ארכיון תג: עמנואל סגל

הכבוד האבוד של אברהם "הדיין " וולפנזון

"

 

היה היה במאה ה19 אדם בשם אברהם וולפנזון. ואני הנין של נינו .
אותו אברהם וולפנזון היה אחד מראשי עליית תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל לפני 200 שנה .
זה בכל אופן על פי המסורת המשפחתית כפי שנכתבה בידי ד"ר ישראל בן זאב על פי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר על פי הויקיפדיה .
אלא שלאחרונה נפתחה מחדש השאלה בידי חוקר תולדות ארץ הד"ר אריה מורגנשטרן : מי היה אותו אברהם וולפנזון ?
האם הוא היגיע לארץ ב1810 ביחד עם בן דודו המפורסם הרב ישראל משקלוב מנהיג העלייה הפרושית של תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל והיה מנהיג נערץ של הקהילה בצפת?
או שמה הוא היגיע לארץ רק ב1835 והתגלה כטיפוס נכלולי שניסה להונות את אשת דודנו ישראל משקלוב ?
ואולי אף גרוע מכך ?
דיון שלם בשאלה זאת התנהל בכתבה באתר זה בשם "התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון ".
וכעת נכנס לעובי הקורה צאצאו של אברהם וולפנזון "הד"ר עמנואל סגל והוא מנסה להחזיר את כבודו האבוד של אברהם הדיין להראות שאחרי הכל המסורת המשפחתית צודקת ואברהם וולפנזון לא היה גנב ונוכל וגרוע מכך ,אלא אדם שכל שושלת משפחתית  יכולה להתגאות בו .

 ד"ר אריה מורגנשטרן :

לסיכום מר אשד הדמות האמיתית של אבי המשפחה שלכם אברהם וולפנזון הייתה רחוקה מאוד מלהיות דוגמה ומופת למישהו,ובוודאי לא עבור משפחה גאה כמו משפחת צאצאיו של וולפנזון שהתייחסו גם אל הגאון מוילנה עצמו.

אנשי המשפחה שלכם התביישו באברהם וולפנזון אבי  המשפחה.
ואת "הכתם"  ניסו הדורות המאוחרים שלכם ל"נקות" על ידי כך שזיהו אותו עם דמות אחרת שהייתה קיימת מבחינה היסטורית בשם אברהם הדיין משקלוב שבאמת היה מן העולים הראשונים בראשית המאה ה19. בן זאב מספר שיש ברשותו מחזור שהיה שייך לרבי אברהם ובו כתוב "בשבועות של שנת תק"ע ( 1810) התפללתי בפעם הראשונה על יד הכותל המערבי " וכנראה שזה באמת היה שייך לאברהם הדיין האמיתי.

ואולי אולי אולי היה המחזור הזה שיצר את כל המסורת על הזיהוי בין אברהם וולפנזון  ואברהם הדיין משקלוב מלכתחילה.
אפשר לתת קרדיט למסורת משפחתית כל עוד שהיא לא מנוגדת לעובדות המתועדות של התקופה והמסורת הזאת בהחלט מנוגדת לעובדות המתועדות.
רק שתדע שההיסטוריונים של סוף המאה ה19 כמו  ישראל דב פרומקין מעולם לא לקחו את הזיהוי הזה ברצינות ומעולם לא העלו על דעתם לזהות את אברהם וולפזון עם אברהם הדיין.

אבל היה צורך לחקור את כל העניין מחדש עם מסמכי התקופה כדי לחשוף את האמת  הזאת על אברהם וולפנזון שהוסתרה בידי  שפע גרסאות משפחתיות שונות ומשונות.

רישום שושלת צאצאי אברהם וולפנזון .נעשה בידי יוסף וסרמן ( סבו של אלי אשד)

 

הכבוד האבוד של אברהם "הדיין " וולפנזון – "

מאת ד"ר עמנואל סגל, צאצא של אברהם וולפנזון – "אברהם-דיין (דֿאיען) משקלוו".

התייחסותי לאברהם-דיין היא כדלהלן:
דור ראשון: אברהם וולפנזון – "אברהם-דיין".
דור שני: זאב-וואלף וולפנזון – "וועלוועל- באבעס". בן של אברהם.
דור שלישי: בן-ציון וולפנזון. בן של זאב.
דור רביעי: פועה-רחל – (פּאיע-רוחל) בורשטיין. בת של בנציון.
דור חמישי: טובה-שפרה (טייבל) סגל. בת של פועה-רחל.
דור שישי: ד"ר עמנואל סגל. בן של טובה-שפרה.

אספר את הידוע לי ממה שקלטתי ממשפחתי, ז"א אבא אמא ודודה-אסתר – אחות אימי – בלבד:

". בשנת 1804 פרסם הצאר אלכסנדר הראשון את "חוקת היהודים" בה חייב את היהודים לאַמֵץ שם משפחה.
אברהם בן זאב ואלפינזאהן – אברהם-דיין יוצר אז את שם המשפחה "וולפנזון", שפירושו "בן-זאב" ביידיש (גרמנית), על שם אביו "זאב
בילדותו, אברהם אולי הספיק ללמוד אצל הגאון מוילנה הגר"א. . .
אברהם יצא בגל הראשון של תלמידי הגר"א לארץ-ישראל, בראשות בן-דודו ישראל משקלוב. הם יצאו מליטה בשנת 1809 תשס"ט, עברו תלאות רבות ביבשה ובים. האוניה חישבה להישבר וברחמי ה' הגיעו לעכו. "מיד" עלו לירושלים, לכותל. ליד "תקע בשופר" כתב כמנהג גברין יהודהין, במחזור: בשנת תק"ע התפללתי לראשונה ליד הכותל (איני זוכר נוסח מסוים). אברהם ואשתו, עלו כזוג צעיר ללא ילדים והתיישבו בצפת. ילדיהם נולדו בארץ
. בצפת מוּנה אברהם ע"י בן-דודו ישראל משקלוב לדיין בבית-הדין האשכנזי הראשון בצפת, בראשות ר' ישראל משקלוב כאב-בית-דין.
אברהם הדיין יצא כשד"ר (שליח דרבנן) לפחות פעמיים לחו"ל, לאימפריה האוסטרו-הונגרית, והאימפריה העותומאנית. באחת הפעמים נשדד וחזר ארצה בשן-ועין. באותה הזדמנות גם מכר ספרים שאלמנה הפקידה בידו, בחוזרו תבעה את דמי הספרים. בַזמן ּרעש האדמה הגדול בצפת היה אברהם בשליחות בחו"ל ובנו הגדול, זאב, היה בירושלים, בעניין מעבר המשפחה לירושלים. הודגש שההחלטה למעבר הייתה לפני הרעש-הגדול, וזאב הוא אשר טיפל בעניין.
ברעש-הגדול נקברו תחת ההריסות: אשת אברהם, ילדיו, ותמיד הוסיפו ו"סְפַריו", הן סִפרייתו והן ספרים שכתב. ברשותי הספר "חמדה גנוזה" שעל הכריכה כתוב "אַנַן תרי גיסי…זאב-וולף וואלפינזאהן…ושניאור-זלמן שניאורזאהן". מכאן ששׁרדה אחות.

תמונה מס' 2: כרך של הספר הנמצא ברשותי. למעלה חתימת אבי ז"ל: "יוסף סגל"
"תרכג" כתב-יד אבי. המספר הוא כתב ידי (עמנואל).

אברהם חזר מחו"ל לירושלים. לירושלים הגיע זקן ושבור. בירושלים לא היה דיין.
אז הוא נשא אישה שנייה – שיינדל.

תוצאת תמונה עבור אשר לייב בריסק

תמונה מס' 3: לסִפרֵי חלקת-מחוקק מאת אשר-ליבּ בּריסק, אני מתייחס כאל מסמכים! כולל הערות "מפנקס החברה".
ז"א סומך עליהם ללא בדיקה בפנקסי החברה-קדישא.
למטה משמאל תאריך פטירת אברהם וולפנזון. כתב-יד אבי – יוסף סגל ז"ל.

תמונה מס' 4: מצבת שיינדל אשתו השנייה של אברהם וולפנזון.
נטמנה: בהר-הזיתים חלקה י"ב שורה י"ג קבר כ"ח. המצבה צולמה ב-26.7.2007.
הצילום מאשר את הכתוב בספר "חלקת מחוקק".

משיינדל, לעת זקנתו, נולדו בן ובת שהתייתמו, מאב ומאם, בקטנותם, ובנו זאב גידלַם ודאג לחינוכם. הבן נעשה הרוקח היהודי הראשון בירושלים שלמד באוניברסיטה. לבת הייתה אומנת ערביה. מפני הפרשי הגילים, גם בקטנותה היו שטעו וחשבו שהיא בִּתו של זאב ולא אחותו של זאב.
עובדת היותה אחותו נחשב לפרט בסיסי, מי שטועה בזאת אינו מכיר היטב את המשפחה. הבת נישאה לעיתונאי והסופר יעקב גולדמן, שהיה ממייסדי "אחוזת-בית" (תל-אביב) ונקבר בפתח-תקווה.
הבת האריכה ימים וזכתה לתקומת מדינת-ישראל. אברהם נקבר למרגלות יד-אבשלום. הירדנים הרסו את הקברים וסללו כביש. כיום מנסים לשחזר את הקברים. את קבר אברהם לא שִחזרו (עדיין?).

זאב היה מגיה בבית בדפוס של ישראל ב"ק.

ספר של  חוקר ירושלים שבתי זכריה ,כולל תיאור של תולדות משפחת וולפנזון בירושלים.

זאב  וולפנזון היה עסקן וסוחר חשוב. למרות זאת היה ידוע כ"ועלוועל באבעס" ז"א "זאב של באבא" על-שם אשתו באבא. מכאן למרות שהיה עסקן חשוב בזכות עצמו, הדגישו שאשתו הייתה מפורסמת ממנו. היא נהלה את עסקי טחנת הקמח שברשותם, ובזכות מעשי החסד שעשתה. כחצי שנה נהלה גם את תחנת הקמח של מונטיפיורי. זאב הסתובב בארצות הסמוכות לארץ-ישראל, שאז היו מדינה אחת תחת השלטון העותומאני, וסחר עם ערביי הסביבה. דאג לדגנים ומכירת קמח התחנות. זאב גם היה שד"ר לאירופה ומדינות המגרב.
פרט בסיסי בהכרת המשפחה הוא שזאב קרוי על שם אשתו.

אברהם ובנו זאב הִצטיינו בהשכנת שלום. אברהם השיא את בִּתו לחסיד חב"ד. ברשותי הספר "חמדה גנוזה" שעל הכריכה כתוב "אַנַן תרי גיסי…זאב-וולף וואלפינזאהן… ושניאור-זלמן שניאורזאהן". שניאור-זלמן היה ממשפחת בעל-התניה. שניהם, גם אברהם וגם זאב, נשלחו כשד"רים גם מן הקהילה האשכנזית וגם מן הקהילה הספרדית. גם בן-ציון וולפנזון, בנו של זאב, נשלח כשד"ר משתי הקהילות. זאב היה מקורב למונטיפיורי. עקב כניסתו של מונטיפיורי להר-הבית, חלק מחכמי ירושלים הטילו עליו חרם.
בביתו של זאב התירו את החרם.
בית וולפנזון לא נהנו מן "החלוקה".

עד כאן הסיפור ללא סַפרות כתובה. לשלד זה אני מתייחס במהימנות ותום לב. כל מה שמצאתי בספרות השוויתי למסורת זו. מכיוון שאין בידי תאריכים אני די גמיש בהתאמת הסיפורים למסורת זו. רק מה שמנוגד למסורת בסיסית זו נתקל בחשד. למשל:

(1) בספר "אבותינו – פרקי היסטוריה והווי דמויות וסיפורים" מאת יצחק-יעקב ילין, מוסד הרב קוק תשכ"ו. "החלוץ הראשון". עמוד יח: "שמו היה ר' זאב וולפינזון, ובפי בני ירושלים נקרא ר' וועלוויל באבעס, על שם אמו, ואולי על שם אשתו". אי הביטחון שזאב נקרא על שם אשתו, מספיק כדי להטיל ספק בהמשך, ובייחוד שאצלו האפשרות הראשונה היא "על שם אימו ואולי על שם אשתו". בסיפור המשפחתי הודגש שמִן המפורסמות שהכינוי הוא על שם אשתו! ואין לטעות! סִפור "קבלת הנזיפה" למונטיפיורי מתאר את צורת הסרת החרם, אך אינו סותר את המסורת הבסיסית, ולכן אפשר לקבלו. הסיפור על "החלוץ הראשון" מחמיא, אך נוגד את מסורתנו שזאב נולד בארץ. מפני הטעות החמורה לגבי ה"באבעס", הסיפור אינו מהימן, אם כי יכול בהחלט להיות שהציעו לו משרה בחו"ל.

(2) בספר "דמויות מן העבר" של יעקב רימון. "המנורה" תשל"ב. סיפור נאה על הגעת אברהם-דיין ואשתו לירושלים. (ראה גם: "היקום של אלי אשד – אברהם הדיין נכנס לירושלים" http://www.notes.co.il/eshed/43933.asp .)

  • "ר' אברהם…ואשתו הסירו…את אדרותיהם…והאישה התפרקה…מעדייה ויזרקום לערמה…והדליקו את הערימה…" (עמוד 134) המילים "והדליקו את הערימה" נוגד את כל מה שלמדתי על רוח אבותיי ואימותיי. "בּל-תשחית" היא מצוות לא-תעשה מן-התורה! לכן ההמשך חשוד כלוקֶה באי-דיוקים.אני מקבל כנכונה. כי היא מתאימה לרוח אבותיי.

והנה מופיע ספר "גאולה בדרך הטבע" של   ד"ר אריה מורגנשטרן. ובו פרק מפורט על אברהם-דיין.

השונה בספר זה שהוא מסתמך על מסמכים ומשופע בתאריכים. סעיף שלם בכותרת: "שני 'ר' אברהם-דיין משקלוב [וולפנזון]?" ובו השערה שאולי היו שני אנשים שונים בעלי אותו שם, שהיו דיינים בצפת אך בתקופות שונות.

בהמשך אני מסתמך בין השאר על דיונים שבאתר "היקום של אלי אשד – התעלומה המִסתורית של אברהם וולפנזון". http://www.notes.co.il/eshed/41273.asp .

בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל:
מורגנשטרן: העניין שלי בוולפנזון עצמו החל לאחר שגיליתי באמסטרדם, בירת הולנד, את מפקד הפרושים משנת1834 .
זאת הייתה רשימה שנשלחה על ידי ארגון "רוזני ארץ ישראל". (הפרטים על ארגון "רוזני ארץ-ישראל בווילנה" נחשפו בשנים האחרונות כתוצאה ממעקבים שניהלה נגדו משטרת הצאר בראשית המאה ה-19). בתמיכה הכספית ביישוב היהודי בארץ נעזרו ראשי "רוזני וילנה" עם ארגון הפקוא"מ [ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם] שנשלט בידי הבנקאי צבי-הירש. הפקוא"מ רצה להקים בארץ קהילה של לומדי תורה כהכנה לביאת המשיח, כבר בשנת 1840. ארגון הפקוא"מ אסף כספים וחילק אותם לפי מפתח קבוע. זוהי "החלוקה". "רוזני ארץ-ישראל בווילנה" שלחו ללעהרן רשימות שמיות של כל האשכנזים הנמצאים בארץ. שלכך הייתה כמובן השפעה על חלוקת הכספים, מכל הרשימות האלו שנשלחו במשך קרוב ל-70 שנה נמצאה רק רשימה אחת, זו של שנת 1834. התחלתי לחפש בין השמות את אברהם וולפנזון "הדיין משקלוב", אדם כל כך חשוב ממשפחה כל כך חשובה, הוא היה חייב להופיע בהם במקום בולט. ואחרי הכול הוא אמור היה להיות בארץ, לפי המסורת המשפחתית, כבר משנת 1810יחד עם שאר תלמידי הגר"א. אבל הפלא ופלא ברשומות האותנטיות של הזמן לא היה שום אזכור של השם וולפנזון, לא של האב אברהם ולא של הבן זאב, עד שנת 1835. כלום, אפס. נאדה. האזכור החשוב ביותר נמצא ברשימה שהוכנה על-ידי הכוללים עצמם עבור משה מונטיפיורי וזהו המפקד מונטיפיורי משנת תקצ"ט 1839. שם הוא אכן מופיע כ"אברהם משקלוב" שנולד ב-1804 ועלה יחד עם בנו זאב בשנת 1835לצדו נרשם שהוא מצוי כעת (1839) בשליחות הכולל. ואכן בשנת 1839 שהה אברהם וולפנזון בהונגריה בשליחות כולל הפרושים.

סימן השאלה, לגבי שני ר' אברהם-דיין משקלוב, נפתר באתר הנ"ל.

ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/16/2008 8:06:16 PM. אברהם הדיין המקורי. אחזור, אם כן, לראשית הויכוח. אתה שואל אותי: "לאן נעלם בתהום הנשייה ר' אברהם הדיין משקלוב?" ואם מת במגיפת 1813 מדוע אין הוא נזכר בכתביו של ר' ישראל משקלוב, ואני אשיב לך בשאלה כדרכם של יהודים, מי אומר שהיה בכלל בארץ יהודי בשם "ר' אברהם דיין משקלוב"? הרי אתם המצאתם את קיומו של האיש הזה. להזכירכם מה שכתב בעניין ד"ר בן-זאב: "ר' אברהם הדיין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א ממייסדי תנועת העלייה של האשכנזים הפרושים…נשכח במשך הזמן…" (בהקדמה ל"מחזה אברהם"). הוא לא נשכח כטענת ד"ר בן-זאב, הוא בכלל לא היה ולא נברא. אתם מבקשים ממני להביא לכם עדויות על רצח שאירע, ואני אומר לכם לא היה רצח ואין בכלל גופה. הכול דמיון מאלף עד תיו. פשוט המציאו את הבר-מינן הזה לתלות עליו את דמותו של ר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון שעלה לארץ ישראל על פי רישומי כולל הפרושים בשנים תקצ"ד-תקצ"ה.

א) היה רק אברהם-דיין משקלוב, אחד והוא אברהם וולפנזון! אבי זאב וולפנזון.

נראה מה מוסכם עליו:

ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. במפקד 1866 מתגלית בתו של ר' אברהם מנישואיו השניים? הילדה מלכה שהיא ילידת 1854, לצד הילד יהושע יליד 1851. מלכה היא כנראה אשתו של יעקב גולדמן אותה חיפשנו כל הזמן. ואכן ניתן היה לחשוב לפי גילה שהיא בתו של זאב ולא אחותו.
ותגלית אחרונה נוספת שתשמח אותך ד"ר סגל. במשפחתך אכן התפרנסו ממלאכה ומסחר. במפקד 1866 נרשם לצד שמו של ר' זאב וולפנזון: "הי'[ה] סוחר גדול ונשבר כידוע".

אכן, כל אישור של המסורת שבידי משמחת אותי.

ב) יעקב גולדמן היה חתנו של אברהם ולא של זאב.
ג) בית וולפנזון לא נהנו מן "החלוקה".

ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 3/26/2008 9:09:00 PM. (2) מפקד 1834 אכן בוצע לצרכי מתן "החלוקה" (אין מה להתבייש בכך. לא ניתן היה לקיים יישוב בארץ באותה תקופה בדרך אחרת). היו בארץ אנשים עשירים שלא הופיעו ברשימה זו, כמו הגביר שמריה לוריא ואחרים, אך לא ר' אברהם וולפנזון. ראה בספרי "השיבה לירושלים".

אברהם וולפנזון אולי לא היה עשיר, אך כדי לא לקבל מן החלוקה לא היה צריך להיות גביר.

  • תמונה מס' 8: נקראה על שם סבתהּ (פאיע-רוחל), בִּתו של בן-ציון וולפנזון, שהוא נכד אברהם-דיין.
    נטמנה בהר הזיתים: גוש-החדש, אזור 1, חלקה ד', שורה ט', קבר מספר 61. 

  •   סבי ה"שני" – אבי אבא (עלה ב-1905) לא היה בשום רשימת "חלוקה" ולא קיבל "חלוקה". לפי סיפורי אבי, סבא-ירחמיאל לא היה עשיר ולפי עדות נכדו שמואל סגל בספר הכל סיפורים – שמשיות בפולטבה ומנגו בפלמ"ח, הוצאת קורות, 2009. מעיד, שהמצב הכלכלי בבית היה קשה, ושהיו בו חיי דלות. (עמוד 30). על סבי – ירחמיאל סגל ז"ל – מסופר בספריו של שבתאי זכריה: סוחרים ובעלי מלאכה יהודים בירושלים העתיקה הוצאת "צור־אות" 2002, עמודים 212-214.  וסיפורי חצרות ובתים בין החומות : פרקים בתולדות הישוב היהודי בירושלים העתיקה בדורות האחרונים הוצאת ראובן מס 2006, עמודים 87-94.ג) מסקנתי: בית וולפנזון לא נהנו מן "החלוקה" כולל אברהם וולפנזון!ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/3/2008 10:14:35 PM. הקביעה כי ר' אברהם וולפנזון נקבר ליד קבר אבשלום היא נכונה, בזה אין ספק.
    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 3/26/2008 9:09:00 PM. (4) "את הספר מחזה-אברהם יכול היה לחבר בהחלט ר' אברהם וולפנזון אביו של ר' זאב, כי הוא היה תלמיד חכם מובהק.
    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 3/31/2008 10:01:20 PM. האיש היה דיין וגאון בתורה. (על מצבתו נכתב: "בקי בש"ס ופוסקים והגדה, וגם בסתרי חכמה נודעת לו, אברהם דיין"). ד"ר מורגנשטרן מסכים, עקרונית, לַכַּתוב על מצבתו.

    ד) אברהם וולפנזון היה דיין בצפת ותלמיד חכם.ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/3/2008 10:14:35 PM. לגבי הסתירה בתאריכי הפטירה של ר' אברהם וולפנזון, נראה לי שמדובר כאן פשוט בטעות של מעתיק. זאת משום שבשני התאריכים השונים מדובר באותו יום שנה: ט"ז כסלו. נראה שבשנים מאוחרות יותר התקשו לזהות את האותיות שעל גבי המצבה ומישהו רשם תרי"א במקום תרט"ו.
    תמונה מס' 9: בהערה מספר 5 מבהירים שאברהם הוא אברהם וואלפינזאהן.
    בכתב-יד אבי, יוסף סגל ז"ל, כתב את תאריך פטירת אברהם וולפנזון לפי מסורתנו.
    נ'(יפטר) ט"ז כסלו תרט"ו.: על מצבתה כתוב: פ"נ, האשה הצנועה, מ' שיינדל אשת הרב מו"ה אברהם,
    ד"ץ דעה"ק צפת ת"ו, נלב"ע ז"ך אייר ש', ובחר"ת בחיים לפ"ק, תנצבה. כ"ז אייר תרט"ז (1.6.1856).תאריך פטירת אברהם שכתב אבי ז"ל מתאימה למסקנת פרופ' מורגנשטרן, שהגיע לזאת מתוך חקירתו המדעית!ה) אברהם-דיין נפטר בט"ז כסלו תרט"ו (7.12.1854).ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/23/2008 1:05:10 PM. השימוש בתואר "דיין צדק צפת" מוכיח שר' אברהם לא שימש, כנראה, כדיין בביה"ד הפרושי של ירושלים. אם כי מתברר ממסמכים, שהשתתף בהרכבי בתי-דין מיוחדים. במסורת המשפחתית שלי אברהם וולפנזון לא היה דיין בירושלים.ו) בירושלים, אברהם וולפנזון, כנראה, לא היה דיין בבית-דין קבוע.ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. "אברהם הדיין משקלוב" שהיה תלמיד הגר"א, לא יכול היה להיות בשום פנים ואופן ר' אברהם וולפנזון.

    במסורת המשפחתית שלי: אולי בילדותו הספיק ללמוד אצל הגאון.

    ז) הקביעה שאברהם ולפנזון לא היה תלמיד הגר"א, אינה סותרת את מסורתי.

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 3/31/2008 10:01:20 PM. לדידי קיים כלל ברזל של 'אין לו להיסטוריון אלא מה שעיניו רואות', בעיקר כשהמקורות סותרים את המסורת המשפחתית. ר' אברהם וולפנזון. הוא עלה לארץ רק בשנת תקצ"ה (1835), ולא יועילו שום מניפולציות וניסוחים. כל גרסא אחרת שמבקשת להפריך את הממצאים היא שקרית ומניפולטיבית, אינה מבוססת על מקורות היסטוריים אמינים ונוגדת את הכלל: "מדבר שקר תרחק".

    ח) הקביעה שאברהם וולפנזון עלה לארץ בשנת תקצ"ה אכן נוגדת את המסורת שבידי!

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/23/2008 1:05:10 PM. חשוב מאד מבחינת חקר ההיסטוריה לפרסם את מאמרו של ד"ר בן-זאב במלואו, כפי שנכתב במקור ולא רק "קטעים נבחרים". הנוסח המלא של המאמר מאפשר במקביל את חשיפת מקורותיו בכלל. אני מתפלא שד"ר בן-זאב לא הבחין בפרט חשוב הנמצא במקור שהביא לפנינו אלי אשד (מתוך מאמרו הוא, של בן-זאב). המדובר בתאריך החתימה על פסק הדין. אם וולפנזון חתם על פסק דין ביום ז' אדר תרי"א בודאי שהוא לא נפטר בט"ז כסלו תרי"א, כפי שטענה בטעות המשפחה, אלא כפי שכבר ראינו בשנת תרט"ו. גם פרט "קטן" שכזה ממחיש עד כמה חשוב להביא את כל המסמכים במלואם ממש.

    להלן נביא את דברי ד"ר מורגנשטרן על המסמכים אותם חקר: בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל:
    מורגנשטרן: העניין שלי בוולפנזון עצמו החל לאחר שגיליתי באמסטרדם, בירת הולנד, את מפקד הפרושים משנת1834 .
    זאת הייתה רשימה שנשלחה על ידי ארגון "רוזני ארץ ישראל" לארגון הפקוא"מ. "רוזני ארץ-ישראל בווילנה" שלחו ללעהרן רשימות שמיות של כל האשכנזים הנמצאים בארץ. שלכך הייתה כמובן השפעה על חלוקת הכספים. מכל הרשימות האלו שנשלחו במשך קרוב ל-70 שנה נמצאה רק רשימה אחת, זו של שנת 1834. התחלתי לחפש בין השמות את אברהם וולפנזון "הדיין משקלוב", אדם כל כך חשוב ממשפחה כל כך חשובה, הוא היה חייב להופיע בהם במקום בולט. ואחרי הכול הוא אמור היה להיות בארץ, משנת 1810. אבל הפלא ופלא ברשומות של הזמן לא היה שום אזכור של השם וולפנזון, עד שנת 1835. כלום, אפס. נאדה. האזכור החשוב ביותר נמצא ברשימה שהוכנה על-ידי הכוללים עבור משה מונטיפיורי וזהו המפקד מונטיפיורי משנת תקצ"ט 1839. שם הוא אכן מופיע כ"אברהם משקלוב" שנולד ב-1804 ועלה יחד עם בנו זאב בשנת 1835 לצדו נרשם שהוא מצוי כעת (1839) בשליחות הכולל. ואכן בשנת 1839 שהה אברהם וולפנזון בהונגריה בשליחות כולל הפרושים.

    העובדה שוולפנזון אינם מופיעים במפקד הפרושים משנת 1834 אינו מוכיח שלא היו בארץ. כי הם לא קיבלו מן "החלוקה". נשים לב שזו רשימה יחידה ששרדה "מכל הרשימות שנשלחו במשך 70 שנה!".

    ט) עדיין נשארת התמיהה שוולפנזון לא מופיע באף רשומה עד שנת 1834. התמיהה היא תמיהה, אך אינה הוכחה שלא היה בארץ לפני שנת 1834.

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. חזרתי וחיפשתי במקור הפרובלמאטי הנקרא 'מפקדי מונטיפיורי' ומצאתי כמה תשובות לשאלות המטרידות אתכם. על מפקדי מונטיפיורי אוכל לתת "סמינריון" שלם: הם מבולבלים, סותרים לעיתים, חלקיים ובלתי ניתנים לפענוח בחלקים ניכרים, ואין זו חלילה אשמתו של מונטיפיורי אלא של הנתונים שמסרו לו הכוללים השונים, והנתונים מייצגים את מידת הסדר והדיוק של כל כולל וכולל. ואלה הנתונים שמצאתי:

    ר' אברהם וולפנזון (אביו של זאב-וולף ובן דודו של ר' ישראל משקלוב):
    מפקד 1839: יליד 1804, עלה בשנת 1835. מפקד 1849: יליד 1799 (אין שנת עלייה).

    לגבי ר' זאב וולפנזון:
    מפקד 1839: יליד 1818, עלה ב-1835. מפקד 1849: יליד 1814 עלה ב-1834. מפקד 1855 יליד 1812 עלה ב-1834. מפקד 1866. יליד 1815.

    ברשותי העתק של דף מאחד מ"מפקדי מונטיפיורי".איני יודע מאיזו שנה.

  • זו רשימה של קהילת ירושלים. ז"א שהרשימה הוכנה לאחר "הרעש-הגדול" 1837. כי לפני הרעש-הגדול אברהם לא היה תושב ירושלים.ברשימה כתוב גיל, לא שנת לידה. רוב הגילים, 70%, הם מספרים עגולים או "חצי עגולים". ("0" או "5" בסוף). ברשימות אלו כתבו גיל משוער. מה שמעמיד בספק גם את הגילים שאינם "עגולים". זו רשימה של קהילת ירושלים ז"א שהרשימה הוכנה לאחר "הרעש-הגדול" 1837.
    מן הכתוב במפקדים השוני
    ם מתברר: א) מונטיפיורי לא בדק אותם. ב) הפקידים שלו גם לא בדקו אותם. ג) כותבי המפקד לא טרחו לבדוק מה נכתב במפקד הקודם. אולי חלקם אפילו, היו אותם האנשים שכתבו את הדוח הקודם! היחידי שבדק דוחות אלו הוא ד"ר מורגנשטרן, כיאה לחוקר רציני. ממפקד אחד למשנהו עדיין אפשר היה לברר את הדברים. כותבי הדוחות לא היו צריכים לחפור ונבור, להשקיע מחשבה, כמו שעשה ד"ר מורגנשטרן, היכן לחפש ואיך להשתלט על "אינסוף" ניירות ולברור את הבר מתוך מסמכים שאינם רלוונטיים. הדוח הקודם היה בחדר הסמוך! או אפילו במגרה השנייה! ולא טרחו לעיין בהם. זה מגלה זִלזול עמוק בדוחות ששלחו למונטיפיורי.זִלזול זה מבטא לא רק אי-סדר של הכוללים אלא גם את התנגדות הכוללים, או של אנשים מתוכם, לעצם המִפקדים. גם אם מצאו פתרונות, הִלכתיים וטכניים לא מבַיישים, לספירת האנשים, היו עדיין אנשים שהתנגדו למפקדים.
  • ש. אמיתי בתאריך 12/30/2008 3:14:55 PM. וזהו לשון מכתבו של רבי אברהם הדיין – אייזנשטיין: "אנחנו תולים בְּהשׁר מונטיפיורי שלקח מס"נ [=מספר נפשות] מכל העיר. ומִתחִלה הוסכם שלא ליתן לו, ואח"כ גברה יד ההמון, שנותן לו בשביל שלא רצה ליתן אפילו פ"א [=פרוטה אחת] בלי רשימת מספר נפשות. ואנכי (אייזנשטיין) ועוד הרבה ת"ח רשומים ומסוימים לא נהנו ממנו אפילו פ"א [=פרוטה אחת] כי לא רצה ליתן נדבתו כי אם שיבוא כ"א עם אשתו ובני ביתו והוא ייתן מידו ליד כל אחד. ומי שהיה מנקי הדעת לא הלך". ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/16/2008 8:06:16 PM: את המפקדים יזם משה מונטיפיורי בביקוריו בארץ. את הנתונים העתיקו מזכירי הכוללים עבור מונטיפיורי מרשימות הכולל, אלא שברשימות הכולל לא תמיד היו הנתונים שביקש מונטיפיורי לקבל. אני מסופק אם הכוללים רשמו את נתוני הגיל, וגם לא עניין אותם מתי עלו האנשים. נתונים אלה לא היו חשובים לגבי ה"חלוקה". אבל אנשיו של מונטיפיורי שהגיעו מאנגליה והיו רגילים בסטטיסטיקה אזרחית, ביקשו לקבל נתונים שכאלה, ולכן האנשים נשאלו ערב הרישום, והשיבו מה שהשיבו.

    בתחילה היה לנגד עיני המפקד הראשון במדינת ישראל. הודיעו להישאר כולם בבית ביום המפקד (לפי אזורים). באו, צילמו, שאלו שאלות ומלאו טפסים. חשבתי שגם במפקד כזה מי שאינו רשום אינו הוכחה שאינו קיים. ובאמת היו אנשים שלא נרשמו במפקד, בייחוד ערבים, שַם הייתה התנגדות למפקד. את הבנות בכלל לא רשמו, כי לשם מה הם צריכים את הבנות אם לא לקחת אותן, כמו שהיה בתקופה זו בסוריה שהשיאו בנות יהודיות לערבים. לאחר מכן השתתפתי במפקדים בארה"ב שם לכל דירה הגיעו טפסים למלא. גם אז לא השתכנעתי שמי שאינו רשום לא קיים. במפקדי מונטיפיורי האנשים לא נשאלו! אני מתאר לי כך, איך התנהלו מִפקדים אלו: ישבו מספר אנשים ליד שולחן. הכריזו: "מוישע זוכמיר": מאיפה הוא? וילנה, שני אומר שקלוב, שלישי אומר מהונגריה. אחד אומר בן 50 שני אומר מה אתה מדבר הוא בן 20 שלישי צוחק ואומר הוא בן 70. וכ'. ורביעי אומר "שרַייבּ!, וַויטער". "ינקל דודל" אמריקה. בן 25 וכו'.ד"ר אריה מורגנשטרן בחר את מפקד 1839 שהוא למעשה, המפקד היחידי המאפשר הצגה עַקיבָה (קונסיסטנטית) של המאורעות. אך אמינות מִפקד זה אינה עולה על פני אמינות המפקדים האחרים.להלן נעלה כמה תמיהות על מפקד זה.
    לגרסת פרופ' מורגנשטרן:אברהם וולפנזון – "אברהם-דיין" בנו זאב וולפנזון – "וועלוועל-באבעס"
    נולד 1804 נולד 1818 כאשר אביו, אברהם, בן 14.
    עלה ארצה 1835, בן 31. עלה ארצה 1835, בן 17.
    1836נשלח לחו"ל שהה עד 1843 במשך 8 שנים! "ברעש-הגדול" 1.1.1837 היה בן 19 ונשוי.
    (השליחות אמורה הייתה להיות 3 שנים, עד 1840) כשאביו חזר ב-1843 היה בן 25. (שהה 6 שנים!)
    נפטר 1855 בן 51. נפטר 1881, בן 63.

    תמונה מס' 13: על מצבתו כתוב: פ"נ הרב וכו', מו"ה זאב וואלף, וואלפינזאהן, בהרב ר' אברהם, שהי' דיין בק"ק, צפת נלב"ע אדר"ח, אייר ש' תרמא. ו' בשבת א' דראש-חודש אייר תרמ"א. (29.4.1881).

    (1) בפנקס החברה-קדישא בספר חלקת-מחוקק, על זאב וולפנזון – "וועלוועל באבעס" כתוב: "בפתע פתאום נפטר הישיש המפורסם גבאי "דחברה-קדישא". ישיש בן 63? 1881-1818=63 אתמהה? אישית הייתי מצדד בתאריך המוקדם ביותר שהוא מתאים גם למסורת המשפחתית 1812, שבמקרה זה זאב, לפחות, נושק את השבעים. 1881-1812=69.

    (2) שם הבן הוא "זאב", קרוי על שם סבו זאב, אביו של אברהם. ז"א שאברהם היה יתום, בזמן הולדת זאב. כי אשכנזים אינם קוראים על שם אנשים בחייהם. יַתמוּת, אם הייתה, הייתה נמסרת במסורת המשפחתית. אם האב היה חי בזמן הנישואין ועד הלידה נפטר, גם היה מסופר במשפחה. דברים כאלו אין מסתירים במשפחה! ואין כל סיבה בעולם שלא לםפּרהּ. אין מסורת משפחתית שאברהם וולפנזון התייתם מאביו בילדותו.

    י) הקביעה שאברהם היה בן 14 כשבנו זאב נולד היא קביעה שגויה.

    אישיותו של אברהם וולפנזון.

    בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל: מורגנשטרן: נטען שאברהם וולפנזון התגלה כטיפוס לא אמין בענייני כספים, בלשון המעטה. הוא גם לא רצה לחזור אחרי סיום הקדנציה של שלוש וחצי שנים והייתה לו אפילו חוצפה לדרוש פיצויים בסך 400 זהובים בתמורה לשיבתו. הוא המשיך לאסוף בחו"ל כספים עבור עצמו וסירב לשלוח את כספי הכולל שאסף, עד שעניינו יוסדר לשביעות רצונו. כמו כן האשימו אותו בענייני נאמנויות שונים ורמזו שהוא לקח כספים שלא הגיעו לו. הוא היה מסוכסך על רקע כספי גם עם רבניה של הונגריה ואולי חמור מכל. נטען נגדו כי הוא מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר' ישראל משקלוב, "פאת השולחן", ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב שהגישה נגדו תביעה. (לא ידוע לנו מה היו תוצאות התביעה הזאת. בינתיים יש לראות את וולפנזון כזכאי בעניין מחמת הספק עד שיתגלו תוצאות הדיון המשפטי בעניין). הטענות כנגד אברהם וולפנזון הגיעו לעוצמה כזאת עד שלעהרן כבר שקל לכתוב לארץ-ישראל שיבטלו את שליחותו ויחזירו אותו לאחר כבוד לארץ-ישראל, לענות על הטענות כנגדו .אבל לעהרן חשש שבנו זאב, שכיהן אז כסופר הכולל יחפֶּה על מעללי אביו. בסופו של דבר וולפנזון חזר לארץ-ישראל. אבל מעלליו בחו"ל היו ידועים וברורים לכל. ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת ולא יותר. הם לא נתנו לו הזדמנות שנייה. הוא הורחק מכאן ואילך מענייני ההנהגה ועד לפטירתו בשנת תרט"ו (1855).

    המכתב שלעהרן חשש לכתבו, היה צריך להיכתב כשאברהם היה צריך לחזור ארצה לפי התכנון המקורי בשנת 1840. ז"א כשזאב היה בן 22 שנים. לעהרן שהיה ממַנֶה את הפַּרנַסים על "החלוקה" (הוא מינה, לפַּרנַס על ה"חלוקה" גם את ר' ישראל משקלוב). צבי-הירש לעהרן הגדול, ראש הפקוא"מ באמסטרדם, היה "בעל המאה ובעל הדעה"! חושש מאברך צעיר "עולה חדש"? ב-1840 היה זאב 5 שנים בארץ! תמוה מאוד שלעהרן חושש מזאב, צעיר, עולה-חדש! שאין לו שום תפקיד ביצועי. סופר (מזכיר), אינו תפקיד ביצועי. כותב מה שאומרים לו.

    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/3/2008 10:14:35 PM. ר' ישראל משקלוב כבר לא היה אז בין החיים נפטר בט' סיוון תקצ"ט (22.5.1839) ובאשר לישעיה ברדקי יתכן והלה גם היה מסוכסך באותה שעה עם ר' אברהם וולפנזון, על כספי התמורה לספרי "פאת השולחן" שנמכרו בהונגריה, אבל אלו הן זוטות בלתי חשובות לחלוטין.

    אלו הן אינן זוטות בלתי חשובות לחלוטין. לעהרן – שלא חשש להִתעַמת עם מונטיפיורי – חשש מאברך עולה-חדש ללא גיבוי קרוביו ה"חזקים" ישראל משקלוב וחתנו ישעיה ברדקי! הסכסוך עם רבני הונגריה היה האינטרסים של הונגריה מול האינטרסים של ירושלים. "מעלליו" של אברהם וולפנזון ייצגו את האינטרסים של הכולל בירושלים. לעהרן לא שלח המכתב כי ידע, שתוכנו לא יתקבל בירושלים. התירוץ, של לעהרן לאי כתיבת המכתב, הוא תרוץ צולע!

  •  ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/16/2008 8:06:16 PM. העדויות היצוקות בבטון של צ"ה לעהרן על מה שאירע בהונגריה עם ר' אברהם וולפנזון.
    המקור היחידי לידיעות "היצוקות" הללו הוא עדות לעהרן. אישיותו של לעהרן הייתה ידועה בירושלים ובכל העולם היהודי. גם לעהרן עצמו מעיד על אופיו הסוער. לעהרן היה ידוע כמי שלא בורר במילים. לעהרן ידע שאף אחד בירושלים לא יתייחס ברצינות להַשמצותיו, לכן לא כתב לירושלים את כתב הפלסתר.ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. נראה לי שסיפורו של ר' אברהם וולפנזון עם נסיעותיו לחו"ל ופרשת הנשים והילדים [והמריבות הטבעיות על הירושה…] עשויה להיות יותר "צבעונית" ממה שידע עליו אפילו צ"ה לעהרן.
    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 3/26/2008 9:09:00 PM. היו בארץ אנשים עשירים שלא הופיעו ברשימה זו, כמו הגביר שמריה לוריא ואחרים, אך לא ר' אברהם וולפנזון. גם במקום אחר נאמר שבנו זאב תמך בו. יא) לא היה על מה לריב!בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל: מורגנשטרן: נטען שאברהם וולפנזון התגלה כטיפוס לא אמין בענייני כספים, בלשון המעטה. הוא גם לא רצה לחזור אחרי סיום הקדנציה של שלוש וחצי שנים. ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת ולא יותר. הם לא נתנו לו הזדמנות שנייה.
    ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. התגלית הבאה היא שבמפקד 1849 (הכי פחות מסודר) נרשם שר' אברהם וולפנזון נמצא "כעת בחו"ל" ואילו על ר' זאב נאמר "ת"ח שד"ר" כלומר שניהם לא היו בארץ בשנת 1849. ר' אברהם יצא כנראה בענייניו הפרטיים ואילו ר' זאב היה בשליחות הכולל בצפון אפריקה. זו אינפורמציה חשובה ביותר והיא מסבירה בחלקה מדוע אין אנו מוצאים חתימות של ר' אברהם על מסמכים בני התקופה עד לשנת 1852. כלומר יתכן והוא שב לחו"ל מוקדם ממה שידענו עד כה.
    ולא כפי שנטען למעלה, ששהה 6 שנים בשליחותו בהונגריה. כך שבכל זאת יכול להיות בהחלט שאברהם וולפנזון כן יצא לשליחות נוספת כפי שמסופר במסורת המשפחתית, גם אם לא נמצא כתב מינוי! אין זה אומר שלא היה כתב מינוי. ההנחה שיצא "בענייניו הפרטיים" נובעת מן ההנחה של "ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת". בגלל "מעלליו" בחו"ל.יב) אברהם וולפנזון כן יצא בשליחות פעם שנייה. לא הוכח שבפעם השנייה יצא "בשליחות עצמו"."מעלליו" בחו"ל הגנו על האינטרסים של הקהילה בארץ. הסִכסוכים עם רבני הונגריה לא הייתה מיוחדת לאברהם וולפנזון. כל השד"רים של ה"פרושים" התעמתו עם התורמים ההונגרים. ההונגרים (צדקו) נתנו את הכסף, ובארץ הליטאים חילקו את הכסף, וה
    עדיפו את יוצאי ליטא. לעהרן התנגד לשליחת שד"רים מן הארץ בכלל. ל"חתם-סופר" נמאסו כל העימותים הללו גם עם לעהרן וגם עם השד"רים ובשנת תרי"ח (1858) ביוזמתו, נפרדו ההונגרים ויצרו קופה נפרדת "כולל אונגרן".יג) "מעלליו של אברהם וולפנזון היו ידועים בארץ כ"מעללים" חיוביים. במסורת המשפחה הכספים שהביא עזרו רבות לשיקום נפגעי צפת.ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/8/2008 6:23:34 PM. ויתכן כי שיינדל היא אשתו השלישית ולא השנייה, ומן השנייה שהביא מהונגריה לא היו לו ילדים. במפקד 1849 אשתו של זאב היא "באבא-זלדה".
    פתאום הדביקו לאברהם וזאב אישה שלישית. לזאב אישה בשם זלדה, שלא הייתה ולא נבראה ואין לה זכר במסורת המשפחתית. זו לא בושה שיש שלוש נשים. למשל במשפחה מצד אבי יש מסורת של שלוש נשים. [ראה "רק לא מלחמת אחים" מאת חגי סגל הוצאת מקור-ראשון 2009. מסופר מיד בסעיף הראשון. עמוד 9]. פרט כזה, אם היה קורה, היה כן נמסר במסורת המשפחתית, או לפחות משתרבב בסיפורים של האחרים על משפחת וולפנזון, כי כולם הכירו את כולם. אגב, נישואין שניים מִשתַרבּבים כל הזמן. אימי ז"ל אמרה " מתו כמו זבובים"! ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/3/2008 10:14:35 PM. השאלה העיקרית שאני מבקש להציג היא, מדוע הסיפור על "ר' אברהם הדיין משקלוב" מופיע רק בשנת 1947 על-ידי צאצא רחוק כמו ד"ר ישראל בן-זאב, ולא פורסם עשרות רבות של שנים קודם לכן על-ידי יעקב גולדמן שהיה חתנו של ר' אברהם וולפנזון.

בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל:
מורגנשטרן: ישנן כמה משפחות ספציפיות שאצלן העיסוק בתולדות המשפחה הוא בולט במיוחד. אלו הן משפחת ריבלין ומשפחת סלומון ומשפחת צאצאי הגר"א עצמו. בשלב מסוים בראשית המאה ה-20 ראו בני משפחת ריבלין שעל הישוב השתלטו אנשי העלייה השנייה והשלישית והיה להם אינטרס לתעד את ההיסטוריה שלהם. להערכתם, שהתבררה כיום כנכונה, היו להם מניות יסוד וזכויות שלא נפלו מבחינת התרומה הסגולית שלהם לביסוס היישוב היהודי בארץ-ישראל, זאת מבלי לפגוע בזכויות ובחשיבות של העלייה הראשונה והשנייה. אנשי משפחת ריבלין פרסמו שורה של ספרים שהאדירו את אבותיהם כמייסדי ומנהיגי העלייה הפרושית לארץ-ישראל (תלמידי הגר"א).
התשובה פשוטה בתכלית. יש משפחות שהזניחו שטח זה. גם משפחות ריבלין, וכו' "התעוררו" בגלל שגילו "שעל הישוב השתלטו אנשי העלייה השנייה והשלישית". אותו דבר קרה למשפחת וולפנזון. גם הם גילו אינטרס לתעד את ההיסטוריה שלהם. אלא "התעוררו" יותר מאוחר.

בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל: מורגנשטרן: הוא (אברהם וולפנזון) הורחק מכאן ואילך מענייני ההנהגה ועד לפטירתו בשנת תרט"ו 1855.
אברהם לא הורחק. אלא פשוט לא הוכנס להנהגה. "בדידי הווה עובדה". בעירי הייתי גאבּע בבית-כנסת, עברתי לעיר אחרת שם לא הורחקתי ולא הדיחו אותי. פשוט לא הכניסו אותי כגאבּע. כך גם אברהם וולפנזון, לא הרחיקו אותו. בירושלים היו דיינים ראויים ולא היו צריכים לייבא דיינים מן החוץ. בייחוד ש:
ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/23/2008 1:05:10 PM. אין זה סוד שאנשי ירושלים התייחסו בעוינות לר' ישראל משקלוב וכנראה גם לבן-דודו על רקע המאבק בין צפת וירושלים. זה הכל, בַּכּל, מִכּל, כל.

בראיון שפורסם ב 17 בפברואר 2008 22:34. באתר הנ"ל: נשארה הבעיה החמורה מכל. מורגנשטרן: נטען נגדו כי הוא מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר' ישראל משקלוב, "פאת השולחן", ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב שהגישה נגדו תביעה.

תביעה זו קיימת גם במסורת המשפחתית. אם נפטור בעיה זו, כל השאר זוטות.

פתרון לבעיה זו ניתן למצוא במחקרו של ד"ר מורגנשטרן, "   השיבה לירושלים :חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה"הוצאת שלם ,ירושלים ,2007.

תמונה מס' 14

דף זה פותר את בעיית תביעת אברהם וולפנזון ע"י אלמנת ר' ישראל משקלוב, בנוגע למכירת ספרי בעלה "פאת-השולחן". בהיות אברהם וולפנזון בשליחות, ר' ישראל משקלוב שלח אישית (ראה טקסט) את אברהם אייזנשטיין לקבל עבורו (עבור ר' ישראל משקלוב) את תמורת הספרים. דרישה זו, כנראה, לא הייתה כלולה בשליחותו המקורית של אברהם, לכן שלח שד"ר נוסף. הכולל דרש את הכסף לעצמו, כי מסתבר שהכולל הוא שמִמן את הדפסת הספרים (ראה טקסט). בהונגריה העניין הובא בפני "החתם-סופר". הכסף לא הגיע לידי האלמנה. כשחזר אברהם וולפנזון ארצה תבעה אותו בירושלים. בכל מקרה פרשה זו הסתיימה ע"י שני בתי-דין. מה פסקו? אולי הייתה פשרה ואלמנתו קבלה חלק מן הכסף. אך ברור שאברהם וולפנזון לא גנב, גזל, שדד את הכסף. ואולי אפילו לא היה כלל צד בעניין, אלא פעל לפי פסקי הדין.

ד"ר מורגנשטרן מחפש אברהם וולפנזון "הדיין משקלוב", כפי שכתב ד"ר ישראל בן-זאב בהקדמה לספר "מחזה אברהם": "רבי אברהם-הדיין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א וממייסדי תנועת העלייה של הפרושים לארץ-ישראל…שהיה הדיין הראשון לאשכנזים הפרושים בארץ-ישראל. וטוען שאברהם "היה חייב להופיע בכל מקום ובמקום בולט". ד"ר אריה מורגנשטרן בתאריך 4/23/2008 1:05:10 PM. גם אני סבור שהיה במציאות מחזור עליו רשם מאן-דהוא כי הוא ביקר בכותל בשנת תק"ע. סיפור כזה אינו יכול להיות קלוט מן האוויר. השאלה היא האם היה זה מחזורו של ר' אברהם וולפנזון? את זה לא שמענו, גם לא מד"ר בן-זאב. מחזור זה יכול היה להגיע אליו או לבנו זאב או לכל אחד מבני המשפחה, עשרות שנים מאוחר יותר בדרכים שונות (רכישה, מציאה וכו'). אם היינו יכולים לראות את המחזור יתכן והיינו יכולים לקבוע במי מדובר [בידי דוגמאות של כתבי היד של עולים מאותה תקופה] מאחר ובשלב זה לא הובא המחזור בפנינו [אולי בעתיד יתגלה המחזור?] לא נותר לנו אלא לשער שבמציאות היה מחזור שכזה ובו נרשם מה שנרשם, ועל בסיס הרישום, כפי שכבר ראינו, נבנתה התיאוריה הכוזבת על עליית ר' אברהם וולפנזון לארץ-ישראל בשנת תקס"ט.

גם במסורת שבידי, קיים הסיפור של "המחזור", ולא התעוררו כל ספקות במשפחתי לגבי סיפור זה. אצל ד"ר ישראל בן-זאב אולי "האהבה לאברהם מקלקלת את השורה". אך המחזור הגיע לידיו מן המשפחה. גם אם אפילו לא היה בידו, והמחזור נעלם בדורות הקודמים. בן-זאב לא רכש ולא מצא "מחזור" אנונימי, והלביש עליו סיפור. גם מהכרות אישית את בן-זאב איני מאמין שזייף סיפור. בכל מקרה מי ש"היה חייב להופיע בכל מקום ובמקום בולט" זה לא אברהם, אלא מנהיג הקבוצה, שגם במסורת המשפחתית, היה ר' ישראל משקלוב. והוא באמת מופיע "בכל מקום ובמקום בולט".

לפי מסורת משפחתי, שהצגתי למעלה, אנו מחפשים תלמיד חכם מן הסוג שתיאר ד"ר ישראל בן-זאב בספר "הדם הקדוש" ספר זיכרון לבן של בת דודתו, מלכה גלצר: "טיפוס של חכם, שלו, מתון כ"מי השלוח ההולכים לאט". (ד"ר מורגנשטרן מצא סתירות נוספות בדברי ד"ר ישראל בן-זאב עצמו).

  • תמונה מס' 15מתוך "הדם הקדוש" – זכרון לקַדוש דוב-מרדכי גלצר הי"ד. הובא לדפוס ע"י קריית נוער "מרום-ציון", בית-וגן ירושלים, תשי"ז.
    מניסיונו המדעי ד"ר מורגנשטרן שולל מכל וכל את המסורת המשפחתית וגורס שצריך להוכיח כל פרט של המסורת ע"י מסמכים. אם פרט לא הוכח, המסורת אינה קבילה. כלל זה צריך לחול גם על המחקר, כל מה שהמחקר לא הוכיח יכול להתקיים. לנו, צאצאי אברהם וולפנזון, אמינה עלינו מסורת אבותינו. כמובן אסור שתהייה סתירה בין הדברים. אך יש לזכור שגם למסמכים ישנה אמינות משלהם והיא אינה אמינות של 100%.

    הסיפור המצטייר

    אברהם וולפנזון הגיע ארצה ב-1810, (ולא ב-1834. אין מסמכים שבתקופה זו היה במקום אחר, למשל, היה עדיין בשקלוב. לא נמצאו מסמכים שהיה בארץ בתקופה זו. אי-מציאת מסמכים אינה הוכחה שלא היה. לכן אין סתירה בין המסורת המשפחתית לבין המחקר. אברהם וולפנזון הגיע עם אשתו כזוג ללא ילדים. התיישב בצפת, בן דודו ר' ישראל משקלוב מנהו לדיין בצפת. ישראל משקלוב היה אב"ד. אחר נשלח כשד"ר להונגריה. בהונגריה יִיצג את האינטרסים של הקהילה בארץ ולכן "הסתכסך" עם הקהילה בהונגריה (סכסוך זה אינו בגלל אישיותו. אלא סכסוך בין האינטרסים של הקהילות. העדוּת המחקרית היחידה לאופיו השלילי, היא עדותו של לעהרן הבעייתי. שורש הסכסוך היה שבארץ הליטאים חלקו את הכסף ההונגרי. ל"חתם-סופר" נמאסו הסכסוכים וביוזמתו נפרדו ההונגרים ועשו להם קופה נפרדת). בירושלים אברהם לא היה דיין, לא בגלל נידוי אלא, בירושלים היו דיינים תלמידי חכמים הגונים ומכובדים, ולא היה צריך לייבא דיינים מצפת. (מן הדיונים אני למד שאת אברהם וולפנזון קבלו בירושלים יפה ושיתפו אותו, (בקהילה הספרדית, ואולי גם האשכנזית כחבר אד-הוק בביתי-דינים גם אם לא נמצאו מסמכים. לַאֲשָמות שלערן הטיח נגדו אין כל בסיס). לאחר זמן יצא שוב כשד"ר (לאוסטריה, ד"ר מורגנשטרן לא הוכיח שיצא לעסקיו הפרטיים)

    במסורת המשפחתית אברהם וזאב וולפנזון היו אנשי ספר, אנשי חסד, שלום ופיוס. חיו בידידות עם הקהילות הספרדית והחסידית.

    אילו סיפורו של ד"ר מורגנשטרן היה ללא תמיהות היה להעדיפו על פני המסורת המשפחתית, ללא ההוכחות המתאימות, אך גם סיפורו מכיל תהיות.

    שגגה יצאה מעטו של פרופסור מורגנשטרן
    צאצאי אברהם וולפנזון היו גאים באביכם "אברהם-דיין".

    תגובת הד"ר אריה מורגנשטרן לכל האמור לעיל :

    ד"ר סגל היקר,
    שמחתי להכירך היכרות קצרה, אך לצערי לא הספקתי להחליף עמך דברים, וחבל. ראיתי את מאור פניך ונדמה לי שדעתי החיובית עליך עוד מהויכוח בינינו באתר של אלי אשד רק התחזקה.עם זאת צר לי שאין לי מה לחדש על מה שכתבתי בעבר. אני מכבד את דבקותך בתאריך עלייתם של ר' אברהם וולפנזון ובנו ר' זאב וולף, בניגוד למשתמע מכל מפקדי מונטיפיורי הרלוונטיים ובעיקר מן העובדה שהאיש אינו מוזכר בשום מסמך מלפני שנת 1834.

    אני רוצה לספר לך שאת מאמרי "שתי מסורות על ראשית עליית תלמידי הגר"א" בו טענתי כי ר' הלל משקלוב לא עלה בתקס"ט אלא בתקצ"ב, החזקתי במגירה כחמש שנים!!! לפני פרסום המאמר לא  ישנתי לילות שלמים, כי ידעתי עד כמה כואבת תהיה האמת עבור משפחת ריבלין. אבל לא יכולתי  שלא לכתוב את האמת.

    לפני כחודש גיליתי כתב יד נוסף ובו כותב מישהו מבני משפחת ריבלין ברוסיה לפי תומו, כי ר' הלל עלה עם בנו ר' אליהו. (שעלה בתקצ"ב על פי מפקד מונטיפיורי, ועל פי מסורת המשפחה).

    כדאי שתקרא שוב את מאמרי הנ"ל, ותנסה להיכנס לנעלי משפחת ריבלין. גם בנימין ריבלין המנוח יצא בהתחלה כנגדי בספרו "כבוד אב" ולאחר מכן הודה לי שאני צודק ונתן לי לאות הוקרה (ובקשת סליחה) את הצילומים של כתבי היד היקרים ביותר שהיו לו ושבהם עשיתי שימוש בספרי "השיבה לירושלים".
    לצערי יש מקרים לא פחות חמורים. במשפחת סלומון ישנו "חוקר" שבכל מקום במקורות שמופיע שמו של ר' שלמה זלמן [שפירא] שהיה חברו של רמ"מ משקלוב ושנפטר בשנת 1829 הוא מזייף את המקור ומפענח זאת כר' שלמה זלמן צורף. ויש עוד מקרים שמפאת חילול השם איני רוצה כלל לכתוב עליהם.

    בהוקרה רבה
    אריה מורגנשטרן

    ·                       ביבליוגרפיה על אברהם וולפנזון

    אריה לייב פרומקין תולדות חכמי ירושלים : משנת ה"א ר"ן ליצירה עד ה"א תר"ל ליצירה יצא לאור בשלשה חלקים עם תולדות המחבר ותמונתו, ועם הערות והוספות רבות ; מלואים ומפתחות מאת אליעזר ריבלין ירושלים : דפוס סלומון, תרפ"ח-תר"ץ .

    חיים מיכל מיכלין "כולל הפרושים בירושלים בסוף המאה השישית " "תבונה " שנה שנייה גליון 4.1.1933 

     כולל  רשימת חלוקה של הפרושים משנת 1838 ? ומוזכרים בו " ר' אברהם משקלאב ובנו זאב וולף " כולל סכומי הכסף שקיבלו מרוסיה.

     

    ישראל בן זאב "תולדות חיי הרב הגאון הדיין ואלפינזאהן מחבר מחזה אברהם הדיין הראשון לעדת האשכנזים הפרושים בארץ ישראל " הקדמה ל"מחזה אברהם –תגלחת בחול המועד מאת אברהם ואלפינזאהן הביא לבית הדפוס וערך אליהו לנדא . הוצאת יעקב אלעזר לנדא תל אביב,תש"ז .

    דוד תדהר ,האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו הוצאת ספריית ראשונים ,תל אביב. 1947 . כרך א' ע' 304

    שלמה זלמן ריבלין ( כותב אנונימי ) חיים הילל ריבלין ( עורך שתחת שמו הופיע הספר ) חזון ציון : שקלוב וירושלים : תולדות עלית תלמידי הגר"א ומפעליהם ביסוד הישוב בארץ ישראל. (תל-אביב) : (דפוס א. מוזס), (תש"ז,1947

    ישראל בן זאב "תנועת "חזון ציון " גורם ראשון בבניין מדינת ישראל ". בתוך "מוסדי ארץ –מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמיד הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א.
    אליעזר יערי שליחי ארץ ישראל: תולדות השליחות מהארץ לגולה מחורבן בית שני ועד המאה ה-19 .מוסד הרב קוק תשי"א.

    ·                       הדם הקדוש :זכרון לנשמת הקדוש דוב מרדכי גלצר / יוצא לאור על ידי חבריו ומוקירי זכרו ליום השנה הראשון למותו בגבורים. ירושלים, בית וגן : קרית נוער מרום ציון, תשי"ז
    יעקב רימון  "רבי אברהם הדיין ואישתו עולים לירושלים " הופיע בתוך "ירושלים העתיקה :לקט סיפורים ,אגדות ותיאורי חיים " כינסו וערכו יעקוב רימון ויוסף זונדל וסרמן "הוצאת המכון לאיסוף סיפורי ארץ ישראל ואגדותיה , 1958. הופיע גם בספרו של יעקב רמון "דמויות מן העבר :סיפורים ורשימות  הוצאת המנורה ,1972.
    יעקב גליס "רבי אברהם ולפנזון " בתוך "מגדולי ירושלים " הוצאת ספריית ראשונים ,ירושלים תשכ"ז . ,1967 ( הגירסה הפרטנית ביותר הקיימת על חיי אברהם וולפינזון ) .
    יוסף זונדל וסרמן ""הדיין משקלוב –רבי אברהם וולפנזון " בתוך "מיקירי ירושלים "דמויות מתלמידי הגר"א מוילנה ואחרים . הוצאת מסלול ,תל אביב תשל"ג
    יעקב גליס "רבי אברהם בן רבי זאב ולפנזון " בתוך אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל, כרך א' ירושלים : המכון לחקר ירושלים, מוסד הרב קוק, תשל"ה 1974- ע' סו-סח
    יצחק ישעיהו וייס "פסק החתם הסופר בעניין מעות לבני ארץ ישראל " מוריה סיון תשל"ח ע' כד-כז ח'קירה של פרשת פסק הלכה שבו היה מעורב אברהם וולפיזון.
    . יצחק ישעיהו וייס "על השד"ר רבי אברהם ז"ל בהונגריה " מוריה שנה שמינית , גליון ד-ה משנת תשל"ח. ע' קא-קב .

    ·                       צבי קרגילה "שד"ר מירושלים לקהילות בצפון אפריקה " בתוך מיכאל  :מאסף לתולדות היהודים בתפוצות ,המכון לחקר התפוצות ,תל אביב ,תשמ"ה .כרך ט'. ע' קצד-קצט. ( המאמר שלכאורה עוסק בשליחות של אברהם וולפנזון עוסק למעשה בזאב וולפנזון והמדובר בטעות של החוקר).
    אריה מורגנשטרן "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון ,רלב"ג רובלר ושפירה " בתוך גאולה בדרך הטבע :תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס –ת"ר 1800-1840 –מחקרים ומקורות .מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז

      שבתי זכריה סיפורי חצרות ובתים בין החומות : פרקים בתולדות הישוב היהודי בירושלים העתיקה בדורות האחרונים / ירושלים : ראובן  מס, תשס"ו 2006. כולל פרק על אברהם הדיין ועל בנו זאב וולפנזון .

    אריה מורגנשטרן  השיבה לירושלים :חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה"הוצאת שלם ,ירושלים ,2007.

    ראו גם:

  •  

    אברהם וולפנזון באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר 

  • המשך הערך על אברהם וולפנזון  באנציקלופדיה של תדהר 
  • אברהם וולפנזון בויקיפדיה

  • סיפורה של משפחת וולפנזון באנגלית 
    אלי אשד, התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון, בבלוג "היקום של אלי אשד"

    אלי אשד, אברהם הדיין נכנס לירושלים, בבלוג "היקום של אלי אשד"

    אלי אשד, חייו הכפולים של זאב וולפנזון

     על בנו של אברהם וולפנזון

    מסעות החיפושים של אלעזר לנדא ואישתו בתיה בריינה

    על נכדתו של אברהם וולפנזון
    רחל אחותו של הגואל

    על נינתו של אברהם וולפנזון
    גואל התנ"ך

    על נינו של אברהם וולפנזון

    מכתב לבני משפחת וולפנזון ( בן זאב )

  • סיכום כנס משפחת וולפנזון 
  • שושלת משפחת וולפנזון הרשימה הגנאלוגית