ארכיון תג: קומיקס

איירון מן הוא איש הפלדה פוגש את המנדרין

לאחרונה יצא סרט חדש  על דמות הקומיקס " איירון מן " " איש הפלדה"  כפי שנקרא בגלגול הראשון שלו בעברית. ממש במקביל למלאת חמישים שנה להופעתו הראשונה במארס 1963.

הדמות של "איירון מן" עצמו (   שאותו מגלם כמו בחלקים הקודמים בסדרה רוברט דאוני ג'וניור ) היא נאמנה למדי למקור הקומיקסאי. אך לא כך הדמות של יריבו הגדול בסרט "המנדרין "  ארכי טירוריסט  ומעין מקביל סיני לאוסאמה בן לאדן  ,שעברה שינויים דרמטיים.ולדעתי גם מסיבות       פוליטיות  ואולי בראש ובראשונה כלכליות ,של חוסר הרצון לפגוע במעצמת העל הסינית ובציבור הסיני. 

וראו על כך את רשימתי במגזין "יקום תרבות ". ובתוספת גם נספח כל סיפורי "איירון מאן " בשפה העברית.

איש הפלדה נגד המנדריין :איירון מן 3"

הקריקטורות וסיפורי הקומיקס של דריאן אדר

דריאן צילום מימי מעריב לנוער

דריאן אדר ,היה במשך עשרות שנים הגרפיקאי  והמאייר הקבוע של "מעריב לנוער". בתקופה שמגזין זה היה בשיאו.

דריאן עורך גראפי של מעריב לנוער במשך 22 שנה [640x480]

דריאן אדר בישיבת "מעריב לנוער " עם איטו אבירם ומזכירת המערכת.

בין השאר הוא זה שיצר את הלוגו הקבוע לסדרת הקומיקס המפורסמת "זבנג " של אורי פינק.פרט לכך במשך כמה שנים אייר את סיפורי הקומיקס של פנחס שדה ב"הארץ שלנו ".

ב-2012 הוצגה  תערוכה על הקריירה שלו במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון והוא זכה בפרס "עיפרון הזהב" על מפעל חיים.

הוא נפטר ב-8 בספטמבר 2015.

והנה כתבה מקיפה על האיש ויצירתו שהופיעה באתר האמנות ARTPORTAL

מבוקרשט לתל אביב

drian adar picture

דריאן  אדר נולד בבוקרשט, רומניה, בשנת 1931. את יסודות הציור למד דריאן בגיל הרך אצל סבו, וולף גולדשמידט, מעצב בגדי גברים. אל ציור הקריקטורות  היגיע דריאן  ב-1948 בגיל צעיר 16 בעודו תלמיד תיכון .ואז החל לפרסם קריקטורות בעיתון הסאטירי הרומני Pitigoiul ובעיתונים אחרים.    במקביל הנער המוכשר  למד באקדמיה לאמנות ע"ש ניקולי גריגורסקו.

אלי  :איך היגעת לצייר קריקטורות ?

דריאן :כשהייתי בכיתה הלפני אחרונה בתיכון ,אירגנו מסיבה לקראת סוף שנת הלימודים.בא אלינו עיתונאי כדי לעזור לנו .הוא שאל אם יש מישהו שיודע לצייר ,החבר'ה הצביעו עלי.הוא שאל:אתה יודע לצייר תפאורה?  אמרתי :"לא עשיתי את זה אבל אני מוכן לנסות". הוא ביקש שאצייר איזו יד ,וציירתי. החברים שלי אמור לו :"הוא יודע לצייר פרצופים של המורים".ואז הוא אמר לי :"תשמע ילד אני עובד בעיתון סאטירי שיש בו הרבה קריקטורות.אתה רוצה להשתתף? "

נדהמתי.אבל התאוששתי ואמרתי :"אם יקבלו אותו אז למה לא ?"

הוא  אמר לי:  "נראה ,תכין איזו קריקטורה נביא אותה למערכת ונראה מה יצא מזה". ציירתי ציור קטן והלכתי למערכת למחרת .שם פגשתי אנשים ידועים מאוד ציירים וקריקטוריסטים אחרים. התרגשתי וגם התביישתי ,מה אני הקטן עושה פה בין כל הגדולים האלו.העורך ראה את הציור ואמר :""זה די בסדר ,אבל יש כמה תיקונים קטנים נדרשים".

עשיתי מה שביקש ולמחרת הופיע הציור בעיתון ,קטן כמו בהול .בערב חזרתי הביתה ושמתי לב שחתיכת עיתון נדבקה לנעל הימנית שלי .הסרתי אותה וראיתי שזה דף מהעיתון הסטירי עם אותה קריקטורה קטנה שלי. כך התחלתי ברגל ימין.

שאלה : עבדת כקריקטוריסט  במשטר הקומוניסטי של רומניה שנודע בקשיחותו.  אילו הנחיות או מגבלות הם הציבו על הקריקטוריסט?

דריאן :מעל לכל לא לעשות שום דבר נגד המשטר.כל מה שעשית היה צריך להיות נייטראלי בלי שום קשר למציאות דברים כללים-יחסים בין בני זוג ,יחסים בין הורים לילדים ,כל מיני דברים שלא קשורים לפוליטיקה.זה היה עולם הומור סטרילי שאפשר לי לפתח סיגנון של הומור "לבן "כל מיני סיטואציות מצחיקות מהחיים.ויצאו לי אז כמה דברים לא רעים בכלל.

שאלה : המשטר ביקש מידי פעם קריקטורות פוליטיות ?

דריאן :כן הם ביקשו וכשביקשו היה קשה לסרב. למשל בשנות החמישים הייתה תנועה חזקה של יהודים שיצאו מרומניה לישראל והמדינה הקומוניסטית הייתה זקוקה להם ,מהנדסים רופאים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים .אנחנו הוזמנו לישיבה במערכת ונציג המפלגה מסר לנו שאנו חייבים חייבים לצייר קריקטורות נגד יציאת היהודים. כולם קיבלו זאת בהתלהבות ,אני היהודי היחידי ישבתי מאופק.לא ציירתי  דבר.

כאשר ביקשה משפחתו  של דריאן לעלות ארצה הוא  נאלץ להפסיק לפרסם קריקטורות והתפרנס מעיצוב גרפי עד שהותרה יציאת המשפחה מרומניה ב־ 1964.

אמן הקומיקס

darian self portrait

פורטריט עצמי של דריאן.

דריאן ומשפחתו נטשו את רומניה ב1964 ממש במקביל לעלייתו של מי שיתגלה לימים כרודן אכזר ביותר צ/אושסקו .

עבודותיו הראשונות בארץ היו בתחום הפרסום ב"פרסום דחף", בסטודיו של פול קידר ואחר כך עבר ל"פרסום שחם לוינסון אילון" במקביל החל לפרסם קריקטורות יומיות בעיתון "דבר " ובעיתון בשפה הרומנית   VIATA NOASTRA וקריקטורה שבועית ב"העולם הזה".

drian de goll

drian caricature 2

drian adar sisko and rogers

 

רוג'רס מזכיר המדינה האמריקאי, הציע שלוש תוכניות שלום בין ישראל למצרים וירדן.

בשנים 1968 -1970  עבד  דריאן בשבועון הילדים "הארץ שלנו ",ושם התמודד עם תחום אמנותי חדש לו ,סיפורי קומיקס בהמשכים  שאת כולם

כתב הסופר פנחס שדה בשמות בדויים ""יריב אמציה " ו"א.חורש" . .סיפורים אלו לא השאירו עליו את רישומם שכן קומיקס אינה אמנות חביבה עליו במיוחד.הסיפורים עסקו ברובם בקרבות באוויר וביבשה ובמלחמה בטרור ערבי ובין לאומי נושאים שלמרבית הצער לא נס ליחם מאז.

דריאן : במשך חמש שנים עשיתי קריקטורה יומית  ל"דבר"  וחיפשתי עוד עבודות הלכתי ל"הארץ"  ואמרו שיש לנו כקריקטוריסט את  זאב אבל היציעו לי לעבוד ב"הארץ שלנו".   שם אמרו לי "תעשה  קומיקס" ,ועשיתי למרות שלא אהבתי את זה כל כך..

אלי : היו לך קשרים עם  המשורר פנחס שדה שכתב עבורך קומיקס ?

דריאן :בכלל לא. לא ידעתי אפילו מי שולח לי את הסיפורים שאיירתי לא ידעתי מי זה כותב ושזה היה   משורר בשם פנחס שדה בשם בדוי. רק אחר  כך נודע לי מי זה בכלל פנחס שדה.

אלי :" מיהו"  א.חורש"שהופיע כשותפך באחד הסיפורים "טילים בלהבות "?

דריאן :לדעתי זה היה עוד שם  בדוי של פנחס שדה. לא היה שום הבדל מבחינתי בין הסיפור הזה והקודמים

ובכל אופן לאמר לך את האמת איני יכול לאמר שאיור קומיקס זאת משימה חביבה עלי. אני מעדיף  לצייר קריקטורות בכל יום.

דריאן היה הצייר הקומיקס של הארץ שלנו בכרכים יט-כ  הסיפורים שצייר היו :

דריאן יואב וכרמלה הדרקון שחור התוכנית 2

  1. יואב וכרמלה בעקבות הדרקון השחור "  מאת "יריב אמציה " ( פנחס שדה) 1969. כרך י"ט  חוברות 1-38. ב-38 חלקים.

סיפורם של נער ונערה ישראליים  נאבקים בארגון פשע וטרור  סיני "הדרקון השחור "  ששואף להקים לתחייה את סין הקיסרית ולגרום למלחמה גרעינית בין בריה"מ וארה"ב על מנת להביא לשלטון סיני בעולם.

דריאן מתיאו פלקונה פתיחה

  1. "מתאו פלקונה" מאת "יריב אמציה "( פנחס שדה) 1969  כרך יט חוברות 39-48 .ב-10 חלקים.

עיבוד של סיפור קלאסי   מאת פרוספר מרימה. נער בקורסיקה מפר את חוקי הכנסת האורחים ומסגיר תמורת כסף פושע נמלט שלו הבטיח הגנה. הוא משלם על כך בחייו. העורך יעקב  אשמן כתב על הסיפור: "בגיליון זה אנו מתחילים גם סיפור חדש בציורים בשם "מתיאו פלקונה " הסופר הצרפתי פרוספר מרימי שסיפורו שימש בסיס לסיפור בציורים ,התפרסם בזכות סיפור אחר בשם "כרמן " ששימש בסיס לאופרה נודעת בשם זה שחוברה על ידי המלחין ביזה. אם לאחרונה פירסמנו סיפורים עלילתיים בציורים ,פרי הדמיון אנו מנסים עתה לספר בציורים יצירות סיפרות מעולות .נשמח לשמוע אם רעיון זה מוצא חן בעינכם ואם כדאי להמשיך בשיטה זו."

ככל הנראה התשובה שקיבלו העורכים הייתה שלילית.יותר לא פורסמו סיפורים נוספים מסוג זה.

דריאן אדר שני גברים באש ובמים הסיום

  1. "שני חברים באש ובמים " – מאת "יריב אמציה (פנחס שדה)   1970. כרך כ', 1970. חוברות 1-22.ב-22 חלקים.

סיפור קרבות והרפתקאות שני מילואימניקים (אחד מהם אקדמאי  מרצה לתנ"ך חובש כיפה ) במלחמת ששת הימים.

driamn arafath 2drian arafath 1drian goddes 1

  1. "מזימת האלילה היפנית ". – מאת "יריב אמציה ( פנחס שדה)  צייר דריאן. (1970 כרך כ' חוברות 23-42 ב–20 חלקים.

סוכן ישראלי מסכל את מזימתו השטנית של מנהיג הפתח  יאסר עראפאת ( המופיע כדמות בסיפור ) להביא לפיצוץ בפתיחה של תערוכה.

זאת אגב אחת הפעמים הבודדות ואולי היחידה שעראפאת עצמו שבשנת 1970 היה עוד דמות  לא ידועה יחסית   הופיע בסיפור קומיקס ישראלי.

drian tili, 1

דריאן טילים בלהבות הסיום

  1. טילים בלהבות . מאת א. חורש ( שם בדוי יוצא דופן של פנחס שדה ). הארץ שלנו כרך כ' תש"ל 1970,  חוב' 44-54.

טייסים ישראליים יוצאים להשמיד טילים במצרים. אחד מהם  נפגע על-ידי  אש מצרית  ונאלץ לנטוש את מטוסו  בשטח אויב. זהירות, ספוילר: בסוף מגיע מסוק לחלץ אותו.

על סיפור זה כתב העורך אשמן במאמר הערוך בפתיחת הסיפור "כל מטוסינו חזרו בשלום "לאשרנו אנו שומעים מילים אלה כמעט כל יום.ובכל זאת לא הכל חלק כל כך …,זהו הרקע לסיפור החדש בציורים "טילים בלהבות " המתפרסם החל מגליון זה. על מבצעי בחורינו הנועזים תוכלו לראות ולקרוא בשבועות הקרובים."

דריאן אדר מה באמת 2drian ma beemeth

בנוסף לסיפורי ההרפתקאות האלו  דריאן צייר ב"הארץ שלנו"  כשהפעם הוא גם כותב   מדור קבוע של מדע פופולארי  בשם "מה באמת " אוסף של  עובדות מפתיעות שונות בסגנון "לא יאומן כי יסופר " של רוברט ריפלי מארה"ב. מהמדור הזה הוא נהנה הרבה יותר מסיפורי הקומיקס הלוחמניים של פנחס שדה.

הנושאים של דריאן

drian 1

ב־ 1969 החל הקשר של דריאן עם "מעריב". תחילה צייר קריקטורה יומית לבנה (בלתי פוליטית) במדור "סתם חיוך"  ציורים הומוריסטיים כמו כן, הוא פרסם מדור שבועי ב"מעריב" שנקרא "חיוכי ליל שישי ".

דריאן :העורך של מעריב רוזנפלד  מאוד התרשם מהציורים שלי  ב"סתם חיוך" והוא היציע לי  לעבוד עבור ספריית מעריב ועשיתי כמה עטיפות לספרים כמו  ה המלחמה החשאית" של אורי דן ושיקה בן פורת.

ב"מעריב"  התגלתה נטייתו המילונאית יוצאת הדופן  של דריאן לצייר מגוון ציורים וקריקטורות סביב נושא אחד ספציפי מאוד או אף מילה ספציפית מאוד.

driam ei

דריאן :ב"מעריב  היו לי כל מיני מדורים שהופיעו בתדירות גבוהה,כל מיני סדרות איורים סביב נושא מסויים. למשל סדרת "איורים סביב הנושא "אי "   שפורסמה ב"מעריב לנוער "    ושהופיעה לבסוף  כספר (אלף האיים /    תל-אביב :   מודן,   1990) . והיו שם איורים על   "אי שלמות"  "אי ביטחון" וכו' .

 ואחר כך הייתה לי סדרה  של דיאלוגים  הומוריסטיים בשירותים בין גבר ואישה כל אחד בחדר שלו בשנות התשעים.

היו לי סדרה של ציורים על הברקוד למשל סדרה של ברקוד אקורדיון או ברקוד בצורת מעבר חציה עם פסים וזברה במקום זברה היו לי לפחות עשרים  או שלושים כאלו.

drian par

במוזיאון הקריקטורה והקומיקס הוצגה תערוכה מסוג זה של איורים סביב נושא מסויים.   תערוכה על פי  הספר "פר.פראות"  ( הוצאת "עקד" 1980)   שבו איורים ומתחתם שעשועי לשון .שכולם מבוססים על המילים פר ופרה פרפר מספרה ועם ציורים מתאימים ופרה תמיד מופיעה בכל מיני מצבים.דריאן קיבל את הרעיון לתערוכה והספר מספר צרפתי שעסק בנושא דומה.

drian par2

"אם זה הולך בצרפת ,למה זה לא יכול ללכת בישראל ? הוא תהה.והחל במסע חיפוש שנמשך שלוש שנים. לכאורה הייתה זו משימה קשה למי שרכש את השפה העברית בגיל מאוחר יחסית -33 ,אך נראה שדווקא מהגרים הרוכשים שפה שנייה ( או שלישית ) ניחנו בנקודת מבט שונה ויכולת שמיעה "רגישה " יותר מילידי השפה .דריאן הבחין לאחר חיפוש מדוקדק במילונים  כי במילים רבות בשפה מסתתרת ההברה "פר." למשל "פרנסה" ו"מאופר" וברבות אחרות.

לכותרת הספר הוא חיפש מילה בלתי שגרתית שתביע את מהות הספר .בפר.פר.אות הוא מצא את בה שביקש וגם שני פרים במלה אחת .פעמיים כי טוב.

הוא ישב לצייר. אך הוצאת הספרי "עקד"  סירבה להדפיס את הספר בצבע "זו לא אמנות זה רק שעשוע " הם קבעו . הספר יצא לאור בהוצאת "עקד ב-1980   והתמונות הועלו לראשונה בצבע בתערוכה במוזיאון הקריקטורה והקומיקס ב-2012 32 שנה לאחר יצירתם המקורית. ..

דריאן :במקור האיורים היו כולם  בצבע אבל עבור הספר הם  דרשו בשני צבעים בלבד.אחר כך ציירתי את הכל בצבע לעצמי במזכרת וזה מופיע  בתערוכה במוזיאון הקריקטורות.

המאייר של מעריב לנוער

דריאן צילום מימי מעריב לנוער

תפקידו החשוב באמת של דריאן אדר  ב"מעריב " היה כעורך הגרפי של שבועון הנוער  "מעריב לנוער" למשך 22 שנה מ-1971 -1993  הוא היה האחראי על צורתו החיצונית של  השבועון ,על הכנת הכותרות ועל קביעת גודל התמונות ומיקומן. ומעל לכל . הוא צייר קריקטורות בכל גליון  ולפעמים גם את איורי השערים ואף  ערך מדור  קבוע של מבחר  קריקטורות מהעולם .

במלך 22 השנים האלו ו-1100 הגיליונות שעליהם היה אחראי  הוא פירסם  בערך חמישה איורים מסוגים שונים בכל גיליון .סך הכל אפשר להעריך שדריאן היה אחראי לבערך 6000 ציורים ואיורים וקריקטורות וכותרות מאמרים  ושערים של השבועון במשך 22 שנה.

drian maariv lanoar 2drian maariv lanoar 1darian maariv lanoar cover 2

בתקופה זאת היה השבועון בשיא הפופולאריות וההצלחה שלו , וניתן לאמר "ימי הזוהר " שלו . הוא היה כלי התקשורת העיקרי לבני הנוער שקראו אותו בשקיקה.והחשיפה שלהם  ( ובינם כותב שורות אלו ) ל'קריקטורות הייתה בדרך כלל לראשונה דרך איוריו של דריאן אדר. שפתח עבור אלפי בני נוער ישראליים את עולם ההומור הוויזואלי . .

דריאן והלוגו של "זבנג ".

אחת היצירות המזוהות ביותר כיום של דריאן אדר היא הלוגו המיוחד של סדרת "זבנג " של אורי פינק על עלילותיהם ההומוריסטיות של חבורת תיכוניסטים מוזרים ,סדרה שנוצרה ב"מעריב לנוער ב-1986 ומאז המשיכה בגלגולים שונים בספרים במגזין מיוחד ובמגוון מוצרים שונים ואף בסדרת טלוויזיה .ואת כולם מלווה הלוגו שאותו יצר דריאן עבור "זבנג "

אורי פינק נזכר :דריאן לא היה קשור ל"זבנג " כשהתחלתי אותו ,הוא היה עסוק מידי בעבודה השוטפת של "מעריב לנוער  ,האיש שהשבועון  סיפק לי כתומך היה העורך המדעי יהודה פרדיס.. אבל הוא יצר את הלוגו של "זבנג "  אני לא יודע איך הוא עשה את זה עד היום.מאז כמובן שיניתי את הלוגו בצורות שונות.

דריאן זוכר :אורי פינק  ביקש ממני ליצור  לוגו מיוחד עבור " זבנג"  למגזין ואחר כך כשהוא הוציא ספר הוא ביקש להשתמש בספר אבל הסברתי לו שזה רכוש פרטי אבל נתתי לו את השימוש חינם.עבור ספרו הראשון .אחר כך הופיעו עוד עשרות ומאות ספרים ומגזינים  שלו עם הלוגו של "זבנג".

דריאן מסכם : עבדתי ב"מעריב "  22 שנה מ1971 עד 1993 שהועזבתי עם הרבה זכויות .והיסכמתי לצאת עם פנסיה ודמי פיצויים.ומאז  לצערי אני כבר לא בעיתונות העברית. אבל לא הפסקתי אפילו יום אחד לצייר קריקטורות.

 

דריאן בטלוויזיה

דריאן דבר השבוע

ב־ 1980 צייר דריאן קריקטורה יומית לתוכנית הטלוויזיה "כמעט חצות", וב־ 1992 צייר קריקטורה שבועית עבור התוכנית "בכנסת", שהובילה לתערוכה במשכן הכנסת.יורם שמיר עוצר התערוכה ניסה להשיג מסרטיית הערוץ הראשון הקלטות של תוכניות אלו אך ניכשל  לכאורה כתוצאה מהביורוקרטיה של ארכיב הערוץ הראשון .  ( ואולי הסיבה האמיתית  שלא טרחו להעבירה לידיעתו של שמיר היא :שהסרטים כבר נמחקו מסיבה זאת או אחרת כפי שקרה לסרטים רבים של הערוץ הראשון ולא רצו לידע אותו על כך  ?)

במקביל, צייר דריאן קריקטורות מול קהל בערבי ראיונות ברחבי הארץ.

דריאן גולדה מאיר קריקטורה מהעולם הזה
שאלה : איך בכלל אתה בוחר נושאים לקריקטורות פוליטיות ?

דריאן : כל דבר מרגיז אותי ואין לי נשק אחר להילחם בדברים שמרגיזים אותי אלא רק דרך הקריקטורה היא כלי הנשק שלי שאני מקווה שבדרכו שלו הוא קטלני כנגד הדברים שאני מכוון כלפיהם.

אלי : יש קריקטורות פוליטיות שלך שזכו לפרסום מיוחד ?

דריאן : ב-1968  הצ'כים רצו לצאת מהגוש הקומוניסטי בניגוד לרצון הסובייטים ואני ציירתי באפריל 68 קריקטורה של לול  גן ילדים שבתוכו הרבה ילדים כל אחד מהם מסמל ארץ במזרח אירופה  וכולם מנסים לטפס ולצאת החוצה ולידם המטפלת שהיא ברז'נייב מנהיג  ברית המועצות והוא בונה טנק מצמר ומסתכל במבט חשדני על  הילדים שרוצים לצאת מהלול – מהגוש.

במציאות הרוסים  פלשו לצ'כיה באוגוסט עם טנקים.ואחר כך אנשים אמרו לי שאותה קריקטורה  הייתה ממש נבואית.

קרה שמישהו נפגע מקריקטורה שלך וניסה להשתיק אותך ?

 דריאן : בהחלט.ב-1980 ציירתי בשביל תוכנית הטלוויזיה "כמעט חצות " קריקטורה יומית .מנהל הטלוויזיה היה אז יוסף לפיד והיינו ביחסים טובים.יום אחד ציירתי משהו על גאולה כהן.היא היציעה בכנסת חוק ירושלים שהתקבל על חברי הכנסת .וציירתי עליה משהו חזק במיוחד וכנראה יותר מידי חזק: ציירתי אותה כחלילן מהמלין ואחריה שיירה של עכברים .

הקריקטורה שודרה קצת אחרי חצות .בשעה אחת בלילה הייתי במיטה צלצל הטלפון .זה היה לפיד "השתגעת ? הוא צעק איך העזת לעשות דבר כזה ! אתה רוצה שכולנו נלך לאבדון?כנראה שהוא קיבל טלפון ממישהי שפתחה עליו אתה פה בעוצמה אדירה.

ניסיתי להרגיע אותו ":תומי בסך  הכל השתמשתי באגדה על החלילן מהמלין ,לא חשבתי שמשהו לא בסדר בשימוש באגדת ילדים . הוא לא נרגע "איך לא חשבת עלי אני אקבל על הראש!" והוא המשיך לצעוק לתוך הלילה.

שאלה :אתה חושב שלקריקטורה טובה יכולה להיות  השפעה על מקבלי ההחלטות או אולי מאמר יהיה אפקטיבי יותר ?

דריאן : לדעתי כאשר יש לפוליטיקאי משהו בראש,שום דבר לא יעזור ,אני לא מאמין בכוח של סטירה ושל קריקטורה .פוליטיקאי שהחליט –לא מענייו אותו שום דבר ,הוא לא מושפע מקריקטורה. לכל היותר היא תרגיז אותו.

במוזיאון הקריקטורה והקומיקס מוצגות כמה קבוצות איורים שלו תערוכה בשם "הזוג המוזר" שהיצגי לראשונה ב1985 קריקטורות על ראשי הממשלה הרוטציוניים אז שמעון פרס מהמערב ויצחק שמיר מהליכוד שנאלצו לאבוד ביחד במפלגת אחדות.

 

דריאן הקריקטוריסט הבינלאומי.

drian caricatuure

דריאן עבד כמאייר ספרים שונים ובין השאר אייר את עטיפות ספרי "חבועוז " של חיים גיבורי , על חבורת נערים  הנלחמים במלחמת ששת הימים.  הוא אייר ועיצב  את עטיפות הספרים של גלילה רון פדר בהוצאת מילא ושימש כעורך גראפי  וכמאייר של  גם כתב העת "עתמול " על תולדות ארץ ישראל . בין השנים 1983 ו־ 1989 שימש דריאן עורך גרפי  וכמאייר של הירחון "עתמול" בהוצאת משרד החינוך ואוניברסיטת תל־אביב על תולדות ארץ ישראל.

drian caricature 1968

drian caricature 3

דריאן עבד לא רק בישראל אלא במקביל גם בחו"ל.

החל ב1979  ועד 1992 צייר דריאן מידי חודש בחודשו  מידי יום ביומו קריקטורה לא פוליטית "לבנה "  ושלח אותן לסוכנות קריקטורות בבלגיה  בשם AGENCE LITTERAIRE INTERNATIONAL  בבריסל שהפיצה את עבודותיו בכל רחבי העולם .

דריאן : הייתי שולח מ-79 עד 1992  למשרד קריקטורות בבלגיה 30 קריקטורות לא פוליטיות "לבנות "  בחודש שהופצו בכל העולם. וכל שלושה חודשים הייתי מקבל כסף  ועל הצ'קים צוינו הארצות שבהן פורסמו הקריקטורות ארצות באפריקה בקזכסטן ,כל מיני ארצות רחוקות.

drian caricature minimum

הוא סיפק לסוכנות 30 לחודש במשך 11 שנה 360 כפול 11 =קרוב ל4000 איורים . אבל בשום מקום לא צויין שם העיתון הספציפי שבו הן הופיעו  ומכיוון האמן לא שמר על עותקים והסוכנות הבלגית היא סגורה כיום  ולא ידוע באיזה עיתונים הקריקטורות פורסמו אין דרך לאתר אותם ,וכתוצאה כל 4000 האיורים האלו שזכו להצלחה ברחבי העולם  הם בגדר אבודים כאשר רוצים לפרסם מחדש את יצירתו של דריאן.   .  דריאן השתתף, אז בסלונים לקריקטורות  במונטריאול בקנדה באתונה  איטליה בברלין ובקנוקה היסט בבלגיה .

ב-1982  קיבל דריאן  פרס בסלון בין לאומי לקריקטורות בבלגיה על קריקטורה אחת של הומור שחור משחור.רואים בה נידון למוות עולה במדרגות לחבל התלייה שם עומד ומחכה התליין עם גרזן מונף ,אך הדרך לתליין היא קשה במיוחד ,אחת המדרגות שבורה ויש שלט "זהירות מדרגה שבורה".   הקריקטורה זכתה לפירסום רב הפכה  להיות חלק מפירסומת של חברת הבירה הבלגית  סטלה ארטואיס stella artois . והיא הופיעה גם בלוח שנה. ויש מקום לראות בה כקריקטורה הידועה ביותר של דריאן אדר.

ב-1996   עם פרישתו מ"מעריב" קיבל דריאן "הצעה שאי אפשר לסרב לה",כדבריו, לבוא לבוקרשט ולצייר קריקטורה יומית Libertatea.  לרוב על הפוליטיקה המקומית של רומניה. במקביל עיצב עשרות שערי ספרים להוצאת הספרים הרומנית "הספר"ולהוצאות אחרות

ברומניה אייר דריאן ספרים שונים של ראש המוסד איסר הראל של אלי וויזל ואהרון אפלפלד של שלמה קאלו ואף של פילון מאלכסנדריה ויוסף בן מתתיהו שניהם מהמאה הראשונה לספירה. דריאן חזר לעבוד כקריקטוריסט  ברומניה ועסק בעיקר בקריקטורות על הפוליטיקה הרומנית הפנימית ,  עד 2004   ואז חזר לארץ והמשיך  לעבוד בארץ עד 2010  והשתדל  להנפיק  ציורים בפקס  ומיילים כל יום קריקטורה פוליטית.

לאחר שובו ארצה ב־ 2004 המשיך לפרסם ב־ Libertatea במשך שש שנים. דריאן ערך 20 תערוכות יחיד – בבית סוקולוב, בכנסת,בצוותא, במכון לתרבות צרפת ועוד, וברומניה במכון לתרבות רומניה, מכון תרבות צרפת ותאטרון הקומדיה.
הוא השתתף ב־ 20 תערוכות קבוצתיות ישראליות ובינלאומיות. דריאן פרסם ארבעה ספרים, שלושה מתוכם קריקטורות לבנות ("אלף האיים", "פר.פר.אות", "יומין – מין יומן") וספר של קריקטורות פוליטיות ("צוחק מי שצוחק בקלפי"), שהתפרסם ברומניה בשנת 2000.
הקריקטוריסט הפעיל הוותיק ביותר בעולם המשיך להיות פעיל, עד הסוף  ספר חמישי, "בום בום", מוכן כעת לדפוס והוא עבד  על תערוכה  על נושאים רפואיים.

הוא נפטר בספטמבר 2015.

drian 0

ראו עוד על דריאן אדר :

דריאן אדר בויקיפדיה 

דריאן אדר סיפור חיים מאת יורם שמיר

יורם שמיר על דריאן אדר 

מן הארכיון דריאן אדר אקטואלי גם היום

תערוכת קריקטורות על שחיתות ואיכות השלטון של דריאן

תערוכת קריקטורות רפואיות של דריאן 

קריקטורות תערוכת יחיד סופית של דריאן אדר 

ספרי דריאן

אדר, דריאן    פר.פר.אות  :שעשועי לשון   תל-אביב :   עקד,   1980.

אדר, דריאן    אלף האיים /    תל-אביב :   מודן,   1990/  קריקטורות מתוך סדרת ציורים ב"מעריב לנוער"

יומין – מין יומן") וספר של קריקטורות פוליטיות ("צוחק מי שצוחק בקלפי"), שהתפרסם ברומניה בשנת 2000

ספרים שדריאן אדר צייר

drian book bank

עמיקם גורביץ' בנק ישראל – מה לך ולו? : /   [במלאת עשר שנים לבנק ישראל] /.    [ירושלים] :   [הוצאת בנק ישראל],   תשכ"ה 1964.

drian chabuoze 1

חיים גיבורי חבועוז במלחמה /ציורים: דריאן —    תל אביב : נתיבים, 1968

drian chabuoz 2

חיים גיבורי     חבועוז בנתיבי רמת-הגלעד    תל-אביב :   נתיבים 1969

drian ganoz

יצחק גנוז  במעגלי הדובה הגדולה /עטיפה ועיטורים: דריאן —    ח. מ. ה. : דפטל, 1971

drian uri dan

 אורי דן וישעיהו בן פורת המלחמה החשאית . עברית: יזהר ארנון —    תל-אביב : ספרית מעריב, 1972
drian shermqan

ארנולד שרמן מעוזי סיני    תל-אביב :   ספרית מעריב,   1972

יהודה פרדיס     רדיו לנוער / איורים מאת אדר דריאן    קבוץ יסעור :   אלקטרוניקה יסעור,   1976

תקציר : העקרונות שהונחו בספר זה ניתנים ליישום על פי מערכת רדיו טרנזיסטור להרכבה עצמית המיוצרת ע"י אלקטרוניקה יסעור.."

drian beilis

מאיר קוטיק     משפט בייליס :   עלילת דם במאה העשרים /    תל-אביב :   מלוא 1978

drian san simon
אריה חשביה –    הקרב על סן-סימון :   קרב מופת שהכריע גורל ירושלים    תלאביב :   מלוא,   תשל"ט 1979.
גלילה רון פדר-

פצע פתוח :   סיפורו של ציון כהן /    תל אביב :   מלוא תשמ"ג, 1982

drian cavod aZMI
כבוד עצמי :   סיפורו של ציון כהן /    תל-אביב :   מלוא,   תשמ"ב 1982

drian irit

‫ עירית נגד כולם /    תל-אביב :   מלוא,   תשמ"ד 1984

 drian aviram

איטו אבירם  סיפורים מעבר לחושים /איורים: דריאן אדר —    תל-אביב : ליאב, 1986

אורן ציבלין  36  בפנים :מדריך ציבלין למתגייס /איורים: אדר דריאן —    תל-אביב : לילך, תשמ"ח, 1988

יון  אטלס    בסימן קריצה :   סטנד-אפ מסוג אחר /    תל אביב :   י' גולן,   1996.

drian yosef

חיה יוסף. עצות מן השרוול / ציורים: אדר דריאן. —    תל-אביב : מודן, 1993.
מדהיר, ג'אפרי    בישול הודי    תל אביב :   מודן,   1994
קרן טובול "לצייר את כל הכלום " ( ספר שירים ) הוצאת שני ,1999.

drian savta

חיה יוסף , סבתא בישלה תרופה, תל אביב : ספרית פועלים, תש"ס 2000

הקריקטוריסט המילונאי :דריאן אדר

איש של סלע :שיחה עם ג'ו קיוברט

אי אז בשנות השבעים נתקלתי בחוברות "טרזן " של הוצאה איזוטרית מאוד בשם "ש. אור " בסיפורי קומיקס על איש הג'ונגל שהרשימו אותי מאוד ולא היו כמו שום דבר שראיתי עד אז.לימים גיליתי ששמו של האמן היה ג'ו קיוברט . גיליתי שהוא לא רק אמן של טרזן הוא נחשב גם לגדול אמני סיפורי המלחמה של עולם הקומיקס ,בנוסף לסיפורים רבים אחרים על גיבורי על כמו "איש הנץ " , הגולם  מפראג, על טקס וילר  הרנג'ר מהמערב הפרוע ועוד ועוד.

ג'ו קיוברט עדיין חי ופעיל בשנת 2011 למעשה הוא  אמן הקומיקס הפעיל הוותיק ביותר בעולם הוא פעיל מזה למעלה מ-70 שנה! לאחרונה הוא ביקר בישראל לרגל תערוכה של יצירתו שמוצגת במוזיאון הקומיקס והקריקטורה בחולון. ובמסגרתה הוא נפגש עימי לכמה שעות של שיחה על חייו ויצירתו.

והנה לפניכם ראיון מקיף עם ג'ו קיוברט :

המציאויות החלופיות של ג'ו קיוברט  

כפיר האיש התנ"כי

כפיר האיש התנ"כי " היא סדרת קומיקס מאת עופר זנזורי ומיכאל נצר על עלילותיו של גיבור שמגלה על הר נבו את המטה של משה רבנו ונהפך כתוצאה ל"כפיר האיש התנ"כי". גיבור על בעל כוחות "תנכיים".

ראו

מאבק על רקע תנ"כי

"קווין קומיקס " קומיקס בעברית משנות השמונים

"קווין קומיקס" הייתה הוצאת  קומיקס שפעלה בישראל בשנות השמונים והוציאה סדרות קומיקסים מתורגמות מאנגלית לעברית בצבעים מלאים .

הסדרות שהיא הוציאה "כללו את "מסע בין כוכבים " "מלחמת הכוכבים " " סופרמן " " באטמאן "| ספיידר מאן "ו"הענק הירוק.

והנה כתבה מקיפה על הוצאה נשכחת זאת שכוללת ראיון מקיף עימי.

להלן הקטעים עימי :

"…קווין קומיקס נכנסה לשוק לאחר שני עשורים בהם הקומיקס בישראל תפס תאוצה.
מ.מזרחי הייתה להוצאה המובילה בתחום בזכות הצלחתה עם "זאגור", ""טקס", "פופי" ועוד. במקביל, סדרות קומיקס מקוריות הובאו בהרחבה במוספי הילדים השונים, כגון "הארץ שלנו" ו-"דבר לילדים". במגזין "בוקי", שראה אור בין 1967-1970, הוקדש חלק נכבד לתרגום גיבורי-על אמריקניים רבים, שחלקם הופיע מאוחר יותר גם בחוברות קווין קומיקס. פניתי ל-אלי אשד, מחבר הספר "מטרזן ועד זבנג: הסיפור של הספרות הפופולרית העברית", ו-עופר ברנשטיין, אספן וחוקר קומיקס, בשאלה: מה אפיין את קווין קומיקס?

אשד טוען:"קודם כל, הצבעוניות. עד אז, תרגומי הקומיקס לעברית היו, כמעט תמיד, בשחור-לבן. מבחינת הכותרים והפורמט, קווין קומיקס הציגו, לראשונה, בעברית את מלחמת הכוכבים ו-מסע בין כוכבים כחוברות קומיקס, ולא כספרים או כסיפור בהמשכים." ברנשטיין מוסיף:"קווין קומיקס היו קרובים בפורמט למקובל בחו"ל אך מבחינת התוכן, היה בלגן אחד גדול. למיטב הבנתי, בחוברות ה-סופרמן שהוציאו לקחו סיפורים מ-"Action Comics", מ-"Super Boy" וכל מיני דברים שנפלו עליהם."  

 

.."וקל לקבוע שהגימור הסופי של חוברות קווין קומיקס לא השביע רצון, לעתים, גם בפרמטרים אחרים. בין הטעויות הנפוצות ביותר שהתגלו בין הדפים היו בלוני טקסט ריקים ואותיות הכתובות בהיפוך. בכל זאת, יש מקום לתהות האם מוצר מוקפד יותר היה משנה את גורלה של קווין קומיקס. ההוצאה נסמכה, כמעט לחלוטין, על עולמם של גיבורי העל. אמנם, רובם כבר היו מוכרים בישראל בזכות עיבודים קולנועיים וטלוויזיונים שונים. אך האם קסמם וכוחם אכן מסוגלים היו לפעול גם על הקורא המקומי בשנות השמונים או שמא מדובר בהימור הנידון מראש לכשלון?

אשד:"הטענה ש-סופרמן לא מתאים למנטליות הישראלית היא שטויות במיץ עגבניות. היו לנו [ בספרות הישראלית ] גיבורי-על אבל לא בקומיקס. דנידין הוא גיבור-על, עפ"י כל הגדרה. גם חסמב"ה- בתור ילדים שעושים דברים שמבוגרים לא יכולים ומתעסקים בבעיות חובקות עולם וסכנות רציניות, כמו טרוריסטים המאיימים על בטחון המדינה. במובן זה, הם היו קרובים יותר ל-The Avengers מאשר ל-השביעייה הסודית. אני חושב שכן היה שוק לכך אבל אולי לא מספיק כסף לפרסום."

סיפורה של הוצאת "קווין קומיקס

חלק ב'

דמות הטייס בקומיקס

 

איך מוצגים הטייסים בקומיקס העולמי והעברי ? האם הם בכלל מוצגים בקומיקס העברי ?  אלו הן שאלות  שכתב בטאון חיל האוויר יונתן מרוז עוסק בה במאמר שבו הוא מראיין אותי בנושא .

והנה מאמרו בנושא לרגל 35 שנה למבצע אנטבה

דמות הטייס בקומיקס העברי והעולמי

יקום הקומיקס של האי סרדיניה

Manuelle Mureddu

במסע לאי סרדיניה גיליתי שם מסורת עשירה של תרבות קומיקס אבל רובה ככולה באיטלקית.עם זאת נמצא גם יוצר הקומיקס שואף ליצור תרבות קומיקס השפה המיוחדת לאי השפה הסרדינאית ולהחיות ולחדש על ידי כך לטווח הארוך  את התרבות הקדומה של האי התרבות הנוראגית שפעם לפני יותר משלושת אלפים שנה בנתה בנינים ענקיים באי  הנוראגים והיגיעה לקצוות הים התיכון.

וראו שתי כתבות על כך באתר יקום תרבות

:המסע לסרדיניה :יקום הקומיקס הסרדינאי

המסע לסרדיניה הקומיקס הראשון בשפה הסרדינאית

הנסיעה לארצו של סיסרא :סיכום מסע

החלק השני בסדרת המאמרים על מסעי לכנס קומיקס של ארצות הים התיכון בסרדיניה.

החלק הקודם "האי שמחוץ לזמן " תיאר את סרדיניה תרבותה ותולדותיה.

תמונות מהכנס בסרדיניה

בחלק הזה תיאור המפגשים שלי עם המארחים הסרדינאים האדיבים והנדיבים ובראשם מארגן הכנס בפי ויגנה יוצר קומיקס מפורסם באיטליה שטרח והכין עבור הכנס  שתי חוברות מיוחדות באיטלקית על הקומיקס העברי ועל הקומיקס הערבי .

בסיום הכנס נתתי את נאום הסיום על תרומתה המיוחדת  של סרדיניה לתרבות הים תיכונית והעולמית.

ראו :

המסע לסרדיניה -החלק השני

פנחס שדה -היוצר כאלוהות

 

פנחס שדה מליסלדה

 

קטע מהעמוד המסיים של  הסיפור המצוייר  "מליסלדה " כתב "יריב אמציה" (שם בדוי של פנחס שדה ) צייר גיורא רוטמן.

לפני 15 שנה  בינואר -1994, נפטר הסופר והמשורר פנחס שדה.

פנחס שדה היה המשורר והסופר המיסטיקן הראשון והבכיר עד כה של הספרות הישראלית שלאחר קום המדינה  ,והוא עסק כל חייו בנושא  שהעסיק אותו מאוד של "המציאות האחרת " העולם שמעבר.ונושא קשור שהעסיק אותו כמעט באותה המידה אם כי בצורה מוסווה יותר היה הנושא  של היוצר ( או באופן ספציפי הוא עצמו ) כאלוהות. ונושאים  עמוקים  אלו נחשפו  ולפעמים בצורה מפתיעה אפילו בסיפורי הקומיקס שכתב עבור ילדים  במגזין "הארץ שלנו" בשם בדוי "יריב אמציה".אלא שעל מנת להבין את האלמנטים המיסטיים  הקיצוניים מאוד החבויים בסיפורים אלו שנקראו בידי ילדים  ב"הארץ שלנו "  על הקורא להיות מומחה למחשבתו של פנחס שדה ו/או מומחה במיסטיקה יהודית ושבתאית.להלן מסע אל העולמות שמעבר של פנחס שדה. בשירה ובקומיקס.

"פנחס, מה יהיה הסוף של כל זה?"
פנחס שדה :"הסוף של כל זה יהיה מוות."
"ואתה פוחד מהמוות?"
פנחס שדה : "המוות הוא המסתורין הגדול ביותר. אנחנו הולכים אל מקום שעוד לא היינו בו, ובהחלט יש בי פחד-מוות מהמוות. אבל מה אני יכול לדעת? אולי שם נורא? אולי שם טוב? אולי שם לא-כלום? אני פשוט לא יודע. "

(מתוך "אצא לי השדה ואשמע מה דיבר ה' מן הקמה", ראיון של   פנינה רוזנבלום עם פנחס שדה. )

הנער אסא ":האם זה באמת סוף הסיפור כדבריך ? או שמה תמשיך אותו ? "

"יריב אמציה " בורא העולם  ( פנחס שדה ) :  "אינני יודע . עלי להרהר בדבר. זה תלוי .."

( סיום הסיפור המצוייר "מליסלדה או האלים באים " הארץ שלנו ,1971) .

לפני 15 שנה  בינואר -1994, נפטר הסופר והמשורר פנחס שדה.

פנחס שדה היה המשורר והסופר המיסטיקן הראשון והבכיר עד כה של הספרות הישראלית שלאחר קום המדינה  ,עסק כל חייו בנושא  שהעסיק אותו מאוד של "המציאות האחרת " העולם שמעבר וזאת בתקופה שבה רוב הסופרים והמשוררים ה"הנחשבים "  החל בנתן זך וכלה בעמוס עוז וא.ב.יהושע העדיפו לעסוק בספרות ריאליסטית על הכאן ועכשיו..

ונושא קשור שהעסיק אותו כמעט באותה המידה אם כי בצורה מוסווה יותר היה הנושא  של היוצר ( או באופן ספציפי הוא עצמו ) כאלוהות. ונושאים  עמוקים  אלו נחשף ולפעמים בצורה מפתיעה אפילו בסיפורי הקומיקס שכתב עבור ילדים  במגזין "הארץ שלנו" בשם בדוי.

שדה התפרסם ביצירתו האוטוביוגראפית "החיים כמשל" (1958) בה חשף את נפשו ואת מחשבותיו חשיפה ששום סופר עברי לא חשף לפניו ורק מעטים חשפו אחריו.

קובץ:Haayim-BookCover.jpg

פרט לכך היה פנחס שדה גם משורר מהנחשבים ביותר, ומה שפחות ידוע, הוא היה בין מחברי הקומיקס הפוריים והמוכשרים ביותר בעברית וחיבר סיפורי הרפתקאות ומדע בדיוני שונים לילדים, אפילו סיפור של טרזן(!)
המוות העסיק את מחשבותיו של שדה כל חייו. דומה שיותר מכל סופר ומשורר אחר גילה שדה עניין עמוק ב"העולם שמעבר", וב"מציאות האחרת" אותה יכולים רק המשוררים להשיג בחושיהם. נושא זה מופיע ב"החיים כמשל", ברומן התנכי "מותו של אבימלך ועלייתו השמיימה", ואפילו בסיפורי הקומיקס שלו לילדים שפורסמו במגזין "הארץ שלנו", בהם תיאר את מסעותיהם של ילדים לעולמות רחוקים במערכת השמש שלנו ורחבי הגלקסיה מסעות שמהם הם לא תמיד שבים לכדור הארץ …

המשורר והמציאות האחרת

לפנחס שדה היה  עניין עמוק כמעט אובססיבי בנושאי מיסטיקה ואף ספיריטואליזם . בשיחה עם יוסף מונדי סיפר שערך סיאנס אליו זימן את רוחו של המצרי הקדמון שנאת (שדה חשב שיש קשר בינו ובין שמו המצרי במקורו "פנחס") שדיבר בשפה תנכית מפליאה. מפליאה משום שלא היו אלה קטעי פסוקים או מליצות מהתנ"ך אלא לשון עתיקה ומדויקת. שנאת אמר לשדה דברים שונים ומסתוריים כמו "נר לרגליך צדק", "נכון פענחת ודרך המלך פתוחה לפני פרי סרעפיך" ו"דרך יסורים טעמה איש החי טוהר בה".

ולהלן הנוסח המלא של השיחה בין מונדי ופנחס שדה :

 מונדי: האם השתתפת פעם בסיאנס ספירטואליסטי?

שדה: פעם אחת.

מונדי: לפני זמן רב?

שדה: לפני לילות אחדים, כאן בחדרי.

מונדי: האם התרשמת במיוחד מהסיאנס הזה או הדבר נראה בעיניך שטותי?

שדה: שטותי בודאי שלא. התשובות היו מפתיעות, ולפעמים מדהימות. השאלה היא, בכל אופן, מנין הן באות, לאן הן שייכות, ואני לא מוציא מן הכלל שום אפשרות, אבל גם אינני יכול לאחוז בבטחון באפשרות זו או אחרת. אינני יודע.

מונדי: האם הסיאנס נערך באמצעות לוח והזזת כוס?

שדה: כן.

מונדי: כמה אנשים היו נוכחים?

שדה:בחורה אחת, שהכרתי באותו ערב לראשונה ושנאמר לי עליה שיש לה סגולות של מדיום, ידיד שלי, ואני.

 מונדי: מי הופיע באותו סיאנס?

 שדה: השם שהופיע היה סנאת. הרושם שהתקבל היה שזה הוא שנהאת המצרי, אבל זכרנו כי מקובל, ברומן או בסרט, לכתוב שנהאת בשי"ן. והנה מצאתי בין הספרים שלי קטע מתוך הספור המקורי העתיק של שנהאת, והופתעתי לראות כי באמת נכתב שם סנהאת בסמ"ך, כפי שהופיע על הלוח.

מונדי: האם אלה היו הסימנים היחידים המעידים על זהותו?

 שדה:לא. הידיד שאל אותו מאיזה ארץ הוא, והתשובה היתה: גשנ. עלה על דעתנו שהכוונה לארץ גושן. (אגב, אותו קדמון מצרי לא העסיק אותי אף פעם ומעולם לא התענינתי בו).

 מונדי: באיזו שפה הוא ענה?

 שדה:בשפה תנכית מפליאה. מפליאה משום שלא היו אלה קטעי פסוקים או מליצות מהתנ"ך אלא לשון עתיקה ומדויקת.

 מונדי: מה היו התשובות שהדהימו אותך כבר בהתחלת הסיאנס, ומה היו שאלותיך?

 שדה: מה שהדהים, או על-כל-פנים הפליא, זה שכמעט בכל מקרה ומקרה הצטרפו מהאותיות מלים, ומהמלים משפטים, והמשפטים תשובות בעלות משמעות.

 מונדי: האם אינך חושב שהתשובות האלה דומות לתשובות של האורקול מדלפי? כלומר, שאת המלים אפשר לפרש בכמה פירושים?

 שדה: בהחלט הן היו בסגנון האורקול מדלפי. אבל באשר לרבוי המשמעויות, הרי דומה שתמיד הזדקרה מיד משמעות אחת מכריעה.

 מונדי: האם השתתפת בפועל בסיאנס?

 שדה: אני רק הסתכלתי ורשמתי את האותיות המצטרפות.

 מונדי: האם אותם האנשים שהניחו את אצבעותיהם על הכוס לא ערכו איזושהי הצגה?

 שדה: האיש ישב כל הזמן בעינים עצומות, ונוסף כל כך היה שתוי מאוד. הוא כילה במרוצת הלילה בקבוק ערק שלם, ולא היתה לו שום אפשרות לראות באיזה אותיות הוא נוגע. באשר לבחורה, היא היתה במצב די מדומדם ועל גבול ההסטריה. יתר-על-כן, שאלות אחדות שאלתי בלבי, בלי קול, ובכל זאת קבלתי עליהן תשובה השייכת לענין.

מונדי: מה היו השאלות הראשונות שלך?

 שדה: שאלתי, למשל, מה צפוי לי בעתיד. התשובה היתה: "מהלכולהמהנכרי". אי אפשר היה לפענח זאת אחרת מאשר "מה לך ולהם הנכרי".

 הידיד שאל, למשל, אם תפשתי נכונה את רוחו של אבימלך בספרי על הדמות הזאת. התשובה היתה: "זהתמ", כלומר: "זה תם". הוא הוסיף ושאל מדוע, והתשובה היתה: "נרלרגליוצדק", כלומר: "נר לרגליו צדק".

 אני לא אכנס כאן לפענוח התשובות האלה. עכשיו שאלתי בלבי, בלי קול, אם יקרה לי משהו שאני מעוניין בו ושלא אפרט אותו כאן. התשובה היתה: "צורכלחושירווה", כלומר: "צורך לחוש ירווה", צורך שנאמר בלחישה יתמלא. אחר כך, ללא שאלה קודמת, או אולי בהמשך לשאלה הקודמת, נאמר עוד: "זנהבדנפוצ". מזה פענחתי: "זן הבד נפוץ", כלומר: פרי הענף נפוץ. אחר-כך שאלתי אם הפענוח הזה הוא הנכון, והתשובה היתה: "נכונפענחתודרכהמלכפתוחהלפניפריסרעפיכ". קל להרכיב את המלים מהאותיות האלה: "נכון פענחת ודרך המלך פתוחה לפני פרי סרעפיך". במלה האחרונה טעיתי כנראה בזמן הרישום והחלפתי עי"ן בסמ"ך בגלל קירבת המקום שביניהם. אחר-כך שאלתי מתי יתרחש אותו דבר שעליו שאלתי קודם, והתשובה היתה: "בחלוף… כן", כלומר: לאחר מותו של אדם מסוים, אשר את שמו אינני רוצה לרשום כאן.

מונדי: האם שאלת ביחס למותך שלך?

 שדה: שאלתי מה אורך החיים שלי, והתשובה היתה: "מטענכדיטעמ". את זה לא יכולתי לפרש אלא כ"מטען כדי טעם". זה לא היה בהיר, על כך הוספתי ושאלתי: טעם של מה? והתשובה היתה: "דרכיסורימטעמהאישחיטוהרבה". האותיות האלה הצטרפו למלים הבאות: "דרך יסורים טעמה איש חי טוהר בה". כמובן שייתכן לנסות ולפענח תשובה זו, כמו את התשובות האחרות, גם בדרך אחרת, אבל זה מה שמצאתי.

מונדי: האם היו תשובות לשאלות לא שלך אשר הרשימו אותך במהלך הסיאנס?

 שדה:למשל, האיש שאל על עתיד ילדו הקטן, שהוא עדיין תינוק, והתשובה היתה: "אלתרמוסינוקא". כלומר: "אל תרמוס ינוקא". הבחורה רצתה, משום מה, לשאול אם נשקף לי אושר. כשלעצמי לא הייתי שואל שאלה כזאת. בכל אופן, התשובה היתה: "ראילהיותעזרכישאלתלו" כלומר "ראי להיות עזר כי שאלת לו". היות והתשובה נראתה יותר מדי מתמיהה, היא ביקשה הסבר נוסף, ואז קיבלה תשובה זאת: "ספונימבכלשונותהרבהכוחותגנוזימימסוערלהטרבישישגבר". כלומר: "ספונים בך לשונות הרבה, כוחות גנוזים, ים סוער, להט רב, ישיש גבר".  מונדי: האם נצטיירה לנגד עיניך איזו שהיא דמות של אותו סנאת. ואם נצטיירה, מה היא?

 שדה: לא נצטיירה שום דמות. אותו איש חי לפני כארבעת אלפים שנה. כיום הוא מעבר לכל דמות.

 מונדי: אם כן, האם אתה יכול להסביר מדוע הופיע באותו סיאנס דוקא סנהאת המצרי?

 שדה: התשובה, כמובן, תלויה בראש ובראשונה בכך באיזה מידה אנחנו בכלל מסוגלים לקבל את האפשרות שאכן יש כאן איזושהי הופעה, איזשהו מגע עם מה שמעבר לגבולות חיינו. אם אנחנו לא מסוגלים ולא מוכנים לכך, הרי שבזה תם הענין. אבל אם אנחנו מוכנים להניח שהנפשות ממשיכות באיזו הוויה, אולי בצורת איזו אנרגיה, כי אז יש מקום לשאלה ששאלת. אני יכול לתאר לעצמי שהאפשרות הזאת תתכן מאוד, ואפילו שהנפשות שוחרות שוב ושוב את המקומות שבהם חיו עלי-אדמות, כמעט באותו מובן שאומרים שהפושע נמשך למקום הפשע. סנהאת חי בזמנו בארץ-ישראל, ויתכן אפילו (אם כי בזה אינני בטוח) שבסביבה הזאת, אולי אפילו ממש במקום הזה. יתר על כן, השם שלי, פנחס, הוא שם מצרי קדמון, ויתכן ששם הוא משהו בעל איזו ישות, משמעות. לרגע היתה לי הרגשה כאילו נפש, רוח זאת, הנודדת בעולם התוהו הנורא, משתוקקת מאוד לבוא במגע כלשהו עם החיים עדיין, והיא ממש מייחלת לאפשרות הזאת ואסירת-תודה בעד הרגעים האלה. זה אולי דומה קצת להרגשותו של איש זקן אשר ניתנה לו האפשרות לבוא במגע כלשהו עם תינוק, עם ילד, עם נעורים. אבל, כמובן, במקרה זה העניין מקבל משמעות גדולה ונוראה יותר פי מליוני-מליונים, פי אין-סוף.

 


מונדי: האם, לדעתך, תתכן אפשרות שאותה מדיום הכתיבה את האותיות מתת-הכרתה שלה בלבד?

 שדה: כמובן שזה יתכן מאוד. ועל כך יש לי שתי הערות: א' – מה בקשר לתשובות שקיבלתי לשאלות ששאלתי בלבי? ב' – מה זאת בכלל תת-הכרה, והאם תת-ההכרה מנותקת ממצבים, מרשויות שמעבר לעולמנו וידיעתנו? הרי אפילו ההכרה עצמה אינה מנותקת מזה, אם כי הדבר איננו מובן לנו. הלא הכל, הכרה ותת-ההכרה, וכל חומר וכל דבר שבעולם, הוא למעשה תעלומה מוחלטת.


מונדי: האם נתקלת במקרה אנושי שלפיו אתה יכול לבסס את התחושה שלך על החיים שמעבר למוות?

 שדה: אני נוטה להאמין במה שקראתי על עובדות מסתוריות שונות שהתרחשו בתחום זה לאנשים שונים, אבל אני עצמי לא נתקלתי בעובדות אלה. . לעומת זאת, אני מכיר אדם אחד, ידיד, בחור צעיר, שאני מעריך מאוד את האינטלקט המזהיר שלו ואת הנאמנות המוסרית שלו לעצמו, בחור שחי בעומק רב, באכזריות כלפי עצמו, בחוסר התפשרות מוחלט, בחור שסבל הרבה, התפרנס מדברים שונים ומשונים, כולל מכירת גלידה בדוכן, היה כתב ספורט, היה סבל בשוק, ובמשך זמן מה גם התפרנס מהשכרת חדרו לזונות. (מונדי: אני מניח שהוא הפיק מזה תועלת צדדית? – שדה: לא, זה היה אצלו פרינציפ מוסרי שלא לנצל אותן ולשלם להן בתמורה).

 ובכן, היתה לפני זמן-מה תקופה נפשית, תקופה רוחנית קשה עד מאוד בחייו, והוא החליט להתאבד. מכיון שאני מכיר אותו היטב, אני משוכנע שהוא היה מסוגל לבצע את החלטתו. והנה, בעצם הערב שאותו קבע לכך, נזדמנו אליו כמה חברים וערכו איזו מסיבה קטנה, ובמהלך המסיבה השקו אותו איזה משקה, כנראה תה, שלתוכו הכניסו כמות מוגזמת ביותר של חשיש. כעבור ימים אחדים הוא בא אלי וסיפר לי כי בהשפעת הכמות העצומה של הסם הוא שקע אז לתוך מצב שהוא הרבה יותר קיצוני ורחוק מאשר סתם הזיה או עלפון חושים, ובמצב הזה הוא ראה משהו, חש משהו, שלא היה סתם חלום או חזיון, אלא (ובזה אני משוכנע) היתה זאת מציאות. ובכן הוא ראה את עצמו כאחרי המוות. הוא ראה את עצמו חוזר אל חדרו.

הוא ראה אז את הכל בבהירות ובמוחשיות מוחלטת. הוא הסתכל מסביב ואמר לעצמו בכעין עצב: ובכן עשית זאת. (כלומר, כבר התאבדת). והוא ידע אז שהמקום אשר ממנו בא לפקוד עכשיו את ביתו הקודם, המקום ההוא, אותו עולם התוהו, הוא נורא מכל נורא, נורא יותר ממה שאפשר כאן אפילו לדמות אף את צל צלו. זאת היתה תכלית הזוועה. והוא אמר לעצמו אז, ברגע ההוא: אילו רק יכולתי לשוב ולחיות כאן, ולו גם ככלב, או כחתול, או כלטאה, או כמקק, אבל לחיות. ואז פנה ויצא מחדרו והלך לאורך שדרות אפלות וקרות בחזרה אל העולם הריק.

 שיחה חמישית: על המוות
 מתוך שיחות בחצות-לילה עם פנחס שדה, יוסף מונדי, הוצאת אל"ף, 1968

 

פרוש הדברים  נשאר נסתר בתת המודע של שדה.כל אחד יכול לתת לו את פרשנותו שלו.

אבל  יש שטוענים היום שהרוח חזה למעשה את מותו של פנחס שדה עשרים וחמש שנים מאוחר יותר במחלה קשה .

העולם שמעבר

העניין העמוק במיסטיקה ובעיקר בצד היהודי שלה ניכר בכל יצירתו, במיוחד ספריו האחרונים דוגמת "ספר הדמיונות של היהודים", בהם קיבץ אגדות יהודיות שונות, מהן כאלה שעוסקות בחיים אחר המוות.

הבה אם –כן אומר אני
אשיר הלל לאלוהות אשר ללילה
הבה אם כן
אשיר הלל לנופי המציאות האחרת
אשר מעבר לרחובות ,שווקים ואבן ,…
( מתוך "ספר השירים ע' 11)

נושא המוות העסיק אותו מטבע הדברים ככל שהתקרב לקץ חייו, ואפשר למצוא אותו ביצירתו, אולי יותר מאשר אצל רוב המשוררים, שכן תמיד נמשך שדה משיכה עמוקה, אובססיבית כמעט, אל "המציאות האחרת", ודחה את המציאות הרגילה האפרורית, המשמימה שאותה תיעב. בשירתו ביקש שדה לשיר הלל לנופי "המציאות האחרת", לנסות לנחש כיצד היא נראית, לגשש אחריה ולהשיגה בסמלים ובמשלים שונים ולקרבה לתפיסתם של המשורר ושל קוראיו.
מהי המציאות האחרת? זאת שאלה שגם שדה עצמו התלבט בה ונתן לה תשובות סותרות אבל ברור היה לו שזוהי מציאות עדיפה על המציאות הגשמית הבזויה:

מעבר לישימון הקרח של חיים מדומים אלה
שאינם אלא מוות

מעבר לקיום זה המיוסר המשול לסיוט
מעבר לרחובות השוממים ולמגרשים מוצפי-מים
מעבר לחיוכה המהסס של נערת –החן
מפינתה האבלה בבית קפה לילי
ניצב הארמון השותח פרחיו ,יצירי החלום
, החג , הנחושת
כמרבד על דרך לבבך
( ספר השירים , ע' 89 )

אבל מהי בדיוק המציאות האחרת שהיא כה קשה לתפיסה? פינחס שדה זיהה את המציאות האחרת בכמה משיריו עם השינה ועם החלום שכמוהו כמוות ומעבר אל עולם האחר. שדה ראה בחלום התגלות ובשורה של המציאות האחרת, היקיצה מחלום כמוה כעזיבת המציאות האחרת וההשראה שהיא נותנת למשורר, ושיבה אל המציאות העכשווית הנתעבת:

לאטי , בעולם ריק מנפש חיה
הייתי הולך ומקיץ אל תוך העכשיו

 

אל תוך ההכרה של כל אשר אבד לי
בחלום הלילה,ברבות שנות החיים
( ספר השירים ע' 14)

 אבל בסופו של דבר החלום רק מבשר את המציאות האחרת הזהה עם המצב הרוחני ביותר, אי הקיום או המוות.

אומר לך למה דומים חיינו עלי אדמות
במהלכם לקראת הנצח
דומים המה לעשר בתולות אשר בבוא להן מועד
יצאו לקראת החתן
( ספר השירים ע' 48)
יש בדברים צפיה סקסואלית למוות ובה בעת פחד וחשש מהבלתי ידוע, ערוב המסמל את יצירתו של שדה בתחום זה.


עם כל כמיהתו של שדה למציאות האחרת, הוא לא ידע לתאר את מהותה, שוב ושוב נאלץ להודות שאינו יודע דבר על מהותה. הוא התגעגע אליה וגם חשש ממנה אבל לא ידע אל מה וממה. את אי הידיעה תאר בשיחה עם אהוד בן עזר:
הנה הדגיגים באקוואריום שבביתי
לא רק שאינם מבינים מהי הזכוכית שסוגרת עליהם
והיכן הם נמצאים –
הם אפילו לא יודעים שהם ברמת גן .
וכך גם מצבנו כלפי עולמות האין סוף ,
כלפי אפשרויות קיום אחרות .
תאר לעצמך איזה מאמץ עילאי
היה נדרש להסביר לדגים
שהם נמצאים ברמת גן!
וגם אז ,מה היה כבר משתנה בעולמם ?
האם המאמץ היה כדאי ?"
( מצוטט ב"להסביר לדגים : עדות על פנחס שדה " מאת אהוד בן עזר , הוצאת אסטרולוג , 2002 )

המשורר והמוות

צילמה רחל הירש

ראי האלוהות הם החיים
אבל הכופר עבד הוא לפחד החיים
מעיין נפש האלוהות הוא המוות
והכופר בי עבד הוא לפחד המוות

 

אבל המאמין לא יבוש ולא ירא
כי החיים לו חלום
והמות לו עטרה
שתעטרהו האלוהות ביום שמחת לבבו
( ספר השירים ע' 14)
 

 

צילום אורנה איתמר

 המוות הוא ערך עליון בשירת שדה, כי הוא צפוי בכל רגע, התכלית האחת והיחידה, הסיכוי היחיד למימוש הקיום במציאות האחרת שאליה ערג המשורר וממנה פחד מאוד. אהוד בו עזר התרשם ששדה חי בפחד מתמיד מפני המוות ולכן היה מיואש מהיצירה שאינה מעניקה לו קיום אחר, נצחי. הוא רצה שהעיסוק בספרות יביא לו חיי נצח. יאושו הגדול היה שקיום נצחי כזה אינו אפשרי. למעשה לא פחד שדה מהמוות כשלעצמו אלא ממוות חסר משמעות ומהאין. את הפחד הזה ביטא בסיפור שעליו חזר באובססיביות, על ביקור שערך בצעירותו בבית ביאליק. הספרן שאל אותו באיזה ספר הוא מעוניין לקרוא. שדה ענה לו שהוא מעוניין לקרוא "ספר של פנחס שדה". לאחר בדיקה השיב לו הספרן "אין אצלנו ספר כזה. אין בכלל פנחס שדה". שדה לא שכח מעולם את התשובה הזאת. שסימלה את פחדו הגדול ביותר הפחד מן המוות ויותר ממנו מהאנונימיות השכחה והאין.

ננתח שני שירים של שדה: "בבית העלמין של חולון" ו"בשכבי אתה". כל אחד מהם עוסק בצורה זאת או אחרת במוות ובגורל הצפוי לאדם אחרי המוות. נראה את יחסו של המשורר אל המוות ואל העולם שמעבר, ואת הבעיות השונות הטמונות בהבנת כוונותיו וגישתו. ננסה להראות ששני השירים משלימים וסותרים זה את זה .

אחרי מותנו בבית העלמין של חולון
נשב את ואני , אל החלון
איזה אושר יהיה זה ,נשב דומם , כך
את תהיי שלי ,אני שלך
נזכור אך לא נאמר דבר
כל שסבלנו , כל שעבר .
שנות –אור של אחר צהרים אינסופי .
נצחים באים ,נצחים חולפים.
נחל השאול –שחור –ירקרק , לאט
בל מלא היקום אני ואת .



המשורר מדבר אל אישה (אהובה ככל הנראה) ומבטיח לה שאחרי מותם ישבו אל החלון בבית הקברות שבחולון. אבל, כיצד יוכלו המתים לשבת אל מול החלון כאילו היו חיים? ומה משמעות המילה "חלון"? היא קרובה בבירור לשם המקום "חולון", אולם אין בה כל משמעות ברורה מבחינת השיר שכן לכאורה משתמע ממנה שאחרי מותו ישב המשורר בבית שיש בו חלון. האם אומר לנו המשורר שקיומו לאחר המוות יהיה דומה לזה שבחייו?
והתשובה חייבת להיות שהמדובר בחיים שלאחר המוות מהסוג שפנחס שדה האמין במציאותם ובקיומם ועליהם הרבה לדבר בכתביו ההגותיים. מהשיר ברור שהוא מצפה שהוא ובת זוגו יתקיימו יחד לנצח "נשב דומם כך. את תהיי שלי. ואני שלך".
נרמז בשיר שהם סבלו רבות במהלך חייהם על פני האדמה, אולי גם כתוצאה מהקשר שלהם. "נזכור, אך לא נאמר דבר. כל שסבלנו, כל שעבר". דומה שלמילים "לא נאמר דבר" משמעות גדולה במיוחד, הן מתארות את השני המתים כצללים שאינם מסוגלים לדבר בנצח שבו הם קיימים. זה הנצח כפי שמתאר המשורר: "שנות –אור של אחר צהרים אינסופי ,נצחים באים ,נצחים חולפים". בסוף השיר מזכיר המשורר לראשונה את המקום בו הוא מצפה להיות אחרי מותו: "נחל השאול ,שחור ירקרק ,לאט".
אין זה גן עדן או גיהינום, זה ה"שאול " מקום המתים לפי התנ"ך. יש לציין שגם קיום המתים שאותו מתאר שדה מתאים לתיאור קיומם בתנ"ך, תיאור שונה מאוד מתיאורים מאוחרים יותר. אבל בתנ"ך לא נזכר נחל בשאול ( אם כי יש להודות שהתיאור של "שאול" בתנ"ך מצומצם ומוגבל ביותר, ובעצם איננו יודעים כיצד תארו הישראלים הקדומים את ה"שאול"). הרעיון לקוח כנראה מאגדות המיתולוגיה יוונית המתארות נהר שיש לחצות בדרך ל"הדס", המקביל היווני של השאול, שגם בו ממשיכים המתים לחיות לנצח כרוחות ערטילאיות ללא עינוגים וללא סבל.
בגן העדן שהוא רעיון מאוחר יותר מ"השאול" חיות נשמות הצדיקים באושר ובעושר ותענוגות אין סופיים. הגיהינום לעומת זאת הוא המקום שבו סובלות הנשמות של הרשעים מעינויי תופת אינסופיים.

אך השאול כפי שהיא מתוארת בתנ"ך שונה מאוד מאלה, זה מקום שבו ממשיכות להתקיים כל הנשמות ללא קשר למעשיהן בחיים, קיום מתמשך אינסופי ללא עינויים או הנאות גדולות. הן פשוט קיימות. ונראה שזו תחזית המשורר לעצמו ולאהובתו. קיום נצחי ללא ההנאות של גן העדן וללא הייסורים של הגיהינום, קיום בו הם מרוכזים זה בזה כפי שאומר המשורר: "בכל מלא היקום ,אני ואת .".
זה יכול להיות קיום מדכא בעצם הנצחיות החדגונית שלו, שעלולה להביא לשעמום מוחלט ונצחי אבל המשורר רואה בו חיוב רב: "איזה אושר זה יהיה", ולדעתו לא יתכן קיום מאושר יותר מהישיבה הנצחית עם בת זוגו בשאול, עודם מרוכזים זה בזה באגוצנטריות מוחלטת. במילה "חלון" ייתכן ששדה מכוון לכך שחייהם כזוג מאושר בחיים אחרי  המוות לא יהיו שונים כל כך מחייהם שעל פני האדמה. שדה מתאר כאן גרסה לא אורתודוכסית של הקיום לאחר המוות, גרסה דומה לדרך שבה ראו היהודים בתקופת התנ"ך את הקיום הזה כקיומם של צללים. אבל יש הבדל אחד: בעוד שאז נחשב הקיום זה לחסר כל הנאה, שדה מאמין שיהיה מאושר בשל נוכחות בת הזוג. הוא משלב בין רעיונות השאול וגן העדן. משלב מושגים יהודיים ופגאניים לסינתזה חדשה משלו.

בשיר אחר "בשכבי עתה " יחסו אל המוות שונה.
בְּשָׁכְבִי עַתָה / פנחס שדה
בְּשָׁכְבִי עַתָה, מֵקִיץ לְרֶגַע, בְּשָׁעָה חָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר, קוֹדֵחַ
בְּאַרְבָּעִים מַעֲלוֹת חֹם, שׁוֹקֵעַ מִפַּעַם לְפַעַם בְּעֶלְפוֹן חוּשִׁים,
עוֹלִים לְעֵינַי פְּנֵי אִמִי כְּפִי שֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה אוֹתָן בִּשְׁנוֹתֶיה
הָאַחֲרוֹנוֹת, בִּשְׁעוֹת מַחֲלָה, כְּשֶׁהָיְתָה נִלְקַחַת לְבֵית-הַחוֹלִים בְּתֵל הַשׁוֹמֵר.
כֵּן, אֲנִי רוֹאֶה אֶת פָּנֶיהָ. אֱלֹהִים, אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן עַכְשָׁיו.
אֲנִי רוֹאֶה אֶת פָּנֶיה בְּשָׁכְבָה חִוֶרֶת, לְלֹא נִיעַ,
עֵינֵי הַתְכֵלֶת הַבְּהִירוֹת שֶׁלָה עֲצוּמוֹת. כָּךְ שָׁכְבָה, אִשָׁה סְטוֹאִית.
לִפְעָמִים הָיְתָה נֶאֱנַחַת לְעַצְמָה חֶרֶשׁ. תָהִיתִי אָז
אִם אֵין זֶה אֶלָא מַשֶׁהוּ יְהוּדִי בִּלְבַד. עַכְשָׁיו, שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב
וְשׁוֹמֵעַ עַצְמִי לִרְגָעִים נֶאֱנָח כָּךְ מַמָשׁ, אֲנִי מֵבִין
כִּי הָיָה זֶה הֶכְרֵחִי. מִין הֲקַלָה שֶׁל לַחַץ, שֶׁל צְמַרְמֹרֶת פְּנִימִית.
אָמְנָם יִתָכֵן כִּי גַם אֵיזוֹ פְּנִיָה אֶל הָרִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם.
וְכִי אֶל מִי עוֹד אֶפְשָׁר לִפְנוֹת בְּשָׁעָה כָּזוֹ. בְּחֹסֶר-הַיֶשַׁע
הַגָמוּר. בַּלְבַדִיוּת הַגְמוּרָה. וְהִיא הָיְתָה אִשָׁה שֶׁקִיְמָה אֶת כָּל הַמִצְווֹת.
אֲנִי, שֶׁבִּהְיוֹתִי בְּנָה הֲרֵינִי בְּדֶרֶך הַטֶבַע צָעִיר מִמֶנָה,
לֹא רָאִיתִי עַצְמִי אָז כְּשׁוֹכֵב אֵי-פַּעַם כָּךְ.
עֲדַיִן צָעִיר אֲנִי מִמֶנָה בְּשָׁנִים לֹא מְעַטוֹת, אֲבָל עַתָה, בְּשָׁכְבִי
בַּדִמְדוּמִים, תַחַת הַחַלוֹן הַמַאֲפִיר, מֵבִין אֲנִי כְּבָר אֶת הָאֶפְשָׁרוּת
כִּי אָכֵן כָּךְ אֶשְׁכַּב, בְּבוֹא הָעֵת.
עֶקְרוֹנִית, הֱיוֹת שֶׁקָנִיתִי לִי בִּמְרוּצַת הַשָׁנִים בְּקִיאוּת מְסֻיֶמֶת בִּכְתִיבַת שִׁירָה,
אֵינֶנִי בְּעַד שִׁמוּשׁ בִּפְסוּקִים שְׁאוּלִים מִן הַתַנַ"ךְ. אֲבָל עַתָה, בְּשָׁכְבִי
וְאֵלֶה מַחְשְׁבוֹתַי, נִרְאֶה לִי כִּי לֹא אוּכַל לְהֵטִיב לְהַבִּיעָן מֵאֲשֶר
בְּמִלוֹת הַפָּסוּק: אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָׂדֶה יָצִיץ, כִּי רוּח —-
אַף זֹאת, שֶׁעָלַי לְקַצֵר. אֲנִי יוֹדֵעַ
כִּי בָּרֶגַע בּוֹ אֲסַיֵם לִרְשֹׁם מִלִים אֲחָדוֹת אֵלֶה
תִשָׁמֵט הָעֵט מִיָדִי וַאֲנִי אֶשְׁקַע, אֲנִי כְּבָר הוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵעַ, בְּעִלָפוֹן.

14.6.1986
(פנחס שדה, שירים 1988-1985, הוצאת שוקן, 1988)

שיר זה אינו עוסק בחיים שלאחר המוות כמו במוות עצמו, הן מותה של אם המשורר והן מותו המתקרב של המשורר עצמו. המשורר מתאר כיצד בשכבו קודח מחום עולים לפניו פניה של אמו המתה כפי שהייתה כאשר נלקחה לבית החולים בתל השומר.
"אני רואה את פניה עכשיו בשכבה חיוורת ללא ניע
עיני התכלת הבהירות שלה עצומות, כך שכבה אישה סטואית
" .
"כך שכבה אישה סטואית ". הסטואים היו אסכולה פילוסופית יוונית קדומה שהטיפה להשלמה עם המוות ועם הקיום, קבלתם וקבלת הייסורים הכרוכים בהם בקור רוח ובאומץ. זה משפט המפתח בשיר. שכן מדי פעם הייתה נאנחת לעצמה חרש, והמשורר, כמו נרתע מהפגנת רגשות, שואל את עצמו אם אין בכך משהו יהודי ייחודי. כאילו היהודים בניגוד ליוונים קרי המזג והקשוחים אינם מסוגלים שלא להפגין את כאבם. המשורר רומז שהוא האיש הצעיר התבייש באמו שלא הייתה מסוגלת לעמוד היטב במסכת הכאבים. עתה בזקנתו כאשר הוא עצמו עובר אותה מסכת הכאבים, הוא מבין את שחשה אמו אז. המשורר מציין שאפשר לראות זאת כהקלה בלחץ אבל גם כפניה אל האל, דבר שהוא האיש הצעיר והמיסטי, אפיקורס מוחלט לא הבין כלל. מאז חלה טרנספורמציה בחיי המשורר והוא התקרב יותר ויותר ליהדות. הוא מבין עכשיו כי בשעה כזאת יש לפנות אל האל.

עֶקְרוֹנִית, הֱיוֹת שֶׁקָנִיתִי לִי בִּמְרוּצַת הַשָׁנִים בְּקִיאוּת מְסֻיֶמֶת בִּכְתִיבַת שִׁירָה,
אֵינֶנִי בְּעַד שִׁמוּשׁ בִּפְסוּקִים שְׁאוּלִים מִן הַתַנַ"ךְ. אֲבָל עַתָה, בְּשָׁכְבִי
וְאֵלֶה מַחְשְׁבוֹתַי, נִרְאֶה לִי כִּי לֹא אוּכַל לְהֵטִיב לְהַבִּיעָן מֵאֲשֶר
בְּמִלוֹת הַפָּסוּק: אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָׂדֶה יָצִיץ, כִּי רוּח —-
אַף זֹאת, שֶׁעָלַי לְקַצֵר. אֲנִי יוֹדֵעַ

המשורר מקשר בין יכולתו לכתוב שירה, יכולת שנרכשה במהלך השנים, עם הרהורים על פסוק תנ"כי שעניינו קוצר חיי האדם. האם זה רמז לכך שיכולתו השירית מאפשרת לו להגיע לתובנות חדשות שלא היו אפשריות כשהיה צעיר יותר וחכם פחות?
מכאן חוזר המשורר ומהרהר בפסוק התנ"כי "אנוש קציר ימיו", ודומה שהוא מהרהר יותר ויותר בתנ"ך ובאמונה בגלל פחדו מהמוות המתקרב, פחד שאותו הוא ממחיש בצורה גראפית באמרו שכאשר יישמט העט מידיו ישקע בעילפון.
שיר זה שונה מהשיר הקודם בו התקבל המוות כמעט בשמחה, מאחר שהמשורר ידע שאחריו יש עולם נצחי שבו ימשיך להתקיים עם אהובתו, גם אם כצל חסר יכולת
דיבור. בשיר זה, בעקבות הצפייה בייסורי המוות של אמו, המשורר אחוז פחד ואינו יודע למה לצפות לאחר המוות. אין למצוא כאן את הקבלה השלווה, הכמעט שמחה, של החיים שלאחר המוות. בשיר זה המשורר אינו מתיימר לדעת מה יש, אם בכלל, משהו אחרי המוות. הוא אינו יודע. כל מי שיש לפנות אליו בתקווה שידע: הוא ריבון העולם והמשורר הרי לא האמין בו כל חייו.

 עיתונאית :לפני שנים כתבת: "לו הואיל האדון אלוהים לומר לי: פנחס עבדי, נעתרתי לך. / הנה לך החיים הנצחיים. שוב ושוב, בשיבה לאין קץ, / אל כל אשר אהבת, אשר חיית". המוות, אשר עומד אולי בפתח, מעצים את הרצון הזה?
שדה :"בהחלט. אני מוכן אפילו לשלם לאלוהים תשלום קבוע כדי לחזור על חיי שוב ושוב, למשך 25 אלף השנים הבאות. ואגרד את הכסף אפילו אצטרך לנקות רחובות, לא במטאטא אלא בידיים, באצבעותיי החשופות. וכשייתמו 25 אלף השנים האלה, הייתי מתחנן שוב לפניו, שייתן לי להישאר ל-25 אלף שנים נוספות. כשאני חושב על ההישגים שהשגתי, שאולי יעמדו לזכותי, אני דווקא לא חושב על השירים והספרים שכתבתי, אלא על היותי מפקד מחלקה בפעולת התגמול הראשונה של צה"ל. ודווקא משום כך, יש לי הרגשה שאבותיי – הורי אבי והורי אמי וכל הדודים שלי שנספו בשואה – יושיעו אותי ממוות. הם לא יניחו לי לרדת לאבדון".
(מתוך: ראיון עם איילת נגב)

לא מן הנמנע שהשיר הראשון ( שלא ברור לי מתי נכתב ) הוא הקודם והוא מייצג תקופה של אמונה מיסטית בחיים לאחר המוות, אמונה שהוחלפה בפחדים ובחששות שמבוטאים בשיר השני , כאשר המשורר החל להתקרב לאמונה היהודית המסורתית של אמו. שני השירים האלה עוסקים במוות אך אינם יכולים להיות שונים יותר זה מזה. האחד מבטא השלמה ואף קבלה של המוות בידיעה שאחריו יש חיים נצחיים והשני מבטא פחדים וחששות, תוצאת אי הידיעה. בשני השירים יש מלים מסובכות שלכאורה נראות מחוץ להקשר אך הן מפתחות לפתרון:

ומי השומע ולא ישמח ,מי השומע ולו לא ינעם
לקול פעמוני המוות
המוות הגואל , הרוח הנצחי הנושב מן העבר הוא

 

הללו , הללו ,הללומוות
( ספר השירים ע' 37 )

 בסופו של דבר המשורר כמה למוות כי האמין שהמוות יאפשר לו ליצור קשר עם האלוהים. אבל מיהו האלוהים?

המשורר והאלוהים

  • כמו את המוות גם את האלוהים תיאר שדה ביצירות שונות בצורה סותרת. בסיפורו התנ"כי "מותו של אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו", כמו גם ביצירות אחרות, תואר אלוהים כישות נצחית מרוחקת ואדישה לגורל האדם, כה בלתי אנושית עד שאין הבדל רב מבחינת האדם אם היא קיימת או אלא. שכן קיומה או חסרונה אינו משנה במהומה את מהלך חיי האדם. אין עמה כל תשועה ורחמים, היא מעבר לכל טוב ורע כפי שמבין אותם האדם. אבל שדה גם חש לדמות האל תשוקה עמוקה, את המוות זיהה עם האלוהים, הוא תכלית הכל וגאולת הכל. ופנחס שדה ראה את עצמו כמבשרו בדומה למבשר בכמה זרמים חריגים קודמים ביהדות: השבתאים, הפרנקיסטים ומיסטיקנים אחרים.
    ולפעמים ואולי גם לעיתים קרובות ראה שדה את עצמו כיותר מ"סתם" נביא ומבשרו של האלוהים וזיהה את עצמו עם האלוהים ממש.
    אם בשעות האלהה עצית , רובץ היית כחית מים קדמונית
    אם העדף העדפת , בלילות בדידה
    אכול מזבחי המלח במסיבת האלים האבלים –תחת שתכר
    מינן החם של אותן נשים בון בחלת
    ספר השירים ע' 84)שדה מזהה את עצמו כאן עם האלוהים כתושב הקבוע של המציאות האחרת כפי שבכמה שירים אחרים זיהה את עצמו עם ישו.
    ואחרי הכל, האם הוא כיוצר של סיפורים שירים ורעיונות ומציאויות דמיוניות כל כך שונה מהאלוהים?
    אולי כמו היוצר הגדול בשמים גם שדה היה אדיש לחלוטין לדמויות שיצר (כך, לפחות, טען לפעמים).
    האלים, מזבולם הרחוק מכל רחוק, קוראים את המשורר,

    בעודו עלם, אליהם.
    הם קוראים לאשר אין מולדת לו, כפר ובית,
    לבוא ולבנות ביתו בשמים.
    לבוא ולארס הנערה השמימית,
    לעלות אל הכנסיה הכפרית, או לרדת לפונדק,
    לעשן שם מקטרתו,
    ולטיל בבקרי-שבת, על פני האפרים הרחבים של השמים,

     

    החיים הם זמן: הם הזמן הנוקף
    בהיותך חולם עליהם.
    כדגים במים כן חי הנך בתוך הזמן.
    לזמן אין מידה: ככל אשר ייף החלום
    כן יארך הזמן, יהי אינסופי ונצחי.
    כל כן הנך נכסף אל היפה ביותר, היפה מכל:
    הנהגות הצפוניים, הערפל, הנערות (אם חורות
    ואם שחרות), הדשא ורוח-הים.
    על-כן אתה נכסף לנחש את פשר קריאתם של האלים

     

    לשעבר, בעודך נער, הרבית הגות במות.
    עתה הנך הוגה, תכופות, בחד-פעמיותם
    של חיי האדם.
    תרבה הגות לאחרונה בזמן הנוקף ולא נשנה, במהותם החלומית
    של הדברים והמארעות.
    כי חולף האדם כשביט בעולמו זה: כמותו בודד, וכמותו
    מבריק עד-ארגיעה ונופל לתוך העלטה.
    הוא מרבה לחלום… הוא חולם את חייו.
    יש שחלומו חלום בית קטן ונערה צהבת-שער…
    אח בוערת עם ערבים; מקטרת; קמקום מהביל בפנה;
    חלון נשקף אל האחו; פרות
    שבות מן המרעה…

     

    אתה חלמת חלום אחר: היות ללא בית עלי-ארץ.
    סב כדור-האדמה ברכבות, בספינות, ברגל.
    ישן בימים, שוט בלילות, הגה ועצב משפטי-שיר.
    ישב בפנדקים עלי כוס שכר, זמר בחברת אנשים זרים.
    התבונן עלי תבל זו… בכה לעתים, שרוק חרש.
    האלהים מנעו ממך אשר
    למען לא תחיה חייך שלך.
    למען תבין סבלם של אחרים, למען
    תכשר לתנות את אבלם.
    האלהים הקנוך בבטן אמך ויקראוך תמיד לבוא עדיהם.
    אל המשורר, עודו עלם, רומזים האלהים מערפלי-מרחקיהם
    ברמזים מתוקים-להכאיב.
    :: שירת ירושלים החדשה; החיים כמשל, פנחס שדה, ששת 1958
     
     

      

המסעות הקוסמיים  אל המציאות האחרת

 

יתכן שמסר הקרוב לזה אנו מוצאים לא בשיריו אלא בגלוי דווקא באחד מסיפורי הקומיקס המרובים  שחיבר עבור המגזין "הארץ שלנו" ב-1971 תחת השם הבדוי "יריב אמציה". שדה התבייש תמיד בסיפוריו אלה ומעולם לא דיבר עליהם בפומבי ,. אך בקריאה מאוחרת שנים לאחר מכן מתברר שפה ושם ניתן למצוא בהם את הרעיונות המיסטיים המורכבים שהעסיקו אותו אם כי כמובן הקוראים הצעירים וגם רובם המוחלט של הקוראים המבוגרים לא היו מסוגלים לזהות אותם ככאלה. ולפעמים אף חשף את מחשבותיו בהם כפי שלא חשף את עצמו גם בשיריו.
וכנראה לא במקרה שני הסיפורים הברורים ביותר מבחינת השימוש ברעיונותיו המיסטיים "הקיצוניים " ביותר ,הם גם "המדעיים בדיוניים " ביותר מכל מה שכתב.

סיפור אחד מסוג זה  שבו שדה מתאר בבירור את "המציאות האחרת " הוא " תעלומת ילדי החלל או מסע אל 20.000 שנות אור שאותו ציירה אלישבע נדל ושהופיע |ב"הארץ שלנו", כרך יג .1962.

זהו סיפור בשני חלקים שמתאר את מסעו של ילד בודד  מכדור הארץ  שנלקח בידי ילדים חייזרים לסיור ברחבי הגלקסיה.  הילד מבקר בכוכבי לכת שונים ומוזרים ורואה בין השאר את תל אביב העתידנית של שנת 2962.  ובניגוד לצפוי אינו שב עוד לכדור הארץ המשעמם ואל הוריו בסיום הסיפור. .

בכך חזר שדה על המסר של רבים משיריו ודברי הגותו, אלא שכאן הרחיק לכת בתיאור המפורט של המציאות האחרת שעימה נפגש גיבורו הילד. .
הוא תיאר בפרק האחרון של הסיפור את המפגש של  הילד  עם מלכת כוכב מסתורית"מלכת הנוגה "  בארמונה.

ברור ש"מלכת הנוגה"  היא נציגת המציאות האחרת שאליה רמז שדה בשיריו ואין קושי לזהות אותה כדמות הנשית העליונה המופיעה בשיריו של שדה ,שהפעם מקבלת צורה ויזואלית כשהיא מקבלת את הילד הגיבור( מן הסתם גילגול של שדה עצמו) לעולמה בסיום שניתן לתת לו פרשנות מיסטית ברורה מאוד.

ניתן לקבוע שסיפור זה הוא הקומיקס המיסטי הראשון ( ולמשך שנים רבות האחרון ) שהופיע בשפה העברית,אם כי הרוב המוחלט של קוראיו צעירים ומבוגרים לא זיהו אותו ככזה.

על מנת להבין את האלמנטים המיסטיים החבויים בסיפור זה מ"הארץ שלנו "  על הקורא להיות מומחה למחשבתו של פנחס שדה ו/או מומחה במיסטיקה יהודית ושבתאית.

,

שדה הלך עוד כמה צעדים קדימה מכאן  בסיפור הארוך והמורכב ביותר מסוג זה מליסלדה או האלים באים שאותו אייר גיורא רוטמן שהופיע בשבועון "הארץ שלנו".כרך כא 1971, , ב-50 חלקים והוא אחד מסיפורי הקומיקס הארוכים והמורכבים ביותר במגזין אי פעם והסיפור הארוך ביותר שאותו כתב שם שדה.
הסיפור תאר את מסעותיו של הנער אסא ( שם בדוי של שדה בכמה מסיפוריו לילדים בשנות החמישים והשישים , רמז ברור לכך שיש לראות בדמות  גם כפורטריט עצמי  של שדה עצמו ) אל שורה של עולמות אחרים בליווי הנערה מכוכב נוגה מליסלדה שאבותיה שביקרו בכדור הארץ לפני אלפי שנים נחשבו בעיני בני האדם הפרימיטיביים דאז כ"אלים". רעיון שאותו לקח שדה מהספר "מרכבות האלים"  של אריך פון דניקן.

השם "מליסלדה " הוא משמעותי ביותר. הוא לקוח ככל הנראה מהספרות השבתאית שאותה שדה היכיר היטב. , מליסלדה היא הגיבורה "השדה-שכינה " של פזמון בלאדינו  שהיה אהוב מאוד על משיח השקר שבתי צבי. והדמות השמיימית המופיעה בו סימלה בעיניו את הדמות השמיימית שאותה שאף "לשאת לאישה".

הפזמון "מליסלדה " הנ"ל הפך לפזמון קודש מרכזי של האמונה השבתאית לאחר מותו של צבי  והושר בטקסיהם הקדושים ביותר שבהם היציגו את שבתי צבי עצמו כסוג של אלוהות. .

אך כמובן שהילדים שקראו את הסיפור לא יכלו לדעת שום דבר מכל זה.

. בסופו של דבר חוזרים אסא וידידתו מכוכב אחר לעולם שלנו ושם בעמוד האחרון של הסיפור אסא וידידה פוגשים במפתיע את יוצרם, "יריב אמציה" שהוא פנחס שדה שבפעם הראשונה והיחידה הכניס את עצמו ישירות לסיפור הקומיקס שלשמו המשני  "האלים באים " מתברר לקורא רק כעת יש משמעות נוספת  שונה לגמרי ממה שאפשר היה לצפות ממהלך הסיפור.
נראה לי שכאן בעמוד המסיים של סיפור הקומיקס הארוך והשאפתני ביותר שלו אי פעם חשף שדה לבסוף כמה ממחשבותיו הכמוסות ביותר על זהותו של היוצר עם האלוהים שפוגש לבסוף את ברואיו ורומז להם משהו לגבי  תוכניותיו וגורלם.

ביבליוגרפיה של ספרים  על פנחס שדה

יוסף מונדי שיחות בחצות לילה עם פנחס שדה הוצאת אל"ף, 1968

צבי לוז המציאות האחרת (שירת פנחס שדה), , הוצאת שוקן, 2000
אהוד בן עזר להסביר לדגים : עדות על פנחס שדה אסטרולוג , 2002 .

יותם ראובני,  פנחס שדה / שני ראיונות   סדרת דיוקן מספר 1 .   תל-אביב : נמרוד, 2002.

משה גנן    אני נושא את שירי אל הרעב לרוח :   פנחס שדה והשירה הדתית /    ירושלים :   גושן,   תשס"ד 2004

Image result for ‫על מצבו של פנחס שדה יותם ראובני‬‎

יותם ראובני   על מצבו של פנחס שדה /    תל-אביב :   נמרוד,   [תשע"א] 2011.

 

‬ ראו עוד
פנחס שדה בויקיפדיה

פנחס שדה בלקסיקון הסופרים העבריים

פנחס שדה באתר המכון לתרגום ספרות מעברית

 

גבריאל מוקד על פנחס שדה

אלי שי על פנחס שדה וגרשום שלום

משה גנן על פנחס שדה

משה גנן על כל שירי פנחס שדה

משה גנן על פנחס שדה והאישה

משה גנן על רצון ויאוש אצל פנחס שדה

גבריאל רעם על 10 שנים למותו של פנחס שדה

אורי קציר על ספרי הילדים של פנחס שדה

החיים כמשל בויקיפדיה

אלי אשד על פינחס שדה כותב סיפורי קומיקס 

פנחס שדה כותב סיפור טרזן

חולות אדומים קומיקס על מלחמת יום הכיפורים מאת פנחס שדה
סיפור על מציאות חלופית של פנחס שדה

 

גיורא רוטמן המאייר של סיפורי פנחס שדה

הרמב"ם : גיבור הקומיקס

הופיע ב"מקור ראשון "

אלבום קומיקס יצא בז'אנר החדש אך המתפתח במהירות של סיפורי קומיקס על חכמי וגדולי ישראל היוצאים לאור בידי יוצרים ומול"ים דתיים או חרדיים.

ובמקרה הזה המדובר בלא פחות מאלבום קומיקס המבוסס על סרט מצוייר !

הגיבור הוא לא אחר מאשר "הנשר הגדול " רבי משה בן מיימון הרמב"ם.

כרגע הז'אנר נראה כמשגשג ויוצר את הרושם שייתכן שבני ברק  שחנויות הספרים שבה גדושות כיום באלבומי וחוברות קומיקס על עלילות חכמים ורבנים תהפוך בקרוב למרכז הקומיקס הבא לצד תל אביב.

אבל …אירועים מדאיגים ביותר הקשורים להצבת פסל על אותו הרמב"ם בעיר טבריה יוצרים חשש כבד שאולי הטרנד הזה עלול להתגלות כקצר ימים לפני ירידת החשיכה על האמנות בעולם החרדי.

.
רבי משה בן מימון הרמב"ם  "הנשר הגדול "  רופא פוסק ופילוסוף ,הוא אחת הדמויות הבולטות המפורסמות של ההיסטוריה היהודית ואין זה פלא שלאורך הדורות דמותו הציתה את דמיונם של יוצרים עממיים שונים ושימשה כבסיס לאגדות רבות,אולי יותר מכל דמות רבנית אחרת.

הרמב"ם בספרות היפה

rambam-1

ישנם כשלוש מאות סיפורים "עממיים " שונים על הרמב"ם וחייו  הנמצאים בכתבי – יד ובדפוסים, ברשימות ובהקלטות. אם כסיפורים בודדים  ואם במסגרת מחזורי סיפורים שבהם סופרו קורות חייו  של הרמב"ם מלידתו ועד מותו וקבורתו.

לעיתים היה לסיפורים העממיים  רק קשר מועט ביותר לתולדות חייו של הרמב"ם האמיתי.  ולעיתים אף יוחסו לו בסיפורים דברים שהרמב"ם התנגד להם בחייו.

ובגלל שהרמב"ם היה רופא ואיש מדע פה ושם יש עליו גם סיפורים קדומים  שמזכירים סיפורי מדע בדיוני…

על הרמב"ם ישנה אגדה   שמופיעה עד כמה שידוע לי לראשונה בקובץ "סיפורים" שיצא לאור בפראג בשנת 1847 . מחברה הוא ליאופולד ויזל שכנראה יצר אותה בהשראת הספר "פרנקנשטיין" והיא מופיעה שם ביחד עם אחת הגרסאות הראשונות  של סיפור המהר"ל מפראג והגולם  גם היא פרי כתיבתו של וייזל אם כי הפעם אין זאת יצירתו המקורית. והוא כתב את שניהם מן הסתם ממש במקביל. .  לפי הסיפור הרמב"ם   עסק ביצירת מה שאנו מכנים כיום גולם . במהלך הניסוי הוא הורג את תלמידו בהסכמתו של זה (!) , חותך את גופו לחתיכות, שם אותן במיכלים, ולאחר ניסויים שונים בספר היצירה, הגוף מתחיל להתחבר ונוצר אדם מלאכותי. אלא שהרמב"ם מתחיל לחשוש מאשר עלול לקרות עם האדם המלאכותי הזה, שכן עלולים לעבדו כמשיח, והוא משמידו. גם סיפור זה נגמר בהתקפה ארסית כנגד אלה שחושבים שמותר לעסוק בדברים מעין אלה.. .

אבל בעידן המודרני ובספרות העברית החדשה דמותו מופיעה רק לעיתים נדירות משום מה גם בהשוואה לדמויות ידועות אחרות כמו רבי יהודה הלוי למשל.
.אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר הספרים והמחזות שעסקו בחייו.


אפשר להזכיר למשל מחזה קצר , לא מן הידועים , של משה שמיר ( מחבר "מלך בשר ודם " ) בשם " היד החזקה" ( תשט"ו) על חיי הרמב"ם. מחזה שבמקור נוצר כתסכית לרדיו.והוצג פעם אחת ויחידה בקיבוץ עין גב בחול המועד פסח תשט"ו בידי שחקני הבימה ומאז לא הוצג יותר(ניתן למצוא אותו בקובץ המחזות של שמיר " חמשה מערכונים " הוצאת מרכז לתרבות ולחינוך, הספריה למוסיקה, 1959)

יצא לאור  גם קובץ אגדות על הרמב"ם שכתב אריה חורשי בשם "הנשר הגדול" ( תל-אביב : ירון גולן, 1989 )

Image result for ‫הסוד הכמוס אילי גורליצקי‬‎
אפשר להזכיר יצירה בולטת יותר ספר של השחקן אילי גורליצקי "הסוד הכמוס: הרמב"ם וידידו אבן רשד ( תל-אביב : ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2002 ‬) שבו מוצגת חליפת מכתבים פיקטיבית בין הרמב"ם ובין החכם המוסלמי הדגול בן זמנו אבן רושד. במכתבים יש דיון ברעיונות פילוסופיים שונים של השניים על האדם ,על החברה , על היהדות ועל האסלאם והשונה והדומה בינם ועל עניינים אלוהיים שונים ועוד ועוד דיונים שמהם מסתבר שהיה קשר רוחני הדוק בין השניים אם כי במציאות ספק האם היה קשר כל שהוא בין השניים.


ואפשר להזכיר גם את הרומן ההיסטורי "ספר צאלאח א דין " של טאריק עלי הפקיסטאני, סופר ובמאי,(הופיע בעברית בתרגום; גיא רקוביצקי — תל-אביב : אופוס, 2003) שהוא ספר זכרונותיו הבדיוני של מעסיקו של הרמב"ם צלאח א-דין,כפי שהוכתב ללבלרו היהודי. בספר זה  הגדוש בסקס ובזימה מוצג הרמב"ם בצורה שבלשון המעטה תביא להרמת גבה אצל יהודי אדוק.אבל כנראה צפויה מסופר מוסלמי.

 .מנהרת-הזמן 50 - הנשר הגדול / גלילה רון פדר עמית

ובשנת 2010 יצא לאור הספר מספר 50 בסדרת "מנהרת הזמן של גלילה רון פדר " "הנשר הגדול " ,  והוא עוסק במסעם בזמן של ילדים ישראלים מודרנים אל זמנו של הרמב"ם ובפגישתם עימו.

 אבל פרט לאלה אין כמעט כלום בספרות היפה על הרמב"ם..
וניתן לשער שכותבי הספרות היפה נרתעו במקצת מהדמות הענקית של הרמב"ם עם כל זה שאכן היו לו חיים מרתקים.

הרמב"ם קומיקס

בקומיקס העניין קצת שונה.

בשנת תשס"ו יצא  לאור אלבום קומיקס  בשם הרמב"ם סיפורו של גאון " שמתאר לראשונה את סיפור חייו של הרמב"ם בצורה בדיונית מצויירת .

האלבום יצא לאור בהוצאת מארווד הוצאה המתמחה באלבומי קומיקס בעברית ובאנגלית המיועדים בעיקר לציבור הדתי והחרדי  והוציאה אלבומים נוספים מסוג זה כמו אלבום בין שני כרכים על חייו של המשורר והלוחם שמואל הנגיד. "

ההיסטוריה של האלבום  על הרמב"ם היא מעניינת כשלעצמה. הוא מבוסס על סרט מצוייר שאותו יצר הרב האמריקני ברל ויין הידוע בספרי ההיסטוריה היהודית שלו המיועדים לקהל הרחב.
ויין יצר סדרת סרטים מצויירים Heralds of Destiny שעוסקת בדמויות שונות של היהדות ובהם רש"י סרט שהוקרן גם בישראל ועל פיו נוצר אלבום קומיקס נוסף בהוצאה זאת, והרמב"ם.כאשר הן את רש"י והן את הרמב"ם מדובב השחקן הידוע מסדרת "מסע בין כוכבים " לאונרד נימוי .
אריה מאר הבעלים של מארווד שכבר היה אחראי בעבר על אלבום לקח את הסרט המצוייר על הרמב"ם ועיבד אותו ביחד עם אשלי לזארוס   לאלבום גראפי עם איורים המבוססים על האנימציה של הסרט של סבטלנה פקרובסקי  עם לודיה סולופ.
מכיוון שלא ראיתי את הסרט איני יכול לשפוט עד כמה הם שונים אם כי מן הסתם יש שינויים שונים.

האלבום.
האלבום עצמו סוקר את חייו של הרמב"ם מילדותו ומתמקד בשתי תקופות דרמטיות במיוחד.
תקופת ילדותו וצעירותו של הרמב"ם כאשר משפחתו נרדפה וברחה מקורדובה בספרד תוצאה של כיבושה בידי האלמוחדין המוסלמים הקנאיים והרצחניים מצפון אפריקה בהנהגתו של אבן תומרט שרדפו יהודים ונוצרים בחרי אף וכפו עליהם להתאסלם.

בני משפחתו של הרמב"ם ברחו מפניהם לפאס במרוקו אלא שגם עיר זאת שוב נכבשה בידי האלמוחדין ומנהיגם האכזרי והרמב"ם שוב נעאלץ ליטול את מטה הנדודים
.האלבום מתאר בפרטנות את תקופת הנדודים הדרמטית הזאת שבמהלכה היגיע הרמב"ם לזמן קצר לארץ ישראל.
החלק השני של הספר עוסק בתקופה שבה הרמב"ם משרת כרופאו האישי של צאלאח א דין התקופה שבה התפרסם כמנהיג וכהוגה וכמחוקק. .
צאלאח א דין המנהיג המוסלמי הנועז אך גם הסובלני והמתון מוצג באלבום בסימטריה מעניינת כניגודו המוחלט של אבן תומרט המנהיג האלמוחדיני המרושע והאכזרי מהחלק הראשון גם למראה..


הציירים מצליחים להעביר היטב את הניגוד בין שני המנהיגים המוסלמיים ששניהם התפרסמו בכיבושיהם גם הודות לתווי הפנים העדינים והנעימים יותר של צאלאח א דין לעומת האכזריות הרצחנית בפניו של אבן תומרט.
בחלק זה האלבום מתאר את מסע הצלב של המלך האנגלי ריצ'רד השלישי נגד צאלאח א דין. .ומתאר את הרמב"ם כמי שהיה מעורב בכך אישית מאחר שהמלך ריצ'רד היה מעוניין בשירותיו של הרמב"ם כרופא ( סיפור שמקורו עוד ברומן היסטורי ידוע מראשית המאה ה-19 של וולטר סקוט בשם "הקמע" שבו מסופר כיצד צאלאח א דין שולח את רופאו האישי לטפל באוייבו ריצ'רד. )

רמב"ם וריצ'רד לב ארי

ובין לבין מתוארים גם האירועים החישובים באמת בחיי הרמב"ם אירועים אינטלקטואליים שונים כמו כתיבת מכתב תימן ליהודי תימן הסובלים מהרדיפות והמאבקים והויכוחים עם רבנים שונים שמתנדים קהילות שמתנגדים לדעות של הרמב"ם ולספריו.

אולם יש כאן בעיה מבחינת יוצרי האלבום ומבחינת הקוראים שהיא אכן קשה לפיתרון: האירועים האינטלקטואליים בחייו של הרמב"ם ( שהם בסופו של חשבון החשובים ביותר הן עבורו והן לדורות הבאים ) אינם עוברים טוב בסיפור כמו האירועים המלחמתיים של מלחמת האלמוחדון ומסע הצלב הנוצרי . אלו דרמטיים יותר ולכן עוברים טוב יותר מבחינת הסיפור.וגם מבחינת האמנות.
האירועים האחרים בחייו של הרמב"ם של כתיבת ספרים וויכוחים הם פחות מעניינים מבחינת הדרמה..והסיפור בחלקים אלו הוא סטטי למדי וגם אינו יכול להיות אחרת. התוצאה: הדגש בסיפור הוא על האירועים הפחות חשובים בחיי הרמב"ם.אבל המעניינים יותר ויזואלית.
נראה לי שאפשר היה להגביר את הדרמה אם היה האלבום מפרט יותר גם לגבי ההתנגדות העמוקה שאותה עוררו ספריו וחידושיו של הרמב"ם בקהילות היהודיות ולא מסתפק רק בקטע קצר בעניין.
.זה היה גם מראה ביתר בירור את החידוש הדרמטי שבהופעתו של הרמב"ם בזירת ההנהגה היהודית.
אבל ניתן להניח שיוצרי האלבום והסרט שעליו הוא מבוסס העדיפו של להיכנס יתר על המידה למחלוקות פנים יהודיות ושמו את הדגש על המחלוקות של היהדות עם בני הדתות האחרות כפי שאכן העדיף לעשות גם הרמב"ם עצמו בחייו,.
האלבום נותן סקירה טובה למדי של חייו של הרמב"ם ומעביר אותנו בתחנות העיקריות של חייו. מי שמחפש מידע על חייו של הרמב"ם ימצא אותו באלבום הזה.
מי שמחפש יצירה גראפית עצמאית דרמטית העומדת לחלוטין בפני עצמה גם ללא קשר לנושאה,עדיף שיחפש ספרים אחרים.

אבל נשאלת השאלה האם גם בעתיד יופיעו יצירות ויזואליות כאלו על הרמב"ם וחייו ? או על חיי חכמים אחרים ?

התשובה היא לכאורה חיובית.

 

כרגע הז'אנר נראה כמשגשג בעולם החרדי  ויוצר את הרושם שייתכן שבני ברק  שחנויות הספרים שבה גדושות כיום באלבומי וחוברות קומיקס על עלילות חכמים ורבנים  בהוצאות שונות פרי יצירתם של יוצרים חובבנייים יותר ופחות תהפוך בקרוב למרכז הקומיקס הבא לצד תל אביב.  אבל …אירועים מדאיגים ביותר הקשורים להצבת פסל על אותו הרמב"ם בעיר טבריה שהתרחשו זה מקרוב  יוצרים חשש כבד שאולי הטרנד הזה עלול להתגלות כקצר ימים לפני ירידת החשיכה על האמנות בעולם החרדי כבר בעתיד הלא רחוק.  

 

 

המאבק על פסל הרמב"ם

Image result for ‫פסל הרמב"ם שמואל בן עמי‬‎

בשנת 2004 לרגל מלאת 800 שנה להולדת הרמב"ם  נוצר  בידי הפסל הישראלי מטבריה שמואל בן עמי  פסל ענק של הרמב"ם מברונזה. אבל הצבת הפסל בעיר טבריה נתקלה בקשיים בלתי צפויים בראשית המאה ה-21 .

א.א. למה   פיסלת את פסל הרמב"ם?


פסל הרמב"ם מאת שמואל בן עמי

שמואל בן עמי הרעיון היה של הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו וכמובן של ראש עירית טבריה זוהר עובד. הם רצו  לחגוג שמונה מאות  שנה להולדתו של הרמב"ם בשנת2004 .  זאת בגלל  המסורת שהרמב"ם  קבור בטבריה והכוונה הייתה להציגו לראשונה בזמן המימונה בטבריה שיש אומרים שהיא נקראת על שמו של מיימון אביו של הרמב"ם".

 המטרה הייתה שהפסל יהפך לאתר תיירות ויחזק את הקשר של טבריה עם הרמב"ם.

 עבורי לפסל היה משמעות אישית. משום שאני יליד העיר פאס במרוקו שהרמב"ם גדל בה עד שנאלץ לברוח משם בגלל ניסיון של השלטונות שם לאסלמו בכפיה. וכך מבחינתי הפסל הוא מחוה הכפולה לעיר פאס בה גדל הרמב"ם ושם נולדתי  ולעיר טבריה ששם נקבר. ושם אני חי.כך שאני מרגיש קרבה מיוחדת לרמב"ם.
החלטתי להציג את הרמב"ם יושב ופותח ספר וכך להראות את חוכמתו.
הרעיון לקוח מהפסל של הרמב"ם שנוצר בעיר מולדתו בקורדובה ב-1963 ולקחתי משם את הרעיון של הרמב"ם יושב עם לבוש איסלאמי כפי שהיו לבושים במצרים . והקפדתי שזה יהיה לבוש של התקופה ההיא.

פסל של הרמב"ם בקורדובה שבספרד.

היה לך מודל ספציפי לדמות הרמב"ם ? הרי לא יודעים בדיוק איך הוא נראה .
בן עמי : בהחלט .השתמשתי בדמות של הרמב"ם שמופיעה על הבול הידוע  שהיא גם התמונה שהופיעה על שטר ה-1000 שקל שמדינת ישראל הוציאה פעם.מבחינתי כך נראה הרמב"ם וכך הוא נראה בפסל.
 
 
קובץ:Rambam-portrait.jpg
הדיוקן המקורי של המב"ם כפי שהופיע לראשונה בספר מהמאה ה-18 -Thesaurus antiquitatum sacrarum ("אוצר העתיקות המקודשות"), עבודה בת 34 כרכים של בלסאוס אוגולינוס, אשר הודפסה בוונציה ב-1744
 
איפה הפסל מוצג היום ?
בן עמי .לצערי לא איפה שהוא היה צריך להיות,  בטבריה.
לתדהמתנו   לאחר סיום העבודה על הפסל התברר  באופן בלתי צפוי שישנה  התנגדות חזקה  מחוגים דתיים שונים ומחוגי ש"ס בעירייה להצבת הפסל בטבריה שהיא עיר מאוד דתית.
 הם טענו שיש ציווי ביהדות "לא תעשה לך פסל ומסכה" ודרשו להשמיד את הפסל.למה הם מתנגדים כל כך לפסל של הרמב"ם גדול היהדות לא ברור לי ,אבל עובדה.
הכוונה המקורית שלנו הייתה להטיל בפסל  מום  דבר שמכשיר את הפסל מבחינת היהדות כדי למנוע בכך פגיעה ברגשות התושבים הדתיים. ואכן הטלתי בפסל מום באוזן הרמב"ם. אך זה לא עזר.ממלא מקום ראש העירייה איש ש"ס דרש להרוס את הפסל.
וכך העירייה נאלצה לבטל את הפרוייקט. כמעט הרסו את הפסל.
לבסוף  היציעו  להעביר אותו  לעיר פאס במרוקו. הם אפילו  קיבלו את אישורם של המשנה למלך מרוקו ומנהל מחוז פאס להציב את הפסל בעיר שבה גדל הרמב"ם.
אבל התברר שגם שם יש התנגדות דתית הפעם מוסלמית  להצבת הפסל.  שהרי גם באיסלאם יש התנגדות לפסלים. 
 היציעו את זה שוב  לעיר נוצרית  טולדו ספרד. לנוצרים הרי אין שום התנגדות לפסלים.

 

אבל גם שם לא רצו  את הפסל מאיזו שהיא סיבה  שאינה ידועה לי.

אני תמה : אולי בטולדו הרגישו שאם יש כבר פסל של הרמב"ם בקורדובה אז זה מספיק בשביל ספרד כולה ואין צורך בפסל נוסף של יהודי שאחרי הכל ברח מספרד בילדותו?
בסופו של דבר הפסל ניצל, .לרמב"ם נמצא מושב חדש. הוא הועבר מטבריה לירושלים.

היום הרמב"ם עומד  ליד משרדי הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו בירושלים ברחוב יפו 42 בירושלים.

בן עמי : לפחות הפסל עומד ולא נהרס כפי שהיה חשש בשלב מסויים..   אבל אני בהחלט לא מאושר ממיקומו היום.  הפסל נועד לטבריה ושם הוא צריך לעמוד.
היום אני עושה מאמצים גדולים להחזיר את הפסל  לטבריה איפה שהוא שייך מאחר ששם לפי המסורת הוא קבור. בנתיים ללא הצלחה.  לצערי ההתנגדות בטבריה לפסל הרמב"ם היא חזקה מידי.
הרמב"ם בעתיד הנראה לעין ישאר בירושלים. הצבור החרדי לא רוצה אותו בטבריה.


משום מה אני בספק שהיו מתגלים קשיים כאלו בהצבת פסל של הרמב"ם לפני 50 או 40 שנה בטבריה .

גם מצד החוגים הדתיים ביותר. הרושם שלי הוא שההתנגדות הקיצונית הזאת היא תופעה חדשה.

אותי  כל  הפרשה מפליאה  שהרי החוגים של ש"ס שהתנגדו כל כך לפסל כמדומה שאין להם שום התנגדות לתמונות של הבאבא סאלי ועובדיה יוסף.

אז מדוע הם מתנגדים לפסל של הרמב"ם ?

פסל של הרמב"ם  בחצר "זיכרון ספרד" במוזיאון ראלי לאמנות לאטינו -אמריקנית  בקיסריה.מהבלוג "מסע בתוך החמישים .

 
 
ככל הנראה הבעיות הבלתי צפויות שצצו בהצבת פסל הרמב"ם  בטבריה  מראים יותר מכל דבר אחר על הקצנה דתית גוברת והולכת בראשית המאה ה-21. והדבר מעורר חששות לגבי פרוייקטים נוספים מסוג זה בעתיד.
ההיגיון הפשוט אומר שאם היום חוגים חרדיים חזקים כל כך  מתנגדים לפסלים של דמויות יהודיות מפורסמות  הרי מחר  בעוד כמה שנים ,ככל שההקצנה תתחזק  הם ימצאו את עצמם מחוייבים להתנגד גם לתמונות.
גם של עובדיה יוסף  גם של הבאבא סאלי ,אם הם מתנגדים עכשיו לפסל של הרמב"ם.
וגם כמובן מאליו גם לסיפורי קומיקס.
האם בעתיד יצוצו התנגדויות גם כנגד אלבום קומיקס מאוייר על חיי הרמב"ם או דמויות דתיות אחרות ?
האם ניתקל בעתיד בתנועה שתקרוא לשרוף אלבומים על חיי הרמב"ם?

 

נספח :עוד יצירות על הרמב"ם בספרות היפה

תבליט דיוקנו של הרמב"ם באולם הכניסה לבית הקונגרס האמריקאי.

התבליט נעשה בשנת 1953, והוא אחד מבין 23 תבליטים (ובהם גם תבליט של משה רבנו) המוצגים, כמי שעבודתם הייתה אבן יסוד לחוקה האמריקאית.

שאול  הורביץ, נצחון החכמה : ספור לבני הנעורים על-אודות הרמב"ם – ר' משה בן מימון / תל-אביב : אל-המעין, 1955.

אבישור, יצחק,  שבחי הרמב"ם : סיפורים עממיים בערבית יהודית ובעברית מהמזרח ומצפון-אפריקה ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ח

נספח :

אוסף בולים מרחבי העולם על הרמב"ם

Main Menu

21- 011 – Rambam (d. 1204), Grenada, 1985.

23- 258 – Rambam (d. 1204), Guinea, 1985.

.25- 32a – Rambam (d. 1204), FDC, Sierra Leone, 1985.
.

27- 018 – Rambam (d. 1204) mentioned on Aleppo Codex stamp, Israel 2000.

.29- 027 – Rambam (d. 1204), SS, The Gambia, 2004.
.31- 024 – Rambam (d. 1204), SS, The Grenadines, 2004.
.33- 006 – Rambam (d. 1204), FDC, Uruguay, 2004.
.35- 005 – Rambam (d. 1204), FDC, Israel, 2005.
.37- 022 – Rambam (d. 1204), FDC, Israel, 2005.
.

39- 256 – Rambam (d. 1204), Chad, 2009.

22- 012 – Rambam (d. 1204), Grenada, 1985.

24- 015 – Rambam (d. 1204), Lesotho, 1985.

.

26- 028 – Rambam (d. 1204), Dominica, 2000.

.

28- 029 – Rambam (d. 1204), Micronesia, 2000.

.30- 026 – Rambam (d. 1204), SS, Grenada, 2004.
.32- 025 – Rambam (d. 1204), SS, Sierra Leone, 2004.
.

34- 020 – Rambam (d. 1204), Uruguay, 2004.

.

36- 019 – Rambam (d. 1204), Israel, 2005.

.38- 023 – Rambam (d. 1204), FDC, Israel, 2005.
.

40 -259 – Rambam (d. 1204), Chad, 2009.

Rambam (d. 1204), Mozambique, הרמב"ם -לא קם כמשה 2009

ראו גם

הרמב"ם :לא קם כמשה-תערוכה על חיי הרמב"ם 

הרמב"ם בויקיפדיה

תמונתו של הרמב"ם

הרמב"ם הסרט המצוייר בכיכובו של לאונרד נימוי
הרב ברל ויז מחבר סיפור האלבום

הרמב"ם בבית הספרים הלאומי

מחלוקת על הדפסת כתבי הרמב"ם בכרך אחד

האם ניסה הרמב"ם להסתיר את התאסלמותו הזמנית  ?

הרמב"ם כרופא

אברהם אופיר שמש על התיק הרפואי של הרמב"ם

בריאות על פי הרמב"ם

תזונה נכונה לפי הרמב"ם

כללים רפואיים של הרמב"ם

רפואה והלכה ב"יד החזקה "

היגיינה טיבעית וגישת הרמב"ם

צמחי מרפא עלפי הרמב"ם

סיפורים על הרמב"ם

הרמב"ם ולימודי הרפואה

אריה חורשי על הרמב"ם בטבריה

הרמב"ם בטבריה

העיר טבריה וקבר הרמב"ם

 

פרשת פסל הרמב"ם

 

הרמב"ם חוזר למרוקו?

הפסל שמואל בן עמי

שמואל הנגיד: אלבום הקומיקס

עוד פסלים של שמואל בן עמי

בבוקר לח בשנת תרל"ח : המלחמות על הבלדה על יואל משה סלומון