ארכיון תג: עתליה

בימי המלכים יהואש ועוזיהו-סקירה על הרומן התנ"כי "עוזאי" מאת "ריקי קלר" הוא ראובן קריץ

 

 

עטיפת המהדורה הראשונה של "עוזאי" עיצוב יונה קולמן התצלום אברהם חי  

 

( הרשימה  הזאת פורסמה לפני שנים ב-2002 ליתר דיוק  באתר "קולמוסנט " וירדה מהרשת לאחרונה  עם מחיקת האתר.

אז הנה היא שוב. יש בה כמה עידכונים לגבי  פרשת כתובת יהואש המוזכרת שלגביה חלו התפתחויות דרמטיות שונות לאחר שנת 2002. )

כתובת יהואש

An ancient stone tablet is displayed at a Jerusalem archeological institute Monday, Jan. 13, 2003. Israeli geologists said Monday that they have examined the stone tablet detailing repair plans for the Jewish Temple of King Solomon that, if authenticated, would be a rare piece of physical evidence confirming biblical narrative. (AP Photo/BAUBAU) ** ISRAEL OUT, MAGAZINES OUT **

כתובת יהואש.

לפני כמה שנים ב-2001 ליתר דיוק,  התפרסמה בתקשורת ידיעה מרעישה ומעוררת מחלוקת : התגלתה כתובת ארוכה מימי בית ראשון.כתובת של מלך שעליו סופר בפירוט בספר "מלכים " , יהואש , ושעסקה בפירוט באירוע שעליו סופר בתנ"ך , שיפוץ בית המקדש בידי יהואש.

והנה פיענוח שהוצע לכתובת :

[א]חזיהו מ[לך] [י]ה[ו]דה
ואעש את ה[…]ה
כאשר נמלאה נ[דבת] לב א[י]ש
בארץ ובמדבר ובכל ערי יה[ו]דה
לתת כסף הקדש[י]ם לרוב
לקנ[ו]ת אבן מחצב ובר[ו]ש[י]ם ונחשת אד[ו]ם
לעש[ו]ת במלאכה באמ[ו]נה
ואעש את בדק הבית והק[י]ר[ו]ת סב[י]ב
ואת היצ[י]ע והשבכ[י]ם והלול[י]ם והגרעת והדלת[ו]ת
והיה הי[ו]ם הזה לעד[ו]ת כי תצלח 

 

הכתובת עוררה מיידית מחלוקת בין החוקרים.

 כמה גיאולוגים שבדקו אותה הכריזו שהיא אותנטית ואמיתית , רוב הארכיאולוגים וחוקרי המקרא לעומת זאת היו ספקניים , הם חשבו שהכתובת היא "טובה מידי " מכדי להיות אמיתית . הרבה חוקרים טענו שהם "מריחים " כאן ממש זיוף אם כי התקשו להוכיח זאת. ההיסטוריון הידוע  פרופסור נדב נאמן קבע שהוא משוכנע שהמדובר בזיוף מאחר שהוא עצמו שיער בספרו  העבר המכונן את ההווה (הוצאת ארנה הס , 2002 ) את קיומה של כתובת כזאת ששימשה כבסיס למחבר ספר מלכים כשכתב על ימי יהואש. אולם גילויה של כתובת זאת זמן קצר כל כך לאחר שהעלה את ההשערה עליה בספר עורר את חשדו . "אני לא נביא ולא בן נביא " קבע נאמן . הוא חושב שהמדובר לא באישור של התיאוריה שלו אלא  בזיוף של מישהו שקרא את ספרו והתבסס עליו כש"ייצר " את הכתובת בימינו המודרניים. 

 בדיעבד  התברר שהכתובת היא רכושו של אספן עתיקות בשם עודד גולן שבידיו כבר היה פריט ארכיאולוגי אחר שנוי מאוד במחלוקת , ארון קבורה של יעקב אחי ישו הנוצרי , ארון שכבר עורר סערה גדולה בעולם הנוצרי. ההימצאות של שני פריטים ארכיאולוגיים חשובים  כל כך   שקיומם התגלה בפרק זמן קצר יחסית זה מזה בידי אדם אחד , היא  צירוף מקרים מדהים בלשון המעטה .

וועדה מיוחדת של ארכיאולוגים  היגיעה   למסקנה ששני הפריטים השנויים במחלוקת הם זיופים ,לא הראשונים מסוגם , ומן הסתם גם לא האחרונים. עוד  שתי דוגמאות מני רבות מספור לאורך הדורות   לצורך הנואש של אנשים להוכיח את מה שמסופר בתנ"ך ושל אחרים שמוכנים לספק להם את ההוכחות האלה. 

אבל העניין עדיין שרוי במחלוקת גם לאחר משפט ארוך שהיה לגבי הכתובת הזאת  ובו לא הצליחו השופטים גם לאחר שימוע של חוקרים שונים להגיע להחלטה סופית אם הכתובת הייתה מזוייפת או לא. 

קראו על הויכוחים בנושא  בכתבה גדולה שלי בכמה חלקים  ב"יקום תרבות":

"פרשת כתובת יהואש -זיוף או אוצר?

עברית קדומה או עכשווית?

בכל אופן כתובת יהואש למרות היותה  ( אולי ) מזויפת תרמה גם תרומה חיובית כלשהיא : היא עוררה מחדש את העניין בתקופה לא ידועה לחלוטין אם כי מעניינת מאוד בתולדות עם  ישראל , ימי מלכי יהודה במאה התשיעית לפני הספירה , ימי המלכה עתליה , יורשה  המלך יהואש, מלכים שכמו יורשיהם  אמציה ועוזיהו הם בילתי ידועים לחלוטין כיום לציבור הישראלי ואפילו זה שמתמצא באופן יחסי בתנ"ך ובתקופתו. וגם בספרות העברית יש מעט מאוד התייחסויות לתקופה מעניינת זאת.

ניתן לספור על כף יד אחת את מספר  היצירות שעוסקות  במלכים אלה ובתקופתם , והבולט בהם    הוא ספרו של ראובן קריץ "עוזאי " שיצא לאור ב-2002 במהדורה חדשה תחת שם מחבר  שונה מבמהדורה המקורית, וזהו אחד  הספרים יוצאי הדופן ביותר שהופיעו אי פעם  בספרות העברית.

תקציר הכריכה האחורית :סיפור של ריקי שמגלה עוד יבשת אבודה אחרי שחשבה שכבר גילתה את כולן משחק והרפתקה רוחנית נפשית של כמה נשמות תועות שמבקשות כמו שאומרים את תיקונן במאה העשירית והתשיעית לפני הספירה בירושלים ובסוף המאה העשרים בתל אביב בחולין בחג ובאסון באהבה בעצב ובשחוק ברשעות ובאכזריות כמו תמיד לראשונה דיווח מפורט איך נקברים נולדים גדלים במקדש ובכפר ירוק נידח עם שש דודות צעירות איך חיים ומתים בהרמון איך חוגי חובבים מפיקים רצח איך מקבלים צרעת מות אחזיה מלכות עתליה ומותה מלכות יואש כהונת יהוידע אביו רצח זכריה רצח יואש המלכת אמציה איך משתחזרת היסטוריה בתל אביב עם ובלי תימוכין במקורות ואיך מחזרים גם אחרי העברית

 "עוזאי " הוא ספר שהוא סיפור תנכי למבוגרים שהוא גם שילוב עם סיפור מודרני . ספר שבמקורו הופיע תחת שם מחבר  בדוי "ריקי קלר "  ובמהדורה שנייה תחת שמו האמיתי ראובן קריץ. ספר שהמחבר החל לעבוד עליו עוד בשנת 1952   יצא לאור לראשונה ב-1983 בהוצאת "ספרי גת "  ורק בשנת 2002 יצאה  לאור הגרסה הסופית שלו  ( שעברה שינויים ועדכונים לשוניים קטנים )  בהוצאת "ספרי פורה" ( ההוצאה הפרטית של ראובן קריץ)  50 שנה בדיוק  אחרי  שעלה הנושא  לראשונה בדעתו של המחבר. 

 

המחבר

ראובן קריץ ויקיפדיה.

 

ראובן קריץ מחבר הספר עוזאי  הוא חוקר ידוע של ספרות עברית וגם סופר בפני עצמו. הוא פירסם מחקרים נודעים על הסיפורת של דור סופרי מלחמת העצמאות ועל השירה של רחל  ועל השירה בכלל  ולאחרונה ספר בשלושה כרכים  בשם "סיפורי הקיבוץ" ( 1997)  ביחד עם בתו אורי , מחקר מונומנטלי  בעל חשיבות עצומה  שבו סקר את כלל הספרים שהופיעו בספרות העברית משנות העשרים ועד התשעים על נושא אותו מוסד הולך ונעלם , הקיבוץ , ספר שהוא כלי עזר חיוני בחקר מוסד זה והיחס אליו בחברה הישראלית .

כן הוא בין הבודדים שעסקו בישראל בחקר הספרות הפנטסטית וחיבר את הספר הראשון בתחום זה ועדיין אחד היחידים המוזר בסיפור המוזר  ( 1975) שבו הוא מנתח בפרטנות  את יצירות הפנטסיה של הסופר הגרמני הופמן , של אדגר אלן פו האמריקני ושל גוגול הרוסי. כן עסק  לראשונה בעברית בניתוחים של ספרות אירוטית ופורנוגראפית  ברומאן  המכתבים שלו המלא בדיונים ספרותיים מעמיקים סרטן בלילה ( 1966)  ואפילו של סרטי אימה נחותים   במאמר בשם "אנטומיה של קיטש "  שבו ניתח את הסרט מגרש השדים"  בצורת  מאמר אקדמאי פרטני דקדקני  מכובד בתקופה שבה ההתייחסות לסרטים "זולים " מעין זה  לא הייתה  מקובלת כלל באקדמיה , בניגוד להיום כאשר "הכל הולך" וניתוחים מעין אלה של יצירות ספרות ותרבות "קלה "  הם שגרתיים ומקובלים בהחלט."הוא פירסם את המאמר הזה במסגרת ספרו האקדמאי המכובד "תבניות הסיפור " ( 1976).   

קריץ פירסם גם יצירות רבות של ספרות יפה , ורובן עוסקות בעולמות המוכרים לו היטב.  למשל  עולם חיי הקיבוץ שבו שהה בילדותו בספרים אוטוביוגרפיים כמו "האורות "ספר שהוא עיבוד מחודש מ-1970 של שלושה ספרים שיצאו במקור בשנות החמישים והשישים בוקר חדש מ-1958 שנים של תכלת מ-1960 וחטאות נעורים מ-1962).ומתאר את חוויותיו של נער רגיש  בעל נטיות ספרותיות בקיבוץ .

כן תיאר את  עולם האוניברסיטה  ובמיוחד של הסטודנטים בחוגי הספרות באוניברסיטה , בספר סטודנטית ( ספר שיצא במקור ב-1964 תחת השם הבלתי אפשרי כיום "בני –בי-רב" ) ספר שמשלב בתוכו דמויות בדיוניות ביחד עם דמויות  אמיתיות של מרצים אמיתיים בחוג  לספרות באוניברסיטה בירושלים ( דבר שלדבריו גרם לו בעיות עם אחד המרצים האמיתיים ,שמעון הלקין , שלא שמח למצוא את עצמו כדמות בספר על סטודנטים בדיוניים ) . זהו אגב הספר הבדיוני  היחיד שמוכר לי שעוסק בפירוט בעולם חוגי הספרות באוניברסיטה והסטודנטים שלהם  להוציא ספר של בתיה גור בשם "רצח בחוג לספרות ".  קריאה חדשה בספר הזה גרמה לי להגיע למסקנה שהסטודנטים לספרות היום השתנו מאוד בהשוואה לסטודנטים של שנות השישים ולא בהכרח לטובה.

 ספרים אלה זכו בזמנם להצלחה ולביקורות טובות .אך בשנות השבעים  התברר לקריץ  שיצירותיו שוב אינן נמכרות  בגלל אדישות הביקורת וגם מאחר ששוב אינן נחשבות ל"אופנתיות" .   הוא נאלץ לפרסם אותן בהוצאה עצמית , הוצאת "פורה ". כתוצאה  החליט לנקוט ב"טריק " יוצא דופן . הוא החליט ליצור לעצמו זהות חדשה ולפרסם ספרות יפה רק בזהות זאת. לרעיון הזה כבר היו תקדימים בספרות העולמית . די אם נזכיר את הסופר הצרפתי הידוע רומאן גארי שכאשר התברר לו שיצירותיו זוכרות לאדישות ביקורתית וציבורית החל לפרסם בשם חדש "אמיל אז'אר " ואף שכר אדם שגילם את תפקיד הסופר אמיל אז'אר . התוצאה הייתה הצלחה מיידית ואחד מספריו אלה  "לחיות את חייו " אף הוסרט בידי הבמאי הישראלי משה מזרחי. הביקורת הצרפתית  השתוללה מהתפעלות, מהיכולת המדהימה של הסופר החדש והבלתי ידוע עד כה ,  וכאשר חשף גארי לבסוף את זהותו כמחבר הספרים התוצאה הייתה הפתעה מוחלטת .

קריץ החליט לנקוט בדרך זאת והחל לפרסם ספרים תחת השם "ריקי קלר ", שם שגם תמיד היה שם הדמות הראשית בכל סיפור אם גיבור זה יכול היה להיות זכר או נקבה , כך שגם המין של המחבר/ת לא היה ברור שכן קריץ הקפיד לשמור את זהותו האמיתית בסוד .  

בין ספרים אלה ניתן להזכיר את קונצ'רטו לנער צורם  ( 1970) סיפור בגוף ראשון על התיכוניסט ריקי קלר  נער  "מודרני " בעל נטיות ספרותיות והבנה שלא תיאמן בטריויה ספרותית מתולדות חיי הסופרים העבריים . ספר זה הסתיים אגב במעין אפוקליפסה כאשר נערים "מהדרום " תוקפים מסיבה של נערים "צפוניים " בצורה שמזכירה את הסיום של הסרט של אסי דיין "החיים על פי אגפה".

.אפשר להזכיר גם את שטים פשוטים ( 1979) קובץ שירים שמתארים רומן קצר בין אישה נשואה בשם ריקי  ומאהב וכולל כמה שירים מדעיים בדיוניים מעניינים . את בשדרות השקיעה ( 1981 ) סיפור על נדודיו של הישראלי ריקי קלר בלוס אנג'לס רגע אחד לפני רעידת האדמה הגדולה  ומשמידת הכל שתוקפת אותה ( אך למרבית הצער הספר מסתיים בדיוק לפני רעידת האדמה הזאת שאליה הכל מוביל בו, מה שנקרא "בקול דממה דקה במקום בתקיעת שופר "   מה שפוגם בו מאוד)

.הוא פירסם גם את הספר הלא גמורות ( 1992) קובץ סיפורים שכל המקשר בינהם  הוא שכל אחד מהם הוא לפחות לכאורה לא גמור ..

ספרו האחרון בשם "ריקי קלר " ואחד המוצלחים ביותר הוא סיפורי הופמן ( 1997)  סיפור פנטסיה המקושר לסיפוריו של הסופר הגרמני א.ת.א. הופמן ומתאר את חוויותיה של הסטודנטית לספרות ריקי קלר ( שהיא הבת של רפי קלר שהוא גיבור ספריו הראשונים של קריץ על חיי הקיבוץ וכנראה מבוססת על הדמות של בתו במציאות )  ביחד עם ידידה המוזר הופמן והחוויות הפנטסטיות השונות שהם עוברים.

אך בניגוד להצלחה שאותה קיבל רומאן גארי כאשר השתמש בשם "אמיל אז'אר " ספריו של קריץ כ"ריקי קלר " לא זכו להצלחה רבה יותר מספריו תחת שמו הוא ולרוב פורסמו ללא כל תגובה ביקורתית שהיא .    המשורר נתן זך העיר על כך כאשר פירסם רשימה בשם "הבלתי מבוקרים " ב-1997 לאחר פירסום "סיפורי הופמן "שבה התייחס לסופרים שונים שלא זכו לכל תשומת לב ביקורתית שהיא למרות שהיו ראויים לכך הרבה יותר מסופרים אחרים שזכו לתגובות ביקורתיות מלוא החופן ושם את "ריקי קלר" בראש הרשימה.

אך קריץ יכול היה להתנחם לפחות בדבר אחד. סטודנטית  ישראלית בשם רותי שמיר שלמדה בגוף אוניברסיטאי מוזר בשם "האוניברסיטה  הבינלאומית  של השולחן העגול " בארה"בגוף שמטרתו להביא ל"עולם מאוחד " בעזרת לימודים של תחומים מיסטיים ואיזוטריים שונים,בחרה בו כנושא למחקר וכתבה עליו  ב-1991 בעזרת מילגה שקיבלה מאותו המוסד את הסקירה המפורטת ביותר שנכתבה על סופר  עברי חי כל שהוא. עבודה שכללה ניתוח מפורט ומדוקדק של כל אחד מספריו , פלוס סקירה מפורטת עד להדהים על תולדות חייו ומלווה בהערות מרובות על פרטי טריוייה שונים בתולדות חייו של קריץ. ב-1997 עבודה זאת עודכנה ופורסמה ( בבית ההוצאה של קריץ ) כספר תחת השם "שורה שלישית בצד :סקירת חייו וכתביו של ראובן קריץ ". הכותרת נלקחה מהמוטו של הספר קטע משיחה עם קריץ שבו העריך את מקומו בספרות העברית כמי ש"יושב בשורה השלישית בצד ". רמז  ברור לאנונימיות היחסית שלו בתחום זה בעיני הביקורת ובעיני הציבור הרחב בכלל .

 מכל בחינה ספרה של שמיר הוא מדהים בפירוט שלו על מושא הכתיבה שכמוהו לא ניתן למצוא בשום עבודה אקדמאית אחרת על סופר כלשהוא  ומדהים בדמיון בין סגנון הכתיבה של המחברת לזה של מושא כתיבתה כאילו במהלך המחקר שלה היא החלה לכתוב ולחשוב כמוהו.  הדמיון הוא כל כך מדהים עד שהמבקרת שוהם סמית וכותב שורות אלה חשבו  שהמדובר בספר שנכתב בידי  ראובן קריץ עצמו  על עצמו תחת שם בדוי  נוסף ממסכת הזהויות הבדויות שלו. אך לדברי ראובן קריץ עצמו רותי שמיר אכן חיה וקיימת ונמצאת כיום בקנדה והוא מכחיש בתוקף שהספר הוא פרי עטו.

 עדכון :  מאז  הכתיבה המקורית התברר ש"רותי שמיר " היא אכן זהות בדויה נוספת של ראובן קריץ. 

קראו על כך כאן :

הזהויות הבדויות של ראובן קריץ

שנים לאחר הכתיבה עדכן אותי קריץ לגבי פעילותו הספרותית :

"בעשר השנים האחרונות פרסמתי הרבה ספרים – אבל לא חדשים, רק מהדורות חדשות – עיבודים חדשים – של דברים ישנים: כל הספרים של ריקי קלר יצאו מחדש תחת השם ראובן קריץ, בתוך כך הם נשתנו, אם מעט ואם הרבה: הקובץ של קלר 'הלא גמורות', שבו היו 16 סיפורים, יצא בשם 'הוא והיא' החתום קריץ ובו 28 סיפורים (2006), סיפורי הופמן נתקצר וקיבל כותרת נוספת 'מחלת המשוררים' (2007), ובשבוע הבא תופץ מהדורה חדשה, מנוקדת, של 'שטים פשוטים – סיפור אהבה', שבה מסופר סיפור אהבתה של ריקי בכמה שירים יותר מאשר במהדורה הקודמת, אך השירים נתקצרו. שוב יש בו איורים של יונה קולמן. השבוע גם יצא ספר שלי בגרמנית, תרגום ועיבוד של 'פיתוי המוזה, התרגיל של יענקלה' ובלבושו הגרמני שמו 'הגאונים מקריית מוצקין' ובו 62 סיפורי הרהורים עם 62 איורים של שלמה רותם.

גם ספרי מחקר שפעם היה שמם 'תבניות הסיפור:' ו'ערב רב' יצאו בשמות חדשים, 'מן היקב' ו'מן הגורן' ואני מקווה שהצלחתי לשפר אותם גם בצורה וגם בתוכן. ייתכן שאכתוב עוד רומן אחד חדש ממש – 'איש זקן'. על כל פנים, אני צובר ניסיון בשבילו".

הוא נפטר בהילדלברג בגרמניה בנובמבר 2020 והוא בן 92. 

אין ספק שהוא תרם כמה יצירות מעניינות  אם גם לא ידועות ביותר לספרות העברית ולעניות דעתי המעניינת שבכולם היא הספר הלפני אחרון שפירסם תחת השם "ריקי קלר "עוזאי ". ספר שבניגוד לכל שאר ספריו אינו מתרחש רק בהווה אלא גם ובמקביל גם בעבר הרחוק של תקופת התנ"ך והוא שייך לז'אנר של הסיפורת התנ"כית .

הז'אנר הספרותי שלך עוזאי  של "עוזאי"

הסיפורת התנכית, דהיינו יצירות פרוזה היסטוריות המתרחשות בתקופת התנ"ך  היא ז'אנר נידח ביותר בספרות העברית החדשה. וזאת למרות שהתנ"ך נחשב תמיד לבסיס של הספרות והתרבות העברית , ולמרות שראשית הספרות העברית החדשה היא ברומנים התנכיים "אהבת ציון " ואשמת שומרון " של אברהם מאפו. אך למרות התחלה מבטיחה זאת מעטים היו הסופרים החשובים שפנו לכיוון ז'אנר זה ובמידה של הצלחה.. ניתן למנות בינם את דוד פרישמן בסיפורי "במדבר " שלו על יציאת מצרים, את חיים הזז בסיפורו הקלאסי  "חתן הדמים " על משה רבנו ואישתו ציפורה  , את משה שמיר בספר "כבשת הרש " על ימי דוד המלך , את שולמית הראבן בטרילוגית ה"ישימון" שלה על ימי יציאת מצרים כיבוש הארץ וראשית תקופת השופטים את ספרו של דן צלקה לנוער "מלחמת בני ארץ בבני שחת " על ימי שלמה המלך , וניתן למנות עוד כמה יצירות בודדות ותו לא. לז'אנר מעולם לא היו שורשים עמוקים בספרות העברית שהעדיפה לעסוק בנושאים עכשוויים  יותר מאשר לחזור לימי התנ"ך הרחוקים האקזוטיים והבלתי מובנים. רוב אלה שעסקו בנושא עשו זאת במסגרת סיפורים לנוער ולא למבוגרים.ויוצאים מהכלל לכך היו מעטים .

"עוזאי " הוא אחד מהם.

הספר "עוזאי". 

"עוזאי " הוא אנומליה מוחלטת ביצירתו  של קריץ ובספרות העברית בכלל. כאמור הוא פירסם אותו במקור תחת השם הבדוי ריקי קלר שבו פירסם שבעה ספרים שם הגיבור ( או הגיבורה ) בכולם היה "ריקי קלר " אם כי תמיד היה המדובר בריקי קלר אחרת . וכך הוא גם  שמה של גיבורת ספר זה , אך הרפתקאותיה של ריקי קלר בספר זה הן שונות לחלוטין מכל ספר אחר של קריץ או כל רומן תנכי אחר שנכתב אי פעם  בספרות העברית.    

בספר זה משלב קריץ בין העולם המודרני של הגיבורה הסטודנטית לספרות המתעניינת במיסטיקה ובנסתר , ובאמצעים מיסטיים שונים  ( שהמחבר אינו טורח באמת להסבירם לקורא הנבוך )  נוסעת  בזמן פעם אחרי פעם   לעבר התנכי הרחוק והלא ידוע . אל  ימי המלכה עתליה , והמלכים יהואש אמציה ועוזיהו  גיבור חלקו השני של הספר שעל שמו נקרא הספר "עוזאי.".

תקופה זאת היא אחת הפחות ידועות  גם לאנשים שמכירים  תנ"ך .וזה חבל שכן המלכה עתליה היא אחת הדמויות המרתקות ביותר בתנ"ך. היא בתה של המלכה איזבל שלאחר היגיעה אליה הידיעה על מות אימה ובני משפחתה בידי  תופס השלטון יהוא רצחה את כל בני משפחתה מבית דוד ביהודה ושלטה במשך שנים ביהודה ביד של ברזל  כאישה היחידה ששלטה אי פעם בממלכת יהודה עד שבנה יואש שהובא בידי הכוהנים הועמד לבסוף בראש מרד כנגדה והוציא אותה להורג. . המחזאי הצרפתי מהמאה ה-17  ראסין כתב  מחזה קלאסי סביב דמות פרוטו פמיניסטית, אדירת עוצמה זאת    אך  להוציא מחזה שנכתב בידי המחזאי היהודי ההולנדי פרנקו מנדס  במאה ה-18 בשם "גמול עתליה " ( אחד המחזות הראשונים שנכתבו בעברית ) וספר ילדים בשם ה"הנסיך האבוד " של לואיס פנדלטון ,לא נגעו בה  יותר משום מה בספרות העברית שאינה משופעת בנשים חזקות כל כך ( להוציא אימה איזבל שגם היא זכתה ליחסי ציבור גרועים ביותר ).

דומה שבספרות העברית הייתה רתיעה מלעסוק באישה מעין זאת שהפכה על פיהם את כל היחסים המקובלים בין גברים ונשים.

 קריץ מטפל בנושא של עתליה  אך באופן מאכזב אינו מביא לפנינו את עתליה עצמה. אנו לומדים על מעשיה רק מכלי שני ולמדים שבנה  יהואש ( בעל "כתובת יהואש ")  שתפס את מקומה לא היה נצר אמיתי של בן דוד ( שכל הזכרים בו אכן חוסלו ) אלא מתחזה בנו של הכוהן הערמומי יהוידע .אי הטיפול בדמותה של עתליה הוא ההחמצה הגדולה של קריץ   שכן דמות נשית חזקה כל כך מעוררת עניין יותר מכל הדמויות האחרות המוצגות בספר.

 קריץ  ממשיך לתאר  בפירוט רב את אירועי תקופת  המלכים הבאים אחרי עתליה  יהואש   ואמציה ובנו עוזאי המצורע  שהם מעניינים פחות . ודומה שגם עניינו האמיתי של המחבר לא היה בנתינת תיאור אלטרנטיבי של האירועים המסופרים בתנ"ך אלא במשהו אחר,  בהצגת "הראליה " חיי היום יום של ימי התנ"ך של האנשים הקטנים אלה שאינם זוכים לכל אזכור בתנ"ך  כפי שחיו והאמינו והם האמינו באלים פגניים כפי שהאמינו באל יהווה שלא היה אז אל יחיד כלל בניגוד למה שעורכי התנ"ך היו רוצים שנאמין  וכלל ( כפי שמראות לנו החפירות הארכיאולוגיות ).   כך למשל בספר ניתן תיאור מפורט ומעניין מאוד של מחלת הצרעת בימי התנ"ך , ה"איידס"  של אז שמראה על מחקר מעמיק בנושא.

  אחת הבעיות המרכזיות כיום בכתיבת רומן תנכי היא במציאת השפה שבה ישתמשו הדמויות וגם המספר . האם להשתמש בשפה מרוממת נשגבת או שמה בעברית "מודרנית " יום יומית ? והבעיה כאן בגלל העירוב של התקופה המודרנית עם התקופה התנכית היא חמורה שבעתיים 

קריץ יוצר  מעין שפה "תנכית"  מיוחדת לו  ( שכוללת מילים  שונות  שהן פרי המצאתו)  שבה מסופרים האירועים שמכניסים את הגיבורה ואתנו אל המציאות התנכית שהוא יוצר, מציאות שמונגדת עם המציאות התל אביבית המודרנית. כאשר המשותף לשני המציאויות הוא החוסר המוחלט בכל קדושה ואידיאלים נשגבים , והקורא למד שלאמיתו של דבר עד כמה שהדבר נוגע לבני האדם הפשוטים ובעיותיהם היום יומיות לא הרבה השתנה מימי התנ"ך הנשגבים כביכול ועד ימינו.

מעניין להשוות ספר זה עם רומן מודרני  אחר שעוסק באותה תקופה , ספרו של עמוס מוקדי "חיי נביא " ( 1995)  שעוסק בנביא עמוס שחי בתקופה זאת של המלכים אמציה ועוזיהו.

אך עם זה ששני הספרים עוסקים באותה תקופה לא ידועה הם אינם יכולים להיות שונים יותר , שכן מוקדי בניגוד מוחלט לקריץ שם דגש על האידיאלים הדתיים והמוסריים שמנחים את הנביא עמוס ואנשי התקופה ,אצלו אין למצוא את הציניות והריאליזם האכזרי של קריץ . ניתן לאמר שמוקדי מתאר את התקופה , כפי שהייתה צריכה להיות על פי התיאור התנכי ,בעוד שקריץ מתאר אותה כפי שככל הנראה הייתה , תקופה של אמונות פגאניות ותככים פוליטיים אין סופיים וחסרת כל אידיאלים מוסריים נעלים כל שהם.

ודווקא משום כך קל יותר לריקי קלר התל אביבית הצינית ה"שינקינאית "  הצעירה  "להתחבר " עימה.  

לספר מצורפת אחרית דבר של "רותי שמיר" שכאמור חיברה מונוגרפיה מפורטת מאוד על קריץ ויצירתו שממנה נלקח הפרק על "עוזאי" . היא מתארת בדקדקנות בתוספת הערות מרובות את עלילת הספר  והיא יכולה לשמש כ"מורה נבוכים" למתקשים עם הספר המוזר והמיוחד  הזה.

 "עוזאי " דווקא בגלל מיוחדותו וגישתו המאוד לא קונבנציונלית לתיאור התקופה הרחוקה תופס מקום של כבוד כאחד מהרומנים התנכיים הטובים ביותר שהופיעו עד כה בשפה העברית , וקריאה חדשה בו מראה שלאמיתו של דבר בניגוד למרבית הרומנים התנכיים האחרים  כמעט שלא התיישן מאז הופעתו הראשונה דווקא בגלל סירובו להשתמש בקונבנציות המקובלות . ייתכן שרק היום אפשר להעריך רומן זה כערכו , בניגוד לפעם הראשונה שבה יצא לאור. ונראה שכל פרשת  גילוי "כתובת יהואש " רק מוסיפה לספר זה עיניין נוסף חוץ מכל איכויותיו האחרות.

 

עטיפת המהדורה השנייה של "עוזאי" מ-2002 

 

קראו גם :

הזהויות הבדויות של ראובן קריץ

 

דן עומר כותב ב"העולם הזה" על "עוזאי" 

חלק ב' של המאמר של דן עומר 

 

"משחק בלשון " פרופסור עוזי אורנן חוקר את הלשון של "עוזאי"

אתי סרוסי על ראובן קריץ ועוזאי 

 

הגבירה עתליה

 

נוסח כתובת יהואש

פרשת כתובת יהואש ועודד גולן

הויכוח על כתובת יהואש

 

בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית -סקירה על ז'אנר הסיפור התנכי

 

המלכה עתליה נגררת מבית המקדש אל עמוד התליה.

 

הגבירה עתליה

  

 המלכה עתליה מוצאת מבית המקדש .ציור מימי הביניים.

ארבע נשים נטלו ממשלה בעולם ואלו הן : שמירמית וושתי מאומות העולם ואיזבל ועתליה מישראל ".
(מדרש )

לפני  כשנה התפרסמה ידיעה מרעישה על  דבר מציאתה של כתובת קדומה שאם היא אמיתית ולא זיוף כי אז היא אחת הכתובות החשובות ביותר שהתגלו אי פעם. הכתובת היא של מלך יהודה יהואש שחי במאה התשיעית לפני הספירה ובה הוא מספר על השיפוצים שביצע בבית המקדש. מאז הגילוי קבעה וועדה של ארכיאולוגים שהכתובת היא זיוף , אולם נכון לעכשיו העניין עדיין שנוי במחלוקת עזה בין הארכיאולוגים.
יהואש זה היה ידוע עד היום לא כל כך בזכות עצמו כמו בגלל היותו הנכד והיורש של עתליה האישה היחידה בתקופת המקרא ואחת הבודדות בימי קדם ששלטה באופן גלוי ובזכות עצמה כמלכה . אך עתליה ותקופתה היא אחת הפחות ידועות גם לאנשים שמכירים תנ"ך .וזה חבל שכן המלכה עתליה היא אחת הדמויות המרתקות ביותר בתנ"ך כולו .

עתליה

עתליה הייתה ככל הנראה בתם של מלכי ישראל אחאב ואיזבל  ששודכה בידי הוריה ליהורם בן יהושפט מלך יהודה בעל ברית של אחאב ,כאמצעי להגדיל את כוחה והשפעתה של ממלכת ישראל .
אלא שמשפחת בית דוד שהפכה כעת למשפחתה של עתליה סבלה בתקופה זו מטרגדיות חוזרות ונשנות של מעשי טבח המוניים בבית המשפחה. בעלה של עתליה ,יהורם הרג את כל אחיו "בחרב" בהתמלכו, תופעה שמקובלת מאוד בממלכות קדומות משליט שחושש שאחיו יתתרו תחתיו.

.נולדו לו ולעתליה כמה ילדים ובינהם אחזיה . אך ספר דברי הימים מספר לנו שילדיו של יהורם נהרגו כולם בידי פושטים ערבים ופלישתיים ומהם נשאר רק אחזיה. יהורם מת לאחר שמונה שנות שלטון ובמקומו הומלך אחזיה בנו היחיד ששרד.
ואז קרה למשפחה אסון נוסף לפי התנ"ך ,המצביא תאב השלטון יהוא רצח "במכה אחת " הן את בנו של אחאב ואחיה של עתליה יהורם ,מלך ישראל והן את בנה אחזיה ,מלך יהודה שהיה ביחד איתו בעת שהיו עסוקים במלחמה בחזאל מלך ארם ואולי הם נהרגו בקרב כנגד הארמים כפי שטוענת כתובת של חזאל שהתגלתה בתל דן לפני כמה שנים . כך או כך יהוא לא הסתפק במותם ורצח את כל בני משפחת אחאב קרוביה של עתליה ,כולל כמובן את אימה איזבל וגם עשרות מבני אחיו של אחזיה שאותם תפס בישראל. לא פחות מ-42 איש.

 עתליה

ציור מכתב יד צרפתי מהמאה ה-16

לאחר שהיגיעה לעתליה הידיעה על מות אימה ובני משפחתה בידי תופס השלטון יהוא מספר לנו המקרא ש"ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה " ( מלכים ב' יא פס' א ) דהיינו רצחה את כל בני משפחתה מבית דוד ביהודה. אך כבר המשפט הבא בסיפור סותר זאת ומספר לנו שלמרות כל זאת שהיא השאירה בחיים את יהושבע בת המלך יהורם ,דהיינו את בתה שלה. כלומר הטבח בוצע רק בזכרים .


כל אופן לעתליה הייתה סיבה טובה להתחרט על מתינותה זאת שכן יהושבע ובעלה יהוידע הכוהן הגדול החביאו לפי הכתוב את התינוק יהואש בן אחזיה נכדה של עתליה.
עתליה לפי הסיפור שלטה במשך שנים ביהודה ביד של ברזל כמלכה השולטת בממלכת יהודה, וכנראה במשרת "הגבירה " דהיינו עוצרת שולטת . בתקופה זאת היא והפיצה וחיזקה ביהודה את פולחן האלילות של הבעל כפי שעשתה אמה איזבל בישראל,והעמידה בראשו כהן בשם מתן ( שאולי היה מאהבה? ) . .
לפנינו אם כך תיאור מזעזע של השתלטותה של אישה שונאת גברים רצחנית ופגאנית שהשמידה את כל בני משפחתה שלה על ממלכה.
אך עם סיפור זה יש בעיות עצומות.
קודם כל מי היו בני המשפחה שאותם רצחה עתליה ? הרי כבר סופר לנו שאלה חוסלו בשלושה (!) מעשי טבח המוניים קודמים ,אז את מי נשאר לה לרצוח?
ולמה שהיא תרצה לרצוח את כל בני משפחתה הגבריים שנשארו כולל נכדה? גם אם נתעלם מהרגשות הסבתא שבוודאי היו לה ( שהרי מבחינת המקרא היא ואימא היו מפלצות,שלא ייתכן שהיו להן רגשות כאלה ) הרי נכדה כיורש העצר הוא הנותן לה בעצם את הלגיטימציה להמשיך לשלוט כפי שיודע כל מי שצופה בקורות בתי המלוכה כיום שאף שליט ואף יורש עצר בהם אינו נעשה הלגיטימי באמת עד שיש לו יורש עצר שימשיך אחריו ,מדוע בעצם תרצה עתליה לפגוע במסורת זאת,ורק להקשות על חייה כשליטה שהרי ברגע שאין כל שושלת וכל משפחה חזקה ויורשים שעומדים מאחוריה הרי היא מטרה לכל אציל שאפתני ולכל תופס כתר מטעם עצמו ( וזה כפי שנראה אכן מה שקרה ) ? כל הסיפור הוא חסר היגיון.

ואולי לא היו דברים מעולם והכל אינו אלא המצאה של סופר שהעליל עלילות על הגבירה שהייתה שנואה עליו וייחס לה את מעשי הטבח שכבר נעשו בעבר בידי אחרים על מנת להשחיר את שמה ? לי נראה סביר הרבה יותר שהיא לא רצחה אף אחד מבני משפחתה .
אין לנו מושג אם במהלך שש שנות מלכותה היא שלטה בהצלחה או לא ,אם כי יתכן שכן ,סביר להניח שאם הייתה "גבירה " גרועה כי אז הכותב היה טורח לציין זאת בחדווה ובפירוט ,עצם הקפדתו לא לאמר דבר על שלטונה לטוב ולרע כבר אומרת דרשני.
סביר להניח שהעובדה שעתליה הייתה אישה ששלטה בפועל עוררה כלפיה גם את שנאתם של חוגי הכהונה שעצם הרעיון של אישה שולטת היה בלתי נסבל עבורם ,שכן היה זה דבר נדיר ביותר שיש לו תקדימים מועטים ביותר בהיסטוריה של המזרח הקדמון בכלל.
דווקא ביהודה היה כבר תקדים של שלטון נשי . מעכה , סבתו של אסא המלך השלישי ביהודה שלטה ביהודה עשרות שנים קודם לכן כ"גבירה" בתקופת קטינותו של אסא עד שזה התבגר וסילקה מהשלטון. ככל הנראה מעכה הגבירה הייתה אישה בעלת אופי חזק מאוד והעברת שילטון מוחלט לנכד התקבלה בהתנגדות מצידה אסא כדי להראות את מרותו ציווה לחסל בהזדמנות זאת גם את פולחן האלילה שאותו ניהלה מעכה ביהודה, אבל ככל הנראה הוא לא ציווה גם להוציאה להורג.. תקדים נוסף שאותו היכירו הכל שכן היה בן הזמן היה של איזבל הגבירה השנואה מישראל .. בשני התקדימים האלה הופלה הגבירה בכוח ובצורה תקיפה ואף אכזרית בידי יורשיה
ודבר דומה קרה גם עם עתליה
יהואש

 

  בשנה השביעית למלכות עתליה הוציא הכוהן יהוידע את הילד יהואש נכדה ממחבואו הביא אותו לבית המלוכה והמליך שם את הילד. לפי הסיפור עתליה הרודנית העריצה שמעה על כל זה ומיהרה לבוא לבית המקדש ומצאה שם את נכדה ואת העם המכתיר אותו " ותקרע עתליה את בגדיה ותקרא" קשר קשר!" .ויצו יהוידע הכהן את שרי המאות פקודי החיל ,ויאמר אליהם : הוציאו אותה אל מבית לשדרות ,והבא אחריה והמת בחרב כי אמר הכהן : אל תומת בית ה' ,וישימו לה ידים ,ותבוא דרך מבוא הסוסים בית המלך , ותומת שם " ( מלכים יב' פס' יד –טז

Atalia

עתליה מוצאת להורג. ציור מאת גוסטב דורה.
 שוב יש לנו כאן סיפור תמוה : אילו הייתה עתליה העריצה הברוטלית הרצחנית והחשדנית שאותה מתאר הכותב האם אפשר היה ללכוד אותה בהפתעה מוחלטת כזאת ? מאוד לא סביר, היא הייתה מקפידה ללכת לכל מקום בראש חיל השומרים שלה,שהיה מחוייב לה אישית שכן היה זה חיל של שכירי חרב ששכרם שולם בידי אוצר המלוכה. הרוב של שכירי החרב האלה היו כמקובל בכל ארצות המזרח זרים,שמחוץ לממלכה פלישתים ויוונים וכו' ולהם לא היה איכפת כלל מי הוא היורש הלגיטימי של בית דוד , איכפת היה להם רק מי משלם להם כסף וזאת הייתה עתליה, הם היו מגינים עליה.
סביר להניח שעתליה לא הייתה עריצה ברוטלית ומשום כך לא חששה לחייה ולא הלכה עם חיל שומרים לכל מקום אבל היא הייתה צריכה לחשוש לחייה . נראה שהיא דווקא הייתה מלכה שנהגה בנתיניה ביד רכה ובסובלנות אחרת קשה להאמין שלא הייתה שמה לב לקשרים נוצרו בידי יהוידע ובין קציני הצבא ולא הייתה מאפשרת את קיומו של כוח צבאי בבית המקדש שהביא לבסוף לרציחתה.נראה שמה שקרה באמת היה קשר של כוהני בית ה' בראשות יהוידע שחששו מהפולחן והמקדש המתחרה של מתן שטיפחה עתליה ולכן ביצעו נגדה הפיכה רצחנית.כמובן בית הבעל מזבחותיו וצלמיו נותצו ומתן הכוהן נרצח.מעמד הכהונה של בית המקדש היה כעת בפעם הראשונה בתולדותיו בעמדה של השפעה מכרעת בענייני ניהול המדינה.
 
 יהוידע מכריז על יהואש למלך.

נשאלת השאלה : האם יתכן שיהואש אותו ילד שהוצג בידי יהוידע כלל לא היה בן משפחת דוד שכולם אכן נהרגו במעשי הטבח הקודמים אלא רק "הונפק " בידי יהוידע לצרכיו? . על ידי טענה שקרית זאת חיזק הכוהן את מעמדו ואת השפעתו. ואכן בסופו של דבר איזו הוכחה יש בידינו או בידי מישהו שהילד שהוצג בפני העם כנכדה של עתליה וכנצר האחרון מבית דוד אכן היה כזה? רק מילתם של יהוידע ואישתו. ייתכן שעתליה אף לא ידעה שיש לה נכד מאחזיה.
ציניקנים יכולים לטעון שמה שקרה באמת היה זה : לעתליה לא היו יורשים כלל.יהוידע כתוצאה התכוון לתפוס את השילטון בידעו שיש גם מתחרים אחרים שלוטשים מסיבותיהם שלהם את עיניהם לכיסא המלכות. כדי להקדים את כולם וכדי לבסס את טענתו שלו הוא הציג את הילד שטען שהוא יורשה של עתליה ,שהוא הציל אותו בקטנותו ,וזה מה שטענה הגירסה הרשמית של התעמולה שלו מכאן ואילך והיא הגרסה שהשתמרה בתנ"ך ( שכותבו יכול היה אחרי הכל להסתמך רק על הגירסה הזאת ) . עתליה כמובן הייתה צריכה למות מיד לפני שתספיק לטעון שאין לה שום יורש ובכך לפגוע בטיעוניו של יהוידע ובמעמדו של הילד שאותו הציג כיורשה.מכאן ואילך היה יהוידע השליט של יהודה מאחורי הקלעים וכפי שמספר לנו התנ"ך : ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הוראו יהוידע הכהן .(מלכים ב יב פס ה') .דהיינו הוא היה בובה בידי יהוידע . בזמן שלטונו של יהוידע בוצע "בדק בית " שיפוצים שבוצעו בבית המקדש ושעליהם מספרת הכתובת שהתגלתה לאחרונה. ומן הסתם הוא היה האיש שהורה עליהם והיה האחראי האמיתי לכתובת ( אם זאת אמיתית ) ולא יהואש הקטין והבובה .

אם נכונה השערה  זאת כי אז בית דוד חוסל  כולו  כבר במאה התשיעית לפני הספירה . וכל המלכים הבאים אחרי עתליה לא היו יורשיהם הישירים של דוד ושלמה כלל וכלל , נכון  יותר יהיה לקרוא להם  "בית יהוידע " על שם האיש שהביא לעלייתו לשלטון של יהואש.

הנה אשר אמו זקנתו לו מאחלת
כי יפרוק –עולך, לבסוף הוא מחוקיך ייעף
ונאמן לדם , אשר הורשתי מאחאב .
כאחזיה אביו כבן לבית איזבל
יורש דוד זה את כבודך ימיר בהבל
יחלל מזבחך בשיקוצים נטנף
ינקום דם עתליה ,איזבל ואחאב
( עתליה מאת ז'אן רסין ,תרגם אליהו מיטוס)
יהואש לא התגלה בבגרותו לאחר מות יהוידע כמלך צדיק או מוצלח הרבה יותר מעתליה נהפוך הוא .
הוא הובס קשות בידי המלך הארמי חזאל שהיה עסוק בו זמנית בכיבוש ממלכת ישראל מידי רוצחה של איזבל ,יהוא . חזאל אף איים לתקוף את ירושלים עצמה ויהואש על מנת למנוע זאת נאלץ למסור לידיו את כל הזהב של בית המקדש ואת כל הקדשים שהקדישו המלכים אבותיו לבית ה' . על יהודה, כמו על ישראל , באו בזמנו ימי חולשה וירידה מדינית . יהואש עצמו הסתכסך מאוחר יותר עם חוגי הכוהנים שהעלו אותו לשלטון. הוא אף החל לעבוד עבודה זרה ל"אשרים ולעצבים". לאחר מות יהוידע שניהל את המדינה כל ימי חייו נאבק המלך בנביא זכריה בנו ויורשו של יהוידע ואף הביא למותו בסקילה בחצר המקדש עצמו מעשה שנחשב מאז לפשע נורא. לא מן הנמנע לפרש את המעשה הזה כניסיון של יהואש להעביר אליו את הסמכות שהייתה עד כה בידי יהוידע ובניו. לא מן הנמנע שיהוידע ובנו סיפרו ליהואש את האמת על מוצאו שלא משושלת דוד מתוך אינטרס של הפעלת לחץ עליו על מנת להמשיך לשמור את השליטה מאחורי הקלעים גם אחרי מות יהוידע בידי בני משפחתו ,אך לאחר חיסולו של זכריה לזמן מה לפחות לא היו יותר עוררין על שלטון "בית דוד ".
לבסוף נרצח יהואש בעצמו ואולי בהשראת חוגי הכהונה (בני משפחתו של יהוידע ? ) ,שהיגיעו למסקנה שהוא אינו טוב יותר מעתליה, ואינו ניתן  יותר לשליטה שמאחורי הקלעים. אבל ליהואש לפחות הייתה את הנסיבה המקלה שהוא אחרי הכל היה גבר מבית דוד וכך מעולם לא סבל מהשם הרע שיצא לעתליה שהוצגה לדורות כאישה מפלצתית רוצחת משפחתה .
הרתיעה מהעיסוק בדמותה של עתליה האישה היחידה במקרא ששלטה ממש ( שהרי אפילו איזבל שלטה רק מאחורי הקלעים בשם בעלה ובניה) האישה שהעמידה אתגר כה חמור לשלטון הגברים נמשכה לאורך הדורות . הכוהנים עשו הכל כדי להשחיר את שמה של עתליה האישה שהעזה לשלוט כמו גבר וכנראה עשתה זאת בהצלחה במשך שש שנים. והשחרת שמה הצליחה מאוד לאורך הדורות . .אפילו חז"ל והמסורת כמעט נמנעים כמעט לחלוטין מלעסוק בעתליה . דומה שבספרות העברית הייתה רתיעה מלעסוק באישה מעין זאת שהפכה על פיהם את כל היחסים המקובלים בין גברים ונשים .

אבל עתליה המשיכה להעסיק את הדמיון האנושי .

מלכה רוצחת ילדים

כי בת איזבל אשת הדמים זוממת …מרשעת זו אשר ילדי בנה רצחה
אף נגד אלוהים יד זידונה שלחה.
( עתליה מאת ז'אן ראסין ,תרגם אליהו מיטוס )

מאדאם דה מונטאספאן , פילגשו הראשית של מלך צרפת לואי ה-14 ואם ילדיו, ובנוסף מכשפה ורוצחת ילדים.

   המחזאי הצרפתי המפורסם ביותר של כל הזמנים ג'ין ראסין כתב במאה ה-17   מחזה קלאסי סביב דמות פרוטו פמיניסטית, אדירת עוצמה זאת  ,מחזה שנחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הצרפתית ואולי המחזה הגדול ביותר שנכתב על דמות תנכית כל שהיא, והוא נעשה לאורטוריה ידועה מאוד מאת הנדל  ושם מוצגת עתליה כדמות מרושעת אך טרגית ואצילית וגדולה מהחיים. נראה שהמחזה קיבל השראה מפרשה אמיתית ומפורסמת מאוד שהתחוללה בחצרו של המלך לואי ה-14 שבמהלכה בשנת 1679 התגלה שפילגשו הראשית של המלך ואם ילדיו ,מאדאם דה מונטאספאן , נטלה חלק  ביחד עם אצילים רבים אחרים מבין שועי הממלכה ובהם אפילו התליין הראשי של הממלכה!     בטקסי כישוף שחור שכללו אורגיות , "מיסות שחורות " שבהן נערכו  בידי כמרים תפילות לאשתורת ולאשמדאי בעלה ,  רצח של תינוקות כקורבנות בטקסים אלה, והרעלות המוניות של אויבים ויריבים  בעזרת רעלים שסופקו בידי קבוצת המכשפות הידועות מאוד  בפאריס . וכל זה  בניסיון לשמור על ידי כך את אהבתו של המלך  לפילגש . 

 סביר מאוד שדמותה השטנית של עתליה עובדת האלים הזרים במחזה ( שפורסם ב-1690 עשר שנים לאחר אותה פרשה שנשמרה כמובן בסודיות ) הייתה מבוססת על זיכרונות טריים מאותה הפרשה שראסין עצמו היה מעורב בה עד לצווארו. הוא נחשד בניסיון להרעיל את אחת מפילגשיו בעזרת מכשפות ,כפי שעשו אצילים רבים ממקורביו אך למזלו המלך החליט לא להאשימו . אולי גם כתוצאה מפרשה זאת הפך ראסין לנוצרי אדוק. נראה שדמות עתליה הרצחנית במחזה שואבת הרבה יותר משמץ מפילגשו הרצחנית של המלך לואי ה-14 שעסקה בכישוף שחור ובהקרבות קרבנות לאלים קדומים שלו היה ראסין עד ומשתתף.

אולי כתב את המחזה האנטי פגאני על מנת להשקיט את מצפונו שלו על מעשיו בעניין

 מאדאם דה מונטספאן וילדיה .

עתליה בספרות העברית

בספרות העברית הופיע עליה מחזה שנכתב בידי המחזאי היהודי ההולנדי פרנקו מנדס במאה ה-18 בשם "גמול עתליה " ( אחד המחזות הראשונים שנכתבו בעברית ) שנכתב כתגובה לטיפול הסימפטי מידי שנתן רסין לדעתו לדמות ושבו הוצגה עתליה כאישה מרשעת ולא יותר מכך .
בספרות העברית יש רק דוגמאות מועטות של ספרים על עתליה.

יש ספר בשם "אלמון האובד " מאת הסופר האמריקני לואיס פנדלטון שנכתב בסוף המאה ה-19 ותורגם בידי יוסף מיוחס לעברית ב-1907 בוורשה ויצא לאור במהדורה חדשה בירושלים ב-1938 בידי הסתדרות המורים . הספר מתאר את קורותיו של הילד יהואש ונדודיו בשם הבדוי אלמון עד שהוא מומלך לבסוף בידי יהוידע . הדבר הבולט ביותר בספר הם ציוריו של נחום גוטמן. אבל משום מה גוטמן נמנע מלצייר את עתליה ( שמופיעה רק בכמה משפטים בסוף הספר ) וחבל .
מרשים במיוחד העמוד האחרון שבו רואים תמונה של אנשים שמנפצים את ראש פסל הבעל עם הפסוק מדברי הימים "ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו כאשר הורהו יהוידע הכהן "! .
סיום שממנו אפשר להבין שיהואש היה כל ימיו בובה בידי יהוידע , והתיחסות למאורעות שאחרי כן כמו רצח זכריה אין משום מה..
אך מאז לא נגעו בה יותר משום מה בספרות העברית שאינה משופעת בנשים חזקות כל כך ( להוציא אימה של עתליה איזבל שגם היא זכתה ליחסי ציבור גרועים ביותר ).

דוגמה יוצאת דופן  נוספת היא ספרו של ראובן קריץ"עוזאי " שיצא לאחרונה במהדורה חדשה, ושבו היא מופיעה כדמות משנה.

במקרה או שלא במקרה ניתן לספור על אצבעות יד אחת את הנשים שהיגיעו לעמדות של שליטה בעם היהודי ומדינת בישראל לאחר עתליה. לאחריה הייתה רק אישה אחת ששימשה בתפקיד הגבירה, אימו של אחד ממלכי יהודה האחרונים יהויכין ששלטה כעוצרת בתקופת קטינותו ,הנ"ל שלט רק זמן קצר בעצמו מאחר שהבבלים כבשו בימיו את הארץ והגלו אותו לבבל שם מת.
בתקופת החשמונאים שלטה במדינה המלכה שלומציון אלמנת המלך אלכסנדר ינאי שימי שלטונה דווקה נחשבים לתור זהב של שליטה יעילה שגשוג ושלום ,.תור זהב שלא חזר יותר. שכן בניה התגלו כשליטים מוצלחים הרבה פחות ממנה ובימיהם נכבשה הארץ בידי הרומאים .ובימינו הייתה גולדה מאיר שנחשבה עד לשנים האחרונות לראש הממשלה הפחות מוצלחת של ישראל לפחות עד נתניהו וברק. וזהו. .בתרבות היהודית יש רתיעה חזקה משלטון נשים ורתיעה זאת מגיעה לשיאה ביחס לזכרן של איזבל ועתליה.
.ואם זאת …המסורת מספרת שהמשיח כשיבוא ( אם יבוא ) יהיה מבית דוד כלומר הוא יהיה צאצא ישיר של יהואש ,ואם זה אכן היה מבית דוד ,כי אז יזרום בו גם דמן של אותן נשים חזקות ושנואות בזויות ומשוקצות ,איזבל ועתליה.

קישורים רלבנטיים:

הגבירה איזבל

בימי יהואש ועוזיהו :על הספר "עוזאי "

עתליה בויקיפדיה

מרד יהוידע

סיפור עתליה