ארכיון תג: פנחס שדה

הגאון מוילנה -גירסת פנחס שדה ואשר דיקשטיין

gara picture by dickstein

דיפדוף בכרך של שבועון הילדים :הארץ שלנו "כרך ט"ו משנת תשכ"ה ( 1965 גילה בגיליון 44 המה-29.6.1965  פנינה נשכחת  רשימה מאת הסופר פנחס שדה ( חותם בשמו הבדוי "יריב אמציה ") מאויירת בידי צייר הקומיקס הבולט של התקופה אשר דיקשטיין  ( החותם על הציורים "אשר" ) על הגאון מוילנה. היא הופיעה במסגרת סדרה  על ילדותם של אישים מפורסמים בהיסטוריה.

הגאון מוילנה הוא סב סבו של אביה של סבתי וכך יש לי עניין מיוחד בו.

הרשימה הנ"ל אגב היא הראשונה שבה גם שדה וגם דיקשטיין עסקו באופן מיוחד בענייני יהדות. שדה כידוע בסוף ימיו התקרב מאוד לחסידות וגם דיקשטיין חזר בתשובה והפך לחסיד בעיר צפת.

אבל כאשר נכתבה הרשימה שניהם היו חילוניים "אדוקים".

אז הנה סיפורו של הגאון מילנה כפי שהוא נראה בעיני פנחס שדה שאף מזכיר את הגולם שאותו ניסה הגר"א ליצור:

gaon of vilna dickstein and sade

ראו עוד על הגאון מוילנה :

הגאון מוילנה והגולם 

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה 

הגאון מוילנה והמוסד 

דרישת שלום קוסמית מפנחס שדה ?

 
שלשום ישבתי בבית אריאלה בעבודה על הדוקטוראט בחיפוש אחרי הקומיקסים הראשונים של דודו גבע ב"הארץ שלנו". והתברר שנמצאת שם גם יעל נצר  שעובדת עימי על אותם הכרכים .בחיפוש אחרי סיפורי הילדים של פנחס שדה שאותם פירסם בשמות שונים.את האישה הזאת פגשתי כבר בעבר,אבל לא ציפיתי שניפגש באותו היום באותו המקום. היא חיפשה ללא הצלחה חומר שבו פנחס שדה מדבר על כתיבתו לילדים . תוך כדי שיחה אמרתי לה שפנחס שדה מעולם לא דיבר על כתיבתו לילדים ועם כבר עשה זאת זה היה בחוסר רצון מוחלט."לא תצליחי למצוא ראיון עימו בנושא" סיכמתי.
ממש תוך כדי אמירת המילים האלו פתחתי באופן אקראי לחלוטין כרך של "הארץ שלנו " שהיה על השולחן על עמוד שבו היה ראיון עם ש.שפנחס ( פנחס שדה ) על ספר ילדים שכתב ומדוע ואיך כתב אותו..
המראיין האנונימי היה לדעתי  אותו פנחס שדה תחת אחד משמותיו הבדויים ( הוא כתב את מדור ביקורות הספרים של ה"ארץ שלנו ") שראיין את עצמו מדוע הוא כותב לילדים מן הסתם כדי להגביר את החשיפה לספר.
  
מפליא לא פחות כיצד היגיעה יעל נצר ( שכותבת עבודה בנושא עבור חיים באר) לנושא המחקר על פנחס שדה כסופר ילדים.
יעל נצר  כתבה לי :
"כשהייתי כבת 10, קראתי ספר על נער בפנימייה שאוהב נערה ושר או מדקלם לה את השיר 'אנאבל-לי'. הספר מצא חן בעיני ואחרי זמן רציתי לשוב ולקרוא בו, אבל גיליתי שדווקא אותו שכחתי לכתוב בכרטיס הקורא שלי. לא זכרתי פרטים על הספר, מי כתב, מה שמו: רק את השיר אנאבל-לי. גם לא זכרתי אם נכתב בעברית או תורגם.זכרתי שאהבתי אותו ושנגע ללבי. הספרנית לא יכלה לסייע לי.התחלתי לחפש את הספר. לאסוף רמזים
. כששמעתי את השיר 'אנאבל לי' ברדיו, בביצוע יוסי בנאי, קניתי את התקליט שלו (ויניל), ישבתי עם הפטיפון ועם הפעלה ידנית של המחט ורשמתי את מילות השיר:זה היה לפנים ולפני שניםבמלכות על ים ערפלי
שם דרה ילדה – שמה לא תדעקראתי לה אנאבל לילמדתי שאת השיר כתב אדגר אלן פו, ושתרגם אותו זאב ז'בוטינסקי. המשכתי לחפש את הספר בשבוע הספר ובחנויות. מתישהו במהלך התיכון קראתי ראיון בעיתון עם מירי ברוך, חוקרת ספרי הנוער. כתבתי לה מכתב וסיפרתי לה על החיפוש שלי אחר הספר, אבל התביישתי לשלוח את המכתב וקברתי אותו.המשכתי לחפש רמזים. מצאתי אנאבל-לי בלוליטה. חקרתי את נבוקוב,אולי הספר שלו.
כשהאינטרנט פרץ לחיי, בסוף שנות ה-90, התחלתי לחפש רמזים על הספר ברשת. כתבתי בפורומים של ספרות וא.א. פו, כשנתקלתי באישה עם כינוי 'אנאבל-לי' שאלתי אותה אם היא מכירה את הספר. וכשגיליתי את איתמר לוי, כתבתי לו בתקווה שימצא את הספר, אך ללא הועיל.
ב-2005 הגעתי לחנות של איתמר לוי בצרופה. הצגתי את עצמי והזכרתי את בקשת החיפוש שלי.הוא הציע לי להסתכל במדפי ספרי הנוער. עמדתי מול המדפים והספר הראשון שלקחתי היה 'נער הייתי', מחבר: ש. פנחס. פתחתי את הספר, חיפשתי את השיר, ומצאתי. קשה לתאר את השמחה הגדולה שאחזה בי. היו על המדפים עוד שני ספרים של ש. פנחס, קניתי את כולם.התקשרתי נרגשת לאחותי, שהכירה את החיפוש שלי אחר הספר. נפל לה האסימון – ש. פנחס הוא פנחס שדה!"
עד כאן יעל נצר.

אכן צירופי מקרים מדהימים.מה אחוזי הסיכויים שמישהו ימצא מיידית את הספר שבו נמצא השיר שהוא מחפש ? או שיפתח באופן אקראי כרך ענק ובו הראיון שהוא חושב שכלל אינו קיים בזמן שהוא מדבר על כך?    לדעתי הסיכויים  לא גבוהים.

או שאולי רוחו של פנחס שדה או כוח קוסמי כלשהוא  פעלה איך שהוא  מהשמיים?

 אני תוהה.
וראו עוד על  פנחס שדה :
קטע הסיום מסיפור הקומיקס "מליסלדה" בו "יריב אמציה " (פנחס שדה) נגלה לפני ברואיו )

תיק שרי פיירשטיין -חוקרת קבלה מסתורית והמוזה של פנחס שדה

היה היתה בירושלים חוקרת קבלה צעירה ויפה בשם שרי פיירשטיין.היא עסקה בעבודת המאסטר שלה בתורת הנפש בקבלת האר"י.בעבודת הדוקטוראט שלה היא עסקה בתורת המשיחיות אצל האר"י. מוריה  ציפו ממנה לגדולות ונצורות.אבל עבודה זאת לא הושלמה ולאיזה מסקנות היגיעה שם איננו יודעים שכן יום אחד בשנת 1979 היא עלתה למגדל בירושלים והשליכה את עצמה למטה.

הסופר  המיסטי פנחס שדה שהיה מאוהב בשרי פיירשטיין והיא שימשה כמקור השראה ליצירתו לדמות של "אביגיל " בספרו של שדה "על מצבו של האדם " טען לימים שאותה שרי פייר שטיין התאבדה בגללו וכתב עליה כמה שירים. עם זאת  מהות קשריה עימו הם עניין שנוי מאוד במחלוקת .

גם אהוד בן עזר כתב עליה ,וגם אלישע פורת.וגם אחרים שהתרשמו ממנה.

 

להלן באתר "יקום תרבות " שני חלקי פרוייקט על חייה ומותה של שרי פיירשטיין שמנסבים לפענח במשהו את הצופן של חייה ומותה המסתוריים .

החלק הראשון הוא סיפור המבוסס על פרשת התאבדותה .

והחלק השני הוא מאמר על חייה מאת אהוד בן עזר שהכיר אותה.

ואליהם מצורפים שירים של אבלין כץ ידידה ושל פנחס שדה .

תיק שרי פיירשטיין החלק הראשון

תיק שרי פיירשטיין החלק השני

 

פנחס שדה -היוצר כאלוהות

 

פנחס שדה מליסלדה

 

קטע מהעמוד המסיים של  הסיפור המצוייר  "מליסלדה " כתב "יריב אמציה" (שם בדוי של פנחס שדה ) צייר גיורא רוטמן.

לפני 15 שנה  בינואר -1994, נפטר הסופר והמשורר פנחס שדה.

פנחס שדה היה המשורר והסופר המיסטיקן הראשון והבכיר עד כה של הספרות הישראלית שלאחר קום המדינה  ,והוא עסק כל חייו בנושא  שהעסיק אותו מאוד של "המציאות האחרת " העולם שמעבר.ונושא קשור שהעסיק אותו כמעט באותה המידה אם כי בצורה מוסווה יותר היה הנושא  של היוצר ( או באופן ספציפי הוא עצמו ) כאלוהות. ונושאים  עמוקים  אלו נחשפו  ולפעמים בצורה מפתיעה אפילו בסיפורי הקומיקס שכתב עבור ילדים  במגזין "הארץ שלנו" בשם בדוי "יריב אמציה".אלא שעל מנת להבין את האלמנטים המיסטיים  הקיצוניים מאוד החבויים בסיפורים אלו שנקראו בידי ילדים  ב"הארץ שלנו "  על הקורא להיות מומחה למחשבתו של פנחס שדה ו/או מומחה במיסטיקה יהודית ושבתאית.להלן מסע אל העולמות שמעבר של פנחס שדה. בשירה ובקומיקס.

"פנחס, מה יהיה הסוף של כל זה?"
פנחס שדה :"הסוף של כל זה יהיה מוות."
"ואתה פוחד מהמוות?"
פנחס שדה : "המוות הוא המסתורין הגדול ביותר. אנחנו הולכים אל מקום שעוד לא היינו בו, ובהחלט יש בי פחד-מוות מהמוות. אבל מה אני יכול לדעת? אולי שם נורא? אולי שם טוב? אולי שם לא-כלום? אני פשוט לא יודע. "

(מתוך "אצא לי השדה ואשמע מה דיבר ה' מן הקמה", ראיון של   פנינה רוזנבלום עם פנחס שדה. )

הנער אסא ":האם זה באמת סוף הסיפור כדבריך ? או שמה תמשיך אותו ? "

"יריב אמציה " בורא העולם  ( פנחס שדה ) :  "אינני יודע . עלי להרהר בדבר. זה תלוי .."

( סיום הסיפור המצוייר "מליסלדה או האלים באים " הארץ שלנו ,1971) .

לפני 15 שנה  בינואר -1994, נפטר הסופר והמשורר פנחס שדה.

פנחס שדה היה המשורר והסופר המיסטיקן הראשון והבכיר עד כה של הספרות הישראלית שלאחר קום המדינה  ,עסק כל חייו בנושא  שהעסיק אותו מאוד של "המציאות האחרת " העולם שמעבר וזאת בתקופה שבה רוב הסופרים והמשוררים ה"הנחשבים "  החל בנתן זך וכלה בעמוס עוז וא.ב.יהושע העדיפו לעסוק בספרות ריאליסטית על הכאן ועכשיו..

ונושא קשור שהעסיק אותו כמעט באותה המידה אם כי בצורה מוסווה יותר היה הנושא  של היוצר ( או באופן ספציפי הוא עצמו ) כאלוהות. ונושאים  עמוקים  אלו נחשף ולפעמים בצורה מפתיעה אפילו בסיפורי הקומיקס שכתב עבור ילדים  במגזין "הארץ שלנו" בשם בדוי.

שדה התפרסם ביצירתו האוטוביוגראפית "החיים כמשל" (1958) בה חשף את נפשו ואת מחשבותיו חשיפה ששום סופר עברי לא חשף לפניו ורק מעטים חשפו אחריו.

קובץ:Haayim-BookCover.jpg

פרט לכך היה פנחס שדה גם משורר מהנחשבים ביותר, ומה שפחות ידוע, הוא היה בין מחברי הקומיקס הפוריים והמוכשרים ביותר בעברית וחיבר סיפורי הרפתקאות ומדע בדיוני שונים לילדים, אפילו סיפור של טרזן(!)
המוות העסיק את מחשבותיו של שדה כל חייו. דומה שיותר מכל סופר ומשורר אחר גילה שדה עניין עמוק ב"העולם שמעבר", וב"מציאות האחרת" אותה יכולים רק המשוררים להשיג בחושיהם. נושא זה מופיע ב"החיים כמשל", ברומן התנכי "מותו של אבימלך ועלייתו השמיימה", ואפילו בסיפורי הקומיקס שלו לילדים שפורסמו במגזין "הארץ שלנו", בהם תיאר את מסעותיהם של ילדים לעולמות רחוקים במערכת השמש שלנו ורחבי הגלקסיה מסעות שמהם הם לא תמיד שבים לכדור הארץ …

המשורר והמציאות האחרת

לפנחס שדה היה  עניין עמוק כמעט אובססיבי בנושאי מיסטיקה ואף ספיריטואליזם . בשיחה עם יוסף מונדי סיפר שערך סיאנס אליו זימן את רוחו של המצרי הקדמון שנאת (שדה חשב שיש קשר בינו ובין שמו המצרי במקורו "פנחס") שדיבר בשפה תנכית מפליאה. מפליאה משום שלא היו אלה קטעי פסוקים או מליצות מהתנ"ך אלא לשון עתיקה ומדויקת. שנאת אמר לשדה דברים שונים ומסתוריים כמו "נר לרגליך צדק", "נכון פענחת ודרך המלך פתוחה לפני פרי סרעפיך" ו"דרך יסורים טעמה איש החי טוהר בה".

ולהלן הנוסח המלא של השיחה בין מונדי ופנחס שדה :

 מונדי: האם השתתפת פעם בסיאנס ספירטואליסטי?

שדה: פעם אחת.

מונדי: לפני זמן רב?

שדה: לפני לילות אחדים, כאן בחדרי.

מונדי: האם התרשמת במיוחד מהסיאנס הזה או הדבר נראה בעיניך שטותי?

שדה: שטותי בודאי שלא. התשובות היו מפתיעות, ולפעמים מדהימות. השאלה היא, בכל אופן, מנין הן באות, לאן הן שייכות, ואני לא מוציא מן הכלל שום אפשרות, אבל גם אינני יכול לאחוז בבטחון באפשרות זו או אחרת. אינני יודע.

מונדי: האם הסיאנס נערך באמצעות לוח והזזת כוס?

שדה: כן.

מונדי: כמה אנשים היו נוכחים?

שדה:בחורה אחת, שהכרתי באותו ערב לראשונה ושנאמר לי עליה שיש לה סגולות של מדיום, ידיד שלי, ואני.

 מונדי: מי הופיע באותו סיאנס?

 שדה: השם שהופיע היה סנאת. הרושם שהתקבל היה שזה הוא שנהאת המצרי, אבל זכרנו כי מקובל, ברומן או בסרט, לכתוב שנהאת בשי"ן. והנה מצאתי בין הספרים שלי קטע מתוך הספור המקורי העתיק של שנהאת, והופתעתי לראות כי באמת נכתב שם סנהאת בסמ"ך, כפי שהופיע על הלוח.

מונדי: האם אלה היו הסימנים היחידים המעידים על זהותו?

 שדה:לא. הידיד שאל אותו מאיזה ארץ הוא, והתשובה היתה: גשנ. עלה על דעתנו שהכוונה לארץ גושן. (אגב, אותו קדמון מצרי לא העסיק אותי אף פעם ומעולם לא התענינתי בו).

 מונדי: באיזו שפה הוא ענה?

 שדה:בשפה תנכית מפליאה. מפליאה משום שלא היו אלה קטעי פסוקים או מליצות מהתנ"ך אלא לשון עתיקה ומדויקת.

 מונדי: מה היו התשובות שהדהימו אותך כבר בהתחלת הסיאנס, ומה היו שאלותיך?

 שדה: מה שהדהים, או על-כל-פנים הפליא, זה שכמעט בכל מקרה ומקרה הצטרפו מהאותיות מלים, ומהמלים משפטים, והמשפטים תשובות בעלות משמעות.

 מונדי: האם אינך חושב שהתשובות האלה דומות לתשובות של האורקול מדלפי? כלומר, שאת המלים אפשר לפרש בכמה פירושים?

 שדה: בהחלט הן היו בסגנון האורקול מדלפי. אבל באשר לרבוי המשמעויות, הרי דומה שתמיד הזדקרה מיד משמעות אחת מכריעה.

 מונדי: האם השתתפת בפועל בסיאנס?

 שדה: אני רק הסתכלתי ורשמתי את האותיות המצטרפות.

 מונדי: האם אותם האנשים שהניחו את אצבעותיהם על הכוס לא ערכו איזושהי הצגה?

 שדה: האיש ישב כל הזמן בעינים עצומות, ונוסף כל כך היה שתוי מאוד. הוא כילה במרוצת הלילה בקבוק ערק שלם, ולא היתה לו שום אפשרות לראות באיזה אותיות הוא נוגע. באשר לבחורה, היא היתה במצב די מדומדם ועל גבול ההסטריה. יתר-על-כן, שאלות אחדות שאלתי בלבי, בלי קול, ובכל זאת קבלתי עליהן תשובה השייכת לענין.

מונדי: מה היו השאלות הראשונות שלך?

 שדה: שאלתי, למשל, מה צפוי לי בעתיד. התשובה היתה: "מהלכולהמהנכרי". אי אפשר היה לפענח זאת אחרת מאשר "מה לך ולהם הנכרי".

 הידיד שאל, למשל, אם תפשתי נכונה את רוחו של אבימלך בספרי על הדמות הזאת. התשובה היתה: "זהתמ", כלומר: "זה תם". הוא הוסיף ושאל מדוע, והתשובה היתה: "נרלרגליוצדק", כלומר: "נר לרגליו צדק".

 אני לא אכנס כאן לפענוח התשובות האלה. עכשיו שאלתי בלבי, בלי קול, אם יקרה לי משהו שאני מעוניין בו ושלא אפרט אותו כאן. התשובה היתה: "צורכלחושירווה", כלומר: "צורך לחוש ירווה", צורך שנאמר בלחישה יתמלא. אחר כך, ללא שאלה קודמת, או אולי בהמשך לשאלה הקודמת, נאמר עוד: "זנהבדנפוצ". מזה פענחתי: "זן הבד נפוץ", כלומר: פרי הענף נפוץ. אחר-כך שאלתי אם הפענוח הזה הוא הנכון, והתשובה היתה: "נכונפענחתודרכהמלכפתוחהלפניפריסרעפיכ". קל להרכיב את המלים מהאותיות האלה: "נכון פענחת ודרך המלך פתוחה לפני פרי סרעפיך". במלה האחרונה טעיתי כנראה בזמן הרישום והחלפתי עי"ן בסמ"ך בגלל קירבת המקום שביניהם. אחר-כך שאלתי מתי יתרחש אותו דבר שעליו שאלתי קודם, והתשובה היתה: "בחלוף… כן", כלומר: לאחר מותו של אדם מסוים, אשר את שמו אינני רוצה לרשום כאן.

מונדי: האם שאלת ביחס למותך שלך?

 שדה: שאלתי מה אורך החיים שלי, והתשובה היתה: "מטענכדיטעמ". את זה לא יכולתי לפרש אלא כ"מטען כדי טעם". זה לא היה בהיר, על כך הוספתי ושאלתי: טעם של מה? והתשובה היתה: "דרכיסורימטעמהאישחיטוהרבה". האותיות האלה הצטרפו למלים הבאות: "דרך יסורים טעמה איש חי טוהר בה". כמובן שייתכן לנסות ולפענח תשובה זו, כמו את התשובות האחרות, גם בדרך אחרת, אבל זה מה שמצאתי.

מונדי: האם היו תשובות לשאלות לא שלך אשר הרשימו אותך במהלך הסיאנס?

 שדה:למשל, האיש שאל על עתיד ילדו הקטן, שהוא עדיין תינוק, והתשובה היתה: "אלתרמוסינוקא". כלומר: "אל תרמוס ינוקא". הבחורה רצתה, משום מה, לשאול אם נשקף לי אושר. כשלעצמי לא הייתי שואל שאלה כזאת. בכל אופן, התשובה היתה: "ראילהיותעזרכישאלתלו" כלומר "ראי להיות עזר כי שאלת לו". היות והתשובה נראתה יותר מדי מתמיהה, היא ביקשה הסבר נוסף, ואז קיבלה תשובה זאת: "ספונימבכלשונותהרבהכוחותגנוזימימסוערלהטרבישישגבר". כלומר: "ספונים בך לשונות הרבה, כוחות גנוזים, ים סוער, להט רב, ישיש גבר".  מונדי: האם נצטיירה לנגד עיניך איזו שהיא דמות של אותו סנאת. ואם נצטיירה, מה היא?

 שדה: לא נצטיירה שום דמות. אותו איש חי לפני כארבעת אלפים שנה. כיום הוא מעבר לכל דמות.

 מונדי: אם כן, האם אתה יכול להסביר מדוע הופיע באותו סיאנס דוקא סנהאת המצרי?

 שדה: התשובה, כמובן, תלויה בראש ובראשונה בכך באיזה מידה אנחנו בכלל מסוגלים לקבל את האפשרות שאכן יש כאן איזושהי הופעה, איזשהו מגע עם מה שמעבר לגבולות חיינו. אם אנחנו לא מסוגלים ולא מוכנים לכך, הרי שבזה תם הענין. אבל אם אנחנו מוכנים להניח שהנפשות ממשיכות באיזו הוויה, אולי בצורת איזו אנרגיה, כי אז יש מקום לשאלה ששאלת. אני יכול לתאר לעצמי שהאפשרות הזאת תתכן מאוד, ואפילו שהנפשות שוחרות שוב ושוב את המקומות שבהם חיו עלי-אדמות, כמעט באותו מובן שאומרים שהפושע נמשך למקום הפשע. סנהאת חי בזמנו בארץ-ישראל, ויתכן אפילו (אם כי בזה אינני בטוח) שבסביבה הזאת, אולי אפילו ממש במקום הזה. יתר על כן, השם שלי, פנחס, הוא שם מצרי קדמון, ויתכן ששם הוא משהו בעל איזו ישות, משמעות. לרגע היתה לי הרגשה כאילו נפש, רוח זאת, הנודדת בעולם התוהו הנורא, משתוקקת מאוד לבוא במגע כלשהו עם החיים עדיין, והיא ממש מייחלת לאפשרות הזאת ואסירת-תודה בעד הרגעים האלה. זה אולי דומה קצת להרגשותו של איש זקן אשר ניתנה לו האפשרות לבוא במגע כלשהו עם תינוק, עם ילד, עם נעורים. אבל, כמובן, במקרה זה העניין מקבל משמעות גדולה ונוראה יותר פי מליוני-מליונים, פי אין-סוף.

 


מונדי: האם, לדעתך, תתכן אפשרות שאותה מדיום הכתיבה את האותיות מתת-הכרתה שלה בלבד?

 שדה: כמובן שזה יתכן מאוד. ועל כך יש לי שתי הערות: א' – מה בקשר לתשובות שקיבלתי לשאלות ששאלתי בלבי? ב' – מה זאת בכלל תת-הכרה, והאם תת-ההכרה מנותקת ממצבים, מרשויות שמעבר לעולמנו וידיעתנו? הרי אפילו ההכרה עצמה אינה מנותקת מזה, אם כי הדבר איננו מובן לנו. הלא הכל, הכרה ותת-ההכרה, וכל חומר וכל דבר שבעולם, הוא למעשה תעלומה מוחלטת.


מונדי: האם נתקלת במקרה אנושי שלפיו אתה יכול לבסס את התחושה שלך על החיים שמעבר למוות?

 שדה: אני נוטה להאמין במה שקראתי על עובדות מסתוריות שונות שהתרחשו בתחום זה לאנשים שונים, אבל אני עצמי לא נתקלתי בעובדות אלה. . לעומת זאת, אני מכיר אדם אחד, ידיד, בחור צעיר, שאני מעריך מאוד את האינטלקט המזהיר שלו ואת הנאמנות המוסרית שלו לעצמו, בחור שחי בעומק רב, באכזריות כלפי עצמו, בחוסר התפשרות מוחלט, בחור שסבל הרבה, התפרנס מדברים שונים ומשונים, כולל מכירת גלידה בדוכן, היה כתב ספורט, היה סבל בשוק, ובמשך זמן מה גם התפרנס מהשכרת חדרו לזונות. (מונדי: אני מניח שהוא הפיק מזה תועלת צדדית? – שדה: לא, זה היה אצלו פרינציפ מוסרי שלא לנצל אותן ולשלם להן בתמורה).

 ובכן, היתה לפני זמן-מה תקופה נפשית, תקופה רוחנית קשה עד מאוד בחייו, והוא החליט להתאבד. מכיון שאני מכיר אותו היטב, אני משוכנע שהוא היה מסוגל לבצע את החלטתו. והנה, בעצם הערב שאותו קבע לכך, נזדמנו אליו כמה חברים וערכו איזו מסיבה קטנה, ובמהלך המסיבה השקו אותו איזה משקה, כנראה תה, שלתוכו הכניסו כמות מוגזמת ביותר של חשיש. כעבור ימים אחדים הוא בא אלי וסיפר לי כי בהשפעת הכמות העצומה של הסם הוא שקע אז לתוך מצב שהוא הרבה יותר קיצוני ורחוק מאשר סתם הזיה או עלפון חושים, ובמצב הזה הוא ראה משהו, חש משהו, שלא היה סתם חלום או חזיון, אלא (ובזה אני משוכנע) היתה זאת מציאות. ובכן הוא ראה את עצמו כאחרי המוות. הוא ראה את עצמו חוזר אל חדרו.

הוא ראה אז את הכל בבהירות ובמוחשיות מוחלטת. הוא הסתכל מסביב ואמר לעצמו בכעין עצב: ובכן עשית זאת. (כלומר, כבר התאבדת). והוא ידע אז שהמקום אשר ממנו בא לפקוד עכשיו את ביתו הקודם, המקום ההוא, אותו עולם התוהו, הוא נורא מכל נורא, נורא יותר ממה שאפשר כאן אפילו לדמות אף את צל צלו. זאת היתה תכלית הזוועה. והוא אמר לעצמו אז, ברגע ההוא: אילו רק יכולתי לשוב ולחיות כאן, ולו גם ככלב, או כחתול, או כלטאה, או כמקק, אבל לחיות. ואז פנה ויצא מחדרו והלך לאורך שדרות אפלות וקרות בחזרה אל העולם הריק.

 שיחה חמישית: על המוות
 מתוך שיחות בחצות-לילה עם פנחס שדה, יוסף מונדי, הוצאת אל"ף, 1968

 

פרוש הדברים  נשאר נסתר בתת המודע של שדה.כל אחד יכול לתת לו את פרשנותו שלו.

אבל  יש שטוענים היום שהרוח חזה למעשה את מותו של פנחס שדה עשרים וחמש שנים מאוחר יותר במחלה קשה .

העולם שמעבר

העניין העמוק במיסטיקה ובעיקר בצד היהודי שלה ניכר בכל יצירתו, במיוחד ספריו האחרונים דוגמת "ספר הדמיונות של היהודים", בהם קיבץ אגדות יהודיות שונות, מהן כאלה שעוסקות בחיים אחר המוות.

הבה אם –כן אומר אני
אשיר הלל לאלוהות אשר ללילה
הבה אם כן
אשיר הלל לנופי המציאות האחרת
אשר מעבר לרחובות ,שווקים ואבן ,…
( מתוך "ספר השירים ע' 11)

נושא המוות העסיק אותו מטבע הדברים ככל שהתקרב לקץ חייו, ואפשר למצוא אותו ביצירתו, אולי יותר מאשר אצל רוב המשוררים, שכן תמיד נמשך שדה משיכה עמוקה, אובססיבית כמעט, אל "המציאות האחרת", ודחה את המציאות הרגילה האפרורית, המשמימה שאותה תיעב. בשירתו ביקש שדה לשיר הלל לנופי "המציאות האחרת", לנסות לנחש כיצד היא נראית, לגשש אחריה ולהשיגה בסמלים ובמשלים שונים ולקרבה לתפיסתם של המשורר ושל קוראיו.
מהי המציאות האחרת? זאת שאלה שגם שדה עצמו התלבט בה ונתן לה תשובות סותרות אבל ברור היה לו שזוהי מציאות עדיפה על המציאות הגשמית הבזויה:

מעבר לישימון הקרח של חיים מדומים אלה
שאינם אלא מוות

מעבר לקיום זה המיוסר המשול לסיוט
מעבר לרחובות השוממים ולמגרשים מוצפי-מים
מעבר לחיוכה המהסס של נערת –החן
מפינתה האבלה בבית קפה לילי
ניצב הארמון השותח פרחיו ,יצירי החלום
, החג , הנחושת
כמרבד על דרך לבבך
( ספר השירים , ע' 89 )

אבל מהי בדיוק המציאות האחרת שהיא כה קשה לתפיסה? פינחס שדה זיהה את המציאות האחרת בכמה משיריו עם השינה ועם החלום שכמוהו כמוות ומעבר אל עולם האחר. שדה ראה בחלום התגלות ובשורה של המציאות האחרת, היקיצה מחלום כמוה כעזיבת המציאות האחרת וההשראה שהיא נותנת למשורר, ושיבה אל המציאות העכשווית הנתעבת:

לאטי , בעולם ריק מנפש חיה
הייתי הולך ומקיץ אל תוך העכשיו

 

אל תוך ההכרה של כל אשר אבד לי
בחלום הלילה,ברבות שנות החיים
( ספר השירים ע' 14)

 אבל בסופו של דבר החלום רק מבשר את המציאות האחרת הזהה עם המצב הרוחני ביותר, אי הקיום או המוות.

אומר לך למה דומים חיינו עלי אדמות
במהלכם לקראת הנצח
דומים המה לעשר בתולות אשר בבוא להן מועד
יצאו לקראת החתן
( ספר השירים ע' 48)
יש בדברים צפיה סקסואלית למוות ובה בעת פחד וחשש מהבלתי ידוע, ערוב המסמל את יצירתו של שדה בתחום זה.


עם כל כמיהתו של שדה למציאות האחרת, הוא לא ידע לתאר את מהותה, שוב ושוב נאלץ להודות שאינו יודע דבר על מהותה. הוא התגעגע אליה וגם חשש ממנה אבל לא ידע אל מה וממה. את אי הידיעה תאר בשיחה עם אהוד בן עזר:
הנה הדגיגים באקוואריום שבביתי
לא רק שאינם מבינים מהי הזכוכית שסוגרת עליהם
והיכן הם נמצאים –
הם אפילו לא יודעים שהם ברמת גן .
וכך גם מצבנו כלפי עולמות האין סוף ,
כלפי אפשרויות קיום אחרות .
תאר לעצמך איזה מאמץ עילאי
היה נדרש להסביר לדגים
שהם נמצאים ברמת גן!
וגם אז ,מה היה כבר משתנה בעולמם ?
האם המאמץ היה כדאי ?"
( מצוטט ב"להסביר לדגים : עדות על פנחס שדה " מאת אהוד בן עזר , הוצאת אסטרולוג , 2002 )

המשורר והמוות

צילמה רחל הירש

ראי האלוהות הם החיים
אבל הכופר עבד הוא לפחד החיים
מעיין נפש האלוהות הוא המוות
והכופר בי עבד הוא לפחד המוות

 

אבל המאמין לא יבוש ולא ירא
כי החיים לו חלום
והמות לו עטרה
שתעטרהו האלוהות ביום שמחת לבבו
( ספר השירים ע' 14)
 

 

צילום אורנה איתמר

 המוות הוא ערך עליון בשירת שדה, כי הוא צפוי בכל רגע, התכלית האחת והיחידה, הסיכוי היחיד למימוש הקיום במציאות האחרת שאליה ערג המשורר וממנה פחד מאוד. אהוד בו עזר התרשם ששדה חי בפחד מתמיד מפני המוות ולכן היה מיואש מהיצירה שאינה מעניקה לו קיום אחר, נצחי. הוא רצה שהעיסוק בספרות יביא לו חיי נצח. יאושו הגדול היה שקיום נצחי כזה אינו אפשרי. למעשה לא פחד שדה מהמוות כשלעצמו אלא ממוות חסר משמעות ומהאין. את הפחד הזה ביטא בסיפור שעליו חזר באובססיביות, על ביקור שערך בצעירותו בבית ביאליק. הספרן שאל אותו באיזה ספר הוא מעוניין לקרוא. שדה ענה לו שהוא מעוניין לקרוא "ספר של פנחס שדה". לאחר בדיקה השיב לו הספרן "אין אצלנו ספר כזה. אין בכלל פנחס שדה". שדה לא שכח מעולם את התשובה הזאת. שסימלה את פחדו הגדול ביותר הפחד מן המוות ויותר ממנו מהאנונימיות השכחה והאין.

ננתח שני שירים של שדה: "בבית העלמין של חולון" ו"בשכבי אתה". כל אחד מהם עוסק בצורה זאת או אחרת במוות ובגורל הצפוי לאדם אחרי המוות. נראה את יחסו של המשורר אל המוות ואל העולם שמעבר, ואת הבעיות השונות הטמונות בהבנת כוונותיו וגישתו. ננסה להראות ששני השירים משלימים וסותרים זה את זה .

אחרי מותנו בבית העלמין של חולון
נשב את ואני , אל החלון
איזה אושר יהיה זה ,נשב דומם , כך
את תהיי שלי ,אני שלך
נזכור אך לא נאמר דבר
כל שסבלנו , כל שעבר .
שנות –אור של אחר צהרים אינסופי .
נצחים באים ,נצחים חולפים.
נחל השאול –שחור –ירקרק , לאט
בל מלא היקום אני ואת .



המשורר מדבר אל אישה (אהובה ככל הנראה) ומבטיח לה שאחרי מותם ישבו אל החלון בבית הקברות שבחולון. אבל, כיצד יוכלו המתים לשבת אל מול החלון כאילו היו חיים? ומה משמעות המילה "חלון"? היא קרובה בבירור לשם המקום "חולון", אולם אין בה כל משמעות ברורה מבחינת השיר שכן לכאורה משתמע ממנה שאחרי מותו ישב המשורר בבית שיש בו חלון. האם אומר לנו המשורר שקיומו לאחר המוות יהיה דומה לזה שבחייו?
והתשובה חייבת להיות שהמדובר בחיים שלאחר המוות מהסוג שפנחס שדה האמין במציאותם ובקיומם ועליהם הרבה לדבר בכתביו ההגותיים. מהשיר ברור שהוא מצפה שהוא ובת זוגו יתקיימו יחד לנצח "נשב דומם כך. את תהיי שלי. ואני שלך".
נרמז בשיר שהם סבלו רבות במהלך חייהם על פני האדמה, אולי גם כתוצאה מהקשר שלהם. "נזכור, אך לא נאמר דבר. כל שסבלנו, כל שעבר". דומה שלמילים "לא נאמר דבר" משמעות גדולה במיוחד, הן מתארות את השני המתים כצללים שאינם מסוגלים לדבר בנצח שבו הם קיימים. זה הנצח כפי שמתאר המשורר: "שנות –אור של אחר צהרים אינסופי ,נצחים באים ,נצחים חולפים". בסוף השיר מזכיר המשורר לראשונה את המקום בו הוא מצפה להיות אחרי מותו: "נחל השאול ,שחור ירקרק ,לאט".
אין זה גן עדן או גיהינום, זה ה"שאול " מקום המתים לפי התנ"ך. יש לציין שגם קיום המתים שאותו מתאר שדה מתאים לתיאור קיומם בתנ"ך, תיאור שונה מאוד מתיאורים מאוחרים יותר. אבל בתנ"ך לא נזכר נחל בשאול ( אם כי יש להודות שהתיאור של "שאול" בתנ"ך מצומצם ומוגבל ביותר, ובעצם איננו יודעים כיצד תארו הישראלים הקדומים את ה"שאול"). הרעיון לקוח כנראה מאגדות המיתולוגיה יוונית המתארות נהר שיש לחצות בדרך ל"הדס", המקביל היווני של השאול, שגם בו ממשיכים המתים לחיות לנצח כרוחות ערטילאיות ללא עינוגים וללא סבל.
בגן העדן שהוא רעיון מאוחר יותר מ"השאול" חיות נשמות הצדיקים באושר ובעושר ותענוגות אין סופיים. הגיהינום לעומת זאת הוא המקום שבו סובלות הנשמות של הרשעים מעינויי תופת אינסופיים.

אך השאול כפי שהיא מתוארת בתנ"ך שונה מאוד מאלה, זה מקום שבו ממשיכות להתקיים כל הנשמות ללא קשר למעשיהן בחיים, קיום מתמשך אינסופי ללא עינויים או הנאות גדולות. הן פשוט קיימות. ונראה שזו תחזית המשורר לעצמו ולאהובתו. קיום נצחי ללא ההנאות של גן העדן וללא הייסורים של הגיהינום, קיום בו הם מרוכזים זה בזה כפי שאומר המשורר: "בכל מלא היקום ,אני ואת .".
זה יכול להיות קיום מדכא בעצם הנצחיות החדגונית שלו, שעלולה להביא לשעמום מוחלט ונצחי אבל המשורר רואה בו חיוב רב: "איזה אושר זה יהיה", ולדעתו לא יתכן קיום מאושר יותר מהישיבה הנצחית עם בת זוגו בשאול, עודם מרוכזים זה בזה באגוצנטריות מוחלטת. במילה "חלון" ייתכן ששדה מכוון לכך שחייהם כזוג מאושר בחיים אחרי  המוות לא יהיו שונים כל כך מחייהם שעל פני האדמה. שדה מתאר כאן גרסה לא אורתודוכסית של הקיום לאחר המוות, גרסה דומה לדרך שבה ראו היהודים בתקופת התנ"ך את הקיום הזה כקיומם של צללים. אבל יש הבדל אחד: בעוד שאז נחשב הקיום זה לחסר כל הנאה, שדה מאמין שיהיה מאושר בשל נוכחות בת הזוג. הוא משלב בין רעיונות השאול וגן העדן. משלב מושגים יהודיים ופגאניים לסינתזה חדשה משלו.

בשיר אחר "בשכבי עתה " יחסו אל המוות שונה.
בְּשָׁכְבִי עַתָה / פנחס שדה
בְּשָׁכְבִי עַתָה, מֵקִיץ לְרֶגַע, בְּשָׁעָה חָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר, קוֹדֵחַ
בְּאַרְבָּעִים מַעֲלוֹת חֹם, שׁוֹקֵעַ מִפַּעַם לְפַעַם בְּעֶלְפוֹן חוּשִׁים,
עוֹלִים לְעֵינַי פְּנֵי אִמִי כְּפִי שֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה אוֹתָן בִּשְׁנוֹתֶיה
הָאַחֲרוֹנוֹת, בִּשְׁעוֹת מַחֲלָה, כְּשֶׁהָיְתָה נִלְקַחַת לְבֵית-הַחוֹלִים בְּתֵל הַשׁוֹמֵר.
כֵּן, אֲנִי רוֹאֶה אֶת פָּנֶיהָ. אֱלֹהִים, אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן עַכְשָׁיו.
אֲנִי רוֹאֶה אֶת פָּנֶיה בְּשָׁכְבָה חִוֶרֶת, לְלֹא נִיעַ,
עֵינֵי הַתְכֵלֶת הַבְּהִירוֹת שֶׁלָה עֲצוּמוֹת. כָּךְ שָׁכְבָה, אִשָׁה סְטוֹאִית.
לִפְעָמִים הָיְתָה נֶאֱנַחַת לְעַצְמָה חֶרֶשׁ. תָהִיתִי אָז
אִם אֵין זֶה אֶלָא מַשֶׁהוּ יְהוּדִי בִּלְבַד. עַכְשָׁיו, שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב
וְשׁוֹמֵעַ עַצְמִי לִרְגָעִים נֶאֱנָח כָּךְ מַמָשׁ, אֲנִי מֵבִין
כִּי הָיָה זֶה הֶכְרֵחִי. מִין הֲקַלָה שֶׁל לַחַץ, שֶׁל צְמַרְמֹרֶת פְּנִימִית.
אָמְנָם יִתָכֵן כִּי גַם אֵיזוֹ פְּנִיָה אֶל הָרִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם.
וְכִי אֶל מִי עוֹד אֶפְשָׁר לִפְנוֹת בְּשָׁעָה כָּזוֹ. בְּחֹסֶר-הַיֶשַׁע
הַגָמוּר. בַּלְבַדִיוּת הַגְמוּרָה. וְהִיא הָיְתָה אִשָׁה שֶׁקִיְמָה אֶת כָּל הַמִצְווֹת.
אֲנִי, שֶׁבִּהְיוֹתִי בְּנָה הֲרֵינִי בְּדֶרֶך הַטֶבַע צָעִיר מִמֶנָה,
לֹא רָאִיתִי עַצְמִי אָז כְּשׁוֹכֵב אֵי-פַּעַם כָּךְ.
עֲדַיִן צָעִיר אֲנִי מִמֶנָה בְּשָׁנִים לֹא מְעַטוֹת, אֲבָל עַתָה, בְּשָׁכְבִי
בַּדִמְדוּמִים, תַחַת הַחַלוֹן הַמַאֲפִיר, מֵבִין אֲנִי כְּבָר אֶת הָאֶפְשָׁרוּת
כִּי אָכֵן כָּךְ אֶשְׁכַּב, בְּבוֹא הָעֵת.
עֶקְרוֹנִית, הֱיוֹת שֶׁקָנִיתִי לִי בִּמְרוּצַת הַשָׁנִים בְּקִיאוּת מְסֻיֶמֶת בִּכְתִיבַת שִׁירָה,
אֵינֶנִי בְּעַד שִׁמוּשׁ בִּפְסוּקִים שְׁאוּלִים מִן הַתַנַ"ךְ. אֲבָל עַתָה, בְּשָׁכְבִי
וְאֵלֶה מַחְשְׁבוֹתַי, נִרְאֶה לִי כִּי לֹא אוּכַל לְהֵטִיב לְהַבִּיעָן מֵאֲשֶר
בְּמִלוֹת הַפָּסוּק: אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָׂדֶה יָצִיץ, כִּי רוּח —-
אַף זֹאת, שֶׁעָלַי לְקַצֵר. אֲנִי יוֹדֵעַ
כִּי בָּרֶגַע בּוֹ אֲסַיֵם לִרְשֹׁם מִלִים אֲחָדוֹת אֵלֶה
תִשָׁמֵט הָעֵט מִיָדִי וַאֲנִי אֶשְׁקַע, אֲנִי כְּבָר הוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵעַ, בְּעִלָפוֹן.

14.6.1986
(פנחס שדה, שירים 1988-1985, הוצאת שוקן, 1988)

שיר זה אינו עוסק בחיים שלאחר המוות כמו במוות עצמו, הן מותה של אם המשורר והן מותו המתקרב של המשורר עצמו. המשורר מתאר כיצד בשכבו קודח מחום עולים לפניו פניה של אמו המתה כפי שהייתה כאשר נלקחה לבית החולים בתל השומר.
"אני רואה את פניה עכשיו בשכבה חיוורת ללא ניע
עיני התכלת הבהירות שלה עצומות, כך שכבה אישה סטואית
" .
"כך שכבה אישה סטואית ". הסטואים היו אסכולה פילוסופית יוונית קדומה שהטיפה להשלמה עם המוות ועם הקיום, קבלתם וקבלת הייסורים הכרוכים בהם בקור רוח ובאומץ. זה משפט המפתח בשיר. שכן מדי פעם הייתה נאנחת לעצמה חרש, והמשורר, כמו נרתע מהפגנת רגשות, שואל את עצמו אם אין בכך משהו יהודי ייחודי. כאילו היהודים בניגוד ליוונים קרי המזג והקשוחים אינם מסוגלים שלא להפגין את כאבם. המשורר רומז שהוא האיש הצעיר התבייש באמו שלא הייתה מסוגלת לעמוד היטב במסכת הכאבים. עתה בזקנתו כאשר הוא עצמו עובר אותה מסכת הכאבים, הוא מבין את שחשה אמו אז. המשורר מציין שאפשר לראות זאת כהקלה בלחץ אבל גם כפניה אל האל, דבר שהוא האיש הצעיר והמיסטי, אפיקורס מוחלט לא הבין כלל. מאז חלה טרנספורמציה בחיי המשורר והוא התקרב יותר ויותר ליהדות. הוא מבין עכשיו כי בשעה כזאת יש לפנות אל האל.

עֶקְרוֹנִית, הֱיוֹת שֶׁקָנִיתִי לִי בִּמְרוּצַת הַשָׁנִים בְּקִיאוּת מְסֻיֶמֶת בִּכְתִיבַת שִׁירָה,
אֵינֶנִי בְּעַד שִׁמוּשׁ בִּפְסוּקִים שְׁאוּלִים מִן הַתַנַ"ךְ. אֲבָל עַתָה, בְּשָׁכְבִי
וְאֵלֶה מַחְשְׁבוֹתַי, נִרְאֶה לִי כִּי לֹא אוּכַל לְהֵטִיב לְהַבִּיעָן מֵאֲשֶר
בְּמִלוֹת הַפָּסוּק: אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָׂדֶה יָצִיץ, כִּי רוּח —-
אַף זֹאת, שֶׁעָלַי לְקַצֵר. אֲנִי יוֹדֵעַ

המשורר מקשר בין יכולתו לכתוב שירה, יכולת שנרכשה במהלך השנים, עם הרהורים על פסוק תנ"כי שעניינו קוצר חיי האדם. האם זה רמז לכך שיכולתו השירית מאפשרת לו להגיע לתובנות חדשות שלא היו אפשריות כשהיה צעיר יותר וחכם פחות?
מכאן חוזר המשורר ומהרהר בפסוק התנ"כי "אנוש קציר ימיו", ודומה שהוא מהרהר יותר ויותר בתנ"ך ובאמונה בגלל פחדו מהמוות המתקרב, פחד שאותו הוא ממחיש בצורה גראפית באמרו שכאשר יישמט העט מידיו ישקע בעילפון.
שיר זה שונה מהשיר הקודם בו התקבל המוות כמעט בשמחה, מאחר שהמשורר ידע שאחריו יש עולם נצחי שבו ימשיך להתקיים עם אהובתו, גם אם כצל חסר יכולת
דיבור. בשיר זה, בעקבות הצפייה בייסורי המוות של אמו, המשורר אחוז פחד ואינו יודע למה לצפות לאחר המוות. אין למצוא כאן את הקבלה השלווה, הכמעט שמחה, של החיים שלאחר המוות. בשיר זה המשורר אינו מתיימר לדעת מה יש, אם בכלל, משהו אחרי המוות. הוא אינו יודע. כל מי שיש לפנות אליו בתקווה שידע: הוא ריבון העולם והמשורר הרי לא האמין בו כל חייו.

 עיתונאית :לפני שנים כתבת: "לו הואיל האדון אלוהים לומר לי: פנחס עבדי, נעתרתי לך. / הנה לך החיים הנצחיים. שוב ושוב, בשיבה לאין קץ, / אל כל אשר אהבת, אשר חיית". המוות, אשר עומד אולי בפתח, מעצים את הרצון הזה?
שדה :"בהחלט. אני מוכן אפילו לשלם לאלוהים תשלום קבוע כדי לחזור על חיי שוב ושוב, למשך 25 אלף השנים הבאות. ואגרד את הכסף אפילו אצטרך לנקות רחובות, לא במטאטא אלא בידיים, באצבעותיי החשופות. וכשייתמו 25 אלף השנים האלה, הייתי מתחנן שוב לפניו, שייתן לי להישאר ל-25 אלף שנים נוספות. כשאני חושב על ההישגים שהשגתי, שאולי יעמדו לזכותי, אני דווקא לא חושב על השירים והספרים שכתבתי, אלא על היותי מפקד מחלקה בפעולת התגמול הראשונה של צה"ל. ודווקא משום כך, יש לי הרגשה שאבותיי – הורי אבי והורי אמי וכל הדודים שלי שנספו בשואה – יושיעו אותי ממוות. הם לא יניחו לי לרדת לאבדון".
(מתוך: ראיון עם איילת נגב)

לא מן הנמנע שהשיר הראשון ( שלא ברור לי מתי נכתב ) הוא הקודם והוא מייצג תקופה של אמונה מיסטית בחיים לאחר המוות, אמונה שהוחלפה בפחדים ובחששות שמבוטאים בשיר השני , כאשר המשורר החל להתקרב לאמונה היהודית המסורתית של אמו. שני השירים האלה עוסקים במוות אך אינם יכולים להיות שונים יותר זה מזה. האחד מבטא השלמה ואף קבלה של המוות בידיעה שאחריו יש חיים נצחיים והשני מבטא פחדים וחששות, תוצאת אי הידיעה. בשני השירים יש מלים מסובכות שלכאורה נראות מחוץ להקשר אך הן מפתחות לפתרון:

ומי השומע ולא ישמח ,מי השומע ולו לא ינעם
לקול פעמוני המוות
המוות הגואל , הרוח הנצחי הנושב מן העבר הוא

 

הללו , הללו ,הללומוות
( ספר השירים ע' 37 )

 בסופו של דבר המשורר כמה למוות כי האמין שהמוות יאפשר לו ליצור קשר עם האלוהים. אבל מיהו האלוהים?

המשורר והאלוהים

  • כמו את המוות גם את האלוהים תיאר שדה ביצירות שונות בצורה סותרת. בסיפורו התנ"כי "מותו של אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו", כמו גם ביצירות אחרות, תואר אלוהים כישות נצחית מרוחקת ואדישה לגורל האדם, כה בלתי אנושית עד שאין הבדל רב מבחינת האדם אם היא קיימת או אלא. שכן קיומה או חסרונה אינו משנה במהומה את מהלך חיי האדם. אין עמה כל תשועה ורחמים, היא מעבר לכל טוב ורע כפי שמבין אותם האדם. אבל שדה גם חש לדמות האל תשוקה עמוקה, את המוות זיהה עם האלוהים, הוא תכלית הכל וגאולת הכל. ופנחס שדה ראה את עצמו כמבשרו בדומה למבשר בכמה זרמים חריגים קודמים ביהדות: השבתאים, הפרנקיסטים ומיסטיקנים אחרים.
    ולפעמים ואולי גם לעיתים קרובות ראה שדה את עצמו כיותר מ"סתם" נביא ומבשרו של האלוהים וזיהה את עצמו עם האלוהים ממש.
    אם בשעות האלהה עצית , רובץ היית כחית מים קדמונית
    אם העדף העדפת , בלילות בדידה
    אכול מזבחי המלח במסיבת האלים האבלים –תחת שתכר
    מינן החם של אותן נשים בון בחלת
    ספר השירים ע' 84)שדה מזהה את עצמו כאן עם האלוהים כתושב הקבוע של המציאות האחרת כפי שבכמה שירים אחרים זיהה את עצמו עם ישו.
    ואחרי הכל, האם הוא כיוצר של סיפורים שירים ורעיונות ומציאויות דמיוניות כל כך שונה מהאלוהים?
    אולי כמו היוצר הגדול בשמים גם שדה היה אדיש לחלוטין לדמויות שיצר (כך, לפחות, טען לפעמים).
    האלים, מזבולם הרחוק מכל רחוק, קוראים את המשורר,

    בעודו עלם, אליהם.
    הם קוראים לאשר אין מולדת לו, כפר ובית,
    לבוא ולבנות ביתו בשמים.
    לבוא ולארס הנערה השמימית,
    לעלות אל הכנסיה הכפרית, או לרדת לפונדק,
    לעשן שם מקטרתו,
    ולטיל בבקרי-שבת, על פני האפרים הרחבים של השמים,

     

    החיים הם זמן: הם הזמן הנוקף
    בהיותך חולם עליהם.
    כדגים במים כן חי הנך בתוך הזמן.
    לזמן אין מידה: ככל אשר ייף החלום
    כן יארך הזמן, יהי אינסופי ונצחי.
    כל כן הנך נכסף אל היפה ביותר, היפה מכל:
    הנהגות הצפוניים, הערפל, הנערות (אם חורות
    ואם שחרות), הדשא ורוח-הים.
    על-כן אתה נכסף לנחש את פשר קריאתם של האלים

     

    לשעבר, בעודך נער, הרבית הגות במות.
    עתה הנך הוגה, תכופות, בחד-פעמיותם
    של חיי האדם.
    תרבה הגות לאחרונה בזמן הנוקף ולא נשנה, במהותם החלומית
    של הדברים והמארעות.
    כי חולף האדם כשביט בעולמו זה: כמותו בודד, וכמותו
    מבריק עד-ארגיעה ונופל לתוך העלטה.
    הוא מרבה לחלום… הוא חולם את חייו.
    יש שחלומו חלום בית קטן ונערה צהבת-שער…
    אח בוערת עם ערבים; מקטרת; קמקום מהביל בפנה;
    חלון נשקף אל האחו; פרות
    שבות מן המרעה…

     

    אתה חלמת חלום אחר: היות ללא בית עלי-ארץ.
    סב כדור-האדמה ברכבות, בספינות, ברגל.
    ישן בימים, שוט בלילות, הגה ועצב משפטי-שיר.
    ישב בפנדקים עלי כוס שכר, זמר בחברת אנשים זרים.
    התבונן עלי תבל זו… בכה לעתים, שרוק חרש.
    האלהים מנעו ממך אשר
    למען לא תחיה חייך שלך.
    למען תבין סבלם של אחרים, למען
    תכשר לתנות את אבלם.
    האלהים הקנוך בבטן אמך ויקראוך תמיד לבוא עדיהם.
    אל המשורר, עודו עלם, רומזים האלהים מערפלי-מרחקיהם
    ברמזים מתוקים-להכאיב.
    :: שירת ירושלים החדשה; החיים כמשל, פנחס שדה, ששת 1958
     
     

      

המסעות הקוסמיים  אל המציאות האחרת

 

יתכן שמסר הקרוב לזה אנו מוצאים לא בשיריו אלא בגלוי דווקא באחד מסיפורי הקומיקס המרובים  שחיבר עבור המגזין "הארץ שלנו" ב-1971 תחת השם הבדוי "יריב אמציה". שדה התבייש תמיד בסיפוריו אלה ומעולם לא דיבר עליהם בפומבי ,. אך בקריאה מאוחרת שנים לאחר מכן מתברר שפה ושם ניתן למצוא בהם את הרעיונות המיסטיים המורכבים שהעסיקו אותו אם כי כמובן הקוראים הצעירים וגם רובם המוחלט של הקוראים המבוגרים לא היו מסוגלים לזהות אותם ככאלה. ולפעמים אף חשף את מחשבותיו בהם כפי שלא חשף את עצמו גם בשיריו.
וכנראה לא במקרה שני הסיפורים הברורים ביותר מבחינת השימוש ברעיונותיו המיסטיים "הקיצוניים " ביותר ,הם גם "המדעיים בדיוניים " ביותר מכל מה שכתב.

סיפור אחד מסוג זה  שבו שדה מתאר בבירור את "המציאות האחרת " הוא " תעלומת ילדי החלל או מסע אל 20.000 שנות אור שאותו ציירה אלישבע נדל ושהופיע |ב"הארץ שלנו", כרך יג .1962.

זהו סיפור בשני חלקים שמתאר את מסעו של ילד בודד  מכדור הארץ  שנלקח בידי ילדים חייזרים לסיור ברחבי הגלקסיה.  הילד מבקר בכוכבי לכת שונים ומוזרים ורואה בין השאר את תל אביב העתידנית של שנת 2962.  ובניגוד לצפוי אינו שב עוד לכדור הארץ המשעמם ואל הוריו בסיום הסיפור. .

בכך חזר שדה על המסר של רבים משיריו ודברי הגותו, אלא שכאן הרחיק לכת בתיאור המפורט של המציאות האחרת שעימה נפגש גיבורו הילד. .
הוא תיאר בפרק האחרון של הסיפור את המפגש של  הילד  עם מלכת כוכב מסתורית"מלכת הנוגה "  בארמונה.

ברור ש"מלכת הנוגה"  היא נציגת המציאות האחרת שאליה רמז שדה בשיריו ואין קושי לזהות אותה כדמות הנשית העליונה המופיעה בשיריו של שדה ,שהפעם מקבלת צורה ויזואלית כשהיא מקבלת את הילד הגיבור( מן הסתם גילגול של שדה עצמו) לעולמה בסיום שניתן לתת לו פרשנות מיסטית ברורה מאוד.

ניתן לקבוע שסיפור זה הוא הקומיקס המיסטי הראשון ( ולמשך שנים רבות האחרון ) שהופיע בשפה העברית,אם כי הרוב המוחלט של קוראיו צעירים ומבוגרים לא זיהו אותו ככזה.

על מנת להבין את האלמנטים המיסטיים החבויים בסיפור זה מ"הארץ שלנו "  על הקורא להיות מומחה למחשבתו של פנחס שדה ו/או מומחה במיסטיקה יהודית ושבתאית.

,

שדה הלך עוד כמה צעדים קדימה מכאן  בסיפור הארוך והמורכב ביותר מסוג זה מליסלדה או האלים באים שאותו אייר גיורא רוטמן שהופיע בשבועון "הארץ שלנו".כרך כא 1971, , ב-50 חלקים והוא אחד מסיפורי הקומיקס הארוכים והמורכבים ביותר במגזין אי פעם והסיפור הארוך ביותר שאותו כתב שם שדה.
הסיפור תאר את מסעותיו של הנער אסא ( שם בדוי של שדה בכמה מסיפוריו לילדים בשנות החמישים והשישים , רמז ברור לכך שיש לראות בדמות  גם כפורטריט עצמי  של שדה עצמו ) אל שורה של עולמות אחרים בליווי הנערה מכוכב נוגה מליסלדה שאבותיה שביקרו בכדור הארץ לפני אלפי שנים נחשבו בעיני בני האדם הפרימיטיביים דאז כ"אלים". רעיון שאותו לקח שדה מהספר "מרכבות האלים"  של אריך פון דניקן.

השם "מליסלדה " הוא משמעותי ביותר. הוא לקוח ככל הנראה מהספרות השבתאית שאותה שדה היכיר היטב. , מליסלדה היא הגיבורה "השדה-שכינה " של פזמון בלאדינו  שהיה אהוב מאוד על משיח השקר שבתי צבי. והדמות השמיימית המופיעה בו סימלה בעיניו את הדמות השמיימית שאותה שאף "לשאת לאישה".

הפזמון "מליסלדה " הנ"ל הפך לפזמון קודש מרכזי של האמונה השבתאית לאחר מותו של צבי  והושר בטקסיהם הקדושים ביותר שבהם היציגו את שבתי צבי עצמו כסוג של אלוהות. .

אך כמובן שהילדים שקראו את הסיפור לא יכלו לדעת שום דבר מכל זה.

. בסופו של דבר חוזרים אסא וידידתו מכוכב אחר לעולם שלנו ושם בעמוד האחרון של הסיפור אסא וידידה פוגשים במפתיע את יוצרם, "יריב אמציה" שהוא פנחס שדה שבפעם הראשונה והיחידה הכניס את עצמו ישירות לסיפור הקומיקס שלשמו המשני  "האלים באים " מתברר לקורא רק כעת יש משמעות נוספת  שונה לגמרי ממה שאפשר היה לצפות ממהלך הסיפור.
נראה לי שכאן בעמוד המסיים של סיפור הקומיקס הארוך והשאפתני ביותר שלו אי פעם חשף שדה לבסוף כמה ממחשבותיו הכמוסות ביותר על זהותו של היוצר עם האלוהים שפוגש לבסוף את ברואיו ורומז להם משהו לגבי  תוכניותיו וגורלם.

ביבליוגרפיה של ספרים  על פנחס שדה

יוסף מונדי שיחות בחצות לילה עם פנחס שדה הוצאת אל"ף, 1968

צבי לוז המציאות האחרת (שירת פנחס שדה), , הוצאת שוקן, 2000
אהוד בן עזר להסביר לדגים : עדות על פנחס שדה אסטרולוג , 2002 .

יותם ראובני,  פנחס שדה / שני ראיונות   סדרת דיוקן מספר 1 .   תל-אביב : נמרוד, 2002.

משה גנן    אני נושא את שירי אל הרעב לרוח :   פנחס שדה והשירה הדתית /    ירושלים :   גושן,   תשס"ד 2004

Image result for ‫על מצבו של פנחס שדה יותם ראובני‬‎

יותם ראובני   על מצבו של פנחס שדה /    תל-אביב :   נמרוד,   [תשע"א] 2011.

 

‬ ראו עוד
פנחס שדה בויקיפדיה

פנחס שדה בלקסיקון הסופרים העבריים

פנחס שדה באתר המכון לתרגום ספרות מעברית

 

גבריאל מוקד על פנחס שדה

אלי שי על פנחס שדה וגרשום שלום

משה גנן על פנחס שדה

משה גנן על כל שירי פנחס שדה

משה גנן על פנחס שדה והאישה

משה גנן על רצון ויאוש אצל פנחס שדה

גבריאל רעם על 10 שנים למותו של פנחס שדה

אורי קציר על ספרי הילדים של פנחס שדה

החיים כמשל בויקיפדיה

אלי אשד על פינחס שדה כותב סיפורי קומיקס 

פנחס שדה כותב סיפור טרזן

חולות אדומים קומיקס על מלחמת יום הכיפורים מאת פנחס שדה
סיפור על מציאות חלופית של פנחס שדה

 

גיורא רוטמן המאייר של סיפורי פנחס שדה

יותר חסמבאי מהחסמבאים עצמם :הקומיקס של גיורא רוטמן

האדריכל הקומיקסאי והמאייר  גיורא רוטמן נתן לאחרונה במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון  הרצאה מקיפה על יצירתו.

וזאת היזדמנות טובה  להיזכר באיש שמהלך שנות השבעים היה הקומיקסאי הבולט  והפורה ביותר שפעל במדינת ישראל ושיצר כמה מהיצירות המרשימות ביותר בעברית של זראנר  קומיקס הרפתקני. והתפרסם לא פחות כמאייר של ספרי "חסמבה " של יגאל מוסינזון .  

…"יופי –צהל שרגא השמן –הרעיון החסמבאי והכסף של המשטרה ..תנו לי לחשוב ..תפנה בבקשה לכתבות הזאת : תל אביב רחוב הירקון ,טלפון מס' , משרד האדריכלים גיורא רוטמן ומשה רז ,שם ממתינה לך מעטפה ובה ההמחאה על סך מליון דולר!!
למר פודולסקי עלי להסביר כי רוטמן האדריכל הוא גם גיורא רוטמן הצייר של ספרי חסמבה .אני אדבר איתו הערב ואשתף אותו בסוד העניין ".
"ואם הוא לא יהיה מוכן לשתף פעולה ?" הקשה יוסי התימני.
"מי ?
"הצייר של חסמבה "
"אתה מצחיק אותי יוסי " העמיד שרגא פני נעלב "גיורא צייר את החסמבאים בעשרות ספרים ,והוא יותר חסמבאי ממני וממך ,אני מוכן לבלוע את הגרביים שלי אם גיורא לא ישתף פעולה ".
( יגאל מוסינזון "חסמבה מספר 44 והאחרון " החסמבאים הגיבורים הולמים שוב.!. צייר רוטמן 1994. )

אם אפשר להשוות את הצייר האמריקני פרנק פרזאטה שהתפרסם בדמויות הרואיות כמו קונן הברברי או תלמידו בוריס וואליג'ו ( כנ"ל ) שהתפרסמו בין השאר בכך שכל דמויות הגיבורים שלהם יש להם את אותו הפרצוף : שלהם עצמם , עם אמן קומיקס ישראלי , הרי זה ללא ספק עם גיורא רוטמן.
רוטמן שבימים אלו מוצגות דוגמאות של סיפורי קומיקס שלו בתערוכה על תולדות הקומיקס העברי במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון הוא מכל בחינה צייר הקומיקס ההרפתקני המוכשר ביותר בקומיקס הישראלי.

 האיש שהביא לשיאו ולמיצויו את ז'אנר סיפורי ההרפתקאות כפי שלא עשה איש לפניו או אחריו. ואחרי רוטמן לצערנו ז'אנר זה כמעט נעלם פרט להבלחות בודדות של יוצרים כמו מיכאל נצר ,נמרוד רשף וגם כמה אחרים. .
מבחינות רבות אין מתאים מרוטמן להיות החותם ( כפי שהוא מוצג בתערוכה ) של העידן הראשון "ההירואי " או "הקלאסי" של הקומיקס העברי שהיגיע לשיאו ולסיומו בשנות השבעים שבו הלוחמים הם תמיד גברים יפי תואר ואמיצי לב הנאבקים למען העם והמדינה ולצידם אישה יפה. אכן במהלך שנות השבעים גיורא רוטמן היה הצייר המוכשר והפורה ביותר שעסק בקומיקס בשבועוני הילדים הישראליים.

בנוסף לכך הוא המאייר של כל ספרי "חסמבה" מאת יגאל מוסינזון ממספר 22 בסדרה ואילך . סך הכל רוטמן אייר 24 ספרים בסדרת ספרי חסמבה יותר מכל מאייר אחר כולל שמואל כץ ומ.אריה המאיירים המקוריים.

ולהלן ראיון מקיף עם גירוא רוטמן שהתקיים על ידי ועל ידי שירי פרידמן

.

 

ציור של רוטמן שהופיע ב"דבר לילדים " כשהיה בן 5 וחצי

איך היגעת לקומיקס ?
רוטמן : אבי המנוח היה צייר שהתמחה ברישום ובציורי שמן ולימד אותי את יסודות הציור.
אני מצייר מגיל 4 כאשר ניסיתי לצייר נמר לפי תצלומים ומאז לא הפסקתי ….

הייתי מצייר כל הזמן. כשהייתי בגיל חמש וחצי הורי שלחו לנחום גוטמן  המאייר של "דבר לילדים " איורים שלי וגוטמן כתב בחזרה שהוא לא מאמין שהילד צייר שאלו ההורים ציירו שלא יבלבלו את המוח ובאתי למערכת וציירתי והוא הסתכל איך אני מצייר. ואז הוא האמין.
חמישה ציורים שלי פורסמו בדבר לילדים ב1952-3
 

 

 

 איזה סיפורים ויוצרים אהבת בילדותך ?
– רוטמן :  באתי מן הדור הראשון למדינה החדשה בתקופה שלנו לא היו טלוויזיות ולא היו מחשבים ואינטרנט או מוצרי מותרות אחרים . .. בקושי היה רדיו ועיתונים וכמובן שבועוני ילדים. אז גדלתי על מה שהיה ובהשפעת סיפורי גבורה ממלחמת העולם השנייה והשואה הפרטיזנים ומלחמת השחרור המחתרות והפלמ"ח. וסיפורי הגבורה שלהם בהחלט השאירו עלי חותם. אלו הדברים שהשפיעו עלינו
הדור שבו גדלתי בניגוד מוחלט לזה של היום היה נאיבי וציוני, דור שראה דברים בשחור ולבן, אז רק להיות ישראלי נראה כשליחות.שמענו על הגולה שבה היהודים נרדפו ללא הרף בפוגרומים והתעללויות וחשבנו שלנו עם צבא ישראל זה לא יקרה ואסור שזה יקרה שוב .יהודים חייבים להיות לוחמים.


אני אהבתי לקרוא סיפורי הרפתקאות, כרובינזון קרוזו, ז'ול ורן טרזן, , ואהבתי גם סיפורים היסטוריים וספרי מערב פרוע (קרבות עם אינדיאנים, לדוגמא קרל מאי "המוהיקני האחרון " של קופר. כולנו היינו אינדיאנים וטרזנים ברחובות ובחורשות ובירקון וירינו בקשתות ובחיצים.
היו גם סרטי הרפתקאות,מערבונים. אהבתי גם סרטי ראווה היסטוריים כמו "בן חור " ו"ספרטקוס" . ואהבתי מאוד את כרזות הענק שלהם שתיארו בכמה תמונות את הסיפור בסוג של קולאז' . כל אלה בהחלט השפיעו עלי.
בשבילי ההליכה לקולנוע הייתה חוויה ובתור ילד ונער הייתי מדמיין לעצמי הרפתקאות ומשחקים וחיברתי לעצמי סיפורים.

אהבת גם קומיקס ?

 
קומיקס אז נחשב דבר נחות לא מכובד .אבל כן בהחלט.
אז לראות סרטים היה אירוע . זה היה משהו בין ספר לסרט ואני קראתי הרבה מאוד ספרים וראיתי הרבה סרטים לעומת זאת לראות קומיקסים היה דבר נדיר. לקומיקס הייתה תדמית מאוד נמוכה של תת תרבות דרשו מאיתנו לקרוא ספרים . וקראנו בהיחבא גם קומיקסים .

 CI(US)004-12


ויום אחד נפלה לידי חוברת בשם classics illustrated" צבעונית מארה"ב שהרשימה אותי מאוד ובמיוחד הרשים אותי כרך הסיפורים על פי פנימור קופר וסיפורי האינדיאנים שלו כמו " אחרון המוהיקנים " הסיפורים האלו השפיעו עלי מאוד כי הם היו מצויירים בצורה יפהפיה פרטנית ונקיה שלא ראיתי כמוה עד אז.
לימים כנראה שהלכתי בסגנון הזה.

 

היכרת גם קומיקסים ישראלים ?
.רוטמן :  בהחלט. אהבתי גם את הקומיקסים הישראלים והייתי מנוי ל"הארץ שלנו". אהבתי שם את גידי גזר של אלישבע . את הציורים של דני פלנט שהיה לא רע ועשה כמה קומיקסים שאהבתי. ואת אשר דיקשטייין שהיה צייר טוב מאוד . וכל זה מאוד השפיע עלי . וכל הסיפורים שלהם השפיעו עלי בכיוון ההרואי והנאיבי שהצדק עיתנו ואנחנו מדינה עם שליחות וכו' . זה מאוד השפיע .
מגיל 15 ציירתי בצורה "חזקה" מתוחכמת.  כשהייתי חייל ידעתי שאני הולך ללמוד ארכיטקטורה אבל נושא הקומיקס קסם לי מאוד גם הוא. בין שאר עוונותיי אהבתי מאוד להמציא ולכתוב סיפורים.

והחלטתי שיום אחד אפרסם סיפורים כמו כל אותם האנשים שאת יצירותיהם קראתי ב"הארץ שלנו".  

חלפו שנים רוטמן הלך ללמוד אדריכלות והחליט לחזור למדיום הקומיקס האהוב עליו והפעם כיוצר
רוטמן : אני בוגר הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, שם למדתי גם אמנות ותולדות האמנות ואף הפכתי למנחה בקורסים אחרים ברישום ובציור.
– איך התחלת ליצור קומיקס משל עצמך ?
בשלהי השירות הצבאי שלי התחלתי לחשוב ברצינות  לעשות קומיקס.

 בילדותי כאמור הייתי קורא אדוק של "הארץ שלנו" וקראתי את סיפורי הקומיקס של יעקב אשמן ואלישבע, לדוגמא, אך סגנון הציור של אלישבע לא היה הכיוון הסגנוני בו אני רציתי . לא נלהבתי ממנו . הרגשתי שאני יכול לעשות את זה טוב יותר. ידעתי שבבוא היום אפעל להרים את התדמית הנמוכה שלא בצדק שהייתה לו וזה מה שעשיתי לעתיד עם סיפורים כמו "יוסקה מאיור".
איך חשבת שסיפורי קומיקס צריכים להיות ?
רציתי לצייר קומיקס הרפתקני יותר, מלא תנועה ואקשן, חי ואמיתי, משהו מנוגד לקו הקל וההומוריסטי של אלישבע. שנראה לי "לא אמיתי".

מדבר לילדים אל הארץ שלנו

– גיורא רוטמן הוא אחד מיוצרי הקומיקס הבודדים שעבדו הן עבור "דבר לילדים " והן עבור "הארץ שלנו " ,לרוב הייתה הפרדה חמורה מאוד בין היוצרים שעבדו בכל מגזין . ( יוצא דופן נוסף שעבד בשני השבועונים היה אשר דיקשטיין) .
– הוא החל לצייר ב"דבר לילדים" קומיקס שנקרא "מיקי וציקי", סיפורו של חתול שעוזר לילד להלחם במחבלים בעזה אשר יועד לילדים קטנים.
– לאחר מכן עבר אל "הארץ שלנו ".
רוטמן : הסיפור הראשון שלי היה "בדבר לילדים" עבור אוריאל אופק. זה היה סיפור לילדים קטנים שההשראה שלו באה מסיפור שקראתי ב"הארץ שלנו"  בשנות החמישים : "יאיר וידידו אביר" של יעקב אשמן ואלישבע על הרפתקאות של ילד וכלבו.
הסיפור זכה להצלחה ואני הסתכלתי על הקומיקס העלילתי מצאתי שזה מוצא חן בעיני מאוד והחלטתי שזה יהיה חלק מהפרנסה כסטודנט אבל החלטתי לעזוב את "דבר לילדים" ולעבור למגזין שאותו קראתי כילד.אל "הארץ שלנו".

הסיבה שעזבתי אגב הייתה  כנראה משום שש"דבר לילדים " פנה לקהל צעיר יותר מאשר "הארץ שלנו " שפנה למה שנקרא היום ( אבל לא אז ) בני נוער. וזה הקהל שרציתי לפנות אליו.

 העבודה ב"הארץ שלנו" אגב לא באה עם שכר גבוה , והתחלתי לעבוד כארכיטקט כבר כשהייתי סטודנט.כך שזה תמיד היה בזמני הפנוי.
– איך נחשב נושא יצירת הקומיקס בתקופה זאת ?
– רוטמן : האמת ? כתיבת ואיור קומיקס נחשבה אז לעבודה פחותת ערך. הקומיקס הופיע רק בעיתוני ילדים. זה לא היה דבר שהיית מתגאה בו בפני ההורים שלך.


ב"הארץ שלנו" החל רוטמן לצייר ולספר את הקומיקס "קוטל הדובים" שהתבסס במידה ישירה על סיפורי פנימור קופר שאותם אהב ב"קלאסיק קומיקס " בילדותו ותיאר את עלילותיו של צייד ביערות האינדיאניים במאה ה-18. .( דני פלנט יצר סיפור דומה בשם "עין הנץ "ב"הארץ שלנו " בשנת 1959) וכך החלה עבודתו בשבועון.

רוטמן : הלכתי לעורך "הארץ שלנו " יעקב אשמן ונתתי לו תקציר עלילה של הסיפור "קוטל הדובים " שהושפע מאוד מפנימור קופר ואשמן באמת אהב אותו והיה ביננו קשר טוב. ובכלל היה לי קשר טוב עם כל אנשי המערכת עם כל המערכת כמו אסתר קל.

אחר כך יצרתי סיפור קומיקס היסטורי נוסף בשם "הפירט "שהיה סיפור הרפתקאות אבל בניגוד לסיפור הקודם היה המבוסס גם על ההיסטוריה היהודית .לקחתי את הרעיון מספר שקראתי בשם "הקפטין מקסטיליה " על בחור שנרדף בידי האינקוויזיציה והופך לעבד ונימלט והופך למנהיג פירטים . ואני כתבתי משהו בסגנון רק שהגיבור היה יהודי שנוקם בספרדים ולבסוף עוזר לסיר פרנסיס דרייק נגד הארמדה הספרדית.
וזה מה שעשיתי מאז עם סיפורים אחרים שלי.
הייתה לך מטרה כלשהי בשימוש בהיסטוריה היהודית בסיפורים שלך ?
רוטמן : בהחלט. החלטתי לעשות משהו טוב יותר ממה שאני עצמי קראתי כשהייתי ילד. וגם להעביר חומר מעניין לילדים.
אני אוהב היסטוריה לדעתי אגב אז כמו היום  לבתי הספר יש כשל חמור בהעברת ההיסטוריה לילדים .  אז לא לימדו את זה נכון אלא בצורה  יבשה   ללא כל  נשמה.  ואמרתי לעצמי "קומיקס יכול להיות דרך מצוינת לגרום לנוער לאהוב היסטוריה."
בהארץ שלנו החל רוטמן לאייר מגוון סיפורי קומיקס שונים. מהם שכתב בעצמו ומהם שכתבו שני כותבים אחרים פנחס שדה ( תחת השם הבדוי "יריב אמציה ") ודוב זיגלמן . סיפורים אלה התבלטו בדמויות ההרואיות שלהם שהיו לרוב סוכנים ולוחמים עבריים. שנות השבעים הפך רוטמן לפרטנר הקבוע של כותב סיפורי הקומיקס הקבוע של השבועון פנחס שדה .

לעבוד עם פנחס שדה

 

 

איור מ"מליסלה " סיפור של "יריב אמציה " ( פנחס שדה )

 

רוטמן אייר חמישה סיפורים של פנחס שדה ( הסיפורים האחרונים של פנחס שדה בתחום הקומיקס ). הראשון בהם היה סיפור המדע הבדיוני "מליסלדה " שבעל ילד שנלקח אל כוכב הלכת נוגה ומוחזר והופך להיות גיבור על הנלחם בפשע ובסיומו המפתיע באמת פוגש את היוצר פנחס שדה.

 ארבעה הסיפורים הבאים שייכים כולם לסדרה אחת על עלילות יורם הסוכן חשאי וחברתו .התיכוניסטית רזיה .

 

 

 

 

 הטוב שבכולם הוא הסיפור הרביעי והאחרון והסיפור המסכם של שדה בה"ארץ שלנו "חולות אדומים " שעסק במלחמת יום הכיפורים ומכל בחינה אפשר לראות בו כסיום של תקופה ,הן תקופתו של פנחס שדה ככותב ב"הארץ שלנו " והן בדרך שבה עסקו הקומיקסים במלחמה . .ולראשונה האוייב הערבי אופיע שם כמסוכן ומתוחכם בהחלט.

איך הייתה העבודה עם פנחס שדה ?
רוטמן : יום אחד בא אשמן ואמר שפנחס שדה שהוא כותב הקומיקס הקבוע שלהם  ראה את הסיפורים שלי  והם מצאו חן בעיניו והוא רוצה שאאייר אותו. אמרתי בסדר גמור.
האמת ,לא נהניתי במיוחד מהעבודה עימו. כל התקשורת ביננו הייתה דרך הדואר.הוא היה שולח פרק ואני הייתי מאייר כמיטב הבנתי.
מעולם לא נפגשנו ולא דיברנו או תקשרנו באיזו צורה. לא התייעצנו מעולם לא קיבלתי ממנו איזה פיד בק לחיוב או לשלילה , אם כי מן הסתם הוא היה מרוצה אחרת הייתי שומע איזו שהיא ביקורת שמעולם לא באה.

 

פנחס שדה. צילום רחל הירש.

מה חשבת עליו ככותב קומיקס?
רוטמן :לאמר לך את האמת גם לא התלהבתי  יותר מדי  מכישוריו ככותב סיפורי קומיקס.
נכון הוא היה בעסק הזה כבר שנים רבות , אני עצמי קראתי אותו כנער. אבל הייתי מקבל ממנו שוב ושוב עמודים שכל כולם היו רק דיבורים בין הדמויות ותו לא ,שום דבר מעניין לא קרה בדף. אם אותי זה שעמם לצייר את זה ,אז למה זה היה צריך לעניין   את הקוראים?
הבעיה עם פנחס שדה הייתה שהוא חשב כמו סופר על דיאלוגים בלבד, אבל כותב קומיקס צריך להיות כמו תסריטאי ולא כמו סופר ובכל עמוד חייב לקרות משהו  ,איזו פעולה , פיצוץ, משהו מרתק כדי למשוך את תשומת ליבם של הקוראים.והוא לא שמר על הכלל הזה. ולדעתי זה פגם בסיפוריו.
נהניתי הרבה יותר לעבוד על סיפורי שלי ועם דובי זיגלמן שהיה אז סטודנט להנדסה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע .
דב זיגלמן היה חבר שלי ועד היום והוא גרפיקאי בחסד ואוהב היסטוריה כמוני.

 בכל מקרה רוטמן השיג שיא ארצי כאשר צייר עבור הארץ שלנו את שני סיפורי הקומיקס העבריים הארוכים ביותר שהופיעו אי פעם . מליסלדה שכתב  פנחס שדה ויוסקה מאיור שאותו כתב ידידיו הטוב  דב זיגלמן.

לעבוד עם דב זיגלמן

 

גיורא רוטמן עם דב זיגלמן והקומיקסאית דורית -מאיה -גור

דב זיגלמן שחיבר ארבעה סיפורי קומיקס ביחד עם רוטמן כבר שלח את ידו בקומיקס עבור דבר לילדים בסיפור בשם " אוצר במעמקי הים" עם מאייר אחר בשם "יוסי"  

( זיגלמן :  יוסי שאת שם משפחתו איני זוכר  עבד איתי במחלקה לאמצעי הדרכה של משרד החינוך (70-71).) הוא בוגר יד-סינגאלובסקי, אבל שנה מתחתי. עד כמה שזכור לי הוא מיהוד .)  

 הסיפור הופיע בדבר לילדים כרך מא' , 1971  חוברות  26-46.ב21- חלקים .
 זהו סיפורו של איש ים ישראלי עוזר לידיד בריטי לשלות ממעמקי הים אוצר ששקע במאה ה19> תוך כדי מאבק בחבורת פושעים.
כך שהעבודה עם רוטמן לא הייתה על   דבר זר לו.
במשך תקופה הזיגלמן ורוטמן הפכו לצוות קבוע שיצר את סיפורי הקומיקס המורכבים והמתוחכמים ביותר של התקופה.

זיגלמן : גיורא ואני עובדים עם אותו ראש. קל לי מאד להסביר לו איך אני רוצה שהוא יצייר סצנה מסויימת. הדרישות שלי גם די מאתגרות אותו נסות זוויות ונקודות מבט חדשות. אפשר לומר שאני התסריטאי והארט-דיירקטור והוא הבמאי והצלם. 

 
  "יוסקה מאיור " הוא סיפור על מעלליו של פרטיזן לשעבר בתקופה שלפני הקמת המדינה ובזמן מלחמת העצמאות בעזרה למעפילים ובמלחמה בבריטים ובערבים. 
  הסיפור הופיע בה"ארץ שלנו"  במשך שנתיים בשנים 1972 ו-1973 זהו הארוך שבסיפורי הקומיקס בעיתוני הילדים.וגם אחד הטובים שבהם.
יוסקה מאיור נפסק אחרי שנתיים כשדובי עבר לארה"ב אבל באמת הרגשנו אז שהסדרה כבר מיצתה את עצמה עם מעברו של זיגלמן לארה"ב.

זיגלמן אינו זוכר כך את הדברים : אני מאד רציתי 'שיוסקה מאיור' ימשיך – מפני שהיו עוד הרבה פרשיות
ומבצעים שיכולנו לספר עליהם. אבל אשמן ז"ל התעייף ממנו.
אחרי שסיימנו את 'יוסקה מאיור' עוד הפקנו שלושה סיפורים 'בהארץ שלנו':
   מלכודת במצולות, אבירי הכותל, אוצר טמון בקרח
לארה"ב נסעתי כדי ללמוד תקשורת חזותית רק בדצמבר 1974!!! ומקודה זאת גיורא המשיך לבד
היום, כשאני מרצה למבוגרים על 'פרשיות נעלמות מ- 45-48', אני יודע
כמה חומר מותח היינו יכולים לשבץ בסיפור על יוסקה. אני מאד מקווה שנוכל למצוא
דרך  'להחיות' את יוסקה ולהפיק ממנו עוד סיפורים. לדעתי השוק מחכה לזה

.עוד סיפור מרשים מהתקופה היה אבירי הכותל המערבי  שגם אותו כתב  דב זיגלמן ,והופיע ב"הארץ שלנו" ב-1974. זהו  סיפור המתרחש בתקות מסע הצלב הראשון  על צעיר יהודי נרדף מתחזה לאביר צלבן , מציל את חייו של " גודפריד איש בויון ומנסה לעזור לקהילת יהודי ירושלים בזמן מצור הצלבנים.הוא מציל את הכותל המערבי והופך להיות האביר השומר עליו עד שהכותל נכבש בידי חיילים ישראליים במלחמת ששת הימים. .

רוטמן : תמיד , אהבתי היסטוריה, אבירים ועוד.. בנוסף, תמיד אהבתי להציג את החלק היהודי מול החלק הלא יהודי, להנגיד ביניהם. דימוי היהודי הגלותי ה"מסכן" לא היה "מגניב" לטעמי , רצה להציג יהודים כגיבורים עשויים ללא חת .
בשלב מסויים התברר לנו כי הצלבנים כבשו את ירושלים ב-6.6.1099, (התאריך הנכון הוא כנראה 9.7.1099) ולכן ביקשו לעשות את הקשר עם מלחמת ששת הימים. בנוסף, התברר לנו כי בעת הכיבוש הצלבני, המוסלמים והיהודים לחמו יחדיו עד האיש האחרון. ידענו כי הלוחמים במסעות הצלב היו ברובם אספסוף של שכירי חרב שרכבו לצד האבירים והיו עורכים "פוגרומים" במקומות שניקרו בדרכם, ולכן החלטנו לספר את סיפורו של היהודי אשר מחליט לנקום.
– הוספנו בנפשות הפועלות שבאמת חיו אז כמו גוטפריד דה בוייון ורימונד מסן ג'יל. יחד עם זאת, שילבנו אלמנטים ויזואליים מהעולם היהודי המאוחר יותר, ככותל המערבי ובמגן דוד (אשר הגיעו למעמדם וקיבלו את משמעותם הנוכחית רק במאה ה-18 לערך).

 אלי :" ברבים מהציורים שלך הגיבורים הינם בעלי מראה  אירופאי "ארי" לעומת אויביהם בעלי ארשת מזרח תיכונית.
רוטמן : לא היה בזה שום דבר מודע ככל הנראה הושפעתי מחזותם של גיבורי סרטי ההרפתקאות הידועים באותם ימים, לדוגמא בסרט "אקסודוס" בו פול ניומן תכול העיניים משחק נער יהודי צעיר העולה לארץ..

וכאן ניתן להוסיף שמן הסתם שיחקה כאן תפקיד העובדה שברוב  הסיפורים צייר רוטמן את הגיבור הבלונדיני הבהיר כמישהו הדומה לו עצמו ….

  אלי : עבור הסיפורים האלו ביצעתם תחקיר כל שהוא ?
רוטמן : כשישבנו לעבוד על "יוסקה מאיור" ועל "אבירי הכותל המערבי "התייחסנו לכך במלוא כובד ראש. רצינו להעביר סיפורים היסטוריים, לא באופן המתודי היבש שלימדו בבתי הספר, אלא בצורה מעניינת ומשכנעת עד כמה שרק אפשר במגבלות של המדיום שעמד לרשותנו . להעביר את הסיפורים בצורה חיה, ולמשל להראות אבירים שיראו ממש אמיתיים ..
– למדתי את החשיבות של העניין הזה כאשר כתבתי את אחד הקומיקסים, נאלצתי לצייר תמונה של פריס, אולם לא ידעתי כיצד לתאר אותה. בדיוק והיה לי דאד ליין " שמנע בדיקה יסודית .. הוא תארתי את פריס על פי דמיוני , אולם לאחר מכן קיבלתי מכתב תגובה נזעם של ילד המתלונן על כך שהעיר אינה מופיעה כפי שהיא באמת ונראית כמו "חיפה ". .
– במקרה אחר לא ציירתי את הסמל של מכונית היגואר באופן מדויק, וקיבלתי תלונה דומה.
אחרי המקרים האלו קיבלתי את התובנה שקהל היעד שלי מתבונן בפרטים הקטנים ביותר ומעדיף שיהיו מדויקים. . מאז הקפדתי מאוד על אותנטיות ומחקר מפורט לפני שהעליתי משהו על הדף מתוך ההבנה שלילדים צריך לתת מוצר מדוייק ואמיתי ככל האפשר. בסיפורים שלנו היינו מקפידים מאוד על דייקנות ואותנטיות גם כי ידענו שזה מה שהקוראים רוצים וגם כי זה מה שאנחנו רצינו.. רצינו לתת לקוראים אשליה של אמיתיות ששום דבר לא יפגע בה. לא כמו בסרטי קולנוע על הרומאים למשל שבהם אתה רואה שאחד החיילים הרומאיים לובש שעון וזה מיד הורס לך את האשליה של האמינות .
אפילו שתאמין לי המאמץ והזמן שהשקענו בהחלט לא השתלם מבחינה כספית וזה עוד בלשון המעטה. .
על כן, כאשר אני וזיגלמן רצינו לכתוב את "יוסקה מאיור" ערכנו מחקר היסטורי מקיף ומדויק ביותר. רקע אמיתי לעלילה היה חשוב לנו ביותר. מעולם לא היה סיפור כזה ב"הארץ שלנו" עם רקע היסטורי מפורט וריאליסטי כל כך בעבר, והוא יצר הרבה הדים. בנוסף, אפילו קיבלנו תגובה זועמת מאקדמאי מאוניברסיטת חיפה על הריאליזם בו הצגנו את טבח השבויים היהודים בגוש עציון בידי ערבים , אולם יעקב אשמן הגן עלינו בזעם.
הקפדה דומה הייתה ב"אבירי הכותל המערבי ".

זיגלמן : גם באבירי הכותל עשינו מחקר יסודי בכל מה שקשור לבגדי אבירים (שריון), דגלים וכו'. הקפדנו מאוד על אוטנטיות היסטורית ודיוק וכלי נשק . שבהם השתמשו באותה התקופה. 
הצרה הייתה  שקל יותר למצוא רפרנטים ותיעוד על זה מתקופות של סוף ימי הביניים. ולא  מתקופות מסעי הצלב עצמם.  


היו אם כך תגובות על הסיפורים ?
רוטמן : בהחלט. הילדים בשכונה במקום מגורי אז בחיפה למדו איך שהוא שאני זה שעושה את הקומיקסים האלה שהם היו קוראים בהארץ שלנו ורצו אחרי והציקו לי כל הזמן בכל מקום בשאלות מה יהיה בהמשך בשבוע הבא. אבל אשקר אם אגיד שלא נהניתי מהעניין הזה.
אלי :העורכים היו לפעמים מציעים רעיונות ?

זיגלמן : בדרך כלל הרעיוונות היו שלנו. ואני זוכר שהם היו מאוד פתוחים למה שהיצענו. אני זוכר שפעם יעקב אשמן היציע שנעשה סיפור על אנשי המאדים. ואת השאר כבר עשינו בעצמנו. בסיפור בשם "מלכודת במצולות " שתיאר ניסיון פלישה של אנשי מאדים לכדור הארץ.

 רוטמן כיוצר בודד.  

 

מאמצע שנות השבעים רוטמן החל לצייר סיפורים שהוא כתב בלבד.
בינם אפשר למנות כדוגמאות בולטות במיוחד את:הרוח מחירבת אל ג'אה " סיפור כמעט יחיד במינו בעיתוני הילדים שעוסק בהתיישבות בראשית המאה העשרים ובראשית הסכסוך בין היהודים והערבים. הסיפור מספר כיצד בתחילת המאה ""רוח רפאים "" גורמת לסכסוך בין מתיישבים יהודיים ושבט בדואים. שומר יהודי אמיץ מגלה שזוהי מזימה של בעל האדמות שמכר את אדמותיו ליהודים.
רוטמן : זהו סיפור שהושפע מאוד מ"אקסודוס" של לאון יוריס שם הפתיחה מספרת על אביו של ארי בן כנען שבא להתיישב בארץ ישראל בראשית המאה ואיך נלחם בשודדים בדואים ואהבתי מאוד את התקופה של יבוש הביצות והמושבות אז החלטתי ללכת אחורה ולעשות מזה סיפור .ושוב ברקע הייתה המחשבה על ללמד קצת את הילדים היסטוריה .. "

וד סיפור מעניין היה "מתחת פני השטח". שהופיע בשנת 1979.
סוכן ישראלי יוצא ללבנון לסכל מזימה לרצוח את הנשיא המצרי סאדאת בעת ביקור בחיפה ומשתף לשם כך פעולה עם סוכן מצרי אמיץ.
רווטמן : התרגשתי מאוד מבואו של סאדאת לארץ האוייב הכי קשה של ישראל ופתאום מתגלה כאיש נחמד. זה עשה לי משהו וכתבתי את הסיפור בתקוה שלא יקרה לו כלום אבל כן קרה והתנקשות בחייו אכן הצליחה

הסיפור הזה על ניסיון התנקשות בסאדאת התגלה מאז כנבואי . ואגב אורחה רוטמן הקדים בו שני ספרי מותחנים האחד של אמנון דנקנר והשני של אריה קרישק ,ששניהם תיארו גם הם נסיון התנקשות בחיי סאדאת .ויצאו בו זמנית .אלא שרוטמן חשב כנראה על אפשרות ההתנקשות  לפני כולם.

בשנות השמונים חיבר רוטמן עוד כמה סיפורי קומיקס והפעם בצבעים. הוא כתב סיפור קצר על ההיסטוריה מאחורי חג החנוכה . הוא כתב סיפור בשם "בעמק הקדום " סיפור מז'אנר שכבר אינו קיים יותר "הארץ האבודה " גילוי תרבות קדומה נידחת אי שם בפינה נידחת של העולם ,כיום כאשר כל פינה בעולם מופתה סיפורים חדשים מז'אנר זה הם כמעט בגדר הבלתי אפשרי.
רוטמן בכל אופן ניסה את כוחו . סיפור המזכיר מאוד את סיפורי טרזן הקלאסיים של אדגר רייס בוראוז שבו סוכן ישראלי נוחת בעמק לא ידוע באפריקה ומגלה שם שתי ערים אבודות נלחמות בינהן עיר עברית גמלא של צאצאי העבדים היהודיים לאחר המרד הגדול בראשות המלכה החשמונאית שלומציון ועיר רומאית בראשות הקיסר טרינוס של צאצאי שוביהם הרומאיים. הסוכן הישראלי נאבק במפלצות לוחם בזירה ,מתאהב במלכה היפה של העיר העברית ובסופו של דבר מוליך את אנשי העיר לניצחון על הרומאים .

סיפור היסטורי נוסף היה "משעול הפרטיזנים" סיפורו של לוחם ארץ ישראלי שחודר לאירופה הכבושה בידי הנאצים ונאבק בנאצים עם הפרטיזנים של טיטו ומעלה מעפילים ארצה ועוזר ליוגסלבים נגד הגרמנים שתוקפים את טיטו והלוחם מפוצץ עליהם סכרים .רוטמן גם על הסיפור הזה ביצעתי מחקר מפורט והסצינה של פיצוץ הסכר מתארת אירוע אמיתי שבאמת התרחש והכנסתי לתוכו את הגיבור. בסיפור הזה אגב הייתה השפעה חזקה מאוד של סיפורי ההרפתקאות והמלחמה של אליסטר מקלין כמו "תותחי נברון " ו"הנשרים המריאו עם שחר".

אלו היו סיפורי הקומיקס האחרונים של רוטמן . "בעמק הקדום " ו"משעול הפרטיזנים " שבו והופיעו בשנת התשעים במגזין חדש לילדים בשם "אותיות " שנועד לשוק חדש ומתפתח של קוראי קומיקס –הילדים הדתיים . הם היגיעו למסקנה שאף שסיפוריו של רוטמן נועדו בתחילה עבור ילדים חילוניים הרי הם מתאימים גם להם . עבור המגזין הזה רוטמן צבע לראשונה את שני הסיפורים שבמקור הופיעו כמו שאר סיפוריו בשחור לבן.
 אלי :המשכת לכתוב מאז ?
 רוטמן :בשנות השמונים פנה אלי המפיק מיכאל שוילי שקרא קומיקסים שלי והתפעל וחשב שאני מתאים מאוד לכתוב  לקולנוע ,ולך תדע אולי הוא צודק …הוא ביקש תסריטי פעולה. כתבתי שני תסריטים על גיבור אמריקני והחלו לצלם אותם אבל אז תקף שפל את עולם הקולנוע כתוצאה מסגירה של אולמות קולנוע עם התפשטות שוק הוידאו וההסרטה נעצרה וחבל.
מאז כתבתי גם רומן על מלחמת העולם השנייה עם לוחם יהודי אבל לצערי גם עם זה לא קרה הרבה וזה תקוע לי מאז במגירה.בשלב זה אין לי זמן לכתיבה וזה אולי חבל.
– .
פמיניסט ?

 

מתוך הלוגו הקבוע של "אבירי הכותל המערבי "

פרט מעניין בסיפורים אלו הוא שהם כמעט היחידים עד לתקופה זאת שבהם נשים תפסו מקום בולט כל שהוא בעלילה. פרט שבולט גם בסיפורים אחרים של רוטמן שתמיד הקפיד להציב לגיבור חברה נחמדה ואמיצה .
רוטמן :אני זוכר שדובי היה צוחק עלי תמיד משום שהתעקשתי להכניס לכל סיפור אישה ורצוי כמה שיותר יפה. אף פעם לא היססתי בעניין הזה."

 

בעצם ההכנסה של דמויות נשיות הייתה התקדמות כלשהי בהשוואה לרוב הסיפורים הקודמים של עיתוני הילדים.  חלקם הגדול אף  לא טרחו לציין שיש בעולם גם מין נשי . והדמויות שבהם הם כמעט תמיד  זכרים גם אם נכתבו או צויירו בידי נשים כמו לאה גולדברג או אלישבע נדל .( היחיד שעד אז טרח להציב אישה כדמות מרכזית בסיפורי קומיקס היה דווקא גבר דוש בסדרת "רותי " שלו מ"העולם הזה " משנות החמישים ) .
בסיפוריו של רוטמן  אם כך הייתה מעין התקדמות בכך שיש התייחסות קבועה לעצם קיומו של המין האנושי הזה הנקרא "אישה " ולכך שיש ממנו דוגמאות נאות מספיק על מנת למשוך אתץ עצם תשומת ליבו של הגיבור הגברי שאינו עוסק כל הזמן רק בלחימה בכוחות הפשע ואף מצליח להקציב זמן עלילה  ( מוגבל מאוד,זה נכון  ) על מנת להתעניין   גם באישה.
אם זאת ספק עם הוגות פמיניסטיות ירוו נחת מסיפוריו של רוטמן ויראו בהן  התקדמות מבחינת תמיכתם בהשקפותיהן. הנשים בסיפורים היו בדרך כלל לא יותר מבנות לוויה של הגיבור הגברי הנועז ותרומתן העיקרית להתפתחות העלילה  היא בכך שהוא מציל את חייהן מאיום זה או אחר.


עבודת היצירה

– איך התבטאה עבודת היצירה שלך ?
-רוטמן :  את הסיפורים הייתי יוצר שאני בונה עלילה שמכוונת גם לציורים. את דף הפתיחה לכל קומיקס, למשל הייתי יוצר כדף פתיחה לסרט, עם קולאז' של כל הדמויות, אתרי התרחשות וכיתוב רקע, במקרה של "אבירי הכותל המערבי " למשל הכנסתי כתב גותי כמו זה של ימי הביניים אם כי לך תדע כמה מהקוראים הצעירים הבינו את העניין … .
– עבודת האיור ב"הארץ שלנו" היתה רק בשחור לבן, לעומת הקומיקסים האמריקנים מהם הושפעתי שהופיעו בצבע.

אבל זה לא הפריע לי מי יודע מה משום שאחרי הכל היו גם סוגים אחרים של קומיקס שמהם הושפעתי הקומיקס איטלקים וצרפתים משנות ה-70-80 והם הראו לי איזה אפשרויות יש גם בצבעים של אז שחור –לבן היתה גם דרך מיוחד של שימוש בשחור אפור,ניסיתי ליצור דברים וקוים מרשימים באמת באמת בשחור לבן . זוויות ראיה דרמטיות כמו בסרט . איך לעשות אנשים מדברים מעניינים לצפות . אהבתי ליצור ציורים חופשיים שכמו יצאו מהקוביות של העמוד וקומפוזיציות שונות כהות של עמודים הכל כדי שיהיה יותר מגון ונעים לעין . הרבה יותר מתוחכם ממה שנראה במבט ראשון .הכנסתי לסיפורים שיטות של סרטים עם קלוז אפים על הדמויות בקומיקסים החוכמה הייתה למסור כמה שפחות מילים בדיאלוגים כדי שלא יאבד מעצמתו בקומיקס. וגם בזה די הושפעתי מהסרטים
אתה רואה עם כך בקומיקס ז'אנר שקרוב לקולנוע ?
בהחלט . אני רואה בקומיקס ז'אנר שמשלב בין ספר לסרט ואני רואה את כותב הקומיקס כמעין תסריטאי.הבנתי שכתיבת קומיקס בהמשכים מצריכה התייחסות אחרת לסיפור, כאשר כל שבוע נגמר עם שיא עלילתי מותח , ובשבוע שאחריו צריך לייצר "אנטי שיא " ומיד לאחריו שיא חדש וחוזר חלילה וחוזר חלילה. זה היה הדבר הבסיסי ביותר היה להשאיר את הקורא במתח משבוע לשבוע ,ליצור שיאים לכל פרק ושיא חזק מכל בסוף הסיפור.
אז בהתחלה היינו יוצרים שלד כללי מאוד של סיפור הפתיחה הרעיון הבסיסי והסיום. ומכאן ואילך כל שבוע היינו צריכים לשבור את הראש לגבי מה יהיה השיא של אותו
למעשה הייתי ממציא את המשך העלילה תוך כדי עבודה.
בציורים שלי מהתקופה יש מעט מאוד צללים, כיוון שלא הייתי יכול השתמש בעפרון כדי לרכך את הקווים, ומסיבה פשוטה : בהדפסה זה היה נראה כלכלוך. הייתי מצייר את הדפים על גליונות של חצי מטר על 35 ס"מ, ואז ההקטנה הייתה מעדנת מעט את הקווים.
הקפדנו מאוד גם על גרפיקה ועימוד ולפעמים שיחקתי עם העימוד ,תיארתי את הגיבור "יוצא " מהטקסט ,רציתי להראות לקוראים דברים חדשים וכך גם לשמור על עצמי שלא אשתעמם כל כשאני עושה כל הזמן את אותם הדברים.

חסמבאי יותר מהחסמבאים עצמם

 

 

 

 

החסמבאי שרגה השמן בקרב.ציור מאת גיורא רוטמן.

…כל העובדים במשרד האדריכלים קמו ממקומם והסתכלו בנעשה בתימהון ובסקרנו. ,לא בכל יום זוכים אדריכלים מכובדים ומפורסמים לראות ולחזות בחסמבאים בשעת פעולתם .
-גיורא אולי תסביר לנו מה הולך כאן ? שאל בתמהון משה רז.
-יש לי כאן במעטפה ,המחאה על סך מליון דולר-התבדח גיורא רוטמן –המחאה על סך מליון דולר לזכות האיש היושב בכסה הזה. והילדים הללו ,הנם חבורת חסמבה .וכפי שידוע לכם אני מצייר את דמויותיהם מזה כמה שנים .החסמבאים ביקשו ממני לעזור להם בפתיון ובמלכודת ,וכך באמת עשיתי .האיש הזה היושב כאן בכיסה הינו פושע מסוכן ,שנעזר בשליח תמים ,ששמו חבקוק ,כדי שישא אל בנין הכנסת חומר נפץ הרסני והורס ,וכדי לגלות את זהותו פרסמה המשטרה מודעות בעיתונים –ועכשיו הוא כאן .הפתיון והמלכודת הצליחו !
-איש לא עובד גיורא –רטן משה רז .
-עוד מעט תבוא המשטרה ,והשוטרים ייקחו אותו למעצר ,משה .לא בכל יום זוכים בני אדם כמונו לראות את החסמבאים בפעולה ".
(( יגאל מוסינזון "חסמבה מספר 44 והאחרון " החסמבאים הגיבורים הולמים שוב.!. צייר רוטמן 1994. )

 

יואב צור מפקדג חסמבה עם ראש הממשלה יצחק רבין. צייר רוטמן.

 

כמדומה שיותר מכל כמאייר ידוע היום רוטמן כמאייר הפורה ביותר של ספרי חסמבה. הוא אייר את רוב הספרים על חבורת חסמבה השנייה.24 במספר .

בהשראת הסיפור שלו "יוסקה מאיור" יגאל מוסינזון בחר בו לצייר את ספרי "חסמבה" שלו .
רוטמן מילא בכך את נעליהם הגדולות של שמואל כץ , מ. אריה ואשר דיקשטיין ועשה זאת בהצלחה רבה.
הוא צייר את כל ספרי חסמבה ממספר 22 בסדרה ואילך.

 

רוטמן : יגאל מוסינזון ראה את "יוסקה מאיור " שלי בהארץ שלנו וכנראה התרשם מאוד.
עובדה : הוא טילפן אלי ביוזמתו יום אחד בהפתעה ואמר לי "מהיום אתה הצייר של חסמבה".
נדהמתי. אתה לא מצפה לקבל סתם ככה שיחה כזאת מהחלל וזה בהחלט ריגש אותי מאוד כי אהבתי את החסמבות ואת הציירים שלהם שמואל כץ ומ.אריה .

.לדעתי מוסינזון נשאר ילד עם יום מותו זה היה סודו הגדול. אחרי שני ספרים שציירתי שהוא פיקח עליהם הוא כבר סמך עלי ונתן לי יד חופשית לעשות כרצוני.

 

 

עבור מוסינזון  אייר  רוטמן דמויות קבועות חדשות לסדרת חסמבה כמו הרובוט אדיר הכוח זגלובה. 


רוטמן : הוא סמך עלי כל כך שהיה נותן לי גם פטנטים שלו כדי שאצייר את הרישומים שלהם .

 

 

  מוסינזון חלק כבוד למאייר הקבוע של הסדרה כאשר נתן לו להשתתף בעלילה בעצמו . הספר האחרון של סדרת חסמבה  התרחש בחלקו במשרד האדריכלים  של גיורא רוטמן . כאשר חברי חבורת חסמבה מכריזי ומפרסמים מודעה המציעה מיליון דולר לאדם מסויים שאותם יוכל לקבל במשרד האדריכלים של גיורא רוטמן .האיש הנ"ל   מתאבד במשרד…

האחים זורקין . פושעים אוייבי חברות חסמבה.

אך למרות שרוטמן הוא דמות בסיפור מאייר הספר משום מה נמנע מלהביא פורטריט שלו ושל משרדו (אולי משום שפורטריט זה מופיע כבר אצל דמויות עם שמות אחרים ?) .

 

דמות ערבי בספר חסמבה. צייר גיורא רוטמן.

כספרים אהבת אותם ?
רוטמן : אין מה לעשות לדעתי עשרת ספרי החסמבה הראשונים אלו שאויירו בידי שמואל כץ ומ.אריה היו הטובים יותר אחר כך הם היו טובים פחות ועם הזמן נעשו טובים פחות ופחות .


.

הפורטריטיסט של פטריק קים


.בנוסף הוא אייר אגב אורחה עוד כמה ספרים נוספים להוצאת רמדור. ובינהם התמונה ה"אמיתית" היחידה הידועה של פטריק קים עבור ספר בשם "מבצע תגמול".
רוטמן הוא האדם היחיד שצייר את דמות לוחם הקראטה פטריק קים על עטיפת ספר שלו ,בשם מבצע תגמול " עד אז כל העטיפות היו לקוחות מספרים זרים גרמנים ואמריקניים ולמעשה לא היצגיו כלל את הקוריאני בעל הידיים המסוקסות . עד שבא רוטמן ויצר את הדיוקן "האמיתי " היחידי שלו .
זה נשמע מדהים אבל זאת עובדה. לאורך מאות הספרי הכיס והחוברות של סדרת הריגול "פטריק קים " אין תמונה של גיבור הסדרה הכל יכול . העטיפות זולגות האלימות והסקס נילקחו בידי המעצב הגראפי אשר דיקשטיין ממקורות גרמניים או מצילומים מסרטי ג'מס בו'נד . שלוש מאות ספרי וחוברות הסדרה, שרבים מהם יצאו בכמה מהדורות ובעטיפות שונות, אין אף דיוקן 'אמיתי' של הקוריאני הענק,.
רק בתמונת הפורטרט של קים שצייר גיורא רוטמן בספר "מבצע תגמול" אנו יכולים להיווכח לבסוף כיצד נראה אותו הקוריאני שאף אישה אינה יכולה לעמוד בפניו.
רוטמן : אהבתי ספרי פטריק קים ויום אחד בא אלי אורי שלגי שעבורו עבדתי במאייר ספרי חסמבה "חבורת אסט אנד " ואחרים והיציע לי לעשות פטריק קים . התברר לי שבעצם מעולם לא ציירו את פטריק קים כי אלו תמיד היו עטיפות של ספרים זרים שבהם אינך רואה כלל את פטריק קים כי הוא לא קיים בהם . אז ישבתי ועשיתי אותו כפי שראיתי אותו בעיני רוחי 'קרוב לתיאורים .
וכתוצאה יצר רוטמן את הציור ה"אותנטי" האמיתי היחיד של פטריק קים .לאחר מכן צוייר קים גם בידי דודו גבע בסיפורים פארודיים על הדמות ואיך שהוא הציורים של גבע מזכירים את הדמות של רוטמן בתסרוקת וכנראה שגבע ראה את העטיפה הספציפית הזאת ואיך שהוא קלט שזוהי הדמות "האמיתית " של פטריק קים וצייר אותו מאז בהתאם. .

כיום הוא נטש את האיור למקצועו כאדריכל שתיכנן  כמה וכמה בניינים ידועים כמו הקאונטרי קלאב של רמת אביב ג' .
אבל עדיין שוקל  לחזור אל הקומיקס באתר מיוחד.
גיורא: אני מודה, שעד להמצאת האינטרנט, לא ידענו עד כמה הסיפור הזה נגע וריגש את בני הנוער. שם, בתוך הבלוגים והפורטלים למיניהם מצאנו כמה התייחסויות מרגשות מאנשים שהם היום הורים לילדים. זה עורר בי מחשבות אולי לחזור לתחום הזה באתר מיוחד .אבל לא ברור כמה אתר כזה יכול להצליח מבחינה עסקית ,ואם יש לי  אתה זמן הפנוי הנדרש.

…דובי זיגלמן מה אתה חושב היום על סיפורי הקומיקס שאתה ורוטמן יצרתם ביחד ?
. פרט אולי 'לאבירי הכותל המערבי ', אף אחד מהסיפורים האחרים לא מתקרב ליוסקה מאיור ברמה ובאיכות . . אלא, שבאבירי הכותל, מלכתחילה הייתה התחלה והיה סוף. לא הייתה אפשרות להוסיף (או להאריך) את הסיפור מעבר למה שסופר.

הקומיקס שלא היה

 תכננתם סיפורים מצויירים נוספים שלא יצאו לבסוף לפועל ?
זיגלמן . בהחלט . בתקופת הלימודים שלי בארה"ב, כתבתי סיפור מצוייר שמתרחש בניו-יורק ושהדמות המרכזית שלו היא בניהו בן-יהוידע. באנגלית הוא נקרא BENAYAH. בניהו המיתולוגי מגיע לניו-יורק בשליחות שלמה המלך  שיודע לשגר אנשים בזמן אל העתיד  ונלחם בטרוריסטים איסלמים שמנסים לפוצץ את מערכת הרכבת התחתית. תאמין או לא, אבל הסיפור נכתב בסוף שנות ה- 70.
תאר לך את בניהו על סוס דוהר עם חרב שלופה פורץ מתוך מנהרות הרכבת התחתית – נלחם – וחוזר ונעלם במנהרות.
הסיפור נשלח לגיורא – וכדי לעזור לו במחקר הוויזואלי, ערכתי סידרת צילומי-רקע ב- רכבת התחתית של ניו יורק שבגללם כמעט ונעצרתי ע"י המשטרה.. אלא, שגיורא היה עסוק בפרוייקטים אחרים ולא מצא זמן לטפל בזה. בסופו של דבר, כל החומר שהכנתי אבד..

היית רוצה לעבוד שוב עם רוטמן על קומיקס ?

בקשר לפרוייקטים בלי גיורא? רק בכתיבה נטו – כמו שכבר אמרתי לך: לאחרונה, סיימתי כתיבת ספר הרפתקאות לנוער שנקרא 'תעלומת האוצר התורכי' שעוסק בחיפוש אוצר מימי מלחמת העולם הראשונה הספר נמצא אצל מספר מו"לים – בתקווה שמשהו ירצה אותו. כמובן שגיורא אייר אותו…
'תעלומת האוצר התורכי' – חבורת נערים מוצאת יומן שכתב קרוב משפחה בתקופת מלחמת העצמאות.
אני עובד כעת על סקיצה לספר המשך שיקרא 'תעלומת המשדר הסודי' ועוסק בפיענוח תעלומה מימי המנדט הבריטי.
 גיורא רוטמן יצר במשך למעלה מעשר שנים סיפורים בז'אנר מוגדר היטב בזמנו "ז'אנר הסיפור ההרפתקני " סיפורים שהיו פופולאריים מאד. . סיפורים כאלה היו קיימים לפני רוטמן. ואם כי היו יוצאי דופן הרי מרבית היוצרים  שבאו לפניו  פעלו  מבחינתם כמעט בחלל הריק בתחום  שלעיתים קרובות לא היה להם כלפיו כל יחס  ועניין מיוחד.

   רוטמן  היה שונה בבכך  שהיכיר היטב את עבודתם של יוצרים ישראלים שעסקו בנושאים אלו מאחר שגדל עליהם .  הוא גם בנה עליהם וגם פעל במודע ליצור עבודות וסיפורים טובים יותר מאלו שקרא הוא עצמו.  

כמדומה שאף יוצר בשבועוני הילדים לפניו לא השתווה לו בפרטנות של ציוריו ובתחושת האמינות והריאליזם ההיסטורי שהקפיד להכניס אליהם.

מאז ז'אנר זה  הפך בעיקר למושא לפרודיות ולמעשה נעלם כחלק מהשינויים הדרסטיים שעברו על החברה הישראלית מאז שנות השבעים והשמונים. גיבוריו של רוטמן היו הגברים הקלסיים יפי תואר אמיצים ויודעים בדיוק היכן הם עומדים . מאז כמובן דמות הגיבור הזה נכבר נעלמה בחברה שלנו ,והוחלפה בסוגי גיבורים אחרים.

האם עוד יכולים סיפורים מסוג זה לדבר לילדים כיום ?

קשה לאמר הילדים כיום שייכים לעולם אחר מזה שבו נוצרו ובו עוסקים הסיפורים. 

אבל כמדומה שהם בשינויים ועידכונים מסויימים יכולים לדבר דווקא למבוגרים שגדלו עליהם בשנות השבעים . 

 

נספח 1 : רשימת  סיפורי הקומיקס  שאייר גיורא רוטמן

1. "עלילות מיקי וציקי " כתב וצייר גיורא (רוטמן) . דבר לילדים כרך מ' . 1970 חוברות 38-49. ב12- חלקים.
עלילות ילד וחתולו שלוכדים מחבלים ברצועת עזה.

2. "קוטל הדובים. כתב וצייר גיורא רוטמן . הארץ שלנו תש"ל 1970 . חוב' 14-33 .
סיפור בסגנון "אחרון המוהיקנים " של קופר על קנדה מאה ה-18 ועל לבן אמיץ וידידו האינדיאני שמונעים מכנופית לבנים לגרום מלחמה בין לבנים ואינדיאנים. "עלילות לוחם אינדיאנים במאה ה-18 במערב הפרוע בעת שלטון הבריטים בארה"ב ."
צייד דובים נאבק במרד אינדיאני כנגד הצבא הבריטי ולבסוף מגלה שהאינדיאנים הוסתו בידי כנופית לבנים המעונינים בהשמדתם כדי לכרות זהב באדמתם . הוא מחסל את הכנופיה וחוזר לאהובתו בשבט האינדיאני .

3. "הפירט " . סיפר וצייר גיורא רוטמן תש"ל , 1970 חוב' 34-47 . על לוחם יהודי אנגלי אמיץ בימי המלכה אליזבט במאה ה-16 שנאבק בספרדים באמריקה. בימי פרנסיס דרייק קצין אנגלי נחטף לעבד בידי הספרדים . הוא נמלט מספינת העבדים והופך לפירט מציל את אהובתו הספרדיה ולבסוף עוזר לאנגלים במלחמתם כנגד הארמדה הספרדית . בהשפעת הספר "הקפטן מקסטיליה"  על לוחם באינקויזיציה.

4. "מליסלדה או האלים באים " . כתב "יריב אמציה " ( פנחס שדה ) צייר גיורא רוטמן . כרך כ"א, 1971. חוברות 1-50.
סיפור הקומיקס הארוך ביותר של שדה ( והוא גם אחד מסיפורי הקומיקס הארוכים ביותר שפורסמו בעיתון ילדים ישראלי בכלל) .
נער ישראלי שבת כוכב נוגה התאהבה בו מבקר בנוגה ובכוכבים אחרים . עם חזרתו לכדור הארץ הוא משתמש בטכנולוגיות של בני נוגה כדי להילחם בעולם הפשע , אך משום מה אינו טורח כלל להסתיר את זהותו ( שגיאה ששום סופר גיבור אמריקני לא היה שוגה בה…) וכך מסתבך עם ארגון פשע מסוכן.

5. יוסקה מאיור כתב דב זיגלמן צייר גיורא רוטמן. הארץ שלנו 24.1.1972 
הופיע בשני כרכים של הארץ שלנו בתשל"ב ותשל"ג.

חוב' 20-51. תשל"ב חלק א." וחוב' 1-50 חלק ב'.ב-81 חלקים.

סיפור על מעלליו של פרטיזן לשעבר בתקופה שלפני הקמת המדינה ובזמן מלחמת
העצמאות בעזרה למעפילים ובמלחמה בבריטים ובערבים. הארוך שבסיפורי
הקומיקס בעיתוני הילדים. החלטה של הסופר והצייר לתאר את מלחמת השחרור כמו שצריך ובאנו ליעקב אשמן שהוא התלהב מאוד ונתן לנו יד חופשית והתחלנו בסיור על הברת ילדים ממנזרים מאירופה וציירנו מנזר אמיתי מצילומים מנשר שדובי ראה בולין . ואחר כך מלחמת השחרור השיירות לירושלים וגוש עציון ודרך בורמה הקפדנו על אותנטיות ודייקנות וציינתי רק את הלגיונרים קוצרים את השבויים בגוש עציון וקיבלנו מכתב נזעם מחוקר מה זה מראים דבר כזה .

6. . "מסתרי הדרקון האדום " . כתב "יריב אמציה " ( פנחס שדה) צייר גיורא רוטמן . כרך כג , 1973. חוברות 1-33.
נערה וסוכן חשאי נאבקים בארגון פשע טרוריסטי שחוטף מדען ישראלי כדי להשתמש בהמצאה בקטריולוגית שלו על מנת לשלוט בעולם או להשמידו.
7. . "הקופסה הטורקית" . כתב "יריב אמציה "( פנחס שדה) צייר גיורא רוטמן . כרך כג . חוברות 34-51. ב18- חלקים.
יורם ורזיה גיבורי הסיפור הקודם נאבקים במזימה לפגוע בבטחון המדינה באמצעות הברחת סמים.

8. מלכודת במצולה.  סיפר דב זיגלמן צייר גיורא רוטמן . הארץ שלנו
כרך 23. תשל”ג.24.9-73-11.3.74. חוב’ 1-25 ב-25 חלקים.
משלחת מחקר ישראלית חוקרת את תעלומת היעלמותם של ספינות שונות בים ומגל שמאחורי ההיעלמויות עומדים אנשי מאדים שהקימו עיר תת מימית ומתכננים לכבוש את כדור הארץ ולהתיישב בו. אנשי הספינה משמידים את העיר התת מימית ואת אנשי המאדים.לא מהסיפורים שאני אוהב
9. . "המסכה הצוחקת " . כתב "יריב אמציה "(פנחס שדה) צייר גיורא רוטמן . כרך כד, 1974. חוברות 1-31.
יורם ורזיה נאבקים במנהיג כנופיית נערים שמתגלה כלוחם אמיץ ואדם טוב מיסודו שפנה לעולם הפשע רק מלית ברירה . הם נותנים לו לחמוק מעונש.
זהו סיפור יוצא דופן של הארץ שלנו בכך שעסקו בו בבעיות חברתיות של ממש ( כנופיות נוער ) ולא דווקא במלחמה באירגוני פושעים ומזימות בין לאומיות .

10. . "חולות אדומים " . כתב "יריב אמציה " ( פנחס שדה) צייר גיורא רוטמן. כרך 24 .חוברות 32-51. ב19- חלקים.
המשך ישיר של הספור הקודם. יורם ומנהיג הכנופיה עזרא ,מתגייסים לצבא במלחמת יום הכיפורים ,נופלים בשבי המצרי אך מצליחים לחמוק ולאחר מסע ארוך חוזרים לישראל אל חברותיהם.

11. אבירי הכותל המערבי. כתב דב זיגלמן ,צייר גיורא רוטמן .הארץ שלנו "כרך 24.

18.3.74-9.9-1974.חוב' 26 -50 ב-25 חלקים.

" בתקופת מסע הצלב הראשון צעיר יהודי מתחזה לאביר צלבן שאותו הרג , מציל את חייו של "

גודפריד איש בויון ומנסה לעזור לקהילת יהודי ירושלים בזמן מצור הצלבנים.

הוא מציל את הכותל המערבי והופך להיות האביר השומר עליו עד שהכותל נכבש

בידי חיילים ישראליים. מלא אהבה להיסטורי ולמורשת ישראל
12. . אוצר טמון בקרח . מאת דב זיגלמן וגיורא רוטמן. כרך כ"ה תשל"ה חוב' 1-42.
בסיום מלחמת העולם השנייה אוצר נאצי נקבר בגרנלנד. בחור ובחורה ישראלית יוצאים לחפש אותו בימינו ונאבקים באירגון נאו נאצי ובמנהיגו אחד הנאצים שהטמינו את האוצר.בהשפעת אליסטר מקלין

13. הרוח מחירבת אל ג'אה מאת גיורא רוטמן. הארץ שלנו 29.12.1975-7.6.76

חוב' 18 -41 ב-23 חלקים . .

בתחילת המאה ""רוח רפאים "" גורמת לסכסוך בין מתיישבים יהודיים ושבט בדואים
שומר יהודי אמיץ מגלה שזוהי מזימה של בעל האדמות שמכר את אדמותיו ליהודים.

14. מסתרי האמזונאס. כתב וצייר ורוטמן . כרך כז , 1977 חוב' 1-24.
מומחה אטום ישראלי נחטף בידי ארגון נאו נאצי לגו'נגלים של דרום אמריקה. סוכן ישראלי ביחד עם בתו יוצא לחלץ אותו ועושה זאת על ידי המרדת העבדים אינדיאניים של הניאו נאצים.
15. במזל תאומות . כתב וצייר רוטמן . כרך כז , 1978. חוברות 25-53.
ילדה מאומצת מגלה את אחותה התאומה שהיא אקרובטית בקירקס יוגוסלאבי שהוא
גם קן של מרגלים מסוכנים. בעזרת סוכן ישראלי השתיים מתגברות על המרגלים.
16. מתחת פני השטח. סיפר וצייר גיורא רוטמן . כרך כט 1979-1980.
סוכן ישראלי יוצא ללבנון לסכל מזימה לרצוח את הנשיא המצרי סאדאת בעת ביקור בחיפה ומשתף לשם כך פעולה עם סוכן מצרי אמיץ. התרגשתי מאוד מבואו של סאדאת לארץ האוייב הכי קשה של ישראל ופתאום מתגלה כאיש נחמד . זה עשה לי משהו וכתבתי את הסיפור בתקווה שלא יקרה לו כלום ו אבל כן קרה .
"17."בעמק הקדום " מעריב לילדים –סוף שבוע 10.12 1982 -1983 ( מעריב לילדים עבר בשלב מסויים במהלך הסיפור ממוסף "סוף שבוע " למוסף השבת ")
כתב וצייר גיורא רוטמן  הופיע שנית ,אותיות 181-212 ב-31 חלקים 4.9.91"
סוכן ישראלי נוחת בעמק לא ידוע באפריקה ומגלה שם 2 ערים אבודות נלחמות
בינהן עיר עברית גמלא של צאצאי העבדים היהודיים לאחר המרד הגדול בראשות
המלכה החשמונאית היפה שלומציון ועיר רומאית בראשות הקיסר טרינוס של צאצאי שוביהם
הרומאיים. הוא מוצא את עצמו נאבק במפלצות פרהיסטוריות וכגלדיאטור בזירה הוא עוזר ליהודים להביס את הרומאים ולהגיע עימם לשלום)
18. משעול הפרטיזנים כתב וצייר גיורא רוטמן מעריב לילדים .1985
פורסם שוב במגזין " אותיות" כרך ו' 1.1.9.94 ב-40 חלקים .
לוחם ארץ ישראלי חודר לאירופה הכבושה בידי הנאצים ונאבק בנאצים עם הפרטיזנים של טיטו ומעלה מעפילים ארצה ועוזר ליוגסלבים נגד הגרמנים שתוקפים את טיטו והלוחם מפוצץ עליהם סכרים  

 

19. סיפור חנוכה של עמוד אחד על סיפור מרד החשמונאים . גיורא רוטמן במעריב לילדים 25.11.1983 .

 

דב זיגלמן שותפו הקבוע של רוטמן פירסם בנפרד את סיפור הקומיקס הנ"ל :

אוצר במעמקי הים" . כתב דב ( זיגלמן)  צייר יוסי . דבר לילדים  כרך מא' , 1971
חוברות > 26-46.ב21- חלקים

איש ים ישראלי עוזר לידיד בריטי לשלות ממעמקי הים אוצר ששקע במאה ה19. תוך כדי מאבק בחבורת פושעים.
 נספח 2: ספרי חסמבה שאייר גיורא רוטמן בהוצאת "רמדור-שלגי " :

 

 

 

22.במלחמה נגד סוכן הריגול המסוכן 008. צייר גיורא רוטמן. 1974.בשבוע הראשון של מלחמת יום הכיפורים החסמבאים יוצאים ללכוד מרגל מסוכן ונעזרים באישה השמנה והאמיצה מנוחה צרנובסקי .

 חסמבה בהרפתקאות עם הבלשית הנודניקית המופלאה / יגאל מוסינזון

23. חסמבה בהרפתקאות עם הבלשית הנודניקית המופלאה. צייר רוטמן . 1975. החסמבאים והבלשית מנוחה צרנובסקי יוצאים להיאבק בארכי נבל אלימלך זורקין ושלושת אחיו המסוכנים לא פחות ממנו אנשי חבורת "יאזז" , שמחפשים אחר יהלום יקר ומשתמשים לשם כך במדען שאותו חטפו וגונבים גופות .

 חסמבה במלחמות נגד המרגלים המסוכנים / יגאל מוסינזון
24. חסמבה במלחמות נגד המרגלים המסוכנים . צייר גיורא רוטמן .1976. חסמבה נלחמת בכנופיית מרגלים שמרעילים כלבים וחתולים בהכנה להרעלת מימי ישראל .

חסמבה מול החוטפים או פרשי הלילה הולמים
25. חסמבה מול החוטפים או פרשי הלילה הולמים שוב! . צייר רוטמן . 1977.. החסמבאים מתמודדים עם כנופיית פושעים מסוכנים שחטפו את אורי , בנם של ירון זהבי ותמר ומסתתרים בעיר תת קרקעית טכנולוגית מתחת לעכו . על ידי החטיפה הם מנסים להשיג את רובה קרני הלייזר של ישראל "המתושמל". אורי נהפך מכאן ואילך לחסמבאי בעצמו.

חסמבה בהרפתקאות מסוכנות מול הסוכן X 107 / יגאל מוסינזון

26. חסמבה בהרפתקאות מסוכנות מול הסוכן X-107 . צייר גיורא רוטמן . 1978.חסמבה נאבקת בסוכן אוייב וברובוט האינטילגינטי שלו זגלובה . לבסוף זגלובה מצטרף לחבורה ועוזר לה בהרפתקאותיה בעתיד.

חסמבה וזגלובה בהרפתקאות טאג'-מהל / יגאל מוסינזון

27. חסמבה וזגלובה בהרפתקאות טאג' מאהל . צייר גיורא רוטמן . 1979.הרובוט זגלובה עוזר לחסמבאים במיגור כנופית פושעים שמטמינה בטעני נפץ בביוב של כל בו שלום במטרה להרוס את תל אביב . , שאחד מהם הוא פוטשניק שעימו יתמודדו החסמבאים גם בעתיד.

 

.28. חסמבה מול כנופית פוטשניק המסוכנת מאוד . צייר גיורא רוטמן. 1980 . פוטשניק ואחיו הפושעים ( שכולם עברו ניתוחים פלסטיים ששינו את הופעתם) מנסים להשתלט על המערה החשמלית של החסמבאים כדי להפוך אותה למפקדתם. הם חוטפים את יואב צור.

חסמבה בהרפתקאות מסוכנות בהגנה על התאומים הבורחים ספר מספר 29 / יגאל מוסינזון
29. חסמבה בהרפתקאות מסוכנות בהגנה על התאומים הבורחים . צייר רוטמן . 1980 .החסמבאים מחפשים אחר צמד תאומים בניו של יהלומן עשיר שברחו מביתם , אך מסתבר שגם כנופייתו של פוטשניק מחפשת אחריהם כדי לחטוף אותם.

חסמבה בהרפתקאות מסתוריות בחירבת לונה ואלרו / יגאל מוסינזון

30. חסמבה בהרפתקאות מסתוריות בחירבת לונה ואלרו!!! . צייר רוטמן . 1981. המשך הספר הקודם . תוך כדי מאבק בכנופיתו של פוטשניק , ובכנופית היד השחורה בנסיון להציל את התאומים החטופים, החסמבאים נתקלים במדען שהופך את עצמו ואותם לבלתי נראים .


31. חסמבה בהרפתקאות מסתורי כתר הזהב המסתורי של דוד המלך . צייר רוטמן .1982. ( הופיע בהמשכים ב"מעריב לילדים ")
חסמבה נאבקת בכנופיית פושעים ובמנהיגם המטורף שמנסה לשים את ידו על כתר הזהב הקדום של המלך דוד .

 חסמבה בפחדים ובסכנות נוראות / יגאל מוסינזון
32. חסמבה בפחדים ובסכנות נוראות !!! . צייר רוטמן. 1983. הרובוט זגלובה מופעל מחדש לאחר תקופה ארוכה של אי פעילות ועוזר שוב לחסמבאים במאבקם בכנופיית מתנקשים שהיגיעו לארץ כדי לרצוח את הרמטכ"ל שר הביטחון וראש הממשלה. במהלך העלילה נפגשים החסמבאים בבנו של אלימלך זורקין ובדודנו שניהם פושעים מועדים כמו שאר בני המשפחה. במהלך הסיפור הורג שרגא השמן אדם עם זריקת "אנטי חומר " שגורמת להתנפחותו של אדם ול"התפוצצותו". .

חסמבה הרפתקאות מסוכנות בארמון המכושף / יגאל מוסינזון
33. חסמבה בהרפתקאות מסוכנות בארמון המכושף . צייר רוטמן . 1984 ( הופיע בהמשכים ב"מעריב לילדים ") . תוך מאבק בכנופיה המנסה לגרום לים התיכון לחדור לתוך שטח ישראל בשיטפון ענק שיחלק את ישראל לשניים החסמבאים נעזרים באדם שהפך לבלתי נראה על ידי קוסם בהודו .הרובוט זגלובה מופיע שוב.

34. חסמבה במסתרי הודו הרחוקה.1984. המשך הסיפור. החסמבאים מחפשים בהודו מחופשים למקהלת נערות הולנדיות אחר רואה ואינו נראה ואת הקוסם שהפך אותו לכך ונאבקים בפושעים ובסוכנים זרים שמנסים להשתלט על הסוד. לבסוף הקוסם הופך את עצמו לקוף ונלקח בידי החסמבאים חזרה לישראל.

35. חסמבה נגד זוממי המזימה הנוראה! ( שם אחר: חסמבה נגד הפושעים הזוממים ) .צייר רוטמן . 1985.

 חסמבה בהרפתקאות מסתרי פרשת טרנטלה / יגאל מוסינזון
36. חסמבה בהרפתקאות מסתרי פרשת טרנטלה!!!. 1985.חסמבה נאבקת בכנופיית פושעים איטלקיים
37. חסמבה במסתרי תעלומת הבתים הנופלים ( על העטיפה : חסמבה בהרפתקאות מסתרי הבתים הנופלים) . צייר רוטמן. 1986.

 חסמבה בעלילות גבורה ביפו העתיקה / יגאל מוסינזון

38. חסמבה בעלילות גבורה ביפו העתיקה!!!. 1987. חסמבה משתפת פעלה עם חבורת ילדי "החץ השחור " כנגד כנופית פושעים מסוכנת ביפו.

39. חסמבה במלחמה מול שודדי הים האכזריים ! 1988.החסמבאים מגיעים לאי היווני גרימוס , ונאבקים שם בין השאר בשודדי ים כמו גם בשבטי אטרוסקים שכמסתבר עדיין חיים באי ומשתמשים בחיצים מורעלים כדי להחזיר את האי לשלטון אטרוסקי כפי שהיה בימי קדם.

40. חסמבה בהרפתקאות מסעירות מול סוחרי הסמים המסוכנים . צייר רוטמן . 1988 . החסמבאים נאבקים בכנופיית סוחרי סמים לובית שנשלחה בידי קדאפי כדי להרוס את ישראל מבפנים על על ידי הספקת סמים לאלפי בני נוער.הספר מוקדש למונה זילברשטין ולזוהר ארגוב שמתו כתוצאה משימוש בסמים .

 

חסמבה בהרפתקאות מסעירות במלחמות סודיות ביותר
41. חסמבה בהרפתקאות מסעירות במלחמות סודיות ביותר . צייר רוטמן . 1989 .החסמבאים נאבקים בכנופית צרברוס המסוכנת ששואפת להתנקש באישים ישראליים.
42. חסמבה מול כנופית "צרברוס " המסוכנת מאוד. צייר רוטמן . 1990 המשך הסיפור. .חסמבה יוצאת שוב לאי גרימוס ( שהוא שונה מאוד מהאי המתואר בספר מספר 39 כאילו היה זה ביקום אחר ) כדי להיאבק בכנופיה המסוכנת . הרובוט זרנוגה מופיע בפעם האחרונה.
הספר הבא אמור היה להיות "חסמבה בסכנות ומעללי גבורה אמיצים" . אך במקום זה יצא:

43. חסמבה בעלילות מלחמת המפרץ . צייר רוטמן. 1992.חסמבה נאבקת בסאדאם חוסיין בתקופת מלחמת המפרץ . החסמבאים נשלחים במטוס "החמקן " המתקדם בידי הגנרף שוורצקוף להרוג את סאדאם חוסיין בבונקר שלו . אך בדרך נשבים בידי כנופיה עיראקית . הם מצליחים להשתחרר ולחזור לישראל ושם הם לוכדים כנופיית מרגלים עיראקית .

 

 חסמבה והגנרל האמריקני שורצקופף בזמן מלחמת המפרץ.

 

 חסמבה החסמבאים הגיבורים הולמים שוב / יגאל מוסינזון

44. החסמבאים הגיבורים הולמים שוב.!. צייר רוטמן 1994.
הספר האחרון שבו החסמבאים מקבלים את משימתם האחרונה לפני גיוס לצבא האמורה להיות החשובה ביותר , מאבק בכנופית מחבלים העקרב הצהוב שמתכוננת להתנקש בחיי ראש הממשלה וחברי הכנסת שמטמינים פצצות אטום קטנות בערי ישראל ובכנסת . .
הספר כולל נספח על הפצצה האטומית הלקוח מהאנציקלופדיה העברית , רשימה של קרבות חשובים במלחמת העצמאות וסוף דבר של מוסינזון על בנו שנהרג במלחמה וכולל זכרונות מתקופת המאבק והמחתרת ובמידה רבה הוא הביטוי של "התזה" העומדת במרכז הסדרה, הצורך להילחם למען החרות

סדרת ספורי חסמבה לגיל הרך הוצאת שלגי :


1. הילדים הגיבורים והתוכי זנזיבר . צייר רוטמן . 1977. סיפור המתרחש בזמן המנדט תקופת הספר הראשון כאשר אליהו חרמון עוד חי. גיבור הספר והסדרה הוא התוכי של החסמבאים , זנזיבר.
2. התוכי זנזיבר משגע פילים . צייר רוטמן. 1978. התוכי זנזיבר מארגן הקרנה מיוחדת לבעלי החיים של הסרט "טרזן על העצים " עם תרגום מיוחד לשפת החיות

דוד הרועה הקט נלחם בענק גוליית ! / סדרת יגאל מוסינזון באגדות וספורי התנ"ך, 1 הוצאת שלגי , צייר רוטמן , 1988.
סיפור שאותו מספר התוכי זנזיבר במערה החשמלית לילדי השכונה על דוד התנכי

ספר בסדרת "חבורת אסט אנד" מאת א.סקורצ'ר על קבוצת נערים כדורגלנים בלונדון .
( הערה : לגבי סדרה זאת בת שמונה ספרים אני חושד שהיא תוצר ישראלי מקורי המתחזה למתורגם.אני יודע זאת בוודאות לגבי שלושת הספרים האחרונים שנכתבו בידי שרגא גפני ( אבנר כרמלי ) השאלה היא חמשת הספרים הראשונים המוצגים כ"מעובדים בידי אשר דורי " נכתבו כולם על ידיו .

מספר 7 בסדרה : .הקרב על הפרס הגדול 1982. כתב "אבנר כרמלי " ( שרגא גפני ") אייר כנראה גיורא רוטמן,אם כי רמת האיורים היא הרבה מתחת ליצירתו הרגילה.

"ברט ויטפורד " מבצע תגמול / עברית – מ' גלעד. הוצאת רמדור, 1975
ספר בסדרת פטריק קים

דני דבורין  החבורה התל-אביבית ותעלומת המשחק המוזר,רמדור ,1975

אניד בלייטון שנה ראשונה בטירת מלורי עברית תחיה בת אורן ,רמדור 1976
אניד בלייטון התאומות בפנימיה תרגום צביה בן שלום הוצאת רמדור 1976

 

אסתר קל אסתר על הקו,הוצאת א.לוין אפשטיין 1978 

אסתר קל לבת : וגם לבן לא יזיק לדעת, מודן ,1983
,תמר בורנשטיין לזר יום הולדת / ; עיצוב עטיפה אלונה פרנקל ; סדרת חג שמח ספריית פילון אלונה 82, [תשמ"ד)
תמר בורנשטיין לזר סכות ושמחת סדרת חג שמח ,ספריית פילון , תורה אלונה 82, [תשמ"ד

אריה אלדד שכרון סיני ,הוצאת כתר ,1982

 

שאול רוזנפרל אבא של גידי קבל ענש / שחף ספריה לנוער ;הוצאת שוקן 1983
יגאל לב " מסתרי חותם הזהב" סיפור בהמשכים ב"מעריב לילדים", 1984 ( מהדורת הספר מ-1987 אויירה בידי יוסי וקסמן ).

רחל זילברמן ואביבה דקל מרפאת החיות של רוחל'ה,הקיבוץ המאוחד ,1990 .

 

אביבה דקל הכלב "סתם "  הקיבוץ המאוחד ,1992

 קישורים נוספים על גיורא רוטמן:

 

האתר של גיורא רוטמן

גיורא רוטמן בויקיפדיה

מגידי גזר ועד יוסקה מאיור :מלחמת העצמאות בקומיקס
יוסקה מאיור כאפוס היסטורי

פנחס שדה כותב קומיקס

חולות אדומים

הישראלים והצלבנים :הצלבנים בספרות הפופולארית הישראלית

גיורא רוטמן והגולם :תיאור של מציאות חלופית

האי מייל של גיורא רוטמן
giora@gr-a.co.il

דוב זיגלמן
dov_zig@netvision.net.il

 

 

מחווה של אורי פינק לסיפוריו של גיורא רוטמן ,מהספר "הגולם ".

תודה לשירי פרידמן  שסייעה בעריכת הראיון עם רוטמן

( שירי פרידמן היא סטודנטית לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים, ושבין השאר, מקוה להתמחות ולחקור תרבות ויזואלית פופולרית, בעיקר יהודית ישראלית
בכלליות על העבודה – המחקר שלה על גיורא רוטמן הוא חלק מעבודה על קומיקס ישראלי, שבמוקד העבודה עומד הקומיקס "אבירי הכותל המערבי", כיוון שבין השאר, הוא מעין נקודת שינוי בנוף הקומיקס הישראלי, גם מבחינה סגנונית השואבת בעיקר בסגנון איור סדרות האקשן האמריקאיות, יחד עם השפעות שונות מהתרבות הפופולרית בתקופתו, וגם בתוכן, שמאחד בתוכו סיפור מלחמה בעל נופך חינוכי המנסה לשחזר את האווירה הרומנטית הישנה שהעניקו לגיבורי מלחמה, יחד עם איזושהי התפקחות לגבי דימוי הגיבור שבאה אחרי מלחמת יום הכיפורים)

 

מאורי מורי ועד צביקה צבר

בימים אלו מוצג במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון תערוכה מקיפה על תולדות הקומיקס העברי משנות השלושים ועד שנות השבעים . תערוכה שהיא רק שלב א' ובעתיד תוצג גם תערוכה מקיפה על תולדות הקומיקס העברי משנות השבעים ועד היום .בימים אלו יצא לאור הקטלוג המקיף והענקי של התערוכה שהוא היסטוריה של הקומיקס העברי ושל גיבוריו בתקופה זאת עם הקדמה של עוצרת התערוכה מנהלת המוזיאון גלית גאון בשם "איך כותבים קומיקס בעברית ".
גם הקטלוג הוא רק הכרך הראשון בפרוייקט ענק וחסר תקדים של שלושה כרכים שהחלק השלישי בו יהיה קובץ מאמרים על הקומיקס העברי .
וכעת לפניכם מאמר משלי על תולדות הקומיקס העברי שבגרסה מקוצרת הוא חלק מהתצוגה במוזיאון.

 
אורי כדורי .קומיקס ב"דבר לילדים " מאת לאה גולדברג ואריה נבון
 
לפני מונח עתון עברי מצוייר לילדים בשם "צפרירים " ושהתחיל להופיע השנה .מזעזעת העובדה שאין זה אלא "קומיקס אמריקני בלבוש עברי , ובקצת שינויי נוסח –לפי שעה.הסיפורים המצויירים מועתקים ממש מתוך קומיקס אמריקניים .הרעל הזה מתחיל איפה לחדור גם אלינו ,גם אם בכסות של פטריוטיזם

ובלשונם של נביאי ישראל .וחובה על כל אדם מתקדם בארצנו

על כל הדואג לבריאותו הנפשית של הנוער להזעיק ולהתריע ולהזהיר כל עוד לא איחרנו את המועד. ..בנו מדובר ועניינינו הוא .אין מקום לאשליות .

.ההתחלה היא צנועה ותמימה עדיין :קצת טקסט יותר רציני ,

כמה ציורים תמימים משל וולט דיסני ,אך כבר נראים הסימנים הבולטים של השחיתות הסאדיזם והפורנוגרפיה האופיניים לקומיקס האמריקני .אם לא נתריע אם לא נגייס את דעת הקהל המתקדמת ,אם לא נחשוף מבעוד זמן את הסכנות האיומות האורבות לנו

מספרות קלוקלת ופושעת זו לא יסולח לנו .

…איסור ספרות הקומיקס בארץ איננה ,אולי , בחינת הדבר החשוב ביותר

שיש לעשותו כרגע למען הנוער ולשם מניעת עבריינות .אך בל נזלזל בסכנה זו !

נגייס את דעת הקהל המתקדמת בארץ כדי לאסור את ההוצאה

ואת הפצתו ששל רעל זה ונחנוק את הסכנה בעודה באיבה.

( מתוך "בית חרושת לפושעים צעירים " מאת צביא לביא " אפקים ,1955)

 

על פניו המושג "קומיקס עברי " נראה תמיד כחלק נחות ודחוי בתרבות הישראלית.

זאת בניגוד לקריקטורות שזכו תמיד למקום של כבוד. הקו מיקס לפחות עד שנות השמונים נראה ראוי תמיד אך ורק לעמודים האחוריים בעיתוני הילדים ,סיפורים שאותם תיארו העורכים בקצרה עד כמה שאפשר ולהם בזו בסתרי לבם וראו בהם מעין "ממתקים " על מנת למשוך את הקוראים לדברים ה"חשובים " יותר בעיתון .

היו רק קומיקסים נדירים שנועדו במיוחד למבוגרים כמו "רותי" של דוש שהופיע ב"העולם הזה",ואלו לא זכו להצלחה רבה וכישלונם כמו אישר את הכלל של "חוסר החשיבות" של הקומיקס הישראלי .
ובכל זאת תרבות הקומיקס הארץ ישראלית והישראלית בין שנות השלושים והשמונים הייתה מפותחת יותר ממה שנהוג לחשוב ונטלו בה חלק יוצרים חשובים וידועים של הספרות העברית ,לאה גולדברג , יעקב אשמן ופנחס שדה.
.

…"שיחה על ספרות הילדים מעוררת בנו זכרונות ילדות.אני שואלת את עצמי :אילה זכרונות יהיו לאותם הילדים הרכים הקוראים בעתונות של האופנה הקיקיונית ? האם יהיו להם זכרונות? ומה יהיה טיב הזכרונות האלה ? אני מצטרפת לזוכרים ולזכרונות . אהבתי את אורי מורי את "כלב גורי הגיבור " ראשוני הקומיקס במובן הטוב והחיובי .הם נכנסו כה עמוק לליבי שעד היום אני זוכרת את החרוזים בעל פה ,הציורים ציורים המלווים היו יפים ,החרוז היה מצויין… ובכן גם אז היו "קומיקס " אך הם היו מעולים!( מתוך "לקרוא את העיתונות הטובה!" מאת מרים רות עיונים בחינוך 1974 

 

המשוררת לאה גולדברג הייתה הכותבת של הקומיקסים של "דבר לילדים " בשנות השלושים והארבעים שאותם אייר שותפה וידידה אריה נבון ( הקריקטוריסט העברי החשוב הראשון ) וביחד עם נבון יצרה את הדמות הקלאסית הראשונה של הקומיקס העברי את אורי מורי הגיבור שאולי יותר מכל אחד אחר גרם לזיהוי המוחלט של המונח "צבר " עם ילידי הארץ וזאת הודות לאחד מסיפוריו שבו התחפש לצבר והסתבך כתוצאה בשורה של מצבים מצחיקים .
יעקב אשמן שהתפרסם כאחד הדמויות הבולטות של "התנועה הכנענית" והפך לעורך מגזין הילדים הבולט "הארץ שלנו " כתב את סיפורי "השלישיה " שלושה צברים הנודדים למקומות משונים ואת סיפורי "גידי גזר פלמחניק נועז בעל כוחות על כתוצאה מאכילת גזר.אבל הוא התתייחס לסיפורי קומיקס בחינת "כבדהו וחשדהו"

 

 

פיתויים המרחיקים את הילדים מן הקריאה –גם של ספרים גם של עתונים ,הם   הטלוויזיה ,הקומיקס המצויירים ,והסינר ומנים( סיפור מצולם ,מעין חיקוי על נייר לקולנוע ) ובכלל העתונות הזולה הסנסנציונלית .

כל מיני טרזנים וקאוביים.העיתונים הללו הטלוויזיה והקומיקס מנצלים את הנטייה לעצלות המושרשת –נודה  –בכל אחד מאיתנו הטלוויזיה והקומיקס משתמשים באמצעי שהוא בערך כמו ציור המערות של האדם הקדמון ,זאת אומרת –ציור אחד ולמטה שורה כתבוה אחת –שורה אחת בלבד .

כך מרגילים את הקורא ,אפילו שהו איודע קרוא וכתוב ,להסתכל על תמונה אחת ולראות שורה אחת .מובן כי מסגרת כזאת קובעת שהתוכן יהיה פשוט וניתן להבהרה בשורה אחת ,ולא ידרוש שום מאמץ אינטלקטואלי ,מאמץ הנדרש בקריאה רצופה של ספר רציני או  עתון ילדים רציני .

מתוך "אין תחליף למילה הכתובה " מאת יעקב אשמן "עיונים בחינוך 1974

 

פנחס שדה האיש שהתפרסם תחת שמו האמיתי במסות הגותיות כמו "החיים כמשל " היה בפרנסתו כותב קומיקס של "הארץ שלנו במשך  כעשרים שנה והיה ונשאר כותב הקומיקס החשוב ביותר בתולדות מדינת ישראל אם כי הקפיד לכתוב אותם אך ורק תחת מגוון של שמות בדויים ובראשם "יריב אמציה " ומעולם לא התיייחס אליהם בכתיבתו במפורש

.הוא לא היה גאה בסוג זה של יצירה.  .  

 היחס לקומיקסים אם כך היה של בוז כללי הן מצד הממסד והן מצד יוצריהם שראו בהם "חלטורה"  שאין להתגאות בה.
ובכל זאת …אם נבחן את הקומיקסים של גולדברג ונבון לעומק נראה שהם הכניסו בהם נושאים רבים שהעסיקו גם את המבוגרים של התקופה.

 

 

אם ננתח את  סיפורי הקומיקס   של פנחס שדה נראה שמידי פעם הוא היה מכניס בהם נושאים מיסטיים  הגותיים ופילוסופיים שונים שהעסיקו אותו ביצירתו למבוגרים  אם כי רק מומחה ליצירתו של פנחס שדה יוכל לזהות אותם .הקוראים הצעירים בוודאי לא יכלו לראות בהם יותר מאשר עוד פיתול עלילתי.
וגם לאורך השנים חלו שינויים בנושאי הקומיקסים ששיקפו שינויים שונים שחלו במדינה .
הקומיקסים הראשונים החל ממיקי מהו ואליהו שהופיעו ב"עיתוננו לקטנים " ב1934 היו כולם יצירות הומוריסטיות שתיארו הרפתקאות קצרות ומבדחות של הגיבורים שבהם הוכנסו לעיתים אלמנטים חזקים מאוד של פנטזיה כמו בסיפורי "אורי מורי" ו"גדי גד בעולם ההפוך"  .

בסיפורים אחרים הוכנס לצד ההומור גם אלמנטים של הטפה חזקה ( "קנו רק תוצרת הארץ!! ) כמו בסיפורי "רם קיסם "של נבון וגולדברג " או בסיפורים על" אורי החלוץ בונה קבוץ"שניתן לראות בהם תעמולה ברורה למען הקיבוצים .
עד כמה שיקפו הקומיקסים האלו את הסביבה הארץ ישראלית ?

לכאורה  אך רק לכאורה בקיצור שלהם ופשטותם "הילדותית "כביכול הם איפיינו היטב את תזת "דלות החומר " של שרה לוסקי על האמנות הישראלית
.למעשה אם נבחן היטב סדרות כמו אורי מורי ו"אורי החלוץ בונה קיבוץ " ואחרות שנראה שהמדובר בפנטזיות גרנדיוזיות שבהם הגיבור עובר טרנספורמציות מדהימות ומבצע מעשים מדהימים ויש לראות בהם מעין סמל לצבר שביכולתו לעשות הכל תוך שהוא בונה ארץ חדשה ועולם חדש . זוהי גרנדיוזיות ואמונה שהכל אפשרי אם רק נרצה בכך שהיא הדבר הרחוק ביותר האפשרי מדלות החומר של רפי לביא .

 

 

בשנות ה-40 כאשר באירופה השתוללה מלחמת העולם השנייה והשואה הדי המלחמה חדרו גם אל הקומיקס העברי בסיפור "קטינה החייל " שוב של נבון וגולדברג ( ללא ספק יוצרי הקומיקס הבולטים ביותר וגם הכמעט יחידים בעשר שנותיו הראשונות ) שתיאר ילד היוצא להילחם בהצלחה בנאצים . במקביל במגזין הלא ממסדי הדחליל " הופיע סיפור הרפתקאות הקומיקסי הראשון עלילות גד ויוסי .אבל המגזין היה כנראה רדיקלי מידי עבור הקהל הקוראים והסיפור נקטע באמצעו .
הקומיקס פרץ לשלב חדש בשנות החמישים עם הופעת מגזינים חדשים "העולם הזה" והארץ שלנו " שאותם ערכו ויצרו אנשים צעירים שגלו על אורי מורי ואורי כדורי . והם כבר התיחסו לקומיקסים בצורה קלילה ומשוחררת יותר וגם כזאת שהושפעה יותר ממה שקרה בחו"ל. הופיעו סיפורי קומיקס שהושפעו מסיפורי וסרטי מדע בדיוני ,קומיקסים שעסקו בימי מלחמת השחרור ומלחמת סיני והיזכרו בהרבה יותר משמץ את סיפורי חסמבה של יגאל מוסינזון מקור השראה ברור .

הופיעו גם אמנים שהושפעו באופן הדרגתי יותר ויותר מהקומיקס האמריקני אמנים כמו :דני פלנט בשנות החמישים בצורה פרימיטיבית עדיין ,אשר דיקשטיין בשנות השישים בצורה מתוחכמת אבל גם מעתיקנית יותר וגיורא רוטמן שהביא את המסורת של הקומיקס ההרפתקני הישראלי לשיאה בשנות השבעים עם סיפורים כמו "יוסקה מאיור " שבהם ביצע רוטמן מחקר מפורט במיוחד על התקופה מחקר שניכר היטב בציורים ובעלילה.
מבחינה אחת היה הקומיקס העברי מתקדם למדי גם בהשוואה לשאר העולם ,אבל מבחינה אחרת היה מפגר מאוד. היחס לנשים .
אמנם מצד אחד פעלו בו כבר מהימים הראשונים יוצרות חשובות,לאה גולדברג ככותבת ואלישבע נדל שהייתה במשך שנים רבות הקומיקסאית של "הארץ שלנו".

 


אבל בדיקה מעמיקה מראה שמספר ה"גיבורות " של הקומיקס העברי בין שנות השלושים ושנות השבעים הוא

מצומצם עד להדהים ….רק שלוש בלבד .

אלו הן רותי הגיבורה של דוש משנות החמישים בקומיקס שיועד במיוחד למבוגרים בשבועון "העולם הזה" הקומיקס שהוא ללא ספק נקודת השיא ליחס לנשים בקומיקס העברי .ועוד שתי גיבורות ב"הארץ שלנו " בשנות השבעים " מליסלדה הנערה מכוכב הלכת נוגה בסיפור בשם זה של פנחס שדה , ורזיה חברתו ש הסוכן החשאי יורם בסדרת סיפורים של פנחס שדה וגיורא רוטמן .
ואלו הן פחות או יותר הכל אם כי נערות מופיעות לרוב בתפקידי סטטיסטיות ועוזרות בסיפורים שונים. במיוחד בסיפוריו של גיורא רוטמן שהקפיד שתמיד תופיע בחורה יפה בסיפוריו כידידת הגיבור.
ומבחינה זאת היחס השוביניסטי לנשים לא השתנה גם כאשר נשים היו בין היוצרות .
ובמקביל בסוף שנות השבעים נוצרו התפתחויות חדשות .ב1978 הופיע אמן חדש וצעיר בשם אורי פינק שיצר לראשונה גיבור על ישראלי לחלוטין לפי המודל האמריקני בשם סברא מאן וכך הראה בבירור יותר מאי פעם על חדירת תרבות האמריקנית לתרבות הפופולארית הישראלית.
בשנות השישים והשבעים היגיע אם כך ז'אנר הקומיקס ההרפתקני שנוצר בשנות הארבעים והחמישים לשיאו אבל הוא גווע כמעט מיד לאחר מכן עם מותם של עיתוני הילדים השונים "דבר לילדים" "הארץ שלנו" ו"משמר לילדים" ב1985 כאשר כולם אוחדו למגזין אחד "כולנו ובכך נסגר הגולל על הקומיקס העברי כפי שהיה מוכר עד אותה עת. ".
אבל במקביל בשנים 1979-1980 הופיע קומיקסאי אחר אנימטור לשעבר בטלוויזיה ישראלית בשם דודו גבע. לגבע כבר היה ניסיון בקומיקס עוד בשנות השישים כאשר היה עוד תיכוניסט יצר עבור "הארץ שלנו " את הקומיקס "צביקה צבר " עלילות צבר עליז ולכאורה שגרתי מעין "אורי מורי " של שנות השישים . .
כל שאר יצירותיו של גבע מאז היו הקצנות ובגדר "מעשי סדום " שונים באב טיפוס הזה .
החל מסוף שנות השבעים ואילך הוא יצר עבור המקומונים הצעירים "העיר וכל העיר " דמויות קומיקס שכמוהן לא נראו עד אז , לראשונה מאז ימי רותי "בעולם הזה" ,דמויות קומיקס למבוגרים " את יוסף הפקיד הממושקף ואת אהלן ואסאלן שני הבלשים הלא יוצלחים משוק מחנה יהודה. ועם דמויות אלו ועם הברווז שאותו יצר גבע בעיתון "חדשות ".
בשנת 1984 נוצר שלב חדש בקומיקס הישראלי שהשתנה כעת מן היסוד והחל לכוון מכאן ואיל אל הקהל המבוגר דווקא ולא אל קהל הילדים . בזמן שהקומיקס העברי "הישן של עיתוני הילדים גווע ומת נוצר במקביל סוג קומיקס חדש שמחייב תיאור נפרד משל עצמו.

 

 

צביקה צבר. הקומיקס הראשון של דודו גבע. ."הארץ שלנו " . שנות השישים.

 

 

ראו עוד

הקומיקס העברי -השנים הראשונות

היכל התהילה של הקומיקס העברי -חלק א'

הקומיקס העברי המקורי הראשון ?

מיואב בן חלב ועד סבראמאן

אתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס

ברוכים הבאים למוזיאון הקריקטורה והקומיקס

 

 

 

מגידי גזר ועד ליוסקה מאיור :מלחמת העצמאות בקומיקס

דוד בן גוריון כ"מגן היקום " בסדרת הקומיקס האמריקנית "המנורה הירוקה ".

כתבה מיוחדת לרגל חגיגות 60 השנה להקמת מדינת ישראל

מלחמת העצמאות הראשונה והגדולה במלחמות ישראל שלה מלאו בימים אלו שישים שנה היא גם המיוצגת ביותר בסיפורי קומיקס אבל זהו ייצוג חיוור למדי.
ניתן היה לצפות שבקומיקסים הישראלים שבמשך עשרות שנים העלו על נס את אומץ הלב והגבורה והמאבק באויב יינתן ייצוג גדול יותר למלחמת העצמאות אבל ל .כנראה בגלל הייצוג הקטן היחסית לנושא סיפורי המלחמה בכלל שמעולם לא תפסו מקום חשוב בקומיקס הישראלי וככל הנראה לא עניינו במיוחד את העורכים הכותבים והקוראים של עיתוני הילדים.
וכך יוצרים חשובים כמו אריה נבון ונחום גוטמן שאיירו הרבה איורים וקריקטורות על מלחמת
העצמאות מעולם לא יצרו סיפור קומיקס של ממש שעסק במלחמה..

טינטין פוגש את מנחם בגין

למיטב ידיעתי המאבק בין היהודים הערבים והבריטים  של תקופת קום המדינה תואר לראשונה בקומיקס  ממש ב"זמן אמיתי " באלבום של דמות הקומיקס המפורסמת טינטין מאת הרג'ה בספר שפורסם  תחת השם "ארץ הזהב השחור  

הסיפור הזה החל להיכתב  ולהתפרסם עוד לפני מלחמת העולם השנייה אך אז פרצה המלחמה והנאצים כבשו את בלגיה והרג'ה נאלץ  לעצור אותו מסיבות מובנות הנאצים לא היו רוצים לקרוא בעיתונים בלגיים סיפור שבו תופסים לוחמי מחתרת יהודיים מפלסטינה מקום חשוב . .הוא חזר אליו לאחר תום המלחמה ואז תיאר את טינטין המבקר בפלסטינה של סוף ימי המנדט שבה יש מאבק בין יהודים ערבים ובריטים . הרג'ה מביא את טינטין לעיר חיפה  והפגיש אותו שם  עם לוחמי "האירגון " האצ"ל,הללו חטפו אותו במחשבה שהמדובר ביהודי  מאנשיהם  אחד "סולומון גולדשטיין אדם שאכן דומה לטינטין . גולדשטיין זה הוא ידידו האישי של מנהיג האירגון שמתחפש במהלך הסיפור לרב ומנהל עבורו מבצע הצלה מידי הבריטים .

הרג'ה אינו נותן את שמו של המנהיג  אבל זהו איש בשם מנחם בגין לעתיד ראש ממשלה בישראל . עד כמה שידוע האישיות ההיסטורית הבכירה ביותר  שאותה פגש טינטין במהלך מסעותיו ( בהרפתקה קודמת הוא התמודד עם אנשיו של הגנגסטר אל קפונה בשיקאגו) .

ולאחר מכן מצא טינטין את עצמו נחטף בידי יריביהם הערבים .   .

אבל קטע מעניין זה  והרקע הארץ ישראלי נמחק ושונה למרבית הצער בגירסה מאוחרת של האלבום מאחר שהמולים הבריטיים החליטו שכל הנושא של המאבק בין יהודים וערבים לפני קום מדינת ישראל שוב אינו רלבנטי ל"ימינו " ו שם ההרפתקה כולה מתרחשת במדינת נפט ערבית מדברית דמיונית בשם "חמד "..וזה חבל מאוד ,אם אי פעם סיפור זה יתורגם לעברית יש לתרגם אותו מהגירסה המקורית שבה מופיעים אנשי האצ"ל.   

גם  סיפור הקומיקס הראשון על מלחמת העצמאות  עצמה הופיע לא בעברית אלא באנגלית ולא בישראל אלא בארה"ב הרחוקה במגזין קומיקס אמריקני .
3rd Unknown author]. "An Army is Born" War #16 (3rd
? (NY : Atlas צייר   Paul Reinman.

[WarWar1.jpg]

[WarWar2.jpg]

[WarWar3.jpg]

[WarWar4.jpg]

[WarWar5.jpg]

[WarWar6.jpg]

An Army Is Born" War War #16 Feb. 1953 U.S.A. Comic
Magazine Corp. illustrated by Paul Reinman

וזהו סיפור מעניין באופן מיוחד מתרחש בתקופת מלחמת העצמאות בשנת 1948 ומראה כיצד היהודים מנצחים כנגד כל הסיכויים למרות הנשק העדיף של אויביהם שהם נלחמים עם מינימום של כלי נשק ולמרות שהיה עליהם לבנות צבא מלוחמים היהודיים שבאו מכל קצוות תבל. .
באופן אירוני שיא הסיפור הוא כאשר חייל ישראלי מקריב את חייו והופך לפצצה אנושית דהיינו מתאבד .בסיפור הם השתמשו במונח האנגלי suicide bomber" וייתכן מאוד שזהו אחד השימושים הראשונים במונח זה ( ואולי הראשון בכלל ? ) שמאז כמובן הפך לתיאור של המתאבדים הפלסטינאים
עד כמה שידוע לי זהו גם סיפור הקומיקס האמריקני היחיד שעסק במלחמת העצמאות ( אם כי דווקא הקולנוע האמריקני עסק במלחמה זאת בלפחות שני סרטים "אקסודוס " על פי לאון יוריס ו"הטל צל ענק " על גנראל מרקוס וגילוי דרך בורמה לירושלים הנצורה) .

עוד סיפור קומיקס זר הקשור למלחמת העצמאות היה סיפור קומיקס ביוגראפי על חייו של נשיא המדינה הראשון ,חיים וייצמן.

from Boys' Life Magazine, Dec. 1956, p. 54).

[BoysLife1956p54.jpg]
סיפורי הקומיקס המקוריים הראשונים על מלחמת העצמאות הופיעו במגזין "הארץ שלנו " בשנות החמישים .
אלו היו ארבעה סיפורים על הפלמחניק הג'ינגי' גידי גזר שהראה בו כוחות גופניים בלתי נדלים כתוצאה מאכילת גזר בסיפור הראשון .בסיפורים הבאים הוא עדיין הראה כוח יוצא מהכלל מידי פעם אבל לרוב רק אומץ לב טבעי של לוחם.
הסיפור הראשון שבהם מתרחש לפני המלחמה בימי המנדט תוך כדי המאבק בבריטים ושלושה מהם מתארים אירועים שמתרחשים במהלך המלחמה .הסיפורים כללו תיאור מסע שיירות לירושלים הנצורה ומשימות בנגב שבמהלכו מתגלים גם שרידים של לוחמים עבריים קדומים ברוח נושאי העניין הארכיאולוגיים של שנות החמישים .
הסיפור הראשון היה :
גידי גזר עלילות מימי הפלמ"ח כתבו אלישע ( פלמחניק לשעבר ששמו המלא לא ניתן אולי היה זה שם בדוי לידידו של אשמן הסופר פנחס שדה שכתב אחריו את סיפורי הקומיקס של הארץ שלנו " ) ויעקב אשמן. ציירה אלישבע נדל .
הסיפור הופיע ב"הארץ שלנו" כרך ג' תשי"ב 1953 חוב' 2-27 ב-23 חלקים . "
עלילות נער בפלמ"ח בשנת ,1946 הסיפור מתאר את המעבר של גידי גזר מהעיר אל הקיבוץ את ההתמודדות שלו עם בריונים בפלמ"ח שמנסים לשגע את גידי בצורות שונות ,במאבק בבריטים ופורעים ערביים ועוזר למעפילים לעלות ארצה. כל זה תוך שימוש בכוחות על "אמיתיים"תוצאה של אכילה מאסיבית של גזר . ( אם כי אין זה מוסבר מדוע ראשי הפלמ"ח אינם לומדים את הלקח ופוקדים על כל אנשיהם לאכול גזר גם הם ולקבל כוחות על דומים…)
שלושת הסיפורים הבאים בסדרה כבר התרחשו במלחמת העצמאות עצמה :
2. השיירה המשיכה בדרכה : עלילות גידי גזר מאת יעקב אשמן ואלישבע
" הסיפור הופיע ב "הארץ שלנו " כרך ו' תשט"ז 1956 חוב' 26-36 ב-11 חלקים.
" גידי גזר מגן על השיירות המספקות מזון לירושלים הנצורה ונאבק בלוחמים הערביים,במלחמת העצמאות..

3. "ג'וב מיוחד בנגב" גידי גזר נלחם בנגב מאת יעקב אשמן ואלישבע הארץ שלנו כרך ו תשטז 1956"
חוב' 37-50 ב-14 חלקים.
גידי גזר נאבק במצרים בנגב במלחמת העצמאות ומנסה לגייס את תמיכת הבדווים שסוכן מצרי מנסה לגייסם לצד הצבא המצרי . לבסוף מחליט השייך הבדוי לסייע לישראלים כנגד המצרים לאחר שראה כיצד הפריחו את השממה. .
על סיפור זה כתב העורך בנימין תמוז :" שובו של גידי גזר גרם שמחה בביתם של כל הקוראים ובגיליון הבא נתל בסיפור חדש "גוב מיוחד בנגב" . על תוכנו אני יכול לגלות רק זאת : הייתי עסוק מאוד בערב החג ,כאשר קיבלתי את הטיוטה של הסיפור ,ולא יכולתי להתפנות לקרוא בו ,אבל הצצתי בעין אחת לעבר הנייר ,כדי לראות במה המדובר. ולמן הרגע שהצצתי בסיפור –לא יכולתי להינתק ממנו . עד שכיליתי לקרוא בו בנשימה אחת
מקווה אני כי דעתכם תהיה כדעתי . "


4. כיתת העצובים : עלילות גידי גזר מאת יעקב אשמן ואלישבע הארץ שלנו כרך 7

"תש"ז 1957 חוב' 1-21 ב21 חלקים ."

גידי גזר וכיתת העצובים "חברי כיתה שהם עצובים אם לא שולחים אותם לתפקידים מסוכנים במיוחד " חיילים נועזים במיוחד אלו שכללו את מוטקה הסייר הטוב ביותר בפלמ"ח את אלי זורק הסכינים הטוב ביותר בפלמ"ח ואת בומבה החבלן הטוב ביותר בארץ יוצאים למשימות מסוכנות בנגב בתקופת מלחמת העצמאות ובהם פיצוץ גשר שהצבא העיראקי מעביר עליו ציוד .ותוך כדי מאבק בחיילים הערביים מגלים במערה עצמות לוחם עברי קדום ומגילות גנוזות קדומות . .זהו הסיפור המרשים ביותר בסדרה ולמעשה שיאה .לאחריו עזב אשמן את גידי .ועל עלילותיו הופיע "
את רוב הסיפורים כתב עורך "הארץ שלנו " לעתיד יעקב אשמן וציירה אלישבע נדל. הסיפור המסיים היה ""בעקבות אל נטף "" המתרחש שמונה שנים לאחר הסיפוריםה קודמים ( אם כי לא נראה שגידי הזדקן אפילו ביום אחד ) שבו גידי נוטל חלק במבצע סיני ומגיע לרצועת עזה בחיפוש אחרי ערבי שאביו חייב לו כסף. .
בסדרה זאת הושם דגש רב על הצורך בעבודת הצוות בין הלוחמים השונים וזאת כנראה הייתה הסיבה שכוחות העל שהיו לגידי בסיפור הראשון בסדרה ( שהתרחש בתקופת המנדט ) נעלמו . המטרה של הכותב הייתה ככל הנראה להראות שגידי גזר אינו "סופרמן" אחד ויחיד , אלא נהפוך הוא , כל לוחם עברי הוא בגדר סופרמן המסוגל למעשי גבורה שלא יאמנו.
מכל בחינה גידי גזר הוא הדמות הבולטת ביותר של  מלחמת העצמאות שאותה הפיק הקומיקס העברי עד יוסקה מאיור שאותו ערך ויוצרו של גידי יעקב אשמן בשנות השבעים .

בשבועון המתחרה "דבר לילדים " לא נטלו את ידם בצלחת והחליטו לא להשאיר את שדה הקרב לחלוטין ברשותו של "הארץ שלנו ".
וגם הם חזרו בזמן אל מלחמת העצמאות . בכרך כ"ז ב1957 כאשר פירסם הסופר והמשורר הידוע משה בן שאול עם הצייר דבי בן דור את "שי ישי ואבישי" עלילות ילדים בירושלים במלחמת העצמאות הפועלים מתחנת הרוח של משה מונטיפיורי ועוזרים לאישי ירו.שלים הנצורה אך נכלאים בידי הלגיונרים הירדנים ( שאמנם אינם מוצגים וכאינטליגנטים במיוחד ).  אך בסוף הסיפור מצליחים להימלט.

זה היה אחד מהסיפורים המעטים שעסקו במלחמת העצמאות וכתב אותו הסופר והמשורר ידוע.  למרבית הצער זאת הייתה תרומתו הכמעט יחידה לסיפורי קומיקס אם כי הוא עסק רבות הן בכתיבה והן באיור ופירסם ספרי ילדים שעוסקים בחבורת ילדים בירושלים בתקופה שלפני קום המדינה. כמו "ילדי הבית המוזר ( 1966) "סוד המילים הבודדות ( 1970) "רודפים אחריך יונתן "( 1975( סיפור שבו חבורת נערים משחררת חברת מחתרת מן הכלא ) ענבים בחול ( 1979 שבו בני החבורר הלוחמים ומתבגרים בנגב בשנת תש"ח ) והסיפור על הסיפור על צ'ופצ'ה ( 1980 זכה לפרס ברנשטיין ) שלושה ימים בחיי המספר וחבריו בתקופת המאבק ואת "אנחנו ילדים טובים ירושלים ( 1992) .

 

"שי ישי ואבישי " פורסם מחדש בכתב העת האינטרנטי בעריכתי "יקום תרבות"

רק שלושים ושש שנים מאוחר יותר פורסם סיפור קומיקס נוסף של בן שאול וגם הוא עסק על תקופת המנדט הבריטי כאלבום בשם :המערה שליד השכונה :מסיפורי ירושלים ,שצייר אבי כץ בהוצאת ,משכל"1993 וסיפר על קבוצת ילדים בירושלים הפועלים במחתרת כנגד הבריטים בתקופה שלפני מלחמת השחרור.


מלחמת העצמאות חזרה ל"הארץ שלנו " בסיפור של סופר הקומיקס הקבוע "יריב אמציה " הלא הוא הסופר הידוע פנחס שדה שכתב בכרך י"ג ב-1963 סיפור בשם " צוציק או סוד ארמונו של אסמעיל אל קאדאר
על עלילות הנער הצעיר חובב ספרים "צוציק " המצטרף ליחידה צבאית הנלחמת בכפר בית גוברים מתמודד עם מתיחות שונות ברוח הקומזיצים הפלמחיים ( הסיפור פורסם בתקופה של הסרט "חיבורה שכזאת " על פי פוצ'ו שעסק רבות במתיחות כאל וכנראה שימש כמקור השראה מסויים ) הוא לוחם בערבים המתוארים כנאצים ומאפשר ליחידה ה לחדור לכפר באמצעות מנהרה קדומה שעליה קרא בספר. וכך מסייע לכבוש כפר ערבי עוין.

אך סיפור זה אינו ממיטב יצירתו הקומיקסאית של שדה. הקוראים נאלצו לחכות 10 שנים ליצירה מעניינת יותר מפרי עטו בתחום הסיפור המלחמתי "חולות אדומים " שעסקה במלחמת יום הכיפורים.

בכל אופן  גם הסיפור הזה  פורסם מחדש במסגרת מגזין "יקום תרבות".
דבר לילדים " עסק הרבה פחות מ"הארץ שלנו " בנושאי מלחמה.


אך מלחמת העצמאות חזרה לקומיקס כנראה לא במקרה בשנה גורלית ,שנת  1967  של מלחמת ששת הימים אז פירסם "דבר לילדים " את הסיפור "דרך בורמה " שכתב וצייר מרדכי אלון והופיע ב דבר לילדים בכרך לז ב-1967 חוברות 37-51
23-5-29.8 1967 ב-14 חלקים

הסיפור על מוטקה ועוד שני לוחמים שגילו במקרה את דרך בורמה לירושלים במלחמת העצמאות שבאמצעותה הצליחו כוחותינו להעביר אספקה לירושלים הנצורה.
העורך  של "דבר לילדים " הגדיר את הפרשה כ"אחת הפרשות המרתקות בקורות מלחמת העצמאות מבצע שהציל את ירושלים הנצורה". בהקדמה לסיפור שהופיעה ב"דבר לילדים כתב אלון :" זה מכבר ביקשתי להחיות בצורה מוחשית את פרשיות הגבורה שהביאו לעצמאותנו. את הסיפור על דרך בורמה שמעתי מפי אנשים שחיו את התקופה הזאת .אני מקווה שיהיה זה הסיפור הראשון בסדרה המוקדשת לקוראים הצעירים ".

התקווה הזאת לא הוגשמה וזה היה הסיפור הראשון ואחרון מסוגו מפרי עטו של נבון .


הסיפור הופיע ב-14 חלקים בגליונות 37-51 של הכרך בין ה-23 למאי וה-29 באוגוסט. והעיתוי הזה לא היה מקרי כלל . תקופת הופעתו של הסיפור הלא ארוך חפפה כמעט במדויק מאורעות כבירים באותה התקופה את תקופת ההמתנה והחששות מפריסת הגייסות המצריים של נאצר ליד הגבול את מלחמת ששת הימים ואת השבועות מלאי ההתפעמות מהניצחון שלאחרי המלחמה.
העורכים החליטו מייד להפוך את הפרשה ממלחמת העצמאות, שתוארה במאמר לסיפור מצויר כאמצעי עידוד וחיזוק מורל לקוראים על רקע האירועים הביטחוניים הקשים. וכך בזמן שבשאר עמודי הגיליון תוארו בכל שבוע האירועים הקודרים של ריכוז צבאותיו של נאצר, סגירת מיצרי טיראן, ולאחר מכן אירועי מלחמת ששת הימים והשבועות שלאחריה , בעמוד האחרון של כל גיליון באותה תקופה חזרו הקוראים לימי הגבורה של מלחמת העצמאות בשילוב שנראה בדיעבד כמתאים מאין כמוהו.

זהו אחד מסיפורי הקומיקס המעטים המתרחשים על רקע מלחמת העצמאות ווהיחיד שתיאר פרשה אמיתית פחות או יותר . באופן יחסי סיפור זה היה ריאליסטי ו"אותנטי" בהשוואה לכל סיפורי הקומיקס הקודמים ההרואיים שפורסמו עד אז (אפשר להשוות אותו רק לסיפור של דני פלנט על קרב המטלה ) .האויב הערבי כמעט שאינו מופיע שם ועדיין זהו הסיפור המלחמתי הטוב ביותר של "דבר לילדים" בתולדותיו.

(סיפור גילוי דרך בורמה תואר גם בסיפור קומיקס אחר ב"הארץ שלנו " ב"יוסקה מאיור" שם יוסקה וחבריו הם שמגלים את דרך בורמה וראו על כך בהמשך  …)

לאחר דרך בורמה פירסם "דבר לילדים " את "צל"ש " שכתב גידי פוקס בכרך מ' של דבר לילדים ב-1969 ותיאר את עלילותיו של לוחם עברי בתקופה שלפני הקמת המדינה בעזרה למעפילים ובמאבק בצבאות ערב הפולשים. סיפור שנראה כמו הכנה לסיפור "יוסקה מאיור " הגרנדיוזי יותר מכל בחינה שעסק בנושאים דומים במגזין "הארץ שלנו".
ובכך הסתיימה תרומתו של "דבר לילדים"  לקומיקס העוסק בתקופת קום המדינה.

מלחמת העצמאות מעל דפי "בוקי "

File:Bucky 52.jpg
מגזין הקומיקס בוקי תיאר גם הוא כמה אירועים מימי מלחמת העצמאות שהתבססו ככלה נראה על סיפורים בריטיים על מלחמת העולם השנייה . .


דגל הכניעה חוברות בוקי 49-50

סיפורה של צוללת בריטית עם צוות ארץ ישראלי שנלחמת בנאצים.

פריצת כלא עכו מאת ארנונה (גדות )) צייר אשר דיקשטייןבוקי מס' 53.

סיפור פריצת הכלא ב1947.

תמונה מתוך "ההתקפה על תחנת הרדאר".
ההתקפה על תחנת הרדאר חוברות בוקי מס' 42-43
ספור "תיעודי " על עלילות לוחמי המחתרת וההתקפה בזמן מלחמת השחרור על תחנת הרדאר של הבריטים.

הרובה האהוב בוקי מס' 43-44.
סיפור על חייל במלחמת העצמאות בעת חיפושיו אחר הרובה האהוב עליו מביא לתבוסת הערבים ומשתפי הפעולה הנאציים שלהם.

File:Bucky 52.jpg
תותחי המוות מאת "קובי" בוקי חוב' 52 ,יולי 1968."
סיפור על כיתת פלמחניקים בזמן מלחמת השחרור שנאבקת בערבים.
סיפור

רוב הסיפורים האלו היו בדיוניים ולא תיארו אירועים אמיתיים שקרו . הישראליים של המחברים והעובדה שהיו אלה סיפורים על מלחמות ישראל נראה שלפחות בחלק מהמקרים ( וכנראה בכולם) היו אלה סיפורים שנלקחו מקומיקסים בריטיים – BATTLE PICTURE LIBRARY :ספרוני FLEETWAY של הוצאת הבריטית ( ואולי גם מקומיקסים צרפתיים? ) שעסקו כולםבמלחמת העולם השנייה.
היה זה העורך הגראפי אשר דיקשטין ששינה באותם באופן מלאכותי לסיפורים על מלחמות ישראל . וכל השמות של מחבריהם "קובי " ,רפי " ,"דני" ,"אלחנן" ,היו כנראה שמות בדויים של העורך הגראפי.
וכך הלוחמים הבריטיים המקוריים הפכו ללוחמי פלמ"ח או לוחמי צה"ל בזמן מלחמת ששת הימים בעוד שהנאצים ומשתפי פעולה אירופיים שונים שלהם הפכו לערבים. זה ברור במיוחד מהסיפור "דגל הכניעה " שעוסק כביכול בלוחמים ארץ ישראליים בצוללת בריטית בזמן מלחמת העולם השנייה שהרי מה היה ללוחמים ארץ ישראליים לעשות על צוללת בריטית בזמן מלחמת העולם השניה?
ככל הנראה רק הסיפור על פריצת כלא עכו היה סיפור מקורי אמיתי. וכל השאר כולל הסיפור ה"הדוקומנטארי כביכול על "התקפת תחנת הראדאר " היו מזוייפים.
בוקי המשיך רק זמן קצר עם מדיניות זאת ובחוברות המאוחרות יותר השאיר את סיפורי המלחמה בצורתם המקורית הבריטית סיפורים כמו "נערת המחתרת " "קפטין מדוק" ו"סרג'נט אירונסייד אימת צהובי העור". . בכל מקרה אלה מעולם לא זכו לפופולאריות של סיפורי המדע הבדיוני וגיבורי העל שהופיעו על דפיו וזאת הייתה כנראה הסיבה להיעלמם.

מלחמת העצמאות בשנות השבעים

שנות השבעים ראו עוד כמה סיפורים בודדים על מלחמת העצמאות אחד מהם הבולט מכל L
אלו היו
הסיסמה מצדה מאת שפי זרקור תשל"ב 20-25 תשל"ג 1-15 20 חלקים .
סיפור שהופיע במסגרת העיתון החרדי "זרקור " שפירסם באופן בלתי צפוי סיפור על רקע מלחמת השחרור על מאבקם של ילדי י העיר העתיקה בזמן מלחמת השיחרור כנגד הליגיונרים הצרים על ירושלים העתיקה. נראה שהסיפור מבוסס על סדרת הספרים הידועה "ילדי העיר העתיקה " של חיים אליאב. ילדי העיר העתיקה ( 1952-1958)
זוהי סדרה בת שבעה ספרים על עלילות ילדי הרובע היהודי בירושלים בעת מלחמת העצמאיות ולאחריה. הספר הראשון שהופיע במשמר לילדים מיד לאחר הופעת סיפורי חסמבה תיאר את עלילותיהם בירושלים הנצורה במאבק כנגד הערבים בשבי הלגיון הירדני. ולאחר מכן המשיך אליאב את הנוסחה של מוסינזון של הרפתקאות בארץ לאחר המלחמה עם ספרים כמו ילדי העיר העתיקה לוחמים במסתננים, ילדי העיר העתיקה מטביעים ספינה, (!) ילדי העיר העתיקה בעקבות המרגלים וילדי העיר העתיקה והמטמון מבגדד. הסדרה הייתה פופולארית אך מחנכים הזהירו והוזהרו מפניה.

. .

יוסקה מאיור

הסיפור האולטימיבי על מלחמת העצמאות בקומיקס הוא "יוסקה מאיור "  של דב זיגלמן וגיורא רוטמן  שהופיע ב"הארץ שלנו של 1972-1973 והוא סיפור הקומיקס הארוך ביותר שהופיע אי פעם בעיתוני הילדים. הסיפור תיאר את עלילותיו של לוחם מחתרת בתקופה לפני קום המדינה בעזרה למעפילים ובהברחת ילדים יהודים ממנזרים באירופה ובעת מלחמת העצמאות בקרבות על גוש עציון ובירושלים הנצורה והסתיים בגילוי דרך בורמה. מבחינתה מחקר והתחכום האמנותי והאורך ופרטנות של הסיפור לא היה ל"יוסקה מאיור " כל תקדים או המשך .
זהו סיפור שהוא בגדר שיא ומעין סיכום של תקופה.
השבועון "משמר לילדים" שהחל לפרסם קומיקס רק בתקופה מאוחרת מאוד בהשוואה לשני מתחריו דבר לילדים והארץ שלנו וזה מתוך מדיניות תיאר את מלחמת העצמאות בסיפור שבוסס על ספר של עמוס בר
פורץ המחסומים . צייר דניאל לוי. כרך ל"ד תשל"ט ב-33 חלקים.

והיה עיבוד של דניאל לוי של ספר של עמוס בר ( הספר הופיע ב1977 וזכה בפרס למדן ) שהתבסס על סיפורי חייו של גיבור ישראל זרובבל הורוביץ מפקד השריונית פורצת המחסומים בשיירת נביא דניאל לירושלים שפרצה את המחסום לירושלים .הסיפור תיאר את עלילותיהם שלל חבורת נערים קיבוצניקים בתקופה שלפני קום המדינה ובראשם  אותו זרובבל הורוביץ שמצטרף לבריגדה היהודית במלחמת העולם השניה ולאחר מכן לפלמ"ח והופך ללוחם במלחמת העצמאות יוצא עם השיירות בדרך לירושלים ולקרבות בהר הקסטל הסיפור מסתיים באופן בלתי צפוי לחלוטין ויוצא דופן עד מאוד במות הגבורה של גיבורו .
היה זה סיפור ששם דגש על ערכי גבורה ביחד עם ערכים סוציאליסטיים ביחד עם הומור שבדיעבד בהתחשב בסיום הטראגי ולחלוטין בלתי צפוי נראה מוזר.
ומאז ?
מאז כמעט פסקו הנסיונות לתאר את תקופת הקמת המדינה ומלחמת העצמאות בקומיקס להוציא שתי דוגמאות בודדות .

_ישנם איזכורים בודדים של מלחמת העצמאות בסדרות קומיקס זרות כמו סדרת
"המאנגה "  היפנית "אדולף " של היוצר היפני המפורסל מכולם אוסמו טזוקה ,סדרה שעסקה בשואה ובהקמת מדינת ישראל .

מאז שנות השבעים פורסם רק עוד סיפור קומיקס בולט אחד העוסק בתקופה שלפני קום המדינה:

בעבור חופן חומוס .מאת שמעון וסרשטיין. שהופיע ב-1999 במגזין קצר הימים "קומיקס " של מעריב בעריכת נסים חזקיהו.


זהו סיפור היסטורי על ימי המנדט ומאבק ההגנה בבריטים ב-1947 ונסיונות להעביר מטען נשק מידי המאפיה היהודית האמריקנית לידי ההגנה תחת אפה של משטרת המנדט תוך כדי מאבק בבוגד מסתורי בשורות הארגון.ותוך שמקס הופך למטרה לחיסול של השירותים החשאיים הבריטים … . . מסוג הסיפורים שפעם היו כה פופולאריים ב"הארץ שלנו" ו"דבר לילדים" ( למשל "יוסקה מאיור") אך הוא למעשה האחרון מסוגו עד היום.הסיפור נמשך תחת שמו זה עד חוברת 12 . לאחר מכן פורסם חלק שני של הסיפור ששינה את שמו באופן מסתורי ל"בעבור חופן בורקס!" למרבית הצער הסיפור נקטע בעת שגיבור הסיפור מקס היה בפגישה עם מנהיג הישוב בן גוריון ודיווח לו על בוגד בשורותינו.
העורך של המגזין היגיע למסקנה שהסיפור אינו מעניין מספיק את הקהל .ולכן "קטע " אותו באכזריות.
. מקס גיבור הסיפור הופיע גם בסיפוריו של וסרשטיין עבור המגזין "פשוש" בסדרת חבורת ידידי הסביבה " כשהוא מבוגר בכמה עשרות שנים טובות.
ומאז חזית מלחמת העצמאות הקומיקס הישראלי השתתקה לחלוטין ,סיפורי המלחמה ההיא  ,או אם כבר כל מלחמה שהיא בבירור אינם עומדים במרכז מעיינייהם של יוצרי הקומיקס הנוכחיים.

מבחינת הקומיקס האירוע הבולט ביותר במלחמת העצמאות היה גילוי דרך בורמה

שזכה לשני תיאורים קומיקסאיים בסיפור "דרך בורמה " של מרדכי אלון שהופיע במגזין דבר לילדים בעצם ימי ההכנה למלחמת ששת הימים כסוג של העלאת מורל . האירוע תואר שוב בשנים 1972 -1973 בסיפור האולטימטיבי על מלחמת העצמאות יוסקה מאיור .אירועים  היסטוריים ספצייפיים אחרים של מלחמת העצמאות שזכו לתיאור הם השיירות לירושלים בסיפור של "גידי גזר" ב"יוסקה מאיור " וב"פורץ המחסומים  וקרבות גוש עציון ב"יוסקה מאיור ".אבל פרט לכך שאר אירועי מלחמת העצמאות לא זכו לכל התייחסות קומיקסאית .

ראו עוד :

"שי ישי ואבישי" :סיפור ממלחמת העצמאות מאת משה בן שאול.

"צוציק" סיפור מלחמתי מאת פנחס שדה 

גידי גזר ויוצרו יעקב אשמן

דרך בורמה

לוחמינו בשדה הקרב :המלחמה בקומיקס העברי

מבצע סיני בספרות הקלה

ששת הימים הנצחיים :מלחמת ששת הימים בספרות הפופולארית

חולות אדומים :מלחמת יום הכיפורים כסיפור קומיקס

אגדת מבצע אנטבה

ישראל וישראלים בקומיקס הזר

לוחם על עברי : עלילות גידי גזר ויוצרו יעקב אשמן

  

 

גידי גזר. פלמחניק בעל כוחות על.יצר יעקב אשמן ציירה אלישבע

  
 הופיע באתר NRG

   

גידי גזר היה הפלמחניק במפורסם ביותר בתולדות הקומיקס העברי ,הוא היה לוחם בעל כוחות על כתוצאה מאכילת גזר. אך יוצרו של הפלמחניק האולטימטיבי הזה שביטא יותר מכל את המיתוס של הפלמ"ח כפי שנוצר לאורך השנים , יעקב אשמן נודע יותר דווקא כמי שיצא כנגד המיתוס של הפלמ"ח וכעורך המיתולוגי הבלתי נשכח של שבועון הילדים "הארץ שלנו ".
בראיון לעיתונות הביע פעם העורך הספרותי חיים פסח את תדהמתו על כך שבחברה שבה תופסים הצבא והלחימה מקום כה מרכזי יש להם מקום מצומצם מאוד בספרות נכתבת והמתפרסמת ,וזאת בהשוואה לנושאים כמו המסעות של התרמילאים למזרח הרחוק וכו'.
מצב כזה קיים גם מזה שנים רבות בקומיקס הישראלי .
אבל לא כך היה המצב בשנות החמישים והשישים .
בעיתוני הילדים היה למלחמה במשך שנים רבות ייצוג חשוב בסיפורי הקומיקס., אם כי לסיפורי מלחמה היה תמיד מקום חשוב יותר ב"הארץ שלנו " שהיה משום מה לוחמני הרבה יותר מ"דבר לילדים " שהעדיף להתמקד בסיפורים הומוריסטיים ובהרפתקאות מסביב לעולם. וסדרת סיפורי המלחמה הבולטת והמצליחה מכל בקומיקס הישראלי הייתה סדרת "גידי גזר" על עלילות הלוחם העברי האולטימטיבי במלחמת השחרור , שכתב ( בדרך כלל ) יעקב אשמן  לעתיד העורך של "הארץ שלנו "האיש שיצר את סוגת סיפורי הקומיקס ההרפתקניים בעברית ,כמו גם דברים רבים אחרים. ואיירה ציירת הקומיקס העברייה הראשונה , אלישבע נדל-לנדאו שאיירה במשך שנים רבות את הסיפורים וסיפורי הקומיקס של "הארץ שלנו".

 האיש  שיצר את גידי גזר

 יעקב אשמן ( 1926-1974) מחבר סיפורי הקומיקס ההרפתקניים ראשון בעברית ,היה יליד תל אביב ותלמיד גימנסיה הרצלייה .דודו היה מחזאי ידוע מאוד באותם ימים אהרון אשמן שחיבר בין השאר טרילוגית מחזות תנכיים ידועים על חיי המלך דוד .

 ידידו עמוס קינן מספר עליו :

בתקופה שהיינו תלמידי שישית שביעית שמינית כמקובל תמיד אצל גימנזיסטים יש איזה אחד בכיתה שכולם רואים בו מאור הדור .חושבים שפעם כאשר נהיה גדולים הוא יהיה האיש שישפיע על הדור ..כל דור תש"ח היה קטן וכולם בעצם הכירו את כולם . ויעקב אשמן באותה התקופה ,נחשב בעיני האליטה הגימנזיסטית של אותם ימים לאיש שכולם מצפים ממנו למשהו .עד כדי כך שכל מיני אנשים שעודם חיים היום, חשובים כל אחד בשטח שלו ,באותה תקופה היו מחקים את אופן ההליכה שלו את סגנון הדיבור את הלבוש שלו .הוא היה קורא גדול של ספרות של כל פילוסופיה בעצם של כל דבר שנכתב .טיפוס כריזמטי ללא צל של ספק ."
יעקב אשמן אני מכיר בדיוק את הרקע שלו. אביו היה מוכר נפט בתל אביב  בעוד שדודו היה אהרון אשמן הסופר והמחזאי .. כשאשמן היה תלמיד באוניברסיטה על הר הצופים היה יורד בכל יום שישי לתל אביב ותופס את מקום אביו ליד עגלת הנפט כשהוא מוליך את הפרד ומצלצל בפעמון .ואיני זוכר שראיתי אי פעם על פניו של יעקב אשמן איזו הבעה של בושה או נחיתות על שהוא הולך אחרי עגלה רתומה לפרד ,מצלצל בפעמון וקורא "נפט" .זאת הייתה התרומה שלו על שאביו מוכר הנפט רשם אותו להר הצופים ושילם את שכר הלימוד …ובשנות הארבעים המאוחרות כאשר אשמן היה האליל האינטלקטואלי שלנו ,לא היה בקרבנו אדם שלא ידע ולא ראה את אשמן מוכר נפט ביום שישי , ולא עלה בדעת איש שבגלל זה הוא לא יהיה מאור הדור שלנו .כולנו ידענו את זה ולא היה אכפת לנו .וזה לא הפריע לו ביום שישי בערב להופיע עם הפיפ ( מקטרת א.א. ) שלו ולהיות מודל של חיקוי לכולם.
( אשמן בכל אופן כתב סיפור קצר בשם "העגלון ב"הארץ שלנו " כרך ז' ב-24 .7 .1957  שהוא ככל הנראה אוטוביוגראפי על ילד בנו של עגלון  שסובל מלעגם של עמיתיו בכיתה בגלל מקצועו של אביו ) .

 

 

כשעזב אשמן את הגימנסיה הוא היה "נוטר" שוטר בשירות ממשלת בריטניה במשטרת הישובים העברית באזור בית שאן . אך החל מ-1945 היה איש מחתרת הלח"י שנאבקה בבריטים ..במקביל למד באוניברסיטה העברית מקרא ולשון עברית .במלחמת העצמאות הוא נפצע ליד בית גוברין בזמן ששירת במחלקת סיור בגדוד המשוריין הראשון של צה"ל ,גדוד 82 בחטיבה 8 .
הוא היה גם אחד מחברי "התנועה הכנענית" של אינטלקטואלים צעירים ביחד עם עמיתיו ידידו הטוב עמוס קינן , שרגא גפני בנימין תמוז ואהרון אמיר

 עמוס קינן  :אני זוכר שאשמן וגם אני לא התרשמנו מאנשי הכת הכנענית .הם אמנם דיברו כולם בח"ת ובעין ..,אבל כולם היו מגוהצים מאוד ,מעונבים מאוד. האידיאולוגיה הכנענית שלהם אמרה שילידי הארץ הם נגד הגלותיות . אז עשינו סטטיסטיקה קצרה שבה התברר שיעקב אשמן ועמוס קינן ושרגא גפני ובועז עברון הם היחידים מכל הכנענים אשר נולדו בארץ .. כל השאר יונתן רטוש ואהרון אמיר ובנימין תמוז ויעקוב רמון באו מליטה ומלטוויה ומפולין . יונתן רטוש היה אוריאל הלפרין מוארשה ואהרון אמיר הוא אהרון ליפץ מלטביה ,ובנימין תמוז הוא בנימין קאמרשטיין יליד קראקוב . לא היה בתוכם אף יליד הארץ בכלל .
היינו גם היחידים שהיו במחתרת ונלחמו . ..ידענו שאנחנו מין זריקת נעורים שהזריקו בבית השחי של ילידי הגלות שחפצו להיות שמשונים ובעלים ועשתורות וחניבעלים וכל מיני דברים כאלה. ..ייתכן מאוד שגם אנחנו לא מצאנו חן בעינהם שהרי לא היינו על טהרת האידיאולוגיה שלהם . לא דיברנו בח"ת ובעיין אלא דיברנו בסלאנג ישראלי –בעוד שהם דיברו בסלנג של האלים הקדמונים. ולנו לא היה דבר עם האלים הקדמונים .אנחנו כתבנו בניב הישראלי ולא את הדברים המלומדים שכתבו הרטושים והאמירים בשפת התנ"ך.
וכך זה לא היה מקרה שאנחנו נפרדנו מהם לבסוף ,והלכנו הלאה איש לדרכו ".
אבל במהלך התקופה הקצרה שהיה אשמן חבר בתנועה הכנענית וכותב בכתב העת שלה אל"ף הוא פירסם בגיליון השני  של "אל"ף" מאמר מניפסטי שיצא נגד ספרות הפלמ"ח הדומיננטית אז וכנגד כל הסביבה החברתית של תנועת העבודה בשם "למות אבל –בעד מה ?" תחת השם הבדוי יורם נמשי.

היגיע הזמן לאסוף את עצמות האמת ,שבענו את אמת דוכן הנואמים והמצעדים הצבאיים. הבא נלך לחפש אחרי מה שנאמר ליד מדורות בנזין בלילות הנגב הקרים .

( הפתיחה ל"למות אבל –בעד מה?")

במאמר כתב אשמן שמלחמת העצמאות לא הייתה מאבק  ציוני לאומי כפי שנהגו להציגה ,  ולא הרפתקה אדירה של אומץ וגבורה כפי שהוצגה למשל ביצירותיו של יגאל מוסינזון  אלא מלחמה שנכפתה על היחיד ,ושהיחיד נהרס במהלכה במאבק על הגנה עצמית ועל ארצו תוך הבנה שהוא נמצא לגמרי לבד במאבק הנורא הזה.למלחמה הזאת קבע אשמן היה מעט מאד קשר לציונות ולמנהיגים הציוניים שבכל מקרה לא נלחמו אלא ישבו במשרדיהם וכפו את חזונם על כל העניין .

תיאמר האמת בפשטות :לבד היינו במותנו .נשלחנו למלחמה עםן מערכת משונה של ערכים .ערכים חלולים -דחליליים .לכן כל אחד מאיתנו עשה את המלחמה בעצמו .נאלץ לעשות את המלחמה בעצמו.  כל אחד מאיתנו היה אינדיבידואליסט ,אם רצה בכך או לא. לבד ,לבד היינו .

( מתוך "למות -אבל בעד מה?)

 קשה להעלות על הדעת ביטוי ברור יותר  ממאמר זה של הניתוק שחשו לוחמים מהאידיאולוגיה הציונית  .
הסופר דן עומר אמר לאחר מכן שהוא היה מכניס את המאמר הזה לתוכנית הלימודים בארץ לבחינות הבגרות מאחר שבעיניו הוא משמעותי יותר מהנאום של וויצמן בקונגרס הציוני ומהנאום של רבין על הר הצופים בתום מלחמת ששת הימים ,מאחר שיש שבו פירוש מוקדם לסחף למפולת להתמוטטות כלה ערכים והמסגרות של ארץ ישראל העובדת של יעקב אשמן שמכר נפט ביום שישי. מותה של ארץ שבה הייתה למילה משמעות .

 

 

אשמן חיבר גם סיפור ידוע באל"ף בשם " רומנטיקה כושית "שהיה פרודיה ארסית על ערכי דור הפלמ"ח ההווי המיתוסים והספרות שלו ובו נקט אשמן בטריק "פוסט מודרניסטי " שהיום הוא מקובל מאוד אבל הוא למיטב ידיעתי הראשון שנקט בו בספרות העברית המודרנית . הוא הפגיש שתי דמויות שניטלו מהתרבות הפופולארית של התקופה מהפזמונים של חיים חפר ומהמחזות .מוטי (מן השיר "מוטי  " של חיים חפר ושמואל פרשקו ) בחור ג'ינג'י המחכה לטרמפ ופוגש את שוש ( מהמחזה "בערבות הנגב " של יגאל מוסינזון ) והשניים מעלים זיכרונות נוסטלגיים על ימיהם בפלמ"ח וכל מה שהוא ייצג תוך שימוש מוקצן עד לטירוף בסלנג הפלמחי המפורסם ובקלישאות שונות. אבל הזכרונות אינם של אירועים אמיתיים כל שהם אלא של אוסף מיתוסים החל מהפינג'אן והמדורה וכלה בשאלה הנצחית איך פירקו אותנו ?" . והראה כי העולם הנבנה באופן כזה הוא נטול ממש ומזויף עד כדי גיחוך .וכי הבריחה מגינוניו של דור ההורים ממליצותיו ומקלישאותיו רק הולידה מערכת חדשה של קלישאות וגינונים שאינה שונה בהרבה מקודמתה באשר אף היא ריקה מתוכן ורחוקה מהחיים ויוצרת תרבות הנאחזת מתוך נוסטלגיה בקלישאות מרוקנות . . .
עמוס קינן : אשמן ואני ועוד ידיד בשם יעקב פוגל היינו בין הראשונים ששוחררו מצה"ל בסוף המלחמה .קצת לפני תומה בגלל שהיינו סטודנטים ….היינו יושבים בקפה עטרה ,והולכים ומתווכחים ומתווכחים אצלנו בדירה היינו אשמן מקס פוגל ואני יושבים ומדברים ומדברים. אני לא זוכר דברת כל כך גדולה כמו אחר מלחמת השחרור .ואלד הדברים שנוצרו בתוך הדיבור הזה הייתה המחשבה על שפת הכתיבה .חשבנו שכותבים בארץ בשפה זרה. .מוקצה .שפה מסורסת ומושתלת בנו .שפת תרגומי שלונסקי מרוסית לעברית . ותרגומי אחרים משפות אחרות לעברית , ובאידישיזמים וכל מיני דברים כאלה.
ואנחנו אשמן ואני היינו מדברים אחד עם השני בשפה עברית פשוטה של הימים ההם .אגב לא סלנג תנ"כי לא פספוס " "חתיכה " ודברים כאלה .אבל פשוט הסינטאכס עצמו . אפילו הקונוטאציות עצמן. גם המאמר הזה שלו "למות אבל בעד מה?" וגם הדברים שאני כתבתי אחר כך ב"עוזי ושות'") ( סדרת פיליטונים מפורסמת שכתבו בנימין תמוז ואחריו קינן א.א. ) . והתחביר שלהם הוא בכלל תחביר שהיום כולם משתמשים בו .
עד אז לא היה תחביר כזה .א.ב. יהושע ועמוס עוז ודוד אבידן ומי שאתה רוצה ,לא היו כותבים את העברית של היום .העיתונות לא הייתה כותבת היום בעברית של היום לולא ארבעה חמישה כותבים שפתאום עשו סטופ ! ומרדו בעברית של שלונסקי ומאפו ורטוש ואמיר .בפירוש מרדו גם בעברית של הכנענים והחליטו לכתוב בשפה בה דיבר דור תש"ח .ככה הוא דיבר ככה הוא יכתוב .וארבעה חמישה אנשים אלה כתבו בשפה המדוברת .
מי שיבוא לחקור את זה ,יחקור את התרומה של כל אחד בתרומה לשפה הכתובה של היום שהייתה השפה המדוברת של אז .אבל היום המאמר שמופיע בעיתונות העברית כתוב בעברית מדוברת .ואני חוזר כי העברית המדוברת נכתבה לראשונה ב-48 ולא יום אחד לפני זה .ולא יום אחד לפני שהיא נכתבה ב" אל"ף " בדברים של יעקב אשמן ושלי .

 
בסופו של דבר לאחר שנה של עבודה כמורה בגימנסיה הרצליה, אשמן נהפך לעיתונאי ב"העולם הזה" ולאחר מכן לסופר ילדים למחבר סיפורי קומיקס ועורך ב"הארץ שלנו" שהוא הצטרף אליו ב-1951 כאשר השבועון כבר היה בן חצי שנה. היה לו קל מאוד להתאקלם שם מאחר שהשבועון היה  כמעט מראשיתו מעוז בלתי מוצהר של אנשי התנועה הכנענית . עורכו היה החבר בתנועה בנימין תמוז ( תמוז היה העורך השני לאחר מרדכי קשתן העורך הראשון שפרש או הועזב מהתפקיד לאחר כחצי שנה . הוא החזיק בתפקיד בין השנים 1951-1964)
כותבים נוספים כללו  חברים בתנועה כמו  שרגא גפני וישעיהו לויט ושמעון צבר  ומקורבים אליה כמו פנחס שדה. במידה רבה ניתן לראות ב"הארץ שלנו " של שנות החמישים ועד אמצע שנות השישים כשופר לבני הנעורים של רעיונות שונים של אנשי הקבוצה, אולי השופר המוצלח ביותר שלהם מאחר ש"הארץ שלנו" היה ונשאר שנים רבות כתב העת לילדים הפופולארי ביותר בישראל . .

 

עטיפה של "הארץ שלנו" מתקופתו של אשמן כעורך.

אשמן השקיע מאז בשבועון את כל כשרונו ועבודתו במשך 23 שנים .במשך שנים אלה השתתף בכל מדורי השבועון מאות רשימות כתבות וסיפורים וערך אותם תחיל כסגן העורך ולבסוף מ-1964 כעורך ראשי.הטביע את חותמו על כל עמוד בשבועון וטיפח דור שלם של סופרי ילדים .

לולו

 

  

 

לולו על אי בודד .מאת יעקב אשמן ואלישבע  נדל .

מה הייתי אני עושה לו עמדו לרשותי משאלות בלי סוף? קודם כל ,לא הייתי דואג רק לעצמי .הייתי דואג לכל האנושות .הייתי מביע משאלה לאלוהים שישנה את ההיסטוריה על יכעס על אדם וחוה ,ואל יגרש אותם מגן העדן .
( מתוך "לולו " מאת יעקב אשמן )
כסופר ילדים אשמן התפרסם בראש ובראשונה ואמיתו של דבר אך ורק בזכות סיפורי " מחשבות הילד לולו " שלו על הפנטזיות השונות של ילד עירוני רגיש ובעל דמיון ( למעשה בן דמותו של אשמן עצמו בילדותו ) הכותב ביומנו את הגיגיו השונים על בעיות החיים והילדים והפנטזיות שלו על מה יכול היה להיות אילו היה בעל כישורי היפנוט ומשליט את רצונו על הילדים המציקים לו , אילו היה חי בקוטב הצפוני בין האסקימוסים , אילו היה טס בירח מלאכותי ,אילו היה מדבר בשפת בעלי החיים ויוצא להגן עליהם מפני בני האדם …..אילו היה טרזן בג'ונגל , אילו היה רובינזון קרוזו על אי בודד אילו יכול היה לשנות את ההיסטוריה ועוד רבים . בדמות של לולו עיצב אשמן דמות של ילד צבר אבל לא דמות סכארינית אלא דמות בעלת אופי מיוחד שהולך ומתברר מתוך מה שהוא עושה ומהרהר מתוך תגובותיו על עניינים קטנים או חשובים .מכל אלה מתגבש לפני הקורא דמות  של ילד נבון רגיש וישר ,בעל דמיונות ועם זאת בעל היגיון מוצק מאוד משלו ,אם גם הגיון של ילד.

כמה מהפרקים שהם מקסימים במיוחד כוללים את "הכלב עמית " שבו מביא לולו לביתו כלב לזעמם של הוריו ומדמיין כיצד הכלב מציל את חייו ,ו"אני מציל את מירי " פנטזה על הצלת חייה ברגדע האחרון של ילדה שבה הוא מאוהב בסתר.

לולו / יעקב אשמן

לולו .ציור מאת אלישבע נדל.

העורך בנימין תמוז כתב על סדרה זאת כשהחלה להופיע והחליפה סדרה אחרת בשם "יומנו של עמוס " .:"יצאתי למצוא נער הגון וטוב שימלא את מקומו של עמוס .יגעתי ומצאתי –תאמין .ואומנם מצאתי נער בעל מחשבות ,גדול עיניים וזקוף אוזניים .חולמני ומעשי כאחד בקיא וחריף ,מפולפל ומלא דעת על כל גדותיו .ורק חסרון אחד יש בו ,שהוא רוצה בעלום שמו .קראנו לו איפה "לו-לו " לשם הקיצור וגם מפני שהוא מרבה לאמר "לו הייתי יכול …לו היה לי …לו ".

לולו יעקב אשמן
.סיפורים אלו שהחלו להתפרסם בהארץ שלנו 7.5.1952. והופיעו לבסוף כספר עם איוריה של אלישבע נדל –לנדאו ,המאיירת הקבועה של אשמן בהוצאת הדר ב- 1958 ( ובמהדורה חדשה ב- 1978) ספר שכיום הוא יצירתו הידועה ביותר של אשמן. ואף יצא כקלטת השמעה ב-.1979.
אוריאל אופק ידידיו ויריבו של אשמן כעורך העיתון המתחרה "דבר לילדים " כינה את "לולו "אחת היצירות המקסימות ביותר לילדים " הוא סיפר בדברי ההספד שלו על אשמן "אתם מכירים בוודאי ספר זה שבו מבטא ילד אלמוני רגיל כמוני וכמוכם את הרהוריו הכמוסים . לאחר הופעת הספר ( שהיה תחילה מדור בעתון ) שאלתי את יעקב כיצד נולד הרעיון לכתיבתו והוא ענה לי דברים חכמים אלה :" הילדים הם עם מיוחד שאיננו מרוצה מן החיים שהוא חי אותם .יש להם ביקורת חריפה על סדרי העולם ,על המבוגרים ,ואפילו על העובדה שהכל כבר נתגלה לפניהם … הילד רוצה לעשות דברים גדולים ,ואם הוא אינו יכול לעשות זאת ,בינתיים במציאות ,הוא עושה זאת בדמיונו ,ולדמיון ,כידוע אין גבולות ". מכן גם השם "לולו "המורכב משתי המילים לו-לו "
רעיון זה הוא שדחף אותי לכתוב את "לולו " .לפני כתיבת כל פרק חדש הייתי יושב ומנסה להיכנס לדמותו של הילד לולו האומר :לו יכולתי לעשות את זה, ואת זה..לו הייתי עכשיו בארץ זו וזו לו ..לו . הייתי מביט על העולם בדמותו של ילד ,חי מחדש את חוויות ילדותי ,ולאחר שנכנסתי לעורו של לו באה הכתיבה כמעט מאליה ".
.

אינני מתפלא שהצליחו להטיס ירח מלאכותי כבר קראתי על האנשים הראשונים שהיגקיעו לירח בספרו של ז'ול ורן .כל מה שכתב נתקים ,כמו על הצוללת והאוירון .בכלל מה שכותבים עליו קרוה כעבור זמן.למשל כך קרה גם עם מדינת ישראל .מקודם זה היה כתוב בתנך ובספר של הרצל ,ואחר כך זה קרה.צריך לכתוב על דבר,כדי שהוא יתקיים.
( מתוך לולו )

בעיני ספר זה הוא אחת מיצירות המופת הלא ידועות של ספרות הילדים העברית. והוא בולט כמו קולוסוס בין כל שאר יצירותיו של אשמן שאף אינן מתחילות להתקרב לאותה הרמה . בספר זה עסק אשמן לראשונה בספרות הילדים בנושאים שהם היום פופולאריים מאוד כמו ההבדלים והקשרים בין מציאות לדמיון ובסיפור "שלושה משאלות ועוד " לראשונה בעברית עסק בנושא של "מה היה קורה אם אירועים היסטוריים שונים היו מתרחשים בצורה שונה ".

 

באופו יוצא דופן שאולי מראה על הפופולאריות הגדולה של המדור לולו הפך גם לסיפור קומיקס הרפתקני בשם "על אי בודד " שאשמן כתב שציירה אלישבע ב"הארץ שלנו " כרך ד' 1954 , בחוב' 1-20 .
בסיפור זה מימש לולו לבסוף ואת כל הפנטזיות שלו לאחר קריאת הספר "רובינזון קרוזו" (ואראציה שונה לגמרי על אותו הנושא יש גם כסיפור פרוזה בספר ) , הוא מגיע לאי בודד שורץ קניבלים שאליו נטרפת ספינתו , נאבק שם בפראים ובמכשף המרושע שלהם מפליא אותם עם המצאות טכניות שונות וגובר על מכשף השבט המרושע בתחבולות שונות שעליהן קרא בספרים ובהם הטריק העתיק של הצגת ליקוי שמש כמעשה כשפים. והוא וקבוצתו ניצלים לבסוף בידי ספינה אחרת .
.אם נרצה היה בסיפור זה מעין הגשמה של כל חלומותיו של הילד לולו ומן הסתם גם אשמן עצמו
בכל אופן הסיפור הזה בניגוד לשאר סיפורי לולו שכולם פורסמו בספר מעולם לא הודפס מחוץ לדפי "הארץ שלנו ". עבור קוראי הספר על לולו נגזר להישאר בעל חלומות שלעולם אינו מצליח להגשים את חלומותיו . .
אופק סיים את רשימתו במילים :" קולו החרישי עדיין מצטלצל באזני ואני אומר בלבי :"הו –לו .." לו היה יעקב אשמן מוסיף לחיות אינו ולעבוד בעבודה שכה אהב אותה …"

ספריו הנוספים של אשמן כללו :סיפור ריגול לבני הנעורים בשם "בסבך הריגול המצרי:עלילות אורי וגדעון " תחת שם בדוי "יורם נבו " ( הוצאת מצפן ,1953) "סיפור מהרפתקות ימינו ובו חומר מאלף על מצרים ,רצוף עלילה של מתיחות ומאורעות " על עלילות שני נערים הנקלעים לתוככי מצרים האויבת וחוזרים בשלום.
כאשר הופיע סיפור זה לראשונה בהמשכים ב"הארץ שלנו " תחת השם "אורי וגדעון בשבי המצרים:מהרפתקות ימינו " כתב העורך בנימין תמוז ::"שמעתי את דעתם ומשאלותיהם של קוראי הארץ שלנו " מחיפה בפגישה עימם " ובראש ובראשונה ביקשו ספור מותח בהמשכים . מלאתי את בקשתם ובקשות קוראים רבים אחרים ,והפעם הפרק הראשון לפניכם .על אף קרבתנו הגיאוגרפית למצרים ,ידוע לנו מעט מאוד עליה .פחות ממה שאנו צריכים לדעת על שכן ואויב חשוב לשעבר. בימי מלחמת השחרור הפרידו אך כשלוש עשרה קילומטרים בין תל אביב והפולש המצרי . גיבורי הסיפור אורי וגדעון היגיעו אחרי הרפתקאות מסוכנות למצרים של ימינו. שחיתות המנהיגים ,התפרעות ההמונים ,שנאת הזרים –את כל אלה פגשו בדרכם .אך גם קרני אור מעטות ,ידידותו של מלח וחיבתו של סטודנט מצרי נאור הפיגו את אימת השבי ".

כושי השובב / יעקב אשמן
ספרי ילדים נוספים שלו כללו את "כושי השובב "( הוצאת הדר 1959) סיפור מצולם על עלילות חתול שובב שאומץ בידי ילד .( ,עם צילומים של פאול גרוס שככל הנראה שימשו כבסיס לספר ) . " אבא שלי עובד ( הוצאת הדר , 1963) עוד סיפור מצולם לילדים קטנים עם צילומים של פאול גרוס . 
 בנוסף הוא כתב ספר  הדרכה לילדים "שאל ואייעץ" (הוצאת יהושע צ'ציק  1963)עם איורים של סימה בגד-דב  , ספר שהתבסס על תשובות לשאלות של ילדים שונים במגוון של בעיות אישיות משפחתיות וחברתיות ולימודיות שבפתרונם ילדים מתחבטים מדי יום ,  למדור "עצה לידידי המעירים " שהופיע תחת השם  "הלל המדריך " במשך שלוש שנים ב"הארץ שלנו " .  

אתה ובנך וביתך / יעקב אשמן

ספר הדרכה למבוגרים "אתה בנך ובתך:77 עצות להורים  " (הוצאת שוקן  1965) ספר הדרכה לבעיות יום יומיות של  הורים  שאליו צורפו קריקטורות של "דוש" .שפרקיו נדפסו תחילה  כטור יעץ חינוכי במדור החינוך של עיתון "הארץ ". שאותו ערך. 150 עמודים משעשעים ותמימים מהימים ההם

הוא גם תירגם מכתב יד את ספרה של גורית אכסלרוד "סין סונג ואני (ספרי גדיש , 1955) ספר שפורסם מאויר בידי המחברת ומתאר את מסעה של המחברת כנערה בארץ סין לשם נמלטה עם הוריו מפני השתלטות הנאצים באוסטריה מולדתה והוא האחד הספרים הראשונים לנוער בעברית על ארץ זאת ואף זכה לפרס למדן לספרות ילדים.
איו אלא להצטער שאשמן לא תרם יותר לספרות הילדים ,אם כי ככל הנראה חובותיו כעורך לא השאירו לו זמן לכך . הוא תרם יצירת מופת אחת "לולו " ודיינו בכל וזה יותר ממה שרוב הסופרים הפעילים עושים . אבל גם יכול היה לתרום רבות אחרות אם היה ממשיך לכתוב .

אשמן כיוצר הקומיקס ההרפתקני בעברית

 

 

סיפורי קומיקס שונים של יעקב אשמן כפי שהוזגו בגליון לזכרו של "הארץ שלנו ".

 

 

היה זה יעקב אשמן  שטיפח את מדור הסיפורים בציורים של "הארץ שלנו "  הלא הם סיפור הקומיקס של הארץ שלנו ובכך חולל מהפכה קטנה בעיתונות הילדים של התקופה שכמעט כל שאר עורכיה התייחסו לסיפורים אלו בזילזול עצום בלשון המעטה קיצונית.
סיפורי הקומיקס של אשמן כולם משנות החמישים כללו את סיפור הקומיקס הראשון של הארץ "שלנו " ששם משום מה לא הופיע שמו כמחבר :

השלישייה בעקבות האוצר "מאת מאיר שנהב כרך ב' ב-29 חלקים .
25.7.51-1.5.52

 


זה היה סיפור הקומיקס ( או "סיפור ב"ציורים " כפי שכונה אז) ההרפתקני הראשון בעיתונות הילדים העברית ועסק בשלישית נערים ישראליים אמיצים ש יוצאת לחפש אחרי אוצר שודדים באיי שלמה .
העורך תיאר אותו כך : בגיליון זה תמצאו חידוש משעשע : בעמוד האחרון אנו פותחים ב"סיפור ציורים בשם "השלישייה בעקבות האוצר " מאת מאיר שנהבי . זהו סיפור הרפתקאות מלא מאורעות ג'ונגל רעש תוכים ומעללי אוכלי אדם . גיבוריו שלושה נערים ישראליים :כלונס ,ארוך וגרום ומשום כך שמו כלונס. אגס שמנמן וזללן ( זולל מזונות וזולל ספרים כאחד ) וננס הוא הקטן האמיץ שבחבורה ומה שהחסיר הטבע בגופו ,הוסיף לראשו ולמוחו :אין כמוהו מלא תחבולות .ושאר ענייניהם ,מעשי תקפם וגבורתם ,הלא הם מסופרים למן השבוע הזה והלאה על פני עמוד 16 של "הארץ שלנו ".
מיד לאחר סיפור זה הופיע סיפור ההמשך שלו:

 
 
 

2. מסע השלישייה בספינת המרחב מאת יעקב אשמן ומאיר שנהב ב כרך ב גיליונות 22-50 ובכרך ג' מס' 1 ב-30 חלקים. זה היה סיפור המשך לסיפור הקודם שהפעם הופיע בו שמו של "יעקב " כמחבר. .
זה היה סיפור המדע הבדיוני הראשון בקומיקס הישראלי על מסעם של שלושה נערים לכוכב אחר ב"ספינת מרחב " ( המילה "חללית " עוד לא הומצאה ) . שם הם מוצאים עצמם מעורבים במאבק בין אנשי פלסטיק טובים ואנשי פלדה רעים, הנערים מסיימים את המלחמה באמצעות קרניים מיוחדות שנוצרו להפיץ שנאה בין הלוחמים אך גורמות להפיכת אנשי המתכת ל"טובים " לסיום המלחמה לפני חזרת הנערים לכדור הארץ .
 בנימין תמוז העורך של "הארץ שלנו " כתב על הסיפור :"לאחר ההצלחה הגדולה של הסיפור בציורים "השלישייה בעקבות האוצר " –ולאחר שפע המכתבים והבקשות להמשיך בסדרה זו-ישבו שני חברינו ,הצייר מאיר שנהב ועורך המשנה יעקב אשמן ,וחיברו סדרה חדשה :מסע השלישייה בספינת המרחב ". בסדרה הקודמת היה דמיונם של המחבר והצייר מרותק למציאות ( אף כי המציאות האפריקאית חורגת לפעמים ממסגרת מציאות רגילה ) , אך בסדרה החדשה פרקו המחברים כל עול ,והפליגו אל מרחבי הדמיון וההזיה .יתכן ,כמובן שבעוד מאת שנים יתברר כי להזיותיהם ולדמיונם,יש יסוד במציאותה מרחבית בין הכוכבים .אך לעת עתה מבוסס סיפורם על שעשועי הדמיון יותר משהוא מבוסס על מחקר מדעי או אפילו על השערה מדעית .ובדומה ל"דפים מתוך הארץ שלנו "משנת 2002 " ( סיפור עתידני שחזה את העתיד לבוא בעתיד הרחוק של שנת 2002 והכותב האופטימי מאוד הביא קטע מ"הארץ שלנו" של אותם הימים מדווח על מאבקו של כדור הארץ בפולשים מהחלל . במציאות הקשה ה"הארץ שלנו" שרד רק עד ל-1985 .א.א ) אין כאן אחריות של מאה אחוזים לאמיתות הפרשה.אנו מאמינים כי תשבעו נחת מגלגולי השלישי הבמרחבי הכוכבים ,להתראות איפה בשבוע הבא ,ובשבועות הבאים אחריו . " ..
סיפור חללי זה נשאר יחיד במינו במשך שנים רבות. בשנים הבאות העדיף הארץ שלנו לעסוק במדור הקומיקס שלו בסיפורים מעט יותר ריאליסטיים הקרובים יותר לבית.

שנים רבות לאחר מכן באוקטובר 1967  חזרה השלישיה בסיפור שלישי  ואחרון על עלילותיהם  "השלישיה בלב ברזיל"  שתיאר אתעלילותיהם של שלושה חברים, אגס ננס וכלונס, ביערות האמזונס. ובקרבות עם אינדיאנים ובחרקים טורפים למיניהם.  המחבר והאמן הפעם היה דני פלנט , היתה זאת מחווה  של  פלנט בסיפור הקומיקס האחרון שחיבר עבור "הארץ שלנו " לאחר קריירה של שנים  לשני סיפורי השלישיה של אשמן משנות החמישים ששימשו לו כמקור השראה בקריירה שלו .

 

 
  
 
 
  

סיפורים נוספים של אשמן כללו את "גם אמנון לוחמים " סיפור  קומיקס נדיר מימי התנ"ך  שאייר הקריקטוריסט המפורסם "דוש " ( קריאל גרדוש ( יוצרו של "שרוליק " הצבר הישראלי ) על ילד בימי השופטים המשתתף במלחמה נגד המצביא הכנעני סיסרא בתקופת מאבקם של דבורה הנביאה וברק בן אבינועם בכנענים, בעיר הכנענית חצור ותורם תרומה חשובה לניצחון הישראלים .סיפור זה היה תוצר של שאיפתו של אשמן למצוא דרכים כדי שבני הנוער יקלטו את סיפורי העבר בצורה מושכת ומהנה . והסיפור כולו משוך בחוט של חן וחיוך ומבחינת האמנות שבו של דוש ( שזהו סיפור הקומיקס היחיד שאייר לבני הנוער) זהו אחד הסיפורים המשובחים ביותר שהופיעו אי פעם במגזינים לילדים אבל גם אחד הבודדים מסוגם סיפור קומיקס מקראי ..

'יאיר וידידו אביר', יעקב אשמן ואלישבע נדל, 1954, 'הארץ שלנו'

כן חיבר  אשמן את שני סיפורי "יאיר וידידו אביר" שאיירה אלישבע . בכרכים ד' – ה ב-1954 על עלילות כלב אמיץ עוזר לילד בסיפור הראשון להיאבק בנחשים ובמסתננים ערביים מרושעים . ובסיפור השני באופן יוצא דופן לשנות החמישים עוסק בסוחר אופיום ערבי ושותפיו היהודיים .
אחת הדמויות הבולטות בסיפור היא של ילד ערבי פליט שבא לחפש בחשאי את ביתו הישן ביפו ומסייע ליאיר ולכלב אביר. הסיפור מראה סימפטיה רבה לסבלם של הפליטים הערביים ,לצד תחושה של אין אונים של הילד הגיבור שאינו יכול לעזור להם .

 

הפלמחניק אוכל הגזר .

 
 
 המפורסמים והמצליחים שבסיפוריו של אשמן לצד סיפורי לולו היו סיפו/רי הקומיקס על "גידי גזר " ואולי הסדרה הידועה והזכורה ביותר של מגזין הילדים "הארץ שלנו" על הפלמחניק הג'ינג'י חובב אכילת הגזר "גידי גזר " בקרבות שונים ברחבי המדינה בתקופת המנדט במלחמת העצמאות ולאחר מכן במבצע סיני. את הסיפורים איירה אלישבע נדל-לנדאו ויש כאן משום אירוניה מסוימת שסיפורי הקומיקס המלחמתיים הראשונים בעברית צוירו בידי אישה.
העורך בנימין תמוז כתב על הסדרה כך :"אילו היינו רוצים לשמוע בקול חובבי השלישייה ( מ"בעקבות האוצר" ו"בספינת המרחב " א.א. ) ,היינו צריכים להמשיך בסיפור עד שיזקינו . אבל החלטנו לבחור בנושא חדש ,הפעם סיפור מציאותי ולא דמיוני כ"מסע השלישייה בספינת המרחב " . גידי תלמיד גימנסיה שנעשה פלמחאי ,מתנסה בכל מעשי הגבורה של הפלמ"ח לפני קום המדינה :מלחמה בשלטון הבריטי המגרש את המעפילים ,בערבים המתנכלים לישוב ,שמירה על סודות המחתרת וכמובן התעלולים המפורסמים של הפלמ"ח.סייעו לנו הפעם אלישע פלמחאי לשעבר והציירת אלישבע. "
גידי גזר היה בחור צעיר עליז ונועז שעבר בסיפור הראשון מהגימנסיה בעיר אל הקיבוץ והצטרף ל"הכשרה" אל הפלמ"ח ( עם זאת מעניין לציין שאשמן היוצר היה איש ארגון ל"חי בעברו דווקא ) . ושם עבר לצד תעלולים ושיגועים בנוסח סיפורי פוצ'ו של "חבורה שכזאת " מאותה התקופה לצד הרפתקאות שונות במאבק כנגד הבריטים והערבים ובעזרה למעפילים. אלא שבניגוד לפלמחניקים של "חבורה שכזאת " בסיפור הראשון היו לגידי גזר כוחות על של ממש,תוצאה של אכילת גזר ( בדומה לאלה שיש  לפופאי המלח  כתוצאה מאכילת תרד ) שאיתם השתמש בתחילה על מנת לגבור על בריונים בקיבוץ ומאוחר יותר על מנת להיאבק בבריטים ובערבים. וכך לפני כל מבצע גבורה שלו גידי היה אוכל גזר על מנת להתגבר על כל תקלה אפשרית . אך כוחות אלה הוצנעו מאוד בסיפור השני וכבר נעלמו בסיפורים הבאים כנראה כדי להראות שגידי אינה כה יוצא דופן לעומת הלוחם העברי הרגיל שהוא סופרמן בפני עצמו.
בסיפורים הבאים הוצגו מאבקיו של גידי במלחמת העצמאות ובמבצע סיני בחזיתות שונות בארץ ומחוצה לה ולרוב תוך כדי פיקוד על יחידה של לוחמים נועזים .סך הכל היו חמישה סיפורים על עלילותיו של גידי גזר בחזיתות לחימה שונות .
הסיפורים על גידי היו
 
 
 
1. גידי גזר : עלילות מימי הפלמ"ח כתבו אלישע ( פלמחניק לשעבר ששמו המלא לא ניתן אולי היה זה שם בדוי לידידו של אשמן הסופר פנחס שדה שכתב אחריו את סיפורי הקומיקס של הארץ שלנו " ) ויעקב אשמן. ציירה אלישבע נדל .
הסיפור הופיע ב"הארץ שלנו" כרך ג' תשי"ב 1953 חוב' 2-27 ב-23 חלקים . "
עלילות נער בפלמ"ח בשנת ,1946 הסיפור מתאר את המעבר של גידי גזר מהעיר אל הקיבוץ את ההתמודדות שלו עם בריונים בפלמ"ח שמנסים לשגע את גידי בצורות שונות ,במאבק בבריטים ופורעים ערביים ועוזר למעפילים לעלות ארצה. כל זה תוך שימוש בכוחות על "אמיתיים"תוצאה של אכילה מאסיבית של גזר . ( אם כי אין זה מוסבר מדוע ראשי הפלמ"ח אינם לומדים את הלקח ופוקדים על כל אנשיהם לאכול גזר גם הם ולקבל כוחות על דומים…)
מיד לאחר סיפור זה התחיל "הארץ שלנו " סיפור בהמשכים על גיבור נוסף בעל כוחות על "אפרים חד העין " מאת חבר המערכת שמואל שיחור שציירה אלישבע עלילות ילד בעל "עיני רנטגן " וראיית על שנאבק עימם במחבלים מסתירי מרגמות .
אבל הקוראים התלהבו דווקא מהפלמחניק אוכל הגזר ומערכת "הארץ שלנו" שראתה כי טוב מיהרה לפרסם סיפורים נוספים הודות עלילות הגיבור הג'ינגי' .
 
 
 
2. השיירה המשיכה בדרכה : עלילות גידי גזר מאת יעקב אשמן ואלישבע
" הסיפור הופיע ב "הארץ שלנו " כרך ו' תשט"ז 1956 חוב' 26-36 ב-11 חלקים.
" גידי גזר מגן על השיירות המספקות מזון לירושלים הנצורה ונאבק בלוחמים הערביים,במלחמת העצמאות..
 
3. "ג'וב מיוחד בנגב" גידי גזר נלחם בנגב מאת יעקב אשמן ואלישבע הארץ שלנו כרך ו תשטז 1956" חוב' 37-50 ב-14 חלקים.
גידי גזר נאבק במצרים בנגב במלחמת העצמאות ומנסה לגייס את תמיכת הבדווים שסוכן מצרי מנסה לגייסם לצד הצבא המצרי . לבסוף מחליט השייך הבדוי לסייע לישראלים כנגד המצרים לאחר שראה כיצד הפריחו את השממה. .
על סיפור זה כתב העורך בנימין תמוז :" שובו של גידי גזר גרם שמחה בביתם של כל הקוראים ובגיליון הבא נתל בסיפור חדש "גוב מיוחד בנגב" . על תוכנו אני יכול לגלות רק זאת : הייתי עסוק מאוד בערב החג ,כאשר קיבלתי את הטיוטה של הסיפור ,ולא יכולתי להתפנות לקרוא בו ,אבל הצצתי בעין אחת לעבר הנייר ,כדי לראות במה המדובר. ולמן הרגע שהצצתי בסיפור –לא יכולתי להינתק ממנו . עד שכיליתי לקרוא בו בנשימה אחת
מקווה אני כי דעתכם תהיה כדעתי . "
( לאחר סיפור זה הפסיקו העורכים בעיתוני הילדים להתייחס בצורה ספציפית לסיפור קומיקס כל שהוא במגזין ,אולי משום שלא חשו כלפיהם כל הערכה שהיא למרות הצלחתם הברורה עם קהל הקוראים ).
 
 
4. כיתת העצובים : עלילות גידי גזר מאת יעקב אשמן ואלישבע הארץ שלנו כרך 7
"תש"ז 1957 חוב' 1-21 ב21 חלקים ."
 

גידי גזר וכיתת העצובים "חברי כיתה שהם עצובים אם לא שולחים אותם לתפקידים מסוכנים במיוחד " חיילים נועזים במיוחד אלו שכללו את מוטקה הסייר הטוב ביותר בפלמ"ח את אלי זורק הסכינים הטוב ביותר בפלמ"ח ואת בומבה החבלן הטוב ביותר בארץ יוצאים למשימות מסוכנות בנגב בתקופת מלחמת העצמאות ובהם פיצוץ גשר שהצבא העיראקי מעביר עליו ציוד .ותוך כדי מאבק בחיילים הערביים מגלים במערה עצמות לוחם עברי קדום ומגילות גנוזות קדומות . .

 
זהו הסיפור המרשים ביותר בסדרה ולמעשה שיאה .לאחריו עזב אשמן את גידי .ועל עלילותיו הופיע "
 
 
5. בעקבות אל נטף "" באותו הכרך חוב' 22-43 שאותו כתבה מרים וצירה אלישבע ובו גידי יוצא בזמן מבצע סיני לעזה על מנת למצוא ערבי שאביו חייב לו כסף ולהחזיר לו את הכסף .בסיפור זה היה דיון אמיתי בבעיית הפליטים שברחו מבתיהם במדינת ישראל וגידי הבטיח לפליט לנסות לעזור לו לחזור למדינת ישראל אם כי הודה שאין פיתרון כזה לכלל הפליטים . ניסיון נדיר לדיון אמיתי בבעיה קשה ומציקה בסיפור ילדים .
 
 
 

 
סיפור זה היה הוצא דופן בכך שהפעם לא כתב אותו יעקב אשמן והוא מתרחש 8 שנים אחר אירועי הסיפורים הקודמים . אך גידי לא נראה בו כמי שהזדקן אפילו ביום אחד והמשיך לגור בבית הוריו ( תופעה מקובלת היום אך בהחלט נדירה בתקופה שבה הסיפור פורסם ) . הסיור הסתיים עם גידי ואל נטר נפרדים כשאל נטר מביע את חששו מהיום שבו יעזבו הישראלים את עזה הכבושה קטע המעורר תחושה מוזרה היום לאחר נטישת עזה השנייה . .

 

 

גידי גזר הסיום

 

לאחר סיפור זה פסקו עלילותיו של גידי גזר והוא נעלם אל השקיעה .

 וגם יוצרו יעקב אשמן הפסיק לכתוב סיפורי קומיקס והתרכז בעריכת " הארץ שלנו ".
אך רבים המשיכו לזכור את גידי גזר בנוסטלגיה .כמו יוצרו שמת צעיר יחסית ב-1974 הוא נשאר צעיר וג'ינג'י לנצח מעין התגלמות אולטימטיבית של הפלמחניק העליז אך הבלתי מנוצח בקרב והסדרה זכתה לציון מיוחד ברטרוספקטיבית שונות כמו בהספדים על יעקב אשמן לאחר מותו ובגיליון האחרון של "הארץ שלנו " מ-1985 שבו הוזכרו סדרות קומיקס שונות מההיסטוריה העשירה של המגזין. מעניין שאשמן שהיה הראשון לתקוף את המיתוס של הפלמ"ח בסיפורו "רומנטיקה כושית " הפך לבסוף מעצביו המשפיעים ביותר.אבל כנראה שיש הפתעות בחיים .
השפעתו של גדי גזר אף הייתה מרחיקת לכת יורת משנהוג לחשוב.
הוא שימש כאחד ממקורות ההשראה המרכזיים ל"שרוליק " הצבר הישראלי האולטימטיבי ,גיבור הקריקטורות המפורסם של דוש " שתפו של אשמן  ב"גם אמנון במתנדים".
משום מה השניים מעולם לא שיתפו פעולה  על גידי גזר שצוייר בידי אלישבע נדל . אבל  ברור שדוש עקב אחרי סדרה זאת בעיון  והיא שימשה לו כמקור השראה. וכמו גידי גזר שבהרפתקאותיו השונות לאורך השנים בין  תקופת המנדט ומבצע סיני לא התבגר מגיל 18  ולא השתנה מעולם   גם שרוליק נקבע לנצח בגיל זה. .  

.
.

  

 

 

 

 

 

יעקב אשמן.

" היום אני בטוחה ,היום אני יודעת ,כי כל שהיה איננו אובד:כי כל שהיה ממשיך ומתקיים,כי שום דבר אינו הולך לאיבוד בטבע, כי אי אפשר שיהיה אחרת .גם הפיזיקאים אומרים כך .מאחר שיעקב היה-משמע שהוא הווה .אנחנו ממשיכים לחיות במחיצתו,חשים בו ,ממשיכים איתו. כל גליון של "הארץ שלנו "היוצא מדי שבוע לאור –בשותפות עם יעקב נעשה הוא ,בהשפעתו .
"הארץ שלנו" בשביל יעקב לא היה מקצוע ,לא פרנסה ,לא קרדום לחפור בו .אף לא אילן להיתלות עליו .עיתון בשביל הנוער הייתה תקוותו של יעקב לאדם יותר טוב ,לישראל נקייה יותר ,למדינה מתוקנת יותר.רוצה זוהי עיתונאות .רוצה זוהי עבודת ספרות .רוצה זהו חינוך ,יעוד ,הגשמה אישית .כל אלה חברו יחד ביעקב :גם סופר בעל נפש ,פייטן ,גם עיתונאי הקשוב לדופק הזמן ,וגם מחנך .
ומאחר שיעקב היה –משמע הוא קיים . הוא קיים ,אך חסר בכל זאת ..

(אסתר קל חברת מערכת "הארץ שלנו בהספד על יעקב אשמן ,בספר השנה של העיתונאים 1975)
יעקוב אשמן היה אחד העורכים הבולטים והאהובים ביותר של עיתוני ילדים בארץ. הוא קבע את הכלל שאין נושא שאינו מתאים לילדים ואם מבוגרים מגלים עניין במשהו סימן שגם ילדים יגלו עניין .צריך למצוא רק את הדרך ואת הסגנון המתאימים לקוראים הצעירים יותר . כאשר נשאל לא פעם "מדוע אינך שולח את ידך בתחומים נוספים " היה עונה "להוציא עיתון טוב לילדים זו משימה מספקי חשובה בעיני כדי שאתמסר אך ורק לה .די לי אם אצליח בכך ואינני מחפש לי כתרים נוספים ". קריאה של כרכי השבועון מראה שהתקופה שבה היה אשמן קשור לשבועון ובעיקר התקופה שבה היה עורכו הייתה תקופת השיא של "הארץ שלנו " הן מבחינת הצלחתו והשפעתו והן מבחינת איכות הסיפורים ( וגם סיפורי הקומיקס ) שהופיעו בו. אשמן גילה ועיצב דור שם של משוררים וסופרים לילדים.

את האני מאמין שלו בנושא עיתוני ילדים ביטא במאמר המבוסס על הרצאה שנתן בסימפוזיון "על ספרות ילדים בשם "אין תחליף למלה הכתובה". הופיע בעיונים בחינוך של מרס 1974 ,זמן קצר לפני מותו הפתאומי. שם קבע "ילד שלא ירכוש לו הרגלי קריאה רציניים לא יוכל לנצל את כל אוצרות הידע והאמנות והמדע של העם ושל האנושות והוא יהיה מנותק מההיסטוריה ..זאת אומרת יחיה את הרגע."

  אשמן  המשיך לשמש כעורך "הארץ שלנו " עד שנפטר במפתיע  מהתקף לב בביתו  בתל אביב  בגיל צעיר  בן 48 ב-19.6.1974 . מותו היה מהלומה כבדה ביותר לשבועון "הארץ שלנו " ולחסידיו  ומוקיריו .

לאחר מותו תפס את מקומו סגנון אוריאל ריינגולד ששימש כעורך המגזין עד סגירתו ב1985
ואז החלה שקיעת השבועון שנמשכה שנים . הסופר פנחס שדה שהיה מזוהה עם"הארץ שלנו מזה קרוב לעשרים שנה נטש את השבועון זמן קצר לאחר מות אשמן ומן הסתם היה קשר בין שני הדברים.

 "הארץ שלנו " נסגר לבסוף ב-1985 עם גיליון הרטרוספקטיבה שסקר את תולדותיו של השבועון ושם דגש על נקודות שיא שונות רובן קשורות לתקופה שבה היה אשמן קשור עם המגזין.
"הארץ שלנו " התמזג אז עם שני השבועונים המתחרים "דבר לילדים " ו"משמר לילדים ( שבניגוד ל"הארץ שלנו" הראו שהם חסרים כל חוש היסטורי ולא טרחו ליצור גיליון רטרוספקטיבי מאין זה והגיליון האחרון שלהם היה עוד גיליון רגיל להוציא מאמר המערכת שהודיע ביבושת שזהו הגיליון האחרון ) " כדי ליצור שבועון חדש מותאם יותר לרוח הזמנים "כולנו" שמת גם הוא כעבור מספר שנים.

 

הוא היה עורך עיתון הילדים היחיד שלזכרו הוקדש גיליון שלם של אותו עיתון מלא בהספדים מכותבי השבועון כמו גלילה רון פדר ועובדיו ובמאמרים על יצירתו במלאת שלושים למותו אולי אפשר ליחס זאת לעובדה שנפטר צעיר ובמפתיע בעת מילוי תפקידו,אבל גם לאהבה האמיתית שרחשו לו אנשי השבועון וכותביו. .
על שמו של אשמן נקרא פרס אשמן לסיפור הקצר לילדים של "הארץ שלנו " ששוב אינו מחולק. . .
( אין לבלבל את עם הפרס על שם אהרון אשמן דודו מטעם אקו"ם להישג השנה לסופר בתחום היצירה הספרותית שיצרה לאור כספר שירה או סיפורת (10 אלפים ש"ח).

פנחס שדה ידידו ( היה זה בסיועו ובעידודו של אשמן , שהוא פירסם לבסוף את ספרו המפורסם "החיים כמשל ",. בהוצאת "דפוס מל"ן לאחר שזה שנדחה על ידי הוצאות הספרים ) ויורשו של אשמן כמחבר מדור סיפורי הקומיקס של "הארץ שלנו " כתב על אשמן רשימת הספד :בשם "כיסופים אל האופק " בחוברת "הארץ שלנו " לזכרו של יעקב אשמן:

 
 
 

 

פנחס שדה

 

בשעת בוקר העירני מישהו משנתי ואמר : יש בשורה רעה ולאחר שתיקה הוסיף :יעקב אשמן מת .
לא הבינותי ,לא האמנתי למשמע אוזני ,הן הוא לא היה חולה ,לא זקן ,לא נפל במלחמה .כמו נגע מישהו בכפתור וחשמל החיים כבה כהרף עיין…..
בספר איוב כתוב על חיי האדם :כציץ יצא וימל ,ויברח כצל ולא יעמוד. ".
אני כותב שורות אלה כאינני מאמין שיעקב כבר אינו בעולם הזה .אני רואהו בדמיוני משוטט בחוצות .או על הרציף של שפת –הים .כי כמה וכמה פעמים פגשתי כשהוא מטייל לבדו על הרציף,בשעת אחר-צהריים עם שקיעת השמש .בחור גבוה ,רזה מנומש ,בעל זקנקן אדמוני .כדור האש נוטה לשקוע בין עבי –הזהב בקצה הים.והוא פוסע לבדו מהורהר.
אין זאת אלא שנכסף אל הים אל האופק .ועם זאת מה מוזר ,הוא לא נסע מעולם אל מחוץ לגבולות
הארץ .דבר מה בקרבו עצר אותו .הוא אפילו כמו נמשך אל מרחקים גדולים יותר אל מרחקי אין-סוף :הוא היה קורא מושבע של ספרי מדע –דמיוני,של סיפורים ממה שמתרחש בחלל ,במרחבי היקום .אך כפי שנולד על אדמת ארץ –ישראל ,שאותה אהב באמת כן חזר לבסוף אל האהבה הזאת ,מבלי שיצא אי פעם מתחומה.
ועכשיו אכתוב דבר שאולי לא יהיה מובן לגמרי לילדים ,אך הם עשויים יהיו להבינו יותר ברבות הימים . וכך אם ישוב מישהו מהם לקרוא מילים אלה , ואפילו כעבור עשרות שנים רבות אם ימצא אותן בגיליון מצהיב מזוקן של "הארץ שלנו " הוא יבין אז משהו על מהותו של האיש הזה .
הנעורים הם עת של שאיפות ,חלומות ,אמונה ,אהבה ,עוז נפש .הנעורים סולדים מכיעור ,משקר ,מחנופה מפחדנות .הנעורים לקוחים להם למופת את גדולי האנושות בדורות עברו שהיו נכונים להקריב את נפשם למען אמונתם ,למען האידיאלים שלהם .
ואולם כשחולפת עת הנעורים ,מתחילים רוב בני האדם להתפשר עם חי היום-יום .הם שוכחים את שאיפותיהם וחלומותיהם .ואת כל מה שהלהיב אותם והפעים את ליבם . .הם שוכחים את יצירות הרוח הגדולות .הם מעדיפים את הרווח הקטן ,החומרי או החברתי על פני הנאמנות למשאת הנפש …הם בוגדים בחלומות נעוריהם וחיים חים מבישים ובלתי מוסריים .וכאשר הם מגיעים למצב כזה ,וכאשר הם מרגישים מה שעוללו לעצמם ולנפשם הרי הם מתחילים לשנוא את האידיאלים הרוחניים שהאמינו בהם ושבגדו בהם אחר כך ,הם מנסים לשפוך רפש על הטהור והיפה והנועז.זאת הסיבה שרבים מגדולי המשוררים והאמנים והנביאים נתקלו בהתנגדות וסבלו תלאות –כי הם המשיכו להיות נאמנים לאידיאלים של נעוריהם ,ואילו אנשי סביבתם לא יכלו לשאת מופת כזה מול עיניהם .
והנה יעקב כפי שהיכרתי אותו ,לא השתנה לרעה בתוך נפשו במשך השנים .הוא ניחן בשכל טוב ובכבוד עצמי .המשיך תמיד לזכור ולדעת מה טוב ומה רע ,מה יפה ומה מכוער ,מהי יצירה רוחנית נעלה ומהו שקר ושטות .הוא הוקיר את הטוב והיפה ודחה את הרע והמכוער .אדם יכול להחיות חיים צנועים ולעשות את עבודתו בהגינות כפי שעשה יעקוב .ואם הוא שומר על האמת שבנפשו ,ולו גם בשקט הראוי משום שיש בכך משום כבוד עצמי …..
הוא היה מסור מאוד לעבודתו כעורך השבועון לילדים והתייחס ברצינות ובכנות לקהל הקוראים
הצעיר שלו .אך בחייו הפרטיים היו לו גם תחומי התעניינות הרחוקים מעולם הילדים .לפני זמן מה ביקש מימי ספר בשם "חיי ישן" מאת הסופר הצרפתי בן המאה ה-19 ארנסט רינאן והשתקע בקריאתו בעניין עמוק .
לאחרונה גילה יעקב עניין בשיריו של המשורר הצרפתי ז'יל סיפרוויל שנולד בסוף המאה הקודמת ומת לפני חמש עשרה שנה. אני רוצה לסיים את דברי בתרגום אחד משיריו של המשורר הזה ,לזכרו של יעקב .כאש אני מתרגם עכשיו את שורות השיר ,אני מהרהר הן בים ,שיעקב כה אהב לטייל על חופו והן בחייו של יעקב :
הים
זה כל ששאפנו לעשות ולא עשינו ,
שבקש להתבטא ולא מצא את המלה הראויה ,
כל שהלך מאתנו בלא לספר לנו דבר על מהות סודו ,
כל שהלך מאתנו בלא לספר לנו מהומה על דבר סודו ,
כל שיכולים אנו לגעת בו ואל לחפרו בברזל בלי נגיענו ,
אשר היה לגלים וגלים בחפשו את עצמו מבלי למצוא עצמו ,
אשר היה לקצף לבל ימות כליל ,
אשר היה לגל למשך הרף העין בדרכו אל הנצחי ,
החותר במעמקים ולא יעלה לעד על פני המים ,
העולה על פני המים וירא מן המעמקים
כל זה וגם רב -יתר ,
הים.
 

 

 
 
 

 

 

 

 

קישורים רלבנטיים

 

 

המיתוס של יאסר ערפאת

קריקטורה של יאסר ערפאת מאת רענן לוריה.

"אש"ף הוא המולדת שלנו ,ויאסר ערפאת הוא הזהות שלנו "
( אמרה פלסטינית ידועה )

 

 


יאסר ערפאת המנהיג והאב המייסד של העם הפלסטיני נפטר השבוע לאחר חבלי פטירה ארוכים שעוררו את עניינו של העולם כולו. יש שטוענים שבכך נגרם אסון למזרח התיכון שרק ערפאת יכול היה להביא לו שלום אמת אחרים מרובים יותר יגידו "סוף סוף" ויצהירו שחבל שלא מת לפני שנים רבות וכי הוא רק הביא אסון על עמו ועל עמים אחרים .

Yasser Arafat

יאסר עראפת כמונה ליזה.
ערפאת הפך להיות לצערנו האנשים המוכרים ביותר במאה העשרים וראשית המאה העשרים ואחת. עד כה נכתבו עליו כעשרה ביוגרפיות מקיפות בשפות שונות והוא מככב בעוד מאות ספרים שונים . מאז סוף שנות השישים מופיעה דמותו דרך קבע במהדורת החדשות של כלי התקשורת ברחבי תבל , הוא צולם ללא הרף ורואיין ללא הרף,. תהליך פטירתו הביאה להתעניינות תקשורתית עולמית שוב בניגוד למה שישראל הייתה מעדיפה .
ערפאת היה דבר נדיר מאוד היום , עוד בחייו הוא הפך לדמות מיתית במיתוסים הפלסטינים והישראלים. דמות שמילאה תפקידים מנוגדים עבור בני שני העמים.

בישראל נוצר לערפאת מיתוס של אדם "עם השערות על הפנים " עם שנאה אין גבול ממשיכו שמודרני של היטלר שמנסה להשלים את המלאכה" , ( אם כי כידוע ערפאת הרג הרבה יותר מוסלמים משהרג יהודים) . העיתונאי .אורי אבנרי הישראלי שהכיר אולי טוב יותר מכל את ערפאת טען וכנראה בצדק שאין בישראל אדם שנוא יותר מערפאת אפילו לא סאדאם חוסיין או קדאפי למרות שבאופן אובייקטיבי היה מסוגל לגרום הרבה פחות נזק לפחות עד האינתיפאדה השניה .
אבנרי אמר " נדמה כאילו מאה שנות שנאה ופחדים התנקזו ביחס הישראלי לאיש אחד זה .תיארו אותו כהיטלר ערבי ,טירוריסט צמא דם ,מושחת …מועל בכספים סוטה מיני ..רמאי ,פחדן ,ולאחרונה (אחרי ההסכמים עם ישראל )…נוסף לו הדימוי של בלגניסט משוגע ודיקטטור ..".

ערפאת כחרצוף.

אלא שבמהלך שנות התשעים תדמיתו של ערפאת השתפרה מעט בישראל . בימי תקוות השלום של אוסלו  נוצרה עבור ערפאת התדמית של כמעט סבא טוב שאופיינה בידי הדרך שבה הוצגה דמותו בסדרת הטלוויזיה " החרצופים" סדרה שהראתה את יכולתה ליצור ולפרק תדמיות בחסלה את הקריירה הפוליטית של דן מרידור שהוצג על ידיה כחתלתול לא מזיק.,היא הצליחה גם עם שיפור תדמיתו של ערפאת בקרב הישראלים .
לפחות עד שפרצה אינטיפאדת אל אקצא שבמהלכה נהרגו יותר מאלף יהודים ושוב נוצרה וחוזקה סביב ערפאת והפעם יותר מאי פעם התדמית שלו כ"שטן מעזה ". נראה שהפעם הזאת אורי אבנרי נשאר כמליץ היושר היחיד של ערפאת אפילו בחוגי השמאל הקיצוני ( ודומה שערפאת הפך לאדם הנערץ על אבנרי הרבה יותר מדוד בן גוריון למשל ). אפילו יוסי שריד שאין לחשוד בו בקיצוניות ימנית  הודה ששוב אינו יודע אם ערפאת התכוון אי פעם ברצינות בדברי השלום והפיוס שלו ובכך הוא מייצג חוגים רחבים של אנשי שמאל ששוב אינם מאמינים למילה אחת של ערפאת שנראה כהורס תהליך השלום .
כיום  אלה מבין היהודים שמשווים את ערפאת עם היטלר ורוצחי יהודים גדולים אחרים בהיסטוריה עושים בכך שטות מגוחכת ועוד תורמים להצלחתו התדמיתית "בהאדרתם" אותו, האדרה שהוא פשוט לא ראוי לה. 

יאסר ערפאת כגיבור קומיקס

עד כמה שהדבר מפתיע ערפאת מופיע רק לעיתים רחוקות אם בכלל בספרות הפופולארית הישראלית אם כי דמותו ולרוב דמויות מבוססות עליה בשינויי שם מופיעות פה ושם במותחנים זרים. הוא הופיע רק פעם אחת בספרות הקומיקס הישראלית ( אם נתעלם מפרודיות שונות של אורי פינק ) בסיפור המתח "מסתרי האלילה הסינית" של המשורר פנחס שדה שחיבר אותו תחת השם הבדוי "יריב " ושל הצייר דריאן ושהופיע במגזין "הארץ שלנו "ב-1970  . ודומה שהופעתו של ערפאת בסיפור זה נותנת את התמצית המזוקקת ביותר של הדרך שבה ראה הצבור הישראלי את ערפאת כארכי טרוריסט האולטימטיבי  המתכנן מזימה שטנית לפגוע במנהיגי ישראל  על ידי שימוש בפסל של אלילה מלא בחומר נפץ שיופעל בעת תחרות ספורט מושכת המונים , שכנגד שליחיו נאבק הסוכן הישראלי האמיץ אבנר בן נר . להלן כמה עמודים מהסיפור :

 
 

ערפאת בספרות העברית

 

 

בעברית שפה שבה פורסמו על ערפאת כמות עצומה של מאמרים וכתבות וקריקטורות פורסמו עליו באופן ספציפי מספר מצומצם ביותר של ספרים, ניתן לספור אותם על כף יד אחת . אבל למרות מספרם המצומצם מאוד הם שונים באופן קוטבי זה מזה. הם נעים מהאוהדים והכמעט מעריצים כמו ספרו של אורי אבנרי "אויבי אחי " ששמו מ דבר בעד עצמו דרך ספרו האובייקטיבי של דני רובינשטיין  "ערפאת -דיוקן " ועד לספר אחוז שנאה של מתי רגב "השטן מעזה והשלום מירושלים " ששמו גם הוא מדבר בעד עצמו ועוד תזה אקדמאית או שתיים ובעת פרסום כתבה זאת ספר מחקרי חדש של אפרים קרש שככל הנראה גם הוא עוין ביותר לאישיותו של ערפאת . דומה כאילו כל אחד מהם דן באדם שונה לחלוטין מהאחרים .
וכך אנחנו יכולים למצוא בספרות על ערפאת הצהרות כמו "ישראל חייבת להצביע בבירור על אופיו האמיתי של ערפאת כרוצח עמים סדרתי , כאדם שניסה לחסל שלושה עמים מוסלמיים, כאדם שהפך את לבנון לגיהינום עלי אדמות, כאדם שרצח בתאוות רצח בני עמי זרים שלא היו מעורבים כלל בסכסוך . .ערפאת הוא אדם שרצה לרצוח את כל שליטי ערב, אדם שהביא על עמו נכבה אחרי נכבה…ממשיכו של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני שהביא את הנכבה הגדולה על העם הפלסטיני..עראפת חיסל יותר ערבים ויותר פלסטינאים מכל גנרל ישראלי ,כולל אריק שרון. ( השטן מעזה ע' 156)
בספרו של אורי אבנרי "אוייבי אחי " לעומת זאת ניתן למצוא הצהרות פיוטיות כמעט על ערפאת בספרו ( ולאחרונה בראיון שנתן עבור מוסף הארץ ) שבפגישתו עימו שם לב ש" ראיתי בחיי הרבה מנהיגים פוליטיים ואישים בינלאומיים , אבל לא היה בהם אחד שתדמיתו הציבורית כה שונה מעצמיותו האמיתי כמו יאסר ערפאת .
הוא היה גבוה מכפי שציפיתי . הדבר הראשון שהבחנתי בו הוא שזקנו מטופח היטב ,לא אותם זיפים משונים בני שלושה ימים שהפכו להיות סמלו המסחרי . זוהי טעות אופטית . זקנו אפור ופזורות בו פה ושם חלקות של שיער שחור . המצלמה אינה קולטת את האפור ,ומשום כך הוא נראה לא מטופח ..
הדבר השני שראיתי היו עיניו . על מרקע הטלוויזיה הן נראות קנאיות אפילו מטורפות במקצת .למעשה יש לו עיניים חמות מאוד ,חומות לחות ,עיני אייל . הדבר מרכך את מראהו כמו גם פיו בעל השפתיים הבשרניות הרכות . שתי הבחורות שהיו איתי הבחינו גם בכפות ידיו הקטנות ,הלבנות המחוטבות
….."
מתי רגב בספרו "השטן עזה" מגיב על הצהרות אלה של אבנרי כי "מותר לאמר בביטחון כי אף אחד מסוכני אש"ף לא ניסה לשכנע את אבנרי כי ערפאת הוא יפה תואר מקסים במראהו החיצוני .זוהי תרומה מקורית לגמרי של אבנרי לתהליך השלום ….בכל התיאורים שקראתי על ערפאת עד היום לא שמעתי על עיני איילה חומות ולחות וידיים קטנות לבנות ומחוטבות .חשבתי שיופיו של ערפאת הוא אחד הנושאים המעטים שיכולים ליצור הסכמה מקיר אל קיר בין יהודים וערבים ובין סינים והוטוטנטים כנראה שלא צדקתי .
נראה שחילוקי הדעות התהומיים בישראל לגבי ערפאת מגיעים אפילו עד לשאלת מראו החיצוני..

 

ערפאת בתור האלה אפרודיטה. מאת אורי הופמקלר .

אחרים רואים בו את אחת הדמויות המדהימות של המאה העשרים אדם שהעלה את אנשיו מתהום הנשייה והפך אותם בעיני העולם מאוסף פליטים הזקוקים לאוהלים לאומה העומדת על זכותה לעצמאות . מנהיגים לאומיים רבים אחרים לא הצליחו לעשות זאת ובוודאי לא לאורך זמן כזה.

אפשר לקבוע ללא כל ספק ולגבי זה כבר לא יהיו חילוקי דעות שערפאת הוא דוגמה בודדה במחצית השניה של המאה העשרים של אדם שיצר סביבו במודע ובמכוון מיתוס וחי על פיו ורק על פיו כמעט ללא כל סטייה במשך כל ימי חייו .
. הוא הפך "מר פלסטין " וגם אם נראה כדמות דוחה ונלעגת גם ובראש ובראשונה בעיני אנשים מהעולם הערבי הרי בכך רק גילם בצורה מושלמת עוד יותר את העניין הפלסטינאי של הפליטים .העירו עליו הוא סוג המנהיג שהפלסטינים לא היו מסוגלים להמציא אם הוא לא היה כבר קיים מאחר שאדם כמו ערפאת אינו קיים כמעט בשום מקום אחר , ( אולי רק קסטרו בקובה) .
הפלסטינים טוענים שהוא האיש שנתן ביטוי וכיוון לרצון הלאומי שלהם ובכך הם מודים שלא היה למעשה דבר כזה לפני ערפאת וככל הנראה הם צודקים .

ומכיוון שיצר סביבו מיתוס וחי על פיו כל דקה ביממה כל מי שהעז לפגוע במיתוס הזה היה בן מוות . אדם כזה היה הקריקטוריסט הפלסטיני הנודע נאג' אל –עלי שנרצח באופן מסתורי בלונדון ב-1987. כיום ידוע שחטאו של אל –עלי שהביא לרציחתו היה העזתו לפרסם קריקטורות שהציגו את ערפאת ואנשיו בצורה מגוחכת כחבר מושחתים הוללים ושמנים החיים במלונות פאר על גבו של הפליט הפלסטיני הרעב והאומלל . הוא העז להציג את ערפאת באור שלילי ונלעג כמי שחי עם יפהפייה מצרית אחת רשידה מהראן שעליה ריננו שיש לה קשרים עם ערפאת ( זאת הייתה מצריה שפירסמה ספר שבו לא הסתירה את עניינה הרומנטי בעראפת הוא בכל פנים הכחיש הכל ) ובכך הפך את עצמו לבן מוות . מבחינתו של ערפאת מותר היה לתקוף אותו לשנוא אתו, נהפוך הוא זה עוד היה מוסיף להילה שלו ולמיתוס שסביבו אבל לעג כלפיו וכלפי אורח חייו זה היה הדבר הגרוע ביותר עבורו , זאת הייתה פגיעה במיתוס בדימוי  כמי שמקדיש את עצמו ואת כל חייו אך ורק למהפכה הפלסטינית ,כמנהיג שאין לו חיים פרטיים החי במשך שנים עם אנשיו במערות ובבתים מופצצים ,כמי שיש לו אמות מידה מוסריות גבוהות שחייו כל כולם הם קודש למהפכה הפלסטינית ולעם הפלסטיני .
כגיבור של מיתוס פלסטיני שהתקדש בתודעת עמו בעודו בחיים נהנה עראפת בחופש מוחלט בפרשנות אירועי העבר וההווה בהתאם למיתוס זה . ישראל במיתוס שיצר לשומעיו זוהי אותה אויבת כובשת כל שמתכוונת להשתלט על המזרח התיכון ובבניין הכנסת שלה יש וחייב להיות מפה של השטחים שעליהם היא שואפת להשתלט מהנילוס ועד הפרת אם כי ידע היטב שאין מפה כזאת בנמצא . הוא הפך לרווק מושבע נע ונד ששם דגש על שרידתו הכמעט פלאית מאסונות ופגעים שונים כמו התרסקות מטוסו במדבר , כאמצעים לחיזוק המיתוס סביבו שעל פיו חי המיתוס שהוא מגלם בדמותו את בעיית פלסטין כולה . הוא שיכנע במיתוס זה תחילה את הפלסטינים שהאמינו בו בלב שלם ואחריהם רבים בעולם המערבי וגם בישראל אנשים כמו אורי אבנרי . דווקא בעולם הערבי היו רק מעטים שקיבלו מיתוס זה אולי בגלל שבזו כל כך לפלסטינים .
ונראה שהוא השיג הצלחה יוצאת מגדר הרגיל , הוא זכה להכרה של רוב מדינות תבל. ארגונו אש"ף הוכר בידי יותר מ20 מדינות הישג חסר תקדים לארגון חסר טריטוריה .הוא שיכנע את כולם שמאחר שערפאת מגלם את הבעיה הפלסטינית הרי רק הוא יכול להביא לפתרונה .
כמובן ספק רב אם היה מצליח להשיג זאת אם לא היה המודבר בארץ ישראל ובמדינה היהודית שהיא מוקד העניין של מליארדי נוצרים מוסלמים בעולם שבמרכז המזרח התיכון צומת אסטרטגי בין לאומי .
אילו היו הפלסטינים נתונים לדיכוי תורכי באנטוליה או של הרוסים בקוקז למשל כמו הצ'צ'ינים היום ספק רב אם היו זוכים להצלחה תדמיתית עולמית כזאת והיה ערפאת עושה את אשר עושה .עצם היותה של ישראל אשר הייתה מדינה יהודית בארץ התנ"ך סיפק לו את חלק מסיבת הצלחתו .
למרות זאת אין ספק שערפאת מבחינה זאת הוא הצלחה בכל קנה מידה, הצלחה ששימשה כמקור השראה לבני עמו לפחות עד שנאלץ להתחיל ליישם דברים בשטח לאחר הסכמי אוסלו ואז התגלה כמינהלן עלוב . ואין בכך פלא שהרי רוב יוצרי המיתוסים מתגלים בשטח כאנשי מעשה ירודים ביותר כאשר עליהם להגשים במציאות את החלומות והפנטזיות. אנשים כמו דוד בן גוריון שדווקא הצליח בכך הם מועטים ביותר .
וערפאת בסופו של דבר העדיף לנטוש את עולם המעשה האפור והמסובך ולהישאר בתחום המיתוס הפשוט יותר זה המשווה בינו ובין צאלאח א דין כובש ירושלים ומגרש הצלבנים ולהמשיך במלחמה עם ישראל גם כאשר שוב לא היה צורך בכך .
עכשיו לאחר מותו הוא יהפוך מן הסתם לגיבור של אגדות ,מיתוסים הירואיים, מחזות ,מחזמרים ,סרטים אפיים וכו' של בני האומה הפלסטינית שכל קשר בינם לבין המציאות יהיה מועט ביותר. אבל לכך בדיוק שאף ופעל ערפאת כל חייו .
ואם לא היה ערפאת?
ואם לא היה עראפת האם לא היה היום עם פלסטינאי ?נראה שהיה אבל עניינו לא היה עולה בצורה חזקה כל כך על סדר היום הבינלאומי ערפאת התגלה כרב אמן בניצול התקשורת והדיפלומטיה הבינלאומית למען עניינו. נניח סצנריו שבו לא היה ערפאת הופך למנהיג אש"ף אלה נשאר נניח מהנדס במצרים חסר עניין בפוליטיקה . נראה שאם זה מה שהיה קורה כי אז המאבק בין ישראל והפלסטינאים היה חלש בהרבה.
האם זה היה טוב לישראל ? לכאורה וודאי . לא היו כאן אינטתיאדות ולא הייתה בעיה של שטחים כבושים ושל התמרדויות בלתי פוסקות ותנועות טרור חזקות ( אם כי אלו כידוע צמחו בין הפלסטינאים גם ללא ערפאת ) .
אבל הילודה הפלסטינאית לא הייתה נפסקת .היא הייתה ממשיכה כפי שהיא היום עם או בלי ערפאת .
האמת היא שגם אם לא היה ערפאת היינו מוצאים את עצמנו במהרה נבלעים בידי רוב דמוגרפי פלסטינאי שהיה נוצר מבלי שנהיה מודעים לכך, שכן לא היה גורם שמתסיס כל הזמן את השטח כנגדנו וכך כופה עלינו להכיר במציאות המתהווה בשטחים . בלעדיו ההתעוררות לבעיה זאת הייתה איטית יותר ולכן בבוא הזמן גם כואבת ומסוכנת שבעתיים .

מבחינה זאת עד כמה שזה נורא אולי יש להגיד תודה לערפאת.

 

ערפאת גוסס.

נספח

רשימת ספרים על עראפת בשפה העברית .

אהוד יערי "פתח "תל  -איב :   לוין-אפשטין,   תש"ל 1970 .
 

 

 

 

 

אורי אבנרי אויבי, אחי /   תרגם עמנואל לוטם   תל-אביב :   ביתן,   תש"ן 1990.

מרוין  בירס    יאסר ערפאת — דמות אפוקליפטית? :   מה קורה במזרח התיכון ואיך זה ישפיע עלינו? /    Miami, Fl :   חברון,   1998.ספר מיסיונרי

ערפאת - דיוקן / דני רובינשטיין

דני רובינשטיין ערפאת :   דיוקן /    תל-אביב :   זמורה-ביתן,   2001
 

 תקציר :

שנים רבות ראו בו הערבים נוכל חמקמק, והישראלים – אויב אכזרי. היו שחשבוהו למדינאי, אחרים – למנהיג כנופיות. אנשי מימשל וחוקרי אקדמיה, עיתונאים וסוכני שירותים חשאיים תעו במבוך של אישיותו. ספרו של דני רובינשטיין מנסה לפענח את מנהיגותו. המחבר, בעוקב שנים רבות אחרי המנהיג הפלסטיני, עומד על דרכי היווצרותו ועל שימושיו של מיתוס ערפאת – האיש שחייו הפרטיים, קורותיו ומדיניותו סימלו בעיני בני עמו, את הגורל הפלסטיני. הספר סוקר את פעילותו הפוליטית, מתחקה על השינויים ביחסו לישראל, ותוהה על סוד הצלחתו ומידת שליטתו בבני עמו, על אף מוקדי ההתנגדות שקמו לו מראשית דרכו ועד לאירועי הדמים שפרצו בשטחים הפלסטיניים בסתיו .2000 הספר נתוב בסגנון בהיר וקולח.

 

גלעד שר     במרחק נגיעה : המשא-ומתן לשלום 1999-:2001 עדות /    [תל-אביב משכל 2001

] :   משכל,   תשס"א

שאול קמחי  שמואל אבן, ג'ראלד פוסט.יאסר ערפאת :   דיוקן פסיכולוגי וניתוח אסטרטגי /    הרצליה :   המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור, המרכז הבינתחומי,   2001.

רונן ברגמן והרשות נתונה :   איפה טעינו? כך הפכה הרשות הפלסתינית לפס ייצור של שחיתות וטרור

   תל אביב :   ידיעות אחרונות,   2002.

  דני רובינשטין… [ואחרים] קמפ-דיויד 2000 :   מה באמת קרה שם? /    תל-אביב :   ספרי עליית הגג,   2003
    

 

אפרים קארש ערפאת :   האיש ומלחמתו בישראל /    [רמת-גן] :   מרכז בגין-סאדאת למחקרים

 אסטרגיים,   2004 תשס"ה

תקציר :עשר שנים לאחר שקיבל ערפאת את פרס נובל לשלום ? יחד עם ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס ? חושף פרופסור אפרים קארש את תוכניתו האמיתית של ראש אש"ף: בטרם יבש הדיו של דפי נאום השלום שלו, החלו ההכנות למלחמה ולאינתיפדת אל-אקצה. ערפת, נואם השלום שהרשים מאות מיליוני בכנותו, אך ידע שאינו מתכוון ולו אף למילה אחת מהדברים שאמר, הוא המוח המתכנן ויוזם שמאחורי פיגועי ההתבדות ופעולות הטרור שהחלו בספטמבר 2000. התוכנית הוכנה והפקודות ניתנו עוד הרבה לפני ביקורו של חבר הכנסת אריאל שרון בהר הבית. ערפת איש ומלחמתו בישראל, הוא סיפורו של מנהיג טרור, שמנצל את תמימותם של מנהיגי ישראל ושל הקהילייה הבינלאומית כדי לקדם את מלחמתו, שכל מטרתה הוא הרס מוחלט של מדינת היהודים. כדי להציג את דמותו האמיתית של האיש, חוזר פרופסור קארש בתחקירו המרתק לילדותו של ערפת, למערכת השקרים שטווה כדי להסתיר את העובדה שכלל לא נולד בירושלים, לרצח הראשון שביצע – פלשתיני בעזה שנמנה על ארגון מתנגד ? למעורבותו בפעולות טרור בינלאומיות ביניהן מתן ההוראה לרצח השגריר האמריקאי בחרטום, בירת סודן, ולדרכים שבהן השתיק את מתנגדיו. הכאפייה הנצחית והאצבעות המונפות בתנועת ניצחון מסתירות מאחוריהן את הטרוריסט הוותיק והמיומן ביותר שידע העולם, שמצליח לגרור את עמו למערבולת דמים שהחילה לפני 40 שנה.

בני מוריס קורבנות :   תולדות הסכסוך הציוני-הערבי 1881-2001 /  מאנגלית יעקב שרת    [תל-אביב] : 

 עם עובד,   תשס"ד.


  רביב   דרוקר  ועופר שלח   בומרנג :   כישלון המנהיגות באינתיפאדה השנייה /    [ירושלים] :   כתר,   תשס"ה.

 
   עזרד לב    בתוך הכיס של הראיס /    אור יהודה :   כנרת, זמורה-ביתן, דביר,   2005
 תקציר :

עזרד לב לוקח אותנו למסע מרתק ועוצר נשימה אל מאחורי הקלעים של הסכסוך הישראלי – פלסטיני. בגוף ראשון אנו מתוודעים למבוך של אינטרסים פוליטיים, תאוות בצע ושחיתות, מדלגים בין מסעדות פאר ואפופים עשן סיגרים סמיך. מנהיגים מן האזור, בנקאים שוויצרים, מזכירים צבאיים וראשי לשכה, אנשי שב"כ ואילי הון משמשים כאן כולם בערבוביה. בסיומו של המרוץ בין ז'נבה לרמאללה, דרך תל אביב, הופכים נבכי החשבונות הסודיים של עראפת לנוסחה המפצחת את צופן כישלון תהליך אוסלו. גיבורי המסע, רובם ככולם דמויות שאינן זרות לישראלים רדופי האקטואליה, מצוירים בבהירות, אולי בפעם הראשונה: עראפת כמוביל, גנוסר כמובל, ראשיד כמהתל, ברק כמתפתל – כפי שרק מי שבילה לילות כימים בצידם יכול לתאר. לפתע מתבהרת התמונה, נקייה, חפה מכל מאמציהם של מקבלי ההחלטות להסתירה ולהדמימה. בסוף המסע הייחודי הזה, הכמעט אינטימי, אך לא פחות מכך נטוע בעובדות ובמסמכים, לעולם לא נסתכל אחרת על סדרי הממשל הישראליים. על סיכויי השלום עם הפלסטינים. על עצמנו. על האמת.

 

 יזהר   באר   בנפול אויבך :   סיקור מותו של ערפאת בתקשורת הישראלית /    ירושלים :   קשב, מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל,   2005.

דו"ח בקורתי המבקש לבחון כיצד סיקרו אמצעי התקשורת המרכזיים בישראל את השבועות האחרונים לחייו של יאסר ערפאת, הן בעתונות והן במהדורות החדשות המרכזיות בטלויזיה.

 בארי רובין  ג’ודית קולפ רובין יאסר ערפאת :   ביוגרפיה פוליטית / מאנגלית: דרורה בלישה    תל אביב :   משכל,   2006.

תקציר :

במשך קרוב לארבעים שנה מילא יאסר ערפאת תפקיד מרכזי במזרח התיכון, ועורר הערצה ושנאה, אהבה ורתיעה. דורות שלמים וחצי תריסר נשיאי ארצות הברית באו והלכו במהלך הקריירה הממושכת שלו, אבל ערפאת תמיד שרד, תמיד היה נתון בסכנה ומעולם לא השיג את מטרותיו. ערפאת היה ממקימיה של התנועה הפלסטינית. מעמדו בראשה צלח ערפאת סדרה מסחררת של שמברים ומפלות, כמעט תמיד באשמתו, ועם זאת הבטיח שהיא תשרוד, תצמח ותצבור השפעה.אף על פי שחזר וכפר בקשריו למעשי הטרור, הוא עסק באלימות בהתמדה, והתנהגותו החמקמקה איפשרה למשטרים רדיקליים לראות בוחבר לנשק, ולמתונים תמכו בו כשותף אפשרי לשלום. בסיכומו של דבר,אחרי שנים של מסירות למאבק מזוין חתם ערפאת על הסכם דרמתי עם ישראל, שאיפשר לו לחזור למולדתו כשליטה החוקי. ואולם, ברגע ההכרעה בפיסגת קמפ-דייוויד ולאחריו, כאשר יכול היה להשיג שלום ומדינה פלסטינית, הוא שב ובחר במאבק . יאסר ערפאת היא הביוגרפיה פרי עטם של בארי רובין וג'ודית קולפ רובין,היא חיבור המקיף ביותר שנכתב על המנהיג הפלסטיני השנוי במחלוקת.

 

 
 

 

קישורים רלבנטיים

ערפאת בויקיפדיה

חיי ערפאת בוינט

סיפור חיי ערפאת בנארג

מחקר של שאול קמחי על ערפאת

אורי אבנרי על ערפאת 
אורי אבנרי ממשיך לדבר על ערפאת

הגיבור שהוליך את עמו לאסון : יוסי גורביץ' על ערפאת
היחיד עם הכוח לותר מאת דני רובינשטין

תמונות מחיי ערפאת 
ערפאת עם מנהיגי העולם 

ציטוטים ידועים של ערפאת 

פיגועים מפורסמים של ערפאת

הכסף של ערפאת 

ערפאת -דיוקן מאת דני רובינשטיין

ביוגרפיה חדשה של ערפאת מאת אפרים קרש

בראשית הייתה פלסטין: המיתוסים של הפלסטינים 

הצד השני : התפיסות של האינטלקטואלים הפלסטינים

ועוד מנהיג ערבי

סדאם חוסיין :הקצב מבגדד

הגולם ולילית נגד יאסר ערפאת .מאת אורי פינק.

פנחס שדה והגולם : תיאור של מציאות חלופית

הגולם בסיפור "חולות אדומים " מאת פנחס שדה וגיורא רוטמן. ( צייר אורי פינק )

"חולות אדומים " מאת אורי פינק, מבוסס על איור של גיורא רוטמן לסיפור "חולות אדומים" מאת פנחס שדה , 1974.

לרגל מלאת עשר  שנים למותו של הסופר והמשורר הידוע  פנחס שדה, להלן פרק מהספר "הגולם " מאת אלי אשד ואורי פינק שיצא לאור בימים אלה בהוצאת מודן. הספר מתאר את תולדותיה של סדרת קומיקס במדינת ישראל שבעולם חלופי שבו הקומיקס היה חלק מרכזי בתרבות הפופולארית הישראלית עוד מלפני קום המדינה. עולם שבו פנחס שדה היה כותב של סדרת "הגולם " ולא של "הארץ שלנו" במשך קרוב לעשרים שנה כפי שהיה במציאות שלנו. .

הגולם נופל:הגולם בשנות ה-70

בשנות ה-70 החל עידן חדש בתולדות הסדרה. הן החלו על מי מנוחות, בסיפורים סופּר-פטריוטיים שבהם נאבק הגולם בכוחותיו של עבד אל-נאצר בתעלת סואץ במלחמת ההתשה וביחידות מחבלים חוטפי מטוסים באירופה וברחבי העולם. בסיפור "הגולם נגד רב-המחבלים" (חוברת 408 משנת 1970) הופיע לראשונה יאסר ערפאת בתור ארכי-טרוריסט שחוטף את לילית – מן הסתם תיכנן עבורה גורל מר ממוות. ערפאת הופיע מאז פעמים רבות, ותמיד הקפידו להדגיש את הנטיות ההומוסקסואליות של דמותו.
מלבד העיסוק המתמיד במשימות בטחוניות הִרבה הגולם ליטול חלק גם בתוכניות החלל, הן האמריקנית והן והישראלית. סיפורים רבים תיארו את מסעותיו ברחבי הגלקסיה בספינת החלל הישראלית "שביט 3".
אחד הכותבים הקבועים והחשובים של הסיפורים מראשית שנות ה-70 ועד לשנת 1975 היה הסופר הידוע פנחס שדה. שדה, שהפך מאז למעין "גורו" לדורות שלמים הודות לספריו הפילוסופיים כמו "החיים כמשל", שבהם הכניס הגיגים שונים על משמעות החיים ועל היחסים שבינו לבינה, עסק לפרנסתו בכתיבת סיפורי הגולם. הוא עשה זאת באנונימיות מוחלטת – הֶסדר שהיה נוח גם לו וגם לרשף, שכן רשף לא רצה שיֵדעו שמישהו חוץ ממנו כותב את הסיפורים, ואילו שדה התבייש בכך שהוא, הסופר הידוע, האינטלקטואל, איש הרוח המיוסר, כותב סיפורים מן הסוג הנחות הזה.
בראיון שנערך כעבור שנים התייחס שדה לראשונה לתקופה זו בחייו, ואמר:
"הבט, אין לי שום יחס לגולם, וגם כשהייתי ילד הוא לא היה הגיבור שלי. סיפורים על איזה יהודי שחרות לו מגן דוד על המצח ונלחם בשדים שיוצאים מבקבוק – דברים כאלה אף פעם לא תפסו אותי. אני העדפתי את הבלשים. התחום של הגולם היה השרירים, וזה לא כל כך הרשים אותי. אני אפילו לא זוכר אם קראתי סיפור שלו בילדותי. תראה, אני לא גאה בזה שכתבתי את הסיפורים, אני רעבתי ללחם פשוטו כמשמעו ונאלצתי לכתוב את סיפורי הקומיקס המטופשים האלה כדי לאכול.
"גם את רשף אף פעם לא סבלתי. הוא תמיד היה מחפש את קרבתם של כל מיני אנשים ידועים מתוך ניסיון – פאתטי למדי, אם תשאל אותי – להיות חלק מן המִלייה החברתי שאליו הוא אף פעם לא השתייך. חוץ מזה הוא גם אף פעם לא שילם לנו כמו שצריך והיינו צריכים להילחם על כל תוספת בשכר אפילו בתקופות טובות מאוד במכירות [כאן מופיעים כמה משפטים של ניבול פה, א"א]. עם כל הכבוד לגולם, יהודי שמסתובב ברחבי העולם ומציל נפשות זה לא איזה ספרות גדולה וזה גם לא הסגנון שלי. מצד שני, אולי זאת ההזדמנות לבקש את סליחתו של הגולם אם חטאתי ולא עמדתי בסטנדרטים הראויים. הגולם היה דבר תמים, מאוד נקי. אם שימחתי את הקורא, אם הילד שכח לכמה דקות את הצרות בבית, הרי זהו דבר תמים לגמרי, כמו לטייל בחיק הטבע או לאכול תפוח זהב."
(מתוך ראיון שנתן פנחס שדה לאלי אשד זמן קצר לפני מותו).
על ציור הדמויות הופקד גיורא רוטמן, שהפך לאמן המזוהה ביותר עם המגזין במשך שנות ה-70 ולשותפו הקבוע של שדה בסיפורים.
אבל אז, ב-1973, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הגיעה אחת מנקודות השבר הגדולות בתולדות המגזין. כל העובדים גויסו למילואים, ורשף התקשה להוציא את העיתון לאור באופן סדיר. הוא החל "למחזר" חומר ישן מגליונות עתיקים. לאחר המלחמה פקד את הארץ משבר כלכלי חמור שגרם בין השאר לעלייה דרסטית במחירי הנייר – מה שיִיקר אוטומטית את גליונות המגזין. וכשהתברר שהקוראים הצעירים שוב אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות חוברת מדי שבוע בשבוע, עבר השבועון למתכונת של ירחון.
יש הטוענים שהסיפורים הטובים ביותר בהיסטוריה של המגזין התפרסמו דווקא בתקופה שלאחר המלחמה, בשנים 1974-1975. שדה הגיע אז לשיאו כסופר קומיקס. אלא שדמותו של הגולם שינתה את אופיה. הוא כבר לא הרבה לעסוק במשימות פטריוטיות, אלא התמקד במשימות אישיות שלא היו קשורות לענייני הצלת האומה, העולם והיקום. הגולם גילה ברחבי העולם קרובי משפחה שלא ידע על קיומם, ואפילו היו לו פרשיות רומנטיות (אבל לא עם לילית – למרבה צערם של הקוראים – שכן אחרי הכול היא היתה מבוגרת הרבה יותר מיוסי הנער). מדור מכתבי הקוראים היה פעיל כמו תמיד. רבים פנו אל רשף בבקשה לפרסם סיפורי פעולה "כמו שהיו פעם", אם כי היו גם קוראים שדווקא שיבחו את הקו החדש של המגזין.
ואכן היום, כאשר אני שב וקורא מחדש את הסיפורים (בפעם הראשונה קראתי אותם בילדותי בשנות ה-70), אני מתפעל מאיכויות שלא הבחנתי בהן בתור ילד. למשל בסיפור של שדה ורוטמן "חולות אדומים" נקלעים הגולם וחייל ישראלי פצוע לשטח אויב, והגולם, שמאבד את כוחות-העל שלו כתוצאה מקרינה בלתי מוסברת, נאלץ לחלץ את שניהם על ידי הפעלת האינטליגנציה שלו בלבד.
גם הערבים שהופיעו בסיפורים חדשים אלה לא היו מטומטמים ומגוחכים כל כך כבעבר, אלא הצטיירו לשם שינוי כיריבים ראויים.
גיורא רוטמן: "אהבתי לעבוד במגזין 'הגולם' ולצייר את הסיפורים של שדה, ואפילו כתבתי בעצמי כמה מהסיפורים. אצל אוריאל רשף לעומת זאת לא אהבתי לעבוד. הוא היה מעביד קשה, עצבני וגם לא חכם במיוחד. אבל זאת היתה הפרנסה שלי כסטודנט לאדריכלות, ושם למדתי את עקרונות העבודה בחוברות קומיקס. אבל ככל שעבר הזמן התברר לי שמדובר ב'סוס מת'. מאז שהמגזין עבר למתכונת של ירחון הוא לא הצליח להחזיק את הילדים בגלל הזמן הארוך שעבר מחוברת לחוברת. בסוף עזבתי אותו והתחלתי להוציא בעצמי קו של חוברות קומיקס מתחרות,
שמהר מאוד השתוו לו במכירות ואפילו עברו אותו."
(מתוך ראיון עם גיורא רוטמן).
יש לציין כי אף שהוא התבייש בהם, היו הסיפורים של פנחס שדה מבחינות רבות מן המשובחים ביותר בתולדות הסדרה. אלה היו סיפורים ארוכים ומורכבים שהתפרשו על פני מספר חוברות ותוארה בהם דמותו של הגולם בצורה עמוקה ומעניינת הרבה יותר מאי פעם.

באמצע 1974 יצר שדה סדרת סיפורים מרתקת שניתן לה השם הכולל: "מה קרה לגולם?" (חוברות 650-660). בסדרה זו מחליט יוסי מסיבות פסיכולוגיות שונות ששוב אינו מסוגל להמשיך להחזיק בזהות הכפולה של ילד רגיל מצד אחד ושל 'הגולם' מצד שני, שכן הדבר פוגע בחיי החברה שלו ובמיוחד ביחסיו עם חברתו החדשה כרמלה, ובצעד דרמטי הוא מחליט לנטוש את זהותו כגיבור-על. אך לאחר שחברתו נחטפת בידי כנופיית פושעים ומתברר שלילית לבדה אינה עומדת במאבק בכוחות הרשע, מבין יוסי שאין לו מנוס מלשוב ולהיות הגולם. בסיפור זה השתמש שדה פה ושם בציטוטים מספרו הידוע "החיים כמשל" בניסיון אמיץ להעלות את הרמה הספרותית של הקומיקס. אבל למרבה הצער הקוראים לא הבינו את מה ששדה ניסה לעשות, ובמכירות נרשמה ירידה דרסטית שאילצה אותו לחזור לסיפורים קונבנציונליים יותר.
שדה ורוטמן עזבו את רשף ב-1975 (נראה כי שדה "הועזב" כתוצאה ישירה של כישלון סיפוריו המתוחכמים). במקומם באו אחרים ובהם יהודה קוברט, שחזר הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים ופירסם במגזין כמה סיפורים על אימי המלחמה, אך אלה כמובן לא עניינו את הקוראים והם החלו לנטוש בהמוניהם. (הערה אישית: בדיוק מסיבה זו נטשתי גם אני את הסדרה שהייתי מכור לה במשך שנים כה רבות, א"א). 

קישורים  

האתר של פנחס שדה

הקומיקסים של פנחס שדה

גיורא רוטמן

האתר של גיורא רוטמן

הגולם

סדרת הגולם בYNET