ארכיון תג: קומודוס

ראשית נפילתה של הקיסרות הרומאית :הקיסר הפילוסוף מרקוס אורליוס והקיסר הגלדיאטור קומודוס בהוליווד

עטיפת תרגום העיבוד העברי לסרט הוליוודי "נפילת האימפריה הרומאית "  של הרי ויטינגטון  בתרגום "ב.מארק"   ספר כיס  על ימי הקיסרים מרקוס אורליוס וקומודוס בהוצאת "ספיח" 1964

אי אז בסוף שנות השבעים נתקלתי בספר כיס ישן זה ,רומן היסטורי נדיר בעברית על ימיה המאוחרים של הקיסרות  הרומאית שהעטיפה שלו היא למעלה.

זהו נושא שאין עליו ספרים רבים היסטוריים או בדויים בספרות העברית.

הספר אינו מוצלח במיוחד.אם כי הוא היה יוצא דופן בזמנו בכך שהתבסס על תסריט לסרט.

אבל הוא עורר את ענייני  בתקופה של שקיעת האימפריה הרומאית והגורמים לכך.

 קראתי את הספר הנ"ל כמעט במקביל לקריאת סדרת "המוסד" של אסימוב על שקיעת  אימפריה גלקטית בעתיד הרחוק סדרה שהיא סדרת המדע הבדיוני החביבה עלי עד היום בגלל מגוון סיבות הקשורות להיסטוריה של המשפחה שלי  ומהן בגלל ענייני בנושא נבואות ותחזיות.

"המוסד" של אסימוב    בבירור  היה מבוסס גם הוא  על סיפור שקיעתה של האימפריה הרומאית מועברת אל העתיד הרחוק .והקריאה הכמעט מקבילה  גרמה לחיזוק ענייני בנושא.

לא  צפיתי אז בסרט שעליו התבסס הספר "נפילת האימפריה הרומאית ".  שבו מככב סטיפן בויד שהיה זכור לי בתור ":האיש הרע " מ"בן חור". 

זה אירע רק לאחר שנים רבות מאוד. ומסקנתי הייתה שזהו סרט איטי מאוד אם כי זה לא בהכרך לרעתו. 

אז הנה סקירה על האירועים ההיסטוריים שעליהם  התבססו הסרט והספר ועל סרט  חדש יותר באותו הנושא  שלקח את  אותה העלילה וזכה ליתר הצלחה 36 שנים מאוחר יותר.

 

 

אחת הדמויות ההיסטוריות המרתקות וגם המושמצות ביותר בהיסטוריה הארוכה של הקיסרות הרומאית היא הקיסר קומודוס שחי במאה השניה לספירה. איש זה שהיה בנו של הקיסר שהוא אולי הנערץ ביותר בתולדות האימפריה הפילוסוף מרקוס אורליוס ,  אבל הוא היה ההפך המוחלט והאבסולוטי של אביו . בזמן שהאב נהנה ועסק בפילוסופיה הבן נהנה ועסק במלחמת הזירה כגלדיאטור , ותקופת שילטונו בניגוד מוחלט לזו של אביו אופיינה בעריצות , שחיתות , שפיכות דמים , ולמעשה הבן החל בהרס כל מה שאביו וקודמיו "הקיסרים הנאורים " בנו .

נהוג לראות בתקופתו כנקודת ההתחלה של השקיעה האיטית אך הבילתי פוסקת של הקיסרות הרומאית אל הכיליון במאה החמישית לספירה.

אך כל הדברים האלה גם הופכים את קומודוס לאחד הקיסרים הצבעוניים והמרתקים ביותר שחיו  אי פעם ואין זה פלא שהוא שימש כדמות מרכזית בשני אפוסי ענק קולנועיים שעסקו בתקופתו " נפילת הקיסרות הרומאית " מ-1964 שאותו ביים אנתוני מאן והסרט "גלדיאטור " של רידלי סקוטמשנת 2000.

שני הסרטים האלה היציגו תמונה מסוימת מאוד של קומודוס כעריץ כמעט ( או אף יותר מכמעט ) מטורף שטירופו עוד מיתחזק כתוצאה מהנאתו האובססיבית ממשחקי הגלדיאטורים שבהם הוא נוטל חלק.

קומודוס היה אחד הקיסרים הגרועים ביותר שאותם  ידעה הקיסרות הרומאית , לצידם של קליגולה , נירון ואלגבלוס . וחוסר כשירותו לשלטון עוד בלט עוד יותר כשהושווה לאביו שהיה אחד הקיסרים המוכשרים ביותר שאותה ידעה הקיסרות ודבר זה רק הוסיף לשנאה ולתיעוב שרחשו כלפיו בני המעמדות העליונים.

מאידך הוא גם אחד הקיסרים "הפיקנטיים " ביותר שהיו אי פעם לקיסרות , קיסר שהופיע כגלדיאטור בזירה , וטען למאות ניצחונות על יריבים. קיסר "גלדיאטור " הוא נושא שמעורר עניין של קהל גדול הרבה יותר מאשר קיסר פילוסוף כפי שהיה אביו.

 

הקיסרים הנאורים 

ספר על רומא הקדומה.על העטיפה צילום פסל של הקיסר הפילוסוף מרקוס אורליוס

הקיסרות הרומאית כבר הייתה קיימת מזה כ-200 שנה לפני זמנו של קומודוס. היא הוקמה בידי אוגוסטוס  שסיים את תקופת מלחמות האזרחים בין גורמים שונים ברומא והביא לה סדר ויציבות שלטונית יחסית. יציבות זאת לא נשמרה תמיד בעשרות השנים לאחר מותו , אולם באופן כללי הקיסרות פרחה מבחינה כלכלית וצבאית.

לשיא שגשוגה היגיעה הקיסרות בימי חמשת הקיסרים ששלטון לפני קומודוס ושנקראו בידי הדורות המאוחרים יותר "הנאורים " בגלל חוכמתם והצלחתם ושיגשוג האימפריה בימיהם . אלה היו נרוה , טרינוס אדריאנוס, אנטונינוס פיוס ובמיוחד ואולי יותר מכולם , מרקוס אורליוס , אביו של קומודוס. 

תקופתם שההיסטוריון גיבון תיאר אותה בהיסטוריה המפורסמת שלו על שקיעתה ונפילתה של  הקיסרות ה רומאית כ"שיא האושר של המין האנושי" התבלטה בכך שכל ארבעת הקיסרים הראשונים ברשימה זאת לא היו להם בנים טבעיים והם בחרו כבנים מאומצים את האנשים שנראו להם כראויים ביותר לתפקידם כממשיכיהם ( וכפי שהתברר בכל מקרה , בצדק ).

אמנם אין לאמר שהייתה כאן מדיניות מכוונת אלא יותר מקרה שחזר על עצמו ארבעה פעמים שכל הקיסרים היו חשוכי בנים וכך לא הייתה להם ברירה אלא לבחור בן מאומץ

המשטר שלהם היה למעשה אבסולוטי , אבל לקיסרות הרומאית התמזל המזל שכל הקיסרים האלה היו אנשים מסורים לתפקידם , בעלי כשרונות גדולים ולא לקו במחלות רוח ובסטיות אופי כמו רבים מקודמיהם ( למשל קליגולה , נירון ודומיטיאנוס ) ודאגו לפי מיטב הבנתם וכמיטב יכולתם לביטחון הקיסרות ושגשוגה.

אנו היהודים זוכרים את הקיסר טריאנוס לרעה ביגלל שדיכא את מרד יהודי התפוצות והרומנים  שונאים אותו בגלל שכבש את ארצם שנקראה בזמנו "דאקיה"  ושילב אותה באימפריה הרומאית .

היהודים זוכרים בהחלט לרעה את הקיסר אדריאנוס כמי שדיכא את מרד בר כוכבא.( חוץ בסיפור של הסופר דן צלקה  "חקירות הדריאנוס "שבו הוא מוצג בצורה סימפטית יחידה במינה בספרות העברית  כולה וקראו אותו ב"יקום תרבות " כאן )

אבל שאר העולם דווקא זוכר אותם לטובה. 

כאמור כל אחד מארבעת הקיסרים הנאורים הוריש את השלטון לאדם שנראה לו כראוי ביותר ולא לבן טבעי , שלא היה להם.

  רק האחרון מהם מרקוס אורליוס לא נהג בדרך זאת.  ןזאת התגלתה כטעות גדולה. 

הקיסר הפילוסוף,

והמוכשר  והאהוב מבין כל החמישיה הזאת של קיסרים נערצים ואהובים היה האחרון שבהם מרקוס  אורליוס.

 

מתוך "העולם מראשיתו ועד ימינו " אנציקלופדיה "עולם התרבות ". שנות השישים

הוא עלה לשלטון לאחר מות אביו המאמץ אנטונינוס פיוס  שאשתו הייתה אחותו של אורליוס ( אם כי לאמיתו של דבר נבחר כיורש עוד בידי הקיסר שלפני זה אדריאנוס ) בשנת 161 לספירה למעשה הוא היה אמור לשלוט במשותף עם אדם נוסף בשם לוקיוס ורוס. אך זה התגלה כחדל אישים לעומת מרקוס אורליוס וזה נאלץ ( הפלא ופלא ממש  כנגד רצונו ) לקחת את המושכות לידיו בגלל אישיותו שעלתה לעין ערוך על זו של שותפו . הוא העדיף  בכנות שורוס ישלוט ביחד איתו וכך יוכל להתחלק בנטל הכבד מאוד של השלטון אך ורוס התגלה כלא מוצלח במספיק בשביל זה.

 

הקיסר מרקוס אורליוס מכתיב את ספרו "הרהורים" מתוך הספר "תולדות העולם לבני הנעורים ". -כרך א' מאת פלנטנגנט סומרסט פרי מהדורת ידיעות אחרונות 1978

מרקוס אורליוס שמטבעו היה איש ספר ופילוסוף  ועינייני צבא לא עיניינו אותו כלל נאלץ לעסוק בשנות שלטונו בעיקר בשהות באיזורים מרוחקים  תוך כדי הגנה על הקיסרות תוך שכדי כך הוא כותב ספר הירהורים פילוסופיים שמאז הפך ליצירה קלאסית.

נציין שרק עוד שני קיסרים כתבו ספרים יוליוס קיסר הקיסר הראשון שספריו שרדו והקיסר קלאודיוס שספריו לא שרדו  _( אבל רוברט גרייבס כתב עליו אוטוביוגרפיה בדיונית מפורסמת שהוצגה כספר שכתב בשם"אני קלאודיוס"). 

הקיסר אוגוסטוס השאיר כתובת גדולה שכביכול נכתבה על ידיו והיא תיאור סיפור חייו כאוטוביוגרפיה.

אם נתעלם מיצירותיו של הקיסר המקורי יוליוס קיסר שעדיין לא היה "קיסר " לפי ההגדרה המאוחרת אלא יותר רודן צבאי, ספרו של מרקוס אורליוס   הוא הספר החשוב ביותר שנכתב בידי קיסר רומאי וגם הספר היחיד שהשתמר מקיסר רומאי. הספר זכה לפרסום עצום ולהערצה גדולה לאורך הדורות.

 

מהדורה בשפה מודרנית מהמאה ה-17 של ספרו של מרקוס אורליוס 

בין השאר הוא תורגם לעברית לא פחות משלוש פעמים (!) 

 

בניגוד לקודמיו  מרקוס אורליוס מינה את בנו הטבעי ליורשו.היה לו בן טבעי מאישתו פאוסטינה  והוא העדיף אותו על פני כמה מצביאים וסינטורים מוכשרים שהיו יכולים להתגלות כמתאימים יותר לשלטון. ייתכן שמרקוס אורליוס רצה לשמור בכך על היציבות השלטונית.קומודוס היה בנם של אורליוס ואישתו פאוסטינה בתו של הקיסר הקודם אנטונינוס פיוס וכך היה גם בן וגם נכד של קיסר. אביו דאג שעוד בגיל 5 יקבל תואר של קיסר. ובגיל 16 קיבל את התואר "אוגוסטוס" ושותף לשלטון עם אביו אורליוס.

זאת התברר הייתה טעות. 

בזמנו של מרקוס אורליוס נכנסה הקיסרות למשברים חסרי תקדים שהיו הסימנים של התחלת שקיעתה. הקיסרות נאלצה בפעם הראשונה מזה שנים רבות מאוד ( אך דבר שהפך לתופעת קבע מאז) לנהל מלחמה בשתי חזיתות מרוחקות מאוד על הגבול הצפוני שלה באירופה כנגד שבטי ברברים גרמניים פולשים ובמזרח כנגד האויב הותיק הפרתים  ששלטו במה שהיה ומה שיהיה שוב פרס.

המלחמות הממושכות בחזיתות המרוחקות היו מעמסה כבדה ביותר מעל ליכולתה של הקיסרות . והמחסור בכוח האדם עוד הוחרף בגלל מגפת דבר נוראה שאותה הביאו חיילים מחזית המזרח לאיטליה ולכל הקיסרות . כתוצאה מהמגיפה מתו אלפים רבים והכלכלה הרומאית נפגעה קשות .

מרקוס אורליוס נחל בנתיים נצחונות על שבטי הברבארים , אך בו בזמן החל לישבם בשטחי הקיסרות גם מתוך ההבנה שהקיסרות זקוקה לכוח האדם ולכישורים החדשים שאותם סיפקו.

 ציור של מרקוס אורליוס מתוך "העולם מראשיתו ועד ימינו " אנציקלופדיה עולם התרבות שנות השישים 

בנתיים אורליוס נאלץ להיאבק גם בבעיות מבית כמו מרידתו של אוידיוס קסיוס מפקד הצבא במזרח שהצטיין במלחמתו בפרתים. , הלא נרצח שלושה חודשים לאחר התחלת המרד אך כנראה שלאישתו של אורליוס הייה יד במרד. למרות המרד יצא אורליוס למסע ארוך במזרח שבמהלכו עבר גם בארץ ישראל. 

יש לציין שעם כל חסידותו והגינותו בזמנו פרצו פרעות קשות כנגד הנוצרים אם כי לקיסר לא הייתה יד בהם ,הוא לא חיבב במיוחד נוצרים ולא עשה הרבה כדי למנעם.

הקיסר וזה לא מפתיע גם לא חיבב במיוחד יהודים שמרדו כנגד קודמו אדריאנוס.  אמנם אין בידינו ידיעות רבות  אודות יחסיו של מרקוס אורליוס עם היהודים. לפי מקור אחד, מפיו של ההיסטוריון בן המאה הרביעית אמיאנוס מרקלינוס, אפשר ויחסו של אורליוס כלפי היהודים היה עוין ומלא בוז. סופר עליו : "בדרכו מצרימה עבר בא"י, סבל מטרדנותם של היהודים, וקרא: הוי המארקומאנים! הוי הקוואדים! הוי הסארמאטים! אני מוצא את הללו [היהודים] גרועים מכם".

לעומת זאת, היו שזיהו את מרקוס אורליוס עם "אנטונינוס" ידידו של רבי יהודה הנשיא המופיע בסיפורים שונים בתלמודים. חוקרים אחרים דחו זיהוי זה מטעמים שונים.

ב-178 לאחר הספירה  חזר אורליוס לחזית הצפון ביחד עם בנו שותפו לשלטון קומודוס ושם מת וקומודוס ירש את שלטונו.

מרכוס אורליוס השאיר רושם עמוק מאוד הן בזמנו והן בתקופות מאוחרות יותר כ"קיסר האידיאלי" . כאיש שלא באמת רצה בשלטון אך משקיבל אותו מילא את חובותיו באופן מושלם למען ציבור נתיניו. לחזוק רושם זה תרם מאוד ספר ההגות שלו שבו רשם את הירהוריו הפילוסופיים השונים והם יוצרים רושם של אדם אציל רוח בניגוד לרוב הקיסרים שהיו לרוב אנשים בינוניים ומטה מבחינה מוסרית.

לרושם שהשאיר אורליוס עוד חיזקה העובדה שימיו היו מלאי אסונות ותהפוכות גדולים כל כך שכן זה רק הראה את עוצמת אישיותו של האיש שהתמודד בהצלחה ( חלקית)   עם כל המשברים העצומים האלה .ההיסטוריון  המפורסם גיבון ראה באורליוס את האיש הגדול ביותר של תקופתו ורבים החזיקו בהשקפה זאת. 

הקיסר הגלדיאטור 

לנעליים הגדולות האלה של הקיסר הפילוסוף הנערץ בידי אנשי זמנו ובני הדורות הבאים נכנס כעת ( ולראשונה מזה שנים רבות ) בנו הטבעי קומודוס.

לרוע המזל קומודוס לפי המקורות הקדומים התגלה כבלתי מתאים לשלטון. הוא התגלה כרודף תענוגות קיצוני ההפך הגמור של אביו , ( אם אורליוס היה אביו דבר שרבים הטילו בו ספק רב) .לטענת המקורות הקדומים הוא גילה את אכזריותו עוד בגיל 12 כאשר ציווה להמית את אחד העבדים שלו טענה שזה לא חימם מספיק את האמבט שלו. אך אז עוד לא היה לו הכוח לכפות את רצונו.

בתחילה הוא שם את אמונו באנשים מוכשרים כמו מפקד הפרטוריאנים פרניס וזה הוכיח את עצמו כשר מוכשר. אולם בשנת 185 הוציא אותו קומודוס להורג והעביר את ניהול ענייני המדינה לשעבד המשוחרר הממולח קליאנדר . והלה מכר כהונות חשובות לכל המרבה במחיר ( כפי שכבר קרה  בימי הקיסר המטורף קליגולה ). 

הוא הקיף את עצמן בכל מיני אנשים ריקים ופוחזים  מאידך החליט לותר על המשך המלחמה בברברים ועשה שלום עם גרמנים בתנאים נדיבים מאוד עבורם. ובו בזמן נטש את הפרובינציות החדשות שיצר אביו בעמל רב. זה מכל מקום לא הפריע לו לעשות לעצמו תהלוכת ניצחון עם חזרתו לרומא , ולפי המקורות העתיר כל הזמן נשיקות בפומבי על חביבו פאוטורוס ( מה שבעיני המקורות הראה על ניוונו המוסרי ). 

מכאן ואילך הייתה תקופת שלטונו מעין אורגיה של ביזבוזים, משתאות וקרבות גלדיאטורים בהם גם נטל חלק. נעשו נסיונות לרצחו אך ללא הצלחה. הוא נעשה מפוחד כתוצאה ושוב לא הופיע בחפץ לב בציבור ולא נתן לאנשים להתקרב אליו ללא בדיקות זהירות של נאמנו וחביבו פאראניס.

המקורות מספרים שהיו לו כשלוש מאות פילגשים ממיטב פרוצותיה של רומא ובו בזמן היו לו גם שלוש מאות פילגשים זכרים נערים צעירים שנבחרו לתפקיד בגלל יופים.

את משרתו הנאמן קליאנדר הקריב קומודוס לזעמו של העם על מגיפת רעב שפרצה עקב חבלה מכוונת של קנאי במנגנון יבוא התבואה .

אחרי נפילתו של קליאנדר החל למנות ולסלק אנשים כמפקדי משמר הפרטוריאנים כרצונו אנשים כמו יוליאנוס ורגכיליוס וסילק והמית אותם כל אחד בתורו  ביחד עם פקידי ממשל רבים אחרים.

משק הכספים הקיסרי שנפגע קשות עוד בימי אורליוס כתוצאה מהמשבר בקיסרות נפגע עוד יותר כתוצאה מהעלאת השכר של חיילים מ-100 ל375 דינארים ( וזאת כדי לחבב עליהם את הקיסר). וכעת הקיסר החל  לסחוט כסף מהעשירים בעילות שונות כדי לכסות את חובותיו  ולהחרים את רכושו של מי שלא היה מוכן לשתף פעולה כמו בימים הקשים של קליגולה ונירון. 

המקורות מספרים שהוא עצמו נוהג היה להתלבש כמו הגיבור הקדום הרקולס  ולעיתים כהרקולס בבגדי אישה ואז היה הורג אריות ואסירים כבולים באלה כפי שסופר על הרקולס.  כן הוציא להורג את אחותו אישתו וגיסו משום שחשד וכנראה בצדק שהיו מעורבים בקשר כנגדו.

המקורות מספרים רבות על מעשיו המתמיהים כיצד היה מחבק אנשים ברחוב ופעמים מבצע בהם מעשי התעללות ללא סיבה ניראית לעין פרט אולי ההנאה מכוחו הבלתי מוגבל של הקיסר. פרט לכך התגלה כעצלן גדול בביצוע חובותיו הקיסריות וכמעט נמנע מלכתוב מכתבים רשמיים.

הייתה לו מניה לקרוא לכל דבר בקיסרות על שמו וכך הצבא ניקרא "קומדיאני וכך גם הסינאט ואף רומא קיבלה את השם "קולוניה קומודיאנה".

מעל לכל התפרסם קומודוס בשיגעון שלו למשחקי גלדיאטורים.

הגלדיאטורים היו לוחמי הזירה של רומא. ראשיתם כנראה בימי האטרוסקים העם שקדם לרומא בשליטה  על מרכז איטליה והרומאים העתיקו את משחקי הגלדיאטורים שהיו מקובלים אצל האטרוסקים. במאה האחרונה לרפובליקה היו משחקים אלה שבהם אנשים נלחמו כנגד לוחמים אחרים או כנגד חיות טרף בזירה השעשוע האוהב ביותר על ההמונים הרומאיים . והקיסרים השתדלו לשעשע את העם ללא הרף עם תחרויות גלדיאטורים מפוארות ורצחניות ככל האפשר.

הגלדיאטורים היו לרוב עבדים ופושעים שבויים אבל כללו גם מתנדבים בני חורין שבחרו במקצוע זה . וזאת משום שהגלדיאטורים המצליחים זכו להצלחה גדולה בקהל ולפופולאריות עצומה שמזכירה את זאת של כוכבי קולנוע ואלופי כד'ורגל וכדורסל של זמננו.

קומודוס יותר מכל קיסר אחר פיתח אובססיה כלפי הגלדיאטורים.

הוא הפך את ארמונו לזירת גלדיאטורים ופעל שם כגלדיאטור בעצמו כשהוא הורג חיות טרף  ובני אדם בעצמו. עם זאת הבושה מנעה ממנו להיראות בציבור כנוהג מרכבת גלדיאטור דבר שנחשב ללא מכובד עם זאת גם כשעשה זאת הקפיד תמיד להיות לבוש בבגדי הירוקים אחת משתי הקבוצות המרכזיות שהתחרו במרוצי המרכבות ברומא. .

 בזירה קומודוס הרג מאות חיות וכנראה גם בני אדם  ידוע שכשהיגיע היה על הצופים לקרוא כלפיו "אתה הוא האדון אתה הוא הראשון בתוכנו אתה הוא המאושר באנשים , אתה הוא המנצח ותמיד תהיה ".  וכאשר הופיע בציבור הוא הקפיד תמיד להיות עם חרב אלא אם היה מכוסה בדם. קומודוס היציג את עצמו למעשה כגילגול האנושי של האלה הרקלס והיה אחוז דיבוק להשתתף בקרבות.

הוא גם הוציא להורג גלדיאטורים בגלל שהתנהגו לדעתו בדרך לא יהה למיקצוע כמו אדם שהרג אריה בזמן שהיה רכוב על סוס דבר  שפגע בגאוותו המקצועית של הקיסר שהירגיש שלאריה לא ניתנה הזדמנות שווה.

המקורות טוענים לגבי קומודוס ( ומן הסתם הייתה זאת תעמולה של הקיסר עצמו) שהוא נלחם כנגד 735 ואפילו 1000 לוחמים שונים! וכמובן ניצח בכל הקרבות.

ייתכן שחלק גדול מאוד מהקרבות היו מבויימים ולא בהכרך בידיעתו של הקיסר . ההיגיון אומר שעוזריו היו דואגים לכך שהוא לא יפסיד באף קרב אם כי הקיסר אולי האמין בכנות שהוא ניצח באופן הוגן.  אולם דומה שקומודוס אכן היה אחד הגברים החזקים של זמנו ואכן יכל להופיע בזירה כגלדיאטור לכל דבר. 

ומאחר שהיה קיסר קומודוס כגלדיאטור בניגוד לשאר הגלדיאטורים שלא יכלו לעשות דבר כנגד קהל הצופים יכול היה לאיים על קהל הצופים אם אלה לא הריעו לו מספיק לדעתו ולא פעם הוא כפה על צופים שהרגיזו אותו מסיבה זאת או אחרת להיכנס לזירה ולהילחם על חייהם. 

על ידי כך שקומודוס היציג את עצמו כגלדיאטור בצורה פתוחה כזאת הוא הרחיק את עצמו מהמעמד העליון שהתייחס בבוז ובסלידה לבני מעמד זה . הקיסר עורר על עצמו את זעם המעמדות העליונים גם בהתנהגותו הבלתי צפויה ובמשבר הכלכלי שגרם . ובסופו של דבר חיסולו היה בלתי נמנע ובמיוחד כאשר רצה להעלות את העיר באש ( לפחות לפי המקורות ) . מפקד המשמר הפרטוריאני שהיגיע למסקנה שיש להיפטר מאיש זה שיתף בכך פעולה עם אשת הקיסר. הם הרעילו את הקיסר וכשפעולת הרעל לא הייתה מהירה מספיק קראו לאתלט שעמו אהב הקיסר להתגושש וזה חנק את קומודוס למוות.

מסופר שהסנאט שהיה אחוז שינאה כלפיו דרש שגופתו תיזרק לנהר הטיבר. הסנאט הוציא הודעת שמחה על מותו שבה הוא נקרא כמה פעמים גלדיאטור כסמל לשפל שאליו התדרדר בעיניהם. בהודעה נטען שהוא היה גרוע מדומיטיאנוס ונרון  ומן הסתם זה היה גם בגלל שהעז להציג את עצמו כגלדיאטור כפי שהם לא העזו לעשות .לאחר מות קומודוס הועמדה הקיסרות למכירה בידי משמר הפםריטוריאנים לכל המרבה במחיר במכירה פומבית מפורסמת מאוד , עד שהשתלט עליה לבסוף מצביא חזק מקרתגו , ספטימוס סוורוס והוא ומשפחתו שלטו בקיסרות במשך עשרות השנים הבאות. 

 עם זאת יש לציין שספטימוס סוורוס אם כי תיעב את קומודוס , עדיין הכריז עליו כאל מסיבות פוליטיות.

הוא ביקר באופן פרטי את אורליוס על שהעדיף את בנו הלא מוכשר כקיסר אבל חזר על אותה טעות במדוייק כאשר בחר בבנו הרצחני קרקלה כאיש שימשיך אחריו. 

בברור קומודוס היה קיסר גרוע מאוד. אולם ניתן לתמוה אם חלק מרושם הרע שהשאיר אחריו היה הבדל האבסולוטי בינו ובין אביו הפילוסוף ואיש הספר  הסגפני ובינו הגלדיאטור החובב המושבע והנלהב של תענוגות החיים . ייתכן מאוד שאם אביו לא  היה מי שהיה, הבוז שרחשו לו אנשי המעמדות העליונים לא היה עמוק כל כך בגלל עוצמת הניגודים ביו האיש שהעריצו הערצה עמוקה וכנה ובין בנו שהיה ההפך המוחלט.. נראה שווקה המעמדות הנמוכים והצבא דווקא חיבבו את הקיסר שהיה קרוב לליבם באישיותו הססגונית .  . 

ישנה שאלה: עד כמה ניתן להסתמך על המקורות על חייו  של קומודוס? 

אלה הם כתביו של ההסטוריון בן הזמן דיו קסיוס ששנא את קומודוס אישית כשם שהעריץ את אביו.

וביוגרפיה מאוחרת מקבוצת ביוגרפיות שנקראת "חיי הקיסרים". אלה נכתבו בידי קבוצת אנשים ולא תמיד ניתן לסמוך עליהם שכן לא פעם הם מיוחסים לאנשים שלא כתבו אותם. אך נראה שבמקרה של קומודוס לפחות ניתן לסמוך עליהם. הביוגרפיה על קומודוס מיוחסת לאחד מריוס מקסימוס שהיה ידיד של הסטיריקן בן התקופה יובנליס  אבל כנראה לא נכתבה על ידיו אלא על ידי מישהו מאוחר יותר.  ( והיא תורגמה לעברית בידי דוד גולן ).

אך נראה שבמקרה של קומודוס לפחות ניתן לסמוך עליהם.  נראה שניתן לסמוך על הביוגרפיה של קומודוס הקיסר הגלדיאטור מדהימה עד כמה שהיא ניראית בפרטיה.

וכך אין זה פלא שעל קומודוס נעשו שני סרטים אפיים. קומודוס עורר את עיניינה של הוליווד ושימש כנושא לשני סרטים רחבי יריעה בשנות השישים והתשעים. בסרטים אלה הופיעה גם דמותו של אביו מרקוס אורליוס כסמל הצדק והחכמה. אך ספק רב אם על מרקוס אורליוס כשלעצמו היו נעשים סרטים כלשהם כשלעצמו , הדמות של הקיסר הפילוסוף היא דמות דרמטית הרבה פחות ומתאימה לעין ערוך פחות לשמש נושא לסרט מאשר הדמות של הקיסר הגלדיאטור המרושע. 

ניתן לשער שעצם הניגוד בין האב ובנו , ניגוד שבו הרגישו היטב בעולם העתיק הוא שמוסיף דרמטיות לסרטים על האב והבן.

ייתכן גם שהפופולאריות היחסית של הנושא נובעת מכך שתקופתו של קומודוס , תקופת ההדוניזם ושבה קיבלו משחקי הראווה הגלדיאטורייים  מהווה סימן ברור כל כך להתחלת שקיעתה של הקיסרות לאחר עשרות שנים של פריחה תחת ידי הקיסרים הנאורים .

ייתכן שיש לראות בסרטים ההוליוודיים על קומודוס ובעיקר ב"גלדיאטור " מעין משל ומראה לחברה המערבית המודרנית. כמו שהחברה המודרנית עסוקה כל כך בהדוניזם ובמשחקי ספורט ונטשה למעשה את הערכים הרוחניים התרבותיים שלה  כך הייתה גם תקופתו של קומודוס .ויש הטוענים שחברה זאת נימצאת כעת במצב של שקיעה כפי שהייתה החברה הרומאית בימי קומודוס לאחר תקופה של שיגשוג כלכלי ותרבותי ולכן הסרטים על תקופתו הם כה פופולאריים ורלוונטיים כיום. 

הסרטים על ימי קומודוס אינם מדויקים לגמרי מבחינה היסטורית. הם לוקחים חרויות דרמטיות רבות כפי שנהוג לעשות בכל סרט היסטורי ויוצרים למעשה סיפור חדש שאין לו קשר לעובדות ההיסטוריות על הקצין הרומאי הישר והאמיץ שנילחם והורג במו ידיו את הקיסר המושחת.אולם במיוחד בתיאור של הקיסר הגלדיאטור עצמו, קומודוס, הסרטים הם נאמנים למקורות ההיסטוריים הקדומים שדומה שאי אפשר להגזים יותר מהם בתיאור הקיצוני של דמותו המדהימה של הקיסר , שניצח במאות קרבות של גלדיאטורים.

מהבחינה הזאת דומה שהמציאות ( או לפחות , כפי שהוצגה במקורות הקדומים ) היא עולה על כל דמיון.

הקיסר קומודוס בסרטים המודרניים "נפילת הקיסרות הרומאית " ו"גלדיאטור "

הן בהוליווד והן באיטליה נעשו סרטים מרובים על הרומאים ואלה היו במשך שנים מרובות סרטים פופולאריים מאוד. אם זאת בדיקה של התקופות שבהן מתרחשים סרטים אלה מראים שלרוב הם מתמקדים בתקופה מצומצמת למדי : מהמאה הראשונה לפה"ס ועד למאה הראשונה אחרי הספירה. מהתקופה של מרד ספרטקוס  שעליו הוסרט סרט ידוע של סטנלי קובריק  , דרך האירועים של ימי יוליוס קיסר ( סרטים שונים המבוססים על המחזות של שקספיר כמו גם על חייה של קליאופטרה אהובתו המצרית של קיסר)  , והקיסרים אוגוסטוס , טיבריוס  ( שעל ימיו עוסקים סרטים כמו "בן חור " וסרטים שונים העוסקים בישו ), קליגולה ( שעל חייו הוסרט סרט פורנוגרפי שנוי במחלוקת של גור וידאל )  , קלאודיוס  ( שעל תקופתו הוסרטה המיני סדרה הטלוויזיונית המפורסמת "אני קלאודיוס") ונירון ( שעל תקופתו הוסרטו גירסאות מרובות של הספר המפורסם "קוו ואדיס " על פי ספרו של המספר הפולני סינקייביץ על רדיפות הנוצרים בזמנו ).  וכלה בימי הקיסרים אספסיאנוס וטיטוס( שעל תקופתם עוסקים סדרות טלויזיוניות וסרטים כמו "מצדה " ו" ימי פומפי האחרונים " שהוסרט בכמה גירסאות ). 

ובכך פחות או יותר מסתכם העניין הקולנועי בהיסטוריה הרומאית. נעשו כמה סרטים בודדים ולא ידועים על הקיסר הנוצרי הראשון קונסטנטינוס ועל המנהיג הברברי אטילה  ועל הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס ועל אישתו תיאודורה  שניסו להחזיר את גדולת האימפריה הרומאית העתיקה במאה השישית לאחר הספירה. 

אולם אלה סרטים זניחים וכמעט לא ידועים . מבחינת הקולנוע ההוליוודי אין עניין רב ברובה של ההיסטוריה הרומאית שלאחר טיטוס , הן משום שאינה דרמטית מספיק והן משום שאינה ידועה כמעט כלל לציבור הרחב שבדרך כלל יודע משהו על הקיסרים הראשונים כמו קליגולה ונירון, אבל כמעט שאינו יודע דבר על הקיסרים שבאו אחריהם. בוודאי שהדבר נכון לגבי הקיסרים "הנאורים" שעצם הצלחתם ושיגשוג ממלכתם מראה שמבחינת הוליווד שום אירוע דרמתי לא אירוע בתקופתם ולכן אי אפשר ליצור עליהם סרטים שיעניינו את הקהל הרחב. 

דומה שלאחר ימי נירון וטיטוס יש רק יוצא מהכלל אחד לחוסר העינין ההוליוודי בתקופה המאוחרת יותר של הקיסרות הרומאית , וזהו הקיסר קומודוס.. אנחנו יכולים לנחש שזה בגלל שימיו ומלכותו בניגוד מוחלט לתקופות קודמיו , נמצאו כמספקים חומר דרמטי יוצא מהכלל .עבור התסריטאים ההוליוודיים. 

על הקיסר קומודוס נעשו שני סרטים הוליוודיים רחבי יריעה בתקופות שונות ושניהם מזכירים זה את זה בעלילתם אם כי יש  בינהם גם הבדלים גדולים.

הסרט הראשון הוא סרטו של אנטוני מאן " נפילת הקיסרות הרומאית ".(1964). סרט זה שנחשב לאחד הסרטים ההיסטוריים הגרנדיוזיים והאפיים ביותר שנעשו אי פעם היה גם

כישלון קופתי יחסי וכשלונו הביא להיעלמות הז'אנר של הסרטים ההיסטוריים האפיים רחבי היריעה מסוגו למשך זמן רב.

צפו במקדימון של "נפילת האימפריה הרומאית :

הסרט קובע שיש לראות את נפילתה של הקיסרות הרומאית עם מות מרקוס אורליוס כלומר שקומודוס הוא האיש שפותח בתהליך שמתואר בשם הסרט.

קומודוס מוצג בסרט כמי שאינו בנו האמיתי של הקיסר אלא בן של גלדיאטור ( שאותו משחק אנטוני קוויל). וכך  מוסבר השוני הגדול באישיות ובהתנהגות בין הקיסר הצדיק כמעט ובין בנו הנבל. 

ההסבר הזה הוא אכן ההסבר של ההיסטוריונים בימי קדם שתהו בעצמם על ההבדלים המדהימים בין האב ובנו.

האם הוא נכון ?היום אי אפשר לדעת בכל אופן  ההבדלים האלו אפשריים בהחלט גם אם מרכוס אורליוס "כן " היה אביו הטבעי  של קומודוס. 

 מרקוס אורליוס עצמו מתואר כמי שהורעל בסכין מורעלת של אחד מהאנשים שבטח בהם אך למעשה פועל בשיתוף פעולה עם קומודוס. 

הסרט עצמו בנוי בשני חלקים.

חלק 1 מתרחש במחנה צבאי על הדנובה שם נלחם אורליוס  (אלק גינס) עם הברברים הגרמנים. לשם הוא מזמין את כל נציבי המחוזות שלו כדי להביא לאיחוד בינהם ולמבנה חדש וטוב יותר של הקיסרות הרומאית שתפסיק למעשה להיות קיסרות ותהפוך למדינת כל עמיה. אורליוס מתכנן גם למנות את קצינו ההגון והנאמן ליויוס  ( סטפן בויד שהיה זכור לכל הצופים כאיש הרע דווקא מהסרט "בן חור" גם הוא על ימי רומא העתיקה) ליורשו במקום קומודוס  (כריסטופר פאלמר ) שאותו הוא מתעב ( בכך מוסברת האנומליה ההיסטורית כיצד הקיסר החכם לא הבין איזו סכנה צפויה בבנו ) אך הקצין ההגון יתר על המידה מסרב להצעה ולעתיד מתחרט על כך.

אורליוס בחלק זה מסביר לנציביו את העתיד המפואר שצפוי לקיסרות עם יקבלו את הצעתו.אבל זהו תיאור של היסטוריה חלופית שלא תתממש.

מה שהופך את סיפור מאמציו של קומודוס להרוס את הקיסרות בחלק השני של הסרט לעצוב עוד יותר.  כתוצאה מהמחשבות של הצופה על מה יכול היה להיות. מרקוס אורליוס מדבר על חופש ושיויון ושלום  של כל האזרחים ( כולל הברברים שאותם הוא מיישב בקיסרות ). אך כפי שאחת הדמויות בסרט מציינת כאשר האנשים שוב אינם מאמינים בחלום של הקיסרות כי אז היא מתחילה למות. זרעי השקיעה הם כבר בתוך הקיסרות ואין להטיל את ההאשמה כולה על קומודוס .

חלק 2 של הסרט עוסק כולו בתקופת שלטונו הרודני של קומודוס ברומא . . סופיה לורן מופיעה בתור לוסילה אחותו ההגונה של קומודוס שבה ליויוס מאוהב ( במציאות לוסילה כלל לא הייתה אישה הגונה כפי שהיא מופיעה בסרט). קומודוס משיא את אחותו לשליט מזרחי . ליויוס ועבד רומאי מנסים להפיץ את תורתו של אורליוס בסרט של הקיסרות כאחוה בין עמים אך ללא הצלחה. 

הסרט מסתיים בקרב חרבות בין ליוויוס ובין קומודוס בפורום הרומאי  שבו נהרג הקיסר הגלדיאטור המפורסם.

הסרט מתעלם מהאירוע הדרמתי של "מכירת " הקיסרות לכל המרבה במחיר ובמקום זאת מציג את ליויוס שמסרב ( שוב ) לקבל את כתר הקיסר , ובכך מאיץ אנחנו מניחים את נפילת הקיסרות.

הסרט הוא לזמנו ועוד יותר לזמננו איטי למדי ומידי. קומודוס מוצג כאדם מרושע אך למעשה איננו רואים הרבה ממעשיו או מפעולותיו המפורסמות כגלדיאטור וגם מותו מוצג כדרמתי יותר משהיה  במציאות שבה נחנק בידי ספורטאי שעימו התאמן.

הסרט נכשל והביא לפשיטת רגל של המפיק ולקבורתו של ז'אנר הסרטים האפיים.

צפו בסרט המלא:

 

לעברית תורגם עיבוד של תסריט הסרט לרומאן  הרי ויטינגטון   נפילת האימפריה הרומית / עברית ב.מארק    (תל אביב) :   ספיח,   [1964]. והוא הופיע בכמה מהדורות ועטיפות שונות. 

בסיפור ההיסטורי-מרקוס אורליוס קיסר רומי נרצח, ובנו רודף התענוגות יורש את מקומו והופך את ארמונו לבית הוללות. ליויוס מפקד הצבא מאיץ במפקדי צבא אחרים למרוד בו, ואז פורץ הקרב האכזרי נגד הצבא הפרתי וליויוס מוביל את הקרב ומבצע פעולות המשאירות את העולם נדהם

הספר אינו מוצלח במיוחד   ועוד פחות מהסרט. אבל הוא עורר את עניינו של קורא בו ( אני ) בתקופה של שקיעת האימפריה הרומאית.

 

קיראו קטעים מהספר באנגלית בבלוג על  כוכב הסרט סטיפן בויד .

 

גלדיאטור 

כמה עשרות שנים לאחר "נפילת הקיסרות הרומאית " בשנת 2000  הוצג סיפור העלילה על קומודוס שוב בסרט שהפעם בניגוד לקודמו זכה להצלחה גדולה עם כי חזר במידה מסויימת על סיפור העלילה אבל גם שינה אותו בצורה משמעותית ובראש ובראשונה דמותו של קומודוס הוצגה בו זמנית גם כמרושעת יותר וגם כ"ציבעונית " יותר משהייתה בסרט הקודם. כנראה זה היה מינון נכון יותר של העלילה עבור הקהל הרחב. 

 זהו "גלדיאטור"  של רידלי סקוט.

צפו במקדימון שלו כאן: 

 

בגלדיאטור העלילה היא מקבילה למדי לזו של הסרט הקודם . שוב הסרט מתחיל בדנובה  בזמן המאבק בין  הרומאים והגרמנים . מרקוס אורליוס שוב מוצג כקיסר הטוב והאבהי ולצידו מופיע ראסל קרו בתור המצביא שלו רוצה הקיסר להעביר את הקיסרות  הפעם המצביא אינו מסרב אך קומודוס מקדים ורוצח את אביו לפני שיוכל להכריז על השינוי בשלטון.

האם קומודוס באמת רצח את אביו ? אין לכך הוכחות היסטוריות אך יש היסטוריונים שחושדים שכך היה. מבחינת ההיסטוריה מרקוס אורליוס מת במגיפה ואין בידינו דרך לקבוע אם הוא נרצח בידי קומודוס , אבל זה לא לחלוטין בלתי אפשרי. 

 

הגיבור מרידיוס חוזר לביתו ומוצא שבני משפחתו נרצחו בידי שליחי קומודוס . הוא הופך לגלדיאטור ומכאן והילך הופל דרך מגוון של קרבות זירה לגדול הגלדיאטורים ברומא בדרך למאבק הסופי עם הקיסר הגלדיאטור..הדמות עצמה איננה היסטורית כשם שליויוס מהסרט הקודם אינו היסטורי . לא הייתה דמות כזאת של גלדיאטור שהרג את הקיסר בזירה במהלך קרב. במציאות הוא נהרג בידי ספורטאי אומנם אך לא בזירה אלא בביתו ובהפתעה .

הגיבור מוצג כסטואי כמו הקיסר מרקוס אורליוס כפי שמראה תחושת החובה שלו למשפחתו ולמדינה. אבל הסטואים בניגוד לגיבור לא האמינו בחיים אחרי המוות .   

הדרך שבה מציג הסרט את הקיסר קומודוס כמטורף המתחזה לאל הרקולס היא אכן מדוייקת למקורות שמציגים אותו בדיוק כך. וגם הדרך שבה הוא מוצג כגלדיאטור יוצא מהכלל כפי שהוא מוצג בסרט היא נכונה במקורות כפי שראינו נטען שהוא ניצח במאות קרבות ( אם כי נשאלת השאלה הגדולה עד כמה הם היו הוגנים.יכול להיות שהקיסר עצמו חשב שהקרבות היו הוגנים אבל יש להניח שעוזריו דאגו שהם לא יהיו. ).

עם זאת יש מי שטוען שהוא רק פצע את יריביו ולא הרג אותם בידעם שהוא הקיסר ולא "עוד ": גלדיאטור. מסופר עליו שהוא גם הרג בעלי חיים בזירה כמו קרנפים ואם כן כי אז הקרבות היו כנראה הוגנים יותר ( אם כי קל היה לסמם את החיות לפני שעלו לזירה).

בסרט מוצגת דמות של סנטור רפובליקני בשם גרקכוס . זוהי דמות דמיונית אך מבוססת על האחים גרקכוס שחיו מאות שנים קודם לכן בימי הרפובליקה ודאגו לזכויות המעמדות הנמוכים ונרצחו בגלל זה.אך בימי הקיסר קומודוס לא היה מישהו כזה זהו אנכרוניזם של יוצרי הסרט. 

אחותו של קומודוס ליסילה מופיעה בסרט ושוב מוצגת כאישה הגונה למדי . אך שוב במציאות היא השתתפה בקשר לרצוח אותו. היא הוגלתה לאי והוצאה שם להורג. היא לא המשיכה לחיות אחרי קומודוס בניגוד למתואר בסרט. במקורות שטענו שהיו לו יחסי מין עם אחיותיו ויש טוענים שגם עם לוסילה אך ההאשמות של גילוי עריות במשפחה היו מקובלות כנגד קיסרים שנואים כמו קליגולה ונירון ואין לדעת עד כמה היה בהם אמת מעבר לרכילות מרושעת.

הסרט אם כך הוא מדויק בכך שהוא מתאר את קומודוס כשליט רודני מצד אחד וגלדיאטור מצד שני . זאת בדיוק הדרך שבה הוא מתואר בכתבי ההיסטוריונים של הזמן והסרט אינו מגזים כלל מעבר להגזמות שלהם.  

דווקא בגלל שהמציאות כפי שתוארה בכתבי ההיסטוריונים הרומאים הייתה צבעונית כל כך , דווקא משום כך הסרט הוא מדוייק למדי בהשוואה לסרטים אחרים שמבוססים על ההיסטוריה הרומאית. יש בו עיוותים ושינויים למינהם אך אין לאמר שהם משמעותיים ,למשל בהצגת אחותו של קומודוס כאישה הגונה. השינוי הגדול ביותר הוא  של חיסולו של קומודוס בזירה ולא בביתו.

שני הסרטים עם כך תיארו את ק'מודוס בצורה מדוייקת למדי , אך לשם הדרמטיות שינו את סיפור מותו כדי שיעשה בידי גיבור חיובי ולא בצורה של ההתנקשות שבה הייתה מעורבת אישתו כפי שהיה במציאות . שני הסרטים גם הילבינו את דמותה של אחותו של קומודוס שבמציאות הייתה גרועה בדיוק כמוהו.

ושני הסרטים הקפידו מאוד גם לשמור על הניגוד המוחלט , הניגוד שקיים גם בכתבי ההיסטוריונים הקדומים בין האב , הקיסר והפילוסוף הצדיק , והבן הגלדיאטור הרצחני המטורף . הניגוד שהוא אולי יותר מכל נותן לסיפור את קיסמו עד היום .ההבדל הגדול בין שני הסרטים שכנראה קשור לתקופה שבה כל אחד מהם נעשה הוא בכך ש"גלדיאטור" מרשה לעצמו "ללכת עד הסוף " בתיאורי ההרג השונים בזירה ומחוצה לה. בעוד ש"נפילת האימפריה הרומאית " שנעשה בשנות השישים המאופקות יותר לכל היותר רק רומז על הדברים ומקפיד שלא להראות אותם בהנאה ובקיצוניות שאותה עושה "גלדיאטור".

כמובן יש גם את ההבדלים הטכניים. בגלדיאטור ניתן שחזור מדויק למדי של רומא והזירה ושל המוני  הצופים שנעשה באמצעות הדמיות מחשב , דבר שלא ניתן היה בסרט הישן יותר שהסתמך על בניינים קיימים ואלפי ניצבים 

איזה סרט מציג תמונה ריאליסטית ומשכנעת יותר של רומא זה כבר נתון לשיקולו של כל צופה . 

הם מכניסים דמויות בדויות של אנשים שיכלו לתפוס את מקומו של קומודוס ולעצור את שקיעת הקיסרות ובכך להוסיף לעצב של העלילה ושל מה שיכול היה להיות . אך במציאות אנשים אלה לא היו קיימים. ואשר לקומודוס , שליט גרוע ככל שהיה לא הוא זה שהביא לנפילת הקיסרות , אלה נבעו מגורמים אובייקטיביים שלא הייתה לו ( או למרקוס אורליוס ) כל שליטה עליהם , לכל היותר הוא האיץ במעט את השקיעה ותו לא. 

ביבליוגרפיה

 

 ספרו של מרקוס אורליוס  בתרגומים לעברית 

 

  מרקוס אברליוס אנטונינוס /   רעיונות    תרגם מיונית אהרן קמינקא… ועם מבוא והערות מאת המתרגם  ורשה :   א.י. שטיבל,   תרפ"ג 1923 

מרקוס אורליוס, 121-180    הרהורים של מרקוס אורליוס / תרגם מיוונית והקדים מבוא ש. ויסמן    ירושלים :   י. מרכוס שות',   תשמ"א 1981

 מחשבות לעצמי / מרקוס אורליוס ; תרגם מיוונית, כתב מבוא והוסיף הערות: אברהם ארואטי

בנימינה : נהר ספרים, תשע"ב 2012.

ספרים על מרקוס אורליוס וקומודוס 

 נתן שפיגל     מארקוס אורליוס : קיסר ופילוסוף /    ירושלים :   מאגנס,   1980.

  הקיסרים האנטונינים :   הביוגרפיות של לוקיוס אייליוס, אנטונינוס פיוס, מרקוס אורליוס, לוקיוס ורוס, אווידיוס קסיוס, קומודוס אנטונינוס, הלויוס פרטינקס, דידיוס יוליאנוס /     תירגם דוד גולן ,ירושלים :   הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס,   תשס"ז 2006

 

תקציר :הביוגרפיות של הקיסרים האנטונינים הן חלק מקובץ הביוגרפיות של קיסרי רומא הידוע בשם SCRIPTORES HISTORIAE AUGUSTAE ('המחברים של תולדות האוגוסטים'), ובקיצור – 'היסטוריה אוגוסטה'. מגילת הקובץ הייתה מוכרת למשכילי הרנסנס, ועל שום החשיבות שייחסו לתוכנה להכרת תולדותיה של רומא בימות האימפריה, היא הייתה מן החיבורים הראשונים שראו אור בדור הראשון של הדפוס (מילנו 1475).

הביוגרפיות של הקיסרים האנטונינים פורסות יריעה רחבה של קורות האימפריה הרומית ומנהיגיה במאה השנייה. הן מאירות באור מיוחד את תקופתם- השנים 138–193 לסה"נ – שהן המחצית השנייה של פרק הזמן המכונה 'השלום הרומאי'. בצד קווי האופי של הקיסרים, נחשפות בהן הליכות האישות שלהם ונבדק הקשר שלהם להתרחשויות. הביוגרפיות מציגות את מערכות השלטון ומאירות את אורחותיה של האימפריה הרומית כמדינה וכחברה , ואת טבעם של מפעיליה בדורות שעיצבו את התרבות המדינית של המערב. ניכרת בהן המגמה שרווחה אז להשתית את חיי האזרחים והתושבים על חוק המעוגן בחשיבה פילוסופית כללית על העולם והאדם. הקיסרים האנטונינים לא ביטלו את מוסד העבדות, אך היחס לעבד בימיהם היה אנושי יותר. יהודי ארץ ישראל זכו בימיהם לביטול גזרות הדריאנוס והתאוששו מן המכה שהנחיתו עליהם הרומאים בעקבות מרד בר כוכבא.

המחבר-העורך של הביוגרפיות אינו מוכר לנו בשמו. הוא חי ככל הנראה במפנה המאה הרביעית לחמישית. נראה כי היה משכיל רומאי מן האריסטוקרטיה הישנה שהנצרות –דת האימפריה הרומית של ימיו — לא כבשה אותו. הוא היה איש של רומא הקיסרית הפגנית, תרבותה והגותה. כתיבתו רבת עניין גם מהבחינה הספרותית.


  מ.  קארי ,  דברי ימי רומא :   עד סוף תקופת קונסטאנטינוס / תרגום קלמן קצנלסון    תל-אביב :   ש. פרידמן,   תשכג-תשכד

  מיכאל   גרנט ,עולמה של רומא    הקדמה צבי יעבץ ; [תרגם מאיר ויזלטיר ; קטעי השירה תורגמו בידי שלמה דיקמן, יונתן רטוש ודוד שרף.. תל-אביב : הדר, תשכ"ז 1967.

August Roland  CRUELTY AND CIVILIZATION : The Roman games london , 1994   

Birley Anthony(ed.) LIVES OF THE LETER CAESARS   London, 1976. 

, Birley Anthony MARCUS AURELIUS : a Biograhy  London, 1993.

 Elley , Derek The Epic film :Myth and History  London , 1984

Kyle Donald g. Spectacles of Death in Ancient Rome  London, 1998

קיראו גם 

סקירה על הסרט "נפילת האימפריה הרומאית "

הסאגה של בן חור 

הקיסר ההיסטוריון : על הסדרה "אני קלאודיוס"

 

עוד סרט היסטורי של רידלי סקוט על ימי הצלבנים :ממלכת גן העדן