ארכיון תג: עכשיו

כתב העת "עכשיו" ואני -לרגל אירוע ההצדעה לשישים שנות כתב העת "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד

בשני במאי 2018  הנחיתי  בבית ליוויק בתל אביב אירוע לכבוד מלאת שישים שנה לפירסום הראשון של כתב העת הספרותי החשוב מאוד "עכשיו" בעריכת גבריאל מוקד. את האירוע יזמתי אני בשיתוף פעולה עם עמותת "יקום תרבות " .

"עכשיו" ממשיך לצאת עד היום ולרגל צאת הגיליון החדש שלו אירגן "יקום תרבות " את אירוע ההצדעה ל"עכשיו" ולעורכו הוותיק והנצחי גבריאל מוקד. .

כתב העת  "עכשיו" נוצר לראשונה ב-1958 בידי גבריאל מוקד ,אז סטודנט צעיר שהיגיע רק כמה שנים קודם לכן מפולין כילד שאף אינו יודע עברית !

זוהי תופעה מדהימה שאולי אין לה מקבילה שאדם שהיגיע כילד לארץ זרה שאף אינו יודע את שפתה הפך לדמות מרכזית בתרבות של ארץ זאת שאת שפתה למד בכמה חודשים.

בהתחלה ולאורך הדרך היו למוקד  שותפים חשובים שונים כמו המו"ל הראשון ברוך חפץ ,כמו נתן זך כמו יהודה עמיחי כמו דן מירון ,כמו ירון גולן כמו רקפת ידידיה כמו רן יגיל ואחרים .אבל הוא תמיד נשאר הרוח החיה במשך שישים שנה. .

כתב העת הזה המשיך לשרוד במשך שישים שנה של תהפוכות ולהמשיך להגיש  לקוראים ספרות עברית מעולה ותרגומים טובים מאוד ותרבות בכלל.

אני נתקלתי בכתב העת הזה בסוף שנות השבעים בחדר הקבלה של רופא שיניים שם נתקלתי בגיליון של כתב העת שלא שמעתי עליו מעולם ,לא עליו ועל על כותביו.העטיפה לא הייתה מושכת במיוחד אבל האלטרנטיבות היו גליונות "לאישה " שהיו מפוזרים שם בכל מקום. אז התחלתי לדפדף ולעולם לא הפסקתי מאז.

את עיני צד תחילה סיפור מדע בדיוני למבוגרים של סופר שלא שמעתי עליו עד אז בשם רוברט שקלי שסיפר על מחשב יודע כל שמסוגל לענות על כל שאלה ,אבל צריך לשאול אותו את השאלה הנכונה…

היום אני יודע שהסיפור הזה,סיפור המדע הבדיוני למבוגרים הראשון שקראתי בשפה העברית  שימש כמקור השראה לסדרת רדיו ולספר ולסרט בשם "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה " של דוגלאס אדאמס.

המשכתי לדפדף .מצאתי שם מאמר של אדם שלא שמעתי עליו בשם דוד אבידן .זה היה תיעוד של שיחה שלו עם מחשב אלקטרוני .

אבידן אפילו חזה  שם שיום יבוא והוא יכתוב שירה לא על מכונת כתיבה אלא על מחשב!

Related image

המשכתי לדפדף היה שם שיר של אותו דוד אבידן בלתי מוכר שהדהים אותי :

ועכשיו אבידן דוד

גוזר על עצמו שיכחה

ונזכר בעצמו מחדש

בעוד אלפיים שנה

ועולה מן המוות חלש

בעיניים דבוקות משינה

ושותה מיים שקופים

ונושם צי חלל רחוק

ורואה חיים יפים וחשופים

חיים ללא סדר וחוק

ואז הוא מחליף איתם

מילים אחדות בשפתם

על דוד אבידן קראתי מאז רבות וקראו עליו כאן "האיש שבא מהעתיד ".

החוברת הזאת "פתחה לי את התודעה" פשוטו כמשמעו ומאז לא הפסקתי לקרוא את "עכשיו".

בין השאר שמתי לב לעובדה המוזרה שכמה מהרשימות בגיליון ומאמרי המערכת ולרוב הלוחמניות ביותר שהיו חתומות תמיד תחת שמות מוזרים היו זהות בסגנונן לרשימות שנכתבו תחת השם "גבריאל מוקד". ולבסוף הבנתי שאותו גבריאל מוקד חייב להיות הכותב של הרשימות האחרות בשמות בדויים שונים.

ומאז התחלתי להתעניין בפענוח זהויות של כותבים בשמות בדויים שונים..

ראיון מקיף שלי עם אותו גבריאל מוקד קראו כאן :

איש החרב 

תוכלו לשמוע אותי מספר על כך כאן :

אלי אשד מספר על כתב העת 'עכשיו' ותולדותיו

אירוע "עכשיו" התקיים בהצלחה גדולה והוסרט .

תוכלו למצוא כאן את ההסרטה שלו כולל הרצאת הפתיחה שלי שבה אני מספר על ההיסטוריה של "עכשיו" וגם על הקשר שלי אליו :

שישים שנה של "עכשיו":האירוע המוסרט 

Image result for ‫אלי אשד גבריאל מוקד‬‎

אלי אשד מנחה אירוע עם גבריאל מוקד 

 

איש החרב : על גבריאל מוקד

גבריאל מוקד

 

 

"אינני איש חרב , אמר איש החרב, " הראוי לנהל קרב כזה .אינני איש חרב ,אמר איש החרב , המתאים להתחיל קרב כזה…עתה עוצבו תנאי הקרב לרעתי .באורח שרירותי ייסרו אותי .למעשה קברו אותי עוד לפני מותי מופקרות עיניי אל ברק השמש .אמש יכולתי להרתיע את כל ההמון שלפני. עיניי לא היו מסונוורות .חיכיתי לאות . שוט התבוסה לא הונף על גווי .

 מובן שאינני נביא .אינני יודע אם אובס .אולי ההפך. אולי אראה את ההמון נס..
( איש החרב " ואריאציה מ-1963 , ואריאציות ע' 23)

בימים אלה יוצא לאור גיליון69- 70 של כתב העת הרב תחומי החשוב ביותר והשנוי ביותר במחלוקת בתולדות הספרות הישראלית " עכשיו " בעריכת גבריאל מוקד וברוך חפץ .גיליון המציין גם 48 שנה לקיום רצוף ( אם גם בהפסקות רבות ) של כתב עת זה.  הגיליון החדש של "עכשיו" מלא בסיפורים ובשירים ובמאמרי פולמוס בנושאי ספרות שמועטים כיום כמוהם גם בכתבי ספרות אחרים וגם דיונים שונים בנושאי תרבות ופילוסופיה שונים .
.גם הפעם כתב העת יוצא ללא כל תמיכה מוסדית וציבורית אלא אך ורק הודות לתמיכה "מצנטית" של תומכת עשירה מהסוג שהוא נדיר כיום בעולם התרבות הישראלי .
עורכו הדומיננטי של "עכשיו" גבריאל מוקד הוא כמו הכתב העת שרוחו שורה עליו אדם שנוי מאוד במחלוקת לאמיתו של דבר לא יהיה זה רחוק מן המציאות לקבוע שמוקד הוא האדם השנוי ביותר במחלוקת  ביותר בעולם הספרות העברית , תואר שמוקד מתהדר בו כמעט כאות כבוד.
אולם גם אין מי שיכחיש שלצד תואר זה מוקד הישיג הישגים עצומים שמעטים כמוהם בעולם הספרות העברית . אך אם כי גבריאל מוקד ידוע בראש ובראשונה כמבקר חוקר ועורך ספרות מקצועו הוא כמרצה לפילוסופיה דווקא באוניברסיטת בן גוריון , וזאת גם מאחר שעל פי טענות שונות, חוגי הספרות השונים באוניברסיטאות מעדיפים לא לתת לו דריסת רגל בתוכם.

גבריאל מוקד (לשעבר מונבז)  נולד בפולין ב-1934 להורים מהאליטה התרבותית המיוחסת של היהדות שם, על פי חקירותיו מוצאו ממשפחה פורטוגלית שהיגיעה לפולין במאה ה-17. הודות לקשריו הטובים של האב פעיל במפלגה הקומוניסטית שנרצח בעת השואה עם פולנים נוצרים גבריאל הצעיר הצליח להימלט מגטו וורשה ביחד עם אימו ב- 1943 ואז חיו מחופשים בין פולנים נוצריים . כעבור שלוש שנים היגיעו הוא אימו ואביו המאמץ רופא ידוע אל ארץ ישראל שם קיבלה את פניהם פולה בן גוריון קרובת משפחה של אימו.

כאשר היגיע לא ידע מוקד הצעיר מילה אחת בעברית אבל מאז הוא השתלט על השפה והתרבות לחלוטין והפך לאחד התומכים והמפיצים הגדולים של השפה והתרבות העברית ברחבי העולם במיוחד דרך המגזין באנגלית שהוא עורך ה"תל אביב רביו "

כלוחם בנשמתו מוקד החל את דרכו הספרותית בנוער הקומוניסטי. הוא פרסם בביטאון מפלגה זאת שירים בולשביקיים בוערים ביחד עם ידידו ועמיתו לבית הספר התיכון המשורר הצעיר דוד אבידן ודרכיהם מאז לא נפרדו . השם "מוקד" העברי היה פרי המצאתו של דוד אבידן . במקור שם זה היה אמור רק להוות שם בדוי לגבריאל מונבז ביגלל דיעותיו הקיצוניות אולם נראה שיש בשם תיאור שאכן מייצג נאמנה את דרכו של האיש.

בעקבות כיתבי קפקא וקירקגור נטש מוקד את המרכסיזם ועבר לאקזסטינציאליזם. ואז מוקד ודוד אבידן ביחד עם המשורר הצעירנתן זך החלו בטילטול הממסד הספרותי המאובן של שנות החמישים באמצעות כתב העת "עכשיו" שיש למקום לראות בו את כתב העת הספרותי החשוב ביותר מאז קום המדינה .

הרעיון להקים את המגזין "עכשיו" נולד בשלהי 1956 מיד לאחר מבצע סיני בשיחות בין גבריאל מוקד המשורר מקסים גילן וברוך חפץ במחשבה ליצוק תוכן חדש במגזין סטודנטים סטנדרטי בשם "אוגדן ".
"עכשיו ראה אור לראשונה ב-1957 בשם "אוגדן ב'" ( אוגדן א' היה מגזין סטודנטיאלי שלא היה לו כל קשר למוקד ועמיתיו ) שנחשב כיום ל"עכשיו מספר 1" והוצא בעריכת מוקד גילן חפץ אורי ברנשטיין ושמואל בן נאה .ואחריו הוציאו את "עכשיו 2-3" לבילבולם הרב של אספנים. במגזין פורסמו לראשונה שורה של משוררים ידועים כיום כמו יונה וולך, מאיר ויזלטייר ויאיר הורוביץ ומאמרים ידועים מאוד כמו זה שבו חיסל נתן זך את מעמדו הספרותי המוביל של נתן אלתרמן,מאמר שהפך לקלאסיקה ( אם כי מוקד עצמו טוען שהוא לא הסכים עם עבודת החיסול שאותו ביצע זך על אלתרמן משורר שהוא דווקא מעריך מאוד ) .

עטיפה של מגזין "עכשיו " התמונה מבוססת על מבנה המילה כפי שתוארה בידי מדענים וחוקרי מוח שונים.

את כתב העת ערכו לצד  מוקד וחפץ אנשים כמו משה בן שאול מקסים גילן ומעל לכל דן מירון שתרומתו למערכת "עכשיו"  הייתה עצומה במשך עשר שנים .
מוקד יצר במקביל עם מקסים גילן ארגון פוליטי שמאלי קטן בשם "המערך " ארגון שלא העריך ימים אבל השם כידוע נלקח מאז בידי מפלגת העבודה ומוקד מצר על כך שלא רשם עליו פטנט .
ואין כל ספק שהמוקד הוא היחיד מבין הגוורדיה המבוגרת שממשיך לעקוב ולגלות יוצרים צעירים חדשים בשירה ובסיפורת ומשתדל לפרסם מאמרי סקירה גם בגיליונות האחרונים של עכשיו שבה הוא סוקר את הכוחות החדשים שצצים בתחומים אלה . דבר שאיש חוץ ממנו כבר אינו טורח לעשות .ולרוב דעותיו מתקבלות לבסוף בידי הממסד לאחר כמה שנים אם כי הפוסק הראשון הלא אהוד נשכח לגמרי בדרך.

גבריאל מוקד .צילם תןמר אפלבאום

מוקד המשיך לגלות קבוצות סופרים חדשות גם בשנות השמונים והתשעים כמו קבוצת משוררי "עכשיו 55 " על שם הגיליון שבו הופיעו לראשונה . ומגזינים ספרותיים כמו "עמדה" בעריכת רן יגיל ועמוס אדלהייט ואריק א. שכולם החלו להופיע באותו גליון מפורסם  רואים בעצמם יורשים וממשיכים של דרכו של מוקד.
וכל זה בתנאים חומריים קשים ביותר וללא כל תמיכה ראויה כפי שמציין ומקונן העורך מוקד ללא הרף .אכן לעכשיו היה כישרון מיוחד להסתכסך עם כל ממסד ספרותי ותרבותי באשר הוא .
האיש הפך למעין לוחם ואביר של ספרות שתפס מקום מרכזי באין ספור סכסוכים ספרותיים תרבותיים ואישיים עקובים מדיו .

מוקד כחובב מערבונים מושבע ( כפי שאפשר לראות מגיליון עכשיו הנוכחי שבו יש שיחה בין מוקד ובנו על המערבונים של סם פקינפה שמראה על ידע עמוק בז'אנר ) רואה את עצמו כמעין אקדוחן בלתי נלאה ואם נרצה מעין סמוראי יפני בשירות הספרות העברית על הקמים עליה לכלותה, הגרפומנים למינהם ולסוגיהם שאותם הוא מכלה בחמת זעם במאמרים שנונים ומעליבים במיוחד שהביאו לשנאת נצח כלפיו מצד גורמים שונים.
על פי מוקד עולם הספרות הוא שדה קרב אינסופי שבו רק השולף המהיר יותר והעיקש ביותר בכתיבה מנצח .

מראשיתו היה "עכשיו "המקום הפתוח ביותר לשירה ולספרות חדשה כשהוא מנסה להתחבר לדופק החיים התל אביביים שבהם ניהל מוקד קרבות ספרותיים אין סופיים מבתי קפה שונים בדיזינגוף משל היה במערב הפרוע .אם זאת מוקד עצמו טוען שהוא תמיד תוקף אנשים רק לגופו של עניין ולא אישית.
המונח "דור המדינה " לגבי הסופרים שהחלו ליצור לאחר קום המדינה נוצר ב"עכשיו" . רק מעטים מאוד מבין היוצרים החשובים מדור זה שלא פירסמו מעל דפי עכשיו או בדרך כלל התגלו על דפיו . ההערכה היא שכ90 אחוז מבין יוצרים אלה החלו את דרכם והתגלו בעכשיו . מוקד מעריך שלפחות כחמישים יוצרים ישראליים חשובים ביותר בספרות הישראלית החלו את דרכם מעל לדפי עכשיו או שפרסמו את יצירותיהם החשובות לראשונה על דפיו . בהם נתן זך יהודה עמיחי ( שאמנם החלו לפרסם לפני עכשיו ) דוד אבידן ודליה רביקוביץ. והחלו לפרסם שם  ישראל פנקס (זוכה פרס ישראל השנה) , דליה הרץ, יונה וולך, אריה סיוון, מרדכי גלדמן, יאיר הורוביץ, מאיר ויזלטייר, אהרון שבתאי, מנחם בן, מאיה בז'ראנו, אריה זקס, אריק א. ועמוס אדלהייט.

"עכשיו"  נחשב למרכזי פחות בתחום הסיפורת אולם גם שם תרם תרומה עצומה :
מבין המספרים אהרון אפפלד ויותם ראובני פירסמו את יצירותיהם לראשונה בתחום הסיפורת בעכשיו וספרים שונים שלהם בהוצאת עכשיו גם עמוס עוז וא. ב יהושע ויצחק אורפז וקניוק' פירסמו מעל דפיו ,כמו גם סופרים שפרצו ונשכחו שלא בצדק כמו ישראל ברמה . אולם נראה שבתחום הסיפורת עכשיו בלט פחת ממתחרו הקבוע "קשת"  בעריכת אהרון אמיר.

בתחום המחזות פירסם המגזין את יוסף מונדי ואת ישראל אלירו וגם מחזות של עמיחי ואבידן .

"עכשיו " תרם תרומות חשובות בכל התחומים שפורסמו בו .

גבריאל מוקד והספרות "הלא תקנית

"

גיליון "פרוזה " מספר 9 בעריכת גבריאל מוקד, הגיליון הראשון של מגזין ספרותי בישראל שהוקדש למדע בדיוני.

גבריאל מוקד : אני מעריץ גדול של  ספרות "הדמיון המדעי " והייתי קורא כל דבר בתחום גם זבל . .ובאותה מידה מערבונים אני צופה מושבע של מערבונים .
 עוד תחום שבו תרם מוקד תרומה גדולה הוא תחום התקבלות ה"ספרות הלא תקנית הפופולארית".

מוקד הוא חסיד גדול ביותר של מדע בדיוני ובכלל הוא אוהד של ספרות "לא תקנית " פופולארית כמו מערבונים וספרי ריגול ובראש ובראשונה של ספרות "הבדיון המדעי " המדע הבדיוני בשפתו . שהוא רואה בו הרחבה של האקזיסטנציאליזם .
מוקד הוא מושבע בעיקר של סופרים כמו פארמאר ולפרטי .

פלישה לכדור הארץ

"פלישה לכדור הארץ" בהוצאת "מצפן",1960. אחד מספרי המדע הבדיוני הראשונים בעברית .תורגם בידי עמוס גפן ביוזמתו של גבריאל מוקד.

בראשית שנות השישים היה מוקד מקורב להוצאת ספרי הכיס "מצפן " של מתתיהו טימור שפירסמה ספרי מדע בדיוני ובלשים ומערבונים קלאסיים שונים איכותיים באופן מיוחד לרוב בתרגומים של עמוס גפן . הוא יזם כמה מהספרים שתורגמו בהוצאה זאת כמו "הכח " של פרנק רובינסון והמערבון המפורסם "הדספראדו" שהוא מחשיב עד היום כאחד מהמערבונים המופתיים ביותר שחוברו אי פעם . .

לאחר שהחל לפרסם מאמרים על ספרות זאת בעיתונות היומית עוד בראשית שנות השישים בעקבות פרסום ספרי הוצאת "מצפן" , הוא האדם הראשון שפרסם בעברית מאמר מחקרי ביקורתי מקיף על ספרות זאת במגזין ספרותי "מאזניים" עוד ב-1967 , מאמר בשם "מפות חדשות של גיהינום וגן –עדן " ( ולאחר מכן פורסם שוב במגזין פנטזיה 2000 גיליון 14 ב-1980 )

" עכשיו " היה גם הראשון מבין המגזינים המכובדים שפירסם ב"1974"סיפור מדע בדיוני של הסופר רוברט שקלי .לאחר מכן ערך מוקד גליון מיוחד של כתב העת "פרוזה " גיליון מספר 9 שהוקדש במיוחד למדע בדיוני .
תקופת השיא של מוקד ועכשיו היו שנות השישים והשבעים כאשר המגזין עמד במרכז הסצנה הספרותית וגילה דורות של סופרים ומשוררים כמעט עם כל גליון .

מסע לעולמו  הפנטסטי של עגנון.

Image result for ‫שבחי עדיאל עמזה‬‎

מוקד : התחלתי את הקריירה הספרותית שלי עם מסה יוצאת דופן על עגנון שבה עשיתי מה שאף אחד לא עשה מעולם זאת הייתה מסה סיפורית שבדקה את המציאות שיצר עגנון באחד מסיפוריו הפנטסטיים ביותר "עידו ועינם "באילו הייתה אמת לאמיתה. עגנון התרשם מאוד ושלח לי מכתב נרגש בעניין הזה. גם גרשון שלום חוקר הקבלה כתב  לי שבאמצעות המסה הזאת הוא ירד סוף סוף לעמקו של אותו הסיפור .

את דרכו בעולם הספרותי החל כמבקר שכתב ספר חשוב על יצירתו של קפקה הגילגול ולאחר מכן ספר חשוב עוד יותר ופורץ דרך ממש שנשאר כמעט מבודד בתחום הביקורת בעברית בשם "שבחי עדיאל עמזה " ( 1957 ובמהדורה שניה ומורחבת מאוד ב-1989 בשם שבחי עדיאל עמזה : "עד עולם " ו"עידו ועינם" מאת ש"י עגנון . ) שבו ניסה "לפצח" את שתי היצירות החידתיות ביותר שאותן כתב ש"י עגנון אי פעם , שני סיפורים קצרים בשם "עידו ועינם" ו"עד עולם "ושניהם עוסקים בחוקרי תרבויות קדומות ןביזאריות פרי המצאתו של עגנון שמנסים להשיג כתבים קדומים אבודים בעלי חשיבות עליונה של תרבויות עבודות אלו. אלא שמוקד לא סתם ניסה "לפענח " סיפורים אלה כפי שעשו גם מבקרים רבים אחרים אלא גם מרחיב אותם על ידי חדירה לעולמו הפרטי של עגנון ושיחזור האווירה החוויתית של העולם הבדיוני של התרבויות הקדומות שיצר עגנון העולם של העיר הקדומה "גומלדיתא "כאילו היה זה עולם אמיתי שהמסאי מתאר אותו "מבפנים" מתוך הכרות מחקרית משל עצמו .,עדיאל עמזה גיבור הסיפור "עד עולם " הוא כנראה אחת הדמויות הבדיוניות המעטות שזכו שמבקר ספרותי יכתוב עליהן ספר שלם שבו הוא ממשיך למעשה את המחבר המקורי וממלא בה חללים שונים שהמחבר המקורי העדיף להשאיר פתוחים ובכך הופך את היצירה החידתית ל"אמיתית" יותר לקורא.
מסה מיוחדת זאת של מוקד שהוא מגדיר אותה כ"ניסוי בבדיון אסוציאטיבי " היא יוצאת דופן בתחום הספרות העברית אם כי ניתן להשוותה למסות שונות של בורחס ומיה קגנסקיה ברוסית וניתן אולי להשוות אותה לכותבי המדרשים והדרך שבה הם משתמשים ומרחיבים את הטקסט התנכי אגב חדירה לעולמו .
לספר זה הייתה השפעה גדולה על דור שלם של מספרים כמו עמוס עוז יצחק אורפז ( חתן פרס ישראל) שהושפעו עצומות מהדרך שבה פירש מוקד את עגנון ויצרו בעיקבות טקסט זה סיפורים סמליים שונים. אורפז חיבר בעקבות מסה זאת מסה ידועה בשם "הצליין החילוני "ו א.ב. יהושע כתב כי המסה הזאת הרשימה אותו כל כך שבהשראתה הוא כתב מיד סיפור חיקוי לעגנון מבלי לקרוא כלל את הסיפור של עגנון ששבו עסק מוקד  שהמסה הנ"ל הרשימה אותו ל לעין ערוך יותר מהסיפור של עגנון שעליו התבססה עליו  שנראה בהשוואה סיפור חלש ומאכזב ו"לבטח לא היגיע למעלת ההתרגשות העומק והמסתורין של ספרו הצנום של מוקד". מוקד היה ראשון בכתיבת סוג כזה של "מחקר ספרותי ". אולם מאז אנחנו נתקלים בניתוחים ביקורתיים מסוג זה אצל חובבי מדע בדיוני ופנטזיה שונים שונים למשל אצל חובבי יצירתו של טולקיין "שר הטבעות" ואצל חובבי סדרת "מסע בין כוכבים " שנוקטים בשיטת ניתוח והרחבה דומה לשלו.בתיאור וניתוח העולם הבדיוני שאותו הם מתארים.

הואריאציות של גבריאל מוקד.

היצירה הספרותית  של מוקד עצמו  מתמקדת בז'אנר הספרותי פרי יצירתו הנקרא ה"ואריאציות " וכיום "המטה ואריאציות ". מעין מסות פילוסופיות בדיוניות שיש בהן נקודות קרבה למאמרים סיפורים של בורחס וקלוינו ופה ושם אפילו אלמנטים של מדע בדיוני .מוקד פרסם עד היום כ60 כאלה בספרים שונים ויש לו עוד 40 בכתובים.


אלו הם קטעים קצרים ולא כל כך קצרים לרוב אניגמטיים לחלוטין שאי אפשר לתארם כסיפורים אלא כמעין קטעים פילוסופיים על נושאים אזוטריים לחלוטין, שהופיעו במקור בכתבי עת ולאחר מכן במהדורות מצומצמות ביותר שנועדו להפצה אזוטרית שבחוג קוראים צר של מקורבים וידידים .
לתאר אותן זוהי כמעט משימה בלתי אפשרית אבל באופן כללי  כל אחת מהן מתארת מעין אירוע במציאות שונה ופנטסטית שנתפסת רק באיטיות  בידי הקורא אם כי הכותב מתאר אותה לכאורה בצורה מדעית פרטנית פילוסופית יבשה.  כך למשל בסדרת הואריאציות מרכזית ביצירתו של מוקד על "חולצת הנסוס" שהיא מעין לבוש מאגי שמעניק ללובש אותו כוחות על שונים ( אם גם לא ברורים ) ובו בזמן מסכן אותו ואף מחסל אותו באיטיות ובייסורים קשים ( ואריאציה שהושפעה מספר פנטזיה איזוטרי של ג'מס בראנץ' קאבל בשם "ג'ורגן" ) או בואריאציה על איש פרובינציה שבא לבקר את המרכז של אימפריה כל שהיא שיכולה בהחלט להיות אימפריה גלקטית ,או בואריאציה "איש החרב " שעוסקת בנחישות להפעיל כוח מבוקר על מנת להגן על אידיאלים מסויימים.

הואריאציות בתרגום לצרפתית.
הם משלבים ביו דברים רבים אחרים הגות מופשטת ,פרוזה מובנית ומקצבים שיריים . ומהן יצא מוקד לואריאציות משלו שניתן להשוותם לסיפוריהם של בורחס של קלוינו של קפקה ושל ברונו שולץ ואולי אף של ניטשה וקירקגור כמו גם לספרות המדע הבדיוני ובו בזמן בעולם פרטי מיוחד שיש להבין היטב את דרך החשיבה של גבריאל מוקד כדחי להבינם . לצד פסימיזם אקזיטאטינציאלי של האדם החרד על עצתם קיומו ומשמעותו ניתן למצוא שם אמונות חזקה באפשרות למצוא אחרי הכל משמעות באפשרויות של מצבי קיום אחרות במצבי תודעה שונים וביקומים אחרים ונבדלים מזה של האני הבודד .
מוקד ממשיך לפרסם אותן גם בשנים אחרונות בתור "מטה ואריאציות " והבדל הגדול הוא שבניגוד לואריאציות הן אינן עוסקות ב"אני " המתמודד כנגד מציאות בלתי מובנת כל שהיא כי אם מתארים מציאות לא ברורה כשלעצמה .
יש מקום לראות ביצירה זאת של מוקד מעין ז'אנר ספרותי חדש שחוקה מאז בידי סופרים שונים כמו אור ציון ברתנא ועמוס אלדהייט שלמה שובל ויובל שימעוני .

שיחה עם אקדוחן בדימוס

גבריאל מוקד היום עושה רושם יותר מכל דבר אחר של אקדוחן שבע קרבות מצולק כולו מאין סוף קרבות אכזריים בעבר אך שעדיין מוכן ומזומן לקרב אחד גדול אחרון בחוצות העיירה כנגד אקדמאים עתירי כוח כוחות הגרפומניה והמותגים בזמן שהאזרחים הפחדנים שעבורם הוא נאבק מסתתרים בבתיהם .דומה שגם גם העטיפה של ספר הואריאציות  מאת פנחס כוהן גן במהדורה החדשה ביותר שבה רואים מתאגרף בתוך שדה של נקודות וכנגד חזית של סבכי חוטים מכיוונים שונים ובצורות שונות אומרת משהו על הן על משמעות המסות וגם  על הדרך שבה רואה גבריאל מוקד את עצמו .
 א.א. :גבריאל מוקד איך אתה היית מגדיר את עצמך ?
מוקד : אני אדם מפוצל לחלוטין אני עוסק בכל מיני תחומים שונים בספרות בפילוסופיה ובהגות פוליטית שנראים לפעמים כמנוגדים אבל איך שהוא אני עוסק וקשור בכולם .

א.א. :מיהו אותו ברוך חפץ ששמו תמיד מופיע ליד שמך כעורך אך לעולם אינו חתום על שום דבר ב"עכשיו " או בכל מקום אחר ?
מוקד : ברוך חפץ הוא עורך ומטווה קוים אסטרטגיים .
א.א. מר מוקד כמבקר שירה שגילה משוררים ידועים רבים אתה בעצמך כתבת אי פעם שירה ?
מוקד: מעולם לא גם לא למגירה.

  ארבעה משוררים: דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך

 

א.א. אז מה עושה אותך למוסמך כל כך כשופט השירה החשוב ביותר בשפה העברית  ?
מוקד: משום שאני קולט ומבין את כל האלמנטים שצריכים להפוך שירה לטובה וגדולה באמת. מנחם בן למשל שאינו מבקר רציני באמת מתייחס רק לאלמנט הכישוף של השירה על התחושות של הקורא וזה לא מספיק לביקורת רצינית . מנחם פרי בתור דוגמה אחרת הסתמך לחלוטין על הבחירות שלי במשוררים  וסופרים חשובים ורק אישר אותן ותמך בהן לאורך השנים.  הוא בעצמו אינו מסוגל כמעט לגלות כוחות חדשים חשובים .
א.א. מי לדעתך המשוררים  והסופרים החשובים  ביותר כיום ?
מוקד :  מאיר ויזלטיר, אהרון שבתאי, מאיה בז'ראנו, סיגלית דוידוביץ, אריק א', עמוס אדלהייט ודורי טרופין .
ובסיפורת הסופר הצעיר החשוב ביותר כיום הוא ללא ספק יובל שמעוני שאגב מושפע מכמה אלמנטים של הוריאציות שלי. מספר חשוב שכמעט לא ידוע היום כי מת צעיר ולא הספיק לפרסם ספר היה ישראל ברמה . בתחום הביקורת  לדעתי גם אמנון נבות הוא מספר ומבקר חשוב מאוד .

 

א.א. : איך אתה מבצע את עריכת "עכשיו" ? מה השקפה שלך לגבי תפקידו של כתב העת בעולם הספרות הישראלי ?
מוקד : התפיסה שלי היא שעורך צריך לשפר מידי פעם טעויות בתחביר אבל עיקר תפקידו הוא לקבץ את
המבחר הנכון מכותבים מוכשרים ולחברו בקומפוזיציה מתאימה .אני כמעט שלא נוגע ולא משכתב חומר שאני מקבל להוציא מקרים נדירים וחמורים במיוחד..
אני בהחלט רואה את תפקידי כמי שצריך להסתכן בפרסום יוצרים צעירים ולא רק ידועים שאת רובם אני גיליתי ,וזאת תוך מלחמה אדירה במיזנתרופיה עצומה ואטימות מוסדית תרבותית בלתי פוסקת .

גבריאל מוקד וכמה מאנשי "עכשיו" בשנות ה-50. יושבים (מימין):

מקסים גילן, נתן זך, אהרן אלמוג וגבריאל מוקד.שלמה שבא.

.
א.א. : האם לכתב העת "עכשיו"  יש אידיאולוגיה מיוחדת,קו פוליטי מסויים  ?
מוקד : השם לקוח מספרו של עמיחי "עכשיו ובימים האחרים ". התפיסה של עכשיו שאנחנו יוצאים מהחוויה קונקרטית עכשווית אבל אנחנו זוכרים את כל הגורמים ההיסטוריים של התרבות העברית והיהודית מאחר שהם כלולים במילא בתוך אותה חוויה עכשווית. אנחנו בהחלט מתנגדים לכל סוג של עכשוויות רדודה ללא תכנים עבריים וללא תכנים יהודיים. כפי שאני רואה זאת על מנת להגיע למושג כזה של "עכשיו " יש לנהל מאבק בלתי פוסק בקרב הדור הצעיר וגם בקרב האידיאולוגים המבוגרים .


מוקד : נכון שרוב היוצרים הצעירים שהיצגתי הביעו דעות שלא חרגו מהשמאל במובנו הרחב אם זאת   במידה והיו כאלה שעמדותיהם חרגו מכך וכתיבתם נראתה לי כבעלת ערך ראוי פרסמתי אותם גם בלי להזדהות איתם. אני בהחלט רואה את עצמי כפלורליסט. ואני מוכן לפרסם ב"עכשיו" כל יוצר כל כותב טקסט הלכי רוח שונים ,השקפות עולם שונים סגנונות שונים.


  

 

.א.א. אתה חושב שיש לכתב העת שלך השפעה גם היום ?
מוקד : השפעה בקנה מידה רחב בוודאי שאין.אבל אנחנו מנסים להשפיע על אליטה מסוימת נניח חמשת אלפים או עשרת אלפים איש נוער אינטלקטואלי באוניברסיטה .ונשאלת השאלה באיזו מידה הם קוראים כתב עת כזה גם היום .שום כתב עת לא יכול להשפיע על כל האנשים בצפון תל אביב שלא להגיד על בית שמש .אבל יכול להיות שאנחנו יכולים ונצליח להשפיע על אליטה מסוימת הכוללת הרבה אנשים צעירים . זאת המטרה ואולי האוטופיה גם היום שכתב עת  כזה ישפיע על  או לפחות יעניין  חמישים אלף איש ושישנה את הדרך שבה הם רואים את העולם ובכך יתגבר על תקשורת ההמונים ועל תעשיית המותגים ההרסנית.


הפילוסוף שחזה את תורת הקוואנטום

מוקד עוסק בתחומי עיסוקו  האקדמאי בפילוסופיה דווקא ולא בספרות . עיקר עיסוק הוא הפילוסוף האנגלי מראשית המאה ה-18 ג'ורג' ברקלי .
מוקד : התגלית הגדולה שלי בפילוסופיה הייתה שהפילוסוף ברקלי חזה ביצירתו האחרונה והקשה להבנה והמוזרה מכולן כל מיני תורות פיזיקליות מודרניות כמו תורת ארבעת הכוחות ואפילו תורת הקוואנטום  .וזה בניגוד מוחלט לתורות שבהן החזיק עד אז . וזה מכתב יד שהיה חשוף לעיני הכל בתחום הפילוסופיה אבל רק אני משום שקראתי אותו בעיניים מודרניות הבנתי מה הוא בעצם אומר וכתבתי על זה בספר שיצא בהוצאת אוקספורד היוקרתית על סמך עבודת הדוקטורט שלי.

גיליתי את זה כשישבתי כאן בבית הקפה שבו אני יושב עכשיו איתך .


חוקר האסתטיקה
 
  

 

תחום עיסוק אחר של מוקד הוא האסתטיקה.

בראשית המאה העשרים ואחת נמצאים   תחומי  האסתטיקה וביקורת הספרות  בקרב שאין לו תקדים במאות השנים האחרונות , קרב על השאלה האם יש עקרונות מחייבים ואוביקטיוויים באסתטיקה שלפיהם אנחנו יכולים לקבוע בצורה אובייקטיבית לחלוטין מה יפה ומה לא.

 בקרב זה עומדים מצד אחד אנשי האסכולה הפוסט מודרניסטית שטוענים שאין כללים כאלה שכן הכל הוא בסופו של דבר שווה וטעון תרבות ויותר נכון של קבוצה דומיננטית בתרבות שכופה את דעתה על כל השאר ודיעה זאת אין בה נכונות יותר מכל דיעה אחרת.

מהצד השני עומדים כל החוקרים שטוענים שאכן יש כללים אובייקטיביים בקביעת יופי של יצירה ואם כי אין אפשרות להגיע  לאוביקטיוויות מוחלטת בתחום זה הרי בהחלט ובהחלט אפשר לקבוע "קאנון " של יצירות שכל בן תרבות אינו יכול להכריז על עצמו כבן תרבות מבלי לנסות להכירם .וכך גם אם יצירות שתקופות קודמות העריכו במיוחד שוב אינן מדברות אלינו בגלל השינויים בסטנדרטים האמנותיים השונים כל השינויים האלו אינם  פוגעים  בגדולתן כשלעצמה.

גבריאל מוקד נמצא  במוקד המאבק מהצד של מחייבי הכללים האוביקטייביים והאפשרות של קביעת "קאנון " מחייב".

"מוקד : אני טוען שיש אמות מידה אבסולוטיות לשיפוט ויש אמות מידה סובייקטיביות ויש אמות מידע של שיפוט שהן ברורות מאליהם ולכן אי אפשר לא להשתמש בהן כשמתייחסים לתכונות מרכזיות לשיפוט . הטענה שלי היא שבכל יצירה יש לשפוט כמה תכונות כדי לקבוע אם היא טובה או לא ולא להסתפק רק בשיפוט תכונה אחת . ובכך רוב המבקרים שונים ממני בבירור אין פרוצדורה שתקבע איזו תכונה צריכה להיות עיקרית לשפוט ואיזה היא החשובה באמת ובהחלט יכול להיות יצירה תהיה חזקה בתכונה אחת וחלשה בתכונה אחרת . אבל אין להתעלם ממגוון התכונות כדי לקבוע עד כמה היא מצליחה.

לדעת מוקד נראה שכל הניסיונות להגדיר באופן משכנע את המושגים "אמנות " ו"חוויה אסתטית " נכשלו עד כה כישלון שנובע מכמה סיבות :חוסר הלכידות הפנימית של המערכת הרפרנציאלית והשימושית שהמילים או המושגים "אמנות " ו"חוויה אסתטית " מתפקדים ומכהנים או נועדו לתפקד ולכהן במרכזה ואמורים להבטיח את לכידותה. אי התאמתה של מערכת זו להיבטים רבים של המציאות התרבותית אמנותית בעבר ובהווה שחפצים ליישם כלפיה את המערכת.

וחוסר היכולת להסביר את המושגים הללו עצמם טרם בואם בסוד מערכת  כלשהי. פיתח את מה שקרה הדגם "האובייקטיבי המתון " שלפיו ניתן לשפוט יצירות מסוימות ותכונות מסוימות שלהן באופן אובייקטיבי תוך כדי השוואות מסוימות עם כלל פעלו של היוצר המסוים ובעימות עם יוצרים וזרמים אחרים . אך מוקד קובע שעל אקט השיפוט קיימות מגבלות שונות שמונעות את קיומו של שיפוט אובייקטיבי מוחלט עבור כל הזמנים. מצד שני אין לדעתו שום צד משותף למגבלות השיפוט האובייקטיבי ובין שינויי טעם לאורך הדורות . דהיינו יצירות הקפלה הסיסטינית של מיכאל אנג'לו יחשבו ליצירה גדולה גם בתקופה שאין לה כל סימפטיה לרעיונות הדתיים ולערכים המובעים בציורים או אף לעצם שיטת ציור הפרסקו שבו הם מבוטאים . למרות כל זאת יהיה עדיין צורך להגדיר יצירה זאת  כיצירה "גדולה ".. השינויים בטעם לדעתו יכולים להעיד לכל היותר על המגבלות של המאבחנים יותר מאשר על תכונות החומר שאותו הם מאבחנים . דהיינו אין לאמר שהמאבחנים המקוריים של היצירה בתקופתה טעו לגביה גם אם בני דורות מאוחרים יש להם טעם שונה לחלוטין על כיצד צריכה להיות יצירת אמנות (גבריאל מוקד " השיפוט האמנותי "). בראשית המאה העשרים ואחת נמצא  תחום האסתטיקה בקרב שאין לו תקדים במאות השנים האחרונות , קרב על השאלה העם יש עקרונות מחייבים ואוביקטיוויים באסתטיקה שלפיהם אנחנו יכולים לקבוע בצורה אובייקטיבית לחלוטין מה יפה ומה לא. בקרב זה עומדים מצד אחד אנשי האסכולה הפוסט מודרניסטית שטוענים שאין כללים כאלה שכן הכל הוא בסופו של דבר שווה וטעון תרבות ויותר נכון של קבוצה דומיננטית בתרבות שכופה את דעתה על כל השאר ודיעה זאת אין בה נכונות יותר מכל דיעה אחרת.

מהצד השני עומדים כל החוקרים שטוענים שאכן יש כללים אובייקטיביים בקביעת יופי של יצירה ואם כי אין אפשרות להגיע  לאוביקטיוויות מוחלטת בתחום זה הרי בהחלט ובהחלט אפשר לקבוע "קאנון " של יצירות שכל בן תרבות אינו יכול להכריז על עצמו כבן תרבות מבלי לנסות להכירם .וכך גם אם יצירות שתקופות קודמות העריכו במיוחד שוב אינן מדברות אלינו בגלל השינויים בסטנדרטים האמנותיים השונים הרי הדבר אינו פוגע בגדולתן כשלעצמה.

בויכוח זה משתלב גם דיויד יום איש המאה ה-18 .יום האמין שיש כללים אובייקטיויים שלפיהם אפשר להעריך את הגדולה של יצירה בהשפעה שיש לה על רגשותינו . יום האמין שרק קבוצה קטנה ונבחרת של אנשים מוסמכים לפסוק לגבי גדולתן של יצירות ועל שאר הקהל שאינו מוסמך בנושא זה לקבל את הפסיקה הזאת . מבחינה זאת יום היה מתקבל היום כאויב של התפיסה הפוסט מודרניסטית . אולם דעתו שבסופו של דבר האנשים הם קבוצות חברתיות וזקוקים פשוטו כמשמעו להגיע להסכמה על דברים מסויימים ובהם ההסכמה איזה דברים חשובים יותר מאחרים וכי הסכמה זאת יכולה להיות מנוהלת  בידי אנשים שהם מומחים במיוחד בתחומים אלה היא רלוונטית גם היום . כפי שרלוונטית גם קביעתו של יום שהשופט הסופי של כל יצירה ויצירה הוא הזמן והתקבלותה לאורך הדורות לאחר דור יצירתה המקורי .

לעניות דעתי תפיסתו של יום ואלה שחושבים שיש אלמנטים מוחלטים שעל פיהם אפשר להגיע לקביעות אוביקטיויות , זוכה לתחייה מחודשת בראשית המאה ה-21 לאחר עשור של דומיננטיות "פוסט מודרנית"  שקבעה שהכל שווה והכל חסר חשיבות במידה שווה . וזאת אפשר גם לקשר לתחייה הבולטת לדתות שטוענות לערכים מוחלטים שאין לערער אחריהם . בסופו של דבר גם אם אין ערכים אובייקטיביים באמת הרי האנשים רוצים שיהיו ערכים כאלה כי כך "קל יותר ".וזה אומר שהם מוכנים יותר לקבל את הפסיקה של אנשי דת או "מומחים " לגבי מה חשוב בתחומים שונים . בסופו של דבר כל הרעיונות האלה תלויים בשאלה האם החברה מוכנה לקבל אותם .

 

מה לדעתך מצב הפילוסופיה כיום?

יש הרבה דברים מעניינים אבל האמת היא שאין פריצת דרך גדולה. מאז דרידה שבאמת השפיע על החברה אם כי בדרך שלה אני מתנגד לחלוטין הפוסט מודרנים המפרק לא צצה אישיות גדולה באמת . אנחנו מחכים לאישיות כזאת גם בתחומי הפילוסופיה וגם בתחומי הספרות . וכדי שהיא תגיע יש להתגבר על משטר המותגים שהורס היום כל חלקה טובה .

ועל מה אתה עובד היום ?

אני עובד על ספר מחקרי על היצירה של אורי צבי גרינברג ומקווה לכנס את המאמרים החשובים שלי בקובץ .  

א.א. : בדיעבד אחרי כל הקרבות הקשים שניהלת לעורך השנים כעורך וכמבקר ספרות אתה חושב שזה היה שווה את כל זה ?

מוקד : בדיעבד ברור לי שאם הייתי יודע אז את מה שאני יודע היום לא הייתי בוחר במסלול זה של עורך ספרותי שהוא גם חוקר ספרות. במיוחד ביודעי כל מה שאני יודע היום על שקיעת התרבות בארץ בביצת אלילי הממון המותגים והשוק . אבל ככל הנראה אני מופנם מצעירותי לא רק על ידי יצר של פולמוס וביקורת אלא גם על ידי ארכיטיפ תרבותי שהפנמתי עוד כשהייתי נער ארכיטיפ של עורך מבקר  מייצר שופט ושומר תרבות , ארכיטיפ שבספרות העברית ייצגו בשלמות פרישמן ברנר וקורצוייל . עוד ארכיטיפ ששולט בי הוא של האקדוחן בדימוס שמתעקש לחזור למערכה כנגד כוחות האופל והבערות.  ודימויי הנעורים האלה שולטים  בי ככל הנראה עד עצם היום הזה כנגד כל היגיון  ".

גבריאל מוקד נחשב היום כמבודד בעולם הספרותי. מאיה בז'ראנו אומרת עליו "להיות גבריאל מוקד היום זה קצת עצוב וקשה". עמוס אדלהייט עורך כתב העת הספרותי  "עמדה" קובע :  בעיני גבריאל מוקד הוא גדול העורכים הספרותיים מדור המדינה ועכשיו הזה הפרויקט המשמעותי והחשוב ביותר בספריות מאז קיום המדינה .. אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא זה שאייפיין את השירה של דור המדינה ויצר את כתב העת החשוב ביותר שלה "עכשיו".

   גבריאל מוקד היום עושה רושם יותר מכל דבר אחר של אקדוחן שבע קרבות בדימוס  מצולק כולו מאין סוף קרבות אכזריים בעבר אך שעדיין מוכן ומזומן לקרב אחד גדול אחרון בחוצות העיירה  כנגד אקדמאים עתירי כוח כוחות הגרפומניה והמותגים בזמן שהאזרחים הפחדנים שעבורם הוא נאבק מסתתרים בבתיהם . אבל דומה שבדיקה תראה שהוא האיש שהשפיע  יותר מכל אחד אחר על עולם הספרות הישראלי הנוכחי  ואם בדור הבא יהיו לעולם זה ממשיכים  הם יראו בעצמם יותר מכל כממשיכי דרכו של גבריאל מוקד.

אימרות שפר של גבריאל מוקד

גבריאל מוקד ידוע כשולף המהיר ביותר במערב ( דיזינגוף ) בהערותיו על אנשי ספרות ותרבות שונים שנחשבות ליצירות מופת של הומור סטירי בעיני אחדים והפכו אותו למוקצה בעיני אחרים,והביאו אותו גם לבית המשפט . 

להלן כמה מהן :
גבריאל מוקד על בני ציפר עורך מוסף הספרות של הארץ : …בקרב הסופרים או אישים המקורבים במיוחד לעולם הספרות רבה התמיהה על מיהות הפקיד הזוטר האלמוני שגחמת בעלי העיתון העמידה לפתע בראש מדור שהיה ידוע בעבר ברצינותו .איש אינו מצליח להבין מה הוא כרטיס הביקור של מר בני ציפר שנתמנה לעורך ,פרט לכמה שירים גרועים ואי אלו רשימות חיוורות –עד אפסיות הממוקדות במעין רצף לוונטיני קלוש ,הרי העורך הזוטר הזה כמעט לא קיים מצד יצירה עצמית כלשהי ..נראה כי רק זחילתו הממושכת כסוג של אפעה מיסדרונות קטן בבית שברחוב שוקן וסבלנות של התכופפויות הביאה אותו למשרה הנכספת " ( מתוך מעלילות ציפרוני אפסוני " מדור דג הדיו בעכשיו )
( איש המקצוע " ואריאציה מאת גבריאל מוקד )
על  חוקר הספרות והעורך פרופסור מנחם פרי : כבר השווינו את מנחם פרי לא פעם לאותה קוקייה אגדית המתמקמת בנחת זרים פוצחת עליהם בשיר ניצחון מדומה ומכריזות כי הן שייכות לה מימים ימימה . סברנו לתומנו כי פרי נרפא מעט מסינדרום הקוקייה שבו וכי בימים של מערכות חברתיות סוערות יחדל מהאובססיה המשונה הדוחפת אותו לניסיונות נואלים של ראיית עצמו בתור המזכ"ל ומחלק טובות ההנאה גם יחד של המודרנה שלנו …אבל אם להשתמש באימרה מתוך המערבון הידוע "ג'וני גיטאר "יש אנשים שלא לומדים לעולם " …
בהחלט מעניינינו להצביע על כך כי מבחינה ביקורתית ועריכתית פרי שייך לאותו הזן המופלא שיאה לו הכינוי עיוורי טקסטים או בפשטות "סומים בארובה " לצד כישרונו המופלא להתברג בכל מערכת ממסדית ופינאנסית ( ממפלגת העבודה ועד אוניברסיטאית תל אביב מהקיבוץ המאוחד ועד הסתדרותה עובדים ודיסקונט ) מצוי בו כישרון עילאי אחד : עיוורון כמעט מוחלט לגבי כל טקסט חשוב חדש וטיפול בחומרים לשוניים וספרותיים בכלים של טכנוקרט הרואה בבתים בעיקר צנרת ..אכן פרי מיטיב לסמוך על טעם של אחרים שנעשה ממסד כבר ונראה שהוא חש מבוכה כשהוא נותר בחדר לבד עם טקסטים
".
על המבקר אריאל הירשפלד : "אכן לפנינו אוסף מופלא של גרפומניה ירחית שרק סומא בארובה כרוני מבחינת הטעם הספרותי ,כגון אריאל הירשפלד יכול יחד עם פקידי הוצאת הקיבוץ המאוחד ,לקשור לה כתרים .( אגב מיקרה הירשפלד הוא מעניין מאוד : מיחבר מוזר בין אורודיזציה ,במיוחד בתחום המוזיקאלי ,ועיוורון כמעט מושלם לגבי הבחנה בחשיבויות ובחוסר חשיבויות של טקסטים .הוא אינו מבחין בין גרפומניה לשירה ).
על המשורר והעורך אמיר אור : "אמיר אור, עסקן כוחני ובלתי נלאה, מנסה מזה שנים להופיע כמנהיג בשירה העברית. וגם מנסה ליטול לכתב העת האקלקטי שלו תואר של "שירה עכשווית", בלי כל קשר להתפתחויות קובעות וחשובות כלשהן בשירת דור המדינה על כל רבדיה. הוא הפך את שאיפתו הכוחנית ,עם מעט חשיבות מהותית ועם הרבה כוחנות ופוזה הלנית הדומה בעצם יותר לכוחנות הלניסטית של עריץ סקסי פעוט, למנוף חברתי תוך קידום קשרים אישיים כדאיים מאוד עם פקידות סרת טעם במוסדות תרבות… יש משהו גרוטסקי במצב שבו… אדם החסר כל זיקה ממשית לתרבות העברית בכלל ולתולדות המודרניזם העברי המקורי בפרט, אדם שזקוק בעצמו בדחיפות לקורס להבנת השירה ובכתיבת שירה, שואף לתפוס מקום מרכזי במפעל תרבות ובתקציבי תרבות בארץ ולחלק תעודות הסמכה קיקיוניות."

רשימה של ספרי גבריאל מוקד

עיון

דברים בוטים . הוצאת זרקור , 1954. 34 עמודים.

עיונים בהמטרמפוזיס לפרנץ קפקה : : פרקים בתולדותיה של חווייה אקזיסטנציאלית אחת. המהדיר. 1956.מהדורה שניה : 1984. המהדיר.

 שבחי עדיאל עמזה: ניסויים בדיון אסוציאטיבי.מהדיר 1957 . 83. עמודים :

מהדורה שניה ומורחבת מאוד  בשם שבחי עדיאל עמזה : "עד עולם " ו"עידו ועינם"  מאת ש"י עגנון .

 שוקן , 1989. 176 ע'  על סיפורי ש"י עגנון .

ארבעה משוררים :   דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך /   [תל אביב] : משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ו 2006. ‬

  //

ספרות יפה

ט"ו ואריאציות :פרקים מתוך קטע קודם , הוצאת המהדיר ,1966. 47 עמודים.

קטע קצר. הוצאת המהדיר , 1967. 58 עמודים.

חמש ואריאציות ( ועוד שתיים ) ( על המעטפת :"חופשות מתוך קטע קודם ")  . הוצאת המהדיר . 1968. 46 עמודים.

5 ואריאציות  ( ספר שונה מהקודם ) .מהדיר , 1971.   67 עמודים.

מבחר ואריאציות : 1959-1976. פפירוס, 1979.

ואריאציות , הקיבוץ המאוחד , 1995.

פילוסופיה

 על חוסר האפשרות של הרדוקציה : מסכת עיונית קטנה . מהדיר , 1969. 32 עמודים.

השיפוט האמנותי: מיתווה לדגם אובייקטיבי סטי מתון באסתטיקה, אגודת הסופרים, 1986.

Particles and Ideas: Bishop Berkeley's Corpuscularian Philosophy

:1988

תירגם

אדגר סנו .סין . שוקן תשכ"ו . 2 כרכים.

שלושה דיאלוגים בין הילאס לפילונוס מאת ג'ורג' ברקלי .מגנס , 1996.

בן עמי שרפשטיין .האמן בתרבויות העולם .תירגם מכתב היד גבריאל מוקד ,עם עובד ,תש"ל.

שלושה דיאלוגים בין הילאס לפילונוס / ג'ורג' ברקלי ; תרגם מאנגלית והוסיף פתח דבר משה שטרנברג ; ערך אלחנן יקירה ; ערך עריכה סופית והקדים מבוא גבריאל מוקד. הוצאת י"ל מגנס , 1996.

ערך את :

כתב העת עכשיו

"מערך " כתב עת  לחברה תרבות ספרות . 1960.

גליון פרוזה למדע בדיוני

ראו עוד על גבריאל מוקד :

גבריאל מוקד בויקיפדיה

 

דף הפייסבוק של "עכשיו"

 

העבר של העתיד :ההיסטוריה של מגזין המדע הבדיוני הישראלי

 שמעון אדף על עכשיו מספר 40

אולי לא עכשיו :חיים פינקלמן על "עכשיו "

למה לא כדאי להיות עורך ספרות

איש המקצוע : ואריאציה מאת מוקד

גבריאל מוקד כנגד אגודת הסופרים

 היוצר כגיבור קוסמי :הואריאציות של גבריאל מוקד

מפת השירה העברית האמיתית על פי גבריאל מוקד

כתב העת עכשיו