ארכיון תג: קולנוע ישראלי

יעקב אבינו כוכב קולנוע :איש רחל של משה מזרחי הסרט "הכנעני" הישראלי הראשון והאחרון וגם סרטים אחרים על יעקב ונשותיו

 

חלק נוסף בסדרה שלי על דמויות תנכיות וסרטי הקולנוע והטלווזיה שנעשו עליהן .

בסדרה זאת הופיעו כבר

משה רבנו כוכב קולנוע

רות המואביה כוכבת קולנוע 

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

הנביא ירמיהו בטלווזייה 

יהודה המכבי כוכב קולנוע

וכעת היגיע תורו של יעקב בן יצחק הוא יעקב אבינו.

הסרט הבולט ביותר על יעקב אבינו והוא גם הסרט התנ"כי הישראלי הבולט ביותר עד היום ( אבל יש מעט מאוד אחרים לצערנו )  אם כי   דובר אנגלית ועם שחקנים זרים  היה סרטו של הבמאי הישראלי הידוע משה מזרחי איש רחל  (1975) .

למזרחי יותר מכל במאי ישראלי אחר היה עניין רב בתקופות היסטוריות רחוקות ולא רק אלו שבהן חי ( כמו בסרט "הבית ברחוב שלוש "  מ-1973 ,סרט אוטוביוגראפי שתיאר את התקופה של שלהי ימי המנדט וגיבורו היה נער בן דמותו.ראו רשימה על סרט זה כאן.) וכך לא היסס לחזור לירושלים של סוף המאה ה-19 בסרטו הידוע "אני אוהב אותך רוזה"  (1972  ראו רשימה על סרט זה כאן  )בסרט ידוע פחות בשם "נשים " ( 1996)

אבל סרטו המרחיק לכת מכל והשאפתני ביותר היה "איש רחל ( 1975) " שבו העז לעשות את מה ששום במאי ישראלי לא העז לעשות לפניו וגם לא אחריו לחזור בסרט באורך מלא לימי האבות אלפי שנים לפני הספירה.

סרט זה תיאר את תקופת  שהותו של יעקב ( השחקן לאונרד ויטלינג  ,שהתפרסם כרומיאו ב"רומיאו ויוליה" של פרנקו זפירלי,  )  בבית לבן  הארמי ( השחקן הידוע מיקי רוני ) בחרן שבמסופוטמיה  וסיפור אהבתו לרחל ( מיכל בת אדם אשתו של מזרחי והכוכבת הקבועה של סרטיו המוקדמים), את לאה גילמה השחקנית הבריטית ריטה טאשינגהם ("קורטוב של דבש") ולצדה שיחקו יוסי גרבר, יאיר רובין, אבנר חזקיהו ויוסי פולק.

 

יעקב ולבן בסרט "איש רחל"

.

"איש רחל" היה הפקה משותפת ישראלית אנגלית.

התסריט נוצר בידי משה מזרחי ואישתו הראשונה רחל פביאן. וכיכבה בו אישתו השנייה מיכל בת אדם.

אנשי הסרט,משה מזרחי מייקל קלינגר ושחקנים 

 

המפיק  היהודי האנגלי מייק קלינגר שצפה ב"אני אוהב אותך רוזה" והוקסם ממנו היציע למזרחי לעשות סרט אהבה המבוסס על שיר השירים התנ"כי.מזרחי אמר לו שהמדובר בטקסט קשה לעיבוד קולנועי וזה יהיה איור ולא סרט.

אבל הוא היציע הצעה נגדית: אם יש סיפור אהבה תנכי שראוי לסרט זה בעצם סיפור יעקב ורחל שהוא סיפור הנשיקה הראשונה ( והאחרונה ) בתנ"ך.קלינגר קרא את הסיפור התנ"כי בעקבות השיחה והסכים שיש כאן חומר לסרט.

הסרט הוא עיבוד סיפור יעקב בספר בראשית מסיפור בריחתו מבית הוריו לאחר שגנב את הבכורה מאחיו התאום עשיו עד הגיעו לבית לבן דודו שם הוא מתאהב בדודניתו רחל ומבקש את ידה .אבל לפני שלבן יתן לו אותה לאישה עליו לשאת את אחותה הבכורה  לאה היפה פחות .ולאחר מכן שתי שפחות של שתי הנשים . שמהן  הוא מוליד 12 ילדים.

לאחר מכן הסיפור ממשיך לעזיבתו את בית לבן ואת מפגשו עם זר  מסתורי    ( משה איש כסית ) שקורא לו "ישראל "לאחר מכן לשיאו  ולסיומו במפגש הטעון מכולם עם אחיו עשיו הכעוס מאוד עליו ובצדק רב על שגנב ממנו את הבכורה ומחפש  את הנקמה…

יעקב של הסרט הוא אדם תמים ופשוט שנקלע למשפחה של נוכלים ונוכלות שמנצלים אותו עד שהוא מצליח להימלט אבל הנוכלות עוזבות ביחד איתו כשהן ממשיכות לשלוט בו.

האלוהים של יעקב נעדר לגמרי מהסרט  שנשלט לגמרי בידי אלוהי בבל ואשור שאותם עובדים בני משפחתו הפגאנית המסופוטמית של יעקב.

השורשים ה"כנעניים " של "איש רחל" 

מה שקלינגר לא ידע היה שמשה מזרחי הושפע מאוד ממחקרים על מיתולוגיות קדומות ,ובעיקר מהסופר רוברט גרייבס ומספרו "האלה הלבנה" ומספרו "המיתוסים העבריים "( שנכתב עם רפאל פאטאי )  שבו חשף את התשתית המטריארכלית לדעתו של הדתות הקדומות .

גרייבס טען בספרים אלו שפעם הנשים שלטו בכיפה והאל היה אלה ששלטה בכל אחר כך חל מהפך והפטריארכליות יצרה כאל ממין זכר.

הסרט  מבוסס באופן ספציפי מאוד גם  על האידיאולוגיה הכנענית של  יונתן רטוש ,שאותה היכיר מזרחי היטב ,שגרסה  כי השבטים העבריים הקדומים היו רק כחלק ממכלול תרבותי קדום של כל עמי האיזור השקפה שבאה בניגוד להשקפה המסורתית שראתה את שבטי העברים כגורם נפרד לגמרי מעמי האיזור.

הספר של רוברט גרייבס ששימש כמקור השראה לרעיונות מאחורי "איש רחל"

הטענות האלו השפיעו  מאוד על מזרחי שהחליט ב"איש רחל" להראות את התשתיות המיתולוגיות שלטענת גרייבס ויונתן רטוש  נמצאות מאחורי השורות  של סיפור יעקב ורחל.

אפילו בשם הסרט "איש רחל " יש רמז ברור לתפיסה המטריארכלית ,של הסרט.

שם הסרט היה מבוסס ישירות על התיאוריה של גרייבס שהשם "ישראל"  שניתן ליעקב על ידי המלאך שנאבק עימו במעבר הירמוך  בשיאו של הסרט היה בעצם שיבוש של "איש רחל ". השם "ישראל " שלדעת מזרחי ( שלקח זאת מרוברט גרייבס) הוא שיבוש של "איש רחל " שבוצע בידי דורות מאוחרים שנשלטו בידי הפאטריארכים  שלא יכלו לסבול את העובדה ששם האומה לקוח משמה של אישה.   זה מצא חן מאוד בעיני מזרחי והוא שילב זאת בסרט. הוא החליט שהוא רוצה להחזיר את התוכן של התנ"ך לתקופה הפגאנית ולתת לו פרשנות חדשה ברוח גרייבס ויונתן רטוש .

מזרחי שכאמור התפרסם כבר  בזכות סרטו אני אוהב אותך רוזה   שבו תיאר בצורה משכנעת את  ירושלים בסוף המאה הקודמת או בראשית המאה ה-20  ,  ניסה להציג את התקופה התנכית של האבות  בצורה  ראליסטית ככל האפשר על סמך מחקר מעמיק שקיים על התקופה.

הוא הסביר שמספר הסרט  הוא למעשה איש המאה   השמינית לפני הספירה, שאז כנראה נוצרו הסיפורים,  שנקודת מבטו הפגאנית במוצהר אינה זהה דווקא לזאת של העורך  התנ"כי  המונותאיסטי המאוחר יותר.

וכך סיפור עקב ורחל  בסרט "איש רחל " ( כמו בעצם בספר "בראשית"המקורי ) מתרחש בעולם פגאני בעיקרו שבו האלילים דרים לצד האל המונותאיסטי שגם אינו מוכר באמת.ובעולם הזה הנשים הן דומיננטיות ומובילות לא כמו שיתרחש בעתיד.

. הסרט עוקב אחרי חייו של יעקב מלידתו עד לאותו אירוע בדרכו לארץ כנען חזרה מחרן כשהוא פוגש בזר  מלאך מהשמיים ? שקורא לו "איש רחל " שם שמשובש לימים  כתוצאה מאידיאולוגיה מאוחרת ל" ישראל ".

 

הרקע של התקופה הקדומה הוצג  כשילוב של חיי הבדואים כיום עם תיאור "ארכיאולוגי " של המזרח הקדמון,וחיי היום יום של העברים הקדמונים תוארו כחלק אינטגראלי מהסביבה הפגאנית וכלא שונים בהרבה מהסביבה הבדואית סביבם . (דבר שהוא כנראה נכון מבחינה היסטורית).

הסרט הוא אותנטי בגלל השימוש בנופים ישראליים ובשחקנים שרובם ישראלים ( חוץ ממרבית הכוכבים  שהם אמריקנים ואנגלים ).

למעשה תפיסה זאת הופיעה גם במחזה המפורסם של תאטרון ""אהל"" משנות "ה-עשרים "יעקב ורחל " הסרט לא שינה הרבה מהתפיסה הבדואית הפרימיטיבית של ההצגה  שעוררה רושם רב  בזמנו.  כמה מהמבקרים הישוו   את ההצגה עם הסרט "איש רחל" ולא דווקא  לטובת הסרט "איש רחל"  .

למרות ההשקעה הרבה בסרט שהיתה מעל המקובל לסרט ישראלי. הסרט זכה לביקורות פושרות ביותר ,היה כישלון מוחלט בקופות וירד מהמסכים לאחר שבוע הקרנה בלבד. מזרחי סיפר שהסרט הופץ באנגליה במשך שבועיים וירד כי הוא לא הצליח.

מזרחי ייחס את כשלונו להיות הסרט ""שאטנז"" סרט ישראלי תנכי ""דובר אנגלית דבר שכפי שהסביר הוא ""מוות לקולנוע". באופן אישי הוא עצמו לא ראה אותו  מאז הפרימיירה בלונדון.

 

בצפיה היום זהו סיפור אהבה פגאני חסר דרמה ומתח.מטריד לראות את יעקב אבינו הערמומי  בפני עצמו שגנב את הבכורה מאחיו עשיו כטיפוס הנשלט לחלוטין בידי בני  ובנות משפחתו הערמומיים והפגאניים  ממסופוטמיה.אבל כך הוא אכן מתואר בסיפור התנ"כי.

הקריינות שניתנת כביכול בידי מספר מאוחר שהוא עדיין מהתקופה הפגאנית הקדם תנ"כית ( דהיינו עוד לפני שפורסם התנ"ך המוכר לנו ) הופך אותו לסיפור ולא לסרט דרמטי העומד בפני עצמו.אבל ברעיונות הפגאניים הכנעניים שמאחורי הסרט יש עוצמה גם היום.

הסרט הוא באנגלית  דווקא  דבר שיוצר תחושה מוזרה אבל מזרחי טען שזה דווקא התאים לו יותר מאשר השימוש בעברית קדומה כפי שהסרט דרש. אבל בדיעבד הסכים שהשילוב של שחקנים מארצות שונות ארה"ב אנגליה וישראל עם המבטאים השונים שלהם הזיק לסרט.

הוא ניסה להיות אותנטי  וכך הסרט הוא שילוב של עולם האמונה היהודי מיתוסים מסופוטמיים קדומים וחיי הבדואים כיום. ולהציג את הסרט במסורת המסורות הפגאניות של האלף השני כשהעלילה מסופרת כנראה בתקופת קיומה של ממלכות יהודה וישראל לפני שנוצר התנ"ך המונותאיסטי .

"איש רחל" בדרכו הנפתלת  וההססנית  מצדד בעצם בהשקפה "הכנענית" של יונתן רטוש אהרון אמיר ואחרים  ומתאר את חיי היום יום של העברים הקדמונים כחלק אינטגראלי מהסביבה הפגאנית.כל העיצוב של טקסי הפולחן שמאפיינים את המאמינים באל תמוז ובאלה עשתורת וגם עיצובים החיצוני של העברים כבדואים בא לחזק את הטענה הזאת.

סך הכל זהו הסרט ה"כנעני " הראשון והאחרון שנוצר בקולנוע הישראלי.

 

ההפקה עוררה לא מעט עניין בארץ, ובידיעה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" ביולי 1974 תחת הכותרת "הסרט הישראלי על הגל", "איש רחל" תוארה כ"הפקה החשובה ביותר בימים אלה" מבין כל אלה עליהן דווח בכתבה, ביניהן גם "הצילו את המציל" של אורי זוהר. במבט לאחור, ברור שדווקא אותה "הפקה חשובה ביותר" שכשלה מסחרית נתפסת היום כזניחה לחלוטין לעומת סרט הפולחן של זוהר

איש רחל”, המבוסס על סיפור האהבה המקראי בין רחל ויעקב, קיים כיום רק ב־VHS.למרבית הצער אין קטעים שלו אפילו ברשת.

 משה מזרחי אמר לימים על איש רחל": “לדבר על סרט שאף אחד לא ראה זה קצת קשה. אי אפשר לראות אותו כי אין העתק שלו בשום מקום – את הסרט מימן מפיק בריטי, הוא הופץ באנגליה במשך שבועיים וירד כי הוא לא הצליח. בארץ הוא לא יצא בכלל, ובאופן אישי לא ראיתי אותו מאז הפרימיירה בלונדון. הוא היה סרט מיוחד במינו, לא משהו שהצופים באותם ימים יכלו לקבל בלי מסע פרסום רציני. רציתי לעשות משהו חדש מהמסורת של סרטים תנ”כיים, וברטרוספקטיבה אני קצת אשם בכישלון שלו כי נכנעתי לדרישה שהסרט יהיה באנגלית, והבחירה הזו לא עבדה טוב. אם היה העתק הייתי שמח לראות אותו”.

 

בעוכריו של הסרט היתה גם   העובדה שבתקופה בה נעשה ""איש  רחל"" בארץ הופקו שתי הפקות תנכיות גדולות אחרות שתיהן לטלביזיה, ""משה נותן החוק  "" עם ברט לנקסטר שצולם בסיני ,ובעיקר שני סרטי טלוויזיה   של הבמאי היוני קאוקיאניס Michael Cacoyannis   )  במאי "זורבה היווני"  על סיפורי יעקב ויוסף.ללא ס]ק היה זה ביש מזל ששני סרטים על אותו הנושא צולמו בו זמנית ובאותם מקומות.

.סביר להניח  שהקהל  התעייף  מהסיפור אותו כבר ראה בגירסתו של קאוקיאניס כאשר היגיש לו מזרחי את אותו הסיפור בגישה דומה .הבמאי עם כל רעיונותיו החדשניים לצילום  הסיפור המקראי היה ביש מזל שבחר לעשות את הסרט בדיוק באותו זמן שבו צולמה בארץ הפקה דומה על אותו הסיפור.

תמונה מהסרט "יעקב ויוסף " של קאוקיאניס 

סרטים אחרים על יעקב אבינו 

היו עוד סרטים על יעקב אבינו.

ב-1963 נוצר סרט איטלקי על יעקב ועשיו  בשם The patriarchs of the Bible   שצולם באי סרדיניה כתב וביים  מרסלו בלדי  Marcello Baldi.  בתקופת שיא ההצלחה של סרטים היסטוריים על ימי קדם בקולנוע האיטלקי.באנגלית הסרט הוקרן עם השם "Jacob, the Man Who Fought With God" רמז למאבקו של יעקב עם המלאך שממנו קיבל את השם "ישראל".

צפו במקדימון הסרט האיטלקי 

 

https://www.videodetective.com/movie/giacobbe-luomo-che-lotto-con-dio-116044

 

צפו בסרט המלא בצרפתית 

 

ב-1974 במקביל לאיש רחל נוצר הסרט "יעקב ועשיו "  של קאוקיאניס. סרט טלוויזיה שלאחר מכן הוצג בקולנוע ביחד עם עוד סרט על יוסף כסרט "יעקב ויוסף". . סרטו של קאוקיאניס על יעקב ויוסף שצולם באותו הזמן עם  "איש רחל "  אף זכה לביקורות טובות יותר מההפקה הישראלית כאשר הגירסה הקולנועית שלו  שאיחדה את שני סרטי הטלביזיה    היגיעה לארץ תחת השם סיפור יעקב ויוסף   (1974) וזכה לשבחים רבים בגלל פשטותו ונאמנותו לסיפור המקורי . וגם הוא  כמו "איש רחל" שמר על נאמנות להווי הבדואי.

הסרט נאמן לטקסט המיקראי נשען מבחינה חזותית על הוואי הבדואי .בסופו של דבר זה סיפור רועים  ללא הילה של קדושה מסופר בקצב מהיר עם דגש על נקודות המתח.

צפו במקדימון לסרט: :סיפורם של יעקב ושל יוסף "

 

 

ב-1994 נוצר סרט נוסף על יעקב חלק מסדרת סרטים תנכיים גדולים עבור הטלוויזיה האמריקנית והתבסס על רומן תנ"כי של סופר איטלקי  : Francesco Maria Nappi

סרטים אחרים בסדרה עסקו באברהם ,ביוסף במשה, בשמשון בדוד בשלמה ובבנביא ירמיהו.

צפו במקדימון .

 

צפו בסרט המלא

 

ב-2000 נוצרה מיני סדרה טלווזיונית  בת שתי חלקים  בשם "בראשית "In the Beginning   בבימויו של קוין קונור שבה כל סיפורי האבות הוצגו כאופרת סבון אחת מתמשכת ( כמו שזה אכן מוצג גם בספר "בראשית " המקורי ).

פרד וולר הופיע שם בתור יעקב בחלק הרלבנטי של הפרק הראשון.

צפו בפרק: 

 

 

 

ישנה גם גירסת אנימציה של סיפור יעקב

צפו בה כאן .

 

 

ב-2018 נוצרה בברזיל סידרת טלנובלה על חיי יעקב בשם  Lia   ( על שם לאה דווקא ולא רחל )  סדרה של 10 פרקים.

אבל נראה שאף אחת מהגירסאות האלו לא הייתה רדיקלית  בהצגת הסביבה הפגאנית שבה התרחש הסיפור המקראי כמו "איש רחל"  סרטו של הבמאי הישראלי משה מזרחי.

קראו גם

איש רחל בספר הקולנוע הישראלי 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי 

 

 

 

 

"ניני : בת הדת האחרת"- הסרט שהושכח בידי הממסד.

"ניני סיפור מצויין שהיה לסרט מחורבן עם אריק אינשטיין. "
אתר בוקספר

ב"ניני", סרטו של הבמאי שלמה סוריאנו מ-1963, מופיעה אחת הסצינות המקסימות ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי.

אורי קליין

בימים אלו חוגגת התקשורת 70 שנה למי  שנחשב לגדול זמרי ישראל אריק איינשטיין הזמר של עשרות פזמונים קלאסיים כמו" הבלדה על יואל משה סלומון " ורבים אחרים.  מי שהתפרסם גם הודות למשחקו בסרטים כמו "סאלאח שבתי " "שבלול " "מציצים " ו"עיניים גדולות" ובסדרת "לול".
וזאת הזדמנות גם להיזכר בסרטו הראשון והנשכח של אינשטיין,"ניני" סרט שהתבסס על מקור ספרותי יוצא דופן באותה התקופה  ספר כיס נשכח באותה המידה של מאיר זרחי
ניני : <בת הדת האחרת>. תל אביב : חרמון, (1957) הספר מספר 3 של הוצאה זאת של עזרא נרקיס .

"ניני בת הדת האחרת " עסק בסיפור אהבתו של צבר תל אביבי בן משפחה עשירה המרבה לבלות במועדוני הלילה של תל אביב   לנערה נוצרייה ענייה מיפו העובדת כאחות במסיון 

דבר שמעורר מתח בין דתי כאשר משפחת הנער היהודייה והכומר במיסיון מנסים לסכל את היחסים בכל דרך אפשרית. 

 אך איש אינו עומד מול כוח רצונם של בני הזוג ולאחר מריבת אוהבים וניסיון לאונס של ניני  השניים נפגשים בחיבוק של אוהבים כשברקע זורחת השמש ובא יום חדש. סוף טוב הכל טוב.

הסרט  עם העלילה הנועזת לאותם זמנים בגלל העיסוק ביחסי יהודים נוצרים ונוצריות נתקל בבעיות צנזורה . הצנזורה לא אהבה סיפור אהבה בין יהודי ונוצרייה ועוד כזאת מהמיסיון הסוף הטוב של הסרט היה בעיניה רע מאוד ושחור משחור.  

הסרט נפסל  רשמית בגלל הופעת שחקנית בביקיני בחוף הכינרת  ( אם כי ספק אם זאת הייתה הסיבה האמיתית כנראה זה היה רק תרוץ ליחסי ציבור )   ונשללו ממנו

ההטבות המגיעות לסרט ישראלי על פי חוק הסרטים הישראליים.

. "ניני "ראוי להיזכר גם בגלל דבר אחד נוסף:  זה והיה הספר היחיד שיצא לאור בהוצאה זאת

או בכל הוצאה אחרת של ספרי כיס בעברית שזכה להסרטה. 

מאיר זרחי סופר נשכח כיום לחלוטין פירסם גם בהוצאה זאת את
הסכסופון הבוכה : רומן / ת"א [=תל אביב] : חרמון, 1960.

"סיפור אהבה תל-אביבי מלא יצרים, בגידות, מוזיקה ו…תל-אביב. 95 עמודים".  

הסכסופון הבוכה

ואולי גם את
רחל : הרומן הישראלי המרתק … (יפו : הרומן בהמשכים), [1962].
רומן רומנטי בהמשכים שנתחבר על ידיו  או בידי מירון אוריאל ( זה לא ברור )

ומאז נעלם.

זרחי  נולד בתל-אביב ב-1937. החל לכתוב כילד וסיפוריו פורסמו בעתונות הילדים והנוער ("הארץ שלנו", "דבר לילדים", "במחנה גדנ"ע", "הצופה לילדים") בשנות החמישים. בגיל 14 הפסיק לימודיו ויצא לשוק העבודה ("כפקיד בבנק לאומי, בנק הפועלים ובמשרדי הטאבו"), כמו כן כתב תסריטים לסרטים ישראלים ("ניני" בבימוי שלמה סוריאנו ובהשתתפות אריק איינשטיין ורונית כץ, "רחל" בבימוי נורי חביב) וכתב רומנים זעירים ("ספרות זולה").  ב-1962 יצא לארצות הברית ולאחר עבודות מזדמנות נכנס לעולם הסרטים וב-1970 פתח חברה בניו יורק, "מונטז' פילמס', שסיפקה שירותים לחברות סרטים. זרחי הפיק מספר סרטים, הנודע שבהם "אני יורקת על קברך" שנחשב לסרט פולחן כאחד הסרטים הגרועים של כל הזמנים. ואף הוסרט מחדש ונוצר לו סרט המשך.

הסרט "ניני" אמנם   ניכשל בקופות  ונעלם  אך לאחרונה יצא לאור כדי וי די ,כנראה בגלל היותו הסרט הראשון של אריק איינשטיין.  

מבקר הקולנוע שמוליק דובדבני חוזר לבמאי שנמחק מההיסטוריה של הקולנוע הישראלי שלמה סוריאנו ואל סרטו הנידח מ-1963 "ניני" שכלל יחסים מהפכניים בין יהודי לנוצריה ביפו ובישר את ההדוניזם הישראלי .
המאמר הופיע במקור במגזין הקולנוע "מערבון גיליון 3-4  בעריכת יהושע סימון אך תוך שמירה קפדנית  של העורכים על מסורת ההסתרה וההתעלמות המימסדית מ"ניני"  המאמר אינו מוזכר כלל ברשימת תוכן העניינים שלו.

ניני : הערכה חדשה

שמוליק דובדבני

עטיפת המהדורה השנייה של הספר שיצאה במקביל לסרט.

גם מ"ניני" שביים שלמה סוריאנו ב-1963 אפשר ללמוד על החיים בתל אביב בשנות ה-60, וגם כיצד נראתה אז שכנתה הדרומית יפו. אריק איינשטיין יפה הבלורית והצעיר מאוד (הוא היה אז בן 24) מגלם כאן בן עשירים המתאהב בערבייה נוצרייה ילידת יפו.
הבימוי החובבני, זוויות הצילום הדרמטיות והדיאלוגים המדוקלמים ברצינות תהומית מקנים לסרט איכויות פולחניות. הערבייה, בגילומה של רונית כץ, היא אמנם בלונדינית, כחולת עיניים, הדוברת עברית צחה וחובבת ריקודי עם, אבל כל זה לא הניח את דעתה של הצנזורה שפסלה בזמנו את הסרט בגלל הרומן האסור.
"ניני", סרטו של שלמה סוריאנו מ-1963, נתקל בהתנכלות הממסד שביקש למנוע את הפצתו, לכאורה משום שבאחת הסצינות נראית בחורה בביקיני, אך למעשה משום שהסרט תיאר סיפור אהבה בין יהודי לערביה-נוצרייה, ובכך הפך לאחד הסרטים הישראליים הראשונים – אם לא הראשון שבהם – שהעלה אל פני השטח מתחים על רקע דתי. ואולם, חשיבותו של סרט נידח זה אינה מסתכמת בכך, כי אם בהיותו גם אחד הסרטים הראשונים שהופקו בארץ, ואשר "העזו" לתאר מציאות עירונית הדוניסטית, נטולת "סיסמאות ציוניות", וכל זאת בתקופה בה הסרטים הדומיננטיים התאפיינו במוטיבים לאומיים-הרואיים ["הם היו עשרה" (ברוך דינר, 1960), "סיניה" (אילן אלדד, 1962), או קומדיות כ"איי לייק מייק" (פיטר פריי, 1961), שעל אף חתרנותן לכאורה, הרי הן, בסופו של דבר, משלמות מס שפתיים למפעל הציוני.

כרזת הסרט "ניני "

כבר מראשיתו, בולט ב"ניני" המימד ההדוניסטי. על רקע כותרות הפתיחה נראות נערות שחורות, חשופות חזה למחצה, מבצעות ריקוד אפריקאי-שבטי במועדון לילה תל-אביבי. המצלמה עצמה חולפת על פני מוקדי בילוי אופייניים של התקופה. הגיבור, חנן יעקובי (אריק איינשטיין הינוקא, אז כבן 24), בן למשפחה בורגנית אמידה (אביו, אותו מגלם אביו במציאות של איינשטיין, יעקב, הוא מנהל מפעל שבו עובד, אם זו אמנם המילה הנכונה, בנו), עוזב את חברתו ויוצא מהמועדון. חברתו, תמר, אף היא בת למשפחה בעלת אמצעים, המקיימת קשרים עסקיים עם יעקובי האב, אומרת לחנן: "נסה לרגע לעזוב את עולם החלומות שלך ולחיות במציאות". חנן עונה לה: "איזו מציאות? שלהם (של ההורים, ז"א)? שלך? אני מעדיף את שלי". תמות אינדיבידואליסטיות, שהיו זרות באותה תקופה לקולנוע הישראלי, מנוסחות כאן בבירור.

בבוקר המחרת, נוטל חנן את כלי הציור שלו ויוצא ליפו. יפו של "ניני" מתוארת כמחוז אקזוטי, "חוץ-ישראלי". השפה הערבית דומיננטית, ורוכלים ערביים נראים בבירור. דווקא הישראלי, חנן, נראה זר במקום (להבדיל, למשל, מ"אלדוראדו" של מנחם גולן, שהופק אף הוא באותה שנה, ותיאר את יפו כעיר יהודית לכל דבר). לפתע מבחין חנן באישה מתעלפת. הוא חש לעזרתה, מלווה אותה לביתה, ועל פי בקשתה יוצא לקרוא לבתהּ שעובדת כאחות בבית החולים הנוצרי. הבת היא ניני, והאהבה ניצתת ממבט ראשון (כדור הארץ חדל אז מסיבובו, והזמן עוצר מלכת, בסצינה שלא היתה מביישת אפילו את אד ווד). אלא שניני (על שם יוהנה הקדושה) היא נוצרייה וענייה, בעוד חנן מיועד להינשא לתמר העשירה. גם הקהילה הנוצרית אינה רואה בעין יפה סיפור אהבה בין אחת מבנותיה לצעיר יהודי (באחת הסצינות אף מביע הכומר המקומי, באוזני אמה של ניני, חשש מפני התגיירות אפשרית של בתה – וכל זה בסרט ישראלי! – ומבקש ממנה להביא לסיום הקשר הרומנטי בין ניני לחנן). הסרט כולל אף ביקור של חנן בכנסיה (עם היכנסו למקום, הוא מתבלבל ומבקש לחבוש לראשו כיפה – סצינה שהקומיות הגסה שלה מעידה, אולי, על המבוכה בה נתקל הסרט בבואו לעסוק בנושאים טעונים כל-כך).

גליון "עולם הקולנוע " עם תמונה מ"ניני" 

"ניני" היה אחד משלושה סרטים עלילתיים באורך מלא שביים בארץ שלמה סוריאנו.
השניים האחרים היו סרט הפורנו הרך "הדיבר ה-11” מ-1975, בהשתתפות מיכל בת אדם, הפקה משותפת ישראלית-גרמנית שנאסרה בשל כך להצגה בארץ, וסרט האנימציה "היער הקסום" מ-1974, שאף הוא לא זכה להפצה מסחרית בישראל.
על פי מאיר שניצר, סוריאנו, יליד רומניה (1919), הגיע ארצה ב-1950, עם סיום לימודי הקולנוע שלו בבוקרשט, התקבל לעבודה באולפני "גבע", וביים עשרות סרטים תיעודיים בארץ ובחו"ל. לימים ייסד בית אולפנא ללימודי קולנוע ברחוב יצחק שדה בתל אביב. לצדו של איינשטיין בסרט, בתפקיד ניני, הופיעה רונית כץ, בוגרת להקת הנח"ל.

אריק איינשטיין עם רונית כץ.

מבחינות רבות, מקדים "ניני" לא רק סרטים שהעמידו במרכזם מתחים דתיים ["המיועד" (דני וקסמן, 1990) ו"שלג באוגוסט" (חגי לוי, 1993), עשו זאת בדרכם המהוססת רק בראשית שנות ה-90'], אלא גם את סרטי הבורקס שבלטו בראשית שנות ה-70', וש"סלאח שבתי" (אפרים קישון, 1964) נחשב לנביאם-מבשרם. כשנה לפני "סלאח" מופקים בארץ שני סרטים שעלילותיהם מכילות את חומרי הבורקס. האחד הוא "אלדורדו", סרטו הראשון של מנחם גולן, שאף הוא מתרחש בשטח הגדול ביפו, ומסופר בו על אהבתו של איש העולם התחתון שרמן לנעמי בנימיני, בתו היפה והעשירה של עורך הדין שלו. הסרט השני, כאמור, הוא "ניני". בבסיס סיפור אהבתם של חנן וניני לא רוחשים רק מתחים בין יהודי לנוצרייה, ויהודי לערביה, אלא גם, על פי מיטב המסורת הבורקסית, הבדלי מעמדות – חנן הוא בן עשירים [שכמו הגיבורים האשכנזים של "צ'ארלי וחצי" (בועז דוידזון, 1974), "אריאנה" (ג'רג' עובדיה, 1971) ו"שרית" (עובדיה, 1974) חש אף הוא ניכור כלפי אביו שאינו מבין אותו], וניני היא בת למשפחה חסרת אמצעים (בדומה לגיבורים המזרחיים של סרטי הבורקס). גם סופו הרומנטי של הסרט מזכיר את הטונים האופטימיים שבהם הסתיימו המלודרמות והקומדיות הפופולאריות של שנות ה-70', שתיארו כיצד "וגר עני עם עשיר, ואשכנזי עם מזרחי ירבץ".

בעוד הקולנוע הישראלי של אותה התקופה נשלט בידי אידיאולוגיה לאומית-הרואית, מטפח "ניני" לא רק תמות אינדיבידואליסטיות והדוניסטיות, אלא הוא גם אחד הסרטים הראשונים שמשקפים את ה"אמריקניזציה" שעברה על החברה והתרבות הישראליות. לא רק שגיבורי הסרט נפגשים על מגרש הגולף, רוקדים ריקודים סלוניים, ומשחקים ב"שליפות" נוסח מערבון (ברקע נשמע צליל יריות), אלא שגם המתח בין אבות לבניהם, שהוא אופייני כל כך למלודרמה האמריקאית, בולט בסרט זה מאוד, והוא אינו מתרחש על רקע של אידיאולוגיה חלוצית-ציונית, כפי שהם פני הדברים בסרט כמו "הוא הלך בשדות" (יוסף מילוא, 1967). אמנם בסרט מופיעה, "אאוט-אוף-דה-בלו", להקת מחול קיבוצית-גלילית, אבל גם חבריה, כפי שמעידה אחת הדמויות בסרט, "חולמים אמריקה".
כל אלה, יחד עם המודעות הרפלקסיבית המשונה שמפגין הסרט (תוך כדי המפגש הראשון שלו עם ניני, פונה לפתע חנן-איינשטיין אל המצלמה, ו"זורק" הערה ממזרית לצופים, שלא לדבר על סצינת הדו-קרב שהוזכרה לעיל), הופכים את "ניני" לאחד התוצרים הקולנועיים המקומיים אשר ראוי לנער מעליהם את אבק השנים ולעיין בהם, גם אם בעין משועשעת משהו, מחדש.

ראו גם :

קטע מהסרט "ניני"

מאיר זרחי בויקיפדיה 

ניני בויקיפדיה 

ניני הסרט שלא היכרתם 

ניני :הדי וי די

נירית אנדרמן על מאיר זרחי והסרט הגרוע בהיסטוריה