ארכיון תג: סיפורת היסטורית

יצחק שנהר נגד יונתן רטוש וה"כנענים"

shenhar meaz imekedem

הסופר יצחק שנהר היה פעם בשנות הארבעים והחמישים סופר ועורך ואיש  תרבות ידוע מאוד.בין השאר הוא היה עורך המדור הספרותי של העיתון "הארץ". וככזה אחד מקובעי "הטעם הספרותי ". היו שראו בו  אז את אחד הסופרים החשובים ביותר הכותבים בעברית.

אך מאז  מותו הוא נשכח וכיום ממעטים מאוד להדפיס אותו מחדש ולהתייחס אליו. יצירתו הזכורה ביותר היא דווקא פיזמון שכתב בשם "מה אומרות עיניך" שהלחין יוחנן זעירא והושמע בידי מבצעים רבים מאוד.

כמאמר זה שאותו פירסמתי לראשונה בדפוס בכתב העת  הספרותי "עמדה" אני חוזר לכמה מסיפוריו היותר בולטים.סיפורים המתרחשים בתקופת התנ"ך בשמות "לילה בשומרון " שמתרחש לאחר חורבן ממלכת ישראל בידי ממלכת אשור ו"מעל מי מרום " שמתרחש לאחר תבוסה שהנחיל כובש הארץ יהושע לכנענים ומוצג מנקודת המבט של לוחם כנעני.

במאמר זה אני מראה שלמרות הרקע התנכ"י של הסיפורים הרי יש להם מטרה עכשווית מאוד ונמען ספציפי מאוד שאף מופיע בסיפורים אלו בצורה סמויה וגם לא כל כך סמויה :המשורר יונתן רטוש,היוצר והאידיאולוג הראשי של "התנועה הכנענית".

nimrod

יונתן רטוש קרא באידיאולוגיה שלו וגם בפואמה שלו "ההולכי בחושך "   לחזור לתרבות ולמיתולוגיה הכנענית הקדומה.ואחד מסמלי האידיאולוגיה שלו היה הפסל המפורסם של יצחק דנציגר "נמרוד "שתיאר לוחם עירום.

שנהר בסיפורו "לילה בשומרון" לוקח  את דרישותיו -נבואותיו של רטוש  במאמריו ובשירתו כפשוטן  ומתאר בצורה אירונית מה מתרחש כאשר עבד עירום דמוי  הפסל "נמרוד " מגיע לעיר שומרון שלאחר החורבן האשורי לכוהן   ונביא דמוי רטוש שמנבא את בואו כמבשר תחיה חדשה של האל בעל.

בסיפורו השני "מעל מי מרום " מתאר שנהר  מה חולף במוחו של לוחם "כנעני " גאה שתפיסותיו הן התפיסות של יונתן רטוש לאחר שהתמודד עם "הישראלים "_(היהודים ) הבזויים בעיניו.

ראו את המאמר  המלא ב"יקום תרבות " :

עוד ישוב הבעל ?:הסיפורים האנטי "כנעניים" של יצחק שנהר

אלי אשד"בלש תרבות " נותן הרצאות בנושאים שונים.

טלפון 0507391794

https://www.facebook.com/ozyaozno666

 

שיח העידנים של אשר ברש

 Image result for ‫שיח העתים ברש‬‎

הופיע בגירסה מקוצרת  תחת הכותר "בשביל הגדולה שווה הוא הסבל  "ב"מקור ראשון –מוסף שבת" גליון 784 17.8.2012

הסופר הנשכח אשר ברש היה בין הבודדים מאוד בספרות העברית שהצליחו לספר את היסטוריה בז'אנרים של הסיפור הקצר והנובלה. את גיבוריו הוא צייר תמיד כבעלי ייסורים ,כשהמסר הוא שהיהדות חייבת להמשיך להתקיים .שישים שנה למותו.

60 שנה מלאו לפטירתו של אשר ברש  ( 1889-1952) סופר ועורך מלקט האגדות והמתרגם ומייסד מכון "גנזים" לשימור כתבי סופרי ישראל.

וזאת הזדמנות טובה להיזכר בסופר שנישכח לאורך השנים וכלל לא בצדק.

Image result for ‫אשר ברש‬‎

 הוא התפרסם הודות לסיפוריו השונים  מחיי הגולה ובראשם "תמונות מבית  בית מבשל השיכר"  ( הופיע כספר בשנת תרפ"ט 1929 ) סיפור עלייתה ונפילתה לאורך שנים רבות של  משפחה המנהלת עסק בגולה המבוססת על משפחתו של המחבר.

הוא כתב את הסיפור בעל השם המלבב  ביותר שאני מכיר בספרות  העברית כולה "יהודי מצרה נחלץ " ( פורסם לראשונה ב"כנסת:דברי ספרות של סופרי ארץ ישראל  " תרפ"ח,1928)   המבוסס על פרשה אמיתית שעליה שמע המחבר בעיירת הולדתו.  על  יצירות אוטוביוגרפיות כמו "פרקי יעקב רודורפר"  עלילות נער יהודי צעיר שנהפך לסופר.

ערב מלחמת העולם הראשונה ברש עלה לארץ ישראל והיה בין תושבי תל אביב שגורשו בסוף ימי התורכים בארץ והוא כתב כמה סיפורים ידועים שתיעדו את החיים בתל אביב בתקופה זאת ובתקופה המנדטורית שבאה לאחריה.

עטיפת "כעיר נצורה " על תל אביב בימי מלחמת העולם הראשונה וההגליה של תושביה בידי התורכים.צייר נחום גוטמן.

ובהם   כעיר נצורה (תל אביב : מסדה, תש"ה),1945)  סיפור על תל-אביב בימי הההגליה שכפו התורכים על תושבי העיר בזמן מלחמת העולם הראשונה ,  גם הסיפור בעל השם הנורא ביותר שאני מכיר  בספרות העברית כולה

"איש וביתו נמחו " ( פורסם לראשונה במאזניים כרך א' תרצ"ד,1934)   המבוסס על פרשה אמיתית מימי הישוב.

הוא גם התפרסם הודות לספרי הילדים שכתב ובראשם "ישחקו הנערים " המבוסס על חוויותיו כילד בגולה.

והודות לקבצי האגדות שליקט מהן של יהודים מהן של עמים זרים ובראשן מנורת הזהב : ספר מעשיות (תל אביב : מסדה, תש"ג('1943 ".קובץ עיבודים של  ארבעים אגדות ומעשיות יהודיות ידועות מימי הביניים.

ההיסטוריוסוף

 Image result for ‫אשר ברש‬‎

אשר ברש

שישים שנה מלאו גם ליציאת ספרו האחרון ולדעתי הבולט  ביותר קובץ הנובלות ההיסטוריות "שיח העיתים " שפורסם בשנת מותו 1952 שבו מתאר ברש תקופות היסטוריות שונות בז'אנר נדיר בספרות העברית הנובלה ההיסטורית. קובץ  שהוא אחד החשובים בתולדות הספרות העברית כולה.

 ברש הוא ככל הנראה הסופר המצטיין בספרותינו בסוגה ספרותית זאת לצידם של יעקב חורגין  ושל עמוס עוז שסיפורו  המופתי על תקופת הצלבנים "עד מוות " מושפע עמוקות מברש.

אמנם יש להודות בצער ,משום מה רק סופרים מועטים עסקו בנושאים היסטוריים בסוגה של הסיפור הקצר והנובלה,ורובם נשכחים  כיום,  סופרים מהם חשובים מאוד כמו  חיים הזז , ש.בן ציון , דב קמחי י.ל.ברוך יצחק שנהר צבי סקלר  יהושע בר יוסף  משה שמיר ,נתן שחם ,ניסים אלוני  ולא רבים אחרים.

למה כל כך מעטים עסקו בסיפור הקצר ההיסטורי  בנובלה ההיסטורית ?אולי בגלל הקושי העצום להעביר בצורה ברורה  בהירה ואפקטיבית  את החיים בתקופה היסטורית אחרת את אנשיה תחושותיה ומסריה בכמה עשרות עמודים או אף בכמה עמודים בודדים בלבד.  קל הרבה יותר לעשות זאת בצורת רומן ארוך ומקיף של מאות עמודים   נניח "מלך בשר ודם " של משה שמיר שבו יכול הסופר להכניס בצורה מעמיקה  את פרי למדנותו על התקופה. מאידך מי שכן מצטיין בסוגה זאת יכול להעביר בצורה הרבה יותר אפקטיבית ודרמטית  את רשמיה ואימיה  של התקופה האחרת לקורא.

 אשר ברש בדרך כלל הצליח בכך.אולי יותר מכל סופר אחר בספרותנו.עם היוצא דופן היחיד של עמוס עוז.

"שיח העתים " הוא  קובץ סיפורים היסטוריים מתקופות שונות בתולדות עם ישראל ,מימי שאול המלך וראשית המלוכה בישראל בשנת 1050 לפה"ס  דרך המרד הגדול ברומאים וימי חורבן בית המקדש בסיפור"עד היסוד "( פורסם במקור בתוך "מעט מהרבה-מאסף סופרי ארץ ישראל תש"ז ,1947)   שבמרכזו עומד מנהיג המרד יוחנן מגוש חלב ,

הנשאר בטולידה

 את ימי גלות ספרד המתוארת בסיפור שהוא אולי המפורסם ביותר שכתב "הנשאר בטולדה" (  נדפס לראשונה ב"כנסת " לזכר ביאליק ת"ש 1940  הופיע לראשונה כספר במהדורה מיוחדת   ב-1943 עם ציורים של נחום גוטמן ) סיפור מאבקו הסמלי של יהודי שנשאר אחרון בטולדו לאחר גירוש היהודים מספרד ומתעקש להמשיך לחיות ויהי מה ונשאר כרוח רפאים קודרת  המטילה את צילה על הספרדים.

ימי הרפורמציה ורדיפות היהודים בגרמניה במאה החמש עשרה המתוארים בנובלה "בפונדק אחד".

ימי הפוגרומים ביהודים באוקראינה במאה ה-18 המתוארים בסיפור המפורסם והאכזרי  "מול שער השמיים" ( הופיע לראשונה ב"הדים " ג' תרפ"ד-תרפ"ה  1925 יצא לאור גם כחוברת בשנת 1944 תחת השם "מול שער השמיים-אכזריות ". בסדרת ספריה קטנה : לז  הוצאת פ.גינזבורג )  סיפור הלקאתו של יהודי בידי קוזאק ענק שבמהלכה גוברת עוצמתו הרוחנית של היהודי העיקש  על הקוזאק .

ימי מלחמת העולם הראשונה  בסיפור "עצמות רבי שמשון שפירא" ( הופיע לראשונה ב"הדים ו " תרפ"ח 1928 ) המבוסס על אירוע אמיתי רציחתו של יהודי בידי איכר וגילוי עצמותיו בידי נכדו לאחר שנים רבות.

הימים שלפני השואה בסיפור "במארבורג "( פורסם לראשונה ב"הפועל הצעיר שנה ל"ח גליון 7 תש"ה ,1945)   שבו מתואר גורלם של יהודי גרמניה בזמנו של היטלר דרך פרשת גירושו של יהודי גאון מעיר גרמנית למחנה ריכוז המתוארת דרך עיניהם של משפחת פרופסור גרמני שהיה מיודד עימו  ושלא עולה על דעתם לנקוף אצבע למענו .

( ברש חיבר עוד סיפור תנ"כי אחד שאותו לא כינס ב"שיח העתים "או בקבצים אחרים משלו  אולי משום שסגנונו ורמתו הספרותית נפלו מאוד מהסיפורים שם.זה היה "הילד אבשלום או חוט השני לבית דוד "סיפור על אבשלום בן דוד בילדותו  שהתבסס בחלקו על אגדה אנגלית ,שהופיע במקור ב"אחדות העבודה ירחון מפלגת פועלי ארץ ישראל מרץ אפריל 1931 שנה א' כרך ב' חוב' ה-ו ושוב במגזין "עתידות ירחון לנוער תש"ו חוב' 2 ופורסם מאז גם בקובץ "אנתולוגיה מקראית :   התנ"ך בראי הספרות העברית החדשה. בעריכת גדליה אלקושי     תל-אביב :   דביר,   תשיד 1954 " אך לא בשום קובץ סיפורים של ברש  ).

כל הסיפורים האלו שמו דגש על עקשנותם הכמעט על אנושית  של יהודים להמשיך להתקיים ולשמור על תרבותם  ויהי מה  ולמרות הכל כנגד רודפיהם הרצחניים.

 .ברש כמו יצא בקובץ זה כנגד תפיסה שהייתה רווחת בימיו שהעדיפה לשים דגש על תולדות העם היהודי בימי בית ראשון ושני ולהתעלם לגמרי מחייו בגולה כ"הערת שוליים היסטורית". ברש ב"שיח העתים" יצא להקיף תקופה של שלושת אלפים שנה תקופה של סבל ויסורים אבל גם של הצלחות גדולות ועצומות ואומץ לב בל יאמן.

הוא רצה להקיף את היסטוריה היהודית באמצעות שורה של סיטואציות שהמקשר בינן הוא מכנה היסטורי רעיוני משותף.

לא במקרה לברש היה עניין עמוק בהיסטוריוסוף היהודי נחמן קרוכמל  שהחזיק ברעיונות זהים לשלו ושמן הסתם היה מקור השראה.  הוא תיכנן לכתוב רומן היסטורי –ביוגרפי על חייו ורעיונותיו  ,פרוייקט שלא הושלם מפאת מותו.   ב"שיח העתים " יש תפיסה היסטוריוסופית המבוססת על זו של נחמן  קרוכמל  על ניצחיות התרבות היהודית והעם היהודי ועל הצורך לשמר אותם בכל מחיר  ויהי מה. לא במקרה במרבית הסיפורים יש תיאור של ניסיון להציל כתבי יד יהודיים אבודים או שעומדים בפני הכחדה,   כפי שעשה המחבר עצמו כאשר יצר את מכון "גנזים " כדי לשמר את מכמני התרבות העברית של זמנו.

גם כן לא במקרה ברש ערך  ביחד עם ז.אריאל מהדורה "מעודכנת " של  "זכרונות לבית דוד " קובץ סיפורים היסטוריים של  הרמן רקנדורף ושל א.ש. פרידברג  שבמקור יצאו לאור במאה ה-19 ועסקו בגילגוליה של משפחה יהודית של צאצאי דוד המלך לאורך הדורות תוך שימת דגש חזק על ההמשכיות והרציפות בהיסטוריה היהודית מימי התנ"ך ועד המאה ה-19.הספר שמן הסתם השפיע עמוקות על ברש  יצא לאור ב-1952 ממש  במקביל ל"שיח העתים " שעימו יש לו כמה נקודות השקה חשובות בנושאיו ובהם סיפורים מקבילים על המרד הגדול ברומאים ועל גלות ספרד.

   עוד תפיסה מרכזית   בקובץ מציגה את חיי האדם היהודי שגם כשנראה לו שהוא נמצא בשיא של אושר ועושר ( כמו למשל גיבור "הנישאר בטולדו "יהודי עשיר בספרד של שנת 1492)   הרי  לאמיתו של דבר  חייו נתונים על סף התהום העומדת לבלעו בכל רגע כמו בימי המרד הגדול ברומאים   גירוש ספרד הפוגרומים של הקוזאקים ובגרמניה הנאצית .

 חיי  כל אדם ,קובע ברש ,תלויים על בלימה  ועלולים להיחרב בכל רגע נתון ,אך לא חיי האומה ותרבותה שימשיכו ויהי מה לנצח,וזאת הודות לגיבורים כמו גיבורי סיפוריו של ברש שנחושים שהיא תמשיך להתקיים גם במחיר אושרם  חייהם שלהם.

בסיפוריו הוא מתגלה כמי שהוא רגיש לעיצוב האווירה ההיסטורית ומשיג את האפקט הדרוש ברמזים מעטים למשל על ידי תיאור  פרטי לבוש וריהוט האופייניים לכל תקופה ולעיתים על ידי שיבוץ מילים לועזיות האופייניות לתקופה ולמדינה כל אלה תורמים להבלטת האווירה המיוחדת  שהוא מבקש ליצור בכל סיפור.

בחירתו של שאול

שאול המלך והאתונות .ציור מאת אורי שולביץ ב"שיח העיתים".

"שיח העתים " כולל כמה סיפורים שהפכו לקלאסיים בזמנם כמו "הנשאר בטולדה " ו"מול שער השמיים "שנשארו עמוק בזיכרון הקוראים.

 אבל דווקא הסיפור הראשון בקובץ שלכאורה קובע את אופיו  "שאול והאתונות"  ( פורסם לראשונה ב"כנסת "ספר י תש"ה –תש"ו 1946) כמו מעמיד בסימן שאלה את המסר  ההיסטוריוסופי הקבוע  של ברש כשהוא דן בבחירות העומדות בפני האדם במהלך חייו.האם האדם בוחר תמיד בצורה הנכונה ?

ואת זה הוא מעמיד בסיפור  בתיאור בחירותיו של שאול המלך שהתפרסם באימרת חז"ל "יצא לחפש אתונות ומצא מלוכה".אימרה זאת מן הסתם עמדה לפניו של ברש כשכתב את הסיפור.

השאלה ששואל  ברש האם עדיף  היה לו לשאול שהיה מוצא את האתונות ולא המלוכה?

 הנובלה מתחילה בצורה שגרתית בסיפור מוצאו של שאול מאביו קיש וחייו כאדם צעיר עם בני משפחת.ואז עובר הסיפור לפרשת החיפוש אחר האתונות ,שבמהלכה מגלה בעצמו שאול כוחות ורצונות שאיש לא שיער שיש כמוהם בו להביא לתיקונים בחייו של עם ישראל.בסופו של דבר הוא פוגש את שמואל הרואה שמבין שלפניו עומד מלכם העתידי של ישראל .עד כאן עלילה שגרתית צפויה.

מכאן ברש עובר לתיאור קצר בכמה שורות של עלילת ספר שמואל שאינה חשובה באמת לעניינו פרט לתוספת שקיש אבי שאול מעולם לא היה מעוניין בהפיכת שאול הבן האהוב  למלך ורואה בו כמי שעדיף היה לו שמצא את האתונות ולא את המלוכה. גם זה צפוי למדי .

 אלא שהסיום הוא דרמטי  ובלתי צפוי לחלוטין.  בו בזמן הוא גם מהווה  סגירת מעגל  עם החלק הראשון של הסיפור.אמנם כדי לעשות זאת  ברש "נאלץ" להשמיט  קטע חשוב בסיפור התנ"כי.שאול המוטל פצוע בהרי הגילבוע לאחר המאבק האחרון עם הפלישתים. בסיפור התנ"כי מסופר כיצד הוא מבקש מנערו שיהרוג אותו כדי שהפלישתים לא יתגאו על הריגתו. ברש מתעלם מקטע זה ומתאר את שאול המתעורר לאחר פציעתו  ליד נערו המת ושוכח את כל חייו לאחר החיפוש את  האתונות ודומה בעיניו שכל חייו כמלך  היו  חלום  אשר חלם.

לצד שאול הגווע מופיעות לפתע שתי אתונות מחפשות אחר ירק בין האבנים. אמנם עשרות שנים רבות  חלפו מאז אותו חיפוש והאיש הצעיר והנמרץ מאז הוא כעת אדם זקן גוסס  שעבר הרבה מאוד בחייו ,הרבה יותר מרוב האנשים, אבל למרות כל זאת  שאול מזהה מיד את האתונות  שאבדו והוא מתמלא שמחה על שמצא אותן סוף סוף לאחר החיפוש הארוך,  ארוך  ומלא אירועים יותר ממה ששיער אי פעם על דעתו. הוא משוכנע שהנער ששוכב  מת על ידו הוא אחיו שיצא עימו אז לחיפושים וזועק אליו שהנה האתונות נמצאו לבסוף. אבל הנער לא זע ואינו עונה. הוא לא  יענה עוד לעולם לשאול.

"אין דבר " חשב שאול "הן לא תוספנה עוד לברוח ,בשלום הן רועות ,יישן עוד הנער מעט , אחרי אשר עייף בנדודיו עד כה ,גם את הצקלון ,גם את האדרות נשא .ישן עוד מעט". 

 החלום שב לשעשע ולסער את נפשו .יפה ואף נורא היה החלום.  היוכל לחלום את כולו שנית  האם לא יועם ויעוף החלום ? אלי אלי מה עוללת לי? "

 ותשוקה עזה אחוזה בו להרדם שנית ,לראות שוב את חלום חייו אשר הוד ומורא לו.הנה הוא נרדם ,הנה הוא בא.הנה הוא –החלום.

השמש העמיקה רדת מאחורי ההר ,עין העולם קמה ,ורוח ערב חלפה על פני הנרדם ועל עיניו הקופאות מול הכוכבים היוצאים אל משמרותם.

(שיח העתים ע' 53.)

מה רומז לנו ברש בסיום הזה? ששאול בחר בחירה לא נכונה  באותו רגע מכריע במהלך חייו כשהעדיף את המלוכה אותו "חלום נורא " וסיומה הטראגי  על האתונות  שמציאתן הייתה מביאה לו חיים שקטים כאיכר שליו היושב על אדמתו ?כפי שחשב אביו קיש שמתחנן לפניו לעזוב את המלוכה ולתת אותה לדוד בן ישי  הראוי למלוכה באמת ?

יש הסבר מורכב יותר. המלוכה לא הביאה לשאול  את האושר  שהיו מביאות לו  האתונות אבל היא הביאה לו גדולה,והגדולה למרות הכל ואחרי הכל  שווה את כל הסבל והייסורים שבאים עימה וכמדומה שזהו המסר של הסיפורים האחרים בקובץ "שיח העתים" בכולם מתוארים יהודים הסובלים סבל איום..האם היה טעם בסבל הזה ?האם לא היה עדיף שהיו נכנעים מוותרים על  חלומם ועל תרבותם וחיים חיים שקטים כאחד האדם ? כפי שיכול היה שאול לחיות אם היה בוחר למצוא את האתונות ולהסתפק בכך?

ברש לא באמת עונה תשובה ברורה בכל אחד מהסיפורים וכמדומה שגם הוא חוכך בדעתו לגבי שאלה זאת.  אבל המסר הכללי של הסיפורים הוא :

הגדולה  עדיפה על פני האושר.

הגדולה "שווה" את כל הסבל הנורא.

גיבוריו של אשר  ברש   יעדיפו תמיד לוותר על חיים שקטים ושלווים עבור הגדולה שנותנת להם התרבות היהודית.

 

ראו גם

קטע מהסיפור "שאול והאתונות "

Image result for asher barash

ביבליוגרפיה

Image result for ‫אשר ברש‬‎

אריכא יוסף "סיפורים למופת .( על "שיח העתים "לאשר ברש?) הפועל הצעיר תשי"ג שנה מ"ו גליון 1 ע' 11-12.

 וילנאי ש.( ורסס) "הסיפור ההיסטורי של ברש "גליונות ז' (קס"ט) אייר-סיוון תשי"ג".

טוקר, נפתלי.  על שני עקרונות מעצבים בחטיבה ההיסטורית של סיפורי אשר ברש.  מאזנים, כרך מ"ה, גל' 3־4 (אב-אלול תשל"ז, אוגוסט-ספטמבר 1977), עמ' 189־194, 235.

 טוקר, נפתל.  חזיון חולות וירכתי עולם : על זיקת המקום והזמן בסיפורי אשר ברש (גבעתיים : מסדה, 1980)

 טרסי-גיא, אסתר. "שיח העתים". בספרה: ביקורת זוטא : הערכות ספרי ילדים ונוער (תל-אביב : מ. ניומן, תשכ"ט), עמ' 224־228.

יגיל, רן.  בשעה כזו לא יתלוצץ יהודי : על הפרוזה של אשר ברש בכלל, ועל הנובלות ההיסטוריות בפרט.  עמדה, גל' 15 (אופציה פואטית) (תשס"ז 2006), עמ' 100־142 <פורסם גם באתרו של רן יגיל בחמשה חלקים – ראה להלן>

יגיל, רן.  בשעה כזו לא יתלוצץ יהודי : על הפרוזה של אשר ברש בכלל, ועל הנובלות ההיסטוריות בפרט <חלק ראשון> רן יגיל <מקוון>, 9 במארס 2009; <חלק שני>, 12 במארס 2009; <חלק שלישי>, 15 במארס 2009; <חלק רביעי>, 19 במארס 2009; <חלק חמישי>, 23 במארס 2009.

מיכלי, ב"י.  א. ברש בספוריו ההיסטוריים.  דבר, ח' בסיון תשי"ג, 22 במאי 1953, עמ' 3.

 שנפלד ,רות "הדי השואה בסיפורת העברית "בתוך "מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :עיוניםברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים " ",ת"א פפירוס ;986. ע' 33-38.

אשר ברש בויקיפדיה

הבלש הפרטי הראשון

המגדל השחור

אז'ן פרנסואה וידוק ,פושע צרפתי מתוחכם  בראשית המאה ה-19  שהפך למפקד המשטרה של פאריז הוא האדם הראשון שעסק במקצוע שהוא עצמו המיציא של "בלש פרטי " שמתפקידו לחקור תעלומות ופשעים בשליחות של לקוחות שונים .

והוא האיש ששימש כמודל לסופרים אדגר אלן פו וארתור קונאן דוייל כאשר כתבו סיפורי בלשים על דמויות כמו דופין ושרלוק הולמס. וגם לויקטור הוגו בעת כתיבת ספרו "עלובי החיים " כאשר יצר את הדמויות של  מפקח המשטרה העקשן ג'אברט והפושע הנמלט ז'אן ולז'ן,שניהם מבוססים על וידוק בשלבים שונים של חייו.

לאחרונה יצא לאור בעברית  רומן היסטורי מעניין מאוד על וידוק בשם "המגדל השחור " שבו הוא חוקר תעלומה מיסתורית במיוחד ,תעלומת היעלמותו של המלך לואי השבע עשרה בזמן המהפכה הצרפתית .

ראו

אבי אבות כל הבלשים הפרטיים

קנאותו של יעקב חורגין

הופיע בגיליון "עמדה " מספר 19"

 

בימים אלו יצא גיליון חדש מספר 19 של המגזין הספרותי הוותיק והמשובח "עמדה". ובו נמצא גם מאמר זה שעוסק בסופר יעקב חורגין .סופר שפעם לפני שנים רבות היה  פופולארי מאוד בקרב הילדים ובני הנוער של המדינה הודות לרומנים ההיסטוריים גדושי ההרפתקאות המזימות והיצרים שלו. וגם הודות לספרי הבלשים והפנטזיה שחיבר סיפורים שהוא היה מן הראשונים והיחידים מבין הסופרים "הנחשבים " שעסקו בכתיבתם לנוער .

לעומת זאת הוא היה פופולארי הרבה פחות בקרב המבקרים הספרותיים שראו בו ולא בלי בלי סיבה כסופר של הימין הקיצוני,ודעה זאת גרמה להדחקתו ממרכז הסצינה הספרותית אל השוליים הנדחים שלה והוא נשכח .
אבל בניגוד לסופרים רבים אחרים ההשכחה לא הייתה לתמיד.

שמו הועלה מחדש מתהום  הנשיה  בשנות השמונים בידי המבקרים הנחשבים גרשון ושקד וחמוטל בר יוסף ,אבל אלו העדיפו להתמקד בסיפוריו למבוגרים המלאים יצרים ומזימות אבל שגם לא היו מסוכנים פוליטית והם ראו בהם פריצת דרך.

מספרי ההרפתקאות שלו לילדים הם העדיפו להתעלם.

חורגין זכה לראות לפני מותו את שמו מועלה שוב בחוגים הספרותיים כסופר חשוב.
ולאחר מכן נשכח חורגין שוב.

עד שהוקם לתחייה בדרך עקומה כלשהיא במסגרת הספר"הגולם :תולדותיה של סדרת קומיקס " שלי ושל אורי פינק ( הוצאת מודן 2003) כבסיס לדמות הקיימת בהיסטוריה חלופית של מדינת ישראל שבה הקומיקס זכה להצלחה גדולה הרבה יותר מזאת שבה זכה בעולם שלנו ובעולם ההוא המקביל של יעקב חורגין היה האחראי ליצירת תעשיית הקומיקס וסדרת "הגולם ". .
וכעת זוהי הזדמנות לחזור ליעקב חורגין שוב .

אל יעקב חורגין  האמיתי ואל כתביו שעוררו בזמנם את הזעם הפוליטי הרב ביותר ממתנגדים ספרותיים ולהעלות שוב את השאלה האם אכן היה חורגין ימני קיצוני מסוכן ? או שמה מדובר בסופר מורכב יותר משנראה במבט ראשון ?

הסופר יעקב חורגין בצעירותו

לפני כמה שנים חיברתי ביחד עם הקומיקסאיאורי פינק ספר בשם "הגולם –תולדות סדרת קומיקס " תולדותיה הבדיוניים של סדרת קומיקס שהחלה בשנות השלושים במגזין בשם "הלפיד שלנו ".
אותו מגזין כפי שתואר בספר נערך בידי אדם אקסצנטרי במקצת וקנאי לאומני בשם "יעקב מוקד " סופר ידוע בשנות השלושים , רוויזיוניסט קיצוני ידיד של הבלש דוד תדהר ומחבר ספר הרפתקאות  אידיאולוגי קיצוני לילדים בשם "הקנאים הצעירים ". והוא היה האחראי ליצירת סדרת קומיקס בשם "הגולם" .
דמות בשם יעקב מוקד לא הייתה קיימת למיטב ידיעתי . גם לא מגזין בשם "הלפיד שלנו ".

אבל פרט לכך קורות חייו  של אותו "יעקב מוקד" הועתקו בשינויים קלים מאוד  מדמות אמיתית מאוד הסופר והעורך יעקב חורגין שבאמת היה כל הדברים האלו.

או לפחות כך זה נראה.

יעקב חורגין ( 1898-1990)  היה במקצועו מורה ובפוליטיקה שלו איש התנועה הרויזיוניסטית שהתנגדה לתנועת העבודה וערכיה, ובהתאם הרומנים ההיסטוריים והתנכיים שלו הדגישו את הצורך להילחם באויב בכל אמצעי שהוא .
.הוא היה מוכר היטב בחוגיו חוגי הימין וגם כמחבר סיפור ילדים אהוב,אבל בחוגי הספרות "הנחשבים "של הממסד הספרותי היחס אליו היה במקרה הטוב מזלזל ולעיתים אף גרוע מכך. הוא נחשב למעין דמות שוליים.
והיו לכך שתי סיבות עיקריות.
וחת הסיבות לכך היה שהרבה לעסוק בז'אנרים ספרותיים שנחשבו כנחותים כמו הספרות הבלשית והספרות הפנטסטית .

סופר הבלשים

ועכשיו ילדים שקט / יעקב חורגין

חורגין היה אחד הראשונים בספרות העברית שכתבו סיפורי בלשים לילדים ,והיה לו בכך גם מניע איש.
מילדותו ולאורך כל חייו הוא היה ידידו הטוב של הבלש העברי הראשון דוד תדהר שעימו שיתף פעולה בפרויקטים שונים.. בין השאר הוא כתב את החוברות שאותן הוציא תדהר על דמויות שונות בתולדות הישוב ובהן חוברת על תולדות שכונת נוה צדק.בתל אביב

נוה צדק - למלאת 55 שנה לקיומה
חורגין הושפע מאוד מידידו הבלש שעליו התפרסמו סיפורים בלשיים שונים ( עם כי עד כמה שידוע לי הוא עצמו לא נטל חלק בכתיבתם משום מה ) ומדיעותיו של תדהר על הצורך בפיתוח כשרונות בלשיים בנוער העברי וכתוצאה החל לכתוב ספרי בלשים.

הבלש משכונת הצריפים - ועוד סיפורים / יעקב חורגין
כך למשל .פירסם חורגין את הבלש משכונת הצריפים, ( שהופיע לראשונה בעיתון "הבוקר לילדים " בעריכתו כבר ב-1944)( סיפור שבו שוטר בתקופת המנדט מזעיק חבורת ילדים לסייע לו בחקירה שמטרתה ללכוד גנב של שעון .. השוטר, כמו תדהר בשעתו, מעניק כאן הכרה מוחלטת לעיסוקם של ילדים בבילוש לטובת היישוב היהודי ".

הבלשים מכיתה וו / יעקב חורגין

שנים לאחר מכן לאחר מכן חורגין חיבר עוד ספר בלשי לילדים בשם "הבלשים מכיתה ו" סיפור בסיגנון "אמיל והבלשים " של אריך קסטנר שהתבסס על סיפורים שסיפר לתלמידיו וגיבוריו היו אותם תלמידים . מכיתה ו אמיתית בבית הספר הכרמל בתל אביב . אם כי זכו לשמות אחרים בסיפור.
הילדים הנ"ל מציבים מארבים מבצעים מעקבים חודרים למקומות מסוכנים ולבסוף בדרך בלתי צפויה מוציאים את הצדק לאור. .

הפנטסיסט

עוד ז'אנר שחורגין הרבה לעסוק בו ולא נחשב כמקובל אז היה מה שמכונה היום סיפורי פנטזיה לילדים ואז כונו סיפורי אגדות
הוא פירסם  סיפורים כמו "חלום ליל הפסח " ( 1943) שבו מלכת הכינרת מגלה לנער את אוצרות מלכי ישראל הגנוזים . את הקובץ  "טירת הכסף ( 1945) סיפורים ואגדות על דייגים יתומים ורוזנים .

והבולט מכולם "יהלום הפלאים ( 1955) קובץ  סיפורי גוזמאות משעשעים על גמדים ילדים ושאר יצורים . על ספר זה זכה בפרס למדן לספרות ילדים והשופטים הסבירו שסיפוריו הדמיוניים "רצופים מעשי נסים ונפלאות גוזמאות והמצאות קונדסיות המתרחשות בעולם רב הרפתקאות ותהפוכות המסתיימות במפלתם של עריצים ובניצחון החלשים והנרדפים.

יעקב חורגין מרד החמורים
שם נימצאים סיפורים על נסיכה כושית המשתוקקת להיות לבנת עור ( סיפור שהיום מן הסתם היה נחשב ללא פוליטיקלי קורקט) ,סיפור על גמדים נועזים שגירשו ענק שחור מן העמק שלהם את הסיפור "מרד החמורים" שבו החמורים מורדים בבניה אדם כל שזמן
שהם משתמשים במילה חמור כמילת גנאי. סיפור בעל השלכות מצמררות אגב אם כי אלו אינן עוברות כלל כמובן בסיפור המבדח לילדים.
ויש שם גם את סיפורי הגוזמאות של הדון נתן גוזמאי מודרני שאוהב נסיעות ומרבה לספר על הנפלאות וההרפתקאות שעבר במסעותיו. למשדל על תחרות צעקות שערך עם מלך שבה כל אחד מהם כמעט החריב את העולם בעוצמת צעקותיו האדמה החלה לרעוד השמיים כמעט שנפלו אלא שנעשה נמס פיו של המלך נסתם באגוז קוקוס וכך ניצל העולם. .

אבל הז'אנר שבזכותו חורגין התפרסם יותר מכל היה הודות לסיפורי הרפתקאות  יצירות עזי מבע לילדים ולנוער

הרומנטיקן

הרומניים ההיסטוריים של חורגין   היו סיפורי ההרפתקאות  החשובים הראשונים לילדים שנכתבו בארץ ישראל והיו קודמיהם ובמידה מסויימת אבותיהם האידיאולוגיים של ספרי חסמבה של יגאל מוסינזון וספריו של שרגא גפני –אבנר כרמלי
אפשר גם למצוא בספרים ההיסטוריים שלו רמזים שונים למצב העכשווי שבו נכתבו וכמה מהם היו כמו אלגוריות למצב זה .
מאידך חורגין היה רומנטיקן ,אוהב דמויות של גיבורים ניצחונות ואהבה .סיפורים שתמיד נראו כמתאימים יתר לבני נוער . בסיפורים אלה חורגין הירבה לתאר דמויות מופת של לוחמים למען ארצם בעלי שאיפת חרות אדירה שעל פי התפיסה המקובלת של יצירותיו נועדו לשמש כמודל לקוראים .
הדמויות של חורגין הן יצריות ופרימיטיבות "מזרחיות " כמו אלו שבסיפוריו המודרניים,אבל בניגוד לסיפורים למבוגרים הן גם מעורבות עד לצווארן בתככים פוליטיים משני היסטוריה זאת בניגוד לגיבורי סיפוריו המודרניים שכל תככיהם השונים הם רק בתחום המשפחה והסביבה המיידית . .
"עלינו להגביר בילדינו את רגש הגאווה על עברם המפואר ביחד עם רגשי הערצה לגבורות שנעשו וזאת כדי לעקור מהם כל רמז שעקת הימים עשויה להוליד בנפשות רכות " " כתב באנתולוגיה של סיפורים היסטוריים שערך בשם "שלשלת הגבורה " מ-1946 .דהיינו לסיפוריו הייתה מטרה מוגדרת ביותר של יצירת תודעה לאומית חזקה .
אבל דומה שיש אצלו אמביולנטיות עזה בעניין זה .
ואולי מקור אמביולנטיות זאת שמוצאה אולי גם בביוגרפיה האישית שלו .
יעקב חורגין שמש כמתורגמן עבור הצבא התורכי ולאחר מכן הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה "חרש" את ארצות המזרח והיכיר היטב את ההואי הערבי והמזרח, אהב אותו י והטיב לתארו .לפי ראיון שקיים בסוף חייו הוא אף התאהב בשלב מסוים בפלחית ערביה יפה וכתוצאה היו איומים על חייו ..הוא סיפר שחש מקורב אליהם חשב בשפתם וחלם בשפתם והרגיש מקורב אליהם יותר מאשר אל החלוצים הציונים שבאו מרוסיה . .
לא בדיוק הטיפוס של הרוויזיוניסט הקנאי שניתן היה לצפות מספר כמו "הקנאים הצעירים
.

הוא בכל אופן התפרסם וגם לשמצה כמי שקרא מעל דפי העיתון לילדים שערך "בוסתנאי לנוער " למסע של נקם נגד הערבים המחריבים . ומאמרי העורך שלו בכתב עת זה היו מלאים תדיר בפאתוס לאומי מסוג זה. וכתוצאה סולק לבסוף מעריכת כתב עת בידי משה סמילנסקי שהסתייג מדיעותיו הרביזיוניסטיות .
לעתיד טען שלא היה רביזיוניסט ממש אלא מקורב אליהם ואל משוררים קיצוניים יותר כמו אורי צבי גרינברג שהיה מבאי ביתו ולא אהב ערבים כלל . ואם נרצה נסחף אחריהם אל מה שלא היו דיעותיו הטבעיות . הוא גם חש כל ימיו כמי שנרדף בידי אנשי תנועת הפועלים בגלל דעותיו הפוליטיות וללא קשר ליכולותיו הספרותיות ,וזה עוד הוסיף שמן למדורת הכעס.
האם זהו רק תיאור מאוחר או שאכן כך חש בזמן אמיתי ?
קשה לדעת . אבל בקריאה שנייה הרומנים ההיסטוריים שלו אכן נראים מורכבים יותר מהצפוי כלפי אדם שנודע כ"רביזיוניסט "
ספריו הראשונים היו כולם לכאורה אלגוריות על צורך במאבק בכובש זר והקוראים בני הזמן הבינו בדיוק למה הכוונה הם דיברו על הצורך להיאבק בכובש הבריטי ובאויב הערבי.

גלריה אמריקנית / יעקב חורגין

עטיפה של קובץ סיפורים ורשימות של חורגין על  יהודי ארה"ב.הוצאת ניב 1964.

בשנות החמישים והשישים הוא היה בגדר סופר נשכח ושכוח. הוא המשיך לפרס םספרים וסיפורים בעיקר במגזינים נידחים של הימין כמו "האומה "  ,אבל איש בביקורת הספרותית לא התייחס אליו.

לכל היותר עסקו בו כסופר לילדים.

בשנות השבעים צצה תחייה של התעניינות בחורגין ובסיפוריו על הישוב הספרדי הישן בארץ ישראל בידי החוקרים כמו גרשון שקד וחמוטל בר יוסף. הם ראו בסיפוריו כסיפורים אותנטיים ויוצאי דופן על הישוב הישן חפים מכל האידיאולוגיה שהייתה באותה תקופה אבן יסוד ביצירות של סופרים אחרים ידועים הרבה יותר כיום .בסיפורים אלו הוא הציג את אנשי אותו היישוב כאנשים ייצריים מאוד ועזי נפש מאוד והם מלאים באלמנטים סקסואליים נועזים לגבי התקופה. אפשר לאמר שחורגין זכה לרהבילטיציה ספרותית

עטיפת קובץ סיפורים של חורגין שיצא לאור ב-1999 עם התחדשות העניין הביקורתי בו .

אבל שום עניין מקביל לא צץ בסיפוריו ההיסטוריים שנראו כיצירות אידיאולוגיות המיועדות לילדים , " יצירות "שהעלו על נס את הלאומיות המתחדשת בארץ ישראל ולפחות אחד מהם זוהה עם אידיאולוגיה ימנית קיצונית דוחה במיוחד.
ואכן יש אמת בכך.
אבל אני מבקש להראות במאמר זה שאין זאת כל האמת ויש ביצירותיו ההיסטוריות של חורגין אמביולנטיות שאינה ניכרת ממבט ראשון .ואולי לא לחלוטין הייתה ברורה גם למחבר עצמו .אבל היא בהחלט הייתה שם .

בספרו הראשון חומת אגריפס ( 1932) מתואר גיבור הספר המלך אגריפס הראשון שמתכנן מרד ברומא האדירה ושמלם על כך לבסוף בחייו כאיש הססן ובעל אופי חלש שאינו מסוגל להיאבק עם האינטריגות שאליהן הוא נקלע ועם התלהבות הקנאים הרואים בו את מושיעם ולבסוף שולח יד בנפשו.
ניתן לראות בנושא הספר המאבק בקיסרות הרומאית השליטה רמז ברור לצורך להיאבק באימפריה הבריטית השליטה ,אבל הדמויות הן רחוקות מאוד מלהיות הרואיות או אף סימפטיות במיוחד לקורא. זהו רומן קודר מאוד גם אם לאומי ובדעותיו ובמרכזו עומד היחיד הנהרס בניסיונו להשיג עצמאות לאומית. היו שראו באגריפס אליגוריה לזאב ז'בוטינסקי .
אבל ניתן לתהות: האם הדמות של אגריפס והתלבטויותיו משקפות במידה מסויימת את אלו של חורגין עצמו שנקלע לחוגים הרוויזיוניסטיים וזוהה עימם אך כפי שהודה בסוף חייו לא חש עימם הזדהות שלמה ?

הקנאים

הקנאים הצעירים - כותרת / יעקב חורגין
.זהו אחד מקנאי גליל קדומים
על משמרתו קפא –ועוד הפצעים חיים עליו
וכולו עוד כמחכה לפקודה אלי נקם
ואולי זה יוחנן ,יוחנן מגוש חלב?
מתוך "בין הרי נפתלי ( בם ארצי כו באדר תרפ"ו)
ספרו ההיסטורי הבא של חורגין הוא הידוע ביותר וללא ספק האידיאולוגי והנחרץ ביותר .והוא אולי יותר מכל ספר אחר שכתב חורגין אחראי  חתדמיתו כסופר של הימין הקיצוני.
זהו "" הקנאים הצעירים: ספור הסטורי. ( 1935) ספר שאולי קיבל השראה מהספר של אריך קסטנר "אמיל והבלשים " בתיאור של חבורת נערים "הקנאים הצעירים " נערים יתומים ובני שבויים המתאחדים כדי לפתור בעיה . והבעיה כאן היא פתיחת מאבק נגד הכובש האכזר הרומאים המדכאים שבהם אפשר למצוא רמזים ברורים מאוד לבריטים של המנדט .
סיפור זה מתאר בגוף ראשון ( ובכך היה ספר זה חידוש גדול בספרות הילדים העברית ואולי גם ראשון מסוגו ) את עלילותיו של נער בשם גרא,הנמלט מעבדות שאליה הובאה משפחתו בידי עבד בוגדני המצטרף לחבורת נערים נועזים "נערים פרועים מזויינים בקשתות בחיצים ובפגיונות " וחדורי להט לאומי. אלו הם  הקנאים הצעירים', בראשותו של הלוחם המפורסם יוחנן מגוש חלב, .

מות היסטורית אמיתית של אחד מראשי המרד הגדול המופיע בספר כדמות אב לצעירים וגיבור מופתי ונערץ על הקנאים הצעירים .
בצאתם להילחם ברומאים כמה שנים לפני המרד הגדול הללו אינם מהססים להילחם ולהרוג ועושים זאת בלהט קרב. גרא מתאר את פעולות הסיור והפשיטות על הרומאים של הקנאים הצעירים וכיצד לבסוף נעשה למפקדם תחת הנהגתו של יוחנן .

הספר מסתיים בתיאור דוחה מאוד בעיני הקורא היום של חיסולו של עבד בוגדני שבגד בבני משפחתו של גרא.הספר בזמנו היה הצלחה עצומה אולי רומן ההרפתקאות המצליח הראשון שנכתב בארץ ישראל.וגם סיפור החבורה הראשון בספרות הילדים  העברית .

ובכך פתח ז'אנר חדש ולעתיד מצליח מאוד שכלל סדרות ידועות כמו חסמבה ו"הבלשים הצעירים ". שגיבוריהם הצעירים הם כמו הקנאים הצעירים גם הם נערים שואפי הרפתקאות הששים לקרב והורגים באוייב ללא היסוס קל שבקלים . סיפור זה כמו סיפוריו האחרים של חורגין הצטיין בקצב המהיר וגדוש התעלומות ובדמויות המרשימות שהוצגו בו .
.מן הסתם היה לספר זה השפעה גדולה על אנשי אירגוני המחתרת האצ"ל והלחי" שחורגין תמך בהם אידיאולוגית .נערים צעירים קראו אותו בשקיקה ואחר כך הצטרפו לתנועות המחתרת שבהן ראו ולא בלי צדק  את יורשותיהן המודרניות של קבוצות "הקנאים הצעירים" של ימי קדם.

הוא עוד זכה  בשנים האחרונות במהדורה חדשה בהוצאת כתר .

אבל היום כאשר אנחנו קוראים על האידיאולוגיה הקנאית של הקנאים הצעירים היא אינה יכולה להזכיר לנו אלא את זאת של האירגוניה האיסלאמיים הקיצוניים ביותר ושל החמאס..
לכאורה הספר מציג עמדה אידיאולוגית קיצונית שלא יכולה להיות ברורה יותר ממנה .

אבל הספר הבא שאותו פירסם חורגין היה מבחינה זאת בגדר הפתעה .

ירושלים בלהבות כרך ב' / יעקב חורגין
הספר הבא שאותו פירםס חורגין שנה לאחר מכן שהוא מבחינת הזמן שהוא מתאר המשך ישיר ל"קנאים הצעירים " הוא הטרילוגיה "ירושלים בלהבות "( 1936) המתארת את המרד הגדול וחורבן בית שני . יוחנן מגוש חלב הוא אחת הדמויות המרכזיות גם כאן .וגם גרע מופיע שוב הפעם כדמות משנה של עוזרו הנאמן של יוחנן .
אבל …
שום דבר מהתיאור הסימפטי המעריץ של יוחנן מגוש חלב לא נשאר בטרילוגיה זאת . יוחנן מתואר בה כאדם הפכפך ולא אמין ובסופו של דבר מסוכן ולא יעיל,אולי אף לא שפוי לגמרי בדעתו …. וכאחד האחראים לכישלון המרד וחורבן ירושלים .הוא מתואר כמי שעסוק יותר במזימות ובתככים כנגד שנוא נפשו מנהיג המרד שמעון בר גיורא תוצאה של רדיפת כבוד אובססיבית מאשר בלחימה ברומאים. הדמות שלו רחוקה מאוד מלהיות דמות מופת למישהו וגרא גיבור הספר הקודם הוא עוזר נאמן אבל מטומטם משהו .רברסיה מזעזעת ממש עבור מי שהיכיר אותו מהספר הקודם ( שנכתב כמסופר בידיו בגוף ראשון ) .
אין ספק שטרילוגיה זאת הייתה הגדר הפתעה לקוראי "הקנאים הצעירים " שללא ספק ציפו לעוד מאותו הדבר ,עוד סיפור לחימה הרואית ברומאים .וחורגין ימשיך להציג את דמותו של יוחנן כדמות מופת .
אבל חורגין משום מה לא סיפק את הציפיה הטבעית הזאת . …..
.
בבירור יש כאן עמדה לא עקבית ומביוולנטית וסותרת .
האם ניתן לראות בכך מעין שניות בהשקפותיו של חורגין עצמו לגבי הצורך במרד בבריטים ?
האם היה אדם שמצד אחד תמך במרד בזמנים שונים  ומצד שני בזמנים אחרים  חשש ממנו וממנהיגיו וחשש שהם רק יביאו לחורבן גדול כמו זה שב"ירושלים בלהבות ?"
אחרי הכל עלינו לזכור שהמדובר באדם שכיבד והעריך את אנשי הישוב הערבי שאותו היכיר היטב כפי שניכר מסיפוריו ולא הייתה לו כלפיהם את העוינות הבסיסית שהייתה לרויזיוניסטים רבים שבאו מאירופה . אולי לא הזדהה לחלוטין עם העמדות של התנועה הרויזיוניסטית כלפי הערבים אם כי הדבר לא ניכר אלא רק בסיפוריו .
אלו בכל אופן המשיכו לעסוק בצורך להיאבק בצוררי העם .

עטיפת "אל המלוכה " מאת יעקב חורגין.

וכך בספרו אל המלוכה (1944) על נעוריו וראשית מלחמתו של המלך לעתיד שאול בן 'קיש בפלישתים,וכיצד פגש באת אשת חייו. .ובו מתואר מאבקו של העם בצרים עליו וניתן לראות בכך רמזים למאבק שבשלטון המנדט .

ספרים אחרים שלו עוסקים בתולדות היהודים בגולה :

טרילוגיית "בין חייתו אדם"  ( הכוללת את הספרים "בין חייתו אדם 2. בלב ים . 3. הפדות ". 1938-1940) עוסקת  בגולה בתקופת גלות ספרד ובה מתואר בקווים חזקים ביותר הדיכוי של עם ישראל בגולה והמסקנה שהפיתרון יכול להימצא רק בארץ ישראל .

""הנביא מאיספהן "  ( 1951) העוסק במשיח השקר היהודי אבו –עיסי שחי בפרס במאה השמינית לספירה

לאחר שקמה לבסוף מדינת ישראל השתנה אופי סיפוריו.
כל האוויר הה"לאומית רוויזיוניסטית " כמו נעלמה מהם והם הפכו לבעלי אופי שונה מאוד.

מעם קרנות המזבח רומן היסטורי / יעקב חורגין

ספרו מעם קרנות המזבח (1958) על אחרית ימי  המלך דוד ומצביאו יואב בו צרויה הוא ספר  קודר מאוד העוסק בתככים האינסופיים בחצר המלוכה של המלך הגווע ובראשם של בניהו בן יהוידע שואף הכוח.תככיםהמביאים לחיסולו של הלוחם הזקן יואב שאין שני לו בשדה הקרב אבל הוא עיוור כנגד תחככנים ערמומיים מוגי לב.

הספר היציג את הדמויות התנכיות בצורה שלילית ומפתיעה.הספר מתאר את סופו של שלב תולדות הממלכה שעוברת מהשלב מהפכני לשלב הבירוקרטי שלה והגיבורים הוותיקים כמו יואב ששוב אינם מתאימים למשטר החדש והבירוקרטי מסולקים בכפיות טובה גמורה. רמז ברור למשטר של מדינת ישראל.

למרכות שהוא יועד לבני הנוער הוא באמת מתאים יותרלמבוגרים .

בספר זה וביצירות אחרות מהתקופה ניכרת השפעת סופרים חדשים כמו משה שמיר ובעיקר ספרו של שמיר  על ימי דוד  "כבשת הרש"

.ירושלים ושומרון / יעקב חורגין

אבל חורגין שכבר נחשב אז בחוגי הספרות מזה שנים  ל"מי שהיה " מעולם לא זכה לאותה תשומת הלב  הספרותית שלה זכה אז  משה שמיר.

הרומן ההיסטורי הבא של חורגין היה :
ירושלים ושומרון(1968). בספר זה מתאר חורגין את מסעו של הנער יהוא לעתיד מלך ישראל ביחד עם ידידיו בידקר (שלישו לעתיד) ואלישע ( לעתיד תלמידו של אליהו והנביא הקנאי לעתיד( ממקום הולדתם ביהודה אל ממלכת ישראל .
הספר הוא למעשה חסר עלילה אמיתית ,הוא בעיקר תיאור האירועים הדרמטיים ( אך הלא כל כך חשובים ) שקוראים להם בדרכם עד שבסופו יהוא נעשה לחייל צעיר בצבא המלך אחאב .הסוף אינו באמת הסוף, שכן יריב מר שמקים לעצמו יהוא נמלט ובבירור מתכונן לנקום ביהוא ובחבריו ואחאב ואיזבל עצמם אינם מופיעים כלל והסיפור כאילו נקטע.
.לא מן הנמנע שספר זה היה רק הפתיח לטרילוגיה שחורגין אולי תכנן לכתוב על חיי יהוא ,טרילוגיה שבה הספר השני אמור היה לתאר את סיפור הקריירה הצבאית שלו . ורק הספר השלישי את תיאור האירועים שהביאו להתמלכותו,אך אם אכן היה פרוייקט מתוכנן כזה הוא מעולם לא הובא לידי הגשמה.
כך או כך יהוא וחבריו ועמיתיהם עובדי ה' מתוארים בצורה סימפטית מאוד ,וכך גם מאבקם בנביאי הבעל ובכוהני העגל . אחד הדברים היפים בספר זה הוא התיאור החי מאוד של היריבות הפנאטית בין כוהני האמונות השונות וסכסוכיהם הבלתי פוסקים .

מה שמפליא בקריאה חוזרת בספר   הוא עד כמה היריבות שמתוארת שם בין קבוצות מאמיני נביאים וכוהנים שונים מזכירה מאוד את המצב כיום במדינת ישראל ,הרבה יותר מאשר את המצב ששרר כאשר חורגין כתב את ספרו בשנות השישים.

גם התיאור של חיי היום יום בממלכות יהודה וישראל גם אם אינו מתאים למציאות ההיסטורית הוא עדיין מעניין מאוד.
מה שמעניין בספר הוא תיאור החברה המוזרה של ממלכת ישראל הקדומה והדתות הצבעוניות והמסוכסכות שבתוכה שמתוארות בעין לעגנית אך עם זאת גם סובלנית מאוד .בדומה לסיפוריו של חורגין על המזרחיים המודרניים הפרימיטיביים הערמומיים בעלי המזימות האינסופיות ועם זאת הסימפטיים כל כך .

ספורו התנכי האחרון היה בשליחות המלך שלמה(1970) סיפור הרפתקאות על לוחמים היוצאים למסע באפריקה ובשבא בשליחות שלמה פוגשים בבני שבטים אפריקניים ובמלכת שבא וחוזרים עימה לממלכת ישראל ואל שלמה ".זהו סיפורו ה"סימפטי " והאופטימי " ביותר של חורגין ואולי שיקף את הזמן שבו הוא חי של אופטימיות חסרת גבולות בזמן שלאחר מלחמת ששת הימים .

מעניין שמכל ספריו לנוער כמדומה שדווקא האחרון הוא העליז והאופטימי ביותר באמת.

יעקב חורגין פרופסור לאונרדו

לאחריו לא פירסם חורגין יותר רומנים היסטוריים .וכאשר התגלה מחדש בשנות השמונים היה זה כאמור רק הודות לסיפוריו מהחיים המודרניים.
הדמויות בסיפוריו של חורגין הגיבורים השליליים וגם החיוביים הם כולם מקבילים של בני המזרח שאותם תאיר בסיפוריו על ההווה אלו אנשים יצריים שמסרבים לתת לשכל הישר ולהיגיון לשלוט בחייהם שנותנים לדמיונות ולמזימות המורכבות לשלטו בחייהם .כך הדבר לגבי שאולה מלך הנועז ולאבו עיסי הנביא החולמני שלמעשה נשלט בידי אחרים ובוודאי ובודאי לגבי יוחנן מגוש חלב בסדרת "ירושלים בלהבות ". אפשר לראות בכך הצגה סטריאואטיפית ואף גזענית של אנשי המזרח

.אבל זאת תהיה שגיאה גסה .שהרי גם הדמויות החיוביות בעיני חורגין כמו  המלך שאול "באל המלוכה " מוצגים  בדיוק בדרך זאת.

יש לזכור בתחום שבו השפיע חורגין יותר מכל על הקוראים בזמנו היה דרך הסיפורים ההיסטוריים שלו ואלו היו שנואים במיוחד על חוגים שונים בישוב מאחר שנראו כמשקפים דעות אידיאולוגיות קיצוניות במיוחד.
אלא שקריאה מעמיקה בהם מראה שאין זה מדוייק ויש בהם גישה אמביולנטית יותר משאפשר לראות ממבט ראשון .
יש אם כך מקום להערכה חדשה של סיפוריו ההיסטוריים של יעקב חורגין ,סיפורים שהם רחוקים מאוד מלהיות יצירות לאומניות פשטניות "פשיסטיות "  כפי שהוערכו עד כה בידי החוקרים המועטים  שטרחו לעיין בהם וניתן למצוא בהם אלמנטים משותפים לסיפוריו המודרניים שזכו בשנים האחרונות להערכה ביקורתית רבה.

יעקב חורגין בזיקנתו.

נספח : יעקב חורגין ביקום חלופי


להלן קטע מהספר"הגולם " מאת אלי אשד ואורי פינק " קטע העוסק בסופר ובעורך יעקב מוקד" דמות המבוססת ישירות על יעקב חורגין.

 ולאמיתו של דבר המחשבה הראשונה  שלי הייתה להשאיר את השם המפורש "יעקב חורגין "..
אלא שהקומיקסאי אורי פינק אדם זהיר ומפוכח הזהיר מפני הסתבכויות משפטיות אפשריות עם קרובי משפחה נזעמים ועורכי דין תאבי בצע  שלא יבינו את כל  הדקויות של יקום מקביל
 והיסטוריות חלופיות  וכו'  לכן השם שונה.

 הסיבה לבחירה ביעקב חורגין כמודל לדמות חשובה בספר הייתה ההנחה שדווקא

 סופר ועורך  זה שתרם לז'אנרים לא קונבנציונליים כמו "הסיפור הבלשי

 הפנטזיה והסיפור ההיסטורי יהיה גם האיש המתאים ביקום החלופי  יותר מכל

 

סופר אחר של התקופה לעמוד מאחורי יצירת סדרת קומיקס על נושאי גבורה ופנטזיה.

 

 יש לנו גולם! הגולם" כמדור שבועי 
 

 

קטע מ"ה'קנאים הצעירים " סידרת קומיקס מאת יעקב מוקד ואוריאל רשף ביקום חלופי , ומאת אורי פינק ביקום הלא חלופי.

המגזין "הלפיד שלנו" היה פרי מוחו ויצירתו של עורכו הסופר והמחנך יעקב מוקד.
מוקד היה מקורב מאוד לחוגי התנועה הרוויזיוניסטית של ז'בוטינסקי, ובספרי הילדים שלו הִרבה לשים דגש על ערכים כמו אומץ לב, גבורה והקרבה עצמית למען האומה והלאום בתקופות היסטוריות שונות. בשנים 1935-1939 ערך מוקד את מגזין הילדים "בוסתנאי לנוער", אך לבסוף התפטר מתפקידו מכיוון שחש שבעלי העיתון אינם מאפשרים לו להחדיר את הערכים הלאומיים הנוקשים שרצה לקדם. "רכרוכיים", כינה אותם בזלזול בראיון שנתן לפני מותו.
מוקד: "ראיתי שאין לי מה לחפש ב'בוסתנאי', הפקידים שניהלו שם את העניינים צינזרו כל מה שרציתי לעשות, את כל סיפורי אומץ הלב והגבורה של נערים עבריים גיבורים שלוחמים ומשמידים ערבים, בריטים, רומאים, נוצרים, ושאר צוררי ישראל.

 הם דחו את כל הסיפורים האלהבטענה שהם עלולים לעורר את חמתה של הצנזורה של השלטון הבריטי. גם הקשרים שהיו לי עם תנועת האצ"ל לא מצאו חן בעיניהם, כי הם חששו שזה  עלול להזיק להם.

אז קמתי והתפטרתי, והקמתי את 'הלפיד שלנו'."
שאלה: "האם יש אמת בשמועות שהמגזין מומן כולו או בחלקו מכספם של גורמים מקורבים

 לתנועת האצ"ל, שהיו מעוניינים שהמגזין יעביר לנוער את עמדותיהם בתחומים שונים?"
מוקד: "יכול להיות שפה ושם הגיעו כמה לירות גם מכיוונים כאלה, אני כבר לא זוכר.

 אני על כל פנים מעולם לא נתתי לאיש להכתיב לי את הקו של המגזין, שתמיד האמין בנאמנות חסרת פשרות ללאום היהודי כשליט היחיד בארץ ישראל עצמאית ומשוחררת מכל כובש זר.

היה חשוב לי להטמיע בילדים את הגאווה הלאומית, את הביטחון שארץ ישראל היא ארצם שלהם וששום אדם זר – לא בריטי, לא ערבי ולא אחר – אינו רשאי לומר להם מה עליהם לעשות."
(מתוך ראיון שנתן יעקב מוקד כמה חודשים לפני מותו לאלי אשד ).

למוקד היו כמה רעיונות רדיקליים לגבי המגזין החדש שלו, שהחל לצאת לאור מדי שבוע. הוא החליט לפרסם סיפורי הרפתקאות ארוכים בהמשכים שיעסקו בנושאים היסטוריים שונים ושיהיו מלווים בשפע איורים כדי למשוך את הקוראים.
כמאייר של הסיפורים בחר מוקד באוריאל רשף הצעיר והזול שהתגורר בשכנות, ושציוריו,

ששמו דגש על דמויות הרואיות נפוחות שרירים, מצאו חן בעיניו.

בתוך זמן קצר הצליח רשף לשכנע את מוקד להכניס למגזין מדור של סיפורים מצוירים לגמרי ("קומיקס" בלעז), שבשבילם המציא מוקד הקנאי לשפה העברית את המונח "עלילונים".

רשף עצמו העדיף את המונח הלועזי "קומיקס", וניסה להחדיר אותו ככל יכולתו.
סיפורי הקומיקס הראשונים במגזין התבססו על ספרו של מוקד "הקנאים הצעירים" שראה אור בשנת 1935 וכעת הופיע כסדרת עלילונים בהמשכים.

הסיפורים תיארו את עלילותיה של חבורת נערים גיבורים מימי בית שני הנלחמים בכובש הרומאי הדקדנטי והמרושע.

נערים אלה לא היססו להתאבד במהלך פעולותיהם ובלבד שיצליחו לקחת עימם לקבר כמה נבלים רומאים, יוונים או יהודים בוגדים, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים". הסדרה זכתה להצלחה סבירה בקרב הקוראים הצעירים, אם כי מחנכים רבים שדעותיהם הפוליטיות היו שונות מדעותיו של מוקד התנגדו בתוקף לרעיון של "הנערים המתאבדים".

סיפור אחד, שבו פוצץ עצמו אחד "הקנאים הצעירים" ביחד עם אויביו בעת ביצוע המשימה,התקבל בעוינות גדולה במיוחד.

 מחנכים רבים חשבו שסיפורים מן הסוג הזה עלולים להזיק לדור הצעיר וליצור תרבות של "קדושים מתאבדים".
מוקד לא נרתע מהביקורת, ולאחר "הקנאים הצעירים" הנחה את רשף לאייר סדרה נוספת מסוג זה – "ירושלים בלהבות", שגם היא התבססה על טרילוגיה של סיפורים שפירסם בעבר.

סדרה זו תיארה את עלילותיהם של הלוחמים ברומאים בימי המרד הגדול, הקנאים והסיקריקים, ששוב הוצגו כמי שאינם מהססים לבצע מעשי טרור גם כנגד בני עמם ואף להתאבד למען המטרה הגדולה – שחרור העם והארץ מהכובש האלילי המנוול.
רשף לא אהב את הסיפורים האלה, שהיו כולם פרי עטו של העורך,

וניסה לשכנע את מוקד שיש מקום גם לסוג אחר של עלילונים במגזין, כאלה שיתבססו על דמות הרואית עכשווית ושלא יהיו בהם מסרים פוליטיים כל כך ברורים, קיצוניים ושנויים במחלוקת.
לאחר שמכתבי הקוראים הראו שהם אינם מתלהבים במיוחד מן הסדרות ההיסטוריות הספוגות בדם שלו, נכנע מוקד והחליט שהגיע הזמן לנסות סדרה מסוג אחר.

תחילה ניסה סדרה בשם "הבלש דוד", שהתבססה על דמותו של ידיד מימי נעוריו של מוקד,

הבלש הפרטי העברי הראשון בארץ ישראל דוד תדהר.

באותם ימים פורסמו בישראל חוברות דמיוניות רבות שהיו מבוססות על דמותו של תדהר, אך רשף היה היחיד שפירסם את מעלליו בצורת קומיקס. בסיפורים אלה הוצג דוד כבלש כל יכול, שבסיועם של עוזריו, סעדיה התימני וירמיהו הרומני, היה פותר תעלומות שנציגי משטרת המנדט עמדו חסרי אונים לעומתן. אך הסדרה לא זכתה להצלחה גדולה בקרב הילדים, שמשום מה נשארו אדישים כלפי "הבלש דוד" ויריביו הנוראים "התליין מקורפו" ו"מאמא טומיגאן".
רשף שב והציע למוקד לפרסם במגזין סדרה שתהיה מבוססת על הדמות שעליה חשב זה שנים – הגולם – והפעם מוקד הסכים. הסיפור הראשון של הגולם פורסם בגיליון ינואר 1940, ג' טבת תרצ"ט.
בנוגע להשתלשלות המדויקת של האירועים יש גרסאות סותרות:
מוקד: "ידעתי שהמגזין זקוק למשהו חדש ורדיקלי, היות שעמדנו על סף פשיטת רגל בעיקר כתוצאה מתעמולה עוינת שהופצה נגדנו בידי חוגים שמאלניים ביישוב

[כאן נחתכו קטעים שדנו בפירוט בזהותם ובמעשיהם הנפשעים של חוגים אלה כנגד 'הלפיד שלנו'. א"א]. הגעתי למסקנה שאנחנו זקוקים לדמות של גיבור שתהיה מודרנית יותר מזו של הקנאים הצעירים ופנטסטית יותר מזו של הבלש דוד – דמות שתלמד את הנוער ערכים לאומיים של אומץ וגבורה במסגרת סיפורי מתח ופנטזיה על רקע העולם המודרני. חשבתי שזו צריכה להיות דמות מן המסורת היהודית, אבל בה בעת שתהיה דמות מודרנית לגמרי. מעין בר כוכבא עכשווי שיוצא לעסוק באתגרי דור ההתיישבות – העלאת מעפילים והגנה על המולדת מפני מבקשי רעתה כמו הנאצים, הבריטים והערבים – וכל זה יהיה מלווה במוסר השכל לקורא, ללמדו שגם הוא יכול. נתתי לאוריאל רשף, המאייר של המגזין, הוראות כלליות ליצור דמות מעין זו.
"אוריאל רשף בא אלי עם סקיצות של כל מיני דמויות, אבל אף אחת מהן לא מצאה חן בעיני. זאת תמיד היתה הבעיה איתו, הוא אף פעם לא הצליח להבין את הרעיונות שלי. רק לאחר שבועות של דיונים הוא הצליח להבין מה אני רוצה, וכך נוצרה לבסוף הדמות המפורסמת והקלאסית של הגולם.
"בינתיים המגזין היה על סף פשיטת רגל, כי התברר שאף אחד לא קונה את הגליונות. חשבתי לעצמי, מה יש לי להפסיד? באתי אל רשף ואמרתי לו: 'קדימה, תצייר עלילון על הגולם בדיוק על פי ההוראות שנתתי לך' – וההמשך ידוע. הסיפור הראשון שפורסם נמכר כמו לחמניות חמות, ומאז לא הסתכלנו לאחור. לדעתי הגולם הוא אחת הדמויות הידועות והאהובות ביותר שיצרתי. אבל להגיד לך את האמת, אני עצמי מעדיף את הקנאים הצעירים. אני חושב שהם היו צריכים להפוך לדמויות ידועות יותר ממה שהן היום. מהם היה לנוער באמת הרבה מה ללמוד."

(מתוך ראיון עם יעקב מוקד).

הערך על יעקב חורגין באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו כרך ג' ,מאת דוד תדהר ידידו הטוב של

חורגין.

 נספח 2 :  רשימה ביבליוגרפית של הסיפורים ההיסטוריים של יעקב חורגין

(הרשימה מסודרת באופן כללי לפי סדר התקופות המתוארות ולא לפי סדר ההוצאה לאור פרט למקרים של קבצי סיפורים קצרים  )

ציור מאת מ.אריה

יעקב חורגין .בשכבר הימים: סיפורים הסטוריים.( הוצאת עמיחי , 1968)
. צייר מ.אריה.. קובץ סיפורים היסטוריים .כולל את :
1"המדיינית" . על בני ישראל במדבר ומשיכתו של אחד מהם למדינית המביאה לרציחתו בידי הכהן האלים פנחס .
2."יעל אשת חבר הקיני ".
3. "ואמת הקיסר לעולם ". על הקיסר נירון .
4. "כרוניקה ישנה ". סיפור על האשמת היהודים בהרעלת בארות בעיר בגרמניה בשנת 126.4. 5. "רק מהתלה " סיפור על התעללות של אציל גרמני ביהודי בימי הביניים .
חורגין , יעקב ( עורך ) שלשלת הגבורה :דמויות וסיפורים מדברי ימי עמינו (אל המעיין , 1946.) .איורים צבי מלבנצ'יק כולל ספורים מאת : יעקב הלפרין, ש. פרוג, יעקב פיכמן, יעקב חורגין, א. שמאלי, שלמה סקולסקי הופיע גם בשם "גיבורי עמנו ".
בקובץ זה בעריכתו מופיעים גם סיפוריו של חורגין
• (
• יהודה המכבי וניקנור היוני- יעקב חורגין סיפור הקרב של יהודה המכבי במצביא הסורי ניקנור ונצחונו הגדול עליו.
• "הלביא של בר כוכבא" על נער החולם בהקיץ שהוא שומע את סיפורו של בר כוכבא מפי נושא כליו.

• הבלש משכונת הצריפים  ועוד סיפורים ( הוצאתש.שרברק 1957 )

• כלל גם כמה סיפורים היסטוריים "ביום החורבן " על טיטוס כובש ירושלים הרומאי הנמלט בבהלה מירושלים המלאה בעיניו כשפים.
• סודו של האביר השחור " על צלבן המגיע לירושלים וגילה שהוא בן לאם יהודיה.

אל המלוכה .( יזרעאל , 1944.)
ימי צעירותו של שאול המלך וראשית מאבקו בפלישתים . .

מעם קרנות המזבח: פרשה תנ"כית , עמיחי , 1958."
סיפור המזימות להמליך את שלמה או אדוניהו בסוף תקופת דוד וחורבנו של יואב בן צרויה.

בשליחות המלך שלמה איורים: אורי-בן יהודה , יזרעאל , 1970 ,"
שני לוחמים עבריים יוצאים בשליחות שלמה לאפריקה ולשבא וחוזרים עם מלכת שבא.

. ירושלים ושומרון:ספור הסטורי( יזרעאל 1965) עטיפה מאת פרץ ויינריך .
שלושה נערים , יהוא אלישע ובדקר ( המספר את הסיפור ) מגיעים מיהודה לישראל ומצטרפים לצבא הישראלי ומוצאים עצמם מעורבים במאבקים של התקופה.

 3 סיפורים היסטוריים (עמיחי, 1950.)
. התוכן: –I. הורדוס החולה.-

-2. מארע בארמון דפניס, על יוסף בן מתתיהו

3:מותה של בירוניקה. על בירוניקה אחות אגריפס השני ועל פגישתה עם מורד יהודי שבא להרגה לאחר שגורשה מהקיסר טיטוס שהפך אותה לפילגשו. .
הנובלות ההיסטוריות האלו למרות שפורסמו בספר שלכאורה נועד לילדים למעשה התאימו יותר לבני נוער ולמבוגרים בגלל נושאיהם הקודרים הטראגיים באמת.
חומת אגריפס שטיבל , 1932 .
על מאבקו של אגריפס הראשון לחידוש עצמאות הארץ בימי הקיסר קלאודיוס
חורגין , יעקב הקנאים הצעירים (הוצאת יזרעאל ,ספריית "דורות " . 1935)
בשני כרכים . יצא במהדורה חדשה בהוצאת כתר ,1989 עם איורים של יעקב גוטרמן .
סיפורו המפורסם ביותר של חורגין על נער צעיר שנשבה עם הוריו בידי הרומאים ונמכר לעבדות .הוא מצטרף לחבורת קנאים צעירים בראשותו של יוחנן מגוש חלב ונוקם ברומאים.
ירושלים בלהבות : מבוכה / ירושלים בלהבות /מות גיבורים. ספריית "דורות " יזרעאל , 1936.שלושה כרכים .
טרילוגיה על המרד הגדול ברומאים ואחריתו הגיבורים הם המורדים שמעון בר גיורא ויוחנן מגוש חלב.
"אפרודיטי במצדה " סיפור שהופיע בכתב העת "האומה " גיליון 19 ,ינואר 1967
סיפור קצר על כיצד שוכר הורדוס את שירותיו של פסל יוני מפורסם לפסל עבורו פסל של אישתו המתה מרים .

"הרפתקה בירושלים " האומה חוברת 36 דצמבר 1972 יהודי מתבולל בימי הקיסר קליגולה נשלח בידי הרומאים למשימת ריגול בבית המקדש אך נחטף בדרך בידי מורדים יהודים .

  הנביא מאיספהן (הוצאת יזרעאל , 1951.) .
סיפור של משיח שקר יהודי אבו –עיסי בפרס .במאה השמינית המוצא עצמו נלכד בין תומכיו ומתנגדיו היהודיים בין עובדי האש הפרסיים ובין המוסלמים . .

בין חיתו אדם :סיפור ספריית "דורות " (הוצאת יזרעאל , 1938 ).
חלק ראשון בטרילוגיה על תלאותיה של משפחת הרופא דון דייגו בימי האינקביזיציה וגירוש ספרד.
חורגין ,יעקב בלב הים ספריית "דורות ", "ישראל בגולה "(הוצאת יזרעאל ,1939).
חלק שני של טרילוגיית "בין חייתו אדם ".
חורגין ,יעקב הפדות ספריית דורות "ישראל בגולה "( הוצאת יזרעאל , 1940 .).
חלק שלישי בטרילוגיית "בין חייתו אדם ".

סםרים נוספים של חורגין כוללים את

גלריה אמריקנית,ניב 1964

פרופסור לאונרדו ,כתר 1990

על יעקב חורגין

אופק ,אוריאל ספרות הילדים העברית 1900=1948 : כרך שני זמורה –ביתן , 1988
אשד, אלי "המקרא בסיפורת העברית" בתוך על הפרק :כתב עת למורים לתנ"ך מספר 15 אוקטובר 1998 . הופיע ברשת בשם בחזרה אל ימי התנ"ך : ז'אנר הסיפור המקראי.
באתר קולמוסנט http://kulmosnet.co.il/articles/eshed/mikra/mikra.htm

אשד, אלי מטרזן ועד זבנג :הסיפור של הספרות הפופולארית בישראל בבל , 2002
אשד, אלי ואורי פינק הגולם סיפורו של קומיקס ישראלי מודן ,2003.
ברגסון ,גרשון שלושה דורות בספרות הילדים העברית
יסוד 1966
כנעני ,דוד "עבר בהווה " ( על הסיפור ההיסטורי בעברית ) " בתוך בינם לבין זמנם :מסות על הספרות העברית החדשה ספריית הפועלים ,1955.
מטלון ,רונית "הקנאי הצעיר –פגישה מחודשת עם יעקב חורגין " מוסף הארץ 21.8.1987
נגיד ,חיים "יעקב חורגין הסופר שהקדים את חסמבה " מעריב 14.2.90
שנפלד , רות מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :עיונים ברומן ההיסטורי העברי במאה העשרים פפירוס ,1986.
שקד ,גרשון הסיפורת העברית -1880-1980 :כרך שני-בארץ ובתפוצה 1 הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1983 ,ע' 98-113. ( הפרק על חורגין בספר זה מבוסס על סדרת מאמרים שאותם פירסם שקד עליו בעיתונות וובו גילה אותו כביכול לראשונה לפני קהל הקוראים המודרני ) .

ראו גם
יעקב חורגין בלקסיקון הסופרים

דוד תדהר ידיד ושותף של יעקב חורגין

נוה צדק למלאת55 שנה ליסודה :חוברת מאת יעקב חורגין

בחזרה אל ימי התנ"ך : ז'אנר הסיפור המקראי

משולי החברה אל מרכז העניינים :הגיבורות של שולמית לפיד

הוסף לסל את חוות העלמות / שולמית לפיד

הופיע בגרסה שונה באתר NRG

הסופרת שולמית לפיד פירסמה לאחרונה את הספר "חוות העלמות " שהוא המשך לספרה המפורסם ביותר "גיא אוני " על אישה של העלייה הראשונה . ובספר זה ממשיך התהליך שעומד במרכז הספר הראשון :סיפורה יציאתה של אישה משולי החברה והתודעה התרבותית והתקשורתית והעמדתה במרכז ,.תהליך שבמידה רבה משקף את חייה של שולמית לפיד עצמה כמו גם את היחס התקשורתי והתרבותי ל"גיא אוני " אחד הספרים הידועים יותר של שנות ה-80 שהפך לספר הנלמד בבתי הספר ושנושאיו הפכו למוקד של עניין אקדמאי.

בימים אלו יצא לאור ספרה החדש של שולמית לפיד "חוות העלמות "ספר ששייך לז'אנר שהוא נדיר למדי בספרות הישראלית בשנים האחרונות הרומן ההיסטורי , המתאר את חוויותיה של נערה צעירה בארץ ישראל של 1912 ,תקופת העלייה השנייה.
ספר זה הוא המשך לספרה המפורסם ביותר של שולמית לפיד "גיא אוני" ( 1982 ) שעסק במושבה ראש פינה בתקופת העלייה הראשונה , וכשם הספר ממתאר את השינויים שחלו בעולמם של הדמויות של "גיא אוני " במשך 30 שנה דומה שהוא מבטא באופן סמוי גם שינויים שחלו גם בעולם האמיתי שבו כותבת שולמית לפיד.

 הסופרת

שולמית לפיד סופרת מתרגמת ומחזאית נולדה בתל אביב ב-1934. היא שייכת בכל מאודה לעולם הספרות והתקשורת . לפיד היא בתו של עיתונאי ,דוד גלעדי. היא אישתו של העיתונאי והאישיות הטלוויזיונית ולשעבר שר המשפטים  וראש מפלגת "שינוי " עד לאחרונה יוסף לפיד היא גם אימו של העיתונאי שדרן הטלוויזיה וסלבריטאי על וגם סופר ( ולעיתים סופר בלשים כמוה ) יאיר לפיד . וגם כלתה ליהיא לפיד היא עיתונאית וסופרת. לפיד באה עם כך ממשפחה של עיתונאים וסופרים ואנשי תקשורת באופן כללי שנושאי תרבות עומדים תמיד על סדר יומם ונמצאים באופן קבוע ומזה שנים רבות במרכז סדר היום הציבורי .

 

היא עצמה  אחת הסופרות הפוריות המגוונות והמצליחות כיום ביותר בישראל . הן בתחום הסיפורת והן בתחום הדרמה לתיאטרון . היא חברה הן ספרי ילדים , הן רומנים היסטוריים הן סיפורים ריאליסטיים והן ספרי בלשים . וכמה מספריה כמו "גיא אוני " רומן היסטורי המתרחש בארץ ישראל של סוף המאה ה-19 וספרי הבלשים שלה המתרחשים בבאר שבע המודרנית הפכו לרבי מכר עתירי הצלחה.

מזל דגים-סיפורים
היא החלה את הקריירה שלה בכתיבת סיפורים קצרים . 42 מסיפורים קצרים אלה ( מן הסתם רוב ואולי כל הסיפורים הקצרים שלה ) פורסמו בארבעה כרכים :" מזל דגים ( 1969) "שלוות שוטים" ( 1973) "קדחת " ( 1979 ) ו"מה משמח עכבישים " ( 1990). . סיפורים קצרים אלה לא זכו להצלחה גדולה וקשה להוציא מהם תמונה ברורה על זהותה כסופרת . רובם הם סיפורים ריאליסטיים שחלקם עוסקים בבני שכבות מגוונות בחברה הישראלית . מהן שמתארים שכבות "נמוכות יותר " בחברה זאת בצורה ריאליסטית . בחלק ניכר של סיפוריה מופיעות דמויות "פרימיטיביות " מעדות המזרח או מעדות אשכנז.היא עוסקת בסיפורים אלו לרוב בתיאור זקנים ,זרים בעלי מום ,תימהוניים,אנשים בודדים ומוזרים החיים בשולי החברה ובשולי ההתרחשויות ההיסטוריות שכוחים ומזולזלים בידי החברה הסובבת. ושולמית לפיד התרכזה בסיפורים אלו רק בתיאור חייהם ללא כל מסר פוליטי או סמלי או חברתי סיפורים אלו לא זכו להערכה רבה בידי המבקרים. חוקר הספרות גרשון שקד הגדיר את סיפוריה של לפיד באופן כללי כ" סיפורים קצרים אפיגוניים על גבול הספרות הטריביאלית…המבוססים על אינטריגות בלתי משכנעות על עודף רגשי וניסיון מתמיד לזעזע לשם הזעזוע והם בעלי אופי טריביאלי מובהק ". ( שקד ע' 141) .

שלוות שוטים

.בין סיפוריה בולטים הסיפור "משוגע איש הרוח " בקובץ "שלוות השוטים" שהוא מעין גרסה אלטרנטיבית "רציונאלית " לסיפור חייו של שמשון הגיבור כפי שהוא מוצג בספר שופטים התנכי שמעשי גבורתו מוצגים כלא יותר מפנטזיות של אדם לא שפוי .בסיפור שמשון הגיבור התנ"כי המפורסם אינו כלל הגיבור אדיר הכוח והטראגי כמסופר בספר שופטים ,אלא הוא מעין מספר גוזמאות בן למשפחה תמהונית בכפר נידח ,היורד פעמים אחדות בחייו לערי הפלישתים המתוחכמות . וכל ירידה סופה ביזיון והשפלה .כדי לפצות את גאוותו הפגועה הוא מפיץ סיפורי כזבים על "הנפלאות "שהראה במכותיו לפלישתים ראייתו את עצמו בעקבות חלום של אימו התמהונית כמשיח אלוהים נתפס בידי בני כפרו המפוכחים כשיגעון ואיש מהם אינו לוקח אותו יותר מדי ברצינות את משוגע הכפר שמשון שאפילו לא נהרג לאחר שהפיל את עמודי היכל דגון על הפלישתים אלא כאחד האדם. . אבל רצה הגורל ומכל מעשי בני הכפר שימרה ההיסטוריה דווקא את כזביו ובדיותו של שמשון בעיני בני הדורות הבאים הוא מצטייר כאגדה של גבורה ,וכל בדיותיו וחלומותיו מתקבלים כדברי אמת .
בקובץ "קדחת " אפשר להזכיר את הסיפור "בדיחה גרועה " שמסופר מנקודת מבטו המאוד לא אובייקטיבית של חוקר תולדות הספרות העברית שמתאהב בעיתונאית ספרות ומתחיל להטריד אותה ,סיפור שמציג באור מאוד לא מחמיא את עולם הספרות הישראלית עולם שלפיד מכירה באופן אינטימי ביותר ( היא הייתה יו"ר אגודת הסופרים הישראליים) .עוד סיפור שעוסק בצורה לא מחמיאה בסופר ובעולם הספרות הוא הסיפור "סופר טיפש " " בקובץ "מה משמח עכבישים " על סופר שרומאן שכתב שמבוסס על חייהם של אנשים אמיתיים שהיכיר גורם לשינויים דרסטיים בחייהם של אנשים אלה וחורץ למעשה את גורלם.
אפשר גם להזכיר מקובץ זה גם את סיפור הפנטסיה "האיש שחלם חלומות של אנשים אחרים " על אדם שנגזר עליו לחלום את החלומות של כל הסובבים אותו. אולם מעניין שדווקא סיפור זה הוא יוצא דופן ביצירתה שהיא בדרך כלל ריאליסטית למדי .בסיפור פורץ דרך לזמנו  באופן מיוחד   מקובץ זה בשם "חוט "  היא  תיארה אישה התוקפת מינית בצורה סדיסטית באופן מיוחד  גבר ונוקמת בו את נקמת הנשים המדוכאות .  סיפר זה מהווה מעין המשך לסיפורים אחרים של לפיד שמתארים גברים שיש להם נשים משונות שממררות את חייהם כמו בסיפור ""חייו ומותו של לופז ולנטינו " על אישה שרוצחת את בעלה מאלף הדובים שהיה קרבן לרצח הוריו בפוגרום ברוסיה
אולם דומה שיותר מכל היא התבלטה כמחברת רומאנים.ובראש ובראשונה רומאנים שבמרכזם עומדים נשים , הן על רקע העבר של ראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל , והן על רקע ההווה.

כחרס הנשבר

שני הרומנים הידועים ביותר שלה הם.כאמור "גיא אוני " ( 1982) ו"כחרס הנשבר " – ( 1984)שניהם רומנים היסטוריים על רקע ארץ ישראל בסוף מאה ה-19 . הספר השני הוא  רומן ביוגראפי על חייו של סוחר העתיקות והזייפן הנודע מוזס שפירא  שזייף עתיקות שונות שהיציג אותן כשרידים של התרבות המואבית ולבסוף הציג מה שטען שהוא מגילת תורה קדומה שהתבררה גם היא כמזויפת הוא התאבד לאחר שזיופיו נחשפו ועד היום הערך האמיתי של "גילוייו " שנוי במחלוקת אם כי גם בשנים האחרונות היה מי שחשב  שאולי היו אמיתיים  אחרי הכל .

"כחרס הנשבר "המהדורה הגרמנית .

 ספר זה הוא שונה מקודמו "גיא אוני " בכך שלפיד נצמדת בו   לעובדות ההיסטוריות של התקופה והביוגרפיות של הדמות עד כמה שאפשר.  והפעם הגיבור הוא גבר היסטורי ולא אישה דמיונית פרי המצאתה.

זהו הספר החביב עלי ביותר שלה.

"כחרס הנשבר" שתי מהדורות שונות באסטונית

שני הספרים זכו להצלחה ביקורתית גדולה ו"גיא אוני" אף הפך לספר הנלמד בבתי ספר.

"

"מקומון " ו"פתיון " בגרמנית
להצלחה גדולה לא פחות ואולי אף יותר מבחינה מסחרית ( אך לא מבחינה ביקורתית !) זכתה לפיד הודות לחמשת ספרי הסדרה הבלשית שלה  "ליזי בדיחי " שלה על עיתונאית מקומון באר שבעי ממוצא מזרחי העובדת גם כבלשית חובבת . הדמות המרכזית היא כמובן ליזי בדיחי שהיא, עיתונאית , אישה לא קונבנציונאלית ועקשנית מאין כמוה שתמיד נתקלת במעשי פשע ורצח ובסוף כל ספר פותרת את התעלומוץ שבבסיסן  כנגד כל הסיכויים ולמרות הזלזול שנוהגות בה  שאר הדמויות .

מקומון / שולמית לפיד

אלה היו "מקומון " ( 1989) שזכה לפרס בגרמניה כספר הבלשי הזר הטוב ביותר"

  • פיתיון (כתר, 1991)
  • התכשיט (כתר, 1992)
  • חול בעיניים (כתר, 1997)
  • פילגש בגבעה (כתר, 2000)
  • )
  • Image result for ‫התכשיט שולמית לפיד‬‎

התכשיט" ( 1993) " הוא אולי המעניין בששת  ספרי הסדרה. ליזי מגלה  בו שעל מנת לרדת לשורשה של תעלומה בלשית עכשוווית  עליה לחקור ולהגיע לעבר הרחוק של הישוב אל ימי מלחמת העולם הראשונה וארגון המרגלים "נילי " אירועים שמסתבר שיש להם קשר הדוק לפרשת הרצח המודרנית . בספר זה מתגלה עניין עמוק בתקופה שאליה חוזרת לפיד בספרה "חוות העלמות ".

התכשיט - מחודש / שולמית לפיד

"התכשיט " בצרפתית

"התכשיט " בגרמנית .

"התכשיט" בסרבית
הספרים הבאים בסדרה היו "חול בעיניים "  1997 ) פילגש בגבעה" ( 2000  והאחרון עד כה   סוף עונת הלימונים (כתר, 2007").לא מן הנמנע להניח שיהיו ספרים נוספים בסדרה זאת.

בנוסף להם התפרסמה לפיד בשנים האחרונות הודות לספריה "אצל באבו " ( 1998) רומן ריאליסטי קודר שמתאר את חיי העובדים הזרים הדחויים בישראל המודרנית ורומן קצר בשם "הספסל "( 2000)   המבוסס על אירוע אמיתי של גולה  איראני החי בנמל תעופה ,פרשה שעליה ביסס גם סטיבן שפילברג, סרט.

"חיבוק דוב "   (2003 )   הוא עוד יצירה חביבה מאוד עלי שבו היא מתארת את חיי הקהילייה הספרותית בישראל תוך שהיא נוקבת בשמות של אישים אמיתיים שונים בקהילה זאת.ובו היא ממשיכה בתיאור הלא מחמיא של אנשי הקהילה הספרותית כפי שעשתה בסיפורים הקצרים שהוזכרו למעלה .

שפיץ

היא חיברה גם כמה ספרי ילדים את "שפיץ "  1971) ספר על ילד וכלבו ואת "נערת החלומות " ( 1985 )  ואת "התנין מצרים "  ( 1988) "עודד המלוכלך " ( 1988) ואת "השמיכה זהבה" ( 1988) )  ספרים לילדים קטנים .

נערת החלומות

כן עסקה רבות בתרגום ספרי ילדים ובהם ספרים רבים של חברת וולט דיסני .  בנוסף היא פירסמה את ספר השירים "חלון " ( 1988).

כן התפרסמה שולמית לפיד הודות למספר מחזות שזכו להצלחה מסוימת כמו "רחם פונדקי ( 1990 ) הלוקח את סיפור אברהם שרה והגר התנ"כי ומעביר אותו לימי המנדט לסיפורה של משפחתו של ארכיאולוג. "רכוש נטוש " ( 1991) ו " מפעל חייו " ( 1992) ו"הירושה ". מכולם בלט במיוחד "רכוש נטוש " שעוסק בבדידותן של נשים שננטשו על ידי גברים אנוכיים ונותרו בעזובה רגשית כשהן נאחזות בגידול הילדים כקנה קש ומסרבות לנתק את "חבל הטבור".

מחזה זה  התפרסם במיוחד כמחזה בעל מסר פמיניסטי חזק ביותר שזכה לאהדה רבה אצל המבקרים ואצל הקהל ( הוא הוצג יותר ממאה פעמים ) ואף עובד לטלוויזיה הישראלית וזיכה את שולמית לפיד בפרס מסקין ואף הוצג באנגליה מתורגם וזכה גם שם לשבחים. המחזה סימל את "הבריחה " מעיסוק בדברים הגדולים ובפניה למחזאות של חיי היום יום והמצוקות הקטנות שבהם , חיים שבהן הנשים הן הגיבורות האמיתיות .

גיא אוני

קובץ:Gie Aony.JPG

"גיא אוני " הוא סיפור העוסק בנושא נדיר למדי בספרות העברית המודרנית , העלייה ראשונה לארץ ישראל ובמרכזו עומד ישוב "גיא אוני " המוכר לנו כיום כראש פינה אחת המושבות הראשונות .זהו סיפור היסטורי על רקע ימי העלייה הראשונה שבמרכזו עומדת הגיבורה פאניה מנדלשטאם אישה שברחה מהפוגרומים ברוסיה כנערה מפוחדת ועלתה לארץ ישראל עם דודה ומתאמתת לבדה עם הקשיים בארץ החדשה.
פניה מצליחה להתגבר בכוחות עצמה על כל  המכשולים האפשריים בארץ ישראל ובראש פינה של המאה ה-19 . בתקופה הראשונה לשהותה בארץ היא  חסרת ביטחון עצמי וסובלת מהטראומה חמורה של אונס שסבלה בזמן הפוגרום  ברוסיה הרחוקה. אבל מהר מאוד היא מתמודדת עם הקשיים בארץ ישראל ומראה שהיא יכולה לעשות זאת לא פחות טוב ואולי אף יותר טוב מהגברים בסביבתה. היא תוקעת שורש בארץ ישראל והופכת לדמות מרכזית בטוחה בעצמה ובכוחה במושבה "ראש פינה " כשהיא נלחמת בכל משבר אפשרי ותמיד יוצאת בסופו של דבר מנצחת במלחמת הקיום והישרדות ומחוזקת מתמיד .

הספר של לפיד היה חידוש בזמנו בכך שהדמות המרכזית שבו היא אישה חזקה השולטת בגורלה ושהיא הציר המרכזי בעלילה שהכל סובב סביבו.

גיא אוני ,המהדורה הגרמנית.

הספר פורסם לא במקרה בשנת 1982 שנת המאה ליסודה של ראש פינה ,והיה בו ניסיון להציג בצורה חיובית יותר את אנשי ובעקר את נשות עליה ראשונה שעד כה הועמדו בצל במחקר ובסיפורת בידי אנשי עליות שנייה ושלישית שבאו אחריהם והעמידו את עצמם במרכז ההתיישבות והפוליטיקה הציונית .אנשי עליה ראשונה לעומתם זכו עד כה להעלמות יחסית וכמעט לזלזול ותפקידם נראה משני לעומת אלה שבאו אחריהם . שולמית לפיד כמו יצאה בספרה זה לתקן את העוול שנגרם הן לאנשי עליה ראשונה כצומת הראשונה שבה העזו יהודים לקחת את גורלם בידיהם לטוב ולרע והן לנשים של הדורות הקודמים ובראש ובראשונה אלו של עליה ראשונה.לפיד מדגישה בספרה שנשים אלה לא הועמדו בצל על ידי הגברים שלהן.

לפיד סיפרה שכאשר חיפשה חומר תעודתי לספר גילתה שאפילו ברשימת המתיישבים בראש פינה שבה מצאה 21 שמות מופיעים רק שמותיהם של גברים . עובדה זו עוררה את זעמה של לפיד  שכן אין ספק שהנשים של אותה התקופה תרמו בדיוק כמו הגברים . לפיד רצתה להעלות על נס את פועלן העלום עד כה של נשים אלה .

 היא מעמידה  במרכז סיפורה  את אלה  שהיו בשולי החברה ושבני דורות מאוחרים ניסו להאפיל עליהן ולדעתה שלא בצדק .

"גיא אוני " מהדורה באנגלית.

כדי להדגיש את גישתה לגבי "האישה שבשוליים " ההופכת גיבורה שוות ערך לגברים של אותה התקופה משתמשת לפיד באמצעים ספרותיים של ז'אנרים שנחשבים לשוליים כמו הסיפור הרומנטי על מנת להשיג זאת . על ידי כך שהיא משתמשת בדמות דמיונית לפיד יכולה לשמור על החופש האומנותי היצירתי שלה כפי שלא הייתה יכולה לעשות אם הייתה בוחרת בדמות אמיתית מאלו המופיעות כדמויות משנה בספר כמו נפתלי הרץ אימבר המשורר שחיבר את ההמנון הלאומי "התקווה " כמו סיר לורנס אוליפנט מיסטיקן בריטי שחי בארץ או דמותו של הזייפן מוזס שפירה שעומדת במרכז ספרה הבא "כחרס הנשבר".
שולמית לפיד ציינה שהיא ביססה את דמותה של הגיבורה שלה פניה על דמות אמיתית של מניה שוחט ממייסדי ארגון "השומר " אם כי זאת הייתה אשת העלייה השנייה דווקא . מיתוס שיויון האישה ליווה את תנועת ההתיישבות מראשיתה אם כי לרוב היה זה רק מיתוס ורק נשים מועטות מסוגה של מניה שוחט קיימו אותו הלכה למעשה. אם היו נשים אינדיבידואליות לוחמות כמו פניה בספרה של שולמית לפיד הרי הן היו מעטות למדי .
מה שעושה כאן לפיד זה לשלב בין מיתוס ההתיישבות ובין המיתוס של האישה העצמאית המתעלה על המוסכמות החונקות שסביבה שני מיתוסים שמראשיתם לא היו מחוברים היא זאת שעושה את החיבור בינם שאינו מובן מאליו כפי שאפשר לחשוב . בכל זאת פניה נהנית גם מתכונות נשיות כמו יכולתה לההנות מסיפורים רומנטיים שאותם היא אוהבת לקרוא  בזמן שהגברים הרציניים  בסביבתה עסוקים  בויכוחים אידיאולוגיים.

אפשר לטעון שלפיד מתבססת בספרה על תיאוריות פמיניסטיות של כיצד צריך  להיכתב סיפור, ששוב אינו מעמיד במרכזו  את הגבר במרכז עם נושאי ההתעניינות המקובליםש לו אלא  דווקא  את האישה ואת נושאי ההתעניינות שלה ותחביביה.

גיא אוני המהדורה הצרפתית.

שולמית לפיד יוצרת ב"גיא אוני" סיפור שהוא בבירור שייך לז'אנר הטריביאלי של הרומן הרומנטי על כל מאפייניו של הסתבכויות אי הבנות פרידות עד לסוף הטוב פחות או יותר כששני האוהבים נופלים אחיד לזרועותה אחר  וברור שלפניהם זורח  יום חדש וטוב יותר. אמנם אחד האוהבים נפטר אבל במקומו מוצאת הגיבורה אהוב אחר טוב לא פחות שעליו תוכל להישען.

כאשר כתבה לפיד את ספרה הראשון היו מקומן של הנשים בהיסטוריוגרפיה הציונית שכוח ושנוי במחלוקת .מאז הפכו לימודי המגדר ותולדות הנשים בתקופות ההיסטוריות שונות למקצוע חשוב באוניברסיטאות .הנשים שוב אינן נראות כגוף שולי כפי שהיו בעבר.
אבל כדאי לזכור שכאשר פירסמה לפיד את "גיא אוני " בשנות השמונים עדיין לא היה המחקר הפמיניסטי מפותח בארץ וטענות האסכולה הפמיניסטית לא היו ידועות היטב וקשה להאמין שהסופרת הייתה מודעת להם היטב. סביר להניח שהגישה שלה לטענות פמינסיטיות הייתה אינטואיטיבית יותר מאשר מבוססת עם הכרות מעמיקה של הכתבים בנושא ( שרובם תורגמו רק בשנים האחרונות לעברית ). אבל דווקא בגלל ראשוניות זאת סביר להניח ש"גיא אוני "שימש כעוד "דחיפה " לקבלה התקשורתית והציבורית של תחום זה.

שולמית לפיד .צילום ורדי כהנהא

הספר "גיא אוני " של לפיד תיפקד הן כרומן היסטורי רציני ודקדקני פרי של מחקר מפורט על תקופת העלייה הראשונה בראש פינה ( ספר ששימש מאז כחומר קריאה בבתי ספר ומדריך לטיולים בראש פינה ) , הן כרומן רומנטי "טריביאלי " על חייה ואהבותיה של הגיבורה והן כרומן פמיניסטי "בילתי מתנצל " שהדמות הנשית הראשית שבו היא גיבורה לכל דבר ועולה על הגברים שבקרבם היא חייה והיא מבטאת ערכים פמיניסטים מובהקים של עצמאות , של יוזמה נשית ושל עמידה על שלה גם כנגד הגברים. מבחינות אלו ספר זה של לפיד היה מהראשונים מסוגו בספרות העברית אם כי רומאנים מסוג זה כבר הופיעו מזה שנים בארה"ב ובאנגליה וניתן לשער שאולי שימשו כמודלים לשולמית לפיד שהעבירה את האמצעים והנושאים שלהם שלה אישה החזקה העומדת על שלה בתקופה היסטורית כל שהיא אל תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל .
מי שניסתה להמשיך את דרכה של לפיד היא  מיכל שלו ,שיצרה  גם היא סיפורים רבי מכר על פי המתכון המדויק הזה. " שבועת רחל " ( 1997) המתאר את סיפור חייה של נערה אמיצה המגיעה לארץ ישראל של שנות העשרים במקביל לסיפור מודרני על נכדתה של נערה זאת בימינו הפך לרב מכר ענק בדומה לספרה של שולמית לפיד . ואת "מאה חורפים " ( 2001) סאגה היסטורית משפחתית על תולדות שושלת משפחתית שראשיתה בפולין ב-1883 מתפרשת על פני בלגיה צרפת אמריקה וישראל והסיפור מסתיים כעבור מאה שנים ו-424 עמודים בתל אביב. שני הרומאנים הם סיפורים רומנטיים שבמרכזם עומדות נשים אמיצות המתרחשים בתקופת ההתיישבות בארץ ישראל . הם נחשבים הרבה פחות מאלו של שולמית לפיד ולאמיתו של דבר התקבלו בזילזול עצום בידי הביקורת כ"סיפורת טריביאלית נחותה" וכ"רומאנים למשרתות ", זאת למרות  שאינם שונים כל כך באופיים מ"גיא אוני"וניתן לראות בהם מעין "צאצאים " של ספרה של לפיד עם נושאים מקבילים ודמויות מקבילות .

נראה שהסיבה ששולמית לפיד לא זכתה להתקפות ארסיות כאלה היה המעמד החזק יותר שלה בספרות העברית ,בגלל הפמיניזם הבולט שהתגלה בסיפור שלה שתאם את הדעות הרווחות בחוגים חזקים כיום של האקדמיה ובגלל הידע ההיסטורי החזק שגילתה בספר שלה. מה שתרם להתקבלות של הספר שלה כיצירה משמעותית שמלמדת על תקופת ההתיישבות בארץ ישראל שזכתה לפרס ניומן ליצירה ספרותית ואף נלמדת בבתי הספר.
.אבל נשאלת השאלה  אם הספר היה זוכה לאותה הערכה אם היה מתרחש עם אותה העלילה ויכולת ספרותית בימינו כמו הרומנים הבלשיים ולא בתקופה ההיסטורית שבה הוא מתרחש . סבורני שיתכן שאז היה מתקבל בצורה שונה ופחות חיובית  וודאי לא היה הופך לחומר קריאה בבתי הספר.

דן מירון נגד שולמית לפיד

דן מירון .צילמה אפרת אשל

יש לציין שעד כה לא הופיעה ספרות מחקרית רבה על יצירתה של שולמית לפיד אם כי דווקא על "גיא אוני " הופיעו שני ספרי ביקורת שהם למעשה ספרי לימוד מאחר שהספר נלמד בבית הספר. גם קשה למצוא עליה מאמרים ביקורתיים מחקריים רבים מעבר לסקירות ביקורתיות בעיתונות שהן תחום שונה לגמרי . ניתן ליחס זאת לעובדה שהיא סופרת שפועלת בז'אנרים שהם בלשון המעטה לא מוערכים ביותר כמו ז'אנר הספרות הבלשית. קיים למעשה רק מאמר ביקורתי רציני אחד על ספרי הבלשים שלה פרי עטו של אחד המבקרים הספרותיים החשובים ביותר , פרופסור דן מירון . אבל מאמר זה הוא למעשה התקפה ארסית כנגדה וכנגד ספרה הבלשי וכנגד הז'אנר הבלשי בכלל . עצם העובדה שחוקר הספרות הנחשב הטריח את עצמו לייחד מאמר ענק לשולמית לפיד ולספר בז'אנר טריביאלי הראתה שהוא חשב שהספר והשפעתו אינם טריביאליים כלל.

"מקומון " המהדורה הפולנית.

. מירון השתלח בסופרת וב"מקומון" וראה בו כתב פלסטר של שנאת העילית האשכנזית המסורתית .שמוצגת לדעתו כעילית שהסתאבה לחלוטין. שנאה פשטנית אך עזה שמביאה את שולמית לפיד "אל סף ההסתה האנטישמית האנטי אינטלקטואלית ואף מעבר לה" ( דן מירון " נוגע בדבר ע' 339 ) מירון רואה בגיבורותיה של לפיד כמו הבלשית ליזי בדיחי מעין גילום של בת ישראל השנייה הטהורה סמל היושר המסירות לעבודה העצמאות הצניעות ,תכונות שכבר אינן קיימות בחברה הישנה ( אך שהיו קיימות באמהותיה כמו פניה ב"גיא אוני" ) שתתקן את החברה האשכנזית המושחתת בטוהרה. תתווה דרך לתרבות בשכלה הישר ובאי נכונותה לסבול זיבולי שכל ותרפא את החברה מחולייה. "

"מקומון " בגרמנית

מאז חלו שינויים גדולים הן במעמדה של לפיד והן במעמדו של מירון .את ספרה של לפיד לומדים היום בבתי הספר בעוד שדן מירון נעצר לאחרונה על הכאת אישתו ומעמדו הציבורי נפגע . וכפי שהוא בעצמו מצהיר שוב ושוב נראה שהוא נמצא לאט אבל בבטחה בדרכו אל השוליים התרבותיים.

פילגש בגבעה.המהדורה הפולנית .

אני חושב שלפיד משתמשת בשני ז'אנרים שאינם נחשבים ביותר של הספרות ההיסטורית הרומנטית והספרות הבלשית על מנת להציג דמויות של נשים מסוג חדש שלא היו נפוצות בספרות עד השנים האחרונות , נשים חזקות ,בוטחות בעצמן שמסוגלות להתמודד עם משברים קשים ומסוכנים בכוחות עצמן וללא עזרת גברים ולצאת לבסוף כמנצחות.

חול בעיניים .המהדורה הצרפתית.

לדעתי אין זה מקרה שלפיד בחרה  דווקא בז'אנרים שאינם שייכים ל"זרם המרכזי " בספרות על מנת להציג דמויות נשיות מסוג חדש זה. וזאת מאחר שהיגיעה למסקנה שדמויות אלה יהיו רדיקליות מידי ולא אמינות לספרות "קונבנציונאלית " יותר המתארת חי יום יום .

לכן לפיד  העמידה אותן במכוון במרכז ספרים ז'אנרים יותר שכן דווקא שם באמצע סיפור של הרפתקאות היסטוריות וחקירות בלשיות , הרדיקליות של דמויות אלה תבלוט הרבה פחות והקורא יוכל לקבל אותו ביתר קלות.
כדאי לציין שהיום דמויות "הרואיות " שוב אינן מקובלות בספרות היפה הלא ז'אנרית שמעדיפה לתאר דמויות של אנטי גיבורים במובהק ( למשל גיבור הספר "יוליסס " של ג'ויס ) מתוך הנחה שדמויות כאלה הן ריאליסטיות יותר ויתקבלו יותר על דעתו של הקורא.
דומה שכיום אפשר לתאר דמויות הרואיות בספרות היפה בספרים שיזכו לשבחי הביקורת רק אם אלה יהיו נשים פמיניסטיות כמו הדמויות המתוארות בספריה של שולמית לפיד ובראש ובראשונה ב"גיא אוני
"ובהמשכו "חוות העלמות ".

חוות העלמות

 עטיפת הספר חוות העלמות שולמית לפיד

אם נרצה התכנים של "חוות העלמות " מבטא את השינוי בסטאטוס של לפיד ושל המגדר והמגזר הנשי בחברה ובתרבות ובספרות מדמויות שוליים לדמויות מרכזיות ומשפיעות בתקשורת ובפוליטיקה ..
מספר מקביל של שנים עבר על פניה גיבורת גיא אוני כמו זה שעבר על שולמית לפיד בעולם האמיתי . בספרה החדש פניה היא כבר דמות בולטת מרכזית וחשובה בישוב המכירה את כל האישים הידועים והמפורסמים שוב אין המדובר כאן בדמות שוליים מבוזה הנאבקת בעקשנות על מעמדה.נהפוך הוא .
בספרה של לפיד הנשים בדמותן של פניה ובתה גיבורת הספר נוניה הן הדמויות החזקות בספר.

נוניה הולכת כנגד רצון אימה ללמוד ב מוסד מפורסם של התקופה "חוות העלמות "
זאת היא דמות דומיננטית המטילה את צילה על נוניה בתה גיבורת הספר שמחפשת דרך להימלט מהשפעתה חובקת הכל היא עושה זאת על ידי הצטרפות ( כנגד רצון אמה ) כפועלת ל"חוות העלמות " של חווה מייזל חווה במושבת כינרת שמטרתה להכשיר פועלות עבריות לעבודת האדמה (!)זה היה מוסד שהראה שנשים יכולות לנהל את ענייניהן ואת ענייני הבית והמשק לא פחות טוב מהגברים .
..

חנה מייזל מייסדת ומנהלת חוות העלמות.

חוות העלמות , הייתה בית ספר חקלאי לנשים שהקימה חנה מייזל ב-1911 בכנרת.מטרת החווה הייתה לחנך ולהכשיר את הנשים לעבודה חקלאית – גידול ירקות וטיפול בבעלי חיים, וניהול משק הבית – עבודות מטבח, ניקיון ותפירה. החווה הוקמה בתמיכתו של ארתור רופין מתוך ההבנה שיש לגוון את המשק החקלאי על ידי גידול ירקות ומשק חי, ולהכשיר את הבחורות להיות איכרות המסייעות לאיכרים בעבודתם. כל מחזור לימוד נמשך שנתיים. חוות העלמות התקיימה עד 1917, ולמדו בה כשבעים נשים.
שנים לאחר מכן הקימה חווה מייזל מוסד חקלאי נוסף לנשים בנהלל המתקיים עד היום .
חווה מייזל אגב שהייתה אגרונומית ואשת חזון התיישבותי פמיניסטי היא דמות מעניינת מאוד בפני עצמה שרק מוזכרת בספר ,היא הייתה בין השאר גיסתה של מניה שוחט ,חברתה הטובה של רחל המשוררת ומורתה של חנה סנש שלמדה אצלה בנהלל והייתה אחת הפמיניסטיות העבריות הראשונות ..

נשים רומז המסר הסמוי בספר יכולות לעשות כל דבר כמו גברים ואולי גם טוב יותר .ב "חוות העלמות " הנשים בדמותן של פניה וביתה גיבורת הספר נוניה הן הדמויות החזקות המנהלות את העניינים והגברים עומדים לחלוטין בצילן .

 כמו בספר הקודם שולמית לפיד מכניסה לעלילה אלמנטים ששייכים לז'אנרים נחשבים פחות של ספרות פופולארית כולל עלילה בלשית מהסוג שלפיד התפרסמה בהם כל כך בספרים אחרים .
נוניה ואימה הן המנהלות את העניינים בסיפור . הן אלו שחוקרות את התעלומה הבלשית ו של גבר שנרצח ביחד עם אהובתו אשת איכר נוניה הגיבורה הכמו בלשית אף נחשדת ברצח שאותו אולי ביצעה כ"סהרורית ההולכת בשנתה ( "תנשמת " כפי שהיא מכונה בספר ) הנשים בספר בקצרה הן חזקות מספיק לא רק כדי להיות הגיבורות הטובות אלא גם מסוגלות תיאורטית לפחות לבצע מעשי פשע שבספרים קודמים יוחסו רק לגברים. אבל אל חשש את הרצח ביצע מישהו אחר.
בנוסף לסיפור הבלשי יש בספר גם אינטריגות רומנטיות שונות בדומה לקודמו , לבסוף לאחר התלבטויות רומנטיות שונות נוניה גם מוצאת את אהוב ליבה דב באר עולה שתקן מארה"ב ומתאגרף בעברו.
"חוות העלמות " מלא בדמויות צבעוניות של הוגים והוזים מבין אנשי העלייה השנייה , דמויות הרבה יותר צבעוניות מהדמויות האפרוריות למדי של אנשי העלייה הראשונה שבהם ניתקלנו ב"גיא אוני " מתיישבים ואיכרים שכל רצונם היה להיאחז באדמה .
כאן לעומת זאת אנחנו נתקלים באנשים צבעוניים בעלי אידיאולוגיות של שינוי עולם .אנשים כמו א. ד גורדון פקיד שעלה בגיל העמידה לארץ ישראל וכאן הפך לסוג של גורו שקרא לאידיאולוגיה חדשה של עבודה. בסופר ברנר ,במשוררת רחל . והצבעוניות של הדמויות והתקופה משפיעה על הספר.

מה שעשתה לפיד  בגיא אוני " ב"חוות העלמות" היה   לשלב בין מיתוס ההתיישבות ובין המיתוס  של  האישה העצמאית המתעלה על המוסכמות החונקות שסביבה..התיאור הזה נראה אנכרוניסטי במקצת ב"גיא אוני " שתיאר את חיי עלייה הראשונה ,אולם בספר ההמשך שבו מופיעה מייזל הוא כבר היה ריאליסטי ומדויק שהרי כך בדיוק היו חנה מייזל וגיסתה מניה שוחט ועוד נשים לא מועטות בסביבתן .
לכאורה נראה שהצבעוניות והדרמטיות של העלילה הופכת את הספר למתאים יותר לבני נוער מאשר למבוגרים. אבל נראה לי שבני הנוער יתקשו להתחבר לדמויות ולהשקפת העולם שלהם של הכל עבור הרעיון . שהרי כיום כאשר יש שפע של אופציות מי ירצה לנטוש הכל על מנת להיות איכר בכינרת ובעבור הדבר הנורא מכל אידיאולוגיה השואפת לשנות את העולם ולהפכו למקום טוב יותר. .
מבחינה זאת הבורגנות שכנגדה יוצאים גיבורי הספר שוב ושוב ושוב הישיגה את נצחונה השלם ,ובכל זאת יש עיניין בניסיון זה להציג דמויות שאינן רואות בבורגנות את פיסגת השאיפות שלהם עד כמה שזה נראה הזוי ובלתי אפשרי לנו היום ,במיוחד כאשר אנו זוכרים שהספר נכתב בידי אישתו של המנהיג לשעבר של ראש מפלגת הבורגנים ועורכי הדין הדמויות המנוגדות ביותר לערכים המתוארים בספר .
הספר כמו קודמו "גיא אוני " הפך לרב מכר וזכה לפרס "ספר זהב " על מכירותיו מה שמראה על כך שהוא מושך מאוד את ציבור הקוראים ,אבל מסופקני אם זה בגלל האידיאולוגיה המבוטאת בו.
האם יהיה לספר זה המשך שאולי יהפוך אותו לטרילוגיה ? לכאורה לפיד זקנה מידי בשביל זה. בכל אופן שורת הסיום על כך ש"שנת 1914 תהיה שנה טובה" רומזת שללפיד יש רעיון לכתוב סיפור נוסף על פניה ונוניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה שיכול לעסוק בסיום הכיבוש התורכי בארץ ישראל בגירוש תושבי תל אביב בכיבוש ארץ ישראל בידי גנרל אלנבי ביוסף טרומפלדור אירועי תל חי ואירועים דרמטיים אחרים של השנים האלו . .
. בהחלט יהיה מעניין לקרוא על אירועים אלה ועל תולדות בני משפחתה של פניה מנדלשטאם לאורך השנים . אפשר לנחש שאם כך יהיה הם רק יהפכו לדמויות מרכזיות יותר ויותר של הישוב לאורך השנים כאשר הם יצאו אחת ולתמיד מהשוליים התרבותיים והתקשורתיים  אל אור הזרקורים .

פוסטר הסרט "גיא אוני " של דן וולמן .

ביבליוגרפיה על "גיא אוני ".

בן-יוסף , יצחק " על ספרה של שולמית לפיד "גיא אוני " עלי שיח 19-20 1983.
ברלוביץ , יפה "האישה בספרות הנשים של העלייה הראשונה " קתדרה מספר 54 1989.
גוברין,נורית  "עוף-החול. שלומית לפיד: 'גיא אוני'", נכלל ב'קריאת הדורות. ספרות עברית במעגליה', כרך ב', הוצ' גוונים, תרס"ב/2002, עמ' 256 – 255.

יסעור , עמיקם גיא אוני מאת שולמית לפיד אור עם , 1992.
מירון , דן "חפותה של ליזי בדיחי " בתוך נוגע בדבר : מסות על ספרות , תרבות ,חברה זמורה ביטן , 1991 .
מלצר, אלון שולמית לפיד –גיא אוני 1993 .
נגב, איילת שיחות אינטימיות דביר .
פלדמן , יעל "רומן היסטורי או "אוטוביוגרפיה במסכה?: על "גיא אוני " ובני מינו בסיפורת העכשווית" סימן קריאה 19 1986. ע' 208-213 .
רוט, דבורה דרכי העיצוב הפיגורטיבי ברומן "גיא אוני " של שולמית לפיד עבודת תזה ,תשנ"ח
שקד, גרשון הסיפורת העברית –1880-1980 1993

קישורים  רלבנטיים באינטרנט
שולמית לפיד בלקסיקון הספרות העברית החדשה

שולמית לפיד בויקיפדיה

שולמית לפיד באנציקלופדיה YNET

שולמית לפיד במכון לתרגום
שולמית לפיד כצנחנית

הגורו והחולדה סיפור מאת שולמית לפיד
גיא אוני בויקיפדיה

סיכום גיא אוני

פרק מחוות העלמות

פרק באתר טקסט

 

שירי לב ארי עם שולמית לפיד

ספר זהב לחוות העלמות
חנה הרציג על חוות העלמות

יובל אביבי על חוות העלמות 

חוות העלמות במציאות ההיסטורית

קטע מ"כחרס הנשבר"

פרשת הזייפן שפירא

הספר "הספסל "
שולמית לפיד והסיפור "הספסל "

פרק מחיבוק דב מאת שולמית לפיד

חול בעיניים

דגנית בורובסקי על פילגש בגבעה

אורית הראל על פילגש בגבעה
אריאנה מלמד על פילגש בגבעה

רכוש נטוש מאת שולמית לפיד

דן לחמן על רכוש נטוש
גירסה חדשה של "רכוש נטוש "

אייל סגל נגד פרופסור דן מירון

חיבוק הדב ומצב הסצינה הספרותית

בעקבות הבלש העברי :הסיפרות הבלשית בסיפורת העברית

תמונה מהסרט "גיא אוני " על פי שולמית לפיד
(תודה ללימור שריר על העריכה )

סופר העבר : הרומנים ההיסטוריים של יוסף אריכא

.

מי זוכר היום את יוסף אריכא? בשנות הארבעים החמישים והשישים הוא היה סופר ידוע ונחשב. מאז זרמו מים רבים בירקון והוא נשכח כפי שנשכחו רבים מבני דורו, דור הביניים של הסיפור הארץ ישראלי שהחל בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת ותיאר את בניין המפעל הציוני. היום רבים מכתבי אריכא שבהם עסק באוקראינה בה נולד, בארה"ב אליה היגרה משפחתו ובארץ ישראל התיישנו.
דווקא יצירותיו האחרונות, ההיסטוריות – סוגה נדירה בספרות העברית החדשה – מעוררות עניין ודומה שהרעיונות והדמויות בהם לא התיישנו.רומנים שאם כי הם  דיברו על תקופות  קדומות הרי היום דומה שדיוניהם במאבקים בין עמים קטנים על תרבותם  כנגד אימפריות ענק "גלובאליות "  ,של רודנים מהמזרח  ומהמערב המאיימים על תרבויות עמים אחרים ובעיות התמזגות  תרבויות והשתלטות תרבות אחת על אחרות    הם אקטואליים יותר מאי פעם .

 

 

  
 
  

עטיפת אנתולוגיה בעריכת יוסף אריכא, צייר מ.אריה ( אריה מוסקוביץ').

 

יוסף אריכא נולד ב-1906 באוקראינה, משפחתו היגרה לארה"ב, והוא עלה לבדו לארץ ישראל בשנת 1925. בארץ עבד כפועל וכחקלאי ולאחר מכן כמזכיר המחלקה הוטרינארית בעיריית תל אביב. הוא נפטר ב 1972.

 

 
 ספריו הראשונים היו סיפורים ורומאנים ריאליסטיים מחיי הארץ והגולה. גיבוריו היו גם אלה שלא עסקו בהם כמו הקצבים, עובדי בתי מטבחיים ובעלי החיים שאת חייהם, רגשותיהם וסבלותיהם הוא הרבה לתאר ובהצלחה. בעקבות עיסוקו בבעלי חיים לא נרתע אריכא מלעסוק בחיים הגשמיים וביצרי האדם, גם היצרים ה"לא טבעיים" כמו הלסביות.

 

 סיפורי יוסף אריכא / יוסף אריכא
 
 

 

 

 

 

 

 

 

ספריו כללו את :

"לחם וחזון" (1933), רומן ריאליסטי על חיי פועל עברי בארץ בראשית שנות השלושים.

"אוד מוצל " (1937) שבו תאר את פרשת סבלותיה של משפחה יהודית באוקראינה בעת הפרעות שערכו ביהודים הקוזאקים של גנרל פטלורה בימי המהפכה הסובייטית.

 ספרו השלישי "בסנוורים" (1939) היה קובץ של חמישה סיפורים קצרים מחיי יהודי אמריקה, ובהם "וידוי" שעסק באהבה לסבית, נושא נדיר מאוד בספרות העברית ויתכן שזהו הטיפול הראשון בו בעברית .


 

 

מחנה אוהלים" של חלוצים – חיתוך בשעמנית מסדרה בת 16 חיתוכים שיצר יוסף אריכא לקובץ סיפוריו "מראות בכחול" שהופיע ב-1941.

ב"מראות בכחול" (1941) התפרסמו סיפורים מהווי הארץ.

 

"בעלי יצרים" (1946) שעסק בהווי האנשים הארציים מאוד שעובדים בבתי המטבחיים בתל אביב, נחשב לאחת מיצירותיו הריאליסטיות הטובות ביותר. "

פסק דין" ( 1949) היה קובץ סיפורים שהוקדש לנושא האדם ומצפונו.

 

 

 "יום ולילה: אשכול אהבים" (1952), שזכה בפרס עיריית חולון לשנת תשי"ג, הוא קובץ סיפורי אהבה שבמרכזו סיפור הכותר על אהבה ממבט ראשון בין רופא בהמות במושבה ובין מורה (הסיפור יצא גם כספר בפני עצמו ב- 1963 במהדורה ביבליופילית מאוירת).

 ברומאן "צעדים באש: קורות אישה אחת" (1956) עסק אריכא ביהודיה הבורחת מפני הנאצים לבית פולני ביער בו היא מתחבאת בחסות איכר פולני, ובשיגעונה במעברה אליה הגיעה לאחר עלייתה לארץ ישראל.

 

צעדים באש קורות אשה אחת

 "כנפי כסף" ( 1936) הוא קובץ אגדות לילדים שיצא לאור במהדורה מורחבת בשם "כנפיים לאדם"( 1968). וכלל במהדורה המורחבת שלו  את הסיפור ההיסטורי "חרש הברזל אשר בגבע" 'וסיפור על מאבקו של הגולם מפראג כנגד הנאצים הפולשים לעיר ב-1938

  

 
מבחר של מיטב סיפורי אריכא יצא לאור ב-1982.

 

בנוסף, ערך אנתולוגיות ספרותיות.
 Image result for ‫יוסף אריכא כנפי כסף‬‎
 
 
 גיבורים במערכה" ( 1955), הוא קובץ סיפורים ומאמרים על שורת דמויות היסטוריות דוגמת שמשון, שאול המלך, חניבעל ,ספרטקוס, יהודה המכבי ובר כוכבא.

 "יפו מראשיתה ועד ימינו" (1957), "תל אביב: במלאת יובל ליסודה" (1959). הסיפור העברי על חיי הערבים בארץ"(1964).

תל אביב בת 60 / יוסף אריכא

 בתש"ד זכה אריכא בפרס מטעם עיריות רמת גן על סיפורו "אישה בפרדס".

בנוסף לכל זה  הוא היה עורך ירחון הביקורת וההדרכה הספרותית של "בית אריאלה": "הקורא הצעיר". 

  הוא היגיע לשיא הצלחתו ופירסומו כאשר מבחר של כתביו וסיפוריו  כולל המחזה "על החרב"  יצא בשלושה  כרכים ב-1967  ולאחריו מהדורה מורחבת של האגדות והסיפורים שלו לילדים ( וכולל פרקים מ"סנחריב ביהודה ו"סופר המלך "אם כי אלה לא נועדו במקור לילדים ) ב-1968.

 

 

לאחר מותו של אריכא יצרו בני משפחתו אלמנתו ובנו הסופר עמוס אריכא קרן שחילקה את "פרס אריכא לסיפור הקצר" . הפרס חולק לסיפורים שטרם התפרסמו לא כיחידה עצמאית ולא כסיפור מקובץ מסויים.
ההשתתפות נעשתה בעילום-שם וחבר השופטים היה מנבחרי ועד אגודת הסופרים. גובה הפרס אז מוערך בכסף של היום כ-25,000 ₪ הפרס   חולק שלוש פעמים .
.הזוכים היו :
קורינה שזכתה בו בשנת 1978  על הסיפור "התגלות ". עמליה כהנא-כרמון שזכתה בו ב-1982 .
. ולידיה גורדון -קנכט שזכתה בו ב-1987 .

Image result for ‫יוסף אריכא‬‎

היום שלט המנציח את שמו של אריכא הוצב בידי עיריית תל אביב במקום מגוריו ברחוב קרני 10. אולם פרט לכך דומה שנשכח.
 לאחר מותו יצירותיו הפסיקו להידפס  ,להוציא מבחר סיפורים קצרים  שנערך ( בתוספת הקדמה וביבליוגרפיה )  בידי יוסף אורן , והוא נשכח. בנו עמוס אריכא גם הוא סופר ואמן מוכשר שפירסם ספרים רבים לילדים ומבוגרים  ניסה לחדש את העניין בו אך ללא הצלחה.

.המבקר יוסף אורן מהמעטים שהמשיכו להתעניין ביצירתו של אריכא גם לאחר פטירתו יצא חוצץ במאמר נרגש כנגד שכחתו וכתב "עבורי סופר המלך הוא מקרה מבחן ..אריכא הלך לבדוק עינין עקרוני :מדוע עוצמת השלטון משחיתה את האדם ? מדוע מסרבים מו"לים ולקטורים שמיעצים להם ועורכי סדרות של רומאנים להדפיס את "סופר המלך " ? ובמיוחד כאשר המדף של הז'אנר ההיסטורי ברומאן העברי הוא כה דל? "
טענתו של אורן הייתה נכונה בזמנו והיא נכונה שבעתיים כיום. אריכא מעולם לא נחשב לאחד היוצרים המרכזיים של הספרות העברית בניגוד למודל שלו משה שמיר, אלא כאיש "אחת השורות האמצעיות " מעין התגלמות הסופר המוכשר הממוצע שאין בו דבר יותר מזה.
אולם הרומאנים ההיסטוריים שלו זכו בהערכה מיוחדת והם חלק מרכזי ביצירתו ובדיאבד ניתן לראות שהם התיישנו רק במעט עם בכלל והנושאים שבהם הם עוסקים של רודנים מהמזרח המאיימים על תרבויות עמים אחרים ובעיות מזיגת תרבויות והשתלטות תרבות אחת על שניה דומה שהם אפילו אקטואליים כיום לא פחות ואולי אף יותר מאשר בזמן שבו הם נכתבו .

הסיפורים ההיסטוריים

איור לסיפור של יוסף אריכא "חרש הברזל אשר בגבע" מאת פ.הכטקופף הופיע ב"מיקראות ישראל".

במיטבו כתב אריכא  סיפורים סבירים למדי וגם כאלה שהיו יותר מכך כמו סיפורי בעלי החיים שלו וסיפור האהבה "יום ולילה " ונוספים . אבל דומה שתקפה פסיקתו של גרשון שקד שקבע עליו זו"…לא התעלה אריכא אפילו במיטבו….מעבר לשגרת המלודרמה הנטורליסטית אמנם עומדת בכוח עצמה … בדומה לישראל זרחי אין אריכא יוצא דופן בדורו , אלא הוא –הוא "הנורמה " שעיצבה את אופייה של סיפורת  זו. ( גרשון שקד "הסיפורת העברית 1880-1980 כרך ב' ע' 320 ) "

כאשר אנו בוחנים את אריכא ואת יצירותיו אנו רואים שהוא התעלה על עצמו ועל אחרים בסוגה נדירה יחסית בספרות העברית, הסיפורת ההיסטורית. ברומאנים ההיסטוריים הרחיק אריכא אל מחוזות וזמנים רחוקים אותם חקר ביסודיות, ובהם הציג בבהירות את הניגוד והמאבק בין הגשמי לרוחני, בין איש הכוח לאיש הספר.

וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי אמרו הפלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית . 

( שמואל א' יג יט )

הסיפור ההיסטורי הראשון של אריכא היה "חרש הברזל אשר בגבע" שהופיע לראשונה בכתב העת "עתידות" בשנת תש"ד. הסיפור מימי ראשית המלוכה יצא מתוך הפסוק בספר שמואל התנכי שהובא למעלה  תיאר תמונה  במאבק בין ישראלים   בראשותו של יהונתן בן המלך שאול  לפלישתים, מאבק לחיים ומוות על הבעלות על הארץ , כשצד אחד, העברים, מסתמך על אומץ לב וקנאות לתורה וגם על העתקת טכנולוגיה פלישתית  , והצד השני על תרבות חומרית ומונופולין ביצור נשק מברזל. המסר בסיפור הסתכם במשפט של ידיצור חרש הברזל העברי הגוסס כשחרב פלשתית בבטנו: "אין עצה ואין תבונה כנגד הפלישתים כי אם החרב… זכרו דברי אלה … שימרו על החרבות כי באין לכם נשק אבוד תאבדון !".

הסיפור נתפס כשפורסם  כאלגוריה למאבק היהודים בבריטים וחיפושי הבריטים אחרי כלי נשק ב"סליקים" יהודיים בקיבוצים, וזכה להצלחה רבה , הוא הופיע במקראות בית ספר ( כותב  שורות אלה  עוד למד  בילדותו ממקראה שהכילה את הסיפור הזה  ).  באופן אירוני היום אפשר לקרוא אותו  יותר מכל דבר אחר כתיאור  של המאבק הפלסטינאי ביהודים הכובשים ובטכנולוגיה הגבוהה שלהם.
לאחר סיפור זה עזב אריכא את הסיפורת ההיסטורית ושב אליה לאחר שנים בעקבות עצת המבקר שלום קרמר.
ברשימה מקיפה על יצירת אריכא שהופיעה ב- 1954 הציע קרמר שיוסף אריכא יפנה אל הכתיבה על הנושאים ההיסטוריים. הוא כתב : " יש היבטים בטיב אפיו האמנותי של אריכא כמספר , המכשיר אותו להיות מספר מובהק לנוער ,וחבל שלא עמד על יעודו זה . יש בו חושים בריאים, רוח של משובה ,נופח של הרפתקנות ,צלילות של סגנון , ובעיקר קלות . כמה וכמה מסיפוריו אדם מסלק מהם את היסוד האירוטי ,ופה ושם גם התעמקות פסיכולוגית יתירה והריהם סיפורים מצוינים לנוער.
…..דייך לקרוא את הסיפור "הד קדומים " ( ככל הנראה המבקר מכוון כאן ל"חרש הברזל אשר בגבע " א.א. ) סיפור המתאר את העברים בתקופת הפלישתים ,והוא שווה לנפש כל נער בישראל –ואתה עומד על ייעודו של אריכא במלואו.
אין בזה משום ירידה בגרם המעלות האמנותי. יש נולד להיות אמן למבוגרים ויש לבני הנעורים. ושמא ברומאן ההיסטורי מימים רחוקים ימצא אריכא את הסינתיזה המתאימה לכשרונו . רומן שיש בו החייאה ותנועה ועלילה . הזיקה הפנימית לדור הנוכחי שנתערערה תמצא לה תיקון מלא בתקופות עתיקות , ואז כל כשרונותיו המגוונים יבואו לידי משחק חפשי יותר. כוח הציור של מראות החיים וכושר הסלקציה לזרות ולחבר ,אהבת העלילה והיכולת הקומפוזיציונית ,קלות הכתיבה ובהירות הסגנון –יעמדו לו לאריכא להוציא מתחת ידו סיפור היסטורי משובח לבני הנעורים ;ואשר משובח לבני הנעורים טוב גם למבוגרים ולזקנים .
( שלום קרמר " סיפורי יוסף אריכא" , 1954 בתוך חילופי משמרות בספרותנו , 1959 ) סופר אחר במעמדו של אריכא אולי היה נעלב מההצעה שיכתוב לבני הנעורים אולם נראה שאריכא קרא את הביקורת והיא נכנסה לליבו.

כדאי לזכור כאן שאף כי ספרות הפרוזה העברית המודרנית החלה עם שני רומאנים היסטוריים של אברהם מאפו, "אהבת ציון" ואשמת שומרון " על ימי התנ"ך , רק סופרים מעטים יחסית הלכו בעקבות מאפו . רוב הסופרים העדיפו להתמקד בחיים המודרניים או בעבר הקרוב יותר. ומעטים עוד יותר התבלטו לאחר מאפו מבחינה ספרותית בתחום ספציפי זה . מהם אפשר להזכיר את דויד פרישמן בסדרת סיפורי "במדבר " על נדודי בני ישראל במדבר, את א. א. קבק בסיפרו על ישו הנוצרי "במשעול הצר " את חיים הזז בנובלה שלו על משה רבנו ואישתו ציפורה "חתן הדמים " את אשר ברש בסיפורי "שיח העיתים " שלו את מתתיהו שוהם במחזותיו התנכיים, את ניסים אלוני במחזה "אכזר מכל המלך " על ימי ירבעם ורחבעם וגם את ח"נ ביאליק בסיפורי "ויהי היום " שלו לילדים על ימי דוד ושלמה ( ובראש ובראשונה "אגדת שלושה וארבעה "על שתי גירסאותיה ) .
הרוב הגדול של הרומאנים והסיפורים ההיסטוריים על ימי קדם נועדו במפורש לילדים ובני נוער ונכתבו בידי סופרים שלא נחשבו כ"קאנוניים" כמו הכותבים והמעבדים השונים של סדרת סיפורי "זכרונות לבית דוד " הוותיקה , ישראל שף ,יעקב חורגין איש התנועה הרויזיוניסטית , צבי לבנה איש תנועת העבודה ,מ.ז. ולפובסקי ,ואחרים . אף לא אחד מהם תרם באמת להעלאת קרנה של הסיפורת ההיסטורית בעיני המבקרים

.
ספק רב בעיני אם סופרים אלה שימשו כמקור השראה לאריכא בבחירת נושאיו .
לעומת זאת נראה שהוא הושפע בבחירת הז'אנר ובנושאיו ממשה שמיר שספריו הגדולים מחיי העבר הרחוק "מלך בשר ודם" (1954) ו" כבשת הרש" (1957) הפכו לאירועים ספרותיים זכו לשבחי הביקורת והיו לרבי מכר. . ספריו אלה  של שמיר  שעסקו במאבקים בין מלכים ויריבים והתמקדו בהשחתת השליט בידי הכוח שבו הוא מחזיק  ( אותם הנושאים  המרכזיים  שגם אריכא עסק בהם כפי שנראה בהמשך ) הפכו את הרומן ההיסטורי על העבר הרחוק  לראשונה מזה שנים רבות ללגיטימי ומכובד  גם  בספרות הקנונית למבוגרים ולא רק כספרות לנוער כפי שנחשב עד אז. הרומן ההיסטורי על העבר הרחוק נחשב   לראשונה מזה שנים רבות ללגיטימי ומכובד  גם  בספרות הקנונית למבוגרים ולא רק כספרות לנוער כפי שנחשב עד אז. ( אם כי האמת היא שהרומאנים האלה המלאים תככים והרפתקאות מתאימים לנוער לא פחות מלמבוגרים)  .לא מן הנמנע  שאריכא החליט אז שהוא מיצה את עצמו עם סיפורים ריאליסטיים והחליט לנסות את התחום החדש-ישן שמצא חן בעיניו .

אריכא פנה לתחום זה וזכה בו להצלחה רבה גם בעיני הביקורת. הנושא המרכזי ברומנים ההיסטוריים היה מאבק הכוח הגשמי בכוח הרוח, והוא הצליח בו כי דמויותיו לא היו פלקאטיות אלא מורכבות ומעניינות. תפקיד מפתח במאבק הזה נתן אריכא לספרים ולסופרים, הם האחראים לשימור התרבות ולניצחונה הסופי של הרוח.

סנחריב נגד יהודה

סנחריב ביהודה רומן היסטורי / יוסף אריכא
כריכת  "סנחריב ביהודה".

הרומאן ההיסטורי הראשון של אריכא "סנחריב ביהודה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1958) הוא סיפור פנוראמי שבו מוצגות זו מול זו בפרטי פרטים שתי תרבויות: אשור האימפריה העולמית הראשונה  וכוחה המדיני צבאי ויהודה עם כוחה הדתי רוחני. אריכא שמר על דיוק היסטורי במידת האפשר, מה שאפשר ליחס לעניין העמוק שהיה באותה התקופה בארכיאולוגיה.  באופן יוצא דופן למדי  ( אך בדומה למה שעשה משה שמיר בספריו ) ניסה  אריכא לשמור על דיוק היסטורי עד כמה שאפשרי היה באותה תקופה וצמידות למקורות ההיסטוריים והארכיאולוגיים הקיימים. על פי עדותו של פ. לנדר אריכא ביצע מחקר מפורט ביותר לספריו אלה עיין בספרי היסטוריה גיאוגרפיה וארכיאולוגיה רבים על תולדותיהם ספרותם ותרבותם של עמים קדומים כמו אשור ובבל ופרס ויוון וביקר במוזיאונים רבים בארץ בניו יורק ובלונדון. דיוק ארכיאולוגי והיסטורי בפרטי פרטים זה שהוא נדיר מאוד בספרות העברית  אפשר גם ליחס אותו אולי לעניין העמוק שהיה באותה התקופה לעיסוק בארכיאולוגיה של אנשים כמו יגאל ידין ואחרים פרסטיז'ה שאבדה מאז  למקצוע הארכיאולוגיה בחברה הישראלית  .

.  ". והסיפור עוסק לא רק ביהודה ערב הפלישה של צבא סנחריב האשורי אליה ותוך כדי הפלישה אלא גם באשור ובמלכה סנחריב ובתיאור מסעותיו לאורך חופי הים התיכון ומלחמתו עם  צבא מצרים. שני עמים עומדים במרכז הסיפור . עם אשור אדיר הכוח הצבאי ועם יהודה הרוחני יותר.

אין פרק בהיסטוריה של יהודה באותה התקופה שבא זכרו בתנ"ך ובממצאים הארכיאולוגיים שלא נכלל בסיפור. ניתן למצוא שם   תיאור החיים במרשה עירו של הנביא מיכה עיר של חקלאים כורמים ויוגבים אנשי המעמד הנמוך שהוא גם חוט השדרה של ממלכת יהודה , עיר הנמל   עציון גבר שליד אילת של היום ומכרות  וכבשני הנחושת שלידה  , ירושלים עיר הבירה , החיים בארמונו של המלך חזקיהו  , בניית הנקבה של ירושלים, החיים ההוללים של השכבה העליונה לעומת סבל העבדים והמעמדות הנמוכים ,   הנביאים ישעיהו ומיכה ונבואותיהם , הסופרים  אנשי חזקיהו שהעתיקו מגילות . מאידך מוצגים גם החיים באשור בארמונו של סנחריב נשיו ופילגשיו והתככים הבלתי פוסקים שם ,לצד עושרם ותפארתם ולא רק החומרית אלא גם התרבותית  אגב רמיזה על חיידקי הריקבון שכבר חדרו לתוכם .. מסעו של סנחריב  ליהודה , וכמובן הקטעים החזקים מכל שהם מזעזעים ממש לזמנם ( אבל לא לזמננו כאשר רואים הכל על המסכים )  של תיאור מצור סנחריב על לכיש ולאחר מכן על ירושלים ותיאורי סבל מזעזעים  של רעב איום ולבסוף תיאור נסיגת סנחריב ..  ועוד ועוד והכל בדיוק היסטורי ארכיאולוגי מרבי .

אמנם נכון  ריבוי החומר ההיסטוריה ארכיאולוגי פגם בשלמות הספרותית ולא כל התמונות המגוונות והשונות משתלבות זה בזו  היטב .ולאמיתו של דבר תמונת התרבות הרחבה המוצגת בספר יצאה משכנעת ומעניינת יותר מהדמויות שהן משכנעות וחזקות פחות .

במרכז הסיפור עומד כביכול הנביא מיכה שנסע לירושלים והפך למזכירו של ישעיהו ולסופר מעתיק מגילות לצד כתיבת דברי נבואה ברוח מורו ישעיהו,  ומגילות אלה הן אחד המוטיבים המרכזיים בספר , אולי המרכזי ביותר . אך מיכה הדמות הראשית הוא דמות פסיבית למדי הוא מופיע מספר הפעמים המרובה ביותר אבל זיקתו אל האירועים הגדולים קלושה אין אנו חשים בהזדהות של  כוחות נפש עצומים כאשר הוא יוצר את נבואותיו.  הוא מוצג כתלמידו  וכמזכירו של ישעיהו שמעתיק את נבואות רבו ועורך אותם למקשה אחת  זוהי דמות פסיבית שאינה מסקרנת את הקורא  גם הדמות של מורו  הנביא ישעיהו היא דמות חיוורת למדי.  

 הדמות המעניינת והחזקה בספר היא דווקא זו של  השליט האשורי סנחריב שבנפשו מתחולל מאבק בין טוב לרע. זהו שליט אינטליגנטי, בעל רצון ברזל, תאוות שלטון שאינה יודעת גבול וקשיחות אבל גם  סקרנות אינטלקטואלית עזה. את סנחריב צייר אריכא בצבעים עזים במיוחד, ולא לשווא נקרא הספר על שמו.
על הספר זכה אריכא בפרס ברנר ל-1960. הוגדר בידי המבקר שלום קרמר כ"מאורע בספרותנו ". היה זה רומן היסטורי גדול ומפורט שהעלה לפני הקורא תקופה שלימה בהיסטוריה היהודית העתיקה , תקופת ממלכת יהודה בימי המלך חזקיהו בתור זהבה ושיא שגשוגה החומרי והרוחני. במקרה או שלא במקרה גם הרומאנים ההיסטוריים בעברית של אברהם מאפו "אהבת ציון " אשמת שומרון " עסקו בתקופה ספציפית זאת. לא מן הנמנע שזכר הרומאנים של מאפו שאותם בוודאי קרא בילדותו ( ושהייתה להם פופולאריות עצומה בתקופתם ולאחריה ושימשו כמקור השראה עצום על רבים וטובים ובהם דוד בן גוריון כמו גם רבים אחרים שהפכו לציוניים בעיקבותיהם ) שימש כמקור השראה לאריכא בבחירת התקופה שבה יעסוק ספרו. אך אריכא התרחק עד כמה שרק אפשר מהגישה הרומאנטית אידיאלית של מאפו .
מאוחר יותר עיבד אריכא את "סנחריב ביהודה" למחזה "מול חרב" (הוצאת אל"ף, 1962).
גם במחזה הדמות המעניינת והמגובשת ביותר היא זו של הכובש סנחריב. אריכא מתאר את חיי הארמון מלא התככים ואת אהבת סנחריב לזכת אשתו. הקטעים החזקים ביותר במחזה הם השיחות בין סנחריב ובין אחיקר החכם. אחיקר שדמותו מבוססת על דמות היסטורית ( וגירסה שונה מאוד של דמותו מופיעה במחזה "צור וירושלים " מאת מתתיהו שוהם ) , שקוע כולו בפענוח לוחות עתיקים של עמי שומר ובבל, ומבקש להגדיל את ספריית מקדש נבו. באזני המלך הוא מטיף מוסר הנשמע אקטואלי גם בימינו: "כל ניצחון מביא רבבות מבני נכר אל שדותינו ואל בתינו למלא את מקומם של הנופלים , להיות לנו לעבדים … הופך אתה את בני אשור לעם של אדונים , ובעקב העושר והבטלה באו התענוגות בהם טמון הרס לכל .ובבוא יום הפקודה ונוספו גם העבדים על שונאינו ".
דברים שנשמעים אקטואליים מאוד גם בישראל של ראשית המאה ה-21 עם הפערים הכלכליים העצומים והפועלים הזרים ….
ודומה שהמסר של המחזה כמו של הספר הוא בדברי יהוכל מגבל :" ..בני האדם בני תמותה הם . יש קץ וגבול למעשיהם אף אם ימריאו שחקים .לא יעמוד עם אחד בראש העמים אם בחרב יאכוף עליהם עולו ,ודבר לא יצילו משיני הזמן אם רוחו לא תגבר על נשקו . יודע אני איש אלוהים בחצר חזקיהו מלך יהודה , והוא הנביא ישעיהו . מגילות דבריו וקצת מתורת יהודה הביאו לי ספנינו. מקומות רחוקים שחרבך המלך לא תשיג ישיגו דבריהם של בני יהודה מעבר להרים ולימים :אשר לא ישמרו מצבות אבן מתפוררות ישמרו דברי רוחם הם על מגילות קלף….."

בקובץ האגדות שלו "כנפיים לאדם " הכניס אריכא סיפור בשם "נקמת האליל מולך " שעוסק בהקרבת הקרבנות לאל מולך ומאבקו של ישעיהו בן אמוץ בטקסים אלה. למרות האופי האגדי של הסיפור יתכן שמקורו בפרק שלא הוכנס ל"סנחריב ביהודה".

אלכסנדר נגד קליסטנס

סופר המלך - רומן היסטורי / יוסף אריכא

ספרו האחרון של אריכא היה "סופר המלך" (הוצאת אגודת הסופרים של ישראל ליד הוצאת מסדה ,  1966 ), בו תאר את כיבושי אלכסנדר מוקדון, ואת התנוונות אישיותו ומלכותו. בספר זה תאר אריכא בפרטות את סיפור כיבושיו של אלכסנדר מוקדון ואת התנוונות אישיותו ומלכותו .
. ספר זה היה נדיר ביותר בסיפורת ההיסטורית העברית בכך שעסק בפרשיה מההיסטוריה העולמית ולא היהודית הספציפית בניגוד לכל מה שהיה מקובל עד אז ( וגם היום ), וככלל עם ישראל מוזכר רק בחטף במהלך העלילה להוציא פרק שבו מבקר אלכסנדר בבית המקדש בירושלים.

 בספרות העברית קדמו בעיסוק זה בהיסטוריה היוונית לאריכא רק מרגוט קלאוזנר בספרה "ספפו מלסבוס " ( 1945) על המשוררת היווניה הקדומה ואביגדור המאירי שבסיפרו "סודו של סוקראטס : רומן מתקופת יון העתיקה " (1956 ) התמקד בימיו האחרונים של הפילוסוף היווני ובו  הוא נותן לפילוסוף היהודי קוהלת  מקום קטן בעלילה. 

מעניין שבשנת  1966 שבה  פורסם ספרו של אריכא  פורסם במקביל גם  ספר לילדים של אוריאל עקביה בשם "הכלב הצוחק " שעסק  בנושא דומה :במערכת היחסים בין הפילוסוף דיוגנס ואלכסנדר.

אך אף אחד מאלה לא הצליח להתקרב ביצירתו לאיכויות הספרותיות של "סופר המלך ".

רק ל

אחרונה חזר סופר ישראלי צעיר יקי מנשפנרוינד אל אלכסנדר ואל יון  העתיקה  בספרו "הכובש והכלב" .

במרכז הרומן הועמד סופר החצר קליסתנס אחינו של אריסטו הגדול שמתנגש במלכו שסטה מדרכה המקורית של יון והופך רודן .המאבק הרעיוני בין אלכסנדר וקליסטנס מזכיר  לקורא המודרני בהרבה יותר משמץ את המאבק בין "הגלובליסטים " ו"האנטי גלובליסטים " היום . קליסטנס מוצא עצמו מסובך במזימות חצר מורכבות  העלילה מלאה במעשי אכזריות שונים בהריגת אישים שונים וקבוצות כמו זקני צור ומסתיים בהוצאתו להורג. של קליסתנס שעימה מגיע תהליך השחתתו המוסרית של אלכסנדר לשיאו..
גם בספר זה הדמות המעניינת אינה זו של "הגיבור החיובי" קליסתנס, אלא דווקא דמותו של אלכסנדר שאינו אדם רע מיסודו אך הוא הולך ומושחת; אריכא מתמקד במאבקי היצרים בנפשו של אלכסנדר ובהתנגשות הרוח בכוח השלטון. המורכבות באישיותו של אלכסנדר הופכת אותו לדמות חיה ומעניינת.
בספר זה אנו נתקלים בהתפתחות הסופית והבשלה ביותר של נושאים שמעסיקים את אריכא ביצירותיו ההיסטוריות ובראשם הבעיה והמוטיב של התנגשות של הרוח בכוח השלטון.
יש קונצנזוס בין המבקרים שזה ספרו הטוב ביותר של אריכא ."סופר המלך " שהוכר מיד עם פרסומו כיצירתו המובחרת ביותר,ופרק ממנו  שכנראה היה חביב במיוחד על הסופר פורסם כספר נפרד בשם "פגישה בירושלים "   בהוצאת "עקד" ב-1968 .

פגישה בירושלים / יוסף אריכא

המבקר שלום קרמר האיש שייתכן שגרם לתפנית בקריירה של אריכא קבע ברשימה בשם "לא בחייל ולא ברוח " ( בספר בשם "ריאליזם ושבירתו : על מספרים עבריים מגנסין ועד אפלפלד " ) שעתה לאחר שסיים את "סופר המלך " היגיע אריכא לסיום פרשה בכתיבתו היסטורית ועכשיו הוא יכול לחזור לעסוק בבעיות זמנינו לתפוס במעוף גורלי את ההתרחשויות הגורליות של ימינו .
אבל אריכא עצמו לא חשב כך . הוא תיכנן רומן היסטורי שלישי שלא הספיק לכתבו וכנראה עסק בפרשת הכרזת כורש. ( שהוא היציע בראשית שנות השישים להוציא לכבודה מטבע מיוחד לזכר 2000 שנה להצהרת כורש מטבע שלא יצא לבסוף ) אבל לא הספיק לכתבו וחבל .

גם תחום הרומן ההיסטורי שבו הצטיין אריכא איבד את החשיבות קצרת הימים שהייתה לו בשנות החמישים והשישים, חשיבות שחבה הרבה לתגליות הארכיאולוגיות המדהימות של התקופה כמו המגילות הגנוזות . רק סופרים חשובים מעטים ( פנחס שדה בספרו "מותו של אבימלך ועלייתו השמיימה"  עמוס עוז בשתי  נובלות על יפתח השופט ועל הצלבנים  ושולמית הראבן  בטרילוגיית הסיפורים התנכיים שלה  הם  דוגמאות בודדות )  המשיכו לכתוב יצירות סיפורת על העבר הרחוק יותר  והם בדרך כלל ויתרו על הדייקנות הכמו "ארכיאולוגית " בתיאור פרטי התקופה שהייתה כה חשובה בספריו של אריכא. יוצא דופן אחד שחזר למסורת זאת היה הסופר א. ב. יהושע בספרו "מסע אל תום האלף" ( 1997) . במסע הפירסום לספר זה שם גם הוא דגש כמו אריכא בזמנו על כמות המחקר העצומה  שביצע בעת הכנת הסיפור על תקופת הסיפור ,ימי הביניים המוקדמים . אולם זוהי דוגמה בודדת . האמינות ההיסטורית לגבי העבר הרחוק יותר שוב אינה כה חשובה לסופרים כיום כפי שהייתה  לאריכא .
תפיסותיו ההיסטוריות של אריכא

יוסף אריכא, ציור פורטריט מאת עמוס אריכא .

יוסף אריכא, ציור פורטריט מאת עמוס אריכא .

יוסף אריכא, ציור פורטריט מאת עמוס אריכא .

 

שלושה שלבים מיצגים את התפתחות תפיסתו ההיסטורית של אריכא. הנושא המרכזי שהעסיק אותו היה מאבק הכוח הגשמי ( המיוצג בשליטים כמו סנחריב ואלכסנדר הגדול ) באנשי הרוח ( ישעיהו ,מיכה, אחיקר , וקליסתנס ). הכוח והרוח מיוצגים באופן מורכב ומתוחכם, שכן מייצגי הכוח הם גם אנשי תרבות אינטליגנטיים מאוד, ואנשי הרוח נזקקים לעתים לכוח הזרוע ( כמו ב"חרש הברזל אשר בגבע " ) על מנת לשמר את תרבותם.
בשלב הראשון של יצירת אריכא, "חרש הברזל אשר בגבע", יש מסר דידקטי ברור לפיו מנצח במאבק הצד שברשותו נשק רב יותר והוא משתמש בו טוב יותר. זה היה מסר פשטני למדי שהתאים לימי המנדט הבריטי ולמאבק היישוב על התחמשותו.
בשלב השני, "סנחריב ביהודה", מנצחת הרוח. סנחריב, שצבאו משופע נשק ומכונות מלחמה, נדהם מעוצמת הרוח של היהודים כפי שהיא באה לידי ביטוי במגילותיהם ובנבואות ישעיהו ומיכה, ונסוג מירושלים. גם זה היה מסר פשטני ולא מציאותי.
ב"סופר המלך" התפיסה ההיסטורית של אריכא מורכבת בהרבה. העלילה הייתה מסווה לדיון פילוסופי עמוק על השלטון האבסולוטי, על השאיפה לחרות ולצדק ועל מלחמת הכוח ברוח. שתי תפיסות עולם התנגשו בספר, שתי השקפות שלכל אחת ערך משלה. האחת מיוצגת על ידי קליסתנס השומר אמונים לתפיסה המקורית של תרבות יון כפי שהציגה דודו אריסטו, ואת השנייה מייצג אלכסנדר השואף לאחד בין העמים, וליצור תרבות גדולה אחת שתמזג את תרבות יוון ותרבות המזרח – זו התרבות ההלניסטית, מעין "גלובליזציה" קדומה. לדעת אלכסנדר רק תרבות כזאת תבטיח את  המשך קיום האימפריה שהוא מקים.
שתי ההשקפות מיוצגות באופן מורכב, ואין צדק מוחלט. אבל בהיסטוריה מנצח מי שהכוח לצידו, במקרה זה אלכסנדר. אלכסנדר היה לרודן, וקליסתנס שהתנגד לכך בשם ערכים הומניסטיים דמוקרטיים, ואף כתב היסטוריה עוינת לאלכסנדר, הוצא להורג באשמת שווא שעמד בראש קשר נגד אלכסנדר. מנגד כתב קליארכוס גרסה אוהדת לאלכסנדר. שתי הגרסאות הגיעו לידינו בעקיפין ואין הכרעה בוויכוח שביניהן. במציאות, לדעת אריכא, מתערבים במאבקים כאלה גם תאוות שלטון לשמה ויצרים אפלים, ובסופו של דבר מנצח בהם הצד המתוחכם יותר, ומי שהכוח לצידו.
נושא נוסף שהעסיק את אריכא הוא חשיבות הספרים והסופרים לשימור ולצמיחת תרבות. הספר הוא הניגוד להוויה הברוטאלית של הכוח והיצרים, והסופר הוא היחיד שאינו נכנע לשליט ההולך ומסתאב.שני הרומאנים וגיבוריהם אנשי הספר רואים במגילות את המחסום האחרון והחזק ביותר מפני הברבריות והאכזריות והשכחה התרבותית .
ובכך מבוטאת למעשה גישתו של אריכא עצמו . השליטים סנחריב ואלכסנדר יכולים לגבור בזמנם על אנשי הספר והסופרים אבל לעתיד לבוא תגבר יצירתם של אותם הסופרים בזמן ששמם שאותם מלכים ישכח וכך להם הוא הניצחון האמיתי .

הסופר הוא היחיד שאינו נכנע לשליטו ההולך ומסתאב בספר עם השם  המשמעותי "סופר המלך ".

וגם מיכה  הנביא עוסק  לפרנסתו בכתיבת והעתקת  מגילות ב"סנחריב ביהודה" והוא רואה בכך את יעודו. וקטע מעניין ב"סנחריב ביהודה " מתאר את חיפושיו בבית הגנזים של המלך שם הוא מוצא שרידים בלבד של ספרים קדומים שאבדו  כמו "ספר מלחמות ה' " כמו גם דברי נביאם שונים כמו "דברי שמואל הרועה " ודברי נתן הנביא " ואחרים "והיה מיכה עושה ימים כלילות להציל את אשר ניתן עוד להציל מלקט ומאחה ,משלים את החסר ומחפש דרכי תיקון . אז ידע מיכה , כי מן הראוי להכין  הרבה העתקים ולשמרם לא רק בבית –גנזי המלך, כי אם בבתים רבים דומים, בכל עיר גדולה ובכל כפר.( מתוך "סנחריב ביהודה ).

דוגמה יפה להשקפה זו של אריכא נמצאת ב 'סנחריב'. המלך משוחח עם אחד מזקני לכיש לאחר שאנשיו גילו כדי חרס ובהם מגילות ( המגילות שגילו ארכיאולוגים לאחר אלפי שנים). המלך שואל את הזקן:

" הגידה לי זקני ", היצלחו המגילות האלו לקעקע חומות ,לכבוש ערים ,למגר אויבים ולשים עמים למס עובד?"
למעלה מזה " ..עונה לו הזקן " עשויות המגילות לכבוש לב האדם עד סוף כל הדורות." 

מול חרב - מחזה בשלוש מערכות ושמונה תמונות / יוסף אריכא

"מול חרב" מחזה על פי "סנחריב ביהודה".

קישורים
יוסף אריכא בלקסיקון הספרות העברית

יוסף אריכא בויקיפדיה

סופר היום והלילה :יוסף אורן על יוסף אריכא

יוסף אריכא באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו 

בחזרה לימי התנ"ך : רומנים תנכיים בעברית

סנחריב
אלכסנדר הגדול

משה שמיר

יקי מנשפנרוינד

הנצחת שמות סופרים

המגזין "עמדה"

ביבליוגרפיה על יוסף אריכא

יוסף אורן "סיפורי יוסף אריכא" מבוא לספר בשם זה .
יוסף אורן "השתקפות העלייה השלישית ביצירת יוסף אריכא .מאזניים נא 1980
יוסף אורן "סתימת פיו של דור ספרותי : על "סופר המלך" של יוסף אריכא, מאזניים 1991 חוב' 10
פ. לנדר "יוסף אריכא מ"לחם וחזון" ועד "סופר המלך ", מאזניים כרך מט 1979
קרמר , שלום " סיפורי יוסף אריכא " בתוך חילופי משמרות בספרותנו, הוצאת אגודת הסופרים העבריים ליד דביר 1959.
שלום קרמר ריאליזם ושבירתו: על מספרים עבריים מגנסין ועד אפלפלד, ספריית מקור, 1968 .
שנפלד רות, מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :עיונים ברומן ההיסטורי העברי במאה העשרים פפירוס , 1986.

 פורטרייט של יוסף אריכא-צייר עמוס אריכא.


כולם היו אחי גיבורי התהילה : סיפור מרד המכבים כרב מכר

מתתיהו הכהו ובניו, איור מ"מקראות ישראל " מאת פ. הכטקופף, 1965.

הופיע במקור ראשון

סיפור גלגוליו של 'אחי גיבורי התהילה', הספר שהפך את החשמונאים לאורחים בכל בית, מרתק כמעט כמו סיפורו האישי של מחברו. מל גיבסון מבקש עכשיו לכתוב את הפרק הבא.

בימים אלה של חנוכה מפתיע לבדוק ולגלות כי יש באופן יחסי רק מעט ספרים ידועים שנכתבו על סיפור מרד החשמונאים וחג החנוכה . והסיפור המפורסם מכולם ( לפחות מאז ספרי החשמונאים המקוריים) הספר שאולי יותר מכל אחד אחר עיצב את הדרך שבה ראו דורות שלמים של ישראלים ויהודים בגולה את חג החנוכה הוא "אחי גיבורי התהילה " של הסופר היהודי האמריקני הוורד פאסט אחד הסופרים היהודיים האמריקניים המפורסמים ביותר של המאה ה-20.

הווארד פאסט מחבר "אחי גיבורי התהילה".

הוורד פאסט הוא נולד למשפחה ענייה אך הצליח לחלץ את עצמו הודות לכתיבה . הוא החל את קריית הכתיבה שלו בשנות השלושים עם סיפורי מדע בדיוני נושא שבו הרבה לעסוק במשך השנים בסיפוריו הקצרים ( ובעברית הופיעו שמונה סיפורי מד"ב שלו במגזין המדע הבדיוני פנטסיה 2000 ) , אך הוא הפך לסופר מפורסם ומצליח מאוד בשנות ה- ארבעים והחמישים של המאה הקודמת בראש ובראשונה הודות לרומנים היסטוריים שלוט על תקופת המרד של המושבות האמריקניות בבריטים וספרים  אחרים שהפכו לבסט סלרים כמו  ""הגבול האחרון "  ( 1941 ) על מסעם הטרגי של בני שבט אינדיאני הנמלטים מאימת האדם הלבן "האזרח תום פיין "  ( 1943 ) על חיי האידיאולוג של מלחמת החירות האמריקנית בבריטים "נתיב החרות " ( ;1944 ) על מאבקו של איש שחור לזכות בשוויון לאחר מלחמת האזרחים בארה"ב ורבים אחרים.  אלו היו יצירות ששחזרו ברגש רב ובדמיון משולב בידע רב את תקופות העבר ולימדו מלקחיהן על בעיות ההווה של דיכוי ,עוני ומאבק בגזענות וחוסר סובלנות .
אך עם כל פרסומו והצלחתו הספרותית פאסט היה ידוע גם לשמצה כסופר האמריקני הבולט ביותר שהיה חבר של המפלגה הקומוניסטית שלרעיונותיה חש עצמו מחויב ואף קיבל מהסובייטים את פרס סטלין לשלום על יצירותיו .בריה"מ ומדינות מזרח אירופה נשאו את פאסט על הכפיים. הן תרגמו את מרבית יצירותיו לשפות שונות והפיצו אותן במיליוני עותקים . מכונות התעמולה שלהן כינו אותו "המצפון של אמריקה " ו"קולה של אמריקה החופשית ".
חברות זאת העלתה לפאסט ביוקר רב . הוא נרדף בידי סוכני האף בי אי ובשנות החמישים סולקו ספריו מספריות בתי ספר רבים בארה"ב בטענה שהם מהווים הטפה קומוניסטית וכ"השפעה מזיקה " . אלה כללו גם ספרים ששימשו עד כה כספרי לימוד ממש כמו "האזרח תום פיין" וספרים אחרים על מלחמת העצמאות האמריקנית . באותה התקופה הוזמן להעיד לפני ועדת הסנטור מקרטי האנטי קומוניסט והוכנס לבית הסוהר באשמת "ביזיון הקונגרס" מאחר שסירב לענות על שאלות חברי הוועדה ולחשוף שמות של עמיתים במפלגה הקומוניסטית. בבית הסוהר הפדראלי הוא היה האסיר היהודי היחיד וגם הראשון בתולדות בית הכלא . גם לאחר שהשתחרר משם נשלל ממנו דרכונו על מנת שלא יוכל לצאת לבריה"מ שם קיבל את פרס סטלין לשלום ב-1953 . הוא נהפך למעשה לאסיר בתחומי ארה"ב ונאסר עליו לצאת לחו"ל עד אמצע שנות השישים .
אך עם השנים נוצר נתק גובר והולך בין פאסט והמפלגה הקומוניסטית ככל שהתברר לו ההבדל העצום בין האידיאלים שלה ובין המציאות הדיקטטורית רודפת החשיבה החופשית ובסופו של דבר גם האנטישמית ששררה במפלגה . והנתק הזה החל להתברר לו כאשר פירסם את ספרו השנוא ביותר על עמיתיו הקומוניסטיים , את "אחי גיבורי התהילה ".

"אחי גיבורי התהילה " היה אנומליה ביצירותיו באותה התקופה. הוא פורסם באוקטובר 1948לאחר מסע אווירי שבו עבר פאסט על פני שטחי מדינת ישראל במטוס . והזמן של כתיבתו היה לא במקרה בעת מלחמת העצמאות שבה נלחמה המדינה הצעירה על חייה שבהחלט נתנה את השראתה לעלילת הספר.


הספר תיאר את מאבקם של בני משפחת החשמונאים ביוונים מנקודת מבטו של האח האחרון ששורד שמעון החשמונאי שמספר את זיכרונותיו ואת תולדות המרד הגדול ביוונים ובראש ובראשונה את סיפור גבורתו של אחיו יהודה המכבי לפני פגישתו עם אורח רומאי שאינו מסתיר את זילזולו ועוינותו לתרבות היהודית.

הספר היה כמעין מנחה למדינת ישראל שזה עתה הוקמה.והוקדש "לאשר הם שם , יהודים ולא יהודים שחירפו את נפשם באותו מאבק עתיק יומין ובלתי נשלם עכל חירות האדם וכבודו .פאסט אגב כתב את הסיפור מבלי שביקר בארץ ישראל עצמה מעולם . שנים לאחר מכן כאשר ביקר בירושלים לראשונה ב-1978 סיפר שהוא נדהם לראות עד כמה העיר האמיתית תואמת את תיאוריו ב"אחי גיבורי התהילה " אם כי מעולם לא ביקר בה.

המפלגה הקומוניסטית נגד "אחי גיבורי התהילה "

איור של סצינה מ"אחי גיבורי התהילה " הופיע ב"מקראות ישראל".

אך ספר זה בניגוד לקודמיו זכה בקבלת פנים צוננת ביותר מקרב חברי המפלגה הקומוניסטית ובראש ובראשונה מהיהודים שבה שחששו שהספר עלול להעלות רגשות לאומים ציוניים לאומיים לא רצויים להם ובכך בעצם צדקו . פסט נדרש להופיע בפני מזכירות המפלגה ולענות על האשמות שבספרו זה גילה "לאומיות יהודית בורגנית ". הוא היה מועמד לגירוש מהמפלגה בגלל ספר "לאומני " זה ".
Cover of My Glorious Brothers by Howard Fast
פאסט סיפר שכאשר נודע על כך לחבר אחר של הוועדה לענייני לאומים של המפלגה הוא הרים את ידיו ביאוש וטען שכל יהודי שלא חש רגש ללאומיות יהודית ב-1948 "איבד את נשמתו ". אך זאת הייתה דעת יחיד בגישה הכללית העוינת מאוד של חברי המפלגה הקומוניסטית ובראשם הקומוניסטים היהודיים .. אמנם המפלגה הקומוניסטית תמכה אז בהתלהבות בכל תנועה לאומית באשר היא אבל התנועה הלאומית היהודית הייתה היוצא דופן היחיד שבו היא לא הייתה מוכנה לתמוך. הסובייטים שבדרך כלל זיכו את פאסט בהערכה רבה ובכיבודים רבים סירבו להודות כי הוא כתב את "הספר הזה". . שמו של "אחי גיבורי התהילה " לא נזכר מעולם בברית המועצות וכמובן לא נכתבה עליו שם ביקורת והוא לא הוצא שם לאור בניגוד לכל שאר ספריו של פאסט . וכאשר ערכו ביבליוגרפים סובייטיים ביבליוגרפיה מוסמכת של כל כתביו של הוורד פאסט כולל של מאמרים נידחים ביותר בכתבי עת ששבקו חיים זה מכבר ( הסובייטים ידעו לתגמל היטב את תומכיהם האינטלקטואלים בארה"ב) איך שהוא נשמט מרשימתם דווקא הספר "אחי גיבורי התהילה ".
    My Glorious Brothers
ההתעלמות מהספר הייתה כללית. לרוב מערכת הביקורת האקדמאית ראתה בו ספר ציוני בזוי וכך הוא המצב עד היום בסקירות האקדמאיות על פאסט ( המעטות עד להדהים לסופר בדרגת חשיבותו של פאסט )שלרוב מתעלמים מספרו זה של פאסט או מתייחסים אליו רק בכמה שורות כאחד מספריו הפחות טובים ..אמנם הספר שכה לפרס השנתי של מועצת הספרים של ארה"ב אך זאת ננזפה בידי האף בי אי ומאז מחקה כל אזכור לפרס ולמקבלו . פאסט נרדף ביגלל ספר זה הן בידי הימין והן בידי השמאל. בעת כתיבתו הוא היה קומוניסט וותיק ו"שרוף" אבל הספר הזה גרם לזעם רב אצל עמיתיו הקומוניסטים היהודיים שביצעו לו מעין משפט והביא ללחישות במפלגה שלאמיתו של דבר הוא " ציוני נתעב".
אבל האמת היא שספר מנואץ זה השפיע יותר מכל ספריו האחרים על קהל עצום של קוראים .מייד עם פרסומו  ב-1949-1950 הוא זכה לגרסת קומיקס  של 15 חלקים במגזין יהודי לילדים בארה"ב בשם  World Over מה שהראה על הצלחתו העצומה בקרב  הקהילה.
 

 

שני חלקים מסדרת הקומיקס של "אחי גיבורי התהילה".

"אחי גיבורי התהילה " בישראל

הספר  תורגם מיידית לעברית בידי רות לבנית  ( הידועה היום יותר מכל כמתרגמת הראשונה של "שר הטבעות " של טולקין לעברית ) שתרגומה הופיע לראשונה ב-1950 התרגום זכה להצלחה עצומה  ועד 1977 לתשעה הדפסות,  , לא מעט בזכות המסר שבו, הקורא לעצמאות וליישוב הארץ ונטען שהוא נקרא בעברית בידי כל דובר עברית בישראל . הספר נהפך לאחד הסמלים של המדינה החדשה ובכך השתווה להצלחה של ספר "ציוני " של סופר יהודי אמריקני אחר ליאון יוריס שכתב את "אקסודוס" ואף יותר ממנו שכן הסיפור שהיציג היה שנוי במחלוקת הרבה פחות מסיפורו של יוריס על ההעפלה והקמת המדינה שהיה מוכר היטב לכל תושב במדינה לא פחות ואף יותר מאשר לסופר האמריקני יוריס .

קובץ:My Glorious Brothers 1951.jpg

צילומים מההצגה הגרנדיוזית של "אחי גיבורי התהילה " שהוצגה בידי קיבוץ גבעת ברנר בשנות החמישים.

הספר וזכה לכבוד יוצא דופן וחסר תקדים ( והמשך ) כאשר הומחז והוצג  תחילה בקיבוץ שריר ב-1951 ולאחר מכן בקיבוץ גבעת ברנר בהצגה נרנדיוזית ביותר לאותה התקופה אולי הגרנדיוזית ביותר בישראל מאז ומעולם .

קיבוץ גבעת-ברנר חגג ב-1953 יום הולדת 25 שנה לקיומו וציין זאת בהפקת ענק למחזה שעיבדו על פי הספר שולמית בת-דורי ומרדכי אמיתי שנתיים קודם לכן, לצורך הצגתו בקיבוץ שריד. חבר שריד, נתן יונתן, כתב את השירים.
עבור ההצגה בגבעת ברנר ב-1953 הקימו חברי הקיבוץ במו ידיהם שיחזור של כפר עתיק שלם כפרם של האחים החשמונאים ליד קיבוצם ומאות חברי קיבוץ השתתפו במופע הענק בתפקידים שונים של בבניה הצגה משחק בנגרות ביצירת בגדים מעצבי במנה וכו' במחזה שתיאר את מאבקם של החשמונאים בכיבוש היווני עם מסר ברור מאוד על תחייתה של ישראל המודרנית בצורה דומה .
. מהקיבוץ, שהתחייב לבמאית שולמית בת-דורי כי "כל חבר שפונים אליו להשתתף חייב להסכים", נבחרו גם כל עובדי ההצגה – בנאים, נגרים, תופרים, מעצבי במה ובעיקר שחקנים, שאותם בחרה הבמאית תוך סיבוב במשק, בעיקר על פי צורתם החיצונית של החברים. בת-דורי גם התעקשה שהכפר המשוחזר יהיה כפר של ממש ושיישתלו סביבו עצי ברוש, ודאגה שההצגות תתקיימנה רק בלילות בלי ירח. זירת ההצגה הייתה הכפר המשוחזר ומדרונותיה הטרשיים של הגבעה הסמוכה לו, ולמולה הוכשר אמפיתיאטרון עם 5,000 מקומות, שהכיל בעת הצורך גם 12 אלף צופים בבת אחת.אוטובוסים מכל רחבי הארץ הגיעו לגבעת-ברנר, ובסך הכל צפו בהצגה 40 אלף איש.
ניתן להשוות הצגה זאת רק למחזות הייסורים של ישו באירופה שבהם משתתפים כל שנה כפרים שלמים ( למשל בעיר הגרמנית אוברמרגאו ) וחבל שמסורת זאת לא נמשכה.
מאז במשך שנים רבות הפך "אחי גיבורי התהילה " לחלק קבוע בחומר הלימודים של בתי ספר . בכל חג חנוכה המשיכו מקראות בבתי ספר לכלול פרקים מספרו של פאסט במדורי חג החנוכה שלהם.
הספר שימש כמקור השראה לנאום "אחי גיבורי התהילה" של האלוף שמואל גונן " גורודיש" בזמן מלחמת ששת הימים , שבו הושמע המשפט המפורסם "יישרנו למוות מבט והוא השפיל את עיניו".
סיפור הספר אף תומצת בפיזמון המרטיט "אחי גיבורי התהילה "  של דודו ברק ושייקה פייקוב שהושר בידי הזמרת אילנית. במשך השנים היו גם תוכניות להסריטו לקולנוע ולטלוויזיה הישראלית אם כי למרבית הצער הם מעולם לא התממשו .

המפלגה הקומוניסטית נגד הווארד פאסט

האל הערום / הווארד פאסט

בסוף שנות החמישים עזב פאסט בזעם את המפלגה הקומוניסטית לאחר שהתבררה לו האמת על רדיפות התרבות והדת והחופש וחיי האדם בכלל בברית המועצות של סטלין . ב-1957 הוא כתב ספר מצמרר על חוויותיו במפלגה זאת בשם "האל הערום ".

בשנות התשעים כתב לו מעין ספר המשך בשם "להיות אדום "  ( 1990) שבו תיאר את הרדיפות הכפולות שעבר הן כחבר מפלגה קומוניסטית בידי האף בי אי ואנשי הסנטור מקרתי והן בידי אנשי המפלגה הקומוניסטית בגלל דעותיו הפרו ציוניות. בעיני מוסקווה והמפלגה הקומוניסטית בארה"ב הוא הפך להיות "בוגד " "עריק " חסר אופי" ו"רודף בצע " (ואלו הן רק מספר מועט מ"הפנינים" שבהם זכה להיקרא בידי התעמולה הקומוניסטית) . גידפו אותו שוב ושוב בכלי התקשורת קומוניסטיים והוסיפו לכך את תואר הגידוף האולטימטיבי "ציוני ומגן מושבע של ישראל ". פאסט היצהיר שעל ה"גידוף" הזה הוא מוכן לחתום בשני הידיים.
במהלך תקופה זאת נאלץ פאסט לכתוב סיפורי בלשים רבים בשם בדוי על מנת לשרוד .בנוסף הוא פירסם סיפורי מדע בדיוני מרובים מאחר שהמגזינים מסוג זה היו בין המקומות המועטים שהיו מוכנים לפרסם את יצירותיו בשמו האמיתי ואף התגאו בכך שסופר מהקליבר שלו מפרסם בהם ללא קשר לדיעותיו הפוליטיות .

ספרטקוס / הווארד פאסט

פאסט חזר אל תקופת החשמונאים בספרו המפורסם ביותר "ספרטקוס"  ( 1951) ( תורגם גם הוא בידי רות ליבנית ) שאותו נאלץ להוציא לאור בכוחות עצמו כתוצאה מרדיפות האף בי אי שהכניס אותו ל"רשימה השחורה " שלו . ספר זה שבו אחד הגיבורים הוא גלדיאטור מיהודה החשמונאית שהוסרט לסרט מפורסם של הבמאי סטנלי קובריק בכיכובו של קירק דאגלס ולאחרונה שוב כמיני סדרה טלוויזיונית שהוקדשה לזכרו של פאסט .

ברניקה החשמונאית / הווארד פאסט

ושוב הוא חזר לתקופה זאת  בספר "ברניקה בתו של אגריפס "  ( 1964) ( תרגם יונתן רטוש ) שבה הוא תיאר בצורה דרמטית ומרשימה מאוד את סיפור צאצאיה האחרונים של שושלת החשמונאים בתקופת המרד היהודי הגדול ברומאים שיש בו סגירת מעגל שנפתח ב"אחי גיבורי התהילה".

משה נסיך מצרים / הווארד פאסט

. פאסט המשיך לפרסם רומנים היסטוריים ידועים רבים על ההיסטוריה האמריקנית משולבים בסיפורים היסטוריים מההיסטוריה היהודית בספרים על "משה נסיך מצרים"  ( 1958 ) בספר על על האינקוויזיטור הספרדי טורקומדה ( 1966).

טורקמדה - ראש האינקויזיציה / הווארד פאסט

בסדרה בת שישה ספרים על תולדות משפחת מהגרים לארה"ב מסוף המאה ה-19 ועד לשנות השבעים משולבות באירועים ההיסטוריים הגדולים של התקופה, בספר בשם "מקס "  ( 1982 ) על היהודים שהקימו את הוליווד ועוד רבים אחרים . הוא גם חיבר ספר היסטוריה על תולדות העם היהודי . .
יחד עם "אקסודוס"  של ליאון יוריס לאחי גיבורי התהילה הייתה השפעה עצומה על הדרך שבה הוצגו היהדות והציונות בעולם וגם בישראל . ובישראל השפעתו הייתה גדולה מהרבה מזאת של אקסודוס אולי בגלל שתיאר אירועים ידועים הרבה פחות . אין ספק שספרו של פאסט תרם אולי יותר מכל ספר אחר לגבי חיזוק תודעת חג החנוכה של הדורות המודרניים
הווארד פאסט נפטר בגיל 89 ב-2003 " לאחר קריירה ארוכה ויצירתית מאוד . אך " אחי גיבורי התהילה " לא איבד את יכולתו לעורר שערוריות . לאחרונה  נודע שהשחקן -במאי-מפיק הידוע מל גיבסון ( שכבר כיכב בסרט  היסטורי בשם   "הפטריוט " על המרד של המושבות האמריקניות בבריטים בסוף המאה ה-18 שמזכיר מאוד כמה רומנים היסטוריים ידועים של פאסט על נושא זה)  מנסה לרכוש את הזכויות על הספר  כדי שישמש כבסיס לסרט שהוא מתכנן על מרד המכבים .גיבסון כידוע הפך לידוע לשימצה בקהילה היהודית בגלל הגירסה האנטישמית והמצליחה מאוד שיצר על סיפור מותו של ישו . ייתכן מאוד שמטרתה של יוזמה זאת היא אולי על מנת להראות שהוא אינו אנטישמי כפי שכל מי שצופה בסרטו המצליח מאוד על ישו יכול לחשוב .


בני משפחתו של פאסט וחברי האירגונים היהודיים אינם מתלהבים מהרעיון בלשון המעטה מסיבות מובנות .אבל מל גיבסון נחוש בדעתו לשים את ידיו על הספר ועל סיפור המכבים ועל הגירסה המפורסמת ביותר שלו הקיימת כיום "אחי גיבורי התהילה " של פאסט . ההמשך בפרשה זאת מן הסתם עוד יבוא .

קישורים רלבנטיים

אחי גיבורי התהילה בויקיפדיה

הספר במהדורה חדשה

תקציר הספר אחי גיבורי התהילה

אחי גיבורי התהילה באמזון

אתר מקיף על הווארד פאסט

הווארד פאסט בויקיפדיה
רשימת ספריו של פאסט 

רשימת סרטיו של פאסט 
הספד על פאסט 

הצגת אחי גיבורי התהילה בגבעת ברנר

שולמית בת דורי במאית "אחי גיבורי התהילה "

עוד על שולמית דורי

דם שוטף בארצנו :שיר של נתן יונתן עבור ההצגה בגבעת ברנר

 

אחי גיבורי התהילה שיר מאת דודו ברק ושייקה פייקוב בביצוע אילנית

הפזמון 

נאום "אחי גיבורי התהילה" של האלוף  שמואל גונן "גורודיש "

מל גיבסון והמכבים

 

ספרטקוס הסרט של קובריק 
הסרט ספרטקוס 

 

רות לבנית מתרגמת "אחי גיבורי התהילה " 

מרד החשמונאים בויקיפדיה

ליאון יוריס מחבר אקסודוס

סיפורי קומיקס לחג החנוכה

יהודה המכבי כוכב קולנוע

ציונות נוסח הוליווד : על הספר והסרט "אקסודוס" של ליאון יוריס

  

 

 

חדרו של מפקד המודיעין המצרי ,המה מרוב מבקרים. לישיבה מיוחדת זו הוא כינס את מיטב יועציו וראשי סוכניו.
"יש לנו משימה בעלת חשיבות גדולה" פתח מוסטפה את הישיבה " כפי שידוע בוודאי לכולכם עוסק כרגע הבמאי אוטו מינגר בהסרטת הסרט "אקסודוס" בישראל. סרט זה מתאר את מלחמתם של היהודים באנגלים ובנו באור חיובי. אסור לנו להרשות שסרט זה יגיע לכלל סיומו.אנו חייבים להשמיד את השחקנים ואת המפיקים גם יחד. לא נוכל להרשות שמליוני אנשים בעולם יראו את האמת על מה שהתרחש כאן. הדבר עשוי לערער את מערכת התעמולה שלנו בעולם
! "
( מתוך "דן טרזן הטרזן הישראלי ואקסורוס " ) .

ספר אחד מאוד לא נחשב מבחינה ספרותית , וסרט אחד נחשב עוד פחות מבחינה קולנועית תרמו לתדמית העולמית של ישראל והציונות יותר מאשר תרמו אי פעם כל גדודי הדיפלומטים המסבירים  היחצנים והשליחים של ישראל שזאת הייתה מלאכתם . ייתכן  שהספר והסרט האלה שינו את פני ההיסטוריה בכך שחיזקו במידה משמעותית את התמיכה בישראל.

בימים אלה יצא לאור בהוצאת סטימצקי בהדפסה חדשה ספרו הרב המכר המפורסם של ליאון יוריס " אקסודוס " ( 1958 ) . אולי הרומן המפורסם והמצליח ביותר שנכתב אי פעם על הסכסוך היהודי הערבי . ספר זה תיאר בצורה דמיונית למדי את פרשת ספינת המעפילים "אקסודוס "  בימים שלפני קום המדינה ואת עלילות מפקדה ההרואי ( והדמיוני ) ארי בן כנען כמו גם אירועים היסטוריים אחרים כמו פעולות האצ"ל כנגד הבריטים ,הפריצה לכלא עכו ,פיצוץ המלון המלך דוד בירושלים המאבק בערבים .

צילום משנות ה-40 של הספינה "אקסודוס"

 מה שעשה הרומן הענק הזה היה לתת גרסה אפית מלודרמטית- כמו הוליוודית קליטה ושווה לכל נפש ( אמריקנית ) לסיפור המאבק הציוני בבריטים ובערבים למען הקמת המדינה.

המספר

ליאון יוריס מחבר "אקסודוס " במדי צבא ישראל בנגב בעת כתיבת "אקסודוס".

ז'אק, אני מכיר סופר ,מחבר רומנים אמריקני . יש לו קהל קוראים נאמן וגדול –על אף טענותיהם של המבקרים על טיב התחביר שלו. . אני עצמי הייתי מבכר מישהו בעל סגנון ספרותי יותר….כמו המינגווי או פוקנר , אך אין זה חשוב . ..הוא עובד עתה על הסיפור הזה….כל הסיפור כולו .
( מתוך "טופאז " מאת ליאון יוריס)
ליאון יוריס המחבר היהודי האמריקני של "אקסודוס" נולד ב-1924 בארה"ב להורים יהודיים ממוצא רוסי . ב-1942 בעיצומה של מלחמת העולם השניה התגייס לחיל הנחתים האמריקני ועבר שם חוויות מלחמה מעצבות שונות .

חוויותיו בתקופה זאת עמדו במרכז ספרו הראשון על חיילי חיל הנחתים "זעקת הקרב" (( 1953 ,ספר שתורגם פעמיים לעברית בידי דניאל שר ב-1957 ובידי מרדכי ברקאי ב-1987 ) ספר שנחשב ליצירה כמעט מופתית של ספרות מלחמה והוסרט בידי ראול וולש ב-1955 .

ספרו השני "גבעות הזעם " ( 1955, ספר שתורגם פעמיים לעברית , פעם תחת השם המצויין בתרגום מרדכי מרגולין , 1964 ופעם תחת השם "הררי זעם " בתרגום זרובבל ברל ב-1988 ) היה ספר מלחמה גם הוא וגם מעין מותחן ריגול ועסק בהרפתקאותיו של חייל יהודי מהבריגדה היהודית ביוון הכבושה בידי הנאצים . הרקע של הספר ( אם גם לא פרטי העלילה עצמם) התבסס על יומן שקרא יוריס של חוויות המלחמה של דודו ,אהרון ירושלמי מתל אביב ( ליוריס יש קרובים רבים ממשפחה זאת בארץ ) שהשתתף בקרבות ביוון כחייל של הבריגדה היהודית עוד בטרם הצטרפה ארה"ב למערכה,נשבה וברח משביו כמה פעמים והיגיע לכל קצותיה של יון.גם ספר זה הוסרט בידי רוברט אלדריץ' בכיכובו של רוברט מיצ'ם.
לאחר מכן ב-1957 כתב את התסריט של אחד המערבונים המפורסמים ביותר אי פעם "דו קרב באוקי קוראל "
בכיכובם של ברט לנקסטר וקירק דוגלאס על איש המערב הפרוע האגדי  ויאט ארפ
בנתיים  יוריס היגיע לישראל ככתב צבאי שסיקר את מערכת מבצע סיני ואז עלה בדעתו לכתוב רומאן על חיי ארץ ישראל בתקופת המנדט.

אקסודוס

החיים לא היו קלים בישראל של שנת 1956 , אך מה שחסר בתחום הנוחות פיצו פרץ של מרץ ואהבת חיים ,תחושת יעוד ואחוות –אחים שמעולם לא הייתי מאמין כי יכולים להתקיים כמותם בעם שלם .בשבילי משמעות היותי כאן הייתה השגת נירו אנה …השלמתי את רוב המחקר שנדרש לספרי החדש ..הרצון להיות היהודי הראשון זה מאות שנים ,הכותב על יהודים כלוחמים , היה יותר מדיבוק, אלה היו החיים עצמם.
( מתוך "מעבר המתלה " מאת ליאון יוריס )

במקור כתב  יוריס את הרומן הענק בן 600 העמודים כתסריט. הוא ניהל עבורו עבודת תחקיר ארוכה ומקיפה ביותר שבמהלכה קרא כ-300 ספרים טייל בכל רחבי הארץ וראיין עבורו יותר מ-1200 איש ובהם מפקד ספינת האקסודוס ( האמיתי ) יוסי הראל ובמסע ליווה אותו איש משרד החוץ אילן הרטוב שסיפק לו כל סיוע אפשרי בהבינו את הערך התעמולתי שיהיה לספר . בסופו של דבר הוא עיצב את הסיפור כמעין מערבון על מלחמת הטובים היהודים ובראשם ארי בן כנען שהוא מעין "עברי חדש אולטימטיבי שרירי חזק ,יפה תואר והרואי (שהבריטים אינם מסוגלים לזהותו כתוצאה כיהודי ) ברעים שהם כמובן הבריטים והערבים . הם מטבע הדברים גם נראו הרבה פחות טוב. .


יוריס נהג בגמישות רבה בהיסטוריה של הציונות . כך למשל ארי בן כנען איש ההגנה מוצג כמי שגם עמד בראש הפריצה לכלא עכו אף שזאת בוצעה בידי אנשי האצ"ל. מלבד זאת הוא שגה בפרטים שונים ( הוא הציג למשל את הר התבור במרכז הגליל ) . בכל אופן יוריס ניסה להיות בסדר עם כול הציונים וכך זכו אפילו אנשי אצ"ל ול"חי לתיאור חיובי . . יוריס היציג בספר את ארץ ישראל כמקום המקלט של ניצולי השואה ויצר קשר בל ינתק בין השניים בתודעה הישראלית והעולמית למרות שקשר זה היה שנוי מאוד במחלוקת בישראל עצמה.

המינגווי לעניים

אם כך, למה לא ? " אמר בן גוריון . " הוא בחור טוב אני מחבב אותו . יש לו רעיונות מצחיקים בקשר לכך שאינו מתיישב בישראל . עוד אשנה את דעתו בעניין זה . אבל… מי יודע הוא עשוי לכתוב לנו ספר חשוב…מגיע לנו המינגווי לעניים ..עליו להיות במקום שבו הדברים קורים . אלוהים יודע שאינו כותב כמו המינגווי , אבל שמעתי שהוא שותה כמוהו .
( מתוך "מעבר המתלה
מאת לאון יוריס )
הספר שהופיע ב-1958 נעשה לרב מכר ענק אחד הגדולים בהיסטוריה שמכירותיו השתווי לאלה של "חלף עם הרוח "והוא תורגם ל-50 שפות ( וכמובן גם לעברית בידי יוסף נדבה ב-1959 ).
. . כוחו התעמולתי של יוריס ויצירתו הוכרו היטב בישראל . משרד החוץ עזר הן לספר והן לסרט שנעשה על פיו  לאורך כל הדרך במטרתו לחזק את המסר מעורר האהדה ומושך התיירים שלהם . בנוסף הספר סיפק חיזוקים לגאווה הלאומית בסיומו של עשור קשה ביותר של קיום המדינה. לרגל הופעת הספר הסופר אף קיבל מכתב ברכה מדוד בן גוריון שהעיד בו שזהו הרומן הראשון שהוא קרא מזה "זמן רב". אבל בכל אופן הקפיד לא לציין במכתב מה דעתו על ערכו האומנותי של הספר. עותקים של הספר אף נמסרו בידי ישראל לקריאה לאנשי משלחת האו"ם בארמון הנציב בירושלים בידיעה שלא תהיה תעמולה מוצלחת מזאת.
אבל היו גם מתנגדים , נציגי הימין שהתלוננו על הצורה המסולפת שבה הוצגו אנשי המחתרות בסרט ( ובראש ובראשונה הצגת איש ההגנה כמפקד הפריצה לכלא עכו ) ואורי אבנרי שטען שהספר מציג את היהודים כבני הגזע העליון ואת האויב כתת אדם ומחנך להתנשאות שוביניסטית כלפי הערבים. בישראל הממסד הספרותי התייחס בזלזול ובהתעלמות מבטלת הן לספר והן לסרט הם ניראו כמקבילה אמריקנית למבוגרים של ספרי חסמבה הפטריוטיים לילדים. על הספר והסרט כתבו הרבה אבל במדורי רכילות לא במדורים הספרותיים הרציניים והנחשבים שבהם לא היה מקום לספרות לא קנונית נוסך חסמבה ואקסודוס . וככל הנראה יומרתו של יוריס לצקת בדגם מלודרמתי לא קנוני את סיפור הציונות שנתואר עד אז בידי סופרים נחשבים כמו שמיר ויזהר נתפסה כפרובוקציה ממש.

הרומן נעשה כאמור  לסרט מצליח ביותר שמוקרן בטלוויזיה ביום העצמאות באופן קבוע  של הבמאי אוטו פרמינג'ר ועם תסריט של דלטון טרמבו תסריטאי מצטיין ששמו הוכנס אז לרשימה השחורה של סנטור מקרטי בגלל תמיכתו בקומוניסטים ( טרמבו עסק במקביל בכתיבת תסריט לסרט ידוע אחר אחר "ספרטקוס " על פי ספרו של הסופר הציוני הווארד פאסט) . פרמינג'ר ( שהיה היהודי היחיד בצוות ההפקה ) הסריט אותו בארץ ב-1960 בהפקה רבת ממדים שנעזרה גם בשירותי עוזרים מקומיים וגם בשחקנים מקומיים כמו דן בן אמוץ, שמוליק סגל ואסתר עופרים .הסרט ארוך מאוד בן למעלה משלוש שעות היה אפילו יותר מלודרמטי וסנסנציונלי מהספר והרבה פחות נאמן לעובדות, אבל רוב הסצינות הוסרטו במקומות שבהם התרחשו האירועים ההיסטוריים שאותם תיארו כמו פריצת כלא עכו. . הופיעו בו כוכבי קולנוע כמו פול ניומן בתפקיד הראשי ( והוא נבחר לתפקיד דווקא בגלל הופעתו הלא יהודית המובהקת שיער בהיר ועיניים תכולות שתאמה את הופעתו ההירואית של בן כנען בספר) שסייעה מאוד לבניית מיתוס היהודי החדש ששוב אינו כמו היהודי של הגלות . ניומן נבחר לתפקיד גם בגלל הביוגרפיה האישית שלו .בניגוד לכוכבים הוליבודיים אחרים הוא לא ניהל אורח מופקר ולא גרר מאחוריו שובל של שערוריות שאינן יאות לארי בן כנען ועלולות היו להביך חלילה את הצופים המרותקים . השחקן ג'ון דרק ( שהופיע בתור יהושע ב"עשרת הדברות " ) הופיע בתור שיך ערבי טוב שהבין כי טוב יהיה לערבים אם ישתפו פעולה עם היהודים ולא ילחמו בהם.
ליאון יוריס עצמו לא אהב את הסרט. הוא היה מעורב בו בתחילה והיה אמור לכתוב את התסריט אך הסתכסך עם הבמאי וסולק. הוא האשים את הבמאי שהוא הרס את ספרו , תגובתו של הבמאי הייתה שהספר של יוריס היה יותר מדי אנטי ערבי ואנטי בריטי וכי הסרט היה דווקא קרוב יותר למציאות ההיסטורית, יותר אובייקטיבי ופחות תעמולתי מהספר ( אך יש לציין שהטענה של הקרבה למציאות היא דעת יחיד של הבמאי ) .


יורם קניוק שכתב ספר בשם " אקסודוס : סיפורו של "מפקד"  על חייו של יוסי הראל ( שבתו שרון הייתה מעורבת כבכמה מסרטיו של הבמאי אבי נשר  כולל הסרט "הלהקה " עוד סרט נצחי של ימי העצמאות ) אומר : זו לא הייתה ספרות וגם לא קולנוע אבל מבחינת העיתוי זה היה גאוני ליחסי הציבור של מדינת ישראל. מי שמע עד אז על מדינת ישראל?"

עטיפת "דן טרזן ואקסודוס" חוברת משנת 1960.

הספרות הלא קאנונית בישראל חגגה עם הסרט. וכך בתור דוגמה בסדרת "דן טרזן הטרזן הישראלי " סדרה על עלילות איש ג'ונגל ישראלי שעובד כסוכן מוסד מאת העיתונאי זאב גלילי הופיע סיפור על חיסול מזימת המודיעין המצרי לפגוע בהפקת הסרט הוליוודי ,מזימה שמוכשלת לבסוף עם עשרות הרוגים מצריים ,סצינה שמוסרטת ומוכנסת כמו שהיא לסרט לשם הוספת יתר ריאליזם …. .
שנים לאחר מכן ב-1971 נעשה מהרומאן המצליח גם מחזמר בברודווי.

אחרי אקסודוס

טירוריזם זה המלחמה של העניים , מלחמה זה הטרוריזם של העשירים
( ליאון יוריס "טריניטי )


יוריס חיבר עוד ספרים נוספים לאחר אקסודוס . וכמה מהם היו רבי מכר . ספרים כמו ספר המתח "טופאז" ( 1967 תורגם ביד אריה חשביה , 1968) שתיאר חדירה סובייטית לשירות הביון הצרפתי בתקופת משבר הטילים בקובה . הסיפור שמאחורי הסיפור היה מעניין לא פחות וכמו סיפור ריגול בעצמו . הרומן התבסס על מסמכים שהועברו ליוריס בידי פיליפ ת'ירו ווסיולי, דיפלומט צרפתי ממורמר שהתנגד למדיניות החוץ של דה גול הוגלה מצרפת ושאף לנקום בממשלתו על ידי העברת מידע על השירות החשאי הצרפתי ליוריס . הספר הוסרט לסרט בידי אלפרד היצ'קוק ב-1969 . יוריס היה אמור להיות מעורב בסרט אך שוב הסתכסך עם הבמאי וסולק . הסרט הוכרז כ"סרט עויין לצרפת " בידי הממשלה הצרפתית ונחשב בידי כל כולל הבמאי לכישלון . יוריס עצמו נתבע לדין בידי הדיפלומט הממורמר שהתלונן על שיוריס לא התחלק עימו ברווחי הספר והסרט בניגוד להסכם בין השניים. הדיפלומט זכה במשפט.


רב מכר ענק אחר היה "טריניטי " ( 1976, תורגם בידי הגר אנוש ב-1978 ) שתיאר את תולדות אירלנד המודרנית דרך חיי שלוש משפחות לאורך כמה דורות של תולדות אירלנד מאמצע המאה ה-19 ועד "מרד הפסחא " של 1916. הוא חיבר לספר זה ספר המשך ב-1995. אירלנד הייתה ככל הנראה הארץ הזרה האהובה ביותר על יוריס אחרי ישראל והוא חוזר אליה בכתביו שוב ושוב ונראה שהוא מודע לכך שהמצב באירלנד של ארץ מחולקת ומסוכסכת מקביל מאוד לזה שבו נמצאת ישראל . .

רוב הספרים האלה זכו להצלחה גדולה וכמה מהם היו רבי מכר של ממש אבל אף אחד מהם לא היגיע באמת להצלחה של אותו ספר רב עמודים. ויוריס נהג לחזור שוב ושוב לנושאים של "אקסודוס". בינהם היה מעין ספר המשך תיעודי בשם Exodus Revisited (1960) שתיאר את מסעותיו של יוריס במקומות שבהם התרחשו האירועים שעליהם כתב וכלל צילומים שלהם ( ומשום מה לא תורגם ).
יוריס תיאר את אירועי מרד ורשה בספר "מילא 18 " ( 1961 ותורגם פעמיים לעברית בידי יוסף נדבה ב 1961 – ובידי יעל נמרודי ב-1995 ) שהוא ביצע עבורו מסע מחקר מפורט באירופה וראיין עבורו עשרות ניצולים את ספר זה הוא החשיב כספרו החשוב ביותר.


הוא חזר לאירועי השואה בספר בשם "משפט דיבה " ( 1970 תורגם בידי אהרן אמיר ב-1972 )
שהתבסס על אירוע אמיתי ב-1964 שבו יוריס נתבע למשפט דיבה בידי רופא פולני ד"ר ולאדילסלב דרינג שיוריס תיאר אותו ב"אקסודוס" כפושע מלחמה ועוזר של הנאצים . בניגוד לעת עורכי הדין שלו שיעצו לו להגיע להסדר עם דרינג יוריס החליט להילחם . מ הוא ועורכי הדין שלו אספו במשך שנתיים עדים והוכחות כנגד דרינג . משפט הדיבה שהתנהל לבסוף בלונדון ב-1968 היה דרמטי ביותר ועלו בו ניצולי שואה שסיפרו סיפורים מצמררים על דרינג ומעשיו. ובסיומו הפסיד יוריס וחויב בידי חבר המושבעים לשלם לדרינג חצי סנט תשלום פיצויים, הרופא מצידו אולץ לשלם את הוצאות המשפט בסך 88 אלף דולר . .

הספר הוא גרסה בדיונית של האירועים ומתארת אותם בצורה דרמטית מאוד ומן הסתם כפי שהמחבר היה רוצה שיתרחשו. בהקדמה לספר כתב יוריס בהתחסדות ש"כל הדמויות בספר הן פרי דמיון- טהור " וככל הנראה זוהי אחת ההקדמות השקריות ביותר שהופיעו אי פעם . שכן הדמויות הראשיות הן בבירור גרסאות מוסוות באך מעט מאוד של יוריס עצמו ( שמקבילו מתואר כמי שזכה בפרס פוליצר היוקרתי לספרות בארה"ב , פרס שיוריס חלם מן הסתם לקבל אותו אך מעולם אפילו לא היה מועמד ) ואותו רופא פולני . ספר זה היה לרב מכר והפך למיני סדרה טלווזיונית מ-1974 בכיכובם של בן גאזארה בתפקיד הסופר ההירואי ואנתוני הופקינס בתפקיד הרופא הנאצי.

בספר"החאג' " ( 1984 תורגם ב-1985) חזר יוריס לעבר של תקופת המנדט בארץ ישראל תיאר את בצורה סיפורית את יחסי היהודים והערבים בארץ ישראל בין שנות ה-20 וה-50 אבל הפעם דווקא דרך נקודת המבט של "האויבים" ,בני משפחה ערבית . ספר זה הביא עליו איומים שונים מגופים ערביים קיצוניים שנפגעו מדרך הצגתו את הערבים בסיפור.
הספר "מעבר המתלה " ( 1988 תורגם בידי א. סבר ב-1990 ) התבסס על חוויותיו בישראל ב-1956 ותיאר את עלילותיו ההרואיות של סופר בן דמותו ( כפי שעשה כבר ב"משפט דיבה ") גדעון צדוק ככתב המסקר את מבצע סיני ומשתתף כצנחן בקרב האכזרי במעבר המתלה בעת שהוא כותב את הספר הגדול שיהיה לבסוף "אקסודוס". הספר התבסס על האירועים האמיתיים בחייו באותה התקופה וקשה מאוד לדעת היכן מסתיימת המציאות ומתחיל הדמיון ולהפך. .

אני מתגאה בעידן האלקטרוני ,אבל אל תהרסו את הבניין הזה .אני מאמין שישועת האדם לא תגיע מתדפיס איי בי אם ,אלא מהמילים שקיבלנו מסיני,שאכן נחרטו באבן .בואו לא ננטוש את כל המחשבה הגדולה שבספרייה הזאת לנוכח ההצעה לתלות את בטחוננו במכשיר לא אישי. אם נעשה זאת ,אנחנו בעצמנו נהיה פחות מבני אדם.
( מתוך "הליברל האחרון " מאת ליאון יוריס )


ספרו האחרון שתורגם ויוצא דופן מאוד נקרא בעברית "הליברל האחרון " ( 1999,תורגם בידי ענת ויקסלבאום ב-2000 ) ונכתב בעת שיא התקפת השמרנים על משטר קלינטון ובו הוא מתאר ארה"ב עתידנית של שנת 2008 שבה מיליציות קיצוניות פאונדמנטליסטיות גזעניות מהוות סכנה אמיתית לממשל וליהודים שם במרכז הספר עומד מועמד לנשיאות אירי קתולי שהוא התקווה הגדולה האחרונה לשיקום האומה האמריקנית ושמתגלה שהוא ממוצא יהודי. בכך חזה יוריס אירוע דומה שאירע בשנת 2003 דווקא עם המועמד הדמוקרטי לנשיאות קארי .
זהו ספר חלש למדי מבחינה ספרותית להוציא דיון בין שני המועמדים לנשיאות האחד שבו האחד מבטא השקפת עולם טכנולוגית חסרת נשמה והשני , גיבור הסיפור , השקפת עולם הומנית ספרותית . אך יש מקום לחשש שתחזית העתיד הקרוב שלו לגבי ארה"ב עוד תתגלה כמדויקת .
לאחריו כתב יוריס עוד ספר אחד שבו חזר לנושא ספרו הראשון ליחידת המארינס וההיסטוריה שלה  במאה ה-19 וזה כבר פורסם לאחר מותו.
יוריס נפטר ביוני -2003 בגיל 78 ועיתוני ישראל וארה"ב התמלאו במאמרי הספד עליו שבכולם הועמד ספרו "אקסודוס " במקום המרכזי . הכל הסכימו שלמרות הוא שלא היה מספר גדול או "ספרותי" במיוחד הרי הוא ידע היטב כיצד לספר סיפורים שירתקו ויקסימו את הקהל ובראש ובראשונה סיפורים על ארץ ישראל .

אקסודוס אז והיום

חששות המודיעין המצרי בסיפור "דן טרזן " לגבי השפעתו התעמולתית של הסרט "אקסודוס " על פי יוריס התגלו כמדויקים לחלוטין : הספר היח לאחד מרבי המכר הגדולים של כל הזמנים והסרט זכה להצלחה קופתית עצומה ואולי חסרת תקדים מבחינת השפעתה התעמולתית . הסרט השתלב היטב בגל של ספרים וסרטים שהופיעו אז על נושאים יהודיים ובהם סרטים מצליחים כמו "בן חור " והתעלה על כולם. כאשר יצא הספר לאור רוב האמריקנים ידעו מעט מאוד על ישראל והציונות . גם הספר וגם הסרט הפכו למקור המידע העיקרי של אמריקנים רבים מאוד לגבי ישראל וההיסטוריה שלה ותרמו תרומה עצומה לתדמיתה של ישראל ולתדמית הציונות בעולם ,תרומה שלקח שנים רבות של סכסוך ישראלי ערבי כדי לפגוע בה . אישי צבא ישראלים כמו יצחק רבין הוצגו במדיה האמריקנית במשך שנים כ "המודל לגיבורי של יוריס ארי בן כנען ".
המלומד הפלסטינאי הידוע אדוארד סעיד טען ב-2001 ש" המודל הנראטיבי השליט בחשיבת האמריקנים על ישראל נוצר בידי ליאון יוריס". לפופולאריות עצומה והשפעה מקבילה זכה הספר בקרב יהודי ברית המועצות שקראו אותו בסתר מאימת השלטונות שהחרימו אותו. היו שהגדירו אותו כ"תנ"ך " של הדיסידנטים היהודיים בברית המועצות . הם נהגו להתייחס אליו פשוט בתור "הספר " בהא הידיעה" .
מכל בחינה יוריס יצר את התדמית של ישראל בעיני מיליוני אנשים ועשה זאת בהצלחה גדולה הרבה יותר מזאת של מאות תועמלנים ודיפלומטים ישראליים שזה היה תפקידם . .היום נהוג לראות הן בספר והן בסרט כיצירות שהשפיעו על ההיסטוריה והפוליטיקה השפעה עצומה, הרבה יותר מהרבה יצירות של "ספרות גבוהה" והסיפור הדמיוני הרומנטי-מלודרמטי שהוצג בהם תפס במידה רבה את מקומה של "ההיסטוריה האמיתית " של הציונות בתודעה של מיליונים .
כאשר הכל תם ונשלם ,הגיעה גם שעת הרפובליקה להיכון , אבל הצרות והיגון מעולם לא נטשו את ארץ החמדה הטרגית . שכן מבינים אתם שם אין העתיד קיים ורק העבר מתרחש שם שוב ושוב.
( הסיום של "טרי ניטי " מאת ליאון יוריס )

קישורים רלבנטיים

ליאון יוריס בויקיפדיה

ספרי ליאון יוריס

הרומנים של לאון יוריס

סרטי ליאון יוריס

הספד בוינט על יוריס

השגריר המצליח ביותר של הרעיון הציוני :מאיר שניצר על ליאון יוריס

 

הספד בגארדיאן

הארכיון של ליאון יוריס

 

אקסודוס ,הספר

אקסודוס הספר בויקיפדיה

אביבה חלמיש :אקסודוס הסרט ששינה את ההיסטוריה 

אקסודוס בדי.וי.די.

ספרי ליאון יוריס ב"אמאזון "

היסטוריוגרפיה וקולנוע בסיכסוך היהודי הערבי

דן טרזן הטרזן הישראלי

המיתוס של אקסודוס

אלי אשד מתראיין על המיתוס של הספינה אקסודוס 

מלכת הרומנים הרומנטיים:על מיכל שלו

הסופרת מיכל שלו

הופיע באתר קולמוסנט

מדי יום צופות אלפי נשים מבוגרות וצעירות וגם ילדות באדיקות דתית ממש ב "אופרות סבון " על חייהן ואהבותיהן של בחורות צעירות עניות ומסכנות ( או צעירות ועשירות ומסכנות ) שמוצאות את עצמם פעם אחרי פעם במצוקה, סיפורה של אישה פשוטה יפה וטובה שנופלת לידי זדים כלשהם , אם חורגת מרשעת , מתחרה סקסית ומרושעת , קרובי משפחה חמדניים , גנגסטרים נבזים וכו' שעושים בה ככל העולה על רוחם לאורך הסדרה שיכולה להיות ארוכה מאוד (מאות פרקים אם המדובר בסדרה דרום אמריקנית , עשרות שנים אם המדובר בסדרה צפון אמריקנית ) עד לסוף הטוב והבלתי נמנע נפילה בזרועותיו השריריות של גבר כלשהו שזוכה בה לבסוף לאור השמש השוקעת . ועד היום הסיפורת הרומנטית שעליה מתבססות סדרות אלה היא הז'אנר הספרותי הפופולארי ביותר בעולם ובראש ובראשונה על נשים . וכידוע רוב הקוראים כיום הן קוראות.

לספרי ז'אנר זה יש כללים מוגדרים ביותר שאין לסטות מהם: הם עוסקים בנושא האהבה בין גבר ואישה צעירים ויפים ומתארים התפתחות של יחסים רומנטיים בין בני זוג. לעלילתם יש מבנה מוגדר –קונפליקט בין הגיבור לגיבורה ותחרות בין הגיבורה לאישה אחרת כמו גם הצורך לבחור בין גברים , וסוף טוב המגיע לאחר מכשולים ומאבקים קשים ואסונות . סוף טוב שמשמעותו הבנה עצמית ולגבי האהוב , גילוי אהבה הדדי ונישואין.
עלי להתוודות : כאשר אני נתקל בקטע רומנטי בספר תגובתי מקבילה במקצת לזאת של הנאצי שאמר שבכל פעם שהוא שומע את המילה "תרבות" ידו נשלחת אוטומטית לאקדחו.
במקרה שלי עיני מתחילות אוטומטית להיעצם. אבל יש להודות שז'אנר זה הוא פופולארי מאוד גם בישראל ומזה שנים רבות ומשום כך ראוי לבדיקה.
מקור ה"נוסחה" של הסיפורת הרומנטית הוא עוד במאות ה-18 ה-19 באנגליה ובעיקר ביצירות של סופרות ידועות כמו ג'ין אוסטין ושרלוט ברונטה. בארה"ב ובאנגליה יש הוצאות ספרים גדולות שמוקדשות רק להוצאת ספרים בז'אנר זה , הוצאות כמו "מילס ובון" באנגליה ו"הרלקין" בארה"ב ובקנדה והן מוציאות אלפי כותרים בשנה במגוון של תתי ז'אנרים, יש למשל ספרות רומנטית על רקע בתי חולים וספרות רומנטית "גוטית " המתרחשת בטירות של אצילים במקומות נידחים . יש ספרות רומנטית מתרחשת בתקופות היסטוריות שונות ובעיקר בראשית המאה ה-19 באנגליה תקופה שמשום מה היא פופולארית במיוחד, אולי גם משום שזוהי תקופתן של אחת ממייסדות הז'אנר ג'ין אוסטין . יש גם ספרות רומנטית ארוטית וספרות רומנטית ארוטית קשה יש אפילו יש ספרות רומנטית מדעית בדיונית!
בישראל הוצאות ספרים כמו "מ. מזרחי " ו"רמדור " הוציאו לאור מאות כותרים בז'אנר זה שתורגמו מאנגלית וגם מגרמנית ( במקרה של "רמדור"). בעברית הופיעו סדרות של רומנים מצולמים "סינרומנים " שתורגמו מאיטלקית . וכידוע כיום פופולאריות מאוד בטלוויזיה סדרות רומנטיות שמוצאן בארגנטינה ובשפה הספרדית .

ויותר ויותר ניתן למצוא דוגמאות של ספרות רומנטית גם בספרות העברית המקורית . ניתן למצוא אלמנטים של הז'אנר בספרים של כותבות פופולאריות כמו עירית לינור.ובניגוד לעבר הן אינן מתביישות בכך.

מיכל שלו

אחת הכותבות הפופולאריות ביותר כיום בתחום זה של הספרות הרומנטית היא מיכל שלו, והיא מעניינת אולי יותר מאחרים בגלל מה שאפשר ללמוד מספריה לגבי נושאים שאינם קשורים לרומנטיקה דווקא.
שני ספריה האחרונים של שלו היו בין רבי המכר הגדולים ביותר של הספרות היפה , אם כי הם זכו לזלזול הביקורת , מבקרי ספרים נחשבים הצהירו בגאווה שהם אינם טורחים לקרוא אותה כלל . ואין פלא בכך שכן הז'אנר הרומנטי אינו נחשב כחלק מ"הספרות הקאנונית " הנחשבת .
הגיבורים של שלו הם אלה הסטנדרטים לז'אנר זה. אלה הן אינם גברים בוגדניים ונשים מתוסכלות ומרירות שחשות שחייהן עברו עליהם ללא טעם כמקובל בספרים הנחשבים כיום בספרות "הנשים" של הסופרות המקובלות כמו למשל אצל שולמית גלבוע . אלו הם גברים ונשים יפים , חזקים , אמיצי לב ורומנטיים. כפי שכולנו היינו רוצים להיות ואנחנו לא במציאות .גיבוריה הם האנתיטזה לדמויות המקובלות בספרות כיום שכמו בחיים מתייחסים לכל העניין הרומנטי בציניות ובזלזול.
אבל יש לדייק , ספריה האחרונים של שלו אינם ספרים רומנטיים "רגילים" הם שייכים לתת ז'אנר ספציפי ז'אנר הספרות הרומנטית ההיסטורית . ז'אנר שהוא פופולארי מאוד בארה"ב ובאנגליה אבל דורש מהסופר מאמץ תחקירני גדול מאוד ,הרבה יותר מרומן רומנטי "רגיל".
מיכל שלו היא במקצועה עורכת דין המקצוע הלא רומנטי ביותר שאפשר להעלות על הדעת ( לצד הנהלת חשבונות ) שהחליטה לנסות את כוחה בכתיבה.
היא פרסמה כחמישה- שבעה סיפורים רומנטיים בשבועון הנשים "לאישה" בשנים 1994-1995 , לכאורה סיפורים מאין אלה שפרסמו באותו המגזין בעבר הסופרים יגאל מוסינזון וצבי לידסקי . למעשה היו אלה סיפורים רומנטיים טהורים בניגוד לסיפורים הציניים סקסיים בעלי סוף מפתיע שכתבו אותם סופרים גברים ,סיפורים כמו " מקסם שווא : סיפור רומנטי (תל אביב : לאשה, 2000) " ואחרים. כמה מהם הופיעו בשני ספרונים מיוחדים שהמגזין פירסם בחג כמוסף חינם .
שלו פרצה אל הסצינה הספרותית עם שלושה ספרים שונים ב-1996.

קייט / אליזבת סאנדס

ספריה הראשונים של מיכל שלו היו רומנים רומנטיים "קייט " ( 1996) ו"ניקול " ( 1996) שאותם פירסמה שלו תחת שם בדוי "אליזבת סאנדס" .

ניקול / אליזבת סאנדס

הם נכתבו בעצת אימה שסיפרה לה על פופולאריות של רומנים רומנטיים בארה"ב והיציעה לתרגם אותם לאנגלית על מנת שיתפרסמו באחת ההוצאות הידועות בחו"ל לתחום זה כמו "מילס אנד בון ". שלו היא אחת הסופרות הישראליות הבודדות שפירסמו ספרים בעברית תחת שם זר . תופעה שהייתה נפוצה בישראל מאוד בשנות השישים והשבעים בניסיון לתת לספרים ניחוח "אקזוטי ",אך מאז כמעט שנעלמה.

הספרים היו רומנים רומנטיים שגרתיים לגמרי שנכתבו במפורש לכללים של השוק הזר ( אם כי הופיעו לבסוף רק בעברית בהוצאת "אלפא ") . ניקול היא נערת חוף אוסטרלית שמתאהבת בבמאי שרמאנטי ומגלה שכוכבנית המונית מעברו מאיימת להרוס את הרומן בינהם אך הסוף הוא טוב . וקייט הוא חוקרת ספרות אנגליה יפהפיה שעוסקת בחקר כתב יד שהתגלה של אם הז'אנר ג'ין אוסטין שדוגמנית שיכורה היסטרית מעברו של אהובה, לורד יהיר , מאיימת להרוס את הקשר בינהם, ואגב כך נאבקת גם באסיר נמלט שמאיים על אהובה ועל חייה שלה בגורל מר ממות . אך אפשר להירגע הסוף הוא טוב. שום דבר יוצא דופן כאן , אם כי "קייט " המעניין בין השניים תואר על הכריכה כעיבוד מודרני לספר של ג'ין אוסטין שהיא אחד מנושאיו.

הוסף לסל את מלאכי עליון / מיכל שלו
השינוי בקריירה שלה חל כשפרסמה ספר שלישי והפעם תחת שמה " "מלאכי עליון "" ( 1996 , גם הוא ) סיפור אהבה מודרני על רקע ישראלי שבמרכזו רומן בין טייס קרבי נועז למוסיקאית יפה שהיא עולה חדשה מרוסיה . ספר זה הפך לרב מכר שממנו נמכרו עד היום כ-35 אלף עותקים .
אם הייתה שלו כותבת רק את הספרים האלה כי אז הייתה נשארת באלמוניותה , הם אינם שונים במאום מאלפי הספרים מסוג זה שיוצאים לאור בארה"ב ובאנגליה מידי שנה. ואם הייתה שלו מסתפקת רק בספרים אלה או ממשיכה לכתוב ספרים כמוהם כי אז לא הייתה נכתבת עליה רשימה זאת.

רומנטיקה היסטורית

 שלו, מיכל , שבועת רחל‏

אך ספרה הרביעי ( השני תחת שמה ) "שבועת רחל ( 1997 ) כבר היה רב מכר גדול בהרבה והוא נמכר בלפחות 90 אלף עותקים . והוא שונה מאוד באופיו מהספרים הקודמים. היה זה ספר שרק חלקו רומן מודרני וחלקו האחר הוא רומן אהבה היסטורי . "שבועת רחל " הפך לספר רב מכר עם הוצאתו לאור הן בגלל הסיפור הרומנטי המרתק והן בגלל התמונה הפנורמית הנוסטלגית שהוא נתן של ארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים מה שהופך אותו להרבה יותר מ"סתם עוד" רומן רומנטי. סביר להניח שהוא היה זוכה להצלחה פחותה בהרבה אם היה מתמקד רק בסיפור המודרני שהוא מעניין הרבה פחות . מיכל שלו הפכה כתוצאה מספר זה לסופרת ידועה של רבי מכר.

אמנם גם "שבועת רחל " גם הוא ספר השייך לתחום ה"ז'אנר הרומן הרומנטי " אלא שב"שבועת רחל " המבנה הזה הוא מורכב הרבה יותר מהרגיל בז'אנר זה. וכך שלו מכחישה היום כל קשר לז'אנר הרומנטי לדבריה יש בספריה כיום היסטוריה ופמיניזם .ויש משהו בדבריה כיום היא כותבת בתת ז'אנר ספציפי מאוד "הרומן הרומנטי ההיסטורי " שהוא דבר שונה למדי מהרומן הרומנטי "הרגיל".רבים מספרים אלה מופיעים באופן קבוע ברשימת רבי המכר בחו"ל . הם לרוב עבי כרס ונכתבים לאחר מחקר היסטורי מדוקדק של תקופה מסוימת . אבל הנוסחה שלהם אם כי הוא רחבה בהרבה מזאת של הרומן הרומנטי הרגיל אינה שונה באופן מהותי . וכל גם בספריה של שלו . אם כי יש בספריה אירועים היסטוריים חשובים הם תמיד משניים ליחסים הבין אישיים . שלו זכתה כרגיל בביקורות קשות על הסטריאוטיפיות בכתיבתה אבל מצד שני פה ושם שיבחו אותה בלשון רפה על התחקיר שביצעה עבור הספר.. בבירור ספר זה כבר נראה כקפיצה כלפי מעלה מספריה הקודמים.
לעניות דעתי יש בספר זה כמה אלמנטים מעניינים מאוד ולכן אתאר אותו כאן בפירוט:
בספר יש שני סיפורים מקבילים לכאורה המתרחשים בתקופות שונות , הסיפור האחד מתרחש בימינו ועוסק במאבקיה הרומנטיים של צעירה מודרנית , עורכת דין בת שלושים בשם הדס שעליה לבחור בין שני גברים שונים מאוד זה מזה . הסיפור השני מתרחש בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת הוא סיפורה של סבתה של הגיבורה , רחל. שמסופר במקביל לאירועי חייה של הדס הנכדה ומתאר את אהבתה הרומנטית הנצחית לאהוב ליבה אהבה שמסתיימת לבסוף בכישלון שכן השניים נאלצים להיפרד.
הסיפורים המקבילים לכאורה הם שונים מאוד גם בגלל האופי השונה מאוד של התקופות.
הדס היא משפטנית צעירה מתמחה אצל שופטת שמנהלת רומן מאוד מתאים ו"הגיוני" עם מין המתקבל על הדעת אך נטול כל להט וחסר יחוד עם אחד מעורכי הדין המבוקשים ביותר בעיר ( שלאמיתו של דבר מעוניין בה רק כדי שיוכל לקבל לידיו את פסק הדין של משפט שבו היא מעורבת ). הדס אינה מרגישה באמת שהמאהב הנוכחי הוא האהבה האמיתית של חייה. בשלב מסוים היא פוגשת את אחיו הצעיר של הרומן שלה שכמוה הוא חובב גלישה וצלילה וים אבל הוא "לא רציני " , לא מסודר בחיים כנדרש , הוא הרפתקן וקל דעת עם נשים ואהבה . אבל דווקא הוא זה שאליו היא נמשכת באמת ודווקא אצלו היא "רואה כוכבים". הסביבה מזהירה את הדס מפני התאהבות קלת דעת זאת . השופטת סולטנה מזהירה אותה "אני במקומך ..הייתי פותחת את העיניים ומחפשת בחור טוב להתחתן איתו". מבחינת הסביבה לבחור בבחור קל דעת כזה שאין לדעת מה יהיה עתידו הכלכלי היא בחירה שגויה לחלוטין. כמובן שלאורך הרומן יש את המאפיינים הקלאסיים של הרומאן הרומנטי כאשר יש אי הבנה בין הדס ואהובה האמיתי שחר שבו היא חושדת ש"אינו רציני " כלפיה והוא רואה בה לא יותר מהרפתקה חולפת אי הבנה שמתחזקת כתוצאה מקטעי שיחה חולפת שאותם הדס שומעת בעניין ואינה מבינה אותם כהלכה.
וכך לאורך הספר הדס מוצאת את עצמה מבולבלת ומחסרת ביטחון לגבי ריגשותיה ולגבי השאלה הקשה : במי לבחור ?" שאלה שמגיעה לבסוף לפתרונה הטוב בסוף הספר.
אבל הסיפור המודרני אינו כלל צירו המרכזי של הספר או החלק המעניין ביותר שבו . הציר האמיתי של הספר הוא סיפורה של סבתה בת ה-88 של הדס רחל שאותו היא מספרת לנכדתה והוא שונה מאוד מכל מה שעובר על הדס, הוא משפיע על הנכדה ועל חייה ואף מביא לשינוי ( חיובי ) בהם.
סיפורה של הסבתא רחל ( והשם אינו מקרי כלל , הוא לקוח מהסיפור התנכי על יעקב אבינו ואישתו רחל ) הוא סיפור שמתחיל בעיר הרוסית פינסק ששם אחותה של רחל , לאה ,( כשם אחותה התנכית של רחל שהתחרתה עימה על ליבו של יעקב ) שירכה את דרכיה ,היא התאהבה בקצין גרמני בתקופת מלחמת העולם הראשונה והרסה בכך את חייה ובדרך היצליחה להרוס עוד כמה חיים בתוספת . לאה הנ"ל מתאהבת גם במי שיהיה אהובה של אחותה רחל ויולדת לו ובכך מביאה לצורך בניתוק בינהם , כעבור שנים .
רומן האהבה הגדול של הסבתא רחל מתרחש על רקע עלייתה לארץ ישראל בשנות העשרים והתמודדותה האמיצה עם קשיי החיים שם בתקופה זאת תקופת המנדט . שם היא נאלצת בין השאר לעבוד כמשרתת אצל משפחה קטנונית ושמרנית שזורקת אותה מהבית כאשר הם חושדים בה ב"ניאוף " ( ללא תשלום כמובן ). בארץ ישראל פוגשת רחל את האהוב הנצחי של חייה שהוא בן למשפחה מעורבת , יהודית –נוצרית ( אביו הוא ממוצא אצילים נוצריים באירופה , אבל מכיוון שהאם יהודיה אין ספק בכשרותו ) . האהוב הוא כמובן יפה תואר וגם די עשיר ומצליח בעסקים. עד כאן סטנדרטי. אבל בנוסף באופן מפתיע ובהחלט בשונה מאוד מהמצליחנים השונים של זמננו שמתוארים בסיפור המודרני הוא מתעניין בספרות ובתיאטרון. במהלך חייו הוא פגש במשוררת רחל בלובשטיין הלא היא "רחל " הידועה , שמופיעה כדמות משנה בעלילה על מנת לתת לה "צבע " אותנטי נוסף.
וכך אותו אהוב אצילי (תרתי משמע ) פוגש ברחל שלנו והשניים מתאהבים אהבה הגדולה מהחיים ,אהבה שלא תשכח לעולם מלאה במשפטים כמו " נדונתי לאהוב אותך עד סוף ימי … לא ידעתי עד כמה עמוקה אהבתי אליך עד שהרחקת עצמך ממני …. אוהב אותך כמו כוכבים ,כמו כוכבים שאין הזמן והעצב יכולים לגעת בהם ". ועוד שאר משפטים קלישאיים שהם מאפיינים קבועים בספרי הז'אנר הזה .
השניים נהפכים לזוג ודומה שדבר לא יוכל לפגוע יותר באהבתם למרות מכשולים שונים שהתקופה מציגה בפניהם וכי ה"הפי הנד" המסורתי של הרומן הרומנטי שבו הזוג מתגבר לבסוף על אי ההבנות והמתחרים הולך לבסוף יחד ביד אל השקיעה יהיה גם הסיום של סיפורה של רחל, ולאהוב זה נשבעת רחל שבועת אהבה שעל שמה נקראה הספר . אבל לא בדיוק. לפתע פתאום מופיעה מניבכי העבר האחות לאה ,ומסתבר שאהובה של רחל אהב גם את אחותה בעברו הרחוק והיא ילדה לו תינוק ( הוא כמובן לא ידע על הקשר המשפחתי בין שתי אהובותיו ) . הסוף הוא בהחלט לא אופייני לרומן רומנטי ממוצע :ממניעים מצפוניים נאצלים נאלצים כעת רחל ואהובה להיפרד ,היא מוותר עליה למען אחותה לאה ונישאת לחברו הטוב , רק על מנת להצטער על כך כעבור עשרים שנה כאשר היא נפגשת שוב בילדיו . אך אז זה כבר מאוחר מדי. והסיום של סיפור אהבתה הוא טראגי.
סוף סיפורה של הדס לעומת זאת הוא טוב יותר. לאחר ששמעה את סיפורה של הסבתא רחל היא מבינה במי מבין שני מחזריה עליה לבחור. אבל דומה שסיפור האהבה שלה חסר את כל הרגשות החזקים והעוצמה שבסיפור של רחל וגם הדמויות מעניינות הרבה פחות ,מכל בחינה . הן אינן "גדולות מהחיים " כמו בסיפור של רחל.
אפשר להסביר זאת גם בכך שסיפורה של רחל הוא בסופו של דבר סיפורה של אישה זקנה שמשחזרת בנוסטלגיה רומנטית את העבר. מצד שני ההווה המעשי שבו אנשים מתעניינים יותר בסקס ובעסקים מאשר ברומנטיקה ובתרבות כמו העבר שאותו מתארת הסבתא מעניין גם הוא פחות מכל בחינה , וייתכן שיש כאן מסר שאליו כיוונה המחברת . הסיפור ההיסטורי גם כתוב טוב הרבה יותר, מאשר הסיפור המודרני, דומה שהשפה המליצית של העבר מתאימה יותר למיכל שלו וכנראה גם לסוגת הרומן רומנטי יותר מאשר השפה המדוברת המלאה בסלנג של ישראל המעשית של שנות התשעים.
ואפשר להסיק מספר רומנטי פשטני לכאורה זה גם כמה מסקנות מעניינות על ההבדלים בין בני הדורות השונים לפחות כפי שרואה אותם שלו.
שלו מראה שיש הבדל הגדול בנכונות לנטילת סיכונים בין בני התקופות השונות . הדס הצעירה המודרנית ומרבית מקורביה הם אנשים שמרניים שמעדיפים להישאר עם הבטוח והמוכר ,עם העורך דין המצליח והעשיר שמחזר אחריה ושהכל יועצים לה לבחור בו במקום באחיו המצליח פחות שאליו היא נמשכת באמת , אך שאיתו צפוי לה רק "עתיד לא בטוח " כפי שחוזרים ומזהירים אותה מקורביה ובני משפחתה. מבחינת המקורבים מה שחשוב הוא לא האושר האישי אלא חיים מסודרים, יציבים ובטוחים , חיים שיש בהם מידה מינימלית עד כמה שרק אפשר של נטילת סיכונים . ודומה שחשש זה לקחת סיכונים בולט בכל עמוד ועמוד של תיאור התקופה המודרנית ,ברומן ,ששם מתוארת חברה שמרנית וזהירה , שאהובה האמיתי של הדס שמסרב לקבל על עצמו את "כללי המשחק המקובלים " של משפחתו העשירה הוא חריג בתוכה והכל מתייחסים אליו כחריג ומזהירים מפניו את הדס.
שונה מאוד מבחינה זאת היא דמותה של הסבתה רחל ולמעשה של רוב הדמויות בסיפורה ובתקופתה. אלה הם אנשים שלוקחים על עצמם את הסיכונים הגדולים ביותר בכל רגע ורגע בחייהם ומוכנים לשנות את חייהם בהינף יד בעבור סיבות רומנטיות שהיו מזעזעות את צאצאיהם המודרניים. הם מוכנים לעזוב את אירופה הנוחה המוכרת להם בשנות העשרים ( וזה לפני תקופת הנאצים כשכבר לא הייתה ברירה בעניין ) עבור ארץ ישראל הרחוקה הקשה והנידחת שם צפויים להם רק חיים קשים ומסוכנים מסיבות של מניעים אידיאולוגיים. הן רחל והן אחותה לאה הן דמויות רומנטיות שמוכנות לאהוב ב"גדול" ויהי מה למרות כל הסיכונים שעומדים בדרך לאהבתן , ולמרות הסבל הטראגי שאהבות אלה מביאות להן, אך הן לוקחות על עצמן את הסיכון מאחר שהמחיר נראה להם כשווה זאת . וכך גם לגבי אהובן המשותף בספר אדם ממשפחה עשירה שמוכן לעזוב את הכל, את כל הנוחיות , את כל העושר וחיי התרבות שאירופה מציעה לו עבור החיים בארץ ישראל ששם הוא רוצה להשתתף ביצירת חברה חדשה ותרבות חדשה, הוא נוטל חלק חשוב בחיי התיאטרון של החברה בארץ ישראל. כלומר הוא לוקח על עצמו סיכון ממדרגה ראשונה שאין זה ברור אם אי פעם הוא יראה מימנו רוח . אבל לו ולדמויות האחרות אין זה איכפת כלל .

וכך בתוך הספר ששייך לז'אנר השמרני מכולם אנחנו מוצאים גם מסרים שאם נרצה נוכל לראות בהם כ"חתרניים " לגבי אופי החברה שלנו .

100 חורפים (מאה חורפים) / מיכל שלו
מאז ספר זה פירסמה שלו את ספרה החמישי "" "מאה חורפים ( 2001) שכבר היה רב המכר הגדול מכולם בתוך זמן קצר יחסית מכר 60 אלף עותקים ועוד היד נטויה . כמו "שבועת רחל " לפניו זוהי סאגה היסטורית משפחתית על תולדות שושלת משפחתית שראשיתה בפולין ב-1883 מתפרשת על פני בלגיה צרפת אמריקה וישראל והסיפור מסתיים כעבור מאה שנים ו-424 עמודים בתל אביב.שוב ניכר בשלו שהיא טרחה לעשות תחקיר שקדני מאוד לכבוד כתיבת הספר .
רחמים

ספרה השישי "רחמים "( 2005)  גם הוא סאגה משפחתית של שלוש משפחות הקשורות בינהן בקשרים מורכבים לאורך שבע מאות שנים ושלוש יבשות . המתכון של הסאגה המשפחתית אינו משתנה רק מורחב בכל פעם בזמן ובמרחב,ועימו התחקיר של שלו.

וזה בדיוק מה שהקוראים רוצים. מיד עם הופעתו של "רחמים ""  התפרץ גם הוא  לרשימת רבי המכר

שלו הצהירה שהיא אינה רואה את עצמה כמחברת של רומנים רומנטיים "רגילים " ( כפי שהיו שלושת ספריה הראשונים ). ואכן שני ספריה האחרונים הם ז'אנר שונה : אלה הן סאגות היסטוריות שאפשר להשוות אותן לסדרות כמו "פולדארק "של וינסטון גרהם , שהחלק הדומיננטי בהם אינו תיאור אירועים היסטוריים המשפיעים על הדמויות כמו מלחמות השואה ,והגירה של יהודים מיבשת ליבשת , מה שחשוב בהם באמת זה האירועים הרומנטיים והמשפחתיים המלודרמטיים המשפיעים על הדמויות בסגנון מי התחתן עם מי ומי היא הבת של מי. הדמויות הן כולם סטריאוטיפיות כל הגיבורים הם יפים אמיצים ואציליים , כל הגיבורות יפיפיות , נאצלות וכל הרשעים הם מרושעים באמת . הגיבורים סובלים אבל סבל "אצילי" ולא מגוחך ונלעג . וכמובן הם מתייחסים אל עצמם ברצינות מוחלטת , לאירוניה אין מקום בעולמה של מיכל שלו . הסוף יכול להיות "הפי הנד " אבל יכול להיות גם טראגי אבל בסופו של דבר הוא חיובי בצורה זאת או אחרת.

אלה הם רומנים רומנטיים שיש להם ערך מוסף של רקע היסטורי ומיכל שלו היא בהחלט מחברת מיומנת של ספרים מסוג זה , ו"שבועת רחל " ו"מאה חורפים " הן בהחלט דוגמאות סבירות של ספרים כאלה , אם מה שהקורא מחפש הוא בריחה לעבר רומנטי וגדול מהחיים השגרתיים והמאוד לא רומנטיים שמסביב.

מיכל שלו נגד שולמית גלבוע

צילום: חנוך גריזיצקי   © כל הזכויות שמורות

 מעניין להשוות את שלו לסופרת שולמית גלבוע שכתבה עליה ביקורות קשות , והתלוננה על כך "שאנשים אוהבים את ההתייחסות האופטימית לדברים אצלה " ו"יש סכנה שמי שיקראו רק את הספרים של שלו לא יוכלו להבדיל בין ספרות טובה לפחות טובה". ואכן ניתן לראות בגלבוע מעין "אנטי תזה " של שלו . היא נחשבת לסופרת "תיקנית " מכובדת מאוד ומוכשרת מאוד על פי כל קנה מידה ספרותי ( ומשמשת גם כעורכת במדור הספרות של "ידיעות אחרונות" ). גם היא מתארת את חייהם של נשים בספריה אלא שספריה הם החומר האנטי רומנטי והפסימי ביותר שאפשר להעלות על הדעת עם הריאליזם האפור והמדכא שלהם .

ארבעה גברים ואשה / שולמית גלבוע

וכך למשל ברב המכר הגדול שלה "ארבעה גברים ואישה" ( הוצאת "ידיעות אחרונות " , 2000 ) ספר שאפשר להקבילו ל"שבועות רחל" שכן גם הוא עוסק בחייה של אישה שעוסקת בחקר תולדות אירגון ניל"י בראשית המאה העשרים וכך גם הוא עוסק בין השאר בקשר בין הדורות. זאת בליווי כמויות גדולות של תיאורים פרטניים ביותר של סקס ככל הנראה הסיבה העיקרית לכך שהספר נכנס לרשימת רבי המכר כמו ספריה של שלו . אך הסקס בספרה של גלבוע הוא מאוד לא ארוטי ודוחה. מי שקורא את ספרה זה של גלבוע עלול לאבד את העניין בתחום הפעילות המינית לחלוטין לאחר קריאת הקטעים ה"אירוטיים " כביכול בספריה.חייה של הגיבורה שלה עלובים מנוכרים ומשפילים וחסרי כל שמץ שהוא של רומנטיקה אמיתית , דומה כי עדיף היה שלא הייתה נולדת בכלל. מי שמסיים את ספריה של גלבוע יוצא מהקריאה בתחושה קשה ביותר ובוודאי לא מגורה מבחינה מינית .

אחרי שקראתי את ספריהן של גלבוע ושל שלו היגעתי למסקנה שאם אני הייתי נאלץ לבלות שנה או יותר על אי בודד וצריך לבחור ספר לקריאה שם על חיי אישה , אני תמיד אעדיף ספר מהסוג האופטימי של שלו על פני ספר מהסוג הפסימי המדכא והמדכדך של גלבוע למרות שללא ספק שספרה של גלבוע כתוב טוב יותר לעין ערוך. החיים הם מספיק קשים ואני מעדיף ספרים שלפחות בהם מתואר גורל טוב יותר ודמויות שאינן סמרטוטים עלובים של הגורל המר ו/או של גברים נצלניים ומדכאים או  סתם אימפוטנטים . שלו עם כל חולשותיה כסופרת נותנת תחושה לקורא שגם אם סיום חייהן של הדמויות שלה הוא טראגי , הרי חייהם היו ראויים לחיות אותם והם נהנו מהם או סבלו מהם "בגדול ".

קישורים

פרטים על מיכל שלו

מיכל שלו בויקיפדיה

מיכל שלו באתר כינרת

"שבועת רחל " בסימניה   

תקציר" 100 חורפים"

"מלאכי עליון" בסימניה

 אורי דרומי על "רחמים " 

"ממערב לירח " של מיכל שלו

 פורום "הרומן הרומנטי " של תפוז 

 פולדארק :סידרה רומנטית היסטורית