ארכיון תג: קולנוע

מנחם גולן והמאבק האינסופי על סופרמן וספיידר מאן

המפיק הישראלי מנחם גולן הוא שהיה אחראי לסרט הקודם בסדרת "סופרמן " :סופרמן 4, ולאחר מכן במשך שנים רבות ניהל מאבק אינסופי ממש למען הסרטת הגירסה הקולנועית של ספידאר מאן וכתוצאה מצא את עצמו מעורב בגל חסר תקדים של תביעות ותביעות נגד משפטיות .

 מנחם גולן .צילם אמנון סטופ.

  המפיק הישראלי מנחם גולן הוא זה שהפיק לפני עשרים שנה את סרט סופרמן הקודם ""סופרמן 4 :החיפוש אחרי השלום" ביחד עם עמיתו יורם גלובוס. אז גולן וגלובוס עמדו בראש חברת הפקות בינלאומית ענקית "קאנון " שהפיקה עשרות סרטים בשנה ונחשבו בין המפיקים העצמאיים הבולטים של העולם כולו לא רק של ישראל .

הסרט שתסריטו נכתב בידי הכוכב כריסטופר ריבס תיאר את סופרמן כמצטרף לתנועת הנאבקים בחימוש הגרעיני של מעצמות העולם ,ומביא לפירוק הנשק הגרעיני ונאבק אגב כך ב"אדם גרעיני" יצור בעל כוחות על שנוצר בידי היריב הקבוע לותר תוך שימוש בקוד הגנטי בשערה של סופרמן משולבת בכוח הגרעיני של הטילים שאותם השמיד סופרמן. . כוונות טובות ללא ספק אך הסרט היה כישלון נחרץ .

כל תוכניות שהיו לגולן להפיק את סופרמן 5 והיו כאלה ,בוטלו כתוצאה. היום מנחם גולן יושב במשרד קטן  בתל אביב ומהרהר על "מה היה קורה אילו" הוא היה מפיק את סופרמן 5 , או את ספיידר מאן גיבור על מפורסם אחר שהזכויות עליו היו שלו במשך שנים .

מנחם גולן . צילם אמנון סטופ.

גולן: אני ממעריצי הקומיקס של סופרמן .ברגע שהתחלתי להבין אנגלית קראתי את זה היו שולחים לי את זה מאמריקה .וגם כשלמדתי בלונדון הייתי קורא סיפורי קומיקס של סופרמן וספיידר מאן. ובראש עלתה לי המחשבה שיום אחד הייתי רוצה לעשות סרטים על הדמויות האלה. וכעבור כמה שנים זה התממש. הזכויות על סופרמן היו של אלכסנדר סלקינד שעשה את סופרמן 1 2 ו3. מספר 3 לא היה הצלחה גדולה ועברו 4-5 שנים מאז שנעשה סרט סופרמן .. חברת קנון שלי ושל יורם גלובוס הייתה אז אדירת עוצמה , החברה העצמאית הכי גדולה בארה"ב. היינו באותו בנק שטיפל גם בסלקינד והם המליצו שחברת קנון תעשה את סרט סופרמן הבא. נציג הבנק הפגיש אותנו עם סלקינד ביאכטה בפסטיבאל קאן וממש שלטנו בפסטיבל הסרטים בקאן כל האירועים והסרטים שם היו קשורים אלינו. הוא סיפר לנו שהוא עייף מסופרמן אבל חברת וורנר לוחצת עליו כל הזמן שיעשה סרט מספר 4 והוא פשוט לא רוצה,נמאס לו .הוא שאל האם זה יעניין את חברת "קאנון " לעשות את הסרט הבא על סופרמן . וזה בהחלט ובהחלט עיניין אותנו ואותי באופן מיוחד.    מנחם גולן מתחת לקיר הפרסים שזכה. צילם אמנון סטופ.    

 

 

גולן:  רכשנו את הזכויות ובשיתוף עם וורנר עשינו את הסרט וזה לקח שנה של עבודה באולפנים באנגליה ועשינו את הסרט שהיה רפרוקדציה ענקית סרט שעלה 50 מיליון דולאר. אבל הייתה צרה צרורה. וורנר הכתיבה לנו איזה במאי לקחת . והייתה צרה עוד יותר גדולה מזה .וורנר רצתה שכריסטופר ריבס האיש שגילם את סופרמן בשלושת הסרטים הראשונים ישחק גם כאן בתפקיד סופרמן . הוא לא כל כך התלהב. הוא דרש כחלק מהתמורה להשתתפותו לכתוב את כל התסריט אם כי לא היה לו כל ניסיון בכתיבת תסריטים . לצערי נכנענו לו. ואשר יגורנו בא . והוא כתב תסריט גרוע. מאין כמוהו אני ליוויתי את הכתיבה היה לנו תסריטאי קנדי אבל ריבס התעקש לכתוב .היו לי כל מיני הערות אבל ריבס לא התייחס אליהם בהם ופספסנו משהו בגלל זה..  

 

חוברת הקומיקס המבוססת על הסרט "סופרמן 4" על פי דיווחים שונים ברשת המפיקים קיבלו  מחברת "וורנר" 40 מיליון דולר לעשות איתם את הסרט ובסופו של דבר השתמשו מהם רק ב17 מיליון דולאר.

א.א. :מה היה כל כך גרוע בתסריט של ריבס?

גולן : היה כשל רעיוני בסיפור שלו .  הוא התייחס לסיפור הצלת העולם בצורה "שמאלנית" . סופרמן הוא גיבור אמריקני לאומי .וכאן הוא הפך לגיבור של האומות המאוחדות,והאמריקנים בכלל לא אהבו את זה. וזה פגע לדעתי אנושות בהפצת הסרט באמריקה. תראה לדעתי זאת עדיין הייתה אחת ההפקות הטובות של סופרמן.אבל בגלל התסריט השמאלני של ריב. זה יצא פאשלה . זה גרם לאיבוד הרבה מאוד קהל וביקורות לא היו טובות לגבי התסריט ואחרי הסרט לא היה יותר סרטים כאלה . באמת חשבנו לעשות את סופרמן 5 אבל הכישלון של הסרט מנע את זה . ואולי גם כתוצאה במשך שנים לא היה יותר עניין ביצירת סרטים המבוססים על סדרות קומיקס . כך או כך התוצאה על המסך בהחלט נראתה כ"סופרמן בתקציב נמוך".

עטיפת ספרו בעברית של כריסטופר ריב על חייו לאחר שהפך לנכה.

סרט קומיקס שכן נעשה לבסוף בידי גולן והיה הפעם ימני כנדרש היה על הדמות הסופר פטריוטית קפטין אמריקה   של חברת מארבל ( 1991) .

גולן : הפקתי את קפטין אמריקה וזאת הייתה הצלחה בינונית זה היה בתקופה שהייתה רתיעה מגיבורי קומיקס.

 

captain america menacheo golan

סרט זה יזכר אם יזכר כאחד הסרטים הגרועים ביותר שהתבססו על פי דמויות קומיקס.בין השאר יזכר סרט זה לדיראון עולם משום ששינה את האויב הנאצי הגרמני הנצחי של הקפטין "הגולגולת האדומה " ל"איטלקי פאשיסטי " כנראה בגלל חוסר רצון של מפיקי הסרט להרגיז את השוק הגרמני  שיזדעזע חלילה מלראות נבל גרמני נאצי על המסך.

 

אחר כך במשך שנים רבות גולן ניסה ליצור סרט על פי דמות קומיקס מפורסמת כמעט כמו סופרמן "ספיידרמן ".

כרזה של מנחם גולן לסרט "ספיידר מאן " שלו  שלא הופק מעולם.

גולן :היה מצב של שפל בכל העניין של מארוול קומיקס שהיא בעלת ספיידר מאן היא הייתה על סף פשיטת רגל .אני האמנתי שיבוא יום ויחזור העניין בסרטים המבוססים על קומיקס . עוד ב1985 קניתי את הזכויות לספיידר מאן שילמתי עבורם 400 אלף דולאר.

( על פי גירסאות אחרות בדפוס גולן שילם מאתיים חמשים אלף דולר או רק 225 אלף דולאר פלוס אחוזים מכירות הכרטיסים א.א. )

 

גולן : כאשר עזבתי את חברת קאנון לאחר שנים של פריחה לקחתי איתי את ספיידר מאן לחברה החדשה שלי "סרטי המאה ה21". והתחלתי לעבוד על תסריטים שונים עליו. ופיתחתי לפחות 10 גירסאות שונות של ספידר מאן. לסטאן לי היוצר של ספיידר מאן הייתה זכות וטו על כל תסריט ולא היה קל לעבוד איתו. אבל ידעתי שבסופו של דבר אם אצליח ליצור תסריט מושלם על ספיידר מאן שזה יהיה הסרט המצליח ביותר בהיסטוריה . בסוף פיתחתי גירסה סופית שחברת קולומביה הייתה מעוניינת בה. נשארנו נאמנים לסטאן לי ולסיפורים שלו ארנולד שווארצנגר היה אמור לשחק את תפקיד האיש הרע דוקטור אוקטופוס וגם בוב הוסקינס בשלב אחר.

          

 

 מנחם גולן עם כרזת הסרט "ספיידרמאן". צילם  אמנון סטופ

  על מנת לשמור את הזכויות בידיו   היה גולן   מחוייב להתחיל את ההפקה עד אפריל 1989 והכריז על הפקת הסרט .בבימויו של הבמאי סטפן הרק .אבל בסופו של דבר הכוונות הטובות לא התממשו בגלל מחסור בכסף .והסרט לא הופק .גולן חתם על הסכם חדש עם מארוול הרחיב את זמן הדאד ליין לינואר 1992. ובנתיים הוא מכר זכויות שונות של הסרט לחברות שונות . אבל גם בתאריך החדש הסרט לא התממש ובנתיים הופיעו מפיקים פוטנציאליים אחרים שראו את הפוטנציאל בספיידר מאן וחשב יוכלו לעשות עבודה טובה יותר מגולן. חברת קרלוקו והבמאי ג'מס קאמרון במאי הטרמינאטור ולעתיד הטיטאניק.
גולן : "הבמאי המפורסם ג'ימס קאמרון היה מעוניין לביים את זה. רצינו לעשות עיסקה עימו אבל התברר שהוא רצה להיות שליט יחיד ומפיק על ואנחנו סירבנו לזה."
גולן תבע לדין את חברת קרלוקו על כך שבתסריט של ג'מס קאמרון לא הופיע הקרדיט החשוב שהיגיע לו על פי חוזה של "מופק בידי מנחם גולן ". הוא תבע לדין גם את חברת ויאקום שקנתה את הזכויות להפצה הטלביזיונית של הסרט ספיידר מאן בעולם וגם את חברת קולומביה טריסטאר שרכשה את זכויות להפצת הוידאו של הסרט שעוד לא נעשה. החברות הנתבעות תבעו מצידן לדין בחזרה את גולן בטענות שונות ומשונות הניתנות להבנת אנוש רק בידי עורכי דין.
ואז הצטרפה ל"שמחה": גם חברת "אם ג'י אם"  שהיגישה תביעה משלה בטענה שהזכויות לסרט על ספיידר מאן שייכות בכלל לה מאחר שהייתה היורשת של התאגיד שאליו השתייך גולן כאשר רכש את הזכויות על ספיידר מאן לראשונה. היא תבעה לדין את גולן ואת כל שאר התובעים/נתבעים וכל דבר אחר שזז בהקשר למותג "ספיידאר מאן ". כתוצאה משפע עסקאות לא ברורות של גולן הסרט על ספיידר מאן מצא את עצמו לכוד ברשת מסובכת ובלתי ניתנת להתרה של שלל תביעות של חצי תריסר חברות סרטים שונות שכל אחת מהן תבעה את הזכות על ספיידר מאן ועשיית הסרט עליו לעצמה וכולם שם תבעו את כולם ( כשגולן נמצא במרכז מרבית התביעות ) בסיוט משפטי שנמשך שנים העשיר הרבה מאוד עורכי דין וכמעט קבר תחתיו את הדמות של ספיידר מאן ואת מארוול קומיקס ברשת קורי עכביש של מאבקים משפטיים חזקה ומסובכת יותר מכל רשת שאותה ארג ספידר מאן בסיפוריו המצויירים.
כל המאבקים המשפטים שבהוצאות עלויותיהם אפשר היה לממן בשקט שני סרטים בעלי תקציב סביר של ספיידר מאן ,היו תוצאה של כשלונו הראשוני של גולן לעשות סרט בתאריך שנקבע תחילה . מאוחר יותר כאשר נשאל בבית הדין בידי עורכי הדין של חברת מארוול מדוע הוא חושב שחברת הקומיקס מכרה לו זכויות על ספיידר מאן ללא הגבלת זמן לסרט שאולי לא יעשה ענה גולן ""משום שאני האמן ולכן יש לי כל זכות לעשות את הסרט ! ואתם לא יכולים לקחת ממני את הסרט!" רק ב-1999 החלה רשת העכביש המשפטית שסבבה את הדמות להתפורר , כאשר התברר לעורכי הדין השקדנים של אבי ארד,לשמחתם הגדולה ,שבמהלך רישום ההסכמים הראשונים של מארוול עם מנחם גולן בוצעה "פאשלה" גדולה .
ההסכמים לא נרשמו בבירור במשרד זכויות היוצרים האמריקני כפי שהיה צריך להיעשות ועימם ה"דאד לין" שבמסגרתו עליו לעשות את הסרט לפני שיאבד את הזכויות על הדמות . התוצאה :הזכויות על הדמות הוחזרו לבסוף לחברת מארוול ולאבי ארד לעשות עימם את אשר יחפצו. המלחמה האינסופית על ספיידרמאן הסתיימה .ובסופו של דבר הצליחו לעשות את הסרט על ספיידר מאן .שהפך כידוע לאחת ההצלחות הגדולות של הקולנוע העולמי.
ספר על הפרשיות המשפטיות של מארוול שנכתב בידי  העיתונאי הישראלי דן רביב.
גולן :עמדנו להתחיל בהפקה .ואז קנה את מארוול קומיקס ישראלי אחר אבי ארד. חברת קולומביה היציעה מיליון דולאר ומכרנו את הזכויות בכאב לב . ובסוף ויתרתי גם על הזכות להיות מפיק.. בסוף קולומביה עשתה את זה בלעדי ביחד עם אבי ארד כמפיק .והסרט באמת הוכיח את עצמו כאחד הסרטים המצליחים ביותר בהיסטוריה והפשלה הייתה שלי שמעולם לא היגענו להפקה למרות שהאמנתי בזה אמונה טוטאלית. 
א.א :משהו מכל התסריטים המרובים והכמות הגדולה של החומרים הציורים הוצילומים שהכנת על ספיידאר מאן עוד נשאר בידיך ?

גולן .לא. הכל הועבר בסיום המאבק המשפטי .בכלל אני לא שומר שום דבר ממה שעשיתי בעבר.אני תמיד חושב ועוסק רק בפרוייקט הבא.

( ואכן בדיקה  מראה שהוא לא טרח לשמור  ברשותו  כקלטות או כדי וי די   אף לא אחד מהעשרות הרבות של סרטיו הישנים כולל הקלאסיים מבינהם, כולל אפילו הסרט החביב עליו ביותר "מבצע יהונתן " . כל מה שנשאר זה רק כמות קטנה של פוסטרים והדבר החשוב בעיניו באמת התעודות של פרס ישראל ומועמדויות לפרסי אוסקר כולל זכייה אחת שעליהן הוא גאה במיוחד.).

  בעולם האידיאלי אחרי כל המאמץ האדיר שהושקע מן הראוי היה שגולן היה עושה את סרט ספיידר מאן שלו. לא ניתן אלא להצטער על כל המאמץ האדיר והכספים העצומים שבמקום להיות מושקעים בסרט להנאת הקהל התבזבזו ונעלמו בביוב של תשלומים לעורכי דין ושאר הוצאות משפטיות.

מה היה קורה אילו מנחם גולן היה עושה את ספיידר מאן ולא אבי ארד ? האם הסרט היה הצלחת קופתית ותרבותית גדולה כפי שהיה במציאות וכפי שהיה סרטו החביב עליו ביותר "מבצע יונתן " על מבצע החילוץ באנטבה ? או שמה היה נכשל כישלון חרוץ כמו "סופרמן 4" ו"קפטין אמריקה" ?

התשובה מן הסתם נמצאת רק במציאות חלופית כל שהיא.אנחנו במציאות הזאת יכולים רק לנחש.

 

menachem golan 1  /

וראו גם על מנחם גולן וסרטיו :

 

מנחם גולן בויקיפדיה

סופרמן 4 בויקיפדיה 

ביקורת מפורטת על סופרמן 4

רז גרינברג על הסרט "סופרמן "

סרט הספידר מאן שמעולם לא נעשה

קללת סופרמן

האם העולם זקוק לעוד סרט על סופרמן ? :ביקורת על "סופרמן חוזר"

סופרמן בשפה העברית

הכרזה לסרט ספיידר מאן של מנחם גולן שמעולם לא מומש.

(תודה לאמנון סטופ על הצילומים במשרדו של מנחם גולן)

 

 

האם העולם זקוק לעוד סרט של סופרמן?

כן גם אני צפיתי ביחד עם שאר העולם בסרט סופרמן 5. והמסקנה ?
בשלוש מילים : סרט מאכזב ביותר.
העלילה ?:סופרמן חוזר לכדור הארץ לאחר היעדרות של כמה שנים במרחקי החלל בכוכב הלכת קריפטון ,אם כי אין לנו מושג קלוש ביותר מה בעצם מצא שם ולא טורחים לספר לנו באיזו שהיא צורה.

הוא חוזר לעולם שבו אהובתו בעבר לואיס ליין עומדת לזכות בפרס על פוליצר על מאמר בשם "ה"האם העולם זקוק לסופרמן ? "ותשובתה שלילית ( אבל זה בסדר היא משנה את דעתה במהלך הסרט). אנחנו מגלים במהלך הסרט שבעבר היו יחסים אינטימיים בינה ובין סופרמן והיא אף ילדה לו בן .( משימה בלתי אפשרית תיאורטית בין שני בני גזעים שונים ועם  מישהו חזק כל כך כמו סופרמן שכמו שסופר המדע הבדיוני לארי ניבן הראה פעם במאמר מפורסם רק הזרעים שבגופו יכלו להרוג בעוצמת היפלטותם את לואיס במהלך מעשה האהבה בינם).
ואז מופיע שוב הרשע לקס לותור ( שאינו מיליונר מתוחכם בעל שאיפות ויכולות פוליטיות כפי שהוא בסדרת הקומיקס הנוכחית אלא הוא אסיר לשעבר בעל יכולות מדעיות גאוניות כפי שהוצג בסדרת הקומיקס לפני עשרות שנים וכתוצאה דמות קומית בעיקר ) עם עוד כמה פושעים וכמה גבישי קריפטוניט שעליהם שמם יד במצרו של סופרמן בקוטב ומזימה מפגרת באופן מיוחד של הטבעת מדינות ארה"ב במי הים והעלאת שטחים חדשים שאותם ימכור כאדמות דלא ניידי . אם כבר למה לא להטביע מדינות חלשות יותר צבאית במי הים כמו מדינות אפריקה למשל ?


בסך הכל המדובר בחזרה על הסרט הראשון. ולפעמים זאת  חזרה מדויקת על קטעים שונים כמו טיסת לילה רומנטית בשמי מטרופוליס עם לואיס ליין  בתוספת עלילה לא מעניינת ויריב מגוחך לקס לותור במירעו תרתי משמע .
וגם אין כל חידוש לראות את אזרחי מטרופוליס כולם צופים פעורי פה בסופרמן הטס באוויר . עם כל הכבוד לסופרמן ששב ממסע בחלל לכוכב קריפטון ,מדוע שאזרחי מטרופוליס המתוחכמים יתרשמו שוב מיכולותיו שבהם צפו כבר מזה שנים ( ומן הסתם גם על מסכי הטלביזיה והאינטרנט) יותר משיתרשמו ממטוסים הטסים באוויר.
אין שום עניין בלראות את הניסיון לתת לסופרמן סמליות נוצרית שלא מתקשרת לשום דבר ולהפוך אותו לישו הנצלב בידי לותר המנוול.
בפעלולים שוב אין חידוש כבר היינו שם וראינו את זה ואין צורך לראות זאת שוב.
התאכזבתי מאוד אפילו שאני תמיד נהנה לראות עיתונאי מבוזה ובעל משכורת נמוכה כגיבור העל המציל את כולם.

אפשר בהחלט לוותר. לכו לראות במקום זה בדי וי  די  את סופרמן 2 הטוב בסרטי הסדרה.  

 

קישורים רלבנטיים

 

סופרמן חוזר האתר הרשמי :

הטריילר

עוד ביקורות:

צפייה חסרת ציפייה בהשלכות הצפויות :ביקורת של עופר ברנשטיין

סופרמן אז ועכשיו :ביקורת של חנן ארגוב

חייו ומותו של סופרמן: ביקורת של רני גרף

סופרמן אופרה:ביקורת של אלי הרשטיין

סופרמן חוזר :ביקורת של יעל פורמן

סופרמן חוזר ( וחבל ) ביקורת של ארמדילו

סופרמן חוזר ( והידד ) ביקורת של פלאפי

סופרמן חוזר..אז מה :ביקורת של שחף בן צור

סופרמרקט :ביקורת של יאיר רווה

בדידות קסומה :ביקורת של אהרון קשלס

עוף גוזל :ביקורת של רותם דנון

הטס למרחקים ארוכים :ביקורת של אפרת אסקירה

זו קטיושה ? זה ציפור ?:ביקורת של יקיר אלקריב

אתה יכול ללכת :ביקורת של ישי קיצ'לס

מדוע העולם זקוק לסופרמן ? :ביקורת של מני אבירם

שום דבר חדש :ביקורת של גידי אורשר

סופרמן לא מתרומם :ביקורת של עמי הוכנר

ביקורת של אילת ברעם

סופר מה?: עוד כמה ביקורות

יהונתן גפן על סופרמן

ראיון עם בריאן סינגר הבמאי

הוא עוד ישוב

קללת סופרמן

 

מנחם גולן וסופרמן

סופרמן בשפה העברית

 

הצגת הקולנוע האחרונה :על "מקרינים כוח" מאת דוד שליט

חוקר הקולנוע דוד שליט פירסם את הספר "מקרינים כוח " הסוקר ומנתח את תולדות אותו מוסד שנראה שנחרץ דינו לגווע בעתיד הלא רחוק בית הקולנוע העירוני.  

 קולנוע   

מוגרבי ב-1949. צילם דוד אלרן.

מוגרבי עולה בלהבות
לא פחות ולא יותר
וגברים עוברים
ובחורות מטיילות
ומוגרבי עולה בלהבות
לא יותר ולא פחות
ואתה יכול לעלות
ולרדת ולהתחתן
שבע פעמים במדרגות
ומוגרבי עולה בלהבות
לא יותר ולא פחות
והוא מדביק את סטודיו
ולהבות לוחשות לוחשות
ומוגרבי בלהבות כדאי לראות

.סבי זוכר ממוגרבי
את פיגמליון
ואבי זוכר ממוגרבי את
נאסראדין

ואני זוכר ממוגרבי
שני קולות
שלושה פופקורן
ואחד לבנטין
(מתוך "מות סנדלרים"מאת רן יגיל )

כל שדבר שעמד לגווע דווקא אז מתעורר בו עניין של אלה שמנסים לשמר את זכרו ואת תולדותיו..וזה נכון גם לגבי תולדות (בתי ) הקולנוע הישראלי שנראים יותר מתמיד כמוסד שדינו נחרץ ,כמו הדודואים באוסטרליה כמו מכשירי הוידיאו ,כמו הערוץ הראשון של הטלביזיה ולא רק כאן אלא בכל העולם כתוצאה מההשתלטות הבלתי נמנעת של הטלביזיה והרבה יותר ממנה של הקולנוע הביתי והדי וי דידי והצפיה בסרטים בעזרת אינטרנט –מחשב שמונעת את הצורך ללכת לבתי קולנוע למי שלא באמת מרגיש צורך לזוז מהבית . .
על פי נתונים מעודכנים לסוף 2005 פורסמה בארה"ב הערכה לפיה חלה ירידה נוספת של 11.5 % המספרי הצופים בקולנוע לעומת 2004. בסופו של דבר 2005 הסתיימה בירידה הנמוכה יותר רק ב5% מההכנסות לעומת השנה הקודמת לה. פחות מהתחזית אבל עדיין השפל הגדול ביותר שחוותה התעשייה האמריקנית מזה 20 שנה.
וזה רק בארה"ב. באירופה נרשמות ירידות חדות עוד יותר בהכנסות בשנת 2005 ובגרמניה למשל נרשמו ירידה של 20% בהכנסות בתי הקולנוע.
אמנם סביר להניח שבהודו בתי הקולנוע ממשיכים להיות פופולאריים כפי שהיו תמיד אבל ספק אם זה מעודד מישהו בתעשיית הקולנוע במערב שהתבססה תמיד על ההליכה לבתי הקולנוע . ובכל מקרה אלו נראים יותר ויותר כלא רלבנטיים לתעשייה . בעקבות פירסום הנתונים הכריז רוברט אייגר מנהלה של חברת דיסני שיש לאמץ צורת הפצה חדשה בבית הקולנוע בשוק הביתי במקביל .
אנשי איגוד בעלי בתי הקולנוע בארה"ב נזעקו בפאניקה אמיתית ( ומוצדקת ) והאשימו את אייגר שהצעתו כמוה כגזר דין מוות לקולנוע. אבל בשטח נראה שזה בדיוק מה שקורה.

ראינוע אופיר בתל אביב ב-1934. צילם זולטן קליגר.
ויש בכך משום אירוניה . שהרי פעם בעבר חזו ש בית קולנוע יחליף לחלוטין את התיאטרון שהוא מוסד מת לגווע,כפי שכבר החליף את בתי אמנות הבורלסקה שפעם הייתה פופולארית מאוד בארה"ב אבל היום ברור שבכל מקרה התיאטרון ימשיך להתקיים בעתיד מה שאינו ברור כלל וכלל לגבי בית הקולנוע כפי שהיכרנו אותו עד היום ..
ובתקופה כזאת של גוויעה אין זה פלא שצץ מישהו כמו דוד שליט שמנסה לתעד את מה שהיה.

 
כמו רבים מאיתנו דוד שליט הוא חובב קולנוע מילדותו כאשר צפה בסרט על מצרים העתיקה "בארץ הפרעונים " בכיכובה של גו'אן קולינס שהשאיר עליו רושם בל ימחה והפך אותו ל"שפוט" לא רק של האמנות השביעית אלא גם של בתי המקדש שלה  ,בתי הקולנוע. הוא היה מבקר הקולנוע של ירחון 'מוניטין' בשנות השמונים. עיתונאי, חוקר קולנוע. כותב ב'גלובס' בנושאי תרבות. כתב ועורך ב'מוניטין', 'חדשות', 'הארץ',ומעריב .וכיום הוא מפרסם גם ברשת . והוא עוסק לא רק בביקורות ומחקרים על הקולנוע כפי שהוא בהווה אלא גם כפי שהיה בעבר בתקופה שפחות ופחות אנשים זוכרים אותה בימים אלו של טלוויזיה רב ערוצית ושל די וי די ושל הרשת .
.יש לי  עניין מיוחד בנושאי מחקרו כי הם מקבילים במידת מה לשלי חקר הספרות הפופולארית העברית. אני עצמי ביצעתי מחקר מקביל במקצת על תולדות הסרט התנ"כי בישראל,ועל חייה של חלוצת הקולנוע הישראלית מרגוט קלאוזנר( שמהספר מסתבר שגם שליט עסק בה בדרך זאת או אחרת). וכמה מהממצאים של שליט בהחלט נראים כרלבנטיים גם למחקר שלי .

לאחרונה הוא פירסם את הספר המעניין "מקרינים כוח " בהוצאת רסלינג וספר זה הוא שילוב של היזכרות נוסטלגית של בית הקולנוע כפי שהיה בעבר,כוח חברתי אדיר ומעורר מחלוקות שונות עם מחקר לא נוסטלגי בכלל של הדרך שבה החברה ואחריה המדינה ניסתה לשלוט בכלי תקשורת אדיר כוח זה.שליט משתדל לפחות להיות גם ביקורתי לגבי מושא מחקרו .

בספר יש פרקים מעניינים מאוד של מחקר בנושאים שונים ,שאינם בהכרח קשורים זה לזה. הם נראים כמו שורה של מאמרים שונים שחוברו יחדיו תוך ניסיון ליצור להם חוט מאחד אבל הניסיון לא צלח לחלוטין.
כך למשל שליט דן בפרק מיוחד בשאלה עד כמה צפו מדינאים כמו בן גוריון בקולנוע ?שליט מראה על סמך ניתוח מסמכים שונים של בן גוריון ( שהם זמינים ברשת ,מה שהקל מאוד על מחקרו ( למרות מחקרים קודמים בנושא שטענו שבן גוריון לא צפה מימיו בסרט והיה כמו מרבית מקורביו איש ספר מהחל ועד כלה ( מחקרים שבוצעו כנראה לפני שהטקסטים הרלבנטיים הועלו לרשת ) ,הרי הוא דווקא צפה גם צפה בסרטים אם כי ספק אם המדיום השפיע עליו השפעה רבה. וכי דוד בן גוריון התנגד ובתוקף להכנסת הטלביזיה לשימוש ומסיבות שכיום בעת הדיבורים על ההשפעה המזיקה של הטלביזיה על התרבות ועל הנוער כבר אינו נראות כה מגוחכות . 
שליט מראה שכיום הפוליטיקאים כמו נתניהו וברק הם אנשים שהושפעו ועמוקות בידי בתי הקולנוע אבל גם מצב זה השתנה שוב בעשורים האחרונים וכיום הגורם הדומיננטי המשפיע עליהם הוא הטלביזיה .
שליט מראה שדיון רציני בקולנוע לא נראה כשייך ל"תרבות הגבוהה" בישראל לפני שנות השישים. בארץ החלו לעסוק בכך רק במגזינים אונגרדיים כמו "קשת "בעריכת אהרון אמיר שפירסם גליון מיוחד שעסק בקולנוע כאמנות לכל דבר , התייחסות שהייתה עד אז בגדר בל ימצא בכתבי עת תרבותיים
.כיום כמובן העיסוק המחקרי בקולנוע הוא בגדר דבר לגיטימי מכל בחינה אם כי יש כאן דבר מוזר: דומה שכל המבקרים היום ובכלל זה שליט מסכימים שהישגיו הגדולים ביותר של הקולנוע הושגו דווקא בתקופה שבה הוא נחשב לכלי תקשורת נחות היאה רק להמונים הנבערים .

קולנוע מוגרבי

קולנוע מוגרבי בימי זוהרו.

 
כיום עם לסמוך על הביקורות המקוננות של חובבי קולנוע כמו שליט ורבים מעמיתיו נראה שהקולנוע ההוליוודי נמצא בירידה מתמדת ומבקרים  כמו שליט מתלוננים כל הזמן שחלק מהסיבה לירידה בחשיבותו היא שכל אחד מסוגל לצפות בסרטים בביתו במקום לצאת ביראת הקודש הנדרשת לבית הקולנוע השכונתי ולהעריך את הסרט כפי שהוא ראוי לו במקום היחיד המתאים לכך בבית הקולנוע,שרק שם אפשר לחוות את החוויה הקולנועית כראוי כחוויה קולקטיבית ..
פרקים מעניינים נוספים בספר עוסקים במאבקים בין חילוניים ודתיים על נושא פתיחת בתי קולנוע בשבת , החרדים כידוע התנגדו מלכתחילה לבתי הקולנוע בכלל מחשש שיביאו לביטול זמן ולפגיע בלימוד תורה. עוד פרק שעורר בי עניין מיוחד מאחר שעסקתי בנושא בעצמי אם כי בהרחבה פחותה מזו של שליט הוא על הצנזורה וכיצד טיפלה בסרטים מסוגים שונים ובהם סרטים שעסקו בברית החדשה ולכן נחשדו במיסיונריות נוצרית ( אם כי האמת הכואבת היא שרובם נעשו והופקו בידי יהודים הוליוודים למהדרין).כיצד עסקה בסרטים מוקצים מחמת מיאוס במיוחד בסרטים דוברי גרמנית .
שליט  חושף פרט לא ידוע על יחסה של הצנזורה לסרטי מדע בדיוני ואימה.מסתבר שהמועצה לצנזורה דחתה כמעט את כל סרטי האימה שהיגיעו לישראל והמעטים שכן התקבלו שווקו תמיד לקהל עם ההזהרה "לבעלי עצבים חזקים בלבד" ( שהשתמרה בשנות ה-70 על כריכות ספרי "סדרת האימים "של הוצאת רמדור ) .שליט מביא ציטוט מיושב ראש המועצה גרי לוי שקבע ב-1964 ש"הסרטים האלו מעוררים פחדים אצל הצופים ,והם גם בבחינת הוצאת כסף חינם מאזרחי המדינה… לסרט כזה אין כל נקודת מגע עם המדע ( זה כנראה לסרטי מדע בדיוני .א.א( לסרטי אימה אין כל תועלת ציבורית והם מזיקים לבריאות ולחינוך …אנו כמעט המדינה היחידה בעולם המפעילה איסור מוחלט על סרטי אימים ,אולם אני סבור שזו עמדה נ כונה .והראייה :סרטים אלה הולכים ונעלמים ,בהדרגה מתעשיית הסרטים הבינלאומית ".
הוא לא ידע כמה שהוא טעה..
עניין כואב במיוחד שהוא ששליט מראה שיום בתי הקולנוע וזרים להיות מה שהיו בראשיתם מונופולין של מעטים ,בית הקולנוע "עדן " הקולנוע הראשון בתל אביב הי המונופול במשך 13 שנה. אבל אחר כך המצב השתתנה בצור הדרסטית וקמו לו מגוון מתחרים . כיום לעומת זאת בתי הקולנוע הקיימים הם כולם בשליטתן של רשתות מועטות כמו "גלובס" ואין כל סימן שמצב זה ישתנה בעתיד שהרי גם בישראל בתי הקולנוע ותרבות הבילויים הקשורה עימהם נמצאת בשקיעה מתמדת . שליט מסמן אירוע מפתח סמלי במיוחד עם שקיעה זאת ,שריפתו של בית הקולנוע "מוגרבי " ב-1986. דומה שעם חורבנו של בית הקולנוע הזה שפעם היה מרכז הבילוי העיקרי בתל אביב המקום שאליו הלכו כולם לבלות ולהראות במשך עשרות שנים ואחד מסמליה העיקריים של העיר , רואה שליט ( אם כי הוא לא אומר זאת במפורש ) את התחלת הסוף של עידן בתי הקולנוע.
סך הכל זהו ספר מרשים בעומק המחקר והידע וכמו תמיד חבל שמחקרים כאלה מבוצעים רק כאשר הנחקר כבר נראה כתם לגווע אבל כנראה שרק אז אפשר לחקור את הנושא באובייקטיביות הנדרשת ,ואולי רק אז חשים בצורך הדחוף לחקור את הנושא לפני העלמותו הסופית והמוחלטת .
שליט מסיים את הספר בשלל היזכרויות נוסטלגיות על חווית הצפייה בקולנוע בתקופת הילדות של אישים שונים כמו הסופר יצחק בן נר מבקר הקולנוע שמוליק דובדבני ועורך "מקור ראשון " אמנון לורד שהם מעניינים אם כי לא מוסיפים הרבה לתכני הספר.

 קובץ:Mugrabi.jpg

בית קולנוע "מוגרבי  " בימי זוהרו ..

ומה הולך להיות בעתיד ? שליט קובע "מתחילת שנות האלפיים בטלביזיה בישראל מעניק האכסניה לאירועי הקולנוע וגם מחזיקה בבעלות על סרטי הקולנוע בעצמם .את מרביתם היא ממנת ומקרינה לאחר מכן ,כמו הייתה בית הקולנוע הגדול במדינה .בתעשייה הזאת פועלים אנשים שאינם זקוקים עוד להגנת ולאישור האליטות הישנות .ניסח זאת היטב המבקר אוהד אשרי בדבריו על תוכנית הטלביזיה "מסך הזהב "בערוץ 2שבה חולקו פרסים לגיבורי המדיום :500 סלבריטיז סגורים בתוך עולם …כולם עוסקים בעצמם מקדמים את עצמם .הם המשפחה הכי מורחבת במדינה ,האצולה החדשה ,אוליגרכיית הזוהר".

אכן ,אבל אם יורשה לי להתנבא גם אוליגרכיה זאת לא תאריך ימים יותר מאצולת הזוהר הקודמת זאת של הקולנוע שעדיין מראה סימני חיות ,באופק כבר מופיע כלי תקשורת חדש ומאיים גם על הטלביזיה לא פחות מאשר על הקולנוע זהו האינטרנט.
ולו יש את הסלבריטיז שלו ואנשי הזוהר שלו שהם עסוקים בעצמם בצורה אובססיבית לא פחות ואולי הרבה יותר מאשר אנשי הקולנוע והטלביזיה לפניהם. ומצליחים להחדיר את העניין בסלבריטאים שלהם גם לכלי התקשורת האחרים.
מי יודע אולי בעתיד נראה טקסים מפוארים של הענקת פרסים לגיבורי המדיום הזה בנוסח טקסי האוסקר והאמי הישנים שהראו את הלגיטימציה ולמעשה את ההשתלטות התקשורתית שלהם זכו מדיומים אלו בעבר.

ואולי בעתיד יופיעו  ספרים נוסטלגיים  של אנשים שיקוננו על הימים הטובים של העבר כאשר משפחות שלמות התכנסו סביב מסך הטלביזיה  סביב ערוץ אחד ואחר כך ערוץ 2 כטקס קולקטיבי ,ויתקפו את האינטרנט כהורס החברה והחוויה הקולקטיבית. .  

עוד ספר מאת דוד שליט על תולדות הקולנוע הישראלי.

קישורים רלבנטיים

האתר של דוד שליט
שליט על הספר

הספר "מקרינים כוח"בהוצאת רסלינג

עידית אברהמי על "מקרינים כוח "

 מתי שמואלוף על מקרינים כוח

יאיר רווה על מקרינים כוח

אמנון לורד על מקרינים כוח

עוד ביקורת

וגם קולנוע רקס לא קיים

דוד שליט על זהירות ספויילרים

בלוגר על מקרינים כוח

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי : חלק ב'

מרגוט קלאוזנר:חלוצת קולנוע ישראלית

בית קולנוע "אוריון " היום.

המלך ארתור מסרמטיה

בימים אלה מוצגת על מסכינו גרסה קולנועית חדשה לסיפור חייו של המלך ארתור ואביריו , שהם בין הדמויות הידועות ביותר של ספרות הפנטזיה העולמית . עליהם ועל קוסם החצר מרלין ועל המלכה היפה והבוגדנית גניוור ועל מאבקם הבלתי פוסק בשבטי הסקסונים הפולשים לבריטניה של המאה החמישית לספירה נוצרו אלפי סיפורים אגדות אפוסים ספרים וקומיקסים וגם סרטים רבים. .
אלא שהסרט החדש של הבמאי אנטואן פוקאטווה והתסריטאי דיויד פראנזוני מציג לפנינו גרסה שונה מאוד מהמקובל והצפוי מסרט על "המלך ארתור ". הפעם לא הושם דגש על הכוחות העל טבעיים של מרלין והכשפים של המכשפה המרושעת מורגן לה פי ועל החיפוש אחרי גביע הקסמים המיסטי הגריל כפי שהיה מקובל עד כה בסרטים כמו "אקסקלסיבור" של ג'ון בורמן שהוא הגירסה הקולנועית הידועה ביותר עד כה של הסיפור. ובכלל בסרט הזה אין כוחות על טבעיים ואירועים פנטסטיים כל שהם , זאת בדומה לגירסה הקולנועית החדשה של "טרויה " שגם שם באופן יוצא דופן סולקו כל האירועים הטבעיים והתערבויות אלים אל מחוץ לעלילה .
.במקום כל אלה יש כאן ניסיון כמעט חסר תקדים בקולנוע לנסות להציג את הרקע "האמיתי " ההיסטורי של המלך ארתור, וזאת לא על רקע ממלכה אגדית שמזכירה יותר מכל דבר אחר את המאה ה-12 או ה-14 התקופה שבה חוברו סיפורי המלך ארתור המוכרים לנו, של אבירים רכובים על סוסים של טורנירים של טירות נישאות ואידיאלים נשגבים של אבירות אלא על רקע ריאליסטי הרבה יותר. זה של בריטניה השבורה והשחוקה של המאה החמישית לספירה בתקופה כאשר האימפריה הרומאית ששלטה בה מזה מאות שנים והשליטה בה סדר ותרבות עומדת על סף ההתמוטטות וכוחותיה עוזבים את בריטניה ונוטשים אותה לגורלה ולפלישות שבטי הברברים הסקסונים והאנגלים מגרמניה שמתגלים כגרועים בהרבה מהשלטון רומאי ויביאו לחורבן התרבות שלה..

מלך העבר והעתיד

המלך ארתור אם זה בכלל התקיים כדמות אמיתית חי אי אז  במאה החמישית או השישית לספירה ( אם כי ככל הנראה לא היה מלך ) אולם הוא לעולם לא היה מגיע לפרסום שהוא זכה לו לבסוף ללא "עזרתו" של סופר מוכשר במאה ה-12 בשם ג'פרי ממונמאות שלקח כמה אגדות בודדות שהיו קיימות בזמנו על ארתור והקוסם מרלין. ג'פרי כתב ספר "היסטוריה " על בריטניה מימיה הקדומים ביותר ( ובו הופיע לראשונה הסיפור הידוע על המלך ליר שהפך למחזה של שיקספיר ) ועד לימי ארתור. הוא   טען שהספר מבוסס על "ספר קלטי קדום " שאיש פרט לו לא נתקל בו מעולם. למעשה הספר היה כל כולו פרי דמיונו הפורה עם כמה עובדות היסטוריות פה ושם שנכנסו בטעות. ושם יצר את הדמות של המלך ארתור כפי שאנו מכירים אותה היום, דמות שכל קשר בינה ובין ארתור המקורי הוא מיקרי בהחלט.

המלך ארתור.ציור מאת Charles Ernest Butler

ג'פרי גם חזה בספרו שיום יבוא והמלך ארתור יקום לתחייה,  והוא באמת לא מת מעולם אלא חי באי המיסתורי אבלון  ויחזור להציל את בריטניה,  מאוייב עתידני נורא כלשהו וישלוט עליה שוב כ"מלך העבר והעתיד ". דהיינו מעין משיח בריטי.

כבר בזמנו של ג'פרי היסטוריונים רציניים ( כן היה דבר כזה אז) שהייתה להם גישה לאותם המסמכים שהיו בידי ג'פרי ( פרט לאותו ספר קלטי מסתורי) הבינו שהמדובר במתיחה עזת מצח .אך מחאותיהם טבעו לחלוטין בזרם הגדול של האנשים שרצו להאמין שהסיפור הנפלא על המלך הנפלא הוא אכן אמיתי ובלעו זאת בשקיקה . סופרים אחרים לאחר ג'פרי המשיכו בהרחבה הדמיונית שהוא החל בה והרבה מעל ומעבר למה שהוא העז לעשות וכך נוצרו סיפורי המלך ארתור שהם כה פופולאריים כיום.

 [Picture - Tapestry: King Arthur as one of the Nine Worthies]

כל מוסד האבירות המפורסם של ימי הביניים על מנהגיו השונים כמו הטורנירים ומושגי הכבוד בין האבירים נוצר בראש ובראשונה בסיפורים על המלך ארתור . המושגים שהמשוררים תיארו בסיפורים ובשירים שלהם של אבירים רומנטיים ואמיצים שנאבקים למען גברות נעלות לפי מערכת כללים חמורה ביותר , כל אלה דברים שלא היו קיימים כלל וכנראה איש אף לא העלה אותם על דעתו עד שאותם משוררים תיארו אותם ביצירות הדמיוניות שלהם. ואז הם מצאו חן כל כך בעיני השומעים עד שהם ניסו ליישם אותם בחייהם שלהם שכן הם רצו להתנהג כמו האבירים של המלך ארתור בסיפורים. וכך נוצר מוסד האבירות של ימי הביניים.
מושג האהבה הרומנטית כפי שאנו מכירים אותו היום מושג שבמקור בימי הביניים היה רק של אהבה למישהי שאינה אישתך כמו בדוגמה הספציפית של אהבתו של האביר לנסלוט למלכה גניוור הוא כל כולו תוצר דמיוני של משוררים בפרובנס ובחצרה של מלכת אנגליה אלנור מאקויטניה אישתו של הנרי השני שהושפעה מאוד מרעיון זה ויישמה אותו לראשונה בחייה הפרטיים. המשוררים של אלנור המציאו אותו עבור מערכת הסיפורים שלהם על המלך ארתור ואביריו שאותם עיבדו לצרפתית מספרו הלטיני של ג'פרי ( שפורסם לראשונה כ-20 שנה קודם לכן ) שאותם שרו לראשונה בחצר של אלנור ושהתפשטו משם לכל רחבי אירופה .נראה שסיפורי המשוררים של אלנור על המלך ארתור והמלכה גניוור מבוססים במידה רבה על המודל הספציפי של הדמויות של גבירתם אלנור ובעלה הנרי השני שהיה מנהיג של אימפריה אמיתית בצרפת ובאנגליה כפי שתואר ארתור בסיפורים ,ושניהם היו דמויות חזקות וסוערות מאוד שהיו קשורות לסיפורי בגידה בנישואין כמו ארתור וגניוור בסיפורים ..
מעניין שילדיהם של אלנור והנרי, ריצ'רד לב הארי , וג'ון ( שזכה לכינוי "ג'ון ללא ארץ ") הפכו לדמויות מרכזיות במיתוס הגדול האחר של התרבות האנגלית ,המיתוס על רובין הוד.
לפיתוח המיתוס על ארתור ולסיפור החיפוש אחר ה"גראל " הקדוש תרם תרומה מרכזית המשורר מהמאה ה-12 כרטיין מטרואה משורר שהיה בן עירו וזמנו של פרשן התנ"ך המפורסם רש"י ( ולא מן הנמנע שהשניים הכירו שהרי טרואה הייתה עיר קטנה ) ויש שחושבים ש אולי היה יהודי מומר והביא רעיונות יהודיים שונים ליצירותיו. אחרים חושבים שהרעיונות הנ"ל כמו זה של הגראל היו רעיונות פגניים דווקא.
התוצאה המלך ארתור הדמיוני ברובו הפך לגיבור לאומי של אנגליה ושל אירופה .הסיפורים על עלילותיו של המלך הבריטי הקדום הופיעו בכל הלשונות החשובות של אירופה והייתה להם השפעה עצומה בכל מקום בהנחלת רעיונות האבירות והאהבה הרומנטית . כה גדולה הייתה ההצלחה עד שהסיפורים על המלך ארתור אף תורגמו בימי הביניים לעברית .אבל נראה שאצל היהודים הייתה להם השפעה פחותה בהרבה.

פסל של המלך אלפרד.

לשם השוואה גיבור היסטורי שאין ספק בקיומו ובהישגיו המלך האנגלי מהמאה התשיעית אלפרד שביצע מעשי גבורה אמיתיים ומתועדים היטב של בלימת הפלישה הויקינגית הפגאנית לאנגליה שאיימה למחוק את התרבות הנוצרית שם ופעל רבות לשימור וחיזוק תרבותה ,כל הדברים שיוחסו לארתור בסיפורים הדמיוניים, נשכח כמעט לחלוטין מהזיכרון העממי . לרוע מזלו של המלך אלפרד לא נמצא מי שיכתוב אפוס או סיפור פופולארי על מעשי גבורתו , רק כמה ספרי היסטוריה יבשים.וככל הנראה זה לא מספיק  על מנת להפוך לגיבור תרבות אמיתי . למיטב ידיעתי נעשה על מלך זה רק סרט אחד או שניים ואפילו באנגליה מעטים מאוד זוכרים אותו  היום שלא לדבר על שאר העולם.

 חצר המלך ארתור  בסדרת "הנסיך ואליאנט מאת הרולד פוסטר.

בנתיים  הפכו המלך ארתור ואביריו לגיבורים של אלפי יצירות ספרות בשפות שונות והם זוכו להצלחה מחודשת במאה העשרים ביצירות כמו סדרת הקומיקס הנסיך ואליאנט שמתקיימת מזה 67 שנים פרק זמן משולש מזה של קיומה של ממלכת ארתור האמיתית ,וביצירות פנטסיה ידועות כמו "ערפילי אבלון" של מריון זימר ברדלי שבו המאבק בין המלך ארתור וחסידיו הנוצריים והמכשפה מורגן לה פי, חסידת הפגאניות הקדומה, נהפך על פיו. מורגן המכשפה הפגאנית שלרוב מתוארת כמרשעת, מוצגת הפעם כנציגת האור ואילו חסידיו הנוצריים של המלך ארתור מייצגים את החשיכה המונותיאיסטית שיורדת על העולם ומחסלת את הפגאניות ואת השוויון בין המינים. ספר זה הפך לרב מכר ענק ואף הוסרט למיני סדרה טלוויזיונית. בשנות השמונים והתשעים הופיעו באנגלית מאות יצירות ספרות חדשות על המלך ארתור והדמויות האחרות עד כדי יצירת "תת ז'אנר " חדש של ספרות פנטסיה שהוקדש להם לצד אנציקלופדיות מדריכים ספרי תיאוריות שונים על מי היה ארתור , אין סוף סיפורי קומיקס שונים ( אם גיבור על מודרני נוסע בזמן לתקופת עבר כל שהיא שאיננה בהיסטוריה של ארה"ב רוב הסיכויים הם שהוא יגיע לחצרו של המלך ארתור  ) וכו' .

 

גם בעברית מודרנית יש מעט מאוד גירסאות של סיפורי המלך ארתור. לאורך השנים הופיעו לא יותר מחמישה שישה כאלה ,  עיבוד של מלורי בתרגום דבורה עומר , של רוג'ר לנקליין גרין ועוד כמה  יצירות ספרותיות .

אלו כוללות  תרגומים של ספרו המפורסם של מרק טויין "ינקי בחצר המלך ארתור " וספרה של מריון זימר ברדלי "הערפילים של אבאלון "  .

בשנת 2010 החלה לצאת לעור בעברית היצירה המודרנית  המפורסמת מכל על חיי המלך ארתור הטרילוגיה של טרנס הנבורי  וייט, בעברית יצא עד כה כרך שכולל את שני החלקים הראשונים :   החרב שבסלע ; מלכת האוויר והחושך   בהוצאת  אופוס,   [תש"ע] 2010.

עטיפת הספר עלילות אבירי השולחן העגול א

עטיפת הספר עלילות אבירי השולחן העגול ב

מהדורה  מקיפה של הרומנסות מימי הביניים  וגירסאות מאוחרות יותר על עלילות המלך ואביריו פורסמה בתרגומו של אריה סתיו בשני כרכים ענקיים בשם "עלילות אבירי השולחן העגול :מבחר פרקי שירה מן הסאגה הארתוריאנית " ( 2007 )  עם מבוא מקיף על כל מה שקשור למלך ותולדותיו במציאות ובספרות. ,וזוהי המהדורה הטובה ביותר הקיימת בעברית על המלך ארתור.

לחץ לתצוגת גודל מלא

המלך ארתור מחזמר מאת ירון כפכפי.

 לפני כמה שנים   הופיעה הגרסה הישראלית המעניינת מכל ,מחזמר לילדים  של ירון כפכפי עם דמות הולוגרמה של דודו טופז בתור הקוסם מרלין .

דודו טופז בתור הקוסם מרלין במחזמר "המלך ארתור ". של ירון כפכפי 

רובם ככולם לא זכו לכל הצלחה.  לנו יש את המלך דוד וזה מספיק ככל הנראה. אבל אפילו בעברית המלך ארתור חדר לסיפורי בדיחה שונים  ואפילו לפרסומות לאגסים .

האם באמת היה המלך ארתור ?

ספר "אגדות המלך ארתור " בהוצאת עופרים.

מי היה ארתור ומי היו אביריו ומה הבסיס ההיסטורי לסיפור חייו שהפך בצורתו האגדית לאחד מאבני היסוד של התרבות המערבית היא שאלה שנויה מאוד במחלוקת שלה הוצעו לאורך השנים פתרונות רבים מספור. יש חוקרים שחושבים שהכל הוא סיפור בדיוני יפה ותו לא חסר כל קשר למציאות שהומצא בידי ג'פרי ממונמאות מסיבות פוליטיות וספרותיות . וארתור הוא לא יותר משילוב של דמויות היסטוריות ופנטסטיות רבות מתקופות שונות ואיזורים שונים .
אחרים חושבים שאכן יש לסיפור בסיס כל שהוא במציאות אך הוא שונה מאוד מהסיפורים שהתפתחו סביב הדמות מאות שנים לאחר ההתרחשויות האמיתיות. שאכן הייתה דמות אמיתית שחיה אי אז במאה החמישית לספירה והצליחה לעצור את פלישת הברברים לבריטניה למשך כמה עשרות שנים ואיש זה לא היה מלך אלא "מצביא ".. וזהו הבסיס האמיתי לסיפורי המלך ארתור שממנו נוצרו מאוחר יותר כל מיני סיפורים קלטיים שהיגיעו לבסוף לידי ג'פרי ממונמאות.
איננו יודעים מה היה שמה האמיתי של דמות זאת אם כי הוצעו הצעות שונות בעניין, למשל שהמדובר היה במלך בריטי בשם ריאוטומאנוס שפלש לצרפת במאה החמישית בשליחות הרומאים ומת בדרך לעיירה בשם אבאלון . ייתכן שסיפורו שימש כבסיס לסיפור המלך ארתור.
ככל הנראה לא היה לדמות המקורית קשר למכשף מרלין שגם הוא ככל הנראה היה דמות עם בסיס אמיתי כל שהוא במציאות ההיסטורית אבל הקשר בינהם היה המצאה של ג'פרי .

המכשף מרלין בציור מימי הביניים

בגישה זאת בחרו יוצרי הסרט לדבוק. הספרות היא תמיד "אמיתית" וחיה יותר מאשר ההיסטוריה וכתוצאה המלך ארתור הבדוי של ג'פרי וממשיכיו השונים הוא דמות חיה ונושמת הרבה יותר מהמודל האמיתי שלו אם היה כזה.
יוצרי הסרט פוקאטווה ופראנזוני החליטו לנטוש בצעד אמיץ ( שייתכן מאוד שפגע קשות בסיכוייו הקופתיים של הסרט ) את הסיפורים הישנים המוכרים כמעט לכל והעדיפו להסתמך בסרטם על תיאוריה היסטורית אמיתית שזכתה לתשומת לב רבה במחקר בשנים האחרונות , אם כי היא אחת מני רבות בתחום זה ואין לאמר שהיא התקבלה על דעת הכל : התאוריה שארתור ואביריו לא היו בריטים קלטיים במקור כפי שנהוג היה לחשוב כמובן מאליו אלא היו פרשים סרמטיים בני עם שחי במקור באיזור שידוע כיום כרוסיה ושלוחמיו שימשו כשכירים של הצבא הרומאי ושירתו מטעמו בבריטניה עוד מימי הקיסר מרקוס אורליוס שהביס תבוסה קשה את בני עם זה (_והזכור לחובבי הקולנוע מהסרט "גלדיאטור " שגם אותו כתב פראנזוני ) . ארתור ואביריו לפי תאוריה זאת היו לוחמים סרמטיים רוסיים ששירתו כנציגי האימפריה הרומאיתה שוקעת בבריטניה הרחוקה מאוד מארצם.
תיאוריה זאת מתבססת בין השאר גם העובדה שלרבות מהאגדות הארתוריאניות הידועות יש מקבילות (שהן אולי המקור) סרמטיות בבירור .ידוע שחלק מהמיתוסים של הסרמטים התבססו על הרעיון של חרב באבן נושא שהוא כה מרכזי בסיפורי המלך ארתור המוכרים לנו שבהן על המלך הצעיר ארתור להוכיח את זכאותו לכתר בכך שישלוף את החרב אקסקליסבור מאבן שבה היא תקועה . סיפורים כאלה היו גם לסרמטים . ויתכן שבסיסם באמונות הסרמטים בבריטניה.
כמו כן היו להם סיפורים רבים על לוחם אגדי בשם באטרדז שפני שמת מפצעיו בקרב ביקש שחבריו ישליכו את חרבו למים ואלו סירבו לעשות זאת וכאשר ביצעו זאת לבסוף המים נהפכו לאדומים כדם ורק אז יכול הגיבור למות בשקט. סיפור הדומה להפתיע לסיפור מותו של ארתור. ויש עוד מקבילות רבות נוספות .
באופן ספציפי יוצרי הסרט התבססו על דמותו של חייל רומאי בשם לוקיוס ארטוריוס קסטוס  מנהיג צבאי רומאי שחי בבריטניה פיקד על גדודי לוחמים סרמטיים ונלחם אז בברברים הפיקטים ( הסקוטים ) שתקפו אותה. אמנם אותו ארטוריוס קסטוס חי עוד במאה השניה לספירה אבל הוא האישיות ההיסטורית היחידה מתולדות בריטניה ששמו מזכיר את זה של ארתור , ויש פרטים בחייו שמזכירים את אלה של המלך ארתור וייתכן שדמותו שימשה כמקור השראה כל שהוא לתיאורים של הדמות המאוחרת יותר.

מפיקי הסרט יוצאים מנקודת ההנחה שארטוריוס קסטוס גיבור הסרט החייל הרומאי הנועז הנאמן בכל ליבו לערכי האימפריה הרומאית הנופלת היה צאצא שלו שנשאר בבריטניה לאחר צאת גדודי הרומאים ממנה. ( יציאה זאת שהתחוללה כבר ב410 לספירה מתוארכת בסרט לזמן מאוחר יותר באופן אנכרוניסטי אבל כאן זה באמת פרט לא חשוב ) .


ארתור מוצג בסרט כלוחם רומאי עקשן הנחוש בדעתו לשמור על ערכי האימפריה גם בבריטניה שננטשה על ידיה . אבירי השולחן העגול הם כולם לוחמים סרמטיים שאינם רואים בבריטניה את ביתם . מרלין בסרט מוצג לא כמכשף מיסטי בנוסח גנדלף מ"שר הטבעות " של טולקין ( דמות שהיא במידה רבה מאוד מבוססת על הדמות המסורתית של מרלין ) כי אם כמנהיג שבט בריטי פראי הנלחם הן ברומאים והן בסקסונים ומבין שרק זר כמו ארתור יכול לאחד את בריטניה השסועה במאבק כנגד האויב האמיתי הסקסוניים האריים שמתנגדים בתוקף לכל ערבוב של דמם עם בני עמים אחרים ( ברוח הרעיונות הנאציים של המאה הה-20 ) .גניוור , מלכתו הבוגדנית של ארתור בסיפורים היא לוחמת בריטית קשוחה משבטו של מרלין מומחית לשימוש בקשת הפועלת בהתאם למיטב ערכי הפגאניים הקדום והתנועה הפמיניסטית המודרנית .


נקודה מעניינת בסרט היא שברוח הפמיניזם המודרני גניוור ( השחקנית קירה ניטלי שמשום מה זכתה בתקשורת לתשומת לב רבה יותר מכל שאר השחקנים ,תשומת לב שאינה מגיעה לה כלל ) מוצגת כאמזונה לוחמנית מומחית ללוחמה בחץ וקשת ביחד עם נשים בריטיות אחרות בני שבטו של מרלין. אין זה ברור עם יוצרי הסרט מודעים לעובדה המעניינת שדווקא הנשים הסרמטיות ברוסיה התפרסמו בכל העולם הקדמון כלוחמות . הן אף  היו נקברות ביחד עם כלי נשקן ( קברים שכמה מהם התגלו בימינו ). נראה שהחברה הסרמטית הייתה מטריארכלית ( דהיינו נשלטת בידי נשים ) ויש שחושבים שנשות הסרמטים היו המודל ל"אמזונות" הקדומות מהמיתולוגיה היוונית. כך שארתור ועמיתיו בסרט לא היו צריכים להיות מופתעים כלל ממעללי הגבורה והחץ וקשת של גניבר ועמיתותיה הבריטיות . הם כבר היו רגילים לזה מהבית .

File:Pelagius.jpg
. בסרט אף מוזכרת דמות מעניינת ביותר ולא ידועה  של תיאולוג בריטי בשם פלגיוס שמוצג כידיד של ארתור וכמי שיש לו השפעה עצומה על רעיונותיו ) שהאמין ברצונו החופשי של האדם וביכולתו לשפר את מצבו בניגוד לדעת הכנסייה הדומיננטית בזמנו שהכריזה עליו כעל כופר בעיקר והביאה לרציחתו . בכלל הנוצרים בסרט מוצגים כהתגלמות הרשע והפגאנים מוצגים בצרוה הרבה יותר חיובית . דומה שהנטייה כיום בקולנוע היא לתמוך בצד הפגאני כנגד זה הנוצרי. דבר שכבר עורר את זעמם של מבקרים נוצריים שונים של הסרט. והם כנראה צודקים סביר להניח שתופעה זאת תביא לחיזוק במספר האנשים הנכנסים לדתות הפגאניות השונות המשגשגות כיום.
סך הכל זהו סרט אינטילגינטי ומרשים למדי בוודאי הרבה יותר מרוב הסרטים ההיסטוריים שראינו בשנים האחרונות .יש בו אזכורים רבים שמן הסתם ילכו מעל לראשם של רוב הצופים שמכירים בעיקר את האגדות המסורתיות של ארתור או שיעדיפו לראות תמיד עוד קרב או עוד קצת מהגברת ניטלי אבל יפה שהוכנסו . מי יודע אולי כתוצאה מסרט זה מישהו מהצופים עוד יחליט להתעניין בימי הביניים האמיתיים אלה של שקיעת האימפריה הרומאית ופלישות הברברים ולא רק אלה הפנטסטיים מלאי הכשפים הפיות והמפלצות .

 

קישורים רלבנטיים

המלך ארתור ברחבי העולם

עוד אחד לקטיגוריית חילול הקודש ביקורת של אלון רוזנבלום

 ביקורת בוואלה

ביקורת בנארג

המלך ארתור בעין הדג 

 המחזמר המלך ארתור של ירון כפכפי

מורגן לה פיי באגדות המלך ארתור

 סיפור מימי המלך ארתור 

המלך ארתור בקומיקס

הנסיך ואליאנט

אנגליה במאה החמישית לספירה

מרלין

העובדות ההיסטוריות על ארתור

הערות על הסרט

ארתור והסרמטים

הסרמטים

הנשים הסרמטיות

 

"עלילות אבירי השולחן העגול " בתרגום אריה סתיו

אודיסאוס אבינו , הלנה היפה אימנו

 troy pitersen

פוסטר הסרט "טרויה" בבימוי של וולפנג פיטרסן.

הופיע בעיתון גלובס תחת השם  "האם אכילס היה יהודי "

בימים אלה עלה על המסכים סרטו של הבמאי וולפנג פיטרסן "טרויה " סרט באורך 3 שעות על סיפור מלחמת התרבויות ראשונה בין מזרח ומערב והכל בגלל אישה יפה אחת , הלנה " ( בגילומה של הדוגמנית דיאן קרוגר , שדומה שהיא השחקנית היחידה בסרט שנראית כמו הפסלים היווניים הקלאסיים של טיפוסים בלונדיניים ולא כמו טיפוס ים תיכוני ,שחרחר כמו שאר השחקנים ) ולא בגלל אינטרסים פוליטיים וצבאיים כפי שמקובל יותר .
זהו סרט מרשים למדי שהמוטו של הדמויות שלו ובראשן הגיבור אכילס בגילומו של בראד פיט הוא שאין זה משנה אם הן ימותו במלחמות ,מה שחשוב הוא ששמן ומעשיהן יזכרו גם לאחר אלפי שנים .זהו מוטו שאולי מקביל לאידיאולוגיה של המתאבדים המוסלמיים ושולחיהם בימינו .זהו מסר שנדיר מאוד להיתקל בו בספרים ובסרטים מהתקופה המודרנית הלומת המלחמות ההרסניות אך אכן היה נפוץ מאוד בימי קדם.

תמונה מ"טרויה".

וזוהי רק הגרסה החדשה לסיפור שמקסים את העולם מזה 2900 שנה מאז שסופר לראשונה בצורתו הידועה לנו בידי המשורר העיוור הומרוס שחי אי שם באסיה הקטנה . סיפור זה הפך ליצירה המרכזית של התרבות היוונית הסיפור שכל יווני משכיל היה חייב לדעת אותו כדי להיחשב לבן תרבות . ומשם התפשטה לעמים אחרים שהעריצו את היצירה וניסו לקשר את עצמם למלחמת טרויה . וכך הרומאים טענו במלוא הרצינות שהם צאצאי הטרויאנים שנוקמים את נקמת אבותיהם הקדומים בכך שהביסו את היוונים ולאחריהם גם הצרפתים והאנגלים טענו שגם להם יש קשר גזעי ללוחמי אותה מלחמה אבודה בערפילי ההיסטוריה והדבר נחשב בעיני כל לכבוד שאין למעלה ממנו ( חוץ אולי מלמצוא קשר משפחתי לגיבורי התנ"ך ) .
ד"ר עירד מלכין הוא חוקר מיתולגיה שפירסם לאחרונה את הספר "שיבותיו של אודיסאוס " שבו הוא עוסק בהתפשטות המיתוס של מלחמת טרויה ושיבת גיבוריה ברחבי כל העולם :

א.א. האם הייתה מלחמת טרויה ?

 עירד-מלכין

מלכין : לא הייתה מלחמת טרויה כפי שמסופר בידי הומרוס .אנו עוסקים כאן בשאלה שדנה בגרעינים היסטוריים של מיתוס כמו יציאת מצרים וספר יהושע הנשיא קנדי אמר פעם אין עשן בלי אש אלא אם כן יש מכונה שעושה עשן ופעמים אירוע היסטורי יכול להיות זעיר בחשיבות כשהוא מתרחש ולהתנפל למימדים מיתולוגיים אחר כך. מה שחשוב זה לא האירוע עצמו אלא להשפעה ולתפקיד ההיסטורי של אודיסאוס בעיצוב תודעתם של אלפי ומליוני אנשים זה כלל לא חשוב אם באמת היה מישהו בשם אודיסיאוס , החשיבות של דמות מיתית היא גדולה יותר מכמה מליוני אנשים שבאמת חיו .
אולם האם הייתה באמת מלחמת טרויה ? האם אכילס ואגמנמון והלנה היפה ואודיסאוס באמת התהלכו על האדמה וביצעו את המעשים שעליהם סיפר הומרוס ? האם באמת היה סוס עץ שבזכותו נכבשה העיר טרויה לאחר מצור של עשר שנים שלמות? ( שאגב בסרט של פיטרסן מצטמצמות למצור של עשרים ימים לכל היותר ).
 

 

החיפוש אחרי טרויה

הינריך שלימאן האיש שגילה את טרויה.

עד עצם היום הזה הדעות על כך חלוקות בעניין. לקדמונים לא היה ספק בעניין שאכן הייתה מלחמת טרויה והם גם ידעו היכן נמצאת טרויה במקום שנקרא היום היסרליק באסיה הקטנה . תושבי המקום התפרנסו היטב במשך מאות שנים על תיירות קדומה למקום שבו ביקרו אלפי יוונים ורומאים מאלכסנדר הגדול דרך יוליוס קיסר ורבים אחרים הרומאים באו לבקר אתה מקום מתוך אמונה ששם חיו אבות אבותיהם ולכמה משליטיהם אף היו מחשבות מדי פעם להעביר את בירת האימפריה מרומא לטרויה , מחשבות שלצער תושבי טרויה לא התגשמו מעולם. וכך נגזר גורלו של המקום להתקיים רק על רווחים מתיירים מזדמנים עד שנשכח לחלוטין.
אולם בזמנים המודרניים כאשר החל תור החקירה המודרנית החלו החוקרים להסתכל על השירים של הומרוס כסיפור מיתולוגי יפה ותו לא . כל הסיפור על מלחמת עשר שנים שנוצרה בעטיה של אישה יפה נראה להם מופרך לחלוטין ולמען האמת כך הוא נראה גם היום .
אלא שבאמצע המאה ה-19 קם אדם שמשימת חייו הייתה להוכיח שאכן הייתה מלחמת טרויה וכל סיפוריו של הומרוס היו אמת לאמיתה. זה היה המיליונר הגרמני הינריך שלימאן.  הוא חפר בגבעת היסרליק בתורכיה ומצא שם את טרויה ולמעשה עשר ערים שונות של טרויה בתוספת לאוצרות גדולים . שלימאן הפך כתוצאה לגיבור לאומי באירופה כולה ורק שכח תמיד לציין שהרעיון לחפור בטרויה כלל לא היה שלו אלא של אנגלי בשם קלברט שהיה בעל האדמות שם . לאחר מכן חפר שלימאן במיקנה העיר הראשית של היוונים בסיפורי הומרוס ומצא גם שם אוצרות גדולים שאת כולם קישר עם הומרוס . וכך כאשר מצא מסיכת זהב של פני גבר מזוקן בגילה עמידה שלח מיד מברק למלך יוון " זה עתה נשקתי את פניו של אגמנמון . שלימאן ". וזכה הודות לכך לתהילת עולם כ"איש שהוכיח את הומרוס".
האוצרות שאותם גילה שלימאן היגיעו לאחר מלחמת העולם השניה לידי הסוביטים שחשפו את קיומם בידיהם רק בשנים האחרונות . וכעת יש עליהם כמה וכמה תביעות , של ממשלת גרמניה שטוענת שהם נילקחו בידי הסובייטים ללא רשות מהמוזיאונים שלה במלחמת העולם , של התורכים שטוענים שהם ניגנבו בידי שלימן לגרמניה ושל בני משפחת קלברט שטוענים ששלימאן, האיש שגנב את תהילתו של אבי המשפחה כמגלה האמיתי של טרויה גנב אותם מהאדמות שהיו ברשות אבי המשפחה .
אלא שכיום יש ספקות גדולים ביותר לגבי ערך תגליותיו של שלימאן. כיום התברר לאחר מחקרים מפורטים על חייו שהיה זה איש מפוקפק ביותר בלשון המעטה ששיקר כמעט על כל פרט בחייו. כיום יש חשדות מבוססים ביותר המבוססים גם על סתירות שונות ביומניו ( שכמה מהחשובים ביותר בינהם נעלמו באופן חשוד ) שהאוצרות שאותם טען שלימן שגילה בטרויה .ושהבריח אותם לגרמניה כדי שאלה לא יגיעו לתורכים אליהם היו שייכים על פי כל חוק , אף לא נתגלו בחפירות אלא נקנו בידי שלימן בשווקים והוטמנו באדמה ורק מאוחר יותר "פיברק " שלימאן סיפור על גילויים . יש אף חשדות שגם האוצרות שגילה במיקנה היו מזוייפים , הויכוח בעניין בין החוקרים נמשך.

הייתה או לא הייתה ?

troy 2

תמונה מ"טרויה"

ובכל זאת ללא קשר לאמינותו המפוקפקת של שלימאן האם הייתה אחרי הכל מילחמת טרויה ?
הארכיאולוגים שחפרו במקום אחרי שלימן כמו קרל בלגן שחפר שם בשנות ה-30 היו משוכנעים שכן שהייתה מלחמת טרויה בין קואליציה של ערים יווניות בין העיר האסיאתית.

עולמושל אודיסאוס

אולם כעבור כמה שנים הוטלו בכך ספקות גדולים. החוקר החשוב מוזס פינלי טען בספרו המפורסם "עולמו של אודיסאוס " ( שתורגם לעברית ) כי לאמיתו של דבר לאחר כל המחקרים מתברר שאין כל דמיון בין המציאות שאותה מתאר הומרוס שהיא המציאות שאותה היכיר במאה ה8 לפה"ס ובין המציאות של מאות ה-13 וה-12 לפה"ס של התקופה שבה הייתה כביכול מלחמת טרויה . הוא ציין שהעיר טרויה לפי החפירות הייתה עיר קטנה ולאמיתו של דבר לא חשובה במיוחד . פינלי דחה מכל וכל כל מציאות של מלחמת טרויה לדעתו אכן הייתה עיר בשם טרויה שנחרבה אך כל הדמויות של הומרוס וכל הסיפור הם דמיוניים מאלף ועד תו , פרי המצאתו של משורר. זאת הייתה הדעה המקובלת בין החוקרים עד לשנים האחרונות ממש.
אך כיום שוב הסתובבה המטוטלת לצד השני . בטרויה חפר במשך שנים הארכיאלוג הגרמני מנפרד קורפמן . והוא כיום משוכנע לאחר שנים של חפירות שאכן יש בסיס היסטורי לסיפור . הוא מצא שבניגוד לטענותיו של פינלי טרויה של התקופה המתאימה אכן הייתה עיר גדולה וחשובה ביותר. כמו כן נמצאו דוקומנטים שונים של האימפריה החיתית ששלטה באזור באותה התקופה (ושזכרה נמחק לחלוטין מהמיתולוגיה היוונית ומהומרוס ) ודוקומנטים אלה מדברים על עיר בשם וילוסה שהייתה ממלכה ואסלית של החיתים ועל מלחמה שהתחוללה בינה ובין ממלכת "אחיאוה " . כיום לאחר ויכוחים סוערים ביותר בין החוקרים התקבל בשנים האחרונות הקונצנזוס שוילוסה היא "איליוס" או טרויה של הומרוס ו"אחיאוה" הם היונים האכאיים של הומרוס שהחיתים אכן ניהלו עימם מגעים ואינטנסיביים, והחשיבו אותם כממלכה חשובה ביותר והדבר מראה שהיה בסיס כל שהוא לסיפור מלחמת טרויה .
הויכוחים בנושא הם סוערים ביותר בדיוק כפי שהיו לפני 100 שנים בימי שלימאן. רק ב-2001 האשים חוקר גרמני את קורפמן האשמות חמורות ביותר של המצאות וראיה מדמיונו של דברים שלא קיימים כלל בשטח בחפירות . אולם דומה שהקונצנזוס בנושא פונה כעת לכיוון ההנחה שאכן היה גרעין של אמת לסיפור . קורפמן חושב שלא הייתה רק מלחמת טרויה אחת, אלה כמה כאלה ( וכך נמסר גם במיתולוגיה היוונית , שם מסופר כי העיר נכבשה בידי הגיבור המפורסם הראקלס כמה עשרות שנים לפני מלחמת טרויה הידועה יותר ) .
תיאוריה מעניינת שניסתה למצוא את הבסיס ההיסטורי לסיפור העלה החוקר הגרמני זאנגר בשנות ה-90 לדעתו טרויה היא הבסיס לסיפור אטלנטיס המפורסם של הפילוסוף אפלטון על יבשת אבודה ששקעה מתחת למצולות האוקינוס .
ומה שחשוב יותר לעניינינו הוא הסביר את מלחמת טרויה האמיתית כמעין "מלחמת עולם קדומה " בין שני מחנות עוינים במאה ה-13 לפה"ס. מהצד האחד היו האימפריות המצרית והחיתית ובעלות ברית ובהן מדינות יוון ובראשן מיקנה . ומצד שני עמדה אשור עם בעלות ברית שונות כמו מיתני . תושבי ארץ ישראל- כנען ( שאז בערך נכנסו לשם לפי התנ"ך בני ישראל בראשות יהושע ) היו לדעתו ניטרליים בקונפליקט הענקי . טרויה הייתה לדעתו הבירה של אחת המדינות שתמכו באשור ולכן הותקפה בידי האכאים . אך המלחמה והחורבן שנגרם כתוצאה ממנה הביא להרס הדדי לא רק של טרויה אלא גם של היוונים. ופליטים מאסיה הקטנה ומיוון, לשעבר אויבים, התאחדו בתור "עמי הים" שידועים מתעודות היסטוריות כמי שהתקיפו את מצרים ומקומות אחרים במזרח התיכון בתקופה זאת והיגיעו לארץ כנען והתישבו שם כפלישתם וכעמים אחרים הידועים לנו מהמקרא ומתעודות היסטוריות .
התיאוריה של זאנגר שנויה מאוד במחלוקת וקורפמן למשל תוקף אותה . אולם יש יותר ויותר קונצנזוס שאנשים הקשורים לתרבות היוונית האגאית הקדומה שייתכן מאוד שהיו קשורים לחורבן העיר טרויה , אכן היגיעו מיד לאחריה לארץ ישראל והפכו לעם המוכר לנו כפלישתים .

אבותינו הקדומים היוונים

 dotan book

dotan 3

פרופסור טרודה דותן

כך חושבת למשל חוקרת הפלישתים הבכירה ביותר בעולם פרופסור טרודה דותן ( אימו של דני דותן מלהקת "הקליק ") שעוסקת מזה למעלה ממחצית המאה בחקר הקשרים בין עמי הים התיכון בימי קדם.
א. א. האם הפלישתים שחיו בארץ היו צאצאי היוונים שתקפו את טרויה ? או אולי צאצאי הטרויאנים כפי שחושבים כמה חוקרים ?
דותן : אין ספק היו קשרים הדוקים של מסחר והגירה בים התיכון בין העמים השונים ובין השאר בין עמי הים האגיאי כולל היוונים ובין ארץ כנען .נראה שהעם שאנו מכנים בתור ה"פלישתים " היגיעו מאיזור הים האגיאי שידוע כמרכז התרבות היוונית וזה סביר מאוד שהם אכן היו יוונים אגאיים . עדיין אין הוכחה מוחלטת מאחר שלא נמצאו כתבים שלהם אבל רוב הראיות מצביעות על כך .
הם היו תרבות מפותחת ביותר כלל לא ברבריים כפי שהם מתוארים בתנ"ך וככל הנראה הביאו עימם תרבות עשירה ביותר לכנען .
מצאנו בחפירות ערים גדולות ועשירות המזכירות מאוד את הערים של יוון והעולם האיגאי מאותה התקופה שנבנו בקנה מידה גדול על ערים כנעניות עניות יותר בקנה מידה גדול .
בחפירות טרויה לעומת זאת נמצאה תרבות עשירה פחות שבה היו כלים מיובאים בלבד שלא נוצרו במקום כלומר לא של היוונים אלא של אנשים אחרים שיבאו מהם . יכול מאוד להיות שמי שהרסו את טרויה היו עמי הים שבינהם היו הפלישתים שהיגיעו מיד אחר כך לארץ ישראל והתישבו שם .וזה שימש אחר כך כבסיס לסיפור של הומרוס . גם סיפורי המיתולוגיה היוונית מספרים על כך שמחריבי טרויה התיישבו לאחר מכן בארץ ישראל בערים כמו אשקלון ולסיפורים אלה יש כנראה בסיס מציאותי. אשקלון הייתה כמובן אחת המרכזים הפלישתיים החשובים.
חוץ מזה  יש סבירות שהקשרים בין הורסי טרויה ועם ארץ ישראל ועם ישראל הם חזקים יותר ממה שנהוג לחשוב .הארכיאולוג המפורסם יגאל ידין פירסם בשנות החמישים מאמר יפה מאוד שבו הוא העלה את התיזה ששבט דן המקראי של שמשון היה במוצאו קשור לעמי הים האלה ו"לדנאים " שהומרוס תיאר כמי שכבשו את טרויה . לדעתו של ידין הם היגרו לארץ כנען עם הפלישתים והיו קרובים להם באורח החיים שלהם מה שמסביר את הקשרים ההדוקים בין שמשון לפלישתים ואת הדמיון בין הסיפורים עליו לסיפורים על הרקולס.


א.א. והחפירות בשטח מחזקות את התיאוריה הזאת של ידין ?האם יתכן  שהיוונים שכבשו את טרויה נמנים על אבות העם  היהודי  ?
דותן : אין לכך הוכחות מוחלטות וספק אם אי פעם יהיו, אבל כל החפירות מראות שאכן הייתה התמזגות בין העמים השונים ששכנו כאן כפי שחשב ידין ובהם ביו הפלישתים והעמים שבאו עימם ובין בני ישראל , עד כה לא מצאתי דבר שישלול את התיאוריה של ידין והרבה דברים שמחזקים אותה , אני אישית מוצאת אותה כסבירה ביותר . עם זאת עד כה לא נחפרו בתי קברות באיזור פלשת כדי שאפשר יהיה לעשות בדיקת ד.נ.א. בין שרידי הפלישתים לראות עם יש קשר גנטי בינם ובין היוונים הקדומים של אותה תקופה ובמקביל עם שרידי עם ישראל או יהודים מודרניים."

dotan peoples of the sea

עד כאן דותן.
כל הדברים האלו מזכירים לכותב שורות אלה סרט איטלקי משנות השישים שמוקרן מידי פעם בערוצי הסרטים בכבלים כשם "הרקולס ואודיסאוס פוגשים את שמשון " שבו גיבורי המיתולוגיה היוונית מגיעים לארץ כנען ופוגשים את הגיבור המקראי שמשון ועוזרים לו במאבקו כנגד הפלישתים . מסתבר שלסרט זה המגוחך למדי יש בסיס כל שהוא במציאות ההיסטורית האמיתית .
כך שבינתיים אנחנו יכולים לההנות מהמחשבה שאלה מביננו שהם צאצאי שבט דן המקראי הם גם צאצאיהם של אכילס ,אודיסאוס , הלנה היפה ושאר גיבורי הסרט "טרויה".

קישורים רלבנטיים

האישה והציפורים: על "הציפורים של היצ'קוק"

….הציפורים הקטנות יותר היו מתקיפות עכשיו את החלונות . הוא הכיר את הקול העדין של מקוריהן על פני לוחות העץ.
הניצים ,ציפורי הטרף ,התעלמו מן החלונות , הם רכזו את התקפתם על הדלת .
נאט הקשיב לקול העץ המתבקע ותהה כמה מיליוני שנות זיכרון היו אצורים במוחות קטנים אלה ,מאחורי המקורים החובטים והעיניים החודרות שעתה היו מנחות אותם להריסת העולם האנושי בדייקנות ובהתמדה של מכונות "
( קטע מתוך
הסיפור "הציפורים " מאת דפנא דה מוריה ,תורגם לעברית בקובץ "היצ'קוק מגיש : סיפורים לשעות הלילה " בידי נ. בן גליל ) .
בסדרת ספרי "ליבידו " לקולנוע בהוצאת ריסלינג יצא לאור לאחרונה הספר" "הציפורים של היצ'קוק " של החוקרת וההוגה הפמיניסטית השנויה מאוד במחלוקת קמיל פאגליה על סרט האימה המפורסם של אלפרד היצ'קוק "הציפורים".

כל מי שגדל על סרטי קולנוע בשנות ה-40 החמישים השישים ואפילו השבעים והשמונים מכיר את המונח "סרט של אלפרד היצ'קוק" כשם נרדף לסרטי מתח. וכאשר נאלצים לבחור מבין עשרות הסרטים מפורסמים שיצר במאי זה הבחירה מצטמצמת לרוב לשתי דוגמאות בולטות מרשימות ומפורסמות במיוחד , שני סרטים שאותם עשה הבמאי בזה אחרי זה "פסיכו "( 1961) על רוצח סידרתי מטורף , ו"הציפורים " ( 1963). סרטים שכל אחד מהם השאיר את חותמו על דורות שלמים וכל אחד מהם יצר ז'אנר שלם של סרטי אימה.
"הציפורים " עוסק בהתקפות הרצחניות והבלתי צפויות ומובנות של המוני ציפורים ממיגוון של מינים על תושבי ישוב קטן ושליו לחוף הים בקליפורניה , התקפות שמתלוות להופעתה הפתאומית באותה מידה של אישה יפה ( טיפי הדרן ) מהעיר הגדולה והמושחתת לוס אנג'לס ש"שמה את עינה" על גיבור הסרט האמיץ והגברי והחיובי ( רוד טיילור ) ו"רודפת אחריו " כמעין "סמנטה " מסדרת הטלוויזיה  "סקס והעיר הגדולה " בנוסח  ראשית שנות השישים.
הסרט הסתיים עם הציפורים בשליטה מוחלטת על הכל בעיירה וככל הנראה לאחר הרג המוני של תושביה אבל מסיבות לא ברורות הן נותנות ל"גיבורים " לברוח אל החופש כל עוד רוחם בם. אבל דוחות מגיעים על התקפות נוספות גם בעולם החיצוני.
סרט זה היה אולי ראשון מסוגו בז'אנר "נקמת הטבע בבני האדם " שמאז הפך לבולט מאוד בקולנוע האמריקני שבמרכזו עמד הנושא של ישוב שלויו שמותקף לפתע בידי זעם לא אנושי ורצחני של "כוחות הטבע " לרוב בעלי חיים ( עכבישים , עכברושים , נמלים ובפרודיות אפילו ארנבות ועגבניות !) שגודלים למימדים עצומים כתוצאה מהתערבות של האדם בסדר הבריאה התערבות שאפשר רק להתחרט עליה כאשר יצורים אלה מתחילים לתקוף את יוצריהם ומאיימים להכחידם כראוי להם. בסרטים אלה מודגשת היטב השבירות של שליטת האדם על הטבע שבירות שהחלו לשים עליה דגש בסרט "הציפורים " ושכיום אנו מרגישים אותה היטב על בשרינו עם התחממות כדור הארץ שנראית כהתגשמות של נבואות הזעם בסרטים אלה.המסר של הסרטים האלה היה למין האנושי היה את הזמן שלו כמו לדינוזאורים אבל הוא הרס הכל וכעת משהו אחר עומד להשתלט על הכל .
הסרט לא הסביר מה היה מקור ההתקפות זאת בניגוד לסיפור שעליו התבסס של סופרת המתח והרומנים ההיסטוריים הידועה דפנה דה מוריה  ( שפורסם לראשונה ב-1952 ותורגם לעברית לראשונה בקובץ סיפורי אימה שבעריכת היצ'קוק "סיפורים לשעות הלילה ") שהיה מצמרר ומזעזע הרבה יותר מן הסרט , ולאמיתו של דבר פרט לרעיון המרכזי שונה ממנו לגמרי בסיפור העלילה. הסיפור של דה -מוריה תיאר התקפה מאורגנת של הציפורים כנגד המין האנושי התקפה שמעמידה בסימן שאלה את המשך קיום התרבות האנושית .

.מהסיפור ברור היה שהן עומדות להכחיד את המין האנושי כולו כנקמה על הדרך שזה טיפל בעולם.

התסריטאי של היצ'קוק סופר המתח ידוע בפני עצמו , איבן הנטר  שינה לגמרי את סיפור העלילה והפך אותו לרומנטי יותר ומבעית פחות.
יש שרואים בסרט זה את סרטו הגדול האחרון של היצ'קוק ויש שרואים בו את סרטו הגדול ביותר ( ועל כך יש ויכוח גדול עם תומכי "פסיכו ") .. כך או כך הוא הפך ליצירה קלאסית .

Poster of the movie The Birds II.jpg
ב-1992 נעשה לסרט זה מעין סרט המשך טלוויזיוני :"  הציפורים 2  שבו הופיעה טיפי הדרן בתפקיד קטן אך סרט זה רק היציג את הסיפור הבסיסי  מחדש ולא הוסיף לו דבר והוא נחשב לסרט גרוע ביותר .
בספרה קאמיל פגאליה מנתחת את הסרט תמונה אחרי תמונה , ומתארת בפירוט את הליכי יצירתו .
היא מספרת בספר שהעניין של היצ'קוק בסיפור התעורר לאחר ששמע על מקרה אמיתי שאירע בדרום קליפורניה כאשר אלפי שחפים התרסקו על החוף ובעיר בצפון קליפורניה וגרמו נזק עצום לרכוש ואף פצעו אנשים..
אך מה בדיוק הייתה כוונתו של היצ'קוק ביצירת הסרט ? עד כה מקובל היה לראות בסרט זה מעין "משל " על נקמת הטבע בבני האדם הסוררים ( וכך הוא ללא ספק סיפור האימה המקורי של דה מוריה ).
אבל פאגליה , שהיא מבקרת ותיאורטיקנית פמיניסטית ידועה מאוד  שמבטאת סוג יוצא דופן ולחלוטין לא שגרתי של פמיניזם השואב השראה מהמיניות ומעוצמתה של האישה ( בנוסח זינה הנסיכה הלוחמת מסדרת הטלוויזיה הזמרת מאדונה, וסמנתה מ"סקס והעיר הגדולה " ) מציעה בספרה שבו היא מנתחת את הסרט את הפקתו ואת תכניו בפרטי פרטים פרשנות שונה מאוד מכל מה שהיה מקובל עד כה . לדעתה הסרט "הציפורים" עוסק כל כולו בפחד של הזכרים מהאישה היפה הבוטחת בעצמה שהיא סוג של פמיניסטית מוקדמת שאיננה מהססת לחזר אחרי הגיבור הגברי בניגוד לכל מוסכמה ומכוח הנשי באופן כללי שמסומל בסרט בידי הציפורים .
בסרט אחת הדמויות מאשימה את הגיבורה היפה שהיא האשמה בהתקפות ,ודומה שהמבקרת קאמיל פאנליה מסכימה עם טענות אלה בכך שהיא רואה בהתקפות אתגר "נשי" רב עוצמה על שליטת הגבר הפטריארכלי בחברה.
מעניין האם פאגליה מודעת לכך שתפיסה זו הרואה באישה את מקור ההתקפות של "הטבע " והציפורים (אימא אדמה ? ) על הסמכות הפטריארכלית של הגבר מתאימה מאוד לטענות האיסלאם הקיצוני כיום כנגד הפמיניזם ?
פאנליה מספרת בפרטי פרטים על הסרט כיצד היצ'קוק עצמו חשק מינית בכוכבת היפה שלו הדרן כבסיס וכחיזוק לתזה שלה על הסרט כמשל לפחד הגבר ( המוצדק ) מהפמיניזם. אנחנו למדים מהספר פרטים מעניינים שונים כמו העובדה שכוכבת הדרן הקימה שנים לאחר מכן שמורת חיות בקליפורניה  בשם "שאמבלה " שהפכה למקום מקלט לעשרות אריות וטיגריסים.מסקנתה של פאגליה היא שזאת הייתה תגובתה של הדרן לאתגרים השונים שהציב בפניה היצ'קוק בסרט "הציפורים " ובסרטים אחרים ודרכה "להגיד לו את המילה האחרונה". .

אולם הקורא יוצא מהספר בהרגשה שהניתוח של פאגליה את הסרט תואם יותר מידי את תחומי העניין של הפמיניזם כיום ובראש ובראשונה הפמיניזם הקיצוני מבית מדרשה של פאגליה ,שהוא שונה מאוד מהפמיניזם המקובל ולא דווקא את אלה של היצ'קוק בראשית שנות השישים . סביר להניח שבעוד כמה שנים כאשר המשבר האקולוגי בכדור הארץ ילך ויתחזק תשכח הפרשנות הפמיניסטית של פאגליה שהיא כה מתאימה לנושאי השיח האקדמאי והפמיניסטי הקיצוני של סוף המאה העשרים ותתבצע חזרה לפרשנות "האקולוגית " של הסרט כמשל על "נקמת הטבע באדם". .

בובת ברבי בדמות טיפי הדרן עם הציפורים…
ראו עוד :

הכל על הציפורים

ההשראה ל"הציפורים "

קאמיל פאגליה ב"אייל הקורא " : חלק א'

קאמיל פאגליה ב"אייל הקורא " : חלק ב'

קאמיל פאגליה וסופר הסאדו מאזו ג'ון נורמאן

"פסיכו " סרט האימה המפורסם האחר של היצ'קוק

קובץ סיפורי האימה של אלפרד היצ'קוק " סיפורים לשעות הלילה" .כולל תירגום מוקדם לעברית של "הציפורים".