ארכיון תג: מ.אריה

תערוכת תולדות הכדורגל הישראלי

במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב נפתחת  השבוע תערוכת תולדות הכדורגל בישראל .

ובתערוכה ישנם בין תמונות שונות מתולדות הכדורגל הישראלי גם ספרים מסדרת "הספורטאים הצעירים "  של "אבנר כרמלי ( שרגא גפני שנפטר לפני כמה שבועות ) שתרמתי להם  ושיוצגו בתערוכה.

האמת ?איני חובב גדול של כדורגל ,ואמת נוספת גם שרגא גפני לא היה חובב גדול של כדורגל. זה היה עבורו נושא טוב לכתיבת סיפורי הרפתקאותפטריוטיים  ותו לא.

הוא בכלל העדיף שחיה….

אבל עדיין הוא הסופר היחיד אי פעם שזכה להספדים בעמודי הספורט.ומן הסתם לא יהיה אחד נוסף בעתיד

הפתיחה הרשמית תהיה היום במוזיאון ארץ ישראל  והזמנתי אליה כאורחי את הצייר מ.אריה המאייר של "הספורטאים הצעירים " וגדול ציירי משחקי הכדורגל של ישראל .

נזכיר שאצלי בבית ישנה תמונה שהיא אחת מהראשונות של קבוצת כדורגל ארץ ישראלית של תלמיי ישיבה משנת תרע"ג ( 1912 או 1913 ) שאחד מחבריה הוא דודו של אבי יעקב לנדא. יום יבוא ואכתוב עליה ביתר פירוט. אותה קבוצה התמודדה לימים עם קבוצת כדורגל תורכית שבה שיחק לא אחר מאשר מוסטפה כאמל לימים אתתורק מייסדה של תורכיה המודרנית.

ראו על התערוכה

וראו גם על גיבור ספורט של ישראל שעסק גם בכדורגל

 

 

מכוכב חמה ועד לצדק :הרפתקאותיו של קפטין יונו בשנת 2007

הרפתקאותיו של קפטין יונו מספר 1. צייר מ.אריה .

הופיע באתר האגודה למדע בדיוני

בחודש יולי 2007 יצאה ספינת החלל "קוסמאר  2" למסע היסטורי אל כוכב הלכת מרקורי .ובכך נפתחה סדרת המדע הבדיוני הישראלית  "הרפתקאותיו של קפטין יונו "..תיאור של   העתיד  הרחוק של שנת 2007 כפי שדומיין באמצע שנות השישים בידי הסופר והמחזאי אלי שגיא והמאייר מ.אריה .

התאריך יולי 2007 . המזרח התיכון נמצא כרגיל בקונפליקט ואולי על סף מלחמה חדשה . כדור הארץ הולך ומתחמם. וחקר החלל אינו מראה התקדמות דרמטית בשלב זה מעבר לשליחת מעבורות לחלל ודיבורים על חללית מאוישת למאדים… מתי שהוא בעשורים הבאים .
התאריך  הוא גם כן יולי 2007  אבל במציאות חלופית .. על כדור הארץ שורר שלום. אפילו בין יהודים וערבים .ואל כוכב הלכת חמה הלא הוא מרקורי נשלחת ספינת חלל "קוסמאר 2 " שעליה נמצאים גם שני נוסעים סמויים הנער והנערה יונו וונה.
כל זה ביקום החלופי של סדרת "הרפתקאותיו של קפטין יונו " העתיד כפי שנחזה בידי הסופר והמחזאי אלי שגיא בשנות השישים וכפי שאוייר בידי מ.אריה .עתיד שבעת פירסום רשימה זאת הוא בגדר הווה חלופי  של מה היה יכול להיות אילו . 
בהווה המדכא למדי של יולי 2007  האמיתי הבא ניזכר בהווה החלופי כפי שדומיין בידי דור קודם שבו אנשי כדור הארץ יוצאים לחלל היגיעו לכוכבי הלכת מרקורי אל נוגה ואל צדק. ואל מעבר להם .

עתידנו בחלל .


סדרות הרפתקאות מתמשכות שמציגות את עלילותיהם המתמשכות של הגיבורים על פני עולמות שונים הם בין המאפיינים הפופולאריים ביותר של ספרות המדע הבדיוני והיא מלאה בסדרות כאלה החל מסדרות "איש העדשה " מאת א. א. סמית , דרך סדרת פרי רודן הגרמנית וסדרת  דומארסט " "קפטין קנדי " מאת "גרגורי קרן " ( שתורגמה לעברית בהוצאת "רמדור") וכלה בסדרות טלוויזיה כמו "מסע בין כוכבים" , כל הסדרות האלה מציגות את עלילותיהם של הגיבורים הנועזים כנגד חייזרים מפלצתיים ואויבים מרושעים על פני כוכבי לכת אקזוטיים ומסתוריים .
לפעמים עלילת כל ספר בסדרה כזאת היא "עצמאית" לחלוטין ואין צורך לקרוא את הספרים האחרים בסדרה כדי ליהנות ממנה , כמו למשל במרבית ספרי מסע בין כוכבים . ולעיתים היא מתמשכת מספר לספר ויש לקרוא את שאר הספרים בסדרה כדי להבין אותה היטב ואת כל ההתפתלויות וההסתעפויות שלה ולקבל ממנה את מלוא ההנאה . כך הוא המצב בסדרות כמו"פרי רודן " , בבילון 5 , וכך היה המצב גם בסדרת המדע הבדיונית הישראלית "הרפתקאותיו של קפטין יונו". .
"תור הזהב " של סדרות המד"ב המקוריות בשפה העברית היו השנים 1963-64. בשנים אלה יצאו בעברית שתי סדרות שונות שעסקו בעלילותיהם של הרפתקנים נועזים ברחבי החלל. אחת מהן הייתה סדרת "פלאש גורדון – הרפתקאותיו של כובש חלל " והשנייה הייתה סדרה בת שלשה ספרים בשם "הרפתקאותיו של קפטין יונו " על עלילות נער נועז , חברתו וידידו צוות ספינת החלל "קוסמאר 2" על פני כוכבי לכת שונים במערכת השמש. 

אלי שגיא - תמונה

אלי שגיא

מחבר סדרה זאת היה סופר צעיר בשם אלי שגיא . שגיא עסק שנות השישים בכמה קריירות שונות הוא היה שחקן תיאטרון ,ביים יומני חדשות עברו אולפני "גבע "עבד כדובר המכון לפריון העבודה ושירת גם כעורך מור הבידור של עיתון "לאישה במשך שלוש שנים . במקביל הוא חיפש קריירה כסופר.

ספרו הראשון היה ספר  אירוטי למדי עבור התקופה למבוגרים בשם "נשים רעבות " ( 1960) על אם וביתה שמאוהבות באותו גבר.
ספריו הבאים היו כבר שונים מאוד ונועדו לילדים .
. הזאת הייתה סדרת המד"ב "הרפתקאותיו של קפטין יונו" . בסדרה זאת הוא יצר עלילה מתמשכת מספר לספר, משולבת מידי פעם בהסברים מדעיים על מערכת השמש כשכל ספר הוא המשך ישיר של עלילת הספר הקודם ואינו עומד לחלוטין בפני עצמו. לצד סדרה זאת חיבר שגיא גם ספר של מדע פופולארי לילדים בשם "תולדות המדעים " (1964) שבו עסק בצורה "מדעית " בכמה מהנושאים שבהם עסק בסדרת המד"ב שלו .

מסע במערכת השמש


בסדרה זאת בלבד שספריה אוירו בידי המאייר מ. אריה ( שגילה כישרון רב בתיאור גזעים וסביבות ומכונות  חייזריות,) היו כאמור שלושה ספרים אך הייתה בתוכם עלילה מתמשכת שהלכה והסתבכה מספר לספר, ככל שחשף שגיא לפני הקוראים יותר ויותר פרטים על היקום הדמיוני והמסובך שלו.

. מטרתו של שגיא הייתה לתאר בכל ספר בסדרה עולם אחר במערכת השמש שאליו מגיעים הגיבורים צוות החללית "קוסמאר 2" בעתיד של ראשית המאה ה-21 בשנים 2007-2008 כאשר כל תושבי כדור הארץ ( ובכלל זה הישראלים והערבים ) חיים בשלום ובשלווה ונמצאים בשלבים הראשונים של חקר אינטנסיבי של מערכת השמש .
צוות החללית "קוסמאר 2 " כלל את המפקד המזוקן והאבהי קפטן ביי ואת אנשי צוותו טונאר השרירי , מנון המבוגר ורוקו הצעיר (שכמו צ'קוב בסדרת מסע בין כוכבים " הרבה  לצרוח עם כל פרובוקציה הקלה ביותר ) . ואליהם הצטרפו צמד גיבורי הסדרה הראשיים הילדים יונו וחברתו וונה.

 העלילה הבסיסית של הסדרה הייתה חיפושיהם הבלתי נלאים של צוות החללית אחר חללית קודמת "קוסמאר 1" שיצאה במסע לכוכב הלכת נוגה אך נעלמה וכמסתבר אנשיה נחטפו ופוזרו בידי גזע עוין ברחבי מערכת השמש למטרות הידועות להם בלבד. במהלך חיפוש זה היגיעו אנשי הצוות לעולמות שונים ומוזרים התעמתו עם תושביהם העוינים.במהלך כל ספר הסתבכה "משפחת " קוסמאר 2 במאבק כנגד פולשים לחללית ויצורים עוינים שגרמו תמיד להפרדת הצוות ברחבי עולם עוין והסיפור עסק במאבקם בגורמים העוינים ( ולעיתים באחד מאנשי הצוות עצמם שמסיבות שונות של היפנוזה או שטיפת מוח פנה כנגד שאר אנשי הצוות ) בנסיון להתאחד מחדש על הספינה ולחזור לעולם הבית לכדור הארץ.
הספרים היו :
1. הרפתקאותיו של קפטין יונו על הכוכב המסתורי . בהוצאת א. דר, 1963.

 

עיר על כוכב הלכת מרקורי .

"הסיפור מתחיל באמצע ה"אקשן"  ורק בהדרגה לומד הקורא את פירטי הסיפור ומי הם הגיבורים . במהלך חיפושיהם אחר החללית "קוסמאר 1" האבודה  בחודש יולי 2007 מגיעים אנשי צוות קוסמאר 2 כתוצאה מתקלה בחללית לכובב חמה ( מרקורי ) הכוכב הקרוב ביותר לשמש, שאותו הם מזהים רק לאחר מאמצים מרובים ( שמעוררים בקורא תמיהה על ידיעתם המועטת של האסטרונאוטים הנועזים באסטרונומיה ) . להפתעתם הם מגלים על ספינתם הקטנה שני נוסעי סתר , הנער והנערה יונו וונה שהתחבאו בה לפני היציאה לחלל בגלל שאיפתם לראות את החלל .

על מרקורי שמחולק לאזורי אור וחושך ( כפי שהיה מקובל בחוגי האסטרונומיה של שנות השישים לחשוב לגבי כוכב לכת זה ) הם מגלים שני גזעים עוינים זה לזה , את אנשי ארץ הכפור העיוורים והמרושעים ואת אנשי ארץ האש האמיצים ואת מלכתם היפיפייה וולקנה .

יונו עוזר לאנשי ארץ האש במאבקם כנגד אנשי הכפור המרושעים וגם לומד משהו מהשפה המרקוריאנית וונה מתגלה כמדענית ובוטנאית מעולה . שאר אנשי הצוות המבוגרים מגלים אומץ לב אך בעיקר עסוקים לאורך הסיפור בלהינצל ממוות איום כלשהו על ידיו של יונו..

וולקנה מלכת מרקורי .

במהלך הסיפור מחלץ יונו בת אדם נימה שמסתבר שהיא שייכת לצוות האבוד של קוסמאר 1 . והיא חושפת שמה שקרה לצוות זה היה שהוא נחטף בידי אנשי צדק המרושעים המכנים את עצמם "שליטי מערכת השמש " ופוזר מסיבה לא ידועה בכוכבי הלכת השונים . על מנת למצוא אותם יהיה על צוות קוסמאר 2 לחפש אחריהם בכל רחבי מערכת השמש!
בסוף הסיפור מועלה יונו הנער לדרגת קפטין בידי מזכיר האו"ם וזוכה לשבחים מידי ראש תוכנית החלל של כדור הארץ אחד "פרופסור אסימוב ". אך מסתבר לו שהוא רחוק מאוד מלישון על זרי הדפנה שכן סכנה חמורה ביותר מאיימת כעת על כדור הארץ סכנה שעימה הוא מתמודד בספר השני של הסדרה הלא הוא :

2. הרפתקאותיו של קפטין יונו בשליחות מסוכנת הוצאת א. דר, 1963.

הספר הטוב והמרתק ביותר מבין שלושת ספרי הסדרה. בחודש  פברואר 2008  יצורים מסתוריים חודרים לכדור הארץ ועקבותיהם נמצאים בכל מקום . הרשויות מגיעות למסקנה שכדור הארץ עומד לפני פלישה, פלישה של תושבי כוכב נוגה! פרופסור אסימוב שולח את צוות קוסמאר 2 כולל את יונו וונה שהם כעת חלק אינטגראלי מהצוות לנוגה וביחד איתם איש צוות חדש בשם מנס. אך מנס הנ"ל מתגלה כבעל בריתם של אנשי נוגה וכמוהו גם יונו ושניהם שובים את אנשי הצוות . יונו כמובן רק מעמיד פנים על מנת לזכות באמונו של מנס, ועל נוגה ( עולם מלא בגו'נגלים שעליו יורד גשם נצחי ) משחרר את אנשי הצוות .

 אנשי הצוות פוגשים באנשי נוגה , יצורים מוזרים ואף מפחידים למדי בעלי ארבעה זרועות ומהציורים של מ. אריה בעלי פנים חתוליות . מסתבר שאנשי נוגה מתכוונים להשמיד את כדור הארץ עם פצצת תופת . אך יונו חודר לשורותיהם בהעמידו פנים של בעל ברית . אך לרוע המזל הוא מהופנט על ידיהם כפי שנעשה בעבר עם מנס . אנשי קוסמאר 2 משחררים אותו מההיפנוזה ובנתיים מגלים על פני נוגה עוד ניצול של קוסמאר 1 שחי שם כמו רובינזון קרוזו . יונו מצליח להביא להשמדת הפצצה איומה אך אנשי הצוות חושבים שנהרג וחוזרים אבלים לכדור הארץ שם נערכים טקסי אבל המוניים לזכרו של הנער האמיץ. אך האבל מוקדם מידי , יונו הצליח להימלט מהפיצוץ בנוגה באמצעות צלחת מעופפת נוגאית, וקוטע את טקסי האבל ההמוניים על ידי השמדה בקרן לייזר של פסל האנדרטה שהוקם לזכרו….

אך אם חשבו אנשי קוסמאר 2 שהם יוכלו לנוח כעת על זרי הדפנה לאחר שהצילו את כדור הארץ , טעות בידיהם, בעת מסעו חזרה לכדור הארץ הבחין יונו באדם שעמד על אסטרואיד ונפנף לו משם בחפץ לבן וכעת יש למצוא את האדם הזה…
והיה זה בספר הבא שבו החלה ההתמודדות האמיתית (והסופית ?) עם האויבים המרכזיים של הסדרה בספר

3. הרפתקאותיו של קפטין יונו בין שודדי מערכת השמש הוצאת קרני , 1964.

מכונה של בני צדק.

 בחודש אוגוסט 2008 קפטין יונו מקבל אזהרה מ"שליטי מערכת השמש " אנשי צדק שלא לצאת במסע חיפושים אחרי האיש על האסטרואיד .אך כמובן מתעלם מההזהרה . מכדור הארץ שולח פרופסור אסימוב את החלליות קוסמאר 2 וקוסמאר 3 החדשה יותר לחיפוש . אך מסתבר להם שאנשי צדק עוקבים אחריהם כל הזמן ואף מצליחים להשתלט על קוסמאר 2 ולקחת את אנשיה בשבי . 

 לאחר שורה של בריחות אנשי הצוות מצליחים  להשתלט על החללית מחדש ולגלות ולשחרר את האיש מהאסטרואיד עוד איש מצוות קוסמאר 1 האבוד שהושאר שם בידי אנשי צדק "שודדי מערכת השמש". הם משמידים בסיס תת קרקעי של אנשי צדק ובמהומה הכללית בורחים מהעולם הענקי בצלחות מעופפות של אנשי צדק.

אבל אם חשבו האסטרונאוטים הנועזים שהם יוכלו כעת לישון על זרי הדפנה טעות בידיהם שכן ונה מצאה מגילת קלף שעליה רשום המיקום המדויק במערכת השמש של כל אחד מאנשי הצוות של קוסמאר 1 שנשבו בידי אנשי צדק . וכעת מתכננים את המשימה הבאה להצלתם .
משימה שעליה היה צריך להיות מסופר בספר הבא של הסדרה " הרפתקאותיו של קפטין יונו בממלכת מאדים האבודה ".
אך ספר זה אם כי שגיא תכנן אותו פרטיו ואף כתב ממנו פרק נזנח לבסוף למען עיסוקיו בכתיבת מחזות ותסריטי סרטים . וחבל . לשגיא היו תוכניות מפורטות ביותר לגבי המשך הסדרה . הוא תכנן להפגיש את יונו והצוות עם "הרובוטים של מאדים " עם "היצורים הנצחיים משבתאי " ועם "גאוני השאול מאוראנוס" . הוא תיכנן להקדיש ספר מיוחד לכל אחד מכוכבי הלכת של מערכת השמש ואולי אף האסטרואידים , ואולי אף מעבר לכך ! אך תוכניות אלה לא התממשו .

שפות מערכת השמש

איש מרקורי

לגבי זמנה סדרת "הרפתקאותיו של קפטין יונו " הייתה סדרה מתוחכמת ביותר , מתוחכמת יותר מכל סיפור מד"ב מקורי שיצא קודם לכן בשפה העברית ( ומרבית אלה שיצאו לאחר מכן ) . שגיא תיאר את העתיד מנקודת מבטם של אנשי העתיד ללא כל ניסיון לקשר אותו עם אמצע המאה העשרים של הקוראים . גיבוריו היו חמושים בכל האמצעים המקובלים על גיבורי סדרות מד"ב אמריקניות כמו אקדחי "קרן מוות"
הוא יצר "יקום" עתידני עקבי ומפורט שהלך והתפתח מספר לספר ככל שהקורא למד עליו יותר ויותר פרטים .יקום שבו בכל עולם במערכת השמש היה גזע משלו עם השפה המיוחדת לו ( ולפעמים כמו במקרה של כוכב חמה יותר מגזע אחד ).
. בכל ספר בסדרה למד הקורא כמה מילים משפת כוכב הלכת שבו ביקרו הגיבורים מה שתרם לקסמה של הסדרה .
הנה דוגמאות לדיאלוג בשפת בני כוכב חמה :
שפת אנשי ארץ הקור בכוכב חמה:

איא אגנדה הן (תרגום : "אתם בני כדור הארץ")
אנא אגנדה קר ( אנו אנשי הכפור )
נו מק לר לנגו ( אין ביננו כל משותף )
לק איא מונדו מר (לכן אתם נידונים למוות!)
איא אגנדה מר ! ( ( אתם בני מוות)  

או משפטים בשפת בני ארץ האש בכוכב חמה :
"אי טק ? ( מי אתה)
אן וולקנה מק לנגו ( אני רוצה לפגוש את וולקנה )
אנא אגנדה הן היא אגנדה אהה מק לר לנגו ! אגנדה קר –מונדו מר !( אנו בני כדור הארץ , אתם בני השמש ,ביננו הכל משותף!אנשי הכפור נידונים למוות!)
ייתכן מאוד שהשפות של אנשי הקור ואנשי החום של כוכב חמה שייכות לאותה משפחת שפות כמו שהעברית והערבית למשל שייכות לאותה משפחת שפות , אם כי הדוברים בהן הם אויבים , בדומה לאנשי הקור והחום .

מילים בשפת אנשי צדק :
יופ ( "כבוד , מכובד" מילת פניה אל בן מעמד השליטים הגדולים בצדק
אצ'י מאקאן ( מפקד חירום בחוץ )
אלה דוגמאות לשפות המלאכותיות של שגיא.
.וכך הלאה וכך הלאה. לא מפורט כמו השפה הקלינגונית למשל או השפות של טולקין , אבל בכל זאת התחלות צנועות ביצירת שפות..
אולי כאן ניתן למצוא את המקור לנטייתו של שגיא להכניס מילים עסיסיות ומיוחדות במינם למחזות המאוחרים שלו דבר שעורר עליו כל כך את רוגזם של המבקרים…

האויבים

איש צדק ,שודד מערכת השמש " נלחם באיש כדור הארץ.

ביקום זה של קפטין יונו היה הגזע עוין מרכזי אנשי כוכב צדק "שליטי מערכת השמש ".
עם זאת יש לציין ש"שליטי מערכת השמש" היוו בגדר אכזבה מסויימת לקוראים שחיכו בקוצר רוח לפגישה עימם לבסוף לאחר הכנה של שני ספרים. היו אלה גמדים רברבניים , ערמומיים אמנם , אבל שקל היה להערים ולהתגבר עליהם . לא באמת יצורים מפחידים ובלתי מנוצחים כפי שניתן היה להבין משני הספרים הראשונים . לאמיתו של דבר אנשי כוכב הלכת נוגה מהספר השני והטוב ביותר בסדרה היו יצורים מבעיתים ומסוכנים לעין ערוך .

 הם איימו ישירות על עצם קיומו של כדור הארץ והיו מסוגלים להשתלט על ידי שטיפת מוח על בני אדם ואף על קפטין יונו עצמו . ההבדל בין אנשי צדק והנוגאים הוא כמו ההבדל בין הפרנגים הסוחרים הקטנים והממולחים בסדרת "מסע בין כוכבים"הדור הבא "  שבשלב מסויים היו אמורים לשמש כיריב המרכזי של הפדרציה , אך הסתבר שפשוט אין בהם את תחושת האיום הנדרשת ובין הרומולאנים והבורג שהחליפו אותם כיריבים ראויים יותר.
ייתכן מאוד שאם שגיא היה ממשיך את הבסדרה הוא היה מחליף את אנשי צדק באויב מרכזי אחר אפקטיבי יותר ( אולי "גאוני השאול של אוראנוס"? )
אבל זה לא קרה . הסדרה נקטעה לאחר הספר השלישי למרות שזכתה לפופולאריות רבה בקרב הנוער ולא נמשכה יותר  

מלך הקומדיה הישראלית

"המיסעדה הגדולה " סדרת טלוויזיה מצליחה של אלי שגיא .

 לאחר הספר השלישי בסדרה ואם כי הבטיח ספר רביעי שאותו החל לכתוב קטע שגיא את העלילה בשיא המתח ולא חזר אליה יותר לצערם של קוראים רבים . והוא עשה זאת מסיבה טובה מאוד מבחינתו , הוא החליט שעתידו נמצא לא בכתיבת ספרי מד"ב ומדע פופולארי לילדים לנוער אלא בכתיבה לתיאטרון ולסרטים .תחילה הוא כתב וביים עשרות סרטי פרסום והדרכה . בתיאטרון היו לו ניסיונות ראשוניים שלא הצליחו כל כך כמו ערבי מערכונים בשם "נשים נשים " ו"כל אחד וההישגים שלו" ומחזה דרמתי אוטוביוגרפי על היחסים בין חייל והוריו ניצולי השואה .לבסוף החליט שעתידו יהיה בכתיבת קומדיות עממיות לקהל הרחב ביותר . הוא צדק..
בתוך מספר שנים שגיא הפך למחזאי המצליח ביותר שאותו ידעה הבמה הישראלית מאז ומעולם , ל"מלך" הבלתי מעורער של התיאטרון המסחרי בישראל . מחזאים ידועים ו"נחשבים" יותר כמו יהושע סובול , ניסים אלוני וחנוך לוין , כבודם במקומו מונח אבל אם כי תמיד נחשבו הרבה יותר בעיני המבקרים מעולם לא היצליחו להגיע אפילו לעשירית כמות הצופים שבאו לקומדיות של שגיא בארץ ובעולם הרחב , ששם זכו הקומדיות שלו באופן יוצא דופן להצלחה לא פחותה מזו שבארץ .
הקומדיות של שגיא דיברו ללב כולם , ישראלים וערבים , אמריקנים ואירופים אך הצלחתו הגדולה הראשונה של שגיא ואחת ההצלחות הגדולות ביותר שידעה הבמה הישראלית מאז ומעולם הייתה הקומדיה המטורפת "אימי הגנרלית " (1970) על עלילות אם רומניה ש"נוחתת " על בסיס צבאי נידח שבו משרת בנה וגורמת שם למהפכות .
"אימי הגנרלית" הפכה להצגה המצליחה ביותר אי פעם של התיאטרון המסחרי בישראל. העריכו שכל אדם רביעי בישראל ראה אותה. סך הכל ההצגה רצה בארץ 1084 פעמים ! . היא הוצגה ב- ב14 ארצות ושפות שונות בהם גרמניה ( שם רצה ההצגה ברציפות שנתיים וחצי רצופות בגרמנית !) , הולנד, דרום אפריקה, ,תורכיה ( שם הוצגה שלוש פעמים שונות מהם פעם אחת שבה רצה ההצגה במשך שנה שלמה) ארצות הברית ( ששם הוצגה ההצגה בעברית לתועלת היורדים שהתגעגעו לארץ וביידיש לתועלת חברי הקהילה היהודית ) קנדה, מקסיקו , ארגנטינה , יוון , ברזיל , אוסטרליה,ושוויצריה
.שגיא אף יצר הצגת המשך "אימי הגנרלית בגולן " (1975) שבו האם יוצאת לבקר את בנה השני בבסיס בגולן . ובאותו הזמן מתחרים יצרו המשך משלהם "אימי הגנרלית בחרמון " עם אותם הדמויות תופעה חסרת כל תקדים בתיאטרון הישראלי, שכמובן הביאה להסתבכויות משפטיות שונות . .
ב-1979 "אימי הגנרלית " הפכה לסרט בבימויו ובכתיבתו של הבמאי יואל זילברג עם גילה אלמגור וצחי נוי שעורר עוינות ביקורתית בין השאר בגלל הלגיטימציה שנתן לקללות ערביות ששפעו בו כמו "פוסטמה " חולירא " "מחלואה" ושאר פנינים לשוניים ( אחד המבקרים התלונן למה לא משתמשים בקללות היפות ביותר של השפה הרוסית או היידית, אם כי הסכים לגבי חולשתה של השפה העברית ביצירת קללות אפקטיביות באמת ….).
שורת ההצלחות של שגיא המשיכה עם הצגות נוספות כמו "בני הדוקטור" ( 1973 ) על משפחה שבנה חוזר מלימודים בארה}"ב עם תורת חיים מוזרה ועם חברה היפית , הצלחה אדירה נוספת שרצה "רק " ב10 ארצות ושפות שונות כולל ביידיש . סך הכל הצגה זאת רצה בארץ רק 380 פעמים.
למחזה זה כתב שגיא שוב המשך בשם "בקרוב אצלכם " ( 1977) שאותו ביים ועוד קומדיות וערבי מערכונים ככולם הצלחות כמו "תפוס כפי יכולתך " ( 1972 ) (ערב מערכונים עם ז'ק כהן ולילית נגר ) "ישראלי באמריקה ( 1976) ( קומדיה על היורדים ) , בואינג אקספרס ( 1979) קומדיה על טייסי ודיילות אל על ) "מפקח רחמים קולומבו " קומדיה בלשית עם גבי עמרני שאותה ביים ב-1980.
עם כל המחזות האלה שגיא הוכיח את עצמו כ"מלך הבלתי מעורער של התיאטרון המסחרי ושל ההצגות הקומיות בישראל . לאלי שגיא היה "מנגע של זהב" שוידא שכל הצגה שלו תעלה למינימום של 250 פעמים , דבר שלא נשמע כמוהו אצל מתחריו בתיאטרון העברי.
כל הקומדיות של שגיא זכו לפופולאריות עצומה בקהל ולשנאת המבקרים שהתחרו בניהם בעלבונות שהטילו על ההצגות ומחברן ועל ירידותיו אל "מתחת לחגורה" . . לכול הצגותיו גם הייתה נוסחה דומה: קבוצה קטנה ו"לחוצה" במקום סגור יהיה זה בבסיס צבאי קטן או בבית משפחה ישראלית ממוצעת ומסוכסכת שאליה חודר "פולש " (ולרוב פולשת סקסית ) מבחוץ ומהר מאוד הקבוצה הקטנה מגלה שעליה להתאחד בהתמודדות עם "הפולש" ועם ההפתעות הבלתי פוסקות והמסתבכות ללא הרף שנוצרות כתוצאה ישירה של חדירתו.הנוסחה הזאת דיברה ללבם של ישראלים ואנשים רבים בחו"ל מבני כל העמים .

ב-1981 ביים שגיא בעצמו סרט נוסף בשם "שגעון של אבא" עם גבי עמרני שהתבסס על שתי מחזות מצליחים נוספים שלו "בני הדוקטור" והמשכו "בקרוב אצלכם ".
לשיא ההצלחה זכתה סדרת הטלביזיה הקומית שאותה כתב וביים "המסעדה הגדולה " עם ז'ק כהן ובאסאם זוהמוט שהוצגה בטלוויזיה בערבית ב 40 פרקים בשנים 1986-89 . במידת מה הצליח שגיא להביא עם סדרה זאת למעין "קירוב לבבות" בין ערבים ויהודים וזה בשיאה של האינתיפאדה שכן היא וזכתה להצלחה עצומה הן בארץ וגם בקרב ערביי השטחים כמו גם בארצות שכנות כמו קפריסין ותורכיה. בשיאה לא פחות מ-83% מהצופים במדינה צפו באותה תוכנית קומית דוברת ערבית .

שגיא עשה ממנה גם הצגה בימתית מצליחה עם אותם השחקנים ב-1988 בשם "חתונה במסעדה הגדולה  שרצה חמישים פעם . . הוא ניסה לחדש אותה כסרט טלוויזיה ב-1992 אבל ללא הצלחה. 

ב-1994 הוא יצר סדרה נוספת לערוץ 2 בשם "פאפא " בכיכובו של זאב רווח " "פאפא" מ-94' בכיכובו של זאב רווח, המגוללת את סיפורה של משפחה בת חמש נפשות באשדוד. סידרה שנעשתה בתקציב של 45 אלף דולר לפרק, סכומים נכבדים באותה תקופה, אך לא זכתה להצלחה לה ציפו וירדה כמעט מיידית מהמסכים

 מידי פעם ניסה שגיא את ידו במחזות של מד"ב . הוא כתב בראשית שנות ה-60 במקביל ל"קפטין יונו " מחזמר בשם "אוטופיה" שבו תיאר כיצד מדען ממציא חומר שיכול לשנות את אופי בני האדם לטובה והופך את ארצו לארץ אוטופית שבה כולם אוהבים אחד את השני ומחייכים כל הזמן, ודואגים רק לטובת הכלל ומפסיקים את המלחמות ואת הזנות ואת הפשע וכו' וכו' . אך מסתבר שהאוטופיה הזאת היא משעממת מאין כמוה ( אין מה לקרוא בעיתונים ולשמוע ברדיו) והתושבים חוזרים לבסוף בתחושת רווחה לעולם הישן הטוב והאמיץ של שנאות , פשעים ומלחמות . מחזה מעניין ומצחיק מאוד מעולם לא עלה על הבמה .
בנוסף לכך במופע מתוכנן של מערכונים קומיים בשם "לרקוד עם זאבות " כתב מערכון על ישראל בסביבת שנת 2017 כאשר היא לאימפריה עולמית המלווה כסף לארה"ב ומנהיגיה הזקנים כולם בבית אבות נזכרים בנוסטלגיה בימים הישנים בסטירה צינית על שאיפות הגדלות של ישראל  גם מערכון זה עדיין לא עלה על הבמה.
המד"ב של שגיא גם כשהוא קומי הוא פופולארי פחות מסתבר ממחזותיו "הראליסטיים " יותר.

אבל יש גם לא מעטים שעדיין זוכרים את יצירותיו הראשונות, סיפורי המד"ב על קפטין יונו .יצירות שמבחינות רבות שונות באופן הדרסטי ביותר האפשרי מהקומדיות המאוחרות יותר שלו, אבל במובן אחר יש בהם אלמנטים שניתן למצוא בקומדיות .וכשאנו קוראים אותם היוך בהווה של 2007  שבו העלילות אמורות להתרחש , אי אפשר  שלא על מה היה קורה אילו.   מצד שני יש להודות שהעתיד של שנת 2007 הוא מבחינות רבות מוזר יותר מזה שהעלה שגיא על דעתו בשנות השישים . ייתכן שאם שגיא היה כותב את הסדרה הזאת היום הוא היה נאלץ לשנות את העלילה ואת הדמויות בהתאם לרוח זמנינו שמתעניינים פחות במדע ובהרפתקאות בחלל ויותר בסקס על כל הקשור לכך ( כפי שהראתה ההצלחה של מחזותיו ) , והיה עוסק לא כל כך בהרפתקאות אנשי הצוות האידיאליסטיים ברחבי מערכת השמש המסתורית כמו בסיפור מאמציה של ונה להתחמק מקפטין ביי האשמאי הזקן ואנשי ציוותו מזילי הריר , בזמן שיונו אינו נמצא בסביבה.

 

מ.אריה המאייר

המסעדה הגדולה סדרת טלוויזה של אלי שגיא  
פלאש גורדון הישראלי

 
 
 
 
 
 
 
 

העולם המופלא של מ. אריה

 

 פורטריט עצמי של מ.אריה ( אריה מוסקוביץ' עם גיבוריו השונים.)

בימים אלה מתקיימות ברחבי הארץ כמה תערוכות המוקדשות ליצירה המגוונת של אמן אחד אריה מוסקוביץ הידוע בכינויו "מ. אריה " . תערוכה אחת המתקיימת בבית חנות "הבואהוז " ברחוב דיזינגוף בתל אביב מוקדשת לציוריו המתארים את העיר תל אביב . תערוכה שניה המתקיימת בבית התנ"ך בתל אביב מוקדשת להצגת תמונות שונות שלו בנושאי התנ"ך הן שהופיעו במקור כאיורים בסיפרי ילדים וחוברות לימוד שונות . תערוכה שלישית המתקיימת במוזיאון חיל הים ביפו מציגה את סמלי חיל הים שאותם עיצב מוסקוביץ במשך השנים כמעצב הרשמי של סימלי חיל הים . מלבד זאת מתוכננת לעתיד הקרוב תערוכה של עטיפות ספרים שאייר בספריית בית אריאלה התל אביבית, ואף יש דיונים על הצגה של תערוכה שתכלול מבחר מכלל יצירתו המגוונת לאורך השנים במוזיאון ישראל בירושלים. יצירתו של מוסקוביץ בהחלט ניהנית עכשיו מרנסאנס.

 

מוסקוביץ שיש הרואים בו את ה"מלך הבלתי מעורער" של המאיירים בישראל , האיש שאייר יותר איורים מכל אחד במדינה ואולי גם בעולם , אריה מוסקוביץ המוכר כמעט לכל אדם במדינה שגדל כאן בשנות החמישים השישים והשבעים מחתימתו מ. אריה באלפי הספרים שאייר.לא מן הנמנע שאיוריו השונים נמנים על הציורים המוכרים ביותר לתושבי המדינה לא פחות מציוריו של נחום גוטמן למשל .
אך לאמיתו של דבר המוני האיורים בספרים הם רק חלק קטן ביצירתו . הוא צייר עד היום כ-שתים עשרה אלף תמונות מסוגים שונים מתוכם כעשרת אלפים איורים לספרים ואייר בסך הכל כ-8000 ספרים שיא ישראלי ואולי עולמי.

האמן הצה"לי

אריה מוסקוביץ' עם סקיצות מקוריות מהסמלים שעיצב

מ.אריה עם סקיצות של הסמלים שעיצב.

 הוא עצב עד היום לא פחות מ-412 סמלים בעבור יחידות צה"ל ובראשם חיל הים  ( לפחות 350 סמלים ).

 במשך השנים עיצב את כל סמלי האוניות והצוללות הדבורים והסט"ילים סמלים בעבור חילות אחרים ובראשם חיל האוויר שהוא עיצב את הסמלים של כל ההליקופטרים שלו. זהו שיא שאין אף מעצב סמלים צבאי אחר אף התחיל להתקרב אליו. הוא תכנן מאות סמלים כולל הסמל המקסים של טנק המרכבה. של דמויות תנכיות על מרכבה שאותו עיצב בהזמנה מיוחדת של משה דיין , והסמל של הצוללת תנין, שאותו צייר מוסקוביץ בתחילה כמו התנין המוכר לכל אך בדרישת ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון מומחה גדול לתנ"ך צוייר לבסוף כמו התנין התנכי האותנטי המוכר כיום כלווייתן . מה שאמר שכאשר מוסקוביץ היה צריך לצייר סמל של כלי ימי אחר שנקרא לוויתן הוא היה צריך לשבור את ראשו כדי לצייר דמות לווייתן שונה.
בפעם אחרת היה אמור להיות במסע הבכורה של צוללת חדשה "דקר" שמה אך עניין אישי דוחק ,הולדת בתו, השאיר אותו לצערו על החוף.
הדקר לא נראתה עוד מאז.
מוסקוביץ' עצמו מעולם לא היה חייל קרבי אבל את ההשראה לעיצוב הסמלים הוא מקבל מנוכחות אישית בשדה הקרב וממפגשים עם חיילים, הוא תמיד קרוב למקומות ההתרחשויות.
מוסקוביץ : אני מלא הערצה לחיילים שצונחים מעבר לקווי האויב . נכון המלחמות מפרות אותי . אמנם המחשבה שלאויב יש כלי נשק כמו שלנו מפחידה ,אבל אם החיילים שלנו יפחדו מי יודע לאן נגיע . אני גאה שהסמלים שלי מעודדים ומחזקים את רוח הקרב וזאת מטרתם ויש לי מכתבים שמראים שהם הצליחו בכך.
.בנוסף לכל אלה עיטר גם בסיסים וחדרי אוכל של צה"ל . איך שהוא בין לבין מצא זמן לעצב שתי אנדרטאות צבאיות , אנדרטת הצנחנים בבקעת יריחו ואנדרטת חיל הים באשדוד .

מוסקוביץ אדם פטריוטי מאוד גאה מאוד על עבודתו עבור צה"ל
א.א. מדובר בסך הכל בסמלי יחידות.
מוסקוביץ : צבא חזק זה כלים חזקים אבל סמלים ודגלים הם בראש והם חשובים לא פחות מכלי הנשק לעיצוב צבא חזק.
הוא טוען שהוא יוצא דופן בין כל האמנים בכך שהוא שלח את ידו בכל תחומי האמנות הויזואלית כולם , בציור באיור בפיסול ,באדריכלות באמנות עץ במיניאטורות וכו' וכו' .הוא גם היציג תמונות רבות בתערוכות .
אחד הפרוייקטים שעליהם מוסקוביץ' מתגאה עליהם יותר מכל , הוא הויטראז'ים, תמונות קיר תנכיות על ירושלים ועל שנים עשר השבטים שאייר לבית הכנסת שמול ביתו שבו הוא הגבאי מזה עשרות שנים. הדבר קצת מפתיע שכן נדיר מאוד למצוא בתי כנסת מצויירים.
א.א. : לא היו התנגדויות בין המתפללים לכך שאתה מצייר בבית הכנסת ? הרי יש בתורה כלל "לא תעשה פסל וכל תמונה " ואתה עוד מצייר בבית כנסת ?
מוסקוביץ : אני הגבאי והקובע לגבי הנעשה בבית הכנסת. את התמונות ציירתי עוד ב-1960 ואיש לא פצה פה וצפצף. לי אין שום בעיה לגבי ציורים בבית כנסת, אבל נכון זהו כנראה בית הכנסת המצוייר היחיד בארץ .. לאחרונה ראה אותם מיליונר יהודי צרפתי בשם רונסון והתרשם כל כך עד שבזכותם הוא בונה קומה לנוספת לבית הכנסת שבה יהיו ציורים נוספים חדשים שלי בנושאי תנ"ך .

בלי פוליטיקה

בעבר כאשר היה שוק נרחב לכרטיסי ברכה לראש השנה ולתאריכים אחרים היה מוסקוביץ המלך הבלתי מעורער בתחום זה ולהערכתו הוא אייר לא פחות מ-1500 שנות טובות חלקן הגדול בעלות גוון פטריוטי חזק .
כרטיסי ברכה שלו עדיין גודשים את דוכני היד השניה בשוקי הפשפשים ובמקומות אחרים וקל מאוד לזהותם גם משום שרוב כרטיסי השנים הטובות היו של צילומים פרט לאלה שעוצבו בידי מוסקוביץ ובאלה היו דימויים חדורי רוח פטריוטית וגאוות ניצחון : של חיילים צחים ויפים צועדים בסך במצעד על רקע דגל ישראל המתנפנף או על רקע הכותל , סמלים מהסוג שהם מאוד לא פוליטיקלי קורקטים היום אבל אז במדינת ישראל הצעירה הצודקת והיפה ומוקפת האויבים היו מרכזיים ובמסר שלהם היה אחד : רוח קרב וגאווה על היחידה החייל והמדינה .
מוסקוביץ מספר שלפני כמה שנים פנו אליו מתוכנית טלוויזיה של יום העצמאות בבקשה שישחזר את אחת התמונות המפורסמות שלו חילי צה"ל יפהפיים במצעד צה"ל מאי אז בשנות החמישים עבור התוכנית הנוסטלגית .
הוא אמן מהיר מאוד, במשך שנים היה מופיע במופעי אמנים בהיכל התרבות ומצייר אותם תוך כדי המופע לפני הקהל ולסיים באיור וציורים בהתאם לבקשות הקהל .פעם בעת שיר של יורם גאון הוא צייר לפני קהל את ירושלים על המסך עם הכותל המערבי והכל וסיים את הציור לפני שגאון גמר לזמר את שירו ולרוב היה מצייר את הדמויות הידועות שלו כמו קופיקו בהתאם לבקשות הילדים בקהל .
מלבד זאת אייר מוסקוביץ במשך 30 שנה 600 סיפרי לימוד חוברות לימי החופש בעבור ילדי ישראל שבוודאי זכורות לרבים ( אם כי ספק אם רבים יודו לו על העבודה שסיפק להם בימי החופש ) . הוא גם היה צייר תפאורות של הצגות שונות ( 16 במספר ) כמו "שמלת השבת של חנהלה " ורבות אחרות ובהן כמובן ההצגות המבוססות על הדמויות של גיבוריו הקבועים קופיקו ודני דין .
תחום אחד שמוסקוביץ' לא עוסק בו הוא בפוליטיקה ,פעם בראשית שנות החמישים פרסם קריקטורות פוליטיות כנגד מפ"ם אך לאחר שקיבל תגובה חריפה בעיתון "על המשמר " כנגד קריקטורה שפרסם של שער שנפתח לעליה ערבית נסגר לעליה יהודית קיבל תגובה נזעמת "איך לא רעדו לך הידיים מוסקוביץ " . מוסקוביץ מעדיף מאז להישאר בתחום הקונצנזוס הלאומי שאמנם כיום קשה יותר ויותר למצאו .

הצבר הרומני

אריה מוסקוביץ'

הוא נולד בעיר יאסי שברומניה ב-1930 והחל לצייר בילדותו . שם היה עד לפוגרומים של אנשי "צלב הברזל "הפשיסטיים .בעת מלחמת העולם נלקח אביו למחנה עבודה והוא נשאר בבית עם אימו ושני אחים קטנים . בביתו שכן אז קצין נאצי אוסטרי שהתעניין בכשרונו והודיע לו כאשר היה מתוכנן פוגרום וכיסה את הבית בצבעי ציור אדומים כד י שהפורעים יחשבו שכבר היה כאן פוגרום עקוב מדם וכך ניצלה המשפחה. בגיל 12 הוא התקבל לעבודה כעוזר צייר תפאורות בתיאטרון ובאופרה של בוקרשט בירת רומניה . אביו חזר ממחנה העבודה והמצב הכלכלי בבית החל להשתפר.
כאשר היגיע הצבא הרוסי לשחרר את יאסי ניתנה הוראה לתלות בכיכר המרכזית של העיר תמונות ענק של לנין וסטלין בגובה שתי קומות . מוסקוביץ הנער נאלץ לבצע בעצמו את המשימה התמונות יצאו מוצלחות , אך איש לא טרח להודות עליהם לאמן , מתלונן מוסקוביץ'.
לאחר המלחמה עלה מוסקוביץ לארץ מתוך אימפולס בעת שליווה חבר לרכבת .מוסקוביץ : הייתי מוקסם מהנוף של ארץ ישראל כצייר אבל עד אז לא רציתי לשמוע על עלייה. זאת הייתה ממש החלטה של רגע
הוא הודיע על כך להוריו במברק רק לאחר שכבר עזב את רומניה והיגיע ליוגוסלביה . לארץ ישראל יצא בספינת מעפילים שנלכדה בידי הבריטים , ואלה היכניסו אותו למחנה מעצר בקפריסין . שם בילה מוסקוביץ כצייר תפאורות בתיאטרון יהודי מקומי ובנוסף היציג שם את התערוכה הראשונה שלו במשותף עם אמן בשם שמואל כץ והוא אז בן 17.

ההצעה של מ.אריה לעיצוב בול צפת.

מוסקוביץ היגיע לבסוף לארץ ישראל ב-1948 במסגרת עליית הנוער אך הקריירה האמיתי שלו החלה בארץ וכבר במלחמת העצמאות עבד כמדריך אמנות בצפת המנותקת מול כוח ערבי. שם בין השאר  סייע לאהרון בן זקן לעצב  את הבול המפורסם של צפת  בול שהופק באופן פרטי בידי הקהילה היהודית בעת המלחמה שם והוא נדיר ויקר מאוד היום .
מאוחר יותר נפצע ברגליו ונשלח להחלמה בבית החולים הצבאי ביפו .ובשכבו שם שמע שיחה דאוגה בין שכנו לחדר ובמקשר שלו על כך שלחיל הים שזה עתה הוקם חסר סמל. במיטת חוליו מוסקוביץ מיהר לשרטט מיד סמל לחיל הים וזה התקבל מיד ומוסקוביץ הפך לצייר הרשמי של חיל הים במהלך קריירה ארוכה בחיל זה שבמהלכה היגיע לדרגת סרן . 
מהר מאוד עיצב מוסקוביץ קו ציור  מיוחד ופופולארי מאוד תמונה של ישראל יפה צבעונית "נאיבית ". עולמו המצוייר הוא לרוב עולם הילדות היפה והתמים שגיבוריו הם ילדים כחולי עיניים ויפי תלתלים בכובע טמבל מהסוג שכבר לא לובשים כאן מזה עשרות רבות של שנים . וכאשר ילדים אלה גדלים הרי הם חיילי צה"ל יפי תואר צועדים במצעד או לוחמים בקרב כנגד הערבים . וכך הפך מוסקוביץ' העולה מארץ אחרת הפך למאייר האולטימטיבי של דמות הצבר והישראלי הצעיר והשורשי .
מוסקוביץ : תמיד הקפדתי להציג את דמויות הילדים בספרים שאיירתי כישראלים "צברים " אם גם אם אלה היו ספרים מתורגמים כמו אלה של אניד בלייטון בסדרת "השביעיה הסודית". ומה זה אומר ישראלים ? זה אומר כובע טמבל . מכנסיים קצרים ,לפעמים חולצה עם פסים . וכל זה על רקע נוף ישראלי מוכר , הכינרת או מצדה .

אביהם של קופיקו ותוכידס

הימאים במבצע נתניה / אבנר כרמלי

עטיפה של ספר בסדרת הימאים.

למרות כל מפעליו המגוונים בתחומים שונים יותר מכל ובצדק ידוע מוסקוביץ בציבור הרחב כמאייר האולטימטיבי של ספרי הרפתקאות וסדרות לילדים. הוא נעשה מזוהה עם סדרות כמו "הבלשים הצעירים "
" דנידין ""חסמבה" קופיקו "הספורטאים הצעירים " על עלילות כוכבי כדורגל צעירים " "הימאים " על עלילות לוחמי מחתרת בתקופת המנדט סדרת המדע הבדיוני "הרפתקאות קפטין יונו "  של אלי שגיא, עוז יעוז " ו"תוכידס" של "עידו סתר " סדרות ההרפתקאות של ארנונה גדות ורבות אחרות לא פחות ממחבריהם וזאת למרות שבמקרים הידועים ביותר לא הוא היה האמן הראשון של סדרות אלה.

חסמבה והאלמוני במסכה השחורה
 

הוא עובד כמאייר מאז שנת 1952 יותר מחצי מאה ואחראי לתרבות ויזואלית שלמה ובה לא מעט סטריאוטיפים שהוא ככל הנראה נתן להם את צורתם האולטימטיבית והמזוהה ביותר , הסטריאוטיפים של הילדים והצברים והחיילים הצברים על רקע ארץ ישראל חקלאית או עירונית יפהפייה כשעל הכל שוררת אוויר השל תום ויופי .

יגאל מוסינזון.אייר מ.אריה.
הספר הראשון שאייר היה קובץ הסיפורים " דרך גבר" של יגאל מוסינזון  ידידו שמואל כץ החל לאייר את ספרי סדרת חסמבה הידועים של מוסינזון . אך מוסינזון לא היה מרוצה מיצירתו של כץ שלא הייתה מלאה מספיק "פעולה " לטעמו . ואז הוא מצא את שותפו של כץ את מ. אריה . מוסקוביץ החל לצייר את ספרי החסמבה החל מהספר התשיעי ומוסינזון החליט שהוא מצא ה המאייר האידיאלי עבורו עם השילוב של ילדים צברים ותמונות פעולה . אמנם מוסקוביץ אייר רק שמונה ספרים נוספים בסדרת חסמבה אך אלה עדיין נשארים בין הזכורים ביותר בסדרה ומוסינזון ויתר על שירותיו של מוסקוביץ רק בחוסר חשק רב.
מוסקוביץ: אני הייתי האדם היחיד שיכול היה לפענח את כתב היד של יגאל מוסינזון שהיה מאוד לא קריא , אפילו סדר הדפוס לא היה מסוגל לעשות זאת .

מוסקוביץ עזב לבסוף את חסמבה בגלל עומס ההתחיבויות האדיר חסר האח והרע שהיה לו עבור הוצאות ספרים שונות .

המו"ל מאיר מזרחי הבעלים של הוצאת מ.מזרחי  מוקף בדמויות של ההוצאה שלו וגם בצייר עצמו בציור של מ.אריה.

 הוא היה הצייר הקבוע של הוצאות מ. מזרחי  שהוא אייר עבורה את העטיפות של לא פחות מ-760 ספרי כיס ועוד כ200 ספרים נוספים והיה העורך הגראפי וצייר העטיפות של סדרות קומיקס שפירסמה כמו טקס ,זאגור, וטרזן .

אליעזר כרמי המתרגם של רבים מהספרים שאת עטיפותיהם אייר מ.אריה .צייר מ.אריה.

ורמדור ( שהוא היה הגרפיקאי של עטיפות ספרי הכיס שלה המרובים ביחד עם אשר דיקשטיין) יהושע צ'צ'יק ,מסדה ושל הוצאות אחרות .חוץ מזה הוא היה הצייר של ספרי אנציקלופדית מכלל מרובת הכרכים ואייר כרכים ידועים כמו "1000 אישים " שעבורו אייר תמונות פורטריט זעירות ומדוייקות של לא פחות מ-0100 אישים . אחר כך אייר גם את כרך ההמשך "עוד 1000 אישים ".

אך יותר מכל היה מחויב לסדרות ספרים ארוכות כמו "קופיקו"  של תמר בורנשטיין לזר על עלילות קוף מדבר בשכונת עין גנים בפתח תקווה . את הספר הראשון בסדרה זאת צייר אמן אחר והספר לא זכה להצלחה . ואז הביא המוציא לאור את מוסקוביץ שאייר מחדש את
הספר ומאז ספרי הסדרה יצאו בכמות עצומה של עותקים כשמוסקוביץ הוא המאייר של הקוף כמו גם של שאר הסדרות של בורנשטיין לזר על צ'יפופו עוד קוף הנודד ברחבי העולם ואחרות , עד ששוב אפילו הוא כבר לא יכל לעמוד בעומס העצום שהטילה עליו הסופרת הפורייה ופרש…

קופיקו האורח
מוסקוביץ : אפשר להגיד שאני האבא של קופיקו והסיפור הזה ממש דיבר לליבי .
מאוד אהבתי את הקוף שהיגיע לישראל מאפריקה כשהוא אוכל בננות והפך לילד ישראלי לכל דבר עם כובע טמבל . אמנם לא הייתי הצייר הראשון שלו . לפני בא צייר אחר בשם לוזיאדה שאייר את הספר הראשון של קופיקו וזה נכשל ואז בא אלי המו"ל ונתן לי את הספר לאיור מחדש והפעם זה הלך בטירוף.
א.א. : איך ציירת את קופיקו ?
מוסקוביץ : הייתי יושב מול הראי שם עליו תמונות של קוף ועושה העוויות כמו של קוף . השכנים חשבו שהשתגעתי אבל רציתי להיות אותנטי עד כמה שאפשר . ומזה ציירתי את קופיקו כמו ילד עם הבעות של סקרנות ושובבות כמו של קוף וזה קשה מאוד להכניס את הכל ההעוויות האלה בפנים של קוף אבל אני חושב שהצלחתי .
שמע ילדים היו מטורפים על הקוף הזה. אני הייתי נוהג להופיע עם תמר בורנשטין לזר לפני כיתות ולצייר לפני הילדים ציורים במהירות הבזק של קופיקו .
אני זוכר פעם שבה אני ו בורנשטין לז ר באנו לבית חולים ופגשנו שם ילד שלא דיבר כלל עד שהראינו לו ציור של קופיקו ואז פתאום הילד החל לדבר בפעם הראשונה מזה מי יודע כמה זמן וביקש עוד ציורים של הקוף.

משחק קופסה על הקוף הבלש צ'יפופו.עיצב מ.אריה.


א. א. יש הבדלים בין הדמויות של קופיקו הקוף מעין גנים וצ'יפופו הקוף הנודד ברחבי העולם ?
מוסקוביץ : יש הבדלים גדולים : קופיקו הוא כמו ילד קטן וסקרן ולבוש כמו ילד עם כובע טמבל. . צ'יפופו הוא גדול יותר ולבוש כמו בלש. הוא פחות שובב מקופיקו ורוצה יותר לדעת דברים ועוסק במשימות מסוכנות שקופיקו לעולם לא יתעסק בהם בבית שלו בפתח תקווה . הספרים עליו מיועדים לילדים בוגרים יותר וסקרנים יותר
.

עוד דמות ידועה שלמראה הויזואלי שלה היה מוסקוביץ אחראי היה התוכי המדבר והאנרכיסטי "תוכידס " בסדרת ספרים בשם זה מאת "עידו סתר " ( חזי לופבן ) על עלילות תוכי שגר בבית משפחה ישראלית ממוצעת בתל אביב ועסוק רוב ימיו בהתעללות בשכניו ובהתגרויות במשטרה בספרים כמו "תוכידס מחשמל גנבים " ו"תוכידס משגע פילים ".
מוסקוביץ: הרעיון לתוכידס נוצר בבנין שלי .הייתה לי שכנה שהיה לה תוכי מדבר שלא הפסיק להשמיע קללות בלתי פוסקות בקול צרחני ובאמת היה מטריד מאוד את השכנים כמוני . חזי לופבן היה אצלי, שמע את תוכי המטריד ואת ניבולי הפה שלו ונוצר אצלו הרעיון לסידרת תוכידס .
במקביל אייר מוסקוביץ עבור "סתר " סידרה אחרת על עלילות עוז יעוז  איש השירות החשאי הישראלי . סידרה זאת כללה בין השאר איורים של כלי נשק ,ומכות ומהלומות שאותם היה נותן עוז ליריביו ושאותם השתדל מוסקוביץ לתאר בדייקנות הרבה ביותר האפשרית .
מוסקוביץ : אני תמיד משתדל להיות דייקן עד כמה שרק אפשר וכה למשל בסדרת הספורטאים הצעירים ששם השתדלתי מאוד לתאר בתיאורי משחק הכדורגל , אני בעצמי חובב גדול של משחקי כדורגל .

ספור דומה קרא עם ספרי דני דין" של און שריג הלא הוא שרגא גפני . את הספר הראשון בסדרת דני דין הרפתקאות דני הרואה ואינו נראה אייר צייר בשם אליעזר ויסהוף והציורים והספר לא זכו להצלחה מיוחדת . את הספר השני אייר מ. אריה וספרי הסדרה זכו מיד להצלחה עצומה . מאז אייר מוסקוביץ את כל ספריו של גפני פרט לזמנים שבהם נאלץ להודיע בתקיפות לסופר ולמוציא לאור שהוא אינו מסוגל לעמוד בעומס העצום שהם מטילים עליו. למזלו מעולם לא היה צריך לצייר קודם סקיצות כמו מרבית האמנים אלא יכל לבצע ציורים ישר לדף וכך עמד איך שהוא בעומס האדיר . . אבל הוא מודה :
הייתי צריך לצייר שוב ושוב את אותם הדמויות , הספורטאים הצעירים , חסמבה ואחרות וכל דמות צריך לחזור עליה בספר אחרי ספר אחרי ספר ויש כמה וכמה דמויות כאלה. הייתי צריך להמציא מאות פרצופים שכל הזמן חוזרים ולפעמים גם קרה שהתבלבלתי ,פרצוף שהיה צריך להופיע ב"הימאים " למשל הופיע במקום זה ב"חסמבה" או ב"הספורטאים הצעירים " ולהפך . טעויות כאלה קורות אבל ילדים שמו לב והעירו לי בהרבה מכתבים . תדע שילדים מאוד מקפידים על דייקנות בפרטים .
א.א. איך זה היה לצייר גיבור בלתי נראה את דנידין ?
מוסקוביץ : קשה מאוד מאוד. איך אתה מצייר ילד בלתי נראה ? בהתחלה ציירתי את הסיפור בלי דני דין. ראו רק אדם נופל כשמישהו שם לו רגל בלתי ניראית או מקבל בראש מכה מפטיש מיד בילתי ניראית. אבל בסופו של דבר הקוראים רצו לראות את הבלתי נראה ושלחו מכתבי דרישה תקיפה וידעתי שאני חייב למצוא דרך אין כן להראות אותו . אז גיבשתי שיטה שלמה : אני נותן רק את הראש שלו בקו דק והדמויות האחרות משתקפות דרכו
.

בהמשך למשך כמה ספרים בסדרת דנידין הצטרפה לדני בת דודו דינה דין גם היא בלתי ניראית וכמובן גם אותה הקפיד מוסקוביץ שלא לצייר יותר מדי כשהיא בלתי ניראית ובערום .
א.א. איזה ספר דני דין אתה הכי אוהב?
מוסקוביץ : קשה לאמר היו כל כך הרבה. אולי את אלה של ימי מלחמת ששת הימים ולאחריה כשדני דין נלחם בנאצר ובערבים למשל "דני דין משחרר שבויים
".
ספרים אלה כמו "דני דין גיבור ישראל " שבו התעלל הילד הבלתי נראה ברודן המצרי נאצר ובקציניו הבכירים ו"דני דין במשימה בלתי אפשרית" שבו שבה דני דין את המלך הירדני חוסיין הם גם בין הידועים ביותר לשימצה של מוסקוביץ . הערבים ( ובמיוחד מנהיגיהם ) מופיעים בהם כטיפוסים מרושעים מכוערים דוחים ומטופשים במיוחד.
האשימו את מוסקוביץ שוב ושוב שיצר טיפוסים סטריאוטיפיים ושליליים במיוחד ( יש אומרים "אנטי שמיים ") של ערבים כיצורים משופמים מיוזעים מזילי רוק שמנים בהמיים ומטומטמים למראה שעליהם גוברים הגיבורים דנידין וחסמבה בקלות רבה.

מוסקוביץ מגיב להאשמות : נכון ציירתי הרבה ערבים כאלה אבל אף פעם זאת לא הייתה החלטה שלי . זאת תמיד הייתה החלטה של הסופר ,לרוב גפני שרצה דמויות שליליות למראה של ערבים ואני כמאייר הייתי כפוף לרצונותיו וניסיתי לעשות את העבודה הטובה ביותר שיכולתי. ברור שבמציאות הערבים הם לא בהכרך כאלה .

שרגא גפני בציור מאת מ.אריה

 
הסופר שרגא גפני מאשר את טענותיו של מוסקוביץ ולוקח על עצמו את כל האחריות לתיאורים הסטריאוטיפיים של הערבים בציורים, הוא קובע שמאחר שהערבים בסיפורים ייצגו את כוחות הרשע היה צורך להציג אותם כנציגי כוחות הרשע וכך היה מציג אותם גם היום .
שרגא גפני :הציורים שלו בהחלט תרמו לתפוצת הספרים שלי. וצוות מנצח לא מחליפים יש לו יד קלה ומוכשרת בציור הומוריסטי שיודעת לכוון אל הילדים וזה בהחלט הפך אותו לראוי לצייר את סדרת דנידין.
הקשר האדוק שלו עם סופרים אלה נשאר גם במדיומים האחרים שאליהם הועברו הדמויות שלהם . מוסקוביץ היה כמובן מאליו צייר התפאורות בהצגות שנעשו על פי קופיקו צ'יפופו ודנידין .
.א. מה דעתך על המאיירים המודרניים ?
מוסקוביץ: המאיירים המודרנים יש להם כישרון מסויים אבל אין להם את יכולת הרישום שזה מכביד עליהם מאוד מי ששולט ברישום הוא שולט אבל אין רבים כאלה.

גוטמן החדש

מהי הסיבה להצלחתו העצומה של מוסקוביץ בקרב הקהל ? כנראה הישראליות של דמויות הילדים ( ובעלי החיים שלו כמו קופיקו ותוכידס ) שרק הצייר העולה מרומניה יכול להעביר יותר טוב מכל אחד אחר בנוסף לסצינות האקשין שהן בין המשכנעות ביותר בספרות הילדים שלנו . וכמובן יכולתו הכמעט בלתי אנושית לעבוד מהר וטוב וכך לספק אנשים תובעניים ופוריים באותה המידה כמו שרגא גפני ותמר בורנשטיין לזר.
חיים גרוסמן הוא חוקר פולקלור ותרבות העברית מאונ' באר שבע ואספן המשחקים ושנות טובות. הוא חוקר את יצירתו של מוסקוביץ מזה שנים והוא האוצר של התערוכות שלו .

ראיון עם חיים גרוסמן :

.א. : אתה יכול להעריך את ההשפעה שיש למוסקוביץ על התרבות הישראלית ?
גרוסמן : אפשר לקרוא לו המאייר הפורה ביותר לילדים בישראל והמרכזי ביותר מבחינת התפוקה והמיגון. הייתה לו השפעה עצומה ולו רק בגלל הכמות העצומה הכמעט הבלתי נתפסת של יצירות שהכין כבר בתחילת דרכו כאמן בשנות החמישים הוא היה מצייר כמות גדולה של תמונות נוף נאיביות של נופי הארץ שהיו תלויות אז ממש בכל בית .
.אני חושב שהוא עשה כאלף עטיפות של ספרים .הוא אייר אלפי כרטיסי ברכה והוא בוודאי הוא עשה יותר כרטיסי ברכה מכל אחד אחר. אין אף צייר שאפילו התקרב אליו בכמות השנות הטובות . הוא עשה המוני פוסטרים .חלק מיחודו הוא ביכולתו לצייר קו כמו שצריך וליצור תמונה שובת עין בפרק זמן קצר עד להדהים .
א.א. האם יש דימויים מיוחדים שהוא תבע בזיכרון הקיבוצי של כולנו ?
גרוסמן : הדימוי המרכזי שהוא תרם זה דימוי החייל הישראלי יפה התואר והצודק שלו דרך השנות הטובות שלו דרך התמונות המצעדים של יום העצמאות . ב-24 השנים הראשונות לקיום המדינה דמות החייל הייתה מרכזית לויזואליה הישראלית ,החייל היה יפה וכל מה שהוא ייצג היה יפה.. כמובן מוסקוביץ ייפה את המציאות שלא הייתה כל כך יפה . הוא גם יצר ופיתח את הדימוי של הילד ה"צבר" החובש כובע טמבל על רקע נופי ישראל .
הוא יצר לכולנו תמונת נוף ארץ ישראלית מיוחדת ציונית והוא היה המשווק העיקרי שלה עם הכמות שלה ויצר עם תמונת מציאות . תרומתו היא בצבעוניות הרבה שלו שהיא חלק מתמונת עולמו הציונית שהיא מעצם טבעה יפה ואופטימית
א.א. : אתה מעריך שהתמונות שלו יהיו שוות הרבה בעתיד ?
גרוסמן : מבחינה אמנותית קשה להגיד שיש להן ערך רב זוהי אחרי הכל בעיקר אמנות שימושית והאמנות השימושית חוזרת על סמלים משווקים בצורה ברורה ו"יפה" .
מבחינת יצירת התודעה התרבותית יש להן ערך עצום ואולי אין להם מתחרה. הייתי מוכן להשוות אותו מבחינה זאת עם נחום גוטמן שיצר בספרי הילדים שלו וב"דבר לילדים " את הדמות הזכורה לכל קוראיהם של תל אביב הקטנה ושל ארץ ישראל שלפני מלחמת העצמאות . כיום נחום גוטמן הוא אחד האמנים המבוקשים ביותר לא רק בגלל הערך של יצירתו אלא גם ביגלל הזכרונות הנוסטלגיים שהוא מעורר. ייתכן שזה מה שיקרה גם עם יצירתו של מוסקוביץ שערכה יעלה בגלל הערך הנוסטלגי העצום שלה .
אגב חלק גדול מיצירתו האוריגניאלית שוב אינו קיים כי לא הכל הוא שמר ולא הכל חזר אליו מידי המוציאים לאור . למרות הכמות הגדולה של היצירות רוב הדברים כאוריגנילים אינם קיימים יותר .

 

מ. אריה הוא האמן מספר אחד הבלתי מעורער של האמנות איורי ספרי הפעולה והילדים בעברית ' הוא עבד בכל תחומי האמנות הקיימים ציור פיסול אדריכלות גראפיקה עבודה בעץ מיניאטורות שיכול ( וצריך ) להיכנס לספר השיאים של גינס בגלל ההספק העצום שלו .אך בפנייה שהוגשה לאנשי ספר השיאים של גינס בעניין התקבלה תשובה קצרה ש"שיא " המאייר הפורה ביותר של כל הזמנים הוא תואר איזוטרי מידי בעבור הקהל הרחב
יתכן שכך . אבל בציוריו ביטא מוסקוביץ את תמצית המשנה הציונית על עם חדש –עתיק בארץ התנ"ך .גיבוריו של מוסקוביץ כמו קופיקו כמו צ'יפופו כמו דנידין כמו הילד הצבר וחייל צה"ל ההירואי אינם מתבגרים ומזדקנים הם נשארים צעירים לנצח ובכך אולי סוד קיסמם.

  

 
 
 
ק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קישורים רלבנטיים