ארכיון תג: פלמ"ח

קיסמים במדורה : פוצ'ו והפלמ"ח

הופיע בגירסה מקוצרת מאוד בעיתון "העיר" גיליון 1490 בשם "פיקאצ'ו ".

 חג לחובבי הפלמ"ח והקומזיצים . בימים אלו יצאה לאור מהדורה חדשה ומורחבת של הספר "חבורה שכזאת " שמחזיר את הקורא אחורה לזמן שבו על מנת  להשיג תרנגולת היית צריך לתפוס ולשחוט אותה ולבשל אותה בקומזיץ עם החבר'ה ולא בדרך הפשוטה יותר אך הרומנטית הרבה פחות של קנייה בסופר או באינטרנט כפי שקורה היום.
להלן חלק ראשון בסדרה של שתי כתבות על הסופר פוצ'ו. החלק הזה עוסק בראיון מקיף על הסופר על  ספרי הפלמ"ח וחבורה שכזאת " שלו. וחושף גם את הקשר שלו שהיה או לא היה לסדרת הקומיקס "הגולם ". החלק השני יעסוק בסיפורי איה הג'ינגית והמורה שמילקיהו .ויופיע בהמשך.

מי שרוצה שקרוא גירסה מקוצרת ופשוטה של מאמר זה ראו "מין חבורה שכזאת "

"יודע אתה .לא היה לי נעים לאמר לך.אין זה יפה להלל אדם בפניו,אך בכל זאת הייתי רוצה שתדע שאני חייבת לך תודה .בזכותך אני חיה. "
"מה סליחה לא שמעתי ".
"כן כן.בזכותך ובזכות חבריך בפלמ"ח. אתם הנוער העברי. אתם העתיד שלנו. אתם המניחים יסוד לחיינו. אתם המגינים עלינו מכל צר ומבטיחים אותנו מאויב . רק בזכותם אנו זוקפים קומתנו.. "
יוסיניו מרגיש רע.האם הסחרחורת שנחתה על ראשו נובעת ממאמץ העבודה בשמש ,או משפע המחמאות שאינן מגיעות לו ? ..הוא מנצל הפסקת נשימה שלה ,ומשנה את הנושא .
"האם יש לך סיפוק מהעבודה ?"  הוא זורק שאלה
( חבורה שכזאת היינו " ע' 58)

אנחנו חיים בזמנים קשים ולכן קשה למצוא הומור ספרותי? לא נכון, והנה הוכחה: מצל ענני האיום של
מלחמת העצמאות ברא פוצ'ו (ישראל וייסלר) חבורה בלתי נשכחת של צעירים די מטורללים, מכורים לתעלולים דביליים, אך הכרחיים לגמרי, ובעיקר יצר הומור נקי, בריא וחמוד של חיי חבורה. העולם המאיים יכול היה לחכות, לפחות עד שנתאהב בהם.
אריאנה מלמד "

הקדשה מפוצ'ו בעותק של"חבורה שכזאת היינו".

יום חג לחובבי הפלמ"ח .כמה חודשים בלבד לאחר הוצאת מארז סרטים מיוחד של כל הסרטים המבוססים על ספריו של ישראל ויסלר הלא הוא פוצ'ו ובראשם העיבוד הקולנועי לספר "חבורה שכזאת " בכיכובם של יוסי בנאי ובומבה צור יוצאת כעת לחנויות מהדורה חדשה מורחבת ומעודכנת של הקלאסיקה הסזפרותית המפורסמת עצמה "חבורה שכזאת " בהוצאת אורנית.
השם הוא קצת שונה. הפעם זה "חבורה שכזאת היינו " ובה חושף המחבר פוצ'ו פרטים חדשים ובלתי ידועים עד כה על גיבוריו וחיי האהבה שלהם ואפילו ( קחו נשימה עמוקה ) חושף לבסוף את שמו הבלתי ידוע עד כה של המספר האנונימי של הסיפור שנמנע לחלוטין לחשוף את עצמו במהדורות הקודמות.
"חבורה שכזאת :פרקי הוואי בהכשרה מגוייסת " הוא ככל הנראה הספר המצליח והמוכר ביותר על הפלמ"ח. הספר שאולי יותר מכל אחד אחר נתן לפלמ"ח את תדמיתו לעתיד. המהדורה הנוכחית היא  המהדורה ה-21

שלו והוא  נמכר עד כה בקרוב למאה אלף עותקים.  מבין כל ספריו  של פוצ'ו רק "איה הגי'נגית"  נמכר יותר
"חבורה שכזאת"  הוסרט בשנות השישים בידי זאב חבצלת,סרט שכיום נחשב לאחד מהסרטים היותר חשובים של שנות השישים בישראל  ישנו מי שטוען כפי שנראה  בהמשך שהוא סרט הבסיס לסרטו המפורסם של אורי זוהר "מציצים ".

ומאוחר יותר הוסרט גם ספר המשך שלו "יוסלה איך זה קרה"..  .
והעטיפה שלו הפכה לנושא לבול סמל ברור להפיכתו לקלאסיקה. ..
ההצעה לבול הייתה שלי . .לפני כמה שנים פנו אלי מהשירות הבולאי וביקשו הצעות לספרים שעליהם אפשר יהיה לבסס סדרה של בולים המבוססת על קלאסיקה מהספרות הפופולארית . היצעתי את חסמבה ,את חבורה שכזאת ואת שמונה בעקבות אחד . ( עוד הצעות שלא התקבלו היו דנידין קופיקו וצ'יפופו ועזית הכלבה הצנחנית וחבל  אולי בסדרה הבאה של בולים כאלו….. )את "חבורה שכזאת"  היצעתי במחשבה שזהו הספר הידוע המוכר והפופולארי ביותר הקיים הן על הווי הפלמ"ח והן על הווי הקיבוץ בספרותנו .השירות הבולאי הסכים.

העלילה

" חבורה שכזאת :פרקי הוואי בהכשרה מגוייסת " הוא ככל הנראה הספר המצליח והמוכר ביותר על הפלמ"ח
זהו ספר שמתאר את עלילותיהם המבדחות של חבורת פלמחניקים בקיבוץ ששמות כולם חוץ מהגיבור המספר חסר השם הם וריאציה של יוסף ( יוסי פס יוסקה יוסלה יוסיניו )  הוא  מתאר את מעללי הבחורים הצעירים שמתאמנים בסתר להגן על המדינה שבדרך,רגע לפני שהמדינה קמה וצבאות ערב בפתח העסוקים מידי פעם בלחימה והרבה יותר מכך ברדיפה אחרי בנות הקיבוץ  תרנגולות ושיגועים אחד של השני . בלמצוא דרכים חדשות להתחמק מעבודה בפאלחה ולהשיג ארוחה לילית, החבר'ה גונבים תרנגולות מהלול וכשהם נתפסים הם משתמשים בשלל תירוצים כדי לצאת מהתסבוכת . הספר שאולי יותר מכל אחד אחר נתן לפלמ"ח את תדמיתו לעתיד . מחזירים את הקורא אחורה לזמן שבו על מנת להשיג תרנגולת הייתה צריך לתפוס ולשחוט אותה ולבשל אותה במדור קומזיץ עם החבר'ה ולא בדרך הפשוטה יותר אך הרומנטית הרבה פחות של קנייה בסופר או באינטרנט כפי שקורה היום.
".הספר מתאר נאמנה את שלל הטיפוסים בקיבוץ – המזכיר,מפקד המחלקה,האחראי על הפאלחה,האחראי על הגפנים כל אחד קנאי לגידוליו ואבוי לאיש שיתפס גונב ענבים או ירקות או תרנגולות.  אך גיבורינו הנועזים והעוקצניים מצליחים תמיד.. .
הספר מספר בהיתממות ובאירוניה דקה שבדקות שהיא לפעמים בדיעבד מתגלה כאכזרית ממש מלווה בקריצת עיין ממזרית עלילות גבורה במשלט ורק בין השורות אתה מבין שהמדובר בנערים מפוחדים שרוצים לחיות ולאהוב דברים שאותם לא חוו באמת. ספר שזכה להצלחה גדולה בזמנו, במשך שנים לאחר הופעתו הספר נחשב למעין ספר נוער "לא תיקני", שמתאר בצורה הומוריסטית ומושכת את כל נושא "החברה בהכשרה", הלא הם אנשי הפלמ"ח הצעירים, שאותם הכיר המחבר מניסיונו האישי. לאורך השנים
.ולרגל צאת המהדורה החדשה והמורחבת של ספרו של פוצ'ו להלן  ראיון מקיף  על "חבורה שכזאת  הספר  ,האגדה, המיתוס ,הסרט והמהדורה החדשה.  .

 

פוצ'ו.צייר אורי ויסלר.

…הוא היה מוביל אוטו בזבל במלחמת סיני ועלה בדרגה במלחמת ששת הימים הוא היה נהגו של הרמטכ"ל דאז יצחק רבין ,במלחמת יום כיפור היה חייל דמה במלחמת לבנון הוא כבר היה צופה בטלוויזיה ובמלחמת המפרץ היה ו עריק.  

(תיאור הומוריסטי של הקריירה הצבאית של פוצ'ו כפי שניתן על ידיו  )

ישראל ויסלר הלא הוא פוצ'ו יליד 1930 ( עכשיו חשבו בן כמה הוא ) התנדב לפלמ"ח בגיל 18 ונזרק ישר לקרבות מלחמת העצמאות.  הוא היה  בפלוגה ד', הגדוד הראשון של חטיבת יפתח ולחם בעמק הירדן ובנגב.. עם פרוץ מלחמת העצמאות לחם בעמק הירדן ובנגב. בקרבות עמק- הירדן היה מסופח לגולני. בנגב השתתף בקרבות חירבת מחאז, בפיצוץ גשר סניד, בהתקפה על חוליקאת והנסיגה, בכיבוש באר-שבע .
כשהשתחרר הלך כמצופה להקים קיבוץ את נתיב הל"ה שם חי בשנים 1949-1953 ושם עבד כמרכז המטעים. אך נראה שארבע שנים בקיבוץ הספיקו לו בהחלט. ומאז הפך ליושב עיר. אחר כך למד חקלאות באוניברסיטה העברית והשתלם בתיאטרון וקולנוע באוניברסיטת תל אביב והיה מורה לטבע בבית ספר חקלאי כפר גלים ואת עלילותיו כפלמחניק וכקיבוצניק' תיאר בטרילוגית ספרי חבורה שכזאת.
ובסיפוריו אלה העדיף פוצ'ו להציג את אנשי הפלמ"ח האמיצים כבחורים צעירים שטופי שובבויות וגם כן כן כן שמתעניינים בנשים אם כי לא הרבה יוצא להם מזה.

פוצ'ו בערב לכבוד "חבורה שכזאת ".

"פוצ'ו הוא בכיר היוצרים ההומוריסטיים בספרות הילדים והנוער בישראל.הוא מתאר את חיי היום יום של ילדים ונערים בעיר ובכפר על תעלוליהם חלומותיהם השגיהם ותסכוליהם –אלה נושאים המאפיינים את סיפוריו השובביים החביבים כל כך על הקוראים הצעירים בשל סגולותיהם ההומוריסטיות הממזגים בתוכם פרקי הווי קלילים תעלולים קונדסיים תעלומות מבדחות ואירוניה דקה. ואלה מתוארים בסגנון תוסס דשן רווי הומור רענן מלווה בקריצות של טוב לב."
אוריאל אופק
 
פוצ'ו

ציור מאת דני קרמן

א.א. מאיפה הכינוי פוצ'ו ?
:פוצ'ו :  יש לכך שתי גירסאות.

על פי גרסה אחת,בבית הספר תמיד קיבלתי על החיבורים "מספיק בקושי " ,אז פעם  בכיתה כתבתי על יציאת בני ישראל ממצרים ורציתי לכתוב בשפה תנכית ,"ויאמר משה לעם פוצו לכם ! "וכשהמורה  לתנ"ך (והוא היה המורה שלימים ביססתי עליו את הדמות של המורה שמילקיהו ) החזיר את החיבורים אמר "לישראל ויסלר אין מה להעיר חוץ מ"פוצו לכם". זאת גירסה אחת.

 גירסה שנייה שאולי היא קצת יותר נכונה שבמשחק כדורגל היה עוד ישראל אחד,והוא התחיל לקרוא לי כך כדי לקצר ובעקבותיו שאר החברה אולי משום שכל השמות הטובים יותר כבר היו תפוסים ואני נתקעתי עם מה שנשאר.
על הספר הראשון שלי לא ידעתי איך לחתום ,ישראל ויסלר נשמע לי יומרני מדי ,הרי אני לא סופר ,כתבתי ספר אחד במקרה ופחדתי שיתייחסו אליו יותר מדי ברצינות אז כבר חתמתי עם הכינוי שלי .

הסופר היידי שלום עליכם .מקור השראה עיקרי של פוצ'ו .

א.א. כולם מזהים אותך עם הפלמ"ח. אתה בכלל היית בפלמ"ח או שאתה כתבת על סצנה זרה לך ?
פוצ'ו: עובדתית כמעט שלא הייתי בפלמ"ח.
אבל באמת הייתי בפלמ"ח עוד מכיתה ו' הייתי אז בקיבוץ גבעת חיים בחופש. וראיתי שם בקצה הקיבוץ כמה אוהלים. שאלתי "מי נמצא שם " אמרו לי "פלמחניקים ". שאלתי מה הם עושים ואמרו לי "ביום הם מתאמנים ובלילה הם סוחבים תרנגולות ועושים קומזיצים ".

חבורת אנשי פלמ"ח עם נשקם.


האמת  העובדתית היא ש"חבורה שכזאת" התחיל להיהגות אצלי עוד לפני שבכלל נכנסתי לפלמ"ח.
התחלתי לכתוב על אנשי הפלמ"ח  עוד בבית הספר וכתבתי עליהם את החלום שלי משהו בנוסח של שלום עליכם הסופר הגלותי שהיה הסופר החביב עלי מכולם אולי גם משום שנולדתי ברחוב שנקרא על שמו.אבל לא רק.

הייתי נודד בעיירה  הגלותית שלו כתריאבליקה וצוחק ובוכה.ואמרתי לעצמי הלוואי שהייתי יכול לכתוב כמוהו .מאז אני מנסה. אם הצלחתי אתה תשפוט.

 

פוצ'ו הצעיר.

כן לעניות דעתי אפשר לראות בדמויות של "חבורה שכזאת " גלגולים מוצלחים של הדמויות של שלום עליכם . "הנעבכים " מהעיירה ,יוסי פס מהיר הדיבור נראה כמבוסס  גם על הדמות של "מנחם מנדל "  הסוכן הנוסע הערמומי של שלום עליכם  ביוסקה הקשוח והאניגמטי יש משהו מ"טוביה החולב " ובדמויות האחרות יש משהו מ"מוטל בן פייסי החזן ". כולם נראים כדמויות עליזות יותר ופחות  מהעיירה שאיך שהוא היגיעו לקיבוץ  ושעל מנת לשרוד כנגד הפוגרום המאיים , עליהם להילחם על חייהם.

 פוצ'ו : אצלי התקופה המחתרתית התחילה בסוף הגימנסיה .אבי הקבלן תפס אותי פעם בהפגנת פועלים של האחד במאי מטעם השומר הצעיר .
פוצ'ו החליף אז תנועת נוער נעשה מ"כ של חינוך גופני והדביק  בשעות הפנאי כרוזים אנטי מנדטוריים .
פוצ'ו : בגלל גילי הצעיר נכנסתי לפלמ"ח רק בשנה האחרונה של קיומו כשזה כבר עמד על סף הפירוק אבל בשנה הזאת הספקתי לקלוט באופן מרוכז קטעי הווי בידור וצ'יזבטים של שבט הפלמ"ח ממש ברגע שעמד על סף ההכחדה. אחרי המלחמה הייתי בהכשרה בעין חרוד התערבבנו עם ההכשרה של הפלמ"ח והתערבבנו והיינו לחבורה אחת .

אמנם במקרה של פוצ'ו הפלמ"ח לא השאיר עליו רישום של מהלכי קרבות טקטיים אלא בעיקר מצבור ניחוחות של תרנגולות מתבשלות בסירים מאולתרים מחביות.
פוצ'ו מבחינתי זה היה הכי כיף לגור באוהלים לסחוב תרנגולות מלולים לעשות קומזיצים ליליים וטיולים מפרכים .אלא שכשהיגעתי לסרדפנד כולי מלא הערצה ראיתי פתאום גם פלמחניק אחד רודף אחרי פלמחניק אחר ושומו שמיים מקלל אותו והשני עושה לו "נא " עם היד. ואלו היו גיבורי האומה האנשים שכל הישוב העריץ אותם .אבל בסך הכל היינו גם ילדים. ואת כל זה ניסיתי להעביר ב"חבורה שכזאת".

כתיבה בשכיבה

 

בשנים שלאחר מלחמת העצמאות  צצו אצל פוצ'ו מחדש  רצונות  ילדות כמוסים להיהפך לסופר.ועם סופר אז בסגנון של הסופר החביב עליו שלום עליכם שפוצ'ו העריץ את הצירוף של סבל והומור ביצירתו ושהם השפעה עיקרית עליו.

אלי : איך היגעת לכתוב לבסוף את חבורה שכזאת ?

פוצ'ו : את "חבורה שכזאת" כתבתי בין 1948-1950 כשהייתי חבר בקיבוץ "נתיב הל"ה " מיד לאחר מלחמת העצמאות .שם הייתי חבר במשך ארבע שנים אולי כדי להימלט מהמסגרת הבורגנית החונקת שהכין לי אבי הקבלן. ואז פתאום חשתי דחף בלתי נשלט להוציא את כל הסיפורים שהסתובבו בבטן וגרמו לי כאבי בטן עצומים. הייתי חייב להשתחרר איכשהו ..

חיפשתי דרך איך לספר ולתאר את כל הווי הזה של הפלמ"ח בבשורת סיפורים שונים ,אבל שיהיה קשר התחלה וסוף .ניסיתי להסתכל גם מן הצד המצחיק ,אבל בהחלט לא רק. רציתי לעסוק לא רק בחבר'ה עליזים אלא לעסוק גם באלו שנפלו ולצבוט בכך את הלב ובכלל הספר נכתב לזכר חבר שלי שנפל כשהיה בן 17 ולכתוב נגד זה שאנשים מתים צעירים כל כך.
חשבתי על אחד בהכשרה שהיה קצת ביש גדא ומאז נהפך לרופא בגיבעתיים והוא המודל ליוסיניו.
כל שאר הדמויות היו שילוב של כמה אנשים .אחת משתי הדמויות ששמשה למשל מודל ליוסי פאס הייתה של עיראקי שלא היה שמן כלל.
עוד החלטה שקיבלתי הייתה שאכתוב פשוט כמו שאני מדבר.בספרות אז היה מקובל סיגנון בומבסטי שלא היה מקובל עלי.

פוצ'ו אז החל לכתוב ושיחזר את חיי הפלמ"ח כפי שהוא הכיר אותם או שמע עליהם של קומזיצים התבגרות מינית מזמוזים בשמירה ואין ספור מתיחות. אבל גם הרבה יותר מזה.

פוצ'ו :  תדע  שבניגוד למה שמקובל לחשוב "חבורה כזאת"  אינו ספר מצחיקני. כתבתי אותו לזכר חבר שנפל. מעולם לא כתבתי מתוך מטרה של ליצנות. המציאות שמצטיירת היא זאת שמצחיקה ,אבל בהחלט אין כוונה רק או בכלל להצחיק. בספר הזה בכל אופן עוד לא כתבתי על המלחמה.היא התחילה כשהוא נגמר.
הייתי אז  בחור צעיר אלמוני ואנונימי  בן 19 ואת הספר כתבתי ממש בחשאי בקיבוץ מפני שהתביישתי שהחברה' בקיבוץ יראו אותי עוסק בדבר לא מכובד תמהוני חשוד ורכרוכי כמו כתיבה.

 מה עוד שתיפקדתי שם כמצחיקן החבר'ה ופשוט לא יכולתי להכריז על עצמי כסופר הדור מבלי שכולם יתחילו לצחוק אבל מהסיבות הלא נכונות . .
מקום הכתיבה הסודי שלי היה חירבה נטושה ופרוצה ,אחד מבתי האבן ההרוסים של הכפר הערבי הנטוש בית נטיף שאליו הייתי מתחמק על פי רוב לאחר לילות של שמירה. הייתה לי אז כלבת זאב והייתי מתנדב הרבה לשמירה ומזייף הרבה בשמירה כדי שיהיה לי זמן לכתוב.
כיסאות ושולחנות  לא היו לנו אז בקיבוץ רק מיטות ברזל וארונות קש הייתי כותב בשכיבה על הרצפה,לכן חבורה שכזאת הוא אחד הספרים היחידים בתולדות המין האנושי שנכתבו בשכיבה ולא בישיבה.

 ש"י עגנון אגב היה כותב בעמידה וזהו חוץ מזה שהוא זכה בפרס נובל לספרות ואני עדיין  לא , אחד ההבדלים הבסיסים ביני ובינו.
ואת הדפים החבאתי מתחת לבלטות  מחשש לעין  צופיה של קיבוצניק שיגנוב אותם ויקריא אותם לפני החבר"ה  כפי שהדמויות שלי עושות בספר זה ליומנים של זה.

 

כשהספר היה גמור הצעתי אותו להוצאת "הקיבוץ המאוחד " המכובדת בתל אביב.

התביישתי להיכנס ופשוט למסור את המחברת וניסיתי לטחוב אותה לתוך תיבת מכתבים , אבל המחברת הייתה עבה ולא נכנסה לתיבה למרות מאמצי הנואשים להכניס ולהכניס. לי לא היה נעים מפני כל האנשים שעברו והסתכלו על הקיבוצניק המוזר שמנסה נואשות להכניס משהו לתיבה אז כבר חזרתי איתה לקיבוץ מיואש.
לקח לי עוד חודש עד שאזרתי אומץ שוב נסעתי עוד פעם העירה ומסרתי את המחברת לידי המזכירה של ההוצאה.
הם החזיקו את כתב היד חצי שנה,ואני במשך החצי שנה הזאת ערב ערב הייתי מחכה לטנדר של המשק שהיה מביא את הדואר בציפייה נסערת לתשובה. 

אחרי חצי שנה כשהבנתי שהם איבדו את הכתובת שלי ,עזרתי עוז נסעתי להוצאה כדי לקבל את כתב היד בחזרה .
הם חיפשו וחיפשו וחיפשו וחיפשו,בארון זה ובארון אחר במגירות ובתאים וגם בסלים.באיזה שהוא שלב כל ההוצאה מהמזכירות ועד לעורכים הראשיים, הועמדה שם על הרגליים, ולבסוף לאחר כמה שעות של חיפושים נמרצים מצאו אותה אי שם קבורה בתוך האבק.
הם החזירו לי אותה ללא בעיות מיוחדות ואפילו לא ביקשו להשאיר לעיון נוסף.
סך הכל הם היו סימפטיים אמרו לי שסך הכל פה ושם יש שם קטעים נחמדים אבל בשביל שיצא ספר צריך עוד הרבה לעבוד. באופן כללי הם חשבו שהספר אינו בשל מספיק ואין סיכוי שיעורר עניין בין כל גל ספרי הפלמ"ח ששטף את השוק.אבל הם הבטיחו שאם אשתדל מאוד ואתאזר בסבלנו אולי אפשר יהיה לפרסם פרק אחד או אפילו שניים ב"מבפנים " בטאון התנועה הקיבוצית "מתי שהוא בעתיד".
אז טמנתי את הדפים במגירה למשך שמונה שנים. עד שקראתי בעיתון על תחרות ספרותית שעורכת הוצאת מסדה בין סופרים צעירים."פרי ביכורים " הם קראו לזה. הוצאתי את הדפים כתבתי את הספר בפעם השלישית מחדש ושלחתי אותו שוב.בתקווה..

פוצ'ו כבר זכה בעבר לפרסים ספרותיים זוטרים בעילום שם . וחשב אולי מי יודע ?ושלח את כתב היד
וזכה בפרס אשר ברש. או יותר נכון בחצי פרס.
פוצ'ו : הסופר אהרון מגד היה זה שתמך בספר וחשב שיש בו פוטנציאל אמיתי. אבל שופט אחד לחץ על ספר אחר ,של סופרת שהוא הכיר את אביה . מגד ערך בצורה נמרצת מאוד את כתב היד הוציא הרבה פרקים ורצה להוציא גם את הפתיחה והסיום שעוסקים במותו של חבר שהוא חשב שאינם מתאימים לרוח הכללית של הספר. ונילחמתי עליהם . והוא זה שנכנע לבסוף.
השם המקורי  שננתי לספר אגב היה "שחיטה לא חוקית " אבל מסדה סירבו טענו שזה לא מתאים לספר שקונים לבר מצווה. ואולי צדקו.

אלי :מה עשית עם כספי הפרס ?
פוצ'ו:  קניתי עימו אופנוע ישן ששימש אותי נאמנה שנים רבות.

אימו של הסופר בכל אופן לא התלהבה מהזכייה.
פוצ'ו :בבית הורי השכירו חדר למשורר הידוע עמנואל הרוסי והוא ומשפחתו גרו אצלנו כשלוש שנים ושכר הדירה העיקרי שהוא שילם לנו היה כרטיסי כניסה חינם לתיאטרון המטאטא. שלוש שנים אלו הספיקו לאימי ללמוד היטב מהו שכרם של סופרים ואנשי רוח .ולכן כשיצא סוף סוף ספרי "חבורה שכזאת " אמר :הוי וי רק זה חסר לי אתה רוצה לכתוב ספרים –בבקשה אבל רק אחרי העבודה!".

"חבורה שכזאת נדפס מאז ב20 מהדורות הופץ בכמאה אלף עותקים  והוסרט.

התגובות

 
 
 
 

"בצבעים עזים ורעננים ,בכישרון תיאורי מובהק ובחוש הומור מקורי מגולל המחבר פרקים פרקים מהווי החיים של בני הארץ על מרקם יחסיהם .הראיה ריאליסטית מהולה האירוניה דקה הוא מתאר את היחסים בין הנערים לביו עצמם,בינם לבין עולם המבוגרים ובינם לבין הטבע הסובב אותם –בעבודה ובשיעורים ,במסיבות ובמתיחות ,אך תוך כדי תיאור ההווי היומיומי הרצוף מעשי שובבות מתבלטים הערכים הנעלים של אחרוה ורעות חיבה לטבע ופשטות היחסים .

מנימוקי שופטי ועדת פרס אשר ברש")

" (
אלי :זכית לשבחים על הספר ?

פוצ'ו  הייתה היסטריה הספר קיבל הרבה מחמאות. יש לי הוכחות אפילו מספר השיאים של גינס על אחד שקרא את "חבורה שכזאת"  עם תפרים בבטן והתפוצץ  מרוב צחוק.
אני בעצמי לא ידעתי שאני כל כך מפורסם. בתנועות הנוער היו מצטטים אותי בקיבוצים עשו מזה הצגות . פגשתי אנשים במוסך ובמקומות אחרים שציטטו לי קטעים שלמים מהספר . אילו ידעתי על זה אז אולי הייתי מנסה להתחיל יותר עם בחורות .
אבל מפקדי הפלמ"ח כמו יגאל אלון לא אהבו את הרוח הליצנית שבו ואת ההתעלמות מהמשימות הלאומיות שלמענם נוצר הפלמ"ח. הצמרת של הפלמ"ח מעולם לא התייחסה לספר

יגאל אלון מפקד הפלמ"ח


כשמפקד הפלמ"ח הנערץ יגאל אלון והמשורר חיים גורי הביאו ב1959 לפרסום את "אלבום הפלמ"ח " פוצ'ו שפירסם שנתיים קודם לכן את "חבורה שכזאת " וזכה עליו בפרס אשר ברש לא נכלל משום מה ברשימת המשוררים והסופרים של הפלמ"ח שנמנו שם אישים כמו חיים גורי וחיים חפר משה שמיר ויהודה עמיחי. .
פוצ'ו: כשהכינו את אלבום הפלמ"ח עורכת האלבום אראלה הורוביץ שהייתה מאז המאיירת  הקבועה של ספרי רצתה להכניס גם אותי.אבל אמרו לה "הוא לא סופר מספיק רציני רק סופרים רציניים". הכניסו אותי רק בתור תמונה של פלמחני'ק.
אז לא הייתי רציני מספיק בשבילם אבל היום כבר כוללים אותי בין סופרי הפלמ"ח. .אולי בגלל זה שמבין כל ספרי הפלמ"ח דווקא "חבורה שכזאת " שרד את השנים והוא מבוקש עד היום.
אני הערצתי את יגאל אלון אבל הפעם היחידה שטפח על שיכמי הייתה רק כעבור 25 שנה בחגיגות ה-75 שנה של כפר תבור .אני כתבתי מחזמר לכבוד הכפר ואלון היה שם .אמרו לו "בוא תכיר את פוצ'ו " והוא אמר "את פוצ'ו מכירים "ובאותה הזדמנות טפח על שכמי .

יגאל אלון ומשה דיין עם יצחק שדה מפקד הפלמ"ח.

למרות היחס המזלזל הזה עובדה היא שפוצ'ו קיבל  גלויה חתומה בידי משה דיין ובני ביתו :

חבורה שכזאת הסרט

"לא נערוך את חשבון הניצחונות ולא נמנה את מעללי הגבורה ,רק לבטי בראשית וצער של מה בכך ,רוח היתולים שאינה מנחשת את יום המחר וקומץ נערות ונערים בטרם המבחן הגדול ".
( יוסי בנאי מקריין בסרט "חבורה שכזאת " .( ( בנאי מגלם שם את תפקיד "יוסיניו) )

"חבורה שכזאת " הוא  הספר הראשון ו היחיד על חיי הפלמ"ח שהוסרט.  בסרטו של זאב חבצלת "חבורה שכזאת" (( 1963) על חבורת פלמ"חניקים צעירים בקיבוץ ערב קום המדינה, גיבורי הסרט "חבורה שכזאת", הינם מחד, גיבורים אלטרואיסטיים המגייסים את תושייתם ואת אומץ ליבם למען הקולקטיב, אולם מאידך, הם חברמנים אגוצנטריים שאינם נרתעים מללעוג לאחרים ולבעוט במוסכמות שמסביב ."חבורה שכזאת"  היה הסרט הישראלי החשוב הראשון שנוצר בעקבות ספר ביחד עם " ניני " בכיכובו של אריק איינשטיין  החשוב הרבה פחות  מאותה השנה  .

הסרט הצטרף לספר כאחד היסודות האמנותיים הבולטים שהזינו את המיתוס של הפלמ"ח כהתגלמות של הישראלי היפה.


אז מה יותר מעניין? הספר או הסרט?

פוצ'ו ענה תשובה מפורטת: "אהבתי את הספר 'חבורה שכזאת', אבל לא את הסרט. העלילה עוסקת בפלמ"חניקים בני 18 ומי שלוהק לתפקיד הראשי הוא בומבה צור שגם לא היה קרוב לגיל הזה".

האמת היא שבומבה צור היה זה שליהק את עצמו לתפקיד .

בזמן שפוצ'ו לימד חקלאות וטבע בכפר גלים היגיע השחקן בומבה צור ידידו למסקנה שהוא בעצם במאי ושיוסי פס הפלמחניק השמן שמסדר את כולם הוא דיוקן מדוייק שלו עצמו .בתחילה הוא ניסה לארגן הצגה בעניין ביובל של קיבוץ עין חרוד ובתור מחזמר ב"הבימה " אבל ללא הצלחה מיוחדת .לבסוף החליט שהכי טוב ללכת בגדול בסרט .והבטיח לפוצ'ו שיתחלקו ברווחים .פוצ'ו הלווה לו כסף לסרט וכתב תסריט בעצמו. אולם זה עבר שינויים דרסטיים שכללו תוספת \סצינה של העלאת מעפילים וכמה קרבות הרצף הפנימי של היצירה המקורית נפגע אנושות.

פוצ'ו בצילומי "חבורה שכזאת ".

פוצ'ו:  המפיק נבון קיבל תסריט מבומבה צור,הלך למבקר קולנוע ואמר לו :במקום שתקטול אחר כך תתקן עכשיו את התסריט .וזה אכן תיקן –לא בחינם. ואחר כך הלך לשני ולשלישי .ואחרי שעבר שמונה תסריטאים שהכניסו שיפוצים שונים ומשונים בתסריט יצא משהו איום ונורא. ורק בגלל שהעורך דוד פרלוב השמיט ממנו כל מיני קטעים זה היציל אותו קצת.לא יותר מדי .
הסרט נכשל מיסחרית. אך הייתה לו השפעה גדולה. במשך שנים רבות הוא היה מוקרן בקביעות בטלווזייה מידי יום העצמאות.

המבקר משה צימרמן  בספרו " אל תגעו לי בשואה " מקדיש מקום רב  ואנרגיה עצומה להתקפות על הסרט   שמהקריאה בספרו אפשר לקבוע כי מרט את עצביו של צימרמן  באופן מיוחד עם תמונת "הצבריות " שהוא מציג.  הוא  טוען שלסרט ולספר שעליו התבסס הייתה השפעה גדולה על עיצוב תמונת עולמם של רבים מאלה שגדלו בארץ בשנות החמישים והשישים .אלה ראו אתה חברה הישראלית כאוסף של צברים עוקצניים ,שובבים ונועזים,המשמשים כמושא לקינאתו של מי שנולד מוקדם מידי או מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל. וכתוצאה נידונו לא להשתייך לעולם הצברי הנכסף.

"חבורה שכזאת " לדעתו צריך להיחשב ל"סרט הבורקאס"  הראשון מאחר שבו מופיעה אחת הדמויות המזרחיות הראשונות בקולנוע הישראלי יוסיניו שהוא גם זה משמיע לראשונה את המושג בורקאס בקולנוע הישראלי .

נראה שעיקר זעמו  של צימרמן יוצא בניתוח הביקורתי על העובדה שהאנשים המבוגרים הגלותיים מחו"ל כמו הקיבוצניק גוטהרץ מעריצים כל כך בספר ובסרט את הנוער הפלמחניקי ,הערצה שניתן להעריך שלדעתו לא היגיעה להם כלל וכלל. צימרמן מסביר כי במרכזו של הסרט תפיסת עולם ואמונה כי כל אחד רוצה יכול וחייב להיקלט באותה החברה.וזאת חרף העובדה שבמבט ראשון היא מצטיירת כסגורה בררנית ומערימה קשיים בפני אלו החפצים להפוך חלק ממנה. לראייה מביא הסרט את סיפור תהלך היקלטותו של יוסיניו המזרחי בגילומו של יוסי בנאי בקרב החבורה .

המסר  הזועם של צימרמן הוא שהסרט הוא גרוע ומסוכן גם כי נשא מסר של חברת "כור ההיתוך " שמעוניינת לקבל את כולם .
צימרמן ממשיך וקובע שחבורה שכזאת היה מקור השפעה מכרעת על הסרט מפורסם של אורי זוהר "מציצים "( המופיע בעטיפת ספרו עדות לחשיבותו המרכזית בעיניו )  שבו זוהר וחבריו הם לדעתו למעשה חיקוי של חבורת הפלמחניקים החברמנים של חבורה שכזאת ומנסים לחיות על פי המודל שהם מציגים בהתגודדויות ארוכות של החבר"ה ,במיני קומזיצים על החוף ,בניסיונות למצוא נשים ומזונות שימתיקו את תוגת הבדידות ובאופן כללי מנסים לשחזר את ההווי המוצג בספר ובסרט "חבורה שכזאת " על חוף תל אביב.


בעקבות "הנסיונות " להסריט את "חבורה שכזאת " נכנס בפוצ'ו חיידק הקולנוע והוא נסע ב-1962 ללמוד תסריטאות בלונדון . כשחזר יצר סרט לילדים בשם "אולי תרדו שם" ( בבימוים של פוצ'ו ואמציה חיוני 1964) ובהשתתפות אורי זוהר ועודד קוטלר ואריק איינשטיין וכל מיני ילדים מתנדבים וקשישים . הסרט תיאר את הרפתקאותיהם של חברות ילדים שמסייעים לנווד זקן ( השחקן החובב יהודה גור אריה ) ליבנות ספינה על גג של בית. הם משיטים את הספינה וזאת מתנגשת בסירה אחרת ושוקעת ..


.אך הסרט המעניין והמוזר נכשל מסחרית ופוצ'ו החליט לחזור לעולם הספרות.

פוצ'ו בימי צקלג

"

"…אתה מכיר את פוצ'ו ? היציג יודקה לפני ברזילי ,בכל דקדוקי הטקס ,בחור גזוז ,ראשו מצמיח ראשי מסמרים ,ולחייו מגודלות ספיח זקן  שחור ,רבוץ לרגליהם בשוחה שאצל שדה –הקברים לפניו מוצב המקלע –" "מה נשמע ? אמר לו ברזילי ברכת נימוסין –"כלום " השיב הלה לשלום-אין פרנסה " ואחר כך הפנה גבותיו אל יודקה –"מה עם הנבלה " –"הנבלה?  " –ההוא .המצרי . –אה ,ההרוג " שוכב. "לעזאזל " מסביר פוצ'ו לברזילי " אני מצאתי אותו .כאן שכב סרוח כל הלילה .ולא ידעתי . האיר הבוקר והנה הוא  מונח .ימח שמו .מעוקם כאילו היה זוחל ,תקוע בין הקברים כאילו יצא מאחד . אי אפשר היה לסבול .תפסתי אותו ברגליים ,יהיה מה שיהיה,אמרתי ,הפסקתי לנשום ,וגררתי את הזה לאחור .מסריח וגועל עד להקיא ….".

 

( מתוך "ימי צקלג " מאת ס. יזהר " ע' 766 ) .

ספרו השני של פוצ'ו "אני פחדן אני " ( הוצאת מסדה 1966) תיאר את אנשי חבורה שכזאת בקרבות במערכת חרבת "מחז " בנגב הספר הוא ההמשך הישיר של חבורה שכזאת ומופיעות בו אותם הדמויות . מעניין  שהפלמחניקים שמתוארים בספר ובראשם המחבר פוצ'ו הם אותם אנשים שהשתתפו בקרבות בנגב שאותם תיאר ס.יזהר בספרו הענק והמפורסם הרבה יותר "ימי ציקלג " ספר של 1156 עמודים הארוך ביותר בספרות העברית שיצא לאור בשני כרכים כבדים ב1958. הספר שנכתב ממש במקביל אך שיצא לאור שנים לפניו.הוא הספר השונה ביותר האפשרי מספרי "חבורה שכזאת " ברצינותו ובכובד הראש שבו.

.יזהר בכל אופן הכניס את פוצ'ו וחבריו כדמויות ל"ימי צקלג , אלא שמי  שקרא את שני הספרים לא יאמין שהמדובר באותם האנשים.

שבעה ימים בנגב על

"ימי צקלג"  של יזהר הנחשב ליצירת מופת של הספרות העברית מתאר שבעה ימים בחייהם של קבוצת חיילים המסתערים וכובשים גבעת חרסית החולשת על שדה תעופה החיוני לשחרור הנגב. והסיפור מתואר במבנה של מונולוגים  פנימיים של החיילים.

פוצ'ו עצמו מופיע בו לקטע קצר וביזארי באופן מיוחד של  הומור שחור משחור שבו הוא מתואר כתקוע עם גופה מרקיבה ומסריחה של הרוג מצרי  ומחפש דרכים שונות ומשונות  כיצד להיפטר ממנה ,קטע  שאינו זוכה לחיבתו של פוצ'ו האמיתי שאינו מזהה את עצמו  עם הדמות ב"ימי צקלג".
.בשני הספרים מתוארות אותן התקפות אכזריות על אותה הגבעה –חרבת מאחז –בנגב החולשת על שדה תעופה ( היא עברה שש פעמים מדי ליד במאבק בין הישראלים והמצרים ) וכמו ימי צקלג גם הוא ערוך כסדר הימים. אך כאמור  קשה להעלות על הדעת שני ספרים שונים יותר.
פוצ'ו: גיבור הספר שהוא אני חשש שהוא יפחד מאוד בקרבות ולכן הספר נקרא כפי שהוא .אבל כשהיגיע הרגע הוא דווקא היה אמיץ מאוד.סחב פצועים ונשאר על המשלט . כך שכל הקוראים מבינים שבוודאי היו עוד "פחדנים" כמוהו . כמו בשיר "אליפלט" טמבל טמבל טמבל הוא זה שזחל מול האש וזרק את הרימון . אבל נכון הוא שרוב הסיפורים האחרים של התקופה היו יותר הירואיים .אני כתבתי על מה שהיה בלי להשוויץ כמו שזה היה באמת .


יש דמויות שמופיעות גם אצלך ב"חבורה שכזאת " וגם אצל ס. יזהר?
פוצ'ו הדמות הבולטת מחבורה שכזאת בימי צקלג זה מם כף שנקרא אצלו גידי ואצלי נקרא גדי. כל שאר הדמויות מופיעות בשמות אחרים אבל רוב הדמויות שמופיעות אצלי מופיעות גם אצלו. אבל הן שונות מאוד.
מה אתה חושב על "ימי צקלג"  ?
פוצ'ו קראתי אותו אבל הגיבורים שלו זה לא אנחנו,אלו לא החברה האמיתיים שהיינו שם והלכנו לקרב הם כולם ס.יזהרים קטנים .הפוצ'ו שמופיע אצלו זה בכלל לא אני,זה מישהו אחר לגמרי שנושא את אותו שם. אין לי מושג מאיפה הוא לקח אותו.
ידעת שהוא כותב על פרשת הקרבות ההיא ?
פוצ'ו : במהלך הכתיבה של "אני פחדן אני " נודע לי שהוא כותב ממש במקביל את ימי צקלג. הוא היה אז חבר כנסת והיה לו הרבה זמן פנוי ככל הנראה אז . קראתי פרק ממנו שהופיע בעיתון תוך כדי כתיבה ואז עשיתי עימו תחרות בלי שהוא בכלל ידע מי יגמור קודם והוא ניצח ובגדול כי הוא היה חבר כנסת ולא היה לו כלום מה לעשות והוא היה פנוי  הוא גמר את הספר של 1158 עמודים בזמן קצר יחסית.

אם היו שמים אותי בכנסת הייתי גומר לפניו. הספר שלי פורסם רק שבע שנים אחריו ומעולם לא זכה לאותה תשומת לב,אם כי לדעתי הוא הרבה יותר אמיתי. הוא היחיד בטרילוגיה שלא הוסרט. והייתי שמח אם היו מסריטים גם אותו יום אחד.

אלא שלמרות שבדיעבד ברור שפוצ'ו כתב את הספרים המצליחים ביותר מבחינת המכירות על הפלמ"ח וספרו "אני פחדן אני"  הוא למעשה האחרון שנכתב למשך שנים עד מלחמת העצמאות עד שהופיעו ספריה של נתיבה בן יהודה בשנות השמונים , הוא לא באמת הוכנס למועדון האקסקלוסיבי של סופרי הפלמ"ח " שהיו מי שכינו אותם "פייטני החאקי " .

יוסלה איך זה קרה.

יוסלה איך זה קרה
"הרומאן מתאר בתנופה רחבה קטע –חיים אותנטי שמציאות ודמיון-יוצר משמשים בו בהרמוניה.חיי קיבוץ ספר צעיר שחבריו מתלבטים בבעיות ביטחון ,חברה ,גיבוש ומילוי חייהם בתוכן מספק . ההומור הציבורי מוסיף גוון של שובבות ,שיקסום לקוראים הצעירים ,גלריית הדמויות מוצגת בבהירות מפתיעה ומסייעת לקורא להכיר את דמות על ייחודה וחולשותיה. היצירה מצטיינית בערכים אנושיים ולאומיים ויש בה אהבת מולדת פשוטה וטיבעית. הספר יעניק לקוראיו הנאה רבה שמהולה בחומר למחשבה.
( נימוקי של צוות השופטים ,אוריאל אופק' א"ב יפה ומ.גיורה שזיכו את כתב היד של "יוסלה איך זה קרה " בפרס אקו"ם לשנת תשל"ב )

הספר השלישי בטרילוגיית "חבורה שכזאת " יוסלה-איך-זה-קרה :רומן בתולים ( 1973 הוצאת מסדה ) שהוסרט גם הוא וזכה לפרס גם הוא פרס אקו"ם . ומתאר הווי של קיבוץ צעיר והורמונלי בשם תל מוץ בשנות החמישים שאליו מגיעים גיבורי "חבורה שכזאת " לאחר סיום מלחמת השחרור . הספר עוסק בין השאר בצעירה עירונית בלונדינית המגיעה לקיבוץ של האקס פלמחניקים וגואלת את כל גברברי הקיבוץ מבתוליהם. עוד סיפור עוסק בחיזוריו העקשניים של יוסל'ה אחרי צעירה שמסרבת לחיזוריו התכופים ומסרבת להיהפך לבת זוגו אבל הוא מסרב לאמר נואש.
פוצ'ו : הספר מבוסס על חוויותי האמיתיות בקיבוץ ששהיתי בו "נתיב הל"ה בשנות החמישים ,.קצת אחרי שעלינו על הקרקע .יום אחד היגיעה בחורה שחקנית נחמדה כזאת. ותוך חודש היא שכבה עם חצי מהמשק .אני אומר חצי מהמשק כי החצי השני היו בנות. איך שהיא היגיעה אלינו החבר'ה הריחו שזאת מישהי שאפשר לשכב איתה .אמנם היו לנו חברות הבנות הפלמחניקיות שהיו איתנו אבל הן לא הבינו אותנו כמו שהיא הבינה.ואז אחרי חצי שנה ,מישהו הלשין וכינסו כינוס דחוף בועדת החברה של הקיבוץ ,והחליטו שלאחת כזאת אין מקום אצלנו בקיבוץ כי היא מקלקלת את הבנים הטהורים.
אם זה היה תלוי בי לא רק שלא הייתי מגרש אותה אלא הייתי נותן לה להדליק משואה ביום העצמאות כי אנחנו חזרנו בתולים ממלחמת העצמאות. בחורים צעירים שלא ידעו איך לגעת בבת. באותם ימים לא היה מקובל לשכב סתם כך עם בת אלא אם הייתה חברה שלך ורצית להתחתן עימה .נכון גרנו ביחד בנים ובנות בחדר אבל היו כללים ברורים מאוד.מה שהיה חשוב היה טוהר הנשק וטוהר המידות .לפעמים בשמירות היינו מחכים עד שהבחורה שלידינו תירדם קצת כדשי לשלוח אליה ידיים אבל לא יותר מזה.
לא מזמן דיברתי עם חיים חפר ואמרתי לו שמכל השירים שלו אני אוהב שורה בשירו "דודו " "ועת הקיפוהו בנות עד צוואר ,צחק הוא עד לב השמיים " איזה יופי איזה תיאור ציורי ואז חלף על פניו של חיים ענן של יגון והוא אמר על דודו שהיה חברו הטוב "ואתה יודע מה באמת הכי מצער שדודו מת בתול ".
והנה היגיעה אחת ,הגאולה והשמועה עברה מפה לאוזן .האישה הזאת היא הסיפור המרכזי של הספר והסרט וזה יוצא מצחיק עם כי במאמת זה היה גם די עצוב.
יוסלה איך זה קרה ? - אמנים שונים
  

"יוסלה איך זה קרה " הוסרט גם הוא ב-1989 בבימויו של טל רון על דפי תסריט של פוצ'ו . בכיכובו של דב נבון. ואפשר למצוא אותו כמו את שני הסרטים האחרים על פי פוצ'ו במארז סרטים מיוחד.


פוצ'ו חזר להתרפק לימי הפלמ"ח  בספרו שאפשר לאמר שהוא הרביעי בטרילוגיית חבורה שכזאת " "אהבה בליל הפשפשים "  ( הוצאת אורנית ,1993 עם איורים של בנו אורי ויסלר ) אוסף של כמאה צ'יזבאטים מימי הפלמ"ח  על איך סחבו  אז תרנגולות איך פוצצו מכונית תופת איך סרסו את מוחמד האנס ועוד הכל בחן ובהומור שישכיב מצחוק את הפלמחניקים שביננו ואולי גם אחרים.

ההתקפות

בכל זאת לא כל הפלמחניקים והפלמחניקיות הוותיקים התלהבו מתיאוריו של פוצ'ו את הפלמ"ח.
לאורך השנים ההצלחה של "חבורה שכזאת" הייתה כזאת שהספר "חטף " התקפות נזעמות מכיוונים שונים.
התקפה בולטת אחת הייתה של הסופר  הפלמחניק לשעבר יורם קניוק שפירסם בגיליון שבע ימים של ידיעות אחרונות במרץ 87 במלאת 30 שנה לספר התקפה ארסית בשם "פלמ"ח על מקל ".

יורם קניוק

קניוק כתב : "הוצאת מסדה מוציאה לאור מחדש את הספר "חבורה שכזאת " במשך 30 שנה בשלושים אלף עותקים. אני לא מאמיו ושאלתי מומחים שאישרו לי שהווי ההכשרה המתואר על ידי פוצ'ו קיבל פתאום תנופה.
קניוק התלונן שפוצ'ו סירק את הפלמ"ח במסרק יפה אבל הפלמ"ח המסורק שלו  לא היה זה שנלחם בעניות ובמכאוב .קניוק האשים את פוצ'ו שהוא שיפץ את הפלמ"ח והפך אותו לחבורה של נערים יפים וטהורי נפש "פוצ'ו צייר תמונה ורודה של ההכשרה והמקום הראוי לו הוא בפינת הקיטש של הסלון". מה שבסוף ידעו זה כמה שהיו כולם דומים ,חבורה שכזאת כזאת ,חברה 'ה נחמדים שהלכו יחד ושתו וגנבו תרנגולות ,ורצו למות למען המולדת"  .
האומנם ? כמדומה שהכתבה הנרגזת של קניוק לא מתבססת כל כך על הספר עצמו כמו על עצם פרסומו והצלחתו.

עוד התקפה ארסית באה מכיוונה של הפלמחניקית הוותיקה נתיבה בן יהודה ,שגם היא חיברה ספרים על התנסויותיה השונות בפלמ"ח.

פוצ'ו : לפני זמן מה פגשתי את נתיבה בן יהודה שאותה אני מכיר מגימנסיה הרצלייה וכידוע לך היא כתבה ספרים משלה על חוויותיה כפלמחניקית שהם לא בדיוק אורתודוכסיים וכללו גם התנסויות מיניות עם אנשי משק שונים שלנו הזכרים הפלמחניקים לא היו כל כך.
היא נגשה אלי בפנים צוהלות ואמרה לי :הא פוצ'ו איזה יופי שאני רואה אותך ! איזה צירוף מקרים נפלא ! בדיוק אתמול קיבלתי קסטה של "חבורה שכזאת" וראיתי את הסרט .מה אני אגיד לך ?מה אני יכולה להגיד ?חרא של סרט!!! זה מה שהיה הפלמ"ח ?רק קומזיצים ותעלולים ?ואיפה הקרבות ?ואיפה המעפילים שהבאנו ! ואיפה הגשרים שפוצצנו ! ?
רציתי להגיד לה שאני לא היסטוריון והספר עוסק רק בפן אחד של הפלמ"ח בהוואי ועל השאר שיכתבו האחרים.אבל היא הייתה כל כך נסערת עד שלא הצלחתי לענות לה כהלכה.
המשכתי להחזיק בדעתי זאת עד לפני כמה חודשים.מה ששינה אותה לבסוף היה מפגשי עם תלמידים בבתי הספר. .הסתבר שיש כמה מורות שזוכרות לטובה את חבורה שכזאת וקראו בנעוריהן ,ואלו מדרבנות את התלמידים לקרוא את הספר לקראת המפגש עם מחבר הספר .מהמפגש הזה יצאתי לבסוף בהרגשה שאולי מפקדי הפלמ"ח ונתיבה הם אלו שצדקו .כי מי ששואב את ידיעותיו על הפלמ"ח רק מתוך ספר זה לוקה בחסר .עובדה שתגובות התלמידים מאותם המפגשים היו של "איזה כף היה לכם ! איזה חיים עשיתם! איזה קומזיצים " וכו'.
כל זה חילחל לתוכי לבסוף ולאחר שנים שלא נגעתי כלל בספר אמרתי לעצמי זכיתי והספר מאריך ימים אז הבא ואשדרג אותו ואשלב בין הפרקים גם פרקי לוחמה שיכולים להצביע עם הפלמ"ח בכללותו .בכתיבה מחדש השתדלתי לשמור על רוח ההומור שציינה את הגרסה הראשונה ,ועם זה ביגרתי יותר את גיבורי הסיפור שהם שוב לא אותם ילדים תעלולנים בלבד מהגרסה הראשונה. 
הוספתי חמישה פרקים ושידרגתי קטעים נוספים
אפילו העזתי לגלות לבסוף איך היו בפלמ"ח היחסים בינו לבינה וכמעט חשבתי לקרוא לו במהדורה החדשה "מין חבורה שכזאת " אבל בסוף ויתרתי על זה." .

;וכאמור הספר חושף לבסוף פרט שהיה עד כה סוד כמוס.
פוצ'ו : בספר החדש הכנסתי את עצמי כדמות של המספר יותר. במהדורה הראשונה אין לי שם בעלילה עכשיו יש.

שמי בסיפור הוא ספי כדי להתאים עם כל שאר היוסים שמופיעים בספר.
ומה אתה מתכנן לעתיד ?

פוצ'ו : היום אני מתכנן לכתוב אוטוביוגרפיה שחלק חשוב ממנה יהיה חוויותי האמיתיות בפלמ"ח ובמלחמת העצמאות ותתבסס על היומן שכתבתי באותה התקופה.

פוצ'ו

אגב זה נכון שהיית הנהג של יצחק רבין ?
פוצ'ו .לא נכון. נכון שכתבתי זאת בספר הצ'יזבאטים שלי "אהבה בליל הפישפשים ".
דווקא הייתי הנהג של האלוף גורודיש בטעות התנודבתי בתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים להיות הנהג שלו.למרות שיצא לו שם של מפקד קשה מאין כמוהו והיה ידוע שנהג שלו שעשה שגיאה כלשהיא היה אצלו מורד מיד מהרכב באמצע הדרך ומתבקש לחזור ברגל לבסיס.
איכשהו הוא היה פה ושם אפילו נחמד ודווקא הסתדרנו. אף אחד לא צייץ אז על כך שיש לו נהג מיוחד בכוננות בשביל האישה ונהג מחליף בשביל לקחת אותו חזרה מהליקופטר. הוא היה גיבור ישראל אז.

 פעם ביקשתי חופש והוא הבטיח לסדר לי בתנאי שאכתוב המנון לחטיבה 7 לרגל ביקור של רבין כתבתי בבית הראשון "ענן אבק עלה אל הרקיע ורעד אדמה מהר להר " לבית האחרון היה סיום אוטופי :"בבוא השלום הטנקים עוד ימשכו מחרשות בסיני . "אבל גורודיש לא אהב את השינוי מארטילריה לחקלאות ונאלצתי לשנות גירסה בפקודה. (את ההמנון המלא תוכלו למצוא כאן )

אז מה לך וליצחק לרבין ?איך נולד הסיפור הזה ?
פוצ'ו :באמת הסעתי את הרמטכ"ל רבין שלידו אגב גרתי כילד קטן ברחוב המגיד בתל אביב במשך חמש דקות תמימות מיד עם תום מלחמת ששת הימים ביחד עם גורודיש בדרך עפר מהמסוק אל משטח המסדרים למסדר ניצחון של החטיבה בסיני.
לכן יכולתי לכתוב שהייתי נהגו של רבין ואין מה להגיד זאת הייתה אחת התקופות היפות בחיי.

פוצ'ו והגולם

 
הגולם ופוצו 2
 
 
קטעים מסיפורי סדרת הקומיקס "הגולם "  שנכתבו בידי פוצ'ו

אבל ביקום אחר פוצ'ו בהחלט היה הנהג של יצחק רבין במשך שנים …
פוצו' מופיע כדמות בסיפור ההיסטוריה החלופית "הגולם " ששם הוא היה נהגו של יצחק רבין גם במלחמת השחרור וגם במלחמת ששת הימים ,כפי שלא היה מעולם בעולם שלנו.
אחת הסיבות להופעתו כדמות היא במחווה לקודמו של אורי פינק ככותב קבוע ב"מעריב לנוער" שעסק ראשון בסדרת "איה הג'ינגית " שלו במגוון הנושאים שבהם עסק פינק שנים מאוחר יותר בסדרת "זבנג" שלו על מורים מוטרפים ותלמידים מוזרים בבית ספר עירוני.
והייתה כאן גם מחווה לקריירה האמיתית של פוצ'ו ככותב אמיתי של סיפורי קומיקס בעיתוני ילדים כמו "דבר לילדים " ידיעות אחרונות לילדים " ו"פילון ".

והנה פרק מתוך הספר "הגולם " העוסק בפוצ'ו

הגולם  בדרך בורמה

הגולם ופוצו 2

לאחר שפיטר את חנוך שכר רשף את הכותב הצעיר ישראל ויסלר המוכר יותר בכינויו פוצ'ו, וזה יצר עבורו תדמית חדשה ל"גולם".
"יוסי הוא חבר צעיר בהכשרה בקיבוץ אי שם בדרום הארץ. רוב הקיבוצניקים מזלזלים בו וחושבים שהוא אינו אלא נער לא יוצלח. איש מהם אינו יודע שלאמיתו של דבר יוסי הוא הוא "הגולם", הלוחם האמיץ למען היישוב, שהראה את נחת זרועו לאלפי ערבים ובריטים ועזר לאלפי מעפילים להגיע אל חופי הארץ".
(מתוך "הגולם בערבות הנגב", חוברת 293 , 1948)

בסיפורים אלה הפך יוסי הילד לנער יוסי הפלמ"חניק. המוטיבים של ה"אקשן" והפנטזיה, שהיו מרכזיים כל כך ביצירותיו של קורצברג, צומצמו, ואת מקומם תפסו התעלולים ומעשי הקונדס של יוסי וחבריו בקיבוץ. רק מדי פעם הופרה שגרת הנערים והם נקראו להשתתף בפעולות של הפלמ"ח נגד הבריטים והערבים, שבמסגרתן נאלץ יוסי להפוך לגולם. אך דומה שפוצ'ו לא הרגיש בנוח עם הדמות הפנטסטית של הגולם והעדיף להשתמש בה מעט ככל שיכול – דבר שכמובן לא מצא חן בעיני הקוראים וגם לא בעיני רשף. הוא פיטר את פוצ'ו בסוף שנת 1949.
מספר פוצ'ו:
"את אוריאל רשף פגשתי בתל אביב ב-1947. בדיוק סיימתי אז את גימנסיה הרצליה וחיפשתי מה שקוראים היום 'ג'וב'. רשף חיפש מישהו שיכול לצייר ואולי גם לכתוב, ולאחר פגישה קצרה במשרדו הוא קיבל אותי לעבודה. בתוך זמן קצר התברר שאין לי כישורים של צייר, ורשף הורה לי להתמקד בכתיבה. את הציור, הוא אמר לי, תשאיר לי. כתבתי סיפורים על הגולם בפלמ"ח, בהכשרה, בקיבוץ ועוד. המשכתי בזה כל זמן מלחמת העצמאות. ביד אחת אחזתי בקת הרובה – או בהגה בימים שהסעתי את יצחק רבין – וביד השנייה בעט.
תיארתי את הרפתקאותיו של הגולם בקרבות מסביב לירושלים בסיפור שהיה פופולארי במיוחד ואותו זוכרים רבים מבני התקופה " הגולם בדרך בורמה " ובו תיארתי כיצד דרך בורמה שהיצילה את ירושלים מהכיתור והמצור מתגלית בידי הגולם ושני ידידים פלמחניקים, גידי ויוסקה,   תוך כדי מסע הרפתקאות לילי רגלי עמוס סכנות במרוץ כנגד הזמן וכנגד שדים ערבים שונים שמנסים לבלום את השלישייה, לפני שהערבים יחריבו את ירושלים כולה.
והיו גם סיפורים על הגולם בעמק הירדן ובנגב, במקומות שבהם אני נלחמתי.
כמובן שהסיפורים היו על מה שהקהל רצה לקרוא. יחידות חמושות של אלפי ערבים מתנפלות על יחידה זעירה של פלמ"חניקים עשויים ללא חת, ואז ברגע האחרון, כשהכול נראה אבוד, מופיע הגולם ומחסל את הנבלים הערבים. היה גם סיפור אחד שבו הגולם שימש כנהג של רבין. תוך כדי נסיעה צץ פתאום כוח ערבי ממארב בצד הדרך ומסתער על הג'יפ שבו נסעו. לאחר מאבק ממושך הם כמעט מצליחים להרוג את רבין, אבל הגולם כמובן מציל אותו ברגע האחרון. רבין לא אהב את הסיפור הזה. בכל פעם שילדים היו מזכירים אותו בפניו הוא היה נעשה אדום, אבל הוא נרגע קצת לאחר שהבין עד כמה ילדים נהנים ממנו. אגב, זאת היתה אחת הפעמים הראשונות, ואולי הפעם הראשונה ממש, ששמו של יצחק רבין הופיע בכלי תקשורת כלשהו. אחר כך אני ורשף הסתכסכנו, הוא לא רצה לשלם לי את ההעלאה שביקשתי, וחוץ מזה אני לא ראיתי את עתידי בכתיבה אנונימית על אדם חסר פרצוף, אז עזבתי את 'הגולם'."
א"א: "איך אתה רואה את התקופה הזאת בחייך?"
פוצ'ו: "בדיעבד, היה משהו טהור ותמים בגולם. משהו שאתה לא נתקל בו בדמויות הגיבורים שהנכדים שלי אוהבים למשל. אתה יודע מה? אני חושב שבאיזשהו אופן כשסיפרתי את עלילותיו של הגולם בסוף שנות ה-40 אולי ביקשתי להציג דרכו את הדמות של ידידי יצחק רבין. כשאני חושב על זה, יש ביניהם הרבה דמיון."
(מתוך ראיון עם ישראל ויסלר).
בראשית שנות ה-50 נפתחה תקופה חדשה בחייהם של רשף והגולם

ביבליוגרפיה

יוסי בן –ברוך "מתל –צקלג " ועד ציר עכביש ": וריאציות אישיות " עיתון 77 פברואר 1984
ישראל ויסלר פוצ'ו "המורה שמילקיהו בספרות ובמציאות "ספרות ילדים ונוער חוברת 118-119 מרס 2004. ע' 25-28.

הבלוג של פוצ'ו

פוצ'ו באתר דף דף

חבורה שכזאת היינו

הפתיחה של "חבורה שכזאת היינו"

עדינה בר אל על "חבורה שכזאת היינו "

פוצ'ו באתר הפלמ"ח

פוצ'ו בויקיפדיה 

פוצ'ו בלקסיקון הסופרים בהווה

פוצ'ו בלקסיקון הסופרים

קובי קמין על פוצ'ו

דיון על פוצ'ו

פוצ'ו וחטיבת יפתח

משה הרפז על פוצ'ו וס.יזהר

 

מארז הסרטים של פוצ'ו

 

אראלה מאיירת של פוצ'ו 

מסביב למדורה פזמון על הפלמ"ח

איפה הן החבורות ההן

נספח

קטע הומוריסטי של פוצ'ו הלקוח מספר "איה הג'ינגי'ת שלו " האח הקטן והאמיץ" ושבו יש מעין סיכום לקהל הרחב לגבי כל מה שיש לו להגיד על הפלמ"ח.

 
 

"מסביב למדורה " של נתן אלתרמן ופרשת המרד בצה"ל.

לרגל יום העצמאות להלן דיון על אחד הפזמונים המפורסמים ביותר על הפלמ"ח . הפזמון הקלאסי  של נתן אלתרמן "מסביב למדורה .שהקליפ שלו הוא אחד הקליפים הטלווזיוניים המעולים ביותר   של פזמון כל שהוא.
ובוודאי הקליפ הטוב ביותר  שנעשה אי פעם  לפזמון כל  שהוא של להקה צבאית .  פזמון שהוא גם הפזמון היחיד בתולדות המדינה שהביא למרד (כן מה שאתם קוראים ) של הלהקה הצבאית שהייתה אמורה לבצע אותו כנגד האחראים עליה .
פרשה ידועה לשימצה  ששימשה מאז כבסיס לסרט הידוע של אבי נשר "הלהקה " והמחזמר  בשם זה שהתבסס עליו.

 

מסביב למדורה

מילים נתן אלתרמן
לחן יאיר רוזנבלום

שרים דורית ראובני

ולהקת פיקוד מרכז

אומתם לא היתה להם אם
לא ידעה בצאתם לדרך
היה לילה עמוק ונושם
כתמיד בניסן, הירח.
וישבה שם עדת נערים בני בלי שם
חשופי מרפקים וברך,
הם הקשיבו הקשב והחרש
או שילבו בשיחה דבר ויכוח.
לפניהם עלי רגל של אש
מדורה חגה נעה ברוח
לא יותר אך בכתב האומה העיקש,
אותו לילה נחרט עלי לוח

את העול הפשוט כעפר
הם נשאו בלי הבט אחורה
לא תקע לפניהם השופר
לא לוטף קדקודם בליל חורף
לא בשני שרוולים הקשורים לצוואר
רק הסוודר חיבקם מעורף

נעליים נוקשות ילקוטים
סעודה של זיתים ופרי תומר
וספלי אלומיניום קמוטים
ורעות וקורבן לאין אומר
מה נוסיף ונמנה מדברים פעוטים
נוצרות אגדות זה החומר

מה נשיר עליהם מה נשיר
הם עושים זאת יפה מאיתנו
בעצמם הם כותבים להם שיר
ואפילו ספרים כבר נתנו
זהו טיב הפלמ"ח הוא איננו משאיר
כל מלאכה לשלא משלנו

אבל ככה יוגד נא לאמור
נערים להוי נא ידוע
בין חגיו הגדולים של הדור
אין יפה מחגכם הצנוע
למולכם האומה על סיפו של הדרור
משתחווה ובוכה הבינוה

"מסביב למדורה של נתן אלתרמן הוא אולי הפזמון המפורסם ביותר על הפלמ"ח. וידוע בגירסתו המושרת על ידי דורית ראובני ולהקת פיקוד מרכז.

השיר נכתב ופורסם לראשונה במדור "טור השביעי " של אלתרמן ב-7 במאי 1948 לרגל מלאת שבע שנים לפלמ"ח. ובתוך שבוע לאחר פירסום השיר הזה בעיתון "דבר" תוכרז ותוקם מדינת ישראל .
ב7 במאי יום פירסום השיר הזה ב"הטור השביעי " חגג הפלמ"ח שבע שנים לקיומו בעצרת המונים, שנערכה בתל אביב.

אלא שבדיוק חמישה חודשים לאחר מכן ב-ב-7 בנובמבר 1948 הורה ראש הממשלה דוד בן-גוריון על הפסקת פעולתו של מטה הפלמ"ח ולמעשה על פירוקו.
הפלמ"ח התקיים אם כך בדיוק שבע שנים וחמישה חודשים.

הפיזמון היום נקרא כמו פזמון מיתי על אירגון אגדי שהיה פעם ואיננו עוד וקשה להאמין בקריאה כיום שהמדובר באירגון שהיה בן שבע שנים בלבד.ושיפסיק להתקיים בתוך חמישה חודשים בדיוק מיום פרסום השיר.  אלתרמן עצמו מן הסתם לא העלה זאת על דעתו כשכתב את השיר ,אבל גם עם לא חשב על כך במודע השיר היום נקרא כאלגיה למשהו שהיה ואיננו עוד. .
הפזמון הוא מעריץ אך בו זמנית אי אפשר לטעות בכך שיש בו גם אירוניה מסויימת כלפי האירגון שאותו הוא מתאר. עם כל ההערצה והחיבה יש גם רמזים ברורים לויכוחים וחילוקי דעות שהיו אז לאלתרמן עם סופרי ואנשי הפלמ"ח.
בפזמון אלתרמן מציין את העובדה שהפלמ"ח צמח בסערת ויכוחים ללא קונצנזוס ציבורי "אומתם לא הייתה להם אם לא ידעה בצאתם לדרך "
אבל זה לא באמת חשוב מבחינתו .

מה שחשוב הוא שאחר שבע שנים בלבד הפלמ"ח הפך לאגדה והוא מסביר את המרכיבים המדויקים של האגדה או המיתוס הזה :
נעליים נוקשות ילקוטים
סעודה של זיתים ופרי תומר
וספלי אלומיניום קמוטים
ורעות וקורבן לאין אומר
מה נוסיף ונמנה מדברים פעוטים
נוצרות אגדות זה החומר

אלתרמן ממשיך להלל ולשבח את הפלמ"ח אבל גם מציין כבדרך אגב לעגנית כי הם עצמם וסופריהם ( והכוונה הספציפית היא למשוררים חיים חפר וחיים גורי אנשי הפלמ"ח ) עושים זאת היטב "יפה מאיתנו".
המשורר אף לא מהסס לנזוף בפלמ"ח המיתי הזה כשהוא מציין בלעג שהפלמ"ח תמיד תובע בלעדיות ו"אינו משאיר כל מלאכה שללא משלנו" .
דהיינו אלתרמן אינו מעריץ עיוור.

אבל הוא מסיים בדברי הערצה אמיתיים
למולכם האומה על סיפו של הדרור
משתחווה ובוכה ,הבינוה .
ואכן שבוע לאחר פרסום הפזמון הזה הוכרזה מדינת ישראל .
סביר להניח שהפזמון היה נשאר בין שאר טורי "הטור השביעי " ונשאר זכור רק לחוקרים ויודעי ח"ן ( הוא פורסם בכרך א' של "הטור השביעי " בכתבי אלתרמן ) .
אך למזלו הוא הוצא מ"הבוידם" בידי יאיר רוזנבלום איש להקת הנח"ל שהחליט להלחין את הפזמון הקשה והמסובך מאין כמוהו ביחד עם פזמון נוסף ארוך ומורכב מאוד מ"הטור השביעי"" נאום תשובה לרב חובל איטלקי ".
.וזאת בדיעבד החלטה מדהימה ,אני לא מעלה על דעתי שמלחין היום היה מנסה להלחין פזמונים כאלו עם מילותיהם המסובכות והקשריהם המסובכים עוד יותר שלא היו יכולים להיות מובנים לקהל של שנות השבעים ללא הסברים מפורטים.

.אלא שההצלחה של רוזנבלום בהלחנת "מסביב למדורה " הייתה אפילו גדולה מידי.
"מסביב למדורה " גרם לשערורייה שאיש לא העלה על דעתו כמוה. .

המרד בלהקת הנח"ל


תקליט מופע "הפלנחניק" של להקת הנח"ל שבו היה אמור "מסביב למדורה" להיות  השיר המרכזי  לולא מרד שפרץ בלהקה.

"מסביב למדורה " אמור היה להיכלל בתוכנית" הפלנחניק " של להקת הנח"ל בשנת בבימוים של יאיר רוזנבלום ודני ליטאי ב-1971 . הנח"ל ציין בתוכנית זאת מלאת שלושים שנה להקמת הפלמ"ח . זאת הייתה הפקה גרנדיוזית במונחי הימים ההם,והלחנה של השיר "מסביב למדורה " שכזכור נכתב במיוחד לרגל שבע שנים להקמת הפלמ"ח " נראתה כמתאימה במיוחד.

קצין החינוך של הנח"ל, סא"ל זאב פלג, כתב בתוכניה:
"הרגשנו כי זכינו להעמיד הפעם תוכנית בלתי שגרתית, קצת יותר רצינית ומחייבת שיתוף והזדהות מסוימת מצד הקהל. חפצים אנו כי הנוער המתחנך בשורותינו יספוג אותו משב רוח נעים והתמים, ואותה אחוות הרעים והנכונות להקרבה אשר אפיינה את דור הפלמ"ח בשעתו ואת צה"ל כיום".
התכנית חולקה לשני חלקים שבה החלק הראשון הוקדש להווי הפלמ"ח .בוצעו בו מחרוזת משירי הפלמ"ח הקלאסיים   גרסה חדשה של הפזמון "הפרוטה והירח "  את " מעבר לנהר"  של טשרניחובסקי ורובינשטיין ,את"היו זמנים "" של חיים חפר ומשה וילנסקי " ,וגם  עיבוד מרגש  ל"שיר הרעות "  של חיים גורי וסשה ארגוב בליווי חליל גיטרות ומנדולינה .

לצד אלו הולחנו בידי יאיר רוזנבלום  ובני נגרי מספר פזמונים חדשים שעסקו  תולדות הציונות ובפלמ"ח כמו  אין זו אגדה " של יורם טהר לב ובני נגרי  שעסק בהרצל   " הללויה לקפ"פ"  של אבי קורן ובני נגרי   "בלדה על יצחק שדה שכתב חיים גורי והלחין רוזנבלום   וכאמור שני שירים מהטור השביעי של אלתרמן " נאום תשובה לרב חובל איטלקי " ו"מסביב למדורה" שככל הנראה היה אמור להיות קטע השיא של התוכנית כולה.
החלק השני  של התוכנית הקליל יותר בהשוואה לחלק הפלמח"י המסובך והמורכב  נקרא "היה היה" וכלל שירים שונים המבוססים על סיפורים קלאסיים לילדים כמו " מי היה החולם "  של עלי מוהר ויאיר רוזנבלום שהתבסס על "עליסה בארץ הפלאות ".

"פלנחניק "החל לרוץ על הבמות במאי 1972 כהפקת השיא של להקת הנח"ל. וברבות הימים אף הניב ספיישל טלוויזיוני ותקליט כפול במהדורה נפתחת וחגיגית שהוקלט בהופעה חיה.
זאת הייתה התוכנית הגדולה האחרונה של הלהקה, שחתמה את תקופת הזוהר שלה.

אך במקור בשלבי הכנתה     היה שלב שבו היו ספקות לגבי עצם הצגתה ובאופן ספציפי בגלל "מסביב למדורה". שלבסוף אף לא נכלל בתוכנית.
בלהקת הנח"ל פרץ מרד של ממש כנגד יאיר רוזנבלום אחד משני מנהליה שהואשם על ידי חברי הלהקה השונים שהוא כפה עליהם יותר מידי משמעת ויותר מידי עונשי משמעת מעליבים ומשפילים
. הגורם הישיר למרד,הטריגר שהביא לפריצתו או אם נרצה "הקש ששבר את גב הגמל " והביא להעלאת כל התיסכולים של חברי הלהקה על השולחן היה סירובם הנרגז של חברי הלהקה לרצונו של רוזנבלום, שהזמר החדש באופן יחסי גידי גוב ישיר את הפיזמון סולו, הם כולם רצו להשתתף בפזמון המיוחד הזה,ומן הסתם היו בינהם מי שחשבו שלהם מסיבות של וותק ויוקרה "מגיע" הרבה יותר לשיר כסולו את הפזמון החשוב ביותר של התוכנית. .
מה קרה כתוצאה מהמרד שנוי במחלוקת .
.לפי גירסת יאיר רוזנבלום הוא בתגובה פרש מרצונו בזעם מהכנת התוכנית בגלל תמיכתו הנמרצת בגידי גוב כזמר סולו ,
לפי גירסה אחרת הוא "התפוטר" מן הלהקה וגידי גוב היה בכלל אחד מראשי המורדים כנגד רוזנבלום . וישנן גם גירסאות אחרות לגבי מה שבדיוק קרה שם כנראה כמספר האנשים שהיו מעורבים ב"מרד". ..
בכל אופן מה שברור הוא שאת מקומו של רוזנבלום תפס המוזיקאי בני נגרי .

"הלהקה " הכרזה המקורית מ-1978.

כל הפרשה זכתה שבע שנים לאחר מכן  לעיבוד קולנועי בסרט "הלהקה " של אבי נשר  ( 1978) שבה ניתנת גירסה דרמטית של האירועים האלו ושם כזכור גידי גוב מגלם את ראש " המורדים " בבמאי שאותו מגלם טוביה צפיר.
אם האירועים אכן התרחשו כגירסת יאיר רוזנבלום הרי יש בכך אירוניה אכזרית שהרי לטענתו המרד נגדו התחולל משום שהוא התעקש לתמוך ולקדם את גידי גוב כנגד דעת שאר חברי הלהקה אכולי הקינאה בגוב הצעיר והבלתי ידוע.
יאיר רוזנבלום הזועם והמתוסכל נטש את להקת הנח"ל שאותה הביא לשיאים בלתי ידועים עד אז. אבל הוא נקם את נקמתו.הוא העביר את הגורם הישיר למרד כנגדו את "מסביב למדורה " לידי צוות הווי חטיבת הצנחנים ושלישת פיקוד המרכז ששרו אותו בתוכנית "אחרי לצנחנים " ב-1971 . זמרת הסולו של השיר הייתה דורית ראובני .

בכך לא תמו גילגוליו של השיר הוא הושר שוב ב1972 בידי להקת פיקוד' המרכז בתוכנית "שר מי ששר אחרון " ושוב הסולנית הייתה דורית ראובני שהיציעה להשתמש בו שוב .


הפזמון זכה להצלחה גדולה אם כי לא זכה בתואר "שיר השנה " של "קול ישראל " כפי שהיגיע לו ,בתואר זה זכה באותה השנה פזמון אחר של הלהקה מאותה התוכנית ועם אותה הסולנית דורית ראובני "היום היום ". "מסביב למדורה" היגיע רק למקום השלישי במצעד הפזמונים …

תמונה של יצחק שדה מייסד הפלמ"ח עם יגאל אלון ומשה דיין .מופיעה בקליפ של "מסביב למדורה".

הקליפ הטלוויזיוני של הפזמון הוא אחד המרשימים ביותר אי פעם,  בוודאי הקליפ הטוב ביותר שנעשה לפזמון כל שהוא של להקה צבאית  ואין אף קליפ אחר שאפילו מתחיל להתקרב אליו באיכויותיו..

זהו קולאז' של תמונות קלאסיות של הפלמ"ח שנפתח בתמונה מהממת של להקת פיקוד המרכז בדמות אנשי פלמ"ח שלושים שנה קודם לכן ומעצים את התחושה שהמדובר בשיר אגדי על אירגון מיתי.

וכשאנו רואים את הקליפ של הפזמון שומעים אותו שוב היום אין מנוס מהמחשבה שזהו אחד הפזמונים המיתיים פשוטו כמשמעו המרשימים ביותר של התרבות הישראלית ,והסרט שנוצר על פי האירועים הדרמטיים שליוו את העלאתו על הבמה "הלהקה " גם הוא היום אחד הסרטים המיתיים המרשימים ביותר של התרבות הישראלית בתארו חיי להקה צבאית ולא לשווא הועלה בגילגול חדש על הבמה כמחזמר.
תהליך המיתיזציה עבד כאן שעות נוספות.
אבל עלי להודות הייתי מעוניין לשמוע יום אחד גם את גידי גוב שר את הפזמון שאותו היה אמור לשיר במקור וכתוצאה מכך פרץ המרד המתועד ביותר בתולדות יחידה צבאית של צה"ל.

ראו גם

מסביב למדורה -הקליפ

דן מירון על מסביב המדורה

נתן אלתרמן והפלמ"ח

יאיר רוזנבלום ולהקת הנח"ל

חלק ב'

דני סנדרסון מתאר את פרשת המרד בלהקת הנח"ל

האתר של דורית ראובני זמרת "מסביב למדורה "

דורית ראובני בויקיפדיה

דורית ראובני במומה

פלמ"ח בויקיפדיה

הלהקה של אבי נשר

יאיר רוזנבלום

נתן אלתרמן בויקיפדיה
עוד על נתן אלתרמן

פורום מוזיקה עברית בתפוז

וראו גם עוד פזמון מלחמתי מפורסם

גבעת התחמושת

סופר בשר ודם : על משה שמיר

 

תמונה של הסופר משה שמיר מאת מנשה קדישמן.

 

הוא הלך בשדות עד הסוף.
( כתובת המצבה על קברו של הסופר  משה שמיר )

חכם היה וליבו מר.
(הפתיחה של "על סוסו בשבת " מאת משה שמיר, 1947)

 

ב 21 לאוגוסט   2004 נפטר הסופר משה שמיר, האיש שיותר מכל סופר אחר, יותר מיזהר, יותר מעמוס עוז ויותר מא.ב יהושע מסמל את הספרות העברית החדשה, האיש שניתן לאמר עליו שאם מישהו יצר את דמות הצבר יליד הארץ כדמות ספרותית הרי הוא האיש, והוא גם שכתב כמה מהרומנים הטובים ביותר של הספרות העברית החדשה ובכלל זה את הרומן ההיסטורי הבולט מכולם.
ואם כי מותו לא זכה לתשומת לב כמותה של נעמי שמר, הרי הוא היה הסופר הישראלי החשוב ביותר של דורו ואחד החשובים ביותר של כל הזמנים, גם אם חל במעמדו פיחות גדול לאורך השנים בגלל דעותיו הימניות הקיצוניות. שמיר היה בעשורים הראשונים של המדינה הסופר העברי החשוב והנחשב ביותר מכולם האיש שהורה את הדרך לאחרים. הוא היה גם הסופר העברי האהוב ביותר. סקר שנערך בשנות החמישים על ידי מכון סאלד מצא ששני שלישים מהנשאלים העדיפו את שמיר על כל סופר ישראלי אחר. הוא היה הנציג הבולט של סופרי דורו כפי שאתגר קרת למשל היה בדור סופרי שנות התשעים.
שמיר היה מלכתחילה סופר וגם הוגה אידיאולוג ופוליטיקאי, והוא גם היה השנוי ביותר במחלוקת, וכך היה בעשורים הראשונים לחייו כמעט מוקצה מהמחנה שאליו השתייך.

משה שמיר נולד בשנת 1921 וכבר מגיל צעיר החל לכתוב סיפורים ואלה משכו מיד תשומת לב, לא רק בגלל יכולתו הספרותית. תמיד היה מעורה בבעיות הפוליטיקה, ועורר התנגדות כל חייו. בתחילה עורר את זעמו של מנהיג התנועה שאליה השתייך בשמאל, מאיר יערי, בגלל מה שנראה כ"סטיות אידיאולוגיות" בסיפוריו. בדיעבד קשה להבין על מה פרצה המהומה שכן הסיפורים נראים כיום כ"תמימים " לחלוטין ובוודאי לא עוינים את או פוגעים בתנועה הקיבוצית, אבל הזעם שהתעורר כנגד שמיר היה חזק כל כך עד החליט לעזוב את קיבוצו ב-1947 מסיבות אידיאולוגיות. העזיבה הביאה לגניזת ספרו שכבר הודפס "הוא הלך בשדות". הספר נשאר במחסן במשך שנה, והיה נשאר שם אילמלא הוצג בהצלחה רבה מחזה שהתבסס עליו, פרי עטו של שמיר, בתיאטרון הקאמרי – המחזה הישראלי האמיתי הראשון.
ב-1949 הקים שמיר את עיתון 'במחנה' של צה"ל, וערך אותו עד שפוטר על פי דרישת בן גוריון מפני שפרסם כתבה על כנס שמחה על פירוק הפלמ"ח.
מאז לא הפסיק שמיר לעורר שערוריות, יותר מכל סופר עברי אחר בתקופתנו.

יוצר מיתוס מודרני

הוא הלך בשדות ,עטיפה עם תמונה מהסרט בכיכובו של אסי דיין.

בראשית דרכו התפרסם שמיר בעיקר הודות לספריו מהווי הקיבוץ והפלמ"ח.  ספרו הראשון היה קובץ סיפורים לילדים בשם "ידידיו הגדולים של גדי וסיפורים אחרים ( 1947) . הרומאן  הראשון שלו למבוגרים שהיה גם מחזהו הראשון   היה  "הוא הלך בשדות" ( 1947 )  שנכתב על רקע המאבק בבריטים ובערבים, תאר את חיי הפלמחניק אורי, את אהבתו לנערה עולה ואת מותו בשדה הקרב. הספר זכה בפרס אוסישקין לספרות ,ראשון מני רבים.

מהדורת ספר כיס בהוצאת "ספריית מעריב " עם תמונה מההצגה על העטיפה.

תמונה מההצגה הראשונה של "הוא הלך בשדות " בכיכובם של עמנואל בן עמוס וחנה מרון.

הספר הפך למחזה הראשון של תיאטרון הקאמרי עם  תפאורה מרשימה של אריה נבון בעבודתו הראשונה לבמה ,ונחשב למחזה הישראלי האמיתי הראשון המחזה הועלה מאז על הבמה עוד כמה פעמים נוספות כמחזה המוצג והידוע ביותר של שמיר .   גיבורו אורי הפך לסמל לדור שלם, ודמותו עיצבה את דמות הצבר ונתנה לו את צורתו המושלמת. הספר עובד לתסכיתי  רדיו  והוסרט ב-1967 בבימוי של יוסף מילוא, האיש שגם ביים אותו לראשונה כמחזה.

בסרט כיכב אסי דיין בנו של משה דיין, שרבים ראו בו את ההתגלמות החיה של הצבר האולטימטיבי שעיצב שמיר בספרו. כיום יש הרואים בסרט גם את התחלת הפירוק של דמות הצבר של שמיר.הסרט הורכב משני סיפורים אחד מהם מתרחש ב"הווה "של שנות השישים ומתאר את הבן של אורי המת שחוזר ונזכר בחייו ומותו של אביו בשנות ה-40.

שמיר חזר שוב לסיפור ולדמויות של "הוא הלך בשדות " בתסכית ששודר ברדיו ביום העצמאות  1987 . הרדיו שידר אז ברצף תסכית המבוסס על הסיפור "הוא הלך בשדות " ומיד לאחריו תסכית המשך בשם "שדות 87" שבו תיאר שמיר את הדמויות ארבעים שנה   אחרי האירועים בספר-הצגה ( ועשרים שנה אחרי האירועים בסרט ). בתסכית  קודר זה  תיאר את את ההידרדרות החומרנית שחלה בחברה הישראלית ובאידיאלים שלה מאז ימיו של אורי.

 שמיר קיווה להפוך את התסכית החדש בן השעה למחזה תיאטרון שלם אך הדבר לא הסתייע. אפשר לראות את הספר-מחזה המקורי , את הסרט ואת התסכית המסכם כמעין טרילוגיה המתארת מה קרה לחברה הישראלית הקיבוצניקית לאורך ארבעים שנה בשנות ה-ארבעים בשנות השישים ובשנות השמונים ובמיוחד מה קרה למיתוס של "הצבר " במהלך תקופה זאת.

 אליק

אליק נולד מן הים.
( הפתיחה ל"במו ידיו " )

בספרו המפורסם "במו ידיו : פרקי אליק"(1951) תיאר את פרשת חייו ומותו של אחיו אליהו "אליק שמיר ",
הפלמחניק שנפל בקרב בדרך לירושלים במלחמת העצמאות. משה שמיר עיצב את דמות אחיו כסמל לדור שלם, כפי שהיה גם אורי ב"הוא הלך בשדות", ולכן הקפיד לא לציין שמות של ידידיו ומכריו של אליק. למעשה היה זה סיפור כמו מיתולוגי על גיבור מצעירותו ועד למות הגבורה שלו בשדה הקרב.

הספר זכה ב 1953 בפרס ברנר. וועדת השופטים קבעה כי "הספר הוא השג ודאי לא רק ביצירת שמיר אלא בפרוזה הצעירה בכללה". פרקי אליק תורגם לאנגלית, עובד לתסכיתי רדיו ואף זכה לעיבוד טלוויזיוני. הוא אחד מרבי המכר הישראליים הגדולים של כל הזמנים, עד היום נמכרו יותר ממאה וחמישים אלף עותקים, והיה לחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר.

 

איור לפרק מ"במו ידיו" הופיע ב"מקראות ישראל ", 1964. צייר ה.הכטקופף.

(אביו של כותב שורות אלה צבי אשד חקר פעם, כחלק מפרויקט היסטורי על תולדות החברה, את חיי אליק שעבד בחברת החשמל והוא היה ידידו והיה האדם האחרון שנפרד ממנו לפני שיצא לקרב האחרון שממנו לא חזר. וכך הזדמן לי לשמוע את מר שמיר בשיחת טלפון שניהל עם אבי).
שני ספריו אלה של שמיר היו בין היצירות הישראליות המפורסמות והמצוטטות, ומאוחר יותר ליצירות המותקפות ביותר בכלל הספרות הישראלית החדשה. הפתיחה ל"במו ידיו" שהיא הפתיחה המפורסמת ביותר של כל ספר עברי נתפסה כמתארת את הצבר ש 'בא מהים' כחסר שורשים ( האשמה שאותה דחה שמיר בתוקף גם במאמר האחרון שלו שפורסם לאחר מותו ) .. מחזות שונים תקפו את המסר והדמות של גיבור "הוא הלך בשדות", והפסל יגאל תומרקין אף יצר פסל פארודי שמטרתו הייתה לתקוף אתה דמות ואת הסמלים שיצר שמיר.
אבל כל ההתקפות האלה רק הראו איזו החשיבות עצומה הייתה לספר ולסמלים מלכתחילה.

                עם עובד - כי עירום אתה / משה שמירתחת השמש

שני ספרים של שמיר תחת השמש( 1950 ), ו-כי ערום אתה( 1959) הם יצירות אוטוביוגרפיות שמבוססות על חייו בשנות השלושים והארבעים. שמיר החשיב אותם הרבה יותר מספריו המפורסמים, וראה בהן את יצירותיו הטובות ביותר, אך מעטים מאוד מסכימים איתו.

לא רחוקים מן העץ

במו ליבו

שמיר כתב ספרים נוספים על בני משפחתו :"במו ליבו: פרקי סבא לובה "( 1976)  על  חיי אביו ו"לא רחוקים מן העץ: קורות בית בישראל " ( 1983) על תולדות משפחתו.

הגלגל החמישי

הספר המתורגם ביותר שלו לצד "מלך בשר ודם" היה דווקא ספר ילדים לא ידוע  ביותר הגלגל החמישי(1961), על הרפתקאות קיבוצניק שנשלח להביא טרקטור מן הנמל למשק ונתקל על כל צעד ושעל בתקלות והרפתקאות שונות ומשונות. ככל הנראה עורר הספר עניין בילדים בארצות שונות בתיאורי הקיבוץ. ספרי ילדים אחרים שכתב עוסקים בילדים בקיבוץ וכמה מהם כמו "אחד אפס לטובתנו " ( 1951)  עוסקים בחייו של אחיו אליק כילד.

שמיר כתב מחזות רבים. בהם "גם זו לטובה" שעניינו מאבק בין קבוצת ארכיאולוגים שרוצה לשמר אתר עתיק ובין התעשיינים שרוצים להקים שם בית חרושת לפיתוח הארץ,  והמחזה "מאגדות לוד" עורר שערורייה, תושבי ועירית העיר לוד האשימו אותו שהוא משמיץ את עירם וכי אינו משקף את המציאות "האמיתית" ופנו לתיאטרון להסיר את ההצגה אך ללא הצלחה. אבל אף על פי שכתב מחזות רבים שכמה מהם מעניינים למדי, לא הצטיין שמיר בתחום זה כמו בתחום הרומאן או אף הסיפור הקצר.
דומה שהתחום שבו הצטיין שמיר יותר מכל היה לא דווקא בתיאור ההווה של בני דורו כפי שעשה בספריו הראשונים, אלא דווקא בתיאור העבר הרחוק של ימי התנ"ך ותקופת בית שני שעימו חש הזדהות עמוקה יותר מכל סופר אחר מבני דורו.

סיפורי התנ"ך וההיסטוריה של שמיר

Image result for ‫מנהיגים ושופטים מיהושע עד שאול (‬‎

  Image result for ‫משה שמיר מלכי בית דוד‬‎

הספר הראשון בסדרה מצויירת לילדים "ישראל עם וארץ"  של משה שמיר על תולדות עם ישראל בימי התנ"ך.

אם אליק בא מהים ,משה שמיר נחצב ,מסלעיה משורשיה ומנופה של הארץ הזו.
(אריאל שרון בהספד למשה שמיר)

Image result for ‫משה שמיר מלכי ישראל‬‎
מאז ומתמיד הוקסם שמיר מההיסטוריה הקדומה של עם ישראל. הוא סיפר שמקורה של ההקסמות הזאת היה בטיולים שאותם ערך בילדותו ובנערותו ברחבי הארץ, ובמפגש עם המקומות שבהם התרחשו אירועי התנ"ך שהילכו על דמיונו קסם שמעולם לא פסק.
הסיפור הראשון של שמיר שהופיע בדפוס ב 1940 "בנו" עסק באברהם ובעקידת יצחק. הסיפור פורסם בעיתון תנועת הנוער "על החומה" ושנים רבות לאחר מכן בספר "אברהם בבוקר". בספר זה נכללה גם מסה על אדיפוס ואברהם ומחזה חדש שעניינו "אברהם בבוקר" אותו כתב ב-1995 56 שנים לאחר הסיפור הראשון על הנושא.

 

Image result for ‫משה שמיר הממלכה המאוחדת‬‎

סיפור קצר נוסף "הרדיפה" עסק במרדף שערך עשאל בן צרויה אחיינו של דוד המלך אחרי אבנר בן נר מצביא המלך שאול רדיפה שמסתיימת במותו למרות הקירבה הכימעט הומוסקסואלית ( במונחים מודרניים ) שקיימת בין השניים . שנים מאוחר יותר חזר שמיר לדמויות אלה בספרו "כיבשת הרש". "

סיפור תנ"כי שלישי "צדקה ממני" עסק בסיפור תמר אשת ער מספר בראשית, אך הוא לא הופיע בדפוס. .לאחריו החליט שמיר להתמקד בסיפורים ריאליסטיים מהווי הזמן ואלה הביאו לו את פרסומו הראשון כאחד הסופרים הצעירים הבולטים ביותר ולאחר מכן הבולט ביותר.
אך הוא מעולם לא נטש את העבר.
שיא יצירתו בתחום הסיפור הקצר היה הסיפור "על סוסו בשבת "1947), שהיה מעין קדימון ליצירתו הגדולה "מלך בשר ודם". בסיפור קצר זה תאר שמיר בלשון המשנה (מדהימה לסופר צעיר כל כך שהיה צריך לחקור את הנושא ואת התקופה היטב היטב ,דבר שהיה בגדר בל יאמן ממש אז כמו היום ) פגישה בין הרב הכופר מהמאה השניה לספירה אלישע בן אבויה וחכם מחכמי יבנה מחבריו של רבי עקיבא שנודה בידי היהודים בגלל דעותיו הכופרות באחדות האל ומשום שהתייאש מהיהדות אחרי כישלון מרד בר כוכבה ודבק תרבות ההלניסטית וקיבל את הכינוי "אחר בין תלמידו איש הממסד הרבני רבי מאיר,
זאת כשאלישע רוכב על סוסו בשבת בשכונת היהודים וכך פוגע במכוון בדתם שיחה שהפכה להתנצחות אידיאולוגית בשאלת טוב ליבו של האל.
יש שמצאו בסיפור זה רמזים אוטוביוגרפיים לתחושות שחש אז שמיר שהרגיש כי נודה מקיבוצו בגלל דעות שסתרו את הדעות המוסכמות, ואם נרצה אפשר לראות בסיפור זה נבואה המתארת בדייקנות את מצבו לאחר שנות השישים כשנודה ממחנה השמאל בגלל תמיכתו בארץ ישראל השלמה. זהו ללא ספק סיפורו הטוב ביותר ומדהים שנכתב בגיל צעיר כל כך. הסיפור היה יוצא דופן בזמנו ונשאר כזה גם בימינו .

כמה שנים מאוחר יותר פנה לתקופת החשמונאים וכתב תקופה שבה התעניין עוד מנערותו לאחר שקרא עליה בספר האגדה של ביאליק ורביניצקי.
הוא כתב סיפור קצר בשם "פח אחד שמן" על ימי מרד המכבים וטיהור בית המקדש. גם סיפור זה עורר שערורייה. נציגי הממסד הדתי טענו ששמיר מחלל את קודשי ישראל, ופוגע ברגשות הציבור הדתי. . בעת הדיונים אם לתת את פרס ביאליק מטעם עיריית תל אביב לשמיר ( פרס שהוא סירב לקבלו במשך שנים מאחר שלדעתו לא ניתן לסופר שלונסקי שהסתכסך עם אגודת הסופרים ) מחו הרב אברמוביץ נציג החוגים הדתיים וסגן ראש העיר תל אביב בויאר על הכוונה לתת את הפרס לשמיר מאחר שהעז להציג את נס חנוכה בצורה מסולפת וזלזל לטענתם בקדשי האומה וברגשות הציבור הדתי .
לעתיד כעבור שנים רבות נראה ששמיר קיבל את נקודת ההשקפה של מתנגדיו אלה.

בימי אלכסנדר ינאי

מלך בשר ודם חלק א וב / משה שמיר

 

מלך בשר ודם / משה שמיר
כמה שנים לאחר "על סוסו בשבת" חזר שמיר אל ימי בית שני ותקופת החשמונאים בסיפור קצר שתיאר את כיבוש בית המקדש בימי יהודה המכבי, ולאחר מכן חזר שוב לתקופת החשמונאים בספרו "מלך בשר ודם"( 1954) שהוא פסגת יצירתו ואחת הפסגות של הספרות העברית.
בספר מתוארים מאבקיו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, אדם חזק וחסר מעצורים מוסריים שבעיניו השלטון הוא המטרה העליונה וכל האמצעים מקדשים את חיזוק עוצמתו. להרחיב את שטחי ממלכתו אגב מאבק בלתי פוסק בפלגים שונים בבני עמו כמו הפרושים המיוצגים בידי החכם שמעון בן שטח והאיסיים המיוצגים על ידי המיסטיקן חוני המעגל שמתנגדים למדיניות והכוחנית ומעמידים ערכים חברתיים ורוחניים המנוגדים לאלה של ינאי . האינטריגות הבלתי פוסקות של חצר המלוכה שמקבילות לאלה של מחזות שקספיר על מלכי אנגליה.

למהדורות הראשונות של "מלך בשר ודם" צורפה על הכריכה מפה של ארץ ישראל בימי אלכסנדר ינאי. משום מה מפה זאת סולקה מהמהדורות המאוחרות יותר ,וחבל.

.במסגרת הספר מתוארים יחסיו של ינאי עם אחיו האינטלקטואל אבשלום שהוא תפס את מקומו בכוח אלא שאבשלום מצליח בתחום אחד שעליו אין לינאי שליטה הכתיבה :
ראה כי לאבשלום חזקה יש על תחום אחד וממנו עשוי הוא למשוך כוחו ….. מחשבה חדשה ממלאת בדעתו של עושה מן העושים כיצד יכתב בספרו של אבשלום הווה אומר אפשר לו לאדם למשוך בקולמוסו ולהנהיג את העולם " אבשלום הוא איש רוח אך איש רוח שאינו ממלא את יעודו שכן לבסוף הוא נחלש ונותן לינאי ספר היסטורי שכל מטרתו היא לפארו וכל כולו שבחים .יש את אנטיפס היועץ האדומי שהוא כפי שיודעים הקוראים סבו של האיש שיחסל לעתיד את החשמונאים הורדוס, ואישתו של ינאי שלומציון שהיא סמל של האישה האם שהיא חזקה יותר אף מגברים לוחמניים כמו ינאי האישה כאם כגדולה של האומה ( לאה ברמן גיבורת הטרילוגיה "רחוק מפנינים" היא דוגמה נוספת לאישה כסמל האומה ביצירתו של שמיר ) והיא תבוא כמלכה לאחר מותו של ינאי ותוכיח את עצמה כטובה יותר בשילטון. הן מבעלה המנוח והן מבניה חדלי האישים שיבואו אחרי מותה וילחמו בינהם ויבואו להשתלטות הרומאים על הארץ.

מהדורה ברזיליאנית  של "מלך בשר ודם"

בספר זה בניגוד לסופרים קודמים הקפיד שמיר מאוד על אמינות היסטורית וארכיאולוגית ככל שידו היגיעה ובכך יצר תקדים שרק סופרים מעטים אחריו המשיכו בו כמו יוסף אריכא ברומנים ההיסטוריים שלו "סנחריב ביהודה" ו"סופר המלך " ולאחרונה וא. ב. יהושע בספרו "מסע אל תום האלף".
הספר היה מאורע הספרותי החשוב של שנות החמישים וזכה לשבחים נלהבים של הביקורת .נכתבו עליו מאמרי ביקורת מרובים מספור שניתחו אותו מכל בחינה אפשרית האמנותית החברתית הפסיכולוגית ההיסטורית והלשונית . .
"מלך בשר ודם " גם זכה לתפוצה עצומה במונחי אותה התקופה מכר עד היום יותר ממאה ועשרים אלף ותורגם לחמש שפות הספר העברי המודרני הראשון שתורגם לשפות אחרות. הוא גם עובד לתסכית רדיו עבור גלי צה"ל בידי הסופרת הצעירה שולמית הראבן .  הספר והמשכו זכו בפרס ביאליק,והיום הוא נכס צאן ברזל של הספרות העברית .לדעת מבקרים חשובים  רבים מאוד כמו קורצוויל גרשון שקד ועמוס אדלהייט זהו הרומן החשוב ביותר של הספרות הישראלית בכל הזמנים להוציא ספרי עגנון שהם מסורת נפרדת לחלוטין ולא להוציא את "ימי צקלג" של יזהר ואת ספרי עמוס עוז וא.ב.יהושע

 

המהדורה ההולנדית של "מלך בשר ודם".

המבקר המחמיר מכולם ברוך קורצוייל קיבל את הספר בתשואות וראה בו הוכחה לכך שהספרות העברית הצעירה שאותה לא אהב כלל יכולה להגיע לשיאים ספרותיים.
היו עליו גם התקפות קשות ההיסטוריון יוסף קלוזנר ראה בו סילוף היסטורי של תולדות ימי בית החשמונאים הוא קבע "הרעיון המרכזי של מלך בשר ודם הוא השמצתו של בית חשמונאי ולא השמצתו של ינאי בלבד אלא בהשמצתה של כל השושלת המפוארת כולה ". מאחר  ששמיר העיז להציג בצורה שלילית למדי את אלכסנדר ינאי כרודף כוח בלתי נילאה ואכזרי כפי שאכן היה לפי המקורות ( נראה שהמבקר הנכבד כלל לא תפס את המורכבות של הספר שהוא הרבה יותר אוהד לגיבור מכפי שהמבקר ואולי גם המחבר בעצמו הבין, בדיאבד ביקורת זאת נראית אירונית ממש שכן ברור ששמיר הזדהה עם הגיבור שקלוזנר חשב שהוא תוקף אותו ).

Image result for Un re di carne e sangue shamir

"מלך בשר ודם " באיטלקית.

היום ברור שאף אחד מבני דורו של שמיר או אם כבר גם בני דורות מאוחרים ביותר בספרות הישראלית לא הצליח לעצב רומן היסטורי ענק בעוצמה כזאת . הוא היגיע למעשה לשיאו עם ספר זה .אלא שבשנים מאוחרות יותר הקוראים הפסיקו להתעניין בדמויות הגדולות מהחיים והחלו להתעניין יותר בדמויות מהחיים או קטנות מהחיים דמויות שמשה שמיר התקשה לתארן . כיום "מלך בשר ודם" נראה כמו רבים מספרים אחרים מסוג זה כספר שמתאים במיוחד לנוער מה שאינו פוגע כלל באיכויותיו .

שמיר פרסם המשך לרומן בצורת מחזה "מלחמת בני אור  בבני חושך"  ( 1956 ) שתיאר את המשך מאבקו של אלכסנדר ינאי בפרושים וכפי ששמו מראה התבסס על המגילות הגנוזות שהתגלו וזכו לפרסום רב באותה התקופה  ושמיר קיבל עבורו  בכתיבתו   יעוץ מדעי מרב האלוף והארכיאולוג יגאל ידין חוקר המגילות הגנוזות . המחזה היה אמור בהתחלה להיות המחזה של "מלך בשר ודם " עצמו  אולם לאחר ניסיון לא מוצלח בכך העדיף הסופר ליכתוב סיפור המשך לאירועים המתוארים בספר ,.

אבל המחזה היה מוצלח ומצליח הרבה פחות ממלך בשר ודם ". אם כי זכה ביחד עם "מלך בשר ודם"  בפרס ביאליק. שמיר הביע לעתיד את חוסר שביעות רצונו מההצגה ואת רצונו להציג שוב את המחזה בגירסה מקוצרת ודרמטית יותר.

 

תרגום איטלקי של "מלחמת בני אור".

 

המחזה הוצג גם באיטלקית בגירסה שהייתה לדעת שמיר מוצלחת בהרבה מהגירסה העברית המקורית מאחר שהדגש בה הושם על הדמות של שמעון בן שטח ולא על הדמות של אלכסנדר ינאי .דבר  שחיזק את העוצמה של הדילמה המוסרית שבמחזה בעיניו.

 ייתכן שלשמיר הייתה כוונה כל שהיא ליצור סיפור שלישי על חיי אלכסנדר ינאי וליצור בכך טרילוגיה על חייו , אבל אם כך כוונה זאת לא מומשה מעולם.

מגילת אוריה

…יקראו בני עמו של אוריה וישפטו.מגילות מגילות אשלח אליהם ואפיץ בתוכם את הספר הזה. ואם יראו כי טוב הוא למאכל,ירבוהו ויטעוהו באדמת מטעם.
אם מאוד ייטב בעיניהם יעתיקו ללשון שכיניהם , ללשון האשורים, לשפת הארמים, לכתב הצידונים.
היבוא יום ויקראו העברים את סיפור אוריה חיתי ?

(סיום "כבשת הרש").

כבשת הרש: סיפור אוריה החיתי ( 1957) עסק בימי דוד המלך וזכה גם הוא לביקורות טובות אם כי הוא נחשב ליצירה מושלמת פחות. הספר מתאר את פרשת דוד ובת שבע מנקודת מבטו של הבעל הנבגד. גם ספר זה עורר גל תגובות נזעמות על ששמיר העז להציג את דוד כמלך "רע" ומושחת. שמיר הסביר במאמר שהוא אינו רואה בדוד מלך "רע " באמת שכן אם לא היה נוקט במעשי הרשע והאכזריות שלו לא היה מצליח ליצור את ממלכת ישראל . נראה שדעה זאת נכונה גם לגבי המלך האחר שלו אלכסנדר ינאי.
הויכוח הלוהט היה אופייני לשנות החמישים כאשר גם בקרב הציבור החילוני היה עניין עצום בתנ"ך, ספק אם היום היה ספר כזה מעורר הד כלשהו.

שמיר חזר לתקופת התנ"ך ב-1963 במחזה  בתיאטרון חיפה המבוסס על מגילת רות בשם "הלילה לאיש " הסיפור על רומן האהבה בין רות ובועז. המחזה נועד בראשונה לשמש כהצגה המונית תחת כיפת השמיים והוצג בקיבוץ נגבה . "קול ישראל " שידר קטעים ממנו ברדיו ומנהל תיאטרון חיפה שהתרשם מהקטעים ביקש משמיר לעבד את המחזה מחדש עבור תיאטרונו . שמיר כתב את המחזה מחדש ללא הסצינות ההמוניות . אך המחזה לא זכה להצלחה , והוא אחת מיצירותיו החלשות והפחות דרמטיות .

Image result for ‫משה שמיר מלכי בית דוד‬‎

 

הוא חזר לתקופת התנ"ך שוב בסדרה של ארבעה ספרים מאויירים  לנוער: מנהיגים ושופטים : מיהושע ועד שאול ( 1977) הממלכה המאוחדת : דוד ושלמה ( 1976) מלכי בית דוד : מרחבעם ועד חיזקיהו ( 1977 ) ומלכי ישראל מהפילוג ועד הגלות ( 1978)   שהביאה את סיפוריהם של אישי התנ"ך מיהושע ועד נחמיה ונועדו לעורר בנוער חוויה של הזדהות עם ענקי הממלכה, הרוח והמוסר של עם ישראל כפי שהסביר בהקדמה :
כאשר בן דורנו קורא בתנ"ך הוא רואה בראש ובראשונה את בני ישראל כאן בארץ ישראל .מכאן באה הזדהות העמוקה לכאן צריך ואפשר לכוון את הרצון להזדהות.
… מי  היו אנשי התנ"ך ,כיצד חיו ? למה שאפו על מה נלחמו ? מה אהבו ? ומעל הכל : במה האמינו ועל מה מסרו את נפשם ? מי שיחפש תשובה על שאלות אלו –ימצא תשובה על הרבה שאלות אחרות.

 הספר האחרון של שמיר שעסק בתקופת התנ"ך היה הקובץ "אברהם בבוקר" שבו חזר לסיפור הראשון שכתב על אברהם והוסיף לו מאמר על "אדיפוס ואברהם", מחזה מפרי עטו.

מבקרי שמיר תקפו אותו על התרפקותו על גיבורי התנ"ך ועל כך שהם מושלים בו, מה שהיה נכון ואף התחזק לאורך כל ימי חייו, גם אם גישתו אליהם הייתה לכאורה אמביוולנטית.

לדעת שמיר סיפורים ודרמות תנ"כיות שהצליחו באמת היו אלה שדחו את קדושת התנ"ך, אלה שהעזו לחטוא באפיקורסיות ולהתייחס לחומר התנכי בצורה אישית וחופשית, כפי שהפכו בני הדורות הקודמים נושאים תנ"כיים לאקטואליים …( אבל ) גם גישה של התנגדות וגם גישה של ואריאציה חייבת להישען בסופו של דבר על יסוד מוסכם כלשהו, שאילולא כן מאבדים הדברים את משמעותם. אף שהכול מותר ואין גבול לחופש הדמיון, ואין קדוש מגע ואין טאבו בתנ"ך –יש גבול שנאמנותנו חייבת לשמור עליו הוא גרעין היסוד והסמל הגדול של אותה סיטואציה, של אותה הדראמה שהתנ"ך מספר עליה. עם הסמל הזה עם גרעין היסוד הזה חייבים אנו להיאבק כחומר אותנטי ממשי, כעם ניסיון חיים .
"אם כל כך חשוב לנו להיות בלתי תלויים למה אנו נתלים בשמות ובסיפורים שאינם פרי יצירתנו? התשובה היא זו …גם למרחיקי הלכת גם למהפכי הכתוב גם לחופשיים ביותר דרוש הבסיס התנ"כי הקיים היציב והנצחי, לא חיפשו תפאורה לבוש, אמתלה יש כאן אלה נהייה כנה לצאת מתוך עצמנו להבקיע אל מחוץ למעגל היחסים של האני המסוים במקום זמן מסוים ..הרי זה ביטוי אמיתי לצורך להתגבר על הליריות לאין מפלט על האגוצנטריות, על הדשדוש במקום אחד –לצאת ולתת לאני איזה תקוף נוסף ,איזה כוח נוסף. על ידי שדבר חוזר ומתעצב בתוך גורלה של דמות שקיומה נודע ועומד אובייקטיבית כאחד ההרים, כחלק מהנוף, מקבל הדבר עצמו משנה כוח. בין אם אתה מזדהה עם הדמות –סמל ומעלים עצמך בתוכה, ובין אם אתה נאבק עמה וכופה עליה את אישיותך –עצם הטיפול בהוויה בעלת קיום כה עשיר מעניק לך מכוחה..הנושא התנ"כי מעניק למטפל בו עוד יתרון אחד …יש יתרון של אתגר ומתח פנימי בגורל המוגמר והידוע …לא בהמצאת עלילות ובגלגולן אלא בבדיקה מחודשת של מנגנון הסיבה והתוצאה בחיים, השכר והעונש, הייאוש והתכלית .".. לפי דעתי נקודת היתרון החשובה שלנו כישראלים כעברים כחניכי התנ"ך היא שלגבינו התנ"ך האמת בעל עוצמה של ניסיון אישי אין הוא חומר ספרותי בלבד, הוא ניסיון הוא חוויה חווית ילדות חוויה מעצבת עולם הנפש ולא ליטראטורה. (משה שמיר "למה איך הייתכן מחזה תנכי מודרני?)

"מה הבאת" שאלו לזה.
"סופו של המרד המלך".
"בדקתם בהרוגים ?"
"בדקנו המלך .ששת אלפים גבר ואישה ."
"כלום בדקת למניינם?"
"אף בדקנו המלך, אין בהם אחד".
"שמעון בן שטח ?"
"איננו בהרוגים ".
"ויהודה בן טבאי ?
"אינו"
"ואותו שרצח את אנדרוס ?"
"אינו"
"ואותו בעל המופת ,המעגל"
"אינו"
"הרי שנמלטו ?"
"ניכר שכך."
"ומה בשורה הבאת לי ?"
"סופו של מרד, המלך. הממלכה לרגליך ."
להרף עין העיף ינאי מבטו אל עבר העולם המתעטף אור של בין השמשות, משל כאילו מבקש הוא לראות ממלכה זו שנכנעה לרגליו, אך מיד החזיר לעיניו ונתנן באנטיפס.
"שוטה" אמר לו וקולו בוגד "לא סופו של מרד ,תחילתו. "
( הסיום של "מלך בשר ודם " 1954)

. שמיר עסק בתקופות נוספות בתולדות העם היהודי. הוא כתב מחזה שמהווה עיבוד מודרני עצמו של סיפור הספר החיצוני יהודית ,   במחזה ( ששודר גם ברדיו ) "היד החזקה " על חיי הרמב"ם,  במחזה שהיה גירסה משלו ל"סוחר מוינציה"  של שיקספיר על היהודים באיטליה במאה ה-16"  והוצג בפסטיבל עכו ובמחזה טלוויזיה בשם "הבחור מפאדובה " ( תשל"ו)  על חיי המקובל היהודי מהמאה ה-17הרמח"ל.  הוא עסק בהווה של הכתיבה בספרו "הגבול " ( 1966) ספר שעוסק בירושלים המחולקת בין הישראלים והירדנים  בשנות השישים   אולי הרומאן היחיד בתקופה זאת שעסק בנושא זה , רגע לפני שהעיר אוחדה תחת שלטון ישראל . אבל ספר זה אינו ממיטב יצירתו.

עד הסוף

לא אני בראתי את לאה ולא אני אוכל לשנותה . אני מנסה רק לספר על אדם שלא טוב ורע מתרוצצים בו , אלא טוב וטוב ממנו .
( משה שמיר "הפתיחה ל"הינומת הכלה " 1984)

 

בשנות השבעים והשמונים פירסם שמיר ספר מחיי זמננו בשם "ילדי השעשועים"   ( 1986)   ספר שעוסק בביקורת קשה על עולם התרבות והספרות של התקופה שבה פורסם הספר ( אם כי הרומאן עצמו כלל גם חלקים מרומן ששמיר כתב ופירסם עוד בשנות החמישים ומעולם לא הושלם ). ספר זה  אינו מגיע  לרמת יצירותיו על העבר הרחוק והקרוב. לצידו פירסם  את הטרילוגיה החשובה "רחוק מפנינים" שכללה את "יונה מחצר זרה"  ( 1974) את "הינומת הכלה"  ( 1984) ואת "עד הסוף".    ( 1992)

הוסף לסל את הינומת הכלה / משה שמיר
הינומת הכלה
עד הסוף קשה / משה שמיר

בהם עסק בחייה של לאה ברמן  שהתבססה על דמות אמיתית ( קרובת משפחה של אישתו של שמיר ) שלא לפי סדר הזמנים הכרונולוגי שהוא משובש בספרים אלה. קורותיה של לאה ברמן  מקפלים בתוכם את תולדות הציונות מראשית המאה הקודמת ועד שנות השישים, מימי הפוגרומים ברוסיה של ראשית המאה העשרים ועד לשנים שלאחר הקמת המדינה ואת הסאגה של ההתיישבות הציונית. . במהלך תקופה זאת היא פוגשת אישים היסטוריים וציוניים ידועים כמו ברנר אהרון אהרונסון ,חיים ויצמן יוסף טרומפלדור רחל ינאית בן צבי לורנס איש ערב ורבים אחרים ומעורבת בפרשיות ידועות רבות ( וכך בין השאר מתגלה שלורנס איש ערב הוא שהסגיר את שרה אהרונסון לתורכים ) . ולבסוף פוגשת גם את משה אבני גיבורו האוטוביוגראפי של שמיר ב"כי ערום אתה " שהופך למספר תולדות חייה של לאה ברמן. .

יאיר

יאיר - רומן ביוגרפי / משה שמיר

..המועיל והמהנה קוראים לזה. אפשר לומר זאת גם על הסרט. לא רע הטרזן הזה כשהוא מרחף בין עצי היער הענקיים או מחליף עים ג'ין מילים אנגליות שגם ערבים מבינים אותן… מצליח מעשן סיגריה אחרי סיגריה להירגע ,הוא לא מפחד ,הוא לא נבהל .הוא נלחץ בחרדה כולו,שימשך, שיימשך המזל הטוב הזה …האולם עצמו דווקא התמלא ..המצטרפים עכשיו מתיישבים בקצות השורות, מזל מן השמיים, עין טובה מן השמיים, הכיסאות הפנויים כאן ישארו פנויים ויש עוד חמש עשרה דקות, כן אפילו צמת פחות ועוד סיגריה למצוץ בביטחון ושלווה . ..כאשר ברגע זה מופיע האריה וטרזן מציל את צ'יטה הקוף הטיפש החכם, שמונה ועשרים. קרוקודיל פוער את לסתותיו ומחליק לעבר החוף. מצליח קם מסיר את המעיל,שומע צפצופים, מתיישב מהרה,כופה את המעיל על גב הכיסא שלפניו –וזז כפוף שמאלה כפוף מתגנב שלא להפריע סליחה פעם, סליחה פעמיים והוא מחוץ לשורה.
על המסך ובאולם דממה מתוחה, הגיעה שעתו של נחש שם להחליק לעבר ג'ין הישנה ואלוהים ממשיך לעזור מישהו נכנס ברגע זה ואפשר להחליק החוצה בדלת הפתוחה למחצה. בפתח הראשי אין שוטרים רק סדרן מנומנם .. מושיט בדל כרטיס בלי להסתכל בלי להגיב על מלמול ההתנצלות של היוצא להרוות את צימאונו בחוץ. בחוץ. בחוץ ועד פעם בחוץ. ולא להאמין בחוץ..
הפיצוץ..ועוד שלושה פיצוצים,מלמעלה. בגובה ראשי הקהל בדיוק. שאגות עדר הפילים רודפות את צווחות הנמלטים למטה, בחושך בתאים מאחור פרצו צווחות נשים. גידופי גברים, אבל איש לא זז שם ..כי קודם כל צריכות –והנה כן באות –היריות, אש אוטומטית בצידו של הבניין .. גם הסרט נפסק, נשארו רק זעקות הפצועים למטה, על הרצפה, ועדיין בחשכה. עת להסתלק, כמוסכם.
( מתוך הפרק "שאגת האריה " בספר "יאיר " מאת משה שמיר )
ספרו האחרון "יאיר רומן ביוגרפי" (2001) עסק בתולדות חייו של יאיר שטרן, פעם יריב אידיאולוגי של אנשי תנועתו של שמיר וכעת אחד מגיבוריו הנערצים, אותו עיצב כדמות הרואית שגם אלכסנדר ינאי ודוד בכבשת הרש אינם יכולים באמת להשתוות אליה.
.בין הקטעים המרשימים בספר בספרו של משה שמיר מתאר את מאמציהם של אנשי לח"י לפוצץ בית קולנוע ירושלמי "רקס " בעת הקרנתו של סרט טרזן, ומספר על הפופולריות של סרטי טרזן בקרב הבריטים, הערבים והיהודים, כמו גם בקרב אנשי לח"י עצמם, המצטערים צער רב על שעליהם לפוצץ את בית הקולנוע על יושביו בלי שיוכלו לצפות בסופו של הסרט.

שמיר ראה בספר זה את "הסימפוניה התשיעית" שלו, היינו יצירת המופת, ואין ספק שיש בו משום סיכום של יצירתו שהחלה בהסתייגות מסוימת (מלווה בהערצה) מדמות הגיבור שאינו מהסס לפעול כפושע, והסתיימה בהערצה לדמות הטרוריסט, לוחם החופש ההרואי שמבצע מעשי טרור נגד אזרחים. אין ספק שהערצת הכוח והפעולה האלימה והבוז ל"חלשים ולחלשי האופי" בולטים ב "יאיר" יותר מבכל ספר שכתב בעבר. הערצה לדמות הגיבור שעושה את מה שעליו לעשות ללא דקדוקי עניות מוסריים כלשהם היא כעת מושלמת. עם זאת אפשר לכתוב ספר כזה גם על טרוריסט של חמאס.

ואפילו לראות כוכבים / משה שמיר
בסוף חייו שמיר  כינס 31 מסיפוריו הקצרים מראשית הקריירה שלו בכרך סיפורים חדש"ואפילו לראות כוכבים ( 1993) .

כמעט כל שירי משה שמיר / משה שמיר

לצידם כינס את כמעט כל שיריו  ( 1991) בכרך מקביל לסיכום  יצירתו גם בתחום זה.
בהם ניתן למצוא שירים מתקופת ראשית יצירתו המתארים את בריאת העולם בידי אל משורר ועד לשנותיו האחרונות בפואמה שחיבר בתקופה זאת על חיי הרצל ובהם ביטא את גישתו על תולדות הציונות והיהדות .

אין סוף

עטיפת ספרו האחרון של שמיר. התמונה היא של חדר העבודה שלו .

….במסגרת נוער שוחר מדע הגישה תלמידת השמינית עבודה מסקרנת לוועדת השופטים בתחרות ההמצאות והיא זכתה לציון לשבח על מקוריות בניסוח היעד, אף כי הפתרון שהציעה היה אבסורדי לגמרי.
היעד : יצירת קשר עם ישויות החלל חיצוני ( תוך השמטת ההגדרה אינטיליגנטיות ) על בסיס ההנחה כי הן מצויות כבר אצלנו, אם לא על פני כדור הארץ עצמו , הרי לפחות בצורה כלשהיא באטמוספרה ….האבסורד המוחלט היה בהמשך, בהצגת הדרך ליצירת הקשר. בהניחה כי מציאותן של ישויות חוץ ארציות אינה תופעה של תמול שלשום, אלא תופעת קבע של אלפי או מיליוני שנים, הציעה התלמידה המחוננת שאולה צורי לאסוף את כל סימני הנוכחות המשונים ביותר, מכל הדורות ומכל קצווי תבל להכניס את כל האוסף הזה למחשב משוכלל ולצפות למימוש התקווה כי יש מכנה משותף לכל האמונות התפלות, לכל בלבולי המוח של הדתות וסיפורי האגדות,לרבות הפנטזיות הספרותיות מאז ומקדם-וכי המכנה המשותף הזה יפתח את הדרך לקשר של דוח שיח עם החלל החיצון, ובו אולי גם ציליויזציות של תרבות גבוהה, לא אינטליגנציה,לא אינטליגנציה, לא. אינטליגנציה, לא. אינטליגנציה זה עסק שלנו, כמו שפה שלנו, רק מפריעה להסתדר עם מהויות אחרות . ויז'נסקי שהיה בחבר השופטים טען שהגברת הצעירה שלנו התייאשה מן המדע. כשזה היגיע לאוזניה אמרה "הוא צודק".
( קטע מתוך " הביקור מכוכב לכת "חמה " " שהופיע בכתב העת "קשת החדשה: גליון מספר 4 קיץ 2003. יצירתו האחרונה של משה שמיר )

ייצירה הספרותית האחרונה שפירסם שמיר בחייו  הייתה סיפור בשם "הביקור מכוכב הלכת חמה". סיפור זה היה אמור להיות הפתיח לרומן פילוסופי רחב יריעה שאת תוכנו שמר שמיר בסוף גם מפני המקורבים אליו ביותר. בסיפור חזר שמיר לארץ ישראל של שנות השלושים, לגימנסיה הרצליה בתל אביב ולמוריה  כמו דבורה אילון סירני ודמויות מוכרות אחרות של התקופה . בסיפור יש ספקולציות על האפשרות של קיום חיים בכוכבים אחרים . אין לדעת מה הייתה כוונתו של שמיר לעשות בהמשך ספר זה וזה חבל מאוד.
הסיפור שבמרכזו עומד תלמיד המחוננת למדעים ולספרות עוסק בין השאר בספקולציות על האפשרות של קיום חיים בכוכבים אחרים .אין זה ברור כיצד התכוון שמיר לפתח את הנושא המעניין שהעסיק אותו במשך שנים וחבל מאוד
הוא סיים את הפרק ואת יצירתו כולה במילים אלה:
בחיפושי השווא, אחרי סימני חיים כלשהם, אין לרשותנו אלא סיוע אחד, תיאורטי לחלוטין כמובן והוא שלא יתכן כי באינסוף המרחבים של היקום אין אלא מקור חיים אחד בדיוק אצלנו בכוכב הלכת "ארץ". הרי לעולם לא תמצא נקודת סוף אשר בה נוכל לאמר "מצטערים ,גמרנו לחפש . אינסוף גששי חיים שוגרו לאינסוף מרחקי מרחקים מכל הזויות האפשרויות ולא נמצא סימן חיים אחד". לא נוכל לאמר זאת כי תמיד תהיה השאלה "מה הלאה ? האם לא יתכן להמשיך"-והתשובה ההכרחית תהיה כי אמנם יש אינסוף אפשרויות להמשיך . "הפרקים הלא מושלמים מיצירה זאת יצאו לאור לבסוף כספר בשם "מראש התורן "  ( הוצאת אבן חושן , 2007 ) בעריכת אור ציון ברתנא.

קשה כשמיר

משנות השישים ואילך הלכה קרנו של שמיר וירדה בעולם הספרות. הוא זכה פחות ופחות לשבחי הביקורת והותקף שוב ושוב. היה לכך קשר גם למהפך האידיאולוגי שעבר מאיש שמאל ללוחם קיצוני למען ארץ ישראל השלמה. הוא היה לחבר כנסת מטעם הליכוד ולאחד ממקימי מפלגת התחייה. האיש שהמחזה שלו "הוא הלך בשדות" פתח למעשה את עידן התיאטרון הישראלי נתקל בקשיים גדלים והולכים להעלות מחזות משלו על הבמות החשובות. היה לכך קשר הדוק לדעותיו הפוליטיות שגרמו לכך ששחקנים ובמאים סירבו להופיע במחזותיו.

במחזהו "יהודית של המצורעים" שאותו כתב לראשונה עוד ב-1968 מיד לאחר מלחמת ששת הימים הציג פרשנות פוליטית עכשווית מאוד לספר יהודית, מהספרים החיצוניים. יהודית פיתתה ורצחה את מנהיג האויב הולופרנס וכך הצילה את בני עמה. במחזה הוצגה תזה שקבעה שרק בכוח באלימות ואפילו באכזריות אפשר להציל את העם, תזה שהפכה לסטנדרטית  ביצירותיו של שמיר.   תיאטרון "הבימה " שהזמין אותו תיכנן להעלות אותו על הבמה שלוש פעמים במהלך השנים ,ושלוש פעמים נדחתה העלעתו על הסף . ניראה שהתיאטרון סירב לבסוף להעלותו בגלל הדעות הפוליטיות  שבו . המחזה הושמע לבסוף רק כתסכית רדיו  ב-1983 ולאחר מכן במסגרת "תיאטרון קריאה " 15 שנה לאחר הגשתו הראשונית לתיאטרון.  שמיר הסביר את הדחיה וההתעלמות בכך ש"יהודית " הוא מחזה הירואי עם דמויות גדולות ., שלא מציג את הבעיה הישראלית ככובש נאצי המסתער על אומללים דורס ורומס אותם ..ואולי בקריאה קל יותר להיות הירואי ".

המחזה השנוי במחלוקת הופיע מאז רק כספר ב-1989. .

שמיר זכה בפרס ישראל אבל החל משנות השישים היה מנותק מרוב אנשי הספרות הישראליים שרובם נוטים לשמאל. אבל גם בימין שאליו השתייך לא היה שמיר אהוד. הוא היה חבר כנסת מטעם הליכוד אך מעולם לא קיבל את המשרה שבה רצה, משרת שר החינוך והתרבות. אנשי הליכוד תמיד הסתייגו ממנו בגלל עברו השמאלני. כתוצאה הפך שמיר למנותק יותר ויותר מאותה שיכבה ישראלית שאותה תיאר בספריו המוקדמים ומקורב יותר ויותר לחוגים הדתיים הימניים.

ביום חתימת הסכם השלום עם מצרים כאשר על כל קברי חללי צה"ל הונחו פרחים היה רק קבר אחד עליו לא הונח פרח, קברו של אליק. שמיר שהתנגד בכל תוקף להסכם ולמסירת סיני למצרים אסר על נציגי צה"ל להניח פרח על קבר אחיו. שמיר שרצה להראות כמורד בשלטון היה גם הוא מוכן להתאבד כדי להראות את שאט נפשו מהסכמי אוסלו. את יצחק רבין שאותו הכיר מילדותו השווה למי שמשתף פעולה עם הנאצים.
שמיר הסתכסך גם עם בתו שהתגרשה בניגוד לרצון הוריה, הפכה ללסבית וכתבה מחזה שהוצג בפסטיבל עכו,  שבו תיארה את היחסים בינה ובין אביה הקשוח הקנאי והשתלטני. שמיר כדרכו לא להשאיר שום התקפה ועלבון ללא תגובה הגיב במחזה משלו "קרנבל בווינציה " שהוצג גם הוא בפסטיבל עכו והיה מעין המשך לסיפור "הסוחר מוונציה" של שייקספיר. במחזה זה בתו של הסוחר היהודי שיילוק שהתנצרה ועברה לתרבות רעה מבינה לבסוף את שגיאתה וחוזרת לזרועות אביה.
בשנותיו האחרונות היה מנודה ושנוא בקהילה הספרותית והתרבותית שממנה צמח. אך הוא המשיך בדרכו כאיש הרוח החשוב ביותר של הימין הקיצוני בעקשנות קרה כפי שרק מעטים מאוד העזו לעשות. אכן כשמו "שמיר" כן היה, קשה כצור ונחוש ועיקש ומוכן תמיד להיאבק על דעותיו והשקפותיו כנגד כולם, ודומה שככל שהתחזקה ההתנגדות לדעותיו כך התחזקה עקשנותו וקיצוניותו. כמו גיבוריו הקדומים והמיתיים אלכסנדר ינאי ודוד המלך וכמו יאיר.
במידה רבה מאוד אפשר להשוות אותו לסופר היפני מישימה הסופר היפני המפורסם ביותר של המאה  העשרים שהיה בעל דעות לאומניות לאומניות חזקות ולבסוף התאבד בחרקירי כדי להראות את שאט נפשו מהכיוון הפציפיסטי שבו בחרה יפן . שמיר היה גם הוא מוכן להתאבד על מנת להראות את שאת נפשו מהסכמי אוסלו.. אכן כשמו "שמיר" כן היה, קשה כצור ונחוש ועיקש ומוכן תמיד להיאבק על דעותיו והשקפותיו כנגד כולם, ודומה שככל שהתחזקה ההתנגדות לדעותיו כך התחזקה עקשנותו וקיצוניותו. כמו גיבוריו הקדומים והמיתיים אלכסנדר ינאי ודוד המלך וכמו יאיר.

"אלמלא היה סכין בידי קרעתיו."
לא אותו ביקש לקרוע ,אלא את השנאה שנתגלתה ,אלמלא סכין בידיו היה קורע אותה קריעה גדולה."

 ולא ידע אלישע- שחכם היה שאינך יכול לחתוך שנאה בסכין.
הסיום של  "על סוסו בשבת ")

מהדורה אנגלית של "כבשת הרש".

קישורים רלבנטיים

משה שמיר בלקסיקון הספרות העברית החדשה

משה שמיר בויקיפדיה

משה שמיר בלקסיקון לתרבות ישראל

משה שמיר בספריה הוירטואלית

משה שמיר במכון התרגומים

משה שמיר באתר הפלמ"ח

משה שמיר בהוצאת "עם עובד"

משה שמיר באתר האקדמיה לשון עברית

 

משה שמיר באתר הכנסת

 

משה שמיר על ..
משה שמיר על ההימנון והתנ"ך

משה שמיר על אריאל שרון

משה שמיר על השלום עם מצרים

מאמרים ספרותיים על משה שמיר

"הוא הלך בשדות ":על היצירה

כיצד מזיקה ומועילה ההיסטוריה ליצירתו של "העברי החדש" :אריק גלסנר על משה שמיר

מלך נער :דמות הצעיר ביצירת הפרוזה של משה שמיר .מאמר מאת רן יגיל

הביוגרף היהודי :ראובן טבול על משה שמיר

הספדים על משה שמיר

דברי ראש הממשלה אריאל שרון לזכרו של משה שמיר

הודעה בווינט

הספד בהארץ

הספד בוואלה

במחלקה ראשונה 
הספד בנאנא
הספד בנארג

הספד בפראש 

הספד בגארדיאן

הספדים על שמיר באנגלית

הלוייתו של משה שמיר

 

השמאל על משה שמיר

אריאנה מלמד על משה שמיר
נתן זך על משה שמיר 
אתה שהיית מנותני הטון בספרות העברית -מלך בשר ודם אהרון אלמוג למשה שמיר
 הוא לא הלך בשדות :אורי אבנרי על משה שמיר

הימין על משה שמיר

זאב גלילי על משה שמיר -המהפך מהישראלי ליהודי  

חגית ריטרמן :פרקי משה

אמונה אלון על משה שמיר

מאיר עוזיאל על משה שמיר

אדיר זיק על משה שמיר

אליק שמיר

ספרי משה  שמיר

"הוא הלך בשדות "בויקיפדיה

הוא הלך בשדות " הסרט

 

ביקורת על הצגה ב"בית צבי "

חילופי השמות של "הוא הלך בשדות "

אלכסנדר ינאי

"מלך בשר ודם " כתסכית רדיו

יוכי שלח על "מלך בשר ודם "

חוני המעגל ו"מלך בשר ודם"

"על סוסו בשבת "סיפור מאת משה שמיר

אלישע בן אבויה
יהודית

"יאיר שטרן

ראיון עם משה שמיר על "יאיר "

יעקב אחימאיר על "יאיר "

"מראש התורן " סיפרו האחרון של משה שמיר

"בחזרה לימי התנ"ך :על הסיפורת התנכית של משה שמיר

הוסף לסל את עד הסוף - שירים / משה שמיר

תודה לצביה שמיר ולד"ר אמנון סטופ על התמונות והסריקות.