ארכיון תג: עתידנות

נבואות ותחזיות על שנת 2019

Image result for ‫לקראת שנת 2019‬‎

 

שנת 2019 עומדת בפתח ולרגל  זה כתבה על התחזיות ונבואות שהושמעו לאורך השנים לגבי שנה זאת ( אך לא כאלו שהועלו ברשת ממש בחודשים או בשבועות האחרונים )  וספרי מדע בדיוני וסרטי מדע בדיוני שונים על שנה זאת.

ברשימה אני מביא רק נבואות ותחזיות "אותנטיות",  כאלו שאכן פורסמו לפני כמה שנים ולא בנבואות בדויות ומומצאות שפורסמו לראשונה  בימים האחרונים אך נטען שהתפרסמו או הושמעו כבר לפני שנים כמו שנעשה מקובל לאחרונה.

Image result for ‫נוסטרדמוס חמישים השנים הבאות‬‎

ברשת מתפרסמים גם באתרי תקשורת עולמיים גדולים וגם באתרים ישראלים גדולים ( "מאקו ") "נבואות לגבי שנה זאת המיוחסות לחוזה הצרפתי מהמאה ה-16 נוסטרדמוס ולחוזה בולגרית עיוורת בשם באבה ואנגה.

באתר מאקו הופיעו  שתי רשימות כאלו ששתיהן מיוחסות לאותו עיתונאי  שכותב בשם הבדוי "היקס".

למשל הזיוף הזה.

וזה 

ה"נבואות "האלו הם שקרים פשוטים "פייק ניוז"  שאין להן שום קשר לנוסטרדמוס או לבבה ואנגה שלהם הם מיוחסים שכול כולן המצאה של עיתונאים ועורכים  באתרי התקשורת האלו והם הומצאו כמה ימים בלבד לפני הפירסום, על סמך כותרות העיתונים האחרונות בידי העיתונאים עצמם.

בכל אופן יש בהן עניין מסויים בגלל שהם מראים את רצונם של האתרים האלו למשוך תשומת לב עם "נבואות "  מצד אחד ומצד שני את חוסר רצונם,פחדנותם של העיתונאים והעורכים הממציאים אם נרצה,להופיע  כמי שאחראים לנבואות אלו.

כמובן שיש בהן מקבילה מעניינת לספרים שהופיעו בימי קדם והוצגו כנבואות של נביאים קדומים ידועים  מהתנ"ך אבל נכתבו בידי אנשים אנונימיים מאות שנה מאוחר יותר על סמך אירועי זמנם. נראה שאנו חוזרים למצב הזה.

אבל לדעתי לאנשים שאחראים לדברים האלו  באתרי תקשורת גדולים שהם בגדר הונאת הציבור אין מקום בתקשורת ויש לפטר אותם.

זהו מאמר נוסף בסדרה שלי  על תחזיות ונבואות לשנה הבאה עלינו לטובה  ( או שלא )  שאני מפרסם מזה כמה שנים  מאז שנת 2013 ליתר דיוק . שתיתמשך גם לגבי 2020 שלגביה יש תחזיות ונבואות רבות במיוחד.

ואולי גם  לשנים מעבר לזה.

והנה המאמר

לקראת שנת 2019 -תחזיות נבואות וסרטים על שנת 2019 

ראו את המאמרים הקודמים בסדרה:

ירושלים הבנויה: נבואות ותחזיות אחרות על שנת 2018

אם זה ימשך כך – נבואות על שנת 2017

נבואת 2016 של נוסטרדמוס – פלישה מוסלמית ומתקפת טרור

אלי אשד על נבואת 2015 של נוסטרדאמוס

כיצד הייתה אמורה להיראות שנת 2015 לפי החוזים וסופרי המדע הבדיוני

תחזיות ונבואות על שנת 2014

נבואות אחרית הימים על ממלכת פרס ואיראן

וצפו בשיחה שלי עם דורין מרגלית על נבואות העתיד הקרוב והעתיד הרחוק מימי קדם ועד ימינו 

Image result for economist the world in 2019

תחזית החדשות האינטרנטיות ב-2001 -אודיסאה בחלל" מאת ארתור סי קלארק

 

באפריל 2018 מלאו  חמישים  שנה להקרנת הסרט של סטנלי קובריק  "2001 אודיסאה בחלל" ולפרסום הספר של ארתור סי קלארק בשם זה.

ביום חמישי י 26 באפריל בשעה 19:30 בספריית בית אריאלה בתל אביב. יתקיים מופע לרגל החמישים שנה שבו אני אחד המשתתפים וארצה על הזקיף   ומשמעויותיו בסרט והסרט של ארתור סי קלארק.

הרעיון של המופע הוא שלי אגב אבל האירגון והתוכנית הם כולם של צוות "בית אריאלה".

ראו פרטים על המופע כאן.

וגם לרגל זה הנה רשימה ישנה שלי שנכתבה במקור ב-2001 עבור מגזין של ערוץ הכבלים "יס".עידכנתי אותה במקצת אבל לא בהרבה. ותוכלו לזהות מיד היכן העדכונים הקלים שלי.

וכפי שתראו הרשימה התיישנה מאז בחלקה אבל בהחלט   לא בכולה.

כל מה שתואר שם אז לפני שמונה עשרה שנה כהתפתחויות מדהימות הוא היום בגדר  הלחלוטין המובן מאליו .יש מן הסתם גם קוראים שלא נולדו עדיין ב-2001 ולא יבינו כלל ממה  אני עושה עניין בתיאור ההתפתחויות הטכנולוגיות המוכרות והידועות לכל . ובכל זאת לדעתי הסיום הוא רלבנטי ועדכני כפי שהיה אז.

Image result for ‫קלארק אלפיים ואחד אודיסאה בחלל‬‎
Image result for ‫אודיסיאה בחלל ביתן‬‎

 

בספרו המפורסם " 2001 אודיסיאה בחלל " ששימש כבסיס לסרט
הקולנוע המפורסם עוד יותר של סטנלי קובריק מ-1968 מתאר  סופר
המדע הבדיוני והעתידן הידוע  ארתור סי קלארק  מכשיר  שדרכו
יכול אדם לקבל מידע מעודכן ממאגרי מידע  אלקטרוניים שונים
המתעדכנים באופן קבוע.

"הוא היה מחבר את מכשיר החדשות שלו אל
התקע ומקבל זרם מידע מעודכן ממרכז החדשות על האדמה… הוא ידע
את צופניהם של החשובים ביותר בעל-פה ולא היה צריך להיוועץ
ברשימה שהודפסה על גב פנקסו. הוא העלה את העמוד הראשון והחזיק
בו, סקר במהירות את הכותרות וציין לעצמו את הפריטים שעניינוהו.
לכל אחד מהם צורף קטע משלו , שהתייחס לנושא , כאשר בחר בו ,
היה המלבן בגודל בול דואר מתרחב עד אשר מילא היטב את המסך,
ופלויד יכול לקרוא בו בנוחות. בסיימו, היה חוזר ומעלה על המסך
את העמוד השלם ובוחר נושא חדש לבדיקה מפורטת… הכתוב עודכן
אוטומטית מידי שעה.
אפילו אם קראת את הגירסאות בשפה האנגלית בלבד , יכולת למלא
תקופת-חיים שלמה בקליטת הזרם המשתנה בהתמדה של אינפורמציה
מלויני החדשות ותו לא".

( מתוך הספר " 2001 אודיסיאה בחלל " בתרגום ציפורה חן הוצאת ביתן , ע' 52-53  1969 )

המכשיר המדהים הזה שאותו תיאר  ארתור סי קלארק קלארק ב-1968  אמור היה להיות חלק
אינטגראלי ממציאות החיים של שנת 2001. בסוף שנות השישים מכשיר
כזה נראה כמשהו מהדמיון הפרוע ביותר.
אבל בדצמבר 2001 הכניסה רשת הלויין "יס"  לשימוש תוכנית
אינטראקטיבית מהפכנית מהראשונות מסוגה בעולם כולו שתממש את
התחזית של קלארק מלפני 33 שנה.
וכיום ב-2018 זהו חלק אינטגרלי מכל מכשיר אינטרנט מכל טלפון סלולארי בעולם.

כיום ב-2018  אם אני  רוצה  לדעת משהו על מזג האוויר בשעה
מסוימת במקום בעולם כל שעלי לעשות  יהיה ללחוץ על כפתור מזג
האוויר בסלולארי שלי , וזה ייתן לי את האפשרות לראות את מזג האוויר בכל אחת
מיבשות העולם. מכיוון שכולנו בדרך כלל מתעניינים לדעת את מזג
האוויר רק במקום ספציפי במדינה ספציפית ניתן יהיה לקבל מידע
ספציפי על מזג האוויר באזור הגיאוגרפי הנ"ל וב"זמן אמיתי"
כשהתחזית מתעדכנת אחת לשלוש -4 שעות! וכך יכול  לדעת עם באזור
בומבי בהודו שבו נמצא החבר בטיול גשום בשעה זאת, או מה מצב
החום באילת .
וכמובן מדור החדשות. כיום החדשות הן חשובות יותר מאשר אי פעם,
והתפתחויות דרמטיות חסרות תקדים רודפות זו את זו ממש מידי שעה.
באפגניסטן מכריז ארכי טרוריסט שבידיו יש נשק גרעיני, בארה"ב יש
התפרצות של מגיפת האנטראקס, בישראל הייתה מתקפת מחבלים רצחנית
וכו'. באמצעות הערוץ האינטראקטיבי אפשר לדעת מהם הדברים שקורים
ובזמן שהם קורים. ושוב הצופה יוכל לבחור מתפריט שבידיו על איזה
נושאים הוא מעוניין לקבל חדשות.
לכאורה הקץ לחוסר הנוחיות של הדפדוף בעיתון מנייר שמתעדכן רק
אחת ליום! הסוף לחוסר הנוחיות של הצורך להתחבר לאינטרנט עם
הנפילות הבלתי פוסקות של הרשת  ושל אתרים (כפי שקרה למשל
באירוע חשוב כמו הפיצוץ במגדל התאומים), הסיסמאות המסובכות,
והצורך לשלם סכומים מופקעים לספקים.
עם מאגרי מידע אינטרקטיביים אלה  נוצרה למעשה את המערכת
שעליה דיבר ארתור קלארק… בדצמבר 2001 התממשה  סוף סוף שנת
2001,  הדמיונית עד אז, של ארתור סי קלרק.
אלא שביחד עם זאת מתממשת עוד תחזית שקלארק הביא בספר:
"ככל שאמצעי התקשורת היו נפלאים יותר , כן נראה התוכן תפל, בלתי
חשוב ומדכא יותר. תאונות פשעים, אסונות -טבע ואסונות מעשה ידי
אדם, איומי התנקשויות, מאמרי מערכת קודרים -אלה נראו עדיין
עניינם העיקרי של מליוני המילים אשר הותזו אל החלל."
כמה שזה נכון!

שנת 2001 חלפה כבר.  היא בגדר העבר הלא קרוב המתרחק מאיתנו.

ומרוב הבחינות אינה דומה לזו שאותה תיארו קלארק וקובריק.

לצערי אין לנו מושבות על הירח ועדיין אין תיירות חלל זמינה למי שאינו מליונר, וגם השלום העולמי נראה רחוק מאי פעם
אם כי קלארק חזה נכונה שתהיה מתיחות בין המערב והסינים ןזאת רק הולכת ומתגברת בשנת 2018.
אבל מבחינת אמצעי התקשורת כל מה שקלארק חזה אי פעם התממש ובגדול.

אבל האם זה אכן עושה את האנשים מאושרים יותר, ואת התכנים שהם מקבלים למגוונים ואיכותיים יותר?
יותר ויותר נראה שלא. דומה שלכמות ולזמינות של אמצעי התקשורת אין כל קשר לאיכות התכנים שבהם , יותר ויותר מתגבר החשד שאולי לאמיתו של דבר ההשפעה היא שלילית.

וראו גם :

שטן הוא חייזר :על ארתור סי קלארק

ארתור סי קלארק :אודיסאה אל הכוכבים "

על 2010 אודיסאה בחלל

שנת 2010 :ההווה   כפי שדומיין בעבר 

 

 

 

אילו שמעון פרס היה ראש ממשלה ולא רק נשיא ….

קוקש קודש - סיפורו של דחף לא בר / חנן שטיינהרט

ב27 ביולי 2014 בעת כתיבת שורות אלו שמעון פרס עוזב את  תפקיד נשיאות  מדינת ישראל וזה זמן טוב כמו כל זמן אחר להיזכר בספר שהיציג בראשית שנות ה-2000  היסטוריה חלופית של מדינת ישראל  מ-1996 השנה שבה "זכה"  פרס בראשות הממשלה בבחירות במציאות חלופית עד לסוף שנת 2013 .

אני חובב  מושבע של בדיקת תחזיות שניתנו בעבר בספרות ובקולנוע ובעתידנות ולבדוק כיצד אם בכלל התממשו תחזיות אלו במציאות או שלא.

וספר זה "קוקש קודש :סיפורו של דחף לא בר כיבוש " ( הוצאת סער 2001)  שמתאר את ההיסטוריה של ישראל  בין אוקטובר 1996 עד לסוף 2013 אחד הספרים הבודדים מאוד בספרות העברית  הנותנים היסטוריה עתידנית פרטנית , כמעט אפוקליפטית של מדינת ישראל לאורך 17 שנים  היסטוריה שכעת היא היסטוריה חלופית טהורה.  

והנה סקירה מפורטת  ב"יקום תרבות " על ספר זה ודיון בשאלה האם המחבר אלחנן שטיינהרט הוכיח את עצמו כנביא אמת או כנביא שקר כאשר כתב ב1998 את התחזית שלו לגבי ישראל בחמש עשרה השנים הבאות.

העתיד שלא היה :ההיסטוריה החלופית של ישראל 

תחזיות ונבואות על שנת 2014

אחד התחביבים שלי עם כניסת כל שנה חדשה זה לבדוק עד כמה תחזיות ישנות לגבי אותה השנה התגשמו בזמן האמיתי.

אין כל כך הרבה תחזיות לגבי שנת 2014 .אבל יש מאמר מפורט בנושא של אייזק אסימוב סופר המדע הבדיוני המפורסם שנכתב בשנת 1964 ובו הוא ניסה לחזות מה יהיה בשנת 2014.

והנה מאמר שקובע שאסימוב צדק בתחזיותיו.

והנה מאמר נגדי בנושא שטוען שאסימוב טעה בתחזיותיו לגבי שנת 2014

עוד תגובות על מאמר  2014 של אסימוב  יש כאן.

ודיון על הנבואות של אסימוב לגבי ישראל בשנת 2014

וגם.. סופר המדע הבדיוני הבריטי ג'ון ברונר כתב בראשית שנות השבעים כמה ספרי מדע בדיוני שמזכירים מאוד את ספרו העכשווי של ניר ברעם "צל עולם". אחד מהם  משנת 1969   The Jagged Orbit מתרחש בשנת 2014. אני עדיין צריך לקרוא אותו כדי להחליט כמה הוא באמת חזה את 2014 האמיתית. "עמוד על זנזיבר " בכל אופן ספר אחר שלו שתורגם לעברית מזכיר במקצת את ספרו החדש  של ברעם "צל עולם".

בכל אופן שימו לב לתמונת העטיפה שלו למעלה שבה אנו רואים אדם עובד על מכשיר דמוי אינטרנט. ככל הנראה  בשנת 1969 ברונר חזה את המחשב האישי ואת האינטרנט  בשנת 2014.

יש יש טענות שסוף העולם הרגנרוק לפי הויקינגים יגיע ב-22 בפברואר 2014.
נשאר רק עוד חודש וחצי לחכות,אם כי הטענות שאינן מביאות שום מקור מדוייק מהמיתולוגיה או הנבואה הסקנדינבית לגבי התאריך עושות רושם  ברור של מתיחה  שנוצרה  לפני כמה חודשים בלבד.

ומסתבר שגם במקורות היהודיים יש משהו על 2014.

 והנה מה שכתוב בספר הזוהר כפי שכל איש מכון הקבלה יסביר לכם היום (ולא ,איני יודע מאיפה הציטוט המדוייק בספר הזוהר לקוח ,ומן הסתם זה כתוב שם בארמית )  :

"ובזמן של שישים שנים למפתן הפתח באלף השישי, יקים אלוקי השמיים פקדה לבית יעקב, ומאותו הזמן עד שהא לה זכירה שש שנים וחצי, ומאותו הזמן שש שנים אחרות, והן שבעים ושתיים וחצי, בשישים ושש יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל".

פרשנות המקובלים :

"הפקדה לבית יעקב " היא הקמת מדינת ישראל.

שישים  ושש שנים לכך הן שנת 2014 אז יתגלה המשיח בגליל.עוד שש שנים וחצי הן שנת 2020 ואז הוא יוכר כמשיח לכל ( העולם ).

אז האם יצוץ מישהו בשנת 2014 בגליל שיטען שהוא המשיח לפי ספר הזוהר?

כל המקובלים כיום מכירים את  הקטע הזה.האם מישהו מהם ינסה ליישם אותו ?

לא מן הנמנע.

ויש גם את הספר הנדיר היום "2014-האמת " שאותו כתב חוקר העב"מים קרלוס בן נון בשנת 2002 ויצא לאור בהוצאת אורלי לוי .ובו תיאר כיצד המין האנושי נוצר בידי גזע חייזרי בעבר הרחוק.והוא צפה את שובם לכדור הארץ ב-….2014. בהתאם לנבואה המובאת בספר הזוהר.

אז האם צפוי לנו חורבן עולם וגנרי ? או בוא המשיח  קבלי ? נדע ב12 החודשים הקרובים.

שנת 2014 הנה אנו באים.

עוד תחזיות

תחזית העתיד של האסטרולוג הרצל ליפשיץ

ישראל בשנת 2000 כפי שנחזתה בשנות החמישים

מכוכב חמה ועד צדק :העתיד כפי שהיה צפוי להיות בשנים 2007-2008

איך תיראה תל אביב בשנת 2009?

שנת 2010 :ההווה כפי שדומיין בעבר 

2012 סוף העולם :נבואת בני המאיה 

העתיד שלא היה -ההיסטוריה החלופית של ישראל  מ-1998 עד לשנת 2013 

בשורת 2014 התאריך האפוקליפטי הבא

הצופן של פטרוס רומנוס 

נבואת 2015 של נוסטרדמוס 

ארץ ישראל בשנת 2040

 

 

מדינות ישראל העתידניות

הופיע בגירסה שונה מאוד תחת השם "למען עתיד ילדינו " בגיליון יום העצמאות מאי 2003 של המגזין "פירמה –גלובס"")

אם תרצו אין זה מדע בדיוני.

(אהוד טוקטלי ניואלטנוילנד . 2002 )

ביום העצמאות ה-62 לקיומה של מדינת ישראל יש סימני שאלה גדולים יותר מאי פעם לגבי הצורה שאותה ילבש עתידה של מדינת היהודים בארץ ישראל, ואם יהיה כזה. אך דווקא בתקופה כזאת זה הזמן לפנות אחורה ולסקור את הצורות השונות שבהם חזו סופרים הוגים וחוזים שונים את עתיד המדינה , המזהיר, או השחור ( אין בדרך כלל משהו באמצע ) על מנת ללמוד משהו על עצמנו ואולי גם לתכנן על פי זה את עתידנו שכן דבר אחד ברור:אם לא יהיה לנו חזון עתיד לא יהיה גם עתיד.

אוטופיה עלי אדמות

הנביא ישעיהו .צייר מיכאל אנג'לו.
והיה באחרית הימים נכון יהיה בית הר ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים . ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה .
( ישעיהו פרק ב' פס' ב-ד)
יש מי שטוענים שהראשונים שחזו את בפרטי פרטים את עתיד מדינת ישראל היו נביאי המקרא הקדומים החל בנביא עמוס במאה השמינית לפני הספירה ובמיוחד הנביאים ישעיהו במאה השביעית ,ויחזקאל במאה השישית לפני הספירה ואלה חזו את שיבת עם ישראל לארצו "בסוף כל הימים " מלחמה הרסנית עם צבאות "גוג ומגוג " שהפרשנויות לזהותם השתנו משנה לשנה במשך 2600 השנים האחרונות בהתאם לפוליטיקה של הזמן/

ובסופו של דבר מעין אוטופיה כלל עולמית שתתרכז סביב ירושלים הבנויה מחדש וסביב עם ישראל . נבואות אלה השפיעו מאוד על כל הדורות הבאים והדרך שבה ראו ורבים את עתידה של מדינת ישראל המודרנית .
מדינת ישראל עצמה היא במידה רבה תוצר של חשיבה אוטופית, של סופרים ומדינאים שדיברו על הצורך בקיומה של מדינה עצמאית של העם היהודי בארץ ישראל ותיארו אותה בפרטי פרטים כאוטופיה מהסוג שהיה מקובל באירופה ביצירות פובליציסטיות וספרותיות שונות .

ארץ ישראל בשנת 2040

אלחנן לייב לוינסקי
.העיר גדולה עד מאוד ויש רחובות אשר אורכם כשתי פרסאות ויותר. החשמל מפיץ את אורו בכל הרחובות והבתים,ולילה כיום יאיר ומסילת החשמל עוברת בכל העיר מן הקצה אל הקצה. . הבניינים כולם יפים עד להפליא ,ויש כאלה שנבנו משיש הלבן. מספר תושבי העיר לפי המספרים האחרונים ,יותר ממליון .חוף האוניות גדול ומהולל מאוד ומתחרה במסחרו את מרסיי והמבורג .בייחוד גדול מאוד המסחר את ארץ הקדם בכלל וארץ ישראל בפרט..
( אלחנן לוינסקי. " מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת באלף השישי " 1892 )
. במאי 2010  מלאו  118  שנים לספר הראשון בעברית בתקופה המודרנית שתיאר את עתיד המדינה היהודית בארץ ישראל של אלחנן לוינסקי מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת באלף השישי שיצא לאור לראשונה במגזין בשם "הפרדס " במאי 1892 ותיאר מסע במדינה יהודית בארץ ישראל בשנת 2040 שבה הקימו אנשי תנועת "חובבי ציון" חברה אוטופית טכנולוגית ברוח רעיונות האידיאולוג שלהם "אחד העם ".
. בארץ ישראל בשנת 2040 החינוך הוא ממלכתי ציבורי וחינם אין כסף לומדים בו שילוב של לימודי דת וכלימודים כלליים ביחד עם לימודי החקלאות . שהרי ארץ ישראל היא בראש ובראשונה ארץ של חקלאים עובדי אדמה.. אך החקלאים שאותם מתאר לוינסקי הם שילוב של אנשי ספר ואדמה שספרי הש"ס והפוסקים נמצאים בספרייתם לצד ספרי בוטניקה וחקלאות . . התרבות שלוינסקי מתאר היא תרבות יהודית אך סובלנית פלוס חידושים טכנולוגיים וכלכליים
הכלכלה מתנהלת במימדים גדולים בלבד יש :מפעלים קורפרטיביים גדולים ,מסחר סיטונאי ,חנויות כל בו גדולות בעוד שהחנוונים והסוחרים הקטנים (הבורגנים ) שהיו כה דומיננטיים בגולה היהודית כמעט שנעלמו וביחד איתם נעלמו השמות והשפות של הגולה כל השמות הן שמות עבריים תנכיים למהדרין ואין להעלות על הדעת שמישהו ידבר אידיש בישוב בארץ ישראל. הממשלה מבטיחה אמצעי קיום בסיסיים ורמת מחיה סבירה בלי לכפות שוויון . לוינסקי מתנגד בהחלט לכל נסיון לכפות את חיסול הרכוש הפרטי דבר שרק עלול להביא לקרע חברתי. בארץ זאת אין ניגודים מעמדיים הודות לקיומה של שנת היובל המוזכרת בתורה שבמהלכה מוחזר כל רכוש לבעליו המקוריים
בארץ יש רפואה ציבורית גם בשנת 2040 אבל מצד שני מסתבר שגם באותו עתיד אוטופי הרופאים אינם מתעשרים מאחר שהם קניין הכלל ונותנים את שירותיהם ותרופותיהם חינם יש חוק וסדר "גם השופטים וגם השוטרים אינם עמוסי עבודה ,שכורים אין ,אין פרעות בחוץ ,אין גניבות גדולות . רציחות ..מעטים מאוד הלווים ואינם משלמים"….
.בארץ ישראל של שנת 2040 עומדת המשפחה במרכז החיים "רבות הן מאוד מודעות של שמחה וחגי המשפחה ..חיי המשפחה והצניעות אחת מהמידות הטובות בהן יתפאר ישראל ". ברור מהסיפור שאין שיויון בין גברים לנשים שהן כולן יפות אולם מהיותן נשים שאינן חכמות במיוחד "נוטה לבן לבבל החדשה (פאריז)" על פני ירושלים . .
לוינסקי עוסק גם באופנה של העתיד . הוא מדווח ממדור הרכילות של עיתון בשנת 2040 ( כן הרכילות עדיין קיימת ) כי "המודה האחרונה בירושלים : במשתה הערב בבית הנשיא במוצאי שבת לבשה בת הנשיא לבוש תכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן " ..ואילו הנערות לקראת ט'ו באב לובשות "שמלות לבנות של צמר גפן צחור ..ויקלעו בשאר ראשן מקלעות ציצים ופרחים ובייחוד השושנה הלבנה וחבצלת השרון . הבחורים גם הם כולם מלובשים בבגדי משי לבן ועל ראשיהם מגבעת לבנה של תבן הירדן ". בקיצור בגדים בצבעים הלאומיים של תכלת ולבן
.לוינסקי מתאר את החברה היהודית הזאת כחיה חיי שלום., והיא אף מעמידה בראש חוצות את נושא השלום המסמל את עם ישראל . בכל מקום אפשר למצוא את "מגרש השלום " " רחבת השלום " "שוקי השלום " יש בכל עיר קטנה וגדולה ויש גם כפרים ומושבות נקראות בשם השלום ( מזכיר קצת את ישראל בתקופה שלאחר הסכמי אוסלו כאשר הייתה אופוריה של שלום) . אבל מצד שני " ואף כי שלום לעמנו עם שכניהם ואין פרץ ואין צווחה ברחובותיהם פנימה בכל זאת ליתר תוקף ועוז ובנו גם מבצרים ומצודות כי מי יודע מה ילד יום " .. סך הכל יש שם צבא ארבעים אלף איש שולפי חרב שמשרתים רק שנה אחת ואף בה משתחררים לעבודות הקציר והבציר .שלום לישראל מבית ומחוץ ויש רק "מלחמות קטנות עם הבדווים בערבות פארן ".וכתוצאה "הוצאות הממשלה אינן מרובות חיל הצבא לא ידרוש הרבה " וכנראה שאין כלל צורך במיסוי ו"הכנסת הממשלה מנכסי הממשלה ".. לוינסקי רומז שהמדינה "חוסה בצילו של "מלך אדיר " (מן הסתם מעצמת על כלשהיא ).

אלחנן לוינסקי .ציור.

יהודים מכל העולם זורמים לארץ אוטופית זאת בגלל עושר תרבותה והאנטישמיות פסקה זה מכבר. התרבות העברית ואף הדת היהודית הפכה לדומיננטית בעולם כולו שבהו התקבלו דיני שמיטה וכשרות אחרי שהתברר שהם בריאים ויעילים יותר ואף מקבלים שמות תנכיים ( וכך שר הלגיון הצרפתי נקרא אבנר בן נר ושר הצבא האיטלקי הוא אבישי בן צרויה…) והכל נוסעים לארץ ישראל כדי ללמוד ממנה מאחר שהפכה למרכז תרבות הידוע בכל העולם . .
אך בסוף הסיפור משום מה הזוג אינו נשאר בארץ ישראל האוטופית אלא חוזר לחו"ל …..

על האוטופיה של לוינסקי האפיל בתוך כמה שנים יצירתו של עיתונאי אחר בשם תיאודור הרצל שכתב גם הוא אוטופיה על ארץ ישראל יהודית בעתיד בשם "אלטנוילדנד" ב-1902 אם כי הפעם העתיד היה קרוב יותר זה של שנת 1923 .אוטופיה זאת בניגוד לספרו של לוינסקי נכתבה בגרמנית ( ושם התרגום שלה לעברית "תל אביב " תרם את שמה של העיר העברית הראשונה). באוטופיה זאת תיאר מסע במדינה יהודית עתידנית של שנת 1923 שבה יש תרבות גרמנית קוסמופוליטית , שבה יש סובלנות דתית ובית מקדש על הר הכרמל ושבה המיעוט הערבי מרוצה בהחלט מחייו במדינה היהודית . השם של תרגום ספר זה "תל אביב " סיפק את שמה של העיר העברית הראשונה.
. לספר זה הייתה השפעה עצומה על התפתחות התנועה הציונית " . אחד מהויכוחים הידועים הראשונים של התנועה הציונית היה איזה צורת אוטופיה עדיפה: זאת שבה יש נטייה לתרבות עברית לאומית כמו בספרו של לוינסקי או זאת שבה יש נטייה לתרבות אירופית קוסמופוליטית כמו בספר של הרצל, ויכוח שניתן לאמר שהוא ממשיך במלוא העוצמה עד עצם היום הזה.
גם בעשורים הראשונים של המאה יצא מספר לא קטן של אוטופיות בשפה העברית שתיארו את הקמתה העתידנית של מדינה יהודית בארץ ישראל ואת פריחתה האמנותית והטכנולוגית .

ירושלים של "בצלאל"  


המעניינת והחשובה שבאוטופיות אלה הייתה יצירתו של מייסד בית הספר לאומנויות " בצלאל" בוריס שץ ירושלים הבנויה שנכתבה ב-1918 שיצאה לאור ב1924 ותיארה ארץ ישראל עתידנית שבה בית הספר ב"בצלאל" הוא מרכזה מדע והיצירה.שץ מתאר ירושלים טכנולוגית שהטכנולוגיה שלה מבוססת על אנרגיה סולארית שיש בה מדרכות נעות ודרגנועים ,בית חרושת לסרטים ורכבת פרברים . ירושלים
שבה בית המקדש השלישי שוב עומד על כנו בהר הבית בעוד שמסגד אל אקצא הועבר בשלמותו לשכונת "ימין משה " "כמזכרת תודה לשכנינו הטובים ,הערבים , על אשר שמרו את מקומותינו הקדושים". שץ היה מדוייק יותר כאשר תיאר את העת יד כליברלי מאוד מבחינה מינית ופתוח לאהבה חופשית .
עוד דוגמה מעניינת של הז'אנר האוטופי היא ספרו של חוקר התנ"ך הידוע חיים גבריהו "אנשי הגלעד:סיפור אוטופי על החיים בא"י במשך שלושת הדורות הבאים
שיצא לאור ב-1942 כספר לאחר שהופיע במקומון ירושלמי, ספר זה היה אמור להיות
חלק מההיסטוריה של העתיד שתתאר את התפתחות הישוב היהודי בגלעד במשך 90
השנים הבאות כאשר במדינה יהיו לא פחות מחמישה מליון תושבים יהודיים ! בספר זה מתואר כיצד אנשי הישוב היהודי העתידני שכולם הם דוברי שפה עברית מקראית צחה ביותר, מגלים צמח בר שמביא לשינויים דרסטיים לכלכלת העולם ואגב כך מגיירים שבטים ערביים כתוספת כוח למדינה היהודית .

אינטיפאדה בשנת 2000

רבות כתבו על מאורעות האימים שנתרחשו בישראל בשנת 2000 . אך לעומת זאת אין אף עדות אחת מפי עד ראייה , שהשתתף בכל אותם הקרבות הקשים , אשר הוטלו על האנשים על ידי "מרד החיות " .
( ס. גולדפלוס הפתיחה לישראל בשנת 2000 , 1951)
הוצאת בבל הוציאה לאור בשנת 2002 מחדש את ספרו של ס. גולדפלוס ( אולי שם בדוי של מחבר שעדיין לא זוהה ) . ישראל בשנת 2000 ספר שבמקור יצא לאור ב-1951

.ספר זה נתן תחזית חברתית וטכנולוגית מקיפה ביותר כמעט חסרת תקדים של ישראל בשנת 2000 ( ושל שנת 2050 ) שלא פעם יש בה נקודות דמיון מדהימות לזו של שנת 2000 האמיתית כמו למשל תיאור של מאבק התושבים ב"אינטיפאדה " של בעלי חיים (כנראה מטאפורה לערבים ). . גולדפלוס מתאר במהלך הסיפור תופעות פוליטיות המוכרות לנו היטב בשנת 2000 האמיתית כמו בוז וזלזול בפקידי משרדי הממשלה השונים ששוב לא זוכים להערכה שממנה נהנו בשנת 1950 אלא רק בקיטונות של גידופים. הוא מתאר את הנסיונות של קבוצות דתיות קיצוניות שונות להשיג עוד ועוד הישגים לטובתם, המפלגות הדתיות הן כמסתבר טרדניות בשנת 2000 של גולדפלוס לא פחות משנת 2000 האמיתית .מאידך הוא מתאר כיצד המאבק באינתיפאדה החייתית מביא לאחווה זמנית בין הפלגים המסוכסכים השונים של החברה הישראלית בשנת 2000.


לאחר שסיים את סיפור המאבק ב"אינתיפאדה" של בעלי החיים מתפנה גולדפלוס לתאר ביתר פירוט את פני המדינה בשנת 2000 ואחריה ויש לציין שיש לו כמה נבואות טכנולוגיות מדהימות בדיוקן .
ישראל בשנת 2000 מוצגת כמדינה המעודדת את היוזמה החופשית אך בו בזמן גם שמה בפניה מכשולים ביורוקרטיים רציניים ואף מקשה כל השקעות חוץ. .תל אביב היא כרך ענק המורכב משכונות שהיו פעם ערים נפרדות כמו רמת גן וחולון. בים ליד תל אביב יש בשנת 2000 אי מלאכותי גדול שנבנה כדי שלאנשי העיר יהיה מקום רחצה נוח בריחוק מה מהעיר. . כדאי לציין שכיום יש תוכניות מפורטות ביותר לבניית איים מעין אלה כמו אלה שתיאר גולדפלוס לחוף תל אביב אם גם לא מהסיבות שהוא הציע .
מעל לתל אביב מרחף בשנת 2000 אי מלאכותי בשם "אאוליה "המחובר לעיר בכבלים ענקיים ושאליו אפשר לעלות מהעיר בארבעה מעליות ענק . באי יש נמל תעופה ובתי מלון . והוא מקום הבילוי החביב על תושבי תל אביב שמעדיפים אותו לעין ערוך על העיר עצמה, מהתיאור דומה שהמדובר במעין "קניון " מעופף. על מנת להגדיל את השטחים הניתנים לעיבוד בארץ הקטנה בונים גנים התלויים באוויר כמו בבל הקדומה. יהיה שימוש אינטנסיבי ביותר באנרגית השמש שתנוצל באמצעות אמצעי אגירה שונים .
באמצעות מה שאנו היינו קוראים הנדסה גנטית יוצרים החקלאים של שנת 2000 פירות חדשים וטובים יותר למשל כאלה הנטולים גלעינים שהם ענקיים במיוחד . בעיית המחסור במים שוב איננה קיימת יותר בשנת 2050 שכן בכל מקום יש תעלות מים מתוקים וכך אין עוד מחסור במים ואין עוד צורך ב"גשמים מלאכותיים". טיפול רפואי ניתן אין כסף והרפואה משתדלת לחסן אנשים מראש על מנת למנוע מחלות ..
יש בתל אביב בשנת 2000 רכבת תת קרקעית! (לצערנו הרב כאן היה גולדפלוס אופטימיסטי יתר על המידה).
גולדפלוס מתאר גם את מנהגי החברה והמין וכאן הוא נראה לנו מגוחך ביותר. לדעתו זוגות שוב לא יסתובבו מחובקים או יד ביד שכן אנשי התקופה סולדים מ"גסויות" מאין אלה.
הלבוש נעשה קצר וספורטיבי יותר. נשים ממשיכות עם תמרוקים אך נמנעות מלהשתמש באודם שכן היגיעו למסקנה ( מן הסתם מסקנתו של המחבר ) שזה רק מכער את פני האישה. כמו כן השימוש בעגילים הופסק. אין יותר אנשים מכוערים כתוצאה מניתוחים פלסטיים. גולדפלוס חוזה כאן את האובססיה ליופי של שנת 2000 האמיתית. אנשים כבר אינם מעשנים יותר ואינם שותים משקאות חריפים . גולדפלוס ניסה גם לחזות את פני התרבות של שנת 2000.
הוא מתאר צורות אמנות חדשה קומפוזיצית פרחים שמוצאה ביפן , ומתאר את צורות האמנות הישנות יותר כמו פיסול שיתבססו על הפיסול היווני הקלאסי . התיאטרון יאלץ להיהפך ל"קולנועי " יותר כדי להתמודד עם הקולנוע.
גולדפלוס צדק בכמה דברים עד כדי להדהים. אך כמו ברוב ספרי המדע הבדיוני , נראה שבזמן שהוא קלע למטרה לגבי המצאות טכניות רבות הוא טעה בניסיון לנחש את פני החברה של שנת 2000 דבר שהוא קשה לעין ערוך .
ובכל זאת הקורא בספר בשנת 2000 האמיתית יוצא ממנו בתחושה המוזרה שהוא נכנס במכונת זמן לעולם מקביל עולם דומה ועם זאת שונה לעולם שבו הוא חי . העולם של הציפיות של איש משנת 1950 לגבי שנת 2000 ציפיות שחלקן התגשמו וחלקן לא התקיימו כלל וכלל ..

פופוליטיקה -העתיד הפוליטי

פרגוד הבדולח

מכאן שהסכנה העיקרית האורבת לנו מקורה בקבוצות המחתרת , הקומוניסטיות והאחרות , השואפות לערער את סדרי השלטון ולהפיל את המשטר . קבוצות אלו מקיימות קשרים עם סוכנים זרים ועם קבוצות ערבים המתקראות "מתקדמות" ..אנו חיים במדינה דמוקרטית בה יש חופש הבעה לכל ,כל עוד אין מנצלים אותו לצרכי הסתה ,חתרנות והשמצה וערעור דפוסי השלטון וארגוני המחתרת עושים זאת ..בנתיים ממשיכות "שלוש המפלגות " לפעול כממשלת ליכוד ,הבחירות מתנהלות במועדיהן ,אחת לארבע שנים , וכל גוף , ארגון או תנועה שאושרו על ידי הוועדה לבדיקת מהימנות ,רשאים להתייצב בפני הבוחר ולמצוא את ביטוים בכנסת ,בתנאי שיעברו את אחוזי החסימה . אולם אין הממשלה מוכנה להניח לנציגיהם של החתרנים לחדור שנית לבית –הנבחרים שלנו ולסכן את קיומנו …
( יהושע גרנות ,פרגוד הבדולח , 1969)
הפוליטיקה והמשטר הדמוקרטי הם אלמנטים מרכזיים של המדינה ועתידה , אולם באופן מפתיע קשה למצוא יצירות ספרות רבות שמתמקדות בנושאים אלה והשפעתם על פרצופה של המדינה בעתיד , שהם בין המייאשים ביותר לאזרח הישראלי ככול שרפורמה אחרי רפורמה בשיטת הבחירות רק מחמירות את המצב המסובך . יוצא דופן מכל בחינה הוא ספרו של יהושע גרנות "פרגוד הבדולח" מ-1969 .

ספר  זה נכתב בידי אדם שהיה עובד בכיר בנמל אשדוד בעת הכתיבה שמתאר את ישראל העתידנית של 1989 מדינה שבה יש לאזרחים רק חופש הבעה מוגבל למיעוט הערבי אין כל זכויות אזרח והיא שורצת מחתרות קיצוניות מהשמאל והימין השואפות להפיל את השלטון . הספר מתאר ניסיון להפיכה ימנית בידי דמויות שבאופן שקוף מאוד מייצגות דמויות ידועות כמו המשורר הלאומי הימני שאמור להתמנות לנשיא המדינה לאחר ההפיכה . יש לציין שב בניתוחים הפוליטיים שלו ובתחזיות רבות גרנות קלע למטרה , למשל בתיאורי הנורמות המיניות הליברליות וההשלכות שיהיו עליהם על החברה שהתגשמו כיום בדיוק כפי שתיאר. במבחינות רבות זהו ספר יוצא דופן אך בזמנו לא זכה לכל תשומת לב.

ממלכת ה' – מדינת ישראל החרדית

  

נוסף על כל אלה היו בירושלים גם חילוניים .כלומר : אדם חילוני אי אפשר היה לו להתקיים בירושלים אפילו שעה אחת . אילו נתפס היו קורעים אותו כדג .. רוב פעולותיהם היו בתחומי הטרור האישי מפני שלצאת למלחמה גלויה לא היו מסוגלים ,מחמת נחיתותם המספרית ..הכל ידעו על קיומם של החילוניים בירושלים. אבל מאחר שהללו הטיבו להסוות את עצמם ,גרמו שיהיה כל אדם חושד את חברו שמה הוא חילוני מסתתר.
( בנימין תמוז , פונדקו של ירמיהו, 1984 )
במדינה אחוזת פחדים קיומיים מסוגים שונים ומשונים אחד הפחדים הגדולים של הציבור החילוני הוא הפחד מכך שהציבור הדתי החרדי שהולך ומתרבה במהירות גדולה לעין ערוך מזאת של הציבור החילוני יהפך לבסוף לרוב ויהפוך את ישראל למדינת הלכה פנאטית "ממלכת ה' " שתישלט באופן אבסולוטי בידי הרבנים . .
ספרים ידועים מסוג זה הם ספרו של בנימין תמוז "פונדקו של ירמיהו ( 1984 ) וספרו של יצחק בן נר המלאכים באים " שמתארים עתיד שבו המדינה נשלטת בידי הרוב החרדי , והחילוניים הופכים למיעוט נרדף פשוטו כמשמען בזמן שהחרדים עסוקים בראש ובראשונה במריבות הפנימיות הבלתי פוסקות שלהן על קוצו של יוד.


דומה שבשנים האחרונות עם הריבוי הדמוגרפי החרדי פחת זה רק הולך ותופס תאוצה כפי שניתן לראות
מהספר בשם שמים ( 1998) של הדי בן עמר המתאר קורותיה של משפחה קיבוצניקית בשנים 1997-2010 כשישראל נהפכת בהדרגה אך בבטחה למדינת הלכה חרדית.


הדוגמה קיצונית ביותר נושא זה הוא בספרו של דניאל דותן ( דמות חשובה למדי בתרבות החילונית של ישראל והאיש שיצר את "סצינת "שינקין " ) אנרכיה מותק ( 1999) . שכלל את הסיפור הקיצוני מכל מסוג זה "אנרכיה מותק" על עתיד שבו החרדים דמויי הטאליבאן באפגניסטן שולטים במדינה בצורה אלימה ורצחנית ומחתרת נשים פמיניסטיות אנרכיסטיות נאבקת בהם .זהו סיפור מלא דם ואלימות והוא מקצין אולי יותר מכל סיפור אחר את החששות של חילונים שונים מפני השתלטות חרדית.


חשש זה  עלה גם גם על הבמה במחזה אטום מאת מתי גולן הצגה על העתיד של שנת 2025  שבו חרדים קיצוניים משתלטים על המדינה ומשתמשים בנשק הגרעיני כנגד הערבים. הצגה שעוררה מחלוקת קשה בין חילוניים ודתיים בישראל .
מעניין שיש גם סיפורים של הצד השני החרדי שגם הם תיארו עתיד שבו מדינת ישראל היא חרדית אלא שעתיד זה נראה בעיניהם אוטופי . שני סיפורים כאלה הופיעו במגזין לילדים דתיים "זרקור" . בשנת 1982 הופיע שם הסיפור מבצע בזק מאת "מלמד" זהו סיפור המתרחש בשנת 1994 בעתיד אוטופי כאשר כל הישראלים חזרו בתשובה. בין השאר יש תמונה של אנשי המטכ"ל כולם חובשי כיפות ומזוקנים.
כאשר היגיעה שנת 1994 האמיתית זרקור התמודד חזיתית עם העובדה שהיא לא הייתה זהה עם העתיד האוטופי שאותו תיאר ב"מבצע בזק" ופירסם סיפור המשך בשם "פשיטה בשמיטה" . ששם תואר אותו העתיד אוטופי ביתר פרטים : בין השאר בבל הישיבות ילמדו ממחשבים . כמו כן יהיה שלום עם הערבים הפלסטינאים שיסכימו לוותר על השטחים ורק המחבלים הפלסטינאים מהאזורים שבשליטתם בלבנון ימשיכו לאיים על מדינת ישראל. כפי שכבר אמרו רבים הסיוט של האחד הוא גן העדן של האחר.

מלחמה ללא סוף – המאבק עם הערבים

מאחר שלא נתקלו כמעט בהתנגדות התקדמו צבאות ישראל גם בעבר הירדן מזרחה. חלק גדול של הבדואים הנודדים עברו לעיראק וסוריה ובדרום לסעודיה . לפי קצב ההתקדמות יש לשער שצבא ישראל יגיע תוך יומיים שלושה לגבול המזרחי והצפוני ההיסטורי של ארץ ישראל . הבסיסים הישראליים עקבו בהתעניינות אחר מהלך ההתקדמות. הלגיון הערבי שגרש את הקצינים הבריטים מתפרר והולך . בני הפלאחים משליכים מעליהם את המדים וחוזרים לכפריהם . שלל נשק רב נפל לידי הישראלים .
( ירובעל "  ( שם בדוי של צבי לבנון ) למחרת עלות בגין לשלטון" 1955 )
נושא שמטבע הדברים הוא בעל חשיבות מרכזית בכל דיון על עתיד המדינה הוא שאלת היחסים עם הערבים ובראשם הפלסטינאים , נושא שעומד כעת במרכז סדר העניינים של החברה הישראלית ששרויה במלחמה עימם בעת כתיבת מילים אלה וזאת לאחר תקופה של איבוד עניין נושא במשך שנים כאשר נראה היה שפני הדברים הם לקראת שלום עם הערבים .במדינה שכל ההיסטוריה שלה עומדת בסימן מילחמות וחשש ממילחמות אין פלא שניתן למצוא בספרות הישראלית את נושא מלחמת העתיד ואם כי היצירות בנושא זה היו באופן יחסי מועטות יותר מכפי שניתן לצפות הרי דומה שאין כמוהן כדי לשקף את התקוות והפחדים ( בעיקר הפחדים) של החברה הישראלית בתקופה שבה נוצרו ספרים אלה.
לאחר הקמת המדינה החלו להופיע פה ושם כמה ספרי מדע בידיוני שדנו בנושא השלום והמלחמה בעתיד וגם הגישה שלהם הייתה פציפיסטיית ולרוב. לרוב הסופרים של התקופה העדיפו לא לתאר את העתיד כמי שהמלחמה עם הערבים נמשכת גם בו.
אבל היה יוצא דופן : ספר מוזר ביותר בשם "למחר עליית בגין לשלטון" מאת "ירובעל" ( שם בדוי של פעיל פנטי של מיפלגת "חרות " בשם צבי לבנון) שיצא לאור ב-1955 ותיאר כיצד נשיא המדינה מסלק את ממשלת שרת מהשלטון בהאשמה שאינה "לאומית " מספיק וממנה את ראש מפלגת חרות מנחם בגין לראש הממשלה.
לאחר שבגין מחסל את השיטה הסוציאליסטית בישראל ואת ההסתדרות הוא יוצא למלחמה כנגד ירדן וכובש אותה, וחוסיין נמלט לבן דודו בבגדד בזמן שהערבים מגורשים מישראל ומוחלפים ביהודי ערב. המעצמות מקבלות את כל זה כמובן מאיליו ומחזקים את קשריהם עם ישראל החזקה והמנצחת . ישראל חותמת חוזה שלום עם כל שכנותיה שרואים שעם מדינה חזקה כזאת עדיף לא להסתבך.
הספר עורר שערוריה זוטא. אנשי המפלגות השמאל האשימו את חרות שהספר עם תחזית העתיד המיידי שלו מהווה הוכחה לנטיות הפשיסטיות שלה ושל מנהיגה בגין , חרות לעומת זאת הכחישה כל קשר לספר וטענה שהוא פרובוקציה של השמאל שאין לה קשר אליה
למרות הסערה שעורר הספר היה סנונית הראשונה בשינוי ערכין שהתגלה בספרות העברית כלפי רעיון המלחמה וניתן לאמר שהגישה שהתגלתה הייתה פציפיסטית פחות ופחות מבעבר. נטיה זאת היגיעה לשיאה לאחר מלחמת ששת הימים . לאחר הניצחון המדהים של ישראל ובין כל אלבומי הניצחון שפיארו את צה"ל יצאו גם ספרים של מלחמה עתידנית שהיו שונים מאוד מכל מה שיצא מבעבר. בהם המלחמה הוצגה כחוייה אדירה של ניצחונות בילתי פוסקים עבור האומה שמסתיימת אחרי זמן קצר ביותר ותוך מינימום של אבידות ( ומקסימום של אבידות ותבוסות לצד הערבי )

.ספר כזה היה "המלחמה הבאה " של יצחק חייק (1968) ותיאר את מלחמת ארבעת הימים של 1969 . הספר הנראה בדיוק כמו אלבום ניצחון ומלא מפות של אזורי הקרבות מתאר כיצד שבע מדינות ערביות פלוס הצי הסובייטי תוקפות אותנו ( הוא משתמש כל הזמן בגוף ראשון ) אך צבאותיהם ( כולל הצי הסובייטי ) מושמדים, חוסין נשבה ישראל כובשת את מצרים סוריה וירדן ונאצר נהרג במטוסו, תוך כדי בריחה לאלג'יר. ישראל משמידה 487 עשרות ספינות וצוללות , 31 בסיסי חל אוויר ערביים 487 מטוסים ואלפי חיילים ערביים בזמן שאבידותיה הם רק 26 מטוסים מספר קטן של כלי שיט -167 הרוגים ו44 נעדרים ! . ולבסוף "יונת השלום פרשה כנפיה " ישראל חותמת בסוף הספר שלום עם נציגי הערבים לדורי דורות.
…הפנטזיה הזאת שיקפה את מצב הרוח בישראל באותה תקופה שבה פורסמו מאמרים רציניים בעיתונות שדנו במלחמה אפשרית בין ישראל וברית המועצות. בהנחה שהערבים כבר אינם בגדר יריב של ממש.
אך לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973 הערבים כבר לא נראו מטומטמים כל כך והניצחון לא נראה בטוח כל כך. והמלחמות העתידניות החלו להיות מוצגים בספרות בצורה שונה מאוד.


עמוס קינן חיבר ספר בשם שואה 2 (1973) שיצא שוב כבלוק 23 (1996) על מלחמות אנסופיות מלחמת ארבעת הימים שבמהלכה נכבשו לבנון ירדן ודרום סוריה ומלחמת היומיים שמביאה אותנו לדלתה של מצרים ומלחמת היומיים השניה שמגיעה לכויית שלאחריהן נכבשת תל אביב בידי אויב בלתי ברור בזמן שישראל פולשת לטוברוק שבלוב…

הסופרת אורלי קסטל בלום מתארת את ישראל כנמצאת במלחמה חסרת טעם עם אוסטרליה בספרה דולי סיטי.ספר שהפךלסוג של קלאסיקה.

שלמה אריאל פירסם את דיפלומטיה במעמקי הים. (הד ארצי, 2000 )
שהוא מותחן פוליטי וצבאי על מדינת ישראל ומאבקה במדינה הפלסטינאית בשנת 2004 ,

אך דומה שאת סוג המלחמה שבה אנו נמצאים כרגע מלחמה עם טרור בילתי פוסק שאין ולא יכולים להיות בה ניצחונות גדולים , איש לא חזה.

שלום על ישראל

"משה הוא פלסטיני ! הוא מהרשות ! מה אתה מביא לי כזה הביתה? ואם ירצח את כולנו ?"
אני מסתכל עליה כאילו שהיא נפלה מהשמים . היא פשוט לא מבינה את הקטע . לא קולטת שדברים השתנו , שהאיש הזה בנאדם בדיוק כמוני ,שהאיש הזה לחם עם בעלה נגד יצורים מהחלל והציל את החיים שלו. אני מנסה להרגיע אותה אבל היא לא נרגעת . ..כל הזמן הזה מסתכלת על אחמד מרחוק ,בזהירות ,כאילו מחכה כל שניה שיוציא סכין וישחט את כולנו .כאילו שהוא לא הציל את החיים שלי מהמפלצות מהחלל .
ורד טוכטרמן "כל בני האדם בשלום ובאחווה "חלומות באספמיה :כתב עת למדע בדיוני ופנטסיה מספר 5 , 2003)

אוטופיסט בשם הרב פרירה מנדס כתב בסוף המאה ה-19 אוטופיה ציונית רצופה מלחמות אסונות וטרור בינלאומי שכתוצאה מהם מוקמת לבסוף מדינה יהודית . מדינה זאת מותקפת על ידי רוסיה באמצעי מלחמה חדשניים כמו מכונות ירייה חשמליות ופצצות המופעלות על ידי גזים . אך ההתקפה נבלמת מוקם גם סנהדרין ומוסדות לחקר השלום ולהשכנת השלום, העולם כולו יקבל את הסמכות השיפוטית של הסנהדרין כממונה על השלום הבינלאומי .
וכך גם בישראל במקביל לכל החזיונות הלוחמניים על מלחמות ניצחון בעתיד הופיע גם מספר קטן של סיפורים על השגת שלום עם הערבים חזון שנראה אז ( כמו היום ) כנאיבי .

המשורר פנחס שדה כתב ב-1960 סיפור מצוייר לילדים בשם "תגליתו הגורלית של ד"ר יוסף ק." על מדען בכור האטומי בדימונה שמגלה נמלים שצמחו לגודל ענקי כתוצאה מקרינת הכור כמו גם תרופה למחלת הסרטן שאפשר להכין מבשר נמלים אלה. ועם תרופה זאת הוא משכנע את מנהיגי המעצמות קנדי וחרושצ'וב לחתום על חוזה שלום זה עם זה ואפילו את מנהיג מצרים נאצר לחתום על שלום עם ישראל .
בשנות ה-90 במהלך תקופת הסכמי השלום עם הפלסטינאים כאשר חזון השלום ו"מזרח תיכון חדש " נראו כבהישג יד הופיעו לא מעט ספרים שתיארו את השלום העתידי עם הערבים .

בספרו של שלמה לאופר "הראשידה " ( 1992) משתלטת על ישראל בעתיד הקרוב יפהפיה כריזמטית , מעין שילוב מנצח של פנינה רוזנבלום ,לימור ליבנת והילארי רודהם קלינטון והלנה היפה . היא הופכת לשליטה האבסולוטית "הראשידה" . היא משיגה הסכם שלום עם המנהיג הערבי הדומיננטי ביותר בדרך הפשוטה ביותר :היא מקסימה אותו ביופייה ולאחר שהשניים מקיימים יחסי מין , הערבי מגיע למסקנה שיש לחתום על חוזה שלום עם אומה שיש לה מנהיגה מסעירה כזאת . דרך להשגת שלום שספק אם אפילו פרס וביילין חשבו עליה..

עוד ב-2001 הוקרן סרטו של ארי פולמן ( שיצר כבר בעבר סרט כמו מד"בי בשם "קלרה הקדושה") "מיד אין יזראל" שמתרחש בעתיד שבו נחתם שלום בין ישראל וסוריה ומתנהל מצוד אחרי הפושע הנאצי אחרון . ההתפתחויות באיזור הפכו את הסרט הזה לדמיוני יותר מאי פעם.
כפי שהדברים נראים כעת התקווה הקלושה היחידה לשלום עם פלסטינאים היא כתוצאה מפלישה של אוייב משותף שיאלץ את שני הצדדים להיאבק בו ביחד כפי שמתואר בסיפור מדע בדיוני "כל בני האדם בשלום ובאחווה " של הסופרת ורד טוכטרמן שהופיע בימים אלה במגזין "חלומות באספמיה ".

שליטים צבאיים עליך ישראל –משטר החונטה הישראלי.

ודרך אגב אקס תת אלוף , אומר האלוף מבלי להפנות את ראשו , אתה בטח רוצה לדעת מדוע לא יכולת להשיג את הרמכ"ל ,ומדוע לא יכולת להשיג את ראש הממשלה. אז אני אגיד לך. עכשיו כבר מותר לגלות : הרמטכ"ל זה אני. מישהו היה צריך להציל את המדינה מכל המטומטמים האלה.תסכים איתי.
( עמוס קינן , הדרך לעין חרוד , 1984)
עוד ספקולציה מקובלת היא השתלטות של הצבא ומפקד כריזמטי מקרבו על ישראל . ספקולציה שנעשתה פופולארית במיוחד כאשר ראש הממשלה מנחם בגין העיר פעם בצחוק (?) ששר הביטחון שלו אריאל שרון עלול יום אחד להקיף את בנין הממשלה בטנקים .כיום ככל שאנשי צבא בכירים לשעבר משתלבים אוטומטים עם פשיטת מדיהם בכל תפקיד בכיר הערות על "השתלטות" אנשי הצבא נשמעות יותר ויותר.

הספר המפורסם ביותר מסוג זה הוא "הדרך לעין חרוד " של עמוס קינן שמתאר את בריחתו של הגיבור חסר השם לקיבוץ עין חרוד מידי הגנרל הצבאי השולט בישראל בעתיד הקרוב. הספר נעשה גם לסרט שבו כיכבה בתור חיילת ישראלית שחקנית איטלקית לבשם אלכסנדרה מוסוליני ביתו של הד'וצה האיטלקי הפשיסטי במלחמת העולם השניה וכיום דמות ידועה במפלגה הפשיסטית האיטלקית בפני עצמה.
לרעיון זה היגיע בספרו של גדעון תלפז "אבשלום והנזיר " (1989) שבה ישראל הנשלטת בידי שליט צבאי כריזמטי במיוחד עומדת ב1999 על סף מלחמה עם הערבים .

מאז תאריך זה אכן התרחשו כמה מלחמות עם הערבים ,אולם לשמחתנו עוד לא התקיים כאן משטר צבאי.

האנשים שלנו בחלל –מדינת ישראל משתלטת על הגלקסיה.

"יום א' ,שעה שמונה שלושים ושבע ,בירח המלאכותי הישראלי הראשון בראיון מיוחד עם האלוף ברנע ,מצבא ההגנה לישראל ,נודעה לי הסנסציה העולמית המרעישה ,כי בהחלט יש אפשרות שחיים וקיימים בני אדם מחוץ לכדור הארץ ! כמו כן נודע לי כי האלוף משנה ברנע הגיע למסקנה זאת לאחר שסייר בכל כדור הארץ שלנו ! האלוף משנה ברנע גילה לי , כי הוא מעוניין לראות מקומות חדשים ואנשים חדשים .ועל כן הוא מקדיש את חופשתו השנתית לטיסה בחלל ".
( הבלשים הצעירים טסים בירח מלאכותי . מאת אבנר כרמלי . 1958 )
המאמצים להוציא אסטרונאוט ישראלי לחלל ,מאמצים שעד כה הסתיימו בכישלון , משתקפים ביצירות ספרותיות שונות שהן אופטימיות מאוד לגבי הגורל הקוסמי הצפוי לישראל בחלל .

בסדרת "ראל דארק כובש החלל " שיצאה לאור בהוצאת רמדור בסוף שנות השישים ונכתבה בידי כותבים ישראליים שונים תחת השם הבדוי "א. בנש" תוארו עלילותיו של גיבור החלל " שנולד באיזו עיר גדולה בשם תל אביב , אזור גבול של הפדרציה האסיאנית ".

באחד הספרים בסדרה זאת "מסתרי השמש הירוקה " (1969) שאותו כתב שמואל פרץ, העולם של אמצע המאה העשרים ואחד מחולק לגוש המערבי בראשות ארה"ב ולגוש המזרחי בראשות סין ששולט בכל אסיה פרט לישראל וללבנון שנשארות חלק מהגוש המערבי שכן "סין הכריזה שהיא לא מוכנה לבלוע את הסרטן היהודי פן יבולע לה"
הופיעו גם ספרים שתיארו את הטייס ישראלי הגיבור במרחבי הגלקסיה כשהוא נלחם בחייזרים דמויי ערבים ובשליטיהם הרודניים בעזרה לחייזרים טובי לב ( דוברי עברית ) כמו ספרו של יעקב אבישר "אנשים מכוכב אחר" ( 1988) .

בן דב היה ברנש מוזר …לא היה בו אף שמץ מן התדמית של כובש המדבר ,אותה מנסים רוב הישראלים להקרין . אולם מאחורי הופעתו המרושלת הסתתר אדם של ברזל .שוחחנו קצת . הוא סיפר לי שהוא לא יצא מתחומי ישראל לפני הגיעו לגיל 30 אם כי הרבה לנוע בתוך המדינה. הוא גדל בקהיר ,למד בתל אביב ודמשק ,התגורר בעמאן בירושלים אלכסנדריה חיפה בגדאד וערים ישראליות חשובות אחרות . אחר גברה עליו התשוקה למסעות והוא התגייס לעבודה בקיבוץ בן גוריון על המאדים.
( רוברט סילברברג על פני מליארד שנה , 1969 תרגם ישעיהו לויט )


מעניין שהתמונה של אימפריה ישראלית עולמית ואף גלקטית קיימת דווקא בספרי מדע בדיוני זרים שונים , שלא כולם התחברו בידי יהודים.

פרמר, חוזה פיליפ , נאהבים‏

סופר המדע הבדיוני פיליפ חוזה פארמר בספרו "נאהבים" ( 1961) את ישראל בעתיד הרחוק כמעצמה העולמית הדומיננטית הנאבקת בארה"ב הנשלטות בידי דת פנאטית.

הסופר פול אנדרסון שגם הוא משתמש רבות בספריו בדמויות של ישראלים עתידניים כמו בספרו המפורסם ביותר שאף הוסרט  THE HIGH CRUSADE ( 1964) שבו מופיעים בתפקיד קטן נציג האימפריה הגלקטית ישראלית ישו הלוי.

באחד מספריו האחרונים של אנדרסון STARFARERS (1998) מופיעה דמות בשם חני דיין ,צאצאית של משה דיין  אחד ממהמצביאים היודעים של מדינת ישראל ( וואולי גם של אסי דיין  במאי ידוע של מדינת ישראל או של יעל דיין  סופר מוכרת במדינת ישראל ?)  ואזרחית של "ההגמוניה הישראלית " .שיוצאת למסע ארוך אל הכוכבים ,לאחר שהסתבכה עם אנשי כת מסוכנת במאדים.


בסדרת HOMWORLD ( 1980) של הסופר הארי האריסון בעולם שבו יש משטר טוטליטארי , אחיד ישראל היא המדינה היחידה שנשארה ששומרת על עקרונות דמוקרטיה והיא עוזרת ללוחמי החופש להפיל לבסוף את המשטר הטוטליטרי .בספר זה מוצגת תמונה חיובית מאוד של ישראל כמעוז דמוקרטיה וסובלנות שלמרביתה צער לא קיים היום יותר בחוגים נרחבים בעולם המערבי.

לשיא הגרנדיוזיות היגיע סופר המדע הבדיוני הבריטי מ. ג'ון האריסון שבספרו The Centaury Device( 1974) מתוארת מלחמה גלקטית בין אימפריה הישראלית לבין חבר המדינות הערבי שנשלט בידי אידיאולוגיה כמו קומוניסטית מלחמה שמביאה להחרבת הגלקסיה בידי נשק יום הדין שבו משתמשים הצדדים.

הסופר פירס אנתוני תיאר בסדרה "BIO OF SPACE TYRANT כיצד מדינות כדור הארץ השונות מהגרות כל אחת לגרם שמים אחר במערכת השמש . מדינת ישראל מהגרת לירח של מאדים ,פובוס ( ונישלטת שם בידי אישה דמוית גולדה מאיר ) ושולטת על שכנו דימוס שמאכלס את הפלסטינאים בזמן שהיא במלחמה עם כוכב מאדים שמאכלס את אומות הערבים של המזרח התיכון בעבר.בספר אחר בשם DIASPORA מדינת ישראל שורדת לאחר חורבנה הפיזי בידי הערבים כמושבה בחלל ( הנשלטת בידי אישה דמויית גולדה מאיר ) , אך גם שם עליה להתעמת עם מושבות חלל אחרות שנשלטות בידי אנטישמים השואפים להשמדת העם היהודי אפילו בחלל החיצון .

שכירי החרב של העתיד

בספרי המד"ב הזרים הישראלים תוארו תמיד כלוחמים קשוחים גם בעתיד .
הסופרים הווארד וולדרופ וג'ק סנדרס כתבו ספר "The Texas-Israeli War: 1999 ( 1974) שבו שכיר חרב ישראלי עוזר למדינת טקסס העצמאית.
הסופר יואל רוזנברג יהודי כתב סדרת ספרים בשם מצדה שאחד מהם בשם "לא לשם תהילה " תורגם לעברית על כוכב הלכת מצדה שאנשיו צאצאי הישראלים והיפנים הם לוחמים שכירי חרב קשוחים ביקום שבו יש גם כוכבים צרפתיים וגרמנים והולנדים.


ובסדרת המדע הבדיוני המפורסמת מכל"חולית " ישנם רמזים ברורים לכך שהכוכב המדברי שממנו באו שליטי האימפריה הגלקטית, סלוסה סקונדוס הוא מקום שבו התיישבו ישראלים לשעבר,. וכך המאבק בין שליטי הקיסרות ובין הדררים הבדואים אנשי כוכב אראקיס ( חולית ) על "הסם " ( נפט?) הופך בין השאר לאליגוריה ברורה מאוד על המאבק בין ישראלים וערבים בהווה. בספר אחר בסדרה "בית הלשכה חולית " מופיעים יהודים המפוזרים ברחבי הגלקסיה ושומרים על אמונותיהם העתיקות בהיחבא ,ודומה שהם צאצאיהם של יהודי התפוצות .

אפוקליפסה עכשיו ?

אין לאן לברוח .
( מילות הסיום של הסרט "שלום למחסל" ביים יעקב פלורנטין, 1987 )
מסיבות מובנות לאור המלחמה הבלתי פוסקת בה אנו נמצאים והמצב הכלכלי החמור , ז'אנר האפוקליפסה זכתה לתחייה בשנים האחרונות ויש סימנים שהיא רק תתחזק בהמשך, דומה שרוב הספרים העתידניים שיוצאים היום לאור בעברית על המדינה הם ספרים אפוקליפטיים במהותם .

אפוקליפסה מרשימה מאוד היא ספרו של דוד מלמד החלום הרביעי :יומן אירועים ( 1986) שמתאר את חורבנה של ישראל לאחר שורה של מלחמות וכיבושה בידי הערבים. הישראלים עוברים למחנות פליטים בגרמניה ושם עליהם לחזור לחייהם של אבותיהם כיהודים אדוקים בעיירה.
ספר שתיאר סצינריו הפוך של אפוקליפסה ליהודי ארה"ב דווקא היה ספרו של מישקה בן דוד הבריחה האחרונה :תסריט פוליטי ( 1984) שבו יהודי ארה"ב הסובלים מגל גובר של אנטישמיות בעתיד הקרוב ובמיוחד מצד שחורים נאלצים לברוח לבסוף לישראל .
דוגמה בולטת במיוחד של הטרנד שהופיעה דווקא בימי שיא האופטימיות של הסכם אוסלו במיוחד בספרו של זאב בן יוסף "שלום על ישראל " (1995) שבו ישראל במאה ה21 חיה בשלום עם שכנתה פלסטין אך זאת חותרת כנגדה עם הנאצים שהשתלטו שוב על גרמניה ולבסוף כובשת את ישראל בדרכי מירמה ושולחת את כל יהודיה להשמדה. היהודי האחרון שנשאר לפליטה משמיד את כל הפלסטינאים עם תותח חלקיקים שהמציא , סוף הסיפור.
ספרים חדשים יותר בז'אנר כללו את ספרו של גלעד עצמון. מורה נבוכים . ( 2001.) סיפור על חורבן ישראל בעתיד.כתוב כזכרונות של אחד מתושביה לשעבר.

ספרו של חנן שטינהרט קוקש קודש! ( 2001) . תולדות מדינת ישראל בין השנים 1996 ו-2013 שבמהלכן היא סובלת מרד של ערביי הגליל ולבסוף נכבשת בידי הערבים.

ספרו של עמיחי שפירא . יום הדין : רומן אפוקליפטי . (הוצאת חלונות 2002 ) . על חורבן המדינה בידי הערבים לאחר שערפת מפר עוד הסכם שלום. בסופו של הספר מרחפת מרכבת האש של אליהו הנביא מעל לתל אביב והתערבות אלוהית מביאה לחורבן הערבים .
ויש גם סרטים אפוקליפטיים. בהם : שלום למחסל (1987) של יעקב פלורנטין  המובסס על סיפור של הסופר יצחק בן נר , על מדינת ישראל עתידנית אנרכית אלימה , שבה חבורת שוטרים קטלניים משליטה סדר על חורבות מה שנשאר מתל אביב במאבק כנגד כנופיות רצחניות . מי שהורג מספיק פושעים מקבל את הפרס הגדול : הזכות לעזוב את מדינת ישראל למקום אחר. אך בסוף הסרט מתגלה האמת המרה : מדינות העולם אינן מעוניינות בישראלים וסגרו בפניהם את השערים ובמילות המחץ המסיימות את הסרט "אין לאן לברוח ".

[

במידת מה הסרט הזה התבסס על סיפור ידוע של הסופר יצחק בן נר "אחרי הגשם " שתיאר מציאות עתידנית אנרכית אלימה שבה שולטות כנופיות רחוב אלימות בתל אביב.עתיד שכיום שנראה שכבר הוא קרוב להתגשם .

חזיונות של העתיד הציוני והישראלי.

אני משוכנע שאנו בדרך ליציאה מליל המלחמות ..זו בראשית חדשה .
( שמעון פרס , בראשית חדשה , 1998 )

עם עוסקים בספרים וסרטים בדיוניים על עתידה של ישראל אז מן הראוי גם לבדוק האם יש ספרים עיוניים שעוסקים בנושאז.

ואין הרבה כאלה..
יותר מכל דבר אחר חמורה היא העובדה המרה שאין בשנים האחרונות תוכנית אב לעתיד המדינה, שתציע חלופה ברורה להווה .
כיום כידוע הפוליטיקאים שלנו אינם אנשי ספר בניגוד לעבר ( שאז זה נחשב כמכובד וכמעט כחובה שכל פוליטיקאי יפרסם ספר או לכל הפחות קובץ נאומים ומאמרים ) ובכך למרבית הצער הם משקפים את החברה.

בולט במיוחד התחום ספרות העיון "העתידנית –חזונית " שמנסה להתוות דרך עתידנית למדינת ישראל ולציונות הוא ספרו של מרדכי נסיהו קוסמותאיזם ( , 1997) המחבר נסיהו היה אחד מהאידיאולוגיים של מפלגת העבודה בישראל והייתה לו השפעה רבה על יצחק רבין ושמעון פרס ועל תוכניות השלום שלהם. בספרו הטווה נסיהו חזון מדהים וחסר תקדים לעתידה של מדינת ישראל ביקום שהמחבר יוצא מנקודת הנחה שהוא מלא בציליביזציות של חייזרים . המחבר מאמין שעל ידי שימוש מושכל מתוחכם ומרחיק ראות בתרבות היהודית שמוצאה בתנ"ך ובעקרונותיו אפשר להטוות דרך להישרדות העם היהודי ומדינת ישראל תוך כדי שילובם כחוד החנית של המאבק להצלת המין האנושי מהשמדה עצמית באמצעות הנשק הגרעיני ההרס הסביבתי והתחממות כדור הארץ.
ספר זה שהוא מלא בספקולציות גרנדיוזיות ותוכניות מרתקות הוא לדעתי אחת היצירות החשובות ביותר שיצאו לאור בעברית בשנים האחרונות והוא רלוונטי מאוד גם ובמיוחד היום אך הוא לא זכה לתשומת הלב הראוייה לו . כנראה נראה בעיני המעטים שטרחו לעיין בו כיותר מידי רדיקאלי ו"דמיוני" . אך לדעתי דווקא תכונות אלה נותנות לתחזיות ולהצעות של נסיהו את עוצמתן .


שמעון פרס, האיש שאולי יותר מכל מדינאי ישראלי אחר עסק ודן בנושא עתיד המדינה פירסם ב-1998 את הספר החזוני בראשית חדשה שבה היטווה עתיד חדש וטוב יותר לישראל ולמזרח תיכון "חדש" באמצעות מהפכת המידע והשלום ".
ב-1999 יצא ספרו המסכם של פרס עם הרצל לארץ חדשה , ספר חצי בידיוני שבו הרצל מבקר בישראל המודרנית כשהוא מלווה בפרס ועושה השוואה בין חזונו ב"אלטונוילנד " ובין המציאות שלדעתו היגשימה את כל הציפיות . המציאות כיום כמה שנים מאוחר יותר כידוע היא שונה מאוד מכל תחזיותיו של פרס . במידה רבה ניתן להגדיר את נסיהו ואת פרס כ"אוטופיסטים הציוניים האחרונים".
למרבית הצער מאז פרס שחזונו במידה רבה התרסק ונסיהו קשה למצוא אנשים שיטוו דרך "חזונית" חדשה עבור המדינה . "חזון" לגבי העתיד משמעו : הצעות מפורטות ומגובשות איך צריכים להיות פניה של מדינת ישראל ויושביה לעתיד לבוא פוליטית , חברתית ותרבותית בלב המרחב הערבי העוין והמתחזק ואיך אפשר להגיע לשם, לא רק הזהרות ואיומים ערטילאיים או חזיונות אפוקליפטיים על קץ המדינה ללא שום תוכן חיובי ממשי כל שהוא כפי שעושים רוב הפוליטיקאים ( ובכלל זה גם המוכשרים שבהם מבחינה אינטלקטואלית כמו יוסי שריד ובני בגין) בנאומים ובמאמרים שלהם , איומים שהם בבחינת פחדים ולא חזון , אלא הצעת תוכנית מפורטת של "מה צריך לעשות ". חזון שאפשר להסכים עימו או להתנגד לו אבל חזון מגובש בכל אופן כפי שהיה בעבר להרצל והוצג בספרו "אלטנוילנד" וכפי שהיה למתנגדו של הרצל "אחד העם ' והוצג בספרו העתידני של תלמידו של "אחד העם " לוינסקי . הצעת חזון מגובש כזה ( ואין זה מספיק כלל לבטא דברים כלליים מאוד בנאומים בכנסת ,או במאמרים בעיתונות ) דורשת היום העזה אינטלקטואלית ואומץ לב רב, אולי הרבה יותר מבעבר ,

יוצא דופן אחד בעולם הפוליטי הישראלי בעל חזון מעין זה הוא יוסי ביילין שהטווה דרך כזאת בספריו האחרונים כמו : מותו של הדוד מאמריקה : יהודים במאה ה-21 ( 1999) ו אחד העם פינת הרצל ( 2002) , תוך התייחסות ברורה לחזונו של "אחד העם" , דרך שהיא כמובן שנוייה מאוד במחלוקת אבל לכל הפחות הוא מנסה להציע חלופה מגובשת כלשהיא למצב בו אנו נמצאים כיום.

יוסי ביילין שעוסק רבות בכתיבה עתידנית , אולי יותר מכל אחד אחר  כיום פירסם גם ספר מעניין מאוד בשם "מסוציאליזם לסוציאל ליברליזם " (1999) שבו היציע תוכנית לשינוי הסוציאליזם הישראל למשהו שמתאים יותר למאה ה-21.

מבין שאר הפוליטיקאים הישראליים העכשוויים הבודדים מאוד שניסו לדון בצורה מפורטת על העתיד לבוא וכיצד להתמודד עימו ניתן להזכיר ממפלגת הליכוד העכשווית רק את בנימין נתניהו בספריו מקום תחת השמש ׁ( 1995) ו מלחמה בטרור : כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי והטרור הבינלאומי ( 1996)

נתניהו על פי הדיווחים כתב ספר נוסף מסוג זה אך בחירתו לראש הממשלה בפעם השנייה  הפכה את פירסום הספר ללא פרקטי בשלב זה מאחר שעל פי השמועה הוא נאלץ ללכת כנגד כעמה מהרעיונות שמוצעים בספר. הספר כתוצאה נמצא כרגע במגירתו של נתניהו.

ׂוממפלגת העבודה העכשווית רק את אפרים סנה שבין ספריו בתחום יש את באחריות : ישראל בעולם שאחרי שנת 2000 ( 1996) וניווט בשטח מסוכן (2002) .

בספרים  אלה יש סוג של תחזית עתידנית והצעות מפורטות איך צריכים להיות פני ישראל במרחב העויין הסובב אותה . ניתן להזכיר עוד את אמנון רובינשטיין ) וספרו מהרצל ועד רבין והלאה ( 1997) שמציג רעיונות לעתיד הציונות.

את היועץ הפוליטי לשעבר ממפלגת העבודה חיים אסא שפירסם את הספר מהפכת ההזדמנויות ( 2001) על עתיד הדמוקרטיה במדינת ישראל והצעות למען שרידתה

,אפשר להזכיר את שר האוצר בעת כתיבת שורות אלו את יובל שטייניץ מהליכוד שכתב מאמרים על הצורך של ישראל לפתח את כוחה הימי כדי לשרוד באתגרים של העתיד וגם זה סוג של חזון על עתיד צה"ל והמדינה .

ואולי אפשר להזכיר גם את אהוד ברק ממפלגת העבודה וכמה מהתחזיות האנליטיות שלו שהן מפורטות יחסית לאלה של פוליטיקאים אחרים שפרסם מידי פעם בעיתונות ובראיונות . ברק שממנו אפשר היה לצפות שיכתוב ספר שלם בנושא פירסם עד כה רק מאמר מפורט על נושא ביטחון ישראל בעתיד בקובץ בשם "ישראל לקראת שנות 2000 " שבכלל התבסס על הרצאה שנתן ב-1992 כשהיה במדים.
יש עוד שני פוליטיקאים נוספים שעסקו בעתידנות והם עשו זאת לאחר שכבר נטשו את עולם הפוליטיקה.  אלה הם גד יעקבי שעסק רבות לעומק ובפירוט בעניין זה בספרים שונים והיציע רעיונות מרחיקי ראות שונים ,לפחות לפוליטיקאי ( יעקבי שילוב מרתק של איש ספר ופוליטיקאי שכיום כמעט אינו בנמצא יותר היה לדעתי אחד ההחמצות הגדולות והמצערות של עולם הפוליטיקה הישראלי ) ,

יש גם את משה שחל שכתב ספר שלם של עתידנות פוליטית בשם "סדר יום חדש" מ-1992 עם הצעות משלו בנושא ( לא מקוריות וחדשניות במיוחד אבל הוא לפחות ניסה ) . פרט לשניים האלה אינני מכיר עוד פוליטיקאים נוספים שעסקו בנושא בכתב.

ראוי להזכיר את שלמה בן עמי לשעבר מהעבודה  ככל הנראה הפוליטיקאי הכמעט אחרון עד כה  שטרח לפרסם ספר של הצהרת כוונות והצעות מפורטות לשינוי החברה והמדינה , . הספר שפירסם ב-1998 היה "מקום לכולם " שהיה למעשה סדרת שיחות שניהל בתחומי מדינה וחברה עם אקדמאי עמית אלי בר נביא והיה  ניסיון מוצהר לשרטט מצע רחב יריעה ל'ניו-לייבור' ישראלי  שבו הציע  לשמאל סדר יום פוליטי, כלכלי, חברתי ותרבותי עדכני, המכוון לכל שדרות החברה.

מבין הפוליטיקאים השונים שחשבו על רעיונות שונים בעלי אופי עתידני באמת אם כי לא פרסמו על כך ספר , אפשר למנות את משה ארנס אבי תוכנית מטוס "הלביא " . את יובל נאמן בעל רעיון "תעלת הימים " שלמרבית הצער לא התממש .ואת חיים רמון מפיץ הרעיון של הצורך בגדר הפרדה ביננו ובין הפלסטינאים . ואפשר להזכיר גם את יעקב מרידור אבי "מנורת החשמל שתאיר את כל רמת גן ".

אפשר להזכיר את אברהם בורג יושב ראש ההיסתדרות הציונית לשעבר ואחת הדמויות הבולטות במפלגת העבודה כיום , פירסם ב-1997 חוברת בשם ברית עם הפרק הציוני: טיוטת מתווה למדיניות התנועה הציונית עבור ההיסתדרות הציונית שעמד אז בראשה שבה קרה לשינויים מקיפים בפניה של הציונות הן בהיבט הארגוני המגדיר את דרכי פעולתה של התנועה הציונית ת והן בהיבט האידיאולוגי המגדיר את מהותה של הציונות החדשה.מאז פירסם בורג ספרים שבהם נטש לחלוטין את הרעיון הציוני וקרא למדינה מסוג חדש.

ואפשר עוד להזכיר מהליכוד את חבר הכנסת מיכאל איתן . הנ"ל לא פירסם מאמר מגובש על רעיונותיו   אבל העלה באתר שלו   כמה רעיונות מעניינים על עתיד שילוב טכנולוגית המידע בחברה הישראלית  ולגידור השטחים הפלסטינאים והקמת איזור חיץ בינם ובין ישראל .

מבין כל הפוליטיקאים הנוכחיים בכנסת אפשר להזכיר עוד רק את עינת וילף שפירסמה לאחרונה ספר רלבנטי מאוד בשם מקימים לוחמים ואנחנו  

.פרט לאלה אינני יכול לחשוב על שום פוליטיקאי שתרם רעיון עתידני כל שהוא הראוי לציון..
פוליטיקאים שמהם אפשר היה לצפות שישלחו את ידם בנושא ולא טרחו לעשות זאת הם יוסי שריד ממרץ ובנימין בגין מהליכוד. השניים האלה עוסקים רבות בהעלאת חזיונות שחורים משחור כמו רבים אחרים ובכך הם אינם מחדשים דבר , אבל הצעות למשהו חיובי אי אפשר לשמוע מהם. בעיני זה מוריד מערכם .
לעניות דעתי הפוליטיקאים הבודדים הנ"ל שכן עוסקים בכך עם כל מגרעותיהם השונות ( ראו נתניהו וסנה ) עדיין עולים בכמה וכמה דרגות על הרוב המוחלט של הפוליטיקאים הישראליים כיום.
אך אנשים אלה הם כמעט יחידים במינם. הם יוצאי דופן בין הפוליטיקאים הישראליים כיום שמתרחקים מהצעות ומתחזיות כאלה כמו מאש, לא עבורם דיבורים על העתיד הלא מיידי ואף הרחוק יותר וכיצד צריכים להיות פני המדינה והעם.
לעניות דעתו של כותב שורות אלה מאמצים אלה ליצירת חזון עתידני ללא קשר למידת הצלחתם המעשית , ומידת הגיבוש של החזון וההצעות שלהם ( ומידת המחלוקת שהם מעוררים) מעמידים את הפוליטיקאים הבודדים הנ"ל בכמה דרגות מעל פני הרוב המוחלט של הפוליטיקאים כיום.
ובנוסף לכל זאת ספרים וסיפורים על עתידה של המדינה ממשיכים להופיע והם ממשיכים להראות לנו שלא הכל הוא בהכרח שחור וכי יש עתיד אם רק נרצה בכך

.ניתן להזכיר בין ספרים אלה את ספרו של אהוד טוקטלי נוילטנוילנד .( 2002 ) ספר שיצא לאור כנראה בהוצאה עצמית של המחבר לרגל 100 שנה ל"אלטנוילנד " של הרצל.הספר כולל את המוטו הנחמד "אם תרצו אין זה מדע בדיוני ". בין השאר הוא מציע שיטה חדשה למימשל של המדינה. הכל נראה ואוטופי ולא פרגמטי במיוחד במצב של יאוש שבו אנו נמצאים כיום, אולם דווקא חיבורים כאלה (ללא קשר לרמה הספרותית שהיא תמיד ירודה ואינה העניין כלל של המחבר או של הקוראים ) יכולים להציע רעיונות חדשים ולא שגרתיים וכי למרות הכל "יש עתיד ".הספר בהחלט שווה עיון כדוגמה של הז'אנר הנכחד של האוטופיה.
וניתן להזכיר עוד לסיום את חוקר האינטרנט אמנון טיל שפירסם באינטרנט כמה סיפורים יוצאי דופן כיום על עתיד המדינה בשנת 2032 סיפורים שמתארים בפירוט הן עתיד "אופטימי" של המדינה והן עתיד "פסימי " , כשהמחבר מזכיר לנו שבסופו של דבר העתיד ניתן לשינוי והוא בידינו לא פחות מאשר בידי כל אחד אחר.

….ואם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא , ואגדה יוסיף להיות.
(תיאודור הרצל. אלטנוילנד. 1902 )


קישורים
תולדות המדע הבדיוני בעברית

ארץ ישראל בשנת 2040

חוזה מדינת היהודים 

השלב הבא של שמעון פרס
פרוייקט השלום של לובה אליאב

תוכנית החלל של יובל שטייניץ

החזון של עינת וילף

היש עוד אנשי חזון ?

עתידנים שונים לאורך הדורות על עתידה של ישראל

ירושלים באחרית הימים :תחזית עתידנית מימי בית שני

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

הצופן העתידני של נחמן מברסלב

עתידנים מודרנים

האיש שבא מהעתיד :על דוד אבידן

האם אתה הוא המנהיג הבא של מדינת ישראל ?:מנהיגות על פי יחזקאל דרור

העתיד הרחוק כבר כאן על העתידן דוד פסיג

עתידן של שדה הקרב

תחזית העתיד של האסטרולוג הרצל ליפשיץ

אסטרולוגיה ופוליטיקה

אירגונים של בעלי חזון

הפרוטוקולים של צעירי ציון

הראות לעתיד מנקודת התצפית של גידי גרינשטיין

מדע וטכנולוגיה ועתיד העם היהודי

מה לעשות עם הפליטים מדרפור

מדע בדיוני עברי

מדע בדיוני תוצרת ישראל

היכל התהילה של המדע הבדיוני הישראלי

מלחמות העתיד של ישראל

מדינות ישראל החלופיות

מדע בדיוני ופנטסיה בישראל בראשית המאה ה-21

מדע בדיוני ישראלי בסוף המאה העשרים 

ובגירסה אנגלית

שירת מדע בדיוני עברית

 גירסה אנגלית של כתבה זאת

חלק א'

חלק ב'

A Survey of Israeli Science Fiction and Fantasy in the Year 2003

איך תיראה תל אביב בשנת המאה לקיומה ?

שנת 2010 :ההווה כפי שדומיין בעבר

ישראל בשנת 2000 כפי שנחזתה בשנות החמישים

מכוכב חמה ועד צדק :העתיד כפי שהיה צפוי להיות בשנים 2007-2008

"

שנת 2010 : ההווה כפי שדומיין בעבר

את שנת 2010 חוויתי לראשונה בשנת 1982 כאשר קראתי ספר בשם זה של ארתור סי קלארק ושוב בשנת 1984 כאשר צפיתי בסרט בשם זה של פיטר היימס .

ועכשיו כאשר היגיעה השנה האמיתית נשאר לראות :האם מה שצפו שני היוצרים האלו והאם מה שצפיתי אז אנוכי לגבי שנה זאת אכן התגשם בזמן האמיתי?

"..

".התא הזעיר אשר שימש לו חדר עבודה פרטי היה מצויד רק בכיסא מסתובב ,לוח פיקוד ובקרה שלטוני …ספרים לא היו שם ,לא נייר ועיפרון על שולחן הכתיבה .
כל הספרים בכל ספריות העולם עמדו לרשותו של ד"ר צ'נדרה למגע הקל ביותר של קצות אצבעותיו ,וצג המחשב שימש לו פנקס רשימות ודפדפת לכתיבה ..

את לוח הבקרה לא כיבה מעולם ..הוא בדק את הצג כדי לוודא שלא נכתבו עליו כל הודעות ..
( ארתור סי קלארק 2010 אודיסיאה שנייה תרגמה חנית רוזנבלט ,הוצאת מסדה 1984 ע' 27)
שנת 2010 היגיעה.
וזאת שנה שזכורה לי מאז שנות השמונים כאשר התוודעתי אליה לראשונה בשנת 1982  כשם הספר של ארתור סי קלארק ולאחר מכן  ב-1984 בסרט של פיטר היימס. והנה אני חווה אותה כעת בעצמי בזמן אמיתי.


למרבית הצער ארתור סי קלארק ששרד וחווה את 2001 שעליה כתב ספר וסרט מפורסמים הרבה יותר לא חווה גם את 2010 הוא נפטר ב-2008 .

Cover of 2001: A Space Odyssey (G K Hall Perennial Large Print Book) by Arthur C. Clarke
וכעת נשאלת השאלה איך הוא חזה את 2010 בספרו 28 שנה לפני הזמן האמיתי?
הקריאה מחדש ב2010 הספר ביום הראשון של 2010 האמיתית הייתה מאכזבת.
קלארק נמנע במופגן מלתאר שם בפרטנות איך יראו פני החיים ב2010 אולי משום שחשש המציאות תעבור את כל תחזיותיו כאשר יגיע התאריך האמיתי והן יראו כמיושנות.
הוא לכאורה לפחות שגה משום שתיאר את ברית המועצמות כקיימת בשנת 2010 בעוד שבמציאות אנו יודעים היא התפרקה ב1991 תשע שנים בלבד לאחר פרסום הספר.
גם הסרט תיאר מלחמה קרה בין ארה"ב וברית המועצות הנמשכת ל2010.

2010 גרסת הקומיקס של חברת מרוול.
עם זאת התחזית אכן התגלתה כנכונה מאחר שבשנת 2010 האמיתית אכן יש סוג של מלחמה קרה בין המערב ורוסיה שאמנם שוב אינה קומוניסטית אבל היא בהחלט אימפריאלית ובעלת שאיפות להרחיב את תחומי השפעתה , תחת מנהיגה ולדימיר פוטין.
קלארק נמנע מלתאר המצאות טכנולוגיות רבות שקיימות בשנת 2010 אולי משום שכבר הקדיש הרבה מספרו "2001" אודיסאה בחלל  לנושא זה. הוא מציין כבדרך אגב שבשנת 2010 כל טלפון יוכל להראות למקבל השיחה את המטלפן אליו.
ואכן הטכנולוגיה לכך כבר קיימת והייתה קיימת מזה שנים ,אבל נראה שזוהי טכנולוגיה שרוב האנשים יכולים להסתדר בלעדיה אולי משום שאיש לא רוצה להראות לצד השני כיצד הוא נראה בעת שיחה.
פרט לכך הקטע העתידני האמיתי היחיד בספר המתאר את פני הטכנולוגיה של 2010 מתאר את המדען ד"ר צנדרה שחי עם המחשב וכותב בו ועושה עימו הכל ואין לו ספרים ומחברות כי אין לו צורך בהם.ויש לו גישה לכל ספרי הספריות בעולם.
כפי שהקוראים יודעים התחזית התגשמה כמעט במדוייק .לי ולקוראים יש גישה לחלק גדול מהספרים שהתפרסמו בעבר ושהועלו לרשת בפרויקט גוגל ובפרויקט גוטנברג ודרך ספריות שונות ברשת .
אבל פרט לכך קלארק נמנע וכנראה במכוון לתאר את פניה של 2010 28 שנים בעתיד כאשר כתב את הספר.

אולי חשש שבעתיד קרוב כל כך יחסית הוא עלול לשגות בהשוואה לתיאור של עתיד רחוק יותר?

ההוה כפי שדומיין בעבר

אם אני מסתכל על 2010 היום ושואל את עצמי במה היא שונה מהעתיד של ""2010 שאותו דמיינתי כאשר קראתי את הספר ב-1982 וראיתי את הסרט ב-1984 אז כדאי לציין קודם כל מה לא התגשם .
Cover of 2010: Odyssey Two by Arthur C. Clarke
בשנת 2010 האמיתית אין בסיס על הירח שהייתי משוכנע שכבר יהיה ב2010 אם לא ב2001- .

אין גם מושבות בחלל שהיו נושא דיון ערני מאוד בשנות השבעים והשמונים.
היום אין עניין רב בכך .
לא התקיימה טיסה מאוישת למאדים שהייתי משוכנע שתצא כבר בעשור הראשון של המאה ה-21.

נכון לעת הכתיבה לא נקבע כל תאריך יעד לכך בידי אחת המעצמות.
ובכלל העניין במסעות בחלל ירד כמעט לנקודת האפס בהשוואה לשנות השמונים.

בכל מקום כמובן יש את האינטרנט.שאכן שינה את חיי בצורה מעמיקה בעשור האחרון.אבל לא זכור לי שצפיתי משהו כזה בשנות השמונים.

בשנות השמונים חזיתי שבשנות ה-2000 אני אכתוב ואפרסם ספרים . תחזית שהתגשמה .
לעומת זאת לא זכור לי שצפיתי בשנות השמונים שאני אכתוב מגזין פרטי שיהיה נגיש רק "און ליין " ברשת מחשבים ושאותו יקראו אלפים ושיביא תשומת לב תקשורתית גדולה כלפי.
זכור לי שהלכתי בשנות השמונים לאסטרולוגית ולקוראת בטארוט לצפות את העתיד מתוך סקרנות,

וגם הן לא חזו שום דבר מעין זה.
לעומת זאת הן צפו שאמצע את בחירת ליבי בשנת 2006 תחזית שלא התגשמה.
מה יהיה בעשור הבא ,מגזינים כאלה בטלפון הסלולארי ?

היום אין להעלות על הדעת חיים בלי תקשורת אינטרנטית באי מיילים.
אני זוכר היטב שכנראה שמעתי על כך בפרטנות לראשונה כאשר קראתי ספר בשם  The Odyssey File שהורכב מהתכתבות מסוג זה בין קלארק ובין פיטר היימס במאי הסרט 2010 על הפקת הסרט.

כמובן כבר קראתי מאמרים שעסקו בהתכתבות מסוג זה כצפויה לעתיד לבוא

אולם הספר הזה המחיש לי לראשונה שהתכתבות כזאת אכן יכולה להתבצע מחוץ למאמרים עתידניים.  .
ואם זאת לא זכור לי שגם בעת קריאת אותו ספר שהעליתי ברצינות על דעתי שיום יבוא וכל ההתכתבות שלי עצמי תהיה כזאת .
כיום זאת עובדה שכבר מזה חודשים  למעשה שנים שלחתי בדואר מכתב אחד או שניים ולא יותר. ואני נמנע עד כמה שאני יכול להשתמש בדואר אם אני יכול לשלוח דברים און ליין ולחסוך לעצמי כך זמן ומאמץ.
הדברים הבולטים היום בשנת 2010 האמיתית ברחוב ושארתור סי קלארק בהחלט לא חזה אותם הם כל אותם אנשים שהולכים ברחוב ונראים כמדברים אל עצמם.כל אותם אנשים שיושבים באוטובוסים בהמוניהם עם חוט באוזניהם ותוקעים בך מבט זגוגי לחלוטין כאילו הם באיזה עולם אחר.

בשנות השמונים מן הסתם הייתי משער שהמדובר במסוממים.
עוד תופעה בולטת  היא השימוש הנרחב במחשב הנייד .
בכל פעם שאתה נכנס לבית קפה רוב האנשים בו שקועים במחשבים הניידים שלהם וקשה להעלות על הדעת אפשרות תקשור עימם .

לאמיתו של דבר כפי שציינתי במקומות אחרים אמנות השיחה והמפגשים פנים אל פנים נראית כהולכת ונעלמת .האם נראה תחייה שלה בעתיד הקרוב ? או שמה הנטייה היא להסתגרות של כל אדם עם האינטרנט שלו והסלולארי שלו במרחב הפרטי שלו?

הספר הבא בסדרה של קלארק היה על  2061 ואת התאריך הזה כבר יש סיכויים קלושים ביותר שאני אחווה או שאחווה ואהיה מסוגל לכתוב על כך באיזו צורה שהיא כפי שאני כותב עכשיו על 2010.
.ויש סיכויים אפסיים לחלוטין שאחווה את 3001 התאריך של ספרו הרביעי והמסיים בסדרה של קלארק אבל מי יודע …

ראו גם
השטן הוא חייזר על ארתור סי קלארק

2010 הספר

2010 הסרט

בלוגרים על 2010 הספר

2010 :גרסת הקומיקס של הספר והסרט
ביקורת על odyssey-file

2010 הבדיונית והאמיתית

 

ועוד תחזיות

תחזית העתיד של האסטרולוג הרצל ליפשיץ

ישראל בשנת 2000 כפי שנחזתה בשנות החמישים

מכוכב חמה ועד צדק :העתיד כפי שהיה צפוי להיות בשנים 2007-2008

איך תיראה תל אביב בשנת 2009?

ארץ ישראל בשנת 2040

מדינות ישראל העתידניות

העתיד הרחוק כבר כאן : על "צופן העתיד "

pasig 1

הופיע ב"מקור ראשון"

סקירה על ספרו של דוד פסיג" צופן העתיד "

העתידן דוד פסיג פירסם ספר מקיף בנושא תחזיות עתידניות וסיכויי שרידתה ואף שגשוגה העתידני של מדינת ישראל , נושא השנוי ביותר במחלוקת במקרה הטוב.

בדרך הוא מעלה מגוון של תחזיות מהן קרובות וסבירות ומהן שנראות "פרועות " וקיצוניות " .

כמדומה שבספרו דווקא התחזיות מהסוג השני הן המעניינות וגם המשכנעות ביותר.

אי אז בילדותי קראתי סדרה בשם "הרפתקאותיו של קפטין יונו", סיפרי מדע בדיוני לנוער שכתב המחזאי אלי שגיא ( הידוע יותר כמחבר המחזה –סרט "אימי הגנרלית"וסדרת הטלוויזיה "המסעדה הגדולה" ) והופיעו בראשית שנות השישים. הם תיארו לקוראים הצעירים והמרותקים את העולם העתידני בדמיונו כפי שיהיה בשנת 2008.

הקוראים למדו שבשנת 2008 ספינות חלל יצאו למרקורי, לנוגה וירחי צדק ויאבקו בגזעי חייזרים מרושעים. מהערות אגביות בספרים אפשר היה להסיק שבאותו עתיד רחוק מתקיים שלום בין אזרחי העולם, ובכלל זה ישראלים וערבים.


הטכנולוגיות של העתיד בשנת 2008 כללו בין היתר מחשבים ענקיים ואקדחי לייזר.

אך הנה שנת 2008 האמיתית הגיעה והעולם הוא קצת שונה מכפי שצפיתי לזהותו בעקבות אותה סדרה. אין שלום בין יהודים וערבים וגם אין טיסות מאוישות לכוכבי הלכת, אם כי עדיין מתכוננים לאפשרות שבבוא יום בעתיד יתבצעו טיסות מאוישות שיצאו לירח ומאדים.

בינתיים, מנוחתם של האזרחים מוטרדת יותר מטרוריסטים איסלאמים מאשר חייזרים מכוכב צדק והמחשבים רחוקים מלהיות ענקיים, הם זעירים. אבל לפחות יש לנו אקדחי ליזר שבהם משתמשים מידי פעם שוטרים.
.
ואיך נראה היום עתיד העולם מבמת המציאות המוכרת לנו בשנת 2008? כמדומה שיותר מפחיד מאי פעם. זו עובדה שהיום יש פחות ספרי עתידנות ממספרם של אלה שהופיעו בשנות השישים. יתכן והסיבה לכך בנטייה לתאר את העולם בעתיד הסובל מהתחממות כדור הארץ בצבעים קודרים ביותר.

הקורא הממוצע שיש לו מספיק צרות ועומס חששות מעיק על ראשו בחיי היומיום, מעדיף שלא להיבהל עוד יותר כאשר יקרא על העתיד לבוא עליו ועל נכדיו. כך הדבר גם לגבי מדינת ישראל שאין בה היום ספרים עתידניים רבים שמנסים לחזות את עתידה.

לעומת זאת אנו רואים בכל מקום מגמה פסימית מובהקת המדברת על חיסולה הצפוי של מדינה ישראל כעובדה מוגמרת וברורה לכל. כאשר עיתון "הארץ" פרסם לאחרונה כתבה על רומן חדש של הפובליציסט גדעון סאמט שבסך הכל עוסק בשבר אישי ובבגידה בחיי משפחה חזקה עליו שיזכיר שמה שהספר מתאר הוא מטפורה למדינת ישראל העומדת להיחרב בקרוב.

כאשר מאיר שניצר כותב ביקורת על סרט של משה מזרחי חזקה עליו לציין כמובן מאליו שהסרט מתאר את ימיה האחרונים של מדינת ישראל.

ואולי ככלות הכול בכל זאת צפוי עתיד למדינת ישראל?

העתידן דוד פסיג מנסה למלא את המשימה הזאת בספר חדש ומקיף מאוד "צופן העתיד ". דוד פםיג הוא אחד העתידנים הבודדים המלמדים את מקצוע "העתידנות" באקדמיה.
ונשאלת תחילה השאלה מהי אותה "עתידנות " או למצער מה ההבדל בינה בין תחומים אחרים שאמורים לחזות עתיד כמו אסטרולוגיה או קריאה בקפה או בקלפי הטארוט ?

על פי ההגדרה שאותה נותן פסיג התחום "מבקש לשקף את התהליכים שבהם התמורות של הווה הופכים להיות המציאות של המחר מאמץ זה כולל ניסיונות לנתח את המקורות הדפוסים והסיבות המעצבים את הגורמים היציבים הקיימים במערכות ואת התהפוכות שבהן ,וכך לראות את הנולד ולשרטט עתידים חלופיים …ואלו עוסקים בואריאציות סבירות ורצויות לשינויים חברתיים המתרחשים בהווה.
ואם כן, מסכם פסיג, התחום ממפה ומציג מנקודת מבט רב תחומית את מה שההווה יכול להפוך ולהיות .(
פסיג ע' 46-47)

אבל בהחלט לא את מה שהוא חייב להפוך ולהיות . ועל פי ההגדרה הזאת העתידנות יכולה להביא אלתנטיביות שהן סוביקטיביות מאו ומשקפות את ההעדפות האישיות של העתידן. אבל זה ככל הנראה הוא בלתי נמנע.

למרות שהעתידנות היא מקצוע מכובד מזה עשרות שנים בחו"ל הרי לא כך המצב הוא בישראל. במשך שנים נתקל דוד פסיג בקשיים למצוא משרה באוניברסיטה ( בסופו של דבר הוא מצא מישרה בתחום האקדמאי של החינוך שאכן נראה כמשווע לשינויים דרסטיים ודרמטיים יותר מכל תחום אחר ) מאחר שמקצוע העתידן נראה כמקצוע הזוי ולא מכובד מבחינה אקדמית. במיוחד במדינה שבה רוב האנשים מעדיפים להתמודד רק עם בעיות ההווה ובעיות העתיד הקרוב מאוד, כשמדובר בשנים בודדות.

אכן היום ,קשה להאמין שמדינה כזאת הוקמה בידי אנשים שהיה להם חזון עתידני לטווח ארוך של חמישים ומאה שנה ומעבר לכך אבל זו עובדה. נכון הוא שהיום בשנת 2008 אנשים אלה נראים היום כזן נכחד.

שמעון פרס הוא אולי אחד האחרונים שבהם ונחשב גם לאחד מאותם שהוציאו שם רע ל"חזונות העתידניים". ובכל זאת עדיין אנחנו זקוקים לחזונות כאלו ואולי יותר מאי פעם.

העתיד כבר כאן

דוד פסיג יצר ספר פוקח עיניים ומרהיב במגוון האפשרויות שאותן הוא מתאר ומעלה הנחה מעניינת שהמדינות והעמים שנוטים לשרוד לאורך זמן הם אלה האופטימיים יותר, שהרי אופטימיות מעצימה את הכוחות והאנרגיה הקבוצתית לעומת פסימיזם שמטבע הדברים מרפה את הידיים.

התרבויות המצליחות ביותר הן אלה שמונהגות בידי מנהיגים שמציעים רעיונות ואפשרויות ודימויים לעתיד שונה וטוב יותר מזה הקיים בהווה. תרבויות שלהן מנהיגים משכנעים בצפונות עתיד טוב ומצליחים לסחוף אחריהם את ההמונים, יש להן סיכוי שישרדו בתנאים נוחים יותר מאשר תרבויות פסימיסטיות שמנהיגיהן חוזים חורבן בלתי נמנע.

פסיג מודאג ובצדק מרוח הנכאים שמכסה היום כל דיון על עתידה של ישראל ובצדק, שהרי רוח נכאים כללית כזאת עלולה רק לקרב את התוצאה הרעה הצפויה מראש. משום כך הוא יוצא בספרו ברוח אופטימית מאוד לא אופנתית ולא רק בישראל אלא גם במערב כולו (באירופה וגם בארה"ב אפשר לשמוע דברים דומים על חורבנה המתקרב של התרבות המערבית).

המצב של ישראל, קובע פסיג, אינו כה גרוע כפי שניתן לחשוב אם קוראים את כותרות העיתונים בהתחשב בכך שהיא מדינה הנתונה במאבק בלתי פוסק מצבה יכול לעורר רק קנאה. ואם על-פי גישתו האופטימית נהיה מודעים גם לאפשרויות הקשות ביותר, כי אז נוכל להתכונן מראש לאותם תרחישים. ככלות הכול ההצלחות הגדולות ביותר מושגות תמיד כתוצאה ממאבקים קשים.

"צופן העתיד" מעניק תחילה לקורא סקירה כללית על תחומי חקר העתיד מחוז שהיה כה בזוי מבחינה אקדמאית עד לשנים האחרונות בישראל, לפחות כפי שחווה זאת פסיג על בשרו שלו. בספרו הוא מציג כמה תחזיות סבירות של העתיד ביחד עם תחזיות פרועות יותר ולכן לדעתי סבירות הרבה יותר דווקא משום שהן קיצוניות יותר.

כמדומה שהעיקרון המנחה את תחזיות העתיד של פסיג מבוסס על תיאוריה של מחזוריות של דורות בעלי רעיונות שונים החוזרים על עצמם, מדור המייסדים היוצרים רעיונות ותפיסות חדשות ועד לדור של אינדיבידואליסטים. הדור השביעי הוא דור של אידיאליסטים שירצו ליצור עולם חדש וטוב יותר. לצערנו דור זה עדיין אינו הדור שלנו, דור של אינדיבידואליסטים השקועים בעצמם, קובע פסיג. אבל הוא גם קובע כי בוא יבוא וצריך לחכות להופעתו על הבמה.

אחת הבעיות של הספר הוא שחלק גדול ממנו מתמקד בלקט רעיונות של אחרים ורק מידי פעם הוא בא ומוסיף להם תוספות משלו ורעיונות מקוריים, אבל אלה מעניינים ומסקרנים. הוא קובע בין היתר שהמלחמה הגדולה הבאה היא בלתי נמנעת הן במזרח התיכון בין ישראל והערבים והן בעולם בין האמריקנים והסינים, ומראה מחקרים שקובעים שיש מחזוריות בלתי פוסקת במלחמות כאלו. שלום נצחי כנראה לעולם לא ישרור כאן.

תחזיות

בין המגוון הגדול של הנושאים והתחזיות שבהן עוסק פסיג בספרו אפשר למנות את דיונו
בבעיות הטרור העתידני וקובע שיש להפנים שעלינו לוותר על חלק מהזכויות הדמוקרטיות שלנו על מנת להילחם בו כהלכה.
סך הכול בנושא זה כמו אחרים כשהוא מתאר עתידים אפשריים הוא לא מחדש הרבה, ואין צורך לפנות דווקא אליו כדי לקבל עצות טובות בנושא.

הוא מעניין ומחדש הרבה יותר כשהוא מתאר עתידים "פרועים"  דווקא.

כך למשל כדאי להקשיב לפסיג כשהוא מתאר איום המאיים כחרב מונפת על עתידה של ישראל כל אותם מליוני נוצרים בארה"ב שכביכול הם תומכיה הנאמנים של ישראל אך כולם מקווים ומייחלים לחורבנה לפני הופעת המשיח כדרך להבאתו של ישו. האנשים האלו קובע פסיג ובצדק עלולים להתגלות לבסוף כאויביה הגרועים של ישראל לא פחות מהערבים. אם הללו יגיעו למסקנה שהיהודים בחוצפתם מעכבים (שוב) את בוא המשיח.

הוא אינו נותן פיתרון טוב איך להתמודד עם סכנה להוציא את זה שיש לתחיל בדיונים בנושא עם מנהיגי כל הקבוצות הנוצריות הנ"ל. וספק אם יש פיתרון טוב באמת חוץ מהעצה הרגילה לא לעצום עינים אלא להתחיל להתכונן לדון עם נציגי הזרמים השונים בנצרות להקדים תרופה למכה שמן הסתם בוא תבוא.
הפיתרון הטוב היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא במתקפת הסברה תעמולתית שתשתמש באמצעי מדיה שונים שתצביע על חשיבות קיומה של מדינת ישראל גם לאחר בואו של ישו הנוצרי. כמה אפקטיבי זה יהיה לך תדע ,אבל זה יותר טוב מלא כלום. שללא ספק יביא עלינו אסון .

הסינגולריות

דיון נוסף מעניין שלו ששיך למה שהוא מכנה "האפשרויות הפרועות יותר " עוסק באפשרות והקיצונית רק לכאורה של הופעת אלטרנטיבה חילונית לדתות המימסדיות כמו תורת הסינגולריות, שצוברת תאוצה בקרב קהלים חילוניים שונים במערב ,תורה זאת בין יוצריה ניתן למצוא את סופר המדע הבדיוני ורנור וינג' וקובעת כי ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות הבאות עלינו בעתיד יביאו לחברה אנושית חדשה שאיננו יכולים אפילו להעלות אותה כרגע על דעתנו, ויצרו אדם חדש מופעל באמצעות אינטליגנציה כזו שאולי אף יוכל לגבור סופסוף על המוות.

פסיג קובע שתנועה כזאת תהיה אתגר אדיר לדתות הממסדיות והוא צופה מאבקים ביניהן ועל סמך ההיסטוריה הוא ככל הנראה צודק. הוא ממליץ לסינגולריסטים בישראל שמן הסתם יקומו בעתיד שלא להתעמת עם מוסדות הדת הרשמית משום שאלו דוקא יכולים לסייע בבוא עידן המשבר הסינגולריסטי .
לדעתו טוב יעשו הסינגולריסטים אם ימנעו מלהפוך את התנועה שלהם לדת עם סממנים דתיים מובהקים. בין היתר הוא מציע להצניע את הסמל שלהם המזכיר סמלי דתות שונים.

אכן זהו דיון טוב ומקיף. אך מאידך פסיג נראה כלא מודע לחלוטין להתעצמות גוברת של הקבוצות השונות החוזרות לאמונות הפגאניות והן כיום תחום אמונה הצומח במהירות שהן מן הסתם ישחקו תפקיד חשוב בתרבויות אנושיות שונות בעשורים הקרובים, וייתכן שגם יתגלו כאתגר אדיר לתרבויות המונותיאיסטיות השונות. במיוחד אם ילוו במסר אקולוגי, וזהו חיסרון משמעותי בתחזיותיו
וכאן נשאלת השאלה האם עתידן טוב צריך לעסוק רק בתחזיות אפשריות או עליו להציע גם פתרונות ?
לכאורה ההצעת הפרונות יטכולה להיות לחלוטין מחוץ השיג ידו וכישוריו .
והתשובה לדעתי היא שאם הוא כבר עוסק באפשרויות של מצבים משבריים שונים בעתיד עליו לשבור את ראשו ולנסות לחשוב מראש על על אמצעים ורעיונות לפתור אותם לפני שיהיה מאוחר מידי ..

דרוש :חזון חדש

פסיג קובע בספרו שעלינו ליצור לעצמנו חזון מסוג חדש ולדמיין מגוון של אפשרויות אלטרנטיביות לעתידים שבהם היינו רוצים להאמין ולחיות במציאות המיוחסת להם. רק מתוך אמונה עזה כזאת אולי נגיע אליהם או לכל הפחות נתקרב אליהם.

הוא מציין בצער שבניגוד לתרבות היהודית שמקפידה תמיד להסתכל על הטווח הרחוק התרבות
הישראלית מעדיפה תמיד להסתכל על הטווח הקצר והמיידי. הוא קורא לאמץ את התפיסה היהודית של ההסתכלות על הטווח הארוך .

אין ישראל יכולה להמשיך לקיים את עצמה על סמך ברית גורל חלקית כפי שקיימת כיום בין תושביה היהודיים, שכן זאת לא תוכל להחזיק מעמד יותר מדור אחד או שניים. עליה לנסח לעצמה מה שהוא מכנה "ברית יעוד" בדומה למה שעשתה הקהילה האירופית החדשה שמצאה לעצמה מטרה שלקראתה היא חותרת.

מדובר ביעוד חדש שחייב להיות ייחודי לעם היהודי, הן לעברו והן לחזונות על אודות עתיד המין האנושי. פסיג קובע שמעולם לא היה העם יהודי מוכן יותר ליעוד כזה מאשר הוא כיום. לפי כל אמת מידה העם היושב בציון והעם בתפוצות נמצאים בעיצומו של תור זהב .

אכן פסיג צודק בטענתו זאת אלא שפחדם של רבים הוא שתור הזהב הזה הולך ומתקרב לסיומו במהירות.
עובדה זו אינה מפחיתה כלל את תקפות קביעתו שמה שעדיין חסר לנו זאת העוצמה הרוחנית כדי להגדיר את התרבות היהודית מחדש ומשענת מוסרית מצד הרוב בעם שתאפשר הגדרה כזאת.

העם היהודי, קובע פסיג, צריך כנראה לעבור את צירי לידתו האחרונים לקראת ישות חדשה ואותנטית יותר בעלת זהות ברורה שפה משלה ודרכי דת ותרבות ייחודים לה.– לידתה תהיה קשה אבל היא תופיע לבסוף. לדעתו יש ירידה בחברה הישראלית יהודית שהיא אכן ברורה לכל עין, אולם זוהי "ירידה לצורך עליה" וללא ירידה זאת לא יהיה אפשר לעלות לרמות קיום חדשות וגבוהות יותר מאשר אי פעם.

בין השאר מציע פסיג לחזור אל המסורת היהודית כדי למצוא שיטות כלכליות עתידניות שיכולות להתגלות כיעלות מבחינה תרבותית. הוא נותן כדוגמה את עיקרון השיויון המחזורי של הסופר שרגא גפני המציע חלוקה הוגנת התחלתית אחת לכמה שנים המאפשרת לכל המשתתפים בה נקודת זינוק שווה לתחרות הכלכלית החברתית ופוליטית, תוך זינוק מעמדי שווה והיא למעשה מבוססת על עקרונות
התורה. לכאורה הרעיון נראה מגוחך אולם הוא אינו נראה גרוע יותר מרעיונות כלליים רבים אחרים
שהוצעו לאורך השנים לפתור בעיות כלכלה שונות. ככלות הכול האם אנחנו באמת רוצים להישאר לנצח עם הליברליזם הקיצוני כאילו הוא חזות הכל בכלכלה?

"החברה הישראלית, " קובע פסיג "נכנסת לישורת האחרונה של המחזור הראשון שלה, ואך טבעי הוא שהחששות הם רבים, שמעולם לא היה לנו ניסיון דומה בעבר ואין לנו זיכרון קולקטיבי, חוויות קרובות שמהן אנו יכולים לדלות משאבים רוחניים וחוכמת חיים. ישראל נכנסת לתקופת החורף הראשונה שלה וכמו מחזור הטבע אם רוצים ואם לא ואם מוכנים ואם לא בסופו של דבר מגיע אביב חדש". ( פסיג ע' 127)

מסקנתו הסופית של פסיג על החברה הישראלית מכוונת לחפש רמזים מהעבר וההווה של התרבות היהודית שמהם יוכל הדור הבא לרקוח ברית יעוד שכל או רוב היושבים בציון יוכלו להסכים לה.
פסיג אינו מאמין שהדור הזה, האינדיבידואליסטי-חומרני כל כך, יוכל ליצור את "ברית יעוד" זאת, אבל אולי הדור הבא שיש לקוות שיהיה חומרני פחות (אם כי זה בהחלט אינו נראה בשטח,ההפך הגמור) יצליח בכך. הוא מאמין שיעודה של מדינת ישראל יכול להיות בבניית צומת דרכים שיאפשר אינטגרציה תרבותית קוגניטיבית ופוליטית בין תרבויות המזרח לבין המערב. ביטוי לייעוד מעין זה יכול להיות בתחומי חברה ומדע שונים. יתכן אף פיתוח תיאוריות מדעיות חדשות שיתאימו לעולם החדש. ואולי יצירת ערכים חדשים ?

סך הכל נהניתי מספרו של פסיג למרות שלעיתים הוא נראה עוסק יתר על המידה כסקירה של תאוריות קיימות. ולא מביא מספיק רעיונות מקוריים מפורטים משלו עם זאת נכון הוא משן הראוי שהציבור הרחב יכיר את מגווןן התיאוריות הקיימות לגבי תחומים שונים של העתיד .
כאמור, אני מחבב מאוד את גישתו האופטימית של פסיג שקובעת שיש סיכוי ויש עתיד אפילו אם נפסיד במלחמה הבאה התבוסה לא תהיה מוחלטת ויכולה לפתוח סיכויים לעתיד שלאחר מכן. חברה בריאה היא זאת ששומרת על אופטימיות בסיסית ונכונות להתנסות עם רעיונות חדשים ותוך הקפדה של שמירה על חזון מסוג כלשהו שינחה את דרכה.

אם אני צריך לבחור בין הפסימיזם המוחלט של איזה גדעון סאמט ולאופטימיות הזהירה של דוד פסיג אני יודע את מי אני מעדיף.

ראו גם
אתר "צופן העתיד "
דף הבית של דוד פסיג

עמוד של דוד פסיג

יגאל סרנה על דוד פסיג

יעקב בן שאול על "צופן העתיד "

מבט אל העתיד עם דוד פסיג

הזמן פועל לטובת מדינת ישראל
אבי בליזורבסקי על דוד פסיג

פסיג על התמכרות לאינטרנט

התקפה על פסיג

ראו עוד

האינטרנט כמטפורה ליקום

אנשי הקדם נגד הסינגולריות

החזון של עינת וילף

היש עוד אנשי חזון

עוד ספר עתידנות של דוד פסיג

המשיח כ"כוכב נולד" :הצופן של רבי נחמן מברסלב

סקירה על הספר "מגילת סתרים :חזונו המשיחי הסודי של רבי נחמן מברסלב  ,מאת צבי מרק. הוצאת אונ' בר אילן , 2006. 253 עמודים .

פעם בעבר הרחוק היו ספרים רבים שהיו בגדר סוד כמוס עבור הציבור הרחב פרט לקבוצה נבחרת ומצומצמת ביותר של בני אליטה מלומדים ,אולם כיום הרוב המוחלט של ספרים אלו כבר נחשפו , שהרי כיום בעידן האינטרנט והמדיה אין יותר סודות .
וכעת אפילו הספר הסודי ביותר והשמור ביותר בתולדות היהדות המודרנית יצא סוף סוף גם הוא לאור היום ולרשות הרבים , ספר "מגילת סתר " של רבי נחמן ברסלב שהוא חזון עתידני ואגב כך גם היסטוריה חלופית מהראשונות הידועות לנו  .

עכשיו נשאר רק לברר על מה הייתה כל הסודיות .

 

"חסידים מתים"

נחמן מברסלב .צייר שיי צ'רקה מהספר "פיתקאות מהשמיים

מיהי החסידות ה"אינית " ביותר כיום מבין החסידויות בישראל ?זאת שאנו נפגשים בה באנשיה ובסיסמאותיה בכל מקום ?
התשובה  חסידות ברסלב :החסידות שפעם הייתה נרדפת ומשוקצת שחבריה כונו בבוז "חסידים מתים " משום שהעדיפו להעריץ רב מת שנוי מאוד במחלוקת בחייו נחמן מברסלב נכדו של הבעל שם טוב מאשר רב חי .
אולם כיום הצטרפו אליהם בכך חסידי חב"ד שממשיכים להעריץ את הרב המת מלובביץ כמשיח כך שהיום חסידי ברסלב שוב אינם יחידים במינם .
ובניגוד לרוב המוחלט של הרבנים ב-200 השנים האחרונות ( עם יוצאי דופן כמו הרבי מלובביץ' והבבא סאלי וכנראה גם הרבה יותר מהם ) נחמן מברסלב הפך לגיבור תרבות אמיתי גם אצל החילונים.
נשאלת השאלה :מדוע ? מה היה מיוחד בו בהשוואה לרבנים האחרים ?
 אחת התשובות היא שנחמן היה יחיד במינו בין רבני זמנו בכך שהיה מוכן להשתמש באמנות ה"נחותה" של סיפור הסיפורים למען הפצת מסריו  וכך גם החדיר אותם ביתר עוצמה .

כיום סיפוריו הפנטסטיים הסימבוליים שהם יחידים במינם בקרב יוצרי הספרות החרדית נלמדים ונדונים במלוא הרצינות בידי האקדמיה והפכו לחלק מהתרבות הפופולארית שלנו .לאחרונה אף יצא ספר  של צבי אייל בשם "כששומעים סיפור זה אחרת " שמסביר את ערכם הפסיכולוגי .

 וזאת אולי הסיבה העיקרית שהוא אחד הרבנים הידועים ביותר היום לחילוני המשכיל . .
דומה שנחמן מברסלב נמצא היום בכל מקום,וגם הודות לסיסמה המפורסמת ,החלום הרטוב של כל סוכן פירסום שחסידיו רושמים בכל מקום אפשרי ,נ נח נחמ נחמן מאומן ".על מנת להפיץ את שמו ובכך לקרב את הגאולה.. וכעת נחשף סוף סוף הצורה שבה ראה נחמן את העתיד לבוא ,ותמונת העתיד שלו היא בלשון המעטה מאוד לא קונבנציונאלית בימיו או בימינו .

הסוד הגדול

.

בימים אלו יצא לאור בהוצאת אונ' בר אילן ספרו של חוקר חסידות ברסלב צבי מרק "מגילת סתרים "
שבו הוא חושף מפענח ומפרש טקסט שהיה סודי עד כה של רבי נחמן מברסלב שבו הוא מתאר את חזונו העתידני המשיחי ושעניינו "סדר ביאת גואל הצדק " וסודות הקץ ב,חזון שהוא בגדר אוטופיה אמיתית ויוצאת דופן מאוד ביהדות.
צבי מרק מחבר הספר הוא חוקר חסידות ברסלב שכבר פירסם ספר בשם "מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב ( הוצאת עם עובד , 2003) . בספר זה הוא מביא את הטקסט של יצירתו של נחמן ביחד עם סיפור גילויו וחשיפתו על ידיו ,ועם פרשנות ארוכה ומפורטת שהיא ארוכה פי כמה וכמה מהטקסט של נחמן עצמו שכל כולו הוא שמונה עמודים ..החלק השני של הספר פרי עטו של מרק הוא כולו פרשנות בת כ150 עמודים של מריק לאותם שמונה עמודים סתומים ומלאים וגדושים בראשי תיבות של נחמן .זהו אולי שיא עולמי באורך של פרשנות לטקסט קצרצר . …
"מגילת הסתרים" אם כך אינה ספר, אלא כמה דפים בלבד שעל פי המסופר היו רק חלק מהחזון שאותו תיאר נחמן מברסלב בשיחה בעל פה לראשונה בשנת "תקס"ו " (1806) ושרק את חלקו הספיקו חסידיו לרשום. כל כולה בנוי במעין צופו קשה לפיענוח המורכב מראשי תיבות בלבד כדי לוודא את הקושי בפיענוחה גם למי שיקרא אותה ללא שמיעת הסבר נלווה של מי שכבר יודע את סודה ופשרה.
המסורת הברסלבית מספרת שבכל דור רק היה רק אדם אחד ויחיד מתוך החסידות שהיה רשאי לדעת את סודותיה ועליו מוטל היה להעביר את תוכנה לדור הבא אחריו , והיה איסור חמור ליצור העתקים נוספים שלה אפילו בכתבי יד אם כי נראה שכמה כאלה נוצרו למרות כל האיסורים .
נחמן מברסלב הירבה ליצור טקסטים שהיו סודיים כך למשל מסופר על ספר שאותו כתב וששרף ועל ספר שאותו כתב וגנז וישנם סיפורים שהשמיע שאותם אסור היה להפיץ מחוץ לחסידות ל"זרים " למשל הסיפור כיצד חווה מחדש את אכילת המן ומפיו יצאו עשרת הדיברות וכל התורה כולה. .וישנו טקסט סודי שבו קילל את אויבו הגדול הרב החסידי המפורסם" אריה ליב "הסבא משפולה " והכריז עליו על אחד מאבות הטומאה ויצור שטני .

אותו יריב גדול של נחמן , "סבא משפולה " שימש לאחר שנים רבות כגיבור ספר של מחבר חסידי בשם יודל רוזנברג בשם "תפארת מהרא"ל "( 1912) שבו הוא הוצג כמספר סיפורים בסגנון של יריבו הגדול נחמן מברסלב וכלפחות שווה ערך לו גם מבחינה זאת .הספר כלל את סיפוריו של "הסבא" שהוצגו בידי העורך הנרגש כתגלית אותנטית מדהימה שתראה לעולם אחת ולתמיד את עליונותו של הסבא משפולה על נחמן גם בתחום היצירה הספרותית .
למרבית הצער כל הספורים של "הסבא משפולה " שהובאו שם היו המצאתו של רוזנברג שיצר שלוש שנים קודם לכן סיפורים מפורסמים אפילו יותר על הגולם מפראג בספר בשם "נפלאות המהר"ל " ,ואת הסבא משפולה הוא ראה כצאצא של גיבורו האחר יוצר הגולם המהר"ל מפראג והסיפורים שאותם שם בפי הסבא משפולה ,היו חיקויים ברורים של סיפורי נחמן . אך למרבית הצער עבודת הזיוף ויחסי הציבור של רוזנברג לא הצליחה לגבי "הסבא משפולה " כפי שהיא הצליחה לגבי המהר"ל וסיפורי הגולם שלו שהפכו לשגורים בכל העולם היהודי ומעבר לו ."הסבא משפולה נשאר מוכר רק אצל כמה יודעי "ח"ן בחסידות בעוד שפירסומו של האוייב נחמן מברסלב גדל והלך והיגיע לדרגות שלא ישוערו .

\ההיסטוריה החלופית הראשונה

כעת לאחר הפענוח ( שיתכן בהחלט שאינו סופי ושחסרים עדיין קטעים במגילה שאולי יצוצו ביום מן הימים ) עולה התמיהה על מה הייתה הצעקה אם הספר אכן היה "שווה " את כל הסודיות העצומה שנוצרה סביבו ?
דומה שלא . סביר להניח שאם הטקסט לא היה סודי הוא לא היה מעורר עניין רב במיוחד.
עם זאת יש בטקסט עניין רב כשלעצמו בכך שנחמן מחדש בו כמה דברים יסודיים הן לגבי הז'אנר הספרותי שהשתמש בו והן לגבי דמות המשיח שתיאר .

קודם כל הבא נזהה את הז'אנר של ה"סיפור " , וכאן יש משום הפתעה .
נחמן חידש כאן חידוש גדול בספרות היהודית וגם הכללית . "מגילת הסתרים היא סיפור "ההיסטוריה החלופית " הידוע הראשון. נחמן אמר במפורש שהספר מתאר מה היה קורא אילו בנו שמת כתינוק היה ממשיך לחיות והופך להיות המשיח. זאת הייתה אחת הפעמים הראשונות שבה עלה על דעתו של משהו סיפור שעוסק בשאלה "מה היה קורה אילו ".
אבל זוהי אינה רק היסטוריה חלופית אלא גם בגדר אוטופיה וחזון עתידני שמטרתו הייתה להשפיע על המציאות האמיתית .
המשיח שאותו מתאר נחמן הוא דמות מסוג שיהיה מוכר היטב לתושבי ראשית המאה העשרים ואחת זהו כוכב בידור צעיר "סופאר סטאר" מילדותו שנערץ על פני תושבי כוכבי הלכת שמתוארים כמי שיש להם תשוקה אדירה לשירתו בדומה לזמרי הביטלס וכוכבי הבידור של היום שבתוספת יש לו כשרי מדעים רפואיים אדירים.
המשיח מספר נחמן ידע לעשות הרכבות חדשות לתרופות שכמוהן לא היו מעולם . הוא ישתול פרדס מיוחד ובו עצבים וצמחים ממינים חדשים .
ויעשה הרכבות חדשות…..ושילך בין כל החולים שיבואו ויצווה במהירות לכל אחד מה שייקח כל אחד דברים מועילים מאותו הפרדס מהרכבות חדשות .
בקיצור המשיח של נחמן מברסלב הוא מעין תערובת של ג'ון לנון עם מדען כריזמטי מסוגו של קרל סאגאן ( או אם נרצה סטיבן הוקינג ללא הפגמים הגופניים) ואולי נכון יהיה לקרוא לו דווקא מרפא אלטרנטיבי המשתמש בעשבים ?
וכמובן הוא נושא מאפיינים רבים של נחמן מברסלב עצמו שהיה רב צעיר וכריזמטי בצורה לא רגילה.
המשיח יוכתר לקיסר העולם כבר בגיל 12 וישיג את מטרתו שלום עולמי בצורה של מהפכה שקטה לא אלימה בכוח אישיותו בלבד ,תוצאה מ"חינו "העצום ומכוח ההשתוקקות אליו של ההמונים ( שהיא ככל הנראה מקבילה להשתוקקות לכוכבי רוק וקולנוע המוכרת לנו היטב היום ) לראשונה לא תואר המשיח כאיש קרבות אלא כאיש שלום שבשורתו מיועדת לא רק לעם ישראל אלא לעולם כולו גאולתה של ארץ ישראל תיתבצע בחזונו של נחמן בצורה המקבילה למה שהעלה מאוחר יותר הרצל בחזונו כ"ציונות מדינית וזאת על ידי מערכת של הסכמי חילופי קרקעות המושתתים על עסקאות כלכליות ומדיניות . .,המשיח ילמד את כל תושבי העולם נימוסים ( שטיבם אינו מוסבר ,ככל הנראה פירט זאת נחמן רק בעל פה וזה לא נרשם בידי תלמידיו) ,והמשיח "יבלה את ימיו בעשיית כלי זמר וניגונים חדשים כי חכמת הניגון יהיה בקי בו מאוד מאוד ויגלה חדשות בחכמה זו עד שתכלה נפשם של השומעים ניגונים שלו "..כולם יתבטלו אצלו בלי רעש ומלחמה רק מחמת החן וההשתוקקות אליו".
. נשיאת החן הסביר נחמן ,היא היכולת ליצור קשר ייחודי עם כל אחד ואחד בצורה שכל אחד חש שהוא יוצר קשר אישי רק עימו. כישרון המיוחס כיום לסלבריטאים נערצים במיוחד כמו הנסיכה דיאנה והאפיפיור יוחנו פאולוס השני או אם נרצה גם פוליטיקאים דמגוגיים כמו הוגו צ'ואס מנצואלה . .
אכן חזון אוטופי מעניין ודומה שיש בו גם אמת פסיכולוגית וחיזוי סביר למדי של העתיד,נראה שדמות המשיח שאותה מתאר נחמן היא דמות המשיח שתהיה המקובלת יותר מכל על האנשים של המאה העשרים ואחת מוצפי התקשורת :כוכב תקשורתי בעל יכולות כריזמטיות אדירות .
האם האמין נחמן שאכן הוא מתאר את העתיד לבוא ? נראה שלא בדיוק. נראה שהאמין שעצם חשיבות הסיפור שלו בכך שהוא מביא לראשונה לידי שיחה את מה שהיה גנוז "בחדרי חדרים" ,דהיינו חשיבותו של הסיפור העתידני שלו בכך שהוא מכניס דברים חדשים לשיח המשיחי שלא סופרו מעולם וכך הוא משפיע על המציאות העתידנית לכיוונים רצויים בכך שהוא מכוון את דיעות האנשים לכיוון הרצוי של דמות המשיח . ובכך דומה נחמן לסופרי מדע בדיוני מסוגם של ז'ול ורן וה.ג. וולס שראו בסיפוריהם אמצעי להשפיע על המציאות .
הניתוח עצמו של מרק עושה רושם הגיוני וסביר בהחלט בהתחשב בנוסח הסתום שעליו הוא מתבסס והוא יהיה קריא גם למי שאינו איש מקצוע,ואינו מומחה לתורתו של נחמן מברסלב . עבור כל מי שמתעניין במיסטיקה בחסידות ובכתבי סתר זהו לא רק ספר מומלץ ,זהו ספר חובה .

ונראה שהסיבה שאנשי חסידות ברסלב איפשרו לפרסם את המגילה כעת בשנת תשס"ו יש לה משמעות שכן כעת מלאו 200 שנה בדיוק לכתיבתה ונראה שבפרסומה הם מקווים להכניסה לשיח הכללי ובכך להגשים בסופו של דבר את חזונו המשיחי של נחמן מברסלב. משהו בדומה למה שהם עושים עם הסיסמה הפרסומאית האלמותית "נ.נח ,נחמן ,נחמן מאומן" , ההישג הפרסומאי הגדול ביותר של 30 השנים האחרונות שהפך את נחמן מברסלב הרב הנידח לשעבר לבן בית בכל פינה בישראל.

מגילת סתרים
תולדות מגילת הסתרים

אלי שי על מגילת סתרים

תומר פרסיקו עם צבי מרק  
תומר פרסיקו על "מגילת סתר "

המשיח על פי נחמן מאומן

עמנואל אטקס על "מגילת סתרים "

מיכה אודנהיימר על מגילת סתרים

אליעזר מלכיאל על מגילת סתרים

מאמרים על נחמן מברסלב

גילעד סרי לוי על מגילת סתרים בהצופה

דיון על מגילת סתרים

אברהם כהנא על נחמן מברסלב ותלמידו נתן
נחמן מברסלב בויקיפדיה
אביבה רוזן על נחמן

סיפורי נחמן מברסלב

דוד פלוסר על משמעות סיפורי נחמן מברסלב  

מקומו של הסיפור במשנת רבי נחמן

שי גיל מנתח את "מעשה בשבעה קבצנים" של רבי נחמן

"כששומעיםסיפור זה אחרת " :צבי אייל על סיפורי נחמן

שער חסידות ברסלב גידי שפרוט על הברסלבים כיום

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבי נחמן מסומן

הקונטרס שהרגיז את הברסלבים

תוקפים את רבי נחמן

רבי עובדיה נגד רבי נחמן

נחמן מברסלב נגד הרבי מלובביץ

צופן נחמן כסיפור קומיקס

עתידן של שדה הקרב

המומחה לטילים לרקטות ולטכנולוגיות לחימה מודרניות עזריאל לורבר , שכתב עוד ב-1971 ספר על נשק רקטי וכיצד אפשר להשתמש בו ולהתגונן מפניו וחיבר מאז עוד ספרים מקצועיים על שדה הקרב העתידני פירסם בימים אלו מותחן עתידני בשם "רעש מלחמה "  שמתאר נסיון כיבוש מצרי של ישראל בעת רעידת האדמה הבלתי נמנעת שתתקוף את אזורנו וכיצד ישראל מתמודדת עימו עם שיטות חימוש חדשניות .
ונשאלת השאלה עד כמה אקטואלי הספר הזה בימים אלה של הפסקת אש במלחמה ביננו ובין אירגון החיזבללה ?

"רעש מלחמה " הוא סיפור מלחמה עתידנית מהסוג שהוא נדיר מאוד בשפה העברית,אולי בגלל שישראל היכירה כל כך טוב מלחמות אמיתיות שקוראים לא היה חשק לקרוא גם על מלחמות בדיוניות . בעברית יש רק כמה ספרי מלחמה עתידנית בודדים מאוד כאלו .כמו "המלחמה הבאה" של י. חייק שנכתב לאחר מלחמת ששת הימים.
"רעש אדמה" הוא יותר מספר מלחמה עתידנית "רגיל "  הוא עוסק גם בהשלכות של אירוע עתידני שעומד להתרחש …מתי שהוא בעתיד . כאשר תהיה כאן רעידת אדמה   חזקה ביותר כמו שהייתה בתחילת המאה הקודמת וכפי שצפויה בוודאות מתי שהוא בעשורים הקרובים וכנראה בשנים הקרובות .ואז המצרים "ידידנו" ינסו לנצל את "הבלגאן" ולהשתלט על רוב שטחי המדינה.
לורבר יוצא מנקודת הפתיחה שמדען יפני שונא ישראל ( ידיד של קוזו אוקמוטו הטרוריסט היפני המפורסם )מוצא שיטה לחזות רעידות אדמה מגלה מתי אמורה לפרוץ רעידת ההאדמה הגדולה בישראל ומעביר את
המידע למצרים שמתכננים לנצל אותו על מנת לתקוף את ישראל ובהזדמנות זאת גם את הרשות
הפלסטינאית ואף להשמיד את הפלסטינאים מתוך הנחה שאלו רק יהיו קוץ בבשרם כפי שהיו קוץ בבשר ישראל.
אבל לא אלמן ישראל הודות למזל יוצא דופן ( שלצערנו אינו קורה רבות במציאות אבל זוהי הפריבילגיה של מותחנים ) השירותים החשאיים של ישראל עולים על המזימה ,מגלים את השיטה לחיזוי רעידות אדמה ומתכוננים מבעוד מועד למלחמה עם מצרים .כוחותינו מכים מכה עזה את המצרים במלחמה של ארבעה ימים ותוך שימוש בכלי נשק חדשי חומר נפץ רב עוצמה באופן מיוחד. .סוף טוב הכל טוב אם כי לא למצרים . אלו חוזרים לימים שבהם הערבים השאירו נעלים במדבר כדי לברוח מהישראלים .
"רעש מלחמה " הוא ספר אופטימי מאוד . הוא יוצא מנקודת ההנחה ששום דבר לא יכול להשתבש בתוכניות של צה"ל הנחה אולי אופטימית מידי כפי שגילינו בלבנון ששם בוצעו כידוע כמה תרגילי מלחמה לפני המלחמה עצמה שניסו לבדוק מה יתרחש שם ובכל זאת עדיין הופתענו .
עליונות החשיבה של הישראלים אמנם  נלקחת כאן כמובנת מעליה ובכל זאת סביר להניח שגם המצרים והערבים ידעו להכיר ביכולות הטכנולוגיה ומי יודע אולי יציידו את עצמם ביכולות טכנולוגיות שאין לנו.
הספר היה טוב יותר ומרתק יותר אם היה מתאר כשלי חשיבה בצה"ל ותוכניות שאינן מתגשמות בהצלחה או תוכניות של האויב שמצליחות .הספר היה אז אולי מדכא יותר אבל גם מרתק וריאליסטי הרבה יותר. כפי שהוא עכשיו הוא מעין ספר "דנידין"  למבוגרים :במאבקנו כנגד האוייב הכל התרחש כמצופה . ולכן איננו יכולים להפסיד . בכל זאת עם  כל חסרונותיו כמותחן ריאליסטי או אף ספר מלחמה ,"רעש מלחמה " מעלה כמה שאלות מטרידות ובראשן השאלה המטרידה מכל :האם תהיה ישראל מסוגלת להתמודד במלחמה עם אוייב בזמן של קטסטרופה לאומית כמו רעידת אדמה ?

 

ד"ר עזריאל לורבר הוא מומחה ישראלי מהגדולים ביותר לטילים ולנשק רקטי הנושא שעליו חיבר את ספר הלימוד הראשון בעברית . וגם מומחה לנושא שדה הקרב העתידני וטכנולוגיות חדשניות נושא שעליו חיבר ספר מעניין ביותר . במהלך הקריירה שלו הוא עבד בתעשייה האווירית . הוא שימש כעוזר ראשי למנהל משרד המדע והטכנולוגיה ,והוא חבר בכיר במכון האמריקני י לתעופה ואסטרונאוטיקה,וחיבר עד כה שישה ספרים ויותר מ- 50 מאמרים על נושאי טכנולוגיה צבאית. .
בימים אלו של מלחמה עם החיזבללה והתקפות קטיושות על ישראל התקפה שאותה צפה לורבר עוד לפני עשרות שנים  הפכה המומחיות שלו לטילים לרלבנטיות יותר מאי פעם :

  א.א. איך הגעת לתחום הזה של טילים רקטות וכלי נשק עתידניים ?
לורבר : אני חובב מדע בדיוני מאז הכיתה השביעית למדתי לתואר ראשון בפיטסבורג ושני בוירג'יניה .ואז פירסמו שיש קורס להנעה רקטית .קראתי בעיתון ששיגרו את השביט 2 וזה עניין אותי .הצטרפתי לקורס של הנעה רקטית והיו רק 4-5 סטודנטים בכיתה כולם קציני צבא אמריקנים. אבל המרצה לעומת זאת היה עיראקי שהסתלק מעיראק ולאחר מכן עבר לאוניברסיטה אחרת ונהיה ראש פקולטה.
.

לורבר עבד אל התעשייה האווירית והתמחה בטילים והפך לפורץ דרך כשחיבר את הספר הראשון בעברית
בנושא ( אחרי כל הספרים על חקר החלל כמובן ) "טילים מונחים ונשק רקטי ".

לורבר  זה היה ספר לימוד בו נוסחאות ומבנה של מנועים רקטיים ,איך הם טסים ,מה היא מערכת הנחייה. הספר היה פורץ דרך בישראל . עד אז עד אז עבדו בארץ רק עם ספרים באנגלית . וכולם היו רחוקים מאוד מזה. איש לא העלה על דעתו כמה זה יהיה חשוב בעתיד. עד היום אני פוגש מהנדסי טילים שלומדים מהספר הישן הזה שלי ואומרים לי שהוא מונח אצלם בארון הספרים .
אגב הבוס שלי מאיר סיוון כתב ספר על חקר החלל בשם "הרפתקה בחלל".

 אחר כך פירסמתי ספר שני היה ספר לימוד לקצינים העוסק במהפכת החימוש המונחה המדויק והטכנולוגיות השונות העומדות בבסיסה ועל מה שאפשר לעשות עם כלי נשק מדויקים . לאנשים שלא מכירים את המטריה הטכנית מחיל החימוש .
הספר השלישי והחשוב ביותר של לורבר מציג את הקשר והחשיבות בין הטכנולוגיה ושדה הקרב.ועסק רבות בדיונים היסטוריים בנושא כמו גם במתן דוגמאות מספרי מדע בדיוני שונים שעסקו בכלי נשק עתידניים.

הטילים של החזבללה

א.א. מה מקור הטילים האלו ?
לורבר: הטילים כמו הסקאד והזלזל מבוססים על סקאדים רוסיים שמבוססים על הוי 2 ממלחמת העולם השנייה של הנאצים. זו הייתה טכנולוגיה שהיטלר האמין שעימה אפשר יהיה לשבור את האנגלים . כמובן שהוא לא הצליח. הרוסים לקחו אותה ושיפרו אותה. האיראנים קיבלו סקאדים רוסיים ועברו לדלק מוצק מהדלק הנוזלי שהוא אמנם אנרגטי קצת אבל אי אפשר להשאירו בתוך הטיל זמן רב.
טיל הזלזל היה אחד הפיתוחים הראשונים שלהם עם נשק מוצק שהם עשו. אגב ספק אם הם משתמשים בזה היום הם נפטרים מזה ומעבירים את מה שהם כבר לא צריכים לחיזבללה
כמה הזלזל מסוכן?
 לורבר: יש לו ראש קרבי גדול יותר מהסקאדים אם הוא נוחת על בית קומות בתל אביב הוא יכול לגלח שתי קומות בשקט אם כי תלוי באיזה סוג בית מדובר .פצצה כזאת נוחת בחצר יכולה גם היא למוטט בניין.
כמה הוא מדויק ?
לורבר: הדיוק שלו הוא עד אחוז או שניים מהטווח כלומר אם הטיל נורה למרחק של מאה קילומטר ישנו מעגל של קילומטר שהוא ייפול בתוכו .אי אפשר לדעת בדיוק .כך שאם ירצו להפיל בניין מסוים יצטרכו לירות אליו

כמה עשרות זיזלזלים כדי להתקרב אליו מבחינה זאת הסקאד מתוחכם הרבה יותר ממנו כי יש לו הנחייה. 
א.א. כרגע יש שביתת נשק אולם היא יכולה להסתיים בכל רגע ובכל מקרה המלחמה הבאה היא עניין של זמן האם אתה צופה שגם תל אביב עלולה להיפגע חמורות ממטחי טילים של החיזבאללה ?
לורבר: החיזבלאלה משתמש בטילים וברקטות כיוון שקל לתפעל אותם .טילים הם מלאכת גאונים שמתבצעת בידי שוטים.
אני לא מודאג יותר מדי מהיכולת שלהם לירות טילים לאיזור תל אביב. זה יכול לקרות אבל אני ישן טוב בלילה ( לורבר גר בקרית אונו והוא שכן של כותב שורות אלו .א.א. ) .נכון שהראש הקרבי של הטיל שעלול לנחת על תל אביב הוא כבד בסביבות 500 קילו אבל כמה כאלה הם כבר יירו?
חטפנו סקאדים במלחמת המפרץ וכמה הרוגים היו? אחד .סך הכל זה לא נשק רציני באמת כמה שזה מדהים לשמוע . הקטיושה היא לא באמת מסוכנת ואינה מאיימת על הקיום שלנו .כמה הרוגים יש בעורף מקטיושות ?עשרות וזה מ3000 קטיושות שנורו .סטטיסטית זה לא רציני.
א.א. : אז אתה אומר שגם אם ירו לא יגיעו לכאן מטחים גדולים מדי ?
לורבר: החזבללאלה יכול לירות על תל אביב אבל הסיכוי להיפגע מהם הוא נמוך. בכל מקרה כרגע לא נראה לי שהם יעיפו טילים בכמויות על תל אביב ,ההערכה היא שיש להם רק כמה עשרות משגרים לשגר על תל אביב אחרי שהרוב כבר הושמדו .לא הייתי משנה את מקום מגורי בגלל זה.

המלחמה הבאה 

לורבר :הסכנה האמיתית לאזור המרכז היא מהסורים .שלהם יש כמות טילים גדולה ורובם מדויקים. הן מבחינת העורף בצפון והן מבחינת המרכז הסורים מסוכנים יותר לעין ערוך מהחיזבללה .
אם יחליטו לפתוח נגדנו במלחמה זה הדבר העיקרי שהם יכולים לעשות זאת . זאת אחת הסיבות שהם רכשו טילים מדויקים .אפשרות אחרת לאיים עלינו אין להם רק באמצעות טילים הם יכולים לאיים על העורף .לא בעזרת כוחות השריון ואוויר המיושנים שלהם שעימם אין להם סיכוי כנגדנו .
לסורים יש כמה מאות טילים מסוג  סקאד אס –אס 21 טיל מדויק למדי לטווחים של 70-120 קילומטרים והדיוק שלו טוב .זה אומר שאם הם רוצים להוריד מטרה מסוימת נגיד מגדלי עזריאלי והם ירו שלושה טילים ,אחד לפחות יפגע.
אם הם יורים סקאדים על תל אביב נוכל לעצור אותם עם חץ ופטריוט אם ירו דברים אחרים אז אנחנו נוכל לשטח את דמשק ואת חלב.
א.א. :יש חששות חמורים שהסורים שוקלים כעת ברצינות מלחמה כנגדנו ,מה דעתך בנושא?
לורבר: הסורים יכולים לעשות מחטף בגולן אבל את זה הם איחרו בכמה שבועות כאשר היה שם מחסור בחיילים . עכשיו כבר לא יכולים כי יש מספיק חיילים.
לא הייתי ממליץ לבצע מתקפת מנע כנגדם כי זה יכול רק לעורר אותם לבצע את המלחמה שאותה אולי הם לא מתכננים אחרי הכל כרגע. במקרה הזה עדיף להיות המותקף ולא המתקיף.

א.א. : איך אתה חוזה תהיה המערכה העתידנית כנגד הסורים ואחרים ?
לורבר : במערכה העתידנית יהיו הרבה יותר כלים לא מאוישים אנחנו ומובילים את העולם בשימוש במזלטים שאפשר לפגוע .יהיו הרבה יותר בטלים נגד טילים יהיה עידכון בימ"חים מחסני חרום . תהייה מלחמה נגד המחשבים של הצד השני .הם אולי ינסו לשתק את המחשבים של הבורסה שלנו וכך לפגוע בכלכלה . יהיו פחות ויכוחים על העלאת הלוויינים .יעשו יותר בתחום הזה . אולי נפתח משהו נגד קליעים קינטים של טנקים .לדעתי אפשר לעצור זאת .אבל מישהו עם ביצים צריך ללכת על זה. ישימו דגש על הטילים נגד הקטיושות הטווח שלהם קצר וזאת בעיה אבל אפשר לעשות זאת .
הבעיה שכל אלו באמת דורשים תקציבים עצומים שספק אם מדינה בסדר הגודל של ישראל תוכל להרשות אותם לעצמה. 

מחדל מערכת נאוטילוס

א.א. :היום אין שום הגנה מפני הקטיושות  ?
 לורבר: לצערנו היום אין שום הגנה מפני הקטיושות. זמני התגובה של הפטריוט קצרים מדי והחץ גרוע עוד יותר מהבחינה הזאת כי ההוא מסתכל גובה רב יותר ומיועד למשהו אחר .אותו מעניין רק טיל מסוריה לא מחורשה מלבנון.החץ נורה כלפי מעלה ומחפש את המטרה באוויר ,הוא לא נועד כנגד קטיושות.
א.א. החלו בכלל לפתח  אמצעי הגנה נגד קטיושות ?
לורבר : החלו לפתח טכנולוגיה כזאת : נאוטילוס ולישראל אין כזה. יש דגם אחד באמריקה שעוד לא גמרו לפתח אצלנו הפסיקו להתעניין בנאוטילוס לפני שנים כנראה כי היו כמה אנשים חכמים שהחליטו שאיום הטילים לא רציני ועדיף להשקיע כסף במקומות אחרים חשובים יותר. אבל האמריקנים המשיכו בפיתוח ופיתחו את הנאוטילוס למשהו שיכול ליירט גם פצצות מרגמה.
א.א. איך המערכת הזאת עובדת?
לורבר: זו קרן לייזר. יש מכ"ם שמגלה את היציאה של הטיל. קרן הלייזר מאתרת אותו ואז הקרן ננעלת מאירה את המטרה במשך כמה שניות ובום זה מושמד.
א.א. :כמה אחוזי הצלחה היו לנאוטילוס ?
לורבר:עד כה אחוזי הצלחה של מאה אחוז.
א.א :מה הייתה הבעיה עם מערכת  נאוטליוס סקאי גארד שבגללה האנשים שבמערכת שלנו התנגדו להם כל כך ?
לורבר: זה גם נכון שיש כמה בעיות עם הנאוטילוס. הוא מגן ברדיוס של חמישה קילומטר וזה אומר שצריך כמה מערכות כאלה .צריך כל עשרה קילומטר להעמיד מערכת כזאת וכל מערכת כזאת יכולה לעלות 30-40 מיליון דולאר זה קצת יקר. הנאוטילוס הייתה מערכת גדולה ומסורבלת האמריקנים ייעלו אותה והפכו אותה לפחות מסורבלת ונורטלופ פיתחו מערכת הרבה יותר קטנה וניידת מערכת  סקאי גארד .. נורטלופ מיזערו את הטכנולוגיה ומציעים את הנאוטילוס גם לשדות תעופה להגנה מפני טילי כתף ,כאלה שכמעט השמידו מטוס שלנו בקניה . 
הם טוענים שיש להם מערכת עם טווח של חמש קילומטר שיכול להגן על כל שדה תעופה כנגד כל איום שמתקרב .יכול להיות עם ערים יש בעיה כי אתה צריך אופק ובערים במרכז קשה למצוא אופק נגד טילים של כתב הם יכולים לשים טווח של 20 ק"מ וזה יכול להיות יעיל לכל שדה תעופה בעולם.
יכול להיות שלנאוטילוס הייתה בעיה נוספת אם אתה מפוצץ את הטיל מתקרב מעל לעיר הרסיסים שלו יכולים עדיין ליפול ולפגוע כמו מה שקרה עם סקאדים . דעתי שזה טיעון סרק מאחר שרסיסים עדיין פחות מסוכנים מאשר התפוצצות תקנית . זאת דעתי הפרטית.
א.א. :מתי ירדנו מזה?
לורבר:לפני שנתיים שלוש. ואתה יודע מה מרגיז מכל ?שנאוטילוס פותחה בשיתוף מערכת הביטחון הישראלית.  ובאיזה מקום לא רצו אצלנו במערכת ,לשלם את המחירים ואמרו שיש דברים הרבה יותר דחופים.
א.א. זה מחדל .חבל מאוד שלא הקציבו כספים לזה.
לורבר: נכון. אבל קשה להקציב כספים לאיומים עתידיים שכרגע נראים לא רלבנטיים ואולי לא יתממשו לעולם. וזה תמיד היה ככה תמיד יש דברים חשובים ודחופים יותר. אתה ידעת שצבא בריטניה לא רצה מקלעי לפני מלחמת העולם הראשונה? מלחמות הן דבר יקר מאוד ואנשים לא רוצים להקציב כסף לדברים שלא ברור מה תהיה חשיבותם. אבל אם לפי שנתיים שלוש היו מחליטים ללכת על זה במלוא הכוח יכול להיות שהיו לנו היום מערכת מיגון נגד קטיושות אבל אני אומר את זה בזהירות גדולה ,טכנית זה אפשרי ,פוליטית בכלל לא ברור. 
גם יש טילים נגד טילים לרפא"ל שפיתחו מערכת להגנה הקפית לטנקים החלו להתעסק בזה לפני עשרים שנה.אבל מערכת הביטחון לא רכשה זאת בגלל מחסור בכסף .

כדאי לציין בהקשר זה ספר שערכתי עם בנציון נווה מנכ"ל רפאל היה ספר שעוסק בהגנה סביבתית מפני טילים בליסטיים אסופה של מאמרים כולם על ידי ישראלים וזה ספר לימוד איך לארגן הגנה של מדינה מפני טילים בליסטיים מה צריך להביא חשבון . הדבר המדהים הוא שאם כי הספר יצא ב-2003  הרי היום ב-2006 כבר  עברנו את הטכנולוגיות המתוארות  בספר והוא התיישן .

תראה אני פירסמתי באנגלית ספר בשם Misguided Weapons: Technological Failure and Surprise on the Battlefield, שעוסק בקוצי ראות טכנולוגיים שבדיאבד לא יאמנו , במקרים  שבהם הייתה טכנולוגיה זמינה לאיזו מדינה או צבא והם לא עשו איתה כלום  או לחילופין הטכנולוגיה הייתה זמינה לצד השני והם לא התרגשו . למשל קרב קרסי שבו הצרפתים ניגפו בפני קשתות שהצרפתים כבר היו מודעים לקיומן ולא התרגשו מהן . מיכלי דלק נתיקים למטוסי קרב שהגרמנים המציאו במלחמת ספרד ולא השתמשו בהם בקרב על בריטניה אבל גם האנגלים לא השתמשו בהם.
המכ"ם היה דומיננטי בקרב על בריטניה אבל הגרמנים השתמשו בו חודשים קודם לכן אבל לא תקפו את תחנות המכ"ם הבריטיות בהנחיית גרינג.
גם אנחנו יכולנו להשתמש ב 73 בטילי סיגר ולא עשינו זאת .

ועכשיו  יש את המקרה הזה של  אי קבלת מערכת הנאוטילוס בידי המערכת הישראלית .
 אבל בכל פיתוח של מערכת נשק מגינה צריך להביא את השיקול של העלות לאנשים להשקיע כסף באיומים עתידיים .זה הטבע האנושי .אם החוק לא היה מחייב כמה אנשים היו עושים ביטוח ? אם תסיר את החובה כמה אנשים היו עושים את זה?  לא כל כך הרבה.  

לורבר וספרות המדע הבדיוני

לורבר הוא חובב ושל ספרות מדע בדיוני ומושפע מאוד מרעיונותיה הוא ניהל גם לובי לשימוש מוגבר יותר ברעיונות מספרות המדע הבדיוני בידי הצבא.
בגליון "מערכות " כתב העת המיקצועי לעייני צבא ולחימה מספר 269 מיוני 1979 פורסם המכתב המעניין הזה שלו :

"למפקד "מערכות " שלום :
כידוע לך הריני נאבק מזה שנים להגברת המודעות הטכנולוגית המודרנית בצה"ל . על אף התפתחותה המהירה בשטח זה בעולם כולו ובארה"ב בפרט .מפגרים אנו בהרבה משטחי הטכנולוגיה ולא רק בגלל חוסר אמצעים .אנו משקיעים סכומי עתק במערכות נשק קונבציונאליות בגלל פקפוק ביכולתן וחשיבותן של מערכות חדישות .אחת הסיבות לכך היא לדעתי השמרנות המחשבתית הישראלית . ולא רק בצבא .ופה ברצוני להצביע על נקודה טיפוסית אחת בה דווקא תוכלו לתרום .
הקצין האמריקני הטיפוסי לדוגמה ,הוא בדרך כלל בוגר ווסט פוינט ובתור שכזה בעל תואר הנדסי אוניברסיטאי .משחר ילדותו גדל הלה בסביבה בה הוקף, בפטנטים חשמליים ואלקטרוניים במטבח בסלון ,בצעצועים ועוד.
אך השפעה לא פחות חשובה נודעת לז'אנר ספרותי מסויים ,המקובל מאוד באמריקה אך כמעט בלתי מוכר בארץ ספרות המדע הבדיוני (מד"ב ) .מושגים הקשורים במלחמת כפתורים ,שלט רחוק ,טלביזיות ולייזרים מופיעים בספרים אלה מזה עשרות שנים .השימוש בלייזר להנחיית פצצות "חכמות " לדוגמה הינו רעיון אמריקני ישן .סוף סוף פיתחו המהנדסים רעיונות שהמציאו הסופרים לפני 30 שנה.
לנו ישנה בעיה שניתן לכנותה "סיינש פיקשין והשאלה היהודית ". לי זכור רק ספר עברי מקורי אחד בנושא זה "אבן מאסו הבונים ( של ארי אבן זהב א.א. ) . עד לפני שנתיים –שלוש לא העזה שום הוצאה רצינית "ללכלך ידיה בסוג ספרות זה ( להוציא ז'ול ורן והב.ג. וולס ) חוסר זה מורגש שבעתיים לנוכח המבול הפתאומי של ספרות זו השוטף אותנו לאחרונה ( אף כי חלק ניכר מהגל הזה שייך יותר לתחום הפנטזיה ולא לתחום המד"ב המובהק) .
נשאלת כמובן השאלה המפורסמת לגבי הביצה והתרנגולת :האם הפיגור הטכנולוגי בחשיבה הישראלית נובע מהיעדר רקע טכנולוגי בבית ומחוסר חשיפה למד"ב , או שמה סוג ספרות זה לא נקלט על ידינו מעולם מפני שהישראלי הממוצע מעדיף /מונחה את ש"י עגנון והתנ"ך .
המד"ב בצורתו המודרנית קיים בארה"ב מזה כ-50 שנה .ואפילו בברית המועצות מצוייה ספרות ענפה כזו זה כ30 שנה .מה קרה אצלנו ?
חלק לא מבוטל מסוג ספרות זה עוסק בצבא ,מלחמה ,טכנולוגיה והיסטוריה צבאית .אני ממליץ מאוד כי "מערכות " תבדוק את העניין ותפעל בנושא זה. שלדעתי רבה חשיבותו לא רק בגלל מעלותיו הספרותיות שאינן מבוטלות ,אלא בגלל השפעתו החיובית הניכרת ,שהוכחה במחקרים מדעיים ,על פתיחות מחשבתית למושגים זרים. ולאופני מחשבה חדשים.
עלי להוסיף כי עוד בשנת 1970 המלצתי על כך ,אולם –סימפטום טיפוסי למנטליות הישראלית =הסתכלו עלי כמתעתע.
בתור התחלה הריני ממלית על ספרו המצויין של רוברט הינליין "לוחמי החלל" העוסק בלחימה ובמנהיגות במאה ה-21. ספרים וקבצי סיפורים מצוינים נוספים קיימים אך אלה ,כמו אוכל משובח –דורשים פיתוח החיך והטעם.
בברכה
ד"ר עזריאל לורבר
מהנדס אוירונאוטיקה.

לעניות דעתי המצב המוצג השתנה מאוד מאז  המכתב ב- 1979 נראה לי שהצבא היום מכיר ומודע היטב למתרחש בתחום המדע הבדיוני ובעיקר זה הטלביזיוני ומצהיר על כך בכל הזדמנות אולי בידיעה שכך יוכל לעורר יותר עניין בציבור. אכן הזמנים השתנו.

לורבר: ההגדרה שלי ל – מדע בדיוני " הוא קונספט שלא הוכח במעבדה. אם עקרון הפעולה של רעיון כלשהו הוכח במעבדה אזי זה אינו מד"ב אלא פרויקט שמחכה למימון.
המחשבה הטכנית שלי הושפעה (בסגנון לפחות, אם כי כמובן לא בעובדות) במידה ניכרת מאורח המחשבה של ג'ון קמפבל, שהיה תקופה ארוכה העורך של ,ANALOG וכפי שבאה לידי ביטוי במאמרי המערכת שלו.
וקיבלתי השראה מכמה סופרי וסיפורי מדע בדיוני.
(אולי לא במקרה הסופרים והסיפורים האלו הם כולם קשורים לקמפבל והופיעו במגזין שערך "אנלוג "א.א. )

הנושא של הגנה בפני טילים העסיק אותי הרבה מאז שקראתי עליו ב – THE COSMIC COMPUTER של H. BEAM PIPER ,  ב-1963 והפסקאות הספציפיות שעוסקות ב הגנה מפני טילים הן בעמודים 72, 73 ו-76. באיזה שהוא אופן זה נשאר לי בזיכרון וכשהותקלתי פעם ראשונה (בסוף 78) בבעיה של הגנה בפני טילי נ"ט. קראתי את זה בספר של פיפר ואמרתי  אמרתי אם זה עובד אצלו  למה שזה לא יעבוד היום במציאות . הצעתי את זה לצה"ל  ב-1979. . כרגיל  העניין התקבל בארץ בצורה מאד מהוססת ותוך גרירת רגליים נוראה וניסיונות טירפוד מכל מיני גורמים שסבלו מסינדרום ה – NIH, (לא הומצא כאן). בגלל שינוי במבנה צה"ל (הקמת המפח"ש) העניין דעך זמנית ,.צה"ל סחב רגליים והעסק דעך ואז מישהו התעורר ופיתחו את זה בסוף שנות השמונים או תחילת שנות התשעים,. הם היגיעו עם זה לבשלות מלאה, אך מערכת הביטחון לא הקציבה לכך כסף ואני מניח כי עכשיו עוד תהייה בעניין וועדת חקירה.

אני יכול להוסיף שבהמשך הצעתי טכנולוגיה דומה לטילים נגד טילים להגנה על מטוסי קרב. מאמר שלי בנושא התפרסם ב – AEROSPACE AMERICA, הירחון של איגוד מהנדסי התעופה בארה"ב ((AIAA בספטמבר 1986 ונתתי הרצאה על כך בכנס תעופתי בארה"ב באוגוסט 1988.
קונספט דומה להגנה על צוללות בפני טורפדות הצגתי (יחד עם תא"ל מי"ל איבן דרור – איש צוללות) בכנס לוחמה תת-מימית באנגליה ביולי 1992. על קונספט דומה קראתי מאוחר יותר באחד מה – TECHNOTHRILLERS המתפרסמים חדשות לבקרים אך אינני זוכר איפה ומתי בדיוק.
בין לבין נכנסתי ב-1985 לנושא של הגנה בפני טילים בליסטיים בו אני עוסק עד היום. מאמר שלי על גישה חדשנית להגנה על מטרות אסטרטגיות עומד להתפרסם בספטמבר ב – MILITARY TECHNOLOGY, האירופאי.

 

נושא ספציפי אחר שניסיתי לדחוף, אך גם פה נתקלתי בהתנגדות, היה עניין המיגון האישי לחיילי חי"ר. העליתי הצעה לגירסה פחות מתקדמת לרעיון של רוברט היינליין 

בספרו  – לוחמי החלל ( STARSHIP TROOPERS.)  ספר מפורסם על מלחמה בין בני האדם וחייזרים שגם הוסרט .
מדובר ברכב לחימה אישי לחייל החי"ר, עם יכולות מתקדמות אך לחלוטין בתחום הטכנולוגיה הקיימת. לאחר שהתייאשתי כאן בישראל מהנסיונות לשכנע את מישהו בנחיצות הרעיון  שלחתי מאמר ל – ARMOR, ביטאון חיל השריון האמריקני שפרסם אותו בחוברת נובמבר-דצמבר 1986. לאחר מכן התעשתו כנראה בצה"ל. עובדה  מאמר דומה התקבל לפרסום בעיתון פנימי של חיל השריון בדצמבר 1988. אגב, לדעתי הטכנולוגיה כבר בשלה לגירסה פשוטה של הרעיון של היינליין, עם מנוע של כ"ס אחד או שניים ועם חיישנים שיגבירו יכולות של שלד חיצוני אבל בשלב זה, זה עדיין חלום באספמיה.
יש רעיון שאני לא יכול לדבר עליו  ש"הרמתי" מ- CHRISTOFER ANVIL,  מסיבות שלי אינני מעוניין עדיין לשים אותו על הכתב, לא אצלי ולא אצל מישהו לצערי הרעיון נפל בסוף . אבל לא ויתרתי עליו. אני מקווה שהוא עוד  יחזור וימצא לבסוף מימון.  
 א.א. : אתה יכול להגיד לי מאיזה מבין מאות הסיפורים של אנויל הרעיון לקוח ?

לורבר :לצערי לא.

עזריאל לורבר נגד ארתור סי קלארק .

 

ארתור סי קלארק  סופר המדע הבדיוני המפורסם כתב ב-1951 סיפור מדע בדיוני בשם "עליונות " .הסיפור תואר מנקודת המבט של קבוצה הנלחמת באויב עם טכנולוגיה נחותה בהרבה .אבל בגלל המאמצים לפתח נשק מתוחכם ביורת שעם זאת הוא יקר מאוד לפיתוח וליצור בכמויות גדולות והניסיונות לפתח אותו עוד יותר ,הקבוצה מפסידה לבסוף במערכה .סיפור שגורם לקוראים לחשוב היטב מה באמת חשוב בשמירת עליונות טכנולוגיה גבוהה או כוח רצון והתמדה עקשנית ?
לעזריאל לורבר יש הרבה מה לאמר על סיפור זה שמהווה מעין טיעון נגדי לטיעוניו לאורך השנים בזכות הצורך בטכנולוגיות חדשות ,וכמה שיותר וכמה שיותר מהר..

לורבר :"עליונות " שימש כפתיח בספרם של צבי עופר ואבי קובר "איכות וכמות" שיצא בהוצאת מערכות ב- 1985, ספר שבדרך כלל היה נגד טכנולוגיה חדשנית.
עכשיו לענייננו. אף כי הסיפור הוא משעשע, הרי הוא טועה ומטעה. אינני יודע עד כמה קלארק היה בקי בנוהלי הפיתוח הצבאי, הן הבריטי והן האמריקאי, וגם לרוסים יש כאן מה לתרום. במלחמת העולם השנייה קלארק היה מפעיל מכ"ם (ראה בספרו (GLIDE PATH וייתכן שהוא קצת נסחף.

הענין עם קשיי היצור וההטמעה של נשק חדיש  כמו זה שהוא מתאר בסיפורו באמת התעורר בשנות השבעים, כשצבא ארה"ב היה בבעיות בכלל ואז התלבשו על ההיי-טק.  אבל אין ספק שייצור בכמויות הוא אפשרי, והכרחי. אגב, תראה מה למשל מזל"טים עושים בלבנון וזו פסגת ההיי-טק.

 בסיפורו הוא גם עשה כמה טעויות בנוהלים מקובלים שאי אפשר ליחס אותן אפילו למערכת הצבאית המטופשת  ביותר. לדוגמה, אם אתה נערך להכנסת נשק חדש אינך מפסיק לייצר את הישן עד שהחדש נכנס בכמות מתאימה. שנית, הכנסת נשק חדש מלווה בדרך כלל בכל כך הרבה ניסויים ובחינות שמרבית השגיאות והליקויים נחשפים לפני שהגיעו לשדה הקרב. הבעיה האמיתית בהכנסת נשק חדש היא בדרך כלל באיטיות בה הוא מוכנס, ואם הוא חדשני דיו, באי התאמת תורת הלחימה ליכולות האמיתיות שלו ולכן אי ניצולו בצורה האופטימלית. לא פעם המפתחים מתעצבנים מהאיטיות הזו, שלא תמיד מוצדקת.
הבעיה נעוצה בעובדה שצבאות, ומערכות ביטחון, הם גופים שמרניים ומסורבלים שאוהבים לשמר את הקיים שהם מכירים ויודעים כי הוא עובד. הם מוכנים לקבל רק שכלולים אינקרמנטליים בכלי הנשק שלהם מפני שאלה אינם מחייבים תורות לחימה חדשות. שינוי מהותי בתורת לחימה מחייב מאמץ מחשבתי ניכר ולפעמים שינויים ארגוניים במבנה הצבא או הקמת יחידות חדשות (יעודיות) שיש לשלבן במערך הקיים וזה כבד מנשוא. דוגמאות: הצבא הגרמני לחם בשצף קצף נגד רעיונותיו של גודריאן ללחימת שריון עד שגודריאן שכנע את היטלר עצמו.
מיניסטריון האוויריה בבריטניה התנגד לפיתוח מטוסי סילון כשהמנוע הסילוני הייתה המצאה של טייס בריטי. הצבא הבריטי התנגד לרכש מקלעים לפני מלחמת העולם הראשונה. הצי הגרמני במלחמת העולם השנייה חשב שהשנורקל (המצאה הולנדית שנפלה לידיהם עם כיבוש הולנד) הוא מיותר. כך גם הצי הבריטי שקיבל זאת מההולנדים.

בוייטנאם חיל האוויר האמריקאי סירב להשתמש בפצצות מונחות.

 לצה"ל (חיל האוויר) היה כאב בטן נורא מהמעבר מתותחים לטילים כחימוש עיקרי למטוסי קרב. היו לכך אמנם כמה סיבות אך במקום לטפל בסיבות הם פשוט התנגדו.

לפני כמעט 30 שנה פיתוח אמצעים שונים ללחימה נגד טילי נ"ט נתקל בהתנגדות. אך מצד שני צה"ל לא רצה להתעסק בעצמו בטילי נ"ט והעדיף תותחנות טנקים, בה למען האמת הגענו להישגים עולמיים אך בעיקרו זוהי דרך ללא מוצא.

 קצינים בכירים בצה"ל זלזלו במזל"טים ולא היו מוכנים לוותר על פירורי תקציב לטובתם.

קצינים בכירים בצה"ל נלחמו בחמת זעם נגד מערכת החץ בטענות שונות ומשונות, וייתכן שאת פירותיה הבאושים של התנגדות זו אנו אוכלים היום בהפסקת פיתוח הנאוטילוס. ויש עוד ועוד.
מכל זה עולה כי הבעיה איננה בפיתוח מהיר מדי או בהכנסה מהירה מדי של כלי נשק לא בשלים אלא בשכנוע הצבא, ולפעמים מנהיגיו האזרחיים, בחשיבות הנושא ובחשיבות הקצאת המשאבים להמשך הפיתוח. אפילו הכישלונות הראשונים של השימוש בטנקים במלחמת העולם הראשונה נבעו מתפיסה מוטעית. כשהוכנסו נכון, בקמבריי, אותם הטנקים היו סיפור הצלחה. אחרי הכשלון הראשן, הגרמנים קפצו לאותה מסקנה שלה מטיף קלארק. טנקים זה כשלון יקר ואין טעם לאמצם. לקח להם כמה חודשים להתעשת אבל זה כבר היה מאוחר מדי. בהקשר הזה ראוי לציין כי יש מערכות ביטחון השואפות לשלמות באמצעים שישמשו בקרב גם במחיר עיכובים בלתי נסבלים בפיתוח ובהצטיידות. תמיד, אבל תמיד, עדיף להכניס היום מערכת שיעילה ב-90 או אפילו 80 אחוז במקום לחכות למאה אחוז בעוד שנה או שנתיים. בהקשר זה אמר בזמנו ווטסון-וואט, אבי המכ"ם הבריטי:"תנו לחיילים רק את הדבר השלישי הטוב ביותר השני הטוב ביותר תמיד מגיע מאוחר מידי והטוב ביותר לעולם אינו מגיע"

מאד ייתכן שקלארק שעסק במכ"מים שמע אמרה זו, אולי מוואטסון-וואט עצמו. הרוסים אגב דגלו בשיטה זו. היו להם הרבה בעיות אבל הם היו מצליחים להביא לשדה הקרב מערכות נשק במרווחי זמן שנחשבו בלתי אפשריים במערב.
נכון שטכנולוגיה אינה חזות הכול או בלשון מתמטית, היא איננה תנאי מספיק. אבל היא תנאי הכרחי! ובתנאים מסוימים היא מכפיל כוח עצום. עדיין צריך להתאמן בה כהלכה, והיא מחייבת כוח אדם מתאים וזה לוקח אותנו לבית הספר התיכון ואולי ליסודי ולגן. יותר מזה. גם בתקופת ה –GPS יש ללמד נווטות עם מפה ומצפן ובלילה אפשר לנצל את הירח למציאת כיוון. GPS יכול להיחסם, להתקלקל או פשוט שישכחו להביא סוללות SPARE. טילים יכולים להיחסם ומערכות תקשורת ושליטה (ה – TREND הבא) עלולות ליפול או להשתבש. התכונות הישנות של שדאות ויוזמה ומנהיגות וזיהוי הזדמנות וניצולה, אפילו במסגרת יחידות קטנות, אז תצופנה חזרה ולכן בהחלט אסור להזניחן. WHEN IN DOUBT, HIT OUT. אבל אלה אינם טיעונים נגד טכנולוגיה חדשנית. גרוע מכל. אם הדרג האזרחי רוצה להנהיג את הדרג הצבאי הוא צריך להוכיח כי הוא מסוגל לכך. אבל לא רק בעת פקודה אלא בעיקר באותן שנים ארוכות ואפורות של הכנות, כשהכסף מדבר. 
בכל אופן, אם לדון, אזי צריך להגדיר פאראמטרים לדיון כזה, מפני ששאלה מסוג היי-טק לעומת לו-טק, אין לה כמעט משמעות. בהקשר זה אוכל להפנות את תשומת לבך למאמר שכתבתי לא מזמן ב"נתיב" על "מכפילי כוח". הוא צוטט בהרחבה ב"פרש" אצל מישהו בשם יוסיפון ואני מצטער לומר שאחדים מן המגיבים פשוט לא הבינו במה מדובר.

 א.א. על מה אתה עובד עכשיו ?
לורבר :אני עובד עכשיו על ספר על מודיעין טכנולוגי ולמה נכשלים בו .לפעמים הם מסתירים את זה טוב או לפעמים אתה מופתע כי אינך מבין את מה שאומרים לך . אמ"ן הרי ידע על הכל הקטיושות והנשק האנטי טנקי אבל לא דפקו עם המידע הזה על שולחן המטכ"ל .
ועכשיו אנחנו מופתעים משק אנטי טנקי אצל החיזבללה שאגב ידעו יפה על קיומו .הבעיה היא שלא חושבים כאן קדימה.
אגב החיזבללה פגעו בהרבה טנקים שלנו אבל רק מעטים חדרו ורק בשניים שלושה הנפגע הצוות לפני המרכבה אם טנק נפגע זה היה הסוף.
יש לי תזה שקציני מודיעין לא מבינים מספיק בטכנולוגיה ולא בדברים עתידניים .נשאלת השאלה האם אתה צריך לקחת קצינים וללמד מתמטיקה אלא כפי שניוטון קבע יש לקחת מתמטיקאים לים וכך גם כאן אתה יכול להפוך מדענים לקציני מודיעין אתה לא יכול להפוך קציני מודיעין למדענים . המודיעין בודק מה יש אצל האויב אבל לא מסתכל עשר שנים קדימה אצל מה שצריך להיות אצלנו ואני אעסוק בזה בספר .

 

רעידת האדמה המתקרבת

 

א.א. אם היית כותב את "רעש מלחמה " היום לאחר המלחמה עם החיזבללה היית משנה בו משהו?
לורבר : אם הייתי כותב את הספר היום הייתי רק מעדכן אותו אבל לא משנה בו שום דבר התזה המקורית של הספר לא משתנה.
  א.א. :בספר אתה מציג רק את מצרים בתוקפנית בזמן רעידת האדמה אתה לא חושב אם וכאשר תהיה רעידת ההאדמה ונראה כנחלשים  סביר להניח שלא רק המצרים יתקפו אלא גם הסורים ואולי גם הירדנים והפלסטינאים ?
 לורבר :ההיגיון אומר שכל מדינה ערבית תנסה לחטוף את מה שאפשר כאשר ישראל תיראה בזמן של חולשה קיצונית .
דווקא קשה לי להאמין הפלסטינאים יתקפו כי הם יפגעו גם כן מרעידת האדמה אולי יותר מאיתנו.
לגבי החיזבללה לא ברור לי . יכול להיות שכן אבל אולי לא. . והסורים לדעתי הם פחות חזקים אבל הם בהחלט ינסו לחטוף את רמת הגולן. .
התזה המקובלת  היא שהצבא הסורי יכול לצאת ללחימה בהתרעה של שלוש שעות ואם תקרה רעידת אדמה אז זה יכול לקרות.

הירדנים לדעתי דווקא לא ינסו לתקוף כי הם פחות צמאי דם מהאחרים .

( אני לעומת זאת לא הייתי מסתמך על ההנחה הזאת  כלל ,במקרה שמישהו נראה כנחלש כולם ללא יוצא מהכלל מתנפלים עליו כדי לחטוף כמה שיותר.א.א. )  
אבל הסכנה הגדולה היא לדעתי ממצרים . יש לדאוג יותר  מכל מהמצרים .אם המצרים ירצו לתקוף אותנו הם יצטרכו לעבור את סיני ולנפנף את האום משם. סיני לדעתי פחות פגיעה לרעידת אדמה אבל זה ייקח להם לעבור שם לפחות שלושה ימים .בנתיים ה"ברוך"  אצלנו יהיה נוראי בתי זיקוק שדות תעופה מתקני ביוב והכל יהרסו ,שריפות והרס מכל מקום ..

השאלה הגדולה אם צה"ל נותן את דעתו על זה אינני יודע וזאת הסיבה שכתבתי את הספר כדי לגרום למישהו  בדרגים הגבוהים של צה"ל שייתן על זה את דעתו . אני מקווה מאוד שבצה"ל יש מישהו שהכין תוכנית למקרה כזה כי הסיכוי שזה יקרה הוא של ודאות .ואם לא נתכונן לזה כיאות כבר עכשיו ועם טכנולוגיות מתאימות כנגד המתקפות הצפויות עלינו בזמן רעידת אדמה זה עלול להביא לחורבן המדינה.

 
 נספח :ספרי עזריאל לורבר
1. טילים מונחים ונשק רקטי :יסודות מבנה ,פעולה, סדרה למדע וטכנולוגיה ,מערכות ,1971. ( מהדורה שלישית יצאה ב-1977)
2. חימוש מונחה מדוייק בקרב היבשה,מערכות ,משרד הביטחון ,1992.מדע טכנולוגיה ושדה הקרב . פתח דבר יובל נאמן, איורים רומן גורודצקי. קרוננברג,ספרות מקצועית ,1997.3. Theater Ballistic Missile Defense AIAA, © 2001,בעריכה משותפת עם בן-ציון נווה (המכון האמריקני לתעופה ואסטרונאוטיקה, 2001);4. Misguided Weapons: Technological Failure and Surprise on the Battlefield, Brassey's, 2002 .

לורבר עזריאל , רעש מלחמה

5. רעש מלחמה.הוצאת ידיעות אחרונות ,2006

 6.מי במים ומי באש

מי במים ומי באש :   מותחן טכנו-פוליטי /    תל-אביב :   ספרית מעריב,   תשע"א 2011.‬ 

 תקציר הספר :עלילת הספר חובקת עולם ומעבירה את הקורא בחטף מירושלים לוושינגטון, לטהרן, לרוסיה, לבירות אירופה ולכוחות קומנדו וצוללות גרעיניות שמתאמנים כדי לסכל את המזימה. בין לבין נחשפות דרכי הפעולה של ארגוני ביון וביון נגדי, וכל זה תוך כדי מירוץ מטורף כששעון ההפעלה של הפצצות הגרעיניות לא מפסיק לתקתק.

7.טכנולוגיה צבאית :   אמצעי לחימה ומודיעין /    רעות :   אפי מלצר – מחקר צבאי, עיתונאות והוצאה לאור,   2012.

 

 תקציר הספר :טכנולוגיה מודרנית היא מאבני היסוד של איכות הכוח הלוחם; על כך אין עוררין. השגת מידע עדכני, מבעוד מועד, אודות פיתוחים והצטיידות האויב (או ספקיו) באמצעים חדשניים, עשוייה לקבוע את תוצאות המלחמה עוד לפני שנורתה הירייה הראשונה. עם זאת, לעיתים אין די בהשגת המידע. יש לנתח ולהבין, בצורה הנרחבת ביותר, מה עשוייה להיות השפעתו הממשית של הפיתוח הטכנולוגי או הרכש החדש על שדה הקרב. מודיעין טכנולוגי עוסק בהערכה של יכולות האויב בתחום הטכנולוגי; בהבנת הפיתוחים הטכנולוגיים בעולם כולו ויכולתם להשפיע על שדה הקרב, לפעמים עד כדי שינוי מהותי באופן הלחימה; הוא עוסק בצורך להביא מידע כזה, על משמעויותיו, לידיעת הקברניטים וביכולת לשמור או לחשוף סודות, אצלנו או אצל האויב. בספר זה פורש המחבר שלל אירועים, בעולם ובישראל, המדגימים כיצד הבנה שטחית מדיי של ההתפתחויות הטכנולוגיות, ואי הבנת האינטראקציה, המורכבת לעיתים, בין טכנולוגיה ללחימה, גרמו לקשיים בלחימה, ואף המיטו מפלות, שחשיבה מעמיקה יותר הייתה עשויה למנוע."

. קישורים רלבנטיים :
פרטים על עזריאל לורבר

הספר רעש מלחמה

פרק ראשון של "רעש מלחמה" 

מאמרים מאת לורבר

לורבר על המהפכה הצבאית הבאה( מ"מערכות " ינואר 1998)

עזריאל לורבר  ומיכאל איזנשטט על איום הטילים מאיראן ( אוגוסט 1998)

לורבר על איום הטילים נגד ישראל ( ב-1999 ) 

לורבר על האיום הגדל של רקטות הקסאם נגד ישראל הופיע בנתיב 96 ינואר 2004  
לורבר על קסאמים ( אוקטובר 2004)

 לורבר על הטכנולוגיה כמכפיל כוח  בשדה הקרב  נתיב מרץ 2005

עזריאל לורבר על לייזר רב העוצמה – האם ישראל מנסה ליצור את הכשל הטכנו-פוליטי הבא?

האם ניתן להגן על שדרות באמצעות תותח ?

 

התחזית למחר קרבי :עזריאל לורבר חוזה את העתיד לבוא

רשימת ספרים בעברית בנושאי טכנולוגיה צבאית
חקירה פרשת מערכת הסקייגארד

פרוייקט סקיגארד דבר המומחה

מלחמות העתיד של ישראל
האדם השקוף בטנק המעופף

היערכות לרעידת האדמה 

מהלודיטים ועד הבלוגרים: על יובל דרור

העיתונאי לענייני מחשבים מדע ואינטרנט יובל דרור פירסם לאחרונה את הספר "הפוליטיקה של הטכנולוגיה " שבו הוא רומז על חוסר שקט עצום  כלפי הכיוונים שלעברם נעה הטכנולוגיה היום .

"הטכנולוגיה היא קללה שיש לפגוע בה להשמיד אותה,להילחם בה. היא נושאת את הדי אן אי הפוליטי של מי שפיתח אותה ".
( מתוך "הפוליטיקה של הטכנולוגיה ,מאת יובל דרור , ע' 48)

עיתונאי טכנולוגיות האינטרנט יובל דרור פירסם לאחרונה בהוצאת מפה את הספר המעניין מאוד "הפוליטיקה של הטכנולוגיה " שבו הוא עוסק לא רק או לא כל כך במה שצפוי לנו בעתידנו הדיון הרגיל שמצפים ממנו לאדם בתחומו,אלא גם בשאלה הלא פחות חשובה אך שבה עוסקים בדרך כלל הרבה פחות "האם זה שווה את כל זה "?

יובל דרור

יובל דרור עצמו הוא אחד העיתונאים הנחשבים ביותר על נושא המחשבים וכל הקשור בהם כיום לפחות באותה דרגה עם דודי גולדמן ,מידיעות אחרונות . אבל לא מן הנמנע שלאורך השנים כמו גולדמן הוא מתלהב פחות ופחות ממה שהוא מסקר .
אני זוכר למשל כתבות של גולדמן משנות התשעים שבהם סיקר את האינטרנט בהתלהבות אובססיבית ממש  שהדביקה את הקוראים.

מאז דומה שההתלהבות שלו גוועה ומתה ,כפי שהראתה סדרת טלוויזיה שיצר עבור ערוץ 8 בשם "העתיד כבר כאן " שבה הוא מקונן על מצבו המתדרדר והולך של הנוער כתוצאה מהטכנולוגיה הארורה ועל כך שההתפתחות המדעית רק הפכה את האנשים לפחות מאושרים.

עדות נוספת לסלידתו הגוברת מהתחום אפשר למצוא בראיון הביזארי הזה עימו שפורסם לאחרונה בבלוג שבו ניכרת בין השיטין סלידה עזה מתחום האינטרנט בכלל ומהבלוגים ומהעוסקים בהם. בפרט.
נראה שהיום גולדמן הוא עוד עיתונאי שמסקר לפרנסתו נושא שכבר אינו מעניין אותו באמת .וכפי שטרח לציין ולהבהיר אחת ולתמיד בראיון אחר שלו גם אין לו כל דעה שהיא  על הנושא שהוא מסקר.
האם זה מה שקרה גם עם דרור ?

אנשי הקדם נגד הסינגולאריות

בספר של דרור יש חלק חשוב ומעניין ביותר שעוסק בנושא ההתנגדויות לטכנולוגיה מאז ימי הלודיטים קבוצות הפועלים שתקפו את בתי החרושת הממוכנים לטקסטיל וניסו להרסן וזאת מתוך השיקול ( הנכון ) שבתי חרושת ממוכנים אלו רק הורסים את תנאי העבודה שלהם . הם נכשלו אבל אין לטעות בנימה של סימפטיה שדרור מלווה בה את תיאור מאבקם והוא מדווח על קיומן של קבוצות "הסביבתיים" שקוראות לנטוש את כל הטכנולוגיה הקיימת ולחזור לתקופת האבן לכפרים קטנים שבהם לא יהיה שמץ של טכנולוגיה וזאת מאחר שהטכנולוגיה הקיימת הורסת את כדור הארץ..

הבלשים הצעירים ויהלום מלכת שבא
וזה מזכיר לי קטע מספר שפירסם לפני כ45 שנה הסופר "אבנר כרמלי'. ' ספר בשם "הבלשים הצעירים בתעלומת גביע הקסמים "( 1961) שבו גיבוריו חבורת הבלשים הצעירים נאבקים בארגון מסתורי בשם "אנשי הקדם " "כת דתית חשאית הרוצה להחזיר את העולם לימי קדם האפלים והחשוכים ,לימי העבדות ועבודת האלילים ". שהיינו הארגון נחוש בדעתו להחזיר את האנושות אחורה באבולוציה. לשם כך מנסה הארגון במהלך הספר לשים את ידו על משקה שכל מי ששותה ממנו הופך לקוף כדי ליישם זאת על כלל המין האנושי.

"אנשי הקדם " הנ"ל הם ככל הנראה פארודיה על אנשי התנועה הכנענית של יונתן רטוש ואהרון אמיר שגפני בעצמו השתייך אליה זמן מה וככל הנראה בשלב זה הסתכסך עם חבריו .וכידוע אין סלידה  גדולה  לעניין מסוג כלשהו  מסלידתו  של מי שהיה פעם חלק מאותו עניין ונטש אותו.

כמובן "כרמלי" לא טרח להסביר בספר בפירוט את האידיאולוגיה של ארגון "אנשי הקדם"  ומדוע שהוא ירצה להחזיר את האנושות אחורה באבולוציה ובאופן כללי זה נראה לקוראיו דאז כעוד אחת מההמצאות המטורפות שסופר זה התפרסם בהם.
ובכן כפי שספרו של דרור מראה כיום יש ארגונים כאלה.ארגונים של שומרי סביבה קיצוניים שטוענים שהמין האנושי הורס את כדור הארץ ועושה זאת עוד מאז התקופות הפרהיסטוריות.

"את המאבק הזה ,טוענים הסביבתיים ,כבר הפסדנו משום כך הדרך היחידה להציל את העולם היא לוותר על הטכנולוגיה לגמרי ".
מה שיגרום כמובן למותם של מאות מליוני אנשים אולי מליארדים , אבל זהו מחיר שאין לי ספק שהסביבתיים ישלמו בשמחה שכן החלופה היא לדעתם השמדת כדור הארץ כולו
.כמה מאנשי קבוצות אלו טוענים שכדור הארץ הוא אורגניזם חי ( הם קוראים לו "גאיה ")  שבבוא היום יפטר מהמין האנושי המזיק. מבחינת הקבוצות הנ"ל זהו דבר טוב.ברור שמבחינתם עדיף שבני האדם יותרו על כל הטכנולוגיות שלהם ויחזרו למערות או לעצים או עדיף לים ( האנשים הם אותם אנשים והים הוא אותו הים(
נכון יש בכך אמת אולם השאלה היא אם אנחנו כבר יכולים לחזור על עקבותינו שהרי כל דבר שהאדם יצר מאז שירד מהעצים הרס משהו .
.דרור מביא את סיפורו של "היונאמבר "טד קוזינסקי הטירוריסט ששלח חומרי נפץ לביתם של מדענים שונים וגרם לפציעתם והריגתם  בכמה מקרים עד שנלכד כתוצאה ממאמר שכתב בגנות התרבות המודרנית.  הוא התגלה כפרופסור לשעבר מאמין אדוק באיום שאותו מהווה הטכנולוגיה על הרוח האנושית . קוזינסקי קרא לשרוף את הטכנולוגיה להשמיד את התוצרים שהיא מביאה ,ולחזור בטבע על מנת לגור בקהיליות קטנות שמשתמשות רק בטכנולוגיות בלתי מזיקות לסביבה . דרור רומז בספרו שהוא אינו מוצא את טיעוניו כשגויים .

האם הם צודקים? לא לדעתי. היקום נועד לשימוש האינטליגנציה שגם גורמת לו נזק אבל גם מביאה תועלת ובסופו של דבר היא היחידה שיכולה להעריך אותו, דבר שבעלי החיים אינם מסוגלים לו.המין האנושי עם כל הנזק שהוא גורם יכול לתרום הרבה גם ל"גאיה". אבל כן בשביל זה יש ללכת בכיוון שונה מזה שהוא הולך בו עכשיו כיוון של יתר התחשבות בסביבה.

דרור דן גם בחלק האחר של המשוואה בתומכי הטכנולוגיה הקיצוניים שמאמינים שבסופו של דבר היא תעלה אותנו לשלב הבא באבולוציה "הסינגולאריות " או בעברית "הייחודיות " רעיון שהומצא בידי סופר המד"ב ורנון וינג' שבלתי אפשרי לתאר מה יהיה מעברה שכן המין האנושי יעלה בה כמה שלבים קדימה.
זאת נשמעת כאמונה דתית לכל דבר אבל יש אנשים רבים שמאמינים בכך ברצינות . ויש מספר גדול לא פחות וככל הנראה הרבה יותר שחוששים מהיום הזה כמסמל את השתלטותה הבלתי ניתנת לעצירה של הטכנולוגיה על האדם .אני מנחש שאחת הסיבות להתחזקות המואצת שאנחנו רואים היום של הדתות השונות ושל הניו איג' בחברה יש קשר לחשש גובר והולך זה מהטכנולוגיות .ולא מן הנמנע ושבעתיד נראה את ההופעה החוזרת של הלודיטים בגירסה חזקה בהרבה ובסוג של "ג'יהאד באטלריאני " בדומה לזה שמתואר בספרי חולית של פרנק הרברט  כנגד הטכנולוגיות והמכונות .אין לי שום ספק שקבוצות "אנשי הקדם " שאותם מתאר דרור לא ישארו אנשי שוליים מוחלטים בעתיד .
"למרבה המזל ", מסיים דרור "בעת כתיבת שורות אלה, המחשבים עדיין רחוקים מן היום שבו ישתלטו על העולם .אבל סליחה ,האם המחשבים לא השתלטו כבר הלכה למעשה על העולם ? "
ואיפה דרור עצמו הכותב לא אובייקטיבי מרגיש כלפי כל זה ? דומה שגם הוא כמו גולדמן מתלהב פחות ופחות ממה שהוא מתאר במדוריו אבל המציאות היא מה שהיא והוא מנסה ( בסלידה הולכת וגוברת ) להישאר עדכני ולתאר אותה עבור הקהל הרחב.
את דעתו הפרטית  בנושא הצורך של האדם בטכנולוגיה הוא מעדיף להשאיר לעצמו אבל לא אתפלא אם יתברר שהיא אינה שונה בהרבה מזאת של טד קוזינסקי .

קישורים רלבנטיים

יובל דרור בויקיפדיה

הבלוג של יובל דרור

"הפוליטיקה של הטכנולוגיה" בויקיפדיה 

קטעים מהפוליטיקה של הטכנולוגיה

דרור גלוברמן על הפוליטיקה של הטכנולוגיה 

גלעד סרי לוי על הספר

דרור על 35 שנות אינטרנט

את המציאות בבקשה

יובל דרור על חטיפת האינטרנט

יובל דרור על הקוד של גייטס

דודי גולדמן בשלבים (סופניים ?) של איבוד כל עניין

דודי גולדמן על העתיד כבר כאן