ארכיון תג: מיתולוגיה

השומרית האחרונה : על ש.שפרה

 

 

 

ש.שפרה משוררת ושומרולוגית. ציור מאת מנשה קדישמן.

ש.שפרה אחת המשוררות הבולטות של ישראל ידועה לא פחות בחוגי המבינים כ "שומרולוגית " דהיינו חוקרת התרבות המסופוטמית הקדומה של שומר אכד ובבל . ותרבות זאת הטביעה את חותמה בצורה עמוקה על מחשבתה ויצירתה כפי שמראה ספר חדש שפירסמה על תרבות זאת ""המילים ככישוף והכישוף שבמילים – שיחות על ספרות המזרח הקדום ".

מי שבחר לקרוא בשם תמוז לכור
המוות לא קרא נכון את השורות …
(ש. שפרה קטע משיר)

יש מי שמכנה את המשוררת ש. שפרה (שם העט של שפרה שיפמן לימים שמואלביץ) "השומרית האחרונה" בגלל התעניינותה החקרנית והתמקדותה יוצאת הדופן בתרבות המסופוטמית הקדומה, זו המוכרת כתרבות העמים השומרים, האכדים, הבבלים והאשורים. ישנם הרואים בש. שפרה את נוצרת הלהבה הראשית של תרבות עתיקת-יומין זו בישראל של היום, זו שלרוב אינה מגלה עניין רב בעמים עתיקים אלה ותרבותם, מה עוד שאלה כידוע אינם זכורים לטובה בגלל ההגליות שלהם את עמי ישראל ויהודה.

מעבר לצמצום ראייה זו מעדיפה ש. שפרה בכל אופן לזכור ולהזכיר את בני העמים האלה לא רק בגלל הקרבה "הגנטית" השורשים המשותפים להם ולעם ישראל אלא בגלל היותם מניחי יסודות תרבותו.

המשוררת השומרולוגית

ש.שפרה.

לפחות באמאזון חנות
הספרים הוירטואלית מישהו
התיחס אלי באופן אישי
מאוד, לא וירטואלי ,קרא לי
בשמי ,למד את טעמי
הספרותי ,וטרח
להוסיף על הרשימה
שהזמנתי כהנה
וכהנה גלגמש המלך
לילדים ,כל לוח
סיפור לעצמו ,ולמבוגרים –עשתר ולמה
ירדה לשאול ומה קרה
כשעלתה ממנה ,בניתים
יש לי תשובה רק לשאלה
הראשונה .
ש.שפרה.

דברי המו"ל ישראל זמורה על ש.שפרה באחד מספריה הראשונים.

ש. שפרה מוערכת כאחת המשוררות הבולטות כיום מבין בנות דורה ובשנת 2007 יצא לאור ספר שירים נוסף שלה "משי לחשת לי" (בהוצאת זב"ם) שזכה כמו ספרי שירתה הקודמים בביקורות מחמיאות. אבל היא יוצאת דופן בהתמקדותה המעמיקה והיסודית בתרבות קדומה שרק מעט ממנה גלוי וידוע לציבור הישראלי, גם בקרב חוגים שהשכלתם יותר רחבה.

 

לאחרונה יצא בהוצאת האוניברסיטה המשודרת ספר חדש שלה ויוצא דופן בהשוואה לכל קודמיו: "המילים ככישוף והכישוף שבמילים – שיחות על ספרות המזרח הקדום ".
הפעם מדובר בספר מחקרי על הספרות המסופוטמית (השומרית- בבלית).
הוא מבוסס על הקורס שאותו מעבירה שפרה בנושא זה באוניברסיטה ,הוא כולל פרקים מפורטים על עלילות גילגמש ,יצירת המופת הספרותית של מסופוטמיה. פרק מפורט על מיתוס ירידתה של האלה איננה לשואל כמו גם ,ודיונים במיתוסים אחרים כמו סיפור המבול הבבלי,ויונים בסוגות ספרותיות שונות של המסופוטמיים כמו המזמורים ,התפילות לאלים ,ספרות החוכמה והפתגמים ושירי הויכוח שהם אולי הניצנים של המקאמות המוכרות לנו מהספרות הערבית אלפי שנים מאוחר יותר.

ש. שפרה
צילם אייל פישר

אך למעשה הוא הרבה יותר מזה, שכן המחברת איננה חוקרת אקדמית רגילה אלא משוררת שמקריאה בספר עולה ומתחדדת העובדה כי עבורה התרבות המסופוטמית היא בעלת משמעות הרבה יותר עמוקה מנושא של מחקר בלבד, המספק לכאורה בעקבותיו גם סדרת הרצאות מעניינת. דומה ועבור ש. שפרה תרבות עתיקה ועשירה זאת משמשת לה מקור השראה מרכזי ביצירתה הספרותית–שירית והיא שואפת לשתף אותנו ביצירותיה ובלקחיה, מתוך הנחה שלפחות חלק מהקוראים הישראליים ישכילו להפיק למען עצמם ממד תרבותי מעלילת ההיסטוריה הנפלאה שלנו ובכך לא יחמיצו שותפות באותה השראה שהייתה מנת חלקה..


ש. שפרה מספרת שהגיעה אל התרבות מסופוטמית בדרך עקלקלה ששורשיה מעוגנים במחקר העוסק בסיפוריו של המחזאי והמספר נסים אלוני ( מחבר המחזה התנ"כי הידוע " אכזר מכל המלך " ועוד מחזות אחרים ) אותו כתבה, ואגב הקריאה בסיפורים המתארים חיי שכונה בארץ ישראל המנדטורית בשנות ה-40 .

 תוך הקריאה והעיון הקפדני בסיפורים המעולים של אלוני התברר לה כי יש בהם התייחסות למיתוסים שונים ושאובים מתרבות שלא הייתה מוכרת לה – התרבות השומרית הבבלית. משנדלקה בה סקרנות לגביה החלה לחקור תרבות זאת בכדי לראות כיצד זלגה והשפיעה על נסים אלוני. יותר שהעמיקה לחקור ונכנסה לפרדס העצום הזה יותר הוקסמה, ומאז לא יצאה מהבוסתן שגילתה.

     

במקביל להתמקדותה בשירתה החלה ש. שפרה לתרגם באופן שיטתי שירים ופואמות שונות מהשפות הקדומות עצמן, השומרית והבבלית, שאותן טרחה ללמוד וחלק גדול משירת אותה תרבות עתיקה תרגמה במרוצת שנים רבות בשיתוף פעולה עם החוקר פרופסור  יעקב קליין, ותוצאת עבודתם המונומנטלית והחשובה הופיעה בכרך ענק הנושא את השם "בימים הרחוקים ההם" ( 1996), שזכה לשבחים לא רק בגלל דיוקו היחסי אלא בגלל שעלה בידי המתרגמים לבצע את המשימה הבלתי אפשרית של שמירת קסם השירים הקדומים והמקוטעים גם בגרסתם העברית המודרנית, אלפי שנים לאחר שנכתבו לראשונה.

 ש. שפרה זכתה לשבחים גדולים לא פחות גם בעבור העיבוד שהכינה לילדים מ"עלילות גילגמש " (2000), הסיפור המפורסם ביותר של התרבות המסופוטמית שזכה בפרס זאב בספרות ילדים ובמדליית אנדרסן הבינלאומית. שפרה טרחה להציג בגירסתה לילדים לא רק את סיפור גילגמש עצמו אלא גם סיפור מקביל, פרי יצירתה שלה, סיפורו של הסופר כותב הסיפור בימי המלך אשורבניפל על מנת לקרב אותו לילדים בני העידן המודרני ולהציג בפניהם פן נוסף של התרבות המסופוטמית ששימרה את הסיפור הקדום במשך אלפי שנים וכך מן הסתם המחישה כוונתה להראות על ההמשכיות שבמעשה שעשתה.עד כמה הילדים בני זמננו האדישים באופן כללי לעבר הרחוק נמשכו לסיפור הקדום בגרסת שפרה קשה לדעת, אבל אין ספק שעלילות גילגמש בגרסתה לקוראים הצעירים הוא אחת היצירות היותר מעולות לילדים שהופיעו מזה שנים רבות בעברית.

יותר ויותר מתברר כי ש. שפרה היא מעיין מתגבר של אישה אחת שמטרתה לקרב את התרבות המסופוטמית הקדומה למרכז תשומת הלב וזרם החיים של התרבות הישראלית המודרנית שלכאורה היא כל כך רחוקה ממנה, אך לדעתה של ש. שפרה היא קרובה מאוד. היא עצמה התבטאה פעם כשהיא אחוזת כעס על שמנעו ממנה בילדותה את יצירות הספרות המסופוטמית כמו עלילות גלגמש שאותן היא מנסה להביא לקהל המודרני גם זה הצעיר מאוד, בפרויקט שהגיע לשיאו בספר לימוד שכתבה עבור בתי הספר "מעלילות ראשית עד מלכים ונביאים: מקורות חוץ לתוכנית הלימודים החדשה במקרא" ( 2003), של טקסטים בבליים ושומריים קדומים..

זיכרון : פגשתי את ש.שפרה לראשונה בחנות צילום מסמכים בגבעת שמואל שם אנו גרים כשכנים.
אני באתי לצלם שם חומר לספר שפירסמתי בשם "טרזן בארץ הקודש " על איש הג'ונגל טרזן ומקומו בתרבות העברית. ספר שעסק בקרוב לאלף הסיפורים המקוריים שנוצרו על טרזן בספרות העברית בידי סופרים כמו אהרון אמיר ועמוס קינן,שרגא גפני ואחרים בתקופה שנחשבו לאושיות של מה שנקרא אז "התנועה הכנענית ".אנקידו ,"הטרזן " הראשון של הספרות..בשיחה האקראית שנוצרה בין שנינו הסתבר שהיא באה לשם למטרה דומה לשלי: לצלם חומר על איש הג'ונגל הקדום מכולם אנקידו ידידו של גילגמש מהאפוס הבבלי הקדמון שמקורו בתרבות השומרית הקדומה . אדם שכמו טרזן כמה אלפי שנים אחריו גדל בין בעלי חיים. התפתחה בינינו שיחה על אנשי ג'ונגל שהמשיכה לדיון על התרבות הכנענית ולאחר מכן התרבות המסופוטמית הקדומה.
הסיפור על איש הפרא שגדל בין בעלי חיים לפני שעבר לחיות בתרבות האנושית התברר היה קדום באלפי שנים מגירסת אדגר רייס בוראוז שלו מראשית המאה ה-20.ומוצאו בשומר

.וזה רק אחד מהדברים המרובים מאוד  של התרבות המודרנית שמוצאם בתרבות המסופוטמית.

כנענית או שומרית ?

ש.שפרה בצעירותה.

הכוהנים שותקים
הם צהלו
עת בני צרח,
ואני כרעתי לרגליך
שכורת אש פיך
ושרתי
לקול תופים
גוף הנחושת צונן .
הלוע אפל
מדוע אין הכוהנים שרים ?
האין אתה אלוהים ?
ש.שפרה

 


לכאורה יש קשר הדוק בין תפישתה של ש. שפרה ורעיונותיה על חשיבות המיתוסים העתיקים בחיי האדם ועל הצורך שלנו להכיר את שורשינו המעוגנים בקרב העמים הקדומים שישבו וחיו כאן באיזור תוך פיתוח תרבותם העשירה והמרתקת בנוסח המזכיר במידה רבה את התנועה הכנענית ונושאי דברה כמשוררים יונתן רטוש ואהרון אמיר. אכן לאלה הייתה השפעה גדולה ואולי אף מכרעת על יצירתה והשקפותיה באשר לחשיבות הרובדים התרבותיים הקדומים. ואכן יש דמיון ברעיונות הבסיסיים.

אולם לטעון ששפרה היא "כנענית " תהיה טענה פשטנית, ולו רק משום ששפרה מעולם לא גילתה עניין רב בתרבות הכנענית הקדומה כשלעצמה לעומת זאת השומרית-בבלית, ואפשר לנחש שהסיבה היא האיכות הספרותית הנמוכה יותר של יצירות ספרות מהתרבות הזאת שנחשפה להם אך לא דיברו אל ליבה באותה עוצמה.

העובדה המעציבה היא שהכנענים (כמו המצרים הקדומים שכה מרבים לדבר בשבח תרבותם), לא העלו תרומה חשובה לספרות העולם, להוציא כמובן את התנ"ך שהיה סוג של תגובה לתרבותם. כל זאת בניגוד מוחלט למסופוטמים.

הספר "המילים ככישוף והכישוף שבמילים" הוא סקירה מקיפה על הספרות המסופוטמית הקדומה. אולם למרות מאמצים של ש. שפרה אין זו סקירה פרי מאמציו של חוקר אובייקטיבי ממש, אלא של אוהב שמטרתו היא להראות לקוראי הספר מדוע ספרות זאת היא כה נעלה ומדוע יש לה משמעויות עמוקות גם עבורנו כחלוף אלפי שנים אחרי שהערים המסופוטמיות הפכו לעפר. יש בספר התקפה על הממסד הספרותי-תרבותי המערבי והישראלי שלא קלט את חשיבותה של ספרות ותרבות זאת עד כה.
זעמה של ש. שפרה יוצא במיוחד על מחזה בשם "צור וירושלים" (מיצירותיו החשובות ביותר של מתתיהו שוהם 1893-1937) שמעלה את מאבקו של אליהו הנביא במלכה איזבל ומציג את איזבל כזונה (ובמקרה הייתי נוכח באותה הצגה שבה הייתה גם ש. שפרה וצפיתי בה ביחד איתה). היא מספרת שהיה לה קשה מאוד לצפות במחזה המנגיד את המונותיאיזם הצרוף באיזבל ואף ברור כי אהדתה של שפרה נתונה לה כבת מלך .

שירי מדבר

ש. שפרה כותבת :הצטערתי שבארצות אירופיות רבות נכתבו והוצגו מחזות ואורטוריות שונות שגיבורן הוא גילגמש ואילו אצלנו בוחרים להציג את איזבל הזונה ". ועוד היא מוסיפה בחריפות: "איני סבורה שסגולותיו הדרמטיות של המחזה הן שהכריעו בעד הצגתו אלא איזו שהיא מגמה תרבותית שהולכת ומשתלטת ונרתמת למאבק על מה שקראו "התודעה היהודית". כאילו עמד הזמן מלכת והמונותיאיזם מנהל מאבק בפוליתיאיזם ".

הוסף לסל את משי לחשת לי / ש. שפרה



ראוי להדגיש בנקודה זאת כי היה זה חיים נחמן ביאליק שהבחין בסגולות הדרמטיות של מחזהו של שהם ואף המליץ עליו להצגה בתיאטרון הבימה, ולאו דוקא בגלל "תכונותיו" הנוחות למאבק כפי שהמשוררת הגדירה. יתרה מזו, המאבק בין מונותיאיזם לפוליתיאיזם נמצא בעיצומו בימים אלה ממש. ומשמש הן את חסידי החזרה בתשובה והן את אלה המכנים אותם כעכו"ם. זהו ניגוח של ראש בראש מסוג המאבקים שלא תש כוחם גם בהשתנות רוח הזמנים.

כמדומה ששפרה מציבה עצמה כלוחמת במאבק למען הצגת התרבות הנשית הקדומה שהושכחה לדעתה לא בצדק בידי התרבות המערבית המונותיאיסטית ובידי אנשים כמו אליהו הנביא שדיכאו נשים עזות כאיזבל. מתעורר רושם מדרך התבטאותה כי מתקיימת בה משיכה ברורה אל הדמויות הדחויות והנשכחות שבמקרא. בעיקר מקרב אלה שחיו תמיד כנבלעים בצילם הרחב של המנצחים כמו דוד המלך.

שפרה עצמה כתבה על דמויות תנכיות שמקבילות במידה מסויימת לבת המלך איזבל, בהן נשותיו של דוד כמו בת שבע ואחרות , מחזור שירים שהולחן ביד המוזיקאי גיל שוחט ( שהלחין גם את  המחזה "צור וירושלים" שכל כך מאוס בעיניה ) .

 העיסוק הזה בדמויות תנכיות הוא באופן מפתיע קצת יוצא דופן שכן בדרך כלל היוצרת מעדיפה לעסוק בהדים של המיתולוגיה המסופוטמית ולא של העברית.

כפרות
מה עשה האדון כשאיננה במסע אל
ארץ כל באיה לא ישובון נעדרת יום
יומים שלושה ,לבש בגדי אדונות –כחול,
ואבני ספיר –כחול בזקנו ,
החיים נמשכים ,אמר לה כשעמדה בפתח
הארמון ועל גבה משלחת מלאכים רעים,
מה נותר לה ,מה נותר
לאיננה לעשות ,מה נותר לה
לעשות ולא עשתה ,שלחה אותו
כפרתה כחוק ארץ אשר כל באיה
לא ישובון .

 

אלה ופילגש

האלה איננה ולידה סמלה הינשוף

מהספר המאלף "המילים ככישוף והכישוף כמילים" אפשר להיווכח שהאגדה שעימה חשה שפרה שמואלביץ את ההזדהות העמוקה ביותר איננה דווקא סיפורת עלילות גילגמש האהוב עליה מאוד ומשום כך טרחה עליו להלבישו גם בגלימת סיפור לילדים, אלא הסיפור הידוע פחות של אלת האהבה והפריון הפראית איננה וירידתה לשאול "הארץ שבאיה לא ישובון". אגדה שאת הדיה אפשר למצוא שוב ושוב ביצירתה ובשיריה של שפרה.

למה דווקא סיפור זה ומדוע דווקא אלה זאת שנחשבה למעין דמות שוליים במיתולוגיה המסופוטמית הנודדת בין החוק והסדר ובין ניגוח ושבירת כל החוקים שבסוף הסיפור המצמרר.היא חוזרת וגוררת את אהובה החי תמוז אל השאול, על מנת שיתפוס שם את מקומה בעוד שהיא חוזרת לעולם החיים?

ש.שפרה ומתתיהו שמואלביץ

אפשר לשער על דרך הנחה צהבהבה בלבד שאולי יש בכך קשר לביוגרפיה של היוצרת עצמה אשר במשך שנים רבות התנהלה בניגוד לחוקי החברה והתנערה ממוסכמות ונקשרה בקשר עמוק עם מתתיהו שמואלביץ (מי ששימש כמנכ"ל לשכת ראש הממשלה בימי ממשלו של מנחם בגין) כפילגשו , עד שלבסוף נישאה לו רק לאחר שנים רבות של קשר , לא מן הנמנע שזאת הסיבה שהיא מרגישה הזדהות עם הדמות של איננה שרמסת את חוקי האלים ובני האדם גם יחד.


אולם הסיבה להזדהות של שפרה עם התרבות המסופוטמית היא עמוקה יותר שכן תרבות זאת משמשת כמניע מסקרן להזדהות עם כוחו הכביר של הטבע ועונותיו שכה אהובים עליה, עד כי דומה שביצירתה יש לש .שפרה מלשון הבנה עמוקה עם היצירות והרעיונות המסופוטמיים הקדומים, אלה הגורסים באכזריות בשורתם התחתונה כי אין בעולמנו מהבל הנצחיות והכל הוא בן חלוף ואין מפלט ממוות, גם עבור גיבורים גדולים שהם "שני שלישים אל", כמו גילגמש שיוצא למסע ארוך על מנת להשיג את חיי הנצח וקוצר את האמת המרה מכל.

אלה הם רעיונות שהיו מנוגדים לחלוטין לאלה של תרבות הדת המצרית שהאמינה שאפשר להשיג נצחיות הן בעולם זה על ידי בניית מבני ענק כמו הפרמידות שישרדו לנצח והן בעולם הבא שעם הכנות נכונות אפשר להפכו להמשך זהה של העולם הזה.

רחוב החול - סיפורים / ש. שפרה

המסופוטמים לעומת המצרים  ראו את חיי האדם בצורה טרגית. בסופו של דבר לא חשוב מה נעשה אין לשנות גורל גם כאשר מדובר בגיבורים כבירים כמו גילגמש ואנכידו רעו. בסופה של דרך, תהיה אשר תהיה, הם יגיעו לקיצם והאדם ישלח לארץ השאול שבאיה לא ישובון . אך למרות זאת בזמן הקצר שיש לנו בעולם הזה אנו יכולים לחיות אותם במלואם כחיי נצח בשילוב עם המחזוריות העונתית הייחודית של הטבע, זו האופיינית לאזור הזה של המזרח התיכון. דומה כי תוך השלמה עם תפיסה זאת ש. שפרה האוהבת את ארצה ואדמתה ואת הטבע שלה בכל ליבה, רואה באדמה ובאישה שני אלמנטים שיש לה איתם הזדהות שלמה ועמוקה ומבחינתה נחשבים איפה שווי עוצמה לגבר.
ש. שפרה הולכת זקופת-קומה בערוצה כנגד הנטיה בחלק מהיצירה העברית כיום לחזור ולהתחפר שנית ב"ארון הספרים היהודי" ולהיאחז ביצירות הגולה פרי המסורת היהודית שהתהוותה לאורך הדורות בארצות אחרות וכו'. שם נמצאים נושאים שככל הנראה היא אדישה להם לחלוטין לא מתוך אידיאולוגיה פרטנית וקפדנית  כפי שהיה במקרים  של יונתן רטוש ואהרון אמיר  אלא פשוט משום שאין להם כל קשר לאדמת ונוף הארץ והאיזור הגיאוגרפי שבו היא חיה.

ניתן לסבור כי למרות שהמשוררת מכחישה כל קשר אמיתי לרעיונות המפרנסים את הוגי התנועה הכנענית, הרי בקשר העז שלה לרעיונות המיתיים שהנחו את התרבויות הקדומות באיזור כמדומה שהיא המשוררת "הכנענית" הטהורה והברורה מכולם.

אשה שמתאמנת בלחיות - שירים 1986 / ש. שפרה

ספרה החדש של שפרה מומלץ לקריאה לכל מי שרוצה לקבל מגוון אדיר וסובייקטיבי של אינפורמציה על תרבות עשירה זאת ממישהי שאוהבת אותה ומושפעת ממנה עד עומק נשמתה. אבל מי שרוצה לעומת זאת לקבל תיאור אובייקטיבי יבש ואקדמאי יותר של תרבות זאת מומלץ לו לחפש גם ספרים אחרים.
לאמיתו של דבר מספר זה אנו לומדים רבות לא רק על התרבות המסופוטמית הקדומה, אלא גם ולא פחות על התפתחותה של ש. שפרה כיוצרת ועל התמודדותה עם רעיונות מסופוטמיים קדומים ההופכים לחומר גלם הנטמע אצלה כשלה ביצירתה ובמחשבתה.

לו הייתי אני האישה האוהבת איננה
לו הייתי אני האחות האוהבת נשתננה
לו הייתי אני היום האם האוהבת ננסון ,יכולתי
לבוסס בשדות הכבדים ,לשאת ילל ,לשרוט
שרטת בנגלה לעין כל ,לשרוט שרטת בחתום
מעין כל ,והגשם
כדמעות על לחיי לבוסס
בדרך אשר נתיבתה לא תשוב,
עד השער אשר אישה חיה לא תבוא
בו.
לו הייתי אני האשה האוהבת איננה ,
לו הייתי אני האחות האוהבת נשתננה,לו הייתי
אני היום האם האוהבת ננסון –ישוב אלי
אהובי עם העשב הרך ,יעלה עם פרחי
כלנית על כל גבעה ותחת כל עץ.
אבל ….אני לא איננה ,אני לא נשתננה ,אני לא נינסון ,
אני אשה אשר אהובה הלך אל ארץ לבלי שוב.
ש.שפרה

 

    

 

 

קישורים רלבנטיים על ש.שפרה ועל המיתוסים המיסופוטמיים

 

שפרה בלקסיקון הספרות העברית

שפרה בויקיפדיה

שפרה בהוצאת עם עובד

שפרה באתר איגוד הסופרים
שפרה במכון התרגום
ראיון עם שפרה

עלילות שפרה

שיפרה על אהרון אמיר

נתן וסרמן על ה"מילים ככישוף"

עלילות גילגמש מאת שפרה

ארוס אל מול תרבות בכתביה של ש. שפרה

חצבים נרות נשמה :ספר שירים מאת ש.שפרה

משי לחשת לי

אני בת שבע מאת שפרה

דוחו"ת על נשים :מחזור שירים מאת שפרה

בעיר זרה :שיר מהספר

רעות הרפז על משי לחשת לי

שירי ארצי על משי לחשת לי

גילית חומסקי על משי לחשת לי

אישה שמתאמנת בלחיות

hבימים הרחוקים ההם תרגומים מאת ש.שפרה

המבול בעלילות גלגמש תרגמה שפרה

אנזו תרגום של שפרה למיתוס בבלי

האלה איננה אוהבת מלכים 

למה צחקה מיכל ?

שפרה זוכה בפרס הנשיא
וגם בוינט

ובנארג

ש.שפרה זוכה בפרס ברנר למפעל חיים

רחוב החול מאת ש.שפרה

מעלילות ראשית ועד מלכים ונביאים

פרס זאב ומצב ספרות הילדים והנוער בראשית המאה ה-21

האלה איננה

ירידת איננה לשאול

קישורים על עלילות גילגמש

גילוי קברו של גילגמש

שכנים של ש.שיפרה בעיר גבעת שמואל :

הסופרת דורית אורגד

האחים אלפרון

המבול בים השחור :ראיון עם ש.שפרה

אישה כמלכה בודדה :ירון ליבוביץ' על ש.שפרה

שיעור בתנ"ך להרקולס : מיתי הגיבור התנכי נגד הרקולס הגיבור היווני

מיתישלח - משימה ביוון / שי צ'רקה
הקומיקסאי שי צ'רקה מפגיש באלבום קומיקס חדש בין גיבור תנכי בלתי ידוע עד כה שמזכיר בהרבה יותר משמץ את שמשון הגיבור עם גיבורי המיתולוגיה היוונית ,.מפגש שהוא מתבקש ממש בגלל סמיכות הזמנים והמקומות ,ואגב כך עוסק בדומה וגם בשונה בינם .
כתבה מיוחדת לרגל פסטיבל הקומיקס והאנימציה בסינמטק .

אי אז באמצע שנות השישים חשבו מפיקי סרטים איטלקיים על מה שנראה כדבר בלתי אפשרי עד אז:
הרי הרקולס הגיבור היווני ושמשון הגיבור העברי חיו פחות או יותר באותה תקופת זמן אמנם בהבדל של מאה או מאתיים או שלוש מאות שנים אבל זה לא באמת חשוב .
והרי יוון וארץ ישראל הן פינות לא כל כך רחוקות לחוף הים התיכון וידוע היטב שהיו בינן קשרים גם אז.
ואחרי הכל הפלישתים אויביו של שמשון היו כנראה ממוצא יווני . ויש הטוענים שכך היו גם בני שבטו של שמשון שבט דן שיש החושבים שהם צאצאי שבט ה"דנאים " היווני.
והרי יש דמיון רב בין הדמויות של שמשון והרקולס היווני שניהם אנשים בעלי כוח אדיר על אנושי שבמהלך הרפתקאותיהם כל אחד מהם הורג אריה ועוד כך וכך אלפי אנשים.
אז למה לא להפגיש אותם בסרט קולנוע ולראות אחת ולתמיד מי חזק יותר הרקולס הגיבור המיתולוגי או שימשון הגיבור התנ"כי ?

אמרו ועשו. שני סרטים נוצרו על נושא זה . האחד מ-1964 "הרקולס פוגש את שמשון  " ( עם קירק מוריס בתפקיד הרקולס ,וריצ'ארד ללויד בתפקיד שמשון ) הפגיש את הרקולס ועמיתו הצעיר אודיסאוס ( ההוא מהאודיסאה של הומרוס ) שנים לפני מלחמת טרויה . השניים מגיעים בספינה לארץ ישראל ומסייעים לשמשון במאבקו בפלישתים .
והשני סרט מ-1965 בשמו האיטלקי "הרקולס מצ'יסטה שמשון ואורסוס נגד היקום "ובשמו האמריקני "האתגר האדיר של שמשון " וגם שבו מופיעים שמשון ואישתו הקנאית דלילה (!) ושמשון נשלח להיאבק בהרקולס על מנת לקבוע אחת לתמיד מיהו האיש החזק בעולם ובדרך מצטרפים אליהם שתי דמויות ידועות נוספות מצי'סטה ואורסוס .
שני הסרטים לא זכו לאהדת הביקורת והסרט השני נחשב היוo אחד הסרטים המגוחכים ביותר שנעשו אי פעם .בשנות התשעים אפילו יצרו לו דיבוב מחודש על מנת להפכו למצחיק ומגוחך עוד יותר משהינו במקור .
ובכך הסתכם החיבור בין המיתולוגיה היוונית והתנ"ך ..רק מעט יוצרים נוספים יצרו מאז חיבור בין המיתולוגיה והתנ"ך, אנשים כנראה מצאו את החיבור בין סיפורי התנ"ך והמיתולוגיה היוונית כמוזר מידי.
לפחות עד עכשיו כאשר שי צ'רקה קם והחליט לחבר שוב בין השניים באלבום קומיקס חדש בשם מיתישלח משימה ביוון .

שי צרקה

שי צ'רקה הוא אחד האנשים הבודדים בארץ שיוצרים קומיקסים על רקע היסטורי . מהם רציניים ומתוחכמים פחות או יותר כמו פתקאות בשמיים המתרחש בזמן פלישת נפוליון לארץ ישראל ומסעו של נחמן מברסלב לשם ,ומהם הומוריסטיים כמו סיפורי בבא המתרחשים בימי המשנה והתלמוד והתנ"ך וסיפורי הבלש יהוצפן המתרחשים לאורך תקופות התנ"ך.
הוא ממשיך בקו זה בספרו החדש שבו הוא מפגיש גיבור תנכי לכאורה עם גיבורים מיתולוגיים .

ספר מיתישלח משימה ביוון

מיתישלח פוגש את אורפאוס .תמונה מ"מיתישלח -משימה ביוון ".

הוא החליט לוותר על דמותו של שמשון כגיבור ( אולי בגלל שפרטי חייו הם ידועים למדי ואינם כוללים מסע ליון ) ויצר במקומו גיבור בלתי ידוע עד כה מתקופת התנ"ך מיתישלח האפרתי או מיתי לידידים שנשלח בידי נביא בלתי ידוע עד כה כפרמיהו גם הוא ליוון להזהיר את היוונים שעליהם להטיב את דרכיהם ולא עליהם לצפות לאסון ( שבטי הדורים יפלשו לארצם ).
ליוון הוא מגיע בבטן דג כמו יונה הנביא בלווית הכבש הנאמן שלו ונפגש בדמויות מיתולוגיות שונות החל בהרקולס עצמו שבו הוא נאבק אבל כמו בסרטים  האיטלקיים ( שאין זה ברור כלל אם צ'רקה צפה בהם אי פעם ) השניים לא מגיעים להכרעה והופכים לידידים.

בדרך  הוא פוגש את פרסאוס ( המוכר בין השאר מהסרט "התנגשות ההטיטנים ") שיצא לעיר יפו להציל את אנדרומדה היפה ולהרוג את המפלצת מדוזה ומחליף עימו התרשמויות על יפו , פוגש את החוזה העיוור טרסיסוס ( שמתגלה כאחד מראשוני האנטישמים של האנושות ) ומתווכח איתו ויכוח אידיאולוגי סוער על הגרסה הנכונה של סיפור המבול היוונית עם דאוקליון או העברית עם נח . יוצא לאי כרתים עם הגיבור תזאוס הורג את שם את המפלצת בעלת ראש הפר המינותאור . ופוגש את דדלוס ובנו איקרוס מעופפים בשמיים עם כנפיים מלאכותיות .
לבסוף הוא מעביר את הזהרתו האיומה ללוחמים היונים הלוחמים בטרויה ומזהירם מפני השמדה בידי הדורים אך הללו בסיום נאה לא מתרשמים כפי שמעיר המלך אגמנמון "גם אם נושמד תהילתנו תסופר לנצח !

ההבדלים התרבותיים מסתבר אינם ניתנים באמת לגישור .
המשימה הסתיימה בכישלון אבל לפחות מיתי פגש כמה גיבורי מיתולוגיה והעביר להם כמה התרשמויות מתושבי ארץ ישראל .
סך הכל הסיפור נחמד והרעיון מקורי למדי . . צ'רקה אינו מנסה להסתיר כלל את עמדות ההשקפה המנוגדות שלו ליוונים אבל הם אינם מפריעים לשטף הסיפור ולהומור שבו . . זה היה אחרי הכל נושא שבו הסרטים האיטלקיים לא טרחו לעסוק בו כלל . וזה נושא שמן הראוי יהיה לפתח אותו עוד יותר בסיפור המשך עם יהיה כזה על ההבדלים העצומים בין שני התרבויות והעמים הין תיכוניים הקרובים לכאורה כל כך בתרבותם ועם זאת כל כך שונים . .

שי צרקה קומיקס הטילו עוגן ספר חדש
קטע מהספר

מיתישלח משימה ביוון

שי צ'רקה על מיתישלח

 

שי צ'רקה-קומיקסאי

צופן נחמן מאת צ'רקה 

הרקולס שמשון ואוליסס

האתגר של שימשון

אודיסאוס אבינו הלנה היפה אימנו
הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

ספר מיתישלח משימה ביוון

האלה איננה אוהבת מלכים

הופיע באתר NRG

לפני זמן מה יצא לאור בהוצאת כתר בסדרת "ראשית קריאה" לילדים קטנים ספרה של תמר וייס "איננה בוחרת מלך" . זהו ספר ילדים יוצא דופן מכל בחינה. הוא מציג גרסה ספרותית מלאה ונאמנה עד כמה שרק ניתן של כמה מהסיפורים הקדומים ביותר של המין האנושי מהמיתולוגיה השומרית על מערכת היחסים בין אלת האהבה איננה ובין שני המלכים הראשונים של העיר ארך בשומר . זאת בניגוד לנטייה המקובלת היום של כתיבה מחדש של המיתוסים הקדומים בסגנון "מודרני" ועם מושגים "עכשוויים " מתוך הנחה שרק זה יהיה מובן לקוראים הצעירים .
ומה שמעניין לא פחות המחברת ,תמר וייס שמציגה באמפטיה רבה את עולם האמונות של שומר הקדומה ובראשם את האמונה באלה החיה מאוד איננה היא כותבת דתייה אם כי בעלת דעות לא אורתודוכסיות במפורש.

המיתולוגיה השומרית בספרות העברית

 

קובץ תרגומים של המשוררת ש.שפרה מהמיתולוגיה השומרית-בבלית הקדומה.

סיפורי מיתולוגיה הם פופולאריים מאוד מאז ומתמיד ובעיקר בשנים האחרונות כאשר מדפי החנויות בישראל מוצפים בספרי מיתוסים של בני עמים שונים . אולם הסיפורים הידועים יותר לקוחים מהמיתולוגיות היוונית הפופולארית תמיד ולאחרונה גם הקלטית והסקנדינבית שמהן שאב טולקיין כל כך הרבה.
אולם יש סוג מיתולוגיה אחד שהוא ידוע הרבה פחות לקוראים המודרניים . וזאת למרות שדווקא לו הייתה השפעה מכרעת על התרבות היהודית, זוהי המיתולוגיה השומרית –בבלית . והיא נחשבת למיתולוגיה הכתובה הקדומה ביותר עלי אדמות . בכל זאת יש תרגומים לא מעטים שלהם לעברית לאורך השנים .

המשורר שאול טשרניחובסקי כבר תירגם לעיברית דוגמאות של סיפורים אלה.

 וב-1965 עובדו סיפורים אלה בספר "איש הדיוריט " בידי משה ישי ,דיפלומט וסופר שעיבד את האגדות השומריות והבבליות ואף חיתיות הידועות והוסיף להן גם כמה אגדות מקוריות משלו שבהן השתמש באלים השומריים –בבליים הקדומים.

הסיפור המפורסם ביותר מסיפורי מיתולוגיה זאת הוא סיפור עלילות גלגמש   שזכה  לעיבודים רבים בעברית החל מתרגום מופתי של טשרניחובסקי,כולל המשך מקורי בשם "נקמת עשתר " מפרי עטו של ישי . הידועה שבגרסאות אלו הוא עיבודה של המשוררת ש. שפרה מומחית לספרות השומרית -בבלית שעיבדה את הסיפור ליצירה מרשימה לילדים  שזכתה לפרס זאב ולמדליית אנדרסן  פרס בינלאומי לספרות ילדים. . במקביל שפרה תירגמה את האפוסים השונים בגירסה שירית  משלה בשם "בימים הרחוקים ההם" . ויש גם תרגומים שונים של יצירות ממיתולוגיה זאת של המשורר משה גנן.
. .

לאחרונה קמו שני "גואלים" נוספים לסיפורי המיתולוגיה השומרית -הבבלית בעברית אלו הם הסופרת תמר וייס ובעלה אורי גבאי שהוא דוקטורנט לאשורולוגיה .

תמר וייס היא סופרת שחיברה קובץ סיפורים  מודרניים למבוגרים בשם "שטח מת ".
אבל  היא פנתה לתחום שונה עד כמה שרק אפשר כשהיא  ובעלה חיברו ספר בסדרת ספרי המיתולוגיות של עמים שונים שבהוצאת  מפה  בשם "המיתולוגיה הבבלית "שבו היציגו את האגדות הקדומות של מיתולוגיה זאת ליפני הקורא העברי מושלמות ונאמנות למקור עד כמה שרק אפשר אם כי המחברים והשלימו את מה שהיה חסר בלוחות המקוריים שהיגיעו לידינו לרוב מקוטעים ושבורים כיד דמיונם הטובה עליהן .


וכעת החליטה וייס להמשיך פרוייקט זה בפרויקט נוסף הפעם מיועד לילדים ולא למבוגרים כמו הספרים הקודמים. היא לקחה ארבעה מהאגדות שכבר סיפרה למבוגרים ולספר אותן מחדש לילדים בצורה מורחבת ועם זאת עדיין עדיין נאמנה למקור ולאורח החשיבה של השומרים הקדמונים שסיפרו אגדות אלו לראשונה לפני 5000 שנה.בספר יש מלכים ומלחמות, אלים ( ובעיקר אלה , איננה ) הפכפכים ומכשפים ומכשפות.
זהו ספר שהוא יוצא דופן בגלל לשונו המשובחת, העשירה ויש שיגידו גם "הכבדה" מסוג שהוא נדיר כיום בספרות הילדים שמקפידה להנמיך את עצמה בעבור הילדים . הסופרת גם לא עושה שום הנחות לילדים שנאלצים לקלוט שורה של שמות ומושגים שומריים קשים לזכירה והגיה שיהיו בתחילה זרים להם לחלוטין אולם בהדרגה הם נחשפים על ידי כך לתרבות זרה תוססת ומעניינת באמת .

היו או לא היו ?

ציור שומרי קדום של גדודי חיילים.

"איננה בוחרת מלך" הוא למעשה מעין סיפור פתיחה לסיפור המפורסם הרבה יותר יותר על הגיבור הגדול של המיתולוגיה השומרית-בבלית, גילגמש, מלך העיר ארך שהיתה אחת הערים השומריות הראשונות וככל הנראה שם גם הומצא הכתב השומרי. השם "עיראק"   נובע משמה היווני של ארך"ורקה".  במקור העיר  נקראה אורוק . 

 הספר של וייס מספר על קודמיו של גילגמש, :אנמרכר ולוגלבנדה שהיו מלכי העיר ארך הראשונים הסיפור מתאר את קשריהם עם האלה ההפכפכה איננה שהיא המחליטה והבוחרת מי יהיה מלך בעירה ומקיימת עם הנבחר קשרים הדוקים ביותר ממקדשה , "ישנה " עימו ( בספר המיועד לילדים יש רמזים ברורים ביותר לגבי נושא קיום יחסי המין בין המלכים והאלה השוכנת במקדש) וגם מחליטה מתי יש להיפטר ממנו כאשר שוב אין הוא משביע את רצונה ( גם המיני ?) וכאשר נמצא מישהו שנראה כמתאים יותר למלוך. .
. הסיפור עצמו מספר על מלחמתו של מלך ארך אנמרכר , כנגד העיר הרחוקה אראתה ( שנמצאת כנראה באיראן אם כי יש הטוענים שהיא בכלל מייצגת את תרבות העיר האראפה הקדומה בהודו !).

חיילים שומריים.

אחת מתוצאות הלוואי של המלחמה היא המצאת הכתב בידי המלך אנמרכר וזאת אך ורק כדי ששליח הממלכה האוייבת יוכל להעביר את הודעותיו הלוחמניות הארוכות של אנמרכר למלכו בדייקנות ולא יטעה בזכירתן וישמיע אותן חלילה שגויות באזני המלך האוייב.
זוהי דוגמה (ואולי הראשונה) לדרך בה מלחמות מאיצות את היתפתחות הטכנולוגיה.
מי יודע אולי הכתב באמת נוצר במקור מסיבות מלחמתיות על מנת לשפר תיפקוד צבאי והסיפור האגדי משקף פחות או יותר מציאות אמיתית . …
אבל אנמרכר האמלל נמצא לבסוף כלא מתאים לתפקידו , האלה איננה מחליטה להחליפו ( לאחר תקופת שלטון מכובדת שארכה לא פחות מ- 420 שנה) בגיבור יפה התואר לוגלבנדה.
בסיפור שמתאר את כל האירועים הדרמטיים האלה , עוסקת וייס בנושאים שהם מרכזיים בסיפורים הקדומים ולא איבדו את ליחם עד היום , בבדידותו של המנהיג, שאיפת האדם לגבור על המרחק\הזמן ואולי מעל לכל ביחסי בני האדם והאלים ( יותר נכון האלות ) ההפכפכים והבלתי צפויים ולכן גם המסוכנים שכן הם בכל רגע יכולים להסיר את תמיכתם בבני האדם התלויים בהם מהסיבות הקטנוניות והמטופשות ביותר .
בכל אופן אנחנו למדים שלוגלבנדה ימשול לאחר אירועי הסיפור עוד לא פחות מ-1200 שנה ( ולא במיספרים אין שום טעות. המלכים השומריים הקדומים שלטו לפי האגדות מאות ואלפי שנים כל אחד …) אחריו ימלוך בעיר ארך גיבור מפורסם אף יותר , בנו גילגמש . 
יש מקום לחשוב שאנמרכר ולוגלבנדה היו דמויות היסטוריות והם בין הדמויות ההיסטוריות הקדומות ביותר הידועות בשמן , יתכן שבאמת  בימי אנמרכר הומצא הכתב כפי שמספר אחד הסיפורים המקוריים .
לאמיתו של דבר המלך הקדום ביותר שהתגלתה כתובת מזמנו שלו הוא מלך שמוזכר בעלילות גלגמש ועל פי התיארוך של הכתובת חי בערך ב-2700 לפה"ס וזה היה כנראה זמנו של גילגמש וכנראה המלכים הקודמים חיו כמה עשרות שנים קודם לכן . אבל הסיפורים הקדומים עליהם לא איבדו מהעניין שבהם גם 5000 שנה מאוחר יותר כפי שמראה העיבוד הספרותי של תמר וייס.

דתייה לא קונבנציונלית

 

תמר וייס

א.א. : איך היגעת לכתוב ספר יוצא דופן כל כך לילדים על תקופה כל כך בלתי ידועה ?
 תמר וייס:

כתבתי את הספר הזה כי נראה לי חשוב לתת לילדים המודרניים להכיר את ערש התרבויות שומר .

למדתי מקרא וקורסים על המזרח הקדום אבל הקשר שלי עם אשורולוגיה הוא דרך אורי בעלי והוא הצד המדעי בשני הספרים . כתבנו ספר שלם על המיתולוגיה הבבליתבשיתוף פעולה מוחלט.
הספר הזה הוא לחלוטין פרי רוחי אבל התייעצתי איתו לאורך כל הדרך וניסיתי לשמור כמה שיותר על רוח המקור . בספר הקודם רק השלמנו השלמות כשהטקסט היה קטוע אבל לא המצאנו ממש .
כאן בספר ילדים יותר הרחבתי ונגעתי ביד יותר חופשית ועבורם ניסיתי להפיח בו יותר רוח חיים כאשר היו קטעים טכניים ויבשים מידי במקור אבל עדיין ניסיתי לשמור על נאמנות .
א.א. למה בחרת דווקא במיתוסים הספציפיים האלה ?
וויס: . את המיתוס מפורסם מכולם "עלילות גילגמש" ש.שפרה כבר עיבדה לילדים. אני חושבת שמיתוסים הספציפיים האלה הם סיפורים מקסימים שמתאימים במיוחד לילדים והמדובר בארבעה מיתוסים שאפשר לשלב אותם בספר אחד אחיד , חוץ מגילגמש כל שאר המיתוסים הם קצרים מידי . והסיפורים האלה מעולם לא עובדו לילדים . כאן יש רצף של סיפורים שאפשר להפוך אותם לספר ארוך אחד נפלא לילדים .
א.א. זה נדיר היום שבספרים לילדים או למבוגרים מנסים להציג בנאמנות תקופה קדומה .
וייס: זה נכון וזה חבל לי שמעבדים היום הם חופשיים מידי ביחס לטקסטים קדומים כי אז אתה קורא סיפור מודרני ולא סיפור קדום . היה לי חשוב מאוד להציג את אורח החיים והמחשבה הקדומה כפי שהיו. ואני חושבת שיש לשמור אותם בשפה מלאת הוד והדר וחגיגית גם אם היא תיראה כקשה מדי עבור הילדים . לא נראה לי שיש להנמיך את השפה עבור הילדים .לא יקרה לילדים שום אסון אם ינסו להתאמץ קצת כדי להבין את השפה.
א.א. : זה קצת מפליא שאת אישה דתייה עוסקת בכתיבת סיפור שבמרכזו עומדת אלה ושההשקפה העומדת במרכזו היא פגאנית טהורה.
וייס . אני אישה דתייה שמתרגמת סיפורים קדומים כי נראה לי חשוב להכיר את גם את תרבות שומר שהשפיעה מאוד על התנ"ך ושימשה כבסיס לבשורת התנ"ך ולעם היהודי . כשהייתי ילדה ההורים שלי לא הסתירו ממני את המיתולוגיה היוונית ואני חושבת שזה חשוב שכולנו נכיר את המיתולוגיה הקדומה מכולם המיתולוגיה הבבלית וזה גם תורם להבנת התרבות שלנו והאמונה שלנו אני ובעלי אורי אולי לא דתיים מהסוג הקונבנציונאלי וזה די ניכר בכתיבה שלנו.
שנינו פעילים בתנועה הציונית הדתית הריאלית זוהי תנועה חדשה ועדיין לא כל כך ידועה שמתנגדת בתוקף למשיחיות הקיצונית מהסוג של גוש אמונים שכל כך נפוצה היום בציונות הדתית. אנחנו טוענים שהציונות הדתית לא יכולה להמשיך כמו שהיא ושיש לרדת מהפנטזיות המשיחיות שמאיימות להחריב אותה ואת המדינה כולה
אורי אחראי גם למגזין בשם "שרגא" שבו הוא מציג תפיסה אלטרנטיבית פרודית לגבי הנושאים שעומדים בסדר היום.
כל זה משתלב במאמצים שלנו להראות שאפשר גם אחרת ושיש לנקוט בדרך אחרת בחברה הדתית ובציונות הדתית .
ולסיכום נשאר רק להוסיף ש"איננה בוחרת מלך " הוא מומלץ לא רק לילדים אלא גם למבוגרים שמתעניינים בתרבויות ובאמונות קדומות , והמלצה נוספת היא לגשת עם סיומו לספר של ש.שפרה על עלילות גילגמש שהוא מכל בחינה ההמשך הישיר שלו. 

 
ש. שפרה המשיכה ועיבדה את אחד המהסיפורים על המלך אנמרקר שמופיעים ב"האלה איננה בוחרת מלך " בספר משלה בשם "עלילות אנזו הנשר הגדול "שלושה סיפורים ממסופטמיה ארץ שתי הנערות ". ( עם עובד  2009 )
ספר שגם הוא מומלץ מאוד לכל מי שרוצה לדעת משהו על התרבות השומרית התרבות הקדומה מכל.
קישורים רלבנטיים
 
 

איננה בוחרת מלך

ביקורת בדף דף

הספר "המיתולוגיה הבבלית"
סקירה על המיתולוגיה הבבלית

תמר וייס בבמה חדשה

,תמר וייס באתר "בננות "

"שטח מת" של תמר וייס
יורם מלצר על "שטח מת "

"רבנים במנהרת הזמן" מאת תמר וייס ואורי גבאי

המגזין "שרגא" בעריכת אורי גבאי
אתר ציונות דתית ריאלית

ההיסטוריה הקדומה של עיראק
שומר בויקיפדיה

העיר אורוק

אורוק בויקיפדיה

אני אוהב את אורוק

האלה איננה

פרטים על המלך אנnרכר 
הסיפור על אנמרכר
אנמרכר ומלך אראתה
העיר אראתה

המלך לוגלבנדה

עלילות גילגמש בויקיפדיה

"בימים הרחוקים ההם " תרגום של ש.שפרה לספרות השומרית והבבלית.

עלילות גלגמש מאת ש.שפרה

עלילות גלגמש זוכה פרס "זאב " לספרות ילדים

האלה איננה והאל מרדוק  ,תמונה בבלית  קדומה.

אודיסאוס אבינו , הלנה היפה אימנו

 troy pitersen

פוסטר הסרט "טרויה" בבימוי של וולפנג פיטרסן.

הופיע בעיתון גלובס תחת השם  "האם אכילס היה יהודי "

בימים אלה עלה על המסכים סרטו של הבמאי וולפנג פיטרסן "טרויה " סרט באורך 3 שעות על סיפור מלחמת התרבויות ראשונה בין מזרח ומערב והכל בגלל אישה יפה אחת , הלנה " ( בגילומה של הדוגמנית דיאן קרוגר , שדומה שהיא השחקנית היחידה בסרט שנראית כמו הפסלים היווניים הקלאסיים של טיפוסים בלונדיניים ולא כמו טיפוס ים תיכוני ,שחרחר כמו שאר השחקנים ) ולא בגלל אינטרסים פוליטיים וצבאיים כפי שמקובל יותר .
זהו סרט מרשים למדי שהמוטו של הדמויות שלו ובראשן הגיבור אכילס בגילומו של בראד פיט הוא שאין זה משנה אם הן ימותו במלחמות ,מה שחשוב הוא ששמן ומעשיהן יזכרו גם לאחר אלפי שנים .זהו מוטו שאולי מקביל לאידיאולוגיה של המתאבדים המוסלמיים ושולחיהם בימינו .זהו מסר שנדיר מאוד להיתקל בו בספרים ובסרטים מהתקופה המודרנית הלומת המלחמות ההרסניות אך אכן היה נפוץ מאוד בימי קדם.

תמונה מ"טרויה".

וזוהי רק הגרסה החדשה לסיפור שמקסים את העולם מזה 2900 שנה מאז שסופר לראשונה בצורתו הידועה לנו בידי המשורר העיוור הומרוס שחי אי שם באסיה הקטנה . סיפור זה הפך ליצירה המרכזית של התרבות היוונית הסיפור שכל יווני משכיל היה חייב לדעת אותו כדי להיחשב לבן תרבות . ומשם התפשטה לעמים אחרים שהעריצו את היצירה וניסו לקשר את עצמם למלחמת טרויה . וכך הרומאים טענו במלוא הרצינות שהם צאצאי הטרויאנים שנוקמים את נקמת אבותיהם הקדומים בכך שהביסו את היוונים ולאחריהם גם הצרפתים והאנגלים טענו שגם להם יש קשר גזעי ללוחמי אותה מלחמה אבודה בערפילי ההיסטוריה והדבר נחשב בעיני כל לכבוד שאין למעלה ממנו ( חוץ אולי מלמצוא קשר משפחתי לגיבורי התנ"ך ) .
ד"ר עירד מלכין הוא חוקר מיתולגיה שפירסם לאחרונה את הספר "שיבותיו של אודיסאוס " שבו הוא עוסק בהתפשטות המיתוס של מלחמת טרויה ושיבת גיבוריה ברחבי כל העולם :

א.א. האם הייתה מלחמת טרויה ?

 עירד-מלכין

מלכין : לא הייתה מלחמת טרויה כפי שמסופר בידי הומרוס .אנו עוסקים כאן בשאלה שדנה בגרעינים היסטוריים של מיתוס כמו יציאת מצרים וספר יהושע הנשיא קנדי אמר פעם אין עשן בלי אש אלא אם כן יש מכונה שעושה עשן ופעמים אירוע היסטורי יכול להיות זעיר בחשיבות כשהוא מתרחש ולהתנפל למימדים מיתולוגיים אחר כך. מה שחשוב זה לא האירוע עצמו אלא להשפעה ולתפקיד ההיסטורי של אודיסאוס בעיצוב תודעתם של אלפי ומליוני אנשים זה כלל לא חשוב אם באמת היה מישהו בשם אודיסיאוס , החשיבות של דמות מיתית היא גדולה יותר מכמה מליוני אנשים שבאמת חיו .
אולם האם הייתה באמת מלחמת טרויה ? האם אכילס ואגמנמון והלנה היפה ואודיסאוס באמת התהלכו על האדמה וביצעו את המעשים שעליהם סיפר הומרוס ? האם באמת היה סוס עץ שבזכותו נכבשה העיר טרויה לאחר מצור של עשר שנים שלמות? ( שאגב בסרט של פיטרסן מצטמצמות למצור של עשרים ימים לכל היותר ).
 

 

החיפוש אחרי טרויה

הינריך שלימאן האיש שגילה את טרויה.

עד עצם היום הזה הדעות על כך חלוקות בעניין. לקדמונים לא היה ספק בעניין שאכן הייתה מלחמת טרויה והם גם ידעו היכן נמצאת טרויה במקום שנקרא היום היסרליק באסיה הקטנה . תושבי המקום התפרנסו היטב במשך מאות שנים על תיירות קדומה למקום שבו ביקרו אלפי יוונים ורומאים מאלכסנדר הגדול דרך יוליוס קיסר ורבים אחרים הרומאים באו לבקר אתה מקום מתוך אמונה ששם חיו אבות אבותיהם ולכמה משליטיהם אף היו מחשבות מדי פעם להעביר את בירת האימפריה מרומא לטרויה , מחשבות שלצער תושבי טרויה לא התגשמו מעולם. וכך נגזר גורלו של המקום להתקיים רק על רווחים מתיירים מזדמנים עד שנשכח לחלוטין.
אולם בזמנים המודרניים כאשר החל תור החקירה המודרנית החלו החוקרים להסתכל על השירים של הומרוס כסיפור מיתולוגי יפה ותו לא . כל הסיפור על מלחמת עשר שנים שנוצרה בעטיה של אישה יפה נראה להם מופרך לחלוטין ולמען האמת כך הוא נראה גם היום .
אלא שבאמצע המאה ה-19 קם אדם שמשימת חייו הייתה להוכיח שאכן הייתה מלחמת טרויה וכל סיפוריו של הומרוס היו אמת לאמיתה. זה היה המיליונר הגרמני הינריך שלימאן.  הוא חפר בגבעת היסרליק בתורכיה ומצא שם את טרויה ולמעשה עשר ערים שונות של טרויה בתוספת לאוצרות גדולים . שלימאן הפך כתוצאה לגיבור לאומי באירופה כולה ורק שכח תמיד לציין שהרעיון לחפור בטרויה כלל לא היה שלו אלא של אנגלי בשם קלברט שהיה בעל האדמות שם . לאחר מכן חפר שלימאן במיקנה העיר הראשית של היוונים בסיפורי הומרוס ומצא גם שם אוצרות גדולים שאת כולם קישר עם הומרוס . וכך כאשר מצא מסיכת זהב של פני גבר מזוקן בגילה עמידה שלח מיד מברק למלך יוון " זה עתה נשקתי את פניו של אגמנמון . שלימאן ". וזכה הודות לכך לתהילת עולם כ"איש שהוכיח את הומרוס".
האוצרות שאותם גילה שלימאן היגיעו לאחר מלחמת העולם השניה לידי הסוביטים שחשפו את קיומם בידיהם רק בשנים האחרונות . וכעת יש עליהם כמה וכמה תביעות , של ממשלת גרמניה שטוענת שהם נילקחו בידי הסובייטים ללא רשות מהמוזיאונים שלה במלחמת העולם , של התורכים שטוענים שהם ניגנבו בידי שלימן לגרמניה ושל בני משפחת קלברט שטוענים ששלימאן, האיש שגנב את תהילתו של אבי המשפחה כמגלה האמיתי של טרויה גנב אותם מהאדמות שהיו ברשות אבי המשפחה .
אלא שכיום יש ספקות גדולים ביותר לגבי ערך תגליותיו של שלימאן. כיום התברר לאחר מחקרים מפורטים על חייו שהיה זה איש מפוקפק ביותר בלשון המעטה ששיקר כמעט על כל פרט בחייו. כיום יש חשדות מבוססים ביותר המבוססים גם על סתירות שונות ביומניו ( שכמה מהחשובים ביותר בינהם נעלמו באופן חשוד ) שהאוצרות שאותם טען שלימן שגילה בטרויה .ושהבריח אותם לגרמניה כדי שאלה לא יגיעו לתורכים אליהם היו שייכים על פי כל חוק , אף לא נתגלו בחפירות אלא נקנו בידי שלימן בשווקים והוטמנו באדמה ורק מאוחר יותר "פיברק " שלימאן סיפור על גילויים . יש אף חשדות שגם האוצרות שגילה במיקנה היו מזוייפים , הויכוח בעניין בין החוקרים נמשך.

הייתה או לא הייתה ?

troy 2

תמונה מ"טרויה"

ובכל זאת ללא קשר לאמינותו המפוקפקת של שלימאן האם הייתה אחרי הכל מילחמת טרויה ?
הארכיאולוגים שחפרו במקום אחרי שלימן כמו קרל בלגן שחפר שם בשנות ה-30 היו משוכנעים שכן שהייתה מלחמת טרויה בין קואליציה של ערים יווניות בין העיר האסיאתית.

עולמושל אודיסאוס

אולם כעבור כמה שנים הוטלו בכך ספקות גדולים. החוקר החשוב מוזס פינלי טען בספרו המפורסם "עולמו של אודיסאוס " ( שתורגם לעברית ) כי לאמיתו של דבר לאחר כל המחקרים מתברר שאין כל דמיון בין המציאות שאותה מתאר הומרוס שהיא המציאות שאותה היכיר במאה ה8 לפה"ס ובין המציאות של מאות ה-13 וה-12 לפה"ס של התקופה שבה הייתה כביכול מלחמת טרויה . הוא ציין שהעיר טרויה לפי החפירות הייתה עיר קטנה ולאמיתו של דבר לא חשובה במיוחד . פינלי דחה מכל וכל כל מציאות של מלחמת טרויה לדעתו אכן הייתה עיר בשם טרויה שנחרבה אך כל הדמויות של הומרוס וכל הסיפור הם דמיוניים מאלף ועד תו , פרי המצאתו של משורר. זאת הייתה הדעה המקובלת בין החוקרים עד לשנים האחרונות ממש.
אך כיום שוב הסתובבה המטוטלת לצד השני . בטרויה חפר במשך שנים הארכיאלוג הגרמני מנפרד קורפמן . והוא כיום משוכנע לאחר שנים של חפירות שאכן יש בסיס היסטורי לסיפור . הוא מצא שבניגוד לטענותיו של פינלי טרויה של התקופה המתאימה אכן הייתה עיר גדולה וחשובה ביותר. כמו כן נמצאו דוקומנטים שונים של האימפריה החיתית ששלטה באזור באותה התקופה (ושזכרה נמחק לחלוטין מהמיתולוגיה היוונית ומהומרוס ) ודוקומנטים אלה מדברים על עיר בשם וילוסה שהייתה ממלכה ואסלית של החיתים ועל מלחמה שהתחוללה בינה ובין ממלכת "אחיאוה " . כיום לאחר ויכוחים סוערים ביותר בין החוקרים התקבל בשנים האחרונות הקונצנזוס שוילוסה היא "איליוס" או טרויה של הומרוס ו"אחיאוה" הם היונים האכאיים של הומרוס שהחיתים אכן ניהלו עימם מגעים ואינטנסיביים, והחשיבו אותם כממלכה חשובה ביותר והדבר מראה שהיה בסיס כל שהוא לסיפור מלחמת טרויה .
הויכוחים בנושא הם סוערים ביותר בדיוק כפי שהיו לפני 100 שנים בימי שלימאן. רק ב-2001 האשים חוקר גרמני את קורפמן האשמות חמורות ביותר של המצאות וראיה מדמיונו של דברים שלא קיימים כלל בשטח בחפירות . אולם דומה שהקונצנזוס בנושא פונה כעת לכיוון ההנחה שאכן היה גרעין של אמת לסיפור . קורפמן חושב שלא הייתה רק מלחמת טרויה אחת, אלה כמה כאלה ( וכך נמסר גם במיתולוגיה היוונית , שם מסופר כי העיר נכבשה בידי הגיבור המפורסם הראקלס כמה עשרות שנים לפני מלחמת טרויה הידועה יותר ) .
תיאוריה מעניינת שניסתה למצוא את הבסיס ההיסטורי לסיפור העלה החוקר הגרמני זאנגר בשנות ה-90 לדעתו טרויה היא הבסיס לסיפור אטלנטיס המפורסם של הפילוסוף אפלטון על יבשת אבודה ששקעה מתחת למצולות האוקינוס .
ומה שחשוב יותר לעניינינו הוא הסביר את מלחמת טרויה האמיתית כמעין "מלחמת עולם קדומה " בין שני מחנות עוינים במאה ה-13 לפה"ס. מהצד האחד היו האימפריות המצרית והחיתית ובעלות ברית ובהן מדינות יוון ובראשן מיקנה . ומצד שני עמדה אשור עם בעלות ברית שונות כמו מיתני . תושבי ארץ ישראל- כנען ( שאז בערך נכנסו לשם לפי התנ"ך בני ישראל בראשות יהושע ) היו לדעתו ניטרליים בקונפליקט הענקי . טרויה הייתה לדעתו הבירה של אחת המדינות שתמכו באשור ולכן הותקפה בידי האכאים . אך המלחמה והחורבן שנגרם כתוצאה ממנה הביא להרס הדדי לא רק של טרויה אלא גם של היוונים. ופליטים מאסיה הקטנה ומיוון, לשעבר אויבים, התאחדו בתור "עמי הים" שידועים מתעודות היסטוריות כמי שהתקיפו את מצרים ומקומות אחרים במזרח התיכון בתקופה זאת והיגיעו לארץ כנען והתישבו שם כפלישתם וכעמים אחרים הידועים לנו מהמקרא ומתעודות היסטוריות .
התיאוריה של זאנגר שנויה מאוד במחלוקת וקורפמן למשל תוקף אותה . אולם יש יותר ויותר קונצנזוס שאנשים הקשורים לתרבות היוונית האגאית הקדומה שייתכן מאוד שהיו קשורים לחורבן העיר טרויה , אכן היגיעו מיד לאחריה לארץ ישראל והפכו לעם המוכר לנו כפלישתים .

אבותינו הקדומים היוונים

 dotan book

dotan 3

פרופסור טרודה דותן

כך חושבת למשל חוקרת הפלישתים הבכירה ביותר בעולם פרופסור טרודה דותן ( אימו של דני דותן מלהקת "הקליק ") שעוסקת מזה למעלה ממחצית המאה בחקר הקשרים בין עמי הים התיכון בימי קדם.
א. א. האם הפלישתים שחיו בארץ היו צאצאי היוונים שתקפו את טרויה ? או אולי צאצאי הטרויאנים כפי שחושבים כמה חוקרים ?
דותן : אין ספק היו קשרים הדוקים של מסחר והגירה בים התיכון בין העמים השונים ובין השאר בין עמי הים האגיאי כולל היוונים ובין ארץ כנען .נראה שהעם שאנו מכנים בתור ה"פלישתים " היגיעו מאיזור הים האגיאי שידוע כמרכז התרבות היוונית וזה סביר מאוד שהם אכן היו יוונים אגאיים . עדיין אין הוכחה מוחלטת מאחר שלא נמצאו כתבים שלהם אבל רוב הראיות מצביעות על כך .
הם היו תרבות מפותחת ביותר כלל לא ברבריים כפי שהם מתוארים בתנ"ך וככל הנראה הביאו עימם תרבות עשירה ביותר לכנען .
מצאנו בחפירות ערים גדולות ועשירות המזכירות מאוד את הערים של יוון והעולם האיגאי מאותה התקופה שנבנו בקנה מידה גדול על ערים כנעניות עניות יותר בקנה מידה גדול .
בחפירות טרויה לעומת זאת נמצאה תרבות עשירה פחות שבה היו כלים מיובאים בלבד שלא נוצרו במקום כלומר לא של היוונים אלא של אנשים אחרים שיבאו מהם . יכול מאוד להיות שמי שהרסו את טרויה היו עמי הים שבינהם היו הפלישתים שהיגיעו מיד אחר כך לארץ ישראל והתישבו שם .וזה שימש אחר כך כבסיס לסיפור של הומרוס . גם סיפורי המיתולוגיה היוונית מספרים על כך שמחריבי טרויה התיישבו לאחר מכן בארץ ישראל בערים כמו אשקלון ולסיפורים אלה יש כנראה בסיס מציאותי. אשקלון הייתה כמובן אחת המרכזים הפלישתיים החשובים.
חוץ מזה  יש סבירות שהקשרים בין הורסי טרויה ועם ארץ ישראל ועם ישראל הם חזקים יותר ממה שנהוג לחשוב .הארכיאולוג המפורסם יגאל ידין פירסם בשנות החמישים מאמר יפה מאוד שבו הוא העלה את התיזה ששבט דן המקראי של שמשון היה במוצאו קשור לעמי הים האלה ו"לדנאים " שהומרוס תיאר כמי שכבשו את טרויה . לדעתו של ידין הם היגרו לארץ כנען עם הפלישתים והיו קרובים להם באורח החיים שלהם מה שמסביר את הקשרים ההדוקים בין שמשון לפלישתים ואת הדמיון בין הסיפורים עליו לסיפורים על הרקולס.


א.א. והחפירות בשטח מחזקות את התיאוריה הזאת של ידין ?האם יתכן  שהיוונים שכבשו את טרויה נמנים על אבות העם  היהודי  ?
דותן : אין לכך הוכחות מוחלטות וספק אם אי פעם יהיו, אבל כל החפירות מראות שאכן הייתה התמזגות בין העמים השונים ששכנו כאן כפי שחשב ידין ובהם ביו הפלישתים והעמים שבאו עימם ובין בני ישראל , עד כה לא מצאתי דבר שישלול את התיאוריה של ידין והרבה דברים שמחזקים אותה , אני אישית מוצאת אותה כסבירה ביותר . עם זאת עד כה לא נחפרו בתי קברות באיזור פלשת כדי שאפשר יהיה לעשות בדיקת ד.נ.א. בין שרידי הפלישתים לראות עם יש קשר גנטי בינם ובין היוונים הקדומים של אותה תקופה ובמקביל עם שרידי עם ישראל או יהודים מודרניים."

dotan peoples of the sea

עד כאן דותן.
כל הדברים האלו מזכירים לכותב שורות אלה סרט איטלקי משנות השישים שמוקרן מידי פעם בערוצי הסרטים בכבלים כשם "הרקולס ואודיסאוס פוגשים את שמשון " שבו גיבורי המיתולוגיה היוונית מגיעים לארץ כנען ופוגשים את הגיבור המקראי שמשון ועוזרים לו במאבקו כנגד הפלישתים . מסתבר שלסרט זה המגוחך למדי יש בסיס כל שהוא במציאות ההיסטורית האמיתית .
כך שבינתיים אנחנו יכולים לההנות מהמחשבה שאלה מביננו שהם צאצאי שבט דן המקראי הם גם צאצאיהם של אכילס ,אודיסאוס , הלנה היפה ושאר גיבורי הסרט "טרויה".

קישורים רלבנטיים