ארכיון תג: פזמון

הביטלס והשוטה על הגיבעה


לרגל פסטיבל הביטלס המתקיים השבוע הזה בחולון להלן מאמר של חיים מזר  על אחד מפזמוניה  הידועים ביותר של הלהקה הנצחית.

"השוטה על הגבעה"

"The Fool On The Hill"

by

John Lennon

and

Paul McCartney

sung by the

The Beatles.

Day after day,
Alone on a hill,
The man with the foolish grin is keeping perfectly still
But nobody wants to know him,
They can see that he's just a fool,
And he never gives an answer,

But the fool on the hill,
Sees the sun going down,
And the eyes in his head,
See the world spinning 'round.

Well on his way,
Head in a cloud,
The man with the empty mind is talking perfectly loud
But nobody seems to hear him,
For they think that he's just a fool,
And no one will go quite near him,

But the fool on the hill,
Sees the sun going down,
And the eyes in his head,
See the world spinning 'round.

And nobody wants to know him,
For they think that he's just a fool,
For he never gives an answer,

But the fool on the hill,
Sees the sun going down,
And the eyes in his head,
See the world spinning 'round.

Ooh, ooh,
Round and round and round.

And he never listens to them,
He knows that they're the fools
They don't like him,

The fool on the hill
Sees the sun going down,
And the eyes in his head,
See the world spinning 'round.

Ooh,
Round and round and round

 

השוטה על הגבעה.

 

מאת חיים מזר

השוטה על הגבעה  מתאר את היחסים בין אדם היושב על גבעה והנחשב לטיפש לבין הסביבה שלו. החברה מנדה אותו ,לא מקשיבה לו והוא לא מקשיב לה שעה שיש לו מה להגיד.בשיר שישה בתים ופזמון חוזר במבנה של בית,פזמון חוזר, בית, פזמון חוזר,בית,פזמון חוזר, בית,בית,פזמון חוזר,בית.

בית ראשון

Day after day,
Alone on a hill,
The man with the foolish grin is keeping perfectly still
But nobody wants to know him,
They can see that he's just a fool,
And he never gives an answer,

בית זה הוא בעל אופי אימאג'יסטי.אדם יושב לבד על גבעה מדי יום ביומו ועל פניו חיוך תמידי?האם מדובר בחיוך הבא מתוך אושר פנימי או שמא זה חיוך מעושה?חיוך שאינו יותר מאשר מסכה הבאה להסתיר דבר מה? החברה מסביבו רואה בו אדם טיפש והוא לעולם לא עונה. רמז לכך שנעשה איזה שהוא נסיון לתקשר איתו ,אבל הוא מתעלם מכך.

פזמון חוזר:

But the fool on the hill,
Sees the sun going down,
And the eyes in his head,
See the world spinning 'round

בפזמון החוזר מתוארות הפעולות שהשוטה עושה.די סטטיות באופיין.הוא צופה בשקיעה ורואה את העולם מסתובב.השורה השלישית נותנת תחושה שאין מדובר בסתם צפייה ,אלא בתצפית ממוקדת.הוא מסתכל על דבר מה ספציפי.

בית שני:
Well on his way,
Head in a cloud,
The man with the empty mind is talking perfectly loud
But nobody seems to hear him,
For they think that he's just a fool,
And no one will go quite near him,

בית זה מציג את הצופה במבט אקטיבי.הוא עומד איתן,ראשו בעננים ובראשו הריק ,מנקודת מבט של סביבתו,הוא מדבר בקול רם.אף אחד לא מקשיב לו מכיון שרואים בו אדם טיפש ואף אחד לא מתקרב אליו,אולי בכל זאת יש טעם בדבריו? מכיון שקיימת נגדו דעה קדומה מבטלים את דבריו כלאחר יד.מה הוא כבר מבין?כאן טמון העוקץ בשיר במובן מטאפורי.מי שנמצא במקום גבוה שדה הראיה שלו רחב יותר מזה הנמצא במורדות.אלה הנמצאים למטה ,ראייתם מטבע הדברים מוגבלת. כך גם אנשים המסתכלים מספר קטן של צעדים קדימה לא רואים,לא סכנות פוטנציאליות ולא הצלחות פוטנציאליות. אלה אנשים מקובעים. זה שניחן בראייה רחבה יותר יכול לצפות מעבר לאופק ולראות דברים נוספים.

בית שלישי:

And nobody wants to know him,
For they think that he's just a fool,
For he never gives an answer,

אף אחד לא רוצה להכיר את הצופה מכיון שהוא נתפש כאדם טיפש.הוא לא נותן תשובות הוא מתעלם מכולם.החמרה ביחס לבית השני.בבית השני אף אחד לא רוצה להקשיב לו ובבית זה גם לא רוצים להכיר אותו.קיבעון סוציולוגי.

בית רביעי:

Ooh, ooh,
Round and round and round.

בית קצר בן שתי שורות בלבד, אחת בת שתי מילים והשניה חזרה על מילה אחת-להסתובב- שבפזמון החוזר.יש בכך כדי להראות על איזו שהיא מעגליות שאי אפשר לפרוץ אותה. הן הטיפש לכאורה והן החברה מפסידים בשל דפוס התנהגות זה.

בית חמישי:
And he never listens to them,
He knows that they're the fools
They don't like him,

בית שישי:

Ooh,
Round and round and round

בבית החמישי ניתן ההסבר לאי נכונותו של הצופה לקהילה.הלכאורה טיפש לא מוכן להקשיב להם.הוא יודע שחברי הקהילה הם הטיפשים.אין הם מחבבים אותן והתוצאה הבלתי נמנעת,מעגליות נצחית שאי אפשר לפרוץ אותה המוצאת את ביטויה בבית השישי שהוא חזרה על הבית הרביעי,אלא שכאן המילה "או" מופיעה פעם אחת. אסוציאיטיבית שיר זה מזכיר את השאלה המתעוררת בסיומו של הסרט "קן הקוקיה" מי הוא המשוגע האמיתי, המאושפז בגלל שהוגדר ככזה או צוות המטפלים?

נספח :

רשימת ספרים על ושל הביטלס בעברית

טקסטים של שירי החיפושיות


גדעון רוזנטל ( מתרגם) הה ברברה, איזו זנות המלחמה ::שירים ותרגומים / ; עריכה ועיצוב ראובן רוזנטל ; פנטומימה אילן זיו ; צילום גדעון רז תל אביב : ספרית פועלים, תשל"ה 1975 .

גדעון רוזנטל נפל במלחמת יום הכיפורים  בגולן, את הספר יצר והביא לדפוס אחיו רוביק רוזנטל והוא
כולל שירים מתורגמים משל ז'ק פרוור,  ז'ק ברל,  לאונרד כהן , בוב דילן, והחיפושיות,

החפושיות :גופי מסיבות / ליקט וערך אהרון חפץ  ברית התנועה הקיבוצית. מחלקות התרבות, תשלט . חוברת של 63 עמודים עם שירי הביטלס .
שירי החיפושיות וג'ון לנון : בתרגום עברי / תורגם ע"י גובני יצחק חיפה : נפש,  1985 [תשמ"ה]

החיפושיות וגיטרה 1 - 1962-1966 207) this.width = 207;" align=center border=0 !width="207">

החיפושיות וגיטרה : אוסף מלהיב וייחודי של כל שירי החיפושיות עם אקורדים לגיטרה / [עורך אלון רזניק ; עיבודים: ריקי רוקסבי תל-אביב : מודן, 2000 שני כרכים .
ספר 1 1962-1966

ספר 2. 1967-1970


צלילי פסנתר עם החיפושיות :שירים נבחרים בעיבוד קל פסנתר, אורגנית, גיטרה. עורך אלון רזניק. מודן 2000 . תוי שירי הביטלס עבור נגינה על פסנתר.

ספרי עיון על החיפושיות

: מרים לוין, רינה רוט מוצרט והחיפושיות / תל אביב : רמות, אוניברסיטת תל אביב, בית-ספר לחינוך [?-0197 ספר חינוך מוזיקלי כולל מדריך למורה.

ירדן אוריאל הביטלס : השנים הראשונות / (גבעתיים) : (המחבר), (תשנ"ד 1993
ירדן אוריאל הביטלס : הדרך למעלה / כפר-סבא : י.ב. מוסיקה, תשנ"ו 1996 כולל מבוא וביבליוגרפיה באנגלית

רוברט פרימן הביטלס : מבט אישי בעין העדשה. תרגמה מאנגלית אילת יגיל , עורך ומחבר ההקדמה יואב קוטנר תל-אביב : שבא, 1995.

לחץ לסגירה
נפתלי וגנר הביטלס : שבע השנים הטובות. איורים יפה וגנר ירושלים : מאגנס, 1999 תשנ"ט.

אסנת  גולדפרב-ארזואן,   יחסי הגומלין בין מוסיקה אמנותית ומוסיקה פופולרית בין השנים 1956-1977   דיסרטציה (מ.א.) – אוניברסיטת בר אילן,  (המחלקה למוסיקה  תש"ס (1999)

כולל דיון על  Revolution no.9 של הביטלס ועל יוצרים כמו  אלביס פרסלי ,ליאונרד ברנשטיין, פיליפ גלאס ,מייק  אולדפיאלד והפינק פלוייד.

, ג'ימס וודול   ג'ון לנון ויוקו אונו : שני מורדים – אגדת פופ / מגרמנית: אריה אוריאל תל-אביב : ספרית פועלים, תשס"א 2000.
, זאב מגן דמיין : ג'ון לנון והיהודים/ ירושלים : מרכז שלם – מחלקת הסטודנטים, [2000]. הופיע לראשונה בתוך: תכלת, כתב-עת למחשבה ישראלית מס' 8, תש"ס, תחת הכותר: דמיין: על ג'ון לנון ואהבה חוברת של 40 עמוד . הופיע שוב ב: מאמרים חדשים על הציונות / עורכים: מיכאל אורן, דוד חזוני, יורם חזוני
כמה מחשבות שונות ומשונות על ג'ון לנון והיהודים לאו דווקא בסדר זה.

לעניות דעתי היצירה החשובה ביותר בעברית הקשורה באיזה שהיא צורה לביטלס .

 

אנגליה חולמת – הביטלס, אנגליה ושנות השישים / עודד היילברונר כרמל 2008

פרק מהספר

ראיון עם  עודד היילברונר

עודד היילברונר משוחח על ספרו עם לונדון וקירשנבאום

יואב קוטנר על "אנגליה חולמת "

חייו של ג´ון לנון - כולנו רוצים לשנות את העולם / ג'ון וייז ג'קסון

ג'ון וייז ג'קסון "חייו של ג'ון לנון -כולנו רוצים לשנות את העולם . הוצאת רסלינג ,2009. ביוגרפיה חדשה ומקיפה על חיי לנון.

שונות


הביטלס – צוללת צהובה / מבוסס על תסריט מאת לי מינוף ואחרים מאנגלית – לבי ואהוד מנור סביון : פן, 2005
ספר לילדים על פי סרט האנימציה של הביטלס

ספרי ילדים מאת חברי הביטלס

אהבה אמיתית - ציורים לשון / ג'ון לנון

ג'ון לנון אהבה אמיתית :ציורים לשון /עם הקדמה מאת יוקו אונו; עיבד אל נקלריו, על-פי ציורים מאת ג’ון לנון; מאנגלית: אורי בלסם, תל-אביב : מודן, 1999
רוב הספר איורים צבעוניים ומיעוטו דברי לואי

פול מקרטני, ג'ף דנבר ופיליפ ארדה;  גבוה בעננים / עברית: רמונה די-נור ירושלים : כתר ועילמור, 2006
ספר לילדים אחרי שבולדוזרים של רשות הפיתוח העירוני הורסים את בית היער של יאיר הסנאי, יוצאים הוא וחבריו למשימת הצלה מלאת סכנות

רותה קופפר על הספר

 

רונן טל על  פול מקרטני וזמרים אחרים כסופרי ילדים

יוקו אונו, חלון פתוח /; טקסטים של יוקו אונו ; מאמר: שלומית שקד ; [מנהל הגלריה: סעיד אבו שאקרה ; אוצרת אורחת: שלומית שקד אום אל-פחם : אום-אל פחם. הגלריה לאמנות, 1999

קטלוג תערוכה שהציגה את יצירותיה של אלמנתו של לנון בישראל.

העיתונאית רחל מיכאלי המומחיתלביטלס פירסמה כתבה על התערוכה הנ"ל

השנים שבהן הצרצרים שרו" גליון יום שישי, הארץ, 26.11.1999

ראיון עם ג'ון הנדריקס האוצר של יוקו אונו בגלריה באום אל פאחם לקראת פתיחת תערוכתה במקום

שיר  מתורגם של לנון

"תארו לכם" תרגם עודד פלד עיתון 77 גליון 131 דצמבר 1990  ע' 13  וגם ,מעריב מוסף שבת תרבות וספרות 31.10.1997 ע' 28

 

כמה סיפורים  של ג'ון לנון ביחד עם רישומים מפרי עטו הופיעו בעברית בכתב עת  ספרותי "המעורר כתב עת  לספרות ואמנות מספר 7 , 1999 כולם  בתרגום ארז שווייצר.

 

 

אלה היו :

1. "מחול המומחים בנשף החברה של סוץ הופ  "ע'59-61.

2. "פרדוקס ואפודה תואמת  בבקשה"   ע'52-64

3. . "חייו של הולך בטל "( מאת אלה סקוט פיצ'גראלד)  ע' 65-68

 

4. "תלה את השום הזה סביב צווארך  ולא תתחתן  לעולם" ע' 69-72

 

 ראו גם על

ארי קטורזה על לנון כסופר

 

היכל התהילה של המאמרים והכתבות על הביטלס בעברית  

 

 

על "החיפושיות"  הופיעו  מאות כתבות בשפה העברית בעיתונות ובמגזינים . אבל רוב הכתבות הללו היה להן ערך רק לזמנן .

 בכל זאת  היו כמה שהתבלטו מעל לכל השאר בעמקות או ברעיונות.

ולהלן   רשימת מאמרים בולטים וחשובים  ומעניינים במיוחד  שהופיעו לאורך השנים  על הביטלס בעברית בעיתונות ובכתבי עת אקדמאיים ( פחות או יותר …)

חנן יובל "למה לתת הזדמנות לשלום –פעם אחת :על שני תקליטים של ג'ון לנון " עיתון 77 לספרות ותרבות מספר 25 ,1981, ע' 43

יואב קוטנר "עוצמתו של הסרג'נט " מוזיקה :מגזין על צלילים ואנשים" 1987  ע'23-26.

יואב קוטנר "זה לא קורה :על להקת החיפושיות " ידיעות אחרונות -7 ימים 12.6.1987 ע' 34-37

ירון פריד "החיים הכפולים של ג'ון לנון" כותרת ראשית מספר 300 31.8.1988 ע' 34-37.

 רחל מיכאלי " הביטלס קמו והצדיעו", מוסף קליפ, חדשות, 21.7.88, עמ 4-5

עדויות ממקור ראשון על הביטלס במועדון הקאוורן ומתחילת דרכם מזכרונותיו של מתופף להקת החימום של הביטלס, המרסיביטס ג'ון בנקס שחי בארץ והקשר שלו לביטלס עם גילויים שלא מופיעים באף מקום אחר בספרות הביטלס . הכתבה פורסמה לאחר מותו של המתופף שחי בישראל בעשרים השנים האחרונות לחייו.

 

דב אלפון " "הוא צעק הרבה ": שיחה עם פול מקרטני " הארץ מוסף 30.6. 1989 ע' 27

 

רחל מיכאלי "מוקדש לג'ון ג'ורג' ורינגו " מוסף "קליפ" "חדשות"   11.1. 1990 ע' 12 -13 .

 

תיאור  קונצרט באנגליה של פול מקרטני מתוך סיבוב ההופעות הראשון שלו אחרי 13 שנים מאז להקת כנפיים.לראשונה מבצע על הבמה רפרטואר מהביטלס שכלל ברובו שירים מתקליטיהם המאוחרים שהביטלס עצמם לא הספיקו להופיע איתם מעולם.

 

  רחל מיכאלי . לנון הפסיד למנדלה", מוסף קליפ, חדשות, 10.5.90, עמ 10-11

תיאור  קונצרט רב משתתפים (לו ריד, לני קרביץ , הפילהרמונית של ליברפול ואחרים) שביצעו גירסאות חדשות לשירי לנון. הקונצרט תחת ניצוחה של יוקו אונו נערך בליברפול והועבר בשידור חי, נערך לציון יום הולדתו החמישים של לנון.

 

רחל  מיכאלי "מג'וןלנוןעדרונירוזנטל : ליברפול והביטלס " מוסף "חדשות" 20.4.1990 .ע' 32-34

 

כתבת תחקיר גדולה שעסקה בסיבות מדוע ליברפול  התעוררה מאוחר מידי לתעשיית הביטלס ומי שולט בתעשיה זאת. כתבה שכללה ראיונות עם אחיו של פול מקרטני ,האמרגן הראשון שלהם וכו' .אחת הכתבות התחקיריות המקוריות היחידות על הביטלס  שהופיעו בעברית  ולא עסקה רק בסקירה היסטורית על הביטלס  או בביקורת תקליטים  שלהם. .

 

 רוני סומק "בן 50 " מעריב -פנאי 3.10.1990 רשימה לזכרו של לנון .  .

דני רובס "אהבתי גם את פול ואת מקרטני יותר מכל " מעריב  2.2. 1990 ע' 1. ד

דני רובס "ג'ון פול ג'ורג' רינגו ואני " גיתית מספר 112 , 1994 ע' 12-13.

ג'ון וינר "ג'ון לנון והאף בי איי " ילקוט למחשבה סוציאליסטית מעתונות העולם מספר35 ,1995  ע' 6-8.

גדי להב "בעקבות ארבעת המופלאים " עיתון 77 מספר 192 , 1996 ע' 14.

 

נפתלי וגנר "" שירי הביטלס ניהליזם מוסיקלי או לידר" מפתח :כתב עת למורי מוזיקה מספר 3 1999 ע' 6-24

י רחל מיכאלי " יוקו אונו בירושלים", גליון יום שישי, הארץ 20 מאי 99 עמ ב11

כתבה שמצליבה בין שתי הדמויות הקרובות והמשפיעות על סיפור תולדות הביטלס, ג'ורג' מרטין ויוקו אונו. לאחר שהשקיעו זמן רב באנתולוגיות של הביטלס וג'ון לנון, התפנו לביטוי אמנותי עצמי שהצטלב הודות ללוח זמנים מקרי, בירושלים.

עודד היילברנר "האנגליות של הביטלס " בתוך ירחמיאל  כהן (עורך ) תמונה וצליל:אמנות מוסיקה והיסטוריה , הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל,2007 ע' 401-419

 

עודד היילברונר בידור לכל המשפחה מוסףהארץ, 1.6.07

התקפה על התקליט סרג'ינט פפר   לרגל מלאת לו 40 שנה

 

רחל מיכאלי  אמרו לך שאתה דומה לפול מקרטני?מוסף הארץ 5 ספטמבר 08 עמודים 25-24
הזדמנות נדירה לבחון את הדרך בה נתפסת אגדת הביטלס בציבור. בעקבות מסעו של פול מקרטני בדרך 66 בארה"ב בנסיון לשמור על אנונימיותו, באוגוסט 08, מתחקה  המאמר אחרי דיווחים של מקומונים ותחנות רדיו אזוריות לאורך המסלול.

 

 

עודד הילברונר "הביטלס:  להקה  לכל המשפחה או מנהיגי מהפכה ? " תו –מוזיקה אמנויות מספר  11 2008 ע' 54-59

 וכמובן המאמר הטוב והחשוב  מכולם:

זאב מגן  דמיין : על ג'ון לנון ואהבה / הופיע לראשונה בתוך: תכלת, כתב-עת למחשבה ישראלית מס' 8, תש"ס,  2000-  ומאוחר יותר כחוברת תחת  הכותר: דמיין: על ג'ון לנון והיהודים "  .

"  .

 

 

ראו גם

הקליפ

השוטה על הגבעה בויקיפדיה

פסטיבל הביטלס בחולון

ההיסטוריון הישראלי של הביטלס :על תופעת הביטלמאניה בישראל

ג'ון לנון פוגש את עקיבא נוף

 

",תארו לכם" שיר מאת ג'ון לנון

היאוש של אריאל זילבר: ניתוח הפזמון "הנה אנחנו המיואשים "

מבקר הפזמונים של האתר חיים מזר חוזר לנתח את יצירתו של הזמר אריאל זילבר שבו כבר עסק בעבר כאשר דן בשירו "בטי בם ".והפעם שיר יאוש בעל אופי תנ"כי  "הנה אנו המיואשים " ….
ובקרוב יופיע כאן לראשונה מאמר סקירה וניתוח מקיף ביותר של מזר על כלל יצירתו של אריאל זילבר שיפתח מדור חדש באתר זה שבו נסקור לא רק יצירות ספציפיות של אמנים מבצעים ,אלא נדון וננתח את כלל יצירתם.

הנה אנו המיואשים

מילים: אריאל זילבר
לחן: אריאל זילבר

הנה אנו, המיואשים
בחיים אנו מתקשים
לא, אבל לא מתלוננים
רק תוהים ובוהים
אלוהים, איך עוברים החיים

איך שמשון באשתאול היה אכבר גבר
ואיך אני באשקלון עובד באוטו זבל
לה לה לה…

איך ניסינו להיות שונים
ולעלות בסולם הערכים
חרף כל המאמצים
אז כלום עוד לא זז
אנחנו לא מרוצים

איך אדם וחווה אכלו פירות בגן עדן
ואיך אני יושב פה, אוכל עוגיות בשק"ם
לה, לה, לה…

איך אל שרה באו מלאכים, אני נזכר לי
ומה יש לי משלושת המלאכים של צ'רלי
לה, לה, לה…

איך כל הנביאים רדפו צדקה וחסד
ומה אני עם הרדיפות שלי אחר הכסף
לה, לה, לה…

כך הגענו עד עצבות גדולה
ולא נוקטים בשום קו פעולה
והדרך, לאן היא מובילה?
אולי אנחנו לא בנויים בשבילה

איך יוסף היו לו חלומות לפענוח
ואיך אני עם החלומות שלי ברוח
לה, לה, לה…

אבל איך אפשר עם המחשבות האלו כך לחיות
אולי גם לי עתיד פתאום משהו לקרות
לה, לה, לה…

אז אולי אני, אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

אז אולי אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

הירואיות מקראית ומצוקת ההווה

מאת חיים מזר

השאלה המתבקשת לנוכח שם השיר "הנה אנו המיואשים" היא ממה נובע היאוש? מה מניע את אריאל זילבר לחשוב על היאוש? משם השיר אפשר לראות שאין מדובר ביאוש,פרטי ,אלא במשהו ציבורי.ניסיון להציג תחושה של הציבור כולו.מקריאת השיר אפשר לראות שהיאוש איננו נובע מאירוע טראומטי ,אלא מתוך השוואה לעבר הרחוק,לתקופת המקרא.תקופה בה פעלו דמויות גדולות מהחיים וכי בני תקופתו של אריאל זילבר לא מסוגלים להגיע לרמתם.היאוש נובע מתוך איזו שהיא הידרדרות .השיר בנוי מאחד עשר בתים שיש בהם שילובים שונים של עבר,הווה, עתיד ושל גוף ראשון יחיד ורבים.

בית ראשון:

הנה אנו, המיואשים
בחיים אנו מתקשים
לא, אבל לא מתלוננים
רק תוהים ובוהים
אלוהים, איך עוברים החיים

בית זה הוא תיאור בזמן הווה ומציג את תחושת הרבים,היאוש.הניסיון הלא קל להתמודד עם המצוקות בלי יכולת לתת להן מענה.תחושה של החמצה שאפשר היה להגיע להרבה יותר ,אבל זה לא הסתייע.כאילו שאפשר היה להגיע להישגים רבים ומשמעותיים.לא מוצגות בבית זה שאלות בנוסח למה ועד מתי. מין קבלת הגורל כפי שהוא.ישנן אמנם תהיות אבל בנוסח מינורי ,הרמת גבה לכל היותר. אריאל זילבר מרגיש את עצמו כמו שליח ציבור העומד בפני האלוהים בבקשה לעשות מעשה .להוציא את הציבור מהמצוקה ולתת לו להרגיש שהחיים אינם עוברים סתם כך.

בית שני:

איך שמשון באשתאול היה אכבר גבר
ואיך אני באשקלון עובד באוטו זבל
לה לה לה…

בבית זה נעשית השוואה ראשונה עם דמות מקראית,שמשון רב הכוח הפיזי ורב התושייה שידע להשתמש בכישוריו כדי להתמודד עם הפלישתים. השימוש בסלנג "אכבר גבר" בא להמחיש את עוצמת כוחו של שמשון והנה מחבר השיר מה הוא עושה? בסך הכל מפנה את הזבל מהעיר.עובד עירייה העושה את עבודתו נאמנה ,אבל לא יותר מכך.ראוי לשים לב לערים אותן אריאל זילבר מזכיר,אשתאול ואשקלון,שתי ערים פלישתיות. האם יש כאן רמיזה פוליטית ,ביקורת כנגד צה"ל שאינו פועל באותה נחישות כנגד הפלשתינאים כמו ששמשון ידע לעשות זאת כנגד הפלישתים?

בית שלישי:

איך ניסינו להיות שונים
ולעלות בסולם הערכים
חרף כל המאמצים
אז כלום עוד לא זז
אנחנו לא מרוצים

תיאור העבר,אבל עבר קרוב מאוד,סמוך להווה.הציבור עשה ניסיון לעשות משהו,לשנות ממנהגו ולפעול על פי קוד ערכים מוסרי.יתרה מכך, נעשה ניסיון להעלות את רמת המוסר,אבל התחושה של דריכה במקום לא השתנתה.צריך להיות משהו נוסף שילווה את ההתנהגות הנורמטיבית ויהפוך את החיים לראויים יותר. התוצאה היא אי שביעות רצון מהמצב הקיים.

בתים רביעי-שישי:

איך אדם וחווה אכלו פירות בגן עדן
ואיך אני יושב פה, אוכל עוגיות בשק"ם
לה, לה, לה…

איך אל שרה באו מלאכים, אני נזכר לי
ומה יש לי משלושת המלאכים של צ'רלי
לה, לה, לה…

איך כל הנביאים רדפו צדקה וחסד
ומה אני עם הרדיפות שלי אחר הכסף
לה, לה, לה…

כמו בבית הראשון שילוב בין העבר המקראי להווה.בניגוד לבית השני בו ישנה התייחסות לדמות מקראית אחת בבתים אלה ההתייחסות היא לקבוצת דמויות מקראיות ומנגד מצבו של היחיד בזמן העכשווי. ההנגדות מציגות סיטואציות של מצוקה.מצד אחד אדם וחווה שנהנו מפירות עסיסיים וטבעיים ומנגד כל מה שיש לו זה עוגיות השק"ם. מאכל אמנם טעים אבל לא מספיק מזין.

אי אפשר שלא לשמוע כאן התייחסות לשירות המילואים שהוא חלק מהוויה הישראלית. סיטואציה שניה היא של המלאכים שביקרו את אברהם ,זה נהג בהם כמנהג הכנסת האורחים המכובדת ואלה הבטיחו לו כי בעוד שנה אשתו שרה תלד בן,חרף גילה המבוגר.

המלאכים שהוא מכיר הם המלאכים של צ'ארלי. מזכיר את סדרת הטלוויזיה "המלאכיות של צ'ארלי" .אותן נשים מחוטבות שופעות מיניות שנשלחו למשימות מסוכנות נוסח ג'יימס בונד ותמיד ממשו את המטרות שהוצבו בפניהן. אריאל זילבר יודע שמלאכיות אלה לא תוכלנה לעזור לו במאום.מדובר בסרט,משהו לא מציאותי.הרושם המתקבל כי הוא מחפש גיבור-על הנמצא מחוץ למסגרת הקיימת שיעזור לו להחלץ מהמצוקה אבל אותו אחד לא יבוא.

יש לשים לב גם למין של המלאכים בבית זה-גברים.קשה לו לקבל את הרעיון שגם אישה יכולה לעזור.בסיפור בריאת האדם נאמר כי אלוהים ברא את האיש כדי שתהייה עזר לאדם "כי לא טוב היות האדם לבדו" המחבר מוכן להשאר במצבו הקשה,אם העזרה תבוא מאישה.העזרה חייבת לבוא מגבר. הסיטואציה השלישית היא ההנגדה בין הנביאים לבינו. הנביאים חיפשו את הצדק והחסד.הם חיפשו ערכים והוא מחפש כסף. כשם שהנביאים לא הצליחו להפוך הציבוריות המקראית לאנשים צדיקים ועושי מעשי חסד,כך הוא לא הצליח להגיע למעמד הכלכלי הנכסף.התחושה שלו היא חסך בדברים בסיסיים אוכל,ידידים ורווחה כלכלית.

בית שביעי:

כך הגענו עד עצבות גדולה
ולא נוקטים בשום קו פעולה
והדרך, לאן היא מובילה?
אולי אנחנו לא בנויים בשבילה

כמו בבית הראשון גם בבית זה תיאור המצב הוא בזמן הווה. כמו שהבית הראשון פותח בהצהרה "הנה אנו", כך בית זה פותח בהצהרה :" כך הגענו".גוף ראשון רבים.התחושה היא של עצבות. אם בבית השלישי מתואר מאמץ שנעשה לשינוי המצב ,בבית זה לא ננקטת שום פעולה.תחושה של יאוש וחוסר אונים. התוצאה, אפטיה, דרך שלא ברור להיכן הולכים בה. השאלה "אולי אנחנו לא בנויים בשבילה" היא בבחינת אמירה המנסה אולי לתרץ מצב מצוקה זה. במשתמע נאמר שהציבור לא ניחן בכוחות נפשיים לחלץ את עצמו.הוא לא ניחן בעוז הנפש ועקשנות להילחם בחירוק שיניים להגיד,עד כאן!

בתים שמיני-תשיעי:

איך יוסף היו לו חלומות לפענוח
ואיך אני עם החלומות שלי ברוח
לה, לה, לה…

אבל איך אפשר עם המחשבות האלו כך לחיות
אולי גם לי עתיד פתאום משהו לקרות
לה, לה, לה…

חזרה לנגדה עבר הווה. הדמות המוצגת היא יוסף כמי שידע לפתור חלומות ובעיות אישיות. למחבר אין חלומות שיתנו לו רמז לפיתרון אפשרי וכי אולי יינתן בהם פתח תקווה לשינוי עתידי. ההתפכחות באה מיד. לא מדובר, אלא בחלומות ברוח והבנה שאין להישען על חלומות מסוג זה. חזרה אל המחשבה המוצגת בבית החמישי "ומה יש לי משלושת המלאכים של צ'ארלי?"

בתים עשר-אחד עשר:

אז אולי אני, אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

אז אולי אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

הפעם החיבור הוא בין עבר לעתיד. הדמות המוצגת היא אליהו הנביא.כשם שאליהו עלה בסערה השמיימה ,כך גם הוא יעלה בסערה השמיימה ,אלא שהוא יעשה זאת באופניים.הרבה פחות דרמטי. שני הבתים דומים זה לזה ביסודם מבחינה טקסטואלית. הבית העשירי פותח במילים "אז אולי אני,אני…" והבית האחד עשר פותח במילים "אז אולי אני…" בבית העשירי ישנה הכפלה של המילה אני.להדגיש את האני הפרטי שלו בלבד. הפיתרון היחידי הוא אסקפיסטי במובהק .לברוח מתוך המצוקה לאיזה שהוא עולם ערטילאי.

ראו גם :

הנה אנו המיואשים :הקליפ

האתר של אריאל זילבר

אריאל זילבר בויקיפדיה
אריאל זילבר באתר מומה

חיים מזר על הטרגדיה של בטי בם

פזמונים תנכיים והיסטוריים :מאגר מידע

הצצה להוי ישראלי שהיה : ניתוח הפזמון "דודה הגידי לנו כן "

חיים מזר מתאר פזמון עברי עתיק ימים  משירי התיאטרון הסטירי "המטאטא"   שיר שהושר בידי יוסף גולנד הפך ללהיט והפך ללהיט והוקלט בתקליט הראשון של זמר עברי שהופיע בארץ ישראל ב-1935 .

ושיר זה המספק הצצה להווי ישראלי שהיה בשנות השלושים של המאה הקודמת  ואיננו עוד.

דודה הגידי לנו כן

מילים: עמנואל הרוסי

 

לחן: משה וילנסקי

הביטי אל פנינו
וראי נא את עינינו
כלנו לפניך חתנים, נים, נים.
ברחימו ובדחילו
כאן לקראתך
ניליל ונתנה הוי כתנים, נים, נים, נים

דודה, הגידי לנו: 'כן'
אנו רוצים להתחתן
לא נוכל יותר לסבול
את אושרנו, את הכל,
דודה! הגידי לנו 'כן'.

אחד עובד במרץ
בונה הוא את הארץ
וסכום בבנק לגמרי לא קטן, טן, טן.
שני, פרדס וכרם
אישה נשא לו טרם
הגידי נא האין גם זה חתן, תן, תן, תן.

דודה…

שלישי גומל רוב חסד
גבאי בבית הכנסת
שלישי הוא מפטיר גם כן לא יחסר, סר, סר.
והרביעי נאיבי
סימפתי תל אביבי
נוהג בדרך ארץ ומוסר, סר, סר, סר.

 

 

ניתוח הווי ישראלי שהיה

 

מאת חיים מזר
זהו שיר בעל אופי קליל ונושאו הוא הרצון להתחתן,להקים משפחה. אין בו מסרים ברומו של עולם ואין בו שום התייחסות לאני האישי והפרטי.השיר הוא מעין צוהר לעבר ומתאר מה שהוא מההוויה של תקופה שהיתה ואיננה עוד. בשיר שלושה בתים ופזמון חוזר.

בבית הראשון קבוצת גברים פונה לאיזו שהיא אישה ומבקשת את אישורה להתחתן. מאופן הפניה ניתן להבין כי מדובר בדמות סמכותית .כולם רואים עצמם חתנים בפוטנציה וככאלה שיש להם כבר בנות זוג. בשורה השלישית ישנה חזרה על ההברה האחרונה של המילה חתנים.כך גם בשורה השישית במילה תנים .מעין חזרה על המילה חתנים,מה שמדגיש את תחושת הדחיפות ברצון להינשא.

מי היא אותה אישה? התשובה נמצאת בפזמון החוזר-הדודה.היא עבורם מקור האושר, היא נותנת הגושפנקא. הם לא מבקשים את אישור ההורים,אלא דווקא את זה של הדודה.כולם פונים אליה,מה שמעיד לא רק על מעמדה בחוג המשפחתי אלא גם בחברה בכללותה. הדודה כמוסד חברתי בעל תפקיד סוציולוגי חשוב.

בבית השני ובבית השלישי מסופר על המבקשים את אישורה של הדודה. מה שמסופר הוא על מקצועותיהם-עובד בנין,חקלאי,גבאי בבית הכנסת ,בעל המפטיר ואחד שגר בעיר. על זה האחרון לא ידוע מה עיסוקו. אולי הוא מובטל. בבתים אלה ניתן חתך מקצועי של האוכלוסייה בארץ .גם בבתים אלה ישנה חזרה על ההברה האחרונה של מילים בשורה השלישית והשישית.בבית השני בהברה שחוזרים עליה אפשר לשמוע את המילה חתן. אם בבית הראשון זה בלשון רבים,כאן זה בלשון יחיד. מעבר מהכלל לפרט.בבית השלישי קשה לדעת למה מרמזת החזרה על ההברה האחרונה. אולי היא נועדה לשמור על המקצב של השיר.

 

שמעו את

"דודה הגידי לנו כן " בביצוע המקורי מ-1935

פרטים על "דודה הגידי לנו כן " באתר זמרשת 

הליצן שירד מגדולתו: ניתוח הפזמון "סוף לסיפור: מאת יעקב רוטבליט

 

חיים מזר  חוקר ומבקר רב  תחומי חוזר בביקורת פזמון חדשה .                                         

סוף לסיפור

 

מילים: יעקב רוטבליט

לחן: יהודית רביץ

שום הפתעות אין בסיפור
שוב הדמעות על האיפור
החגיגה נגמרת
המסכה נושרת
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך
נפרד כבר מעליך
וסוף לסיפור.

כל הקסמים תמו חלפו
כל האורות כבר נאספו
הזמן שאין רופא לו
חמק חלף כמו פלא
ורק הזיעה על הפנים
כובע מעוך ריק משפנים
כל הצופים כבר קמו
כל התשואות נדמו
פרחו היונים.

גם האמת, גם הבדיה
מה שהיה, כמו לא היה
נמוג כהרף עין
ורק אתה עדיין
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך
נפרד כבר מעליך
וסוף לסיפור.

 

 

 

הליצן שירד מגדולתו

מאת חיים מזר

"סוף לסיפור" הוא שיר המתאר ליצן שירד מגדולתו ועדיין מנסה להישאר על הבמה.בשיר שלושה בתים בני תשע שורות כל אחד.חמש השורות האחרונות של הבית הראשון זהות לחמש השורות בבית השלישי.מעין פזמון חוזר.

בית ראשון

שום הפתעות אין בסיפור
שוב הדמעות על האיפור
החגיגה נגמרת
המסכה נושרת
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך
נפרד כבר מעליך
וסוף לסיפור.

 

בית זה פותח במילים "שום הפתעות אין בסיפור",פתיח שהוא הצהרה הבאה לומר שאם למי שהוא יש מחשבות שצפויים דברים חדשים,התשובה היא באופן קטגורי לא. אין כבר מה לחדש ובשפה ציורית ויומיומית הסוס נגמר לו והוא הליצן ממשיך בשלו.האם מכוח ההתמדה מכיוון שזאת פרנסתו, הוא מרגיש שכוחו עדיין במותניו?כשם שהשגרה השתלטה על ההופעה ,כך גם הדמעות. הליצן כבר לא יכול לתת הופעה ראויה.אין סיבה לחגיגה כי היא נגמרה .ולאן מובילות הדמעות? הן נוטפות על האיפור ומוחקות אותו וגם החיוך היה ואיננו עוד. אם בהתחלה ובמשך השנים החיוך היה טבעי,עתה הוא מאוד מעושה עד שהוא מתפוגג.סופו של דבר, אותם חוטים סמויים שתפרו בתפירה מעולה את החיוך לשפתיים נמוגו ואינם עוד. כמו הדמעות הנושרות מעיניו של הליצן, כך החיוך נושר גם הוא.השורה האחרונה גם היא הצהרתית "וסוף לסיפור".להוציא שורה זו ,כל השורות בבית זה וגם בשאר הבתים מחורזות במתכונת של אא,בב,גג,דד .שורה זו היא ללא חריזה ומעמידה אותה כמה שהוא העומד בפני עצמו.מאוד פרוזאי,מאוד עובדתי ללא שום סנטימנטים.בשל מבנה זה השורות האחרונות בשני הבתים האחרים גם הן פרוזאיות.

בית שני

כל הקסמים תמו חלפו
כל האורות כבר נאספו
הזמן שאין רופא לו
חמק חלף כמו פלא
ורק הזיעה על הפנים
כובע מעוך ריק משפנים
כל הצופים כבר קמו
כל התשואות נדמו
פרחו היונים.

השורה האחרונה בבית הראשון היא פתיח לבית השני שהוא פרוזאי לחלוטין.העובדות כפי שהן במלוא אכזריותן .בבית זה יש סיפור בעל מבנה ליניארי.הקסמים חלפו,אורות הבמה אט אט מועמים והזמן הופך אט אט לנחלת העבר.במקרים רבים אומרים שזמן מרפא פצעים .כאן ההיפך הוא הנכון.ככל שהזמן מתקדם יותר הפצעים הולכים ומעמיקים. אין עתיד. הליצן ממשיך במאמץ רב את מופעי הקסמים שלו,אבל הזיעה נוטפת ומטשטשת את האיפור בדומה לדמעות שבבית הראשון. אגלי הזיעה והדמעות מתערבבים זה בזה ולא משאירים אפילו עקבות של איפור. הכובע המפורסם של הקוסם מעוך ,אין בו יותר שימוש מכיון שלליצן אין יותר שפנים לשלוף.הם כולם ברחו והוא כמו אב שכול שאיבד את היקר לו מכל. הקהל מסיק מסקנות ועוזב את האולם.אין מי שיצפה בו.אין מי שימחא כפיים.בנוסף לשפנים היו לו גם יונים,אבל גם הם אינם. נראה ששורות שלישית ורביעית צריכות להיות מחורזות וצריך להיות כתוב "הזמן שאין לו רופא/חלף כמו פלא".

בית שלישי

גם האמת, גם הבדיה
מה שהיה, כמו לא היה
נמוג כהרף עין
ורק אתה עדיין
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך
נפרד כבר מעליך
וסוף לסיפור.

בית זה פותח במילים "גם האמת,גם הבדיה" .מצב אמיתי ומצב לא אמיתי-מדומיין,פועלים בו זמנית ונוצר מצב בו אי אפשר היה לדעת מה נכון ומה לא נכון,מה ריאלי ומה נמצא בתוך הפנטסיה.הליצן ידע תמיד לפרוט על עמימות זו במיומנות רבה,מעשה ידי אומן. יכולת זו חלפה לה. עתה נשארה רק הריאליה והיא קשה,כואבת ואכזרית וכמו הזמן שחמק לו בבית השני,כך בבית זה העמימות חלפה ונמוגה.מה שנשאר הוא הליצן במלוא עליבותו. לאורך כל השיר תיאור הליצן הוא בגוף שלישי יחיד.תיאור הניתן על ידי אדם מהצד הכואב את כאבו של הליצן. בשורה הרביעית בבית זה ישנה פניה בגוף שני יחיד,בלשון אתה "ורק אתה עדיין".הפניה היא אישית, אינטימית. הכותב מתוך הרבה אמפתיה מזכיר לליצן ש"סוף לסיפור"-לדעת לרדת מהבמה בצורה מכובדת.

יש בשיר פתטיות כפולה. פתטיות אחת היא הליצן המנסה בכל כוחו להישאר על הבמה,למרות שהוא כבר לא רלבנטי. הוא מזכיר את סרטו הקלסי של צ'פלין "אורות הבמה" המתאר בצורה מעוררת רחמים ויחד עם זאת בהרבה אהבה שחקן תיאטרון שתשו כוחותיו המנסה במאמץ רב להשאר על הבמה.הפתטיות השנייה היא בלחן של יהודית רביץ שתפשה את נשמתו של השיר. זהו לחן שאפשר לרקוד על פיו-ולס. הוולס הוא במהותו ריקוד עם הרבה חן, אצילי ואריסטוקרטי באופיו. גם אם לא מקשיבים למילים,אלא רק ללחן אפשר לשמוע בתוכו הרבה עצב.האם גם הדמעות זולגות בקצב ולס?

ראו גם

קליפ של הפזמון 

הפסיכולוגיה של "רדיו חזק ": ניתוח של הפזמון המפורסם של להקת "תסלם"

                              

חיים מזר חוזר בניתוח של פזמון ידוע נוסף ,הפזמון המפורסם ביותר של להקת "תיסלם" ומראה שיש בו הרבה יותר מהשמע לאוזן בהאזנה ראשונה, או עשירית ….

  "רדיו חזק" כמשל לניכור מרצון

 

 

מאת חיים מזר

רדיו חזק

מילים: דורי בן זאב, יאיר ניצני, יושי שדה ויזהר אשדות

לחן: יאיר ניצני ויזהר אשדות

 

 

היא שנולדה בכפר מנותק
ולא שמעה על חום או מחנק,
שם שמן טוב לא טוב משם,
כל כך שקט בא להירדם.

חייכי אלי בין השיחים,
חייכי אלי כשהם נחים –

והם לא אוהבים.
היא אוהבת רק רדיו חזק
אוהבת רדיו חזק
אוהבת
שמנגן.

היא רק רואה אותנו שרים
היא לא שומעת מה מדברים.

כתבי אלי מה רצונך,
כתבי אלי דרך אוזנך,
מעור התוף לעור הסנר
בתוך ראשך שקט שורר

והם לא אוהבים.
היא אוהבת רק רדיו חזק
אוהבת רדיו חזק
אוהבת
שמנגן.

היא שהוכתה באור סנוורים
ולא תשמע ניסוי צופרים,
היא לא תמנע אש בשדות
כי יש לה אוזניים כבדות

קבלי אותי בין המילים
קבלי אותי בין השבילים –

והם לא אוהבים

 

 


שיר זה שהוא אחד הלהיטים הגדולים של להקת "תסלם" שייך לקבוצת שירים שיש להם יותר מכותב אחד. במקרה זה חברו ארבעה יוצרים לכתיבתו. סביר להניח שיש לכך קשר למבנה המיוחד של השיר,בתים בעלי אורכים שונים.בית ראשון ארבע שורות,בית שני שתי שורות,פזמון חוזר חמש שורות,בית שלישי שתי שורות,בית רביעי ארבע שורות, פזמון חוזר חמש שורות,בית חמישי ארבע שורות,בית שישי שתי שורות, בית שביעי ואחרון שורה אחת. שהוא השורה הראשונה של הבית החוזר.

בית ראשון

היא שנולדה בכפר מנותק
ולא שמעה על חום או מחנק,
שם שמן טוב לא טוב משם,
כל כך שקט בא להירדם.

בבית זה נעשה שימוש בגוף שלישי נסתר נקבה. בבית זה מתואר המקום ממנו היא באה. מי זאת היא לא ברור.האם הכוונה לסתם מי שהיא היכולה להיות כל אחת או להיא ספציפית? המקום ממנו היא באה הוא אזור כפרי. אין בו את הסיאוב הפיזי של העיר.הכפר הוא מקום בו כולם מכירים זה את זה והמוניטין של הפרט חשוב. חשיבות זו מוצגת דרך פאראפרזה בהיפוך משמעות של הביטוי " טוב שמן טוב משם טוב" ל"שם שמן טוב לא טוב משם".יחד עם זאת חסרה הוויטאליות של העיר.ישנה מין תחושה של חסכים ריגושיים.יש מי שער לכך ומבין זאת,אותו אחד שמדבר בבית השני.

בית שני

חייכי אלי בין השיחים,
חייכי אלי כשהם נחים –

בבית זה נעשה מעבר לגוף שני זכר. הפונה מזכיר את אותה היא ומבקש ממנה שתפנה אליו ומסתפק בחיוך.בניגוד לבית הראשון בן ארבע שורות המתאר את העולם הכפרי הקטן במבט פנורמי, כאן המבט ממוקד.קיימים הוא הפונה,היא והשיחים. הוא יודע שהיא מתחבאת.אולי היא מתביישת או חסרת ביטחון עצמי? מכיון שהוא מבקש ממנה לחייך אליו כשהשיחים נחים,ניתן להניח שנושבת במקום רוח המניעה את השיחים והיא עוברת ממקום למקום עם תנועת השיחים כדי שלא יראה אותה. ואולי אותה רוח היא מטאפורה לסערה רגשית בה היא נמצאת המונעת ממנה לחייך אליו?מה היא בעצם רוצה? תשובה לכך בפזמון החוזר.

פזמון חוזר

והם לא אוהבים.
היא אוהבת רק רדיו חזק
אוהבת רדיו חזק
אוהבת
שמנגן.

בפזמון החוזר נעשה שימוש בגוף שלישי נסתר רבים ובגוף שלישי נסתר נקבה ומה שהוא נוסף-הרדיו. האינטראקציה היא בינה לבין הרדיו.מי הם אותם ה"הם" שאין לה שום אהבה כלפיהם והם לא רוצים אותה?אין להם שום רגש כלפיה.היא רוצה את מכשיר הרדיו בלבד.ממבנה הבית אפשר לראות מה היא רוצה. שורה ראשונה שלוש מילים,שורה שניה חמש מילים. המילה "רק" אומרת בצורה מפורשת מה היא רוצה.שורה שלישית שלוש מילים שהיא הכפלה של חלק מהשורה הקודמת המעצימה את רצונה. שורה רביעית ושורה חמישית בכל שורה רק מילה אחת. קיימת כאן חלוקה של משפט בן שתי מלים לשתי שורות,בכל שורה מילה. מבחינה מוזיקלית יש כאן סינקופה המדגישה ביתר עוצמה את רצונה. אהבה כלפי רדיו והעוצמה הקולית שלו המחזקים את הריגושים שלה.איזה ריגושים?היא מנתקת את עצמה במודע מסביבה אנושית ומכנסת את עצמה לתוך עצמה. בצורה וירטואלית היא בונה סביב עצמה קירות של רעש ומתכנסת לתוך סיטואציה אוטיסטית למחצה וכנראה גם אקסטטית. העולם מבחינתה לא קיים.רק היא והרדיו בבחינת אינסטרומנט והצלילים החזקים הבוקעים ממנו.המצב המנטלי שלה מוסבר בבית השלישי.

בית שלישי

היא רק רואה אותנו שרים
היא לא שומעת מה מדברים.

בית קצר בן שתי שורות בלבד והתיאור בגוף שלישי נסתר נקבה.היא נמצאת במופע רוק ורואה חברי להקה שרים ומנגנים. זה לא הרדיו,אלא קבוצת אנשים. את מה שהם שרים היא שומעת באופן חי.המילה "רק" שוב מאששת את ה"רק" שבבית החוזר.המילה "מדברים" יכולה להתפרש בשתי צורות המשלימות זו את זו.פירוש אחד כוונתו לאלה המדברים סביבה ופירוש שני כוונתו מושא התוכן של מילות השירים. אולי היא נמצאת בטרנס. בכל מקרה היא מנותקת מסביבתה ומנוכרת לה. היא באה למופע חי,לשמוע את הצלילים שבקעו מהרדיו לא למפגש חברתי,גם אם מדובר בקהל רב משתתפים, מה שמסביר את ההתחבאות שלה בין השיחים שבבית השני,התרחקות מאנשים.מי שפנה אליה בבית השני חוזר ומופיע בבית הרביעי.

בית רביעי

כתבי אלי מה רצונך,
כתבי אלי דרך אוזנך,
מעור התוף לעור הסנר
בתוך ראשך שקט שורר

הפעם הפונה לא מסתפק בחיוך והוא רוצה שהיא תכתוב אליו. כמו בבית השני, הפניה היא מגוף ראשון זכר לגוף שני נקבה.הוא מבקש ושומעים אפילו תחינה.הוא מתחנן בפניה שתגיב לדבריו.עד כמה היא מנותקת ומנוכרת אפשר לחוש בשורות השניה והשלישית. למה בדיוק הכוונה במילה סנר קשה לדעת. מתוך ההקשר של הדברים אפשר להבין שמדובר בסינור. הוא רוצה שתכתוב דרך האוזניים. יציאה החוצה מהאוזן לסביבה, מעור התוף -מהחלק הפנימי של האוזן- לעור הסינור. הסינור העוטף את בגד הגוף .אם הכוונה באמת לסינור ,לסינור יש תפקיד-להגן על הבגדים שעה שמבשלים או מנקים. מעין מצב של סטריליות. לסטריליות גם כן יש תפקיד,הגנה. הוא מבקש ממנה לצאת מהמגננה שלה.שתדבר ותביע את עצמה. אבל היא לא יכולה או לא רוצה, מכיון שבראש שלה שורר שקט של כלום,שקט של ריקנות.האם טוב לה במצב הזה? האם זה המנגנון שלה כנגד עולם של ריגושים של אנשים אמיתיים .הריקנות כנגד אי ודאויות של ריגושים אנושיים.הריקנות כמבטאת פחד,להגיע לבגרות נפשית ורגשית. סטריליות שבסופו של דבר רק מזיקה. היא ממשיכה להישאר באותו נתק רגשי המתואר שוב בפזמון החוזר ועד כמה מצבה קשה מתואר בבית החמישי.

בית חמישי

היא שהוכתה באור סנוורים
ולא תשמע ניסוי צופרים,
היא לא תמנע אש בשדות
כי יש לה אוזניים כבדות

מחוץ לאני הפרטי שלה,יש סכנות אמיתיות.אור הסנוורים שפגע בה הוא הרדיו החזק.העוצמה של הרדיו שווה בעוצמתו לאור החזק.ניסוי הצופרים בארץ הוא בעל משמעות קיומית.רעש הצופרים למקרה של מלחמה.אש בשדות שרפות המכלות כל חלקה טובה.השדות אנלוגיים לשיחים שבבית השני.כל העולם יכול להיחרב והיא לא ערה לכך.היא כבר לא יכולה לצאת מתוך הסטריליות המנכרת שלה. מרוב רעש של הרדיו החזק אוזניה כבדו ונוטרלו .קהות רגשית טוטלית. והוא ממשיך לבקש את נפשה וכפי שנאמר בבית השישי

בית שישי

קבלי אותי בין המילים
קבלי אותי בין השבילים –

יש מילים שבעזרתן הוא מביע את רחשי ליבו וישנם שבילים המובילים למילים ועד כמה רגשותיו הולכים ומתעצמים אפשר לראות בדרך הפניה שלו. בהתחלה הוא מבקש שתחייך אליו, אחר כך הוא מבקש ממנה שתכתוב אליו. אם קשה לה לחייך לפחות שתכתוב אליו .אולי קל לה להביע את עצמה דרך דף הנייר. אחר כך הוא מבקש ממנה שתקבל אותו . הוא חושב שיש בו אולי מגרעות המרתיעות אותה.אבל מבין המילים והשורות הוא מבקש ממנה שתקבל אותו כמות שהוא, בבחינת לא רק הוא לא מושלם,גם היא לא מושלמת. הוא רוצה ליצור חרף מגרעות אנושיות אלה איזו שהיא תחושת ביחד ,אבל היא עומדת במריה.כפי שאפשר לראות בשורה האחרונה שהיא גם השורה הפותחת של הפזמון החוזר "והם לא אוהבים".האם איבד את אהבתו כלפיה?

השיר פותח בניכור פיזי הנובע מאילוצים אובייקטיביים ומסתיים בניכור מנטלי ומתוך בחירה.יש כאן מעגל של ניכור שהמבקש מנסה לפרוץ אותו וללא הצלחה. הניסיון ליצור דיאלוג,כושל גם הוא.
הרושם המתקבל הוא שכותבי השיר יצרו דמות של איזה שהוא "הוא" וירטואלי שבאמצעותו מתואר עולם חברתי מנוכר המתגלם באמצעותה של "היא" ומתריעים דרכה על הסכנות האורבות לפתחה של החברה בשל אותו ניכור יזום.

ראו עוד

רדיו חזק :קליפ

,הפזמון "רדיו חזק" 
אתר תיסלם

תיסלם בויקיפדיה 

הארכיון הלא רשמי לתיסלם

עצבותו של יעקב רוטבליט: ניתוח הפזמון "אני שוכב לי על הגב"

יים מזר בעוד ניתוח פזמון  במסגרת מדורו הקבוע : והפעם פזמון של יעקב רוטבליט שאותו שר אריאל זילבר .

לכאורה נהנתנות

 

מאת חיים מזר

 

אני שוכב לי על הגב 

מילים: יעקב רוטבליט
לחן: גדעון אלרן

שר אריאל זילבר

אני שוכב לי על הגב
מביט על התקרה
רואה כיצד חולפים ימי
בבטלה גמורה
אני שוכב לי על הגב
חושב, חולם, הוזה
והחיים יפים, יפים
ממש כמו מחזה

בלי להיות או לא להיות
אני פשוט ישנו
בלי שום דבר אשר כדאי
למות למענו
בלי תקווה ובלי יאוש
אני פשוט צופה
כמו תייר על העולם
והוא כל כך יפה

היו לי פעם עקרונות
מכרתי את כולם
עיסקה מוצלחת בשבילי
טובה גם בשבילם
עכשיו כשלא נשאר יותר
במה להאמין
אני שוקע לעיתים
בהזיות על מין

בלי להיות או לא להיות
אני פשוט ישנו
בלי שום דבר אשר כדאי
למות למענו
בלי תקוה ובלי יאוש
אני פשוט צופה
כמו תייר על העולם
והוא כל כך יפה

אז אני שוכב לי על הגב
מביט על התקרה
רואה כיצד חולפים ימי
בבטלה גמורה
אני שוכב לי על הגב
חושב, חולם, הוזה
והחיים יפים, יפים
ממש כמו מחזה

האסוציאציה הראשונה העולה מתוך שמו של השיר "אני שוכב לי על הגב" היא של בטלנות לשמה.לא לעשות כלום ולהנות מכך. זה גם הרושם המתקבל מקריאת הבית הראשון והוא מתעצם בשורות האחרונות של בית זה."והחיים יפים יפים ממש כמו מחזה". עיון מעמיק בשיר יראה שמאחורי אמירה אופטימית זו מסתתרת טרגדיה-סיפורו של אדם שעבר תהפוכות בחיים ונשאר בלי כלום.

השיר בנוי מ-5 בתים.בית ראשון ובית אחרון זהים, להוציא מילה אחת שבה נדון מאוחר יותר,בית שני ובית רביעי זהים לחלוטין ובית שלישי שלא חוזר על עצמו.המבנה של השיר הוא במתכונת של 1,2,3,2,1 -מבנה מעגלי.בית אחד מרכזי הוא הבית השלישי וסביב לו מעטפת של בית שני ורביעי וסביב לה מעטפת נוספת של בית ראשון וחמישי.

מבחינת החריזה הבית הראשון מתחלק לשני בתים קטנים .כל אחד משפט בפני עצמו והחריזה נמצאת בשורות הזוגיות. בית קטן ראשון:

אני שוכב לי על הגב
מביט על התקרה
רואה כיצד חולפים ימי
בבטלה גמורה

בית קטן שני:

אני שוכב לי על הגב
חושב, חולם, הוזה
והחיים יפים, יפים
ממש כמו מחזה

התיאור הוא של מצב סטטי,של שכיבה מלווה בתחושה של נהנתנות המנסה לבלוע הכל. להנות מהחיים כמות שהם,במין תחושה של צופה על מה שנעשה סביבו. המשפט "ממש כמו מחזה" מזכיר את הביטוי כל העולם במה.המשורר הוא הקהל.לפחות ממה שנראה בבית זה מדובר בקהל של בן אדם אחד.בשורות השנייה והשישית ישנם פעלים המתייחסים לחוש הראייה-מביט, חושב, חולם,הוזה. מבחינת סדר השימוש במילים ישנו כאן מדרג מהקונקרטי –מביט, עד למופשט- הוזה. המילה חולם היא שלב ביניים בו המשורר מתנתק לאט לאט מהחיים המעשיים ועובר לשלב אמורפי,מה שנעשה באמצעות החשיבה.בשורה השנייה המילה חושב לא מופיעה רק בשישית. בהתחלה ישנה כפי שראינו הקונקרטיות ואז המשורר מתחיל להשקיע את מחשבתו במושא התצפית-החיים והתוצאה הסופית היא תלישות .המשורר אינו חלק מהמחזה. הוא מבחוץ.

הבית השני גם הוא מתחלק לשני בתים קטנים .כל בית קטן משפט בפני עצמו והחריזה היא כל שורה שניה. בית קטן ראשון:

בלי להיות או לא להיות
אני פשוט ישנו
בלי שום דבר אשר כדאי
למות למענו

בית קטן שני:

בלי תקוה ובלי יאוש
אני פשוט צופה
כמו תייר על העולם
והוא כל כך יפה

התלישות והנהנתנות הפסיבית מורגשות גם כאן,אלא שהן מלוות בתחושה של אקזיסטנציאליזם המוצא את ביטויו באמירה שיש בה מין הייאוש. אין שום סיבה שהיא, אשר בשבילה כדאי להשקיע או למות למענה.כל מה שנשאר הוא לקבל את העולם כפי שהוא בלי לנסות לשנות אותו.רק לתור בעולם וזה נעשה במחשבה בלבד עם מבט קצת פנוראמי. בבית הראשון הכותב מתייחס לחיים,אך לא ברור אם כוונתו לחייו שלו או גם לחיים סביבו. בבית זה הוא מביט על העולם ,מה שבבית הראשון לא קיים.הפועל להביט שבבית הראשון מוחלף בבית זה בפועל לצפות. צפייה היא מטבעה בעלת אפיון פנורמי.שדה הראייה רחב יותר ולכן המשורר מרגיש כמו "תייר על העולם" גם כאן העולם מתואר כיפה.

הבית השלישי הוא הלב של השיר .בו מוסבר מאין בא אותו שילוב של אפטיה ונהנתנות .גם בית זה מתחלק לשני בתי קטנים והחריזה גם היא כל שורה זוגית. בית ראשון קטן:

היו לי פעם עקרונות
מכרתי את כולם
עיסקה מוצלחת בשבילי
טובה גם בשבילם

בית שני קטן:

עכשיו כשלא נשאר יותר
במה להאמין
אני שוקע לעיתים
בהזיות על מין

הכותב היה אדם עם תפישת עולם מגובשת למענה היה מוכן להקריב הרבה לרבות את חייו,אבל קרה משהו. מה קרה לא מוסבר.נראה שהוא עבר משבר ואולי התפכחות שהפכה אותו לאדם ציני וראיית עולם חומרנית צרופה. הכל נע סביב כדאיות .היה כאן מעבר קיצוני מעקרונות מוצקים ומוסריים לגישה כלכלית, חסרת מעצורים וכפי שהוא אומר: "עכשיו כשלא נשאר במה להאמין".אבל גם החומרנות קרסה. נראה שהוא היה אדם חסר ניסיון כלכלי ועסקי ובסופו של דבר באה נפילה הקשה. כל שנשאר לו הוא רק "לשקוע בהזיות על מין".ההון הרב שצבר בטרם נפילה היה מוקד אטרקטיבי לנשים רבות. נשים היו תמיד בסביבתו הוא ניהל חיי מין סוערים. לאחר הנפילה נשאר בעירום ובחוסר כל. כולן ברחו ממנו .ההנאה המינית היחידה הייתה רק בדמיון. חיי מין וירטואליים. כל מה שנשאר לו זה רק להתענג על האקזיסטנציאליזם הפסיבי.הוא למד בדרך הקשה שהעולם היפה הוא לא רק חומרנות ומין. אבל הוא כבר אדם תשוש וכל שנשאר לו זה לשכב על הגב בבטלה גמורה.המילה הפותחת של הבית האחרון, שהוא ביסודו גם הבית הראשון, היא אז.מילה זו אומרת בעצם למה הוא מתבטל. האם זאת התנצלות או הסבר לתחושת אין האונות תרתי משמע? והמחזה שהוא צופה בו? יכול להיות שהמבט שלו הוא רטרוספקטיבי על חייו שלו.הוא צופה במחזה שהוא לא רק הצופה היחיד בו,אלא הוא גם השחקן היחידי בו.סיפור עצוב של אדם תמים ביסודו שעבר מהפכים קיצוניים בחייו .האם למד להבין ולקבל את החיים בדרך הקשה? ואולי אין זה אלא משל על החברה הישראלית?

מלנכוליה אהובתי:ניתוח פזמון של חמי רודנר

חיים מזר הוא חוקר רב תחומי שהתפרסם בעיקר בגלל עניינו בחקר העב"מים " כאחד החוקרים החשובים ביותר בנושא כיום .אבל הוא חוקר רב תחומי שעוסק גם בנושאים רבים אחרים .
וכעת לפניכם ניתוח שלו לפזמון של חמי רודנר,זמר שנראה כנציג המלנכוליה במוזיקה העברית המודרנית . 

זאת כחלק ממדיניות האתר להציג לפני הקוראים ניתוחים גם של פיזמונים תחום שנחשב עד כה ולא בצדק כתחום שירי נחות .

 

מלנכוליה אהובתי : המלנכוליה הקיומית של חמי רודנר

מאת חיים מזר

תוצאת תמונה עבור חמי רודנר

כותרת שירו המלודי והנוגה של חמי רודנר "מלנכוליה אהובתי" מעוררת הרבה ענין בגלל הצירוף יוצא הדופן שבשמו.מצד אחד אהבה ומצד שני דיכאון. מעין אוקסימרון.האם צירוף זה בלתי אפשרי או שמא מדובר בסיטואציה מעוררת מחשבות על מצבו הנפשי של מי שמתואר בשיר? ננסה לראות במה מדובר. מבחינה תבניתית השיר בנוי משני בתים,פזמון חוזר,שני בתים פזמון חוזר.והנה השיר:

מלנכוליה אהובתי 

הנשים הצעירות פוסעות ברחוב
מעיפות מבט בחלונות הראווה
כל כך מצודדות, כל כך נראות נפלא
יום לאהבה

מי מכן נשים יפות תהיה אישתי
מי תחלוק את גורלה בגורלי
מי תרצה לשתות מכוס תרעלתי
אור ואהבה

ואני שקוע בעצבות, מתכרבל במתיקות
הו, מלנכוליה, את אהובתי
את הרי אישתי האמיתית, קטנונית וקנאית
הו, מלנכוליה, את אהובתי

הנשים הצעירות הלכו מזמן
אספו את רגליהן הארוכות איתן
אור של בין ערביים נח על הרחוב
אור ואהבה

היא תיקח אותי הביתה מהורהר
תחגוג איתי את בדידותי ביין מר
תסלח לי על הכל ותסובב את הסכין
הו באהבה

ואני שקוע בעצבות, מתכרבל במתיקות
הו, מלנכוליה, את אהובתי
את הרי אישתי האמיתית, קטנונית וקנאית
הו, מלנכוליה, את אהובתי

 

הפזמון החוזר מתאר את מצבו הנפשי של האוהב.עצבות ואם להיות מדוייקים יותר,עגמומיות פלוס. ההתכרבלות יכולה לקבל שני פירושים.פירוש אחד הוא התכרבלות מתחת לשמיכה החמה.מתחתיה חמים,לעומת הקור שבחוץ.פירוש שני,ההתכרבלות היא מין מצב עוברי.האם האוהב רוצה לחזור לתוך הרחם,להיות בתוך מעטפת מסוככת ומגוננת?ההתכרבלות כמטאפורה להתבודדות ואפילו להתייחדות עם המלנכוליה שעליה הוא מצהיר שהיא האהבה האמיתית שלו והמשמעותית עבורו.היא אחת.היא השתלטה עליו.היא קנאית לו וחוסמת כל אפשרות של אהבה אמיתית.אהבת אישה בשר ודם,חושנית ויצרית.ומהיכן זה בא? נחזור לבתי השיר אחד אחד. בית ראשון:

הנשים הצעירות פוסעות ברחוב
מעיפות מבט בחלונות הראווה
כל כך מצודדות, כל כך נראות נפלא
יום לאהבה

בית מאוד ויזואלי.בתיאור שלו מורגשת אווירה של אסתטיקה עם רמיזות ארוטיות-"כל כך מצודדות",שמחת חיים ונהנתנות מינורית,מבחינתו של האוהב הצופה,סיבה לחגיגה.יום של שמחה,של חדווה.מה יותר מלבב? אפשר ויש את מי לאהוב.התיאור בכללותו הוא פנורמי.שדה ראיה רחב בו רואים את כל חלונות הראווה.הבית השני הוא יותר ממוקד.מבט תקריב העובר מאישה לאישה:

מי מכן נשים יפות תהיה אישתי
מי תחלוק את גורלה בגורלי
מי תרצה לשתות מכוס תרעלתי
אור ואהבה

המבט עובר מאישה לאישה מתוך תקווה שעם אחת מהן יחיה את מלוא חייו.וההפתעה רבה.בסוף מחכה כוס התרעלה.האם יש כאן רמז למה שהוא רע הצפון בעתיד?בפזמון החוזר המופיע מיד לאחר מכן האהבה איננה אמיתית.המאוהב רוצה משהו אחר. לא אישה אמיתית בשר ודם,אלא את המלנכוליה.טוב לו איתה. האם הוא מפחד מהדבר האמיתי?מתוך איזו שהיא רציונליזציה הוא בורח לתוך רחמה של המלנכוליה.בדומה לבית הראשון גם הבית הרביעי הוא ויזואלי:

הנשים הצעירות הלכו מזמן
אספו את רגליהן הארוכות איתן
אור של בין ערביים נח על הרחוב
אור ואהבה

האור הוא אור בין ערביים,אור דמדומים בין היום לליל.הנשים, מי שהיו בעבודתן או בסידורים אישיים שלהן,כל אחת בתוך עולמה,נעלמו.היום נגמר וכולן הלכו למחוז חפצן.כאן הרמיזה הארוטית חזקה יותר-"אספו את רגליהן הארוכות יותר",משל הן קוראות לו לממש את תשוקתו המינית.האם נשארה אותה אחת ויחידה לה הוא ייחל? החלום אותו רצה לממש מתואר בבית החמישי:

היא תיקח אותי הביתה מהורהר
תחגוג איתי את בדידותי ביין מר
תסלח לי על הכל ותסובב את הסכין
הו באהבה

המשורר רוצה שאותה אחת ויחידה תיקח אותו הביתה.הוא לא נוקט בשום צעד להשיג את אהובתו.הוא פסיבי.היוזמה היא ממנו והלאה.ולמה הוא מהורהר? האם יש רגעי התלבטות,מחשבות שניות?ולאיזה בית ללכת,לביתו, לביתה? ועל מה היא אמורה לסלוח לו? האם הוא מרגיש תחושת אשם,על דבר מה שעשה. עליו אין הוא מספר בשיר? גם כאן מופיע סימן מבשר רעות.כוס התרעלה מוחלפת ביין מר ומיד לאחר מכן בצורה דרמטית מופיעה הסכין,אותה האהובה מסובבת,היכן? האם בתוך גופו? האם הסכין היא מטאפורית לאקט המיני? במקום שהוא יחדור לגופה,היא חודרת לגופו,אלא שכאן הסיום הוא סופני.אהבה ממומשת בדם.

האוהב מחפש את אהבת חייו,אבל מפחד.חוסר ביטחון מוביל לרגרסיה מטאפורית,לתוך הרחם של המלנכוליה.המלנכוליה מואנשת ומקבלת דמות של אישה וירטואלית.ראוי גם לשים לב למילה אהבה המופיעה בכל בית בשורה האחרונה. בפזמון החוזר היא מופיעה פעמיים מה שרומז גם הוא על העדפת המלנכוליה על פני הדבר האמיתי.באותם בתים בהם המילה אהבה מופיעה בשורה אחרונה קודמת לה מילה. אם נלך לפי סדר הופעתן המילים הן-יום,אור,אור,הו. בפזמון החוזר המילה הו מופיעה פעמיים.האם המצלול הפונטי החוזר על עצמו במילים אלה,יש בו רמיזה אורגזמתית?

 

עוד על חמי רודנר

האתר של חמי רודנר
חמי רודנר בויקיפדיה

חיים מזר

תוצאת תמונה עבור חמי רודנר אלבום

הפיזמונים של יורם טהר לב

 

Image result for ‫יורם טהר לב‬‎

 

קום והתהלך בארץ
בתרמיל ובמקל.
וודאי תפגוש בדרך
שוב את ארץ ישראל.
יחבקו אותך דרכיה
של הארץ הטובה,
היא תקרא אותך אליה
כמו אל ערש אהבה.
זאת אכן אותה הארץ,
זו אותה האדמה
ואותה פיסת הסלע
הנצרבת בחמה.
ומתחת לאספלט
לבניני הראווה,
מסתתרת המולדת
בישנית וענווה.
( קום והתהלך בארץ מאת יורם טהרלב , לחן יאיר קלינגר )

מי לא מכיר את הפיזמונים של יורם טהרלב ? משורר ופיזמונאי ששיריו הושרו על ידי טובי המבצעים והם מוכרים ומושרים כמעט בכל בית בישראל, והוא לצד המשוררת המנוחה נעמי שמר, המייצג "האולטימטיבי" של "שירת ארץ ישראל ", למרות שפזמוניו נראים עם חלוף השנים כאנכרוניסטיים לחלוטין..
יורם טהרלב היה אחד היוצרים הפוריים והפופולאריים של שירי ארץ ישראל. שיריו הישנים ממשיכים לרגש אותנו כי הם מבטאים ערכים ציוניים שהמחבר האמין בהם בלב שלם, גם אם בחינה של שיריו המאוחרים מראה שאמונתו התערערה כמו זאת של רבים אחרים..

חיי המשורר

נולדתי בארץ גדלתי עם הארץ ,אני זוכר אותה משחר ילדותי ….האנשים של אז אשר גדלו אותנו איפה אתם עכשיו ? איפה אתם היום? …איפה אותה הארץ ואותו חלום?
(מתוך "אהבת ציון" מאת יורם טהרלב)
יורם טהרלב נולד ב-1938 בקיבוץ יגור. אביו חיים טרלובסקי היה מוותיקי הקיבוץ וסופר בשעות הפנאי. טהרלב גדל והתחנך בקיבוץ, וחותם הרעיונות שעליהם התחנך טבוע בפזמוניו.
את שירותו הצבאי עשה ככתב צבאי של ירחון "במחנה גדנע". אחרי שחרורו היה עורך "במחנה נח"ל". לאחר מכן בחר בקריירה של סופר. טהרלב כתב ספרי ילדים רבים, חלקם התבססו על סיפורים מתולדות הארץ ואחרים כללו שירים משעשעים וסיפורים מחורזים לילדים. הוא חיבר גם סיפרי שירה אוטוביוגרפיים כגון "משק יגור: טיוטה", "נשיקה ראשונה" ו"נשיקה שניה" שבהם תיאר בשירים קצרים ונוסטלגיים אירועים ודמויות מתקופת ילדותו ונערותו בקיבוץ.
לפרסום רב ביותר זכה טהרלב ככותב פיזמונים. הוא חיבר מאות פזמונים ללהקות צבאיות ולמופעי בידור אזרחיים, לגדולים ולקטנים. רבים מפזמוניו זכו תחרויות זמר, היו להיטים כשהושרו לראשונה והם אהובים עד היום. מאידך טהרלב התלונן לא פעם שמתעלמים משירתו "הרצינית" ורואים בו פזמונאי ותו לא. ספרו " משק יגור: טיוטא" נבחר על ידי השבועון "העולם הזה" כאחד מששת ספרי השירה הבולטים ביותר שהופיעו בשנות ה-70, אך מדורי הספרות של העיתונות היומית התעלמו לחלוטין מקיומו. זאת כנראה בגלל שטהרלב נחשב בעיני הביקורת לסופר פופולארי שאין זה יהא להתייחס אליו כאל משורר "רציני".
רבים מפזמוניו הידועים של טהרלב נכתבו בהזמנת להקות צבאיות וקציני חינוך בצה"ל ותוכנם הותאם לדרישות הדידקטיות של המזמינים. בראיון שערכתי איתו הקפיד טהרלב לציין שמעולם לא כתב על משהו שלא עניין אותו באמת ותלה עצמו באילנות גבוהים כבאך ורמברנדט שגם הם כתבו וציירו לפי הזמנה, ובכל זאת יצרו יצירות חשובות שנבעו מעצמם מתחושותיהם ומתחומי עניינם.
בפזמוניו תיאר טהרלב אירועי עבר תנכיים וציוניים שונים גם בגלל הזדהותו האישית. נושאיו מגוונים ביותר, הוא עסק בעבר התנכי, הציוני וההתיישבותי, ביהודי הגלותי ובהווה הפורח של המדינה ושל צבאה.
השונויים שחלו בטקסטים שכתב ביטאו גם את השינויים שחלו בתפיסות האידיאולוגיות של כלל החברה הישראלית . בפזמוני שנות ה-70 שעוסקים בדמויות תנכיות שוב לא שם דגש על הערכים הלאומיים והמסרים הנעלים כפי שעשה קודם לכן, אלא התעמק בדמויות ובכאביהן, בהתלבטויות ובחולשות. לשיריו מתקופה זו נכנסו הומור וסלנג יחד עם נושאים אישיים, אהבה ורגשות, כולם חידושים של ממש בפזמונאות העברית ה 'לאומית' שרווחה עד אז.


מבחר מפזמוניו האהובים כינס טהרלב בספרו "לאוהבים את האביב"(1981) ובמבחר מסכם אחר שיצא לאחרונה בשם"אין כבר דרך חזרה : שירים וסיפורים על ישראל אחרת " ( 2004 ) . אפשר לומר שפזמונים אלה מייצגים היטב את כלל יצירתו. מספר זה בחרתי לנתח כמה פזמונים שמייצגים היטב את מבחר הנושאים בפזמונאות הישראלית ואת ההתפתחות שחלה באופן הצגתם.
מאפיין יחודי של שירי טהרלב אחד משנות השבעים הוא נסיונו להחיות את צורת הבלדה, דוגמת שאול טשרניחובסקי. בשירים אלה הוצג סיפור עלילה רחב יריעה מהתנ"ך או מההיסטוריה. היו בהם מונולוגים על פרקים בתולדות הישוב ("יואל משה סלומון" על מתיישבי פתח תקווה הראשונים), ועיבודים של סיפורים עממיים ידישיים כגון "הסוס עם הכתם על המצח" שתיאר את חיי יהודי העיירה בגולה, תופעה נדירה בתחום הפזמון העברי.

פיזמונים תנכיים

 

ואז הוא אמר : די אינני נביא , זה לא בשבילי, לא זה לא בשבילי!" .

 (קום לך אל נינוה מאת יורם טהר לב )

 

טהר-לב הירבה לכתוב פזמונים שנושאיהם לקוחים מהתנ"ך. זאת בהחלט הייתה תופעה נפוצה עד  (וכולל ) שנות ה-70 בפזמונאות העברית , אך ספק אם היה מישהו שהרבה לעשות זאת ועם  מגוון כה רב של נושאים ובמיגון כה רב של סגנונות כמוהו.

התנ"ך עמד במרכז הקונצנזוס הלאומי . הוא זה שסיפק לתנועה הציונית את ההצדקה לתביעתה על הארץ   והדמויות שבו נראו כמודלים מהעבר שיש לנהוג לפיהם .

 בתקופות הראשונות של הפזמון העברי מספר האירועים והדמויות שנבחרו מהתנ"ך היה מצומצם למדי  והיה לקוח בעיקר מתקופות של כיבוש ושיבה שנראו כמודלים ראויים לתקופה הציונית שבה חזר העם אל ארצו . יורם  טהר-לב  פעל בניגוד למגמה זאת . הוא הרחיב את מגוון הנושאים והדמויות שלקח מהתנ"ך והשימוש שעשה בהם היה אישי יותר . הדמויות בפזמוניו הופיעו לא רק כמבטאי גורל האומה כפי שהי המקובל עד אז  אלא גם כדמויות אישיות בעלות צרכים ורצונות אינדיבידואליים משלהם , ובכך ביטא את הדרישה הגוברת במדינה ליתר אינדיבידואליות .

ראובן ראובן , בכורי אתה הבן , למה יצואי חללת  ראובן ….

"אבל בן פורת יוסף, אבל בן פורת יוסף ,יבורך ברכות שמים , יבורך יוסף!

( מתוך "בן פורת יוסף " מאת יורם טהר לב )

וכך באחד משיריו המוקדמים יותר "יבורך יוסף " . מוצג מונולוג של יעקב הזקן המברך את כל אחד מבניו אך למעשה מקללם מכל בניו מברך יעקב בשיר רק את יוסף . יוסף בשיר זה מייצג בברור את עם ישראל ואת הברכות שזומנו לו מידי ה' על פי התנ"ך. זהו שיר המייצג ללא סטייה  את המסורת הדתית וניתן לראות בו המשך ישיר שלה במיוחד בהתחשב בשפה הנמלצת והחגיגית שלו שממנה כפי שנראה בהמשך סטה טהר-לב בעתיד  .

שיר אחר "מלאך מסולם יעקב" מתאר מפגש של המשורר עם דמות מהסיפור התנ"כי ומראה  בכך על הזדהותו עם הסיפור.

 לעומת זאת שירים תנכיים אחרים שאותם חיבר טהר לב בתקופות מאוחרות יותר עבור הלהקות מייצגות גישה שונה ועצמאית יותר ניתן לאמר "חילונית אינדיבידואליסטית"  יותר כלפי המסופר בתנ"ך  ומהם שעוררו סערה ציבורית  כתוצאה מכך.

אמר משה : אסור לשתות ! אמרו כולם עזוב שטיות !אפילו נח השתכר  דחיל'ק מוישה תותר!" .

אמר : זכור את השבת אמרו כולם : נזכר לעד , גם אם תוסיף כל יום מועד אנחנו כלל לא נתנגד . 

( מתוך "משה משה ")

 השיר "משה משה " הוא  שיר הומוריסטי שבמהלכו מעביר משה את הדברות לעם ישראל  ומקבל תשובות לא נלהבות במיוחד טהר לב אף מרשה לעצמו להכניס "סלנג " לשיר העומד בניגוד מוחלט לאווירה החגיגית הדתית של שיר כמו "בן פורת יוסף " ( " גישה  לגלגנית במיקצת כלפי קודשי התורה ניכרת בשורות האחרונות של השיר ( אמרו כולם : משה משה רק לא ולא זה די קשה . אני סומך עליכם שתסתדרו בעצמכם "). גישה זאת מבטאת ככל הנראה את הגישה החדשה ששררה בציבור ששוב אין לקחת את האידיאליים הציוניים כל כך ברצינות כמו בעבר ואף אפשר להתייחס אליהם בהומור מסוים.  בשיר זה הפך טהרלב את המיתוס הדתי הלאומי המקודש לדיווח פרטני וטריביאלי בעל אופי "רכילותי " ועושה פארודיזציה של אקט הענקת הצווים המוסריים לפי מודל משא ומתן בנוסח השוק שהערכים המנחים אותו הם מטריאליזם, אינטרסנטיות אישית והדוניזם  (בהיפוך ל"נעשה ונשמע " במקור ). דמות הנביא והאירוע ההיסטורי הדרמתי עוברים פרודיזאציה באמצעות המרת מרכיבי הסיטואציה ההיסטורית סימבולית באלמנטים של "אנטי תרבות " אקטואלית שהתרבות הרשמית דוחה אותן ובעיקר באמצעות השימוש בסלנג .דומה שבשיר זה ביטה טהרלב את הערכים החדשים שאותם הרגיש כדומיננטיים סביבו. 

  שירים אחרים של טהר לב אינם מספרים בשליחותם הגדולה של דמויות תנכיות כפי שעשו פזמוני העבר אלא דווקה באי רצונם לשאת בעולה וכך בשיר "קום לך אל נינוה " המספר את סיפורו של יונה הנביא שנדרש ללכת לעיר נינווה ולנבא על חורבנה מסתיים במילים " ואז הוא אמר : די אינני נביא , זה לא בשבילי, לא זה לא בשבילי!" .  דחייה מוחלטת של השליחות המבטאת עייפות ממנה ומכל מה שהיא מייצגת ורצון לשוב לחיים שקטים. זוהי גישה לסיפורי התנ"ך שלא ניתן היה להעלותה על הדעת בדורות קודמים וביטאה את "הקטנת " מעמדו של התנ"ך בעיני הציבור החילוני.

 תן לנו לצאת ולחזור לבית כי כבר נמאסנו זה על זה , האריה על הממותה , הגמל על השבוטה , וגם ההיפוטוטם".

( מתוך "נח" )

וכך היה  גם בשירו של טהר-לב משנות ה-70 "נח" המושר בעצם בידי החיות בתיבה ומתאר בהומור לגלגני את סיפור המבול  לסיפור זה חזר טהר-לב בספר לילדים בשם "נח"  שבו ניתן למצוא את אותו סוג של הומור ו"הקטנה " לחיים האמיתיים  של סיפורי התנ"ך.  הקטנה שיש בה משום חיבה עמוקה לתנ"ך אבל בו בזמן גם הודעה שאין לקחת יותר מידי ברצינות את המסופר שם בניגוד למה שחשבו בני הדורות הקודמים.

גישה זאת היגיעה להקצנה בספר שאותו פירסם טהר לב לאחרונה בשם "מצע אישה מצע טוב " שהוא קובץ שירים הומוריסטיים אירוטיים על דמויות תנכיות שונות כמו שמשון דוד ואפילו שרה אשת אברהם.

 

פיזמונים על המסורת היהודית

"והוא יושב ומחכה לו, כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, על סודו שומר ומחכה לו, מתי כבר יגיע היום."
( "על כפיו יביא" מילים יורם טהרלב לחן יאיר רוזנבלום )

בפזמוניו של טהרלב משנות השישים ניכרת הערכה עמוקה למסורת היהודית ששיקפה את המקובל באותה תקופה, למשל בשירו "על כפיו יביא" שזכה בפרס ראשון בפסטיבל הזמר. פזמון זה מתאר מתוך הערכה עמוקה שלושה אנשים בירושלים שמקדישים את חייהם לביאת המשיח, נושא שאין להעלות על הדעת בפזמון בן ימינו.
גם בתיאורו החיובי והנוסטלגי את העיירה של הגולה בבלדה "בלדה על סוס עם כתם על המצח" היה טהרלב פורץ דרך. גישה חיובית ביותר למסורת, לדת ולחברה הגלותית עמדה בניגוד גמור לאידיאולוגיה הציונית הרשמית שדחתה לחלוטין את הקיום הגלותי והיציגה אותו כאפל וחסר תקווה. זו הייתה ראשית שינוי ערכין כלפי יהדות הגולה המסורתית, ולא בכדי שרה אותו חווה אלברשטין זמרת המתעניינת בתרבות האידיש , לא להקה צבאית.

פיזמונים ציוניים

"והרצל שכלום לא נשאר לו בחייו, נתן את הלב ועצם את עיניו" .

( מתוך "הרצל " מאת יורם טהרלב )

שירים אחרים של טהרלב ביטאו את "החזון הציוני" ביתר דיוק משיריו התנכיים המוקדמים. שירים כגון " הבלדה על יואל משה סלומון", על מייסד פתח תיקווה  "אין כבר דרך חזרה" העוסק בעליית הבילויים שיר על חוזה המדינה הרצל ואפילו שיר על בן גוריון.
שירים אלה מההיסטוריה הציונית נכתבו לעיתים לתוכנית ספציפית של להקה צבאית שעסקה בציונות ולכן הם בעלי אופי דידקטי. אך, לדברי טהרלב, גם אם היו אלה שירים מוזמנים עדיין יש לו יחס אישי אליהם הם מבטאים את רגשותיו. בשיר על הרצל הוא מזדהה עם האדם שנתן את כל מה שהיה לו, תחושה אישית מאוד לטהרלב שמקורה בחינוכו הסוציאליסטי בקיבוץ ביגור. פיזמונים מסוג זה על אבות הציונות אינם ניכתבים בעשורים האחרונים.
כך גם הבלדה על יואל משה סלומון. סיפורו של המתיישב הראשון בפתח תקוה ריגש את טהרלב במשך שנים עד שכתב אותו כאגדה שבה שילב שני סיפורים שונים זה מזה. לא היה זה שיר מוזמן מהטיפוס הרגיל. בשיר זה יצר טהרלב צורה של בלדה פזמונית "עממית", הנשענת על מסורות מוכרות אודות דמויות מראשית היישוב החדש בארץ כפי שנרשמו במקורות היסטוריים שונים.
"הבלדה על יואל משה סלומון " היא נרטיבית. עלילתה נמסרת מפי מספר אימפרסונלי המשלב ביריעתה האפית יסודות דרמתיים אחדים של דיבור ישיר. המספר אובייקטיבי בדרך כלל אם כי בבתים האחרונים חשים במעורבותו והזדהותו עם הדמויות ונושאי הפיזמו. המוטיב על טבעי המופיע בסוף הטקסט, טרנספורמציה של הגיבור לציפור, עושה בלדה זאת לבלדה העממית. טהרלב הופך את הסיפור ההיסטורי "לאגדה" וכך הגדיל את האפקטיביות שלו עבור המאזינים שאינם נידונים לשיעור היסטוריה יבש.

 

פיזמונים צבאיים

בגאון הירדן,
באום שורט ואום צוץ
במטע הדקלים,
בחצר הקבוץ
במקום בו הקיץ אדום ובוער
אך הגבול בו אדום ולוהט עוד יותר
שם השריונים ,שם השריונים
שם השריונים מחכים לפקודה
מרכבות הברזל ואנשי הפלדה!
("שריונים 69 " ,לחן משה וילנסקי )
פזמונים אחרים מאותה תקופה היו מוזמנים בעליל ונועדו לפאר יחידות צבאיות שונות כגון: "אנשי הדממה",  על אנשי הצפרדע של צה"ל ,ו "שירו של צנחן" ,שירים מסוג זה ביטאו התפעלות מאנשי היחידות הספציפיות, התפעלות שלבשה לעיתים גוון נשי רומנטי. בזמננו קשה להאזין לחלק משירים אלה שתוכנם מנוגד כל כך לאווירה הכללית בארץ.
בשתיים ,שתים ושלושים
נכנסנו דרך הטרשים
לשדה האש והמוקשים
של גבעת התחמושת
מול בונקרים מבוצרים
ומרגמות מאה ועשרים
מאה וכמה בחורים
על גבעת התחמושת
(מתוך גבעת התחמושת ,לחן יאיר רוזנבלום )
פזמונים אלה שרובם ככולם היו מוזמנים בידי אנשי היחידות הצבאיות אינם ממיטבו של טהרלב. אבל יש בינהם גם את "גבעת התחמושת" שתיאר בשירה ובמונולוגים לא מושרים את סיפור כיבוש גבעת התחמושת בירושלים במלחמת ששת הימים. זהו פזמון מרשים ביותר ומרגש דווקא בגלל התיאור היבש לכאורה של הקרב שטהרלב נתן לו מבע שירי קצבי. עוד שיר מעניין מסוג זה  שפיאר מבצע ספציפי הוא  "ספינות שרבורג " שתיאר מבצע מפורסם של "המוסד" דווקא שבו נינגבה ספינה מלאת אוניום תחת אפם של הצרפתים. עד כמה שידוע לי זהו הפזמון היחיד שעוסק בעלילות "המוסד".

פיזמונים לאומיים

 


הן עוד יפציע הכוכב
ועוד נראהו אור באור
אנחנו ואתם.
לכן נמסור את התקווה
מאב לבן, מדור לדור
אנחנו ואתם.

( אנחנו ואתם , לחן יאיר רוזנבלום )
במיטבו התגלה טהרלב בשירים שבהם ביטא את גורל הלאום. כך השיר "אנחנו ואתם" שהושר מפי להקה צבאית ביטא הזדהות עם יהדות בריה"מ, הזדהות שקשה למצוא כמוה בתקופות מאוחרות יותר. השיר הזה היה פופולארי מאוד בין יהודי ברית המועצות, יותר מאשר בישראל עצמה.
"העולם כולו נגדנו זה ניגון עתיק מאוד שלמדונו אבותינו לזמר וגם לרקוד ."
שיר הזדהות נוסף כזה היה "העולם כולו נגדנו", שבו תיאר את תחושת הרדיפה של המדינה, לאחרונה  לצערנו,  דומה היה כי פזמון זה אקטואלי שוב.

פיזמונים אישיים

 

ואם חשוב אלי בערב קר ודולף,
תפשוט את מעילך ותלהו בפרוזדור
אני אסגור בלאט אחריך את הדלת
אני אוביל אותך לחום ואל האור.
אם תשוב, אם תשוב
אם תשוב אלי….
(אם תשוב , לחן אפי נצר  )
לצד שירים "לאומיים" אלה כתב טהרלב גם שירים אישיים ורומנטיים, "עליזים" יותר, אסקפיסטיים לחלוטין כגון "חסקה" "הי דו די דה ו"אם תשוב ", אחד משיריו היפים ביותר. שירים אלה היו בשנות ה-70 דומיננטיים ביצירתו ובפזמונאות העברית כולה.

שיריו הלאומיים הנובעים מההיסטוריה ומהתנ"ך נעלמו או שקיבלו גוון אינדיבידואלי לחלוטין כפי שרצה כעת השוק ורוב שיריו הפכו למסחריים, "מתוקים " חסרי כל גוון ישראלי מיוחד כמו שיר הילדים "ברבא אבא" שזכה בפרס ראשון בפסטיבל שירי ילדים והתבסס על סידרה מצויירת ידועה מיובאת מחו"ל , או שיר הנושא של סידרת "זהירות הדרכים המפורסמת משנות ה-70 "דלת הקסמים."

אם מתחשק לך לפעמים
לפתוח לרגע את דלת הקסמים
בוא ואתן לך מפתח
תכנס ותהיה אורח
כי פה הקוסם הוא הכל יכול
אצלו תוכל ללמוד את הכל
אם תכנס .ותשתלם
תוכל גם אתה להיות קוסם

..תוכל גם אתה להיות קוסם

( שיר "דלת הקסמים " מילים יורם טהר לב , מוזיקה נורית הירש
. .
את רגשותיו האמיתיים על השינוי שאותה עברה הארץ ביטא טהרלב בשירו הנוסטלגי משנות ה-80 "אהבת ציון":
נולדתי בארץ גדלתי עם הארץ ,אני זוכר אותה משחר ילדותי …
האנשים של אז אשר גדלו אותנו איפה אתם עכשיו ? איפה אתם היום? …

איפה אותה הארץ ואותו חלום?
את ארץ ישראל אשר הייתה שלנו

 לקחו הקבלנים, לקחו אותה המתווכים.

בשיר זה מבטא טהרלב את סלידתו ממצבה המודרני של המדינה ואת געגועיו לימים קודמים שעליהם שר בעוצמה כה רבה בפזמוני שנות השישים שלו.
שינוי תפיסה זה לא היה ייחודי לטהרלב. אפשר לראות אותו גם אצל פיזמונאים אחרים. מעין מהפך בתפיסה שהחל להיות בולט בשטח הפזמונאות העברית מתקופת מלחמת יום הכיפורים שבניגוד למלחמת ששת הימים שעליה נכתבו פזמונים רבים ורבים מהם מאת טהרלב לא נכתב עליה אפילו פזמון אחד, מהפך שתפס תאוצה לאחר מלחמת לבנון ב-1982. לאחר מלחמה זאת שהייתה כה שנוייה במחלוקת בחברה הישראלית ( ונכתב עליה רק פזמון אחד בעל ערך "שני אצבעות מצידון"), הלכו והתמעטו מאוד פזמוני אהבת המולדת שהיו כה נפוצים בשנות ה-60 וה-70 ובמקומם באו שירי מחאה. החלו להופיע שירים כגון "משיח לא בא" של שלום חנוך שהתייחס למפולת בבורסה, "יורים ובוכים" של סי היימן שהתייחס לאינתיפאדה, ו"המדינה הולכת פייפן " של אריק אינשטין ששמו מדבר בעד עצמו.
אפילו בשיר של פזמונאי "שמרני" כאהוד מנור, "אין לי ארץ אחרת", מוזגה בגעגועים לעבר מידה של יאוש: "לא אוותר כי ארצי שינתה פניה, לא אוותר לה אשיר באזניה עד שתפקח את עיניה". שיר זה מזכיר מאוד באופיו את שירו של טהרלב (בן דורו של מנור) "אהבת ציון. " 

בשנות ה-90 הופיעו כבר דור אחר של זמרים ופזמונאים שהושפעו בעוצמה רבה מהמסורת הפזמונאית האמריקנית הלא לאומית, וההתייחסויות לארץ ישראל ועברה נעלמו לחלוטין בשיריהם. הפוליטי שבכולם היה אביב גפן (בנו של פזמונאי יהונתן גפן) ששר על בני דורו "אנחנו דור מזויין", ביאוש גדול מכל מה שהיה ידוע בעבר.
גם יורם טהרלב הצטרף למגמה זו:
ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה
מולדת בלי כותונת מולדת יחפה
קבליני אל שיריך כלה יפיפיה
פתחי לי שעריך אבוא בם אודה יה

עוד לא תמו כל פלאייך
עוד הזמר לא תם
עוד ליבי מכה עם ליל ולוחש לו בלאט
את לי רק את אחת, את לי אם ובת
את לי את המעט, המעט שנותר.

( עוד לא תמו כל פלאייך " מילים: יורם טהרלב לחן: רמי קליינשטיין)

 

בפזמוניו משנות ה-80 והתשעים כגון "אהבת ציון" ו"ארצנו הקטנטונת " משקף טהרלב את אווירת ההתלבטות והרגשה שכל הערכים הישנים התנפצו והוחלפו במשהו נחות, וגם את אווירת הנוסטלגיה והגעגועים למה שהיה ואיננו עוד .
אפשר אם כן לראות בטהרלב יוצר מייצג ביותר של הפזמון הישראלי בתקופת שיאו ובתקופת שקיעתו בשנות ה-80 עד העלמותו המוחלטת בשנות ה-90.
עם זאת מיטב שיריו ופיזמוניו של יורם טהרלב יכולים עדיין לרגש אותנו, בייחוד כשהם מתארים מדינת ישראל אחרת ששוב אינה קיימת כמו למשל ב"הר הירוק תמיד":

וילדינו כבר היום הם עלמים
הורינו- שערם הלבין מרוב ימים
אך צעירים נהיה כל בוקר עת נביט
אל אחינו- ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצלך כרמל

( סיום "ההר הירוק תמיד" , מילים יורם טהרלב ,לחן מוני אמריליו )

ראו עוד :

האתר של יורם טהר לב 
יורם טהרלב בויקיפדיה

רשימת פזמונים של יורם טהר לב בשירונט 

 

תולדות הפיזמונאות העברית

 

שיר ישראלי :ארץ ישראל בשיר ובצבע

 

פיזמונים תנכיים והיסטוריים : סקירה ומאגר מידע
סדרת הטלוויזיה "דלת הקסמים "

עד מתי רשעים יעלוזו : ראיון עם יורם טהר לב 

בבוקר לח בשנת תרל"ח -המלחמות על הפזמון ": הבלדה של יואל משה סלומון 

מהמוצדקים בפזמוני ישראל :על "גבעת התחמושת "