ארכיון תג: פוליטיקה

האם מתקרב קץ עידן פוטין ברוסיה ?

 

פסל של ולאדימיר פוטין

 

חיים מזר אינו סוכן ביון ולא מנתח  מידע של אירגון " המוסד" אלא פשוט  חוקר רב תחומי מודע היטב לסוגי מידע שונים בספרים כתבי עת וברשת

 

 

.

 

( אבל בעצם מי יודע …) 

ולהלן ניתוחו המפורט  בעקבות שני ספרים מקיפים שיצאו לאחרונה בעברית את מצבו של משטר ראש הממשלה פוטין ברוסיה.

 

                                     לקראת סוף עידן פוטין

 

 

מאת חיים מזר

מבוא

 

שני ספרים המתארים את רוסיה בימיו של פוטין, אחד נכתב על ידי אדווארד לוקאס "המלחמה הקרה החדשה" שאיננו אזרח רוסיה והשני נכתב על ידי סופרת רוסיה אנה פוליטקובסקיה "רוסיה של פוטין".הראשון מציג בעיקר את מדיניות החוץ של רוסיה  עם דגשים כלכליים ובחלקים קטנים ממנו מוצגת מדיניות הפנים. הספר השני מטפל אך ורק במדיניות הפנים תוך הצגת ספקטרום רחב של נושאים חברתיים,כלכליים וסוציולוגיים. שני הספרים יחד מבחינת הנושאים שלהם משלימים אחד את משנהו ומציגים תמונה קודרת באשר לעתידה של רוסיה בשנים הקרובות והכוונה היא לטווח הזמן של 3-5 שנים. הרושם המתקבל הוא שרוסיה עומדת בפני זעזועים  כלכליים וחברתיים שסיומם הוא סוף העידן של פוטין.

 

החייאת מוטיבים מהתקופה הקומוניסטית

 

אם גורבצ'וב וילצין נקטו במהלכים  שתוצאתם היא דמוקרטיזציה מלאה, פוטין נקט בצעד הפוך. הוא אמנם לא חזר לדפוס השלטון הסובייטי,אך הוא מצא לנכון לשמר חלק מאפיונים אלה.חזרה מוחלטת לאותה תקופה  היתה בלתי אפשרית.ההיפתחות של החברה הרוסית, גם אם היא  חלקית היתה צעד בלתי  הפיך. מה שפוטין עשה הוא שימוש בהצהרות של כן,אבל. היפתחות של דמוקרטיה למחצה כן, אבל בסייגים מסוימים. המטרה איננה עוד אידיאולוגיה  קומוניסטית שאותה יש להפיץ בעולם כולו,אלא "דמוקרטיה ריבונית" שבמסגרתה על רוסיה "להסביר מדוע כוחו הפוליטי והכלכלי של הקרמלין הוא חלק בלתי נפרד של הסדר הטבעי,לא סטייה מהזרם המרכזי"(לוקאס: 33).כל רצונה הוא להיות חלק מהקונצנזוס הבינלאומי. אי אפשר שלא לחוש בנימה אפולוגטית עטופה בכפפות ברזל הגם שקווי התפר שלהן פרומות .זאת לא כפפה הברזל הסטליניסטית.למרות שרוסיה איננה יותר אימפריה וכל אותן מדינות ששלטה בהן בעבר ,הן מדינות סוברניות,היא עדיין מוצאת לנכון לדעת מה מתרחש במדינות אלה. לשיטתה מה שמתרחש בהן ,גם אם הוא מוביל להישגים כלכליים וחברתיים הוא לצנינים בעיניה. החשש הוא שהצלחות אלה תקרנה עליה עצמה ויהיו מי שירצו לאמץ בצורה זו או אחרת מודלים אלה,בבחינת אפשר גם אחרת(לוקאס: 40). תפישה מובהקת של משחק סכום אפס. שליטיה של רוסיה לרבות פוטין לא השכילו להפנים שביחסים בין מדינות שני הצדדים יכולים להרוויח. הרווח של  האחד הוא גם הרווח של השני.

 

באשר למדיניות הפנים השלטונות נוהגים באותם דפוסים סובייטיים מובהקים. דרך אחת היא שכתוב ההיסטוריה.בתקופה הקומוניסטית נהוג היה מדי פעם לכתוב אנציקלופדיות חדשות, תוך מחיקת מכלול הידע ההיסטורי של תקופות קודמות, משל כאילו לא היה קיים בכלל. בספרי הלימוד אין שום התייחסות לתקופת שלטונו של ילצין ,למרות שבתקופה זו הדמוקרטיה הרוסית זכתה בהישגים רבים,היא מתוארת  בספרי  הלימוד החדשים כתקופה שכל מה שהתרחש "לא היה אלא סדרת אסונות שבמהלכם הולכה רוסיה שולל והושפלה בידי אויביה"(לוקאס: 146).דה לגיטימציה מובהקת בנוסח הסטליניסטי.גם עתה הפרלמנט,הדומה, פועל בעולם משלו ללא שום קשר למה שמתרחש מחוץ לכתליו.כל תהליך קבלת ההחלטות הוא הצגה אחת גדולה המבוימת  בידי קבוצה קטנה של בעלי התפקידים הבכירים ביותר במדינה. מה שמעניין את חברי הדומה הוא טובות ההנאה הפרטיים שלהם כשהמקורות הכספיים באים על חשבון המדינה."הפקידות הרוסית סוחטת תשלומים רצחניים על כל הפעילות האנושית לגווניה מהעריסה ועד הקבר-יצוא,יבוא.מיסים ואין ספור חקירות ממשלתיות"(לוקאס: 100).התוצאה הבלתי נמנעת ,האוכלוסייה כמעט רובה,לא מגלה שום עניין בחיים הפרלמנטריים בתור שכאלה. אדישות ,אדישות ועוד פעם אדישות. מערכת המשפט  משתמשת בבתי חולים פסיכיאטריים כמקום מאסר עבור כל מי שמתנגד לשלטונות (לוקאס:86-89,פוליטקובסקיה:95,101   ).הרציונל הוא שקוף. מי שמתנגד לשלטונות בעצם פעולתו הוא לא שפוי ,כי הרי השלטונות הם יודעי כל ודינו אחד, טיפול פסיכיאטרי.שיטה שהיתה  יותר מאשר פופולרית בקרב השלטונות התקופה הקומוניסטית.

 

 

הנומנקלטורה .האליטה של רוסיה הקומוניסטית, נשארה ביסודה אותה מבחינת הנפשות הפועלות והיא קיבלה גוון אחר.למשטר הקומוניסטי אין היא רוצה לחזור,כי היא מבינה שעבר זמנו.האוריינטציה היא קפיטליסטית. את תענוגות החיים וברמה הגבוהה ביותר היא יונקת מהעסקים הגדולים. היא אימצה לעצמה את היחסים הסימביוטיים המקובלים במארג הקשרים שבין הון לשלטון. אליטה זו "מאפשרת לעסקים הגדולים והענקיים, למונופולים ולמפעלים הממשלתיים-לכאורה, הזדמנות לצמוח…עסקים מסוג זה הם שמכניסים ברוסיה את הרווחים הגבוהים והיציבים ביותר. לא רק לבעלים ולמנהלים אלא גם לפטרונים שלהם במנגנון הממשלתי. ברוסיה לא קיים עסק גדול ללא פטרונים מטעם המנגנון הממשלתי"(פוליטקובסקיה: 118). אנשי הנומנקלטורה בהיותם עובדי מדינה לא מרוויחים הרבה ובכדי להתגבר על המצוקה הכלכלית הם מוכנים לקדם פרויקטים שונים תמורת  טובות הנאה שונות ובפרט שוחד,תופעה שלא יכולה להתקיים במדינה מתוקנת.אין מכרזים,אין ביקורת ציבורית ואין מי שיבדוק באם פרויקטים אלה או אחרים עלולים לגרום נזקים סביבתיים או כלכליים.המשכורות הנמוכות הן שמזמינות את השחיתות ובכך נוצרת מדינה בתוך מדינה. במקרה זה מדינת הנומנקלטורה-איילי ההון בתוך המדינה הרוסית. תופעה שקיימת גם במגזרים אחרים אותם נבחון מאוחר יותר.

 

ביוקרטיה

 

מבין כלל המדינות שנכללו בברה"מ לשעבר ומדינות מזרח אירופה,ההשקעות ברוסיה  הן הנמוכות ביותר ולא עולות על 7% מהתוצר המקומי הגולמי.מה שמעכב ולעיתים מונע השקעות אלה הן  הביוקרטיה והתחבורה הלקויות ביסודן. התלונות עליה באות הן מצד המשקיעים הזרים והן המשקיעים המקומיים. אלה האחרונים כוללים את בעלי היוזמות הקטנות והבינוניות. הם מהווים בכל מדינה מתוקנת את השדרה הכלכלית המרכזית המחזיקה את  בסיסה הכלכלי-מעמד הביניים.המסה העיקרית של מכפיל הכסף נמצאת בידיו של מעמד הביניים והמעמד הבינוני הגבוה בין שמדובר ביזמים קטנים ובין שמדובר ביזמים בינוניים. הכסף הגדול הנמצא בידיהן של חברות הענק והביוקרטיה עושה בהן ככל העולה על רוחה. נדרשים מבעלי היוזמה מחירים גבוהים בכל מה שקשור לרישום עסקאות מקרקעין.הרווח של הביוקרטיה הוא כפול. תשלומים גבוהים עבור פעולות ביוקרטיות שגרתיות וקבלת השוחד מהתעשיות לזירוז הליכים.זאת הדרך שלה להגדיל את ההון של מי שעובדים בה. להגדיל את משכורותיהם הנמוכות. ביוקרטיה כזו תנסה מטבע הדברים לשמר  את עצמה,גם במחיר עיכוב פרויקטים ממלכתיים."האיכות הירודה של הממשל הממלכתי בולמת את הרפורמות המבניות בכל תחום כמעט, שכן היא מגבילה את יכולת הממשלה ליישם מדיניות המחייבת יכולות אדמיניסטרטיביות או רגולטוריות מן המדרגה הראשונה"(לוקאס:152-153).התוצאה מדינה בתוך מדינה.

 

תחום בו פעילות תקינה של המערכת הביוקרטית  הממלכתית הוא קריטית הוא תשתית ההסקה. אי תקינותה בחורף משמעותה אחת-מוות מקור.מי שאמורים לטפל בכך באופן ישיר הם השירותים הקהילתיים.החלפת התשתיות שברובן המכריע הוקמו בימי המשטר הסובייטי היא צורך חיוני ביותר.נעשה מעט מאוד לביצוע התיקונים. מכיון שהשירותים הקהילתיים הם הגוף היחידי המטפל בכך הם פועלים כמונופול. כאשר באה דרישה לתיקונים בתשתיות ההסקה או  בהחלפת צינורות,האוכלוסייה נדרשת לשלם סכומים גבוהים לביצוע.לעיתים מעלים את התעריפים וישנם גם מקרים בהם הם מתעלמים מהפניות התכופות אליה.המדינה מה היא עושה לשיפור המצב?שום דבר. לא פעם היא גם מגבה את השירותים הקהילתיים על מחדליה, מהלך שבמדינה מתוקנת לא היה עובר בשקט (פוליטקובסקיה:201-202).

 

 

 

 

מעמד הביניים

 

למרות שרוסיה על פי התנהגותה היא קפיטליסטית, מרבית אוכלוסייתה חיה בקשיים רבים וזאת בשונה ממדינות המערב. הכלכלה ברובה עדיין נמצאת בידיים מועטות בלבד בין שמדובר במדינה עצמה ובין שמדובר בתעשיות הגדולות.האדם מן השורה איננו יכול להינות מהקפיטליזם.על פי הנתונים הסטטיסטיים "70% מעובדי החקלאות משתכרים פחות משכר המינימום הקבוע בחוק…משפחות עם ילדים מתקשות  הרבה יותר להתקיים. הן תלויות יותר בשירותים הציבוריים המחפירים של רוסיה וחשופים לאינפלציה המשתוללת בשוק הדיור..מערכת הבריאות של רוסיה היא מין הגרועות בעולם המתועש…סוגיות של צדק  מטואטאות אל מתחת לשטיח"( לוקאס:122-124 ).מצב מדכדך ומעורר ייאוש  ומי שיכולים אוזרים כוח,מסיקים מסקנות ועוזבים את המדינה. משנת 1991 עזבו את המדינה קרוב ל-10 מיליון בני אדם.מבין אלה שנשארים והמדובר ברבים ,גם כאלה  שאיבדו את רכושם ואלה שלא יכלו להתמודד עם המצב החדש,מצב בו המדינה מספקת שירותים, גם אם הם לא בדיוק במיטבם. בצר להם הם פונים לנתיב איסקפיסטי.הם מנסים למצוא את מפלטם בדת ומצטרפים לכנסיה(פוליטקובסקיה: 137). רוסיה בימי המשטר הקומוניסטי על פי הגדרתה היתה מדינה אתאיסטית ורבים מאזרחיה היו כאלה.איך מתמודדים עם אילוץ חדש? האם זה הפיתרון? הכנסייה אולי יכולה לתת מזור רוחני ,מקום להתנחם בו,אך היא אינה מסוגלת לתת פתרונות כלכליים.אין זה מתפקידה. רבים הסיכויים שהפונים לכנסייה,בשלב מסוים יתפכחו ויבינו את מגבלותיה. הייאוש רק יגבר והתסיסה החברתית גם אם היא סמויה,בסוף תפרוץ החוצה אל פני השטח.האם השלטונות יפעילו כנגדם כוח במסורת הקומוניסטית?האם ישתמשו כנגד מי שיצאו לרחובות באמצעי משטר פסיכיאטריים?

 

המערכת המשפטית

 

יחסי  הגומלין שבין המערכת המשפטית לאוכלוסייה דומים לגישתה של המערכת הביוקרטית לכלל הציבור.מי שמצליחים להתמודד איתה הם רק בעלי העוצמה הכלכלית הגבוהה ביותר.יתרה מכך,מערכת המשפט היא אמצעי בידי בעלי אינטרסים שונים להשיג יעדים כלכליים ופוליטיים. החוק איננו נורמה מחייבת שאין מערערים עליה,אלא בגדר המלצה בלבד.המערכת המשפטית סובלת ממספר פגמים מובנים שמקורם עוד בתקופה הקומוניסטית והכנסת שינויים רדיקליים עד כדי היותה שוות ערך לזו המקובלת במדינות המערב מחייבת רפורמות ארגוניות ופילוסופיות מרחיקות לכת.

 

תופעה הפועלת לכל אורך השדרה של בתי המשפט היא "חוק הטלפון".זאת שיטה הנשענת על מה שמוכר בארגונים כתקשורת הלא פורמלית. מה  שקורה כאן הוא ש"פקידים מתקשרים ישירות לשופטים ואלה מספקים את פסקי הדין המבוקשים"(פוליטקובסקיה: 318).מה שמחייב הוא דרישות המערכת הפוליטית ולא מה שמחייב החוק.השופטים אינם סוברניים בהחלטות שלהם.אי סוברניות זו מוצאת את ביטויה בשרשרת של התניות המובנות בתוך המערכת המשפטית ובה כל החלטה של שופט תלויה בהחלטה של שופט בדרג גבוה יותר."החוק מעניק לבתי המשפט המחוזיים שליטה על הליכי המשפט בבתי המשפט הנפתיים העירוניים, כלומר פיקוח על העבודה השיפוטית שלהם.ניהול זה של ההליכים המשפטיים פירושו שפסקי הדין המתקבלים בבתי המשפט הנפתיים והעירוניים נבחנים ומוערכים על ידי בתי המשפט המחוזיים.אלה מחליטים אם פסקי הדין תקינים או לקויים. תלות נוהלית מתפתחת לכדי תלות ארגונית ומקצועית. שופט נמוך דרג שאינו נושא חן ,שופט בכיר יותר רשאי לבקר ואף לבטל את פסקי הדין שלו כפי שימצא לנכון מבלי לתת על כך דין וחשבון.בית המשפט המחוזי רשאי לבטל פסק דין של בית משפט נפתי,בלי להסביר מה לקוי או כיצד יש לתקנו"( פוליטקובסקיה: 192).אין שום פיקוח לא  פנימי ולא חיצוני על כל תהליך קבלת ההחלטות של השופטים לכל אורך המדרג השיפוטי. שום החלטה לא מתקבלת לגופו של עניין,גם אם שופט מגיע להחלטה ראויה ועצמאית. לפחות מבחינת דרך המחשבה שלו,בסיכומו של דבר הוא ירים ידיים,שהרי ההחלטה הסופית תיפול במקום אחר,מה שמזמין אדישות לכל אורך השדרה הרחבה של השופטים וחוסר רצון לנהל משפטים הוגנים.מה טעם בכך?. במשתמע ,ללימודי  המשפטים אין בעצם שום משמעות נורמטיבית.

 

מה שחמור עוד יותר הוא שישנם שופטים והם לא מעטים שפסקי הדין שלהם ,על פניו שגויים. מי קובע איזה פסק דין שגוי ואיזה לא? יש מי שמעוניינים בפסקי הדין הלא נכונים."נתונים אלה משמשים בסיס לחישוב הבונוסים שמוענקים לשופטים,בונוסים המזכים אותם או שוללים מהם פריבילגיות שונות,כמו חופשות בחודשי הקיץ או החורף,קידום ברשימת ההמתנה לדירה,אישורים לקבלת קביעות בעבודה וכך הלאה"( פוליטקובסקיה: 193).

 

הסבר אפשרי להתנהגות זו הוא משכורות נמוכות של השופטים.מתעורר צורך חיוני בהגדלת ההכנסות.להפר את החוק במתכונת פלילית אי אפשר,אזי פונים לשיטות סמויות ומתוחכמות הגורמות לעיוותים משפטיים. פסקי דין דורשים לכאורה בירור בגלל שהם היו כביכול שגויים והמארג הנורמטיבי על פיו הרשות השופטת צריכה לפעול נפרם.לכלל השופטים או לפחות לחלק מהם אין את הכוח ו/או הרצון לשנות את המערכת וכך במגזר נוסף של החברה הרוסית מתפתחת  מדינה בתוך מדינה.

 

מבחינת רוב הציבור הרוסי המשמעות היא אחת.חוסר אמון במערכת המשפטית,תופעה שאיננה מתקבלת על הדעת במדינה מתוקנת החפצה במשטר דמוקרטי.החלטות שיפוטיות המוכתבות על ידי דרגים גבוהים לעיתים פוליטיים מרוקנת מתוכן כל הצהרה שהיא כי רוסיה היא דמוקרטית.המשטר הקומוניסטי ברוסיה עבר מן העולם,אך הנורמות השיפוטיות נשארו,גם אם הן מרוככות קמעא.

 

המערכת הצבאית

 

צבא על פי אופיו הוא ארגון המופעל על ידי המדינה כדי להגן על גבולותיה ובשעת הצורך יצא למלחמות כנגד מדינות אחרות כדי להבטיח את קיומה הפיזי בתור שכזו.כדי שיכול לבצע את המשימות המוטלות עליו הוא צריך להיות בנוי בצורה יעילה מקסימלית ככל שניתן,בעל מוטיבציה גבוהה,מצויד בכלי הנשק המתקדמים ביותר ובאחוות לוחמים מהדרגה הגבוהה ביותר.הסולידריות בין הכוחות הלוחמים, חיילים מהשורה וקצינים לרבות הבכירים ביותר חייבת להיות גורפת.הצבא הרוסי כפי שהוא מתנהג כיום רחוק מכך והמלחמות שנוהלו בצ'צ'ניה אינן משקפות מצב אמת בו מדינה אחרת בעלת עוצמה היתה  מוצאת לנכון לפלוש לרוסיה.מירב הסיכויים שבמצב כזה הצבא הרוסי היה מתפורר.

 

נפוליאון אמר  בשעתו שהצבא צועד על קיבתו והוא צדק. אם לא קיימת אספקה סדירה של מזון שום חייל, חזק ככל שיהיה, לא יוכל להילחם לאורך זמן מהסיבה הפשוטה שאין לו אוכל. הוא יחלש פיזית ויחלה. הצבא הרוסי הוא במצב כזה כיום. החיילים מקבלים אוכל גרוע וסובלים מתת-תזונה כרונית(פוליטקובסקיה:27). יתרה מכך, הוא גם לא זוכה לטיפול רפואי כאשר זה נדרש(שם עמ.31).בכך הצבא לפחות בחלקים שונים שלו לא שונה מכוחות ברה"מ שפלשו לצ'כוסלובקיה ב-1968 עם עלייתו של דובצ'ק להנהגתה של מדינה זו. בשל מחסור במזון החיילים הרוסיים נאלצו להיכנס לשדות ולפרדסים של החקלאים המקומיים על מנת לספק את  צורכיהם הבסיסיים ,מה שמעיד על בעיה בסיסית בצבא הרוסי.אי אספקה של אוכל יכולה להעיד על כשלים לוגיסטיים ועל יחס מזלזל כלפי החיילים.איש מהמפקדים הצבאיים אינו דואג להם בשום צורה.החיילים הם לא יותר מאשר אינסטרומנט שברגע והסתיים השימוש בו אפשר להתעלם ממנו,בלי לתת שום דין וחשבון מה עלה בגורלו.המושג אחריות כלפי פקודים זר לתפישה הרוסית(פוליטקובסקיה:17).יחס כזה יכול להעלות הרהורים באשר לרצון לשרת בצבא הן מצד מתגייסים פוטנציאליים,הן מצד חיילים המסיימים  את שירותם הצבאי והן מצד משפחותיהם.בשביל מה לשרת בצבא כזה ועבור מה להילחם?

 

שאלות אלה קיבלו משנה תוקף במלחמות בצ'צ'ניה,מה עוד שזו מדינה קטנה ואין בה שום איום קיומי על רוסיה ובוודאי שלא תנסה לכבוש חלקים ממנה. בשביל מה היה צורך לצאת למלחמה זו.המלחמה השניה נמשכה 5 שנים ומיליון חיילים רוסיים נדרשו לחוות מלחמה קשה וטראומטית זו. מספר כה גבוה של חיילים הלוחמים במלחמה שאין בה שום עניין לחיי היומיום שלהם הוא בעל משקל משמעותי גם במדינה שיש בה 150 מיליון תושבים.לשם השוואה ,ארה"ב במלחמתה בווייטנאם איבדה  50,000  חיילים והרעש שמלחמה זו עורר טלטל את ארה"ב כולה. גם  אם התסיסה ברוסיה מודחקת כתוצאה מהפעלת כוח לדיכויה,בסיכומו של דבר היא תפרוץ החוצה ובמלוא העוצמה למרות כוחו השלטוני של פוטין. רוסיה איננה ברה"מ והוא איננו סטלין ולא ברז'נייב.התקשורת כיום איננה התקשורת של עידן המלחמה הקרה.סופן של ידיעות והתפתחויות חברתיות,מדיניות וכו' שהן יוצאות החוצה. תמיד יהיה מי שימצא דרכים לעקוף את הצנזורה.

 

מבחינה כלכלית מצבם של קציני הצבא הרוסי רחוק מלהיות טוב.כמו עובדי המדינה, גם משכורותיהם נמוכות והם נאלצים למצוא לעצמם מקורות הכנסה נוספים.לעיתים הם פועלים כמנהלי חברות כוח אדם.הם לוקחים חיילים הנתונים לפיקודם ומשאילים אותם לגורמים אזרחיים. כל מה שהחיילים מקבלים הוא אוכל בלבד.שכר עבודתם מועבר לידי הקצינים(פוליטקובסקיה: 31). לא רק שהחיילים לא עוסקים במקצועות הצבאיים להם הוכשרו או שיוכשרו,אלא שהם בבחינת עבדים לכל דבר ועניין.עברה אתית במובהק ועברה פלילית בעליל. עובד מדינה,במקרה זה איש צבא,בזמן עבודתו הרשמית עוסק בעבודה צדדית ואין מי שנותן על כך את הדין.הסיבה, כמו במערכת המשפט האזרחית,כך גם במערכת המשפט הצבאית,התלות בין שופטים לשופטים בכירים היא מוחלטת ופסקי הדין ישונו על פי הנחיות מגבוה(פוליטקובסקיה: 315).ושוב עולה השאלה,בשביל מה להתגייס לצבא כזה וברגע אמת אין בשביל מי ובשביל מה להלחם.

 

 בשל אילוצים כלכליים של אנשי הצבא,מוסד זה הופך למדינה בתוך מדינה.לרבים אין את הכוחות לצאת חוצץ כנגד התופעה או שטוב להם במצב זה.להרוויח כביכול מכל העולמות. הכשלים המובנים ארגונית וכלכלית הם שמביאים להתפתחות זו.

 

מה שחמור עוד יותר שרבים הוכשרו להרוג אנשים. את זה הם עשו בצ'צ'ניה במשך שנים ומשעה שהשתחררו חזרו לחיים האזרחיים.אין הם יודעים מה לעשות עם עצמם.במשך שנים הם חיו בתוך בועה אלימה,בלי להבין או ששכחו מה זה חיים אזרחיים.הם יוצאים החוצה קהי חושים וללא שום מקצוע שאיננו צבאי. כל מה שהם יודעים הוא להרוג ואז הם נופלים טרף קל למסגרות עברייניות וממשיכים לרצוח(פוליטקובסקיה:146). אם קרל מרקס דיבר על פרולטריון הסחבות, עתה התפתח זן חדש של פרולטריון,פרולטריון של רוצחים. המדינה לא עושה שום דבר כדי למגר את התופעה.מי שיכול לפעול לתיקון המעוות הוא פוטין, כשהיה נשיא וגם כיום למרות שהוא רק ראש ממשלה.הוא לא עושה זאת. לשיטתו  הצבא הוא גוף אוטונומי לחלוטין וכי לא יכול להיות עליו שום פיקוח אזרחי(פוליטקובסקיה:29).

 

בעקבות המלחמה בצ'צ'ניה התפתח ממשק הדוק מאוד בין הקצונה למערכת הפוליטית. הקצינים מתוקף תפקידם היו בקשרים שונים עם גורמים רבים במערכת הפוליטית.לצד טיפולים בנושאים ענייניים דאגו לבנות מערכת קשרים ליום שאחרי. למצוא לעצמם תעסוקה עם שחרורם מהצבא. המקום  שחתרו אליו הוא המערכת הפוליטית בפרט בדרגים הבכירים וללא שום תקופת צינון(פוליטקובסקיה:10). חיים פוליטיים שונים מהותית מחיים צבאיים.השפה היא שונה ,הנורמות הן שונות ,התרבות הארגונית היא שונה ורציונל העבודה הוא שונה. הפוליטיקה היא מקצוע וכדי להגיע לפסגה יש לפעול קודם לכן במשך שנים רבות.התוצאה שהתקבלה היא קסרקטין של גנרלים בחליפות אזרחיות. דרושות רפורמות רדיקליות שאם לא כן,רוסיה  בסופו של דבר תישאר בלי צבא. כל מדינה זקוקה לצבא בפרט אם יש לה יומרות להיות מעצמה.

 

כלכלה

 

פוליטקובסקיה עמדה על בעיות היסוד של הכלכלה הרוסית ומן הראוי להביא את דבריה בשלמותם:" הכלכלה הרוסית התייחדה ועדיין מתייחדת בשלושה תנאים להצלחה  העסקים הגדולים.על פי התנאי הראשון ההצלחה נופלת בידי מי שנוגעים ראשונים בעוגה הממשלתית-כלומר,מצליחים להפוך נכס של המדינה לנכס פרטי משלהם.זאת הסיבה לכך שרוב אנשי העסקים הגדולים כיום ברוסיה הם חברים לשעבר בנומנקלטורה של המפלגה הקומוניסטית,חברי תנועות הנוער הקומוניסטית  או עובדי המפלגה. על פי התנאי השני,מרגע שהצלחת להניח ידך על נכסים ממשלתיים,עליך לשמור על קרבה לשלטונות-כלומר לשחד או "לשמן" דרך קבע את נושאי המשרות הציבוריות,מילוי התנאי הזה אמור להבטיח את שגשוגו של העסק הפרטי שלך.על פי התנאי השלישי יש להתיידד עם הרשויות לאכיפת החוק (כלומר לשחד אותם) (פוליטקובסקיה:158-159).

 

הופמן בספרו "האוליגרכים" נותן תיאור מרתק של המהפך הכלכלי סוציולוגי אותו עברה רוסיה עם נפילת המשטר הקומוניסטי.ספרו הוא תיאור מפורט של קבוצת אנשים ברוכי כישרונות שהקימו מוקדי כוח כלכליים רבי עוצמה.אלה אנשים שצמחו מלמטה,אנשים מהמעמד הבינוני שהתחילו כמעט מכלום והגיעו להישגים כלכליים ועסקיים יוצאי דופן בכל קנה מידה שהוא.את הכסף הגדול הם עשו בכוחות עצמם.מקרים קלסיים של יוזמה חופשית. אבל מרבית העוסקים ברוסיה בכסף הגדול ובעסקים חובקי עולם הם אנשי ממשל לשעבר ו/או חברי המפלגה הקומוניסטית.משעה שהמשטר הקומוניסטי קרס והמפלגה הקומוניסטית קרסו הם ניצלו את מעמדם על מנת לנכס לעצמם את תקציבי המדינה ומפעלים ממשלתיים והפכו אותם לעסק פרטי משלהם. אם להשתמש במילים בוטות,זאת היתה גניבה לאור יום.לא קשה להניח שהם ניצלו פרצות בחוק כדי להלבין נכסים אלה.במדינה מתוקנת אנשים אלה היו יושבים בבתי סוהר, ברוסיה לא. מעבר ממוסדות ציבוריים לשוק הפרטי הוא אפשרי,אך יש לעבור תקופת צינון של מספר שנים. בתקופה זו מטבע הדברים נעשים חילופי אישים, כך שלאותם אנשי ציבור העוברים למגזר הפרטי אין שום קשר אישי עם הדור החדש של עובדי ציבור וזה לא קרה.ההיכרות האישית מאפשרת לבצע מהלכים כלכליים שונים לעיתים על גבול האפור ואולי גם תוך התעלמות מצד השלטונות, תוך קריצה לשיחוד הגורמים המתאימים.אנשי ממשל שבהיותם עובדי ציבור ,משכורותיהם נמוכות בהשוואה למי שנמצא במגזר הפרטי,בפרט בעמדות הבכירות בתעשיות הענק.

 

לצד אותם אנשי מפלגה ואנשי ממשל שיצאו מהמסגרות ועשו או עושים את מה שעושים, ישנם כאלה שעושים זאת בהיותם עובדי מדינה.הם עובדים בשתי משרות בו זמנית וצוברים הון רב(לוקאס: 43).למה הדבר דומה?לאדם הבא למקום העבודה,מחתים כרטיס נוכחות,יוצא החוצה למקום השני בוא הוא עובד, לקראת סיום העבודה במקום הציבורי הוא שב אליו ומחתים את כרטיס העבודה. הוא מנכיח את עצמו כביכול באופן רשמי.

 

תשלובת בעייתית וחמקמקה הנוגעת כנראה בפלילים מקרינה על בעיות יסוד.חוסר נכונות להציג ספרי ניהול חשבונות,מאזנים,ביקורת ודיווחים עיתונאיים אמינים.נוצרה בעיה מהותית ואפילו קרדינלית של העדר שקיפות(לוקאס: 118).ושוב התפתחה מערכת של מדינה בתוך מדינה. אין שום רצון להיפתח לביקורת. במקרה זה המפסידים יהיו רבים ובפרט המדינה.דומה למצב בו מטאטאים הכל מתחת לשטיח. מרוב לכלוך שמצטבר סופו שהוא נרקב.

 

מאז עלייתו של פוטין לשלטון הכנסותיה של רוסיה עלו בצורה משמעותית.אם ב-1999 כאשר מונה לראש ממשלה המשכורת הממוצעת עמדה על 65 דולר ב-2007 המשכורת עמדה על 540 דולר .שיעור האוכלוסייה שחי מתחת לקו העוני ירד משליש לכדי שישית.התוצר הלאומי בין 1999 ל-2007 עלה פי 6.4.הוא עמד בסוף 2007 על טריליון ושלוש מאות מיליארד דולר ומאגרי  מטבע החוץ שלה עמדו על 400 מיליארד דולר. כל אלה אפשרו לרוסיה לפרוע את  כל החובות במגזר הציבורי שלה והיא הפכה למעצמה כלכלית(לוקאס: 116-117),מעמד שלא היה לה בעידן המלחמה הקרה.האנומליה שלה תחת השם הקודם,ברה"מ ,היתה כזו שהיא אמנם היתה מעצמה צבאית חובקת עולם,אך המטבע שלה ,הרובל,באותה תקופה לא היה סחיר בשום מקום.הבעייתיות ברווחים אלה ,מרשימים ככל שיהיו, היא שהם נשענים על משאב אחד והוא הנפט. כלכלה של משאב אחד ובכך היא לא שונה ממדינות הנפט המזרח תיכוניות,שעה שיש לה את כל הפוטנציאל לפתח תחומים כלכליים נוספים. הראייה לכך היא הישגיה בחקר החלל למרות שגם בתחום זה היו לא מעט בעיות.תעשייה עתירת ידע במובהק.

 

היכן שאפשר לראות זאת הוא בטכנולוגית המידע.מגזר זה "מהווה רק 1.5% מכלל התוצר המקומי הגולמי לעומת 5% בארה"ב ו-12% באירלנד.המו"פ מהווה רק 1.2% מכלל התוצר,פחות ממחצית  השיעור הממוצע בארצות המתועשות המתקדמות"(לוקאס:118). מה שמחזיק את יכולתה הטכנולוגית הוא הישגי העבר. ממשיכים בכוח האינרציה.חסרים לה,לרוסיה, המקצועות הניהוליים שמהווים את המסד החיוני לתעשיות עתירות ידע.על אקוטיות זו יכולה להעיד אמירה של גורבצ'וב כאשר נפגש עם נשיא ארה"ב רונאלד רייגן. שאלו זה מה צריכה רוסיה.גורבצ'וב ענה לו בחוכמה:100 רואי חשבון.

 

השילוב בין יוזמה חופשית למקצועות הניהול לגוניהם הוא מהותי לחברה תעשייתית ומודרנית,שלא לדבר על היותה של החברה בכללותה דמוקרטית  וליברלית ורוסיה עדיין אינה מדינה מערבית במלוא מובן המילה.מה שדרוש לפיתוחה של אוריינטציה פוליטית, כלכלית חברתית זו הוא רפורמות ואלה לא היו.חלק גדול מההכנסות  יורד לטמיון מכיון שאין ולא נעשה שום ניסיון רציני לייעל את תעשיית האנרגיה שלה. ותרה מכך,הממשל מפזר כספים ביד רחבה כדי להחניק כל ביקורת מבחוץ"(לוקאס:38).לא נעשה שום ניסיון לייעל את צריכת האנרגיה."צריכת הגז שלה ליחידת תוצר גדולה יותר,פי שניים לעומת מדינות גדולות אחרות כמו קנדה או גרמניה"(לוקאס: 213). כמו בעידן הקומוניסטי הגז מסובסד,מה שלא קיים אפילו במדינות מזרח אירופה. מדיניות כזו פירושה בזבוז משווע של גז כאילו אין מחר וגז זה חיוני לצמיחה כלכלית.אם אין מקורות אנרגיה, אין תעשייה והתוצאה לטווח ארוך נסיגה כלכלית. רוסיה לא תוכל להיות מעצמה כלכלית.שימוש יעיל במקורות אנרגיה מאפשר חלוקה מושכלת יותר לשימוש תעשייתית,יותר מוצרים והגדלת היצוא. הקשר בין ניצול מושכל של אנרגיה להכנסות מיצוא והגדל נפח המטבע הזר של המדינה מובהק.לא נראה שבקרמלין מבינים זאת או שרוצים להבין זאת.

 

הנפט כמקור יצוא אמור גם לשמש כמקור השפעה ועוצמה בינלאומי במקום המרכיב הצבאי ששימש את ברה"מ.שינוי אוריינטציה זה נבע משלוש סיבות. שימוש בצבא ביחסים בינלאומיים יעורר רתיעה בעולם כולו ויתסיס מדינות רבות נגדה.השפה הבינלאומית כיום היא כלכלה ולא נשק. הניסיון המר מאוד של רוסיה בעידן הקומוניסטי באפגניסטן והתגובות הגם שהן מינוריות יחסית לגבי צ'צ'ניה והידיעה של הקרמלין שהצבא איבד הרבה מאוד מזוהרו ומיכולתו.

 

מסיבות אלה הגיעו השלטונות למסקנה ש"ניהול משאבי הטבע של רוסיה חשוב מדי מכדי שיופקר בידי עסקים פרטיים…מטרתה של תעשיית משאבי הטבע היא לבצר את כוחה הגיאופוליטי של רוסיה בשטח… הקרמלין רוצה למנוע ממדינות אירופיות לגוון את מקורות האנרגיה שלהן,בייחוד את אספקת הגז.הוא רוצה לנצל את הנכסים הללו לצורכי השפעה פוליטית"(לוקאס: 192).זה מאפשר לרוסיה להפעיל מדיניות של עונשים ותגמולים ביחס למדינות שלא מאמצות את הקו שלה,או שמנהיגיהן אינם  לרוחה.ב-2005 מכרה ליטא את בית הזיקוק שלה במזייקיאקי לחברה פולנית ולא למתמודד רוסי ובתגובה סגרה רוסיה את צינור הנפט המוביל למדינה זו (לוקאס: 190).כאשר צ'כיה חתמה ביוני 2008 על הסכם עם ארה"ב להצבת מערכת מכ"מ להגנה מפני טילים,הופסקה זמנית אספקת הנפט למדינה זו(לוקאס:17).במדיניות הנפט שלה,רוסיה נוקטת בקו של כוח יתר. מבחינה זו לא השתנה שום דבר מאז העידן הקומוניסטי.אין היא מסוגלת להבין שבטווח הרחוק הנזק יהיה גדול יותר מן התועלת קצרת הטווח.מה שיקרה הוא שהלחץ הזה יגביר עוד יותר את המוטיבציה לפתח מקורות אנרגיה חלופיים. מאחר ורוסיה היא מעצמה של מוצר אחד,כל הרווחים האדירים שצברה בתעשיית הנפט יתפוגגו.

 

מקור אנרגיה אחר הוא הגז וכאן רוסיה חותרת לכך שהיא תהיה בעלת המונופול עליו. היא משקיעה מאמצים רבים בכך שמדינות לא תגוונה את מקורות הגז שלהם.היא רוצה "למנוע פיתוח שוק בינלאומי לגז נוזלי…היא מעדיפה לחלק את שווקי העולם  לאזורים כדי שספקי הגז לא יחתרו זה תחת זה…..היא רוצה להקים מפעלי מחקר,פיתוח והתכה "משותפת" .במונח "משותפים" כוונתה לשם קוד בתמיכה רוסית"(לוקאס:211).העוצמה המדינית המתלווה לעוצמה הכלכלית הנגזרת מהמונופולין על גז אמורה להשתלב במדיניות הנפט,אך בטווח הארוך הנזקים רבים יותר. לא לאורך זמן מדינות תסכמנה להיות תלויות ברצונה הטוב של רוסיה,מה שיפנה אותן לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים. מקורות הגז של רוסיה עצמה יספיקו לה לזמן קצר(לוקאס: 211).כדי לספק  את צרכי האנרגיה שלה היא תאלץ להגביר את יבוא הגז,תוך ניצול המונופולין שאליו היא חותרת.האם תשתמש בצבא להבטחת אספקת האנרגיה ובכך  תסתכן במלחמה וכפי שכבר ראינו הצבא הרוסי איבד מעוצמתו. הפיתרון שיש לחתור אליו הוא פיתוח מקורות אנרגיה חלופיים גם ברוסיה ולא נראה שהשלטונות ערים לאפשרות זו. הרווחים המיידיים הם בעדיפות עליונה. על העתיד הלא כל כך רחוק לא חושבים.

 

 

הממשל של פוטין

 

עם עלייתו של פוטין לשלטון הפ.ס.ב(שירות הביטחון הכללי) לשעבר הק.ג.ב זכה לעדנה מחודשת.אנשיו הם שמנהלים את המדינה(לוקאס: 50) ומאיישים תפקידים בכירים ביותר ולא פעם עומדים בראש הפירמידה של  גופים ציבוריים וכלכליים(לוקאס:68). עצם איושם של תפקידים אלה באנשים מגופים  בטחוניים מעלה שתי בעיות יסוד חשובות ביותר .בעיה אחת היא שזה נעשה ללא תקופת צינון.מכיון שמדובר בקבוצה יחסית לא גדולה חבריה גם מכירים אחד את השני לא פעם היכרות אינטימית ולא פעם הם גם יתמכו אחד בשני מבחינה כלכלית.נוצרה כאן קליקה. בימיו של ילצין הפ.ס.ב "ניצל את כוחו לצותת ולסחוט בעיקר לצרכי התעשרותו הוא"(לוקאס:32).הבעיה השניה-בהיות אנשי הביטחון בעלי צורת חשיבה שהתקבעה בעידן הקומוניסטי קשה להאמין שהם השתחררו מצורת חשיבה זו,מה עוד שהם אנשים מבוגרים יחסית והביאו איתם דרך חשיבה זו למסגרות האזרחיות וכך נוצרה מערכת נוספת הפועלת כמדינה בתוך מדינה.אין גם לשכוח שניהול מדינה שונה לחלוטין מניהול גוף ציבורי חשוב וגדול ככל שיהיה.נדרשת חשיבה אחרת,פרספקטיבה אחרת ,חשיבה ברמה ממלכתית.

 

מבחינת תפישתו את השלטון פוטין חזר לימים  עברו."התקשורת העצמאית התכווצה והטלוויזיה- יותר מכלי תקשורת אחרים נתונה עתה לפיקוח מוחלט כמעט של הרשויות.השיטה הנהוגה בדרך כלל היא כפיית שינויי בעלות וחוק חדש הנוגע לקיצוניות המטיל פחד בלב כל השאר.לא רק בתקשורת הושתקו מבקרי הקרמלין,אלא אף בקלפיות. חוקי בחירות חדשים הביאו לידי כך שמועמדים עצמאיים  ומפלגות קטנות מודרים למעשה כליל מן הבחירות לפרלמנט…לא נמצא כמעט אפיק להבעת קובלנות ומחלוקת שלא נסתם… פוטין ואחרים הוקיעו בפומבי את הארגונים שלא למטרות רווח וטענו כי הם אינם אלה כסות לפעולות ריגול של מדינות אחרות"(לוקאס:38).

 

החיים הפוליטיים משותקים כמעט לגמרי ומי שנמצאים במסגרת  הפרלמנטרית הם  למעשה אומרי הן. הסובלנות כלפי ביקורת ודיעות חריגות שואפת לאפס,גם אם האזרח הקטן לא חי בפחד תמידי כמו בעידן הקומוניסטי וחופשי יותר בתנועתו. המדינה אמנם הרבה יותר סובלנית מאשר בעבר,הרי רוסיה מבחינה פוליטית איננה מדינה דמוקרטית במלוא מובן המילה.הרציונל של סגנון שלטוני זה נובע ממהלך מחשבה הטוען כי כל גוף שאינו בעל אוריינטציה של רווחים כלכלים אינו בר קיום .זהו למעשה קפיטליזם במלוא כיעורו ואכזריותו. לחלש אין זכות קיום בגלל שהוא חלש.

 

הרווחים עומדים מעל לכל והמטרה  חיזוק מעמדה הבינלאומי של רוסיה.אם בעבר כאשר ברה"מ היתה קיימת מעמד זה הושג באמצעות ארסנל נשק אדיר וצבא מיומן,כיום משעה שעוצמתם של אלה נחלשה מאוד,האמצעי לכך הוא הקפיטליזם. המחיר האנושי גם אם הוא גבוה הוא בבחינת מעשה ראוי.לשאיפתו של פוטין להחזיר על כנה את עליונות הקרמלין מבית ולחזק את אחיזתה מחוץ לגבולותיה אין כמעט דבר עם רצון העם הרוסי או רווחתו(לוקאס:151).אטימות רגשית המשולבת עם אטימות שלטונית המעצימה את דפוס ההתנהגות של הקרמלין כמדינה בתוך מדינה. על רקע זה אפשר להבין מדוע "פוטין מאמין במשמעת בלא רחם כמפתח להתאוששות כלכלית"(לוקאס:45).הפיקוח ההדוק על המערכת הפרלמנטרית ועל אמצעי התקשורת נועד לשרת מטרה זו. בעידן הקומוניסטי היו מי שהצליחו להשמיע את קולם(הדיסידנטים) ולהביא את דבריהם לאמצעי התקשורת במערב,קל וחומר שהמסגרות הפוליטיות כיום הן פחות נוקשות ופוטין איננו לא סטלין ולא ברז'נייב.פעילים אלה יצליחו עוד יותר לומר דברם.נראה גם שכוחנות זו של פוטין מזמינה מעצם התנהגותה מתנגדים והוא לא מבין או שלא רוצה להבין זאת.

 

סיכום

 

מבט בוחן על שני הספרים מראה כי התשתית הכלכליות של המדינה היא רעועה,מה עוד שפועלים בתוכה מספר גופים מרכזיים הפועלים במתכונת של מדינה בתוך מדינה.כל אחד מהם פועל לטובת האינטרסים של עצמו וכי הם ניכסו את המדינה לצרכים הפרטיקולריים שלהם עצמם.חסרה  הראיה הממלכתית המחייבת מטבעה שיתוף פעולה.התוצאה הבלתי נמנעת נתק מוחלט בינם לבין האוכלוסייה.נתק זה מאפיין גם את פוטין עצמו. הרצון שלו להעצים את רוסיה ברמה הבינלאומית על חשבון האוכלוסייה יצר גם נתק אצל חלק מהציבוריות הרוסית. פוטין עדיין חי את ימיה של ברה"מ כמעצמה עולמית וחסרה לו ההבנה שלשם כך הוא זקוק לקונצנזוס רחב לביצוע מהלכיו.המלחמה בצ'צ'ניה מוסיפה לא מעט בעייתיות לשלטונות הרוסיים .יכול להיות שההשפעה המצטברת של מלחמה זו על האוכלוסייה תהיה דומה ולו בחלקה להשפעה של מלחמת ויטנאם על ארה"ב.אין גם לשלול את האפשרות שפוטין עצמו לא יסיים את חייו בצורה טבעית .תסריט מסוג זה יגרום לטלטלה חזקה ברוסיה ויהיה משום אירוע מכונן ברוסיה שלאחר המלחמה הקרה.

 

מקורות

 

מגוף ראשון :שיחות עם ולדימיר פוטין /עריכה: [יעקב חסון ; תרגום: מרק דרצ’ינסקי  ירושלים : גשרי תרבות, 

ערן, עודד    מדיניות החוץ של רוסיה :   מן העידן הקומוניסטי לשנות האלפיים /    תל אביב :   האוניברסיטה הפתוחה,   תשס"ד 2004. 2002]

 

וקסלר, אנה    פיתולי הפדרליזם ברוסיה :   הרפורמה הפדרלית של פוטין /    [תל-אביב עבודת גמר (.M.A) – אוניברסיטת תל-אביב, 2004] :   [חמו"ל],   2004

הופמן דיוויד-האוליגרכים-המיליארדרים החדשים של רוסיה הוצאת מעריה 2005    540 עמ.

אלכסנדר גולדפרב, מרינה ליטביננקו  מותו של סוכן :
/ עברית בן-ציון הרמן  סיפור הרעלתו של אלכסנדר ליטביננקו ושובו של הקג"ב   

תל-אביב :   ספר-לכל,   2008.  

 

 

לוקאס אדווארד-המלחמה הקרה החדשה הוצאת עם  עובד  2009   296 עמ.

פוליטקובסקינה אנה-רוסיה של פוטין הוצאת כתר 2009   318 עמ.

 

ביבליוגרפיה באנגלית

 Archie Brown, Lilia Shevtsova, editors. 

Gorbachev, Yeltsin, and Putin :   political leadership in Russia's transition /    Washington, D.C. :   Carnegie Endowment for International Peace,   c2001.

McFaul, Michael, 1963-    Russia's unfinished revolution :   political change from Gorbachev to Putin /    Ithaca, N.Y. :   Cornell University Press,   2002, c2001

 

Rose, Richard, 1933-    Elections without order :   Russia's challenge to Vladimir Putin /    Cambridge ;   New York :   Cambridge University Press,   2002.

Kagarlitsky, Boris, 1958-    Russia under Yeltsin and Putin :   neo-liberal autocracy /    London ;   Sterling, Va. :   Pluto Press,   2002.

 

 

 Steen, Anton, 1949-    Political elites and the new Russia :   the power basis of Yeltsin's and Putin's regimes /    New York :   RoutledgeCurzon,   2003.

Lo, Bobo, 1959-    Vladimir Putin and the evolution of Russian foreign policy /    Oxford :   Blackwell,   2003.

Shevtsova, Lilia    Putin's Russia /    Washington, DC :   Carnegie Endowment for International Peace,   2003.

Paxton, John    Leaders of Russia and the Soviet Union :   from the Romanov dynasty to Vladimir Putin /    New York :   Fitzroy Dearborn,   2004.

Truscott, Peter    Putin's progress :   a biography of Russia's enigmatic president, Vladimir Putin /    London :   Simon & Schuster,   c2004   .

Russian politics under Putin / edited by Cameron Ross. Manchester University Press 2004 .

 

Black, Joseph Laurence, 1937-    Vladimir Putin and the new world order :   looking East, looking West? /    Lanham :   Rowman & Littlefield,   2004.

 

Service, Robert    A history of modern Russia :   from Nicholas II to Vladimir Putin / Cambridge, MA :   Harvard University Press,   2005

Konitzer, Andrew    Voting for Russia's governors :   regional elections and accountability under Yeltsin and Putin /    Washington, D.C. :   Woodrow Wilson Center Press,   2005

 

Leading Russia :   Putin in perspective : essays in honour of Archie Brown /    Oxford :   Oxford University Press,   2005

 

Russia as a great power :   dimensions of security under Putin /    New York :   Routledge,   2005.

 

Jack, Andrew, 1967-    Inside Putin's Russia: can there be reform without democracy? /    London :   Granta,   2005.

Baker, Peter, 1967-    Kremlin rising :   Vladimir Putin's Russia and the end of

 

Jonson, Lena, 1948-    Vladimir Putin and Central Asia :   the shaping of Russian foreign policy /    London :   I.B. Tauris,   2006, c2004.revolution /    New York :   Scribner,   c2005.

Herspring, Dale Roy    The Kremlin & the High Command :   presidential impact on the Russian military from Gorbachev to Putin /    Lawrence :   University Press of  2006.Kansas

  

Freedman, Robert Owen    Russia, Iran and the nuclear question :   the Putin record /    [Carlisle Barracks, PA] :   Strategic Studies Institute, U.S. Army War College,   2006. Allison, Roy    Putin's Russia and the enlarged Europe /    Oxford :   Chatham house, 

 

Bacon, Edwin, 1966-    Securitising Russia :   the domestic politics of Putin /    Manchester :   Manchester University Press,   2006. ,   c2006

Longworth, Philip, 1933-    Russia :   the once and future empire from pre-history to Putin /    New York :   St. Martin's Press,   2006.

Shevtsova, Liliia Fedorovna.    Russia lost in transition :   the Yeltsin and Putin legacies /    Washington, DC :   Carnegie Endowment for International Peace,   2007.

Kotz, David M. (David Michael), 1943-    Russia's path from Gorbachev to Putin :   the demise of the Soviet system and the new Russia /    London ;   New York :   Routledge,   2007.

Putin's Russia :   past imperfect, future uncertain /    Lanham :   Rowman & Littlefield,   c2007..

Media, culture and society in Putin's Russia /    Basingstoke [England] :   Palgrave . Macmillan,   2008

 

Baev, Pavel    Russian energy policy and military power :   Putin's quest for greatness /    New York, NY :   Routledge,   2008.

Felshtinskii, IUrii, 1956-    The corporation :   Russia and the KGB in the age of President Putin /    New York :   Encounter Books,   2008

Goldman, Marshall I.    Petrostate :   Putin, power, and the new Russia.    Oxford : 2008  

Nygren, Bertil.    The rebuilding of Greater Russia :   Putin's foreign policy towards the CIS countries /    London :   Routledge,   2008. 

Sakwa, Richard    Putin :   Russia's choice /    Abingdon, Oxon :   Routledge, 

2008.

LeVine, Steve, 1957-    Putin's labyrinth :   spies, murder, and the dark heart of the new Russia /    New York :   Random House,   2008. 2008. Oxford University Press,   2008..

 

Power and policy in Putin's Russia /   Edited by Richard Sakwa.   London :   Routledge,   2009.

Stuermer, Michael.    Putin and the rise of Russia /    New York :   Pegasus Books :   Distributed by W.W. Norton,   2009.

Zaitsev, Danny    Rusian energy policy under Vladimir Putin and impact on European energy security :   assessment of European responses /    [Tel Aviv] :   [s.n.],   2009

 

Hutchings, Stephen C.    Television and culture in Putin's Russia :   remote control /    London ;   New York :   Routledge,   2009.

מאו צה טונג כמפלצת אדם

הופיע באתר NRG

הספר "מאו  הסיפור הלא נודע " מציג את שליט סין האדומה מאו צה טונג כמפלצת אדם שטנית כרוצח הגדול בתולדות האנושות וכדמות שלכאורה יכלה להתקיים רק בספרי מתח לילדים

להשמיד אויב זה לבנות עולם
אימרת שפר אחת מני רבות של "גנרל סונג " ( מאו צה טונג ) בספר "עוז יעוז נגד השליח הסיני" מאת "עידו סתר " 1965)
פצצת אטום מתפוצצת על פי פקודה
אה ,איזה אושר עילאי !
( ׁשיר בן שני שורות של מאו צה טונג ,מתוך "מאו הסיפור הבלתי נודע " ע' 594)

אי אז באמצע שנות השישים פורסמה בעברית סדרת ריגול לילדים על עלילות הסוכן הישראלי הנועז עוז יעוז . ואוייבו המפחיד ביותר של עוז לא היה הגנרל המצרי רמאדן בעל אף הנשר אלא המנהיג הסיני "גנראל סונג" . סונג הוצג בסדרה כצאצא רצחני של ג'נג'יס חאן בכבודו ובעצמו השואף לכבוש את העולם כפי ש עשה אביו הקדמון . ובדרך הוא נחוש לחסל את מנהיגי מעצמות העל, ארצות הברית וברית המועצות .
תוכניתו של סונג נקראת 'מבול 3' והיא – לשלוח רוצחים שיחסלו בו-זמנית את הנשיא האמריקני קנדי ואת המנהיג הסובייטי חרושצ'וב, כדי לגרום למלחמה גרעינית ולתוהו ובוהו שיהרוס את העולם הישן, שעל חורבותיו תיכנן סונג לבנות את העולם החדש שלו. עוז יעוז מגלה את המזימה, ואף שאינו מצליח למנוע את רצח קנדי, הוא מונע את רצח חרושצ'וב ואת מלחמת העולם השלישית, שממנה רק הסינים צפויים להרוויח, כיוון שהדבר יאפשר להם לכבוש את העולם.. כנקמה שלח סונג נגד עוז יעוז את האויב הנורא ביותר שבו נתקל אי פעם "האיש בלא אוזן "קואן הקטלן" .
מכל בחינה סונג הסדיסט הערמומי והמתוחכם השופע אימרות שפר ושירים קצרים הוא הדמות המפחידה ביותר שהוצגה אי פעם בספרות ילדים בשפה העברית . הוא תואר כעוסק  באופן אישי בעינויו  של סוכן ישראל על  מכשיר העינויים "הגלגל הקטן" ,באחד הקטעים המבעיתים ביותר שפורסמו אי פעם בספר ישראלי לילדים והאימה רק הוקצנה בזכות הציור של מ.אריה המתאר את סונג  מענה במו ידיו  את הישראלי
סונג לא היה כמובן אלא שם כיסוי למנהיג סין האמיתי מאו צה טונג כפי שהיה ברור לכל מבוגר שקרא את הספרים . אך הדמות שבה הוצג שם מאו בתור סדיסט רצחנישכל שאיפתו היא לכבוש את העולם נראתה לכאורה בקריקטורה נבזית ומגוחכת של סופר ספרות זולה בעל דמיון פורה. ותו לא .

אז בשנים שבה החלה בסין "מהפכת התרבות" בניצוחו של מאו ואישתו שחקנית קולנוע המתוסכלת ידעו הכל בחוגי האינטלקטואלים של המערב שמאו צה טונג הוא ההפך הגמור מכך . בחוגים אלו הייתה הערצה עצומה כמעט פולחן למנהיג המהפכני ששינה את פניה של סין לכאורה לטובה
המערב כולו כולל מדינת ישראל הופצצו אז בכתביו ובאמרות השפר של המנהיג הסיני הנערץ שניגוד לממשיכיו הפוליטיים כיום בסין ובמדינות אחרות ,הרבה לכתוב
כל מי שהעז לרמוז שאולי השליט הסיני אינו כליל השלמות וכי לאמיתו של דבר "מהפכת התרבות " שלו הייתה הטיהור הרצחני הגדול ביותר בתולדות האנושות ( גדול אפילו ממסעות הרצח ההמוניים של היטלר וסטלין ) נחשד מיד כתועמלן וסוכן שירותי הריגול המערביים .
..

בימים אלו יצא לאור ספרם של הסופרת הסיני ג'ונג צ'אנג ( שהתפרסמה כבר גם בעברית הודות לספרה "ברבורי פרא " שמתאר חוויות מאותה מהפכת תרבות שנודעת כיום לשימצה ) ושותפה ההיסטוריון ג'ון הלידיי בשם "מאו הסיפור הלא נודע " שמציג את שליט סין הקומוניסטית מאו כמפלצת אדם  שטנית שהביאה במכוון למותם של יותר מ70 מיליון איש .
זאת כמובן בהנחה שאנחנו מקבלים את הספר בן 860 העמודים כפשוטו .
על פי ספרם של צ'אנג והלידיי מאו היה התגלמות אבסולוטית של הרשע האנושי פשוטו כמשמעו,  .אדם ששיקר לגבי כל השגיו במסע הארוך המפורסם שאותו ניהלו הקומוניסטים ברגל לאורך סין עד שהיגיעו לשלטון ולמעשה היה אחראי לתבוסותיהם המרובות . אבל הוא בערמומיות שטנית הצליח בכל פעם לחמוק מאשמה ורק לחזק את כוחו תוך שהוא מחליש ולבסוף מחסל את האנשים שהיו אחראים לניצחון באמת .

מאו צה טונג הצעיר

במשך כל חייו מאז כשליט האבסולוטי של סין מאו חי כדיקטטור הדוניסטי חובב נשים ותענוגות שאותם הקפיד למנוע מהעם הסיני שאותו הכריח לחיות בעוני מרוד וברעב . .
את רצונותיו של מאו ביצעה אישתו , ג'אן צ'ינג, שהייתה כוכבנית קולנוע מתוסכלת בעברה. כאשר הומתו בסין עשרות מיליוני אנשים במסגרת "מהפכת התרבות" עמדה אשתו של מאו בראש הקבוצה שכונתה אז "כנופיית הארבעה", שניהלה את הטיהורים הרצחניים בהם הומתו, בין השאר, כל מי שעמדו אי פעם למכשול בפני הקריירה הקולנועית שלה היא סולקה מהשלטון רק בשנות השבעים, מתה בבית הסוהר ושמה ידוע לשמצה בסין עד עצם היום הזה. מאו לעומת זאת נשאר פחות או יותר "נקי " והוא דמות נערצת בסין גם היום.

propoganda poster
"אבל כפי שמראים בספר ג'אן צ'ינג הייתה רק עושת דברו. מאו משך את כל החוטים כשהוא משמיד ורוצח והורס בדרך למטרה האחת והיחידה שלו : הפיכת סין למעצמת על ולבסוף השתלטות על כדור הארץ כולו  המחברים מביאים ציטוטים שונים של מאו שבו הוא מצהיר על כך במפורש .

(מעניין לציין שבישראל הופיעו באמצע שנות השישים כמה ספרי מדע בדיוני מקוריים שתיארו ניסיון של סין הקומוניסטי של מאו לכבוש את העולם כולו עם כלי נשק מתוחכמים , מהספר מתברר שלמאו אכן היו מחשבות בכיוון זה בדיוק בתקופה זאת ).
.
לטענת המחברים סטלין רודן רצחני אחר היה האחראי הראשי לעלייתו של מאו לשלטון בסין  אם כי אפילו הוא החל לחשוש משאפתנותו של הסיני בשנותיו האחרונות .

אפילו הרוסים של חרושצ'וב מוצגים בספר כמי שדאגו לטובת העם הסיני יותר ממאו עצמו והיו מוכנים למכור לו מזון בזול אלא שמאו התעקש להחזיר את הלוואותיו הענקיות מרוסיה לפני הזמן על חשבון חייהם של מיליוני סינים שגוועו ברעב ונרצחו בפקודותיו ,המחברים מביאים ציטוט ממאו ששום לא אסון אמיתי לא יקרה גם אם מחצית העם הסיני תיהרג .
. הדבר הטוב היחידי שהמחברים יכולים למצוא לגבי מאו הוא שהוא מת מתוסכל מאחר שיריבו דנג שיאו פינג  היגיע לשלטון על אפו ועל חמתו ולבסוף העלה את סין על דרך חדשה ( קפיטליסטית ). אבל כל שאר הקריירה של מאו המתוארת כניצחון הרשע המוחלט על הטובים משהו כמו שלטונו של סטלין בברית המועצות . מה עוד שמאו מת במיטתו לאחר קרוב ל30 שנה של שלטון מוחלט וכמעט בלתי מעורער ולאחר רצח של כמה וכמה עשרות מיליונים של יצורי אנוש ..

הייתכן ?

האם אכן כך היה מאו במציאות ? האם אכן היה מאו דמות חד מימדית כל כך?
בספר  מאו הוא הרשע המוחלט הוא דואג רק לעצמו ולכוחו ומענה ומשמיד כל מי שעומד בדרך ועוד מליונים נוספים חפים מפשע רק בגלל שהוא יכול . לכאורה דמות כזאת יכולה להתקיים רק בספרי מתח . גם קשה להאמין שאדם חובב תענוגות שאינו מאמין כלל באידיאולוגיה הקומוניסטית  שלה הוא מטיף ומשתמש בה רק כאמצעי לצבירת כוח  כפי שמתואר מאו בספר יצא כל כך מגדרו לרצוח עשרות מיליונים על מנת לוודא שיעקבו באדיקות אחרי אידיאולוגיה זאת .

זה דווקא הגיוני יותר לגבי אנשים סגפניים מאמינים אדוקים ואובסיסיבים מטבעם כמו סטלין והיטלר שאכן האמינו למה שהטיפו לו.  .
. אבל המחברים מגבים את טענותיהם במסמכים ובראיונות מרובים ודומה שהעובדות שאותם מביאים המחברים תומכים בכיוון זה.
.

הספר מטבע הדברים עורר ויכוח קשה בין החוקרים יש הטוענים ש"רק " 30 מיליון איש מתו בסין במהלך שלטונו של מאו עדיין מספר עצום בכל קנה מידה.יש חוקרים הטוענים שהמאו שהוצג בספר הוא קריקטורה מרושעת וכי המאו האמיתי גם אם היה דמות שלילית בכל קנה מידה לא היה כל כך מרושע ושטני וכפי שהוא מוצג בספר וכי לא רק אותו יש להאשים בכל הצרות שבאו על סין
.אחד החוקרים טען שספר זה הוא אסון למחקר הסיני דווקא בגלל השימוש העצום באפראט מחקרי ענק שיתקבל כתוצאה על דעת רוב החוקרים אך שמציג תמונה חד צדדית של שחור מוחלט לגבי מאו וכל מטרתו היא להרוס את תדמיתו ..

במחקר ההיסטורי האובייקטיבי אחרי הכל אין שחור או לבן יש רק אפור . אבל קשה ואולי בלתי אפשרי להתייחס באובייקטיביות לאדם שרצח בין 30 לשבעים מיליון סינים .
גם כשלוקחים את כל ההערות האלו בחשבון ככל שלומדים על מאו יותר ברור לקורא שסין הייתה מגיעה לתפקיד של מעצמת על שאליו היא מתקרבת בצעדי ענק כיום שנים קודם לכן אילולא איש זה שעצר את התקדמותה ועינה והרג עשרות מיליונים מטובי בניה .
ולכותב שורות אלו מתברר שהתיאור של גנרל סונג הנבל הרצחני הסדיסט המטורף השואף בכל מאודו לכבוש את העולם כולו מסיפרי עוז יעוז היה רק שיקוף חיוור מאוד של המציאות . ואם כבר הדמיון רק החוויר מול המציאות המזעזעת .

הספח .: מאו בספרות העברית

…. קואן נזכר אז בימים הגדולים של סוף המסע הארוך כשסין הייתה לבסוף כולה שלהם. הוא עמד ליד הגנרל בכיכר של העיר האסורה .  האנשים  צעקו והריעו לסונג.
כמה אנשים היו שם מאות אלפים? ,מיליונים ?  עשרות מיליונים ? כולם עמדו שם ונראו כנמלים מוכנות לדריסה בידי רגל חזקה.
( מתוך "עוז יעוז נגד השליח הסיני"  )

.כתבי מאו צה טונג הופיעו בעברית בשני שלבים ,בראשית שנות החמישים ,ושוב באמצע שנות השישים כאשר הופצו כאן ככל הנראה בידי נציגי סין והוצאות ספרים הקשורות אליהם  שדאגו אז להפיץ את כתביו של מאו בכל העולם ולא פסחו גם על ישראל .

מעניין שדווקא אז הופיעו בישראל ספרי מתח  ( בסדרות כמו "עוז יעוז " ו"פטריק קים  איש הקראטה  ) ומדע בדיוני שונים שתיארו את סין כמעצמה מסוכנת ואת מנהיגה כמטורף המהווה איום על שלום העולם . אני תמה : האם היה גוף נגדי ( אולי סוכנות ביון ?) שדאג להשחיר את שמה של סין ושל מנהיגה כצעד נגד  לספרים אלו ? .

"עידו סתר " (חזי לופבן ) מחבר ספרי "עוז יעוז ,היה כידוע קשור ל"מוסד" בשנות החמישים ,ופעל כעיתונאי מטעמו,וכך היו גם כמה ממחברי ספרי "פטריק קים ".

הספר האדום  הקטן של התלמידים

ספרי מאו בעברית :


מאו צה דונג האיסטרטגיה של המלחמה המהפכנית בסין ספרית הפועלים ,1951
מאו טסה טונג הדמוקרטיה החדשה תרגם נחמיה רבן ,הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1952.

מאו צה דון כתבים נבחרים כרך ראשון / מאו צה טונג
מאו צה-דון כתבים נבחרים :בארבעה כרכים תירגם מרוסית מ.מישקינסקי ,ספריית הפועלים ,1953. (המקור הוצא לאור בסינית בפקין בידי הועדה להוצאת כתבים נבחרים של החבר מאו צה-דון מטעם הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית) .

מאו טסה טונג כה אמר מאו:מובאות מדברי היו"ר מאו טסה טונג תרגום צפוני שומרון דברי הקדמה והסבר אראל גינאי ,הוצאת אסיה ,1967.

מאו צה דונג אמרות היושב ראש טסה טונג עברית ישעיהו לויט , טרקלין ,1967.


מאו צה טונג ממישנתו של מאו צה טונג תרגום אורי ראפ הוצאת עמיקם, 1967, (ספר זה תורגם מן המהדורה האנגלית שיצאה בהוצאה לשפות זרות", פקינג 1966)
מאו צה טונג התיאוריה של היו"ר מאו : על ההבדלה של שלושת העולמות היא תרומה חשובה ביותר למרקסיזם-לניניזם : מערכת "רנמין ריבאו"-פקינג – מקומה של ישראל בעולם : מערכת' הוצאת "מרקסיזם-לניניזם,ת"א ,תש"ם

ספרים בעברית על ההיסטוריה המודרנית של סין ועל מאו

ג’ון גאנטר בתוככי אסיה עברית י ייבין, : צ. לינמן, ת"א תש"ב,1942.
א. בן-אהרן המרשל צ’נג-קיי-שייק ואשתו תל אביב : אישים ומאורעות, תש"ב 1942.
ב. מרי א. נורס תולדות סין עברית ברוך קרופניק ,יוסף שרברק, 1945.
אדגר סנו העומדים לצידנו (הודו ,ברית המועצות ,סין ) תרגום י. רבי (יעקב רבינוביץ ,הקיבוץ המאוחד ,1945. . (אדגר סנו מתואר ב"מאו הסיפור הלא נודע" כמי שהיה התועמלן המערבי של מאו ותרם תרומה מכרעת להפצת המיתוס שלו בארצות המערב).


אדגר סנואו כוכב אדום בשמי סין תירגם שבתאי טבת , הקיבוץ המאוחד ,1950


קונסטנטין סימונוב סין הלוחמת:רפורטאג' תרגום נחמיה רבן ,ספרית הפועלים ,1950.
רוברט פיין מאו טסה טונג שליט סין האדומה תרגום שמואל שניצר הוצאת כתבים ,,1952.


אדוארד קרנקשו דו קרב מוסקווה פקין תרגום ג. אריוך עם עובד, 1963.


גיאור פאלוצ'י –הורוט סין בידי מאו צה-דון תרגום שמשון אבידל (ענבל ) מהדורת דבר, הוצאת עם הספר, 1964-תשכ"ה

אריה הראל בין סין לבין ברית המועצות,הקיבוץ המאוחד, 1965.
אהרון פרידמן סין פרקי מהפכה ועדות החינוך והתרבות של הקיבוץ המאוחד, תשכ"ו


אדגר סנאו סין הענק במזרח תירגם גבריאל מוקד ,הוצאת שוקן, 1967.
האריסון סולסברי במעגלות סין האדומה :לנוכח סין מאנגלית ארנון בן נחום מערכות ,1968.
אהרון שי יחסי ארצות הברית סין :בין השנים 1948-1954 עבודת גמר האוניברסיטה העברית ,1969.

אלברטו מורביה מסע בסין האדומה תירגם מאנגלית אשר דורי ספריית אופקים , ,עם עובד ,1971 . (תרגום עם השוואה למקור האיטלקי )

קלאוס מנרט סין אחרי הסערה :דיווח ופרשנות תרגום עדנה קורנפלד ,שוקן ,1972.
יצחק שיחור סין העממית :מסורת מול שינוי האוניברסיטה המשודרת , משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1979.


אהרון שי ממלחמת האופיום ועד יורשי מאו –סין בזירה הבינלאומית 1840-1979. זמורה ביתן מודן ,1981.


האריסון סולסברי המסע הארוך :הסיפור שטרם סופר מאנגלית נעמי כרמל ,ספרית מעריב ,1987 .
אדוארד בר הקיסר האחרון אור עם ,1988

    

ניין צ'אנג חיים ומוות בשאנחאי . עברית אליעזר כרמי , .הוצאת יבנה ,1988.

אדוין פלמר הויט עלייתה של הרפובליקה הסינית תרגום ענת וינבריב ,אור עם ,1990.


אהרון שי סין במאה העשרים משרד הביטחון ההוצאה לאור,1998.


עמנואל צ' י' שו. צמיחתה של סין המודרנית תרגום עמנואל לוטם ,שוקן. 2005.


ברברה טוכמן סטילוול – אמריקאי בסין 1911-1945 תירגם מאנגלית: מרדכי ברקאי.
הוצאת דביר, 2005.

אד ג'וסלין ואנדרו מקיואן   המסע הארוך : הסיפור האמיתי מאחורי המסע האגדי שיצר את סין של מאו מאנגלית – אסף גברון, תל-אביב : ספרי עליית הגג, ידייעות אחרונות ספרי מד  2007.

ג’ונג צ’אנג, ג’ון הלידיי מאו :הסיפור הבלתי נודע מאנגלית עירית שורר והדסה הנדלר כינרת זמורה ביתן , דביר ,2007 .

 

ריצ'רד ניקסון :מנהיגים :אישים הגדולים של המאה ה-20 שעיצבו את פני העולם המודרני .תרגום ,אריאל לופט, הוצאת ע. נרקיס , 2007 .

פר שכולל דיון על מאו ועמיתו ראש ממשלת סין צ'ו אן לאי מאת הנשיא האמריקני לשעבר ניקסון הנשיא האמריקני היחיד שנפגש עם מאו ושיצר מחדש את מערכת הקשרים בין סין וארה"ב .

 ג´אנג שואה ליאנג - הגנרל שלא נלחם

אהרון שי ג'אנג שואה-ליאנג :   הגנרל שלא נלחם /    אור יהודה :   זמורה-ביתן,   2008.
ht

 

טל טובי גרילה והמלחמה נגדה :   מורשתו הצבאית של מאו /    ירושלים :   כתר,   (תש"ע).

יוסי בן טולילה מאו צה טונג ספר שמע

בהרצאתו, מתאר ד"ר בן טולילה את הרקע ההיסטורי שבו צמחה אישיותו של מאו, את קורות חייו מלאי התהפוכות, את אמרותיו שנדרשו בני העם הסיני לשנן במסגרת הסגידה לו, ואת פועולו כמזכיר המפלגה הקומוניסטית הגדולה בעולם במשך 40 שנה. ‎מאו, שחי בין השנים 1976-1893, הוא איש, שלמרות שדמותו שנויה במחלוקת, אזרחי סין, עדין רואים בו עד היום, את המנהיג המשמעותי ביותר בעת החדשה, שגרם לאיחודם. ‎ההרצאה על מאו צה טונג, מוגשת לכם ע"י ד"ר יוסי בן טולילה. ד"ר בן טולילה הוא בוגר המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר אילן, ומרצה למסגרות חברתיות שונות, על אישים מן העבר. בהרצאות הוא עוסק בביוגרפיה של האישים על רקע תקופתם; בנסיבות שתרמו להופעתם על במת ההיסטוריה; בהגותם ובמפעלם; ובהשפעות שנועדו לכל אלה, על דורם ולדורות. כידוע, ביוגרפיות מסייעות בחקר ההיסטוריה, ושופכות אור על הגורמים האישיים, החברתיים, והמדיניים, שהיו ביסודם של מאורעות בעבר. ‎אורך: 30 דקות

 ספרות יפה על ההיסטוריה של סין המודרנית

ג'ון ארליכמן הקלף הסיני  עברית אליעזר כרמי  " הוצאת מילכה 1988 .מותחן מאת יועצו הבכיר  של ניקסון שמציע  גירסה חלופית  לשאלה כיצד נוצרו היחסים עם סין . מאו  ניקסון וקיסינג'ר מופיעים כדמויות ראשיות.

 

רונג ג'אנג ברבורי פרא:סיפורן של שלוש בנות סין ,תרגם יואב לוי ,ספרית מעריב ,1994.

אנצ'י מין להיות מאדאם מאו תרגום צילה אלעזר, ספריית מעריב , 2003 ( רומן בוגרפי על חייה של אישתו של מאו שנכתב בידי אישה שהיכירה אותה אישית

 )
אנצ'י מין סיפורה של ג'ינגר בר תרגום צילה אלעזר ,ספריית מעריב ,2004.

חיים ומוות מתישים אותי

מו יאן "חיים ומוות מתישים אותי מאנגלית ענת מוניץ ספריית מעריב 2006.

ספרי מתח ישראליים על סין ומאו
בסדרת "פטריק קים איש הקראטה  מאת "ברט ויטפורד " (שם בדוי ) בהוצאת רמדור הופיעו מינימום של עשרות ספרים שבהם נאבק הסוכן האמריקני ממוצא קוריאני בשליחיו זוממי הרע של מאו בפינות שונות בעולם. בספרים כמו ה"מזימה הסינית" ורבים אחרים .

נזכיר רק שניים מהם
שליחו של מאו ( חובר,,  מספר 43 בסדרת החוברות על פטריק קים ) כתב פ.דן . (פנחס דנציגר )
הגיישה של היושב ראש ..   תרגם (למעשה כתב) פ. דן .1969

עידו סתר  ( חזי  לופבן ) כתב את טרילוגית גנרל סונג במיסגרת סדרת ספרי עוז יעוז שלו :

עוז יעוז נגד רוצחי קנדי , צייר מ..אריה ,הוצאת טברסקי 1964.
עידו סתר עוז יעוז נגד השליח הסיני,צייר מ.ארי ה,הוצאת טברסקי 1965.
עידו סתר עוז יעוז נגד קואן הקטלן. צייר מ.אריה , הוצאת טברסקי 1965.

סין  הופיעה כמעצמה מסוכנת המאיימת על  שלום העולם ב
(א.בנש " (שם בדוי ) מיסתרי השמש הירוקה ,הוצאת רמדור   1969.  "מתרגם / מחבר  ש. פרץ.הספר  השלישי בסדרת "ראל דארק כובש החלל ".

בשנת 2100 העולם מחולק לשני גושים גדולים . הגוש המערבי הדמוקרטי הטכנולוגי ושוחר השלום   המונהג בידי ארה"ב ואליו שייכים בין השאר ישראל ולבנון והגוש האפרואסיאני הרודני והמפגר ושואף המלחמות  המונהג בידי סין. ומנהיגה "הצה טונג" על שם מייסד השושלת השולטת בסין . שני הגושים נמצאים במלחמה קרה  ( אגב כתחזית לגבי המצב הגיאו פוליטי של העולם בראשית המאה ה-22 אין זה ניחוש גרוע כל כך ).
י. חייק "קץ כדור הארץ" הוצאת רמדור ,1969.  מתקפה סינית באסיה מביאה למלחמה גרעינית  כיו המעצמות ולבסוף לחורבן המין האנושי . ספר אנטי סיני במוצהר שבו מתוארת סין כמי שאינה חוששת ממלחמה גרעינית אם תגיע בכך לשלטון עולמי.

המחבר אגב צדק בכך לגבי מנהיגות סין באותה התקופה.

.

קישורים רלבנטיים

אחרית הדבר לספר

מאו בויקיפדיה
יצחק שיחור על מאו 
אפוק טיימס נגד המפלגה הקומוניסטית הסינית

כרזות על מאו

הספר בויקיפדיה

ביקורת של מיכאל יהודה
עוד ביקורת

ראיון עם הסופרת 

נגד התאגידים בעד לגליזציה של סמים : דן גולדנבלט לכנסת

דן גולדנבלט הוא מועמד לכנסת מטען מפלגת הבחירה הדמוקרטית של רומן ברונפמאן שמחזיק בדעות שנויות ביותר  במחלקות כמו הצורך בלגליזציה של סמים ותמיכה בסרבנות שירות בשטחים.

זהו הראיון השני במדור הבחירות שלי שבו אני מראיין פוליטיקאים ידועים פחות ויותר הרצים לכנסת בניסיון לעמוד על דעותיהם והאידיאולוגיה שלהם.
והפעם דן גולדנבלט.
דן גולדנבלט נולד ב – 16 ביוני 1970 במונטריאול, קנדה. בשנת 1977 עלה עם משפחתו ארצה. דן למד משפטים בקרדיף אנגליה. בשנת 2001 מונה למזכ"ל מפלגת עלה ירוק והכין את המפלגה להתמודדות בבחירות של שנת 2003 והתמודד במקום השני של הרשימה לכנסת. זמן קצר אחרי הבחירות החל לעבוד כיועצו הפוליטי של ח"כ ברונפמן.היום הוא רץ היום לכנסת כיועץ הפוליטי של ח"כ ברונפמן ( תפקיד בו הוא משמש מזה כמעט שלוש שנים) וכמספר 2 שלו  במפלגת הבחירה הדמוקרטית .

.חוץ מזה הוא מחזיק בדעות שנויות ביותר במחלוקת של התנגדות לגלובליזציה והצורך בלגליזציה של סמים כמו מריחואנה והוא גם סרבן שירות בשטחים. אבל עצם העובדה שמישהו מעז להעלות את הדעות האלו בפומבי ובצורה מושכלת בפוליטיקה הישראלית כבר מראה על שינוי כלשהו שחל במערכת הפוליטית . 

 

נגד הגלובליזציה

א.א.איך היגעת לפעילות הפוליטית העכשווית שלך ?

גולדנבלט : אני חושב שזה התחיל עם הפעילות שלי בנושא חשבונות של קורבנות שואה שנשארו בבנקים בשוויצריה מבלי שהבנקים ינסו לפתוח אותם ולהעביר אותם אל היורשים . הבנקים שוויצריים פשוט הסתירו את הכספים שקורבנות השואה הפקידו אצלם  דבר שהוא שערורייה.

 אבל לבסוף גם התאגידים החזקים והעשירים האלו נתפסו עם היד שלהם באש. כל הסיפור נחשף כששומר לילה גילה שהם שורפים מסמכים של ניצולים .הוא לקח את המסמכים תוך סיכון הגו'ב שלו לקהילה היהודית לשוויץ.והכל נחשף.היו שמועות על זה במשך שנים אבל השומר הזה הוא זה שחשף הכל,והראה אגב כך שהם לא כל יכולים ואפשר להיאבק בהם בהצלחה..אני עבדתי בנושא זה לא כעורך דין פרופר אבל זה פתח בפני פרק היסטורי מדהים ומזעזע בצורה מוחשית ביותר והיציג לפני סיפורים אישיים מזעזעים שונים המקרה של גברת פרידמן מלודז' שפתחה חשבון בשוויץ איפה שהיא חשבה שזה בטוח ובבנקים בשוייץ שמו את ידם על החשבון ומעולם לא פתחו אותו ליורשיה.
א.א: הבנקים השוויצריים עוד עושים בעיות בתחום הזה גם היום ?
גולדנבלט : היום כבר לא אבל הפרשה הזאת חיזקה בי את ההבנה לגבי התפקיד השלילי של התאגידים והכוח העצום שבידם.  מזה למדתי לאיזה נבזויות שתאגידים מסוגלים להם פשוט כי הם יכולים וזה היה אחד הדברים שהביאו אותי להבנה שיש להגן על אזרחי מדינת ישראל מהכוח האדיר והשלילי של תאגידים. א.א.:אתה בעד הגלובליזציה או נגדה ?
גולדנבלאט : כמי שמשתמש באינטרנט מאז אמצע שנות התשעים אני בעד כפר גלובאלי אבל מצד שני אני נגד הגלובליזציה שמחזקת את כוחם של התאגידים
א.א. :מה אתה חושב על אידיאולוגיית  הניאו ליברליזם שמנחה את התאגידים והגלובליזציה  ?
גולדנבלט :אני נגד ניאו ליבראליזם שמדבר על הסרת מכסים ופתיחת שווקים באופן מוחלט .אני חושב שצריך לפתוח שווקים בצורה מבוקרת .יותר מידי פעמים קרה  שפתיחת שווקים הועילה רק לתאגידים בינלאומיים והזיקה לאזרחים הפשוטים שמצאו שהזכויות הסוציאליות שלהם נשחקות כתוצאה ,
 למשל במקרה של תעשיית הקפה.

 

בעד לגליזציה של סמים

 

א.א. אתה תומך בלגליזציה של סמים , מדוע ?
גולדנבלט:  אני  גם בעד רגולציה קפדנית של טבק ואלכוהול. אני בהחלט  תומך בשינוי במדיניות הלגליזציה של הסמים מריאוחאנה וקנאביס. אלו הם סמים שאינם מזיקים כלל שהמוני אנשים משתמשים בהם ללא כל נזק ויש להפסיק לרדוף אותם בגלל זה.זה בזבוז מיותר ומשווע של משאבי החוק והמשטרה. יש דברים יותר חשובים שעדיף שהמשטרה תתעסק מהם .
במקום זה יש לשים עליהם מס.
אפשר להשוות את השימוש בחומרים האלו לשימוש באלכוהול שגם אותו ניסו להוציא מחוץ לחוק בארה"ב בשנות העשרים של המאה הקודמת וזה רק חיזק אז את ארגון הפשע המאפיה . שינוי במדיניות לגבי מריחואנה והקנאביס ימשוך את השטיח מתחת לפשעים רבים.

אין טעם להילחם באנשים שמשתמשים בהם כמו שאין טעם להיאבק באלו שמשתמשים בטבק ובאלכוהול . שימוש במריחואנה היא לא אם כל חטאת לא יותר מעישון סיגריה .

א.א. : האם לדעתך גם לסמים כמו קוקאין צריך לעשות לגליזצה ? או הרואין?
גולדנבלט : בשלב מסוים ניסו לבצע בחו"ל גם לגאליזציה של הרואין ואפשרו הספקה מסודרת של הסם למכורים באופן מסודר וכתוצאה ירדה הפשיעה באופן דרסטי. היום אנחנו גם יודעים שאנשים מכורים יש להם עליה במחלות זיהומיות הם לא רואים רופאים ועסוקים בפשיעה . ההתמכרות זאת מחלה נוראית ועדיף ויעיל יותר והומני יותר לנקוט בגישה אחרת בטיפול בה .

אבל לא, אני לא מציע לעשות לגליזציה של הרואין או של קוקאין .רק של מריחואנה וקאנאביס..
א.א. למה לא חתמת על התחייבות בכנסת שאתה אינך לוקח סמים ?
גולדנבלט : לא חתמתי על ההתחייבות כי לא חשבתי שזה עניינו של מישהו חוץ ממני  מה אני עושה בדלת אמותיי.ההתחייבות הזאת היא פשוטו כמשמעו פגיעה בזכויות האזרח שלי .
א.א. אתה מוכן שהילדים שלך יצרכו מריחואנה באופן חופשי?
גודלנבלט :אני מוכן שהילדים שלי יצרכו גראס אם יהיה להם מידע אמיתי. נכון שהייתי מעדיף שלא יעשנו או ישתו אלכוהול בכלל .אני לא ממליץ על זה אבל אני מקווה שהילדה שלי תקבל את ההחלטות שלה בצורה מושכלת . אני בהחלט חושב שעדיף שעם כבר אז שלא ישתמשו בשום סם . אני  לא ממליץ אבל לא מתנגד.
א.א. למה עזבת את מפלגת עלה ירוק שתמכה בלגליזציה של המריחואנה ?
גולדנבלט :אני הובלתי את עלה ירוק עד לבחירות. אני עוררתי את עלה ירוק אחרי אי ההצלחה שלה בבחירות של 1999 והכנתי אותה לבחירות הקודמות. הבחירות הסתיימו זאת לא הייתה עבודה בשכר .ולא קיבלתי תשלום . ניסיתי להרחיב שם את היריעה לעיסוק באיכות הסביבה,אבל זה לא הצליח שם. והייתי זקוק לעבודה ופגשתי את רומאן ברונפמן והחלטתי לעבור אליו והתברר שאנחנו מתחברים והחיבור היה סינרגטי.

 

 

בעד איכות הסביבה

א.א. :מה המיוחד במפלגה של ברונפמן ?
גולדנבלט : עסקנו בשלוש השנים האחרונות בסדר יום שאף אחד לא התעסק בו. בסדר יום אזרחי זכויות אדם ואזרח סביבה .ברונפמן נבחר שנתיים ברציפות כאחד מחמשת חברי הכנסת  הסביבתיים ביותר בכנסת ,נושא הגנת הצרכן ואין אף מפלגה שממש עסקה בזה אנחנו מטפלים בזה. ברונפמן היה בראש השדולה להגנת הצרכן והעברנו הצעת חוק חשובה בעניין הזה שתיתן עצמאות ממינויים פוליטיים למועצה הישראלית לצרכנות .קידמנו הוצעת חוק בנושא פרסום שמכוון לקטינים והצטרפו אלינו נציבות הדורות הבאים בנושא השמנת היתר שאנחנו מספר 3 אחרי ארה"ב ויוון וזה פוגע בבריאות של הילדים . היגשנו הצעת חוק שתאסור על הפרסום מזון לא בריא עד השעה 9 בערב כדי שילדים לא יחשפו לזה ואיסור בשימוש בדמויות מצוירות וסלבריטאים לשיווק מוצרי מזון לא בריאים כמו שוקולד .הרי יש מחיר גבוה מאוד שהחברה תשלם עבור אוכלוסייה שמנה וסובלת מסכרת כבר מגיל צעיר מחלות מהם רק מבוגרים סבלו עד לפני זמן לא רב .
א.א. על מה אתם מתכוונים לשים דגש בכנסת הבאה ?
גולדנבלט: נמשיך לטפל בהגנת הצרכן והשגת יתר איכות הסביבה נושא שלגביו יש לנו מצע מפורט מאוד ,אלו נושאים שבמפלגות האחרות לא עוסקים בהם כלל ויש לעמוד בהם על המשמר למען האזרח. .
אנחנו גם מאמצים מודל של פוליטיקה חדשה באינטרנט שיתוף שלא קיים בישראל ובחו"ל האתר שלנו הוא קהילתי אנחנו רוצים ליצור קהילה דו כיוונית ורב כיוונית ומאשרים לכל אדם שנרשם אפשרות ליצור בלוג במגוון נושאים אנחנו המפלגה הראשונה שמאפשרת טוק בק. האתר הוא ייחודי מאד בנוף הפוליטי הישראלי. אין עוד אתר פוליטי שמאפשר בניית קהילה. האתר מאפשר פרסום תגובה על כל אייטם בו והוא גם מאפשר לכל מי שנרשם לאתר לפתוח בלוג ולהעלות נושאים לסדר היום שיכולים להפוך לחלק מסדר היום של המפלגה. כל חבר רשום יכול גם לשלוח הודעות פרטיות פנימיות לחברים אחרים ועוד ועוד.

 

בעד הסרבנות

א.א. אתה גם ידוע כסרבן שירות בשטחים .אתה עדיין מסרב לשרת בשטחים גם לאחר ההתנתקות ?
גולדנבלט :בפעם האחרונה שקיבלתי צו לשרת בשטחים אני הלכתי לבסוף גם בגלל התנתקות . אבל זה שלא שאני משתמט, אני פשוט יושב בכלא.

 אני בהחלט חושב שהנוכחות שלנו רעה בשטחים.הכיבוש גורם את הנזק הרב ביותר לטווח הארוך . אני חושב שהסרבנות גרמה לראש הממשלה להגות את תוכניתההתנתקות אז כנראה שזה עזר בסופו של דבר .
א.א. אם אתה בעד סרבנות האם אתה תומך גם בסרבנות של הימין לפנות ישובים ?
גולדנבלט :אני רואה הבדל גדול ביני ובין הסירוב של הימין ברמה המוסרית.

מקורות השראה

א.א. : קראת איזה ספרים מעניינים לאחרונה שסיפקו לך השראה ?
גולדנבלט : כעקרון, אני מנסה לשלב בין קריאה אסקיפיסטית לבין קריאה רלוונטית לתחומי העניין שלי.
אלו הספרים שקראתי בחודשים האחרונים:
חיי פי – יאן מארטל רומן מצויין שקראתי במספר ימים בודדים.
אשכול – ביוגרפיה של לוי אשכול מאת יוסי גולדשטיין. לוי אשכול הוא אחד מראשי הממשלה הפחות מוכרים והפחות נחשבים בישראל. מדובר, לדעתי, באחד המעניינים שבהם. הוא היה ראש ממשלה אזרחי למרות שהיה ראש הממשלה בזמן מלחמת ששת הימים. הוא היה בין מקימי המדינה מימיה הראשונים ולקח חלק בהנהגת המדינה משלבים מאד מוקדמים של עלייתו. למרות שלא הייתה לא השכלה צבאית הוא בכל זאת השכיל לשלב, במידה הנכונה, בין האינטרסים החברתיים של בניית חברה לבין האינטרסים הצבאיים של המדינה.
סטאלין – אדוארד רדז'ינסקי.
Hegemony or survival – Noam Chomsky
Understanding Power- Noam Chomsky
חומסקי, בעיניי, ובעיני אחרים, הוא בהחלט הוגה הדעות החשוב בדורנו. הניתוחים שלו את הדינאמיקה של תהליכים עולמיים וביקורתו על הממשל האמריקאי בשנים האחרונות מאלפים. מומלץ ביותר. 
צופן דה 'וינצי – דן בראון

What's the Matter with Kansas? : How Conservatives Won the Heart of America – Thomas Frank ספר שמנתח כיצד הצליחה המפלגה הרפובליקאית לכבוש את ארה"ב ואת מעוזי הדמוקרטים במדינה. חובה לכל מי שעוסק בשינוי דעת קהל.
Globalization and its discontent – Joseph Stiglitz
Economics of the Public Sector – Joseph Stiglitz
ג'וזף שטיגליץ הוא הכלכלן המורד. מי שהיה בצוות הכלכלנים של הנשיא קלינטון ולאחר מכן הכלכלן הראשי של הבנק העולמי הפך להיות אחד מהמבקרים החריפים ביותר של הגלובליזציה התאגידים ומי שמנתח את ההשפעות ההרסניות של הכלכלה הניאו-ליבראלית שמיוצאת מוושינגטון ומאומצת בצורה בוטה ע"י אנשי האוצר וביבי בראשם. לשטיגליץ יש ביקורת חריפה על המדיניות הניאו-ליבראלית ועל "קונסנזוס וואשינגטון" שדוחפים להפרטה, להסרת חסמי סחר ולמעבר חופשי של סחורות ושירותים בין מדינות. רק בסוף שבוע שעבר, בראיון חושפני ביותר של סמנכ"ל בנק ישראל, אביה ספיבק, הוא הוזכר מספר פעמים כאחד ממובילי הזרם המאוזן יותר של הכלכלה העולמית.

א.א. אם תיבחר לראש ממשלה מה תהיה הדבר הראשון שתעשה ?

גולדנבלט: הייתי מזמין את אבו מאזן אלי ופותח איתו מיד  במשא ומתו ומתן להסדר קבע .
א.א. ואם לא תיבחר?
גולדנבלט :יכול להיות שאעשה תואר שני בכלכלה ציבורית בכל מקרה אמשיך להיות פעיל מבחינה ציבורית ולהיאבק למען הסביבה וכנגד התאגידים.

 

קישורים רלבנטיים :

דן גולדנבלט בעלה ירוק

דן גולדנבלט מסרב לחתום על הצהרת סמים

סרבן שירות בשטחים

עוד על פרשת הסרבנות

המפלגה של ברונפמן 

הבלוג של מפלגת הבחירה הדמוקרטית
ברונפמן בויקיפדיה

הצעת הסמים של ברונפמן

חוק המועצה הישראלית לצרכנות

עוד על חוק המועצה לצרכנות

רומן ברונפמאן תומך בירוקים

האיחוד האירופי תומך בברונפמאן 

 תנועת עלה ירוק

עוד על מפלגת עלה ירוק

גולדנבלט על הפורום החברתי העולמי

דיון בין דן גולדנבלט ואמיר דותן על השימוש באינטרנט לצרכים פוליטיים

עידו קינן על הבלוג הפוליטי של "בחירה חופשית "

עינת וילף לכנסת :ראיון ראשון בסדרה

רצה לטווח הארוך : עינת וילף לכנסת

 

 

 

לרגל הבחירות המתקרבות אני פותח במסגרת אתר זה מדור חדש שבו אראיין פוליטיקאים ידועים יותר וגם הרבה פחות שרצים לראשונה לכנסת ואינם ידועים כלל לציבור ובו אנסה לנתח לא כל כך את חייהם האישיים וגם לא את פעילותם הפוליטית העכשווית כמו את רעיונותיהם הפוליטיים והתרבותיים לגבי ההווה והעתיד ( בהנחה כמובן שיש כאלה והם בעלי עניין ).אני מאמין שעם האפשרויות השונות של הבלוג אני אוכל להציג זווית קצת שונה של עולם הפוליטיקה ואולי גם קצת יותר עמוקה מזאת שהעיתונים והעיתונאים הרגילים שמתעניינים רק בנושאי היום מסוגלים לה.

 

וכעת למרואיינת הראשונה של המדור ,לרצה למועמדות לתפקיד חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה ,עינת וילף
היא  בולטת בכך שהיא אולי המועמד החדש היחיד כיום שפירסם ספר שלם של חזון פוליטי על עתיד ישראל והעם היהודי כולו ( "מקימים לוחמים ואנחנו ") וכתבה מאז שני ספרים נוספים בנושא שלא פורסמו , אחד מהם עם אימה על מצב החינוך בישראל ומה יש לעשות עימו והשני עם שמעון פרס.
בעברה היא הייתה מנהלת קרן סיכון ,ולאחר מכן פעילה פוליטית של מפלגת העבודה לפני שהחלה לעבוד עם שמעון פרס כיועצת מדינית שלו ובמקביל עסקה במשך זמן רב בסיוע למיזמי נאנו טכנולוגיה בישראל .
וכעת עינת וילף פתחה במירוץ לכנסת .

א.א. : איך ולמה היגעת לפוליטיקה ?
עינת וילף :תמיד התעניינתי בנושא המנהל הציבורי .עוד מגיל צעיר . עד לפני 4 שנים עסקתי בניהול חברות וקרנות הון סיכון .לפני ארבע  שנים החלטתי לעזוב את העסקים ולפנות לפוליטיקה. זה אגב היה עוד לפני שפגשתי את שמעון פרס. בכלל אני חושבת שזה מאוד חשוב שכמה שיותר אנשים יפנו לעסוק בפוליטיקה.לזלזל ולסלוד זה קל מאוד. אבל אם אתה אדיש לפוליטיקה אתה רק עושה את המלאכה קלה יותר לאויבי הדמוקרטיה ומוודא ש400 משפחות של עשירים ישלטו במדינה הזאת באין מפריע ..
א.א. ואיך פגשת את שמעון פרס ?
עינת וילף : הוא נפגש עם אנשים רבים הוא נפגש גם איתי .כנראה הרשמתי אותו מאוד והוא היציע לי תפקיד בצוות שלו .אז אני סירבתי כי רצתי למועמדות לכנסת בפעם הראשונה והיגעתי למקום נמוך למדי. אז לאחר הכישלון קיבלתי את הצעתו והפכתי ליועצת המדינית שלו .
א.א. ומה עשית במסגרת התפקיד הזה ?
עינת וילף :זה אומר להכין את הפגישות המרובות של פרס עם אישים מרחבי העולם ,ויש כאלה לפחות 20 בשבוע , לתת לו עליהם חומר רקע , לאסוף מידע על הנושאים הספציפיים שעליהם יש לדבר עם נציג של מדינה מסוימת , לתת לו סיכומי פגישות ,לנסוע איתו לפגישות בחו"ל .במקביל עסקתי רבות גם במיזמים טכנולוגיים שונים ובראש ובראשונה בתחום הנאנו טכנולוגיה ,תחום שבו עסקתי בגיוס תרומות עבור מיזמים בישראל ,פרס מאמין ואני מסכימה איתו בכך שחשוב שישראל תיהפך למעצמה טכנולוגית בתחום הזה. בכלל אני חושבת שחשוב מאוד שישראל תישאר מעצמה טכנולוגית ומדעית בכל תחום שרק אפשר.
א.א. :וחוץ מזה יש לך ניסיון פוליטי ומעשי בתחומים אחרים שהכין אותך להיות חברת כנסת ?
עינת וילף : לאחרונה עסקתי רבות עם פרס בנושאי ההתנתקות מרצועת עזה וניסיונות לפתור את הבעיות הכלכליות שם .

 

חינוך


 

א.א. :אם תהיי חברת כנסת מה הפרויקטים והיעדים שאת מתכוונת להקדיש להם זמן מיוחד?
וילף : אני מתכוונת להתמקד בשלושה דברים :
נושא ראשון : בשמירת יתרונה ומעמדה המדעי והטכנולוגי של מדינת ישראל שבלעדיהם לא  תהיה לא כלכלה ולא רווחה ולא עתיד .. עסקתי בכך בתפקידים שונים בשנים האחרונות ואמשיך לעסוק בכך גם בכנסת . כאן אני מתכוונת ומתחייבת להשקיע זמן ומאמצים כמיטב יכולתי להעברת תקציבים מוגדלים לנושאי מחקר שונים , לדאוג למלגות מיוחדות שיבטיחו שסטודנטים ישראליים שלומדים בחו"ל יוכלו לחזור לארץ לעסוק במחקר במקום שיישארו בחו"ל כפי שקורה לצערנו יותר מדי. כן אפעל להעמקת שיתוף פעולה המדעי והטכנולוגי של ישראל עם האיחוד האירופאי וארה"ב .

א.א. את בת של מורה וחיברת עם אימך ספר על מצב מערכת החינוך. מה דעתך על מדיניות ומערכת החינוך שלנו ? ומה יש לעשות כדי לשפרה ?
וילף : הטענה המרכזית שלי היא שכל וועדות הפרופסורים והאקדמאים הנכבדים והמומחים המפורסמים שיושבות במשך חודשים ודנות בלי סוף ושמביאים לבסוף לרפורמות בחינוך שלרוב לא מביאות לשום שיפור ולפעמים רק מזיקות עוד יותר ,מתעלמות מהדבר העיקרי וזה הפרטים הקטנים. כמו :האם השיעור מתחיל בזמן או האם הכיתה נקיה.כל הועדות האלו עוסקים בדברים הגדולים ובדרך שוכחים את הדברים החשובים שהם המורים והתלמידים .
והרי האנשים שיודעים יותר מכל אחד אחר מה בעצם צריך לעשות אלו לא הפרופסורים המכובדים האלו ,אלו "ההם"  האנשים שעובדים בשטח , המורים . אבל את דעתם משום מה אף אחד לא טורח לשאול .
א.א. מה דעתך על דוח ועדת דוברת של משרד החינוך של לימור לבנת שהיציע רפורמה דרסטית במערכת ?
וילף : פיספוס אחד גדול. למשל : הדו"ח מדבר על לתת תמריצים למורים. זה כמו לבוא לאדם ששברו לו את הרגליים והוא זקוק בדחיפות לעזרה ראשונה ולתת לו מיליון דולר כדי שיבצע ריצת מרתון.
מה שכן צריך לעשות זה לתת גיבוי מערכתי בלתי פוסק למורים במדיניות ובעבודה שחורה ונמשכת . לא רק לעשות מידי פעם מבצעים נגד אלימות ולהפסיק . היום יש בעיה אדירה של גיבוי למורים שנאלצים לעבוד בתנאים בלתי אפשריים ונאלצים להתמודד עם בעיות משמעת וסדר שמונעות מהם לעוסק בהוראה .. ההורים הם היום עורכי דין של התלמידים ולמורים אין כמעט סמכות וגיבוי לעשות את עבודתם כפי שהם מבינים אותה. .דבר ראשון צריך לתקן את זה .
זה עזרה ראשונה . גם אחרי שתעשה את זה יש עוד הרבה דברים .מצבה של מערכת החינוך הוא רע מאוד ואם היא בכלל מתפקדת איך שהוא זה רק בגלל המורים.
.שרת החינוך והמנכלית שלה לעומת זאת תיפקדו רע מאוד וגרמו נזק עצום למורים ולמערכת .

נשים לפוליטיקה

 וילף :נושא שני – חשוב לי לדאוג להעמקת הקשר בין ישראל והעם היהודי מזה שנים אני חברה מייסדת באירגון הבינלאומי "קול דור " שפועל ליצירת יוזמות שונות בנושא .כך שגם עבודתי זאת בכנסת תהיה המשך ישיר לדברים שאני כבר עושה כעת .

והנושא השלישי שבו אעסוק  הוא בהגדלת הייצוג בפוליטיקה הארצית והמקומית של נשים .
א.א. לדעתך נשים יקבלו בעתיד תפקידים בכירים יותר ויותר בפוליטיקה הישראלית עד שיגיעו גם לדרגים הבכירים ביותר ?
וילף: אין ספק שזה הולך לקרות אם באיחור מה לעומת מדינות אחרות . בסופו של דבר תהיה כאן שוב ראש ממשלה אישה . גם בארה"ב המתקדמת עוד לא קרה שמישהי תגיע לדרגות הבכירות אבל גם שם זה יגיע לבסוף ,זה כבר לא משהו שהוא לחלוטין בלתי מתקבל על הדעת כמו שהוא היה לפני 15-20שנה. 
אולי כדאי לתת קצת סקירה היסטורית בעניין :
עד שנות התשעים היו רק שלוש פוליטיקאיות שלא היו בנות או נשים של מישהו חשוב כמו אינדירה גאנדי שהגיעו לדרגות בכירות. אלה היו פוליטיקאית איסלנדית, מגי תאצ'ר בבריטניה וגולדה מאיר שלנו ,. אבל בשנות ה-90 היו דווקא לא מעט כאלה בסקנדינביה רבות בקנדה ובאירופה בכלל לפחות 20 כאלה .
. ישראל וארה"ב מפגרות בהרבה אחרי אירופה אבל יש התפתחות מקומית יותר ויותר נשים נכנסות לתחום הזה בישראל ומצליחות בו ויש היום יותר תודעה בציבור הנשי כלפי החשיבות של ההשפעה הפוליטית . אבל למרות גידול ברמה המקומית בכניסת הנשים לפוליטיקה ברמה הארצית זה נשאר תקוע מזה עשרות שנים .זה מצב שחובה לשנותו כי אנחנו צריכים שכמה שיותר אנשים מוכשרים מכל סוג ומין יכנסו לפוליטיקה ושהמערכת לא תישאר בידיים של אליטה צבאית-עסקית מצומצמת.
לדעתי בהחלט יתכן שבעוד עשר-חמש עשרה שנים תקום שוב ישראלית שתוכל להנהיג את המדינה. זה לא יהיה בעשור הנוכחי אבל בסוף זה יקרה.
אני מתכוונת לקדם זאת על ידי חקיקה תמריצים שיעודדו נשים להיות יותר פעילות בפוליטיקה .
א.א. : את מי מבין הפוליטיקאים הנוכחיים את מעריכה במיוחד ?
עינת וילף : את ציפי ליבני שהיא היום ממפלגת "קדימה". אני מעריכה מאוד את מה שהיא עשתה כשרה וכדי שלא תחשוב שאני אומרת את זה רק מתוך אחוות נשים , אני לא יכולה להגיד את זה בכלל על שרת החינוך וגם לא על המנכלית שלה שהיום היא ב"קדימה".

אידיאולוגיה

א.א. : איזה ספרים מעניינים קראת בזמן האחרון ? את יכולה לפרט ? איזה ספרים שקראת בזמן האחרון או בשנה האחרונה השפיעו עלייך באופן מיוחד?
וילף:  אולי כדאי לציין כאן שאני חברה בחוג קריאה שבו אנחנו נוהגים להיפגש באופן קבוע ולדון בספרים מעניינים . ואני קוראת אובססיבית, אז הספרים שקראתי גם בזמן האחרון הם מרובים.

אפשר להזכיר את הביוגרפיה על סטלין של מונטיפיורי , ואת  "לקרוא את לוליטה בטהרן".
ספר שהשאיר עלי רושם חזק מאוד,הוא ספר שיצא לאור באנגלית בשם "קץ העוני" של ג'פרי סאקס שהוא אחד הכלכלנים הבולטים בעולם שטוען שהדור שלנו יכול להביא לקץ העוני האבסולוטי בעולם. והוא מביא תוכנית מדהימה ממש איך אפשר יהיה לעשות זאת תוך דור אחד בלבד . הוא מביא דוגמאות איך בהודו ובסין עשו זאת ואיך אפשר לבער את העוני בכל מדינות העולם.
א.א. : אבל יש חששות שצמיחה כלכלית בלתי פוסקת מאין זאת עלולה להביא איתה הרס אקולוגי ולהתחממות נוספת של כדור הארץ . 
וילף :. ברור שיהיו לזה משמעויות אקולוגיות אבל אפשר יהיה להתמודד איתן עם הסכמות בינלאומיות שונות . חד משמעית : אפשר להתפתח כלכלית בלי נזקים אקולוגיים .
א.א. לאחרונה חיברת עם שמעון פרס ספר שאמור היה להיות מעין מדריך רעיוני למפלגת העבודה ,את יכולה לתאר את הרעיונות שם?
וילף: האמת היא שאף אחד מראשי תנועת העבודה לא התייחס לנושא האידיאולוגיה והרעיונות לאיפה אנחנו בעצם רוצים ללכת לטווח הארוך ברצינות מאז שנות החמישים לכל המאוחר. כולם היו עסוקים לחלוטין בכאן ובעכשיו . ורק בשנים האחרונות זה חזר קצת עם נתניהו בליכוד ועם אמיר פרץ שהם בהחלט אנשים עם אידיאולוגיה סדורה בנושא הזה.
בספר ששמו הזמני היה "צדק חברתי בעידן הידע " . פרשנו משנה כלכלית חברתית חדשה עבור מפלגת העבודה.
והמסר המרכזי שבו היה שמפלגת העבודה היא לא מפלגה סוציאליסטית ומעולם לא הייתה. היא הייתה מפלגה ציונית פרגמטית שהכלכלה שלה נבעה משיקולים של מה טוב למדינת ישראל .כשבשנים הראשונות של המדינה הם הפעילו משק ריכוזי זה לא היה מסיבות אידיאולוגיות, זה היה הכרחי בתנאים של אז לקליטת עליה וכו'. אחרי כמה שנים כשהתנאים השתנו שוב לא היה צורך בזה. . השאלה צריכה להיות מה העבודה צריכה לעשות למען העתיד .היום כשאנשים כמו פרץ מדברים על סוציאליזם חושבים במונחים של חלוקה וזה אף פעם לא ייצג את הסוציאליזם של מפלגת העבודה.
אנחנו טוענים שכל מיני רעיונות של צדק חברתי היו רלבנטיים למאות ה-19 וה-20 אבל הם כבר לא כל כך רלבנטיים יותר עם התנאים השונים מאוד של המאה ה-21.
עידן הידע דורש רעיונות חדשים של צדק חדשים שקשורים לשינויים שעוברים תהליכי הידע
א.א. אז מה אתם מציעים שיש לעשות ?
אנחנו טוענים שכלכלת הידע זה המשאב הגדול של מדינת ישראל .ואנחנו חייבים להשתלב לחלוטין בגלובליזציה . המדינות העשירות בעולם מראות שאין סתירה בין עושר ובין שיויון ותדע המדינות העשירות ביותר בעולם הן כיום מדינות קטנות כמו שוודיה ופינלנד ,כל אחת עם פחות מעשרה מיליון תושבים כמו בישראל .אבל אי אפשר היום להיות מדינה עשירה עם רמה סבירה של אמצעים לאזרח בלי להיות משולבת בתהליך הגלובליזציה .
ואין שום סיבה שישראל מדינה קטנה אבל יצרנית מאוד עם כל הכישורים והטכנולוגיות שבה ישראל לא תהיה ברמה שלהן.אבל הדרך היחידה היא להיות משולבים לחלוטין בכלכלה הגלובלית . וזה אומר שהעסקים הישראליים חייבים להתמודד בשוק העולמי לא רק הישראלי.
א..א הרעיונות של ראש מפלגת העבודה כיום אמיר פרץ מקובלים עלייך ?
וילף. אני חושבת שיש לאזן את ההצעות שלו  שיש להעביר קיצבות ,  לדעתי לפעול בראש ובראשונה למען הטווח הארוך ולשם כך יש להשקיע בחינוך ובמדע אלו הם הדברים החשובים ביותר ..אנחנו צריכים תפיסה כלכלית רחבה יותר שלא מסתכלת אך ורק על התמיכה החברתית שניתנת על ידי המדינה זאת צריכה להיות תפיסה מאוזנת שמסתכלת קודם כל איך אנחנו יוצרים את המשאבים של מדינת ישראל . ובכלל בישראל יש אופי מאוד יזמי וחשוב מאוד להסיר את המחסומים שניתנים ליזמים . אם תיתן לישראלים את ההזדמנויות להצליח הם יצליחו.

א.א.: אם היית נבחרת לראש הממשלה מה הדבר העיקרי שהיית ניגשת מיד לעשותו?
וילף :אם הייתי ראש הממשלה הדבר הראשון שהייתי עושה היה לקבוע גבולות קבע למדינה.

ומה תעשי אם לא תיבחרי אחר הכל ?
וילף: בכל מקרה אני אמשיך בפעילות פוליטית סדירה במפלגת העבודה ואולי אנסה שוב בעתיד .חברות בכנסת זה לא חזות הכל . כמו עבודת המורים בבתי הספר, גם הפעילות הפוליטית הסדירה "השחורה" זה דבר חשוב ביותר , גם אם זה לא תקשורתי ונוצץ , ומישהו צריך לעשות את זה.

 

 

האתר של עינת וילף

מאמרים מאת עינת וילף

נרי ליבנה על עינת וילף

 

עינת וילף על עידן הגלובליזציה

 

עינת וילף על עזה

 

סרט וידאו של עינת וילף

 

חנן כהן על הבלוג של עינת וילף

עידו קינן על הבלוג של עינת וילף

 

התקפה על עינת וילף

החזון של עינת וילף

 

בנסון : השחור רב העוצמה ביותר בטלוויזיה האמריקנית

בימים אלה כאשר אישה שחורה משמשת כשרת החוץ של ארה"ב (ותופסת את מקומו של שר חוץ שחור ) וגם בסדרת מתח מצליחה כמו "24" נשיא ארה”ב הוא איש שחור דומה שאיש אינו מרים יותר על כך גבה, פוליטיקאי שחור מצליח ובכיר בדרגים הגבוהים ביותר בממשל האמריקני  נראה כדבר מובן מעליו.

( עידכון :ארבע שנים לאחר שפורסמה רשימה זאת ב-2005  התמנה ב-2009  נשיא שחור אמיתי בהחלט לארה"ב ברק אובמה שכיהן בתפקיד שמונה שנים.

ראו על נשיאים שחורים בדיוניים שקדמו לאובמה ברשימה "נשיאים שחורים בבית הלבן ".)
אך לא כך היו פני הדברים בשנות השבעים והשמונים  כאשר הוקרנה בטלוויזיה האמריקנית הסדרה הקומית "בנסון" שגיבורה היה משרת שחור של מושל לבן והתגלה שוב ושוב כנבון יותר מאדוניו הפוליטיקאי עד שלבסוף איים לתפוס את מקומו.

בנסון ( בכיכובו של רוברט גיום ) הייתה סדרת "ספין אוף " לסדרה מפורסמת אחרת "בועות " על שתי משפחות מוטרפות שמתמודדות עם כל דבר אפשרי מהומוסקסואליות של אחד הבנים ועד לפלישת חייזרים מהחלל החיצון. בנסון היה המשרת בבית משפחת טייט העשירה, והאדם השפוי והשקול היחיד שם . כפרס על כך קיבל המשרת השחור העלאה בדרגה לסדרה משלו שבה הוכיח שוד ושוב את עליונות השחור על לבנים. בנסון התגלתה כסדרה מצליחה אף יותר מ"בועות " היא רצה לא פחות מ-7 עונות בין השנים 1979 ו-1986 יותר מפי שניים מזמן קיומה של סדרת האם, הישג חסר תקדים בטלוויזיה האמריקנית ( והמשך ) .
בסדרה החדשה בנסון עבד בבית המושל גטלינג ( ג'ימס נובל) קרוב משפחה של מעבידתו של בנסון בבועות ג'סיקה טיט ששלט על מדינה בארה"ב ששמה לא הוזכר מעולם ( כנראה כדי לא להרגיז את תושבי אותה המדינה ). המושל היה אדם שוחר טוב אך נאיבי (ויש שיגידו טיפש מטופש ) גם בהשוואה לבתו הקטנה והחכמה יותר מאביה קאטי. הייתה שם גם האומנת הגרמנייה האימתנית מיס קראוס ( אינגה סוונסון ) בעלת השמיעה החדה  הלשון החדה אף יותר מזו של בנסון שעימה היה מסוכסך באופן תמידי. היא ככל הנראה התקינה מכשירי האזנה בכל הבית שכן תמיד שמעה גם את הלחישות הרמיזות וההערות העוינות הכמוסות ביותר עליה והשמיעה את צריחת הסמל שלה "שמעתי אותך !!!! "
שני עוזרים נוספים של המושל היו קלייטון אנדיקוט השלישי ( רנה אברג'וניס ) הנכלולי שקינא בלי סוף בבנסון על הצלחתו להשיג את אמונו של המושל וקצין העיתונות הלא יוצלח פיט ( איתן פיליפס ) .עוד דמות קבועה במהלך עונה אחת בין השחקנים שבאו והלכו היה נער שליח שאותו גילם שחקן צעיר ולא ידוע בשם ג'רי סיינפלד .אך דמותו לא שרדה יותר מעונה בין שאר המטורפים של הממשל.

 

עם צוות כזה לא היה זה פלא שבנסון התגלה כאדם הנבון היחיד בממשל ושוב ושוב נאלץ לפתור עבור המושל בעיות ברומו של עולם מהאזנות סתר למושל וכלה באפשרות של פריצת מלחמת העולם השלישית. ובין כל אלה נאלץ להתמודד גם ההופעה של רוח הרפאים של מעבידתו שעבר מסדרת "בועות ג'סיקה טייט שהסתקרנה לדעת מה עלה בגורלו של המשרת לשעבר .היא מצאה שקידומו היה בלתי פוסק, הוא היגיע לתפקיד האחראי על התקציבים של הממשל ומשם לתפקיד סגן המושל.בנסון הפך לשחור רב העוצמה ביותר בטלוויזיה האמריקנית , אדם שהיה רגיל לתת פקודות ללבנים אדוניו לשעבר.
בפרק האחרון בסדרה התמודד המשרת לשעבר על משרת המושל כנגד מעבידו לשעבר .
לא ידוע אם הוא זכה שכן הפרק האחרון הסתיים בדיוק לפני הכרזת התוצאות כאשר המושל ומשרתו לשעבר צופים בהכרזת התוצאות בטלוויזיה . .
אבל אנחנו מנחשים שהוא זכה והפך למושל השחור הראשון בתולדות ארה"ב עלייה עצומה בדרגה ממשרת המשרת היחיד של משפחה מטורללת שבה החל את הקריירה שלו.

לא הרבה קרה עם השחקנים הקבועים של הסדרה לאחר סיום "בנסון " להוציא שני יוצאי דופן. שני השחקנים שגילמו את קלייטון ופיט הפכו כל אחד לדמות מרכזית של חייזר בשתי סדרות שונות של מסע בין כוכבים.. ב "חלל עמוק 9 " שם גילם אבורג'ניס את החייזר משנה הצורה אודו ההופך בסיום הסדרה למנהיג גזע "המייסדים " השולטים במעצמה העויינת של ה "דומיניון " . וב"וויג'ר " שם גילם פיליפס את ניליקס , חייזר מאזור הדלתה של הגלקסיה המתלווה ועוזר לצוות ספינת הפדרציה האבודה .
מעניין ששניהם גילמו כל אחד תפקידים לא שונים בהרבה מבנסון החייזר השחור בממשל הלבן המצליח כנגד כל הסיכויים ,וכל אחד מהם עשה את התפקיד, כמו בנסון ,במשך שבע שנים שלמות.

יש המנחשים באינטרנט שבמציאות שבה חי בנסון הוא היגיע בימים אלה לדרגת מועמד לנשיא ארה"ב ואולי אף מעבר לכך .

קישורים

בנסון בויקיפדיה

בנסון באנציקלופדיית הטלוויזיה 

סקירה

תקצירי הפרקים 

ויקי מיוחד על בנסון 

ראו עוד על פוליטיקאים שחורים בכירים ביותר…

נשיאים שחורים בבית הלבן 

Benson title screen.jpg