ארכיון תג: מכשפות

שובן של המכשפות: על מחזור שירי המכשפות של רחל חלפי

.

לאחרונה יצא לאור קובץ שירי המכשפות של  המשוררת רחל חלפי בהוצאת "קשב " שבו היא כינסה את מחזור שירי המכשפות שלה משנת 1979  ובתוספת דיסק של הקראה של השחקנית חנה מרון של שירים אלו. מחזור זה מוכר היום כאחד משיאי יצירתה .

קובץ זה מעורר בי שביעות רצון מיוחדת , משתי  סיבות :

גם בגלל שאני מחבב מאוד את שירי המכשפות של חלפי .

וגם מאחר שיש לי יד בהוצאתו .
היה זה לפני כמה שנים אגב שיחה עם רחל חלפי בבית הקפה החביב עליה ברחוב אבן גבירול שבה היצעתי לראשונה למשוררת שיש מקום לפרסם את קובץ השירים כספר נפרד ,גם לאחר שיצא כבר במסגרת מבחר כל שיריה.
ואני שמח לראות שהצעתי מאז התקבלה והעלתה עור וגידים.
אבל יש לי הסתייגות מסויימת לגבי חומר שחלפי העדיפה לגנוז ואני הייתי מעדיף שישאר ואף יורחב.

מחזור שירי המכשפות של רחל חלפי  נכתב לראשונה ב-1975. זוהי עד עצם היום הזה היצירה הספרותית המקיפה והבולטת ביותר הקיימת בשירה העברית העוסקת במכשפות , ובוודאי בידי אחת היוצרות המשורריות הבולטות כיום בעברית ,שהיא בין השאר כלת פרס ביאליק. ..

כמה מהשירים במחזור זה הופיעו לראשונה בגליון "פרוזה" 29-30 של אפריל 1979, מלווים בתחריטים מרשימים של הצייר אוזיאש הופשטטר (שחבל שלא נכללו במהדורות המודפסות של המחזור).


לאחר מכן הופיע המחזור כולו בספר"נפילה חופשית" שראה אור בהוצאת  הוצאת עכשיו מרכוס
ב-1979
מחזור השירים חזר והופיע שוב, כשהוא מקוצר במקצת במבחר השירים המקיף של חלפי "מקלעות השמש:החל מ"שירים תת-ימיים ואחרים", 1975, ועד "נוסעת סמויה", 1999 ".הוצאת הקיבוץ המאוחד 2002   

וזכה לצאת שוב במהדורה שנייה מורחבת  ב-2005 עם מאמר ענקי של פרופסור דן מירון על היצירה של חלפי אם כי לא זכור לי שהיה לו  הרבה מה לאמר שם על מחזור שירי המכשפות.  .

וכעת המחזור מופיע שוב מורחב  עם שירים חדשים כספר נפרד בהוצאת "קשב".אמנם לא לכל השירים החדשים יש את העוצמה של השירים המקוריים משנות השבעים ,וכמה מהם נראים כחזרה וואריאציה מיותרת על הנושא .אבל עדיין הקובץ מרשים. כמעט כפי שהיה.
אבל רק כמעט.
עבורי לפחות המחזור המקורי של רחל חלפי כפי שהופיע במגזין "פרוזה " היה מעניין גם ודווקא בגלל האלמנטים "הכמו מחקריים " "המוקומנטריים " שבו הנדירים מאוד בעולם השירה.

חלפי התבססה בו  כביכול , על ספרים מחקריים שונים ( מזויפים כולם ) ועל עדויות אמיתיות כביכול של מכשפות כחלק ממסר חזק למען השונה והאחר הנרדף בידי כוחות העריצות והריאקציה . לכאורה, זו הנצחה אמפטית מחקרית של הנשים שעונו ונרצחו. למעשה זה חומר בדיוני "מוקומנטרי", וכך גם שמות החוקרים, הכמרים, או התאריכים, שאת כולם בדתה המשוררת מלבה.
..לא ידוע לי על מאמץ מקביל לבנות "תשתית מחקרית מוקומנטרית " מעין זאת באיזה שהוא שיר אחר בעברית ורחל חלפי מבחינה זאת יצרה רעיון או סוגה חדשה בתחום השירה.  .
למרבית הצער במהדורה של מחזור השירים  בקובץ "מקלעות השמש" ובמהדורה של הקובץ המורחב בהוצאת "קשב " , חלק מחומר "תיעודי" זה הושמט בידי המשוררת מסיבות אסתטיות טהורות שאותן הסבירה לי בפרטנות  , וחבל.מבחינתי עדיף היה שחומר זה יישאר ואף יורחב בקובץ השירים הנוכחי.  החומר הזה תרם הרבה לעוצמת השירים..

זכור לי שהצעתי בשיחה ביני ובין המשוררת להרחיב את החומר הזה ובכך לחזק את הייחודיות של שירי המחזור. ,אבל בבירור היא לא קיבלה את דעתי.,וזה אני משער בגלל תפיסה אסתטית שונה מאוד משלי.
מומלץ אם כך לחפש את שירי המחזור במהדורה המקורית הנדירה של "מגזין "פרוזה " ", שם מופיע החומר "התיעודי" כמעט במלואו.
ולמען התיעוד ההיסטורי ,כפי שהבאתי באתר זה הקדמה של רחל חלפי לספר שנגנזה ,  הנה  כעת גם הקטעים הגנוזים האלו כפי שהופיעו בגליון "פרוזה "ושוב לא הופיעו יותר. .

הטקסטים הגנוזים של "המכשפות "

רחל חלפי מציינת בהקדמה לשירי המחזור:
"מחקרים שפורסמו לאחרונה מגלים כי מאות ואלפי ה"המכשפות" שהועלו על המוקד, הומתו בהטבעה, נכלאו ויוסרו באירופה של ימי הביניים ולאחריהם, לא היו אלא נשים יוצאות דופן, אינטנסיביות, בעלות כוחות רוחניים, או יופי פיזי, שחרגו מתדמית האישה הסטראוטיפית של אותה העת. איבחונן כ"שליחות השטן" והוצאתן להורג לא נשאו אופי דתי בלבד, אם כן. הן ייצגו כפייה ודיכוי חברתיים והוקעת הפרט ויוצא הדופן, במקרה זה, האשה יוצאת הדופן, האחרת."

השמות ו/או הפרשיות במחזור זה לקוחים בחלקם מתוך "האנציקלופדיה לחקר קשרים עם השטן ופמלייתו" שיצאה בצרפת במחצית השניה של המאה ה-17. ובחלקם מתוך כתבים אחרים ובעיקר משל האב רוז'ה סידום, האב פדרו דה-לה-נאראנחלה, האב ג'פרי אנדרוז, והחוקרת מונסה ברסלונה אסתר".
( כל אלה חוקרים שלא היו ולא נבראו .א.א )
(ההקדמה של רחל חלפי למחזור שירי המכשפות, פרוזה מספר 29-20 אפריל 1979 )

תראו תראו עדר מכשפות בשמיים
תראו תראו אותן אוחזות ברעמות הזרדים
תראו תראו אותן פשוקות רגליים על מקלות
בתפילה של קדושות עיניהן מתגלגלות קולן
מרחשש בדגים בבריכת מי ורדים תראו
תראו אותן מנווטות את כלי רכבן הקשים
(שירי רכילות על מכשפות, מתוך: מחזור שירי המכשפות, רחל חלפי )

במחזור המקורי היו 13 שירים המציגים כביכול "דמויות אמיתיות" של נשים שנחשדו בכישוף, נכלאו, הורעבו עד מוות, הוטבעו בנהר, שנשרפו חיים על המוקד, או שעונו למוות בידי המון זועם. לסיפורים אלה הוסיפה כאמור המשוררת הקדמה וחומר "תיעודי" המצורף לכל שיר שתיאורי הדמות וההתעללות שעברה שעבורי משווים לשיר איכות נוספת מצמררת ממש מעבר לשיר עצמו. .

וכך אחד השירים "מוקדש לפנלופה ליז שנכלאה והורעבה למוות באשמת קיום נשפי חשק לשטן ,בהיותה בת שש עשרה ,באנגליה של המאה ה-14."
"שירי רכילות של מכשפות " מוצגים כ"מושרים בחגיגות שיכורים בליווי משרוקית מחבתות וטרטור אופנועים. ".
או "בעקבות יומניה של איריז דה –בואה ,מדרום צרפת שבמאה ה-17. הכנסיה המקומית התביעה אותה משום שמנעוריה אמרו אנשים כי היא תלד מפלצת בת שטן. כאשר הרתה לראשונה נלקחה אל הנער ,הולקתה שם בשוטים .ואחר כך הוטבעה. ".

השיר "וידויה של מכשפה מאושפזת בצינוק " "מוקדש לאנייס דה-וידון שבסוף המאה ה-16 בצרפת נכלאה בצינוק למשך 20 שנה ולבסוף הומתה בהטבעה".
אם נרצה, אפשר לפרש את השירים בצורה מקובלת כיום כשירים פמיניסטיים המציגים את הנשים כקורבנות הגברים בגלל "שונותן" (כפי שאפשר להבין מההקדמה). אך אפשר באותה המידה לפרש את השירים האלה בצורה מקורית בהרבה, כשירי הלל לכוח העל חושי הטמון באישה, שמוכנה לפרוץ את כל המיסגרות החונקות אותה לנצל את כוחה במלואו.ואפשר גם למצוא בהם דיוקן-עצמי של הדוברת בשירים -על כוחה וחולשותיה על תעוזתה ופחדיה.

המכשפות של רחל חלפי הן נשים נועזות ורבות עוצמה, המוכנות לנסות הכל, וגם לא איכפת להן להיות מכוערות או לפעול בניגוד לצווי החברה. הן גיבורות ובה בעת גם קורבנות של החברה, שהן יוצאות כנגדה וכנגד צוויה. הן משקפות קיום שכל כולו התרסה כנגד הסדר הקיים.

נאום מכשפה שהרתה לשטן
(הערת המשוררת: בעקבות יומניה של אינייז דה בואה מדרום צרפת במאה ה-17. בנעוריה אמרו אנשים בכפרה, כי היא תלד מפלצת בת שטן. כשהרתה לראשונה נלקחה אל הנהר, הולקתה שם בשוטים ואחר כך הוטבעה.)

אני יכולה להכיל בבטני את כל
מלאכי השמים את כל שדי התהום
הקטנים . יש בי די חם
לכסות את העולם בשמיכה של פוך .
חפרו לי בתוכה מחלות של אהבה
שהם לא יאמרו לי שאהרה מפלצת .
כל פעמוני המצולה מצלצלים מטורפים
במצולות רחמי. כשגבר שוכב אותי
אלוהים שוכב איתי .
אותו אהוב שלי יודע עד אבדן עצמו לדעת בעומק
נפילה סופית . אני לו
המערבולת שאינה עוצרת
אדוות אדוות ביקום
אני אזרה צמרמורות ביבשות העתיקות
אני אסמר בתענוג את פלומת הים הרכה
אני אשריץ לטאות מרוב אהבה
אני אכסה את האדמה בלהבות חורכות
אם לא בתינוקות ורודים
אני אפרע את כסתות אהבתי נוצות
נוצות אל תוך הרקיע .
אני אסתור את כוח המשיכה
שסעו את בטני כמו את בטנו
של הזאב . שימו לי אבנים בבטן!
אבל קודם ,תנו לי
לטרוף הכל
בשוקקות כזאת
בשוקקות כזאת
(מתוך: מחזור שירי מכשפות, רחל חלפי)

בניגוד להקדמה שמציינת את שקריות ההאשמות נגד ה"מכשפות", השירים מדגישים דווקא את כוחותיהן האמיתיים מאוד של הנשים, ואת שאיפותיהן הגרנדיוזיות הרבה יותר. המכשפה בשיריה של רחל חלפי שואפת לפרוץ את הכוחות החונקים והמגבילים של החברה ושל הגברים; היא אישה שמעדיפה את המוקד על החיים, כי
הלילות קרים כאלה …. השמש הקרובה ביותר לגלקסיה הכבויה שלה
היא PROXIMA CENTAURUS
והיא מתפוצצת במרחק 4 שנות אור
גם השמש הקרובה ביותר אינה קרובה !
בלילות קרים כהים כאלה
המוקד לפחות בטוח
האש
צפיה חמה
(מתוך: "מכשפה שלא ריפדה את חייה", "מחזור שירי המכשפות", רחל חלפי)

חלפי מתארת בשירים את תחושותיהן של הנשים המכשפות, המרגישות כי הן עוברות שינויים קיצוניים.

הייתה בי חיה צורחת
הלילה בעומק של חמש קומות היה לי
פתח לשעת סכנה.
הייתה בי חיה צורחת
מרוב צריחה לא יכולתי לראות את גבולות
גופה…

היו לה חיים
משלה . פניה היו מכפילים עצמם .
פרותה הייתה ממלאת
את העולם
היא הייתה מצמיחה פרחי טרף בתוך
בשרי ולבשרי לא הייהת שליטה
עליה …
בלילות היא היתה
נחה
ושואבת אותי .ואני אף לא הייתי
גרגר אבק כשהייתה
קמה עלי צוחתה .
כדי לשסף את ראשה הייתי חיבת
לשסף את ראשי.
(מתוך "וידויה של מכשפה מאושפזת בצינוק", "מחזור שירי המכשפות", רחל חלפי)

לצד כל השירים ה"כבדים", יש במחזור גם שירים הומוריסטיים הקורצים לקורא:

רכילות אינטימית

הנה שישבק המכשפה היא קוראת למטאטא שלה טוני
הנה רמחה המכשפה היא קוראת לו פוני
בועץ קוראת לו בוץ
נפעד קוראת לו באלי
שינשאת קוראת לו פאלי .
(מתוך "מחזור שירי המכשפות", רחל חלפי)

רמז לכך שסיפורי המכשפות הם ביטויים לפנטזיות מיניות ואחרות, של גברים ושל נשים.
בסופו של דבר, קובעת חלפי:
"מכשפה רוכבת על מטאטא כי זה
כל מה שיש לה לרכוב עליו."

המכשפות בשיריה של חלפי מסוגלות ליצור ולארוג חיים ועולמות שלמים בכוחן היצירתי המיוחד, אולם כתוצאה מכך הן מאוימות על ידי החברה הקונפורמיסטית המוקיעה אותן, ועל ידי הטירוף האורב להן תמיד.
הכישוף והעל טבעי ממשיך להעסיק את חלפי גם בשירים מאוחרים למחזור זה. המכשפות מופיעות גם בשירתה המאוחרת, בשירים כמו "מכשפה יורדת למצרים (שנכתב ביחד עם שיריי "מחזור המכשפות", אך הופיע רק מאוחר יותר בקובץ "זיקית"); ו"מכשפה שמנה". בנוסף מופיעים בשירתה גם יצורים מכושפים אחרים כמו "החתול המאגי", שמופיע ב"נפילה חופשית",, דיוקן של חיה (המזוהה באופן מסורתי עם המכשפות), המנסה לפתח את תודעתה ומודעותה.

שיחה עם רחל חלפי

איך היגעת לנושא הכישוף ?

רחל חלפי : באפריל 75 הייתי בתקופה של נסיעה והחלטות קשות ופתאום הנושא הזז צץ של המונולוגים כמו המכשפה שאיבדה את חייה עם ש/ם והטקס .ולא קדמה לזה מודעות מיוחדת למכשפות כאילו הקול שלי נחטף על ידי קולות שלהן. לא ביצעתי שום מחקר רק מאגדות ילדים ומה שלמדתי על ציד מכשפות . באיזה שהוא שלב נתקלתי במחקר על מכשפים .ושילבתי פירורים מדעיים בטקסטים כביכול .אחר כך מחקתי כמה מהפירורים האלה .

רחל חלפי ביקשה גם להבהיר שקטע שפורסם במאמר של כותב שורות אלו על קשרים בינה ובין המשוררת יונה וולך בנושא זה,נושא הכישוף שכידוע עניין מאוד גם את וולך  אינו מדוייק .

רחל חלפי : רצוני לציין שבניגוד למה שצויין בפרסומים שונים ,  במאמרך עלי  ושל יגאל סרנה  בספרו על יונה וולך בנוגע להשפעה, כביכול, של דמותה של יונה וולך על שירי המכשפות שלי,זה אינו מדוייק כלל.

. עם כל הערכתי הנלהבת לשירתה, צר לי שפרסום שגוי אחד בעבר, ופרסום שגוי נוסף – ממשיכים להזין הנחות בלתי מבוססות על השפעה שהייתה לה ולתדמיתה "כמכשפה"  כביכול עלי. 

 פגישתי הממשית הראשונה עם יונה היתה בקיץ 76', ואז אכן כתבתי את "סרוגה…" . עד כמה השיר הוא עלי או עליה – זוהי שאלה פתוחה, באמת. אך, עניין שהוא ברור לחלוטין הוא כי שירי המכשפות נכתבו (בתנופה, תוך כמה שעות) באביב 75', כלומר שנה ורבע לפני אותה פגישה עם יונה. (גם הדיווח של סרנה על אותה פגישה הוא שגוי, שכן, היא באה לבקרני בבית הורי, כמה ימים לאחר נסיעה משותפת במונית…) חבל ששגיאה ישנה אחת תזין פרסומים מעניינים אחרים…

הייית רוצה לעסוק בכישוף?
:רחל חלפי :  הייתי רוצה לעסוק בכישוף . אולי זה היה משפיע על חיי לטובה .
אבל האמת ? לדעתי החיים שלנו זקוקים יותר לתפילה מאשר כישוף.
כל שירי המכשפות יצאו ממני בלי שאחקור את הנושא כלל.זה הדהים אותי.
כתבתי אחרית דבר שלא הסבירה כלום ככל הנראה המכשפות כישפו את עצמן לדעת הן רצו להיות וזהו. ובסופו של חשבון הן לא מכשפות באמת אלא סמל למשהו מהתת מודע

 

בשירתה של חלפי מופיעים גם  נושאים מיסטיים אחריים כמו ספרי חיזוי העתיד כמו האי צ'ינג הסיני,

 לגביו תמהה המשוררת:

ראשי שט במימי הקוסמוס גופי רוצה לחזור למיטתי למיטתי הסתורה
מיטתי נדודת השינה ,איך אבין איך אבין את האי צ'ינג
ואיך האי צ'ינג יבין אותי?
(מתוך "קריאה באי צ'ינג", רחל חלפי)

וכפי שהראיתי במאמר אחר נושאים אלו מעסיקים אותה מאוד ביצירתה לא פחות מהעיסוק בנושאים מדעיים שונים שגם הם קיימים ביצירתה ולמעשה הם משלימים זה את זה.

ואגב בתור קוריוז : כמה משירי המכשפות של רחל חלפי וגם אחרים כמו   מכשפה מצלצלת", מכשפה משנה צורה", וכן  "סימביוזיס" ו"זמרת" הולחנו בידי היוצרת  יסמין אבן "

.כידוע יסמין אבן יצרה כמה שירים משלה על מכשפות לילדים בדיסק ואף הצגה שלמה לילדים על נושא זה .  מן הסתם לשתי היוצרות יש הרבה מן המשותף בעניינם בנושאים אלו.

ראו גם קישורים רלבנטיים

הספר מכשפות בהוצאת קשב

מכשפה מצלצלת : שיר עם לחן של יסמין אבן

רן יגיל על שירי המכשפות

הר הקסמים על שירי רחל חלפי 

אלי אליהו על המכשפות של רחל חלפי

לסלוח זה לעוף הפוך " ארז שוויצר על "מכשפות "

מקלעת השמש המהדורה המורחבת

רחל חלפי בויקיפדיה

רחל חלפי בלקסיקון הספרות העברית החדשה

פרטים על רחל חלפי

שאלות לרחל חלפי

רחל חלפי -סקירה באנגלית

 

אילן שיינפלד על רחל חלפי

 

 משוררת את חדוות הבריאה רפי וייכרט על מקלעות השמש  

הסיפור האמיתי והמזעזע על שירי רחל חלפי

רשמים של בלוגרית מערב שירה של חלפי

נשים ומסכות / חיה שחם

חיה שחם "עיון במחזור שירי המכשפות של רחל חלפי " בתוך נשים ומסיכות :מאשת לוט ועד סינדרלה הקיבוץ המאוחד , 2001.

כישפה את עצמה לדעת :ההקדמה שנגנזה  של רחל חלפי לספר "מכשפות " 

הכישוף של רחל חלפי :מאמר מקיף על יצירתה של המשוררת.  

כישפה את עצמה לדעת : רחל חלפי על המכשפות

 

המשוררת  רחל חלפי הוציאה לאחרונה בהצעתו של כותב שורות אלו ספר שלם של שירי מכשפות. במקור היא צירפה לספר הקדמה אולם זאת הורדה מהמהדורה המודפסת מסיבות שונות
.אז הנה לראשונה  בדפוס ההקדמה של רחל חלפי.
סקירה על שירי המכשפות של רחל חלפי תבוא בהמשך.

 

איך הן קרו לי?

בשולי מכשפות

מאת רחל חלפי

‏שואלים אותי: מדוע מכשפות?
איך הן קרו לי?
‏בעצם, אין לי מושג.
‏ובכל זאת, אנסה.
‏יום אחד באביב 1975 ‏, הן ,החלו לדבר אלי, שם, אצל שולחן-האוכל הזעיר שלי בירושלים, ששימש לי גם שולחן עבודה. הן דיברו בקול רם, במילים ברורות, בתנופה. כל שיר, שנרשם אז במהירות, נפתח בכותרת כמו:
‏"מכשפה נופלת", "מכשפה מתאהבת תוך כדי נפילה", "מכשפה שלא ריפדה את חייה". היה בהן כוח – שבי לא היה. היה בהן גם כוח לומר את חולשתן.
‏כשנשאלתי אחר כך איך דווקא מכשפות – לא היה לי הסבר. גם לא ידעתי על מכשפות יותר מצעירה ממוצעת שקראה עליהן בשנותיה הרכות בספרי הילדים, או ממי שקראה בבית הספר כמה שורות על 'ציד- מכשפות'. בשבילי אז ,מכשפה היתה אשה עם כוח. אשה שלא אכפת לה לא להיות נחמדה ויפה. אשה מכוערת, כלומר יפה באופן אחר .אשה רעה, ואולי בעצם טובה. לפעמים אשה מוקעת. כמעט-תמיד אשה מוקאת. ותמיד – קשת-יום-ולילה. אשה עפה. אשה ש'לא שמה'. כלומר: 'לא שמה' על מה שרובנו שמים. אבל כן שמה-מאוד על דברים אחרים.
‏המכשפות ההן שלי דיברו מן השוליים האפלים של התודעה. בכל פעם שמכשפה דיברה אל העט שלי, היתה זאת אשה אמיצה. אשה שנוטלת את המטאטא הביתי של היומיום – וממריאה. בלי פחד-גבהים. וגם עם פחד-גבהים, ועם פחדים רבים אחרים. אבל עם אומץ לדבר אותם. ובכן, אשה ממריאה, טסה, עפה. וגם, לפעמים, אשה שחזרה מן הטיסה הזאת – שבורה. מרוסקת.
‏אותו פרק מכשפות נכתב אז כמתוך הרגשה של דחיפות, במשך כמה ישיבות קצרות על פני ימים ספורים. מאוחר יותר, בעת שהות-לימודים בארצות הברית, פגשתי מישהי שסיפרה לי שממש באותו שבוע יצא ספר-מחקר על מכשפות. כדאי לקרוא, אמרה. על שאלתי מדוע כדאי, היא השיבה כי המחקר מגלה שרבבות ה 'מכשפות' שהועלו על המוקד ועונו באירופה ובארצות-הברית במשך מאות בשנים – לא היו אלא נשים יוצאות דופן .
‏מאוחר יותר הבנתי ,ביני לביני, כי רדיפתן ייצגה, בין השאר, את הפחד מפני יוצא-הדופן.
‏וכל ה'מכשפות' האלה שילמו מחיר כבד מאוד על היותן מה שהיו:
‏חייהן!
‏אחר כן, לאחר שחזרתי ארצה, חיכיתי במשך כשנתיים שזוג ידידים שלי בניו יורק, אלינור ויהודה, ישלחו לי, כפי שהבטיחו, את ספר-המחקר הזה. חשתי כי הוא יוכל ,אולי, להעניק מסגרת צוננת ומוצקה לטקסטים הבוערים האלה.
‏מדוע הרגשתי צורך להאחז באיזו ידית מוצקה יותר, צוננת יותר? גם את זאת אני מנסה עכשיו להבין. ולמרות שאני עוצרת את שטף הכתיבה עכשיו, ושואלת את עצמי שוב ושוב – הנה, אחרי כמה דקות של בהייה בחלל שסביבי , אני חוזרת אל העט וכותבת: "אני לא יודעת".


‏חיכיתי לספר.הוא לא הגיע. הזמן חלף. מחזור המכשפות כבר היה בדרכו לדפוס – תחילה, בכתב העת 'פרוזה', ואחר כן בספרי השני,נפילה חפשית (1979). וכיוון שספר-המחקר ההוא עדיין בושש לבוא, וכיוון שלא עמד לרשותי כל רקע היסטורי – המצאתי, בלית בררה, ממש לפני ההורדה של השירים לדפוס, 'דמויות' ו 'פרשיות' פסבדו-היסטוריות ושיבצתי אותן בשולי השירים. הנה 'הערה היסטורית' אחת מני רבות, שהופיעה בשוליו של אחז השירים, 'מכשפה מתלוננת ליד חלון': "מוקדש לפנלופה ליז , שנכלאה, הולקתה בשוטים, והורעבה למוות באנגליה של המאה ה-14." והנה הערה פסבדו-מדעית של 'רשימת-מקורות', אותה שיבצתי בהקדמה הקצרה למחזור המקורי: "הפרשיות והשמות בהערות למחזור זה נשענים בחלקם על איזכורים ב'אנציקלופדיה לחקר קשרים עם השטן ופמלייתו' (צרפת, המאה ה18- ‏), מאת האב רוז'ה סידום, האב פדרו זה לה נרנחה ‏והנזירה מונסה ברסלונה אסתר ."
‏‏אפשר להבין מדוע רבים מבין הקוראים אז סברו כי אכן, ה'הערות' מתארות דמויות ופרשיות אמיתיות. זמן לא רב לאחר פירסום הספר , בראיון מוקלט בגלי צה"ל , סיפרתי על לידתן של ה'פרשיות' וה'דמויות'‏האלה – דמויות ופרשיות שאף אם רכיביהן נרקחו ביורת-הדמיון, הרי בעיני היתה בהן אמת.
‏במהלך השנים, בתוך אוסף השירים שלי, מקלעת השמש – ויתרתי על רב ההערות שליוו את פרסומיהם הראשונים של השירים. דומה היה לי שאין עוז צורך באלה.


‏לאחר הכתיבה הקדחתנית של המחזור הראשון שראה אור ,ירזו המכשפות שלי למחתרת והמשיכו להיכתב, אי-פה אי-שם, בשקט.
‏לבד מן השיר ,'בלוז מנשפה שמנה', שנדפס בספרי החמישי, אהבת הדרקון (1995‏), כל טיוטות שירי המכשפות שבאו לאחר "נפילה חפשית" נותרו במגירות. קרוב לוודאי ששם היו ממשיכות לרבוץ בשקט, בחושך .
‏ממש לאחרונה, נוספה לקבוצת שירים זו חטיבה גדולה של שירי מכשפות חדשים. גם הם הגיחו באחת. היה זה מכוחו של מקרה: לפני חודשים ספורים, בשיחה מקרית עם השחקנית חנה מרון, כשסיפרתי לה שאני עומדת להקליט כמה משירי ,היא אמרה לי כי היתה רוצה להצטרף להקלטה ולקרוא שירים שונים שלי, ובעיקר את 'שירי המכשפות'. שמחתי מאד. אולי גם משום ששירי המכשפות שלי כמעט שלא זכו עז כה להתייחסות. והנה, שחקנית וקריינית גדולה – אוהבת אותם! שמחתי בשביל המכשפות. והמכשפות, כנראה, גמלו לי בשמחה. ומרב שמחה, הן הרימו ראש, זינקו מריבצן ותבעו להיכתב עוד ועוד .וכך ,בתוך ימים ספורים, נוספו הרבה מכשפות חדשות. ואולי בפרץ הזה היתה גם אמירת תודה למפגש ולהיכרות שלי עם כשרונה ואישיותה של חנה מרון , שהשכילה בקריאתה – להאיר ולחשוף ברצף הרב -קולי הזה עוד פינות חבויות.
‏עכשיו, כשאני מחזיקה בידי את 'עדר המכשפות' הזה ומקשיבה לקולותיו , נזמה לי שאני מבינה יותר את הקולות האלה: קולות העולים מן הצל . קולות הצללים שבירכתי הנפש.
‏והנה, עכשיו , כשאני יושבת וכותבת שורות אלה עליהן – ולא הן כותבות אותי – וכשאני מנסה שוב ושוב לרדת לפשרן , אולי אני מבינה יותר את הצורך שנעור בי אי-אז, באביב הירושלמי ההוא, באותה הרפתקת-נעורים שהולידה את המכשפות הראשונות שלי – להיענות לאותן דמויות שתבעו אז שאשמיע את קולותיהן. ונדמה לי גם שאני מבינה קצת יותר את הצורך המתמשך בתוכי לכתוב אותן, לנסות בתוכי עוד ועוד את הקול 'האחר'. את קולה של ה'דמות האחרת', זו שהיא בדרך כלל מושתקת.
‏ואם רק האזנתי לאחרת .ולאחרות שבתוכי, לאחרת ולאחרות שמחוצה לי, והשמעתי בעבורן את קולן-קולי- דיני.
*
‏אבל ,במבט נוסף, אני רואה שכל הדיבורים האלה אינם אלא ניסיון מאוחר לתרץ ,להסביר את מה ששום הסבר לא יסביר.
‏אני גם רואה שאין לי, בעצם, מושג מדוע, ואיך, המכשפות קרו לי. ואולי האמת הפשוטה היא – שכל המכשפות האלה פשוט רצו להיות.
‏פשוט כישפו את עצמן לדעת.
‏רחל חלפי
אוגוסט 2008

 

ראו גם

הכישוף של רחל חלפי

ציידי המכשפות

משפטי המכשפות

עצוב להיות מכשפה:על הצגה על מכשפות

שובן של המכשפות : סקירה על מחזור שירי המכשפות

תודה ליואב איתמר.

 

שירת הסירנה של נורית זרחי

   לאחרונה יצא לאורספר מחקרי חדש של אילנה אלקד-להמן  על יצירתה של סופרת הילדים נורית זרחי שמנתח את יצירתה לילדים באמצעים ספרותיים טהורים כאילו היו שוות דרגה ליצירותיה למבוגרים . מהספר ניכר שהחוקרת רואה בזרחי כמי שראוייה להתייחסות הביקורתית הרצינית ביותר "למרות " היותה סופרת ילדים. ובכך יש כמעט מהפכה בעולם ביקורת הספרות בעברית .

נורית זרחי נשמעת כמדברת ממש עם האלים בשירתה, לא עם אנשים.

מנחם בן.

לפני כשבוע בערב ספרותי בחנות הספרים "תולעת ספרים" בערב ספרותי שהוקדש ליצירתו של הסופר הארגנטינאי קורטסאר פגשתי בדמות שנראתה מוכרת ,אולם לא זכרתי מאיפה.

 "זאת נורית זרחי " אמרה לי ידידה משוררת המתגוררת ליד זרחי " אתה מכיר את כתיבתה ?"
"כן אני מכיר את כתיבתה של נורית זרחי .אמרתי לידידה ,"ולדעתי היא סופרת הילדים הגדולה ביותר שכותבת היום בעברית ".
"אתה לא חושב שאתה מגזים ?
" תמהה הידידה " יש כל כך הרבה סופרי ילדים שכותבים בעברית איך אפשר להגיד על אחד מהם שהוא הטוב שבכולם ? "
לא, במקרה המיוחד הזה אני לא חושב שאני מגזים בכלל. וספר חדש שיצא לאחרונה אילנה אלקד –להמן :לבדה היא אורגת:קריאה ביצירת נורית זרחי"  דומה שמאשר את טענתי זאת .

הסופרת לילדים בוגרים


סופרי ספרות הילדים העברית לא זכו עד כה לתשומת לב רבה מחוקרי ספרות מקצועיים. בהזדמנויות הנדירות מאוד שהחוקרים אלו עסקו ביוצרים אלה הם ניתחו את ספריהם לרוב מבחינת ערכן החינוכי וכספרי ילדים נטו ולא מבחינת ערכיהם הספרותיים הכלליים כיצירות שראויות לקריאה לא רק לילדים אלא אולי גם ( ואולי בעיקר ?) למבוגרים.
יוצאי הדופן הבודדים מכלל זה הם סופרים שהתפרסמו כבר ובראש ובראשונה בכתיבתם למבוגרים שהביאה להם לפרסום כה עצום עד שהפכה עיסוק בכל פן של יצירתם לחשוב ובכלל זה יצירתם לילדים. אלו הם ביאליק,שלונסקי ,לאה גולדברג  ונתן אלתרמן שרק לאחרונה פורסם ספר מחקרי על יצירתו לילדים של זיווה שמיר.

אבל דומה שעצם העיסוק ביצירתם הלא קנונית של סופרים אלו ואחרים הפך את עצם העיסוק בספרות הילדים ובסופריה למכובד יותר. ואת זה אפשר לראות בספרה החדש של אילנה אלקד –להמן :לבדה היא אורגת:קריאה ביצירת נורית זרחי " ( כרמל ,2006) מונוגרפיה מקיפה שיוצאת בשנת ה-40 ליצירתה  של נורית  זרחי ( שפירסמה את ספרה הראשון ב-1966 ) שהיא תוצר של ההתייחסות הרצינית יותר לספרות ילדים שעוסק כולו במחקר של סופרת שאמנם הישיגה מעמד מסויים ( ומתחזק ) בספרות והשירה הנכתבת למבוגרים אבל היא ידועה יותר מכל ובראש ובראשונה, מעל הכל ובצדק גמור , כסופרת ומשוררת בולטת לילדים.ואולי כסופרת הבולטת ביותר לילדים בספרות העברית .

לאמיתו של דבר יש קונצנזוס ביקורתי כמעט כללי שנורית זרחי היא הסופרת והמשוררת הבולטת ביותר לילדים כיום בשפה העברית . אינדיקציה ברורה לכך אפשר לראות בכך שזרחי היא הסופרת שזכתה ביותר פרסי "זאב"
הפרס החשוב ביותר בישראל לספרות ילדים מכל אחד אחר,בנוסף לפרסים ספרותיים אחרים כמו פרסי יציב ,פרס ביאליק ,מדליית הנס כריסטיאן אנדרסן הבין לאומית ולאחרונה ממש היא זכתה בפרס עמיחי על שירתה ,למבוגרים ( והיא האדם הראשון שזכה לבד בפרס כולו ) עדות למעמדה הולך ומתחזק בעיני המבקרים.
ואחד המאפיינים מעניינים במונוגרפיה של אלקד- להמן זה שבניגוד למקובל אצל חוקרי יוצרים כמו ביאליק ואלתרמן  ושלונסקי ולאה גולדברג שנהגו לעשות הפרדה חותכת בין יצירותיהם למבוגרים ולילדים ,בבחינת "הללו ראויות אבל ההן ראויות הרבה פחות לדיון מחקרי רציני" ,אלקד- להמן מתייחסת ליצירתה לילדים וליצירתה למבוגרים של זרחי כשוות ערך מכל בחינה וראויות למחקר האחת לא פחות מהשנייה .ולעמיתו של דבר הקורא המתעניין באמת בעולמה של זרחי חייב לקרוא גם את זה וגם את זה שכן כולם הן חלק בלתי נפרד מעולמה .

מכשפות ובנות ים

נורית זרחי היא בתו של הסופר ישראל זרחי שנפטר ממחלה בילדותה ושהתפרסם בסיפוריו מחיי העלייה הראשונה "מחניים " "ארץ לא זרועה " וכפר השילוח " . רוב סיפוריו היו סיפורים ריאליסטיים מחיי היישוב בשנות השלושים והארבעים , אבל ייתכן שיצירתו הטובה ביותר ( בכל אופן היא החביבה ביותר על כותב שורות אלה ) הייתה סיפורו הקלאסי "סמבטיון " המתאר את החיפוש של מקובל בירושלים של המאה ה-19 אחרי עשרת השבטים האבודים. דומה שבסיפור זה יש רמז אל הנושאים שאליהם תפנה לעתיד בתו.
בדרך כלל נורית זרחי פנתה לדרך שונה מאוד מהריאליזם הספרותי של אביה . אמנם גם זרחי כתבה וכותבת סיפורים ראליסטיים מאוד הן לילדים והן למבוגרים . אך עיקר כוחה ופירסומה הוא מתחום שבו היא הייתה בעבר יוצאת דופן ,היא יצרה עולמות שבהן המציאות והחלום ומשולבים כמעט ללא הפרד בעולם חיי היום יום אפרוריים. דבר שהוא נפוץ היום מאוד בעולם הספרות לילדים ומבוגרים בעיקר לאור הצלחת ספרי "הארי פוטר"  אבל היה נפוץ פחות כאשר זרחי החלה לכתוב בצורה זאת. היא יצרה שורה של סיפורים מלנכוליים שפתחו במציאות והעבירו את הקורא לעולם פנטסטי כישופי ,עולם שבו פגשו הגיבורים הצעירים אנשים מוזרים ויוצאי דופן ונקלעו לאירועים פנטסטיים ונטולי היגיון ,לפחות לכאורה. ודרכם התמודדו בצורה טובה יותר עם המציאות המכאיבה והריאליסטית מאוד שבה חיו בסביבתם האפורה. את מתוך רצון לתת לקוראיה הצעירים ( וגם המבוגרים ) התייחסות אחרת אל המציאות ועל מנת להבין את בעיותיהם של הילדים על ידי הכנסת הקורא הצעיר והמבוגר לעולם של חלומות והפנטזיות שהיא יוצרת עבורם ושדרכו הם יכלו להבין טוב יותר את העולם שבו הם חיים.

דוגמה אחת מני רבות היא "יוני והסוס" ( 1975 ) על נער שמנסה להבין את פשר מות אביו ברשתה של מכשפה ועולה על סוס אל מצודה שעל ראש ההר.

היא גם הירבתה לעסוק במכשפות ,למשל  המכשפה תנינה החיה במעלית שהופיעה בטרילוגיה של ספרים.בספר "מקל המכשפות"  והמכשפה המתלמדת "אמורי אשיג אטוסה " ( בספר בשם זה מ-1992) שבו תיארה זרחי כמה שנים טובות לפני סדרת הארי פוטר ( סדרה שאותה זרחי באופן פרדוקסאלי מתעבת ) מכשפה צעירה המתמודדת עם המשמעת הקשוחה של בית ספר למכשפים.  זרחי רואה במכשפות כסמל ליצירתיות בכלל ולכתיבה הנשית בפרט ולא כסמלים של רשע והרס כפי שהוצגו עד כה .מבחינה זאת יצירותיה הן פמיניסטיות מאוד והקדימו את זמנם.

בספרים אחרים היא עוסקת בבריחה פנטסטית לתקופות היסטוריות כמו ספרה "אביגיל מהר המלכים " (19899 שבו ילדה בת זמננו חווה בהזיותיה (?) את האירועים המקראיים של ימי שאול ודוד' שמשקפים בצורה כלשהיא  את בעיותיה שלה כנערה עולה..
ספר יוצא דופן אחר הוא "זכרונות מן השרוול " ( 1979) שתיאר את התיישבות אנשי הכת הגרמנית הטמפלרים בארץ ישראל של המאה ה-19 מנקודת המבט של עכברית .לא בדיוק נושא צפוי בספרות הילדים או אף הנוער ( ואם כבר לא למבוגרים ) בעברית .

ואפשר להזכיר כדוגמה נוספת מני רבות  את "זוגות וזאת " ( 1999) על החדקרן שעלתה לתיבת נוח וגרמה שם לבעיות עצומות ובלתי פתירות שכן היא לבדה הייתה חסרת בן זוג משל על הבודד בחברה המודרנית .
יש להודות: היצירות של זרחי הן רחוקות מאוד מלהיות חומר קריאה קל לילדים , הן בשל האווירה הפנטסטית המוזרה השולטת בהן והן בשל סגנונה העשיר סיגנון של משוררת מוכשרת ביותר .היא יצרה שירי פנטסיה מציאות פיוטית אך הגיונית אם הבנת את הפרנציפ בתוכם עם דמיון מציאותי כביכול .אבל דווקא בגלל זה הם יכולות למשוך אליהם גם מבוגרים שכידוע נמשכים ליצירות מסוג כזה שמיועדות כביכול רק לילדים כמו "אליס בארץ הפלאות " ו"הנסיך הקטן".

מעניינת גם העובדה שעליה מצביעה אלקד –להמן שנורית זרחי היא אולי היחידה בספרות הילדים העברית שמשתמשת ביצירותיה באלמנטים של גרוטסקה דבר שהוא בל ימצא אצל סופרי וסופרות ילדים אחרים .מה שמראה על נכונות ליטול סיכונים עצומים  ביצירתה לילדים.
אלא שזרחי הפסיקה לכתוב שירים לילדים בשנים האחרונות ומתמקדת רק בשירים למבוגרים מאחר שהתברר שוב אין קהל ושוק לספרי השירה לילדים שלה ,כשם יש רק מעט מאוד קהל ושוק לספרי שירה למבוגרים ,וחבל. האם ייתכן שקהל הנמענים הצעיר שלה שוב אינו מסוגל להתמודד עם נושאיה וסגנונה המורכבים?

אלקד-להמן אינה מסתפקת רק בניתוח מקיף של יצירותיה של זרחי היא גם מביאה סקירה על חייה ראיון עם הסופרת וביבליוגרפיה מפורטת של כלל ספריה המרובים לילדים ולמבוגרים ( נכון לכתיבת רשימה זאת קרוב ל-100 ) לפי תאריכים וללא הפרדה ז'אנרית. אינדיקציה נוספת שמבחינתה אין הפרדה ואין הבדלי חשיבות בין היצירות לילדים ולמבוגרים .וזה הופך את ספרה להרבה יותר מספר ביקורת רגיל אלא גם לכלי עזר חיוני לכל מי ששואף לקבל מידע ולא רק ניתוח ביקורתי על כלל יצירתה של נורית זרחי .

סירנות ובני אדם

איור של רותו מודן מ"אמבטים".

הסירנות חיו על אי מוקף בסלעים ובצוקים, שם הן ישבו על סלע ושרו שירים. שירתן הייתה כה ענוגה ויפה שמלחים, שחלפו ליד מקום מושבן ושמעו את שירתן מרחוק, קפצו מספינותיהם אל מותם, או כיוונו את ספינותיהם לעבר הסלעים, שם הן נטרפו.

(ויקיפדיה )

הפרק המעניין ביותר בספר של אלקד-להמן הוא זה שמנתח את ספרה של זרחי "אמבטים" ( 2001) סיפור על בת ים המתיישבת בביתו של אזרח שאינו מבין מה היא רוצה מחייו, ורק בהדרגה יחסו אליה משתנה. וזה אני יכול להעיד
סיפור שממנו ייהנו לא רק ילדים אלא גם ולדעתי הרבה יותר מבוגרים .
אלקד –להמן אינה מסתפקת רק בניתוח הסיפור עצמו אלא גם מביאה מונוגרפיה שלמה ומעניינת כשלעצמה על מוטיב  ה"סירנה " בת הים הספרות ובמיתוסים מהומרוס דרך הנס כריסיטיאן אנדרסן
וסיפורו המפורסם בת הים הקטנה בספרות למבוגרים ולילדים במוזיקה ואף בקולנוע בעיבודים שונים של סיפורו של  אנדרסן , וכלה בגירסתה של נורית זרחי.
המונוגרפיה על בנות הים  לא באמת קשורה לתכני הספר ונראית כמשהו שחובר בנפרד וש"הודבק" לדיון על זרחי. אבל לא חשוב ,המידע שמוצג שם על הדרך שבה הוצגו בנות הים בתרבות ובספרות לאורך הדורות הוא מרתק .  בכל מקרה  המידע שמוצג שם  אכן  מחזק את התזה של אלקד –להמן שיצירתה של זרחי היא בגדר פריצת דרך לעומת קודמיה שראו בסירנות בנת הים ובים עצמו מקורות לסכנה איום ומוות לגבר. זרחי לעומת זאת ביצירותיה השונות  מזדהה עם הסירנה ובת הים שמייצגות את צלה את האישה כיוצרת וכאמנית ורואה בהם סמל של חיים וחיוניות ולא של סכנה ומוות כפי שראו אותה הגברים.ובצורה דומה היא מתייחסת לאלמנט מרכזי אחר ביצירתה ,דמויות שנואות ומבוזות אף יותר לאורך השנים ,למכשפות שהן  ביצירתה נציגות היצירתיות הנשית.גם בכך פתחה טרנד (שנים רבות לפני שהופיעה רולינג יוצרת הארי פוטר  )שהוא היום נפוץ מאוד.
העולמות המכושפים  של נורית זרחי  מושכים אליהם את גיבוריה ( ואת הקוראים ) במעין שירת סירנה ,אבל שירה שמביאה לידע ולהבנה עצמית ולא להרס וחורבן .
ספרה של אלקד-להמן מכניס את הקורא לעולמות הפנטסטיים המסובכים של נורית זרחי ומראה שיש הרבה מה לגלות אצלה אולי יותר מאשר רוב הסופרים הקונבנציונאליים יותר למבוגרים ולילדים. ודומה שסוף סוף הוא נותן לה את הכבוד הראוי לה לא רק כאחת מסופרות הילדים הבולטות ביותר שלנו אלא כאחת מסופרות הבולטות ביותר של ישראל מכל סוג.

קישורים רלבנטיים על "לבדה היא אורגת " ועל נורית זרחי

לבדה היא אורגת

יעל דר על "לבדה היא אורגת"

נורית זרחי בלקסיקון הספרות

נורית זרחי בויקיפדיה

ורד לוי ברזילי על נורית זרחי
ראיון עם נורית זרחי

סקירה קצרה על נורית זרחי

 

נורית זרחי באתר מט"ח

וגם באתר מט"ח

 

נורית זרחי במכון לתרגום ספרים

רשימת אתרים על נורית זרחי 
יעל דר על נורית זרחי
נורית זרחי ויורם טהר לב 

 

נורית זרחי כלת פרס עמיחי
אלכס אפשטיין על נורית זרחי
טלי לטוביצקי על נורית זרחי

 

זכרונות מן השרוול מאת נורית זרחי 

אמורי אשיג אטוסה 

 

יעל ישראל על אמבטים

נורית זרחי על סילביה פלאת
נורית זרחי על אמילי דיקינסון

בלוג על המכשפה תנינה

ראיון עם תנינה

ישראל זרחי

ציידי המכשפות: על המחזה של ארתור מילר

פורסם באתר NRG

לאחרונה נפטר מי שהיה אולי המחזאי האמריקני המפורסם ביותר בעשורים האחרונים ,ארתור מילר.
.
מילר התפרסם הודות למחזות ריאליסטיים דרמתיים כמו "כולם היו בני " ( שכותב שורות אלה למד אותו בשיעורי אנגלית ביסודי ) ו"מות הסוכן " כמו גם הודות לנישואיו לכוכבת המפורסמת מכולן שהפכה לאחד מהאיקונים הגדולים של המאה העשרים , מרילין מונרו ,שגם עליה חיבר מחזה בשם "אחרי הנפילה ".
אולם ייתכן שהמחזה הנקרא ביותר שלו כיום הוא מחזה שלכאורה לפחות אינו עוסק ב"כאן ועכשיו" של אנשי המעמד הבינוני בארה"ב כמו מרבית מחזותיו, אלא במושבות הפוריטניות בצפון אמריקה של המאה ה-17 ובתופעה רחוקה מאוד מכל מה שמתרחש בהווה, "צייד המכשפות" .

המחזאי ארתור מילר.

למעשה מילר ביסס את המחזה על האטמוספרה האנטי קומוניסטית החשדנית בארה"ב של ראשית שנות החמישים.   אטמוספירה שהוא עבר אותה על בשרו  כמי שהוזמן לפני וועדת מקרתי בדרישה שימסור מידע על עמיתים קומוניסטיים שהיו עתידים להיאסר על כך. כאשר סירב מילר לחשוף את שמותיהם של האנשים אשר היו שותפים לדעותיו הפוליטיות השמאלניות בעבר נידון על כך לשנת מאסר בעבור בזיון הקונגרס ודרכונו נשלל ממנו אם כי בסופו של דבר ערעור מנע את ביצוע גזר הדין ואת הצורך של המחזאי לשהות בבית הסוהר בעבור דעותיו.
זאת הייתה התנסות שאותה עברו גם סופרים ידועים אחרים כמו מחבר ספרי הבלשים דשיאל האמט ומחבר הרומנים ההיסטוריים הידוע הווארד פאסט . הם כולם סירבו לשתף פעולה עם הוועדה ושילמו על כך ביוקר בצורת מאסר ושלילת זכויות אזרחיות שונות.


על מנת לתאר בצורה אלגורית את  "ציד המכשפות " של ועדת מקרתי,   חזר ארתור מילר לאירוע מפורסם מאוד בתולדות המושבות האמריקניות הלא הוא ציד המכשפות בעיר סאלם הפוריטנית במאה ה-17 ובמחזה הוא תיאר את מאבקו הנואש של אדם אחד נחוש ורציונאלי בשם ריצ'ארד פרוקטור שמסרב להאמין בקיומם של כשפים ושל השטן כנגד הדעות הקדומות של בני עירו ,מאבק שעולה לו ביוקר רב.


המחזה הוצג בין השאר  גם לא פחות מ-4 פעמים בתיאטראות  ישראליים  הבימה ,חיפה ובאר שבע   בישראל  בתירגומיהם של אהרון אמיר  אהוד מנור ושמואל הספרי  , הוסרט פעמיים ( בגירסה השניה כיכב בו דניאל די לואיס ) והוא נחשב כיום כיצירה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם על נושא "ציד המכשפות ".
וסיפור "ציד המכשפות " הוא סיפור מרתק ומדהים בפני עצמו .

ציד המכשפות

הספר "פטיש המכשפות " מדריך של הכנסיה לציד מכשפות .

בתולדות התרבות המערבית הייתה תקופה שבה הנחשדים במעשי כישוף נרדפו באכזריות שאולי לא היה לה תקדים בהיסטוריה האנושית . וזה היה דווקא בשיאה של תקופת הרנסנס עם הופעת החקירה המדעית והניצנים הראשונים של הרציונאליות .
אמנם ציד המכשפות הוא תופעה שיש לה תקדימים בימי קדם. כך מסופר בתנ"ך על המלך שאול שרדף את כל בעלי האוב ( חוזי עתידות ) בממלכתו . ועל פי המדרשים החכם מהמאה הראשונה לפני הספירה שמעון בן שטח ניהל את ציד המכשפות המאורגן הראשון כאשר תלה 70 מכשפות באשקלון וייתכן שבעל המופת הידוע חוני המעגל  מצא גם הוא את מותו במסגרת ציד מכשפות זה. אולם עד לימי הביניים וגם במהלכם אלה היו מקרים בודדים.
בימי הביניים לעומת זאת מכשפות כמעט שלא נרדפו . ואף נסבלו בידי הכנסייה להוציא במקרים יוצאי דופן .בכל כפר קטן באירופה היו נשים שהוחזקו כבעלות כוחות "כישוף" שלמעשה היו ידע בצמחים לריפוי ואולי יכולות ניחוש בקלפים וכו' שהנשים האלה עסקו בהן לפרנסתן והשלטונות העלימו מכך לרוב עין.
שורשי התופעה של גזירות ורדיפות המוניות של המוחזקים כמכשפים או חשודים בעיסוק בכישוף החלו במאה ה-13 והיו קשורים במאבק שניהלו הנזירים הדומיניקנים בכופרים "הולדנזים" ו"האלביגנזים " שהיוו איום על שליטתה המוחלטת של הכנסייה על האוכלוסייה עם דעותיהם "הכופרות " השונות . כתוצאה ניהלו נזירים אלה פעולות הסברה שונות בין המוני העם שבה נכרכה המינות ביחד עם מעשי השטן המבוצעים בידי בני אדם שהתמכרו לכוחות הטומאה. יש מקום רב מאוד לספק אם אכן היה ממש בטענות אלה ונראה שהן היו פרי המצאתם של הנזירים שיצרו במו פיהם את "אמונת כת השטן " שלא הייתה קיימת כלל עד שהם העלו אותה בדעתם תוך שימוש רב בדמיונם הפורה ובפנטזיות מיניות מודחקות שונות . .הממסד הכנסייתי שהיה רציונאלי למדי התייחס לטענות אלו של אנשיו בתחילה בהסתייגות והעריך שאין ממש בטענות על הכשפים וכי בכל מקרה אין בכוח המכשפות הבאות בברית השטן לעמוד בפני כוח האל .
בתקופה זאת התנהלו רק משפטים בודדים מפאת האשמה בכשפים ואך מעט אנשים ידועים לנו כמי שהוצאו להורג בגלל האשמה בכך .אך ככל שהשתנה היחס למכשפים מרק "פושעים " לכופרים עובדי השטן " כן הלך והחמיר היחס אליהם שכן המדובר היה בעבירה חמורה בהרבה מ"סתם " פשע. מעניין לציין שבמקור עד לאמצע ימי הביניים כפירה וכישוף כלל לא היו דברים זהים כלל וכלל. כפירה נענשה בעונש מוות ואילו כישוף נענש בדרך כלל רק בקנסות מאסר וגירוש עונשים חמורים הרבה פחות .
בשלב מאוחר יותר נעשו הבדלים בין "כישוף לבן " שעסק בעיקר בריפוי ובחיזוי העתיד ובין |כישוף שחור " שהיה פשע ונועד להרוג אנשים להשיג רכוש באמצעים לא טבעיים וכו' .
היה זה רק בסוף המאה ה-15 בשיא תקופת הרנסאנס שציד המכשפות הפך "לתופעה ". ב-1484 פרסם האפיפיור אינוצטסיוס כנראה כתוצאה מלחץ שבא מלמטה "בולה" ( הכרזה כנסייתית רשמית ) שהיכירה בכישוף לראשונה כ"מינות חדשה" ( ובכך נעקפה הבעיה למה לא פעלה הכנסיה כנגדה קודם לכן שהרי הכל ידעו על קיום מכשפים ומכשפות במשך מאות שנים ) ואף מסוכנת ביותר שיש לבערה מן העולם באמצעים נמרצים. ומאז במשך 250 שנה נרדפו כל מי שנחשבו בידי הכנסייה והציבור כמכשפים בחרי אף .
ככל הנראה הסכנה שנראתה לכנסיה מ"כפירה " זאת הייתה תוצר של כפירה אמיתית מאוד שאכן סיכנה אז את הכנסייה הקתולית ,הפרוטסטנטיות , אולם באופן אירוני גם הפרוטסטנטים קיבלו את דעות הקתולים בעניין ופעלו כמיטב יכולתם לבער גם הם מינות זאת .

מותחן מודרני על "פטיש המכשפות ".
בין ציידי המכשפות הראשונים היו הדומיניקאנים הינריך קרמר ויעקב שפרנגר שפעלו כאינקוויזיטורים בגרמניה ופרסמו ב-1487 חיבור תיאולוגי ומשפטי מקיף בשם "פטיש המכשפות". בספר זה ניתן אישור כנסייתי מפורש לאמונה בכוחם המסוכן של מכשפים ומכשפות ולכך שהם עובדי שטן המקיימים לו פולחנים שתוארו בפרטי פרטים. בספר תארו בפירוט את הסימנים השונים שמחשידים את האדם ובעיקר נשים בכך שהוא מכשף וכן השיטות להוכחת אשמת הנחשדים ונקבעו סדרי המשפט ועונשים אכזריים לנידונים ממאסר עולם ב"מקרים קלים " ועד למיתת שריפה במקרים "חמורים ".
לאמיתו של דבר רוב השיטות ומנהגים שיוחסו למכשפות היו פרי דמיונם הפורה של המחברים שיצרו במו ידיהם את הדת שאותה רדפו. אבל הספר שלהם אחד המזיקים ביותר שנכתבו אי פעם לצד המיין קאמפף של היטלר והפרוטוקולים של זקני ציון הפך למקור מוסמך ן"מדוייק " בעיני הקאתולים וגם בעיני הפרוטסנטים _( עם כל זה ששתי הקבוצות היו יריבות בכל דבר אחר ). הספר התפשט בכל רחבי אירופה ונחשב כמדריך ציד המכשפות העיקרי שהכול הסתמכו עליו חוקים ברוח דרישות הספר נחקקו במרבית המדינות הנוצריות ויצרו שם פסיכוזה של אימה מכוח המכשפים.
כך ב-1532 הוכנס לקוד החוקים של המלך קרל החמישי בספרד חוקים חדשים שהיבדילו בין כישוף שחור ולבן אבל הענישו את שניהם . וכשוף מזיק הוענש שם במוות בשריפה לצד חטאים חמורים אחרים כמו ההומוסקסואליות וסקס עם בעלי חיים . וב-1572 הוכנסו חוקים דומים באנגליה .

אחרית פולחן / אירסה סיגורדרדוטיר

מותחן מודרני על  הספר "פטיש המכשפות ".
למכשפים יוחסו כעת קניבליות "שבתות שחורות " של אורגיות שונות עם שליחי השטן , רצח תינוקות ואולי החמור מכל דחייה של הנצרות וסמליה וזיהומם והשחתתם .
האמונה בכישוף ובכוחם המזיק של המכשפים הילכה כעת אימים על האוכלוסייה לרבות ( ואולי בעיקר ) השכבה המשכילה שבה שנתקפה בדיבוק ממש בעניין זה. והשלטונות הכנסיי
תיים והדתיים החלו לצוד במרץ אנשים שנחשדו בכישוף .

מכשפות מועלות לשריפה.

ההאשמות בכישוף לרוב החלו עם כישופים פשוטים לחשים שנראה היה שהם מזיקים. לנאשמים לרוב היו ויכוחים ומריבות עם שכניהם או שנשמעו בידי אחרים כמשמיעים תלונות או קללות.
לרוב הם עונו לאחר ההאשמות בצורות הנוראיות ביותר עד שמתו או הודו בהיותם מכשפים שחורים ועובדי השטן. בני המזל נחנקו לפני שנשרפו אבל לרוב הם נשרפו חיים.
נראה שבמקרים רבים המשפטים היו תוצאה של רצון האינקויזיטורים להשתלט על רכוש הנאשמים וזה היה גורם מרכזי באזורים שסבלו מהרדיפות החמורות ביותר בגרמניה. לאמיתו של דבר מטרתה של האינקוויזיציה לא הייתה לרדוף מכשפות ככאלה אלא ככופרים בנצרות ואויביי הכנסייה . נראה שציד המכשפות היה אמצעי כדי לרדוף את מי שנחשבו כאויבי המכשפות ולכך הצטרפו מניעים של איבה אישית ורצון לנקמה באויבים במקרים של סכסוכים אישיים שאז נהגו רבים להאשים את יריבים ( ובעיקר את יריבותיהן ) שהן מכשפות וכאמצעי כללי להיפטר מאנשים שלא היו חביבים על הקהילה שבה חיו .
אבל בדרך כלל הנאשמים היו מהמעמדות הנמוכים ואף קבצנים שדבר לא יכול היה להיות מושג מהמתתם מבחינה חומרית. אנשים אלה היו קורבנות של פחדי האוכלוסייה.

Jan Luyken. Burning of women accused in a witchcraft. Engraving. XVII.
Jan Luyken. Burning. Engraving

בתחילת המאה ה-16 דעכה במקצת רדיפת החשודים בכישוף , אולם היא חזרה והתלקחה ביתר שאת עם מלחמות הדת בין הקתולים והפרוטסטנטים . מבשרי הפרוטסטנטיות כמו לותר וקלווין ורבים אחרים האמינו באמונה שלמה בכוחם של המכשפים לא פחות מהדומיניקאנים הקתולים , ראו במלחמה בהם מלחמת קודש והמריצו את המאמינים לשרוף את המכשפות . וכך עשו הקתולים וישועים בראשם.

במחצית השנייה של המאה ה-16 ובראשית המאה ה-17 עם הופעת הניצנים הראשונים של המדע הניסויי אצל חקורים כמו גאליאו גאלילי פרנסיס ביקון וקפלר ( שאימו נחשדה כמכשפה ) חבשה ההחשדה במעשי כישוף צורה של מגיפה פסיכו חברתית בממדים עצומים והתבטאה ברדיפות המוניות . החשד היה עשוי לפגוע בכל אדם שהיה זר לסביבתו או מוזר בעיניה, אם מסיבת אפיו ואם מסיבת התנהגותו או שלא היה אהוד על סביבתו , או שאירעו מקרי אסון מרובים בסביבתו וכדומה . וכן נפוצה החשדה כזאת על ידי הוצאת דיבה זדונית מפי שונאים אישיים . תופעות פסיכוטיות נתפרשו אוטומטית כפעולת שדים השוכנים בגוף חולה.

Dirik Bouts. Fragment of the picture "Ordeal by red-hot iron". Canvas. Middle of XV.

Dirik Bouts. Fragment of the picture
"Ordeal by red-hot iron". Canvas. Middle of XV.

תופעה מרכזית הייתה שאחוז הנקבות בין הנחשדים היה גדול בהרבה מאחוז הזכרים . כל חשד ולו רק הקל ביותר היה עילה מיידית להעמדה לדין וסיכוייו של הנאשם לצאת זכאי היו אפסיים. . מן נאשמים נסחטו הודעות בעינויים אכזריים ביותר שתכנן היה תמיד תיאורים של טקסים מתועבים של עבודה זרה וגילוי עריות חלקם התאים לציפיות של המענים שיצרו במוחם תדמית של כיצד הטקסים האלו צריכים להיראות וחלקם מדמיונם הפורה של הנאשמים . כן נאלצו נאשמים להלשין על שותפים לדבר עבירה וכך החל והתרחב מעגל ההאשמות והמשפטים שסופם היה גזר דין מוות של מיתת שריפה אמנם מסתבר מדווחות שונים שהיו גם מקרים של הוצאות להורג ללא עינויים גופניים . ומסתבר שבמקרים אלה היו תוצאות של הזיות חולניות של הנאשמים שיתכן מאוד שאף האמינו באשמתם
אין לדעת את המספר המדייק של החללים של משפטים אלה .ב-1598 העריך סופר כנסייתי ש30.000 איש נשרפו במהלך 150 שנה .

Execution in Baden. Draving from the chronicle. 1574.

Execution in Baden. Draving from the chronicle. 1574
המספר המקובל לגבי התקופה שבין סוף המאה ה15 ועד ראשית מאה ה-18 כאשר הסיוט היגיע לסופו הוא בין 150 אלף איש למאתיים אלף איש ויש שאומרים שלוש מאות אלף איש , ומתוכם כמאה אלף איש באו מגרמניה שבה בוצע ציד המכשפות המסיבי ביותר. אך יש שמגדילים את המספר למיליונים ויש שנוטים להנמיך . ובאמת קשה להכריע בעניין .אבל המספרים היו עצומים כך בשני כפרים בהגמונות טרייר בגרמניה נשרפו בשנה אחת 1585 כל הנשים פרט לשתיים כחשודות בעיסוק בכישוף. בשנים 1587-1593 נשרפו ב22 כפרים באותה הגמוניה 368 מכשפות וכך הלאה .החוקר המודרני לוואק מעריך שהיו סך הכל כ-10 אלף משפטי מכשפות באירופה כולה וכ-50 אלף איש שהוצאו להורג כתוצאה , מספרים שהם אמנם נמוכים בהרבה מהערכות קודמות .
מעניין שציד המכשפות לא התפשט לארצות אירופה הדרומית ובראשן ספרד שבה הייתה פעילה האינקוויזיציה מאוד כנראה משום שזאת הייתה עסוקה גם כך ברדיפה אחרי מינים מסוג אחר האנוסים היהודיים והמוסלמים כך שלא היה כל צורך לצוד גם מכשפות .
מרכזי הרדיפות עד אמצע המאה ה-17 היו באירופה המרכזית בעיקר בגרמניה ובצרפת אבל הם היגיעו לאנגליה וסקוטלנד ואף ליבשת אמריקה . גם שוודיה הייתה נקייה כמעט מהנגע עד שנות השישים של המאה ה-17 אבל הנגע היגיע לארצות אירופה המזרחית.
ציד המכשפות הצמיח ספרות מקצועית ענפה שהתבססה על הודעות הנאשמים בכישוף אולם למעשה יצרו החקורים בעצמם את התורה שבה נלחמו והראיות הן תוצאה של השאלות הזהות ששאלו נאשמים בכל מקום. בעינויים . בין המחברים של ספרות זאת היה גם מלך בריטניה ג'ימס שהאמין באמונה שלמה בקיומם של מכשפות . המחזאי הידוע ויליאם שקספיר שידע על העניין של מלכו ג'ימס בנושא המכשפות והצייד שלהן הקפיד כתוצאה להכניס שלושה מכשפות מרושעות למחזה שלו "מקבת " שעסק באחד מאבות אבותיו של ג'ימס.
רק אנשי רוח מעטים העזו לצאת נגד הפסיכוזה וגם זה תוך כדי סיכון חייהם וגם הללו נמנעו לטעון שאין שטן ומכשפות אלא מתחו ביקורת על ההסתמכות בעינויים ורמזו שהנאשמים ברובם אינם אלא חולי רוח .

משפט סאלם

"בדיקת מכשפות " בעת משפט המכשפות בעיר סאלם בארה"ב.

1853() by T. H. Matteson

משפט המכשפות המפורסם מכולם התנהל בעיר סאלם במסצו'סטאס שבמושבות האנגליות בצפון אמריקה מ-1692 ל-1693 . במהלכו נאסרו 141 אנשים כחשודים. מתוכם 19 נתלו ואחד נלחץ למוות בידי מכשירים . כלומר 20 איש הוצאו להורג. ועליו ביסס ארתור מילר את מחזהו המפורסם .
המשפט היה תוצאה של ההתנהגות ההיסטרית של חבורת נערות שתוך כדי שהן אחוזות בהתקפים היסטריים מסוגים שונים ומשונים ( שסיפקו הצגה טובה לצופים שבאו להסתכל ) האשימו אנשים ושנים מהאזור במעשי כישוף ובקשרים עם השטן.
אין לדעת היום אם הנערות העמידו פנים כנתונות בידי שדים או שהן היו בכנות אחוזות בהתקפים של היסטריה קיצונית , ויתכן שהיה כאן גם זה וגם זה .
ייתכן שהם פיתחו את כל ההתקפים ההיסטריים כדי להסתיר את המעורבות שלהן במעשי כישוף קטנים של שיפחה שחורה מברבדוס בשם טיטובה, ולאחר מכן יתכן שזה כבר הפך למשחק שלא יכלו להשתחרר ממנו ואף יותר מכך כאשר ראו שההתקפים נותנים שליטה ויכולת הפחדה על אנשים . .


הפוריטנים שהיו מודעים היטב למה שנעשה באנגליה ובאירופה לגבי משפטי המכשפות היו משוכנעים ששדים השתלטו על הנערות וכי האשמותיהם כלפי אנשים שונים בעיר שהם מכשפים ומכשפות הן נכונות וכי יש לקבל "עדויות מיסטיות " כאלה כפי שנעשה במשפט האנגלי . העיר הייתה שרויה כבר בבעיות שונות ובסכסוכים פנימיים וכמו באירופה הדבר שימש כקרקע מצוין להאשמת אנשים בכישוף כשעירים לעזאזל. וכך החל לתהליך ארוך שבו הנערות האשימו אנשים שונים בסאלם בכישוף ואלה האשימו אנשים אחרים בשיתוף פעולה עימם לאחר מאסר ועינויים כפי שהיה מקובל במצבים כאלה מזה דורות באירופה ..

תליית מכשפות בסאלם.
. לאחר שכמה וכמה אנשים הוצאו להורג מנהיגי המושבה שהיו חשדניים מאוד לגבי ההוכחות מ"שמיים " . המספר הגדול של הנאשמים יותר מ-50 גרם לספקות כמו אצל ציידי המכשפות המושבעים ביותר שתמהו כיצד כל כך הרבה מכשפים ומכשפות יכולים להיות במושבה כה קטנה כמו מסצ'וסטס .


הנערות החלו בשלב מסוים להאשים אנשים חשובים מאד . אחד מהם מיהר להוציא פקודה למאסרם באשמת הוצאת דיבה וזה גרם להרתעתן לכאורה . אולם הנערות שעזותן הלכה וגדלה כאשר ראו שמאמינים לכל מילה שהן מוציאות האשימו עוד ועוד אנשים בכישוף והאשימו לבסוף את אישתו של המושל בכבודו ובעצמו שהיא מכשפה. זאת הייתה שגיאה חמורה בכך למעשה חיסלו את כל אמינותם שכן איש שלא יכול היה להאמין שהמכשפים היגיעו גם לבית המושל, וזה יכול היה לסכן את חייו של מי שעלול היה לטעון דבר כזה ברצינות והרי יש לזכור שרוב משפטי המכשפות עד כה היו כנגד אנשים ובעיקר נשים עניים שלא יכלו להגן על עצמם ולא כנגד אנשים שיכלו לשלם לתוקפיהם כגמולם .
למושל המושבה היה כעת כל אינטרס בעולם להילחם במישפט ובשופטים, הוא הורה על בית המשפט בסאלם שתמך בכל מילה שהוציאו הנערות להתפזר . המושל הקים בית משפט חדש וזה סירב לקבל יותר את העדות המיסטית של הנערות כקבילה בבית המשפט ובלעדיה רוב הנאשמים נמצאו כזכאים . אומנם גם בישיבות בית המשפט הזה עוד כמה אנשים נמצאו אשמים ו בכישוף ונדונו למוות אבל המושל חנן את כולם ..
כל מי שנאשם בכישוף שוחרר לבסוף מבית הסוהר . גם השפחה טיבה שעימה החל הכל שוחררה מהכלא אבל כדי לכסות את הוצאות החזקתה שם נמכרה לשפחה.זה היה סיום חסר תקדים למשפט "מכשפות".
האמונה ב"מכשפים " התפוגגה לחלוטין על מנת שלא לחזור יותר כל הפרשה העמידה את המושבה בדילמה האם יתכן שמנהיגיה טעו בצורה כה חמורה כאשר נתנו יד לציד המכשפות ?
התשובה הייתה חיובית רבים מהמנהיגים נאלצו לעזוב את סאלם, ואחרים איבדו את כל הכבוד שהקהילה רחשה כלפיהם . אחד מהם השמיע בפומבי נאום של הלקאה עצמית על מעשיו . אחת הנערות המאשימות ביקשה מחילה באופן רשמי מבאי הכנסייה . קוטן מאדר הודה שמאחר שכוחו של השטן הוא כה גדול זאת כנראה משימה בלתי אפשרית למצוא מכשף אמיתי
משפט סאלאם חיסל למעשה ככל אמונה במכשפות ביבשת אמריקה ומאז לא התנהלו שם יותר משפטי מכשפות . . הסתבר שבאמריקה אין את אותה אווירה היסטרית שהייתה באירופה ושאפשרה בסופו של דבר את ציד המכשפות .

הגל של רדיפות המכשפות נשבר בסוף המאה ה-17 ושכח לגמרי במאה ה-18 אם כי אירועים שונים של שריפות מכשפות עוד התחוללו עד סוף המאה ה-18.אך מערכות החוקים האירופיות נמחק האישום בכישוף מהסעיפים הפליליים.

למה צדים מכשפות ?

עד היום מנסים החוקרים להסביר את הסיבות לתופעה זאת . בתחילה הסבירו אותה כתוצאה מבערות אמונות תפלות ותו לא . אולם רבים מהרודפים היו אנשים מלומדים ובדרכם שלהם אף רציונאליים והרדיפות היגיעו לשיאן דווקא בתקופת הרנסאנס וההומניזם ועם פריחת עידן המדע.
חוקרים אחרים טוענים שהיה גרעין מסוים של אמת בהאשמות אם כי היה שונה מאוד ממה שטענו הרודפים.
אנשים כמו האנתרופולוג הידוע מראשית המאה העשרים ג'מס פריזר מחבר הספר "ענף הזהב " ושל החוקרת מרגרט מורי שטענה שציד המכשפות באירופה במאה ה-17 נוהל למעשה כנגד מאמינות של פולחן האלה האם הקדום ששרידיה התקיימו במחתרת באירופה מדור לדור ולא כנגד מכשפות עובדות השטן כפי שטענה הכנסייה . למעשה לתפיסה זאת אין שום ביסוס היסטורי אך הייתה לה השפעה גדולה על אנשים שרצו ליישם אותה במציאות.
דומה שאת ההשפעה הגדולה ביותר יש לסופר והמשורר רוברט גרייבס ( מחבר "אני קלאודיוס " ) שבספרו " האלה הלבנה" ( שתורגם לאחרונה לעברית בהוצאת "אסטרולוג " ) תיאר את הפגניזם הקדמון כמבוסס על עבודת האלה בדת שבה היה לנשים מקום מרכזי עד שהופיעו שבטי הברברים הפרימיטיבים ( הן ביוון והן בארץ ישראל ) ויצרו דת חדשה אכזרית ופנאטית , עבודת האל האב צמא הדם ושונא הטבע שהתבססה על דיכוי הנשים .גרייבס תיאר את החברה שהתבססה על פולחן האלה האם בספרים כמו "רוח מצפון " שתורגם לעברית בשנות השישים כמעט כאוטופית.
לרעיונותיו של גרייבס אם כי אין להם ביסוס רב במציאות ההיסטורית הייתה השפעה גדולה. כיום יש אלפי מאמינים ( ומאמינות ) " ניאו פאגאנים" ברחבי אירופה וארה"ב שדתם מבוססת למעשה על עיבודים שונים של התפיסות של גרייבס . גרייבס ומורי טענו שמה שהם תיארו בספריהם היא התורה הפגאנית "האמיתית " כפי שהייתה מקובלת בימי קדם , וזה לא בדיוק נכון …אבל מאידך התורה שתיארו התאימה מאוד לזמנים המודרניים , לפחד ההולך וגובר מהמדע והטכנולוגיה "ההרסניים" ומהרס הסביבה , ותאמו לרצון לחזור ל"חיים פשוטים וטבעיים " בשילוב עם הטבע והאדמה שאותו מראה מספר גדול של אנשים ( שאינם מודעים כלל למחיר הגדול שיאלצו לשלם אם אכן יעשו זאת )..
היסטוריונים מודרניים אחרים ביקשו הסברים סוציולוגיים לתופעת ציד המכשפות ופירשו אותה כתופעה של אי שקט חברתי . מעין זה שהצמיח את האנטישמיות ואת רדיפות היהודים . ובהקשר זה מעירים על כך שבספרד שבה הקדישה אינקוויזיציה את רוב מרצה לרדיפת יהודים ומוסלמיים לא פשט ציד המכשפות ושאחד מראשי האינקוויזיציה שחקר חומר על משפטי מכשפות שונים שבוצעו בנווארה חיוה את דעתו ב-1611 שהנאשמים היו קרבנות של אמונות תפלות או של טירוף דעתם . לכן טוענים שרדיפת היהודים ורדיפת המכשפות לא יכלו להיות ביחד שכן הייתה כאן כפילות "מיותרת ".
בעיקרון התופעה נשארה בלתי מוסברת אם כי מוצאים שרידים לה עד היום באפריקה וגם בארה"ב בשנות השמונים והתשעים כאשר הואשמו האשמות שונות על התעללות של כת השטן בילדים שכנראה היו דמיוניות ומזכירות את האשמות של המכשפות מראשית הזמן החדש. אבל מצד שני נכון הוא שהיום יש פריחה מחודשת של הכישוף ושל המאמינים בו אולי יותר מאי פעם בכל תקופה באלפיים השנים.האחרונות. כאשר שוב צצים מכשפים ומכשפות בהמוניהם .
תופעה זאת בולטת במיוחד בעיר המודרנית סאלם שהיא כיום מעין בירה של עולם הפאגנים ביגלל אותו אירוע בעברה של ציד מכשפות שהפך אותה היום למוקד תיירות מבוקש. המעניין הוא שהיום פגאנים רבים טוענים שאכן היה בסיס להאשמות כנגד הנאשמים השונים שאמנם לא היו עובדי שטן מרושעים אלא פשוט פגאנים חבויים. משפט סאלם נחשב כיום לאירוע "מרכזי " בתולדות תנועות פגאניות ומאגיות שונות בארה"ב הפורחות כיום .
והפריחה הזאת מעלה על הדעת את האפשרות שבשלב מסוים בעתיד תיווצר שוב התופעה של ציד מכשפות והפעם כנגד מכשפים "אמיתיים" .

"צייד המכשפות "הגירסה הקולנועית .

קישורים רלבנטיים

התוכניה של "צדי המכשפות "

ארתור מילר בויקיפדיה 
פטירתו של ארתור מילר בנארג

עוד על ארתור מילר

אגודת ארתור מילר

קישורים שונים על המחזה "צייד המכשפות "

תקציר הסרט

ציד המכשפות הראשון בימי חוני המעגל

הספר "פטיש המכשפות"
טקסט "פטיש המכשפות"
"פטיש המכשפות" בויקיפדיה

 

 

פרשת ציד המכשפות בעיר סאלם

אתר על ציד המכשפות בארה"ב במאה ה-17

פרויקט משפט סאלם

 

כל מה שרצית לדעת על כישוף למתחילים  

שוב ישוב הבעל

איסלנד : האי בקצה העולם : על "פטיש המכשפות "

 

זמנך חלף חוני המעגל

 

 אגדת חוני המעגל / עבדה על פי אגדות חז"ל בצרוף הערות מתודיות למורה אירית פרידמן; צירה: מיכל גמליאלי ירושלים : הרשות המשותפת לחינוך יהודי ציוני, המחלקה לחינוך ולתרבות יהודיים בגולה, תשנ"ה, 1995

 

הופיע בגרסה שונה באתר NRG

עִצְּבוֹן גּוֹרָלוֹ שֶׁל חוֹנִי
הֵעִיב אֶת נַפְשִׁי הַיּוֹם:
"פָּגַשׁ בּוֹ אָדָם בַּדֶּרֶךְ
וְלֹא בֵּרְכוֹ לְשָׁלוֹם".

הֲלֹא הַדּוֹר לֹא דוֹרוֹ הוּא,
הֲלֹא מוּזָר הוּא לַכֹּל,
וְתַחַת כֹּבֶד הַנֵּטֶל
שֶׁל מְרִי בְּדִידוּתוֹ יִפֹּל.

הִנֵה גַם אֲנִי לָבֶטַח
יָשַׁנְתִי בְּסֵתֶר חוֹמָה;
אָכֵן בְּעָבְרִי בַּדֶּרֶךְ
בִּרְכַּת שָׁלוֹם לֹא אֶשְׁמַע.

הִנֵה בְּחָלְמִי וְזָרוּ
מַכָּר וְרֵעַ גַּם לִי.
צִלּוֹ הֶעָגוּם שֶׁל חוֹנִי
פָּרוּשׂ עַל פְּנֵי מִשְׁעוֹלִי.

רחל, תשרי, תרצ"א

ציירה מיכל גמליאלי.

הימים ימי ט"ו בשבט ולכן הזמן המתאים להיזכר הדמות הנודעת ביותר הקשורה עם החג הלא הוא החסיד בעל הניסים חוני המעגל .על חוני מסופר שהלך בדרך וראה אדם נוטע עץ חרוב ובירך אותו על כך שיוציא פרי בעוד שבעים שנה . ומאז הפך למזוהה עם חג העצים.

תוצאת תמונה עבור קבר חוני המעגל

קבר המיוחס לחוני  בחצור הגלילית הוא היום אתר תיירות ידוע. ובכלל בחצור הגלילית רישומו של חוני ניכר בכל מקום : יש שם רחוב על שם חוני , בית ספר דתי על שם חוני המעגל וגם גן ילדים שלא לדבר על בית כנסת . פה ושם יש שם גם ילדים בשם חוני.  וישנו אמן ובמאי סרטים דוקומנטריים ידוע בשם זה.

חוני המעגל משמש גם כנושא לכתיבה ולשירה ולתפילה באירועים שונים.

מי היה אותו חוני המעגל ? הוא חי ככל הנראה בימי המלך אלכסנדר ינאי במאה הראשונה לפני הספירה שכן באגדות עליו שיש לנו ממקורות מאוחרים הוא מופיע כבן זמנו של שמעון בן שטח הרב המפורסם שחי בתקופה זאת . יש הטוענים שהיה גדול בתורה אולם למעשה לא נמצא שום דבר הלכה על שמו ונראה מכך שהיה ידוע יותר כעושה נפלאות (או "מכשף" אם לנקוט ניסוח פחות פוליטיקלי קורקט. )
הסיפורים עליו הם פנטסטיים כולם וקיימים כולם בשתי גרסאות שלפיהם ברור שהעם ראה בו מעין עושה נפלאות כריזמטי .

חוני המעגל במעגל.ציירה מיכל גמליאלי.

האגדה התלמודית מספרת על כך שתפילתו הייתה נענית תמיד ובמיוחד בנושא החשוב מכל לתושבי ארץ ישראל נושא הגשמים . מסופר שיום אחד כאשר הייתה בצורת קשה במיוחד פנו ההמונים לחוני שיביא גשמים . הלה הסכים סימן סביבו מעגל "כפי שעשה בזמנו הנביא חבקוק " ככל הנראה פרקטיקה מוכרת היטב אצל מכשפים מוריד גשמים באותו הזמן וככל הנראה המקור של שמו "המעגל " ( אם כי יש שחושבים המקור לשם הוא על שם מלאכתו מתקן גגות או תנורים בכלי בשם מעגלה ). אז התפלל לשמיים ( או ביצע מעשה כישוף,אם תרצו ) והללו הביאו גשמים . כה חזקים היו הגשמים עד שחוני נאלץ להתפלל שוב על מנת להפסיקם על מנת שלא יטביעו את כל ירושלים .אלא שאז הוא מצא את עצמו מסובך עם הרבנים שראו בכל העניין מעשה כישוף מסוכן .

הסופר משה שמיר מתאר את האירוע בפירוט ברומן ההיסטורי שלו "מלך בשר ודם " הנחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות העברית :
"חסידים ותלמידי חכמים שבבית הכנסת היו רגוזים על דבר ושחים זה בזה באותן שמועות ..מהלך לו חובר חברים ומקל של אדם אחד שמכנים אותו חוני המעגל בידו ,עושה קסמים ומפליא כשפים ומהפך במטהו ליבם של ישראל ,גוזל את כספם של ישראל ומלהיטם דרכי אמורי…
"חוני " צעקו " אדם זה מסיר את לב העם מעל התורה וקונהו במעשי כשפים".
"נידוי " צעקו  " יש לנדותו מבוא בקהל ,יש לדונו בארבע מיתות בית דין " .
"ארבע מיתות בית דין " צעקו " הרג וחניקה ושריפה וסקילה על ראשו של אותו חוטא ומחטיא את הרבים
".
בספרו האמור של משה שמיר מתוארת גרסת משפטו של חוני המעגל בה מטיחים חכמי הדת האשמות קשות בחוני, אך לבסוף סולחים לו בנימוק פתלתל. ניתן בהחלט לחשוד שמא בתוך השעטנז התיעודי הזה של אמת ופנטזיה מסתתר סיפור לפיו חוני אכן מת בסקילה אך לא משום שסירב לקלל יהודים אלא דווקא בגלל ההאשמה החמורה שהוא מכשף .
החכמים ובראשם שמעון בן שטח לא התלהבו בלשון המעטה מהנס של חוני. שהרי המדובר על שימוש בכוחות על טבעיים ובכישוף שכל המשתמש בהם מי יודע לאן יגיע. בכל אופן על פי המסורת הרשמית הם ויתרו לבסוף לחוני על חטאיו .
מי היה אותו שמעון בן שטח ? הוא היה החכם הגדול והמפורסם ביותר של התקופה ונודע באופיו החזק ואם כי היה אחיה של המלכה שלומציון היה כמנהיג המפלגה של הפרושים מסוכסך ככל הזמן עם גיסו המלך אלכסנדר ינאי ואולי אף עמד בראש מרידה כנגדו.
מה שפחות ידוע הוא שעל פי המדרשים שמעון בן שטח ניהל את ציד המכשפות הראשון בהיסטוריה הידוע לנו בעיר אשקלון שם לכד במערה בדרכי עורמה שמונים מכשפות  שחיו שם ותלה את כולן .

גם את כשפיו של חוני הוא לא חיבב בלשון המעטה .

איך מת חוני ?

חוני המעגל מוריד גשמים. ציור מאת ה. הכטקופף.

שלח לו שמעון בן שטח : אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי ".
(מתוך המדרש)

מכשפה לא תחיה .
(שמות כב-יג).

ההיסטוריון הקדום יוסף בן מתתיהו מזכיר את חוני : לדבריו הוא נתפס בידי אנשי חיל הורקנוס בנו של אלכסנדר ינאי שנלחם עם אחיו אריסטובולוס על השילטון בארץ מלחמת אחים שהביאה לבסוף לכיבוש הארץ בידי הרומאים.על פי יוסף חוני סירב לדרישת שוביו לקלל קללה כישופית את חיל אויביהם . הוא סירב בטענה שגם אלה וגם אלה הם עם ה' ולכן נסקל למוות.
אולם יש גירסה תלמודית שונה ומפורסמת מאוד על מותו של חוני: לפיה הוא הלך בדרך נתקל בחרוב ובירך אותו על כך שיתן פרות בעוד שבעים שנה ( ומשום כך דמותו הפכה למזוהה עם טו בשבט חג העצים ) .. ולאחר מכן נרדם והתעורר רק כעבור שבעים שנה כלומר כשהארץ הייתה בשלטון רומאי . חוני המעגל ביצע למעשה מסע בזמן . חוני מצא שהעולם הפך לו לזר לחלוטין, כל חבריו מתים ואיש אינו מכיר אותו,זמנו חלף וכתוצאה העדיף למות .

נשאלת השאלה מדוע יש שתי גירסאות שונות כל כך על דרך מותו של חוני ? ואולי הן שתיהן מסתירות ובו בזמן רומזות על סיבת מותו האמיתית של חוני ?

"אין הדעות חלוקות כאן "אמר בן טבאי " הרי זה מחלל שם שמיים . אין לך אדם בבית הדין הגדול שאינו מבקש לנדותו ,ואנשי כהונה וצדוקים מגדילים".
"..נדהו שמעון ! הושיבנו בית דין וננדהו לאותו זקן ממרה.אין לו סליחה ואין לו מחילה שמעון שמעביר ישראל על דעת קונם ומטיח כלפי מעלה "…. הרי זה מחלל שם שמיים ".
הרגיעם שמעון והסה אותם שעה ארוכה עד שנשתתקו והקשיבו למוצא פיו .אמר להם:
והשמים לא כחולים הם ? וגשמים –לא נסתלקו ? ואינכם רואים שעושה הקדוש ברוך הוא את רצונו ? וכלום רצונו הוא ,ואינו רצונם של כל ישראל שהם כבנים למקום ?
רבנו" ביקשו לבוא עליו בטענה " מעשי כשפים הם ,אחיזת עיניים ".. אך שמעון נשא ידו והפעם נשתתקו מיד . אמר להם :
כמה גדול אדם שנעשה לו נס כזה! לכו הדביקוהו אף אתם וכך אמרו לו : אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי .אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני הקדוש ברוך הוא .ועושה לך רצונך כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו…

( מתוך "מלך בשר ודם" מאת משה שמיר )
זוהי הגירסה של סיפור האגדה על חוני שעל פיה חוני ניצל לבסוף. אולם יוסף בן מתתיהו מספר לנו שחוני נסקל למוות.
נשאלת השאלה האם ייתכן שסיבת מותו האמיתית של חוני הייתה שונה מכל מה שמספרים לנו המקורות ? האם ייתכן שחוני אכן מת בסקילה אך לא משום שסירב לקלל יהודים אלא מסיבה אחרת משום שהואשם בהאשמה חמורה מאוד של מעשי כישוף ? האם ייתכן ששמעון בן שטח צייד המכשפות הראשון המוכר לנו מי שנלחם בהולכים בדרכי האמורי, שאותם היה נחוש בדעתו למחוק מעל פני האדמה ובכך לפתוח עידן חדש – הוא האיש שעשוי ויכול היה להורות על הוצאתו להורג של המכשף הפופולרי .
וכך כל הספורים שאנו מוצאים על כך שחוני קם לתחייה לאחר שבעים שנה ולא הכיר את העולם מאחר שהיה שונה כל כך ממה שהיכיר יש בו אמת סימבולית. שמעון בן שטח ואנשיו ביקשו למחוק את כל דרכי הכישוף "של האמורי" שהיו נפוצות בזמנם וחוני המעגל שהמשיך להשתמש בדרכים אלה היה ביחד עם שמונים המכשפות מאשקלון אחד הקורבנות של מעשה הטיהור האנטי כישופי שהראה שהזמנים משתנים והדרכים הישנות שוב לא יסבלו יותר. .זמנו של חוני המעגל חלף. לאחר שהוריד את הגשמים הוא נסקל למוות כמכשף.

חוני איור מהספר "הפלא ופלא" מאת דבורה עומר.

 

נספח :חוני בספרות העברית.

לחוני כמצויין  למעלה יש מקום בולט ברומן ההיסטוי של משה שמיר "מלך בשר ודם " והוא מאוזכר גם בהמשכו המחזה "מלחמת בני אור ".

 פרט לכך הדמות של חוני היא ככל הנראה הדמות המדרשית הפופולארית ביותר בשירה העברית המודרנית, אפילו יותר מהרב הכופר אלישע בן אבויה שלא לדבר על רבנים מסורתיים יותר כמו יוחנן זכאי ורבי עקיבא .כנראה בגלל הסיפורים המדהימים והיחודיים  עליו של ביצוע ניסים של הורדת גשמים שנה של שבעים שנה וגם התעמתות עם המנהיג שמעון בן שטח שממנה יצא ( אולי ) בשלום.

כמה וכמה משוררים חיברו שירים על התנסויותיו של חוני , אחד המוצלחים בהם חובר בידי נתן זך שחיבר  שני שירים שונים על חוני המעגל והנה אחד מהם.
חוני

ולשם כך לישון ? שבעים ,
האם שבעים , או שבעים ושתיים ,
שבעים שנה ? אינני בטוח , העשב
רענן כל כך.
האם שבעים? חוני , חוני זקן
מעגל חיים שלם
כמעט בשנה .מעגל ?
איזה מעגל ?
היכן שמעתי מדברים על מעגל ,מעגל?
קשה לזכור ,היכן שמעתי מדברים
על מעגל ?
ולשם כך לישון ?
נתן זך

 

נתן זך כתב על חוני גם שיר נוסף ארוך יותר בשם "חוני המעגל" שנמצא גם הוא רמו קודמו בקובץ "כל החלב והדבש" ( 1971) .

אבל גם משוררים רבים אחרים עסקו בחוני ואלה כוללים את  ( וזאת כנראה רק רשימה חלקית ) רחל

יצחק למדן ( "חוני" נכתב ב-1937 )

  יעקב פיכמן ( "יקיצת חוני ") אברהם בנד (""חוני" בתוך "הראי בוער באש " 1963)

לוי בן אמיתי (" תפילת חוני המעגל")

זרובבל גלעד ("ביום גשם " )  ) דן פגיס (" חוני"  בתוך "שהות מאוחרת , תשכ"ד )

אברהם וילנסקי ("חוני " בתוך "ערבית תשכ"ד )  משה שפריר "חוני " ( בתוך "משא" 2.9.1966 ) הרצליה רז (" לחוני" בתוך "עיני מיתר" ,1966 דב חומסקי ( "לעגל מעגל" בתוך "בעט ובעונה "  1969)

רינה רעים  ("חוני " בתוך "הפוכים במוקד אהבתי" , תשל"א )  צפרירה גר ("חוני" מאזניים כרך ל"ד חוב' 1-2 ,תשל"ב )  ש.שפרה ( "חוני" בתוך "שירי מדבר" ,תשל"ב)  ) עוזי שביט "("לישון ,לישון באור היום " בתוך כבר בחצי ימיו  תשל"ב )

דידי מנוסי ("חוני המעגל הולך לישון ב"ידיעות אחרונות 23.6.1980)   ")  יהודית כפרי ( ("חוני" בתוך "קורנית , 1982 )  אבא קובנר ("קנטטה לחוני המעגל "בתוך " עקד  שנתון לשירה,  1982  ) ובשירו המרשים של שלמה טנאי "חוני המאגל " ( בתוך משא אוקטובר 1984 )  בשיר של אהרון אלמוג ב"רחוב הרצל "( 1987 )  את חוני אפשר למצוא לדברי היוצר גם בפזמון של אהוד בנאי "זמנך עבר"( 1987 ) .

ושירו הראשון שראה אור בדפוס של המשורר שמעון אדף "חוני"  "מאזניים ינואר-פברואר 1992

"בדידותו של חוני
היא בדידות המשורר היא
בדידות הנביא היא בדידות בעל הסוד ,לא לבד
ובכל זאת בודד מאוד
….הוא פוחד שמה
חזה את הקו המפריד בין מציאות ושירה
כל משוכת גדר או
בקבוק מנופץ או ענן תועה
(מלבד האדמה הבקועה )
נדמים לו כשיר.
( "חוני " מאת שמעון אדף).

על חוני נוצרו גם כמה מחזות בהם מחזה לילדים של מילא אהל בשם "חוני המעגל "אגדה מומחזת " שהופיע ב"דבר לילדים" כרך כ"א חוברת 9 תשי"א , ובמחזה מודפס של אזריאל אמר "חוני המעגל מוריד גשם : מחזה שלוש מערכות ואפילוג " ב-1978 וגם חוברת לילדים "אגדת חוני המעגל " של עירית פרידמן שממנה הובאו כמה מהאיורים בכתבה זאת

 .

קישורים

חוני המעגל בויקיפדיה

חוני המעגל באנציקלופדיה דעת

הניסים של חוני המעגל

קברו של חוני

שיר של רחל על חוני

 ציד המכשפות של שמעון בן שטח

ציידי המכשפות

מלך בשר ודם מאת משה שמיר

צייר זאב פרקש

הכישוף של רחל חלפי

.

 

 

 

 

 

הופיע באתר "אוקאפי"

 

 

לאחרונה יצאה לאור מהדורה שנייה ומורחבת של קובץ השירים המקיף של המשוררת רחל חלפי "מקלעת השמש " מהדורה שמלווה במסה ארוכה  ומקיפה ופרטנית של פרופסור דן מירון על המשוררת ויצירתה .ודומה שפירסום ספר זה שזכה להצלחה רבה ואזל במהרה מהחנויות ( בניגוד למרבית ספרי

השירה) מראה על המעמד המיוחד של המשוררת שהיא כיום אחת הבולטות והמקוריות בשירה הישראלית ונושאיה הם לעיתים בהחלט ייחודיים לה  . ובהם עיסוק אינטנסיבי בשירתה במדע מצד אחד ובכישוף ובעל טבעי מצד שני.

 
….מה זה משורר לעומת
הקוסמוס
המדהים
אם לא אפרוח קטן
עלוב
שמציץ
צי
צי
(מתוך "ציוצים קוסמולוגיים ", רחל חלפי מצטטת את אמה בשיחה איתה )

 

 

 

לפני כמה חודשים פנו אלי שתי מכשפות פגאניות ממקורבותי.

 

"ליל ולפורגיס",   יום החג של המכשפות בכל העולם מתקרב" סיפרו לי, "ואנחנו רוצות לחגוג אותו באופן מיוחד. לא בטקסים השגרתיים והתפילות וההשבעות הרגילות המתורגמות מאנגלית, אלא באופן מיוחד מקורי משלנו; עם שיר מקורי, יפה ורלבנטי שעוסק במכשפות ובחייהן להקראה במהלך הטקס. האם אתה יכול להמליץ על משהו מתאים מהשירה העברית?"
"אולי תנסו שירים של אמיר אור?" הצעתי "יש לו כמה שירים שקרובים לנושא" .
"לא. אמיר אור הוא גבר ואנחנו מעונינות ביצירה של אישה אחות".
הרהרתי "יש רק שתי משוררות עבריות ששיריהן מתאימים באופן מיוחד לטקסים שלכן: יונה וולך, שדמותה מזכירה מכל בחינה את הדמות המסורתית של ה"מכשפה" (לפחות כפי שגברים מדמיינים) ורחל חלפי שכתבה מחזור שירים שלם על  מכשפות".
המכשפות בדקו את השירים שהיצעתי להן ומצאו את שיריה של חלפי מתאימים במיוחד. מאוחר יותר הן דיווחו לי שהן הקריאו את שירי רחל חלפי ושל יונה וולך בליל ולפורגיס, ואלה נמצאו בעיני כל המשתתפות ראויים להשמעה בטקס כישוף. ייתכן שימשיכו במסורת חדשה זאת של הקראת שירי רחל חלפי גם בטקסי כישוף ובלילות ולפורגיס בשנים הבאות.
מי היא רחל חלפי שזכתה להצלחה כה גדולה בקרב המכשפות?

המשוררת

  

 

ומחר אשמע את פעימות הכוכבים
כשצללים יכבשו את מוחי
ואז אזכור שיש כוכבים ואין
מפלצות
אלא למי שהכוכבים
הוגלו ממלכתו
 ( "שיר של ילדה " מתוך אהבת הדרקון, רחל חלפי, 1995)

 

רחל חלפי ,משוררת.

רחל חלפי מיוחדת בין משוררי ההווה  מהרבה בחינות . גם בכך שהיא  באה ממשפחת אמנים ומשוררים. אביה, אימה וגם דודה היו משוררים. דודה, אברהם חלפי, היה שחקן תיאטרון  ( הוא הופיע בין השאר במשך שנים רבות בהצגת הילדים המפורסמת "עוץ לי גוץ לי " בתור השדון שעליו נסובה ההצגה ) ומשורר , וכתב, בין השאר, את הטקסט לשיר  המפורסם של אריק אינשטיין "עטור מצחך זהב שחור", אחד הפזמונים העבריים הנפלאים.. גם אביה, שמשון חלפי, כתב פזמונים ידועים (כמו "סתיו" ששרה אסתר עופרים), ואמה, מרים ברוך-חלפי, הייתה פסלת, ופירסמה בערוב ימיה שני ספרי שירה.

על רחל חלפי היה אם כך להתמודד עם המשא הכבד של בני משפחה ידועים שכתבו שירה (היא גם ערכה את ספריהם האחרונים של אביה ושל אימה), והיא עשתה זאת בהצלחה רבה.

רחל חלפי, בנוסף להיותה משוררת  אף היא אמנית רב תחומית. משך שנים רבות הייתה קריינית ועורכת  רדיו והפיקה תוכניות רדיו, בהן כאלה שנחשבות לקלאסיקה. בין השאר מייחסים לה מהפכה בדרך שבה הגישה שירה עברית חדשה למאזיני הרדיו.
רחל חלפי עסקה גם בקולנוע. משך שנים רבות היא לימדה תחום זה, ויצרה סרטים קצרים ומעניינים כמו "אפשרויות או: כחול הזקן ואני" ו "חלומות". "אפשרויות או: כחול הזקן ואני" הוא סרט בן 45 דקות, שהוא עיבוד חופשי מאוד לאגדת כחול הזקן הרוצח את נשותיו המרובות, במקרה של הסרט הזה כולן בובות . את התסריט המבוסס על פואמה של המשוררת אפשר למצוא בגליון מיוחד של המגזין הספרותי "פרוזה", עם הערכות סופרים שונים.

אבל יותר מכל התפרסמה  רחל חלפי בשירתה, ואין ספק שהיא אחת המשוררות העבריות החשובות של שלהי המאה ה-20  ובראשית המאה ה-21. עד כה היא פירסמה את: "שירים תת ימיים ואחרים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975), "נפילה חופשית" (הוצאת מרכוס בשיתוף עם מערכת עכשיו, 1979), "זיקית או עקרון אי ודאות" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986), "חומר (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990), "אהבת הדרקון" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995), "נוסעת סמויה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999), היא פירסמה  קובץ השירים  מסכם בשם "מקלעת השמש" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002), כרך עבה, 400 עמודים, שבו כללה את מרבית השירים שפירסמה בין 1975 ו-1999 .לאחריו  יצא לאור קובץ שירים  בשם "תמונה של אבא וילדה " ( הוצאת קשב, 2004)  המתאר את מערכת היחסים בין המשוררת והוריה . . ולאחרונה יצא לאור קובץ השירים פרטים סודיים מתוך הקלסר השקוף .( הקיבוץ המאוחד ,2007)

חלקיקים

 

 
תנו לי בית קפה להפקיע עצמי
ואת המסה הנלוית הכהה שלי
ואת הגרביטציה העזה

 

להבקיע אל תוך חלל אחר, מסה אחרת
חוקי כובד אחרים
אל טריטוריה ניטראלית
… בית קפה, חללית קטנה, חמה
אטומה לחוק הסדר הנורא
של פסבדו- חיי
אטומה לעקרונות הכאוס וה-
אנטרופיה המבהילה
(מתוך "תנו לי בית קפה", רחל חלפי)

 

השירה של רחל חלפי אינה דומה לשום דבר אחר בשירה הישראלית. גם משום שהמשוררת מרבה להשתמש בתיאורים מפורטים של תופעות מדעיות ופיזיקליות להאיר דרכם את רגשותיה ואת מצבה האישי, כשכל התופעות האלה הן מייצגות מטאפוריות שלהם. בשיריה מופיעים לעיתים קרובות פרודות, ניוטרונים, פוטונים, גלי-אור וכוח הגרביטציה כדימויים לשיקוף יחסי המשוררת עם עצמה ועם המציאות. כותרת אחד מספריה, כאמור, "זיקית או עקרון אי הוודאות" לקוחה מעולם המדע, דבר נדיר בעולם השירה שלנו, רוב המשוררים הם אנשי המקצועות ההומניים מכל בחינה, ואינם מגלים כל עניין במדע .

 

כל שמות המדורים ב"זיקית או עיקרון אי הוודאות", לקוחים מעולם המדע: עיקרון הסינכרוניות, עיקרון האנטרופיה וכו'. ונראה (לכאורה) כי מדובר במשוררת המוקסמת מן המדע ומן היקום ומעמתת  את קיומם הנצחי לקיום קצר הימים וחסר החשיבות שלה.

עולמות נסגרים עולמות
נפתחים
בהרף-מניפה.

(מתוך: "מניפת האפשרויות", רחל חלפי)
אבל רק לכאורה. המשוררת אינה מתרשמת מהעולם הנשלט בידי חוקי המדע, שכן מבחינתה המדע הגיע לסתירה עצמית, לאי ודאות, לאנטרופיה.
חלפי משווה את המדע, כפי שהשוו מכשפים ואלכימאים הלניסטיים, בין העולם למעלה (היקום), והעולם שלמטה (האדם), ומבחינתם האדם משקף בתוכו את היקום. חלפי אינה מתרשמת מהמושג הערטילאי המקיף ושולט בכל, ה "האני, אני, אני", שהיה לכה דומיננטי ומוחלט בשירה העברית מאז ימי נתן זך, מאיר ויזלטיר ושותפיהם , עד שקשה למצוא משורר אחד ויחיד שיעיז שלא לעסוק בנושא זה מבלי שיעורר את זעמם של המבקרים או את התעלמותם המזלזלת .
האדם על פי שיריה של חלפי הוא יצור מפורק בעל זהויות שונות ומשונות המורכבות מחלקיקים, וכך אין לדבר על "אני" אחד, ישות נבחרת, מובחרת ונרקיסיסטית, העסוקה רק בעצמה, בתחושותיה ובענייניה, ולעזאזל כל השאר, כפי שעושים המשוררים האחרים.

היקום יונק את שביל החלב
שביל החלב יונק את מערכת השמש
מערכת השמש יונקת את הארץ
והארץ יונקת אותנו
אל תוכה.
("יניקה", במקלעת השמש, רחל חלפי)

המשוררת מנסה להבין את המציאות המבולבלת והמעורבלת הבנה עמוקה ואף מדעית, והנוף מבחינתה אינו רק הרים ונהרות, עשב, פרחים ועצים. הנוף הוא גם גרמי השמיים והקוסמוס כולו, והעולם שבו עומד האדם כנקודה זעירה ואפסית בקוסמוס, ועם זאת נקודה המשקפת ומכילה בתוכה את הקוסמוס כולו. בשיר "מכתב גלוי לקוראי השירה" כותבת המשוררת על אי רצונה לעסוק בדברים ברורים ומוגדרים, אלא להתמקד דווקא בחולף, בחלקיקים השקופים שמהם עשוי קיומנו.

כאמור, חלפי מרבה להשתמש במונחים מדעיים כמו כאוס, אפקט הפרפר, אפקט החממה, נויטרינו, חלקיקים ועוד ועוד, ולא כקישוט בלבד אלא ככלי חשוב להתמודדות עם היקום המוזר הסובב את האדם. החלקיקים הקטנים, לכאורה חסרי חשיבות, הם שמרכיבים את הקיום האנושי, הרחוק מאוד מלהיות אחיד ומגובש. נהפוך הוא, הקיום האנושי מתפצל ללא הרף לכיוונים מגוונים ומוזרים ביותר.

רחל חלפי נודעה גם כחלוצה בשימוש בשפה "לא תיקנית" – סלנג בשירה, המחשה נוספת לרבגוניותה המתבטאת גם בלשון השירה.

מפלצות

שירים תת ימיים / רחל חלפי

המדוזה אאורליה
רכיכת התפנוקים עזבה
בתוליה דבוקים בחבלי געגוע אל צדפה
פקעו
שלחוה במעלות המים
והיא מפלגת והולכת אל כיוון
האור
(הרפתקת המדוזה אוארליה, בתוך: "שירים תת ימיים ואחרים", רחל חלפי, 1975)

בשירתה מתארת  רחל חלפי בפרטי פרטים כמעט מדעיים (בעיקר במחזור השירים "שירים תת ימיים" שנכתב עוד ב-1963) יצורי מים שונים: לוויתנים, כרישים, דגי ברקודות, תמנונים ואף מדוזות.. בה בעת היא מעניקה להם ממדים מיתיים של חיות קדמוניות מתוך ואזכורים והתייחסויות אל המיתוס המקראי על מלחמת האל ביצורי הים הענקיים שאיימו על שלטונו.
בד בבד היא דנה בפירוט גם בישויות אגדיות לחלוטין – בדרקונים.

איך דרקון אוהב
מכה בזנבו בתדר עויתית
או שמה מכשכש הוא בזנבו המבויית לפתע
כמו כלכלב מאוהב ?
מה דרקון חושב כשהוא אוהב ?
אני ציפור שבירה ?
או שמה : אני אהיה הטוב שבבעלים ?
ואולי הוא חושב
אני דרקון משמע אני אוהב
.
(מתוך: "אהבת הדרקון", רחל חלפי)

על שמם של הדרקונים קראה חלפי ספר שלם: "אהבת הדרקון". הדרקונים של חלפי שונים מאוד זה מזה, יש מהם מפחידים, ויש הומוריסטיים. הם מבטאים את כוח התוהו, הם רבי פנים ורבי סתירות כמו כל דבר אחר ביצירתה. הם מסמלים רשע זוועתי, דימוי המקובל במערב, אבל גם אנרגיה קוסמית מיטיבה, כפי שהם מתוארים בתרבות המזרחית. דומה שיותר מכל הם מבטאים את הבחנתה שהכוחות המסתוריים של היקום עימם מתמודד האדם יכולים להיות מיטיבים או מרעים .

מאה סינים זקנים עתיקי יומין מדקלמים באוזני הלוהטות :
הדרקון הדרקון הדרקון הוא סמל הכוח המניע
(מתוך: "קריאה באי צ'ינג", רחל חלפי) )

מכשפות

תראו תראו עדר מכשפות בשמיים
תראו תראו אותן אוחזות ברעמות הזרדים
תראו תראו אותן פשוקות רגליים על מקלות
בתפילה של קדושות עיניהן מתגלגלות קולן
מרחשש בדגים בבריכת מי ורדים תראו
תראו אותן מנווטות את כלי רכבן הקשים

(שירי רכילות על מכשפות, מתוך: מחזור שירי המכשפות, רחל חלפי )

דומה שיותר מכל משורר אחר בספרות העברית, רחל חלפי היא אמנית הדיאלקטיקה, המחברת ניגודים דוגמת המדע והכישוף, המדע והמיסטיקה, גוף האדם ותודעתו, לסינטזה. אלא שגם אל הרעיונות המיסטיים היא ניגשת בכלים מדעיים מפתיעים עבור משוררת.
"מחקרים שפורסמו לאחרונה מגלים כי מאות ואלפי "המכשפות" שהועלו על המוקד, הומתו בהטבעה, נכלאו ויוסרו באירופה של ימי הביניים ולאחריהם, לא היו אלא נשים יוצאות דופן, אינטנסיביות, בעלות כוחות רוחניים, או יופי פיזי, שחרגו מתדמית האישה הסטראוטיפית של אותה העת. איבחונן כ"שליחות השטן" והוצאתן להורג לא נשאו אופי דתי בלבד, אם כן. הן ייצגו כפייה ודיכוי חברתיים והוקעת הפרט ויוצא הדופן, במקרה זה, האשה יוצאת הדופן, האחרת."
(ההקדמה של רחל חלפי למחזור שירי המכשפות, "נפילה חופשית", 1979).

יצירתה הידועה ביותר של חלפי היא מחזור שירי המכשפות, שכתבה ב-1975. זו היצירה הספרותית המקיפה והבולטת ביותר הקיימת בעברית העוסקת במכשפות.
כמה מהשירים במחזור זה הופיעו לראשונה בגליון "פרוזה"  29-30 של אפריל 1979, מלווים בתחריטים מרשימים של הצייר אוזיאש הופשטטר (שחבל שלא נכללו במהדורות המודפסות של המחזור). לאחר מכן הופיע המחזור כולו בספר "נפילה חופשית" שראה אור ב-1979 ושוב, כשהוא מקוצר במקצת ב"מקלעת השמש".

במחזור זה 13 שירים המציגים כביכול  "דמויות אמיתיות"  של נשים שנחשדו בכישוף, נכלאו, הורעבו עד מוות, הוטבעו בנהר, שנשרפו חיים על המוקד, או שעונו למוות בידי המון זועם. לסיפורים אלה הוסיפה המשוררת הקדמה וחומר "תיעודי" המצורף לכל שיר שתיאורי הדמות וההתעללות שעברה משווים לשיר איכות נוספת מצמררת ממש.

רחל חלפי מציינת בהקדמה לשירי המחזור:
השמות ו/או הפרשיות במחזור זה לקוחים בחלקם מתוך "האנציקלופדיה לחקר קשרים עם השטן ופמלייתו" שיצאה בצרפת במחצית השניה של המאה ה-17. ובחלקם מתוך כתבים אחרים ובעיקר משל האב רוז'ה סידום, האב פדרו דה-לה-נאראנחלה, האב ג'פרי אנדרוז, והחוקרת מונסה ברסלונה אסתר".

לכאורה, זו הנצחה אמפטית מחקרית של הנשים שעונו ונרצחו. למעשה זה חומר בדיוני "מוקומנטרי", וכך גם שמות החוקרים, הכמרים, או התאריכים, שאת כולם בדתה המשוררת מלבה. (במהדורה האחרונה של המחזור בקובץ "מקלעות השמש", חלק מחומר "תיעודי" זה סולק וחבל. הוא תרם הרבה לעוצמת השירים. מומלץ לחפש את שירי המחזור במהדורה המקורית הנדירה של "נפילה חופשית", שם מופיע החומר "התיעודי" במלואו).

אם נרצה, אפשר לפרש את השירים בצורה מקובלת כיום כשירים פמיניסטיים המציגים את הנשים כקורבנות הגברים בגלל "שונותן" (כפי שאפשר להבין מההקדמה). אך אפשר באותה המידה לפרש את השירים האלה בצורה מקורית בהרבה, כשירי הלל לכוח העל חושי הטמון באישה, שמוכנה לפרוץ את כל המיסגרות החונקות אותה לנצל את כוחה במלואו.ואפשר גם למצוא בהם דיוקן-עצמי של הדוברת בשירים -על כוחה וחולשותיה על תעוזתה ופחדיה.

המכשפות של רחל חלפי הן נשים נועזות ורבות עוצמה, המוכנות לנסות הכל, וגם לא איכפת להן להיות מכוערות או לפעול בניגוד לצווי החברה. הן גיבורות ובה בעת גם קורבנות של החברה, שהן יוצאות כנגדה וכנגד צוויה. הן משקפות קיום שכל כולו התרסה כנגד הסדר הקיים.

נאום מכשפה שהרתה לשטן
(הערת המשוררת: בעקבות יומניה של אינייז דה בואה מדרום צרפת במאה ה-17. בנעוריה אמרו אנשים בכפרה, כי היא תלד מפלצת בת שטן. כשהרתה לראשונה נלקחה אל הנהר, הולקתה שם בשוטים ואחר כך הוטבעה.)

אני יכולה להכיל בבטני את כל
מלאכי השמים את כל שדי התהום
הקטנים . יש בי די חם
לכסות את העולם בשמיכה של פוך .
חפרו לי בתוכה מחלות של אהבה
שהם לא יאמרו לי שאהרה מפלצת .
כל פעמוני המצולה מצלצלים מטורפים
במצולות רחמי. כשגבר שוכב אותי
אלוהים שוכב איתי .
אותו אהוב שלי יודע עד אבדן עצמו לדעת בעומק
נפילה סופית . אני לו
המערבולת שאינה עוצרת
אדוות אדוות ביקום
אני אזרה צמרמורות ביבשות העתיקות
אני אסמר בתענוג את פלומת הים הרכה
אני אשריץ לטאות מרוב אהבה
אני אכסה את האדמה בלהבות חורכות
אם לא בתינוקות ורודים
אני אפרע את כסתות אהבתי נוצות
נוצות אל תוך הרקיע .
אני אסתור את כוח המשיכה
שסעו את בטני כמו את בטנו
של הזאב . שימו לי אבנים בבטן!
אבל קודם ,תנו לי
לטרוף הכל
בשוקקות כזאת
בשוקקות כזאת
(מתוך: מחזור שירי מכשפות, רחל חלפי)

בניגוד להקדמה שמציינת את שקריות ההאשמות נגד ה"מכשפות", השירים מדגישים דווקא את כוחותיהן האמיתיים מאוד של הנשים, ואת שאיפותיהן הגרנדיוזיות הרבה יותר. המכשפה בשיריה של רחל חלפי שואפת לפרוץ את הכוחות החונקים והמגבילים של החברה ושל הגברים; היא אישה שמעדיפה את המוקד על החיים, כי

 הלילות קרים כאלה …. השמש הקרובה ביותר לגלקסיה הכבויה שלה
היא PROXIMA CENTAURUS
והיא מתפוצצת במרחק 4 שנות אור
גם השמש הקרובה ביותר אינה קרובה !
בלילות קרים כהים כאלה
המוקד לפחות בטוח
האש
צפיה חמה
(מתוך: "מכשפה שלא ריפדה את חייה", "מחזור שירי המכשפות", רחל חלפי)

חלפי מתארת בשירים את תחושותיהן של הנשים המכשפות, המרגישות כי הן עוברות שינויים קיצוניים.

הייתה בי חיה צורחת
הלילה בעומק של חמש קומות היה לי
פתח לשעת סכנה.
הייתה בי חיה צורחת
מרוב צריחה לא יכולתי לראות את גבולות
גופה…

 

היו לה חיים
משלה . פניה היו מכפילים עצמם .
פרותה הייתה ממלאת את העולם
היא הייתה מצמיחה פרחי טרף בתוך
בשרי ולבשרי לא הייהת שליטה
עליה …
בלילות היא היתה
נחה
ושואבת אותי .ואני אף לא הייתי
גרגר אבק כשהייתה
קמה עלי צוחתה .
כדי לשסף את ראשה הייתי חיבת
לשסף את ראשי.
(מתוך "וידויה של מכשפה מאושפזת בצינוק", "מחזור שירי המכשפות", רחל חלפי)

 

 יש שטוענים שהדמות הנשית המתוארת בשיר זה מזכירה מאוד את המשוררת יונה וולך, שאותה  פגשה רחל  חלפי לראשונה ב-1975 במקביל לכתיבת שירים אלה   ועליה כתבה  את השיר "מדענית של חלומותיה". נראה שאת דמותה של יונה וולך אנחנו מוצאים גם בכמה מהדמויות האחרות במחזור שירי המכשפות שלה, ויש בשירים אלה גם הקבלות לשיריה של וולך, שעיצוב דמות האישה היוצרת בשיריה, דמות מינית "מסוכנת" ובלתי מובנת, מקביל ומזכיר מאוד את דמויות המכשפות בשיריה של חלפי.

 

לצד כל השירים ה"כבדים", יש במחזור גם שירים הומוריסטיים הקורצים לקורא:

רכילות אינטימית
הנה שישבק המכשפה היא קוראת למטאטא שלה טוני
הנה רמחה המכשפה היא קוראת לו פוני
בועץ קוראת לו בוץ
נפעד קוראת לו באלי
שינשאת קוראת לו פאלי .

(מתוך "מחזור שירי המכשפות", רחל חלפי)

 

 

 

 

רמז לכך שסיפורי המכשפות הם ביטויים לפנטזיות מיניות ואחרות, של גברים ושל נשים.
בסופו של דבר, קובעת חלפי:
"

מכשפה רוכבת על מטאטא כי זה
כל מה שיש לה לרכוב עליו."

 

המכשפות בשיריה של חלפי מסוגלות ליצור ולארוג חיים ועולמות שלמים בכוחן היצירתי המיוחד, אולם כתוצאה מכך הן מאוימות על ידי החברה הקונפורמיסטית המוקיעה אותן, ועל ידי הטירוף האורב להן תמיד.
הכישוף והעל טבעי ממשיך להעסיק את חלפי גם בשירים מאוחרים למחזור זה. המכשפות מופיעות גם בשירתה המאוחרת, בשירים כמו "מכשפה יורדת למצרים (שנכתב ביחד עם שיריי "מחזור המכשפות", אך הופיע רק מאוחר יותר בקובץ "זיקית"); ו"מכשפה שמנה". בנוסף מופיעים בשירתה גם יצורים מכושפים אחרים כמו "החתול המאגי", שמופיע ב"נפילה חופשית",, דיוקן של חיה (המזוהה באופן מסורתי עם המכשפות), המנסה לפתח את תודעתה ומודעותה. בשירתה של חלפי מופיעים גם ספרי חיזוי העתיד כמו האי צ'ינג הסיני, לגביו תמהה המשוררת:

 

ראשי שט במימי הקוסמוס גופי רוצה לחזור למיטתי למיטתי הסתורה
מיטתי נדודת השינה ,איך אבין איך אבין את האי צ'ינג
ואיך האי צ'ינג יבין אותי
?
(מתוך "קריאה באי צ'ינג", רחל חלפי)

 

 

 

תוהו

נוסעת סמויה / רחל חלפי

האדם בשירתה של רחל חלפי הוא ישות בעלת זהויות שונות ומתחלפות בכל רגע, החי במציאות "קוואנטית", נוזלית ומשתנה ללא הרף של עולמות משתנים ומקבילים, גם אם האדם אינו חש בקיומם. האדם בשירתה של חלפי נע מוקסם ומפוחד ביקום מתפשט במחזורים של יצירה והשמדה, ביקום המורכב ממושגים בתחום הפיזיקה והמיסטיקה בערבוביה כמעט חסרת פשר, יקום שבו התהום נמצאת מעבר לפינה.

כל העוגות וכל החגיגות
וכל השמלות וכל ההפלות
וכל החיוכים וכל הדווחים
וכל הז'קטים וכל הקפה
וכל הדבורים וכל הזבורים
וכל הוזות וכל הפוזות
וכל היפיופים וכל הניאופים
וכל האפור וכל הספור
וכל ההגיגים וכל הזרגוגים
וכל הבידור וכל הרכילות
וכל הפלירטוטים וכל החרטוטים
וכל הצ'יפס וכל הוידאו קליפס
וכל התסרוקות וכל נדנודי התחת
וכל המיק אפ וכל הסטנד –אפ
וכל האמנות וכל האוננות
וכל הפננות וכל ההוא –הא
וכל הסמים וכל המהממים וכל האלכוהול
וכל צריחות ההמון וכל זעקות ה"גול!"
וכל השצף וכל הקצף
וכל השרירים שעושים  וכל  השירים
וכל הזיופים וכל הכיופים
אינם אלא עפעופים קטנים של
העין
המסרבת
לראות
את

התהום
("כל ה-", רחל חלפי)

בתוך היקום המוזר והמגוון הזה, המשוררת מפחדת פחד סתום מן התהום המפחידה של האין והמוות, שהרי התוהו "הכאוס והאנטרופיה המבהילה" והמוות נמצאים גם בחוץ בייקום הרחב, המובן רק לכאורה, הסובב אותנו, וגם בפנים בתוכנו, והם מאיימים לבלוע את "האני" בכל רגע, כפי שאכן יקרה לבסוף. התוהו ואיום הקטסטרופה הם מוטיבי יסוד בכתיבתה של חלפי, לצד הפליאה וההנאה ממסתרי היקום. המשוררת מביטה בעין קרה ומפוכחת ולעיתים גם הומוריסטית אל יפי היקום וגם אל החורבן והאיון שהיא יודעת שבוא יבואו. את הפחד היא מבטאת למשל בשיריה "אפקט החממה" ו"אפקט הפרפר" העוסקים בפחדה מההתחממות הגוברת והמואצת של כדור הארץ, התחממות שהיא חוששת שעלולה להביא לקץ כל מה שאנו מכירים:

והלואי ותפילתו של מישהו
תפלה משוסעת כבדת פה
הלואי שיהיה לה
הכוח
של אפקט הפרפר
להפר
להפר
להפר
את חוק
אפקט החממה
להמתיק את גזר
אפקט החממה
(מתוך "אפקט החממה", רחל חלפי)

התוהו מאיים ללא הרף על הנפש האנושית ועל העולם האנושי, ונצחונו בלתי נמנע. אבל בתוך התנועה הבלתי פוסקת ניתן גם למצוא עוגן ונחמה.

הירח נוסע , הנוסעים נוסעים
הארץ נוסעת ההרים נוסעים הפלנטה נוסעת המחשבות נוסעות
הזמן נוסע
האור נוסע הזכוכית נוסעת האבנים נוסעות הגלקסיה
נוסעת הקוסמוס נוסע הירח נוסע
ואלוהים
לעולם
עומד
("נפילה חופשית", רחל חלפי, 1979)
דומה שהשיר שמטיב מכל לסכם את יצירתה של רחל חלפי הוא שיר שכתבה בעקבות פגישתה עם יונה וולך ובהשראתה, אבל נראה שהוא מתאר גם את חלפי עצמה:

מדענית של חלומיה
עתידנית של עלומיה
נעלמת נעלמיה האפלים
מטילה מורא בלבב רואיה ורואיה
אינם רואיה שומעיה אינם
שומעיה ומלאכיה כולם חרשים
חייבת לגלף את ריגושיה ולא תתנפץ לרסיסים ..

(מתוך "סרוגה בסורגי האור", רחל חלפי )

קישורים רלבנטיים

רחל חלפי בויקיפדיה

רחל חלפי בלקסיקון הספרות העברית החדשה

פרטים על רחל חלפי

שאלות לרחל חלפי

 

רחל חלפי -סקירה באנגלית

 

אילן שיינפלד על רחל חלפי

רפי וויכרט על "מקלעות השמש "

 

שירים של רחל חלפי ברשת: 

 

"סרוגה בסורגי האור"

 

"גוף הנפש הקטן שלי" שיר ב"הליקון " מס' 29 .

השיר "האלה של אבשלום" בתוך מאמר על שיער

"והברושים לעולם יקומו "

רחל חלפי על ענת שרון

ספרי רחל חלפי ברשת

 

שירים תת ימיים

אהבת הדרקון

נוסעת סמויה 

מקלעת השמש

 

תמונה של אמא וילדה

פרטים סודיים מתוך הקלסר השקוף

 כישפה את עצמה לדעת :רחל חלפי על המכשפות 

שובן של המכשפות : סקירה על מחזור שירי המכשפות של רחל חלפי 

ביבליוגרפיה

 

אברהם בלבן "הערות מבוא לשירת רחל חלפי " עכשיו מס' 62 , 1994-1995

ארנון לוי "בין החלל לזמן " הארץ מוסף ספרים 19.4.2000 .

מירי פז " הצצה לחדר החושך " של משוררת " ידיעות אחרונות  10.5.2002 .

חיה שחם  "עיון במחזור שירי המכשפות של רחל חלפי " בתוך נשים ומסיכות :מאשת לוט ועד סינדרלה הקיבוץ המאוחד , 2001.

אילן שינפלד "מוביל של גלקסיות נשברות " על המשמר 3.8.1990.

לאה שניר "שתי שיחות :החומר והרוח –שיחה עם המשוררת לאה חלפי " עלי שיח מס' 31-32 , 1992

 

שובן של המכשפות :רחל חלפי חוזרת לעולם הכישוף