ארכיון תג: קומיקס

איש של סלע :שיחה עם ג'ו קיוברט

אי אז בשנות השבעים נתקלתי בחוברות "טרזן " של הוצאה איזוטרית מאוד בשם "ש. אור " בסיפורי קומיקס על איש הג'ונגל שהרשימו אותי מאוד ולא היו כמו שום דבר שראיתי עד אז.לימים גיליתי ששמו של האמן היה ג'ו קיוברט . גיליתי שהוא לא רק אמן של טרזן הוא נחשב גם לגדול אמני סיפורי המלחמה של עולם הקומיקס ,בנוסף לסיפורים רבים אחרים על גיבורי על כמו "איש הנץ " , הגולם  מפראג, על טקס וילר  הרנג'ר מהמערב הפרוע ועוד ועוד.

ג'ו קיוברט עדיין חי ופעיל בשנת 2011 למעשה הוא  אמן הקומיקס הפעיל הוותיק ביותר בעולם הוא פעיל מזה למעלה מ-70 שנה! לאחרונה הוא ביקר בישראל לרגל תערוכה של יצירתו שמוצגת במוזיאון הקומיקס והקריקטורה בחולון. ובמסגרתה הוא נפגש עימי לכמה שעות של שיחה על חייו ויצירתו.

והנה לפניכם ראיון מקיף עם ג'ו קיוברט :

המציאויות החלופיות של ג'ו קיוברט  

כפיר האיש התנ"כי

כפיר האיש התנ"כי " היא סדרת קומיקס מאת עופר זנזורי ומיכאל נצר על עלילותיו של גיבור שמגלה על הר נבו את המטה של משה רבנו ונהפך כתוצאה ל"כפיר האיש התנ"כי". גיבור על בעל כוחות "תנכיים".

ראו

מאבק על רקע תנ"כי

"קווין קומיקס " קומיקס בעברית משנות השמונים

"קווין קומיקס" הייתה הוצאת  קומיקס שפעלה בישראל בשנות השמונים והוציאה סדרות קומיקסים מתורגמות מאנגלית לעברית בצבעים מלאים .

הסדרות שהיא הוציאה "כללו את "מסע בין כוכבים " "מלחמת הכוכבים " " סופרמן " " באטמאן "| ספיידר מאן "ו"הענק הירוק.

והנה כתבה מקיפה על הוצאה נשכחת זאת שכוללת ראיון מקיף עימי.

להלן הקטעים עימי :

"…קווין קומיקס נכנסה לשוק לאחר שני עשורים בהם הקומיקס בישראל תפס תאוצה.
מ.מזרחי הייתה להוצאה המובילה בתחום בזכות הצלחתה עם "זאגור", ""טקס", "פופי" ועוד. במקביל, סדרות קומיקס מקוריות הובאו בהרחבה במוספי הילדים השונים, כגון "הארץ שלנו" ו-"דבר לילדים". במגזין "בוקי", שראה אור בין 1967-1970, הוקדש חלק נכבד לתרגום גיבורי-על אמריקניים רבים, שחלקם הופיע מאוחר יותר גם בחוברות קווין קומיקס. פניתי ל-אלי אשד, מחבר הספר "מטרזן ועד זבנג: הסיפור של הספרות הפופולרית העברית", ו-עופר ברנשטיין, אספן וחוקר קומיקס, בשאלה: מה אפיין את קווין קומיקס?

אשד טוען:"קודם כל, הצבעוניות. עד אז, תרגומי הקומיקס לעברית היו, כמעט תמיד, בשחור-לבן. מבחינת הכותרים והפורמט, קווין קומיקס הציגו, לראשונה, בעברית את מלחמת הכוכבים ו-מסע בין כוכבים כחוברות קומיקס, ולא כספרים או כסיפור בהמשכים." ברנשטיין מוסיף:"קווין קומיקס היו קרובים בפורמט למקובל בחו"ל אך מבחינת התוכן, היה בלגן אחד גדול. למיטב הבנתי, בחוברות ה-סופרמן שהוציאו לקחו סיפורים מ-"Action Comics", מ-"Super Boy" וכל מיני דברים שנפלו עליהם."  

 

.."וקל לקבוע שהגימור הסופי של חוברות קווין קומיקס לא השביע רצון, לעתים, גם בפרמטרים אחרים. בין הטעויות הנפוצות ביותר שהתגלו בין הדפים היו בלוני טקסט ריקים ואותיות הכתובות בהיפוך. בכל זאת, יש מקום לתהות האם מוצר מוקפד יותר היה משנה את גורלה של קווין קומיקס. ההוצאה נסמכה, כמעט לחלוטין, על עולמם של גיבורי העל. אמנם, רובם כבר היו מוכרים בישראל בזכות עיבודים קולנועיים וטלוויזיונים שונים. אך האם קסמם וכוחם אכן מסוגלים היו לפעול גם על הקורא המקומי בשנות השמונים או שמא מדובר בהימור הנידון מראש לכשלון?

אשד:"הטענה ש-סופרמן לא מתאים למנטליות הישראלית היא שטויות במיץ עגבניות. היו לנו [ בספרות הישראלית ] גיבורי-על אבל לא בקומיקס. דנידין הוא גיבור-על, עפ"י כל הגדרה. גם חסמב"ה- בתור ילדים שעושים דברים שמבוגרים לא יכולים ומתעסקים בבעיות חובקות עולם וסכנות רציניות, כמו טרוריסטים המאיימים על בטחון המדינה. במובן זה, הם היו קרובים יותר ל-The Avengers מאשר ל-השביעייה הסודית. אני חושב שכן היה שוק לכך אבל אולי לא מספיק כסף לפרסום."

סיפורה של הוצאת "קווין קומיקס

חלק ב'

דמות הטייס בקומיקס

 

איך מוצגים הטייסים בקומיקס העולמי והעברי ? האם הם בכלל מוצגים בקומיקס העברי ?  אלו הן שאלות  שכתב בטאון חיל האוויר יונתן מרוז עוסק בה במאמר שבו הוא מראיין אותי בנושא .

והנה מאמרו בנושא לרגל 35 שנה למבצע אנטבה

דמות הטייס בקומיקס העברי והעולמי

יקום הקומיקס של האי סרדיניה

Manuelle Mureddu

במסע לאי סרדיניה גיליתי שם מסורת עשירה של תרבות קומיקס אבל רובה ככולה באיטלקית.עם זאת נמצא גם יוצר הקומיקס שואף ליצור תרבות קומיקס השפה המיוחדת לאי השפה הסרדינאית ולהחיות ולחדש על ידי כך לטווח הארוך  את התרבות הקדומה של האי התרבות הנוראגית שפעם לפני יותר משלושת אלפים שנה בנתה בנינים ענקיים באי  הנוראגים והיגיעה לקצוות הים התיכון.

וראו שתי כתבות על כך באתר יקום תרבות

:המסע לסרדיניה :יקום הקומיקס הסרדינאי

המסע לסרדיניה הקומיקס הראשון בשפה הסרדינאית

הנסיעה לארצו של סיסרא :סיכום מסע

החלק השני בסדרת המאמרים על מסעי לכנס קומיקס של ארצות הים התיכון בסרדיניה.

החלק הקודם "האי שמחוץ לזמן " תיאר את סרדיניה תרבותה ותולדותיה.

תמונות מהכנס בסרדיניה

בחלק הזה תיאור המפגשים שלי עם המארחים הסרדינאים האדיבים והנדיבים ובראשם מארגן הכנס בפי ויגנה יוצר קומיקס מפורסם באיטליה שטרח והכין עבור הכנס  שתי חוברות מיוחדות באיטלקית על הקומיקס העברי ועל הקומיקס הערבי .

בסיום הכנס נתתי את נאום הסיום על תרומתה המיוחדת  של סרדיניה לתרבות הים תיכונית והעולמית.

ראו :

המסע לסרדיניה -החלק השני

פנחס שדה -היוצר כאלוהות

 

פנחס שדה מליסלדה

 

קטע מהעמוד המסיים של  הסיפור המצוייר  "מליסלדה " כתב "יריב אמציה" (שם בדוי של פנחס שדה ) צייר גיורא רוטמן.

לפני 15 שנה  בינואר -1994, נפטר הסופר והמשורר פנחס שדה.

פנחס שדה היה המשורר והסופר המיסטיקן הראשון והבכיר עד כה של הספרות הישראלית שלאחר קום המדינה  ,והוא עסק כל חייו בנושא  שהעסיק אותו מאוד של "המציאות האחרת " העולם שמעבר.ונושא קשור שהעסיק אותו כמעט באותה המידה אם כי בצורה מוסווה יותר היה הנושא  של היוצר ( או באופן ספציפי הוא עצמו ) כאלוהות. ונושאים  עמוקים  אלו נחשפו  ולפעמים בצורה מפתיעה אפילו בסיפורי הקומיקס שכתב עבור ילדים  במגזין "הארץ שלנו" בשם בדוי "יריב אמציה".אלא שעל מנת להבין את האלמנטים המיסטיים  הקיצוניים מאוד החבויים בסיפורים אלו שנקראו בידי ילדים  ב"הארץ שלנו "  על הקורא להיות מומחה למחשבתו של פנחס שדה ו/או מומחה במיסטיקה יהודית ושבתאית.להלן מסע אל העולמות שמעבר של פנחס שדה. בשירה ובקומיקס.

"פנחס, מה יהיה הסוף של כל זה?"
פנחס שדה :"הסוף של כל זה יהיה מוות."
"ואתה פוחד מהמוות?"
פנחס שדה : "המוות הוא המסתורין הגדול ביותר. אנחנו הולכים אל מקום שעוד לא היינו בו, ובהחלט יש בי פחד-מוות מהמוות. אבל מה אני יכול לדעת? אולי שם נורא? אולי שם טוב? אולי שם לא-כלום? אני פשוט לא יודע. "

(מתוך "אצא לי השדה ואשמע מה דיבר ה' מן הקמה", ראיון של   פנינה רוזנבלום עם פנחס שדה. )

הנער אסא ":האם זה באמת סוף הסיפור כדבריך ? או שמה תמשיך אותו ? "

"יריב אמציה " בורא העולם  ( פנחס שדה ) :  "אינני יודע . עלי להרהר בדבר. זה תלוי .."

( סיום הסיפור המצוייר "מליסלדה או האלים באים " הארץ שלנו ,1971) .

לפני 15 שנה  בינואר -1994, נפטר הסופר והמשורר פנחס שדה.

פנחס שדה היה המשורר והסופר המיסטיקן הראשון והבכיר עד כה של הספרות הישראלית שלאחר קום המדינה  ,עסק כל חייו בנושא  שהעסיק אותו מאוד של "המציאות האחרת " העולם שמעבר וזאת בתקופה שבה רוב הסופרים והמשוררים ה"הנחשבים "  החל בנתן זך וכלה בעמוס עוז וא.ב.יהושע העדיפו לעסוק בספרות ריאליסטית על הכאן ועכשיו..

ונושא קשור שהעסיק אותו כמעט באותה המידה אם כי בצורה מוסווה יותר היה הנושא  של היוצר ( או באופן ספציפי הוא עצמו ) כאלוהות. ונושאים  עמוקים  אלו נחשף ולפעמים בצורה מפתיעה אפילו בסיפורי הקומיקס שכתב עבור ילדים  במגזין "הארץ שלנו" בשם בדוי.

שדה התפרסם ביצירתו האוטוביוגראפית "החיים כמשל" (1958) בה חשף את נפשו ואת מחשבותיו חשיפה ששום סופר עברי לא חשף לפניו ורק מעטים חשפו אחריו.

קובץ:Haayim-BookCover.jpg

פרט לכך היה פנחס שדה גם משורר מהנחשבים ביותר, ומה שפחות ידוע, הוא היה בין מחברי הקומיקס הפוריים והמוכשרים ביותר בעברית וחיבר סיפורי הרפתקאות ומדע בדיוני שונים לילדים, אפילו סיפור של טרזן(!)
המוות העסיק את מחשבותיו של שדה כל חייו. דומה שיותר מכל סופר ומשורר אחר גילה שדה עניין עמוק ב"העולם שמעבר", וב"מציאות האחרת" אותה יכולים רק המשוררים להשיג בחושיהם. נושא זה מופיע ב"החיים כמשל", ברומן התנכי "מותו של אבימלך ועלייתו השמיימה", ואפילו בסיפורי הקומיקס שלו לילדים שפורסמו במגזין "הארץ שלנו", בהם תיאר את מסעותיהם של ילדים לעולמות רחוקים במערכת השמש שלנו ורחבי הגלקסיה מסעות שמהם הם לא תמיד שבים לכדור הארץ …

המשורר והמציאות האחרת

לפנחס שדה היה  עניין עמוק כמעט אובססיבי בנושאי מיסטיקה ואף ספיריטואליזם . בשיחה עם יוסף מונדי סיפר שערך סיאנס אליו זימן את רוחו של המצרי הקדמון שנאת (שדה חשב שיש קשר בינו ובין שמו המצרי במקורו "פנחס") שדיבר בשפה תנכית מפליאה. מפליאה משום שלא היו אלה קטעי פסוקים או מליצות מהתנ"ך אלא לשון עתיקה ומדויקת. שנאת אמר לשדה דברים שונים ומסתוריים כמו "נר לרגליך צדק", "נכון פענחת ודרך המלך פתוחה לפני פרי סרעפיך" ו"דרך יסורים טעמה איש החי טוהר בה".

ולהלן הנוסח המלא של השיחה בין מונדי ופנחס שדה :

 מונדי: האם השתתפת פעם בסיאנס ספירטואליסטי?

שדה: פעם אחת.

מונדי: לפני זמן רב?

שדה: לפני לילות אחדים, כאן בחדרי.

מונדי: האם התרשמת במיוחד מהסיאנס הזה או הדבר נראה בעיניך שטותי?

שדה: שטותי בודאי שלא. התשובות היו מפתיעות, ולפעמים מדהימות. השאלה היא, בכל אופן, מנין הן באות, לאן הן שייכות, ואני לא מוציא מן הכלל שום אפשרות, אבל גם אינני יכול לאחוז בבטחון באפשרות זו או אחרת. אינני יודע.

מונדי: האם הסיאנס נערך באמצעות לוח והזזת כוס?

שדה: כן.

מונדי: כמה אנשים היו נוכחים?

שדה:בחורה אחת, שהכרתי באותו ערב לראשונה ושנאמר לי עליה שיש לה סגולות של מדיום, ידיד שלי, ואני.

 מונדי: מי הופיע באותו סיאנס?

 שדה: השם שהופיע היה סנאת. הרושם שהתקבל היה שזה הוא שנהאת המצרי, אבל זכרנו כי מקובל, ברומן או בסרט, לכתוב שנהאת בשי"ן. והנה מצאתי בין הספרים שלי קטע מתוך הספור המקורי העתיק של שנהאת, והופתעתי לראות כי באמת נכתב שם סנהאת בסמ"ך, כפי שהופיע על הלוח.

מונדי: האם אלה היו הסימנים היחידים המעידים על זהותו?

 שדה:לא. הידיד שאל אותו מאיזה ארץ הוא, והתשובה היתה: גשנ. עלה על דעתנו שהכוונה לארץ גושן. (אגב, אותו קדמון מצרי לא העסיק אותי אף פעם ומעולם לא התענינתי בו).

 מונדי: באיזו שפה הוא ענה?

 שדה:בשפה תנכית מפליאה. מפליאה משום שלא היו אלה קטעי פסוקים או מליצות מהתנ"ך אלא לשון עתיקה ומדויקת.

 מונדי: מה היו התשובות שהדהימו אותך כבר בהתחלת הסיאנס, ומה היו שאלותיך?

 שדה: מה שהדהים, או על-כל-פנים הפליא, זה שכמעט בכל מקרה ומקרה הצטרפו מהאותיות מלים, ומהמלים משפטים, והמשפטים תשובות בעלות משמעות.

 מונדי: האם אינך חושב שהתשובות האלה דומות לתשובות של האורקול מדלפי? כלומר, שאת המלים אפשר לפרש בכמה פירושים?

 שדה: בהחלט הן היו בסגנון האורקול מדלפי. אבל באשר לרבוי המשמעויות, הרי דומה שתמיד הזדקרה מיד משמעות אחת מכריעה.

 מונדי: האם השתתפת בפועל בסיאנס?

 שדה: אני רק הסתכלתי ורשמתי את האותיות המצטרפות.

 מונדי: האם אותם האנשים שהניחו את אצבעותיהם על הכוס לא ערכו איזושהי הצגה?

 שדה: האיש ישב כל הזמן בעינים עצומות, ונוסף כל כך היה שתוי מאוד. הוא כילה במרוצת הלילה בקבוק ערק שלם, ולא היתה לו שום אפשרות לראות באיזה אותיות הוא נוגע. באשר לבחורה, היא היתה במצב די מדומדם ועל גבול ההסטריה. יתר-על-כן, שאלות אחדות שאלתי בלבי, בלי קול, ובכל זאת קבלתי עליהן תשובה השייכת לענין.

מונדי: מה היו השאלות הראשונות שלך?

 שדה: שאלתי, למשל, מה צפוי לי בעתיד. התשובה היתה: "מהלכולהמהנכרי". אי אפשר היה לפענח זאת אחרת מאשר "מה לך ולהם הנכרי".

 הידיד שאל, למשל, אם תפשתי נכונה את רוחו של אבימלך בספרי על הדמות הזאת. התשובה היתה: "זהתמ", כלומר: "זה תם". הוא הוסיף ושאל מדוע, והתשובה היתה: "נרלרגליוצדק", כלומר: "נר לרגליו צדק".

 אני לא אכנס כאן לפענוח התשובות האלה. עכשיו שאלתי בלבי, בלי קול, אם יקרה לי משהו שאני מעוניין בו ושלא אפרט אותו כאן. התשובה היתה: "צורכלחושירווה", כלומר: "צורך לחוש ירווה", צורך שנאמר בלחישה יתמלא. אחר כך, ללא שאלה קודמת, או אולי בהמשך לשאלה הקודמת, נאמר עוד: "זנהבדנפוצ". מזה פענחתי: "זן הבד נפוץ", כלומר: פרי הענף נפוץ. אחר-כך שאלתי אם הפענוח הזה הוא הנכון, והתשובה היתה: "נכונפענחתודרכהמלכפתוחהלפניפריסרעפיכ". קל להרכיב את המלים מהאותיות האלה: "נכון פענחת ודרך המלך פתוחה לפני פרי סרעפיך". במלה האחרונה טעיתי כנראה בזמן הרישום והחלפתי עי"ן בסמ"ך בגלל קירבת המקום שביניהם. אחר-כך שאלתי מתי יתרחש אותו דבר שעליו שאלתי קודם, והתשובה היתה: "בחלוף… כן", כלומר: לאחר מותו של אדם מסוים, אשר את שמו אינני רוצה לרשום כאן.

מונדי: האם שאלת ביחס למותך שלך?

 שדה: שאלתי מה אורך החיים שלי, והתשובה היתה: "מטענכדיטעמ". את זה לא יכולתי לפרש אלא כ"מטען כדי טעם". זה לא היה בהיר, על כך הוספתי ושאלתי: טעם של מה? והתשובה היתה: "דרכיסורימטעמהאישחיטוהרבה". האותיות האלה הצטרפו למלים הבאות: "דרך יסורים טעמה איש חי טוהר בה". כמובן שייתכן לנסות ולפענח תשובה זו, כמו את התשובות האחרות, גם בדרך אחרת, אבל זה מה שמצאתי.

מונדי: האם היו תשובות לשאלות לא שלך אשר הרשימו אותך במהלך הסיאנס?

 שדה:למשל, האיש שאל על עתיד ילדו הקטן, שהוא עדיין תינוק, והתשובה היתה: "אלתרמוסינוקא". כלומר: "אל תרמוס ינוקא". הבחורה רצתה, משום מה, לשאול אם נשקף לי אושר. כשלעצמי לא הייתי שואל שאלה כזאת. בכל אופן, התשובה היתה: "ראילהיותעזרכישאלתלו" כלומר "ראי להיות עזר כי שאלת לו". היות והתשובה נראתה יותר מדי מתמיהה, היא ביקשה הסבר נוסף, ואז קיבלה תשובה זאת: "ספונימבכלשונותהרבהכוחותגנוזימימסוערלהטרבישישגבר". כלומר: "ספונים בך לשונות הרבה, כוחות גנוזים, ים סוער, להט רב, ישיש גבר".  מונדי: האם נצטיירה לנגד עיניך איזו שהיא דמות של אותו סנאת. ואם נצטיירה, מה היא?

 שדה: לא נצטיירה שום דמות. אותו איש חי לפני כארבעת אלפים שנה. כיום הוא מעבר לכל דמות.

 מונדי: אם כן, האם אתה יכול להסביר מדוע הופיע באותו סיאנס דוקא סנהאת המצרי?

 שדה: התשובה, כמובן, תלויה בראש ובראשונה בכך באיזה מידה אנחנו בכלל מסוגלים לקבל את האפשרות שאכן יש כאן איזושהי הופעה, איזשהו מגע עם מה שמעבר לגבולות חיינו. אם אנחנו לא מסוגלים ולא מוכנים לכך, הרי שבזה תם הענין. אבל אם אנחנו מוכנים להניח שהנפשות ממשיכות באיזו הוויה, אולי בצורת איזו אנרגיה, כי אז יש מקום לשאלה ששאלת. אני יכול לתאר לעצמי שהאפשרות הזאת תתכן מאוד, ואפילו שהנפשות שוחרות שוב ושוב את המקומות שבהם חיו עלי-אדמות, כמעט באותו מובן שאומרים שהפושע נמשך למקום הפשע. סנהאת חי בזמנו בארץ-ישראל, ויתכן אפילו (אם כי בזה אינני בטוח) שבסביבה הזאת, אולי אפילו ממש במקום הזה. יתר על כן, השם שלי, פנחס, הוא שם מצרי קדמון, ויתכן ששם הוא משהו בעל איזו ישות, משמעות. לרגע היתה לי הרגשה כאילו נפש, רוח זאת, הנודדת בעולם התוהו הנורא, משתוקקת מאוד לבוא במגע כלשהו עם החיים עדיין, והיא ממש מייחלת לאפשרות הזאת ואסירת-תודה בעד הרגעים האלה. זה אולי דומה קצת להרגשותו של איש זקן אשר ניתנה לו האפשרות לבוא במגע כלשהו עם תינוק, עם ילד, עם נעורים. אבל, כמובן, במקרה זה העניין מקבל משמעות גדולה ונוראה יותר פי מליוני-מליונים, פי אין-סוף.

 


מונדי: האם, לדעתך, תתכן אפשרות שאותה מדיום הכתיבה את האותיות מתת-הכרתה שלה בלבד?

 שדה: כמובן שזה יתכן מאוד. ועל כך יש לי שתי הערות: א' – מה בקשר לתשובות שקיבלתי לשאלות ששאלתי בלבי? ב' – מה זאת בכלל תת-הכרה, והאם תת-ההכרה מנותקת ממצבים, מרשויות שמעבר לעולמנו וידיעתנו? הרי אפילו ההכרה עצמה אינה מנותקת מזה, אם כי הדבר איננו מובן לנו. הלא הכל, הכרה ותת-ההכרה, וכל חומר וכל דבר שבעולם, הוא למעשה תעלומה מוחלטת.


מונדי: האם נתקלת במקרה אנושי שלפיו אתה יכול לבסס את התחושה שלך על החיים שמעבר למוות?

 שדה: אני נוטה להאמין במה שקראתי על עובדות מסתוריות שונות שהתרחשו בתחום זה לאנשים שונים, אבל אני עצמי לא נתקלתי בעובדות אלה. . לעומת זאת, אני מכיר אדם אחד, ידיד, בחור צעיר, שאני מעריך מאוד את האינטלקט המזהיר שלו ואת הנאמנות המוסרית שלו לעצמו, בחור שחי בעומק רב, באכזריות כלפי עצמו, בחוסר התפשרות מוחלט, בחור שסבל הרבה, התפרנס מדברים שונים ומשונים, כולל מכירת גלידה בדוכן, היה כתב ספורט, היה סבל בשוק, ובמשך זמן מה גם התפרנס מהשכרת חדרו לזונות. (מונדי: אני מניח שהוא הפיק מזה תועלת צדדית? – שדה: לא, זה היה אצלו פרינציפ מוסרי שלא לנצל אותן ולשלם להן בתמורה).

 ובכן, היתה לפני זמן-מה תקופה נפשית, תקופה רוחנית קשה עד מאוד בחייו, והוא החליט להתאבד. מכיון שאני מכיר אותו היטב, אני משוכנע שהוא היה מסוגל לבצע את החלטתו. והנה, בעצם הערב שאותו קבע לכך, נזדמנו אליו כמה חברים וערכו איזו מסיבה קטנה, ובמהלך המסיבה השקו אותו איזה משקה, כנראה תה, שלתוכו הכניסו כמות מוגזמת ביותר של חשיש. כעבור ימים אחדים הוא בא אלי וסיפר לי כי בהשפעת הכמות העצומה של הסם הוא שקע אז לתוך מצב שהוא הרבה יותר קיצוני ורחוק מאשר סתם הזיה או עלפון חושים, ובמצב הזה הוא ראה משהו, חש משהו, שלא היה סתם חלום או חזיון, אלא (ובזה אני משוכנע) היתה זאת מציאות. ובכן הוא ראה את עצמו כאחרי המוות. הוא ראה את עצמו חוזר אל חדרו.

הוא ראה אז את הכל בבהירות ובמוחשיות מוחלטת. הוא הסתכל מסביב ואמר לעצמו בכעין עצב: ובכן עשית זאת. (כלומר, כבר התאבדת). והוא ידע אז שהמקום אשר ממנו בא לפקוד עכשיו את ביתו הקודם, המקום ההוא, אותו עולם התוהו, הוא נורא מכל נורא, נורא יותר ממה שאפשר כאן אפילו לדמות אף את צל צלו. זאת היתה תכלית הזוועה. והוא אמר לעצמו אז, ברגע ההוא: אילו רק יכולתי לשוב ולחיות כאן, ולו גם ככלב, או כחתול, או כלטאה, או כמקק, אבל לחיות. ואז פנה ויצא מחדרו והלך לאורך שדרות אפלות וקרות בחזרה אל העולם הריק.

 שיחה חמישית: על המוות
 מתוך שיחות בחצות-לילה עם פנחס שדה, יוסף מונדי, הוצאת אל"ף, 1968

 

פרוש הדברים  נשאר נסתר בתת המודע של שדה.כל אחד יכול לתת לו את פרשנותו שלו.

אבל  יש שטוענים היום שהרוח חזה למעשה את מותו של פנחס שדה עשרים וחמש שנים מאוחר יותר במחלה קשה .

העולם שמעבר

העניין העמוק במיסטיקה ובעיקר בצד היהודי שלה ניכר בכל יצירתו, במיוחד ספריו האחרונים דוגמת "ספר הדמיונות של היהודים", בהם קיבץ אגדות יהודיות שונות, מהן כאלה שעוסקות בחיים אחר המוות.

הבה אם –כן אומר אני
אשיר הלל לאלוהות אשר ללילה
הבה אם כן
אשיר הלל לנופי המציאות האחרת
אשר מעבר לרחובות ,שווקים ואבן ,…
( מתוך "ספר השירים ע' 11)

נושא המוות העסיק אותו מטבע הדברים ככל שהתקרב לקץ חייו, ואפשר למצוא אותו ביצירתו, אולי יותר מאשר אצל רוב המשוררים, שכן תמיד נמשך שדה משיכה עמוקה, אובססיבית כמעט, אל "המציאות האחרת", ודחה את המציאות הרגילה האפרורית, המשמימה שאותה תיעב. בשירתו ביקש שדה לשיר הלל לנופי "המציאות האחרת", לנסות לנחש כיצד היא נראית, לגשש אחריה ולהשיגה בסמלים ובמשלים שונים ולקרבה לתפיסתם של המשורר ושל קוראיו.
מהי המציאות האחרת? זאת שאלה שגם שדה עצמו התלבט בה ונתן לה תשובות סותרות אבל ברור היה לו שזוהי מציאות עדיפה על המציאות הגשמית הבזויה:

מעבר לישימון הקרח של חיים מדומים אלה
שאינם אלא מוות

מעבר לקיום זה המיוסר המשול לסיוט
מעבר לרחובות השוממים ולמגרשים מוצפי-מים
מעבר לחיוכה המהסס של נערת –החן
מפינתה האבלה בבית קפה לילי
ניצב הארמון השותח פרחיו ,יצירי החלום
, החג , הנחושת
כמרבד על דרך לבבך
( ספר השירים , ע' 89 )

אבל מהי בדיוק המציאות האחרת שהיא כה קשה לתפיסה? פינחס שדה זיהה את המציאות האחרת בכמה משיריו עם השינה ועם החלום שכמוהו כמוות ומעבר אל עולם האחר. שדה ראה בחלום התגלות ובשורה של המציאות האחרת, היקיצה מחלום כמוה כעזיבת המציאות האחרת וההשראה שהיא נותנת למשורר, ושיבה אל המציאות העכשווית הנתעבת:

לאטי , בעולם ריק מנפש חיה
הייתי הולך ומקיץ אל תוך העכשיו

 

אל תוך ההכרה של כל אשר אבד לי
בחלום הלילה,ברבות שנות החיים
( ספר השירים ע' 14)

 אבל בסופו של דבר החלום רק מבשר את המציאות האחרת הזהה עם המצב הרוחני ביותר, אי הקיום או המוות.

אומר לך למה דומים חיינו עלי אדמות
במהלכם לקראת הנצח
דומים המה לעשר בתולות אשר בבוא להן מועד
יצאו לקראת החתן
( ספר השירים ע' 48)
יש בדברים צפיה סקסואלית למוות ובה בעת פחד וחשש מהבלתי ידוע, ערוב המסמל את יצירתו של שדה בתחום זה.


עם כל כמיהתו של שדה למציאות האחרת, הוא לא ידע לתאר את מהותה, שוב ושוב נאלץ להודות שאינו יודע דבר על מהותה. הוא התגעגע אליה וגם חשש ממנה אבל לא ידע אל מה וממה. את אי הידיעה תאר בשיחה עם אהוד בן עזר:
הנה הדגיגים באקוואריום שבביתי
לא רק שאינם מבינים מהי הזכוכית שסוגרת עליהם
והיכן הם נמצאים –
הם אפילו לא יודעים שהם ברמת גן .
וכך גם מצבנו כלפי עולמות האין סוף ,
כלפי אפשרויות קיום אחרות .
תאר לעצמך איזה מאמץ עילאי
היה נדרש להסביר לדגים
שהם נמצאים ברמת גן!
וגם אז ,מה היה כבר משתנה בעולמם ?
האם המאמץ היה כדאי ?"
( מצוטט ב"להסביר לדגים : עדות על פנחס שדה " מאת אהוד בן עזר , הוצאת אסטרולוג , 2002 )

המשורר והמוות

צילמה רחל הירש

ראי האלוהות הם החיים
אבל הכופר עבד הוא לפחד החיים
מעיין נפש האלוהות הוא המוות
והכופר בי עבד הוא לפחד המוות

 

אבל המאמין לא יבוש ולא ירא
כי החיים לו חלום
והמות לו עטרה
שתעטרהו האלוהות ביום שמחת לבבו
( ספר השירים ע' 14)
 

 

צילום אורנה איתמר

 המוות הוא ערך עליון בשירת שדה, כי הוא צפוי בכל רגע, התכלית האחת והיחידה, הסיכוי היחיד למימוש הקיום במציאות האחרת שאליה ערג המשורר וממנה פחד מאוד. אהוד בו עזר התרשם ששדה חי בפחד מתמיד מפני המוות ולכן היה מיואש מהיצירה שאינה מעניקה לו קיום אחר, נצחי. הוא רצה שהעיסוק בספרות יביא לו חיי נצח. יאושו הגדול היה שקיום נצחי כזה אינו אפשרי. למעשה לא פחד שדה מהמוות כשלעצמו אלא ממוות חסר משמעות ומהאין. את הפחד הזה ביטא בסיפור שעליו חזר באובססיביות, על ביקור שערך בצעירותו בבית ביאליק. הספרן שאל אותו באיזה ספר הוא מעוניין לקרוא. שדה ענה לו שהוא מעוניין לקרוא "ספר של פנחס שדה". לאחר בדיקה השיב לו הספרן "אין אצלנו ספר כזה. אין בכלל פנחס שדה". שדה לא שכח מעולם את התשובה הזאת. שסימלה את פחדו הגדול ביותר הפחד מן המוות ויותר ממנו מהאנונימיות השכחה והאין.

ננתח שני שירים של שדה: "בבית העלמין של חולון" ו"בשכבי אתה". כל אחד מהם עוסק בצורה זאת או אחרת במוות ובגורל הצפוי לאדם אחרי המוות. נראה את יחסו של המשורר אל המוות ואל העולם שמעבר, ואת הבעיות השונות הטמונות בהבנת כוונותיו וגישתו. ננסה להראות ששני השירים משלימים וסותרים זה את זה .

אחרי מותנו בבית העלמין של חולון
נשב את ואני , אל החלון
איזה אושר יהיה זה ,נשב דומם , כך
את תהיי שלי ,אני שלך
נזכור אך לא נאמר דבר
כל שסבלנו , כל שעבר .
שנות –אור של אחר צהרים אינסופי .
נצחים באים ,נצחים חולפים.
נחל השאול –שחור –ירקרק , לאט
בל מלא היקום אני ואת .



המשורר מדבר אל אישה (אהובה ככל הנראה) ומבטיח לה שאחרי מותם ישבו אל החלון בבית הקברות שבחולון. אבל, כיצד יוכלו המתים לשבת אל מול החלון כאילו היו חיים? ומה משמעות המילה "חלון"? היא קרובה בבירור לשם המקום "חולון", אולם אין בה כל משמעות ברורה מבחינת השיר שכן לכאורה משתמע ממנה שאחרי מותו ישב המשורר בבית שיש בו חלון. האם אומר לנו המשורר שקיומו לאחר המוות יהיה דומה לזה שבחייו?
והתשובה חייבת להיות שהמדובר בחיים שלאחר המוות מהסוג שפנחס שדה האמין במציאותם ובקיומם ועליהם הרבה לדבר בכתביו ההגותיים. מהשיר ברור שהוא מצפה שהוא ובת זוגו יתקיימו יחד לנצח "נשב דומם כך. את תהיי שלי. ואני שלך".
נרמז בשיר שהם סבלו רבות במהלך חייהם על פני האדמה, אולי גם כתוצאה מהקשר שלהם. "נזכור, אך לא נאמר דבר. כל שסבלנו, כל שעבר". דומה שלמילים "לא נאמר דבר" משמעות גדולה במיוחד, הן מתארות את השני המתים כצללים שאינם מסוגלים לדבר בנצח שבו הם קיימים. זה הנצח כפי שמתאר המשורר: "שנות –אור של אחר צהרים אינסופי ,נצחים באים ,נצחים חולפים". בסוף השיר מזכיר המשורר לראשונה את המקום בו הוא מצפה להיות אחרי מותו: "נחל השאול ,שחור ירקרק ,לאט".
אין זה גן עדן או גיהינום, זה ה"שאול " מקום המתים לפי התנ"ך. יש לציין שגם קיום המתים שאותו מתאר שדה מתאים לתיאור קיומם בתנ"ך, תיאור שונה מאוד מתיאורים מאוחרים יותר. אבל בתנ"ך לא נזכר נחל בשאול ( אם כי יש להודות שהתיאור של "שאול" בתנ"ך מצומצם ומוגבל ביותר, ובעצם איננו יודעים כיצד תארו הישראלים הקדומים את ה"שאול"). הרעיון לקוח כנראה מאגדות המיתולוגיה יוונית המתארות נהר שיש לחצות בדרך ל"הדס", המקביל היווני של השאול, שגם בו ממשיכים המתים לחיות לנצח כרוחות ערטילאיות ללא עינוגים וללא סבל.
בגן העדן שהוא רעיון מאוחר יותר מ"השאול" חיות נשמות הצדיקים באושר ובעושר ותענוגות אין סופיים. הגיהינום לעומת זאת הוא המקום שבו סובלות הנשמות של הרשעים מעינויי תופת אינסופיים.

אך השאול כפי שהיא מתוארת בתנ"ך שונה מאוד מאלה, זה מקום שבו ממשיכות להתקיים כל הנשמות ללא קשר למעשיהן בחיים, קיום מתמשך אינסופי ללא עינויים או הנאות גדולות. הן פשוט קיימות. ונראה שזו תחזית המשורר לעצמו ולאהובתו. קיום נצחי ללא ההנאות של גן העדן וללא הייסורים של הגיהינום, קיום בו הם מרוכזים זה בזה כפי שאומר המשורר: "בכל מלא היקום ,אני ואת .".
זה יכול להיות קיום מדכא בעצם הנצחיות החדגונית שלו, שעלולה להביא לשעמום מוחלט ונצחי אבל המשורר רואה בו חיוב רב: "איזה אושר זה יהיה", ולדעתו לא יתכן קיום מאושר יותר מהישיבה הנצחית עם בת זוגו בשאול, עודם מרוכזים זה בזה באגוצנטריות מוחלטת. במילה "חלון" ייתכן ששדה מכוון לכך שחייהם כזוג מאושר בחיים אחרי  המוות לא יהיו שונים כל כך מחייהם שעל פני האדמה. שדה מתאר כאן גרסה לא אורתודוכסית של הקיום לאחר המוות, גרסה דומה לדרך שבה ראו היהודים בתקופת התנ"ך את הקיום הזה כקיומם של צללים. אבל יש הבדל אחד: בעוד שאז נחשב הקיום זה לחסר כל הנאה, שדה מאמין שיהיה מאושר בשל נוכחות בת הזוג. הוא משלב בין רעיונות השאול וגן העדן. משלב מושגים יהודיים ופגאניים לסינתזה חדשה משלו.

בשיר אחר "בשכבי עתה " יחסו אל המוות שונה.
בְּשָׁכְבִי עַתָה / פנחס שדה
בְּשָׁכְבִי עַתָה, מֵקִיץ לְרֶגַע, בְּשָׁעָה חָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר, קוֹדֵחַ
בְּאַרְבָּעִים מַעֲלוֹת חֹם, שׁוֹקֵעַ מִפַּעַם לְפַעַם בְּעֶלְפוֹן חוּשִׁים,
עוֹלִים לְעֵינַי פְּנֵי אִמִי כְּפִי שֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה אוֹתָן בִּשְׁנוֹתֶיה
הָאַחֲרוֹנוֹת, בִּשְׁעוֹת מַחֲלָה, כְּשֶׁהָיְתָה נִלְקַחַת לְבֵית-הַחוֹלִים בְּתֵל הַשׁוֹמֵר.
כֵּן, אֲנִי רוֹאֶה אֶת פָּנֶיהָ. אֱלֹהִים, אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן עַכְשָׁיו.
אֲנִי רוֹאֶה אֶת פָּנֶיה בְּשָׁכְבָה חִוֶרֶת, לְלֹא נִיעַ,
עֵינֵי הַתְכֵלֶת הַבְּהִירוֹת שֶׁלָה עֲצוּמוֹת. כָּךְ שָׁכְבָה, אִשָׁה סְטוֹאִית.
לִפְעָמִים הָיְתָה נֶאֱנַחַת לְעַצְמָה חֶרֶשׁ. תָהִיתִי אָז
אִם אֵין זֶה אֶלָא מַשֶׁהוּ יְהוּדִי בִּלְבַד. עַכְשָׁיו, שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב
וְשׁוֹמֵעַ עַצְמִי לִרְגָעִים נֶאֱנָח כָּךְ מַמָשׁ, אֲנִי מֵבִין
כִּי הָיָה זֶה הֶכְרֵחִי. מִין הֲקַלָה שֶׁל לַחַץ, שֶׁל צְמַרְמֹרֶת פְּנִימִית.
אָמְנָם יִתָכֵן כִּי גַם אֵיזוֹ פְּנִיָה אֶל הָרִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם.
וְכִי אֶל מִי עוֹד אֶפְשָׁר לִפְנוֹת בְּשָׁעָה כָּזוֹ. בְּחֹסֶר-הַיֶשַׁע
הַגָמוּר. בַּלְבַדִיוּת הַגְמוּרָה. וְהִיא הָיְתָה אִשָׁה שֶׁקִיְמָה אֶת כָּל הַמִצְווֹת.
אֲנִי, שֶׁבִּהְיוֹתִי בְּנָה הֲרֵינִי בְּדֶרֶך הַטֶבַע צָעִיר מִמֶנָה,
לֹא רָאִיתִי עַצְמִי אָז כְּשׁוֹכֵב אֵי-פַּעַם כָּךְ.
עֲדַיִן צָעִיר אֲנִי מִמֶנָה בְּשָׁנִים לֹא מְעַטוֹת, אֲבָל עַתָה, בְּשָׁכְבִי
בַּדִמְדוּמִים, תַחַת הַחַלוֹן הַמַאֲפִיר, מֵבִין אֲנִי כְּבָר אֶת הָאֶפְשָׁרוּת
כִּי אָכֵן כָּךְ אֶשְׁכַּב, בְּבוֹא הָעֵת.
עֶקְרוֹנִית, הֱיוֹת שֶׁקָנִיתִי לִי בִּמְרוּצַת הַשָׁנִים בְּקִיאוּת מְסֻיֶמֶת בִּכְתִיבַת שִׁירָה,
אֵינֶנִי בְּעַד שִׁמוּשׁ בִּפְסוּקִים שְׁאוּלִים מִן הַתַנַ"ךְ. אֲבָל עַתָה, בְּשָׁכְבִי
וְאֵלֶה מַחְשְׁבוֹתַי, נִרְאֶה לִי כִּי לֹא אוּכַל לְהֵטִיב לְהַבִּיעָן מֵאֲשֶר
בְּמִלוֹת הַפָּסוּק: אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָׂדֶה יָצִיץ, כִּי רוּח —-
אַף זֹאת, שֶׁעָלַי לְקַצֵר. אֲנִי יוֹדֵעַ
כִּי בָּרֶגַע בּוֹ אֲסַיֵם לִרְשֹׁם מִלִים אֲחָדוֹת אֵלֶה
תִשָׁמֵט הָעֵט מִיָדִי וַאֲנִי אֶשְׁקַע, אֲנִי כְּבָר הוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵעַ, בְּעִלָפוֹן.

14.6.1986
(פנחס שדה, שירים 1988-1985, הוצאת שוקן, 1988)

שיר זה אינו עוסק בחיים שלאחר המוות כמו במוות עצמו, הן מותה של אם המשורר והן מותו המתקרב של המשורר עצמו. המשורר מתאר כיצד בשכבו קודח מחום עולים לפניו פניה של אמו המתה כפי שהייתה כאשר נלקחה לבית החולים בתל השומר.
"אני רואה את פניה עכשיו בשכבה חיוורת ללא ניע
עיני התכלת הבהירות שלה עצומות, כך שכבה אישה סטואית
" .
"כך שכבה אישה סטואית ". הסטואים היו אסכולה פילוסופית יוונית קדומה שהטיפה להשלמה עם המוות ועם הקיום, קבלתם וקבלת הייסורים הכרוכים בהם בקור רוח ובאומץ. זה משפט המפתח בשיר. שכן מדי פעם הייתה נאנחת לעצמה חרש, והמשורר, כמו נרתע מהפגנת רגשות, שואל את עצמו אם אין בכך משהו יהודי ייחודי. כאילו היהודים בניגוד ליוונים קרי המזג והקשוחים אינם מסוגלים שלא להפגין את כאבם. המשורר רומז שהוא האיש הצעיר התבייש באמו שלא הייתה מסוגלת לעמוד היטב במסכת הכאבים. עתה בזקנתו כאשר הוא עצמו עובר אותה מסכת הכאבים, הוא מבין את שחשה אמו אז. המשורר מציין שאפשר לראות זאת כהקלה בלחץ אבל גם כפניה אל האל, דבר שהוא האיש הצעיר והמיסטי, אפיקורס מוחלט לא הבין כלל. מאז חלה טרנספורמציה בחיי המשורר והוא התקרב יותר ויותר ליהדות. הוא מבין עכשיו כי בשעה כזאת יש לפנות אל האל.

עֶקְרוֹנִית, הֱיוֹת שֶׁקָנִיתִי לִי בִּמְרוּצַת הַשָׁנִים בְּקִיאוּת מְסֻיֶמֶת בִּכְתִיבַת שִׁירָה,
אֵינֶנִי בְּעַד שִׁמוּשׁ בִּפְסוּקִים שְׁאוּלִים מִן הַתַנַ"ךְ. אֲבָל עַתָה, בְּשָׁכְבִי
וְאֵלֶה מַחְשְׁבוֹתַי, נִרְאֶה לִי כִּי לֹא אוּכַל לְהֵטִיב לְהַבִּיעָן מֵאֲשֶר
בְּמִלוֹת הַפָּסוּק: אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָׂדֶה יָצִיץ, כִּי רוּח —-
אַף זֹאת, שֶׁעָלַי לְקַצֵר. אֲנִי יוֹדֵעַ

המשורר מקשר בין יכולתו לכתוב שירה, יכולת שנרכשה במהלך השנים, עם הרהורים על פסוק תנ"כי שעניינו קוצר חיי האדם. האם זה רמז לכך שיכולתו השירית מאפשרת לו להגיע לתובנות חדשות שלא היו אפשריות כשהיה צעיר יותר וחכם פחות?
מכאן חוזר המשורר ומהרהר בפסוק התנ"כי "אנוש קציר ימיו", ודומה שהוא מהרהר יותר ויותר בתנ"ך ובאמונה בגלל פחדו מהמוות המתקרב, פחד שאותו הוא ממחיש בצורה גראפית באמרו שכאשר יישמט העט מידיו ישקע בעילפון.
שיר זה שונה מהשיר הקודם בו התקבל המוות כמעט בשמחה, מאחר שהמשורר ידע שאחריו יש עולם נצחי שבו ימשיך להתקיים עם אהובתו, גם אם כצל חסר יכולת
דיבור. בשיר זה, בעקבות הצפייה בייסורי המוות של אמו, המשורר אחוז פחד ואינו יודע למה לצפות לאחר המוות. אין למצוא כאן את הקבלה השלווה, הכמעט שמחה, של החיים שלאחר המוות. בשיר זה המשורר אינו מתיימר לדעת מה יש, אם בכלל, משהו אחרי המוות. הוא אינו יודע. כל מי שיש לפנות אליו בתקווה שידע: הוא ריבון העולם והמשורר הרי לא האמין בו כל חייו.

 עיתונאית :לפני שנים כתבת: "לו הואיל האדון אלוהים לומר לי: פנחס עבדי, נעתרתי לך. / הנה לך החיים הנצחיים. שוב ושוב, בשיבה לאין קץ, / אל כל אשר אהבת, אשר חיית". המוות, אשר עומד אולי בפתח, מעצים את הרצון הזה?
שדה :"בהחלט. אני מוכן אפילו לשלם לאלוהים תשלום קבוע כדי לחזור על חיי שוב ושוב, למשך 25 אלף השנים הבאות. ואגרד את הכסף אפילו אצטרך לנקות רחובות, לא במטאטא אלא בידיים, באצבעותיי החשופות. וכשייתמו 25 אלף השנים האלה, הייתי מתחנן שוב לפניו, שייתן לי להישאר ל-25 אלף שנים נוספות. כשאני חושב על ההישגים שהשגתי, שאולי יעמדו לזכותי, אני דווקא לא חושב על השירים והספרים שכתבתי, אלא על היותי מפקד מחלקה בפעולת התגמול הראשונה של צה"ל. ודווקא משום כך, יש לי הרגשה שאבותיי – הורי אבי והורי אמי וכל הדודים שלי שנספו בשואה – יושיעו אותי ממוות. הם לא יניחו לי לרדת לאבדון".
(מתוך: ראיון עם איילת נגב)

לא מן הנמנע שהשיר הראשון ( שלא ברור לי מתי נכתב ) הוא הקודם והוא מייצג תקופה של אמונה מיסטית בחיים לאחר המוות, אמונה שהוחלפה בפחדים ובחששות שמבוטאים בשיר השני , כאשר המשורר החל להתקרב לאמונה היהודית המסורתית של אמו. שני השירים האלה עוסקים במוות אך אינם יכולים להיות שונים יותר זה מזה. האחד מבטא השלמה ואף קבלה של המוות בידיעה שאחריו יש חיים נצחיים והשני מבטא פחדים וחששות, תוצאת אי הידיעה. בשני השירים יש מלים מסובכות שלכאורה נראות מחוץ להקשר אך הן מפתחות לפתרון:

ומי השומע ולא ישמח ,מי השומע ולו לא ינעם
לקול פעמוני המוות
המוות הגואל , הרוח הנצחי הנושב מן העבר הוא

 

הללו , הללו ,הללומוות
( ספר השירים ע' 37 )

 בסופו של דבר המשורר כמה למוות כי האמין שהמוות יאפשר לו ליצור קשר עם האלוהים. אבל מיהו האלוהים?

המשורר והאלוהים

  • כמו את המוות גם את האלוהים תיאר שדה ביצירות שונות בצורה סותרת. בסיפורו התנ"כי "מותו של אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו", כמו גם ביצירות אחרות, תואר אלוהים כישות נצחית מרוחקת ואדישה לגורל האדם, כה בלתי אנושית עד שאין הבדל רב מבחינת האדם אם היא קיימת או אלא. שכן קיומה או חסרונה אינו משנה במהומה את מהלך חיי האדם. אין עמה כל תשועה ורחמים, היא מעבר לכל טוב ורע כפי שמבין אותם האדם. אבל שדה גם חש לדמות האל תשוקה עמוקה, את המוות זיהה עם האלוהים, הוא תכלית הכל וגאולת הכל. ופנחס שדה ראה את עצמו כמבשרו בדומה למבשר בכמה זרמים חריגים קודמים ביהדות: השבתאים, הפרנקיסטים ומיסטיקנים אחרים.
    ולפעמים ואולי גם לעיתים קרובות ראה שדה את עצמו כיותר מ"סתם" נביא ומבשרו של האלוהים וזיהה את עצמו עם האלוהים ממש.
    אם בשעות האלהה עצית , רובץ היית כחית מים קדמונית
    אם העדף העדפת , בלילות בדידה
    אכול מזבחי המלח במסיבת האלים האבלים –תחת שתכר
    מינן החם של אותן נשים בון בחלת
    ספר השירים ע' 84)שדה מזהה את עצמו כאן עם האלוהים כתושב הקבוע של המציאות האחרת כפי שבכמה שירים אחרים זיהה את עצמו עם ישו.
    ואחרי הכל, האם הוא כיוצר של סיפורים שירים ורעיונות ומציאויות דמיוניות כל כך שונה מהאלוהים?
    אולי כמו היוצר הגדול בשמים גם שדה היה אדיש לחלוטין לדמויות שיצר (כך, לפחות, טען לפעמים).
    האלים, מזבולם הרחוק מכל רחוק, קוראים את המשורר,

    בעודו עלם, אליהם.
    הם קוראים לאשר אין מולדת לו, כפר ובית,
    לבוא ולבנות ביתו בשמים.
    לבוא ולארס הנערה השמימית,
    לעלות אל הכנסיה הכפרית, או לרדת לפונדק,
    לעשן שם מקטרתו,
    ולטיל בבקרי-שבת, על פני האפרים הרחבים של השמים,

     

    החיים הם זמן: הם הזמן הנוקף
    בהיותך חולם עליהם.
    כדגים במים כן חי הנך בתוך הזמן.
    לזמן אין מידה: ככל אשר ייף החלום
    כן יארך הזמן, יהי אינסופי ונצחי.
    כל כן הנך נכסף אל היפה ביותר, היפה מכל:
    הנהגות הצפוניים, הערפל, הנערות (אם חורות
    ואם שחרות), הדשא ורוח-הים.
    על-כן אתה נכסף לנחש את פשר קריאתם של האלים

     

    לשעבר, בעודך נער, הרבית הגות במות.
    עתה הנך הוגה, תכופות, בחד-פעמיותם
    של חיי האדם.
    תרבה הגות לאחרונה בזמן הנוקף ולא נשנה, במהותם החלומית
    של הדברים והמארעות.
    כי חולף האדם כשביט בעולמו זה: כמותו בודד, וכמותו
    מבריק עד-ארגיעה ונופל לתוך העלטה.
    הוא מרבה לחלום… הוא חולם את חייו.
    יש שחלומו חלום בית קטן ונערה צהבת-שער…
    אח בוערת עם ערבים; מקטרת; קמקום מהביל בפנה;
    חלון נשקף אל האחו; פרות
    שבות מן המרעה…

     

    אתה חלמת חלום אחר: היות ללא בית עלי-ארץ.
    סב כדור-האדמה ברכבות, בספינות, ברגל.
    ישן בימים, שוט בלילות, הגה ועצב משפטי-שיר.
    ישב בפנדקים עלי כוס שכר, זמר בחברת אנשים זרים.
    התבונן עלי תבל זו… בכה לעתים, שרוק חרש.
    האלהים מנעו ממך אשר
    למען לא תחיה חייך שלך.
    למען תבין סבלם של אחרים, למען
    תכשר לתנות את אבלם.
    האלהים הקנוך בבטן אמך ויקראוך תמיד לבוא עדיהם.
    אל המשורר, עודו עלם, רומזים האלהים מערפלי-מרחקיהם
    ברמזים מתוקים-להכאיב.
    :: שירת ירושלים החדשה; החיים כמשל, פנחס שדה, ששת 1958
     
     

      

המסעות הקוסמיים  אל המציאות האחרת

 

יתכן שמסר הקרוב לזה אנו מוצאים לא בשיריו אלא בגלוי דווקא באחד מסיפורי הקומיקס המרובים  שחיבר עבור המגזין "הארץ שלנו" ב-1971 תחת השם הבדוי "יריב אמציה". שדה התבייש תמיד בסיפוריו אלה ומעולם לא דיבר עליהם בפומבי ,. אך בקריאה מאוחרת שנים לאחר מכן מתברר שפה ושם ניתן למצוא בהם את הרעיונות המיסטיים המורכבים שהעסיקו אותו אם כי כמובן הקוראים הצעירים וגם רובם המוחלט של הקוראים המבוגרים לא היו מסוגלים לזהות אותם ככאלה. ולפעמים אף חשף את מחשבותיו בהם כפי שלא חשף את עצמו גם בשיריו.
וכנראה לא במקרה שני הסיפורים הברורים ביותר מבחינת השימוש ברעיונותיו המיסטיים "הקיצוניים " ביותר ,הם גם "המדעיים בדיוניים " ביותר מכל מה שכתב.

סיפור אחד מסוג זה  שבו שדה מתאר בבירור את "המציאות האחרת " הוא " תעלומת ילדי החלל או מסע אל 20.000 שנות אור שאותו ציירה אלישבע נדל ושהופיע |ב"הארץ שלנו", כרך יג .1962.

זהו סיפור בשני חלקים שמתאר את מסעו של ילד בודד  מכדור הארץ  שנלקח בידי ילדים חייזרים לסיור ברחבי הגלקסיה.  הילד מבקר בכוכבי לכת שונים ומוזרים ורואה בין השאר את תל אביב העתידנית של שנת 2962.  ובניגוד לצפוי אינו שב עוד לכדור הארץ המשעמם ואל הוריו בסיום הסיפור. .

בכך חזר שדה על המסר של רבים משיריו ודברי הגותו, אלא שכאן הרחיק לכת בתיאור המפורט של המציאות האחרת שעימה נפגש גיבורו הילד. .
הוא תיאר בפרק האחרון של הסיפור את המפגש של  הילד  עם מלכת כוכב מסתורית"מלכת הנוגה "  בארמונה.

ברור ש"מלכת הנוגה"  היא נציגת המציאות האחרת שאליה רמז שדה בשיריו ואין קושי לזהות אותה כדמות הנשית העליונה המופיעה בשיריו של שדה ,שהפעם מקבלת צורה ויזואלית כשהיא מקבלת את הילד הגיבור( מן הסתם גילגול של שדה עצמו) לעולמה בסיום שניתן לתת לו פרשנות מיסטית ברורה מאוד.

ניתן לקבוע שסיפור זה הוא הקומיקס המיסטי הראשון ( ולמשך שנים רבות האחרון ) שהופיע בשפה העברית,אם כי הרוב המוחלט של קוראיו צעירים ומבוגרים לא זיהו אותו ככזה.

על מנת להבין את האלמנטים המיסטיים החבויים בסיפור זה מ"הארץ שלנו "  על הקורא להיות מומחה למחשבתו של פנחס שדה ו/או מומחה במיסטיקה יהודית ושבתאית.

,

שדה הלך עוד כמה צעדים קדימה מכאן  בסיפור הארוך והמורכב ביותר מסוג זה מליסלדה או האלים באים שאותו אייר גיורא רוטמן שהופיע בשבועון "הארץ שלנו".כרך כא 1971, , ב-50 חלקים והוא אחד מסיפורי הקומיקס הארוכים והמורכבים ביותר במגזין אי פעם והסיפור הארוך ביותר שאותו כתב שם שדה.
הסיפור תאר את מסעותיו של הנער אסא ( שם בדוי של שדה בכמה מסיפוריו לילדים בשנות החמישים והשישים , רמז ברור לכך שיש לראות בדמות  גם כפורטריט עצמי  של שדה עצמו ) אל שורה של עולמות אחרים בליווי הנערה מכוכב נוגה מליסלדה שאבותיה שביקרו בכדור הארץ לפני אלפי שנים נחשבו בעיני בני האדם הפרימיטיביים דאז כ"אלים". רעיון שאותו לקח שדה מהספר "מרכבות האלים"  של אריך פון דניקן.

השם "מליסלדה " הוא משמעותי ביותר. הוא לקוח ככל הנראה מהספרות השבתאית שאותה שדה היכיר היטב. , מליסלדה היא הגיבורה "השדה-שכינה " של פזמון בלאדינו  שהיה אהוב מאוד על משיח השקר שבתי צבי. והדמות השמיימית המופיעה בו סימלה בעיניו את הדמות השמיימית שאותה שאף "לשאת לאישה".

הפזמון "מליסלדה " הנ"ל הפך לפזמון קודש מרכזי של האמונה השבתאית לאחר מותו של צבי  והושר בטקסיהם הקדושים ביותר שבהם היציגו את שבתי צבי עצמו כסוג של אלוהות. .

אך כמובן שהילדים שקראו את הסיפור לא יכלו לדעת שום דבר מכל זה.

. בסופו של דבר חוזרים אסא וידידתו מכוכב אחר לעולם שלנו ושם בעמוד האחרון של הסיפור אסא וידידה פוגשים במפתיע את יוצרם, "יריב אמציה" שהוא פנחס שדה שבפעם הראשונה והיחידה הכניס את עצמו ישירות לסיפור הקומיקס שלשמו המשני  "האלים באים " מתברר לקורא רק כעת יש משמעות נוספת  שונה לגמרי ממה שאפשר היה לצפות ממהלך הסיפור.
נראה לי שכאן בעמוד המסיים של סיפור הקומיקס הארוך והשאפתני ביותר שלו אי פעם חשף שדה לבסוף כמה ממחשבותיו הכמוסות ביותר על זהותו של היוצר עם האלוהים שפוגש לבסוף את ברואיו ורומז להם משהו לגבי  תוכניותיו וגורלם.

ביבליוגרפיה של ספרים  על פנחס שדה

יוסף מונדי שיחות בחצות לילה עם פנחס שדה הוצאת אל"ף, 1968

צבי לוז המציאות האחרת (שירת פנחס שדה), , הוצאת שוקן, 2000
אהוד בן עזר להסביר לדגים : עדות על פנחס שדה אסטרולוג , 2002 .

יותם ראובני,  פנחס שדה / שני ראיונות   סדרת דיוקן מספר 1 .   תל-אביב : נמרוד, 2002.

משה גנן    אני נושא את שירי אל הרעב לרוח :   פנחס שדה והשירה הדתית /    ירושלים :   גושן,   תשס"ד 2004

Image result for ‫על מצבו של פנחס שדה יותם ראובני‬‎

יותם ראובני   על מצבו של פנחס שדה /    תל-אביב :   נמרוד,   [תשע"א] 2011.

 

‬ ראו עוד
פנחס שדה בויקיפדיה

פנחס שדה בלקסיקון הסופרים העבריים

פנחס שדה באתר המכון לתרגום ספרות מעברית

 

גבריאל מוקד על פנחס שדה

אלי שי על פנחס שדה וגרשום שלום

משה גנן על פנחס שדה

משה גנן על כל שירי פנחס שדה

משה גנן על פנחס שדה והאישה

משה גנן על רצון ויאוש אצל פנחס שדה

גבריאל רעם על 10 שנים למותו של פנחס שדה

אורי קציר על ספרי הילדים של פנחס שדה

החיים כמשל בויקיפדיה

אלי אשד על פינחס שדה כותב סיפורי קומיקס 

פנחס שדה כותב סיפור טרזן

חולות אדומים קומיקס על מלחמת יום הכיפורים מאת פנחס שדה
סיפור על מציאות חלופית של פנחס שדה

 

גיורא רוטמן המאייר של סיפורי פנחס שדה

הרמב"ם : גיבור הקומיקס

הופיע ב"מקור ראשון "

אלבום קומיקס יצא בז'אנר החדש אך המתפתח במהירות של סיפורי קומיקס על חכמי וגדולי ישראל היוצאים לאור בידי יוצרים ומול"ים דתיים או חרדיים.

ובמקרה הזה המדובר בלא פחות מאלבום קומיקס המבוסס על סרט מצוייר !

הגיבור הוא לא אחר מאשר "הנשר הגדול " רבי משה בן מיימון הרמב"ם.

כרגע הז'אנר נראה כמשגשג ויוצר את הרושם שייתכן שבני ברק  שחנויות הספרים שבה גדושות כיום באלבומי וחוברות קומיקס על עלילות חכמים ורבנים תהפוך בקרוב למרכז הקומיקס הבא לצד תל אביב.

אבל …אירועים מדאיגים ביותר הקשורים להצבת פסל על אותו הרמב"ם בעיר טבריה יוצרים חשש כבד שאולי הטרנד הזה עלול להתגלות כקצר ימים לפני ירידת החשיכה על האמנות בעולם החרדי.

.
רבי משה בן מימון הרמב"ם  "הנשר הגדול "  רופא פוסק ופילוסוף ,הוא אחת הדמויות הבולטות המפורסמות של ההיסטוריה היהודית ואין זה פלא שלאורך הדורות דמותו הציתה את דמיונם של יוצרים עממיים שונים ושימשה כבסיס לאגדות רבות,אולי יותר מכל דמות רבנית אחרת.

הרמב"ם בספרות היפה

rambam-1

ישנם כשלוש מאות סיפורים "עממיים " שונים על הרמב"ם וחייו  הנמצאים בכתבי – יד ובדפוסים, ברשימות ובהקלטות. אם כסיפורים בודדים  ואם במסגרת מחזורי סיפורים שבהם סופרו קורות חייו  של הרמב"ם מלידתו ועד מותו וקבורתו.

לעיתים היה לסיפורים העממיים  רק קשר מועט ביותר לתולדות חייו של הרמב"ם האמיתי.  ולעיתים אף יוחסו לו בסיפורים דברים שהרמב"ם התנגד להם בחייו.

ובגלל שהרמב"ם היה רופא ואיש מדע פה ושם יש עליו גם סיפורים קדומים  שמזכירים סיפורי מדע בדיוני…

על הרמב"ם ישנה אגדה   שמופיעה עד כמה שידוע לי לראשונה בקובץ "סיפורים" שיצא לאור בפראג בשנת 1847 . מחברה הוא ליאופולד ויזל שכנראה יצר אותה בהשראת הספר "פרנקנשטיין" והיא מופיעה שם ביחד עם אחת הגרסאות הראשונות  של סיפור המהר"ל מפראג והגולם  גם היא פרי כתיבתו של וייזל אם כי הפעם אין זאת יצירתו המקורית. והוא כתב את שניהם מן הסתם ממש במקביל. .  לפי הסיפור הרמב"ם   עסק ביצירת מה שאנו מכנים כיום גולם . במהלך הניסוי הוא הורג את תלמידו בהסכמתו של זה (!) , חותך את גופו לחתיכות, שם אותן במיכלים, ולאחר ניסויים שונים בספר היצירה, הגוף מתחיל להתחבר ונוצר אדם מלאכותי. אלא שהרמב"ם מתחיל לחשוש מאשר עלול לקרות עם האדם המלאכותי הזה, שכן עלולים לעבדו כמשיח, והוא משמידו. גם סיפור זה נגמר בהתקפה ארסית כנגד אלה שחושבים שמותר לעסוק בדברים מעין אלה.. .

אבל בעידן המודרני ובספרות העברית החדשה דמותו מופיעה רק לעיתים נדירות משום מה גם בהשוואה לדמויות ידועות אחרות כמו רבי יהודה הלוי למשל.
.אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר הספרים והמחזות שעסקו בחייו.


אפשר להזכיר למשל מחזה קצר , לא מן הידועים , של משה שמיר ( מחבר "מלך בשר ודם " ) בשם " היד החזקה" ( תשט"ו) על חיי הרמב"ם. מחזה שבמקור נוצר כתסכית לרדיו.והוצג פעם אחת ויחידה בקיבוץ עין גב בחול המועד פסח תשט"ו בידי שחקני הבימה ומאז לא הוצג יותר(ניתן למצוא אותו בקובץ המחזות של שמיר " חמשה מערכונים " הוצאת מרכז לתרבות ולחינוך, הספריה למוסיקה, 1959)

יצא לאור  גם קובץ אגדות על הרמב"ם שכתב אריה חורשי בשם "הנשר הגדול" ( תל-אביב : ירון גולן, 1989 )

Image result for ‫הסוד הכמוס אילי גורליצקי‬‎
אפשר להזכיר יצירה בולטת יותר ספר של השחקן אילי גורליצקי "הסוד הכמוס: הרמב"ם וידידו אבן רשד ( תל-אביב : ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2002 ‬) שבו מוצגת חליפת מכתבים פיקטיבית בין הרמב"ם ובין החכם המוסלמי הדגול בן זמנו אבן רושד. במכתבים יש דיון ברעיונות פילוסופיים שונים של השניים על האדם ,על החברה , על היהדות ועל האסלאם והשונה והדומה בינם ועל עניינים אלוהיים שונים ועוד ועוד דיונים שמהם מסתבר שהיה קשר רוחני הדוק בין השניים אם כי במציאות ספק האם היה קשר כל שהוא בין השניים.


ואפשר להזכיר גם את הרומן ההיסטורי "ספר צאלאח א דין " של טאריק עלי הפקיסטאני, סופר ובמאי,(הופיע בעברית בתרגום; גיא רקוביצקי — תל-אביב : אופוס, 2003) שהוא ספר זכרונותיו הבדיוני של מעסיקו של הרמב"ם צלאח א-דין,כפי שהוכתב ללבלרו היהודי. בספר זה  הגדוש בסקס ובזימה מוצג הרמב"ם בצורה שבלשון המעטה תביא להרמת גבה אצל יהודי אדוק.אבל כנראה צפויה מסופר מוסלמי.

 .מנהרת-הזמן 50 - הנשר הגדול / גלילה רון פדר עמית

ובשנת 2010 יצא לאור הספר מספר 50 בסדרת "מנהרת הזמן של גלילה רון פדר " "הנשר הגדול " ,  והוא עוסק במסעם בזמן של ילדים ישראלים מודרנים אל זמנו של הרמב"ם ובפגישתם עימו.

 אבל פרט לאלה אין כמעט כלום בספרות היפה על הרמב"ם..
וניתן לשער שכותבי הספרות היפה נרתעו במקצת מהדמות הענקית של הרמב"ם עם כל זה שאכן היו לו חיים מרתקים.

הרמב"ם קומיקס

בקומיקס העניין קצת שונה.

בשנת תשס"ו יצא  לאור אלבום קומיקס  בשם הרמב"ם סיפורו של גאון " שמתאר לראשונה את סיפור חייו של הרמב"ם בצורה בדיונית מצויירת .

האלבום יצא לאור בהוצאת מארווד הוצאה המתמחה באלבומי קומיקס בעברית ובאנגלית המיועדים בעיקר לציבור הדתי והחרדי  והוציאה אלבומים נוספים מסוג זה כמו אלבום בין שני כרכים על חייו של המשורר והלוחם שמואל הנגיד. "

ההיסטוריה של האלבום  על הרמב"ם היא מעניינת כשלעצמה. הוא מבוסס על סרט מצוייר שאותו יצר הרב האמריקני ברל ויין הידוע בספרי ההיסטוריה היהודית שלו המיועדים לקהל הרחב.
ויין יצר סדרת סרטים מצויירים Heralds of Destiny שעוסקת בדמויות שונות של היהדות ובהם רש"י סרט שהוקרן גם בישראל ועל פיו נוצר אלבום קומיקס נוסף בהוצאה זאת, והרמב"ם.כאשר הן את רש"י והן את הרמב"ם מדובב השחקן הידוע מסדרת "מסע בין כוכבים " לאונרד נימוי .
אריה מאר הבעלים של מארווד שכבר היה אחראי בעבר על אלבום לקח את הסרט המצוייר על הרמב"ם ועיבד אותו ביחד עם אשלי לזארוס   לאלבום גראפי עם איורים המבוססים על האנימציה של הסרט של סבטלנה פקרובסקי  עם לודיה סולופ.
מכיוון שלא ראיתי את הסרט איני יכול לשפוט עד כמה הם שונים אם כי מן הסתם יש שינויים שונים.

האלבום.
האלבום עצמו סוקר את חייו של הרמב"ם מילדותו ומתמקד בשתי תקופות דרמטיות במיוחד.
תקופת ילדותו וצעירותו של הרמב"ם כאשר משפחתו נרדפה וברחה מקורדובה בספרד תוצאה של כיבושה בידי האלמוחדין המוסלמים הקנאיים והרצחניים מצפון אפריקה בהנהגתו של אבן תומרט שרדפו יהודים ונוצרים בחרי אף וכפו עליהם להתאסלם.

בני משפחתו של הרמב"ם ברחו מפניהם לפאס במרוקו אלא שגם עיר זאת שוב נכבשה בידי האלמוחדין ומנהיגם האכזרי והרמב"ם שוב נעאלץ ליטול את מטה הנדודים
.האלבום מתאר בפרטנות את תקופת הנדודים הדרמטית הזאת שבמהלכה היגיע הרמב"ם לזמן קצר לארץ ישראל.
החלק השני של הספר עוסק בתקופה שבה הרמב"ם משרת כרופאו האישי של צאלאח א דין התקופה שבה התפרסם כמנהיג וכהוגה וכמחוקק. .
צאלאח א דין המנהיג המוסלמי הנועז אך גם הסובלני והמתון מוצג באלבום בסימטריה מעניינת כניגודו המוחלט של אבן תומרט המנהיג האלמוחדיני המרושע והאכזרי מהחלק הראשון גם למראה..


הציירים מצליחים להעביר היטב את הניגוד בין שני המנהיגים המוסלמיים ששניהם התפרסמו בכיבושיהם גם הודות לתווי הפנים העדינים והנעימים יותר של צאלאח א דין לעומת האכזריות הרצחנית בפניו של אבן תומרט.
בחלק זה האלבום מתאר את מסע הצלב של המלך האנגלי ריצ'רד השלישי נגד צאלאח א דין. .ומתאר את הרמב"ם כמי שהיה מעורב בכך אישית מאחר שהמלך ריצ'רד היה מעוניין בשירותיו של הרמב"ם כרופא ( סיפור שמקורו עוד ברומן היסטורי ידוע מראשית המאה ה-19 של וולטר סקוט בשם "הקמע" שבו מסופר כיצד צאלאח א דין שולח את רופאו האישי לטפל באוייבו ריצ'רד. )

רמב"ם וריצ'רד לב ארי

ובין לבין מתוארים גם האירועים החישובים באמת בחיי הרמב"ם אירועים אינטלקטואליים שונים כמו כתיבת מכתב תימן ליהודי תימן הסובלים מהרדיפות והמאבקים והויכוחים עם רבנים שונים שמתנדים קהילות שמתנגדים לדעות של הרמב"ם ולספריו.

אולם יש כאן בעיה מבחינת יוצרי האלבום ומבחינת הקוראים שהיא אכן קשה לפיתרון: האירועים האינטלקטואליים בחייו של הרמב"ם ( שהם בסופו של חשבון החשובים ביותר הן עבורו והן לדורות הבאים ) אינם עוברים טוב בסיפור כמו האירועים המלחמתיים של מלחמת האלמוחדון ומסע הצלב הנוצרי . אלו דרמטיים יותר ולכן עוברים טוב יותר מבחינת הסיפור.וגם מבחינת האמנות.
האירועים האחרים בחייו של הרמב"ם של כתיבת ספרים וויכוחים הם פחות מעניינים מבחינת הדרמה..והסיפור בחלקים אלו הוא סטטי למדי וגם אינו יכול להיות אחרת. התוצאה: הדגש בסיפור הוא על האירועים הפחות חשובים בחיי הרמב"ם.אבל המעניינים יותר ויזואלית.
נראה לי שאפשר היה להגביר את הדרמה אם היה האלבום מפרט יותר גם לגבי ההתנגדות העמוקה שאותה עוררו ספריו וחידושיו של הרמב"ם בקהילות היהודיות ולא מסתפק רק בקטע קצר בעניין.
.זה היה גם מראה ביתר בירור את החידוש הדרמטי שבהופעתו של הרמב"ם בזירת ההנהגה היהודית.
אבל ניתן להניח שיוצרי האלבום והסרט שעליו הוא מבוסס העדיפו של להיכנס יתר על המידה למחלוקות פנים יהודיות ושמו את הדגש על המחלוקות של היהדות עם בני הדתות האחרות כפי שאכן העדיף לעשות גם הרמב"ם עצמו בחייו,.
האלבום נותן סקירה טובה למדי של חייו של הרמב"ם ומעביר אותנו בתחנות העיקריות של חייו. מי שמחפש מידע על חייו של הרמב"ם ימצא אותו באלבום הזה.
מי שמחפש יצירה גראפית עצמאית דרמטית העומדת לחלוטין בפני עצמה גם ללא קשר לנושאה,עדיף שיחפש ספרים אחרים.

אבל נשאלת השאלה האם גם בעתיד יופיעו יצירות ויזואליות כאלו על הרמב"ם וחייו ? או על חיי חכמים אחרים ?

התשובה היא לכאורה חיובית.

 

כרגע הז'אנר נראה כמשגשג בעולם החרדי  ויוצר את הרושם שייתכן שבני ברק  שחנויות הספרים שבה גדושות כיום באלבומי וחוברות קומיקס על עלילות חכמים ורבנים  בהוצאות שונות פרי יצירתם של יוצרים חובבנייים יותר ופחות תהפוך בקרוב למרכז הקומיקס הבא לצד תל אביב.  אבל …אירועים מדאיגים ביותר הקשורים להצבת פסל על אותו הרמב"ם בעיר טבריה שהתרחשו זה מקרוב  יוצרים חשש כבד שאולי הטרנד הזה עלול להתגלות כקצר ימים לפני ירידת החשיכה על האמנות בעולם החרדי כבר בעתיד הלא רחוק.  

 

 

המאבק על פסל הרמב"ם

Image result for ‫פסל הרמב"ם שמואל בן עמי‬‎

בשנת 2004 לרגל מלאת 800 שנה להולדת הרמב"ם  נוצר  בידי הפסל הישראלי מטבריה שמואל בן עמי  פסל ענק של הרמב"ם מברונזה. אבל הצבת הפסל בעיר טבריה נתקלה בקשיים בלתי צפויים בראשית המאה ה-21 .

א.א. למה   פיסלת את פסל הרמב"ם?


פסל הרמב"ם מאת שמואל בן עמי

שמואל בן עמי הרעיון היה של הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו וכמובן של ראש עירית טבריה זוהר עובד. הם רצו  לחגוג שמונה מאות  שנה להולדתו של הרמב"ם בשנת2004 .  זאת בגלל  המסורת שהרמב"ם  קבור בטבריה והכוונה הייתה להציגו לראשונה בזמן המימונה בטבריה שיש אומרים שהיא נקראת על שמו של מיימון אביו של הרמב"ם".

 המטרה הייתה שהפסל יהפך לאתר תיירות ויחזק את הקשר של טבריה עם הרמב"ם.

 עבורי לפסל היה משמעות אישית. משום שאני יליד העיר פאס במרוקו שהרמב"ם גדל בה עד שנאלץ לברוח משם בגלל ניסיון של השלטונות שם לאסלמו בכפיה. וכך מבחינתי הפסל הוא מחוה הכפולה לעיר פאס בה גדל הרמב"ם ושם נולדתי  ולעיר טבריה ששם נקבר. ושם אני חי.כך שאני מרגיש קרבה מיוחדת לרמב"ם.
החלטתי להציג את הרמב"ם יושב ופותח ספר וכך להראות את חוכמתו.
הרעיון לקוח מהפסל של הרמב"ם שנוצר בעיר מולדתו בקורדובה ב-1963 ולקחתי משם את הרעיון של הרמב"ם יושב עם לבוש איסלאמי כפי שהיו לבושים במצרים . והקפדתי שזה יהיה לבוש של התקופה ההיא.

פסל של הרמב"ם בקורדובה שבספרד.

היה לך מודל ספציפי לדמות הרמב"ם ? הרי לא יודעים בדיוק איך הוא נראה .
בן עמי : בהחלט .השתמשתי בדמות של הרמב"ם שמופיעה על הבול הידוע  שהיא גם התמונה שהופיעה על שטר ה-1000 שקל שמדינת ישראל הוציאה פעם.מבחינתי כך נראה הרמב"ם וכך הוא נראה בפסל.
 
 
קובץ:Rambam-portrait.jpg
הדיוקן המקורי של המב"ם כפי שהופיע לראשונה בספר מהמאה ה-18 -Thesaurus antiquitatum sacrarum ("אוצר העתיקות המקודשות"), עבודה בת 34 כרכים של בלסאוס אוגולינוס, אשר הודפסה בוונציה ב-1744
 
איפה הפסל מוצג היום ?
בן עמי .לצערי לא איפה שהוא היה צריך להיות,  בטבריה.
לתדהמתנו   לאחר סיום העבודה על הפסל התברר  באופן בלתי צפוי שישנה  התנגדות חזקה  מחוגים דתיים שונים ומחוגי ש"ס בעירייה להצבת הפסל בטבריה שהיא עיר מאוד דתית.
 הם טענו שיש ציווי ביהדות "לא תעשה לך פסל ומסכה" ודרשו להשמיד את הפסל.למה הם מתנגדים כל כך לפסל של הרמב"ם גדול היהדות לא ברור לי ,אבל עובדה.
הכוונה המקורית שלנו הייתה להטיל בפסל  מום  דבר שמכשיר את הפסל מבחינת היהדות כדי למנוע בכך פגיעה ברגשות התושבים הדתיים. ואכן הטלתי בפסל מום באוזן הרמב"ם. אך זה לא עזר.ממלא מקום ראש העירייה איש ש"ס דרש להרוס את הפסל.
וכך העירייה נאלצה לבטל את הפרוייקט. כמעט הרסו את הפסל.
לבסוף  היציעו  להעביר אותו  לעיר פאס במרוקו. הם אפילו  קיבלו את אישורם של המשנה למלך מרוקו ומנהל מחוז פאס להציב את הפסל בעיר שבה גדל הרמב"ם.
אבל התברר שגם שם יש התנגדות דתית הפעם מוסלמית  להצבת הפסל.  שהרי גם באיסלאם יש התנגדות לפסלים. 
 היציעו את זה שוב  לעיר נוצרית  טולדו ספרד. לנוצרים הרי אין שום התנגדות לפסלים.

 

אבל גם שם לא רצו  את הפסל מאיזו שהיא סיבה  שאינה ידועה לי.

אני תמה : אולי בטולדו הרגישו שאם יש כבר פסל של הרמב"ם בקורדובה אז זה מספיק בשביל ספרד כולה ואין צורך בפסל נוסף של יהודי שאחרי הכל ברח מספרד בילדותו?
בסופו של דבר הפסל ניצל, .לרמב"ם נמצא מושב חדש. הוא הועבר מטבריה לירושלים.

היום הרמב"ם עומד  ליד משרדי הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו בירושלים ברחוב יפו 42 בירושלים.

בן עמי : לפחות הפסל עומד ולא נהרס כפי שהיה חשש בשלב מסויים..   אבל אני בהחלט לא מאושר ממיקומו היום.  הפסל נועד לטבריה ושם הוא צריך לעמוד.
היום אני עושה מאמצים גדולים להחזיר את הפסל  לטבריה איפה שהוא שייך מאחר ששם לפי המסורת הוא קבור. בנתיים ללא הצלחה.  לצערי ההתנגדות בטבריה לפסל הרמב"ם היא חזקה מידי.
הרמב"ם בעתיד הנראה לעין ישאר בירושלים. הצבור החרדי לא רוצה אותו בטבריה.


משום מה אני בספק שהיו מתגלים קשיים כאלו בהצבת פסל של הרמב"ם לפני 50 או 40 שנה בטבריה .

גם מצד החוגים הדתיים ביותר. הרושם שלי הוא שההתנגדות הקיצונית הזאת היא תופעה חדשה.

אותי  כל  הפרשה מפליאה  שהרי החוגים של ש"ס שהתנגדו כל כך לפסל כמדומה שאין להם שום התנגדות לתמונות של הבאבא סאלי ועובדיה יוסף.

אז מדוע הם מתנגדים לפסל של הרמב"ם ?

פסל של הרמב"ם  בחצר "זיכרון ספרד" במוזיאון ראלי לאמנות לאטינו -אמריקנית  בקיסריה.מהבלוג "מסע בתוך החמישים .

 
 
ככל הנראה הבעיות הבלתי צפויות שצצו בהצבת פסל הרמב"ם  בטבריה  מראים יותר מכל דבר אחר על הקצנה דתית גוברת והולכת בראשית המאה ה-21. והדבר מעורר חששות לגבי פרוייקטים נוספים מסוג זה בעתיד.
ההיגיון הפשוט אומר שאם היום חוגים חרדיים חזקים כל כך  מתנגדים לפסלים של דמויות יהודיות מפורסמות  הרי מחר  בעוד כמה שנים ,ככל שההקצנה תתחזק  הם ימצאו את עצמם מחוייבים להתנגד גם לתמונות.
גם של עובדיה יוסף  גם של הבאבא סאלי ,אם הם מתנגדים עכשיו לפסל של הרמב"ם.
וגם כמובן מאליו גם לסיפורי קומיקס.
האם בעתיד יצוצו התנגדויות גם כנגד אלבום קומיקס מאוייר על חיי הרמב"ם או דמויות דתיות אחרות ?
האם ניתקל בעתיד בתנועה שתקרוא לשרוף אלבומים על חיי הרמב"ם?

 

נספח :עוד יצירות על הרמב"ם בספרות היפה

תבליט דיוקנו של הרמב"ם באולם הכניסה לבית הקונגרס האמריקאי.

התבליט נעשה בשנת 1953, והוא אחד מבין 23 תבליטים (ובהם גם תבליט של משה רבנו) המוצגים, כמי שעבודתם הייתה אבן יסוד לחוקה האמריקאית.

שאול  הורביץ, נצחון החכמה : ספור לבני הנעורים על-אודות הרמב"ם – ר' משה בן מימון / תל-אביב : אל-המעין, 1955.

אבישור, יצחק,  שבחי הרמב"ם : סיפורים עממיים בערבית יהודית ובעברית מהמזרח ומצפון-אפריקה ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ח

נספח :

אוסף בולים מרחבי העולם על הרמב"ם

Main Menu

21- 011 – Rambam (d. 1204), Grenada, 1985.

23- 258 – Rambam (d. 1204), Guinea, 1985.

.25- 32a – Rambam (d. 1204), FDC, Sierra Leone, 1985.
.

27- 018 – Rambam (d. 1204) mentioned on Aleppo Codex stamp, Israel 2000.

.29- 027 – Rambam (d. 1204), SS, The Gambia, 2004.
.31- 024 – Rambam (d. 1204), SS, The Grenadines, 2004.
.33- 006 – Rambam (d. 1204), FDC, Uruguay, 2004.
.35- 005 – Rambam (d. 1204), FDC, Israel, 2005.
.37- 022 – Rambam (d. 1204), FDC, Israel, 2005.
.

39- 256 – Rambam (d. 1204), Chad, 2009.

22- 012 – Rambam (d. 1204), Grenada, 1985.

24- 015 – Rambam (d. 1204), Lesotho, 1985.

.

26- 028 – Rambam (d. 1204), Dominica, 2000.

.

28- 029 – Rambam (d. 1204), Micronesia, 2000.

.30- 026 – Rambam (d. 1204), SS, Grenada, 2004.
.32- 025 – Rambam (d. 1204), SS, Sierra Leone, 2004.
.

34- 020 – Rambam (d. 1204), Uruguay, 2004.

.

36- 019 – Rambam (d. 1204), Israel, 2005.

.38- 023 – Rambam (d. 1204), FDC, Israel, 2005.
.

40 -259 – Rambam (d. 1204), Chad, 2009.

Rambam (d. 1204), Mozambique, הרמב"ם -לא קם כמשה 2009

ראו גם

הרמב"ם :לא קם כמשה-תערוכה על חיי הרמב"ם 

הרמב"ם בויקיפדיה

תמונתו של הרמב"ם

הרמב"ם הסרט המצוייר בכיכובו של לאונרד נימוי
הרב ברל ויז מחבר סיפור האלבום

הרמב"ם בבית הספרים הלאומי

מחלוקת על הדפסת כתבי הרמב"ם בכרך אחד

האם ניסה הרמב"ם להסתיר את התאסלמותו הזמנית  ?

הרמב"ם כרופא

אברהם אופיר שמש על התיק הרפואי של הרמב"ם

בריאות על פי הרמב"ם

תזונה נכונה לפי הרמב"ם

כללים רפואיים של הרמב"ם

רפואה והלכה ב"יד החזקה "

היגיינה טיבעית וגישת הרמב"ם

צמחי מרפא עלפי הרמב"ם

סיפורים על הרמב"ם

הרמב"ם ולימודי הרפואה

אריה חורשי על הרמב"ם בטבריה

הרמב"ם בטבריה

העיר טבריה וקבר הרמב"ם

 

פרשת פסל הרמב"ם

 

הרמב"ם חוזר למרוקו?

הפסל שמואל בן עמי

שמואל הנגיד: אלבום הקומיקס

עוד פסלים של שמואל בן עמי

בבוקר לח בשנת תרל"ח : המלחמות על הבלדה על יואל משה סלומון

זאב אנגלמאיר המאייר הלאומי

 

 

 

זאב אנגלמאיר "פסל המאייר הלאומי" לקוח מ"סירופ 3" 2007.

החלום הרטוב הגדול ביותר של המאייר הקריקטוריסט והקומיקסאי  זאב אנגלמאייר הוא שיום יבוא ובחוף תל אביב יוקמו ארבעה  ראשי ענק של המאיירים הגדולים ביותר של ישראל לדורותיהבדומה לראשי הנשיאים בהר ראשמור בארה"ב.  

ואחד מהראשים האלו יהיה כמובן של זאב אנגלמאיר שיוכר סוף סוף  בעיני כל כראוי לו כ"מאייר הלאומי ".

ועל מה למה ?

ראו בראיון המקיף הזה שפורסם באתר מוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון

 

המאייר הלאומי

 

ראיון מאת אלי אשד  

 

זאב אנגלמייר הוא אחד הקריקטוריסטים והקומיקסאים העסוקים ביותר במדינה.ויצר כמה מהדמויות הביזאריות ביותר של עולם הקומיקס הישראלי.

הוא נולד בקיראון  ב-1962 להורים  אב שהיה מורה לספורט בהכשרתו  וגם צייר חובב ואם צאצאית לאלופי ספורט יהודיים שהיו מפעילי קייטנה וגם מרקידים בזמנם הפנוי באוניברסיטת בר אילן  . ( לעתיד הוא יעצב את סמל העיר קרית אונו כארנב)  ועד גיל מבוגר יחסית לא גילה עניין מרובה בציור . במקום זה הועסק רוב הזמן בנגינה על פסנתר .

 אנגלמייר: אני זוכר שבניגוד לשאר בני המשפחה לא התעניינתי בפורט או בריקוד ועד היום אני לא ספורטאי או רקדן .בציור  אני זוכר שהתעניינתי במיוחד דווקא במחבלים ובפילים מאוד אהבתי לצייר כפיות ובפילים הפכתי להיות מומחה אם כי אחר כך זה השתנה לטיגריסים .

 בגיל 12 לערך חל פרץ היצירתיות הציורי הראשון שלו אם כי הוא העדיף שלא להראותו להורים

 אנגלמייר : זה לא היה שום דבר מתוחכם ,עשיתי ספרון קטן שבעמוד הראשון יש אישה לבושה ובעמוד האחרון יש אישה ערומה לחלוטין כשמדפדפים בו מהר היא מורידה את הבגדים.

 אלי :זה נעשה למטרות אמנות ?

   אנגלמייר : לא רק  למטרות גירוי אישיות.

 בכלל גם בהתבגרות אנגלמייר העדיף תמיד את עמודי האמצע של פליבוי על חוברות סופרמן ובטמאן .

 אלי :מתי הבנת שעתה מעדיף לעסוק רק בקריקטורות ובקומיקס ?

 אנגלמייר :רק באמצע שנות העשרים לחיי. אחרי הצבא למדתי בבצלאל והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות .

  אלי :מה עשית בבצלאל ?

 אנגלמייר: בבצלאל ניסיתי תחילה את כוחי כצייר ריאליסטי ,אבל מהר מאוד גיליתי שיש הרבה אנשים שיכולים לעשות זה הרבה יותך טוב ממני ושאני לא באמת נמשך לזה . זה היה כשעשיתי סקיצה לתקליטי ג'ז שגילה חברתי ללימודים ולעתיד אישתי התלהבה מהם .ואז הבנתי לראשונה שתחום שלי הוא לא באמת ציור ריאליסטי.

איזה פרוייקטים מעניינים היו לך בבצלאל ?

 אנגלמייר :בשנה השלישית בבצלאל היגיע אלינו מישהו שחיפש סטודנט שיעשה לו עבודה קטנהמידי פעם היו מגיעים אלינו כאלה אנשים והוא היה אחד המוזרים שבכולם ..נפגשתי איתו והוא ביקש שאכין לו פלאטה של מאה מדבקות פופאי ,סנטימטר על סנטימטר. לא ממש ידעתי מה לעשות עם זה ובסוף העתקתי  תמונות של פופאי במחלקת האנימציה בבצלאל  ועשיתי לו פלטה עם הפרדת צבעים.הוא התחמק ולא שילם לי על זה. אחר כך גיליתי שהמדבקות נועדו לכדורי אל אס די.  

 בבצלאל החל אנגלמיר לפתח את שיטת עבודת הקולאז'ים שעימם הוא מזוהה עד היום שבה הוא גוזר אימאזים ממקורות שונים ומגוונים ויוצר מהם שלם חדש.

 אנגלמייר :אני רואה את עצמי כמי שמשתמש בבנק של אימאז'ים ולכל תמונה שלי יש לפחות שבעה מקורות שונים.התמונות שלי הם ספרי זיכרון לאימאז'ים של פעם שעוברים טרנספורמציה למשהו מאוד עכשווי כמיטב דמיוני הפרוע.וכשיצאתי מבצלאל יצרתי לבסוף  את הקומיקס הראשון שלי

 הקומיקס הראשון של אנגלמייר  ב-1987 הופיע במקומון ירושלמי "כל העיר " בלבד . אבל הוא בהחלט   שיקף משהו מעתידו של אגלמייר  כיוצר.

  הקומיקס נקרא "סוטה העיר " וסיפר את חוויותיו המאויירות של רווק ירושלמי.   אלו היו כל מיני פנטזיות מיניות בגוף ראשון. זה היה טור נועז יחסית לזמנו מבחינת העיצוב וגם מבחינת התכנים .

  אלי :היו תגובות ?

 אנגלמייר :בהחלט היגיעו הרבה מכתבים נזעמים למערכת וקיבלתי את כולם באהבה. אני זוכר שפעם הלכתי למסיבה ודיברתי עם מישוהי שהזכירה כמה היא שונאת מתעבת ובזה  ל"סוטה העיר".  .נהניתי מאוד  לחשוף ל]פנייה בסוף הנאום שלה  שאני הכותב.

 

והיו גם תגובות מרגשות :

 

הקולאז'ים האלו הביאו לבסוף לתוצאות מפתיעות.

 אנגלמייר :פעם השתמשתי  עבור סוטה העיר  בקטע על שתי מעריצות פריקיות של נשיא המדינה בתמונה שהופיעה בנשיונאל גיאוגרפיק בשנות החמישים ששם הם צילמו ילדות ישראליות בחוף תל אביב אני אפילו לא ידעתי שזאת תמונה של ישראליות  חשבתי שאלו הודיות בכלל.ואחר כך אותה ילדה בת תשע  שהפכה לאישה מבוגרת זיהתה את עצמה בתמונה ופנתה אלי כדי לקבל את המקור היא מעולם לא ראתה את הצילום הזה עד שהוא התגלה לה דרכי.

כמדומה שדמות הסוטה והמציצנות והסטייה המינית הפכה לאלמנט קבוע ביצירתו של אנגלמיר. הוא משלב ביצירתו את הביזארי והקינקי מהסוגים הקיצוניים ביותר אבל הכל בקריצת עיין שזה לא באמת רציני ,והתחושה היא שאחרי הכל המדובר בילד טוב קיראון שמשחק במשחקים של המבוגרים. .

 

שושקה

 

שנה לאחר מכן  ב-1988 ן החל אנגלמיר  במקומון ירושלמי  אחר את הדמות הידועה האהובה ביותר שלו שושקה "בעלילות שושקה "  סיפור  פרוזה מאוייר ( ראשון מסוגו אבל לא אחרון אצל אנגלמיר שיש לו חיבה רבה לתחום ביטוי זה )  בהמשכים ואריאציה מוקדמת  על עלילות בחורה שמממשת פנטזיות מיניות .

 לעתיד ביצירות הקומיקס שלו  שושקה הפכה לבחורה  ערומה  המסתובבת ברחובות חובבת סקס בכל צורותיו המגוונות מאוד  ומוכנה לעשות הכל בעבור סיפוק רגעי וידידיה כמו צביקה ומוטקה

שושקה בגירסתה הסופית  בזאת הופיעה לראשוה  בגיליון הראשון  של המגזין הישראלי של "מאד " ( גירסה ישראלית קצרת ימים של המגזין האמריקני הסטירי המפורסם ). שושקה הופיע שם פעמיים .ולאחר מכן היגרה למגזין קומיקס מאריך ימים יותר וחתרני באותה המידה או יותר "סטיות של פינגוינים" בעריכת אמיתי סנדי .  אנגלמייר ושושקה הפכו הפך לדמויות המזוהות ביותר עם המגזין. ושם מצאה  שושקה את הקהל שלה שהזיל ריר למראה דמותה ועלילותיה. ומשם הימשיך עם שושקה במגוון מקומות עד עצם היום הזה ובראשם במגזין בהוצאה עצמית "סירופ ".  

 

תמונה מ"המופע של שושקה" של יערה גוטליב

שושקה הפכה לדמות המזוהה ביותר עם אנגלמייר.  נעשה עליה סרט מצוייר בשם "המופע של שושקה" בידי תלמידת בצלאל יערה גוטליב.היא אפילו תורגמה לגרמנית . אם כי נמצא קושי לתרגם את השירים המיליטריסטיים שהיא שרה לגרמנית מאחר שבגרמנית זה עורר הקשרים נאצים .היא הופיעה בפתיחים לסדרה בלונד של אורנה בן דוב .  היא הופיעה במגוון שלמקומות ובמגוון של מוצרים ומזכרות שאותם הכין אנגלמייר כמו רקמות ופטצ'ים שיוצרו בנפל ובמגנטים בפסלונים קטנים מכל הסוגים  .במידה רבה הוא מזהה את עצמו עם דמות זאת. או יותר נכון זוהי הדמות שאנגלמייר היה רוצה להיות אם היה אישה. . היא גם זוכה להתייחסויות  רבות במכתבי הקוראים והקוראת כולל בתחתונים שעליהם מצויירת שושקה שנשלחו לצייר.

 

עוד סדרת קומיקס שלו הייתה "חם וזפת " שהופיעה בעיתון חדשות על עלילות ילד ערבי שמוכר על שפת הים וחבורת טיפוסי החוף ברנשים בסגנון הסרט "מציצים " שמקיפים אותו שם .  הסדרה שרדה ארבע  שנים עם הפסקה של כמה חודשים כאשר אנגלמיר נסע לחו"ל.

 היית מוכן  להמשיך את חם גם היום ?  

 אנגלמיר   נראה לי שחם היום התישן בניגוד  לשושקה.

 איך הירגשת בעיתון חדשות ?

 אנגלמיר : נהדר .הייתה שם פתיחות שלא נתקלתי בה בשום מקום אחר . בחדשות עבד כעורך סופר ספרי המתח  והעיתונאי  אהוד אושרי שסייע לי מאוד והבין היטב את כל מה שעשיתי וכמעט תמיד נתן לי אור ירוק . לדעתי האיור קיבל במה גדולה מאוד ב"חדשות " בראש ובראשונה  הודות לאהוד אושרי . האיורים היו נועזים הרבה יותר ובוטים יותר וגדולים יותר. הכל הודות לפתיחות של אושרי . אהוד אושרי לא היציע רעיונות ונושאים משלו  אבל הוא היה בוחר רעיונות  ממה שהיצעתי לו והוא היה פתוח לכל.

 .   וגם הגרפיקאי רונן  מזרחי סייע מאוד לאנגלמייר בחדשות שהתמונות שלו הפכו מלחלק משמעותי בעיתון . בחדשות החלו דודו גבע ליצור עמודים גדולים של איורים.

 אנגלמייר :אהבתי לעבוד עם אושרי ואהבתי לעבוד עם המעצב רונן מזרחי שהי המאוד חדשני בתפיסותיו .עד אז לא היו עמודות כפולות ושערים מאויירים לעיתונים . אלו היו אושרי ומזרחי שהתחילו עם זה  וזה באמת היה שינוי מהפכני בתפיסה של אמנות האיור בעיתונות.

 הייתה עליך צנזורה ?

  אנגלמייר : צנזרו אותי כמה פעמים לא בהכרך בתוכן.היו מקרים שטיפלתי בנושאים מיניים בצורה בוטה וביקשו ממני לרכך את זה. בדרך כלל  אני יודע מה הגבולות של העיתון ואני משתדל להתאים את עצמי . בעיקרון לאורך השנים יש פתיחות גדולה יותר .אם כי האמת היא שבתקופה שהיה העיתון חדשות יכולתי לעשות דברים מעל דפי העיתון שאני לא יכול לעשות בעיתונים היום.

 

ספרו הראשון היה "הידעת "  שהופיע תחילה כטור בעיתון "חדשות " אוסף של קריקטורות על עובדות מוזרות מבוססות כביכול על מדור ידוע בעיתונות . ובהן ביטא את נטייתו ל\שחוט פרות קדושות שונות תוך שהוא משתמש  ובולל בחומרים נוסטלגיים ופשוטים ומורכבים  שונים מכל הבא ליד ומכל תקופה ויזואלית שעולה על הדעת מעטיפות מגזינים אמריקניים של מדע בדיוני משנות העשרים דרך איורי ספרי ילדים ישראלים של שנות החמישים והשישים ופירסומות של שנות השבעים ועוד ועוד  שאותם הוא מקצין עד לגבול הטירוף ומעבר לו. בדרכו שלו המטורפת אנגלמיר הוא רומנטיקן של התרבות הישראלית הישנה זאת שעד שנות השבעים ומרבה להשתמש באימאג'ים פופולאריים שלה כדי להעביר את מסריו החתרניים .

 בין השאר אנגלמייר יצר הגדה משלו לפסח .ומכיוון שזוהי גירסת אנגלמייר היא רחוקה מאוד מלהיות קונבנציונאלית.

 אנגלמייר אחרי שהתפרסם ספיישל של פסח שלי ב"עכבר העיר" עם פנינים כמו "קרע לי את ים סוף מאחורה "  ו"תשפריץ לי בחורין ותהיה בן חורין " התקשרה אלי דלית לב העורכת של הוצאת תמוז והיציעה לי להוציא הגדה אלטרנטיבית של פסח.

 אנגלמייר הסתגר אז בדירתו במשך שלושה חודשים וצלל אל הטקסט.  הוא העתיק את כל ההגדה בכתב ידו והתוצאה הייתה  הגדה מקורית וחתרנית שמשאירה את הקוראים מרותקים ומשועשעים  עד הסוף ( של הסדר ). . .המהדורה הראשונה נמכרה כמו מצות טריות  תוך עשרה ימים
אנגלמייר : כל החיים עשיתי סדר אצל סבא שלי והסיפור הזה הוא שלי כמו של כל אחד אחר. חשבתי שזאת הגדה שרק חילונים יקנו אותה אבל נדהמתי  כאשר רב בבני ברק ביקש לקנות 21 עותקים לכל יושבי הסדר אצלו . סקרן אותי לדבר איתו והוא אמר לי שיש ריבוי פרשנויות לתורה ..

 

ספרו האחרון עד כה נקרא בפשטות "אנגלמאיר " ובו מוגשות עבודותיו לאורך השנים טורי קומיקס ,איורים שהתפרסמו בעיתונים ,שעשועונים וחידות והם נותנים תמונה מקיפה מעין כמהו של האיש ויצירתו.  

 

ב-1998 החפרסם אנגלמיר את חוברת "סירופ הראשונה שלו שבה עסק רבות בנושאי סקס בצורה החתרנית והומוריסטית הקיצונית ביותר . חוברות אלו בהחלט אינן מומלצות לילדים והם כנראה הקומיקסים האירוטיים ביותר  שפורסמו עד כה בעברית אם כי אף לא אחד מהם הוא רציני….

 למה אתה אוהב להצחיק ?

 אנגלמייר :זאת נטייה טבעית .באמצעות הומור אפשר להגיד דברים קשים שמתקבלים בצורה יותר קלה ונינוחה.

 אתה אוהב לעסוק בסקס והפרשות הגוף וסטיות למה ?

  אנגלמייר : אני מעדיף להתעסק בנושאים בחיי היום יום ולא בגיבורי על . ואני מעדיף להציג את הדברים כמו שהם .בגלל זה הדמויות שלי אף פעם לא מושלמות  אני בעיקרון לא אוהב ולא רוצה ליצור סופרמנים . ,האנשים שלי אף פעם לא יפים ותמיד רואים סימנים של גזרות והדבקות.

 הודות לחוברות "סירופ " האלו אנגלמיר החל לקבל המוני מכתבי מעריצים ובעיקר מעריצות מדהימים שכוללים מבחר מעניין של מתנות ששלחו לו הקוראים המעריצים ובהם  תחתונים רקומים שבקומיקסים שלו ,  עבודת יד עשוייה כולה מחרקים שערות מבית השחי  שערות ערווה ,טמפונים,מובייל מרגלי עכבישים  מכתבים פורנוגרפיים ועוד.  אנגלמייר מקבל כמעט תמיד את ההתקשרויות האלו בברכה להוציא בכמה מקרים בודדים ולא נעימים במיוחד.  גרופית צעירה בת חמש כעשרה שלו  אף נהגה לארוב לו ליד ביתו ולנשוך אותו בצווארו  עם הגיעו לבית .חוויה בהחלט לא נעימה ואף מזעזעת במקצת

 אנגלמייר : זה נגמר רק לאחר שאיימתי עליה שאני אפנה למשטרה . .

 מי היוצרים שהישפיעו עליך במיוחד ?

  אנגלמיר : שמעון צבר שהיה מאייר ענק בשנות החמישים והשישים וגם סופר מעולה וכמובן דודו גבע .הוא היה נוהג לתת לי מחוות שונות ביצירתו עוד לפני שהיכרנו אישית למשל הוא היה מפרסם מיכתבים מאת "זאב אנגלמייר " ודברים כאלו .לבסוף נפגשנו הפכנו לידידים טובים ויצרנו דברים ביחד במסגרת חבורת "החור " שלצערי  לא האריכה ימים בגלל מותו הפתאומי של גבע.

 איך אתה מקבל רעיונות ?

 אנגלמייר : אני מקבל נושאים שונים שעלי לאייר ואז אני מתחיל להפעיל את הראש בסדרת האסוציאציות איפה אני נתקלתי באימאגי'ים שמקבילים לנושא הזה ואיך אפשר להשתמש בהם עבורו עם הספין שלי כמובן . יש לי עשרות ומאות ספרים וחוברות שבהם ימצא משהו מתאים לבסוף כבסיס.אבל זה אומר שגם אין לי ממש סיגנון ייחודי מאחר שלכל דבר אני לוקח אימאג' מאיפה שהו ומשנה אותו לפי צרכי . כך שאין לי סגנון  לכאורה מובהק.מצד שני אני יש למסרים נועזים ובוטים אז כדי לרכך אותם אני משתמש בצבעים עזים נוסטלגיים ובשירי ילדים מחורזים כביכול .אם כי יש לציין שאמצעים אלו רק מגדילים את הבוטות והעוצמה של המסר הנוסטלגי כביכול .  

 

אתה עובד במחשב ?

 אנגלמייר אני ככל הנראה אחד המוהיקנים אחרונים עלי אדמות  שלא עובדים עם מחשב כי במחשב אתה לא יכול לעשות כאלו איורים . הכל יוצא חלק ונקי ואי אפשר לצאת מהקווים .אני כנראה לא במיוחד אוהב טכנולוגיה.אני דווקא אוהב להתעסק בחומרים שלי בגודל המקורי שבו הם פורסמו ולא להקטין אותם לצרכי באמצעות המחשב .אני כנראה לא במיוחד אוהב טכנולוגיה.

 

מה החלום שלך?

 

אנגלמייר ששושקה הדמות שלי תחליף את מגן הדוד כסמל המדינה ושסוף סוף יכריזו עלי בתור המאייר הלאומי  והבית שלי ברחוב לילינבלום יהפך לאתר ביקור כמו בית ביאליק .  

 

 

 

 ביבליוגרפיה  של מאמרים על אנגלמייר

 

שם המאמר:

אנגלמאיר הלוואה נוחה מהבנק החזותי

כותב המאמר:

אדם ברוך

הנושא:

דעותיו של אדם ברוך על מגוון נושאים אקטואליים ופוליטיים, וקטע המוקדש לסגנונו האומנותי של אנגל מאיר לרגל תערוכתו באסכולה ועל איור עיתונות

תאריך:

1998

מקור:

עיתון מעריב, מדור "שישי"

 

 

 

שם המאמר:

"סנטר הגומי" בעורף האוייב

כותב המאמר:

דודו גבע

הנושא:

תהיות על מהות אמנותו של  אנגלמאיר

תאריך:

1998

מקור:

קטלוג תערוכת יחיד של אנגלמאיר באסכולה "אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה"

 

 

 

שם המאמר:

זאב של נייר

כותב המאמר:

נרי ליבנה

הנושא:

כתבה על אנגלמאיר ועבודותיו

תאריך:

22.3.02

מקור:

מוסף הארץ, ע"מ 70-74, 22.3.02

 

 

 

שם המאמר:

הארנב הנמרץ מקריית אונו

כותב המאמר:

אסף גפן

הנושא:

ראיון עם זאב אנגלמאיר

תאריך:

4.6.2004

מקור:

תרבות מעריב, ע"מ 4-5

 

 

 

שם המאמר:

המאייר הלאומי?

כותב המאמר:

קרן צור

הנושא:

עולמו של זאב אנגלמאיר, כתבת שער.

תאריך:

4.6.2004

מקור:

זמן תל אביב, גיליון מס' 628, 4.6.2004

 

 

 

שם המאמר:

האיש וההגדה

כותב המאמר:

עמיר חדד

הנושא:

הגדה של פסח מאוירת ע"י זאב אנגלמאיר

תאריך:

12.3.1999

מקור:

ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים, ע"מ 86, 12.3.1999

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שם המאמר:

הגבר המשחק

כותב המאמר:

איריס פז, אופיר פז

הנושא:

ניתוח סגנוני לעבודותיו של זאב אנגלמאיר, לרגל התערוכה "אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה"

תאריך:

ינואר 1998

מקור:

הגלריה לעיצוב של אסכולה, מס' קט' 20/98

 

 

 

שם המאמר:

כמה דברים שידעת, או לא, על אנגלמאיר

כותב המאמר:

תמיר להב-רדלמסר

הנושא:

כמה דברים שידעת, או לא, על אנגלמאיר

תאריך:

1998

מקור:

קטלוג תערוכת יחיד של אנגלמאיר באסכולה "אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה"

 

 

 

שם המאמר:

ניתוח פלסטי

כותב המאמר:

ירמי פינקוס

מושא המאמר:

זאב אנגלמאיר ואנקי בילאל

הנושא:

האומנות של זאב אנגלמאיר לרגל התערוכה בגלריה אסכולה אמנותו של אנקי בילאל

תאריך:

1998

מקור:

עיתון "העיר"

 

 

 

שם המאמר:

חופש הביטוי באמצעות גרסה מוגבלת של השתוללות

כותב המאמר:

תמיר ראונר

הנושא:

ספר חדש לזאב אנגלמאיר

תאריך:

5.6.2002

מקור:

עיתון "הארץ", מוסף ספרים, ע"מ 18, 5.6.2002

 

 

 

שם המאמר:

העיתון הלא ממוסד הכי טוב "סירופ"

הנושא:

חוברת הקומיקס "סירופ"

תאריך:

1998

מקור:

עיתון "תל אביב"

 

 

 

שם המאמר:

מראה את הטוסיק

כותב המאמר:

דנה פלג

הנושא:

ספרו החדש של זאב אנגלמאיר "אנגלמאיר" ואי הבחנה בין זהויות ונטיות מיניות

תאריך:

2002

מקור:

עיתון הזמן הורוד, ע"מ 34

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שם המאמר:

כל המרבה – הרי זה מתוסבך

כותב המאמר:

נטע פלג

הנושא:

הגדה של פסח, זאב אנגלמאיר, הוצאת תמוז.

תאריך:

1999

מקור:

ככל הנראה עיתון "מלבס", מקומון פתח תקווה. (לבדיקה)

 

 

 

שם המאמר:

הידעת?

כותב המאמר:

רותה קופפר

הנושא:

הידעת? ספר של זאב אנגלמאיר, הוצאת מודן וביקורת על האיורים בעיתון "חדשות"

תאריך:

1994

מקור:

עיתון "הארץ"

 

 

 

שם המאמר:

לזכור

כותב המאמר:

נטע פלג

הנושא:

הומור

תאריך:

1999

מקור:

"כלבו" מקומון חיפה

 

 

 

שם המאמר:

מה נשתנה? אני משתינה

כותב המאמר:

ניסן שור

הנושא:

ההומור של אנגלמאיר

תאריך:

1999

מקור:

עיתון "צומת השרון"

 

 

 

שם המאמר:

זאב אנגלמאיר אמן

כותב המאמר:

טל ניב

הנושא:

ראיון עם זאב אנגלמאיר

תאריך:

9.1.98

מקור:

מוסף הארץ, 9.1.98

 

 

 

שם המאמר:

כל השערים של עכבר העיר

כותב המאמר:

תמיר להב-רדלמסר

הנושא:

השערים של עכבר העיר

תאריך:

1997 (לבדיקה)

מקור:

קטלוג  תערוכת "עכבר העיר" בגלריה אסכולה ובדיזינגוף סנטר

 

 

 

שם המאמר:

מטורף? אני?

כותב המאמר:

יובל יועז

הנושא:

כתבה על התכנים בעבודות אנגלמאיר

תאריך:

1999 (לבדיקה)

מקור:

עיתון "אנשים", ע"מ 32-34

 

 

 

שם המאמר:

חבורת חור מוחלט בהחלט

כותב המאמר:

רונה קופרבוים

הנושא:

כתבה על אנגלמאיר, דודו גבע ותמיר שפר ויצירתם חבורת החור

תאריך:

29.6.2000

מקור:

עיתון "העיר", ע"מ 49-55, 29.6.2000

 

 

 

שם המאמר:

סירופ 3

כותב המאמר:

איתמר ב"ז

הנושא:

כתבת שער על אנגלמאיר לרגל הוצאת החוברת "סירופ 3"

תאריך:

אוגוסט 2007

מקור:

עיתון "העיר"

 

 

 

 

 

שם המאמר:

קומיקsense

כותב המאמר:

שלי דובלינסקי

הנושא:

ספריו של אנגלמאיר וחוברות "סירופ"

תאריך:

2008

מקור:

עיתון "הצופר", כתבה של "האוזן השלישית" מדור אוזן ספרים

 

 

 

שם המאמר:

5 התחנות של זאב אנגלמאיר

כותב המאמר:

ענבל שתיוי

הנושא:

חייו ופועלו של המאייר הכי מצחיק במדינה

תאריך:

2004

מקור:

Energy מעריב, אתר האינטרנט של מעריב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קרן צור "זאב בעור של כבש "זמן תל אביב –מעריב גליון מספר 628 4.6.2004. ע' 54-58.

 

 

 

 

 

 

 

וגם בגרסה שונה באתר "יקום תרבות "

אנגלמאיר -המאייר הלאומי

הקומיקסאית ההיסטוריונית של הקהילה הלסבית

קומיקסאי שהוא  גם  היסטוריון הוא תופעה נדירה.דווקא  בישראל צץ מיהו כזה או יותר נכון מישהי כזאת.

אילנה זפרן שספר הקומיקס שלה "סיפור ורוד "   שבו משולב סיפורה של הקהילה הלסבית בישראל בסיפורה האישי של היוצרת ,הוא ההיסטוריה המקיפה ביותר על הקהילה הלסבית הקיימת  כיום בעברית.

להלן ראיון מקיף עם אילנה זפרן :

 אלי : איך היגעת לקומיקס ?

זפרן: היגעתי לקומיקס די במקרה. לאחר לימודי, התרכזתי בעיקר בעיצוב גרפי ובאיור, למדתי ארבע שנות עיצוב במכללת הגליל המערבי ואז עקרתי לתל אביב.רק כשעברתי לתל אביב מצאתי את אוצר המילים הנכון להגדיר את הרגשות שקיננו בי שנים והגשמתי את הלסביות שלי הלכה למעשה. אמנם  זה היה תהליך, לא משהו שגיליתי פתאום.ומאז אני  חברה  פעילה בקהילה הלסבית.  פרידה מהחברה הראשונה שלי הולידה אצלי את הרעיון לעשות על זה קומיקס וכך גיליתי את כוחו של המדיום הזה. הרגשתי שמצאתי את הנישה שמתאימה לי מבחינה יצירתית.

לאחר שנפרדה מבת זוגה לאחר כמה שנים של קשר החלה ליצור את ספרה "הזמן הורוד " על פי הזמנה ולאחר שנה וחצי של עבודה הוא יצא לאור בהוצאת מפה.

 אלי:הספר היה יוזמה שלך ?

זפרן : עד כמה שזה מפתיע דווקא לא  בדיוק.מישהו מהוצאת "מפה "  היציע לי לעשות פרוייקט עבורו בלי לקבוע תוכן ספציפי ומיד הרעיון קפץ לי לראש  והתוצאה הייתה "ספור ורוד ". יכול להיות שהגשמת הלסביות שלי, שקרתה בגיל מאוחר יחסית, תרמה והובילה אותי ל"גילוי" היצירתי הזה.

" ספור ורוד " מביא  לראשונה בכרך אחד את תולדותיה  של הקהילה הומו לסבית בישראל והוא משתלב בסיפור חיייה האישי האוטוביוגרפי של המחברת המגלה בהדרגה את משיכתה לבנות מינה ואת סיפור התמודדויותיה עם העולם החיצוני הלא בדיוק סובלני.הסיפור ההיסטורי  מתחיל בימי המנדט שאז ההומוסקסואליות והלסביות היו אסורים על פי חוק  דרך ביטול סעיף החוק שאוסר משכב זכר בשנת 1988 , דרך הניצחון של הזמרת  דנה אינטרנשיונל ( גבר ששינה את מינו והפכה ליקירת הקהילה ההומו –לסבית )  באירווזיון ב1998 וכלה בשנת 2005 שבה איתי פנקס חבר מועצת עיריית תל אביב ובן זוגו יואב ארד נישאים בקנדה ומתכוונים להיאבק על ההכרה בנישואיהם ממשרד הפנים.

 אלי:את חושבת שבשנות השמונים או התשעים היית יכולה לפרסם רומן גראפי כזה ?

זפרן :אני  לא בטוחה שבסוף שנות התשעים או אפילו בתחילת שנות האלפיים מישהו היה מוכן להוציא לאור ספר שכזה. זה תהליך שמבשיל כנראה לאט ואני שמחה שעכשיו הגיע זמנו של רומן גראפי לסבי.

 ואכן מכל בחינה "סיפור ורוד" הוא פורץ דרך לא רק כיצירה על הקהילה לסבית אלא כ"רומן גרפי בעברית שעוסק בנושא היסטורי –אוטוביוגראפי ( באנגלית כמובן יש יצירות רבות מסוג זה "מאוס " של שפיגלמן על השואה הוא רק היצירה המפורסמת ביותר )

  אלי:איך התבצעה  עבודת התחקיר?

זפרן :בעיקר נבירה בעיתונות כי אין הרבה חומרים בספרים על תולדות הקהילה הלסבית.על הקהילה הומוסקסואלית דווקא יש הרבה אבל לא על הלסביות.

איך את מסבירה את זה ?

זפרן : אולי בגלל שהומוסקסואלים תמיד נראו כמאיימים יותר על יציבות החברה מאשר הלסביות.לאף אחד לא הייתה בעיה עם זה שיש חברות הדוקה בין נשים.ומשום כך גם התעסקו הרבה יותר בהומוסקסואלים מאשר לסביות.הספר שלי הוא באמת בגדר נסיון ראשון לסיכום של תולדות הקהילה בישראל.

מצד שני זפרן הקפידה לתאר בספר גם את תהליך הכתיבה שלו עצמו.

זפרן : בתיאור תהליך הכתיבה בספר עצמו יש בעיניי משהו קומי, ומכיוון שפחדתי שהספר ייצא דידקטי מדי, זו הייתה הדרך שלי להכניס קריצות עין לקוראת, להראות לה שלא צריך לקחת את הכל ברצינות כבדה ומשעממת כמו טקסט שצריך ללמוד אותו בבית הספר.

איך היו התגובות בקהילה על הספר?

זפרן : פחדתי מאוד מתגובות של הומואים ולסביות"מקצועיים" שהם תמיד ביקורתיים על כל דבר.אבל התגובות שלהם  היו בדרך כלל טובות ומפרגנות מאוד.

 זפרן לא נחה על זרי הדפנה עם "סיפור ורוד " ומאז היא מתבלטת בעוד סיפורי קומיקס .במקביל ל"סיפור ורוד " זפרן יצרה לעצמה שם של היוצרת הקומיקס הבולטת של  הקהילה ההומו -לסבית עם טורים קבועים כמו "לסביקס "- טור לסבי בקומיקס במגזין "הזמן החדש". אוקטובר 2004- 2005

פוסיקאט – סטריפ"סטרייטי להחריד " כהגדרת זפרן   במגזין הבנות  "עלמה". שפורסם  אוקטובר 2005 –  אוקטובר2006

 כיום זפרן היא אחת הקומיקסאים הבודדים בארץ שיש לה טור שבועי משלה שבו היא יכולה לדון על כל מה שמעסיק אותה.

זהו  רישומון" – טור קומיקס שבועי קבוע   שהתפרסם בשבועון "עכבר העיר".מיוני 2006   עד מארס 2013   ( בגיליון האחרון של "עבר העיר " מספר 948) טור שהוא בחלקו לפחות אוטוביוגרפי ככל הנראה ועוסק בחיי הזוגיות שהנורמטיביים של היוצרת זפרן  ובת זוגה  וגם שני חתולים שנונים ואינטליגנטיים המנהלים עם הגיבורות שיחות על השאלת העמוקות והמצחיקות ביותר של הקיום האנושי והחתולי ועוד  "אלף דברים אחרים "שאינם קשורים כלל ל'קהילה הלסבית ". זהו טור שבו מככבת כרגיל אילנה זפרן עצמה ובת זוגה.שככל הנראה הביא לזפרן את החשיפה הגדולה ביותר לקהל "סטרייטי " עד כה ונראה שיש לו הרבה יותר קוראים סטרייטים מהומואים ולסביות

.לאחרונה היא החלה להתרחב לסיפורים שאינם נוגעים רק מחיי  חברות הקהילה ובכך מסמנת זפרן שאינה מעוניינת שיזהו אותו רק עם נישה ספציפית אחת.וזה בלט  יצירתה הבולטת ביותר  עד כה אחרי סיפור וורוד    "סעיף 19 "  שהופיע בגיליון מוקדש לקומיקס של המגזין "הכיוון מזרח " סיפור פשוט לכאורה והמצמרר בהשלכותיו של בחורה צעירה ושאפתנית שמתקבלת לעבודה בחברה לאחר שהיא חותמת על סעיף תמים לכאורה שאסור לה להיכנס להיריון ולבסוף חותמת על סעיף שעליה לקחת טיפול שימנע ממנה כל רצון להיות אם.הסיפור מראה בבירור שלזפרן יש פוטנציאל  גדול  כיוצרת קומיקס העוסקת גם בשאלות "הגדולות " של הקיום האנושי מעבר לזה של הקיום היום יומי הבנאלי.

נשאר לראות אם תממש את הפוטנציאל הזה.

ראו עוד על אילנה זפרן :

יפה בורוד :מירב יודילביץ מראיינת את אילנה זפרן

אילנה זפרן בויקיפדיה

נוריתהה על סיפור ורוד

עומרי הרצוג על סיפור ורוד

"עתיד ורוד ":לירז אקסלרוד על עתיד ורוד

הי-סטוריה צבועה בורוד -רנה ורבין על "סיפור ורוד"

"ההיסטוריה שלנו בקומיקס" טל איתן על "סיפור ורוד "

אלי אשד על סיפור של אילנה זפרן  הכיוון המזרח הקומיקס