ארכיון תג: משה רבנו

הנוסעים הראשונים בזמן אל העבר

לרגל פתיחתו של עשור חדש אנו מסתכלים תמיד לעתיד.אני מעדיף להביט דווקא לעבר ובייתר דיוק לסופרים הראשונים שחשבו על מסעות בזמן לעבר ,.


מי לא מכיר את הנס כריסטיאן אנדרסן מחבר סיפורי האגדות הפופולארי ביותר מזה 150 שנה ?
הסופר הדני המפורסם ביותר של כל הזמנים מכל סוג ?
הסופר הסקנדינבי המפורסם ביותר בעולם ?
בימים אלו פורסם עליו גליון מיוחד  מספר 4 של כתב כתב העת "אורות "המוקדש ליצירות שונות של סופרים ישראליים המבוססים בדרך זאת או אחרת על יצירתו של אנדרסן. והגיליון הזה מראה עד כמה יש לסופר הדני מהמאה ה-19 השפעה עצומה על יוצרים שונים עד עצם היום הזה.
אם זאת היום אין קוראים רבים שיודעים שכמה מהאגדות הפחות ידועות שלו שלאמיתו של דבר אינן אגדות כלל ואינן מיועדות בכלל לילדים .אלו הם סיפורי פנטזיה טהורים ומעולים כמו היצירה הקלסית "מלכת השלג( ) 1845( ( על נערה שיוצאת למצוא את אהובה שניחטף בידי מלכת השלג המפחידה שהיא האב טיפוס של המכשפה מסיפורי נרניה ) נערת הקרח " ( 1861) , סיפור אימה על אישה על טבעית שחוטפת צעיר יפה תואר בשוויץ והופכת אותו לאהובה לנצח ).וישנם רבים אחרים.  

אבל רק מעטים מאוד יודעים שלאנדרסן יש זכות ראשונים על רעיון שבדרך כלל מזוהה עם מדע בדיוני דווקא ,רעיון המסע בזמן בעבר.

 לרוב נוהגים לייחס רעיון זה לסופר המדע הבדיוני הבריטי ה.ג.וולס בספרו "מכונת הזמן " מ-1895 שבעצם תיאר מסע בזמן לעתיד. אבל בסופו ישנה התייחסות ברורה גם למסע בזמן לעבר.

 אחרים מקדימים לסופר האמריקני מרק טוויין בספרו "ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור " (משנת 1889 ) שמתאר אדם מהווה המגיע בצורה מסתורית למאה השישית לספירה.

והמהדירים שבמהדירים שבין חוקרי ההיסטוריה של המדע הבדיוני נוהגים להזכיר שמות אחרים ידועים פחות שעסקו בכך לפני שני הסופרים הידועים הללו ובראשם צ'רלס דיקנס בסיפור הקלאסי "פזמון חג המולד ( משנת 1843 ) שכולל מסעות בזמן הן לעבר והן לעתיד באמצעות רוחות רפאים של חג המולד.
אבל הם כולם טועים.
הנס כרסטיאן אנדרסן ולא אחר הוא הוא ביחד עם המשורר הגרמני המפורסם גתה הממציא הגאה בספרות העולמית של רעיון המסע בזמן לעבר.  

באופן ספציפי אנדרסן יצר לראשונה בספרות  את רעיון מסע הזמן מההווה לעבר. וזכות היוצרים שלו היא כפולה, הוא כתב גם את הסיפור הראשון בנושא וגם את המחזה הראשון בנושא.

הנוסעים הקדומים אל העתיד.

צייר אהרון שבו. 
סיפורים על מסע בזמן לעתיד יש עוד מימי קדם
. דוגמה אחת מני רבות היא סיפור " חוני המעגל " הנמצא במדרשים על החכם המפורסם מימי המלכים החשמונאים שנרדם והתעורר כעבור עשרות שנים בעתיד ככל הנראה בימי השלטון הרומאי .

אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות.  
אמר לפניו: רבונו של עולם מי מעכב על ידך
אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד
לדרוש על כל  קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
אמר לפניו:: רבונו של עולם הראהו לי  
אמר לו :חזור לאחורך.
הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודעמה הן אומרים תשש כחו.
 כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך?
אמר להן: הלכה למשה מסיני," נתיישבה  דעתו ( של משה). .
חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא אמר לפניו:
רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי.
אמר לו: שתוק כך עלה במחשבה לפני ,
( גמרא במנחות (כט:):

יש גם מדרש ידוע  על משה רבנו שנסע בזמן 1300 שנה לעתיד לבקר בבית המדרש של רבי עקיבא והתפעל מחוכמתו של עקיבא שהוא עצמו אינו מבין את דבריו  כאשר הוא עוסק בתצורה שנתן משה מסיני בהומור מוצלח ומתוחכם מאין כמוהו .

ווישנם סיפורים נוספים מסוג זה בתרבויות שונות.  .
מסע בזמן לעתיד הוא רעיון שקל יחסית לחשוב עליו גם מאחר שאחרי הכל כולנו נוסעים בזמן לעתיד בכל רגע במהירות של 60 דקות בשעה .

אבל כנראה שרעיון המסע בזמן לעבר במקום לעתיד קשה הרבה יותר להעלות אותו על הדעת ולכתוב עליו.
.
מעין גרעין של הרעיון נמצא עוד בספר החיצוני של חנוך שמוצאו במאה השלישית או השנייה לפני הספירה שבו מלאך מספר לחנוך על מרד המלאכים שהתרחש דורות לפני זמנו וכנראה לוקח אותו לצפות בכך .בחלקים אחרים של הספר ובספרים אחרים על חנוך הוא מתאר את העתיד לבוא באחרית הימים וניתן לראות בכך תיאורים ראשוניים של מסע בזמן לעתיד. אולם כל אלו הם תיאורים לא ברורים ולא מפותחים של הרעיון הבסיסי.

הנוסע הראשון מהעבר לעבר

פאוסט
נראה שאת המסע "האמיתי" הראשון לעבר ניתן למצוא ביצירת המופת פאוסט חלק ב" של  גדול הסופרים הגרמנים  יואן וולפנג פון  גתה " שפורסמה  במלואה לראשונה בשנת 1832 רק לאחר מותו של גתה כדרישתו מאחר שהוא שיער שאיש לא יבין כהלכה את המחזה וידע שהקדים בו את זמנו.   ( אך מערכה רלבנטית מתוכו פורסמה עוד ב1827 ) .

 במסגרת המחזה הזה המכשף והמלומד איש המאה ה-16 פאוסט נוסע ביחד עם אדם מלאכותי "ההומונקולוס " כנראה בזמן לעבר או לעולם מקביל ( זה לא ברור בדיוק מה ) של יון הקדומה שבה האלים היוניים והיצורים המיתיים חיים וקיימים ביחד עם דמויות מפורסמות מההיסטוריה היוונית.
.שם הוא פוגש את הלנה מטרויה מנהל עימה מערכת יחסים והיא יולדת לו בן.

ההומונקולוס .אדם מלאכותי ביצירה של גתה "פאוסט"חלק ב'.

האם אכן מדובר כאן במסע בזמן אמיתי ? או העלאת הרוחות מהעבר שהן לא באמת קיימות ? זה לא ברור באמת וכך כנראה כיוון גתה .
רוב הקוראים והמבקרים של "פאוסט " שיערו שהמדובר במשהו אליגורי המתרחש ב"עולם המתים " ולא "באמת " במסע בזמן ליון הקדומה אבל נראה שגתה אכן חשב על מסע בזמן לעבר כדרך ליצור מחדש את העולם היווני הקלאסי אבל העדיף לא להפוך זאת לברור מידי אולי  מתוך ההנחה שהקוראים  בני זמנו  פשוט לא יבינו למה הוא מתכוון.

 וזאת מאחר שהוא תיאר סוג של מסע שמעולם לא תואר בספרות לפניו. .

.
גתה התבסס בסיפורו על סיפורים קדומים על פאוסט מתקופת הרנסאנס והמחזה הידוע של כריסטופר מארלו,ואלו מצידם התבססו על סיפורים נוצריים מהמאות הראשונות לספירה על המכשף השומרוני שמעון מאגוס שהיווה מעין דמות מודל לפאוסט של הרנסאנס וגם עליו סופר שגילה גלגול  של  הלנה היפה מטרויה .

כמובן סיפורים אלו נמצאים עוד בתנ"ך בסיפור העלאת רוחו מהאוב של שמואל הנביא בידי בעלת  אוב בשירות המלך שאול.

אפשר   למצוא משהו דומה ואצל המשורר היווני הקדמון  הומרוס באודיסאה ו שאצלו הגיבור היווני אודיסאוס פוגש  בשער עולם המתים את רוחותיהם  של ידידים שונים שמתו.

 אפילו בעלילות גלגמש הבבלי שקודם לכולם כאפוס הקדום ביותר שבו מועלת מהאוב רוחו של אנקידו המת.
בכל אלו סיפורים שבהם יש גרעין של מסע בזמן האפשרות להביא דמויות מהעבר להווה.

 אלא שבאף אחד מהם אין את קפיצת המדרגה,קפיצת המחשבה ,  שאותה ביצע גתה ששלח ישירות  את פאוסט מהמאה ה16  בגופו אל העולם של יוון העתיקה על מנת לתקשר שם עם הדמויות השונות בסביבתן שלהם .  
אלא שכאמור גם גתה לא העז לכתוב על הנושא בצורה ברורה ומפורשת . את הסיפור אפשר לתאר באותה המידה  כמסע לעולם מקביל המתקיים לצד עולמנו ולא בהכרך כמסע בזמן "אמיתי".

הנוסע הראשון מההווה לעבר

הראשון  שחשב וכתב בצורה ברורה על מסע בזמן של אדם מההווה לעבר היה  הנס כריסטיאן אנדרסן במחצית הראשונה של המאה ה-19.
אנדרסן כתב תחילה על מסע בזמן לעתיד בספר הראשון שפירסם ושהביא לו הצלחה.

 

מסע ברגל לאמגאר ( 1829) סיפור מסע פנטסטי של משורר בן דמותו של אנדרסן שבעת מסע לילי  בליל "הסילבסטר"  הלילה  האחרון של שנת 1828 המסתיים ביום הראשון של שנת 1829  עובר כל מיני הרפתקאות פנטסטיות :הוא פוגש את המוזה של השירה ,הוא פוגש את פטרוס הקדוש ולוקח ממנו את המשקפיים שלו ובעזרתם רואה דברים נסתרים משאר בני האדם, הוא פוגש בבן אלמוות היהודי הנודד אחשורוש ומקבל ממנו מגפיים של "קפיצת הדרך ", הוא פוגש בחייזר ענק שהוא בעצם גמד בעצמו בכוכב סיריוס , והוא נוסע בזמן שלוש מאות שנה בעתיד לשנת 2129.

 בסיפור זה ניכר לראשונה העניין של אנדרסן במסע בזמן.אבל בכך הוא לא חידש באמת מסע בזמן לעתיד כאמור ,הוא נושא שהיה מוכר מזה אלפי שנים .

.אנדרסן חזר אל העתיד בסיפור מדעי בדיוני בשם "בעוד 1000 שנה" ( 1852)
שבו חזה את עידן התיירות המודרני ואת התיירים האמריקניים המסתובבים להם ברחבי העולם בכדורים פורחים ב"יבשת הישנה " הלא היא אירופה אם כי הוא טעה לגבי כלי הטייס שבהם ישתמשו והיה שמרני מידי בהערכת הזמן שלו למתי זה יתרחש ( הוא היה צריך להוריד רק אפס אחד והיה נמצא כמתאר בדייקנות רבה את העתיד הקרוב לתקופתו ) .

המסע הראשון  מההווה לעבר

כמה שנים לפנ כן, אנדרסן היה האדם הראשון אי פעם שחיבר סיפור על מסע בזמן מההווה לעבר. וככל הנראה אנדרסן היה הראשון שחשב על כך או בכל אופן כתב על כך בסיפור אותו פירסם במאי 1838 בשם "ערדלי המזל " ( סיפור אותו ניתן למצוא בקובץ בשם זה בעברית ).
בסיפור מסופר על ערדליים מכושפות שמסוגלות לספק ללובש אותם את כל מבוקשו אם כי המבקש תמיד מוצא שעדיף היה לו אילולא ביקש את המשאלה המסוימת .. ואחד מלובשי הערדליים הוא אדם מכובד החולם לחיות בקופנהגן של המאה ה-16 בימי המלך הנס שהייתה בעיניו תור של זהב של גדולה וגבורה לעומת המאה ה-19 המנוונת והוא מתווכח בסיפור עם אנשים שטועני שדווקא המאה ה19 היא טובה יותר . , הערדליים אכן לוקחות אותו למסע בזמן בתקופה זאת שמתגלה כשונה מאוד מתור הזהב שאותו דימיין וכברברית לחלוטין והנוסע בזמן המבוהל מחליט שאחרי הכל הוא מעדיף את המאה ה ה19 הנוחה יותר ופרימיטיבית פחות ומוחזר לתקופתו.
המשתמש הבא בערדליים נלקח למסע בחלל אל הירח ומגלה שם יצורים אינטליגנטיים.

וזהו סיפור המסע בזמן הראשון   מההווה  לעבר.

המסע התיאטרלי הראשון לעבר.

אנדרסן בבירור  חשב על ואריאציות שונות ומגוונות של הנושא הבסיסי.

 ישנם אלמנטים של מסע בזמן גם בסיפור "גן העדן "( שפורסם במקביל עם"ערדלי המזל " ב-1838)
שבו נסיך המחפש כל חייו אחר גן העדן ומוצא אותו מגלה בו סצינות מאירועים היסטוריים שונים כמו סיפור אדם וחוה וסולם יעקוב שממשיכים להתקיים כמעין סרטים בגן העדן שהונצחו שם בידי הזמן עצמו .

כמה שנים מאוחר יותר אנדרסן הכניס את נושא המסע בזמן גם לדרמה התיאטרונית.

 ( פאוסט חלק ב'  של גתה הוא טכנית מחזה ,אבל הוא הועלה על הבמה לעיתים נדירות ביותר אם בכלל ).

צעד בדרך היה בפברואר 1844 כאשר הוא העלה על הבמה באנונימיות מחזה בשם "חלומות המלך " מחזה היסטורי על חיי המלך הדני כריסטיאן השני מהמאה ה-16 שהעלה על הבמה כ"פלאש באקים " את חלומותיו של המלך הכלוא בטירה בידי יריבים על עברו,על פגישתו הראשונה עם פילגשו האהובה בעיר ברגן ונזכר בהרעלתה בקופנהגן שנים לאחר מכן כסוג של מסע בזמן מנטלי.
בהחלט ייתכן שגם בהעלאת "פלאש באקים " על הבמה כחלק אינטגרלי מהעלילה המתרחשת בזמן אחר היה אנדרסן הראשון אי פעם.
מבחינתנו זאת הייתה רק ההקדמה למחזה הראשון שעסק במסע בזמן "אמיתי " לעבר."פריחת האושר " שהוצג על הבמה בדיוק שנה לאחר מכן בפברואר 1845 ולא זכה להצלחה .

הוא הועלה רק שש פעמים על הבמה וירד .איש לא שם לב בזמן אמיתי לרעיון המיוחד במינו שהוצג בו.  איש לא קלט באמת את הייחודיות והראשוניות שבו.
הייתה זאת הצגת "פיות" בסגנון סיפורי המעשיות המפורסמים שלו.במרכזה עומד יערן בשם הנריק שאינו מרוצה מחייו בהווה כיערן. באמצעות פנינה מכושפת של ה"אלפים " גזע אגדי הוא נלקח אל העבר אל דנמרק במאה ה-18 ובימי הביניים ומוצא את עצמו חי בתוך גופם של דמויות היסטוריות ידועות. תחילה הוא מוצא את עצמו בגופו של המשורר הדני מהמאה ה-18 ג'ונתן אואלד ולאחר מכן בימי הביניים בגופו של הנסיך בוריס בטירתו של המלך ולדמר. אלא שבניגוד לציפיותיו הוא אינו נהנה מהחוויה הוא סובל מעינוייו הנפשיים של המשורר ומהעינויים הפיזיים שאותם עובר הנסיך שמגיע לסוף טראגי ומגיע למסקנה שאחרי הכל ההווה הפרוזאי של היער בדנמרק של המאה ה-19 עדיף על כל תקופה רומנטית בעבר.
מסר מקביל למעשה לזה של "ערדלי המזל " שאותו פירסם אנדררסן  7 שנים קודם לכן.
מבקר התיאטרון  הידוע של התקופה וידידו של אנדרסן, הילברג, האשים את אנדרסן שהמחזה הנ"ל הוא פלגיאט של מחזה שהוא הילברג  כתב בעצמו  על נושא דומה אלא שהוא מצא שהנושא של המסע האמיתי בזמן ( ולא באמצעות חלום כפי שהיה במחזה שלו  ) הוא "אבסורד מוחלט".

 גם הקהל מצא את המחזה עם המסע בזמן שבו בלתי מובן לחלוטין.

 המחזה המוזר נכשל ונשכח. בהחלט אפשר לאמר שאנדרסן"הקדים " עימו את זמנו. .

אנדרסן חזר שנים מאוחר יותר שוב לנושא המסע בזמן בסיפור שלו שהוא אולי החביב עלי ביותר "בתו של מלך הביצה " ( 1858) אם כי הוא אינו ידוע ביותר.
זהו סיפור פנטזיה שאינו מיועד כלל לילדים,סיפור  אימה כמעט.

 זהו סיפורה של בת מלך מצריים שמגיעה במסווה של ברבור לביצה בדניה בימי הויקינגים נחטפת בידי מלך הביצה המפלצתי ( הקטע הזה נראה כאילו הוא לקוח מסרט אימה ואינו מה שאנו מצפים מאגדה של אנדרסן ) ונאנסת על ידיו ויולדת ילדה שהיא יפיפייה מרשעת ואכזרית ביום וצפרדע מכוערת וטובת לב בלילה. הנערה נילקחת בידי כומר נוצרי אמיץ ומוצאת נסיך יפה הרשע ובסיום הסיפור הבלתי נשכח והבלתי צפוי לחלוטין הנערה הולכת לרגע בעת חתונתה עם רוחו של הכומר לגן העדן רק לרגע .וכשהיא חוזרת מגלה שחלפו מאות שנים והארמון שאותו עזבה רק לפני כמה דקות השתנה לחלוטין היא .מגלה שכל מי שהיכירה מת בעבר הרחוק והיא עצמה מתפוררת והופכת לאבק.
בכך חוזר אנדרסן על מוטיב ידוע מהאגדות שהזמן בארץ הפיות שונה מזה שבזמן בעולמם של בני האדם ואנשים שנחטפו בידי הפיות וחוזרים כעבור שנה שנתיים מבחינתם מגלים שעשרות ומאות שנים חלפו בביתם..
בהחלט אין כאן את קפיצת המחשבה הדרמטית והאקראית שהייתה ב"ערדלי המזל " שבו דימיין אנדרסן לראשונה את רעיון המסע לעבר.
אבל הסיפור מראה את המשך עניינו ברעיון של נסיעות לתקופות אחרות.

המתחרים

מוזר אבל כמעט בו בזמן שאנדרסן חשב על מסע בזמן לעבר עבור התיאטרון חשבו על כך גם שלושה סופרים אחרים באנגליה ובארה"ב ,כאילו ויבראציות של מחשבות על הנושא היגיעו לכיוונים שונים.
לכאורה בדיוק באותה השנה שבה פירסם אנדרסן את סיפורו זה הופיע הסיפור הראשון באנגלית שעוסק גם הוא במסע בזמן לעבר , ולכאורה איך שהוא שני המחברים בדניה ובאנגליה חשבו במקביל לראשונה על הרעיון של נסיעה בזמן מאות שנים לעבר. .

File:Far boundries.jpg
על פי אנתולוגיה בשם Far Boundaries (1951, של סיפורי מדע בדיוני קדומים שאותה ערך הסופר והעורך הידוע אוגוסט דרלט ב יוני -1838 הופיע במגזין אירי The Dublin University Magazine: A Literary and Political Journal‏
סיפור בשם Missing One's Coach: An Anachronism, שנכתב בידי מחבר אנונימי ( אולי מחבר סיפורי הרוחות והאימה המפורסם שרידן לה פנו שהירבה לפרסם אז במגזין שהתפרסם מאז בסיפור הערפדים שלו "קארמילה " ?) שבו המספר הולך לישון תחת עץ בהווה של אוגוסט 1837 ומוצא את עצמו אלף שנים בעבר  במאה התשיעית לספירה בימיו של הכומר והסופר המפורסם בדה ורביליס  ומבקר במנזר שלו לפני שהוא מוצא את עצמו שוב באופן פתאומי לחלוטין תחת העץ בהווה ומגלה שהוא החמיץ את המרכבה שהייתה אמורה לקחת אותו. .
.ייתכן בהחלט שהסיפור מתאר חלום ולא אירוע "אמיתי " .
בכל אופן סיפור זה  מוצג בויקיפדיה באינטרנט על פי עדותו של דרלט כסיפור המסע בזמן הראשון לעבר שהופיע לראשונה במגזין ספרותי זה.  
על פי הביבליוגרף של ספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני הקדומה Everett f. Bleiler  הסיפור הנ"ל הופיע לראשונה ב-1843   בקובץ  סיפורים בשם:

 THE STORY -TELLER OR TABEL BOOK OF POPULAR LITERATURE

כרגע ידוע שאנדרסן הקדים את הסיפור האנונימי הזה  עם הנושא הזה בחודש אחד !  ובכל מקרה ברור שהסיפור האנונימי הנ"ל נשכח לחלוטין עד 1951 בניגוד לסיפורו של אנדרסן שתורגם לשפות שונות.

 

הנוסע הראשון לעבר ולעתיד

באותה שנה 1843 וליתר דיוק בחודש דצמבר הופיע גם סיפור מפורסם לעין ערוך יותר על מסע בזמן לעבר "פזמון חג המולד "  של צ'רלס דיקנס שבו הגיבור סקרוג' נלקח לעבר בידי רוח חג המולד של העבר. הוא גם נלקח לעתיד לצפות באירועי העתיד .וכך סיפור זה  הוא הדוגמה הראשונה של מסע בזמן המתרחש בשני הכיוונים .

אלא שהגיבור רק יכול לצפות באירועים של העבר ולא להתערב בהם ולא לתקשד עם האנשים של העבר והעתיד ,כך שניתן לקרוא לזה גם סיפור של "חיזיון " או מסע בזמן מנטלי ולא מסע בזמן "אמיתי".

 

עוד נוסע בזמן לעבר.

ובמארס או באפריל 1844 חודש -חודשיים לאחר שהוצג המחזה הראשון של אנדרסן בנושא פורסם לראשונה בעיתון בארה"ב  הסיפור ATale of the Ragged Mountains של מחבר סיפורי האימה המפורסם והיוצר של ז'אנר הספרות הבלשית, אדגר אלן פו

(  הסיפור תורגם לעברית בידי אהרון אמיר בשם "סיפור הר-הגבנון " והופיע ב"סיפורים –כל סיפורי אדגר אלן פו ספר שני " בהוצאת מחברות לספרות ,1950 .ושוב בקובץ "חיפושית הזהב ועוד סיפורים " באותה ההוצאה מ-.1966

אהרון אמיר תרגם לעברית גם את"ערדלי המזל " של אנדרסן בקובץ סיפורים בשם זה הוצאת זמורה ביתן ,1978. )

 הסיפור תיאר את סיפורו של אדם שייתכן שביצע מסע בזמן לעבר לקרב שהתחולל  בהודו  במאה ה- 18 ושאותו הוא יכול לתאר בהווה בפרטי פרטים. .

אמנם בסיום הסיפור המסקנה הסופית בנושא זה נשארת לא ברורה וייתכן גם שהאיש זוכר גילגול קודם.
אבל לקורא הזה לפחות ברור שפו אכן חשב על מסע "אמיתי " בזמן.
פו בבירור כתב את הסיפור בממש במקביל לאנדרסן שכתב בדיוק באותו הזמן את מחזהו על נושא דומה.ויש הטוענים שהוא ביסס את הסיפור בחלקו על חוויות שעבר כשהיה סטודנט באוניברסיטת וירג'יניה.
כך שיש לנו כאן מקרה מעניין שבו ארבעה מחברים שונים שלושה מהם ידועים מאוד מאז חושבים וכותבים על נושא דומה "מסע בזמן מההווה לעבר " שאיש לא עסק בו בדפוס לפניהם ממש במקביל זה לזה בשנת 1842-1843 .
צירוף המקרים כאן הוא אכן מדהים. ולא ניתן לתמוה האם היו כאן "ויברציות " שעברו איך שהוא מסופר אחד ( ככל הנראה אנדרסן שעד כמה שידוע לנו חשב על זה לפני כל השאר ושעד כמה שידוע לי סיפורו הנ"ל עוד לא תורגם ב-1842 לאנגלית ) לאחרים …
[edgarallanpoe.jpg]

למה אנדרסן?

למה דווקא הוא היה מכל הסופרים והמחזאים האדם הראשון שחשב ברצינות ובפרטנות על מסע בזמן מההווה לעבר בדפוס ועל הבמה ?
דומה שבסיפורו "ערדלי המזל " אנדרסן החל לדמיין לראשונה ובצורה בסיסית ועוברית מאוד את האפשרות של "היסטוריה חלופית " שבה חיי האדם יתרחשו מחדש בצורה טובה יותר אם רק יוכל להגיע לעבר ואולי לשנות בו משהו,נושא שמאז הפך לפופולארי מאוד בספרות. וככל הנראה הייתה לכך משמעות אישית מאוד עבורו..
אולי אפשר להסביר זאת בכך שאנדרסן חשב שוב ושוב על סיפור חייו שלו וגילגל אותו שוב ושוב במוחו. . הוא כתב לא פחות משלושה אוטוביוגרפיות שונות ,אולי יותר מכל סופר אחר בהיסטוריה ( לא הרבה אנשים יהיו מוכנים לכתוב שוב ושוב בפרטנות את סיפור חייהם כפי שעשה אנדרסן ) .
מתקבל מאוד על הדעת שדווקא איש זה שמבחינות רבות היה מאוכזב מחייו חסרי אהבת האישה אם כי היו מלאים בהצלחות תרבותיות ופרסום עולמי חשב ללא הרף איך היו חייו יכולים היו להשתנות לטובה או לרעה אילו רק איזה אירוע בהם היה מתרחש בצורה שונה או אם היה מוצא את עצמו בגוף אחר של אדם אחר בתקופה אחרת …. ואולי כך היגיע לבסוף לרעיון המסע בזמן לעבר. והכניס אותו לספרות העולמית.

. The true time line of the time travel to the past stories   קו הזמן של סיפורי המסע בזמן לעבר 1832  

Faust: The Second Part

by

Johann Wolfgang von Goethe

פאוסט חלק ב'  

מאת יואן וולפנג פון גתה ( קטע מהיצירה הופיע עוד ב1827)

1838

The Goloshes of Fortune

ערדלי המזל

 מאת הנס כריסטיאן אנדרסן

1843

Missing One's Coach: An Anachronism

by Anonumus

סיפור מאת  מחבר אנונימי

הופיע לראשונה ב"THE STORY -TELLER OR TABEL BOOK OF POPULAR LITERATURE

דצמבר 1843

 

 A Christmas Carol

 מאת צ'רלס דיקנס

1844

A Tale of the Ragged Mountains

מאת אדגר אלן פו

1845

Lykkens Blomst (The flower of happiness). Magic comedy in two acts

. מאת הנס  כריסטיאן אנדרסן .

ראו גםגיליון המגזין "אורות " על הנס כריסטיאן אנדרסן

תולדותיו של רעיון המסע בזמן כפי שהן מופיעות בויקיפדיה באנגלית ( הזהרה המאמר הוא שגוי בחלקו ויש להתייחס אליו בספקנות גדולה כפי שמראה מאמר זה)  

בואו ניפגש לפני מאה שנה :אהרון האופטמן על מסעות בזמן

הנס כריסטיאן אנדרסן :גירסת היקום החלופי

אנדרסן בויקיפדיה

האתר של צבי הראל על אנדרסן

הספר "מסע ברגל לאמאגר"

המחזה  "מסע ברגל לאמאגר"

"ערדלי המזל " סיפור המסע בזמן  מההוה לעבר הראשון

עוד מאמרים על מסעות בזמן לעבר

מנהרה דרך הזמן

מסע בזמן בתקציב אפס

מנהרת הזמן של רמת אילן

המסע הנצחי במנהרת הזמן

את והב בסופה

  עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.

במדבר כא יד

במשך זמן מה פורסמה באתר זה סדרה של מאמרים על הספרים האבודים של המקרא .

וכעת למאמר "הקלימאקס " של הסדרה שהוא גם המאמר המסיים של טרילוגית המאמרים על המכשף בלעם בן בעור שהראשון בהם נכתב בידי  חיים מזר והשני בידי אלי אשד.

וכך גם המאמר הזה שנתב בידי אלי אשד.

 והפעם נעסוק  בספר המסתורי מכל שלא נכנס למקרא "ספר מלחמות ה' "הספר היחיד שאותו טרחה התורה לצטט בשמו.ושאותו טרחו דורות מאוחרים להשמיד ומסיבות טובות מאוד.
הזהרה :המאמר זה ישנם כמה רעיונות שעלולים להתגלות כמבעיתים וקשים לעיכול כמיוחד לאנשים שהם מאמינים אדוקים .
ראו הוזהרתם!!!!

חלק א' בסדרה

המכשף בלעם  מאת חיים מזר

חלק ב' בסדרה :הספר האבוד של בלעם  מאת אלי אשד

אהרון אמיר ,איש התנועה "הכנענית ".

כאשר קיימתי פעם שיחה עם המשורר והמתרגם  המנוח איש התנועה "הכנענית "אהרון אמיר  ,שאלתי אותו שאלה סתמית איזה ספר שהוא לא קרא הוא היה רוצה לקרוא יותר מכל .
נדהמתי מהתשובה המהירה שהוא נתן כאילו הוא כבר חשב בעצמו על השאלה וכבר ענה עליה לעצמו עוד לפני שנים רבות :
הוא אמר :יותר מכל ספר אחר הייתי רוצה לקרוא את ספר מלחמות ה' שמוזכר ומצוטט בספר "במדבר" בתורה..
"מדוע הספר הזה דווקא ?
אמיר : משום שזה היה ספר המיתולוגיה העברי הגדול והחשוב מכולם.ואיך אנחנו יודעים את זה? משום שהוא מוזכר בתורה.שים לב התורה שעל פי המסורת הייתה קיימת כבר לפני בריאת העולם ,שהיא ספר היסוד של היהדות והנצרות , לא מאזכרת בשמו שום ספר אחר שממנו היא טורחת לצטט ,לצטט שווה בנפשך, רק את הספר הזה.
הספר ההוא תיאר את האלוהים לא כמו הדמות החלושה והחיוורת והמסורסת שמוצגת בתנ"ך היהודי אלא כפי שראו אותו העברים הקדמונים כלוחם עז ואכזר היוצא להילחם נגד אויביו המפלצתיים על מנת להגן על היקום כולו. 
הדבר המדהים הוא , שההיגיון אומר שאותם עורכים יהודיים של התורה עזרא הסופר וכל אותם ברנשים שטענו שהם צאצאי העברים הקדומים , בגלות בבל , היו צריכים למחוק כל זכר לספר הזה כפי שמן הסתם עשו לספרים רבים אחרים ,,אבל איך שהוא אפילו הם לא יכלו להכריח את עצמם.
הם השאירו משפט אחד יפהפה וסתום לחלוטין ,ובמכוון כציטוט.
למה זאת שאלה טובה.גם אני שאלתי את עצמי ואין לי תשובה.
עכשיו לך תחשוב מה היה בספר שממנו הם הוציאו את המשפט האחד הזה. מן הסתם כל אותם סיפורים שרק נרמזים בתנ"ך במדרשים על המאבקים של האל בזמן הבריאה עם מפלצות ימיות ואחרות ,היו כולם שם בספר הזה. ומי יודע מה עוד.
אולי ההיסטוריה והגנאלוגיה של האל ?
אולי תיאור של בני משפחתו ידידיו ואויביו,של ילדותו והתבגרותו ?
במשך שנים חשבתי על מה יכול היה להיות בספר הזה. דיברתי עליו בבתי קפה עם יונתן רטוש ועם עמוס קינן. שכל אחד מהם גם הוא היה מוקסם בידי אותו ספר אבוד . והיו דיבורים בטלים על כך שאולי נכתוב אותו בעצמנו מחדש ונשחזר אותו על פי הלוחות שנתגלו באוגרית ובמקומות אחרים. אבל כמובן זה לא יצא לפועל..
אבל איפה שהוא ביצירות של כל אחד מאיתנו תמצא רמזים לספר האבוד הזה. "

אז מה באמת היה באותו "ספר מלחמות ה'" שהקסים כל כך את אנשי התנועה "הכנענית" ?

הפרשנויות

אזור נחל ארנון, על פי חלק מהפרשנים, זהו מיקומן של הערים והב וסופה המקראיות.

מִשָּׁם, נָסָעוּ, וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמרִי: כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב, בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי. יד עַל-כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמת יְהוָה: אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן. טו וְאֶשֶׁד, הַנְּחָלִים, אֲשֶׁר נָטָה, לְשֶׁבֶת עָר; וְנִשְׁעַן, לִגְבוּל מוֹאָב. טז

"ספר מלחמות ה' " הוא הספר היחיד שציטוט ממנו מובא בתורה עם שם הספר המצוטט .דבר  שמראה על חשיבותו העצומה. אלא שהקטע המובא הוא מצונזר לחלוטין בצורה שאין למצוא כמוה לגבי שום קטע אחר בתנ"ך .
הקטע המצונזר הנמצא במסגרת תיאור של מסעותיהם של בני ישראל במדבר ומלחמותיהם בעמים שונים , הוא מובאה שירית סתומה וקטועה המיוסדת על משקל משולש ( שלוש הטעמות לחלקי החרוז) .הפסוק כולל רק מושא ומשום מה חסרים בו הנושא והנשוא . .

.במקבילה הכרונולוגית של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו  לקטע הספציפי הזה מ"במדבר" בספרו "קדמוניות היהודים" אין שום התייחסות לספר זה.בפסוקים הקודמים לפסוק זה מתחילת הפרק ועד לפסוק 13 מתוארת סדרה של קרבות .מפסוק 15 עד סוף הפרק מתוארת סדרה נוספת של קרבות ואין לאחריהן פסוק מסכם המזכיר ספר זה.למה?

אפילו הכותרת היא מוזרה .כותרת כמו "ספר מלחמות ה" היא לכאורה  כותרת מחייבת. האל אינו מפסיד במלחמות והרי בפסוק א' המתחיל את הקטע נאמר במפורש שבני ישראל הפסידו וחלקם נלקחו בשבי. אם כך למה מייחסים כישלון צבאי לאלוהים?

בפסוק 14 מופיעה המילה "והב" ובהמשך מופיעה המילה "ארנון".מכאן יכולה להתבקש המסקנה ש"והב" הוא שם של מקום. הרושם המתקבל הוא שמקום זה הוא הראשון מתוך סדרה של קרבות בהם הם התנהלו והארנון הוא המקום האחרון. המילה "והב" אינה מופיעה בתחילת הפרק. המילה הבאה בעקבותיה היא "בסופה",מה שיכול להעיד על אופי הקרב ולגבי הארנון אין שום התייחסות תיאורית. באשר לארנון מופיעה לפניה המילה "נחלים" בלשון רבים.האם התנהלו קרבות ליד נחלים נוספים?

ממה שאפשר להבין מהקטע לכאורה ( ורק לכאורה שכן הדברים הם סתומים וככל הנראה במכוון בידי  העורך ) "והב" הוא שם מקום שנכבש בסופה .כן כבשו בני בני ישראל את נחל ארנון ויובליו ( הנחלים ארנון ") ואת אשד הנחלים ליד העי ער,בירת מואב אשר מדרום לארנון .
לכאורה אם כך נראה כי הקטע לקוח מפרשת עלילה ארוכה שבה תוארו מלחמות ישראל בגלילות עבר הירדן בכלל ובערבות מואב בפרט .וספר "מלחמות ה' הוא ספר מלחמות ישראל עמו הנבחר של ה' על סף הכניסה לארץ המובטחת ואולי אף לאחר שלבי הכיבוש וההתנחלות.
אבל כל הפרשנות הזאת היא בעייתית את כל זה אפשר להבין רק מהמיקום של הקטע בטקסט של התורה ,לא מהטקסט עצמו שהוא חתום וסתום לחלוטין וייתכן שאין לו קשר נושאי לכל הפסוקים שמקיפים אותו.
תהיות אלה מעלות את האפשרות שפרק זה הוא אסופת קטעים מתוך איזו שהיא עדות היסטורית או מיתולוגית כתובה שהועלתה על הכתב ובה תיאור מפורט של קרבות .במהלך ההיסטוריה נעשו העתקות רבות העתקה מתוך העתקה ובשל כך נשמטו מילים שונות. מסיבות לא ידועות ,אולי גם תיאולוגיות,מי שהביא בפרק זה מובאות אלה החליט לקרוא למקור "ספר מלחמות יהווה".

מה היה שם ?

אז מה היה אותו ספר מלחמות ה' ?
תעלומה שלאורך הדורות פרשנים שונים ניסו לפתור אותה עם הצעות שונות ומשונות.
היו שזיהו את הספר הזה עם "ספר הישר" המוזכר גם הוא במקרא ולא השתמר גם הוא וראו בו שירה עלילה ישראלית לאומית קדומה שמקורה בימי השופטים או קודם לכן שנחתמה בימי דוד או שלמה.
על פי תרגום ירושלמי ויונתן בן עוזיאל "זה ספר ואלה שמות שבו כתוב המלחמה שעשה הקדוש ברוך הוא עם המצרים והמלחמה שעל הים ".
הפרשן והמשורר אברהם אבן עזרא קבע "ספר היה בפני עצמו ושם כתוב מלחמות ה'בעבור יראיו ,ויתכן שהיה מימי אברהם ,כי ספרים רבים אבדו ואינם נמצאים אצלנו ,כדברי נתן ועדו ודברי הימים למלכי ישראל ושירת שלמה ומשליו.

 
מפרשים אחרים לא היססו לאמר שאולי היה "ספר מלחמות ה' םפר לא יהודי ממהותו .
יצחק אברבנאל חשב ש "ספר מלחמות ה' ספר היה בין האומות .נכתבו בו כל המלחמות אשר קרו בכל האר. ,ויחסום אל השם כי הכל מאתו ומידו . "( פירוש אברבנאל לבמדבר כא ,י)
הפרשן רבי שמואל צרצה הביא את דעתו של רבי דוד בן ביליא כי "ספר מלחמות ה' הוא כינוי לספר משפטי כוכבים ( רבי שמואל צרצה "מקור חיים לבמדבר כא, יד )
בפרוש אחר של חזקוני ספר מלחמות ה' היה "כמו ספר דברי הימים שהיו כותבים בו המלחמות והנצחונין שבין אומה לאומה.".
חוקרים מודרניים חשבו שהספר כלל שירי עלילה מזמן הנדודים במדבר מלחמות ישראל לפני כיבוש ארץ כנען מערבית לירדן ומלחמות הכבוש של הארץ בימי יהושע והשופטים שתיארו את גבורות אלוהי ישראל במלחמות עמו.

 

שירי כישוף

היו חוקרים שניסו לקבוע איזה חטיבות ספרותיות בתנ"ך נלקחו מספר מלחמות ה' על פי תוכנן או על פי המקצב המיוחד שלהן . הם חשבו שמספר זה נלקחו מלבד מה שמופיע בבמדבר כא קטעים אחרים שמקורם לא צוטט כמו שירת הים ( שמות טו כ ) ששם מוזכר ה' כ"איש מלחמה ה' שמו "( קללת עמלק ( שמות יז ,טז) שירת הארון ( ( במדבר יר לה –לו ) חלקים מברכת יעקב ( בראשית מט ג-כז ) ומברכת משה ( דברים לג ו-כט ) וחלקים משירת דבורה בספר שופטים או כולה .
לכל השירים האלו יש מאפיינים מיוחדים במינם .אין המדובר ב"שירים ספרותיים "סתם .אלא המדובר בשירי קללה או ברכה שבבירור יש להם משמעות מאגית ונעימות של השבעות וכישוף כפי שהיה מקובל בשירה טקסית קדומה. .המשורר ביצירות אלו שהוא כנראה גם מכשף מעוניין להעביר דרכם קללה או ברכה לבני עם או קבוצה או שבט מסויימים ,מסר שאמור בהחלט להשפיע על בני אותו עם, קבוצה או שבט מסויימים לחיוב או לשלילה בעתיד הלא רחוק.
עם המשורר של אחד או יותר מהשירים הנ"ל ואולי של כולם הוא גם המחבר של ספר מלחמות ה' ?

המושלים

.. עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן; תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, עִיר סִיחוֹן.
כח כִּי-אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן: אָכְלָה עָר מוֹאָב, בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.
כט אוֹי-לְךָ מוֹאָב, אָבַדְתָּ עַם-כְּמוֹשׁ; נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית, לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.
במדבר כא כח-כט
באותו הפרק כ"א משולב קטע נוסף משיר עלילה אחר כנראה אבל אולי מאותו הספר מלחמות ה' .זהו קטע ארוך ושלם יותר מהראשון אבל הפעם לא מצויין שם מקורו.
לעומת זאת מצויין שם מחבריו.

אלו הם המושלים.
"ועל כן ימרו המושלים " …
מעניין שציטוטים משירת המושלים ניתן למצוא בכתבי הנביא ירמיהו שמן הסתם היכיר את "ספר שירי המושלים "מה שלא היה שמו , וכנראה גם הנביא ישעיהו השתמש בספר קדום זה כמצע ובסיס לכתיבת נבואותיו שעבורן לקח קטעים מהספר הקדום.
בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְד֖וּ מִכּחַ נָסִים כִּי־אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה֙ מִבּין סִיחוֹן וַתּאכַל֙ פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקד בְּנֵי שָׁאֽוֹן׃
מו אוֹ־ לְךָ֣ מוֹאָב אָבַד עַם־כְּמוֹשׁ כִּי־לֻקְּחוּ בָנֶיךָ֙ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיֽה׃
ירמיהו מז
הרמב"ן רבי משה בן נחמן קבע  :ובדרך הפשט בספר מלחמות ה' שהיו בדורות ההם אנשים חכמים ונבונים כותבים ספר ( סיפורי ?) המלחמות הגדולות .ובעלי הסזפרים היו נקראים "מושלים " שנושאים בהם משלים ומליצות,והניצחונות הנפלאים בעיניהם ,מיחסים המלחמות ההם לה' כי לו המה באמת. ,והנה גבורת סיחון במואב הייתה נפלאה בעיניהם וכתבוה בספר ואמרו בה מליצות "את והב בסופה וגו' ונשאו בה משל "יבואו חשבון " . ( פירוש הרמב"ן למדבר כא ,יג )
ועל פי אברהם אבן עזרא אלה היו אנשים הרגילים למשול משלים .

כלומר מחברי הספר היו המושלים שאולי שאפשר להשוות אותם למעין זמרים ומשוררים נודדים כפי שהיה למשל המשורר הומרוס ביוון העתיקה.עם הבדל אחד משמעותי  ייתכן שהם לא סתם שרו  שירי נצחון ואבל ,ולעג אלא גם שירי כישוף וקללות וברכות.

בלעם המחבר של ספר מלחמות ה' ?

בלעם פוגש מלאך

ומי היו אותם מושלים שלדעת הפרשנים אולי כתבו את ספר מלחמות ה' ?
על פי המדרש "זה בלעם ואביו בעור ששכרן סיחון לקלל את מואב ( במדבר רבא פי"ט)
בלעם אכן מופיע מיד בפרק הבא בספר במדבר פרק כב שחלקו הגדול מורכב מנבואותיו לגבי עתיד ישראל.
דהיינו לפי זה הייתה מסורת קדומה שבלעם ואביו הם שכתבו קטעים שונים הנמצאים בתורה ובהם אולי גם את הקטע שיוחס לספר מלחמות ה'.
כידוע על משה סופר שכתב ספר שלם שאינו נמצא בתורה שעסק כולו בבלעם.
ואולי כך אפשר להבין את המסורות הקדומות והמוזרות שטענו שבלעם היה כמעט ואולי יותר מכמעט שווה דרגה למשה רבנו .
. היו רבנים שטענו שבניגוד למשה בלעם היה יודע מתי עתיד האל לדבר עימו. ויכול היה לדבר עם האל מתי שרצה בניגוד למשה ובמשך הזמן שרצה (!) וידע מי מדבר עימו בניגוד למשה שהסתיר את פניו כשדיבר עם האל.
בלעם לעומת זאת לא טרח להסתיר את פניו והיביט באל.
והמידרש  על "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה " והסביר "בישראל לא קם אבל באומות העולם קם והוא בלעם ". ( ספרי הברכה פיסקה שנז )
"אמרו לא הניח הקדוש ברוך הוא דבר בעולם שלא גילה לבלעם בן בעור מפי מה ?שעתידין כל אומות העולם לאמר בפניו :ריבונו של עולם אילו נתת לנו נביא כמשה,קבלנו תורתך . לפיכך נתן להם הקדוש ברוך הוא בלעם בן בעור ,שהיה מעולה בחכמתו יותר ממשה ( סדר אליהו זוטא סוף פ"י.
האם הייתה מאחוריהן מסורת שבלעם כתב ספר משלו שהתחרה בתורה של משה רבנו?
,אולי את ספר מלחמות ה'?

מלחמת ה' ברהב

Image result for ‫תיאמת‬‎

תיהמת מפלצת ימית בבלית קדומה.

על -כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמֹת יְהוָה: אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.
( במדבר פרק כא פס' יג-יד) .

פסוק זה הוא אחד האניגמאטיים ביותר בתנ"ך כולו שכן ברור שחסרות ממנו כמה מילים חשובות אך מדוע?
פסוק זה נלקח כפי שראינו מספר קדום בשם "ספר מלחמות ה' " שאמור היה להיות אוסף שירי מלחמה עתיקים שמחברי ועורכי התנ"ך השתמשו בהם לכאורה פעם אחת ויחידה.

או לפחות טרחו לציין שהם משתמשים באוסף זה רק פעם אחת ויחידה.
הקטע הזה מופיע בהקשר של מסעות בני ישראל במדבר כאשר בני ישראל מתקדמים מתחנה לתחנה ובדרך מתלוננים ללא הרף. הם מגיעים לגבול בין עמון ומואב ממזרח לירדן ואז המחבר מכניס את הציטוט מספר מלחמות ה' אולי משום שאותו קטע ציין בדיוק את הגבול בין מואב ועמון .
אפשר לפרש את הפסוק כך ייתכן שהוא קטע מסיפור רחב שבו מתוארת מלחמתו של ה' לא דווקא בעמים אנושיים אויבי עם ישראל (ואנחנו יכולים לשאול את עצמנו כפי ששאל את עצמו מן הסתם גם הסופר המקראי המתוחכם : מה פתאום ילחם בורא עולם בבני אדם נחותים שאותם ברא ? כל העניין הלחימה הרי נראה כבזבוז זמנו היקר של בורא עולם ) אלא ביצורים עליונים כל שהם שהם אוייביו שלו .יצורים אחרים בעלי כוחות אלוהיים משלהם.
אולי היה קניון נחל ארנון בעיני תושבים קדומים מקום מלחמת האלים והיו אגדות שונות על מלחמות אלים שהתקיימו שם.
אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן….
אולי מה שהפסוק בא לאמר לנו הוא שנחל ארנון היה נחל קדומים ששם ניצח האל ה' ישות בשם "רהב " בסופה כלי נשקו ויצר את הנחלים ארנון.
לדעת החוקר מאיר ארזי אפשר לשחזר את הפסוק המצונזר כך:

ה' ( כנושא ) בקע את "רהב" ( ששובש במכוון לוהב) בסופה ואת ארנון ואשד הנחלים .

רַהַב

בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו נתחוללו כל צבאיו. כנס כנד מי הים, נתן באוצרות תהומות, הוא אמר ויהי עולם, הוא ציוה ותעמוד המציאות. נעתק חלל מחלל, אופק יצא מאופק, גלגל בא מגלגל. התפרצו הכוחות והתנגשו הכוחות, ויכוּלו השמים והארץ וכל צבאם. ושב הבורא להתלבש ביצוריו ולהיות עושה מעשהו יום יום; והוא הרוקם והאורג, שלגדולתו אין חקר ולנפלאותיו אין מספר.
אולם בעוד האלהים מכין את עולמו בדברו, קמו גם נגדו מעצורים. – קם שר אחד בפני המלך ורהב שמו; ובאמור לו היוצר: רהב, פתח את פיך ובלע כל מימי בראשית, מיאן לשמוע בקולו ויאמר: די שאעמוד בשלי, התפשט מלוא קומתו ויאמר: לא אבלע! ותעל עליו חמת ה' ויבעט בו והרגוֹ וימחץ את רהב. ויכבוש אחר זה את מימי בראשית ודרָכם ברגלו, וכך קיבלם הים. שוב עלו גלי הים לכסות את פני היבשה, וישם ה' לים חול בריח ודלתים, ויאמר: עד פה תבוא ולא תוסיף.

מיכה יוסף בן גוריון ברדיצ'בסקי " מתות צפונות ואגדות

אם היה אפוס קדום על מלחמותיו של ה' .אז מן הסתם הוא היה קיים בכתב ולא רק בעל פה ומן הסתם היה קיים בספר ששמו "ספר מלחמות ה'" ומשם היכירו אותו סופרי "ספר במדבר" ,הנביאים כמו ישעיהו וירמיהו והמחברים השונים של ספר תהילים " ושל ספר איוב שכולם מתייחסים אליו שוב ושוב ,כאפוס המוכר היטב או שצריך להיות מוכר היטב לקוראים. . אלא האפוס כולו נגנז בתקופה קדומה ויש כל מקום לשער שהוא נגנז בידי המחבר-עורך התנכי של ספר במדבר ולא אחר מסיבותיו שלו שתכף נעמוד עליהם.
אך במקומות אחרים בתנ"ך נשארו קטעים שאולי היו רמזים לאירועים שתוארו באותו ספר קדום גנוז ואולי נלקחו גם הם משם ישירות בלי לציין את המקור.
וכך אנו מוצאים בתנ"ך קטעים שעל פניהם נראים מוזרים וסותרים את הבנתנו את האל הבורא כמו:
זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי
אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.
יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה,
שְׁמוֹ.
יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ
יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב.
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס
קָמֶיךָ; תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ–יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ. }
ח וּבְרוּחַ
אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד
נֹזְלִים; קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם
שמות ט"ו ,שירת הים
יְמִינְךָ ה', נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב.
זוּבְרֹבגְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ; תְּשַלַּח חֲרֹנְךָ, יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.

יְהוָה בְצֵאתְךָ מִשּׂעִיר בְצַעְדְךָ מִשְדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָה גַם שָמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי יְהוָה: זֶה
סִינַי–מִפְּנֵי, יְהוָה אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל.
(שופטים ה' ד-ה )
(מומלץ לקרוא את הקטע הזה עם המוזיקה המקסימה של נעמי שמר ל"ארץ רעשה " של להקת פיקוד דרום.)

. .
יָק֣וּם אֱלהִים יָפ֣וּצוּ אֽוֹיְבָיו וְיָנ֥וּסוּ מְשַׂנְאָ֗יו מִפָּנָיו׃
ג כְּהִנְדּ֥ף עָשָׁן תִּנְדּ֥ף
כְּהִמֵּס דּ֭וֹנַג מִפְּנֵי־אֵשׁ יֽאבְד֥וּ רְ֝שָׁעִים מִפְּנ֥י אֱלהִים׃

אֱֽלהִ֗ים בּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִישִׁימ֣וֹן סֶלָה׃
ט א֤רֶץ רָעָשָׁה ׀ אַף־שָׁמַיִם נָטְפוּ֮ מִפְּנֵי אֱל֫הִים
זֶ֥ סִינַ֑י מִפְּנ֥י אֱלהִים אֱלהֵ֥י שְׂרָאֵל׃
( תהלים סח ב ט)
ה' מוצג בקטעים האלו כיצור מלחמתי . המנהל מסעות מלחמה.
אבל מי כבר יכול להעלות על דעתו להילחם בבורא היקום ?

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶת אֲשֶר שָרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. ( בראשית א, כא ) .
פסוק זה הוא מעניין במיוחד מאחר שהתנינים הגדולים הם המין היחיד שהמקרא מוצא משום מה מקום לציין את עצם בריאתם להוציא כמובן בני האדם.
ונשאלת השאלה מדוע היה חשוב כל כך לכותב המקראי הידוע בנטייתו לקצר ולא לבזבז מילים על הסברים מיותרים לציין זאת באופן מיוחד ?
התשובה היא כנראה שהיו מסורות שהרגיזו את הכותב התנכי באופן מיוחד שטענו שאולי התנינים לא נבראו בידי ה' והיו קיימים עוד ביחד איתו … והיו גם מסורות אחרות אפלות יותר שהיו מוכרות לכותב המקראי שטענו שאולי היו קיימים אפילו לפניו.והם היו אויבים של האל. .המסורות האלו הטרידו אותו כל כך שהוא ראה צורך להתייחס אליהם ספציפית ולא להעלים אותם באמצעות שתיקה. מאחר שידע שבמקרים האלו שתיקה לא תעזור והן לא תיעלמנה.

הַלְלוּ אֶת יְהוָה מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת.
(תהילים קמח ז )
אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם; שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים, עַל-הַמָּיִם.
יד אַתָּה רִצַּצְתָּ, רָאשֵׁי לִוְיָתָן; תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל, לְעָם לְצִיִּים.
טו אַתָּה בָקַעְתָּ, מַעְיָן וָנָחַל; אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ, נַהֲרוֹת אֵיתָן….
אַתָּה הִצַּבְתָּ, כָּל-גְּבוּלוֹת אָרֶץ
( תהילים עד יג-טו

הֲיָם-אָנִי, אִם-תַּנִּין: כִּי-תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר.
איוב ז 12 )

וישנן מסורות שאין להן לכאורה זכר בתורה אבל ניתן למצוא אותן מחוצה לה שמתארים קרבות של האל עם ישות כל שהיא בשם "רהב" ועם עוזריה.

עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְהוָה עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין.
הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה, הַשָמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים
( ישעיהו נא, ט) .
וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְהוָה; אַף-אֱמוּנָתְךָ, בִּקְהַל קְדֹשִׁים.
ז כִּי מִי בַשַּׁחַק, יַעֲרֹךְ לַיהוָה; יִדְמֶה לַיהוָה, בִּבְנֵי אֵלִים
אַתָּה מוֹשֵׁל, בְּגֵאוּת הַיָּם; בְּשׂוֹא גַלָּיו, אַתָּה תְשַׁבְּחֵם.
יא אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב; בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ, פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ
( תהילים פט ז-יא )
או
אֱלוֹהַּ לֹא יָשִיב אַפּוֹ תחתו [תַּחְתָּיו] שָחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב. ( איוב ט ,יג )
חֹק-חָג, עַל-פְּנֵי-מָיִם– עַד-תַּכְלִית אוֹר עִם-חֹשֶׁךְ.
יא עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ; וְיִתְמְהוּ, מִגַּעֲרָתוֹ.
יב בְּכֹחוֹ, רָגַע הַיָּם; ובתובנתו (וּבִתְבוּנָתוֹ), מָחַץ רָהַב.
יג בְּרוּחוֹ, שָׁמַיִם שִׁפְרָה; חֹלְלָה יָדוֹ, נָחָשׁ בָּרִחַ.
( איוב כו יג-יד)

וחומרים מסוג זה שמן הסתם נלקחו מאותו ספר קדום יש כאן:

"הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶר שַמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ.
… ( ירמיהו ה' כב )

וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם; בְּגִיחוֹ, מֵרֶחֶם יֵצֵא.
ט בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ; וַעֲרָפֶל, חֲתֻלָּתוֹ.
י וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי; וָאָשִׂים, בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם.
יא וָאֹמַר–עַד-פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף; וּפֹא-יָשִׁית, בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ.
( איוב לח י-יא )גְּבוּל שַמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ.
( תהלים קד ,ט)
רמז ברור לכל הסיפורים האלו יש בנבואה העתידנית של ישעיהו שהיא למעשה חזרה על דברים שאמורים היו להיות בראשית הבריאה :
בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶר בַּיָּם. ( ישעיהו כז ,א)
מהנבואה הזאת מתברר שהייתה מסורת אצל מישהם שהיו מוכרים לנביא שאז בקרב בראשית היקום ה' לא השמיד סופית את הישויות שקמו עליו והוא יאלץ להילחם בהן שוב בעתיד ( הכנראה לא רחוק).

בכל אלה יש עדות על כך שהיה קיים סיפור מיתי וכנראה באפוס שלם על כך שיצור ימי בשם רהב ( או ים ) היה אויבו של האל שנאלץ להילחם בו.וכך גם יצור או יצורים בשם תנינים . למעשה מוצגים לפנינו ברמזים לאותו אפוס קדום פנתיאון של כוחות אלוהיים קדומים :רהב ,תנין ,לויתן עקלתון ,בריח. כולם היו כוחות שעליהם גבר ה' במלחמה קדומה ועל כן הוא מולך על כולם.

העלילה

אולי האפוס הקדום תיאר סיפור כזה בקווים כלליים :
כאשר ברא אלוהים את העולם הוא הקווה במקום אחד את המים אשר כיסו את כל העולם כדי לפנות מקום ליבשה .וכך נוצר הים .אך הים התקומם נגד תוכנית זו .הוא ביקש לחרוג מן הגבול שנועד לו ולהציף מחדש את כל הארץ.וזה היה מרד גלוי באל הבורא.במלחמה זו נעזר ים ( שם פרטי ולא שם עצם ) שתואר כישות בעלת אישיות דמונית בפמליה שלמה של עוזרים מרושעים :התנין הלוויתן ,נחש/ בריח ,נחש עקלתון ,תהום רבה ,מים רבים ,מים אדירים ורהב.שהיה כנראה מקבילה לתנין שהוא יצור בעל גוף ארוך ודמותו כדמות הנחש .או אכן כדמות התנין המוכר לנו היום רק ענקי מאין כמוהו .ואולי מעין דרקון מעופף.
ואולי הסיפור היה שונה במקצת ואפל ומצמרר הרבה יותר.

אלוה לא ישיב אפו ..תחתיו שחתו עוזרי רהב
( איוב ט 13)
הסיפור הזה השתמר לימי התלמוד ששם אנו מוצאים את זה :
בשעה שביקש הקב"ה לברוא את העולם אמר לו לשר של ים :פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם ( כדי שתתגלה היבשה ).אמר לפניו :ריבונו של עולם ,די שאעמוד בשלי מיד שבעט בו והרגו .שנאמר "בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב ( איוב כו יב )
( תלמוד בבלי בבא בתרא עד ע"ב ).

הגרסאות

קובץ:Baal Ugarit Louvre AO17330.jpg

האל בעל בעת מאבק .פסל מהעיר אוגרית בסוריה.

""…במרשה ניתן לו ביד הרחבה בלשכת הסופרים ,כי בית הגנזים נפתח בפניו ,ובו מצא עניין רב וחומר אשר לא ידע ולא שיער מציאותו …הוא בעצמו שקע כולו בבית הגנזים .מתוכו היה מוציא מזמן למזמן מגילות עתיקות ושרידיהן להביאן בפני מועצת המלך לדון על גורלם….מיכה היה יושב רוב היום בלשכה האפלה שבבית הגנזים ,מחפש לאור הנר והופך במגילות ,מעיין ומתחקה עליהן לחבר קטעים ולהשלימם בטרם יביאם לפני המועצה . ..העזובה של לשכת בית הגנזים היכתה את מיכה בתדהמה ..פלא היה הדבר בעיניו,אש לאה נשמדו המגילות כליל ,כי כוהני הבעל והעשתורת יכלו לעשות זאת בעין מפריע .אך כנראה נמצאו עוד מעט חסידים יראי אלוהים אשר הטילו את כל המגילות האלו ערימה אחת בבית הגנזים לשמור עליהן מידי המשחית . עם זאת נגעה בהן יד זדון ,כי מגילות רבות קרועות היו ,חלקים מהן חסרו ,וקטעים התגוללו מלוכלכים ועבשים. ביחוד יצא הקצף של אחד המחבלים על ספר מלחמות ה' ,ועל זאת דאב ליבו של מיכה כי הבין מה רבה וגדולה היא האבדה, לפי שבספר נרשמו מעשי אבות האב מלחמותיו כישלונותיו וניצחונותיו. אין זאת כי יד אחד הכוהנים מעמי הניכר הייתה במעל.
מלקט היה מיכה את שארית ה קטעים ,מנסה לאחותם ולחברם ,אך הפרוץ מרובה על העומד ולא היו בידו בלתי אם שרידים מועטים ועלובים .
לא היה לו כל ספק כי הספר עתיק וחשוב היה עד לאין –ערוך ,כי גם בתורה הוא נזכר בפרקים על המדבר ,על מלחמות בני ישראל בצאתם ממצרים במואב ובאמורי מצא כתוב :ועל כן יאמר בספר מלחמות ה'". ועתה אבד הספר ואיננו !..אף מצא קטעים מעטים מתוך דברים שהיו שלמים בשעתם ,ואספם ברוב שקידה :דברי שמואל הרואה ,דברי נתן הנביא ,דברי גד החוזה ,נבואת אחיה השילוני ,מדרש ספר מלכים ,חזון עידו הנביא ,דברי שמעיה הנביא –ודברים אחרים ,הדים בודדם מדברי נבואתם ולהט חזונם או תוכחתם.
יוסף אריכא סנחריב ביהודה ע' 59)

ככל הנראה היו כמה גרסאות לסיפור המיתולוגי הקדום.
בגרסה המאוחרת ביותר זו שאנו מכירים של ספר בראשית אלוהים בורא את העולם בסדר ובשיטתיות בלי בעיות מיוחדות וללא איום ומפריע כל שהוא.
מאחר שגרסה זאת היא שונה כל כך מכל גירסה אחרת שהייתה קיימת במזרח הקדמון והיא חסרה לחלוטין כל דרמה אמיתית בניגוד למקובל בכל גרסה אחרת של סיפור בריאה  החוקרים משוכנעים שזוהי הגרסה המאוחרת ביותר והיא פרי יצירתו של סופר משכיל ואינטליגנטי ביותר שיצר אותה כתגובה של משכיל מזועזע לגרסאות קדומות ודרמטיות לעין ערוך ופרימיטיביות ונתעבות בעיניו.
לפי גרסה מוקדמת קצת יותר שבהחלט הייתה למול עיניו של מחבר ספר בראשית והוא הסתייג ממנה.היו בעיות בעת הבריאה שר הים הביע התנגדות ועל האלוהים היה לגעור בו. אבל מרגע זה ואילך המורד הבין את טעותו האיומה וחזר בו מרוב פחד.
ככל הנראה זאת לא הייתה הגרסה שבספר מלחמות ה' כי בגרסה כזאת אין מספיק דרמה שתוכל למלא אפוס וספר שלם. והיא אינה מתאימה לפסוקים שהבאנו שמהם מתברר שאכן היה קרב ואכזרי ביותר. ככל הנראה זאת הייתה גרסה שנוצרה זמן לא כל כך רב לפניי גרסת ספר בראשית ועדיין הייתה דרמטית מדי לטעמו של מחבר ספר בראשית שלא היה מסוגל להבין הכיצד ישות נבראת, כל שהיא,חזקה ככל שתהיה, מעלה על דעתה להטיל אתגר בפניו של בורא היקום.
על פי גרסה מוקדמת יותר ודרמטית יותר.האל נאלץ להיאבק ביצורים הימיים שברא. ואולי זאת הגרסה שהופיעה גם בספר מלחמות ה'.
וזה מוזר: שהרי כפי ששאל את עצמו מחבר ספר בראשית ,עם היצורים האלו נוצרו בידי האל כיצד יכלו להוות עליו איום כל שהוא?
אם יצורים כאלו העלו על דעתם להילחם בבורא היקום אז אחת מהשניים :
או שבורא היקום לא היה מוצלח כל כך וכל יכול כל כך בבריאתו. עובדה לפי הסיפור הוא יצר בלי דעת יצורים שהתגלו כחזקים יותר ממה שציפה האל לאחר בריאתם , שאיימו עליו.
או , והאפשרות הזאת הייתה מצמררת אף יותר מהאפשרות הראשונה שהיצורים שבהם נלחם האל היו ( לפחות ) קדומים כמוהו ולכן ,לכל הפחות , שווים לו בכוח.
בעיה זאת מן הסתם העסיקה גם את הכותב המקראי שהיגיע למסקנה שהקטעים האלו הם מסוכנים לרעיונות שהפיץ וחייבים להיגנז.
לא ייתכן שהיו ישויות אדירות כוח כפי שתוארו בספר מלחמות ה' שהיו מסוגלות להוות איום כל שהוא על בורר היקום.

ישנה אגב גם אפשרות שלישית להסביר את הסיפור שהיא לדעתי דווקא הסבירה ביותר אבל ספק אם היא עלתה בדעת הסופרים הקדומים :והיא שבורא העולם יצר במכוון יצורים שיוכלו לסכנו ולאיים עליו כאמצעי לשבירת השעמום שבקיום בודד וחדגוני לחלוטין ביקום שבו הכל ידוע מראש ושבו הכל רק שרים את שבחיו,בדומה נניח לשחקנים מודרניים של משחקי מחשב שבהם יש טעם ועניין רק ככל שהסיכון שדמויות המחשב מהוות לשחקן רק הולך וגובר.

כתוצאה  מהחלטה זאת של המחבר המקראי , השם "רהב " שכנראה היה דמות מרכזית בספר מלחמות ה' " אינו קיים בתורה והתנינים בתורה הם יצורים זואולוגיים בלבד ולא יצורים מיתיים מפלצתיים.
אך סביר להניח שהייתה גרסה מוקדמת או דרמטית יותר  אפילו יותר מכל אלו. ואולי היא דווקא זאת שהייתה בספר מלחמות ה' והיא יותר מכל עוררה את זעמו ואת חששותיו של המחבר המקראי.
ועל פי גרסה זאת שהקבילה למיתוסים הבבליים שמופיעים באפוס "אנומה אליש"  ,ה' היה רק אחד מאלים רבים ולא דווקא בורא היקום ,והישויות שנלחם בהם היו קדומות יותר ממנו.הן ייצגו את התוהו והבוהו.והסכנה שנשקפה מהן לו וליקום שברא הייתה אמיתית ביותר והמאבק כלל לא היה ברור שיוכרע לטובתו של ה'.
הוא הרג אותן לבסוף ובכך הראה לכל את עוצמתו האבסולוטית.

אלא שאפילו זאת לא הייתה הגרסה מפחידה מכל זאת שהטרידה את המחבר המקראי יותר מכל.
על פי הגרסה הקדומה או מרחיקת הלכת מכל שהייתה קיימת גם היא והשתמרה פה ושם אצל קבוצות מסויימות בימיו של המחבר המקראי אותו ישויות היו כה אדירות עוצמה שאפילו האל לא היה מסוגל להשמידן.

הוא כלא אותן בתהום עם חותמ מיוחד שעליו חרות היה שמו ככישוף עצירה אפקטיבי ,(_ אבל לא אפקטיבי מספיק כדי להשמידן סופית ).
ואיפה כלא אותן? ,בתחתיתו של מקום שלימים נקרא הר הבית בתהום מתחת למה שמכונה כיום אבן השתיה.
לפי המסורת הזאת אבן השתיה  היא מעין "פקק" בבקבוק אדיר מימדים החוסם את הישויות המפלצתיות של התהום מפריצה החוצה והשמדת העולם.
ובית המקדש נבנה דווקא באותו מקום מסוכן מכל כאמצעי הגנה נוסף לחסום את הישויות המפלצתיות בתהום מתחתיו מפריצה החוצה.שם מידי יום הושמעה כמות אינסופית של תפילות שמטרתן האמיתית הייתה לחזק את החסימה של הישויות ולמנוע את בריחתן.

"אמר רב חסדא לאותו החכם שהיה מסדר אגדה לפניו: האם שמעת-אותם חמישה עשר שירי מעלות, כנגד מי אמר דוד? אמר לו מסדר האגדות, כך אמר רבי יוחנן: בשעה שכרה דוד את השיתין, צף ועלה התהום וביקש לשטוף את העולם. אמר דוד חמישה עשר שירי מעלות והוריד את התהום. הקשה רב חסדא: אם כך היה צריך להאמר מעלות יורדות. אמר רב חסדא: כך נאמר: בשעה שכרה דוד את השיתין לבית המקדש, צף ועלה התהום וביקש לשטוף את העולם. אמר דוד: האם יש מי שיודע אם מותר לכתוב את השם המפורש על חרס, ונשליכנו לתהום וינוח. לא היה מי שיאמר לו דבר. נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, לעשות שלום בכל העולם כולו-על אחת כמה וכמה. אמר לו לדוד: מותר. כתב דוד את השם על חרס והשליכו לתהום וירד התהום שישה עשר אלף אמות. כשראה שיורד הרבה אמר: כמה שהתהום קרוב יותר תהיה האדמה רטובה יותר. אמר חמישה עשר שירי מעלות והעלה אותו חמישה עשר אלף אמות והעמידו בעומק אלף אמה".
מן הסתם הכוונה של הסיפור היא שבמי התהום היו כלואות מפלצות שונות שנכלאו שם בידי האל שהיו עלולות לפרוץ ולהשמיד את העולם בזעמן ודוד שיחרר אותן בטעות ורק במזל וביכולת כישוף עצומה  נכלאו שוב.
ולימים בנו של דוד שלמה יקבל את הסודות כיצד לכלוא שדים שונים בחותמו "חותם שלמה " שהיה מעין תיאור בזעיר ענפין של החותם שבו הכלא האל את השדים הדולים והמפלצתיים באמת בתחתיתו של הר בבית.
ולימים נכתב בספר הזוהר : בדרש על הפסוק בבראשית "ו הארץ היתה תוהו ובוהו", כדלקמן: "… מועטים אלה היודעים את סוד מעשה בראשית בסוד התנין הגדול ועל זה למדנו שכל העולם כולו משתלשל אלא על סנפירו של תנין זה…"
ומהסיפור הקדום הזה נוצר לימים סיפור מצונזר ומבעית פחות "מרד המלאכים " באל שהופיע בספר חנוך במאה השלישית לפני הספירה שבו מסופר על מלאכים שיורדים לארץ ושובים עם בנות האדם כנגד רצון האל ומורדים בו . ולימים השתלשל מסיפור סיפור מרד המלאך לוציפר או השטן באל שאנו מוצאים בספרות הנוצרית . בכל הסיפורים האלו בכל אופן ה' כבר אינו מוצג כאל לוחם אלא יותר "כיושב ראש " של החברה . .הוא שולח מלאכים כמו גבריאל ומיכאל כדי יבצעו עבורו את עבודת הלחימה המלוכלכת במלאכים המורדים ונשאר אדיש ובודד מאחורי הקלעים צופה במאבק שכבר הוכרע מראש כנגד המורדים. . .
אבל זה בהחלט לא היה כך בספר מלחמות ה' הקדום שבו תואר הסיפור בצורתו "ההיולית " ביותר שבו האל נלחם במו ידיו וללא עזרה בחבורת מפלצות מבעיתות . . .
הצנזורה .
"אי ספר "מלחמות ה'" ?
זה ספר הכיבוש הנערץ
הורשת השוסים בנגב
ואת כנען בעמק מגידו
בו גמגום החזון הנעלה ,
בטרם עוד שפה נהייתה
משונה ומלא הוד ונורא
כל מילה כמכת החרב .
זלמן שניאור "לוחות גנוזים"

אז מדוע צוטט הקטע מספר "מלחמות ה'" בצורה כה מרושלת ? יתכן שאפשר להסביר זאת בכך שהפסוק לאמיתו של דבר צונזר. הספר כשמו היה ספר מלחמות ה' שתואר כדמות פועלת ממש בראש מחנה ישראל לצד משה . דמות ממשית שמשה יכול היה לראות אותה ממש על בסיס קבוע ,כפי שגיבורי עמים אחרים היו בקשר קבוע ויכלו לראות את האלים שלהם .וייתכן שאף תואר שם כאל רגיל הנאבק בישויות קדומות כמוהו או אף קדומות יותר ממנו.
ודבר זה שוב לא התאים למטרותיו של העורך המאוחר שלא יכול היה להסכים לכך שה' יתואר כמי שפועל כאל רגיל וכך מחק את המילים המסבירות והפך את הפסוק לתעלומה. אך בו בזמן קטע קצר זה הוא שריד בודד לתקופה שבה ה' לא היה ישות מרוחקת ובלתי ניראית , אלא ישות שהיו לה צורה ואף פנים ותואר כמי שעמד בראש עם ישראל ופעל בעצמו.
כנגד מי ? אולי כנגד ממלכות עמון ומואב והאמורי ,בני אדם רגילים כפי שלכאורה מתואר בספר במדבר .או אולי וזה נראה יותר סביר כמי שפועל כנגד ישויות קדמוניות מפלצתיות שהן יריבים ראויים לעין ערוך לאל כזה.
ועדיין נשאלת השאלה מדוע אם הספר הקדמון היה מסוכן בעיניו כל כך הוא טרח להזכירו ולצטט ממנו.

שחזור

השחזור שלי של מה שקרה הוא כזה :
למחבר-עורך מקראי של הטקסט שהפך להיות ספר במדבר במאה התשיעית או השמינית לפני הספירה היו כמה ספרים לפניו שהוא התנגד להשקפות שבוטאו בהן בכל תוקף.
אחד הספרים האלו ספר מלחמות ה' היה סוג של אפוס שירי קדמון היציג את ה' כיצור הנלחם ומביס יצורים כמעט ואולי יותר מכמעט שווים לו כמו ים , רהב והלויתן..
הגיבור בכמה מיצירות אלו שאולי לו גם יוחסו הספרים היה דמות של מכשף " " ומשורר אדיר כוח במיוחד בשם בלעם בן בעור.שנודע לתהילה בשירים "משלים " שבהם קילל ובירך עמים שונים . שירים שלהם יוחסה השפעה מאגית אמיתית.
הוא היה כל כך מפורסם עד שסופר ,בכתובת שהתגלתה בימינו בדיר אל עלה כיצד היגיע כפגר לעולם הבא והצליח לצאת משם ולקום לתחייה למרות קללה שאותה הטילו עליו האלים לאחר שחשף את כוונותיהם הזדוניות להשמיד את בני האדם.
בלעם כונה "מושל " דהיינו מחבר שירים מאגיים של ברכות וקללות .והיו מי שיחסו לו כמשורר גם את הכתיבה של האפוס של ספר מלחמות ה' .
ואולי בזמנו של המחבר המקראי הייתה כת שלמה שייחסה את עצמה לאותו בלעם ונקראה משהו כמו "הבלעמיים "והיו ברשותה ספרים שלטענתה נכתבו בידי המכשף הדגול עצמו. והם הפיצו את רעיונותיהם ולמחבר ספר "במדבר" היה מאבק רעיוני עימם.
. בעיני המחבר המקראי בלעם היה מעין משה רבנו אפל ,הניגוד השלילי של משה, מסוכן מפרעה מלך מצרים שביטא רק כוח ועוצמה פיזית ופוליטית ( במיוחד במאה השביעית לפני הספירה כאשר התורה נערכה מצרים הייתה המדינה החזקה בעולם לזמן מה ושלטה בממלכת יהודה ) ,מסוכן הרבה יותר מקורח שמרד במשה במדבר שסימל בעיני המחבר המקראי את מעמד העשירים והאצילים המיוחסים השחצנים, המושחתים ורקובים עד עצם היסוד, ויחצניהם, נביאי השקר שלהם בז.
בלעם לעומת כל אלו היה דומה למשה ומקביל למשה.
למעשה הוא יכול היה להיות משה נותן התורה .
המחבר המקראי היכיר מסורת שבלעם כתב ספרים שהם היפוכה של התורה . הוא היה מבחינתו יריב אידיאולוגי ולכן מסוכן לעין ערוך מכל אלו שצויינו למעלה.
וכאן כדאי להזכיר את העובדה המוזרה שמשה אינו מופיע כלל בסיפור בלעם ואפילו אינו מוזכר.כאילו המחבר המקראי חשב שזה יהיה יותר מידי להכניס שתי דמויות אדירות כוח כאלו בסיפור אחד.
אבל כפי שאנו יודעים ממסורות מאוחרות משה כתב ספר שלם על בלעם ,עד כדי כך כיבד אותו ,בעוד שעל מצרים למשל שבה בילה חלק גדול מחייו ואותה הכיר היטב לא כתב דבר. המסורת הזאת מן הסתם משקפת את היחס של המחבר המקראי לבלעם ותורתו. .
המחבר המקראי שבו אנו יכולים לראות כדוברו של משה וכך מן הסתם ראה את עצמו כאשר כתב את סיפורו של משה.שקל מן הסתם: האם למחוק ולהעלים כל זכר לבלעם בן בעור נציגה של התורה המתחרה המסוכנת מהספרים שכתב ?
לאחר שיקול החליט להשאירו אולי משום שהסיפור על בלעם היה כל כך מפורסם ואי אפשר היה להתעלם ממנו ,ואולי ( וזה סביר הרבה יותר ) מאחר שהיה בעל הבנה ספרותית עמוקה הוא החליט שלשם הדרמה הסיפורית למשה חייב להיות יריב כמעט שקול ערך שעליונותו הרוחנית והאידיאולוגית של משה תתברר עליו לבסוף.
ומי יכול להתאים בזה יותר מבלעם הנביא והמכשף המפורסם שספריו וממשיכיו יצגו את כל מה שהמחבר המקראי התנגד לו ?
ומכיוון שעסק בבלעם בפרקים שכתב בסמוך הכניס כל מיני ציטוטים מספרים או מהספר אחד שיוחסו לבלעם כחלקם כנראה מספר אחד "ספר מלחמות ה' " שעסק במלחמות האל וחלקם מספר אחר שיוחס גם הוא לבלעם שעסק בעמים אנושיים כמו מואב ובגורלם. .אך הוא או עורך מאוחר יותר צינזרו אותם בקפדנות.
כיום המטרות של הכנסות הפסוקים הללו אינם ברורות שכן הן משבשות לגמרי את מהלך הסיפור ,אם אכן עסק ספר מלחמות ה' במלחמותיו של האל מה הטעם היה להכניסו בפרקים שעוסקים בנדודי ישראל במדבר? האם לא עדיף היה למחקן לגמרי?
אולי הסיבה של הכנסתן דווקא שם הייתה מאחר שהם קשורים לבלעם שהוא זה שעמד במרכז עניינו של הכותב והוא ראה צורך להכניס ציטוטים שונים מהכתבים שיוחסו לו כדי להבהיר לקורא בדרכים שונות עד כמה בלעם היה מוכשר ומסוכן.
העניין אינו ברור ואולי אפשר להסביר בכך שהייתה כאן פעילות של עורכים שונים עם אג'נדות שונות אולי עורך מאוחר יותר החליט למחוק קטעים שהעורך המוקדם הכניס ואם היו נשארים היו מבהירים את העניין . . .
ואולי הכותב המקראי של ספר במדבר כתב לא בצורה שיטתית קפדנית כפי שכתוב ספר "דברים " למשל אלא באסוציאציות .הוא הבין היטב את הבעיה שהוא מעמיד לפני קוראים מאוחרים אבל קיווה שהם יבינו את הכוונה שלו וההתייחסויות לבלעם וכתביו ורעיונותיו מהאסוציאציות השונות שהכניס.
אם זאת נראה שניתן להבין למה הוא התכוון בדרכו הסמלית וברמיזותיו.
לדעתי האלמנט המרכזי בסיפור הוא הנצחון של הדרך החדשה שאותה מציע משה רבנו של אל אחד עליון בורא כל מוסרי היוצר יקום מסודר מאורגן ובסופו של חשבון מוסרי על הדרך המקבילה האפלה שאותה היציע בלעם בן בעור בספרים כמו ספר מלחמות ה' שבה היציע עולם ארביטרי ואפל חסר כל מוסר וחסר היגיון שבה האל הוא רק ישות בוראת אחת מני רבות, ישות הנתונה גם היא בסכנה אם חס וחלילה אותם ישויות  מפלצתיות שאותן הביסה  בעבר הרחוק אך לא הצליחה להשמיד ,   והנתונות כעת בתרדמה , כמו רהב , יתעוררו משנתן ויתקפו אותה שוב.

 ואז אבוי לבריאה,אבוי לברואים ,  ואבוי  גם לבורא אם יתגלה כחלש מידי לעמוד שוב בפני אותן  ישויות.

על פי גרסה זאת הקדומה והאפלה מכולן ה' ניצח לבסוף את רהב וחבר עוזריו לאחר קרב אדיר .
אבל הכוחות האלו אינם מתים.הם רק במצב של כניעה או רק במצב של תרדמה כלואים בחותמו של האל במקומות נידחים כמו באוקינוס ובתהום בתחתיתו של הר הבית. ולעיתים הם מתעוררים ומנסים למרוד להחזיר את העולם למצבו הקדום של התוהו ובוהו ולהשמיד את האל הבורא ואת ברואיו. .
ויבוא היום בעתיד הקרוב או הרחוק אבל הוא בוא יבוא והם ינסו לפרוץ שוב כשם שניסו בימי דוד ושלמה. . אפילו ה' כישות נתון גם הוא בסכנה אם חס וחלילה אותם ישויות מפלצתיות  ,יתעוררו משנתן במקומות הנסתרים בעולם, בתהום מתחת להר הבית ומקומות אחרים ויתקפו אותו שוב.
ואז אבוי לבריאה,אבוי לברואים , ואבוי גם לבורא אם יתגלה כחלש מהישויות הקדומות.

זאת הייתה תורה אפלה ומסוכנת בעיני הכותב המקראי שעשה כמיטב יכולתו לצנזורה ולעוותה ולמחקה ובכך להביא לניצחון הסופי של משה ותורתו על התורה האלטרנטיבית של בילעם וספר מלחמות ה' . .
למחבר המקראי המאוחר שדחה לחלוטין כל תפיסה מיתית לגבי צורת האל והאפשרות שהיו לו פנים ומראה לא ניתן היה להעלות על הדעת אפשרות שישנן ישויות שמסוגלות להתמודד וכמעט בהצלחה עם האל הבורא , .ואם היו מסוגלות לכך הרי זה רק אומר שהיו קדומות כמוהו ואולי יותר קדומות .וזה מבחינתו היה כפירה בעיקר.
הוא הקפיד לצנזר כל קטע קדום שרמז על משהו כזה.
המחבר המקראי טרח באופן ספציפי ומיוחד וכמיטב יכולתו להציג את בלעם היריב המסוכן והמפחיד מכל ,האיש שחשב שהוא זה שעמד מאחורי אותם רעיונות מסוכנים בצורה לעגנית והומוריסטית וכך להנמיכו .הוא שילב בסיפור קטע סטירי על אתון מדברת ,על מנת להלעיג על בלעם..
אבל יחסו האמיתי לבלעם מתגלה בעובדה שהוא נקם את נקמתו בבלעם הנביא של אותה תורה. מתחרה הוא הקפיד להכניס את תיאור מותו בספר במדבר ועשה זאת שוב ללא כל סיבה הנראית לעין בספר יהושע, למרות שתיאור הריגתו בידי בני ישראל הוא בגדר כפיות טובה לאחר כל הנבואות הטובות שבלעם ( בחסדו של המחבר המקראי ) השמיע עליהם .
המחבר התנ"כי שהדמות של בלעם וכל מה שייצג הייתה שנואה עליו ויותר מכך הפחידה אותו כנראה לא יכול היה לעצור את עצמו. .
וכך בלעם הוא הדמות התנכית היחידה שאינה מוזכרת בספר "דברי הימים " שמותה מתואר במקרא פעמיים ,פעם בתורה ופעם בנביאים ראשונים. .
והמסר הוא ברור :הנביא האוייב מת מת מת ..ולא יקום יותר. הוא לא יחזור מהשאול.

אבל לצערו הרב של המחבר התנ"כי רמזים של התורה הקדומה האלימה הקודרת והמבעיתה שבה נאבק ,תורתו של בלעם בן בעור, נשארו פה ושם בתנ"ך ונשמרו גם בדורות הבאים.
משה בן עמרם לא ניצח מעולם באופן מוחלט את בלעם בן בעור.
בלעם למרות מה שמסופר שוב ושוב בספר במדבר ובספר יהושע או יותר נכון תלמידיו לא חוסלו סופית מעולם . בלעם ותומכיו שרדו. ומידי פעם בדורות הבאים אנו שומעים מהם.
הם שם בפינות אפלות שונות ומשונות ומידי פעם הם מתפרצים החוצה.
במסורת הנוצרית הקדומה למשל סופר שבלעם יסד את מסדר המאגי שאנשיו היגיעו לבית לחם לתת מתנות לישו התינוק כפי שמסופר בברית החדשה. ישו עצמו זוהה במקורות היהודיים עם בלעם כמי שעשה את עצמו לאל ועומד בראש אוייבי ישראל עם כי ידע את האמת .

ורמזים ל"ספר מלחמות ה'" שהסופר המקראי עשה ככל יכולתו לגנזו ולהשמידו נמצאים כאן ושם לאורך הדורות .
הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בדסקי ניסה לשחזר את הספר בספרו "צפונות ואגדות " וכך עשה זלמן שניאור בפואמה הענקית שלו "לוחות גנוזים ".
..רטוש לא היכיר אותם . הם היו נעוריה הקצרים של האומה שאותה חלמו.
מיטיבי לכת הם היו.בשבילים ובערוצים ,ביום ובלילה ,בצוקים ,במדבריות .קלי לכת הם היו,ברגליהם כבשו את והב בסופה .את והב שרצתה להיות מולדת.
(עמוס קינן "את והב בסופה " ע' 130

..מולדת נשכחת שלי ,עוד אחת מהן ,ללא ירח ללא כוכבים ,עם שמיים שחורים ,מזרזפים על הבוץ שהוא האדמה .עם ריח של מדורות שהגשם כיבה אותן ,עם נביחות להנקות כלבי הכפרים הרחוקים של השומרים שיום אחד נסו על נפשם ורק הם ,כמוני עדיין זוכרים .
"את והב בסופה ואת הנחלים ארנון וזה הכול .
עמוס קינן את והב בסופה סיום .
וכך הסופר "הכנעני " עמוס קינן פירסם ספר אוטוביוגרפי שלם בשם "את והב בסופה " שבו הוא מתאר את סיפור חייו הקודר והאלים בהשראת אותו פסוק סתום לחלוטין מספר "במדבר"..
ואולי קטע שירי שפירסם המשורר יונתן רטוש במחזור השירים שלו "ההולכי בחושך " שבו הוא מתאר את האל התנ"כי המקורי ועל הצורך להחיותו מחדש כפי שהיה בעבר הרחוק לפני ש"סורס " בידי אנשים כמו הסופר המקראי הוא קרוב מאוד לכוונה המקורית של המשורר הקדום (בלעם בן בעור ?) של ספר מלחמות ה' ולמעשה ניתן לראות בו כגרסה מודרנית.
ובקטע זה נסיים את החקירה על" ספר מלחמות ה'" : :

זֶה קוֹל אֵלַי
נִצָּב צוֹפֶה בָּעֲרָפֶל
אֲשֶׁר נַקוּמַה וְנַעִירוֹ
אָשֵׁר נַקוּמַה וְנַחַיוֹ
אֲשֶׁר נֵדַע בִּטֵּא שְׁמוֹ
בַּפֵּא מָלֵא בְּהִתְקַדֵּשׁ
בְּקוֹל גָּדוֹל וּבְהִתְגּוֹדֵד
וּבְקִרְבָּן דָּמִים מִקֶּרֶב לֵב
אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ אֶת אֶחָיו
וְגַבְרוּתוֹ וְאֶת אוֹנָיו
אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ נְשׁוֹתָיו
וְכָל בָּנָיו בְּנִי אֵלִים .
וְאֶת אָבִיהוּ אֶל הַיָּם
שֶׁכֵּן אֲפִיק תַהוֹמוֹתִים ,
וְהוּא עוֹמֵד צוֹפֶה לְאוֹת
צוֹפֶה לֶאֱלֹהִים חַיִּים…

עוֹלִים מֵאֶרֶץ וּמֵאוֹב
בַּקָּרוּא בַּכּוֹחַ וּבַקּוֹל :
יְהַוֶּה  עֱזוּז וְגִבּוֹר
יְהַוֶּה אִישׁ מִלְחָמָה
קוֹמָה יְהַוֶּה וִיפֻצּוּ אוֹיְבֶיךָ
וִינֻסּוּ מְשַׂנְּאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.

 .
(יונתן רטוש מתוך ההולכי בחושך-מזמור )
ראו גם

בויקיפדיה

הספר של עמוס קינן

יהודית דישון על שאריות מיתולוגיות בספר תהילים

טלה בר על חגי כנען בישראל
דן מלר על אגדות ספר בראשית 
יהודה בלו על סיפור הבריאה הבבלי וההדים לו במקרא
מלחמתו של ה' ברהב
תהום במיתולוגיה

אהרון אמיר

הגניזה של זלמן שניאור
ביבליוגרפיה

, הרמן גונקל אגדות בראשית : מבוא לספר בראשית ; ספרות המקרא / ספרית האנציקלופדיה
המקראית ; טז ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ"ח, 1998.
תרגום ראשון מבוא לספר בראשית / הרמן גונקל ; תרגמו: רות פלד ואלכס זרון, תל אביב : המעבדה הפדגוגית, סמינר הקבוצים, תשי"ז
תרגום של: SAGEN DER GENESIS ( 1901)
מיכה יוסף בן-גריון ( ברדיצב'סקי צפונות ואגדות / ליפסיה : א.י. שטיבל, תרפ"ד-תרפ"ה
מ.ד.קאסוטו "שירת העלילה בישראל ,"כנסת שנה ח' תש"ג-תש"ד ע' 121-142. הופיע גם בך ספרות מקראית וספרות כנענית כרך א' הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשל"ב 1972
נפתלי הרץ טור סיני "כלום היה ספר מלחמות ה' בידי כותבי התורה? " ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה מספר 30 1960. ע' 146-148.

יחזקל קויפמן "המקרא והאלילות המיתולוגית " בכרך בכבשונה של היצירה המקראית: קובץ מאמרים דביר תל אביב ,תשכ"ו 1966 . ע' 139-160.
( מאמר שבו חוזר בו קויפמן מעמדתו הנוקשה והידועה בספרו המופתי "תולדות האמונה הישראלית שלא הייתה שום מיתולוגיה לעם העברי הקדמון
רוברט גרייבס ורפאל פאטאי מיתוסים עבריים : ספר בראשית / עברית משה אראל , גבעתיים : מסדה, תשכ"ז 1967
אברהם יהושע השל "תורה מן השמיים באספקלריה של הדורות :ספר שני דפוס שונצין תשכ"ה

שמואל אפרים לוינשטם מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו למיתוס הים במקרא " ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. כרך ט' ספר ו"פ אולברייט 1969

מאיר בלוך "השירה הקדומה במקרא " בתוך הגות במקרא א' :מבחר מתוך עיוני החוג למקרא לזכר ישיח רון .הוצאת עם עובד והחברה לחקר המקרא בישראל 1973.
ט.פנטון "גישות שונות של סופרי המקרא למיתוס התיאומרכיה "בקובץ "מחקרים במקרא ובמזרח התיכון –ספר לוינשטם ירושלים תשל"ח ע' 337-381.
אלכסנדר רופא "ספר במדבר ( במדבר כ"ב ב-כ"ד כה ) :עיון בשיטות הביקורת ובתולדות הספרות והאמונה במקרא עם נספח:בלעם בכתובת דיר עלא .סדרת "עיונים במקרא ובתקופתו "1.הוצאת סימור בע"מ ירושלים תש"מ 1980.
ברוך אברהם לוין "כתובות בלעם מדיר –עלא קדמוניות חוברת 110 ע' 92, 1995)

בן ציון לוריא "הכיבוש בימי האבות "בית מקרא ל ק"ס 1983 ע' 463-483
מאיר ארזי "חגי ירח האיתנים " ?" בתוך "יד למאיר ארזי :קובץ מאמרים בחקר המקרא "אייר ,1988ע' 27-33.
מאיר ארזי "היש במקרא שרידי מיתוס ימי ?" בתוך "יד למאיר ארזי :קובץ מאמרים בחקר המקרא "אייר ,1988 ע' 188-218
( ארזי מגיע כאן למסקנה לאחר ניתוח מעמיק אחרי הכל לא הייתה מיתולוגיה עברית קדומה המקבילה לזאת הבבלית אולם החוקרים מאז מתעלמים ממסקנותיו אלו
יוסף אחראי "על הספרות הטרום מקראית " בתוך "חוגי מקרא רשפים 1993
מנחם זהרי "נתיבות בשירה המקראית " כרמל 1993

בנימין אופנהיימר "התמודדות המקרא עם שרידי המיתוס האלילי " בתוך "אור ליעקב :מחקרים במקרא ובמגילות מדבר יהודה לזכרו של יעקב שלום ליכט בעריכת יאיר הופמן ופרנק פולק .מוסד ביאליק תשנ"ז .ע' 17-35.
דוד בן-גד הכהן "
והב בסופר ו"שבת ער " הערות למסלול מסע בני ישראל במואב " קתדרה 95 ניסן 2000 ע' 7-24.
חגי דגן "עולם האופל " בתוך "המיתולוגיה היהודית "מפה 2003.
יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן "מבוא או מתי נבראו התנינים הגדולים "לא כך כתוב בתנ"ך " ידיעות אחרונות
,2004.

מיכה אנקורי ואוהד אזרחי "בסוד לויתן :מחשבת ישראל במבט מיתולוגי פסיכולוגי ,מודן 2004.

הספרים האבודים של המקרא

התעלומה של ספר הישר

הביוגרפיות האבודות של המקרא

הספריה של שלמה המלך

עשר מכות מצרים

ציירה סבינה סעד

מה היו עשר המכות שתקפו את מצרים ושאותן אנו חוגגים בחג הפסח ?

בימים אלה תוקפת את ישראל מכה איומה : מכת מגיפת העופות שמאיימת על משק העופות שלנו שמזכירה במקצת את מכת הדבר שתקפה את בהמות מצריים בזמן יציאת מצרים . .
ורק לפני שנה תקפה את ישראל בערך באותו הזמן "מכה" אחרת מכת חרקי הארבה שאיימה על יבולינו .
עם שתי מכות אלו אנו חשים על בשרינו משהו ממה שחשו המצרים הקדומים בזמן יציאת מצרים לנגד עשר המכות שגרמו להם נזק כה עצום עד שאפילו פרעה האכזרי שליבו הוקשה בידי האל ראה עצמו לבסוף אנוס לשחרר את בני ישראל ובלבד שלא יתקפו את בני עמו מכות נוספות.
עשר מכות מצרים הן פרשה כל כך מופלאה עד שלתיאורן מוקדשות שתי פרשיות בספר שמות
הם ידועות הודות למשפט המתאר כאותם בהגדה " רבי יהודה היה נותן בהם סימנים : דצ"כ עד"ש באח"ב ".
זהו משפט אניגמטי לכאורה אולם פירושו הוא שרבי יהודה חילק את המכות לשלושה מחזורים שבמהלכם יש קשר פנימי שבין כל מכה במחזור.
בקרב החוקרים והפרשנים היו דיונים רבים בשאלת הסדר הסיבה וההיגיון הפנימי של המכות. וייתכן שאת הפירוש המסתבר ביותר נתן הפרשן מימי הביניים הרב דון יצחק אברבנאל . לדעת אברבנאל היה סדר טבעי בעשר המכות שנבע ממה שאנו מכנים היום השתלשלות אקולוגית .לדעתו הניסים המוכרים בתנ"ך היו מאורעות שבעיקרם אינם בגדר שינויים הפרות וסטיות ממש בסדרי הטבע אלא שבורא העולם משתמש בחוקי הטבע ובסדרי הטבע הקיימים "בהגזמה" גדולה ביותר בזמן מסוים ובמקום מסוים למען מטרה מסוימת. .
ואת כל זה אפשר לראות יותר מכל בעשרת מכות המצרים שלדעת רוב הפרשנים והחוקרים רובם היו סוגים של אירועים טבעיים וידועים במצרים אלא שעוצמתם הייתה בכך שהמצרים "חטפו " את כולן ביחד ובעוצמה גדולה מהרגיל .ולדעת הפרשנים ייתכן גם שהמכות השונות היו בגדר שלבים כאשר כל שלב מכין את הדרך למכה הבאה. ויש בכך גם מסר לתקופתנו כאשר אנו סובלים מאסונות אקולוגיים גדלים והולכים.

Moses and Aaron by the river of blood, Add.27210, f.11

מכת הדם .

ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם .והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור ולא יכלו המצרים לשתות מים מן היאור ויהי הדם בכל ארץ מצרים .
( שמות ז פס' כ-כא )
המכה הראשונה הייתה מכת הדם כאשר כל מימי היאור נהר הנילוס הפכו לדם :
לדעת אברבנאל הוכה היאור הנילוס של מצרים בדם כנגד הפשע המתועב של המצרים שהשליכו לשם את ילדי ישראל. כיום נראה שמכה זאת נגרמה על ידי יצורים מקרוסקופיים כלשהם והייתה עצומה בהיקפה ולכן נצבעו המים בצבע אדום כדם .בעקבות זאת נעלם החמצן במים הן על ידי צריכתו על ידי אותם יצורים מיקרוסקופיים והן על ידי עכירות המים אשר מנעה פוטוסינתזה מהצמחייה אשר במים. ברור שתוצאה הייתה מות הדגים הזקוקים לחמצן והמים בנילוס מקור החיים של מצרים שבלעדיו היא לא תוכל להתקיים הפכו ללא ראויים לשתיה


ויט אהרון את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים.
( שמות ח פס' ב )


המכה השניה הייתה מכת הצפרדעים שהופיעו לפתע בכמויות עצומות וחסרות תקדים וחדרו לכל בית ולכל ארמון ולכל פינה במצרים. הצפרדעים הללו נפוצות מאוד במצרים והמצרים יחסו להן כוח אלוהי והן ומסמלות את הפריון ( אחת האלות אף תוארה כבעלת ראש צפרדע ) .וכך היצורים שסימלו את הפוריות הפכו למכת מדינה חודרת לכל מקום. יש שחושבים שההתפשטות המהירה של הצפרדעים הייתה באמצעות גשם ובו יצורים חיים שהביא את הצפרדעים בפתאומיות מפחידה לכל מקום. יש לנו דיווחים רבים מתקופות שונות ( שרבים מהם נאספו בידי חוקר תופעות מוזרות בשם צ'רלס פורט ) שמתארים רוח עזה שהעבירה בעלי חיים ממקום למקום ממרחקי מאות קילומטרים , ובינם סוגים של צפרדעים. ויתכן שזה בדיוק מה שקרא כאן כאשר צפרדעים התרבו עשרות מונים ממצבם הרגיל והועברו ממקום למקום במצרים בהמוניהם וגרמו לנזקים עצומים.


אגב היום עם התחזקות החששות לאיזון האקולוגי בכדור הארץ יש חששות כבדים מהיעלמות האיטית אך הברורה של אוכלוסיית הצפרדעים העולמית ההולכת ומתמעטת כתוצאה מהמשבר האקולוגי והזיהום הסביבתי . ההפך הגמור מחששותיהם של המצרים בזמן עשרת המכות.

ויט אהרון את ידו במטהו ויך את עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים.
( שמות ח פס' יג )
המכה השלישית הייתה מכת הכינים שהייתה לדעת אברבנאל תוצאה ישירה ממכת הצפרדעים בגלל הכמות העצומה של גוויות הצפרדעים שנמצאו בכל מקום עם סיום המכה הקודמת והעובדה שלא יהיו מים נקיים להתרחץ בהם, תוצאה של המכה הראשונה.


לא ברור מהי מהותם המדויקת של אותם כינים שכן אין כינים שאנו מכירים מתרבות בעפר כפי שמתואר בסיפור אם כי נראה שהיו חרקים בעלי כנפיים. התיאור בתורה יכול להתאים למספר סוגים של חרקים : יתושים קטנים ( כפי שתרגם תרגום השבעים למקרא ) זבובונים קטנים שהם או זוחליהם חיים בעפר וגם סוגים של קרציות ופרעושים .אם זאת מכה זאת לא הדאיגה את פרעה במיוחד שהרי זה אף לא פנה למשה שיסלק את המכה אלא פנה לחרטומיו אם כי אלה התגלו כתמיד כבלתי מסוגלים להתמודד עימה.


ויבוא ערוב כבד בית הפרעה ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערוב .
( שמות ח פס' כ')
המכה הרביעית מכת הערוב אינה ברורה כל צרכה מהתיאור המקראי הקצר מאוד. לפי פירוש אחד המדובר בתערובת של חיות טורפות ומזיקות אריות נמרים וזאבים שפרצו בניגוד לכל המקובל אצל בעלי חיים אלה לבתים וטרפו אנשים בהמונים.

לפי פירוש אחר המדובר כאן בתערובת של מיני חיות קטנות : מכרסמים ,נחשים זוחלים חרקים ומזיקים מסוגים שונים ומשונים כגון פרעושים פשפשים וכו' שמילאו את הבתים וגרמו לנזקים עצומים ולמחלות. והדבר נראה הגיוני כהמשך טבעי גם מבחינה אקולוגית למכת הכינים .

הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאוד…
ועש ה' הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים..

( שמות ט פס' ג, ה)
המכה החמישית היא מכת הדבר שפגעה בכל בהמות המצרים., אולי בדומה למגפה שפוגעת כעת בעופות . הדבר היא מחלה ידועה מידבקת וקשה מאוד שהביאה לשינויים היסטוריים יותר מכל מגפה אחרת כתוצאה מפגיעתה האיומה בבני האדם פגיעה שממנה נחסכו הפעם המצרים שרק בהמותיהם סבלו ממנה. היא גרמה למגפה הקשה ביותר בתולדות אירופה "המוות השחור " . זה היה האסון הגדול ביותר שפגע אי פעם ביבשת אירופה.,לא פחות מ-25 מיליון איש , שליש האוכלוסייה ! ( ויש האומרים מחצית ) מתו ממנו במשך שלוש שנים בלבד.זהו בהשוואה אסון גדול הרבה יותר מהנזקים שנגרמו כתוצאה משתי מלחמות העולם גם יחד באירופה המודרנית במאה העשרים. ניתן אולי להשוות את עוצמת ההרס שנגרם רק לתוצאות של מתקפה גרעינית . הבא ונקווה שלא נגיע למצב שבו נוכל לבצע את ההשוואה בין שני הדברים.
אנשים מתו לאלפיהם בכל מקום וכמוהם גם שליטים . אנשים ברחו אחד מפני השני מחשש להידבקות .האפיפיור כלא את עצמו בחדר סגור ולא נתן לאף אחד להיכנס מחשש שידבק גם הוא וכמוהו עשו גם שליטים אחרים . בדרכים הופיעו קבוצות של אנשים נואשים שהאמינו שקץ העולם בא , והלקו את עצמם ואחרים בצפייה לקץ הבלתי נמנע . בדרך הם רצחו אלפי יהודים בפוגרומים עקובים מדם
.אחרים העדיפו לנקוט בדרכים אחרות לצפות לקץ העולם ופתחו באורגיות בלתי פוסקות של אכילה וסקס באמונה ש"אכול ושתה כי מחר תמות ". מאז פגעה מגפת הדבר שוב ושוב באנושות במקומות שונים ובכל מקום קצרה קציר דמים אכזרי . ולמרבית הצער ידוע שלמעצמות העל יש כיום כלי נשק בקטריולוגיים שמבוססים על נגיפי הדבר ויש חששות רציניים שגורמים טרוריסטיים יצליחו לשים עליהם את ידם ,דבר שעלול להביא לאסון שקשה לשערו .
מאחר שמגפת הדבר נגרמת על ידי עקיצות פרעושים מתקבל על הדעת שהייתה גם התוצאה של הכינים והערוב מהמכות הקודמות .

..והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פורח אבעבועות בכל ארץ מצרים ..ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטומים בכל מצרים .
( שמות ט פס' י יא )

המכה הבאה הייתה מכת מחלת השחין. זיהויה עם אחת המחלות בימינו אינו וודאי שכן חסרים בתיאור הקצר פרטים קליניים מפורטים. .ברור שהמדובר במחלה הפוגעת בעור גם בגלל הזכרתה עם מחלות עור אחרות , ועל פי התיאור העור נפגע במחלה בשלפוחיות של אבעבועות.

יש חוקרים שמזהים את  השחין עם מחלת אבעבועות הרוח או אפילו האבעבועות השחורות שהרי מדובר במגיפה כלומר מחלה מדבקת שאחד משלביה הוא רגישות יתר.בור כשאחת הדרכים להתמודד במחלה הוא התפלשות באפר שכפי שמסופר על איוב שגם הוא חלה במחלה.ככל הנראה היה השחין מאז ומתמיד מכת מדינה במצרים.

File:Martin, John - The Seventh Plague - 1823.jpg

מכות הברד והארבה.ציור מאת ג'ון מרטין 1823

ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאוד אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים מאז הייתה לגוי.ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד –בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר.
( שמות ט פס' כד –כה) .

המכה השביעית הייתה מכת הברד, תופעה שהיא נדירה במצרים למדי בניגוד לארצות אחרות . והפעם מסופר שהיה ה ברד שכמוהו לא היה במצרים מראשיתה. הברד פגע באדם בבהמה ובכל הצמחייה . כתוצאה מהברד ניזוקו גידולי השדה כמו החיטה ושעורה שאינם מורגלים במכה זאת בדיוק זמן הבשלתם והם הושמדו לגמרי. אברבנאל ראה זאת תוצאה של המכות הקודמות "הנה נסיבת האדים העשנים העולים מעיפוש הארץ לעליוני האוויר נתהווה הברד". זה תואם את המדע של ימינו שהרי היום מגבירים מטר על ידי זריעת עננים ביוריד כסף ונראה שעשן כבד יכול להיות מרכז גיבוש לטיפות מים בעננים.
"ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאוד לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן ,ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים .
( שמות י)

מכת הארבה.צייר ג'ימס טיסוט

המכה הבאה הייתה המכה המוכרת לנו כיום מבשרנו, ושעימה התמודדנו בשנה שעברה , מכת הארבה. וזאת הייתה מכה חמורה ביותר שכן זכתה לפירוט רב בהשוואה לשאר המכות ,עשרים פסוקים . ואין בכך פלא שהרי ההופעה הפתאומית והמפחידה של הארבה ( וראו כמה מהתיאורים של העיתונים הישראליים בזמן "המכה " שציירו את הארבה כיצורים כמעט מפלצתיים ) נראתה תמיד כסמל לעונש השמיים ואחת המכות החמורות ביותר, דומה שאין מזיק נורא כל כך כמו הארבה שיכול להשמיד בכמה ימים את הספקת המזון של מדינות שלמות .
ומכל מכות מצרים זאת המכה היחידה שנשארה באופן קבוע עד ימינו אלה .


הארבה מגיע בהמוניו רק אחת לכמה שנים ( לרוב בהפסקות של שבע שנים ולפעמים עשר או אף חמש עשרה שנים ) והדבר תלוי בכמות הגשמים ועיתוים אלה שמספקים לחות לביצי הארבה ובהם תלוי שיעור הבקיעה. משהתפתחו כנפי הצעירים מספיק מתעופף המחנה כגוש אחד בעזרת הרוחות ובתנאי טמפרטורה מתאימים ואם הם מגיעים בעונת התבגרותם לאזורים המאפשרים להם להטיל ביצים בקרקע לחה כי אז מתחיל מחזור חדש שמספר הפרטים בו יכול להיות גדול פי כמה מהמחזור הקודם (!)
ואז יכול הארבה להגיע למקומות שבהם אינו מופיע בדרך כלל כאשר בדרך הוא משמיד כל ירק . ובכל עלולות להישמד התוצרות החקלאיות של ארצות הים התיכון. הארבה שמתואר בעשרת המכות השמיד את כל הפלטה שנשארה מהתוצרת החקלאית שלא הושמדה בידי המכות האחרות .


המכה כאמור נמשכת עד ימינו אלה בשנים האחרונות סבלו ממנה מדינות כמו תוניס סודן ( שסבלה ממכת ארב ה נוראה במיוחד ב-1987 שהשמידה שם את כל הצמחייה ) ואלגי'ר ומרוקו אך למעשה כל מדינה באזור יכולה ליפול שלל לשניים המשמידות כל של חרקי הארבה.גם ארץ ישראל כמובן מאיליו צפויה לפורענות של הארבה אחת ל-12 עד 15 שנים. יש תיאורים רבים של התקפות ארבה מהמאה ה-19 וראשית המאה העשרים כאשר הארץ הייתה בשלטון תורכי והתקפות הארבה רק הוסיפו אז לחוסר הסדר ותחושת האין אונים מפני פגעי הטבע הכללית.
שנה רעה במיוחד כזאת הייתה שנת 1915 כאשר במקביל למלחמת העולם הראשונה המשתוללת תקפו נחילי ארבה כבירים במיוחד את ארץ ישראל ועל כך שרדו עדויות רבות . העדים מדווחים על השמדה שיטתית של הצמחייה ומה שגרוע מכך בהרבה הארבה השאיר אחריו שדות רווים במליארדי ביצים של ארבה שהאיכרים ניסו להשמידן ולהרעילן באמצעים שונים אך לשווא, הכמות הייתה גדולה מדי . השלטון התורכי הוציא צו שחייב כל איש מבן 15 ומעלה ללקט לכל הפחות 3 ק"ג של ביצי הארבה ולמסרם לרשויות ומי שלא ביצע זאת עד לתאריך מסוים נקנס. גברים נשים וילדים כולם יצאו לשדות כדי להילחם בידיהם בארבה מהבוקר ועד הערב. אבל למעשה איש לא ידע כיצד לנצח את הארבה. נחיל שלו תקף גם את אזור תל אביב והשמיד כל דבר ירוק בשורה של התקפות ולא השאיר לפליטה אף לא שיבולת אחת אף לא עץ אחד ואף ליחך את קליפת הענפים כאשר לא נשאר שום דבר אחר והשאיר אחריו אזור שחור שנראה כבית קברות .

ויט משה את ידו על השמים ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים.ולא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים..
( שמות י פס' כב –כג)
המכה הבאה הייתה מכת החושך שתיאורה קצר ביותר. ייתכן שמשמעות המכה היא שהיו סופות חול חזקות ביותר שכתוצאה מהן אי אפשר היה לראות איש את רעיהו. יש במצרים רוחות שרב המערבלות כמויות חול עצומות המעכירות את האוויר. החולות מאפילים אז את השמש משווים לה צבע כה וצהבהב ומשחירים אותה באמצע היום .

מגפת החושך .ציור מאת גוסטב דורה.
על פי תיאוריה אחרת מכת החושך כמו גם המכות האחרות היו תוצאה של התפרצות געש ענקית וחסרת תקדים בתקופה ההיסטורית באי היווני "תרה " שכמעט השמידה את האי והביאה להרס התרבות המפותחת עליו והפיצה סופות צונאמי אדירות לאורך כל הים התיכון עד למצרים .

הסופרת צרויה שלו ביססה על תיאוריה זאת את ספרה רב המכר החדש "תרה " שבמרכזו עומדת ארכיאולוגית אחוזת אובססיה להוכיח שההתפרצות בתרה היא היא המקור למכות מצריים כמטאפורה להתפרקות של נישואיה וחייה כתוצאה ממכות דומסטיות שונות .
ויהי בחצות הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בביתה בור וכל בכור באמה .ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת.
( שמות יב פסק כט-ל ) .
ולבסוף המכה העשירית והחמורה מכולן זאת שהביאה לבסוף לשחרורם של בני ישראל הייתה מכת בכורות שבה הומתו כל הבכורים המצריים. זאת היא המכה קשה מכולם לפירוש ולהסבר והיא אולי הניסית ביותר ., אם כי אפשר לפרש אותה גם כתוצאה גם של התנאים הירודים שנוצרו כתוצאה מכל המכות שלפניה .
החוקר דיויד רול מדווח על שכבת קרקע במצרים שבה גילו החפירות אחוז גבוה מאוד עד 65% של שלדי תינוקות עד לגיל שמונע עשר חודש ולהם אין לחוקרים הסבר מניח את הדעת והוא שיער שהעניין קשור למכת הבכורות. נראה שגם למצרים הייתה מסורת לפיה נטבחו בכורים בלילה מסוים. וכך אפשר למצוא בארונות קבורה מצריים קדומים משפטים כמו "זה האל שיתן משפט בחברתו של זה ששמו נסתר ביום הריגת הבכורים ".
החוקר עימנואל וליקובסקי  מתאר פפירוס שנקרא פפירוס איפובר על שם הכהן שכתב אותו שבו מתוארים שורה של אסונות שתקפו את מצרים שמזכירים את אלה שבמקרא, והוא שיער שיש לראות בפפירוס זה את הגרסה המצרית של מה שמתואר בפרשת המכות במקרא.

להלן ראיון עם החוקרת פנינה גלפז –פלר מחברת הספר "יציאת מצרים מציאות או דמיון " ( הוצאת שוקן 2002 ) .ד"ר פנינה גלפז-פלר היא מרצה למקרא ותרבויות המזרח הקדום במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים. מחברת הספרים: יציאת מצרים – מציאות או דמיון [הוצאת שוקן]; נשים עליך שמשון [הוצאת ידיעות אחרונות];ויולד – יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי [הוצאת כרמל]; דרשה לכל פרשה [קרן תל"י] ועוד. פרסמה מחקרים מדעיים ומאמרים בכתבי עת ובאסופות בארץ ומחוצה לה. משתתפת בקונגרסים בין-לאומיים לחקר המקרא. זכתה בפרסים על תרומתה למחקר היהדות ולהוראתה.

א. א: האם סיפור מכות מצריים מביא לדעתך תיאור מדויק של אירועים שאכן קרו כפי שמתואר בסיפור ?
פנינה גלפר פלר : אסונות טבע היו דבר שכיח מאוד בעולם הקדום ויש לנו עדויות רבות על אסונות כאלה. כך למשל עדויות על ברד שהוא דבר נדיר מאוד במצרים מופיעים גם בתיעוד המצרי וראו בה מכת אלים בגלל שזה היה כל כך נדיר.
מעניין מאוד היחס של המצרים הקדומים למכת הארבה. מצד אחד המצרים מאוד חרדו מפניו מצד שני הם סגדו לו וניסו לפייס אותו . במצרים יחסו חשיבות רבה לארבה והם נשאו קמיעות להגנה מפניו ולרוב תיארו אויבים אנושיים כארבה מאידך הפחד מהארבה גרם להערצה כלפיו ולא פעם ברכו את מלכי מצרים ששנות מלכותן יהיו רבות כארבה. .מרוב פחד מהארבה המצרים הקדומים הפכו לסוגדים של הארבה.
כל שאר המכות משקפות מציאות ריאלית שהייתה במצרים ובאזור .כך למשל מכת החושך היא באמת אפשרית כמכה של סופות חול שהחשיכו לחלוטין את השמיים .
א.א. ומה לדעתך הייתה המשמעות של המכות מעבר להיותן תופעות טבע?
גלפר פלר : על כך יש חילוקי דעות אצל הפרשנים. יש אומרים ( בספר תהילים ) שהיו שבע מכות נגד שבע ימי הבריאה ויש אומרים עשר מכות כנגד עשרת הדיברות.
כיום יש חוקרים הטוענים שהמכות השונות באו כנגד כל מיני אלים מצריים ספציפיים שהיו קשורים לכל מכה וכדי להראות את גדולת ה' הן בעיני עם ישראל והן בעיני המצרים ומאידך להראות את אפסותם של כל אחד מהאלים המצריים שלא יכלו לעשות דבר כנגד המכה הנוראה שפגעה בתחומי שלטונם כביכול
.

האסונות שפגעו במצרים בימי קדם היו כנראה אסונות נוראיים אולם אין זה כל כך ברור שהיו יוצאי דופן .ויש מקום לחשש שאנחנו עם התחממות כדור הארץ נסבול גם אנחנו מאסונות כאלו ואולי נוראיים לא פחות ואף הרבה יותר.

ראו גם :

עשר מכות מצרים הסיפור המלא

יציאת מצרים מציאות או דמיון

  הוכחות ליציאת מצרים :עוד על הספר

יציאת מצרים בויקיפדיה

משה רבנו כוכב קולנוע