבכי הנפש ויש לרופאים  נקודת מבט מאוד מיוחדת בעומקה לגבי האדם שאין למקצועות אחרים.על מורי בלימודי הרפואה נמנו אנשים מדור של נפילים כמו הורי.
עבודת הדוקטורט שלי נעשתה במחלקתו של פרופ' דני גור- מנהל המחלקה לניתוחי לב בביה"ח שיבא בתל- השומר. נושא העבודה היה: חסימה מסוימת שהיא מום מלידה באבי העורקים אצל ילדים ופתרונה הכירורגי. העבודה הזאת הוצגה בכנס בניו- יורק.אחר כך הייתי רופאה כללית במשך כמה שנים בבית החולים תל השומר.
א.א : אבל בסופו של דבר נטשת גם את הרפואה והיום את סופרת "פול טיים" .למה? במה עדיפה הכתיבה על הרפואה ? איך היגעת לכתיבה ?
לימור : העיסוק בכתיבה הוא יצירתי כשלעצמו וגם מאפשר להקדיש יותר זמן לבני המשפחה.
בספר "הבית על האגם " יש שיר של היינה שהגיבור מקדיש לאהובתו – והרעיון הזה בספרי  מבוסס על שיר של שילר שהעניק  אבי – אליעזר שרייבמן לאמי כשהכיר אותה. שניהם היו יפי תואר ומשכילים.


לימור שריר ואביה.

 אבי אליעזר שרייבמן עלה לארץ לפני השואה ממניעים ציוניים, הוא שימש תחילה  מורה במושבה אבן יהודה.
הוא היה כאמור איש אשכולות: מנהל בית ספר, מרצה למתימטיקה, בוגר משפטים באוניברסיטת ת"א, בוגר תואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת ת"א ועל תלמידיו-ואוהביו נמנים רבים וטובים שהעריצו אותו ביניהם: פרופ' מיכאל בר זוהר, ד"ר נמרוד נוביק , פרופ' חיים הררי ממכון וייצמן, ח"כ חיים רמון , יונה אליאן, עמי גניגר, עו"ד עמוס מימון, אדריכל שרל דוראל ועוד רבים אחרים. אמא הייתה בוגרת הגימנסיה הרצליה ( במיקומה הישן), בוגרת סמינר והייתה מורה. ההשכלה בבית הייתה ערך עליון. הורי נתנו לי את הכלים, הכוונה להשכלה וחינוך אך לא החליטו עבורי והשאירו תמיד בידי את ההחלטות ואת בחירת הדרך. מהחינוך הזה לדעתי נובעת השמרנות באופיי.
א.א. : למה נטשת את הרפואה?
לימור : בסופו של דבר עזבתי את הרפואה כי אני חושבת שבמיוחד במקצוע המיוחד הזה, אדם צריך לתת את כל כולו ובאותה תקופה לא הייתי מסוגלת לכך. אני חושבת שתמיד יישאר הרופא שבי. אבל היום מה שבוער בעצמותי זאת הכתיבה ". . הכתיבה היא חוויה מסעירה ואתגר חדש שלא הכרתי מעולם. מצאתי את עצמי לומדת כיצד מוציאים ספר כמו תלמיד בכתה א' והחוויה הזו שמשה לי גם בית ספר לחיים כי כל החיים אנו ממשיכים ללמוד, להתחבט לטעות ולנסות לתקן ולשפר.
האמת היא שהכתיבה לא פחות קשה מעולם הרפואה אבל זה קושי מסוג אחר.רופאים וסופרים רואים את העולם מנקודת מבט די דומה . שניהם טובים בהבנת בני אדם ויש להם נקודת מבט  חודרת. וזה עוזר לכתיבה.

א.א. כיצד הגעת לכתיבת ה"בית על האגם" ?
לימור : " בעת חופשות הקיץ , התוודעתי במקרה לאזור הזלצקמרגוט- אזור האגמים שליד זלצבורג והתאהבתי במקום. נהגתי להשתכן בפנסיון צנוע השייך להונגריה (לא יהודיה) בבית ששכן אכן על האגם וכך נולד שמו של הספר:" הבית על האגם".זהו מקום יפהפה אבל האנשים שבו הם קרים ומשעממים מעין כמותם ואין שם עם מי לדבר .
מוקדם בבוקר נהגתי לשחות במים הקרים ולהתבונן בכיפות ההרים המקיפים את האגם, מקשיבה לצלצול פעמוני הכנסייה ואט אט מתבוננת בזריחה- בקרני השמש ה"מלטפות" את מי האגם, נפעמת מהיופי האדיר הזה .  כך גם נולדו  הדמויות הדמיוניות – גיבורי הספר ובמשך שנה תמימה הם חיו בליבי ולוו אותי לכל מקום. כיהודיה וישראלית התעוררה בי המחשבה כיצד בתוך הנוף הפסטורלי הזה אצל כל האנשים היבשים   האלו אירעו מעשי האכזריות האיומים  בתקופת מלחמת העולם השנייה. וכך נולד הספר.

א.א. :היה לך קשר משפחתי כל שהוא לנושא ?

 לימור : "הבית על האגם " עוסק גם בשואה .אבל אף אחד ממשפחתי לא היה בשואה.
סבא וסבתא עלו מפולניה בעליה שנייה מטעמים ציוניים להקים מדינה. סבא ערק מהצבא הפולני כדי לעלות לארץ. סבתא " נסיכה פולניה" מבית עשיר ארזה שמלות מלמלה וכובעים ונאלצה להיפרד מהם ולגור באוהל ברחובות, לחלות במלריה, להלחם בפורעים ערבים. הם היו מאותו דור של חלוצים מייסדים- דור של אידיאליסטים, מלח הארץ. משפחותיהם נרצחו בשואה דווקא בפולניה. הספר אכן מוקדש להם. 

א.א. ביצעת מחקר על התקופה ?

לימור שריר. התבלטה לא רק בזכות יופיה
לימור: היות ולא חוויתי את התקופה עליה כתבתי, חקרתי את הנושא על ידי עיון במחקרים ובספרי היסטוריה רבים מאוד ישראלים ולא ישראלים ובין השאר ידידי וחברי מתקופת לימודי הרפואה שהוא היום פרופסור לרפואה בני-יורק שלח לי עם אחותו שהיא עצמה בוגרת הרוורד וחוקרת במכון וייצמן, ספר של פרופסור בר -באקי , שזכה בפרס יוקרתי, המהווה מחקר שעשה במשך 15 שנה על אוסטריה בתקופת היטלר. אין כאן בדיוק בריחה לעולם רחוק כפי שאתה  מכנה זאת כי התקופה הזאת עניינה אותי מאז ומתמיד והיא תקופה חשובה שלא תמחה מזיכרונו של העם היהודי וצריך גם לדאוג שלא תשכח לעולם.
לצורך כתיבת הספר קראתי מאמרים העוסקים: בתנועת האמנציפציה ( ראה הפרקים על יוסף היהודי אהובה של ברטה), בפילוסופיה של המוסר ובשפינוזה המוטמעים בספר. בנוסף קראתי ספרים על תקופת מלחמת העולם השנייה על היטלר ואת השפה הגרמנית למדתי שנתיים במכון גתה בתל- אביב.
א.א. :מדוע התרחקת בספרייך כל כך מההוויה הישראלית ? את עוסקת באוסטריה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה ובאיטליה של שנות החמישים עד השבעים אך לא בישראל  המודרנית העכשווית .למה?
לימור : אני מצויה וחווה את ההוויה הישראלית באופן שוטף בחיי היום יום ואינני מתרחקת מההוויה הישראלית אך אנו רגילים לראות הכל מזווית הראיה שלנו- כאילו אנחנו הוא מרכז העולם ואני חושבת שצריך להראות את הדברים ואת הביקורת על הנאציזם גם מהזווית האחרת.
מה שמייחד את הספר "הבית על האגם " הוא שתקופת מלחמת העולם השנייה באוסטריה והביקורת הנוקבת על השלטון הנאצי, מובאים על ידי הסופרת ילידת הארץ דווקא מזווית ראיה לא יהודית ולא ישראלית: הביקורת החמורה על אכזריות הנאצים ו" השתיקה הנוראה הזאת" הושמה על ידי הסופרת דווקא מפיהם של גויים- אזרחיה הנאמנים של אוסטריה.
ב"בית על האגם" האוסטרים עצמם מגיעים למסקנה בדבר חוסר מוסריותם במהלך מלחמת העולם השנייה וייחודו של הספר שהוא בוחן את מלחמת העולם השנייה מעיניים לא יהודיות ולא ישראליות! שים לב: תמיד אנו רגילים לקרא בכל הספרים העוסקים בתקופה הזו רק מנקודת מבט יהודית וישראלית.אני ניסיתי לדמיין נקודת מבט אחרת .
אולי זהו ז'אנר חדש שיצרתי באמצעות שני ספרי: לכתוב על עולמות רחוקים מנקודת מבט " שלהם" -לא יהודית ולא ישראלית. אבל סביר להניח שבספרי הבא אני כבר אתמקד בהוויה הישראלית.
א.א. : את היית רופאה איך זה נכנס ליצירתך ?
לימור : כרופאה בהשכלתי, אני מתארת לקוראים חוויות מעולם הרפואה: התקופה הסטודנטיאלית בחייו של רופא, חבריו ומוריו של הגיבור "שהשפיעו על התפתחותו כרופא וכאדם ראוי", הווי החיים של סטודנט צעיר ומלחמת הקיום שלו, בחדר השכור, התאהבותו במרצה היפהפייה שגילה כפול מגילו.
נשאלת גם השאלה האם רופא עוסק במקצועו מתוך תחושה של שליחות ורצון עז לעזור לזולת או שבתוך כדי העיסוק ברפואה, הרופא עוסק בחיזוק האגו ונהנה " מהכבוד והכרת התודה שמשפיעים עליו החולים ומהמבט המעריץ שהוא רואה בעיניהם בכל פעם שהוא בודק אותם".
ולטר מנסה להבין כיצד "שינו הרופאים באוסטריה של היטלר את עורם , התאימו עצמם לצרכי המשטר והפכו לרוצחים בלבן". והמסקנה שלו לגבי הרופאים בתקופתו של היטלר היא די עגומה:" "אנחנו לא קדושים. אנחנו בסך הכל בני אנוש קטנים וקטנוניים כמו כולם, כמו גמדים!" עמ' 171 .
אבל מאידך :בספר ישנה בקורת על כפיות הטובה של בני האדם כלפי הרופאים :" בבית החולים מתעלה הרופא לדמות נשגבת, כמעט קדוש, אך ברגע שהוא פושט את החלוק הלבן ועוזב את כתליו, הופך הוא כהרף עין לעוד אחד מאלפי בני האדם האנונימיים החולפים בעיר הגדולה מבלי להשאיר רושם. לאף אחד לא איכפת מה קורה לו, האם הוא חש בטוב, האם הוא במצוקה. לאף אחד לא איכפת אם הוא חי או מת." עמ' 43 .
תדע : בזמן שביתת הרופאים הגדולה, מעטים מאוד מהחולים תמכו ברופאים!
בנוסף  תיארתי חוויות מעולם הפסיכיאטריה ומזעזעת את הקורא בסצנת האונס בבית החולים הפסיכיאטרי שמדגישה את חוסר האונים של המטופלים ותלותם המוחלטת בצוות המטפל.
אני מעלה תהייה אתית בדבר הטיפולים השונים שמבצעים הרופאים הפסיכיאטריים בחולים שבעצם אינם מודעים למצבם. "

"אלוהים ואלוירה" במהדורה האיטלקית.

א.א. איך נוצר אצלך הרעיון לאלוהים ואלווירה ?
לימור : הגיבור ב"אלוהים ואלווירה"  הסטודנט האיטלקי הוא דמות אמיתית שהיכרתי כמתמחה ברפואה פנימית והוא היה בעצמו   נכה ממחלת שיתוק ילדים.  הוא היגיע  מכפר נידח בסיציליה ללמוד רפואה באוניברסיטת רומא  זה היה  אז כמעט בילתי אפשרי באותה התקופה . מלבד נכותו הוא היה בחור פשוט מקסים ואינטלקטואל אמיתי. היום הוא צריך להיות פרופסור לרפואה. אני מקווה.

   היו לנו שיחות נפש   והייתי רוצה להמשיך איתו את הקשר . שלושים שנה אחרי הוא חזר אלי לזיכרון,  ניסיתי למצוא אותו אבל קוראים לו ג'וזפה, שזה בערך השם הכי נפוץ באיטליהחיפשתי אותו אפילו  במדור לחיפוש קרובים באיטליה ולצערי לא מצאתי אותו. אני מקווה מאוד שיום אחד אגלה אותו שוב.  בנתיים הוא הפך לגיבור של הספר.
בסופו של דבר התאהבתי באיזה כפר דייגים והפכתי אותו לבן משפחת דייגים – למרות שאין קשר בין השניים. הוספתי לחייו כל מיני אהבות וקונפליקטים הקשורים לנכות שלו, כי בזמן שהכרנו לא היה לי נעים לשאול אותו על זה.   ועד שאמצא אותו שוב  אני ממשיכה לשוחח איתו  דרך המכתבים  בספר .

. א.א. :ביצעת מחקר מפורט עבור "אלוהים ואלוירה "?
לימור :הייתי באיטליה חמש שנים רובם ברומא ועשרה ימים בסיציליה ושהיתי בכל המקומות שכתבתי עליהם בספר .ראשית במהלך הביקור בסיציליה, (במקומות שאני כותבת עליהם בספרי) בקרתי במספר רב מאוד של כנסיות, הקשבתי למיסות שנערכו במסגרת טקסי דת וחתונות והיות ואני דוברת איטלקית,  עניין אותי לדעת כיצד "מחנכים" כוהני הדת הקתוליים את צאן מרעיתם.   שים לב לדרשות הכמרים בחתונות המוזכרות בספר למשל : בחתונתה של אנה מריה). בקרתי בכנסיית סנטה קתרינה בטאורמינה, בקתדרלה המפורסמת בצ' פאלו ובקתדרלה המפורסמת של פלרמו ועוד.
קראתי ספרים אודות סיציליה, מנקודות מבט שונות: ההיסטוריה של סיציליה ( ראה סיפור סבו של ג'זפה על כל העמים שכבשו את סיציליה) הגיאוגרפיה של המקום, הארכיאולוגיה המעניינת( ראה שרידי פסיפס באגריג'נטו ועתיקות סירקוזה., הסופרים הסיציליאנים המפורסמים( פירנדלו, וורגה וכו', ספרים העוסקים במיתוסים ( ראה אי הציקלופים המוזכר בספר) ואגדות עם סיציליאניים, מחקר העוסק בצמחייה האופיינית, באיים המיוחדים וכו'. ספר שעוסק במאפיה וכו'.
בנוסף קראתי ספרים המתעסקים בנצרות ביהדות ובהבדלים שבין  שתי הדתות האחיות כשהיהדות היא האחות הבכורה של הנצרות. וכן אודות הועידה שנערכה ברומא ב-1986 ( עיי' ראשי הוותיקן) שבה  הוכרז על ניצני פיוס בין שתי הדתות וכו'( שלא נתן להאשים את כל היהודים במותו של ישו, למשל)
בתיאור שלבי ההתמודדות של ג'וזפה הסטודנט הנכה עם נכות מילדות: גייסתי את כל הידע הרפואי שלי כרופאה במקצועי היה לי קל להתמצא במחלת שיתוק הילדים ( של ג'זפה)וכמובן נעזרתי גם בספרי רפואה המתארים בדיוק את הסימפטומים ושלבי המחלה.
קראתי מאמרים מספריית אוניברסיטת תל- אביב העוסקים בפסיכולוגיה- בהתמודדות של נכה עם המחלה ועם נכותו ובאופן ספציפי על ילדים חולי שתוק ילדים.

א.א. : יש בספר שלך לא מעט ארוטיקה אחת לכמה עמודים בין כל הרעיונות הפילוסופיים והתיאולוגיים  למה ?
לימור : אני מתייחסת בספר לאהבה הרומנטית ומדברת על כך שאין מושלמות ביחסים בין גבר לאישה אלא שישנה  שאיפה להגיע אליה . האהבה נראית לנו קסומה ואנו כמהים אליה כל עוד היא איננה מושגת וברגע שהיא מושגת היא מאבדת מקסמה.
נכון ישנם  הרבה תיאורי ארוטיקה בספר שנכתבו בצורה מאוד מעודנת, בשפה טובה, עשירה  ולא מצועצעת. אבל אצלי עדיין סקס צריך להיעשות מתוך אהבה ורגשות עמוקים. 

 אגב שתי מילים על השפה העברית: במסגרת הכמיהה האישית הנוסטאלגית  שלי לחזור לעולם הקודם  הייתי רוצה להחזיר גם את השפה העברית הטובה לנוער של היום באופן שהביטוי:" 10 שקל" יחזור להיות "עשרה שקלים!"
בספר הזה ניסיתי לתאר כמה מחשבות שלי על דת ואמונה וגם ניסיתי לקרב בין יהדות ונצרות על ידי הדמויות בספר , זה אולי רעיון אוטופי אבל קרוב לליבי.
בספר מוצגים לבטים של שאלות גדולות וסבוכות מבלי שמוצע להם פתרון. עם זאת הכיוון המרומז של ניסיון למציאת איזון, נטישת הקיצוניות וחיפוש אחר הפשרה שבאמצע אכן הזכיר לי את הלכתו של הרופא והסופר הגדול מכולם הרמב"ם: "הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן, ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם".

א.א. :בספר שלך יש מקום מרכזי לדמויות הנשים והשפעתן על הגיבורים את רואה את עצמך כפמיניסטית ?
לימור. עברתי תקופה בחיי שהנושא הזה העסיק אותי וקראתי ספרות רבה בנושא כמו: "שלוש גינאות" של וירג'ינייה וולף, "המין השני" של דה בובאר, "אמור ופסיכה" של אריך ניומן על התפתחות הנפשית של היסוד הנשי ועוד. הגעתי למסקנה שאני לא תואמת את הדימוי הסטריאוטיפי של הפמיניסטית הרדיקלית.
. אני רואה את עצמי יותר כפוסטפמיניסטית.
פוסטפמיניזם הוא לדעתי הדבר הטוב שקורה לפמיניזם בכלל. בעידן הפוסט פמיניסטי לדעתי נשים לא צריכות לוותר על ההגשמה הנשית למען ההגשמה האישית
לא לשכוח שהפמיניזם הבי א עמו לנשים הישגים יוצאים מן הכלל והפוסט פמיניזם לדעתי נותן לנשים את החופש לבחור. הפמיניזם הרדיקלי והפוסט פמיניזם שבא בעקבותיו העניקו לנו את הבחירה על דרך השלילה. הפמיניזם כאשר הוא התעמת עם המציאות ונבחן לאורך השנים הראה לנו מה טוב ומה רע. כל אחת יכולה לבחור את מה שהיא רוצה כדרך חיים לעצמה.
בספרי אני מתעמתת עם יסודות של הפמיניזם הרדיקלי:
• יסוד ה-1:הפמיניזם הראשוני מציג במודל הטהור והצרוף שלו את האישה החזקה הבלתי תלויה שמסגלת לעצמה התנהגות גברית אובססיבית לצורך השגת הישגים מקסימליסטים.
אני דווקא מטיפה להישגיות אך לא במחיר הוויתור על נשיות. הפמיניזם הרדיקלי דוגל בשוויון בין המינים גורס שנשיות היא חולשה אבל לפי יונג יש בכל אישה מין הגבריות ובכל גבר מין הנשיות.
יסוד ה-2 : נושא הסופר-וומן : המחשבה העומדת בבסיס ההנחה שהאישה היא כל יכולה או שיש לנשים אין סוף פוטנציאל בלתי ממומש. הפוטנציאל הלא ממומש נמצא לדעתי אצל גברים כמו גם אצל נשים ואין זה כורך המציאות שכל הנשים חייבות להגשים מטרה. נשאלת השאלה הם משהי שרוצה להיות עקרת-בית תתבייש בגלל הגישה שנשים צריכות להגשים את עצמן? התשובה לכך לדעתי היא בהחלט לא! ואם היא שלמה עם כך- זה מספק.
סימון דה בובאר למשל מתארת בספרה "המין השני" את עבודות הבית כמלאכתו של השטן: גרגרי האבק הם המפלצת , הכי מסוכנת בעולם שמשתלטת על האישה ועל מוחה. היא מתארת את שחרור האישה כשחרור עבד מפני אדונו, כשחרור השחורים מהלבנים, כשחרור היהודים מהאנטישמיים. היסוד ה-3: עיקרון האנדרוגניות שלפיו גברים ונשים זהים מיסודם. הפמיניזם הרדיקלי דגל באי הולדת ילדים מכיוון שסבר שגידול ילדים מעכב את ההתפתחות האישית שלהן. אני לא חושבת שיש לכך תחליף.( לגידול ילדים).-  א.א. :ומה את מתכננת לעתיד ?
לימור : אני עוסקת כעת בכתיבת ספר שיעסוק בנושא קרוב יותר לזמננו ולמקומנו בבדידותה של אישה בחברה הישראלית .גם הוא לא יתרחש בהווה אלא בשנות השמונים או התשעים ,וזאת משום  שאינני רוצה להכניס לסיפור את הפלפונים והאס אם אסים והאינטרנט וכו' שלדעתי הם פשוט הרסניים אם אתה מנסה להתמקד בתיאור של קשר ומערכות יחסים רציניות . אני מטיפה בספרי להחזיר לעולם הקר והמנוכר את הרגש ואת האהבה ובתוך כך נכללת גם הכמיהה לחזור לנשיות האותנטית, לרכות, לפגיעות ולפתיחות וכמובן לאימהות שהיא ערך ראשון במעלה. 

לימור שריר מרצה בפקולטה לרפואה ,אוניברסיטת תל אביב

ראו גם על לימור שריר :

לימור שריר בויקיפדיה

לימור שריר בלקסיקון הספרות העברית

לימור שריר בהוצאת "כרמל "

הספר "אלוהים ואלוירה "

"אלוהים ואלוירה " בגוגל

פרק מ"אלוהים ואלווירה "

איתי שטרן על אלוהים ואלוירה

רמי נוידרפר ולימור שריר

הבית על האגם

 

מלכות היופי
היכל התהילה של מלכות היופי בישראל

עוד ספרים של לימור שריר

חוקרת המיתוסים האישה הנצחית על פי לימור שריר

"פגישה עם העורך" :סיפור קצר מאת לימור שריר

דהיה אל -כהינה המלכה הלוחמת :אלי אשד על הספר "סודות מרקש "מאת לימור שריר

מרטין בובר מבט מקרוב :מבוא

מרטין בובר וגרשום שלום :פרק מהספר :מרטין בובר :מבט מקרוב -מאת לימור שריר

אלי אשד "השושלת של מרטין בובר" על מרטין בובר -מבט מקרוב " מאת לימור שריר  

 

 

היכל התהילה של מלכות היופי הישראליות

בשבוע זה מלאו שלושים שנה לזכייתה של רינה מור כמיס תבל " ב–11 ביולי 1976. ולרגל התאריך להלן רשימה של מלכות היופי הבולטות והמרשימות ביותר של מדינת ישראל .

 
ב-11 ביולי 1976 נבחרה הישראלית רינה מור ל"מיס תבל " מלכת היופי של העולם .השג שעליו הצליחה לחזור מאז רק ישראלית אחת נוספת לינור אברג'יל וזאת כידוע בנסיבות עצובות ביותר שהטילו צל על הבחירה ( אברג'יל נאנסה לפני התחרות בידי מקורב והיו שטענו שזה השפיע על בחירתה ) .
לרגל התאריך החלטתי בהזדמנות חגיגית זאת ללמוד משהו על תולדות מוסד המלכות היופי של ישראל ,מוסד שמוצאו בתחרות יופי המאורגנת בידי השבועון "לאישה " מאז 1950 .
בדיקה של חייהן של מלכות היופי כפי שהוצגו בכתבות פרסומיות שונות של "לאישה " הראתה שרובן לא התבלטו במיוחד בחייהן מעבר לתחרות מלכת היופי ואלו שכן זכו לפרסום כלשהו עשו זאת בעיקר על ידי הופעה במדורי רכילות ,על ידי דוגמנות , על ידי נישואין עם אנשי עסקים ונדל"ן עשירים או על ידי קריינות בתוכניות טלביזיה זניחות וכיוצא באלה עיסוקים חסרי כל עניין ומשמעות לציבור.

 

לימור שריר בטקס ההכתרה כמלכה

אבל בתחרות מלכת היופי זוכה נבחרת בראש ובראשונה , לפחות באופן תיאורטי, לא דווקא בגלל יופייה המהמם כמו בגלל אישיותה ואופייה המרשימים והמרתקים העולים על אלה של כל המתמודדות האחרות. וברשימה הזאת אני בוחר את מלכות היופי שנראה לי שעשו דברים שהם יוצאי דופן שהם מעבר לתחומי העניין הזניחים של מדורי הרכילות .
אז להלן רשימה של מלכות היופי המעניינות המרתקות המרשימות והחשובות ביותר בתולדות מדינת ישראל. אלו שתרמו או יצרו או ביצעו איזה שהוא דבר מעניין החורג מהשגרה של מלכות היופי כסטטיסטית משנה במדור הרכילות במקומון ושמתבלטות משכמן ומעלה מעל לכל השאר.
והנבחרות המובחרות הן :

1.

מיכל הראל מלכת היופי לשנת 1951 הייתה נשיאת ארגון ויצו העולמי ( זה בתקופה כאשר זה נחשב "אופנתי " להיות עסקנית . כיום כמובן זה "נחשב" ו"אופנתי " הרבה יותר להיות דוגמנית או שדרנית טלביזיה ).

הראל נישאה ליצחק מודעי לעתיד פוליטיקאי בכיר ושר אוצר. היא גם הראתה עניין בכתיבה וכתבה ספר "יומנה של מלכת יפי " בהוצאת לאישה תשי"ג . שמעניין מאוד להשוות אותו עם ספרה של רינה מור על אותו נושא "מלכה לשנה אחת "..
 לאמיתו של דבר הספר של הראל הוא הרבה יותר חי ומעניין מהספר המקביל של מור.אבל מאידך בהתאם לרוח התקופה שבה נכתב הוא גם  נושא הרבה יותר מסרים ציוניים לאומיים .
2.

מרים הדר מלכת היופי ל-1958.  הייתה מרצה לקולנוע . ובמלחמת יום הכיפורים הייתה עיתונאית התחפשה לגבר והיגיעה עם מצלמות עד לקווי החזית למען כתבותיה. פרט לכך נודעה גם במשך זמן מה אישתו של חבר הכנסת והפיזמונאי עקיבא נוף הידוע במחבר פיזמונים כמו" איזבל ( שבקליפ הטלביזיוני עליו כיכבה דוגמנית צעירה בשם פנינה רוזנבלום ) ".
3.

עליזה גור מלכת היופי ל1960 הופיעה בסרטים לצד אלביס פרסלי בסרט "הרפתקאות בגן העדן" ולצד שון קונרי בסרט ג'ימס בונד :מרוסיה באהבה" שבו גילמה בקטע קצר  אך זכור מאוד את הצועניה וידה ונוטלת חלק  בקרב הנשים המפורסם ביותר של הקולנוע כולו.

עליזה גור בסרט "מרוסיה באהבה" .

היא הופיעה גם בסרט עם מיק הנרי "טרזן ונער הג'ונגל " ( אחד מסרטי טרזן היותר טובים )  בסדרות טלביזיה כמו "פרוע פרוע המערב" וסדרת הריגול "האיש מאנקל ".על פי אחד הדיווחים היא גם כותבת רומאנים ששישה מהם יצאו לאור ( ודווח שהשביעי בדרך ) ככל הנראה בשפה האנגלית . אבל לא ניתקלתי בשום מידע עליהם בשום מקום נוסף.

 

 

גילה גולן סגנית מלכת היופי ו"נערת ישראל " גם היא ב-1960 ( שנת מלכות היופי הישראליות שהפכו לכוכבניות קולנוע וטלביזיה ) יתומת שואה שהוריה לא ידועים .

James Coburn and Gila Golan pause for a romantic interlude in a scene from the film 'Our Man Flint', 1966. (Photo by 20th Century-Fox/Getty Images)

גילה גולן בסרט "האיש שלנו פלינט".

הופיעה גם היא בסרטים הוליוודיים וכיכבה בסרט הפנטזיה של רי האריאוזן ה"עמק של גוואנגי"
"בתור לוליינית העומדת בראש צוות בוקרים הלוכד דינוזאור בעמק אבוד במקסיקו סרט פנטזיה לא רע בכלל .. היא הופיעה בסרט הריגול "האיש שלנו פלינט" ובסרט "ספינת השוטים" על העידן שלפני מלחמת העולם השנייה . ופרקי סדרות טלביזיה כמו "אני חולם על ג'יני".

5.

מושית ציפורין מלכת היופי ל-1970 הייתה אמנית פסלת בברונזה ובאבן שהיציגה בתערוכות .האמנית הויזואלית היחידה בין מלכות היופי הישראליות .
6.לימור שריר.מלכת יופי ל1973. לימור שריר תיזכר תמיד הודות לאירוע בטחוני שאירע בעת הטקס שבו התמודדה על תואר"מיס תבל" ביוון כאשר מחבל חטף בני ערובה ואיים לחסלם אם לא תסולק מהתחרות. היא התעקשה להישאר.

לימור שריר ואביה בעת ההכתרה.

מאז היא הפכה לרופאה ולסופרת .פירסמה שני ספרים  מעניינים "הבית על  האגם " ( 2004) ו"אלוהים ואלוירה"( 2006 ) .

לימור שריר היא מלכת היופי היחידה שעסקה הן ברפואה והן בספרות יפה בשפה העברית .

7.

רינה מור מלכת היופי לשנת 1976 ו"מיס תבל " של העולם כתבה ( ביחד עם סופר צללים ) ספר אוטוביוגראפי בשם "מלכה לשנה אחת" ופירסמה במשך זמן מסויים טור עיתונאי .

8.

 ורד פולגר מלכת היופי ל-1979. למדה משפטים, עבדה תקופה מסוימת כעורכת דין והפכה רשמת בבית המשפט. בגיל 36 מונתה שופטת בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת  .מלכת היופי היחידה שהיא שופטת.

9.

אילנה שושן מלכת היופי ל1980. בת למשפחה ענייה למדה משחק בסטודיו של לי שטסברג בניו יורק קולנוע באוניברסיטת לוס אנג'לס. שיחקה בסרט "דואר צבאי חוף אילת " עבדה כתסריטאית והיום עובדת כמלהקת וכמפיקה הוליוודית בחברה של משה דיאמנט בעלה והפיקה סרטים כמו "גיבורים דמיוניים " עם סיגורני וויבר ( 2004) "ואף שלחה את ידה בתרגום מחזות לעברית והשתתפה בתרגום ההצגה "ביום בהיר אחד " מאת ג'ון קולונבאך. .
10.

דבי הס. מלכת היופי ל1982. הופיעה כשחקנית בסרטי סטודנטים .עשתה תואר שני בפסיכולוגיה ועבדה כפסיכולוגית קלינית של מתבגרים ומורה לפסיכולוגיה התפתחותית . במשך תקופה מסויימת ריכזה את פרוייקט נע"ן (נוער עונה לנוער).
11.

הילה קלמן .מלכת היופי ל1985.  נשואה לשי האוזמן (מבעלי הוצאת הספרים והמפות "כרטא") עבדה בעמותה לילדים אוטיסטיים .

12.

ימית נוי מלכת היופי של 1987. וגם שחיינית מצטיינת חברה בנבחרת השחייה העירונית של ראשון לציון שהיגיעה לאליפות הארץ לשחייה לנוער.

13.

יאנה חודירקר –כנפו. מלכת היופי ל-1993. הייתה פעילה במפלגה של אביגדור ליברמן.
רצה כמועמדת לכנסת בבחירות 2006 כמספר 4 במפלגת חרות של מיכאל קלינר.אך כידוע זאת מפלגה זאת לא עברה את אחוז החסימה .מלכת היופי הראשונה מאז מיכל הראל שניסתה לעסוק בתחום הפוליטיקה.

14.

יאנה קלמן .מלכת היופי ל1995. אחות  מעשית במחלקה האונקולוגית באיכילוב .והיגישה את מהדורת החדשות ברוסית .

 

15.

לינור אברג'יל .
מיס ישראל ומלכת עולם ל-1998. הפכה מאז לשחקנית והופיעה בהצגות כמו "החדר הכחול ו"מקווה" .

(אברג'יל נכנסה לרשימה זאת לא כל כך בגלל זכייתה בתואר מיס תבל כמו בגלל קריירת השחקנית שלה שהיא נדירה  למדי אצל מלכות יופי ) .

ובתור תוספת שלא באמת שייכת אבל גם אי אפשר בלעדיה בכל רשימה של מלכות יופי ונערות זוהר ישראליות בולטות :
16.

פנינה רוזנבלום שלא זכתה בתחרות מלכת היופי וגם לא השתתפה בה. אבל בשלב מסויים בראשית שנות השבעים הייתה מועמדת להשתתף ותמונתה הופיע ב"לאישה " כמועמדת" עד שהחליטה לבטל בפתאומיות את השתתפותה מתוך הנחה שכישלון תחרות כזאת לא יעשה לה טוב לקריירה ( והיא צדקה ).במהלך הקריירה המדהימה שלה רוזנבלום הופיעה בכמה סרטים זניחים ובקליפ לשיר של עקיבא נוף על "איזבל " שרה בעצמה כמה שירים זניחים , הייתה עיתונאית שראיינה כמה אישים מעניינים באמת כמו פנחס שדה, פירסמה שני ספרים ( אחד מהם אוטוביוגראפי כמקובל ) ,הקימה חברת תמרוקים ורצה בראש מפלגה לכנסת והייתה חסרה רק כמה אלפי קולות כדי להיכנס לתוכה וכיהנה כחברת כנסת קצרת ימים במיוחד מטעם הליכוד.
אלו המועמדות שלי ל"היכל התהילה" של מלכות היופי הישראליות .
האם לכם הקוראים יש מועמדות טובות יותר ?

לימור שריר באירוע התרמה עבור ספריית המחלקה לרפואה באונ' תל אביב..

אתר וינט על תחרות מלכת היופי

ועוד סקירות היסטוריות של וינט על התחרות
מלכות יופי בויקיפדיה

רינה מור זוכה בתפקיד מיס תבל .

האישה מול האלוהים :התיאולוגיה של לימור שריר

עליזה  גור בסרט "טרזן ונער הג'ונגל "".