ארכיון תג: ספרות ילדים

שירת דבורה :פרידה אחרונה מדבורה עומר

 

שירת דבורה  פרידה אחרונה  מדבורה עומר

 

סופרת הילדים המפורסמת והמעוטרת ביותר של מדינת ישראל ( ביחד עם מקבילתה וניגודה נורית זרחי ) , דבורה עומר נפטרה בשבוע שעבר  בכ"ב באייר תשע"ג, 2 במאי 2013.,בגיל 80 לאחר מחלה קשה.   סופרת הילדים המפורסמת מחברת קלאסיקות כמו "שרה גיבורת ניל"י " הבכור לבית אבי" "  "לאהוב עד מוות " דפי תמר ורבות רבות אחרות  (קרוב לתשעים ספרים סך הכל ) ,זכתה  זמן לא רב לפני מותה בינואר 2013  בפרס אקו"ם למפעל חיים על תרומתה לספרות הילדים והנוער לאורך יותר מחמישים שנות יצירה.באפריל 2013  נחנך מגדל של קוביות בניתי" – גן סיפור חדש בחולון בהשראת ספרה של דבורה עומר בשכונת ג'סי כהן בעיר חולון

דבורה  עומר  לא השתתפה בטקסים האלו  ואף לא ידעה על קיומם   שכן  היא הייתה  חולה מזה שנים באלצהיימר מתקדם ואינה מודעת לסביבתה.

את הגמד קרשינדו היא גידלה אצלה בחדר. היומן של תמר תיאר את החיים המאושרים שעליהם חלמה. היתמות של איתמר בן אב"י הייתה היתמות שחוותה בעצמה, ואפילו האהבה של שרה אהרנסון לאבשלום פיינברג הייתה אהבת הנעורים הנכזבת שלה. ודווקא את סיפורה האמתי, כנערה שמנסה לגלות מי ירה באמה, דבורה עומר ז"ל כמעט לא הצליחה לכתוב.רק  בין סיפוריהם של גיבוריה מתגלות גם פיסות מחייה ,זכרונותיה וחלומותיה  של מלכת ספרות הילדים העברית.

 הנה הסיפור המלא של דבורה עומר:  מהירי שהרג את אמה ועד  פרס ישראל "מדפי תמר "ועד ל"אני אתגבר  "מהבכור לבית אבי " ועד "לאהבת איתמר  מ"שרה גיבורת נילי " ועד ל שבועת אמונים " " ומעבר להם. ספריה של דבורה עומר שהלכה לאחרונה לעולמה הפכו לחלק בלתי נפרד מנעוריהם של יושבי הארץ הזאת.

אלי אשד

הופיע ב10.15.2013 ב"דיוקן –מקור ראשון " תחת השם "דבורה גיבורת ספריה " וב"סוף שבוע מעריב "

 

ספירת העומר

המורה הצעירה דבורה עומר הייתה בטוחה שהמו"ל התל-אביבי שאליו פנתה ישמח להוציא לאור את ספרה הראשון. אחרי הכול, היומן הדמיוני 'דפי תמר' כבר התפרסם פרק אחרי פרק במשך ארבע שנים בעיתון 'דבר לילדים', וזכה לפופולריות רבה. אבל המו"ל מרדכי ניומן, שאצלו השאירה את כתב היד, חשב אחרת. לאחר כמה חודשים קיבלה ממנו את התשובה: "חוצפנית שכמוך, חומר כזה מגישים? מי אמר לך שאת סופרת? מוטב לי להוציא את היומן של הנכדה שלי מאשר את היומן שלך". המו"ל אף המליץ לה להשאיר את כתיבת השטויות לדודה, יגאל מוסינזון.

את המכתב הזה – צהוב, ישן ומוכתם בדמעות – היא שמרה במגירה בחדר עבודתה במשך עשרות שנים. עבור המורה מהקיבוץ הייתה חוות הדעת השלילית בבחינת סוף העולם. למרבה המזל, שמוליק בעלה עודד אותה. זו רק דעה אישית של אדם אחד, ואינה סוף פסוק, אמר לה. לבסוף הגיעו 'דפי תמר' לידי המו"ל של הוצאת 'עמיחי', שאמר לעומר "אני לא יודע אם את סופרת גדולה, אבל יש בך משהו".

המשהו הלא-מבטיח הזה הפך לחמישים שנות יצירה עטורות פרסיםבינואר 2013 הוענק לה פרס אקו"ם למפעל חיים, וממש לאחרונה, באפריל 2013, זכתה לכבוד מסוג מיוחד: בשכונת ג'סי כהן שבחולון נחנך גן-סיפור בהשראת ספרה 'מגדל של קוביות בניתי'. קדם לו גן-סיפור נוסף, המבוסס על ספרה 'המקק שנכנס לו ג'וק'. עומר עצמה לא השתתפה בטקסים האלו, שכן בשנים האחרונות מצב בריאותה לא אפשר זאת. ביום חמישי בשבוע שעבר הלכה עומר לעולמה והיא בת 80, מותירה מאחוריה תשעים ספרים ומעמד קאנוני בספרות הילדים הישראלית.

בלי שם האב

דבורה עומר עם משה מוסינזון אביה בצעירותם.

דבורה עומר נולדה בשנת 1932 בקיבוץ מעוז-חיים שבעמק בית-שאן, בת למשפחת סופרים וכותבים. דודה היה יגאל מוסינזון, סופר ומחזאי, המזוהה בעיקר עם סדרת ספרי 'חסמבה'. אביה משה מוסינזון שימש עורך העיתון 'במעלה' של תנועת הנוער העובד, והיה אב רוחני לדור של סופרים צעירים כמו משה דור, אוריאל אופק, משה בן-שאול, דן אלמגור ואחרים. אחותה הצעירה של דבורה, ורד מוסינזון, היא משוררת. גם שורשים חלוציים היו למשפחה: הסבתא דבורה מוסינזון ייבשה ביצות בעין-גנים, אז יישוב ליד פתח-תקווה. בגיל 28 לקתה בקדחת צהובה ומתה, משאירה אחריה שני ילדים קטנים.

כבר מגיל צעיר קראה דבורה עומר וכתבה מכתבים רבים לאביה הרחוק תמיד, וכן יומן סיפורים ושירים. לימים סיפרה כי כשהמורה שיבחה את סיפוריה, הרגישה כמו נסיכה. אביה משה דרבן ועודד אותה לכתוב, ואת רשימותיה הראשונות פרסמה בכתב-העת שלו. הוא גם היה העורך הראשון של ספריה כל חייו. "אבא הבטיח לי שהוא מפרסם בעיתון את הסיפורים שלי בזכות איכותם, ולא מפני שאני בתו", נזכרה לימים. בכל זאת, העדיפה לחתום עליהם רק בשמה הפרטי.

האידיליה לא שררה במשפחת מוסינזון. הוריה של דבורה התגרשו, והאב נישא מחדש ועבר לקיבוץ אחר, שם נולדו לו ילדים נוספים. גם האם נישאה בשנית וילדה תאומים. "אבא היה מגיע לבקר אותי ובסופו של כל ביקור בכיתי", סיפרה עומר. "רציתי שיישאר, אבל הוא תמיד הלך. ופעם אחת אמר לי לפתוח את כף ידי והניח עליה את כף ידו הריקה כאילו יש בה משהו, ואמר לי: הנה אני נותן לך במתנה גמד. שמו קרשינדו והוא בלתי נראה, והוא רק שלך, ואת יכולה להפליג איתו בדמיונך לאן שתרצי – אמר והלך להילחם במלחמה הכי צודקת, מלחמת העולם השנייה".

תקופה ארוכה שירת האב בצבא הבריטי, ונעדר מהארץ לשלוש שנים שלמות. דבורה כתבה לו מכתבים מלאי געגועים וביקשה ממנו לשוב ארצה, אך הוא במכתביו תיאר את החוויות שעבר, וחזר ושאל: "מי יעשה את העבודה החשובה למען העם, אם כל אחד יחשוב על משפחתו?". הילדים היתומים באירופה זקוקים לו יותר, הסביר לבתו. המכתבים הללו פורסמו בספר 'מכתבים מן המדבר', שיצא לאור בשנת תש"ד (1944) וזכה להצלחה רבה. רבים מהקוראים שאלו אז את עצמם מי היא הילדה שאליה משגר האב את מכתביו. בשנת תשכ"ה פורסם הספר במהדורה שנייה, ואף יצא לאור בשתי הדפסות בשפה האנגלית. ב-1984 הופיע ביוזמתה של עומר קובץ מכתבים נוסף שלו, 'מכתבים מהדרכים'.

כילדה חולמנית היא הרבתה לשחק עם החבר הדמיוני שלה, הגמד קרשינדו. "נהגתי לשוטט בקיבוץ ובסביבותיו ולספר לעצמי סיפורים משונים", אמרה פעם. "לא העזתי לספר אותם בקול רם: פשוט התביישתי ופחדתי שיצחקו לי. בגיל שמונה התחלתי לכתוב יומן, אבל לא כל מה שכתבתי בו היה אמת. לא פעם בילפתי והמצאתי דברים".

הכתיבה והקריאה היו לה מפלט מן העצב ומהבדידות. את רוב החלטותיה הייתה מקבלת בהתייעצות עם קרשינדו, והסיפור הראשון שכתבה היה על אותו גמד. המורה שלה אז דווקא לא התלהב, אבל לימים שחזרה עומר את הסיפור הזה בסדרה של תסכיתי רדיו ובספר 'כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי' (הוצאת שרברק, 1970). גיבורת הספר הזה היא חנהל'ה, ילדה שאביה יוצא להילחם בשורות הבריגדה ומשאיר ברשותה גמד. יחד איתו היא טסה ב"חביללית" – חבית שהיא חללית  – לחפש את כוכב החלומות "שפנדוזה מדרימון". אם מקלפים את שכבות הפנטזיה, אפשר לצרף את הספר הזה לשני ספרים אוטוביוגרפיים נוספים שכתבה עומר על ילדותה.

מות האם

כשהייתה בת 11, פקד אסון את משפחתה. אמה, לאה שרשבסקי-ליפשיץ, יצאה לאימוני נשק מטעם ארגון ההגנה, ונהרגה מכדור שפגע בראשה. בתעודת הפטירה נכתב כי לאה בת ה-32 התאבדה. העובדה שגם אמה וגם סבתה מתו בגיל צעיר, הפחידה את דבורה מאוד. רק לאחר שעברה את גיל 36 התעודדה והחלה להאמין שתגיע לזקנה ושיבה. 

במשך שנים רבות נשארו נסיבות מותה של האם מעורפלות, ואיש בקיבוץ לא העז לדבר על המקרה. לימים סיפרה דבורה שהיא כעסה מאוד על אמה: "איך אפשר לנטוש ככה ילדה ושני תינוקות? קיוויתי שהיא לא התאבדה, אבל לא העזתי לשאול. פחדתי מהתשובה". היא המציאה אז לעצמה סיפור שלפיו ההגנה הוציאה את אמה לשליחות סודית ביותר, ויום אחד היא עוד תחזור ותתנצל על היעדרותה הפתאומית. אבל האם לא חזרה, וגם האב המשיך לעזור באירופה לילדים ניצולי השואה, ואפילו ללוויה לא הגיעה.

רק אחרי כמה שנים, כשכבר הייתה אם בעצמה, העזה עומר לברר מה באמת קרה. היא עשתה זאת בעזרתו של קצין המשטרה לשעבר שלמה בן-אלקנה, מומחה לאיתור נעדרים והאיש שמצא את עצמותיו של אבשלום פיינברג בסיני. בן-אלקנה רצה שעומר תכתוב ספר גם על חייו שלו, והיא אתגרה אותו וביקשה ממנו לברר מה קרה לאמה. בלילה גשום אחד הפגיש אותה החוקר עם אישה שהכירה, המטפלת האהובה שלה מילדותה בקיבוץ. הכדור הקטלני, כך הודתה המטפלת-לשעבר, נפלט מהרובה שהחזיקה בידיה, אך כדי שהבריטים לא יידעו על קיומם של האימונים, שונו הפרטים בתעודת הפטירה.

התברר שבהווה גרה אותה אישה ברמת-אילן שבגבעת-שמואל – שכונת מגוריו של בן-אלקנה, ובקרבת מקום לביתה של עומר בקיראון. תמיד חשבתי שאת יודעת בדיוק מה קרה לאמך, סיפרה לעומר. היא הוסיפה שאפילו פחדה מדבורה הילדה, ובכל פעם שראתה אותה או את אחיה התאומים בשבילי הקיבוץ, הייתה פונה לדרך אחרת. היא הייתה בחורה בת 18, שנאלצה לחיות כל חייה בידיעה שהרגה אם לילדים קטנים. לבסוף עזבה את הקיבוץ, לאחר שלא יכלה לשאת את החיים בקרבת משפחתה של לאה. בעלה של המנוחה שמע את הפרטים מיד לאחר המקרה, אך הוזהר לשמור זאת בסוד ולא לשתף אפילו את דבורה.

כל האירועים הללו שימשו כנושא לספר אישי במיוחד של עומר, 'פגיעה ישירה' (הוצאת ש' שרברק, 1981), שבמרכזו סיפורה של נערה המנסה לברר את נסיבות מותה של אמה. עומר התקשתה מאוד לכתוב את הספר הזה, חששה מהחשיפה העצמית ומהתגובות של בני משפחתה. רק כשנסעה עם בעלה מנהל הבימה שמואל עומר לזלצבורג שבגרמניה יכלה להשלים את ספרה, אך במשך שנים נמנעה מלציין שהוא מבוסס על חייה שלה.

דפי תמר גל

יום ד', א באלול תשי"ז

אתמול מלאו לי אחת-עשרה שנה. אמא, אבא והילדים ערכו לי חגיגת יום הולדת צנועה: אמא אפתה עוגה, אכלנו דברים טובים ושתינו מיץ.

כמובן קיבלתי גם מתנות יפות. סבא וסבתא שלחו בדואר חבילה מיוחדת בשבילי. קיבלתי אותה בערב, והיו בה שעון ומכתב. המכתב הוא נהדר, שמחתי כל כך! אני כבר הילדה השלישית בכיתה שיש לה שעון. כל הערב התבוננתי בו, וכל אחד שאל אותי "מה השעה?"

(הפתיחה ל'דפי תמר: יומנה של תמר גל מקיבוץ רימון בעמק'; פורסם ב'דבר לילדים', 1957)

למרות נטייתה לכתיבה, דבורה הילדה לא חלמה להיות סופרת כמו דודה המפורסם. התוכניות שלה היו יותר בכיוון של סנדלרות, והיא הרבתה לשהות בסנדלרייה של הקיבוץ. אבל הקריירה שלה בתחום הזה הייתה קצרה ביותר: ביום שבו החלה לעבוד בסנדלרייה, פצעה לעצמה בטעות את הרגל. הצלקת נשארה איתה לתמיד, התפקיד לא. הסנדלר של הקיבוץ ויתר עליה ומצא לו עוזר אחר, ודבורה חזרה בלית ברירה לחלומות ולמסעות הדמיוניים שלה. כשנדרשה לקבל החלטה מעשית באשר לעתידה, פנתה ללימודי הוראה בסמינר למורים וחשבה שבמרכז חייה מכאן ואילך יעמוד חינוך ילדים.

בשיעור הראשון שלה כמורה, הטילה על התלמידים לכתוב חיבור על הקורות אותם בחופש הגדול. לצערה היא גילתה שהחיבורים שיצרו תלמידי כיתה ו' שלה היו קצרים ומשעממים מאין כמותם, כולם בסגנון "קמתי בבוקר, התלבשתי, התרחצתי" וכן הלאה. לאחר שהביעה את אכזבתה, היא הבטיחה לתלמידים לקרוא יחד איתם את יומנה של ילדה, קיבוצניקית כמוהם, המספרת על החופשה שלה. כך יראו כיצד יש לכתוב חיבור כזה, הבטיחה להם. אך היומן היה קיים רק במוחה, והיא נאלצה לכתוב אותו.

היומן שחיברה הוא במידה מסוימת היומן של עצמה כפי שרצתה להיות: ילדה עם משפחה מלוכדת, פופולרית בחברה – בניגוד לילדה החולמנית והמנותקת מסביבתה שהייתה עומר. פרק ממנו שלחה לאוריאל אופק, סגן העורך של 'דבר לילדים'. העיתון היה אז בשיא הצלחתו, ובין השאר פורסמו שם כמה חודשים קודם לכן הסיפורים הראשונים בסדרת 'קופיקו' של תמר בורנשטיין-לזר. אופק העביר את הפרק לעורך אפרים תלמי, שהתרשם עמוקות. הוא החליט מיד שאינו רוצה רק סיפור אחד מיומנה של תמר, אלא עוד סיפורים רבים, וזאת למרות שהסופרת הייתה לחלוטין בלתי מוכרת. במאמר המערכת של הגיליון שבו התפרסם הפרק הראשון כתב תלמי: "מחוברת זו ואילך נביא, מפעם לפעם, דפים מיומנה של תלמידה בת גילכם החיה באחד מקיבוצי העמק. דפי יומן אלה ילוו אותנו במשך שנת הלימודים כולה, ובטוח אני שרבים ימצאו ביומן זה גם הד לחויותיהם והגיגיהם". דבורה עומר הופיעה שם רק כ"מביאה לבית הדפוס" של היומן.

ב-1959 קיבלה בזכות המדור הזה את הפרס הראשון על יצירתה – פרס יציב לספרות ילדים, וזאת "בשל ערכו החינוכי, צורתו הנאה המעוררת מחשבה ואהבה לאדם ולעם בלב הקורא הצעיר". באותה שנה יצא לאור הספר 'דפי תמר – בקיבוץ רימון שבעמק' והפך לרב-מכר (קיבוץ כזה, אגב, לא קיים בעמק בית-שאן, שם ממקם אותו הספר). עומר כתבה לו ספר המשך, 'דפי תמר – עושים חיים' (1961), שגם הוא עסק בחייה של תמר גל בקיבוץ. בספר השלישי, 'שלום לך אמריקה' (1966), כבר יצאה תמר בת ה-13 עם הוריה לשליחות בקנדה – כפי שעשתה עומר עם בעלה במציאות, כמה שנים קודם לכן. למעשה, היא לא הייתה כותבת את הספר הזה אילולא הלחץ מצד הקוראים, שרצו לדעת כיצד נמשכות עלילותיה של הנערה. אחר כך הגיע 'שלושים אלף ק"מ בשנה אחת', שהסתיים כשתמר בת ה-14 נמצאת במטוס בדרך הביתה לישראל. הספר הזה פורסם ב-1967, השנה שבה נפתח שלב חדש בתולדות מדינת ישראל, וגם שלב חדש בקריירה של דבורה עומר כסופרת.

עומר כתבה גם ספר חמישי בסדרה, שעוסק בשובה של הנערה לארץ ולקיבוץ, אבל החליטה שאינו טוב מספיק. לצערם של אוהדיה הרבים של תמר גל, השמידה הסופרת את כתב היד. אין לדעת מה עלה בגורלה של תמר כשחזרה לקיבוץ; אולי הפכה למורה וסופרת, כמו האישה שהגתה אותה, ואולי פנתה לדרכים אחרות.

עומר עצמה, לאחר ששבה מקנדה לארץ, לא הצליחה לחזור למשרתה כמורה. היא החלה לעבוד כמתרגמת, אך ראתה שתוך כדי תרגום היא תמיד רוצה לשנות את העלילה. למה שאתרגם ולא אכתוב את הספרים בעצמי, חשבה, והחלה לפרסם רשימות וסיפורים בשבועון 'הארץ שלנו' ולכתוב תסכיתים לימודיים לרדיו.

ההתחלה לא נראתה מרשימה במיוחד. עומר פרסמה את 'עד השמיים' (1961), קובץ סיפורים שרובם ככולם הופיעו גם הם ב'דבר לילדים'. בהמשך הוציאה סדרה על הרפתקאותיו של הילד עומרי במקסיקו, באלסקה ובירושלים, במרדף אחרי חבורת ערבים השודדים את אוצרות בית המקדש. והיו גם הסיפורים על הכלב השובב נו-נו-נו, ו'לאן נעלם קפיטן קוק', על חבורת ילדים שיוצאים לאתר תוכי אובד.

 

הבכור לבית אב"י

 

אילו הסתפקה עומר בכתיבת ספרים אלה ודומיהם, היא הייתה נשארת סופרת ילדים אחת מני רבים. השינוי הדרמטי בקריירת הכתיבה שלה החל כשהלכה ערב אחד למופע ראיונות במועדון החמאם ביפו. הסופר והעיתונאי דן בן-אמוץ ראיין שם דוגמנית, זמרת, וגם את אהוד בן-יהודה, בנו של אליעזר בן-יהודה, מחדש השפה העברית. הקשיש שעלה על הבמה כשהוא עמוס בכרכי מילון כבדים לא נראה בתחילה כדמות מלהיבה. הקהל צעק "בוז" ודרש מופע בידורי או את הכסף. אך בן-אמוץ התעקש להמשיך כמתוכנן, והחל לשאול את אורחו על בית אביו. עד מהרה ישב הקהל מרותק, והאזין בדממה לסיפורים של אהוד על מאבקו של אביו למען השפה העברית.

עומר, שבדרך כלל לא נטתה לשוחח עם זרים, מצאה את עצמה בתום הראיון רצה אחרי בן-יהודה במסדרונות המפותלים של החמאם. "סליחה, אתה מוכן לספר לי עוד?" שאלה אותו, מתוך מחשבה שסיפוריו יכולים להפוך לכתבה ב'הארץ שלנו'. בתגובה הזמין אותה לביתו בירושלים. במהלך שיחותיהם קבע נחרצות כי "מי שעושה את העברית קרדום לחפור בו, צריך לשלם מס למשפחת בן-יהודה". עומר שילמה ברצון את המס הזה, בקניית כל כרכי מילון בן-יהודה בכריכת עור.

כשהשלימה את כתב היד שלה, נתנה לבן-יהודה לקרוא אותו. היא חששה שמא יזעם על שלא שרטטה את דמות אביו בצורה סימפטית מספיק, אך תגובתו הפתיעה אותה: "הוא היה הרבה יותר גרוע ממה שמתואר כאן", קבע, "היית צריכה להיות נאמנה יותר למציאות". עם זאת הוא הציע לעומר לתת לאליעזר בן-יהודה להסביר בספר מדוע נרדף כל כך בידי אחרים – הסברים שמעולם לא טרח לתת לבני משפחתו בימי חייו – וכך להפוך אותו למובן יותר לקוראים.

מה שכן עורר את כעסו של אהוד היה ההתמקדות של הספר באחיו בן-ציון (הוא איתמר), שבו קינא עמוקות. "עליו כבר כתבו מספיק", טען, וסחט מעומר חצי-הבטחה כי תכתוב ספר גם עליו. אהוד אף נתן שם לספר הזה, 'השמש, הירח ו-אחד-עשר הכוכבים', אך ההבטחה לא מומשה.

רוב הדברים ששמעה מאהוד לא היו ידועים לעומר, למרות היותה דור שלישי בארץ ומורה בישראל. היא שינתה כיוון והחליטה ליצור מקורותיה של משפחת בן-יהודה ספר לבני הנוער. כל מי שסיפרה לו על כוונתה זאת ניסה לרפות את ידיה, והזהיר אותה שלספר לא יהיו קוראים. איזה בן נוער יתעניין בביוגרפיות, שאלו אותה, אבל היא לא הרפתה.

את סיפור חייו של בן-ציון, הלא הוא 'הבכור לבית אב"י', כתבה עומר על סמך מחקר מדוקדק שהקיף מסמכים, ספרים ושיחות עם מרואיינים, אך גם הוסיפה הרבה מאוד משלה. כך למשל כשתיארה את יתמותו של הגיבור מאמו, שהייתה בעבורו עולם ומלואו, תיארה בעצם את כאב יתמותה שלה.

זה היה הספר הראשון שכתבה עומר על אישיות אמתית ואירועים היסטוריים מתולדות העם והמדינה. היא הציעה אותו להוצאה הציבורית 'עם עובד', בהנחה שהפסימיסטים צדקו ולספר כזה אין סיכוי לנחול הצלחה במכירות. אבל 'הבכור לבית אב"י' (1967) היה לאחד מרבי-המכר הגדולים של ספרות הילדים העברית מאז ומעולם, ובעקבות ההצלחה הוא תורגם לאנגלית, לרוסית ואף ליפנית.

בהוצאת 'עם עובד' אין נתונים על מספר העותקים שהודפסו בשנים הראשונות לצאתו של 'הבכור לבית אב"י', טרם עידן המחשב. עם זאת יודעים שם לספר שמ-67' ועד מאי 2013 ראו אור 55 מהדורות. הנתונים הממוחשבים מספרים על מכירת 63 אלף עותקים של 'הבכור לבית אב"י', ומכאן מעריכה ההוצאה שלאורך השנים מדובר ביותר מ-200 אלף עותקים במצטבר.

אמנם כבר בשנות ה-40 וה-50 ראו אור בעברית כמה ביוגרפיות לבני נוער, מאת סופרים כמו ברכה חבס ואפרים צורף, אולם אף אחת מהן לא זכתה להצלחה מיוחדת והן נשכחו בתוך זמן קצר. עומר יצרה למעשה ז'אנר חדש בספרות הילדים העברית, רומאן הרפתקאות היסטורי-ביוגרפי, שילוב מנצח שזיכה אותה בפרס למדן לספרות ילדים.

שרה גיבורת ניל"י

אוריאל אופק, שקרא את 'הבכור לבית אב"י' עוד בשלב כתב היד, התלהב והציע לעומר לכתוב ספר בסגנון דומה על מחתרת ניל"י שפעלה בימי התורכים. היא אימצה את הרעיון והחליטה להעמיד במרכז הספר אישה – שרה אהרנסון. לצורך הכתיבה היא חזרה אל התקופה ההיא, קראה ספרים רבים, ביקרה בבית משפחת אהרנסון בזיכרון-יעקב ובבית הקברות שם, והשקיפה ארוכות על הנוף. כשביקשה לשוחח עם רבקה אהרנסון, אחותה של שרה, נתקלה בסירוב: מבחינתה האחות הייתה עומר קיבוצניקית נציגת השמאל, שתמיד היה עוין לארגון ניל"י. "מספיק שטויות ושקרים נכתבו על משפחת אהרנסון. מה יש לך לחפש כאן?" התריסה מול הסופרת. עומר ההמומה ענתה: "תני לי לראות ולהתרשם, נשמע את הסיפור שלך", ולבסוף שכנעה את רבקה להעלות באוזניה זיכרונות.

בספרייה בבית אהרנסון ראתה עומר את סליק הנשק של המשפחה. שם המציאה סיפור סביב האקדח ששימש את שרה להתאבדות, אקדח שלא נמצא מעולם, וכנראה נגנב בידי החייל התורכי שהגיע ראשון לגופה. עומר העלתה השערות בדמיונה: את האקדח קיבלה שרה בנערותה, וחגרה אותו למותניה כשהתורכים התקרבו. עוד הסיקה הסופרת, לאחר הסיור בבית, שגיבורת ספרה הסתירה את האקדח שלה בחדר האמבטיה, ולא בסליק בקיר כפי שסברו ההיסטוריונים; התורכים הרי נהגו להכות ברוביהם בקירות על מנת לגלות כלי נשק מוסתרים, ומן הסתם עשו כך גם במקרה הזה, העריכה. לדעתה, התורכים ליוו את שרה לכל מקום מלבד לחדר האמבטיה, ולכן רק שם יכול היה להימצא האקדח.

את נפתולי האהבה של שרה לאבשלום כתבה עומר על פי אהבה נכזבת שחוותה היא עצמה בנעוריה. גם בספריה האחרים, למרות המחקרים המפורטים שערכה, היא מעולם לא היססה לשלב אירועים ותיאורים דמיוניים, שהתבססו לפעמים על חייה שלה. עומר הסבירה שהיא "מציירת את הסיפור ולא מצלמת אותו", ולכן מותר לה לצבוע את הדמויות בצבעיה שלה, מבלי לשנות את העובדות הבסיסיות.

'שרה גיבורת ניל"י' (1967) היה אחד מספריה המצליחים ביותר של דבורה עומר, אולי בגלל השילוב של אהבה, ריגול ומסעות מדבריים. עם זאת, רבקה אהרנסון לא אהבה את הספר. היא טענה שהוא קיטשי מדי, ושעומר הפכה את שרה למין מרגלת רומנטית. עוד טענה שהסופרת המציאה פרטים שונים בעלילה, למשל שאחותה רקדה עם חיילים תורכים וגרמנים שיכורים למען משימתה. עומר, כמו בכמה מקרים אחרים, סירבה לקבל תכתיבים ולשנות פרטים מדויקים שנראו לה חיוניים להבנת הדמויות, גם אם לא החמיאו להן. כך או כך, בעקבות פרסום הספר הגיעו אלפי ישראלים לבקר בבית אהרנסון.

מכאן והלאה עיקר פעילותה הספרותית של עומר כללה חיבור ביוגרפיות המערבות גם דמיון. במהלך התחקירים הייתה מקיימת אינספור שיחות סביב הגיבור (בחלק מהמקרים איתו עצמו), מגיעה להזדהות עמו, ואז יושבת לכתוב את הסיפור – לעתים קרובות בכאב ובדמעות. את הכאב הזה היא לא חסכה מהקוראים, וכמה מספריה הידועים ביותר מסתיימים בסוף קורע לב.

צלילה ב"דקר".

עם זאת, מדי פעם העדיפה עומר להעניק לסיפור סוף טוב ושמח, גם כשהסוף האמתי היה קודר בהרבה. כך היה בספרה 'צוללים קדימה' (שרברק, 1968), העוסק בחיילי הקומנדו הימי של צה"ל. באנשי הדממה היא החלה להתעניין אחרי שבנם של חברים שלה, לוחם בקומנדו הימי, יצא אל הים עם עוד שישה מחבריו ואיש מהם לא חזר. במסגרת התחקיר היסודי שלה ביקרה עומר בצוללת של חיל הים, יצאה איתה להפלגה ולמדה את אורחות אנשי הצוות. במיוחד הרשים אותה אחד מהקצינים, שניכר היה כי פקודיו מעריצים אותו. היא ביקשה ממנו לשמוע את סיפור חייו, והוא סיפר לה על עלייתו ממרוקו ועל מאבקו להגיע לאן שהגיע.

כך נולד 'צוללים קדימה' המתאר את חייו של טבול, נער יהודי אמיץ העולה לישראל מצפון אפריקה, חרף התנגדות מצד אביו. כאן הוא מגשים חלום ומתקבל ליחידת הצוללנים הצה"לית. למרות קשיי הקליטה הוא הופך למפקד, מציל חבר שכמעט נטרף על ידי כריש, ואף נופל בשבי המצרי ומצליח להימלט. במשך השנים פגשה עומר רבים שסיפרו לה שהפכו לאנשי הקומנדו הימי בהשראת ספרה זה.

הצוללת "דקר".

הספר הוא בעל סיום שמח ואופטימי, אך המציאות הייתה טראגית: הצוללת שבה ביקרה, 'דקר' שמה, נעלמה בלב ים כמה חודשים לפני פרסום 'צוללים קדימה'. האיש ששימש כמודל לגיבור הספר היה אחד הנספים. אף ששרידי הצוללת נמצאו ב-1999, נסיבות טביעתה נותרו בגדר תעלומה עד היום.

 

אני אתגבר

 

לא רק הרחבת היכרותו של הנוער עם דמויות היסטוריות עמדה לנגד עיניה של עומר. לעתים ביקשה להעביר לקוראים הצעירים מסר חברתי חשוב, שגם הוא נעטף בתוך סיפור חיים, בדיוני אך מעוגן במציאות.

את דמות גיבורת הסיפור 'אני אתגבר' (שרברק, 1970) ביססה עומר על עיתונאית נכה בשם חוה לנדאו שראיינה אותה לכתבה. לאחר שהעיתונאית סיימה מצדה את השיחה, החלה עומר להציג לה שאלות. לנדאו סיפרה לה שהיא סובלת משיתוק מוחין מלידה, וכי הניתוחים הרבים שעברה אפשרו לה להשתמש בידיה, אך רגליה נשארו חסרות תנועה. למרות הקשיים הרבים היא סיימה תיכון, למדה בסמינר למורות, לימדה בבית ספר לילדים משותקים ואפילו למדה פסיכולוגיה, כשהיא מגיעה להישגים מרשימים בכל תחום.

בתום הראיון הציעה עומר שלנדאו תכתוב ספר על חייה, אך זו ביקשה שהסופרת תהיה זו שתכתוב, מאחר שהיא עצמה קרובה מדי לנושא. דווקא סיפור מהסוג הזה התקשתה לעומר לכתוב, והיא התחמקה מכך במשך שנים אף שלנדאו הפכה לידידתה. עד שיום אחד ראתה איך מקניטים ילד שלקה אף הוא בשיתוק מוחין. הוא ישב בכיסא גלגלים, וסביבו ילדים שלעגו לו בגלל העוויות פניו הלא רצוניות. "תראי, מפלצת שעושה פרצופים", הם קראו בצחוק. אז גמלה בלבה ההחלטה לכתוב ספר שקוראיו יבינו את מצבם של ילדים משותקים ויעזרו להם.

כמו תמיד, עומר ניהלה מחקר יסודי. היא ביקרה במוסדות רבים לילדים משותקים, נפגשה עם ילדים כאלה ושמעה מהם על רגשותיהם. ב'אני אתגבר', שהפך גם הוא לקלאסיקה, היא תיארה כיצד גילה, ילדה הלוקה בשיתוק מוחין, מנסה להשתלב בחברת ילדים רגילים. סיפור חייה האמתי של חוה לנדאו, שהייתה לימים בין מקימי איל"ן (איגוד ישראלי לילדים נפגעים), הופיע לימים בספר 'כושלות רגליי', פרי עטה של לנדאו עצמה.

ספר אחר של עומר שנחל הצלחה רבה היה 'לאהוב עד מוות' (שרברק, 1980), המבוסס על סיפור אהבתם ומותם של זהרה לביטוב, פלמ"חניקית והטייסת הראשונה בחיל האוויר, וארוסה שמואל קופמן. הכול התחיל כשבנה גיל הביא לה ספר בהמלצת הספרנית: קובץ מכתבים ויומן של זהרה לביטוב, וההספד שלה על קופמן, שנהרג לפניה. עומר קראה, בכתה, והחליטה שהיא פשוט חייבת לכתוב את סיפור האהבה בין שני הפלמ"חניקים. בין השאר ראיינה את לאה רבין, חברתה של זהרה באוהל בפלמ"ח, וכמה קרובי משפחה. הספר זכה בפרס זאב לספרות ילדים, ובמשאל לרגל חמישים שנות המדינה הוא נבחר כספר האהוב ביותר.

 

ב'דמעות של אש' (שרברק, 1984) סיפרה עומר את קורותיה של צביה לובטקין, ממפקדי מרד גטו ורשה. הסופרת הקפידה לבקר בפולין בכל המקומות הרלוונטיים לסיפור – מחנות הריכוז, מחנות המעצר והגטאות. היא סיפרה שהמראות, הריחות והקולות משם ליוו אותה ופלשו לחלומותיה, אך היא המשיכה לעסוק בנושאים אלו שכן "הווה שאינו זוכר את עברו, העתיד ישכח אותו". בספר זה הקפידה להזכיר בשמותיהם האמתיים לא רק את הגיבורים הראשיים, אלא גם לוחמים צעירים מהגטו שאותם ביקשה להנציח, תוך שהיא מנסה לעמוד על אפיוני דמותם ככל הניתן. 'דמעות של אש' זכה בפרס בינלאומי שבו התגאתה עומר במיוחד: עיטור כבוד על שם הנס כריסטיאן אנדרסן מטעם הארגון הבינלאומי של סופרי הילדים – פרס המוענק על ידי מלכת דנמרק, ונחשב לנובל של סופרי הילדים.

בין ספריה הבולטים האחרים ניתן למנות את 'פתאום באמצע החיים' (שרברק 1984), סיפורו של הטייס זוריק לב שהודח מחיל האוויר בשל בעיות משמעת אך החליט לפתוח דף חדש והפך לטייס מהולל. במלחמת יום הכיפורים הוא התנדב למשימת הפצצה מסוכנת במיוחד, שבמהלכה צלל מטוסו למים ונעלם..ביום השנה למותו נפטר בנו מהתקפת אסטמה בתו אופיר התחתנה עם הבן של רפול שנפל כעבור זמן קצר " "טרגדיה יוונית " הגדירה דבורה לימים  את הספר ואת סיפור החיים של האב והילדים.

בספר 'סערה באביב' (שרברק, 1987) סיפרה עומר על טוביה קושניר, ילד המוצא מפלט מקשייו הלימודיים והחברתיים בין הצמחים האהובים עליו, ולימים נעשה לחוקר חי וצומח חשוב. קושניר היה בין חללי שיירת הל"ה, אך מכיוון שעומר 'הואשמה' שספריה תמיד מסתיימים בנימה טראגית, היא כתבה לספר הזה שני סיומים שרק אחד מהם מתאר את נפילתו, והשאירה לקוראים להחליט איזו מהאפשרויות הם מעדיפים.

את 'התחנה – טהרן' (גל הפקות, 1988) כתבה עומר בעקבות סיפורם של דוד ורחל לאור, פליטי שואה שנדדו במשך חודשים ארוכים עד שהגיעו לטהרן ולאחר מכן במסע מסוכן לארץ ישראל. מניה שוחט. נערה חולנית שהפכה ללוחמת נועזת ולאחת מראשי ההגנה, כיכבה בספר 'בדהרה: סיפור' (גל הפקות, 1989), שבעקבותיו זכתה עומר פעם נוספת בפרס זאב. מפגש אקראי בנמל התעופה הוליד את הספר 'ריקוד באור אדום', על חייו של וולפגנג לוץ, מרגל גרמני שבשנות ה-60 פעל במצרים בשירותה של ישראל.

להציל מהשכחה

היא כתבה "קול קרא בחשיכה" ( זמורה ביתן מודן ,1980) סיפור חייו של  את חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ואת "אל ראש ההר :סיפורו של דוד בן גוריון ( זמורה ביתן מודן ,1984). היא כתבה ספרים על ילדותם של הרצל ובן גוריון ושל מנחם בגין .היא הפכה לסופרת מפורסמת ומצליחה אחת היחידות שהתפרנסו מכתיבתם בארץ. וגם למחזאית ידועה .שבין השאר כתבה מחזה עם יאיר לפיד על הרצל  בשם "מלך היהודים "ועיבוד של סיפורו של יאנוש קורצ'אק המלך מתיה הראשון.

עומר הייתה לאחת הסופרות המצליחות בארץ וגם למחזאית. בין השאר כתבה יחד עם יאיר לפיד את המחזה 'מלך היהודים' על בנימין זאב הרצל, ועיבוד לספרו של יאנוש קורצ'אק 'המלך מתיא הראשון'.

הבעיות הבריאותיות החלו לרדוף אותה בסתיו 1996, כששהתה בארה"ב. בזמן נסיעה במונית לנמל התעופה בניו-יורק לקתה עומר בדום לב והגיעה לכדי מוות קליני, אך הרופאים הצליחו במאמצים רבים להחיותה. השיבה לחיים, סיפרה אחר כך, הייתה קשה לה הרבה יותר מהמוות עצמו. בעקבות האירוע הזה היא החלה לכתוב ספר בשם 'הייתי מתה', שאחותה ורד מוסינזון הייתה אמורה להשלים, אך זה מעולם לא הושלם. בצוואה שהפקידה באותה תקופה בידי שמואל בעלה ביקשה שלא יאריכו את חייה אם תהיה במצב צמח.

בשנים שלאחר מכן המשיכה לכתוב. לרשימת ההישגים שלה נוספו פרסים מטעם סמינר הקיבוצים, משרד החינוך, קרן הדסה, שרת התרבות וכן מדליית קורצ'אק של אגודת הסופרים הפולנית. בשנת 2006 הוענק לה פרס ישראל, כשבנימוקים לזכייה נכתב כי "עומר הצליחה להפוך את העבר הישראלי-ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר".

34 שנים לאחר פרסומו של 'הבכור לבית אב"י' חזרה עומר אל גיבוריו בספר 'אהבת איתמר' (עם עובד, 2001), המתמקד בסיפור האהבה שלו לנערה מירושלים שבני משפחתה האריסטוקרטית התייחסו בזלזול אליו ואל משפחתו. עומר, שעייפה מטרגדיות, החליטה שהפעם היא רוצה סיפור עם סוף שמח. שוב ערכה תחקיר על בני המשפחה, שנמשך כשנתיים וחצי. הספר, שהפך גם למחזה, הודפס עד כה ב-14 מהדורות ונמכרו ממנו כ-90 אלף עותקים.

עם השלמתו של 'אהבת איתמר' הבטיחה עומר בת ה-69 שזה יהיה ספרה האחרון, אבל לא עמדה בהבטחתה ופרסמה עוד ארבעה ספרים אחריו. הביוגרפיה האחרונה שכתבה הייתה 'נשבעתי אמונים' (2005), על ילדותו ונעוריו של יצחק רבין. 'סבלנותו של הלל הזקן' מ-2011 חתם סופית את יצירתה.

בשנותיה האחרונות של עומר נבצר ממנה לתפקד, והיא טופלה בידי בני משפחתה. בינואר 2013 זכתה בפרס אקו"ם למפעל חיים, וועדת הפרס כתבה כי "בכל ספריה אלה ניכרים אהבת האדם שבה, רגישותה, הבנתה את נפשו של הילד והכבוד שרחשה לו". כאמור, בטקס הזה כבר לא יכלה להשתתף.

לצד נורית זרחי, בת קיבוץ כמוה, קנתה לעצמה דבורה עומר את המעמד של סופרת הילדים החשובה ביותר במדינת ישראל. אך בעוד זרחי וסופרים אחרים מתארים את הילד כאינדיבידואל המנותק מהחברה, עומר העדיפה להציג בספריה דמויות מופת, גברים ונשים הנאבקים ומובילים את החברה. פעמים רבות הסבירה שאינה יכולה להציל את גיבוריה ממוות ולהחזירם לחיים, אך היא יכולה לנסות להצילם מהשכחה. בכך נחלה הצלחה גדולה, שספק אם יש לה מקבילות בספרות הנוער העברית.

סיגלית נסיכה לוחמת

הסופר והאמן ריצ'רד שילה פירסם בימים אלה בהוצאת "כתב " את ספרו "סיגלית הנסיכה הלוחמת " . עלילות נסיכה יפיפייה מומחית לאמנויות הלחימה הנאבקת במזימה לחסלה ואגב כך יוצרת קשר עם עולם מקביל שבו חי הסופר ריצ'רד שילה שהופך למעורב בעלילה הפנטסטית –הומוריסטית.

יש כאן מעין חזרה לנושאים שלספרו הראשון של שילו  "מסעותי עם קורוחיריו " שתיאר את הרפתקאותיו של ילד מודרני עם תוכי מדבר שמתברר שהוא נסיך ומכשף בן אלמוות מיבשת אטלנטיס,  אלא שברוח הזמנים הפנטזיה היא קיצונית וביזארית הרבה יותר בהשוואה ל"קורוחיריו שבו יש אווירה כמעט מלנכולית " שאין למצוא אותה בספר הנוכחי.

ספר מעניין ,בהחלט שווה לקרוא ,אם כי יש לי בעיה עם  דמות הגיבורה שהיא יותר מידי מושלמת, יפיפיה וסופר חזקה ובלתי מנוצחת בקרבות אבל אולי זאת סוג הדמות שילדות היום מעדיפות.

ראו עוד על ריצ'רד שילה

פרק מ"סיגלית הנסיכה הלוחמת "

ריצ'רד שילה מפסל עולמות

האתר של ריצ'רד שילה

 

סיגלית הנסיכה הלוחמת

סודי ומוחלט בהחלט -ההיסטוריה של חבורות "חסמבה":הדור הראשון

בימים אלה עלתה על המסך הקטן בערוץ "הוט "  סדרת המשך לסדרת " ההרפתקאות הקלאסית לילדים " חסמבה "מאת יגאל מוסינזון סדרה שרצה במשך 45 וחמש שנה עם קרוב לחמישים ספרים ועסקה בהרפתקאותיהם של שתי חבורות ילדים שנאבקים בכנופיות פושעים ומרגלים ומגינים על ביטחון המדינה. סדרת הטלוויזיה

 

וזה זמן טוב כמו כל זמן אחר כדי להיזכר בסדרה הקלאסית.  ביצירתה של חסמבה,בדמויות שונות ששימשו כמקור השראה לאנשיה  ובאירועים אמיתיים שונים שעליה התבססה. ולאחר שדנו בחלק הראשון בסדרה במערה החשמלית האמיתית ,זאת ששימשה כהשראה למערה החשמלית של גיבורי הסדרה.נדון בחלק זה בדור הראשון והמפורסם ביותר של חברי סדרת חסמבה.

 וראו החלק הראשון בסדרה :

סודי ומוחלט בהחלט -החלק הראשון :המערה החשמלית

חסמבה הדור הראשון

 חסמבה: הפזמון

חסמבה מתכוננת לשנות את ההיסטוריה […]  

חסמבה כבר עברה בהצלחה בחינת תיאוריה

בטסט המעשי היא תבנה את הגשרים

 

חסמבה חסמבה חסמבה

באלף בית ודרך זין ועד השין בית

חסמבה חסמבה חסמבה

סודי ומוחלט בהחלט

 

אפשר לראות הכול אם רק

פוקחים את העיניים

חסמבה מסתכלת, חסמבה תסכל

אנחנו לא רוצים לשבור לכם את השיניים

אבל בשורשים פה אנחנו נטפל

 

חסמבה חסמבה חסמבה […]

 

אנחנו נעמיד את העולם על הרגליים

חסמבה מבטיחה וחסמבה תקיים

אנחנו ניישר את המסלול והשוליים

חסמבה מקפידה וחסמבה תנווט

 

חסמבה חסמבה חסמבה

באלף בית ודרך זין ועד השין בית

חסמבה חסמבה חסמבה

סודי ומוחלט בהחלט

(מילים: אהוד מנור; מוסיקה: מישה סגל; מתוך הסרט חסמבה ונערי ההפקר, 1971).

 

כפתור חסמבה משנות השבעים.

לכל דור הגיבורים שלו, אך במשך כמה דורות, מסוף שנות הארבעים ועד שנות התשעים, הגיבורים הגדולים מכולם עבור אלפי ילדים במדינת ישראל, היו קבוצת ילדים בבית ספר יסודי, גיבורי סדרת 'חסמבה' מאת יגאל מוסינזון.

בסך הכול יצאו לאור 44 ספרים בסדרה זו במשך 35 שנה (1994-1950), ועל כך יש להוסיף חמישה ספרים נפרדים, המיועדים לילדים קטנים יותר.

על-פי הסדרה הופקו כמה וכמה הצגות ילדים ושני סרטי קולנוע, אחד מהם, סרטו של יואל זילברג  חסמבה ונערי ההפקר ( 1971) שבו הופיע שלמה ארצי בתפקיד ירון זאבי וזאב רווח כמובן גילם את אלימלך זורקין הבלתי נשכח , הוא סרט פולחן ממש שהוקרן פעמים רבות בטלוויזיה; ב-1985 הוסרט סרט נוסף "חסמבה ושודדי הסוסים " שבו ספי ריבלין היה זה שגילם הפעם את זורקין,   ב1998 אף הופק מחזמר על-פי שני הספרים הראשונים בסדרה. 'חסמבה' הפכה לחלק בלתי-נפרד מהגנאולוגיה של התרבות הישראלית ובו כיכבו שני הכוכבים הלוהטים דאז אקי אבני וסנדי בר (אקי אבני מופיע בתפקיד בולט בחסמבה הטלוויזיונית החדשה) .

נוסח העלילה של סיפורי 'חסמבה' קבוע תמיד: חבורת ילדים אמיצים ובעלי כישורים מגוונים, בעלי אידיאולוגיה ציונית נחושה, חבורת 'חסמבה' ('חבורת סוד מוחלט בהחלט'), נחלצת לעזרת כוחות החוק והסדר (המשטרה, הצבא ושירות הביטחון) במאבקם נגד כוחות הרשע למיניהם, סוכני אויב המאיימים על המדינה, או כנופיית פושעים. הם עומדים בפני מצבים מסוכנים ביותר, אך בזכות היותם ילדים אמיצי לב ורבי-תושייה, הם מצליחים במקום שהבוגרים נכשלים, מסכלים את המזימה הנפשעת, ומחזירים את הסדר על כנו.

יוצרה של 'חסמבה', יגאל מוסינזון, היה אחת מהדמויות הססגוניות ביותר שידעה הספרות העברית, אדם שחווה בימי חייו הרפתקאות שלא נפלו בהרבה מאלו שהציג בספריו. בתחילת דרכו פרסם סיפורים נטורליסטיים מחיי הקיבוץ והיישוב, שהפכו אותו לאחד הסופרים החשובים של תקופת קדם המדינה לצד משה שמיר וס' יזהר. כן התפרסם מאוד גם כמחזאי, הודות לכמה מחזות: בערבות הנגב (1948), מחזה שזכה להצלחה עצומה בקרב הקהל, ובו בזמן גם הביא לסכסוך קשה עם דוד בן גוריון – האחרון התנגד לפירוש שנתן מוסינזון לאירועים המתוארים במחזה, ההגנה על קיבוץ נגבה, והסתייג מ'התקפתו' על צה"ל; המחזה התנ"כי תמר אשת ער (1947); קזבלן (1958), שהופק כמחזמר וכסרט מפורסם בשם זה, שבו שיחק ושר יהורם גאון, וכן אלדורדו (1963), מחזה שהוסרט אף הוא.

אך עיקר פרסומו של מוסינזון בא לו מסדרת 'חסמבה', סדרה שהחל לכתוב כמשהו 'צדדי' והפכה לבסוף לעיקר עבודתו הספרותית.

ירון זהבי נגד טרזן

 

– חבריה, – קרא ירון, – הקשיבו. אל תפסיקו לירות, אולם על אף היריות הקשיבו לדברי. אלה הם הרגעים האחרונים שלנו. אנו לא נלך בשבי. מוטב למות מאשר להיות עבד. האם צדקתי?

באורח מופלא ביותר, מבלי שנדברו תחילה, נשמעה מפי הנערים הגיבורים קריאת-הקרב המפורסמת בהתרוממות-רוח שרק לעתים רחוקות זוכה לה אדם בחייו:

חסמבה! חסמבה! חסמבה!  

(חסמבה בשבי הלגיון הערבי, 1952).

חסמבה נכתבה בהשראת עידו, בנו של מוסינזון, שהיה חובב סיפורי טרזן וביקש מאביו שיביא לו עוד ועוד סיפורים כאלו. לבסוף החליט מוסינזון שנמאס לו; הוא הודיע לעידו שהוא עצמו יכתוב לו סיפור הרפתקאות טוב בהרבה מ'הטרזנים האלה', משהו משלנו; במקום לעסוק בלוחם הבודד, הבריטי האמיץ טרזן באפריקה הרחוקה, הוא יעסוק בחבורת ילדים כאן ועכשיו, בארץ ישראל המנדטורית.

אמר ועשה. הוא יצר את 'חסמבה'.

האם החמבאים היו אמיתיים?

עד כמה הדמויות היו מומצאות ?

על כך יש חילוקי דעות .אלמנתו של מוסינזון חנה טוענת  שלדברי בעלה שהדמויות היו מומצאות לחלוטין.אבל יש גם טענות אחרות ונראה שמוסינזון עצמו טען טענות סותרות שונות בהזדמנויות שונות ואולי גם לא זכר בעצמו בשנותיו האחרונות …

 חסמבה. נותני ההשראה מחזיקים בבני דמותם מהספר. איור שמואל כץ .

מקורות שונים טוענים שהדמויות של גיבורי הסדרה לא היו לגמרי פרי הדמיון היוצר ; הפרטים אודות שמותיהם, חזותם ואף אישיותם, נוצרו במידה רבה על-פי הדגם של בני המחזור הראשון והשני של ילדי קיבוץ נען, להם הוקדש הספר הראשון בסדרה (החבורה המיתולוגית מתגבשת בספר הראשון, "חסמבה" או: חבורת סוד מוחלט בהחלט (1950), וכללה את ירון זהבי, המפקד ההירואי .מאוחר יותר סיפר המחבר שביסס את דמותו על-פי הילד ירון לונדון לימים איש תקשורת מפורסם ,שמוסינזון גר במשך תקופה בבית הוריו בתל אביב . ירון לונדון כמחווה מופיע גם הוא כשחקן בסדרת הטלוויזיה.

ירון זהבי הוא הגיבור המושלם; הוא אמיץ לב, טוב לב, אידאולוגי מאוד, ללא כל ספקות וללא כל חולשות, וזאת בניגוד לפקודיו בחבורה, שאותם הקפיד מוסינזון לטעון בחולשות אנוש.

תמר, סגניתו של ירון זהבי בסיפור, מי שתהיה לימים אשתו ואם בנו בחייו כמבוגר, בתו של שחקן תאטרון (כפי שהיה דווקא אביו של ירון לונדון), נערה יפה ואמיצה המאוהבת בסתר בירון, היא אולי דמות האישה המשוחררת הראשונה בספרות העברית; היא איננה נופלת מהבנים במאום (לפחות להלכה). לפי טענה אחרת  שהמודל לדמותה היתה תמר רז, חברת הקיבוץ ובת המחזור השני של הילדים בקיבוץ זה, שכמו תמר בסיפורים, גם לה היו צמות. עם זאת, את השיער הבלונדיני של תמר האמיתית המיר מוסינזון בשיער שחור. לפי טענתו של ירון לונדון הדמות הייתה מבוססת על דמות של ילדה שכנה שבה היה מאוהב בסתר בזמן שמוסינזון גר אצלהם וכתב את הסיפור ומוסינזון שם לב לכך היטב…

אהוד השמן הוא בנו של נהג בסולל בונה, הליצן שבחבורה, נער גס רוח במקצת, אך גם אדם ישר ובעל לב זהב, ילד המתבלט באומץ לבו. דמותו התבססה, ככל הנראה, על אהוד לוי, בחור שמנמן ולא גבוה מנען, ששירת בצבא-הקבע ונפטר מהתקף לב בגיל צעיר.

עוזי הרזה, בנו של בעל בית מרקחת, 'רזה כמו מלפפון ואוכל כמו פיל', הוא בן-זוגו הקבוע של אהוד השמן. דמותו נשענת, ככל הנראה, על עוזי אשל, בן המחזור הראשון של ילדי נען.

מנשה התימני הוא מומחה לערבית ולערבים; הוא מתחפש לעתים קרובות לערבי, מעין 'מסתערב' מוקדם. משה ירחמיאל, בנו הממושקף של מוכר עיתונים, הוא כותב עלילות החבורה, טיפוס של 'פרופסור מפוזר'.

היו גם דמויות שוליות, כאליהו חרמון (דמות זו מופיעה רק בספר הראשון, ובמהלכו היא נהרגת); אליהו הוא ילד עני, בנה של אלמנה, המסתכסך תחילה עם החסמבאים עד שהופך לאחד מהם. הוא נהרג בפעולה לחילוץ מעפילים. דמות אחרת היא רפאל כדורי, בנו של עורך-דין. זהו נער רציני, אינטלקטואל כמעט, הנהרג גם הוא באחד הספרים הבאים בסדרה. דמות שולית אחרת היא שולמית, המתפקדת כאחות ואחראית על העזרה הראשונה. למעמד דומה זוכה גם דני, ילד שאפיונו היחיד הוא ישנוניותו; בשלב מסוים מחליטים הוריו החששניים להוציאו מהחבורה.

ספרי חסמבה

חמשת הספרים הראשונים הם הידועים ביותר: "חסמבה" או: חבורת סוד מוחלט בהחלט; חסמבה בבית האסורים; חסמבה ושודדי הסוסים; חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס וחסמבה וילדי ההפקר.

הם יצאון לאור לאחרונה במהדורה חדשה בהוצאת "ידיעות אחרונות".

 השניים הראשונים שימשו כבסיס למחזמר, ואילו השלישי והחמישי שימשו כל אחד כבסיס להצגה ולסרט קולנוע. חמשת הספרים יצרו את התבנית לספרים הבאים בסדרה, שהיו וריאציות על הנושא. עם חלוף השנים הלך הגיוון והצטמצם.

'חסמבה' זכתה להצלחה גדולה מאוד, אף שלא הצליחה להתחרות ב'טרזן', סדרה שזכתה בקרב הילדים להתעניינות עצומה (אך מוסינזון הסתפק במה שאמר בנו עידו, 'כל הילדים אומרים שחסמבה טוב פי מיליון מטרזן!', משפט שהוכנס על-ידי הסופר הגאה לספר הרביעי בסדרה, חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס.

).

 

כל ספרי 'חסמבה' עוסקים בנושאים שעמדו במרכז סדר היום הציבורי בישראל.

בשני הספרים הראשונים נאבקים החסמבאים בכובש הבריטי, המוצג כטיפש, יותר מאשר כמרושע, והחל בספר השני בסדרה גם בארכי-אויב הנצחי, העבריין היהודי אלימלך זורקין, אותו הם פוגשים לראשונה בבית הסוהר אליו הושלך ירון זהבי על-ידי המשטרה הבריטית. זורקין אדיר הכוח ממיט צרות על ראשו של ירון, אך לבסוף מובס בידי אביו של ירון, המסגר השרירי, והחסמבאים יכולים להתפנות לעניינים החשובים יותר: מאבק במפקד המשטרה הבריטי ג'ק סמית ובעוזרו המטופש תומפסון. כבדרך אגב מתגלה לקורא שלזורקין יש שני אחים נוספים, זרח וירוחם, הדומים לו כשתי טיפות מים.

הם ידעו שאלימלך זורקין אינו מחבב הלצות, ולכל מרידה יש רק פרוש אחד: התגרות בגורל. זורקין היה אדם אכזרי וללא כל נקיפת מצפון.

(חסמבה וילדי ההפקר, 1951

 

הנבל הידוע ביותר של סדרת חסמבה אלימלך זורקין חוזר בספר השלישי, שאויר על-ידי שמואל כץ, חסמבה ושודדי הסוסים (1950), שם הוא משתף פעולה עם מסתננים ערבים בגניבה מקיבוץ רגבים. ההרפתקה בספר זה מתרחשת בחופש הגדול, לאחר מלחמת השחרור, 'בה הכתה ישראל בשבע מדינות ערב ונצחה אותן'. חבורת חסמבה מתגייסת לעזרת הקיבוץ ומשתלבת בהווי החיים השיתופיים שם. לאחר מרדף גדוש הרפתקאות מרתקות, הם מבריחים את השודדים ולוכדים את זורקין כדי להביאו למשפט: 'יש משפט במדינת ישראל, והאדם הבזוי אשר מכר את נפשו בעבור בצע כסף ובגד בעמו והתחבר אל המסתננים, עוד יבוא על ענשו. אל נשים עצמנו שופטים. אלימלך זורקין יובא לסוהר, ולא יהין איש להרים ידו עליו'.

ספר זה הומחז והוסרט, ובגרסה הקולנועית ספי ריבלין הוא הפושע הקומי, זורקין.

אגב, בספר זה פוגשים החסמבאים לראשונה את 'הנער הנריקו ממרוקו, אשר פוצץ את תותחי המצרים בבקעת-יואב אשר בנגב', ואשר הופיע כבר בסיפור נפרד של מוסינזון שפורסם ב'דבר לילדים', הנער ממרוקו, שם הוא נחלץ לעזרת יחידת צה"ל במאבקה בערבים ('דבר לילדים', כרך כ' [1950], חוברות 42-33). החסמבאים פוגשים אותו בקיבוץ רגבים ומציעים לו להצטרף לחבורתם, אך הנריקו דוחה בנימוס את ההצעה, בנימוק שעליו לעבוד במשק: 'עבודת יום-יום אינה נופלת בחשיבותה מכל הרפתקה'. ירון מכבד את החלטתו של הנריקו, אך מציע לו להצטרף אליהם להרפתקה של שבוע שבועיים בעניין 'פעוט' שקשור לאוצר המלך הורדוס, והנריקו מתלהב ואומר שייתכן שיוכל להשתחרר לכמה ימים מסידור העבודה של הקיבוץ. אך, כידוע, בקיבוץ סידור העבודה קודם לכל ואנו פוגשים אותו שוב רק מאוחר יותר.

שלא כמו הנריקו, זורקין הנבל מופיע שוב כבר בספר החמישי, אחד מן המפורסמים שבסדרה, חסמבה וילדי ההפקר (1951); החסמבאים נאבקים לשחרר מידי זורקין חבורת ילדים שהוא דרדרהּ לחיי פשע. גם ספר זה הוסרט, בשם "חסמבה ונערי ההפקר "( 1971)  אלא שעתה זורקין הוא זאב רווח, והפעם הוא מוצג כפושע ערמומי ומאיים, כיריב ראוי לחסמבאים.

בניגוד לצפוי, זורקין ואחיו חוזרים לאיים על החסמבאים רק עוד פעם אחת, אחרי הרבה שנים, בגלגולה השני של הסדרה.

 

"שמעתם קול צחוק העולה ממרומי הבית? ובכן, המפקח על כל מסתרי הבית הזה הוא מטורף אחד כבול בכבלים. מגישים לו אוכל כמו לכלב, והוא מקבל הוראות לפי הפנסים הצבעוניים הנדלקים בלוח הקבוע למראשותיו."

"כלומר, כל פנס צבעוני הוא סימן הוראה אחר?"

"כן. יש באפשרותו לראות את המתרחש בכל חדר וחדר בבית הזה. הוא הממונה על הקלטת השיחות. עליו ללחוץ על כפתור, ומיד ייקלט כל רחש. המִתקנים המיועדים לכך סודרו מקודם. אכן, המלון המסתורי הזה הוא ההמצאה של מהנדס מוכשר ביותר."

(חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס, 1951). 

 בינתיים התמודדו החסמבאים עם איומים אחרים, שמספר לספר נעשו גרנדיוזיים יותר. אכן, בספרים הראשונים התעמתו החסמבאים 'רק' עם נציגי המשטרה הבריטית או עם פושעים קטנים, אם כי מאיימים, כמו זורקין. ואולם, מאוחר יותר הם 'עלו ליגה' והחלו להתעמת עם פושעים בין-לאומיים מסוכנים ומתוחכמים, שנעזרו לעתים בטכנולוגיות מדהימות: עם נאצים נמלטים, עם לגיונרים ירדנים, עם סוכנים זרים וכיוצא באלו. האיום שנשקף מאויבים אלו גם הוא הלך והתפשט, עד כדי ניסיונות למחוק מהמפה חלקים שלמים מישראל, או אף את ישראל כולה.

 פעילות מתוחכמת זו מתחילה בספר הרביעי, חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס (1951), שאוייר על-ידי מ. אריה; הילדים נאבקים בחבורת פושעים בין-לאומית מתוחכמת מאוד מבחינה טכנולוגית, ובראשם פושעים ערמומיים במיוחד בשם דמוקליטוס ושליחו ג'ורג' מנסור, שלכאורה מנסים לגנוב מישראל אוצרות ארכאולוגיים (הארכאולוגיה עוררה אז בישראל עניין אובססיבי כמעט, בעיקר אחרי גילוי המגילות הגנוזות). אבל בהמשך העלילה מסתבר שג'ורג' מנסור ודמוקליטוס הם בעצם 'מרגלים, שמוסרים ידיעות על המתרחש בצבא-הגנה-לישראל למפקדת המעוניינת בכך', והם גם האחראים על פיצוץ שאירע במטוס. ספר זה הוא האב-טיפוס לספרים המאוחרים, ששילבו בעלילה הרבה המצאות טכנולוגיות. שם גם נפגשו החסמבאים לראשונה עם ידידם, הסוכן החשאי האמיץ הומר אובריאן, ששמו האמיתי היה ראובן כרמלי, שמלבד תחושת השליחות הלאומית שהוא חדור בה, היה לו גם עניין אישי בפרשה – אחיו הטייס נשבה בידי המרגלים הנוראים.

בספר השישי בסדרה, חסמבה והסוד הגדול (1953 [?]) אותו אייר שמואל כץ, אנו נתקלים שוב בהנריקו, אותו הותרנו בספר השלישי כשהוא שוקל כיצד ומתי יוכל לחבור אל החסמבאים בהרפתקאותיהם. הפעם מתגייסים החסמבאים להגן על בחורים שמחפשים מים בנגב וסופגים התנכלויות מצד כנופיות של מסתננים. בספר זה מתגלגל לידיו של ירון זהבי כרך עבה של העיתון 'דבר לילדים', ובו סיפור גבורתו של הנריקו, המתאר כיצד הנריקו הסתנן לשורות האויב ושב משם עם מידע חשוב מאין כמותו. למעשה, סיפור זה מצוטט במלואו מ'דבר לילדים' החל בפרק חמש ועד פרק ארבע-עשרה, אז גם מתברר כי הנריקו נוצר עמו סוד: הוריו נהרגו בפרעות, ולכן הפך להיות ילד חוץ 'פרוע לשמצה' בחברת הנוער בקיבוץ. ירון המוגבל ברגלו מרותק למיטתו ונוטל בידיו את הסיפור מ'דבר לילדים'. הוא כה מתרשם, עד שהוא מציע כי הנריקו יהיה מפקד החברוה בזמן היעדרו.

בספר השביעי בסדרה, חסמבה באזור המסוכן (1953 [?]), שאויר גם הוא על-ידי שמואל כץ, הנריקו לוקח חלק בהרפתקאות החבורה החל מן העמוד הראשון, ואכן מחליף את ירון שנזקק לניתוח. החבורה נפגשת עם 'נשר המדבר', גבר ערבות מחוספס, 'אלמוני המתגורר בין ההרים בואכה ים-המלח, רוכב על סוסו ב'מעלה העקרבים', יורד ל'מכתש הגדול", מופיע לפתע באופק ואחר נעלם כלעומת שבא. 'נשר המדבר' חי בנגב בגלל אידאולוגיה: 'יותר מדי יהודים יושבים בתל-אביב ובערים אחרות ופחות מדי יושבים בנגב. אנחנו ממשיכים להיות יושבי כרכים, כפי שנהגנו בגלות'. בספר זה נלחמים החסמבאים בחבורת ג'-א-ק שמתכננת לפוצץ כמה משאבות ובארות מים בנגב ולהניח מוקשים בדרכים המובילות לאילת. החסמבאים נתפסים ונכלאים בצוללת של חבורת ג'-א-ק. רגע לפני התפוצצות הצוללת הם נחלצים ממנה, חוץ מרפאל כדורי, שמוצא את מותו בים: 'רפאל כדורי שילם בחייו עבור נאמנותו ל'חסמבה' ולמדינת ישראל […] ומצא מנוחתו בין גלי הים המלחכים את חופי ארצנו'.  היה זה החסמבאי השני והאחרון שנהרג אי-פעם בעת מילוי תפקידו. מכאן ואילך החליט מוסינזון לוותר על מאפיין ריאליסטי זה.

בספרים השמיני והתשיעי בסדרה נלחמים החסמבאים בכנופיות הלגיון הערבי.

הספר השמיני, חסמבה בשבי הלגיון הערבי (1952), נפתח ביום השנה למותו של רפאל כדורי בבית הקברות הישן בתל-אביב. בהזדמנות זו מבשר ירון לחבריו כי 'נשר המדבר' מבקש את עזרתם בגילוי עקבות בנו האובד ששהה בכפר-עציון בשעת נפילת גוש עציון ושבוי, ככל הנראה, בידי אחד משבטי הבדואים השוכנים בין חברון לים-המלח. החסמבאים מחליטים להירתם לעזרתו, ובהזדמנות זו גם להדליק נרות חנוכה בקבר רחל, במערת המכפלה ועל הכותל המערבי, כי 'רבים לא זכרו ולא העלו בראש מחשבותיהם את קדשי ישראל הנמצאים בידי זרים'. ואכן, בסוף הספר ירון זהבי ניצב על הכותל המערי, מדליק נרות חנוכה ושר את ההמנון. בינתיים, נשבה 'נשר המדבר' בידי הלגיון.

הרפתקאות החבורה ממשיכות בספר התשיעי בסדרה, חסמבה במערות טורקלין (1953). החל בספר זה ואילך הפך מ' אריה למאייר הקבוע של הסדרה. איוריו היו ספוגי פעילות ('אקשן') יותר מהאיורים הקודמים.

הסדרה הגיעה לשיאה בטרילוגיה שכללה את הספרים מספר 12-10 (1954-1953). בטרילוגיה זו מתמודדים החסמבאים עם שתי חבורות שלמחבלים הזוממים להרוס את חיל האוויר הישראלי, וכבר הפילו או גרמו להתרסקות של חמישה מטוסים בתוך חודש. \

בספר "חסמבה והמרגלים בחיל האוויר " ( 1953) לומדים החסמבאים להטיס מטוס בשדה התעופה הצבאי '79 איקס'. במהלך העלילה נעלמים החסמבאים ורק אהוד השמן נשאר.

חסמבה בציפורני פלורנט והקיקלופים / י מוסינזון

הוא יוצא לחפש אחריהם בספר הבא, חסמבה בצפרני פלורנט והקיקלופים (1954), אף שאביו מבקש ממנו לפרוש מהחבורה כדי לגשת לבחינות ולהשלים חומר לימודים שהם החסירו בשל הרפתקאותיהם, כדי שיצליח לעלות כיתה. הוא מוצא אותם כלואים אצל כנופיית הקיקלופים המרושעים והקוף הענק פלורנט.

חסמבה והאלמוני במסכה השחורה

לבסוף, בספר מספר 12, חסמבה והאלמוני במסכה השחורה (1954), אהוד מצליח לשחרר אותם ולהגיע אל המנהיג המסתורי של הכנופייה, 'האלמוני במסכה השחורה', היריב שהוא אולי הנורא מכל יריבי חסמבה מאז ומעולם; אז הוא מגלה שמדובר בנאצי מצולק בשם פון בילוב. בטרילוגיה זו ובאויב המסתורי והמפחיד באמת, האלמוני במסכה השחורה, יצר מוסינזון שיא של מתח, בהשוואה לכל מה שכתב קודם לכן.

בסוף המהדורה הראשונה של ספר זה (האחרון בהוצאת טברסקי) פרסם מוסינזון נספח קצר על סדרת חסמבה חדשה. הסיבה: 'הזאטוטים החסמבאים התבגרו בינתיים […] נכנסו לתיכוניים ונעשו גדנ"עים […] בקצרה, הגדיים נעשו תיישים'. מכאן משתמע שכל ההרפתקאות שסופרו עד כה עסקו בילדים בגיל בית הספר היסודי!

הספר הבא בסדרה היה חסמבה במארבי הגבול (1955), ובו מסופר כיצד ירון זהבי נתפס על-ידי מרגלים ערבים, זמן-מה לאחר ששוחח עם הרמטכ"ל משה דיין. מוסינזון אהב לשלב בסדרה דמויות ידועות מעולם הביטחון הישראלי, וכך לחזק את אמינותן של העלילות. כדי לחזק את האמינות עוד יותר, הספר כלל נספח ובו שפת מרגלים.

הספר הבא בסדרה היה חסמבה בקרבות רחוב בעזה (1957), ספר שאייר עמירם תמרי. חסמבה יוצאת לעיר עזה כדי להתחקות אחר ריכוז כוחות מצריים באזור. המהדורה הראשונה כללה נספח שהסביר שהעיכוב בהוצאת הספר קשור למבצע סיני ב1956-.

ספר מרתק במיוחד הוא הספר ה15- בסדרה, חסמבה במסתרי ניו-יורק (1958); מסופר שם כיצד ירון זהבי שב ונעלם למשך כמה חודשים, עד שהחסמבאים נתקלים בתמונתו במוזאון בניו-יורק. העלילה מותחת במיוחד ועוסקת במרגלים שמנסים להשיג המצאה סודית של מדען יהודי אמריקני. גם בספר זה ניתן לראות את אחד משיאיה של הסדרה.

החסמבאים חוזרים עוד פעם אחת, בספר מספר 16, חסמבה והתעלומה בגבול הצפוני (1959), שבו הם חוקרים תעלומה מוזרה במנזר נוצרי אורתודוקסי.

לאורך כל התקופה ההיא ספגה 'חסמבה' התקפות ארסיות מצד מבקרי ספרות שונים, שקוננו על כך שהיא 'משחיתה' את בני הנוער בערכים 'קלוקלים'. החוקר אוריאל אופק (יריבם הגדול של סופרי הספרות הקלה לילדים) התלונן על הסטריאוטיפיות המאפיינת את הסדרה; היא מחלקת את העולם לטובים ולרעים, והטובים תמיד מנצחים את הרעים. כן נשמעו תלונות על הזלזול המשתקף בסיפורים ביחס לסמכות ההורים והמבוגרים, שלא לומר ההתעלמות ממנה; הילדים מוצגים כמי שעולים בכל דבר על המבוגרים, אנשי צבא ושוטרים, ובוודאי על הפושעים והמחבלים. היה אף מי שהשווה בין החסמבאים לבין 'תנועות נוער מסוימות בחו"ל שנטלו לעצמן רשות לאכוף את החוק בלי להתחשב בשלטונות הלגיטימיים'.

באוקטובר 1957 המליצה 'ועדה לעריכת קטלוג של ספרי קריאה לתלמידים', שמונתה בידי משרד החינוך, לכלול את ספרי חסמבה ברשימת הספרים הפסולים לקריאה, לצד ספרי טרזן, קרל מאי, ספרי אבנר כרמלי וסדרת 'ילדי העיר העתיקה' של חיים אליאב. עם זאת, בהתחשב בעובדה שהספרים האלו היו מקובלים על הילדים, הוצע שספריות בתי הספר בכל-זאת יחזיקו ארבעה ספרים מכל אחת מן הסדרות הללו. מוסינזון, מצדו, הגן על חסמבה בטיעונים דומים לאלו שהעלו אוהדי סדרת הבלשים על תדהר, וטען שספרי חסמבה עשויים לעודד את המודעות הלאומית של הנוער ואת המעורבות בשמירה על הארץ ובמאבק בפשע. הוא גם גרס כי ביום מן הימים ישמשו ספרי חסמבה ללימוד תולדות המדינה, שכן יש בספרים האלו תרומה להבנת ההיסטוריה, אורחות החיים, ההרגלים ודפוסי המחשבה של השנים שבהן הם נכתבו.

דומה שהתנגדות המחנכים לסדרה דווקא עודדה את פרסומה בקרב הקוראים הצעירים; הם המשיכו לקרוא בשקיקה אדירה את עלילות החבורה מהמערה החשמלית שליד חוף הים של תל-אביב. לסדרת 'חסמבה' נוצרו עשרות חיקויים, וכולם עסקו בעלילותיה של חבורת ילדים נועזת הנאבקת בעולם הפשע ובעולם הערבי: סדרות כגון 'הבלשים הצעירים' מאת אבנר כרמלי (שהיא במידה רבה פרודיה על חסמבה) וסדרת 'האמיצים' מאת אותו סופר; 'ילדי העיר העתיקה' מאת חיים אליאב, 'חבורת נחשון' מאת צביה גרנות, 'חבורת המרובע הכחול' מאת עידו סתר, 'חבורת חבועוז' מאת חיים גיבורי, 'חבורת הגדנ"עים' בספריו של רפאל סער, ועוד סדרות אחרות. מכאן נראה ש'חסמבה' יצרה סוגה חדשה בספרות הילדים העברית.

בסיום הספר ה16- בסדרה הובטח שבקרוב יופיע הספר הבא, חסמבה בשרות הריגול הנגדי. אך חלפו שנים עד שספר זה יצא לאור, ובכל אותה עת, בעולם האמיתי ובעולם החסמבאי, התחוללו שינויים גדולים מאוד.

חסמבה

לחבורת חסבה קם דור חדש.

ובו נדון בחלק הבא בסדרה זאת .

נספח :העברי החדש

'ניסיתי ללמד אותו שיר-געגועים ארמני, שאותו מרבים בני עמי המפוזרים בכל קצווי תבל לשיר בהיזכרם במולדם, אולם לא עלה בידי.'

'גורדיאן קרא באוזני את שירו של גאבורק: 'העגור החוזר לקנו' […]

בעופך תשא על כנפיך

עפר ארמניה…

ראית גורל ארמניה, שמעת קול המגורשים

ממולדתם, הנודדים המסכנים,

קוראים: הביתה! הביתה…!

[…]

… גם אם המות בלתי נמנע,

מוטב אמות בין עשבי המולדת

הנעים ברוח'.

(חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס, 1951)

 יגאל מוסינזון נולד בארץ, במושב העברי הראשון עין-גנים, ליד פתח-תקווה. הביוגרפיה שלו היא גם הביוגרפיה של מדינת ישראל. הוא היה חניך המוסד החינוכי 'בית-אלפא' במשמר העמק, בוגר בית הספר החקלאי 'בן-שמן', חבר קיבוץ נען, מראשוני הפלמ"ח ומאסירי לטרון. במלחמת השחרור היה קצין בחטיבת גבעתי. הוא היה רועה צאן, במאי, פועל מחצבה, קצין ושופט בצבא, מורה בקולג' בפילדלפיה, פועל בנין בניו-יורק, קצין תרבות ודובר המשטרה.

מוסינזון היה גם בין היוצרים הפוריים ביותר שקמו בארץ, ולמרות שכתב גם ספרות פופולרית, היה סופר מוערך וזכה לפרסים רבים ולשבחי הביקורות. אפילו המבקר המחמיר ברוך קורצוויל, כתב עליו שהוא 'כשרון. בעל סגנון מזהיר; הוא רואה ומרגיש שלא באופן רגיל; וכל זה, בצירוף שפתו העשירה והמוסיקלית'. ישראל זמורה כתב עליו כי 'אין כל ספק כי ניתן לנו משהו מן העברי החדש שבארצנו', ואברהם שאנן מנה אותו בשורה אחת עם יזהר ושמיר: 'שלשתם כאחד נותנים חלקם לציור נופם, אקלימם הנפשי ועולמם הרוחני של חיינו החדשים'.

לצד ההרפתקאות המסעירות שגולל בספרי סדרת 'חסמבה', הקפיד מוסינזון להעשיר את קוראיו בידע נרחב על מיטב תרבות העולם, וכל זאת בעברית העשירה, המדויקת והצלולה שלו. עולמו התרבותי של מוסינזון, כפי שעולה מספרי חסמבה, היה מקיף ביותר וכלל סיפורים מהמיתולוגיה הקלסית, ארועים מההיסטוריה העולמית והמקומית, ספרות העולם ושירה (אלתרמן היה, כנראה, בין המשוררים החביבים עליו), מוסיקה, אמנות, תרבות קולינארית, ציוני דרך בהתפתחות הטכנולוגיה והמדע, וניכרת בו אהבה גדולה לארכאולוגיה.

– היודעים אתם מי היה האיש שטס הראשון […]

– אני מתכוון לדדלוס – אמר ראובן כרמלי. – דדלוס היה אדריכל ופסל יוני מפורסם שנאלץ לברוח מפני מינוס מלך כרתים. הוא התקין לעצמו ולבנו איקארוס כנפים והדקן לגופו בשעוה. דדלוס הגיע בשלום לסיציליה ואילו בנו איקארוס לא נזהר והתקרב יותר מדי לשמש. השעוה נמסה בחום, ואיקארוס נפל המימה וטבע […]

– ואחר-כך באו הכדורים הפורחים של האחים מונגולפיה בצרפת, – המשיך ראובן כרמלי.

(חסמבה ואוצר-הזהב של המלך הורדוס, 1951)

יגאל מוסינזון היה, בעצם, מראשוני מלכי הטריוויה. בספריו שזורות שאלות טריוויה רבות, שהוא גם ממהר להשיב עליהן בתשובות תמציתיות ומדויקות להפליא:

-מי היה הטייס הראשון שהציל את חייו בעזרת מצנח בקפצו מכלי-טיס? […] 

– בשנת 1808 קפץ הפולני ז'רומסקי בעזרת מצנח מכדור-פורח בוער וכך הציל את חייו.

(חסמבה ומרגלים בחיל-האוויר, 1953)

– מיהו קלוביס? […]

– קלוביס בנה ראשון את ה'לובר' במאה החמישית.

(חסמבה בפחדים ובסכנות נוראות !!!, 1983)

פרט מעניין נוסף שניתן למצוא בספרי הסדרה הוא השילוב של שפות זרות בסדרה, ובמיוחד השפה הערבית. למוסינזון היתה עמדה מגובשת בעניין, כפי שירון זהבי מסביר לחבריו החסמבאים, אחרי שהוא מבקש מהם ללמוד ערבית:

אנו חיים בסביבה שיש בה מיליוני ערבים, ויבוא יום ונוכרח למצוא שפה משותפת עמהם. השפה היא גשר המקשר בין עם לעם ובין אדם לאדם.

(חסמבה בשבי הלגיון הערבי, 1952)

כך לומד הקורא מילים ופתגמים שלמים מן השפה הערבית: 'מא תקול פול תא תחוט פיל עודול' ('אל תאמר פול לפני שהכנסתו לשקים'), או: "אל עג'לה מן אל שיטאן ואל תאני מן אר רחמן' ('הפזיזות מן השטן, והמתינות – מן הרחמן'), ועוד ועוד. אך נראה שמרבית קוראיו של מוסינזון לא הפנימו את המסר של מוסינזון, ורובנו לא יודעים כיום ערבית.

 וראו גם :

אז איפה הן החבורות ההן ?

חסמבה בויקיפדיה

אורי קציר על חסמבה

יגאל מוסינזון בויקיפדיה

ביבליוגרפיה מאת אלי אשד של כתבי יגאל מוסינזון

שמואל כץ הצייר הראשון של חסמבה  

מ.אריה צייר של חסמבה

משפט חסמבה ודנידין

מי מסוגל להקים את חבורת חסמבה לתחייה ?

איפה נמצאת המערה החשמלית ?

סודי ומוחלט בהחלט -החלק הראשון :המערה החשמלית

סודי ומוחלט בהחלט 2: הדור הראשון

סודי ומוחלט בהחלט 3:הדור השני

 סודי ומוחלט בהחלט 4: הדור השלישי

חסמבה בויקיפדיה

מדונה מלכת הקבלה

 

צייר שלמה כהן

בימים  אלו ביקרה הזמרת מדונה  אמנית הבידור המפורסמת והמצליחה ביותר בעולם כיום ומאז שנות השמונים  בישראל , הופיעה לפני קהל המונים וסיימה כאן את מסע ההופעות הרווחי ביותר לאמן סולו בכל הזמנים עם הכנסות משוערות של יותר מארבע מאות מליון דולר. . במהלך הביקור המלכותי של "אסתר " ( שמה הקבלי של מדונה ) היא פגשה את בכירי המדינה כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה ציפי ליבני,ביקרה בקבר המקובל המפורסם "האר"י הקדוש " בצפת ( שעליו יצרה בעבר שיר זנוי במחלוקת ) ושרה שם את הפיוט "לכה דודי "   היכריזה על ישראל כמרכז האנרגיה של העולם והתחבבה מאוד על הציבור הישראלי. .
מדונה ידועה כזמרת וכובת על כבר מזה 25 שנה   רציפות קריירה שאין לה כמעט מקבילה באריכות ימים  בתחום המוזיקה הפופולארית כיום. אולם מה שהרבה פחות ידוע הוא שהיא גם סופרת ילדים פוריה ביותר ושלא פחות משבעה  מספרי הילדים שלה תורגמו לעברית .
נכון לספטמבר 2009 מדונה פירסמה בתקופה של שש שנים בלבד בזמן שהייתה עסוקה במופעים מפרכים לא פחות מ-18 ספרי ילדים! ( אם כי נשאלת השאלה אם היא כתבה את ספריה ללא עזרת סופרי צללים…) .
ולפחות חלק מהספרים האלו עוסקים בין השאר גם בהפצת מסרים קבליים.
ולהלן סקירה על יצירותיה הקבליות של מדונה בקליפ קבלי לסרט של ג'ימס בונד ,ובספרי הילדים שלה.

בימים אלו הופיעה מדונה  הזמרת המפורסמת והמצליחה ביותר בעולם כיום ומאז שנות השמונים  בישראל . הופיעה לפני קהל המונים וסיימה כאן את מסע ההופעות הרווחי ביותר לאמן סולו בכל הזמנים עם הכנסות משוערות של יותר מארבע מאות מליון דולר. . במהלך הביקור המלכותי של "אסתר " ( שמה הקבלי של מדונה ) בישראל  היא פגשה את בכירי המדינה כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה ציפי ליבני,ביקרה בקבר המקובל המפורסם  אגב ההופעה היכריזה על ישראל כמרכז האנרגיה של העולם ובאופן כללי התחבבה מאוד על הציבור הישראלי. .
מדונה ידועה כזמרת וכוכבת על כבר מזה 25 שנה  רצופות,   רציפות קריירה שאין לה כמעט מקבילה באריכות ימים  בתחום המוזיקה הפופולארית כיום  . אולם מה שהרבה פחות ידוע הוא שהיא גם סופרת ילדים פוריה ביותר ושלא פחות משישה מספרי הילדים שלה תורגמו לעברית .
נכון לספטמבר 2009 מדונה פירסמה בתקופה של שש שנים בלבד בזמן שהייתה עסוקה במופעים מפרכים לא פחות מ-18 ספרי ילדים! ומן הסתם ידה  תמשיך להיות נטויה גם בעתיד בתחום זה.  ( אם כי נשאלת השאלה אם היא כתבה את ספריה ללא עזרת סופרי צללים…) .
ולפחות חלק מהספרים האלו עוסקים בין השאר גם בהפצת מסרים קבליים שהרי מדונה היא מעריצת הקבלה הידועה ביותר בעולם כולו והיא מזה שנים מאמינה נאמנה של המקובל המודרני פיליפ ברג.

וזה לאחר תקופה לא קצרה שבמהלכה הצליחה להסתבך  שוב ושוב עם נציגי דתות ממוסדות שונים. לקריירה שלה כל ההסתבכויות האלו עשו רק טוב.

מדונה והכנסיה הנוצרית.

 Madonna_Concert_Image

במשך תקופה  מדונה  "פלירטטה" בצורות שונות  עם דת אימה הנצרות  הקתולית בפזמוניה,כולל אחד "החיה בפנים " שהתבסס באופן ספציפי על "ספר "חזון יוחנן " האפוקליפטי "מהברית החדשה". על עניינה בנצרות בכל אופן הכנסייה הקתולית שאליה השתייכה מדונה הייתה בהחלט יכולה לותר היא עוררה כמה פעמים את זעמו של הוותיקן.
בפעם הראשונה זה קרה בעקבות שירה Like a Prayer, שבו מדונה עשתה השוואה בין תפילה ליחסי מין ( אגב רעיון מקובל בזרמים שונים של הקבלה ) בסרטון של השיר מדונה נראתה מתנשקת בכנסייה עם ישו , אשר מוצג כאדם שחור, ורוקדת על רקע של צלבים בוערים.

העולם הנוצרי היה מזועזע מהסרטון, והוותיקן בפעם הראשונה אך בהחלט לא האחרונה הוציא הודעת גינוי נגד המוזיקה של מדונה וככל הנראה בכך תרם תרומה נכבדה ביותר לפריצתה של מדונה ולהפיכתה לכוכבת על. . בתגובה על הגינויים מדונה הקדישה את אוסף הלהיטים שלה מ-1990 לאפיפיור, "ההשראה השמימית" שלה, לדבריה.
מדונה הסתבכה שוב עם הכנסייה הקתולית עם שירה "כמו בתולה " שבקליפ שלו שני רקדנים מלטפים אותה לפני שהיא מתחילה לאונן. האפיפיור קרא לקהילה הקתולית שלא להאזין לפזמון הזה.
מדונה מצידה הקדישה מכל השירים דווקא את השיר "כמו בתולה " לאפיפיור במהלך הופעה ברומא עיר הבירה של הכנסיה ,
זעמה של הכנסיה יצא גם על מופעים ב-2006 ובב-2008 ובראש ובראשונה במופע שאותו ביצעה במבצר האפיפיור ברומא ששם מדונה ביצעה על הבמה מעין צליבה מדומה שלה עצמה כשהיא לובשת כתר קוצים. כמרים קתוליים התלוננו בזעם שהמדובר ב"חילול קודש " ופגיעה בדמותו של ישו .
הותיקן האשים את מדונה שהיא מבצעת מופע "שטני " ואיים עליה בנידוי.
מדומה זכתה לכבוד המפוקפק של גינויים בידי העולם המוסלמי בעקבות הדיסק שלה " Erotica. שיצא לאור במקביל לספרה "סקס " שהיה מלא בתמונות ערום שלה . הסינגל הראשון מתוך האלבום, Erotica, עסק בפנטזיות סקס, ברוח הספר.  הקליפ של הסינגל כלל צילומים מתוך הספר איל הייתה מדונה מסתפקת רק בכך היה מסתיים העניין ללא בעיות מיוחדות אבל.. הקליפ כלל גם .דוגמית של קטע מתפילה לבנונית ברוח אמונתה של מדונה שיש לשלב כין אמונה ומיניות . העולם המוסלמי גינה את מדונה, והאלבום החדש נאסר למכירה ברוב המדינות המוסלמיות.

אולי גם בגלל התקפות אלו מדונה עברה לקבלה לקבוצה "מרכז הקבלה " של שרגא פיליפ ברג ,שם היא קיבלה שם חדש "אסתר" על שם המלכה התנכית ששמה בא מהאלה "עשתר "אלת התאווה בבבל. .היא הפכה שם ללומדת קבלה אדוקה ונלהבת וליחצנית מספר 1 בעולם כולו של הקבלה בגרסתו של ברג .
..הותיקן מצידו כברהכריז שהוא רואה בתנועות של העידן החדש כמו במיוחד הקבלה של מדונה כאיום על נוצרים מאמינים .
אבל יש להודות ייתכן שהלימודים עשו למדונה רק טוב. עובדה נכון לעכשיו היא נשארה בפסגה ברציפות כבר כמעט שלושים שנה דבר ששום זמר אחר לא הצליח לעשות .(מספיק להשוות את תקופת ההצלחה שלה עם מייקל ג'קסון ותקופת ההצלחה הקצרה יחסית שלו בהשוואה ועם שקיעתו היצירתית ומותו העלוב )
היא לא הסתפקה רק בלימודים והחילה ליצור בעצמה פרוייקטים קבליים משלה בשירה וגם בספרות לילדים . בז'אנר חדש של ספרות קבלית לילדים.

הפרוייקט הקבלי השנוי ביותר במחלוקת שלה עד כה היה השיר "יצחק" שעסק ב"אר"י הקדוש מצפת ועורר את זעמו של הרב רפאל כהן בישראל שהפריח כנגדה הצהרות משונות   על כך שכביכול אסור להשתמש בשמו של האר"י לפרוייקטים שמהם מרוויחים כסף.

הצהרות שהתברר לאחר בדיקה בתחקיר פרטני שפורסם באתר זה  שאין להם שום בסיס הלכתי שהוא.

למדונה בהחלט יש מקום לדרוש מהרב רפאל כהן  התנצלות לפניה .
נראה שמדונה היא הזמרת היחידה במאה העשרים שהצליחה לעורר ללא הפליה את זעמם של נציגי שלושת הדתות הגדולות ,הנצרות האסלאם והיהדות

מדונה קבלה וג'ימס בונד

מדונה וג'ימס בונד

פרוייקטים קבליים אחרים של מדונה כללו קליפ שיצרה לסרט של ג'מס בונד "למות ביום אחר "( (2002) שהוגדר אמנם בידי אלטון ג'ון "כשיר ג'ימס בונד הגרוע ביותר אי פעם " ( אני לא מסכים ) שבסרטון הקדימון שלו הופיעו סימנים קבליים ברורים ולדעת חוקר הקבלה בועז הוס לראות בו מדרש קבלי פוסט מודרני . בשיר בשם זה של מדונה משולבים תפילין והאותיות העבריות "לאו " .אותיות אלו מהוות על פי המסורת היהודית את אחד משבעים ושתיים השמות של האל .


. בסרטון אנו רואים את מדונה עוברת עינויים במחנה שבויים אי שם ,רמז לסצינה בתחילת הסרט שבו ג'ימס בונד בכבודו ובעצמו בגילומו של פירס ברוסנן עובר עינויים כאלו במחנה שבויים צפון קוריאני .מדונה הלבנה נאבקת בסרטו במדונה שחורה בדו קרב המרמז על סצינה מקבילה של דו קרב בין ג'ימס בונד ואויבו קרב אחר בין סוכנת טובה ( האלי ברי ) וסוכנת רעה . הסצנה רומזת גם לתפקיד השל מדונה עצמה בסרט כמדריכת סיף וריטי ( שם שמשמעותו "אמת ") . סצנת הדו קרב בין שתי המדונות מתרחשת באולם שבו מוצגים חפצים שונים הקשורים בסרטי ג'ימס בונד ונהרסים המהלך הקב כעולל אפילו תמונה של בונד המשוסעת בידי מדונה הלבנה .
בסצנת העינויים אפשר להבחין באותיות העבריות "ל-א-ו " מקועקעות על זרועה של מדונה ,ובמהלך המאבק עם שוביה הוא כורכת סביב זרועה תפילין (!) רגע לפני שקושרים אותה לכיסא החשמלי.
האותיות "ל-א-ו" מופיעות שוב לקראת סוף הסרטון. ולאחר שמדונה הלבנה מנצחת לבסוף את מדונה השחורה בסיום הסימבולי רב המשמעויות של הסרטון מצליחה מדונה המעונה להשתחרר באופן פלא לא מוסבר משוביה :ועל הכיסא החשמלי הריק מופיעות שוב האותיות "ל-א-ו" ומדונה נראית נמלטת אל החופש במורד המסדרון.

לפי מקורות יהודיים שונים יש לאותיות האלו כאחד משבעים ושניים שמותיו של האל כוחות מגיים אם כי אין לכך חשיבות רבה ברוב הזרמים היהודיים חוץ מאחד הקרוב ומקורב למדונה ."מרכז הקבלה " של הרב שרגא פיליפ ברג. בתפיסותיו של ברג ממלאים שבעים ושניים שמותיו של האל ובכלל השם "לאו " תפקיד מרכזי
והשבעים ושניים השמות יש להם בשנים האחרונות ואולי דווקא יותר לאחר אותו קליפ של מדונה תפקדי מרכזי בפעילויות המרכז.לוחות של שבעים ושניים השמות מקשטים את הסניפים הרבים של המרכז ברחבי העולם . ובחנויות המרכז כמו גם באתר האינטרנט שלהם ניתן לרכוש מוצרים שונים הקשורים לאותם שבעים ושניים שמות .יש סדרת קלפים הנושאים את שבעים ושניים השמות ,יש קלטות שמע של הרצאות על השם בן שבעים ושניים האותיות ואף חולצות הנושאות את השם "המפורש "ל-א-ו". יהודה ברג בנו של שרגא ברג ההולך בדרכו אך פירסם ספר בשם שבעים ושניים השמות –הטכנולוגיה של הנשמה " מעניין שבספר הזה השם "לאו " מופיעים על רקע תמונה של אזיקים ושלשלאות תחת הסיסמה "להיות כלואים בלי להיות מודעים לכך ומאופיין כ"בריחה הגדולה ". ומן הסתם ברג חשב על הקדימון של מדונה כשכתב את הספר . .
במרכז הקבלה מסבירים שלכל אחד מהשמות בני שלוש האותיות המרכיבים את שבעים ושניים השמות ישנה תכלית מוגדרת ,והתכלית שהספציפית של השם "ל-א-ו היא להרוס את האגו "ומדונה אף רומזת על כך בשיר הנושא של הסרט המושמע כמובן בקליפ.שבו היא מציינת במפורש שהיא הולכת להרוס את האגו הענק שלה . ואת הקליפ אפשר לפרש טקסט פוסט קבלי כניצחון המדונה האלוהית הרצון לתת על המדונה השחורה שהיא האגו הרצון לקבל .ניצחון שאפשר להשיגו כפי שמלמד הרב ברג בעזרת כוחו של השם "לאו."
מעניין גם שנושא 72 \השמות של האל נעשה עוד יותר מרכזי בתורות של המרכז לאחר יציאת הקדימון של סרט ג'ימס בונד אל האקרנים .כך שלמדונה בהחלט ישנה השפעה על תורת הקבלה של המרכז. ולדעתי ההשפעה הזאת חזקה יותר משחושבים ואולי תלך ותתחזק בעתיד כל זמן לפחות שהיא תישאר כוכבת על ( אחר כך ,זה כבר עניין אחר).

מדונה יוצרת ז'אנר חדש בספרות הילדים


יצירות קבליות אחרות של מדונה נמצאות בתחום ספרות הילדים.
בעברית יצאו לאור לא פחות מ-11 ספרים של ועל מדונה עד כה.

הראשון בהם היה ספר ביוגרפיה על חייה משנות השמונים בשם " מדונה / בהוצאת  : כנרת, 1986
ספר שהיה צוהר לחייה של פצצת הרוק של שנות השמונים שאיש לא ציפה ממנה שתמשיך בהצלחה אדירה גם עד לסוף העשור הראשון של המאה ה-21.

עטיפת הספר הראשון והיחיד עד כה שהופיע על מדונה בעברית.כבר בשנות השמונים .

שאר הספרים הקשורים למדונה בעברית  הם  עשרה מספרי הילדים שלה..
ספרי הילדים של מדונה שמיועדים לילדים בני שש ומעלה זכו להצלחה ענקי . הם נמכרו ביותר ממיליון עותקים. הם תורגמו ל־40 שפות כולל כתב ברייל של העורים ומופצים ב-110 ארצות ברחבי העולם, כולל מונגוליה, מדגסקר וכמובן ישראל.ובין השא הם נמכרים בחנויות הספרים של המרכז לקבלה ובאתר אינטרנט הקשור אליו. נראה שאין להשוות את הצלחת הספרים האלו כלל להצלחתם של ספרי ילדים שנכתבו בידי ( או יותר נכון על פי ) זמרים אחרים כמו פול מקרטני וג'ון לנון ואחרים. ספריהם של אלו לא התחילו להתקרב אפילו לתשומת הלב התקשורתית ולהצלחה במכירות של ספריה של מדונה,אולי גם מאחר שיוצריהם השקיעו בהם הרבה פחות תשומת לב משהשקיעו בהם מדונה ואנשיה.

בפרסומות היא לא הוצגה כ "סתם סופרת ילדים שהיא גם זמרת סופר סלבריטאית " אלא גם כמי שבראה ז'אנר חדש בספרות הילדים שלא היה קיים לפניה ז'אנר הסיפור הקבלי לילדים ויש בכך משהו ( בשפות שאינן עברית או יידיש לפחות ) ,.


לעברית תורגמו כאמור עשרה  ספרים של מדונה  שישה מהם  שייכים לסדרת "השושנים האנגליות " ועוד ארבעה שעומדים לגברי כיצירות נפרדות זו מזו , ויש מקום לבחון אותם.
,בכמה מהם הרעיונות הקבליים בולטים באחרים הרעיונות הם סתם מוסרניים .
אבל יש להודות בין 18 ספריה של מדונה  יש לפחות ספר ילדים אחד שהוא סיפור קבלי לא רע בכלל ,אפילו טוב.

אלו הם :


1. ארבע שושנים אנגליות /  אייר: ג'פרי פולוימרי ; מאנגלית: אירית ארב אור-יהודה : כנרת, תשס"ג 2003. 46 עמודים.

ספר הילדים הראשון של מדונה שהוא גם המפורסם והמצליח ביותר נכתב לדבריה בהשראת בתה לורדס, פורסם ב2003 ביותר ממאה ארצות ובשלושים שפות באותו היום ,ובכך יצר שיא חדש עבור הוצאות הספרים. ומן הסתם היה זה הספר בעל האלמנטים הקבליים הנמכר ביותר אי פעם.
הספר "ארבע שושנים אנגליות", , הוא ספר הילדים המצוייר הנמכר ביותר בכל הזמנים. הספר שהודפס במהדורה ראשונה של מיליון עותקים, ראה אור במקביל במאה מדינות וב-30 שפות (כולל עברית), נמכר בשבוע הראשון שלו בחנויות בבריטניה ב-10,000 עותקים. רק 220 עותקים פחות מ"הארי פוטר ומסדר הפיניקס", רב המכר בסדרה על עלילותיו של הקוסם הצעיר שיצא בארך באותו הזמן .
זהו כנראה ספרה האישי ביותר של מדונה מבין ספרי הילדים שלה הוא עוסק בידידות ובעיות ילדים כמו בדידות ובחברות בין חמש ילדות ילדה בודדה ויפה וחסרת אישיות בשם "בינה" ("הזוהרת כמו כוכב ") כשמה של הספירה השלישית באילן הספירות הקבלי שמזכירה בציורים את מדונה וכמוה היא גודלת כיתומה ללא אם , ובחבורת נערות נאות גם הן שמציקה לה עד שהיא לומדת בעזרת פיה טובה כמה בינה היא מוכשרת וטובה וכולן הופכות לחברות
הספר השני בסדרה תורגם גם הוא


2 :השושנים האנגליות: פשוט חלום /  איירה: סטיסי פיטרסון ; מאנגלית: אירית ארב אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2006. . 60 ע

ובו חברותן של ניקול, אימי, שרלוט וגריס עומדת במבחן כאשר לכיתה מגיע תלמיד חדש, דומיניק דה לה גוארדיה. שכולן מתאהבות בו . מורתן גב’ מרשמלו והפיה הטובה מנסות להציל את ידידותן'.הילדות רבות בינהם על הנער החתיך וכו'.

3 להתראות גריס? /מאת מדונה בשתוף עם רבקה גומז ;   איר ג’פרי פולוימרי. מאנגלית – קטיה בנוביץ’ כינרת 2009.

 תקציר : מה קורה כשהחברה השחצנית של ניקול באה לביקור מניו יורק ורוצה גם היא להפוך לשושנה?

4.  הילדה החדשה: / מדונה מאת מדונה  בשתוף עם אימי קלאודי ; איר ג’פרי פולוימדי; מאנגלית: קטיה בנוביץ כינרת. 2009

תקציר :  מה קורה כשההורים של גריס מתכננים לעבור לפריז והפרדה מאימת על החבורה האגדית?

השושנים האנגליות

5; ההצגה חיבת להמשך /; בשתוף עם אריקה אוטנברג ; מאנגלית – קטיה בנוביץ ; איר ג’פרי פולוימרי,כינרת 2010

שבו החברות עולות על הבמה בהצגת תיאטרון.

 

6. המתנה הכי יפה בעולם /בשתוף עם אימי קראוד ;; אייר – ג’פרי פולוימרי. מאנגלית – קטיה בנוביץ כינרת 2011

תקציר : אימי תהפוך בקרוב לאחות גדולה, אבל במקום לשמוח היא משוכנעת שהחיים הטובים שלה עומדים להסתיים בבת אחת.
התינוקת עוד לא נולדה והכבר מבטלים את החופשה המתוכננת במילנו כי אמא שלה נמצאת בשמירת הריון. האם החברותו הטובות יצליחו לשכנע את אימי שאחות קטנה זאת המתנה הכי יפה בעולם ?

ספרים אלו יצרו מותג חדש עבור מדונה . היא הוציאה לשוק קו אביזרי אופנה, בגדים המבוססים על בגדיהן של גיבורות הסדרה וכו'.

ספרים אלו הם האישיים מבין ספריה של מדונה אבל אין להגיד שאלו ספרים מומלצים לקנייה או לקריאה של מבוגרים או ילדים . .הטון הוא מוסרני ומטיף. .מדונה טורחת להסביר כל מה שקורה במקום להראות שגיאה מקובלת על סופרי ילדים ולהוציא את בינה הדמות שמייצגת ככל הנראה את מדונה אי אפשר להבדיל כלל בין שאר הדמויות,אם כי מן הסתם זה משתנה בספרים הבאים על עלילות נערות חבורת "השושנים " שאותם כתבה מדונה בעקבות ההצלחה העצומה של שני ספרים אלו שבהם יש כמה ספרים שמוקדשים לכל אחת מהדמויות.
מדונה כתבה עוד שישה  ספרים נוספים על עלילות נערות חבורת ה"שושנים" שכנראה מיועדים לגילאים מבוגרים יותר ו( עדיין ) לא תורגמו .באחד מהם אחת השושנים הופכת לדוגמנית בספר אחר נערה אחרת עורכת מסע בחירות במסגרת הפוליטיקה של בית הספר .בספר שלישי הן נוסעות לחו"ל לארה"ב . בספר להיות בינה " בינה הילדה שמייצגת את מדונה בסדרה מחליטה שנמאס לה להיות נחמדה וטובה כל כך והיא מתחילה להתנהג בצורה פחות ידידותית לסביבה ומזעזעת את הבחור שבו היא מאוהבת כרגע. .ובספר המסיים את הסדרה ,אביה האלמן של בינה מתחתן עם מורתה.
שלושת  הספרים הראשונים לפחות אין בהם כל עניין לקורא גם זה שמתחת לגיל שש.. לא לקנות.
שאר הספרים של מדונה הם כבר סיפורים אינדיבידואליים העומדים כל אחד בפני עצמו.


3. הרפתקאותיו של עבדי / מדונה ; מאנגלית: אירית ארב ; איורים: אולגה דוגינה ואנדרי דוגין.
אור יהודה : כנרת, תשס"ה 2004. 31 עמודים
זהו ספר ברמה סבירה למדי הנראה שכשאוב מהשראתו מסיפורי אלף לילה ולילה. סיפורו של נער שנשלח בידי אדונו להביא א המתנה היפה ביותר לשליט וזאת מתגלה כנחש המבהיל את השליט ואת חצרו .הנער המסכן נשלח לבית הסוהר . אבל מכיוון שהוא בוטח תמיד שהכל יבוא על מקומו לשלום הכל אכן בא למקומו בשלום . ה מסר פשטני מעין כמוהו אבל הסיפור נחמד למדי ומדונה מצליחה להעביר היטב את הצבעוניות של העולם של המזרח וסיפורי אלף לילה ולילה. .
אפשר לקרוא אם אין שום ספר אחר בסביבה.


ימבה כסף / ; איורים: רוי פאז' ; מאנגלית: אירית ארב. אור יהודה : כנרת, תשס"ה 2005

הסיפור עוסק בידידות ובעיות ילדים כמו בדידות בעולם של בעלי חיים אנושיים.
זהו סיפורו של סוחר עשיר, ימבה כסף, ( כלב) מוצא את אושרו רק אחרי שלומד לתת לאחרים לאחר שבעת מצוקה נתקל באדם אחר שמלמד אותו את הערכים הנכונים בחיים ., הספר משעמם עד להחריד ,והעלילה קיימת רק כדי להטיף מוסר לילדים.

  להקפיד לא לקנות.

תופעה מעניינת במיוחד בספריה של מדונה היא שניים מסיפוריה של מדונה מבוססים על סיפוריו של מייסד החסידות הרב ישראל הבעל שם טוב

.ומדונה היא כנראה הסופרת הלא יהודיה הראשונה לילדים שכתבה ספרים על פי סיפוריו ,. התוצאות בלשון המעטה הן שונות זו מזו מאוד באיכותן.


התפוחים של מר פיבודי / [; איורים לודן לונג; מאנגלית אירית ארב אור יהודה : כנרת, 2003
30] ע' : איורים צבעוניים..

מדונה מספרת בהקדמה שהספר הזה מבוסס על משל הבעל שם טוב ששמעה מהמדריך שלה בחוג לקבלה. היא כותבת :

ההשראה לספר הזה באה מסיפור בן כ – 300 שנה, שסיפר לי המורה שלי לקבלה.
הוא מספר על כוחן של מילים, ומדגיש את הצורך לבחור אותן בקפידה כדי לא לפגוע באחרים.
הבעל – שם – טוב (הבעש"ט), שהיה מחברו של הסיפור המקורי הקדיש את חייו ללימוד ולעזרה לזולת, והדגיש את ערכה וחשיבותה של אהבת הבריות. אני מקוה שעשיתי צדק עם סיפורו.
. הסיפור עצמו כפי שהוא מובא בגירסת מדונה הוא מתחת לבינוני . הוא מתרחש בעיירה קטנה בארה"ב , כנראה בשנות ה40 של המאה הקודמת שבה ילד מגלה שמורו לוקח תפוחים בלי לשלם ומפיץ זאת כשמועה .לבסוף מתברר לו שהמורה כן שילם בלי ידיעתו והוא הפיץ שמועת שקר. בסיום הסיפור מר פיבודי מבקש מטומי לגזור כרית נוצות ולפזר אותן ברוח. "עכשיו אתה צריך ללכת ולאסוף את כל הנוצות", אומר מר פיבודי לטומי המבולבל, שמבין מיד שאין בכוחו של איש לעמוד במשימה כזו. "באותה מידה", אומר לטומי מר פיבודי, "אי אפשר לתקן את הנזק שגרמת כשהפצת את השמועה שאני גנב". ולומד לקח שאסור להפיץ שמועות לא בדוקות .ויותר ככון "אל תרכל ".
. איני מכיר את הסיפור המקורי המיוחס לבעש"ט אבל הגירסה של מדונה בהחלט אינה עומדת בפני עצמה כסיפור. והמסר שהפצת שמועות היא פשע חמור ,נראה  לי בזוי למדי. הילד אחרי הכל חשב שהוא מבצע את חובתו כשדיווח על פשע.
.אולי יש כאן גם מסר כלשהו נגד כלי התקשורת שמפיצים שמועות על סלבריטאים ואחרים ?
לא לקנות.


שונה מאוד הוא הסיפור הבא של מדונה שהיה מבוסס  גם הוא על סיפור של הבעש"ט :
6. יקוב ושבעת הגנבים / מדונה ; איורים: גנדי ספירין ; מאנגלית: אירית ארב אור יהודה : כנרת, [תשס"ד] 2004 . 30 עמודים .

מדונה כותבת בהקדמה :

מקור ההשראה לספר זה הוא הבעל-שם-טוב, מורה דגול שחי באוקראינה במאה ה-18.
זהו ספר על יכלתו של כל אחד מאתנו לפתח את שערי השמים, גם אם אנחנו מרגישים חסרי ערך. מפני שכאשר אנחנו פועלים נגד הטבע האנוכי שלנו אנחנו מחוללים נסים – בחיינו ובחיי אחרים.
עלינו לזכר תמיד שמאחורי חשך גדול מסתתר אור גדול.
הספר הזה אגב , ראה אור בעברית לראשונה בעולם כולו שבועיים לפני ההשקה העולמית שלו . מדונה הסכימה להקדים את יציאתו בארץ בגלל אירועי שבוע הספר העברי,
זהו ספרה הטוב ביותר של מאדונה בלי מתחרים.
היא משאירה אותו במקום ההתרחשות המקורי של הסיפור רוסיה או אוקראינה וזה מוסיף לכוחו. זהו סיפור על איש זקן שמסוגל לפתוח את השמיים ונשלח להתפלל עבור ילד חולה. אבל מתברר שאפילו האיש הזקן בעל הכוחות המיסטיים שיכול לדבר ישירות אל השמיים אינו מסוגל לבצע משימה קשה כל כך לבדו . הוא זקוק לעזרה . לשם כך הוא מזמין שבעה עבריינים מבדחים שיעזרו לו בתפילות, דווקא האנשים הפשוטים המושחתים והמכוערים האלו מסתבר מסוגלים לחדור אל לב השמיים יותר מהצדיק המושלם .
והם אכן מצליחים.
מכל בחינה זהו הספר הקבלי המוצלח בכולם. הוא בהחלט מעביר היטב את המסר החסידי המקורי של הבעש"ט על עוצמתו של האיש הפשוט ,ובו בזמן רומז בין שבמכוון ובין שלא על מדונה עצמה האישה בעלת העבר הלא בדיוק נקי שלמרות זאת יכולה להצליח יותר מהצדיקים והמקובלים המושלמים .
הספר הוא באופן יחסי כל כך טוב בהשוואה לספרים האחרים שאני תוהה אם מדונה נעזרה בו בסופר צללים כלשהו מוכשר במיוחד . הוא בכל אופן מראה שמדונה ( או סופר הצללים שלה ) כשהם מתאמצים יכולים ליצור סיפור מהנה וגם מלמד באמת עם רעיונות קבליים.
 

 

 

אם אתם צריכים לקנות לילדים ספר של מדונה קנו את "יקוב ושבעת הגמדים " והתעלמו מכל השאר. הספר הזה אכן מבצע את מלאכתו ומעביר היטב רעיונות חסידיים-קבליים ואפשר לראות בו גם קריצת עין של מדונה כנגד כל אותם רבנים וחוקרי קבלה שמזלזלים בה הזמרת הפשוטה והפשטנית  כל כך,לפחות לכאורה. .

ראו גם על  מדונה

מדונה /   [עצוב הספר – חדוה ארחה  [תל-אביב] :   כנרת,   1986.

ספר של 80 עמודים.  היחיד בעברית העוסק בחייה וביצירתה של מדונה.

בועז הוס "למות ביום אחר: על מדונה ופוסט מודרניזם בקבלה  " זמנים רבעון להיסטוריה 91 ע' 4-11, 2003.

תקשורת כתרבות / עורכות – תמר ליבס, מירי טלמון ; [תרגום – אורית פרידלנד. האוניברסיטה הפתוחה, תשסג. 2003  כולל פרק על מדונה.

ראו עוד על מדונה :

מדונה והאר"י הקדוש מאת אלי אשד וירון ליבוביץ'

ד"ר אלי שי :ברוכה הבאה המלכה מדונה "

 

 

 

מדונה בויקיפדיה

מדונה בפייסבוק 

בלוג של מדונה בישראל

הקליפ הקבלי של מדונה על ג'ימס בונד 

מדונה  גי'מס בונד והקבלה

מדונה היא החיה בפנים על פי הברית החדשה

מדונה ברומא 1990 לאחר שהותיקן אסר על המאמינים לשמוע את שיריה

כומר רואה במופע הצליבה של מדונה הוכחה לשקיעת המערב

הכנסיה נגד צליבתה של מדונה ברומא

המוטיבים הקבליים בקליפ "למות ביום אחר" – ראיון עם ד"ר בועז הוס על תופעת "מדונה והקבלה", מאתרו של העיתונאי זאב גלילי

מדונה ומרכז הקבלה

ההשראה לספרים

מדונה וסלבים אחרים כותבים לילדים

מדונה ושוק הספרים

מדונה מבקרת בקבר האר"י בצפת ,מקובל שעליו כתבה ושרה פזמון שנוי במחלוקת

יצחק:שיר על האר"י

תגובות יהודיות על השיר על האר"י הקדוש

על השיר "אם ננעלו"

דיון על מדונה והשיר "יצחק"

מדונה הספרים והקבלה

הספרים של מדונה

 

פרוזן שיר של מדונה מושפע מהקבלה
האם מדונה עובדת את השטן?

 

רבני צפת נגד מדונה

הספר של מדונה

 

יונית נעמן על "ארבע שושנים אנגליות"

הילה רמלר על הרפתקאותיו של עבדי  

יונית נעמן על יקוב ושבעת הגמדים

יקוב ושבעת הגנבים מודפס קודם בישראל

הבעל שם טוב מקור השראה לספר הילדים הטוב ביותר של מדונה

ברוכה הבאה המלכה מדונה מאת אלי שי

 

החייזרים של חניתה הלוי

נדיר שישנן תערוכות של ציורים על פי ספרי מדע בדיוני..ונדיר עוד יותר שיהיו תערוכות ציורים לפי ספרי ילדים של מדע בדיוני.בימים אלו  מתקיימת  תערוכה כזאת ראשונה מסוגה למיטב ידיעתי של ציוריו של שרגא הנלר על פי ספר הילדים המדעי הבדיוני של חניתה הלוי דרקוניאריה ואנשי החלל.
ז'אנר המדע הבדיוני כשלעצמו הוא נדיר למדי בספרי הילדים בארץ או בחו"ל.והיום הוא נדיר הרבה יותר  מאשר היה לפני עשרים או שלושים שנה.ילדים  היום מעדיפים לקרוא על שדים ומכשפות מאשר על חייזרים וחלליות או שסופרים  מוצאים שזה קל יותר לכתוב על כך לילדים, ( ואם כבר היום גם למבוגרים ).

.
חניתה הלוי כבר כתבה ספר כמו מדעי בדיוני בשם "נקודת הג'י של קרן בירד "  בסוף שנות התשעים שעסק באינטרנט שהיה אז נושא חדש לחלוטין. אלא שהספר היה בהחלט מיועד למבוגרים בלבד מלא בקטעי סקס ואלימות קשים.  לאחר מכן עברה חניתה  למד"ב לילדים.

ספרה לילדים"דראקוניאריה ואנשי החלל " מתאר מפגש בין שני גזעים שאחד מהם חי בכוכב שלאחר מלחמה גרעינית ונסיונם למצוא שפה משותפת זה עם זה שניסיון שנתקל בקשיים רבים.
ספרים מסוג זה נעלמים בדרך כלל לאחר זמן קצר מעין.  לא במקרה הזה.
חניתה הלוי יצרה מציורי הספר תערוכה נודדת בין ערים שונות בארץ שכעת מוצגת במועדון "צוותא" בתל אביב  ובהחלט שווה צפייה וביקור.

ויש לקוות שיהיו עוד תערוכות כאלו של אמנות מדעית בדיונית לילדים ולמבוגרים בעתיד.

ראו גם

מחאתה של חניתה הלוי 

חניתה הלוי  בלקסיקון הסופרים

חניתה הלוי בהוצאת "בית אוצר"

ראיון עם חניתה

חניתה הלוי בפייסבוק

דרקון אריה

מנהרת הזמן של רמת אילן :על עודד בצר

ציור  העטיפה של אבא פניכל לספר הראשון בסדרת "מנהרת הזמן " מאת עודד בצר

כתבה מיוחדת לרגל יום הכיפורים

יום הכיפורים הוא עבורי יום  המסעות בזמן וההיסטוריות החלופיות שבו אנו מהרהרים בעבר וחושבים מה היה קורה אילו …היינו יכולים לנסוע לעבר ולתקן את מה שטעון תיקון .
ומשום כך לרגל יום זה אני נוהג לפרסם באתר זה מידי שנה  כתבות שעוסקות בהיסטוריות חלופיות או במסעות בזמן.
והפעם אעסוק בסדרת "מנהרת הזמן " שנכתבה בידי שכני לשעבר הסופר המנוח עודד בצר ובהזדמנות זאת אעסוק ביצירתו כולה. שכוללת את היצירה הספרותית הקלאסית על חייה של חנה סנש "הצנחני שלא שבה".

לפני זמן מה נדפסה בעיתוני הארץ כתבות אחדות על חידושים בחקר העבר. הנה תוכנה של אחת מהן:

לפני שבועיים נסתיים ניסוי ראשון עם מכונת –הזמן החדישה  "מ.ז. איקס 55 בעל השפופרת הסופרטלוגראפית  מדגם פניקס. הניסיון הצליח אם כי משך שלו מוגבל עדיין. פרופסור מ. הרפז מסר לכתבנו ,שהנא שוקד עתה על שכלולה של שפופרת הזמן כדי להתגבר על המגבלה.

בניסוי השתתפו ארבעה נערים ,אך רק אחד מהם ידע כי זהו ניסיון . כל אחד מהם קיבל פרס-1000 ל"י.

כתבנו שראיין את הארבעה שמע  מפיהם כי יהיו מוכנים להשתתף בנסיונות  נוספים לאחר שקיבלו את הסכמת הוריהם. הם עדיין אינם  עומדים ברשות עצמם.

פרופסור הרפז מסר לנו כי הוא זקוק  למתנדבים  נוספים. המעוניינים יפנו  בכתב אליו,לפי הכתובת : דירה 14 ,רחוב קרן היסוד 12, רמת אילן ,גבעת  שמואל .

חודשים אחדים  לאחר  תום הניסוי הופיע  ספר חדש בחלונות  הראווה :שמו –"המסע המופלא  במנהרת הזמן" הייתה  זו יצירתם המשותפת של שלושה נערים  ונערה אחת . הפרק הראשון נקרא "סודה של הגר ".

"(הסיום של הספר"המסע המופלא במנהרת הזמן" מאת עודד בצר ) ".

 
עודד בצר.

 

הפתח של מנהרת הזמן נמצא בבנין שליד ביתי בשכונת רמת אילן וליתר דיוק בכתובת :דירה 14 ברחוב קרן היסוד 12 רמת אילן ,גבעת שמואל.
משם יכול מי שמעוניין ומתעניין לצאת למסעות בזמן לתקופות שונות ,כמו ימי הצלבנים ,ימי מרד בר כוכבא , ותקופת המלך שאול.
או לפחות כך הוא בספריו של עודד בצר על מנהרת הזמן.
שם אמורה להיות דירתו של פרופסור הרפז ממציאה של מכונת הזמן.
זיכרון אישי : לאחר שקראתי את הספר עם ההודעה המסיימת בו על כך שמחפשים מתנדבים למסע במנהרת הזמן היגעתי לפני כך וכך שנים אל הכתובת שצוינה שם בדירה 14 רחוב קרן היסוד 12 רמת אילן גבעת שמואל כמקום מושבו של בונה מנהרת הזמן.התייצבתי במקום והצהרתי על נכונותי להשתתף בניסויים ועל הסכמתי לצאת לכל תקופה שתידרש ובהיזדמנות זאת לנסות לתקן אז ושם  את כל הטעון תיקון.
כל מה שביקשתי היה שינתן  לי מידע שלם ומפורט לגבי התקופה שאליה אני יוצא כדי שיהיה לי מושג ברור עם מה להתמודד.
 הסופר עודד בצר שהתגלה כדייר האמיתי של הדירה הסביר לי  שכרגע זה בלתי אפשרי."אולי מתי שהוא בעתיד " אמר.
מאוחר יותר כשקראתי את ספר ההמשך התברר לי שבסתירה לספר הקודם שבו מובאת הכתבה העיתונאית שמדווחת על המבצע ומודיעה שהפרופסור מחפש מתנדבים נוספים ,אנו מגלים  שהפרופסור הפעם שומר את קיום המבצע בסוד וחושש שאנשים לא רצויים יעקבו אחר המשתתפים שמגיעים בהיחבא למעבדתו הסודית.
אני רק יכול לנחש שאולי בצר חשש "מהצפה" של ביתו במתנדבים למסעות בזמן כמוני ולכן החליט  במחשבה שנייה להציג את כל הפרויקט מעתה ואילך כסודי.
אבל אני עדיין מקווה ש""אולי מתי שהוא בעתיד" יצא לי לבקר במנהרת זמן אמיתית.
 

 

 

 

היוצר של מנהרת הזמן

פורטריט של עודד בצר מאת דני קרמן.

עודד בצר  כתב שלושה ספרים על מנהרת הזמן ופירסם שניים מהם. ובנוסף להם כתב עוד כמה וכמה ספרים על ההווה ועל העבר הקרוב וגם הרחוק יותר. ספרים שלפחות אחד מהם הפך מאז לקלאסיקה של ממש.

בחייו הוא נחשב  לאחד מבחירי המספרים לילדים ולנוער בעברית,שלושה מספריו זכו בפרסים חשובים בתחום..
אך מאז מותו נשכח. וזאת הזדמנות טובה להיזכר בו .
היה לו סיפור חיים מעניין ביותר שהוא אפילו כתב אותו כספר, אך לצערנו ספר זה לא יצא לאור.
הוא נולד בברסלאו בשלזיה ב1921 והיה ציוני מצעירותו לאחר שסיים את התיכון יצא לחווה להכשרה חקלאית להכשיר עצמו לעליה לארץ ישראל אך .ב-1938 הוא וחבריו להכשרה נאסרו על ידי הנאצים ונכלאו במחנה ריכוז בוכנואלד.
ב1939 ברח בצר להולנד שם המשיך למשך זמן קצר בהכשרתו החקלאית עד שהצליח להסדיר עלייה לארץ ישראל. ומשם הפליג בספינת המעפילים "דורה " לארץ ישראל אליה היגיע כעולה לא לגאלי ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם.

בארץ ישראל השתתף בצר.ב1941 בעליה של ראשוני המתיישבים בקיבוץ "דורות" בנגב שהיה אז הישוב היהודי  הדרומי ביותר בארץ ועבד שם בפלחה ובשמירת שדות ובענפי חקלאות שונים.

את חוויותיו מתקופה זאת בקיבוץ תיאר בספרו "נא לא לדרוך על הדשא".
במקביל לעבודתו החקלאית היה חבר באירגון "ההגנה " נושא שגם הוא סיפק לו חומר לסיפוריו בעתיד. באותה תקופה היכיר אנשים רבים שהפכו לידועים מאוד בעתיד ובהם הצנחנית חנה סנש . וכמה וכמה מאנשים אלו תיאר בסיפוריו לעתיד.
הוא עצמו נאלץ להסתתר בשלב מסוים מפני הבריטים לאחר שגילו שהוא הקים ליד ביתו שובך יונים של"ההגנה ". .כתוצאה הוא שינה את שמו דאז זאב לעודד.
אז החל לשלוח סיפורי ילדים שאותם נהג לספר לילדי הקיבוץ לעיתוני הילדים ואלו התקבלו מיד. בשלב מסוים כשהצטברו 18 סיפורים שפירסם בעיתוני הילדים כינס תשעה מהם בספרו הראשון לילדים. ומאז לא הפסיק לפרסם ספרים.
.ב1957 עזב את הקיבוץ ועבר לתל אביב ומשם עבר בראשית שנות השבעים לשכונת רמת אילן בגבעת שמואל ששם נשאר עד סוף חייו.

הפזמונאי

במהלך שנות השישים עודד בצר  זכה לפירסום קצר ימים כפזמונאי דווקא.

ב-1965 הושמע פזמון שכתב בשם  איילת החן  ללחן של נתן שחר בפסטיבל הזמר והפזמון הישראלי בשני ביצועים שונים אחד של אריק אינשטיין ואחד של יפה ירקוני .
הפזמון זכה בפרס הראשון בפסטיבל. הפזמון זכה גם בתואר "שיר השנה" במצעד הלהיטים של קול ישראל,
עבור פזמונאי מתחיל היה זה הישג מדהים אולי יחיד במינו.( ל"איילת החן" בביצועו של אריק אינשטיין אפשר להאזין כאן . )


הוא חיבר עוד מספר פזמונים נוספים כמו  "צל"ש"ללחן של דוד קריבושי שביצעו צמד דרום בתקליטם הראשון ,וזהו אחד מהפזמונים היותר מלחמתיים שהושמעו כאן ונושאו מקביל לזה של חלק מספריו של בצר בתיאור מעשה גבורה של חייל בעת קרב ביום הראשון של מלחמת ששת הימים ואולי מבוסס על פרשה אמיתית שעליה שמע בצר.השיר שקע ונעלם בין המוני פזמוני מלחמת ששת הימים.

את "בוא נא איתי אל המדבר"  שהלחין  אריה לבנון וביצעה הזמרת  אלכסנדרה .

 ואת "מתנה מודרנית" שהלחין דוד קריבושי וביצעה  דבורה דותן שהופיע בתקליט" האם את בוכה  או צוחקת: שירי דוד קריבושי" בביצוע דבורה דותן ועליזה רוזן " ( 1967?)

 כן נהג לכתוב באופן קבוע מידי שבוע   פזמונים אקטואליים  עבור תוכנית בקול בישראל בשם "חוכים וחיוכים ב-1966  פזמונים אותם שרה דבורה דותן.

אך כל הפיזמונים הללו כבר לא זכו להצלחה ולפרסום של "איילת החן " ואולי בגלל כשלונם  היחסי בצר משלב מסויים  התרכז לחלוטין בכתיבת ספרי ילדים.  אך בעזבונו נשארו פיזמונים ושירים יפים רבים שמחכים למלחין שיעשה בהם שימוש.  (ב-1969 התמנה בצר לסגן מנהל לשכת יו"ר מפלגת העבודה.ושימש כדובר מפלגת העבודה .

כאיש מחלקת ההסברה של מפלגת העבודה היה אחראי לפירסומים שונים של המפלגה ובהם :
(עורך ) משה ברעם (1911-1986) לזכרו ומשלו .הוצאת מפלגת העבודה הישראלית:מחלקת ההסברה ,1986. חוברת /של 46 עמודים על השר במנוח בממשלת ישראל ( שהוא בין השאר סבו של הסופר העכשווי ניר ברעם )
במקביל לעבודתו הפוליטית –מפלגתית עסק כל הזמן ביצירה לילדים
ואנחנו יכולים לנחש שיהיה זה עבורה ששמו יזכר בעתיד אם יזכר ולא בגלל הקריירה האפורה והלא באמת בולטת שלו כאיש מפלגה.

הסופר

סיפוריו של עודד בצר נדפסו בכל עיתוני הילדים והנוער בארץ. כן חיבר מחזות שהוצגו בבתי ספר.
הוא היה פעיל מאוד בעולם החברתי של סופרי הילדים. הוא היה היוזם וממייסדי איגוד הסופרים ומאיירים לילדים ונוער וחוקרים ונתן לו את שמו בראשי תיבות סומליון .
הנושאים שעניינו אותו במיוחד בכתיבתו היו ארץ ישראל על קורותיה בעבר הרחוק והקרוב תולדות עם ישראל,ארכיאולוגיה . מוטיבים של רעות גבורה והקרבה תופסים בסיפוריו מקום חשוב .בכל דף ממש אפשר לראות שהמחבר מזדהה עם מושאי כתיבתו החלוצים והלוחמים שהקימו את המדינה א מאבקם ושמחותיהם . סגנונו כתיבתו היה קולח ומדויק הוא ידע להעביר היטב תחושה של מתח המתגבר מפרק לפרק ולשונו אם כי פשוטה היא מלאת חן ומצטיינת בליטוש דרמטי הוא יצר בקוראים תחושה כי אכן הם נמצאים בתקופת עבר רחוקה או קרובה כל שהיא ביחד עם הגיבורים .
הקוראים הצעירים קיבלו מספריו בצד החוויה הספרותית מנה הגונה של אהבת הארץ של ידע היסטורי מדויק של ערכים חברתיים ואהבת האדם. הוא ידע לצייר את העבר בצורה חיה מאין כמוה שהייתה מבוססת בבירור על תחקירים מעמיקים ביותר על אחד הרומנים ההיסטוריים שלו ביצע תחקיר שארך שנתיים כדי שיהיה מסוגל לכתוב אותו במיומנות ובדיוק מרבי . לא רק מבחינת המאורעות ההיסטוריים אלא במיוחד מבחינת גיבושן של הדמויות הפועלות בספר. בצר חש צורך עז
להציג את הדמויות האלו בצורה אמינה ככל האפשר כאילו הוא חי את חייהן בתקופתם. ולכך קרא "האמת הפנימית בסיפור " שעליה הקפיד מכל משמר.

ספריו של עודד בצר כללו את :

1. ביבר הארגמן :סיפורים לילדים .ציירה דנה  דניאל .הוצאת יהושע צ'צ'יק ,1956 .  קובץ של  תשעה סיפורים קצרים של  בצר שבמקור פורסמו בעיתוני הילדים.   כולל  סיפורים  מן ההווי הכפרי של הקיבוץ ,  וחייהם של עובדי האדמה שבו , הרועים האיכרים הלולנים, סיפורי מלחמה , אגדות וסיפור על  חג החנוכה.הקובץ כולל סיפורים שהיום נראים מוסרניים ביותר כמו" האחיות בארגמן"  סיפורן של שתי אחיות האחת טובה והשנייה רעה ועל הרפתקאותיהן הרבות. יש סיפורים על בעלי  חיים כמו סיפורו של כלבלב בעל זנב ירוק וסיפור על סוס עקשן בשם "דובון "  וסיפור מעניין יותר על עטלף בעל חוש ראדאר שמבקר בחדרו של הסופר בקיבוץ.  

1. גבעת הערוצים / עודד בצר

גבעת הערוצים :סיפורים לבני הנעורים .ציירה ורה אייל ,הקיבוץ המאוחד,1959
הספר כולל שני סיפורים מהווי הארץ א. "הרפתקאותיו של שומר שדות" שבו מספר שומר על מפגשיו עם גנבים ,בעלי חיים ותושבי כפרים ערביים סמוכים בתקופה של שנות השלושים . ב" גבעת הערוצים" סיפורם של שני ילדים המגלים במקום מחבוא בגבעה שרידי מבצר צלבני ומגילה שנכתבה בידי אביר צלבני בשנת 1291 לספירה שמספר את סיפור המצור על המבצר בידי המוסלמים.
סיפור זה הראה לראשונה על התעניינותו של בצר ובתקופה הצלבנית ובארכיאולוגיה . היה לו אוסף מרשים של מטבעות עתיקים והוא חזר לתחום עניין זה שלו בספר מאוחר יותר "המסע המופלא במנהרת הזמן ". .

נא לא לדרוך על הדשא
.3. נא לא לדרוך על הדשא, ציירה אורה איתן. הוצאת יוסף שרברק, 1969. סיפור אוטוביוגרפי מהווי ימי הראשית של קיבוץ צעיר בנגב סיפורו של חלוץ צעיר המספר בגוף ראשון על התנחלות של אנשי קיבוץ "תל אחווה" ( למעשה שם בדוי לקיבוץ "דורות " בנגב) בשנת 1942 בגבעה מדברית. הספר מתאר אירועים שונים בחיי הקיבוץ את העלייה על הקרקע ,את החריש הראשון, את חפירת הבאר את ראשית בניית הבתים, את היחסים עם השכנים והפיכת הקיבוץ למשק פורח כל אלה מסופרים בסגנון קולח ורענן .מלווה בהומור נוסטלגי מלבב .

4. הצנחנית שלא שבה :סיפור שליחותה של חנה סנש . אייר אמציה כץ . סדרת נועזים,הוצאת יוסף שרברק, 1969..

. זהו ללא ספק ספרו המצליח המפורסם המשפיע והנמכר ביותר של עודד בצר. והספר הידוע ביותר שנכתב על חייה של חנה סנש . סביר להניח שרוב האנשים ששמעו על חנה סנש ויודעים עליה יותר ממשהו יודעים זאת בראש ובראשונה בגלל ספר זה.
ה"צנחנית שלא שבה" מתאר את סיפורה של חנה סנש שהתנדבה עם חבריה הצנחנים היהודיים לצנוח מאחורי קווי האויב בארצות הכבושות על ידי הגרמנים במטרה לארגן את ההתנגדות שם לשתף פעולה עם המחתרות שם ולטפל בהצלת יהודים במקום . הספר מתאר את צניחתה של חנה סנש ביוגוסלביה את מסע להונגריה שם נתפסה בידי האוייב עברה חקירות ועינויים והוצאה להורג . בצר אם כי היציג את חנה סנש כדמות מופת ידע לתאר את דמותה בקווים חסכוניים המביעים היטב את דיוקנה הנפשי . המתח בספר עולה מפרק לפרק והוא כובש את הקורא . .ומכל בחינה זהו הספר המשפיע ביותר שנכתב על חייה של חנה סנש. .
הספר נכתב כתוצאה מפנייתו של אוריאל אופק עורך דבר לילדים שגייס כותבים לסדרת נועזים של הוצאת יוסף שרברק סדרת ביוגרפיות לנוער .והוא היציע לבצר לבחור דמות שעליה יכתוב ביוגרפיה .
בצר בחר את חנה סנש שאותה פגש בצעירותו בקיבוץ שדות ים . ספרו מתמקד בחייה בתקופת מבצע הצנחנים בלבד והתבסס על מקורות בכתב ובעל פה כמו שיחות עם עמיתה של סנש יואל פלגי .
אבל גם הרשה לעצמו לתאר אירועים שלא קרו וליצור דמויות שלא היו קיימות במציאות וככך הספר היה למעשה רומן היסטורי .

חנה סנש

המסר של בצר היה "ספור חייה של חנה סנש הוא מופת וסמל למלחמת הגבורה של בודדים מול אויב אכזר ואדיר כוח מלחמת רוח האדם בכוחות האופל ". הספר כאמור זכה להצלחה עצומה וחדר לשכבות שונות של האוכלוסייה הצעירה בארץ מכל הסוגים חילוניים ודתיים וחרדים אצל ילדי קיבוצים ובחוגי אגודת ישראל . הספר שבה את ליבן של בנות חרדיות רבות שראו כתוצאה ממנו את חנה סנש כמודל לגבורה עילאית . . זהו הספר השני הנמכר בסדרת נועזים אחרי שרה גיבורת נילי של דבורה עומר . מיד עם הוצאתו הפך הספר לחומר חובה בבתי הספר. ועל פיו פורסמו חוברות לימוד ומדריכים למורה.

הצנחנית שלא שבה עובד לעברית קלה בידי אלכס זהבי בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות בגולה,1989.
במהדורת 1993 ואילך נוספה הערה של ההוצאה על כך שבחמישה ביולי 1993 בוטל פסק הדין נגד חנה סנש בהונגריה וההחלטה נמסרה בטקס מיוחד לאחיה של חנה אימה נפטרה שנה קודם לכן .עד  אוגוסט 2008  ראו אור 26 מהדורות שנמכרו בכחמישים ואחד אלף עותקים. ה"צנחנית שלא שבה " זכה בפרס למדן של עיריית רמת גן  לספרות ילדים.

5. לא בדרך המלך :אורד וינגייט . צייר אביגדור לוזיאדה , סדרת נועזים : הוצאת יוסף שרברק ,
1973.ביוגרפיה מעולה במיוחד לנוער של  הקצין הבריטי הציוני אורד וינגייט .
הספר מתאר בצורה מרתקת את פועלו של  וינגייט בארץ ישראל בזמן מאורעות תרצ"ח 1938שמהלכן בנה כוח עברי לוחם ראשון מסוגו "פלוגות הלילה " שיצאו לתקוף את הלוחמים הערביים בכפריהם. כשבמרכז הספר המאבק על שינוי עמדת השלטון האנגלי והישוב היהודי כלפי המרד הלאומי הערבי שפורץ אז. . . הסיפור מתרכז באישיותו הסבוכה והמסובכת מאוד של וינגייט שהיה לוחם נועז שאין שני לו אבל היה גם פנאט דתי ומפקדיו ראו בו אדם שאינו שפוי לגמרי בדעתו ,ולא בלי מידה של צדק.

אורד וינגייט

בצר הולך כאן בתיאור דמותו של וינגייט בשדה מוקשים,  ובהצלחה יחסית גדולה עד כמה שניתן בביוגרפיה לנוער. הוא מתאר היטב את האווירה השוררת בארץ בימי מאורעות הדמים כאשר רכש לו וינגייט את הכינוי "הידיד" בשורות "ההגנה (בצר עצמו לא היה אז בארץ אלא שהה עדיין באירופה כך שהוא מתאר בספר זה בצורה משכנעת מציאות זרה לו אישית ). . .
הוא מתאר את וינגייט בהערכה והערצה כמפקד נערץ כאדם ישר ונאמן פורץ מוסכמות ועם זאת חביב ואופטימי. אבל אינו נמנע מלתארו כאנטי ערבי מובהק למשל בתיאור הויכוחים בינו ובין קצינים בריטיים אחרים על הסכסוך היהודי הערבי ובתיאור יחסיו עם חיים שטורמן איש המוסר שבניגוד לוינגייט שאין לו כל אהדה שהיא לערבים מבקש ליצור קשר עם הערבים להבין אותם ולעודד אותם ליחסי שלום .
בצר הכניס לדמות מימד עומק מסויים ונתן תיאור ריאליסטי נאמן של התקופה ושל המציאות בארץ ישראל .
הספר הסתיים עם סיום פעילותו של וינגייט בארץ ישראל והסופר הבטיח ספר המשך שיעסוק בפעילותו  של וינגייט באתיופיה שאותה שיחרר מידי האיטלקים ובבורמה בה נאבק ביפנים ובה מצא את מותו.

.אך לצערי כמי שיש לו עניין רב בספרים על אתיופיה ועל בורמה כרך שני זה לא יצא לאור מעולם ,אולי בגלל שהספר לא זכה להצלחה המקווה ואולי בגלל שבזמן שהיה עסוק בכתיבת הספר פורסמה ביוגרפיה נוספת לנוער של וינגייט אורד וינגייט הידיד הלוחם מאת פנינה זר- זילברשטין- ( עם עובד 1971 ומאז הספר יצא שוב במהדורה נוספת בשם שונה "  לוחמים בלילה :   סיפורו של אורד וינגייט " הוצאת יד בן צבי 1992 ) .

ניתן לנחש שהביוגרפיה המתחרה  הוציאה את הרוח ממפרשיו של בצר לגבי המשך הטיפול בחייו של אורד וינגייט.
( וינגייט הוא מקרה כמעט יחיד של אישיות שנכתבו עליה במקביל בצירוף מקרים מדהים שתי ביוגרפיות נפרדות לנוער ומן הסתם שני הסופרים לא ידעו זה על זה כלל כאשר לקחו על עצמם את הפרויקט) .
בכל אופן על ספר זה פורסמה בכתב עת לספרות"מאזניים"  ביקורת מפרגנת של המשוררת אנדה אמיר שהכריזה עליו כעל יצירת מופת מסוגו .
עד היום "לא בדרך המלך "  יצא לאור  ב7 מהדורות.  המהדורה האחרונה עד כה פורסמה  ב-1988.

הגששים מגבול הצפון / עודד בצר    

הכריכה האחורית של "הגששים מגבול הצפון "

6. הגששים מגבול הצפון ..ציורים אלישבע נדל- לנדאו הוצאת יוסף שרברק ,1975.

סיפורים של הנער רמי וכלבו "פסיק " הגרים על גבולה הצפוני של המדינה וזהו גם סיפורם של יישובי הצפון ומושבי העולים שם . ללא הצטעצעות וללא הפרזות והגזמות . . הנער מאלף את כלבו האסופי "פסיק " שאותו קיבל מאביו להיות כלב גישוש והשנים מצטרפים לפעילות הביטחונית באיזור : למארבים ולמלחמה במחבלים . תוך כדי זה נגלה לנו ההווי הריאלי של מושב גבול בימי מתיחות ביטחונית קשה והחמרת מצב הביטחון, יחסי שכנים, הפגזות וישיבה במקלטים יחסים בין חברי המושב לבין כוחות הביטחון והמילואים המשרתים באיזור , הלימודים בבית הספר ויחסי הילדים בינם לבין עצמם ותוך כדי מתוארים שם פרטים מדויקים ומלמדים כמו איך להרגיע ילדים בזמן חרום וכיצד עליהם לנהוג בעת פעולות איבה . . . כל אלה מתוארים היטב ובצורה אמינה מאוד .

למרות שמו הדרמטי מאוד של הספר הריהו ספר של "אנטי גיבורים " ולמרות שהספר מתאר את המצב בשנות השבעים באיזור.כמדומה שלא הרבה השתנה מאז .

 
. ה"גששים מגבול הצפון "  זכה בפרס אסתר רבינוביץ של סמינר הקיבוצים .

בצר חזר לתקופת הישוב וימי הקמת המדינה בספרו:

9. שומר סודות .ציורים פזית מלר-דושי ,הוצאת מודן,1988. סיפורו של יעקב איש "הגנה "שהיה אחראי על הסליקים מחבואי הנשק החשאיים בתקופת המנדט שאחריהם סרקו וחיפוש הבריטיםוהענישו8 קשות את האנשים שברשותם נמצאו. חייו של יעקב נשזרים באירועים חשובים שונים בתולדות הישוב העברי ומאבקו לעצמאות בימים שהביאו להקמת המדינה . . הספר מספר על פרקים בתולדות הישוב בשנים 1936-1947 .בספר מתוארות דמויות כמו יצחק שדה ואליהו גולומב שאול אביגור ,יעקב דורי , יגאל אלון ,משה סנה ומשה שרת,אבא אבן ואחרים ,הקמת ישובי "חומה ומגדל "העפלה, יצור נשק בלתי חוקי , יחסי יהודים ערבים, פעולותיו של אורד וינגייט סיפור העלייה לישוב חניתה ,מלחמת העולם השנייה המלחמה בגרמנים ,הקמת הפלמ"ח ,ליל הגשרים והשבת השחורה . הספר מסתיים בהצבעה על חלוקת ארץ ישראל ב29 לנובמבר 1947 .

 

בצר כותב בהקדמתו שהוא כתב את הספר כרומן היסטורי אך שמבוסס על חוויותיו בתור אחד מחברי "ההגנה " של אותם הימים וחוויות של מכריו על מנת להרבות את הידיעה על ההיסטוריה הקרובה שהולכת ומשתכחת .

ספרו האחרון של בצר שפורסם כבר לאחר מותו היה "בקור בגן החיות עם  ציורים: מארק דהאן. הוצאת אורנית .1990.ספר שבאופן יוצא דופן אצלו יועד לילדים קטנים יותר ותיאר בצורת שירים ביקור בגן חיות ומפגשים עם החיות השונות שם. מן הסתם התבסס על שירים שהיה בצר מקריא בביקוריו בגני הילדים ברמת אילן ובסביבתה . ..

יעקב לוי:ספר זכרון(יעקב לוי-זכרון יעקב

בנוסף לכך ערך בצר  את  ספר הזיכרון ליעקב לוי הוצאת זכרון יעקב .,1977 . ספר במתכונת אלבומית שהוא זיכרון לאיש רב פעלים וגם רשמים, עדויות ותצלומים על המושבה זכרון יעקב .
( הספר הזה הוא כנראה נדיר באופן מדהים. הוא אינו קיים בשום ספריה שידועה לי כולל הספרייה הלאומית שאמורה לשמור עותק של כל ספר שקיים שיצא לאור בישראל . ומוזכר רק באתר ספרים ברשת. וזה אולי אומר שבמקור הוא יצא בכמה עשרות עותקים בלבד שלא היגיעו לשום ספריה . )

המסעות במנהרת הזמן

עודד בצר פירסם שני ספרים בסדרת מנהרת הזמן :
1. המסע המופלא במנהרת הזמן , , איורים אבא פניכל ,,סדרת מועדון הספר הטוב, לבני הנעורים הוצאת מ.מזרחי,1974. נערים בני זמננו מגיעים במנהרת זמן לימי הצלבנים ..

2. המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא . הקדמה יגאל ידין .איורים אבא פניכל , הוצאת מלוא ,1978.זכה בפרס זאב לספרות ילדים . תורגם לרוסית ב- 1990. בהוצאת "עליה " עם מהדורה נוספת ב-1991.
הנערים ממשיכים לנסוע בזמן והפעם לימי מרד בר כוכבא .ספרי סדרת מנהרת הזמן שלו נועדו ללמד היסטוריה בצורה דרמטית.
הרעיון ל"מנהרת הזמן " נוצר במוחו של בצר ללא ספק הודות לסדרת הטלוויזיה האמריקנית הידועה בשם זה ששודרה בישראל בראשית שנות השבעים.

בספר הראשון "המסע המופלא במנהרת הזמן" ארבעה ילדים בני שנות השבעים אלדד ואחותו הגר וצמד ידידיהם יוסי וזיו מגיעים לעבר באמצעות מכונת הזמן "מ.ז. איקס 55 בעל השפופרת הסופרטלוגראפית מדגם פניקס" או בקיצור שפופרת הזמן אותה בנו פרופסור הרפז ועוזרו ד"ר צברי.
ארבעת הגיבורים תועים בתוך מערה גלילית אפלה חשים מעין זרם חשמלי עובר בגופם ולאחר שהם יוצאים לבסוף מהמערה הם פוגשים לתדהמתם פרשים צלבניים. מתברר להם שאיך שהוא הם חזרו בזמן לימי הצלבנים וליתר דיוק לשנת 1186 לספירה.

 

הם מתחברים עם הצלבנים של המבצר מונט-פורט המותקף בידי האמיר הערבי המרושע מוחמד –חסן ומסייעים להם עם הידע המודרני שלהם .ההתקפה נהדפת לבסוף והאמיר הרשע מומת בידי האביר השחור הצלבני. ואז לאחר עשרה ימים בשנת 1186 חוזרים הנערים לשנות השבעים ומגלים שבעולם של זמנם חלפו עשר דקות בלבד.

תמונה מ"המסע המופלא במנהרת הזמן ".
 
 

( הסיפור אגב מזכיר את הסיפור של המגילה שהתגלתה בספרו המוקדם של בצר גבעת הערוצים " שעסקה גם היא במבצר צלבני הנצור בידי מוסלמים.בהבדל הבסיסי ששם המצור הסתיים בניצחון המוסלמים וכאן בניצחון הנוצרים הנצורים ).

הילדים מגלים שהם היו שפני ניסיונות של שני מדענים ששלחו אותם לעבר במכוון מבלי שיידעו שהם משתתפים במסע בזמן ומבלי לקבל את רשותם או את רשות הוריהם גם כדי לבדוק את תגובותיהם הטבעיות וגם מאחר ש"הדמיון שלהם גדול יותר מדמיונם של המבוגרים ".
בספר הבא אנו מגלים שעוד סיבה שהם דווקא נשלחו למסע בזמן בעבר ולא מבוגרים היה בשל ההספק הקטן של מכונת הזמן שאמנם יכולה לשגר לעבר כמה גופים אך בעלי משקל מוגבל בלבד.
מדענים מבוגרים הם כבדים מידי למשלוח לעבר….
במהלך כל הזמן שבו שהו בעבר המדענים צפו במתרחש בעבר במסך תלת מימדי ועקבו אחר כל תנועה מתנועותיהם (רעיון שגם אותו נטל בצר מסדרת הטלוויזיה האמריקנית ) .אלא שכאן יש סתירה.
.אם רק עשר דקות חלפו בעולם של שנות השבעים כיצד יכלו המדענים לצפות בעשר הדקות הללו בכל מה שחוו הנערים בעשר ימי שהותם בימי הצלבנים ?
העניין אינו מוסבר וזהו כשל בעלילה.
דבר שהוא חמור יותר אם כי אינו בהכרך כשל בעלילה : הקורא יכול להתווכח עם כל האתיקה של המדענים ששלחו חבורת נערים למסע בזמן מבלי לבקש את הסכמתם או לפחות לידע אותם על מה שמצפה להם ( פרט לנערה הגר שקיבלה מהם מידע מראש על המבצע המתוכנן ,מידע שאותו נמנעה מלחלוק עם חבריה ) וסיכנו בכך את חייהם.
אמנם המדענים מבטיחים שבכל רגע כשהייתה נשקפת להם סכנה אמיתית הם יכלו לשאוב אותם בחזרה לתוך שפופרת הזמן אם כי לא היו מסוגלים יותר לעקוב אחר תנועות הצלבנים ,אבל כפי שנראה בהמשך מידע שניתן בספר הבא מעמיד טענה זאת בספק.
הילדים מקבלים כל אחד פרס של 1000 לירות ומודיעים לכתב עיתון שמפרסם כתבה שיהיו מוכנים להשתתף בניסיונות נוספים מסוג זה לאחר שקיבלו את הסכמת הוריהם.


הכריכה האחרוית של "המסע המופלא אל לוחמי בר כובבא".

ספר ההמשך היה "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא . (., הוצאת מלוא ,1978" ) לספר צורפה הקדמה קצרה של הארכיאולוג המפורסם יגאל ידין    שעל מחקריו  ותגליותיו על ימי בר -כוכבא התבסס הספר שכתב :

המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " כך יכולתי לכנות את ספרי אני "בר כוכבא " בו תיארתי כיצד גילינו את מערות בר כוכבא ,את תעודותיה של בבתא ,ואת שרידי הלוחמים הנצורים שמתו ב"מערת האגרות" שבצוקי נחל חבר .
אני השתדלתי לעודד את דמיון הקורא בעזרת הממצאים " והנה בא עודד בצר וניסה ,בדרך מרתקת ,לעורר את המציאות בערת הדמיון . "

 

"המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " המהדורה הרוסית.

בניגוד למקובל ,ספר ההמשך היה הצלחה ביקורתית גדולה בהרבה מהספר הראשון. הוא זכה בפרס "זאב " לספרות ילדים היוקרתי ,ותורגם לרוסית .

תמונה מ"המסע המופלא אל לוחמי בר כובא".
בספר זה מספרם של הילדים גודל מצטרפת אליהם נורית ביתו של הפרופסור מנהל המבצע . הם מגיעים למעבדתו הסודית המוסתרת במנהרה של פרופסור הרפז. והם יוצאים כשהפעם הם מציידים היטב ומוכנים למסע בזמן.  עם תיק עזרה ראשונה  משוכלל וכמות גדולה יותר  של גפרורים לאור הניסיון שנלמד מהמסע בזמן  הקודם ועם נרות מגנזיום . עם פתיל השהייה למצבי חרום  עם מכשיר אזעקה הפועל בעזרת חוטי חשמל עם מפות מחומר סינטטי מיוחד העומד בפני שריפה באש והמסה במים ואולרים מפלדה שחושלה בכור הגרעיני בנחל שורק. מצפנים חדישים ביותר. עם מזרק הרדמה ועם המכשיר העתידני מאין כמוהו  עבור שנות השבעים של מצלמת ריגול שמפתחת בעצמה את התצלומים כעשר שניות לאחר הפעלתה היא פולטת תמונה צבעונית (!) ורשם קול זעיר בעל עוצמה רבה המצוי בדרך כלל,כפי שמדווחים המדענים יודעי הדבר רק בשימושם של סוכני ריגול. וגם משקפת שדרכה אפשר לצפות גם בסביבה גם בחשיכה. .בכל המכשירים האלו הם משתמשים במהלך מסעם .

המדענים בספר "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא".

אמנם המדענים מדווחים שהם לא הורשו לצייד את הנערים בנשק אבל הם קיבלו אישור ( ממי ? מהממשלה ? מהשב"כ ? ממכון ויצמן ? מאירגון חשאי ? העניין לא מוסבר) לספק להם אקדח היורה חיצים זעירים משוכים בחומר מרדים.
ניתן לשער שאחד משיקוליו של מי שלא יהיה שהחליט שלא לספק לנערים נשק חם במסע שבהחלט עלול להתברר כמסוכן היה החשש שהכנסת נשק חם לימי קדם עלול לגרום לשינוי דרמטי בהיסטוריה עם פרדוקסים מכאן ועד הודעה חדשה. אבל בצר לא נכנס לעניין הזה.
הפרופסור מדווח שסוג שפופרת הזמן השתנה. הוא החליף את ה"שפופרת הסופרטלוגראפית מדגם"פניקס" בשפופרת חדישה בעלת עוצמה רבה יותר, שפופרת "הואגה".כשהפעם ניתן יהיה לשגר את הילדים בדייקנות רבה אל מקום וזמן מתוכננים בעבר,שפופרת שתאפשר פיקוח צמוד ואפשרות לשלוף את הילדים במהירות בחזרה להווה אם חלילה ימצאו את עצמם בסכנה… .
הקורא המבוגר תמה ::האם זה אומר שאחרי הכל לא היו למדענים את היכולות האלו בספר הראשון ? והילדים היו אז בסכנה אמיתית למרות כל הטענות ודברי ההרגעה של המדענים אז ?
נראה שכן.
.למרבית הצער מעבר לפרטים הללו לא ניתן לנו כל מידע נוסף על מכונת הזמן המדהימה ועל דרך פעולתה .
עם זאת הילדים אינם יוצאים עם יותר מידי מידע . ."על מנת להעמיק את תחושת ההרפתקה "כל שהפרופסור מוכן להגיד על הזמן שבו ישלחו הילדים זה שהוא נמצא" בין המאה השנייה לפני הספירה והמאה השנייה אחרי הספירה" פרק זמן לא קצר בכלל של כ-400 שנה .
אמנם ייתכן מאוד שהוא עצמו אינו יודע יותר מכך אבל עדיין ….
כאשר אני קורא את הספרים כמבוגר אני מוצא את עצמי נדהם יותר ויותר מקלות הדעת של הפרופסור הזה שמסכן בצורה כזאת את חייהם של ילדים.
ואולי הילדים לא ידעו לזהות היכן ומתי הם נמצאים בתקופה של כ-400 שנה ? האם לא מן הראוי היה לתת להם כל מידע אפשרי לגבי מטרת משימתם ואיך להתמודד עם התקופה שבה ימצאו את עצמם במקום להפוך את כל המסע בזמן לסוג של חידון היסטורי ?
אפילו בתוכניות "הריאליטי " המודרניות המזוייפות ומבויימות   כולן מסוגה  של "הישרדות" נותנים למתמודדים יותר מידע על המקומות והתנאים בהם הם עומדים למצוא את עצמם.

יש מקום לחשש שאם הילדים האלו היו בוגרי מערכת החינוך של ראשית המאה ה-21 ששמה דגש מועט ביותר על לימודי היסטוריה כי אז הם לא יוכלו לזהות בשום מקרה את התקופה שבה הם נמצאים וזה יצמצם את סיכויי הצלחתם . .
אבל נו מה לעשות אחרי הכל מדובר בספר לילדים שבו לא שואלים שאלות מעין אלה. כאשר אני קראתי את הספרים האלו כילד הפרטים הקטנים האלו לא במיוחד הטרידו אותי.

.כל מה שידעתי הוא שהנה הם יוצאים למסע בזמן ולעזאזל כל השאר. עובדה הייתי מוכן בהחלט לצאת למסע בזמן בעצמי.

תמונה מ"המסע המופלא אל לוחמי בר כובכא".

הילדים מגיעים לימיו של מנהיג המרד השני ברומאים בר כוכבא בשנה השלישית לנשיאותו ולמרד נגד הרומאים ומבלים 23 ימים בזמנו . הם מגיעים אל מחיצת הלוחמים בביתר הנצורה בירתו של בר כוכבא כשהם מציגים את עצמם כנערים מהגולה. למרות שהם מעוררים עניין וסקרנות איש לא חוקר ודורש יותר מידי לגבי טענותיהם .  בין השאר הם פוגשים את  מפקד המרד בר כוכבא  .

משם הם ממשיכים למערות נחל חבר שם יושבים קבוצות של מורדים ובני משפחתם , מערות  הנצורות גם הן בידי הרומאים .

שם הם פוגשים באישה בשם בבתא בת שמעון ולומדים את סיפור חייה המוזר, ( בבתא היא דמות אמיתית שמכתביה התגלו במערות ונכתב עליה מחזה של מרים קיני ) .

בצר מציג אותה כאישה בשלה ומיוחדת שיש בה תערובת של אנוכיות נשית וגדלות אישית אישה המקרינה סביבה קנאה הערצה וריחוק גם יחד. היא מגאה בסודותיה אך יודעת לוותר עליהם למען הצלת תינוקת במשפחת צרתה . הנערים מבצעים פעולות ריגול כנגד הרומאים הצרים על המערות מבצעים גיחות ומטפלים בחולים ופצועים .ולבסוף מערימים על הרומאים ועוברים דרך המחנה שלהם אל עין גדי הסמוכה הכבושה בידי הרומאים על מנת להביא בהיחבא מצרכי מזון ועשבי מרפא .הם מתערבים בכוחותיהם הדלים ושורפים את איל הברזל המאיים על ביתר בעזרת נר מגנזיום ופתיל השהייה .
אך אין בכך לשנות את מהלך ההיסטוריה שנקבע כבר ובסמוך לסופו הטרגי של המרד מוחזרים אל זמנם ומקומם .
אבל צרה צרורה כל ההקלטות שהקליטו ברשם קול וכל הצילומים שצלמו במצלמה מימי בר כוכבא נמחקו מסתבר שלשפופרת הזמן יש השפעה מוזרה ובלתי מובנת עליהם .
הילדים צמאים למסע נוסף בזמן והפרופסור מבטיח שכבר יש לו מטרה מתוכננת אם כי כרגיל הוא מסרב לחשוף אותה לילדים.

בכל אופן  במסע הבא בזמן יהיה צורך לגלות כיצד אפשר להתגבר על אפקט המחיקה המוזר ולהביא צילומים והקלטות מתקופות העבר.

זוכה פרס "זאב"

 

"המסע המופלא" אל לוחמי בר כוכבא " זכה לפרס זאב לספרות ילדים בשנת תשל"ט ביחד עם ספרו של עמוס עוז "סומכי " סיפור התבגרותו של ילד חובב סיפורי "טרזן " בשנות המנדט וספר השירים "והילד הזה הוא אני "של יהודה אטלס שני ספרים שהפכו מאז לקלאסיקה של ספרות הילדים העברית.

למיטב ידיעתי זהו ספר הילדים היחיד בעל עלילה מדעית בדיונית (להבדיל מפנטסטית) שזכה לפרס בתחום ספרות הילדים העברית . עם כי מן הסתם לא האלמנט המדעי הבדיוני הוא זה שתרם לזכייתו.
נימוקי ועדת הפרס היו כדלקמן:

המספר עודד בצר מתמודד בספרו "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " בהוצאת "מילוא " עם סוג ספרותי שהוזנח לאחרונה בספרות הילדים שלנו ,והוא סיפור העלילה ההיסטורי .
התמודדותו זו של בצר הוכתרה בהצלחה הראויה לכל שבח.הנושא מרד בר כוכבא,שהנסתר בו מרובה על הנגלה,והעלילה שעבר והווה משמשים בה זה לצד זה,מרתקת את הקורא הצעיר מראשיתה ועד סיומה .
בצר נקט "תחבולה" ספרותית רבת אפשרויות ומלהיבת דמיון : הוא העביר חבורת ילדים בני ההווה אל תקופת המרד הגדול ברומאים. תודות לכך מוצא עצמו הקורא הצעיר ,המזדהה עם בני גילו ודורו ,שותף להרפתקה עוצרת נשימה .והמידע ההיסטורי –לימודי מוגש לו בתוך עטיפה ססגונית מרתקת. ואף על פי שלבעלי תחבולה כגון זו אורבת הסכנה של גלישה אל הרפתקה לשמה ,השכיל בצר לשמור על איזון נבון ונכון ,שבזכותו מקבלת העלילה הדמיונית את מדד האמינות.
בסיפור "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " חברו יחדיו סיפור רב –עניין,הכתוב בסגנון רענן וקולח ,גלריה של דמויות חיות-הילדים והמדענים,הלוחמים המתוארים בקווים חריפים –על מעלותיהם וחולשותיהם הקטנות, ערכים של אהבת מולדת והוקרת החירות,המושתתים על שלל עובדות היסטוריות וממצאים ארכיאולוגיים המשתלבים בטבעיות ברקמת הסיפור. כל אלה מצטרפים לסיפור מעולה,שיעניק לקורא הצעיר חוויה בת-קיימא.
בשל סגולות אלה ממליצה ועדת השופטים פה אחד להעניק לעודד בצר פרס זאב לספרות ילדים לשנת תשל"ט.
 
 
 

בנאום קבלת פרס זאב שלו על " המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " אמר בצר :

 "….ברכות לעמיתי שמצאו נתיבות לעולם הילדים . עולם הילדים הוא עולם מופלא וקסום. בסתר ליבנו כולנו מתגעגעים לשוב אליו.
אם לדייק ,הרי אין בכלל ספרות ילדים.קיימת רק ספרות טובה וספרות גרועה –ובתוכן ספרות המתאימה גם לילד .אנדרסן לא כתב לילדים " והנסיך הקטן " הוא ספר פילוסופי . וכיצד נגדיר אגדות? כלום נכתבו עבור ילדים או שמה הן יצירות לכל גיל :תמצית חכמת העמים ?
שאלוני מדוע בחרתי בצורת הסיפור הבדיוני. אודה ,אינני אוהב סיפורים על סופרמנים ,סופר ילדים או סופר כלבים . אינני מאמין שילד נועז יותר מקצין צנחנים מהיר יותר מסוס מרוץ או בעל תבונה רבה יותר מצוות מלומדים . אני שואף לכתוב ספרים בעלי אמת פנימית ,ומודד לפי אמת מידה זאת גם את יצירותיהם של אחרים. כדי לאפשר לילדים להיות מועילים ולעזור למבוגרים אני מחזירם לתקופה קדומה ונותן בידיהם את הישגי התרבות והמדע. ילדה עם קופסת גפרורים בתיק עזרה ראשונה או ילד בעל ידע על הגדלת טווח מעופו של חץ על ידי שיפור הקשת באמת יכולים לסייע לבני מאות קדומות. איל מלחמה ניתן לשרוף באמצעות נר-מגנזיום ,בו משתמשים צלמים.
כמובן שלא רק בשל כך כתבתי את העלילות.דיברתי כאן על בחירת הצורה .
נדמה לי שמי שמבקש שהילדים יזדהו עם יצירתו צריך לאהוב אותם ולהיות בעצמו קצת ילד ואשרי מי שמוצא קשר אל בני הנעורים .הם זקוקים לספרות טובה.
לא רק הבית ובית הספר מחנכים את הילד אלא גם ספרים ,בתנאי שהם טובים ובעלי מטען ערכי . אני מחייב כמובן ללמוד את תולדות עמנו בבית הספר.אך נדמה לי שלפעמים מתייחס הילד לחומר הנלמד כאל חומר לבחינות .גם לא ניתן להעמיק בנושאים שבין כתלי בית –הספר. באו סופרים המתארים גורלות גיבוריהם באמצעות ספרים מרתקים ,תוך כדי שימוש באמצעים אמנותיים ,מבלי לסור מן האמת ההיסטורית . כלומר הילד לומד בלי משים תוך כדי קריאת הספר העלילתי הטוב .דוגמאות רבות ישנן לכתיבה מעולה בארץ ואשרינו שהיגענו להישגים משמעותיים בספרות טובה המתאימה לילדים .ברם קיימת גם ספרות פחות טובה .נקווה שיגדל חלקם של הסופרים המוכנים להשקיע ביצירותיהם ,יאבקו איתן ולא יסכימו לפשרות .ונשאף עידוד מאלה המביעים הערכתם למי שסבורים כי ראויים לה. "

מן הסתם מעודד בידי הביקורת ובידי הפרס הספרותי עודד בצר בהחלט התכוון להמשיך את סדרת מנהרת הזמן שלו.וכתב ספר אחד נוסף.
אך….הוא נפטר בפתאומיות ב-1989. אחריו נשארו שני כתבי יד גמורים מוכנים לשליחה למו"ל שבני משפחתו לא הצליחו לפרסם.
כתב יד אחד היה של ספר אוטוביוגרפי שתיאר את חוויות בריחתו של בצר מגרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה ועלייתו לארץ ישראל בספינת מעפילים.
כתב היד השני היה של הספר השלישי והמסיים בסדרת "מנהרת הזמן ." המסע המופלא אל הבילתי נודע. שנכתב עוד ב-1983.
בסיפור הנערים יוצאים שוב לעבר לתקופה בלתי ידועה בתחילה ורק לאחר זמן מגלים שהמדובר בימי המלך שאול ומאבקו בפלישתים ונפגשים לבסוף בלוחם הצעיר דוד .
אך אם כי כתב היד קיים לא נמצא לו מו"ל וחבל. .

 נספח : דעות של עמיתים

הסופר אוריאל אופק כתב על בצר

אוריאל אופק

כחקלאי שומר שדה ואיש "ההגנה " לשעבר רוקם עודד את סיפוריו מתוך ידיעה אישית ועל כן מפעמת בהם אוויר אמת המעניקה לקורא הצעיר חווית אמת בסגנון ציורי כובש ורב עוצמה ".

 שכנתו של בצר הסופרת דורית אורגד :


: דווקא בשעה שהחברה הישראלית נתונה בתהליך של אובדן דרך והתפוררות ערכית, חשוב להפנות את הקוראים הצעירים ליצירות כמו אלו שכתב עודד בצר, יצירות העשויות להקנות לנוער ערכים חשובים, כמו רוח של התנדבות למען הכלל, כפי שזה בא לביטוי בסיפורה של חנה סנש, "הצנחנית שלא שבה", וספרי "מנהרת הזמן" שעודד היה הראשון בישראל שכתב בז'אנר הזה, או הערכים האנושיים הנוגעים ללב ב"גששים מגבול הצפון".
ידעתי לפי דברים שדיברנו בהם על קצה המזלג שעצורים בקרבו סיפורים מרתקים ,סיפורים שהם פנינים נדירות . יבוא יום ,חשבתי ,נשב יחד באווירת החברותה הנעימה שיצר סביבו תמיד ונברור לנו מתוך המטמון הגנוז הזה ,את הפנינים הכי יפות. חלק מהאוצר הזה העלה עודד על הכתב. זכה בהוקרה ובפרסים ספרותיים ,ובהוקרתם של הקוראים הצעירים שקיבלו בצד החוויה הספרותית ,מנה הגונה של אהבת הארץ ,של ידע היסטורי מדויק ,של ערכים חברתיים ואהבת האדם. למרבית הצער הוא נפטר לפני שהספיק להעלות הכל על הכתב .
עודד בצר היה גם אדם נפלא, ידען גדול ואיש טוב לב וקשוב לזולת. הוא חסר לי מאוד בנוף שכונתנו.

 

ידידו ושותפו לעבודה במפלגת העבודה הסופר בועז אפלבאום אמר :

עודד בצר היה סופר ילדים מופלא, מאחר שהוא עצמו נותר ילד גם בבגרותו : סקרן ,רגשן , נעלב ובכל זאת נלהב.
בצר ידע אילו הם כאביו של ילד מה מצפה ילד , מה מפעים ומה מרגיע ילד.
סדר יומו הכללי של עודד בצר –הצנוע ,הבישן , המנומס –שימש רק כמעטפת לגרעין הסופר , כאילו אמר לכולם …
אלמוני חפצי לחיות
פשוט ,לאורך הקירות
לפסוע .
אלמוני חפצי לחיות
שלא יציעו לי מיטה
ולא יגידו לי : אז מה ….

 

תנו לי לטפס על עץ
מבלי להתחייב לרדת.
מבלי שיזהירוני
מה גבוה הוא מה רם
כך סתם
להישאר שם.

 

שנים לאחר מותו של בצר החלה הסופרת גלילה רון פדר לפרסם סדרה משלה על מנהרת הזמן ובה ילדים נשלחים לתקופות שונות בעבר. סידרה שממנה פורסמו עשרות כרכים.
אבל זה לא באמת זה. היכולת לתאר את העבר בצבעים חיים ומשכנעים לחלוטין  לקורא עד שהוא מרגיש תוך כדי הקריאה שהוא באמת נמצא שם בתקופה האחרת  עם הדמויות וחווה איתם את כל ההרפתקאות נראית כייחודית לבצר.
הפתח למנהרת הזמן של רמת אילן נסגר. וכנראה סגירה הרמטית.
אבל כאמור אני עדיין מקווה שאולי מתי שהוא בעתיד ….

 נספח : ביבליוגרפיה של מאמרים וביקורות  על עודד בצר

ירדנה הדס ומנוחה גלבוע "הצנחנית שלא שבה:מבוא לקריאה מונחית ירושלים : משרד החינוך והתרבות, תשלב 1972 . חוברת דפי עזר למורים לקריאה מונחית בצנחנית שלא שבה.
.
הצנחנית שלא שבה עובדה על פי קטעים מספרו של בצר כחוברת בשלושה כרכים ( כל כרך בדרגת קושי שונה לקוראים והיה מלא בקטעי קריאה ופעילויות ) בידי מתיה קם בסדרת "קשת סיפורים " בהוצאת המרכז לטכנולוגיה חינוכית ,1984..
דבורה אמיר -זיהוי סדר האירועים על פי הצנחנית שלא שבה .,המרכז לטכנולוגית חינוכית ,1989.

אנדה אמיר "שני ספרי מופת לבני הנעורים" מאזניים ירחון לספרות כרך לז תשל"ג יולי 1973 ע' 155-156. מאמר ביקורת על "לא בדרך המלך ".

ירדנה הדס ויוסף מלצמן על הספר לא בדרך המלך מאת עודד בצר חוברת הדרכה למורים ירושלים : משרד החינוך והתרבות – המזכירות הפדגוגית – היחידה לחינוך חברתי בבית-הספר היסודי, תשל"ד

ירדנה הדס "על מסע מופלא אחד " ספרות ילדים ונוער כרך ד  חוברת ד ( ט"ז ) יוני 1978 ע' 63-64 . ביקורת על "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא "

נילי לוצקי " המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא" ספרות ילדים ונוער כרך ה' חוברת  א'( יז) אוקטובר 1978 ע '31-33, 37 , . מאמר המדריך כיצד אפשר להשתמש בספר של בצר בלימוד התקופה בכיתה .   

"פרס זאב לספרות ילדים:נימוקי ועדת השופטים לפרס ,תשל"ט " ספרות ילדים ונוער " כרך ה' חוברת ג-ד ע' 118-119.
עודד בצר "נאום חתן פרס זאב " ספרות ילדים ונוער " כרך ה' חוברת ג-ד ע' 119-120.

אוריאל  אופק " עודד בצר " ערך בתוך לקסיקון אוֹ‏פק לספרות ילדים  בשני כרכים בהוצאת זמורה ביתן – מוציאים לאור, תל אביב, 1985.
הרצליה רז "עודד בצר ז"ל " ( 1921-1989 "ספרות ילדים ונוער כרך טז חוברת ב',1989 ע' 50.
דורית אורגד"מילים לזכרו של ידיד " ספרות ילדים ונוער כרך טז חוברת ב',1989 ע' 51.
עודד בצר "אספר לך " סודות משולחן הכתיבה :סופרים מספרים על עצמם / בעריכת מירי ברוך; איורים: דני קרמן. הוצאת דומינו , 1991. פרק זכרונות של עודד בצר ע' 57-60.

יהודית תידור באומל גיבורים למופת:צנחני הישוב במלחמת העולם השנייה והזיכרון הקולקטיבי הישראלי הוצאת מכון בן גוריון והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב , 2004.

Perfect Heroes

ראו עוד על עודד בצר :

עודד בצר בויקיפדיה

"איילת החן" : פזמון מאת עודד בצר
"איילת החן" הביצוע של אריק אינשטיין
"צל"ש " פזמון מאת עודד בצר

אבא פניכל מאייר ספרי מנהרת הזמן

אורי קציר על ביוגרפיות לילדים

חנה סנש

 

פרס זאב לספרות ילדים

אירגון "סומליון " של סופרי ילדים ונוער.נוסד בידי עודד בצר

מנהרת הזמן : סדרת הטלוויזיה

סדרת "מנהרת הזמן " " של גלילה רון פדר 

מסע בזמן בתקציב אפס: על מסע בזמן בסדרת טלוויזיה ישראלית משנות השבעים

דני פלנט מחבר ספר ישראלי על מסע בזמן

הישראלים והצלבנים 
פורום ספרות ילדים ונוער בתפוז

שכנים של עודד בצר בגבעת שמואל

הסופרת דורית אורגד

המשוררת ש. שפרה

 

לקשקש זה ליצור חיים

סדרת הקומיקס "פנד " על ציור במפית שקמה לתחייה מזכירה נשכחות ,סדרת סיפורי ילדים של המשוררת  אילנה  יפה -רוסנו משנות השמונים שעסקה ברעיון דומה אם כי בצורה שונה . אלא שלקשקוש בלבוש יש כשרים מדהימים אף יותר משל פנד ( נכון לעכשיו )  ובראשם היכולת  ליצור מקישקושים שלו  חיים כמטאפורה מרשימה  לדמות האמן .אבל …האם רעיון מרשים מספיק ליצירה טובה ?

פנד הקישקוש האדום

ב-2006  הופיע ספר קומיקס חדש בשם :פנד :ספורו של פנד האדום   שנכתב בידי תמיר ראונר וצייר נועם נדב
הספר הוא אוסף סיפורים שהופיעו במקור במגזין לילדים של מוזיאון ישראל "עיניים". .נכון לעכשיו פנד הופיע בכל אחד מגליונות עיניים 89  סך הכל , נכון לינואר 2008
פנד הוא דמות מעניינת ולכאורה מקורית למדי. .פנד אינו בן תמותה רגיל . מקורו כדמות מצויירת על שולחן בית קפה בצבע שהנער יואב מצא על הרצפה והתחיל לקשקש בו על מפית נייר שהייתה על השולחן.ושם ציר את הדמות של  הילד החמוד פנד האדום על נייר. פנד קם לתחיה פשוטו כמשמעו ויצא מהמפית אל העולם האמיתי של יואב  ומופיע מכאן ואילך בסיפורים השונים כחלק ממשפחה אנושית משפחתו של יואב. זאת משפחה סובלנית במיוחד שמקבלת את הציור החי הערום ( אבל חסר איבר מין ) בלי שום בעיות מיוחדות .וכך עושה גם הילדה  רותי שהופכת לחברתו של פנד ובינהם מתפתח בהדרגה מה שנראה כרומן אהבה. והסיפורים מתעדים  את התפתחות היחסים בינהם ש( כנראה ) אינם יכולים להתממש מאחר שלפנד אין אבר מין ( פנד הוא ערום בסיפורים ) .אבל החברה כמו היוצר ומשפחתו מקבלים את פנד בסובלנות  ובפתיחות שלא יאמנו ממש.  ואגב כך אנחנו למדים מאחד הסיפורים  העוסק במסע בזמן שבעתיד חברתה של רותי תיהפך לחברתו של פנד.

פנד 3

חברתו של פנד רותי מבקשת לישון איתו במיטה.

פנד מופיע בסיפורים קצרים ( שני עמודים בדרך כלל ) שבכל אחד מהם הוא לומד משהו חדש על העולם האנושי שבהם הוא מתמודד עם תופעות שונות כמו כסף חלומות וגעגועים ואפילו קומיקס ( ובסיפור זה מתגלה לנו שסופרמן הוא קורא נלהב של סיפורי פנד " במין תפיחה על השכם עצמית של היוצרים ). כולם נושאי גיליונות "עיניים" שבהם הם הופיעו פנד במגזין מאז ראשיתו. הכותב שלו תמיר ראונר הוא גם העורך של "עיניים " וניתן לשער שהדמות תישאר שם כל זמן שהוא העורך.  .
הסיפורים למרבית הצער הם קצרים מידי מכדי לפתח משהו בעל עניין באמת והסיפורים הדידקטיים אינם יכולים באמת לעורר את עניינם של הקוראים בדמותו של פנד.
למרות ניסיונותיהם של המחברים פה ושם לתת עומק לדמות ,  הדמות של פנד אינה יכולה להתפתח כהלכה בגלל הסיפורים הקצרים שבהם היא מופיעה שחייבים לעסוק בכל פעם בנושא דידקטי אחר.

הצרה של הסיפורים  היא שהיוצרים כבולים במיטת סדום של הנושא המיוחד שלו מוקדשת  כל חוברת "עיניים" שבה הם מפרסמים סיפור של שני עמודים וחייבים להתאים לנושא זה  את נושא הסיפור וזה פוגע קשות בעניין שבעלילה.
עדיף היה שעבור מהדורת הספר היוצרים היו עוברים על הסיפורים ומשנים אותם ומרחיבים אותם עבור קהל הקוראים הרחב  והחדש כפי שמקובל בחו"ל אצל יוצרי סיפורים בהמשכים בעת שהם מוציאים אותם לאור כספר.

ליוצרים הייתה הזדמנות במהדורת הספר להרחיב את הדמות של הפנד ולחזק בה את העניין .אבל הם לא עשו זאת והעדיפו להדפיס מחדש את הסיפורים בדיוק כפי שהיו במגזינים ובכך פגמו קשות בדמות ובספר. הם החמיצו את ההזדמנות שניתנה להם לעשות משהו חדש ויוצא דופן עם הדמות.

קשקוש בלבוש

קשקוש בלבוש בבית הספר

הרעיון של הדמות המצויירת שקמה לתחייה הוא מעניין אכן ללא קשר למה שעשו עימו

הדמות של פנד גם מזכירה נשכחות, הייתה כבר מישהי אחר שהשתמשה בעבר ברעיון דומה ליצירת סדרת סיפורים.

קשקוש בלבוש ונשף המסכות
המשוררת אילנה  יפה  יצרה דמות כמעט זהה במדוייק לפנד  בשם "קשקוש בלבוש " דמות מצויירת ששורבטה בידי הילדה איריס ( שהיא בתה של המחברת אילנה יפה שאז נקראה אילנה רוסאנו ) כקישקוש במחברת ,יצאה מהמחברת אל העולם הגדול של איריס וחבריה בעלי החיים וכיכבה מאז בסדרה של חמישה ספרים.
קשקוש הוא דמות קצת מקבילה לזאת של פו הדב או של הקוף המדבר קופיקו הדמות המפורסמת של תמר בורנשטיין לזר ,דמות מצוירת הומוריסטית שחיה ביחד הילדה איריס וידידיה בעלי החיים.
קשקוש הוא כשמו קשקוש ששורבט בידי איריס במחברתה קיבל חיים ויצא לחיות בעולם הגדול עם בעלי החיים ידידיה האחרים של איריס . האלמנט המעניין בספרים הוא שכשם שקשקוש נוצר בידי איריס הוא יכול להפיח כוח חיים בקשקושים משלו.

יש כאן מעין גירסה מתוחכמת יותר של סיפורי "אהרון והעיפרון הסגול   של קרוקט גו'הנסון על ילד שמצייר דמויות חפצים וככל הנראה עולמות שלמים שמקבלים חיות ואמיתות עד שהוא מוחק אותם.
.אלא שרוסנו בספרי "קשקוש בלבוש " הלכה  צעד אחד הלאה היא שואלת :מה היה קורא אם אחת הדמויות
שאותם מצייר אהרון ונותן להם חיות היה מסוגל ליצור חיים בציורים שלו בדרך דומה ( ואולי אף מתוחכמת יותר ?). .אם זאת נראה שה"אפקט" של היצירה הוא פחות בעוצמתו לגבי קשקוש בלבוש. הקישקושים שהוא יוצר שוב אינם מסוגלים ליצור חיים בקשקושים אחרים וכך הלאה עד אין סוף.

אם נרצה יש כאן מטפורה לאמן שיוצר יצירות שמקבלות חיים משל עצמם בלתי תלויים באמן. יצירות שאף מביאות ליצירות המשך משלהם  בידי יוצרים אחרים שהוקסמו מהיצירה המקורית.
כמובן זאת מטפורה שרק מבוגרים יכולים להיות מודעים לה . זה אינו נושא שהסיפורים הפשוטים לילדים על קשקוש  בלבוש דנים בו .הם מתעסקים ביחסים בין קשקוש וחבריו  בעלי החיים והחברה הגדולה הילדה איריס בבית הספר ומחוצה לו  ולבסוף בספר המסיים של הסדרה בקרקס נודד שאותו הם מקימים.
לאילנה יפה  היו מחשבות ליצור עם דמות זאת שהיא אכן  מעניינת למדי מעין סדרה מתמשכת בדומה לספרי קופיקו של תמר בורנשטיין לזר ואף רשמה את הדמות כקופי רייט.
בכל אופן נראה שהספרים לא זכו להצלחה גדולה בלשון המעטה . ספרי הילדים של רוסאנו זכו לתגובות קשות של המבקר משה בן שאול ( אם כי הוא התייחס בביקורתו ביתר סובלנות דווקא לקשקוש בלבוש ).ואכן רובם עם היוצא מהכלל של ספרי קישקוש בלבוש הם חסרי יחוד.

אילנה  יפה רוסנו ויתרה כתוצאה על הכתיבה לילדים ועברה מכאן ואילך לשירה שאותה היא כותבת היום בתור אילנה יפה . . וקשקוש בלבוש נשכח ,אפילו בידי המחברת שמעדיפה לשכוח ולהשכיח את ספרי הילדים שלה,משל היו פרק אפל בעברה ולהיות ידועה כמשוררת רצינית בלבד.
והנה 13 שנים לאחר ספרי קשקוש בלבוש נוצרה דמותו המקבילה של פנד.
.אני תמה האם היוצרים של פנד קיבלו השראה מקשקוש בלבוש במודע או שלא במודע דהיינו הם קראו את סיפורי הדמות בילדותם והיא נשארה במוחם עד שהחלו ליצור את סיפורי פנד ? או שמה המדובר בהמצאה זהה ללא קשר . גם דברים כאלו קורים.

ללא קשר לרעיון המקורי פנד קיבל חיים משל עצמו וכיום הוא דמות שונה מאוד מזאת של קשקוש בלבוש.
ההבדל הבסיסי בין קשקוש ובלבוש ופנד הוא שפנד ככל הנראה אינו יכול להכניס חיים בציורים .אבל גם זה משתנה בשניים מהסיפורים החדשים יותר שבהם פנד נכנס לבית שאותו צייר ובו ציירבו  בני משפחה וההשלכה היא שהוא נפגש עם הדמויות שהוא עצמו צייר אם כי עדיין זה לא נאמר במפורש .והיוצרים לא פיתחו זאת כלל .אבל ייתכן שיעשו זאת בעתיד.
כמו קשקוש בלבוש ,יש כאן דמות שיש לה פוטנציאל מסויים שאינו  להתממש .
ואשר לשאלות הפילוסופיות העמוקות יותר של הילדים שיוצרים חיים בלי דעת משל היו ד"ר פרנקנשטיין בכך אין הסיפורים לא של קישקוש בלבוש ולא של פנד נוגעים ולו ברמז.
בשביל זה כנראה יש צורך לחכות לסיפורים מתוחכמים הרבה יותר ממה שסיפקו לנו עד כה היוצרת של קשקוש בלבוש והיוצרים של פנד שהרי כדי ליצור יצירה מרשימה באמת רעיון בסיסי חזק ומוצלח אינו מספיק לעולם.יש לדעת גם איך לפתח אותו.
.

ספרי קשקוש בלבוש של אילנה רוסנו הם :
איזה כיף להיות קשקוש בלבוש . אייר בועז רוסאנו ,1981.
קשקוש בלבוש :שירים וסיפורים לילדים ,אייר בועז רוסאנו 1981 .
קשקוש בלבוש וחיות הנחל ( לא ברור אם יצא לאור 'כנראה שלא ).
קשקוש בלבוש הולך לבית הספר ,אייר בועז רוסאנו ,1982.
קשקוש בלבוש ונשף התחפושות של איריס הקטנה.ציר בועז רוסאנו , 1982.
קשקוש בלבוש והקרקס של איריס הקטנה .אייר בועז רוסאנו ,1982עוד ספרי ילדים של אילנה יפה רוסנועולמו של מוטי הקטן ,אייר אריה מוסקוביץ' ( מ.אריה )  ,הוצאת יסוד ,1978.
מי יעיר את איריס , הוצאת ש. רוסנו איורים בועז רוסנו ,1979.
בובה שכזאת איורים בועז רוסנו ,1980.
צירתי מכתב לאבא ,איורים בועז ורועי רוסאנו ,1980.
מילי פילי .איורים בועז רוסנו ,1981..
ספרי שירה למבוגרים :בלי שם ,המילים , ספרי עיתון 77. 1994.
שעון המילים , הוצאת ספרי עיתון 77, ערך יעקב בסר 1997
אגלי חשיכה:שירים , 2004.

פנד וסופרמן

סופרמן בסיפור של פנד מתגלה כחובב נלהב של סיפורי פנד.

ראו עוד על פנד האדום ועל אילנה רוסנו יפה :

פנד האדום

ועוד על פנד

נועם נדב המאייר
אתר עיניים
עיניים בויקיפדיה

החור השחור של אילנה יפה
המסכות של אילנה יפה

אילנה יפה בלקסיקון הסופרים

 

אילנה יפה רוסאנו ,היוצרת של קשקוש בלבוש

 

קשקוש בלבוש והקרקס של איריס הקטנה / אילנה רוסנו

שירת הסירנה של נורית זרחי

   לאחרונה יצא לאורספר מחקרי חדש של אילנה אלקד-להמן  על יצירתה של סופרת הילדים נורית זרחי שמנתח את יצירתה לילדים באמצעים ספרותיים טהורים כאילו היו שוות דרגה ליצירותיה למבוגרים . מהספר ניכר שהחוקרת רואה בזרחי כמי שראוייה להתייחסות הביקורתית הרצינית ביותר "למרות " היותה סופרת ילדים. ובכך יש כמעט מהפכה בעולם ביקורת הספרות בעברית .

נורית זרחי נשמעת כמדברת ממש עם האלים בשירתה, לא עם אנשים.

מנחם בן.

לפני כשבוע בערב ספרותי בחנות הספרים "תולעת ספרים" בערב ספרותי שהוקדש ליצירתו של הסופר הארגנטינאי קורטסאר פגשתי בדמות שנראתה מוכרת ,אולם לא זכרתי מאיפה.

 "זאת נורית זרחי " אמרה לי ידידה משוררת המתגוררת ליד זרחי " אתה מכיר את כתיבתה ?"
"כן אני מכיר את כתיבתה של נורית זרחי .אמרתי לידידה ,"ולדעתי היא סופרת הילדים הגדולה ביותר שכותבת היום בעברית ".
"אתה לא חושב שאתה מגזים ?
" תמהה הידידה " יש כל כך הרבה סופרי ילדים שכותבים בעברית איך אפשר להגיד על אחד מהם שהוא הטוב שבכולם ? "
לא, במקרה המיוחד הזה אני לא חושב שאני מגזים בכלל. וספר חדש שיצא לאחרונה אילנה אלקד –להמן :לבדה היא אורגת:קריאה ביצירת נורית זרחי"  דומה שמאשר את טענתי זאת .

הסופרת לילדים בוגרים


סופרי ספרות הילדים העברית לא זכו עד כה לתשומת לב רבה מחוקרי ספרות מקצועיים. בהזדמנויות הנדירות מאוד שהחוקרים אלו עסקו ביוצרים אלה הם ניתחו את ספריהם לרוב מבחינת ערכן החינוכי וכספרי ילדים נטו ולא מבחינת ערכיהם הספרותיים הכלליים כיצירות שראויות לקריאה לא רק לילדים אלא אולי גם ( ואולי בעיקר ?) למבוגרים.
יוצאי הדופן הבודדים מכלל זה הם סופרים שהתפרסמו כבר ובראש ובראשונה בכתיבתם למבוגרים שהביאה להם לפרסום כה עצום עד שהפכה עיסוק בכל פן של יצירתם לחשוב ובכלל זה יצירתם לילדים. אלו הם ביאליק,שלונסקי ,לאה גולדברג  ונתן אלתרמן שרק לאחרונה פורסם ספר מחקרי על יצירתו לילדים של זיווה שמיר.

אבל דומה שעצם העיסוק ביצירתם הלא קנונית של סופרים אלו ואחרים הפך את עצם העיסוק בספרות הילדים ובסופריה למכובד יותר. ואת זה אפשר לראות בספרה החדש של אילנה אלקד –להמן :לבדה היא אורגת:קריאה ביצירת נורית זרחי " ( כרמל ,2006) מונוגרפיה מקיפה שיוצאת בשנת ה-40 ליצירתה  של נורית  זרחי ( שפירסמה את ספרה הראשון ב-1966 ) שהיא תוצר של ההתייחסות הרצינית יותר לספרות ילדים שעוסק כולו במחקר של סופרת שאמנם הישיגה מעמד מסויים ( ומתחזק ) בספרות והשירה הנכתבת למבוגרים אבל היא ידועה יותר מכל ובראש ובראשונה, מעל הכל ובצדק גמור , כסופרת ומשוררת בולטת לילדים.ואולי כסופרת הבולטת ביותר לילדים בספרות העברית .

לאמיתו של דבר יש קונצנזוס ביקורתי כמעט כללי שנורית זרחי היא הסופרת והמשוררת הבולטת ביותר לילדים כיום בשפה העברית . אינדיקציה ברורה לכך אפשר לראות בכך שזרחי היא הסופרת שזכתה ביותר פרסי "זאב"
הפרס החשוב ביותר בישראל לספרות ילדים מכל אחד אחר,בנוסף לפרסים ספרותיים אחרים כמו פרסי יציב ,פרס ביאליק ,מדליית הנס כריסטיאן אנדרסן הבין לאומית ולאחרונה ממש היא זכתה בפרס עמיחי על שירתה ,למבוגרים ( והיא האדם הראשון שזכה לבד בפרס כולו ) עדות למעמדה הולך ומתחזק בעיני המבקרים.
ואחד המאפיינים מעניינים במונוגרפיה של אלקד- להמן זה שבניגוד למקובל אצל חוקרי יוצרים כמו ביאליק ואלתרמן  ושלונסקי ולאה גולדברג שנהגו לעשות הפרדה חותכת בין יצירותיהם למבוגרים ולילדים ,בבחינת "הללו ראויות אבל ההן ראויות הרבה פחות לדיון מחקרי רציני" ,אלקד- להמן מתייחסת ליצירתה לילדים וליצירתה למבוגרים של זרחי כשוות ערך מכל בחינה וראויות למחקר האחת לא פחות מהשנייה .ולעמיתו של דבר הקורא המתעניין באמת בעולמה של זרחי חייב לקרוא גם את זה וגם את זה שכן כולם הן חלק בלתי נפרד מעולמה .

מכשפות ובנות ים

נורית זרחי היא בתו של הסופר ישראל זרחי שנפטר ממחלה בילדותה ושהתפרסם בסיפוריו מחיי העלייה הראשונה "מחניים " "ארץ לא זרועה " וכפר השילוח " . רוב סיפוריו היו סיפורים ריאליסטיים מחיי היישוב בשנות השלושים והארבעים , אבל ייתכן שיצירתו הטובה ביותר ( בכל אופן היא החביבה ביותר על כותב שורות אלה ) הייתה סיפורו הקלאסי "סמבטיון " המתאר את החיפוש של מקובל בירושלים של המאה ה-19 אחרי עשרת השבטים האבודים. דומה שבסיפור זה יש רמז אל הנושאים שאליהם תפנה לעתיד בתו.
בדרך כלל נורית זרחי פנתה לדרך שונה מאוד מהריאליזם הספרותי של אביה . אמנם גם זרחי כתבה וכותבת סיפורים ראליסטיים מאוד הן לילדים והן למבוגרים . אך עיקר כוחה ופירסומה הוא מתחום שבו היא הייתה בעבר יוצאת דופן ,היא יצרה עולמות שבהן המציאות והחלום ומשולבים כמעט ללא הפרד בעולם חיי היום יום אפרוריים. דבר שהוא נפוץ היום מאוד בעולם הספרות לילדים ומבוגרים בעיקר לאור הצלחת ספרי "הארי פוטר"  אבל היה נפוץ פחות כאשר זרחי החלה לכתוב בצורה זאת. היא יצרה שורה של סיפורים מלנכוליים שפתחו במציאות והעבירו את הקורא לעולם פנטסטי כישופי ,עולם שבו פגשו הגיבורים הצעירים אנשים מוזרים ויוצאי דופן ונקלעו לאירועים פנטסטיים ונטולי היגיון ,לפחות לכאורה. ודרכם התמודדו בצורה טובה יותר עם המציאות המכאיבה והריאליסטית מאוד שבה חיו בסביבתם האפורה. את מתוך רצון לתת לקוראיה הצעירים ( וגם המבוגרים ) התייחסות אחרת אל המציאות ועל מנת להבין את בעיותיהם של הילדים על ידי הכנסת הקורא הצעיר והמבוגר לעולם של חלומות והפנטזיות שהיא יוצרת עבורם ושדרכו הם יכלו להבין טוב יותר את העולם שבו הם חיים.

דוגמה אחת מני רבות היא "יוני והסוס" ( 1975 ) על נער שמנסה להבין את פשר מות אביו ברשתה של מכשפה ועולה על סוס אל מצודה שעל ראש ההר.

היא גם הירבתה לעסוק במכשפות ,למשל  המכשפה תנינה החיה במעלית שהופיעה בטרילוגיה של ספרים.בספר "מקל המכשפות"  והמכשפה המתלמדת "אמורי אשיג אטוסה " ( בספר בשם זה מ-1992) שבו תיארה זרחי כמה שנים טובות לפני סדרת הארי פוטר ( סדרה שאותה זרחי באופן פרדוקסאלי מתעבת ) מכשפה צעירה המתמודדת עם המשמעת הקשוחה של בית ספר למכשפים.  זרחי רואה במכשפות כסמל ליצירתיות בכלל ולכתיבה הנשית בפרט ולא כסמלים של רשע והרס כפי שהוצגו עד כה .מבחינה זאת יצירותיה הן פמיניסטיות מאוד והקדימו את זמנם.

בספרים אחרים היא עוסקת בבריחה פנטסטית לתקופות היסטוריות כמו ספרה "אביגיל מהר המלכים " (19899 שבו ילדה בת זמננו חווה בהזיותיה (?) את האירועים המקראיים של ימי שאול ודוד' שמשקפים בצורה כלשהיא  את בעיותיה שלה כנערה עולה..
ספר יוצא דופן אחר הוא "זכרונות מן השרוול " ( 1979) שתיאר את התיישבות אנשי הכת הגרמנית הטמפלרים בארץ ישראל של המאה ה-19 מנקודת המבט של עכברית .לא בדיוק נושא צפוי בספרות הילדים או אף הנוער ( ואם כבר לא למבוגרים ) בעברית .

ואפשר להזכיר כדוגמה נוספת מני רבות  את "זוגות וזאת " ( 1999) על החדקרן שעלתה לתיבת נוח וגרמה שם לבעיות עצומות ובלתי פתירות שכן היא לבדה הייתה חסרת בן זוג משל על הבודד בחברה המודרנית .
יש להודות: היצירות של זרחי הן רחוקות מאוד מלהיות חומר קריאה קל לילדים , הן בשל האווירה הפנטסטית המוזרה השולטת בהן והן בשל סגנונה העשיר סיגנון של משוררת מוכשרת ביותר .היא יצרה שירי פנטסיה מציאות פיוטית אך הגיונית אם הבנת את הפרנציפ בתוכם עם דמיון מציאותי כביכול .אבל דווקא בגלל זה הם יכולות למשוך אליהם גם מבוגרים שכידוע נמשכים ליצירות מסוג כזה שמיועדות כביכול רק לילדים כמו "אליס בארץ הפלאות " ו"הנסיך הקטן".

מעניינת גם העובדה שעליה מצביעה אלקד –להמן שנורית זרחי היא אולי היחידה בספרות הילדים העברית שמשתמשת ביצירותיה באלמנטים של גרוטסקה דבר שהוא בל ימצא אצל סופרי וסופרות ילדים אחרים .מה שמראה על נכונות ליטול סיכונים עצומים  ביצירתה לילדים.
אלא שזרחי הפסיקה לכתוב שירים לילדים בשנים האחרונות ומתמקדת רק בשירים למבוגרים מאחר שהתברר שוב אין קהל ושוק לספרי השירה לילדים שלה ,כשם יש רק מעט מאוד קהל ושוק לספרי שירה למבוגרים ,וחבל. האם ייתכן שקהל הנמענים הצעיר שלה שוב אינו מסוגל להתמודד עם נושאיה וסגנונה המורכבים?

אלקד-להמן אינה מסתפקת רק בניתוח מקיף של יצירותיה של זרחי היא גם מביאה סקירה על חייה ראיון עם הסופרת וביבליוגרפיה מפורטת של כלל ספריה המרובים לילדים ולמבוגרים ( נכון לכתיבת רשימה זאת קרוב ל-100 ) לפי תאריכים וללא הפרדה ז'אנרית. אינדיקציה נוספת שמבחינתה אין הפרדה ואין הבדלי חשיבות בין היצירות לילדים ולמבוגרים .וזה הופך את ספרה להרבה יותר מספר ביקורת רגיל אלא גם לכלי עזר חיוני לכל מי ששואף לקבל מידע ולא רק ניתוח ביקורתי על כלל יצירתה של נורית זרחי .

סירנות ובני אדם

איור של רותו מודן מ"אמבטים".

הסירנות חיו על אי מוקף בסלעים ובצוקים, שם הן ישבו על סלע ושרו שירים. שירתן הייתה כה ענוגה ויפה שמלחים, שחלפו ליד מקום מושבן ושמעו את שירתן מרחוק, קפצו מספינותיהם אל מותם, או כיוונו את ספינותיהם לעבר הסלעים, שם הן נטרפו.

(ויקיפדיה )

הפרק המעניין ביותר בספר של אלקד-להמן הוא זה שמנתח את ספרה של זרחי "אמבטים" ( 2001) סיפור על בת ים המתיישבת בביתו של אזרח שאינו מבין מה היא רוצה מחייו, ורק בהדרגה יחסו אליה משתנה. וזה אני יכול להעיד
סיפור שממנו ייהנו לא רק ילדים אלא גם ולדעתי הרבה יותר מבוגרים .
אלקד –להמן אינה מסתפקת רק בניתוח הסיפור עצמו אלא גם מביאה מונוגרפיה שלמה ומעניינת כשלעצמה על מוטיב  ה"סירנה " בת הים הספרות ובמיתוסים מהומרוס דרך הנס כריסיטיאן אנדרסן
וסיפורו המפורסם בת הים הקטנה בספרות למבוגרים ולילדים במוזיקה ואף בקולנוע בעיבודים שונים של סיפורו של  אנדרסן , וכלה בגירסתה של נורית זרחי.
המונוגרפיה על בנות הים  לא באמת קשורה לתכני הספר ונראית כמשהו שחובר בנפרד וש"הודבק" לדיון על זרחי. אבל לא חשוב ,המידע שמוצג שם על הדרך שבה הוצגו בנות הים בתרבות ובספרות לאורך הדורות הוא מרתק .  בכל מקרה  המידע שמוצג שם  אכן  מחזק את התזה של אלקד –להמן שיצירתה של זרחי היא בגדר פריצת דרך לעומת קודמיה שראו בסירנות בנת הים ובים עצמו מקורות לסכנה איום ומוות לגבר. זרחי לעומת זאת ביצירותיה השונות  מזדהה עם הסירנה ובת הים שמייצגות את צלה את האישה כיוצרת וכאמנית ורואה בהם סמל של חיים וחיוניות ולא של סכנה ומוות כפי שראו אותה הגברים.ובצורה דומה היא מתייחסת לאלמנט מרכזי אחר ביצירתה ,דמויות שנואות ומבוזות אף יותר לאורך השנים ,למכשפות שהן  ביצירתה נציגות היצירתיות הנשית.גם בכך פתחה טרנד (שנים רבות לפני שהופיעה רולינג יוצרת הארי פוטר  )שהוא היום נפוץ מאוד.
העולמות המכושפים  של נורית זרחי  מושכים אליהם את גיבוריה ( ואת הקוראים ) במעין שירת סירנה ,אבל שירה שמביאה לידע ולהבנה עצמית ולא להרס וחורבן .
ספרה של אלקד-להמן מכניס את הקורא לעולמות הפנטסטיים המסובכים של נורית זרחי ומראה שיש הרבה מה לגלות אצלה אולי יותר מאשר רוב הסופרים הקונבנציונאליים יותר למבוגרים ולילדים. ודומה שסוף סוף הוא נותן לה את הכבוד הראוי לה לא רק כאחת מסופרות הילדים הבולטות ביותר שלנו אלא כאחת מסופרות הבולטות ביותר של ישראל מכל סוג.

קישורים רלבנטיים על "לבדה היא אורגת " ועל נורית זרחי

לבדה היא אורגת

יעל דר על "לבדה היא אורגת"

נורית זרחי בלקסיקון הספרות

נורית זרחי בויקיפדיה

ורד לוי ברזילי על נורית זרחי
ראיון עם נורית זרחי

סקירה קצרה על נורית זרחי

 

נורית זרחי באתר מט"ח

וגם באתר מט"ח

 

נורית זרחי במכון לתרגום ספרים

רשימת אתרים על נורית זרחי 
יעל דר על נורית זרחי
נורית זרחי ויורם טהר לב 

 

נורית זרחי כלת פרס עמיחי
אלכס אפשטיין על נורית זרחי
טלי לטוביצקי על נורית זרחי

 

זכרונות מן השרוול מאת נורית זרחי 

אמורי אשיג אטוסה 

 

יעל ישראל על אמבטים

נורית זרחי על סילביה פלאת
נורית זרחי על אמילי דיקינסון

בלוג על המכשפה תנינה

ראיון עם תנינה

ישראל זרחי

איש היה בארץ עוץ :תופעת "הקוסם מארץ עוץ".

דורותי והכלב טוטו מעולם לא חזרו לקנזס מארץ עוץ המסתורית והמופלאה .התרבות הפופולארית חטפה אותם ואת חבריהם לדרך הלבנים הצהובות יותר ממאה שנה. ו"הקוסם מארץ עוץ " רואה אור בעברית בתרגום חדש והפעם בגרסה מוארת . האם יש סיבה למסיבה? הבא ונצא למסע בעקבות הארץ והתופעה.

 

בימים אלה יצאה בהוצאת אריה ניר מהדורה חדשה ומוארת של הספר הקלאסי " הקוסם מארץ עוץ " מאת פרנק באום . זהו סיפורה המוכר כמעט לכל של הילדה דורותי שביחד עם כלבה טוטו נחטפה בידי סופת ציקלון נוראה ( בעצם טורנדו ) ממדינת קנזס האפורה והמשעממת לארץ עוץ הפנטסטית והצבעונית אי שם מעבר למדבר נורא המלאה וגדושה ביצורים זרים ומוזרים. שם דורותי נודדת בדרך המורכבת כולה מלבנים צהובות ביחד עם דחליל חסר מוח, עם איש פח חסר לב אך אמיץ ועם אריה פחדן אך קטלני, במסע לפגוש את הקוסם עוץ השליט האיום והנורא על מנת שימלא את משאלותיהם לתקן את מה שחסר להם. בדרך הם גוברים על מכשפה נוראה ולבסוף חושפים את סודו של עוץ האיום והנורא הוא אינו אלא קוסם מתחזה ממדינת אומאה שבארה"ב.
זהו התרגום השמיני במספר של הספר בעברית ( מספר שאינו כולל גם את העיבודים השונים לילדים קטנים ). אך זהו גם תרגום שונה ויוצא דופן שנועד יותר למבוגרים ולא דווקא לילדים, ומצורפות לו בתוספת לאיורים מקוריים של הצייר ויליאם ואלאס דנסלו , גם הערות של החוקר מייקל פטריק הרן המפרש עמוד אחר עמוד בספר ומראה על חשיבותו העצומה של הספר שפעם נחשב בידי הורים מורים וספרנים בארה"ב ל"ספרות זולה " שהוסתרה בקרן זווית או אף הורחקה במפורשת ממדפי הספריות .

היום לעומת זאת "הקוסם בארץ עוץ " נחשב לאחד מספרי הילדים החשובים ביותר שיצאו לאור אי פעם בארה"ב, וכפנטזיה האמריקנית האמיתית החשובה הראשונה. ספר שעל פיו הוסרט ב-1939 אחד הסרטים המפורסמים ביותר בתולדות הקולנוע האמריקני ושמעבר לכך הביא ליצירת תופעה תרבותית נרחבת וחסרת תקדים בעולם הספרות של "תרבות חובבים " שהתארגנה סביב סיפורי ארץ עוץ ושבמידה רבה שימשה כאחד המודלים ( ביחד עם תרבויות חובבים מקבילות סביב סדרות טלוויזיה כמו "מסע בין כוכבים ") לתופעת חובבי ספרי הארי פוטר כיום.

את הספר תירגמה באהבה גדולה גילי בר הילל –סמו הידועה כמתרגמת ספרי הארי פוטר ו"הגורו" בנושא של ילדי ישראל .
אולם אהבתה הראשונה הייתה וכנראה גם נשארה ארץ הקסמים עוץ וזה ניכר היטב בספר המלא הערות ועדכונים משלה פרי מחקר ביבליוגראפי שיטתי משלה המיועדות במיוחד לקהל הישראלי ועוסקות בתרגומים וגלגולים שונים של הספר לעברית., המשולבים בתוספות לספר לצד בפרטי פרטים על חייו של מחבר הספר שהפך לקלאסיקה נצחית בספרות הילדים וחלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקנית פרנק באום .

ההיסטוריון המלכותי של ארץ עוץ

פרנק באום

חייו של פרנק באום ותולדות הסדרה והעולם והתופעה שיצר אכן היו מוזרים מאוד .
"ההיסטוריון המלכותי של ארץ עוץ" כפי שאהב לקרוא לעצמו וכפי שהוא מכונה ביד מעריציו נולד ב-1856 בארה"ב למשפחה מרובת ילדים, הילד השביעי מתוך תשעה שרק חמישה מהם היגיעו לבגרות . כשהיה באום בן חמש קרה לבני משפחתו נס , באזור מגוריהם התגלו מרבצי נפט ואביו של באום הפך לאיל נפט עשיר. המשפחה עקרה לאחוזה מפוארת שבה בילה באום ילדות מאושרת.

באום סיפר שבילדותו אהב מאוד את אגדות האחים גרים ואנדרסן אבל מצא בהם חיסרון אחד גדול מאוד. הן לא היו אמריקניות ( מה שזה לא יהיה ולקורא המודרני כלל אין זה ברור מה זה צריך להיות ) מספיק לטעמו .
באום סיפר שהוא החליט כבר אז שבבגרותו יכתוב אגדות על קסמים בסגנון אמריקני "ללא אהבה וללא חתונות" כפי שהיה מקובל למשל באגדות האחרים גרים . אבל שנים רבות ותהפוכות רבות עברו עליו עד שמילא את שאיפתו זאת .
למרבית הצער הוריו של באום חשבו את הילד העדין חובב הקריאה ל"רכרוכי " ובגיל 12 שלחו אותו לפנימייה צבאית על מנת שייהפך שם "לגבר". זה היה מקום שאותו באום שנא בכל ליבו,הוא סבל שם שנתיים איומות עד שהוריו נענו לתחינותיו והחזירו אותו הביתה
לעתיד החיילים וחיי הצבא ומורים באופן כללי הפכו אצלו למושא ללעג ולקלס בספריו.


הוא החל לכתוב עוד בגיל 14 כאשר קיבל מכונת דפוס קטנה מסוג שהיה פופולארי עבור בני נוער של התקופה שאיפשרה להם לפרסם את יצירותיהם במאמץ מינימאלי בכוחות עצמם, בדומה לבלוגרים באינטרנט היום. וביחד עם אחיו הצעיר הוציא לאור כתב עת ספרותי בשם "עיתון הבית של כר הורדים". ובו מאמרים שירים וסיפורים פרי עטו. מאז לא הפסיק לכתוב.
כשבגר החל באום לנסות את כוחו במקצועות שונים ולרוב ללא כל הצלחה מיוחדת. בגיל 25 היה כתב משוטט ולאחר מכן שחקן תיאטרון ומחזאי בינוני ומטה אם כי הודות לכספו של אביו העשיר ניהל רשת שלמה של תיאטראות אך ללא הצלחה מרובה. אחת מהצלחותיו הבודדות הייתה הצגה של המחזה "המלט" של שקספיר שבה על פי הדיווחים ההופעה המוצלחת ביותר הייתה כאשר רוח איבו של המלט נפלה דרך חור בבמה .הקהל רובו ככולו קודחי נפט נהנה כל כך מהטריק הבלתי צפוי שכפה ממש על הרוח האומללה לחזור על הנפילה עוד חמש פעמים. .
המחזה מצליח הבודד שכתב היה מלודרמה על רקע אירלנד "הנעלמה מאראן ". אבל בכך הסתכמה הצלחתו בתיאטרון לפחות עד שכתב את "הקוסם מארץ עוץ".

הוא התחתן עם מוד גייג' בת של ג'וסלין גייג' לוחמת לזכויות נשים, מעין פמיניסטית ידועה של המאה ה-19 .
האם הפמיניסטית הקשוחה התנגדה לנישואי בתה עם איש תיאטרון שנחשב בלתי יציב אך הבת שלמדה משהו בעוז רוח מאימה עמדה על דעתה ואיימה שתברח מהבית ותינשא לבאום בחשאי ולבסוף כפתה את דעתה על אפילו על אמה ..מאז צמחה הערכה עמוקה בין באום ובין חמותו הדומיננטית מאוד.אם כי היחסים היו כנראה מורכבים מאוד והשתקפו גם בסאטירות שונות שכתב באום על "האישה החדשה" הדומיננטית והלוחמנית .
מעניין שמאז נחשבה אישתו של פרנק ל"ללובשת המכנסיים "בבית.היא הייתה המענישה והנוקשה בעוד שהאב מעולם לא יכול היה להביא את עצמו להכות את הילדים אלא היה המפנק ומספר הסיפורים.
ואולי לא במקרה יש בספריו של באום מסר של שוויון ואף עליונות של נשים לעומת גברים שהוא בהחלט יוצא דופן בספרות התקופה ובראש ובראשונה בספרי ילדים שנכתבו בידי גברים. ארץ עוץ למשל היא ארץ שבה יש דומיננטיות ברורה של נשים ומרבית הדמויות ההרואיות בה הן ממין נקבה ילדות ונשים וכך גם המכשפות והקוסמות ,בעוד שמרבית הגברים הם דמויות קומיות של לא יוצלחים הזקוקים לנשים הפרקטיות שתראנה להם את הדרך הנכונה .
לרוע מזלה של משפחת באום העושר המשפחתי התנדף כולו כתוצאה מניהול כושל והשקעות לא נבונות וכתוצאה ממעילת ענק. הם נאלצו לעזוב את ביתם המפואר ולנדוד ברחבי ארה"ב בחיפוש אחרי קריירה רווחית מסוגים שונים ומשונים ולרוב ללא כל הצלחה.
. באום ניסה למשל לגדל עופות ואז הוציא את ספרו הראשון שהוקדש לנושא גידול התרנגולות "ספר העופות השחורים " ( 1886) .
אחר כן ניסה את מזלו בהפקת שמני סיכה ניהל חנות כלבו באזור הבהלה לזהב בדקוטה .ערך בדקוטה שבועון "סטרדי פיוניר ( חלוץ של שבת ) שם בין השאר פירסם מאמרים שערורייתיים במיוחד שבהם ביטא דעות גזעניות בלתי נסבלות היום כנגד האינדיאנים ותמך ברדיפתם ודיכוים . מאמרים אלו נראים כיום כאנומליה ביצירתו והיו תוצר של המלחמה שהתנהלה אז באיזור בין השבטי האינדיאנים והצבא האמריקני בפיקודו של גנראל קסטר, אולם הם עוררו סערה כאשר "נחשפו " לפני כמה שנים והציגו פן שונה מאוד של דמותו של באום שכתב בדרך כלל בספריו על סובלנות.
המגזין פשט במהרה הרגל ובאום נטש את דקוטה לאחר שהתגלה שאין הרבה זהב במקום שבו חי. מזלו של אביו שגילה נפט לא עבר לבאום.
הוא היגיע לעיר לשיקאגו והיה שם סוחר למכירת כלי חרס ואחר כך עיתונאי בעיתון יומי וב-1897 ייסד שם בשיקאגו עיתון בשם "חלון הראווה " לקישוט חלונות ראווה ונועד בעיקר לסוחרים במוצרי בית ועוד. אבל בכל העיסוקים האלו הייתה לו רק הצלחה קצרת ימים אם בכלל .
רק בגיל 40 לאחר שידע כמה קריירות שונות ומשונות מצא באום לבסוף הצלחה בתחום ספרות הילדים . וזה דווקא בהצעת חותנתו הפמיניסטית שהיציעה לחתן הלא יוצלח שינסה את כוחו במה שהוא באמת הצטיין בו בסיפור סיפורים לילדים.

 

הוא הוציא ספר מאויר בשם " סיפורי אימא אווזה " ( 1897) ספר שסיפר סיפורים על עלילותיהם של גיבורי שירי הילדים המפורסמים "אימה אווזה " כמו ג'ק וגי'יל המפטי דמפטי המוכרים לכל ילד בעולם האנגלו סקסי בין הגיבורים הייתה גם נערת כפר חיננית בשם דורותי שם שהיה פופולארי מאוד באותה התקופה .


.הספר נמכר היטב אם כי לא בגלל סיפוריו הלא מי יודע מה מוצלחים של באום כמו בגלל האיורים של אמן צעיר ומוכשר בשם מקספילד פריש ( שלעתיד הפך לאחד המאיירים הידועים של ארה"ב ).

באום שראה כי טוב הוסיף אחריו ספר נוסף לילדים "אבא אווז הספר שלו" ( 1899) הפעם לקט חרוזים עליזים שנכתבו כמעין תשובה גברית ל"שירי אימא אווזה" וזה הפך לרב מכר ענק. תוך ארבעה חודשים אזלו כל מאה אלף העותקים של הספר שהפך לספר הילדים המצליח ביותר ב-1899 .

שמו של באום היה כעת ידוע למדי בתחום ספרי הילדים ,אבל באום ידע היטב שלא כישרון השירה שלו הביא לספר את הצלחתו, אלא האמנות של הקריקטוריסט והמאייר המוכשר אך האלכוהוליסט ויליאם ואלאס דנסלו .בינהם יצרו השניים מהפכה בתחום ספרי הילדים המאוירים בארה"ב שלא ראתה ספרים מאוירים מהסוג שיצר הצמד .
במקביל הוציא באום ספר בשם "אמנות קישוט חלונות הראווה " ( שבו היציע לקשט חלונות ראווה באריות ואנשי פח ודחלילים ) וספרים אחרים כמו "דות ותות בארץ הצחוק " שלא עוררו הד רב.
ובכל זאת מכל התחומים הרבים והמגוונים שבהם עסק באום ספרי הילדים זכו להצלחה היחסית הרבה ביותר .והוא החליט לנסות את כוחו שוב בכתיבת ספר ילדים אולי ממנו יצמח לו לבסוף מכרה הזהב הנכסף.

הקוסם מארץ עוץ

יום אחד ב-1899 הוא ישב והחל לספר סיפור לארבעת בניו ( לא הייתה לו בת דבר שציער אותו מאוד. ונראה שהוא תמיד העדיף בנות על בנים ). לעתיד הוא סיפר שלפתע חש "ברק "עובר במוחו וצורך עז להעלות על הכתב את הרעיון שנולד בו .הוא הרחיק עליו את הילדים חטף נייר אריזה מעל הכוננית והתחיל לכתוב וחש כיצד נמשכת הכתיבה מעליה בהשראה כמו כישופית.
ומכיוון שלא מצא נייר כתיב המוכן התחיל לכתוב על כל הבא ליד מעטפות ישנות קבלות ניירות שנזרקו לסל בידי אישתו ועוד את סיפרו שהפך לקלאסיקה על הילדה דורותי מקנזאס ( למה קנזאס זה לא ברור שכן באום שהה רק זמן קצר במדינה זאת ומעולם לא חיבב אותה במיוחד ) שהיגיעה לארץ עוץ המופלאה אי שם מעבר למדבר הנורא .
יש חוקרים מודרניים שטוענים שספר הילדים הזה הוא מורכב הרבה יותר משחושבים. שיש בו סאטירה פוליטית על דמויות פוליטיות ידועות של התקופה. אחרים טוענים שיש בו רעיונות מיסטיים של התנועה התיאוסופית שבאום התעניין מאוד ברעיונותיה .אבל אין זה ברור אם יש ממש בטענות אלו .

"הקוסם מארץ עוץ" בהוצאת פראג.ציור יפתח אלון.

גם לא ברור איך בדיוק נולד השם "עוץ" . יש החושבים שהמקור הוא בארץ "עוץ" המוזכרת בספר איוב התנ"כי שבמקור משמעותה "אדום ". אבל בתנ"ך באנגלית האיות של השם בתנ"ך הוא שונה ולא סביר שבאום התייחס דווקא אליו . לדבריו השם הנולד באופן אקראי לחלוטין לאחר שעינו נפלה על מגירת כרטסות אלף בית שעליה היה מודבק הפתק 0-Z
למחרת הלך למו"ל שלו ג'ורג' היל שנדהם לראות המחבר הנכנס אליו עם צרור מעטפות וניירות מרופטים אבל נכבש בידי הסיפור . אבל למרות ההצלחות הקודמות של באום ושותפו המאייר דנסלו המו"ל היה חשדן מאוד לגבי סיכויי הצלחת הספר הרדיקאלי למדי בנושאיו ובצורתו . הוא דרש שבאום ודנסלו ישתתפו בדמי ההפקה היקרים של מאה האיורים ועוד 24 תמונות הצבע .
בהקדמה לספר הדגיש באום את רצונו לספר לילדים אגדה אמריקנית מקורית ללא השפעות אירופיות כמו "פיות מכונפות " וקטעי אימה שונים .
באום קבע "שהיגיעה השעה לספר סיפור פלאות מסוג אחר ללא הפיה והגמדים הנדושים ללא אירועי הזוועות "
"הקוסם הנפלא מארץ עוץ מבקש להיות סיפור פיות מודרני שנשמרים בו הפליאה והשמחה בלי לאפשר דריסת רגל לכאב הלב ולסיוטים. כתב.
למזלם של הקוראים שום דבר מהבטחה זאת לא קויים . לאמיתו של דבר בספרו יש מכשפות מזוויעות ואפילו הרבה יותר מעשי אימה ואכזריות וזוועה מאשר באגדה רגילה של האחים גרים במיוחד בתיאור פעולותיהם של איש הפח והדחליל והאריה שמתגלים כלוחמים קטלניים המסוגלים להתגבר על מפלצות זועתיות ( כמו עכביש ענק ) ואויבים ביזאריים שונים .

הקוסם ואיש הפח .ציירה בינה גבירץ
 דורותי וראש הקוסם .ציירה בינה גבירץ.
הספר "הקוסם הנפלא מארץ עוץ " הופיע ב-1900 וזכה להצלחה גדולה .
למרות השם שיצא לספר כספר הילדים האמריקני המצליח ביותר בכל הזמנים למעשה הייתה זאת הצלחה פחותה מספרו הקודם של באום ודנסלו ( והנשכח היום לחלוטין ) "אבא אווז :הספר שלו ".
המו"ל אומנם טען שהוא מכר כ-90 אלף עותקים עד סוף 1901 וכי היה זה הספר הנמכר ביותר בארה"ב במשך שנתיים רצופות .למעשה טענות אלו לא היו נכונות . המספר האמיתי היה רק כעשרים אלף עותקים .מכירות טובות אבל לא באמת יוצאות דופן. המכירות גם לא עזרו למו"ל שפשט את הרגל זמן קצר לאחר מכן ב-1902 .ההצלחה האמיתית של הספר הייתה כמו אצל קלאסיקות רבות אחרות ( ובניגוד בולט לספרי הארי פוטר של היום ) במכירות לטווח הארוך ולא הקצר . הביקורת קיבלה את טענתו של באום פרגנה לספר והגדירה אותו כאגדה האמריקנית האמיתית הראשונה . אם זאת המחנכים והספרנים לא התלהבו ממנו כלל , לא אז ולא במשך שנים רבות לאחר מכן .הספר נראה בעיניהם כיצירה פרימיטיבית נחותה של סופר לא משכיל שאין להשוותה כלל ליצירות ספרותיות לילדים של סופרים נחשבים הרבה יותר מאותה התקופה כמו האמן ומחבר האגדות הווארד פייל שהשתמש ובמודע במודלים אירופיים בסיפורי האגדות שלו בניגוד לבאום שהכריז על האמריקניות שלו בכל הזדמנות ומשום כך נראה כנחות בעיני מבקרי ספרות ילדים סנוביים.

אבל למליוני הקוראים הנלהבים לא היה איכפת כלל מדעתם של המבקרים הסנוביים.
הצלחתו של הספר גדלה כאשר הפך למחזמר ענק מלא פעלולים. ב-1902.

אמנם המחזמר עובד במקור בידי באום אולם למעשה  במאי המחזמר שינה לחלוטין את העלילה והפך אותה לגרנדיוזית יותר ומלאבה דמויות שבאום לא יצר מעולם כמו המלך הקודם של עוץ נהג כרכרות לשעבר בניו יורק ומשורר שהתאהב בדורותי ( שהתבגרה מאוד בעבור המחזמר ). אפילו הכלב של דורותי טוטו שונה לעגל גדול בשם אימוגן כנראה משום שלשחקנים קל יותר לגלם עגל במקום כלב.
זה היה מופע מרהיב ביותר אבל באום לא התלהב ממנו. העלילה הייתה רק תירוץ לשירים לתלבושות מפוארות שבו עשרות רקדניות גילמו סופת שלגים ושדגה פרגים ושבו . אבל הוא לא התווכח עם הרווחים העצומים שנבעו ממנו שעלו בהרבה על רווחי הספר .
בגירסה זאת המחזמר הפך להצלחת ענק אדירה שנדדה ברחבי ארה"ב עד שהיגיעה לניו יורק ועלתה שם במשך 18 חודשים בברודווי לפני אולמות מלאים . והעניקה לספר את פירסומו האמיתי .
אבל כידוע מרכה כספים גם מרבה הדאגות באום היה כעת ( שוב ) איש עשיר אבל רב עם האמן דנסלו שדרש לנתחים גדולים ( לא פחות משליש ) מרווחי המחזמר אם כי לא היה לו חלק ביצירתו בטענה הנכונה שחלק מהזכויות לדמויות שייכים לו מאחר שהוא זה שהפיח בהם חיים בציוריו .
השניים נפרדו בזעם , אולם דנסלו המשיך ליצור סיפורים שמלו על הדחליל והאיש הפח ובכך יצר מסורת של בה אנשים אחרים מלבד באום יצרו סיפורים על ארץ עוץ ודמויותיה הסוף חייו רכש את אחד מאיי ברמודה המליך את עצמו על האי הנטוש בתואר "המלך דנסלו הראשון ". האנשים היחידים האחרים באי היו היליד שתיחזק את סירתו שקיבל את הכינוי "אדמירל הצי המלכותי" והטבח היפני שקיבל את התואר "ראש הממשלה" .
למרבית הצער המלך דנסלו הראשון האלכוהוליסט שתה את כל כספו ופשט את הרגל. הוא נפטר לבסוף לאחר שהזמינו ממנו שוב איור חשוב לאחר תקופה ארוכה של חוסר פעילות, אז יצא לחגוג השתכר חלה בדלקת ריאות ומת.

את ספריו הבאים של באום אייר מעתה ואילך אמן בשם ג'ון ניל שהיה מוכשר פחות מדנסלו . באיוריו לא הייתה את הנגיעה המוזרה המקסימה העליזה והשובבה שחיברה את תמונותיו של דנסלו לספר בעוצמה כה רבה. אלו היו יצירות שגרתיות יותר. אבל לפחות אפשר היה לסמוך עליו שיעשה את הג'וב בזמן וללא בעיות וויכוחים מרובים כמו דנסלו .הוא צייר את ספרי עוץ מאת באום וסופרים אחרים במשך 40 השנים הבאות ואף כתב כמה מהם בעצמו.
גם באום לא התגלה כהצלחה מסחרית גדולה הרבה יותר מדנסלו . בכל פעם שבאום עצמו ניסה ליצור מחזות או סרטים על פי ספריו והוא ניסה ושב ושוב הם ניכשלו והביאו אותו לפשיטת רגל.

הקוסם מארץ עוץ בהוצאת מ.מזרחי .ציור עטיפה יפה טלרק.

באום המשיך לחבר ספרים נוספים כדי לכסות את חובותיו כמה מהם ספרי פנטזיה מוצלחים למדי כמו "מפתח הכל בו ( 1902 ) " מעין סיפור מדע בדיוני לילדים"על ג'ין החי במכשירי חשמל. עוד דוגמה לפנטסיה אמריקנית מהסוג החדש שרצה ליצור.
הוא פירסם סיפורי פנטזיה טהורים כמו "פיות הים " ( 1911) והמשכו "איי השמיים " ( 1912)בכיכובם של הנערה דות והמלח הזקן קפטין ביל וגם כמה דמויות מסיפורי עוץ.בתקווה למשוך את הקוראים של סיפורים אלו לסדרה החדשה.. אלו היו סיפורים טובים ברמתם אבל מבחינת הקוראים הם לא היו סיפורי עוץ

לבאום התברר להוותו שאם הוא רוצה לזכות שוב להצלחה אין לו ברירה עליו לחזור לארץ עוץ עצמה ושוב ושוב ושוב ובלי סוף בערך כפי שקרה לארתור קונן דוייל מחבר סיפורי שרלוק הולמס שניסה להרוג את גיבורו על מנת לעסוק בדברים חשובים יותר בעיניו אך גילה שאלו מעניינים הרבה פחות את הקהל הקוראים ונאלץ להקימו לתחייה.
וכך באום נאלץ ( בחוסר רצון הולך וגובר ) לחבר עוד ועוד ספרים בעל ארץ עוץ "ארץ עוץ המופלאה " ( 1904 ( שתורגם לעברית ) שבו מתגלה המלך האמיתי של עוץ, נער שעובר שינוי מין (!) והופך לנסיכת עוץ האמיתית עוצמה . "עוצמה מארץ עוץ ( 1906) "דורותי והקוסם מארץ עוץ ( 1908) " הדרך לארץ עוץ "( ( 1909) ו" עיר האזמרגד של עוץ" ( 1910 ) שאמור היה להיות הספר האחרון הסופי והמסיים של כל הסאגה של ארץ עוץ.
בעמוד האחרון של ספר זה נמסר לקוראים מהסופר שכבר באמת נמאס לו מכל העניין כי עוץ נותקה מכדור הארץ. ארץ עוץ הסתבר כביכול ליבשת נונסטיקה הצפה באוקיאנוס הנונסטי של כדור הארץ. והיא נותקה משאר העולם כתוצאה ממחסום קסמים שהקימה המכשפה הטובה גלינדה, אשר הופך את היבשת כולה לבלתי-נראית ומונע מעבר בינה לבין שאר העולם".
באחרית דבר הסביר הסופר שבעקבות הקמת המחסום הוא לא יוכל יותר לצערו הרב לקבל חדשות מעוץ, כי בני עוץ ניתקו את עצמם מכל בני אנוש האחרים שוב לא נשמע עליה יותר. וגם לא על דורותי ודודיה שהתיישבו שם וישארו צעירים לנצח שכן בארץ עוץ איש אינו מזדקן ואיש אינו מת וכולם חיים לנצח אם כן קורה להם משהו רע.
ובזאת באה הסדרה לסופה. לכאורה.
אבל פנטזיות טובות באמת אינן מסתיימות לעולם . בדיוק כמו קונאן דויל שנאלץ לבסוף להקים לתחייה את שרלוק הולמס שלו גם באום לא הצליח לנתק את עוץ מהקוראים.

באום היה זקוק נואשות לכסף והוא "אולץ" לחבר עוד שמונה ספרים נוספים. אחד הילדים כתב לו "הלא אתה בעצמך קוסם ולכן אני בטוח שתצליח להתקשר בלי שום קושי עם ארץ עוץ ולהמשיך לספר לנו עליה".
ואמנם ההיסטוריון המלכותי של עוץ הצליח לבסוף ליצור קשר עם עוץ באמצעות מכונת אלחוט רבת תחבולות. בפתח הספר השביעי בסדרה, "נערת הטלאים של ארץ עוץ" ( 1914) , מופיעה הקדמה ובה מסביר הסופר כיצד באמצעות טכנולוגית הטלגרף הצליח בכל זאת לקבל מיברקים מארץ עוץ, ולהמשיך לתעד את תולדותיה ואת הרפתקאות הגיבורים האהובים.והוא המשיך לתעד את עלילות גיבוריו " בספרים כמו " הדחליל מארץ עוץ ( שבו שילב 1915 שבו שילב את הדמויות של הנערה דות וקפטן ביל מספריו האחרים "פיות הים " (והאיים המעופפים " שהיגיעו במסעותיהם גם לארץ עוץ ויצר בכך מעין עולם דמיוני משותף לכל ספריו .ספר זה הושמע גם כסדרת תסכיתים ברדיו הישראלי ) רינטינק בארץ עוץ ( 1916) הנסיכה האבודה מארץ עוץ ( 1917 9 איש הפח מארץ עוץ ( 1918 ) קסמי ארץ עוץ ( 1919 ) והספר שיצא לאור אחרי מותו . "גלינדה מארץ עוץ ( 1920 ) .
כפי שאפשר לראות משמות כמעט כל דמות בסדרה זכתה לספר משלה.
ובמהלך הסדרה התמודדו הגיבורים עם ניסיונות בלתי פוסקים של מלך בני הנום עם תת קרקעי מרושע להשתלט על ארץ עוץ , גילו את הקוסם שנעלם במהלך הספר הראשון וזה הפך לאחד הדמויות הקבועות ואף החל ללמוד אצל הקוסמת גלינדה כיצד להיות קוסם אמיתי .

הקו

הקופים המעופפים של עוץ. צייר יפתח אלון.
בסיפורים האלו יצר באום תופעה חדשה וחסרת תקדים בעולם הספרות למעשה ז'אנר ספרותי חדש.הוא נתן מיפוי מדויק ומפורט של ארץ פנטסטית עוץ על כל יצוריה והארצות הסובבות אותה והגזעים שבתוכם וההיסטוריה שלהם ,דבר שלא היה קיים קודם לכן הספרות הילדים.עד ל"קוסם מארץ עוץ " מרבית סיפורי הפנטזיה הידועים כמו ספריו של לואיס קארול "אליס בארץ הפלאות" ו"אליס בארץ המראה " הוצגו כסיפורים המתרחשים בחלום ולכן אין לקחת אותם יותר מידי ברצינות . .
אך באום בניגוד לקודמיו התעקש להציג את עוץ כארץ אמיתית וקיימת "אי שם ביבשת נונסטיקה " ולתאר בפירוט ( שהלך וגבר מספר לספר ) את הגיאוגרפיה וההיסטוריה והתושבים המוזרים שלה וכך לחזק את תחושת האמינות של הקוראים הצעירים ( והלא כל כך צעירים ) ששאפו גם הם להגיע לאותה ארץ עוץ מיסתורית .
הקייבורג הראשון
באום התעניין מאוד בטכנולוגיה ואפשרויותיה וארץ עוץ מלאה לא רק בכישוף אלא באמצעי טכנולוגיה מדהימים . איש הפח שלו אינו אלא ה"קיבורג" האדם הביוני הראשון בספרות, מאחר שזהו אדם שרוב אבריו מורכבים ( מחלקים מיכניים .בספרים הבאים בסדרת אוץ הצטרף לאיש הפח הצטרף ל"קייבורג " גם הרובוט ( דהיינו מכונה אנושית מעשה ידי אדם ) הסימפטי הראשון בספרות "טיק טוק" שבניגוד לרובוטים קודמים בספרות שהוצגו לרוב כיצורים עוינים ומפחידים ,הוצג כדמות סימפטית העוזרת לגיבורים בהרפתקאותיהם השונות .
"

טרזן פוגש את הקוסם מארץ עוץ

אדגר רייס בוראוז , ידיד ,חקיין שכן ומתחרה של באום.

סביר להניח שבאום השפיע במידה מסוימת גם על סופרי פנטזיה מאוחרים כמו ס אס לואיס בסדרת נרניה שמתאר ילדים שהיגיעו לעולם אחר מפורט מאוד בדומה לבאום .אולם הדמיון הוא שטחי ביותר גם בגלל שיש הבדלים עצומים בין הקדרות הבריטית והדתיות הקתולית העמוקה של לואיס המתבטאת בסיפוריו ובין הרוח האמריקנית האופטימית ולא דתית באופיה של באום שהיא לכל היותר תיאוסופית "ניו איג'ית " כפי שטוענים חוקרים אחדים. .
סופר שנראה שבאום היה מקור השראה ישיר וחשוב עבורו היה יוצר סיפורי טרזן אדגר רייס בוראוז.שחי חיים דומים בצורה מוזרה לזאת של באום .כמוהו הוא למד באקדמיה צבאית כמוהו נדד ברחבי ארה"ב בין עבודות שונות ללא הצלחה עד שמצא את עצמו לבסוף כסופר בשיקאגו שבה חי גם באום עם סיפורים על ג'ון קארטר איש כדור הארץ המגיע בדרך מיסתורית לעולם הצבעוני של מאדים ( בדומה לדורותי המגיעה לעוץ ) . בוראוז קיבל מבאום את הטריק של תיאור פרטני של העולם של מאדים . וכמו סיפורי עוץ גם סדרה זאת הפכה לסדרה מאריכת ימים ( המוסרטת בימים אלה לסרט גדל תקציב ) .לאחר מכן יצר בוראוז סדרה מצליחה עוד יותר על טרזן איש הקופים שבעיקר בגללה הוא מוכר למרבית האנשים כיום .
. אולם ההשפעה של באום על בוראוז הייתה ברורה, ואת ספרי הילדים של באום על עוץ שבוראוז קרא אותם כמבוגר. נמצאים עד היום בספרייתו של בוראוז באחוזת "טרזנה " שבה חי לא רחוק מבית "עוצקוט " של באום .השניים אף היכירו זה את זה מאחר ששניהם נדדו לאיזור הוליווד מרכז הסרטים שניהם מתוך כוונה לעשות מהסדרות של הם סרטים .ובאום גם המליץ לקבל את בוראוז למועדון יוקרתי שבו היה חבר. ככל הנראה השניים היו מודעים היטב לנקודות הדמיון של דמיון עשיר ופרטני המממש פנטסיות ילדותיות לכאורה בצורת רבי מכר שהיה קיים בין שניהם .
את הטריקים של באום ביצירת עולם אחר ומפורט למדו לאחר בוראוז גם סופרי המדע הבדיוני והפנטזיה המודרניים.
בשנים האחרונות של חייו באום חי בהוליווד ארץ הפלאות האמיתית אליה עבר לעשות סרטים על פי הסדרה ושם חי בבית שנקרא "עוצקוט". הוא נפטר במאי 1919 ומילותיו האחרונות היו "עכשיו אוכל לחצות את החולות הנודדים ". החולות הנודדים הם המחסום שמונע מבני תמותה רגילים להיכנס לעוץ . ההיסטוריון המלכותי יצא לבסוף אל ביתו האמיתי.

תופעת ארץ עוץ .

באום נפטר ודומה היה שעימו הולכת לעולמה גם התרנגולת מארץ עוץ המטילה ביצי זהב וסדרת ספרי עוץ היגיעה לקיצה . ..אבל אז ביצעו המוציאים לאור תעלול שיווקי שכמוהו לא נשמע עד אז. הם החליטו שסיפורי ארץ עוץ ימשכו ויהי מה גם אם מידי סופרת אחרת רות פלאמלי תומפסון .
הספר הראשון שהיא פורסמה "הספר המלכותי של עוץ " ( 1921 ) תואר כמבוסס על רשימות שבאום השאיר אחריו שהיא ערכה ( שקר מוחלט ). שאר הספרים כבר הופיעו תחת שמה . היום זהו טריק שיווקי נפוץ ביותר שספרים מאת סופרים מתים ממשיכים להופיע אחרי מותם כתובים בידי סופרי צללים אולם המוציאים לאור של עוץ היו הראשונים שחשבו על כך שסדרה אינה חייבת להסתיים עם מות מחברה .
לאורך תקופה של לא פחות מ-55 שנים ( 1921 -1976)תומפסון חיברה לא פחות מ-21 ספרים על עוץ הרבה יותר מבאום עצמו ולאורך זמן רב הרבה יותר ובסגנון כתיבה שונה מאוד משלו. הבדל גדול ומעניין אחד בינה ובינו היה שבעוד שבאום שם דגש על הדמויות הנשיות בספריו והדמויות הגבריות הן בהשוואה חלשות ולא יוצלחיות , הרי שתומפסון העדיפה להתמקד בדמויות הגבריות דווקא והפכה אותן למרכזיות הרבה יותר בממלכה הנשלטת בידי נשים כפי שהיא הייתה בימי באום.

אחריה כתבו סופרים נוספים ספרי עוץ בנו של באום ניסה את כוחו בכתיבת ספר אחד ללא הצלחה .והצייר הקבוע ג'ון ניל ניסה את כוחו גם הוא בכתיבת שלושה ספרים ללא הצלחה רבה .ואחריהם עוד כמה סופרים לא ידועים כמו ג'ק סנו רחל קוסגרוב ואלואיס ג"רביס מקגרו ( מחברת ספר פנטזיה לילדים בשם "ילדת הגבעות" שתורגם לעברית ב-2002 " והפך לרב מכר ב-2002 ונמכר ב-3,000 עותקים) ובתה לורן מקגרו ואגנר .סך הכל עוד יותר מ-30 ספרים נכתבו על עוץ בהוצאה הרשמית לאחר מות באום .אף לא אחד מהם היגיע לקרסוליהם של שבעת הספרים הראשונים שכתב באום על עוץ ,לפני שארץ עוץ התנתקה מהעולם.

ג'ודי גארלנד בארץ עוץ

הקוסם מארץ עוץ - אמנים שונים

בעקבות הקוסם מארץ עוץ נעשה הסרט אולי המפורסם ונצפה ביותר בהיסטוריה עם ג'ודי גרלנד "הקוסם מארץ עוץ" שתיאר את מסעה של דורותי לארץ מעבר לקשת בענן.
"הקוסם מארץ עוץ " כבר הוסרט בעבר בכמה גירסאות אילמות בידי באום עצמו ובידי אחרים כולל בגירסה קומית שבה הופיע אוליבר הארדי ( לעתיד "השמן " מצמד "השמן והרזה" ) אך אלו לא זכו להצלחה.
הסרט נעשה באווירה של אלפי קשיים ותקלות אם כי הושקעו בו שני מיליארד דולאר הסכום הגבוה ביותר שהושקע עד אז בסרט קולנוע ,תסריטאים ( לא פחות מעשרה מהם ) באו והוחלפו במאים ( לא פחות מארבעה מהם ) באו והלכו , עד שהשלים אותו לבסוף הבמאי ויקטור פלמינג שהיה עסוק כמעט במקביל בבבימוי סרט אחר שסבל מבעיות דומות במדויק בשם "חלף עם הרוח".
את תפקיד דורותי הייתה אמרוה לגלם במקור השחקנית הילדה המפורסמת בת העשר שירלי טמפל, אך לבסוף קיבלה את התפקיד שחקנית מבוגרת הרבה יותר ג'ודי גארלנד בת השש עשרה שנאלצה לגלם ילדה בת עשר.ועשתה זאת בצורה משכנעת ביותר אבל לשם כך נאלצה ללבוש מחוך אימתני שהסתיר את חזה המתפתח שכבר לא היה חזה של ילדה קטנה אלא של בת עשרה , להרכיב שיניים מלאכותיות ולדחוס את כפות רגליה לנעליים קטנות ומכאיבות .
על הסרט נוצרו מגוון סיפורים רובם בדויים כמו למשל שהשחקנים שגילמו את הגמדים בסרט ניהלו בזמן הסרט מגוון אורגיות בינם, סיפור שגרלאנד עצמה רמזה לנכונותו כאשר סיפרה בראיון שהגמדים היו תמיד שתויים.
היו שמועות לאורך השנים שהיה איש צוות הסרטה שהתאבד בתליה בזמן הצילומים וכי אפשר לראות סימן לגופה התלויה על עץ באחד הקטעים של מסעם של הגיבורים ביער המכושף שמשום מה לא נערך כהלכה.
אלו הם כנראה סיפורים בדויים. בצפייה בסרט במסך הרחב ניתן לראות שלא גופה ולא נעליים אלא רק של ציפור שלא נראתה היטב על מסכי הטלוויזיה שבהם הוקרן הסרט וכתוצאה מכך נור סיפור הגווייה התלויה בידי צופים בעלי דמיון פרוע .

 


.סיפור שהוא דווקא אמיתי הוא שהמעיל שאותו לבשה הדמות של "פרופסור מארוול " ( השחקן פרנק מורגן שהוא גם הקוסם בארץ עוץ ) בקנזס,נקנה בידי הצוות בחנות לבגדים יד שנייה , רק לאחר הקניה ובמהלך הצילומים התברר שהיה זה מעילו של פרנק באום .שמו הופיע בכיס בתוכו . המעיל ניתן במתנה לאלמנתו של באום לאחר סיום הצילומים.
הסרט הירגיז עד לטירוף את חובבי עוץ הפנאטיים שכן הסביר שכל הסיפור הוא חלום בניגוד מוחלט לתפיסתו של באום ולמציאות שאותה הרכיב לפרטי פרטים ..
אבל גם עם חוסר הדיוק ,הסרט קיבל חיים משל עצמו ,מנותקים לגמרי מהטקסט שעליו הוא מבוסס ..
הוא הפך לקלאסיקה שיש הטוענים שהקרנותיו הכמעט אינסופיות בטלוויזיה האמריקנית בכל חג מולד הפכו אותו לסרט הנצפה ביותר בכל הזמנים ,אפילו יותר מ"חלף עם הרוח .
נוצרה תיאוריה שכל סרט אמריקני שנוצר מאז הושפע בדרך זאת או אחרת "מהקוסם מארץ עוץ ".והמשפט שבו אומרת דורותי "טוטו אני חושבת שאנחנו כבר לא בקנזס יותר " נבחר במשאל ב-2005 כמשפט הרביעי המפורסם ביותר בתולדות הקולנוע העולמי והוא בוודאי אחת מהרפליקות הקולנועיות המצוטטות ביותר . .
לעומת זאת השיר ששרה ב גרלנד סרט "מעבר לקשת בענן " נחשב לשיר המפורסם והפופולארי ביותר בתולדות הקולנוע האמריקני והעולמי , ( באופן עירוני השיר הזה כמעט נחתך מהסרט כיון שנחשב לסנטימנט לי מידי ).
ג'ודי גרלנד הפכה מנערה מלבבת ומקסימה לאישה מבוגרת ועצובה ומכורה לאלכוהול ולתרופות . מעולם לא נמלטה מהשפעתו. אמנם היו לה סרטים והצגות מצליחות רבות מאז אך היא היא ידעה היטב שכל צופיה תמיד מחפשים בה את הילדה דורותי שיצאה לארץ עוץ . היא הייתה נשואה חמש פעמים ותמיד ללא הצלחה ( אם כי הולידה כוכבת זמר זוהרת ואומללה אחרת לייזה מינלי ) בשנותיה האחרונות הפכה למכורה לסמים ולצל של הדמות הזוהרת שהייתה פעם.
כאשר התאבדה לבסוף בחדר של בית מלון ב-1969 שלושים שנה לאחר שעשתה את הסרט הפך החיפוש אחרי ארץ הפלאות מעבר לקשת הענן לאירוני עוד יותר
. רק מכירת המוצרים שלבשה בסרט יכלו להפוך את גרלנד לעשירה. השמלה שלבשה בו נמכרה במכירה פומבית ב-כשלוש מאות אלף דולר פריטי לבוש אחרים במאתיים שמונים וחמש אלף דולאר והנעליים שלבשה בסרט נימכרו בשנת 2000 ב-666 אלף דולר במכירה פומבית לאספן.

ארצות עוץ

עטיפת מגזין חובבים של עוץ.צייר אריק שנאואר.

השלב הבא והבלתי צפוי בתולדות ארץ עוץ היה ביצירתה של תרבות חובבים פעילה של מבוגרים שחיו וחקרו את יצירתו של באום למרות שזאת הייתה בזויה כל כך בעיני המורים והספרנים .
לעוץ הוקם ב-1957 מועדון חובבים בין 16 איש בתחילה אך שמספרם גדל בהתמדה שהוציאו עיתוני חובבים כמו "עוצמופוליטן" ובהם ידיעות מאמרים ומחקרים על ארץ הפלאות ומחוללה .בשנת 1985 כלל מספר החברים 1985 איש . היום מעריכים את מספרם בכ-1300 ברחבי העולם .הם מפרסמים מחדש את הספרים השונים על ארץ עוץ וספרים חדשים מאת סופרי עוץ וותיקים שלא הוצאו בידי ההוצאה המקורית כמו גם סיפורים של חובבי עוץ שונים שמנסים גם הם את כוחם בתיאור הארץ הדמיונית שיצר באום .

החל מ-1961 המועדון מארגן כנסים שנתיים על עוץ באזורים שונים של ארה"ב .כנסי העוצמופוליטן המתקיימים באיזור שיקאגו , במערב ארה"ב מתקיימים כנסי הוינקלים על שם הגזע החי במערב עוץ אלו שבמזרח ארה"ב נקראים כנסי המונצ'ינים על שם הגזע החי במזרח עוץ) ויש גם כנסים עם שמות אחרים הלקוחים מספריו של עוץ . אלו כוללים הרצאות אקדמאיות מלומדות על עוץ ועל יוצרה , חידונים בנושאי עוץ ,הקרנות של סרטי עוץ שונים ונדירים , מקיימים תחרויות תחפושות הקשורות בארץ עוץ מציגים תערוכות של מוצרים ואיורים הקשורים ארץ עוץ מציגים כל דבר אחר הקשור בעוץ. חברי המועדון מקיימים בינהם דיונים נסערים בכל מה שקשור בעוץ . למשל האם ספרי עוץ מבוססים על אירועים פוליטיים מזמנו של באום , האם ניתן למצוא בספרי עוץ תיאוריות שונות של התנועה התיאוסופית הניו איגי'ת , עד כמה טובים הסופרים שבאו אחרי באום ( לכל אחד מהם יש מעריצים נאמנים משלו המגנים על ספריו ועל זכרו בחירוף נפש לא פחות ממעריצי באום עצמו ).
בין החובבים הרבים בלטו סופרים ידועים כמו רוברט הינליין ורי ברדבורי פול אנדרסון וסלמאן רושדי סופר המדע הידוע מרטין גרדנר והבמאים ג'ורג' לוקאס וסטיבן שפילברג ,והמוזיקאי מייקל ג'קסון.

הרבה לפני שהפך לפריק לבן גילם מייקל ג'קסון את דחליל בגירסה קולנועית של "הקוסם מארץ עוץ " מ-1978 THE WIZ שהתבססה על מחזמר מצליח בברודווי ששכולה הורכבה משחקנים שחורים הזמרת דיאנה רוס הופיעה בתור דורותי וקוינסי ג'ונס חיבר את המוסיקה, ובה עוץ הייתה בעצם גירסה זוהרת של העיר ניו יורק והטיפוסים השונים החיים בה . אך זאת הייתה כישלון חרוץ .

וכך היה גם סרט של חברת וולט דיסני מ-1985 בשם "חזרה לעוץ" שתיאר את הרפתקאותיה הבאות של דורותי והתבסס על ספרי ההמשך של באום אך הסתבר שאת הקסם של ג'ודי גארלנד ,קשה מאוד לחקות.

העיבוד הקולנועי האחרון של עוץ עד כה היה בכיכובן של החבובות ,קרמיט ,מיס פיגי גונזו פוזי וחבריהם .מחזק אותם כוח אפרו אמריקני מרשים בדמות זמרת האר אנד בי אשנטי כדורותי וקווין לטיפה כדודה אם . קוונטין טרנטינו מבליח לשניה בתפקיד עצמו .

הומואים בארץ עוץ

.עוץ הפכה גם לאיקון של הקהילה ההומוסקסואלית שראתה בה סימנים ברורים של תרבות הקאמפ בשלל התלבושות המפוארות של כל הדמויות ובשפע הפתיחות והגיוון. הומואים רבים הזדהו עם הדמות של דורותי בסרט שהרגישה את עצמה לא מובנת ולא מקובלת בעולם האפור הסגור והשמרני של קנזס וחיפשה מקלט וקבלה בארץ עוץ הצבעונית והסובלנית .
בסלנג של ההומואים בארה"ב מתקופת מלחמת העולם השנייה הביטוי " "חבר של דורותי " משמעותו "הומוסקסואל וזאת הייתה דרך לזהות אנשים אחרים כ"גאים " מבלי לחשוף את עצמם כאשר הומוסקסואליות הייתה עוד בארון …השיר "מעבר לקשת בענן " הפך להימנון הלא רשמי של תנועות ההומוסקסואלים ושימש כמקור השראה ישיר לדגל הקשת בענן של תנועות אלה.
ג'ודי גארלאנד עצמה נחשבה לאיקון המפורסם והחשוב ביותר של התנועה ההומוסקסואלית בארה"ב וידעה על מעמדה זה וכמו כן ידוע שאביה היה הומוסקסואל וכך היו גם שניים מחמשת בעליה ,לה עצמה היו חברים הומוסקסואליים רבים והיא נהגה ללכת למסיבות ששם לדבריה היא הייתה האישה היחידה.
. יותר מעשרים אלף האנשים שעברו לפני גופתה לאחר מותה יותר מ-12 אלף היו הומואים שבאו לכבד את זיכרה .כנראה כתוצאה מההתכנסות הענקית הזאת של ההומואים מכל רחבי ארה"ב שבאו לכבד את זכרה של גרלנד ואת והסרט "הקוסם מארץ עוץ " שנראתה כהפגנת כוח , החליטה משטרת ניו יורק לפעול. באותו הלילה ב-01.20 אחרי חצות פשטו כוחות משטרה גדולים מאוד על בר של הומואים בגרינויץ וילאג' והעניינים התחממו לכדי אלימות שיצאה את גבולות הבר עד כדי השתוללות המונית בקרב חברי הקהילה.
אלה היו מהומות סטונווול האירוע המכונן של התנועה לזכויות ההומוסקסואלים בארה"ב ובהקשר רחב יורת זרז של התנועה לזכויות האזרח בארה"ב. נראה שאחת הסיבות המרכזיות לכך היה מותה של גרלנד שלו היה תפקיד מרכזי באופן שבו התפתחו העניינים . חברי הקהילה מוכי הצער על מותה של גרלנד האהובה והנערצת פשוט סירבו להמשיך להיות פסיביים כאשר משטרת ניו יורק הפעילה עליהם שוב את כוחה..

ארצות עוץ

עוץ שלחה גם משושים לארצות ויבשות אחרות מהם מפתיעות ביותר עבור האגדה האמריקנית האולטימטיבית .
היפנים יצרו סידרה מצויירת על פי סיפורי ארץ עוץ ב-1987 שהוקרנה גם בישראל.
בהודו הוחלפו בעיבודים של הסיפור הדמות של איש הפח מסיבות דתיות הינדיות בנחש דווקא. .
אפילו בברית המועצות הקומוניסטית בעת שהייתה בשיא המלחמה הקרה עם ארה"ב זכתה האגדה האמריקנית לפופולאריות גדולה . שם יצר הסופר הסובייטי אלכסנדר וולקוב סדרת עוץ אלטרנטיבית בגירסה סובייטית . הוא תירגם את ספר הקוסם מארץ עוץ לרוסית עם שינויים רבים . ולאחר מכן יצר לספר זה בין השנים 1963 עד 1982 חמישה ספרי המשך מקוריים משלו ברוח קומוניסטית למהדרין שבהם אנשי הממלכה ( שאינה נקראת עוץ לעולם ) נלחמים ללא הרף בפולשים פאודליים וקפיטליסטיים מפלצתיים ומבלים את זמנם בהפלת משטרים אריסטוקרטים וקפיטליסטיים עריצים שהיזכירו בהרבה יותר משמץ את האמריקנים כפי שהוצגו בתעמולה הסובייטית של הזמן .
.הסדרה זכתה לפופולאריות עצומה בברית המועצות ואף זכתה להמשכים פרי עיטם של שלושה ם רוסיים וגם של סופר נוסף בגרמנית. ספריה תורגמו לאנגלית ולשפות נוספות והספרים של וולקוב הומחזו וזכו לעיבודים טלוזויוניים. .

עוץ חזרה והופיע ביצירותיהם של סופרים אחרים .ואלו היציגו גירסאות רוויזיוניסטיות של הסיפור של באום ברוח העידן הפוסט מודרני שבו הכל מוצג בסימן שאלה גם סיפורי ילדים קלאסיים .
החלו לשלב בין הדמויות של עוץ ובין דמויות של סיפורי ילדים קלאסיים אחרים "כמו עליסה בארץ הפלאות " בקומיקס הביזארי "מלחמת עוץ נגד ארץ הפלאות " על מלחמה בין שתי הארצות אגדיות שבהם לוקח חלק גם גיבור העל של הארנבים קפטין קארוט.

ובהמשך הוצגה השאלה האם ארץ עוץ הייתה מקום אוטופי כל כך כפי שתיאר באום ? והאם היו גיבוריה ורשעיה באמת "שחור לבן " כפי שתיאר אותם באום?

 

A Barnstormer in Oz

סופר המדע הבדיוני המפורסם פיליפ חוזה פרמר כתב ב-1982 ספר מדע בדיוני בשם  Barnstormer in OZ  שבו בנה של דורותי מגיע לעוץ ומגלה שזאת ארץ כמו כל הארצות רק עם חוקי טבע שונים במקצת . בעוץ של פארמר יש אלימות קיצונית כמו בסיפוריו של באום אבל גם סקס שהיה בבחינת בל ימצא אצל באום . .ובמהלך הסיפור המתמודדת גלינדה עם מכשפה צעירה נושא מקובל בסיפורי עוץ אבל גם עם הצבא האמריקני המתכוון לפלוש לארץ עוץ, נושא מקובל הרבה פחות , ועם הנשיא האמריקני הרדינג שאותו היא הורגת הזהרה לארה"ב לא להסתבך עם אנשי עוץ. .
ובכך הוא פתח את השער לגרסאות רוויזיוניסטיות של עוץ שבהן ארץ זאת אינה המקום המושלם והאוטופי שתיאר באום אלה רחוק מאוד מלהיות כזה . וכך גרגורי מגוויר כתב ספר רויזיוניסטי בשם "מרשעת " ( 1995) שבו הפך את סיפור עוץ על ראשו . הוא תיאר את סיפור חייה של המכשפה שאותה הרגה דורותי כלוחמת למען זכויות בעלי החיים האינטליגנטיים בעוץ הסובלים מאפרטהייד ויוצאת לפעולות טרור כנגד הדיקטטור המרושע הקוסם והמשטרה החשאית הכל יכולה שלו .הספר שהוא סטירה אכזרית על החברה המערבית הפך לרב מכר ענק ולמחזמר ולאחרונה יצא לו ספר המשך על בנה של המכשפה ומי יודע אולי יהפך גם הוא לסדרה על עוץ חלופית .
גירסה רויזיוניסטית ידועה נוספת של סיפור עוץ היא ספר בשם ) 1992( WAS מאת גרגורי ראיימן מתאר את "הסיפור האמיתי" מאחורי עוץ סיפור השל פרנק באום הפוגש את דורותי גאל המספרת לו את סיפורה ומגלה שהיא עברה התעללות מינית בידי דודה . והאם הסיפור הוא אמיתי או לא? זאת השאלה
העומדת במרכז הספר .

אריק שנאור ,עם חוברות עוץ.
עם זאת עוץ המסורתית לא נזנחה אם כי לא דווקא בתחום הפרוזה. ובשנים האחרונות נשמרת הגחלת בידי אמן הקומיקסאריק שנאור  שיצר סיפורי קומיקס ו"נובלות גראפיות " על ארץ עוץ ועל הדמויות האהובות שלה ואלה זכו לכבוד יוצא הדופן ומוערכים הן בידי חובבי הקומיקס והן בידי חובבי עוץ אם יש מישהו שזכאי לתואר "ההיסטוריון המלכותי של עוץ "זהו שונאואר .
 גם היום כשהוא עמל על עיבוד הקומיקס האולטימטיבי לסיפור מלחמת טוריה ,אחת מיצירות המופת של הקומיקס בזמנינו ,שנואר עדיין מוצא זמן מידי פעם לעסוק ועוץ הן כאמן והן כסופר . בן זוגו של שנוואר ( והשניים הם חברים גאים בקהילה ) הוא המו"ל של הוצאת "הנמר הרעב" שמתמקדת בהוצאת ספרים  ופריטים אחרים הקשורים לעוץ.

עוץ מצוטטת בתרבות הפופולארית

התרבות הפופולרית עמוסה בציטוטים, אזכורים, התייחסויות ופרשנויות, חלקן פרועות למדי,ל"הקוסם מארץ עוץ" . מהספר והסרט, מ"Goodbye yellow brick road" של אלטון ג'ון ועד "הזן של עוץ: עשרה מסרים רוחניים מעבר לקשת בענן".

 אפילו קיימת תאוריה שכל סרט קולנוע אמריקני

שנעשה מאז "הקוסם" עם גרלנד מושפע ממנו. האחים כהן, למשל, שחזרו את הסצנה שבה מתגנבים

האריה, איש הפח והדחליל אל הטירה של המכשפה הרעה, שם מוחזקת דורותי, בסצנה שבה מתגנבים ג'ורג' קלוני, ג'ון טורטורו וטים בלייק נלסון לטקס של הקו קלוקס קלאן, כדי להציל מלינץ' את חברם השחור ללהקה ב"אחי איפה אתה".

דיוויד לינץ' ידוע כעוצולוג הדוק. ב"לב פראי", מסעם של הנאהבים לולה וסיילור, על שלל האירועים והדמויות שנקרים בו, רצוף דימויים מ"הקוסם". מרייטה, אמה המרושעת של לולה, שבע ומופיעה בדמות מכשפה רעה על מטאטא.

 שרילין פן, שמופיעה בחלק הראשון של הסרט כקורבן

של תאונת דרכים שבה בסופו כמכשפה הטובה. גם "מולהולנד דרייב" מפרנס דיונים שלמים של מעריצי לינץ' על עולם הדימויים העוצי שבו, שמקורו בגרסה הקולנועית מ-39' ובסיסו העמעום שבין מציאות לחלום. כמו דורותי, כך דיאן (נעמי ווטס) חווה טראומה ששולפת אותה מתוך עולם

שמסמן יופי והבטחה. דורתי מגיעה לעוץ בבית מרחף, דיאן מגיע ללוס אנג'לס במטוס. דורותי מגיעה אל דרך של לבנים צהובות, דיאן אל מונית צהובה. את מוחן של שתיהן מטרידים געגועים לדודתם האהובה שאת הקשר איתה הן מנסות לחדש. וזה רק על קצה המזלג.

 

אפשר להניח שהגרסה הטלוויזיונית הפרועה ביותר על "הקוסם מארץ עוץ" נעשתה ב"סאות פארק". בפרק "זהו כריסמס בקנדה", ששודר לראשונה ב-17 בדצמבר 2003 נאלצת משפחת

ברופלובסקי, שחוגגת בשמחה רבה את חנוכה, להיפרד מהבן הצעיר והמאומץ אייק. בשל חוק חדש שיצא בקנדה, עליו לשוב לחיק הוריו הביולוגיים. קייל, שמשתוקק להשיב את אחיו האובד, יוצא עם סטן, קרטמן וקני למסע אל ראש ממשלת קנדה במטרה שישנה את החוק מפרק המשפחות. על

הדרך הם מצרפים אליהם שומר גבולות קנדי שנאלץ לרכוב על כבשה מאז הוציא ראש הממשלה חוק שאוסר עליו ועל חבריו לרכוב על סוס, פנטומימאי קנדי צרפתי שלא יכול לשתות יין מאז הוציא ראש הממשלה חוק שאוסר על כך, ותושב ניופאונדלנד שנמנע מביצוע מעשי סדום מאז

הוציא ראש הממשלה חוק נגד ההרגל המקומי. בתפקיד המכשפה הרעה: קנדי בשם סקוט, האיש הכי שנוא במדינה. התגלית: ראש הממשלה הוא לא אחר מאשר סדאם חוסיין. הסוף: טוב, אייק חוזר אל הברופלובסקים. קני מת אגב, אלא מה.

 

"הצד האפל של הירח", מאלבומי המופת של פינק פלויד, מפרנס במשך שנים תאוריה הזויה על כך שהוא מסונכרן עם הסרט בכיכובה של גרלנד, אם מקרינים/משמיעים אותם זה לצד זה. פרזנטציה חלקית: השורה "Balanced on the biggest wave" תואמת בדיוק את ההליכה של גרלנד/דורותי על

הגדר. "On the Run" מתחיל כשהיא נופלת ממנה. הצד הראשון של התקליט מסתיים בדיוק עם החלק השחור-לבן של הסרט. צלצול הקופה שפותח את "Money" נופל בדיוק ברגע שהסרט הופך צבעוני, כי צבע שווה כסף. הקישורים מעלים פרשנויות מקוריות למדי, רק לא ברור איך זה מסתדר עם העובדה שהיצירה של גילמור, ווטרס, מייסון ורייט קצרה מהשידוך הקולנועי שלה.

.

מעריצת עוץ מספר 1 בישראל

מבחינה רבה תופעת עוץ מזכירה מאוד את תופעת הארי פוטר אם כי בקנה מידה קטן יותר מאחר שכלי התקשורת לא היו מפותחים כל כך בשנים המוקדמות של המאה כשהפירסום של עוץ היה בשיאו כמו שקורה עכשיו עם הארי פוטר.
גילי בר הילל-סמו המתרגמת היא מילדותה מעריצה גדולה ואולי היחידה בארץ של ארץ עוץ והיא הקדישה שנים מחייה לאיסוף כל דבר הקשור בעולם זה .

א.א : את יכולה לתת פרטים על הקשרים שלך עם עולם חובבי עוץ בחו"ל ?

 


בר הילל : הקשרים שלי עם חובבי עוץ בחו"ל התנהלו בכמה רמות: חלופת מכתבים והחלפות ספרים, התכתבות והשתתפות בפורומים באינטרנט, והשתתפות בכנסים בארצות הברית. המתכתב הראשון שלי היה מי שהיה באותם הימים המזכיר האגדי של אגודת חובבי הקוסם מארץ עוץ, פרד מאייר, שחיבב אותי מאוד ושלח לי כל מיני הפתעות במתנה, כגון ספרי קומיקס עם הדמויות מספרי עוץ. אני מצדי ניסיתי בכל פעם להחזיר לו מתנה, מהדורה אחרת של "הקוסם" בעברית או ברוסית. אגב, פעם הייתי מרבה להיכנס לחנויות ספרים בשפה הרוסית ולחפש את ספריו של אלכסנדר וולקוב (המתרגם הרוסי שכתב סדרת המשך חלופית על עוץ), והייתי מבלבלת כהוגן את המוכרים בחנויות, שלא הבינו איך אני מגלה בקיאות כה גדולה בספרים של וולקוב ולא מדברת מלה רוסית.

עשיתי "החלפות" ספרים עם כל מיני אנשים מעניינים, כגון וילארד קרול, במאי סרטים בהוליווד ששלח לי תאי אנימציה מסדרה מונפשת "הילדים מארץ עוץ"; ועם אורתודנט מקליפורניה בשם דיק ראטר ששואף לאסוף את "הקוסם מארץ עוץ" בכל שפות העולם. דיק ראטר מלמד אורתודנטיה בבי"ס לרפואה, ומכריח את הסטודנטים שלו מארצות העולם השונות להביא לו מהדורות מקומיות של הספר. האוסף שלו גדול משלי, אבל לא היה לו "הקוסם מארץ" עוץ בבולגרית – לי היו שני עותקים כי התחתנתי עם משפחה של בולגרים – והוא שמח להחליף איתי תמורת תרגום של הספר לערבית שהוכן עבורו בהזמנה מיוחדת והודפס במדפסת ביתית. לא ברור שהספר הזה תורגם אי פעם במלואו לשפה הערבית. יש לי מהדורה מקוצרת מאוד של כמה עמודים בלבד שמישהו קנה לי במזרח ירושלים, וידיד דובר ערבית גילה בשבילי שקיים תרגום לערבית של התרגום הרוסי של אלכסנדר וולקוב, שהוא שונה מהמקור האנגלי בכמה פרטים מהותיים.
שני סיפורים קצרים שכתבתי התפרסמו במגזין של אגודת חובבי הקוסם מארץ עוץ. פיתחתי בהם רעיונות המבוססים על קצוות פתוחים ועל דמויות שמופיעות בספרים מאוחרים יותר בסדרה,. הייתי בת 16 ו-17 כשכתבתי אותם. בעיני הסיפורים האלה דומים מאוד ל"פן-פיקשן" שכותבים היום חובבי הארי פוטר ומפיצים ברשת, רק ששלי עוסקים בעוץ והודפסו על נייר. הם זכו בפרסים בתחרות הסיפורים השנתית של האגודה אני הכי גאה באיורים היפים שהצמידו להם, איורים של אמני קומיקס מקצועיים,אריק שנואואר ובן זוגו . מאז לא חזרתי לעסוק בכתיבה כזאת.

 

 

אריק שנאור ,ההיסטוריון המלכותי המודרני של עוץ.

על מה דיברת עם שנאור?
בר הילל נזכרת : עלהספר "ילדת הגבעות" מאת אלואיז ג'רוויס מקגרו, שיצא לאור בארץ בסדרת מרגנית החדשה. קודם לכתיבת "ילדת הגבעות",מקגרו כתבה ביחד עם בתה שניים מהספרים המאוחרים בסדרת עוץ. מתברר שלשאנואר היתה איזו יד במכירת הזכויות לספר, או אולי רק התייעצו איתו – הוא שאל אותי קצת על
מו"לים בארץ. 
.א. :היית בהרבה כנסים של חובבי עוץ?

נסעתי לכנסים פעמיים: פעם לכנס השנתי של חובבי עוץ שנערך בכל קיץ בקליפורניה, עם חברתי הטובה נטע ידיד (כיום עורכת ספרי הנוער בהוצאת "ינשוף"), ופעם עם בעלי לכנס מיוחד לציון 100 שנים לספר "הקוסם מארץ עוץ", שנערך באוניברסיטת אינדיאנה בבלומיגנטון, אינדיאנה. באותו כנס יצא לי לפגוש הרבה מאוד "אושיות" עוציות, ובהם גם את מייקל פטריק הרן, הוא שכתב את ההערות לספר שתרגמתי, אשר ישב לידי במטוס בחזרה לניו-יורק ופיטפטנו ארוכות. באותו כנס גם התווכחתי עם אישה חביבה אחת, לבנת שיער, על הפמיניזם בספרי עוץ, ורק בתום הוויכוח התברר שלי שהיא אחת מחוקרות ספרות הילדים המפורסמות בארה"ב, אליסון לורי. עם הסופר גרגורי מגוואייר, שכתב את הספר "מרשעת" אשר תורגם גם לעברית ועובד לאחרונה למחזמר בברודווי, יצא לי פעם לשוחח כששנינו היינו אורחים באותה תכנית רדיו (אני באולפן, הוא בטלפון) והוא היה איש נעים ביותר. בסך הכל אני מכירה רבים מאספני וחובבי עוץ הרציניים בארה"ב, שנוטים כולם להיות אנשים חמים ולבביים ומרתקים בזכות עצמם.
א.א. :את מכירה עוד חובבי עוץ כמוך ?
בר הילל : אני לא מכירה עוד ישראלים חובבי עוץ כמוני בכלל, ובפרט לא כאלה שכתבו סיפורים על עוץ.

 

 ההקדמה וההערות השונות כמו גם התרגום וההערות של  בר הילל עצמה  הם יצירת מחשבת בפני עצמו .אמנם המבקר שמעון אדף התלונן במאמר ביקורת בוינט על כך שההערות השונות עוסקות יותר בתופעה שמסביב לספר ולסדרה ולא כל כך בעוצמה של הספר   עצמו .אולם נראה שהמבקר הנכבד כלל לא הבין את הנקודה. הספר עצמו ומסריו שהם בנאליים למדי חשוב היום לא כל כך בגלל  עצמו כמו בגלל הסדרה והתופעה  התרבותית שצמחה סביבו שיוצרים שלם גדול לעין ערוך מהספר המקורי של באום גם אם כחלקים הם נחותים בהשוואה. .  

ארץ עוץ והספרים עליה שהיו כה בזויים בעיני מחנכים וספרנים ממשיכה לשגשג בארה"ב ובעולם ויותר מאי פעם בספרים בקומיקס ובאינטרנט ,בזמן שרוב ספרי הילדים האחרים מהתקופה שבה כתב אותם באום נשכחו .
במידה מרבה ניתן לאמר שהעולם הפנטסטי של עוץ פילס את הדרך לעולם הפנטסטי של הארי פוטר שהוא כל כך פופולארי היום בספרות הילדים.
ויש בעולם מספר לא קטן של אנשים שאם היו שואלים אותם היו מביעים סנטימנט דומה לזה של הסופר ג'ון סטיינבק ששלח פעם מכתב לנשיא ארה"ב ובו הודיע שמשאלתו היקרה ביותר היא להיות השגריר הראשון של ארה"ב בארץ עוץ.

.

אתרים רלבנטיים

הספר המוער 
גילי בר הילל על הקוסם מארץ עוץ

ראיון עם בר הילל

גילי בר הילל על תרגום חדש עוד יותר לקוסם מארץ עוץ

נעמי גרשי על הקוסם

שמעון אדף על הקוסם

הקוסם באתר כנפיים

הקוסם מארץ עוץ בויקיפדיה בעברית

. .
הקוסם מארץ עוץ בויקיפדיה באנגלית

שער לארץ עוץ

ספרי עוץ של פרנק באום

חיי פרנק באום

באום בויקיפדיה בעברית

באום במט"ח

משה דור על פרנק באום

עוד סקירה על באום

פרנק באום גזען ?

תערוכה על ארץ עוץ

מועדון חובבי עוץ

שאלות ותשובות על עוץ

אנציקלופדיה של עוץ

התפתחות בריאה בעזרת הקוסם מארץ עוץ

 

ארץ עוץ משחק המחשב

 

הקוסם וכוכב נולד 

הפזמון הקוסם מארץ עוץ גירסת לאה נאור ואילנית

מה הקשר בין ספר איוב והקוסם מארץ עוץ

המכשפה של מגויר

.
הקומיקסאי אריק שנואר על עוץ

באום בוראוז ותיאוסופיה

פרנק באום כנציג הקונספירציה נגד הנצרות

ג'ודי  גרלנד בויקיפדיה

אתר הסרט של ג'ודי גרלנד

הסרט באוזן השלישית

הדיוי די

 

אתר ישראלי על הסדרה המצוירת הקוסם מארץ עוץ 

הכישוף מארץ עוץ : על עוץ לי גוץ לי

מתל אביב לארץ עוץ

השמיניה בעקבות לובשי הגלימות בנגב הפרוע

הספר השני הפופולארי ביותר אצל בני הנוער בימים אלו אחרי ספרי הארי פוטר הוא הספר "השמיניה ותעלומת המסכה הבורמזית " ספר ששובר שיאי מכירות עבור ספר ילדים ישראלי מודרני .

בעבר הלא כל כך רחוק ,חבורות הילדים היו חלק אינטגראלי ביותר מהעולם של ילדי הארץ הן במציאות והן בספרות . עוד מאז שנות הארבעים כאשר הופיע בעברית סיפור החבורה האמיתי הראשון "שמונה בעקבות אחד " של ימימה טשרנוביץ אבידר ולאחר מכן סיפורי חסמבה של יגאל מוסינזון שהפכו לרבי מכר ופתחו את הסכר למבול עצום של סיפורי וסדרות חבורות מקוריות ( וגם מתורגמות ) מכל סוג ומין : השלישייה , הרביעייה הנועזת , החמישייה, השישייה, השביעייה הסודית ,חבורת הבלשים הצעירים ,חבורת האמיצים , חבורת הנועזים ,חבורת התאומים ,חבורת בלשי הכיתה, חבורת המרובע הכחול ,חבורת כוח המוח , חבורת פופיק ,חבורת צ'ופצ'ק חבורת ספיד, חבורת ג'ינגי', ורבים רבים אחרים, לעיתים בני מין אחד בלבד לרוב בני שני המינים ולרוב במאבק כנגד אויב או חבורת אויבים שאיך שהוא שיקפו גם את לעיתים קרובות את האויבים של החברה הישראלית כולה , אנשי הפשע או זוממי מזימות ערבים שבהם נלחמו אנשי החבורות באומץ ובהצלחה.
כיום או עד הזמן האחרון סיפורי החבורות אם כי עדיין קיימים סבלו מידה גדולה של ירידה בעניין הקוראים הצעירים שכיום קוראים הרבה פחות . ובכלל היום יש הרבה פחות חבורות ילדים וחלק גדול מהילדים מעדיפים לבלות את זמנם בבדידות מזהירה ליד המחשב ודומה שמשחקי החבורות שפעם היו חלק כל כך אינטגראלי מהילדות נעלמו מהרחובות ..
אולם בזמן האחרון ממש ייתכן שהמצב משתנה והחבורות זוכות ל"קום באק " בסיגנון צביקה פיק הופכות שוב לשיא העדכניות והקוליות כפי שהיו לפני עשרות שנים רבות . זה מתרחש דווקא במקום שזקוק מאוד ל"קאם באק " משל עצמו, ערוץ הילדים שפעם בימים הגדולים שלו בשנות התשעים כאשר מיכל ינאי כיכבה בו וסלבריטאיות ענק כמו יעל בר זוהר הופיעו בו כל מי שכיבד את עצמו רצה להיות קריין בערוץ זה . אבל מאז גם ערוץ זה הפך לעוד ערוץ "נישה " אחד מני רבים המתמודדים על שוק הילדים ,ולא עשה זאת בהצלחה גדולה.


סדרת ה"שמיניה " שינתה את המצב הזה והחזירה את ערוץ הילדים לקידמת הבמה ולתשומת הלב של הילדים .
ה"שמיניה " היא גרסה מודרנית עדכנית של סיפרי החבורות הישנות המשך ישיר של חבורות וותיקות כמו חסמבה של יגאל מוסינזון והבלשים הצעירים של אבנר כרמלי אבל מעודכנת היטב לזמננו. דהיינו לצד ההרפתקאות יש גם דגש חזק מאוד על רומנטיקה וחיי אהבה של הדמויות ,דבר שהס היה מלהזכירו ולמצאו באותן סדרות וותיקות שבהן היחסים בין חברי החבורה היו אפלטוניים לחלוטין. הרחוק ביותר שאפשר היה להרחיק לכת היה מבטים בין ירון זהבי ותמר .נשיקות וכל דבר מעבר לזה היו לחלוטין מחוץ לתחום . בשמיניה המודרנית זה כבר השתנה מאוד .
חברי השמיניה הם שמונה תיכוניסטים מחוננים כל אחד עם כישרון ייחודי משלו שממרכזם בבית הספרא התיכון על שם רבין מתמודדים במנהיגי פשע ובאוייבי מדינה שונים ( בעונה השנייה של הסדרה יש להם כבר קשר ישיר לא רק עם מפקח המשטרה של תל אביב אלא אפילו עם ראש הממשלה !) ובמקביל מתמודדים משברים רומנטיים שונים .
הסדרה שנוצרה בידי גיורא חמיצר עלתה על נוסחה מנצחת של גיבורים יפים ואטרקטיביים הרבה מתח והרבה הרבה רומנטיקה נוסחה שזוכה להערצת המונים אצל ילדים ובני נוער ( הסדרה מסתבר מגיעה לקבוצות גיל שונות למדי בין בני 8-18 9 וחבורות רבות מוקמות בהשראתה.הסדרה נמצאת כעת בעונה השניה של הקרנת בערוץ הוט .ועונה שלישית כבר אושרה.


הילדים בולעים אותה כמו מטורפים , השמיניה תפסה את המשבצת של "המורדים " בתור השיגעון התורן אצל הילדים ובני הנוער וזה דווקא נחמד שלא רק סדרות מיפן ארה"ב וארגנטינה יכולות לזכות להערצה כזאת . וזה ניכר היטב גם בשוק המוצרים המיועדים לילדים ולנוער.
ולאחרונה יצאו לאור כבר יומן השמיניה לבתי הספר הבלתי נמנע אלבום מדבקותה שמיניה ואפילו מגזין מעריצים הרשמי הראשון ( ומן הסתם גם לא האחרון ) .
בחוברת זאת יש שאלות טריווייה דירוגים ( שמונה הנשיקות המרגשות ביותר , 8 המריבות האכזריות ביותר וכו' ) מאמר מעניין שנותן עצות על איך ליצור חבורה בסגנון השמיניה הרבה הרבה תמונות וגם ראיונות מפורטים על השחקנים שעוסקים בעיקר בחי האהבה ( הכמעט לא קיימים אם לשפוט על סמך התשובות של כמה מהנשאלים ) .
מאכזב היה לדפדף בחוברת ולראות שוב בפעם המי יודע כמה עד כמה גם במקרה של שחקני השמיניה כמעט כל השחקנים ללא יוצא מהכלל הם טיפוסים שגרתיים, עילגים , משעממים וחסרי כל עניין לציבור בחייהם האמיתיים ניגוד מביך לעומת הדמויות האינטליגנטיות והמתוחכמות שהם מגלמים וכי בדרך כלל נקודות השיא עבורם בפרקים שבהם היצילו שוב ושוב את מדינת ישראל ו/או את העולם הסתכמו בנשיקה עם חבר או חברת צוות זאת או אחרת .
ספר השמיניה
.וחוץ מכל אלו לאחרונה יצא גם המוצר המצליח ביותר עד כה המבוסס על הסדרה : הספר "השמיניה ותעלומת המסיכה הבורמזית" שאמור להיות הראשון בסדרת הספרים של השמיניה ".
. הספר קפץ מיד לראש רשימת רבי המכר של מעריב ונשאר שם מזה עשרה שבועות ומן הסתם בני נוערים רבים שקראו בו אינם קוראים ספרים אחרים. על פי הדיווחים מההוצאה ספר השמיניה הוא הספר השני הנקרא ביותר היום לאחר ספרי הארי פוטר ועד כה נמכרו ממנו כשלושים אלף עותקים . הצלחה עצומה בכל קנה מידה .
את הספר כתבו ביחד שני אנשים שזהו ספרם המקורי הראשון , שהם שניהם ילדים של אנשים שהתפרסמו בתחומים שונים שבהם עוסק הספר . גיורא חמיצר יוצר הסדרה הוא כמובן בנו של דן חמיצר החידונאי
והספר עוסק רבות בחידות היסטוריות מסוגים שונים שאותן פותרים חברי השמיניה . עטרה אופק עיתונאית ועורכת שאמנם ערכה עיבדה ותרגמה מאות ספרים אך זהו הספר המקורי הראשון שהיא נוטלת בו חלק . עטרה אופק היא גם בתו של הסופר והמכקר והחוקר והיסטוריון ספרות הילדים המנוח אוריאל אופק " שנודע בהתנגדותו הקיצונית לספרי חבורות מסוגן של חסמבה ,אופק דרש ופעל במשך שנים להחרמתם ולהוצאתם של ספרים מסוג זה מהספריות בקיבוצים ובבתי ספר .שונים וסומן בעיני סופרי ז'אנר זה כ"אוייב" מספר 1 שלהם .
באופן וצא דופן גיורא חמיצר תכנן את הספר הזה עוד לפני שהתחיל להסריט את הסדרה העצמה ובניגוד למקובל בספרים מסוג זה ( למשל ספרים המבוססים על אופרות סבון ) זוהי עלילה שעומדת לחלוטין בפני עצמה וקיימת רק כספר ואינה עיבוד של פרקים שהוסרטו .
העלילה עוסקת בחיפוש של חברי השמיניה אחר מיקומה של מסיכה בורמזית בעלת כוחות על טבעיים שהופקדה בשנות השישים בידי ראש ממשלת בורמה או נו בידיו של לא אחר מאשר דוד בן גוריון לפני שזה הופל בהפיכה צבאית עם חזרתו לארצו .
ומאחר "שהאגדה מספרת " שכל מי שהמסיכה בידיו ינצח במלחמה " ( ועובדה כמה שנים לאחר שבן גוריון קיבל לידיו את המסיכה ישראל ניצחה במלחמת ששת הימים , הוכחה בלתי ניתנת לעירעור לעוצמתה של המסיכה, אם כי אין זה ברור מדוע לא הייתה לה השפעה דומה גם על מלחמות יום הכיפורים ושלום הגליל ) . ולכן יש חשיבות רבה לדאוג שהמסיכה לא תיפול חלילה לידיים הלא נכונות .
מי אם לא חברי השמיניה שלנו יצאו לבצע את המשימה ולצאת בעקבות שבל רמזים שאותו שהשאיר בן גוריון בספריה הענקית בביתו בתל אביב וכלה בערבות הנגב שבו התגורר בערוב ימיו . אלא שבדרך השמיניה מוצאת את עצמה נרדפת בידי חבורה מוזרה שכל אנשיה לובשים גלימות אדומות שפניהם מוסתרים במסיכות לבנות ומופיעים בכל מקום כאילו יש להם כוחות על טבעיים ואולי באמת יש להם .
הכוונה למשוך את הילדים לקריאה הייתה ללא ספק טובה . אבל הספר הוא מאכזב ביותר. . אמנם זהו ספר מרתק מאוד שהקורא יעביר בו עמוד לעמוד בעניין ומבחינה זאת הוא בהחלט מספק את הסחורה לקוראים שואפי הריגושים .
, אולם מעבר לחלק הראשון שעוסק בחיפוש אחר פיתרון ל"חידת חמיצר" העלילה נעשית היא מגוחכת אפילו בסטנדרטים המאוד לא קפדנים של סיפורי החבורות הישנים מסוג הבלשים הצעירים וחסמבה ששם לפחות נעשה תמיד איזה שהוא ניסיון קלוש להציג לפני הקוראים את האויבים ואת מניעיהם אפילו אם רק כדי לצחוק עליהם . דבר שגרם לרוב למבקרים ולחוקרי הספרות להאשים את
הסופרים של סדרות אלו בגזענות .
אולי בגלל מודעות להאשמות האלו חמיצר ואופק הקפידו כאן על פוליטיות קורקטית קפדנית ברוח הזמנים . הם נזהרו מאוד שלא להציג אף אחד מהאויבים ולא טרחו כלל להסביר מי הם ומה הם מטרותיהם אולי כדי שלא להרגיז חלילה אף מגזר באוכלוסייה ? אנשי חבורת האויבים מוצגים בדרך כלל בתואר "היצורים בגלימות " משל היו חייזרים מכוכב אחר.
כל מה שאנחנו יודעים על אנשי החבורה האויבת זה שיש מקום רציני לחשש שהם בעלי כוחות על טבעיים בגלל יכולתם להופיע בכל מקום בעקבות השמיניה בלי שיובן כלל כיצד עלו על עקבותיהם ושהם מקפידים ללבוש את הגלימות המוזרות שלהם ( שמן הסתם מעוררות תשומת לב רבה ומיותרת ) בכל מקום ובכל מצב אפילו בחום הלוהט של הנגב .

רק בעמוד האחרון בספר אחרי שורה של מרדפים ארוכים ובלתי פוסקים של השמיניה בידי אוייבים מוזרים ובלתי ידועים אלה אנחנו למדים סוף סוף משהו על חבורה מוזרה זאת שהיא ( ספויילר ספויילר !!!!) "חלק מאירגון רשע עולמי ,כת איומה ומסוכנת ששלוחותיה נמצאות גם בארצינו והאנשים האלה קיצוניים באמונתם האלילית הלכו שבי אחר מנהיגם ויעשו כל מה שיאמר להם… " בידיהם המסיכה הבורמזית הייתה צפוייה להביא אסון אחרי אסון ".
( הערה: צופים של השמיניה העירו לי שהיצורים המיסתוריים הנ"ל הם חלק מחבורת סקורפיו שנוטלת חלק בפרקים החדשים יותר של הסדרה ,אבל למי שלא ראה את הפרקים האלו אין כל דרך לדעת זאת מאחר ששום רמז על כך לא ניתן בספר עצמו )
יש בספר הזה שילוב של אלמנטים של אימה ועל טבעי משהו בסגנון "צמרמורת פוגשת את חסמבה" וזה דבר שלא היה בסיפורי חבורות קודמים ואם היה הרי האלמנטים העל טבעיים כביכול תמיד היו מתגלים כמתיחה בסוף הסיפור.
לא הפעם .
אולי זה מראה על התגברות על העניין בעל טבעי ובמיסטי במיוחד אם הוא בא מהמזרח הרחוק ( כמו המסיכה הבורמזית ) בקרב החברה הישראלית והנוער עניין שהתקשורת גם מבטאת אותו וגם באמצעות ספרים כאלה מעצימה אותו . .
נראה לי שהסופר והמבקר אוריאל אופק בכלל לא היה מתלהב מהספר הזה שכתבה בתו . לך תדע אולי הוא מתהפך בקיברו .
בכל אופן עטרה אופק מבטיחה שהספר הבא הבלתי נמנע "השמיניה בעקבות הקרדינל המוזהב " יהיה שונה : העלילה ?:
השמינייה שמחה ומאושרת בדרכה ללונדון, אחרי שזכתה בפרס ראשון בתחרות חידות בינלאומית. אך כבר במטוס מגלים השמונה לאימתם כי מדובר במלכודת: הם נחטפים על ידי פושע אכזרי, המנסה לנצל את כוחותיהם המיוחדים כדי לפתור תעלומה בת מאות שנים!
נראה שלחובבי הסדרה יש מה לחכות ,אולם יש לקוות שגם הסופרים ישפרו בהרבה את רמת הספר הבא דווקא בגלל שבני הנוער כל כך אוהבים לקרוא אותו . קצת תיחכום גם בהצגת האוייב אף פעם לא מזיק ואפילו מועיל.

ראיון עם עטרה אופק.

הסופרת והעיתונאית עטרה אופק שחיברה את הספר ביחד עם יוצר "השמיניה " גיורא חמיצר היא גם בתו  של  הסופר העורך וחוקר ספרות הילדים המפורסם אוריאל אופק שבין השאר נודע בהתנגדותו לספרי סדרות ילדים המקבילים לאלה

"השמיניה".

 

א.א. :איך היגעת לשמיניה ?

 אופק : היה לי מזל להתחבר לגיורא .  התחברנו  דרך חבר משותף . וזה היה שידוך מושלם כי לי עצמי לא היה ברור שאני יכולה לכתוב , עד כה לא פירסמתי ספרים מקוריים ממש רק תרגומים ועיבודים. אבל עכשיו התברר שאני מסוגלת לכתוב.

tא.א: זה הספר הראשון שכתבת ממש?

 עטרה אופק : זה הספר הראשון שכתבתי ממש ואין לי דחף לספר דברים שלי משל עצמי אולי בגלל שאני בת של שני סופרים וזה סירס אותי ואני יכולה להעיד שרק עכשיו אני יכולה להבין מה זה בעצם  לכתוב . 

א.א. איך בדיוק התבצע   שיתוף הפעולה עם חמיצר ?

 עטרה אופק  : הוא רואה בעיני רוחו את הסיפור  כסרט אבל אין לו זמן לכתוב אותו . אז הוא נותן לי לעשות את זה .: והוא מכניס לתוכו דברים שהוא לא יכול להרשות לעצמו להכניס בסדרה והוא  כן מכניס בספר..  והוא שולח לי רמזים כמו חידות חמיצר ואני מתחברת לזה .

בספר הראשון היה תקציר לכל פרק ופשוט צבעתי וקישטתי. .ואני הרגשתי כמו מי שפותרת חידת חמיצר

התבססתי רק על 10 תסריטים ראשונים שגיורא שלח לי, ועל מה שהבנתי על הדמויות משיחה אחת איתו; את הפרק הראשון כתבתי לפני שהוסרט הפרק הראשון הוא תכנן את זה בד ובד עם התחלת ההפקה .

וכשגיורא קרא את הפרק, הוא היה נורא מבסוט שהצלחתי לקלוע לטיפוסים ו'לדבר' בדיוק כמוהם, בלי לראות איך הם מגולמים בסדרה. אני מניחה שזה היה הסימן בשביל שנינו שהשידוך אכן מוצלח.

אח"כ כמובן צפיתי בכל הפרקים והפנמתי את הדמויות כפי שהשחקנים אפיינו אותן. זה אגב אחד הקטעים הכיפיים בכתיבת ספרי השמינייה, שאת יודעת שהקוראים שלך כבר מכירים את הדמויות לפחות טוב כמוך, אם לא יותר

 

 א.א. :אביך אוריאל אופק  לא נודע באהבתו לספרי חבורות .

 עטרה אופק : אבי לא אהב  את ספרי  חסמבה כי הייתה בהם  רדידות פשטנית שהוא לא אהב .

הוא לא נתן לי לקרוא ספרים כאלה ואני הייתי צריך לקחת  ספרים כאלה מהספריות בהיחבא .  .היו שולחים אותי לבלות אצל משה מוסינזון האח של יגאל ושם היה ארון של חסמבות שהייתי בולעת ברעבתנות .ללא ידיעתו .

א.א. : לדעתך אביך היה אוהב את השמיניה ?

לדעתי אבי היה אוהב את השמיניה  גם כי אני כותבת את הספרים . .הוא היה אוהב את השמיניה כי יש בה ערכים הרבה יותר מלעשות כסף או להיות מפורסם  יש  שם ערכים  אנושיים ומוסריים .בחסמבה אלו ערכים יותר גזעניים אבל אני לא  מאשימה את יגאל מוסינזון כי זה היה הלך הרוחות דאז

את מתכננת ספרים נוספים ?

הספר השני הוא  השמיניה בעקבות הקרדינל המוזהב המתרחש רובו בוונציה ועוסק בחטיפה של מטוס שבו נמצאים חברי השמיניה

קיבלנו הרבה  תגובות  מהרבה ילדים   שזה הספר הראשון שהם קראו  הספר השני ערוך יותר טוב מהמהדורה הראשונה שלא הוגתה טוב . משום שידעתי שאסור שהספר יצור התנגדות למי שמעולם לא ראה את הפרקים . ויש רעיונות לספרים נוספים מעבר לזה אצל גיורא.

:קשה לדעת אם ילדים ירצו לקרוא  ספרי שמיניה אחרי שהסדרה   תרד מהמסך הקטן  אבל יתכן שכן והשמיניה תמשיך למרות הכל . .

 

פרקים מהספר

 

הכיתה החשמלית :על סדרת השמיניה