ארכיון תג: פשע

האחים אלפרון כגיבורי ישראל

גליון מיוחד של יום הזיכרון לחללי צה"ל עם כתבת  שער על ראובן האח הבכור שנפל וקיבל עיטור  גבורה , של האחים אלפרון.

איך הפכה חבורת העבריינים  מגבעת שמואל האחים אלפרון לפושעים הידועים  המתוקשרים והנערצים ביותר של ישראל ?


רציתם את (אריאל) שרון ?
קיבלתם את אלפרון.
( סטיקר שחולק במרכז הליכוד בעת מערכת בחירות )

ביום הזיכרון לחללי צה"ל נתתי הרצאה בקורס של ד"ר דוד גורביץ שעוסק במאפיה ובמסגרתה הרציתי על המאפיה היהודית והישראלית בתרבות הפופולארית.
בהרצאה דנתי בשאלות כמו איך הוצגו דמויות מפורסמות כמו מאיר לנסקי ,בגסי סגל,דאצ' שולץ וחבריהם היהודים בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה האמריקנית? איך הוצגו בתרבות הפופולארית היהודית האמריקנית? כמו כן דנתי בנושא הלא מוכר כל-כך של השפעה של הגנגסטר היהודי על יצירת גיבורי העל בקומיקס האמריקני . בהרצאה הרחבתי גם על הדרך בה הופיעו הגנגסטרים בספרות העברית בספרים כמו "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי ובסיפורי פשע שונים שכמו "אלדורדו" של יגאל מוסינזון ועד לספריו החדשים של רם אורן ורבי מכר אחרים ובדרך בה הוצגו בקולנוע ובטלוויזיה הישראליים.
ובמסגרת הרצאה זאת עסקתי גם בשכני הידועים ביותר האחים אלפרוו וhויש להודות זה היה הנושא שעורר יותר מכל את עניינם של הסטודנטים המאזינים.
לכאורה נושא לא מתאים ליום הזיכרון לחללי צה"ל אבל לאמיתו של דבר כפי שהראיתי  רלבנטי מאין כמוהו.

האחים אלפרון אחותם שוש ועורך דין ,תמונה קבוצתית נדירה מראשית הדרך ב-1978.

כמה ימים קודם לכן ב-2.5 .2008 הופיע בגיליון יום הזיכרון של "זמן תל אביב " של מעריב כתבת שער ענקית בשם "לנצח אחים : "לפני 38 שנה נהרג בתעלת סואץ ראובן ,האח הבכור למשפחת אלפרון .השוטר שהותיר אחריו תינוקת בת שלושה חודשים קיבל לאחר מותו את עיטור המופת מאריק שרון .כעת לראשונה אחיו מדברים על מותו הטראגי של אחיהם הבכור ,מקור הגאווה והכאב ,ששירת במשרה ,לחם בששת הימים והותיר אחרי מותו תינוקת בת שלושה חודשים . כיום היא בשליחות המדינה בדרום אמריקה. אחותו שושנה בריסקו בטוחה :אם הוא היה חי ,הכל היה נראה אצלנו אחרת ".

האחים אלפרון הם למעטים שחיו במערה ולא שמעו מעולם את שמעם מטיל האימה הם התושבים הידועים המפורסמים והמוכרים ביותר בציבור הרחב של עיר מגורי  גבעת שמואל.
בכל פעם שאני מעיר באיזה שהוא מקום שאני מגבעת שמואל כי אז באופן בלתי נמנע נשאלת השאלה הנצחית שהפסקתי לספור את מספר הפעמים ששמעתי אותה : אתה מכיר את האלפרונים ? הם השכנים שלך? " משל הם היו האנשים היחידים מכל העיר שמן הראוי לדעת מה קורה איתם.

כדאי לציין שוב בפעם המי יודע כמה שגבעת שמואל היא לא רק מקום מושבם בהווה או בעבר של האחים אלפרון  אלא גם מקום מושבם של משוררים כמו ש.שפרה והמורה המשוררת חנה בדולח ( המחנכת של האלפרונים בילדותם ) וסופרי ילדים כמו דורית אורגד נירה הראל ,עודד בצר ז"ל ואחרים

אבל זאת עובדה מצערת איש מהם לא זכה אפילו לעשירית מתשומת הלב התקשורתית שלה זכו וזוכים האחים אלפרון שאף זכו לתשומת לב ספרותית וטלווזיונית כפי שנראה.

לגבי השאלה : התשובה  היא כן האלפרונים הם שכנים וותיקים שלי בכך שהם גרים באותה העיר, .נתקלתי בהם כמה וכמה פעמים ואין לי הרבה מה לאמר על אלו שנתקלתי בהם ,לאמיתו של דבר אינני זוכר עליהם כמעט דבר.

אבל אני מכיר אנשים שמכירים אותם היטב.
בכל מקרה  האמת צריכה להיאמר : שכני הוותיקים האחים אלפרון אינם סתם עוד שכנים וגם לא עוד שכנים מעולם הפשע , הם הפכו לאורך השנים מסתם עוד חבורת בריונים שכונתית כפי שהיו בהתחלה כששמעתי עליהם לראשונה לאיקונים תרבותיים של ממש : הם זוכים לכותרות ראשיות קבועות בעיתונות כ"משפחת הפשע מספר 1 של ישראל " הם הפכו לכוכבי התקשורת הגדולים ביותר שאותם הפיקה גבעת שמואל אי פעם.

המשפחה

מוסא אלפרון,פעיל פוליטי בליכוד וידוע בפרוייקטים שלו לגמילה מסמים כמו בנסיונות ההתנקשות בחייו.

 אח אחד מוסא ידוע כפוליטיקאי כפעיל וותיק במרכז הליכוד ,וכמי שבין התנקשות אחת לשנייה בחייו עוסק בגמילת נרקומנים מסמים.

אח שני ניסים מחזיק לדעת מומחה העיתונאי בוקי נאה בשיא הישראלי של מספר ההתנקשויות הרב ביותר שמהם יצא  בדרך כלל ללא כל פגע.

יודעי דבר טוענים שניסים הוא שני רק לפידל קסטרו בתחום שיאני זה ( ובהחלט מקדים את אוייבו זאב רוזנשטיין למרות כל מיני טענות נוגדות של מלעיזים ) . הוא ידוע גם כבעל "העיניים המפחידות ביותר בעולם הפשע הישראלי" ". על פי עדותו של אותו בוקי נאה .

המטרה. נסים אלפרון צילום: שאול גולן

ניסים אלפרון המחזיק בשיא הארצי של יציאה בשלום מהתנקשויות בחייו .

אח שלישי יעקב שהוא כנראה המפורסם מכולם והוא חבר שלי למקצוע . הוא היה עיתונאי במקומון ברעננה עם משפחתו הופיע עם משפחתו בתוכנית ריאליטי משלו "פעם בחיים " ביחד עם הדוגמנית גולדמן. הוא ידוע כמי שלא היסס במו ידיו לדקור פושע צעיר וחצוף בשם אמיר מולנר ( בן של קצין משטרה שיעקב בעצמו הכניס אותו לעולם הפשע ) שגילה כפיות טובה משוועת והעז להתייחס בחוסר כבוד  כלפי החונך שלו בעולם הפשע ועל החוצפה הזאת  שילמו ביוקר הוא ושומר הראש שלו.

 

יעקב אלפרון עיתונאי במקומון ברעננה.

לאחר אותה פרשה עגומה שבה היה מעורב גם בנו החייל של אלפרון ,דרור ,שנעלם לאחר מכן השתתפו בני משפחת אלפרון באופן חסר תקדים בתוכנית בשידור חי של דודו טופז שממנה קראו לדרור להסגיר את עצמו .לא ידוע לי על משפחת עבריינים אחרת שקיבלה זמן שידור כזה.

אמיר מולנר מנהיג של עולם הפשע.נדקר בידי יעקב אלפרון בגלל שהפגין חוסר נימוס למבוגרים ממנו. .

הכל מחכים כעת לתגובתו הבלתי נמנעת של מר מולנר ששוב לא יוכל להיחשב ל"יעד המשטרתי מספר 1" עד שינקום את נקמתו באלפרונים או שימות בדרך.

צילום: עופר עמרם

יעקב אלפרון.הצילום האחרון בבוקר בבית המשפט.צילם עופר עמרם.

צילום: ירון ברנר

המכונית המפוצצת של יעקב אלפרון. כמה שעות לאחר הצילום שלמעלה. צילם ירון ברנר

עידכון לדברים שנכתבו :יעקב אלפרון נרצח בהתנקשות בחייו ב-17 לנובמבר 2008. מי עמד מאחורי ההתנקשות ? ישנן שמועות רבות בנושא. אין ספק שהיו רבים שהיו מעוניינים במותו.

 

אח רביעי זלמן עבריין שהתפרסם במיוחד באיומיו על ראש העיריה של גבעת שמואל עד שקיבל צו הרחקה מבניין המועצה ( שהוא גר רק כמה מטרים ממנו ) זכה לכבוד גדול שהוא כנראה שימש מודל לדמות בספר ילדים של דורית אורגד.

זלמן ומוסא אלפרון.

אריה אלפרון. לא היסס לשים את ידיו על האיש המפחיד ביותר בעולם הפשע הישראלי.

אח חמישי אריה הנחשב לחזק שבכולם ידוע בציבור כמי שפיצפץ וריסק בנגיחה נוראה את פרצופו של מי שנחשב עד אז לאיש החזק והמפחיד ביותר בעולם הפשע הישראלי איציק אברג'יל

בהזדמנות חגיגית זאת  אריה ועוזריו שברו  וריסקו  גם  את עצמותיו של אחד מעוזריו הבכירים של אברג'יל.

איציק אברג'יל מנהיג בעולם הפשע לאחר  מפגש עם האחים אלפרון.

אברג'יל מצא את עצמו כעת במצב הלא נעים שהוא מתלונן במשטרה  כנגד בני משפחת אלפרון על נסיון תקיפה כנגדו.וזאת בניגוד למקובל בעולם התחתון שדברים כאלו נסגרים רק במוות.
הכל מחכים כעת לתגובתו הבלתי נמנעת של אברג'יל שלא יוכל להיחשב למלך הבלתי מעורער של עולם הפשע עד שלא ינקום את נקמתו באלפרונים או שימות בדרך מידיהם.

זאב רוזנשטיין ממנהיגי עולם הפשע ,שלח כנופית רוצחים שכירים בעקבות האחים אלפרון.

עוד אוייב ידוע של בני המשפחה הוא עוד מישהו  בעבר לאיש החזק של עולם הפשע הישראלי זאב רוזנשטיין או לפחות הוא נחשב לאיש החזק עד שעורר מסיבה מסתורית זאת או אחרת את זעמם  של בני משפחת אלפרון ,הללו לא התרשמו משמו המאיים כ"מלך עולם הפשע הישראלי "  ורוזנשטיין מצא את עצמו קורבן לניסיונות התנקשות חוזרים ונשנים.
לבסוף הוכנס רוזנשטיין לבית הסוהר למשך שנים  גם כתוצאה מהודעה שהזמין כנופיית רוצחים שכירים מבלרוסיה לחסל אחת ולתמיד את בני המשפחה המפחידים.
כרגיל בני המשפחה יצאו ללא פגע גם מנסיון הרצח הזה.

רוזנשטיין לעומת זאת יבלה בבית הכלא גם על זה עוד שנים חייו.

מה יקרה כאשר יצא מבית הסוהר ? האם יצא לנקום את נקמתו באחים אלפרון ? או שמה אלו יסגרו איתו את החשבון סופית ?

לעתיד הפתרונים.
גם האחיות של המשפחה אינן קוטלות קנים.
. האחות שושנה ידועה כמי שהחזיקה  ב"פונדק הנמרים"  בדרך בין גבעת שמואל לפתח תקווה עד שחזרה בתשובה ומאז המקום שסיפק בשר חזיר  ווהיה ידוע כמרכז ועידות ומפגשים של עולם הפשע הפך למסעדה כשרה בשם " אשל אברהם ".

יש להם גם מודעות מלאה לתולדות הפשע הישראלי ואחות אחרת  חביבה ידועה כבת זוגו של נחמן פרקש הפושע הנמלט המפורסם מהעבר.

האחים אלפרון במדיה

 

      

 

"..קלמן התישב ליד ירון והחל לספר לו על ילדותו ..
" רק כמה בתים היו כאן ,ואנחנו היינו משחקים בשדות בפרדסים .הכל היה פתוח.הכל היה שלנו.יכולנו לעשות מה שרצינו. ועכשיו אנחנו חנוקים ,חיים כמו עכברים בחורים שבין המגדלים.והשכונות החדשות לוקחות לנו את האדמות ,את הפרדסים ,את
האוויר".
( מתוך משלושה יוצא אחד נמאת דורית אורגד ע' 64 )

עם השנים התקשורת פיתחה עימם סוג של הכרות כמעט אינטימית שאין כמוה אצל משפחות פשע אחרות .האלפרונים עצמם ידעו לטפח את תשומת הלב התקשורתית הזאת היטב ובשלב .לאלפרונים או לפחות ליעקב אלפרון  שעבד כאמור בכעיתונאי במקומון של רעננה יש הבנה עצומה איך תקשורת עובדת .הוא אפילו שכר פעם עיתונאי שסיקר אותם את יוסי היימן כמנהל בסוכנות גביה שאותה הקימו.
ותשומת הלב הזאת לא הסתכמה רק בתחום העיתונות .האלפרונים זכו  גם לתשומת לב של עולם הספרות.

משפחת אלפרון תופסת  במקום חשוב בספרו של אריה קרישק על תולדות גבעת שמואל ."הגבעה שבלב : סיפורה של גבעת שמואל ". ( הוצאת דיוקן -טפר ,1997)

.. הם עומדים במרכז פרק שלם בספרו של העיתונאי בוקי נאה  כתב פלילי ( והצאת גלורי ,2004)  על עולם הפשע הישראלי

   

הם שימשו כבסיס לספר תיעודי שלם כולו רק עליהם   של העיתונאי ראובן שפירא  סוכן סמוי 1636 נגד משפחת אלפרון  ( הד ארצי , 2000) ׁ  שמתאר מבצע משטרתי כושל כנגדם שבמהלכו שימש ידיד משפחה וותיק כסוכן סמוי שדיווח על פעילויותיהם למשטרה.

האלפרונים מאוזכרים ומופיעים גם בספרי הזכרונות של עמיתיהם לשעבר , האחים העבריינים  משכונת רמת עמידר השכנה "יוסי הררי   "דרך המלך " (  ספריית מעריב  2010 ).ובספר הזכרונות של אחיו התאום רוני הררי "הבורר ( 2012).

הבורר - רוני הררי , אבי פרידמן - אתר נוריתה

 

במקביל הם שימשו במקור השראה לספר ילדים של דורית אורגד משלושה יוצא אחד (קרית גת: דני ספרים, 2004)
זהו סיפורו  של  נער שנופל ברשתה של כנופית   נערים המסתובבים בפרדסים ליד השכונה בראשותו של טיפוס מפוקפק בשם "קלמן " מטילה אימה ומוכרת  סיגריות וסמים לתלמידי בית ספר יסודי . עד שאחיו של הגיבור מקימים את חבורת שג"ש ( שומרי גבעת שמואל ) שלוכדים אותם ומסגירים אותם למשטרה.

הספר נותן אוירה של שכונת רמת אילן המאוימת בידי השכונות הגבעת שמואליות שסביבה שכוללים אלמנטים פליליים שונים.

אני יכול להעיד שזאת אוירה אותנטית לגמרי .כך רואים או ראו ברמת אילן את גבעת שמואל שאליה התייחסו תמיד בעין עקומה כישוב שבו שולטים "אלנטים פליליים "  וממנה היו מידי פעם  נסיונות להיפרד בניסיון לעבור לישוב בעל שם טוב יותר בציבור..
יעקב אלפרון אפילו זכה לתוכנית ריאליטי משלו " בשם "פעם בחיים " שבה הדוגמנית יעל גולדמן התלוותה למשפחתו על תקן של "כיפה אדומה תמימה" שחדרה למאורת הזאבים ושואלת את עצמה כמה דקות תשרוד שם .

קובץ:Borer.JPG

האלפרונים אפילו זכו לכבוד האולטימטיבי ומשמשים כבסיס לסדרת הטלוויזיה "הבורר " ששם הדמויות העבריניות ובראשם בורר ובכיר בעולם התחתון שאותו מגלם משה איבגי ונראה כשילוב של כמה מהאחים אלפרון והוא ובני משפחתו חיים איפה אם לא בגבעת שמואל שמוצגת שם כבירת הפשע של מדינת ישראל שאנשיה עסוקים בחיסול מאמצים של כנופיות של ישובים אחרים מתוחכמים פחות לערער על מעמדם הבכיר .

בגבעת שמואל הסדרה הזאת  עוררה  זעם עצום ועצומות לתקשורת .  שוב מציגים אותם כמרכז הפשע הישראלי ?

בשכונת רמת אילן אנשים הנידו בראשם ,תמיד ידענו עם מי אנחנו חיים בשכנות.

לפי השמועה התבססה הדמות של הבורר על הדמות של יעקב אלפרון שאכן שימש ומשמש כבורר בעולם התחתון ( וכך גם אחיו ) . התסריטאי הכחיש אבל הסדרה התרחשה בגבעת שמואל דבר שעורר קצת  הרבה כעס בישוב  ולא היה מקרי . ומה הייתה המטרה בסדרה ?  להציג גנגסטרים שאפשר להזדהות עימם כטיפוסים עממיים שמקפידים לשמור על קידוש השבת עם צרות ובעיות של אופרת סבון
.ובסך הכל אנשים שכל צופה בבית יכול להזדהות עימם ועם בעיותיהם.

 איקונים תרבותיים

וידוי : בכל פעם שאני קורא על ההתמודדויות של האלפרונים עם כנופיות אחרות ממקומות אחרים התמודדויות שמהם לרוב הם יוצאים כשידם על העליונה אני מרגיש סוג של גאווה שכונתית.
בכל זאת שכנים . פעם הם הביאו כבוד לישוב כאשר זכו בתחרויות איגרוף שונות.

היום גבעת שמואל לא זוכה בשום תחרות ספורט אז היום  לפחות האחים  אלפרון  מביאים סוג אחר של כבוד כאשר הם גוברים על כנופיות מישובים שונים ומשונים ומראים שוב ושוב  לכל את את עליונותה של גבעת שמואל לפחות בתחום הזה.

( כמה מהאחים חיים היום מחוץ לגבעת שמואל זה נכון בישובים כמו רעננה אבל פעם גיבעת שמואלי תמיד גבעת שמואלי )

יעקב אלפרון.

זה לגבי כתושב של גבעת שמואל  אבל נראה האחים הפכו היום לאיקונים תרבותיים של ממש  לכלל תושבי המדינה גם אלה שאינם חיים בגבעת שמואל . הם   יותר מכל עבריין אחר מכבדים בנוכחותם תכניות אירוח ומציגים בהם  את גרסתם סוחטת הדמעות לאחר עוד אירוע אלים שבו היו מעורבים הם הפכו למוכרים לכל .
למה דווקא האלפרונים ?

למה איציק אברג'יל או עמיר מולנר מעולם לא קיבלו סימפטיה תקשורתית  כזאת ? ( זאב רוזנשטיין דווקא קצת התקרב כשהפך להיות יקיר מדורי הרכילות  כתוצאה מכל נסיונות ההתנקשות בחייו שכשלו אבל גם הוא לא באמת היגיע לדרגה הזאת ).
וה לדעתי בגלל שהם עונים על המודל של העבריין  בעל העבר ההירואי  שמוצג בסרטים כמו "קזבלן " של יגאל מוסינזון.

Image result for ‫קזבלן‬‎
העבריין קזבלאן בגילומו של יהורם גאון בסרט הידוע מראשית שנות השבעים.
מקור השראה לאחים אלפרון ?

היה זה יגאל מוסינזון שהחל בתיאור עולם הפשע במחזות המפורסמים שלו "קזבלן" שהפך למחזמר קלאסי, "ו אלדוראדו" מוסינזון התפרסם הודות לדמות הפושע אלימלך זורקין ובספרו חסמבה ושודדי הסוסים " ו"חסמבה וילדי ההפקר (שכולם הוסרטו).את זורקין פושע ממוצא בלתי מוגדר אבל כנראה אשכנזי גילמו גם זאב רווח וגם ספי ריבלין בקולנוע והוא ניצל כנופיית ילדים ולאחר מכן הצטרפו אליו שני אחים וגם בן ואחיין .
מוסינזון תיאר כנופיות נוספות כמו כנופיית פושטשניק וצרברוס והיד השחורה ועוד ועוד שבהן נלחמו החסמבאים .

אבל העבריין הידוע ביותר שיצר היה ונשאר קזאבלאן שאותו גילם יהורם גאון במחזמר מצליח.

קזאבלן   הוא עבריין ופושע נכון אבל בעברו לוחם נועז למען המדינה ובסופו של דבר לוחם למען הישוב שבו הוא חי ו בשטח הגדול ביפו  ופוגע רק במי שמגיע להם דהיינו בפושעים אחרים .

לדעתי בני משפחת אלפרון הם ממשיכיו החוקיים של הקזבלן מההצגה והסרט של מוסינזון . או לפחות של התדמית הזאת .
ובני משפחת אלפרון יודעים להציג את עצמם בצורה מושלמת על פי המודל הקזבלני הזה כקרבנות של גזענות החברה מצד אחד שבכל מקרה פוגעים רק בעבריינים גרועים יותר מהם .

באותה מידה אפשר להשוות אותם  גם עם הדמויות של מנחם תלמי בסיפורים היפואיים שלו שבהם הוא מציג טיפוסים כמו "סלומון הגדול " ו"ששון " כדמויות פולקלוריות עבריינים פושעים מסוכנים אבל חביבים כמעט בעלי "לב זהב "שמקדישים לפחות חלק מזמנם לעזרה לקהילה שבה הם חיים ולכל "מי שמגיע לו ".
וצריך להודות הם מצליחים והציבור אוהב אותם בגלל זה .

עצם העובדה שהאלפרונים ידועים בתקשורת לפחות כמי שמרביצים מרסקים ודוקרים "בעיקר" עבריינים אחרים ולא אנשים שומרי חוק מוסיפה להילה סביבם של "עבריינים בעלי לב זהב".
את הקסם שאותו מהלכים בני אלפרון על התקשורת אפשר למצוא בצורה מושלמת בספרו של אריה קרישק על תולדות גבעת שמואל "הגבעה שבלב ". .

ההיסטוריון  של גבעת שמואל אריה קרישק דן באריכות בספרו "הגבעה שבלב"  ( 1997)  במשפחת אלפרון"אחת המשפחות הוותיקות בגבעת שמואל והוא מודה שמעלליהם הטילו כתם כבד על השכונה כולה אבל זה בעיקר "בגלל גזענות תקשורתית יותר מאשר בגין העובדות בשטח".
הוא מביא עדות של תושבת השכונה שמציינת ששני האחים שהסתבכו בפשע ( יעקב וניסים ) כבר לא גרים בישוב בעוד שמי שכן גר בישוב מוסה "נחשב למלך ולא עושם שום דבר רע להפך הוא עשה כאן פעילות נפלאה בנושא של גמילה מסמים ..בכל בני המשפחה האחרים הרגה יותר רגועים .הייתה להם אמה נפלאה והם מעולם לא הטילו אימה על אנשי השכונה ."

 בספר מוזכר כי אבי המשפחה ששימש כמזכיר מפא"י באזור היה אדם חיובי מאוד ומזכירים את הבן ראובן שנפל בקרב וכגיבור ישראל הם מציינים שאף לא אחד מבני המשפחה פגע אי פעם בילדי המשפחה או בבתיה .
קטע אחר בספר עוסק בפירוט בפרויקט הגמילה מסמים אותו הקים מוסא אלפרון בשיתוף פעולה עם המועצה בו הוא גמל 12 נרקומנים מבני גבעת שמואל .
כאשר נשאל מחבר הספר אריה קרישק מה הוא זוכר מגבעת שמואל ענה ":
לא זכור לי שום דבר לגבי גבעת שמואל חוץ כמובן מבני משפחת אלפרון משפחת העבריינים המפורסמת שהאבא שלהם היה מקורב למועצה כמרכז עבודות הגינון והרבה אנשים התייחסו אליו בכבוד ובאהדה.
אנשי התרבות הסופרים והיוצרים  של גבעת שמואל היו זכורים למר קרישק הרבה פחות . .

מאז זרמו  הרבה מים בביוב בגבעת שמואל ובני משפחת אלפרון התפרסמו כמי שמטילים את אימתם על ראשי המועצה בגבעת שמואל ולפחות אחד מהם ( ירמי אולמרט אחיו של ראש הממשלה המכהן ) התפטר בטענה שאנשי משפחת אלפרון איימו עליו . טענות דומות נשמעות גם מיורשו  זמיר בן ארי שהוציא צו הרחקה מבניין המועצה כנגד זלמן אלפרון.  .

קרבי זה הכי אלפרון

ראובן אלפרון ,נפל בעת פעולה צבאית.זכה לעיתון המופת לאחר מותו.

אנחנו רואים את הביטוי האולטימטיבי לזה בכתבה שהופיעה עליהם בגיליון יום הזיכרון של "זמן תל אביב " כתבת ענק של כמה עמודים על ראובן אחיהם שנהרג וקיבל עיטור גבורה לאחר מותו .
שושנה האחות טוענת שאילו היה עדיין חי "היה עושה סדר לכל האחים אם הוא היה בחיים הכל היה נראה אחרת .
איך נראה אחרת ?
"לא היו מתעללים בנו ככה.אם הוא היה בחיים ,הוא היה מושך את המשפחה לכיוונים אחרים ,המשפחה שלנו כשהייתה בגלות ,היו בה מהנדסים ועורכי דין ,הוא היה בחור חיובי וחכם .הוא אהב מאוד לקרוא כל הזמן היה מבקש שאביא לו ספרים ..
גם אברהם כץ שהיה שכנם ושל האלפרונים ריגל אחריהם במבצע כושל באופן מיוחד ששימש כבסיס לספר "סוכן סמוי 1636 נגד משפחת אלפרון "  על חייהם ומעלליהם של האלפרונים טען ש"ראובן היה בחור זהב… הוא החזיק קצר את האחים שלו ,ואם הוא היה נשאר בחיים ,אני בטוח שהכל היה נראה אחרת במשפחת אלפרון ,ובניה לא היו מידרדרים לפשע .בכל מחיר לא היה נותן לאחרים שלו להסתבך ולהשתולל .
הכתבה הסימפטית מספרת לקוראים על הצורות שבהן האחים אלפרון הנציחו במשך השנים את אחיהם המת .בין היתר הם תרמו ספרי תורה לבתי  כנסת (!) ערכו אירוע גדול במלאת שלושים שנה למותו ומדי שנה כבר 38 שנעה הם עורכים משחק כדורגל גדול בגבעת שמואל של הקבוצה המקומית נגד קבוצה יריבה בנוכחות בני המשפחה .

אם נרצה בני משפחת אלפרון הם היורשים הטבעיים של קזבלן בנויים וחיים ומציגים את עצמם בתקשורת על פי המודל שלו כמעין קזבלנים חיים

האלפרונים שהחלו את חייהם כבריונים רגילים והפכו להרבה יותר מזה . כי הם תמיד נראים כיותר מסתם פושעים בזויים  אלא בתור הפושטקים שאיפה שהוא בפנים יש להם מידי פעם לב זהב
אחרי הכל יש להם אח , ראובן , שנהרג בקרב וקיבל עיטור גבורה יש להם אח מוסא שעוסק בגמילה מסמים יש להם את הבן דרור שהתגייס לצנחנים במקום להשתמט כמו רוב התל אביביים הצפונים ומרבית העבריינים .
איך שהוא זה כבר נותן לאלפרונים הילה של שונים משאר הפושעים
אני טוען שהדרך שבה הוצגו האלפרונים היא למעשה מעין המשך לא מודע של הדרך שבה הוצגו גנגסטרים היהודיים בארה"ב  כמו מאיר לנסקי  כלוחמי מלחמות היהודים .

הם בריונים אלימים אכזריים ורצחניים אבל העוצמה התדמיתית של האלפרונים נובעת מהעובדה שהם איך שהוא הצליחו להחדיר בציבור את התחושה שברגע המבחן אתה יכול לסמוך עליהם שיתייצבו בצד הנכון
ועצם העובדה שהבן של יעקב אלפרון,  דרור טרח להתגייס לצה"ל וליחידה ובחר ביחידה לוחמת מובחרת רק מחזקת את המסר הזה למרות כל הבעיות שעימם הסתבך מאז…

יעקב עם דרור אלפרון.

( אי אפשר גם להכחיש שכל הפרשה  מזכירה את הספר והסרט  של מריו פוזו ""הסנדק " על בנו של מנהיג עולם הפשע  דון קורליאונה ,מייקל שבחר להתגייס ליחידה צבאטית מובחרת במלחמת העולם השנייה לפני שחזר והפך למנהיג פשע בעצמו.

ומן הסתם גם זה נמצא בתודעתם של אנשי התקשורת שמסקרים את הסיפור  )
אתה לא יכול לאמר על זה על בריונים אחרים כמו זאב רוזנשטיין איציק אברג'יל מולנר אוחנה ושות' שאמנם נוצרה סביבם הילה של סכנה אבל בסופו של יום …הם שום דבר לא יותר מפושעים בזויים.  הם מתעניינים רק בכסף ואין סביבם את הערכים של כבוד נאמנות וגבורה שאותם טורחים האלפרונים להפיץ סביבם כחלק מאסטרטגיה תקשורתית מתוחכמת מאין כמוה.
ספק  גם אם אפשר לאמר זאת על איזה שהוא פושע  צמרת ישראלי אחר  ובוודאי  לא על ילדיהם של אותם פושעים שכאשר גם  הם מתראיינים לתקשורת   נראים תמיד  כ"ילדי שמנת"  מפונקים אכזריים  מרושעים  אפילו יותר מהוריהם המפורסמים.

הם מעוררים בסופו של דבר רק  שאט נפש פחד וסלידה ולא שום תחושה כפולה אפלה של הערצה כפי שהאלפרונים הודות לערכים האלו מצליחים לעורר .

אפשר לטעון שfכל אותם פושעים וילדיהם  רק מפנימים יפה מאוד את הערכים המתועבים שמוצגים בסדרות כמו "השרדות " שלפיהם רק מי שתוקע סכין בגב חברו יכול לשרוד.

האלפרונים עם הערכים שלהם של עזרה זה לזה ושמירה על הכבוד בכל מצב אכן נראים כשייכים לדור קודם שלא ידע את "הישרדות ".
ובסופו של דבר האלפרונים עם הבנתם את הערכים המנחים של החברה הישראלית של גבורה ,גם מרגישים לקרבה לא פחותה לערכים המנחים אותה היום של הערצת ההצלחה והכסף והשורדים ויהי מה ולעזאזל הכל .
דהיינו שיש גם קודים מסויימים של החברה שעם הפושעים ישמרו עליהם כי אז יראו כמעט חלק מהחברה המהוגנת שאם לא ישמרו עליהם יראו בסופו של דבר כמה שהם עוד טיפוסים אפלים מהשוליים של החברה ותו לא .
אפשר להגיד עליהם הרבה דברים אבל האחים אלפרון מגלים יכולת שרידה שלא תאמן.

יעקב אלפרון במסיבת שחרור מבית הכלא ב-1978.

.מישהו זוכר עדיין פושעים אחרים שהטילו את חתיתם על סביבתם בשנות השמונים והתשעים ? לא הם נעלמו אבל האחים אלפרון עדיין כאן ותופסים עוד ועוד כותרת ראשיות ובאמצעי מדיה שונים שאותם הם יודעים לנצל לטובתם היטב . . .
וחלק מהקסם שהאחים אלפרון חמהלכים על חלק מאיתנו הן שהם ושמרים בקפדנו ובדקדקנות על הקודים האלו של כבוד ולחימה למען המדינה הרבה יותר טוב מאשר עושים אזרחים מהוגנים רבים.
כאשר אגרופיהם של האלפרונים מפצפצים ומרסקים את פרצופיהם של יריבים ראשי עולם הפשע השונים רובם ככולם משתמטים מצה"ל הם נוקמים בכך באופן סמלי את נקמתה של החברה הישראלית כולה על הפגיעה באידיאלים הישנים שלה וזאת לדעתי הסיבה מדוע הם זוכים באהדה תקשורתית וציבורית כה גדולה לעומת כל שאר אנשי עולם הפשע בישראל .

עוד על משפחת אלפרון ועל אוייביה השונים והמשונים  ראו

ראובן אלפרון גיבור ישראל

מוסא אלפרון ביוגרפיה
יעקב אלפרון נגד אמיר מולנר

 

יעקב אלפרון ריאליטי שואו

 

פורום" פעם בחיים" בתפוז

התנקשות בניסים אלפרון

דרור אלפרון טירון בצה"ל

דרור אלפרון בתקשורת
קרבי זה הכי אלפרון

 

הספר "כתב פלילי "מאת בוקי נאה הכולל פרק על משפחת אלפרון

מצב עולם הפשע בארץ סקירה

בלוגר על משפחת אלפרון 

בוקי נאה עיתונאי

ניסים אלפרון האיש בעל שבע הנשמות

אריה אלפרון נגד איציק אברדג'יל הסרט
תיאור הקרב בין אריה אלפרון ואברג'יל 

 

הבנות של משפחת אלפרון בתוכנית "עובדה "

האוייבים :

אין להם אוייבים :רשימה לא עדכנית של האויבים של האלפרונים

זאב רוזנשטיין
זאב רוזנשטיין זומם נגד האחים אלפרון

 

רוצחים שכירים מבילורוסיה נגד האלפרונים

הבורר :סדרת טלווזייה שמבוססת על פי השמועה על האלפרונים

יעקב אלפרון הריאליטי שואו

 
דרור אלפרון בעטיפה של "שבע ימים " לאחר רצח אביו יעקב אלפרון. העטיפה המבוססת על הפוסטר של הסרט "הסנדק".

סמי האונס :איום מסוג חדש על החברה ?

 

כוס לזיהוי סם אונס Drinksavvy / צילום: יח

 

בשנים האחרונות אנחנו שומעים עוד ועוד סיפורים על נשים ששתו כוס איבדו את הכרתן והתעוררו במקום זר לאחר שאיבדו את זיכרונן לגבי השעות האחרונות והתברר להן שנאנסו .
מסתבר שמאחורי התופעה עומדים סמים מסוג חדש שקיבלו את השם "סמי האונס"

 

אייל  דוד ליאני הוא עורך דין  ומו"ל שבימים אלה עמל על השלמת ספר העוסק בנושא הסמים  ולהלן פירסום בכורה עולמי על מאמרו  בספר  על נושא "סמי האונס"שהוא הסיכום המפורט והאמין והמעודכן ביותר הקיים כרגע בנושא שנוי במחלוקת זה בעברית

נושא שעם הזמן דומה שהולך ותופס תאוצה עם כי יש רבים אינם מאמינים כלל בקיומו .

סמי אונס –איום מסוג חדש על החברה ?

מאת אייל ליאני, עו"ד. מחבר הספר "סמים" העומד לצאת בהוצאת "ביתן" השנה

הקדמה

ספרי "סמים" שעומד לצאת בקרוב מבוסס על מחקר שערכתי בפקולטה למשפטים ובמחלקה לכימיה באוניברסיטת תל-אביב. המחקר היה אקדמי גרידא. נשאלתי רבות, מן הסתם, כיצד יכול אני לכתוב על סמים וחומרים פסיכואקטיביים מבלי להתנסות בהם באופן אישי?
יש לציין שאני בעד ביטול הפליליות של השימוש בגראס ובחשיש. סבורני שיש להפכן לעבירות מנהליות גרידא בשלב הראשון. אחר כך יש להתירם כליל, וזאת לכשהצבור בישראל יתבגר ויוכל לעכל נורמות אירופיות מתקדמות אלו. לדעתי אין פסול בנטילת גראס וחשיש טבעיים שלא בפעילות אחראית (משימה צבאית, נהיגה, עבודה עם ילדים וכד'). הדבר שקול, בשינויים כאלו ואחרים, לצריכת אלכוהול. באופן אישי אינני בעד שימוש בסמים סינטטיים, אך איני סבור שמי שבוחר בכך באופן רצוני צריך להיחשב כעבריין.
התלבטתי רבות אם לכתוב את הפסקה הבאה. כיום אינני נושא בתפקיד ציבורי אולם אני תובע צבאי במילואים ומועמד לשיפוט צבאי במילואים.

אבל יש להודות :
לי עצמי היה נסיון אחד  בחו"ל בשנת 1994 של עישון גראס צתוך סקרנות  שלא היה מוצלח, לא חשתי כלל בסם.

כמו כן פעם אחת במסיבה בדירה תל אביבית בשנת 1995 אכלתי עוגיית בראוני. סהדי במרומים שלא ידעתי שהכילה גראס. זו הייתה חוויה מוצלחת מאוד. חשתי שהכל נע בסלואו מוושן, הנשים סביבי נראו לי מיניות מאוד וכל עפעוף עפעפיים שלהן, היה נדמה כאילו גרטה גרבו ירדה עם הקמיליות ונשקה לי. אציין שבשתי ההתנסויות הבתוליות הללו לא הייתי כלל במסגרת משטרתית או צבאית ולא הייתי מחוייב לנהוג באחריות (נהיגה וכד').

כיום לא אקח סמים בשל הסכנה של הרשעה בפלילים. אני סקרן מאוד לנסות יותר אך איני חושב שהסיכון מוצדק. בכתב העת הספרותי "עמדה" פורסם מכתם שלי בשם "אושר":
"תחושה טובה הנגרמת על ידי מעבר של נוירוטרנסמיטר בשם סרטונין בסינפסות המח."

חיי שלמים ואני מאושר בדרך כלל. אני מזדהה עם כאלו שצריכים "חיזוקים" אך ממליץ להתחיל בכך בגיל מבוגר, ללא לחץ חברתי ולא לגעת בסינטתיים. אם, חס וחלילה, אהפך חולה סופני אשתמש בכל מיני הסמים הקיימים! ואז אולי אכתוב את ספר "הסמים" המושלם…
לכם תוגש בקרוב מהדורה "מהוגנת" יותר.

 התנסויותי עם סמי האונס

מהם החומרים שזכו לכינוי העממי "סמי האונס "?
סמי אונס הינם חומרים משכרים ונרקוטיים המוחדרים לגוף של קורבן פוטנציאלי ללא הסכמתו ועלולים לגרום לאינוסו. הדרך הנפוצה הינה החדרה למשקאות אלכוהוליים בעיקר אצל נשים.
”סמי האונס” הנפוצים היום בשוק הם: היפנודורם, רוהיפינול, G.H.B וקטמין. אלה הם סמי הרדמה שבמינונים מסוימים גורמים גם לאובדן הזיכרון וכך הנאנסות אינן זוכרות מה ארע.
פטרייה מסוג סם אונס
הפטריה נפוצה בעיקר במזרח הרחוק. הפטריות הללו ('מאשרומס' בשמם בפי המטיילים) הינן למעשה פטריות רעל. סוג מסוים שלהן שטרם נחקר ומופה יכול לשמש כ"פטריית אונס".
אספר כאן חוויה אישית בענין.

בביקורי באי קופנגן בתאילנד בשנת 2001 נתקלתי בשימוש לרעה בפטרייה מסוג סם אונס. אני ושותפתי לטיול, עו"ד דנה בר-יקר (שאז רק סיימה לימודיה בפקולטה למשפטים באונ' ת"א) סעדנו יחד עם תרמילאית (באק-פאקר) מקסימה, רופאה צעירה ונאה מדרום-אפריקה בישנית ועדינת נפש. היא הזמינה פסטה והמלצר המקומי התייחס אליה בחביבות יתר. היא קיבלה את המנה לפני כולם והמלצר חייך אליה ברוחב לב ושאל אם זה ערב לחיכה. סיימנו לסעוד והלכנו לחוף הים. הייתה מסיבת פול-מון (ירח מלא) בחוף. רקדנו עם כולם ופתאום התיירת הרופאה החלה בריצת אמוק לכיוון הים כשהיא מתפשטת מבגדיה ומצחקקת. המלצר התאי ניגש אליה והחל להתנשק איתה. אני קלטתי זאת בזווית עיני והבנתי שאולי הוא שם לה משהו באוכל. אז לא שמעו עדיין על סם אונס. חילצתי את התיירת מהמקומי הלהוט. בבונגאלו שלה היא נחה ואחרי כמה שעות טובות של התנהגות מוזרה וחסרת גבולות חזרה לעצמה. כרופאה היא הבינה מיד שהייתה תחת השפעה של חומר פסיכואקטיבי. בבירור עם המקומיים סיפרו לנו, שישנה פטריה כזו הגורמת לחוסר עכבות מיניות. לצערי לא יכולתי לקחת דגימה מהחומר אך ברור לי, שמדובר בסוג טבעי של חומר הדומה ל"סם האונס" המערבי.

 

"סם האונס" בישראל והדיון בו בכנסת

הוועדה למאבק בנגע הסמים דנה ביום 30.10.06 בסוגית סם האונס המוחדר למשקאות אלכוהוליים של נשים . חברי הכנסת שמעו כי מנתוני הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, יש בישראל עשרות מקרים של מעשי אונס של צעירות כתוצאה מהחדרת הסמים למשקאותיהן.
בישיבת הוועדה התברר, מדיווחיהם של נציגי המשטרה, משרד הבריאות ונציג הרוקחים וכן ממסמך שהוכן על-ידי המרכז למחקר ומידע בכנסת שאלה הם סמי הרדמה שבמינונים קטנים גורמים לאובדן זיכרון ובמינונים גבוהים, יכולים להביא למוות.

נצ”מ סוזי בן-ברוך, ראש מדור הנוער במשרד לביטחון פנים, העידה שהצעירות סובלות מחוסר זיכרון טוטאלי, וכך אין הן יכולות להוכיח שאכן נאנסו ועל-ידי מי. הן רק מעידות שהן התעוררו במקום לא מוכר להן.
עוד אמרה כי "כ-12 שעות לאחר החדרת הסם, לא ניתן לאתרו בדמן ולהוכיח שהסם הוחדר לגופן. במשטרה יש כרגע, 5 תיקי תביעה על אחזקת חומרי סם האונס ולא על החדרתן".

יו”ר הוועדה, ח”כ נסים זאב (שס) אמר כי "בעקבות החדרת סמי אונס למשקאות במקומות בילוי נאנסות צעירות מבלי יכולת להתגונן ולהתלונן במשטרה". זאב דורש ממשרד הבריאות, ליישם את המלצות דו”ח הוועדה לניפוק סמים מסוכנים וחומרים פסיכוטרפיים בקהילה.

הדוח ממליץ על הקמת מערכת ממוחשבת שתפקח על שלושת הגורמים: הרופאים, הרוקחים והמטופלים, על הקמת מנגנון כלל ארצי ממוחשב שיכלול את בתי המרקחת של קופות החולים, בתי המרקחת הפרטיים ובתי המרקחת הצבאיים ויתאפשר מעקב אחר תפוצתם של סמים מסוכנים. בנוסף, ממליצה הוועדה על מעקב ובקרה על הנתונים שירשמו במערכת הממוחשבת על רופאים, רוקחים ומטופלים והפעלת סנקציות משמעתיות ודיווח למשטרה במקרה של פעילות בניגוד לחוק.

סמי האונס :הדיון המדעי

סמי האונס הם לאמיתו של דבר   סמים שונים ששמותיהם המדעים הם כלדקלמן :
GHB ו- GBL
GHB – Gamma hydroxybutyrate
GBL ו- GHB הינם סמים נפרדים ושונים. נוטים משום מה לבלבל בינהם. GHB הוא המוכר והידוע יותר וזכה בתקשורת לשם "סם האונס". שם זה אינו מדוייק. GHB אינו בהכרח סם אונס. הוא משמש כסם לכל דבר לאוו דווקא לגירוי מיני. סם זה ידוע כמנטרל את המשתמש בצורה כזאת שניתן בקלות יחסית לכפות עליו יחסי מין.
חומר מרדים המדכא את מערכת העצבים המרכזית. ידוע בשמות נוספים כגון: “G” , נוזל X, נוזל האקסטזי ופנטזיה.
ברפואה משמש כחומר מרדים לאנשים עם בעיות שינה. משמש גם ליולדות מאחר ומגביר התכווצויות, מוריד כאב ומרחיב את צוואר הרחם וכן לטיפול גמילה לאלכוהוליזם.
שימוש לרעה בחומר: משמש לצורך דיכוי תיאבון (דיאטה מסוכנת), ם היף לסטרואידים אנאבוליים (לבניית שרירים).
צורה: בנוזל או בטבליות. משמש פעמים רבות כתוסף לאקסטזי. השימוש הוא בשאיפה (ולא בשתיה).
השפעה: כאמור, GHB הינו סם המכונה בעגה הלא מקצועית גם כ"סם האונס". השפעתו נחשבת כחזקה יותר מאקסטזי אפילו. (משמש כתוספת לאקסטזי פעמים רבות). ידוע כמגביר את החשק המיני. ההשפעה יכולה להתבטא בשלווה וברוגע אולם ישנן תופעות לוואי: שינה מרובה, בחילה, ובמקרים קיצוניים: מוות.
ישנן תופעות לואי של בחילות, גלגולי עיניים, צמא, רעידות בגוף, אבוד זכרון ואף שיבוש הורמון ההשתנה, התקפי לב ועלפון.
באמריקה נולד הכינוי "סם האונס". כאמור מדובר בנוזל שקוף, שמנוני ומלוח, המשמש לפי השמועה לקירור מזגנים, אבל משפיע כמו אקסטזי. בישראל הוא הלהיט התורן של שוק הסמים האלטרנטיביים, אחד המסוכנים בהם – וחוקי למהדרין. ויש עוד כאלה, בסופר, בגינה ובמרחק לחיצת עכבר.

חיפוש "סם אונס" באינטרנט

חיפוש פשוט באינטרנט מניב מבחר אתרים (מארה"ב) המספקים מתכונים מפורטים לרקיחת הנוזל, לצד מכירת החומרים וערכות הכנה. מעבר לכך נדרש ציוד זול וזמין של כלי מדידה, מד חום ומשקפי מגן. "הGHB- מדמה חומר טבעי הנמצא בגוף בשם גאבה", מסביר ד"ר לרנר. "זה חומר כימי ממכר שעשוי לגרום למוות. הוא חומר מדכא כמו אלכוהול. לפני שהוא גורם לרוגע המשתמש עובר שלב בו המעצורים שלו משתחררים והוא נהיה אופורי ותקשורתי. בשלב מאוחר יותר זה מתאפיין בטשטוש, דיבור לא ברור והליכה לא יציבה. אחרי זה מגיעה שינה עמוקה ולפעמים פתאומית. חלק מהמטופלים מספרים שהם פשוט נופלים על רחבת הריקודים ואי אפשר להעיר אותם. הם גם לא מגיבים לכאב".

הפסיקה בנושא סמי האונס

 

עו"ד ששי גז ניהל לאחרונה תיק מעניין. מרשו היה חיים פנחס, איש חיי הלילה הידוע. פנחס הוא בעל כמה מועדונים בינהם "המרפאה", "נייט" (בו ארע רצח) ועוד. פנחס נעצר בחדרו במלון שרתון בת"א ונתפס עם 13 בקבוקונים בהם חומר שקוף נוזלי הנחשד כסם מסוג GHB המכונה, כאמור, בעגת הרחוב גם כ"סם האונס". כשבוע לאחר מעצרו של מרשו נשלח החומר לשם זיהויו במעבדה לצורך בירור טיבו. מבירור תוצאות בדיקת המעבדה עלה כי אין המדובר בסם GHB כי אם בחומר אחר, השונה בתכלית מן הסם האמור, בשם GBL. עו"ד ששי גז ניסה לשכנע את ביהמ"ש, שאין דין "סם האונס" כדין הסם שנתפס אצל מרשו GBL.

GBL משמש כחומר גלם בסיסי ממנו מופקים חומרים רבים אחרים, השונים בתכלית השוני מאותו חומר גלם, וכל זאת כפי שיפורט להלן, וחומר זה אינו מנוי כלל בפקודת הסמים המסוכנים. GBL הינו חומר נפוץ, אשר משמש בחיי היומיום ובתעשיות השונות כדבר שבשגרה. GBL משמש בתעשיית ההדברה וקוטלי המזיקים, בתעשיית הצבע, מתאם רמת חומציות בעת צביעתם של חומרים דוגמת צמר וסיבים פולימריים. כמו כן משמש GBL כמתווך בייצור של ויטמינים ורקיחת תרופות.
יתרה מזאת, שימושו של ה-GBL נודע אף בהרכבתם של חומרי ניקוי שונים, בעיקר בהסרת כתובות גרפיטי ודיו, משמש לאיכול פני שטח מתכתיים ופלסטיים. החומר מצוי בלקה לציפורניים ובחומרי ציפוי שונים המבוססים על תרכובות אורגניות וכימיות.
כאמור, התייחסות לGBL כסם מסוכן אינה מעוגנת בחוק.

האם יש לפחוד מסם האונס ?

אז מה דעתי  האישית לגבי סם האונס ?
נראה  לי שיש פניקה מוגזמת סביב סם האונס והוא מעט OVERATED. הבהלה סביבו יצאה מכלל פרופורציה  והוא אינו כה נפוץ כמו שזה נדמה.

דומה שהוא נפוץ דווקא יותר באיזורי הפריפריה כמו לוד מאשר איפה שהיה צפוי שיהיה בתל אביב המתוחכמת והדורסנית .
אבל בנות לתשומת ליבכן :בפעם הבאה שאתן נמצאות בפאב מלא עשן ומשוחחות עם מישהו נחמד יותר או פחות היזהרנה כשאתן מסבות מבטכן מן המשקה שלכן, אולי אותו מישהו מכניס לכן משהו למשקה .
ואז כבר לא תחושו דבר למשך שעות רבות לאחר מכן .

 

ראו עוד על סם האונס

סם האונס בוקיפדיה 

כל האמת על סם האונס 

 

סמים המשמשים אנסים

ערכת בדיקות אישית לגילוי סם האונס

פיתוח מהפכני שישים קץ ל"סם האונס "

 

 

תמונות יפואיות :סדרת הטלוויזיה

 

בשבוע שעבר יצאתי לסיור של המדריך דורון עוזר בעקבות "התמונות היפואיות" של מנחם תלמי .סיור שהתבצע מסביב לאיזור "השעון " במרכז יפו ובמהלכו סיפר המדריך על מקומות ואישים בתולדות חיי הפשע של העיר בעשרות השנים האחרונות וליווה את הפרשיות בסיפור סיפורים (שאותם הוא יודע בעל פה !) של מנחם תלמי על עולם הפשע והג'מעה של יפו,כל סיפור סופר ליד המקום הספציפי שבו הוא מתרחש באיזור השעון הגדול של יפו .
לאחרונה גם מוקרנים בטלוויזיה בערוצים שונים ובV.O.D-   שידורים חוזרים  של סדרת הטלוויזיה הוותיקה ומוצלחת "תמונות יפואיות "על פי סיפורים אלו .
ואלו הן סיבות טובות לחזור ולהיזכר בסדרה זאת ,ובסידרת הסיפורים הקלאסיים  שעליהם היא מבוססת.

לפני שהייתה סדרת הסופראנוס שהיציגה את אנשי המאפיה בארה"ב כדמויות של אנשים רגילים כמוני וכמוך שבמקרה גם מכים ורוצחים אנשים על ימין ועל שמאל הייתה סדרת "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי שעשו את אותו הדבר רק עם הרבה יותר הומור והרבה פחות חיבוטי נפש ודיונים פילוסופיים אינסופיים.

יפו סבאבה סיבוב שלישי

אמנם גם תלמי  לא היה הראשון בשטח זה. הרבה לפני מנחם תלמי היה דימון ראניון שתיאר בצורה דומה את פושעי ניו יורק על הסלנג המיוחד שלהם ( שלא ברור עד כמה היה אמיתי ועד כמה הומצא כולו בידי ראניון) וזה הועבר לעברית בצורה מזהירה בידי המתרגם אליעזר כרמי ,שיצר בתהליך עברית חדשה משלו כפי שעשה מאוחר יותר תלמי .

אבל תלמי מרגע שהתחיל הפך את יפו ואת אנשיה ואת חוגי הפשע שבה  לעיר שלו

יפו של מנחם תלמי

תמונות יפואיות סיבוב שני

יש אולי משהו אירוני בכך שהסופר הפטריוט שהתפרסם תחילה בסיפוריו על חייהם וגבורתם של נערים צבריים אידיאליסטיים התפרסם יותר מכל בסיפורים על טיפוסים שהם בהחלט אינם מסוג הצברים המקובלים ושהם רחוקים מאוד מלהיות אידיאליסטים ,והם בכלל פושעים קשוחים .אם כי בדרך כלל ( אבל בהחלט לא תמיד ) "פושעים בעלי לב זהב" . תלמי כמעט ולעיתים יותר מכמעט מצליח לחבב עלינו את הדמויות האלה מהעולם התחתון שבחרו להם את הפשע כדרך חיים ומקצוע .הוא נותן לנו לעקוב אחרי סגנון דיבורים אורח חייהם ומעשי הקונדס שלהם הרפתקאותיהם הביזאריות מאוד ותאבונם שאינו יודע שובע וגרונם הניחר תמיד הזקוק למשקה .

כשגבר היה גבר

הבונבונים הכי יפים
עבריינים אלו הם אנשים כמעט חביבים גם משום שהפשיעה עבורם היא מעין ספורט עם כללים ברורים ביותר שיש בהם מותר ואסור..

איור מאת  זאב פרקש לסיפור של מנחם תלמי.
.איך לקרוא לסיפורים האלו ? הם אינם בדיוק פיליטונים וגם לא סטירות ויש בהם מנה הגונה ביותר של פולקלור .אולי כדאי לקרוא להם "הומורסקות פולקלוריסטיות ".
רבות מהרשימות של תלמי הומחזו למערכונים משעשעים בחוגי חובבים.ואחר כך הוסרטו לטלוויזיה לסדרה "תמונות יפואיות" . וזאת אחת הסדרות הבודדות בעולם הטלווזיה הישראלי שמבוססות על סדרת סיפורים .

תמונות יפואיות :סדרת הטלוויזיה

הג'מעה בהרכב מלא .

סדרת הטלוויזיה "תמונות יפואיות " מתארת את פועלם והרפתקאותיהם של סלומון הגדול, פרוספר, חזוקה, אנג'ל היפה זאקי שקשוקה וחבריהם ועמיתיהם , בני משפחתם מקורביהם נציגי העולם התחתון של יפו ומאבקיהם עם אויביהם נציגי הכנופיות של מקומות אחרים כמו רמלה המנסים לפלוש לשטחיהם ביפו וגם יחסיהם הלא כל כך ידידותיים עם אנשי המשטרה של יפו ששמים עליהם עין פקוחה אם גם סובלנית ולא נמנעים מלהשתמש בשירותיהם בטובים בעת הצורך .

 

הג'מעה בבית קפה.

סך הכל אנשי הג'מעה של יפו מתוארים בסדרה כמו בסיפורים של תלמי כ "חברה " שהם בסך הכל בסדר גמור. אמנם הם לא אוהבים לעבוד עבודה פיזית ,מעדיפים להתבטל בבית הקפה או המסעדה היפואית כל שעות היום והלילה,ואף פעם לא מהססים להכות או לחסל את כל  מי שמגיע לו (שהוא  תמיד פושע בעצמו ). אבל הם בתוספת גם נציגים נאמנים "אותנטיים " ואהודים של הקהילה היפואית באשר היא ואף פעם לא מהססים להושיט עזרה לאישה יפה או לגברת זקנה בעת צרה .מן הסתם זאת הצורה שהברנשים האלימים של יפו ( ושל כל מקום אחר בכדור הארץ מהיאקוזה ביפן דרך המאפיה בסיציליה ובארה"ב וכלה בסוחרי הסמים של קולומביה) מעדיפים לראות את עצמם .
מסדרה זאת הופקו הופקו 12 פרקים סך הכל ארבעה ב95 ועוד שמונה ב-96 .ולמרבית הצער לא יותר . אבל ההומור הפולקלורי שלה עובד גם היום .
המפיקים מתי  מתי הררי ואריק לוביצקי כתבו את כל הפרקים ביחד עם אביב טלמור בהסתמך על סיפורים שונים של תלמי שלרוב שולבו כמה לפרק אחד.

סלומון הגדול (אורי גבריאל ).

"סלמון הוא המוח הסמכותי .עם סלמון איכשהו הכל מסתדר .מה שסלומון אומר עושים "

( מתוך תמונות יפואיות 1 ) .

רוב השחקנים משחקים משחק שגרתי בהחלט  ופחות מכך חוץ מאורי גבריאל שבתור מנהיג הכנופיה סלמון הגדול הוא משכמו ומעלה מעל כל השאר פשוטו כמשמעו .
אחרי שרואים את אורי גבריאל בתור סלמון שוב אי אפשר לדמיין אותו בשום דמות אחרת . גבריאל ביחד עם  ג'וליה מסלאווי בתור חצ'ורה הם שני השחקנים הבולטים ביותר בסדרה,  והדמויות נראות כתפורות עליהם .

מסלאווי היא אימה של השחקנית פנינה מור  שלה היציעו לגלם בפרק זה את תפקיד אחותה של אורנה בנאי היא לא יכלה לקבל בגלל ניתוח קיסרי ולידה קשה אך היציע למפיקים לבחון את אימה חסרת הניסיון עד כה וכך החלה קריירת משחק חדשה .מור הופיעה אחר בפרק הראשון כפלורה באסירה בכלא ואחר מכן כאישתו של מלולי השודד.
מעניין התפקיד הקבוע של בעל המסעדה שבה יושבים אנשי הג'מעה וסועדים את ליבם ומעבירי בה את היום . בפרקים הראשונים גילם אותו סלים דאו בתפקיד ג'מילי ואחר כך מסיבה זאת או אחרת הוחלף באריה אליאס בתפקיד אבו נאג'י והמסקנה שאליה הצופים יכלו להגיע הייתה שמסיבה זאת או אחרת קצה נפשם של אנשי החבורה מג'מילי ומסעדתו והחליפו מקום.

סלומון הגדול במשחק ביליארד.

מפיק הסדרה אריק לובצקי  :גדלתי על הסיפורים של תלמי כילד. יש בסיפורים אוירה מיוחדת במינה של עולם תחתון ביפו שמשלבים אגדה ופנטזיה עם חוכמת חיים ופשע והרבה הומור ובסלנג מאוד מאוד מקורי ויחודי . והכבלים בתקופה זאת מאוד אהבו את הסדרה. והלכו על זה . אבל גם טלעד רצו את זה מאוד בשלב מסויים .
אורי גבריאל כיכב אבל היו עוד שחקנים ידועים כמו ארנה בנאי יגאל עדיקא גלריה ארוכה מאוד של שחקנים ידועים . זאת הייתה הסדרה בין הראשונות של הטלוויזיה המסחרית.
היה בה ממש צורת סיפור וביטוי מאוד ייחודית שונה לגמרי. כל פרק היה עיבוד של כמה סיפורים שונים של תלמי ששולבו ביחד כדי ליצור פרק
. סך הכל נראה ש"תמונות יפואיות " בהחלט קיבלה את הבמה הדרושה והכבוד המגיע לה בטלוויזיה.

א.א. :תלמי היה שותף בהפקה?
לובצקי : הוא דווקא לא היה שותף פעיל ואמר לנו תעשו כהבנתכם ולא התערב כי לא הבין את המדיום.לי א.א. למה הסדרה הופסקה אחרי 12 פרקים בלבד?
לובצקי : היו שתי עונות. ואחר כך החלטנו לפתח סדרה אחרת את "חלומות נעורים". אבל הסיבה האמיתית להפסקה הייתה הכבלים שהחליטו על ללכת על תכנים אחרים . אותה התקופה הייתה גם תקופה קשה לערוץ הכבלים שהיו עסוקים אז בכל מיני משפטים וכו' והחליטו להיפטר מ"תמונות יפואיות " כדי לחסוך בכסף הם גם טענו שהסדרה לא תופסת את הצעירים והכבלים הם לצעירים.
זאת למרות שהמפיקים שעבדו עליה מאוד אהבו אותה וזאת סדרה מאוד ייחודית בין כל אלו שהופק עד היום לטלוויזיה בעברית . תמונות יפואיות" הפכה לסדרת פולחן. אני מכיר הרבה אנשים היום שמשננים וזוכרים כל מישפט מן סדרה כאילו זה היה מערכון של "הגשש החיוור ". זאת סדרה שחוזרים ורואים אותה שוב ושוב עד היום אני כל הזמן עוד מקבל תגובות על הסדרה הזאת .
א.א. :חשבתם להקים אותה לתחייה באיזה שלב ?
לובצקי : תמיד חשבנו לעשות מזה או מחזה או סרט קולנוע. אבל תמיד הייתי עסוק בדברים אחרים . ואולי יום יבוא ונחזור לזה . אבל היום זה יותר קשה בגלל האופי השונה של הטלוויזיה. האמת היא שהיינו יכולים לעשות עוד עונה נוספת מהסיפורים שנשארו בספרי "תמונות יפואיות " וגם מהספרים הישנים יותר של תלמי "כשגבר היה גבר" ו"הבונבונים הכי יפים " שגם להם היה מימד מעניין ומאוד ד צבעוני וייחודי וגם מימד פילוסופי בגובה העין .
מיכה שרפשטיין המפיק : "תמונות יפואיות " היא סדרת פולחן בלי שום ספק . זה מתבטא בכך אנשים ישבו יחד וצפו ביחד בפרקים בדיוק כמו שצופים בסרטי פולחן קולנועיים כמו "צ'רלי וחצי " ו"סנוקר". .
עד היום והתקשרו אלי עשרות והתחננו לקנות קלטות . אם "תמונות יפואיות " הייתה מוקרנת בערוץ 2 היא הייתה ממשיכה עוד עונה .זאת הייתה סדרה טובה מאוד. והדמויות שמוצגות בה ובראשם סלמון הן דמויות נצחיות .וחבל מאוד שהופסקה לפני זמנה .

מנחם תלמי הסופר התלהב הרבה פחות מהסדרה המבוססת על יצירתו :

א..א. מה חשבת על הסדרה הטלוויזיונית של "תמונות יפואיות "?

 

  מנחם תלמי : לא התלהבתי . חשבתי שעשו אותה די מאולץ . הם עשו מישמש מהסיפורים .
אבל זה גם לא ששנאתי אותה . הם בהחלט עשו את המקסימום האפשרי עם מה שעמד לרשותם. אני עדיין חושב שזה יכול היה להיות טוב יותר אם היו עושים את זה בצורה אחרת ועם תקציב אחר אבל אני גם לא איש סרטים,ובהחלט יכול להיות שדעתי שגויה.

דעתי היא שזאת היא סדרה חביבה בהחלט ובכמה פרקים אף יותר מזה, ומצליחה מדי פעם להעביר משהו מההומור המלווה באיום ואלימות של הסיפורים  .ואילו היו נותנים לה צ'אנס להמשיך לעונה אחת או שתיים נוספות היא הייתה יכולה לזרוח ולהביא משהו מהעוצמה וההומור של הסיפורים למסך הקטן ששם סוג ההומור הפולקלורי הזה הוא בהחלט חסר.

הררי ולובצקי חזרו מאז לסיפורי עולם הפשע בסרט "בלאק ג'ק " גם הוא בכיכובו של אורי גבריאל.
ויש לקוות שמישהו אי פעם יקים לתחייה את סיפורי עולם הפשע של "תמונות יפואיות "

אבל יש להודות הפושעים בעלי לב הזהב נראים אנכרוניסטיים לחלוטין בעולם הפשע המתוחכם והרצחני של היום.

נספח :תקצירי הפרקים :
הוקרנה לראשונה ב-1997
פרקי תמונות יפואיות
מפיקים מיכה שרפשטיין,עמיתן מנלזון
במאים מתי הררי אריק לובצקי
תסריטאים מתי הררי אריק לובצקי ואביב טלמור
שחקנים אורי גבריאל=סלומון
מוטי בן ישי =חזוקה
גבי דן –פרוספר
סלים דאו –ג'מילי

אריה אליאס -אבו נאג'י
שמיל בן ארי הפקד קביליו
ג'וליה מאסלאווי -חצ'ורה
בתפקיד אורח הופיעו  אורנה בנאי , יגאל עדיקא, שמיל בן ארי, עמוס לביא, מיכאלה ברקו, אביבה מרקס ואחרים
פרקי הסדרה הם :

עמוס לביא בתפקיד  מנהיג כנופיה עוינת.

1. הפרוטקשן הגדול  ( מבוסס על סיפור בשם זה בתמונות יפואיות 1)
מה סופם של מלוכלכים שבאים לקחת פרוטקשן מהג'מעה ואיך קיבל ג'מילי את המסעדה בתקופת האנגלים?
שני "מלוכלכים" בריונים באים למסעדה של ג'מילי בניסיון לסחוט ממנו דמי פרוטקשין . ג'ימילי לא פרייר ומזמין למקום את הלקוח הקבוע סלמון הגדול על תקן של השותף וסלמון ושני עוזריו מהג'מעה חזוקה ופרוספר מחטיפים מכות רצח למלוכלכים ושוטפים אותם קצת בבור עד שיגלו מי שלח אותם . בנתיים במהלך השטיפה ג'מילי חושף לפני הג'מעה איך רכש את המסעדה. זה היה הודות לכייס ידוע מוריס שיום אחד נתפס כשהוא לבוש בבגדי אישה וניכנס לכלא נשים על תקן אישה . שם גילו הנשים את זהותו המינית האמיתית וכפו עליו לעבוד עם כל אחת מהן מיד יום ולהוציא מהן את לחציהן המיניים .וכאשר גילתה הסוהרת את העניין הצטרפה לחינגה בעצמה .מוריס יצא משם על תקן של חצי מת והיגיע לביתה חולים שם עבד ג'מילי הצעיר .ושם הודות לטיפול טוב שנתן לו ג'מילי העביר לו ארנק מלא כסף שבו השתמש ג'מילי לקנות את המסעדה.
ובנתיים הבריונים ההמומים מגלים את השם של שולחם דויד הקפיץ מרמלה . וסלומון שולח אותם לדויד בתוך ג'ורה בצירוף הזהרה : מי שמתחיל עם יפו גומר עם סלמון הגדול .

חצ'ורה הזקנה שלשונה הקשקשנית מטילה אימה על כל יפו (ג'וליה מאסלאוי ).

2. איך הפסיק לוי להיות טורנבול ( או "סונד")
( מבוסס על סיפור בשם זה ועל "לוי הקטן מחזיר את הכבוד ללונה "בתמונות יפואיות 2)
ציטוט :"יפו זה לא תל אביב ביפו זו עיר של נימוסים כאן הכל הולך בקלאסה שום דבר לא בוער".
טורנבול הוא פחד של דבר מתי שבא הירח המלא הכישוף מתחיל לעבוד על הטורנבול מוציא אותו מהמיטה לטייל על הגגות וחוטי חשמל .גם לוי המסכן נתפס במחלה ורק הג'מעה יכולים לרפות אותה .ולמה הפחד הוא השדכן הטוב ביותר של האדם?
לוי נשוי לבת המכוערת עד זוועה ( אורנה בנאי באיפור מזעזע במיוחד ) של חצ'ורה הזקנה הקשוחה המטילה את חיתתה על כל יפו והיא ידידתם הטובה של אנשי הג'מעה .וסלמון מספר כיצד היגיע למצב הנורא הזה .פעם הוא וחבר נתפסו בידי דוד הקפיץ מרמים בקלפים . החבורה של דוד הקפיץ רדפה אחרי לוי שהיגיע לבית של חצ'ורה ונשכב במיטה של הבת ושם הזדעזע לראות עם מי הוא יושן אך נתפס בידי חצ'ורה ובניה ואולץ באיומים להתחתן עם הבת ולא יימסר לפושעים בחוץ שחטפו התקף לב כשראו את האישה המכוערת . וכך קרה גם עם הרב שחיתן את השניים .
בנתיים גם עמיתו של לוי עבר הרפתקאות כשנרדף בידי דוד הקפיץ למועדון לילה ושם מצא את עצמו כנגן חצוצרה בפעם הראשונה בחייו על מנת להציל את חייו .
3. מלאך המוות של יפו.
( מבוסס על "יש גופה ביפו" בתמונות יפואיות 3 )
מי הבנאדם שיותר קשה לו להדליק סיגריה מלכבות חיים של בנאדם?
למרות שהוא נחשב בידי כל יפו לרוצח מיקצועי והכל חוששים ממנו הרי גיבור הפרק אינו באמת רוצח וכך כאשר הוא מקבל משימה לבצע חיסול הוא ממהר להציע למישהו מבת ים שידוע כרוצח את החיסול. אבל גם זה אינו בדיוק רוצח וממהר לתת את החיסול למישהו שלישי שדווקא ידוע לו כרוצח (ובמציאות המרה גם הוא לא ) .
4.נוסעים לברכה אמבולנס
( מבוסס על סיפור בשם  "לוח הכפל אצל ברכה אמבולנס " בתמונות יפואיות 1)
בנו של בעל בית הקפה חיים ג'מילי , חיים פצע הוא באמת ילד טוב אבל מה ראש בטון נכשל בלימודים, עוד מעט בר מצווה ועוד לא יודע את לוח הכפל . וההורים לא יודעים מה יצא מממנו.ג'מילי בוכה איך לפתוח את הראש בטון של הילד .אבל חברים בזה לא רק בשביל ארק . ואם ג'מילי בצרה הג'מעה באים לעזור . חברי הג'מעה מחליטים לקחת את הילד לזונה ברכה אמבולנס בתקווה שזה יעשה ממנו גבר ויוציא ממנו את השטויות מהראש והפצעים מהפנים . בדרך הם יוצאים לבקר עמית וותיק שיצא זה עתה מביתה סוהר ופוגשים אצלו את חברי הג'מעה היריבה מרמלה . ועיתם הם מסתבכים בכמה התערבויות .
5. תעלומת שני היהלומים 

חלק א'
כתבו לוביצקי הררי ואביב טלמור
ציטוט : בבורסה של יפו לכל דבר יש מחיר ורק לכבוד אין ואת הכבוד אי אפשר לזרוק סתם כך לרחוב . מושן השתין וגם ירק על הכבוד שלך הגמעה ועכשיו צריך לסגור חשבון
הג'מעה ומושון (יגאל עדיקא )  מורידים מכה גדולה על הסניף המרכזי של הדואר גונבים מכספת בלגית שני יהלומים ענקיים כל אחד בשווי חצי מיליון . אך שוד ושבר איך שמתחילה החגיגה לפתע נעלם השלל ! כולם שוברים את הראש : איפה היהלומים וברור שאחד מהשלישייה העלים אותם אבל איך בדיוק : סריקה שעושה סלומון על השלושה לא מוצאת כתום גם לא בבטן ובצואה.אבל בג'מעה כששואלים שאלות רוצים גם לדעת את התשובות .
מתברר שמושון העביר את היהלומים לאיש שהציג את עצמו כשוטר וביקר בדירה והלה היה סוחר יהלומים .הג'מעה נחושים לנקום על הדריכה בכבודם ולסגור חשבון עם מושון .
פרק 6. תעלומת שני היהלומים : חלק ב' ( מבוסס על "האדם שראה איך הורגים אותו " תמונות יפואיות 3)
איך זה שיצא בנאדם שקברו אותו בבור סיד לסגור חשבון עם הג'מעה ?
הג'מעה לוכדים את מושון וזורקים אותו לבור סיד לעולם הבא . אך להפתעתם מושון חוזר כעבור שנה ממה שנראה מהעולם הבא שודד מישהו אונס את האחות של פרוספר . סלומון מסרב להאמין אך לבסוף לוכדים שוב את מושון שמגלה שהוא ידע שסוחר היהלומים ילשין עליו וחיסל אותו והסתתר וצפה ב"חיסולו " וחזר כדי לנקום .
(פרק זה הוא כמעט היחיד שבו מתגלים הג'מעה כפושעים קשוחים שאינם מהססים כלל לבצע מעשי רצח ,אם כי אלו הם רק למי שמגיע להם ,פושעים אחרים ).

איש הכנופיה היפואית חזוקה בפעולה.

פרק 7. למה אין מפתח בבית של חצ'ורה?
( מבוסס על סיפור בשם זה בתמונות יפואיות 2 ועל "השועל סוגר חשבונות " בתמונות יפואיות 3)

חצ'ורה.

ביפו יש הרבה אגדות רצות על האוצר של חצ'ורה הקשוחה ( ג'וליה מאסלאוי ) שהיא מחביאה מתחת לבלטות ומשגעות לאנשים את השכל התוצאה : כל ערב מגיע איזה מלוכלך הופך לה את הבית עושה נזק ולא מוצא כלום.כל הזמן פורצים לבית של חצ'ורה הזקנה וגורמים לו נזקים קשים. היא באה א עם הבעיה לסלומון . הג'מעה מחליטים לעשות לזה סוף. חקירה של הג'מעה מגלה שהשמועות הן לא לגמרי חסרות בסיס .מסתבר שחצ'ורה הסתירה את הפושע הנמלט הפצוע חיים אקילה השועל ( אוזן אריה עמוס ) וסעדה אותו .ומאז הוא שולח לה כסף ותכשיטים מחו"ל כתמורה.

סלומון חצ'ורה ובתה .
תצפית על הבית חושפת שלבית של חצו'רה פורצים אנשים כמו מנהל התזמורת של יפו העגלון ואפילו הגבאי של בית הכנסת האשכנזי בחיפוש אחרי האוצרות . סלומון ופרוספר מבקרים אצל כל המכובדים הנ"ל וכופים עליהם לשלם עבור שיפוץ הבית ולא….

פרק 8 .היכטה של פאפויו
( מבוסס על סיפור בשם זה בתמונות יפואיות 1)
זמרת אופרה יפה ( הדוגמנית מיכאלה ברקו) באה לסלומון בבקשת עזרה לחפש אחרי אימה שנעלמה עם בחור יפואי . סלומון סורק את יפו ומגלה שהאם והיפואי נמצאים על יכטה על החוף. הם באים לחשפם ולהפתעתם מנגלים שהאם (אביבה מרקס)   כלל אינה רוצה לעזוב את הבחור שהוא חבר של הג'מעה הרמלאית .הוא מספר להם את הסיפור כיצד ניסה לפרוץ לביתה של האישה וניתפס בידי המשטרה אך הצליח לשכנע אתהאישה התרבותית והמתוחכמת באהבתו אליה ושוחרר. האם בנתיים מתוודה לפני הבת שהעבריין היפואי מצליח לספק אותה כפי ששני בעליה המתוחכמים לא הצליחו ואין לה חשק לעזוב אותו כלל .

פרק 9. המכונית הממולכדת של חזוקה.

( מבוסס על המכונית הממולכדת של בנז'ו בתמונות יפואיות 3)

אחד הפרקים הטובים ביותר . חזוקה מסרב להצעה שאין לסרב לה של מנהיג כנופיה יריבה ( עמוס לביא ) להפסיד בקרב הורדת ידיים.. הנקמה לא מאחרת לבוא ומנסים למלכד את מכוניתו . אבל המלוכלכים לומדים על בשרם שאת חזוקה לא עשו בבקבוקים של האוניברסיטה. חזוקה ואביו תופסים את הממלכד אלברט מכניס אותו למכונית וממלכדים אותה. כל מי שיגע במכונית יביא לפיצוצה . ומכאן ואילך שני הממלכדים מתייבשים במכונית ועוברים מסע עינויים בניסיון להשתחרר מהמכונית שמולכדה בידי חזוקה.

פרק 10. הנקמה המתוקה של חצ'ורה.

 

חצ'ורה מגלה לבסוף שהבעל של ביתה,לוי הקטן בוגד בה עם רומניה ונוטש את בתה המכוערת  לאנחות . לא חצ'ורה תעבור על כך בשתיקה היא תחזיר את הכבוד של המשפחה שלוי הקטן דרך עליו ברגל גסה . עם קרוב משפחה היא מוציאה במנוף את המיטה שבה יושנים הבעל הבוגד ואהובתו ומביאים אותו לדירת הג'מעה שם נמצא הבעל של הרומניה והשניים מוצאים עצמם כשהם מתעוררים מטרה ללעג הכל .

סלומון לוכד יריב.

11. הכיסא הריק של פרוספר

( מבוסס על "הכיסא הריק של אמסטל" בתמונות יפואיות 2" ו"בבית קברות בליל ירח" בתמונות יפואיות 3)
כמידי יום הג'מעה מבלים במסעדה ומתבטלים רק פרוספר נעלם . מסכן פרוספר נכנס בו השד והתחיל פתאום לעבוד . מתברר שבלחץ המשפחה הוא הלך לעבוד בטיוח. הג'מעה המזועזעים יוצאים לאסוף את האובד האומלל .ומעלים זכרונות מהימים שבהם לפרוספר היה עושה מעשי צדקה בבית הקברות כצדיק נסתר בבית קברות מקבל משימות מאנשים ומביא להם תוצאות באמצעים מאוד לא על טבעיים של אלימות ובשביל כמה לירות היה פותר לכל אחד את הבעיות. . וגם כאשר הופיע מתחרה בחצי מחיר בקבר אחר ידע להתגבר על התחרות בעזרת הג'מעה והכאת המתחרה.
פרוספר נמצא עובד בבניין . הג'מעה לא מצליחים לשכנע אותו לחזור ומבטיחים לחשוב על עצת השוטר חביליו להצטרף אליו למשך שנה או שנתיים .

הפקד קביליו "שמיל בן ארי ) לוכד עבריין ..

12. עסקת חליפין .
מי המלוכלך שנכנס לבחורות בלילה למיטה ,מעצבן את המשטרה ושובר לג'מעה ולכולם את השקט והשלווה?
אנס מזעזע את יפו תוקף רווקות שודד דירות . השוטר חביליו ( שמיל בן ארי ) מבקש מהג'מעה לעזור בלכידת האנס וליתר חיזוק לוכד את חזוקה ומחזיק אותו בבית הסוהר . בנתיים אחיו של פרוספר נוטש את אישתו מדריכת הקרטה אדירת הכוח ומעדיף לבלות עם אלמנה רוסיה . אישתו לוכדת את האנס ודורשת בתמורה שבעלה יוחזר אליה .

תמונות יפואיות - אמנים שונים

תמונות יפואיות - אמנים שונים

קישורים רלבנטיים

מנחם תלמי משורר עולם הפשע של יפו

מנחם תלמי בויקיפדיה
תמונות יפואיות בויקיפדיה

 

סקירה של ליאור נרקיס  על "תמונות יפואיות "

 

אורי גבריאל בויקיפדיה

 

סלים דאו

אריה אליאס

 

תמונות יפואיות הפתעת המדד

רשימת ספרי  סיפורי יפו מאת מנחם תלמי :
1.כשגבר היה גבר. צייר זאב. מסדה ,1971..
2.הבונבונים הכי יפים .צייר זאב, מסדה. 1978.
3.תמונות יפואיות . צייר שמואל כץ .ספריית מעריב .1979.
4. תמונות יפואיות : סיבוב שני . צייר שמואל כץ. ספרית מעריב .1981.
5. יפו סבאבה: תמונות יפואיות סיבוב שלישי . צייר שמואל כץ , ספרית מעריב , 1983..
6. פעמיים תורכי .צייר שמואל כץ . ספרית מעריב, 1986.

 

המשורר של עולם הפשע של יפו :על מנחם תלמי

 Image result for ‫מנחם תלמי‬‎

 

בשבוע שעבר יצאתי לסיור של המדריך דורון עוזר בעקבות "התמונות היפואיות" של מנחם תלמי .סיור שהתבצע מסביב לאיזור "השעון " במרכז יפו ובמהלכו סיפר המדריך על מקומות ואישים בתולדות חיי הפשע של העיר בעשרות השנים האחרונות וליווה את הפרשיות בסיפור סיפורים (שאותם הוא יודע בעל פה !) של מנחם תלמי על עולם הפשע והג'מעה של יפו,כל סיפור סופר ליד המקום הספציפי שבו הוא מתרחש באיזור השעון הגדול של יפו .
לאחרונה גם מוקרנים בטלוויזיה בערוצים שונים שידורים חוזרים סדרת הטלוויזיה הוותיקה ומוצלחת "תמונות יפואיות "על פי סיפורים אלו .
ואלו הן סיבות טובות לחזור ולהיזכר בסדרה זאת ,ובסידרת הסיפורים הקלאסיים  שעליהם היא מבוססת וביוצרם הסופר והעיתונאי מנחם תלמי .

לפני שהייתה סדרת הסופראנוס שהיציגה את אנשי המאפיה בארה"ב כדמויות של אנשים רגילים כמוני וכמוך שבמקרה גם מכים ורוצחים אנשים על ימין ועל שמאל הייתה סדרת "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי שעשו את אותו הדבר רק עם הרבה יותר הומור .
אמנם גם הוא לא היה הראשון בשטח זה. הרבה לפני מנחם תלמי היה דיימון ראניון שתיאר בצורה דומה את פושעי ניו יורק על הסלנג המיוחד שלהם ( שלא ברור עד כמה היה אמיתי ועד כמה הומצא כולו בידי ראניון )  וזה הועבר לעברית בצורה מזהירה בידי המתרגם אליעזר כרמי ,שיצר בתהליך עברית חדשה משלו כפי שעשה מאוחר יותר תלמי .
.תלמי גם לא היה הראשון לתאר בצורה פופולארית "אנושית" את  אנשי העולם התחתון של יפו.היה זה יגאל מוסינזון החל בתיאור יפו במחזות המפורסמים שלו "קזבלן" שהפך למחזמר קלאסי , במחזה אחר "אלדוראדו"  ובספרו חסמבה וילדי ההפקר ( שכולם הוסרטו ).
אבל נראה שהמשורר האמיתי של  "הרוח היפואית "  שסיפוריו משמשים עד היום כבסיס לטיולים מאורגנים בעיר זאת הוא מנחם תלמי .
סגנונו המיוחד הפך גם למקור השראה לסופרים ועיתונאים אחרים שתיארו את יפו כמו אהרון בכר ועורך הדין-סופר צבי לידסקי וגם ליגאל מוסינזון עצמו בכמה מסיפוריו הקצרים שפורסמו בעיתון "לאישה"".
"נפגשתי"  במנחם תלמי לראשונה ב"משפט" שבו היינו שנינו מעורבים בבית ספר כנגד ספרות הילדים העברית שבו ניטען שערכים שונים שהועברו בה כביכול הפכו את ילדים הקוראים לגזענים שונאי ערבים ואנטי מזרחיים וכי הסופרים בנוסח מנחם תלמי שימשו כלא יותר מסוכני תרבות של הממסד וכיוצא באלה טענות מגוחכות .
מנחם תלמי עצמו לא הופיע שם אך נתן "עדות" מצולמת וקבע בעדותו כי איש לא אמר לו מעולם כיצד לכתוב ומעולם לא שאף לפתח בקוראיו ערכים של גזענות ותוקפנות,נהפוך הוא .
תוך כדי המשפט חשבתי לעצמי שהיה זה אירוני שדווקא מנחם תלמי מצא את עצמו "מואשם" באחריות ליצירת תפיסה צברית "גזענית " שהרי מי כמוהו פעל לתאר את העדות השונות והצבעוניות ובראש ובראשונה עדות המזרח בארץ ביפו וזאת תוך כדי סימפטיה והבנה רבה לאנשים אלו ודרך דיבורם המיוחד.

הכתב המשוטט .

menachem_talmi_2

מנחם תלמי הוא עיתונאי ומספר עברי שנולד ברמת גן -1926. אביו היה סופר ועיתונאי גם הוא אפרים תלמי ( 1905-1982) ששימש בין השאר בעיתונאי הצבאי הראשון ובמשך 14 שנה היה העורך של מגזין הילדים "דבר לילדים" ופירסם בו סיפורים ושירים רבים,וזכה לפרס יציב לספרות ילדים על תרומתו בתחום הספרות והעיתונאות לילדים . . למנחם תלמי ולאביו היו תחומי עניין ופעילות משותפים והם יצרו שיתוף פעולה ארוך שנים ונדיר ביותר בספרות העברית של אב עם בנו. ביחד השניים כתבו וערכו  אנציקלופדיות וספרי עזר ואנתולוגיות על ארץ ישראל תולדותיה ונופיה ותולדות הציונות הישוב והמדינה .

 מנחם תלמי עצמו היה חבר במחתרת ההגנה והשתתף במלחמת העצמאות בקרבות ירושלים ושער הגיא בשורות חטיבת גבעתי . אחר כך היה חבר במערכת העיתון הצבאי "במחנה " וכתב משוטט של "דבר השבוע " שהביא כתבות ורשימות על פינות נידחות שונות בארץ ( כמו אביו לפניו באותו העיתון ) ובמשך שנים היה כותב בולט וחבר במערכת "מעריב ".ושם במקביל לכתבות על מקומות אקזוטיים ואנשים שונים ומשונים ברחבי הארץ ,

 

כתבה של מנחם תלמי על צבי אשד .

  כן עסק רבות בכתבותיו  בתיאור חיי העולם התחתון בעיר הגדולה.

חלק גדול מספריו הראשונים התבטאו בעיסוק פטריוטי בפעולות המחתרת וצבא ההגנה לישראל במלחמת העצמאות ומבצע סיני .

ספרו הראשון היה "לחיות לחיות " 13 סיפורים קצרים בעל רקע אוטנטי מאוד שמן הסתם התבססו על חוויותיו האישיות על רקע המאבק בבריטים ומלחמת השחרור .הספר לא היה יוצא דופן בספרי התקופה של אנשים כמו משה שמיר ויגאל מוסינזון. אלו היו סיפורים על טיפוסים אופייניים של לוחמים צעירים וותיקים "צברים " פשוטים אוהבי ארצם שהוצגו על מעלותיהם וחולשותיהם שמטרותיהם הפרטיות זהות כמעט תמיד ליעדיהם הלאומיים בדומה מן הסתם למחבר שתיאר אותם . חלקם היו זיכרונות של מקרים מלפני המלחמה ואחריה שהמחבר היה עד להם.
מה שאפיין במיוחד את הסיפורים היה היכולת של המחבר להשתמש בדיאלוגים כתובים בשפה יומיומית טבעית ,ולא נמלצת וגם בשפת הסלנג שפת צברים מובהקת שעד אז כמעט ולא הופיעה בספרות מתובלת בביטויים עממים של עברית שבעל פה .הייתה כאן ,אם נרצה ,עבודת ההכנה , לסלנג המיוחד שיצר בסיפורי יפו שלו שנים מאוחר יותר.

 

שיירה בדרך בורמה.איור ל"יחי האומץ" מהדורת 1970.מאת אורה איתן.

בין שאר הישגים  מנחם תלמי הוא הסופר הראשון והבולט ביותר שכתב על פרשת גילוי "דרך בורמה"ששברה את המצור הערבי על ירושלים. הוא כתב על כך בכמה ספרים ובצורות שונות בצורה סיפורית .בספרו הראשון "דרך בורמה " שאויר בידי נחום גוטמן ושוב כסיפור הרפתקאות ובסיפרו לנוער "הבחורים לא היכזיבו" ( המשך לספרו "יחי האומץ " ששולב עימו ביחד במהדורות מאוחרות ) . הוא כתב על כך גם בצורה תיעודית ובספרים תיעודיים כמו "שיירות באש " ו"כך לחם ישראל ".תיאורו של גילוי דרך בורמה בספרו "הבחורים לא היכזיבו " אף עובד לסיפור קומיקס בידי מרדכי אמיתי בעיתון דבר לילדים ( בעת שזה נערך בידי אביו אפרים תלמי ).משום מה לא ניתן שם קרדיט ליוצר הסיפור ,ומנחם תלמי בעת שדיברתי איתו לא זכר כלל את קיומו של סיפור זה אם כי נראה שכתב לשבועון בתקופה שבה פורסם הסיפור.

שיירה בדרך בורמה "איור ל"הבחורים לא הכזיבו ".

תלמי חיבר גם סיפורי הרפתקאות רבים לילדים ולנוער שגיבוריהם הם תמיד נערים שוחרי הרפתקאות שהוצגו על מעלותיהם וחולשותיהם ודיברו בלשון טבעית ואמינה לבני גילם , שיעדם האישי זהה בדרך כלל עם צורכי האומה והאירועים הבדיוניים שבוצו אצלו לרוב בתוך רקע אותנטי מוכר היטב לקוראיו הצעירים. הכל מסכימים שספריו של תלמי היו ממיטב ספרות ההרפתקה לנוער של זמנו .אלו כללו את

 

יחי האומץ ( 1951) סיפור על נערים בשנות השלושים שמגלים סליק של כלי נשק ומסייעים לאנשי ההגנה לשתק קן פורעים ערביים ולהשתתף בהגנת קיבוץ שכן.

הוא כתב ספר המשך לספר זה "הבחורים לא הכזיבו " ( 1952)  שבו הנערים גיבורי הספר הקודם מתבגרים ומשתתפים בהגנה על ירושלים הנצורה ומגלים אגב כך את דרך בורמה .

אחד מסיפוריו הידועים של תלמי לילדים על מלחמת העצמאות  הוא "טייס משנה פנג" על כלב זאב שמספר את נפשו על הצלת בעליו הטייס. הכלב "פנג" שהשתייך לטייסת בחיל האוויר הצעיר של 1948 ודבק יותר מכל בטייס בשם רוני. שלו סייע בהטלת פצצות (!) . לימים נפגע מטוסו של רוני בעת טיסה מעל עיירה ערבית. הטייס וכלבו ניצלו איכשהו, אך הראשון איבד את הכרתו. הכלב הנאמן חפר בור באדמה, נכנס תחת גוף הטייס, הרים אותו על גבו ונשא אותו במלוא כובד משקלו עד קיבוץ בית הערבה. סמוך לקיבוץ, משלא הגיבו הטייס המעולף והכלב על דרישות השומרים להזדהות, הוא נורה למוות בידיהם. הטייס ניצל.הסיפור כולו פורסם לראשונה בשבועון "דבר לילדים " ולאחר מכן פורסם בקובץ הסיפורים "בעוז רוחם" .ותורגם לשפות אחרות.לאחר מכן עבר לכתב ספרי הרפתקאות מחיי הנוער במדינת ישראל אלו כללו את

:

הלוגו של "המטוס המריא בחצות " כסיפור בהמשכים ב"דבר לילדים".

המטוס המריא בחצות ,צייר יוסי שטרן , עמיחי , 1955 ( פורסם במקור ב"דבר לילדים ") . סיפורם של שני נערים המסתננים למטוס לאנגליה ועוברים הרפתקה בלונדון.

 

 

 

 

 

 

 

האיור המקורי של "הנזיר מאי האלמוגים" מאת יוסי שטרן  כעטיפת חוברת ב"דבר לילדים " (כבוד נדיר ביותר לסיפור בהמשכים שמן הסתם מראה שהעורך החשיב את הסיפור הזה מאוד).

הנזיר מאי האלמוגים. צייר יוסי שטרן . עמיחי, 1954. ( פורסם במקור ב"דבר לילדים"). המשך של הספר הקודם שבו טייס נופל עם מטוסו מעבר לגבול ולאחר שהוא נחלץ מהשבי משתתף בהצלת חבריו .

(חלק גדול מספריו של תלמי לבני הנוער הופיעו כסדרות של שני ספרים )

עטיפת הסיפור "החללית " (תעלומת הצלחת המעופפת " ) בהופעתו המקורית ב"דבר לילדים".

הוא כתב עוד כמה ספרי הרפתקאות ידועים לנוער ובהם בולט אחד מספרי המדע הבדיוני המקוריים הראשונים בעברית "תעלומת הצלחת המעופפת " ( 1955) .סיפור על מפגש של נער ישראלי עם חייזר מכוכב הלכת נוגה ,נסיעתו בצלחת מעופפת לכוכב נוגה ,שם הוא צופה בחייהם האוטופיים של אנשי הכוכב ובאולימפיאדה הבין כוכבית בינם ובין אנשי המאדים ומפגשיו עם בני כוכבים אחרים כמו כוכב העצלנים ולבסוף חזרתו לכדור הארץ למציאות התל אביבית האפרורית .היה זה כנראה הסיפור הראשון שבו השתמשו במילה "חללית " ( שמו של הסיפור בגירסה הראשונה שלו  בהמשכים "דבר לילדים " ב-1954. " מילה שהומצאה רק  זמן קצר לפני הפירסום בידי אורי אבנרי בשבועון "העולם הזה".

עטיפת הספר "תעלומת הצלחת המעופפת ". אייר מ.אריה.

ספרים נוספים של תלמי  כללו את :


הכנופיה של חיימו . צייר גרשון גרא , עמיחי, 1957 ( פורסם במקור ב"דבר לילדים ) . סיפור על נער בן מעברה נקלע לכנופיית נוער עבריין וחוזר למוטב בסיוע מדריכי גדנ"ע ומנסה להחזיר למוטב גם את חבריו . אם נרצה יש כאן רמז ראשון לנושאים של "תמונות יפואיות".

מכנסי עור היגואר, צייר אהרון אבדי , עמיחי , 1960. ( פורסם במקור ב"דבר לילדים ") סיפורם של זוג מכנסי עור העובר מיד ליד, מאדם לאדם, תוך כדי הרפתקות ואירועים, המתחוללים על פני יבשות אמריקה, אירופה ואסיה. זוג מכנסים אחד, שעבר עשרות בעלים – ספנים, טייסים, אסירי מחנות-הסגר נאציים, לוחמי מחתרת וחופש. זוג מכנסים שיצר עשרות סיפורים מרתקים של מאבק, מלחמות וידידות

Image result for ‫צוחק מי שצוחק אחרון תלמי‬‎

צוחק מי שצוחק אחרון . צייר משה בן שאול . הוצאת י.שרברק, 1969. שלושה נערים ופרופסור יהוידע השונמי השולט ב-28 שפות שהוא גם בקצין בכיר בצה"ל יוצאים לחלץ במימי אשקלון מטמון ימי מימי שלטון התורכים בארץ שאותו הטמין סבו של הפרופסור ונופלים בשבי המצרים בימי מלחמת ששת הימים הללו מסתבר הטמינו במקום נשק והם מעבירים את הפרופסור והנערים לכלא בעזה ממנו הם מצליחים לברוח ולהתחבר עם כוחות צה"ל בעת כיבוש עזה . אגב הסיפור נותן תלמי לקוראים מידע רב על ימי שלטון התורכים ועל מעמד הסוחרים היהודים האמידים של התקופה סוחרי התבואה .

מרדף במדבר,.צייר משה בן שאול , הוצאת י. שרברק , 1970.גיבורי הספר הקודם מוטלים בעת סופה לחוף ערב הסעודית ונאבקים להיחלץ משם בשלום. ואגב הסיפור מספר תלמי את הסיפור של פרופסור יהודי מומר שניסה להקים במאה שעברה מדינה יהודית במדיין בחוף הצפון מערבי של חצי האי ערב שנים אחדות לפני שהרצל פירסם את תוכניתו. האיש בסיוע קצין פרוסי אסף יהודים נרדפים באירופה אימן אותם וחישל אותם והוביל אותם למדיין אך תורכים מנעו ממנו להגשים את חלומו והאיש נעלם וחלומו נשכח .עד שתלמי העלה בו חיים מחדש .

ספרו האחרון  של תלמי היה " ילדי הירקון אייר דני קרמן  עם עובד, 1993. מספר 157 בסדרת "דן חסכן " של עם עובד ) ואחד האחרונים בסדרה זאת של 164 ספרים.

זה היה קובץ של 20 סיפורים נוסטלגיים על הירקון והילדים שלידו בימי התורכים והבריטים שחתם את הקריירה הספרותית של תלמי בשיבה נוסטלגית לימים ראשונים.

המבקרים שיבחו את סיפוריו של תלמי כספוגים באווירת הימים ההם ימים של רעות וגבורה. וכמעלים על נס את אומץ הלב המשרת מטרה נעלה. ( וכמובן דווקא ערכים אלו הופכים את סיפוריו של תלמי למאוד  "לא פוליטיקאלי קורקטיים " היום ).

הוא התבלט בקריירה שלו בשני סוגים לכאורה מנוגדים עד כמה שרק אפשר בכתבות וברשמי מסעות על פני הארץ המגלים אהבה רבה לנוף הארץ ישראלי. ובין השאר היה מבקר מסעדות או יותר "סוקר מסעדות " שכן התפרסם לשימצה כמי שאינו אומר מילה רעה אחת על מסעדה שבה הוא מבקר דבר שהביא עליו התקפות קשות מצד מבקר מסעדות אחר רון מייברג.
הכתבות שלו על העיר תל אביב הן עדיין מעולות מסוגן ומלמדות רבות על השינויים שעברה עיר זאת לאורך עשרות השנים שבהן סקר אותה תלמי .כפי שאפשר למשל לראות מהכתבה הזאת מ-1972 על  הסרת עמודי החשמל של רחוב אבן גבירול בתל אביב בידי צבי אשד.   .

הוא זכה בפרס למדן לספרות ילדים על "בעוז רוחם וב1971 בפרס על שם וולטר שווימר לרפורטז'ה עיתונאית בשם "הייתי תיק בעיריית תל אביב " שהופיע במערב ה28.8 .1970.

מבקרים טענו שבניגוד למתחרים יגאל מוסינזון ושרגא גפני כל ההרפתקאות שעוברות על גיבוריו הנערים של תלמי הן "בגדר הסביר והאמין " מאחר שלתלמי יש "חוש מידה ואיפוק המונע מימנו מלהיגרר להפרזה " . טענה זאת לא הייתה  מדויקת מאחר שגיבוריו היגיעו בין השאר לשבי המצרי ב"צוחק מי שצוחק אחרון " ולמדיין שבמדבר סעודיה ב"מרדף במדבר" ועד לכוכב נוגה ומעבר לו בספר "תעלומת הצלחת המעופפת ".
אבל נכון הוא שיותר מכל התפרסם תלמי כמי שנתן תמונה כביכול ריאליסטית ומדוייקת ביותר של העיר יפו ותושביה ועולם הפשע שבה ,האנשים שהם כביכול מעבר ל"הרי החושך" עבור תושבי מרכז תל אביב מרחק 10 דקות נסיעה ( אם אין פקקים ) במכונית .

יפו של מנחם תלמי

צילום: יוסי אלוני
מנחם תלמי עם הג'מעה " של יפו צילם יוסי אלוני.

יש אולי משהו אירוני בכך שהסופר הפטריוט שהתפרסם תחילה בסיפוריו על חייהם וגבורתם של נערים צבריים אידיאליסטיים התפרסם יותר מכל בסיפורים על טיפוסים שהם בהחלט אינם מסוג הצברים המקובלים ושהם רחוקים מאוד מלהיות אידיאליסטים ,והם בכלל פושעים קשוחים .אם כי בדרך כלל ( אבל בהחלט לא תמיד ) "פושעים בעלי לב זהב" סיפורים שהוגדרו כ"אסופה צבעונית ותוססת "של "טיפוסים" בעלי עבר והווה, בעלי דעות שחוקות ומקוריות על החיים בכלל ועל בני האנוש בפרט.
אבל לאמיתו של דבר כבר קובץ הסיפורים הראשון שלו היה כתוב בסלנג הצברי. ובסיפורי יפו יש לראות המשך טבעי וכמעת מתבקש של נטייתו זאת לתאר ולגם יצור את השפה שהאנשים מדברים בה ברחוב .

החל משנות השישים החל תלמי ליצור מעין ז'אנר חדש ,סיפורים כאילו מין החיים על המתרחש ברחוב ובשכונה להציג בסיפוריו ישראלים מהעולם התחתון מוצגים בהומור שהפך לסמל ההיכר שלו כאילו "מבפנים ". מנקודת מבט של "צופה משתתף . הוא החל בכך עוד בשנות השישים כאשר פירסם מפעם לפעם ב"מעריב " כתבות על דמויות ציוריות ביפו בסגנונו של דימון ראניון ודווקא כאן זכה להצלחה גדולה במיוחד. כתבות אלו שכאילו נכתבו מנקודת המבט של דמויות ציוריות במיוחד ברחוב ובשכונה היפואית זכו לכבוד ( המפוקפק ?) שכמה מהן הופיעו בהדפסה חוזרת במגזין ההומוריסטי הארוטי "גמד" אם כי לא ברור כלל אם היה זה ברשות או בידיעת המחבר . מערכת "גמד " תיארה אותו כך :
" מנחם תלמי אינו רק כתב מוכשר ,המטייל בארץ ומכיר כל פינה בה. הוא גם פיליטוניסט מחונן בתיאוריו בעיקר של "עמך " ,אנשים של יום –יום מהנים ביותר . המערכת."
ובכך צדקו.

 

בשנות השבעים החלו הכתבות –סיפורים מסוג זה שרכשו לעצמם מבחר דמויות קבועות ומוכרות היטב לקוראים להתפרסם דרך קבע במוסף "סוף שבוע " של מעריב בטור בשם "תמונות יפואיות ". אולי הטור המצליח והמפורסם ביותר שהופיע אי פעם במוסף זה.

איור מאת זאב לסיפוריו של תלמי.

תלמי אסף את הסיפורים לא רק ביפו אלא גם במקומות "עממיים " אחרים כמו נמל אשדוד נמל חיפה חוף שמן ומקומות אחרים והלביש אותם על חבורת גיבוריו הקבועים לאחר עיצוב ספרותי בלשונו הייחודית ,.אלפי קוראים התמכרו אז לחבורת הגיבורים שהייתה כל כך שונה מגיבוריו הצברים הקודמים טיפוסים מסוגם של סלומון הגדול ,ברכה אמובלנס ,ג'מילי בעל המסעדה ,חצ'ורה הזקנה הקשוחה מוריס היפה ,מלאך המוות וכל השאר.
למעשה יצר כאן תלמי ז'אנר חדשני שתיאר טיפוסים אוטנטיים בחצר האחורית השונה של החברה הישראלית
כמו שקודם לכן היה בין הראשונים שהציגו את הסלנג של הצברים אליהם השתייך בספרות היפה כעת הוא התפרסם בשחזור העגה בסלנג המיוחד של טיפוסים אלה שאותו שומעים ברחוב אם כי לעיתים הסלנג היה כולו המצאתו הפרטית של תלמי עצמו .תלמי הביא בסיפורים בדיוניים גוזמאיים אלו את שפת השוק , צבעיה וההומור הססגוני שלה. מנחם תלמי התגלה בסיפורים אלה כבעל עין חדה ביותר החודרת לפנות רבות של החיים ובמיוחד לאפלות שבהם וגם כושר ביטוי מעורר קנאה ממש. וזה העלה לא פעם גם את רשימותיו העיתונאיות לדרגת פרקי ספרות חדורי רוח שירה כמעט.

בריון מפרק מישהו.איור של זאב ל"הבונבונים הכי יפים".

כל הסיפורים והרשימות שלו קובצו לבסוף בסדרת תמונות יפואיות , סדרה בת שישה ספרים שלמעשה מורכבת משתי תתי סדרות . שלושה מהם מתארות את עלילות ה"ג'מעה " חבורת בריונים ופושעים יפואיים קבועים החוזרים בסיפורים השונים שבראשם עומד סלומון הגדול .

 כריכת אחד הספרים של תלמי.

שאר השלושה מתארים מונולוגים של מגוון טיפוסים שונים ומשונים ולא חוזרים על עצמם מאותו המיליה .
בספרים "כשגבר היה גבר" "הבונבונים הכי יפים" ו"פעמיים תורכי " מובאות שורות ארוכה של רשימות הומוריסטיות שבהם מצוירים בקווים חטופים דמויות של אנשים "מהעם " כפי שהם מתגלים לפני הקורא במונולוגים שלהם והפטפוט הזורם מעצמו בחופשיות ובטבעיות .תלמי הוכיח את עצמו כמי שיש לו עיין חדה ביותר ויכולת לחדור לשכבות חיים שונות מאוד מאלו שלו .הוא מגלה יחס חם ורחב אופקים גם לאנשים בעולם הפשע ולעולמם המיוחד.אוסף הטיפוסים הוא עשיר ומגוון אולם את הטון העיקרי נותנים בני עדות המזרח ונראה שכוונתו הייתה לאפשר לאנשי השוליים האלו לעלות על הבמה ולתת להם לראשונה לדבר ולהציג את עצמם ולעתים קרובות הסיפורים עם כל ההומור הם גם נוגעים מאוד אל הלב איך שהוא יש נימה של עצב עם כל ההומור.

איור של זאב ב"הבונבונים הכי יפים".

הוא סלל לעצמו דרך ייחודית במונולוגים העסיסיים שכביכול התקליט מתושבי בתי הקפה של יפו באי השוק ומועדוני הלילה ושולי העולם התחתון ,חובביה עסקים השחורים ,הטיפה המרה ,האישה היפה האבטיח העסיסי הגבינה המלוחה והפיצוחים המסתובבים ברחובות יפו מסיחים עם אחרים ועם עצמם בעגה מיוחדת משלהם לשון שהיא ככל הנראה תערובת של עברית ערבית ומי יודע מה עוד ,אנשים ולשון הרחוקים מרחק שנות אור מהכנסת מהממשלה מההסתדרות והאקדמיה ומהציונות ומארץ ישראל השלמה כל אותם נושאים שבהם עסק בספרים במדריכי הטיולים ובלקסיקונים "המכובדים" יותר שחיבר ביחד עם אביו .

 את הספרים ליוו ציורים קריקטוריסטים מקסימים של זאב בשני הספרים הראשונים ושמואל כץ בכל השאר שהוסיפו רבות לקיסמם ושהצליחו לבטא את אווירתה של יפו על סמטאותיה בתיה ושלל הטיפוסים המאכלסים אותה. כל טיפוס ואופיו אורח לבושו והבעת פניו כך שאנו לא רק שומעים את השיחות והקולות והדמויות אנו גם רואים אותם. .
 תלמי כמעט ולעיתים יותר מכמעט מצליח לחבב עלינו את הדמויות האלה מהעולם התחתון שבחרו להם את הפשע כדרך חיים ומקצוע .הוא נותן לנו לעקוב אחרי סגנון דיבורים אורח חייהם ומעשי הקונדס שלהם הרפתקאותיהם הביזאריות מאוד ותאבונם שאינו יודע שובע וגרונם הניחר תמיד הזקוק למשקה .
עבריינים אלו הם אנשים כמעט חביבים גם משום שהפשיעה עבורם היא מעין ספורט עם כללים ברורים ביותר שיש בהם מותר ואסור ,לא כמו חבורות הפושעים בימינו שאינם  בוחלים  באמצעים וכל דרך כשרה בעיניהם כדי להשיג את המטרה.

איך לקרוא לסיפורים האלו ? הם אינם בדיוק פיליטונים וגם לא סטירות ויש בהם מנה הגונה ביותר של פולקלור .אולי כדאי לקרוא להם "הומורסקות פולקלוריסטיות ".
רבות מהרשימות של תלמי הומחזו למערכונים משעשעים בחוגי חובבים .ואחר כך הוסרטו לטלוויזיה לסדרה "תמונות יפואיות" .

ראיון עם מנחם תלמי

תלמי.
מנחם תלמי .צילם יוסי אלוני.

א.א. :מר תלמי איך היגעת לתחום העיתונאות והכתיבה ?
תלמי : במידה רבה היה זה באשמתו של אבי.
היגעתי לעיתונאות אחרי שעבדתי כמה חודשים בחברת החשמל,אבל החלטתי שזה לא מתאים ועברתי לעיתונאות ובמידה רבה ב"אשמת " אבי אפרים תלמי שגם ניווט אותי לתחומים ספציפיים במקצוע זה שבהם עסקתי כל חיי.הוא היה נוהג לכתוב ב"דבר" רשימות "צבע " קצרות ואישיות שהיו מלאות פיוט וגדושות אהבת האדם והנוף . והיה בהן חידוש מסוים בזמנן לגבי צורת הראייה ודרך הביטוי.  היו אלה רשימות של מבט חטוף,צבעוני רוויות תמימות והתפעמות.אלו היו רשימות על הירקון כשהיה עוד נהר תיאור של שומר בכרמי ראשון לציון כעוד היו שם כרמים ופרדסים ,רשימה על רחוב של חול שהפך לעורק סואן ,על יונה הדוגרת בין החרבות ,על דקל השבוי בין חומות בטון ורשימות על סתם טיפוסים מעניינים בעיר ביום גשם תל אביבי או בבוקר אביב בכרמל. היום הן נראות כדבר של מה בכך אבל בזמנו רשימות אישיות כאלו היו חידוש גדול ודרמטי בעיתונות . ואני זוכר שהן הרשימו אותי מאוד.
אחר כך אבי עבר לעסוק בכתבות צבאיות ולאחר מכן בתיאור פעולות הפיתוח הראשונות שנערכו במדינה כשמושג "פיתוח " עוד לא הפך למילה גסה והיה בו קסם של ראשונות .במקביל הוא תיאר את נופי הארץ ובגילוי פינות חבויות .הוא לא התבייש לאהוב את כל במליצה כמעט שירית .ואת כל אלה זכרתי ותייקתי בקרבי . בבוא היום אזרתי אומץ והלכתי בעקבותיו .התחלתי לפסוע אחרי ציוני הדרך שהשאיר .אם כי ברור שפה ושם ערכתי קיצורי דרך וגם בררתי לי משעולים חדשים שהוא לא עבר בהם.
הוא אגב טען תמיד שהוא היה רווה נחת יותר אילו הייתי מחזיק בעת סופרים ולא בחרט עיתונאים אבל נראה לי שבסופו של דבר הוא היה מרוצה שהוא השאיר יורש בשבילים האהובים עליו שמשוטט בהם ומעלה אבק באותם מרחבים שאליהם היה קשור קשר אמיץ כל כך.
א.א. : כמה שנים עסקת בתחום זה ?
פירסמתי אלפי כתבות ב-40 שנות כתיבה התחלתי ב"דבר" ורוב חיי כתבתי ב"מעריב" . הייתי מטייל גדול בארץ . הייתי "כתב משוטט" של מעריב . וכתבתי סיפורים שונים בהשראת הסיורים שלי ברחבי הארץ .

 

שיירה בדרך בורמה .איור של נחום גוטמן לספרו הראשון של תלמי "דרך בורמה".

 

 

 

 

 

   

איורים   של נחום גוטמן לספרו הראשון של תלמי "דרך בורמה".

א.א. : עסקת רבות בספריך בפרשיית הדרך שנסללה על מנת לפרוץ את המצור על ירושלים במלחמת העצמאות . האם אתה המצאת את הכינוי "דרך בורמה"  לדרך זאת ?
תלמי  : אני לא בטוח לחלוטין שדווקא אני המצאתי את השם "דרך בורמה ". יכול מאוד להיות שזה הייתי אני אבל אולי זה היה מישהו אחר. בכנות אני כבר לא זוכר ומעדיף לא לקבוע את העניין במסמרות. בהחלט יכול להיות, וגם סביר,  שכתבתי הראשון על דרך בורמה. אבל זה מעבר לכל ספק שאני פרסמתי את דרך בורמה יותר מכל אחד אחר.
 
מנחם תלמי עם הנזיר מאי האלמוגים. צייר יוסי שטרן.

א.א. :איך היגעת לכתוב ספרות לנוער?
תלמי :הספרים הראשונים שלי לנוער "יחי האומץ ו"הבחורים לא הכזיבו " שעסקו באותם הדמויות בשלבים שונים של חייהם בתקופת המחתרות ובתקופת הקרבות על ירושלים נכתבו בהשראת החוויות שלי כמפקד צעיר מן השפלה שהשתתף בהגנת ירושלים הנצורה .

שם פגשתי נערים צעירים בני שש עשרה ושבע עשרה וצעירים מכך בני ירושלים שהגנו על ביתם . ולא הפעם התפעלתי מאוד מעוז רוחם של הנערים הצעירים האלו שדומה היה שכלל לא נבהלו משריקת הכדורים והפגזים ואמרתי לעצמי :יום יבוא ואספר על נערים צעירים אלה ומעלליהם.אז בעת הקרבות נזרעו הזרעים לספרי הראשונים .
א.א. מה הספר החביב עליך ביותר מאלו שכתבת לנוער ?
תלמי : "המטוס המריא בחצות" שתיאר את הרפתקאותיהם של שני נערים שהתחבאו במטוס והיגיעו לאנגליה .הספר היה מבוסס על הנסיעה הארוכה לאנגליה ועל ההתלהבות שלי מהביקור בארץ אחרת אז כשכתבתי את הספר זה לא היה דבר פשוט בכלל לנסוע לחו"ל כמו שזה נראה היום,רוב האנשים בשנות החמישים כלל לא ביקרו בחו"ל . היום הספר נראה כאילו נכתב בעולם אחר. וכמובן ילדים לא יוכלו לעלות בהיחבא היום על מטוס עם כל הבדיקות הביטחוניות .
עוד ספר שחיבבתי היה "הכנופיה של חיימו" שבו ניסיתי לצאת מ"הנישה" של מלחמת העצמאות שהפכתי למזוהה איתה בספרי וניסיתי לכתוב על משהו אחר סוציאלי יותר אז כתבתי שם על ילד שמסתבך עם כנופיית פושעים .סיפור שהיה ונשאר ריאליסטי מאוד .
א.א. :מי המאייר החביב עליך ביותר ?
תלמי:יוסי שטרן היה הצייר החביב עלי בגלל סיגנון הציור והתפיסה המהירה שלו .
א.א. למה הפסקת לכתוב ספרי ילדים ?
תלמי : כשהפסקתי לעסוק בעיתונאות זנחתי  במקביל גם את ספרי הילדים .ספרי האחרון היה "ילדי הירקון" שהיה מעין סיכום של הכתיבה לבני הנוער על ארץ ישראל של פעם. "ילדי הירקון" זה הספר החביב עלי ביותר כי הוא נותן מבט על ארץ ישראל של פעם שאני זוכר כילד ומאזכר ומנציח מיני מאורעות ואנשים מילדותי ויש שם גם הרבה סיפורים מתקופת הירקון .
מאז כנראה יבשו המעיינות ויותר כבר לא מעניין אותי לכתוב.
א.א.מה אתה חושב על מקצוע העיתונאות כיום בהשוואה לתקופתך ?
תלמי : העיתונאות היום זה מקצוע שהדרו  הולך ונעלם.

בשלב מסויים שימש סיפור של תלמי כבסיס לסרט ידוע של מנחם גולן בשם "פורטונה " על סיפורה של משפחה קשת יום בדימונה וביתה היפה שהובטחה בילדותה לאדם עשיר אך מתאהבת בצרפתי. הסיום כמתבקש הוא טראגי .
 א.א. סיפור שלך שימש כבסיס לסרט "פורטונה " של מנחם גולן .מה חשבת עליו?
תלמי: לא אהבתי את פורטונה שעבר אלף גילגולים בידי מנחם גולן . ומאז די איבדתי את החשק לעסוק בסרטי קולנוע.

 

   

 

 א.א. : איך היגעת לכתוב את סיפורי יפו?
תלמי : בעבודתי במעריב הייתי מרבה לסייר ביפו ובכל השטח כשהיא עוד הייתה עיירה אקזוטית בקצה העולם .התחלתי לכתוב את הסיפורים בשנות השישים וכולם קובצו לספורים . כתבתי אותם בכל יום שישי והיה מתפרסם במעריב של יום שישי . והיו בלי סוף תגובות והרים את התפוצה של מעריב בלי סוף .. אמרו עלי " זה דאמון ראניון הישראלי" אבל אני רוצה להגיד לך שהוא אף פעם לא השפיע עלי במודע כי זה תחומים אחרים ואנשים אחרים שפה אחרת דימויים אחרים.
למה שינית בשלב מסויים את המאייר מזאב לשמואל כץ?
אהבתי את שניהם שניהם היו טובים מאוד כל אחד בדרכו שלו ובאמת אין לי העדפה מיוחדת לגבי אחד מהם . זאב הוחלף מסיבות טכניות לא בגלל חוסר העדפה.אבל ברור ששמואל כץ עשה גם הוא עבודה אדירה באיורים.

 
 

 

 

 

  
 

 

 א.א. :ביפו הגיבו על הסיפורים שלך עליהם ?
תלמי : "החברה" ביפו ידעו טוב מאוד שאני כותב עליהם והתייחסו לזה בחיבה כמעט בגאווה. אבל תבין הדמויות בסיפורים אלו לא ממש דמויות אמיתיות. אלו לרוב שילוב של כמה אנשים ולפעמים גם זה לא. וזה בהחלט לא מסמך היסטורי. נכון שמידי פעם צצו אנשים שטענו שהם הדמויות בסיפור מסויים שאני המצאתי ושהדברים אירעו להם. אין לי שום בעיה עם זה .שיהיו בריאים.  
א.א. הלשון של הסיפורים היא אותנטית ?
תלמי: בוא נגיד שהלשון בחלקה אותנטית,  בחלקה מומצאת לצרכי הסיפור ,אני לא באתי לבצע כאן מחקר אנתרופולוגי.

איור ל"תמונות יפואיות " מאת שמואל כץ.

 

א..א. מה חשבת על הסדרה הטלוויזיונית של "תמונות יפואיות ". ?
תלמי:.לא התלהבתי . חשבתי שעשו אותה די מאולץ  הם עשו מישמש מהסיפורים.
אבל זה גם לא ששנאתי אותה. הם בהחלט עשו את המקסימום האפשרי עם מה שעמד לרשותם. אני עדיין חושב שזה יכול היה להיות טוב יותר אם היו עושים את זה בצורה אחרת ועם תקציב אחר אבל אני גם לא איש סרטים,ובהחלט יכול להיות שדעתי שגויה .
א.א. ומה אתה חושב על סיפורי יפו היום ?

תלמי :  הם אף פעם לא התיימרו לעשות שום דבר יותר מלתת לאנשים קצת הנאה אחרי יום עבודה קשה.  אבל אני חושב שהם הפכו ליותר מכך ,הם הפכו להיות חלק מהפולקלור בעצמם סיפורים שאנשים מספרים זה לזה אגב שתיית קפה מסביב למדורה וסיפורים שמדריכים מספרים למטיילים בסיורים שלהם סביב יפו. וזה אולי יכול להיות מקור של גאווה לסופר.

 
בעקבות הסדרה מבוצעים היום סיורים ביפו .על יפו אמנם כתבו כמה וכמה סופרים ובהם ש"י עגנון שהתגורר שם במשך תקופה , אולם דומה שהסופר שהפך שהפך במשך השנים לסופר המזוהה ביותר עם יפו כעיר אקסזוטית ועממית הוא מנחם תלמי .  
 
 

 


מנחם תלמי יושב ומראיין את הנזיר מאי האלמוגים  ,איור מאת יוסי שטרן ל"הנזיר מאי האלמוגים".

 

נספח :רשימת ספריו של מנחם תלמי (מחולק לפי ז'אנרים )

סיפורי מלחמה

Image result for ‫הנתיב החדש מנחם תלמי‬‎

הנתיב החדש : דרך בורמה . צייר נחום גוטמן ..ספרית כיס לחייל העברי ,שרות התרבות של צבא ההגנה לישראל , 1948.

Image result for ‫לחיות לחיות מנחם תלמי‬‎
לחיות לחיות : סיפורי מלחמה ,ספריית פועלים ספרי משלט, 1949.

כך לחם ישראל : פרשיות מלחמת העצמאות , יזרעאל, 1953 ( מהדורה נוספת ב- 1975.)

כך התגונן ישראל

כך התגונן ישראל : פרשת ההתגוננות מימי השומרים ועד קום המדינה , עמיחי, 1954.( מהדורה נוטספת ב-1978) . בספר כלולות פרשיות מתולדות הישוב, החל בימי אברהם שפירא ו"השומר" ועד קום המדינה.

לוחמי החופש בישראל / מנחם תלמי
לוחמי החופש בישראל :תולדות השומר ההגנה הפלמ"ח נילי אצ"ל ,לחי עם אביעזר גולן ועמנואל כ"ץ . ש.פרידמן , 1955 . ( תלמי כתב את החלק על השומר, ההגנה והפלמ"ח) .

 כך לחמנו בסיני / מנחם תלמי

כך לחמנו בסיני . עמיחי , 1957. תיאור הקרבות של מבצע סיני.

שיירות באש / מנחם תלמי

שיירות באש. צייר גרשון גרא , עמיחי, 1957. ( מהדורה נוספת ב-1975) פרשת הגבורה של השיירות הפורצות ואזורי ירושלים הנצורה ליישובי הנגב המבודדים ולגליל העליון בזמן קרבות תש"ח.כולל תיאור של גילוי "דרך בורמה ". .

ישובים באש / מנחם תלמי
ישובים באש . צייר גרשון גרא , עמיחי , 1958. פרשיות גבורה של עשרות ישובים עבריים שהותקפו במלחמת העצמאות ובראשם פרשיות ממצור ירושלים. .

 

נחש הכסף : סיפורים ורשימות מן המלחמות . משרד הביטחון , ההוצאה לאור . 1978.

ספרי ילדים

Image result for ‫יחי האומץ  מנחם תלמי‬‎

Image result for ‫צוחק מי שצוחק אחרון תלמי‬‎

יחי האומץ . איורים איה שמואלי . מסדה ,1951. ( מהדורה שניה בהוצאת נ. טברסקי , 1953 עם ציורים של משה פרופס , מהדורה חדשה ומשולבת עם "הבחורים לא הכזיבו , מסדה , עם איורים של איה שמואלי , 1970) .עובד לעברית קלה בידי יגאל מולדובסקי ב-1972 עם איורים של אורה איתן ועם הסברים באנגלית , בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית . . ויצא לאור כקלטת השמעה ב-1979.. הוא זכה בפרס למדן לספרות ילדים.

הבחורים לא הכזיבו . הוצאת נ.טברסקי ,1953, אייר יוסי שטרן . (שולב ב"יחי האומץ" הוצאת מסדה,1970 ) .

המשך הספר הקודם.

המטוס המריא בחצות / מנחם תלמי

המטוס המריא בחצות ,צייר יוסי שטרן , עמיחי , 1955 ( פורסם במקור ב"דבר לילדים ")

 

הנזיר מאי האלמוגים. צייר יוסי שטרן . עמיחי, 1954. ( פורסם במקור ב"דבר לילדים") . המשך הספר הקודם.

Image result for ‫תעלומת הצלחת המעופפת  מנחם תלמי‬‎

תעלומת הצלחת המעופפת : או החללית . צייר מ.אריה . הוצאת עמיחי. 1955. ( במקור יצא ב"דבר לילדים " כרך כ"ד –כ"ה תשכ"ד תחת השם "החללית " עם איורים של "אפריים " ( תלמי ?) ) .
בעוז רוחם: שבעה סיפורי גבורה בארץ ישראל . צייר מ.אריה . הוצאת עמיחי , 1956.. שבעה סיפורי גבורה אותנטיים מימי המאבק ומלחמת העצמאות שהראשון בהם מוקדש למעשה גבורתה והקרבתה של חנה סנש והריהו בבחינת סמל לסיפורים האחרים – על אנית המעפילים הפורצת את ההסגר לחופי הארץ, ועל דינה'לי הרגמית, הנערה אמיצת הלב. הסיפורים בכללם מימי המאבק ומלחמת השחרור.

Image result for ‫הכנופיה של חיימו .מנחם תלמי‬‎

הכנופיה של חיימו . צייר גרשון גרא , עמיחי, 1957 ( פורסם במקור ב"דבר לילדים ) .

 Image result for ‫מכנסי עור היגוארמנחם תלמי‬‎

מכנסי עור היגואר, צייר אהרון אבדי , עמיחי , 1960. ( פורסם במקור ב"דבר לילדים ")

Image result for ‫צוחק מי שצוחק אחרון מנחם תלמי‬‎

צוחק מי שצוחק אחרון . צייר משה בן שאול . הוצאת י.שרברק, 1969.

Image result for ‫מרדף במדבר מנחם תלמי‬‎

מרדף במדבר, .צייר משה בן שאול , הוצאת י. שרברק , 1970.

הוסף לסל את ילדי הירקון / מנחם תלמי

ילדי הירקון , אייר דני קרמן . עם עובד, 1993. מספר 157 בסדרת "דן חסכן " של עם עובד ואחד האחרונים בסדרה זאת של 164 ספרים. קובץ של 20 סיפורים נוסטלגיים על הירקון והילדים שלידו בימי התורכים והבריטים .

ספרי ידיעת הארץ

ספר הנגב : רשימות סיפורים ושירים . כינסו וערכו אפרים ומנחם תלמי עמיחי ,1953.
ספר ירושלים : רשימות סיפורים ושירים כינסו וערכו אפרים ומנחם תלמי , עמיחי, 1956 ( מהדורות נוספות ב- 1967. וב-1975 .)
ספר הגליל-אנתולוגיה ספרותית : רשימות סיפורים ושירים . כינסו וערכו אפרים ומנחם תלמי . עמיחי, 1957.

ילקוט דרכים
ילקוט דרכים , עמיחי , .1958. ספר הכולל מבחר מרשימותיו העיתונאיות של תלמי המשקפות את יצירתו העיתונאית של תלמי .גם רשימות קצות על מקומות שונים ברחבי הארץ סקירות גיאוגרפיות והיסטוריות ותיאורי נוף ואדם .,לרשמים ממבצע קדש ..וגם כתבות מחיי העולם התחתון שהן בגדר ניגוד מוחלט אבל משקפות את הפן האחר ביצירתו של תלמי .
ישראל דרכים וישובים: המדריך העממי החדש . עם אפרים תלמי . הוצאת יזרעאל , 1960. (_ מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת ב-תשכ"ו)
כל הארץ : לקסיקון גיאוגרפי של ישראל . עם אפרים תלמי . עמיחי , 1962 ( מהדורה רביעית מסודרת ומעודכנת , 1979)


ים כינרת . לוין אפשטיין, 1965.

ים המלח / מנחם תלמי
ים המלח , לוין אפשטיין, 1966.
ירושלים והגדה המערבית :מדריך למטייל .מאת אפרים ומנחם תלמי . הוצאת אותפז, 1967.

מהחרמון עד שארם א שייח / מנחם תלמי
מהחרמון ועד שארם א-שייך. עם אפריים תלמי . ספריית מעריב , 1970. .
כל ארץ ישראל : לקסיקון לעם . עם אפרים תלמי . הוצאת דבר, 1971. ( מהדורה שישית מתוקנת ומעודכנת ,1978)
פתח דע : אנשי שם מונחים לועזיים לוחות היסטוריים : ספר עזר לתלמידי הכיתות הגבוהות . ערך עם מ. אביגל וד.פינס . עמיחי,1961.
לקסיקון ציוני , עם אפרים תלמי ,. הוצאת מעריב . 1973 ( מהדורה שמינית עם תוספות ועידכונים, 1982,ספריית מעריב ) .

ספר המסעדות של מאול מנחם תלמי

ספר המסעדות של מאו"ל: המסעדות הכי טובות בעולם והכי מומלצות +המלצות לטיולים וקניות ברחבי העולם , ספריית מעריב , 1990.

הסיפור "טייס משנה פנג" שהופיע במקור בקובץ "בעוז רוחם " פורסם גם ב-1965( הוצאת "יחדיו " משרד החינוך  המזכירות הפדגוגית) בקובץ "שלושה סיפורים" עם סיפורים של משה סתוי ונחום ירושלמי עם עיטורים של עודד בורלא. הסיפור תורגם לאנגלית בשם "הכלב שטס" 1969.
הסרט פורטונה של מנחם גולן מ-1966 מבוסס על סיפור של מנחם תלמי .

ספרי יפו מאת מנחם תלמי

כשגבר היה גבר / מנחם תלמי
1.כשגבר היה גבר. צייר זאב. מסדה ,1971.

הבונבונים הכי יפים / מנחם תלמי2.הבונבונים הכי יפים .צייר זאב, מסדה. 1978. אותו ניסיון פולקלוריסטי ליצור לנו יפו, שתהיה קלה לקריאה ומשעשעת בתוספת קמצוץ דיימון רניון בסגנון מקומי.

3.תמונות יפואיות . צייר שמואל כץ .ספריית מעריב .1979.
4. תמונות יפואיות : סיבוב שני . צייר שמואל כץ. ספרית מעריב .1981.

5. יפו סבאבה: תמונות יפואיות סיבוב שלישי . צייר שמואל כץ , ספרית מעריב , 1983..

פעמיים תורכי / מנחם תלמי
6. פעמיים תורכי .צייר שמואל כץ . ספרית מעריב, 1986.

סיפורי תלמי במגזין  ההומוריסטי -אירוטי "גמד"


גמד 138 יוני 1969.
מי גנב את האימא שלך!
גמד 176 -7 אוגוסט ספטמבר 1972
המכות הגדולות של יוסקה הקטן
178 אוקטובר 1972
רק בא הקיץ .
186 .יוני 1973
מי אש בפרצוף
188אוגוסט 1973 .
מצלמים את הג'ינגי '
193. ינואר 1974.
עם מי להתחתן ?

קישורים רלבנטיים

 

 אפרים תלמי

 

 

 

  

 

 

 

 

 

כתבה של מנחם תלמי

l

מנחם תלמי על דיזינגוף

 

 

 

דיון על תמונות יפואיות

 

 

לנסקי : יושב הראש של הפשע המאורגן בע"מ

השחקן יוסי גרבר בהצגת היחיד "לנסקי ".

בזמן האחרון אני מקבל באופן קבוע מתיאטראות שונים ומהאופרה הזמנות לצפות חינם במופעיהם .
אבל מכיוון שכידוע אין ארוחות חינם זה אומר שאתר זה ייהפך מכאן ואילך גם לאתר לביקורת או סקירה על הצגות ואופרות וסרטים שונים.והביקורות והסקירות יהיו שונות מפורטות יותר מאלו שאתם נתקלים בדרך כלל בעיתונות או באתרי אינטרנט אחרים וינצלו את האפשרויות שהרשת מספקת בצורה מלאה ומגוונת יותר משעושים מבקרי הצגות בדרך כלל.
אז הנה כתבה על הצגת היחיד של יוסי גרבר  בתיאטרון הקאמרי "לנסקי " ועל האיש שעומד במרכזה.

 

תקציר ההצגה :

 

בערוב ימיו מציג עצמו מאייר לנסקי האגדי, מראש הסינדיקט הפשע האמריקאי בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, כיהודי וציוני גאה, המבקש לעלות לישראל ולהיקבר בה.
בשעה שהוא ממתין לכך, שהעורך דין שלו יתגבר על ההוראה המונעת מבעלי עבר פלילי ליהנות מחוק השבות, מספר לנסקי על ילדותו ברחובות ה"לואר איסט סייד" בניו יורק, על ידידותו עם הדמויות המיתולוגיות מעולם המאפייה האמריקאית, על נסיקת הקריירה המשגשגת שלו בעסקי ההימורים, על יחסיו המורכבים עם החוק והרשויות, עם היהודים והאנטישמיים כמו גם עם נשותיו וילדיו.

על רקע האכזבה המרה שהוא נוחל ממדינת ישראל, הסוגרת את שעריה בפניו למרות תרומתו להקמתה, כדבריו, ולמרות השיטות המפוקפקות שהוא מגייס לעזרתו, מבקש לנסקי את מחילתו של אביו, החייט העני, שלא השלים עם הידרדרותו לפשע וקרע עליו קריעה.

איך הוא עשה זאת ?
עמיתים שהלכו אחריו בדרך הארוכה זרועת העופרת מתו רובם ככולם אלפי מיתות משונות .
חברים שעשו אתו שנים רבות בפיתוח התעשייה הכבדה של הרווחים הקלים –זנות ,הימורים "פרוטקשן " –נמקו רוב שנות חייהם מאחורי סורג ובריח בבתי הכלא השמורים ביותר של אמריקה .
ורק הוא…
מאיר לנסקי ,ראש וראשון במחלקת הגנגסטרים ,הגאון הפינאנסי שגלגל מליונים משולחן הרולטה ומספרי החשבונות המוצפנים הישר אל כיסו.
שראה מצידה הנכון של הכוונת ידידים ויריבים מסולקים זה אחר זה מבמת הפשע המאורגן ביותר בעולם ,מרוטשי אברים ונקובי כדוורים, רק הוא הצליח למות במיטתו .
בשיבה טובה.
ממחלה.כאחד האדם.
וריאציה אמריקנית על הנושא : המוח היהודי .

( שלום רוזנפל מעריב 17 בינואר 1983) .

השחקן יוסי גרבר בהצגת היחיד לנסקי .

השחקן יוסי גרבר מעלה בימים אלה הצגת יחיד בתיאטרון הקאמרי על אחת הדמויות המרתקות והאפלות ביותר של המאה ה-עשרים על איש העסקים המאפיונר היהודי מאיר לנסקי .


לנסקי לא היה סתם גנגסטר הוא היה גאון פשע פינאנסי ולמעשה היה האיש שביחד עם ידידו האיטלקי "לאקי" לוצ'יאנו יצר את ארגון המאפיה האמריקנית כפי שהוא מוכר לנו כיום כאירגון מסודר ומתוכם של "אנשי עסקים " שמעדיפים לא לחסל זה את זה ללא צורך אלא לעשות "עסקים" ולחסל רק כשיש ממש צורך בכך ולאחר דיון קבוצתי .את זה עשו לנסקי ולוצי'אנו לאחר שחיסלו באופן משותף את מנהיגי הגנגסטרים האיטלקים שנאבקו בינם מאסריה ומארזנו ויצרו ארגון פשע משותף על לאומי איטלקי יהודי ששם דגש על הרווחים ולא על ההבדלים בלאומיות ובדת ובמוצא האתני .

מאיר לנסקי האמיתי.

ידידו האחר של לנסקי הגאנגסטר היהודי באגסי סגל היה האיש שיצר את לאס וגאס כמרכז לבתי הימורים ויצר שם את המלון הגדול הראשון "פלאמינגו ". אך הוא בזבז שם יותר מידי כסף של מאפיה למרות ההזהרות של ידידו לנסקי והדבר עלה לו בחייו, הוא חוסל בידי רוצחים שכירים. .
ובנתיים לוצ'יאנו גורש בידי הממשל האמריקני לאיטליה ששם התדרדר לדרגת לגנגסטר לא באמת חשוב ולבסוף מת ויש טוענים שעזרו לו למות מאחר שהחליט לשתף פעולה עם הוליווד ביצירת סרט על חייו שהיו מי בחוגי המאפיה שחששו שהוא יחשוף דברים לא רצויים.

"לאקי" לוצ'יאנו ,ייסד ביחד עם מאיר לנסקי את אירגון המאפיה כפי שהוא מוכר לנו כיום.

רק לנסקי נשאר פעיל בתחומי ארה"ב עד לשיבה טובה מאוד. הוא התפרסם הודות לאימרה שיצר " המאפיה גדולה יותר מחברת הפלדה האמריקנית ". לנסקי היה יותר מכל אחד אחר המוח שמאחורי המאפיה .והעדיף לא להשתמש בשיטות אלימות ( אם כי מעולם גם לא נמנע מהן ) אלא בשיטות עסקים רגילות הצלחתו של לנסקי נבעה מארבעת הכללים שבהם החזיק כל חייו :

השוחד עדיף על הכדור.  

האלמוניות עדיפה על אור הזרקורים.

 מילה זאת מילה.  

ומעל הכל : המוח עדיף על הכוח.
הכללים האלו התגלו כתקפים כל חייו.

מאייר לנסקי
אבל סוכני הממשל המשיכו לעקוב אחריו ללא הרף ולבסוף זה נמאס לו והוא החליט לעלות למדינת ישראל ולהיקבר שם ליד סבו וסבתו האהובים שלימדו אותו את הצורך של יהודי להגן על עצמו. .
ללנסקי היה חלק לא קטן ביצירת המדינה הוא שיתף פעולה עם המוסד הישראלי בפעילויות הברחות נשק שונות להגנה ולצה"ל ובו בזמן הגנגסטרים שלו ששלטו בנמלי ארה”ב מנעו את העברת נשק לערבים . בתקופת מלחמת העולם השניה ולפניה לנסקי נהג ללכת עם ידידים לבקשת ראש הקהילה היהודית בארה"ב סטיפן וייז ו"לרסק" מפגשי נאצים אמריקנים . הגנגסטרים של לנסקי נהגו לשבור את האולמות לפרק את עצמותיהם של הנאצים במכות .לנסקי סיפר לדן "ניגשנו לשם וכיסחנו את כל מה שהיה שם –כל השלטים החנטרישיים שלהם- וכיסחנו להם את הצורה במכות הכי חזק שיכולנו . אף אחד לא שילם על העבודה הזאת ,שום כסף בעולם לא יכול לקנות דברים מהסוג הזה. "
עמיתו של לנסקי בגסי סגל אף תיכנן לרצוח את מנהיגי הנאצים הימלר וגבלס ב-1938. למרבית הצער תוכניתו לא יצאה לפועל.

מאיר לנסקי ( האמיתי ) בישראל ,שנות השבעים.

אבל כאשר החליט לנסקי לעלות למדינת ישראל ששם התכוון לגמור את חייו ולהיקבר ליד סבו וסבתו על הר הזיתים התברר שהמימשל האמריקני מסרב לכך והיגיש בקשת הסגרה שלו לממשלת ישראל בטענה שהוא אשם באי תשלום מס ( ההאשמה שחיסלה את הקריירה של אל קפונה הגנגסטר המפורסם משיקאגו ) וממשלת ישראל נאלצה ( פשוטו כמשמעו ) לסרב לו.בישראל התפרסם אז ספר של כתב הפשע הנק מסיק שהגדיר אותו כ"יושב הראש של סינדיקט הפשע האמריקני" לא פחות .
בתקשורת הישראלית החלו להתעניין בגנגסטר מארה"ב וידיעות אחרונות פרסם עליו כמה מאמרים לא מחמיאים . בתגובה לנסקי שהבין היטב את הערך של התקשורת תבע את העיתון לדין ובו בזמן התראיין אצל העיתונאי אורי דן ממעריב בפעם הראשונה בחייו ,מראיונות אלו בבתי קפה בישראל ובארה"ב שבהם סיפר את סיפור חייו יצר אורי דן ספר שלם.. לנסקי לא התעלף משמחה על פירסום הספר וטען מאוחר יותר שכלל לא ידע שאורי דן יכתוב עליו ספר על פי ראיונות אלה וכי נתן אותם כנגד מיטב שיפוטו.

LANSKI-MOSHE-SHAI-35-682x1024

יוסי גרבר בתפקיד מאיר לנסקי.

אם זאת העובדה היא שהוא נהנה מהתדמית שהעיתונאים יצרו שלו של המוח שמאחורי העולם התחתון רק התלונן על כך שהם חייבים לו את מחצית הרווחים מהמכירות של ספריהם.
והיו סיפורים כיצד גולדה מאיר שמעה שלנסקי הוא מאפיונר ונבהלה והנידה בראשה ואמרה "בישראל אין מאפיה ". אלו הם שטויות. לנסקי עזר לגולדה בתקופה שלפני קום המדינה כשגבתה  כסף בארה"ב עבור ישראל הצעירה . ללנסקי היו ידידים רבי כוח רבים ישראל ובהם אנשי השירותים החשאיים וראש מפלגת הליכוד מנחם בגין שגם הוא נעזר רבות בשירותיו של לנסקי בתקופת המחתרת והמאבק בבריטים
הממשלה הייתה שמחה מאוד לתת ללנסקי לחיות בישראל כרצונו אלא שאז כמו היום ישראל לא יכלה להתנגד ללחץ חזק של הממשל האמריקני וממשלת ישראל בראשותה של גולדה מאיר נאלצה לסרב לבקשתו של לנסקי כי לא הייתה להם ברירה. היחסים עם הממשל האמריקני היו בכל זאת חשובים יותר מלנסקי למרות תרומתו החשובה באמת לקום המדינה. . מאז כידוע נכנסו למדינה עבריינים לא פחות קשים מלנסקי כמו פלאטו שרון הצרפתי ומאפיונרים מרוסיה שתרומתם לקום המדינה הייתה קטנה בהרבה מאחר שלא הייתה ארה"ב שתקים צעקה ותמנע את כניסתם לגביהם איש לא השמיע ציוץ של מחאה.
לנסקי לא נכנע ,הוא נלחם בבתי המשפט במשך שנתיים וגרר את העניין עד לבית המשפט העליון ודרש משר הפנים בורג לנמק את סירובו לתת לו תעודת עולה לפי חוק השבות . אבל גם זה לא עזר בג"ץ קבע ש"אם יורשה ללנסקי להישאר בארץ הוא יהווה סכנה לשלום הציבור ".

לנסקי היה היהודי היחיד שבקשתו סורבה מטעמי היותו פושע לשעבר . ישראל סירבה להאריך את תוקף הוויזה שלו והוא גורש מתחומי ישראל.הוא מצא את עצמו אדם חסר בית יהודי נודד ממקום למקום משוויץ לפרגוואי מבלי שאף יוכל לעזוב את מטוסו עד שנחת בתחומי ארה"ב בפלורידה ושם הועמד למשפט והורשע באי תשלום מס וקיבל מאסר של שנה וחצי .

לי שטרסברג בתפקיד "היימן רות" המקבילה הקולנועית של לנסקי בסרט "הסנדק 2".

פרשיה זאת קיבלה גם גירסה קולנועית מפורסמת . לנסקי שימש אז כמודל הברור לדמות הגנגסטר היהודי היימן רות המשתף פעולה עם הסנדק מיקל קורלאונה בגילומו של אל פאצ'ינו בסרט "הסנדק 2 " .
שם אנחנו רואים כיצד "הימן רוט " מגיע בסיום מסע מקביל מישראל לנמל התעופה למיאמי יורד בנמל התעופה ונורה למוות בידי אחד מאנשיו של שותפו לשעבר קורליאונה .
במציאות לנסקי ראה את הסרט כמה פעמים ואף התקשר טלפונית לשחקן שיחק את דמותו לי שטרסבורג על מנת להחמיא לו על הדרך שבה גילם אותו, אבל התלונן על שלא גילם אותו בצורה יותר סימפטית . הוא גם לא נהנה לראות את עצמו נהרג בכל פעם ועוד בידי מאפיונר איטלקי .

במציאות לנסקי  גם הצליח עם קשריו הטובים להביא לביטול האישום ומכאן ואילך חי ובשקט ובשלווה כפנסיונר במיאמי ומת בשיבה טובה ב-1983 במיטתו .המאפיונר הכמעט יחיד שמת בשיבה טובה.

רק מאפיונר אחד  מבני זמנו של לנסקי שרד אחריו ואף מת בשיבה טובה יותר מלנסקי  אדם בשם ג'ו בונאנו שמת בגיל הקרוב ל100 ויש הטוענים שהוא המודל לסנדק של מריו  פוזו ,מה שאינו נכון.

סרטים  וספרים על לנסקי

לנסקי הופיע גם בסרטים אחרים כמו "באגסי" על ידידו בגסי סגל,במיני סדרה "הכרוניקה של הגנגסטרים" שתיאר את חייו של לנסקי כאיש צעיר עם בגסי סגל ולקי לוצ'יאנו אך מכיוון שלנסקי היה האדם היחיד שתואר במיני סדרה שעדיין חי המפיקים הזהירים שחששו מתביעת דיבה  הקפידו לשנות את שם של הדמות של ללנסקי ל"לסקר ".  .לנסקי צפה בכל אופן  צפה במיני סדרה  בביתו במיאמי עם ידידים וותיקים ועם עורך הדין  יורם שפטל מישראל ונהנה מכל רגע. וב-1999  נעשה סרט שלם על חייו של רשת אי .בי.או בכיכובו של ריצ'רד דרייפוס , סרט שהתבסס על הספר שהעיתונאי אורי דן כתב על חייו.

ספרים על עולם הפשע היהודי

על עולם המאפיה האיטלקית הופיעו לאורך השנים ספרים מרובים.גם בעברית.אבל על לנסקי ועמיתיו "המאפיונרים היהודיים " שהיו לא פחות חשובים מהאיטלקיים הופיעו רק מעט ספרים בהשוואה . אולי כי הציבור היהודי לא התגאה בהם מיוחד.

עד כה הופיעו על לנסקי שלושה ביוגרפיות באנגלית. אחת מהן כתובה בידי העיתונאי הישראלי אורי דן על סמך ראיונות עם לנסקי . אולם ספר זה משום מה לא תורגם לעברית.

 

 

בעברית קיימים על לנסקי הספרים :

 לנסקי" : קורותיו המדהימות של האישיות החזקה ביותר בעולם התחתון של ארה"ב ,יושב הראש של "סינדיקט הפשעי הארצי"  מאת הנק מסיק בתרגומו של אריה חשביה הוצאת  ספרי שין שין שין ת"א,  1972 .

 ספר שתרם תרומה גדולה לזעקה הציבורית שקמה בישראל כנגד לנסקי כאשר זה התיישב שם זמן קצר לפני פירסום הספר.

 

יהודים קשוחים מאת ריץ' כהן,בתרגום עפרה אביגד ,הוצאת מודן , 1998.

 שמתאר את כלל תופעת הגנגסטרים היהודיים בארה"ב וכמרכזה לנסקי וידידו בגסי סגל.  .

 

הוא מת איש עשיר ושליו ונפוצו שמועות על עושרו הרב כאשר הוא מת עושרו הוערך בארבע מאות מיליון דולאר . אבל שמועות אלו היו מוגזמות מאוד. הוא לא מת עשיר כל כך כפי שחשבו וכמוהו ידידיו בכירי המאפיה האחרים . כפי שהעיר לפני מותו אם באמת היה רוצה להתעשר כי אז היה הולך בצעירותו על קריירה חוקית למהדרין. "למדתי מאוחר מדי שהרבה יותר קל ומשתלם לגנוב כסף מהציבור בדרכים חוקיות מאשר בדרכים לא חוקיות " אמר .
אך הוא בהחלט לא מת עני בזמן שרוב ידידיו מימי ראשית המאפיה מצאו בנתיים את מותם מנוקבים ככברה במיתות שונות ומשונות
לנסקי הפך לסמל וגיבור תרבות של היהודי החכם שמצליח בכל מקום אפילו במאפיה האכזרית .

ההצגה של יוסי גרבר היא מצויינת והמשחק מרשים של יוסי גרבר ( הזכור אולי יותר מכל כמורה המפלצתית גברת זעפני " בסדרת הטלויזיה זבנג " על פי סדרת הקומיקס המפורסמת של אורי פינק).

לנסקי מוצג בהצגה  בערוב ימיו ומתואר סיפור ניסיונו הלא מוצלח להתיישב בישראל הוא מוצג כפי שהיה כיהודי וציוני גאה ובזמן שהוא מחכה שעורך הדין שלו יתגבר על ההוראה המונעת ממנו להתיישב בארץ ( הוא אינו מודע לכך שלממשלת ישראל פשוט אין ברירה בעניין הזה ) הוא נזכר ומספר לקהל על ילדותו ברחובות האלימים של ניו יורק ועל ידידותו עם ראשי המאפיה ועל יחסיו המורכבים מאוד עם יהודים ואנטישמים ועם נשותיו וילדיו והוריו אביו שלו בז שתיעב ראותו ואת סבו החזק שאותו העריץ ואותו חיקה . בסוף ההצגה מבקש לנסקי את מחילתו של אביו על שפנה לעולם הפשע האב החייט העני והדתי שמעולם לא השלים עם התדרדרותו .,חבל שזה רק יותר מידי מנקודת מבטו של לנסקי שמוצג כיהודי חם וטוב,ומתעלם יתר על המידה הצד האפל והקר באישיותו . סביר להניח שמאיר לנסקי עצמו היה נהנה לראות את הדרך שבה גילם אותו גרבר הרבה יותר שנהנה מ"הסנדק 2". .כך הוא רצה לראות את עצמו בסוף חייו אם כי ספק רב אם היה לכך קשר למציאות .
אבל מי שאינו מכיר את סיפור חייו של מאיר לנסקי עלול לטעות ולחשוב כתוצאה מההצגה של יוסי גרבר שהמדובר בסך הכל ביהודי חם שלא הובן היטב ולא בגנגסטר אולי המצליח והאינטיליגנטי ביותר אי פעם בתולדות ארה"ב.

ראו גם

 

האתר של יוסי גרבר

סדרת "זבנג" בכיכובו של יוסי גרבר

לנסקי בויקיפדיה

בויקיפדיה באנגלית

באגסי סגל בויקיפדיה

"לאקי " לוצ'יאנו

הגנגסטרים היהודיים 

גנגסטרים יהודים בארה"ב

"

לנסקי הסרט

לנסקי הביוגרפיה

לנסקי המוגול של המאפיה ספרו של אורי דן

הסנדק

בחזרה לג'ק המרטש

 

הופיע בגרסה שונה ב"מקור ראשון "

 

סר גאי: אני מחפש את ג'ק המרטש .
( קטע מהתסכית " "בברכה -ג'ק המרטש" מאת רוברט בלוך הושמע בקול ישראל במסגרת סידרת התסכיתים "בכוונה תחילה " בביום מיכאל אוהד בשנות השישים)

לסטר: דודננו האנגלי עוקב במלוא הרצינות אחרי ג'ק הידוע לשמצה, ולא מהיום! הוא יצא לציד עוד לפני שלושים שנה! אני מקווה שכולכם זוכרים את ג'ק החמוד. איש לא ידע לחתוך סטייק אנגלי כמו ג'ק !

(קול צחוק )

לסטר: מי זה צחק? האם היית זאת את, לידיה דאר? אין לך מה לצחוק. סר גאי בדעה שייתכן מאוד שג'ק המרטש איננו גבר, כי אם אשה: ג'יל המרטשת!

לידיה: אתה רוצה להגיד לנו שאתה חושד באחד מאיתנו, סר גאי? אבל זה לא ייתכן! ג'ק המרטש נעלם מן האופק עוד במאה שעברה, בשנות השמונים או משהו כזה…

בימים אלה יצא לאור ספר חדש מפרי עטה של סופרת המותחנים הידועה והפופולארית מאוד פטרישיה קורנוול. קורנוול ידועה בראש ובראשונה הודות לסדרת המותחנים שלה על קיי סקראפטה החוקרת הרפואית של מדינת וירג'יניה שמתמודדת תמיד ובהצלחה עם רוצחים סדרתיים אכזריים ומטורפים ויכולה להם ומראה שוב ושוב את עליונות האישה ( הפמיניסטית ) על הגבר זוהי סדרה שזכתה בהצלחה עצומה גם בישראל וכל ספרי הסדרה ( לא פחות מ-11 במספר עד כה) תורגמו באופן סדיר לעברית . לקורנוול יש כמה נקודות דמיון עם הגיבורה שלהם ובראשם עצם עבודתה במעבדה רפואית בוירג'יניה בעברה. אולם בניגוד למה שמקובל לחשוב ( ובניגוד למה שנרמז תמיד מהפירסומים עליה ושלה ) היא לא עסקה בחקר פשעים כמו הגיבורה שלה. נראה שהסופרת התקנאה בגיבורה שלה . בספרה הנוכחי ששמו בתרגום העברי הואג'ק המרטש : דיוקן של רוצח סדרתי –תיק סגור ( בהוצאת אריה ניר ) 
אין המדובר בסיפור עלילה בדיוני,הפעם היא מתארת את החקירה שלה עצמה לתעלומה של הרוצח הסדרתי המפורסם מכולם.תעלומה שמאז המאה ה-19 ועד היום עסקו בה רבים וטובים ושהיא מציעה לה פתרון חדש , לפחות כביכול.

המרטש

סיר גאי : כך, בדיוק כך, היה מהלך בחשיכה, כשבידו הסכין, ובמוחו מנקר
הטירוף.הוא מת! הלך בדרך כל בשר. כן…אבל כשהמדובר בג'ק האדום, שוב אי אפשר לסמוך על דרך כל בשר. בייחוד בחושך. כי בחושך, יורדת המסיכה מעל פניך, ואתה חש שמשהו מתעורר בליבך ומבקש לפרוץ החוצה, ואז

( מתוך "בברכה מג'ק המרטש")

השנה היא 1888 בלונדון אפופת הערפל. באנגליה מולכת מזה שנים רבות המלכה ויקטוריה השמרנית שעל שמה נקראת התקופה הזאת בתולדות אנגליה התקופה "הויקטוריאנית" שמשמעותה המקובלת היא תקופה של צניעות ושמרנות מינית וחברתית שקשה למצוא כמוה בתולדות אירופה המודרנית .אבל דווקא בתקופה פוריטנית זאת הזנות פרחה בלונדון , כפי שלא פרחה מזה שנים רבות כאשר מאות אלפי נערות נאלצו למכור את גופן בתנאים הקשים ביותר על מנת להתקיים .
וברובע וויטצ'פל הלונדוני שכונת עוני מהגרועות ביותר בלונדון "מעין "חור שחור " של עוני ואומללות מתבצעים שורה של רציחות שבכמוהן לא נתקלה המשטרה הלונדונית ( והאירופית בכלל ) מעולם , רציחות אכזריות בסכין של חמש זונות עניות שרוטשו למוות פשוטו כמשמעו.
האישה הראשונה מרי אן ניקולאס רוטשה לחלוטין בבטנה לאחר שנחתכה בגרונה בדייקנות כמעט רפואית שהראתה שהרוצח ידע לפעול היטב בתחום הניתוח לא פחות מטובי המנתחים של לונדון. מיד הועלו ההשערות שהמדובר בסטודנט לרפואה ואולי גרוע מכך , רופא מומחה שמקצועו היה בכך .
הציבור התייחס לרצח באדישות אחרי הכל הייתה זאת רק זונה עניה שנרצחה ככל הנראה בידי לקוח לא מרוצה ,אולי כזה שהזונה ניסתה לגנוב ממנו כסף , דבר שלא צריך לשים לב אליו במיוחד ואחרי הכל זונות נהרגו בלונדון לעיתים לא רחוקות ולרוב בידי סרסוריהן תוך מריבה על כסף.או עם בני משפחה .
אך כעבור כמה ימים נמצא באותו הרובע עוד גופה של אישה , שוב זונה שענתה לשם אני צ'פמאן . בטנה נפתחה לחלוטין בסכין וכמה מאבריה הפנימיים הוצאו החוצה . הרוצח גם הסיר את החלק העליון של הואגינה שלה . האיש בבירור היה מאניאק סדיסטי ושוב התברר שהיה לו כישרון ניתוחי מסויים כמו גם ידע באנטומיה והוא המשיך לרצוח.
בפעם השלישית הוא רצח שתי נשים אליזבט סטריד וקטרין אדווס . שתיהן נרצחו באותו הלילה בקרבת מקום זו לזו. גרונה של הראשונה נחתך ובוצע ניסיון לא מוצלח לחתוך לגמרי את אוזנה .ככל הנראה הרוצח הופרע ממלאכתו תוך כדי ביצוע מלאכת החיתוך המזוויעה ,מישהו עבר ככל הנראה במקום והרוצח נאלץ לנוס .אבל בבירור הוא לא ויתר על הצייד הלילי שכן הוא מיהר ורצח אישה נוספת בקרבת מקום והפעם היה לו מספיק זמן לביצוע זממו….
גופה של השניה נפתח לגמרי וגרונה נחתך במקרה הזה חצי האוזן נחתכה לגמרי וכליה שלה הייתה חסרה , בבירור נלקחה בידי הרוצח למטרות הידועות לו בלבד.
כעבור כמה שבועות ביצע הרוצח את הרצח האכזרי מכל. הוא רצח זונה בשם מרי קלי שגופה נמצא מרוטש לחלוטין וברור היה שהריטוש לקח זמן רב שעה או יותר. אחת מידיה נמצאה בתוך הבטן הפתוחה , ראשה נערף כמעט לגמרי וכך גם היד השמאלית השדיים והאף נחתכו והוצאו ועור הרגליים נחתך לגמרי . הלב של האישה נמצא מעל כר וכמה מחלקיה הפנימיים היו מפוזרים בבית . אך הפעם בניגוד לפעמים קודמות הוא לא לקח איתו חלק מהחלקים הפנימיים . כנראה שהזמן הרב שבו "בילה " עם
הגופה השביע את יצריו בניגוד לפעמים הקודמות . ושוב לא ידוע מה ניסה הרוצח להשיג ממלאכת החיתוך המזוויעה הזאת אבל היא מחזקת את ההשערה שמי שזה לא היה היה לו ידע עמוק באנטומיה האנושית . זה לא יכול היה להיות רוצח פשוט מתושבי הרובע אלא מישהו ממעמד גבוה יותר שהיה לו את הידע הנדרש.
זה גם היה הרצח האחרון .
אנשי המשטרה חיפשו ביאוש אחרי הרוצח האכזר אשר בשכמותו לא נתקלו מעולם. הציבור באותם רובעי העוני נמצא על סף המרד בשלטון שאותו האשימו שאינו עושה דבר כדי לעצור את הרוצח. אנגליה כולה הייתה כמרקחה. איזורים שלמים היו בפאניקה שכמוה לא הייתה . אבל לפתע פתאום הרציחות נפסקו.
בנתיים היגיעו למשטרה , שורה של מכתבים שנשלחו בידי מישהו שטען שהוא הרוצח וחתם במשפט שנהפך מאז למפורסם " בברכה מג'ק המרטש", מכתבים אחרים נחתמו רק במילה "מהגיהנום".כמה מהם היו מלווים בחלקי גופות להדגשת המסר .במכתבים אלה הודיע "ג'ק" כי הוא מתכוון לבצע מספר מסויים של רציחות ולאחר מכן יתאבד. אבל יש ספקות גדולים מאוד אם רוב מהכתבים האלה או כולם אכן ניכתבו בידי הרוצח , כיום מקובלת ההנחה שרובם היו "מתיחות ".השם "ג'ק המרטש " שהופיע בכמה מהמכתבים הפך אמנם מאז לשם המקובל לרוצח , אבל בשום פנים ואופן אין זה ברור שזה אכן הכינוי שהרוצח נתן לעצמו .
אותו "ג'ק מרטש " נחשב מאז לאב הטיפוס של הרוצחים הסדרתיים שהפכו לכה נפוצים בסוף המאה ה-20 ובראשיתה מאה ה-21 ורבים מהם אף עברו אותו במספר קורבנותיהם.
אך מי היה אותו ג'ק המרטש ? זוהי שאלה שהעסיקה רבים וטובים מאז ועד היום וספק אם נימצאה לה תשובה כלשהיא . מספר הספרים שעוסקים בתיאוריות על זהות ג'ק המרטש מגיע למאות. היו שאמרו ש"ג'ק " היה שחקן תיאטרון בהצגת האימה על "דוקטור ג'קיל ומר הייד" ( על פי סיפורו של רוברט לואיס סטיבנסון על אדם בעל אישיות מפוצלת רצחנית ) שיצא מדעתו היו שאמרו שהיה זה יהודי משוגע ,שהיה זה גנגסטר מארה"ב .שהיה זה מהפכן מעוות מרוסיה , או סוכן חשאי של המשטרה הצארית . יש שטוענים שהיה זה איש שעסק בטיקסי פולחן "כישופיים ,בין השאר הועלה גם שמו של מחבר סיפורי "אליס בארץ הפלאות " לואיס קארול על סמך "כתב סתר" שנמצא כביכול ביצירתו.

לפני כמה שנים התחוללה סערה זוטה כאשר התגלה יומנו של "ג'ק המרטש " או של האיש שעמד מאחוריו ויש שחושבים שאכן היה זה ג'ק המרטש אך כיום מוסכם שהמדובר בזיוף . מספר החשודים הוא כמעט אין סופי ויש אנשים רבים שהקדישו את חייהם לדיונים בשאלה זאת ,. האיש שכתב את סיפורי שרלוק הולמס הסופר ארתור קונן דויל העלה את התיאוריה שג'ק המרטש היה "ג'יל המרטשת " היה זה גבר לבוש בביגדי אישה (זונה?) שעל ידי כך התחמק מהגילוי שכן הויקטוריאנים השוביניסטים לא העלו על דעתם שאישה יכולה להיות קשורה לביצוע הרצח.האמת היא שעד עצם היום הזה לא ידוע מי היה "ג'ק המרטש " ( אם זה אכן היה השם שבחר לעצמו ) ואין ידוע מה עלה בגורלו ומדוע הפסיק את הרציחות בוויטצ'פל כאשר הפסיקם .
אבל החיפושים אחרי זהות הרוצח לא ניפסקו מעולם.

ג'ק המרטש הדייר

ג'ון: הגענו. ודווקא בין ידידיי אתה מקווה למצוא אותו?
סר גאי: ממש כמו ידידי ג'ק. ג'ק נורמאלי כמוך וכמוני, ג'ון. אך בלילות מסויימים הוא הופך למפלצת היוצאת לחדש את נעוריה לאור הכוכבים.
( מתוך "בברכה מג'ק המרטש)

אחד האנשים המעניינים ביותר ששמם הוזכר בהקשר לרציחות היה צייר בריטי מפורסם מאוד של התקופה בשם וולטר סיקרט, שיש הרואים בו את גדול הציירים הבריטיים בתקופה של ראשית המאה העשרים . ולטר סיקרט הנ"ל היה מעורב בפרשיה (שלפי תיאורים הוא אהב לדבר עליה כל חייו) מכמה צדדים שונים .
סיקרט נהג לספר כי התגורר במשך תקופה בבניין שבעלת הבית שם סיפרה לו כי הדייר הקודם בחדריו היה אדם מוזר שהתגורר אצלה בתקופת הרציחות ,סטודנט תימהוני לוטרינריה שהיה מסתגר בחדרו ביום ונוהג "לנדוד" ברחובות בלילות. בסופו של דבר אושפז הסטודנט התמהוני הנ"ל בבית חולים לחולי נפש ובדיוק אז נפסקו הרציחות . לבעלת הבית , סיפר סיקרט וגם לו עצמו לא היה ספק שהמדובר ב"ג'ק המרטש" , הוא סיפר שהוא רשם את השם של האיש בעותק של ספר כלשהו שברשותו ( זכרונות קזנובה )אבל מעשה שטן, הספר נעלם ועימו זהותו האמיתית של ג'ק .
סופרת בשם הילארי בלוק לאונדס שמעה את סיפורו זה של סיקרט והפכה אותו ב-1913 לבסיס לספר מתח בשם "הדייר" ,רב מכר מצמרר על דייר מסתורי בבית משפחה אנגלית ממוצעת שמתברר לבסוף שהוא הוא ג'ק המרטש. זוהי ככל הנראה היצירה הספרותית המפורסמת ביותר על ג'ק המרטש .
הספר המצמרר הנ"ל נעשה ב-1926 לסרט אילם מצמרר הרבה יותר בידי במאי צעיר ולא מצליח , אחד אלפרד היצ'קוק. הסרט זכה להצלחה גדולה והיצ'קוק הנ"ל החליט שאחרי הכל יש לו מה לחפש בתחום הקולנוע ובאופן ספציפי בתחום סרטי מתח ואימה בנוסח "הדייר" והתפרסם בשורה של סרטים מסוג זה ובראש ובראשונה בסרט בשם "פסיכו "  על פי ספר של רוברט בלוך , על עוד רוצח סדרתי מטורף ( שגם הוא היה מבוסס על סיפורו של רוצח סדרתי אמיתי , הקניבל אד גיין ). "הדייר " הוסרט מאז עוד כמה פעמים .

ג'ק המרטש בשליחות המלכה ויקטוריה

סר גאי: תוך עשרים וארבע שעות הוא ימצא קורבן חדש, בטוח. כך כתוב בכוכבים. שכחת את מועדי הרציחות הראשונות בלונדון? השבעה באוגוסט, השלושים ואחד באוגוסט, השמונה בספטמבר, השלושים בספטמבר. ולבסוף: התשעה בנובמבר. השנה פתח במחזור חדש. זוכר את הגופות המרוסקות של קליבלנד? ואת שתי הגוויות כאן בשיקאגו שלך? אותה גישה, אותה טכניקה. והיום השמונה בנובמבר. הזמן דוחק, ג'ון.
( מתוך "בברכה מג'ק המרטש ")

בשנות השבעים של המאה הקודמת הועלה שמו של סיקרט בקשר לפרשה בהקשר שונה לחלוטין . הופיע אדם שטען שהוא בנו החורג וסיפר שאביו סיפר לו את המניעים האמיתיים לרציחות ואלו היו קשורים לבית המלוכה.
. לפי סיפור זה הרוצח היה קשור ליורש העצר דאז של הממלכה,בנה של ויקטוריה קלארנס שהיה "בעל אינטליגנציה נמוכה ביותר " הכניס להריון או אף גרוע מכך ,נשא לאישה את אחת הזונות של לונדון וזה שימש כבסיס לשורת רציחות שבוצעה בידי הרופא המלכותי ד"ר ג'ון גאל כדי למנוע את אפשרות גילוי הסקנדל המלכותי . גאל רצח ( לבדו או בעזרת רכבו ) את הזונה שנכנסה להיריון ואת כל חברותיה שהיו מודעות לעניין והיו עלולות לחשפו , ויצר את דמות "ג'ק המרטש" על מנת להרחיק מעצמו וממשפחת המלוכה כל חשד , שכן מי יאמין שהדרגים הבכירים ביותר הם שעומדים מאחורי הרוצח הסדיסט המטורף ? וזאת כאשר אנשים מכובדים ביותר אחרים (ובהם כל בכירי המשטרה ) סייעו לו בכך .וולטר סיקרט לפי הסיפור היה מעורב בפרשה והיה אחד מהאנשים שפעלו ל"השתקת " השערוריה . לפי ואריאציה אחרת קיצונית יותר של תיאוריה זאת הנסיך שהיה חולה בעגבת היה בעצמו הרוצח ונקם את נקמתו בזונות שאחת מהן היא שהדביקה אותו במחלה .
התיאוריה הזאת זכתה לפופולאריות עצומה הנמשכת גם היום והפכה לבסיס של כמה ספרים רבי מכר וסרטים מצליחים , וכך נוצר בשנת 2001 סרט נחות בידי האחים יוז בכיכובו של ג'והני דפ על פי סיפור הקומיקס המופתי של אלן מור "מהגיהנום " שתיאר את שליחות הרצח של ד"ר גאל ואתה קונספירציה השטנית שמאחוריה . נעשה גם סרט בשם "רצח בפקודה " על הבלש שרלוק הולמס שבו הוא נאבק בג'ק המרטש ובקונספירציה המלכותית שמאחוריו ומיני סדרה טלוויזיונית עם מיקל קין עם נושא דומה. כולם היציגו את ג'ק המרטש הרוצח השטני כפועל בשליחות ובשיתוך פעולה עם "החלונות הגבוהים ".
הסיפורים בנושא נמשכו גם לאחר שסיקרט הבן הודה כי בעצם המציא חלק מהסיפור לשם "המתיחה "אם זאת הוא המשיך לטעון בתוקף שחלק אחר מהספור היה אמיתי והוא שליורש העצר נולד בן בלתי חוקי שהוסתר בידי סיקרט האב . לדבריו הוא הצאצא של אותו בן לא חוקי ולכן היורש החוקי של כס המלוכה הבריטי .
התיאוריות האלו הופרכו זה מכבר אולם אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהם ימשיכו להתקיים עוד זמן רב לצד הטענות שבני משפחת המלוכה הבריטית הנוכחית היו אחראיים לרצח הנסיכה דיאנה מאחר שכביכול הייתה בהריון לאהובה המוסלמי .
התיאוריה של "הקונספירציה המלכותית " העמידה את וולטר סיקרט במרכז הפרשה כמי שהיה קשור לכל האירועים החשובים ומעורב בהם אישית ולא רק כמי שהפיץ שמועות וסיפורים.יש מקום לחשוב שהיא מבוססת על סיפורים שונים שהוא סיפר בתקופות שונות בחייו.
ומכאן קצרה הייתה הדרך להציגו בתור הדמות המרכזית ביותר בפרשה.

ג'ק המרטש הצייר

ג'ון: ונניח שיבוא, נניח שכל התיאוריה המטורפת שלך נכונה: נניח שהיה אדם בשם ג'ק שגילה כיצד יוכל להאריך את חייו על ידי קורבנות אדם, ונניח שסייר בעולם והפיל קורבנות במשך שבעים שנה, ועכשיו נמצא כאן , ועוד מעט הוא יצוץ בסמטה הזאת! מה תעשה לו?

סר גאי: אתה עוד שואל? אתפוס את החזיר המטונף ואמסור אותו לידי המשטרה יחד עם כל העדויות שאספתי! את חיי ואת הוני הקדשתי לציד זה! ואם ייתפס, יימצא סוף סוף הפיתרון למאות פשעים מסתוריים!

( "מתוך " בברכה מג'ק המרטש ")

בספרה החדש העלתה פטרישיה קורנוול וריאציה חדשה על סיפור הקשר של וולטר סיקרט לג'ק המרטש , לטענתה הוא הוא היה ג'ק המרטש. ולא זאת בלבד הוא המשיך לבצע עוד ועוד מעשי רצח מרובים גם לאחר ש"ג'ק המרטש " נעלם כביכול. קורנוול אגב אינה הראשונה שטוענת זאת , חוקרת בשם ג'ין אוברטון פולר טענה זאת עוד בספר מ-1990 כך שהיא אינה מחדשת באמת דבר , אולם ספרה של קורנוול בעניין הוא הראשון שהפך לרב מכר, למעשה רב המכר הגדול ביותר בתולדות הספרות על ג'ק המרטש כנראה בזכות הפירסום של המחברת. .מעניין עם זאת שבספרה קורנוול מתעלמת מהתפקיד המרכזי שהיה לסיקרט ביצירת סיפור "הקונספירציה המלכותית " אם כי היא מתייחסת אליה ומתעלמת לחלוטין מסיפור "הדייר".
במקור קורנוול תיכננה להפוך את חקירת "זהותו האמיתית " של ג'ק לעוד ספר שבו תככב קיי סקראפטה אולם בסופו של דבר החליטה להפוך זאת לחקירה אמיתית משלה.
קורנוול מספרת בספרה כיצד חקרה ביסודיות את חייו של סיקרט על מנת להוכיח שהוא "ג'ק המרטש" על פי דיווחים שונים היא הוציאה על חקירה אובססיבית זאת לא פחות מ-4 מיליון דולאר בחיפושים אחרי הוכחות לאשמתו . בין השאר היא רכשה לא פחות מ-31 תמונות שאותם צייר סיקרט מהם שעולים 70אלף דולאר ( אבל עם ההכנסות שלה מרבי המכר המרובים שלה היא יכולה להרשות זאת לעצמה ) רק על מנת לחפש בהם רמזים ל"אשמתו " של סיקרט . בין השאר היא הביאה מומחים שיחפשו בהם אחרי "טביעות אצבעות " של וולטר המרטש נשמעו טענות שכתוצאה מהסריקות היסודיות כמה מהתמונות נהרסו לחלוטין .קורנוול מכחישה אבל מכיוון שהמדובר בתמונות שהן בבעלותה אי אפשר לברר את מצב התמונות לאשורו .
היא יצרה הפרופיל פסיכולוגי של סיקרט ומצאה שהוא מתאים לזה של רוצחים סדרתיים ידועים רבים , כך הוא גדל עם אב שהתעלל בו והיה בעל התנהגות קומפולסיבית כל חייו ובין השאר נהג לרחוץ את ידיו ללא הרף. לסיקרט היה פגם מיני שהפך אותו ככל הנראה לאימפוטנט וזאת הייתה לדעתה הסיבה למסע הרציחות שלו.
סיקרט התפרסם בין השאר מציורי תמונות של חדרי פרוצות שבהן נראות הפרוצות לעיתים חיות ,אבל לעיתים גם מתות ביחד עם גבר לבוש . לדעת קורנוול הסצינות האלה קיבלו השראה ממעשי הרצח של ג'ק המרטש שבוצעו בידי סיקרט . היא מציינת שלסיקרט אף יש תמונה שנקראת "חדר השינה של ג'ק המרטש". קורנוול טוענת שכמה מהתמונות דומות עד להפליא לחדרים של הזונות שנרצחו בידי ג'ק המרטש. לדעתה כמו כל הרוצחים הסדרתיים סיקרט נהג לשמור "מזכרות " ממעשי הרצח שלו בצורת סקיצות של החדרים שבהם הן בוצעו שאותם הפך מאוחר יותר לציורים .
קורנוול אספה מידע רב על חייו של סיקרט שמראה שהוא יכול היה להיות הרוצח אולם אין בכך דבר יותר מהוכחות נסיבתיות. על מנת להגיע להוכחות חזקות יותר קורנוול מימנה ניתוח ד. נ. א. של "מכתבי ג'ק המרטש " אותם מיכתבים שנישלחו למשלחה בידי מישהו שטען שהוא הרוצח. למרבית הצער באף אחד מהם לא נמצאו סימני ד.נ. א שיוכיח בוודאות שכותב היה סיקרט אולם באחד מהם נמצא סימן מים שאותו הישוו לסימני מים במכתביו של סיקרט . והם היו זהים . . מה שלשיטתה של קורנוול מעלה לסבירות גבוהה ביותר שהוא היה כותב המכתב של "ג'ק המרטש . בסופו של דבר נמצאו סימני ד.נ. א באחד המכתבים של "ג'ק המרטש " שהיו כמעט זהים עם סימני ד.נ.א. שנמצאו באחד המכתבים שנכתבו בידי וולטר סיקרט ( לאחר שדבר לא נמצא ביצירות האמנות שלו שיזהה אותו עם הרוצח (
מבחינת קורנוול זה "סגר " את התיק " סיקרט הוא "ג'ק המרטש" והוא המשיך בפשעיון עוד במשך שנים רבות ורצח מי יודע כמה נשים אומללות. . היא מסיימת את ספרה במילים" ג'ק המרטש …נלכד.. עשינו זאת יחדיו ". קורנוול רואה בפתרון מעין נקמה מאוחרת של קרבנותיו הנשיים של סיקרט שאותן ואת גורלן היא מתארת בספר בפירוט רב ובאמפטיה.
האומנם ? האם קורנוול באמת הצליחה לעשות את מה שאף אחד לפניה לא הצליח לעשות והוכיחה את עצמה כבלשית גדולה יותר אפילו משרלוק הולמס ,אפילו מגיבורת ספריה קיי סקראפטה ?

סיקרט הוא ג'ק המרטש ?

 

ובכן לא בדיוק . לחובבי ספריה של קורנוול צפויה כאן אכזבה .
לטענותיה של קורנוול קמו מבקרים רבים . הם ציינו בין השאר שהבדיקה של הד.נ.א התמקדה בעיקר במיטוכונדריה שמתאימה יותר לבדיקת סוגי דם זהים ולא באמת לזיהוי אדם ספציפי דבר שאפשר לעשות רק עם הד.נ. א של הכרומוזומים . ישנה הערכה שבלונדון של ימי ג'ק המרטש היו אלפים רבים שהמיטוכונדריה שלהם התאימה לזאת שאותה מצאו עוזריה של קורנוול.
כמו כן ההנחה המקובלת היא שהמכתבים ברובם הגדול היו זיופים . לאמיתו של דבר המשטרה והתקשורת קיבלו מאות ( !) מכתבים של אנשים שטענו שהם הרוצח מויטצ'פאל ואלו המשיכו להגיע למשטרה עד לשנות השישים של המאה ה-20 80 שנה לאחר הרציחות המקוריות . מהם שנשלחו מלונדון ומהם ממחוזות אחרים באנגליה כמו גם ארצות שונות כמו ארה"ב אוסטרליה , קנדה ,צרפת , דרום אפריקה וכו' אם להאמין למכתבים ג'ק המרטש הרבה להסתובב בעולם.ובאותה מידה היה ברור שהם ברובם המוחלט נכתבו בידי אנשים שונים . ידוע על שני אנשים שנאסרו והואשמו ב"זיוף " מכתבי "ג'ק המרטש " בזמן הרציחות . השניים ,אגב היו נשים. היו ככל הנראה רבים אחרים. רק מכתב אחד שלא נחתם בידי "ג'ק המרטש" אלא נשלח "מהגיהנום " נחשב כיום ל"אולי אותנטי " מאחר שלווה בחלק גוף " של אדם . ואולי היה באמת של הרוצח אבל יתכן שגם הוא היה מתיחה אולי של סטודנט לרפואה. במיכתב זה לא נמצא כל קשר לוולטר סיקרט.
יתכן בהחלט שקורנוול הוכיחה בחקירותיה שסיקרט כתב את אחד המכתבים או כמה מהם , אולם באותה המידה ניתן לטעון שהייתה זאת מתיחה שלו הראשונה אך לא האחרונה שאליה הצטרפו מאוחר יותר גם סיפור "הדייר " ואולי גם הסיפור על "ג'ק המרטש שליח מלכת בריטניה ". אפילו אם יוכח שסיקרט כתב את המכתבים אין בכך שום הוכחה שהוא גם היה רוצח. יש גם עדויות שבניגוד לטענותיה של קורנוול שסיקרט היה אימפוטנט וזאת הייתה הסיבה לרציחות כאמצעי להשגת סיפוק מיני , לסיקרט דווקה היו חיי מין פעילים והיו לו כמה ילדים לא חוקיים.
והחשוב מכל יש עדויות מבוססות שונות שבתקופת הרציחות סיקרט שהה בצרפת … אמנם אפשר להעלות על הדעת שהוא נסע מצרפת לרובע ויטצ'פל בלונדון ברכבת ביצע רצח וחזר מיד לצרפת אבל זה קצת לא סביר.. שום בית משפט לא היום ולא בשנת 1888 היה מוצא את וולטר סיקרט אשם על סמך הממצאים שאותם מביאה קורנוול בספרה .

נראה לי שחלק מהעניין שיש בג'ק המרטש גם כיום ונראה בהצלחה הגדולה שלה זכה ספרה של קורנוול הוא תוצר של העובדה שאותו רוצח סדיסטי נראה כאנומליה מוחלטת ולכן מפחידה כל כך בעולם המאורגן וה"מדעי" של לונדון הויקטוריאנית של סוף המאה ה-19 .
וכמובן עצם העובדה שזהותו של הרוצח לא התגלתה מעולם , מוסיפה ל"קסם" שלו שהרי ג'ק המרטש יכול להיות …כל אחד.
סר גאי: (נגרר אחרי ג'ון) לאן…אתה מוביל אותי, ג'ון? נכנסנו למבוי סתום.
סוף

ג'ון: האם לא אמרת שהוא…אורב בחשיכה?

סר גאי: חכה, ג'ון. החזר לי את האקדח שלי, ארגיש יותר בטוח כשהאקדח בכיסי.

ג'ון: כרצונך, הנה הוא.

סר גאי: אבל זה לא אקדח, זה סכין!

ג'ון: נכון, סכין.

סר גאי: ג'ון! (הסכין ננעצת בו) ג'ון! (מתמוטט)

ג'ון: ידידיי מעדיפים לקרוא לי ג'ק

האתר של פטרישיה קורנוול

עוד על ג'ק המרטש

שלכם בברכה מג'ק המרטש

סר גאי: אני מחפש את ג'ק מרטש הבטנים.
השנה היא 1888 בלונדון אפופת הערפל. באנגליה מולכת מזה שנים רבות המלכה ויקטוריה השמרנית.  ברחוב בייקר מסתובב מזה כמה שנים הבלש שרלוק הולמס. וברובע ויצ'טפל הלונדוני של אנשים קשי יום ושל זונות מתבצעים שורה של רציחות שכמוהם לא התבצעו מעולם, רציחות אכזריות בסכין של חמש זונות עניות שמרוטשות למוות פשוטו כמשמעו.
האישה הראשונה מרי אן ניקולאס רוטשה לחלוטין בבטנה לאחר שנכתחה בגרונה בדייקנות כמעט רפואית שהראתה השרוצח ידע היטב את "מלאכתו". הציבור התייחס לרצח באדישות אחרי הכל הייתה זאת רק זונה עניה שנרצחה ככל הנראה בידי לקוח, דבר שלא צריך לשים לב אליו במיוחד ואחרי הכל זונות נהרגו בלונדון לעיתים לא רחוקות ולרוב בידי כנופיות שדרשו מהן כסף ל"הגנה" או בידי סרסוריהן.
אך כעבור כמה ימים נמצא עוד גופה של אישה רצוחה ברובע ויצ'טפל זונה בשם אני צ'פמאן. בטנה נפתחה לחלוטין בסכין וכמה מאבריה הפנימיים הוצאו החוצה. הרוצח גם הסיר את החלק העליון של הואגינה שלה. האיש בבירור היה מאניאק סדיסטי. והוא המשיך לרצוח.
בפעם הבאה הוא רצח לא אישה אחת אלא שתיים, אליזבט סטריד וקטרין אדווס. שתיהן נרצחו באותו הלילה בקרבת מקום זו לזו. גרונה של הראשונה נחתך ובוצע ניסיון לא מוצלח לחתוך  את אוזנה מראשה. גופה של השניה נפתח לגמרי וגרונה נחתך. במקרה הזה חצי האוזן נחתכה לגמרי וכליה שלה הייתה חסרה, בבירור נלקחה בידי הרוצח.
וכעבור כמה שבועות ביצע הרוצח את הרצח האכזרי מכל. הוא רצח זונה בשם מרי קלי שגופה נמצא מרוטש לחלוטין וברור היה שהריטוש לקח זמן רב שעה או יותר. אחת מידיה נמצאה בתוך הבטן הפתוחה , ראשה נערף כמעט לגמרי וכך גם היד השמאלית השדיים והאף נחתכו והוצאו ועור הרגליים נחתך במלואו. הלב של האישה נמצא מעל כר וכמה מחלקיה הפנימיים היו מפוזרים בבית. אך הפעם בניגוד לפעמים קודמות הוא לא לקח איתו חלק מהחלקים הפנימיים  כנראה שהזמן הרב שבו "בילה " עם הגופה השביע את יצריו בניגוד לפעמים הקודמות .
זה גם היה הרצח האחרון .
המשטרה חיפשה ביאוש אחרי הרוצח האכזר הציבור באותם רובעי העוני נמצא על סף המרד בשלטון שאותו האשימו שאינו עושה דבר כדי לעצור את הרוצח אנגליה כולה כמרקחה. איזורים שלמים היו בפאניקה שכמוה לא הייתה. אבל לפתע פתאום הרציחות נפסקו.
. עד היום איש אינו יודע מי היה הרוצח ,הרמזים היחידים שיש בנושא הם שורה של מכתבים לעגניים שנשלחו למשטרה אז בידי מישהו שטען שהוא הרוצח וחתם במשפט שנהפך מאז למפורסם "שלכם בברכה מג'ק המרטש" מכתבים אחרים נחתמו רק במילה "מהגיהנום".

לסטר: אתם סבורים שסוס היאור מותח אתכם? ושוב אתם טועים. דודננו האנגלי עוקב במלוא הרצינות אחרי ג'ק הידוע לשמצה, ולא מהיום! הוא יצא לציד עוד לפני שלושים שנה! אני מקווה שכולכם זוכרים את ג'ק החמוד. איש לא ידע לחתוך סטייק אנגלי כמו ג'ק לאור הגל!

(קול צחוק נשי נשמע)

לסטר: מי זה צחק? האם היית זאת את, לידיה דאר? אין לך מה לצחוק. סר גאי בדעה שייתכן מאוד שג'ק המרטש איננו גבר, כי אם אשה: ג'יל המרטשת!

לידיה: אתה רוצה להגיד לנו שאתה חושד באחד מאיתנו, סר גאי? אבל זה לא ייתכן! ג'ק המרטש נעלם מן האופק עוד במאה שעברה, בשנות השמונים או משהו כזה…

לסטר: שמעת אותה, סר גאי? הודי על האמת, גבירתי הצעירה: מנין לך ידיעות מדוייקות כ"כ על עברו של ג'ק? אני במקומך הייתי שם עין עליה, סר גאי. ייתכן שאיננה צעירה כפי שהיא נראית. היא כותבת שירים, גם זה חשוד בעיניי. לדבריה היא בת שמונה עשרה. מה דעתך אם נוסיף לגילה איזה אפס קטן?

( קטע מהתסכית " "שלכם באהבה-ג'ק המרטש" מאת רוברט בלוך הושמע בקול ישראל במסגרת סידרת התסכיתים "בכוונה תחילה " בביום מיכאל אוהד בשנות השישים)

מי היה ג'ק המרטש?

אז מי היה אותו ג'ק המרטש ? זוהי שאלה שהעסיקה רבים וטובים מאז ועד היום וספק אם נימצאה לה תשובה כלשהיא . היו שאמרו שזה היה שחקן תיאטרון בהצגת האימה על "דוקטור ג'קיל ומר הייד" ( על פי סיפורו של רוברט לואיס סטיבנסון על אדם בעל אישיות מפוצלת רצחנית ) שיצא מדעתו. היו שאמרו שהיה זה יהודי משוגע  או שהיה זה גנגסטר מארה"ב, או סוכן חשאי מרוסיה הצארית .

לפני כמה שנים התחוללה סערה זוטה כאשר התגלה יומנו של "ג'ק המרטש " או  האיש שעמד מאחוריו אך כיום מוסכם שהמדובר בזיוף .

לאחרונה העלתה סופרת בלשים ידועה פטרישיה קורנוול את הטענה שהיה זה הצייר הידוע וולטר סיקרט שכבר היה קשור לתיאוריות קודמות על זהותו של הרוצח.
מספר החשודים הוא כמעט אין סופי. ויש המצביעים על הדרגים הגבוהים ביותר של הממשלה הבריטית. כמובן נשאלת השאלה הגדולה מכול שמעסיקה כיום רבים וטובים : הכיצד זה שגדול בלשי תבל בכל הזמנים שרלוק הולמס שכידוע היה כבר פעיל בתקופה זאת, בלונדון לא היה פעיל בגילוי זהותו של ג'ק המרטש?
ידוע שהאיש שכתב את סיפורי שרלוק הולמס הסופר ארתור קונן דויל ( שהמהדירים שבמהדירים בחוגי מעריצי שרלוק הולמס טוענים שלא היה יותר מהסוכן הספרותי של המחבר האמיתי דוקטור ווטסון) העלה את התיאוריה שג'ק המרטש היה "ג'יל המרטשת " היה זה גבר לבוש בביגדי אישה (זונה?) שעל ידי כך התחמק מהגילוי שכן הויקטוריאנים השוביניסטים לא העלו על דעתם שאישה יכולה להיות קשורה לביצוע הרצח ( היום אנחנו כבר חכמים יותר ויודעים שנשים יכולות גם יכולות להיות קשורות וגם לבצע רציחות כאלה ) . לגבי שרלוק עצמו התשובה שניתנה בידי כמה מקורות היא שהוא כן היה פעיל בעניין . בביוגרפיה אחת של הולמס נמסר שהוא גילה שג'ק היה מפקח של הסקוטלאנד יארד . ישנם לפחות שני סרטים שעוסקים בחקירות של שרלוק הולמס לגבי גילוי זהותו של המרטש . בסרט אחד משנת 1965 בשם A STUDY IN TEROR הולמס ( שאותו גילם ג'ון נויל ) אכן נאבק בג'ק המרטש ומחסל אותו הסרט אגב גם עובד לספר בידי סופר הבלשים הידוע "אלרי קוין " שבו הבלש המודרני שלו שגם שמו "אלרי קוין " קורא את כתב היד של דוקטור ווטסון על הפרשה ומגלה לבסוף מי היה אותו ג'ק המרטש. סיפור זה פתח מאז זרם כמעט אינסופי של ספרים שבהם הולמס נפגש בדמויות אמיתיות וספרותיות שונות של התקופה הויקטוריאנית. הולמס נאבק "שוב " בג'ק המרטש בסרט מ-1978 בשם MURDER BY DECREE שהוא סרט מעולה ביותר מסוגו ובו ג'יק המרטש מתגלה כפועל בשירות המלוכה הבריטית כחלק מקונספירציה רצחנית להחביא מעיני הציבור שערוריה המאיימת על שמו הטוב של בית המלוכה.בעיני זהו סרט שרלוק הולמס הטוב ביותר שראיתי אי פעם . התיאוריה שניתנת בסרט לגבי זהותו של הרוצח היא שהוא פעל בשיתוף פעולה עם הרופא של המלכה דוקטור גול .

ג'ק המרטש בשירות המלכה ויקטוריה

זוהי תיאוריה אמיתית שאכן הוצעה בכמה וריאציות שונות . לפי וריאציה אחת הרוצח היה יורש העצר דאז של הממלכה שהיה "בעל אינטליגנציה נמוכה ביותר " חולה בעגבת ונקם את נקמתו בזונות שאחת מהן היא שהדביקה אותו בכך . טענה אחרת הייתה שהוא הכניס להריון או אף גרוע מכך,נשא לאישה את אחת הזונות של לונדון וזה שימש כבסיס לשורת רציחות שבוצעה בידי אדם נכבד ביותר בממלכה כדי למנוע את אפשרות גילוי הסקנדל המלכותי כאשר אנשים מכובדים ביותר אחרים (ובהם כל בכירי המשטרה ) סייעו לו בכך.יוצר התיאוריה הזאת אגב היה לא אחר מאשר אותו וולטר סיקרט ( איזה שם משפחה מתאים ) שהיום כאמור יש מי שמאשימה אותו שהיה ג'ק המרטש עצמו ושיצר את התיאוריה של רוצח מלכותי על מנת להסית את האשמה מעצמו.
טענה זאת שימשה מאז בואריאציות שונות לבסיס לשורה של תיאוריות ידועות שאחת מהן שימשה כבסיס לרומן הגראפי של אלן מור ואדי קמפבל "FROM HELL . . זוהי אחת מיצירות הקומיקס המעולות ביותר של כל הזמנים שנכתבה בידי סופר שיש ויכוח בין הטוענים שהוא רק אחד משני סופרי הקומיקס הגדולים ביותר של כל הזמנים ( עם ניל גיימן ), ובין הטוענים שהוא סופר הקומיקס הגדול של כל הזמנים ,נקודה ( אני תומך בדעה השניה ). . ברומן קומיקס ענק זה ( לא פחות מ-500 עמודים במהדורה השלמה שלו ) מביאים מור ושותפו הצייר קמפבל את סיפורם מקפיא הדם של ג'ק המרטש וקורבנותיו על רקע לונדון המצמררת של סוף המאה ה-19 . לונדון של הבדלים עצומים בין המעמדות הגבוהים והמעמדות הנמוכים ,לונדון של אירגונים חשאיים שונים ובראשם "הבונים החופשיים " ארגון סתר שאנשיו נמצאים בכל מקום ושולטים בכל פינה ופינה באנגליה וש"ג'ק המרטש " הוא אחד מהם ואף אחד האנשים המכובדים ביותר בממלכה.
ארגון "הבונים החופשיים" הוא ארגון אמיתי מאוד,בעל רעיונות מיסטיים מורכבים ביותר שמייחס את מקורו לארץ ישראל של ימי שלמה המלך ולבוני בית המקדש . ארגון שאכן הייתה לו ( ועדיין יש לו ) השפעה גדולה מאוד ,יש הטוענים מכרעת , על אנגליה ,אירופה וארה"ב של המאה ה-19. בין חבריו היו אנשים ידועים מאוד כמו מוצרט גתה גאריבלדי רבים מנשיאי ארה"ב וינסטון צ'רצ'יל וסלבריטאים רבים אחרים . בין השאר יש לו סניף גדול כאן בארץ ( כמו במרבית העולם ) ובין חבריו יש רבים משועי המדינה כמו ראש הממשלה המנוח יצחק רבין . מיותר לציין שחברי הארגון המכובדים היו מאוד לא מרוצים מההצגה שלהם בקומיקס ובסרט ובספר "התיעודי " של סטיפן נייט שעליו הסתמך אלן מור כמנהלים הנסתרים של אנגליה שמוכנים לעשות הכל כולל מעשי רצח מזעזעים על מנת לשמור על מעמדם.
ג'ק המרטש אנו מגלים בסיפור היה אותו הרופא המכובד של המלכה ויקטוריה דוקטור גול שהיה הרוצח עצמו ולא רק שותף שלו ושהיה שליח המלכה לביצוע הרציחות של הזונות שאחת מהן נכנסה להיריון בידי בנה והשאר ,חברותיה , ידעו זאת . הסיפור עוקב אחרי ג'ק המרטש שלב אחרי שלב כאשר הוא רוצח את קורבנותיו אחת אחרי השניה.
בעיני זוהי אחת מיצירות הקומיקס הגדולות ביותר של כל הזמנים ואולי סיפור הקומיקס הטוב ביותר שקראתי אי פעם .
יצירת מופת זאת נעשתה בשנת 2001 לסרט בידי האחים יוז בכיכובו של ג'והני דפ .
אבל למרבית הצער הסרט אינו מגיע אף לקרסוליו של המקור. בכך אין כמובן מפתיע ,נדיר מאוד שיעשה סרט טוב מיצירה מופתית , הסרטים הטובים באמת נעשים לרוב מיצירות בינוניות ומטה ( כמו "הסנדק" ) .ובכל זאת הסרט הוא מאכזב במיוחד שכן הוא שונה כל כך מהמקור ולמעשה שונה כל כך עד שאין זה ברור מדוע טרחו הבמאים להשתמש בספרו של מור כמקור שאחר שאין כמעט קשר בין שתי היצירות . .
בסרט מככב ג'והני דפ בתפקיד הראשי של מפקח המשטרה המסומם שחוקר את הרציחות שלב אחרי שלב עד שבסוף הסרט הוא מגלה לבסוף את זהותו המפתיעה של "ג'ק המרטש " לאחר שזה רוצח את הזונה החמישית שבה מתאהב המפקח במהלך העלילה. זהו אם כך סרט בלשי . אבל הקומיקס של מור אינו סיפור בלשי כלל וכלל . אנחנו יודעים מהרגע הראשון מיהו ג'ק המרטש ואת מניעיו וכל הסיפור הוא המעקב אחריו ואחרי מעשיו מקפיאי הדם והניתוח הפסיכולוגי העמוק של אישיותו , מפקח המשטרה הוא דמות משנית לחלוטין בסיפור . על ידי השינוי המשמעותי הזה האחים יוז שינו למעשה לגמרי את העלילה והפכו אותה לעוד סרט שגרתי של "מי עשה את זה".
מה שאינו אומר שזה סרט רע ,נהפוך הוא זהו סרט מוצלח מאוד בדרכו שלו . הוא מצליח להעביר לנו היטב את האווירה האפלולית והקודרת של לונדון הויקטוריאנית שבה פועל ג'ק המרטש ,ושל אירגון הבונים החופשיים שבשמו הוא פועל ושרציחותיו מבוססות על טקסי ורעיונות הארגון , , אוירה של רשע טהור ואוחז כל וקונספירציה אולטימטיבית שבה חברים הכל חוץ מהמפקח גיבור הסרט והזונות הנרצחות ,ושחבריה ( ובהם המפקח הראשי של המשטרה) מוודאים שג'ק המרטש ישאר חופשי לאחר שסיים לבצע את "משימתו" .
בסרט אהבתי את ג'והני דפ בתפקיד המפקח המכור לאופיום ,דפ גילם תפקיד דומה בסרט של רומן פולנסקי "השער התשיעי " שגם שם גילם תפקיד של אדם המחפש אחרי כוחות שעדיף לא שלא ידע עליהם דבר ובשני הסרטים הוא עושה תפקיד מצוין .וגם שאר השחקנים סך הכל עושים עבודה טובה.
אבל ….אם קראתם את הקומיקס של אלן מור על תצפו מהסרט שיהיה דומה לו זוהי יצירה נפרדת לחלוטין ולגמרי לא באותה הדרגה .
כמובן שבינתיים זרם התיאוריות אינו נפסק אף לרגע , יש שטענו שהרוצח היה אף מדרג גבוה יותר ממה שנחשב עד כה , שהיה זה ראש ממשלת בריטניה גלדסטון שביצע את הרציחות הועלתה כמובן האפשרות
שהרוצח הייתה רוצחת ומישהו אף בדק את ההשערה שהייתה זאת המלכה ויקטוריה שביצעה במו ידיה את הרציחות כשהיא נודדת בלילות ברובע ויצ'טפל ,אך דחה לבסוף את ההשערה המעניינת על הסף "בגלל כמה סיבות" שלא פורטו .אבל ללא כל ספק האפשרות המצמררת מכל שהועלתה עד היום הייתה שהרוצח היה לא אחר מאשר שרלוק הולמס עצמו תחת השפעת הסמים מה שמסביר כיצד זהותו לא התגלתה עד היום.
אני בכל אופן אוהב במיוחד סרט שנעשה לפני כמה שנים בבימוי של ניקולאס מאייר ( הסופר המפורסם ביותר בזרם של סיפורי "שרלוק הולמס פוגש את … " שכתב סיפורים שבהם הולמס פוגש בין השאר את זיגמונד פרויד כמו גם רוצח דמוי ..ג'ק המרטש ) בשם TIME AFTER TIME (1978) בסרט זה אין ניסיון אמיץ לגלות מי היה ג'ק המרטש באמת אלא לבדוק משהו אחר לגמרי . בסרט זה ג'ק המרטש נפגש לשם שינוי לא בבלש שרלוק הולמס אלא בסופר המדע הבדיוני ה. ג. וולס , גונב את מכונת הזמן שהסופר המציא,ונוסע איתה למאה העשרים ששם הוא ממשיך ברציחותיו . ה. ג. וולס נאלץ לרדוף אחריו למאה העשרים המאה שלולס האוטופיסט יש תקוות גדולות כל כך כלפיה לגבי שיפור המין האנושי ושם הוא מגלה שג'ק המרטש שהיה כל כך מפחיד במאה ה-19 מאחר שהיה יחיד במינו הוא רק אחד מני רוצחים סדרתיים רבים בעולם של סוף המאה ה-עשרים ואפילו לא המפחיד ביותר.
נראה לי שחלק מהעניין שיש בג'ק המרטש הוא תוצר של העובדה שאותו רוצח סדיסטי נראה כאנומליה מוחלטת ולכן מפחידה כל כך בעולם המאורגן וה"מדעי" של לונדון הויקטוריאנית של סוף המאה ה-19 .
אבל בעולמנו שבו ההיגיון המדע והסדר הטוב איבדו הרבה ממשמעותם, שבו ישנם מאות אלפי אנשים נחושים להתפוצץ כדי להרוג עימם כמה שיותר אנשים נשים וילדים ,שבו רוצח ההמונים הקניבל הקולנועי חניבעל לקטר הפך לדמות פולחן ושבו אנו קוראים בכותרות הראשיות על אבות שרוצחים את ילדיהם סביר להניח שג'ק נראה כבר הרבה יותר מובן ,בעולם כזה ג'ק ירגיש את עצמו בבית .

נספח:
להלן תסכית שהושמע ב"קול ישראל " על דמותו של ג'ק המרטש, תסכית שחובר בידי סופר האימה המפורסם רוברט בלוך (_ הידוע בעיקר כמחבר "פסיכו " ספר האימה המפורסם על רוצח מטורף שעל פיו עשה היצ'קוק סרט קלאסי )

[X=nextPage=X]

"

שלכם באהבה-ג'ק המרטש" מאת רוברט בלוך

להלן טקסט של תסכית רדיו ששודר בקול ישראל בשנות השישים בסדרת תסכיתי המתח "בכוונה תחילה " בביום ובעיבוד מיכאל אוהד, הסדרה כללה עיבודים של סיפורי מתח ידועים נוספים כמו "הסרט המנומר" . סיפור שרלוק הולמס מאת קונאן דויל עם שרגא פרידמן הרוצח הפעוט מאת רי ברדבורי , מירקהים מאת רוברט לואיס סטיבנסון ו"בעלת הבית" מאת רואלד דאל

התסכית מוגש כאן באדיבותו של רפאל גורדון ששימר והדפיס אותו.
א.א.

ג'ון: לאחר שביקשת ממני להיות גלוי לב, סיפרתי ללסטר על ה"תיאוריה" שלך, הוא שאג מרוב צחוק.

סר גאי: (מגחך)

ג'ון: אתה יכול להתכונן לערב של מתיחות.

סר גאי: אינני דואג.

ג'ון: נעלה במעלית?

סר גאי: כן.

(השניים נכנסים למעלית והדלת נסגרת אחריהם)

ג'ון: לא ברור לי מדוע התעקשת לבוא איתי למסיבה הזאת. אתה לא תרגיש בנוח בקרב הבוהימה הצעירה והמשתוללת הזאת.

סר גאי: דווקא זה מה שאני מחפש: אומנים ביטניקים, טיפוסים אקסצנטריים… יש לי יסוד להניח שידידנו נמנה עם חוגים אלה.

ג'ון: כרצונך. תסביר לי: איך תזהה אותו? אפילו אם יעמוד מולך, האם הוא צעיר או זקן, גוץ או ענק, מיליונר או קבצן, איך תדע?

סר גאי: אני אדע, אני אריח. העיקר שנמהר.

ג'ון: מה החיפזון?

סר גאי: תוך עשרים וארבע שעות הוא ימצא קורבן חדש, בטוח. כך כתוב בכוכבים. שכחת את מועדי הרציחות הראשונות בלונדון? השבעה באוגוסט, השלושים ואחד באוגוסט, השמונה בספטמבר, השלושים בספטמבר. ולבסוף: התשעה בנובמבר. השנה פתח במחזור חדש. זוכר את הגופות המרוסקות של קליבלנד? ואת שתי הגוויות כאן בשיקאגו שלך? אותה גישה, אותה טכניקה. והיום השמונה בנובמבר. הזמן דוחק, מר קארמודי.

(המעלית מגיעה אל הקומה)

ג'ון: הגענו. ודווקא בין ידידיי אתה מקווה למצוא אותו?

(השניים עומדים בפתח דלתה של הדירה, מוזיקה קצבית נשמעת)

ג'ון: אתה שומע אותם? עם כל השגעונות שלהם, הם צעירים, הם חמודים, נורמאליים.

סר גאי: ממש כמו ידידי ג'ק. ג'ק נורמאלי כמוך וכמוני, ג'ון. אך בלילות מסויימים הוא הופך למפלצת היוצאת לחדש את נעוריה לאור הכוכבים.

ג'ון: בסדר, בסדר, בסדר. המארח שלנו לסטר רוסטין הוא שד משחת ועליך להיות מוכן לכל מיני תעלולים.

סר גאי: מוכן ומזומן! רואה? (מראה לו את האקדח)

ג'ון: מה זה? אינך מתכונן להשתתף במסיבת רעים עם אקדח טעון בכיס מעילך!

סר גאי: אני מכיר את שיטותיו של ג'ק, משום כך אינני נפרד מן האקדח.

(מצלצל בפעמון, הדלת נפתחת ע"י לסטר)

לסטר: הנה ההפתעה שהבטחתי לכם! עכשיו באמת יתחיל להיות שמח!

(השניים נכנסים לדירה)

לסטר: (אל הנוכחים) גבירותיי ורבותיי, כולכם מכירים את ידידנו ג'ון קארמודי-אספן הצדיקים הדגול-מי מכם עוד לא דיקלם מונולוג על הספה שלו? אך ידידו האלמוני בעל שפם סוס היאור הוא פנים חדשות אצלנו. גבירותיי ורבותיי: הרשו לי להציג בפניכם את סר גאי הוליס מן השגרירות הבריטית. ודאי כולכם סבורים שזהו ביקור נימוסין גרידא. אם כך, אינכם אלא טועים. פתח פיך, סוס יאור, ואמור לעמה של רומא מה הביאך הלום!

סר גאי: אני מחפש את ג'ק מרטש הבטנים.

לסטר: אתם סבורים שסוס היאור מותח אתכם? ושוב אתם טועים. דודננו האנגלי עוקב במלוא הרצינות אחרי ג'ק הידוע לשמצה, ולא מהיום! הוא יצא לציד עוד לפני שלושים שנה! אני מקווה שכולכם זוכרים את ג'ק החמוד. איש לא ידע לחתוך סטייק אנגלי כמו ג'ק לאור הגל!

(קול צחוק נשי נשמע)

לסטר: מי זה צחק? האם היית זאת את, לידיה דאר? אין לך מה לצחוק. סר גאי בדעה שייתכן מאוד שג'ק המרטש איננו גבר, כי אם אשה: ג'יל המרטשת!

לידיה: אתה רוצה להגיד לנו שאתה חושד באחד מאיתנו, סר גאי? אבל זה לא ייתכן! ג'ק המרטש נעלם מן האופק עוד במאה שעברה, בשנות השמונים או משהו כזה…

לסטר: שמעת אותה, סר גאי? הודי על האמת, גבירתי הצעירה: מנין לך ידיעות מדוייקות כ"כ על עברו של ג'ק? אני במקומך הייתי שם עין עליה, סר גאי. ייתכן שאיננה צעירה כפי שהיא נראית. היא כותבת שירים, גם זה חשוד בעיניי. לדבריה היא בת שמונה עשרה. מה דעתך אם נוסיף לגילה איזה אפס קטן?

ג'ון: (בלחישה) אולי נסתלק מכאן, סר גאי? הפרחחים האלה סתם מותחים אותך.

סר גאי: להסתלק? דווקא עכשיו? כשמתחיל להיות שמח? לא בא בחשבון, ג'ון. ושלא לדבר על כך שהוויסקי משובח! "ג'וני ווקר" אמיתי!

לסטר: מה? האשם אינו מוכן להתוודות? אם כך, על דודננו האנגלי לגלות את זהותו בדרך הקשה!

לידיה: משחק חדש, לסטר?

לסטר: לא בדיוק משחק: אני אכבה את האור לרגע, וסר גאי יעמוד במקומו, כשבידו: האקדח שלו. בדיוק כך! עיניכם הרואות, סוס היאור שלנו הוא טיפוס חשדן. ועכשיו: אם ג'ק האדום נמצא בחדר הזה כרגע, הוא יכול לחמוק מכאן בחשיכה, או: שישתמש בהזדמנות ויחסל את רודפו. נראה לכם?

ג'ון: באמת, לסטר! זה רעיון אינפנטילי לגמרי!

סר גאי: הנח לו, ג'ון! זה דווקא הולם את התכנית שלי.

לסטר: אל תזוזו ממקומותיכם. במשך דקה אחת נישאר בחשיכה, תלויים ברחמי המפלצת. וכשתחלוף הדקה, אדליק את האור, ואספור את הגופות. גבירותיי ורבותיי: נא לבחור את בני הזוג שלכם!

(לסטר מכבה את האור)

ג'ון: (חושב לעצמו) כך, בדיוק כך, היה מהלך בחשיכה, כשבידו הסכין, ובמוחו מנקר הטירוף. (מתנער) עזוב שטויות, ג'ון! התולעים אכלו אותו לפני חמישים שנה! הוא מת! הלך בדרך כל בשר. כן…אבל כשהמדובר בג'ק האדום, שוב אי אפשר לסמוך על דרך כל בשר. בייחוד בחושך. כי בחושך, יורדת המסיכה מעל פניך, ואתה חש שמשהו
מתעורר בליבך ומבקש לפרוץ החוצה, ואז…

(נשמעת אנקה ונחיתת גוף נופל, האור נדלק)

לידיה: שוכב על הרצפה בלי רוח חיים!

ג'ון: אך את האקדח עודנו מחזיק בידו! אבל מי? כולנו כאן! איש לא נעלם!

לידיה: אינני יכולה לשאת זאת! אינני יכולה!

סר גאי: (מתרומם מן הרצפה) בסדר, גבירותיי ורבותיי! (צוחק) אפשר להמשיך בריקודים!

לידיה: סר גאי!

לסטר: ובכן, הייתה זאת רק הלצה!

סר גאי: אני מקווה שלא הבהלתי אתכם יתר על המידה, רבותיי. הניסוי הקטן שלי נסתיים. לו היה ג'ק מרטש הבטנים בין הנוכחים, בוודאי היה מגיב בראותו אותי מוטל שכוב על הרצפה. (צוחק) אפשר לקבל עוד כוסית? (שותה) רוב תודות לכם, ידידיי! שכנעתם אותי שאתם חפים מפשע אחד אחד! (לג'ון) נלך, ג'ון. השעה מאוחרת ולפנינו עוד חתיכת עבודה הגונה.

(השניים עוזבים את הדירה ויורדים אל הרחוב ומהלכים בו)

ג'ון: ה"ג'וני ווקר" נותן בך את סימניו. מה, סר גאי? כמה שתית? חצי בקבוק? אולי בקבוק שלם.

סר גאי: (בעייפות) אתה בז לי, ג'ון…ואני חשבתי אותך לידיד…הידיד האחד שנותר לי.

ג'ון: אני ידידך, סר גאי. ובכל זאת לא ברור לי למה עלינו להסתובב בסמטאות אלה בשלוש לפנות בוקר!

סר גאי: הסתכל סביבך, ג'ון: לילה, ערפל, כמו בלונדון.

ג'ון: כן, והערפל הארור הזה נכנס לך לעצמות, סוף סוף נובמבר.

סר גאי: כן, בוקרו של התשעה בנובמבר. המקום הנכון והזמן הנכון, חסר רק המרצח.

ג'ון: הרשה לי להזכיר לך, סר גאי. שזוהי שיקאגו. שיקאגו, ולא לונדון, ואין זה נובמבר 1888! שבעים שנה עברו מאז!

סר גאי: מהן שבעים שנה לגבי ג'ק האדום? הסתכל בסמטאות מתפתלות אלה. האין הן מזכירות לך את סוהו?

ג'ון: לא. אינך בסוהו, אתה נמצא ברחוב קלארק, בלב הרובע הכושי של שיקאגו, והאל לבדו יודע מה אתה מחפש בחצרות אלה.

סר גאי: טעיתי פעם, ג'ון. אסור לי לטעות בשנייה. לא נמצא את ג'ק במסיבות העליזות של הבוהימה, כי אם דווקא כאן! בין בקתות עלובות אלה!

ג'ון: מה, אתה אינך רואה שאין כאן נפש חיה? העיר ישנה!

סר גאי: הוא יבוא…הוא מוכרח לבוא! המקום ימשוך אותו.

ג'ון: ונניח שיבוא, נניח שכל התיאוריה המטורפת שלך נכונה: נניח שהיה אדם בשם ג'ק שגילה כיצד יוכל להאריך את חייו על ידי קורבנות אדם, ונניח שסייר בעולם והפיל קורבנות במשך שבעים שנה, ועכשיו נמצא כאן בשיקאגו, ועוד מעט הוא יצוץ בסמטה הזאת! מה תעשה לו?

סר גאי: אתה עוד שואל? אתפוס את החזיר המטונף ואמסור אותו לידי המשטרה יחד עם כל העדויות שאספתי! את חיי ואת הוני הקדשתי לציד זה! ואם ייתפס, יימצא סוף סוף הפיתרון למאות פשעים מסתוריים!

ג'ון: ואתה מאמין שירוץ לך ישר לתוך הידיים?

סר גאי: הוא יבוא, ג'ון. אני מרגיש זאת! הוא יימשך אליי! (בצעקה אדירה)

ג'ון: טוב, חדל לצרוח! עוד תעיר את כל הסביבה.

סר גאי: (בבושה) אני מצטער…

ג'ון: וחדל לנפנף באקדח שלך! עוד תפלוט איזה כדור ואז תבוא המשטרה לאסור אותך. תן לי את זה! נו, תן, אני אשמור את זה בשבילך! (נוטל את האקדח) זהו. ועכשיו אתה בא הביתה!

סר גאי: (בלחישה) ג'ק האדום!

ג'ון: פטפוטי ביצים! יש גבול לכל תחביב!

סר גאי: תחביב, אתה אומר?

ג'ון: ומה אם לא תחביב? ומדוע אתה רודף אחרי המפלצת הזאת שלא הייתה ולא נבראה?

סר גאי: (נאנח) מדוע? מיד תשמע, ובכן: בלונדון, 1888…

ג'ון: (בחוסר סבלנות) שוב 1888…

סר גאי: אחת הנערות המסכנות ששחט הייתה אמי.

ג'ון: מה אמרת?

סר גאי: כשגדלתי, מצא אותי אבי, ואימץ אותי. נשבענו שנקדיש את חיינו לזיהוי הרוצח. אבי יצא ראשון לחפשו. הוא מת בהוליווד ב1926. אמרו שנדקר ע"י אלמוני, בתגרה. אבל אני יודע מי היה ה"אלמוני" הזה. אני המשכתי את הציד לבדי. הוא נטל את חיי אמי וחיי מאות נשים אחרות. ועכשיו הוא חי את חייהן כמו ואמפיר הניזון מדם. הוא ערמומי, רב תחבולות ועקשן. אך אני עקשן לא פחות ממנו!

ג'ון: ו…לא תוותר?

סר גאי: לעולם! עד שאתפוס אותו!

ג'ון: כן…עכשיו גם אני מאמין שבסופו של דבר…תצליח. עם עקשנות כשלך, ושנאה כשלך. אתה פנאטי לא פחות ממנו. בוא.

סר גאי: (נגרר אחרי ג'ון) לאן…אתה מוביל אותי, ג'ון? נכנסנו למבוי סתום.

ג'ון: האם לא אמרת שהוא…אורב בחשיכה?

סר גאי: חכה, ג'ון. החזר לי את האקדח שלי, ארגיש יותר בטוח כשהאקדח בכיסי.

ג'ון: כרצונך, הנה הוא.

סר גאי: אבל זה לא אקדח, זה סכין!

ג'ון: נכון, סכין.

סר גאי: ג'ון! (הסכין ננעצת בו) ג'ון! (מתמוטט)

ג'ון: שכח את ג'ון, כל ידידיי קוראים לי ג'ק.

סוף

קריין: האזנתם לסיפורו של רוברט בלוך: "שלכם באהבה-ג'ק".
השתתפו: סר גאי הוליס-אברהם בן יוסף.
ג'ון קארמודי-יוסף בנאי.

לסטר-מישה אשרוב.
לידיה-דליה פרידלנד. 
קישור  על תסכיתי רדיו : 

נאווה בבית? נאווה לא בבית