ארכיון תג: עזרא נרקיס

הגנגסטר אל קאפונה -הגירסה הישראלית : סדרת אף בי איי מאת "ארצ'י ברמן"

     

עטיפות שתי החוברות הראשונות בסדרת "אף בי איי"  מאת "ארצ'י ברמן "( מירון אוריאל ) העוסקות במאבק סוכן האף בי איי פול הארדי בגנגסטר אל קאפונה.

פעם בימים רחוקים  שבהם נוכלים ועבריינים  לא היגיעו לראשות מדינות דמוקרטיות ולא פיקדו על משטרות  גנגסטרים נחשבו לאנשים מסוכנים שעדיף להתרחק מהם.

ובכל זאת אנשים אהבו לקרוא עליהם מאמרים  בעיתונים וספרים ולצפות בסרטים עליהם. 

אל קאפונה גנגסטר על משיקאגו  היה  כנראה הגנגסטר המפורסם ביותר של ארה"ב.בשנות העשרים.הוא הפך  כתוצאה ל"גיבור" של ספרים וסרטים רבים.

ואפילו לא יאמן בשנות השישים הוא הפך  לגיבור של סדרת חוברות ישראליות בהוצאת ע.נרקיס  שיצאו לאור תחת שם בדוי של "ארצ'י ברמן " (שם שלכאורה היה של סופר מערבונים בסדרות "בוק ג'ונס" ו"מרשל שיפינג " וגם של סיפורי מלחמה ) שבאמת כיסה על הישראלי מירון אוריאל שמתארות את המאבק של סוכן האף בי איי באל קאפונה ובאירגונו.

סדרת חוברות זאת היא נדירה מאוד היום,אבל המבינים מחשיבים אותה כאחת המעולות שיצאו לאור בעברית בתקופה זאת בגלל האמינות והפרטנות ההיסטורית שלה שהראו על מחקר מפורט  של המחבר הישראלי. והיא יצאה לאור בשתי מהדורות שונות לאורך השנים כספר. 

אל קאפונה 

לפני שנסקור את אותה סדרת חוברות נעסוק באל קאפונה עצמו.

את הקריירה של קאפונה יש להבין על הרקע של העלייה בפשע המאורגן בארה"ב. בסוף המאה ה-19 החלו הערים הגדולות כמו ניו יורק ושיקאגו לצמוח במהירות עצומה והתכנסו בהם מליוני מהגרים מארצות ושנות , איטלקים , אירים , יהודים ורבים אחרים. אלה חיו לרוב ברובעי עוני במרכז ה עיר ששם הייתה לכנופיות פושעים שליטה כמעט מלאה. בו בזמן השילטון העירוני בעירים אלה ( שהיה חופשי משליטה פדראלית ) היה ידוע בשחיתותו תוצאה של שוחד שניתן בידי מנהיגי פשע למנהיגי העיר דבר שנחשב כמעט ללגיטימי.

ברובעים האתניים השונים החלו להיווצר כנופיות אתניות שונות ובינהם כנופיות איטלקיות חזקות ששיקפו את מסורת הפשע של "המאפיה " בסיציליה על עקרונות הכבוד והאלימות הנוקשים שלה.

לפריחה זכו כנופיות אלה הודות להחלטה לאסור שתיית משקאות חריפים בארה"ב. החלטה זאת באה ממניעים טובים של רצון למנוע את כל ניזקי המשקה והשכרות. אך מהר מאוד התברר שזאת גזירה שאין הציבור האמריקני  יכול לעמוד בה. אלפי כנופיות החלו לספק כעת במרץ ובאופן לא חוקי משקאות חריפים לכל דורש והרויחו אגב כך סכומים עצומים.

סכומים אלה שימשו לשוחד השלטון המקומי והמשטרה וכוחם של חוגים שונים בעולם הפשע עלה באופן משמעותי יותר מאשר אי פעם. וכעת החלו להיווצר רשתות של "פשע מאורגן " שבהם בוסים בודדים שלטו על עשרות כנופיות ואיזורים נרחבים הודות לשלטון טירור אכזרי ולאחר שחיסלו מנהיגי כנופיות יריבים. במידה רבה פעילותם של בוסים אלה הייתה דומה מאוד לפעולת "הברונים השודדים " העשירים במאה הקודמת אלא שלא היה להם את המסווה החוקי שהיה לקודמיהם. אנשים אלה כללו דמויות כמו מנהיג המאפיה האיטלקית לאקי לוצ'אנו , היהודים מאיר לנסקי ובגסי סגל ואחרים.

הבולט  והמפורסם בכל מנהיגי כנופיות אלה היה אל קאפונה.

אל קאפונה בימיו הטובים

אלפונסו קאפונה היה בן מהגרים איטלקיים שנולד בניו יורק ב-1899. הוא גדל בשכונות העוני של ניו יורק ומגיל צעיר ביותר היה חבר בכנופיות הנוער שם . הוא הראה את ע צמו בבית הספר כמי שמתנגד לכל סמכות וגורש משם לאחר שהיכה מורה . הוא היה מעורב באינספור קרבות רחובשבהם התגלה כסכינאי מומחה ואחד מהם קיבל את הצלקת שעל פניו שנתנה לו את כינויו המפורסם "פני צלקת ".

בניו יורק פגש קאפונה את מנהיג כנופיות ג'וני טוריו ועבד עבור כביריון שכיר.   

בשלב מסויים קאפונה הואשם ברצח אך העדה שבה היתה תלויה הרשעתו של קאפונה "איבדה לפתע את זכרונה "  והוכחות נעלמו מבית המשפט כתוצאה מפעולתו המהירה של טוריו וקאפונה שוחרר.

טוריו החליט לעבור לשיקאגו ולנסות שם את מזלו כמנהיג כנופיה וקאפונה ששוב הספיק להרוג עוד מישהו במריבה  החליט להיצטרף אליו ולא לעמוד שוב בפני בית המשפט. הוא לקח עימו את אישתו ובתו ועבר לשיקאגו. הייתה זאת ההחלטה הנבונה ביותר של חייו.

בשיקאגו קאפונה קיבל מיד עבודה מטוריו ( ששימש לו כמעין דמות אב ) כשומר מועדון. שם הוא נודע כבריון אלים במיוחד שהיה מכה מכות קשות את כל מי שעורר את חמתו מסיבה זאת או אחרת ושלח אנשים רבים לבית החולים. הוא נאסר פעמים רבות בגלל אלימותו אך תמיד שוחרר הודות לקשריו של טוריו במשטרה. נראה שקאפונה חנק שם למוות לפחות 12 אנשים במו ידיו.

דבר שרק תרם ל"שמו הטוב" בחוגי "המיקצוע ". 

אל קאפונה בצילום זיהוי משטרתי

האיש הדומיננטי אז בעולם התחתון של שיקאגו היה אדם בשם ג'ון קולוסימו שהיה בעל כל בתי הזונות הסאלונים ובתי ההימורים בשיקאגו. טוריו שהיה קרוב משפחה של אשתו של קולוסימו  היה נחוש בדעתו לתפוס את מקומו גם משום שהבין את האפשרויות החדשות ל"עסקים " שנפתחו כתוצאה מאיסור המשקאות החריפים של 1920.  הוא היציע לקולוסימו לפתוח אירגון חשאי שיספק משקאות חריפים למועדוני הלילה של שיקאגו אך זה סירב ובכך חרץ את גורלו לחיסול.

 ולשם כך ניצל טוריו  את קאפונה שאותו הביא לשיקאגו מכלתחילה למטרה הזאת של חיסולו של קולוסימו.קאפונה רצח את קולוסימו במאי 1920.

כעת קאפונה הפך לסגנו של טוריו ולאחראי להברחת המשקאות החריפים בשיקאגו. בשלב במסויים לאחר התנקשות בחייו של טוריו הלה מרוב פחד עזב לזמן מה את עולם הפשע.  טוריו המשיך "לעבוד" בעולם הפשע כיועץ של " בכירי פשע " נכנס לכלא גם הוא לבסוף על העלמות מס ולבסוף נפטר ב-1957 במיטתו שנים אחרי אל קאפונה. 

קאפונה  תפס את מקומו של טוריה מכאן ואילך   כאיש מספר אחד של אירגונו ולמלך הפשע של כל שיקאגו. הוא החזיק  בכיסו דרך שוחד את הפוליטיקאים המקומיים ואת אנשי המשטרה ונודע בשליטתו המוחלטת בהם.

הוא אף הפך לדמות חביבה בחברה הגבוהה ונודע בלבושו המפואר ובמעורבותו באירועי ספורט ותרבות שונים. הוא חזר והדגיש באירועים שונים את מחויבותו לערכי המשפחה ותמך בבני משפחה שונים.

אל קאפונה בחברת בכירים ונוצצים בעיר שיקאגו

מצד שני קאפונה נודע  ובצדק כרוצח קר דם  שחיסל את יריבו מנהיגי כנופיות מתחרות ללא עקבות אנשים כמו כנופית אובנון האירית , הימי וייס היהודי באגס מוראן ורבים רבים אחרים .לשיאו היגיע מאבק זה  ב" טבח יום ולנטין  " ב-1929 כאשר אנשי קאפונה מחופשים לשוטרים רצחו את רוב אנשי כנופית אובאנון היריבה.

היריבים לא תמנו את ידם בצלחת וניסו לחסל את קאפונה פעמים רבות אך הוא תמיד חמק מידיהם מה שהוסיף להילה שלו כגנגסטר על בלתי מנוצח. 

 קאפונה לא היסס להרוג גם את אנשי אירגונו שלו שבהם חשד בבגידה כמו באירוע המפורסם שבו הזמין שניים מאנשיו למסיבה לכבודם שבסופה לקח מקל ביזבול והיכה איתו את שניהם למוות לעיני אנשים.

גם זה תרם לפירסומו ולשמו הטוב בחוגי "המיקצוע ".     

קאפונה הפך כעת לדבר חסר תקדים בתולדות ארה"ב , לפושע סלבריטאי. הכל ידעו שהוא ראש העולם התחתון בשיקאגו ולמרות זאת ואולי בגלל זאת היה אורח בולט מבוקש באירועי החברה הגבוהה של שיקאגו , רואיין בנושאי פוליטיקה בעיתונים  שם התלונן בין השאר על האיום שאותו מהווים הקומוניסטים לפועל האמריקני ועל חוסר האירגון הכללי במדינה  והיציע שהפיתרון לבעיותיה של ארה"ב נמצא אולי אצל מנהיג מסוגו של מוסוליני שבאיטליה.

ההכנסות שלו ב-1927 כשעוד היה בשנות העשרים שלו היגיעו לשישים מליון דולאר  וזה הפך אותו לאחד האנשים העשירים של המדינה.

אל קאפונה תמונה ממעצר במשטרה.

בסופו של דבר התנהגותו של קאפונה רצחנותו מצד אחד והפיכתו לדמות מפורסמת ונערצת  מצד שני הפכו אותו למטרה בולטת לנציגי החוק ולארגון האף בי אי שהיו נחושים בדעתם ללכוד אותו כדי להראות שארה"ב היא ארץ חוק .קאפונה היה אדם ערמומי וזהיר ביותר ואנשי החוק לא היו מסוגלים להוכיח כי הוא קשור למה שהכל ידעו שהוא האחראי להברחת המשקאות החריפים ולמעשי הרצח בין הכנופיות. הם ת פסו אותו לבסוף על עבירה קטנה בהרבה , על העלמת מס . ועל כך נאסר ל11 שנים בכלא.

אל קאפונה בתא הכלא

 

קאפונה מעולם לא התאושש ממאסר זה שאותו בילה בין ה שאר בבית ה כלא המפורסם אלקטראז.. בבית הכלה חלה במחלת הסיפיליס שבה נדבק שנים רבות קודם לכן בידי זונה. הוא הוכרז לבסוף בכלתי שפוי והועבר לטיפול משפחתו . נומינאלית הוא  המשיך להיות מנהיג העולם התחתון בשיקאגו אך מעשית לא הייתה לכך משמעות.

הוא נפטר ב-1947 כשהוא צל חיוור של האיש שהיה פעם.

אל קאפונה בתרבות הפופולארית של ארה"ב 

אך בכך לא הסתיימה הקריירה של קאפונה היא נמשכה בתחומים שונים של התרבות הפופולארית. עוד בתקופת שלטונו בשיקאגו היה  קאפונה הנושא של מאות כתבות בעיתונות בארה"ב ובעולם והוא היה מודע מאוד לפירסומו ולאמיתו של דבר התענג עליו.

הוא הפך למודל לדמויות בעשרות סיפורים קומיקסים וסרטים אם לא הופיע תחת שמו האמיתי.

אל קאפונה בקומיקס 

 אל קאפונה הופיע למשל בסידרת הקומיקס "דיק טרייסי " שהחלה ב-1931 על עלילות שוטר הנלחם בפשע בשיקאגו. קאפונה שימש כמודל ליריבו הראשון של השוטר "ביג בוי " שנראה כמו "אל קאפונה"  ויש בציורים ויש להניח שהקוראים ובראש ובראשונה בני שיקאגו שבהם ( הסיפורים הופיעו לראשונה בעיתוני שיקאגו ) זיהו אותו מיידית עם קאפונה.

ביג בוי  בסדרת דיק טרייסי 

ב-1990 נעשתה גירסה קולנועית לסדרת דיק טרייסי בכיכובו של וורן ביטי והיריב הגדול שם היה הגנגסטרי "ביג בוי " קפריס " שהוא אל קאפונה תחת שם אחר.

גילם אותו  ( כמובן )  שחקן הגנגסטרים האולטימטיבי  במחצית השנייה של המאה העשרים אל פאצ'ינו שכבר היה ידוע מאוד בתפקידי  בוס המאפיה שלו מ"הסנדק" הסרט שתיאר את השלב הבא של חיי הגנגסטרים לאחר תקופתו של אל קפונה  ומהסרט "פני צלקת " בגירסה החדשה שלו שם גילם גירסה קובנית של אל קאפונה.

כעת אל פאצ'ינו חזר לשיקאגו של שנות העשרים ופשוט גילם את אל קאפונה תחת שם אחר. 

אל פאצ'ינו בתפקיד "ביג בוי קפריס" המבוסס על אל קאפונה.

צפו במקדימון ל"דיק טרייסי" מ-1990

עיבוד של קומיקס של סרט זה פורסם בעברית. ובו תואר ראשית המאבק בין דיקטרייסי והגנגסטר המפורסם .מאבק שהמשכו תואר בסרט.

דיק טרייסי במאבקו נגד העולם התחתון / כתב: ג'ון מור. אייר: קיל בייקר. עורך: בוב פרסטר. גרסה עברית, תרגום וכיתוב: חיים ניר. עורכת: טובה שטייג  תל-אביב :   לילך,   199

 

סרטי אל קאפונה 

קאפונה שימש כמודל לדמות הגנגסטר בספר הגנגסטרים המפורסם הראשון  של ויליאם רילי בארנס . קיסר הקטן   ( William Riley "W. R.Burnett ( Little Caesar (Lincoln MacVeagh/The Dial Press – 1929)  עברית בינה קפלן , הוצאת "מצפן"  1961)  סיפור מחיי הגנגסטרים בשיקאגו בשנות העשרים  של המאה הקודמת

 

הספר הוסרט ב-1931 כאשר קאפונה היה בחדשות עם משפטו  בכיכובו של  אדוארד ג . רובינסון  והסרט אף התפרסם יותר מהספר.  דמות הגיבור בריון קטן שעולה לגדולה לדרגת שליט הפשע של העיר בברור התבססה על דמותו של קאפונה.

צפו במקדימון לסרט "קיסר הקטן"

צפו בסרט "קיסר הקטן " כאן .

בסרט אחר מאותה השנה "אוייב הציבור" ( 1931 ) עם ג'מס קאגני ששם דמות הגנגסטר התבססה על פושע אמיתי אחר היימי וייס , קאפונה אינו מופיע על המסך אלא מוצג כמנהיג הפשע שמארגן לבסוף את מותו של הגיבור ( כפי שאכן היה במציאות לגבי המודל הימי וייס). 

סרט מפורסם לא פחות  "פני צלקת " ( 1932 )  היה מבוסס בבירור על סיפור חייו של קאפונה ( כפי שנרמז משם הסרט שהתבסס על כינוי המפורסם ) בסיפור עלייתו של הגנגסטר טוני קאמונט (( פאול מוני ) לאחר שהתנקש בחייו של בוס שהזכיר מאוד את קולוסימו. הסרט מתאר את נסיונותיו של הגיבור להיכנס לחברה ה גבוהה , אהבתו לאופרה האיטלקית , וכו' אם כי הסוף היה שונה מסוף סיפורו של קאפונה. הגיבור מת באלימות שממנה נבנה.   

היום שם סרט זה מזוהה יותר  על גירסה מפורסמת לא פחות שנעשתה בשנות השמונים בכיכובו של אל פאצ'ינו , ושם הגנגסטר הוא ממוצא קובני . אבל הרעיון היה זהה. 

צפו במקדימון ל"פני צלקת "

באותה התקופה היו השמועות שקאפונה  יהיה מוכן לגלם את תפקיד עצמו בסרט , דבר שאינו בלתי אפשרי בהתחשב באופי התיאטראלי של האיש.אין כל ספק שהוא התעניין מאוד בעשיית הסרטים שצויינו קרא עליהם והישיג עליהם מידע.  ויש כל סיבה לחשוב שהלך לצפות בהם  בעניין רב כשיכל מחוץ לכותלי בית הכלא  ואולי יותר מפעם אחת. 

כל הסרטים האלה נעשו בתקופה שקאפונה עדיין היה אדם ידוע ומפורסם והקשר אליו היה ברור לחלוטין. הם גם שיקפו את הדרך האמביבלנטית שבה ראה הציבור את קאפונה ואת הגנגסטרים בכלל .הגנגסטר נראה כאיש העיר המושחתת שהדרך היחידה שיש לו להגיע למעמד כלשהו הם רק באמצעי אלימות ופשע. זאת בניגוד לאיש המערב מהמערבונים שכל המערב הרחוק היה פתוח לפניו ויכול היה לעשות עם חייו מה ש רצה . עבור הגנגסטר האופציה הזאת כבר סגורה בעירה גדולה. 

הגנגסטר מוצג בסרטים האלה ( כפי שהיה קאפונה במציאות ) כמי שאינו מהסס לרצוח אנשים ביום ולהבליט את עצמו באירוע מוזיקלי בלילה. מטרתו של הגנגסטר דמוי הקאפונה היא לבלוט בכל מחיר בחברה המשעממת שסביבו בין שומרי ראשו המטופשים ואנשי המשטרה העוקבים אחריו והאזרחים שמעריצים אותו על העזתו ומפחדים מפניו. 

הגנגסטר דמוי קאפונה מוצג כמעין חיה טורפת בג'ונגל האורבני ששאר האנשים נזהרים ממנה ומפני התנהגותה הבלתי צפויה. בבדידותו הוא מזכיר את האקדוחן בסרטי המערבונים. אך בעוד ששם האקדוחן מקדיש לרוב את חייו למטרה טובה חיסול הפשע  כאן הגנגסטר פועל רק למען סיפוק צרכיו האישיים והגדלת כוחו.ונגזר עליו למות בסוף הסרט , ובכך מאשר את הסדר החברתי  לפחות בסרטים של שנות השלושים. ( זה השתנה כמובן בסרטים משנות השבעים ואילך כמו "הסנדק" ששם הגנגסטר בגילומו של אותו אל פאצ'ינו מנצח ושורד כדי להמשיך לבצע פשעים שונים ).  הגנגסטר דמוי קאפונה הוא במידה רבה האינדיבידואליסט האולטימטיבי ובעצם הוא פועל לפי הקוד האמריקני של אדם "שעשה את עצמו במו ידיו " הגנגסטר הוא למעשה ההמשך החוקי של אותם ברונים שודדים מהמאה ה-19 שהפכו ליקירי החברה למרות האמצעים הלא מוסריים שלפעמים הלא חוקיים שבהם הישיגו את כספם.

קאפוננה  יצר למעשה דמות חדשה של איש העולם התחתון. לא סתם פושע רצחני אלא פושע רצחני שפועל בדרך רציונלית ומחושבת כאיש עסקים ולכן מסוכן שבעתיים. הסיפורים שהופיעו על חייו במגזינים של  סיפורי פשע  שמו דגש על מאבקו המוצלחים של קאפונה ביריביו הגנגסטרים מה שהראה על עליונותו כמתכנן ועל אומץ ליבו  וזאת בעיר שנחשבה ביחד עם ניו יורק כמרכז הפשע של ארה"ב. קאפונה היה סיפורההצלחה האולטימטיבי ש ל איש הפשע  הבריון שבא משום מקום ובתוך חודשים אחדים ה פך את עצמו לדמות מרכזית בעולם הפשע הודות ליעילותו ואכזריותו. .ויותר מכך קאפונה הוא זה שהכניס את עולם הפשע ל"זמנים המודרניים " שבהם כנופיות היו צריכות להיות מאורגנות כדי לנהל כהלכה את עסק הברחת המשקאות הפורח.   קאפונה  הכניס את שיטות העסקים המודרניות לעולם כנופיות הפשע ובכך היה למעשה ממשיך דרכם של הברונים השודדים ויישם במלואה את ד רך החיים ה אמריקנית הקפיטליסטית. מאבקו ביריביו אנשי  הכנופיות המתחרות הוצג לא פעם כמאבק בין אנשי עסקים שונים על טריטוריה ועסקים ויתכן ש אכן כך ראה גם קאפונה עצמו את המאבק.

קאפונה  הוצג בסיפורים עליו כאיש שמעולם לא נכשל בשום דבר שלקח על עצמו בין אם זה חיסול כנופיה יריבה או השחתת פוליטיקאי מקומי או השחתתה של שיקאגו כולה. קאפונה נראה כמי שמקבל את כל הסטנדרטים המקובלים על איש העסקים האמריקני ובו בזמן שובר אותם וזאת הייתה הסיבה לקסם שהיה לו על הציבור. והוא גם הראה את עצמו כמי ז מסוגל להשתנות מבריון רצחני לאדם של טעם וחובב אופרות הוא אהב להראות את עושרו עם היאכטה הלבוש המפואר והבתים המדהימים ובכך היה כמו כל אמריקני אחר. הוא הפך לבורגני מנומס ופעיל באירועי החברה שהבריון האכזר של הימים הקודמים נשאר חבוי בו היטב. הוא חי לכאורה חיי משפחה ללא רבב ותיאורים רבים על חייו כללו את שאיפתו לפרוש מעולם הפשע שאיפה שנמנעה בגלל ידיעתו שהוא עלול אז להירצח בידי יריביו.

עם זאת לאורך השנים נוצרו מיתוסים חדשים של גנגסטרים שהתחרו בפירסומו של אל קאפונה  ובראשם המיתוס שנוצר בסדרה המפורסמת של מריו פוזו ופרנסיס פורד קופולה "הסנדק" . שם תוארה עלילותיה של משפחת מאפיונרים לאורך הדורות מראשיתה באיטליה ועד ימינו כשערכי המשפחה מועמדים שם לפני הכול . זה היה מיתוס מחרה לזה של קאפונה האינדבידואליסט המוחלט שהמשפחה אצלו בהחלט לא הייתה ( למרות טענותיו ) לפני הכל.

מעניין שספרו של פוזו והסרט של קופולה עיצב במידה רבה את עולמם הרוחני של איש המאפייה האמיתיים שבמידה רבה החלו לחקות את מה שתואר בספר ונלקח לחלוטין מדמיונו הפרוע של המחב . טקסים כמו נשיקת ידו של הסנדק מנהיג המאפיה שהיו פרי המצאת הדמיון הקודח של פוזו נלקחו מאז בידי גנגסטרים בעולם האמיתי. וזה מראה על ההשפעה  העצומה שהייתה לתצוגה הדמיונית על העולם האמיתי.

סביר להניח שגם למיתוס של אל קאפונה עצמו הייתה השפעה גדולה על עולם בפשע בארה"ב ובעולם כפי שהייתה לו השפעה על הדרך שבה ראו האמריקנים את הפושעים גם את כלל החברה הצרכנית קפיטליסטית שלהם.

אל קאפונה היה לכאורה פושע רגיל. בריון של כנופיות רחוב שהצליח להשתלט על כנופיה בעיר שיקאגו והקים למשך כמה שנים מעין "אימפרית פשע" ששלטה על עסקים רבים חוקיים ולא חוקיים בעיר שיקאגו . לבסוף הוא נעסר לא על מעשי הרצח הרבים שביצע ומהם במו ידיו אלא על פשע פעוט יחסית, העלמת מס.

לכאורה אם זה היה כל הסיפור סביר להניח שקאפונה היה נשכח מידית לאחר שנכנס לבית הסוהר. למעשה לא זה מה שקרה ,קאפונה הפך לאיקון של עולם הפשע להתגלמות מנהיג ה כנופיה והמאפיונר ולא רק בארה"ב אלא גם מחוצה לה הוא עורר את דמיונם של רבים . קאפונה הפך למעש ה למיתוס בדומה לדמויות קודמות כמו בופאלו ביל ובילי הנער.

נראה שהסיבות לכך היו שקאפונה שיקף באישיות עיוות ובו בזמן המשכיות מושלמים כל כך של ע לם הערכים האמריקני הקפיטליסטי.. הוא היציג את עצמו כאיש עסקים ואכןניהל את עולם הפשע כחברת עסקים גדולה. הוא היה הפושע הראשון שהיה סלבריטאי ונהנה מסלבריטאיות זאת הנאה אדירה. היה אורח מכובד במסיבות הנוצצות וחבר של שועי עולם. ובו ב זמן האיש היה רוצח אלים והכל ידעו זאת . אך בסופו של דבר הוא שיקף את אתוס ההצלחה הקפיטליסטית כבן אשפתות שעלה לגדולה אם גם באמצעים לא מקובלים. במידה מסויימת קאפונה שיחק לפי הכללים וניסה להפוך את עצמו לחלק מהחברה. את האמריקנים הניגוד הזה בין הרוצח קר הדם ואיש המשפחה למופת הקסים. קאפון היה הנציג האולטימטיבי של האדם העירוני האמריקני החדש זה שהחליף את תושב הספר של המאה הקודמת 

קאפונה הקסים גם תקופות מאוחרות יותר מה שהראה שהוא הפך למיתוס  של ממש כאשר כל תקופה מפרשת את דמותו מחדש.

 

אל קאפונה בטלוויזיה 

האיש שהביא למאסרו של קאפונה באשמת עבירות מס  אליוט נס כתב ספר בשם THE UNTHOUCHBLE  שהפך לסדרת טלוויזיה בשנות החמישים שתיארה באופן קבוע את מאבקו הבלתי פוסק של נס במזימותיו של קאפונה שהוצג כהתגלמות השחיתות והפשע.סדרה זאת למרות האלימות שלה זכתה להצלחה רבה והודות להצלחתה החברה שיצרה אותה "דסיליו " יכלה ליצור בשנות השישים שתי סדרות שהפכו לידועות מאוד "מסע בין כוכבים " ו"משימה בלתי אפשרית ". אילולא הצלחתה ,הן  אולי  לא היו נוצרות. 

צפו במקדימון לסדרה זאת :

 

ב-1987 יצא לאקרנים סרט הקולנוע המפורסם  על פי הסדרה בכיכובם של קווין קוסטנר ורוברט דה ניר בתפקיד קאפונה. כאשר דה נירו מקפיד לשים דגש על המסכה התרבותית כביכול של קפונה שיכול לדבר בנימוס רב מצד אחד ומצד שני יכול להרוג אנשים עם אלת ביסבול. הסרט היה כה מצליח עד שהוא שוב נעשה לסדרת טלוויזיה בשנות התשעים כאשר הסיפור של נס כנגד קאפונה חוזר על עצמו. הסדרה שמה דגש על השילוב בין הערמה של הפושע עם אכזריותו ואלימותו.

 

המקדימון של הסרט :

 

על קאפון נעשו עוד סרטים נוספים כמו סרט ביוגרפי ב-1959 וסרט שהתמקד בטבח שביצע ביום ולנטין הקדוש . הוא הופיע במקומות הבלתי צפויים ביותר כמו בפרק טלווזיוני מסדרת אינדיאנה ג'ונס הצעיר שבה קפונה הצעיר נאבק בבנו של ארכיאולוג

קאפונה זכה לפרסום רב גם מחוץ לגבולות ארה"ב ובמידה רבה אירופים רבים ראו בו כמסמל י ותר מכל את הפעלתנות והוולגריות של החיים בארה"ב בדמותו של פושע זה שסימל ב צורה מושלמת כל כך את הקפיטליזם האמריקני .

אל קאפונה -הגירסה הישראלית 

פרסומו  של אל קאפונה היגיע גם לישראל.

בסוף שנוןת החמישים , החלה הוצאת עזרא נרקיס לפרסם לצד סיפורי מערבונים ומלחמה סיפורי פשע וגנגסטרים בחוברות גדולות עם עטיפות צבעוניות שהופצו בקיוסקים.המחבר הוצג כ"ארצ'י ברמן" סופר  מערבונים ידוע בארה"ב שכותב גם סיפורי פשע ומלחמה ( שתורגמו גם הם ) .

למעשה היה זה שם בדוי של הסופר הקבוע של ההוצאה הישראלי מירון אוריאל. 

סדרת החוברות אפ.בי.אי (ע. נרקיס, כנראה 1960), תיארה את מאבקו של סוכן ה-FBI האמריקני פול הרדי, שפעל בשיקאגו של שנות העשרים (של המאה העשרים), בגנגסטר המפורסם אל-קפונה. הדמות של הרדי התבססה על דמותו האמיתית של אליוט נס, איש FBI מפורסם, שעל עלילותיו התבססו הספר וסדרת הטלוויזיה הבלתי משוחדים (הספר מאת אליוט נס ואוסקר פרלי יצא לאור (באנגלית) ב-1957 וסדרת הטלוויזיה שנוצרה בעקבותיו עלתה לאוויר בארה"ב ב-1959. סדרה זו זכתה להצלחה גדולה מאוד ויש להניח ששימעה הגיע גם למדינת ישראל הקטנה, למרות שעדיין לא היתה כאן טלוויזיה.

מחבר בשם "ארצ'י ברמן " ( שם בדוי של סופר ישראלי בשם מירון אוריאל )   פירסם בראשית שנות השישים את סדרת החוברות "אף בי איי" . בסדרה זאת התכוון המחבר  לתאר בצורה ריאליסטית  ביותר כמעט דוקומנטרית  את חיי ועלילות הגנגסטרים המפורסמים של ארה"ב בשנות השלושים אל קאפונה דילינגר ואחרים דרך אנשי עיני אנשי האף בי אי שנאבקים בהם .

ארבעת החוברות הראשונות עסקו כולן במאבקו של איש האף בי אי פול הארדי  ( שהוא למעשה כפיל של איש האף בי אי האמיתי אליוט נס ,  למרות שזה מוזכר גם הוא בעלילה)  בגנגסטר המפורסם מכולם  אל קאפונה.

חוברת חמישית שפורסמה עברה למאבקו של פול הרדי בפושע מפורסם אחר מאותה התקופה. 

ארבעת הסיפורים שהופיעו היו:

  1. כרטיס בכיוון אחד.
  2.  נקמת בעל הצלקת
  3.  הדרגה השלישית.
  1. אויב הציבור מספר אחד.

כולם תיארו בצורה ריאליסטית מאוד שהראתה  על ידע עמוק בנושא שלבים שונים בחייו של אל קאפונה ומאבקו בשלטון החוק כפי שהוא מתגלם בפול הארדי   עד שהוא נלכד  לבסוף בידי האף בי אי והרדי בסיפור ."ארצ'י ברמן " חיבר בו בזמנית סיפור על גיבורו האחר "בוק ג'ונס" איש המערב הידוע שבו זה מתמודד גם הוא עם הגנגסטרים של אל קאפונה למרות העובדה  שבוק ג'ונס אמור היה לחיות ולפעול   בראשית המאה ה-20 שנים רבות לפני אל קאפונה. בבירור המחבר הישראלי לא היה פונה לכתוב סיפור כזה אם לא היה חושב שהקהל שלו מכיר היטב את דמותו של אל קאפונה. בבירור האיש זכה שנים לאחר מותו לפירסום בין לאומי כאיקון של  הפשע המאורגן. 

המחבר הישראלי מירון אוריאל כנראה שמע על הסדרה  ששודרה אז  בטלויזיה האמריקנית אם כי מזה זמן קצר יחסית  ואולי  וכנראה התגלגל לידיו הספר המקורי שעליו התבססה הסדרה. 

כך או כך  מירון אוריאל  כתב מעין סיפור מקביל שבמרכזו עומדת דמות המזכירה מאוד את אליוט נס איש האף בי איי גיבור הסידרה האמריקנית. 

אלא שהכוונה הייתה שהוא לא יעסוק רק באל קאפונה אלא גם בגנסטרים אחרים : ספייק מהוני, דילינגר, נלסון "פני תינוק" ופרנק קוסטלו.

מן הסתם גם אישים ידועים בתולדות המאפיה האמריקנית  כמו לאקי לוצ'אנו ,אלברט אנטסטסיה, לפקה, מאיר לנסקי,בגסי סגל  ואחרים שהמחבר חשב לעסוק גם בהם.

אבל  למרבית הצער הסדרה לא היגיעה אליהם.

העלילה עקבה אחר המאבק באל-קפונה במשך ארבע חוברות:

מספר 1:כרטיס בכיוון אחד.

פול הארדי יוצא לחקור את רציחתו של כומר שנסע לשיקאגו עם כרטיס ביכוון אחד בלבד ומגלה שהוא נרצח בידי בכיר באירגונו של אל -קאפונה שחשש ובצדק שהכומר עומד לחשוף עליו דברים. במסגרת החקירה על הארדי להיפגש בפעם הראשונה עם אל קאפונה עצמו במבצרו מועדון לילה.

 

 מספר 2: נקמת בעל הצלקת

אל קאפונה נחוש בדעתו לנקום באנשי האף בי איי שעצרו אותו לראשונה בחייו ופשטו על המועדונים שלו והוא זומם להשמיד את מרכז האף בי איי  בשיקאגו בעת שמתנהלת שם מסיבה גדולה.

 מספר 3: הדרגה השלישית.

פול הארדי יוצא ללכוד את סגנו של אל קאפונה ,ספייק מהוני גנגנסטר מרושע ורצחני במיוחד.

 

 מספר 4: אוייב הצבור מספר אחד.

פול הרדי יוצא בעקבות הטייס של אל קאפונה שהטיל גופת מהאוויר והפך להיות שודד בנקים נועז 

והסדרה מסתיימת בחוברת הרביעית עם מאסרו של אל-קאפונה.

והנה קטע הסיום הדרמטי: 

לאחר שסיים עם אל-קפונה, קם להרדי אויב חדש: בחוברת החמישית בסדרה, המוות מהלך ברחובות, החל הרדי להיאבק בדמות אמיתית נוספת המוזכרת כבר באוייב הצבור מספר אחד, הגנגסטר  ג'ון דילינגר.

מספר 5 : המוות מהלך ברחובות

הסיפור היה אמור להימשך בחוברת מספר 6 בסדרה, שוד הבנק הגדול בהמילטון, שכפי ששמה מרמז, עמדה כנראה לעסוק בפעולה המפורסמת ביותר של דילינגר, אך  לצערם הרב של לפחות כמה קוראים הסיפור נקטע עם ביטול הסדרה.

והיא הפכה מאז לנדירה ביותר.

 

(הערה על תיארוך החוברות: החוברות אינן מתוארכות. ברישומי הספרייה הלאומית מצוין שהן יצאו לאור בשנת 1962, אך כנראה שנתון זה אינו נכון כיוון שהספר אל קאפונה מאת 'ארצ'י ברמן' בתרגום 'א. רודאן', שמבוסס על סדרה זאת ומשלב את ארבעת החוברות לסיפור אחד יצא לאור בהוצאת ע. נרקיס, שוב לפי רישומי הספריה הלאומית, כבר בשנת 1961.)

 

 

הסיפורים על אל-קאפונה קובצו בהמשך בספר אל-קאפונה: רומן מאת 'ארצ'י ברמן' (עברית: א. רודן, ע. נרקיס, 1961)

 

. כעבור כמעט חצי מאה, יצא הספר לאור שוב בהוצאת נרקיס בשם מאפיוזו: סיפור חייהם של אל-קאפונה ומאפיונרים אחרים באחת התקופות הסוערות ביותר של ארצות הברית (ע. נרקיס, 2010), אך הפעם צוין המחבר היה 'הוראס קינג'.למה השינוי בשם ? המו"ל נרקיס לא רצה להסתבך עם יורשיו של מירון אוריאל והעדיף לא להשתמש בכינוי המקורי של המחבר "ארצי ברמן"". 

 

המתחרים

   הסדרה כנראה הייתה מצליחה מספיק כדי שתקום לה סדרת חיקוי מתחרה בראשית שנות השישים.

סדרה מאת "קינג קופר " בלשי האף בי איי שגם היא התרחשה בארה"ב בשנות השלושים :

 

מספר 2: משחק מסוכן.

וזהו הרומן הישראלי עם הגנגסטרים של שנות העשרים והשלושים בארה"ב ארך רק זמן קצר.המערב הפרוע היה תמיד פופולארי הרבה יותר מרחובות העיר שיקאגו וניו יורק ( אלא אם כן היו אלו הגנגסטרים בסיפוריו ההומוריסטיים של דימון ראניון ) ,  וכל הסדרות האלו גוועו ונעלמו. 

קראו גם

הסנדק חוזר : על ספרי וסרטי הגנגסטרים של מריו פוזו 

 

 

גיבורי המערב הפרוע :בוק ג'ונס האחד והיחיד והאמיתי בהחלט , והיזהרו מכל החיקויים השונים באותו השם !

 

Related image

 

 

 

בוק ג'ונס היה במקור שמו של כוכב ידוע   (1891-1942) בסרטי מערבונים שהתפרסם במיוחד כשהיציל אנשים משריפה שבה נהרג .

 

בוק גו'נס  האמיתי שחקן מערבונים מפורסם בחייו.

בישראל סרטיו של בוק ג'ונס היו ידועים ופופולאריים מאוד בשנות ה-30 וה-40 . שמו הפך למעין סמל של גיבור מערבונים .

ממטבעות הלשון דאז: "אל תהיה לי בוק ג'ונס" כלומר – אל תהיה גיבור.

חיים חפר  הזכיר אותו בשיר "החופש תם" שכתב לצ'זבטרון : "…החופש בא פלמחני"ק וחיילת/זוכרים את אקדחיך, הו בוק ג'ונס…".חיים גורי הזכיר אותו בשיר בשם "סינמה בלש" ובשיר "הרגע האחרון " 

וכך אין זה פלא שהשם שימש לדמות של גיבור סידרת מערבונים מקורית אם כי מלבד השם לא היה כל קשר בין הדמות ובין השחקן המקורי.

למעשה היו כפי שנראה כמה וכמה סדרות מערבונים כאלו על גיבור בשם זה  שיצאו לאור במקביל בכמה הוצאות לאור שונות ,אבל הידועה והמוצלחת מכולן ללא שום ספק יצאה לאור בהוצאת "ע.נרקיס" של עזרא נרקיס  ויוחסה למחבר אמריקני בשם "ארצי ברמן". שתואר ככותב מפורסם בארה"ב.

במציאות השם היה אחד משמותיו המרובים של כותב  ומתרגם ישראלי מוכשר בשם מירון אוריאל.

ככל הנראה נרקיס גם לא היה הראשון שהוציא חוברות "בוק ג'ונס " בעברית בסוף שנות החמישים .

הייתה סדרה כזאת ,אחת או יותר לפניו. אבל הוא היה המצליח ומאריך הימים ביותר.

סדרת "בוק ג'ונס" של ברמן/אוריאל   תיארה את עלילותיו של איש החוק בוק ג'ונס שנשלח בידי המרשל ג'ורג' שיפינג מוושינגטון לבצע שמשימות שונות של השלטת חוק ומאבק בפושעים במקומות שונים ברחבי המערב הפרוע.

הסיפורים היו  ברובם מעל לממוצע  במערבונים הישראליים . העלילות היו מרתקות ומפתיעות ומלוות בהומור , אלמנט נדיר ביותר במערבונים הישראליים האחרים. אוריאל סירב לקחת את הסיפורים יותר מידי ברצינות,  וכך בסיפור אחד ג'ונס יכול היה להיאבק במרד אינדיאני במה שנראה כתקופה של סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20 ובסיפור הבא אחריו יכול היה להיאבק בגנגסטרים בעיר דאלאס במה שהיה ללא ספק תקופת שנות ה-20 וה-30. בין השאר הוא נאבק בגנגסטר אל קאפונה בשיקגו (שעליו כתב אוריאל שוב תחת השם "ארצ'י ברמן " סידרה מצוינת של חוברות בשם "אף בי איי "  שהראתה על ידע עמוק בנושא)

בוק ג'ונס אפילו היגיע פעם אחת  לדאלאס פעם אחת במטוס נוסעים במקום על סוס…

" ארצ'י ברמן " גם הירבה להפגיש את ג'ונס עם גיבורי סדרות מערבונים אחרות שלו בופאלו ביל ,ביל היקוק , ותום מיקס כשם שאלה הירבו לפגוש זה את זה בסדרות שלהם וכך יצר אוריאל מעין יקום דמיוני משותף שבו חיו כול גיבוריו.

זה רק חיזק את הנאת הקוראים ש"בלעו"  ממש את החוברות והן זכו לפופולאריות אדירה. כתוצאה החלו מתחרים של נרקיס להוציא סדרות משלהם על עלילות בוק ג'ונס אך אף אחת מהן לא היגיעה לרמת ה"מקור"  .נרקיס עצמו החל להוציא סידרה נוספת על בוק ג'ונס בו זמנית מאת "קליף ג'ונס " שהיה למעשה הסופר הקבוע האחר שלו אלי קידר (יוצר ז'אנר ה"סטאלגים") . לאחר מכן ניסה קידר לפתוח הוצאה משלו שבה פירסם סידרה משלו בשם "בוק ג'ונס האמיתי" .

עזרא נרקיס המו"ל מצידו  ששם לב שיש לו רבי מכר ביד עם סידרת מערבוני  "בוק ג'ונס " שלו החל להזהיר את  הקוראים מפני מתחריו :

 

 

כאמור עזרא נרקיס  המו"ל החל להזהיר בחוברות שלו מפני הסדרות המתחרות של בוק ג'ונס שכולן יצאו לאור כמעט במקביל עימו והזהיר את קוראיו לחפש רק חוברות בוק ג'ונס שכותבם הוא "ארצ'י ברמן" ששמו הוא ערובה לאיכות הסיפור. כפי שאכן היה.

אבל המתחרים  הנזעמים לא טמנו את ידם בצלחת.

החוברת הראשונה של סידרה  בשם "בוק ג'ונס האמיתי "  הודיעה לקוראים ש"ארצ'י ברמן הוא מתחזה " וכי רק כאן ניתן יהיה לקרוא סיפורים מתורגמים אמיתיים על עלילות בוק ג'ונס.

מה שכמובן לא היה נכון.

את הסדרה הזאת כתב סופר צעיר בשם אלי קידר שכתב תחת השם קליף ג'ונס " .הוא כבר כתב סיפורים על בוק ג'ונס בשם זה עבור נרקיס ,לפני ש"ערק" ופתח הוצאה משלו של סיפורי בוק ג'ונס .

 

הוצאה אחרת ניסתה להעתיק בדייקנות את הפורמט ומספר העמודים של סידרת בוק ג'ונס של ברמן תחת שם "מחבר" שונה ג'ון פורסטר אך גם היא ללא הצלחה.בכל אופן התופעה הייתה כה נפוצה עד שהמוציא לאור המצליח ביותר של סיפורי בוק ג'ונס  נרקיס תבע לדין את אחד ממתחריו על שהוציא סיפורי בוק ג'ונס בבית המשפט המחוזי , וזאת לאחר שהוא עצמו נתבע לדין בידי הוצאת הקרנף על שהעז להוציא חוברות טרזן כמוה…

 

לכאורה ההבדל היחיד בין סדרות בוק ג'ונס השונות היה שמו של המרשל הזקו בוושינגטון ששולח את בוק ג'ונס למשימותיו.זהו מרשל שיפינג בסידרה של "ארצ'י ברמן " ,שאף זכה לסדרה משלו.מוצלחת מאוד גם היא ובה נעסוק ברשימה אחרת.אך בכל סדרה אחרת היה למרשל זה שם אחר.

אבל האמת היא שהיה גם הבדל  ברור בכישרון הספרותי של "ארצ'י ברמן " בסיפורי "בוק ג'ונס " לעומת הסיפורים האחרים שכתבו מחברים אחרים ,כפי שיודעים האספנים המועטים של חוברות בוק ג'ונס שכיום הן נדירות ביותר.

. תופעה זאת של דמות אחת שעליה יוצאות מספר סדרות שונות בהוצאות שונת היתה  יוצאת דופן וקיימת  בעברית רק לגבי טרזן שהיה כמובן מפורסם הודות לספרים המקוריים של בוראוז והסרטים., לבוק ג'ונס לא היה "מיקדם מכירות" כמו לטרזן  וזה מראה על הפופולאריות העצומה שהיו לסיפורי בוק ג'ונס של "ברמן " בציבור.

ההצלחה של בוק ג'ונס של "ברמן "  הייתה כה גדולה עד שנרקיס ואוריאל יצרו לה סידרת "בת " ( או בעצם נכון יותר סדרת אם) שעסקה בעלילותיו של המרשל ג'ורג' שיפינג מפקדו הזקן של בוק ג'ונס בצעירותו באמצע המאה ה-19 כאשר היה לוחם נועז באינדיאנים.

ועל סדרה זאת ראו את הרשימה כאן :"עלילות המרשל שיפינג במערב הפרוע".

בשיא הפופולריות של בוק ג'ונס כאשר כול מוציא לאור שכיבד את עצמו היקפיד להוציא סידרה בשם זה היה אפילו מוציא לאור אחד שהקפיד כפל כפליים  והוציא ביחד עם סידרת "בוק ג'ינס" שלו  גם סידרה אחות בשם "מרשל רידינג" על עלילות לוחם באינדיאנים שהזכיר ביותר משמץ את גו'רג' שיפינג…

סיומם של שתי הסדרות היגיע ב-1961 כאשר נרקיס החליט להתמקד בספרי כיס . הוא המשיך והוציא שתי סדרות נוספות על עלילותיו של ג'ונס מאת "ברמן " שהיו בפורמט קטן יותר מהסדרה המקורית ועם מספר עמודים מצומצם יותר ( בדומה לחוברות "ביל קרטר " של רמדור , רמדור לעומת זאת ניסו גם הם לחקות את הפורמט המקורי של "בוק ג'ונס " של חוברות גדולות ויצרו סידרה קצרת ימים והיום נדירה מאוד של ביל קרטר בפורמט זה)  בכמה מהן  מהם תוארו עלילותיו של ג'ונס בצעירותו לפני שהפך לאיש חוק מפורסם, אך החוברות שוב לא זכו להצלחה של הסדרה המקורית.  וגם לא ספרי הכיס שאותם פירסם נרקיס על הדמות שמהם היו מקוריים ומהם הדפסות כספרים של החוברות ..

להלן רשימת החוברות בסדרות השונות של "בוק ג'ונס " .

בהמשך אביא רשימות של הסדרות המקבילות "מרשל שיפינג " וסדרות מערבונים אחרות של מירון אוריאל  על ביל היקוק , ותום מיקס ובופאלו ביל וסדרות מערבונים נוספות על וייאט ארפ ,בילי הנער ואחרים.

סדרות בוק ג'ונס :הרשימה הביבליוגרפית 

הערה :חוברות בוק ג'ונס לסדרותיהן השונות הן נדירות ביותר כיום וקשות מאוד להשגה.לקח שנים כדי להכין את הרשימה שלפניכם על ידי שיתוף פעולה בין אספנים שונים שבהם בולט ים האספנים חיים קנו וניסים בובליל  שהוקסמו בידי התופעה המדהימה של בוק ג'ונס בשפה העברית .

וגם כעת  לאחר מחקר מאומץ של אספנים במשך שנים רשימה זאת כפי שתראו אינה מלאה וחסרים בה פריטים ועטיפות. לכל מי שיש בידיו מידע נוסף והשלמות לגבי חוברות בוק ג'ונס ויכול לשלוח סריקות של עטיפות שחסרות כאן ,אשמח עם יצור איתי קשר ב:

elieshe@inter.net.il

א..סידרת בוק ג'ונס  מאת ארצ'י ברמן (מירון אוריאל )"בתרגום " א. רודן"  בהוצאת עזרא נרקיס, 1959-1961.תשי"ט-תשכ"א , מהדורה שנייה של 12 החוברות הראשונות יצאה ב-1963.    

( 12 החוברות הראשונות בסדרה זאת יצאו במהדורה חדשה ב-1963 בהוצאת "בוק ג'ונס " של נרקיס , עם עטיפות צבעוניות חדשות,ארבע החוברות מספרי 13-16 בסדרה המקורית הופיעו שוב במהדורה חדשה עם עטיפות צבעוניות  כספרי כיס  ).

 

מספר 1.איש הערבה . בוק ג'ונס ניפגש לראשונה במרשל שיפינג שמציע לו לעבוד בשירותו ושולח אותו ללכוד פושע.

העטיפות המקוריות של חוברת מספר 1.

 

 

עטיפת המהדורה השנייה עם עטיפה צבעונית של החוברת הראשונה בסדרת "בוק ג'ונס."כנראה מאמצע שנות השישים.

 

קלאסיקה מערבונית  עברית אמיתית .העמוד הראשון מהחוברת הראשונה מאת ארצ'י ברמן המתארת את המפגש הראשון בין שני אנשי המערב האגדתיים ג'ורג' שיפינג ובוק ג'ונס .

 מספר 2.אש המרד . 

בוק ג'ונס מדכא ביחד עם איש המערב המפורסם בופאלו ביל (דמות אמיתית )  מרד אינדיאני.על בופאלו ביל הופיע מערבון מיוחד מאת "ארצ'י ברמן " כמו גם סדרה בהוצאה אחרת ועל כך ראו ברשימה אחרת.

שימו לב שכבר מחוברת מספר 2 מזהיר המו"ל  נרקיס את הקוראים מפני המתחרים ,הלוא הם סדרות בוק ג'ונס האחרות.  אפשר להסיק מזה או שאחד מהם או יותר החל להתפרסם ממש במקביל עם החוברת הראשונה של נרקיס  ,או שהם בכלל קדמו לו והסדרה של נרקיס סדרת "בוק ג'ונס המפורסמת שבכולן   מאת "ארצ'י ברמן " לא הייתה הראשונה  בעברית כלל וכלל בניגוד למה שנטען לימים.

 

מספר 3.שביל הנקמה.

ג'ונס רודף אחר פושע שרצח את אהובת נעוריו. אחת החוברות הטובות.

 

 

מספר 4. הזהב הארור .

מספר 5.קירבי נמלט הלילה.

ג'ונס יוצא בעיקבות פושע שברח מבית הסוהר וכעת יוצא לרצוח כל אחד מהמושבעים ששלחו אותו לכלא.  

 

מספר  6.כופר נפש. 

 

מספר  7 : הנפט האדום.  

 

מספר 8 :העריק.

סיפור מצמרר על של שלד רכוב על סוס שגורם לפאניקה באזור שלם מתוך האמונה שהמדובר ברוחו של עריק ממלחמת האזרחים האמריקנית..  

 

 

 

 מספר 9.הטירה הספרדית.

\

 

 

 

מספר 10.האלמנה השחורה .

ג'ונס נאבק במנהיגת כנופית גנגסטרים ידועה  לשמצה בדאלאס כמו גם במתחריה הקטלניים לא פחות מימנה.

 

 

 

מספר 11.קולט 45

מספר 12 :בהלה בסן-טורינו.

ג'ונס לוכד רוצח מטורף בעיירה סן טורנו ושומע ממרשל שיפינג כיצד הוא השקיט את העיירה הזאת עשרות שנים קודם לכן בסיפור שנועד לשמש כהקדמה לסידרת "מרשל שיפינג " שהחלה לצאת במקביל לחוברת זאת.

 

 

 

  מספר 13 : המצוד הגדול ( יצא  גם כספר כיס בסדרת "כוכב המערב").ג'ונס יוצא בעיקבות גנגסטר מסוכן.

 

מספר 14.כנופיית המוות .( יצא  גם כספר כיס)

 

 גרסת ספר הכיס של הסיפור מאמצע שנות השישים.

מספר 15 : בחזרה לסן טורינו (יצא גם כספר כיס).

בוק ג'ונס חוזר לעיירה סן טורינו שבה מישתוללת כנופייה מסוכנת. למעשה סיפור זה הוא ההמשך הישיר של חוברת מספר 12 למרות שתי החוברות שהופיעו בינהן.   

 

גרסת ספר הכיס של הסיפור מאמצע שנות השישים.

 

מספר 16.עיירה ללא חוק . ( יצא גם כספר כיס)

 גרסת ספר הכיס של הסיפור מאמצע שנות השישים.

גירסת כרך הכולל את החוברות האלו :

המסילה מערבה, עד ראיה, עיירה ללא חוק, הנידון למוות ברח, חפש את אחי.

מספר 17 : הנידון למוות ברח.

ארבעה פושעים מסוכנים בורחים מהכלא ויוצאים למשימה מסוכנת לחיסול כנופיה מקסיקנית . הם יודעים שאחד מהם הוא  בוק ג'ונס המתחזה לפושע , אבל מי מהם?  אחד הסיפורים הטובים ביותר של הסדרה .

מספר 18.חפש את אחי.

 

מספר 19.עד ראייה.

 מספר 20.המסילה מערבה.

בוק ג'ונס מפקח על בניית מסילת הרכבת במערב (ב סיפור שמבחינת זמנו המשוער נראה כמתאים יותר לסידרת "מרשל שיפינג"). 

 

מספר 21 : חרב המשפט .

סיפור מצויין על  עיירה שבה יש מאבק בין מקסיקנים וכנופיה אמריקנית.

 מספר 22 : כולנו פושעים.

סיפור מבדח ביותר על עיירה שבואו בטעות של ג'ונס אליה גורם בה למהומות שכן כל אחד מהתושבים משוכנע שג'ונס בא לאסרו על פשעים שביצע.

מספר  23.במלכודת הרצח.

בוק ג'ונס מואשם בביצוע רצח!

 

 

מספר 24.  איש המערב

 

מספר 25.מבעד לחלון

בוק ג'ונס השוכב  חולה ושבור בבית החולים הוא עד לביצוע פשע מבעד לחלון בית החולים .מה יוכל לעשות כשהוא בקושי מתפקד  ?

 

 מספר 26.מרכבות פרגו.

 

 מספר 27.האיש במסיכה השחורה.

 

  

 

מספר 28 : ישפוט העם.

בעיירה שבה יש שופט מושחת שמשחרר פושע אין לג'ונס ברירה אלה לבצע על הפושע את "משפט העם" דהיינו לינץ'. 

 מספר 29.לינץ' .

 

מספר 30. מבוקש באשמת רצח.

 

 

מספר 31. חץ המלחמה.

באופן נדיר בוק גו'נס נאבק באינדיאנים.

 

מספר 32. עמק המוות.

 מספר 33.כדור למטרה.

 מספר 34.החוק בא לקוסטר.

          

 

 מספר 35.האחים בייקר ( הופיע פלגיאט של סיפור זה בסדרת טרזן בהוצאת הקרנף).

מספר 36.היהלום השחור.

      

 מספר 37: והשריף איננו.  גיליון אחרון בסדרה.

ב. סדרת בוק ג'ונס החדשה מאת ארצ'י ברמן ( מירון אוריאל )  בהוצאת נרקיס . 68 עמודים 1963? 

 

בסדרה החדשה הוחלט לקחת את בוק גו'נס למקומות חדשים שונים מסיפוריו עד כה. אל מלחמת העולם השנייה ,אל הגנגסטרים ואפילו לימיו הראשונים כאקדוחן.

וכשהסידרה החדשה היגיעה לבסוף הופיעה בראש החוברת הראשונה ההודעה הזאת "

מספר 1.בציפורני צלב הקרס .

בנו של בוק ג'ונס איש המערב הפרוע  נאבק בנאצים במלחמת העולם השנייה. ( ככל הנראה סיפור שבמקור לא נכתב כלל לסדרת "בוק ג'ונס " אלא לסדרה בשם "צלב הקרס" שפירסומת עליה הופיעה בחוברת זאת).

 

מספר 2. חולות לוהטים.

 

מספר 3.מקלעים רועמים . בוק ג'ונס נגד הגנגסטרים של אל קאפונה בשיקאגו של שנות העשרים.

מספר 4.קלף הגורל . סיפור על ראשית הקריירה של בוק ג'ונס , כיצד נפגש עם מרשל שיפינג ( תיאור המנוגד לתיאור פגישתם הראשונה ב”איש הערבה" ) וכיצד הפך לאקדוחן המהיר במערב.

 

מספר 5.בצהרי היום . ( בפנים החוברת מספר 4 אך זו טעות במיספור ). המשך הסיפור הקודם , תיאור של מבצעיו הראשונים של בוק ג'ונס כאיש חוק.

 

 

 

 

ג. סדרת בוק ג'ונס הזעירה  מאת ארצ'י ברמן  (מירון אוריאל )    בהוצאת נרקיס .32  עמודים .

בחוברות אלו בוק ג'ונס הוא מרשאל פדראלי עדיין תחת פיקודו של מרשל שיפינג.

( בניגוד לשאר הסיפורים ) . אין כאן שם של הוצאה , ולא לגמרי  ברור אם נרקיס הוא המוציא לאור. ייתכן שיש כאן ניסיון לתאר את "העתיד"  של בוק ג'ונס כאשר הוא הופך להיות מרשל בדומה לסדרה מקבילה על ביל קרטר כמרשל  בהוצאת רמדור.   

 

 מספר 1.שם לא ידוע.

מספר 2

מספר 3:"הקשוח"

מספר 4: עיירה שטופת דם

מספר 5-.שם לא ידוע .

מספר 6-שם לא ידוע.

מספר 7-שם לא ידוע.

מספר 8- דרושים בעלי אגרוף

מספר 9-בכורי השטן.

בוק ג'ונס והמרשל ביל היקוק משתפים פעולה במאבק כנגד כנופיית אחים מסוכנת.

מספר 10 נקמת הנשר השחור. עברית ע. כספי.

נבל לבן מביים התקפות אינדיאנים כדי להשתלט על אזור עשיר בנפט.

 

 

מספר 11-אש הנקמה . עברית ע. כספי.

כאן אחת הדמויות היא "קים רוקמן" שם בדוי של מירון אוריאל המחבר. 

מספר 12-  זרוע ארוכה לחוק.עברית ע. כספי.

בוק ג'ונס משליט את החוק בעיירה קטנה ובסיום הורג את השריף של העיירה. 

 

כן יצאו שתי חוברות בנות 68 עמודים שאולי שייכות לסדרה זאת אך עם מספרים גבוהים באופן קיצוני ודמיוני .

מספר "101"  "הלוחם" מאת ארצ'י ברמן .

מספר 102 .משימה מסוכנת.מרשל בוק ג'ונס יוצא לנקות עיר במערב מהפשע השורר בה.

 

ספרי כיס מקוריים על בוק ג'ונס.

המוהיקני הלוחם ( ספר כיס ).1962.

אימת המערב (ספר כיס).1967.

.ספר יוצא דופן על בוק ג'ונס שרובו מסופר מנקודת המבט של האקדוחן הפושע שנאבק בו ומוצג בצורה סימפטית  ,ואף זוכה לחיות בסוף לאחר קרב אקדחים עם בוק ג'ונס !

ככל הנראה זהו הסיפור האחרון של "ברמן" על בוק ג'ונס.

בוק ג'ונס מאת סופרים אחרים בהוצאות אחרות 

בוק ג'ונס  בפעולה בהוצאת לידור

בוק קרב לא הוגן

ד.סדרת מערבוני אמת : בוק ג'ונס. מאת קליף ג'ונס ( אלי קידר ) "בתרגום אליהו קידר "  בהוצאת נרקיס .תש"ך. 68 עמודים.

מספר 1 בוק ג'ונס והלוס דיאבולוס .

מספר 2.אקדח ביד השטן.

מספר 3.  הרדיפה במדבר.

כולל הודעה של ההוצאה על רכישת הזכויות לסיפורי קליף ג'ונס על בוק ג'ונס' . קליף ג'ונס הנ"ל שבאמת היה אלי קידר "ערק" בתוך זמן קצר מהוצאת נרקיס ויצר סידרת "בוק ג'ונס" משלו   בהוצאה משלו בשם "בוק ג'ונס האמיתי ".

 

ה.. בוק ג'ונס האמיתי  מאת קליף ג'ונס (אלי קידר ) 68 עמודים.1959-1961?

סידרה שאותה פרסם קידר בהוצאה משלו אם כי השתמש באותו שם שבו כתב את הסיפורים על בוק ג'ונס עבור נרקיס.

 

1..הבלתי מנוצח מאת "ג. קלייטון " . ( חוברת זאת כוללת בעמוד האחורי התקפה על הסדרה של נרקיס , המוציא לאור לשעבר של קידר, ומחברה "ארצ'י  ברמן " ומסבירה ש" את הקורא מחבר בשם זה לא קיים . שם דמיוני ומצלצל זה נבחר עבור סדרה מסוימת המוציאה חוברות בוק ג'ונס ומוליכה שולל "….).

מספר 1. בוק ג'ונס הבלתי מנוצח.

2.הקרב של בוק ג'ונס בעיר הזהב והרשע. מאת קליף ג'ונס.

3.שליפת הענק.

4.רוצחי הנזירות.

 

 

  1. שורפי היערות.
  2.         

      6.מרכבות השטן.

ו. בוק ג'ונס וגבורותיו.1959. ב-26 עמודים..

1.המהיר בשליפה. מאת "ב. וולטארס" עברית ד. לזראי.

העטיפה האחורית של "בוק גו'נס וגבורותיו".

ז. בוק ג'ונס והרפתקאותיו הוצאת ששת האקדחים.גיבורי הנשק , 1959-1960  50 עמודים.ערך דוד ניסים .

מספר 1.בעמק הדמים מאת ד. שירפס, עברית נ. מצרי

מספר 2. התקפה בלילה. מאת ברני דונובן . עברית א. דהר

מספר 3. הבוקר מטקסס. מאת ברני דונובן , עברית א. דהר.

ח. הרפתקאות בוק ג'ונס 1961 מאת "ג'ון פורסטר " עברית  א. נהר. 1961-1962. 68 עמודים.

(

 

ח. הרפתקאות בוק ג'ונס 1961 מאת "ג'ון פורסטר " עברית  א. נהר. 1961-1962. 68 עמודים.

(סידרה זאת זהה בפורמט שלה לסירה המקורית של נרקיס ובקלות אפשר להתבלבל בין השתיים, ככל הנראה זאת הייתה הסדרה שאת המוציא לאור שלה תבע נרקיס לדין בגלל השימוש בשם "בוק ג'ונס" ).

).

מספר 1:המארב בעמק הרפאים.

  • מספר 2 :כנופית הדמים.

 

מספר 3: רוצח הנשים .(כולל הודעה של ההוצאה על הצלחת הסדרה בציבור).

4.גבעת הנקם.(חוברת זאת לא הייתה החוברת שעליה הוכרז בחוברת 3 כחוברת הבאה).

 

בחוברת מספר 3 הוכרזו שתי החוברות הבאות בסדרה שלא ברור אם יצאו :

מספר 6.חץ הרעל..

מספר 6 הפרש השחור.

לסידרה זאת הייתה סידרה אחות בשם "מרשל רידינג" (מקבילה ל"מרשל שיפינג ") על עלילות לוחם באינדיאנים שממנה יצאה רק חוברת אחת .

ט. בהוצאת "סיפורי המערב הפרוע " של חוברות של 68 עמודים שכללה סיפורי מערבונים בודדים משולבים בסיפורי בוק ג'ונס מאת מחברים שונים , יצאו סיפורי בוק ג'ונס הנ"ל :

מספר 22 הם מתו באוכף : בוק ג'ונס במלוא הדרו . מאת רוברט קמינג עברית נ. אורן

 

אלף קילומטרים של פחד: בוק ג'ונס רוכב בערבה . מאת "רוברט סנדיק" תרגם מ. ברון .68 עמודים.

  1. כל העיר נגדו : בוק ג'ונס נוקם . מאת קליף בירמון .
  2. סוף החשבון לבוא : בוק ג'ונס נוקם . מאת ג'ון קנדי. עברית מ. בשן .
  3. רעם בערבה : בוק ג'ונס מחסל יריבים . מאת קליף ראסל . עברית מ. ב-שן

 

סך הכול יצאו בעברית  כ-80  סיפורים על בוק ג'ונס.

סידרה נוספת ששם גיבורה היה דומה מאוד ל"בוק ג'ונס " הייתה סדרת :

מרשל בוג ג'ונס.מאת "קולט  וובלי" . סדרה זאת יצאה  באותה ההוצאה שבה הופיעו סדרות מערבונים נוספות על עלילות  "קיט קרסון " בופלו ביל, ואדי בולה.החוברות היו :

  1. החוואי השודד.
  2. פגישת הענקים.
  3. מעבר "הכלב העיוור".

4.מסילת אורגון.

  1. מחנה ההפקר ( בסימן שאלה אם יצא לאור  )

6 . האקדוחנית .( ואולי "מלכת הפושעים") .

6 מלכת הפושעים .

.7. מלכודת במסבאה.

 

  1. זעם במערב.
  2. ראו עוד מאמרים בסדרת  המאמרים על מערבונים שלי:סידרת גיבורי המערב הפרוע :דיווי קרוקט מלך הגוזמאים של המערב האקדוחן והמרשל ביל "הפרא " הייקוק בספרות העברית והכלליתהמרשל וויאט ארפ ורופא השיניים דוק הולידי בספרות העבריתהקאובוי והשחקן תום מיקס בספרות העברית ובעולם הנהר סדרות על המערב הפרועבוק ג'ונס האחד והיחיד והאמיתי בהחלט המרשל שיפינג במערב הפרוע המהיר בשולפי האקדח :על הטקסס רנג'ר והמרשל ביל קרטררינגו הלוחם משום מקום האקדוחן רינגו הגנרל פרשינג והנשיא דונלד טרמפ חזירי הפיליפינים ומתאבדי האיסלאם הקיצוני 

    סופרי המערב הפרוע

    קרל מאי "יד הנפץ " במזרח התיכון 

    פרנק גרובר סופר המערבוניםה אמריקני הידוע ביותר בעברית 

    סיפורים על המערב הפרוע

    בילי הנער והמושל לואיס וולאס -סיפור מאת פרנק גרובר 

    שירים על המערב הפרוע

    חיסולו של בילי הנער -שני שירים מאת אלי יונה 

    קומיקסים על המערב הפרוע

    "סדרת קרל מאי " סדרת קומיקס בלגית על פי סדרת מערבונים גרמנית בשפה העברית 

    יד הנפץ ווינטו גיבורי קרל מאי בגירסת אשר דיקשטיין 

    טקס גיבור המערב הפרוע -סידרת קומיקס איטלקית 

    הקדמה לסיפורי טקס מאת יוסי סעוני 

Image result for ‫בוג ג'ונס‬‎

ברוכה הבאה לקולונל שולץ:חקירה על הספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" מאת "מוניק קורנו "

 
 
 
 
לרגל הקרנת הסרט סטלגים:שואה ופורנוגרפיה בישראל " של ארי ליבסקר בסינמטק תל אביב ביום שישי ה-19 ביולי בשעה 4 לאחר הצהריים  :

 

 להלן סיפורו המסובך ומפותל של הספר הנורא והמזוויע המושמץ והמוחרם ביותר שיצא אי פעם בשפה העברית :
הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ
מאת "מוניק קורנו " "
"עברית י. שורק"
" בהוצאת "עשת", ינואר 1962.

בארבע עשר לחוש מאי 1957 ניתן פסק הדין בבית המשפט אולד ביילי לונדון במשפטה של מאדאם ננסי בוז'ו ,אשה צרפתייה שנאשמה ברציחתו של מיסטר הקברט קרליי ,אשר לאחר חקירה נוספת התברר כי אינו אלא אזרח גרמני הנושא את השם אוטו שולץ וכי שירת בזמנו כקולונל בשירות הגסטפו הגרמני .
מאדאם בוז'ו נידונה למאסר עולם ,אלא שעורך הדין שלה הצליח להוכיח בעזרת פסיכיאטר מומחה כי אין הנאשמת שפויה בדעת .ואי לזאת החליט בית המשפט למסור אותה לפיקוחו של הד"ר מאק קורניי רופא נפש מומחה מבית החולים לחשוכי מרפא שליד אוניברסיטת לונדון .
הנאשמת לא השמיעה דבר הגנתה במשך כל מהלך המשפט מלבד משפטים בודדים שאיש לא הצליח לרדת לסוף משמעותם .כמו כן לשאלת הקטגור מדוע ביצעה רצח כה אכזרי השיבה הנאשמת בשתי מילים :
שיידע העולם! "
אולם לאחר חמישה חודשים בשישה עשר לאוקטובר 1957 ,התכנס בית הדין הגבוה לערעורים ,לפי בקשתו המיוחדת של הד"ר מאק קורניי ,והאזין להקלטות שהוקלטו מפיה של האשה בלא ידיעתה כאשר הייתה נתונה לטיפולו של הד"ר .
ספר זה אינו אלא אותו סרט הקלטה ארוך שהושמע בבית הדין הגבוה לערעורים ואשר זיעזע את שומרי החוק האנגלי בצורה שנרשמה לזכרון כסטיה מיוחדת מן החוק החברתי האנגלי.
( הפתיחה לספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ( שם בדוי של מי ? )

בראשית שנות השישים יצא לאור הספר המושמץ והמתועב ביותר מתולדות מדינת ישראל "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ספר שכל עותקיו הוחרמו  והושמדו מידית  ונגד המוציא לאור שלו נערך משפט .משפט שמהלכו הופיעו מומחים שונים כדי לקבוע האם המדובר ב סוג מזעזע במיוחד  של ספרות פורנוגרפית,  פורנוגרפיה סדיסטית על רקע השואה.
בדיעבד הספר תואר בידי עיתונאי של התקופה כ"ספר הנורא והמזוויע ביותר שיצא אי פעם בשפה העברית ". והיום הוא פריט יקר ערך לאספנים ולמעשה ספר הכיס הנדיר ביותר הקיים בעברית .
.אך מי כתב אותו ? זאת הייתה ונשארה תעלומה .בכתיבה היה מעורב אדם שהפך להיות מנהיג כת מושמצת בקיבוץ נוה סמדר שכמה מאנשיה התאבדו , בכתיבה הייתה מעורבת גם סופרת צעירה ומוכשרת מהבוהמה . בכתיבה היו מעורבים כנראה גם אחרים . כולם הכחישו  ומכחישים את מעורבותם בגירסה המודפסת של הספר .
הקוראים מוזמנים לצאת כאן למסע עימי בעקבות פרטי החקירה הבלשית שביצעתי על הספר והשערורייה "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " כותביו מוציאו לאור ,והמשפט שהתחולל בעקבותיו , שבסיומו מוצאת תיאוריה לגבי זהות כותבו האמיתי של הספר .

הערה ביבליוגרפית חשובה :

ישנם שני ספרים שונים עם עטיפה כמעט זהה שנושאים את השם "כלבתו של שולץ " ורוב בני האדם ששמעו את השם "כלבתו של שולץ" מתבלבלים בינהם.
הספר המקורי המושמץ שהוא נשוא חקירה זאת נקרא "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ויצא לאור בהוצאת "עשת ". ספר זה הוא נדיר המציאות מאחר שכמעט כל עותקיו הושמדו בידי המשטרה ורק ארבעה אספנים ידועים מחזיקים בעותק שלו . עבדכם הוא אחד מהם . במהלך מאמר זה נכנה אותו לשם הקיצור "הייתי כלבתו…" או "הספר המקורי".

אבל ישנו גם ספר שני בשם "כלבתו של שלץ " מאת "מוניק דה לה טור"בתרגום "א.אשכולי הוא נכתב בידי מירון אוריאל בהוצאת ים סוף שעלילתו היא שונה באופן מוחלט .זהו ספר מלחמתי רגיל על עלילות יחידת חיילים אמריקניים מעבר לקוי האויב הנאצי . הספר פורסם כדי לעלות על גל הפרסום של "הייתי כלבתו הפרטית …" אך למעשה אין בו כמעט סקס וסדיזם ואף לא דמויות נשים .( הנקבה היחידה בספר היא כלבה שעל שמה כביכול נקרא הספר "כלבתו של שולץ " ). אמנם יש בו כמה תיאורי הסקס לא מזיקים הממוקדים בזיכרונות ודמיונות של הדמויות חיילים קשוחים בקרב אבל שום דבר שיביא להרמת גבה גם אצל הצנזור הקשוח ביותר .
אך…ציור העטיפה לקוח ישירות מ"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " ולכן כמעט בלתי אפשרי שלא לטעות בין השניים .
כמעט כל מי שהזכיר אי פעם את "כלבו הפרטית של שולץ" התייחס בעצם ל"כלבתו של שולץ " הנ"ל מאחר שהוא אינו נדיר כלל ,הוא יצא לאור בכמה מהדורות ונגיש באופן יחסי בחנויות ספרים משומשים. אבל מי שיקרא אותו לא יבין כלל על מה הייתה כל המהומה .
. אני אתייחס אליו כאן בשם "הספר המזוייף " או "הזיוף " על שם הכינוי שיצא לו בחוגי ארבעת האספנים המתעניינים בנושא .

ובנוסף על מנת להוסיף לבלבול וזה בהחלט נועד לבלבל מראש , ישנו גם ספר בשם "פראולין שולץ " מאת "ויקטור בולדר" גם כן "בהוצאת ים סוף" ב-1962 . גם על ספר זה ישנה את אותה עטיפה מפורסמת של "הייתי כלבתו" אבל גם זהו ספר עלילתי רגיל ללא קטעי סקס וסדיזם מיוחדים .זוהי עלילת ריגול בגרמניה המתמוטטת בסוף מלחמת העולם השנייה .הוא יצא מאוחר יותר שוב תחת השם "אשת ברית לשטן " מאת ,"ארנסט בולדר" בתרגום "מ.אורון ". גם כאן המחבר הוא מירון אוריאל .
מבולבלים ?

חכו להמשך .

התוכן

התמונה המקורית שעליה התבססה עטיפת "הייתי כלבתו ".

"מון שרי " לחש לפתע קרוב קרוב אל תוך אוזני וקולו העביר בי צמרמורת איומה של גועל "מון שרי אני שמח שאת מגלה הבנה כה תרבותית למצב החדש !
…לא שלטתי בעצבי .
"אתה מנוול "קראתי "אתה סילקת מכאן את הנרי שלי רק כדי שתוכל לספק את תאוותיך הבהמיות !"
..דברי גרמו אצלו לצחוק ארוך וקולני .
"יש בך משהו שמזכיר לי נמרה " אמר "נמרה אמיתית שמבטיחה הרבה .מוטב שלא תרגיזי אותי יותר מדי אישה ,בואי הנה!
( מתוך "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ ") .
הסיפור של "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " היה שונה מזה של כל "סטלג אחר שנכתב אי פעם ,ולמעשה הפך את הסיפור הסטלגי הקלאסי , העוסק לרוב בהתעללות קבוצת נשים דומיננטיות בזכרים שבויים על פיו . זהו סיפור שהוא גם הרבה יותר ריאליסטי .
הוא תיאר את סיפור התעללותו המינית הסדיסטית של קצין נאצי בצרפת הכבושה בצרפתייה צעירה , התעללות זאת כוללת כפיה עליה להשתתף באורגיות מזוויעות המתוארות בפירוט חסר כל תקדים בספרות בשפה העברית , כבילתה הקבועה בשרשרת ברזל וכליאתה עם כלבו האימתני של הקולונל . הקולונל מתייחס אליה כאל "כלבה " לכל דבר . במהלך ההתעללות האישה יולדת תינוק לקולונל .

הפרקים האחרונים של הסיפור מתארים את נקמתה הזוועתית של האישה שלוכדת את הקצין בכוחות עצמה לאחר חיפושים רבים לאחר המלחמה ומשיבה לו כגמולו ובאכזריות מקבילה ,היא כולאת אותו כבול בשרשרת ברזל כפי שעשה לה במשך חודשים רבים ולבסוף הורגת אותו .
"עכשיו תראה שולץ ידידי "אמרתי "כי ככלות הכל הצלחת להפכני לכלבה…"
שולץ הביט בי בעיניים מזרות אימה ,אבל בטרם הספיק לומר מילה ,הסתערתי עליו ,הצמדתי את שיני לגרונו ונשכתי את גרונו משל הייתי כלב המבקש לחסל אדם.חשתי את הדם הפרוץ מעורק צווארו וממלא את פי ,אך משום מה היה לדם זה טעם גן עדן .
\( מתוך הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ ) .
בהחלט חומר חזק גם היום בראשית המאה ה21 .
תיאורי הסקס הסדיסטי בספר היו ללא ספק הפורנוגראפיים שביותר שהופיע עד אז בשפה העברית
בעמוד האחורי נכתב על הספר "מאות אלפי קוראים ברחבי אירופה הזדעזעו עד עומק נפשם מסיפורה הכנה והאכזרי של הסופרת ".
ועכשיו הזדעזעו גם בישראל .

העובדות

 

"רובם , על אף הניסיון שרכשו בחזית , עמדו נדהמים למראה אישה עירומה , שכרסה בין שיניה , הכורעת על ארבע ומרותקת בשרשרת ברזל אל הקיר ונובחת לעברם ככלב אמיתי ".
( הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ , מאת "מוניק קורנו").

העובדות שאינן מוטלות בספק לגבי ספר זה הן :
הוא יצא לאור בהוצאת "עשת " ששם המוציאים לאור ( שותפים ככל הנראה ) היו :פרץ הלפרין ויצחק גוטמן .
האנשים שהיו קשורים אליו לא היו, בחלקם לפחות , סופרי ספרי כיס "מהסוג הרגיל " אלא אנשי הבוהמה ואוונגרד הספרותי שהיו קשורים בטבורם לכתבי עת ספרותיים נחשבים ביותר כמו "עכשיו " של גבריאל מוקד ואל חוגיהם של המשורר מקסים גילן והמחזאי יוסף מונדי .
אלו היו : יוסף (יוסי ) ספרא אז מחזאי ומאוחר מייסד ומנהיג של קיבוץ "נאות סמדר" בערבה ( שנפטר בעת ביצוע החקירה  ) היה קשור לספר שנכתב על סמך רעיון שלו,וצפרירה לוין חברת החוגים הספרותיים של גבריאל מוקד .
הספר הוחרם באופן חסר תקדים בידי הצנזורה והמוציא לאור הועמד בגללו למשפט שכמוהו לא היה בתולדות המדינה וגם לא יהיה , משפט שבחן בצורה העמוקה ביותר בתולדות המשפט הישראלי את השאלה :

"מהי פורנוגרפיה"?

השמועות

חנוך לוין ,מחזאי .

היא הייתה נהדרה פרויליין ברטה קוך במכנסי העור שלה ומגפי הרכיבה שלה ,מול העיניים הלחות של המשטרה. אוח דם –אמרה –אבל אני מעדיפה שמפניה .
( המחזאי חנוך לוין בקטע שפורסם במגזין הסטודנטים של אונ' תל אביב "דרבן " אמצע שנות השישים ) .
1. בבית המשפט נטען שהספר נכתב במשותף בידי שני סטודנטים וסטודנטית בלתי ידועים ,וזאת על סמך מידע שניתן בידי יוסף ספרא.

2.  לדברי סופר מתרגם ועורך דין ישעיהו לויט כתבו את הספר מרצה באוניברסיטת בר אילן ושתי סטודנטיות שלו.
3. לדברי דוקטור זוהר שביט מהמחלקה לחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב כתב את הספר אדם שהיום הוא פרופסור לספרות . היא מסרבת לחשוף את שמו.
4. על פי שמועה ממקור שביקש לשמור על אנונימיות, כותב הספר היה המחזאי הידוע לעתיד חנוך לוין שבספר זה הכניס לראשונה בדפוס את האובססיות שלו עם סאדו מאזו ונשים יפות ואכזריות חזקות ודומיננטיות שהופכות להיות לעתיד כה מרכזיות במחזות שלו כמו "הזונה הגדולה מבבל ". .

הנפתי את השוט . "לנבוח " פקדתי בגרמנית " לנבוח אבל מיד! ".
הקולונל לא היסס ופתח בנביחות עלובות . אני נבחתי הרבה יותר טוב ממנו, לי הייתה הכשרה ארוכה יותר ויסודית יותר מאשר לו.
(הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ )

השמועה מקבלת חיזוק כלשהו מהעובדה שפה ושם יש ב"הייתי כלבתו"  קטעים  שבהם אפשר למצוא,  אם רוצים, סימנים של הומור כמו "חנוך לויני "  .

כמו כן באמצע שנות השישים פירסם חנוך לוין קטע "סטלגי " מובהק במגזין הסטודנטים של אונ' תל אביב "דרבן " שבו הוא מתאר את הגברת הנאצית היפה והאכזרית ברטה קוך שמגיעה עם נערותיה לחיפה במשחתת "שלום עליכם היטלר". (מקור ההשראה היה כנראה ביקורה של מרלן דיטריך בארץ )
הטור הנ"ל הקפיץ את חברי הכנסת ובמליאה התקיים דיון על הפגיעה בזכר השואה. זאת הייתה עד כמה שידוע הפעם הראשונה שמשהו שחנוך לוין כתב משך לעצמו תשומת לב ציבורית .
אלא אם כן כמובן כבר היה חנוך לוין מעורב כמה שנים קודם לכן ב"הייתי  כלבתו הפרטית של קולונל שולץ".

לאף אחת מן השמועות האלו אין הוכחה חותכת . ולכן הן רק זה …שמועות .

היזם

יוסף ספרא

מוטב להיות פרעוש עומד בבית ירוק " לחש אל תוך פניה " מאשר לשבת בניחותא בחברת בת חוה אפורה ,ומה גם שבביתך אצטרך למשוך בעול כעבד כדי לרכוש עוד חולצה ירוקה… לא לא לא .פרט לזה גבר אני ואוהב גברים בלבד .את האהבה לאותן צבועות שפתיים ומעכסות העכוז אני משאיר לאלה המכונים גברים ,אשר למעשה אינם אלא עבדים לאותו משהו העושה אותם גברים …
( מתוך "עיסוקיו של הדודה פיפטי" מאת יוסף ספרא "עכשו גליון 7-8 אביב 1962)
.את הספר יזם אדם בשם יוסף ספרא מחזאי שהיה אז חבר בחוגי הבוהמה הספרותית של גבריאל מוקד ויוסף מונדי .

גבריאל מוקד הצעיר.
בין השאר פירסם ספרא סיפור הומוסקסואלי ראשן מסוגו בכתב העת "עכשיו " גליון מספר 7-8 בעריכת גבריאל מוקד

סיפור זה היה אמור להיות רק פרק מהרומן ההומוסקסואלי הראשון בספרות העברית "במעגל האחריות הלוהטת " אך רומן זה לא יצא לאור לעולם . ואולי הסיבה לכך שספרא נטש אותו הייתה השערורייה שפרצה בו זמנית עם "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ".
גבריאל מוקד : יוסי ספרא שהיה שחקן ובמאי צעיר היה מקורב ליוסף מונדי וקשור לחוגי "עכשיו" שלי וגם לחוגים של מקסים גילן .  הוא פרסם סיפור "בעכשיו" 7-8 עיסוקיו של הדודה פיפטי " סיפור אלגורי על סרסור הומואי . זה לדעתי היה הסיפור הראשון  אי פעם בכתב עת ספרותי עברי על נושא הומוסקסואלי אם כי ספרא עצמו לא היה הומוסקסואל .

 (הסיפור של ספרא ב"עכשיו " פורסם אגב במקביל במדויק לפרסום של "הייתי כלבתו"א.א

חיפשו אז אנשים להעמיד לדין על פירסום דברי תועבה והוא הועמד לדין ואז היה חשש הוא יועמד לדין גם על הסיפור  ההומוסקסואלי שפורסם  אצלי.

ספרא כתב עבורך סיפורים אחרים ?

 מוקד : ספרא לא פירסם אצלי סיפורים נוספים.   אבל תמיד חשתי שהסיפור שהוא כתב  היה יפה . בהחלט היה לו כישרון ספרותי , וניסיתי לעודד אותו לכתוב סיפורים שונים אבל זה לא יצא לצערי .

לדברי יוסף ספרא הן בראיון שנתן בראשית שנות השישים סמוך להוצאה לאור של הספר , במגזין "העולם הזה" והן בראיון טלפוני שנתן לי זמן קצר ביותר לפני פטירתו בשנת 2003 הוא יזם את הספר על סמך סיפור אמיתי ששמע מאישה בפריז .
ספרא: :פגשתי בצרפתייה שקולונל גרמני חשק בה ולקח אותה לביתו על מנת שתשמש לצרכיו הביתיים והאישיים .מאחר שסירבה לעשות זאת ,עשה את הכל כדי להשפיל ולייאש אותה .
היה כאן סיפור אנושי מדהים ותחילה רציתי לכתוב אותו כרומן רציני בכריכה קשה אבל לבסוף הסתפקתי בכתיבתו בכריכה רכה . .

הוא יצר קשר בנושא עם פרץ הלפרין מהוצאת "עשת" הלפרין ושותפו יצחק גוטמן שערך והוציא את כתב העת "טרקלין " . אלו היו מוכנים לשלם לו 250 לירות תמורת ספר גמור .
ספרא: קודם כל ניסיתי לכתוב אותו לבדי . וכתבתי כמה עמודים ראשונים מהסיפור אבל הצלחתי לגמור רק את ההקדמה.

 ספרא כתב לדבריו רק 15-20 עמודים שהם למעשה רק ההקדמה לספר ואולי גם הסיום .
בשלב מסויים התברר שהחומר הזה לא מצא חן בעיני הלפרין שדרש משהו אחר מלא יותר אקשן וסקס ולחץ על ספרא לספק משהו שונה . וכתוצאה ספרא שוויתר על הרעיון לכתוב את הספר בעצמו החל לחפש מישהו שיכתוב את הספר עבורו . הוא פנה לאדם בשם ג'סי שמאוחר יותר עבר לצרפת ואף עשה סרט על האסטרולוג נוסטדראמוס . ג'סי זה פנה לבחור ובחורה מאונ' בר אילן  שכתבו את הספר.
לטענת ספרא הוא לא ידע עליהם דבר כולל את שמותיהם מעבר לפרטים אלה שסיפק לו ג'סי .והוא  אף לא קרא את כתב היד שלהם.
ספרא : הסטודנט והסטודנטית כתבו לי את כל הספר פרט להקדמה ולסיום .כל אחד מהם קיבל 50 לירות בעוד אני עצמי קיבלתי רק 50 לירות על החשבון .אבל המשטרה החרימה את הספר ואני לא קיבלתי את יתרת הכסף שהובטחה לי . למעשה נדפקתי קשות בגלל כל העסק.
אז לא אתה כתבת את הספר ?
ספרא :וודאי שלא.לא הייתי אחראי לספר שיצא לאור.אפילו לא קראתי אותו !אני העדתי על כך במשפט שהיה על הספר .
א.א.: מר ספרא הספר פורסם לפני יותר מ- 40 שנה .הפרשה הזאת מתה ונקברה לפני עשרות שנים .אם אתה כתבת את הספר כולו אחרי הכל אין שום סיבה לא לחשוף את זה עכשיו .
ספרא :אני חוזר ואומר לא אני כתבתי את הספר ההוא .נכון שיזמתי אותו אני מאשר את זה. אבל לא כתבתי אותו. לא את מה שיצא לאור בשם הזה . אין לי סיבה לשקר אחרי יותר מ40 שנה .

. אם זאת ספרא אישר שהמו"ל יצחק גוטמן ( הלפרין נפטר כנראה בשלב מוקדם מאוד בזמן המשפט, ראו על כך עוד בהמשך ) שהזמין אותו כעד שיאשר שהוא זה שכתב את הספר הופתע מעדותו שכן האמין באמת ובתמים שספרא הוא הכותב של הספר.
יש לציין שדבריו של ספרא בעת שהתראיין אצלי  תואמים פחות או יותר את מה שאמר בראשית שנות השישים בראיון ל"עולם הזה" .

הסופרת

מי שמצפה לראות לפניו ביטניקית זועמת ,שמעשנת סיגריות ללא פילטר וזורקת אמיתות לחלל שכל העולם לא שווה כלום ועל כן אכול ושתה כי מחר נמות יתאכזב. צפרירה היא נערה נמוכת קומה בעלת שער שחור פרוע ,עיניים בוהות מאחורי משקפי שמש אופטיים .
תצחקו היא אפילו ביישנית ..קשה לתאר שנערה זו שסבלה כנראה מילדות טובה מדי תשתתף בכתיבת ספר פורנוגראפי וליתר דיוק הנביחה מקפיאת הדם שנקראת "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ ". אף שהיא מודה שהיא כתבה שם כמה תיאורי מין סדיסטיים חביבים היא אומרת שסילפו לה את כתב היד .
"אני אוהבת לכתוב כל דבר " היא אומרת בדיבורה האיטי " " כל עוד זה לא מתנגד עם העולם הנפשי שלי . היציעו לי לכתוב את זה בתשלום גבוה של  מאה לירות  .הכסף לא באמת חשוב לי .מי שמכיר אותי יודע שזאת תכונה שלי שאני שונאת כסף .אבל באותו זמן הייתי זקוקה לזה . יוסי ספרא הבחור שהוציא את הספר תיאר לי פגישה עם האישה הזאת שגרמני עינה אותה. כתבתי את זה בדרכי שלי ,התיאורים באים מהדמיון שלי ,אני לא חושבת שהדמיון שלי חולני ".
סילבי קשת "לבדה במיטה :ראיון עם צפרירה לוין "ידיעות אחרונות 2.3.1962. ע'
בכתבה של "העולם הזה" מ1962 על הפרשה הופיעה עדות שונה של בחורה בשם צפרירה לוין סטודנטית לספרות ולפילוסופיה באונ' תל אביב ומדריכת נוער וגם בליינית בשעות הפנאי .
צפרירה :יוסי ספרא ידע שאני כותבת ויום אחד כשפגש אותי היציע לי כתוב עבורו ספר כיס .הוא סיפר לי את התוכן לפיו אישה צרפתיה מרגיזה קולונל גרמני והוא נשבע להפוך אותה לכלבתו הפרטית .הוא ביקש ממני לכתוב רק את כל מה שקורה לה בזמן שהיא בביתו של הקולונל .הוא הבטיל לי תמורת הסיפור מאה לירות .הייתי מוכנה כי הייתי זקוקה מאוד לכסף .הוא טען אחר כך שמה שכתבתי אינו מתאים עבורו .אני אמנם כתבתי על אישה ועל כל המקרים הסדיסטיים שקורים לה בביתו של קולונל אבל לא כתבתי ספר פורנוגראפי .אצלי בסיפור היא בחורה צעירה ולא אישה מבוגרת והיא מתאהבת בבנו של הקולונל שמציל אותה ונהרג תוך כדי כך ".

עדות דומה אם כי קצרה יותר הופיעה בראיון של צפרירה לוין עם סלבי קשת בעיתון "ידיעות אחרונות " ב-3.2.62 . שם אמרה לוין שהיא חיברה את הספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " אך הוא עבר שינויים רבים לפני הפירסום.
עדותה של לוין אושרה בידי מכתב שפורסם ב"עולם הזה " כעבור כמה שבועות בידי אחת אסתר אלקין ( מיכתב שלווה שוב בתמונה אחרת של לוין )אלקין כתבה במכתב

( מקריאת המכתב אי אפשר שלא לתמוה אם לא צפרירה לוין עצמה עומדת בדרך זאת או אחרת מאחורי מכתב זה בדומה למקובל היום אצל סופרים שמתחזים בשמות שונים ברשת ) .
צפרירה לוין היום מכחישה כל קשר שהוא לספר אם כי היא מודה שבעיתונות אז התפרסמו כתבות שלפיהן היא הייתה המחברת, ואישרה את הראיון בנושא עם סילבי קשת. אך מכחישה היום שהיא אמרה לה שהיא כתבה את "הייתי כלבתו " ( כפי שמופיע בראיון)
צפרירה :  אני הייתי אז  ילדה תמימה מבית טוב .שהסתובבה בחוגי בוהמה .האבא שלי היה סופר ואיש חינוך.
( אביה של צפרירה המורה הסופר והמחזאי חנוך לוין כתב מחזות שונים על נושאי תנ"ך כמו "צילו של מלך " תחת השם ל.חנוך על המלך שאול וגם ספר הוראה לדקדוק ולשון ספר על הנשיא ויצמן וספרים אחרים מסוג זה.א.א.  ) .
מה בדיוק כתבת שם ? איזה חומר נתת לספרא?
צפרירה : יתכן שנתתי עמוד אחד או שניים בנושא ליוסי ספרא אולי יותר אבל זה בכלל בכלל היה משהו שונה לחלוטין, לדעתי זה סיפור קצר שהופיע מאז בקובץ סיפורים קצרים שלי .
(צפרירה לוין פירסמה באותה התקופה שני קבצי סיפורים "לבדי במיטה " ו"מעגל הקסם ( הוצאת נתיב ,1964)
צפרירה : תבין לא היה לי אז שום ידע מספיק לכתוב על מלחמת העולם השנייה והשואה ובוודאי ובודאי לא סיפור נורא כל כך . אני בכלל לא העליתי על דעתי את הדברים שמתוארים שם . אני הייתי ילדה. איך הייתי יכולה להעלות על דעתי את כל מעשי הסדיזם הנוראיים האלה שמופיעים שם?
מה אמרו ההורים שלך על כל הפרשה ?
צפרירה : הם היו מזועזעים. שניהם היו מורים . … הורי איימו במשפט על כל מי שיטען בעיתון שאני המחברת. סילבי קשת ראיינה אותי אז בעיתון וכתבה שאני המחברת .והם איימו עליה בתביעה.
אבי היה מחנך מכובד מאוד ופתאום שמאשימים את הבת שלו במשהו כזה .. תדע ששנים מאוחר יותר הוא לקח לעצמו שם עט "ל.חנוך " רק כדי שלא יתבלבלו בינו ובין חנוך לוין האחר שהוא הזדעזע מהמחזות שלו .
את היכרת את חנוך לוין האחר ?
צפרירה :"היכרתי " זאת בכלל לא המילה ,היינו ידידים בלב ובנפש לאורך כל חייו,היינו כמו אח ואחות .
חנוך לוין הצעיר  נטל חלק ביחד איתך בכתיבת "הייתי כלבתו" ?
צפרירה: לא ! לא היה לו שום קשר לזה.
איזה תגובות היו לידיעות שאת קשורה לספר?
צפרירה :באו מהמשטרה ועברתי חקירה של כמה שעות בידי ציפי ארבל עד שהבינו שבאמת אין לי קשר לעניין .
כתוצאה מהסיפור הזה הייתי צריכה לברוח מתל אביב.אנשים היו מתקשרים אלי באמצע הלילה נובחים כמו כלבים ומנתקים . אבל מעז יצא מתוק במקום שנסעתי אליו פגשתי את האיש שהפך להיות בעלי .
צפרירה חלפו יותר 40 מ- שנה מאז אותה פרשה . עכשיו הזמן לחשוף את האמת . האם את יכולה לאשר היום שכתבת איזו שהיא גירסה של "הייתי כלבתו" ? משהו שאולי עבר שינויים בעריכה בהוצאה ?
צפרירה : לא לא לא ! לא היה לי שום קשר לספר הזה. בשום דבר. הוא רק גרם לי נזקים איומים .
א.א. :
מה שאת אומרת היום עומד בסתירה למה שפורסם אז בראיונות שבהם אמרת שכתבת חומר שהיה רלבנטי לסיפור על הצרפתייה שמתמודדת עם קצין גרמני אנס. אולי כתבת את הספר כמרד כנגד אביך המורה והסופר המכובד ?
צפרירה : לא!  אני אומרת לך כתבתי רק איזה סיפור קצר שבסוף פורסם בקובץ סיפורים שלי .לא היה לו שום קשר למה שהופיע שם .
.את בכלל קראת את המהדורה המודפסת ?
צפרירה :התחלתי לקרוא אבל מצאתי שהיא משעממת מאוד .

( הערה : לא מן הנמנע שהמהדורה שאותה קראה צפרירה כלל לא הייתה של "הייתי כלבתו" אלא של הזיוף "כלבתו של שולץ" שהוא אכן ספר משעמם למדי ) .
יוסי ספרא אישר בפני שבחורה בשם צפרירה נתנה לו כתב יד בנושא שלא מצא חן בעיניו לדבריו לא זה היה כתב היד שנשלח לבסוף להוצאה. העדות שלו תואמת באופן מוחלט את העדות של אסתר אלקין למעלה.
בכל מקרה הראיונות שפורסמו ב"העולם הזה " וב"ידיעות " מראים מעבר לכל ספק' שבשלב מסוים צפרירה עצמה טענה בפני חברים ומקורבים שהספר שפורסם היה מבוסס על כתב יד שלה .
בתוספת לעדויות אלה יש עדות של אדם בשם אבי הבר היום מורה ב"אנקורי" , לדברי מקורות באינטרנט הוא בעלה של האישה שהיא המנהלת או הבעלים של "אנקורי ". .
את שמו של אבי הבר קיבלתי באינטרנט מאדם בעל שם בדוי שטען שהבר הוא המחבר של הספר ( כנראה תלמיד של הבר ) . בשיחה טלפונית עם הבר הוא אישר שאכן היזכיר את הספר פעם או פעמים באחת הכיתות שלו . הוא טוען שלא הוא כתב את הספר הוא רק עזר עזרה טכנית בכתיבה ובהפצה לבחורה שהכיר בשם צפרירה לוין. לדבריו הספר כפי שפורסם היה שונה מכתב היד של צפרירה לוין שאותו קרא ושלא היה "סדיסטי " כל כך וכנראה שונה בידי ההוצאה.
צפרירה לוין היום אינה מכירה ואינה זוכרת אף אחד בשם אבי הבר ואינה יודעת על מה הוא מדבר.
ציפי ארבל ( אשת חברה ידועה מאוד וזוגתו של עיתונאי התרבות עמנואל בר קדמא היום היא בעלת גלריה בתל אביב ) :
אני זוכרת אך הפרשה במעומעם מאוד. אני לא זוכרת פרטים ספציפיים ממש על החקירה.או אפילו מי נתן לי את ההוראה לבצע אותה .אולי עמוס אריכא שהיה אז בכיר במשטרה ?
אני הייתי אז בחוגי הבוהמה ועבדתי גם בשביל המשטרה והם השתמשו בי כדי לתשאל אנשים מהבוהמה שהיו מעורבים בפרשיות שונות . אני זוכרת שחקרתי בעניין במשך כמה שעות את צפרירה לוין שהייתה בחורה צעירה ויפה מאוד ובאמת היה קשה להאמין שבחורה צעירה ועדינה ומקסימה כזאת מבית טוב הייתה אחראית לספר כל כך מפלצתי .אני וזכרת גם את ספרא , מחוגי הבוהמה שבהם הסתובבנו שנינו. זה היה טיפוס לא נעים . הוא נראה כטיפוס שבהחלט היה יכול לכתוב את הספר הזה .

 

חוקר הספרות  פרופסור גבריאל מוקד זוכר גם הוא את הפרשה מזווית אחרת .

 

היכרת את צפרירה לוין ?

גבריאל מוקד :בהחלט . צפי לוין הייתה חלק מהחוג שלי בקפה כסית ומקורבת גם למקסים גילן .היינו נפגשים לעיתים קרובות .

אני זוכר שהיא וספרא היו קשורים יחד להוצאת סטלגים, אבל אני לא יכול לתת לך פרטים מדוייקים בעניין,הם מעולם לא התייעצו איתי בנושא הזה.
הייתי יכול בעבר לספר לך הרבה יותר על הפרשה ועל המשפט שדווקא ידעתי עליהם הרבה. אבל מאז חלפו 45 שנה והזיכרון של האירועים היטשטש מאז.

היריב

"או, לא! אמרה במהירות. " את טועה אם את חושבת שאהרוג אותך. הייתי עושה זאת בשמחה רבה, אך הבטחתי לקולונל הקטן שלי לשמור עליך. אך את יודעת מה אעשה לך? אני אקצץ ממך איברים איברים ואתלה אותם כאן מסביב למזכרת. יד ימין, אחר כך יד שמאל, אחר כך רגל , ואם יהיה צורך גם את רגלך השניה! לכן מוטב שתיזהרי ותתנהגי יפה! וזכרי: כבר עשיתי דברים כאלה אצלי במחנה במו ידי, ולא פעם אחת קצצתי את אברו של אחד השבויים שלי ותחבתי אותו לפיו עד שיצאה נשמתו !"
( "היייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" מאת "מוניק קורנו")

המוציא לאור המתחרה של "עשת " , עזרא נרקיס  האיש שהחל לפרסם "סטלגים " בישראל עם רבי מכר כמו "סטלג 13"  , פירסם לאחר הוצאת "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" ספר בשם "כלבתו של שולץ " מאת "מוניק דה לה טור" (באמת מירון אוריאל ,סופרו הקבוע של נרקיס ) . העטיפה של ספר זה הייתה העטיפה של הספר המקורי אך הטקסט היה שונה לחלוטין . לאחר מכן פירסם נרקיס ספר שונה נוסף בשם "פראולין שולץ " שוב עם אותה העטיפה ועם אותו מחבר ,אוריאל בכך גרם נרקיס לבלבול שנמשך עד היום לגבי הספר . .
נרקיס: יום אחד הופיע הבחור הצעיר הזה גוטמן שהתחיל להוציא איזה ירחון בשם "טרקלין ". והיה בחור רציני. והוא התפתה ברגע שראה את הבולמוס של הספרות הפורנוגרפית שיצאה, ונכנס לזה. ואז התעורר בחור שכתב בשבילי מספר ספרים, בחור בשם פרץ הלפרין . הוא היה טיפוס שחצן. והוא החליט "אתה מוציא את הסטלג עם פורנוגרפיה ברמה מסוימת, אני אעלה עליך עשרת מונים" והלך והוציא ספר שאני עד היום לא קראתי אותו. אבל כפי שמספרים לי הוא היה חסר טעם, עבר את הגבול מבחינת פורנוגרפיה. ממש זה היה משהו מעבר לנורמליות –

 הספר הזה. הוא נקרא "הייתי כלבתו הפרטית של שולץ" משהו כזה, הוא זכה להיות בחנויות 3-4 ימים,  וכבר עשה רעש מדהים, אולי  פי 10 מ"סטלג 13" הספר שלנו שהמציא את כל הז'אנר הזה . אולי יותר.

.למה ?
נרקיס : בגלל הלכלוך שהיה בו, היתה בו טינופת כזאת שאפילו היום בשנות האלפיים במאה העשרים ואחת עדיין זה היה נחשב לפורנוגרפיה קיצונית במיוחד. והוא הוחרם באמצעות צו שופט .


איך נוצר הספר שלך "כלבתו של שולץ " ?
נרקיס : משרדי היה אז בדרך פ"ת 1 כיכר המושבות בת"א. ליד הדואר המרכזי, ושם היה קיוסק ענק של אליעזר לוי שהיינו ידידים טובים. יום אחד ב1962 הוא הרים אלי טלפון ואמר לי "עזרא, תשמע קורה כאן דבר מדהים הגיעו לכאן שוטרים ומחרימים את הספר המוזר הזה "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " לפי צו. עוד לא היה דבר כזה" .
ואז החוש העסקי שלי זינק מיד. הבנתי מההחרמה הזאת אפשר לעשות כסף טוב .

 

 מירון אוריאל מחבר הזיוף "כלבתו של שולץ".

תוך 10 דקות סוכם עם חבר מסוים אם תרצה אגיד לך מי זה, זה מירון אוריאל, וביקשתי ממנו לכתוב ספר שכותרתו תהיה "כלבתו של שולץ" ושהכלבה תהיה באמת כלבה ולא נערה שניצלו אותה ככלבה וליקקה צואה, וליקקה כל מיני קרציות, אני יודע… כל הדברים מפחידים שהתפרסמו בספר ההוא. והוריתי לו שהמעמד האירוטי ביותר שיהיה בספר – נשיקה על הלחי ותו לא. כך שזה היה ספר הרפתקאות טהור ונקי, ללא פורנוגרפיה בכלל, ללא מיניות בכלל, כלום, ועל גלי הרעש שעשה הספר המוחרם מכרתי אם אני לא טועה שלוש מהדורות. היה כאן  תרגיל מבריק בשיווק  שאני זוקף אותו לזכותי .

תוך שבוע עד עשרה ימים  מהרגע שהוחלט לכתוב אותו,הספר היה בשוק,  זאת  הייתה מהירות שיא שקשה מאוד לעשות אותה גם היום בעיתונות. היום לוקח להם לפחות יומיים שלושה לכתוב איזה מאמר יסודי כבד. הספר הזה "כלבתו של שולץ " הכתיבה שלו נגמרה תוך יומיים יומיים וחצי והוא רץ לדפוס בחלקים. לא חיכינו שהספר יהיה גמור בכתיבה, כששלחתי את הספר לדפוס. את העריכה עשינו על גבי היריעות של ההגהות, השתדלנו כמה שאפשר לתקן פחות. אז בתקופה שלפני המחשב עבור תיקון של טעות קטנה היה צריך לכתוב את השורה מחדש ולהוציא יציקה תופרת וכדו', היה סיפור די מסובך. ובאמת תוך שבוע עד עשרה ימים הספר יצא לשוק וזכה להצלחה גדולה.זה אולי סוג של שיא גם עבורי בהוצאה.

 

 

 

 

 

הצד האחורי של "כלבתו של שולץ".

אם נרצה לאמיתו של דבר המדובר במשהו שהיה במידה רבה בדיחה פרטית של המחבר והמו"ל על חשבונם של המתחרים בהוצאת עשת ועל חשבון המשטרה בתי המשפט והקהל מצד שני . במידה רבה ניתן להשוות אותו לספרי הפרודיה שמופיעים על ספרים מצליחים במיוחד כמו שר הטבעות "הארי פוטר" וצופן דה וינצ'י " שבהם העלילה מופיעה בצורה נלעגת ומעוותת . גם לעגו על היריבים ועל ספרם וגם עשו כסף טוב על חשבונם.שהרי בזמן שאי אפשר היה לרכוש עותק של "הייתי כלבתו .." שכולם נתפסו בידי המשטרה " הרי "כלבתו של שולץ " שנגדו למשטרה לא היה שום דבר נמכר כמו לחמניות טריות בהנחה השגויה שהמדובר בספר הידוע לשימצה .

 

 
 
 
הצד האחורי של "פראולין שולץ".

נרקיס היה מרוצה כל כך מההצלחה שהוא מיהר והוציא לאור עוד ספר "זיוף" בשם "פראולין שולץ " שוב עם אותה עטיפה מפורסמת ושוב פרי עטו של מירון אוריאל . וכמו הקודם לא היה כאן ספר סקס אלא ספר ריגול בגרמניה הנאצית .אלפי האנשים שמיהרו לרכוש אותו בהנחה שהמדובר בספר הידוע לשמצה שאותו היה בלתי ניתן להשיג , שוב נפלו בפח .
אלא שהמתחרים בהוצאת "עשת " לא התלהבו בלשון המעטה מהכסף הטוב שעשה נרקיס על חשבונם בזמן שהם מצאו את עצמם מועמדים לדין .

נרקיס :

יום אחד התפרץ אלי הלפרין למשרד והתחיל לצעוק ולקלל אותי בגלל "כלבתו של שולץ " .הוא דרש מימני להפסיק את הפירסום מידיית ולשלם לו פיצויים .
אמרתי לו "פרץ תסתלק מכאן מייד ".האיש התחיל לנבל את פיו ולאיים .ורק בקושי רב הוצאתי אותו לבסוף מהמשרד. הוא יצא אחוז זעם . אישתי שעברה שם ראתה אותו והטילה עליו מילת קללה .ואתה יודע למה אני זוכר את זה?
למה ?
כי ימים מועטים לאחר מכן הלפרין חלה במחלת הסרטן ומת בתוך שבועות ביסורים קשים ביותר . לפעמים אני שואל את עצמי אם זה קשור לקללה שאישתי הטילה עליו .

 

קוריוז

 

בסרט "אסקימו לימון " של בועז דוידזון יש קטע שבו מופיע יפתח קצור שוכב באמבטיה כשהוא קורא ב"כלבתו של שולץ " כנראה על מנת להתגרות .
אבל להורים אין סיבה מיוחדת לחשוש  הספר שבו הוא קורא ,הוא הספר המזויף , שאין בו כמעט קטעי מין .המפיקים פשוט לא הצליחו לשים את ידם על "הייתי כלבתו "המקורי וכך כנראה גם דמותו של יפתח קצור בסרט.

המשפט.

יצחק גוטמן.

"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " כולל תיאורי מלחמה שנועדו לחנך את הדור הצעיר לא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק הנאצי.

המדובר בספר חינוכי ממדרגה ראשונה ".
( יצחק גוטמן המו"ל של "הייתי כלבתו"  בהצהרה בפני בית המשפט )

זמן קצר לאחר פירסומם של שני ספרים בהוצאת "עשת " "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " מאת "מוניק קורנו " ו"הנה בא הקברן המתוק " מאת "מייק באדן ( אלי קידר ) הוצא כנגדם צו החרמה בידי שופט השלום יוסף בן חנוך . הספרים הוחרמו בידי המשטרה בסריקה שנערכה בחנויות ספרים זולים שונים..וכנגד המול"ים והמפיצים שלהם הוגשה תביעה משפטית .
זה היה נוכח גל הספרות הפורנוגרפית שפקד אז את המדינה , נגד ספרים מעין אלה היו רק משפט אחד או שניים קודם לכן ( נגד ספרים פורנוגרפיים רגילים , לא "סטלגים") והפעם החליטו המשטרה והפרקליטות להעלות את הבעיה בכללותה בפני בית המשפט ולבקשו לקבוע בבירור "מהי פורנוגרפיה ". שני הספרים האלה "נבחרו " להיות מקרה המבחן לבית המשפט בסוגיה זאת . ארבעת הנאשמים שהועמדו לפני בית המשפט היו המו"ל יצחק גוטמן ( הלפרין נפטר זמן קצר קודם לכן) , המפיץ נתן לוטן , המדפיס פנחס דגן והמחבר אלי קידר. הם הואשמו לפי סעיף 179 של החוק הפלילי בפירסום כתיבה הדפסה והפצה של דברי תועבה העשויים לגרום להשחתת המוסר . לאחר שהוברר שדגן הובא בטעות מאחר שהיה רק המסדר של הספר "הייתי כלבתו " ולא המדפיס שלו נשארו הגיבורים העיקריים של המשפט ,גוטמן , לוטן ואלי קידר .
המחבר המיסתורי של "הייתי כלבתו " נשאר לכאורה בלתי ידוע שכן גם המו"ל יצחק גוטמן לא ידע מי הוא .
השופט שניהל את המשפט ( שהחל ביוני 1962 והסתיים בפברואר 1963, המשפט הארוך ביותר מסוג זה ) היה שופט בית משפט השלום בתל אביב. שלמה רוזנפלד. נציגת הפרקליטות והתובעת הייתה דבורה גרינפלד –שקד . את הסניגוריה ייצגו עורכי דין אריה מרינסקי ואברהם לין .
. על השופט רוזנפלד היה להכריע במשפט זה בפסק דין תקדימי שיקבע לראשונה בבית משפט ישראלי מהו הקו המפריד בין ספרות נועזת המשקפת את המציאות ובין פורנוגרפיה פשוטה. נשלחו הזמנות רבות לפרופסורים ופדגוגים שונים שהופיעו כעדים בבית המשפט . הצדדים גם הודיעו כי הם מבקשים מהשופט לחרוץ לא רק את אשמתם של ארבעת הנאשמים אלא גם את גורלם של עשרות הספרים מסוג זה של "אירוטיקה קשה " שהגדרתם הייתה שנוייה במחלוקת בהיעדר פסק דין מחייב . מובן שגם המולים השונים של ספרים אלה חיכו בקוצר רוח להחלטת השופט בעניין ובנתיים העותקים המועטים של הספרים הנ"ל שנותרו בדוכנים לאחר ההחרמה מתחת לשולחן רחוק מעיני נציגי החוק מחירם קפץ מ-1.20 לירות ל3.50 לירות לעותק ….
בנוסף להחלטה העקרונית על מהי פורנוגרפיה תועבה וניבול פה בספרות ומהי "ספרות המתארת את המציאות "ומה עשוי לשפר את רמת המוסר ומה עשוי להשחית את המוסר השופט היה צריך לתת את דעתו לגבי בעייה נוספת הטעיית הקהל שכן אלי קידר היציג את עצמו כ"מיק באדן " בעוד שמחבר/ת/י "הייתי כלבתו " הבלתי ידוע/ה/ים היציג/ה/ו את עצמו/ה/ם כ"מוניק קורנו ".

יוסף ספרא הוכר בידי המשטרה ובית המשפט כמי שלא היה אחראי לגירסה הסופית של "הייתי כלבתו " וכך גם צפרירה לוין לאחר החקירה המשטרתית של ציפי ארבל .
במהלך המשפט העקרוני שדמה יותר לדיון ספרותי מאשר למשפט רגיל עדי ההגנה העיקריים היו סופרים ידועים כמו בוקאצ'ו ,זולה פושקין לרמונטוב ,ביירון , לורנס וסופרים גדולים אחרים. במשך 15 הישיבות של המשפט הוזכרו שני הספרונים בנשימה אחת בידי הסניגוריה עם יצירות קלאסיות כמו "מאהבה של לידי צ'טרלי " , דקאמרון ,ננה ,דון ז'ואן , ועוד. מטרת הסניגורים מרינסקי ולין הייתה להוכיח כי תיאורי המין הנועזים ביותר אינם יכולים לשמש כבסיס לקביעה כי החומר אסור לקריאה במובנו של החוק הפלילי. בסיכומיו לפני השופט טען הסניגור כי על השופט לראות את הספרים לא כמבקר ספרותי ולא כנציג משרד החינוך ולא בהתחשב עם טעמו האישי אלא לקבוע מה מבחינת החוק מהווה חומר סכנה למוסר הקורא.
גבריאל מוקד : אני זוכר שבזמן המשפט היו לי ולמקסים גילן דיונים ארוכים עם ספרא על הנושא.  היו לנו חששות רציניים שגם הסיפור ההומוסקסואלי של ספרא ב"עכשיו" יהפך לפריט במשפט שהיה משפט צנזורה תקדימי וראשון מסוגו . זכור לי שגילן ויוסף מונדי היו מעורבים מאוד במשפט ובשאלות חופש הביטוי שהוא עורר .
אני זוכר שביקשו מימני שאעיד אם יהיה צורך בכך שהסיפור פורסם לא בגלל הנושא ההומוסקסואלי אלא בגלל רמתו האמנותית . כפי שאכן היה במציאות.
המשפט הזה בהחלט עורר חששות עמוקים בחוגים שלנו . גילן ומונדי  ומקורביהם הושפעו אז מאוד מסופרים צרפתיים  כמו  ז'ורז' בטאי שעסק גם בנושאי פורנוגרפיה  והמשפט הזה נראה כמכוון ישירות נגדם וכאיום על חופש הביטוי בארץ . היו חששות שגם "עכשיו " יפגע מגלי ההדף של המשפט.

 

 

המו"ל גוטמן הופיע ללא סניגור וטען כי שני הספרים אינם כוללים אלא "תיאורי מלחמה שנועדו לחנך את הדור הצעיר לא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק הנאצי". לטענתו היו אלה ספרים חינוכיים ממדרגה ראשונה. ( גוטמן אגב היה ניצול שואה בעצמו )
חלקה של התובעת גרינפלד שקד היה קשה במיוחד: היה עליה להשמיע בפני השופט קטעים נועזים במיוחד מ"הייתי כלבתו " ו"הקברן " אך הסניגור שנטה פחות להסמיק ממנה נאלץ לעשות זאת במקומה.

 

 

באשר לשאלה העקרונית "מהו חומר תועבה" , קרא השופט את שני הספרים "כדי להיווכח אם אמנם מכילים הם חומר תועבה " .
"בימינו אלה " פסק בפסק הדין הארוך והמנומק " עצם התיאורים של חיי המין של האדם וכל הכרוך בכך אין בהם כשלעצמם להוות עבירה כשם שאין לאסור הפצת ספר רק משום שהוא עלול לעורר מחשבות בלתי טהורות בלב הצעירים או אנשים רגישים ובלתי אחראיים. אך חומר מגרה או מתועב העשוי להשחית את המידות כי אז המו"ל חייב והספר דינו להיות מוחרם . אך אם הספר מיועד למבוגרים המסוגלים להבחין בין טוב ורע ולעמוד כנגדו –מותר להפיצו".
החלטת השופט לאחר שמונה חודשי משפט מפורטים ומייגעים של המשפט שלא היה כמוהו עד כה בישראל ( וגם לא מאז ) הייתה לזכות את אלי קידר מחבר "הנה בא הקברן המתוק " שכן נקבע שספר זה אינו מכיל חומר תועבה למרות שמצא בו "תיאורי הווי אירוטי וגילויים של הטבע המיני " . אך הללו לא היוו לדעת השופט חומר תועבה במובן החוק שכן היו שלובים בסיפור המעשה. עם זאת השופט העיר בהקשר לספר זה כי אין זה מתפקידו לקבוע אם ראוי הספר לקריאה ואין זה גם מתפקידו לכתוב ביקורת על ערכו הספרותי .

שונה מאוד הייתה החלטתו של השופט לגבי "הייתי כלבתו" . בפסק דינו קבע השופט שספר זה הוא "מלא וגדוש בניבול פה…מלא וגדוש תיאורים מתועבים שאינם אלא ניבול לשם ניבול ,דברי תיעוב ללא כל תשלובת אחרת ". את "הייתי כלבתו " הגדיר השופט כחומר תועבה במובן החוק.
השופט רוזנפלד קבע ש"הייתי כלבתו " יגנז וכל הטפסים שהוחרמו בידי המשטרה יושמדו . המו"ל יצחק גוטמן נידון לתשלום קנס בסך 250 לירות ולמתן ערבות של 1000 לירות לשנתיים שהוא ימנע מלהפיץ חומר תועבה. המפיץ נתן לוטן נקנס ב-100 לירות וזאת מאחר שלפי קביעת השופט היה עליו לקרוא את החומר לפני שהפיץ אותו ,
הסניגור מרינסקי ערער על כך בטענה שתקדים מעין זה עלול לפגוע במקצוע המפיץ ( לא ידוע לי מה הייתה התוצאה של הערעור) . דגן שנמצא שלא היה קשור לעניין שכן היה הסדר ולא המדפיס וקידר זוכו . התובע אמנם ביקש להטיל על הנאשמים קנסות גבוהים כדי להרתיע אחרים שכן לדבריו השוק היה מוצף בחומר מעין זה אולם השופט הסתפק בהטלת הקנסות . הוא אמנם ציין שבאנגליה הוטלו עונשי מאסר על עבירות כאלה אך בארץ קטן מספר המשפטים בעניין וטרם התגבשה אחידותו של העונש שיש להטיל במקרים כאלו .

זהות המחבר האמיתי של "הייתי כלבתו " נשארה בגדר תעלומה וכך אי אפשר היה להרשיעו כפי שהיה קורה אם היו מגלים את זהותו .

החשוד העיקרי.

הנה בא הקברן המתוק

באותה הכתבה של "העולם הזה " שבה רואיינו ספרא ולוין, הוזכר ספר אחר שהוחרם בו זמנית בידי הצנזורה גם הוא בהוצאת "עשת " בשם "הנה בא הקברן המתוק" מאת סופר בשם אלי קידר שחתם בשם "מיק באדן"."הנה בא הקברן המתוק" היה ספר שהתבסס במידה רבה על חוויות אמיתיות של קידר בגרמניה שלאחר המלחמה וכלל קטעים של גילוי עריות שבגללם צונזר .אך לאחר מכן הספר יצא לאור שוב במהדורה שנייה שהתהדרה בעצם פרשת הצנזורה .

סטאלג 13

קידר הנ"ל הוא שיצר את הז'אנר המפורסם של הסטלאגים וכתב את הסטלאג הראשון "סטלאג 13" ועוד רבים אחרים.
היום קידר מאשר שהיה קשור להוצאת "עשת" . הוא טען בראיון איתי לפני כמה שנים  שהמחבר של "הייתי כלבתו " היה יוסי ספרא. הוא מכחיש כל קשר בעצמו ל"הייתי כלבתו".
לדברי סופר סטלגים אחר מאותה התקופה   שכתב אז תחת השם "נח מן"  והיום הוא עורך דין  שהכיר את אלי קידר בחוגי הסופרים של אותה התקופה היה מקובל כמובן מאליו לחשוב שאלי קידר הוא המחבר של "הייתי כלבתו ".
"נח מן" :: אני עורך דין ואני וזה לא דבר שאוכל להצהיר עליו בשבועה כבית משפט .אבל אני יכול להגיד לך שבחוגי הסופרים של ספרי הכיס בשנות השישים זה היה מקובל כמובן מאליו שקידר כתב את הספר הזה.
קידר אישר את זה ישירות ?
"נח מן " :

בהחלט לא. אבל גם מעולם לא הכחיש במפורש .זה היה בין הדברים שהיו מובנים מאליהם . שאלי קידר אחראי לספר הזה כמו שהיה אחראי לכל כך הרבה ספרים אחרים .

 

אלי :צפרירה לוין האם את מכירה מישהו שאולי ידע את זהותו של המחבר האמיתי של הספר ?
צפרירה : לך תשאל את אלי קידר הוא ידע  להגיד לך .
וסירבה לפרט מעבר לכך.
בדיעבד  היא טענה שהיא לא זוכרת שום דבר על קידר.

 

השערתי :

עד שלא יתגלו עובדות נוספות זאת השערתי לגבי מחברי הספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " :
כתב היד המקורי היה פרי עטם של כמה אנשים . כמה עמודים היו של יוסף ספרא היוזם . השאר היה "תוצר" של אנשים אחרים או הסטודנטים המיסתוריים האלה מבר אילן או של צפרירה לוין ואבי הבר או של שותף מסתורי אחר של צפרירה לוין ( חנוך לוין הצעיר ?) .
ספרא הרי לא ידע כלל את זהותם של הסטודנטים הנ"ל כך שיתכן שהמדובר כל הזמן בלוין ובשותף כל שהוא. .
בכל אופן נראה שכתב היד שהיגיע להוצאה ( ככל הנראה של ספרא ואולי עם תוספות של לוין ששמו דגש על נקודת המבט הנשית של הגיבורה ) לא היה זה שפורסם לבסוף עם כל הקטעים הסדיסטיים והאירוטיים המפורסמים לשמצה .
הבא וניזכר שגם כאשר אישרו ספרא וצפרירה לוין בכל אחד מהראיונות עימם את העובדה שהם כתבו משהו שהיה הבסיס ל"הייתי כלבתו " הם תמיד הכחישו שמה שפורסם היה זהה למה שכתבו . הם תמיד טענו שמה שכתבו היה שונה מאוד ממה שפורסם .נראה לי שיש לקבל את גירסתם זאת .
נראה לי שהמו"ל פרץ הלפרין החליט שכתב היד שקיבל מספרא כפי שהוא אינו מתאים לצרכיו.
הוא רצה רומן "אירוטי " ו"סדיסטי " יותר בדומה לספרי הסטלאגים של המתחרה נרקיס שחוברו בידי אלי קידר תחת השם "מיק באדן " כמו "סטלג 13" ושהיו פופולאריים מאוד באותו הזמן. . לדעתי הלפרין נתן את כתב היד לסופר המקורב להוצאה כדי שיהפוך אותו לספר כזה בדיוק .
ההיגיון אומר שהסופר שבו היה בוחר כדי לבצע את השינויים היה הן מישהו שכבר היה קשור אליו והן מישהו שכבר התפרסם בכתיבת סוג כזה של ספרים.
בסביבה המיידית של הלפרין היה מישהו כזה. זה היה אלי קידר עצמו שכבר פירסם בו זמנית ספר בהוצאת "עשת " עם קטעים אירוטיים קשים ביותר לגבי התקופה .את "הנה בא הקברן המתוק" שהועמד כזכור למשפט ביחד עם "הייתי כלבתו ".

הצד האחורי של "הנה בא הקברן המתוק ".

וקידר לדעתי  אכן עשה את הנדרש והרבה מעבר לכך ..
נראה לי שלקידר בשלב זה של חייו של "פריצת טבואים" לא הייתה כל בעיה לשנות את כתב היד שקיבל, אולי, "לשיפוץ " לכיוון קיצוני ביותר שספרא ולוין לא חשבו עליו כלל.
ולא שמץ של היסוס להוסיף תיאורי התעללות מינית ואורגיות כיד הדמיון הפראית ביותר .
והתוצאה הוא יצר שערורייה שכל מי שהיה קשור אליה נכווה וספר שאיש אינו מוכן היום להודות בפה מלא בקשר אליו .
הלפרין ככל הנראה לא טרח לידע בעניין כלל את שותפו גוטמן.
גוטמן שלא היה מעורה בענייני היום יום של הוצאת "עשת " לא ידע מי היה המחבר "הייתי כלבתו ". וחשב שספרא הוא המחבר לפחות עד שזה נתן לו את גירסתו שלו לגבי העניין וייתכן מאוד שלעולם לא ידע מי היה המחבר האמיתי .
מצד שני לדעתי לא היה לאלי קידר שום אינטרס להופיע כמחבר או כמעבד של "הייתי כלבתו " שהרי זה רק יכול היה להזיק לו במשפט שבו כבר הועמד לדין על כתיבת ספר "משחית " אחד.
איזו תועלת הייתה צומחת לו אם היה מודה בכתיבת ספר "משחית " אפילו יותר ולהיות מועמד לדין גם עליו ?
יש לציין שיוסף ספרא בשיחה איתי לא חשב שקידר היה האיש "שטיפל " בספר שכן לדעתו כבר היה סופר "ידוע " אז ולא היה לו כל צורך להתעסק עם ספר כזה . אך אין זה ברור כלל וכלל עד כמה ספרא היה מיודע בהליכים הפנימיים של הוצאת "עשת".
להלן תגובתו של אלי קידר לשאלתו של ארי ליבסקר בעניין זה :
ארי: ספר לי על משפט הפורנוגרפיה שבו היית מעורב .
קידר : אני רק זוכר משהו ותאמין או לא אני גם לא זוכר הרבה . הזכרת לי שהיה משפט שבו שני ספרים נלקחו כספרי מבחן לאכיפת חוק של ספרי תועבה, ומעבר לזה אני רק זוכר שהעדתי. ושאלה אותי לגבי "הנה בא הקברן המתוק" ועניתי דברים כהווייתם. שהספר נכתב על רקע היכרות שלי עם ניצול שואה והוא ספר שהוא פרי דמיוני בלבד. חלק ממנו הוא מבוסס על עובדות כפי שהיכרתי אותם והיכרותי את גרמניה ומהסיפורים של הניצול שואה פיטר שהיה חבר שלי שנדמה לי שזה גם שמו בספר וזה מה שאמרתי במשפט. נדמה לי ששאלו אותי גם על "הייתי כלבתו של קולונל שולץ"
ארי: היו באמת שמועות שאתה כתבת את זה.
קידר : נכון היו שמועות, ואני עניתי שאין לי שום קשר ל"הייתי כלבתו של קולונל שולץ" ועניתי בהמשך שבכלל לא קראתי אותו ושאני לא יודע על מה מדברים. ומי שרוצה מוזמן לקרא את הספר ולהשוות אותו עם יתר הספרים שכתבתי ולראות שאין שום דמיון וקשר לסגנון הנוסח וכדו' לספרים שאני כתבתי.

לצערי אלי קידר סירב בתוקף להתראין לכתבה זאת ולהציג במפורש את עמדתו בנושא ובפירוט וניתק את הטלפון לאחר שהבהיר את עמדתו :
"אתה מר אשד וכל הבלשים והעיתונאים כמוך אתם הסוטים והפורנוגרפים הגרועים ביותר. ". ( ניתוק )

ארי ליבסקר במאי הסרט"סטלגים " אתה ראיינת את אלי קידר שמופיע בסרטך האם לדעתך ישנה אפשרות שאלי קידר הוא הוא הכותב הסופי של "הייתי כלבתו …"
ארי ליבסקר : מהשיחות שקיימתי עם אלי קידר במהלך התחקיר הוא בפירוש ובתוקף מכחיש כל קשר ל"הייתי כלבתו ".
האם אתה מאמין לו ?
ליבסקר: כן לדעתי הוא לא היה מסתיר את זה . איזה סיבה יש לו להכחיש את זה אחרי 45 שנה ? הוא היה נוכח במשפט כי הספר שלו " הנה בא הקברן המתוק" היה שם גם הוא .הוא סיפר לי שהוא פגש את ספרא שם והתרשם מאיך שהוא דיבר. לדעתי ספרא הוא הכותב.
למה אתה חושב שזה היה ספרא ?

משום ששמו של ספרא עלה בכל העדויות לדעתי ספרא כתב את זה עם צפרירה ופשוט ניסה להוריד מעצמו את התיק .

 

השוואה סיגנונית

מי שרוצה מוזמן לקרא את הספר ולהשוות אותו עם יתר הספרים שכתבתי ולראות שאין שום דמיון וקשר לסגנון הנוסח וכדו' לספרים שאני כתבתי.
אלי קידר בראיון עם ארי ליבסקר

ביקשתי מח. אספן הסטלגים הגדול ביותר בארץ המחזיק בידיו את כולם ( והוא דמות בולטת בסרטו של ליבסקר ) לערוך השוואה סגנונית בין "הייתי כלבתו " וספריו של מייק באדן .
א.א. האם לדעתך יש אפשרות "ש"סטלג 13" והייתי כלבתו " נכתבו בידי אותו האדם?
ח. נראה לי מתוך השוואה יסודית בין פרקים  של "סטלג 13 " של מייק באדן שיש ,אם לא זהות מוחלטת ,אז ללא ספק קרבה רבה בין סגנונם של שני המחברים .
אתה יכול לפרט?
ח. הסגנון הוא סגנון רציני כתוב בעברית כמעט ספרותית גבוהה ומלמד שהכותב כתב את דבריו מתוך מאמץ לשוני וספרותי ניכר והדברים לא נכתבו לאחר יד .לדעתי יש קרבה סגנונית גבוהה כמעט זהות בין שני המחברים בדרכי ההתבטאות בדרכי הניסוח ואפילו בדרך החשיבה. שניהם בונים סיפור באופן מדורג שמוליך את הקורא באופן שכל פרטי הסיפור מתחברים ומשתלבים ויוצרים עלילה סיפורית מושלמת. אין מילים מיותרות אין פרטים חסרי משמעות . יש כאן כוח משיכה ספרותי לא מועט .
מצד שני אם אתה משווה את זה עם הסטלגים של מירון אוריאל למשל, אתה רואה שהמדובר בסגנון שונה מאוד .
לדעתי ומתוך קריאה קפדנית של ספר זה יש סבירות של כ- 70 אחוז שהמדובר באדם שחיבר את ספרי "מיק באדן".
לדעתי ספרא ולוין כתבו את התשתית לחלק הראשון וקידר עיבד והרחיב את הסיפור מחדש וברמה גבוהה יותר .
ואני רוצה להגיד לך עוד משהו . "מייק באדן " כותב כאן טוב ויפה.  לדעתי זה הספר הטוב ביותר שלו מבחינה ספרותית . אתה חי כאן את התקופה והעלילה ואת הסיפור האנושי של האישה הזאת. זהו סיפור מאוד חזק .
אז נכון יש את כל הפרטים הסדיסטיים האלו ,אבל הם כולם חיוניים לעלילה .הוא לא מכניס אותם רק בשביל לגרות ולזעזע סתם. לכולם יש תפקיד ומשמעות בעלילה המתפתחת .
בוודאי ובוודאי אם תשווה אותו לזיוף ל"כלבתו של שולץ " שניכתב ללא כל ספק בידי מירון אוריאל שהוא פשוט ספר נחות בהשוואה.
לדעתי לא היה צריך לצנזר אותו .לדעתי זוהי יצירת ספרות אמיתית בכל סטנדרט שהוא
.

כדאי לשים לב שמכל האנשים שרואיינו לכתבה זאת שהיו כולם קשורים בדרך זאת או אחרת ל"הייתי כלבתו " ח. הוא האדם היחיד שהודה שהוא בעצם קרא את הספר המדובר ולא רק "שמע עליו " או התחיל לקרוא ולא סיים וכו' . …
בכל אופן כאמור זוהי השערה בלבד ואלי קידר מכחיש בתוקף כל קשר ל"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" .

ואכן כפי שמציין ארי ליבסקר נשאלת השאלה איזה אינטרס יש לאלי קידר  להכחיש את העניין לאחר 45 שנה .זוהי  ללא ספק נקודה חלשה במערכת הטיעונים שלי . אפשר ביחד עם זאת לתמוה איזה אינטרס היה לספרא וללוין  להכחיש כל קשר לכתיבת הספר לאחר  יותר מ-40 שנה .

ישנם השערות נוספות לגבי זהות הכותב של הספר  אבל כאמור עד שלא יחשפו עובדות חדשות קרוב לוודאי שהתעלומה לגבי הכותב המיסתורי של "הייתי כלבתו הפרטית של קולונול שולץ " תישאר בעינה ..

סיכום ספרותי

בקריאה היום ( ויש לזכור שכמעט כל מי שדן אי פעם ,ב"הייתי כלבתו " לא קרא אותו ) ברור ש"הייתי כלבתו " לא היה סתם פורנוגרפיה סדיסטית .הוא היה הרבה יותר מזה . למעשה הוא הקדים את זמנו בכמה עשרות שנים טובות .
זהו אחד מספרי הסטלאגים הבודדים מאוד, ואחד הספרים הבודדים מכל סוג שהוא באותה התקופה הכתובים מנקודת מבט נשית, ודומה שהוא מבטא בחלקים מסוימים את התחושות האוטנטיות של אישה שנאנסה .
מבחינה זאת "הייתי כלבתו… " מהווה מעין "פריצת דרך " בספרות העברית כספר שהעז לעסוק לראשונה ובצורה קיצונית על נושאים של התעללות בנשים שעד אז לא העיזו לכתוב עליהם .הספר הוא מעין "התגובה הנשית" לתיאורי ההתעללות של נשים בגברים שמופיעים בסטלאגים שנכתבו בידי הגברים .

אם נרצה אפשר לראות ב"הייתי כלבתו " מעין גירסה ישראלית קיצונית של הספר הפורנוגרפי המפורסם "סיפורה של או "   שיצא לאור ב-1954 כמה שנים קודם לכן ספר שגם הוא כתוב מנקודת המבט הנשית .
אפשר לראות בגיבורת "הייתי כלבתו כ"אימן הרוחנית " של הגיבורות של סופרות פמיניסטיות מודרניות כמו עירית לינור ובמיוחד לימור נחמיאס שגם יצירותיהן מגלות גישה דומה של טיפול בבעיות גברים ונשיםתוך שימוש באמצעים קיצוניים שונים של סקס משוחרר וגם אלימות סדיסטית קיצונית במקרה של לימור  נחמיאס .

הגירסה הספרותית

מניה הסיטה את ראשה מתאבת אותו ואת נשימתו .מגע ידיו עורר בה בחילה .במאבק הבלתי שווה הזה הרגישה לפתע עוצמה שחיסנה את גופה ביכולת ההתנגדות .אך לא היה די בה כדי להתגבר על שריריו הגבריים של קארול .וקארול כבר היה נטול חושים ,פראי ,החיה שבו התפרצה מבקשת למצוא לה פורקן .
שיגעון תקף אותו והוא השכיב אותה בכוח על השטיח הרך .מניה התפתלה במאבקה עמו בכל כוחות הגוף והנפש שלה . פניו של קארול מכוסים היו זיעה ,משפתיו נזל ריר דביק ופניו פני שיכור."
( מתוך "מניה " מאת יעקב סד ) .
ב1998 36 שנה לאחר שערוריית הייתי כלבתו הופיע ספר בשם "מניה" בהוצאת ספריית הפועלים המכובדת . ספר  מאת יעקב סד ,סופר  ניצול שואה . העלילה היא סיפור התעללותו הסדיסטית והמינית של קצין גרמני פרברטי ביהודיה יפה שבה הוא "מתאהב " בזמן השואה.
עטיפת הספר היא מדהימה כשלעצמה.זוהי תמונת מגף של קצין נאצי שעוד מדגישה את האלמנטים הסקסואליים הסאדו מאזוכיסטיים הקיימים בספר בשפע .
אי אפשר שלא להשוות בין עלילת ספר זה ובין עלילת "הייתי כלבתו " שהיא זהה במדויק בקוויה הכלליים . יש כאן דמיון ז'אנרי מובהק ושימוש באותם אלמנטים עלילתיים .האם שמע מר סד ( אין טעות בשם ) על "כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " והשתמש בו כמודל ? ואולי הסיפור היה מקורי לו לחלוטין ?
מבחינה ספרותית ספר זה עם אווירתו החשוכה וסיומו הטראגי עולה לעין ערוך על "הייתי כלבתו " אבל הוא מראה שלאורך השנים גם בספרות הגבוהה המופיעה בהוצאות מכובדות כמו ספריית הפועלים יתכנו נושאים שפעם היו נחשבים יאים רק לסטלגים .

איפה הם היום .

קיבוץ "נאות סמדר " הוקם בידי יוסף ספרא.

. הוצאת "עשת " המשיכה לפרסם עוד כחמישה  ספרי כיס  שלא עוררו כל תשומת לב. הבולט בהם היה המהדורה השנייה של "הנה בא הקברן המתוק " שהתהדרה באותיות קידוש לבנה "הוחרם בידי הצנזורה!!" והיה כנראה מתון יותר מהמהדורה הראשונה . ההוצאה  נסגרה לאחר זמן קצר ..

לאחר פרשת "הייתי כלבתו " יצחק גוטמן הפך ב-1965 למו"ל של המגזין האירוטי המפורסם "בול " ואגב כך מצא את עצמו שוב מעורב בשערוריה עם הצנזורה לאחר שהעורך שלו מקסים גילן פירסם ידיעה שעוררה את זעמם של שירותי הריגול הישראליים .בפרשיה שהפכה גם היא לאבן דרך בתולדות היחסים בין התקשורת והצנזורה בישראל .
. בסוף שנות השישים נסע גוטמן לאנגליה שם להפתעת הכל הפך מליונר כמו"ל של חוברות תשבצים והפך למוביל בתחום באנגליה במשך כ-15 שנה . כאשר נפטר גוטמן באנגליה ב-1987 כאדם בודד מאוד הייתה לו ירושה גדולה מאוד לבני משפחתו .
רוני ערמון האחיין הקים מכספי הירושה של גוטמן את אתר "אינדי מדיה" ברשת ואת סלון מזל
לתרבות אלטרנטיבית בסימטה אלמונית ברחוב קינג ג'ורג בתל אביב ליד חנות הספרים "הנסיך הקטן ".

גבריאל מוקד: אחרי הפרשה היא  ספרא  הפך פיתאום לגורו בודהיסטי והקים את הכת הטרסידננטלית התנכית וספרא הודיע שהוא מקים כת למדיטציה תכנית בראש פינה ושם הם שכנו זמן מה עד שעברו לערבה ושם הם ממשיכים גם היום .
.
יוסף ספרא שלאחר הפרשה של "הייתי כלבתו " מצא שאינו יכול לחזור לחייו הקודמים כאיש בוהמה סופר ומחזאי הפך למעין "גורו " בשיטות מזרחיות שונות . הקים את קיבוץ "נאות סמדר" בערבה ושמו התפרסם בשנות התשעים כאשר אנשים שונים שהיו קשורים לכת שלו התאבדו ופורסמו על כך כתבות גדולות בעיתון "הארץ " . מאז אנשי קיבוץ "נאות סמדר " הם חשדניים מאוד כלפי זרים שעלולים להיות עיתונאים ומעדיפים להסתגר בעצמם. ספרא נפטר ב-2003 זמן קצר לאחר קיום שיחה טלפונית עם כותב שורות אלו .
ביתו צפנת התפרסמה גם היא מאחר שהשתתפה בתוכנית הריאליטי "פרוייקט Y ".

צפרירה לוין היא היום צפרירה נור לוין שהייתה בעבר כתבת תרבות ידועה למדי בעיתונות ובטלוויזיה שפירסמה כמה ספרים וסיפור אחד שלה הופיע באנתולוגיה של סיפורים מובחרים במיוחד שנערכה בידי העורך חיים פסח.היא פירסמה ב1997 את קובץ הסיפורים המעניין מאוד "לאהוב את גבריאל " (הוצאת כתר ) הכולל בין השאר כמה סיפורי מדע בדיוני וסיפורים בדיוניים מעניינים מאוד על סופרים אמיתיים כמו אגתה כריסטי ,אלדוס הכסלי , גבריאל גרסיה מרקס סלמן רושדי,אנטואן סנט אקזיפיר ועל מותו של אביה הסופר והמחזאי חנוך לוין . וגם כמה סיפורי מד"ב לא רעים כמו העיניים של איינשטיין, על אדם שמצמח עין שלישית במקומות שונים בגופו, אהבת אריה ואיילה על עתיד שבו בעלי החיים מפתחים אינטליגנציה ובני האדם הופכים למין נרדף ועולמות על סטודנט, חובב מד"ב, שמוצא עצמו בעולמות שונים שאולי הם פרי דמיונו ואולי אמיתיים.
עזרא נרקיס ממשיך בעבודת המולו"ת שלו ולאחרונה הוציא לאור ספר זכרונות של נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון .
אלי קידר מופיע בתפקיד חשוב בסרט התיעודי "סטלגים " של ארי ליבסקר.
"הייתי כלבתו של קולונל שולץ " הוא כיום ספר נדיר מאין כמוהו . בשוק מסתובבים לעומת זאת עותקים רבים של החיקוי של נרקיס "כלבתו של שולץ" שמי שאינו מומחה מתבלבל בינו ובין המקור הנדיר מאין כמוהו . המשטרה כנראה עשתה עבודה טובה מאוד בהשמדת כל עותק שיכלה להניח עליו את ידה..
אבל עותק אחד חמק איך שהוא מההשמדה של אנשי המשטרה שהיגיע איך שהוא לקיוסק שבו נרכש בשקל אחד והיגיע לידי .

"הייתי כלבתו של קולונל שולץ " בכל אופן לא נשכח ,הוא מוצג באסקימו לימון" הראשון.

דורון אייל "שולץ האיום " לקח ממנו את כינויו הידוע .

נשים שגדלו במהלך תקופה זאת סיפרו לי שהן משתמשות בכינוי "כלבתו של שולץ" על מנת לתאר אישה חזקה ודומיננטית .
בזמן שרוב הספרים האחרים שיצאו לאור בשנת 1962 נשכחו המונח "כלבתו של שולץ " הוא עדיין שם דבר בזרמי שוליים שונים של התרבות הישראלית גם אם רוב אלו שמזכירים אותו אינם יודעים על מה בעצם מדובר.

המקורות לחקירה
1. כלבה ללא בעלים .הופיע בחוברת העולם הזה מספר 1276 ע' 18 . המחבר הוא אנונימי . כולל ראיון עם צפרירה לוין ועם אלי קידר.
2. "לבדה במיטה " ראיון של צפרירה לוין עם סילבי קשת . ידיעות אחרונות 2.3.1962. ע' 9
3. בית המשפט נתבקש לקבל החלטה מהי ספרות קלוקלת . מאת יחזקל אדירם . ידיעות אחרונות . 24.6. 1962. כתבה על תחילת המשפט בעניין "הייתי כלבתו".
4. "הקברן זוכה" הכלבה הורשעה .מאת יחזקל אדירם. ידיעות אחרונות 13.2.1963. כתבה על סיום המשפט.
5. "היכן קבור הכלב" מאת עמנואל פרת ."במחנה" ,מרס 1963.כתבה על סיום המשפט.

 

ראו גם

קראו גם :

ברוכים הבאים לסטלג 13 :החלק הראשון 

החלק השני 

סטלגים :שואה ופורנוגרפיה בישראל 

קטע מהסרט 

סטלגים הסרט התעודי

הייתי כלבתו הפרטים של קולונל שולץ 

ארי ליבסקר מחפש קוראי סטלגים

אכן תמונות קשות :דליה קרפל על הסרט

פורנו במחנה הריכוז

בלוגר על הסרט 

"זיג הייל גנחה אינגה" :מיכל ויניק על הסרט

זיכרון פיקטיבי נירית אנדרמן על הסרט

יסמין אבן על הסטלגים :דילמה מוסרית

צ

ברוכים הבאים לסטלג 13 :חלק א'

ברוכים הבאים לסטלג 13 :חלק ב'

סטלג נחמיאס

סטלגים וזהות מגדרית

 

מותו של שולץ האיום

הסטאלג האולטימטיבי של חנוך ברטוב

תולדות הפורנוגרפיה העברית מראשיתה ועד ימינו

הייתי רוצח המונים נאצי :על הסטלג המודרני "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל