ארכיון תג: עודד כרמלי

הנגן של עולם המתים : יואב עזרא בנקאי כמשורר

Image result for ‫יואב עזרא‬‎

 

 

יואב עזרא הוא דמות ותיקה וידועה בחוגי המשוררים בתל אביב ולחלוטין לא ידוע מעבר להם . הוא עוסק במיקצוע הלא משוררי של ניהול סניף בנק ונחשב בחוגי המבינים המצומצמים מאוד ( בערך עשר או חמש עשרה איש ) כמשורר רדיקלי ביותר .
ולאחרונה יצא לאור בהוצאת פלונית של שלמה קראוס קובץ  מחזור שירה שלו.
והנה ביקורת של עורך "כתם " לשעבר  עודד כרמלי על הקובץ "הנגן של עולם המתים ". :

המנגן מעולם המתים : על יואב עזרא

 

מאת עודד כרמלי

עכשיו בדממה שאחרי הרעש המתוקשר של חבורה ספרותית המכה בחבורה ספרותית, ניתן כבר לומר בגלוי: שירה חדשה נכתבת בישראל. אין זה פוּטשׁ טבעי של דור חדש בדור ותיק או הולדתם של מספר כתבי-עת. כאן המאורע חגיגי יותר, שורשי הרבה יותר: שירה חדשה נולדה, שירה מובדלת. ניתן לזהותה ממרחק קילומטרים על רקע שממת משוררי דור השמונים והתשעים, "דור המדבר" של השירה העברית.
במרחק מאות קילומטרים האחד מהשני, ראה אור קונטרס משירתו של יואב עזרא בהוצאת 'פלונית' וכן, אי-שם במטולה, נערך פסטיבל המשוררים שציין בחג השבועות האחרון עשור שנים לפעילותו. אירוע השירה ה"צעירה" בפסטיבל, "מפגש קריאה עם כותבים צעירים מביה"ס מנשר", הוגש בו תחת הכותרת – כך במקור, כך בתוכנייה הרשמית וכך במודעות לעיתונות – "זה נעים להרגיש שאתם קיימים?".

צאת ספרו של עזרא, "הנֶגן של עולם המתים", הוא מועד מדויק וסיבה תקיפה להפניית שאלה נבזית זו חזרה לליאת קפלן, המנהלת האמנותית של הפסטיבל: האם קפלן קיימת כמשוררת? אגי משעול ורוני סומק, משוררי הפשט, הצפינו בשבועות למטולה, לחגוג עם קפלן יום-הולדת לפסטיבל ולאפשרות השירית הרדודה שהציעו השלושה בשני העשורים האחרונים. על רקע שורות הברק של עזרא, שורות כמו ":ובחדר האורחים הכסא משתגע מצחוק מתחת לשולחן" (עמ' 11),

ברור מתמיד כי קפלן מתקיימת אך ורק על חסדם של תקציבים ממשלתיים. שכן השאלה חדלה מלהיות שאלה של מנגנוני-כוח גרידא, של הוצאת 'פלונית' העצמאית בעריכת שלמה קראוס אל מול הסיאוב המשרד-חינוכי של מטולה. עכשיו, בדממה שאחרי הרעש, ניתן כבר להגדיר שירה חדשה זאת כשירת הדרש, המקיימת טקס השבעה בלתי-מפוענח ומצרפת את קוראיה, בעל-כורחם, לכַּת. זוהי שירה הרחוקה שמיים וארץ מהפרוזה האישית, המתמסרת והמתחנפת, שהורגלנו בה. "הו שירה גדולה", כותב עזרא ברשעותו, "יותר משאת יפה את צרימה בעולם המתים" (עמ' 29).
יואב עזרא אינו "כותב צעיר מביה"ס מנשר". הוא בן-דורם של קפלן, משעול וסומק. שלא כמותם, פרסומיו עד עתה היו מעטים והדהדו הד קלוש. משום-כך נכון לפתוח דיון במאפייני השירה החדשה ביואב עזרא, משורר השוליים שנדחק במשך עשרות שנים לקרן פינה. בשיר "מבט לעברי" (עמ' 27) בא עזרא חשבון עם השנים ההן: "משורר גדול אתה איננו / אבל אני ישנו / במקום בו הלכת בין האורנים לבד בשדרה / לבד ברוח מול שמיים נהדרי תופת לבד / בִּשביל עצי האורן".נראה שאמנם עזרא לבדו הבחין בשמי התופת הנהדרים. המשוררים "הגדולים" הסתכלו מטה משם, אל סוליות נעליהם, אל האספלט.
בעת האחרונה זוכה יואב עזרא לעדנה. אם בשנת 94' פורסם שירו "טכסט" בכרך מס' 61 של כתב העת 'עכשיו', אזי דווקא השנה, במוסף יום העצמאות של עיתון 'הארץ', הודפס מחדש השיר המטריד הזה, שעושה מטעמים ילדיים מאותם חומרי השירה הארציים של קפלן, משעול וסומק – המפה, הלחם, השולחן. אך בעולמו של עזרא, שהוא מבחינות רבות העולם הבא, חפצים אלה מתעתעים פי כמה מעבשות כיור המטבח של בני כיתתו: "יום לא ידוע מדקלם את מניפסט המוות שלו / מול שמיים אדירים לאור עשבים מסנוור / היונה אכזרית והציפור אכזרית והדג אימתני / והרוח סתמית והשמיים כלום והשולחן מפלצתי / והמפה פסיכית / והלחם מטומטם והכיסא מעיק".
לעומת השאלה העיוורת של קפלן למשוררים הצעירים, הקיום בשיריו של עזרא אינו נמדד כנעים או בלתי נעים. פעם הכיסא משתגע מצחוק מתחת לשולחן ופעם הכיסא מעיק, אך הוא אינו נותר כיסא, כך או כך הוא הופך שירי, מקבל חיות ומרץ, ניתק מהפרוזאיות הפדגוגית של הדור הקודם וחובר לשירה העברית החדשה – שירה, כמאמר מאיר ויזלטיר, המשחררת את סוסיה. "הנגן של עולם המתים" מעיד עדות כפולה: לא פחות משהוא מעיד על יצירתו המופלאה של יואב עזרא, הוא מעיד על אי-הצורך ליסוע לפסטיבל מטולה.

ראו עוד :

 

המגזין הספרותי "כתם " וגוויעתו של "המנחם פריזם "

 

 

המגזין הספרותי "כתם " הצליח לעורר עם הופעת גליונו הראשון תשומת לב ומהומה כפי ששום מגזין ספרותי חדש לא הצליח לעורר בשנים האחרונות .
אז על מה בעצם המהומה ?

שוק כתבי העת לשירה שוקק כיום כפי שלא היה שוקק מזה שנים רבות . איך שהוא יש תחושה ( נכונה או מוטעית זאת שאלה אחרת ) שמתרחש איזה שהוא "מהלך חדש" בעולם השירה והספרות החדשה וכך יוצאים בזה אחרי זה מגזינים כמו אורבניה " ו"מעיין " "אלמנך" ,ו"מאגמה".
וכעת בימים אלו יצא כתב העת המתוקשר ומעורר תשומת הלב הגדולה מכולם "כתם".
וכתב עת זה לא סתם זכה לתשומת לב תקשורתית יותר מכל קודמיו ביחד ועוד הרבה יותר . ולא סתם מכיוון שכתבי עת כמו "מאגמה" ו"אלמנך" מקפידים להוציא בדפיהם רק יצירות ספרותיות ללא שום חומר מערכתי וללא הצהרת כוונות של ממש . ולמעשה אין הרבה מה לאמר עליהם כמגזינים העומדים בפני עצמם. שכן עדיין לא פיתחו "אישיות " ברורה משל עצמם. .
לא כך "כתם " זהו מגזין חי ומרתק .מעניין לקרוא את התכנים בתוכו, לצחוק מהם ,לכעוס מהם או להסכים עימם .
גם אינך מסכים עם דעותיהם (הקיצוניות בעיני ) של עורכיו גם בעצם ההנאה שגרמו לקוראים שלמדו שכתב עת לשירה אינו חייב להיות כבד ראש או משמים , כבר עשו את חצי העבודה .
זהו בלי שום ספק כתב העת הלוחמני ביותר שתקף את שמי הספרות העברית מאז ימיו הטובים (שחלפו ) של " עכשיו" של גבריאל מוקד אי אז בשנות השישים והשבעים מתפרץ במלוא הכוח והזעם העצור בעורכיו על כל מה שקרה לעולם השירה העברית בשלושים השנים האחרונות כאשר הכל אם להאמין להם התדרדר בביוב .
הם נחושים בדעתם לתקן את המצב ולהביא לשינוי ולרנסאנס אמיתי .
בדרך הם תוקפים ויורקים על כל מה שזז. ובראש ובראשונה ( אם כי לא רק ) על נציג הממסד השירי  עורך כתב העט "הליקון " אמיר אור  שבתי הספר לשירה שלו מעוררים  את זעמם הקדוש באופן מיוחד.

. אבל גם מראים מודעות וידע רב בהיסטוריה של השירה ובין השאר מביאים ראיון עם עורך
המגזין הקדום "קילטרטן " שנערך פעם בשיתוף פעולה עם מקסים גילן .ואפילו כתבה משנות השבעים של דוד אבידן על אורי גלר , שגם כיום אתה לא מוצא שום סיבה לשנות בה אפילו מילה אחת .

דבר העורכים

עודד כרמלי  הוא יליד 1985 השלים תואר במדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה במהלך לימודיו בתיכון, ועומד להתחיל תואר שני בספרות באוניברסיטת תל-אביב. השתחרר מצה"ל בטרם עת. גר בשכונת פלורנטין בתל-אביב.פרסם שירים במוסף הספרות של "ידיעות", ב"מטעם", ב"עכשיו" ב"מאזניים" וב"מעיין". כעת עם "כתם " הוא מנסה להתחיל להשאיר את חותמו בצורה ברורה יותר .

יהודה ויזן הוא יליד 1985  הוא עורך מדור הספרות במקומון פלורנטין ,הוא זכה לפירסום מסויים הודות  לפרוייקט שירה שבמהלכו תלה שירים משלו במקומות שונים בתל אביב  ומסיים תואר ראשון בפילוסופיה וספרות . . שירים שלו עומדים לצאת ב"עמדה" וב"עכשיו " של גבריאל מוקד.

א.א. : אז מה דעתכם על השירה המודרנית כיום בעברית ? יש בה משהו טוב ?
עודד כרמלי : זבל . אין פשוט מילה אחרת לתאר את זה . מאז שנות השבעים לא הופיעה כמעט שירה טובה בשפה העברית . יודע למה ? בגלל אנשים כמוך שכותבים ביקורת על שירה מודרנית ולא מעיזים לכתוב היום ביקורת קשה תוקפת שוצפת שמראה בדיוק איפה אתה עומד ואיפה המשורר צריך לעמוד . כולם היום כותבים דברים טובים אחד על השני אם בכלל כותבים . ומזה לא יכולה לצאת שירה טובה.

(אגב אני מודה באשמה .אני אישית מעדיף לכתוב דברים טובים על דברים שמוצאים חן בעיני ולא לתקוף דברים שמעוררים בי רק בוז .אבל אני מודה שיש צורך גם בניכוש עשבים שוטים מעין זה.רק שאני מעדיף שאנשים אחרים  בעלי  ציפורניים מברזל ושיני פלדה יעשו זאת ,ועורכי כתם נראים כמי שמוכנים לקחת את זה  על כתפיהם ) .
א.א. : מה דעתכם על המגזינים האחרים שיוצאים במקביל לכם ?
יהודה ויזן : "
מאגמה" זה מגזין נחות. איפה נשמע כדבר הזה שעורכות יפרסמו את השירים שלהם ,ביחד אלו של משוררים אחרים ומבזבזות עמודים שעדיף היה להקדיש אותן לכתבי עוד משוררים ? קצת אובייקטיביות בבקשה ,קצת צניעות .ומה פיתאום הן פירסמו שיר של עודד פלד שכבר פורסם בספר שלו לפני שנים ? הרי זה אמור להיות מגזין לשירה חדשה בלבד.
אלמנך סתם, סתם. בינוניים , אמצע הדרך. לא מנסים לחדש כלום.  כבר זקנים ועייפים עוד לפני שהתחילו את המירוץ במעלה ההר.

 

יהודה ויזן

א.א. :ובכל זאת אתם תוקפים את כל מה שזז אבל למה אתם חושבים שאתם טובים יותר בבחירה של משוררים חדשים ?
יהודה ויזן  :אנחנו בניגוד להם לא חיכינו שאנשים פשוט ישלחו לנו שירים טובים .ישבנו והתאמצנו ועברנו על כל המשוררים של אתר במה חדשה ,אחד לאחד בחיפוש אחרי משוררים ושירים טובים .ותאמין או לא בסוף מצאנו שלושה ארבעה כאלה   כמו גיטל סימקוביץ' וציפי שטשוילי שמופיעים ב"כתם " לפני שנשברנו סופית .
א.א. עברתם על הכל לא יאומן ? כמה בערך ?
ויזן : עברנו על 4000 שירים ומשוררים ב"במה חדשה ". אם לעשות עבודה אז כמו שצריך ועד הסוף
ואנחנו בניגוד לכל מגזין ספרות  אחר היום יצאנו עם מניפסט ברור שמראה בצורה ברורה ביותר את עמדתנו איך צריכה שירה להיראות ,אנחנו יודעים בדיוק לאן אנחנו הולכים ואיפה אנחנו רוצים שהשירה העברית תלך.


אכן איני יכול לחשוב על עורכים אחרים שביצעו מאמץ פיזי מרוכז כל כך בחיפוש אחרי כישרון שירי חדש בערמות ענק של הזבל ברשת , ורק בגלל זה מגיע לעורכי "כתם " מחיאות כפיים .
ו"כתם נראה כניצחון של האסכולה של "גבריאל מקוד " בספרות העברית ,קבלה של רעיונותיו וגם של דרך ההתקפה שלו .ואת זה אפשר לראות במיוחד ממאמר לכבודו של מוקד שנכתב בגיליון בידי רן יגיל .
נראה שהשפעתו של מוקד בספרות העברית כיום חיה יותר מאי פעם  וכך גם השפעתו של אהרון אמיר למשל עורך "קשת החדשה"  שאותה אפשר לראות ב"אלמנך ".
לעומת זאת מגזין ספרותי וותיק  אחר  "סימן קריאה" של מנחם פרי  הוא בגדר בלתי קיים כיום בספרות העברית הצעירה . אין מי שמתייחס אליו ואל תכניו על מנת להמשיך אותם או אף כדי לתקוף אותם , ודומה שנעלם כאילו לא היה קיים מעולם.

דומה ש"כתם " הוא עדות לויטאליות הנמשכת של הגבריאל מוקדיזם עם כל היותו מוקד עצמו שנוי במחלוקת בלתי פוסקת ולשקיעה עד כדי העלמות מוחלטת של המנחם פריזם .

קישורים רלבנטיים

כתם בויקיפדיה

דף הפייסבוק של עודד כרמלי

דף הפייסבוק של יהודה ויזן 

קילטרטן

 

גיטרה דיון על שיר של עודד כרמלי

רועי ארד מגיב על מניפסט כתם

בועטים במימסד :דוד מרחב על "כתם"

דפנה שחורי על "כתם "

המגזין "דחק" בעריכת יהודה ויזן