ארכיון תג: ניר ברעם

אנטישמים ותיאורטיקני קונספירציה אצל עמוס עוז ואצל ניר ברעם

לפניכם קטע שנמחק ממאמר גדול שלי על סיפורו  של עמוס עוז "עד מוות " העוסק במסעה של קבוצת צלבנים רצחניים אל המוות.מאמר שהופיע בימים אלו בגליון מספר 2 של כתב העת "נכון " לספרות פנטסטית וברשת במגזין "יקום תרבות ".

לאחר שיקול החלטתי שהקטע ראוי לפרסום בפני עצמו  

האנטישמי ב"עד מוות " של עמוס עוז

 

 

"עד מוות "של עמוס עוז  הוא הטיפול העמוק ביותר של עוז ובספרות העברית בכלל  בנושא האנטישמיות הלא רציונלית האובססיבית כאשר הנוצרים הצלבנים בסיפור המחפשים אחר ירושלים רואים ביהודים את התגלמות השטן ומפחדים מהם כמו מיצורים לא טבעיים ורואים בכל דבר שהם עושים וקשורים אליו כחלק מקונספירציה  מפלצתית המכוונת נגדם..

עמוס עוז

 

סיפור זה הוא יוצא דופן בספרות העברית המודרנית. נדיר  מאוד למצוא סופר ישראלי מודרני אחר מלבד עוז  שעסק באנטישמיות הנוצרית של ימי הביניים. נראה שרוב הסופרים "הצברים "התקשו לעסוק ביחסי היהודים –נוצרים  בכלל ובימי הביניים  בפרט נושא שהיה רחוק מהם מאוד ( אם כי כמובן היה קרוב מאוד לסופרי העבריים בגלות ).ורק עוז מצא מקום לעסוק בכך.

 

אפשר למצוא כמה דוגמאות מקבילות העוסקות בנושא זה    דווקא בספרות ה"קלה" העברית שמעולם לא היה לה מעמד "קאנוני".  באופן ספציפי בספרות" "הסטלאגים " שתיארה את מעלליהם של הנאצים במחנות שבויים. כמה מספרים אלו שנכתבו בידי מחברים ישראליים, תחת שמות זרים בדויים הוצגו מנקודת מבט של נאצי רצחני וסדיסטי המשוכנע בצורך של מעשיו האכזריים.

 

דוגמה מעניינת   במיוחד היא הספר "הייתי מפקד סטלאג"( ים סוף 1963 ) שיוחס ל"קולונל מרטין רוזנברג"( שמו של גיבור הסיפור )  אך נכתב בידי מחבר ישראלי ,מירון אוריאל. הספר הוא כביכול ספר   זכרונותיו של אותו מרטין רוזנברג  מפקד סטאלאג סדיסטי שונא נשים , הנרדף לאחר המלחמה בידי קורבנותיו לשעבר  ונלכד על ידיהן. ואנו יכולים לראות דרכו את הסדיסט מבפנים.הספר הוא יוצא דופן בכך שנשים מעונות בו בידי הגברים ולא להפך כפי שהיה  מקובל בדרך כלל בסיפורי סטלאגים.אך בו בזמן המחבר נותן תמונה ריאליסטית עד להדהים של הדרך בה איש מסוג כזה אכן חושב    אדם המתאר באדישות את העינויים שבהם הוא מעביר את קורבנותיו ומה שמעסיק אותו יותר הוא מאבק הכוח שלו עם קצין האס אס במחנהו. הקורא את הספר יוצא בתחושה כי כך אכן חשבו והתנהגו  הקצינים הנאציים האמיתיים ודומה שהדמות התבססה  ישירות על זו של איכמן, כמו הדמויות של מפקדי מחנות בסטאלאגים אחרים שהאפרוריות המשולבת בסדיזם שלהם מבוססת על הדמות של אייכמן כפי שהובנה בידי הציבור הישראלי של התקופה..ראו על כך במאמר "ברוכים הבאים לסטלג 13:סקס סדיזם ומחנות ריכוז " בספרי"מטרזן ועד זבנג :סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית .( בבל 2003).

עוד דוגמה  מקבילה לכאורה בספרות הישראלית המודרנית  היא  ספרו של דן צלקה  "עננים "( זמורה ביתן ,1994) העוסק  בפרעות ביהודים במאה ה-15 במסע הנקמה של  בן רב יהודי בימי הביניים בפורעים הנוצריים שהרגו את בני משפחתו.

אך אצל צלקה ( שהוא כדאי לזכור  סופר יליד פולין ולא "צבר " כמו עמוס עוז )  "עננים "מוצג מנקודת המבט של היהודי הסובל מאנטישמיות ולא מנקודת המבט של הגוי הרצחני כמו כאן.

ניתן להזכיר גם את אהרון אפלפלד כמי שמרבה בספריו לעסוק רבות ביחסי יהודים ונוצרים ובאנטישמיות הנוצרית שאותה חווים היהודים לפני השואה ובמהלכה.

אולם גם אפלפלד  עושה זאת תמיד מנקודת המבט היהודית או מנקודת מבט של גויות שאינן דווקא שונאות יהודים, כמו בספרו "קאטרינה" ( "כתר,1989)  שם מוצגת  אישה נוצריה החיה בעולם שונא יהודים אך היא עצמה נמשכת אליהם, ולא מנקודת המבט של האנטישמי"האמיתי" האובססיבי .

עוז בניגוד לרוב  קודמיו  , ובהחלט בניגוד לדן צלקה ולאהרון אפלפלד  עסק בשנאת היהדות והיהודים  מנקודת מבט של הגויים האנטישמים שונאי היהודים אחוזי הטירוף הדתי.

עוז מציג את נקודת המבט האנטישמית בעיסוק הכפייתי  ביהודים כנציגי השטן עלי אדמות.הוא לכאורה מנסה להסביר למה הם שונאים כל כך את היהודים שהוא בעיניהם מעין דמות צל שלהם , לדעת רוב המבקרים של הסיפור עד כה עוז כמו מנסה  להיכנס לראשו של חולה הנפש.

נראה לי שרק סופר ישראלי מודרני כמו עמוס עוז שגדל בארץ שבה אין אנטישמיות יכל לנסות לשים את עצמו  במקומו ונפשו של האנטישמי  אכול הטירוף האובססיבי.

הצלבנים אצל עוז הם דמויות גסות ומכוערות , אך יש בהשקפת עולמם את אותה אכזריות תמימה  או לא כל כך תמימה שאנו מוצאים בשיר על הצלבנים של רביקוביץ, והיא מקבילה לזאת של הנאצים ושל מבצעי הגנוסייד ברואנדה.ולזאת של תיאורטיקני הקונספירציות ברשת ומחוצה לה  כיום.

האנטישמי ב"אנשים טובים " של ניר ברעם 

בספרות  העברית שלאחר "עד מוות "  רק ניר ברעם עשה  לכאורה משהו דומה או מקביל  למה שעשה עוז,

בספרו "אנשים טובים"  ( עם עובד 2011) שתיאר את המשטר הנאצי מנקודת המבט של הנאצי הפשוט שאמנם אינו מטורף אובססיבי כמו בסיפור של עוז אלא אדם שרוצה להתקדם בדרגות בלבד תוך ציות מוחלט ואף מרחיק לכת להוראות שהוא מקבל ולמדיניות שידוע לו שהיא הרצויה בחוגים הבכירים.

"גיבורו " הנאצי של ברעם תומאס אינו שונא יהודים אובססיבי  הוא אינו חושב שהם מנסים להשתלט על העולם ולהשמיד את העם הגרמני..הוא אדם שרוצה קידום. נקודה.

בשביל הקידום הוא יעשה הכל ובמהלך הזמן הוא הופך לשונא יהודים אבל לא בגלל שהוא מאמין שהיהודים אחראיים  לכל  אסון אפשרי אלא בגלל שנוח יותר ככה.

 

אמנם אפשר להזכיר גם את ספרו של ברק חמדני "ורד צהוב "( כינרת זמורה ביתן 2012 ) העוסק בין השאר בנקודות  המבט של הנאצים שניהלו את מחנה טרייזנשטאט.אבל אין להשוות ספר זה מבחינה ספרותית לספרו של ברעם

פרט לשני אלו  איני יכול לחשוב על דוגמאות בולטות רבות אחרות בספרות העברית המודרנית העוסקים בניתוח של האנטישמי  "המורעל " אכול האובססיה "מבפנים "..

אלא שיש הבדל ברור בין שני סוגי האנטישמיות המתוארים אצל עוז ואצל ברעם.

ברעם   יוצר דמות ריאליסטית ולכאורה לא קיצונית של "הנאצי ברחוב"האיש שלימים יטען במלוא הכנות מבחינתו שהוא "רק מילא פקודות".   האנטישמי   אצל ברעם  הוא ביורוקרט קר המעוניין רק בקידומו.  אין לו עניין אידיאולוגי ברצח היהודים אלא עניין בירוקרטי בלבד.אבל לא בגלל שהוא חושב שהם אוייבי האנושות. הוא מעוניין בהשמדתם כדי "לנקות" את הסביבה ולהפכה לנוחה יותר.

תומאס הוא מקבילה לגרינג  האיש מספר 2 בצמרת הנאצית  שלא באמת שנא יהודים והפלא ופלא אפילו היציל יהודי או שניים. אבל כמובן עמד בראש מסע הרדיפה כנגדם.

תומאס הוא "לא " ראש האס אס   הינריך הימלר שמאמין באמונה שלמה  ואובססיבית שהיהודים הם סכנה לאנושות וכדי להציל את  ה אנושות יש להשמיד אותם.תומאס הוא כנראה לא שר התעמולה  גבלס שבהתחלה היה ציני בדיוק כמו גרינג ולא חשב רעות במיוחד על יהודים והפך בסוף למטורף אובסיביבי בדיוק כמו הימלר ויותר.

תומאס חושב שיש להיפטר מהיהודים כדי שהוא יעלה בדרגה וישיג ג'וב נוח יותר..מבחינתו היהודים הם כמו מקקים שיש להיפטר מהם  כדי להפוך את הסביבה לנקייה יותר אבל הם לא אויבי האנושות שיש להילחם בהם עם כל מה שאפשרי

מטרת הסופר היא להראות עד כמה תומאס בעצם  דומה לקוראים. רוצח ההמונים אצל ברעם הוא   לכאורה אדם רגיל שרק "ממלא הוראות " ויוזם כמה בעצמו ללא אידיאולוגיה מיוחדת מאחוריהן לשם קידומו האישי.

אצל עוז  לעומת זאת הצלבן  בדומה לאדולף היטלר והינריך הימלר משוכנע לחלוטין בצידקת ואף קדושת משימתו לחסל את היהודים באשר הם. אין כאן לכאורה שום "אפור" בתיאור דמות הצלבן.

האם ניתן למצוא גם כיום אנשים המשוכנעים בחלוקת העולם לשחור ולבן כפי שהיו הנאצים והצלבנים   כך שהם יהיו מסוגלים ומוכנים בשמחה לבצע כל פשע וכל מעשה זוועה?

בהחלט . יש את האיסלאמיסטים של דאעש והאל קאעידה כמובן. אבל יש גם את תיאורטיקני הקונספירציות  שנמצאים כיום לאלפיהם ולמיליונים ברשת באתרים כמו "קונספיל " ואחרים  אנשים אלו שהם מלאים וגדושים באובססיית שינאה כנגד הכוחות העלומים שלדעתם מאיימים  על האנושות ועליהם באופן אישי יהיו מסוגלים לבצע כל מעשה זוועה שניתן להעלות על הדעת וגם מעשי זוועה שאי אפשר להעלות על הדעת.

ככלות הכל יש לזכור שמנהיגי הקומוניסטים והנאצים סטלין והיטלר היו תיאורטיקני קונספירציות "פאר אקסלנס" בעצמם שהאמינו באמונה שלמה בקיומן של קונספירציות שונות כנגדם וכנגד המשטר שאותו הינהיגו לעיתים הם לא טעו בכך כלל ולעיתים לפחות במקרה של סטלין  המציא  את הקונספירציות האלו בעצמו. מבחינתם ברצח המליונים שלהם  הם רק גמלו לקונספירטורים האלמונים כנגדם.

יש כל סיבה לחשוב  שהתעצמות האנטישמיות בעולם קשורה ישירות לפעילות של תיאורטיקני הקונספירציה ברשת  שדיעותיהם מגיעות למליונים ומרעילות אותם.

האם מישהו שקורא את אתר "קונספיל " ברשת או אתרים אחרים מסוגו עלול לבצע רצח המוני ?

בהחלט כן. והוא יאמין שהוא מציל בכך את האנושות.

וזה כבר קרה ויקרה שוב בעתיד. וכדאי לזכור בהקשר זה שמעשי רצח המוניים שבוצעו בשנים האחרונות בידי אנדרס ברינג בריוויק בנורווגיה ב-2011 שרצח 77 איש ופצע עוד עשרות  ובידי ברנטון טרנט בניו זילנד  ב-2019 שרצח כחמישים איש ופצע קשה יותר מעשרים נוספים  ,היו תוצרשל אנשים שהושפעו  ישירות בידי תיאוריות קונספירציה באתרים מסוג זה..

לדעתי כאשר מתאר עמוס עוז ב"עד מוות " את הצלבן אכול הדיבוק להציל את העולם מכוחות הרשע  על ידי ביצוע רצח המוני ,הוא נותן תיאור מדוייק  אפילו מבלי להכיר כלל של תיאורטיקן קונספירציה ברשת כיום.

אותו צלבן מונע בידי דרשות ששמע בידי מטיפי הכנסיה אבל המניעים והחששות שלו הם זהים לאלו של תיאורטיקן הקונספירציה ברשת והם מגיעים לידי אובססיה מטורפת רצחנית ובולעת כל.

ניר ברעם לעומת זאת שככל הנראה אין לו שום הכרות   או בכל אופן שום עניין מיוחד עם תיאורטיקני קונספירציה מסתפק בתיאור של האדם הממוצע ברחוב שכמוהו אין לו שום עניין בתיאוריות קונספירציה כאנטישמי מפלצתי.

הנ"ל בתיאורו  יכול להיות רוצח המונים בדיוק כמו כל תיאורטיקן קונספירציה אכול דיבוק שנאה.

ונשאלת השאלה שאין לה תשובה קלה  מי מהשניים הוא המסוכן יותר.

קראו גם

חלק נוסף המהמאמר "עד מוות :דעות המחבר והמבקרים"

המאמר הגדול על עמוס עוז ו"עד מוות":

מאבקם של הצלבנים ביהודי הנצחי

 

 

 

החלומות של ניר ברעם

סיפרו השלישי של ניר ברעם "מחזיר החלומות " הוא ספר פנטזיה תל אביבית עירונית שהוא קפיצת מדרגה לעומת ספריו הקודמים והופך את תל אביב לישות חיה נושמת ופנטסטית .

הם לא זקוקים בתל אביב למדענים ולאנשי מזג האוויר ,הם זקוקים לשמאנים ,למגרשי שדים ,לחסד אלוהי ".
( מחזיר החלומות , ע' 59)

לפני כמה שבועות הוכרזו תוצאות פרס ספיר . למרבית הצער הספר שהוכרז כזוכה לא היה הספר שאני הייתי בוחר מבין המועמדים ..
אם אני הייתי הבוחר כי אז הזוכה היה  "מחזיר החלומות" של ניר ברעם ..
אמנם המדובר בספר שהוא רחוק מאוד מלהיות נקי מפגמים וליתר דיוק זה אינו הספר שהוא יכול היה להיות אם רק היה עובר קיצוץ עריכה קפדנית . ועדיין זהו ספר מרשים בשאפתנותו.

האיש שיכול היה להיות ראש הממשלה

ניר ברעם .

"…אי אפשר לצפות לצדק מכלכלת התאגידים הגלובלית ווהיפר קפיטליסטית !" קבע בטלוויזיה דוקטור מהאוניברסיטה ,סוציאליסט .
"ובכלכלה הישנה הייתה אפשרות כזאת "הקשה בתקיפות מפתיעה המגיש המיוזע כמוש העור ..כאילו ביקש לנענע את מקטורן הצמר האירופי של איש האוניברסיטה ולזעוק באוזנו הבשרנית "ומתי לעזאזל ,אדוני הנכבד ,באיזו נקודה אחת בהיסטוריה ,באיזו יבשה ,מדינה ,עיר ,רחוב ,משהו מזוין אחד ,רק אחד ,היה בסדר עבור הסוציאליסטים המרקסיסטים והשמאלניים ?"
( מחזיר החלומות ע' 92)
ניר ברעם אינו סופר העומד לחלוטין בפני עצמו כישות עצמאית לחלוטין .לצערו או שלא הוא מביא ביחד איתו מטען של משפחה פוליטית ידועה ביותר שהוא דור שלישי שלה, .מטען שכמוהו יש רק לסופרים צעירים בודדים .

הוא נכד של השר משה ברעם מראשי ציבור הפועלים בירושלים, ח"כ מטעם מפא"י ושר העבודה במשך כשלוש שנים עד 1977. דודו הוא העיתונאי חיים ברעם שידוע בדעותיו השמאליות הקיצוניות שבין השאר תיאר את תולדותיו ותולדות אחיו כחובבי כדורגל מטורפים בשנות החמישים על רקע המאבקים הפוליטיים של התקופה בספר "אדום צהוב שחור "
ומעל לכל כמובן בנו של עוזי ברעם .

עוזי ברעם האיש שיכול היה להיות ראש ממשלה.

פעם בעבר הלא כל כך רחוק של שנות השמונים והתשעים עוזי ברעם הנ"ל היה מזכ"ל בולט מאוד ואקטיבי מאוד ואפקטיבי מאוד של מפלגת העבודה. שם קראו לו "ממליך המלכים " משום שהוא הביא לבחירת יצחק נבון ויעקב הרצוג לנשיאים ותרם תרומה גדולה לבחירתם לאורך השנים של שמעון פרס ,יצחק רבין ואהוד ברק לראשות המפלגה .
בשלב מסוים עוזי ברעם עצמו נראה כמועמד רציני ביותר להנהגת מפלגת העבודה כאשר יגיע לגיל 60 או לפני זה וכמועמד אפשרי מאוד גם לראשות הממשלה.
הכל נראה כהולך לכיוון זה ב1996 כאשר נבחר עוזי ברעם למקום ראשון בפריימריס למפלגת העבודה . והיו דיבורים רציניים על כך שיתמודד מול אהוד ברק על ראשות העבודה ב-1999. אבל זה לא קרה ברעם החליט לתמוך באהוד ברק תרם לבחירתו ,רק על מנת להצטרף לבסוף לרשימה הארוכה של מאוכזבי ברק במקום טוב באמצע . לבסוף פרש מתוסכל מהפוליטיקה הפעילה .
עד היום יש אנשים שטוענים שאם היה עוזי ברעם מתמודד כנגד אהוד ברק במקום לתמוך בו ובכך להביא לבחירתו הוא יכול היה לנצח .ואז מי יודע אולי ההיסטוריה הייתה שונה .
אולי במציאות חלופית עוזי ברעם היה מתגלה כראש מפלגה טוב יותר וראש ממשלה מוכשר יותר מאהוד ברק ( או בנימין נתניהו או אהוד אולמרט ) .מי יודע אולי היה מצליח למנוע את האינתיפאדה או לפתור אותה באמצעי שלום ואולי תחת הנהגתו  מפלגת העבודה הייתה שולטת בישראל גם היום .
ואולי לא. אנחנו יכולים רק לנחש .
.בכל אופן במציאות שלנו , ברעם התייאש מהאפשרות להגשים את חלומו ולהגיע לראשות העבודה ופרש למעשה נפלט מהפוליטיקה .

עם משפחה פוליטית כזאת אין זה פלא שניר ברעם הוא אחד הסופרים הפוליטיים ביותר מסביב .ואחד הסופרים הצעירים המועטים שיש להם דעות מוצקות וברורות מאוד שהוא אינו מהסס לבטא אותן ברהיטות בכל הזדמנות. הוא גם אחד הפובליציסטים ( כותב מאמרי דעה ) הצעירים ביותר בעולם העיתונאות תחום נוסף שסופרים צעירים ( בניגוד למבוגרים כמו יורם קניוק ואהרון מגד ) כמעט שאינם שולחים בו את ידם.
.הוא אירגן הפגנת ענק בכיכר רבין לרגל שלוש שנים לרציחתו והיה אחראי לעצומת סופרים כנגד מלחמת לבנון השנייה ,שכתוצאה ממנה מצא את עצמו ( להנאתו ) בליבה של סערה תקשורתית .
קשרים כאלה עם עולם הפוליטיקה הם נדירים מאוד בעולם הספרות .משום מה קשה למצוא בעולם הספרות הישראלים בנים למשפחות פוליטיות שעוברים לעולם הספרות.

אני יכול לחשוב רק על בתו של ראש הממשלה, דנה אולמרט שעוסקת בספרות ובתחום העריכה דווקא ועל בנו של הפוליטיקאי לשעבר יוסי שריד ישי שריד שפרסם רומן בלשי .וכמובן יש את בני משפחת דיין יעל אסי וליאור שעברו מתחום הפוליטיקה והביטחון של אבותיהם לתחומי ספרות תקשורת וקולנוע . אבל בכך מסתכמת הרשימה.
נשאלת השאלה האם יש משהו בקריירה ספרותית שדוחה את בניהם של פוליטיקאים שרגילים לכוח ועוצמה בבית ?

לעומת זה נפוץ למדי למצוא צאצאים לאנשי ספרות ותרבות שפועלים גם הם בעולם זה והרשימה היא ארוכה למידי.

ניר ברעם הוא בכל מקרה בגדר יוצא מהכלל שמעיד על הכלל .
.וניר ברעם שבתום זמן קצר ביותר באופן יחסי זכה לפרסום הודות לכתבותיו הפובליציסטיות הואשם שוב ושוב כמי שניצל את פרסומו המשפחתי כדי להיהפך לסלבריטאי בעולם הספרות .
ובכן יש הרבה בנים של מפורסמים רק מועטים מהם נהפכים לסלבריטאים. אתה בכל זאת צריך משהו נוסף בשביל זה חוץ מקשרים משפחתיים .לניר ברעם כנראה יש את זה.וגם כסופר לא רק כפובליציסט .
ישנם משקיפים  בקהילייה הספרותית שסבורים שניר ברעם מנצל את קשריו המשפחתיים והפוליטיים הענפים כדי להשיג לעצמו בהדרגה  מעמד בעולם הספרות ששישתווה  או יעלה  על זה שאביו ניסה ( ולבסוף ללא הצלחה ) להשיג בעולם הפוליטיקה.
אם אכן כך הוא כי אז הוא זוכה בנתיים להצלחה מרשימה שהולכת ומתעצמת בהדרגה בהשגת מטרה זאת .

היוצר

"ספרי לי סיפור אהבה סגול " מהדורה גרמנית.

ספריו הקודמים של ברעם לא היו מרשימים אם כי ככל הנראה זכו להצלחה מסויימת מסחרית ותקשורתית .
.ספרו הראשון "ספרי לי סיפור אהבה סגול ( 1998 ) עוסק בצעיר אבוד על רקע תקופת רצח רבין ומות אביו פוליטיקאי כושל שמעולם לא היגיע למה שהיה יכול להגיע בקרירה הפוליטית שלו . הגיבור מקדיש את מרבית הספר לסיבובים סהרוריים בתל אביב ובלונדון בחיפושים נואשים אחרי חברתו לשעבר שעברה ללונדון ואחרי עצמו.
מעט מאוד מספר זה אם בכלל נשאר בזיכרון  דקה לאחר סיומו.בכל זאת הוא זכה בהצלחה גדולה באופן יחסי עבור ספר ראשון , נמכר ב15 אלף עותקים ותורגם לגרמנית .אולי לבליץ התקשורתי הגדול שליווה אותו היה קשר כלשהו לזה. כבר אז הראה ברעם על יכולת מרשימה  להפעיל את התקשורת .

ספרו השני "ילדי נשף המסכות ( 2000) " לא היה שיפור גדול .אם כי הרעיון בבסיסו אינו חסר עניין. זהו סיפור בתוך סיפור על בני משפחה ישראלית שנוסעים לאחר מות האם למצוא אבדה לא מצליחים למצאה . וזה למעשה סיפור שנוצר בידי אדם שמקצועו הוא לספר סיפורים בקונצרן ענק ליצירת סיפורים בעירה ה אי שם ( כנראה אי שם בחו"ל ) .במהלך הסיפור נרצח מספר הסיפורים וידידו ממשיך את הסיפור עשר שנים אחרי . . משהו מעין גירסה מודרנית מתוחכמת של סיפורי שחרזדה ואלף לילה ולילה.
אם היה ברעם כותב רק את שני הספרים האלו כי אז לא הייתי טורח לכתוב עליו .
אבל ספרו השלישי והאחרון עד כה "מחזיר החלומות " הוא כבר עניין אחר לגמרי.

אדון החלומות

"מחזיר החלומות "  זכה ל"בליץ תיקשורתי" שגימד את זה שליווה את הספרים הקודמים של ברעם ,בליץ שגם מראה על מעמדו המתחזק בעולם התרבות והתקשורת ,אבל ל"בליץ " במקרה הספציפי הזה היה גם בסיס מסויים .
"מחזיר החלומות" הוא ניסיון מכובד ורציני לעשות שני דברים שלא נעשו עד כה בספרות הישראלית המודרנית. : ליצור ספרות אינטלקטואלית בז'אנר שנחשב בדרך כלל לילדותי, מסחרי, או "לא רציני" – פנטסיה.
נכון, פנטסיה מקומית קיימת בשפה העברית , אך מתחבאת מתחת לאבני הנגף הספרותיים ועד כה יצאו לאור רק מעט מאוד דוגמאות בולטות שלה. אם כי בשנתיים האחרונות יש התעצמות בכיוון זה אצל יוצרים כמו שמעון אדף .
בעיני מבקרים וקהל הקוראים ז'אנר הפנטסיה עדיין נחשב לשולי. והמוסכמה החברתית המקובלת היא שתפקידה של הספרות הוא לשקף את החיים האמיתיים ולא להתעסק בעולמות דמיוניים.
ניר ברעם מנסה להוכיח שאין כך המצב. הוא כותב ספר פנטסיה כאילו כבר קיימת מסורת פוסט-מודרנית בישראל, כאילו אין צורך להתנצל על הרעיון המשונה ,אדם שמסוגל להחזיר חלומות אבודים לבעליהם, ואפשר פשוט לפתח את השלכתו לעלילה מסקרנת, גם אם מעט מסובכת. ברעם מניח שהמציאות הישראלית מגובשת דיה כדי לשמש בסיס למשחקי הדמיון. הדוגמאות שלו הם סופרים כמו גבריאל גרסיה מארקס וחורחה לואיס בורחס
. הוא מנסה לצאת מגבולות הריאליזם הרוסי של המאה ה-19 שהיה שליט עד כה בספרות הישראלית ולהביא את ישראל למאה ה-21.
במציאות שאותה מתאר ניר ברעם בפרטנות יחסית ( אבל בהחלט לא מפורטת מספיק דבר שפוגם בספר ) תל אביב העיר ללא הפסקה הופכת לפתע לעיר חשוכה שבה השמש לא זורחת במשך שבועות רבים, עיר שבה משתוללת סערה איומה וחסרת תקדים ולעיר מוכת מגיפה מסתורית שגורמת בין השאר לחברבורות בעור ולנשירת זקן מאיימת לכלות בה את הכל. עיר שבה שורר תוהו ובוהו , שתושביה נמלטים ממנה שבה חסרי בית פולשים לדירות הנטושות של העשירים הנמלטים ובה הקבצנים נמצאים בכל מקום .ומקרי מוות מסתוריים חסרי פשר הם עניין של יום יום ושל מה בכך . זאת עיר אסון מעין ניו אורליאנס חדשה . .

מחזיר החלומות "אספן הזכרונות ושודד התודעות" , גיבור הסיפור שהוא ככל הנראה המקור לכל האסונות האלו ( אם כי זה לא ברור בדיוק איך וזה רק ניחוש שלנו ) הוא יואל תחקירן בחברת הפקות ,ליואל דנן יש כישרון שהיגיע אליו בירושה היכולת לפלוש לתודעתם של אחרים בעודם ישנים, לשלוף משם את חלומותיהם, ולהחזיר להם אותם כשהם זיכרונות ממשיים , לגרום להם לחוות את מה שחלמו באופן מודע.

זילאזני, רוג'ר , אדון החלומות‏

הרעיון  של הספר מזכיר יצירות  סופרים כמו רוג'ר זילאזני ובמיוחד את ספרו "אדון החלומות "ואורי אורלב שלנו בספר הילדים המקסים שלו "שירת הלויתנים ספרים שעוסקים גם הם בחדירה לעולם החלומות של אנשים שונים אם כי מזויות שונות מהספר של ברעם .

אהובתו של יואל משכנעת אותו להפעיל עליה את יכולתו המדהימה ובעשותו כן הוא כנראה משחרר על תל אביב שורה של אסונות .
. סיפור מקביל הוא סיפורם של שכניו של יואל התאומים אלון וליאור. אלון מתמכר לזיכרון הולך ודוהה של אהובתו, שנעלמה. בניסיונו להשיב לעצמו את זיכרונה של אהובתו יפגוש אלון את מחזיר החלומות . בשלב מסויים מלמד מחזיר החלומות את מנהיג ארגון הקבצנים של תל אביב, את הטכניקה של החזרת החלומות..אך מנהיג הקבצנים הזה מת באופן מיסתורי ונשאלת השאלה מי רצח אותו ?השאלה הזאת תיענה ( בתשובה לא באמת מפתיעה ) בהתמודדות סופית בין אלון ומחזיר החלומות .
נשאלת השאלה :מהי בדיוק אותה החזרת חלומות הכישרון המיוחד של יואל ? אולי זוהי מאין יצירת מציאות וירטואלית ,של מציאות מהחלומות שהיא כמו אמיתית לאנשים שחווים אותה הרבה יותר מכל מציאות אמיתית או חלימה בלילה. מהספר מסתבר שיואל אינו היחיד שיכול לעסוק בכך גם אחרים מסוגלים לכך כמו למשל מנהיג הקבצנים ,דבר שיש לו השלכות אדירות לטווח הארוך אם כי ברעם נמנע מלעסוק בכך.
אבל במקביל בפעילותו זאת גורם יואל , כנראה , גם להתמוטטות הגבולות בין המציאות והחלום או אם נרצה בין מציאויות מקבילות שונות הקיימות זו לצד זאת .
הקטעים היפים והמרשימים בספר הם של תיאור פעילותו העסקית של יואל כמחזיר חלומות. ברעם מגלה דמיון ואף הומור ביצירת החלומות שאותם יואל מחזיר ( הומור שהוא למרבית הצער נדיר בשאר חלקי הספר ) ובשיטות עבודתו ,אם כי דומה שאפשר היה לצפות ליותר.
גם שפת הרומן היא מעניינת ועשירה.
אבל דומה שהייחוד האמיתי של הספר הוא בנקודה אחרת שרוב הקוראים לא ישימו אליה לב .

העיר תל אביב כישות חיה

"יש איזה רוע עכור בתל אביב ,מדובר בתופעה שהרציונאליות המערבית אינה מסוגלת להתמודד אצה . חשתי באיזו מהות משונה,רבת עוצמה .איני רוצה לכנותה בשמות ".
( מחזיר החלומות ע' 59)
מאחורי הקלעים יוצר כאן ברעם בהעזה רבה רומן שגיבורו אינו אדם אלא ישות קולקטיבית במקרה הזה, העיר תל-אביב הקיימת בספר כמעין ישות בפני עצמה בעלת תודעה מיוחדת לה גם אם הגיבורים ( ומן הסתם גם לא חלק מהקוראים ) אינם בהכרך מודעים לכך .
לא מודעים לה אבל תל אביב כישות בהחלט נמצאת כל הזמן ברקע .
נכון שעל תל-אביב נכתבו כבר ספרים רבים מספור חלקם מצליחים ומוצלחים יותר )כמו למשל ספרו של יעקב שבתאי זיכרון דברים " וסיפורי "קרקס בתל אביב" שלו ( וחלקם מצליחים פחות, אבל רק מעטים מאוד מהם ניסו להתייחס אל תל אביב כאל ישות חיה ,זורמת בפני עצמה שהיא גיבורה של הסיפור לא פחות מכל אחת מהדמויות האנושיות .

ככל שהזמן גלש לעבר הקיץ של חודש יוני הייתה תל אביב לעיר רפאים .עיר שהורחקה מרצף הזמן וקיומה התאבן …..
( מחזיר החלומות ע' 287)
.
ברעם כתב רומן פנטסיה עירונית שבמרכזו – תל-אביב. ובזה הוא הכניס חידוש חשוב לספרות הישראלית, כי דיוקנה של תל-אביב כעיר יוצאת דופן, כתופעה תרבותית תסרת תקדים וללא מקביל בתולדות הקולקטיב היהודי –ישראלי עברי שהיא בדרכה שלה שוות ערך לערים כמו פריז , לונדון ,סט פטרבורג כמרכז תרבותי חי ותוסס לא השתקף בצורה דומה עד עכשיו.
מעניין שהמחבר הוא דווקא ירושלמי במוצאו אבל אולי זה נותן לו אפשרות לראות את תצל אביב מזווית אובייקטיבית יותר שתושביה הקבועים אינם מסוגלים לראות אותה .אולי באמת רק אדם מבחוץ יכול לראות את תל אביב כישות בפני עצמה צומחת מתפתחת ובדרכה שלה גם מאיימת .במידה רבה היא הופכת לישות המזכירה את ירושלים .
תל אביב החדשה פיתתה תיירים טרופי דעת מרחבי העולם ,ידעונים ,נביאי חורבן ומיסטיקנים ,מנהיגי כיתות וצאן מרעיתם פרנואידים שזיהו במתרחש את התגשמות סיוטיהם .חולמי חלומות אפוקליפטיים ,מטיפים שהתקהלו בעיקר בכיכר רבין שהייתה למוקד של הטפות ונאומים ..אידיאולוגים שאו בתל אביב את ערש הקומוניזם המתרחש .אנרכיסטים למיניהם ..
( ע' 292. )
אמנם לרוע המזל יכולות הסופר לא השתוו לפוטנציאל הרעיון האדיר והמקורי באמת שהיה לו

חבל שברעם לא התמקד יותר בתיאור העיר והמשבר שהיא סובלת ועסק יותר בדמויות שהן מה לעשות משעממות למדי . תל אביב הישות החיה שעליה מרמז ברעם בספרו  היא מעניינת הרבה יותר מכל אינדוידואל .
הספר גם ארוך מידי ולא מגובש די,. עוצמת הרעיון נעלמת בתוך סבך התרחשויות ודמויות שחלקם לא באמת חיוניים לסיפור,ואפשר היה לחתוך אותם בשקט וזה רק היה מוסיף לעוצמה הבסיסית של הסיפור.
הסיום הוא מאכזב ( ספיילר ספויילר !!!!!!)
בסופו של דבר יואל מאבד את כוחותיו אבל שוב זה לא ברור באמת למה למרות שאפשר לתת לכך פרשנויות שונות . העלמותם היא אקראית לחלוטין בדיוק כמו הופעתם .מה שהופך את הספר לפנטזיה גמורה. מחזיר החלומות מאבד את כוחותיו והכל פחות או יותר חוזר לקדמותו
מוסר השכל יש דברים שעדיף לאדם לא להתעסק איתם אבל כשהוא מפסיק הכל חוזר להיות בסדר כפי שהיה . מה שהיה היה אנחנו חוזרים לחיים הרגילים אנשים, תל אביב חוזרת להיות העיר ללא הפסקה.
פשוט ככה ? הכל פחות או יותר כפי שהיה ?
זה לא קורה ככה במציאות וזה לא צריך היה לקרות כך גם במציאות של ניר ברעם .
אם יש מחזיר חלומות אחד אז יצוצו עוד רבים נוספים שיחקו אותו אם הוא יעלם אז יופיעו אחרים מהרגע שהשד היוצא מבקבוק כבר אי אפשר להחזיר אותו.  יש לדעת איך להתמודד עימו . ואת זה ניר ברעם לא עושה .הוא יותר מידי עסוק בחיי הנפש ( המשעממים ) של הדמויות שלו במקום לעסוק ביתר פירוט בנושאים המרתקים באמת של עיר שנתונה תחת סוג ביזארי של קללה . .
פנטסיה פוסט-מודרנית אמורה לסחוף את הקורא לעומק מחשבתי ולגרות את הדמיון לפרוץ אופקים חדשים וגבולות מוסכמים. "מחזיר החלומות" לוקה בחסר משני הבחינות. ברעם לא כתב את המקבילה התל אביבית "מאה שנות בדידות" כפי שאולי התכוון.
התוצאה בכל זאת  היא ספר מלהיב, מסקרן שמדבר בעיקר לקהל צעיר. אבל יש לו מה לאמר גם לקהל המבוגר יותר.

ניר ברעם הוא סופר צעיר מאוד. גם אם לא הצליח עד הסוף או עד האמצע במשימה שלקח על עצמו, מגיע לו את הכבוד הנדרש על הניסיון האמיץ שעשה כדי לפתח את הספרות הישראלית לזרמים מרגשים וחדשים, גם אם לא מקובלים על הכל . .

קישורים רלבנטיים
ניר ברעם בלקסיקון הספרות
ניר ברעם בויקיפדיה 

הספר מחזיר החלומות

מתי שמואלוף מראיין את ניר ברעם

 

דליה קרפל מראיינת את ניר ברעם

 

תקציר "מחזיר החלומות "
פרק ממחזיר החלומות

עוד פרק ממחזיר החלומות
ניר ברעם בוחר פרק מ"מחזיר החלומות " ומתראיין עליו 

מחזיר החלומות בחו"ל

המבקרים על מחזיר החלומות

תל אביב קולינג :אריק גלסנר על מחזיר החלומות
מפגשים מסוג האוזן השלישית : יובל אביבי על מחזיר החלומות

י מהי הישות הזאת שנקראת תל אביב ?: יוסי סוכרי על מחזיר החלומות

חולם וחוזר חלילה :ניר יניב על מחזיר החלומות

אבק חלומות :אורנה לב טוב על מחזיר החלומות

 

החלום כחטא :מתי שמואלוף על מחזיר החלומות 

נעמה כרמי על ספרי לי סיפור אהבה סגול

ילדי נשף התחפושות

 

ציור למחזיר החלומות 

 

מה אפיין את הספרות העברית השנה

ניר ברעם מראיין את …..

ניר ברעם מראיין את משה אידל
ניר ברעם מראיין את צרויה שלו
מראיין את יולי תמיר
ניר ברעם מראיין את אילנה גומל

ניר ברעם מראיין את אהרון אפפלד 

ניר ברעם על

….ניר ברעם על הרצל

ניר ברעם על לאומיות ציונית

ניסים קלדרון נגד ניר ברעם
ניר ברעם על קיטש ויצחק רבין

ניר ברעם על אהוד ונאוה ברק

רשימות של ניר ברעם

אדוני התרבות בעריכת ניר ברעם
הסטודנט המסורס

 

איריס לעאל על מקומו הספרותי של "אנשים פשוטים "מאת ניר ברעם 

רשימות  של אלי אשד על ניר ברעם

ניר ברעם נגד מיליון ברנז'אים

ניר ברעם נגד המימסד הספרותי
יונה וולך ניר ברעם ועולם הספרות העברית

ציור ל"מחזיר החלומות " מאת יגאל באום .