ארכיון תג: נביא

והיה ביום ההוא : נבואות אחרית הימים מישעיהו ומיכה ועד לדוד בן גוריון

 

        

נבואות אחרית הימים מימי קדם ועד ימינו

להלן תקציר של הרצאה שנתתי בבית דוד בן גוריון ולאחר מכן שוחחתי על נושא זה בתוכנית של דורין מרגלית.

בהרצאה זאת אני דן בשאלה:

האם האמין בן גוריון בנבואות ?

התשובה היא :בהחלט כן.

האם הוא האמין במשיח ? 

והתשובה היא בהחלט לא.

אני חובב ומומחה לתחזיות ונבואות ,ומידי שנה אני מפרסם רשימה של תחזיות ונבואות על השנה הבאה עלינו לטובה ( או שלא) מן הסתם משום שאני חושב שכמה מהן יכולות להתגשם במציאות ,אולי כי הן מסר מעולם אחר או מהעתיד שמגיע לעבר שהוא ההווה.ואלו שמעניינות אותי במיוחד הן נבואות על העתיד הרחוק "אחרית הימים ".

ואלו כדאי לדעת אינן נפוצות כל כך  וגם לא קדומות כל כך.

נבואות וחיזויים מכל סוג  יש מימי האדם הפרהיסטורי והיו נפוצות תמיד  בכל העולם. וכמובן שהיו קיימות במזרח הקדמון ויוון כמו בכל מקום אחר על פני כדור הארץ . אבל בדרך כלל למיטב ידיעתנו  הנבואות  בכל מקום ובכל זמן עסקו בעתיד המיידי  של עוד חמש  עד עשר שנים לכל היותר. 

כי זה מה שעניין את הלקוחות שרצו לדעת מה יעלה בגורלם או בגורל השליט והממלכה. אבל ממש לא עניין אותם מה יעלה בגורל נכדיהם למשל או הדורות שמעבר לכך. 

.ולכן גם לא טרחו לשמר אותן.הן היו כמו העיתון של יום אתמול.

אמנם היו נבואות שעסקו בעתידו של השליט ושל הממלכה ואת אלו הסופרים  בבבל באשור ובממלכות אחרות כמו מארי בסוריה ומן הסתם גם במקומות רבים אחרים  טרחו לרשום ולשלוח לארכיון המקדש המקומי או לארכיון המרכזי של הממלכה. ושם היו מתייעצים עימן מידי פעם. אבל אחרי כמה שנים עם מות השליט  ועם חלוף המצב הספציפי  שתואר בהן הן היו מאבדות מחשיבותן. 

הן הפכו להיות "העיתון של אתמול ". ואף אחד לא מתעניין בעיתון של אתמול.

( מי שרוצה לדעת עוד על נביאי המזרח הקדמון ובעיקר על אלו של ממלכת מארי הקדומה שבסוריה , שלכאורה אבל רק לכאורה לא היו שונים בהרבה מאלו של ממלכת יהודה מוזמן לקרוא בספרו המעניין של משה ענבר    נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי :   בתקופת המלכים האמוריים (מסוף מאה י"ט לפסה"נ ועד 1760 לפסה"נ) /ירושלים : מוסד ביאליק, תשס"ז 2007

הם היו שונים בדבר אחד מנביאי ממלכת יהודה המאוחרים יותר.הם לעולם לא עסקו ב"אחרית הימים" או מה שאנו מכנים "העתיד הרחוק".)

למיטב ידיעתנו החלו לעסוק בעתיד הרחוק באחרית הימים או  "יום ה' " במאה השמינית לפה"ס עם הנביא עמוס יהודאי שפעל בממלכת ישראל של המלך ירבעם בן יואש לאחר רעידת אדמה הרסנית ביותר .

עמוס הנביא מזכיר את "יום ה'" יום של הרס וחורבן ( העולם ?)  כנושא נפוץ ומקובל בזמנו.

אבל אחרית הימים כעתיד שונה מכל מה שמוכר היום היה כנראה נושא לא מוכר. ידוע לנו שגם הסיודוס ביוון בערך במאה השמינית או במחצית הראשונה של המאה השביעית לפה"ס ( ימי  הנביאים ישעיהו ומיכה  בערך פלוס מינוס )עסק בכך בקטע מפורסם מהאפוס "העבודות והימים"  שלו . שם הוא חוזה שלעתיד לבוא כאשר ייוולדו תינוקות בעלי שער שיבה, יביא זאוס  את הקץ על האנושות כולה.

ואולי התבסס על נבואה קיימת  שמע במקדש זה או אחר ואולי המציא אותה בעצמו,  לא נוכל לדעת  אלא אם כן נמצא גירסה קדומה יותר של אותה נבואה מהסיודוס  שבנתיים לא נמצאה.

לדעתי הסיודוס  הוא הממציא. כי לכוהנים במקדש לא היה אינטרס מיוחד לדבר על קץ העולם . העסיקו אותם כדי שידאגו לכך שהכל ימשיך כפי שהיה.

אבל בהחלט ידוע לנו  שרק במאה השביעית לפה"ס  הנביאים ישעיהו ומיכה החלו לעסוק  ואולי לראשונה בתולדות המין האנושי  ב"אחרית הימים"  בפרטנות.ולתאר לראשונה גם כן בתולדות המין האנושי  לא דווקא מצב של הרס וחורבן גדול  אלא מצב שהיום אנחנו היינו מגדירים כ"אוטופי. "

מדוע?איך זה קרה דווקא בממלכת יהודה הקטנה מה שלא התרחש מעולם עד אז בשום מקום אחר? 

 זה קרה כנראה בתגובה לאידיאולוגיה האשורית האימפריאלית שדיברה על שלטון עולמי של מלך אשור. וזה התרחש באופן ספציפי מאוד כתגובה לאירוע ספציפי מאוד  של תעמולה אשורית שהשאיר רושם עז  מאוד על בני העיר ירושלים.  נאום  הנציג האשורי רבשקה שהושמע בעת מצור המלך האשורי סנחריב על ירושלים בימי המלך חזקיהו  במאה השביעית לפה"ס  ,נאום המובא  הן בספר מלכים  והן בספר ישעיהו והן בספר דברי הימים ,עדות לחשיבותו העצומה בעיני כותבי ועורכי שלושת הספרים האלו..

 "ויַּעֲמֹד, רַבְשָׁקֵה, וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל, יְהוּדִית; וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר.  כט כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַל-יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ:  כִּי-לֹא יוּכַל, לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.  ל וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.  לא אַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ:  כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ-אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ-גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי-בֹרוֹ.  לב עַד-בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ, וִחְיוּ, וְלֹא תָמֻתוּ

( מלכים ב' יח )

השליח האשורי רבשקה נואם בפני אנשי ירושלים הנצורה ובכך יוצר את נבואות אחרית הימים. ציור מאת דון לאורנס. 

ברגע האחרון הצבא האשורי נאלץ לסגת מסיבות שונות שלא באמת הובהרו , כנראה  צורך לצאת למאבק חשוב יותר עם  צבא מצרים ומגיפה . ירושלים ניצלה.

אבל הנאום של רבשקה לא נשכח. 

על הדברים הספציפיים האלו ועל האידיאולוגיה האשורית שאכן עמדה מאחוריהם של שלטון עולמי של אימפריה אחת ,אשור , של שליטה המלך אשורי ,ושל האל אשור בעולם כולו , הגיבו ישעיהו ומיכה בנבואת אחרית הימים  המפורסמת מכל.

הנביא ישעיהו .ציור מאת מיכאל אנג'לו 

והנה היא בגרסת הנביא ישעיהו בן אמוץ

ןהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.  ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.  {פ}

הנביא מיכה.ציור מאת מיכאל אנג'לו 

נבואה מקבילה  ואולי מבוססת על נבואת ישעיהו הושמעה בידי הנביא בן הזמן מיכה המורשתי .

:וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא הוּא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו, עַמִּים.  ב וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ג וְשָׁפַט, בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים, עַד-רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה.  דוְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ–וְאֵין מַחֲרִיד:(מיכה פרק ד')

( את הנבואות האלו אפשר לשמוע בגירסה מוזיקלית בפזמון של להקת פיקוד דרום "והיה ביום ההוא "

וגם בפזמון  של אורי ברזילי שאותו שרה הזמרת אופירה גלוסקה "כי מציון תצא תורה ")

בנבואות אלו היה הבדל דרמטי מכל נבואה קודמת שהושמעה במזרח הקדמון  עד אז משום שהן  עסקו בעתיד הרחוק ולא רק זה המיידי כמו כל שאר הנבואות ,שכאמור טווח התפוגה הרגיל  שלהם היה בין שנה לעשר שנים ולא יותר,

הן  תיארו עולם שישתנה בצורה דרמטית לעומת כל מה שהיה מוכר עד אז. וגם זה לא היה קיים עד אז. 

משום כך הדורות הבאים טרחו לשמר את הנבואות האלו שטווח התפוגה שלהן עוד לא היגיע.

הנבואות האלו לוקטו בספרים שבהם פורסמו גם הנבואות לטווח מיידי יותר של הנביאים שלכאורה התגשמו כבר אבל אלו היו חשובות באמת רק משום שהן שימשו  כעדות ליכולות הנבואה של הנביאים הנ"ל וכרקע לנבואות העתיד הרחוק של הנביאים שרק בגללם נשמר זכרם ולהתגשמותם חיכו ומחכים הכל.

לאורך הדורות קמו אנשים שניסו להגשים את הנבואות האלו .

ומכולם הבולט ביותר והמצליח ביותר היה מייסד מדינת ישראל דוד בן גוריון.

 

"משיח טרם בא ואינני מאחל למשיח שיבוא .ברגע שהמשיח  יבוא יחדל להיות משיח.כאשר תמצאו כתובתו של משיח בספר טלפונים ,אין הוא משיח יותר. גדולתו של משיח שאין כתובתו ידועה ואי אפשר להגיע אליו ואין יודעים באיזה אוטו הוא נוסע ואם בכלל הוא נוסע באוטו או רוכב על חמור או טס על כנפי נשרים .אבל נחוץ משיח על מנת שלא יבוא ,כי ימות המשיח חשובים יותר ממשיח והעם היהודי חי בימות משיח.מצפה לימות המשיח , מאמין בימות המשיח וזוהי אחת הסיבות העיקריות לקיומו של העם היהודי."

דוד בן גוריון 

בן גוריון הצעיר 

דוד בן גוריון סיפר תמיד שמה שמשך אותו לציונות היה קריאה בילדותו בספריו של אברהם מאפו "אהבת ציון" ו"אשמת שומרון" שבהם תוארה ממלכת הודה בגדולתה .וחזון נביא ישעיהו על גדולה עתידנית של עם ישראל. לאחר שקרא ספרים אלו ואת התנ"ך עצמו ידע מה הוא רוצה להגשים בחייו. את חזון הנביאים ישעיהו ומיכה שתוארו בספריו של מאפו. 

 דוד בן גוריון אמר על מדינת ישראל שהיא היחידה בעולם שאפשר להגיד עליה "בראשית היה החזון".

 

בן גוריון ראה  את המדינה כמכשיר  הגשמה  של הנבואות מלפני אלפי שנים .החברה הישראלית במדינה צריכה כעת להכשיר את עצמה להיות ראויה לביצוע חזון  הגאולה של הנביאים אחר כך להפיצו בין האומות.לפי בן גוריון נביאי ישראל לימדו את בני עמם להפנות עיניו אל העתיד ונטעו בליבו את החזון המשיחי חזון הגאולה האנושית והלאומית  הצפוי באחרית הימים חזון של גאולה כלל אנושית של צדק ושלום בין העמים.

.אם זה לא יתבצע ,קבע בן גוריון , ישראל עלולה להיהפך לאלבניה או ספרטה.מדינה מבודדת החיה על חרבה .

הוא אמר תמיד שהוא מאמין בימות המשיח.מה שלא אמר  מעולם היה שהוא מאמין במשיח כשלעצמו. הוא ראה בגאולה תהליך  היסטורי המתגשם בשלבים וללא כל צורך במשיח. 

הוא מזכיר שנביאי ישראל דרשו מעמם להיות לעם סגולה כדי שיוכלו לעמוד מול כל העולם כעם נבחר .שהוא עם בוחר. מחוז החפץ היא חברה חדשה הבנויה על חרות שויון סובלנות עזרה הדדית ואהבת הבריות. חברה שאין בה ניצול אפליה ושיעבוד.ועריצות חברה שבנויה על ערכי היהדות והשגי המדע.גם יחד עם זיקה לעם היהודי באשר הוא.

שאר העמים,קבע דוד בן גוריון ,  תיארו תור זהב אידיאלי  בעבר הרחוק  שלא יחזור.  הם לא ניסו לתאר עתיד אידיאלי שיכול להגיע  כפי שעשה עם ישראל. עתיד  אידיאלי שבו האנשים יתמלאו דעה וכיתתו חרבותם לאתים ובו לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמות.  את עם ישראל אפיינו תמיד לא געגועים חסרי אונים לעבר מדומה אלא ציפיה דרוכה לחזון עתידי מתוקן חזון של שלטון הצדק והשלום. בקרב כל עמי תבל. זאת  לדעתו הייתה הפילוסופיה ההיסטורית של נביאי ישראל.

בן גוריון מעיר שהנביאים לא ידעו כלל מהי "מדינה ". הם דיברו על "עם סגולה " . הם תיארו את את העם  לעתיד לבוא ולא את המשטר . לעתיד לבוא הם לא ניסו לתאר מדינה אידיאלית כפי שניסה למשל  אפלטון במאה הרביעית לפה"ס. הם מדברים אך ורק על עמים וגויים.על ארצות ולא על "מדינות ".שהרי מושג המדינה נוצר בכלל ביוון ולא בישראל.

בעיני אפלטון  שבן גוריון העריץ את כתיבתו וטרח ללמוד יוונית כדי שיוכל לקרוא אותו במקור , המדינה המושלמת היא זאת שבה שולט איש המופת האדם העליון . במונחים המודרניים.המשטר המעולה נקבע בחכמתו של  אדם אחד בלבד השליט הפילוסוף.

בן גוריון כאמור  העריץ את אפלטון  אבל התנגד לו בכל תוקף.

הוא ציין שלא כך היה אצל הנביאים.שראו צורך בקולקטיב שייצור את העתיד המעולה.  נביאי ישראל לא רואים אידיאל בשלטון "איש המעלה" האדם העליון של אפלטון  אלא בהיות השלטון בידי קולקטיב שלם  עם סגולה.לא יחידי סגולה יביאו את הגאולה קבע בן גוריון בתוקף , אלא צדקת העולם כולו.

הנביאים לא היו מיסטיקנים הם היו אנשי חזון הם היכירו שאנו לא נתקיים אם לא יתקיים שלטון צדק ולא נהיה עם סגולה והאנושות לא תתקיים אלא  בשלוט השלום בין עמים  שאז "תמלא הארץ דעת ה'". 

מ הוא קבע שמקומנו בעולם יובטח אך ורק אם נסייע להקים עולם יותר טוב יותר אנושי יותר צודק לא בעושר בכוח אלא בדוגמת חיינו להגברת הצדק' השלום והאחווה בין העמים.ורק על ידי כך נבטיח את שלומנו.

אמנם ,מסייג בן גוריון, נכון שגם  הנביא  ישעיהו ראה בחזונו את "איש המעלה"  חוטר מגזע ישי ,שהוא לכאורה מקביל לשליט הפילוסוף של אפלטון .  אבל לא בכוח כשרונו האישי וכוחו  של אותו "איש מעלה " ישתנה העולם לטובה אלא בגלל אופיים הפנימי של כלל העמים .החכמה והבינה יהיו נחלת כולם ולא רק של שליט אחד עליון ואז כל הארץ תתמלא דיעה. מה שהנביאים כינו כ"יראת ה'"

תפיסה זאת מתמצית  לדעתו בפסוק  בודד בספר ישעיהו יב אוֹקִיר אֱנוֹשׁ, מִפָּז; וְאָדָם, מִכֶּתֶם אוֹפִיר.  ( ישעיהו יג פס' 12)

בן גוריון קבע שאין זה מקרה כלל שהנביאים הגדולים קמו בימי המלכים הגדולים של ישראל ירבעם בן יואש ושל יהודה עוזיהו בן אמציה ( בעיניו גדול מלכי יהודה שבזמנו התעצמה מאוד צבא ישראל ותעשיית יהודה ) וחזקיהו .היה לדעתו משהו מיוחד באותה תקופה שהוליד את הנביאים את גדולי הנביאים כמו שהיה באתונה במאה החמישית לפני הספירה ובפירנצה במאה ה-16. הנביאים רק יצגו את העם כולו  באותה התקופה שהייתה תקופת השיא של הממלכות שלהם ומשום כך אז היו בני העם  כשירים להאזין לנבואות המדהימות  חסרות התקדים  על אחרית הימים.

הוא קבע ששלושה יעודים גדולים קבע לנו ישעיהו בן אמוץ

  1. י ה אַל-תִּירָא, כִּי אִתְּךָ-אָנִי:  מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ.  ו אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי, וּלְתֵימָן אַל-תִּכְלָאִי; הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ.

( ישעיהו מג 5-6

  1. אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם–לְאוֹר גּוֹיִם. (() מב' 6)
  2. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.  ( פרק ב)

בן גוריון קבע שרק אם עם ישראל יהיה " עם סגולה"  ישמר מעמדנו בעולם ועל אהבת העם ונאמנותו לישראל אם לא אז לא. בידינו להראות לעולם דרך חיים חדשה שהיא מבוססת על מורשת חזון הנביאים חברה ההורסת מחיצות בין עבודת הרוח ועבודת הגוף. חברה שהורסת המחיצה בין קנין ובין עבודה.

חזון הגאולה של הנביאים אף פעם לא הצטמצם ביהודים אלא בכל העולם.הם נבאו את גאולת כל העמים.

בן גוריון מאמין שעם ישראל צריך להיות עם סגולה ואור לגויים  ואם לא…. יכשל ויהפוך לעוד עם לבנטיני רגיל כמו שכניו.

הנבואה לדעתו זאת לא ידיעה  מדוייקת של מה יקרה באחרית הימים, לחשוב כך זוהי טעות . 

אלא זוהי  רציה  של מה שיקרה באחרית הימים.דהיינו  זוהי תוכנית  ואידיאל.

הוא רצה להקים חברה הבנוייה על שותפות ולנצל את כיבושי המדע כדי להיהפך לאור לגויים.

חזון אחרית הימים של ישעיהו ומיכה אינו חזון שלטון ישראל על העולם שהרי אז  מה ההבדל של זה  משלטון אשור על העולם ?אלא חזון בית ה' ככוח מושך לכל העמים ומציון תצא תורה וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". עם ישראל הוא עם נבחר אבל לא עם כובש מדביר עמים כרעיון הבחירה הסלאבית של הצארים על "רומה השלישית" ודוגמאות רבות אחרות מסוג זה.,

 עם ישראל צריך להיות עם קדוש אבל לא שליט על אחרים. שכן כל העמים שווים בעיני אלוהי ישראל

וזאת  לדעת בן גוריון הייתה  האידיאה המרכזית  של היהדות ששמרה עליה כעם נפרד והביא לעליית יהודים לארץ ישראל בכל הדורות. ויש להניח שמבחינתו זה היה חשוב לא פחות מהמונותואיזם.

חזון זה עומד מבחינתו בלב ההיסטוריה היהודית והוא שהביא בה למהפכות אדירות. ולתנועות אדירות בלב היהודים. האמונה היהודית באל עולם חנון ורחום הייתה מאבדת מטעמה אם לא הייתה  מלווה בחזון הגאולה היהודי והאנושי.והחזון הזה השתנה לאורך הדורות אבל תמיד נשאר בעינו.

עתידנו קבע אינו תלוי  במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים.

לדעתו הנבואה לא נפסקה מעולם אלא נמשכה גם עם אישים כמו שפינוזה.

בן גוריון עצמו רמז שהוא עצמו אינו מומחה מדעי אבל מומחה לקביעת העתיד של העם היהודי.

והיום יותר מתמיד יש להבין כי גאולת ישראל משולבת בגאולת העולם וכי תקוות העולם להימלט מחורבן כללי היא במשטר של צדק ושלום חסד ואמת ויקר האדם הנברא בצלם כאשר הורו נביאי ישראל.

הוא טען שהעבר התנכ"י קרוב יותר למדינת ישראל מאשר העבר הקרוב של הגולה ושל מישנה ובית שני.

והוא האמין שיש קשר בין הגאולה הלאומית והגאולה האוניברסלית של כלל העולם.

הוא התנגד בכל תוקף לאימפריה עולמית ורצה ברית בין מדינות מעין פדרציה עולמית .  .

כוחה יכולתה ומקור יניקתה של המדינה הוא בעם והתכלית העליונה  והמטרה היא האדם האדם הוא יציר החברה אבל הוא גם יוצרה.

העתיד בשנת 1986 על פי דויד בן גוריון 

ב-1961 ביקש המגזין "לוק" מבן גוריון לחזות את העתיד עוד 25 שנה.הוא חזה שהמלחמה הקרה תהיה נחלת העבר   ותיהיה דמוקרטיזציה בברית המועצות הוא חזה פדרציה של איופה המערבית והמזרחית במדינות אוטונומיות מאוחדות עם משטרה בינלאומית שתשמור על השלום הפנימי.

הוא אף  חזה מושבות על בכוכבי הלכת.

ובין השאר חזה בית משפט שלום עולמי בירושלים.

 

בן גוריון סיכם את עמדתו בנושא כך:" לא הקיים בשעה זאת אלא חזון העתיד ידריך פעולתנו בימים יבואו החזון בגאולה שלמה ומלאה של העם היהודי ושל המין האנושי".

הוא קיווה שיום יבוא תהיה ברית בין יהודים וערבים אבל העריך שזה לא יהיה בעתיד הקרוב.הוא קבע שיש הכרח היסטורי בברית יהודית ערבית . היא תבוא אבל לא תבוא מאליה אלא עם יעמוד רצון דרוך לקראתה. ובנתיים יש להתכונן צבאית ביעילות ואבל גם להיות דרוך נפשית לשלום.

באין חזון הוא קבע , ניפרע עם. דהיינו : עם גדול וחזק יכול להתקיים ללא חזון .עם קטן עמוס קשיים גדולים ומשימות אדירות אינו יכול.

התחזית האחרונה של בן גוריון

באוקטובר 1971 עמד בן גוריון בכנסת ונשא נאום מיוחד האחרון שלו על העתיד המדינה לרגל ישיבה חגיגית ל85 שנות הולדתו.הוא הרחיב  בתיאור החזון המשיחי  עליהם להיות עם סגולה אחרת לא יהיה גורלם שונה מזה של עמים אחרים בהיסטוריה.תודעת היהודים קבע הכתיבה את חוייתם הלאומית. הוא קרא להגשמת ערכי התרבות היהודית היונקת מהערכים המוסריים והחברתיים במקרא וזאת דרך החינוך  וחוק החינוך הממלכתי. הוא קבע ש"מהות חפצנו ההיסטורי היא חברה חדשה הבנויה על חירות ,שוויון סובלנות עזרה הדדית ואהבת הבריות .זאת אומרת חברה שאין בה ניצול אפליה שיעבוד שלטון איש באיש כפיית המצפון עריצות חוק זה קובע שאיפתנו לטפח בישראל תרבות הבנויה על ערכי היהדות הנצחיים והישגי המדע גם יחד.

בסיום הנאום הוא דיבר על הפרדוקס שלפיו העמים הקרובים ביותר ליהודים הערבים מבחינה גאוגרפית גזעית ולשונית הם אויבינו המרים ביותר. הוא רמז לאפשרות של יצירת ברית יהודית ערבית ב מזרח התיכון כפיטרון אוטופי רצוי לעתיד אם כי הרחוק.

הוא סיים בכך שקבע שעל מנהיגי ישראל ליצור בריתות ללפי הצורך הלאומי אבל לזכור שיש רק בעל ברית נאמן אחד העם היהודי. וקרא להם להימנע מהיטמעות על ידי חיזוק התרבות העברית וחזר לחזון הגאולה של נביאי ישראל ולאחד בכך את הקבוצות השונות ביהדות.

מאז בן גוריון  ותלמידו שמעון פרס מנהיגינו החילוניים לפחות שוב אין להם חזיון ברור של העתיד וחבל.

אבל החזון של בן גוריון נשאר ברור כתמיד: חזון של העם היהודי  כקהילה  שמפתחת מציאות חדשה וטובה יותר לעולם כולו .קהילה שאינה זקוקה למנהיג אחד,משיחי כלשהוא  כדי לבצע את מה שצריך לעשות.

והנה שיחה מוסרטת שלי עם דורין מרגלית המבוססת על הרצאה זאת :

https://no666.wordpress.com/2018/09/05/%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A-%D7%95%D7%A2%D7%93-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%91/

 

וראו עוד:

מדוד בן ישי ועד דוד בן גוריון =40 שנות בית התנ"ך מיסודו של בן גוריון  

מיהם אנשי החזון :חזונות וחזיונות לעתיד של פוליטיקאים ישראלים 

סרטון על מאמר התחזית של בן גוריון ב"לוק "

מאמר מ-2018 שטוען שמדינת ישראל בעשור השני של המאה ה-21 דומה למה שבן גוריון חזה.

מגילת העצמאות -נאומו של דוד בן גוריון בהקמת המדינה לגבי כיצד תהיה דמותה.

 

נביא הצדק:על עמוס הנביא ועמוס מוקדי

 Amos  הנביא עמוס. ציור מאת גוסטב דורה.

לפני כמה ימים נחגג יום האחד במאי יום החג של העובדים והפועלים וכל הנלחם על זכויותיו. ולרגל תאריך זה וגם לרגל שבוע הספר חגם של הסופרים והיוצרים  אין טוב מלהיזכר בנביא עמוס המשורר וההוגה הראשון שאנו מכירים עוד במאה השמינית לפני הספירה שספרו השתמר בידינו  שנלחם בעשירים הדורסים ברגל גסה את העניים והמקופחים ומרוששים אותם עד להפיכתם לעבדים.

ובהיזדמנות זאת כדאי להיזכר באחד הרומנים המקראיים הבולטים  בספרות העברית העוסקים בחייו של עמוס "הספר "חיי נביא " שנכתב   בידי אדם ששמו הוא כשם הנביא ,עמוס מוקדי ולגמרי לא במקרה.

חוזה לך ברח

הנביא עמוס מנבא למלך.

רק לפני כמה חודשים השתתפתי בהפגנה בירוחם בנגב מול בית חרושת שסירב לאפשר לעובדיו להתארגן והתנהג כלפיהם בצורה הנכלולית  והחזירית ביותר האפשרית.

בהפגנה הקראתי קטעים  מדברי הנביא עמוס שלא התיישנו כלל ב2800 השנים שחלפו מאז כתיבתם שכן המאבק למען צדק סוציאלי הוא תמיד רלבנטי .
לפני ההפגנה התראיינתי לטלוויזיה לכתבת של ערוץ 10  שתמהה מדוע אני ועמיתי המפגינים חבורה של משוררים ומשוררות תל אביביים מקבוצת "גרילה תרבות "כמו צ'יקי ארד ,מתי שמואלוף ,ערן הדס ויהושע סימון  טרחו לרדת לירוחם כדי להפגין למען זכויות הפועלים שם.

"אין לכם מה לעשות בתל אביב" היא שאלה ?

Amos
הזכרתי לכתבת נביא בשם עמוס שנולד בממלכת יהודה  במאה השמינית לפני הספירה ,אך טרח לעבור לממלכת ישראל העשירה ולמחות שם כנגד מעשי העושק של העניים בידי העשירים .בעבור זה הותקף עמוס בידי כוהן אדיר השפעה בשם אמציה שבאחד הקטעים החזקים ביותר במקרא לעג לעמוס והזכיר לו שהוא בכלל בא מארץ אחרת וקרא לעמוס לחזור למקומו ולארצו. :

19 CROSSMAP EXPELLED FROM BETHEL AM 7 12

עמוס מגורש מבית אל.

וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה, אֶל-עָמוֹס, חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח-לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה; וֶאֱכָל-שָׁם לֶחֶם, וְשָׁם תִּנָּבֵא.

יג וּבֵית-אֵל, לֹא-תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא: כִּי מִקְדַּשׁ-מֶלֶךְ הוּא, וּבֵית מַמְלָכָה הוּא.

יד וַיַּעַן עָמוֹס, וַיֹּאמֶר אֶל-אֲמַצְיָה, לֹא-נָבִיא אָנֹכִי, וְלֹא בֶן-נָבִיא אָנֹכִי: כִּי-בוֹקֵר אָנֹכִי, וּבוֹלֵס שִׁקְמִים. טו וַיִּקָּחֵנִי יְהוָה, מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן; וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה, לֵךְ הִנָּבֵא אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל

ובמאמר זה נדון ברומן ענק שעוסק בחייו של אבי המאבק למען צדק סוציאלי הנביא עמוס "חיי נביא " מאת עמוס מוקדי אדם שמזדהה בכל מאודו עם אותו נביא שעליו כתב ושעל שמו הוא נקרא ויצר בהשראתו אידיאולוגית צדק חדשנית משלו.

הנביא עמוס

הנביא עמוס .מאת גוסטב דורה .

עמוס הנביא, שחי במאה השמינית לפני הספירה בימי מלך ישראל ירבעם השני, הוא אחד מנביאי המקרא הידועים ביותר, והראשון שנבואותיו השתמרו בספר מיוחד, שאולי הוא עצמו או תלמיד שלו כתב אותו הראשון בספרי "תרי עשר " שבמקרא והקדום שבכולם.

הנביא היה מהישוב תקוע שמדרום לבית לחם יהודה, מקום הנזכר רבות במקרא, וזאת למרות שעמוס הגדיר את עצמו כבולס שקמים, שדווקא אינם גדלים באיזורי יהודה.עמוס היה "בנוקדים", דהיינו, הוא היה בוקר או רועה,
James Tissot: The Prophet Amos

עמוס בפעולה. מאת ג'ימס טיסוט.

למרות שהיה איש עממי וחקלאי ולא דווקא סופר במקור ניתן לראות בנביא עמוס כמייסד הספרותי של ז'אנר ספרי הנבואה שהיגיע לידינו. הז'אנר הספרותי שלו הניח עמוס את היסודות היגיע לשיאו שנים לאחריו עם נביאים כמו ישעיהו ירמיהו ויחזקאל.

אמנם היו גם נביאים לפני עמוס, כמו אחיה השילוני כמון יונה מגת-חפר ורבים אחרים ., אולם עמוס הוא הנביא הראשון לאחר משה, דבורה ושמואל, המזוהה עם יצירות ספרותיות ספציפיות שהשתמרו עד ימינו. יצירות המשדרות את הדופק של זמנו – המאה השמינית לפני הספירה.

ירבעם השני מלך ישראל בימי עמוס

עוזיהו מלך יהודה בימי עמוס

הוא היה יליד ממלכת יהודה, אך שניבא בממלכת ישראל דווקא בימי עוזיהו מלך יהודה (733-785 לפה"ס) ושל ירבעם בן יואש ( ירבעם השני ) מלך ישראל (788-749 לפה"ס),המלך הנחשב היום לגדול מלכי ישראל שהרחיב מאוד את גבולותיה.

File:Amos-prophet.jpg

הנביא עמוס. ציור רוסי מהמאה ה-18.

למרות שלא ניתן לקבוע בבירור את משך הזמן המדוייק שבו ניבא עמוס, סביר להניח שכל נבואותיו קדמו לשנת 745 לפה"ס, ומשום שאין בספר זכר לשקיעתה של ממלכת ישאל, שבזמנו של ירבעם השני הייתה בשיאה לאחר מות המלך, ואין בו רשום רמז להתפשטות האשורית שהביאה לבסוף לחיסולה ולהגליית תושביה .
The prophet Amos.

כאמור, הנביא עמוס היה הראשון בנביאי הכתב, אלו שדבריהם השתמרו בידינו, כשעובדה זו, כשלעצמה, מראה על הכבוד הרב שרחשו לו בזמנו ובדורות הבאים. אבל אולי גם על התפתחות ידיעת הקריאה והכתיבה בצורה דרמטית בתקופה זאת, המאה השמינית לפני הספירה, כאשר החלו להעלות על הכתב את דבריהם של נביאים ידועים (זאת בניגוד לנביאים הקדומים יותר, כמו שמואל, גד ואחיה השילוני, שגם אם נרשמו דבריהם בכתב, הרי שלא השתמרו) סביר להניח שבאותה התקופה החלו להופיע ספרים נוספים ואולי לא מעטים מסוגו של ספר עמוס.

The prophet Amos.
עמוס ידע לנצל היטב את המהפכה התקשורתית הזאת שחלה בזמנו.
הוא היה הראשון  ואולי ניתן לאמר "המייסד ומקור ההשראה " ושל שרשרת נביאי הכתב , סוג חדש של נביאים שבניגוד לקודמיהם שהיו מעין חוזי עתידות עממיים או יועצים מלכותיים, היו משוררים ואנשי תקשורת שהתריעו בנבואותיהם על עוולות שונות וקראו לשינוי פני החברה. מכאן ואילך הם מילאו תפקיד מרכזי במשך שלוש מאות שנים בהתפתחות האמונה הישראלית.

15 AMOS 1
עמוס היה אבי אבות כל תורות הצדק האוניברסאלי שהעלה על נס ערכי צדק אוניברסאליים ואת הטענה המדהימה שכל העמים שווים בעיני האל.

לימים דמותו של עמוס בלטה פחות מדמותם של נביאים אחרים כמו ישעיהו, ירמיהו ו,יחזקאל אבל בשנים האחרונות פורסם עליו הרומן התנ"כי הגדול ביותר בשפה העברית "חיי נביא"  של עמוס מוקדי . (כרמל, 1995), רומן העוסק בתיאור מפורט של חייו ותקופתו של עמוס וכיצד הפך להיות ראשון נביאי הכתב.


זהו אינו הרומן הראשון שנכתב בעברית על עמוס .שנים לפניו הופיע הספר של משה חיקיס יומו הגדול של הנביא עמוס : ספור ( תל אביב : אורות, . 1961)
אבל זהו ספר שאפתני מקודמו לאין ערוך.

הרומן "חיי נביא" של עמוס מוקדי, הינו רומן ענקי המקיף את חייו של עמוס הנביא במאה השמינית לפני הספירה, ומתאר את ימי צעירותו, בגרותו וזיקנתו כנביא, כמו גם את האירועים הקשורים בנבואות שונות שלו. המדובר אפוא באחד הרומנים התנכיים הגדולים ביותר, מבחינת היקפם לפחות, שקיימים בעברית, אם כי הוא זכה למעט מאוד תשומת לב מחקרית וביקורתית.

הסופר

עמוס מוקדי.פורטריט מאת חנן שלונסקי.

עמוס מוקדי, מחבר "חיי נביא", הוא שחקן איש תיאטרון. הוא בא ממשפחה טובה מאוד בתחום. הוא בנה של מייסדת אולפני הרצליה המייסדת של עולם הניו איג' בישראל והסופרת הידועה "מרגוט קלאוזנר. אביו הידוע מאוד גם הוא היה יהושע ברנדשטטר .

מוקדי הופיע כשחקן בהצגות שונות  ובסרט הקולנוע הישראלי "ניני ". והקים את תיאטרון הנוער "שחרות", כשבנוסף לכך הוא גם כתב וגם ביים ברדיו. בעת שהותו   בלונדון הקים שם  תיאטרון שוליים.

עמוס מוקדי
ו

בין השאר הוא הופיע שם בפרק של הסדרה "המלאך חוזר ". בפרק "ספטמבר שחור אחד " שבו המלאך סימון טמפלר נאבק בטרור האסלאמי ויוצא ללכוד טרוריסט ערבי המשתולל ברחובות לונדון ונעזר באיש המוסד לאון גרבי אותו גילם עמוס מוקדי

עמוס מוקדי נזכר  ב"שובו של המלאך"
נדמה לי שהייתי איש המוסד, אם כי אני זוכר שהייתי גם אסיר  ואסור היה לי לחפוף ראש במשך כמה שבועות. באולפני הטלוויזיה במערב לונדון, כל
ההזדהות הזאת עם "ישראל הלוחמת הטובה" נראה לי די מאוס כבר אז.

כן, אני זוכר  שבשער של המתחם, עמדה איזו מהפכנית טרוצקיסטית אדומת שער וחילקה פמפלטים על  המהפכה המתקרבת. בגלל שערה הפרוע והופעתה המפחידה, לא זיהיתי את ידידתי מימי  בית הספר למשחק, וונסה רדגרייב, והיא לא זיהתה אותי בשערי המטונף. נשארנו ידידים, ואני בהחלט מצליח לזהות אותה היום בזקנתה המכובדת.


לאחר שובו לארץ, הוא הקים מחלקה לפיתוח תסריטים באולפני הרצליה, שהוקמו בידי הוריו, והפיק את הסרט "צלילה חוזרת",  על חייהם ומותם של אנשי הקומנדו הימי . סרט שזכה לפרס הסרט הטוב 1981.

בשלב מאוחר יותר הוא החיל לעסוק גם בכתיבת ספרים.
בנוסף לטרילוגיית חיי נביא, הכוללת את החלקים "צמא המשכיל ו"השאגה", הוא כתב גם ספר עיון, הקשור בנושאיו לחיי נביא בשם האתגר:פרדיגמה יהודית חדשה ( מועדים ,1997) .

כן כתב מוקדי ספר בשם "אחותי איליאה" ( כרמל 1994), קובץ סיפורים שכתב לבתו, על אהבת נערה שהלכה לעולמה, ואיך לחיות בעולמנו זה כאן למטה.

פשוט, לחיות / עמוס מוקדי
לאחר מכן  פרסם  את "פשוט לחיות" (ירושלים, כרמל, תשס"ד 2003) – סיפור חייו של רבינוביץ', מראשוני המתיישבים בעמק, המבוסס על חיי אביו של מוקדי בעלה של מרגוט קלאוזנר יהושוע ברנדשטטר בעשרים שנותיו הראשונות בארץ ישראל..

ב-2006  מוקדי תירגם עיבד והפיק את המחזה "הסערה " -מחזהו האחרון של שייקספיר שגיבורו הוא המכשף פרוספרו , שנושאו הוא סליחה בין אוייבים.  ההפקה הוגדרה כ"הפקה ישראלית-פלשתינאית", והיא הועלתה לראשונה בפסטיבל כפר בלום, מיד אחרי מלחמת לבנון השניה.הוא הופיע במחזה בארבעה תפקידים שונים ובראשם בתפקיד המכשף פרוספרו .מולו הופיעו השחקנים הפלסטינאים סלווה נקארה (ב-3 תפקידים ), ולצידה אינאס מסאלחה בעלת הקול השמימי, ששרה את השירים שלפי שייקספיר מזומרים ומנוגנים בפי, ועל ידי, רוחות…"הסערה " הופק גם כדי וי די " בשתי שפות (עברית ואנגלית), שזכה לשבחים בארץ ובעולם.

חייו של הנביא עמוס .

יצירתו הבולטת ביותר מכל סוג  של מוקדי עד היום  הוא הספר "חיי נביא" (1995) – אחד הרומנים התנ"כיים המעולים ביותר בשפה העברית, העוסקים בנביאים. המדובר הוא בספר ענק (כמעט 540 עמודים) העוסק בנביא עמוס, ראשון נביאי הכתב, שחי בתקופה של המלכים אמציה ועוזיהו.
עמוס מוקדי שם את הדגש על האידיאלים הדתיים והמוסריים שמנחים את הנביא עמוס, את אנשי התקופה ואת דרך התפתחותם. המדובר בספר נדיר כיום, בכך שזהו מעין ספר אידיאליסטי במכוון, כפי שהיה מקובל מאוד בתקופה האמורה. אצל מוקדי אין למצוא ציניות וריאליזם אכזרי, המקובל כיום ברומנים היסטוריים רבים.
ספרו של מוקדי התבסס גם על ניסיון חייו של מוקדי עצמו, כחקלאי, כבנאי, כאיש תיאטרון וכמנהל תיאטרון, וכאיש שהיה מעורב מאוד בפוליטיקה הישראלית, כאיש חוגי-השמאל, זה שלא היסס להביע את דעותיו בריש-גלי, ושקרה להקמתה של מדינה פלסטינאית לצד ישראל, עוד בתקופה שדעות מסוג זה כלל לא היו מקובלות בציבוריות הישראלית, וכ"איש בודד שחי בארצו וחי בגלות" .


חלקו הראשון של הספר יצא  לאור כספר נפרד בשנת 1987 בשם"צמא," שהוא החלק הראשון בטרילוגיית חיי נביא מא, שיצאה בכרך אחד ב-1995.

Prophet of Justice: Understanding the Book of Amos

בספר זה מתאר מוקדי, בלשון מקראית רבת עוצמה, את חיי הנביא עמוס ברומן, שהוא היצירה המקיפה ביותר על דמות מקראית כלשהי בספרות העברית, ומתאר את התפתחותו הנפשית והרעיונית של הנביא, מילדותו עד היהפכו לנביא הכתב הראשון. למרות חשיבותו של הספר, הוא עורר רק תשומת-לב ביקורתית מועטה, בעיקר באשר להבחנות הפוליטיות שניתן להקיש מהן להיום..

עמוס מקבל את הקריאה להיהפך  לנביא .ציור צרפתי מ-1372.

עמוס, כפי שהוא מוצג בספר ובתנ"ך, היה רועה פשוט מכפר שכוח-אל – תקוע שבדרום ממלכת יהודה, שמחליט יום אחד ללכת לשומרון, עיר הבירה של הממלכה הצפונית בישראל, שבה שלט אז מלכה הגדול ביותר – ירבעם בן-יואש, ירבעם השני, האיש שהפך אותה למיני אימפריה, כאשר הרחיב את גבולות כיבודי אביו צפונה ומזרחה, אל מעבר לגבולות ממלכתו של דוד, על חשבון ארם, שהייתה נתונה אז במאבק קיומי עם האויב האשורי העולה ממזרח. בלב האימפריה הצפונית הזאת, משמיע עמוס באוזני שרים ושועים ובאזני המלך האדיר ירבעם בן-יואש, את האמת הבוערת בליבו – הכוח והכיבושים הצבאיים, והעושר המופרז, הם דברים מושחתים ומשחיתים.

21 CHILDREN S BIBLE DIANE SHIMON AMOS AM 6 3 6
ירבעם בן-יואש, גדול מלכי ישראל, השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה, והפך את ממלכת ישראל לממלכה האדירה ביותר במרחב, אולם בכך פתח פתח גדול ורחב להשחתת המידות, לריקבון מוסרי, ולהרס הרקמה הכלכלית החברתית והמוסרית. את המלך הקיפו נביאים מקצועיים, כמו למשל יונה בן-אמיתי, אולם לא הם שהביאו בשורה חדשה להמונים.


עמוס לא הטיף כנגד עבודת אלילות, להוציא הערה אחת מזלזלת. את חיציו הוא כיוון כנגד העושק והעבודה לה' במקדשים דווקא, זו שמתעלמת מהצו העיקרי של האל – עשיית צדק.
המלך ירבעם, למשל, לא הוגדר כעובד אלילים כלל, אלא נאמן מאוד לאלוהי ישראל בדרכו שלו, אך עמוס מנבא למפלת ישראל ולקץ בית ירבעם בחרב, ולעונשים כבדים, שיבואו משום חטאיה המוסריים של הממלכה כנגד עמה שלה. והעונש הקשה מכל יהיה גלות. חידושו הגדול של עמוס היה, שהעלה את אלוהי ישראל למעמד אלוהי כל העמים, ויצר את הפיסקה – שצדק סוציאלי חייב לעמוד בבסיס כל סדר חברתי ומדיני בעל קיימא.
10 AMIENS ND AMOS THE IMPENDING DEVASTATION

עמוס  הנביא צירה צרפתית מימי הביניים.

המדובר הוא ברומן פרטני, רחב יריעה , העוקב בדקדקנות אחרי התפתחותו הרוחנית והנפשית של הגיבור. הצרה היא שלעיתים הוא מאריך יתר על המידה, וזה פוגע בדרמה, אולם נראה שהחסכנות שהתנ"ך נוהג בנביא, שעליו איננו יודעים ולא כלום, עורר אות המחבר לפעולת שחזור היסטורי  מפורטת ביותר של הדמות העלומה של הנביא.
חלקו הראשון של ספר "צמא" שיצא לאור, ומקורו כספר נפרד, הוא סיפור נעוריו של עמסיה, נער רועים מתקוע, שברבות הימים ייהפך לעמוס הנביא.

השם עצמו הוא מוטו לצמא אמיתי מאוד, מאחר שעמסיה חי בגבול המדבר, אך הוא היה צמא לא רק למים, אלא גם לדבר אחר – גם לצמא אחר דבר ה', לצמא להתנסות המיסטית ולכוחה המאגי של המילה – "הוא צמא לשלום ולצדק חברתי. לא צמא למים". הצמא הוא גם לשלום ולצדק חברתי, שאינם קשורים לאינטרסים אישיים, אלא לערכים כלל עולמיים.

10 ND AMIENS AMOS THE PROPHET
ברקע הסיפור על עמוס, שוזר עמוס מוקדי את האירועים הסוערים של קורות ממלכת יהודה ומלחמותיה בימי-המלך אמציה. מוקדי מתאר את ניצחון המלך על אדום, המתלווה בכישלון רוחני של פנייתו לעבודת אלוהיה וכישלונו במלחמת האחים עם יואש מלך ישראל .

מוקדי מתאר בפירוט את דמויות בני משפחתו של עמוס, כמו קטורה אימו המשכילה של עמוס, פמיניסטית גדולה אלפי שנים לפני הפמיניזם, בת כוהנים מכפר השילוח, שידעה קרוא וכתוב, שיכולה הייתה להיות בין סופרי המלך לולא שונאים של משפחתה שפגעו בקריירה שלה , שמלמדת אותו בין השאר אסטרונומיה. היא הייתה משכילה יותר מבעלה , והסתירה זאת על מנת שלא לפגוע בעמוס בנה.


אביו של עמוס, שחור, הינו לוחם נערץ, שר העשרה, גיבור המלחמה באדום, השואף דווקא לשלום בעוד שהבן הבכור, אחיו של עמוס, דותן, שואף קרבות.

13 AURIFABER WORKSHOP COMMUNICATING WITH GOD B

עמוס הרועה מתקשר עם האל. מיניאטורה צרפתית המאה ה-13.

עמסיה חש שביכולתו לחזות את העתיד עוד בנעוריו, כאשר הרגיש את תחושת העתיד באשר לבערה האוהב את נעמה בת דודו של עמסיה, העתיד להיהרג בבית-שמש בקרב בין מלך יהודה ומלך ישראל, קרב שרוב פרקי החלק הראשון עוסקים בו במישרין או בעקיפין, תוצאת הברית שהייתה בין יהודה וישראל, והפכה לאיבה כתוצאה ממלחמת עצמאות של אדום ביהודה, וזאת באשמת דותן אחיו.
עמוס חש שאנשי יהודה עתידים לנחול מפלה בשלמה, בקרב כנגד ישראל.

Amos_1

עמוס והעם.ציור מאת Guy Rowe.

האם זהו אכן דבר ה', או שמא תחושה פרפסיכולוגית ? קשה לדעת, אולם התחושה אכן התקיימה לפרטיה. עמסיה אינו בוטח בתחושות אלו, האם אכן אלו דברי ה', אך אינו מגלה אותו. ולאחר מעשה, תמה עמסיה בסוגיה – אם יכול היה למנוע את האסון ?
למלחמה זו גורמים\ומכים ומתנגדים :
• חנניה הנביא והכוהנים תומכים בה.
• בני-הנביאים מעדיפים לא לגלות עמדה ברורה.
• השרים מתנגדים לה, מהחשש שהיא רק תחזק את המלך, אם זה ינצח כמובן.
הכל חשים שמלחמה זו תבוא, ואיש אינו ידוע מדוע – ויש כאן מסר להווה.

בסופו של דבר, לאחר מאבק פוליטי ממושך  גוברת  בחצר מלך יהודה יד המחנה שפניו למלחמה, ומסבך את הממלכה והמלך במפלה צורבת. בגרירת הממלכה אל מערבולת הקרב, יש חלק נכבד לאנשי הרוח והנביאים, הן בישראל והן ביהודה. מסר אחר הוא – האחווה העמוקה שבין עמסיה לעוזן האדומי. האדומים והעברים הם אחים, והמלחמה, כל מלחמה, מביאה לאסון, ואולי ניתן היה למנוע אותה, אילו אלו שחשו את האסון מבעוד מועד, היו נוקדים עמדה ברורה בעוד מועד.


באחרית הדבר המעניינת מאוד לסוף החלק הראשון, מובאת בגלופה ובהדפס צבעוני קריאה של "מגילת אמציה"שהתגלתה בידי ארכיאולוג מודרני , בכתב-עברי עתיק, ולצידם תעתיק בכתב-העברי הנהוג בימינו. המפרש אינו יודע מאומה על עמסיה, ומעיר שזוהי צורה מלאה יותר לשם עמוס, ובאותה מידה יכול היה להיקרא כותב המגילה – אמציה, להיקרא "אמוץ", דהיינו, כשם אביו של ישעיהו הנביא, שאכן מופיע בהמשך.
הרעיון של הפרשנות הארכיאולוגית המודרנית למגילה הקדומה כביכול  הוא מרשים מאוד ומוסיף אמינות "ארכיאולוגית " רבה לסיפור.  חבל רק שמוקדי לא המשיך בכיוון זה גם בחלקים האחרים ויצר עב מגילה "מתאימה " לכל אחד מהם ויוצר סימטריה בעדויות "הארכיאולוגיות " כביכול לאמיתות הסיפור.
בחלקים הבאים של הרומאן עמוס, הנביא מתקוע, נלקח מעם הצאן להינבא על ישראל בימי-מלכות ירבעם, וכך הוא מגיח אל מרכז חיי הממלכה, כאדם גולמי מבני האיכרים – "לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, כי בוקר אנוכי ובולס שקמים".

הנביא  עמוס בציור מ1535 מאת Prophet Amos 1535

JUAN DE BORGONA

עמוס יוצא בעקבות דבר ה', כאשר הוא אינו נמצא בנביאי יריחו, ואף לא בקרב הנזירים בני ריכב, שהפרישו עצמם מהכלל, על מנת לחיות חיים, טהורים בעיניהם, של סגפנות מוחלטת ותפילה לה'.
החלק השני עוסק מוקדי בבעיה מיוחדת בחייו של עמוס .נבואותיו של עמוס, אם כי היה בן-כפר "רועה ובולס שקמים" בלבד, הראו על יכולת הבעה משוכללת, של אדם שרכש לעצמו השכלה ספרותית.

ואכן, הפרק השני בטרילוגיה עוסק בהתוודעות  היצירתית של עמוס אל המילים, ובשלב החניכה הרוחנית שלו, שבמהלכו הוא מגלה את רזי הספרייה. עמוס מודרך בידי סופר המלך אמוץ, הלא הוא אביו של הנביא לעתיד ישעיהו, ומתוך כך נבנית דמותו של עמוס – כיוצר, כאמן, וכמשורר המתמודד בין השאר עם בעיות שכתוב וצנזורה בסדרה של עימותים.

16 WEIGEL AMOS THE HERDSMAN FROM TEKOA
הספר מטיב להשתמש ביסודות הדרמטיים של יצירתו של עמוס – נבואות הפורענות המפחידות, צילם של מצור, ואסון טבע בדמות "הרעש", רעידת האדמה שראה. עמוס היה הראשון שהעז לתקוף את הפולחן-הדתי, ולדרוש להציב במקומו ערכים אוניברסאליים – של מוסר, ושל עקרונות של צדק בעלי תוקף כללי, שאינם תלויים במעמד חברתי או גיאוגרפי, או השתייכות לאומית, ואת זכויות-היתר של החברות להחליף בתובענות מוסרית.
הנביא עמוס של מוקדי, הוא נזיר מהחלטה, שלא ידע אישה בחייו, לפחות לפי מיטב זכרונו. הוא החליט להקדיש עצמו לחלוטין לנבואתו ושירתו, אך יש לו קשר עמוק עם שלוש דמויות נשיות שונות.
חלקו השלישי עוסק במערכת היחסים בין הנביא ובין גדול מלכי ממלכת ישראל, ירבעם השני, שמציע לנביא "ג'וב " מעולה, משורר החצר, ואף להיות יד-ימינו של המלך. עמוס דוחה אתנן זה בתקיפות, כאשר הנביא חורג מהנחיותיו של המלך ושליחיו, כמו אמציה, ומסכן בכך את חייו.
הנביא מסרב לראות באל כנחלה בלעדית של עדת-כוהנים, וגם של העם הרואה את עצמו כעם סגולה, תוך שהוא מכריז – "הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל נאום ה'".

Amos_

עמוס מנבא למלכים ירבעם השני ועוזיה .ציור מהמאה ה-14.

שיאו של הספר מתמקד בעימות שבן הנביא, העשוי ללא-חת, לבין ירבעם מלך-ישראל, כאשר הנביא חורג מהנחיותיו השלטוניות. בעצם חריגתו של עמוס מהנחיות המלך, מסכן הוא את חייו על מזבח שליחותו וחרות ההתנבאות שלו, ומצליח להיחלץ מזעמו של המלך בסיוע ידידו מנוער – אמציה בן-אביתר סופר המלך.

 בסיום הסיפור עמוס מכין את מגילות נבואותיו עבור תלמידיו מיכה והושע. והוא הופך לחלוץ של מהפכת נביאי הכתב בישראל ויהודה שיוצרת עידן חדש של ספרות מעורבת ומהפכנית.

הלשון

15 ILLUMINATION BNF AMOS IS KILLED BY AMAZIAH

עמוס מגורש בידי אמציה.

ברור שמוקדי מעורה היטב בעובדות ההיסטוריות, הארכיאולוגיות והגיאוגרפיות של התקופה – המאה השמינית לפני הספירה, ככל שניתן ללמוד אותם.
הוא אף השכיל לדלות ככל הניתן מהרגלי היומיום מעולם המושגים ומהנופים שעליהם מצביעים המקורות. הוא יצר גשר חי עם התקופה, בצורת שפה עתיקה חדשה השאובה מן המקרא, אולם גם מסגנון הדיבור העכשווי.
לשון הספר "חיי נביא " היא פיוטית, אולם לא ניתן להימנע מהמלאכותית שבה. מוקדי, כמו מנסה להקים לתחייה את לשון התנ"ך, בדומה למה שניסה בזמנו לעשות הסופר אברהם מאפו, כשהמדובר הוא למעשה בלשון ספק חדשה ספק עתיקה, כמעין דיאלקט ייחודי פרי יצירתו של המחבר.

סמל מתקופת ירבעם השני של שמע "עבד ירבעם "  אחד מפקידי הממלכה הבכירים.

העברית של הספר הינה עברית מיוחדת במינה, היא עשירה, גמישה וארכאית, אך למרות זאת, היא גם קריאה בזכות הניקוד החלקי. שפה זו מספקת תחושה של מלאות החיים, המתוארים גם בנוף וגם בהווי, ויוצרת מארג אמין למדי. זהו מעין שילוב של עברית מקראית וישראלית-מודרנית, שממנה סולקו כל שכבות-הביניים של הלשוניות של ספרות המשנה, היראים וההשכלה, אם כי, המחבר לא היסס לשלב גם מילים שאינם באוצרי המילים התנ"כי – כמו אנקול .

כתיבה אישית במקרא


מוקדי מציין באחרית דבר מעניינת לספר "על כתבי האישית ועל יומנים אישיים בתקופת המלוכה שיש רק מעט מאוד תעודות אישיות יומנים ומכתבים פרטיים בתנ"ך ונשאלת השאלה האם לא היו בכלל או שמאספרי כותבי ועורכי התנ"ך בחרו לא לכללם? "
מוקדי מראה שככל הנראה בתקופתו של עמוס ( וזה מאושר בידי הממצא הארכיאולוגי ) המאה השמינית לפני הספירה התרחבה אמנות הכתיבה ואמנות הקריאה לראשונה אל מעבר לחוגי סופרי חצר המלוכה וחוגי בעלי האמצעים וההשפעה בעם כפי שהייתה קודם לכן והתרחבה לחוגים רחבים יותר .הייתה זאת תקופה של מעין "התפוצצות ספרותית " כאשר אנשים ממעמדות נמוכים יותר מבעבר החלו להתבטא בכתב ,ואלו כללו את עמוס שהיה רועה צאן ואת הנביא מיכה שבא מעיר שדה קטנה בעצם השנים שבהם חי עמוס קובע מוקדי החל עם ישראל להיות עם הספר ועמוס היה חלוץ המהפכה הזאת.

עמוס מוקדי רואה בנביא עמוס את חלוץ הכתיבה האישית בספרות העולמית כולה,הוא לדבריו האיש הראשון בספרות העולמית שמתאר את חייו בגוף ראשון ( אם נתעלם ממלכים ואצילים שונים במצרים ובמסופוטמיה  ומ-11 הפרקים הראשונים בספר דברים המיוחסים למשה אבל אלו מיוחסים בידי המחקר למאה השביעית ללפני הספירה אחרי זמנו של עמוס ) לראשונה מתאר איש מן העם את עצמו ודבריו בכתביו מצאו להם לראשונה קהל קוראים רחב .אם כי עמוס היה דמות מבוזה ונידחת  דבריו הלכו והיכו שורש הודות להתפתחות ידיעת הקרוא וכתוב בישראל וביהודה.
אם נרצה עמוס היה אבי אבות כל הבלוגרים ברשת שעוסקים בחייהם באינטנסיביות ובאובססיביות.
עמוס מוקדי שם דגש על האידיאלים הדתיים והמוסריים שמנחים את הנביא עמוס ואנשי התקופה ואת דרך התפתחותם. זהו ספר נדיר כיום בכך שזהו מעין ספר אידיאליסטי במכוון כפי שהיה מקובל פעם מאוד . אצלו אין למצוא ציניות והריאליזם אכזרי המקובל כיום ברומנים היסטוריים רבים.

עוזאי / ראובן קריץ
מעניין להשוות את "חיי נביא" עם רומן מודרני אחר שעוסק באותה תקופה , ספרו של ראובן קריץ "עוזאי " ( 1983 יצא לאור תחת השם מחבר ריקי קלר "ושוב ב2002 תחת שם המחבר האמיתי ) "שעוסק בסיפורה של נערה תל אביבית מודרנית שחוזרת בזמן לימי המלך עוזיהו ביהודה .
אך עם זה ששני הספרים עוסקים באותה תקופה לא מוכרת של ימי המלך עוזיהו הם אינם יכולים להיות שונים יותר , שכן מוקדי בניגוד מוחלט לקריץ שם דגש על האידיאלים הדתיים והמוסריים שמנחים את הנביא עמוס ואנשי התקופה ,אצלו אין למצוא את הציניות והריאליזם האכזרי של  ראובן קריץ .

ניתן לאמר שמוקדי מתאר את התקופה , כפי שהייתה צריכה להיות על פי התיאור התנכי ,בעוד שקריץ מתאר אותה כפי שככל הנראה הייתה , תקופה של אמונות פגאניות ותככים פוליטיים אין סופיים וחסרת כל אידיאלים מוסריים נעלים כל שהם.,

חזון עמוס מוקדי

 

הספר "חיי נביא" היה רק פתיחה לחזון האמיתי של מחברו .
המחבר, ששמו הוא כנראה, ולא במקרה, כשם הגיבור, חי בהזדהות אישית ועמוקה עם דמותו של הנביא, היוצא כנגד בני תקופתו למען אידיאלים של צדק ושלום. בראיון עימו לכבוד צאת הספר, סיפר מוקדי, שלפני הכתיבה קרא את ספר עמוס התנ"כי חמישים פעם, צילם את כל הפסוקים, גזר אותם והדביק אותם על לוח שעם ענק, וכמו בסיאנס, מאלו שהיו כה חביבים על אימו – מרגוט קלאוזנר מאבות הספיריטואליזם בארץ, הניע את הפסוקים באצבעו בכדי ללמוד את חיי עמוס ובעזרת לוח זה קרמה דמותו של הנביא עמוס עור וגידים .

אחרי "חיי נביא " פירסם מוקדי ספר נוסף, שהוא מעין המשך או מקביל, כשהפעם לא ספר בדיוני אלא ספר הגותי בשם "האתגר : פרדיגמה יהודית חדשה", הוצאת מועדים 1997 ( שיצא לאור גם במהדורה מורחבת באנגלית Toward a new Jewish paradigm / Jerusalem : Gefen, c2001 )
שבו ניסה ליצור תפיסה חדשה ליהדות.
בספר זה ציין מוקדי שהוא מאמין במימד הרוחני המאפיין את המין האנושי – מימד של שאר-רוח, של השראה, וחיפש בו פרדיגמה יהודית חדשה, שתמלא את החלל הריק שנותר בציונות-העובדת לאחר קריסת העולם המחר הסוציאליסטי .
הוא חוזה מארג של הדדיות בחיי היום יום – במשפחה בקהילה, במדינה בחבר-מדינות, במשפחת-האדם, בכדור הארץ עצמו ובכל היקום. הוא קרא לא לראות בעם היהודי כנזר הבריאה, וגם לא במין-האנושי כולו, אלא רק כאפיזודה הומאנית – קשובה, יוצרת ופלורליסטית בתולדות היקום .
ניתן לראות עם כך ב"חיי נביא " כמעין הקדמה לחזון של מוקדי עצמו ב"האתגר" ונראה שההזדהות של עמוס מוקדי עם הנביא עמוס כמודל לחזונו שלו של צדק עולמי היא שלמה.

Toward a New Jewish Paradigm
ביבליוגרפיה
עמוס מוקדי מוקדי, עמוס צמא / חיפה : מפרש, 1987
עמוס, מוקדי "חיי נביא", ספר ראשון: צמא ; ספר שני: המשכיל ; ספר שלישי: השאגה, ירושלים, כרמל, תשנ"ה.
עמוס מוקדי .תפישה כוללת חדשה של היהדות: ממתי קיימת יהדות ההלכה?. יהדות חופשית, 10: 35-36, 1996
עמוס. מוקדי מדינה יהודית חדשה (שיחה עם עמוס מוקדי). סביבות, 41: 75-78, 1998
עמוס מוקדי האתגר : פרדיגמה יהודית חדשה / תל אביב : מועדים, [תשנ"ז)

" יוסף קלוזנר עמוס : עם פרשגן <פאראפראזה עברית> בצרוף מחקר מפורט על אישיותו של עמוס הנביא, זמנו ונבואותיו / תל אביב : יזרעאל, תש"ג. 1943

אגסי ,יוסף "חסמבה ומלחמתה בנביא עמוס "מעריב תרבות 26.5.1995. ע' 14

אור, אמיר.מצב האדם <על "צמא" מאת עמוס מוקדי>. מאזנים: ירחון לספרות, ס"א (10-11): 92, 1988

ברסלבי, יוסף, "עמוס נוקד, בוקר ובולס שקמים", בית מקרא יב, תשכ"ז.
ויסמן, זאב, "דגמים ומיבנים במראותיו של עמוס", בית מקרא יד, תש"ל.
זקוביץ, יאיר "תנ"ך עכשיו " על "צמא" מאת עמוס מוקדי כותרת ראשית 10.6.1987. ע' 45

טל, אסתר "לאהוב איש זה עוצמה אדירה :שיחה עם עמוס מוקדי " מעריב-נשים 27.8.1992. ע' 6-7
לימור, משה.עמוס הנביא <מאמר בקרת>. יהדות הומניסטית חילונית, 2: 101-102, 1988
. נתן, שולמית, מוטיבים בספרות החכמה בנבואת עמוס, ספר פרופ' חמ"י גבריהו, תשנ"א.
. סימן-טוב, יעקב.מעמוס עד עמוס <מאמר בקרת על ספרו של עמוס מוקדי: צמא> /. על המשמר , ז' בחשון, תשמ"ח, 30.10.87: 15
. פרליס, איזה."חניכותו" של הנביא עמוס <מאמר ביקורת על ספרו של עמוס מוקדי: צמא> / איזה פרליס. דבר , כ"ה בטבת, תשמ"ח, 15.1.88: 20-21

. קריץ ראובן "בין נטורליזם למטפיזיקה " על "צמא " לעמוס מוקדי ""ערב רב :על ספרים סופרים וסוגיות ספרות. פורה, 1990 (במקור פורסם ב עתון 77: לספרות ולתרבות, 102: 11, 1988)
. שי ,אלי "מחוץ לשיעור תנ"ך " מעריב 31.10.1995. על חיי נביא

ראו גם


עמוס בויקיפדיה

האתר של עמוס מוקדי

עמוס מוקדי בויקיפדיה

רועי ארד על ההפגנה מול אקרשטיין
דוד נגד גולית אקרשטיין

מה לנביא עמוס ולבית חרושת בירוחם ?

איתן קלינסקי על הנביא עמוס ועל בית חרושת "אקרשטיין" בירוחם

כתבה של ערוץ 10 על ההפגנה מול בית חרושת אקרשטיין

יומו הגדול של הנביא עמוס עוד רומן על הנביא

רומן אמריקני על עמוס

עוזאי :ספר מקביל ומנוגד ל"חיי נביא "
ראובן קריץ מחבר "עוזאי "
בעלת האוב על מרגוט קלאוזנר אימו של עמוס מוקדי

ועוד נביאים וסופרים

הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

סופר המלך דוד חלק א-

סופר המלך דוד :החלק השני

חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים

תוחלת החיים של נביאים

משפט המלוכה של שמואל הנביא

עידו החוזה והנביא

חלק א בסדרת "המרכבה של יחזקאל " :החזיונות של הנביא יחזקאל

מרכבת החלל של יחזקאל

בחזרה לימי התנ"ך

האי מייל של עמוס מוקדי

Mokadi31@gmail.com

החזיונות של הנביא יחזקאל

File:Ezekiel's vision.jpg

המרכבה של יחזקאל

להלן מתחיל "פרוייקט" סדרת מאמרים מאת חיים מזר ואלי אשד   על  היוצר וההוגה והחוזה התל אביבי הראשון שידוע בשמו הלא הוא הנביא יחזקאל מהישוב ( עיר? ) תל אביב ,איפה שהוא ליד בבל . החזיונות המדהימים שאותם ראה יחזק "חזיונות המרכבה " אל הפכו את ספרו לאבן היסוד הבסיסית של עולם המיסטיקה היהודי וגם הנוצרי ששואב ממנו.הם גם הפכו את ספרו לשנוי במחלוקת ביותר והיו שדרשו לגנזו.ואילו בעידן המודרני הופיעו אנשים שטענו שמה שיחזקאל ראה וחווה לא היה חזיוני כלל וכלל אלא היה מציאותי..

והנה  מאמר ראשון בסדרה מאת חיים מזר.

חלק מהמאמר הופיע בשם "מעמדו הפוליטי של  הנביא יחזקאל " באתר הידען ברשת.

החזיונות של הנביא יחזקאל

מאת חיים מזר

מבוא

 painting: The Vision of Ezekiel, Raphael, 1518

חזון יחזקאל .צייר רפאל סנציטו.

ספר יחזקאל הוא  הספר היחידי מבין ספרי הנביאים הגדולים שבחלק מנבואותיו ניתן תארוך מדויק ביחס למועד פרסומם על ידי יחזקאל. התנבאותו של יחזקאל התחילה בשנה החמישית לגלות יהויכין(יחזקאל א' 1-2) והנבואה האחרונה ניתנה בשנה ה-12 לגלות(פרק לד  21 ). ישנו תארוך נוסף מאוחר יותר והוא בשנה ה-25 לגלות(פרק מ' 1 ), אך מכאן ועד לסוף הספר אין שום נבואות.פרקים אלה הם חטיבה העומדת בפני עצמה ורוב רובה תיאור הנדסי,ארכיטקטוני של בית המקדש. למעשה כל פעילותו של הנביא כמתואר בספר נמשכת 8 שנים בלבד. הנבואות אינן באות ברצף כרונולוגי.חלקן ארוכות וחלקן קצרות וניכר בכתוב כי הספר עבר עריכה. מעבר לתכנים המובאים בספר יש מקום למבט נוסף הוא תהליך כתיבתו. בדיקה זו תעשה בצורה הדרגתית צעד אחר צעד מתוך מטרה להגיע במידת האפשר לתובנות לגבי עריכתו ואולי לזהות את העורך עצמו.

 

מי היה הנביא יחזקאל ?

 

הנביא יחזקאל.צייר מיכאל אנג'לו בונארוטי.

על  הנביא יחזקאל נאמר כי היה בן בוזי הכהן. מה שאומר שהוא היה מהאליטה של העם. מכיון שאין שום התייחסות מצד הכתוב לנבואות נוספות של יחזקאל לאחר השנה העשרים וחמש לגלות, יכול להיות שהוא לא האריך ימים מעבר לכך. אם אכן כך היה הדבר המשמעות היא שיחזקאל היה מדור הגולים בבבל. הוא היה בין אלה שהוגלו מהארץ עם כיבושה של ירושלים.

במספר פרקים ישנה התייחסות למפגשים שלו עם נכבדי העם. בפרק ח ' 1 נאמר :"ויהי בשנה השישית בשישי בחמשה לחודש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני ותיפול עלי רוח אדוני יהוה". בפרק יד 1 נאמר: "ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני". בפרק כ' 1 נאמר: "ויהיה בשנה השביעית בחמישי בעשור לחודש באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את יהוה וישבו לפני".סוג אחר של אנשים איתם נפגש היו נביאי השקר. בפרק יג 1-2 נאמר: "והיה דבר יהוה אלי לאמר: בן אדם הנבא אל נביאי ישראל הניבאים ואמרת לנביאי מליבם שמעו דבר יהוה" ובפרק יד 9 נאמר: "והנביא כי יפותה ודיבר דבר אני יהוה פתיתי את הנביא ונטיתי את ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל". בפרק יא 1 הוא מתייחס לשני אנשים ספציפיים, לאזניה בן עזר ולפלטיהו בן בניהו שרי העם "בחושבם אוון והיועצים עצת רע בעיר הזאת"(פסוק 3). מתקבל הרושם שיחזקאל היה בקשר הדוק עם שכבה זו של העם אשר את אנשיה הכיר עוד בטרם חורבנה של ירושלים.

על מעמדו הרם אפשר ללמוד מכך שזקני העם במקרים המצוינים בספר, באים אליו ומפרק לג 21-22 בו נמסר כי הגיע אליו פליט מירושלים אשר סיפר לו כי העיר הוכתה. אותו פליט מצא לנכון לעשות את כל הדרך כדי להפגש עם הנביא ולא עם מישהו אחר ולדווח לו על מה שקרה. נראה שיחזקאל היה מנהיגה הרוחני של קהילת גולי בבל וכי הוא ששימש כחוליה מקשרת בינה לבין השלטונות. הנחה זו אפשר להסביר בכך שמלך בבל אמנם גילה יחס חם כלפי יהויכין ושחררו מהכלא,אך ללא שום זכויות מדיניות. מכיון שזקוק היה בכל זאת לאיזה שהוא קשר עם גולי ישראל,נוח היה לו להעזר בשירותיו של מנהיג רוחני והפתרון שנמצא בידיו היה הנביא יחזקאל,שכפי הנראה לא היו לו שום שאיפות אישיות מרחיקות לכת ועל כן לא היה היה בו שום איום מדיני.

מתי בדיוק פעל יחזקאל ?

בחלק מנבואותיהם של ישעיהו וירמיהו בפסוק הראשון הפותח של מספר פרקים ישנו תארוך המציין באיזו שנה של איזה מלך ניתנה הנבואה המופיעה באותו פרק. מעקב אחר פסוקים אלה מאפשר להעריך בימיהם של אילו מלכים נביאים אלה פעלו.לא כך אצל יחזקאל. התארוך אצלו הוא למנין הגלות. התארוך הראשון מופיע בפרק א'2: "בחמשה לחודש היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין". התיארוך האחרון מופיע בפרק מ' 1 : "בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחודש בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר". בספר ירמיהו בפרק נב 31מסופר כי "…בשלושים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חודש בעשרים וחמשה לחודש נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מלכותו את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא אותו מבית הכלא". אישור לפעולתו זו של מרודך מופיע במלכים ב' כח 27 :"ויהי בשלושים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חודש בעשרים ושבע לחודש נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מלכותו את ראש יהויכין מלך יהודה מבית הכלא". אמנם ישנו הבדל באשר ליום בחודש הנזכר אבל לצורך הענין אפשר להתעלם מכך.

תאריכי הנבואות

 

יחזקאל וחזון העצמות היבשות

בסך הכל נמצאים בספר יחזקאל 13 נבואות מתוארכות והן מובאות כאן על פי סדר הופעתן.

1.פרק א' 1-2 :"ויהי בשלושים שנה ברביעי בחודש בחמשה לחודש ואני בתוך הגולה על נהר כבר         נפתחו  השמים ואראה מראות אלוהים. בחמשה לחודש היא השנה החמישית לגלות   יהויכין

2.פרק ח' 1 :"ויהי בשנה השישית בחמשה לחודש אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים בפני ותיפול       עלי שם יד  אדוני יהוה".

3.פרק כ' 1:"ויהי בשנה השביעית בחמישי בעשור לחודש באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את יהוה       וישבו  לפני".

4.פרק כד' 1:"ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשירי לחודש לאמור".

5.פרק כו' 1:"ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחודש היה דבר יהוה אלי לאמור".

6.פרק כט' 1:"בשנה העשירית בשנים עשר לחודש היה דבר יהיה אלי לאמור".

7.פרק כט' 17:"ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחודש היה דבר יהוה אלי לאמור".על תיארוך     זה  תהיה התייחסות בהמשך.

8.פרק ל' 20 :"ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחודש היה דבר יהוה אלי לאמור".

9.פרק לא' 1:"ויהי באחת עשרה בשלישי באחד לחודש היה דבר יהוה אלי לאמור".

10. פרק לב' 1:"ויהי בשתי עשרה שנה בשתי עשר חודש באחד לחודש היה דבר יהוה אלי לאמור".

11. פרק לב' 17:"ויהי בשתי עשרה בחמישה עשר לחודש היה דבר יהוה אלי לאמור".

12.פרק לג' 21:"ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמישה לחודש גלותנו בא אלי הפליט לאמור הוכתה      העיר".

13. פרק מ' 1:"בעשרים וחמש שנה לחודש גלותנו בראש השנה בעשור לחודש בארבע עשרה שנה אחר      אשר  הוכתה העיר בעצם היום הזה היתה יד יהוה ויבא אותי שמה".

ezekielfidenza duomocathedral2 copy

פסל של הנביא יחזקאל

בדיקת התאריכים מראה מספר דברים מעניינים. בתאריך הראשון אין נבואה ,אלא התנסות בעלת עוצמה רגשית חזקה שיחזקאל התנסה בה,חזון המרכבה. ההתנסות נמשכה יומיים. הנביא חרף החוויה היוצאת דופן שנתקל בה מתאר אותה לפרטי פרטים. התיאור הוא בעל אופי טכני הנדסי,אפיון שניתקל בו בהמשך, מה  שמעיד על שליטה עצמית חזקה מאוד שלו וטביעת עין חדה.אדם ששום דבר לא נעלם מעיניו,אדם שכפי הנראה היה בעל זיכרון צילומי נדיר.האם יש בכך כדי להעיד על עיסוקו המקצועי חוץ מנבואה?

התיארוך השני מתרחש בשנה השישית, כלומר כעבור שנה.ישנה שוב התנסות יוצאת דופן מפורטת מאוד והנביא מועבר לירושלים. מפרק ח' עד פרק כ' אין שום תיארוך. מכאן והילך התאריכים לא מופיעים בסדר כרונולוגי ,אלא בקפיצות של קדימה ואחורה.השנים שבהם יש תאריכים והם  השנה השביעית לגלות,השנה התשיעית לגלות,השנה העשירית ,השנה האחת עשרה ,השנה השנים עשר והשנה העשרים וחמישה.תיארוך יוצא דופן הוא זה של השנה העשרים ושבע  .התאריך הקודם לו הוא זה של השנה העשירית. מה הקשר בין שתי הנבואות? בזאת האחרונה(פרק כט'  1-16 ) יחזקאל מדבר על מצרים ואילו בנבואה של השנה העשרים ושבעה הנביא מדבר בנשימה אחת על צור ומצרים. שתיהן נכבשו על ידי נבוכדנצאר מלך בבל. פסוקים אלה הם שילוב של נבואה ודיווח על אירוע מדיני צבאי המתקשרים מבחינה תוכנית לנבואה על מצרים והיה מי שמצא לנכון להוסיף אותם לנבואה זו.

האם התנבא יחזקאל באותן שנים שלגביהן אין שום תיארוך? התשובה היא כן. ואיך יודעים זאת? בנבואות המתוארכות ,מיד לאחר מתן התאריך מופיעות מילות הקישור "היה דבר יהוה אלי לאמור".בנבואות הבלתי מתוארכות מופיעות מילות הקישור  :"ויהי דבר יהוה אלי לאמור". מעקב סטטיסטי אחר נבואות אלה יכול לתת אינדיקציה לגבי מכלול מפעלו הספרותי של יחזקאל כפי שהן מוצגות בספר.

חלוקת הספר על פי הנבואות, תיארוך ותוכן

 

תיארוך ראשון-

פרק א'-פרק ג' 15 :חזון המרכבה והפניה הראשונה של האל ליחזקאל,המגילה שיחזקאל אוכל והגעתו לתל-אביב אשר בנהר כבר כדי לומר את נבואתו הראשונה.

פרק ג' 16-פרק ה' 17 :התרחשות המתחילה 7 ימים לאחר חזון המרכבה ובה הנביא מדבר על האחריות האישית של הפרט והמשלים המוחשיים בהם הנביא עושה שימוש  כדי להעביר את מסריו והם משל הלבנה,משל המחבת ומשל החרב החדה.

פרק ו' : נבואת חורבן הנאמרת בהרי ישראל.

פרק ז' : נבואת תוכחה וחורבן.

סך הכול 4 נבואות.

תיארוך שני-

פרק ח'-פרק יא' 13 :יחזקאל מובא על ידי "דמות כמראה אש"(פרק ח'  2) לירושלים כדי לראות את התועבות הנעשות בבית המקדש,הענשתם האלימה של תושבי העיר,תיאור הכרובים הדומה ברמת הפירוט שלו לזה של המרכבה והנבואה שנאמרת לאזניה בן עזר ולפלטיה בן בניהו  שרי העם( פרק יא' 1 ).

פרק יא' 14-25 : נבואת גאולה ראשונה בספר יחזקאל.יחזקאל מדבר על קיבוץ העם מתוך העמים והשבתם ארצה. בהמשך, הכתוב מתייחס לכרובים המחזירים את יחזקאל לגולה,לכשדים. מבחינה עלילתית נבואה זו היא המשך כרונולוגי לנבואה הקודמת.

פרק יב' 1-7 : יחזקאל בבית המרי ועושה שימוש מטאפורי בכלי הגולה.

פרק יב'  8-17: נבואה נוספת בבית המרי. המעניין הוא הפתיח השונה מהרגיל "ויהי דבר יהוה אלי בבוקר לאמור". מכיון שגם כאן ישנה התייחסות לבית המרי והנבואה נאמרת בשעת הבוקר מתקבל הרושם שנבואה זו היא המשך לנבואה שנאמרה יום קודם לכן.

פרק יב'  18-20: התייחסות לצורת האכילה כמשל למצבו של העם.

פרק יב' 21-25 : המשל על "יארכו הימים ואבד כל חזון".

פרק יג'(כל הפרק-  23 פסוקים) : התייחסות לנביאי השקר.

פרק יד'  1-11 : המפגש בין יחזקאל לאנשים מזקני ישראל "אשר העלו גלוליהם על ליבם ומכשול עוונים נתנו נוכח פניהם"(פסוק 3).

פרק יד'   12-23 :נבואת חורבן והיחס המועדף לנוח,דניאל ואיוב.

פרק טו'  (כל הפרק-8 פסוקים )  :משל עץ הגפן.

פרק טז' (כל הפרק- 63 פסוקים): נבואה על ירושלים ואזכור חטאיה.

פרק יז'  1-10: המשל על הנשר.

פרק יז'  11-24 : התייחסות של יחזקאל ליחסים המדיניים של ישראל עם בבל ומצרים והתוצאות הרות הגורל של מדיניות ישראל.

פרק יח'(כל הפרק- 32  פסוקים) : אזכור חטאי העם ושימת הדגש על האחריות האישית.

פרק יט'(כל הפרק 14  פסוקים) :הקינה שנושא יחזקאל אל נשיאי ישראל ומשל הלביא. למרות שפסוקים אלה לא נפתחים במשפט "ויהי דבר יהוה אלי לאמור " מבחינה תוכנית הם עומדים בפני עצמם ולכן יש להתייחס אליהם כאל נבואה.

סך הכול 16 נבואות.

תיארוך שלישי-

[Prophet+Ezekiel+4.jpg]

פרק כ' (כל הפרק- 44  פסוקים ) : יחזקאל מספר לזקני העם על יציאת מצרים עד ההגעה לגבולות הארץ תוך שימת דגש על חטאיהם ואקורד הסיום הוא נבואת גאולה.

פרק כא'  1-5: נבואה לנגב.

פרק כא'  6-12:  נבואה לירושלים.

פרק כא' 13-22 : משל החרב.

פרק כא'  23-37: משל הדרכים תוך התייחסות למלך בבל .מכיון שבנבואה ישנה התייחסות לחרב,יכול להיות שנבואה זו היא המשך או פיתוח של משל החרב מהנבואה הקודמת.

פרק כב'  1-16  : נאום תוכחה על חטאים בעיר הדמים.

פרק כב'  17-22 : משל הסיגים.

פרק  כב' 23-31 : תוכחה על השחיתות של הנהגת העם.

פרק כג'(כל הפרק-49 פסוקים)

סך הכול 9 נבואות.

תיארוך רביעי-

פרק כד' 1-14 : משל הסיר.

פרק כד' 15-27 : משל האישה של יחזקאל.

פרק כה'(כל הפרק-  17פסוקים ) : נבואה על בני עמון, מואב, אדום ופלשתים.

סך הכול 3 נבואות.

תיארוך חמישי-

פרק כו'(כל הפרק-  21  פסוקים  ) : נבואה על צור וכיבושה על ידי נבוכדנאצר מלך בבל.

פרק כז'(כל הפרק-  36  פסוקים  ) : תיאור עוצמתה הכלכלית של צור.

פרק כח' 1-11 : נבואה על חורבן צור.

פרק כח' 11-19: נבואה על מלך צור.

פרק כח'  20-26 : נבואת חורבן לצור ונבואת גאולה לבית ישראל.

סך הכול  5 נבואות.

תיארוך שישי-

פרק כט'  1-16: נבואת חורבן למצרים.

סך הכול נבואה אחת.

תיארוך שביעי-

Ezekiel

פרק כט'  17-23 : נבואת חורבן למצרים תוך התייחסות לנבוכדנאצר הכובש אותה.

פרק ל'    1-19 : נבואת חורבן למצרים תוך התייחסות לנבוכדנאצר הכובש אותה.

סך הכול 2 נבואות.

תיארוך שמיני

[Prophet+Ezekiel+2.jpg]

פרק ל'   20-26 :  נבואת חורבן למצרים תוך התייחסות למלך בבל.

סך הכול נבואה אחת.

תיארוך תשיעי-

פרק לא'(כל הפרק- 18  פסוקים ) : נבואה על אשור ,תיאור עוצמתה של אשור ונפילתה.

סך הכול נבואה אחת.

תיארוך עשירי-

פרק לב'  1-16 :   נבואת חורבן למצרים בידי מלך בבל.

סך הכול נבואה אחת.

תיארוך אחד עשר-

פרק לב'  17-32 : נבואות חורבן לאשור,תובל ואדום. כולם יפלו בחרבו של פרעה מלך מצרים.

פרק לג'   1-22  :  נבואת חורבן לישראל, תוך שימת דגש על האחריות האישית.

סל הכול 2 נבואות.

תיארוך שנים עשר-

פרק לג'  23-33 :  נבואת חורבן לישראל.

פרק לד'(כל הפרק-  31 פסוקים ) : נבואת זעם על רועי העם וגאולה לעם המשול לצאן.

פרק לה'(כל הפרק-  15 פסוקים ) : נבואת חורבן להר שעיר.

פרק לו'   1-15 : נבואת חורבן להרי ישראל.

פרק לו'   16-36 : נבואת גאולה.

קובץ:Resurrection of the Dead vision.jpg

פרק לז'   1-14 :חזון העצמות היבשות.

פרק לז'   15-28  : נבואת גאולה תוך שימוש במשל העצים.

פרק לח'(כל הפרק- 23  פסוקים ). נבואה לגוג מלך מגוג.

פרק לט'(כל הפרק- 29 פסוקים  ). נבואה על גוג,הבסתו בידי ישראל ונבואת גאולה לישראל.

סך הכול 9 נבואות.

תארוך שלושה עשר-

Ezekiel the Prophet, Jojojoe

פרקים מ'-מו'( 202 פסוקים ).  יחזקאל נמצא בירושלים ומתאר בית מקדש עתידי.

פרק מז'  1-12 : תיאור איכות המים היוצאים מבית המקדש.

פרק מז' 13 – מח' 34( 44   פסוקים ) :הגבולות העתידיים של הארץ וגבולות השבטים תוך התייחסות לתרומתו של כל שבט למלאכת הקודש.

סך הכול נבואה אחת.

קובץ:Ezekiels Vision Ezekiel Receives Divine Command.jpg

תדירות הנבואות

 

סך כל הנבואות בספר הוא  55 , מהן קצרות מספר פסוקים(קטן מ-10), מהן משתרעות על פרק שלם ונבואה אחת ארוכה מאוד מפרק מ' עד סוף הפרק,אם כי גם בה אפשריות חלוקות משנה. אם נסדר את הנבואות על פי סדר כרונולוגי לא כפי שהן מופיעות בספר,נוכל לראות כמה פעמים מוזכרת שנת הנבואה כמתואר בטבלה מס. 1.

מספר אזכורים של שנת תיארוך שנת נבואה מצוינת
1 5
1 6
1 7
1 9
1 10
2 11
4 12
1 15
1 27
סה"כ 13 נבואות

טבלה מס.  1

אם נבדוק את צפיפות הנבואות ליחידת זמן נראה את סך הנבואות בין תיארוך אחד לשני במתכונת טבלאית ,מתקבלת התמונה הבאה:

נבואות תיארוך
4 תיארוך ראשון
16 תיארוך שני
9 תיארוך שלישי
3 תיארוך רביעי
5 תיארוך חמישי
1 תיארוך שישי
2 תיארוך שביעי
1 תיארוך שמיני
1 תיארוך תשיעי
1 תיארוך עשירי
2 תיארוך אחד-עשר
9 תיארוך שנים-עשר
1 תיארוך שלושה-עשר
סה"כ 55

טבלה מס. 2

דיון

יחזקאל .ציור מאת גוסטאב דורה.

מרווחי הזמן שבין הנבואות נותנים מקום למחשבה שהנביא לא נתן את נבואותיו בצורה ספונטנית כתוצאה ממצב של חירגון בו היה,אלא היו יותר מהלך שבו העלה כל הכתב את דבריו בצורה מסודרת. אמנם היו לו מספר שיאים מבחינת היקף הנבואות,מה שיכול להעיד על סערת הרגשות בו היה  שרוי,כתוצאה מהחוויה הקשה בה היה שרוי( כיבוש הארץ וההגליה),אך הוא ידע לשמור על איזון נפשי. את כעסו וזעמו "שחרר" בצורה מבוקרת על ידי הכתיבה הנבואית. מה שיכול לתמוך בהשערה זו הוא התיאור של חזון המרכבה בפרק א'.הוא התנסה בניסיון חזותי ורגשי יוצא דופן,אך הצליח לתאר את מה שראה בצורה מפורטת ודקדקנית. תיאור זה חוזר על עצמו בפרק י'   1-16 . המעניין בתיאור זה הוא פסוק 16:"וירמו הכרובים הוא החיה אשר ראה בנהר כבר" ועל כך הוא חוזר גם בפסוק כ' :"הוא החיה אשר ראיתי תחת אלוהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה" .למרות שעברה שנה מאז חזון המרכבה הוא עדיין זוכר את מה שקרה. לכך כנראה יש שלוש סיבות. סיבה ראשונה היא התנסות רגשית עזה במיוחד שעה שצפה בחיזיון הראשון עד כי ליוותה אותו במשך שנים. סיבה שניה ,זיכרון צילומי. סיבה שלישית-מה שראה באותו חזון היה כבר על הכתב והיה לו בסיס תיעודי להשוואה.עצם העובדה שהוא עושה השוואה בין שני החזיונות נותנת מקום להשערה כי ראה דבר אמיתי ולא חזיון פרי תעתועים או הזיות פרי  מצב חרגוני.

doredrybonesotsm

יחזקאל והעצמות היבשות.מאת דורה.

בשל המרווח הגדול של 13 שנה בין הנבואה בפרק לג' לבין הנבואה המתחילה בפרק מ' יכולה להתבקש השאלה מה עשה יחזקאל מבחינה נבואית בתקופה זו. יכול להיות שמעיין הנבואה נדם .הנביא הרגיש שהוא הוציא את כל אשר על ליבו והחליט לערוך את כתביו על פי הסדר המופיע בספר שלא על פי סדר כרונולוגי עקיב אך שמר על רציפות תוכנית.משעה שהחליט לקבץ את נבואותיו ביחד במתכונת של ספר ,הוא לקח קבוצות של נבואות שהיה בהן רצף כרונולוגי משלהן והציב אותן במקום שמצא לנכון עד שהתקבלה המתכונת המוכרת לנו. תמיכה אפשרית להשערה זו היא שבחלק מהנבואות יש רצף תוכני כמו הנבואות על צור בתיארוך החמישי והתיארוך על מצרים בתיארוך השביעי. במבט כולל אפשר לראות בספר 3 שיאים מבחינת היקף הנבואות. השיא הראשון נמצא ביחידת התיארוך השניה לגלות ובה 16 נבואות,ביחידת התיארוך השלישי וביחידת התיארוך ה-12 עם 9 נבואות כל אחת. השאלה שיכולה להישאל היא מה היה ביחידת התיארוך השניה לגלות שהנבואה כה בערה בעצמותיו. אפשרות סבירה היא סמיכות זמן קרובה מאוד לחורבן ולהגליה והנביא חייב היה לתת לרגשותיו לפרוץ החוצה ,גם אם זה נעשה בצורה מבוקרת, ולעבור איזה תהליך של קתרזיס. כך היה גם ביחידת התיארוך השניה,אלא שזה נעשה בצורה פחותה יותר בבחינת כואב אבל פחות. לגבי התיארוך ה-12 יכול להיות שהנביא הרגיש שהוא הולך וממצה את עצמו, הוא  נכנס למעין שגרת חיים בניכר וחש שהוא צריך לתת מעין אקורד סיום בצורה של שטף של נבואות. בסיום הספר ישנה אמנם נבואה המתייחסת לגבולות העתידיים של הארץ ולגבולות השבטים,אך הרוח הנושבת מהדברים היא נינוחה,פייסנית והתיאורים הם על גבול הליגליסטי. 

 

סיכום

ספר יחזקאל פותח בשני תאריכים כמתואר:"ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמשה לחודש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלוהים בחמשה לחודש היא השנה החמישית לגלות מלך יהויכין" (יח' א'  2-1 ). לא ברור 30 שנה לרגל מה,אך ודאי שהתרחש איזה שהוא אירוע רב חשיבות שיחזקאל מצא לנכון להתייחס אליו. מכיון שהפתיחה מתייחסת לשנה החמישית לגלות,ברור שאותו אירוע מרכזי התרחש 25 שנה לפני תחילת הגלות.התארוך האחרון בספר יחזקאל היה בשנה ה-25 לגלות(יחזקאל מ'-1 ) .מדובר אם כן בתקופה של 50 שנה ובהתאם להנחת היסוד בדבר תחילת הנבואות של הנביאים נראה שיחזקאל היה בשנות ה-70 שלו כאשר נפטר.                                                            .                                                                                      

בדיקת תכיפותן של הנבואות בספר יחזקאל תוך התייחסות לתכנים שלהן מאפשרת מעקב כרונולוגי אחר מפעלו הספרותי של הנביא לאורך כל השנים הללו  דבר שאיננו אפשרי בספריהם של  ישעיהו וירמיהו מכיון שלא תארכו את נבואותיהם בצורה כה קפדנית

. במשך 13 שנים אין שום פעילות נבואית עד לתחילת  העלאתו על הכתב של מבנה בית המקדש העתידי.מה קרה באותן שנים?

אמנם העלנו את האפשרות כי בתקופה זו הנביא ערך את כתביו. יחד עם זאת ישנה אפשרות נוספת שהיו לו נבואות נוספות. נבואות אלה אבדו במהלך השנים או שעורכיו של המקרא החליטו משיקולים משלהם להוציא אותם . מה שיכול לתמוך בהשערה זו הוא שהיו ביניהם כאלה ששקלו לגנוז ספר זה בכלל. אם זה כך, יתכן שאבד נכס ספרותי היסטורי מהמעלה הראשונה וחבל.

stock photo : The Prophet Ezekiel - Stained glass church window in the Dom of Cologne

ראו גם

מרכבת החלל של יחזקאל :חלק ב' בסדרה.

גבריהו, חיים משה יצחק. מעשה סופרים בספר יחזקאל בתוך עיונים בספר יחזקאל  דברי חוג העיון בתנ"ך בבית נשיא המדינה הוצאת קרית ספר 1982.    

[הופיע גם בספרו "מעשה סופרים במקרא" (תשסא).] 23-42

ספר יחזקאל

חיים מזר על תוחלת החיים של נביאים

הנביא יחזקאל בשיר  של חיים חפר ולהקת "החלונות הגבוהים "

"Ezekiel's Wheels" © David A Hardy.

עידו החוזה והנביא

הספרים האבודים של התנ"ך

אנחנו ממשיכים במסע שלנו אל הספרים האבודים של המקרא בסדרת מאמרים שנכתבים על ידי אלי אשד וחיים מזר

. מסע שהחל בחקירתהתעלומות  של "ספר הישר"

  הספר האבוד של בלעם ,  ולבסוף "ספר מלחמות ה' " של משפט המלוכה של שמואל הנביא .   וגם התעלומה של הביוגרפיות האבודות שנכתבו בידי נביאים  .

כחובב ספרים מסתוריים מוחרמים ואבודים באופן כללי ,

יש לי עניין רב בכל הספרים האבודים שמוזכרים בתנ"ך.
במקרא מוזכרים ספרים שוניםשעליהם הסתמכו והתבססו כותבי התנ"ך ,ושהיו מן הסתם מוכרים לקוראיהם הראשונים. אךספרים אלו ,כל אותם ספרים שהיו בספריה של המלך שלמה ,או למצער הספרים שהיו בספריההמלכותית בשומרון בימי המלכים אחאב ,וירבעם השני והושע בן אלה בישראל לפני חורבנהבידי האשורים או בספרית  בית המקדש בימי המלכים חזקיהו ויאשיהו וצדקיהו לפני החורבןבידי הבבלים לא היגיעו  לידינו. 

 מה בדיוק היה בהם נשאר בגדר תעלומה  שבה התחבטו רביםוטובים לאורך הדורות.
אנחנו יכולים רק להניח שמה ששרד בתנ"ך  היה המיטבשבמיטב. אבל אנו לא יכולים  להיות בטוחים בכך .מה שברור הוא שכמה מאותםהספרים האבודים  היו מוזרים ומסקרנים ביותר.

 

עידו שמי .מאת עידו שמי

מוקדש לידידי האמן עידו שמי צאצא רוחני של עידו החוזה שהוא מקור ההשראה למאמר זה. .

גופתו של עידו איש האלוהים.ציור מאת דורה.

יש נביא אחד בתנ"ך שהוא המסתורי מכל. אנחנו יודעים שמות של כמה ספרים שחיבר אבל פרט לכך איננו יודעים דבר על מעשיו ונבואותיו ומי  ומה בעצם היה .
זהו עידו הנביא .
.אנחנו יודעים רק שספר "דברי הימים" ייחס לו לא פחות משלושה ספרים היסטוריים ונבואיים על ימי המלכים שלמה רחבעם ואביה וירבעם בן נבט שעליהם הסתמך.
דהיינו אותו עידו היה דמות חשובה בעיני מחבר "דברי הימים". אבל מוזר שהוא לא נתן עליו יותר פרטים. וכל שלושת הספרים שכתב אבדו ולא היגיעו אלינו.  עידו הוא הכותב היחיד שספרו מופיע כמקור לתולדותיהם של  לא פחות מארבעה מלכים שונים. אבל הוא אינו מוזכר כלל בתיאור של המלכים עצמם משום מה .

וזה מעצים את המסתורין סביבו .

המשמעות של עדו

במקרא יש כמה וכמה אנשים ששמם הוא עידו או ואריאציות כמו "עדו " "יעדו ".
אלא שהעידו שבו אנו עוסקים כאן היה נביא וחוזה  והיסטוריון וכנראה גם גנאלוג  בימי שלמה המלך ויורשיו ירבעם בממלכת ישראל  רחבעם ואביה בממלכת יהודה .

מה משמעות השם עדו ?
משמעות השם לא ברורה היא שנויה במחלוקת . אפשר שמשמעות השם לקוחה מ" עד"י ,קישוט והוא קיצור של השם :עדיאל או עדיה או עדיהו.
עם זאת, ניתן לראות את הקשר בין 'עידו'לבין 'עד' או 'עדות' ובכך ליצוק בשם משמעות, כאילו בא בא בעל השם לעולם כדי להביא עמו עדות וזיכרון לאירוע מסוים, או כמי ששמו משמש עדות והבטחה לעתיד.ואם נתייחס לווריאציה של השם "יעדו " או יעדי " אולי המשמעות היא לבעל ידע או יעוד מסויים .
נראה גם שהשם קשור למונח "ידעוני " שמשמעותו הוא קוסם או מכשף שעוסק בחיזוי העתיד על ידי קריאה למתים והעלאתם באוב בצורות שונות ואז חקירתם לגבי העתיד לבוא.
יש חוקרים שחושבים שהשם היה קיים בישראל רק החל מזמן גלות בבל במאה השישית לפני הספירה וקודם לכן לא היה מוכר כפי שמראה נדירותו בספרים העוסקים בימים שלפני שיבת ציון..
השם "עידו" בואריאציות השונות שלו נהפך לדעת חוקרים אלו לפופולארי ביהודה שלאחר שיבת ציון בעיקר בחוגי הכוהנים והנביאים.
אך העידו שמעניין אותנו  הוא עידו קדום יחסית מהתקופה שלפני גלות בבל .

עידו הנביא והחוזה


עידו מוצג באיזכורים הבודדים שלו במקרא הן כ"נביא " והן כ"חוזה " שהיו כנראה מושגים נרדפים אבל לא זהים לחלוטין.

הנביא מעביר לעם את דברי ה' לאחר שנגלו אליו וגם חוזה את העתיד לבוא .

לכאורה זה גם מה שעושה החוזה .
אלא שנראה שהפונקציה של"החוזה" ( שהוא ככל הנראה שם נרדף ל"רואה " התואר הידוע של שמואל הנביא ) הייתה ספציפית יותר מזה של הנביא.

בניגוד לנביא שהיה דמות לא רשמית  עממית שהייתה מסתובבת בין המוני העם ומעביר את דבריו ונבואותיו "החוזה " היה מעין פקיד או יועץ של המלך והיה מעביר לו פרטים על  העתיד לבוא  בהתאם לשיטות חיזוי שונות שהיו מקובלות אז לפי דרישות ספציפיות של המלך ושריו. .
במקרא מוזכרים רק "חוזים " מועטים.

ראש וראשון בין כולם הוא החוזה הזר בלעם בן בעור שחי בימי משה רבנו ושירת כחוזה עבור בלק מלך מואב ותפקידו היה לקלל את בני ישראל אך במקום זה חזה להם גדולה עתידית בשיר שהשתמר בתורה.. .

בין החוזים הישראלים בולטים שמואל הרואה ( שם נרדף" לחוזה") שהיה פעיל מאוד גם כמנהיג וכמחבר ספרים .  

גד החוזה של  דוד ( דברי הימים א' כ"א פס' ט) ולפי המסופר הוא גם כתב ספר על ימי דוד.

והיה גם יהוא בן חנני שהיה החוזה בימי המלכים אסא ויהושפט ( שם יט פס' כ) וגם הוא עבד בג'וב כפול כהיסטוריון של התקופה.

עוד חוזים שהוזכרו בתנ"ך הם אסף בימי חזקיהו ( דברי הימים כ"ט פס' ל' )שהיה כנראה גם אחד הלויים
המשוררים שכנראה היה אחראי ל-". 12 מזמורים בספר תהילים מוקדשים במילים "מזמור לאסף".
והיה   "חוזי"  בימי מנשה.( שם "ג פס' יט )  שאמנם מוצג כהיסטוריון אבל שמו מראה שהיה קשור גם לחיזוי . וידותון חוזה המלך יאשיהו ( שם ל"ה פס' טו) .

אותנו כאן מעניין יותר מכל "יעדו"  החוזה בימי ירבעם בן נבט שאולי היה יורשו בתפקיד של גד ( דברי הימים ב' פרק ט' פסוק כט')עדו שכנראה הוא זהה עם יעדו  ( שם י"ב פס' טו ) הלא הוא גיבור מאמר זה .

נוסטרדמוס אסטרולוג מלכותי צרפתי. קולגה של עידו ?

.כל הנראה המדובר היה במעין "מגיד עתידות מלכותי" . אם נרצה אפשר להשוות את ה"חוזה " לאסטרולוג הצרפתי נוסטרדמוס במאה ה-16 ששימש כיועץ של המלכה הצרפתית או של ג'ון די המכשף של המלכה אליזבט באותו הזמן .אלו היו אינטלקטואלים משכילים ביותר ( בין המשכילים ביותר של תקופתם ) שבחצר המלכותית היה להם תפקיד חצי רשמי או אף יותר מכך של יועצים מיוחדים שעסקו בחיזוי העתיד עבור השליטים.
נראה שלחוזה היה ( לדעת מחבר "דברי הימים " לפחות ) גם תפקיד נוסף של כתיבת ההיסטוריה של תקופתם .בעל דברי הימים אף טוען שהחוזים היו גם לויים משוררים שעסקו בכתיבת שירה מיוחדת לשירה בבית המקדש מסוג זאת שאנו מוצאים בספר "תהילים ". .

עדו ההיסטוריון

ההתנתקות בין שבטי ישראל ויהודה. תועדה בידי עידו.

אם ניקח את דברי ספר "דברי הימים " פשוטם הרי עדו היה סופר פורה שכתב לא פחות משלושה ספרים.מספר לא קטן כלל לאותה התקופה.

עדו  כתב את דברי ימי שלמה המלך ובנו רחבעם ונכדו אביה (או אבים ) מלכי ממלכת יהודה הראשונים ואת דברי ימי ירבעם בן נבט מלך ממלכת ישראל הראשון שמרד ברחבעם בן שלמה ,וכנראה תיעד ואת המלחמות בינו ובין המלכים רחבעם ואביה בשלושה ספרים ששמותיהם היו :
1. חזות יעדי ( קרי "יעדו" ) החוזה על ירבעם בן נבט " שלפי המסופר עסק גם בדברי שלמה הראשונים והאחרונים ( דברי הימים ב' פרק ט' פס' כט)
. 2 "דברי שמעיה הנביא ועדו החוזה "להתיחש ומלחמות רחבעם וירבעם כל הימים " ( דברי הימים ב' פרק יב' פסוק יט) אולי המדובר כאן בשני ספרים נפרדים של שני כותבים שונים .וספרו של עדו נקרא "דברי עדו החוזה". אבל יש החושבים שדברי עידו ושמעיה היו ספר אחד ולא ספרים נפרדים.

אפשר להבין שעדו  עסק בספרו זה  לא רק בהיסטוריה אלא גם בשושלות יוחסין ששימשו מקור לספר דברי הימים. ושם תוארו דברי רחבעם הראשונים והאחרונים ומלחמות רחבעם וירבעם "כל הימים " .
3. "מדרש הנביא עדו על דברי המלך אביה דרכיו ודבריו ". "( דברי הימים ב' פרק יג פס' כב) . וזאת הפעם הראשונה במקורות שמופיע המילה "מדרש". אם כי אין הברור בדיוק למה כאן הכוונה .האם לפרשנותו התיאולוגית הנבואית של הנביא על האירועים שסביבו שאותם הוא מתאר ? או לסיפור ? בכל מקרה בחומרים שמביא ספר "דברי הימים " על המלך אביה בנו של רחבעם שהיה המלך השני של ממלכת יהודה  אכן יש תיאור שונה מאוד מהמסופר בספר מלכים ובהנחה שלא המציא אותם מליבו הוא כנראה השתמש במקור שלא היה לפני ספר מלכים כנראה בדברי עידו. העובדה שכתבי עידו הוזכרו שלוש פעמים מראה על חשיבות החיבור או החיבורים שכנראה הכילו ואולי ראשונה רשימות יחס של בית דוד . ואולי כללו לראשונה פרשנות תיאולוגית של המאורעות דבר שלא היה מקובל עד אז ואולי היה חידוש של עדו. .
עדו ככל הנראה חי בזמנם של המלכים שאותם תיאר ודיווח עליהם כעד ראיה למעשים.
אלא שמשום מה עדו זה הנקרא גם "יעדו או יעדי החוזה " מוזכר רק בספר דברי הימים וזה מעורר בעיה. שכן עדו זה אינו מוזכר לכאורה בשום מקום אחר בתנ"ך .

עידו איש האלוהים

המלך ירבעם ואיש האלוהים עידו.

האלמוניות של עידו עוררה סקרנות בדורות הבאים  שניסו לגלות יותר פרטים על החוזה האלמוני.

.  חז"ל ויוסף בן מתתיהו ההיסטוריון היהודי של ימי בית שני זיהו אותו כנביא חסר שם המוזכר שפעל בימי ירבעם בן נבט בספר מלכים ..הנביא חסר השם הזה מוזכר במלכים א פרק יג כ"איש אלוהים שבא מיהודה אל בית אל כדי להוכיח את המל ירבעם ומנבא את חרובן המקדש בבית אל בידי מלך בשם יאשיהו שישרוף את המקדש ויזבח עליו את כוהניו .נבואה שאכן התקיימה 300 שנים מאוחר יותר בידי המלך יאשיהו שבזמנו כנראה התחבר הסיפור.


אותו איש אלוהים ( עידו הנביא?) בא וקרא על המזבח אשר בנה ירבעם בבית א-ל: "מזבח מזבח, כה אמר ה': הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו, וזבח עליך את כהני הבמות המקטרים עליך,ועצמות אדם ישרפו עליך" (מלכ"א יג, ב).
עידו הוסיף ונתן אות ומופת לקיום דבריו – המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו.
ירבעם הניף את ידו להורות לאנשיו לתפוס את הנביא כדי להענישו, "ותיבש ידו
אשר שלח עליו ולא יכל להשיבה אליו.." . אך הנביא "עידו " שהתגלה כרחום וחנון ולא שומר טינה ריפא לו את היד מיד. .

איש האלוהים עידו מתפלל למען ירבעם החוטא.

. אותו "איש אלוהים,  חטאבכך  שהסכים לבקשת נביא שקר מבית אל לאכול לחם ולשתות מים עימו והפר את דבר ה' וכתוצאה נהרג בידי אריה. (

( לפי מסורת אחת "נביא השקר " מבית אל הוא זהה עם לא אחר מאשר יונתן בן גרשום בן משה רבנו שהיה כוהן במקדשו של מיכה בתקופת השופטים והאריך ימים כיד להיות הממונה על האוצרות בימי דוד המלך (!) והיה אז אם כך זקן מופלג ככל הנראה זקן מופלג יותר מסבו משה רבנו במותו )
האם אכן  אותו איש אלוהים ביש מזל  היה לא אחר מאשר עדו "שלנו "? האם היה גם חוזה מלכותי

והיסטוריון וגנאלוג?

הקדמונים בהחלט חשבו כך . אולם מוזר הדבר שאם כך שספר "דברי הימים " אינו מזכיר כלל את הסיפור עם כי החשיב מספיק את "עדו " כדי לציין את שלושת ספריו . אולי משום שהיציג את עדו הנביא הנערץ עליו כמי שמת בצורה עלובה ובזויה ?

ספר "מלכים" לעומת זאת שתיעד את מותו של איש האלוהים לא טרח כלל לציין את ספריו של עדו אולי משום שעליו עדו הנביא היה נערץ הרבה פחות.
את היחס האמביוולנטי במקורות היהודיים ל"איש האלוהים הזה ששגה בצורה איומה כל כך אפשר למצוא אצל הרשב"א שכתב " בתשובותיו חלק א' סימן יא: "וענין הנביא אשר בא מיהודה לירבעם וכו' יראה בדרך הפשט כי הנביא אשר השיבו היה נביא אמת מתחילתו
וכו' אלא שלאחר מכן נעשה נביא שקר".
הוא תואר במדרשים במידה מוצדקת של זלזול כ"נביא שעבר על דברי עצמו ( סנהדרין פט)" ואולי בגלל הזלזול הזה נמנע התנ"ך למסור את שמו של איש האלוהים ששגה בצורה איומה כל כך. וכפי שאמר על כך פרשן מודרני :
הרי לך אפילו בנביאים שהיו מוחזקים לדוברי אמת נמצאו נביאי שקר. ואם בנביאים נפלה שלהבת מה יענו ההדיוטות.

לכאורה גם מוזר הדבר עם עדו תיעד את ימיו של אביה כיצד יכול היה לפגוש ולמות בימיו של ירבעם שלפי ספר דברי הימים לפחות נרמז שמת בימי אביה .

אולם לפי ספר מלכים המוקדם והמהימן הרבה יותר ירבעם אכן האריך ימים לאחר אביה כך שפגישה בינו ובין עדו הייתה אפשרית בהחלט.
במדרשים סופר גם שעדו זה היה תלמיד של אליהו וכי אשתו הייתה אחותה של אבישג השונמית שחיממה את דוד המלך בימיו האחרונים.

האם היה עידו היסטוריון ?
על פי דברי הימים היו עוד נביאים בתקופה של עדו שכתבו על האירועים ההיסטוריים ושימשו מקור היסטורי עבור "דברי הימים " .אלו כללו את שמואל הנביא .את נתן הנביא את גד החוזה את אחיה שילוני ואת שמעיה ויותר מכל את עידו שלצד שמואל הרואה כתב יותר ספרים מכל עמיתיו.

יש ויכוח גדול  במחקר על ספרים האלו האם אכן היו קיימים או שהיו המצאה של מחבר דברי הימים לחזק את אמינותו בהשוואה לזו של ספר מלכים שעליו הסתמך.

עובדה היא שכשמשוים את החומר שלו על מלכים אלו עם הכתוב בספר מלכים אין הבדלים גדולים , והתוספות הן קטנות לא משמעותיות בניגוד למה שמצופה אם היה בעל" דברי הימים"  משתמש במקורות נוספים לאלו של ספר "מלכים ". .וזה אכן פוגע באמינות טענתו שלמחבר "דברי הימים "שהיו לו מקורות נוספים.
מצד שני סביר להניח שהמחבר דברי הימים לא המציא את השם והספרים של  עדו מהאוויר שהרי היו לו כבר כמה נביאים ידועים שהיציג כמי שהוא מסתמך עלים .

למה להמציא עוד  שם של מקור  כשאין בכך צורך מיוחד?

ועם הוא טרח להמציא ספר מיוחד עבור התקופות של שלמה ירבעם ורחבעם ואביה למה לא טרח להמציא באותה המידה נביאים היסטוריונים גם למלכים אחרים? ( הוא אכן עשה זאת עבור כמה מהמלכים אך בהחלט לא לכולם ).

אלא אם כן לרשותו  אכן עמד ספר אחד או יותר  שיוחסו  לאותו עידו .
כך שסביר להניח שבידי המחבר דברי הימים אכן היה ספר או ספרים שיוחסו לאותו עידו .אבל אין זה אומר שהם אכן היו פרי עטו של עידו שחי בימי שלמה ו ירבעם .

אולי היו אלו חיבורים מאוחרים שנכתבו קרוב לזמנו של מחבר ספרי דברי הימים ויוחסו לעידו הקדמון?
. בכל מקרה גם אם היה חיבור אלטרנטיבי כזה בידי מחבר דברי הימים השפעתו על הטקסט היא מצומצמת ביותר בהשוואה לזאת של ספר מלכים שהוא המקור הראשי.

נראה שמחבר "דברי הימים" רצה לציין בכך שהתפקיד של הנביאים בכל תקופה הוא לכתוב את דיברי ימי זמנם .דהיינו הנביא החוזה הוא גם היסטוריון וגם פרשן תיאולוגי וגם גינאלוג. .

שושלת עדו

הנביא זכריה בן ברכיה .מאת מיכאל אנג'לו

צאצא של עדו הנביא והחוזה?

האם אנו יכולים לדעת משהו על צאצאיו של עדו ?
ייתכן שכן.

הפרשן הנוצרי הירונימוס סבר ש"עודד " המוזכר בדברי הימים פרק טו המתאר את מלכות אסא המלך הבא של יהודה הוא עידו "שלנו " וכי בנו הנביא  "עזריהו בן עודד " ( המכונה בפרק משום מה גם "עודד " סתם ) היה עם כך נביא גם הוא . אולם דעה זאת אינה מקובלת במקורות היהודים.
עם זאת כזכור זכריה הנביא מוצג בספרו כנכדו של "עדו הנביא " שעליו חוץ מזה איננו יודעים ולא כלום . ולפי ספר עזרא שלדעת חוקרים רבים נכתב באותם החוגים שחיברו את דברי הימים הוא מוצג כ"זכריה בר –עדוא נבאיה " .לכאורה יש כאן טעות והמקור התנ"כי בילבל בין אביו של זכריה וסבו.

אולם תתכן האפשרות שלא הייתה כאן שום טעות . והכוונה הייתה לא לזכריה כבנו של עדו אלא "כצאצאו וכממשיכו " של עדו הנביא ,כפי שמקובל כיום בחוגים החרדיים שנוהגים לקרוא לרב צאצא של רב מפורסם כ"נין ונכד " לרב המפורסם למרות שאותו רב מפורסם חי גם שמונה או תשע דורות לפני אותו הצאצא ואין כוונתם כאן שהמדובר בנכד ממש.
ואם כך ייתכן שזכריה בן ברכיה ממשפחת הכוהנים מבית האב של עדו הנביא היה צאצאו של עדו הנביא מימי שלמה רחבעם ואביה .ולא מן הנמנע שהייתה זאת משפחתו ששמרה את כתביו של אבי המשפחה עדו לאורך הדורות והיא העבירה את הכתבים האלו שכללו אולי רשימות גנאלוגיות רבות שהוכנו בידי עדו או צאצאיו לידיו של מחבר דברי הימים שהשתמש בהם .

James Tissot: The Prophet Zechariah

הנביא זכריה.

זכריה עצמו היה אחד מהנביאים האחרונים שנכנסו לתנ"ך למעשה האחרון ששמו היגיע לידינו ביחד עם בן זמנו חגי שאולי קדם לו במעט .הוא קרא לחידוש הבנייה של בית המקדש דבר שמן הסתם כמי שהיה ממשפחת כוהנים העסיק אותו מאוד.בנבואות אחרות של זכריה יש חזונות אפוקליפטיים שבהם הוא חידש ( אולי בהשראה פרסית ?) והוא מתאר מראות מופלאים של העתיד לבוא שאותם מראה לו מלאך.מסורות מאוחרות ייחסו לו גם כמה ממזמורי תהילים. הוא למעשה כבר ייצג את תקופת "סוף הנבואה "והיה כנראה שונה מאוד מהנביאים שחיו מאות שנים קודם לזמנו ובהם עדו שאולי היה מאבותיו ומן הסתם אנו יכולים לנחש ששימש כמודל ומקור השראה. .

עדו בספרות העברית

ישנן כמה יצירות בספרות העברית שעוסקות בעידו הנביא . הוא מופיע בהופעת אורח קצרה בספר "ירבעם ורחבעם " של משה בן אליעזר ( ספריית "דורות " הוצאת יזרעאל ,1939) שמאזכר אותו בקצרה ביחד עם שמעיה הנביא כתלמיד של אחיה השילוני המכיר את ירבעם הצעיר שמתחבר גם הוא לנביא זה והשניים מזהירים את אחיה מפני ירבעם .אך ללא הצלחה.
עידו מופיע בצורה בולטת הרבה יותר, בספרו של משה ישי " (1895-1989) המורד מהר אפרים :ירבעם בן נבט" ( אלישר ,1987).
עידו הסופר מוצג כעידו בן יואח, חרש עצים מירושלים משבט בנימין .אביו של עידו דאדג שהבן ילמד את מלכת הסופרים ויתמחה בה .והוא מספר בספר שהוא לקח על עצמו לכתוב בניגוד לקודמיו רק את האמת כפי שראה אותה. והוא מופיע במהלך הסיפור כעוזר הסופר הראשי של שלמה המלך המופיע שוב ושוב במהלך האירועים הדרמטיים של סוף ימי שלמה ועליית ירבעם לשלטון. רק בספר זה אנו לומדים לבסוף פרטים ביוגרפיים ורעיוניים על עידו הנביא והחוזה ההיסטוריון והגנאלוג של ימי שלמה ירבעם ורחבעם שנשאר דמות עלומה ומסתורית בכל מקור אחר.
נספח :

העדואים של התנ"ך

בתנ"ך מופיעים לא מעט אנשים ששמם הוא עידו או ואריאציה על השם.

הראשון בהם הוא אביו של אחינדב "בן עדוא מחנימה " ( מלכים א' פרק ד' פסוק יד) הניצב בימי שלמה המלך אחד משנים עשר הפקידים הבכירים שהיו אחראים על ארמון המלך הוא היה אחראי על הספקת מזון לארמון מאיזורו מחניים במשך חודש כל שנה.
2. בדברי הימים א' (פרק כז פס' כא ) מוזכר גם "ידו" בן זכריה שמונה בידי דוד כשליט שבט חצי המנשה בגלעד במזרח הירדן.ואולי הוא זהה עם העידו שתואר למעלה שמן הסתם היה גם הוא פקיד בכיר.
3. בדברי הימים א'( פרק ו' פסוק ו' ) מוזכר עידן בן יואח מאנשי שבט לוי. הוא מוזכר שוב בדברי הימים ב' כפרק כט פס' 12 והפעם בשם "עדן " כאחד הלוויים שטיהרו את המקדש בימי המלך חזקיהו במאה השמינית לפני הספירה.
4. בספר זכריה א, פס' א' עדו מופיע ( לכאורה לפחות ) כאביו של ברכיה אביו של זכריה הנביא ועל פי הביטוי שם אותו עדו היה נביא כמו נכדו אך אם אכן כך היה תוכן נבואותיו של אותו עידו סבו של זכריה לא השתמר. .
אמנם בספר עזרא ( פרק ה' פס' א) נאמר,לכאורה בטעות "שעדו היה אביו של אותו זכריה" או כפי שכתוב שם בארמית זכריה בר –עדוא נביאיא" . והכתיב שם בא בצורת עדוא.
5 אפשר שעדו זה היה זהה עם כוהן בשם זה "עדוא גנתוי אביה " מעולי הגולה שבאו לארץ ישראל עם זרובבל מבבל והקימו כאן את בית המקדש.צאצאו זכריה שאולי הוא זכריה הנביא היה אחד הכוהנים הראשיים בימי נחמיה ועמד בראש משפחה בימי הכהן הגדול יהויקים בתקופתו של נחמיה ( נחמיה יב פס' ד)
בנחמיה י"ב טז נזכר, בתוך משפחות הכהנים, "לְעִדּוֹא (כתיב: לעדיא) זְכַרְיָה", ויש מניחים כי מדובר בזכריה הנביא שהיה מבית האב של עדוא . אם אמנם כן, היה זכריה הנביא כהן ממשפחת כהנים.

6. עוד "אדו" מאותה התקופה היה מנהיג"הראש בכספיה המקום " ששלח כוהן ולוי בבקשת עזרא הסופר לשרת בבית המקדש בירושלים ((_עזרא פרק ח' פס' יז) .
7. והיה גם "ידו" שנאלץ לגרש את אישתו הלא יהודיה במוצאה לפי דרישת הרפורמיסטים ועזרא בראשם תוך איום בחרם עליו עם לא יעשה זאת .( עזרא פרק י פסוק כג) .
8. בדברי הימים ו' ו שם מוזכר רק עדו מצאצאי גרשום בן לוי והוא מביא את השם גם בצורת עדיא.
9. ובדברי הימים א' פרק ב' בפסוק לב מופיע "ידע אחי שמי " שבניו היו יתר ויונתן.
כל העדואים האלו היו כוהנים ונביאים ומנהיגים ופקידים בכירים.
מעניין שכמעט כל העדואים מוזכרים בספרים המאוחרים של התנ"ך בלבד ,זכריה ,עזרא נחמיה ובעיקר ב"דברי הימים  וכאמור למעלה נראה שרק אז נהפך השם לנפוץ באמתאפשר להעלות תיאוריה שאולי היה זה גם בגלל שאז מישהו פרסם ספרים שיוחסו לעידו הנביא הקדום ,והם אלה שאליהם התכוון מחבר ספרי "דבריהימים "  כאשר צין את מקורותיו ,הם פירסמו את השם "עדו " ברבים  ,  והפכו אותו לנפוץ, לזמן  מה לפחות .

.

קישורים ברשת
עדו הנביא

עידו בויקיפדיה

מיהו הנביא עידו ? 

יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל לנביאים

 

עוד ספרים אבודים של התנ"ך

הספרים האבודים של המקרא

הספר האבוד של בלעם

את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

התעלומה של ספר הישר

הביוגרפיות האבודות של המקרא

 משפט המלוכה של שמואל הנביא

הספריה של שלמה המלך

 

 

האמן עידו שמי

האתר של עידו שמי

 

[Illustration]

עידו הנביא נטרף בידי האריה