ארכיון תג: צביקה פיק

סיפור סינדרלה על פי צביקה פיק

מחקר ראשון מסוגו המנתח לראשונה ברצינות את יצירתם של מירית שם אור וצביקה פיק בפזמון "אלה סינדרלה " ומראה שיש הבדלים ברורים ומשמעותיים ביותר בין מילות הפזמון הקודרות ,ובין הקליפ המבוסס על השיר ,הבדלים שנובעים אולי  מההשקפות השונות ומנוגדות של יוצרי הפזמון ויוצרי הקליפ. .
המחקר הוגש כעבודה לקורס "פולקלור בתקשורת " באוניברסיטה העברית

אלה לעומת סינדרלה: סיפור סינדרלה בפזמון של צביקה פיק.

הוגש לדוקטור אסתר שלי ניומן
לקורס פולקלור בתקשורת

הקדמה

בעבודה זאת אעסוק בפיזמון של מירית שם אור-פיק ושל הזמר צביקה פיק "אלה סינדרלה " ובדרך שבה הוא מתייחס ומגיב למעשייה המפורסמת והפופולארית ביותר בעולם "סינדרלה " )
אנתח את "אלה סינדרלה " של מירית שם אור וצביקה פיק ובדרך שבה הקליפ של היצירה שונה באופן משמעותי מהמילים .
ואנסה לבדוק : האם הפזמון בגרסתו המילולית ובגירסת הקליפ שלו מעביר מסר ברור ואחיד למאזין –צופה ? או שמה כל צד של היצירה למעשה חותר נגד הצד השני וגם כנגד המעשייה המקורית?

סינדרלה בפזמון העברי

את  סיפורה של סינדרלה אפשר למצוא באלפי עיבודים ספרותיים שירים ותיאטרוניים קולנועיים ובאופרה בסרטים מצוירים ובבלט, וגם בפזמונים. בערך על סינדרלה בויקיפדיה באנגלית אפשר למצוא רשימה של פזמונים לועזיים שעוסקים בדמות של סינדרלה, ורשימה כזאת אפשר לתת גם בעברית.
אולם כאשר אנו פונים לדיון בנושא סינדרלה בפזמון העברי מן הראוי לציין שנושא" הפזמון העברי " הוא נושא שנחקר רק מעט מאוד באופן יחסי עד כה ובמיוחד פזמוני מוזיקת הרוק שאליהם שייכים הפזמונים הקיימים על סינדרלה ו"ליכלוכית " בעברית אם כי בשנים האחרונות העניין האקדמאי בנושא זה כמו בנושאים אחרים של תרבות פופולארית הולך וגובר ומופיעים יותר ויותר מחקרים רציניים בנושא אם כי המדובר עדיין בקילוח דק למדי .
על פי מחקרה של ליאורה גואטה   משמעויותיה המשתנות של האהבה : בחינת השינוי ההיסטורי-תרבותי בשירי אהבה פופולאריים בישראל / עבודת גמר (מ"א)–אוניברסיטת בר אילן [רמת גן : חמו"ל], תשס"ה)
‬ עד לשנות השישים והשבעים רוב הפזמונים העבריים בישראל היו שייכים לתחום שירי ארץ ישראל שירים בעלי הטייה אידיאולוגית ברורה שדנו ב"אנחנו" בלאום הישראלי העברי המתגבש והיו חלק אינטגרלי מהתרבות העברית המהווה..בשנות השבעים החלו להופיע סוג חדש של פזמונים שהתבסס גם על הפזמונים מחו"ל שעסקו יותר באינדיבידואל ובעיותיו בעיות אהבה ,מיניות פחדים ,חברויות וכיוצא באלו .ובמסגרת פזמונים אלו היה יותר מקום לפזמונים שיעסקו בתכנים של סיפור סינדרלה.
הודות לאתר האינטרנט "השירונט "שמרכז בתוכו חלק ניכר של הפזמונים שנוצרו בעברית ומוגנים בידי אירגון אקו"ם אפשר לראות איזה וכמה פזמונים נוצרו בעברית בעיקבות סיפור סינדרלה.
חיפוש באתר מראה שישנם לפחות עשרה פיזמונים שהמילה "סינדרלה "  או "ליכלוכית " מופיעה בכותר שלהם או שהסיפור של סינדרלה או ליכלוכית מהווה מוטיב מרכזי ולא רק מופיע כאיפיון אגבי . .
הפזמונים נעים מ "סינדרלה " של ציון שרעבי וגבי דהאן בביצועו של אבי סינואני הנותן תיאור פשוט למדי של הסיפור .
יש את "סינדרלה " שיר לועזי שכתב והלחין גרהם גולדמן ותירגם לעברית אבישי מילשטיין ושר רוקפור ועוסק בבריחה של סינדרלה מהנשף. .
בין שאר הפזמונים בולט במיוחד "סינדרלה " שירה של להקת סקסטה שזכה במקום שני בתחרות קדם האירוויזיון של 1981 את הפזמון כתבה ענת שרים והלחין אלדד שרים ושוב מסופר בו על סינדרלה שחיה בדירתה ומחכה לנסיך שיבוא אך כפי שהזמרות מודיעות לו אין לה למה לחכות הוא לא יבוא.
המסר הוא החיים אינם כמו באגדה.ופזמון זה מזכיר במיוחד בתכניו את "אלה סינדרלה " שבו נדון בהמשך והושמע לראשונה שנה לפניו.

עוד שיר אופטימי יותר גם הוא נקרא "סינדרלה " נכתב בידי יעקב שביט והולחן בידי דרורה חבקין ומושר בידי רומן שרון הוא מבקש מסינדרלה לא לבכות שכן "עוד מעט הוא יבוא " כי "לכל אגדה יש סוף טוב". מסר שבהחלט אי אפשר למצוא בהרבה פזמונים אחרים.

יש את "הביתה סינדרלה של דודו אורן ואבי טולדנו המציג את הסיפור בצורה טראגית .לסיפור סינדרלה אין שם סוף שמח והאגדה "קצת גדולה עליה".

יש את "כמו סינדרלה " שכתבו דוד זיגמן ויוסי בן דוד בביצוע שרית חדד ומטרתו להראות שהגיבורה השרה אינה כמו סינדרלה או שלגיה וחייה אינם כמו באגדות.
יש את " אושר ועושר " של איתי אנקרי שעוסק בילד שקורא את הסיפור בלי לחשוב על הבעיות שהיו לסינדרלה כמו הנעל הלוחצת והעכברים שחזרו לבסוף לחוריהם.

יש את "לה סינדרלה " עם מילים של רמי דקל ששרה מקהלת מכון ויצמן ועוסק ככל הנראה בליל הריקודים האחרון של תוך רמיזה לנשף של סינדרלה.
יש שירים כמו "סינדרלה מקומית " של רחל שפירא ומיקי גבריאלוב ששרה חווה אלברשטיין שבו כמעט אין התיחסות לסיפור המקורי ו"סינדרלה מסוממת" של אורית אדמון שהאלמנט מהסיפור המקורי הוא רק איזכור אגבי ומשני ביותר בפזמון.

ישנם גם פזמונים נוספים העוסקים באיזכורים של מגוון אגדות שסינדרלה היא רק אחת מהם כמו "היה הייתה " של אילן גולדהירש ויעקב הולנדר. ביצוע עוזי מאירי שבו אחד הבתים מוקדש לסינדרלה זהובת התלתל הרצה ומשאירה את הזמר לבד בחצות.
וגם כאלו שהופיעו בהצגות ילדים שעוסקות בסינדרלה .אולם נראה שלרוב אם כי לא כל הפזמונים שצויינו משותפת התייחסות צינית ומבטלת כלפי הסיפור המקורי שאינה לוקחת אותו כפשוטו אלא אומרת פחות או יותר "כך זה לא בחיים האמיתיים "שהם שונים מאוד מסיפור סינדרלה ואך מנוגדים לו.
וכמדומה שמסר זה בולט במיוחד לכאורה לפחות בפזמון של מירית שם אור וצביקה פיק "אלה סינדרלה " מ-1980

היוצר צביקה פיק


צביקה פיק המלחין והזמר של הפזמון הנדון  "אלה סינדרלה" הוא אחד היוצרים המצליחים והמוכרים ביותר בזמר הישראלי כיום אולם נראה שעיקר פירסומו כיום נח כמעט כולו על גוף של פזמונים שאותו יצר בשנות השבעים ובראשית שנות השמונים .
מאז ראשית שנות השמונים יצר פיק רק עוד שניים שלושה פזמונים שזכו לפרסום  משמעותי ובראשם "אלף נשיקות " והפיזמון הזוכה באירויזיון 1999 "דיוה " ועוד פזמון אחד או שניים. ועיקר פרסומו כיום אינו מתבסס על יצירתו העכשווית אלא מתבסס על רכילות.

המוערך פחות

בעת החיפוש אחרי חומרים עבור מחקר זה  מצאתי שאם כי פורסמו על צביקה פיק שני ספרים ומאות כתבות עיתונאיות ,  הרי יש בהם רק חומר עיתונאי – רכילותי מטעם הזמר בלבד וכמעט בלתי אפשרי היה למצוא חומר בעל ערך אקדמאי על זמר ידוע כל כך,שעם כל שפע המאמרים שפורסמו עליו בעיתונות אין בהם כמעט התייחסות ביקורתית רצינית אחת ויחידה ליצירתו מעבר לאלמנטים של אישיותו הצבעונית של הזמר .
נראה שנכון לחודש מאי 2009 המאמר המעמיק היחיד על יצירה שבה היה מעורב הזמר הידוע פורסם באתרו של כותב שורות אלו ונכתב בידי מבקר הפזמונים הקבוע של האתר חיים מזר ( הפתיחה למאמר הנ"ל היא של כותב שורות אלו ומבטאת רעיונות שניתן למצוא אותם גם כאן בעבודה זאת )
אחת ההתייחסויות  האקדמאיות הבודדות שכן מצאתי  לצביקה פיק הייתה בעבודת הדוקטוראט  המקיפה של מרדכי רגב  מ-1990 על  תולדות הרוק הישראלי " "בואו של הרוק :משמעות ,התמודדות ומבנה בשדה המוסיקה הפופולארית בישראל"     ששם אפשר למצוא קטע בודד על צביקה פיק במסגרת תת פרק בעל הכותר "המוערכים פחות " שעוסק במבצעים שיצרו רוק ישראלי בשנות השבעים.

המשותף ל"מוערכים פחוות " אליבא רגב , הוא שגם אם זכו בהצלחה בשוק התקליטים וברדיו ,הרי "יצרני המשמעות " ( כאן כדאי להסביר שהמדובר בהגדרה ייחודית לעבודה הנ"ל והכוונה לאישים מרכזיים ומוערכים בתחום הרוק כמו שלום חנוך ואריק איינשטיין.  אלי אשד ) ובעיקר מבקרי הרוק של סוף העשור ושל שנות המונים ,אינם רואים בהם חלק מהקבוצה ש"הקימה את הרוק הישראלי," ובוודאי שלא רואים בעשייתם את "האוטנטיות "שמוצאים בעשייה של חברי "האליטה" .

באופן ספציפי נכתב על צביקה פיק בתת פרק זה ש"חרף הצלחתו הרבה בקרב הקהל ונסיונו למזג בין מוזיקת רוק וישראליות יוקרתו של פיק כ"אמן " וכמי שמוזיקה שלו "אותנטית" מועטה ביותר בקרב "יצרני המשמעות " בתחום הפופ /רוק בשיר אלה רואים בו במקרה הטוב "מלחין מחונן וזמר קצת פחות  ובלחנים שהוא כותב "מוזיקה מקורית שאפשר להגדירה כחיקוי "

רגב טורח  ומצטט שם את הזמר שמוליק קראוס שאמר בראיון לעיתון "מוניטין " ב-1981 " על צביקה פיק שהוא " מגעיל טיפש מבחיל שעוד מעז להלחין את אלכסנדר פן ,זה לא חילול קודש המתים ? צ'חצ'ח פולני " "

רגב מפרש התבטאות מגונה  זאת כמבטאת את היחס כלפי פיק  מצד יוצרים אחרים שהוא  "יחס של הסתייגות מוחלטת  כלפי מי שנחשב כאחד "המייסדים " של הרוק בישראל ושבפועל עושה רוק גם הוא ,מאמצע שנות השישים."

 כדאי לציין שבספרו המאוחר יותר והפופולארי יותר  של מרדכי רגב   רוק : מוסיקה ותרבות.   ( תל אביב :   דביר,   1995 תשנ"ה] העוסק במוזיקת הרוק העולמית ובתרבות הרוק העולמית  בכללותה וששם יש סקירה קצרה על הרוק הישראלי והתייחסות לדמויות הבולטות שבו צביקה פיק אינו מאוזכר ולו במילה אחת ויחידה  אם כי דומה שמן הראוי היה לפחות להזכירו בגלל תרומתו הגדולה הן  להפצת מוזיקת הרוק בישראל והן  בגלל תרומתו להפצת  גינוני כוכב הרוק מחו"ל  בישראל.אך מרדכי רגב לא חשב כך.

 

בסוף שנות השבעים מעמדו  התרבותי של  צביקה פיק עלה במאוד בעקבות שירו הידוע ביותר "נאסף תשרי " הלחנה של מילים של נתן יונתן והמשורר מימי הביניים  שמואל הנגיד  ,שיר שהפך מאז לקלאסיקה אולם בראשית שנות השמונים גם בעקבות הסטגנציה היצירתית שהחלה להתבלט אז אצלו , הלך ופחת העניין בפיק וביצירתו והוא הפך בעיני רבים  ל"מי שהיה " מבחינה יצירתית .

מאז שנות התשעים כאשר פרסומו עלה שוב בראש ובראשונה בגלל זיכרון נוסטלגי של שיריו הישנים, יחס מזלזל זה רק התחזק שכן אז שוב לא יצר יצירות מעניינות כפי שעשה בשנות השבעים והיחס אליו כיום הוא לא כאל אמן יוצר "אמיתי " אלא כאל קוריוז רכילותי החי על הנוסטלגיה ותו לא.

תמונה מהמחזמר "מרי לו".

אפילו בתוכניה של תיאטרון הבימה למחזמר המבוסס על יצירותיו של פיק "מרי לו " שפיק היה שותף לו החוקרת מירי טלמון מתייחסת לפיק כדמות שיש לה משמעות נוסטלגית בלבד של שנות השבעים אבל בהשלכה אין לה שום ערך עכשווי.
היא כותבת שם :
"צביקה פיק כאליל רוק וכיוצר ,מתמצת את העבר הזה שצעירי הימים האלה מתרפקים עליו וגם צעירי הימים ההם . "מצעיר מורד ומגודל שיער ב"שיער "הפציפיסטי בהפקה מ-1969 דרך הופעתו הדרמטית והאנדרוגינית בנוסח דיויד בואי שאתגרה את הדגמים של הגברות הישראלית הישנה הלוחמת .השירים של צביקה פיק ,הם שירים על מסיבות ועל אהבות שירים מלודרמטיים ..שירים שבוחרים מן המציאות לחלומות של הקולנוע והמחזמר החלומות של מרי לו והאגדות של אלה סינדרלה " ..

הפזמונאית

ראה תמונה בגודל מלא

כמדומה שהיחס ל מירית שם אור  התמלילנית הקבועה של פיק ואישתו לשעבר  ואם ילדותיו הוא מקביל לזה של פיק.  

 רוב הפזמונים שלה אינם נחשבים בעיני הקהל בוודאי לא בהשוואה למוזיקה של פיק למילותיה שהיא כמעט תמיד מוערכת הרבה יותר    ואינם מוערכים  או יותר נכון אינם זוכים לכל תשומת לב בידי הביקורת.

 זאת להוציא כמה  יוצאי דופן בודדים כמו הפזמון "אלף נשיקות " וזאת מאחר שהפזמון הנ"ל התבסס על שורה במכתב של איש ניל"י  אבשלום פיינברג ומעל הכל  ""הרקדן האוטומטי"] שהוא ללא ספק מיטב יצירתה.וזאת מאחר שלמילים של פזמון זה  יש  תוקף בזכות עצמן  והמוזיקה כאן אינה שולטת לחלוטין כפי שקורא בשאר הפזמונים של הצוות פיק שם אור אלא היא פרטנרית בהעברת חוויה שלמה למאזין  שאינו מתרשם רק מהמוזיקה אלא גם מהעוצמה של המילים.

   לשם–אור היו אמנם עוד כמה פזמונים בודדים שהם  מילולית ברמה   סבירה כמו "בין האצבעות"   העוסק בזמן החולף לבלי שוב  ופזמונים שאיך שהוא תיארו טרנדים של התקופה  בצורה מעניינת כמו "לגור איתו "   שתיאר את המגורים  המשותפים ללא נישואין תופעה חדשה למדי בשנות השבעים   "מסיבת יום שישי " שתיאר את תופעת המסיבות ההמוניות.   אך הרוב המוחלט של פזמוניה הם שירי אהבה זניחים ,אין להם זכות קיום ללא המוזיקה של צביקה פיק  ונועדו רק לשרת אותה.

 אלא שרק לעיתים רחוקות או בכלל לא אנו נתקלים בניגוד מוחלט בין המילים של שם אור ובין הההופעה המבוססת עליהם של פיק כפי שאנו נתקלים במקרה של "אלה סינדרלה ". שגם הוא אחד הפזמונים הבולטים והמרשימים יותר  שכתבה שם אור לצביקה פיק ביחד עם אלה שצויינו למעלה. 

הפזמון  

עטיפת "להיטיו הגדולים "משנת 1980 התקליט שבו הושמע לראשונה "אלה סינדרלה".

 

אלה סינדרלה
מילים  מירית שם אור 
לחן
צביקה פיק 

זמר :צביקה פיק

הושמע בתקליט "פזמוניו הגדולים " ,1980.

כוכבים בשמיים סובבים
עד שלפעמים גם הם כבים
כמו אותן המשאלות
שבחצות הם נופלות

כוכבים קורצים לאלה, ושוב נדמה לה
שיש נסיך שמחכה לה, כל הלילה
כבר מאוחר בנשף ולבנה של כסף
מאירה את תקוותה, סינדרלה

אלה סינדרלה, אלה –
מה נדמה לה, אלה סינדרלה
אלה סינדרלה, אלה-
שנדמה לה, אלה סינדרלה
ושעון שמתקתק לו, תיק תק תק
היא לא שומעת, תיק תק תק
היא משגעת
ושעון שמתקתק לו, תיק תק תק
מתנועעת, תיק תק תק
היא נפלאה

את יפה הלילה, אלה, כמו סינדרלה
את תלכי הביתה, אלה, בואי איתי
ושוב דולקות עיניה ומבריקות עיניה
שוב הגיע הנסיך, סינדרלה

"אלה סינדרלה "  הוא פזמון שהושר לראשונה ב-1980 בתקופה שהייתה תקופת השיא של הזמר כיוצר מוערך בעיני הקהל הרחב בעקבות ההצלחה של השיר "נאסף תשרי"   

פיק היה אז "כוכב על "  מקומי הופעותיו בסוף העשור של שנות השבעים לוו בהיסטריה ובהתעלפויות  של בני  ובעיקר בנות הנוער ששיאה היה ב"עיר הנוער"  בגני התערוכה בתל אביב מול ארבעים אלף צופים , תופעה לא מוכרת עד אז בישראל . והוא היה אז זמר ומלחין הפופ והרוק המצליח ביותר בישראל .הוא נבחר בידי מאזינים כ"זמר השנה" ו"מלחין השנה "בגלי צה"ל  ומוכר התקליטים הגדול ביותר של התקופה  בשנה זאת  הוא נבחר בפעם הרביעית ברציפות כזמר השנה  של רשת ג' .

את הייתה גם הפעם האחרונה.

למעשה שנת 1980 הייתה גם התחלת שקיעתו של פיק  כאמן   יצירתי פופולארי עד שפרץ שוב והפעם כדמות נוסטלגית רכילותית בלבד .

לדעתי אפשר לראות  ב"אלה סינדרלה " כ"מסמן " את נקודת השיא האבסולוטית של פיק כיוצר סופר סטאר גם כפי שנראה בדרך שבה הוצג בקליפ של הפזמון. ו .ואפשר לקבוע זאת משתי סיבות  :רוב התקליטים הבולטים של פיק יצאו לשוק לפני "אלה סינדרלה " בשנות השבעים ולאחרי "אלה סינדרלה  פירסם מספר מועט ביחס של תקליטים ודיסקים חדשים  ( להבדיל מאוספים של שירים ישנים ).

 כמו כן  כאמור בשנה שבה הושמע אלה סינדרלה לראשונה ,נבחר צביקה פיק בפעם האחרונה לזמר השנה ברדיו. תואר שהוא לא יקבל יותר

 אפשר לראות בפזמון זה גם מסמל את התחלת השקיעה  היצירתית  היחסית שממנה סובל מאז הזמר להוציא כמה יוצאי דופן בודדים כמו "אלף נשיקות " ו"דיוה ".

.ומשום כך יש לפזמון זה חשיבות כמסיים תקופה בקריירה של צביקה פיק.


ניתוח פזמון וקליפ : סיפור סינדרלה על פי  מירית שם אור וצביקה פיק

הפזמון עצמו אינו מתייחס ישירות לסיפור סינדרלה .הוא יוצא מנקודת ההנחה שהסיפור מוכר היטב למאזינים והוא רומז לו רק כמעט בקריצה ולצרכי הנגדה. .הסיפור עוסק באלה ( השם הוא משמעותי הוא רומז לאישה הפשוטה מנין אתה מסיק זאת? החולמת רק שהיא אכן סינדרלה וכנראה שהוא אכן מופיע בגרסה אחת או יותר של הסיפור בעברית כשמה האמיתי של סינדרלה ) שמאמינה שיש נסיך שמחכה לה ולו היא מחכה כל ימיה כשהיא מחכה לשעון ברמיזה לשעון המודיע לסינדרלה על סיום הנשף . אלא שהפזמון לועג לתקוות אלו ומציין שאלה בניגוד לסינדרלה המקורית אינה מסוגלת לשמוע את אותו שעון המודיע לה שהמסיבה הסתיימה והיא חייבת לחזור לחיים האמיתיים העלובים שלה. בסיום הפזמון קורא הזמר לאלה לשכוח את הסיפור לא לחכות לנסיך אלא ללכת הביתה עימו (כנראה הכוונה כאן לבחור פשוט ורגיל שאינו נסיך ולא דווקא ספציפית לפיק הסופר סטאר עצמו ששר את השיר אך הפזמון עצמו אינו רומז אליו כלל .אם כי בקליפ להבדיל מהפזמון כפי שנראה יש התייחסויות לפרסונה של פיק ה"סופר סטאר " אך כאמור התייחסויות כאלו אינו קיימות במילות הפזמון.
הפזמון הוא אכן מדכא וציני ולעגני הוא ההפך הגמור מהסיפור של סינדרלה עליו הוא מתייחס .
כפי שאפשר לראות למשל מהשורות

אלה סינדרלה, אלה –
מה נדמה לה, אלה סינדרלה
אלה סינדרלה, אלה-
שנדמה לה, אלה סינדרלה
ושעון שמתקתק לו, תיק תק תק
היא לא שומעת, תיק תק תק
היא משגעת
ושעון שמתקתק לו, תיק תק תק
מתנועעת, תיק תק תק

יש כאן רמז ברור לכך שאלה רק הוזה "נדמה לה " והיא אינה מסוגלת לשמוע את צליל השעון "תקתק תק " שרק מציין את זה שחייה עוברים חולפים ביעף בלי שעשתה עימם דבר בזמן שהיא מחכה ללא תוחלת לנסיך שלא יבוא. אבל …"היא לא שומעת תיק תק תק".
אלה על פי השיר כלל אינה מודעת למה שקורה באמת סביבה ובכך אסונה הגדול. שכן היא חיה בחלומות שלא יתגשמו ואינה מוכנה לקבל את המציאות וללכת עם בחור פשוט ורגיל שאינו נסיך כפי שמציע לה הזמר.

הקליפ

הקליפ של הפזמון הוא מנוגד לגמרי באופיו למילות הפזמון .
הקליפ הוא בעל אופי אגדי-פנטסטי אך הומוריסטי ומתרחש בארמון שבו הנסיך המזמר הוא צביקה פיק יושב בין שתי יפהפיות. במקביל אנו רואים את אלה סינדרלה שהקוסם ( או הקוסמת המין אינו ברור ) שמופיע לפניה מנסה להפוך אותה לסינדרלה הזוהרת אינו מצליח בכך הוא הופך אותה לכלב במקום זה. קטע הומוריסטי אך כזה שאינו נרמז כלל במילות הפזמון הקודרות.
כך שהרושם הנוצר מהקליפ הוא מוזר וסותר את זה של השיר.
הרושם הוא לא של ריאליזם קודר כמו שאפשר להסיק מהמילים של שם אור אלא של פנטזיה ממנה נהנה הנסיך צביקה פיק שהוא נסיך אמיתי ( בקריצה לקהל הצופים שיודעים היטב על מעמדו ה"סופר-סטארי" של פיק באותה התקופה ) אך לא אלה סינדרלה שאינה מצליחה להיהנות מחסדיו של הנסיך פיק .
כמדומה שיש כאן ניגוד מעניין ומלמד בין הדרך שבה ראתה אולי יוצרת הפיזמון מירית שם אור את הפזמון ומסריו שהם הזהרה מפני שקיעה בפנטזיות לעומת המסר שאותו מעביר הקליפ   שהפנטזיות הן אחרי הכל אמיתיות ( עובדה צביקה פיק הוא ההתגלמות שלהן כ"סופר סטאר " ) אבל לא כל אחת תוכל להיהנות מהן .וזהו רושם שונה למדי מזה שיוצרות מילות הפזמון כשלעצמן.
הפזמון הופיע שנים לאחר השמעתו הראשונית במחזמר למבוגרים של הבימה "מרי לו" ( 2002) המבוסס על פיזמוניו השונים של צביקה פיק.
ומעניין להשוות את גירסת הקליפ של הפזמון כפי שהוצג שם מושר בידי אילנה אביטל שהיא הרבה יותר תואמת את רוח המילים הקודרת מאשר גירסת הקליפ המקורית הכמו אגדית של פיק .
ב-2009 הועלה הפזמון שוב במחזמר לילדים של מירית שם אור "לפעמים חלומות מתגשמים " שהופיע כקלטת די וי די לילדים המתאר את מסעה הקסום של מילי בת העשד במחוזות דמיון מופלאים בהם היא פוגשת בשנתה את אלה סינדרלה הדומה לביבי סיטר שלה .
מכיוון שלא ראיתי את הדיסק הזה איני יכול לנתח את הגירסה שמופיעה בו של אלה סינדרלה
אך נראה לי שהשימוש הזה בפזמון הספציפי של "אלה סינדרלה" במחזמרים שונים הוא מאחר שבניגוד לרוב הפזמונים האחרים של פיק-שם אור ובדומה ל"רקדן האלקטרוני" של הצמד יש בו פוטנציאל דרמטי אמיתי בניגוד בין המציאות האפורה והקודרת והסיפור הרומנטי חלומי של סינדרלה

מסקנות

נשאלת השאלה :

האם הפזמון "אלה סינדרלה בגרסתו המילולית ובגירסת הקליפ שלו מעביר מסר ברור ואחיד למאזין –צופה לגבי סיפור סינדרלה המקורי ? או שמה כל צד של היצירה למעשה חותר נגד הצד השני וגם כנגד המעשייה המקורית? .
ההתייחסות לסינדרלה ולסיפורה ב"אלה סינדרלה " היא לכאורה צינית ושלילית עד כמה שרק אפשר בשני הפיזמונים אלה וסינדרלה הגיבורה המוזהרת שאין לה מה לחשוב שחייה יהיו כמו סינדרלה והנסיך על הסוס הלבן לא יגיע .
אבל העובדה היא שבקליפ לפזמון שנוצר בשיאה של תקופת ה"סופר סטאריות " שלו כמלך הנוצץ של הזמר הישראלי] נוצר רושם סותר ושונה ולמעשה הפוך.

 הקליפ מודיע לנו שאכן יש חיי זוהר נוצצים ויש נסיך ואחרי הכל יש לסינדרלה למה ולמי לחכות אם כי אין זה בטוח כלל שאותו מישהו חלומי אכן ירצה בה.

עובדה היא שלאורך הקריירה שלו צביקה פיק טרח רבות לטפח את "הפרסונה " שלו כ"מאסטרו " הזמר והיוצר הגדול ,וכמדומה שעבור תדמית זאת המציאות האפורה המתוארת בפזמון אכן אינה מתאימה כלל .
והרושם שנוצר לצופה ולמאזין הוא של פזמון כמעט סכיזופרני במסרים שהוא מעביר בידי יוצריו השונים.
ובכך הוא אינו שונה מאלפי הגירסאות שהיו לסיפור סינדרלה לאורך השנים שכל אחת מהן היציגה גישה שונה עד כמה שאפשר לסיפור היתומה ונעל הזכוכית שלה .

ביבליוגרפיה

אופק ,אוריאל (1981)( "סינדרלה הידועה באגדות תבל " בתוך "סנדל הזכוכית של החתול במגפיים –גלגולן של אגדות תל אביב ,דביר
אורן, דודו (1980) צביקה פיק : מלאך או שטן / תל-אביב : תמר,
( ספר ביוגרפי בעל אופי עיתונאי רכילותי בלבד על הזמר )
בטלהיים, ברונו (1987) קסמן של אגדות : ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד / תל אביב : רשפים.

גואטה, ליאורית (2004( . משמעויותיה המשתנות של האהבה : בחינת השינוי ההיסטורי-תרבותי בשירי אהבה פופולאריים בישראל / עבודת גמר (מ"א)–אוניברסיטת בר אילן [רמת גן : חמו"ל], תשס"ה

טלמון ,מירי (2002) "מושיטים יד לזמנים עברו " מרי לו מחזמר המבוסס על שיריו של צביקה פיק " תוכניית המחזמר הוצאת תיאטרון הבימה

מזר ,חיים (26 במרץ 2009) "נפילתו של הרקדן האלקטרוני " ( דברי פתיחה על מירית שם אור הם מאת אלי אשד ) הופיע ברשת באתר "היקום של אלי אשד "

פיק ,צביקה (1982. ) כל השירים כל המנגינות / קטעי קישור סמדר שיר תל אביב : ספרית מעריב.
פרו , שרל ( 1991) אגדות פרו – ספורי אמא אוזה / בתרגום אביבה ברק עם אירויו של גוסטב דורה ירושלים : שוקן .

קוטנר יואב ( 2002) "צביקה פיק ושנות השבעים " בתוך "מרי לו מחזמר המבוסס על שיריו של צביקה פיק " תוכניית המחזמר תל אביב , הוצאת תיאטרון הבימה,

קורן ,שירה ( 2001) "גלגוליה של סינדרלה לקראת סוף המילניום" עיונים בספרות משווה העורכים: דב לנדאו, גדעון שונמי, יפה וולפמן מוקי הפקות,
קרסני אריאלה (2001) "בין מעשיה שמיעתית לסיפור ילדים –על גילגוליה של סינדרלה " שאנן כתב עת רב תחומי לעיון ומחקר תשס"א ,אוקטובר.

רגב, מרדכי (1990) בואו של הרוק : משמעות, התמודדות ומבנה בשדה המוסיקה הפופולרית בישראל / דיסרטציה , : אוניברסיטת תל-אביב,

רגב, מרדכי ( 1995)רוק : מוסיקה ותרבות. תל אביב : דביר,
Warner, Marina, (1999.) – From the beast to the blonde : on fairy tales and their tellers / New York, NY : Farrar Straus & Giroux,
.

אלה סינדרלה מאת מירית שם אור וצביקה פיק

הקליפ

אלה סינדרלה בגירסת המחזמר מרי לו מושר בידי אילנה אביטל

סינדרלה בויקיפדיה

מירית שם אור בלקסיקון הסופרים

מירית שם אור בשירונט

פילוסופית הכתיבה של מירית שם אור

האתר של צביקה פיק

צביקה פיק בויקיפדיה

פיקשואו

נקודת הפיק

 

הזמן חולף בין האצבעות : על הפזמון "בין האצבעות " של מירית שם אור וצביקה פיק

נפילתו של הרקדן האוטומטי :ניתוח הפזמון הרקדן האוטומטי " של מירית שם אור וצביקה פיק

נפילתו של הרקדן האוטומטי: ניתוח הפזמון "הרקדן האוטומאטי"של מירית שם אור צביקה פיק ורותי נבון-חיים מזר

הרקדן האוטומטי הוא ללא כל ספק הפזמון הטוב ביותר שהפזמונאית והעיתונאית מירית שם אור כתבה מעודה.
ועל סמך מה אפשר לקבוע את זה ?
פשוט מאוד זהו אחד הפזמונים הבודדים מאוד שלה אם לא היחיד שהמילים שלו והתחושות שמבוטאות בו איך שהוא נשמרים בזיכרון גם ללא המוזיקה המקסימה של  המלחין הקבוע שלה צביקה פיק שהלחין את הפזמון בימי שיאו בשנות השבעים ,שיא שלמרבית הצער מעולם לא חזר אליו כיוצר.  ואחת הסיבות לדעיכה היצירתית הזאת של פיק , לדעתי, היא משום שהוא הפסיק להלחין שירי משוררים כמו יונתן רטוש ,נתן יונתן טשרניחובסקי ואחרים כפי שהיה עושה אז וכתוצאה שוב לא היה מאותגר ליצור מוזיקה מרשימה לטקסטים טובים באמת. והתוצאות פזמוניים דלילים שאינם נשמרים בזיכרון .  כנראה שדלילות מילולית יוצרת גם דלילות מוזיקאלית.
לפזמונאית הקבועה שלו ( ובשלב מסויים אישתו ואם ילדותיו ) מירית שם אור היו אמנם עוד כמה פזמונים בודדים שהם מילולית ברמה סבירה כמו "בין האצבעותאלה סינדרלה" ופזמונים שתיארו היטב  טרנדים  חדשים של התקופה בה נוצרו  בצורה מעניינת כמו "לגור איתו " שתיאר את המגמה החדשה אז של מגורים ללא נישואין "מסיבת יום שישי שתיאר את סצינת המועדונים ."ומלבדם יש לי פינה חמה בלב ל"אלף נשיקות "המבוסס על מכתב של איש נילי"י אבשלום פיינברג
ולפזמון העתידני ""אני רוצה לשכפל אותך" .".שיש לי חיבה לנושא האקזוטי שלו.
אבל חוץ מאלו ?
הרוב המוחלט של פזמוניה הם זניחים לחלוטין,בל מיני שירי אהבה משעממים ואין להם זכות קיום ללא המוזיקה של צביקה פיק שמלווה אותם.אלא שיוצר יש לשפוט לפי מיטבו ולא לפי הממוצע שלו.
הרקדן האוטומטי הוא יוצא דופן  ביצירתה של שם אור המיתמר כמו ענק  שמן הסתם נכתב בפרץ פתאומי של השראה חסרת תקדים והמשך.
למילים שלו  יש תוקף בזכות עצמן והמוזיקה כאן אינה שולטת לחלוטין כפי שקורה בשאר הפזמונים של הצוות פיק- שם אור אלא היא יותר בגדר פרטנרית בהעברת חוויה שלמה למאזין שאינו מתרשם רק מהמוזיקה כמקובל אצל רוב הפזמונים של פיק  אלא גם מהעוצמה של המילים. .
ובקצרה יש הרבה מה לאמר על גדול הפזמונים של מירית שם אור כפי שמראה חיים מזר במאמרו זה.זהו חלק ראשון בסדרה של שני מאמרים   על שני שירים שמושאם הוא עולם הריקוד שגיבוריהם הם רקדנים בודדים שהחלק השני שלה עוסק בפזמון מקביל בנושאיו מהאירויזיון .
כל אחד מהם מייצג רקדן עם אפיונים אישיותיים אחרים.ובמידה מסויימת הם מקבילים .
. .

.

 

הרקדן האוטומטי

מילים: מירית שם אור  ראה תמונה בגודל מלא

לחן: צביקה פיק 

שרים צביקה פיק

רותי נבון

הנה הוא שומע את המנגינה
מתחבר כמו אוטומט לזרם
בגופו רוקע על האדמה
הוא נמצא עכשיו בתוך הקצב

לחן סטריאופוני אור כחול אדום
תנו לו לדבר עם הרגליים
כל המיקרופונים כאן על הבמה
זהו הרקדן האוטומטי

את המנגינה הוא חי
גופו מחושמל
בתוכו הלב פועם
בקצב קצב
עוד ריקוד אחד ודי
נפסק החשמל
הרקדן נשאר דומם
כמו אבן אבן

רגל מרחפת צחוק על הפנים
שריר בשריר נוגע לא נוגע
מי שם מיללת כמו החתולים
איך הוא לא מפסיק להתנועע

תן לו את הקצב, תן את הצלילים
יש לו זרם יש לו נשימה
ווה ווה בגיטרות
פאזים על הבס
בין צלילי הרוק והנשמה

את המנגינה הוא חי…

רעש באוזניים תן לו את הביט
עלה איתו לטון יותר גבוה
קופסאות של קצב כל גופו מרעיד
תן לו את המוזיקה לשמוע

תן לו את הקצב, תן את הנשמה
כל גופו רועד מצחו מזיע
על רצפה מפלסטיק כך הוא מתפרק
זהו הרקדן האוטומטי

את המנגינה הוא חי…

 

עטיפת  "פיק" התקליט השני של צביקה פיק מ-1973 בו הושמע לראשונה "הרקדן האלקטרוני".

 העטיפה מעוצבת כקלף 'עלה' (שנקרא גם 'פיק' בלעז) במשחק הקלפים, כשדמותו של 'המלך' צביקה בפלג גוף עליון עירום וצבוע הכסף מתנוססת במרכז.

 

נפילתו של הרקדן האוטומטי

מאת חיים מזר

בית ראשון:

הנה הוא שומע את המנגינה
מתחבר כמו אוטומט לזרם
בגופו רוקע על האדמה
הוא נמצא עכשיו בתוך הקצב

בית זה מתאר את התערותו של הרקדן בתוך הריקוד עם השמע הצלילים כאשר אלה מושמעים ."הוא מתחבר כמו אוטומט לזרם".תיאור פרוזאי ושבלוני מאוד,יבשושי וטכני.לא נאמר עליו שהוא רוקד,אלא רוקע ברגליו . בעיטות גסות שאין בהן שום עידון.מזכיר אדם המקבל מכות חשמל.

בית שני:

לחן סטריאופוני אור כחול אדום
תנו לו לדבר עם הרגליים
כל המיקרופונים כאן על הבמה
זהו הרקדן האוטומטי

מקום ההתרחשות הוא במה.מקום עליו מופיעים והתיאור הוא טכני.צלילים הבוקעים מכיוונים שונים ביחד עם צבעים שונים המלווים את הרקדן.הדבר היחידי המדבר אצלו הם הרגליים.אין ידיים,אין פנים. הוא בבחינת אוטומט שקיימים אצלו שני מצבים של הוראות הפעלה והם "הפעל" ו-"הפסק".הוא מופעל מבחוץ. הוא איננו מפעיל את עצמו. שום יוזמה.אין מצבי ביניים.

פזמון חוזר:

את המנגינה הוא חי
גופו מחושמל
בתוכו הלב פועם
בקצב קצב
עוד ריקוד אחד ודי
נפסק החשמל
הרקדן נשאר דומם
כמו אבן אבן

בפזמון החוזר מתוארת האקסטטיות שבהתנהגותו של הרקדן. במעבר מהבית הראשון לפזמון החוזר חלה התפתחות הדרגתית. בבית הראשון הוא שומע את המנגינה,בבית השני הוא מדבר עם הרגליים ובפזמון הוא חי את המנגינה. לראשונה אפשר לחוש באיזו שהיא חיות בהתנהגותו. הגוף מחושמל והלב פועם. על פניו דבר מה אנושי מתרחש בו,אבל זה מתוחם בזמן לעוד ריקוד אחד ולהפסקת החשמל. משעה שאלה מופסקים עוברים למצב "הפסק".הרקדן נעלם דום.לא יותר מאשר אבן. הוא מודמם.

רותי נבון

בית שלישי:

רגל מרחפת צחוק על הפנים
שריר בשריר נוגע לא נוגע
מי שם מיללת כמו החתולים
איך הוא לא מפסיק להתנועע

בבית זה להלכה ישנה איזו שהיא התעוררות ריגושית.הפנים מתעוררות.הן צוחקות .ישנה הנאה.האם היא אמיתית או שהיא בבחינת רפלקס מותנה? היא קשורה לרגל המתרוממת .המיומנות שבתנועותיו היא גדולה עד כדי כך שאי אפשר לדעת אם שריריו נוגעים זה בזה.השורה השלישית יכולה לרמוז על נוכחותה של דמות נשית אם מחוץ לבמה או עליה ואין שום התייחסות מצד הרקדן כלפיה .הוא שקוע בתוך עצמו.


בית רביעי:

תן לו את הקצב, תן את הצלילים
יש לו זרם יש לו נשימה
ווה ווה בגיטרות
פאזים על הבס
בין צלילי הרוק והנשמה

בית זה הוא המשכו הישיר של הבית השלישי.הוא שקוע כל כולו בעצמו. הוא מכיר את הקצב והצלילים המופקים מכלי הפריטה.הוא מוכוון לסוג מסוים של צלילים-מוזיקת רוק ונשמה. אבל איזו נשמה? מה שמוביל זה הקצב והצלילים כשלעצמם בלבד בלי איזה שהוא קשר ביניהם.

עטיפת התקליט מספר 21  של צביקה פיק  "הלהיטים הגדולים – חלק ב'" מ-1993 כולל גירסה חדשה של "הרקדן האלקטרוני".

בית חמישי:

רעש באוזניים תן לו את הביט
עלה איתו לטון יותר גבוה
קופסאות של קצב כל גופו מרעיד
תן לו את המוזיקה לשמוע

בית זה מפרט את סוגי הצלילים שהוא שומע: ביט,טונים ,קופסאות של קצב. הוא שומע רק את מה שמרטיט את גופו. אופן החיבור שלו אליהם הוא כמו שמתואר בבית הראשון."הוא מתחבר כמו אוטומט לזרם".גוף המתחיל לרטט כאשר הוא מקבל מכות חשמל. זאת המשמעות היחידה של המוסיקה אצלו.

 

תקליט אריך נגן מס' 25  של צביקה פיק  – "האוסף המשולש – הביצועים המקוריים", שיצא ב-1999 בחברת "אן.אם.סי". כולל שלושה דיסקים בודיסק השלישי את הביצוטע המקורי עם רותי נבון של "הרקדן האוטומאטי".

 

עוד אוסף משולש מ-1999  עם עוד ביצוע של "הרקדן האלקטרוני"

"
בית שישי:

תן לו את הקצב, תן את הנשמה
כל גופו רועד מצחו מזיע
על רצפה מפלסטיק כך הוא מתפרק
זהו הרקדן האוטומטי

בית זה מתאר לאן כל זה מוביל. המאמץ המושקע הוא כה גדול עד כדי כך ש"מצחו מזיע".הבמה שהוא עומד עליה אינה עשויה מחומר טבעי,אלא מפלסטיק. משל למצבו בזמן הריקוד. אין בו משהו טבעי.הכל מלאכותי . גם בו יש משהו מלאכותי.לא ריקוד כמבטא ומעביר אמיתות אנושיות.הוא מתוכנת .בסופו של דבר,מרוב אקסטטיות הוא שכח גבולותיו ויכולותיו הפיזיות ,התפרק והפך לאבן.

הרקדן האוטומטי לא יקום יותר.

ראו גם

הרקדן האוטומטי :הקליפ

דיון על הקליפ

מירית שם אור בלקסיקון הסופרים

מירית שם אור בשירונט

פילוסופית הכתיבה של מירית שם אור

 

צביקה פיק בויקיפדיה

צביקה פיק בפייסבוק 

פיקשואו

נקודת הפיק

רותי נבון

שקיעתה של הפרימה בלרינה

הזמן חולף בין האצבעות :על הפזמון "בין האצבעות " של מירית שם אור צביקה פיק ורותי נבון

סיפור סינדרלה על פי צביקה פיק

 

כשצביקה פיק חזר בתשובה :"להיטון" סיפורו של מגזין

עטיפת הגליון הראשון  של "להיטון " עיצב אשר דיקשטיין.

יש כמה וכמה מגזינים שהייתי שמח יוo  אחד לכתוב את תולדותיהם :מעריב לנוער בראש הרשימה . ואחריו "דבר לילדים " "הארץ שלנו " "משמר לילדים " "לאישה " ו"העולם הזה " וגם אחרים . במקום טוב באמצע נמצא מגזין הבידור המפורסם והמצליח ביותר של שנות השבעים והשמונים "להיטון ".. והנה כתבה שהופיעה במגזין מיוחד לרגל שישים שנות מוזיקה ישראלית ועוסקת במגזים שפעפ נחשב לסמל של כל מה שהוא תת רמה והיום נראה כמודל של טוב טעם ואנינות  תרבותית בהשוואה למה שיש בתקשורת היום  .

כשצביקה פיק חזר בתשובה : להיטון : תולדותיו של מגזין בידור

מאת אלי אשד

 

הופיע בגליון מיוחד של שישים שנות מוזיקה ישראלית של "מקור ראשון" Lahiton.jpg

 

שנת 2008 העולם שלנו רווי לחלוטין ובכל מקום במוזיקה מכל הסוגים ובכל מקום יש כתבות על זמרים ומוזיקאים ויוצרי מוזיקה. יש מגזינים כמו "פנאי פלוס" ו"רייטינג" שמקדישים להם חלקים נרחבים ( בעיקר לרכילויות ) המגזינים "מעריב לנוער" ו"ראש 1" שפעם הוקדשו לנושאי נוער ובעיותיו מוקדשים היום לחלוטין לנושאי תרבות הפופ והמוזיקה. . בריטני ספירס ובעיותיה צרותיה היא בכל מקום גם בעמודים מרכזיים של העיתונים היומיים וכך גם זמרי "כוכב נולד" למיניהם ולדורותיהם אבל זה לא היה כך עד שנות השבעים כאשר נושא הדגל בתקשורת של המוזיקה , ומאוחר יותר גם הקולנוע הטלוויזיה ועולם הבידור הפופולארי היה מגזין אחד ויחיד השבועון "להיטון ". עד סוף שנות השישים המוזיקה הפופולארית נחשבה לכמעט משהו מוקצה בתחום התקשורת. כאשר אנשי להקת הביטלס רצו לבקר בארץ החליט מי שהחליט במשרד החינוך שאפשר לוותר על ביקור זה. וכך "הביטלס" מעולם לא ביקרו בארץ דבר שיש מבין מעריציהם שרואים בו היום בכייה לדורות. היה תחום אחר נחשב קצת יותר הקולנוע ועליו הופיעו שני מגזינים מתחרים "קולנוע " שיצא לאור כבר 1939 ו"עולם הקולנוע" שיצא מאז 1951.

השניים ניהלו בינם התחרות מלווה בצילומים ופוסטרים ורכילויות על כוכבי הקולנוע של הוליווד ( וקצת מאוד על כוכבי ארצנו הקטנטונת ) . תחרות שהסתימה לבסוף בניצחון נוק אאוט של "עולם הקולנוע" ששרד הרבה אחרי המתחרה הוותיק יותר שלו. אז היה חומר קריאה עבור חובבי הקולנוע ,אבל לחובבי מוזיקת הרוק והפופ לא היה כלום. . עד שנת 1967 כאשר ייסד אורי אלוני את מגזין הפופ הישראלי הראשון . אורי אלוני היה בעברו כתב הנוער הראשון של השבועון מעריב לנוער ועיתונאי של "העולם הזה",וגם חובב פנאטי של מוזיקת רוק ופופ מילדותו ( והוא זה שהכין את פס הקול לסרט "אסקימו לימון " על הנוער של שנות החמישים והשירים החביבים עליו )( והיה לו חזון ליצור את מגזין המוזיקה והבידור העברי הראשון ,והוא יצר מגזין כזה ביחד עם שותפו,דוד פז.

אורי אלוני

 

 

 

 

 

אורי אלוני : מאז צעירותי אהבתי את מוזיקה הפופולארית ועשיתי על כך מדור בשבועון "לאישה" באמצע שנות השישים בשם "עושי הלהיטים" ( על שם הסרט הפופולארי אז "עושי הלהטים") וזה היה בתקופה שאף אחד לא ידע מה זה זמר ואף אחד לא נתן לזה מקום ולא כלום. והייתה למדור הצלחה ואז היה עוד מדור בודד על זמרים בעיתון"ידיעות אחרונות " של יום שישי שכתב רמי דרומי, מדור של עמוד בודד וקיבלתי על עצמי לכתוב גם את זה,אבל זה כל מה שהיה על מוזיקה פופולארית. .ואז בא שמואל מור עורך המגזין האירוטי השערורייתי "בול" ( שהתפרסם אז בגלל שעורכיו נאסרו בידי השב"כ מאחר שחשפו שישראל מעורבת ברצח המנהיג המרוקני בן ברקה.א.א. ) והפגיש אותי עם דוד פז שאז ערך אצלו את בול וחשבנו להוציא מגזין על מוזיקת פופ זה היה ה-67 . והוצאנו מגזין כזה עבור שמואל מור שקראנו לו "פופ".הוא שרד למשך גליון אחד הוא הצליח מאוד. אבל לשמואל מור נכנס פתאום שיגעון בראש לעשות עיתון של יום שישי וזה נכשל ושבר אותו והוא פשט את הרגל. ועם זה בא גם הסוף של "פופ". אבל לא ויתרנו הרעיון היה יותר מידי טוב והירגשנו שהחברה הישראלית בשלה למגזין כזה.

הושפעתם ממגזינים מחו"ל ?

אלוני : קראנו עיתונים מחו"ל ששימשו לנו מקור השראה. שבועונים אנגלים כמו "מלודי מייקר" ו"ניו מוזיקל אקספרס" שבועון גרמני בשם "אוקי" שהייתי מנוי אליהם והרבה מהכתבות נלקחו מהם ואצל הגרמנים זה היה בעיקר כתבות מעמיקות . .אלו היו המקורות אבל הם היו מסוג שונה ממה שבחרנו לבסוף הם היו כמו עיתונים וטבלואידים ולא מגזינים. אנו יצרנו משהו שמתאים לכאן. עברה שנה ופז אני פגשנו את אברהם אלון אמרגן קטן בתל אביב ובעל מועדון ברמלה שהייתה אז ה"מכה" של המועדונים והדיסקוטקים במדינת ישראל, היום הוא חי בצרפת מנהל אולמות חתונות , פגשנו אותו ב"פינתי" בית קפה המוביל של אז והיצענו לו לעשות שותפות . והוא שם כסף . והמגזין "להיטון" נוצר והחל לרוץ ב-1969.

א.א. מי נתן את השם "להיטון "?

אלוני : השם "להיטון " היה הצעה של רבקה מיכאלי אבל גם אהוד מנור היציע אותו והחלטנו שזה השם המתאים וצדקנו . הוצאנו את העיתון ב26 לתשיעי 69 בסוכות ואני רוצה לאמר לך זה היה מה שכינו אז " שלאגר" מההתחלה.

הכותרות של הגיליון הראשון היו באותיות הפסיכודאליות האופנתיות אז "מי מכיר את הצ'רצ'יל בתחתונים " והתייחסו לאחד מחברי להקת הצ'רצ'ילים בתחתונים, וכתבה על הגירסה העברית של "תנו סיכוי לשלום" עם אריק אינשטין להיטון החל את דרכו כדו שבועון אך בתוך שנה הפך לשבועון מצליח.

 

אלוני :אני ודוד פז ערכנו שנינו את המגזין . אני הייתי בחוץ כותב כתבות ופוגש אנשים אני טיפוס מוחצן יותר . דוד פז היה מופנם יותר ממני ועושה הכל לבד. והוא היה עושה את העבודה הפנימית השקטה מעמד הכל ובוחר תמונות .

 

 

 

 

 

 

דוד פז שותפו של אורי אלוני היה עורך במגזין 13 שנים 1969-1982

פז : מהגיליון הראשון של "להיטון " הדפסנו 5000 עותקים שאזלו כולם . והתחיל גרף עלייה מתמיד שהיגיע לשיאו לפני מלחמת יום הכיפורים היגענו למכירות של עשרים וחמישה אלף עותקים וזה היה משמעותי מאוד אז. השבועון הביא לקהל צמא הבידור חומר שכמוהו לא הוגש עד אז בשפה העברית , הוא הביא מידע נרחב על כוכבי מוזיקה ובידור של הימים ההם, דירוגים של מצעדי הפיזמונים, רכילויות, ביקורת תקליטים, חדשות וכתבות על כוכבי פופ בארץ ובחו"ל, "להיטון" יצר דירוג שנתי ללהיטי התקופה, ואף יזם את מופע "תקליט הזהב של להיטון". היה זה להיטון שהכניס את הפוסטרים לתודעה , תחום שהיה כמעט בגדר בלתי ידוע עד אז לישראל . העיתון היה מפרסם פוסטר ענקי של אמן שמורכב מחמישה שישה פוסטרים בגודל טבעי ,והיו סוגים שונים פוסטרים של דמויות כמו מייק ברנט וכמו רבקה זוהר . הפוסטרים הפכו לחלק חשוב בכל בית של מתבגר צעיר . אלוני : הפרדת צבעים עלתה המון כסף ובשערים הופיעו רק זמרים שהיו להם תקליטים וחברת התקליטים שלחה לנו תמונות צבעוניות שלהם. כשהצבע נעשה יותר זול התחלנו בפוסטרים אחר כך עשינו פוסטרים גדולים על גליון של יוצרים בגודל מלא פוסטרים בארבעה חלקים. וזה היה פטנט מיוחד שלנו גם בחו"ל לא היה דבר כזה . והנושא הפופולארי ביותר אחרי הפוסטרים וביחד עם הרכילויות היה מדור בשם "מילים ללהיטים" שהיה מאוד מבוקש וזה היה אחד המניפים הגדולים של להיטון ויבלו כל שבוע מילות השירים . היום זה קשה להאמין .עם כל המילים באינטרנט . ולא הסתכלנו אחורה התפוצה הייתה בשמיים .

 סמל "להיטון". עיצב אשר דיקשטיין.

דוד פז: הלוגו המקורי היה של גיטרה בתוך הלוגו. המעצב הראשון היה בחור מוכשר מאוד בשם אשר דיקשטיין טיפוס בוהמייני והוא חזר מאז בתשובה. הוא יצר לנו פוסטרים פסיכודליים שונים מרשימים מאוד .אחר כך כל המגזין הפך לצילומים של אמנים בלבד. (היום מה שמוערך בידי האספנים של המגזין במיוחד הם הגליונות הראשונים האלו של סוף שנות השישים וראשית שנות השבעים ). .

היו לכם מתחרים ?

אלוני : היו מתחרים קצרי ימים שבאו והלכו . הדבר המדהים באמת הוא שאנו היינו במשך יותר מעשור יחידים בתחום .תבין אז זה היה כמו עולם אחר עולם שבו העיתונים לא כתבו שום מילה על כוכבי זמר זה כמו לתאר את העולם היום בלי אינטרנט.

דוד פז: :המתחרים היו מגזין שנקרא "עולם הבידור" בהוצאת רמדור שיצא לאור לפני שהחל להיטון 1968 ולא האריך ימים. כאשר להיטון כבר היה עיתון פופולארי וידיעות ניסה להתחרות בו , נח מוזס המו"ל שלו קרא לי לשיחה והיציע לי לעבור לידיעות ואני סירבתי כי היה לי טוב בלהיטון עיתון מצליח והייתי שותף בו אז ואחד הבעלים ומוזס היציע לי רק עבודה כשכיר . לבסוף הם פירסמו אותו בתור מגזין בשם "נוער 71 " בעריכת שלום כהן לשעבר עורך "העולם הזה" הוא החזיק מעמד שנה בלבד. באותה התקופה שום מתחרה של להיטון לא שרד זמן רב ,להיטון היה בגדר יחיד במינו. ללהיטון לא היו מתחרים המון זמן כי איש לא חשב להתחרות בו. הייתה אז שממה מוחלטת בתחום הבידור. אלוני : הייתה לנו מטרה יעוד לקדם את עולם הזמר העברי להראות שיש בו יוצרים מוכשרים לא פחות מכל תחום אחר באמנות בפיסול ובקולנוע ואני חושב שהצלחנו בכך . להיטון נועד לשרת את הזמרים ואף פעם לא לכתוב עליהם מילה רעה, זה היה חשוב לנו. רצינו רק לקדם אותם. אז נכון היו אנשים רגישים במיוחד כמו אבי טולדנו שהתלוננו על שכתבנו עליהם ככה וככה ,אבל היום זה פשוט מצחיק ,לא כתבנו עליו שום דבר רע באמת ,בטח לא בסטנדרטים המקובלים היום שזאת חובה להשמיץ ככל האפשר את כוכבי הבידור והזמר. היו לכם כוכבים מיוחדים ? אלוני : כל הזמרים היו שלנו ואתנו אנחנו טיפחנו את כולם.

להיטון נצמד לאמנים בשלב מוקדם בקריירה שלהם ופירסם  אותם והם מצידם פירסמו את להיטון כשהיו מצטלמים כשהם קוראים גליון שלו.

אבל דומה שללהיטון היו יחסים מיוחדים במיוחד עם הזמרמייק בראנט ( שהיום מוצג על חייו הטראגיים מחזמר ) שלהיטון אימץ ותיעד את כל מהלכיו ומסעותיו כאשר שאר העיתונים התעלמו ממנו לחלוטין . להיטון אף פירסם אלבום של מייק בראנט כשהיה בשיאו. מיק ברנט שצמח במידה גדולה בגלל להיטון ולכן היה בקשרים טובים עם להיטון כשהיה כוכב גדול בצרפת ולכן להיטון יכל לספק עליו חומרים בשיאו שאף עיתון אחר לא יכל לספק. וגם לאחר ניסיון התאבדותו היה להיטון העיתון היחיד שקיים עימו ראיון גדול . לאחר מכן התאבד ברנט ולהיטון פירסם גיליון לזכרו .

אורי אלוני : את מיק ברנט אנחנו אימצנו .היינו חבילה אחת.

צביקה פיק חוזר בתשובה.

להיטון גליון מספר 550 - צביקה פיק / להיטון

"יש לו פני מלאר,עיניים של קדוש מעונה ועצם ההתבוננו בו נוסכת הרגשה של עצב …

אורית ירקוני על צביקה פיק בלהיטון .

עוד אמן שלהיטון היה אחראי במידה רבה לפירסומו היה צביקה פיק.

רק להיטון כתב על צביקה פיק בתקופה שהיה אמן חוץ ממסדי בזוי בידי קובעי התרבות . להיטון גם טרח ויצר מתיחה מפורסמת סביב צביקה פיק כאשר פירסם כתבת ענק של חמישה עמודים כי בכוונתו של אליל הזמר לחזור בתשובה ואף להצטרף לישיבה בבני ברק. ( וזה כמה שנים לפני שכוכב אחר אכן הלך בדרך זאת אורי זוהר). העיתון פרסם תצלומים שבהם ניתן היה לראות את צביקה פיק בבגדים "מסורתיים " בפתח ישיבה בבני ברק. הקוראים נרעשו והתחילו להציף את הזמר בטלפונים ובאלפי מכתבים לבקשו לבל יפסיק להופיע . הזמר מיהר להכחיש ,אבל הטלפונים ומכתבים בעניין המשיכו להציף אותו עוד במשך שלוש החודשים לאחר פירסום הגליון . היום מודה דוד פז :המתיחה נעשתה בעצה אחת עם הזמר ואנשי יחסי הציבור שלו על מנת לרכוש תשומת לב ציבורית .

עוד זמרת שלהיטון תרם רבות להתפתחותה ופרסומה הייתה של הזמרת . העורכים נזכרים שהמנהל של עופרה חזה שבצלאל אלוני בילה הרבה במשרדיהם.

 

ולמעשה היו הרבה אחרים . שלום חנוך ואריק אינשטין אולי לא נזקקו ללהיטון אבל עם רוב הזמרים האחרים היה קשר הדוק איתם וזו רשימה מאוד ארוכה של יוצרים ,למעשה כמעט כל הזמרים מאותה התקופה.   בנוסף, יזם "להיטון" את תחרות היופי לצעירות "נערת היופי", והקפיד להביא לתחרות כוכבים נערצים באותן שנים, דוגמת השרירן האוסטרי ארנולד שוורצנגר, דייויד סול ופול-מייקל גלזר (כוכבי הסידרה "סטארסקי והאץ'") ופיטר שטראוס (כוכב הסידרה "עשיר ועני"). ואולי יותר מכל התפרסם המגזין הודות לכוכבי הטלוויזיה ( אז רק ערוץ אחד ממלכתי ) שהביא לארץ לביקורים מתוקשרים היטב.

עטיפת מגזין מיוחד שהוציא "להיטון " על ביקור רוג'ר מור "המלאך " במדינת ישראל.

בתחילת שנות ה-70 הביא "להיטון" לישראל , את רוג'ר מור כוכב סדרות הטלוויזיה "המלאך" , כאשר בא רוג'ר מור לביקור מלכותי בישראל של ראשית שנות ה-70 זכה לקבלת פנים נלהבת וחסרת תקדים בנמל התעופה בידי קהל ענק של מעריצים שאיים לרמוס אותו באהבתו . הוא סייר בארץ במשך כמה ימים והכריז על עצמו כציוני נלהב ואף נפגש עם משה דיין. בתקופת שיא הפופולאריות של סדרת "המלאך " בכיכובו של רוג'ר מור בטלוויזיה הישראלית "להיטון" החל לפרסם גם מדור סיפורי קומיקס בצבעים על הרפתקאותיו של "המלאך " סימון טמפלר אבל קומיקס זה לא האריך ימים. הקהל התברר לא התעניין בקומיקס ,הוא רצה את הזמרים . להיטון הביא גם את ריימונד באר כוכב "איירונסייד" ואת כוכבי הסדרה הבריטית "האחים" בביקור מלכותי שכלל סיור בכותל .

את סיפורי הקומיקס האלו על "המלאך" תוכלו לקרוא בבלוג זה כאן :

דוד פז : הייתה היסטריה ממש בביקורים האלו כשהם ביקרו בארץ כאילו המדובר היה באלים שירדו מהאולימפוס והאנשים לא יכלו לשבוע ממראה פניהם במציאות. הביקור של רוג'ר מור המלאך .זכה להד הכי ענק . אבל גם סטרסקי והאץ' הביאו להתרגשות יוצאת דופן.

באמצע שנות השבעים התמזג להיטון עם המגזין הוותיק "עולם הקולנוע " שאותו ערך עד סגירתו אריה רייכמן . "עולם הקולנוע" עסק במוזיקה במדור של בני דודקביץ' ולפני להיטון אבל הדגש היה על קולנוע ולא על רוק בניגוד ללהיטון .

 

דוד פז : אחרי מלחמת יום הכיפורים הייתה נפילה חדה . כולנו גוייסנו אז. ואחרי המלחמה הייתה ירידה בתפוצה לאנשים לא היה אז ראש לבידור והייתה החלטה להתאחד עם המגזין "עולם הקולנוע" שהיה אז בצרות ושינה מאוד את התמונה היגענו בשנות השבעים לתפוצת שיא של 35 אלף עותקים. אורי אלוני : החלטנו להתאחד עם "עולם הקולנוע" כי הירגשנו ששוב אין ע טעם לתחרות עימם ונוכל .למשוך את קוראיו אלינו אבל חצי מהם במילא כבר קנו אותנו,אז הרכישה לא באמת עזרה לנו.

 

"להיטון" והחל כעת להקדיש מקום שווה לסיקור עולם הקולנוע והטלוויזיה והמוזיקה הפכה לחלק מרכזי הרבה פחות במגזין.

אריה רייכמן עורך "להיטון -עולם הקולנוע " בעבר וגדול אספני ישראל בהווה.

אריה רייכמן היה עורך "עולם הקולנוע" ואחר כך עם התאחדו עם "להיטון" הוא היה עורך למדור הקולנוע שלו ואחר מכן עורך המגזין כולו.

רייכמן : נכנסתי ללהיטון כשהייתה שם כבר מערכת משומנת והמגאזין היה חלק חשוב מעולם הבידור הישראלי ריכמן: בזמני להיטון היגיע לשיא התפוצה שלו ולמספר העמודים הגדול ביותר מאחר שהייתה אז פריחה ההשג הבולט שלי היה טיפוח תרבות הטלוויזיה דבר שלא היה קיים קודם והייתה שם כמות גדולה מוקדשת לתרבות הבידור .

בין הכותבים ניתן היה למצוא שמות כמו המשורר דוד אבידן ( !) הסופר יצחק בן-נר.אהוד מנור, מני פאר, עמוס אורן, יגאל גלאי, יואל ריפל, אביק גלבוע), דודו דותן, פנינה רוזנבלום, יורם מארק-רייך, דב זעירא, שאול גרוסברג, הלל אברמוב כמה כתבים ידועים של "להיטון " עברו אליו מ"עולם הקולנוע ". אלו כללו את כתב רכילות ידוע של להיטון ג. עיטור ( עיטור גלבץ ) אדם שכל חייו סבבו סבי הקולנוע ונודע כמי שמכיר את כל הכוכבים וכל השחקנים ,אך לא היו לו שום חיים מעבר לזה. הייתה ג'ודי סלומן שירדה לארה"ב והייתה יושבת הראש של תא כתבי החוץ שנותן את גלובוס הזהב ואיש לא העיז לסרב לראיון עימה . היא נודעה בתור הכתובת הראשונה לכל ישראלי שיצא להוליווד היא התחילה בעולם הקולנוע ומשם עברה ללהיטון ומשם למעריב. . להיטון גליון מספר 511 - עפרה חזה / להיטון

 

להיטון היגיע לשיא הצלחתו הכלכלית כאשר הוא היגיע ל140 עמודים באמצע שנות השמונים עד שקרסה הבורסה ואז כל המשק קרס ואיתו המגזין. הוא גווע לבסוף בגלל עצם הצלחתו .הוא הצליח כל כך יפה להחדיר את הערכים והרעיונות של תרבות הפופ המערבית עד שמגזינים אחרים החלו לחקות אותו ולבסוף להתעלות עליו .

אורי אלוני : היחוד שלו היה ב10-12 השנים הראשונות אחר כך הוא החל להתדרדר כי כבר לא היה יחיד . רק מאוחר מאוד העיתונים הגדולים גילו את פוטנציאל עולם הרוק. ידיעות ניסה זאת עוד ב1971 " עם נוער 71 " אבל אז זה לא הצליח.

דוד פז : הירידה החלה בהתחלת שנות השמונים כתוצאה מניהול לא נכון של מו"ל חדש,יעקב אלון שהיה במקור בעל בית דפוס . הוא השקיע מעט מאוד במגזין וזה הביא לסופו . אתה לא יכול לעבוד על אנשים יותר מדי זמן עם מוצר גרוע. והחלה תחרות מהעיתונים היומיים שחיסלה את המגזין סופית . היו עכשיו עוד עיתונים שהביאו את החומרים שפעם היו בלעדיים לנו . רק מאוחר מאוד העיתונים הגדולים גילו את פוטנציאל עולם הרוק . "מעריב לנוער" גילה בסוף שנות השבעים את הפוטנציאל של עולם הבידור ושינה את פניו לגמרי . עם כותבים כמו יוסי חרסונסקי ואחרים והם החלו לתפוס את מקומו של להיטון.

 אלוני : ותבין בשבילם זה היה השפלה להתחרות בלהיטון מאחר שלהיטון היה בעיניהם תרבות שוליים אבל בשלב מסויים הם החליטו להשפיל את עצמם ולהתחרות עימו .ולהיטון לא יכול היה להתחרות עם מעריב ולכן יצא מהתמונה.

.

"להיטון " נסגר בסוף שנות השמונים לאחר שנערך בידי דודו אורן .הוא גווע לאח שהתקיים יותר מאלף גליונות. להיטון שוב אינו קיים היום אבל גם אין בו צורך.   מאז כל העיתונים החלו לעמול על הרחבת מדורי הבידור והוצאתם לאור של שבועונים דומים.. המגזינים "מעריב לנוער" "וראש 1" שאותו הקים וערך דוד פז, לשעבר עורך "להיטון עולם הקולנוע" ושבועון הטלוויזיה "פנאי פלוס" (שאף אותו ערך דוד פז) הם העתקים של "להיטון" תחת שם אחר , וכולם עוסקים בנושאי בידור ומוזיקה. דומה שכיום אין יותר מגזין כזה שאינו נוהג לתקוף את הזמרים השונים אבל דומה שהיום בעולם היחצנות שהתחום שלה לא היה כה מפותח בימיו הגדולים גם אין צורך בכך יש יחצנים שידאגו לאמנים והם אינם זקוקים לכתב עת שיעשה זאת עבורם.

א.א. איך היית משווה את להיטון למגזינים הבידוריים היום ?

אורי אלוני . איך אתה בכלל מעז להשוות איך ? הכתיבה הייתה רהוטה , לא היו קשקושים פרכייים כמו ב"פנאי פלוס" היום אנחנו לא ירדנו על האנשים האלו האמנים כי רצינו לטפח אותם.באופן סובייקטיבי היינו תומכים לא ביטאנו את דעתנו . דוד פז : אנחנו רצינו לתת את התמונה אמיתית על האמנים ולא לחפש את הליכלוך והשערוריות שזה יותר מוכר אולי היינו יותר נאיבים והיה לנו יותר שיתוף פעולה עם האמנים . בגדול הגישה הייתה לפרגן לא לחפש רפש עליהם . שאר התקשורת בזה להם ירון לונדון כשפגש את אחד הזמרים בתוכנית טלוויזיה זילזל בו בהתנשאות . ,רק אבי טולדנו התלונן קצת אבל כל השאר תמכנו בהם. אפילו אמני שוליים. תמכנו בקהילה זאת . היום זה נכון אין שום צורך בזה. . היו לנו רכילאים ואמרתי להם אין סיפורים אין אייטם לא סתם לספר שההוא וההיא ישבו כשם במקום ואכלו חסה או הביטו מעורערים על החשבון שאותו היגישה להם המלצרית .את מי זה מעניין ? תמיד היה צורך בסיפור שהיום זה דבר שדי נשכח ברכילאות. היום התחרות כה גדולה שהיא הביאה לירידה דרסטית ברמת הכתיבה והכתיבה באינטרנט היא בכלל זוועה. אי אפשר להשוות את מה שכותבים היום לרמת הכתיבה ב"להיטון". להיטון גליון מספר 441 - לי מייג'ורס / להיטון

אכן אירוני אם נחשוב על כך שפעם בשנות השבעים "להיטון " נחשב למגזין של "תת רמה". וכעת עורכיו מתלוננים על "תת הרמה " בתקשורת כיום . להיטון היה כתב העת שהחדיר רוח מערבית "פרכית" לתרבות הישראלית ,הוא נתן לה "רוח גבית " והחדיר אותה לתודעה . והוא עשה זאת בהצלחה גדולה כל כך עד .עד שכיום נראה שתרבות השוליים שאותה ייצג פעם המגזין "להיטון" שוב אינה תרבות שוליים היא הזרם המרכזי וכיום תרבות השוליים של המוזיקה ועולם הבידור השתלטה לחלוטין על העיתונים הגדולים שכתבות שפעם היו ייחודיות ללהיטון בלבד   מופיעות היום בעמודיהם הראשיים.   גם אם להיטון מת רוחו איתנו ויותר מתמיד.

 

 

להיטון גליון מספר 23 - אריק איינשטיין ושלום חנוך / להיטון

ראו גם :

להיטון בויקיפדיה

להיטון בפייסבוק

הקאמבאק של להיטון בפייסבוק 

המלאך ולהיטון

פלאש גורדון במגזין להיטון 

פללהיטון גליון מספר 278 - שלמה ארצי / להיטון