ארכיון תג: קרן רוסו

אנציקלופדיה תרמיקה של קרן רוסו : שיעתוק פוסט מודרניסטי או פלגיאט טרמינאלי ?

בהוצאת "אמנות לעם " יצא לאחרונה בסדרת המוערכת מאוד "ספרי אמן " ( שבה מתמודדים אמנים פלסטיים שונים עם חומרים ממדיומים אחרים ) סיפרה של האמנית קרן רוסו   "אנציקלופדיה תרמיקה . זהו ספר יוצא דופן ושאפתני מאוד המורכב כלקסיקון עם ערכים לפי האלף בית העוסקים בנושאים שונים שמעסיקים את קרן רוסו כמו בעירה ספונטנית ונשים שנשרפו לאפר ( פרט לרגלים) , גשמים של דם ,תפיסות מיסטיות שונות , כישוף וודו ,כתות מיסטיות חשאיות ביצות זרחניות , ניתוח מפורט של הסרט "הניבלונגים " של פריץ לאנג ועוד רבים אחרים .כל אלה מוגדרים בידי ההוצאה כ"פיסות מעולמה של קרן רוסו כיוצרת וכהוגה שהאמנית מעונינת להציג לפנינו "
ספר זה המוגדר בידי המחברת וההוצאה "יצירת אמנות " יצא גם במהדורה אמנותית מוגבלת לאספנים של 200 עותקים חתומים וממוספרים בתוספת הדפס משי .( במקור הוא היה אמור לצאת לאור בהוצאת "בבל " אך העניינים לא הסתדרו בין היוצרת וההוצאה) .
זהו אכן ספר מעניין ומרשים ביותר מבחינת רוחב היריעה ושפע הנושאים שבהם עוסקת בו רוסו ובידענות עצומה מדהימה ממש לאמנית צעירה כל כך . בקשרים המסתמנים בין הנושאים השונים והמשונים ובשילובים שבינם שאותם יצרה רוסו אכן יש יצירת אמנות אמיתית , והוא זכה לביקורות טובות מיורם מלצר ואחרים .

היוצרת

קרן רוסו.צילם דניאל צ'צ'יק

קרן רוסו  ( נולדה 1974 ) היא אחת האמניות הצעירות המוערכות ביותר בישראל . היא התבלטה לראשונה בעבודת הגמר שלה עבור בית הספר לאמנות "בצלאל" המיצב "תאתואורים" שגם שם שילבה סרט וידאו ובו היציגה שחזור של גופה שנמצאה בביצה בדנמרק טתיארה עולם המאוכלס ביצורי ביצות ,שלדים ,טקסי וודו השטן עולם שבו יש לבני אדם ולחפצים שונים כוחות כישוף. עולם שבו התמקדה בתיאור חלומות מיתוסים אגדות עם תיאוריות אזוטריות מחקרים מוקדמים בנושאי הרפואה האלכימיה והפיזיקה ואיסוף מידע על תופעות שונות שאין להם הסבר רציונלי . את כל האלמנטים האלה אנחנו מוצאים שוב ושוב באנציקלופדיה .

עבודתה של קרן רוסו, מתוך התערוכה "הספורט הלבן – מיתוסים של גזע")

מיצג זה שימש כבסיס ליצירה הידועה ביותר שלה סרט ארט וידאו של 40 דקות דובר אנגלית שצילמה באנגליה ב-1999 בשם "התלקחות אנושית ספונטנית " שאותו היציגה במסדרת תערוכה שלמה שלה במוזיאון הרצליה שהוקדשה כולה לתופעה ביזארית של "שריפה ספונטנית " אנשים ( לרוב נשים ) שגופם נשרף או התפוצץ בפתאומיות וללא כל הסבר נראה לעין עד שהפך לאפר בביתם במקום מוגן לכאורה בחדר השינה או במטבח או אף במיטה אם כי בסביבתם הכל נשאר שלם וללא סימני שריפה או של גוף מבעיר או בוער אחר כלשהו . יש שמסבירים את התופעה כתוצר של קיומו של גז מיתן בבטן ,גז דליק שקיים גם בביצות ובמכרות ויוצר שם להבות "התאתוארים " . כל אלה הם נושאים שחוזרים שוב ושוב בצורות שונות באנציקלופדיה. ויש שחושבים שהבעירה נוצרת כתוצאה משתיית אלכוהול לפני הבעירה שגרמה להצתת הגז .

תמונה מהסרט "בעירה אנושית ספונטנית".

רוסו בנתה את הסרט כתחקיר טלווזיוני וכסרט דוקומנטרי כביכול שסוקר את התופעה וכללה בו רעיונות מבויימים עם אנשים הקשורים לתופעה ( כבאים שוטרים מדענים ,קרובי משפחה של הקורבנות ) לצד עדויות משטרתיות ומדעיות שהוצגו ביבושת דוקומנטרית בידי קריין בעל מבטא אנגלי כבד שליווה את הסרט בקול טלוויזיוני "רציני " בנוסח רפי גינת ותוכניות "בשידור חוקר" לצד צילומים אמיתיים של קורבנות בעירה ספונטנית שאותם אספה ממכבי אש בארץ ומארכיונים שונים בעולם וציורים שלהם שאותם ציירה בעצמה .

. אלא שפרט לצילומים הכל היה מומצא ומבוים. רוסו יצרה כאן למעשה את אחד הסרטים "המוקומנטריים " הראשונים אי פעם בישראל , ז'אנר שמשגשג כיום שנים לאחר שרוסו עסקה בו לראשונה.ויתכן שיש לה כאן זכות ראשונים לפחות בישראל .

ב-2001 חזרה לנושא המעסיק אותה של מכרות כאשר במסגרת תערוכה במוזיאון ישראל "כרתה " מכרה ברצפת המוזיאון .במקביל נתנה קורס בבצלאל על נושא ה"אלכימיה באמנות".
היא עסקה גם בנושא האמן כפושע בסרט וידיאו ארט מ-2003 בשם "גמילות חסדים" שם  הופיעה בעצמה כמי שמחלקת סוכריות מורעלות לילדים . "זהו סרט סלפסטיק הומוריסטי " הסבירה בראיון גדול שנתנה ל"העיר " " שמאחוריו עומדת חשיפה של האמן שהוא כביכול איש רוח ,כדמות לא מוסרית בעליל " .

כיום רוסו שוהה באנגליה במסגרת קומפלקס אמנים במסגרת מילגה חינם שקיבלה של קרן דלפינה סטודיו .היא גם מומחית במוזיקה פופולארית. וחיברה ערכים רבים על מוזיקאים עבור אתר "מומה".

שיעתוק או פלגיאט?

כותב שורות אלה הוא אחד המעריצים של יצירותיה האומנותיות של רוסו. והוא התרשם מאוד מהספר,אך גם לא בצורה שציפה לה. בדיקה של התוכן מצאה שכמה מהפרקים הם העתקים מילה במילה של חומרים ידועים מספרים אחרים בלי שניתן ליוצריהם כל קרדיט.
בין הפרקים האלה נמצא פרק מרכזי בספר "ריאליזם פנטסטי " שעוסק בתפיסות המיסטיות של הנאצים . זהו פרק חשוב של לא פחות מ-50 עמוד ( ע' 253-304) , וגם מרשים מאוד לפחות עד שמתברר שהוא תרגום מדויק ( כמעט מילה במילה ) של פרק מקביל מהספר ) THE MORNING OF THE MAGICIANS של ג'קוב ברג'יה ולואיס פאולס , ספר צרפתי מפורסם מראשית שנות השישים.

אבל ליוצרים המקוריים אין שום קרדיט בשום מקום בספר של רוסו למרות שיצירתם תורגמה במדויק .. השינוי היחיד שרוסו הכניסה היה כאשר שינתה את לשון הרבים של המחברים המקוריים "אנחנו מאמינים כי … " ל"אני מאמינה כי … " ( ע' 270)

בכל אופן נחמד שמישהו טרח לתרגם לעברית חלק מספרם הקלאסי של ברג'יה ופאולס חבל רק ששמם לא מופיע בקרדיטים..

THE MORNING OF THE MAGICIANS של ג'קוב ברג'יה ולואיס פאולס הוא  ספר צרפתי מפורסם מראשית שנות השישים שאותו כתבו מדען וסופר מד"ב יהודי ועיתונאי ידוע בנושאי מיסטיקה שהייתה לו השפעה מכרעת על היוצרות תנועת ה"ניו איג'" בצרפת ובמקומות אחרים.

הספר היחיד של ברג'ה שתורגם עד כה לעברית הוא הספר "כרטיס כניסה לארץ המחר " ספר עתידנות שאותו חיבר עם פייר דה לאטיל.

כדאי לציין שספרם של ברג'ה ופאולס שימש כמקור להשראה לרעיונות ולגניבות ספרותיות שונות למאות ספרי  ניו איג' שונים מאריך פון דניקן ועד בכלל. כולם גנבו ממנו רעיונות אבל בדרך כלל לכל הפחות שינו קצת את הניסוח.

אינני מבין מדוע גם רוסו לא נקטה בדרך זאת  במקום לתרגם אותו מילה במילה.

בכל 50 העמודים האלה רוסו לפחות ביצעה עבודת תרגום, אבל ב"ערך " אחר באנציקלופדיה "איש המרתון" ( ע' 14)  המתאר את נצחונו המדהים של האצן האתיופי "אבבא ביקילה " כשהוא רץ יחף במירוץ מרתון מפורסם באולימפידה את האצנים הסוביטיים שנראו כבלתי מנוצחים רוסו פשוט העתיקה קטע רלבנטי על האצן מספר המתח המפורסם של ויליאם גולדמן "איש המרתון" בתרגומו של אליעזר כרמי ( ע' 199-200 ) מתרגם שאף אחד ממעריציו הרבים אינו יכול לטעות בסגנונו המיוחד מאוד. וכאן תרומתה היחידה הייתה להשמיט כמה משפטים שהיו קשורים לסיפור המתח העומד במרכז הספר.

נשאלת השאלה : האם יש גם פרקים האחרים בספר שלקוחים ללא קרדיט מספרים מחו"ל ? אני חושד שכן. יש פרקים בספר שהם למעשה דוחות יבשים ומפורטים על תופעות ביזאריות שונות כמו שריפה ספונטנית של בני אדם וגשמים של דם שנראים כחומרים תיעודיים לכל דבר אבל לכך אין לי הוכחות.

דעת העורך

עורך הספר ב"אמנות לעם " מיכאל קסוס גדליוביץ : זהו ספר שמשחק על תכנים אנציקלופדיים שהם כולם מומצאים אבל החיבור בינם הכל זה לקוח ממנה .זאת כמו עבודת אמנות .יש כאן כל הזמן הליכה על גבולות. יש כאן בדיקה של גבולות .
מבחינתו של גדליוביץ כל הספר הוא פרי יצירתה המקורית של רוסו המתחזה ליצירה תיעודית ואין בו אף מילה אחת שלא נוצרה על ידיה.

דעת  המומחה לזכויות יוצרים.

להלן שיחה עם עורך דין טוני גרינמן מומחה לזכויות יוצרים ובעל אתר בנושא 

 

גרינמן : אינני מכיר  את פרטי המקרה אבל גם מבלי לבחון את הספר הספציפי כל טקסט ספרותי או מחקרי מוגן בזכות היוצרים שחלה למשך חיי היוצר ועד שבעים שנה לאחר מותו כך שאפשר לעשות שימוש ביצירה מדעית או היסטורית או מחקרית אבל אופן הביטוי של הסופר מוגן ולכן יש להביא גם הסכמה של יורשי היצירה להבאתה ולתרגומה .
ולכן אם מישהו לקח טקסט שלם ותירגם אותו בלי לתת קרדיט ליוצר המקורי יש כאן לכאורה הפרה של זכויות יוצרים .כמו כן לכל יוצר יש זכות שיציינו את שמו ליד יצירתו גם אם התרגום נעשה ברשות יש חובה לציין את שם היוצר. אחרת יש כאן הפרה של זכות היוצרים החומרית וגם של הזכות המוסרית .  אחרת יהיה קשה מאוד לטעון שיש כאן "שימוש הוגן" שמשמש בסיס ליצירה חדשה שתאיר את היצירה המקורית בדרכים חדשות ומפתיעות. האמן יכול לטעון שזה סוג חדש של אמנות ולקחת יצירה קיימת ולשלב אותה בספר אבל הוא אינו יכול לעשות זאת כמו שהוא בלי שום הערה ביקורתית ולהביע עליה דעה . .  בעיקרון
בית המשפט העליון היכיר באפשרות של אמן לעשות שימוש הוגן ביצירה של אחר בנסיבות שבן אפשר לעשות בהם פרודיה או סטירה ואז אפשר לראות בשימוש הזה מעין ביקורת על היצירה הקודמת . אבל על מנת ששימוש כלשהו יוכר כשימוש הוגן יש לבדוק את כמות ו"איכות " התכנים שהוא לקח מהיצירה הקודמת .

א.א. : זכור לך מקרים דומים או מקבילים שנדונו בבית המשפט בישראל ?
גרינמן : היו כמה מקרים שנידונו במשפט שאולי אפשר לראות בהם כמקבילות .. היה המקרה של הקומיקסאי דודו גבע שהשתמש בקומיקס בדמות של ברווז שהתבססה על דונאלד דאק וטען בתביעה שהוגשה נגדו בידי חברת וולט דיסני על הפרת זכויות יוצרין שעצם השימוש שהוא עושה בדונאלד דאק זה יצירה פוסט מודרניסטית . הוא הפסיד במשפט.
היה גם מקרה השימוש בדמות של צ'רלי צ'פלין בפרסומת..היה גם המקרה של שפרה האפרתי שלקחה את דמויות חבורת חסמבה ויצרה סביבם ספר על עלילותיהם כמבוגרים והוגשה נגדה על כך תביעה  היא זכתה לבסוף במשפט.
.א.א : ובכל זאת היום אמנים פוסט מודרניים כמו קרן רוסו נוהגים לצטט ללא הרף מיצירות קיימות ולעשות להם שיעתוק האם זה קביל מבחינה חוקית ?
גרינמן : אכן יש היום דיון שמתנהל לגבי האמנות הפוסט המודרנית ולגבי הזכות של האמן הפוסט מודרני לקחת יצירה קיימת על מנת להאיר אותה באור חדש .  כמו שעשה למשל דושאמפ שצייר שפם על מונה ליזה ואז אתה יכול לאמר שיש כאן הארה חדשה.   אבל לקחת טקסט מחקרי ולהשתמש בו כמו שהוא ללא הארה חדשה  וללא פרודיה וביקורת ולהשתמש  בזה רק לחיזוק העמדה ועוד לללא ציון שם היוצר המקורי קשה לראות בזה שימוש הוגן מבחינה חוקית .

דעת האמן
רועי רוזן הוא אמן פוסט מודרניסטי מהבולטים בישראל ותומך וידיד של קרן רוסו. פניתי אליו כעד מומחה בעניין :
א.א. האם מקובל היום באמנות הפוסט מודרנית שאמנים ישתמשו ביצירות של אחרים בלי לתת להם קרדיט?

רועי רוזן :  יש באמנות הפוסט המוררנית פרקטיקה שנקראת "ניכוס" שבה אמן לוקח יצירה של אמן אחר ומציג אותה מחדש כאילו הייתה שלו.  דוגמה לכך היא  האמנית האמריקנית שרי לוין שהציגה מחדש צילומים של צלמים שונים כשהיא חתומה עליהם . אבל הניכוס היה מושתת כאן על העובדה שהקהל מודע לכך וזאת מאחר שאלו היו תמונות איקוניות מפורסמות שהקהל של חובבי ומבקרי האמנות היה אמור להכיר אותן היטב ולדעת שהן לא באמת שלה .
א.א. : לך היה ידוע שלא כל הערכים באנציקלופדיה תרמיקה הן פרי יצירתה המקורית של רוסו ?
רוזן : לא ידעתי את זה. אבל דעתי האישית היא שאם אתה מצטט ממקום כלשהו עליך לתת תמיד מראה מקום.בצורה כלשהי.

הקרדיטים במהדורה הבאה.

קרן רוסו.

פניתי באי מייל לקרן רוסו השוהה כעת באנגליה לקבלת תגובתה. התגובה שלה נשלחה באי מייל באנגלית ואני מביא כאן תקציר שלה בעברית לטובת אלה שאינם שולטים באנגלית מעל התגובה האנגלית במלואה .
א.א. למה לא ציינת את השם של ספרי המקור ? זהו חלק מתפיסה פוסט מודרניסטית שיעתוקית כל שהיא?
יש עוד פרקים בספר שלקוחים בצורה דומה מספרים בחו"ל חוץ מהשניים שמצאתי ?
.
קרן רוסו : זהו ספר אמנותי ולא אקדמאי ,הוא אישי ולא מנסה לחקור תופעות שונות בצורה מדוייקת .
כן יש עוד פרקים שנלקחו ממקורות אחרים כמו הפרק על יונג ופרויד ואחרים .

AS the book is an artist book and not an academic book it is
personal and is not written in an academic form and is not
trying to research different phenomenons accurately. Some of
its contant is facts, some fiction, some true and some false.
It is a collection of ideas and phenomenons that is trying to
show a way of looking at the world through prism of heat and
energy in culture, so it is also a collection of thoughts.
Other chapters that are taken from other sources are the
incident with Jung and Freud (about the bog bodies) that I
have made sculptures of for example. again, it comes in order
to create a new connection between the two. Or some fact
about rains of blood or Jokai-the sea of woods. My role, as I
see it, is to put all those materials together and create a
new context to them if you'de like. or through these
connection to create a new thing, basically what is called
art, that's why the book is called an artist book.
Karen

א.א. : למה לא ציינת במקרים אלה את שמות המחברים המקוריים ? למה לא הכנסת שינויים בטקסטים שהבאת ?
רוסו : זהו סיפור ארוך הקשור לכסף.אני לא באמת עשירה והייתי צריכה לשלם לעיצוב של הספר בידי אמנות לעם . אבל הדברים ישתנו במהדורה הבאה של הספר ותרגום שלו לאנגלית שדנים בו עכשיו .

It was a long story involving money issues (and I'm not
really rich+ I had to pay for the book's design cause Omanut
Laam dodn't want to put more money in it 

if I change a text and put pictures in it that
weren't in the original text or edit it, I can't use the
author's name. If I want to take a text andd translate it
word by word I have to pay lots of money. So when I
approached them and asked if I can play with the material
they said OK, but you can't use the name as if this and this
wrote it. If you wanna use some part word by word you have to
pay such and such (and it was a HUGE amount of money). So I
couldn't do that and chose the other possibility, especially
when I'm not the first artist who played with exsisting
materials which is very common. There is actually a band
called Negativland who dedicted years for fighting the
subject. They fought in the court against U2 and there was a
book who documented the whole trial. But in this case I send
them examples and they got relaxed and saw that the devil is
not so terrible. Its always likethat, people react in panic
at the beggining.

א.א. איזה עוד אמנים השתמשו בשיטה זאת ?
Raymond Pettiboon, Mike Kelly, Ian Hamilton Finley, John
Latham, Barbara Kruger, Henrik Plenge Jacobson, Roni @Horn,
Joseph Kosuth, Lawrence Wiener, Richard Prince….. the list
is long, visually, almost second artist, isn't it?

. But things have
been solved now and it will be changed in the next edition
and in the translation (that is being discussed now).

( הקראתי לרועי רוזן את רשימת שמות האמנים האלה שאינם מוכרים לי והוא מעיר : אין כאן שמות של אמני ניכוס אלא רק אמנים שמצטטים מידי פעם " ) .

קרן רוסו היא אמנית מוכשרת ויצירתית אולי אחת היצירתיות ביותר כאן כפי שמראה סרט הוידאו ארט שלה שיצר למעשה ז'אנר חדש ומקורי.

אז מדוע הייתה צריכה ל"שעתק " מקורות אחרים ללא קרדיט?
האם ייתכן שכל ה"שיעתוק" כאן הוא חלק ממדיניות מכוונת של רוסו כחלק מאמנותה הפוסט מודרניסטית? לי נראה שבמקרה זה היה צריך לציין איפה שהוא בספר שהמדובר בתרגומים ובעבודת עריכה ולא דווקא כתיבה וזה לא היה פוגם בהערכתנו את אמנותה ואת התבנית שיצרה שהיא אכן מרשימה ביותר בכלליותה .
לי אישית אחד הדברים שהפריעו ביותר בספר היה שדווקא במקרה של התמונות הרבות בספר, רובן לא פרי יצירתה של רוסו , ליוצריהן ולמקורן ניתן קרדיט במדויק. מדוע לא ניתן היה לעשות זאת  עם הטקסטים? דומה שיש בכך משום זילזול מופגן בסופרים לעומת האמנים.
ואולי יש כאן חלק מתוכנית של יצירת ההקשר בין האמן והעבריין כמי שבזים למוסכמות החברה ? לקרן רוסו בלבד הפיתרונים.

קרן רוסו :מה שמחבר את הדמויות בכל העבודות שלי זה הרצון הכפייתי להראות את רצינות הכוונות שלהן ,וזה תמיד נגמר ברע.
עיתונאית : אצלך הדברים לא נגמרים כל כך רע בנתיים .
קרן רוסו : נחכה ונראה.
( מתוך ראיון בעיתון העיר עם קרן רוסו 1.6.2004 )

 

קישורים רלבנטיים
 האתר של  קרן רוסו

קרן רוסו באתר הוצאת "בבל"

ראיון מקיף עם קרן רוסו

קרן רוסו על אנציקלופדיה תרמיקה

שמעון אדף על קרן רוסו

ניסים קלדרון על קרן רוסו

קרן רוסו במארב

קרן רוסו בלונדון

על הספר של ברג'יה ופאולס
ג'קוב ברג'יה 

איש המרתון 

זכויות יוצרים
אתר זכויות יוצרים 

זכויות יוצרים בויקיפדיה

 האדם מהמכרה גופת אדם קפוא בביצה בדנמרק. מיצג מאת קרן רוסו.