ארכיון תג: פרנץ פנון

הכיוון מזרח -הקומיקס

"הכיוון מזרח " פירסם לאחרונה גיליון מיוחד ראשון מסוגו במגזין ספרותי המוקדש כולו לתחום הקומיקס  ומורכב הן מסיפורי קומיקס חדשים והו ממארים על תחום הקומיקס..
וכצפוי ממגזין כזה הדעות שמובעות בסיפורים ובמאמרים שבו על הנושא אינן  אורתודוכסיות בלשון המעטה.

תחום הקומיקס זוכה לתמיכה מכיוון בלתי צפוי במקצת בכיוונו של מגזין ספרותי –תרבותי שפירסם בימים אלו גיליון  מיוחד המוקדש כולו לקומיקס הפוליטי בישראל ובעולם .
המגזין "הכיוון מזרח " הוא מגזין ספרותי בעל קו פוליטי חד ולעיתים בוטה שמטרתו היא להפנות את תשומת הלב לתרבות המזרחית ולהשמעת הקול המזרחי " המושתק " לדעת עורכיו בתרבות הישראלית הכללית בעלת האוריינטציה האירופית –אמריקנית מערבית .
גליונות כתב העת מוקדשים לנושאים שונים של התרבות המזרחית ותרבויות השוליים האחרות כמו "היברידיות ".
וגליונו החדש גיליון 15 עוסק בנושא קומיקס חברתי פוליטי , מה שמראה שוב על הלגיטימציה הגוברת והולכת שתחום הקומיקס מקבל בתרבות הישראלית גם אם במגזינים המייצגים את קהיליות השוליים שלה.
הגליון כולל כמה יצירות מעניינות . בהן סיפור מצוייר מאת מייסד והעורך הראשי של המגזין יצחק גורמזאנו גורן שבו הוא מספר על חוויות הילדות שלו כאשר קרא ויצר קומיקסים משל עצמו מבוססים על ספרי ז'ול ורן ורידר הגרד.שאותם אהב בילדותו.
גורמזנו גורן כבר סיפר פרשה זאת בחייו כסיפור לא מצוייר. ובניגוד לשאר היוצרים בחוברת גורמזאנו –גורן לא עסק בעבר ( למיטב ידיעתי ) בקומיקס.
האמן והקומיקסאי וחוקר תולדות ה"בונים החופשייים " יובל כספי מביא קומיקס קצר אך המבוסס על אירוע אמיתי כנראה לדברי כספי אם גם נשכח לחלוטין שבו מוסא שלוש היהודי המזרחי  אבי אבותיו של כספי ( הנראה בציור כדומה מאוד לכספי היום ) נבחר אי אז בשנות השלושים של המאה הקודמת לראש עיריית תל אביב לאחר מות מאיר דיזינגוף האשכנזי  ראש העיר הראשון אך שימש בתפקיד רק יום אחד בגלל חששות שיתגלה כמתון מידי ביחסו לערבים.
הסיפור משאיר לנו טעם של החמצה ושל השאלה מה היה יכול להיות אילו מוסה שלוש המזרחי היה ממשיך לעמוד בראש העירייה ואולי מביא לפשרה בין יהודים וערבים .
אולם ללא ספק הסיפור החזק ביותר בחוברת הוא סיפורה של אילנה זפרן שהתפרסמה עד כה הודות לקומיקסים הלסביים שלה ובראשם "סיפור ורוד על הקהילה ההומו לסבית בישראל זפרן מראה כאן שהיא מסוגלת ליצור קומיקסים גם על נושאים רחבים יותר . .
"סעיף 19 " סיפור פשוט לכאורה והמצמרר בהשלכותיו של בחורה צעירה ושאפתנית שמתקבלת לעבודה בחברה לאחר שהיא חותמת על סעיף תמים לכאורה שאסור לה להיכנס להיריון ולבסוף חותמת על סעיף שעליה לקחת טיפול שימנע ממנה כל רצון להיות אם.
סיפור טוב . והטוב ביותר שקראתי של זפרן אי פעם במסר שהוא מעביר בשלושה עמודים בלבד ואחד הדרמטיים ביותר שקראתי בקומיקסים המקוריים.
עוצמתו של הסיפור נובעת מכך שהוא יכול היה לעבוד היטב גם כסיפור ללא ציורים, אבל הוא עובד טוב יותר כסיפור עם ציורים שמעבירים לקורא תחושות והבעות פנים של הדמויות שהמילים לבדן אינן יכולות להעביר.
ולכן הוא עובד טוב יותר כקומיקס.
פרט לסיפורים עצמם הגיליון מביא גם חלק עיוני עם מאמרים ומסות שדנים בצורה רצינית מאוד ולא מקובלת במקומותינו על נושא הקומיקס .
יש מאמר מערכת של העורכים מתי שמואלוף ובת שחר גורפינקל "מגדלור לעתיד אחר : מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל " שנמצא משום מה באמצע הגיליון  ולא בתחילתו כפי שמתבקש.
העורכים מתלוננים בו  על כך שהתרבות הלאומית הצעירה לא מאפשרת טיפול בשאלות אקוטיות ונותנים כדוגמה בכך שבארץ לא נוצר מעולם קומיקס על מהפכת הפנתרים השחורים .
אולם זהו טיעון לא משכנע ונראה שהוא מושמע רק לצרכי פולמוס , איש לא מונע ממי שרוצה ליצור קומיקס על הנושא הזה. ואיש לא יצנזר אותו אם יצא לאור. אתם רוצים סיפור קומיקס על פנתרים השחורים ? אז אולי תואילו ותצרו אחד כזה ?
באותה המידה  אין היום קומיקסים על מלחמת ששת הימים האם זה אומר שיש צנזורה המופעלת כנגד קומיקסים כאלה ? .
נכון הוא שספק אם 'קומיקס כזה היה יוצא לאור בעיתוני הילדים "דבר לילדים" ו"הארץ שלנו" אולם אלו כבר אינם יוצאים לאור מזה עשרות שנים ,וספק אם מישהו מהמגזינים הקיימים יתנגד לקומיקס כזה אם רק יציגו אותו בפניהם.

יש מאמר של דני פילק מרצה באונ' באר שבע על הפוליטיקה של תרבות עממית : הקומיקס כמשל "

בגיליון מובא גם קטע פולמוסי  מספרו של האידיאולוג הרדיקלי פרנץ פנון עור שחור ומסכות לבנות" שמתלונן על הדרך שבה הקומיקס האמריקני השתלט על חברות אחרות שאנשיהם החלו להעריץ את גיבוריו הלבנים והאלימים .
לגבי מישהו שיודע משהו על דיעותיו של פנון ועל השלכותיהם  ,המאמר הזה הוא בגדר חוצפה פשוטו כמשמעו . פרנץ פאנון היה אידיאולוג שקרא לאלימות רצחנית  כדרך  עבור העמים "הצבעוניים " להשתחרר מעול   הלבנים, גם אם אלו מוכנים לעזוב את שלטונם באיזוריהם בדרכי שלום ,וזאת על מנת לחזק בכך את בטחונם העצמי כנגד הלבנים .  המונים מצאו את מותם כתוצאה מהאידיאולוגיה הזאת שלו,ויבשת שלמה נהרסה כתוצאה מכל אותם לוחמי מחתרת שמצאו השראה בכתביו של פאנון ,ולאחר שסיימו להשמיד את הלבנים פנו עם אלימותם כנגד בני עמם שלהם .

התנגדותו של פאנון  לאלימות של הקומיקסים של הלבנים נראית מתחסדת ושקרית בלשון המעטה , מעין ניסיון להסוות את האלימות הרצחנית "המשחררת "כביכול הטמונה בכתביו שלו .

המאמר המעניין מכל הוא מאמר של דליה מרקוביץ על הקומיקס האפריקני שמביא זווית מעניינת על תחום לא ידוע כלל של הקומיקס בעולם שנשלט לחלוטין בידי הקומיקס האמריקני- אנגלי- צרפתי –יפני ,וזה מענייין מאוד לקרוא על הקומיקס ביבשת זאת שהיא מבחינות רבות יבשת השוליים של העולם,אך דווקא משום כך כל מה שקורה בה יכול להיות בעל חשיבות רבה בעתיד.

אפשר להתווכח עם  הרדיקליות היחסית מאוד  שבמאמר המערכת לגליון זה ועם החוצפה המתחסדת בקטע של פנון , בכל אופן  יש  לגיליון חשיבות בכך שהוא מראה לנו את מיגוון האופציות הפתוח לפני קורא הקומיקס ויוצר הקומיקס שרחוקים לעסוק רק בגיבורי על ומיקי מאוז ומנגה כפי שאפשר אולי לחשוב מסריקה שטחית של מדף קומיקס בחנות "קומיקס וירקות" התל אביבית.
ובכל מקרה גם אם היה מתפרסם רק הסיפור של אילנה זפרן כי אז דיינו .

ראו עוד
הכיוון מזרח בויקיפדיה

הכיוון מזרח 15

מכבסת המילים :נועה גרינברג נגד יואב גלבר

היסטוריה, זיכרון ותעמולה

מאמר ביקורת של נועה גרינברג במוסף הספרות של מעריב על ספרו של יואב גלבר
העוסק במצבה ( הלא מזהיר ) של הדיסציפלינה ההיסטורית דהיום : היסטוריה זיכרון ותעמולה :הדיסציפלינה ההיסטורית בעולם ובארץ ". ספר מזהיר שאני ממליץ עליו לכל מי שיכול שיקרא.

מאמר הביקורת הוא מעניין בפני עצמו וראוי לניתוח כדוגמה מזהירה של כתיבת ביקורת פוסט מודרניסטית.

הכותבת היא מסטרנטית במכן כהן באוניברסיטת תל אביב ועורכת ספרותית בין השאר היא ערכה את הספר
"ההיסטוריון הזמן והדמיון " של שלמה זנד  שלא במקרה מחזיק מעמדות מנוגדות לאלו של גלבר
כך שאני מניח שהיא יודעת משהו על היסטוריה פוסט מודרניסטית .
מאמר ההתקפה נגד גלבר הוא של מתנגדת אידיאולוגית ועדיין הוא מצחיק משום שהכותבת לוקה בדיוק באותם פגמים שאותם תוקף גלבר בספרו.
היא מלאת זעזוע על עצם העזתו לתקוף אותם כאילו האיש העז לבצע פשע בעצם הדיון והניתוח שלהם.
היא מתלוננת על כך ש"הוא מאמץ את הגישה שעל פיה ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה ויוצא למאבק כנגד "אופי הדיסציפלינה ההיסטורית וחורשי רעתה והודף בכל כוח את את התיאוריות הפוסט מודרניות "פוסט היסטוריות ופוסט ציונות ויחד איתן הוא תוקף את הוגיהן היסטוריונים סוציולוגים פילוסופים חוקרי תרבות ופסיכואנליטיקנים ".
אכן זה מה שגלבר עושה. הוא מראה פעם אחרי פעם איך האנשים האלו פשוט אינם מבינים על מה הם מדברים כאשר הם מגיעים לתחום המחקר שלו היסטוריה.
נראה שהגברת גרינברג חוששת שהוא עלול לשכנע את הקוראים שהניתוחים הפוסט מודרניסטיים של ההיסטוריה הם בחלק מהמקרים לפחות , הבל הבלים ושרבים מכותביהם הידועים ביותר פשוט אינם יודעים על מה שהם מדברים בתחומים שונים שבהם גלבר הוא מומחה מספיק על מנת לתפוס אותם שוב ושוב ( ושוב ) בשגיאות עובדתיו .
תמהני האם היא  טוענת שאסור לו לנסות לבקר את האנשים האלו כאשר הם מתייחסים לדברים שבתחומו ?
ומדוע זה מפריע לה שהוא מבקר ותוקף אותם ?האם לא זה מה שעושים חוקרים שונים מהמחנה שלה שכותבים ספרים שלמים שבהם מבקרים ותוקפים היסטוריונים כמו גלבר ואת ההנחות והעובדות שעליהם הם מתבססים ? הוא פשוט משתמש בשיטות שלהם מדוע זה כל כך בעייתי בעיניה?
היא מתלוננת שההתקפה שלו אינה משכנעת או קי ברור שהיא אינה משכנעת אותה כי זאת כנראה התקפה על אמונות שבהן היא מחזיקה.אבל גברת לתשומת ליבך את כותבת ביקורת על ספר מדעי.
למה ההתקפה שלו לא משכנעת ? האם תפסת אותו בשגיאות שבגללן היא לא משכנעת אותך ?

הגברת גרינברג מדווחת בזעזוע לקורא ש"גלבר מנגח אישית "  היסטוריונים והוגים שמדיעותים הוא סולד"

מה פרוש "אישית" גברת גרינברג האם כוונתך שהוא מנבל את פיו כנגדם? אני רואה שהוא מתייחס רק לדיעותיהם והשקפותיהם ואין לו כלום מה לאמר על אישיותם
הגברת גרינברג :" על פרנץ פאנון למשל פסיכיאטר צרפתי מהוגיה המגרים ביותר של המאה ה-20 ,הוא אומר כי הוא "פרט על נימים של רגשות אשם פוסט קולוניאליים וכך רכש את אהדת השמאל בצרפת אבל לא קידם מחקר ענייני לא של תופעת הקןלוניאליזם ולא של תולדות העמים שנשלטו בעבר בידי מעצמות אירופה ( ע' 182 )

אכן זה מה שגלבר אומר אם כי זה לא כל מה שיש לו לאמר על פנון ומציין בין השאר שפאנון דחה על הסף ובהכללה את ההיסטוריה של המתיישבים הלבנים במושבות האירופיות . ועוד כמה דברים,עוד לא מעט דברים.
השאלה היא כאן האם יש שגיאה עובדתית במה שגלבר אומר או לא ?

הגברת גרינברג אינה עונה על כך ,מעצם ההצגה שלה את "פאנון "מהוגיה המגרים ביותר של המאה ה-20 " ברור שהיא רואה בו סוג של דמות מופת .לא חשוב שהאיש השפיע על תנועות טירור וקרא לאלימות כדרך חיים זה לא רלבנטי. אבל מישהו מעז לתקוף אותו ולא עושים דברים כאלו במקומותינו . מה פתאום ? איך הוא מעז? מי הוא הגלבר הזה בכלל שיעז לתקוף את פרנץ פאנון ? את פאנון שלנו ?
לענות לעצם העניין על הערותיו של גלבר לגבי פאנון כמובן לא עולה על דעתה. מה פתאום. פאנון הוא איקון שהוא מעל לדברים כאלו .
אבל בסדר אפשר לטעון שיש לה מגבלת מקום.

חמורה יותר היא הערתה על התייחסותו ל"פועלו של אדוארד סעיד חוקר הספרות והתרבות הנודע שמתבטל במחי משפט שכן הוא בסך הכל "פרט על מיתרי הכמיהה המערבית לפוסט קולוניאליות ,אבל לא הצליח לעבור את הקו המפריד בין ביקורת התובנה הקיימת להצעת תובנה חלופית" ( ע'  183) .

וסותמת ולא ממשיכה ונותנת לקורא להבין בעצמו את המשמעויות הנוראיות של ההעזה להתקיף את חוקר הספרות הדגול ,הגאוני , המורם מעם.
אז נכון גלבר אכן אומר את זה.
אז?
האם מה שהוא אומר הוא  נכון או לא נכון ?
לא ברור מדבריה של הגברת גרינברג אם כי מעצם ההצגה ברור ששוב גלבר עושה דבר לא יאה כאשר הוא מעז בחוצפתו לתקוף את " חוקר הספרות והתרבות הנודע" .
היא רק שוכחת לציין שגלבר בכלל לא מתקיף את סעיד רק"במחי משפט ", הוא עושה זאת לאורך כמה עמודים :ע' 183-185 ( ולי זה לא נראה כמחי משפט אבל אולי טחו עיני מלראות את האמת )  שבהם הוא מדווח לקוראים על שקריו של"חוקר הספרות והתרבות הנודע שהמציא לעצמו סיפור חיים כפליט פלסטינאי סיפור חיים שלא היה ולא נברא .
למה את זה הגברת גרינברג לא מזכירה ? למה את זה היא לא תוקפת ? הנה הזדמנות להראות שגלבר הוא שקרן בהעזתו להציג את חוקר הספרות והתרבות הנודע כרמאי פשוט.
אבל לא. על זה היא מעדיפה לעבור בשתיקה.
למה ?

למה היא לא מתייחסת ולו רק כדי לתקוף את התיאור שהוא נותן של פרשת טדי כ"ץ היסטוריון שהמציא בדמיונו ותחת הדרכתו של אילן פפה  טבח שלא היה ולא נברא בכפר טנטורה במלחמת העצמאות.
גברת גרינברג אני הייתי שמח מאוד לקרוא התקפה שלך על התיאור שנותן גלבר לפרשיה הזאת.
האם את מסוגלת להוכיח שמה שכ"ץ ופפה טענו אכן היה אמיתי למרות שהוכח שוב ושוב  שהטבח היה המצאה, עורבא פרח ממוחו של כץ ?

בכל המסה שלה על דבר אחד גרינברג לא עונה האם תפסה את גלבר בשגיאה עובדתית פשוטה ?
ככל הנראה לא משום שאז הייתה בוודאי מביאה אותה.

לא הגברת גרינברג  היא מעל הבלים מאין אלה  היא מעדיפה להיאחז בדברים בטוחים לגבי גלבר.
היא מסיימת את ה"ביקורת"   שלה בכך ש"לקראת סוף הספר קובע גלבר כי על כל היסטוריון "להיזהר שלא ליפול בפח ולהיות לתועמלן של השקפת העולם שלו " ספרו מוכיח שהוא אינו עומד בדרישתו .לו עשה כן סביר להניח שלא היינו נתקלים בספר בצירופים כמו ארץ הקודש הנכתבים בלי מרכאות מול מילים כמו "כיבוש " וקולוניאליזם שמופיעים דווקא איתן".
"סביר גם שלא היינו מוצפים בספר שמתיימר לדבר על מהות המחקר ההיסטורי בכללו באמירות שתומכות במובהק בלאומיות יהודית אתנוצנטרית".
בקצרה היא מתמקדת במכבסת מילים,"למה הוא מנסח ככה וככה" ולא "ככה וככה" כפי שצריך בתקינות פוליטית.

ובכלל לא בשאלה האם זה "נכון או לא " שהיא השאלה שעומדת במרכז ספרו של גלבר.
ככל הנראה המדובר בשתי צורות מחשבה שאינן נפגשות בינן כלל.

אז הוא נותן מרכאות שלא כהלכה הגברת גרינברג. אז גלבר לא מקפיד כנראה בעניינים כגון אלה.

אכן פשע חמור ופגיעה בתקניות הפוליטית.

.אבל האם תפסת אותו בשגיאה עובדתית כל שהיא ?
הוא כנראה יותר מקפיד על עובדתיות היסטורית שעומדת בכללים מחמירים שנקבעו בידי חוקרים היסטוריונים אבל מבחינת גרינברג הדרך שבה נראים הדברים היא מסתבר חשובה הרבה יותר מעצם אמיתותם או שלא.
גלבר מה לעשות הוא היסטוריון של ציונות אז מטבע הדברים הוא מתמקד בדברים שבהם הוא מומחה.ויש לו מה לאמר כמומחה.אם היה מתמקד בדברים אחרים שבהם אינו מומחה מן הסתם קל היה להפריך את דבריו.

כפי שזה כתוב הביקורת הזאת מזכירה תגובה של נוצרי להתקפה על דתו.

הביקורת שעליו לא משכנעת כי היא לא משכנעת ולא משנה איזה עובדות יובאו בהתקפה. ולמה היא לא משכנעת ? בגלל "הטון " הלא פוליטי קורקטי " שבו היא מנוסחת.
עצתי למבקר הבא של גלבר במקום לעשות את עצמו ללעג כמו בביקורת הזאת שישב וינסה  להפריך את דבריו של גלבר .כי הביקורת הזאת רק חיזקה את כל מה שיש לו לאמר והראתה עד כמה הוא לא שגה.

היסטוריה זיכרון ותעמולה

ראיון עם יואב גלבר

עוד ביקורת  :עודד שכטר נגד אלחנן יקירה