ארכיון תג: צלבנים

"עד מוות " של עמוס עוז -דעות הסופר והחוקרים

לפניכם קטע שלם ממאמר גדול שלי על "עד מוות " סיפורו של עמוס עוז שנמחק מהגירסה הסופית בכתב העת "נכון" מספר 2 .

הקטע נמצא  בידי העורך כארוך מידי ולא באמת רלבנטי למאמר.

את המאמר הגדול עצמו תוכלו לקרוא ברשת ב"יקום תרבות " כאן . 

עם זאת מאחר שאני חושב שלכתוב יש עניין עבור חוקרי עמוס עוז  ואולי גם עבור הקורא הרגיל המתעניין ב"עד מוות "אני מעלה זאת כאן בנפרד.ביחד עם עטיפות בשפות שונות של "עד מוות".

כדאי מאוד לקרוא בהקשר זה גם את מאמרי " אנטישמים ותיאורטיקני קונספירציה אצל עמוס עוז וניר ברעם ".

מאמר מיוחד לרגל מלאת 50 שנה בדיוק לפרסום המקורי של הסיפור "עד מוות " בקשת " בסתיו 1969/

 

עמוס עוז הוא ללא ספק הסופר הישראלי המפורסם ביותר כיום בשפה העברית. לרוב עוז עוסק ביצירותיו בתקופה של ההווה שבה חי בארץ ישראל או במדינת ישראל  מימי המנדט הבריטי ועד "היום "(מועד כתיבת הסיפור ). התקופה שאותה הוא מכיר ואותה חווה מניסיונו האישי.

אך ישנם גם כמה יוצאי דופן בודדים מאוד ביצירתו של עוז, שאינם עונים על קריטריון בסיסי זה של יצירה. 

הבולטת שביצירות אלו היא הנובלה "עד מוות"  שפורסמה במקור ב"קשת כרך מ"ה 1969 ,תש"ל (), שהיא  מבחינות שונות בגדר יוצא דופן מוחלט ביצירתו הספרותית של עוז ולכאורה לפחות בספרות העברית בכלל. זהו סיפור  שהוא אחד מסיפוריו המפורסמים והמעולים  ביותר של עוז, אולי הטוב בכולם. זוהי היצירה המפורסמת ביותר הקיימת בעברית על נושא מסעי הצלב ויחסי נוצרים–יהודים בשפה העברית. לעתים קרובות נטו המבקרים וחוקרי יצירתו של עוז  להתייחס ל"עד מוות" כאל סיפורת היסטורית  פשטנית למדי העוסקת בתיאור שורשי האנטישמיות האירופית ורומזת לנאציזם ולשואה של המאה העשרים.

אולם נשאלת השאלה: האם רק סיפור היסטורי "רגיל" עומד כאן לפנינו? או שמה גם משהו אחר לגמרי מז'אנר אחר לגמרי, נדיר למדי בספרות העברית, סיפור האימה העל טבעי?

איור מאת יעקב ליבס ל"עד מוות ". צלבנים רוצחים יהודים.

סיפור זה הוא יוצא דופן בספרות העברית המודרנית. נדיר מאוד למצוא סופר ישראלי מודרני אחר מלבד עוז שעסק באנטישמיות הנוצרית של ימי הביניים. נראה שרוב הסופרים הצברים התקשו לעסוק ביחסי היהודים–נוצרים בכלל ובימי הביניים בפרט, נושא שהיה רחוק מהם מאוד (אם כי כמובן היה קרוב מאוד לסופרים העבריים בגלות), ורק עוז מצא מקום לעסוק בכך. 

עמוס עוז חזר אל יצירה זאת בספרו האחרון עד כה, "הבשורה על פי יהודה", ובה הפך לחלוטין את המסר האנטי "נוצרי" של הסיפור המקורי במעין סיפור המשך, ששילב ב"הבשורה על פי יהודה".

 

תקציר באנגלית

Unto Death ( 1968) is one of the most famous stories of Israel writer Amos Oz.This story about the murderous journey of a group of medieval crusaders to Jerusalem seems like a complete anomaly in Oz work. It is one of Oz  very few stories about historical subject. It is also one of the very few stories in modern Israeli literature which deals with the view point of the anti-Semites.

In this article I will show  that till now the whole point of the story and even the literary genre to wich it is belonges "gothic horror " was completely misunderstood by earlier critics of the story.

However as I will show oz return to the characters of this dark story in his 2014 " The Gospel of Judas" and completely reversed the original point  which was likely based on stories which he had read at childhood.

היוצר על "עד מוות"  

עמוס עוז

לפני שנדון בפרשנות שלי את"עד מוות "במאמר נפרד  נציג פרשנויות אחרות שהוצגו ליצירה זאת מאז פרסומה ,כולל פרשנות היוצר עצמו.

עמוס עוז לא הירבה לדבר על "עד מוות". וכמנהגו לגבי כלל יצירתו,גם כאשר דיבר הוא תמיד גילה טפח והסתיר טפחיים.  אך הוא נתן שני ראיונות חשובים על הסיפור אחד בעניין סמוך למועד הכתיבה,והשני שנים מאוחר יותר ומשני ראיונות אלו אפשר ללמוד דברים מעניינים ביותר על הדרך שבה הוא רואה את הסיפור.

הראיון הראשון  שפורסם סמוך לזמן פרסום הספר נתן לנעמי גוטקינד  נעמי גוטקינד  "עמוס עוז :בשבילי הכתיבה היא אקט של השבעת רוחות " הצופה,עיטורי סופרים וספרים  2.7.1971 . ע' 5 ואפילו הכותר שהוא מקבל ( בידי העיתון לא בידי עוז )  יש לו  לדעתי חשיבות משמעותית להבנת משמעויות הסיפור האמיתיות שמשום מה מבקרי התקופה התקשו לקלוט אותן כהלכה אולי גם בגלל שעוז הטיל עליהן במכוון מסך עשן .[1] בראיון סיפר עוז שנושא הצלבנים ומסעי הצלב מעסיק אותו עוד מימי בית הספר עוד מן הכיתה החמישית בתיכון ולא למטרות של כתיבה ספרותית אלא כחידה אנושית מציקה. החידה נשארה ללא פיתרון:מדוע קמה פתאום קבוצת אנשים הולכת ממקום אחד אל מקום אחר שהוא עבורה סמל. תמיד העסיקה אותי השאלה מה גורם לאנשים לקום וללכת ממקום למקום.מהו הדחף הזה שבגללו קם אדם ומתחיל לנדוד כאילו כפאו שד ( ההדגש שלי א.א. )..עובדה שקיים באדם דחף מוזר כזה שאחת ההתגלמויות ההיסטוריות שלו היו מסעי הצלב."[2]

עוז סיפר עוד על הרקע לכתיבת הסיפור :"כתבתי את "עד מוות באנגליה.זו הייתה נסיעתי הראשונה לאירופה ,פגישתי הראשונה עם הארצות הנוצריות.את ההיסטוריה שלהן ידעתי עוד קודם ,אבל בפעם הראשונה פגשתי בפעול את האווירה והאקלים ,הארכיטקטורה האירופאית ,הקתדרות הנוצריות ,ערפילי הצפון. בתוך האטמוספרה הצפונית הקרה הזאת נעשתה הסקרנות הפנימית שהייתה בי קודם,במשך שנים ,לנושא הזה ( דגש שלי א.א) אינטנסיבית ומרוכזת והיגיעה להבשלתה המלאה.

..כל הגותיות של אוקספורד שבה נכתב הסיפור ,הנוצרית כל כך עוררה בי משהו . "

" עוז הוסיף ש"לא עסקתי כאן בחקירות היסטוריות ,לא ישבתי בספריות כדי לשחזר לעצמי את רקע התקופה. העלילה אינה מבוססת על שום כרוניקה היסטורית ". [3]

 

עוז מזכיר כהשוואה  יצירה אחת ויחידה בעברית , את הפואמה על ימי מסעי הצלב  "ברוך ממגנצה" של שאול טשרניחובסקי.ושם דגש על ההבדל בינה ובין יצירתו מאחר שאצל טשרניחובסקי הצלבנים מוארים מבחוץ בעוד שהוא מנסה להאיר אותם מבפנים. "לא הייתי כותב את הסיפור אילו מטרתו הייתה שחזור היסטורי של תקופה ואוירה ". לא ההיסטוריה מעניינת אותי אלא הצלבנות כתופעה ואווירה וכדי להבין תופעה כזאת היה צורך לי כסופר להתחפש לאחד מן  הצלבנים".

כפי שנראה בהמשך סביר להניח שלעוז היו מקורות השראה  ספרותיים חשובים יותר מהפואמה של טשרניחובסקי כאשר תיאר את מאבקם של היהודים בנוצרים בימי הביניים.עם כי יצירות אלו היו ידועות הרבה פחות מהפואמה של טשרניחובסקי בציבור הרחב.

עוז  מוסיף ומציין "איני יודע איך כתבתי את הסיפור ומשום מה כתבתי אותו.אבל אני יודע כי כל הסבים שלי וכל הדודים שלי וקרובי הקרובים שלי בכל הדורות כתבו אותו יחד איתי ואל תלגלגו על מושג "המאגיה של היצירה " זה קיים" .

הוא הוסיף את הנקודה החשובה שכמה וכמה מבקרים שמו לב אליה כפי שעוד נראה ש"לא נכון לאמר שיש כאן תיאור של הצלבנים מתוך עצמם בזווית ראייה אחת.יש כאן כמה וכמה מספרים ,ישנו המספר האנונימי שהוא אחד מחבורת הצלבנים,המדבר בלשון "אנחנו " ישנו המספר הכל יודע המתאר את העלילה מבחוץ וישנו כביכול המלומד המפענח את הכרוניקות מאות שנים לאחר האירוע עצמו.זאת אומרת יש כאן יותר מנקודת ראות אחת.".

אבל כיצד בעצם משתלבות כל נקודות הראות הסותרות האלו שתורמות למעשה מעט מאוד לכאורה לעלילה בסיפור המעשה ? על כך סתם עוז ולא פירש הוא השאיר זאת למבקרים  אבל הללו מעבר לכך שציינו את קיומם של כל נקודות המבט האלו שמספרות את העלילה  לא באמת הצליחו להסביר מדוע הן שם? מה בעצם תפקידם בעלילה הכללית?

אנחנו במאמר זה ננסה לפתור תעלומה זאת שעוז השאיר בשבילנו.

עוז כמו רומז על פיתרון אפשרי כשהוא  מציין במשפט מפורסם שלו [4] שבשבילו הכתיבה היא המשך ישיר אולי קצת יותר מעודן  של מכשף השבט ..הוא קרא בשם ותיאר את אותם יסודות שהטילו אימה ופחד על בני השבט…זוהי בשבילי הספרות :אחד הדחפים העמוקים ביותר של האדם לספר על האימה במאמץ להתגבר עליה.כזו היא למשל אימת מסעי הצלב והכוחות האפלים שהניעו אותם.הכתיבה היא אקט של השבעת רוחות ".

משפט זה שימש לימים כשם ספרה המחקרי של דורית זילברמן על עמוס עוז.

אולם כפי שנראה בהמשך איש מהמבקרים לא קלט באמת את כוונתו אולי משום שעוז המשיך וציין :"שבעיני הדבר המפחיד ביותר בעולם והיפה ביותר בעולם זה האדם האנשים הדברים האיומים ביותר נעשו לא על ידי זאבים או מכוניות ,אלא על ידי אנשים. "

בכך מאשר עוז לכאורה את ההסבר הפסיכולוגי  המקובל של הסיפור. על כך שכל  האירועים הלכאורה העל טבעיים המתרחשים  מתקיימים רק  בתת מודע של הדמויות כפי שהיה מקובל מכאן ואילך על המבקרים.

אולם באותו הראיון עוז חוזר שוב ושוב על כך שהסופר עוסק בראש ובראשונה ב"השבעת רוחות " ועצם האקט של השבעת הרוחות מסוגל להעניק רגיעה יחסית וזמנית לכותב ואולי גם לחלק מן הקוראים ".

וכפי שנראה בהמשך את הבעיות העלילתיות של "עד מוות " שעד כה היו בגדר בלתי פתורות  אפשר להסביר "אך ורק"  כתוצאה של "השבעת רוחות " .

בראיון אחר  של עוז עם מאיר אגסי  שפורסם  במקביל באותה שנה  "מחאה טראגית נגד סדרי העולם" פורסם ב"במעלה " של יולי 1971 ודן ב"עד מוות " רק בקצרה   אמר עוז "לצלבנים לא היגעתי פתאום .נכון יהיה לאמר שהם היגיעו אלי.הצלבנות ריתקה אותי המון שנים,גם הצלבנות ההיסטורית והמוגדרת של המאה העשירית והאחת עשרה ,וגם הצלבנות כמהות מטאפיסית .אנשים קמים והולכים ממקום למקום לא מסיבות כלכליות או תועלתניות .למה הם הולכים "?  . "

עמוס עוז נתן עוד ראיון חשוב אחד העוסק ב"עד מוות " להילית ישורון שמונה עשרה שנה לאחר הראיון עם גוטקינד.במקור הופיע   הראיון בגיליון "חדרים " מספר 8 , 1989 .

ולימים התפרסם שוב בספר  של יאיר מזור "ליטוף באפלה: על סיפורת עמוס עוז – בצירוף ראיון עם עמוס עוז /  " (ירושלים :   כתר,   1998.ע' 321  .

עוז  הודה בראיון :"אני כנראה כל החיים מרותק למסעי הצלב לאש לשלג ,למוות האופראי ,לז'סטות הגדולות של שלכת החיים. זה כנראה הגנים הרביזיוניסטיים שלי. כל זמן שיש לי כוח ,אני אתנגד לזה,ואני אוקיע את זה,ואני איאבק בזה פוליטית ,ואני אצייר את זה בסיפורים ,אני גם אצייר לאן זה מוביל". [5]באותו ראיון הודה עוז שהוא חש קירבה עמוקה לגיבורו הרצחני של "עד מוות "האציל די טורון ,ביכולתו לקבל "אותות " שהם לכאורה על טבעיים.[6] והנה הקטע הרלבנטי מהראיון :

ישורון :"בעד מוות " אתה כותב :אדם כבד אדוני האציל די טורון אם ירפו ממנו המעשים לשעה קלה עלול הוא להפתח אל האותות "והאותות הם "שיקוי סמוי,משחית ודייקן ". האם זה תיאור של עצמך?

עמוס עוז :כן "

ישורון ו…?

עמוס עוז :רגע ,למה אני צריך להוסיף ? אמרתי כן.אמרתי לך הרבה מאוד התשובה כן. "

ישורון :מהם האותות האלה ?

עמוס עוז :מה אני ? "הבאבא סאלי "?  אני יודע שהם ישנם.זה קורה לי לעיתים די קרובות ,הדברים הפשוטים ביותר מסביב מדברים אלי גם בשפה המיידית וגם בקוד.מה בדיוק הם אומרים ,ומי שמה משדר ,ואם זה לא הכל בראש שלי אלא גם בעולם אני לא יודע .אני יודע שיש דברים גדולים וקטנים לפעמים מגוחכים , שמדברים אלי בין השורות ,בין החפצים.

ישורון :לפעמים האותות הם מטילי אימה?.

עמוס עוז :לפעמים,לא תמיד. ….."( מובא בליטוף באפלה ע' 321-322)

עוז בראיון הזה מסביר שיש להתייחס ברצינות רבה לתחושות של האביר הצלבני ולאותות שהוא מקבל .אין כאן סממנים של טירוף.

עד כאן עמוס עוז על "עד מוות ".

 

 

החוקרים על "עד מוות"

רוב המחקרים על "עד מוות "פורסמו במהלך שנות השבעים ובראשית שנות השמונים.לאחר מכן המחקר כמו נפסק ,אולי בגלל הירידה בעניין בתקופת הצלבנים ?

המבקר ב..י. מיכלי  "שתי פנים לסיפורי עמוס עוז "מאזניים פברואר 1972 כרך ל"ד חוב' 3 ע' 157-167.  רואה ב"עד מוות " לא סיפור היסטורי שמטרתו "החייאת העבר" וגם אין לכפות עליו מגמה להארת ההווה תוך הסוואתו במחלצות עתיקות .אלא מטרתו האחת להגיע אל מחילות הנפש האפלות של האדם השואפות אל האין  ולחשוף צפונותיהם. [1]מיכלי מקביל את הסיפור עם סיפוריו של קפקא שגם בהם יש תיאורי זוועות שונים שמטרתם הארת נפש האדם "כוחו המעצב של עוז " קובע מיכלי נראה בדרך העלאתו את הטירוף שחדר לשורות הצלבנים ,תוך גילומו הקיבוצי והאישי.לא חזיון מוגמר כתולדתו של שבר פתאומי,אלא חולי מתמשך :ראשיתו עלומה ,ארסו מפעפע באין רואים ,וסופו לאחר שלקה מאור הנפש –גלוי לעין. [2]

 

המבקר יוסף אורן עסק בסיפור  ב"עד מוות לעמוס עוז, ״הארץ״, 6.8.1971. גירסה נוספת של מאמר זה הופיעה תחת השם "אהבה וגעגועים בסיפורי עמוס עוז "  גם בסיפור של אורן "הסיפור הישראלי הקצר " ראשון-לציון : יחד, תשמ"ז 1987.

הוא רואה ב"עד מוות "פנינה ספרותית של ממש ,והוא גם הסיפור המושלם ביותר של עמוס עוז .הלשון גמישה ונשלטת.בסיפור זה מתחמק עוז באלגנטיות מן ההגדרה החד משמעית של מצבי נפש ושל מחשבות גיבוריו .הללו משתמעים מתוך הכתוב. [4] אורן סובר שההשפעה הטובה ביותר על הסיפור היא הסיפור של היינריך פון קלייסט "מיכאל קולהאז"."גם כאן מסגרת הזמן מצומצמת והסיפור נושא אופי כביכול תיעודי. המספר מסביר אורן אינו מרוחק מגורלם של אנשי שיירת הצלבנים ההתעניינות במסע ובתוצאותיו הם המרתקים אותו למקורות שבידו ובשל כך הוא מתמסר לבירור טיבם ,לאירגונם בסדר הנכון .תוצאות מלאכתו השקדנית ניכרות ברציפותו של הסיפור ובשלימות התמונה שהוא מצליח להגיש לנו.לדעת אורן "היובש המדעי של מספר זה ,הינו מדומה בדומה לקפדנותו העניינית של "המספר " בנובלה "מיכאל קולהאז" שכובש את ליבנו במהימנותו כמי שנאמן לעובדות המתגלות לפניו במסמכים ורק בהדרגה מסתברות הבחירות הנרטיביות המוזרות שלו.

המבקרת רבקה גורפיין עסקה ב"עד מוות " "לעמוס עוז (על הסיפור ) בספר :לאור הכתוב :סופרים ומשוררים בישראל (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ב 1972), עמ' 77־80.  הביקורת הקצרה יחסית שלה הופיעה  בגירסה  מעמיקה ומורחבת אבל עם אותו השם  בספר "עם שירים ועם סיפורים",מסדה 1972  "ע' 136-148 שמראה על הרושם העמוק שעשה הסיפור על גורפיין. רואה ב"עד מוות " את "אחד הסיפורים היפים ,העמוקים ובמידה מסויימת גם האקטואליים שהופיעו בזמן האחרון".[5] היא מגדירה אותו הסיפור שהוא בעל תנועה אטית אך מתמידה בכיוון אחד ,והוא של הרס והתפוררות של אחת השיירות של מסע הצלב הראשון לשם גאולת ירושלים.בולטת מאוד בסיפור ואף ממוזגת לתוך העליתלה מערכת היחסים בין הנצרות ליהדות אשר צמחה לתוך בלתי רציונאלי –המיתולוגי .."יש משהו גוטי בסיפור הזה ,ברוחו ובעיצובו במצבים ובמעמדות "[6]לדעתה "אנו נתפסים לחשד ,שהסיפור כולו הוא בעיקרו השלכה אמנותית של הרהורים על גורלו של היהודי בעולם ,של כוחות נוצריים העמוסים אטוויזם של שנאה ופחד מפני המהות היהודית רבת הפנים .הרהורים על יחסים המושתתים על מיתוס ותת מודע ואי רציונאלי ,אך רבי עוצמה ובעלי משמעות חיה ופועלת. [7]

גורפיין לדעתי הרגישה כאן שיש להבין את הסיפור כסיפור אימה גותי  מיתי והיא רומזת למשתמע מכך אך מעבר לרמיזות לא פירטה מעבר לכך.

יעל פישביין כתבה בעבודה סמינריונית  התשתית המיתית של הסיפור "עד מוות "עבודה סמינריונית  מוגשת לפרופסור דן מירון אונ' תל אביב .1973. ( נמצא בארכיון עמוס עוז באונ' בן גוריון , באר שבע )ניתוח מעמיק ביותר של הסיפור [8]היא מציינת שבסיפור ישנם שני סוגי התודעה המתארים אותו האחת הינה בלתי רציונאלית –מיתית והשנייה רציונלית סיבתית ,עורכת שיחזור של תודעה מיתית ונמצאת מחוץ לעולם החשיבה המיתי. [9]

לדעתה של פישביין  האירוע המתואר של מסע הצלב הוא ביצוע מחודש כמימוש של המיתוס הנוצרי.המסע לגאולת העיר ירושלים הוא גם מסע לגאולת נשמת הצלבנים ולמירוק עוונותיהם  ונערך תוך מתיחת קווי הקבלה ברורים  לסיפור הליכתו של ישו לירושלים. המלחמה ביהודי הוא מבחינת הצלבנים מקביל למלחמתו שלישוב שטן. ייסוריהם ומותם של היהודים מושיעים ומשחררים את המאמינים. מבחינת האדון המיתוס הנוצרי הוא מציאות שיש לחיותה והעבר המיתי הינו ציווי של ההווה. ובמרכזו נמצא במאבק בין הטוב והרע שזהותם משתנה. אך לדעתה הסיפור עצמו במובלע הוא אנטי מיתי ואירוני  ומראה את הסכנה והחורבן  שאותה מביא ניסיון הגשמת המיתוס על מי שמנסה לעשות זאת. על הצלבנים.

אורי יערי טוען  ב"עד מוות "שדמות אביב תשל"ג חוברת נ"א ע' 141-145.[10] ש"עד מוות " הוא סיפור עלילה שאין בו אינטריגה או קונפליקט בין הגיבורים במובן המקובל של המילה.לדעתו המדובר בעלילה שיגרתית :בתוך הטירוף הגדול של התקופה ישנם טירופים אישיים של יחידים שנדבקים על ידי אמונות השווא הרווחות אז ונטרפים בתוכן עד מוות ,עד השמדה עצמית ". לדעתו בסך  הכל "זוהי יצירה של כפירה .היא דורשת לא להיגרר אחר האמונות. יחד עם זאת אינה מצביעה על שום דרך שאפשר לחיות בה בלי להזדקק לאמונה.[11]

לדעתי יערי שוגה לחלוטין.ישנו קונפליקט ענק ב"עד מוות " אלא שצד אחד בקונפליקט הזה ,זה שרודף את הצלבנים למנזר הוא בגדר בלתי נראה לאורך רוב הסיפור, אך הצלבנים חשים בו היטב.

הדסה ראובני [ ב"היהודי ב"עד מוות "לעמוס עוז " עלי שיח  12],יולי 1974  מציינת נכונה שאחת הבעיות העיקריות המתעוררות עם הקריאה ב"עד מוות "היא משמעות ה"יהודים " וכוחם. היא ציינת שהדמויות של הצלבנים מזהים את היהודים עם כוחות הרשע והם מפילים אימה בכוח צמיחתם וחיותם .לדעת ראובני הקוראים יכולים לזהות את "היהודי" ככוח היצר שנראה לצלבן ככוח מטמא המכשיל את השאיפה לטוהר ולגאולה ( ירושלים ) אך בו בזמן הוא גם כוח החיים עצמם ובתור שכזה הוא עומד בדרכה של שאיפת המוות ( שגם היא "ירושלים "). לדעתה מי שרוצה להשמיד את כוח היצר חייב להשמיד את החיים עצמם וזה מה שעושה מתוך ודאות אחרונה ונוראה האדון גיום דה-טורן. היהודי הוא עם כך כוח שאינו ניתן להשמדה ואפשר לזהותו עם "היהודי הנצחי "שאין להכחידו.

 

 

'עד מוות " המהדורה הפולנית Poznan, Dom Wydawniczy Rebis, 1996 

שורת דיונים מקיפים ומפורטים על "עד מוות "ניתנו בידי אברהם  גורן   דוד כנעני  ואחרים "עד מוות "לעמוס עוז (מן הדיון בחוג האיזורי בעמק יזרעאל "עלי שיח נובמבר 1975 חוב' 2 ע' 172-181. כ

המבקר וחוקר הסיפורת ההיסטורית בעברית דוד כנעני הציע  בצורה ברורה ,כמעט יוצא דופן[13] שיש לראות בסיפור מאבק בין "שתי רשויות " כוחות הטוב וכוחות הרע. והיהודי המופיע בו אינו היהודי המוחשי של ימי הביניים כי אם היהודי המטאפיזי של היטלר  זה שהוא גלגולו של היהודי מ"כנסיית השטן "כפי שראתה אותו הנצרות הבינימית.

ב"עד מוות"  אין המוות שולט ביהודי." מציין כנעני נכונה.

דוד כנעני

במאמר זה יש לראות כפיתוח של גישתו זאת שחיבר ב-1955  את אחד המאמרים הבולטים ביותר בעברית על נושא הסיפורת ההיסטורית "עבר בהווה : על הסיפור ההיסטורי בעברית" בתוך בינם לבין זמנם : מסות על הספרות העברית החדשה ספרית הפועלים ,1955.

אלא שמאמר זה כמובן  לא יכול לכלול אז את סיפורו של עוז שעוד לא פורסם.

 

 

"עד מוות " המהדורה הצ'כית  Prague, Paseka, 2002

המבקר אברהם אדרת ב "עד מוות "לעמוס עוז ( שיח בחוג האיזורי בהרי יהודה ) עלי שיח ,נובמבר 1975 חוב' 2 היציע בשיח על "עד מוות"  שהתקיים בחוג ספרות איזורי שהמדובר בסיפור של אהבה נכזבת.יש להשוות בין יחסו של האביר ליהודים לאהבתו הנכזבת לאישתו המתה שאליה ערג אם כי מעולם לא הצליח להבין אותה.וכך גם יחסו ליהודים שמחד הוא רואה בהם "בני השטן ורוצחי המשיח שמצווה לעקרם מן העולם ,ומאידך הוא מכיר בפנימיותו שהם שומרי תורת האל האמיתיים.[14]ובסופו של דבר כשהוא ניצב בתוך גלגולי המסע לארץ הקודש מול ניוונם הבהמי של נושאי הצלב מול עמידתם האנושית של היהודים הוא נוכח לדעת שטעה.וזאת כנראה הסיבה האמיתית להתאבדותו.עם זאת לדעת אדרת עצמו הפיתרון האליגורי הזה  ליצירה ומשמעויותיה ולקונפליקט בין היהדות והנצרות  הוא פשטני ובלתי אמין. ולדעתו סיפורו זה של עוז הוא ניסיון נועז שלא צלח. [15]

"עד מוות " המהדורה הספרדית  Madrid, Siruela, 2009

 

בישויות המספרות את הסיפור עוסק בפירוט יוסי בן ברוך ב"על הדמויות ב"עד מוות "( הסיפור ) לעמוס עוז עכשיו אביב –קייץ 1979. חוב' 39-40 ע' 381-388. [16]  בביקורת על עמדתו של קלדרון על הסיפור קבע לראשונה כי ב"עד מוות " מופיעים שלושה מספרים שאחד מהם ממלא תפקיד פעיל בעלילה והשניים האחרים נמצאים  מחוצה לה.אך לדעתו הגבולות שבין גושי הטקסט המסופרים על ידי הישויות והמספקים את המידע הסיפורי אינם נשארים קבועים ואטומים  בכל מהלך הסיפור וחלות פה ושם גלישות מישות מספרת אחת לשנייה. יש את הישות המספרת הפעילה קלוד העקום הכתף,יש את המספר ההיסטוריון שאינו מהימן ואינו אובייקטיבי  שלדעת בן ברוך חיי בתקופה קרובה לזאת של קלוד , המסתמך על רשימותיו של קלוד ומעל לשניהם יש מספר יודע כל ניטראלי אשר הופעתו בסיפור מצומצמת מאוד ומוגבלת כמעט רק לקטעים שבהם מופיע האדון האציל ,בעיקר לתיאור המצבים הנפשיים שלו ,ואז אין הוא נמנע מהבעת דעתו בצורה עקיפה. [17]

"עד מוות " המהדורה הארגנטינאית Buenos Aires, Emece, 1984;

חיים וייזל [18]מציין  במחקר מפורט על "עד מוות " בעיות מבנה ומשמעות ב"עד מוות "עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 171-183  שעוז אינו משתמש בעלילה בעלת סדר כרונולוגי הוא כותב במרחב כתיבה סימולטאנית ולא עוקבת.הרקע הכללי להתרחשויות הוא המסע המתנהל רוב הזמן באל מקום ואל זמן . עם כי הזמן הכללי הוא הסתו ולאחריו החורף של שנת 1096. ויזל בודק  אנלוגיות שונות הקיימות ביצירה וסמלים שהם מרכזיים בה.

ויזל מזהה בסיפור שני מספרים בלבד.   אלו הם המספר היודע הכל השולט ביצירה והמצוי מעליה ויודע את עתיד  ויוצר את המבנה הבסיסי שלה.ויזל מזהה גם בין מפענח הכרוניקות למספר יודע הכל בניגוד למבקרים אחרים שמפרידים בינם. [19]

הדמות השנייה שמספרת היא רשומותיו של קלוד שהן תוספת לדברי המספר יודע הכל ונקודת מבטו היא יותר אישית.

"עד מוות" במהדורה צרפתית  Paris, Calmann-Levy, 1974

המבקר דן מירון  טען שהתירגום האנגלי של " עד מוות " שנעשה במשותף בידי עוז ובידי מתרגמו הקבוע לאנגלית  ניקולאס דה לאנז'  ( זה היה לאמיתו של דבר התרגום הראשון לאנגלית  של עוז בידי דה לאנז'  שהכיר את עוז לראשונה באוקספורד בעת שעוז כתב את"עד מוות " , שבעקבותיו הפך דה לאנז' למתרגום הקבוע של עוז " ראו תלמה יגול "אלבר קאמי הישראלי ידיעות אחרונות 9.1.1972) )   "עולה במידה ניכרת ביותר על הנוסח העברי המקורי" .ראה דן מירון בתוך דפים מפנקס חדש:דף ראשון "מעריב על ספרות ואמנות 25.1.1974ע' 25. זהו כבר עניין של טעם אישי ( מירון לא התלהב מן הסיפור ובמקום אחר הגדיר אותו כ"משל בומבאסטי " "דן מירון "מצב הסיפורת –מעין שיחת סיכום" בספרו  "הפנקס הפתוח:שיחות על הסיפורת העברית בתשל"ח )  ")*  ומבחינה תוכנית לפחות אין הבדלים  משמעותיים רבים בין שתי הגירסאות  .אולם ייתכן שחוות הדעת הזאת באה בגלל התחושה של מירון  ש"עד מוות " מזכיר  בתכניו מאוד סיפורי אימה  "גותיים"  אנגליים שונים שאולי שימשו לו מקור השראה ,יותר מסיפורים בספרות העברית המוכרת.

חיה בר  יצחק  ב"עיון ב"עד מוות "לעמוס עוז עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 156-170. [20]מצביעה גם היא על הדמיון בין דברי המספר ורשומותיו של קלוד שלכאורה אין להם זוויות ראיה שונות היא מראה שבסיפור יש אירוניה חריפה שנוצרת בעיקרה על ידי הדגשת הפער בין עיקרי הנצרות המטיפים לאהבה לסליחה ולחסד ולבין התפיסה המעוות של עיקרים אלו על ידי גיבורי הסיפור ,תפיסה הנובעת מבורות ומשרידי פגניות המביאים לפרוש מוטעה של העיקרים ויוצרים סתירה מוסרית בעיני הקורא בין התנהגות האנשים לבין האמרות מן הברית החדשה שאותן הם מצטטים ללא הרף.[21]

בר יצחק תמהה הכיצד המספר המסתמך לחלוטין על רשימותיו של קלוד יכול להיות מספר יודע כל המביא גם פרטים על המסע ועל  הגיגיו הכמוסים ביותר של  קלוד ופרטים אחרים  שקלוד עצמו לא יכול לדעת אותם. היא רואה בכך פגם בסיפור שכן יש בכך סתירה מהותית.  לדעתה גם המספר שייך לימי הביניים והוא איש  ימי ביניים טיפוסי בשנאתו הפרימיטיבית ליהודים  ואין לראות בו כהיסטוריון  מודרני.

מהדורה צרפתית של "עד מוות".Paris, Seuil/Points, 1986

נורית גרץ

גם נורית גרץ שדנה  פירוט ב"עד מוות " בכמה הזדמנויות שונות    ובעיקר ב"עד מוות –התמוטטות הסמכויות המספרות "בתוך ספרה עמוס עוז –מונוגרפיה ,תל אביב ,ספריית פועלים 1980 ע' 147-158 עוסקת בהתמוטטות האמינות  של הסמכויות המספרות לנו את הסיפור ,ובקושי להבדיל בינם . קלוד והמספר המשחזר את רשומותיו של קלוד,ומאבד בהדרגה את הניטרליות והאובייקטיביות שלו.[22]לדעתה יש להבדיל בין קלוד בין המספר המשחזר ובין המספר הכל יודע שהם שלוש דמויות שונות בסיפור. אך כולם מאבדים בהדרגה את הסובייקטיביות שלהם. לדעתה רצונם של המספרים להציג את האדון מתוך הבנה הנובעת מהערצה מכוון את הקורא להשתתף בהתמוטטות הכללית ולהיקרע בין אותם ניגודים הקוראים את הדמויות ביצירה. להטיל ספק גם בעמדותיו המוסריות שלו.

בדיון המסכם שלה על הסיפור   בספר שנכתב  עם עדיה מנדלסון-מעוז  "עד מוות " "עמוס עוז–א"ב יהושע: התחלות, כרך  2"קובעת גרץ :"נוסף על ההתנגשות בין עמדות המספרים והגיבורים ( שגם הן מורכבות )  ..לבין עמדות הקורא ..נוצרת התנגשות עמדות  גם בקורא עצמו:תיאור האדון מתוך הבנה הזדהות וגם הערצה מכוון את הקורא להזדהות עם מעשים ועם דמות המנוגדים לתפיסותיו ולערכיו,והוא מיטלטל בין זעזוע מהמתואר לבין אהדה והבנה.כך נקרא גם הקורא להשתתף בהתמוטטות הכללית :להיקרע בין הניגודים הקוראים את משתתפי היצירה ולהטיל ספק גם בעמדותיו שלו וגם בקני המידה המוכרים לו".   [23]\

 

רות שנפלד קובעת במחקר שלה על הסיפור ההיסטורי בעברית" מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :   עיונים ברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים.    תל אביב :   פפירוס,   1986. [24]שהמדובר בסיפור פילוסופי שמשתמש במאורעות היסטוריים בתור מסווה בלבד. בדומה לפנחס שדה "קובעת שנפלד "עוז נוטה לתפיסה אלגוריסטית של הנושא ההיסטורי ולעסוק באמיתות קיומיות כלליות,אך שהוא מתאר עולם ,הנשלט בידי כוחות מטאפיסיים דטרמיניסטיים ואפלים.כוחות אלו קובעים לא רק את חיי גיבוריו אלא גם את כיוונן ואת גורלן של תנועות היסטוריות כמו תנועת מסעי הצלב.[25]

מהדורה ספרדית של "עד מוות "

שנפלד מעירה על כך שמבחינה תמאטית סיפורו של עמוס עוז יוצא דופן על רקע הסיפורת ההיסטורית העברית בשנות המדינה משום שיבתו לנושא הקלאסי של גזירות רדיפות והשמדת ישראל בארצות הגולה.אך מוטיבים אלה שככל הנראה עוררו את עניינו של המחבר בהשפעת השואה ,מופיעים בסיפור בהקשר חדש ומזווית ראייה חדשה :המאורעות מסופרים מנקודת מבטם של הגויים ולא של היהודים.

"עד מוות " המהדורה השוודית Intill döden, Stockholm : Wahlström & Widstrand 1980

גרשון שקד  שכתב  את ניתוחים החשובים  והמשפיעים  ביותר על "עד מוות " לצד נורית גרץ  נותן למתואר ב"עד מוות" תיאור פרוידיאני פסיכואנליטי קלאסי : לדעת  שקד  בספרו" גל חדש בסיפורת העברית :מסות על סיפורת ישראלית צעירה —   ) מרחביה : ספרית פועלים, תשל"א.ע' 200-203 "ס .[26] כל סיפור מסעו  של גיון דה טורון ,קלוד עקום הכתף  , ואנשיהם לירושלים הוא בסיס לדיון על המצב הקוטבי של חטא וגאולה ועל שורש הרע וטיבו האופייני ליצירותיו של עוז. .כמו יצירות אחרות של עוז גם נובלה זאת היא מעין תהליך של מירוק והזדככות בו המתמרקים גיבורים מן החטא הארס והשנאה במהלך הסיפור. לדעתו של שקד יש להביס את מסע הצלב של גיום כגיבוש סמלי של "מסע החיים " המתנהל דרך שבעת מדורי גיהנום של תיעוב ושנאה ,ארס וזדון כדי להגיע אל מחוז הגאולה. המזוהה עם האישה הנצחית ועם ירושלים של מעלה. לדעתו נוסעי הצלב יצאו למסעם משום שנשמתם שקועה הייתה במ"ט שערי –טומאה והם השתוקקו לצאת נשמתם לפי שרק המוות נראה להם כמוצא שימלט אותם מיצרי הארס והשנאה. ההתאבדות שהיא רצח היהודי שבתוך המחנה ובתוך האני היא מחיקת החיים שאינם כאמור אל הרע מבחינת הצלבנים. לדעת שקד יחס הגויים ליהודים מבחינת עוז הוא יחס סדו מזוכיסטי ומיני ,והתעללותם בו היא פורקן של יצרים הקורבן היהודי נחשב לשורש הרע ,כך שבמעשה הקרבן מקריב הגיבור בהנאה דו משמעית את שורשי הרע שבתוכו עצמו.

"עד מוות " המהדורה ההולנדית Amstelveen : Amphora Books, 1983)

שקד חזר לנתח את "עד מוות " בהיסטוריה שלו של הספרות העברית "הסיפורת העברית, 1980-1880 :   כרך ה', הרבה אשנבים בכניסות צדדיות ( הקיבוץ המאוחד 1998)   /  ע' 224-225 ושם הוא מפרש את הסיפור כאלגוריה לשואת היהודים שנרדפו בידי הצלבנים בסיפור .[27]

שם הוא תמה :מדוע יכתוב בחור ישראלי הגון מחולדה או מירושלים בשנת 1971 נובלה על צלבנים מטורפים שהמסע שלהם נכשל ומה שמתגלה בו בעיקר היא אכזריות נוראה כלפי הזר וכלפי היהודים?  [28] לדעתו אפשר לפרש את הנובלה כנמשל על שורשי שואת היהודים באירופה במאה העשרים הנטועים במתח הנצחי בין גויים נושאי צלב לבין יהודים "שנצלבו " על ידם.לדעת שקד המחבר מנסה להבין את "העם היהודי שנהרג " כקרבן ואת המוטיבציה של המקריבים ,שהשנאה מביאה אותם גם לשנאת עצמם.אליבא דשקד   אפשר לפרש אותו כמסר סמוי לישראלים של היום שהם כמו ביצירות של יהושע ורביקוביץ נראים כצלבנים חדשים עם אותה אכזריות ואותם כוחות של הרס עצמי ודקדאנס.

שקד מסכים שהסיפור ניתן לפירושים שונים ואף הפוכים ולדעתו "עד מוות" הוא אולי הסיפור הישראלי החשוב ביותר המעצב את היחסים בין הסובייקט ל"אחר " ואת הדרך שבה היחס אל האחר מעצב את דמותו של הסובייקט "שנאת האחר היא מקור לשנאה עצמית ולהרס עצמי .הסיפור גם עומד על כך שהיהודים היו ואולי עודם ,האחר של תרבות אירופה". [29]

שקד מתייחס כאן לשנת פרסום הספר"עד מוות " . אך לאמיתו של דבר  הסיפור הופיע במקור בכתב העת "קשת "  כמה שנים קודם לכן  ב-1968 ולדעתי  המפורטת במאמר זה הוא מבוסס על רעיונות כמוסים שאולי נמצאו אצל עוז עוד  מימי ילדותו

"עד מוות " המהדורה האיטלקית  Milano, Feltrinelli, 2018

פרשנויות נוספות של "עד מוות "הן מועטות ואינן תורמות הרבה להערכת הסיפור מעבר למה שהוצג כאן. אפשר להזכיר את פרשנותו הקצרה  של דוד אוחנה  בספרו  "לא כנענים, לא צלבנים :   מקורות המיתולוגיה הישראלית ע' 335[30]  המבוססת בעיקרה על זו של שקד כי עמוס עוז חודר לזרמים התת קרקעיים המיתיים של יחסי יהודים-נוצריים בימי הביניים ומתאר ביד אמן את "צליבת " היהודים בידי הגויים.

אכזריות הצלבנים כלפי"האחר " של אירופה ,היהודים מופנית נגדם עצמם .דרכי תיאור אלה יוצרות התנגשות בין המספר ,המזדהה עם הגיבורים הרוצחים ועם כאבם ובין הנמען המקורי ,הקורא הישראלי המזדהה בדרך הטבע עם הקרבן היהודי.

"עד מוות " המהדורה הגרמנית Frankfurt, Suhrkamp, 1997

ישנה פרשנות נוספת אחת  שונה מאוד מכל אלה,שאכן תרמה תרומה חדשה למחקר של"עד מוות " שהופיעה בשנות התשעים.    זוהי פרשנותה של דורית זילברמן בשיתוף פעולה עם הרופא רפי קרסו שפורסמה במאמרם של

דורית זילברמן   ורפאל קרסו "רציתי לכתוב שפת ישנים -:טכניקות היפנוטיות לשליטה בכאב קריאה  ב"עד מוות " "לעמוס עוז  עתון 77; ירחון לספרות ולתרבות 156 (תשנג) 22-26

התזה הזאת מופיעה בגרסה אחרת ומורחבת   בספרה של זילברמן  "מכשף השבט :עמוס עוז-היפנוזה ומיסטיקה ביצירותיו ,אור יהודה,הוצאת הד ארצי ,1999 ,ע' 25-46.

דורית זילברמן  רואה ביצירה "עד מוות "טקסט מיסטי היפנוטי שמציג באמצעים שונים את ההשפעות ההיפנוטיות של די טורון המנהיג על הסובבים אותו. לדעתה די טורון הוא האחראי  הודות לאמצעים סוגסטיביים שונים שבהם הוא משתמש ואותם מדגים הסיפור בצורות שונות לכל האירועים המסתוריים והכמו על טבעיים המתרחשים בסיפור. [31]

כפי שנראה בהמשך גישתי שלי לגבי מיהו האחראי "האמיתי "לאירועים הכמו על טבעיים המתרחשים עלילה היא שונה. עם זאת מעניינת העובדה שבפרשנויות המוקדמות יותר לסיפור,הייתה  נטייה כללית ,אם כי כפי שראינו לא מוחלטת , של המבקרים ,לדחות הסבר "על טבעי " כלשהו למתרחש בעלילה ,וכמעט כולם היציגו כמובן מאליו הסברים פסיכולוגיים ופרודיאניים שונים היוצאים מהתת מודע ונפש הצלבן עצמו המביא את חורבנו על עצמו בטיפשותו ובטירופו.המשתמע מדבריהם שהצלבנים בסיפוריהם  הם פרימיטיבים שאינם מבינים את הנעשה סביבם  המביאים את חורבנם על עצמם במעט באופן לא נמנע.  גישה שלדעתי יש בה משום התנשאות וזלזול לא מוצדק בדמויות הצלבנים.

דורית זילברמן מבחינה זאת פורצת דרך חדשה בפרשנות ל"עד מוות "ומשקפת בכך במודע או שלא במודע את רוח התקופה שבה כתבה ששוב לא דחתה כמובן מאליו את האפשרות לתת  הסברים "על טבעיים " מסוגים שונים למתרחש.עם כי כפי שראינו היו כבר מבקרים קודמים שרמזו לאפשרות כזאת  בשנות השבעים ,כמו דוד כנעני,אך הם בדרך כלל רק רמזו בכיוון ולא אמרו זאת במפורש.

""עד מוות" המהדורה האוקראינית Kiev, Vsesvit, 1993

אפשר גם להזכיר את המחקר החדש  של אביעד פרנקל "מסע הצלב על פי עמוס עוז  "אנכרוניזם ודחיסת ההיסטוריה " ב"עד מוות " לעמוס עוז " פורסם ברשת בלבד במגזין "יקום תרבות " בעריכתי בנובמבר 2017  http://www.yekum.org/2017/11/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%99-%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A1-%D7%A2%D7%95%D7%96-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%93-%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA/

המאמר שבמקור נכתב כעבודה סמינריונית התבסס גם על גירסה מוקדמת של מאמר זה.הראה שהסיפור של עוז גדוש אנכרוניזמים היסטוריים ובין השאר נוטיבים אנטישמיים שונים שהם מרכזיים בסיפור כמו הצגת היהודים כאשמים במות ישו, תיאורם כחיות – שטן והצגתו של היהודי הנודד כיהודי המצוי –  ,עוד לא היו קיימים עד כמה שידוע לנו בתקופה שבה המתרחש הסיפור. לדעתו של פרנקל עוז ניסה לבצע כאן מהלך של "דחיסת ההיסטוריה", על ידי תמצות וריכוז של מירב הסמלים האנטישמיים האפשריים, לרגע היסטורי מכונן, המעצב היסטורית נרדפות מזוקקת.

"עד מוות" המהדורה הפינית Helsinki, Tammi, 1987 

אני במאמר זה  אמשיך את דרכה של זילברמן  אם כי הצעתי להסבר ההתרחשויות המתוארות בסיפור היא שונה משלה.

סיכום :

דעתי היא שכל המבקרים והפרשנים כאן פשוט לא הבינו כלל את מה שמתרחש במהלך הסיפור "עד מוות "וזאת על סמך דעותיהם הקדומות שלא ייתכן  שעמוס עוז יכתוב סיפור "על טבעי " וכי זה חייב להיות סיפור סמלי או על "הפנטזיות " של התת מודע ,דברים שאין להם כל ביסוס בטקסט עצמו  ומבטאים זילזול עמוק בדמויות הסיפור מימי הביניים ובהבנתם את המתרחש סביבם.

אם כך,  יש לפרש, לדעתי, את הסיפור בצורה שונה מאוד מכל מה שטענו המבקרים והחוקרים .כסיפור  אימה על טבעית היא מבוססת על ההנחה שיש לראות את "עד מוות " כסיפור שעונה על ההבחנות הז'אנריות של סיפור האימה העל טבעי ,מהסוג שאותו כתבו בעבר בין השאר אדגר אלן פו גי דה מופסן  ואחרים.

פרשנות זו היא המתאימה ביותר למתואר בסיפור ולרמזים ההולכים ומתחזקים  שעוז שותל במהלכו.

ואת הפרשנות הזאת תוכלו למצוא במאמר שלי שפורסם בימים אלו בכתב העת "נכון מספר 2" וברשת באתר "יקום תרבות".

 

הוצאת ספריית הפועלים 1971

מראי  מקומות

[1] מיכלי ע' 159.

[2]ב.י. מיכלי  "שתי פנים לסיפורי עמוס עוז "מאזניים פברואר 1972 כרך ל"ד חוב' 3 ע' 157-167. ע' 147-165. ע' 166

 

[3] יוסף  אורן עד מוות לעמוס עוז, ״הארץ״, 6.8.1971.

גירסה נוספת של מאמר זה הופיעה תחת השם "אהבה וגעגועים בסיפורי עמוס עוז "  גם בסיפור של אורן "הסיפור הישראלי הקצר " ראשון-לציון : יחד, תשמ"ז 1987.

 

[4] אורן "הסיפור הישראלי הקצר "  ע' 139

[5] רבקה גורפיין  "עד מוות "לעמוס עוז (על הסיפור ) בספר גורפיין ,:לאור הכתוב :סופרים ומשוררים בישראל (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ב 1972), עמ' 77־80.  הביקורת הקצרה יחסית שלה הופיעה  בגירסה  מעמיקה ומורחבת אבל עם אותו השם  בספר "עם שירים ועם סיפורים",מסדה 1972  "ע' 136-148 שמראה על הרושם העמוק שעשה הסיפור על גורפיין.

 

[6] גורפיין ע' 79.

[7] שם ,ע' 80

[8] יעל  פישביין "התשתית המיתית של הסיפור "עד מוות "עבודה סמינריונית  מוגשת לפרופסור דן מירון אונ' תל אביב .1973. ( נמצא בארכיון עמוס עוז באונ' בן גוריון , באר שבע )

 

[9] שם ע' 3

[10] ,אורי יערי  "עד מוות "שדמות אביב תשל"ג חוברת נ"א ע' 141-145.

 

[11] יערי ע' 145.

[12] ,הדסה ראובני  היהודי ב"עד מוות "לעמוס עוז " עלי שיח ,יולי 1974,ע' 149-150.

 

[13] אברהם  גורן   דוד כנעני  ואחרים "עד מוות "לעמוס עוז (מן הדיון בחוג האיזורי בעמק יזרעאל "עלי שיח נובמבר 1975 חוב' 2 ע' 172-181. כנעני חיבר ב-1955  את אחד המאמרים הבולטים ביותר בעברית על נושא הסיפורת ההיסטורית "כנעני ,דוד "עבר בהווה : על הסיפור ההיסטורי בעברית" בתוך בינם לבין זמנם : מסות על הספרות העברית החדשה ספרית הפועלים ,1955.אלא שמאמר זה כמובן  לא יכול לכלול את סיפורו של עוז.

 

[14] אברהם אדרת  "עד מוות "לעמוס עוז ( שיח בחוג האיזורי בהרי יהודה ) עלי שיח ,נובמבר 1975 חוב' 2 ע' 163-171.

[15] שם ע'  167.

[16]  יוסי בן –ברוך  "על הדמויות ב"עד מוות "( הסיפור ) לעמוס עוז עכשיו אביב –קייץ 1979. חוב' 39-40 ע' 381-388.

 

[17] בן ברוך ע' 381.

[18] ויזל ,חיים בעיות מבנה ומשמעות ב"עד מוות "עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 171-183.

 

[19] ויזל   ע' 182

[20] חיה  בר –יצחק " עיון ב"עד מוות "לעמוס עוז עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 156-170.

 

[21] שם ע' 158

[22] נורית  גרץ"עד מוות –התמוטטות הסמכויות המספרות "בתוך ספרה עמוס עוז –מונוגרפיה ,תל אביב ,ספריית פועלים 1980 ע' 147-158. ע' 147-148

 

[23] נורית גרץ ,  עדיה מנדלסון-מעוז  "עד מוות " "עמוס עוז–א"ב יהושע: התחלות, כרך  2"

[24]  רות שנפלד     מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :   עיונים ברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים.    תל אביב :   פפירוס,   1986.

 

[25] שנפלד ע' 46.

[26] גרשון שקד  גל חדש בסיפורת העברית :מסות על סיפורת ישראלית צעירה —    מרחביה : ספרית פועלים, תשל"א.ע' 200-203

[27] –   גרשון שקד   הספרות העברית, 1980-1880 :   כרך ה', בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות /  ע' 224-225 .

[28] .שקד מתייחס כאן לשנת פרסום הספר"עד מוות " . אך לאמיתו של דבר  הסיפור הופיע במקור בכתב העת "קשת "  כמה שנים קודם לכן  ב-1968 ולדעתי  המפורטת במאמר זה הוא מבוסס על רעיונות כמוסים שאולי נמצאו אצל עוז עוד  מימי ילדותו.

[29] שם ע' 225.

[30]  דוד אוחנה    לא כנענים, לא צלבנים :   מקורות המיתולוגיה הישראלית ע' 335

 

[31] דורית זילברמן   ורפאל קרסו "רציתי לכתוב שפת ישנים -:טכניקות היפנוטיות לשליטה בכאב קריאה  ב"עד מוות " "לעמוס עוז  עתון 77; ירחון לספרות ולתרבות 156 (תשנג) 22-26

התזה הזאת מופיעה בגרסה אחרת ומורחבת   בספרה של זילברמן  "מכשף השבט :עמוס עוז-היפנוזה ומיסטייקה ביצירותיו ,אור יהודה,הוצאת הד ארצי ,1999 ,ע' 25-46.

 

[32] מסע הצלב על פי עמוס עוז: אנכרוניזם ודחיסת ההיסטוריה ב"עד מוות" לעמוס עוז

"מסע הצלב על פי עמוס עוז  "אנכרוניזם ודחיסת ההיסטוריה " ב"עד מוות " לעמוס עוז " פורסם ברשת בלבד במגזין "יקום תרבות " בעריכתי בנובמבר 2017  http://www.yekum.org/2017/11/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%99-%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A1-%D7%A2%D7%95%D7%96-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%93-%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA/

המאמר שבמקור נכתב כעבודה סמינריונית התבסס גם על גירסה מוקדמת של מאמר זה.

הוצאת "כתר".

מנהרת הזמן של רמת אילן :על עודד בצר

ציור  העטיפה של אבא פניכל לספר הראשון בסדרת "מנהרת הזמן " מאת עודד בצר

כתבה מיוחדת לרגל יום הכיפורים

יום הכיפורים הוא עבורי יום  המסעות בזמן וההיסטוריות החלופיות שבו אנו מהרהרים בעבר וחושבים מה היה קורה אילו …היינו יכולים לנסוע לעבר ולתקן את מה שטעון תיקון .
ומשום כך לרגל יום זה אני נוהג לפרסם באתר זה מידי שנה  כתבות שעוסקות בהיסטוריות חלופיות או במסעות בזמן.
והפעם אעסוק בסדרת "מנהרת הזמן " שנכתבה בידי שכני לשעבר הסופר המנוח עודד בצר ובהזדמנות זאת אעסוק ביצירתו כולה. שכוללת את היצירה הספרותית הקלאסית על חייה של חנה סנש "הצנחני שלא שבה".

לפני זמן מה נדפסה בעיתוני הארץ כתבות אחדות על חידושים בחקר העבר. הנה תוכנה של אחת מהן:

לפני שבועיים נסתיים ניסוי ראשון עם מכונת –הזמן החדישה  "מ.ז. איקס 55 בעל השפופרת הסופרטלוגראפית  מדגם פניקס. הניסיון הצליח אם כי משך שלו מוגבל עדיין. פרופסור מ. הרפז מסר לכתבנו ,שהנא שוקד עתה על שכלולה של שפופרת הזמן כדי להתגבר על המגבלה.

בניסוי השתתפו ארבעה נערים ,אך רק אחד מהם ידע כי זהו ניסיון . כל אחד מהם קיבל פרס-1000 ל"י.

כתבנו שראיין את הארבעה שמע  מפיהם כי יהיו מוכנים להשתתף בנסיונות  נוספים לאחר שקיבלו את הסכמת הוריהם. הם עדיין אינם  עומדים ברשות עצמם.

פרופסור הרפז מסר לנו כי הוא זקוק  למתנדבים  נוספים. המעוניינים יפנו  בכתב אליו,לפי הכתובת : דירה 14 ,רחוב קרן היסוד 12, רמת אילן ,גבעת  שמואל .

חודשים אחדים  לאחר  תום הניסוי הופיע  ספר חדש בחלונות  הראווה :שמו –"המסע המופלא  במנהרת הזמן" הייתה  זו יצירתם המשותפת של שלושה נערים  ונערה אחת . הפרק הראשון נקרא "סודה של הגר ".

"(הסיום של הספר"המסע המופלא במנהרת הזמן" מאת עודד בצר ) ".

 
עודד בצר.

 

הפתח של מנהרת הזמן נמצא בבנין שליד ביתי בשכונת רמת אילן וליתר דיוק בכתובת :דירה 14 ברחוב קרן היסוד 12 רמת אילן ,גבעת שמואל.
משם יכול מי שמעוניין ומתעניין לצאת למסעות בזמן לתקופות שונות ,כמו ימי הצלבנים ,ימי מרד בר כוכבא , ותקופת המלך שאול.
או לפחות כך הוא בספריו של עודד בצר על מנהרת הזמן.
שם אמורה להיות דירתו של פרופסור הרפז ממציאה של מכונת הזמן.
זיכרון אישי : לאחר שקראתי את הספר עם ההודעה המסיימת בו על כך שמחפשים מתנדבים למסע במנהרת הזמן היגעתי לפני כך וכך שנים אל הכתובת שצוינה שם בדירה 14 רחוב קרן היסוד 12 רמת אילן גבעת שמואל כמקום מושבו של בונה מנהרת הזמן.התייצבתי במקום והצהרתי על נכונותי להשתתף בניסויים ועל הסכמתי לצאת לכל תקופה שתידרש ובהיזדמנות זאת לנסות לתקן אז ושם  את כל הטעון תיקון.
כל מה שביקשתי היה שינתן  לי מידע שלם ומפורט לגבי התקופה שאליה אני יוצא כדי שיהיה לי מושג ברור עם מה להתמודד.
 הסופר עודד בצר שהתגלה כדייר האמיתי של הדירה הסביר לי  שכרגע זה בלתי אפשרי."אולי מתי שהוא בעתיד " אמר.
מאוחר יותר כשקראתי את ספר ההמשך התברר לי שבסתירה לספר הקודם שבו מובאת הכתבה העיתונאית שמדווחת על המבצע ומודיעה שהפרופסור מחפש מתנדבים נוספים ,אנו מגלים  שהפרופסור הפעם שומר את קיום המבצע בסוד וחושש שאנשים לא רצויים יעקבו אחר המשתתפים שמגיעים בהיחבא למעבדתו הסודית.
אני רק יכול לנחש שאולי בצר חשש "מהצפה" של ביתו במתנדבים למסעות בזמן כמוני ולכן החליט  במחשבה שנייה להציג את כל הפרויקט מעתה ואילך כסודי.
אבל אני עדיין מקווה ש""אולי מתי שהוא בעתיד" יצא לי לבקר במנהרת זמן אמיתית.
 

 

 

 

היוצר של מנהרת הזמן

פורטריט של עודד בצר מאת דני קרמן.

עודד בצר  כתב שלושה ספרים על מנהרת הזמן ופירסם שניים מהם. ובנוסף להם כתב עוד כמה וכמה ספרים על ההווה ועל העבר הקרוב וגם הרחוק יותר. ספרים שלפחות אחד מהם הפך מאז לקלאסיקה של ממש.

בחייו הוא נחשב  לאחד מבחירי המספרים לילדים ולנוער בעברית,שלושה מספריו זכו בפרסים חשובים בתחום..
אך מאז מותו נשכח. וזאת הזדמנות טובה להיזכר בו .
היה לו סיפור חיים מעניין ביותר שהוא אפילו כתב אותו כספר, אך לצערנו ספר זה לא יצא לאור.
הוא נולד בברסלאו בשלזיה ב1921 והיה ציוני מצעירותו לאחר שסיים את התיכון יצא לחווה להכשרה חקלאית להכשיר עצמו לעליה לארץ ישראל אך .ב-1938 הוא וחבריו להכשרה נאסרו על ידי הנאצים ונכלאו במחנה ריכוז בוכנואלד.
ב1939 ברח בצר להולנד שם המשיך למשך זמן קצר בהכשרתו החקלאית עד שהצליח להסדיר עלייה לארץ ישראל. ומשם הפליג בספינת המעפילים "דורה " לארץ ישראל אליה היגיע כעולה לא לגאלי ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם.

בארץ ישראל השתתף בצר.ב1941 בעליה של ראשוני המתיישבים בקיבוץ "דורות" בנגב שהיה אז הישוב היהודי  הדרומי ביותר בארץ ועבד שם בפלחה ובשמירת שדות ובענפי חקלאות שונים.

את חוויותיו מתקופה זאת בקיבוץ תיאר בספרו "נא לא לדרוך על הדשא".
במקביל לעבודתו החקלאית היה חבר באירגון "ההגנה " נושא שגם הוא סיפק לו חומר לסיפוריו בעתיד. באותה תקופה היכיר אנשים רבים שהפכו לידועים מאוד בעתיד ובהם הצנחנית חנה סנש . וכמה וכמה מאנשים אלו תיאר בסיפוריו לעתיד.
הוא עצמו נאלץ להסתתר בשלב מסוים מפני הבריטים לאחר שגילו שהוא הקים ליד ביתו שובך יונים של"ההגנה ". .כתוצאה הוא שינה את שמו דאז זאב לעודד.
אז החל לשלוח סיפורי ילדים שאותם נהג לספר לילדי הקיבוץ לעיתוני הילדים ואלו התקבלו מיד. בשלב מסוים כשהצטברו 18 סיפורים שפירסם בעיתוני הילדים כינס תשעה מהם בספרו הראשון לילדים. ומאז לא הפסיק לפרסם ספרים.
.ב1957 עזב את הקיבוץ ועבר לתל אביב ומשם עבר בראשית שנות השבעים לשכונת רמת אילן בגבעת שמואל ששם נשאר עד סוף חייו.

הפזמונאי

במהלך שנות השישים עודד בצר  זכה לפירסום קצר ימים כפזמונאי דווקא.

ב-1965 הושמע פזמון שכתב בשם  איילת החן  ללחן של נתן שחר בפסטיבל הזמר והפזמון הישראלי בשני ביצועים שונים אחד של אריק אינשטיין ואחד של יפה ירקוני .
הפזמון זכה בפרס הראשון בפסטיבל. הפזמון זכה גם בתואר "שיר השנה" במצעד הלהיטים של קול ישראל,
עבור פזמונאי מתחיל היה זה הישג מדהים אולי יחיד במינו.( ל"איילת החן" בביצועו של אריק אינשטיין אפשר להאזין כאן . )


הוא חיבר עוד מספר פזמונים נוספים כמו  "צל"ש"ללחן של דוד קריבושי שביצעו צמד דרום בתקליטם הראשון ,וזהו אחד מהפזמונים היותר מלחמתיים שהושמעו כאן ונושאו מקביל לזה של חלק מספריו של בצר בתיאור מעשה גבורה של חייל בעת קרב ביום הראשון של מלחמת ששת הימים ואולי מבוסס על פרשה אמיתית שעליה שמע בצר.השיר שקע ונעלם בין המוני פזמוני מלחמת ששת הימים.

את "בוא נא איתי אל המדבר"  שהלחין  אריה לבנון וביצעה הזמרת  אלכסנדרה .

 ואת "מתנה מודרנית" שהלחין דוד קריבושי וביצעה  דבורה דותן שהופיע בתקליט" האם את בוכה  או צוחקת: שירי דוד קריבושי" בביצוע דבורה דותן ועליזה רוזן " ( 1967?)

 כן נהג לכתוב באופן קבוע מידי שבוע   פזמונים אקטואליים  עבור תוכנית בקול בישראל בשם "חוכים וחיוכים ב-1966  פזמונים אותם שרה דבורה דותן.

אך כל הפיזמונים הללו כבר לא זכו להצלחה ולפרסום של "איילת החן " ואולי בגלל כשלונם  היחסי בצר משלב מסויים  התרכז לחלוטין בכתיבת ספרי ילדים.  אך בעזבונו נשארו פיזמונים ושירים יפים רבים שמחכים למלחין שיעשה בהם שימוש.  (ב-1969 התמנה בצר לסגן מנהל לשכת יו"ר מפלגת העבודה.ושימש כדובר מפלגת העבודה .

כאיש מחלקת ההסברה של מפלגת העבודה היה אחראי לפירסומים שונים של המפלגה ובהם :
(עורך ) משה ברעם (1911-1986) לזכרו ומשלו .הוצאת מפלגת העבודה הישראלית:מחלקת ההסברה ,1986. חוברת /של 46 עמודים על השר במנוח בממשלת ישראל ( שהוא בין השאר סבו של הסופר העכשווי ניר ברעם )
במקביל לעבודתו הפוליטית –מפלגתית עסק כל הזמן ביצירה לילדים
ואנחנו יכולים לנחש שיהיה זה עבורה ששמו יזכר בעתיד אם יזכר ולא בגלל הקריירה האפורה והלא באמת בולטת שלו כאיש מפלגה.

הסופר

סיפוריו של עודד בצר נדפסו בכל עיתוני הילדים והנוער בארץ. כן חיבר מחזות שהוצגו בבתי ספר.
הוא היה פעיל מאוד בעולם החברתי של סופרי הילדים. הוא היה היוזם וממייסדי איגוד הסופרים ומאיירים לילדים ונוער וחוקרים ונתן לו את שמו בראשי תיבות סומליון .
הנושאים שעניינו אותו במיוחד בכתיבתו היו ארץ ישראל על קורותיה בעבר הרחוק והקרוב תולדות עם ישראל,ארכיאולוגיה . מוטיבים של רעות גבורה והקרבה תופסים בסיפוריו מקום חשוב .בכל דף ממש אפשר לראות שהמחבר מזדהה עם מושאי כתיבתו החלוצים והלוחמים שהקימו את המדינה א מאבקם ושמחותיהם . סגנונו כתיבתו היה קולח ומדויק הוא ידע להעביר היטב תחושה של מתח המתגבר מפרק לפרק ולשונו אם כי פשוטה היא מלאת חן ומצטיינת בליטוש דרמטי הוא יצר בקוראים תחושה כי אכן הם נמצאים בתקופת עבר רחוקה או קרובה כל שהיא ביחד עם הגיבורים .
הקוראים הצעירים קיבלו מספריו בצד החוויה הספרותית מנה הגונה של אהבת הארץ של ידע היסטורי מדויק של ערכים חברתיים ואהבת האדם. הוא ידע לצייר את העבר בצורה חיה מאין כמוה שהייתה מבוססת בבירור על תחקירים מעמיקים ביותר על אחד הרומנים ההיסטוריים שלו ביצע תחקיר שארך שנתיים כדי שיהיה מסוגל לכתוב אותו במיומנות ובדיוק מרבי . לא רק מבחינת המאורעות ההיסטוריים אלא במיוחד מבחינת גיבושן של הדמויות הפועלות בספר. בצר חש צורך עז
להציג את הדמויות האלו בצורה אמינה ככל האפשר כאילו הוא חי את חייהן בתקופתם. ולכך קרא "האמת הפנימית בסיפור " שעליה הקפיד מכל משמר.

ספריו של עודד בצר כללו את :

1. ביבר הארגמן :סיפורים לילדים .ציירה דנה  דניאל .הוצאת יהושע צ'צ'יק ,1956 .  קובץ של  תשעה סיפורים קצרים של  בצר שבמקור פורסמו בעיתוני הילדים.   כולל  סיפורים  מן ההווי הכפרי של הקיבוץ ,  וחייהם של עובדי האדמה שבו , הרועים האיכרים הלולנים, סיפורי מלחמה , אגדות וסיפור על  חג החנוכה.הקובץ כולל סיפורים שהיום נראים מוסרניים ביותר כמו" האחיות בארגמן"  סיפורן של שתי אחיות האחת טובה והשנייה רעה ועל הרפתקאותיהן הרבות. יש סיפורים על בעלי  חיים כמו סיפורו של כלבלב בעל זנב ירוק וסיפור על סוס עקשן בשם "דובון "  וסיפור מעניין יותר על עטלף בעל חוש ראדאר שמבקר בחדרו של הסופר בקיבוץ.  

1. גבעת הערוצים / עודד בצר

גבעת הערוצים :סיפורים לבני הנעורים .ציירה ורה אייל ,הקיבוץ המאוחד,1959
הספר כולל שני סיפורים מהווי הארץ א. "הרפתקאותיו של שומר שדות" שבו מספר שומר על מפגשיו עם גנבים ,בעלי חיים ותושבי כפרים ערביים סמוכים בתקופה של שנות השלושים . ב" גבעת הערוצים" סיפורם של שני ילדים המגלים במקום מחבוא בגבעה שרידי מבצר צלבני ומגילה שנכתבה בידי אביר צלבני בשנת 1291 לספירה שמספר את סיפור המצור על המבצר בידי המוסלמים.
סיפור זה הראה לראשונה על התעניינותו של בצר ובתקופה הצלבנית ובארכיאולוגיה . היה לו אוסף מרשים של מטבעות עתיקים והוא חזר לתחום עניין זה שלו בספר מאוחר יותר "המסע המופלא במנהרת הזמן ". .

נא לא לדרוך על הדשא
.3. נא לא לדרוך על הדשא, ציירה אורה איתן. הוצאת יוסף שרברק, 1969. סיפור אוטוביוגרפי מהווי ימי הראשית של קיבוץ צעיר בנגב סיפורו של חלוץ צעיר המספר בגוף ראשון על התנחלות של אנשי קיבוץ "תל אחווה" ( למעשה שם בדוי לקיבוץ "דורות " בנגב) בשנת 1942 בגבעה מדברית. הספר מתאר אירועים שונים בחיי הקיבוץ את העלייה על הקרקע ,את החריש הראשון, את חפירת הבאר את ראשית בניית הבתים, את היחסים עם השכנים והפיכת הקיבוץ למשק פורח כל אלה מסופרים בסגנון קולח ורענן .מלווה בהומור נוסטלגי מלבב .

4. הצנחנית שלא שבה :סיפור שליחותה של חנה סנש . אייר אמציה כץ . סדרת נועזים,הוצאת יוסף שרברק, 1969..

. זהו ללא ספק ספרו המצליח המפורסם המשפיע והנמכר ביותר של עודד בצר. והספר הידוע ביותר שנכתב על חייה של חנה סנש . סביר להניח שרוב האנשים ששמעו על חנה סנש ויודעים עליה יותר ממשהו יודעים זאת בראש ובראשונה בגלל ספר זה.
ה"צנחנית שלא שבה" מתאר את סיפורה של חנה סנש שהתנדבה עם חבריה הצנחנים היהודיים לצנוח מאחורי קווי האויב בארצות הכבושות על ידי הגרמנים במטרה לארגן את ההתנגדות שם לשתף פעולה עם המחתרות שם ולטפל בהצלת יהודים במקום . הספר מתאר את צניחתה של חנה סנש ביוגוסלביה את מסע להונגריה שם נתפסה בידי האוייב עברה חקירות ועינויים והוצאה להורג . בצר אם כי היציג את חנה סנש כדמות מופת ידע לתאר את דמותה בקווים חסכוניים המביעים היטב את דיוקנה הנפשי . המתח בספר עולה מפרק לפרק והוא כובש את הקורא . .ומכל בחינה זהו הספר המשפיע ביותר שנכתב על חייה של חנה סנש. .
הספר נכתב כתוצאה מפנייתו של אוריאל אופק עורך דבר לילדים שגייס כותבים לסדרת נועזים של הוצאת יוסף שרברק סדרת ביוגרפיות לנוער .והוא היציע לבצר לבחור דמות שעליה יכתוב ביוגרפיה .
בצר בחר את חנה סנש שאותה פגש בצעירותו בקיבוץ שדות ים . ספרו מתמקד בחייה בתקופת מבצע הצנחנים בלבד והתבסס על מקורות בכתב ובעל פה כמו שיחות עם עמיתה של סנש יואל פלגי .
אבל גם הרשה לעצמו לתאר אירועים שלא קרו וליצור דמויות שלא היו קיימות במציאות וככך הספר היה למעשה רומן היסטורי .

חנה סנש

המסר של בצר היה "ספור חייה של חנה סנש הוא מופת וסמל למלחמת הגבורה של בודדים מול אויב אכזר ואדיר כוח מלחמת רוח האדם בכוחות האופל ". הספר כאמור זכה להצלחה עצומה וחדר לשכבות שונות של האוכלוסייה הצעירה בארץ מכל הסוגים חילוניים ודתיים וחרדים אצל ילדי קיבוצים ובחוגי אגודת ישראל . הספר שבה את ליבן של בנות חרדיות רבות שראו כתוצאה ממנו את חנה סנש כמודל לגבורה עילאית . . זהו הספר השני הנמכר בסדרת נועזים אחרי שרה גיבורת נילי של דבורה עומר . מיד עם הוצאתו הפך הספר לחומר חובה בבתי הספר. ועל פיו פורסמו חוברות לימוד ומדריכים למורה.

הצנחנית שלא שבה עובד לעברית קלה בידי אלכס זהבי בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות בגולה,1989.
במהדורת 1993 ואילך נוספה הערה של ההוצאה על כך שבחמישה ביולי 1993 בוטל פסק הדין נגד חנה סנש בהונגריה וההחלטה נמסרה בטקס מיוחד לאחיה של חנה אימה נפטרה שנה קודם לכן .עד  אוגוסט 2008  ראו אור 26 מהדורות שנמכרו בכחמישים ואחד אלף עותקים. ה"צנחנית שלא שבה " זכה בפרס למדן של עיריית רמת גן  לספרות ילדים.

5. לא בדרך המלך :אורד וינגייט . צייר אביגדור לוזיאדה , סדרת נועזים : הוצאת יוסף שרברק ,
1973.ביוגרפיה מעולה במיוחד לנוער של  הקצין הבריטי הציוני אורד וינגייט .
הספר מתאר בצורה מרתקת את פועלו של  וינגייט בארץ ישראל בזמן מאורעות תרצ"ח 1938שמהלכן בנה כוח עברי לוחם ראשון מסוגו "פלוגות הלילה " שיצאו לתקוף את הלוחמים הערביים בכפריהם. כשבמרכז הספר המאבק על שינוי עמדת השלטון האנגלי והישוב היהודי כלפי המרד הלאומי הערבי שפורץ אז. . . הסיפור מתרכז באישיותו הסבוכה והמסובכת מאוד של וינגייט שהיה לוחם נועז שאין שני לו אבל היה גם פנאט דתי ומפקדיו ראו בו אדם שאינו שפוי לגמרי בדעתו ,ולא בלי מידה של צדק.

אורד וינגייט

בצר הולך כאן בתיאור דמותו של וינגייט בשדה מוקשים,  ובהצלחה יחסית גדולה עד כמה שניתן בביוגרפיה לנוער. הוא מתאר היטב את האווירה השוררת בארץ בימי מאורעות הדמים כאשר רכש לו וינגייט את הכינוי "הידיד" בשורות "ההגנה (בצר עצמו לא היה אז בארץ אלא שהה עדיין באירופה כך שהוא מתאר בספר זה בצורה משכנעת מציאות זרה לו אישית ). . .
הוא מתאר את וינגייט בהערכה והערצה כמפקד נערץ כאדם ישר ונאמן פורץ מוסכמות ועם זאת חביב ואופטימי. אבל אינו נמנע מלתארו כאנטי ערבי מובהק למשל בתיאור הויכוחים בינו ובין קצינים בריטיים אחרים על הסכסוך היהודי הערבי ובתיאור יחסיו עם חיים שטורמן איש המוסר שבניגוד לוינגייט שאין לו כל אהדה שהיא לערבים מבקש ליצור קשר עם הערבים להבין אותם ולעודד אותם ליחסי שלום .
בצר הכניס לדמות מימד עומק מסויים ונתן תיאור ריאליסטי נאמן של התקופה ושל המציאות בארץ ישראל .
הספר הסתיים עם סיום פעילותו של וינגייט בארץ ישראל והסופר הבטיח ספר המשך שיעסוק בפעילותו  של וינגייט באתיופיה שאותה שיחרר מידי האיטלקים ובבורמה בה נאבק ביפנים ובה מצא את מותו.

.אך לצערי כמי שיש לו עניין רב בספרים על אתיופיה ועל בורמה כרך שני זה לא יצא לאור מעולם ,אולי בגלל שהספר לא זכה להצלחה המקווה ואולי בגלל שבזמן שהיה עסוק בכתיבת הספר פורסמה ביוגרפיה נוספת לנוער של וינגייט אורד וינגייט הידיד הלוחם מאת פנינה זר- זילברשטין- ( עם עובד 1971 ומאז הספר יצא שוב במהדורה נוספת בשם שונה "  לוחמים בלילה :   סיפורו של אורד וינגייט " הוצאת יד בן צבי 1992 ) .

ניתן לנחש שהביוגרפיה המתחרה  הוציאה את הרוח ממפרשיו של בצר לגבי המשך הטיפול בחייו של אורד וינגייט.
( וינגייט הוא מקרה כמעט יחיד של אישיות שנכתבו עליה במקביל בצירוף מקרים מדהים שתי ביוגרפיות נפרדות לנוער ומן הסתם שני הסופרים לא ידעו זה על זה כלל כאשר לקחו על עצמם את הפרויקט) .
בכל אופן על ספר זה פורסמה בכתב עת לספרות"מאזניים"  ביקורת מפרגנת של המשוררת אנדה אמיר שהכריזה עליו כעל יצירת מופת מסוגו .
עד היום "לא בדרך המלך "  יצא לאור  ב7 מהדורות.  המהדורה האחרונה עד כה פורסמה  ב-1988.

הגששים מגבול הצפון / עודד בצר    

הכריכה האחורית של "הגששים מגבול הצפון "

6. הגששים מגבול הצפון ..ציורים אלישבע נדל- לנדאו הוצאת יוסף שרברק ,1975.

סיפורים של הנער רמי וכלבו "פסיק " הגרים על גבולה הצפוני של המדינה וזהו גם סיפורם של יישובי הצפון ומושבי העולים שם . ללא הצטעצעות וללא הפרזות והגזמות . . הנער מאלף את כלבו האסופי "פסיק " שאותו קיבל מאביו להיות כלב גישוש והשנים מצטרפים לפעילות הביטחונית באיזור : למארבים ולמלחמה במחבלים . תוך כדי זה נגלה לנו ההווי הריאלי של מושב גבול בימי מתיחות ביטחונית קשה והחמרת מצב הביטחון, יחסי שכנים, הפגזות וישיבה במקלטים יחסים בין חברי המושב לבין כוחות הביטחון והמילואים המשרתים באיזור , הלימודים בבית הספר ויחסי הילדים בינם לבין עצמם ותוך כדי מתוארים שם פרטים מדויקים ומלמדים כמו איך להרגיע ילדים בזמן חרום וכיצד עליהם לנהוג בעת פעולות איבה . . . כל אלה מתוארים היטב ובצורה אמינה מאוד .

למרות שמו הדרמטי מאוד של הספר הריהו ספר של "אנטי גיבורים " ולמרות שהספר מתאר את המצב בשנות השבעים באיזור.כמדומה שלא הרבה השתנה מאז .

 
. ה"גששים מגבול הצפון "  זכה בפרס אסתר רבינוביץ של סמינר הקיבוצים .

בצר חזר לתקופת הישוב וימי הקמת המדינה בספרו:

9. שומר סודות .ציורים פזית מלר-דושי ,הוצאת מודן,1988. סיפורו של יעקב איש "הגנה "שהיה אחראי על הסליקים מחבואי הנשק החשאיים בתקופת המנדט שאחריהם סרקו וחיפוש הבריטיםוהענישו8 קשות את האנשים שברשותם נמצאו. חייו של יעקב נשזרים באירועים חשובים שונים בתולדות הישוב העברי ומאבקו לעצמאות בימים שהביאו להקמת המדינה . . הספר מספר על פרקים בתולדות הישוב בשנים 1936-1947 .בספר מתוארות דמויות כמו יצחק שדה ואליהו גולומב שאול אביגור ,יעקב דורי , יגאל אלון ,משה סנה ומשה שרת,אבא אבן ואחרים ,הקמת ישובי "חומה ומגדל "העפלה, יצור נשק בלתי חוקי , יחסי יהודים ערבים, פעולותיו של אורד וינגייט סיפור העלייה לישוב חניתה ,מלחמת העולם השנייה המלחמה בגרמנים ,הקמת הפלמ"ח ,ליל הגשרים והשבת השחורה . הספר מסתיים בהצבעה על חלוקת ארץ ישראל ב29 לנובמבר 1947 .

 

בצר כותב בהקדמתו שהוא כתב את הספר כרומן היסטורי אך שמבוסס על חוויותיו בתור אחד מחברי "ההגנה " של אותם הימים וחוויות של מכריו על מנת להרבות את הידיעה על ההיסטוריה הקרובה שהולכת ומשתכחת .

ספרו האחרון של בצר שפורסם כבר לאחר מותו היה "בקור בגן החיות עם  ציורים: מארק דהאן. הוצאת אורנית .1990.ספר שבאופן יוצא דופן אצלו יועד לילדים קטנים יותר ותיאר בצורת שירים ביקור בגן חיות ומפגשים עם החיות השונות שם. מן הסתם התבסס על שירים שהיה בצר מקריא בביקוריו בגני הילדים ברמת אילן ובסביבתה . ..

יעקב לוי:ספר זכרון(יעקב לוי-זכרון יעקב

בנוסף לכך ערך בצר  את  ספר הזיכרון ליעקב לוי הוצאת זכרון יעקב .,1977 . ספר במתכונת אלבומית שהוא זיכרון לאיש רב פעלים וגם רשמים, עדויות ותצלומים על המושבה זכרון יעקב .
( הספר הזה הוא כנראה נדיר באופן מדהים. הוא אינו קיים בשום ספריה שידועה לי כולל הספרייה הלאומית שאמורה לשמור עותק של כל ספר שקיים שיצא לאור בישראל . ומוזכר רק באתר ספרים ברשת. וזה אולי אומר שבמקור הוא יצא בכמה עשרות עותקים בלבד שלא היגיעו לשום ספריה . )

המסעות במנהרת הזמן

עודד בצר פירסם שני ספרים בסדרת מנהרת הזמן :
1. המסע המופלא במנהרת הזמן , , איורים אבא פניכל ,,סדרת מועדון הספר הטוב, לבני הנעורים הוצאת מ.מזרחי,1974. נערים בני זמננו מגיעים במנהרת זמן לימי הצלבנים ..

2. המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא . הקדמה יגאל ידין .איורים אבא פניכל , הוצאת מלוא ,1978.זכה בפרס זאב לספרות ילדים . תורגם לרוסית ב- 1990. בהוצאת "עליה " עם מהדורה נוספת ב-1991.
הנערים ממשיכים לנסוע בזמן והפעם לימי מרד בר כוכבא .ספרי סדרת מנהרת הזמן שלו נועדו ללמד היסטוריה בצורה דרמטית.
הרעיון ל"מנהרת הזמן " נוצר במוחו של בצר ללא ספק הודות לסדרת הטלוויזיה האמריקנית הידועה בשם זה ששודרה בישראל בראשית שנות השבעים.

בספר הראשון "המסע המופלא במנהרת הזמן" ארבעה ילדים בני שנות השבעים אלדד ואחותו הגר וצמד ידידיהם יוסי וזיו מגיעים לעבר באמצעות מכונת הזמן "מ.ז. איקס 55 בעל השפופרת הסופרטלוגראפית מדגם פניקס" או בקיצור שפופרת הזמן אותה בנו פרופסור הרפז ועוזרו ד"ר צברי.
ארבעת הגיבורים תועים בתוך מערה גלילית אפלה חשים מעין זרם חשמלי עובר בגופם ולאחר שהם יוצאים לבסוף מהמערה הם פוגשים לתדהמתם פרשים צלבניים. מתברר להם שאיך שהוא הם חזרו בזמן לימי הצלבנים וליתר דיוק לשנת 1186 לספירה.

 

הם מתחברים עם הצלבנים של המבצר מונט-פורט המותקף בידי האמיר הערבי המרושע מוחמד –חסן ומסייעים להם עם הידע המודרני שלהם .ההתקפה נהדפת לבסוף והאמיר הרשע מומת בידי האביר השחור הצלבני. ואז לאחר עשרה ימים בשנת 1186 חוזרים הנערים לשנות השבעים ומגלים שבעולם של זמנם חלפו עשר דקות בלבד.

תמונה מ"המסע המופלא במנהרת הזמן ".
 
 

( הסיפור אגב מזכיר את הסיפור של המגילה שהתגלתה בספרו המוקדם של בצר גבעת הערוצים " שעסקה גם היא במבצר צלבני הנצור בידי מוסלמים.בהבדל הבסיסי ששם המצור הסתיים בניצחון המוסלמים וכאן בניצחון הנוצרים הנצורים ).

הילדים מגלים שהם היו שפני ניסיונות של שני מדענים ששלחו אותם לעבר במכוון מבלי שיידעו שהם משתתפים במסע בזמן ומבלי לקבל את רשותם או את רשות הוריהם גם כדי לבדוק את תגובותיהם הטבעיות וגם מאחר ש"הדמיון שלהם גדול יותר מדמיונם של המבוגרים ".
בספר הבא אנו מגלים שעוד סיבה שהם דווקא נשלחו למסע בזמן בעבר ולא מבוגרים היה בשל ההספק הקטן של מכונת הזמן שאמנם יכולה לשגר לעבר כמה גופים אך בעלי משקל מוגבל בלבד.
מדענים מבוגרים הם כבדים מידי למשלוח לעבר….
במהלך כל הזמן שבו שהו בעבר המדענים צפו במתרחש בעבר במסך תלת מימדי ועקבו אחר כל תנועה מתנועותיהם (רעיון שגם אותו נטל בצר מסדרת הטלוויזיה האמריקנית ) .אלא שכאן יש סתירה.
.אם רק עשר דקות חלפו בעולם של שנות השבעים כיצד יכלו המדענים לצפות בעשר הדקות הללו בכל מה שחוו הנערים בעשר ימי שהותם בימי הצלבנים ?
העניין אינו מוסבר וזהו כשל בעלילה.
דבר שהוא חמור יותר אם כי אינו בהכרך כשל בעלילה : הקורא יכול להתווכח עם כל האתיקה של המדענים ששלחו חבורת נערים למסע בזמן מבלי לבקש את הסכמתם או לפחות לידע אותם על מה שמצפה להם ( פרט לנערה הגר שקיבלה מהם מידע מראש על המבצע המתוכנן ,מידע שאותו נמנעה מלחלוק עם חבריה ) וסיכנו בכך את חייהם.
אמנם המדענים מבטיחים שבכל רגע כשהייתה נשקפת להם סכנה אמיתית הם יכלו לשאוב אותם בחזרה לתוך שפופרת הזמן אם כי לא היו מסוגלים יותר לעקוב אחר תנועות הצלבנים ,אבל כפי שנראה בהמשך מידע שניתן בספר הבא מעמיד טענה זאת בספק.
הילדים מקבלים כל אחד פרס של 1000 לירות ומודיעים לכתב עיתון שמפרסם כתבה שיהיו מוכנים להשתתף בניסיונות נוספים מסוג זה לאחר שקיבלו את הסכמת הוריהם.


הכריכה האחרוית של "המסע המופלא אל לוחמי בר כובבא".

ספר ההמשך היה "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא . (., הוצאת מלוא ,1978" ) לספר צורפה הקדמה קצרה של הארכיאולוג המפורסם יגאל ידין    שעל מחקריו  ותגליותיו על ימי בר -כוכבא התבסס הספר שכתב :

המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " כך יכולתי לכנות את ספרי אני "בר כוכבא " בו תיארתי כיצד גילינו את מערות בר כוכבא ,את תעודותיה של בבתא ,ואת שרידי הלוחמים הנצורים שמתו ב"מערת האגרות" שבצוקי נחל חבר .
אני השתדלתי לעודד את דמיון הקורא בעזרת הממצאים " והנה בא עודד בצר וניסה ,בדרך מרתקת ,לעורר את המציאות בערת הדמיון . "

 

"המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " המהדורה הרוסית.

בניגוד למקובל ,ספר ההמשך היה הצלחה ביקורתית גדולה בהרבה מהספר הראשון. הוא זכה בפרס "זאב " לספרות ילדים היוקרתי ,ותורגם לרוסית .

תמונה מ"המסע המופלא אל לוחמי בר כובא".
בספר זה מספרם של הילדים גודל מצטרפת אליהם נורית ביתו של הפרופסור מנהל המבצע . הם מגיעים למעבדתו הסודית המוסתרת במנהרה של פרופסור הרפז. והם יוצאים כשהפעם הם מציידים היטב ומוכנים למסע בזמן.  עם תיק עזרה ראשונה  משוכלל וכמות גדולה יותר  של גפרורים לאור הניסיון שנלמד מהמסע בזמן  הקודם ועם נרות מגנזיום . עם פתיל השהייה למצבי חרום  עם מכשיר אזעקה הפועל בעזרת חוטי חשמל עם מפות מחומר סינטטי מיוחד העומד בפני שריפה באש והמסה במים ואולרים מפלדה שחושלה בכור הגרעיני בנחל שורק. מצפנים חדישים ביותר. עם מזרק הרדמה ועם המכשיר העתידני מאין כמוהו  עבור שנות השבעים של מצלמת ריגול שמפתחת בעצמה את התצלומים כעשר שניות לאחר הפעלתה היא פולטת תמונה צבעונית (!) ורשם קול זעיר בעל עוצמה רבה המצוי בדרך כלל,כפי שמדווחים המדענים יודעי הדבר רק בשימושם של סוכני ריגול. וגם משקפת שדרכה אפשר לצפות גם בסביבה גם בחשיכה. .בכל המכשירים האלו הם משתמשים במהלך מסעם .

המדענים בספר "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא".

אמנם המדענים מדווחים שהם לא הורשו לצייד את הנערים בנשק אבל הם קיבלו אישור ( ממי ? מהממשלה ? מהשב"כ ? ממכון ויצמן ? מאירגון חשאי ? העניין לא מוסבר) לספק להם אקדח היורה חיצים זעירים משוכים בחומר מרדים.
ניתן לשער שאחד משיקוליו של מי שלא יהיה שהחליט שלא לספק לנערים נשק חם במסע שבהחלט עלול להתברר כמסוכן היה החשש שהכנסת נשק חם לימי קדם עלול לגרום לשינוי דרמטי בהיסטוריה עם פרדוקסים מכאן ועד הודעה חדשה. אבל בצר לא נכנס לעניין הזה.
הפרופסור מדווח שסוג שפופרת הזמן השתנה. הוא החליף את ה"שפופרת הסופרטלוגראפית מדגם"פניקס" בשפופרת חדישה בעלת עוצמה רבה יותר, שפופרת "הואגה".כשהפעם ניתן יהיה לשגר את הילדים בדייקנות רבה אל מקום וזמן מתוכננים בעבר,שפופרת שתאפשר פיקוח צמוד ואפשרות לשלוף את הילדים במהירות בחזרה להווה אם חלילה ימצאו את עצמם בסכנה… .
הקורא המבוגר תמה ::האם זה אומר שאחרי הכל לא היו למדענים את היכולות האלו בספר הראשון ? והילדים היו אז בסכנה אמיתית למרות כל הטענות ודברי ההרגעה של המדענים אז ?
נראה שכן.
.למרבית הצער מעבר לפרטים הללו לא ניתן לנו כל מידע נוסף על מכונת הזמן המדהימה ועל דרך פעולתה .
עם זאת הילדים אינם יוצאים עם יותר מידי מידע . ."על מנת להעמיק את תחושת ההרפתקה "כל שהפרופסור מוכן להגיד על הזמן שבו ישלחו הילדים זה שהוא נמצא" בין המאה השנייה לפני הספירה והמאה השנייה אחרי הספירה" פרק זמן לא קצר בכלל של כ-400 שנה .
אמנם ייתכן מאוד שהוא עצמו אינו יודע יותר מכך אבל עדיין ….
כאשר אני קורא את הספרים כמבוגר אני מוצא את עצמי נדהם יותר ויותר מקלות הדעת של הפרופסור הזה שמסכן בצורה כזאת את חייהם של ילדים.
ואולי הילדים לא ידעו לזהות היכן ומתי הם נמצאים בתקופה של כ-400 שנה ? האם לא מן הראוי היה לתת להם כל מידע אפשרי לגבי מטרת משימתם ואיך להתמודד עם התקופה שבה ימצאו את עצמם במקום להפוך את כל המסע בזמן לסוג של חידון היסטורי ?
אפילו בתוכניות "הריאליטי " המודרניות המזוייפות ומבויימות   כולן מסוגה  של "הישרדות" נותנים למתמודדים יותר מידע על המקומות והתנאים בהם הם עומדים למצוא את עצמם.

יש מקום לחשש שאם הילדים האלו היו בוגרי מערכת החינוך של ראשית המאה ה-21 ששמה דגש מועט ביותר על לימודי היסטוריה כי אז הם לא יוכלו לזהות בשום מקרה את התקופה שבה הם נמצאים וזה יצמצם את סיכויי הצלחתם . .
אבל נו מה לעשות אחרי הכל מדובר בספר לילדים שבו לא שואלים שאלות מעין אלה. כאשר אני קראתי את הספרים האלו כילד הפרטים הקטנים האלו לא במיוחד הטרידו אותי.

.כל מה שידעתי הוא שהנה הם יוצאים למסע בזמן ולעזאזל כל השאר. עובדה הייתי מוכן בהחלט לצאת למסע בזמן בעצמי.

תמונה מ"המסע המופלא אל לוחמי בר כובכא".

הילדים מגיעים לימיו של מנהיג המרד השני ברומאים בר כוכבא בשנה השלישית לנשיאותו ולמרד נגד הרומאים ומבלים 23 ימים בזמנו . הם מגיעים אל מחיצת הלוחמים בביתר הנצורה בירתו של בר כוכבא כשהם מציגים את עצמם כנערים מהגולה. למרות שהם מעוררים עניין וסקרנות איש לא חוקר ודורש יותר מידי לגבי טענותיהם .  בין השאר הם פוגשים את  מפקד המרד בר כוכבא  .

משם הם ממשיכים למערות נחל חבר שם יושבים קבוצות של מורדים ובני משפחתם , מערות  הנצורות גם הן בידי הרומאים .

שם הם פוגשים באישה בשם בבתא בת שמעון ולומדים את סיפור חייה המוזר, ( בבתא היא דמות אמיתית שמכתביה התגלו במערות ונכתב עליה מחזה של מרים קיני ) .

בצר מציג אותה כאישה בשלה ומיוחדת שיש בה תערובת של אנוכיות נשית וגדלות אישית אישה המקרינה סביבה קנאה הערצה וריחוק גם יחד. היא מגאה בסודותיה אך יודעת לוותר עליהם למען הצלת תינוקת במשפחת צרתה . הנערים מבצעים פעולות ריגול כנגד הרומאים הצרים על המערות מבצעים גיחות ומטפלים בחולים ופצועים .ולבסוף מערימים על הרומאים ועוברים דרך המחנה שלהם אל עין גדי הסמוכה הכבושה בידי הרומאים על מנת להביא בהיחבא מצרכי מזון ועשבי מרפא .הם מתערבים בכוחותיהם הדלים ושורפים את איל הברזל המאיים על ביתר בעזרת נר מגנזיום ופתיל השהייה .
אך אין בכך לשנות את מהלך ההיסטוריה שנקבע כבר ובסמוך לסופו הטרגי של המרד מוחזרים אל זמנם ומקומם .
אבל צרה צרורה כל ההקלטות שהקליטו ברשם קול וכל הצילומים שצלמו במצלמה מימי בר כוכבא נמחקו מסתבר שלשפופרת הזמן יש השפעה מוזרה ובלתי מובנת עליהם .
הילדים צמאים למסע נוסף בזמן והפרופסור מבטיח שכבר יש לו מטרה מתוכננת אם כי כרגיל הוא מסרב לחשוף אותה לילדים.

בכל אופן  במסע הבא בזמן יהיה צורך לגלות כיצד אפשר להתגבר על אפקט המחיקה המוזר ולהביא צילומים והקלטות מתקופות העבר.

זוכה פרס "זאב"

 

"המסע המופלא" אל לוחמי בר כוכבא " זכה לפרס זאב לספרות ילדים בשנת תשל"ט ביחד עם ספרו של עמוס עוז "סומכי " סיפור התבגרותו של ילד חובב סיפורי "טרזן " בשנות המנדט וספר השירים "והילד הזה הוא אני "של יהודה אטלס שני ספרים שהפכו מאז לקלאסיקה של ספרות הילדים העברית.

למיטב ידיעתי זהו ספר הילדים היחיד בעל עלילה מדעית בדיונית (להבדיל מפנטסטית) שזכה לפרס בתחום ספרות הילדים העברית . עם כי מן הסתם לא האלמנט המדעי הבדיוני הוא זה שתרם לזכייתו.
נימוקי ועדת הפרס היו כדלקמן:

המספר עודד בצר מתמודד בספרו "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " בהוצאת "מילוא " עם סוג ספרותי שהוזנח לאחרונה בספרות הילדים שלנו ,והוא סיפור העלילה ההיסטורי .
התמודדותו זו של בצר הוכתרה בהצלחה הראויה לכל שבח.הנושא מרד בר כוכבא,שהנסתר בו מרובה על הנגלה,והעלילה שעבר והווה משמשים בה זה לצד זה,מרתקת את הקורא הצעיר מראשיתה ועד סיומה .
בצר נקט "תחבולה" ספרותית רבת אפשרויות ומלהיבת דמיון : הוא העביר חבורת ילדים בני ההווה אל תקופת המרד הגדול ברומאים. תודות לכך מוצא עצמו הקורא הצעיר ,המזדהה עם בני גילו ודורו ,שותף להרפתקה עוצרת נשימה .והמידע ההיסטורי –לימודי מוגש לו בתוך עטיפה ססגונית מרתקת. ואף על פי שלבעלי תחבולה כגון זו אורבת הסכנה של גלישה אל הרפתקה לשמה ,השכיל בצר לשמור על איזון נבון ונכון ,שבזכותו מקבלת העלילה הדמיונית את מדד האמינות.
בסיפור "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " חברו יחדיו סיפור רב –עניין,הכתוב בסגנון רענן וקולח ,גלריה של דמויות חיות-הילדים והמדענים,הלוחמים המתוארים בקווים חריפים –על מעלותיהם וחולשותיהם הקטנות, ערכים של אהבת מולדת והוקרת החירות,המושתתים על שלל עובדות היסטוריות וממצאים ארכיאולוגיים המשתלבים בטבעיות ברקמת הסיפור. כל אלה מצטרפים לסיפור מעולה,שיעניק לקורא הצעיר חוויה בת-קיימא.
בשל סגולות אלה ממליצה ועדת השופטים פה אחד להעניק לעודד בצר פרס זאב לספרות ילדים לשנת תשל"ט.
 
 
 

בנאום קבלת פרס זאב שלו על " המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " אמר בצר :

 "….ברכות לעמיתי שמצאו נתיבות לעולם הילדים . עולם הילדים הוא עולם מופלא וקסום. בסתר ליבנו כולנו מתגעגעים לשוב אליו.
אם לדייק ,הרי אין בכלל ספרות ילדים.קיימת רק ספרות טובה וספרות גרועה –ובתוכן ספרות המתאימה גם לילד .אנדרסן לא כתב לילדים " והנסיך הקטן " הוא ספר פילוסופי . וכיצד נגדיר אגדות? כלום נכתבו עבור ילדים או שמה הן יצירות לכל גיל :תמצית חכמת העמים ?
שאלוני מדוע בחרתי בצורת הסיפור הבדיוני. אודה ,אינני אוהב סיפורים על סופרמנים ,סופר ילדים או סופר כלבים . אינני מאמין שילד נועז יותר מקצין צנחנים מהיר יותר מסוס מרוץ או בעל תבונה רבה יותר מצוות מלומדים . אני שואף לכתוב ספרים בעלי אמת פנימית ,ומודד לפי אמת מידה זאת גם את יצירותיהם של אחרים. כדי לאפשר לילדים להיות מועילים ולעזור למבוגרים אני מחזירם לתקופה קדומה ונותן בידיהם את הישגי התרבות והמדע. ילדה עם קופסת גפרורים בתיק עזרה ראשונה או ילד בעל ידע על הגדלת טווח מעופו של חץ על ידי שיפור הקשת באמת יכולים לסייע לבני מאות קדומות. איל מלחמה ניתן לשרוף באמצעות נר-מגנזיום ,בו משתמשים צלמים.
כמובן שלא רק בשל כך כתבתי את העלילות.דיברתי כאן על בחירת הצורה .
נדמה לי שמי שמבקש שהילדים יזדהו עם יצירתו צריך לאהוב אותם ולהיות בעצמו קצת ילד ואשרי מי שמוצא קשר אל בני הנעורים .הם זקוקים לספרות טובה.
לא רק הבית ובית הספר מחנכים את הילד אלא גם ספרים ,בתנאי שהם טובים ובעלי מטען ערכי . אני מחייב כמובן ללמוד את תולדות עמנו בבית הספר.אך נדמה לי שלפעמים מתייחס הילד לחומר הנלמד כאל חומר לבחינות .גם לא ניתן להעמיק בנושאים שבין כתלי בית –הספר. באו סופרים המתארים גורלות גיבוריהם באמצעות ספרים מרתקים ,תוך כדי שימוש באמצעים אמנותיים ,מבלי לסור מן האמת ההיסטורית . כלומר הילד לומד בלי משים תוך כדי קריאת הספר העלילתי הטוב .דוגמאות רבות ישנן לכתיבה מעולה בארץ ואשרינו שהיגענו להישגים משמעותיים בספרות טובה המתאימה לילדים .ברם קיימת גם ספרות פחות טובה .נקווה שיגדל חלקם של הסופרים המוכנים להשקיע ביצירותיהם ,יאבקו איתן ולא יסכימו לפשרות .ונשאף עידוד מאלה המביעים הערכתם למי שסבורים כי ראויים לה. "

מן הסתם מעודד בידי הביקורת ובידי הפרס הספרותי עודד בצר בהחלט התכוון להמשיך את סדרת מנהרת הזמן שלו.וכתב ספר אחד נוסף.
אך….הוא נפטר בפתאומיות ב-1989. אחריו נשארו שני כתבי יד גמורים מוכנים לשליחה למו"ל שבני משפחתו לא הצליחו לפרסם.
כתב יד אחד היה של ספר אוטוביוגרפי שתיאר את חוויות בריחתו של בצר מגרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה ועלייתו לארץ ישראל בספינת מעפילים.
כתב היד השני היה של הספר השלישי והמסיים בסדרת "מנהרת הזמן ." המסע המופלא אל הבילתי נודע. שנכתב עוד ב-1983.
בסיפור הנערים יוצאים שוב לעבר לתקופה בלתי ידועה בתחילה ורק לאחר זמן מגלים שהמדובר בימי המלך שאול ומאבקו בפלישתים ונפגשים לבסוף בלוחם הצעיר דוד .
אך אם כי כתב היד קיים לא נמצא לו מו"ל וחבל. .

 נספח : דעות של עמיתים

הסופר אוריאל אופק כתב על בצר

אוריאל אופק

כחקלאי שומר שדה ואיש "ההגנה " לשעבר רוקם עודד את סיפוריו מתוך ידיעה אישית ועל כן מפעמת בהם אוויר אמת המעניקה לקורא הצעיר חווית אמת בסגנון ציורי כובש ורב עוצמה ".

 שכנתו של בצר הסופרת דורית אורגד :


: דווקא בשעה שהחברה הישראלית נתונה בתהליך של אובדן דרך והתפוררות ערכית, חשוב להפנות את הקוראים הצעירים ליצירות כמו אלו שכתב עודד בצר, יצירות העשויות להקנות לנוער ערכים חשובים, כמו רוח של התנדבות למען הכלל, כפי שזה בא לביטוי בסיפורה של חנה סנש, "הצנחנית שלא שבה", וספרי "מנהרת הזמן" שעודד היה הראשון בישראל שכתב בז'אנר הזה, או הערכים האנושיים הנוגעים ללב ב"גששים מגבול הצפון".
ידעתי לפי דברים שדיברנו בהם על קצה המזלג שעצורים בקרבו סיפורים מרתקים ,סיפורים שהם פנינים נדירות . יבוא יום ,חשבתי ,נשב יחד באווירת החברותה הנעימה שיצר סביבו תמיד ונברור לנו מתוך המטמון הגנוז הזה ,את הפנינים הכי יפות. חלק מהאוצר הזה העלה עודד על הכתב. זכה בהוקרה ובפרסים ספרותיים ,ובהוקרתם של הקוראים הצעירים שקיבלו בצד החוויה הספרותית ,מנה הגונה של אהבת הארץ ,של ידע היסטורי מדויק ,של ערכים חברתיים ואהבת האדם. למרבית הצער הוא נפטר לפני שהספיק להעלות הכל על הכתב .
עודד בצר היה גם אדם נפלא, ידען גדול ואיש טוב לב וקשוב לזולת. הוא חסר לי מאוד בנוף שכונתנו.

 

ידידו ושותפו לעבודה במפלגת העבודה הסופר בועז אפלבאום אמר :

עודד בצר היה סופר ילדים מופלא, מאחר שהוא עצמו נותר ילד גם בבגרותו : סקרן ,רגשן , נעלב ובכל זאת נלהב.
בצר ידע אילו הם כאביו של ילד מה מצפה ילד , מה מפעים ומה מרגיע ילד.
סדר יומו הכללי של עודד בצר –הצנוע ,הבישן , המנומס –שימש רק כמעטפת לגרעין הסופר , כאילו אמר לכולם …
אלמוני חפצי לחיות
פשוט ,לאורך הקירות
לפסוע .
אלמוני חפצי לחיות
שלא יציעו לי מיטה
ולא יגידו לי : אז מה ….

 

תנו לי לטפס על עץ
מבלי להתחייב לרדת.
מבלי שיזהירוני
מה גבוה הוא מה רם
כך סתם
להישאר שם.

 

שנים לאחר מותו של בצר החלה הסופרת גלילה רון פדר לפרסם סדרה משלה על מנהרת הזמן ובה ילדים נשלחים לתקופות שונות בעבר. סידרה שממנה פורסמו עשרות כרכים.
אבל זה לא באמת זה. היכולת לתאר את העבר בצבעים חיים ומשכנעים לחלוטין  לקורא עד שהוא מרגיש תוך כדי הקריאה שהוא באמת נמצא שם בתקופה האחרת  עם הדמויות וחווה איתם את כל ההרפתקאות נראית כייחודית לבצר.
הפתח למנהרת הזמן של רמת אילן נסגר. וכנראה סגירה הרמטית.
אבל כאמור אני עדיין מקווה שאולי מתי שהוא בעתיד ….

 נספח : ביבליוגרפיה של מאמרים וביקורות  על עודד בצר

ירדנה הדס ומנוחה גלבוע "הצנחנית שלא שבה:מבוא לקריאה מונחית ירושלים : משרד החינוך והתרבות, תשלב 1972 . חוברת דפי עזר למורים לקריאה מונחית בצנחנית שלא שבה.
.
הצנחנית שלא שבה עובדה על פי קטעים מספרו של בצר כחוברת בשלושה כרכים ( כל כרך בדרגת קושי שונה לקוראים והיה מלא בקטעי קריאה ופעילויות ) בידי מתיה קם בסדרת "קשת סיפורים " בהוצאת המרכז לטכנולוגיה חינוכית ,1984..
דבורה אמיר -זיהוי סדר האירועים על פי הצנחנית שלא שבה .,המרכז לטכנולוגית חינוכית ,1989.

אנדה אמיר "שני ספרי מופת לבני הנעורים" מאזניים ירחון לספרות כרך לז תשל"ג יולי 1973 ע' 155-156. מאמר ביקורת על "לא בדרך המלך ".

ירדנה הדס ויוסף מלצמן על הספר לא בדרך המלך מאת עודד בצר חוברת הדרכה למורים ירושלים : משרד החינוך והתרבות – המזכירות הפדגוגית – היחידה לחינוך חברתי בבית-הספר היסודי, תשל"ד

ירדנה הדס "על מסע מופלא אחד " ספרות ילדים ונוער כרך ד  חוברת ד ( ט"ז ) יוני 1978 ע' 63-64 . ביקורת על "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא "

נילי לוצקי " המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא" ספרות ילדים ונוער כרך ה' חוברת  א'( יז) אוקטובר 1978 ע '31-33, 37 , . מאמר המדריך כיצד אפשר להשתמש בספר של בצר בלימוד התקופה בכיתה .   

"פרס זאב לספרות ילדים:נימוקי ועדת השופטים לפרס ,תשל"ט " ספרות ילדים ונוער " כרך ה' חוברת ג-ד ע' 118-119.
עודד בצר "נאום חתן פרס זאב " ספרות ילדים ונוער " כרך ה' חוברת ג-ד ע' 119-120.

אוריאל  אופק " עודד בצר " ערך בתוך לקסיקון אוֹ‏פק לספרות ילדים  בשני כרכים בהוצאת זמורה ביתן – מוציאים לאור, תל אביב, 1985.
הרצליה רז "עודד בצר ז"ל " ( 1921-1989 "ספרות ילדים ונוער כרך טז חוברת ב',1989 ע' 50.
דורית אורגד"מילים לזכרו של ידיד " ספרות ילדים ונוער כרך טז חוברת ב',1989 ע' 51.
עודד בצר "אספר לך " סודות משולחן הכתיבה :סופרים מספרים על עצמם / בעריכת מירי ברוך; איורים: דני קרמן. הוצאת דומינו , 1991. פרק זכרונות של עודד בצר ע' 57-60.

יהודית תידור באומל גיבורים למופת:צנחני הישוב במלחמת העולם השנייה והזיכרון הקולקטיבי הישראלי הוצאת מכון בן גוריון והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב , 2004.

Perfect Heroes

ראו עוד על עודד בצר :

עודד בצר בויקיפדיה

"איילת החן" : פזמון מאת עודד בצר
"איילת החן" הביצוע של אריק אינשטיין
"צל"ש " פזמון מאת עודד בצר

אבא פניכל מאייר ספרי מנהרת הזמן

אורי קציר על ביוגרפיות לילדים

חנה סנש

 

פרס זאב לספרות ילדים

אירגון "סומליון " של סופרי ילדים ונוער.נוסד בידי עודד בצר

מנהרת הזמן : סדרת הטלוויזיה

סדרת "מנהרת הזמן " " של גלילה רון פדר 

מסע בזמן בתקציב אפס: על מסע בזמן בסדרת טלוויזיה ישראלית משנות השבעים

דני פלנט מחבר ספר ישראלי על מסע בזמן

הישראלים והצלבנים 
פורום ספרות ילדים ונוער בתפוז

שכנים של עודד בצר בגבעת שמואל

הסופרת דורית אורגד

המשוררת ש. שפרה

 

בחזרה לימי הצלבנים : על הסרט "ממלכת גן העדן "

Kingdom of Heaven - פרטי סרט : ממלכת גן עדן

האפוסים ההיסטוריים רחבי היריעה עשו קאם בק מאסיבי בשנים האחרונות הודות להצלחתו המפתיעה של האפוס הרומאי של רידלי סקוט "גלדיאטור " מראשית המילניום החדש הסרט שהפך את ראסל קרואו לכוכב על . אך דומה שרובם כמו "טרויה" ו"המלך ארתור" ו"אלכסנדר הגדול" של אוליבר סטון לא זכו להצלחה של "גלדיאטור" עצמו.

ממלכת גן עדן להורדה

וכעת מנסה רידלי סקוט עצמו לשחזר את ההצלחה עם אפוס היסטורי חדש "ממלכת גן העדן . סקוט הוא במאי ותיק בתחום זה , עם כי הוא ידוע יותר כבמאי של סרטי מדע בדיוני דווקא כמו ה"נוסע השמיני" ו"בלאד ראנר" הרי סרטו הראשון "הדואליסטים" עסק בימי מלחמות נפוליון ומאז עשה את "1492" אפוס רחב יריעה על כריסטופר קולומבוס שזכור היום בעיקר הודות לפס הקול שלו. אך אף אחד מהם לא זכה להצלחה מיוחדת.

 

Loading Kingdom of Heaven Pics 2 - תמונה מספר 2 מהסרט ממלכת גן עדן ...
:לסרט זה יש את הפוטנציאל לעורר עניין עצום בציבור הרחב של שלושת הדתות המונותיאיסטיות בגלל הנושא שלו שהוא רגיש ביותר כמעט לוהט בימים אלו של מלחמת תרבויות נושא מסעי הצלב לכיבוש ארץ ישראל בימי הביניים . לישראלים יש בסרט זה עניין מיוחד למרות שהוא אינו עוסק כלל ביהודים שכן לאורך השנים הושמעו בקרב מוסלמים וגם בקרב יהודים הקבלות רבות בין מדינת ישראל המודרנית ובין ממלכת הצלבנים. אלו שמוצאים הקבלות טוענים שבשני המקרים המדובר בפלישה של כוחות אירופיים מערביים "זרים" לאזור שהקימו בו מדינה עצמאית כשהם מנצלים סכסוכים פנימיים וחולשה של מדינות האזור. מאז ראשיתה של ההתיישבות הציונית בארץ התנהל ויכוח חריף בין אלה שמצאו בה הקבלות ברורות לתנועה הצלבנית ( עם המסר הברור שגורלה יהיה כגורלם ) ובין אלו שהראו את ההבדלים היסודיים הגדולים הקיימים בין שתי התנועות .
עד כה כבר נעשו כמה סרטים על תקופה זאת אך כולם ללא יוצא מהכלל עסקו באופן ספציפי במסע הצלב השלישי של ריצ'רד לב הארי שהתרחש מיד אחרי האירועים המתוארים בסרט זה. ניסיון של ארנולד שווארצנגר ליצור ביחד עם במאים כמו פול ורהובן וג'מס קאמרון שונים סרט על מסע הצלב הראשון נכשל כישלון חרוץ לצערם של רבים למרות שהתסריט נחשב מצויין עד היום התסריט זה מוזכר בידי חובב קולנוע כאחד התסריטים הטובים ביותר שלא הופקו לסרט . אולי כי הוליווד לא הרגישה את עצמה מוכנה לסרט על נושא שנוי כל כך במחלוקת כמו מסעי הצלב שבהם ערכו נוצרים מסעי טבח המוניים ביהודים ובמוסלמים , ועוד בימים כאלה של רב תרבותיות כאשר הכנסייה הקתולית עצמה מצאה צורך להתנצל בפומבי בצורות שונות על חלקה במסעות אלו . אולם כעת כאשר בעולם האמיתי מתחולל סוג של מסע הצלב זה של הנשיא בוש הוליווד מראה שהיא מוכנה לבסוף לגעת אפילו בנושא רגיש זה ..
"ממלכת גן העדן " עוסק עם כך בתחום שבו לא נגעו כלל עד כה בקולנוע העולמי , אם כי זאת תקופה מרתקת מעין כמוה ,ימיה האחרונים של ממלכת ירושלים הצלבנית .

Loading Kingdom of Heaven Pics 1 - תמונה מספר 1 מהסרט ממלכת גן עדן ...

. הסרט מבוסס על אירועים היסטוריים אמיתיים אך במהלך הדרך משנה אותם בצורה דרסטית ולא תמיד מסיבות דרמטיות ברורות . הסרט מספר סיפורו של בליאן איבלין הנפח ( אורלנדו בלום שכבר הראה שהוא מסוגל להילחם בחרב ב"טרויה " וזאת כנראה הייתה הסיבה עיקרית להכללתו כאן משום, שעל כישורי משחק אחרים אין על מה לדבר ) שמגלה שהוא בנו הממזר של אציל צלבני ממשפחת איבלין ( משפחת איבלין שלטה במציאות ההיסטורית באיזור רמלה ) ומגיע אליו לארץ ישראל ולממלכה הצלבנית שם לאחר שרצח כומר באירופה .

 

 

המלך בלדוין מנהיג הצלבנים המצורע בסרט "ממלכת גן העדן". .

צאלאח א- דין  מנהיג המוסלמים בסרט "ממלכת גן העדן".

מהר מאוד הנפח לשעבר מתגלה כבעל כישורי לחימה ומנהיגות אדירים ויוצא לעזרתו של המלך הנער המצורע בלדוין הרביעי שנאלץ להסתיר את פניו המושחתות מצרעת במסכה כנגד האצילים המרושעים והתוקפניים גיא דה לוזיניאן ו- רנו משטיון שמחרחרים מלחמה עם השליט המוסלמי האצילי  הנאור ושוחר השלום צאלאח א דין ( השחקן הסורי רסאן מסעוד )

Loading Kingdom of Heaven Pics 4 - תמונה מספר 4 מהסרט ממלכת גן עדן ...

הרוצח לשעבר מתגלה בסרט כאדם אצילי אך שמסרב לשתף פעולה עם כוחות השפיות המתונים בממלכה כנגד הפנאטים הלוחמניים בהנהגת גיא דה לזוזיניאן ורנו משאטיון ומביא בכך לקרב הגדול האחרון של הממלכה ולתבוסתה המוחלטת בקרב חתין המפורסם והוא מפקד על ירושלים הנצורה ומצליח להביא לשחרור כל אנשיה בידי צאלח א דין ( בניגוד למוחלט לתושבים הקודמים של ירושלים שנרצחו כולם יהודים כמוסלמים בידי הצלבנים כשכבשו את העיר ).

Loading Kingdom of Heaven Pics 3 - תמונה מספר 3 מהסרט ממלכת גן עדן ...

האם זה סרט טוב ? לדעתי המשחק הוא בינוני אך יש שם קטעים חזקים בהחלט שמצליחים להעביר את
הדרמה של התקופה אם כי סקוט שינה עובדות היסטוריות שלא לצורך או התעלם מדברים חשובים ביותר . משום מה אין בסרט סצנה של הקרב הדרמטי מכל, קרב חיטין, שבו הושמד כלל הצבא הצלבני בידי המוסלמים וזה חבל מאוד הקרב המרכזי מכל הפך ללא יותר מהערת שולים בעלילת הסרט .

שינוי שלא לצורך של ההיסטוריה הוא הפיכתו של בליאן איבלין הגיבור הראשי ודמות היסטורית אמיתית מאציל בן אצילים שהיה שחקן חשוב ומרכזי בפוליטיקה של ממלכת הצלבנים לנפח לשעבר כנראה על מנת להביא לו יותר אהדה של הצופים . סקוט שינה את העובדות שבליאן היגיע לירושלים רק לאחר שהתחייב לצאלאח א דין שלא ילחם בו משם ובלחץ הנצורים הפר את התחייבותו אם כי טרח ושלח לצלאח א דין התנצלות על כך והמלך הכורדי המצרי סלח לו על כך ושיחרר את בני משפחתו . משום מה ( כנראה מסיבות כספיות ) בליאן איבלין היה בין האחראים להסכם שהושג בסוף מסע הצלב השלישי בין ריצרד לב הארי וצאלאח א דין ובכך הביא שלום למשך כמה עשרות שנים לארץ המעונה מקרבות .
למרות זאת מצאתי שמבחינות רבות הסרט עולה על שאר האפוסים ההיסטוריים שהוקרנו על מסכינו בשנים האחרונות אם כי הוא רחוק מאוד מלהיות יצירת מופת.

כמובן שמה שמעניין מאוד בסרט הוא גם המסר העכשווי שבו . שהרי סקוט לא בחר סתם את התקופה הספציפית הזאת לעשות עליה סרט אפי בימים שג'ורג' בוש נראה כמי שמנהל מסע צלב כנגד המוסלמים ובן לאדן מכריז על עצמו כיורשו של צאלאח א דין במסע צלב נגד המערב הכופר הסרט הזה הוא בהחלט בעל מסר מידי "המסר שלא האבנים הן החשובות אלא האנשים שגרים בתוכם " .
אך הוא עורר כנגדו ויכוחים עזים שמראים גם על התעצמותם של הגורמים הדתיים בחברה. אם למשקיף אובייקטיבי נראה שהבמאי ניסה להציג את שתי הקבוצות בצורה ההוגנת ופוליטיקאלי קורקטית ככל האפשר ואף מציג בסרט קבוצה פוליטיקלי קורקטית במיוחד התומכת בשיתוף פעולה יהודים נוצרים ומוסלמים באותה התקופה קבוצה שלא הייתה קיימת אז כלל .

 


נכון הוא שבסרט כמה ממנהיגי הנוצרים יוצאים רע יותר ממנהיגי המוסלמים אך כך הוא גם בעובדות ההיסטוריות.
בארה"ב קבוצות ימניות דתיות שונות מחו על הדרך שבה מוצגים הנוצרים בסרט כברברים אלימים אם כי זאת אינה עויינת במיוחד וסקוט הוא זהיר מאוד להראות על ההבדלים של הדעות בין קבוצות שונות באצולה הנוצרית ..המבקרים הנוצרים הנ"ל העירו ברמז ברור כמו פיל שכיום הנוצרים הם סובלניים פחות לדרך שבה הם מוצגים בסרטים לעומת שנות השמונים כאשר הוליווד התעלמה בדעתם כאשר עשתה אתה סרט מעורר המחלוקת" הפיתוי האחרון של ישו" של סקורסזה שבזמנו עורר הפגנות נזעמות מצד הימין הנוצרי. . דומה שהימין הנוצרי שהתעצם מאוד בשנים האחרונות של שלטונו של בוש רומז שכעת הוא יאפשר פחות חופש לבמאים להציג אירועים שאינם נראים לו בסרטיהם לעתיד .
התקפות על הסרט הושמעו גם מצד מבקרים מוסלמיים שונים . וכך קאלד אבו פאדאל מומחה לחוק האיסלמי התלונן על סמך קריאת התסריט בלבד שכל המוסלמים בסרט להוציא צאלאח א דין עצמו מתוארים כמכונות הרג חסרות דיעה ואינם מוצגים כיצורים אנושיים כמו הנוצרים שבסרט.

עם זאת ועדה של הליגה נגד ההשמצה המוסלמית שצפתה בסרט הכריזה שלהוציא "כמה אי דיוקים היסטוריים " היא מרוצה מהדרך שבה מוצגים בו המוסלמים.


אולם הסרט עורר מחלוקת גם בגלל כיוון אחר ובלתי צפוי לחלוטין כאשר היסטוריון בשם ג'מס רלסטון הגיש תביעת פלגיאט נגד יוצרי הסרט בטענה שהם "גנבו " את הרעיון לסרט ואת הדמות הראשית שבו של באליאן מספר ההיסטוריה שלו על מסעי הצלב .אמנם האירועים שבסרט והדמות של באליאן מתוארים בעוד ספרי היסטוריה רבים מספור ואילו לעלילה הבדיונית שבסרט אין שום קשר לספרו של רלסטון שהוא תיאור אקדמאי של האירועים ההיסטוריים. .
במקרה הלא סביר שרלסטון יזכה בתביעה כנגד סרטו של רידלי סקוט זה אומר שגם שימוש בספרי היסטוריה כבסיס לסרטים עלול לשמש מעתה ואילך כמקור לתביעות פלגיאט , ובמקרה כזה סביר להניח שהמפיקים יעדיפו להשתמש בספרים כאלה פחות ובפחות כבסיס ומקור השראה לסרטיהם .

ימי בלדוין והישראלים

דומה שגם לישראלים יש הרבה מה לאמר על הסרט שהרי בישראל תמיד היה ויכוח עד כמה הדוגמה של ממלכת הצלבנים רלוונטית למקרה של ישראל כפי שטוענים הערבים מאז ומתמיד. ידיד ימני שראה את הסרט איתי טען שיש בו אלגוריה ברורה ליחסי שמאל ימין בישראל וכי הנוצרים המתונים בו הם אנשי שלום עכשיו כפי שהנם מוצגים בידי "התישקורת " והקיצוניים הנוצרים הלוחמניים כמו רינו משאטיון מייצגים את המתנחלים .אולי אולי כדאי להזכיר שאותו רינו משאטיון הושווה פעם בידי אורי אבנרי לאריאל שרון . העיתונאי גד שמרון ( מומחה והיסטוריון של השירותים החשאיים בישראל )  כתב על חייו של רנו משאטיון רומן היסטורי שלם בשם "השטן בארץ הקודש (1998) " שבו היו רמיזות אקטואליות ברורות ביותר. המחזאי גלעד עברון (כותב המחזה "יהוא" ) אף תכנן להעלות מחזה על רנו משטיון וכנראה בהקבלה עם בנימין נתניהו אך מחזה זה לא עלה עד כה.

אירועי התקופה המתוארת בסרט תוארו בעברית בכמה ספרים מקוריים רובם לילדים ,ורובם ביצעו זיהוי מפורש בין הנוער הישראלי המודרני ובין הצלבנים של ימי בלדוין.

אלה היו ספרו של עודד בצר המסע המופלא במנהרת הזמן (1975) שתיאר הרפתקאות ארבעה ילדים בני זמננו שמגיעים ב"מנהרת זמן" לימי המלך באלדוין , מתחברים עם הצלבנים ומשתתפים במאבקם בערבים מרושעים, לפני שהם חוזרים לזמננו.


הזיהוי בין הישראלי המודרני ובין הצלבן הקדום קיבל עוצמה נוספת בספרו של ארתור וקסלר ידידי מלך ירושלים (1976) שבו עוד נער ישראלי "מושלך בזמן " אל תקופת הצלבנים והופך לאחד מהם ולידידו הטוב של המלך הצלבני בלדוין . בסיפור הודגשה הקירבה בין הנער הישראלי והצלבנים באומץ ליבו ומאידך הזרות בינו ובין היהודים הדתיים של התקופה, שהם לאמיתו של דבר קרובים יותר למוסלמים מאשר אליו .

הסופרת דורית אורגד בספרה שני חברים בממלכת החשמונאים (1985) תיארה את עלילותיהם של נערים יהודיים המיודדים עם הצלבנים המתוארים בצורה חיובית מאוד בתקופת קיצה של הממלכה בידי נאסר א דין.

אך לצערם של חובבי האפוסים ההיסטוריים "ממלכת גן העדן " שבימים אלה כבר הוכתר ככישלון הראשון הגדול של קיץ 2005 עם הכנסות קטנות ביותר באופן יחסי בהשוואה לסכומים שהושקעו בו   יותר ממאה מיליון דולר סיכוייו להפוך לרווחי נראים אפסיים והכישלון עלול לסתום את הגולל על הז'אנר שסקוט עצמו הקים לתחייה.
וזה חבל ,עם כל חולשותיו השונות בעיני "ממלכת גן העדן " הוא הסרט הטוב ביותר שנעשה עד כה על הצלבנים בארץ ישראל. אם כי בהתחשב בכך שיש כל כך מעט סרטים כאלה אולי זה לא אומר הרבה .

ראו גם 

 

 רידלי סקוט

 

 

שמוליק דובדבני על "ממלכת גן העדן"

 

ביקורת בוואלה

 

הויכוח על הסרט

 

התקפות מוסלמיות

התקפות אקדמאיות על "ממלכת גן העדן"

 

מאמרים על ממלכת השמים

ממלכת אאוטרמר

מסעי הצלב בויקיפדיה

סקירה היסטורית על ממלכת הצלבנים

משפחת איבלין בויקיפדיה

הגנאלוגיה של משפחת איבלין

ממלכת ירושלים

המלך בלדוין הרביעי

רנו משאטיון

צאלאח א דין

 

הישראלים והצלבנים

חלק ב:

חלק ג' :