ארכיון תג: מקרא

כיצד נוצרה אסופת התנ"ך?

איך בדיוק נוצר קובץ הספרים המשפיע ביותר על האנושות בכל הזמנים "התנ"ך",ספר שהשפיע על יצירתן של שלוש דתות ענק ועל מליארדי אנשים ?

מי החליט שיש צורך בקובץ כזה של "24" ספרים ?

למה המספר הזה?

מי אסף וקיבץ אותו ?

מתי ?

למי היו את המשאבים ואת היכולות האירגוניות להפיץ קובץ כזה בכל רחבי העולם היהודי בארץ ישראל וברחבי העולם היווני –רומאי ?

מאיזה מניעים ?

למי היו את היכולות לשכנע אלפי אנשים לקרוא ולשוב ולקרוא טקסטים בשפה לא מוכרת להם כלל ,שפה שכמעט נעלמה לחלוטין מזה מאות שנים ,העברית בתקופה שבה השפות הדומיננטיות בעם היהודי היו ארמית ויוונית ,בסדר זה ?

וכיצד בדיוק הוא הופץ במקומות שונים ומרוחקים בארץ ישראל ומחוצה לה בכל רחבי העולם היווני הרומאי ?האם היו מתנגדים להפצת קובץ זה?

לראשונה דיון בשאלות אלו שיקח בחשבון את הממצאים הארכיאולוגיים החדשים ביותר של מאה שנות חפירות בארץ ישראל שהראו מעבר לכל ספק סביר שההיסטוריה של אסופת התנ"ך לא הייתה בדיוק מה שחשבנו .

איך הפיצו מידע בימי קדם וליתר דיוק בימי החשמונאים ? דיון בין אלי אשד ודורין מרגלית שמסביר לראשונה בהתבסס על התגליות הארכיאולוגיות של פרופסור ישראל פינקלשטיין איך הופצה מהדורה א' של הקובץ שאנו מכנים היום התנ"ך בידי המלכים החשמונאים ,שהיו מישטר מחנך ראשון מסוגו הביאו לשדרוג חסר תקדים של האוריינות בממלכתם עם יצירת מערכת חינוך ופעלו לחינוך האזרחים על ידי הפצת המהדורה הראשונה של התנ"ך בארץ ישראל וגם בתפוצות
ובכך הביאו לשינוי ההיסטוריה האנושית .

זאת בדיון של חוקר התרבות והתנ"ך אלי אשד בתוכנית הקבועה של דורין מרגלית בערוץ הרדיו החברתי : "שירת המוזות ומה שביניהן", ובשבוע הבא, ביום השני ב11/05/20, מ 9:15-10:50

הציבור מוזמן להאזין ולצפות כאן 

 
 

 

ירושלים שעל גדות התמזה

לרגל חג שמחת התורה ,חג התנ"ך הנה מאמר על טענות שונות שאירועי התנ"ך כלל לא התחוללו בארץ ישראל הקטנה והעלובה וכל אותם אישים ידועים אברהם העברי דוד ושלמה וכל השאר כלל לא חיו בארץ כנען וכמובן שגם העיר ירושלים לא נמצאת שם אלא כל אלו נמצאים במקומות מפוארים ומרכזיים הרבה יותר כמו חצי האי ערב והאי הבריטי.
ירושלים שעל גדות התמזה

 

המגדל של בבל-חיים מזר

 

                                                                                                                                                 מגדל בבל .ציור מאת הינריק ון קלבה

                                                                                                                                                                                                                                               חיים מזר חוקר ותיק של המקרא דן הפעם בשאלה  

האם יש בסיס היסטורי כלשהו לסיפור מגדל בבל "שכתוצאה מיצירתו ,נוצרו כל השפות המרובות שאנו מכירים כיום לצמידה של השפה המקורית שמקורה הוא אלוהי \זאת שעל ידיה  נברא היקום (כפי שמספר לנו "ספר יצירה" )  הלא היא כמובן העברית?

 

 

בראשית פרק יא 

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.  ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.  ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  {פ}

בסיס לסיפור מגדל בבל ?

מאת חיים מזר

 מגדל בבל

מגדל בבל מאת גוסטב דורה

לאחר סיפור המבול בספר בראשית מופיעה רשימה גינאולוגית של צאצאי נוח לדורותיהם עד לימי אברהם. הרשימה ניתנת בפרקים י'-יא'. באמצע הרשימה בפרק יא' פסוקים 1-9 מובא סיפור שלא שייך לשום אירוע אחר במקרא.  סיפור העומד בפני עצמו. זהו סיפורו של מגדל בבל. בני האדם מתוך מטרה לשמור על הזהות הקולקטיבית שלהם בונים מגדל גבוה במיוחד שייראה למרחקים גדולים למאוד. מתואר גם מהלך בנייתו: "ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה. ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני הארץ" (בראשית יא' 3-4). מעשה זה לא מצא חן בעיני האלוהים "הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"( פסוק 6).

קריאת הסיפור במבט רחב יותר מעוררת מספר תהיות. האל חשש מכך שבני האדם יוכלו לעשות כל אשר  יחפצו בעקבות מימושו של פרויקט ארכיטקטוני הנדסי זה. נראה שהאל מרגיש מאוים. האם האל בכלל צריך להרגיש מאוים ובאם  כן ממה הוא צריך לחשוש? שאלה שניה וחשובה לא פחות ,אם האל בלל את שפתם ,איך הצליחו לזכור מה שקרה קודם ואיך הצליחו לפענח את השפה הקדומה? מנקודת מבט הנדסית המסקנה המתבקשת  היא שמדובר במגדל גבוה מאוד.כדי לראות אותו מכל עבר מתבקשת המסקנה שהואר נבנה באזור מישורי. הזיקורת הבבלי הוא  אמנם מבנה מרשים ביותר, אך הוא מתנשא לגובה של עשרות מטרים בלבד. על מנת שהמגדל ייראה למרחקים הוא חייב להתנשא לגובה של מאות מטרים. מבנה כזה אי אפשר לבנות רק מלבנים. הראיה הלכך היא המבנים רבי הקומות בימינו שיש בהם בטון והרבה מאוד פלדה.

מכיון שהכתוב מביא רק סיפור אחד שהתרחש לאחר המבול עד לימי אברהם, הרושם המתקבל הוא שמדובר באירוע מכונן אשר השאיר את חותמו לדורות . קרה מה שקרה והמבנה התמוטט. אם כתוצאה מכך תושבי המקום התפזרו לכל עבר, פיתחו שפות שונות ושכחו את מה שקרה, איך בכל זאת הכותב ידע לספר על אירוע זה. כנראה שהיה איזה שהוא תיעוד שנמצא בידי בני הדורות שבאו לאחר מכן  והועלה על הכתב ברשומות היסטוריות, לרבות המסופר במקרא.

עדויות לסיפור זה מוצאים אצל פלוויוס ב"קדמוניות  היהודים" ספר ראשון שורות  115-119  ובספר  היובלים(הספרים החיצוניים) פרק י' פסוקים כה-לח.. עדות מחוץ לספרים החיצוניים מופיעה בספרו של בורסוס. בורסוס היה היסטוריון בבלי שחי במאה ה-3 לפנה"ס אשר כתב את ההיסטוריה הבבלית ביוונית. עבודותיו אבדו, אך היסטוריונים שחיו אחריו הביאו ציטטות מדבריו וכך נשמר חלק מפרי עמלו. בציטוטים  אלה ישנה התייחסות למגדל בבל. כאן לא מדובר באל אחד, אלא  באלים שהביאו להריסתו של המגדל. הם נקטו בצעד כה חריף  מכיון שהרגישו מאוימים ממפעל טכנולוגי זה. גם  כאן מתבקשת השאלה, למה בכלל האלים צריכים לפחד מבני האשם? הפרט המעניין בסיפורים אלה ואשר אינו מופיע במקורות היהודיים הוא שהאלים נעזרו ברוחות להריסת המגדל.

באיזה מקרים לרוח יש השפעה על מבנים? בבניינים שגובהם עשרות מטרים, הרוח אינה גורם שיש להביאה בחשבון. היא הופכת לגורם רלבנטי בבניינים שגובהם מאות מטרים. בבניה לגבהים אלה מתחשבים הרבה  מאוד באווירודינמיקה- מהירות רוחות,עוצמתן וכיוונן. מהנדסי בנין מכניסים לתוך  חישוביהם נתונים אלה וקיים תחום סיבולת(טולרנס) אשר בתוכו מבנים אלה יכולים לעמוד-התחום שבתוכו מבנים אלה יכולים לנוע לצדדים  בלי שיקרסו. כך למשל מגדל שלום מאיר יכול לנוע לצד זה או אחר בהשפעת רוחות בשיעור של 5 ס"מ. ככל שהבניין מסיבי יותר ורחב יותר, היציבה שלו טובה  יותר. רוחב הבנין משפיע  גם על גובה מרכז הכובד מעל הקרקע. נדרשו אם כן רוחות חזקות להריסתו של מגדל בבל, או שהאלים ובעצם מי שאלה אכן  היו, באמת יכלו ליצור מערבולות אוויר חזקות שהביאו לקריסתו. על פי ספר היובלים גובהו של מגדל בבל היה 2.5 ק"מ. האם זה באמת היה גובהו? שמא נתון זה בא בדרך הפרזה? גם אם הבניין היה נמוך יותר ,למשל מאות מטרים, הוא בהחלט נאמן לתיאור  ש"ראשו בשמים" מנקודת מבטו של הצופה.

כאשר בנין קורס בדרך כלל  ישנם פצועים והרוגים,אלא אם כן הוא ריק. נפגעים עלולים להיות גם בסביבתו של הבניין ,כאשר נופלים חלקי בנין, שהרי לא כולם מספיקים לברוח. הכתוב בשום מקום לא מתייחס לנפגעים.

מכלול הנתונים הגם שאינם רבים, נותן בסיס להשערה שבסיפורו של מגדל בבל יש גלעין של אמת היסטורית .אולי נפתח פתח לחקירה ארכיאולוגית לפיסת היסטוריה עלומה, הרבה לפני עלייתה של שומר לבמת ההיסטוריה.

מגדל בבל מאת פטר ברוייגל האב

ראו גם

עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

חצי המנשה

סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי

הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

התנ"ך מציאות או דמיון 

 יהושע יהושע

הספרים האבודים של המקרא

המכשף בלעם

ירמיהו כוכב טלויזיה

עוד על נביאים וחוזים

הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

חיים מזר על תוחלת חיים של נביא

חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים

דבורה נביאה משוררת ואידיאולוגית

משפט המלוכה של שמואל הנביא

נתן הנביא שמאחורי הקלעים

עידו החוזה והנביא

אלי אשד על נביא הצדק עמוס

חיים מזר על קצין מודיעין ושמו ישעיהו הנביא

חיים מזר על החזיונות של הנביא יחזקאל

מרכבת החלל של הנביא יחזקאל

עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

 התנ"ך מציאות או דמיון

יהושע יהושע

למה צחקה מיכל :על רומן היסטורי על ימי דוד

 הגירסה של המפסידים :סיפורת תנכית פגאנית

הספרים האבודים של המקרא

הספר האבוד של בלעם

את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

התעלומה של ספר הישר

הביוגרפיות האבודות של המקרא

סופר המלך דוד -החלק הראשון

 סופר המלך דוד החלק השני

 הספריה של שלמה המלך

הגבירה איזבל

הגבירה עתליה

נביא הצדק -על עמוס

שודדי ארון הברית :חלק א'

שודדי ארון הברית :חלק ב'

ראו עוד על ימי חורבן בית ראשון

רצח נציב יהודה

,תעמולת בית דוד

ירמיהו מכתיב לסופרו ברוך בן נריה .ציור מאת דורה.

 

סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי

[SuperFriends7p6.jpg]

הופיע בכתב העת למורים לתנ"ך "על הפרק

חלק ב של כתבה זאת : הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

חג השבועות הוא גם חג התנ"ך והוא קשור באופן מיוחד ברות אם משפחתו של המלך דוד ,המפורסם שהפך לגיבור של יצירות ספרות ודרמה רבות וסרטי קולנוע ובזמן האחרון גם עם יצירות קומיקס .
אז לרגל חג השבועות נסקור את הז'אנר של הקומיקס התנ"כי .

במאמר זה אסקור את הגלגולים השונים שאותם עבר התנ"ך במדיום הקומיקס

 

מדיום הסיפורים המצויירים שהוא אחד מצורות התקשורת הפופולאריות ביותר  כיום בעיקר אצל ילדים ונוער אך גם בקרב מספר גדל והולך של מבוגרים .
כידוע מאז ומתמיד שימשו סיפורי התנ"ך כנושא פופולארי ביותר אצל ציירים ואמנים מפורסמים שונים כמו מיכאל אנג'לו ורמברנט , ודומה היה שכשייוצר מדיום הקומיקס ימצא שם גם התנ"ך מקום מרכזי .
רושם זה התחזק מאחר שבקרב תעשיית חוברות הקומיקס בארה"ב נטלו היהודים מקום מרכזי אף יותר מאשר היה להם בקרב תעשיית הסרטים בהוליווד. היו אלה יהודים  שיצרו את הז'אנר המרכזי של חוברות הקומיקס , ז'אנר ה"סופר גיבורים " ויצרו את דמויות הקומיקס המפורסמות ביותר כמו סופרמן וספיידר מאן , והיו אלה יהודים שיצרו וניהלו במשך עשרות בשנות את חברות הקומיקס החשובות ביותר : די סי ומרוול.

Bible Illustrated Old Testament Part 2 (#2)

סיפור כתונת הפסים של יוסף בגרסת קומיקס

אך למרות ( ואולי בגלל ? ) הדומיננטיות הזאת של היהודים בתעשייה , קומיקס המבוסס על סיפורי תנ"ך מעולם לא היה נפוץ או פופולארי במיוחד.

אך סיפורים מאין אלה היו קיימים פה ושם. ואחד הניסיונות הראשונים בכיוון זה נעשה בידי האיש שיצר את רעיון
חוברות הקומיקס,היזם היהודי מקס גיינס.

 ב-1942 הוא החל לפרסם את סידרת הקומיקס PICTURE STORIES FROM THE BIBLE  והבטיח בפרסומות " סיפורים מרתקים ומזעזעים על דניאל ,שלמה , שמשון ודוד" .אבל  אז נשמעו טענות מקרב חוגים דתיים שמרניים שגרסת הקומיקס שלו לסיפורי התנ"ך היא  יותר מדי " מזעזעת " והוא נאלץ לרכך את הסיפורים וכך העטיפה של חוברת מס' 2 בסדרה שתיארה את דוד עורף את ראשו של גוליית הוחלפה בעטיפה "שקטה " יותר של " יוסף המקבל את פני אביו יעקב "..

גינס למד את לקחו מכאן והקים ועד של יועצים שכללו נציגים מכל בני הדתות החשובות שתפקידם היה לפקח על סיפורי הקומיקס התנכיים שלו שיישארו בתחומי  ה"טעם הטוב"

למרות זאת ( ואולי בגלל זאת ?) הסדרה הוכיחה את עצמה כהצלחה גדולה ועותקיה נמכרו במיליוני עותקים ולבסוף יצאו במהדורה כרוכה.

ואז נפטר מקס  גיינס באופן פתאומי . ההוצאה עברה לידיו של בנו ,ויליאם גיינס שהחליט שעדיף להחליף את סיפורי התנ"ך במגזינים מסוגים אחרים של סיפורי מדע בדיוני  ושל סיפורי אימה מזעזעים ( ומעולים ) . אלו  אם כי היו רבי מכר היו גם  מזעזעים במיוחד עבור אותה תקופה  ועוררו סערת רוחות ולצנזורה על עולם הקומיקס בארה"ב , וגיינס הבן נאלץ לעבור לתחום אחר עם מגזין ההומור הסטירי "מאד"  שעסק בריסוק "פרות קדושות " מכל סוג ומין.הדברים הרחוקים ביותר שניתן להעלות על הדעת מסיפורי תנ"ך .  

 

Tales From The Great Book #1 - Comic Book Cover

סיפורי התנ"ך הופיעו  גם בצורת "רצועות קומיקס " בעיתונים האמריקניים בסדרה בשם

TALES FROM THE GREAT BOOK  שהופיעה במשך 18 שנה בין 1954 ו1972  וצוירה בידי האמן ג'ון לטי . סיפורי התנ"ך הופיעו במסגרת סדרה זאת בהמשכים , אם כי לא לפי סדרם הכרונולוגי , תוך שימת דגש על הדרמה הויזואלית שלהם יותר מאשר על נושאיהם הדתיים בדומה לסרטים ההוליבודיים  הגרנדיוזיים  בסגנון "עשרת הדיברות " ו"שמשון ודלילה " מהם הושפעה סידרה זאת .

[y.jpg]

קטעים מסיפור דניאל מאת ג'ון לטי.

אבל בכך הסתכמו פחות או יותר עיבודי התנ"ך לקומיקס למשך עשרות שנים.

Tales From The Great Book #2 - Comic Book Cover

Tales From The Great Book #3 - Comic Book Cover

Tales From The Great Book #4 - Comic Book Cover
קומיקס תנ"כי באנגליה

דוד המלך בסיפור קומיקס מתורגם לעברית של פרנק בלאמי במגזין משנות החמישים "פם-פם.

Classic Bible Stories: David the Shepherd King/St Paul the Great Adventurer

גם באנגליה הופיעו עיבודים חשובים של קומיקס לסיפורי התנ"ך בכתב העת לילדיםEAGLE  מגזין קומיקס שהתפרסם בעיקר בסיפורי המדע הבדיוני שפרסם  בסידרת "דן דאר"  על עלילות איש חלל בריטי נועז בחלל החיצו . אבל המגזין  נוצר במקורו בידי הכומר מרקוס מוריס כדי לספק סיפורים בעלי מסר דתי. וכך ניתן היה למצוא בין דפיו גם סיפורי קומיקס בהמשכים על סיפורי הברית החדשה על חיי ישו ופאולוס שניכתבו בידי עורך המגזין וצויירו בידי הצייר הידוע  ביותר שלו פרנק המפסון לצד סיפורים ביוגרפיים על חיי אישים מודרניים כמו וינסטון צ'רצ'יל והגנראל מונטוגמרי המנצח בקרב אל עלמיין במלחמת העולם השנייה .

[david2.jpg]

 [david4.jpg]

 [COMICSwDavidnov58.jpg]

The Shepherd King Comic Art

The Shepherd King by Frank Bellamy Comic Art

דוד המלך מאת פרנק בלאמי.

ולצד סיפורים אלו פורסם  סיפור קומיקס תנכי מצוין שפורסם ב1958 בשם " המלך הרועה "
על חיי המלך דוד .סיפור זה שאויר בידי אחד מאמני הקומיקס הבריטיים  הידועים ביותר של בריטניה  ,פראנק בלאמי הופיע במשך 31 שבועות בין ה13 בספטמבר 1958 ובין 11 באפריל 1959. -1 “vkl “” "המלך הרועה" זכה להצלחה ופרסום כה רב עד שאף תורגם לעברית זמן  קצר לאחר הופעתו באנגליה במגזין קומיקס  בשם "פם פם " שפורסם בישראל ב-1959.

דוד וכף הקלע מאת בלאמי.

דוד הורג את גולית מאת בלאמי.

אך מגזין קומיקס זה היה קצר  ימים ופסק לאחר כעשרה גיליונות כך שהסיפור על דוד נקטע בדיוק בשלב שבו הוא מתכונן למאבקו בענק גוליית.משאיר חלק מהקוראים מתוחים לדעת מה עלו בגורלו של הנער הנאה במעבקו כנגד הענק האכזרי .

דוד והמלך שאול .מאת בלאמי .

מאז הופיעו  עוד עיבודים רבים ומגוונים לסיפורי התנ"ך בשלל מהדורות והוצאות ( רובן  דתיות )

 

מהן בידי אמני קומיקס ידועים כמו ג'ו קוברט ונסטור רודנדו שציירו עבור  חברת די סי קומיקס  ב1976 חוברת גדולה בשם STORIES FROM THE BIBLE עם סיפורים שנעו מבריאת העולם ועד חורבן סדום ועמורה. בעיבוד זה כמו בעיבודים רבים אחרים  של התנ"ך לקומיקס ( וכמו בעיבודים של התנ”ך למדיומים אחרים ) "רוככו" סיפורי  התנ"ך ועובדו כך שלא יפגעו באף אחד אפילו אם הדבר דרש שתוכנם ישונה..נראה  שהמטרה הייתה לעבד בסופו של דבר את כל סיפורי התנ"ך. אך הפרויקט לא זכה להצלחה  והופסק לאחר חוברת אחרת בלבדונשאר ניסוי יחיד במינו בתחום עיבוד סיפור התנ"ך עבור חברה זאת .
. מאז לא ניסו חברות הקומיקס הגדולות בארה"ב  לעבד יותר את סיפורי התנ"ך והשאירו את התחום בידיהם של חברות  נוצריות פונדמנטליסטיות שונות .

מלחמות האלים

אך אם כי מעולם לא היה מחסור בעיבודים ישירים של סיפורי התנ"ך  הרי שהייתה הימנעות ברורה בתעשיית הקומיקס להציג דמויות מסיפורי התנ"ך  ואת התקופה בכלל בסיפורים מקוריים יותר כפי שהיה המצב עם המיתולוגיות השונות ובראשן היוונית והסקנדינבית .

בתעשיית הקומיקס האמריקנית שכאמור נשלטה ורבים  מסיפוריה נכתבו בידי יהודים אנו יכולים למצוא דמויות חשובות רבות שמקור השראתם  הוא מיתולוגיות אליליות שונות כמו "וונדר וומאן " (אשת חייל)  ) של חברת די. סי שמקור השראתה הוא המיתולוגיה היוונית והאל תור ( שבתרגום עברי מוצלח בכתב העת "בוקי"  בשנות ה-60 נקרא בשם " רשף " על שם אל הברק הכנעני ) של חברת מרוול שמקור  השראתו הוא המיתולוגיה הנורדית כמו גם דמויות מרובות אחרות כמו הרקולס ואחרים  שעשו שימוש רב ומגוון בסיפורי המיתולוגיות השונים ובאלים הפגאניים השונים  המופיעים בהם .
לא זאת בלבד אלא לא פעם הופיעה בסיפורים ( ובעיקר בשנים האחרונות ) ההנחה שאלי כל המיתולוגיות אכן קיימים , זה לצד זה , תפיסה המזכירה במקצת כמה טענות פגאניות קדומות..
דמויות וסיטואציות תנכיות לעומת זאת הן נדירות ביותר ולעתים יצאו מנקודת ההנחה  ( שעורכי המקרא לעולם לא היו יכולים להסכים לה ) שגיבורי המקרא אכן חיו בצוותא  עם האלים הפגאניים. כך למשל דמות הקומיקס הידועה של “קפיטן מארבל “ היה נער שקיבל כוחות על הודות למילה “שאזאם “ ראשי תיבות באנגלית של שלמה וכמה אלים פגניים כמו יופיטר ומרקורי . כפי שהוסבר במיני סידרה משנות ה80

WAR OF THE GODS ׁ (מלחמת האלים ) בהוצאת די. סי , סידרה שתיארה מילחמה בין אלי המיתולוגיות השונות , המלך שלמה אכן היה קיים ביחד עם האלים הפגניים והסכים להתחלק איתם בכוחות העל ( במקרה שלו ,חכמתו ) שאותם סיפק למכשף המצרי שזאם בעת שזה ביקר אותו בחצרו..( מאידך הרי שלמה תואר במקרא כמי שהלך בזקנתו אחר אלים זרים כך שסיפור זה אולי אינו אבסורדי כל כך ..).

המפורסם בגיבורי הקומיקס סופרמן פגש יותר מפעם אחת בגיבור המקראי שימשון ובהזדמנויות אחרות פגש ביריבו הפלישתי של דוד ,גלית ,במסגרת מסעותיו בזמן כדי להדגים כי הוא חזק יותר גם מהאנשים החזקים של העבר ,אך ככלל סופרמן פגש לעתים קרובות יותר את הגיבורים הפגניים הרקולס ואטלס ולעתים אף פגש אותםבצוותא עם שמשון ( כפי שאירע בשני סרטים איטלקיים שהפגישו את הגיבורים היוונים הרקולס ואודיסאוס עם שמשון העברי במאבק משותף כנגד הפלישתים! ).

אך פרט לכך היה השימוש בדמויות מקראיות נדיר ביותר בסיפורי הקומיקס המודרניים .

הספינקס.

יוצא דופן אחד היה המכשף המצרי "הספינקס" שהופיע בסדרות "נובה " וNEW WARRIORS ( הלוחמים החדשים ) של חברת מארוול . הוא היה המכשף המצרי שלחם  עבור פרעה כנגד משה והובס אך כפי שתואר בסיפורים הפך לבן אלמוות . בסידרת  הNEW WARRIORS משנות ה80 הופיע סיפור שהציג עולם אלטרנטיבי שבו הספינקס הביס במאבק המכשפים את משה רבנו וכתוצאה לא הייתה יציאת מצריים ומצריים הפרעונית הפכה לכח השליט בעולם עד המאה ה20…….
אך כל אלה היו יוצאי דופן שלא העידו על הכלל .

בתעשיית הקומיקס היו לחצים חזקים  כנגד שימוש בדמויות תנכיות מתוך חשש להרגיז אלמנטים חשובים בקהל הקוראים שנשארו שקטים כל זמן שהקומיקס עסק " רק " במיתולוגיות פגאניות שנראו מאיימות
פחות על אלמנטים אלה. . וכך אפילו בסוף שנות ה80 כאשר דומה היה שסיפורי הקומיקס נכנסו לשלב חדש של בגרות בסיפורים ופירסמו סיפורים שנועדו לקהל מבוגר ומתוחכםיותר ניסה האמן ריק ויץ' לפרסם סיפור בסידרת קומיקס ידועה SWAMP THING ( מפלצת הביצה ) של חברת די סי שבה הגיבור פוגש במסע בזמן את ישו הנוצרי שהוצג בסיפור כמכשף " לבן " הנאבק בכוחות האופל ,ונצלב יחד עימו.
ההוצאה עם כל זה שעד כה התירה לפרסם סיפורים שפגעו בכל הטאבואים האפשריים שהיו קיימים עד אז בקומיקס כמו אלימות ומין אסרה לפרסם סיפור זה מתוך חשש לפגוע בקהל הדתי ולכאורה חיזקה בכך את הטאבו כנגד שימוש בסיטואציות תנכיות בקומיקס. אך כבר בחוברות הבאות של SWAMP THING שנכתבו בידי סופר אחר תואר מסעו של הגיבור בזמן לגן העדן התנכי אל עץ החיים .

Cain & Able.jpg

קין הרוצח הראשון בסדרת "סאנדמאן".

בסידרת הקומיקס החשובה ביותר של שנות ה90 ׁ SANDMAN ( איש החול ) גם היא בהוצאת די סי מאת ניל גאיימן הופיעו הדמויות התנכיות של קין והבל ואמם חווה כדמויות קבועות ( אם כי שונות מאוד מתיאורם בתנ"ך ) לצידו של שליט הגיהינום לוציפר דמויות הקומיקס של קין והבל הופיעו במקורם בסיפורי קומיקס של ההוצאה שנים רבות קודם לכן כמי שמתפקידם היה להציג סיפורי אימים שונים ומעבר לשמם לא היה להם קשר מיוחד למקור התנכי . אמנם היה זה  סופר הקומיקס הידוע אלן מור שהיציג את הדמויות מחדש בסידרת SWAMP THING כגילגול מחודש של הדמויות התנכיות
אך היה זה גאיימן ששם דגש מיוחד על מקור תנכי זה והוסיף עליו את האפיון שעל שתי הדמויות תנכיות
לחיות מחדש את הויכוחים ביניהם ואת הרצח של הבל בידי קין ,לנצח נצחים כחלק מעונשם עונשו שקין על שהיה הרוצח הראשון ועונשו של הבל על שהיה הקורבן הראשון  (!)אם כי הבל לאורך כל גלגוליו יתגלה תמיד כמצליח יותר מקין עד שירצח לבסוף על ידיו… בסיפורים אלה מקום מושבם הקבוע של קין והבל הוא בממלכת החלומות המכונה "ארץ נוד " בניד ראש למקור התנכי .

שימוש זה בדמויות התנכיות הראה שהטאבו על השימוש בדמויות התנכיות בכל זאת התערער מעט, ולא הייתה כעת שום מניעה להראותם בסיפורי SANDMAN כקיימים לצידם של צבא שלם של אלים ממיתולוגיות שונות כמו גם לצידם של מלאכי גן העדן ושדי הגיהינום היהודי -נוצרי, במה שנראה כדוגמה האולטימטיבית של הסינקרטיזם הקיים בקומיקס , הרצון להראות שהאלים והיצורים המיתיים של כל התרבויות קיימים  כולם זה לצד זה ובכלל זה הדמויות התנכיות …..

ניל גאיימן  כותב ה"סאנדמאן " השתתף ביחד עם אלן מור  גם בכתיבת אנתולוגיה של סיפורי קומיקס שנלקחו
מהתנ"ך בשם  OUTRAGEOUS TALES FROM THE OLD TESTAMENT"(_ספורים מזעזעים מהתנ"ך " (ׁ(1987) שהיציגו סיפורים שונים מהתנ"ך כמו הריגת חבורת ילדים בידי דובים בפקודת הנביא אלישע ותיאור גראפי ביותר של החוקים האכזריים ביותר המוצגים בספר ויקרא כמו סקילת סוטים וכו' בצורה שנועדה לזעזע את הקוראים וכמובן גם ספר זה גרם לשערורייה בקרב חוגים שמרניים . באנגליה וגם בשוודיה הן קבוצות נוצריות והן קבוצות שהתנגדו לפורנוגרפיה ניסו לאסור את הפצת הספר ,בראש ובראשונה בגלל סיפור פורנוגרפי במיחד שהוצג בו סיפור הפילגש מגבעה מספר שופטים שמתאר מעשה אונס קבוצתי .הסיפור התנ"כי דווקא הוצג באופן נאמן מאוד למקור התנ"כי ואולי זה היה מקור הזעם.

קומיקס תנכי מוסלמי

עד כמה רגיש הוא נושא הצגתם של כתבי קודש בקומיקס אפשר ללמוד מפרשת  עיבוד הקוראן לקומיקס בידי התוניסאי יוסוף סאדיק ( המעבד ) וחבורה של אמנים צרפתיים שציירו את הטקסטים הסיפוריים בקוראן . האיסלאם כמובן רגיש מאוד לנושא ההצגה האומנותית של דמויות אנוש ויש בו איסור ( אם כי לא בכל עמי האיסלאם ) של תיאור דמותו של הנביא מוחמד. וכך אין זה פלא שאלבום הקומיקס של סאדיק ( שהופיע גם בצרפתית וגם בערבית ) ספג ביקורות והתקפות קשות מצד מבקרים מוסלמיים שונים בתוניס ומחוצה לה ,סאדיק בכל אופן עם כל העזתו להציג את סיפורי הקוראן כקומיקס הקפיד שלא להראות בציורים את פניהם של הנביאים השונים , וגם לא את פני המלאכים . אך מאידך לא הייתה לו כל מניעה להראות את פניו של השטן…
בממסגרת פרוייקט זה הופיעה גם סידרה של סיפורים תנכיים מחייהם של דמויות כמו אברהם אבינו ושל יוסף כפי שהם מופיעים בקוראן והם מתרכזים באפיזודות הדרמתיות של מאבקו עם המלך נמרוד ופחות על המסרים הדתיים הנמסרים בסיפורי הקוראן וממילא מכיוון שסאדיק אינו יכול להציג את פניו של אברהם הנחשב באיסלאם לנביא הסיפורים מתמקדים הרבה יותר במלך המרושע נימרוד ובמאבקו באל מאשר באברהם ובמסריו הדתיים ובכך אין אלבום הקוראן שונה מכל עיבוד קומיקס אחר של התנ"ך ברחבי העולם שמעדיפים תמיד להראות את העלילות המעניינות מבחינה ויזואלית ולהתמקד  פחות במסרים הדתיים והמוסריים.

רנסאנס התנ"ך בקומיקס

בשנים האחרונות התנ"ך  זוכה לסוג של רנסאנס בקומיקס המיינסטרימי או המינסטירמי כביכול.

"המלך דוד" אלבום קומיקס מאת קייל ביקר.

דויד המלך ,הדמות הפופולארית ביותר בסיפורים ובסרטים המתבססים על התנ"ך הוא לא במפתיע דמות בולטת במיוחד ברנסאנס זה . הוא  "כיכב" כגיבור רומאן גראפי מצויין של  האמן קייל ביקר "המלך דוד "  שזכה בביקורות מצויינות גם מאנשים שאינם מתעניינים כלל בתנ"ך.

דויד הופיע גם ביצירות של חברה שמקדישה את עצמה במיוחד לקומיקסים לקהל הנוצרי האדוק וזוכה למכירות של מיליונים . וכך היא פירסמה סדרה מצליחה על "דוד :שיר הרועה" שהוא  סיפור סביר בהחלט ( אם כי לא מתקרב לרמה האמנותית של ספרו של בייקר ) .

 

David Shepherd's Song #2

וכתוצאה מההצלחה יצאו לאור  גם סיפורים נוספים על גיבוריו של דויד

ועל מרד אבשלום נגד דוד ,

ועל סיפורי ספר שמואל על שאול ודוד .

 

ואפילו על מרד קורח במשה רבנו  המתואר בתורה . והחוברות האלו כולן נחטפות בידי הקהל הנוצרי האדוק .

ובמקביל אפשר למצוא סיפור קומיקס על שמשון הגיבור גם הוא דמות תנכית פופולארית בעבר בעולם הקולנוע והקומיקס .

ועןל הנביא דניאל.

 

.ומן הסתם זהו טרנד שנמצא רק בצעדיו הראשונים ובעתיד הלא רחוק  נמצא את כל גיבורי התנ"ך מככבים בסדרות קומיקס עבור השוק האמריקני .

.אבל דומה שנכון לעכשיו העיבוד הבולט מכולם לסיפורי המקרא הוא בסדרה בשם TESTAMENT שמציגה בכל חוברת סיפורים מקבילים האחד המתרחש בתקופת התנ"ך והנשי המתרחש בהווה או בעתיד הקרוב .בדומה אגב למה שנעשה בסרטי התנ"ך בתקופת הסרט האילם על מנת להציג לקוראים את הדמיון בין שתי התקופות שאינן רחוקות כל כך כפי שאפשר לחשוב .ויש מקום לחשוב שהתחזקות העניין בתנ"ך ובדת ובכל הקשור בהם שאנו רואים עם הצלחת סרטים כמו סרטו של מל גיבסון על ישו והמהומות סביב הסרט "צופן דה וינצ'י" שבוחן מחדש את המיתוסים של הברית החדשה , רק יביא להתחזקות העניין בסיפורי התנ"ך גם בקומיקס אם גם מזוויות מאוד לא צפויות .

Testament 11.jpg

ביבליוגרפיה

A. Douglas & F. Malti-Douglas (1994). Arabic Comic Strips, pp. 102-108.
D. Gifford (1984). "Comics to do You Good", International Book of Comics, p. 174.
Grenspoon (October, 1991). "The Bible in the Funny Papers", Bible Review, pp. 30-33, 41
G.D. Robinson (february, 1990). "Faith & the Funnybooks", Amazing Heroes no. 176, , pp 42-44.

קישורים רלבנטיים

הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

סיפורים מהספר הגדול

ביקורת על "דוד:שיר הרועה "

יהוה נגד זאוס :תנ"ך ופגאניזם בקומיקס

סופרמן והבעיה היהודית

ניל גאיימן בארץ הקודש 

ספר בראשית גירסת רוברט קראמב 

 

"צור וירושלים" בתל אביב : הגרסה הקונצרטנטית

 

הופיע בגרסה שונה ומקוצרת במגזין הרשת אוקאפי

בימים אלה  הוזמנתי לצפות בקונצרט של התיזמורת הקאמרית הישראלית ,מבוססת על המחזה "צור וירושלים" של מתתיהו שוהם , קונצרט  שהוצג פעמיים בלבד , ולרגל אירוע מיוחד  זה עדכנתי והרחבתי  כתבה שלי על מחזה זה ותולדותיו שהופיעה בעבר ברשת.

לפני כשנה הוצג בתיאטרון בית לסין אחד המחזות המעניינים והחשובים ביותר שנכתבו אי פעם בשפה העברית , "צור וירושלים " של מתתיהו שוהם.

את המחזה עיבדה לבמה יוספה אבן שושן וביים יוסי יזרעאלי והוא הוצג כ"מחזה אופראי " עם מוזיקה של המוזיקאי הידוע גיל שוחט שהושמעה בתזמורת

הלכתי להצגה הזאת עם ציפיות גדולות מאוד . שכן זאת יש לדעת : אם כי רוב הקוראים של כתבה זאת לא שמעו את שמו מעולם , מתתיהו שוהם נחשב בעיני רבים וטובים כמחזאי הגדול ביותר שכתב אי פעם בשפה העברית , גדול יותר מניסים אלוני, גדול אף יותר מחנוך לוין שאותו אפשר לראות כניגוד הקוטבי של שוהם. וזאת בזמן שבמחזאים אחרים כמו ניסים אלוני ויהושע סובול אפשר לראות כמייצגים דרגות ביניים בין שני הקטבים המוחלטים והמנוגדים האלה.

אך למרות גדולתו שוהם מוכר רק למעטים מאוד וזאת מאחר שמחזותיו הם כמעט ( או בכלל ) בלתי אפשריים להצגה על הבמה. ובעת כתיבת שורות אלו  חזר צור וירושלים " אל הבמה אבל הפעם בצורה שונה לחלוטין כיצירה מוזיקלית חדשה ועצמאית "סימפוניה " המבוצעת בידי התזמורת הקאמרית הישראלית שבה המוזיקה של גיל שוחט מלווה בהקראת המחזה בידי השחקן-קריין עודד תאומי שגילם את הנביא אליהו בהפקה המקורית . אלא שהמוזיקה של שוחט  שבמקור שימשה רק לליווי המחזה של שוהם היא כעת העיקר.

המחבר

מתתיהו שוהם מחבר "צור וירושלים".

מתתיהו שוהם כתב בשנות העשרים והשלושים ארבעה מחזות המתרחשים על רקע תקופת התנ"ך שהם אולי הטובים ביותר מסוגם בשפה העברית כולם עוסקים במאבק בין העולם האלילי החומרני הארוטי ובין התורה הפילוסופית המוסרית של ישראל.

אלה היו "יריחו " ( 1923 ) שתיאר את כיבוש העיר בשם זה בידי יהושע ואת המאבק בין העולם הארוטי הגווע של העיר כפי שהוא מתגלם ברחב ואהבתה למרגל ישראלי הנמשך אליה ומת כתוצאה מכך מוות איום ,הוא נסקל למוות בידי בני ישראל .

"בלעם " ( 1925) שתיאר את מאבקו של הנביא המכשף האלילי בבני ישראל ותורתם החדשה ובראש ובראשונה במשה שפעם היה ידידו והפך לאויבו הגדול .

ב-1933 פירסם שוהם את מחזהו המפורסם ביותר "צור וירושלים" העוסק במאבק בין אליהו הנביא ואיזבל.

 

וב-1937 פירסם "אלוהי ברזל לא תעשה לך " שעוסק במאבקו של אברהם אבינו בעולם האלילי ובגוג המבטא אידיאולוגיה של שליטה עולמית המקבילה לאידיאולוגיה הנאצית הדומיננטית בזמן שבו כתב שוהם את המחזה.

אלוהי ברזל לא תעשה לך חזיון קדומים מתתיהו שוהם

הוא כתב גם מחזה נוסף על ישו הנוצרי ואימו מרים אך למרבית הצער כתב היד של מחזה זה אבד במלחמת העולם השניה . בנוסף למחזות שוהם כתב גם שירים ליריים ופואמות כמו "קדם " על ההתמודדות של המשורר עם העולם של העמים של המזרח הקדום , אולם עיקר כוחו הספרותי היה בתחום המחזה.

מחזותיו של שוהם היציגו את העולם התנ"כי כעולם אגדי מיתי לכל דבר ( ואת סיפורי התנ"ך שינה שוהם במידה גדולה מאוד מהמקור ) וגיבוריו גם הנבלים בהם הם דמויות מיתיות ארכיטיפיות המבטאות אידיאות רוחניות נשגבות גם כאשר הן אליליות ושליליות. ועם זאת הדמויות שמרו על עוצמה פנימית והיו יותר מכלי לביטוי הרעיונות המורכבים מאוד שהדמויות של שוהם הן החיוביות והן השליליות הן דמויות ענק שלכולן יש מטען אידאי רב עוצמה.

הן משמשות לא כדמויות פרסונאליות אלא יצוגיות הן מגלמות בתוכן ערכים מוחלטים הנאבקים אלה באלה. גיבוריו הם דמויות בודדות , אינדיבידואליסטים קיצוניים המעוצבות כניגוד לדור שבו הם חיות והם כולם מצטיינים באומץ לב ובעמידה איתנה כנגד החברה שבה הם מתמרדים בשם הערכים שבהם הם מאמינים.

נשים תופסות גם הן מקום מרכזי ביותר במחזותיו לפעמים כדמויות שליליות הנאבקות בגבר מאבק רוחני אך כשוות . וביחסו זה לנשים שוהם היה יוצא דופן בתקופתו.

 

מעניין להשוות את שוהם לקוטב הנגדי שלו בספרות העברית,לחנוך לוין . בעולם של חנוך לוין אין ולא יכולים להיות בני אדם , יש רק בהמות . יצורים שפלים ומתועבים  שמתחזים לגברים ונשים אבל הם אינם יכולים להיות ולעולם לא יהיו כי זה בלתי אפשרי  זהו העולם של ההצגות של לוין וכך כנראה גם היה עולמו המחשבתי שבו כל בני האדם היו בני חושך שאינם יכולים להתעלות מעל מצבם והם  אינם יותר מערימות גללים . הוא הראה פעם אחרי פעם לצופים שאינם  יכולים להיות שום דבר אחר, והתפיסה המבוטאת במחזותיו היא במידה רבה האידיאולוגיה שמבוטאת בידי "היריבים " במחזות של שוהם ובראש ובראשונה אצל איזבל ואחיקר החכם במחזה "צור וירושלים ". .שוהם לעומת חנוך לוין האמין ביכולת של בני האדם גברים ונשים להתעלות מעל מצבם וגורלם ולהאבק עבור יצירת עולם טוב יותר.

שוהם ולוין מקבילים בעוצמה שהם מייחסים לנשים ובחשיבות המרכזית שהם מייחסים לנושא מלחמת המינים . אצל חנוך לוין האישה היא תמיד יותר חזקה מהגבר ושולטת בו , אצל שוהם לעומת זאת השניים נאבקים כשווים ולא תמיד ברור ידו של מי תהיה לבסוף על העליונה. למרבית הצער, יכולתו של שוהם כאיש תיאטרון להבדיל ממחזאי הייתה נמוכה בהרבה מזאת של לוין . שפתו של שוהם במחזותיו אם כי הייתה נשגבת מאוד הייתה גם קשה מאוד  ניתן לאמר "בלתי אפשרית " להצגה . את המחזות שלו יש "לתרגם " לשפת התיאטרון אם רוצים שהם אי פעם יעלו על הבמה . וכך היה צריך לעשות גם במקרה של המחזה המפורסם מכולם ,"צור וירושלים ".

צור וירושלים

 

המלכה איזבל.

עד היום מבקרים ספרותיים שונים רואים ב"צור וירושלים " יצירת מופת ספרותית של השפה העברית. מחזה זה הוא ככל הנראה התיאור האולטימטיבי של המאבק בין המלכה הפיניקית איזבל והנביא אליהו.

 

המלכה איזבל שהיא הדמות המושמצת ביותר בתולדות ממלכת ישראל הייתה אשתו של המלך הישראלי אחאב והכוהנת של הבעל וליתר דיוק של האל הצורי בעל מלקרת.מלבד זאת היא פעלה למען פולחן האשרה והעשתורת בישראל. עיר מולדתה צור הייתה ידועה בפולחן העשתורת שלה . לפי הפיניקים האלה עשתורת נולדה בצור . בתנ"ך היא מוצגת כאויבתו הגדולה של הנביא אליהו שרודפת ביד חזקה את נביאי ה' ובין השאר כאחראית האמיתית לרצח המשפתי של בעל האדמות נבות שהמלך אחאב חשק בכרמו , ואיזבל הביאה לחיסולו בדרכים משפטיות . כתוצאה מזה הפך שמה בזיכרון הדורות הבאים לסמל לאישה המרשעת האולטימטיבית .

 

איזבל ועוזר.

פירוש אחר סימפטי יותר לאיזבל ופמיניסטי יותר לסיפור התנכי יכול לראות באיזבל כאישה בודדה וזרה בממלכה שאת אנשיה ואת אמונתם היא אינה מבינה והיא נאבקת באומץ לב בנביאים הפנטיים והרצחניים של אותה ממלכה. אך שוהם תומך במחזה בהשקפה המסורתית על דמותה של איזבל ועוד מקצין אותה. ב

 

במחזה של שוהם אליהו ואיזבל הם נציגי אידיאות מנוגדות.  איזבל היא נציגת האמונה בסקס ובכוח ככוחות הדומיננטיים בחיים . בעוד שאליהו הוא נציג התפיסה של הצדק והרוחניות ככוחות דומיננטיים .אבל המאבק ביניהם אינו רק רוחני הוא בראש ובראשונה , רגשי ואפילו ארוטי.

פסל האלה במחזה "צור וירושלים".

סיבת השנאה בין השניים מוסברת במחזה בכך שבעבר הרחוק כאשר איזבל הנערה שירתה במקדש עשתורת ושם היה עליה לבחור את הזר שאותו תשרת ככוהנת בקיום יחסי מין.קטע זה מבוסס על עובדה היסטורית ידועה . שמם של הפיניקים יצא לשמצה בפולחני העשתורת שלהם וזאת מאחר שכוהנות העשתורת היו למעשה מעין "זונות פולחניות " והיו מקיימות יחסי מין עם עוברים ושבים בשם האלה כחובה דתית .לא רק זאת אלא שגם מבנות המעמדות הגבוהים שהיו קשורות לפולחן האלה ציפו שיאבדו את בתוליהן בצורה זאת .לא מן הנמנע שגם איזבל ההיסטורית איבדה את בתוליה בצורה זאת. הזר שבו בחרה היה אליהו הצעיר שבא לשם כדי לחקור מקרוב את הפריצות הפיניקית .אליהו דחה אותה בבוז… ומאז מתנהל בינהם מאבק איתנים ,מאבק שביסודו אהבה לא ממומשת של איזבל לאליהו שהפכה לשנאה תהומית .

עודד תאומי בתפקיד אליהו הנביא. 

במחזה מופיעות גם דמויות חזקות נוספות ובינהם בולטות דמותו של המלך אחאב ההססני , של אחיקר החכם , זקן פיניקי המטיף לאידיאולוגיה שמזכירה יותר מכל דבר אחר את הפשיזם המודרני של זמנו של שוהם וגם בהקשרים אחרים הרבה מטענותיו של חנוך לוין על חוסר המשמעות והבהמיות של חיי האדם. ( הדמות של אותו אחיקר החכם מבוססת על דמות היסטורית ככל הנראה של חכם אשורי שחי במציאות כ-100 שנה מאוחר יותר ועליו התחבר ספר חכמה ארמי ידוע שהתפשט בכל המזרח הקדום . אותו אחיקר מופיע כדמות גם בספר החיצוני של "טוביה" מהמאות הראשונות לפני הספירה ובימינו גם בספר של יוסף אריכא "סנחריב ביהודה ".ובמחזה שלו על פי אותו הספר "מול חרב ". )

 

איזבל וחצרן

עוד דמות מרכזית היא דמותו של אלישע חצרן בחצרה של איזבל ואחד ממאהביה המרובים שמוצא את עצמו נמשך אחרי תורתו הקשוחה של אליהו וחוזר לבסוף "בתשובה " והופך לנביא בעצמו.

אולם שתי הדמויות המרכזיות במחזה הם איזבל ואליהו אם כי אלה אינם נפגשים בהצגה לעולם הרי הם מייצגים שני כוחות מנוגדים הגשמיות והארוטיות לעומת הרוחניות והמוסריות .

איזבל ( יונה אליאן ) רוקדת.

איזבל היא כוח שהוא גם ארוטי וגם הרסני , מלכה יפה חושנית וסדיסטית שמאיימת להשחית את כל הממלכה ושואפת לנקום בו את נקמת אהבתה וגאוותה הפגועה .אבל יותר משאיזבל שואפת להשמיד את הנביא ואת מה שהוא מייצג ,היא שואפת לכבוש אותו לבסוף … וגם מינית . לשם כך מפזרת איזבל סקס ואהבה ולוכדת ברשתה המינית את תלמידי אליהו כמו הנביא מיכיהו בן ימלה כדי שדרכם תשיג את מטרתה הסופית : פיתויו של הנביא אליהו.

אליהו ועוזר.
אליהו לעומתה הוא נזיר ובראש ובראשונה מינית . דמות קשה כסלע כמעט על אנושית הוא ההתגלמות של האמונה באדם ובתכליתו ובכוח רצונו ,הוא מוותר על הכל ,מקריב את הכל בשם חזון נעלה אך רחוק שלפיו יכול האדם להשתחרר בכוח רצונו מהמציאות העלובה ליטול את גורלו בידו ולשחרר את עצמו. זהו חזון שאין זה ברור שכלל במחזה אם בני אדם יוכלו להשיג אותו אי פעם אבל אליהו מנסה.
איזבל ומשרתת. 

השנאה של איזבל לאליהו מביאה אותה עד לגבול הטירוף :לאחר שמספרים לה כי אליהו עלה השמימה ונמלט לבסוף מתשוקתה ונקמתה ,היא חולמת ביחד עם אחיקר על תוכנית לזווג את יהווה עם העשתורת למען התש את כוחותיו של האל הנזירי של אליהו בסקס עם האלה וכך להגיע לבסוף לנצחון על הנביא ועל חזונו לעתיד האדם. אך כאמור בסוף המחזה אנחנו מגלים שאליהו זכה לבסוף לניצחון סופי עליה בכך שהשתלט על נשמתו של מאהבה אלישע וזה הפך ל"העתק" שלו. מילות הסיום של המחזה הן כאשר אלישע מכריז :היה אלי דבר אדוני".שאיזבל איבדה לבסוף את אחיזתה הכמו ערפדית במאהבה לשעבר.

מקור הסיפור .

סאלום-שלומית במחזה של אוסקר וילד.

לסיפור האהבה/שנאה הבלתי ממומש בין אליהו ואיזבל אין כל בסיס בתנ"ך וגם לא במדרשים .לכאורה הוא המצאה מקורית של מתתיהו שוהם שכך הפך את סיפור המאבק בין השנים לרב עוצמה יותר. יש שמשערים ,ונראה שזה נכון, שהוא קיבל את ההשראה לכך מהמחזה המפורסם של אוסקר וילד "סאלום " ( 1894) שמתאר את סיפור אהבתה של שלומית היפה והמושחתת בת המלך הורדוס אנטיפס ליוחנן המטביל ואת סירובו של יוחנן הנביא הצדיק להחזיר לה אהבה דבר שעולה לו לבסוף בראשו שעימו רוקדת שלומית בריקוד מפורסם לפני שהיא מוצאת להורג בידי אביה המזועזע  .

המכשף אליסטר קראולי.

לדעתי יש גם מקור אפשרי אחר לרעיון זה הוא פואמה שנכתבה כמעט בו זמנית עם "סלום " וגם היא בשפה האנגלית והיא נכתבה בידי אדם מפורסם לא פחות ושנוי במחלוקת הרבה יותר מאוסקר וילד , המכשף אליסטר קראולי ..

קראולי נחשב למייסד הכישוף המודרני ובזמנו כונה ה"איש המרושע ביותר עלי אדמות ". הוא היה מעורב באורגיות הומוסקסואליות בסמים ואף הקרבת קרבנות לאלים שונים בניסיון לזמנם לעולמנו,ורבים ממקורביו וכל נשותיו מתו בנסיבות מוזרות או התאבדו . . קראולי נחשב היום לאחד מאבות הפגאניזם המודרני.(לעברית תורגמו בשנים האחרונות שניים מספריו ,ופורסם מחקר על שיטת קלפי התארוט שלו.)את איזבל הוא הגדיר כדמות החביבה עליו ביותר בתנ"ך .ב-1899 הוא כתב עליה פואמה תחת השם הבדוי הרוזן ולאדימיר סוארף שבו תיאור דמותה השטנית של איזבל מגיע לקיצוניות והפעם מנקודת מבט אוהדת . .הדובר בפואמה הוא נביא שתוקף את אחאב , .אלא שבניגוד לאליהו שבתנ"ך תשוקתו החזקה ביותר של הנביא הזה היא להיהפך למאהב של איזבל. . הוא חושק בה יום ולילה ,הוא מזועזע מכוחה הדמוני אבל גם נמשך על ידיו. כאשר איזבל חשופת השדיים רואה את הנביא הזה היא יורקת עליו ,וזה גורם לו לחשוק בה עוד יותר. . בחלק השני הדובר לוחם עם אחאב ברמות גלעד ועד לרציחתה של איזבל אלא שלפני שהיא מתה הדובר מספיק לנשק אותה בפעם הראשונה ,היא נושכת את שפתיו ושותה את דמו (!) ורק אז מתה. בסיום הנביא רוצה למות כך ששניהם יפגשו בגיהנום. ביחד יביסו שם את האלוהים.

בפואמה הזאת יש דימוי שחוזר שוב ושוב של להבות של תאווה שמאכלות הן את הדובר והן את איזבל . איזבל כאן היא התגלמות של לילית השדה המאהבת . קראולי הרחיק כאן מעל ומעבר למה שגם הסופר התנכי בעצמו העז לרמוז והפך את איזבל לדמות שטנית וסקסית מעין כמוה, מעין ערפדית שנים רבות לפני שהסופרת המודרנית אן ריס יצרה את הערפדים הסקסיים שהם כה פופולאריים כיום. האם יתכן ששוהם הושפע גם ואולי בעיקר מיצירה זאת ? לדעתי זה אפשרי, הוא הכיר היטב את הספרות האנגלית של המאה ה-19 . כך או כך הוא הציג את הדמות של איזבל כדמות של מעין מכשפה ארוטית "לילית" כפי שעשה קראולי אך כמובן שינה מן היסוד את הדמות של הנביא שאותו תיאר קראולי. .

הנסיונות להצגה

"צור וירושלים " התסריט.

"צור וירושלים " הוכר מיד עם פרסומו כיצירת המופת של הספרות העברית . המבקר יוסף אורן הגדיר את המחזה כ"המחזה הטוב והקשה ביותר בשפה העברית " ודעתו הייתה דעת רבים . ושוהם זכה על יצירה זאת בפרס ביאליק ב-1933. במשך שנים רבות נלמד המחזה בבתי הספר . זה בתקופה שתלמידים עוד היו מסוגלים להתמודד עם יצירות ספרות מסובכות מבחינה לשונית בתוכנית הלימודים אבל אני מסופק מאוד אם תלמידים היום יוכלו לגשת אליו, למרות שיש בו אלמנטים ארוטיים חזקים ביותר שמן הסתם יעוררו את תשומת ליבם יותר מכל דבר אחר. . אבל במשך שנים רבות מאוד "צור וירושלים " לא הועלה על הבמה , הוא נחשב בלתי ניתן להצגה בגלל שפתו הקשה והמסובכת שלא תהיה מובנת לרוב הצופים . בין השאר שוהם השתמש במחזה הזה במילים רבות שהמציא בעצמו ומעולם לא התקבלו .אבל במשך השנים נעשו מאמצים רבים להציגו ורובם הסתיימו בכישלון . למיטב ידיעתי יש רק מעט מאוד מחזות מקורים בעברית שזכו לכה הרבה עיבודים וגרסאות בצורות שונות . למעשה "צור וירושלים" הוא כמעט יחיד במינו גם מבחינה זאת. שוהם מסר את המחזה לידי אנשי תיאטרון "הבימה " מיד לאחר פירסומו ואלה היכירו מיד בערכו כיצירה ספרותית גדולה , אך למרות לחציו של המשורר ביאליק גם היגיעו למסקנה שאי אפשר להציג את המחזה כפי שהוא .

לאחר ויכוח ממושך הסכים המחזאי בחוסר רצון רב לעבד את המחזה לעיברית "מקובלת" ולקצר אותו . אך גם הגרסה הזאת לא התקבלה ,ולמרבית הצער הנוסח החדש נעלם מארכיון תיאטרון "הבימה" ואינו קיים יותר. בכל אופן אנשי "הבימה " שהיכירו בגדולת המחזה ביקשו מהמשורר אברהם שלונסקי ( שאגב מעולם לא התלהב במיוחד מהמחזה ובניגוד לביאליק ואחרים לא ראה בו יצירה גאונית ) שיכין להם נוסח מעובד חדש של המחזה ב-1958 . לאחר שהושלם עיבוד זה הם פנו לבמאי הידוע טיירון גאטרי ( אדם שלא ידע עברית ) שיביים אותו אך זה סירב , וככל הנראה גם העיבוד של שלונסקי לא מצא חן בעיני אנשי ה"בימה " שהרי אחרת היו מוצאים כבר במאי אחר ובכך נסתם הגולל על ההצגה.

אך "צור וירושלים" לא נשכח . ב-1960 הושמע "בקול ישראל " תסכית על פיו שהיה עיבוד של העיבוד של שלונסקי שנעשה בידי התסכיתאי גדעון תמיר וקיצר את המחזה בכמחצית . בעמק יזרעאל העלתה הציגה להקת חובבים את המחזה ביוזמתו ובבימויו של חנוך פז , איש קיבוץ מזרע שנעזר גם הוא בעיבוד של אברהם שלונסקי ליצירה של שוהם. על פי המחזה אף הציגו יצירת מחול פנטומימה של להקת המחול של נעמי אליסקובסקי.

במאים מקצועיים נרתעו תמיד מהמחזה ומהקשיים העצומים שהוא מציג למרות ההכרה הכללית בחשיבותו . עורך מגזין התיאטרון "במה " אף היציע כתוצאה להביא לשינוי מצב זה על ידי הכרזת "שנת שוהם " שבה ירוכזו מיטב השחקנים הישראלים לשם העלאת מחזה של שוהם ( ורצוי "צור וירושלים" ) ביחד עם מיטב הבמאים והמחזאים במטרה "להכניע " את "סלעיות " השפה השוהמית ולהפוך אותה לקלה יותר לעיכול בידי הקהל הרחב. בו בזמן תפעל המועצה לעידוד האמנות והתרבות בכיוון של עידוד המוני לקריאת מחזות שוהם ( על ידי פרסומות ?) כך שאוזני הצופים לא יהיו "ערלות " בבואם לבסוף לחזות בהצגה. מובן שדבר לא יצא מהצעה זאת.

"צור וירושלים" עלה לבסוף על הבמה המקצועית ב-פסטיבל ישראל של 1988 כהצגת סטודנטים צנועה בידי תלמידי בית ספר "בית צבי " בשיתוף פעולה עם ה"בימה". את ההצגה "תירגם" הפעם ניסים אלוני. האיש שכתב את הדבר הקרוב ביותר ברמתו ובתכניו בשפה העברית למחזה מקראי מסוג אלה שכתב מתתיהו שוהם , המחזה התנ"כי על חלוקת הממלכה בידי ירבעם ורחבעם "אכזר מכל המלך " הנחשב ליצירת מופת של הדרמה העברית. נראה היה שאין מי שמתאים יותר מניסים אלוני לעבד את היצירה של שוהם לקהל המודרני והוא עבד על העיבוד במשך שנה וחצי. את היצירה ביים יוסי יזרעאלי . אך היה זה ניסיון קצר בלבד שלא זכה להצלחה.

המחזה הועלה שוב בהופעה חובבנית בפסטיבל עכו בידי שמחה ספקטור שעיבד וביים אותו . ב-1992 אף הופיע כספר בהוצאת ירון גולן  עיבוד לתסריט קולנוע של "צור וירושלים " שבוצע בידי הקיבוצניקית זיוה צחר. לדעתי אפשר יהיה לעשות מהמחזה עיבוד למיני סדרה טלוויזיונית בנוסח "אני קלאודיוס " . אבל העיבוד יצטרך להיות דרסטי מאוד.בכל מקרה ספק רב עם בעתיד הקרוב המחזה יזכה לעיבוד קולנועי או טלוויזיוני כל שהוא . (לפעמים אני תמה איך היה "צור וירושלים " של מתתיהו שוהם היה נראה אם חנוך לוין היה שולח את ידו בעיבודו ואולי ניתן לחשוב על התוצאה כמשהו דומה למחזה שיצא לבסוף מידיו של לוין בשם "הזונה הגדולה מבבל "… )

בכל אופן במשך שנים רבות נראה היה שאת "צור וירושלים " לא נראה לעולם על הבמות כפי שתכנן אותו שוהם בעת הכתיבה.

ההצגה

ציור של איזבל ,כהכנה להצגה "צור וירושלים".

בסופו של דבר בסוף שנת 2003 עלתה לבסוף "צור וירושלים " על הבמה בהצגה מקצועית , 71 שנה לאחר שנכתבה וזאת ל-15 הצגות בלבד . הבמאי היה  יוסי יזרעאלי ששוב שביים  את המחזה  בפעם השניה ולאחר 15 שנה והפעם לא כהפקת סטודנטים צנועה אלא כמופע מונומנטלי עם תזמורת והגשים בכך את החלום של רבים ההצגה שזכתה לתשומת לב תקשורתית רבה משכה אליה אפילו פוליטיקאים, אפילו ראש הממשלה מצא זמן וביקר בהצגה בלויית שרת החינוך. .. . ה"תרגום" לעברית מודרנית שתובן בידי צופים בני זמננו היה הפעם של המחזאית יוספה אבן שושן( נכדתו של המילונאי אברהם אבן שושן ) שנכנסה לנעליהם הגדולות של אברהם שלונסקי וניסים אלוני . אבן שושן התפרסמה במחזות קודמים שחיברה על רקע תנ"כי והיסטורי כמו "קין והבל  " אופרה תנכית , מחזה היסטורי על "הבתולה מלודמיר " חייה של אישה שהפכה לצדקת חסידית במאה ה-19 , מחזה ילדים על הגולם מפראג ו"כתר מלכות " מחזה על גולם נקבה שיצר המשורר שלמה אבן גבירול .

בעיבוד "צור וירושלים " היא עשתה עבודה טובה בהחלט שלא מצאתי בה כל צרימה. את המוזיקה המרשימה כתב גיל שוחט הנחשב לאחד המוזיקאים הצעירים והמוכשרים ביותר בישראל שיש שטוענים ש"" הוא השם החשוב ביותר שישראל תרמה לעולם בתחום המוסיקה". גיל שוחט התפרסם כבר הודות לאופרה מקורית שכתב ביחד עם דורי מנור ואנה הרמן בשם "אלפה ואומגה " על בני האדם הראשונים ואורטוריה שחיבר למילים של המשוררת ש.שפרה על סיפור דוד ובת שבע וגם אופרה לילדים לתמליל של דן אלמגור על פי  הסיפור הקלאסי של מקס ומוריץ .

ציור התלבושת של הנביא אליהו בהצגה "צור וירושלים".

ואיך הייתה ההצגה עצמה ?

אני עצמי התאכזבתי . הדרמה הייתה כמובן מרשימה ביותר  אולם המוזיקה המרשימה כשלעצמה נראה כאילו אינה במקום והיא רק מפריעה לשחקנים .לדעתי אפשר היה לוותר עליה לחלוטין מבלי שהדבר יפגע כלל בהצגה .איך שהוא החיבור בין המשחק והמוזיקה צרם.

יונה אליאן כאיזבל.

המשחק של השחקנים היה גם הוא מאכזב , ובראש ובראשונה מאחר שלא הצליחו לעצב את הדמויות המיתיות הארכיטיפיות הגדולות מן החיים שאותם תיאר שוהם . לא פעם הדמויות נראו יותר מדי כאילו הן היו לקוחות מאופרת סבון מודרנית , דבר שהוא שגוי. היה עליהם להיראות ולהתנהג ולדבר כאילו יצאו ממחזה של שיקספיר . בתור דוגמה יונה אליאן-קשת  שגילמה את איזבל שיחקה אותה בתור "פרכה " ישראלית מצויה,,מין "פנינה רוזנבלום " של המאה התשיעית לפני הספירה.

אמנם יתכן שבאמת כך הייתה איזבל האמיתית ההיסטורית , מי יודע ? אבל לא כך היא הדמות שאליה כיוון שוהם.

השחקנים לא הצליחו לשכנע את הצופים שהם דמויות גדולות מהחיים המתקיימות בתקופה מיתית ושהם מבטאים אידיאה כלשהי. ייתכן שאפשר להסביר את הכישלון הזה ואת חוסר היכולת הכללית של שחקנים ישראלים לשחק דמויות היסטוריות ומיתיות גדולות מהחיים בהצגות שונות , בהשפעה המאסיבית של חנוך לוין על התיאטרון הישראלי . האם יתכן שהשחקנים הישראלים שהתרגלו כל כך לשחק את הדמויות העלובות הקטנות מהחיים והנתעבות של לוין ורואים בכך את שיא התיאטרון והדרמה העברית שוב אינם יכולים כתוצאה לגלם כהלכה את הדמויות המיתיות הענקיות של מתתיהו שוהם שדורשות תפיסה תיאטרונית מנוגדת לחלוטין ? יצאתי מההצגה מאוכזב

שיחה עם הילל ברזל על ההצגה "צור וירושלים ".

להלן קטע מראיון שניהלתי עם חוקר הספרות פרופסור הילל ברזל שפירסם לאחרונה ספר שבו עסק בפירוט בדמותו וביצירתו של מתתיהו שוהם

.א.א. המחזה "צור וירושלים " של מחזאי שעסקת בו בספר מתתיהו שוהם הוצג לאחרונה על הבמות מה דעתך על ההצגה ? האם יש מקום למתתיהו שוהם כיום בתיאטרון שנשלט לחלוטין בידי חנוך לוין ?

ברזל : למחזה הזה יש חשיבות עצומה. ביאליק התלהב מאוד ממנו בגלל האופי הנבואי שבו וביאליק הזדהה מאוד עם הדמות של אליהו סך הכל הייתי מרוצה מאוד מהטקסט המעובד של יוספה אבן שושן אם כי חבל שויתרו על פנטומימת הפתיחה במקדש של איזבל שבה איזבל ניסתה לפתות את אליהו לתאוות בשרים .. הם שגו בזה שהוסיפו מוזיקה על הבמה ולשחקנים היה קשה להתגבר בקולם על המוזיקה של התזמורת .וכך נוצרה משוואה לא מאוזנת בין המוזיקה והשחקנים.  אבל בסך הכל זה היה מאוד חשוב שהמחזה זכה לגאולה . ביאליק השתדל מאוד שיציגו אותו בהבימה ולא רק שהטקסט של שוהם לא הוצג העיבוד שלו ששוהם הכין במיוחד לתיאטרון גם נעלם להם מהארכיון וכך גם עיבוד מאוחר יותר של אברהם שלונסקי . וזה חבל מאוד . היה צורך להציג את "צור וירושלים " יותר פעמים לאחר הפקת לקחים יכלו לעשות מממנו יצירה אוריטורית ענקית ולו היו שתי המקהלות של בנים ובנות כמו במחזה ,זה יכול היה להיהפך ליצירה בעלת רמה עולמית. "צור וירושלים " צריך להיות מחזה רפרטוארי קבוע שחוזרים אליו פעם אחרי פעם אחרי פעם.

הסימפוניה

לא התרשמתי כאמור מההצגה בעת ביצועה בבית לסין . בכל אופן כעבור כשנה וחצי  בהצגתה כקונצרט  של התיזמורת הקאמרית הישראלית  במוזיאון תל אביב הייתה המוזיקה מרשימה הרבה יותר מאשר הייתה כאשר התלוותה למחזה הדרמטי והפעם התגלה שוחט בגדולתו .

התזמורת הקאמרית הישראלית

התזמורת הקאמרית הישראלית , אחד מגופי המוזיקה האיכותיים והותיקים בישראל חוגגת השנה 40 שנות פעילות. התזמורת הקאמרית הישראלית נולדה בראשית שנות השישים , ביוזמתו של המנצח גארי ברתיני. תזמורת זו באה לענות על הצרכים של הרפרטואר של תזמורת קאמרית טיפוסית: ביצוע יצירות מתקופת הבארוק, התקופה "הקלאסית" והמוסיקה של המאה ה-20. גם היא זכתה להביא ממיטב המנצחים והסולנים של העולם. במרוצת השנים הגיעה התזמורת הקאמרית לשיאים בלתי נשכחים בביצוע מספר יצירות מופת תחת שרביטם של בריו, ברשאי, קורבוז, ברניוס, וורטן, סוונסון ואחרים. התזמורת מציינת שנה של פריחה וצמיחה.  הנגנים המנהלים הביאו את התזמורת לעידן חדש הנהלת התזמורת החדשה מורכבת רובה ככולה מנגנים ובראשם הכנר והמעבד אריה בר-דרומא. בניהולם התזמורת הגדילה את כמות הקונצרטים לכ-130 קונצרטים בעונה. היא מנגנת בכל הפסטיבלים החשובים בארץ. והיא פותחת בסדרת קונצרטים קיצית של מוזיקת עולם על גג  בניין עזריאלי הנהלת הנגנים גם  בחרה במנהל מוזיקלי חדש לשנה הבאה: הפסנתרן, המלחין והמנצח גיל שוחט ,המלחין של "צור וירושלים".

גיל שוחט מנצח על "צור וירושלים"

גיל שוחט מספר שכאשר עבד על היצירה שהייתה הראשונה שלו עבור התיאטרון התברר שלו שההשקעה בה תהיה גדולה ממה שחשב בתחילה ,כמו ההשקעה ביצירה עבור אולם קונצרטים כתיבת הפרטיטורה שלה לקחתה יותר משנה ויש בה כ-309 עמודים ( סדר גודל של אופרה מלאה ) ומשך המוזיקה שבה הוא שעה. והיא כוללת שני קולות של זמרת סופראן סולנית וקול של ילד לצד קול של שחקן המקריא את המחזה בליווי המוזיקה .

אחד האלמנטים המעניינים במוזיקה ( שלהם לא שמתי לב כלל בעת ההצגה המקורית שבה הייתי מרוכז לחלוטין רק בדמויות השחקנים ובמילותיהם )היה הדרך שבה יצר שוחט מוזיקה המייצגת את שתי האידיאולוגיות השונות המנוגדות באופן מוחלט והנמצאות בקונפליקט לאורך המחזה , האידיאולוגיה הפגאנית של איזבל ואחיקר מיוצגת בידי מוזיקה סנסואלית המסמלת מיניות כבושה או התפרצויות זעם וחוסר שליטה עצמית ומאידך המונותיאיזם של הנביא אליהו המוצג במוזיקה שלווה והרמונית שהודגש בידי קולו של זמר ילד ששר ללא מילים שייצג את הטוהר המונותיאיסטי . על ידי כך יצר אפשרות חדשה לקהל להיענות מהטקסט של שוהם בצורה חדשה..הקטע המסיים היה מרשים במיוחד והזכיר ריקוד "אמוק " שבו הדמויות השונות מתרצות בריצה מטורפת לקראת סופם. וקטע זה המרשים במיוחד התבסס באופן ישיר על האופרה המפורסמת של שטראוס "סאלום" על פי המחזה של אוסקר ויילד ששימש כמקור השראה למחזה של שוהם ולדעת שוחט היא האופרה הגדולה ביותר של תקופתה . . ובכן כאן האופרה שהתבססה על המחזה המקורי של ויילד שימשה כמקור השראה לסימפוניה שהתבססה על המחזה המקורי של שוהם במעין סגירת מעגל . המוזיקה השתלבה בצורה הרמונית ממש עם קריאתו המדהימה של עודד תהומי שהראה לקהל מה יכול שחקן לעשות עם האמנות הנשכחת של ההקראה שבה שילב את הקראת הסצנות מהמחזה של שוהם עם הקטעים הרלבנטיים מספר מלכים ויצר חוויה אמיתית לאוזן ולמוח, שההצגה המקורית בבית לסין לא הצליחה לעשות .

ביבליוגרפיה על מתתיהו שוהם

יוסף אורן "עיונים ב"צור וירושלים " למתתיהו שוהם " הוצאת המחבר . 1967 ( ספר שאלות לתלמידי בית ספר על המחזה )

הלל ברזל : שירת ארץ ישראל –אקספרסיוניזם נבואח : אורי צבי גרינברג ,יצחק למדן ,מתתיהו שוהם.ספרית פועלים, 2004. ישראל כהן ,מתתיהו שוהם –חייו ויצירתו .הוצאת מחברות לספרות . 1965 קישורים רלבנטייים

אלי אשד  על ההצגה

מתתיהו שוהם בויקיפדיה

פרטים על מתתיהו שוהם

כתבי מתתיהו שוהם בפרוייקט בן יהודה

פרטים על מתתיהו שוהם באנגלית

מתתיהו שוהם במכון תרגום הספרות העברית

צבי גורן על צור וירושלים 

 יוסי פלס על צור וירושלים

ביקורת בוינט

אליקים ירון על צור וירושלים

טל פרי על ההצגה 

 

אריאל שרון ולימור לבנת ב"צור וירושלים" 

צור וירושלים בפסטיבל עכו

עודד תהומי הכוכב

גיל שוחט אחד מאנשי השנה

 

 

ההצגה "סאלום " מאת אוסקר ויילד

אליסטר קראולי

הגבירה איזבל

אחיקר החכם

     

פסל של האלה במחזה "צור וירושלים".

מאברהם ועד ירמיה: סקירה על ספריו של ברוך קפלינסקי בחקר התנ"ך

 

בימים אלה יצא לאור  ספרו החדש ומרחיב הדעת של מר ברוך קפלינסקי הביוגרפיה של אברהם אבינו ותקופתו בהוצאת החברה לחקר המקרא בישראל המדובר בספר ענק  על אברהם ותקופתו, למעלה מ-330 עמודים שבהם מסביר המחבר בצורה בהירה ומרשימה ביותר כל אספקט הקשור לחייו של אברהם אבינו העברי הראשון לתקופתו כפי שהם מוצגים במסורת ובמחקר התנ"ך הקלאסי .
ברוך קפלינסקי אינו חוקר מקרא במקצועו . הוא עורך דין . אך הוא שייך לאותו זן הולך ונעלם ,לצערנו , של חובבי המקרא שאינם רק דתיים אל גם חילוניים  הקוראים בתנ"ך  להנאתם ומסוגלים לעסוק בו בעמקות ובפרטנות שאינה נופלת מזו של חוקרים באוניברסיטה. מרכזם של חובבים אלה הייתה במשך עשרות בשנים "החברה לחקר המקרא " שפועלת בארץ משנת 1954 וליסודה תרמו בין השאר דוד בן גוריון שהיה נשיא הכבוד הראשון שלה. בשיאה היו לחברה סניפים רבים ברחבי הארץ והיא פרסמה ספרי מחקר רבים בתנ"ך החברים בה היו מאות רבות של דתיים וחילוניים שאת כולם איחדה הזיקה והעניין בתנ"ך .
אך כיום לאחר כ-50 שנות פעילות אינטנסיבית החברה לחקר המקרא הצטמצמה מאוד וכוללת רק סניף בתל אביב.שבו ממשיכים לשמוע הרצאות בנושאי תנ"ך.
ברוך קפלינסקי הוא מזה שנים רבות יו"ר החברה והרוח החיה שבה. מזה שנים רבות הוא מארגן תחרות חיבורים בנושאי תנ"ך בבתי ספר שונים ונותן באופן אישי פרסים שונים לזוכים . בנוסף הוא מארגן את ההרצאות של החברה וגם טיולים בנושאי תנ"ך שבהם הוא משמש כ"מורה דרך " ומסביר את הקשר של השטחים שבהם מתנהל הטיול לתנ"ך באמצעות הידע העצום שלו .

יחזקיהו המלך ה - 14 לבית דוד ותקופתו / ברוך קפלינסקי

את הידע העצום הזה ניתן למצוא בסדרת הספרים ש"אברהם " הוא רק הרביעי שבה. לפני כן פרסם קפלינסקי ספרים מקבילים על המלך חזקיהו שפורסם ב-1990 (, " " 369 עמודים…) וספר על הנביא ירמיהו ותקופתו מ-1996 ( יצירה מונומנטלית של 736 עמודים ..) וספר שלישי ב-2002 "הביוגרפיה של שלמה המלך ותקופתו" . ( " רק " 630 עמודים ) ספר שהוא ככל הנראה הגדול השלם והמקיף ביותר שנכתב אי פעם על תקופתו ואישיות של שלמה. ( ב נוסף לאלה קפלינסקי גם ערך ופירסם ספר זכרון על  אנשי עיירתו בפולין  שהושמדו  בשואה)

מכל בחינה ספרים אלה הם יחידים במינם ומן הסתם יישארו במשך שנים רבות "המילה האחרונה " בנושאים שלהם .יצירות מונומנטליות ומסכמות אלה קשה למצוא להן מקבילה בשפה העברית או בשפות אחרות . ניתן אולי לחשוב על הספר בשלושה כרכים של אפרים צורף על "יוסף המשנה למלך מצרים" שהוא מקביל בדרך הטיפול של המחבר ביוסף בן יעקב ובתקופתו המשוערת אבל על מעט מאוד ספרים אחרים .. במידה רבה אלה הן עבודות סיכום , של כל מה שנצבר הן במחקר האקדמאי בעברית ( אבל פחות בשפות אחרות ) והן בדיונים בחברה לחקר התנ"ך על דמויות אלה ותקופתן וגם פרקים מיוחדים ומעניינים על הדרך שבה נראו בעיני דורות מאורחים וביצירות הספרות והאמנות שלהם . כל זה כתוב באהבה רבה לנושא שאותה מצליח המחבר להעביר גם לקוראים המרותקים לטקסט הרבה יותר מאקדמאים מומחים שלרוב מרצים על הנושא שלהם בצורה יבשה שמעניינת רק חוקרי מקרא אחרים ויודעי ח"ן. ומה שלא פחות חשוב גם בצורה בהירה ביותר שהופכת את הספרים לאידיאליים עבור תלמידים בבתי ספר. הבהירות אינה רק בתוכן הדברים אלא גם בצורתם. המחבר עשה כמיטב יכולתו כדי להקל על הקורא והטקס מלא בראשי פרקים מודגשים ,באיורים ( שחבל שלא צוין מקורם ) ובאינדקס רחב ומפורט ביותר.

בספרו הקודם על שלמה המלך קפלינסקי עוסק בפירוט רב בהיסטוריה של תקופת שלמה ( ושל תקופת דוד ) כפי שהיא מוכרת לנו מהמקרא ומרחיב מעבר לכך על חיי היום יום בימי שלמה ,נותן סקירות מפורטות ביותר על הצבא של שלמה על מדיניות החוץ והמנהל שלו ,על בית המקדש ועל ספרות החכמה שמיוחסת לו . מבין השיטין בולטת הערצה ואף ניתן לאמר אהבה לדמותו של המלך הקדום. קפלינסקי שם דגש על האלמנטים האקזוטיים ואף הרומנטיים במלכות שלמה ,כמו ביקורה של מלכת שבא וארץ אופיר, והוא מצליח להעביר אל הקורא את העניין העצום שהיה קיים בדמות של שלמה ושהיא שהפכה אותו לאורך אלפי שנים לדמות אהובה של בני עמים שונים מאתיופיה ( שם הוא נחשב לאבי השושלת המלכותית ביחד עם מלכת שבא ) וערב ועד אנגליה ( ששם הוא נחשב למייסד ארגון "הבונים החופשיים"). וכך הוא עושה גם בספרו הנוכחי על אברהם שבו הוא עוסק בשאלה
מתי בדיוק חי אברהם ( לדעתו בשנים שבין 2000 ל-1900 לפה"ס )ובשאלות נוספות כמו "האם הייתה לאברהם אורינטציה גיאוגרפית " ( לדעתו כן ) ועוסק ומסכם כל פרט הקשור לחיי אברהם המופיע במקרא וזאת בצורה ברורה ונעימה לעין . אמנם ניתוח מדעי של ממש אין כאן אבל זאת גם לא המטרה שהיא לעניין את הקורא בדמות המקראית ובעולמה כפי שהוא משתקף מהסיפור המקראי .

להלן ראיון קצר עם עו"ד ברוך קפלינסקי :
א.א. :מר קפלינסקי מה הסיבה שכתבת את הספרים האלה ?
קפלינסקי : כל האחים של סבי בפולין היו רבנים שכתבו ספרים גדולים ורק סבי היה סוחר ולא כתב . אני כל חיי הייתי עורך דין אבל לבסוף נכנס בי חיידק הכתיבה כנראה מגנים של כתיבה שירשתי מאותם רבנים בפולין אלא שאני בניגוד להם עוסק בתנ"ך .
א.א. מהספרים נראה שאתה השקעת מאמץ רב במחקר .
קפלינסקי :הספר הראשון על חזקיהו היה קל יחסית למחקר וכתיבה אבל הספרים על ירמיהו ושלמה דרשו הרבה מאמץ ומחקר ואלה ספרים עצומים בכמות העמודים בהם ..הספר על אברהם הוא כבר קצר יותר גם בגלל שמפאת הגיל כבר אינני יכול להשקיע את אותו מאמץ עצום שהשקעתי בספרים הקודמים .
א.א. ולמה בחרת דווקא בדמויות האלה חזקיהו ,ירמיהו שלמה ואברהם ?

קפלינסקי : התשובה פשוטה- אני אוהב את כולם הם אנשים חיים בשבילי אבל יותר מכולם אני אוהב את אברהם שניתן לאמר שאני מאוהב בו ממש.

סביר להניח שתחושת האהבה ההנאה הזאת מהאקזוטיות והקסם שבתקופות התנכיות הרחוקות היא שמשכה אנשים כה רבים אל העיסוק בתנ"ך ואל החברה לחקר התנ"ך ( דבר שאין להעלותו על הדעת בימינו כאשר התנ"ך נראה בעיני רבים כדבר "עבש " ומשעמם וגרוע מכל , דתי) ובכך קפלינסקי הוא המבטא המושלם של יחס האהבה לתנ"ך שכמעט בלתי אפשרי למצוא אותו אצל חוקרים אקדמאים
.אמנם סביר להניח שחוקרי התנ"ך יתייחסו בחשדנות מסוימת לספר זה. יש בין החדשנים בינהם שמטילים ספק בעצם קיומו של שלמה ובכל אופן בגדולתו כפי שהיא מתוארת במקרא ושאותה הם מייחסים בעיקר לכתיבתם של סופרים מאוחרים . הם יתלוננו שהמחבר מתעלם מהמחקרים הארכיאולוגיים החדשים ביותר בתחום שלא הצליחו למצוא עדויות לקיומו של אברהם , כמו גם על הדמויות האחרות שבהם עסק קפלינסקי כמו שלמה ,וכו' ניתן גם להעיר על כך שלא בתמונות של יצירות אמנות שבספר לא מצוינים שמות האמנים ולא ניתן להם קרדיט . אך לדעתי אין זה פוגם בקסמו של הספר שמצליח להעביר את הדמות של אברהם ה כפי שנראתה בעיני בני דורות רבים ושהפך לאחת הדמויות ההיסטוריות המפורסמות ביותר של כל הזמנים. .
ברוך קפלינסקי עוסק בימים אלה בהשלמת ספר חמישי בסדרה המונומנטלית שלו והפעם על חייו ותקופתו של שאול המלך אנו מחכים לכרך זה בעניין רב.

עידכון : מר ברוך קפלינסקי  נפטר בספטמבר 2008 .ספרו על שאול  המלך  אם כי הושלם לא יצא לאור.

עותקים של כל אחד   מארבעת מספריו המונומנטליים  אפשר לקבל חינם אין כסף

מבתו עדנה טלפון

0544625350

ומבנו ישראל קפלינסקי

amitk@zahav,net.il

קישורים רלבנטיים

נאומו של רבשקה בתעלת הברכה העליונה מאמר של ברוך קפלינסקי על ימי חזקיהו

על נהרות בבל :מאמר מאת ברוך קפלינסקי הדן בייחודו של מזמור קל"ז בתהילים ומתאר את תוכנו ואת משמעו לפי הרקע ההיסטורי לכתיבתו: חורבן ירושלים וגלות בבל