ארכיון תג: קרל מאי

האיש שבאמת היה שם-סיפורו של סופר המערבונים הגרמני הנשכח פרידריך גרסטקר וחוק קרל מאי

 

סופר המערבונים הגרמני הנשכח.

חיפוש באתר הספרים הענק "בוק ספר " הביא לידי ספר נשכח לחלוטין תרגום של מערבון מהמאה ה-19   מאת הסופר הגרמני פרדריק גרסטקר,חיפשתי בזכרוני על האיש איפה שמעתי עליו ולבסוף נזכרתי,  קראתי עליו כערך  ב"אנציקלופדיה העברית".

גרמניה היא לצד צרפת איטליה אנגליה אחת הארצות ש בהן המערבון פופולארי מאוד .אולי לא פחות מארה"ב כל שנה יש שם כנסים של חובבי  המערב הפרוע הגרמניים שהם מתוחכמים כמו כל כנס  שתמצאו בנושא בארה"ב.

סופר המערבונים הידוע ביותר הוא כמובן קרל מאי שהוא עד עצם היום הזה הסופר הגרמני הפופולארי ביותר של כל הזמנים מכל סוג . יותר מגתה יותר משילר יותר מהיינה יותר מתומאס מאן או גינתר גראס או מיכאל אנדה  או כל   מי שתרצו .

הוא גם הסופר הגרמני המתורגם ביותר אי פעם לעברית .

עוד סופר מערבונים גרמני פופולארי הוא ג.פ. אונגר סופר גרמני שכתב מאות רבות של סיפורי מערבונים שרבים מהם  כמו "אגדת צי'סהולם "תורגמו לעברית רובם תחת שמות בדויים שונים שהמציא המו"ל הישראלי שלו אורי שלגי  מ"רמדור " .אז קשה לדעת כמה מספריו בדיוק תורגמו לעברית אולי יותר מאלו של מאי.

שני אלה התאפיינו בכך שאם כי היו בארה"ב לא חוו דבר מההרפתקאות שאותם תיארו .קרל מאי טען שהוא חווה הכל על בשרו והוא הגיבור של ספריו שהם אוטוביוגרפיים.  אבל הוא שיקר.

Image result for karl may      Image result for karl may

צילומים שאותם הפיץ קרל מאי  שבהם הוא מוצג כ"יד הנפץ" וכ"קרה בן נמסי " 

אבל הוא לא שיקר סתם כי הוא התבסס על סופר גרמני אחר שפעם היה ידוע שבאמת חווה את מה שתיאר על בשרו .פרידריך גרסטקר.מעריציו המרובים של קרל מאי האמינו שהוא "בסך הכל"  מין גרסטקר חדש רק כפול עשר כזה. וזה מה שקרל מאי רצה שיאמינו.

בניגוד למאי ולאונגר גרסטקר אינו ידוע במיוחד בעברית.למעשה  כאמור למעלה תורגם רק ספר אחד שלו שהוא כיום נדיר ביותר .

אבל לעומת זאת ניתן למצוא עליו ערך באנציקלופדיה העברית בכרך 11 ואף עם תמונת פורטריט  שלו !

הדבר הזה הוא כמעט בלתי נתפס.

Encyclopaedia Hebraica.jpg

מדוע היה חשוב לעורכי האנציקלופדיה העברית הסמל של הקאנוניות של התרבות העברית  להכניס ערך על סופר ספרי  הרפתקאות גרמני נידח ועוד עם ציור שלו ?

אני יכול להסביר זאת רק בכך שאולי העורך הראשי של האנציקלופדיה פרופסור ישעיהו ליבוביץ ואולי העורך הראשי של מדור "מחלקת הרוח " שם הפרופסור שמואל הוגו ברגמן היה בילדותו חובב של כתבי גרסטקר וראה צורך להכניס ערך על הסופר החביב עליו אם כי רק ספר אחד שלו תורגם לעברית . ( וזה אינו מצויין כלל בערך.  כותב הערך   כנראה לא ידע עליו,אולי בגלל שפורסם בהוצאה נידחת שהתמחתה בספרי הרפתקאות לנוער ).

יש עליו גם ערך מפורט בלקסיקון לספרות ילדים של אוריאל אופק שוב עם אותה התמונה.

אבל פרדריך גרסטקר ללא קשר לכישוריו ( הירודים למדי ) כסופר היה אדם מעניין ביותר.

הוא מוגדר באנציקלופדיה כתייר וסופר גרמני .אכן ואפשר לטעון שהוא היה האב המייסד  של ז'אנר סיפורי המסעות  בספרות הגרמנית.

הוא נולד בעשירי למאי    1816 בהמבורג לאב שהיה זמר טנור נודע .בהיותו בן 9 מת עליו אביו והוא עבר להתגורר בבית קרוביו בלייפציג שם למד בגימנסיה.  בגיל 18 נשלח ללמוד בבית ספר למסחר בקאסל ,אך כעבור שנה קטע את לימודיו והלך להיות חקלאי בגרימה מדרום לייפציג .ככל הנראה החיים האלו לא מצאו חן בעיניו כלל.

לאחר שנתיים עזב את הכל ונסע לחיות חיי הרפתקאות בארה"ב.

Image result for Friedrich Gerstäcker

פרידריך גרסטקר בארה"ב.

במשך שש שנים בין 1837 ל-1843 חי גרסטקר חיי הרפתקאות במערב ארה"ב כסוג של תרמילאי של המאה ה-19.במשך שש השנים האלו הוא "חרש " את צפון אמריקה :היה צייד ( של דובים שעם אחד מהם נלחם עם חבר בקרב איום שבו נהרג החבר  ) ,חוטב עצים, בוקר ,חוואי טבח ,נווט צורף ,פועל בבית חרושת ושומר בבית מלון.

ב-1843 לאחר שש השנים האלו חזר לגרמניה לעיר הולדתו ולהפתעתו גילה שאימו פירסמה ללא ידיעתו את מכתביו ופרקי היומן ששלח לה ותיארו את חיי ההרפתקאות שלו בכתב עת "רוזן". והוא כעת אדם מפורסם במולדתו. הוא קיבל שכר סופרים נאה. לאחר שהתאושש מההפתעה נולד במוחו רעיון : הוא היגיע להסכם עם הוצאת הספרים "קוטא"  כי שתשתתף במימון מסע מסביב לעולם שיערוך כמקדמה לספרים שיכתוב עם שובו . ואכן כך היה. ב-1849 ההרפתקן חסר המנוחה חצה את האוקיינוס  ,שהה עם ציידיי הלוייתנים,סייר באוסטרליה ובערבות הפמפס שבדרום אמריקה.

לאחר שלוש שנים של מסעות והרפתקאות חזר לגרמניה לעיר דרזדן והצטרף שם לחוג ספרותי .הוא כעת היה סופר ידוע בגרמניה .

אחר כך יצא למסעות נוספים

Image result for Friedrich Gerstäcker

פרדריק גרסטקר

בין השאר הוא התלווה לדוכס הגרמני ארנסט מגותה במסעות במצרים ובחבש. וסודן  ב1862 ושוב לאמריקה  המתאוששת ממלחמת האזרחים ב-1868.שם גבה סכום עתק תמורת ספריו שתורגמו לאנגלית .

במלחמת גרמניה צרפת ב-1870 היה כתב בחזית הוא מת בבראונשויג  שבסכסוניה ב31 במאי 1872 בזמן שהתכונן לצאת למסע גדול נוסף בהודו סין ויפן.

פרידריך גרסטקר במזרח התיכון. 

 

לפי האנציקלופדיה העברית   הוא סובב בעצמו את העולם ארבע פעמים !( לי זה נראה מופרך. אנשי האנציקלופדיה העברית שגו הוא עשה ארבעה מסעות ברחבי העולם אבל לא מסביב לעולם .)

כשהוא לא תייר בעולם הוא כתב סיפורי מסעות והרפתקאות על רקען של הארצות המרוחקות שבהן סייר.

Image result for ‫גרשטקר‬‎

מאלו ראויים לציון "הרגולטורים מארקנזו ( 1845 ) " ו"השודדים מנהר המיסיסיפי  ( 1848)   ספרו היחיד שתורגם לעברית בידי צבי ברמאיר בשם "על נהרות מיסיסיפי "  בספריה לנוער בהוצאת דעת ב-1941.

הספר הזה הוסרט בשנת 1963 כשבגרמניה זכו לפופולאריות גדולה הסרטים המבוססים על ספרי קרל מאי.אבל למרות שכיכב בו שחקן אמריקני ,בשם בראד הריס ,הוא לא זכה להצלחה של סרטי קרל מאי.

The Pirates of the Mississippi.jpg

 

מעבר לספר זה לא ידוע לי על שום דבר של גרסטקר שתורגם לעברית. ככל הנראה הקוראים העבריים לא התרשמו ממנו במיוחד בניגוד לקרל מאי שתורגם לעברית עשרות רבות של פעמים.

הערך האנונימי באנציקלופדיה העברית ( האם זה אומר שפרופסור ישעיהו ליבוביץ עצמו כתב אותו ? כידוע הוא לא נהג לחתום על הערכים הקצרים שכתב באנציקלופדיה בניגוד לעמיתיו ) מציין שסיפוריו מצטיינים בסגנון חי ובמתח העלילה ,והם מסורים שפע של ידיעות על הגיאוגרפיה ,ההיסטוריה וההוואי של הארצות המתוארות בהם . הערך מסיים בכך שכל כתביו יצאו לאחרונה ב-1902 -1903 ב44 כרכים.

אוריאל אופק מוסיף שהוא היה מיוצרי ספרות המסע ההרפתקנית  ששולבו בה חוויות אישיות ,מידע גיאוגרפי אתנוגרפי היסטורי עם מתח דרמטי .הוא גם היה אחד הסופרים  הפוריים וקלי העט שבדורו.היה כותב בקצב "רצחני" ומסיים ספר עב כרס תוך חודש בלי לטרוח הרבה על ליטוש סגנונו. "אני פשוט מוריד לנייר כל מה שעולה בראש שלי באותו הרגע" נהג לאמר. עם זאת מצטיינים רוב ספריו בסגנון קולח וקריא.

אופק  קובע שמאה כרכי ספריו נחלקים לסיפורי מסע אותנטיים דהיינו אלה שגרסטקר עבר באמת על בשרו רומנים אקזוטיים סיפורי הוואי וסיפורים לילדים ולנוער.

הוא מספר שעל שמו נקרא פרס גרסטקר לספרי ילדים ונוער המתארים את החיים בארצות רחוקות ,מיסודה של עירית בראונשוויג.הפרס הראשון בגרמניה לספרות ילדים שמחולק עד עצם היום הזה כל שנתיים.

נשאלת השאלה הנדרשת גרסטקר אכן ביקר במקומות רבים אבל עדיין האם יכול להיות שסיפוריו היו דמיוניים מההתחלה ועד הסוף כמו אלו של  קרל מאי ?

אז מסתבר שחלקם לפחות בהחלט לא.

Image result for Friedrich Gerstäcker

בארקנסו  הארץ שבה הוא חי במשך זמן מה בארה"ב הוא דווקא ידוע וב-1957 שנים רבות לאחר מותו הוא הוכרז שם כאזרח כבוד.זאת בעקבות מחקר של פרופסור בארקנסו  בשם ביל אוונס שחקר את כתביו של גרסטקר על ארקנסו עם הסטודנטים שלו והראה שיש להם ערך תיעודי ובעלי חשיבות במחקר תולדות ארקנסו  בתקופה שבה גרסטקר שהה שם.

ב-1986 מושל ארקנסו ביל קלינטון ( לעתיד נשיא ארה"ב ) הכריז על העשירים במאי כ"יום פרידריך גרסטקר " במדינה זאת.

חוק קרל מאי 

האם חייו של גרסטקר מזכירים משהו למישהו  ? לי הם מזכירים את חיי הדמות הבדיונית שאותה יצר קרל מאי קרל הנודד במערב הפרוע תחת השם יד הנפץ ובמדבריות ערב תחת השם "קרה בן נמסי".

נראה שקרל מאי קרא את ספריו של גרסטקר בילדותו הוקסם בידי סיפוריו ובידי חייו ויש להניח ששאף לחיות חיים כאלו. והוא חי אותם בדמיונו והצליח במציאות כסופר מעל ומעבר לחלומותיו הפרועים ביותר  של פרדריך גרסטקר מקור ההשראה.

עם זאת אין לזלזל בהצלחתו של גרסטקר הוא נשאר פופולארי בגרמניה ויש לו אגודת מעריצים שבמשך שנים   מ-1982 עד 2016 הפעילה מוזיאון על חייו ויצירתו עד שזה נסגר לאחרונה . אבל האתר שלו נשמר ברשת.

אבל פרידריך גרסטקר הוא כיום גם לגרמני המתמצא בספרי הרפתקאות לא יותר מצל חיוור של קרל מאי.הוא חווה את כל מה שקרל מאי טען שהוא חווה אבל הוא לא ידע לכתוב כמו  שקרל מאי ידע לכתוב וזה כנראה עושה הבדל עצום.

את קרל מאי  זוכרים וקוראים מיליונים עד עצם היום הזה. עד היום יש מדף שלם בכל חנות ספרים וסופרמרקט בגרמניה ואוסטריה המוקדש ל"מדור ספרי קרל מאי" . על פי ספריו נוצרו סרטים רבים וסיפורי קומיקס מרובים ,מהם שתורגמו לעברית.

לפרדריק גרסטקר שבאמת היה שם לא.
נשאלת השאלה שבעיני היא שאלת מפתח : למה היה קרל מאי משכנע יותר ומרתק יותר ומרגש יותר  בסופו של יום עבור הקוראים מאשר פרידריק גרסטקר  שבאמת חי במערב הפרוע ובאמת עבר חיי הרפתקאות ?
התשובה לדעתי היא משום  שבנוסף לכישרון ספרותי  מאי ידע ליצור דמות "הגיונית" לכאורה שעונה לחוקי "הנרטיב" אם גם לא אלה של המציאות.
במציאות חייהם של בני אדם אינם הגיוניים ואינם משכנעים ואינם עונים על "חוקי הסיפור". יש בהם בניגוד לכל כלל ספרותי גם קומדיה גם טרגדיה וגם פארסה. זאת בניגוד לחיים של דמויות ספרותיות שהן הגיוניות מאחר שיש בהם תיאור עקבי של עליה ,של נצחונות בלתי פוסקים ושל שקיעה או של סוף הרואי וחשוב מכל יש להן משמעות , משמעות שחסרה לחלוטיו בחיי בני אדם במציאות . ולכן הן הרבה יותר משכנעות ומושכות.

לפרדריך   גרסטקר  כפי שמראה התרגום העברי לספרו "על נהרות המיסיסיפי " מעבר לכל ספק לא היה את הכישרון הספרותי של מאי. הוא אפילו לא התקרב.  הוא לא ידע ליצור בספריו על המציאות שאותה חווה דמויות משכנעות ו"אמיתיות " כמו אלו שיצר קרל מאי האיש שבכלל לא היה שם  מאחר שתיארו אירועים שקרו לו פחות או יותר במציאות.

אני טוען שרק קרל מאי אדם שמעולם לא היה במערב הפרוע שעליו כתב עשרות סיפורים שבהם היציג את עצמו כגיבור רב עלילות ששהה שם במשך שנים רבות  יכול היה לעשות זאת בצורה משכנעת מעין כמוה כפי שרק אדם שמעולם לא היה שם היה מסוגל לה  ולהפוך את המערב הפרוע למיתוס קסום עבור בני הנוער הגרמני.

אדם שבאמת היה שם  כמו פרידריך גרסטקר והיכיר  היטב את כל הבעיות והקשיים והעליבות  של המערב הפרוע ,ותיאר אותם בצורה ריאליסטית ,לא היה מצליח לעשות זאת . התוצאה פרידריך גרסטקר    נשכח בתוך שנים מועטות לאחר מותו,בעוד שאת קרל מאי  שתיאר את המערב אך ורק בצורה רומנטית כמחוז קסום המשיכו וממשיכים  לקרוא מיליונים.

אני קורא לכלל הזה "חוק קרל  מאי".

והמסקנה הנובעת מהכלל :רק אנשים יצירתיים  באופן מיוחד  יכולים ליצור מיתוסים,והמיתוסים הם תמיד יותר חזקים ויותר מרגשים מהמציאות האפורה.

גרסטקר  לא היה יצירתי מספיק . הוא לא   ידע ליצור מיתוס כמו קרל מאי וזה אף לא עלה על דעתו .ומשום כך אנחנו זוכרים את קרל מאי הבדאי הגדול שלא היה שם אבל נשאר בזיכרון הדורות  ולא את  פרידריק גרסטקר  האיש שבאמת היה שם אבל לא ידע לכתוב ולא ידע ליצור מיתוס.

 

Image result for gerstaecker mississippi

ראו גם

גרסטקר בויקיפדיה

גרסטקר במדינת ארקנזס

אתר מוזיאון גרסטקר 

 קרל מאי "יד הנפץ במזרח התיכון "

 

Image result for Friedrich Gerstäcker

" קרל מאי"-סדרת קומיקס בלגית על המערב הפרוע האמריקני על פי סדרת מערבונים גרמנית בהוצאת "אריה "העברית

 

סיפורי קרל מאי הוצאת אריה, 1975

מה המשותף לאלברט אינשטין , אלברט שוויצר , ישראלים צעירים רבים כמו מבקר הספרות הידוע  גבריאל מוקד  ולדיקטטור הנאצי אדולף היטלר ? הם כולם היו מעריצים נלהבים עד לגבול האובססיה ממש של סופר ההרפתקאות קרל מאי .

קרל מאי הוא תופעה שאין דומה לה בתחום הספרות היפה. הוא היה  בצעירותו פושע ונוכל שהושלך למשך שנים לבית הכלא. כאשר יצא משם החל לכתוב סיפורי הרפתאות על המערב הפרוע שבהם כיכב  "אולד שטרנהנד " ( בעברית "יד הנפץ  הזקן " או "המפץ הותיק" או "הפטיש ")  וידידו האינדיאני , וינטו . ובמזרח הקרוב שבהם מככב הגרמני קרה בן נמסי שהוא יד הנפץ . קרל מאי טען שכל אלה סיפורים אמיתים וכי הוא עצמו הוא יד הנפץ וקרה בן נמסי. לבסוף כמובן התגלתה שוב ההתחזות .הוא מת אדם שבור.

לספריו בכל אופן הייתה השפעה עצומה על אנשים רבים ובראשם אדולף היטלר שהיה ככל הנראה המעריץ מספר 1 של קרל מאי בעולם כולו ושקרל מאי היווה את ההשפעה הדמיונית הגדולה ביותר עליו אולי אף הרבה מעבר למלחין וגנר ( ההשפעה הגדולה האחרת עליו)  ,היטלר  הצהיר פעם אחרי פעם שספריו של קרל מאי הם כתבי הקודש שלו. הסופר הגרמני קלאוס מאן בנו של תומאס מן ראה ברייך השלישי של היטלר את "ההתגשמות המזוויעה של יצירותיו ורעיונותיו של קרל מאי ".

למרות כל זאת קרל מאי היה והינו הסופר הגרמני המתורגם ביותר לשפה העברית בכל הזמנים , הרבה מעל ומעבר לגתה , תומאס מאן ואריך קסטנר.

כל כך פופולארי היה עד שאף נוצרה סדרה ישראלית מקורית בשם "הנץ הלבן " בראשית שנות השישים , על עלילות בנו של וינטו "הנץ הלבן " לאחר מות אביו ומאבקיו בכוחות הרשע בעזרתם של גיבורים ידועים כמו יד הנפץ .

ועל פי יצירותיו הופיעו  גם סיפורי קומיקס בעברית.

dickstein arpatkaot lanoar no 2

המאייר ואמן הקומיקס  אשר דיקשטיין כתב  ואייר סיפור מקורי על וינטו ויד הנפץ בשם "המערב הפרוע " שהופיע בהמשכים במגזין הקומיקס העברי שכתב ואייר "הרפתקאות לנוער " בהוצאת "רמדור"   לצד סיפור מדע בדיוני ,,סיפור על שודדי ים  סיפור מקורי על "טרזן במרתף האימים ".

למרבית הצער הסיפור הזה  ( כמו סיפור טרזן המקביל לו ) נקטע לאחר הפסקת כתב העת לאחר שלושה גליונות בלבד.

אפשר לקרוא אותו בבלוג זה כאן 

מאריכת ימים יותר הייתה סדרה שהופיעה בעברית  בהוצאת אריה בשנת 1975 בשם "קרל מאי ".

 

במקורה זוהי סידרה בלגית-פלמית  של הסטודיו  של וילי ונדרסטין שמימנה יצאו 88 חוברות בין 1962 ל1985-  בפלמית ובצרפתית .היוצרים  היו Karel Verschuere  ו – Frank Sels.

הסיפורים עסקו בעלילות גיבוריו הידועים של הסופר הגרמני קארל מאי האינדיאני האמיץ וינטו והלבן האמיץ לא פחות "הפטיש "  ( הלא הוא "יד הנפץ " או "המפץ הותיק " בתרגומים אחרים)   במערב הפרוע.

הסיפורים היו כולם מקוריים ולא נלקחו מספריו של מאי. אבל הדמויות היו אלו המוכרות מהספרים.

והנה רשימת החוברות שהופיעו בעברית:

( הערה :חסרות לי העטיפות של חוברות מספרי  5:הקבוצה ואולי גם מספר 16 :הרצים ביערים שאין זה ברור אם יצא לאור בעברית .אם למישהו מהקוראים יש את החוברות האלו  הם מתבקשים לשלוח לי סריקה  של העטיפות ל:

elieshe@inter.net.il

)

1. מרכבת המשא שנעלמה.

2. שמיכתו של רופא האליל.

3. המחצצר הקטן.

4. מצית הדליקות.

5. שישה כדורים.

6. היריה השביעית.

7. הקבוצה .

8. מצודת סאטאר.

9. הסירה השטוחה.

10. המוסטאנג בנקיק  פאולו וורדס.

11. אוייבים מבטן ומלידה.

12. הסוס הלבן.

13. המטען הגנוב.

14. ציידי היערות

15. החוט המזמר.

16.הרצים ביערים.( לא ברור אם אכן יצא לאור בעברית ).
לאחר מכן הצטמצמו מאוד התרגומים של ספרי קרל מאי לעברית.וגם המערב הפרוע בכלל איבד את המשיכה שהייתה לו לקורא העברי.

אבל כאן בבלוג זה נפרסם בחודשים הקרובים רשימות על סדרות המערבונים השונות שפורסמו בעברית רובן ככולם בידי כותבים ישראליים מקומיים תחת שמות אמריקניים בדויים שונים,כמו "ארצ'י ברמן " "קלייד מורטון " ואחרים.

סדרות על עלילות גיבורים ידועים מהמערב הפרוע ,או מהסרטים על המערב הפרוע ,כמו דיוי קרוקט, קיט קרסון ,בופאלו ביל ,ג'סי גי'מס , ביל הייקוק, וייאט ארפ ,דוק הולידיי ,בילי הנער, תום מיקס,בוק ג'ונס ומרשל שיפינג.

ראו עוד על קרל מאי ותרגומיו השונים לעברית :

קרל מאי -"יד הנפץ במזרח התיכון "

קומיקסים על פי קרל מאי 

חוברות הקומיקס בסדרת "קרל מאי "של סטודיו ונדרסטיין 

יד נפץ ווינטו וסיפורי קרל מאי בגרסת אשר דיקשטיין

may six stories

לפניכם  סיפור קומיקס נשכח מאת צייר הקומיקס המוכשר משנות השישים "אשר דיקשטיין" הפעם על פי סופר ההרפתקאות הגרמני מהמאה ה-19 קרל מאי.הרבה לעסוק בסיפוריו בחיי המערב הפרוע ובמאבק בין לבנים ואינדיאנים שאותו תיאר דרך גיבוריו "יד הנפץ  המייצג דמות אידיאלית של הסופר עצמו קרל מאי  " וידידיו האינדיאני אציל הנפש  וינטו.

מאי  גם הרבה לתאר את חיי המזרח הקרוב והאימפריה התורכית ועמים כמו הכורדים בסיפורים אחרים אך אלו זכו בארץ לפחות להצלחה פחותה .

לפניכם סיפור קומיקס על פי סיפורי קרל מאי שכתב וצייר דיקשטיין במגזין קצר הימים של הוצאת "רמדור " הרפתקות לנוער". מגזין זה שיצא לאור ב-1965 בשלושה גליונות כלל גם סיפור על "טרזן ומרתף האימים שאותו הבאנו בבלוג זה ) סיפור מדע בדיוני על איש המאדים האחרון וסיפור פיראטים.  לצידו יצא לאור מגזין "אח " בשם "במבי " שגם אותו כתב ואייר דיקשטיין שכלל סיפורים לילדים קטנים יותר ובראשם סיפור על דוקטור דוליטל,וחוברת קומיקס גם היא יצירתו של דיקשטיין על גיבור המערבונים רינגו

אמיצים 12

.המגזינים האלו   נסגרו במהרה לאחר שההוצאה היגיעה למסקנה שאין מה לחפש רווחים מקומיקס ישראלי מקורי או אם כבר גם מתורגם כפי שהראו כשלונות סדרות הקומיקס  המתורגמות שלה מצרפתית "אמיצים " ו"זמבלה " סדנה צרפתית על עלילות איש ג'ונגל  במדינה אפריקנית רודנית עכשווית.

רמדור המשיכה לפרסם סיפורי קומיקס בשחור לבן על כדורגל במסגרת מגזין הכדורגל "פנדל" שנים רבות. אבל זה לא היה זה.

.מדיניות שהיא סטתה ממנה רק בשנה האחרונה לאחר חמישים שנה והחלה לפרסם במקביל כמה סדרות קומיקס חדשות ומקוריות .

נחזור אל הסיפור של אשר דיקשטיין  על  פי קרל מאי.

דיקשטיין השתמש בציורים האלו ובדמויות המתוארות בהם עבור סדרת ספרים שנקראה "סדרת קרל מאי שיצאה לאור בהוצאת "נרקיס " הוצאה מתחרה ולא הייתה קשורה כלל לקרל מאי למרות שמה הביאה את סדרת ג'ורג' שיפינג איש המערב מאת "ארצ'יבלד ברמן (שם בדוי של הסופר הישראלי מירון אוריאל ).

בשנות השבעים יצא לאור בעברית גם סדרת קומיקס נוספת על פי מאי בהוצאת "אריה " אך היא הייתה תרגום מסדרה בלגית .

הסיפור הנ"ל של דיקשטיין הוא העיבוד הישראלי המקורי היחיד הידוע לי של סיפור קרל מאי לקומיקס עברי.

והנה הוא לפני חובבי קרל מאי שבינכם לאחר 50 שנה של שכחה למרבית הצער הסיפור לא יגיע לסיום ברור לאור סגירת כתב העת לאחר שלשה גיליונות.

dickstein harpakot lanoar no 1

karl may asher pictures page 1

karl may asher pictures page 2

karl may asher pictures page 3

dickstein arpatkaot lanoar no 2

karl may asher pictures page 4

karl may asher pictures page 5

karl may asher pictures page 6

karl may asher pictures page 7

dickstein harpatkaoty lanoar no 3

karl may asher pictures page 8

karl may asher pictures page 9

כאן נקטע הסיפור. מה עלה בגורלם של וינטו ויד הנפץ לא נדע לעולם…

נספח:

עטיפות ספרי סדרת "קרל מאי לנוער " בהוצאת נרקיס. מאת ארצ'יבלד ברמן עם איוריו של  אשר דיקשטיין.

קרל מאי בכלל לא מוזכר בקרדיטים בסדרה זאת התפרסמו ארבעה ספרים בכריכה קשה שבעבר יצאו לאור כחוברות בסדרת ג'ורג' שיפינג לוחם האינדיאנים ( מי שבזקנתו שימש כמפקדו של איש החוק בוק ג'ונס בסדרה אחרת. הוצאת  נרקיס הקפידה לציין בי זוהי "סדרת סיפורי האינדיאנים המרתקת ביותר שהתפרסמה אי פעם בעולם .נמכרה במליוני טפסים בשפות שונות"  . מה שנכון לגבי סיפןרי קרל מאי בכל אופן. הדמויות בסיפורים במאויירות בידי דיקשטיין הן בכל אופן הדמויות מסיפור קרל מאי שלמעלה שהוא כנראה צייר ממש במקביל. ןג'ורג' שיפינג הגיבור הוא כפילו של יד הנפץ שלמעלה.

dickstein karl may 1diksteim karl may 3dicksteim karmay lanoar 2
ראו גם

קרל מאי במזרח התיכון 

טרזן במרתף האימים 

קרל מאי האיש שלא היה שם

זה שסופר ההרפתקאות מהמאה ה-19 קרל מאי הוא הסופר המצליח ביותר בשפה הגרמנית בכל הזמנים וישאר כך גם בעתיד הנראה לעין זה ידוע.

זה שהוא הסופר המתורגם ביותר מגרמנית לעברית ,הרבה יותר מגתה ומתומאס מאן ואריך קסטנר וגינתר גראס  וכל אחד אחר ,זה גם כן ידוע.

אך זה שהיו לו חיים מרתקים ומוזרים זה פחות ידוע.

וזה שהייתה לו השפעה אמיתית ומדהימה על ההיסטוריה העולמית זה עוד פחות ידוע.

כותב שורות אלו נתקל לראשונה במונחים  "שיעים " ו"שיעה" מכל המקומות ,דווקא בספריו של   קרל מאי ,על מסעותיו של גיבורו "קרה בן נמסי "( הידוע גם בכינוי "יד הנפץ " כשהוא שוהה במערב הפרוע של ארצות הברית ,וגם בשם "קרל מאי " כשהוא בגרמניה ,כשם הסופר שעימו הוא אמור להיות זהה..) בארצות המזרח הקרוב של האימפריה  העותמאנית.של המאה ה-19.      

את קרל מאי אפשר להאשים בכל האשמה של "אוריינטליזם "מבית מדרשו של אדוארד סעיד בתיאור "המתנשא " באופן יחסי שהוא מציג של עמי המזרח הקרוב כפי שהם נראים בעיני נוסע אירופי מתנשא באופן מיוחד.מאידך נראה שהמידע האתנוגראפי שהוא מביא בספריו היה תמיד מדוייק עובדתי ועדכני עד כמה שסופר גרמני יכול היה להשיג בסטנדרטים של סוף המאה ה-19.גם היום לאחר שאדוארד סעיד הפך לדמות דומיננטית בתיאורו של השחצנות המערבית כלפי האיסלאם     

במהלך מסעותיו אלה נתקל קרה בן נמסי בכתות מוזרות שונות של המזרח הקרוב כמו היזידים "עובדי השטן " של כורדיסטן והנסטוריאנים הנוצרים , וגם …השיעים בעיראק בספר בעל הכותר הרלבנטי מאוד לאמונה השיעית  "הנוקמים בערבות ערב". אך לפחות בתרגום לעברית של הספרים של מאי לא נמסר הרבה על השיעים ואמונותיהם בניגוד משווע ליאזידים ,שבבירור עניינו את מאי או לפחות את מתרגמיו לעברית ,הרבה יותר.           

לאור מה שקורה היום בסוריה ,לא נראה לי שקרל מאי שגה בתיאור השנאה הרצחנית שעלולה בהחלט לךהגיע למימדים גנוסיידיים  שהייתה קיימת ( ועודנה ) בין העמים השונים של האימפריה העותמאנית ,ובראש ובראשונה כלפי אלה שאותם החשיבו כ"כופרים".    בדרך מסויימת הוא תיאר לא רק את ההווה אלא גם את העתיד לבוא.

ראו על קרל מאי על חייו ועל יצירתו ועל השפעתו על כותבים שונים גם בעברית  :

קרל מאי -יד הנפץ במזרח התיכון .  

דמויות והיסטוריות בדויות

 

בתאריך ה-28.6. 2004 התקיים במכללת אורנים "כנס הדמויות הבדויות" כנס שבו בחנו מרצים שונים ומשונים את נושא "הזהות הבדויה " ו"הדמות הבדויה" על זוויותיו השונות . זהו נושא שצובר כידוע תאוצה עצומה בשנים האחרונות הודות לשימוש העצום בזהויות בדויות באינטרנט . וכך הופיעו בכנס בלוגרים שונים ידועים יותר ופחות שסיפרו איך זה ליצור דמויות וזהויות , הופיעו שם מרצים אקדמאים שניתחו את הנושא בתרבות בספרות ובתקשורת . הכנס זכה גם לתגובות נזעמות יותר ופחות בחוגי הבלוגרים השונים שכינסו "אנטי כנס הדמויות השונות " משלהם .
ובין המרצים הייתי גם אנוכי וההרצאה שלי הייתה אחת ההרצאות המסכמות של האירוע .
והנה היא לפניכם :

דמויות והיסטוריות בדויות

..וכשאני רואה את המלומדים מתאבּקים בעפר ספרים וכתבים עתיקים, בשביל להעלות מקברם את 'גבּורי ההיסטוריא' בצורתם האמתּית, ומאמינים הם עם זה, שמאבּדים מאור עיניהם לשם 'האמת ההיסטורית', – אומר אני לעצמי : כמה עלולים המלומדים להפליג בערכם של חידושיהם, ואינם רוצים לראות דבר פשוט זה, שלא כל אמת אַרכיאוֹלוֹגית היא גם אמת היסטורית. האמת ההיסטורית אינה אלא זו, שמגַלה את הכוחות הפועלים בחיי החברה האנושית. כל שפעולתו בחיים ניכּרת, אף אם מצד עצמו אינו אלא ציור דמיוני, הרי הוא כוח היסטורי ממשי ומציאותו היא אמת היסטורית ; וכל שאין רישומו ניכר במהלך החיים הכלליים, אף אם מצד עצמו אין מציאותו המוחשית בזמן מן הזמנים מוטלת בספק, אינו אלא אחד מאלפי רבבות הנמצאים, שמציאותו של כל אחד מהם לעצמו היא בודאי 'אמת' במובן המוחשי, אבל – אמת שאינה מוסיפה ואינה גורעת כלום, ולכן היא כאִלו אינה, במובן ההיסטורי. 'וורטר' של גיטה, למשל, לא היה אלא ציור דמיוני, אבל מאחר שהשפעתו על הדור ההוא היתה גדולה כל־כך, עד שרבּו בגללו המאבּדים עצמם לדעת, – הרי הוא מצוּי אמתּי במובן ההיסטורי הרבה יותר מאיזה אשכנזי מוחשי, שחי באותו הדור לא בדמיון, אלא במציאות ממש, ומת ונשכח מלב והיה כלא היה.
( אחד העם "משה " )

בהרצאה זאת נעסוק בשני נושאים קשורים בנושא הדמויות הבדויות ומציאויות "מוקומנטריות " שנוצרו סביבם , ובספר ה"גולם " שהוא דוגמה של יצירת "מציאות מוקומנטרית" דהינו שהיא מתימרת להיות דוקומנטארית אם כי היא בדיונית ובו בזמן חלופית לזאת שאנו מכירים .

זהויות בדויות

אנו מבדילים בין "זהויות בדויות " שהם אנשים אמיתיים שמעוותים במעט או בהרבה את פרטי חייהם וזהותם על מנת ליצור סביבם תדמית מסוג מסוים מאוד, ובין "דמויות בדויות " שהן אנשים שלא התקיימו מעולם אך מוצגים כמי שחיו באמת והם לרוב ( בניגוד לזהויות הבדויות ) דמויות מוקצנות מאוד ולמעשה מיתיות בצורה זאת או אחרת .

תוצאת תמונה עבור שלימן

הינריך שלימאן האיש שחשף את טרויה וזייף אגב כך פרטים שונים מחייו.

רוב האנשים שאנחנו מכירים שכתבו את תולדות חייהם לרוב שינו ועוותו ולעיתים זייפו לחלוטין את הפרטים. הדוגמאות הן באמת רבות מספור והן אולי הרוב שהרי כל כותב נוטה לשפץ את פרטי תולדות חייו שלו .. נזכיר רק שתי דוגמאות ידועות במיוחד .המקרה של מגלה העיר הקדומה טרויה  הינריך שלימן שכיום יש טענות ש"פיברק" חלקים גדולים מחייו ויצר סביבו מיתוס כמגלה העיר שהוא כביכול חיפש אחריה כל חייו דבר שכיום ידוע שלא היה נכון כלל. או המקרה של הרולד רובינס  מחבר רבי המכר שסיפר כל חייו סיפור בדיוני על ילדותו כאילו היה יתום שאומץ בידי משפחה יהודית כל זאת על מנת לחזק את הקשר שלו לבין גיבורי סיפוריו שאותם תיאר תמיד כמי שעולים מאשפתות , כפי שהוא עצמו לא עשה מעולם. אנשים אלה פיברקו את תולדות חייהם מאחר שרצו ליצור סביבם "הילה מיתית " מסוג מסוים דבר שלא היו יכולים לעשות אם היו מתארים את פרטי חייהם האפורים והשגרתיים למדי כפי שהיו במציאות .לדעתי יש כאן מקרים של זהויות בדויות , דהיינו עיוות של פרטים בחייו של אדם אמיתי.

דמויות בדויות

ויש גם יצירה מסוג שני של דמויות בדויות לחלוטין , יצירה שלעיתים מורחבת על מנת ליצור "מציאויות " שלמות.
בשנים האחרונות הולך ומתפתח בארץ ובחו"ל הז'אנר של  הסרטים ה"מוקומנטריים שמציגים  בצורה דוקומנטארית כביכול אירועים אנשים ודמויות שלא התקיימו מעולם אך שמוצגים כאמיתיים בצורה משכנעת ביותר .
את שורשי הז'אנר החדש הזה כביכול ניתן למצוא כבר ביצירות קדומות.היה היה לפני 3000 שנה מלך בשם דוד שהשאיר את חותמו על הדורות הבאים עד עצם היום הזה ונחשב כמודל ואבי אבותיו של המלך המשיח .

כיום יש  חוקרים שטוענים שהביוגרפיה המוצגת בתנ"ך של המלך דוד שהיא כה ריאליסטית היא כולה פיקציה בדויה ולכן משכנעת הרבה יותר מיצירות היסטוריות אמיתיות של אותה התקופה.
אך ככל הנראה  מלך בשם דוד באמת התקיים כפי שמראה כתובת מהמאה התשיעית לפני הספירה שהתגלתה בתל דן ומזכירה את בית דוד . ובכך הפריכה טענות שונות שכל סיפורי דוד ושלמה הם מוקומנטריים דהיינו פיקציה מוחלטת .
אולם עדיין נשארת בעינה השאלה האם הדוד שמתואר בתנ"ך אותה דמות מורכבת ומסובכת על מעלותיה וחסרונותיה היא אמיתית כולה. במשך שנים רבות ההנחה הייתה שהסיפורים על דוד נכתבו בידי סופר חצר בימי שלמה בנו "כמעט" בזמן אמיתי הקרוב לאירועים המתוארים וכן הסיפור הוא מדויק ביותר באופן כללי .
. אולם זה מוזר מאוד שסופר של חצר המלוכה יעיז לכתוב בתיאורו את חיי המלך סיפורים כמו סיפור בת שבע וכבשת הרש ומרד אבשלום שבלשון המעטה אינם מציגים את אבי המלך בצורה חיובית. איננו מכירים שום מסמך מהמזרח הקדמון או מאיפה שהוא מתקופה מאוחרת יותר שמעז להציג את המלך בצורה כל כך אובייקטיבית . ( הסופר המזרח גרמני סטיפן היים חיבר ספר מצוין על נושא זה כיצד יכול היה סופר המלך שלמה ליצור יצירה מעין זאת על חיי המלך דוד וספרו "דו"ח המלך דוד " שתורגם הוא מעין  מורה דרך לבעיות השונות שהיו עומדות לפני הסופר האמיתי בביצוע משימה מעין זאת ) .
יש לזכור שיצירות אוטוביוגרפיות קדומות ויצירות מטעם מאז ומתמיד בדרך כלל מציגות את הדמות המתוארת כחסרת חולשות אנוש. רק יצירות ספרותיות בדיוניות מתארות לרוב דמויות "עגולות " שהן מלאות חיים וחולשות דווקא בגלל עצם בדיוניותן והעובדה ש"איש לא נפגע". .
מה שמעלה את החשד שסיפור דוד כפי שהיגיע לידינו הוא יצירה ספרותית מאוחרת יותר שמעזה להציג את הדמות במלוא חולשותיה שהיו המצאה בדיונית של הסופר ודווקא משום כך נראית כאמיתית יותר
אם אכן כך היה אנחנו מן הסתם לא נדע לעולם.
הועלתה האפשרות שהסיפור על דוד הוא מורכב ומשכנע כל כך כל כך דווקא משום שהוא מציג גרסאות שונות ונוגדות על חיי דוד , הגרסה של תומכיו והגרסה של מתנגדיו שחוברו יחדיו בעריכה. .באותה המידה אפשר לטעון שבמקור הייתה יצירה ספרותית של סופר כלשהו על חיי המלך הקדמון שעליו לא היה ידוע הרבה וסופר אחר יצר אז גרסה משלו מתנגדת על חיי אותה הדמות שמצאה חן בעיניו ולקח אותה לידיו כסוג של טריק ספרותי . והדמות הספרותית במקור זכתה להצלחה עצומה שכן היציגה חיים מיתיים שאנשים רצו להזדהות עימם , חיים שיש בהם סיפור מושלם של עלייה מאשפתות לכס המלוכה של ניצחונות ולבסוף של שקיעה בלתי נמנעת ובצורה ריאליסטית כיותר ממה שנעשה עד אז.
ביו שדוד היה דמות בדויה ובין שלא אין ספק שישנן לא מעט דמויות בדויות שהשאירו את חותמן על ההיסטוריה והתרבות האנושית. דוגמה אחת מני רבות היא של אוסיאן  משורר סקוטי קדמון כביכול שלמעשה נוצר בידי המשורר הסקוטי מהמאה ה-18  מקפרסון  דמות שבה האמינו רבים ויצר ז'אנר שלם של שירה רומנטית .
דוגמה אחרת  מודרנית י ותר היא של סופר בשם קרלוס קסטנדה שכתב ספרים שלמים על מפגשיו עם רופא אליל ומכשף הנודד במימדים שונים בשם דון חואן . הנ"ל הייתה  לאמיתו של דבר דמות בדויה מדמיונו הקודח של קסטנדה אבל מאז עוד אנשים טענו שראו אותו למרות שקסטנדה הכחיש את טענותיהם . וכמה וכמה מהם פרסמו ספרים על מפגשיהם עם אותו דון חואן וכיום קיים ארגון שלם שמקדם את התורות השונות שנוצרו במוחו הקודח של קסטנדה. .
אם נרצה אפשר להרחיב זאת אל מעבר לדמויות בדויות . אפשר להביא דוגמה נוספת לא של דמות בדויה אלא של ספר בדוי שהפך למציאות נוצרה בידי סופר בשם ה. פ לאבקראפט שהזכיר בסיפורי האימה שלו ספר בשם הנקרונומיקון שאמצעותו אפשר לזמן יצורים מיקום אחר. הספר היה דמיוני אבל היום אפשר לקנות אותו בחנויות , לי יש אותו בשתי גרסאות שונות וקיימות גרסאות נוספות שנוצרו בידי חובבי הסיפורים .

הסופר קרל מאי לבוש בבגדי גיבורו "יד הנפץ" לוחם נועז שלדבריו היה הוא עצמו.

ככל סופר אחר אני מסנן את דברי. אבל אני אינני כותב סיפורים דמיוניים. חייתי בעצמי את כל המאורעות המתוארים בספרי.

( הסופר  קרל מאי במכתב תשובה למעריצה ששאלה אם סיפורי ההרפתקאות שכתב התרחשו במציאות )

 הדוגמה אולי המעניינת ביותר של סופר שערבב לחלוטין בין דמיון ומציאות ויצר דמות בדויה ומציאות בדיונית לחלוטין שבה האמינו מאות אלפים היא מהמאה ה19 בגרמניה הדוגמה של סופר בשם קרל מאי .
הנ"ל היה עבריין ונוכל שהתמחה ברמאות ובהתחזות ואסיר. בעת שהותו בבית הסוהר הוא החל לכתוב סיפורי הרפתקאות וגילה בכך כישרון עצום . לאחר שחרורו החל לפרסם סיפורי הרפתקאות רבים על שהפכו לרבי מכר חסרי. למאי היה כושר דמיון בלתי רגיל ויכולת לשכנע את קוראיו באמיתות המקומות ואמינות העלילות שאותם תאר כשרון שעלה לעין ערוך על סופרים אחרים שבאמת היו במקומות האלה…
לאחר צאתו מבית הסוהר שוב לא היה למאי כל צורך לחזור לחיי הפשע הוא הפך בתוך זמן קצר לסופר ההרפתקאות המצליח ביותר בגרמניה ולמעשה לסופר המצליח ביותר מכל סוג בגרמניה .
מאות אלפי קוראים גרמנים צעירים ומבוגרים קראו בהנאה עצומה את סיפוריו המרתקים וחיפשו עוד . אלה התרכזו בשתי סדרות עיקריות : האחת מהן עסקה בגיבור בשם "קרא בן נמסי " גרמני צעיר ואדיר כוח שנודד לו בארצות המזרח התיכון והאימפריה התורכית ביחד עם כמה ידידים נאמנים כמו משרת בדואי ולורד בריטי ולוחם בערבים ותורכים מרושעים ומשליט צדק במדבריות.

קרל מאי בבגדי "קרה בן נמסי " שלדברי היה הוא עצמו כאשר שהה במדבריות ערב.

הסדרה השניה עסקה בלוחם בשם "אולד שטרנהנד "  ( יד הנפץ ) הנאבק באינדיאנים ולבנים מרושעים ומשליט צדק בערבות המערב הפרוע
הסיפורים בשתי הסדרות סופרו בגוף ראשון ולקוראים הנאמנים לא הייתה בעיה לגלות שקרה בן נמסי ואולד שטרנהנד הם אותו האדם בתקופות שונות של חייו , אדם בשם קרל . הקרל הזה הסתבר לבסוף לקוראים הנדהמים היה הסופר עצמו קרל מאי שהחל לטעון שהסיפורים הם אמיתיים ואכן אירעו לו כתקופות שבהם שהה בארה"ב ובמזרח. מאי החל לתת הרצאות שבהן סיפר על "הרפתקאותיו" במזרח ובמערב אף חילק תמונות שלו לבוש בביגדי שטרנהנד או קרה בן נמסי אקזוטיים ומצויד בכלי הנשק שלהם כפי שתוארו בסיפורים.תמונה אחת שלו הראתה אותו עם רובה הכסף של ידידו האינדיאני המת (בסיפורים ) וינטו . … יתכן מאוד שהסופר עצמו אף התקשה להבחין בין דמיון ומציאות ויש עדויות שבשלב מסוים הוא באמת חשב שכל ההרפתקאות המדהימות האלה אכן אירעו לו במציאות . הוא הציג את עצמו כהרפתקן שחווה את כל ספריו במציאות והציג מזכרות שונות מ"מסעותיו " כעדויות לאמיתות טענותיו .
הציבור הנרגש של קוראיו קיבל את כל זה ללא ערעור וראה בקרל מאי אגדה חיה והתגלמות של הגרמני ההרואי האולטימטיבי. וכל זה בגלל שספריו של מאי היו משכנעים יותר מאלה של אנשים שבאמת חיו במערב סופרים והרפתקנים כמו פרידריק גרסטקר שבאמת היו במערב הפרוע ובאמת עברו שם הרפתקאות שונות שאותם תיארו בספרים שונים , ושספריהם שימשו כבסיס לספריו הבדיוניים של מאי. כיום איש לא זוכר אותם ולא קורא אותם .
את קרל מאי לעומת זאת זוכרים וקוראים מיליונים עד עצם היום הזה. עד היום יש מדף שלם בכל חנות ספרים וסופרמרקט בגרמניה ואוסטריה המוקדש ל"מדור ספרי קרל מאי ". .
קרל מאי אגב הוא הסופר הגרמני המתורגם ביותר של כל הזמנים לשפה העברית , הרבה מעל ומעבר לסופרים כמו גתה או תומאס מאן , או אפילו אריך קסטנר.
אפשר להשוות את קרל מאי בצדק גמור לכותבי בלוגים שונים שיוצרים זהות דמיונית לגמרי שמשכנעת את כל הקוראים שלהם .
נשאלת השאלה שבעיני היא שאלת מפתח : למה היה קרל מאי משכנע יותר מהסופרים שבאמת חיו במערב הפרוע ובאמת עברו חיי הרפתקאות ?
התשובה לדעתי היא משום  שבנוסף לכישרון ספרותי  מאי ידע ליצור דמות "הגיונית" לכאורה שעונה לחוקי "הנרטיב" אם גם לא אלה של המציאות.
במציאות חייהם של בני אדם אינם הגיוניים ואינם משכנעים ואינם עונים על "חוקי הסיפור". יש בהם בניגוד לכל כלל ספרותי גם קומדיה גם טרגדיה וגם פארסה. זאת בניגוד לחיים של דמויות ספרותיות שהן הגיוניות מאחר שיש בהם תיאור עקבי של עליה ,של נצחונות בלתי פוסקים ושל שקיעה או של סוף הרואי וחשוב מכל יש להן משמעות , משמעות שחסרה לחלוטיו בחיי בני אדם במציאות . ולכן הם הרבה יותר משכנעות ומושכות . לקודמיו של מאי לא היה את הכשרון הספרותי של מאי , הם לא ידעו ליצור בתיאוריהם את הרפתקאותיהם דמות משכנעת מעין זאת מאחר שתיארו אירועים שקרו להם פחות או יותר במציאות. הם לא ידעו ליצור "דמויות מיתיות " מאחר שתיארו פחות או יותר את המציאות האמיתית.


קרל מאי  לעומתם יצר מציאות דמיונית אך משכנעת שבמרכזה העמיד דמות מיתית אך משכנעת , כביכול הוא עצמו שענתה על חוקים מסויימים של "התנהגות הירואית " שלהם ציפו הקוראים ושלהרפתקאותיה היו משמעות: להביא לניצחון הצדק על כוחות הרשע והפשע. השילוב של כל זה ביחד עם הפרטנות הדקדקנית של מאי בתיאור הסביבות האקזוטיות והעמים האקזוטיים שבהם התרחשו הרפתקאות אלו כביכול פרטנות שהתבססה על מחקר מעמיק ביותר בספריות ועל אלפי ספרים שאותם קרא יצרה בקוראיו תחושת "מציאות " שעימה לא יכלו להתחרות קודמיו של מאי למרות שאלו תיארו את "האמת ".

קרל מאי וגיבורו האינדיאני וינטו.

מציאויות בדויות

בימינו נטייה זאת ליצור דמויות ומציאויות בדויות אך משכנעות תופסת תאוצה. בסרטים מוקומנטריים שהם סרטים כביכול דוקומנטריים על אירוע בדיוני לחלוטין מלא באנשים מתראיינים במלוא הרצינות בהסברים פרטניים בהתייחסויות היסטוריות
ודווקא בתקופה שלנו שבה לכאורה קל יותר לגלות דברים אם הם אמת או לא , הז'אנר המוקומנטארי הולך וצובר תאוצה בגלל התפתחות אמצעי התקשורת שמאפשרים לטשטש בין דמיון למציאות.
אולי הסנונית הראשונה של טשטוש זה בין דמיון ומציאות הייתה של תסכית הרדיו  המפורסם "מלחמת העולמות" של אורסון וולס ב-1938 שתיאר בפרטי פרטים ובראיונות כביכול בזמן "אמיתי " של שעה פלישה ממכוכב מאדים לארה"ב . וכתוצאה מהשידור הזה אלפים ברחו מבתיהם בפאניקה
.ב-1949 הייתה חזרה על השידור באקוודור עם אותם התוצאות אבל היוצרים לא יצאו מזה הפעם  בשלום כמו אורסון וולס שזה היה כרטיס הכניסה שלו להוליווד . קהל הצטופף מסביב לתחנת הרדיו ושרף אותה . היו הרבה הרוגים האקוודורים הראו שבניגוד לאמריקנים הם לא אוהבים שצוחקים עליהם .
ולאחרונה היה סרט האימה המצליח " פרויקט המכשפה מבלייר" שהיציג סרט כביכול אמיתי של אירוע מפחיד שאותו עברה חבורת צעירים סרט שהפך לתופעה עם סרט המשך . אנשי העיירה שבה התרחש הסרט לא הבינו מה רוצים מהם אבל ניתן לתמוה עם בעוד דור העלילה בסרט תהפוך לחלק מהמיתוסים של העיירה.
כדאי להזכיר כאן תופעה שונה מהמוקומנטארים אך קשורה אליהם בתרבות הפופולארית המודרנית התופעה של "מציאויות בדויות " לחלוטין שנוצרות בכלי התקשורת ומשפיעות על העולם האמיתי. בתרבות הפופולארית של המאה העשרים נוצרו כמה עולמות ומציאויות שגרמו לקוראיהם את התחושה שאכן יש כאן משהו שהוא יותר מבדיוני וזאת בגלל היותן יצירות בעלות כוח מיתי של ממש .
אפשר להזכיר את הסופר "טולקין" ש"שר הטבעות" שלו הוא בעל עוצמה כה חזקה ויוצר עןולם כה מפורט ומשכנע עד שנוצרה קבוצה שלמה של מאמינים בשם "הטולקינאים" שמאמינים שכל המתואר שם אמת . חברי קבוצה זאת נמצאים גם בישראל.
אפשר להזכיר גם את סדרת "מסע בין כוכבים " שיצרה "יקום דמיוני שלם שיש לו מפות ואטלסים וספרי עיון ומחקרים ושפות אמיתיות שמבוססות על היצירה הבדיונית . ויש לה מאות אלפי או אף מליוני חובבים שאצל כמה מהם ניכרו סימנים ברורים של טשטוש בין מה שהוא דמיון ובין מה שהוא מציאות בסדרה זאת .ואיך אפשר שלא להזכיר את סדרות הטלוויזיה הריאליסטיות כביכול של אופרות סבון וכו' שיש בין חובביהם רבים רבים מאוד שאינם מסוגלים להבדיל בין השחקנים ובין הדמויות הבדיוניות שאותן הם מגלמים .
ולאחרונה האופנה הלוהטת ביותר בתחום הטלוויזיה היא סרטי ה"ריאליטי שאוז " זהו סרט כביכול דוקומנטרי על אירוע בדיוני לחלוטין שנוצר בידי מוות ההפקה מלא באנשים מתראיינים במלוא הרצינות בהסברים פרטניים על מעשיהם . כאן קשה מאוד לדעת מה אמיתי ומה לא בסרט דוקומנטארי כביכול המוצג לנגד עינינו שהרי כל במאי של סרט דוקומנטרי עושה סלקציה ולפעמים דרמטיזציה כדי שהאירועים יהיו דרמטיים יותר . וכך גם בתוכניות הריאליטי שאו נוסח "קחי אותי שרון " שבה הסתבר שחלק גדול ואולי הכל מבין האירועים הדוקומנטאריים כביכול שבמהלכם אישה הייתה צריכה לבחור מאהב מבין חבורת מחזרים היה מבוים מההתחלה ועד הסוף .וזהו רק קצה הקרחון .

כדאי אגב להבדיל בין מוקומנטריים על אירועים בדיוניים כמו "הפלישה ממאדים " ו"פרוייקט המכשפה מבלייר " שלאמיתו של דבר השתמשו בדמויות אמיתיות המתמודדות באירועים הבדיוניים ובין מוקומנטריים שיוצרים דמויות בדיוניות לחלוטין , אך כאילו אמיתיות .

משיר טהירה ועד ל"זהירות מצלמה"

בסופו של דבר היגיע ז'אנר הדמויות הבדויות והמציאויות המוקומנטריות גם לישראל .
את שורשי התופעה ניתן למצוא עוד בשנות השבעים . המשוררת רחל חלפי יצרה סדרה של שירים על חיי מכשפות כביכול אמיתיות מלוות בהערות מלומדות על מקורות ביבליוגרפיים כולן מזויפות .
וכך עשה גם המשורר אמיר אור  בספר "שיר טהירה " ( 2001) שלו שמלא בהקדמות ואחרית דבר מלומדות על האפוס הטוקארי שכביכול תרגם, כולן דמיוניות .

כל העובדות החדשות האלה מראות שיש לראות את פראנק בצורה שונה ממה שמציג אותה רוזן במחקרו : לא  קדושה מעונה ואישה דחויה הנמצאת בשולים של השוליים של הישוב מבלי שיהיה לה אף אחד לתקשר עימו  . אלא אישה שפרצה דרכים חדשות ולא שגרתיות  הן בתחום איור התרבות הפופולארית בארץ ישראל והן בתחום הדת והמיסטיקה  והשאירה עליה את חותמה הבלתי נשכח.

  כל הגילויים האלה חושפים אחת ולתמיד שעם כל הכבוד למחקרו החלוצי של רוזן בתחום הוא כיסה  ועיוות יותר מאשר גילה.   לצערי עלי לסכם במסקנה שפרקים רבים ב"זיעה מתוקה " לקוחים מדמיונו הפורה של רוזן ואין להם  כל קשר למציאות של ז'וסטין פראנק.

( הסיום של "מותה המסתורי של ז'וסטין פרנק "מאת אלי אשד )

הז'אנר קיבל את התאוצה האמיתית שלו עם הספר "זיעה מתוקה"  של האמן רועי רוזן  שתיאר בפירוט ביוגרפי את חייה של ציירת סוריאליסטית לא חשובה ולא ידועה בשם ז'וסטין פרנק . לספר התלוותה תערוכה במוזיאון הרצליה של יצירותיה עם קטלוג מלומד שמי שמדפדף בו לא בהכרך מבין שהמדובר באמנית דמיונית והכל פרי יצירתו של רוזן . פרקים מהספר פורסמו במקור בכתב העת "תיאוריה וביקורת " כתב העת הראשי של הפוסט מודרניזם בישראל . מי שמעיין בהקדמה לגיליון רואה שעבור העורכים המאמר על פרנק היה עוד מאמר והם ככל הנראה לא היו מודעים כלל לעובדה שהם מפרסמים בדיון גמור , ואם כן לא טרחו למסור זאת לקוראים.
הרעיון של רוזן ליצור ביוגרפיה בדיונית ומשכנעת כוללת הערות שוליים אינדקס וביבליוגרפיה מפורטת וחלקה דמיונית היה מוצלח . אולם חשבתי שרוזן לא הלך בו רחוק מספיק . הבעיה עם יצירתו הייתה שרק שניים שלושה מומחים בתולדות האמנות היו יכולים לדעת שפרנק אינה דמות אמיתית ולשאר הקוראים זה לא היה איכפת שכן פרנק לא עשתה שום דבר שיכול היה לגעת בקהל ה קוראים הרחב ובראש ובראשונה היא לא הייתה מעורבת בשום אירוע היסטורי חשוב ( או דמיוני וחשוב ) ולא נפגשה באנשים ידועים באמת לקהל הרחב מעבר לשוליים של האמנות .הייתה זאת דמות חסרת נרטיב אמיתי והחמור במכל לחייה לא היו משמעות. היא נשארה תמיד בשוליים של השוליים בכל מקום שאליו הלכה. האירוע המעניין היחיד בחייה היה מהומה קלה שאותה יצרה בתערוכה כלשהי של אמן בשם מרסל ינקו אי שם בסוף שנות השלושים בארץ ישראל ולאחר מכן נעלמה.  לא היה כאן שום דבר שיעורר אפילו הרמת גבה קלה אצל הקורא שאינו אוצר מוזיאון של אמנות מודרנית . אמנם רוזן העז לרמוז לקשרים שהיו אולי בינה ובין הכת הפרנקיסטית  אך נשאר רק בתחום הרמזים ולא עשה דבר עם האפשרות המעניינת.

כהדגמה של דעתי איך היה צריך רוזן לתאר את הדמות כתבתי לספרו סיפור המשך  שהופיע רק ברשת . .הסיפור נכתב כמאמר מלומד שמתלונן על כך שרוזן עיוות את העובדות לגבי חייה של פרנק והעובדה שהייתה גם ציירת קומיקס חשובה ולמעשה ראשונה מסוגה בארץ ישראל ואיירה עטיפות של חוברות מסדרות בלשים שאכן התקיימו באותה התקופה בארץ ישראל .ובנוסף היא עסקה גם בניסויים בפגאניות ובכישוף שחור ובזימון ישויות מעולמות אחרים כפי שהעיד הארכיאולוג הידוע פרופסור אינדיאנה ג'ונס . ניסויים שלהם היו משמעויות הרות גורל לעתיד .
סיפור זה היה הצעד הראשון אל המציאות החלופית של הגולם.


לאחר מכן יצרו רועי ארד  ושאול בצר את הסרט "זהירות מצלמה " שבו היציגו בצורה "מוקומנטרית" את חייו של יוצר סרטי המתיחות הראשון בישראל "מקס טונה שרייבר "דמות בדיונית לחלוטין אם כי בלתי אפשרי לדעת זאת אם לא ידעת זאת לפני שצפית בסרט . הם הביאו קליפ של שיר מסרטו של שרייבר ועטיפות של מגזינים שבהם הוא מופיע כביכול עם דמויות ידועות שונות .חיים שהיו שרשרת של עליות ונפילות בלתי פוסקות
ומז'וסטין פרנק ומקס טונה שרייבר קצרה הייתה הדרך אל הגולם .

הגולם 

..הנער יוסי פצוע קשה  ודמו נוזל ממנו , בזמן שהג'ין הולך ומתקרב לביצוע מטרתו השמדת הכור הגרעיני של ישראל!!!! האם יצליח הגולם לגבור על קמיע  "חותם שלמה " שגזל ממנו את כל כוחותיו?? האם יוכל  פרופסור אלברט  פינשטין להתגבר על  המתנקש  הערבי הנחוש בדעתו להרוג אותו ויהי מה וגם במחיר חייו שלו ?האם יעלה בידה של לילית למנוע את רצח ראש ממשלת ישראל הנמצא בביקור בדימונה?

את כל אלו מאזינים יקרים , נדע בפרק שישודר מחר. זה עתה האזנתם לפרק השמונה עשרה  של תסכיתנו " הגולם נגד הג'ין " על פי סדרת העלילונים הידועה "הגולם " מאת אוריאל  רשף ,  אנו מקווים שערבה ההאזנה לאוזנכם. נודה בזאת למחבר התסכית  דני אלדר , לאיש הקול, לטכנאים,וכמובן לשחקנים דוד גרוסמן ואריה אלדד  שעשו במלאכה .כאן רשת אלף  של קול ישראל בתל אביב. בעוד עשר שניות נעביר אליכם את חדשות השעה שלוש מירושלים ..

( קטע סיום של תסכית בסדרת הרדיו "הגולם " בערך מ-1975 )

 אורי פינק ואנוכי יצרנו ספר עיון שלם על תולדות סדרת קומיקס שלא התקיימה מעולם מלווה באיורים מתקופות שונות כביכול מצויירים בסגנון אותם תקופות,  בצילומים של היוצר אוריאל רשף בתקופות שונות של חייו ועם אישים ידועים שונים על מנת לחזק את האשליה .אך המציאות שהספר מתאר היא בניגוד למקובל לא מציאות של העבר המוכר לנו אלא של עבר אלטרנטיבי .

עבר במדינה שבה תעשיית הקומיקס הפכה לחלק מרכזי בתרבות הפופולארית של מדינת ישראל באותה מציאות חלופית זאת בניגוד למה שאירע במציאות שאותה אנו מכירים . וכל זה הודות לפועלו של האיש שאת חייו תיארנו בספר , האמן והמו"ל אוריאל רשף .

האמן גיבור הספר  היה יותר מסתם אמן קומיקס  מצליח אם גם לא מוצלח , אישיותו וחייו סימלו בתוכם את תולדות תעשיית הקומיקס והספרות הפופולארית בישראל כפי שיכלו להיות ( וכפי שאכן היו בשינויים מסוימים ) עלייתו ושקיעתו לא הייתה רק אישית אלא גם סימלה את עלייתם ושקיעתם של תחומים אלה.

הכוונה  הייתה ליצור מציאות חלופית שאינה זהה למציאות שאנו מכירים ( אם כי היה צורך לקרוא את הספר בשימת לב אמיתית על מנת לתפוס זאת)  , אבל למציאות החלופית הזאת לא היה כל ערך אם לא תתבסס על אלמנטים  אמיתיים מוצקים ביותר אם גם נראים כבדיוניים  . וכך כמה מהקטעים היותר ביזריים בספר מהם אמיתיים בשינוי פרט קל ,למשל הקטע על משפט   הצנזורה כנגד חוברת בשם |הגולם נגד הסטלג " ", משפט שהביא להשמדת מרבית עותקי החוברת הנ"ל ,  מבוסס על משפט אמיתי שהיה במציאות  נגד ספר בשם "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " שהביא לתוצאות זהות , והתיאורים של המשפט  שכיום נראה הזוי לחלוטין  נלקחו מפרוטוקולים אמיתיים של המשפט הנ"ל בשינויים קלים על מנת להתאימם למציאות של הספר.

 כאשר מרואיין פנחס שדה כמחבר סיפורי הגולם בשנות השבעים  זה מבוסס על ראיון אמיתי שלו על ספר טרזן שכתב והוא אכן היה סופר קומיקס פורה ביותר עבור מגזין הילדים "הארץ שלנו".  כאשר מרואיין הסופר האמיתי אתגר קרת כמחבר סיפורים רויזיוניסטיים על הגולם בשנות התשעים הראיון  הדמיוני עימו מבוסס על ראיונות אמיתיים שקרת נתן .    אמן הקומיקס  ג'ק  קירבי שמופיע  בספר כאחד מיוצרי סדרת הגולם  היה אמן קומיקס אמיתי ומפורסם מאוד שאכן יצר דמויות קומיקס ידועות רבות ,בארה"ב. אבל הוא היה יהודי טוב שמן הסתם זה מה שהיה עושה אם היה מגיע לארץ וסיפורי הגולם שלו מבוססים על סיפורים אמיתיים של דמות בשם קפטין אמריקה שאורי צייר.

 

 יצרנו קליפ של שיר שכביכול שודר בטלוויזיה בשנות השבעים המוקדמות והושר בידי זמרת ידועה באותם ימים בשם מרגלית הדרי (  ולמעשה היה פרי יצירתה של זמרת צעירה ומודרנית בשם יסמין אבן )  שיר שהיה פזמון הנושא של תוכנית תסכיתים ברדיו ששדרניה היו לא אחרים מאשר אריה אלדד ( היום חבר כנסת ) ודוד גרוסמן ( היום סופר ידוע ) שבאותה התקופה באמת היו שניהם שחקנים בתסכיתי רדיו .

על מנת לחזק את האפקט של האמינות ובו בזמן לחזק את המציאות החלופית המתוארת החלטתי להכניס לספר את הדמויות הקודמות של מציאות מוקומנטרית שהופיעו בעברית כמי שקיימים בעולם ובמציאות של הגולם  והיו קשורים אליו וליוצרו אוריאל רשף בדרך זאת או אחרת וכך להוסיף ל"נדבך האמינות " שבו את נדבכי האמינות שאותם יצרו כבר קודמינו רוזן וארד  ובכך לתרום לחיזוק הריאליזם כביכול.

 לדעתי כדי שמוקומנטרי יהיה אפקטיבי באמת עליו להיות קרוב כמה שיותר למציאות כל שהיא  כשיקוף מעוות של משהו שיכול היה להיות אבל לא קרה לצערנו או לשמחתנו .  זאת בניגוד לספרים כמו "חרב אלף הראמות"  שמנסה ליצור מציאות  מפורטת  אך בדיונית לחלוטין ונכשל כתוצאה במבחן השכנוע שאכן יש כאן מציאות אמיתית שאכן התקיימה או קיימת איפה שהוא, פשוט משום שהכל כל כך רחוק מהקורא הממוצע ומהתנסויותיו .

 

  היכנסתי לספר  ברשותו האדיבה של רועי ארד   את מקס טונה שרייבר שמופיע  בו כמי שביצע מתיחה שבה הוא מחופש לגולם והשתמשנו לשם כך בתמונה מהסרט שבה מקס מחופש לחייזר ושינינו את התמונה כך שהוא מחופש לגולם . הספר "הגולם " כולל ראיון שלם עם מקס.

רציתי להכניס גם את ז'וסטין פרנק ולהראות שהם כולם חיים באותו יקום  בדיוני משותף. רועי רוזן הסכים לכך בתחילה עד שהובהר לו שהז'וסטין פרנק שתוכנס לספר לא תהיה הדמות הבדויה והשגויה מעיקרה שתיאר של אמנית סוריאליסטית מינורית ולא ידועה שלהוציא לרומן פורנוגרפי שלא הודפס וכמה יצירות אמנות נשכחות לא עשתה הרבה בחייה  אלא הדמות האמיתית  של פראנק כפי שתיארתי אותה אני של  חלוצה באמנות  קומיקס חתרנית ופגאנית בעלת עניין בכישוף.

 אבל למרבית הצער רועי רוזן לא התלהב מהרעיון שהגירסה שלו על חייה של פרנק תוכרז כ"לא אמיתית " ותוחלף באחרת "אמיתית יותר ". אני אמנם הייתי בהחלט מוכן להכניס את הגירסה האמיתית  על חייה של פרנק   לספר  בין שרוזן יסכים לכך ובין שלא , אבל אורי פינק אדם זהיר מטבעו הפעיל לחץ לא מתון בדרישה למנוע את מה שהוא כינה כ"אפשרות להסתבכות משפטית מיותרת ". 

(להפתענו התברר לנו בנוסף לכך    שבאותו הזמן שאנחנו עבדנו על הגולם  עבד רוזן  באופן בלתי תלוי  על פרוייקט מקביל משלו על עלילותיה של גיבורת על בסדרת קומיקס  "מוקומנטרית " בשם "ציונה " לשמחתנו הספר שלנו הקדים את זה של רוזן   שבעת כתיבת שורות אלה עוד לא יצא לאור ואין זה ברור אם גם יצא לבסוף ) .

  בסופו של דבר היכנסתי את ז'וסטין פרנק  גם לספר על הגולם על פי הגירסה הרויזיוניסטית שלי כציירת קומיקס חתרנית ופאגנית פרנקיסטית מוסווית ולא על פי הדמות המקורית של רוזן . אבל בהתאם לדרישתו של אורי פינק  שיניתי את שמה מז'וסטין פרנק לז'ולייט חנוך שם שכבר הוצג בסיפור הרויזיוניסטי שלי כשם בדוי שלה ( וזוהי בדיחה מוסווית בפני עצמה )  .

הספר התקבל בביקורות נלהבות והיו לא מעטים שחשבו שהוא אמת , ידוע לי שיש אנשים שמחפשים היום את חוברות הגולם , המבקר מנחם בן כתב מאמר נלהב שממנו הסתבר  שהוא חושב שהכל אמת . הוא פירסם כעבור שבוע מאמר התנצלות נלהב באותה המידה. פעיל של הימין הקיצוני ניצל תמונה מהספר  כדי לתקוף דרכה את אריאל שרון . ויש עוד דוגמאות רבות. הגולם חודר למציאות .

הרעיון תופס תאוצה משלו . לאחרונה יצא לאור ספר חדש של אשכול נבו שכולל תוספת שיר שכביכול הושר בידי הלהקה הדמיונית שעליה מספר הספר שם השיר הוא "סופרמן " ואולי יש כאן תגובה לפיזמון הגולם שלנו. אני מאמין שיהיו דוגמאות נוספות ומתוחכמות יותר בעתיד .

בכל אופן יש רעיונות להכין אנתולוגית קומיקס אמיתית של סיפורי קומיקס על הגולם כביכול מתקופות שונות דבר שנוסה כבר בארה"ב לגבי דמות קומיקס בשם "האסקפיסט" שנוצרה בספר הרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי ספר שזכה בפרס פוליצר בארה"ב ותיאר את חייהם  הבדיוניים של שני יוצרי דמות קומיקס ידועה  .  בזמן שפינק ואני עמלנו על יצירת הגולם מחבר הספר מיכאל שייבון עמל מבלי שנדע על כך  על יצירת סידרת סיפורי קומיקס מיוחדת שמציגה סיפורים מ"תקופות שונות " במשך קיומו של "האסקפיסט " סיפורים שכולם נוצרו כמובן בידי אמנים מודרניים אך בסגנון הקומיקסים בתקופות עבר שונות . חוברות אלו יצאו לבסוף לפני מספר חודשים .רעיון המציאות המוקומנטרית בהחלט נמצא כיום באוויר .

  הרעיון מצא חן בעיני ובהחלט יש מקום ליישם אותו גם לגבי הגולם . יש כעת  דיונים עם אמני קומיקס שונים כאן בישראל כמו יובל כספי  לגבי פרוייקט משותף מעין זה ולפחות סיפור אחד נמצא בשלבי הכנה מתקדמים ויתפרסם בקרוב. אם הפרוייקט  כולו אכן יצא לבסוף  לפועל הרי יהיה זה שלב נוסף בהתפתחות הדמויות הבדויות בישראל .

נשאלת השאלה :למה ,למה יש לנו  צורך  ליצור עבר  מוקומנטרי ודמויות בדויות  ? הסיבה היא פשוטה כדי לצייר מציאות קרובה יותר למה שהיינו רוצים שתהיה כפי שהיינו רוצים שתהיה. העבר אינו מוצא חן בעיננו אז אנחנו משכתבים אותו . אבל השכתוב לא יהיה אפקטיבי באמת אם הוא לא יהיה משכנע וכדי להיות משכנע  וגם מעניין באמת עליו להיות נאמן בצורה זאת או אחרת לעובדות קיימות ולדמויות הבדויות יש צורך  להיות בעלת אמת פנימית כל שהיא אם גם לא אמת היסטורית. ומעל לכל עליהם  להיות בעלות נרטיב ברור ובעל משמעות, כזה שאין בדרך כלל  לאנשים שאנו מכירים ולמציאות הכאוטית שבה חיים כולנו, וזה מה שנותן להם את עוצמתם כדמויות בדויות .

קישורים רלבנטיים :

כנס הדמויות הבדויות

הדמויות הבדויות כנגד האקדמיה

"משה" מאת אחד העם

קרל מאי בעברית 

מותה המיסתורי של ז'וסטין פרנק "

הגולם

קליפ הגולם

 

אלי אשד בילדותו לבוש בחולצת "הגולם נגד טרזן איש הג'ונגל " שהייתה פופולארית באותה התקופה.