ארכיון תג: משה שמיר

אליק שמיר ואני

 

אליהו "אלי " שמיר

 

"אליק נולד מן הים…."

( הפתיחה לספר "במו ידיו-פרקי אליק " הפתיחה הידועה ביותר בספרות העברית החדשה )

אליק שמיר ועוד נוטרים בטנדר הירוק שלהם  מצולמים זמן קצר לפני שיצאו למסע הקצר והארוך לאזור. 

היום לפני שבעים שנה ב-22 בנובמבר  -1948 נפל   הנוטר אליהו שמיר הידוע בכינוי "אליק " ועוד שבעה נוטרים במסע שהוא וחבריו לא יסיימו אותו הם הותקפו בדרך בידי כנופית ערבים בכפר יאזור ונרצחו בדרכים מזעזעות לאחר שנלחמו עד הכדור האחרון.

 

גופתיהם המושחתות נתגלו לאחר זמן בידי חיילים בריטייים מזועזעים.

 

כל הפרשה נצרבה בזיכרון הלאומי הקולקטיבי ועל שמם הוקמו מצבות אנדרטאות וישובים רבים.

 

תבליט המתכת המתאר את קרב שבעת הנוטרים ביאזור. שבעה בחורים נלחמים מתוך טנדר פתוח על רקע כפר ערבי.  נמצא בבית הספר "השבעה" באזור

צבי אשד .ציור מ-1948

כמה דקות שלפני שיצא אליהו שמיר למסע האחרון הוא נפגש עם ידידו צבי אשד ,אבי , שהיכיר אותו מזה שנים רבות ,מאז שנפגשו לראשונה על חוף הים בתל אביב,והשניים קבעו להיפגש שוב באותו הערב בבית הקפה החביב עליהם .

אבל זה לא התממש. אליק לא חזר.

במקום זה צבי מצא את עצמו  נפגש עם אחיו הגדול של אליק  הסופר הידוע משה שמיר  מספר בסדרה של שיחות  את סיפור היום האחרון לאחיו של אליק שהשתמש גם בפרטים שנתן לו  אבי כדי לשחזר את אירועי היום האחרון בחייו של אליק ( שחלקם יש לשער הם מדומיינים ).

את סיפורו של צבי על הפגישה האחרונה עם אליק קראו כאן :

משה שמיר כתב תחילה ובתוך כמה ימים בלבד  סיפור לילדים על אותו היום האחרון בשם "אליק והכלניות " שהתבסס על סיפור ידוע של אשר ברש בשם "שאול והאתונות " על השעות האחרונות של שאול המלך . את הסיפור הזה הוא פירסם ב"דבר לילדים " כמה שבועות בלבד לאחר נפילת אליק.

 

 

עטיפת שבועון "דבר לילדים " שבו הופיע הסיפור "אליק והכלניות " כמה ימים בלבד לאחר נפילתו של אליק שמיר.ליד העטיפה דבר העורך של השבועון על ירושלים הנצורה.

( ניתוח גרפולוגי  של כתב היד של משה שמיר בכתב היד של " אליק והכלניות " נעשה  בידי הגרפולוגית והסופרת "מיכל דורון  ותוכלו לקרוא אותו כאן )

אבל זה לא הספיק לו  הוא החליט לכתוב ספר שלם על חיי אחיו ולהציג אותו כסמל  ומופת של דורו.

Image result for ‫פרקי אליק‬‎                Image result for ‫במו ידיו פרקי אלי ק‬‎

הספר שכתב משה שמיר על אחיו "במו ידיו –פרקי אליק" הפך לאחד מרבי המכר הגדולים והחשובים של הספרות העברית .  עד היום נמכרו יותר ממאה וחמישים אלף עותקים שלו.. רק בהוצאת "עם עובד"  שהחלה לפרסם את הספר ב-1975 פורסמו עד 2017  11 מהדורות שלו שנמכרו סה"כ בכ- 60,000 .עותקים.

כאשר יצא לאור ושנים רבות לאחר מכן "כולם " קראו אותו.אליק שמיר הפך ל"סמל" של ה"צבר" כצעיר נצחי .

משפט הפתיחה של הספר "אליק בא מן הים " הפך למשפט הפתיחה הידוע ביותר של הספרות העברית החדשה כולה,ללא כל מתחרים ,  בסיס לדיונים לויכוחים והתנצחויות אין סוף שכן משפט זה נראה כמציין את הניתוק של דור הצברים שאליק שמיר נראה כנציגו הספרותי האולטימטיבי מכל הדורות שקדמו לו. דבר שהוכחש בתוקף בידי משה שמיר המאוחר לפחות .אבל בהחלט ייתכן שהיה בדעתו בעת הכתיבה.

"במו ידיו" עוטר בפרס ברנר, שוועדת השופטים שלו קבעה, בין השאר, כי "הספר הוא הישג ודאי לא רק ביצירת שמיר, אלא בפרוזה הצעירה בכללה… זהו ספר ארץ ישראלי כל כך, אנושי כל כך, ויש בו הרבה אהבה ורוך וטוהר וטבועה בו התוגה הגדולה של כליון נעורים…"

 

 

Image result for ‫פרקי אליק‬‎

אליק בקרב האחרון .ציור מאת ה.פ. הכטקופף מ"מקראות ישראל "

 

ציור של  אליק שמיר שהופיע במקראות ישראל  מאת יעקב גוטרמן .

פרקים שונים  מהספר הופיעו במקראות בתי הספר שכל תלמיד במדינה קרא בכיתה.

Image result for With His Own Hands shamir

הספר תורגם לאנגלית ולרוסית.

( פרקים על אליק שמיר  מתורגמים לאנגלית מ"במו ידיו" ומקורות אחרים המביאים את סיפור חייו לידיעת כל העולם   תוכלו למצוא כאן :

The last hours of Elik Shamir  )

הספר  עוּבּד לתסכית רדיו שייצג את קול ישראל בתחרות לפרס איטליה  לתסכית הטוב ביותר

"במו ידיו"  אף הוסרט לטלוויזיה תחת השם "פרקי אליק"  ב-1974 בבימויו של שמואל אימברמן ולתסריט של משה שמיר עם מיכאל ורשביאק בתפקיד אליק ואירית מאירי בתפקיד חברתו יעל. . (  אלא שלמרבית הצער הסרט  כנראה נעלם מהארכיונים של רשות השידור והוא כיום בגדר אבוד  ,אם למישהו  יש מושג מה קרה לעותק הסרט הזה בבקשה צרו עימי קשר)

היו לגביו אף תוכניות שלא מומשו, למרבה הצער, להפכו לסרט קולנוע.

על השעה האחרונה של אליק יצר דניאל גולדשטיין סיפור קומיקס קצר במסגרת הרומן הגראפי "חולון – ימים קשים בתש"ח,  בהוצאת המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס ועיריית חולון,2013 

 הסיפור מובא כאן באדיבות המוזיאון ותודתנו נתונה לו.

 

אליק כדמות בסרט אנימציה 

ולאחרונה על פיו נעשה סרט אנימציה קצר על דמותו של אליק הילד שבא מן הים.

אליק שמיר לא נשכח.

 

.ולסיום : נשאלתי אם השם שלי אלי –אליהו הוא על שמו של אותו אליהו אלי אליק ידידו הטוב של אבי .

התשובה היא חיובית בחלקה.

אני נקרא על שמם של חמישה  אנשים :

על שם אליהו הנביא מהתנ"ך

על שם הרב אליהו הגאון מוילנה אבי אבותיו של אבי

על שם הרב אליהו לנדא ,סבו של אבי 

על שם ד"ר אליהו בלנק סופר ומנהיק ציוני אביה של אימי ,

ועל שמו של אליהו שמיר ידידו הטוב של אבי שאותו פגש בשעה האחרונה של חייו.

וראו שוב :

שני הפרקים על השעות  האחרונות  של אליק ,שניהם מבוססים בפרטים על זכרונותיו של אבי מהפגישה האחרונה בחייו של אליק :

גבורתו של אליק

( מתוך מקראות ישראל )

היום האחרון של אליק – גרסת הסיפור למבוגרים – הסיום של "במו ידיו" מאת משה שמיר

כל הזכויות שמורות ליורשיו של משה שמיר.

Image result for ‫במו ידיו משה שמיר‬‎

 

אנדרטה  לזכר שבעת הנוטרים באזור. ויקיפדיה

כרזת שבעת הנוטרים בבית הספר "השבעה" באזור. ויקיפדיה.

ראו עוד על אליק שמיר :

היום הארוך ביותר

יומו האחרון של אליק-הגרסאות השונות :לרגל מלאת שבעים שנה לנפילתו של אליהו שמיר

משה שמיר -הניתוח הגרפולוגי : גרפולוגית מנתחת את כתב היד של משה שמיר בסיפור "אליק והכלניות  " שנכתב כמה ימים לאחר נפילת אליק.

The last hours of Elik Shamir

ראו גם

צבי אשד המחשמל של מחוז הדרום 

Image result for ‫פרקי אליק‬‎

 

 

מקובל ,מכשף , משיח ומשורר: הרמח"ל

 

רבי משה חיים לוצאטו הרמח"ל ,בגילומו של השחקן אילן תורן בדוקו דרמה "הבחור מפאדובה מאת משה שמיר , הטלוויזיה הישראלית ,1976.

המלך דוד בן ישי האיש שמאמינים שהמשיח יהיה מצאצאיו ,היה על פי המסורת גם משורר ומחבר ספר "תהילים ".
משה חיים לוצאטו הרמח"ל שנולד לפני 300 שנה מקובל ומיסטיקן ומלבד זאת  כמעט בדרך אגב יצר את הספרות העברית החדשה וכתב את הדרמות החשובות הראשונות בשפה העברית .
וחוץ מזה  תיקשר עם ישות מלאכית בשם "המגיד " ותיכנן לכתוב את ספר הזוהר השני ולהביא את הגאולה ,ולהראות על ידי כך אחת ולתמיד שרק משורר כמו דוד בן ישי  יכול להביא את הגאולה .האם צדק ?

 

קובץ:Moshe Chaim Luzzatto (ramhal) - Wall painting in Acre, Israel.jpg

ציור קיר של הרמח"ל מאודיטריום עכו.

 

אמנם ,לא לכתר שירה וחזון –לרב מזה יתר
שאף עלם זה לוהט –אל גדל-חילים –ומדות :
נפשו נשא למטה הפלאים ביד המשיח !
אך גזו כל-החלומות ,שירו לבדו רק נשאר.
הקשיבו לצליל הבהיר ,רענן כה ומלא עזוז–קדם!
מימי הלוי לא נשמע כמוהו לרוך ולהוד.
ואם חיש נדם המשורר ,כסנונית האביב ,בוא הקדימה –
ראשון היה שיר-סנונית שירו בו קנה עולמו.
יעקב כהן "הרמח"ל " שיר מתוך "ראשים " " מחזור שירים על אישים ידועים (תרצ"ה) בכתבי יעקב כהן :כרך השירים, הוצאת דביר , ע' שיז )

לפני 300 שנה נולד אחד המקובלים היהודים המפורסמים ושנויים ביותר במחלוקת רבי משה חיים לוצאטו הרמח"ל ,. יש נם רבים הרואים בו את האדם הראשון שכתב ספרות עברית מודרנית .
הוא בזמנו נודע במיסטיקן מסוכן שטען   שהוא מתקשר עם ישויות חיצוניות והאמין שהוא המשיח .לכן באופן יוצא דופן מאוד נרדף כל חייו בידי רבני העיר ונציה שהחרימו אותו שרפו את ספריו ושלחו מכתבים ושליחים לכל פינה בעולם היהודי כדי להזהיר מפניו .
אבל לאחר מותו הפך הרמח"ל לאחד הרבנים המפורסמים ביותר ולתורתו יש השפעה עצומה על הקבלה בימינו .וכיום יש חילונים שיושבים ולומדים מפי מורים דתיים את תורתו שפעם נחשבה כמסוכנת פשוטו כמשמעו .
וחוץ מזה ובמקביל יש רבים וטובים הרואים בו את האב האמיתי של הספרות העברית החדשה. האיש שהוציא אותה מהשינה שנמה בה מאז ימי שירת ספרד בימי הביניים והביא אותה לעידן חדש .
בין השאר כתב את המחזה התנכי הראשון שמשון הצעיר על חיי שמשון ואת המחזה האליגורי הקבלי "מגדל עוז " שיש לו ככל הנראה מקור השפעה על אגדת שלושה וארבעה של ח"נ ביאליק ואת המחזה "לישרים תהילה " ולכמה מיצירותיו הספרותיות הייתה השפעה גדולה על ספרות ההשכלה שבאה אחריו.

אז מי היה אותו רמח"ל שהשאיר רושם חזק כל כך לדורות שהיה כה שנוא נרדף ומושמץ בזמנו בראשית ה מאה ה-18 ?
האיש  היה תלמיד חכם משורר מחזאי מהראשונים בשפה העברית ופילוסוף ומיסטיקן וחוזה חזיונות משיחיים וגם ציוני שהגשים ברגליו את עליה התיישבות בארץ ישראל .אם כי חי בה רק זמן קצר לפני שנספה במגפת הדבר.והוא בן 40 בלבד.

אבל בפרק החיים הקצר שבו חי הספיק להגשים שדברים שאחרים אינם מגשימים בפרקי חיים כפולים ומשולשים .
הוא נולד בפאדובה למשפחה שמוצאה מחבל לאוזיץ בגרמניה ומגיל צעיר הוכר כעילוי יוצא דופן . הוא רכש לו ידיעות מרובות בתנ"ך במדרשים בתלמוד ובקבלה והיכיר היטב גם את התרבות האיטלקית החילונית של זמנו .ולא היסס לכתוב מחזות ראשונים מסוגם על פי מודלים איטלקיים הוא חיבר בנעוריו בגיל 17 בלבד את המחזה "מעשה שמשון " מחייו של שמשון הגיבור ( היצירה הספרותית היהודית הראשונה על חיי שמשון מאז המדרשים ) ובו כמו צפה את חייו שלו ואת מאבקיו דרך תיאור מאבקיו של שמשון בדלילה שהיא סמל ללילית של הקבלה .זה שהוא כתב מחזה שהוא באופן יחסי יצירה מלוטשת בשפה מתה כמו העברית בגיל 17 בלבד הוא דבר מדהים כשלעצמו .

ואחר כך   כתב את היצירות המפורסמות יותר "מגדל עוז " ו"לישרים תהילה "שהיו אליגוריות שכיום הן בעלות מעניין מועט יותר . שירתו היא דתית אלגורית לכאורה אבל גם אנושית כללית המדברת אל ליבו של החילוני . הוא היה בעל חוש מוזיקאלי דק בהשפעת השירה האיטלקית וככל הנראה הוא הראשן מזה מאות שנים שראה את עצמו כמשורר אמן..
לדעת רבים הוא המשורר העברי הראשון מאז ימי שירת ספרד שמגלה תרבות פיוטית ודמיון יוצר והוא האיש שהקים לתחייה מחדש את השירה והספרות העברית לאחר מאות שנים של שקיעה .
הוא גם המחזאי הבולט הראשן שכתב בעברית .
אבל ביאליק  לעתיד קונן על שלא השכיל לשלב את יצירתו הספרותית עם רעיונותיו המיסטיים  שהם היו עיקר מחשבתו וכך נפגמה יצירתו .

בשלב מסויים החל ללמוד קבלה מהרב בישעיהו בסאן .ובגיל 20 באחד הלילות בעת שבודד בו למד קבלה שמע קול של "מגיד שלוח מן השמים " שהבטיח לו לגלות לו סודות עליונים המגיד סיפר לו שהמזכה לגילוי אליהו ונשמות שאר הקדושים כמו אדם הראשון האבות דוד המלך ( שלוצטו חיבר מזמורי תהילים שונים בסגנונו ) ואחרים . וכך אכן היה . .מפי "מגיד זה כתב רמח"ל חיבורים בקבלה בכל יום ויום ,חידושים והתגלויות שהסתכמו לדברי לוצטו בהרבה ספרים בחכמת הנסתר , ב3000 דפים סך הכל . רובם לצערנו אבדו ונשרפו ורק מיעוטם נדפסו .
מהו אותו "מגיד "? מגיד הוא מלאך שמתקשר עם גדולים בתורה בהלכה או בקבלה כמו הרב משה קרו שגם לו היה "מגיד כזה שאיתו תיקשר בצפת . ועל פי אחת התיאוריות זה ו מלאך שנוצר בידי האדם שאליו הוא מדבר. דהיינו "גולם " ברמה העליונה ביותר זה שעולה על בן האנוש שיצר אותו , .ומלמד אותו סודות שונים שנבעו ממנו עצמו .
רמח"ל החל ללמד את תורתו לבני חבורה של צעירים שהסתופפו סביבו ששמעו כגאון היגיע אליהם .וקבוצה זאת נשאה צביון של חבורת סתר קבלית בעל ת אופי משיחי .
הרמח"ל היגיע למסקנה שהוא האיש שנועד לכתוב את המשך לספר הזוהר הספר המרכזי של הקבלה המיוחס לשמעון בר יוחאי "זוהר שני " או "זוהר תניינא " שיהיה כתוב בארמית המיוחדת של ספר הזוהר המקורי , בהסבירו כי הזוהר הראשון שהוא יצירה של הגלות ( בלי ידיעתו אכן צדק אם כי לא כפי שחשב שהרי הזוהר נכתב בידי חבורה שהתכנסה סביב משה דה לאון בספרד  ולא כפי שמקובל במסורת בידי שמעון בר יוחאי בגליל  ) ואילו הזוהר השני שלו יהיה יצירה של הגאולה: אחד רבי שמעון בר יוחאי הנר הקדוש ואחד אתה " "אתה משמעו "אני "רבי משה חיים לוצאטו .הוא האמין שכאשר יתפרסם ספר הזוהר החדש הזה מיד יתוקן כל מה שנפגם והתקלקל בגלות ונמצא שתהיה השכינה מתוקנת ומקושטת יותר ממה שהייתה מאז היות עולם " וכדבריו "המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע "במשכילים שניים.ויבוא גואל ואולי הוא עצמו יהיה גואל והיה "מנהל לשכינה מתוך הגלות ".
דהיינו הוא האמין שהוא המשיח שיביא את הגאולה . כיום ברור לנו שרמח"ל ראה את עצמו כמי שיכול להיות המשיח,או גלגולו של משה הגואל הראשון שיהיה גם הגואל האחרון .
אלא שהעזתו הקבלית פגעה בו . רעו ותלמידו יקותיאל גורדון מוילנה שבא לאיטליה כדי ללמוד רפואה ויתר על כך ונספח לחבורת הרמח"ל ושיגר מכתב לעירו בו סיפר על נפלאות הרמח"ל וקבוצתו . ומכתב היגיע בסופו של דבר לידי הרב משה חגיז  שהיה לוחם עקשן בשבתאות והוא ורבנים אחרים ראו במכתב עדות שכל חבורתו של הרמח"ל וכמובן הוא עצמו הם שבתאים נסתרים וגרוע מכך.
הם מצאו הוכחות לכך שאנשי החבורה של הרמח"ל מאמינים שתהליך הגאולה כבר החל וקיצו קרוב מאוד. וכי להם עצמם יהיה בו תהליך מרכזי .
וככל הנראה הרמח"ל נתן תפקידים משיחיים ספציפיים מאוד לבני החבורה .
ליקותיאל מוילנה נועד למשל תפקידו של שריה משבט דן ,גלגולו של שמשון הגיבור שיהיה שר צבאו של המשיח .
רבני ונציה החלו לרדוף את הרמח"ל ושלחו שליחים לעירו שיחקרו אותו והללו טענו שבביתו נמצאים מכשירים וכתבים המעידים שעסק בכישוף.

מאחר שלפי התפיסה המקובלת רק אדם מושלם ראוי להתגלות של כוחות עליונים ,בדקו המתנגדים של הרמח"ל וגילו ללא מאמץ רב פגמים שונים באישיותו שאותם היציגו כהוכחה לכך שלא ייתכן שקיבל התגלות מכוחות עליונים .
הם טענו שהוא מחזיק ברעיונות שבתאיים שונים ,ולא מן הנמנע שאכן צדקו גם בכך .
רמח"ל חיבר מזמורים בנוסח ספר תהילים הרבנים פסקו להחרימם ולגנזם מאחר ש"חיברם במקום התהילים לדוד ואמר בליבו שהם בטלים לעתיד לבוא ,ומזמוריו עתידים לרשת את מקומם ". רק כמה מעטים מהם שרדו בידינו .
ב1730 נאלץ הרמח"ל בלחץ הרדיפות לגנוז גם את כתביו בקבלה ולהתחייב שלא יכתוב "שום חיבור בלשון זוהר או באיזה לשון שיהיה בשם מגיד או נשמות קדושים " כל זמן שהוא בחו"ל דהיינו מחוץ לארץ ישראל ,ושלא יורה קבלה לאחרים .
התחייבות את נוסחה בכתב ונחתמה .ורבו ומורו של הרמח"ל ישעיה בסאן נתמנה אחראי לכתביו הגנוזים והסגורים של הרמח"ל על בריח ומנעול כדי שלא יתפרסמו ברבים .
.אבל הרמח"ל כנראה לא יכול היה לעצור בעצמו עובדה הוא חזר לעסוק בקבלה והרחיב את חוג תלמידיו בישיבה חשאית שקיים .
שנים מועטות לאחר מכן. נודע לרבני וונציה שהוא עוקר לאמסטרדם והם חששו שבריחה זאת תשחרר את המשורר מן האיסור להדפיס ספרים וחיבורים . משום כך דרשו ממנו לחדש את שבועתו שלא יכתוב ולא ידפיס שום ספר אלא בהסכמתם שלהם בלבד . . הוא סירב לחתום על התחייבות נוספת כזאת . ואז התחדשו הרדיפות . הרבנים פירסמו איגרת קטרוג חריפה נגד לוצאטו כי "עשה עצמו משיח בישראל נביא וגיבור ואיש מלחמה ..עשה תהילים מק"ן מזמורים שיאמרוהו בשמן הגאולה ויבטל התהילים של דוד ראש המשוררים ..כי ממשה ועד משה לא קם כמשה –אני הוא ולא אחר לדורי דורין " .

הרדיפות שהיגיעו לשיאן בהחרמת לוצאטו ושריפת "כל ספריו ומכתביו ,שיריו ומזמוריו" (!) תופעה שכמעט לא שומעים עליה ביהדות לאורך ההיסטוריה.
בעקבות זאת נאלץ לעזוב את איטליה. הוא היגיע לעיר פרנקפורט בגרמניה וכאן נאלץ לחתום על טוס שהוכן ידי בית הדין של קהילת פרנקפורט לפיו מתחייב הוא "בחרם הגדול בנידוי ושמעתה שמהיום והלאה לא אלמוד עם שום אדם בעולם ,יהיה מי שיהי ליחיד או שנים ויותר חכמת הקבלה ..גם לא להראות לא על ידי עצמו או על יד אחרים שום כתב או חיבור קטן או גדול מכל מה שלמדתי בלימוד הנ"ל .לא אכתוב לעצמו ולא לאחרים ושלא אדפיס מכל הנ"ל על ידי עצמו או אחרים "

.לפחות לא עד שלא יהיה בן 40 שנה וכך גם תלמידיו.
ובנתיים תיבת ספרים הייתה לרמח"ל חתומה וגנוזה בבית דודו .הרבנים באיטליה מצאואה ושלחוה לפרנקפורט ושם "ספרים מועטים הוצאו לשריפה ,ורובם נקברו במקום אשר לא ידע איש את קבורתם ".

לאחר חודשי ייסורים היגיע הרמח"ל לבסוף לאמסטרדאם הסובלנית יותר ( אם כי גם שם היו כידוע אפיזודות של רדיפות ושריפת ספרים של אוריאל דה אקוסטה ושפינוזה) שם חי בנחת למרות שבנתיים רבני ונציה ורבני פרנקפורט הכריזו על עוד חרם ( !) על יצירותיו . אבל נראה שאיש כבר לא התייחס לחרמות חדשים אלו בכובד ראש.

הוא התפרנס באמסטרדם מליטוש יהלומים ומהוראה בבית המדרש אבל הקפיד להימנע מעיסוק גלוי בקבלה ובהוראתה . עם כי עסק בכתיבה בתחומים רבים אחרים כמו מוסר . שם חיבר את ספרו המפורסם והמקובל ביותר כיום "מסילת ישרים " המדריך את הקורא לעלייה הדרגתית במעלות ההתנהגות המוסרית עד לדרגת רוח הקודש.
עד שעלה לארץ ישראל לעיר המקובלים צפת מה שמראה כנראה שהוא החליט להמשיך שם בפעילות קבלית . שהרי שם מותר היה לו לעסוק בכך גם לפי כתב ההתחייבות שעליו חתם וכנראה גם ממניעים משיחיים .

ככל הנראה חשב ששם יתגלה לבסוף כפי שהוא באמת, כמשיח .
ושם נפטר זמן קצר לאחר מכן במגיפה .

באיטליה מן הסתם רוב הרבנים לא הזילו דמעה כשהיגיעה הידיעה.
מעניין שהרמח"ל נפטר בגיל 40 הגיל שרק בו מותר היה לו להתחיל למוד וללמד את סודות הקבלה . מתנגדיו ללא כל ספק ראו בכך אצבע אלוהים .הם ציפו שהרמח"ל ודיעותיו המסוכנות יתפוגגו ויישכחו כאילו מעולם לא היו .

השפעת הרמח"ל

אבל היה זה דווקא  החרם נגד הרמח"ל  שכמו התפוגג מאז.  רמח"ל לאחר מותו  השפיע על שלושת הזרמים הראשיים והעוינים זה לזה שצצו אחריו ביהדות המתנגדים של הגר"א , על החסידות ועל על תנועת ההשכלה שכל אחת מהן ראתה בו דמות מופת הראוייה לחיקוי .
ספרו "מסילת ישרים" הפך לספר המוסר בהא הידיעה של היהדות החרדית לספר לימוד עיקרי של אנשי תנועת המוסר בליטא שהפכו לזרם הדומיננטי בעולם הישיבות ה"מתנגדי " של יורשי הגר"א מוילנה שאמר עליו "אילו היה הצדיק רבי משה חיים לוצאטו חי היום ,הייתי הולך ברגל ללמוד אצלו חכמה ומוסר .  

רמח"ל נלמד היום בכל הישיבות.הוא נחשב ובידי הדתיים כאיש מוסר וכמקובל מהגדולים ביותר.

מאידך הרמח"ל  התקבל בידי המשכילים כאבי הספרות העברית החדשה .

"דומה שאיש שמהמשכילים מהמתנגדים ומהחסידים לא זכר יותר את ההאשמות כנגדו בכישוף במשיחיות ובשבתאות .

קשה לחשוב על אנשים רבים בתולדות היהדות שתדמיתם עברה היפוך דרמתי ויסודי כל כך לאחר חיים דרמטיים כל כך . אולי רק רבי נחמן מברסלב .

ישו הנוצרי למשל שבסך הכל טען  טענות משיחיות  לא כל כך שונות מאלו של הרמח"ל לא זכה לכך.

הרמח"ל סרט הטלוויזיה

אבל למרות חשיבותו העצומה כמייסד הספרות העברית החדשה ולמרות חייו הדרמטיים הרמח"ל הופיע רק לעיתים רחוקות בספרות העברית החדשה.
חיים נחמן ביאליק שהעריץ אותו וראה ברמח"ל כמי שהחזיר לשפה העברית את חינה טבעיותה ועסיסיותה כתב עליו רשימה ידועה בבשם "הבחור מפאדובה  שאותה סיים במילים
חטא לא יכופר חטא עם הרוח והספר לתוכני רוחו וליוצרי ספרו, האישיות היוצרת לא תפסה בהכרתו מעולם את מקומה הראוי לה. בגרסו לתאבה ספרים אין קץ, לא נתן מעולם את לבו להכיר מי ומה היו יוצרי הספרים, ומה היו חייהם וגלגל עולמם. אנשים מישראל יש אשר ידעו ספר חביב עליהם כמעט על-פה ואת שם כותבו לא יכירו. ויש אשר מבלי דעת יקראו את הסופר בשם ספרו. ובדבר הזה לא יושם פדות בין ספר תורני לספר השכלה. "אבי זקני – יספר איש תורני מישראל – הכיר את ה"כרתי ופלתי" פנים אל פנים" ו"אני – יספר המשכיל – זכיתיואם לא השכלנו עד היום לקבוע את שם ר' משה חיים לוצאטו כ"מזוזה" בשער הכבוד של היכל היצירה העברית, אשר כל היוצא והנכנס יגע בה בחרדת קדש וישק ידו למו פיו; ואם עד עתה לא ידענו להשכין את אור חייו ואישיותו ויצירי רוחו בנפש הדור, אור תמיד לא יכבה – אות הוא כי אכן דלונוּ, דלונוּ עד מאד.

 אבל רק מעטים מאוד הרימו את הכפפה שאותה זרק ביאליק . אולי בגלל החשדנות כלפי הדמות של הרמח"ל שלאורך השנים התברר יותר ויותר שהיה יותר מיסטיקן ממשורר.

המשורר יעקב כהן כתב על הרמח"ל שיר קצר שהופיע בסדרת "ראשים " שלו שירים קצרים על דמויות היסטוריות ידועות . שמובא בשלמותו למעלה .

חוקר הפילוסופיה היהודית נחום אריאלי כתב על הרמח"ל רומן היסטורי בשם שישה היכלות "( הוצאת מסדה ,1961) שעליו זכה בפרס ברש. ובו תיאר את חיי הרמח"ל ומאבקו ברבנים מנקודת מבט סימפטית ביותר . אבל הספר שהיציג את הרמח"ל בראש ובראשונה כמקובל ולא כמשורר ומחזאי כמקובל עד אז לא זכה לתשומת לב רבה ונעלם אם כי הודפס שוב לאחר מות המחבר.

הרב משה חגיז יריבו של הרמח"ל.בדוקודרמה "הבחור מפאדובה " מאת משה שמיר .

בשנות השבעים שוב התפתחה התעניינות בדמות הרמח"ל .

 הסופר מחבר הרומנים ההיסטוריים המפורסם משה שמיר קיבל ישירות את האתגר של חיים נחמן ביאליק כתב עליו מחזה טלוויזיה בשם מאמרו של ביאליק "הבחור מפאדובה ": פרשת חייו של משה חיים לוצאטו / ; שעובד לתסריט בידי יגאל לוסין, מיכאל לב-טוב הסרט הופק בידי  , מח' הסרטים הדוקומנטריים של רשות השידור , ב1976.
המחזה במקורו היה אמור להיות חלק מסדרת סרטים שעוסקים בתולדות הציונות. שמיר סיפר שלאחר מלחמת יום הכיפורים בא אליו המפיק יגאל לוסין שהיום זכור בעיקר הודות לסדרת "עמוד האש " שלו על תולדות הציונות וגם הודות לספר שכתב על הינריך היינה וסדרה שהפיק על יהודי ספרד בימי הביניים ) ושוחח עימו בנושא. שמיר היציע שהסדרה תעסוק ביהודים מפורסמים שעלו לאורך הדורות לארץ ישראל ושכל סרט בסדרה יעסוק בדמות מפורסמת אחרת ,יהודה הלוי ,הרמב"ן ,עובדיה מברטנורא ,הרמח"ל ואחרים .
הנהלת הטלוויזיה אז הערוץ היחידי "נדלקה" על הראיון אך החליטה בזהירות להשקיע תחילה בפרק אחד לניסיון לפני שיופק סדרה שלמה .
הדמות שנבחרה לסרט הפיילוט הייתה של הרמח"ל.
שמיר סבר שכדאי לפתוח ברמח"ל משום שהוא קרוב יותר לתקופתנו מהדמויות האחרות שהיציע ולכן מדבר יותר אל ליבנו. כמו כן שמיר הכיר את יצירותיו ואהב אותן מאוד. "זהו אדם שללא ספק היה גאון " אמר עליו .סביר להניח שהרמח"ל דיבר אל שמיר יותר מהדמויות האחרות בגלל עצם הקרבה היחסית שלו לספרות החילונית החדשה שאינה קיימת אצל הדמויות האחרות שאותן היציע .
אך נשאלה השאלה איך למכור את הרמח"ל לקהל המודרני של שנות השבעים בצורה מעניינת ? האם בדרך המחזה טלוויזיונית של אחת מיצירותיו או תוכנית רצינית שתוקדש לכתביו הפילוסופיים או אולי תוכנית שתוקדש כל כולה לתורת הקבלה והנסתר של הרמח"ל .
לבסוף הוחלט ש"הבחור מפדובה " יהיה מחזה דוקומנטרי -דרמטי או דוקו דרמה שילוב של קטעי דרמה עם הסברים מלומדים על חיי הרמח"ל.

המחזה עסק  בפירוט בחייו ויצירותיו של רמח"ל. הוא מצייר בו ביסודיות ובעמקות את דמותו רבת הפנים של המשורר, המחזאי, הוגה הדעות והמקובל, ואת גלגוליו בפאדובה, בוונציה, בפרנקפורט, באמסטרדם ובעכו. במחזה משולבים כמה קטעים מתוך מחזותיו של רמח"ל.

הרעיון המקורי של שמיר היה לא רק להמחיש איך התרחשו הדברים בימי הרמח"ל במציאות של התקופה אלא גם להראות איך בני דורנו רואים את התקופה ההיא. בתחילה חשב להסתייע במראיין אשר יראיין הוגי דעות ואנשים בני ימינו על הרמח"ל תקופתו ורעיונותיו ותוך כדי הראיונות יועלו סצינות חשובות מימי הרמח"ל .הכוונה הייתה שהמראיין יהיה אישיות אקדמאית סמכותית כמו קנט קלארק בתולדות התרבות או יעקב ברונובסקי במותר האדם ,סדרות מדע מפורסמות של הבי בי סי הבריטי של שנות השבעים .
אבל למרבית השמחה רעיונו של שצמיר שבדיעבד נראה כלא מוצלח לא אומץ על ידי יגאל לוסין ומיכאל לב-טוב שכתבו את התסריט ל"הבחור מפדובה .במקום המראיין שולב במחזה הדוקומנטרי מספר שליווה את הסרט ואותו גילם ירון לונדון והוא קשר את האירועים המתוארים בקטעי הסבר ורקע.
יגאל לוסין מפיק הסרט אמר עליו "בבתי הספר הצליחו להרוג את הרמח"ל אנו ניסינו להחיות אותו .

שמיר לא התלהב מהשינויים שנעשו ברעיונותיו . הוא אמר :אני מצטער שנעשו פשרות בכך שירון לונדון בא במקום האישיות המיוחדת של איש המדע .הוא אמנם נחמד ואינטליגנטי אבל הוא יותר תייר מאשר איש מדע שבו משתקפת תקופתנו."


תרגום דמות המורכבת והמוזרה של הבחור מפאדובה לשפת המסך לא הייחה קלה כלל ועיקר.

שמיר שכתב את סיפור המחזה ויצק את יסודות הדוקו דרמה הקפיד להשתמש בעיקר בדברים שכתב הרמח"ל עצמו .אך תמליל תיעודי זה הכתוב בשפה קשה ביותר התגלה במשימה קשה על כתפי הבמאי לב טוב . הוא מצא את העברית שבה דיברו בני התקופה באיטליה ביצירתו של שמיר כארכאית ורצה שהטקסט ישמע אמין אבל גם מובן בידי דוברי עברית של סוף שנות בשבעים . הבמאי פתח בחיפוש אחרי שחקנים שיהיו מסוגלים לדבר בעברית מעין זאת והחיפוש והבחיר הלא היו קלים כלל .נערכו מבחני בד רבם שבהם נבחנה בין השאר גם יכולת השחקנים לדבר בעברית המיוחדת של ראשית  המאה ה-18 והתברר מהר מאוד ששחקני הדור הצעיר של הבמה והקולנוע הישראליים לא ידעו איך להתמודד עם "השפה המוזרה "
( לא ניתן אלא להיזכר בלגלוג בביקורות שנדהמו והזדעזעו מהעברית של שחקני הסרט " מלך של קבצנים"של אורי פסטר בגלל שהייתה שונה במקצת מהישראלית של היום ,השפה המוצגת בסרט היא בסך הכל עברית פשוטה בהשוואה לזאת של ימי הרמח"ל )
בסופו של דבר השחקן אילן תורן קיבל על עצמו את תפקיד הרמח"ל ,ועשה עבודה טובה .
זאת הייתה ההפקה היקרה ביותר שקיבלה על עצמה עד אז הטלוויזיה הישראלית והושקע בה סכום של 200 אלף לירות שמתוכן למעלה שליש התקציב נועד לבניית התפאורות בידי התפאורן אציק אלבלק
אבל שמיר לא התלהב מהסכום הגדול שהושקע בסרט הוא היה סבור שאפשר וצריך היה לחסוך בהוצאות כדי לאפשר את המשך הפקתה של הסדרה על דמויות מפורסמות שהגשימו את רעיון הציונות ועלו לארץ ישראל וסדרה זאת בסופו של דבר לא התממשה ,אולי גם בגלל הוצאות הגדולות על הסרט על הרמח"ל.
הסרט הראשון בסדרה נשאר בסופו של דבר היחיד וחבל . זה היה סרט היסטורי דוקומנטרי ראשון מסוגו של הטלוויזיה הישראלית ולמרבית הצער לא היו לו המשכים רבים .כיום כמובן זה יהיה בלתי אפשרי עבור הערוץ הראשון לנסות אפילו משהו פרימיטיבי ביחס מעין זה בגלל המשבר התקציבי שבו הוא נתון . .

חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ זוכר :
התכנית הזאת הייתה תכנית תעודה מלווה בקטעים מומחזים, שעסקה בחייו ויצירתו של משה חיים לוצאטו. המנחה המלווה שלה היה ירון לונדון.
היא התחילה בכך שירון לונדון הראה לנו את מורכבותו של האיש ואת גיוון יצירתו בכך שהוא הראה לנו בפתיחת הסרט ספרים שונים מתחומים שונים שהרמח"ל כתב. היו שם ספרים מתחומים כמו תורת המוסר, תורת הנסתר, פילוסופיה , שירה. לאחר מכן הובאו בפנינו ציטאטות של אנשים שונים שאמרו על הרמח"ל דברים שונים במשך השנים. ציטוט של איש שטען שהוא מסוכן ליהדות, ציטוט של הגר"א שטען שאם היה חי בזמנו של הרמח"ל הוא היה הולך עד אליו כדי ללמוד מוסר ממנו.
הסרט עקב אחרי קורות חייו של הרמח"ל, בצורה של קטעים מומחזים. הדגש היה על החבורה המשיחית שהקים, ולאחר מכן הפולמוס שהתעורר סביבו, והמרדף שרדפו אותו חכמי  וונציה   ביחד עם הרב הקשוח והקנאי  משה חגיז  שאותו גילם יוסי כרמון
והרב יחזקל קצנלבוגן שאותו גילם זישה גולד שבתכנית זאת שמעתי את שמותיהם לראשונה.
המשחק, אני זוכר, היה טוב מאד במיוחד של אילן תורן שגילם את הרמח"ל וזה ששיחק את מורהו ר' ישעיה בסאני.
התכנית בכללותה הייתה טובה מאד. התסריט היה מרתק והתכנית הייתה מאלפת מאד. את רוב הדברים שאני יודע על הרמח"ל למדתי ממנה.למעשה שם נתקלתי לראשונה בשמו של הרמח"ל ובדמותו שעניינו אותי מאז .

הרמח"ל –ההצגה

מאז שנות השבעים  במיסגרת גל המיסטיקה האדיר השוטף את מחוזותינו שוב התחזקה התעניינות בדמות הרמח"ל והפעם כמקובל ואיש מיסטיקה ולא דווקא משורר ומחזאי כפי שהיה עד אז .

 הוקמו מוסדות המפיצים את כתביו  ורעיונותיו כמו "קהילת הרמח"ל ". ספריו נלמדים בעניין עצום גם בידי חילונים .(בתור דוגמה : ידידה שלי עורכת דין חילונית לחלוטין לומדת מזה שנים את כתבי הרמח"ל ביחד עם ידידותיה מפי מקובל  כדרך להגיע אל היהדות אם כי אין להם שום עניין ביהדות ההלכתית ).

 ולאחרונה הופיע עליו סיפור אינטרנטי בהמשכים שנכתב בידי חרדי אנונימי  בשם "צופן לוצטו 

( הקונוטציות של השם ל"צופן דה וינצ'י הן כנראה לא מקריות בכלל ) .

הרמח"ל המחזה

וכעת הופיע עליו מחזה בשם "אהבת עולם " של תיאטרון תהיר " שבו שולב סיפור חייו בסיפור המחזה מגדל עוז .
הרעיון הוא מעניין מאוד ואף חדשני סיפור החיים הוא דוקומנטרי לחלוטין מסופר בלשון המכתבים ששלחו המח"ל ויריבו זה לזה .
הרעיון הוא יפה חדשני ומעניין .אבל הוא לא באמת עובד מבחינה דרמטית .
הצרה היא שאין הרבה קשרים ברורים בין "מגדל עוז" וחיי הרמח"ל למרות כל המאמצים הנואשים של הבמאי והשחקנים להראות על הקבלות.
באותה מידה ואולי ביתר הצלחה הם יכלו לשלב את סיפור חייו של הרמח"ל עם מחזהו על שמשון הגיבור שגם יש בו ניתן למצוא מקבילות לחייו של הרמח"ל עצמו תוך כדי סיפור מאבקו בדלילה המסמלת את כוחות הרע של הקבלה ,ואלו היו לדעתי מובנים יותר לקהל הרחב .
מי הראוי היה לשלב יתר דרמטיזציה בסיפור חיי הרמח"ל.כפי שהמחזה הוא עכשיו הוא מחזה לחברי אליטה למדנית בלבד וגם אלו עלולים למצוא אותו יבש ולא מובן מספיק ומן הראוי היה להפכו לחי ודרמטי יותר גם עבור הקהל הרחב .

למקובל המייסד של הספרות העברית החדשה בהחלט מגיע מחזה שיציג את הדרמה הקיצונית של חייו לקהל הרחב ביותר .

המשיח כיוצר

אין ספק שהקהל הרחב היום יותר מתמיד בשל לקבל פירוש חדש על דמות הרמח"ל שהוא כיום פחות שנוי במחלוקת מאי פעם.

וזה אירוני במיוחד .

שהרי עובדתית הרבנים שתקפו את לוצטו ורדפו אותו,   צדקו בשיקוליהם .

 לוצטו אכן חשב על עצמו כמשיח שבא. ואפשר בהחלט להבין את חששותיהם  של חגיז והרבנים האחרים  שהוא עלול לפתח תנועה חדשה מסוכנת מהשבתאות מאחר שברור היה להם  היטב שהוא עולה מבחינה רוחנית ומחשבתית על  שבתאי צבי .

ולכן עלול להיות גם  מסוכן פי כמה וכמה  ליהדות האורתודוכסית .

ואפשר להשוות את הרדיפות שנרדף לאלו שנרדף לאחר מכן נחמן מברסלב בידי מתנגדיו ומסיבות דומות .

בכל זאת מעניין הדמיון של הצגתו של הרמח"ל את המשיח העתיד לבוא ( הוא עצמו ) כמשורר ,זה מזכיר הצגה דומה של רבי נחמן מברסלב את המשיח העתיד לבוא ( גם כן כנראה הוא עצמו או גילגולו ) בספרו הסודי  "מגילת ספר" ,כזמר וכיוצר. .

גם הרמח"ל וגם נחמן מברסלב נרדפו כל חייהם בגלל דעות אלו .

אולי המהפך שעברה תדמיתם לאחר מותם מראה גם הנכונות לקבל את האפשרות שהגואל כאשר יבוא לא יהיה פוליטיקאי ולא יהיה לוחם ולא דווקא איש דת  אלא יוצר ומשורר?

רמח"ל בויקיפדיה
הבחור מפאדובה : ביאליק על הרמח"ל

סרט תיעודי על הרמח"ל 

שישה היכלות  רומן היסטורי על הרמח"ל מאת נחום אריאלי

צופן לוצאטו :סיפור  מתח אינטרנטי על הרמח"ל

קהילת הרמח"ל

 

משה חגיז יריב של הרמח"ל

ביקורת של עמוס מדר

מאיר בניהו על עליית הרמח"ל לארץ ישראל

 

המשיח מפאדובה : ירון ליבוביץ' על אהבת עולם

משה שמיר מחבר "הבחור מפאדובה

המשיח מאיזמיר :על שבתאי צבי

נחמן מברסלב ומגילת ספר

סופר בשר ודם : על משה שמיר

 

תמונה של הסופר משה שמיר מאת מנשה קדישמן.

 

הוא הלך בשדות עד הסוף.
( כתובת המצבה על קברו של הסופר  משה שמיר )

חכם היה וליבו מר.
(הפתיחה של "על סוסו בשבת " מאת משה שמיר, 1947)

 

ב 21 לאוגוסט   2004 נפטר הסופר משה שמיר, האיש שיותר מכל סופר אחר, יותר מיזהר, יותר מעמוס עוז ויותר מא.ב יהושע מסמל את הספרות העברית החדשה, האיש שניתן לאמר עליו שאם מישהו יצר את דמות הצבר יליד הארץ כדמות ספרותית הרי הוא האיש, והוא גם שכתב כמה מהרומנים הטובים ביותר של הספרות העברית החדשה ובכלל זה את הרומן ההיסטורי הבולט מכולם.
ואם כי מותו לא זכה לתשומת לב כמותה של נעמי שמר, הרי הוא היה הסופר הישראלי החשוב ביותר של דורו ואחד החשובים ביותר של כל הזמנים, גם אם חל במעמדו פיחות גדול לאורך השנים בגלל דעותיו הימניות הקיצוניות. שמיר היה בעשורים הראשונים של המדינה הסופר העברי החשוב והנחשב ביותר מכולם האיש שהורה את הדרך לאחרים. הוא היה גם הסופר העברי האהוב ביותר. סקר שנערך בשנות החמישים על ידי מכון סאלד מצא ששני שלישים מהנשאלים העדיפו את שמיר על כל סופר ישראלי אחר. הוא היה הנציג הבולט של סופרי דורו כפי שאתגר קרת למשל היה בדור סופרי שנות התשעים.
שמיר היה מלכתחילה סופר וגם הוגה אידיאולוג ופוליטיקאי, והוא גם היה השנוי ביותר במחלוקת, וכך היה בעשורים הראשונים לחייו כמעט מוקצה מהמחנה שאליו השתייך.

משה שמיר נולד בשנת 1921 וכבר מגיל צעיר החל לכתוב סיפורים ואלה משכו מיד תשומת לב, לא רק בגלל יכולתו הספרותית. תמיד היה מעורה בבעיות הפוליטיקה, ועורר התנגדות כל חייו. בתחילה עורר את זעמו של מנהיג התנועה שאליה השתייך בשמאל, מאיר יערי, בגלל מה שנראה כ"סטיות אידיאולוגיות" בסיפוריו. בדיעבד קשה להבין על מה פרצה המהומה שכן הסיפורים נראים כיום כ"תמימים " לחלוטין ובוודאי לא עוינים את או פוגעים בתנועה הקיבוצית, אבל הזעם שהתעורר כנגד שמיר היה חזק כל כך עד החליט לעזוב את קיבוצו ב-1947 מסיבות אידיאולוגיות. העזיבה הביאה לגניזת ספרו שכבר הודפס "הוא הלך בשדות". הספר נשאר במחסן במשך שנה, והיה נשאר שם אילמלא הוצג בהצלחה רבה מחזה שהתבסס עליו, פרי עטו של שמיר, בתיאטרון הקאמרי – המחזה הישראלי האמיתי הראשון.
ב-1949 הקים שמיר את עיתון 'במחנה' של צה"ל, וערך אותו עד שפוטר על פי דרישת בן גוריון מפני שפרסם כתבה על כנס שמחה על פירוק הפלמ"ח.
מאז לא הפסיק שמיר לעורר שערוריות, יותר מכל סופר עברי אחר בתקופתנו.

יוצר מיתוס מודרני

הוא הלך בשדות ,עטיפה עם תמונה מהסרט בכיכובו של אסי דיין.

בראשית דרכו התפרסם שמיר בעיקר הודות לספריו מהווי הקיבוץ והפלמ"ח.  ספרו הראשון היה קובץ סיפורים לילדים בשם "ידידיו הגדולים של גדי וסיפורים אחרים ( 1947) . הרומאן  הראשון שלו למבוגרים שהיה גם מחזהו הראשון   היה  "הוא הלך בשדות" ( 1947 )  שנכתב על רקע המאבק בבריטים ובערבים, תאר את חיי הפלמחניק אורי, את אהבתו לנערה עולה ואת מותו בשדה הקרב. הספר זכה בפרס אוסישקין לספרות ,ראשון מני רבים.

מהדורת ספר כיס בהוצאת "ספריית מעריב " עם תמונה מההצגה על העטיפה.

תמונה מההצגה הראשונה של "הוא הלך בשדות " בכיכובם של עמנואל בן עמוס וחנה מרון.

הספר הפך למחזה הראשון של תיאטרון הקאמרי עם  תפאורה מרשימה של אריה נבון בעבודתו הראשונה לבמה ,ונחשב למחזה הישראלי האמיתי הראשון המחזה הועלה מאז על הבמה עוד כמה פעמים נוספות כמחזה המוצג והידוע ביותר של שמיר .   גיבורו אורי הפך לסמל לדור שלם, ודמותו עיצבה את דמות הצבר ונתנה לו את צורתו המושלמת. הספר עובד לתסכיתי  רדיו  והוסרט ב-1967 בבימוי של יוסף מילוא, האיש שגם ביים אותו לראשונה כמחזה.

בסרט כיכב אסי דיין בנו של משה דיין, שרבים ראו בו את ההתגלמות החיה של הצבר האולטימטיבי שעיצב שמיר בספרו. כיום יש הרואים בסרט גם את התחלת הפירוק של דמות הצבר של שמיר.הסרט הורכב משני סיפורים אחד מהם מתרחש ב"הווה "של שנות השישים ומתאר את הבן של אורי המת שחוזר ונזכר בחייו ומותו של אביו בשנות ה-40.

שמיר חזר שוב לסיפור ולדמויות של "הוא הלך בשדות " בתסכית ששודר ברדיו ביום העצמאות  1987 . הרדיו שידר אז ברצף תסכית המבוסס על הסיפור "הוא הלך בשדות " ומיד לאחריו תסכית המשך בשם "שדות 87" שבו תיאר שמיר את הדמויות ארבעים שנה   אחרי האירועים בספר-הצגה ( ועשרים שנה אחרי האירועים בסרט ). בתסכית  קודר זה  תיאר את את ההידרדרות החומרנית שחלה בחברה הישראלית ובאידיאלים שלה מאז ימיו של אורי.

 שמיר קיווה להפוך את התסכית החדש בן השעה למחזה תיאטרון שלם אך הדבר לא הסתייע. אפשר לראות את הספר-מחזה המקורי , את הסרט ואת התסכית המסכם כמעין טרילוגיה המתארת מה קרה לחברה הישראלית הקיבוצניקית לאורך ארבעים שנה בשנות ה-ארבעים בשנות השישים ובשנות השמונים ובמיוחד מה קרה למיתוס של "הצבר " במהלך תקופה זאת.

 אליק

אליק נולד מן הים.
( הפתיחה ל"במו ידיו " )

בספרו המפורסם "במו ידיו : פרקי אליק"(1951) תיאר את פרשת חייו ומותו של אחיו אליהו "אליק שמיר ",
הפלמחניק שנפל בקרב בדרך לירושלים במלחמת העצמאות. משה שמיר עיצב את דמות אחיו כסמל לדור שלם, כפי שהיה גם אורי ב"הוא הלך בשדות", ולכן הקפיד לא לציין שמות של ידידיו ומכריו של אליק. למעשה היה זה סיפור כמו מיתולוגי על גיבור מצעירותו ועד למות הגבורה שלו בשדה הקרב.

הספר זכה ב 1953 בפרס ברנר. וועדת השופטים קבעה כי "הספר הוא השג ודאי לא רק ביצירת שמיר אלא בפרוזה הצעירה בכללה". פרקי אליק תורגם לאנגלית, עובד לתסכיתי רדיו ואף זכה לעיבוד טלוויזיוני. הוא אחד מרבי המכר הישראליים הגדולים של כל הזמנים, עד היום נמכרו יותר ממאה וחמישים אלף עותקים, והיה לחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר.

 

איור לפרק מ"במו ידיו" הופיע ב"מקראות ישראל ", 1964. צייר ה.הכטקופף.

(אביו של כותב שורות אלה צבי אשד חקר פעם, כחלק מפרויקט היסטורי על תולדות החברה, את חיי אליק שעבד בחברת החשמל והוא היה ידידו והיה האדם האחרון שנפרד ממנו לפני שיצא לקרב האחרון שממנו לא חזר. וכך הזדמן לי לשמוע את מר שמיר בשיחת טלפון שניהל עם אבי).
שני ספריו אלה של שמיר היו בין היצירות הישראליות המפורסמות והמצוטטות, ומאוחר יותר ליצירות המותקפות ביותר בכלל הספרות הישראלית החדשה. הפתיחה ל"במו ידיו" שהיא הפתיחה המפורסמת ביותר של כל ספר עברי נתפסה כמתארת את הצבר ש 'בא מהים' כחסר שורשים ( האשמה שאותה דחה שמיר בתוקף גם במאמר האחרון שלו שפורסם לאחר מותו ) .. מחזות שונים תקפו את המסר והדמות של גיבור "הוא הלך בשדות", והפסל יגאל תומרקין אף יצר פסל פארודי שמטרתו הייתה לתקוף אתה דמות ואת הסמלים שיצר שמיר.
אבל כל ההתקפות האלה רק הראו איזו החשיבות עצומה הייתה לספר ולסמלים מלכתחילה.

                עם עובד - כי עירום אתה / משה שמירתחת השמש

שני ספרים של שמיר תחת השמש( 1950 ), ו-כי ערום אתה( 1959) הם יצירות אוטוביוגרפיות שמבוססות על חייו בשנות השלושים והארבעים. שמיר החשיב אותם הרבה יותר מספריו המפורסמים, וראה בהן את יצירותיו הטובות ביותר, אך מעטים מאוד מסכימים איתו.

לא רחוקים מן העץ

במו ליבו

שמיר כתב ספרים נוספים על בני משפחתו :"במו ליבו: פרקי סבא לובה "( 1976)  על  חיי אביו ו"לא רחוקים מן העץ: קורות בית בישראל " ( 1983) על תולדות משפחתו.

הגלגל החמישי

הספר המתורגם ביותר שלו לצד "מלך בשר ודם" היה דווקא ספר ילדים לא ידוע  ביותר הגלגל החמישי(1961), על הרפתקאות קיבוצניק שנשלח להביא טרקטור מן הנמל למשק ונתקל על כל צעד ושעל בתקלות והרפתקאות שונות ומשונות. ככל הנראה עורר הספר עניין בילדים בארצות שונות בתיאורי הקיבוץ. ספרי ילדים אחרים שכתב עוסקים בילדים בקיבוץ וכמה מהם כמו "אחד אפס לטובתנו " ( 1951)  עוסקים בחייו של אחיו אליק כילד.

שמיר כתב מחזות רבים. בהם "גם זו לטובה" שעניינו מאבק בין קבוצת ארכיאולוגים שרוצה לשמר אתר עתיק ובין התעשיינים שרוצים להקים שם בית חרושת לפיתוח הארץ,  והמחזה "מאגדות לוד" עורר שערורייה, תושבי ועירית העיר לוד האשימו אותו שהוא משמיץ את עירם וכי אינו משקף את המציאות "האמיתית" ופנו לתיאטרון להסיר את ההצגה אך ללא הצלחה. אבל אף על פי שכתב מחזות רבים שכמה מהם מעניינים למדי, לא הצטיין שמיר בתחום זה כמו בתחום הרומאן או אף הסיפור הקצר.
דומה שהתחום שבו הצטיין שמיר יותר מכל היה לא דווקא בתיאור ההווה של בני דורו כפי שעשה בספריו הראשונים, אלא דווקא בתיאור העבר הרחוק של ימי התנ"ך ותקופת בית שני שעימו חש הזדהות עמוקה יותר מכל סופר אחר מבני דורו.

סיפורי התנ"ך וההיסטוריה של שמיר

Image result for ‫מנהיגים ושופטים מיהושע עד שאול (‬‎

  Image result for ‫משה שמיר מלכי בית דוד‬‎

הספר הראשון בסדרה מצויירת לילדים "ישראל עם וארץ"  של משה שמיר על תולדות עם ישראל בימי התנ"ך.

אם אליק בא מהים ,משה שמיר נחצב ,מסלעיה משורשיה ומנופה של הארץ הזו.
(אריאל שרון בהספד למשה שמיר)

Image result for ‫משה שמיר מלכי ישראל‬‎
מאז ומתמיד הוקסם שמיר מההיסטוריה הקדומה של עם ישראל. הוא סיפר שמקורה של ההקסמות הזאת היה בטיולים שאותם ערך בילדותו ובנערותו ברחבי הארץ, ובמפגש עם המקומות שבהם התרחשו אירועי התנ"ך שהילכו על דמיונו קסם שמעולם לא פסק.
הסיפור הראשון של שמיר שהופיע בדפוס ב 1940 "בנו" עסק באברהם ובעקידת יצחק. הסיפור פורסם בעיתון תנועת הנוער "על החומה" ושנים רבות לאחר מכן בספר "אברהם בבוקר". בספר זה נכללה גם מסה על אדיפוס ואברהם ומחזה חדש שעניינו "אברהם בבוקר" אותו כתב ב-1995 56 שנים לאחר הסיפור הראשון על הנושא.

 

Image result for ‫משה שמיר הממלכה המאוחדת‬‎

סיפור קצר נוסף "הרדיפה" עסק במרדף שערך עשאל בן צרויה אחיינו של דוד המלך אחרי אבנר בן נר מצביא המלך שאול רדיפה שמסתיימת במותו למרות הקירבה הכימעט הומוסקסואלית ( במונחים מודרניים ) שקיימת בין השניים . שנים מאוחר יותר חזר שמיר לדמויות אלה בספרו "כיבשת הרש". "

סיפור תנ"כי שלישי "צדקה ממני" עסק בסיפור תמר אשת ער מספר בראשית, אך הוא לא הופיע בדפוס. .לאחריו החליט שמיר להתמקד בסיפורים ריאליסטיים מהווי הזמן ואלה הביאו לו את פרסומו הראשון כאחד הסופרים הצעירים הבולטים ביותר ולאחר מכן הבולט ביותר.
אך הוא מעולם לא נטש את העבר.
שיא יצירתו בתחום הסיפור הקצר היה הסיפור "על סוסו בשבת "1947), שהיה מעין קדימון ליצירתו הגדולה "מלך בשר ודם". בסיפור קצר זה תאר שמיר בלשון המשנה (מדהימה לסופר צעיר כל כך שהיה צריך לחקור את הנושא ואת התקופה היטב היטב ,דבר שהיה בגדר בל יאמן ממש אז כמו היום ) פגישה בין הרב הכופר מהמאה השניה לספירה אלישע בן אבויה וחכם מחכמי יבנה מחבריו של רבי עקיבא שנודה בידי היהודים בגלל דעותיו הכופרות באחדות האל ומשום שהתייאש מהיהדות אחרי כישלון מרד בר כוכבה ודבק תרבות ההלניסטית וקיבל את הכינוי "אחר בין תלמידו איש הממסד הרבני רבי מאיר,
זאת כשאלישע רוכב על סוסו בשבת בשכונת היהודים וכך פוגע במכוון בדתם שיחה שהפכה להתנצחות אידיאולוגית בשאלת טוב ליבו של האל.
יש שמצאו בסיפור זה רמזים אוטוביוגרפיים לתחושות שחש אז שמיר שהרגיש כי נודה מקיבוצו בגלל דעות שסתרו את הדעות המוסכמות, ואם נרצה אפשר לראות בסיפור זה נבואה המתארת בדייקנות את מצבו לאחר שנות השישים כשנודה ממחנה השמאל בגלל תמיכתו בארץ ישראל השלמה. זהו ללא ספק סיפורו הטוב ביותר ומדהים שנכתב בגיל צעיר כל כך. הסיפור היה יוצא דופן בזמנו ונשאר כזה גם בימינו .

כמה שנים מאוחר יותר פנה לתקופת החשמונאים וכתב תקופה שבה התעניין עוד מנערותו לאחר שקרא עליה בספר האגדה של ביאליק ורביניצקי.
הוא כתב סיפור קצר בשם "פח אחד שמן" על ימי מרד המכבים וטיהור בית המקדש. גם סיפור זה עורר שערורייה. נציגי הממסד הדתי טענו ששמיר מחלל את קודשי ישראל, ופוגע ברגשות הציבור הדתי. . בעת הדיונים אם לתת את פרס ביאליק מטעם עיריית תל אביב לשמיר ( פרס שהוא סירב לקבלו במשך שנים מאחר שלדעתו לא ניתן לסופר שלונסקי שהסתכסך עם אגודת הסופרים ) מחו הרב אברמוביץ נציג החוגים הדתיים וסגן ראש העיר תל אביב בויאר על הכוונה לתת את הפרס לשמיר מאחר שהעז להציג את נס חנוכה בצורה מסולפת וזלזל לטענתם בקדשי האומה וברגשות הציבור הדתי .
לעתיד כעבור שנים רבות נראה ששמיר קיבל את נקודת ההשקפה של מתנגדיו אלה.

בימי אלכסנדר ינאי

מלך בשר ודם חלק א וב / משה שמיר

 

מלך בשר ודם / משה שמיר
כמה שנים לאחר "על סוסו בשבת" חזר שמיר אל ימי בית שני ותקופת החשמונאים בסיפור קצר שתיאר את כיבוש בית המקדש בימי יהודה המכבי, ולאחר מכן חזר שוב לתקופת החשמונאים בספרו "מלך בשר ודם"( 1954) שהוא פסגת יצירתו ואחת הפסגות של הספרות העברית.
בספר מתוארים מאבקיו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, אדם חזק וחסר מעצורים מוסריים שבעיניו השלטון הוא המטרה העליונה וכל האמצעים מקדשים את חיזוק עוצמתו. להרחיב את שטחי ממלכתו אגב מאבק בלתי פוסק בפלגים שונים בבני עמו כמו הפרושים המיוצגים בידי החכם שמעון בן שטח והאיסיים המיוצגים על ידי המיסטיקן חוני המעגל שמתנגדים למדיניות והכוחנית ומעמידים ערכים חברתיים ורוחניים המנוגדים לאלה של ינאי . האינטריגות הבלתי פוסקות של חצר המלוכה שמקבילות לאלה של מחזות שקספיר על מלכי אנגליה.

למהדורות הראשונות של "מלך בשר ודם" צורפה על הכריכה מפה של ארץ ישראל בימי אלכסנדר ינאי. משום מה מפה זאת סולקה מהמהדורות המאוחרות יותר ,וחבל.

.במסגרת הספר מתוארים יחסיו של ינאי עם אחיו האינטלקטואל אבשלום שהוא תפס את מקומו בכוח אלא שאבשלום מצליח בתחום אחד שעליו אין לינאי שליטה הכתיבה :
ראה כי לאבשלום חזקה יש על תחום אחד וממנו עשוי הוא למשוך כוחו ….. מחשבה חדשה ממלאת בדעתו של עושה מן העושים כיצד יכתב בספרו של אבשלום הווה אומר אפשר לו לאדם למשוך בקולמוסו ולהנהיג את העולם " אבשלום הוא איש רוח אך איש רוח שאינו ממלא את יעודו שכן לבסוף הוא נחלש ונותן לינאי ספר היסטורי שכל מטרתו היא לפארו וכל כולו שבחים .יש את אנטיפס היועץ האדומי שהוא כפי שיודעים הקוראים סבו של האיש שיחסל לעתיד את החשמונאים הורדוס, ואישתו של ינאי שלומציון שהיא סמל של האישה האם שהיא חזקה יותר אף מגברים לוחמניים כמו ינאי האישה כאם כגדולה של האומה ( לאה ברמן גיבורת הטרילוגיה "רחוק מפנינים" היא דוגמה נוספת לאישה כסמל האומה ביצירתו של שמיר ) והיא תבוא כמלכה לאחר מותו של ינאי ותוכיח את עצמה כטובה יותר בשילטון. הן מבעלה המנוח והן מבניה חדלי האישים שיבואו אחרי מותה וילחמו בינהם ויבואו להשתלטות הרומאים על הארץ.

מהדורה ברזיליאנית  של "מלך בשר ודם"

בספר זה בניגוד לסופרים קודמים הקפיד שמיר מאוד על אמינות היסטורית וארכיאולוגית ככל שידו היגיעה ובכך יצר תקדים שרק סופרים מעטים אחריו המשיכו בו כמו יוסף אריכא ברומנים ההיסטוריים שלו "סנחריב ביהודה" ו"סופר המלך " ולאחרונה וא. ב. יהושע בספרו "מסע אל תום האלף".
הספר היה מאורע הספרותי החשוב של שנות החמישים וזכה לשבחים נלהבים של הביקורת .נכתבו עליו מאמרי ביקורת מרובים מספור שניתחו אותו מכל בחינה אפשרית האמנותית החברתית הפסיכולוגית ההיסטורית והלשונית . .
"מלך בשר ודם " גם זכה לתפוצה עצומה במונחי אותה התקופה מכר עד היום יותר ממאה ועשרים אלף ותורגם לחמש שפות הספר העברי המודרני הראשון שתורגם לשפות אחרות. הוא גם עובד לתסכית רדיו עבור גלי צה"ל בידי הסופרת הצעירה שולמית הראבן .  הספר והמשכו זכו בפרס ביאליק,והיום הוא נכס צאן ברזל של הספרות העברית .לדעת מבקרים חשובים  רבים מאוד כמו קורצוויל גרשון שקד ועמוס אדלהייט זהו הרומן החשוב ביותר של הספרות הישראלית בכל הזמנים להוציא ספרי עגנון שהם מסורת נפרדת לחלוטין ולא להוציא את "ימי צקלג" של יזהר ואת ספרי עמוס עוז וא.ב.יהושע

 

המהדורה ההולנדית של "מלך בשר ודם".

המבקר המחמיר מכולם ברוך קורצוייל קיבל את הספר בתשואות וראה בו הוכחה לכך שהספרות העברית הצעירה שאותה לא אהב כלל יכולה להגיע לשיאים ספרותיים.
היו עליו גם התקפות קשות ההיסטוריון יוסף קלוזנר ראה בו סילוף היסטורי של תולדות ימי בית החשמונאים הוא קבע "הרעיון המרכזי של מלך בשר ודם הוא השמצתו של בית חשמונאי ולא השמצתו של ינאי בלבד אלא בהשמצתה של כל השושלת המפוארת כולה ". מאחר  ששמיר העיז להציג בצורה שלילית למדי את אלכסנדר ינאי כרודף כוח בלתי נילאה ואכזרי כפי שאכן היה לפי המקורות ( נראה שהמבקר הנכבד כלל לא תפס את המורכבות של הספר שהוא הרבה יותר אוהד לגיבור מכפי שהמבקר ואולי גם המחבר בעצמו הבין, בדיאבד ביקורת זאת נראית אירונית ממש שכן ברור ששמיר הזדהה עם הגיבור שקלוזנר חשב שהוא תוקף אותו ).

Image result for Un re di carne e sangue shamir

"מלך בשר ודם " באיטלקית.

היום ברור שאף אחד מבני דורו של שמיר או אם כבר גם בני דורות מאוחרים ביותר בספרות הישראלית לא הצליח לעצב רומן היסטורי ענק בעוצמה כזאת . הוא היגיע למעשה לשיאו עם ספר זה .אלא שבשנים מאוחרות יותר הקוראים הפסיקו להתעניין בדמויות הגדולות מהחיים והחלו להתעניין יותר בדמויות מהחיים או קטנות מהחיים דמויות שמשה שמיר התקשה לתארן . כיום "מלך בשר ודם" נראה כמו רבים מספרים אחרים מסוג זה כספר שמתאים במיוחד לנוער מה שאינו פוגע כלל באיכויותיו .

שמיר פרסם המשך לרומן בצורת מחזה "מלחמת בני אור  בבני חושך"  ( 1956 ) שתיאר את המשך מאבקו של אלכסנדר ינאי בפרושים וכפי ששמו מראה התבסס על המגילות הגנוזות שהתגלו וזכו לפרסום רב באותה התקופה  ושמיר קיבל עבורו  בכתיבתו   יעוץ מדעי מרב האלוף והארכיאולוג יגאל ידין חוקר המגילות הגנוזות . המחזה היה אמור בהתחלה להיות המחזה של "מלך בשר ודם " עצמו  אולם לאחר ניסיון לא מוצלח בכך העדיף הסופר ליכתוב סיפור המשך לאירועים המתוארים בספר ,.

אבל המחזה היה מוצלח ומצליח הרבה פחות ממלך בשר ודם ". אם כי זכה ביחד עם "מלך בשר ודם"  בפרס ביאליק. שמיר הביע לעתיד את חוסר שביעות רצונו מההצגה ואת רצונו להציג שוב את המחזה בגירסה מקוצרת ודרמטית יותר.

 

תרגום איטלקי של "מלחמת בני אור".

 

המחזה הוצג גם באיטלקית בגירסה שהייתה לדעת שמיר מוצלחת בהרבה מהגירסה העברית המקורית מאחר שהדגש בה הושם על הדמות של שמעון בן שטח ולא על הדמות של אלכסנדר ינאי .דבר  שחיזק את העוצמה של הדילמה המוסרית שבמחזה בעיניו.

 ייתכן שלשמיר הייתה כוונה כל שהיא ליצור סיפור שלישי על חיי אלכסנדר ינאי וליצור בכך טרילוגיה על חייו , אבל אם כך כוונה זאת לא מומשה מעולם.

מגילת אוריה

…יקראו בני עמו של אוריה וישפטו.מגילות מגילות אשלח אליהם ואפיץ בתוכם את הספר הזה. ואם יראו כי טוב הוא למאכל,ירבוהו ויטעוהו באדמת מטעם.
אם מאוד ייטב בעיניהם יעתיקו ללשון שכיניהם , ללשון האשורים, לשפת הארמים, לכתב הצידונים.
היבוא יום ויקראו העברים את סיפור אוריה חיתי ?

(סיום "כבשת הרש").

כבשת הרש: סיפור אוריה החיתי ( 1957) עסק בימי דוד המלך וזכה גם הוא לביקורות טובות אם כי הוא נחשב ליצירה מושלמת פחות. הספר מתאר את פרשת דוד ובת שבע מנקודת מבטו של הבעל הנבגד. גם ספר זה עורר גל תגובות נזעמות על ששמיר העז להציג את דוד כמלך "רע" ומושחת. שמיר הסביר במאמר שהוא אינו רואה בדוד מלך "רע " באמת שכן אם לא היה נוקט במעשי הרשע והאכזריות שלו לא היה מצליח ליצור את ממלכת ישראל . נראה שדעה זאת נכונה גם לגבי המלך האחר שלו אלכסנדר ינאי.
הויכוח הלוהט היה אופייני לשנות החמישים כאשר גם בקרב הציבור החילוני היה עניין עצום בתנ"ך, ספק אם היום היה ספר כזה מעורר הד כלשהו.

שמיר חזר לתקופת התנ"ך ב-1963 במחזה  בתיאטרון חיפה המבוסס על מגילת רות בשם "הלילה לאיש " הסיפור על רומן האהבה בין רות ובועז. המחזה נועד בראשונה לשמש כהצגה המונית תחת כיפת השמיים והוצג בקיבוץ נגבה . "קול ישראל " שידר קטעים ממנו ברדיו ומנהל תיאטרון חיפה שהתרשם מהקטעים ביקש משמיר לעבד את המחזה מחדש עבור תיאטרונו . שמיר כתב את המחזה מחדש ללא הסצינות ההמוניות . אך המחזה לא זכה להצלחה , והוא אחת מיצירותיו החלשות והפחות דרמטיות .

Image result for ‫משה שמיר מלכי בית דוד‬‎

 

הוא חזר לתקופת התנ"ך שוב בסדרה של ארבעה ספרים מאויירים  לנוער: מנהיגים ושופטים : מיהושע ועד שאול ( 1977) הממלכה המאוחדת : דוד ושלמה ( 1976) מלכי בית דוד : מרחבעם ועד חיזקיהו ( 1977 ) ומלכי ישראל מהפילוג ועד הגלות ( 1978)   שהביאה את סיפוריהם של אישי התנ"ך מיהושע ועד נחמיה ונועדו לעורר בנוער חוויה של הזדהות עם ענקי הממלכה, הרוח והמוסר של עם ישראל כפי שהסביר בהקדמה :
כאשר בן דורנו קורא בתנ"ך הוא רואה בראש ובראשונה את בני ישראל כאן בארץ ישראל .מכאן באה הזדהות העמוקה לכאן צריך ואפשר לכוון את הרצון להזדהות.
… מי  היו אנשי התנ"ך ,כיצד חיו ? למה שאפו על מה נלחמו ? מה אהבו ? ומעל הכל : במה האמינו ועל מה מסרו את נפשם ? מי שיחפש תשובה על שאלות אלו –ימצא תשובה על הרבה שאלות אחרות.

 הספר האחרון של שמיר שעסק בתקופת התנ"ך היה הקובץ "אברהם בבוקר" שבו חזר לסיפור הראשון שכתב על אברהם והוסיף לו מאמר על "אדיפוס ואברהם", מחזה מפרי עטו.

מבקרי שמיר תקפו אותו על התרפקותו על גיבורי התנ"ך ועל כך שהם מושלים בו, מה שהיה נכון ואף התחזק לאורך כל ימי חייו, גם אם גישתו אליהם הייתה לכאורה אמביוולנטית.

לדעת שמיר סיפורים ודרמות תנ"כיות שהצליחו באמת היו אלה שדחו את קדושת התנ"ך, אלה שהעזו לחטוא באפיקורסיות ולהתייחס לחומר התנכי בצורה אישית וחופשית, כפי שהפכו בני הדורות הקודמים נושאים תנ"כיים לאקטואליים …( אבל ) גם גישה של התנגדות וגם גישה של ואריאציה חייבת להישען בסופו של דבר על יסוד מוסכם כלשהו, שאילולא כן מאבדים הדברים את משמעותם. אף שהכול מותר ואין גבול לחופש הדמיון, ואין קדוש מגע ואין טאבו בתנ"ך –יש גבול שנאמנותנו חייבת לשמור עליו הוא גרעין היסוד והסמל הגדול של אותה סיטואציה, של אותה הדראמה שהתנ"ך מספר עליה. עם הסמל הזה עם גרעין היסוד הזה חייבים אנו להיאבק כחומר אותנטי ממשי, כעם ניסיון חיים .
"אם כל כך חשוב לנו להיות בלתי תלויים למה אנו נתלים בשמות ובסיפורים שאינם פרי יצירתנו? התשובה היא זו …גם למרחיקי הלכת גם למהפכי הכתוב גם לחופשיים ביותר דרוש הבסיס התנ"כי הקיים היציב והנצחי, לא חיפשו תפאורה לבוש, אמתלה יש כאן אלה נהייה כנה לצאת מתוך עצמנו להבקיע אל מחוץ למעגל היחסים של האני המסוים במקום זמן מסוים ..הרי זה ביטוי אמיתי לצורך להתגבר על הליריות לאין מפלט על האגוצנטריות, על הדשדוש במקום אחד –לצאת ולתת לאני איזה תקוף נוסף ,איזה כוח נוסף. על ידי שדבר חוזר ומתעצב בתוך גורלה של דמות שקיומה נודע ועומד אובייקטיבית כאחד ההרים, כחלק מהנוף, מקבל הדבר עצמו משנה כוח. בין אם אתה מזדהה עם הדמות –סמל ומעלים עצמך בתוכה, ובין אם אתה נאבק עמה וכופה עליה את אישיותך –עצם הטיפול בהוויה בעלת קיום כה עשיר מעניק לך מכוחה..הנושא התנ"כי מעניק למטפל בו עוד יתרון אחד …יש יתרון של אתגר ומתח פנימי בגורל המוגמר והידוע …לא בהמצאת עלילות ובגלגולן אלא בבדיקה מחודשת של מנגנון הסיבה והתוצאה בחיים, השכר והעונש, הייאוש והתכלית .".. לפי דעתי נקודת היתרון החשובה שלנו כישראלים כעברים כחניכי התנ"ך היא שלגבינו התנ"ך האמת בעל עוצמה של ניסיון אישי אין הוא חומר ספרותי בלבד, הוא ניסיון הוא חוויה חווית ילדות חוויה מעצבת עולם הנפש ולא ליטראטורה. (משה שמיר "למה איך הייתכן מחזה תנכי מודרני?)

"מה הבאת" שאלו לזה.
"סופו של המרד המלך".
"בדקתם בהרוגים ?"
"בדקנו המלך .ששת אלפים גבר ואישה ."
"כלום בדקת למניינם?"
"אף בדקנו המלך, אין בהם אחד".
"שמעון בן שטח ?"
"איננו בהרוגים ".
"ויהודה בן טבאי ?
"אינו"
"ואותו שרצח את אנדרוס ?"
"אינו"
"ואותו בעל המופת ,המעגל"
"אינו"
"הרי שנמלטו ?"
"ניכר שכך."
"ומה בשורה הבאת לי ?"
"סופו של מרד, המלך. הממלכה לרגליך ."
להרף עין העיף ינאי מבטו אל עבר העולם המתעטף אור של בין השמשות, משל כאילו מבקש הוא לראות ממלכה זו שנכנעה לרגליו, אך מיד החזיר לעיניו ונתנן באנטיפס.
"שוטה" אמר לו וקולו בוגד "לא סופו של מרד ,תחילתו. "
( הסיום של "מלך בשר ודם " 1954)

. שמיר עסק בתקופות נוספות בתולדות העם היהודי. הוא כתב מחזה שמהווה עיבוד מודרני עצמו של סיפור הספר החיצוני יהודית ,   במחזה ( ששודר גם ברדיו ) "היד החזקה " על חיי הרמב"ם,  במחזה שהיה גירסה משלו ל"סוחר מוינציה"  של שיקספיר על היהודים באיטליה במאה ה-16"  והוצג בפסטיבל עכו ובמחזה טלוויזיה בשם "הבחור מפאדובה " ( תשל"ו)  על חיי המקובל היהודי מהמאה ה-17הרמח"ל.  הוא עסק בהווה של הכתיבה בספרו "הגבול " ( 1966) ספר שעוסק בירושלים המחולקת בין הישראלים והירדנים  בשנות השישים   אולי הרומאן היחיד בתקופה זאת שעסק בנושא זה , רגע לפני שהעיר אוחדה תחת שלטון ישראל . אבל ספר זה אינו ממיטב יצירתו.

עד הסוף

לא אני בראתי את לאה ולא אני אוכל לשנותה . אני מנסה רק לספר על אדם שלא טוב ורע מתרוצצים בו , אלא טוב וטוב ממנו .
( משה שמיר "הפתיחה ל"הינומת הכלה " 1984)

 

בשנות השבעים והשמונים פירסם שמיר ספר מחיי זמננו בשם "ילדי השעשועים"   ( 1986)   ספר שעוסק בביקורת קשה על עולם התרבות והספרות של התקופה שבה פורסם הספר ( אם כי הרומאן עצמו כלל גם חלקים מרומן ששמיר כתב ופירסם עוד בשנות החמישים ומעולם לא הושלם ). ספר זה  אינו מגיע  לרמת יצירותיו על העבר הרחוק והקרוב. לצידו פירסם  את הטרילוגיה החשובה "רחוק מפנינים" שכללה את "יונה מחצר זרה"  ( 1974) את "הינומת הכלה"  ( 1984) ואת "עד הסוף".    ( 1992)

הוסף לסל את הינומת הכלה / משה שמיר
הינומת הכלה
עד הסוף קשה / משה שמיר

בהם עסק בחייה של לאה ברמן  שהתבססה על דמות אמיתית ( קרובת משפחה של אישתו של שמיר ) שלא לפי סדר הזמנים הכרונולוגי שהוא משובש בספרים אלה. קורותיה של לאה ברמן  מקפלים בתוכם את תולדות הציונות מראשית המאה הקודמת ועד שנות השישים, מימי הפוגרומים ברוסיה של ראשית המאה העשרים ועד לשנים שלאחר הקמת המדינה ואת הסאגה של ההתיישבות הציונית. . במהלך תקופה זאת היא פוגשת אישים היסטוריים וציוניים ידועים כמו ברנר אהרון אהרונסון ,חיים ויצמן יוסף טרומפלדור רחל ינאית בן צבי לורנס איש ערב ורבים אחרים ומעורבת בפרשיות ידועות רבות ( וכך בין השאר מתגלה שלורנס איש ערב הוא שהסגיר את שרה אהרונסון לתורכים ) . ולבסוף פוגשת גם את משה אבני גיבורו האוטוביוגראפי של שמיר ב"כי ערום אתה " שהופך למספר תולדות חייה של לאה ברמן. .

יאיר

יאיר - רומן ביוגרפי / משה שמיר

..המועיל והמהנה קוראים לזה. אפשר לומר זאת גם על הסרט. לא רע הטרזן הזה כשהוא מרחף בין עצי היער הענקיים או מחליף עים ג'ין מילים אנגליות שגם ערבים מבינים אותן… מצליח מעשן סיגריה אחרי סיגריה להירגע ,הוא לא מפחד ,הוא לא נבהל .הוא נלחץ בחרדה כולו,שימשך, שיימשך המזל הטוב הזה …האולם עצמו דווקא התמלא ..המצטרפים עכשיו מתיישבים בקצות השורות, מזל מן השמיים, עין טובה מן השמיים, הכיסאות הפנויים כאן ישארו פנויים ויש עוד חמש עשרה דקות, כן אפילו צמת פחות ועוד סיגריה למצוץ בביטחון ושלווה . ..כאשר ברגע זה מופיע האריה וטרזן מציל את צ'יטה הקוף הטיפש החכם, שמונה ועשרים. קרוקודיל פוער את לסתותיו ומחליק לעבר החוף. מצליח קם מסיר את המעיל,שומע צפצופים, מתיישב מהרה,כופה את המעיל על גב הכיסא שלפניו –וזז כפוף שמאלה כפוף מתגנב שלא להפריע סליחה פעם, סליחה פעמיים והוא מחוץ לשורה.
על המסך ובאולם דממה מתוחה, הגיעה שעתו של נחש שם להחליק לעבר ג'ין הישנה ואלוהים ממשיך לעזור מישהו נכנס ברגע זה ואפשר להחליק החוצה בדלת הפתוחה למחצה. בפתח הראשי אין שוטרים רק סדרן מנומנם .. מושיט בדל כרטיס בלי להסתכל בלי להגיב על מלמול ההתנצלות של היוצא להרוות את צימאונו בחוץ. בחוץ. בחוץ ועד פעם בחוץ. ולא להאמין בחוץ..
הפיצוץ..ועוד שלושה פיצוצים,מלמעלה. בגובה ראשי הקהל בדיוק. שאגות עדר הפילים רודפות את צווחות הנמלטים למטה, בחושך בתאים מאחור פרצו צווחות נשים. גידופי גברים, אבל איש לא זז שם ..כי קודם כל צריכות –והנה כן באות –היריות, אש אוטומטית בצידו של הבניין .. גם הסרט נפסק, נשארו רק זעקות הפצועים למטה, על הרצפה, ועדיין בחשכה. עת להסתלק, כמוסכם.
( מתוך הפרק "שאגת האריה " בספר "יאיר " מאת משה שמיר )
ספרו האחרון "יאיר רומן ביוגרפי" (2001) עסק בתולדות חייו של יאיר שטרן, פעם יריב אידיאולוגי של אנשי תנועתו של שמיר וכעת אחד מגיבוריו הנערצים, אותו עיצב כדמות הרואית שגם אלכסנדר ינאי ודוד בכבשת הרש אינם יכולים באמת להשתוות אליה.
.בין הקטעים המרשימים בספר בספרו של משה שמיר מתאר את מאמציהם של אנשי לח"י לפוצץ בית קולנוע ירושלמי "רקס " בעת הקרנתו של סרט טרזן, ומספר על הפופולריות של סרטי טרזן בקרב הבריטים, הערבים והיהודים, כמו גם בקרב אנשי לח"י עצמם, המצטערים צער רב על שעליהם לפוצץ את בית הקולנוע על יושביו בלי שיוכלו לצפות בסופו של הסרט.

שמיר ראה בספר זה את "הסימפוניה התשיעית" שלו, היינו יצירת המופת, ואין ספק שיש בו משום סיכום של יצירתו שהחלה בהסתייגות מסוימת (מלווה בהערצה) מדמות הגיבור שאינו מהסס לפעול כפושע, והסתיימה בהערצה לדמות הטרוריסט, לוחם החופש ההרואי שמבצע מעשי טרור נגד אזרחים. אין ספק שהערצת הכוח והפעולה האלימה והבוז ל"חלשים ולחלשי האופי" בולטים ב "יאיר" יותר מבכל ספר שכתב בעבר. הערצה לדמות הגיבור שעושה את מה שעליו לעשות ללא דקדוקי עניות מוסריים כלשהם היא כעת מושלמת. עם זאת אפשר לכתוב ספר כזה גם על טרוריסט של חמאס.

ואפילו לראות כוכבים / משה שמיר
בסוף חייו שמיר  כינס 31 מסיפוריו הקצרים מראשית הקריירה שלו בכרך סיפורים חדש"ואפילו לראות כוכבים ( 1993) .

כמעט כל שירי משה שמיר / משה שמיר

לצידם כינס את כמעט כל שיריו  ( 1991) בכרך מקביל לסיכום  יצירתו גם בתחום זה.
בהם ניתן למצוא שירים מתקופת ראשית יצירתו המתארים את בריאת העולם בידי אל משורר ועד לשנותיו האחרונות בפואמה שחיבר בתקופה זאת על חיי הרצל ובהם ביטא את גישתו על תולדות הציונות והיהדות .

אין סוף

עטיפת ספרו האחרון של שמיר. התמונה היא של חדר העבודה שלו .

….במסגרת נוער שוחר מדע הגישה תלמידת השמינית עבודה מסקרנת לוועדת השופטים בתחרות ההמצאות והיא זכתה לציון לשבח על מקוריות בניסוח היעד, אף כי הפתרון שהציעה היה אבסורדי לגמרי.
היעד : יצירת קשר עם ישויות החלל חיצוני ( תוך השמטת ההגדרה אינטיליגנטיות ) על בסיס ההנחה כי הן מצויות כבר אצלנו, אם לא על פני כדור הארץ עצמו , הרי לפחות בצורה כלשהיא באטמוספרה ….האבסורד המוחלט היה בהמשך, בהצגת הדרך ליצירת הקשר. בהניחה כי מציאותן של ישויות חוץ ארציות אינה תופעה של תמול שלשום, אלא תופעת קבע של אלפי או מיליוני שנים, הציעה התלמידה המחוננת שאולה צורי לאסוף את כל סימני הנוכחות המשונים ביותר, מכל הדורות ומכל קצווי תבל להכניס את כל האוסף הזה למחשב משוכלל ולצפות למימוש התקווה כי יש מכנה משותף לכל האמונות התפלות, לכל בלבולי המוח של הדתות וסיפורי האגדות,לרבות הפנטזיות הספרותיות מאז ומקדם-וכי המכנה המשותף הזה יפתח את הדרך לקשר של דוח שיח עם החלל החיצון, ובו אולי גם ציליויזציות של תרבות גבוהה, לא אינטליגנציה,לא אינטליגנציה, לא. אינטליגנציה, לא. אינטליגנציה זה עסק שלנו, כמו שפה שלנו, רק מפריעה להסתדר עם מהויות אחרות . ויז'נסקי שהיה בחבר השופטים טען שהגברת הצעירה שלנו התייאשה מן המדע. כשזה היגיע לאוזניה אמרה "הוא צודק".
( קטע מתוך " הביקור מכוכב לכת "חמה " " שהופיע בכתב העת "קשת החדשה: גליון מספר 4 קיץ 2003. יצירתו האחרונה של משה שמיר )

ייצירה הספרותית האחרונה שפירסם שמיר בחייו  הייתה סיפור בשם "הביקור מכוכב הלכת חמה". סיפור זה היה אמור להיות הפתיח לרומן פילוסופי רחב יריעה שאת תוכנו שמר שמיר בסוף גם מפני המקורבים אליו ביותר. בסיפור חזר שמיר לארץ ישראל של שנות השלושים, לגימנסיה הרצליה בתל אביב ולמוריה  כמו דבורה אילון סירני ודמויות מוכרות אחרות של התקופה . בסיפור יש ספקולציות על האפשרות של קיום חיים בכוכבים אחרים . אין לדעת מה הייתה כוונתו של שמיר לעשות בהמשך ספר זה וזה חבל מאוד.
הסיפור שבמרכזו עומד תלמיד המחוננת למדעים ולספרות עוסק בין השאר בספקולציות על האפשרות של קיום חיים בכוכבים אחרים .אין זה ברור כיצד התכוון שמיר לפתח את הנושא המעניין שהעסיק אותו במשך שנים וחבל מאוד
הוא סיים את הפרק ואת יצירתו כולה במילים אלה:
בחיפושי השווא, אחרי סימני חיים כלשהם, אין לרשותנו אלא סיוע אחד, תיאורטי לחלוטין כמובן והוא שלא יתכן כי באינסוף המרחבים של היקום אין אלא מקור חיים אחד בדיוק אצלנו בכוכב הלכת "ארץ". הרי לעולם לא תמצא נקודת סוף אשר בה נוכל לאמר "מצטערים ,גמרנו לחפש . אינסוף גששי חיים שוגרו לאינסוף מרחקי מרחקים מכל הזויות האפשרויות ולא נמצא סימן חיים אחד". לא נוכל לאמר זאת כי תמיד תהיה השאלה "מה הלאה ? האם לא יתכן להמשיך"-והתשובה ההכרחית תהיה כי אמנם יש אינסוף אפשרויות להמשיך . "הפרקים הלא מושלמים מיצירה זאת יצאו לאור לבסוף כספר בשם "מראש התורן "  ( הוצאת אבן חושן , 2007 ) בעריכת אור ציון ברתנא.

קשה כשמיר

משנות השישים ואילך הלכה קרנו של שמיר וירדה בעולם הספרות. הוא זכה פחות ופחות לשבחי הביקורת והותקף שוב ושוב. היה לכך קשר גם למהפך האידיאולוגי שעבר מאיש שמאל ללוחם קיצוני למען ארץ ישראל השלמה. הוא היה לחבר כנסת מטעם הליכוד ולאחד ממקימי מפלגת התחייה. האיש שהמחזה שלו "הוא הלך בשדות" פתח למעשה את עידן התיאטרון הישראלי נתקל בקשיים גדלים והולכים להעלות מחזות משלו על הבמות החשובות. היה לכך קשר הדוק לדעותיו הפוליטיות שגרמו לכך ששחקנים ובמאים סירבו להופיע במחזותיו.

במחזהו "יהודית של המצורעים" שאותו כתב לראשונה עוד ב-1968 מיד לאחר מלחמת ששת הימים הציג פרשנות פוליטית עכשווית מאוד לספר יהודית, מהספרים החיצוניים. יהודית פיתתה ורצחה את מנהיג האויב הולופרנס וכך הצילה את בני עמה. במחזה הוצגה תזה שקבעה שרק בכוח באלימות ואפילו באכזריות אפשר להציל את העם, תזה שהפכה לסטנדרטית  ביצירותיו של שמיר.   תיאטרון "הבימה " שהזמין אותו תיכנן להעלות אותו על הבמה שלוש פעמים במהלך השנים ,ושלוש פעמים נדחתה העלעתו על הסף . ניראה שהתיאטרון סירב לבסוף להעלותו בגלל הדעות הפוליטיות  שבו . המחזה הושמע לבסוף רק כתסכית רדיו  ב-1983 ולאחר מכן במסגרת "תיאטרון קריאה " 15 שנה לאחר הגשתו הראשונית לתיאטרון.  שמיר הסביר את הדחיה וההתעלמות בכך ש"יהודית " הוא מחזה הירואי עם דמויות גדולות ., שלא מציג את הבעיה הישראלית ככובש נאצי המסתער על אומללים דורס ורומס אותם ..ואולי בקריאה קל יותר להיות הירואי ".

המחזה השנוי במחלוקת הופיע מאז רק כספר ב-1989. .

שמיר זכה בפרס ישראל אבל החל משנות השישים היה מנותק מרוב אנשי הספרות הישראליים שרובם נוטים לשמאל. אבל גם בימין שאליו השתייך לא היה שמיר אהוד. הוא היה חבר כנסת מטעם הליכוד אך מעולם לא קיבל את המשרה שבה רצה, משרת שר החינוך והתרבות. אנשי הליכוד תמיד הסתייגו ממנו בגלל עברו השמאלני. כתוצאה הפך שמיר למנותק יותר ויותר מאותה שיכבה ישראלית שאותה תיאר בספריו המוקדמים ומקורב יותר ויותר לחוגים הדתיים הימניים.

ביום חתימת הסכם השלום עם מצרים כאשר על כל קברי חללי צה"ל הונחו פרחים היה רק קבר אחד עליו לא הונח פרח, קברו של אליק. שמיר שהתנגד בכל תוקף להסכם ולמסירת סיני למצרים אסר על נציגי צה"ל להניח פרח על קבר אחיו. שמיר שרצה להראות כמורד בשלטון היה גם הוא מוכן להתאבד כדי להראות את שאט נפשו מהסכמי אוסלו. את יצחק רבין שאותו הכיר מילדותו השווה למי שמשתף פעולה עם הנאצים.
שמיר הסתכסך גם עם בתו שהתגרשה בניגוד לרצון הוריה, הפכה ללסבית וכתבה מחזה שהוצג בפסטיבל עכו,  שבו תיארה את היחסים בינה ובין אביה הקשוח הקנאי והשתלטני. שמיר כדרכו לא להשאיר שום התקפה ועלבון ללא תגובה הגיב במחזה משלו "קרנבל בווינציה " שהוצג גם הוא בפסטיבל עכו והיה מעין המשך לסיפור "הסוחר מוונציה" של שייקספיר. במחזה זה בתו של הסוחר היהודי שיילוק שהתנצרה ועברה לתרבות רעה מבינה לבסוף את שגיאתה וחוזרת לזרועות אביה.
בשנותיו האחרונות היה מנודה ושנוא בקהילה הספרותית והתרבותית שממנה צמח. אך הוא המשיך בדרכו כאיש הרוח החשוב ביותר של הימין הקיצוני בעקשנות קרה כפי שרק מעטים מאוד העזו לעשות. אכן כשמו "שמיר" כן היה, קשה כצור ונחוש ועיקש ומוכן תמיד להיאבק על דעותיו והשקפותיו כנגד כולם, ודומה שככל שהתחזקה ההתנגדות לדעותיו כך התחזקה עקשנותו וקיצוניותו. כמו גיבוריו הקדומים והמיתיים אלכסנדר ינאי ודוד המלך וכמו יאיר.
במידה רבה מאוד אפשר להשוות אותו לסופר היפני מישימה הסופר היפני המפורסם ביותר של המאה  העשרים שהיה בעל דעות לאומניות לאומניות חזקות ולבסוף התאבד בחרקירי כדי להראות את שאט נפשו מהכיוון הפציפיסטי שבו בחרה יפן . שמיר היה גם הוא מוכן להתאבד על מנת להראות את שאת נפשו מהסכמי אוסלו.. אכן כשמו "שמיר" כן היה, קשה כצור ונחוש ועיקש ומוכן תמיד להיאבק על דעותיו והשקפותיו כנגד כולם, ודומה שככל שהתחזקה ההתנגדות לדעותיו כך התחזקה עקשנותו וקיצוניותו. כמו גיבוריו הקדומים והמיתיים אלכסנדר ינאי ודוד המלך וכמו יאיר.

"אלמלא היה סכין בידי קרעתיו."
לא אותו ביקש לקרוע ,אלא את השנאה שנתגלתה ,אלמלא סכין בידיו היה קורע אותה קריעה גדולה."

 ולא ידע אלישע- שחכם היה שאינך יכול לחתוך שנאה בסכין.
הסיום של  "על סוסו בשבת ")

מהדורה אנגלית של "כבשת הרש".

קישורים רלבנטיים

משה שמיר בלקסיקון הספרות העברית החדשה

משה שמיר בויקיפדיה

משה שמיר בלקסיקון לתרבות ישראל

משה שמיר בספריה הוירטואלית

משה שמיר במכון התרגומים

משה שמיר באתר הפלמ"ח

משה שמיר בהוצאת "עם עובד"

משה שמיר באתר האקדמיה לשון עברית

 

משה שמיר באתר הכנסת

 

משה שמיר על ..
משה שמיר על ההימנון והתנ"ך

משה שמיר על אריאל שרון

משה שמיר על השלום עם מצרים

מאמרים ספרותיים על משה שמיר

"הוא הלך בשדות ":על היצירה

כיצד מזיקה ומועילה ההיסטוריה ליצירתו של "העברי החדש" :אריק גלסנר על משה שמיר

מלך נער :דמות הצעיר ביצירת הפרוזה של משה שמיר .מאמר מאת רן יגיל

הביוגרף היהודי :ראובן טבול על משה שמיר

הספדים על משה שמיר

דברי ראש הממשלה אריאל שרון לזכרו של משה שמיר

הודעה בווינט

הספד בהארץ

הספד בוואלה

במחלקה ראשונה 
הספד בנאנא
הספד בנארג

הספד בפראש 

הספד בגארדיאן

הספדים על שמיר באנגלית

הלוייתו של משה שמיר

 

השמאל על משה שמיר

אריאנה מלמד על משה שמיר
נתן זך על משה שמיר 
אתה שהיית מנותני הטון בספרות העברית -מלך בשר ודם אהרון אלמוג למשה שמיר
 הוא לא הלך בשדות :אורי אבנרי על משה שמיר

הימין על משה שמיר

זאב גלילי על משה שמיר -המהפך מהישראלי ליהודי  

חגית ריטרמן :פרקי משה

אמונה אלון על משה שמיר

מאיר עוזיאל על משה שמיר

אדיר זיק על משה שמיר

אליק שמיר

ספרי משה  שמיר

"הוא הלך בשדות "בויקיפדיה

הוא הלך בשדות " הסרט

 

ביקורת על הצגה ב"בית צבי "

חילופי השמות של "הוא הלך בשדות "

אלכסנדר ינאי

"מלך בשר ודם " כתסכית רדיו

יוכי שלח על "מלך בשר ודם "

חוני המעגל ו"מלך בשר ודם"

"על סוסו בשבת "סיפור מאת משה שמיר

אלישע בן אבויה
יהודית

"יאיר שטרן

ראיון עם משה שמיר על "יאיר "

יעקב אחימאיר על "יאיר "

"מראש התורן " סיפרו האחרון של משה שמיר

"בחזרה לימי התנ"ך :על הסיפורת התנכית של משה שמיר

הוסף לסל את עד הסוף - שירים / משה שמיר

תודה לצביה שמיר ולד"ר אמנון סטופ על התמונות והסריקות.