ארכיון תג: סרט היסטורי

אגירה וזעמו המסתורי של האל

 

 

במפגש בסינמטק פרטי ברחוב הגדוד העברי בתל אביב אחד מכמה שקיימים בתל אביב שבו אפשר לצפות בסרטי מופת חינם אין כסף ביחד עם חבר צופים ,ירון ליבוביץ' מבקר שירה צפה בסרט הפואטי –דרמטי –ביזארי "אגירה –זעם האל " על התנסיויות דתיות קרביות של שליחי האל הקאתולי ספרדי באמריקה במאה ה16 . והנה התרשמויותיו.

 

ירון ליבוביץ' ( שני משמאל ) צופה ב"אגירה -זעם האל " בהקרנה סינמטקית מיוחדת ברחוב הגדוד העברי 5 בתל אביב.

 אגירה וזעמו המסתורי של האל

מאת ירון ליבוביץ

Aguirre, der Zorn Gottes

לו שאלו אתכם האם זה טוב לקבל אגרוף בבטן, מה הייתם עונים? לי אישית אגרוף בבטן הוא חוויה מאד לא נעימה. אולם יש מקרים נדירים שבו אגרוף בבטן לא מתיר אותך כואב וכועס. לעתים, ואני אומר זאת בהסתייגות מה, אגרוף בבטן הוא דבר מעניין אולי אפילו דבר מאלף. אני מתייחס לסרט שראיתי לפני ימים מספר בהקרנה  סינמטקית ביתית בתל אביב, כחוויה מאלפת

. אני מדבר על סרטו של הבמאי ורנר הרצוג "אגירה: זעם האל", שהופק בשנת 1972 עם השחקן קלאוס קינסקי בתפקיד הראשי. הסרט היה סרט חזק ולא פשוט לצפייה וכשיצאתי ממנו הרגשתי כאילו באמת חטפתי אגרוף בבטן, אולם הסרט לא היה סרט גרוע.

 Werner Herzog in
העלילה פשוטה יחסית. משלחת ספרדים בשנת 1560 יוצאים במורד נהר האמזונס כדי למצוא את העיר האגדית אל – דורדו. במהלך המסע משתלט על המשלחת סגן המפקד של המשלחת, חייל מקצועי בשם דון לופה דה אגירה, על המשלחת וממשיך במסע במורד הנהר. הוא מתגלה מהר מאד כמנהיג לא טוב במיוחד וכטיפוס רודני, כך שהמסע מגיע בסופו של דבר לאבדון שבו כולם מתים חוץ ממנו הנשאר בודד על הדוברה הנסחפת בנהר האימתני.

קלאוס קינסקי בתפקיד אגירה .

הגרעין ההיסטורי של הסרט הוא אכן קיים בבסיסו. דמותו של אגירה היא דמות היסטורית. היה מסע כזה בשנת 1560. וקיים יומן של הנזיר קַרְוַחַל על מסע כזה אמנם לא על המסע הזה אלא על מסע שנערך 20 שנה קודם לכן. אבל זה לא העיקר לדעתי. הרצוג לוקח את הגרעין הזה ומוליך אותו למחוזות בדיוניים לגמרי, המאלצים את הצופה לחשוב מחשבות בכיוונים שונים ולא תמיד ברורים.
דבר ראשון ששים לב אליו הוא היופי עוצר הנשימה של הג'ונגל הדרום האמריקני עם היַרקות שלו. יופי זה משמש ניגוד מעניין לצרות שקורות את המשלחת חסרת המזל, שלא לדבר על מקרי ההרג הרבים הפזורים לכל אורך הסרט. הסביבה שבה המשלחת נמצאת איננה סלחנית בלשון המעטה, דבר שמופגן באמצעות החצים המתעופפים לעתים קרובות על חברי המשלחת.

בעצם את האויב החיצוני, כלומר את שבטי האינדיאנים העוינים אנחנו כמעט ולא רואים. רואים אותם מרחוק ושומעים אותם קוראים "הנה בשר שט על הנהר". מדובר בשבטים אוכלי אדם, שכחתי לומר. בכלל ניגודים ניתן לראות לכל אורך הסרט.

יחסו של אגירה כלפי שאר חברי המשלחת הוא חשדני ורודני. יחס זה נמצא בניגוד בולט מול יחסו העדין כלפי בתו, שלא מוציאה ולו מילה אחת לכל אורך הסרט. בכלל, השקט, באופן פרדוקסלי, מצוי בסרט ונוכחותו בולטת. הדמויות בסרט מדברים בדרך כלל במשפטים קצרים ובקול שקט. יותר מכך, מפקד המשלחת שאגירה מדיח אותו גוזר על עצמו שתיקה לאחר הדחתו ועד להוצאתו להורג בתליה. בסרט קורים אירועים דרמטיים אבל הם לא נראים לצופה ככאלה. כאמור החצים מתעופפים. אגירה מטיל את חיתיתו במבטים מאיימים בדרך כלל ובהוראות קצרות לעושי דברו. למשל כשהוא מורה להשתמש בתותח על גופות של חברי המשלחת הוא אומר לעושי דברו: אתם לא חושבים שכדאי להשתמש התותח כדי שלא יחליד?

אחת הסצינות המזעזעות היחידות לטעמי המצויה בסרט היא כריתת ראשו של אחד מחברי המשלחת.
דבר אחר המורגש בסרט הוא האופי הלא ברור שלו. העלילה הפשטנית משאירה כמה חורים הצריכים ברור. מוטיב השגעון מבצבץ לעתים בהתנהגותו של אגירה. רואים זאת במיוחד בהחלטותיו החוזרות ונשנות להמשיך הלאה במסע, גם במחיר הדחת המפקד וגם במחיר חייהם של חברי המשלחת. דבר אחד אותי קצת מטריד. בתחילת הסרט אגירה אומר את אחד האבחנות החכמות בכל הסרט, כשמפקד משלחת האם דון גונזלו טוען ש" עכשיו הכל יהיה קל יותר", דון אגירה טוען ש"מעכשיו כולנו אבודים". קשה למצוא בסרט סיבה ברורה למה אגירה משנה את דעתו בהמשך הסרט.
מוטיב אחר מופיע כבר בשם הסרט. כוונתי לזעם האל. אשתו של מפקד המשלחת, הנידון למוות על ידי אגירה, מטיחה בפני אגירה שהאל יעניש אותו על מה שהוא עושה. נקמת האל עולה לכל אורך הסרט. המוטיב הזה מגיע לשיא מעוקם בכך שאגירה מכריז על עצמו במין התרסה שהוא זעם האל. למען האמת הכרזה זאת נראית אולי לא במקומה אבל כפי שאמר חברי אלי אשד, אולי מה שטוב בסרט הוא שהוא לא מציג דברים חדים וברורים.
מוטיב נוסף הבולט בסרט הוא מוטיב היחסים בין האדם הלבן לאוכלוסיה המקומית. הוא מתבטא בסצינה טעונה מאד שבה נערכת פגישה בין חברי המשלחת לזוג אנשים מתושבי המקום. הפגישה הזאת מסתיימת בצורה לא טובה מבחינת אנשי המקום. הורגים את האיש לאחר שהוא מנענע את ספר הברית החדשה כדי שישמיע קול ואנשי המשלחת ממיתים אותו כי זלזל כביכול באל שלהם. הפגישה הזאת מתמצתת את חוסר התוחלת במערכת יחסים בין האדם הלבן לאינדיאנים אם היחסים מבוססים על רדיפת בצע ועל קנאות דתית מטופשת. עם זאת, אני מכיר סרטים אחרים שבהם מערכת היחסים הטעונה הזאת מוצגת במורכבות יתר מאשר האופן הסכימטי משהוא שבו היא מוצגת כאן.

 Klaus Kinski, Werner Herzog in
הסרט כאמור משאיר הרבה סימני שאלה. בכל זאת פרט מעניין בדמותו של אגירה, המשוחקת בצורה מאד מלאת הבעה של קלאוס קינסקי, שאולי עשוי לשפוך אור על רעיון מנחה אחד שאולי מסביר את התנהגותו של אגירה. הרצוג הבמאי עשה את אגירה צולע ואחת מידיו נראית תמיד משוכה לאחור, דבר שיוצר אשליה של גיבנת. דמות צולעת וגיבנת מזכירה מאד את ריצ'רד השלישי שבמחזהו של שיקספיר הוא מוצג כצולע ובעל גיבנת. שיקספיר, איך נגיד זאת, מציג את ריצ'רד השלישי כדמות אכזרית ובעלת אובססיה כלפי השלטון, דבר שמביא אותו לחסל כמעט את כל מי שעומד בדרכו כדי להגיע לכס המלוכה. ניתן לומר שאגירה אצל הרצוג מוצגת כדמות הרדופה באובססיה כלשהיא, שאני מעדיף לא לקבוע מהי בדיוק.
"אגירה זעם האל" הוא סרט לא פשוט, כאמור אגרוף בבטן, אבל סרט שבכל זאת הייתי ממליץ לראות אותו.
ראו גם
אגירה זעם האל בויקיפדיה

פישקה החיגר ביערות ליטא: ביקורת על "מלך של קבצנים "

אורי פסטר מעלה על מסכינו סרט חדש שכמוהו לא נעשה מעולם בקולנוע הישראלי ,סרט שכביכול מבוסס על הסופר מהמאה ה-19 מנדלי מוכר ספרים ומתאר סיפור של לוחם יהודי במאה ה-16 ברוסיה .

סרט חדש עלה על מסכינו."מלך של קבצנים " בבימויו של במאי מחזות הזמר לשעבר אורי פסטר . משתתפים בו השחקן הבלתי ידוע שחר סורק מומחה אמיתי באמנויות הלחימה וגם מוסקו אלקלעי, עמוס לביא, רובי פורת-שובל ליה קניג וגילי סער.

זהו סרט יוצא דופן בקולנוע הישראלי כמוהו לא נראו בקולנוע הישראלי אולי מאז שנות השישים מאז "שני קונילמל " ) 1966(של ישראל בקר.   מנחם גולן עשה  אז את "טוביה  ושבע בנותיו" ( 1968) ו"נס בעיירה".
שכולם התבססו על יצירות קלאסיות בשפת היידיש ותיארו את חיי העיירה היהודית. של סוףך המאה ה=19.0
נושא מעניין אכן . אבל מאוד לא פופולארי בקולנוע הישראלי שתמיד מעדיף להתמקד בכאן ובעכשיו .
כאשר מגיעים סטודנטים לאוניברסיטה ללמוד בחוג לקולנוע הרי הכלל הראשון שהם לומדים מהמרצים זה להסריט רק את מה שהם מכירים ובוודאי לא לעבור למחוזות רחוקים נוסח ימי הביניים והעיירה היהודית בגלות .זה בוודאי לא מעניין את הקהל הישראלי ואולי יש בכך צדק.  האם יודעים המרצים את נפש בהמתם ( הקהל הישראלי )?
( כל זה אגב נכון לגבי הקולנוע החילוני אבל בהחלט לא לגבי הקולנוע החרדי המתפתח שבו נעשים סרטים לא מעטים בכלל מסוג זה,שאינם מגיעים כלל לידיעת הציבור החילוני הרחב ).
.

אבל כעת בניגוד לכל הכללים והחוקים הנוקשים הבמאי אורי פסטר עשה סרט כזה ,המבוסס לכאורה לפחות על יצירה של סופר קלאסי אחר מנדלה מוכר ספרים .
ולמעשה זהו הסרט העברי היחיד שנעשה על פי רומן עברי או יידישאי כלשהו שפורסם במאה ה-19 .( ספריו של שלום עליכם פורסמו בראשית המאה העשרים ) .
.על פי הדיווחים הסרט מבוסס על חלום של שנים של פסטר להפוך את "ספר הקבצנים" מאת מנדלי מוכר ספרים לאפוס קולנועי מלחמתי במיטב מסורת "לב אמיץ" של מל גיבסוז.
במקרה הזה הדיווח הוא כנראה נכון .קשה להעלות על הדעת שמפיק מיסחרי כלשהו היה פונה לחומר כל כך לא מסחרי בעליל כמו מנדלה מוכר ספרים .
עבור פרויקט כזה יש צורך במישהו שהעניין הוא "דיבוק"  עבורו  פשוטו כמשמעו .

אבל לא ברור לי למה דווקא "ספר הקבצנים " ? למה מכל היצירות הקלאסיות פחות או יותר של המאה ה-19 וראשית המאה העשרים בחר פסטר להשתמש דווקא בו כבסיס לאפוס מלחמתי עתיר תקציבים ?מה עוד שלעלילת הסרט יש רק קשר קלוש ביותר לעלילת הספר.

העלילה

עלילת הסרט מתרחשת בסוף המאה ה-16 בליטא בגבול רוסיה פולין . על רקע מלחמה רוסיה ופולין, במסגרתה כובשים הפולנים ( אז מעצמה אדירה שאינה נופלת ואף עולה בכוחה על הרוסים ) שטחים נרחבים באירופה בכלל ורוסיה בפרט. כדרכן של מלחמות באירופה של שלהי ימי הביניים, גם מלחמה זו פוגעת באופן מיוחד ביהודים.

על רקע זה מתגבשות חבורות של 'קבצנים', שודדי דרכים יהודים החיים ביערות ופוגעים בעיקר ביהודים.
את עלילת הסרט מספר לצופים קבצן זקן (המגולם על ידי מוסקו אלקלעי).

גיבור הסרט הוא פישקה יתום וחיגר ( שחר סורק )  שהוא בלן בבית המרחץ היהודי בעיירה יהודית שקטה אך בהחלט לא שלווה .העיירה סובלת מאיומים שונים . אלו כוללים חבורות בריונים רוסיות נוהגות לערוך בה פוגרומים. אויב נוסף יש לעיירה הוא פנימי זהו פיבוש מנהיגה האכזרי של חבורת קבצנים יהודית. החבורה לא מהססת להרוג יהודים כדי לגנוב את רכושם
כתגובה לכל האיומים הללו תושבי העיר מחתנים את פישקה ליתומה עיוורת בתקווה שזה יסיר את הקללה שהם מאמינים שנתונה על עירם וימנע פוגרומים נוספים על בני המקום .
אבל צרה צרורה , הכלה לא מתלהבת משום מה מהחתן יפה התואר ובורחת מפישקה עוד בליל-הכלולות אל היער . ( הבריחה הזאת היא הגיונית הרבה יותר במונחים של הספר ששם פישקה הוא מכוער ) .
פישקה יוצא לחפשה ומגלה כי הריבה העיוורת דווקא רואה מצוין, ומשתייכת לחבורה של "קבצנים"-הנוודים יהודים  פורעי החוק של פייבוש האכזר המקפידים לפגוע עד כמה שהם יכולים ביהודים וביהודים בלבד.
ואז,  בהתפתחות מדהימה ממש עבור כל הצופים המועטים שקראו את הסיפור המקורי של מנדלי,  פישקה מתגלה כגיבור בלתי מנוצח. מסתבר שפישקה רכש מיומנויות לחימה אדירות בימים שבהם היה סתם בלן בבית מרחץ והצליף בגבותיהם של הלקוחות בעזרת שני מגלבים עשויים מענפים . המגלבים הללו מתגלים כעת ככלי נשק בלתי מנוצחים .

שחר סורק בתפקיד "פישקה החיגר"

פישקה אמיץ הלב הופך למנהיגם של הקבצנים והופך את היער למקום מושבו , שם מצטרפים אליו פליטי הפוגרומים., והופך את אלו שחברו אליו לכוח הלוחם היהודי הראשון , ומוכתר על ידיהם כ'מלך הקבצנים'.
( במציאות ההיסטורית כוח הגנה ולחימה יהודי כזה נוצר לראשונה רק ב1918 בידי ד"ר אליהו בלנק בעיר סיגט שבטרנסילבניה ) .


עלילות הגבורה של פישקה מגיעות אף לאוזני קצין בכיר בצבא הרוסי, המציע לו לחבור עם אנשיו לשורותיו במלחמתם בפולנים כדי ליהנות עם ניצחונם מחסדי הצאר לזכות בחירות, שוויון ונחלה על אדמת אדוניהם. במקביל מתאהב פישקה בביילה הנאווה (גילי סער), אף שעודו נשוי לבתיה השפלה.
אבל צרה צרורה הרבנים היהודיים אינם מתלהבים כלל מהכוח הלוחם של פישקה ומחרימים אותו.
וגם הוא מבין לבסוף לפני הסיום הטראגי שעדיף להיות למדן  מאשר לוחם .
זוהי העלילה.

ההפקה

Loading King of Baggers Pics 1 - תמונה מספר 1 מהסרט מלך של קבצנים ...

כמה  פרטים לגבי הסרט עצמו :
זאת ככל הנראה אחת ההפקות היקרות ביותר של הקולנוע הישראלי מאז סרט היסטורי אחר "מרקו פולו " של רפי בוקאי . הפקה של יותר מ-2.5 מליון דולר לפי דיווחים לא רשמיים,, עלויות צילום והפקה בלבד עם 350 ניצבים, 119 אנשי הפקה ליטאים, 50 אנשי הפקה ישראלים, 18 פעלולנים מקצועיים.
פסטר שחי בשבע השנים האחרונות בארצות הברית יצא לליטא, לפני קרוב לשלוש שנים, לצלם את הסרט מקורבים להפקה מספרים על שינויים בלתי פוסקים עד הרגע האחרון בליהוק (בין השאר נפלטו מצוות השחקנים לוסי דובינצ'ק, שרון אלכסנדר ואפילו הכוכב הישראלי החם ביותר בהוליווד, עודד פהר) .
הסרט נעשה עם כך לפני שלוש שנים, והוצג לראשונה בלוס-אנג'לס עוד לפני כשנתיים. אבל תאריך הפצת הסרט נדחה שוב ושוב, מסיבות שונות.וניתן לנחש בגלל חוסר ביטחון של יוצרי הסרט בקבלת הפנים שתחכה לו . ונראה שצדקו , ה"באז " בחוגי הברנז'ה לגבי "מלך של קבצנים " הוא, בלשון המעטה, צונן למדי. כמעט כל מי שדיבר עליו תוקף אותו.

נשאלת השאלה האם זה בגלל שהמדובר אכן בסרט גרוע או בגלל שנושאו הוא זר ומוזר ל'קהל הרגיל בארץ שמסוגל לראות סרט על המאה ה16 בסין אבל לא  על הקהילה היהודית ברוסיה ?
האם ייתכן שהלך הרוחות הנוכחי בחברה ובתרבות הישראלית הוא כזה שסרט מעין זה כמעט אינו ניתן להבנה בידי הקהל הפרובינציאלי ונציגיו הנאמנים מבקרי הקולנוע ?
האם ייתכן שהמבקרים וצופים שיתנפלו בשקיקה על סרט קונג פו סיני המתרחש בהונג קונג של המאה ה-16 ידחו את הסרט הזה על הסף דווקא משום שהוא מתאר את העיירה היהודית במאה ה-16?
נראה לי שכן .נראה לי שהלך הרוחות הכללי כיום הוא כזה שהצופה הישראלי הרגיל ושל המבקר הישראלי הממוצע בנוסח שמוליק דובדבני זה שצמח על סרטים אמריקנים יתקשה לעכל סרט כזה הרבה יותר מסרט זר על אותו הנושא. וללא קשר לאיכויותיו המיוחדות ויש לו כאלה . אין לו את ההבנה הנדרשת כדי לשפוט סרט כזה כראוי לו.

Loading King of Baggers Pics 2 - תמונה מספר 2 מהסרט מלך של קבצנים ...

הבא נבחן את המשחק : יש לזכור שהמשחק בסרט זה 'קשה יותר מכל סרט אחר שהרי השחקנים צריכים לגלם דמויות בסביבה ותקופה רחוקות מהן מאוד ,והתוצאה הבלתי נמנעת היא שמהשחק מוגזם במקצת או בהרבה.
אבל זה לא בהכרך לרעתו של הסרט .האם אנחנו נצפה למשחק ריאליסטי במחזה שקספיריאני או בסרט סמוראים יפני  או קונג פו סיני  על ימי הביניים ?

נהפוך הוא אנחנו מצפים ומקבלים דמויות שהן "גדולות מהחיים " .וכך הוא בסרט של פסטר .
לא כל השחקנים מצליחים בכך .אבל סורק ואלקלעי בהחלט עושים עבודה טובה .


שחר סורק הוא יותר מידי יפה תואר לטעמי כגיבור. הוא בוודאי שונה עד כמה שאפשר מפישקה המכוער של מנדלי אבל זה כנראה בלתי נמנע בסרט מודרני
נשאלת רק השאלה איזו בחורה שפויה בדעתה תימלט מבחור יפה תואר כזה ועוד בליל הכלולות ? יש כאן חור הגיוני אחד מני רבים .
בכל מקרה אי אפשר שלא להתפעל משליטתו האמיתית אמנויות הלחימה (שהוא מומחה אמיתי לקרב מגע האוחז גם בחמש אליפויות ישראל באמנות הלחימה טאקוונדו) ומסתבר שהאיש אף ‬לימד‮ ‬את‮ ‬שאר‮ ‬השחקנים‮ ‬בסרט‮ ‬את‮ ‬אמנות‮ ‬האבקות‮.יוצרי הסרט ערכו, במקביל לגירסה הקולנועית הרגילה שתוצג בבתי הקולנוע , גירסה נוספת, 'מצונזרת', המיועדת להקרנה בקרב הציבור הדתי גירסה שממנה נמחקו סצינות ערום ( באמת מועטות מאוד)  שיש בגירסה החילונית . אבל סביר להניח ששום דבר לא נמחק  מסצינות הקרב שהן מקובלות גם על החרדים .
הם גם יצרו גירסה עם כיתוביות ברוסית עבור הקהילה הרוסית בארץ., שמן הסתם תגלה עניין מיוחד בסרט המתאר פרשה מתולדות הקהילה היהודית ברוסיה .

הסרט מתנהל בעברית אותנטית- "קדומה" שהיא פחות או יותר זהה לעברית ששמענו בסרטים מקבילים שנעשו בשנות השישים כמו שני קונילמל וטוביה החולב ושבע בנותיו ונס בעיירה של מנחם גולן על פי שלום עליכם . לנו זאת נשמעת עיברית מוזרה למעשה זאת עברית יפה ומדוייקת חסרה לחלוטין כל סלנג ישראלי.
בדיוק כפי שצריך להיות .
לי זה היה צורם בלי סוף לשמוע דמויות מהמאה ה-16 מדברות בישראלית של ראשית המאה ה-21 . זאת בחירה נכונה של הבמאי שעליה יש למחוא  לו כף .

הסיפור רחוק מאוד מספרו של מנדלי אפילו הפוך באופיו . הסיפור של מנדלי מתרחש במאה ה-19 ומנדלי מוכר ספרים בכבודו ובעצמו הוא אחת הדמויות הראשיות ( אם כי הוא לא מופיע גם בסרט וחבל שכך … ) פישקה של מנדלי רחוק מאוד מלהיות גבור או אמיץ לב ,נהפוך הוא פישקה הוא מכוער צולע ומגמגם.

Image result for ‫מנדלי מוכר ספרים‬‎

מנדלי מוכר ספרים.

אין זה ברור לי מדוע מצא פסטר צורך להכריז על "ספר הקבצנים" כמקור השראה .באותה מידה יכול היה להכריז על סרטו כמקורי לחלוטין ואחרי הכל הוא מתרחש 300 שנה לפני עלילת ספרו של מנדלי ומתאר חברה וסביבה ומצב שונה לחלוטין מאלו המתוארים בספר מהמאה ה-19. אם אני הייתי במקום פסטר הייתי בוחר להפוך לסרט את הספר של מנדלי "מסעות בנימין השלישי" המתאר סיפור מסע בעקבות עשרת השבטים האבודים שהוא לדעתי היה מתאים הרבה יותר לעיבוד קולנועי גם כסרט היסטורי עתיר תקציבים .
בכל אופן לא ברור כמה הקישור עם מנדלי באמת עוזר לסרט ,אחרי הכל כמה מהצופים הפוטנציאליים כבר שמעו על מנדלי מוכר ספרים ? מצד שני בעצם ההסתמכות כביכול על הסופר הנשכח מהמאה ה-19 גם יש איזו שהיא דון קישוטיות ויריקה בפרצופו של הקהל  הרחב זה שמכיר רק את "כוכב נולד " שמוצאת חן בעיני .

האם סרט  היסטורי צריך להיות "רלבנטי" ?

האם הסרט רלבנטי גם לזמנינו? הוא בהחלט עוסק בנושאים שמעסיקים אותנו גם היום כמו "הלחימה והגבורה היהודית " וההשתמטות החרדית מהלחימה וכו' והפרסומות שמות על כך דגש מכאן ועד הודעה חדשה.
אבל אין בזה שום צורך,זה נראה כמו ניסיון נואל להתחנף למבקרים .
אף פעם לא הבנתי את הצורך הפרובינציאלי המטומטם של מרבית מבקרי הקולנוע באשר הם : כל השניצרים הדובדבנים והאינגנברים ושות' לדורותיהם למצוא בסרט שמתאר אירועים מלפני שלוש מאות שנה  וחמש מאות  שנה  אלפיים  שנה איזה מסר עכשווי דהיינו איזה קשר לאירועים העכשווים שמתחוללים בעת הפקתו,,נניח הצהרות פמיניסטיות קשוחות בארמון בסין העתיקה , או מרד של האינקוויזיציה בספרד כנגד נפוליאון כמשל למתרחש היום בעיראק וכו'.
וזאת כדי שירגישו יותר בנוח עם המתחולל על המסך, כאילו  היו ילדים קטנים שמחפשים נואשות  משהו מוכר ובטוח להיאחז בו שדרכו יוכלו להבין את אירועי הסרט.
למרבית הצער זהו כשל אסתטי חמור שהמבקרים האלו  אפילו אינם קולטים אותו .
זאת רק דרך לגרום לסרט להתישן מידיית.


אין כל צורך שסרט על המאה ה-16 יעסוק בסוגיות של השתמטות מגיוס,הוא צריך להביא רק עלילה מעניינת ומרתקת .זה הכל .ובלי שום קישורים עכשוויים .נהפוך הוא –דווקא ככל שידגישו את השוני של התקופה המתוארת ואנשיה מהתקופה הנוכחית כך עדיף מבחינה אסתטית.
הקולנוע צריך להציג לפנינו לא מראה אלא חברה שונה כפי שהיא על ערכיה המיוחדים לה ובמונחים שלה ולא להציג אותה כחברה של המאה העשרים שבמקרה נמצאת במאה ה-16 או בעתיד הרחוק.
אלוהים יודע שיש מספיק סרטים שכבר נעשים על אנשי הזמן המודרני.למה אנחנו צריכים לראות נוספים כאלו בלי סוף שמתחוללים גם בעבר ובעתיד?  ( ראו דוגמה מרגיזה במיוחד ,בסדרת "בטלסטאר גלקטיקה " שבה אנשי מערכת כוכבים רחוקה לבושים ומתנהגים בדיוק כמו אנשי ארה"ב בראשית המאה ה-21)
למה אנשי הקולנוע  הם בלתי מסוגלים להציג בפנינו   חלופות שונות מהחברה המודרנית ?האם זאת משימה קשה מדי עבורם?
אולי משום שהם יודעים שהמבקרים עם האסתטיקה המקולקלת שלהם מצפים מהם להציג סרטים "רלבנטיים" לראשית המאה ה-21. .
אני לפחות מתעניין בתקופה כפי שהיא ללא הקשרים מודרניים .אבל נכון שאני מייצג בתפיסה זאת מיעוט מזערי ומתוחכם באופן מיוחד מבין המוני הצופים . כלל מבקרי הקולנוע כיום אינם שייכים לקבוצה הנבחרת הזאת.
לזכותו של אורי פסטר ,הוא ניסה לפרוץ מהמלכודת הזאת של תיאור המאה העשרים במאה ה16 . הוא מנסה להציג  בסרט  חברה שונה שכיום אנו לא מכירים משהו מקביל לה ,החברה של העיירה היהודית ,במונחים שלה ולא במונחים ישראליים של ראשית המאה ה-21.
סיכום הסרט : בהחלט ראוי ושווה לראות ולו רק בגלל המאמץ הגדול הושקע בו ונראה בכל רגע בסרט לתאר תקופה אחרת וחברה אחרת וגם כדי להיהנות מהשפה העברית שהיפהפייה שבו .אבל לא מתאים לכל אחד .
יש לקוות שעוד סרטים כאלה ושאפתניים עד יותר מההיסטוריה היהודית יעשו גם בעתיד אבל אני צופה שאם יעשו סרטים כאלו אז זה יהיה מבין במאי הקהילה החרדית

לא נראה לי שיהיה במאי חילוני נוסף שירצה לספוג את קבלת הפנים הצוננת שאותה ספג אורי פסטר ממבקרי הקולנוע שפשוט אינם קולטים את מה שהוא נסה לעשות .

נספח :היוצר של "מלך של קבצנים

פסטר עם שחר סורק ואהוד דנוך. גרסה דתית צילום: פטר הלמאגאי

אורי פסטר עם שחר סורק

הבמאי האובססיבי של "מלך של קבצנים" " שלחם במשך שנים להביא את חזונו הלא מסחרי לחכלל מימוש , אורי פסטר  התפרסם לראשונה בתיאטרון  הודות  לבימוי של עיבוד של דבורה עומר לספרו של יאנוש קורצ'אק "המלך מתיה ראשון"  ב-1985. וזאת הייתה הצלחת המולטי מדיה הראשונה שלו . טקסט ההצגה  יצא לאור במקביל כספר וכתקליט בסדרת "קרא שמע " הוצאת ישרא-תו , 1985.. .
-1988 הוא יצר הצגה פנטסטית על פי פיטר פן מאת ג'ימס בארי. הצגה שזכתה להצלחה כה גדולה עד שהוצגה גם בגרמניה. היא הוצגה מחדש ובהצלחה גדולה אף יותר ב-1997, בגרסה מלאה בפעלולים שהייתה רחוקה מהמקור הרבה יותר מהגרסה הראשונה.
ההצלחה הגדולה ביותר של פסטר ושל תיאטרון הילדים הישראלי הייתה ב-1994, הצגה בשם הקוסם, שהתבססה על ספרו של פרנק באום הקוסם מארץ עוץ, שפסטר כתב וביים ובה כיכבו המגישים של ערוץ הילדים בטלוויזיה הישראלית. ההצגה זכתה להצלחה חסרת תקדים, הפכה ל'פנומנון' ונכנסה לספר השיאים של גינס בשל מספר הופעות גדול באותו יום (חמש פעמים ביום, 37 פעמים בשבוע!). ההצגה רצה 182 הופעות, עם 430 אלף צופים (בישראל מספר עצום), ורצה עד אוגוסט 1995.

הצגה זאת יצרה גל של הצגות עם פעלולים פנטסטיים. כה גדולה הייתה הצלחת ההצגה, עד שהיא שימשה כבסיס לספר, לתקליט ואף לסדרת טלוויזיה בערוץ הילדים של ישראל. היא זכתה לגרסה היי-טקית ב-1999 בשם הקוסם 2000,  ( בהשתתפות שחר סורק ) שפסטר כתב וביים שוב.

שם למשל איש הפח הוחלף באיש המחשב. אך הפעם לא הייתה זאת הצלחה גדולה .

גירסה שלישית של הצגה זאת הועלתה על הבמאה ב-2006 בבימוי של ירון כפכפי .
ב-1997 יצר פסטר הצגה פנטסטית מצליחה אחרת לילדים בשם הכל אגדה, שילוב של כמה אגדות ילדים קלאסיות לסיפור מתמשך אחד. לאחרונה הסריט, על סמך הצגה זאת, סדרה בת 26 פרקים עבור רשת פוקס בארה"ב.

אגב כל אלה יצר פסטר לעצמו שם של פרפקסיוניסט שלהרבה שחקנים זאת משימה קשה ביותר לעבוד עימו .

ב-1999 פרסם פסטר את הטקסטים של שלושת המחזות המצליחים האלה שלו בספר בהוצאת כינרת.
לאחר מכן פירסם ספרים נוספים את הכוכב הקטן :מאחורי הקלעים של מאחורי הקלעים , כינרת  2000
ואת כל מה שמותר אסור ! עם ציורים של עירית פאנק ,כנינרת 2000 .

לאורך השנים פסטר התגלה כיוצר המצליח ביותרבישראל אי פעם של מחזות מוזיקליים לילדים.

אבל בברור הוא חיפש פרוייקטים מאתגרים יותר  כמו "מלך של קבצנים " שבו בכל אופן מתגלה נטייה דומה אחת:  למחזמרים כמו "הקוסם " ו"פיטר פן " השאיפה להגיע ולתאר  עולם אחר ושונה  מאוד מהכאן והעכשיו האפרוריים .  .

קישורים רלבנטיים

הקדימון של הסרט

מלך הקבצנים בויקיפדיה

מלך של קבצנים באתר סרט

ליטא בידינו :מאמר על עשיית הסרט

המשקיע של מלך הקבצנים

מלך הקבצנים גירסה לדתיים

מלך שלקבצנים גירסה מצונזרת

עמי שרון על מלך של קבצנים 

משה גלילי על מלך הקבצנים
נירית חמד על מלך הקבצנים

שמוליק דובדבני על מלך הקבצנים
אורי קליין על מלך של קבצנים
הבלוק באסטר היהודי הראשון

אורי פסטר בארה"ב
הסרט מוקרן בהקרנת בכורה בלוס אנג'לס

מלך הקבצנים לא מתחרה על פרס וולג'ין

אורי פסטר והקוסם

אורי פסטר ופיטר פן

מנדלי מוכר ספרים בויקיפדיה

מנדלי בפרוייקט בן יהודה

ספר הקבצנים הטקסט המלא בפרוייקט בן יהודה

בחזרה לימי הצלבנים : על הסרט "ממלכת גן העדן "

Kingdom of Heaven - פרטי סרט : ממלכת גן עדן

האפוסים ההיסטוריים רחבי היריעה עשו קאם בק מאסיבי בשנים האחרונות הודות להצלחתו המפתיעה של האפוס הרומאי של רידלי סקוט "גלדיאטור " מראשית המילניום החדש הסרט שהפך את ראסל קרואו לכוכב על . אך דומה שרובם כמו "טרויה" ו"המלך ארתור" ו"אלכסנדר הגדול" של אוליבר סטון לא זכו להצלחה של "גלדיאטור" עצמו.

ממלכת גן עדן להורדה

וכעת מנסה רידלי סקוט עצמו לשחזר את ההצלחה עם אפוס היסטורי חדש "ממלכת גן העדן . סקוט הוא במאי ותיק בתחום זה , עם כי הוא ידוע יותר כבמאי של סרטי מדע בדיוני דווקא כמו ה"נוסע השמיני" ו"בלאד ראנר" הרי סרטו הראשון "הדואליסטים" עסק בימי מלחמות נפוליון ומאז עשה את "1492" אפוס רחב יריעה על כריסטופר קולומבוס שזכור היום בעיקר הודות לפס הקול שלו. אך אף אחד מהם לא זכה להצלחה מיוחדת.

 

Loading Kingdom of Heaven Pics 2 - תמונה מספר 2 מהסרט ממלכת גן עדן ...
:לסרט זה יש את הפוטנציאל לעורר עניין עצום בציבור הרחב של שלושת הדתות המונותיאיסטיות בגלל הנושא שלו שהוא רגיש ביותר כמעט לוהט בימים אלו של מלחמת תרבויות נושא מסעי הצלב לכיבוש ארץ ישראל בימי הביניים . לישראלים יש בסרט זה עניין מיוחד למרות שהוא אינו עוסק כלל ביהודים שכן לאורך השנים הושמעו בקרב מוסלמים וגם בקרב יהודים הקבלות רבות בין מדינת ישראל המודרנית ובין ממלכת הצלבנים. אלו שמוצאים הקבלות טוענים שבשני המקרים המדובר בפלישה של כוחות אירופיים מערביים "זרים" לאזור שהקימו בו מדינה עצמאית כשהם מנצלים סכסוכים פנימיים וחולשה של מדינות האזור. מאז ראשיתה של ההתיישבות הציונית בארץ התנהל ויכוח חריף בין אלה שמצאו בה הקבלות ברורות לתנועה הצלבנית ( עם המסר הברור שגורלה יהיה כגורלם ) ובין אלו שהראו את ההבדלים היסודיים הגדולים הקיימים בין שתי התנועות .
עד כה כבר נעשו כמה סרטים על תקופה זאת אך כולם ללא יוצא מהכלל עסקו באופן ספציפי במסע הצלב השלישי של ריצ'רד לב הארי שהתרחש מיד אחרי האירועים המתוארים בסרט זה. ניסיון של ארנולד שווארצנגר ליצור ביחד עם במאים כמו פול ורהובן וג'מס קאמרון שונים סרט על מסע הצלב הראשון נכשל כישלון חרוץ לצערם של רבים למרות שהתסריט נחשב מצויין עד היום התסריט זה מוזכר בידי חובב קולנוע כאחד התסריטים הטובים ביותר שלא הופקו לסרט . אולי כי הוליווד לא הרגישה את עצמה מוכנה לסרט על נושא שנוי כל כך במחלוקת כמו מסעי הצלב שבהם ערכו נוצרים מסעי טבח המוניים ביהודים ובמוסלמים , ועוד בימים כאלה של רב תרבותיות כאשר הכנסייה הקתולית עצמה מצאה צורך להתנצל בפומבי בצורות שונות על חלקה במסעות אלו . אולם כעת כאשר בעולם האמיתי מתחולל סוג של מסע הצלב זה של הנשיא בוש הוליווד מראה שהיא מוכנה לבסוף לגעת אפילו בנושא רגיש זה ..
"ממלכת גן העדן " עוסק עם כך בתחום שבו לא נגעו כלל עד כה בקולנוע העולמי , אם כי זאת תקופה מרתקת מעין כמוה ,ימיה האחרונים של ממלכת ירושלים הצלבנית .

Loading Kingdom of Heaven Pics 1 - תמונה מספר 1 מהסרט ממלכת גן עדן ...

. הסרט מבוסס על אירועים היסטוריים אמיתיים אך במהלך הדרך משנה אותם בצורה דרסטית ולא תמיד מסיבות דרמטיות ברורות . הסרט מספר סיפורו של בליאן איבלין הנפח ( אורלנדו בלום שכבר הראה שהוא מסוגל להילחם בחרב ב"טרויה " וזאת כנראה הייתה הסיבה עיקרית להכללתו כאן משום, שעל כישורי משחק אחרים אין על מה לדבר ) שמגלה שהוא בנו הממזר של אציל צלבני ממשפחת איבלין ( משפחת איבלין שלטה במציאות ההיסטורית באיזור רמלה ) ומגיע אליו לארץ ישראל ולממלכה הצלבנית שם לאחר שרצח כומר באירופה .

 

 

המלך בלדוין מנהיג הצלבנים המצורע בסרט "ממלכת גן העדן". .

צאלאח א- דין  מנהיג המוסלמים בסרט "ממלכת גן העדן".

מהר מאוד הנפח לשעבר מתגלה כבעל כישורי לחימה ומנהיגות אדירים ויוצא לעזרתו של המלך הנער המצורע בלדוין הרביעי שנאלץ להסתיר את פניו המושחתות מצרעת במסכה כנגד האצילים המרושעים והתוקפניים גיא דה לוזיניאן ו- רנו משטיון שמחרחרים מלחמה עם השליט המוסלמי האצילי  הנאור ושוחר השלום צאלאח א דין ( השחקן הסורי רסאן מסעוד )

Loading Kingdom of Heaven Pics 4 - תמונה מספר 4 מהסרט ממלכת גן עדן ...

הרוצח לשעבר מתגלה בסרט כאדם אצילי אך שמסרב לשתף פעולה עם כוחות השפיות המתונים בממלכה כנגד הפנאטים הלוחמניים בהנהגת גיא דה לזוזיניאן ורנו משאטיון ומביא בכך לקרב הגדול האחרון של הממלכה ולתבוסתה המוחלטת בקרב חתין המפורסם והוא מפקד על ירושלים הנצורה ומצליח להביא לשחרור כל אנשיה בידי צאלח א דין ( בניגוד למוחלט לתושבים הקודמים של ירושלים שנרצחו כולם יהודים כמוסלמים בידי הצלבנים כשכבשו את העיר ).

Loading Kingdom of Heaven Pics 3 - תמונה מספר 3 מהסרט ממלכת גן עדן ...

האם זה סרט טוב ? לדעתי המשחק הוא בינוני אך יש שם קטעים חזקים בהחלט שמצליחים להעביר את
הדרמה של התקופה אם כי סקוט שינה עובדות היסטוריות שלא לצורך או התעלם מדברים חשובים ביותר . משום מה אין בסרט סצנה של הקרב הדרמטי מכל, קרב חיטין, שבו הושמד כלל הצבא הצלבני בידי המוסלמים וזה חבל מאוד הקרב המרכזי מכל הפך ללא יותר מהערת שולים בעלילת הסרט .

שינוי שלא לצורך של ההיסטוריה הוא הפיכתו של בליאן איבלין הגיבור הראשי ודמות היסטורית אמיתית מאציל בן אצילים שהיה שחקן חשוב ומרכזי בפוליטיקה של ממלכת הצלבנים לנפח לשעבר כנראה על מנת להביא לו יותר אהדה של הצופים . סקוט שינה את העובדות שבליאן היגיע לירושלים רק לאחר שהתחייב לצאלאח א דין שלא ילחם בו משם ובלחץ הנצורים הפר את התחייבותו אם כי טרח ושלח לצלאח א דין התנצלות על כך והמלך הכורדי המצרי סלח לו על כך ושיחרר את בני משפחתו . משום מה ( כנראה מסיבות כספיות ) בליאן איבלין היה בין האחראים להסכם שהושג בסוף מסע הצלב השלישי בין ריצרד לב הארי וצאלאח א דין ובכך הביא שלום למשך כמה עשרות שנים לארץ המעונה מקרבות .
למרות זאת מצאתי שמבחינות רבות הסרט עולה על שאר האפוסים ההיסטוריים שהוקרנו על מסכינו בשנים האחרונות אם כי הוא רחוק מאוד מלהיות יצירת מופת.

כמובן שמה שמעניין מאוד בסרט הוא גם המסר העכשווי שבו . שהרי סקוט לא בחר סתם את התקופה הספציפית הזאת לעשות עליה סרט אפי בימים שג'ורג' בוש נראה כמי שמנהל מסע צלב כנגד המוסלמים ובן לאדן מכריז על עצמו כיורשו של צאלאח א דין במסע צלב נגד המערב הכופר הסרט הזה הוא בהחלט בעל מסר מידי "המסר שלא האבנים הן החשובות אלא האנשים שגרים בתוכם " .
אך הוא עורר כנגדו ויכוחים עזים שמראים גם על התעצמותם של הגורמים הדתיים בחברה. אם למשקיף אובייקטיבי נראה שהבמאי ניסה להציג את שתי הקבוצות בצורה ההוגנת ופוליטיקאלי קורקטית ככל האפשר ואף מציג בסרט קבוצה פוליטיקלי קורקטית במיוחד התומכת בשיתוף פעולה יהודים נוצרים ומוסלמים באותה התקופה קבוצה שלא הייתה קיימת אז כלל .

 


נכון הוא שבסרט כמה ממנהיגי הנוצרים יוצאים רע יותר ממנהיגי המוסלמים אך כך הוא גם בעובדות ההיסטוריות.
בארה"ב קבוצות ימניות דתיות שונות מחו על הדרך שבה מוצגים הנוצרים בסרט כברברים אלימים אם כי זאת אינה עויינת במיוחד וסקוט הוא זהיר מאוד להראות על ההבדלים של הדעות בין קבוצות שונות באצולה הנוצרית ..המבקרים הנוצרים הנ"ל העירו ברמז ברור כמו פיל שכיום הנוצרים הם סובלניים פחות לדרך שבה הם מוצגים בסרטים לעומת שנות השמונים כאשר הוליווד התעלמה בדעתם כאשר עשתה אתה סרט מעורר המחלוקת" הפיתוי האחרון של ישו" של סקורסזה שבזמנו עורר הפגנות נזעמות מצד הימין הנוצרי. . דומה שהימין הנוצרי שהתעצם מאוד בשנים האחרונות של שלטונו של בוש רומז שכעת הוא יאפשר פחות חופש לבמאים להציג אירועים שאינם נראים לו בסרטיהם לעתיד .
התקפות על הסרט הושמעו גם מצד מבקרים מוסלמיים שונים . וכך קאלד אבו פאדאל מומחה לחוק האיסלמי התלונן על סמך קריאת התסריט בלבד שכל המוסלמים בסרט להוציא צאלאח א דין עצמו מתוארים כמכונות הרג חסרות דיעה ואינם מוצגים כיצורים אנושיים כמו הנוצרים שבסרט.

עם זאת ועדה של הליגה נגד ההשמצה המוסלמית שצפתה בסרט הכריזה שלהוציא "כמה אי דיוקים היסטוריים " היא מרוצה מהדרך שבה מוצגים בו המוסלמים.


אולם הסרט עורר מחלוקת גם בגלל כיוון אחר ובלתי צפוי לחלוטין כאשר היסטוריון בשם ג'מס רלסטון הגיש תביעת פלגיאט נגד יוצרי הסרט בטענה שהם "גנבו " את הרעיון לסרט ואת הדמות הראשית שבו של באליאן מספר ההיסטוריה שלו על מסעי הצלב .אמנם האירועים שבסרט והדמות של באליאן מתוארים בעוד ספרי היסטוריה רבים מספור ואילו לעלילה הבדיונית שבסרט אין שום קשר לספרו של רלסטון שהוא תיאור אקדמאי של האירועים ההיסטוריים. .
במקרה הלא סביר שרלסטון יזכה בתביעה כנגד סרטו של רידלי סקוט זה אומר שגם שימוש בספרי היסטוריה כבסיס לסרטים עלול לשמש מעתה ואילך כמקור לתביעות פלגיאט , ובמקרה כזה סביר להניח שהמפיקים יעדיפו להשתמש בספרים כאלה פחות ובפחות כבסיס ומקור השראה לסרטיהם .

ימי בלדוין והישראלים

דומה שגם לישראלים יש הרבה מה לאמר על הסרט שהרי בישראל תמיד היה ויכוח עד כמה הדוגמה של ממלכת הצלבנים רלוונטית למקרה של ישראל כפי שטוענים הערבים מאז ומתמיד. ידיד ימני שראה את הסרט איתי טען שיש בו אלגוריה ברורה ליחסי שמאל ימין בישראל וכי הנוצרים המתונים בו הם אנשי שלום עכשיו כפי שהנם מוצגים בידי "התישקורת " והקיצוניים הנוצרים הלוחמניים כמו רינו משאטיון מייצגים את המתנחלים .אולי אולי כדאי להזכיר שאותו רינו משאטיון הושווה פעם בידי אורי אבנרי לאריאל שרון . העיתונאי גד שמרון ( מומחה והיסטוריון של השירותים החשאיים בישראל )  כתב על חייו של רנו משאטיון רומן היסטורי שלם בשם "השטן בארץ הקודש (1998) " שבו היו רמיזות אקטואליות ברורות ביותר. המחזאי גלעד עברון (כותב המחזה "יהוא" ) אף תכנן להעלות מחזה על רנו משטיון וכנראה בהקבלה עם בנימין נתניהו אך מחזה זה לא עלה עד כה.

אירועי התקופה המתוארת בסרט תוארו בעברית בכמה ספרים מקוריים רובם לילדים ,ורובם ביצעו זיהוי מפורש בין הנוער הישראלי המודרני ובין הצלבנים של ימי בלדוין.

אלה היו ספרו של עודד בצר המסע המופלא במנהרת הזמן (1975) שתיאר הרפתקאות ארבעה ילדים בני זמננו שמגיעים ב"מנהרת זמן" לימי המלך באלדוין , מתחברים עם הצלבנים ומשתתפים במאבקם בערבים מרושעים, לפני שהם חוזרים לזמננו.


הזיהוי בין הישראלי המודרני ובין הצלבן הקדום קיבל עוצמה נוספת בספרו של ארתור וקסלר ידידי מלך ירושלים (1976) שבו עוד נער ישראלי "מושלך בזמן " אל תקופת הצלבנים והופך לאחד מהם ולידידו הטוב של המלך הצלבני בלדוין . בסיפור הודגשה הקירבה בין הנער הישראלי והצלבנים באומץ ליבו ומאידך הזרות בינו ובין היהודים הדתיים של התקופה, שהם לאמיתו של דבר קרובים יותר למוסלמים מאשר אליו .

הסופרת דורית אורגד בספרה שני חברים בממלכת החשמונאים (1985) תיארה את עלילותיהם של נערים יהודיים המיודדים עם הצלבנים המתוארים בצורה חיובית מאוד בתקופת קיצה של הממלכה בידי נאסר א דין.

אך לצערם של חובבי האפוסים ההיסטוריים "ממלכת גן העדן " שבימים אלה כבר הוכתר ככישלון הראשון הגדול של קיץ 2005 עם הכנסות קטנות ביותר באופן יחסי בהשוואה לסכומים שהושקעו בו   יותר ממאה מיליון דולר סיכוייו להפוך לרווחי נראים אפסיים והכישלון עלול לסתום את הגולל על הז'אנר שסקוט עצמו הקים לתחייה.
וזה חבל ,עם כל חולשותיו השונות בעיני "ממלכת גן העדן " הוא הסרט הטוב ביותר שנעשה עד כה על הצלבנים בארץ ישראל. אם כי בהתחשב בכך שיש כל כך מעט סרטים כאלה אולי זה לא אומר הרבה .

ראו גם 

 

 רידלי סקוט

 

 

שמוליק דובדבני על "ממלכת גן העדן"

 

ביקורת בוואלה

 

הויכוח על הסרט

 

התקפות מוסלמיות

התקפות אקדמאיות על "ממלכת גן העדן"

 

מאמרים על ממלכת השמים

ממלכת אאוטרמר

מסעי הצלב בויקיפדיה

סקירה היסטורית על ממלכת הצלבנים

משפחת איבלין בויקיפדיה

הגנאלוגיה של משפחת איבלין

ממלכת ירושלים

המלך בלדוין הרביעי

רנו משאטיון

צאלאח א דין

 

הישראלים והצלבנים

חלק ב:

חלק ג' :

המלך ארתור מסרמטיה

בימים אלה מוצגת על מסכינו גרסה קולנועית חדשה לסיפור חייו של המלך ארתור ואביריו , שהם בין הדמויות הידועות ביותר של ספרות הפנטזיה העולמית . עליהם ועל קוסם החצר מרלין ועל המלכה היפה והבוגדנית גניוור ועל מאבקם הבלתי פוסק בשבטי הסקסונים הפולשים לבריטניה של המאה החמישית לספירה נוצרו אלפי סיפורים אגדות אפוסים ספרים וקומיקסים וגם סרטים רבים. .
אלא שהסרט החדש של הבמאי אנטואן פוקאטווה והתסריטאי דיויד פראנזוני מציג לפנינו גרסה שונה מאוד מהמקובל והצפוי מסרט על "המלך ארתור ". הפעם לא הושם דגש על הכוחות העל טבעיים של מרלין והכשפים של המכשפה המרושעת מורגן לה פי ועל החיפוש אחרי גביע הקסמים המיסטי הגריל כפי שהיה מקובל עד כה בסרטים כמו "אקסקלסיבור" של ג'ון בורמן שהוא הגירסה הקולנועית הידועה ביותר עד כה של הסיפור. ובכלל בסרט הזה אין כוחות על טבעיים ואירועים פנטסטיים כל שהם , זאת בדומה לגירסה הקולנועית החדשה של "טרויה " שגם שם באופן יוצא דופן סולקו כל האירועים הטבעיים והתערבויות אלים אל מחוץ לעלילה .
.במקום כל אלה יש כאן ניסיון כמעט חסר תקדים בקולנוע לנסות להציג את הרקע "האמיתי " ההיסטורי של המלך ארתור, וזאת לא על רקע ממלכה אגדית שמזכירה יותר מכל דבר אחר את המאה ה-12 או ה-14 התקופה שבה חוברו סיפורי המלך ארתור המוכרים לנו, של אבירים רכובים על סוסים של טורנירים של טירות נישאות ואידיאלים נשגבים של אבירות אלא על רקע ריאליסטי הרבה יותר. זה של בריטניה השבורה והשחוקה של המאה החמישית לספירה בתקופה כאשר האימפריה הרומאית ששלטה בה מזה מאות שנים והשליטה בה סדר ותרבות עומדת על סף ההתמוטטות וכוחותיה עוזבים את בריטניה ונוטשים אותה לגורלה ולפלישות שבטי הברברים הסקסונים והאנגלים מגרמניה שמתגלים כגרועים בהרבה מהשלטון רומאי ויביאו לחורבן התרבות שלה..

מלך העבר והעתיד

המלך ארתור אם זה בכלל התקיים כדמות אמיתית חי אי אז  במאה החמישית או השישית לספירה ( אם כי ככל הנראה לא היה מלך ) אולם הוא לעולם לא היה מגיע לפרסום שהוא זכה לו לבסוף ללא "עזרתו" של סופר מוכשר במאה ה-12 בשם ג'פרי ממונמאות שלקח כמה אגדות בודדות שהיו קיימות בזמנו על ארתור והקוסם מרלין. ג'פרי כתב ספר "היסטוריה " על בריטניה מימיה הקדומים ביותר ( ובו הופיע לראשונה הסיפור הידוע על המלך ליר שהפך למחזה של שיקספיר ) ועד לימי ארתור. הוא   טען שהספר מבוסס על "ספר קלטי קדום " שאיש פרט לו לא נתקל בו מעולם. למעשה הספר היה כל כולו פרי דמיונו הפורה עם כמה עובדות היסטוריות פה ושם שנכנסו בטעות. ושם יצר את הדמות של המלך ארתור כפי שאנו מכירים אותה היום, דמות שכל קשר בינה ובין ארתור המקורי הוא מיקרי בהחלט.

המלך ארתור.ציור מאת Charles Ernest Butler

ג'פרי גם חזה בספרו שיום יבוא והמלך ארתור יקום לתחייה,  והוא באמת לא מת מעולם אלא חי באי המיסתורי אבלון  ויחזור להציל את בריטניה,  מאוייב עתידני נורא כלשהו וישלוט עליה שוב כ"מלך העבר והעתיד ". דהיינו מעין משיח בריטי.

כבר בזמנו של ג'פרי היסטוריונים רציניים ( כן היה דבר כזה אז) שהייתה להם גישה לאותם המסמכים שהיו בידי ג'פרי ( פרט לאותו ספר קלטי מסתורי) הבינו שהמדובר במתיחה עזת מצח .אך מחאותיהם טבעו לחלוטין בזרם הגדול של האנשים שרצו להאמין שהסיפור הנפלא על המלך הנפלא הוא אכן אמיתי ובלעו זאת בשקיקה . סופרים אחרים לאחר ג'פרי המשיכו בהרחבה הדמיונית שהוא החל בה והרבה מעל ומעבר למה שהוא העז לעשות וכך נוצרו סיפורי המלך ארתור שהם כה פופולאריים כיום.

 [Picture - Tapestry: King Arthur as one of the Nine Worthies]

כל מוסד האבירות המפורסם של ימי הביניים על מנהגיו השונים כמו הטורנירים ומושגי הכבוד בין האבירים נוצר בראש ובראשונה בסיפורים על המלך ארתור . המושגים שהמשוררים תיארו בסיפורים ובשירים שלהם של אבירים רומנטיים ואמיצים שנאבקים למען גברות נעלות לפי מערכת כללים חמורה ביותר , כל אלה דברים שלא היו קיימים כלל וכנראה איש אף לא העלה אותם על דעתו עד שאותם משוררים תיארו אותם ביצירות הדמיוניות שלהם. ואז הם מצאו חן כל כך בעיני השומעים עד שהם ניסו ליישם אותם בחייהם שלהם שכן הם רצו להתנהג כמו האבירים של המלך ארתור בסיפורים. וכך נוצר מוסד האבירות של ימי הביניים.
מושג האהבה הרומנטית כפי שאנו מכירים אותו היום מושג שבמקור בימי הביניים היה רק של אהבה למישהי שאינה אישתך כמו בדוגמה הספציפית של אהבתו של האביר לנסלוט למלכה גניוור הוא כל כולו תוצר דמיוני של משוררים בפרובנס ובחצרה של מלכת אנגליה אלנור מאקויטניה אישתו של הנרי השני שהושפעה מאוד מרעיון זה ויישמה אותו לראשונה בחייה הפרטיים. המשוררים של אלנור המציאו אותו עבור מערכת הסיפורים שלהם על המלך ארתור ואביריו שאותם עיבדו לצרפתית מספרו הלטיני של ג'פרי ( שפורסם לראשונה כ-20 שנה קודם לכן ) שאותם שרו לראשונה בחצר של אלנור ושהתפשטו משם לכל רחבי אירופה .נראה שסיפורי המשוררים של אלנור על המלך ארתור והמלכה גניוור מבוססים במידה רבה על המודל הספציפי של הדמויות של גבירתם אלנור ובעלה הנרי השני שהיה מנהיג של אימפריה אמיתית בצרפת ובאנגליה כפי שתואר ארתור בסיפורים ,ושניהם היו דמויות חזקות וסוערות מאוד שהיו קשורות לסיפורי בגידה בנישואין כמו ארתור וגניוור בסיפורים ..
מעניין שילדיהם של אלנור והנרי, ריצ'רד לב הארי , וג'ון ( שזכה לכינוי "ג'ון ללא ארץ ") הפכו לדמויות מרכזיות במיתוס הגדול האחר של התרבות האנגלית ,המיתוס על רובין הוד.
לפיתוח המיתוס על ארתור ולסיפור החיפוש אחר ה"גראל " הקדוש תרם תרומה מרכזית המשורר מהמאה ה-12 כרטיין מטרואה משורר שהיה בן עירו וזמנו של פרשן התנ"ך המפורסם רש"י ( ולא מן הנמנע שהשניים הכירו שהרי טרואה הייתה עיר קטנה ) ויש שחושבים ש אולי היה יהודי מומר והביא רעיונות יהודיים שונים ליצירותיו. אחרים חושבים שהרעיונות הנ"ל כמו זה של הגראל היו רעיונות פגניים דווקא.
התוצאה המלך ארתור הדמיוני ברובו הפך לגיבור לאומי של אנגליה ושל אירופה .הסיפורים על עלילותיו של המלך הבריטי הקדום הופיעו בכל הלשונות החשובות של אירופה והייתה להם השפעה עצומה בכל מקום בהנחלת רעיונות האבירות והאהבה הרומנטית . כה גדולה הייתה ההצלחה עד שהסיפורים על המלך ארתור אף תורגמו בימי הביניים לעברית .אבל נראה שאצל היהודים הייתה להם השפעה פחותה בהרבה.

פסל של המלך אלפרד.

לשם השוואה גיבור היסטורי שאין ספק בקיומו ובהישגיו המלך האנגלי מהמאה התשיעית אלפרד שביצע מעשי גבורה אמיתיים ומתועדים היטב של בלימת הפלישה הויקינגית הפגאנית לאנגליה שאיימה למחוק את התרבות הנוצרית שם ופעל רבות לשימור וחיזוק תרבותה ,כל הדברים שיוחסו לארתור בסיפורים הדמיוניים, נשכח כמעט לחלוטין מהזיכרון העממי . לרוע מזלו של המלך אלפרד לא נמצא מי שיכתוב אפוס או סיפור פופולארי על מעשי גבורתו , רק כמה ספרי היסטוריה יבשים.וככל הנראה זה לא מספיק  על מנת להפוך לגיבור תרבות אמיתי . למיטב ידיעתי נעשה על מלך זה רק סרט אחד או שניים ואפילו באנגליה מעטים מאוד זוכרים אותו  היום שלא לדבר על שאר העולם.

 חצר המלך ארתור  בסדרת "הנסיך ואליאנט מאת הרולד פוסטר.

בנתיים  הפכו המלך ארתור ואביריו לגיבורים של אלפי יצירות ספרות בשפות שונות והם זוכו להצלחה מחודשת במאה העשרים ביצירות כמו סדרת הקומיקס הנסיך ואליאנט שמתקיימת מזה 67 שנים פרק זמן משולש מזה של קיומה של ממלכת ארתור האמיתית ,וביצירות פנטסיה ידועות כמו "ערפילי אבלון" של מריון זימר ברדלי שבו המאבק בין המלך ארתור וחסידיו הנוצריים והמכשפה מורגן לה פי, חסידת הפגאניות הקדומה, נהפך על פיו. מורגן המכשפה הפגאנית שלרוב מתוארת כמרשעת, מוצגת הפעם כנציגת האור ואילו חסידיו הנוצריים של המלך ארתור מייצגים את החשיכה המונותיאיסטית שיורדת על העולם ומחסלת את הפגאניות ואת השוויון בין המינים. ספר זה הפך לרב מכר ענק ואף הוסרט למיני סדרה טלוויזיונית. בשנות השמונים והתשעים הופיעו באנגלית מאות יצירות ספרות חדשות על המלך ארתור והדמויות האחרות עד כדי יצירת "תת ז'אנר " חדש של ספרות פנטסיה שהוקדש להם לצד אנציקלופדיות מדריכים ספרי תיאוריות שונים על מי היה ארתור , אין סוף סיפורי קומיקס שונים ( אם גיבור על מודרני נוסע בזמן לתקופת עבר כל שהיא שאיננה בהיסטוריה של ארה"ב רוב הסיכויים הם שהוא יגיע לחצרו של המלך ארתור  ) וכו' .

 

גם בעברית מודרנית יש מעט מאוד גירסאות של סיפורי המלך ארתור. לאורך השנים הופיעו לא יותר מחמישה שישה כאלה ,  עיבוד של מלורי בתרגום דבורה עומר , של רוג'ר לנקליין גרין ועוד כמה  יצירות ספרותיות .

אלו כוללות  תרגומים של ספרו המפורסם של מרק טויין "ינקי בחצר המלך ארתור " וספרה של מריון זימר ברדלי "הערפילים של אבאלון "  .

בשנת 2010 החלה לצאת לעור בעברית היצירה המודרנית  המפורסמת מכל על חיי המלך ארתור הטרילוגיה של טרנס הנבורי  וייט, בעברית יצא עד כה כרך שכולל את שני החלקים הראשונים :   החרב שבסלע ; מלכת האוויר והחושך   בהוצאת  אופוס,   [תש"ע] 2010.

עטיפת הספר עלילות אבירי השולחן העגול א

עטיפת הספר עלילות אבירי השולחן העגול ב

מהדורה  מקיפה של הרומנסות מימי הביניים  וגירסאות מאוחרות יותר על עלילות המלך ואביריו פורסמה בתרגומו של אריה סתיו בשני כרכים ענקיים בשם "עלילות אבירי השולחן העגול :מבחר פרקי שירה מן הסאגה הארתוריאנית " ( 2007 )  עם מבוא מקיף על כל מה שקשור למלך ותולדותיו במציאות ובספרות. ,וזוהי המהדורה הטובה ביותר הקיימת בעברית על המלך ארתור.

לחץ לתצוגת גודל מלא

המלך ארתור מחזמר מאת ירון כפכפי.

 לפני כמה שנים   הופיעה הגרסה הישראלית המעניינת מכל ,מחזמר לילדים  של ירון כפכפי עם דמות הולוגרמה של דודו טופז בתור הקוסם מרלין .

דודו טופז בתור הקוסם מרלין במחזמר "המלך ארתור ". של ירון כפכפי 

רובם ככולם לא זכו לכל הצלחה.  לנו יש את המלך דוד וזה מספיק ככל הנראה. אבל אפילו בעברית המלך ארתור חדר לסיפורי בדיחה שונים  ואפילו לפרסומות לאגסים .

האם באמת היה המלך ארתור ?

ספר "אגדות המלך ארתור " בהוצאת עופרים.

מי היה ארתור ומי היו אביריו ומה הבסיס ההיסטורי לסיפור חייו שהפך בצורתו האגדית לאחד מאבני היסוד של התרבות המערבית היא שאלה שנויה מאוד במחלוקת שלה הוצעו לאורך השנים פתרונות רבים מספור. יש חוקרים שחושבים שהכל הוא סיפור בדיוני יפה ותו לא חסר כל קשר למציאות שהומצא בידי ג'פרי ממונמאות מסיבות פוליטיות וספרותיות . וארתור הוא לא יותר משילוב של דמויות היסטוריות ופנטסטיות רבות מתקופות שונות ואיזורים שונים .
אחרים חושבים שאכן יש לסיפור בסיס כל שהוא במציאות אך הוא שונה מאוד מהסיפורים שהתפתחו סביב הדמות מאות שנים לאחר ההתרחשויות האמיתיות. שאכן הייתה דמות אמיתית שחיה אי אז במאה החמישית לספירה והצליחה לעצור את פלישת הברברים לבריטניה למשך כמה עשרות שנים ואיש זה לא היה מלך אלא "מצביא ".. וזהו הבסיס האמיתי לסיפורי המלך ארתור שממנו נוצרו מאוחר יותר כל מיני סיפורים קלטיים שהיגיעו לבסוף לידי ג'פרי ממונמאות.
איננו יודעים מה היה שמה האמיתי של דמות זאת אם כי הוצעו הצעות שונות בעניין, למשל שהמדובר היה במלך בריטי בשם ריאוטומאנוס שפלש לצרפת במאה החמישית בשליחות הרומאים ומת בדרך לעיירה בשם אבאלון . ייתכן שסיפורו שימש כבסיס לסיפור המלך ארתור.
ככל הנראה לא היה לדמות המקורית קשר למכשף מרלין שגם הוא ככל הנראה היה דמות עם בסיס אמיתי כל שהוא במציאות ההיסטורית אבל הקשר בינהם היה המצאה של ג'פרי .

המכשף מרלין בציור מימי הביניים

בגישה זאת בחרו יוצרי הסרט לדבוק. הספרות היא תמיד "אמיתית" וחיה יותר מאשר ההיסטוריה וכתוצאה המלך ארתור הבדוי של ג'פרי וממשיכיו השונים הוא דמות חיה ונושמת הרבה יותר מהמודל האמיתי שלו אם היה כזה.
יוצרי הסרט פוקאטווה ופראנזוני החליטו לנטוש בצעד אמיץ ( שייתכן מאוד שפגע קשות בסיכוייו הקופתיים של הסרט ) את הסיפורים הישנים המוכרים כמעט לכל והעדיפו להסתמך בסרטם על תיאוריה היסטורית אמיתית שזכתה לתשומת לב רבה במחקר בשנים האחרונות , אם כי היא אחת מני רבות בתחום זה ואין לאמר שהיא התקבלה על דעת הכל : התאוריה שארתור ואביריו לא היו בריטים קלטיים במקור כפי שנהוג היה לחשוב כמובן מאליו אלא היו פרשים סרמטיים בני עם שחי במקור באיזור שידוע כיום כרוסיה ושלוחמיו שימשו כשכירים של הצבא הרומאי ושירתו מטעמו בבריטניה עוד מימי הקיסר מרקוס אורליוס שהביס תבוסה קשה את בני עם זה (_והזכור לחובבי הקולנוע מהסרט "גלדיאטור " שגם אותו כתב פראנזוני ) . ארתור ואביריו לפי תאוריה זאת היו לוחמים סרמטיים רוסיים ששירתו כנציגי האימפריה הרומאיתה שוקעת בבריטניה הרחוקה מאוד מארצם.
תיאוריה זאת מתבססת בין השאר גם העובדה שלרבות מהאגדות הארתוריאניות הידועות יש מקבילות (שהן אולי המקור) סרמטיות בבירור .ידוע שחלק מהמיתוסים של הסרמטים התבססו על הרעיון של חרב באבן נושא שהוא כה מרכזי בסיפורי המלך ארתור המוכרים לנו שבהן על המלך הצעיר ארתור להוכיח את זכאותו לכתר בכך שישלוף את החרב אקסקליסבור מאבן שבה היא תקועה . סיפורים כאלה היו גם לסרמטים . ויתכן שבסיסם באמונות הסרמטים בבריטניה.
כמו כן היו להם סיפורים רבים על לוחם אגדי בשם באטרדז שפני שמת מפצעיו בקרב ביקש שחבריו ישליכו את חרבו למים ואלו סירבו לעשות זאת וכאשר ביצעו זאת לבסוף המים נהפכו לאדומים כדם ורק אז יכול הגיבור למות בשקט. סיפור הדומה להפתיע לסיפור מותו של ארתור. ויש עוד מקבילות רבות נוספות .
באופן ספציפי יוצרי הסרט התבססו על דמותו של חייל רומאי בשם לוקיוס ארטוריוס קסטוס  מנהיג צבאי רומאי שחי בבריטניה פיקד על גדודי לוחמים סרמטיים ונלחם אז בברברים הפיקטים ( הסקוטים ) שתקפו אותה. אמנם אותו ארטוריוס קסטוס חי עוד במאה השניה לספירה אבל הוא האישיות ההיסטורית היחידה מתולדות בריטניה ששמו מזכיר את זה של ארתור , ויש פרטים בחייו שמזכירים את אלה של המלך ארתור וייתכן שדמותו שימשה כמקור השראה כל שהוא לתיאורים של הדמות המאוחרת יותר.

מפיקי הסרט יוצאים מנקודת ההנחה שארטוריוס קסטוס גיבור הסרט החייל הרומאי הנועז הנאמן בכל ליבו לערכי האימפריה הרומאית הנופלת היה צאצא שלו שנשאר בבריטניה לאחר צאת גדודי הרומאים ממנה. ( יציאה זאת שהתחוללה כבר ב410 לספירה מתוארכת בסרט לזמן מאוחר יותר באופן אנכרוניסטי אבל כאן זה באמת פרט לא חשוב ) .


ארתור מוצג בסרט כלוחם רומאי עקשן הנחוש בדעתו לשמור על ערכי האימפריה גם בבריטניה שננטשה על ידיה . אבירי השולחן העגול הם כולם לוחמים סרמטיים שאינם רואים בבריטניה את ביתם . מרלין בסרט מוצג לא כמכשף מיסטי בנוסח גנדלף מ"שר הטבעות " של טולקין ( דמות שהיא במידה רבה מאוד מבוססת על הדמות המסורתית של מרלין ) כי אם כמנהיג שבט בריטי פראי הנלחם הן ברומאים והן בסקסונים ומבין שרק זר כמו ארתור יכול לאחד את בריטניה השסועה במאבק כנגד האויב האמיתי הסקסוניים האריים שמתנגדים בתוקף לכל ערבוב של דמם עם בני עמים אחרים ( ברוח הרעיונות הנאציים של המאה הה-20 ) .גניוור , מלכתו הבוגדנית של ארתור בסיפורים היא לוחמת בריטית קשוחה משבטו של מרלין מומחית לשימוש בקשת הפועלת בהתאם למיטב ערכי הפגאניים הקדום והתנועה הפמיניסטית המודרנית .


נקודה מעניינת בסרט היא שברוח הפמיניזם המודרני גניוור ( השחקנית קירה ניטלי שמשום מה זכתה בתקשורת לתשומת לב רבה יותר מכל שאר השחקנים ,תשומת לב שאינה מגיעה לה כלל ) מוצגת כאמזונה לוחמנית מומחית ללוחמה בחץ וקשת ביחד עם נשים בריטיות אחרות בני שבטו של מרלין. אין זה ברור עם יוצרי הסרט מודעים לעובדה המעניינת שדווקא הנשים הסרמטיות ברוסיה התפרסמו בכל העולם הקדמון כלוחמות . הן אף  היו נקברות ביחד עם כלי נשקן ( קברים שכמה מהם התגלו בימינו ). נראה שהחברה הסרמטית הייתה מטריארכלית ( דהיינו נשלטת בידי נשים ) ויש שחושבים שנשות הסרמטים היו המודל ל"אמזונות" הקדומות מהמיתולוגיה היוונית. כך שארתור ועמיתיו בסרט לא היו צריכים להיות מופתעים כלל ממעללי הגבורה והחץ וקשת של גניבר ועמיתותיה הבריטיות . הם כבר היו רגילים לזה מהבית .

File:Pelagius.jpg
. בסרט אף מוזכרת דמות מעניינת ביותר ולא ידועה  של תיאולוג בריטי בשם פלגיוס שמוצג כידיד של ארתור וכמי שיש לו השפעה עצומה על רעיונותיו ) שהאמין ברצונו החופשי של האדם וביכולתו לשפר את מצבו בניגוד לדעת הכנסייה הדומיננטית בזמנו שהכריזה עליו כעל כופר בעיקר והביאה לרציחתו . בכלל הנוצרים בסרט מוצגים כהתגלמות הרשע והפגאנים מוצגים בצרוה הרבה יותר חיובית . דומה שהנטייה כיום בקולנוע היא לתמוך בצד הפגאני כנגד זה הנוצרי. דבר שכבר עורר את זעמם של מבקרים נוצריים שונים של הסרט. והם כנראה צודקים סביר להניח שתופעה זאת תביא לחיזוק במספר האנשים הנכנסים לדתות הפגאניות השונות המשגשגות כיום.
סך הכל זהו סרט אינטילגינטי ומרשים למדי בוודאי הרבה יותר מרוב הסרטים ההיסטוריים שראינו בשנים האחרונות .יש בו אזכורים רבים שמן הסתם ילכו מעל לראשם של רוב הצופים שמכירים בעיקר את האגדות המסורתיות של ארתור או שיעדיפו לראות תמיד עוד קרב או עוד קצת מהגברת ניטלי אבל יפה שהוכנסו . מי יודע אולי כתוצאה מסרט זה מישהו מהצופים עוד יחליט להתעניין בימי הביניים האמיתיים אלה של שקיעת האימפריה הרומאית ופלישות הברברים ולא רק אלה הפנטסטיים מלאי הכשפים הפיות והמפלצות .

 

קישורים רלבנטיים

המלך ארתור ברחבי העולם

עוד אחד לקטיגוריית חילול הקודש ביקורת של אלון רוזנבלום

 ביקורת בוואלה

ביקורת בנארג

המלך ארתור בעין הדג 

 המחזמר המלך ארתור של ירון כפכפי

מורגן לה פיי באגדות המלך ארתור

 סיפור מימי המלך ארתור 

המלך ארתור בקומיקס

הנסיך ואליאנט

אנגליה במאה החמישית לספירה

מרלין

העובדות ההיסטוריות על ארתור

הערות על הסרט

ארתור והסרמטים

הסרמטים

הנשים הסרמטיות

 

"עלילות אבירי השולחן העגול " בתרגום אריה סתיו

אודיסאוס אבינו , הלנה היפה אימנו

 troy pitersen

פוסטר הסרט "טרויה" בבימוי של וולפנג פיטרסן.

הופיע בעיתון גלובס תחת השם  "האם אכילס היה יהודי "

בימים אלה עלה על המסכים סרטו של הבמאי וולפנג פיטרסן "טרויה " סרט באורך 3 שעות על סיפור מלחמת התרבויות ראשונה בין מזרח ומערב והכל בגלל אישה יפה אחת , הלנה " ( בגילומה של הדוגמנית דיאן קרוגר , שדומה שהיא השחקנית היחידה בסרט שנראית כמו הפסלים היווניים הקלאסיים של טיפוסים בלונדיניים ולא כמו טיפוס ים תיכוני ,שחרחר כמו שאר השחקנים ) ולא בגלל אינטרסים פוליטיים וצבאיים כפי שמקובל יותר .
זהו סרט מרשים למדי שהמוטו של הדמויות שלו ובראשן הגיבור אכילס בגילומו של בראד פיט הוא שאין זה משנה אם הן ימותו במלחמות ,מה שחשוב הוא ששמן ומעשיהן יזכרו גם לאחר אלפי שנים .זהו מוטו שאולי מקביל לאידיאולוגיה של המתאבדים המוסלמיים ושולחיהם בימינו .זהו מסר שנדיר מאוד להיתקל בו בספרים ובסרטים מהתקופה המודרנית הלומת המלחמות ההרסניות אך אכן היה נפוץ מאוד בימי קדם.

תמונה מ"טרויה".

וזוהי רק הגרסה החדשה לסיפור שמקסים את העולם מזה 2900 שנה מאז שסופר לראשונה בצורתו הידועה לנו בידי המשורר העיוור הומרוס שחי אי שם באסיה הקטנה . סיפור זה הפך ליצירה המרכזית של התרבות היוונית הסיפור שכל יווני משכיל היה חייב לדעת אותו כדי להיחשב לבן תרבות . ומשם התפשטה לעמים אחרים שהעריצו את היצירה וניסו לקשר את עצמם למלחמת טרויה . וכך הרומאים טענו במלוא הרצינות שהם צאצאי הטרויאנים שנוקמים את נקמת אבותיהם הקדומים בכך שהביסו את היוונים ולאחריהם גם הצרפתים והאנגלים טענו שגם להם יש קשר גזעי ללוחמי אותה מלחמה אבודה בערפילי ההיסטוריה והדבר נחשב בעיני כל לכבוד שאין למעלה ממנו ( חוץ אולי מלמצוא קשר משפחתי לגיבורי התנ"ך ) .
ד"ר עירד מלכין הוא חוקר מיתולגיה שפירסם לאחרונה את הספר "שיבותיו של אודיסאוס " שבו הוא עוסק בהתפשטות המיתוס של מלחמת טרויה ושיבת גיבוריה ברחבי כל העולם :

א.א. האם הייתה מלחמת טרויה ?

 עירד-מלכין

מלכין : לא הייתה מלחמת טרויה כפי שמסופר בידי הומרוס .אנו עוסקים כאן בשאלה שדנה בגרעינים היסטוריים של מיתוס כמו יציאת מצרים וספר יהושע הנשיא קנדי אמר פעם אין עשן בלי אש אלא אם כן יש מכונה שעושה עשן ופעמים אירוע היסטורי יכול להיות זעיר בחשיבות כשהוא מתרחש ולהתנפל למימדים מיתולוגיים אחר כך. מה שחשוב זה לא האירוע עצמו אלא להשפעה ולתפקיד ההיסטורי של אודיסאוס בעיצוב תודעתם של אלפי ומליוני אנשים זה כלל לא חשוב אם באמת היה מישהו בשם אודיסיאוס , החשיבות של דמות מיתית היא גדולה יותר מכמה מליוני אנשים שבאמת חיו .
אולם האם הייתה באמת מלחמת טרויה ? האם אכילס ואגמנמון והלנה היפה ואודיסאוס באמת התהלכו על האדמה וביצעו את המעשים שעליהם סיפר הומרוס ? האם באמת היה סוס עץ שבזכותו נכבשה העיר טרויה לאחר מצור של עשר שנים שלמות? ( שאגב בסרט של פיטרסן מצטמצמות למצור של עשרים ימים לכל היותר ).
 

 

החיפוש אחרי טרויה

הינריך שלימאן האיש שגילה את טרויה.

עד עצם היום הזה הדעות על כך חלוקות בעניין. לקדמונים לא היה ספק בעניין שאכן הייתה מלחמת טרויה והם גם ידעו היכן נמצאת טרויה במקום שנקרא היום היסרליק באסיה הקטנה . תושבי המקום התפרנסו היטב במשך מאות שנים על תיירות קדומה למקום שבו ביקרו אלפי יוונים ורומאים מאלכסנדר הגדול דרך יוליוס קיסר ורבים אחרים הרומאים באו לבקר אתה מקום מתוך אמונה ששם חיו אבות אבותיהם ולכמה משליטיהם אף היו מחשבות מדי פעם להעביר את בירת האימפריה מרומא לטרויה , מחשבות שלצער תושבי טרויה לא התגשמו מעולם. וכך נגזר גורלו של המקום להתקיים רק על רווחים מתיירים מזדמנים עד שנשכח לחלוטין.
אולם בזמנים המודרניים כאשר החל תור החקירה המודרנית החלו החוקרים להסתכל על השירים של הומרוס כסיפור מיתולוגי יפה ותו לא . כל הסיפור על מלחמת עשר שנים שנוצרה בעטיה של אישה יפה נראה להם מופרך לחלוטין ולמען האמת כך הוא נראה גם היום .
אלא שבאמצע המאה ה-19 קם אדם שמשימת חייו הייתה להוכיח שאכן הייתה מלחמת טרויה וכל סיפוריו של הומרוס היו אמת לאמיתה. זה היה המיליונר הגרמני הינריך שלימאן.  הוא חפר בגבעת היסרליק בתורכיה ומצא שם את טרויה ולמעשה עשר ערים שונות של טרויה בתוספת לאוצרות גדולים . שלימאן הפך כתוצאה לגיבור לאומי באירופה כולה ורק שכח תמיד לציין שהרעיון לחפור בטרויה כלל לא היה שלו אלא של אנגלי בשם קלברט שהיה בעל האדמות שם . לאחר מכן חפר שלימאן במיקנה העיר הראשית של היוונים בסיפורי הומרוס ומצא גם שם אוצרות גדולים שאת כולם קישר עם הומרוס . וכך כאשר מצא מסיכת זהב של פני גבר מזוקן בגילה עמידה שלח מיד מברק למלך יוון " זה עתה נשקתי את פניו של אגמנמון . שלימאן ". וזכה הודות לכך לתהילת עולם כ"איש שהוכיח את הומרוס".
האוצרות שאותם גילה שלימאן היגיעו לאחר מלחמת העולם השניה לידי הסוביטים שחשפו את קיומם בידיהם רק בשנים האחרונות . וכעת יש עליהם כמה וכמה תביעות , של ממשלת גרמניה שטוענת שהם נילקחו בידי הסובייטים ללא רשות מהמוזיאונים שלה במלחמת העולם , של התורכים שטוענים שהם ניגנבו בידי שלימן לגרמניה ושל בני משפחת קלברט שטוענים ששלימאן, האיש שגנב את תהילתו של אבי המשפחה כמגלה האמיתי של טרויה גנב אותם מהאדמות שהיו ברשות אבי המשפחה .
אלא שכיום יש ספקות גדולים ביותר לגבי ערך תגליותיו של שלימאן. כיום התברר לאחר מחקרים מפורטים על חייו שהיה זה איש מפוקפק ביותר בלשון המעטה ששיקר כמעט על כל פרט בחייו. כיום יש חשדות מבוססים ביותר המבוססים גם על סתירות שונות ביומניו ( שכמה מהחשובים ביותר בינהם נעלמו באופן חשוד ) שהאוצרות שאותם טען שלימן שגילה בטרויה .ושהבריח אותם לגרמניה כדי שאלה לא יגיעו לתורכים אליהם היו שייכים על פי כל חוק , אף לא נתגלו בחפירות אלא נקנו בידי שלימן בשווקים והוטמנו באדמה ורק מאוחר יותר "פיברק " שלימאן סיפור על גילויים . יש אף חשדות שגם האוצרות שגילה במיקנה היו מזוייפים , הויכוח בעניין בין החוקרים נמשך.

הייתה או לא הייתה ?

troy 2

תמונה מ"טרויה"

ובכל זאת ללא קשר לאמינותו המפוקפקת של שלימאן האם הייתה אחרי הכל מילחמת טרויה ?
הארכיאולוגים שחפרו במקום אחרי שלימן כמו קרל בלגן שחפר שם בשנות ה-30 היו משוכנעים שכן שהייתה מלחמת טרויה בין קואליציה של ערים יווניות בין העיר האסיאתית.

עולמושל אודיסאוס

אולם כעבור כמה שנים הוטלו בכך ספקות גדולים. החוקר החשוב מוזס פינלי טען בספרו המפורסם "עולמו של אודיסאוס " ( שתורגם לעברית ) כי לאמיתו של דבר לאחר כל המחקרים מתברר שאין כל דמיון בין המציאות שאותה מתאר הומרוס שהיא המציאות שאותה היכיר במאה ה8 לפה"ס ובין המציאות של מאות ה-13 וה-12 לפה"ס של התקופה שבה הייתה כביכול מלחמת טרויה . הוא ציין שהעיר טרויה לפי החפירות הייתה עיר קטנה ולאמיתו של דבר לא חשובה במיוחד . פינלי דחה מכל וכל כל מציאות של מלחמת טרויה לדעתו אכן הייתה עיר בשם טרויה שנחרבה אך כל הדמויות של הומרוס וכל הסיפור הם דמיוניים מאלף ועד תו , פרי המצאתו של משורר. זאת הייתה הדעה המקובלת בין החוקרים עד לשנים האחרונות ממש.
אך כיום שוב הסתובבה המטוטלת לצד השני . בטרויה חפר במשך שנים הארכיאלוג הגרמני מנפרד קורפמן . והוא כיום משוכנע לאחר שנים של חפירות שאכן יש בסיס היסטורי לסיפור . הוא מצא שבניגוד לטענותיו של פינלי טרויה של התקופה המתאימה אכן הייתה עיר גדולה וחשובה ביותר. כמו כן נמצאו דוקומנטים שונים של האימפריה החיתית ששלטה באזור באותה התקופה (ושזכרה נמחק לחלוטין מהמיתולוגיה היוונית ומהומרוס ) ודוקומנטים אלה מדברים על עיר בשם וילוסה שהייתה ממלכה ואסלית של החיתים ועל מלחמה שהתחוללה בינה ובין ממלכת "אחיאוה " . כיום לאחר ויכוחים סוערים ביותר בין החוקרים התקבל בשנים האחרונות הקונצנזוס שוילוסה היא "איליוס" או טרויה של הומרוס ו"אחיאוה" הם היונים האכאיים של הומרוס שהחיתים אכן ניהלו עימם מגעים ואינטנסיביים, והחשיבו אותם כממלכה חשובה ביותר והדבר מראה שהיה בסיס כל שהוא לסיפור מלחמת טרויה .
הויכוחים בנושא הם סוערים ביותר בדיוק כפי שהיו לפני 100 שנים בימי שלימאן. רק ב-2001 האשים חוקר גרמני את קורפמן האשמות חמורות ביותר של המצאות וראיה מדמיונו של דברים שלא קיימים כלל בשטח בחפירות . אולם דומה שהקונצנזוס בנושא פונה כעת לכיוון ההנחה שאכן היה גרעין של אמת לסיפור . קורפמן חושב שלא הייתה רק מלחמת טרויה אחת, אלה כמה כאלה ( וכך נמסר גם במיתולוגיה היוונית , שם מסופר כי העיר נכבשה בידי הגיבור המפורסם הראקלס כמה עשרות שנים לפני מלחמת טרויה הידועה יותר ) .
תיאוריה מעניינת שניסתה למצוא את הבסיס ההיסטורי לסיפור העלה החוקר הגרמני זאנגר בשנות ה-90 לדעתו טרויה היא הבסיס לסיפור אטלנטיס המפורסם של הפילוסוף אפלטון על יבשת אבודה ששקעה מתחת למצולות האוקינוס .
ומה שחשוב יותר לעניינינו הוא הסביר את מלחמת טרויה האמיתית כמעין "מלחמת עולם קדומה " בין שני מחנות עוינים במאה ה-13 לפה"ס. מהצד האחד היו האימפריות המצרית והחיתית ובעלות ברית ובהן מדינות יוון ובראשן מיקנה . ומצד שני עמדה אשור עם בעלות ברית שונות כמו מיתני . תושבי ארץ ישראל- כנען ( שאז בערך נכנסו לשם לפי התנ"ך בני ישראל בראשות יהושע ) היו לדעתו ניטרליים בקונפליקט הענקי . טרויה הייתה לדעתו הבירה של אחת המדינות שתמכו באשור ולכן הותקפה בידי האכאים . אך המלחמה והחורבן שנגרם כתוצאה ממנה הביא להרס הדדי לא רק של טרויה אלא גם של היוונים. ופליטים מאסיה הקטנה ומיוון, לשעבר אויבים, התאחדו בתור "עמי הים" שידועים מתעודות היסטוריות כמי שהתקיפו את מצרים ומקומות אחרים במזרח התיכון בתקופה זאת והיגיעו לארץ כנען והתישבו שם כפלישתם וכעמים אחרים הידועים לנו מהמקרא ומתעודות היסטוריות .
התיאוריה של זאנגר שנויה מאוד במחלוקת וקורפמן למשל תוקף אותה . אולם יש יותר ויותר קונצנזוס שאנשים הקשורים לתרבות היוונית האגאית הקדומה שייתכן מאוד שהיו קשורים לחורבן העיר טרויה , אכן היגיעו מיד לאחריה לארץ ישראל והפכו לעם המוכר לנו כפלישתים .

אבותינו הקדומים היוונים

 dotan book

dotan 3

פרופסור טרודה דותן

כך חושבת למשל חוקרת הפלישתים הבכירה ביותר בעולם פרופסור טרודה דותן ( אימו של דני דותן מלהקת "הקליק ") שעוסקת מזה למעלה ממחצית המאה בחקר הקשרים בין עמי הים התיכון בימי קדם.
א. א. האם הפלישתים שחיו בארץ היו צאצאי היוונים שתקפו את טרויה ? או אולי צאצאי הטרויאנים כפי שחושבים כמה חוקרים ?
דותן : אין ספק היו קשרים הדוקים של מסחר והגירה בים התיכון בין העמים השונים ובין השאר בין עמי הים האגיאי כולל היוונים ובין ארץ כנען .נראה שהעם שאנו מכנים בתור ה"פלישתים " היגיעו מאיזור הים האגיאי שידוע כמרכז התרבות היוונית וזה סביר מאוד שהם אכן היו יוונים אגאיים . עדיין אין הוכחה מוחלטת מאחר שלא נמצאו כתבים שלהם אבל רוב הראיות מצביעות על כך .
הם היו תרבות מפותחת ביותר כלל לא ברבריים כפי שהם מתוארים בתנ"ך וככל הנראה הביאו עימם תרבות עשירה ביותר לכנען .
מצאנו בחפירות ערים גדולות ועשירות המזכירות מאוד את הערים של יוון והעולם האיגאי מאותה התקופה שנבנו בקנה מידה גדול על ערים כנעניות עניות יותר בקנה מידה גדול .
בחפירות טרויה לעומת זאת נמצאה תרבות עשירה פחות שבה היו כלים מיובאים בלבד שלא נוצרו במקום כלומר לא של היוונים אלא של אנשים אחרים שיבאו מהם . יכול מאוד להיות שמי שהרסו את טרויה היו עמי הים שבינהם היו הפלישתים שהיגיעו מיד אחר כך לארץ ישראל והתישבו שם .וזה שימש אחר כך כבסיס לסיפור של הומרוס . גם סיפורי המיתולוגיה היוונית מספרים על כך שמחריבי טרויה התיישבו לאחר מכן בארץ ישראל בערים כמו אשקלון ולסיפורים אלה יש כנראה בסיס מציאותי. אשקלון הייתה כמובן אחת המרכזים הפלישתיים החשובים.
חוץ מזה  יש סבירות שהקשרים בין הורסי טרויה ועם ארץ ישראל ועם ישראל הם חזקים יותר ממה שנהוג לחשוב .הארכיאולוג המפורסם יגאל ידין פירסם בשנות החמישים מאמר יפה מאוד שבו הוא העלה את התיזה ששבט דן המקראי של שמשון היה במוצאו קשור לעמי הים האלה ו"לדנאים " שהומרוס תיאר כמי שכבשו את טרויה . לדעתו של ידין הם היגרו לארץ כנען עם הפלישתים והיו קרובים להם באורח החיים שלהם מה שמסביר את הקשרים ההדוקים בין שמשון לפלישתים ואת הדמיון בין הסיפורים עליו לסיפורים על הרקולס.


א.א. והחפירות בשטח מחזקות את התיאוריה הזאת של ידין ?האם יתכן  שהיוונים שכבשו את טרויה נמנים על אבות העם  היהודי  ?
דותן : אין לכך הוכחות מוחלטות וספק אם אי פעם יהיו, אבל כל החפירות מראות שאכן הייתה התמזגות בין העמים השונים ששכנו כאן כפי שחשב ידין ובהם ביו הפלישתים והעמים שבאו עימם ובין בני ישראל , עד כה לא מצאתי דבר שישלול את התיאוריה של ידין והרבה דברים שמחזקים אותה , אני אישית מוצאת אותה כסבירה ביותר . עם זאת עד כה לא נחפרו בתי קברות באיזור פלשת כדי שאפשר יהיה לעשות בדיקת ד.נ.א. בין שרידי הפלישתים לראות עם יש קשר גנטי בינם ובין היוונים הקדומים של אותה תקופה ובמקביל עם שרידי עם ישראל או יהודים מודרניים."

dotan peoples of the sea

עד כאן דותן.
כל הדברים האלו מזכירים לכותב שורות אלה סרט איטלקי משנות השישים שמוקרן מידי פעם בערוצי הסרטים בכבלים כשם "הרקולס ואודיסאוס פוגשים את שמשון " שבו גיבורי המיתולוגיה היוונית מגיעים לארץ כנען ופוגשים את הגיבור המקראי שמשון ועוזרים לו במאבקו כנגד הפלישתים . מסתבר שלסרט זה המגוחך למדי יש בסיס כל שהוא במציאות ההיסטורית האמיתית .
כך שבינתיים אנחנו יכולים לההנות מהמחשבה שאלה מביננו שהם צאצאי שבט דן המקראי הם גם צאצאיהם של אכילס ,אודיסאוס , הלנה היפה ושאר גיבורי הסרט "טרויה".

קישורים רלבנטיים

המסע האחרון של מרקו פולו

 

הופיע באתר קולמוסנט

הבמאי והמפיק רפי בוקאי.

בדצמבר 2003 נפטר הבמאי הישראלי רפי בוקאי לאחר מחלת סרטן ממושכת.

רפי בוקאי התפרסם הודות לסרטו הראשון "אוונטי פופולו " (1986), קומדיה סהרורית שעסקה ביחסים בין חיילים ישראלים ומצרים בסיני בעת מלחמת ששת הימים, הנחשב אבן דרך בתולדות הקולנוע הישראלי, וזכה בפרס "ברדלס הזהב" בפסטיבל לוקרנו שבשוויץ.. הסרט ב"אוונטי פופולו" יצא בוקאי מ"הכאן ועכשיו" שאפיין את רוב סרטי הקולנוע הישראלי (ואגב כך סיפר משל נוקב על ההווה.
לאחר סרט זה הפיק בוקאי את סרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא" ( 1991), סיוט עתידני אלים שגם הוא נחשב לאחד הסרטים החשובים והטובים בתולדות הקולנוע הישראלי, והפך לחלק מה"קאנון" התרבותי הקולנועי של ישראל. ב-1998 לרגל חגיגות החמישים למדינה, בחרו מבקרי הקולנוע בארץ בשני הסרטים כשניים מחמשת סרטי הקולנוע הישראליים הטובים ביותר של כל הזמנים.
בוקאי הפיק גם את "אדי קינג" (1992) בבימויו של גידי דר, ואת "צעד קטן" (2003) בבימויו של שחר סגל.

ואולם כותב שורות אלה זוכר את רפי בוקאי בראש וראשונה בגלל סרטו השני, הפחות ידוע, המצליח הרבה פחות, והמוערך הרבה פחות משני אלה: הסרט ההיסטורי דובר האנגלית "מרקו פולו: הפרק האחרון" (1996) שאותו כתב, ביים והפיק. סרט שהוא ככל הנראה הפרוייקט השאפתני, היומרני והיקר ביותר שנעשה אי פעם בידי במאי ישראלי. סרט שהחזון יוצא הדופן וחסר הפשרות של הבמאי ניכר בו בכל תמונה מתמונותיו.
זה היה הסרט היחיד שנעשה אי פעם על תקופת ימי הביניים בקולנוע הישראלי, והוא גם היה הסרט הישראלי היקר ביותר שנעשה אי פעם. הוא עלה 3.3 מליון דולר, וחלק מתקציב זה גוייס באופן חסר תקדים בבורסה. זה גם היה הסרט הישראלי עשיר הטכנולוגיה שנעשה עד אז. הוא היה, למשל, הסרט הישראלי הראשון שנערך במחשב. סך הכל הופיעו בו 38 שחקנים ועוד 2000 ניצבים,מספר עצום של משתתפים עבור סרט ישראלי.
הסרט כונה במקור "רצון האלוהים", והפיקו אותו שרון שמיר ובוקאי עצמו.
הסרט דובר כמה שפות. בעיקר אנגלית, אבל גם עברית, ערבית, צרפתית, הונגרית, סינית והארמית (!).
בסרט השתתפו לצד שחקנים ישראלים כאלון אבוטבול ("שתי אצבעות מצידון") ואורלי זילברשץ-בנאי, גם שחקנים זרים ידועים למדי כמו בריאן ג'מס (בוקר טוב וייטנאם, פלאטון, בלאד ראנר), ופיטר פירט (אקווס ,המרדף אחרי אוקטובר האדום). הסרט צולם בתשעה אתרי צילום: פסגת החרמון המושלגת, הלגונות בחוף ניצנים, נחל עמוד, קרני חיטים, בקעת תמנע, עובדה, עכו, יפו ובת ים. אולם, כסרטו הקודם של בוקאי "אוונטי פופולו", גם סרט זה מתרחש בעיקר בנוף מדברי שבו מתרחשים אירועים סוריאליסטיים ובלתי מובנים.
הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר ישראליים: על צילום (אבי קרפיק), עיצוב אמנותי (יעקב תורג'מן ) , עיצוב תלבושות (דנה דורון) ופסקול (אלי ירקוני וחן הרפז), מרקו פולו 

הגיבור

העלילה התבססה על סיפור חייו של הנוסע הווינציאני המפורסם מרקו פולו, שביקר במאה ה-13 עם אביו ודודו בחצר הקיסר המונגולי קובלאי חאן בסין (הם היו ככל הניראה בין האירופים הראשונים שהגיעו אי פעם לסין), וסיפר על חוויותיו בספר שכתב כשחזר מהמזרח והיה רב מכר ענק בימי הביניים שעורר את עניינם של האירופים במסעות לארצות אחרות.

מרקו פולו היה נושא של ספרים, סרטים וסדרות טלביזיה רבות. כך למשל השחקן גארי קופר הופיע בסרט ידוע על דמותו בשנות השלושים פרקים העוסקים בו הופיעו גם בסדרות מדע בדיוני העוסקות במסע בזמן כמו "דוקטור הו" הבריטית ו"מנהרת הזמן" האמריקנית. האמריקנית מה שמראה עד כמה הדמות ועלילותיה התפרסמה. לאחרונה הופיעו גם טענות רויזיוניסטיות של חוקרת בריטית שטוענת שמרקו פולו מעולם לא ביקר בסין והרוב המוחלט של ספרו הוא מורכב מהמצאות ושמועות על סין ששמע במהלך מסעותיו.

בישראל  מרקו פולו היה ידוע הרבה פחות  למרות שגם כאן הופיעו עליו מספר ספרים, ולטובת האחד או שניים מבין קהל הקוראים שמתעניינים בזה נתאר אותם כאן : פרקים על עלילותיו הופיעו בספרים רבים לנוער שעסקו בתולדות גילוי העולם .אבל באופון ספציפי הופיעו מעט מאוד יצירות על הדמות כמעט כולם תרגומים .אלה כללו ספר בשם "מסעות מרקו פולו :השיירה לקסאנדו " ( הוצאת ארגמן , 1954) חלק א של רומן היסטורי לנוער ( אירוטי עד להדהים לגבי התקופה שבה פורסם ) מאת  אדיסון מרשל, החלק השני והמשלים לא פורסם משום מה מעולם אולי משום שהחלק השני הוא אירוטי אף יותר. היה "מרקו פולו"  מאת עימנואל קומרוב ב-1959 בהוצאת נחום טברסקי במסגרת "ספריה של אנשי שם " סדרת ביוגרפיות לנוער.

ספרו של אוליב פריס "סיפור חייו של מרקו פולו " בהוצאת יזרעאל בשנת תשכ"ב   היה  עוד ביוגרפיה סיפורית לנוער   גם הוא מתוך סדרת ביוגרפיות על אישי מופת בתרגום דוד בן בארי .  

 כן הופיע תרגום של ספר גרמני בשם "מרקו פולו מספר: מתוך יומן מסעו לסין ":מאת "מ.צ. תומאס ( הוצאת מסדה , 1973 ) ששוב תיאר רק את החלק הראשון של מסעות מרקו פולו לפני שאף היגיע לסין .

פורסם גם ספר מצוייר לילדים בשם " אלה מסעות מרקו פולו" בתרגום עדה צרפתי ( הוצאת מ.  מזרחי ,1969 ושוב בהוצאת דני ב-2002 ) .

והרומן ההיסטורי הפנטסטי של פול דוהרטי "קיסר המגפה "בתרגום ענבל גרינשטיין-דקר ,הוצאת אודייסאה ,2007. סיפור מאבקו של מרקו פולו בכוחות הרשע על מנת למנוע ממגפת הדבר לחדור לסין של קובלאי חאן.

ב-2010 יצא לאור בהוצאת שוקן "הספר " מרקו פולו " שהוא מעין אלבום הפעלה הכולל ציורים מקוריים, מפות עתיקות וקטעים מתוך הספר "מסעותיו של מרקו פולו.

לעברית אף תורגם סיפור קומיקס ארוך באופן מיוחד בשם "מרקו פולו" ללא שמות מחברים שהופיע במגזין "דבר לילדים" בשנים תשל"ט" תש"ם  בלא פחות -56 חלקים ותיאר את הרפתקאותיו של מרקו פולו במסעותיו מארץ ישראל לסין ומאבקיו בדרך באויבים ושבטים שונים. מוצאו של סיפור זה אינו ידוע לי וכנראה היה אירופי. היה זה אחד מסיפורי הקומיקס הארוכים ביותר שהופיעו אי פעם בעיתון ילדים ישראלי .
בשדה היצירה הישראלית המקורית על מרקו פולו כדאי להזכיר שיר הומוריסטי של להקת הגשש החיוור שעסק במסעותיו של מרקו פולו.

vתייחסויות למרקו פולו היו גם בפרק "האיגרת" בסדרת פנטזיה ישראלית של הטלוויזיה הלימודית בשנות השבעים "דני וגיל במסע בלתי רגיל".

הסרט

אולם כאמור, וללא ספק, היצירה המקורית השאפתנית ביותר על דמותו של מרקו פולו היא סירטו של רפי בוקאי.
בוקאי סיפר שהגיע לנושא יוצא הדופן לאחר שסיים את "אוונטי פופולו" ב-1988. באותה תקופה חי בוקאי שנה בניו יורק וניסה לכתוב תסריט לסרט אמריקני. לצורך העניין ביקש מאישתו לשלוח לו ספר על נושא היסטורי, והיא בטעות שלחה לו ספר על מסעי הצלב. שם מצא פסקה שהתייחסה למרקו פולו ולמעבר הקצר שלו בארץ ישראל. בוקאי "נדלק" על הנושא. הוא חיבר אל הסיפור סיפור אחר מפרי עטו על שני צלבנים וארון מתים, ומכאן נולד התסריט לסרט הגרנדיוזי (בקנה מידה ישראלי) הזה. לא במפתיע, נדרש בוקאי לשנים לגייס את התקציבים הנדרשים,ורק שלוש שנים לאחר שסיים לכתוב את התסריט, החלה ההפקה עצמה .

בוקאי הסביר לעיתונאית תמהה מה לו, לימי הביניים ולמסעי הצלב, ולמה אלה צריכים לעניין ישראלי מודרני. בוקאי מתוך כוונה להראות את הרלבנטיות של הסרט ל"כאן ועכשיו" הסביר שיש לראות בו "מראה מרוחקת" (כשם ספרה הידוע של ההיסטוריונית ברברה טוכמן על המאה ה-14). מה שעניין אותו בנושא, הסביר באותו ראיון, הוא הרלוונטיות של הנושא לחיים שלנו. למשל עניין "קידוש השם" אצל הצלבנים היוצאים לקרב, שהוא המקבילה לתופעת השהידים המוסלמים של היום. מכאן עבר בוקאי לטענות מופרכות אף יותר כמו שגם סיפור מערכת היחסים בין גיבורי הסרט – מרקו פולו ותמרה – רלבנטי לכל תקופה . המסר של הסרט, קבע בוקאי, הוא "מה שהיה הוא שיהיה".

העלילה

עלילת הסרט כפולה ומתרחשת ב"פלאש בקים": סיפור המסגרת מתרחש בשנת 1298 בזמן מלחמה בין ערי המדינה האיטלקיות העשירות ווינציה וגינואה. במהלך הקרבות נופל בשבי אנשי גנואה האזרח הווינציאני החשוב מאוד, סוחר נוסע בעברוומפקד הארמדה הויניציאנית ,מרקו פולו (שולי רנד) .
אנשי גנואה, השובים, מודעים היטב לערכו הגבוה של פולו, המועמד להיות מנהיגה הבא של ווינציה, ומחליטים להעביר אותו לידי האינקוויזיציה בכדי להוציא ממנו הודעה שתפליל את העיר וינציה הסובלנית בכפירה בנצרות ותביא עליה את נשק יום הדין של ימי הביניים: חרם מטעם האפיפיור.

במהלך שנת שביו מספר מרקו פולו את זכרונותיו לשותפו בבית הכלא הסופר רוסטיצ'לו איש פיזה . שיעשה מהם רב מכר. פולו מספר על מסעו בן 20 השנה בסין, מאז הגיע לחצר השליט המונגולי האדיר קובלאי חאן עם אביו ודודו, כיצד הגיע לעמדה בכירה בשירות החאן והיה לשגריר נודד ברחבי האימפריה שלו. עוד מספר פולו לשותפו על מסעו הביתה. אולם בכל אלה, לצערם הרב של החוקרים, אין משום כפירה ברורה בנצרות.

אולם יש חלק אחד בסיפור המסע המעניין את אנשי האינקוויזיציה. חייו וחיי החוקר שלו תלויים בסיפור שאותו יספר: סיפור הקטע האחרון במסעו. זה סיפור אהבתו לנערה היהודיה תמרה, ניצולה מטבח יהודים בעיר קלן שבגרמניה (אביטל דיקר שהתפרסמה ב"שירת הסירנה"), ומסעם לארץ ישראל הצלבנית בשנת 1291. בארץ ישראל מתנהל מאבק בין הצלבנים והמוסלמים מאבק המגיע לשיאו בקרב על העיר יפו. (במציאות מרקו פולו אכן ביקר בארץ ישראל במסעותיו).

הזוג המאוהב מסוכסך פגש בדרך מכשף מקומי שאותו מגלם אלון אבוטבול, שהפך לזמן מה למאהבה של תמרה. שלושתם פגשו שני אבירים סהרוריים ממסדר הטמפלרים, אדולף וברגמן, שחטפו את ארונו של ישו מכנסית הקבר בירושלים בפקודת מטורף מיפו במטרה להבריחו לאירופה זו ההוכחה לה זקוקים האינקוויזיטורים להוכיח את הטענה שמרקו פולו ואנשי וונציה הם כופרים, והם עוסקים במרץ רב בהכנות להעלותו על המוקד.

הרעיון הבסיסי של הסרט מעניין מאוד, וסיפור המסגרת של מרקו פולו בשבי האינקוויזיציה מרתק . אבל הבמאי הרס אותו לגמרי בכך שהעדיף להתמקד בסיפור יחסי האהבה שנאה בין מרקו פולו ואהובתו היהודיה תמרה תמרה ( שמתנהגת ומדברת לאורך הסרט לא כמו אישה של ימי הביניים אלא כמו נערה שינקינאית מודרנית של אמצע שנות ה-90 בישראל ) , שעימה הוא עסוק במריבות אינסופיות ומשעממות מעין כמוהן לאורך הסרט ולאורך המסע המדברי  המשמים של הדמויות שלצופה דומה שהוא מתמשך לנצח בגלל העיסוק האובססיבי בבעיות הזוגיות והמיניות של מרקו ותמרה והמריבות בינהם. . נראה שבוקאי הגיע למסקנה שהציבור הישראלי המודרני יבין את הסרט רק אם יטפל בבעיות של יחסי גברים נשים שעמד במרכז השיח הציבורי של אמצע שנות התשעים. לדעתי, היתה זו שגיאה חמורה. היה עליו להתמקד בנושא המעניין לעין ערוך של גניבת ארון ישו בידי הטמפלרים. בסופו של הסרט אנו מגלים שהארון, בניגוד לכל הציפיות, אכן נשא בתוכו משהו חשוב: את התכריך הקדוש של ישו שנושא את תווי פניו, שמאז הפך לחפץ קדוש מפורסם של הנצרות בעיר טורינו. המסע המטורף של האבירים, אנו מגלים רק בשניה המסיימת של הסרט, לא היה מטורף כל כך, בסופו של דבר. יש כאן מסר מעניין לגבי האמיתות שאולי יש גם בטירוף דתי הגדול ביותר .
אך למרבית הצער בוקאי החליט להפוך את נושא היחסים המשולשים בין מרקו פולו, תמרה ודמות המכשף של אלון אבוטבול לציר המרכזי של הסרט ובכך פגם בו קשות .

כאשר יצא הסרט לבסוף אל האקרנים הוא "זכה" בביקורות קשות ביותר. בין השאר הותקפו השחקנים הישראליים, בצדק, על שלא היו מסוגלים לעצב דמויות היסטוריות אמינות מבחינה תיאטרלית, אלא "שמתנהגים, ולא משחקים, כאילו המדובר בעוד שמיכה חשמלית, אלא שהפעם עם סוסים ותלבושות בארץ הקודש". "רפי בוקאי הלך לצוד כאן פיל ענק עם רגליים של נמר והוא נכשל גם בגלל שנורא קשה לצוד חיה נוראית כזאת, וגם בגלל שהיא לא קיימת" פסק המבקר אמנון לורד.

ואולי החמור מכל מבחינת המבקרים היה שהם לא הבינו מה רוצה מהם הבמאי ומדוע הוא צריך ללכת לימי הביניים ולא להגיד שום דבר רלבנטי לכאן ולעכשיו, כפי שעשה כל סרט ישראלי אחר. זו ככל הנראה התפיסה הסטנדרטית אצל אנשי קולנוע, מבקרים ועיתונאים בארץ: כולם אבל כולם ממש, חייבים להתעניין אך ורק במה שקורה כאן ועכשיו, והם אינם מסוגלים להאמין שלא כולם כך. ומכיוון שהבמאי בחוצפתו העז שלא לרמוז במפורש לאירועים ספציפיים של שנת 1996 הדבר הפך בעיניהם את הסרט ל"מוקצה".

יותר מכל, הביקורות להן זכה הסרט הראו את מוגבלות אופקיהם וקוצר ראייתם של המבקרים. לאמיתו של דבר שגיאתו הגדולה של הבמאי הייתה שמצא לנכון להתמקד יתר על המידה בנושאים שהעסיקו את אנשי שנות ה-90, ולא היו רלבנטיים לתקופה שבה עסק הסרט.
 אולי גם כתוצאה מכך הסרט נחל כישלון קופתי, וכל ההשקעה הכספית הגדולה ירדה לטימיון. וחבל.

באחרית ימיו שאף בוקאי להפיק גירסה קולנועית של "הזונה הגדולה מבבל", המחזה ה"מיתולוגי " הידוע של חנוך לוין, שוב נושא מרוחק מאוד מ"הכאן והעכשיו" והיגיש על כך בקשה למימון לקרן הסרטים הישראלית ,אך פטירתו מנעה את המשך ביצוע הפרוייקט. .

לדעת כותב שורות אלה, למרות הפגמים הקשים מאוד שבסרט, השאפתנות והחזון שהושקעו בו, עושים את "המסע האחרון של מרקו פולו" אחד הסרטים המרשימים ביותר שהופקו בישראל.

קישורים רלבנטיים :

הסרט " המסע האחרון של מרקו פולו " של רפי בוקאי

תקציר הסרט

"מרקו פולו " באוזן השלישית "

  

רפי בוקאי

 הספד על רפי בוקאי

   

 עוד הספד על רפי בוקאי

פרטים על רפי בוקאי

פרטים באנגלית על "מרקו פולו"

 

 

 על מרקו פולו בעברית

עבודה על מרקו פולו

מרקו פולו בויקיפדיה

 

אתרים באנגלית על מרקו פולו

 על יצירות ספרות וקולנוע שעוסקות בתקופת הצלבנים

הישראלים והצלבנים :חלק א'

חלק ב'

חלק ג'

@ImageAlt

מרקו פולו של רפי בוקאי בדי וי די.