ארכיון תג: ראסין

הגבירה עתליה

  

 המלכה עתליה מוצאת מבית המקדש .ציור מימי הביניים.

ארבע נשים נטלו ממשלה בעולם ואלו הן : שמירמית וושתי מאומות העולם ואיזבל ועתליה מישראל ".
(מדרש )

לפני  כשנה התפרסמה ידיעה מרעישה על  דבר מציאתה של כתובת קדומה שאם היא אמיתית ולא זיוף כי אז היא אחת הכתובות החשובות ביותר שהתגלו אי פעם. הכתובת היא של מלך יהודה יהואש שחי במאה התשיעית לפני הספירה ובה הוא מספר על השיפוצים שביצע בבית המקדש. מאז הגילוי קבעה וועדה של ארכיאולוגים שהכתובת היא זיוף , אולם נכון לעכשיו העניין עדיין שנוי במחלוקת עזה בין הארכיאולוגים.
יהואש זה היה ידוע עד היום לא כל כך בזכות עצמו כמו בגלל היותו הנכד והיורש של עתליה האישה היחידה בתקופת המקרא ואחת הבודדות בימי קדם ששלטה באופן גלוי ובזכות עצמה כמלכה . אך עתליה ותקופתה היא אחת הפחות ידועות גם לאנשים שמכירים תנ"ך .וזה חבל שכן המלכה עתליה היא אחת הדמויות המרתקות ביותר בתנ"ך כולו .

עתליה

עתליה הייתה ככל הנראה בתם של מלכי ישראל אחאב ואיזבל  ששודכה בידי הוריה ליהורם בן יהושפט מלך יהודה בעל ברית של אחאב ,כאמצעי להגדיל את כוחה והשפעתה של ממלכת ישראל .
אלא שמשפחת בית דוד שהפכה כעת למשפחתה של עתליה סבלה בתקופה זו מטרגדיות חוזרות ונשנות של מעשי טבח המוניים בבית המשפחה. בעלה של עתליה ,יהורם הרג את כל אחיו "בחרב" בהתמלכו, תופעה שמקובלת מאוד בממלכות קדומות משליט שחושש שאחיו יתתרו תחתיו.

.נולדו לו ולעתליה כמה ילדים ובינהם אחזיה . אך ספר דברי הימים מספר לנו שילדיו של יהורם נהרגו כולם בידי פושטים ערבים ופלישתיים ומהם נשאר רק אחזיה. יהורם מת לאחר שמונה שנות שלטון ובמקומו הומלך אחזיה בנו היחיד ששרד.
ואז קרה למשפחה אסון נוסף לפי התנ"ך ,המצביא תאב השלטון יהוא רצח "במכה אחת " הן את בנו של אחאב ואחיה של עתליה יהורם ,מלך ישראל והן את בנה אחזיה ,מלך יהודה שהיה ביחד איתו בעת שהיו עסוקים במלחמה בחזאל מלך ארם ואולי הם נהרגו בקרב כנגד הארמים כפי שטוענת כתובת של חזאל שהתגלתה בתל דן לפני כמה שנים . כך או כך יהוא לא הסתפק במותם ורצח את כל בני משפחת אחאב קרוביה של עתליה ,כולל כמובן את אימה איזבל וגם עשרות מבני אחיו של אחזיה שאותם תפס בישראל. לא פחות מ-42 איש.

 עתליה

ציור מכתב יד צרפתי מהמאה ה-16

לאחר שהיגיעה לעתליה הידיעה על מות אימה ובני משפחתה בידי תופס השלטון יהוא מספר לנו המקרא ש"ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה " ( מלכים ב' יא פס' א ) דהיינו רצחה את כל בני משפחתה מבית דוד ביהודה. אך כבר המשפט הבא בסיפור סותר זאת ומספר לנו שלמרות כל זאת שהיא השאירה בחיים את יהושבע בת המלך יהורם ,דהיינו את בתה שלה. כלומר הטבח בוצע רק בזכרים .


כל אופן לעתליה הייתה סיבה טובה להתחרט על מתינותה זאת שכן יהושבע ובעלה יהוידע הכוהן הגדול החביאו לפי הכתוב את התינוק יהואש בן אחזיה נכדה של עתליה.
עתליה לפי הסיפור שלטה במשך שנים ביהודה ביד של ברזל כמלכה השולטת בממלכת יהודה, וכנראה במשרת "הגבירה " דהיינו עוצרת שולטת . בתקופה זאת היא והפיצה וחיזקה ביהודה את פולחן האלילות של הבעל כפי שעשתה אמה איזבל בישראל,והעמידה בראשו כהן בשם מתן ( שאולי היה מאהבה? ) . .
לפנינו אם כך תיאור מזעזע של השתלטותה של אישה שונאת גברים רצחנית ופגאנית שהשמידה את כל בני משפחתה שלה על ממלכה.
אך עם סיפור זה יש בעיות עצומות.
קודם כל מי היו בני המשפחה שאותם רצחה עתליה ? הרי כבר סופר לנו שאלה חוסלו בשלושה (!) מעשי טבח המוניים קודמים ,אז את מי נשאר לה לרצוח?
ולמה שהיא תרצה לרצוח את כל בני משפחתה הגבריים שנשארו כולל נכדה? גם אם נתעלם מהרגשות הסבתא שבוודאי היו לה ( שהרי מבחינת המקרא היא ואימא היו מפלצות,שלא ייתכן שהיו להן רגשות כאלה ) הרי נכדה כיורש העצר הוא הנותן לה בעצם את הלגיטימציה להמשיך לשלוט כפי שיודע כל מי שצופה בקורות בתי המלוכה כיום שאף שליט ואף יורש עצר בהם אינו נעשה הלגיטימי באמת עד שיש לו יורש עצר שימשיך אחריו ,מדוע בעצם תרצה עתליה לפגוע במסורת זאת,ורק להקשות על חייה כשליטה שהרי ברגע שאין כל שושלת וכל משפחה חזקה ויורשים שעומדים מאחוריה הרי היא מטרה לכל אציל שאפתני ולכל תופס כתר מטעם עצמו ( וזה כפי שנראה אכן מה שקרה ) ? כל הסיפור הוא חסר היגיון.

ואולי לא היו דברים מעולם והכל אינו אלא המצאה של סופר שהעליל עלילות על הגבירה שהייתה שנואה עליו וייחס לה את מעשי הטבח שכבר נעשו בעבר בידי אחרים על מנת להשחיר את שמה ? לי נראה סביר הרבה יותר שהיא לא רצחה אף אחד מבני משפחתה .
אין לנו מושג אם במהלך שש שנות מלכותה היא שלטה בהצלחה או לא ,אם כי יתכן שכן ,סביר להניח שאם הייתה "גבירה " גרועה כי אז הכותב היה טורח לציין זאת בחדווה ובפירוט ,עצם הקפדתו לא לאמר דבר על שלטונה לטוב ולרע כבר אומרת דרשני.
סביר להניח שהעובדה שעתליה הייתה אישה ששלטה בפועל עוררה כלפיה גם את שנאתם של חוגי הכהונה שעצם הרעיון של אישה שולטת היה בלתי נסבל עבורם ,שכן היה זה דבר נדיר ביותר שיש לו תקדימים מועטים ביותר בהיסטוריה של המזרח הקדמון בכלל.
דווקא ביהודה היה כבר תקדים של שלטון נשי . מעכה , סבתו של אסא המלך השלישי ביהודה שלטה ביהודה עשרות שנים קודם לכן כ"גבירה" בתקופת קטינותו של אסא עד שזה התבגר וסילקה מהשלטון. ככל הנראה מעכה הגבירה הייתה אישה בעלת אופי חזק מאוד והעברת שילטון מוחלט לנכד התקבלה בהתנגדות מצידה אסא כדי להראות את מרותו ציווה לחסל בהזדמנות זאת גם את פולחן האלילה שאותו ניהלה מעכה ביהודה, אבל ככל הנראה הוא לא ציווה גם להוציאה להורג.. תקדים נוסף שאותו היכירו הכל שכן היה בן הזמן היה של איזבל הגבירה השנואה מישראל .. בשני התקדימים האלה הופלה הגבירה בכוח ובצורה תקיפה ואף אכזרית בידי יורשיה
ודבר דומה קרה גם עם עתליה
יהואש

 

  בשנה השביעית למלכות עתליה הוציא הכוהן יהוידע את הילד יהואש נכדה ממחבואו הביא אותו לבית המלוכה והמליך שם את הילד. לפי הסיפור עתליה הרודנית העריצה שמעה על כל זה ומיהרה לבוא לבית המקדש ומצאה שם את נכדה ואת העם המכתיר אותו " ותקרע עתליה את בגדיה ותקרא" קשר קשר!" .ויצו יהוידע הכהן את שרי המאות פקודי החיל ,ויאמר אליהם : הוציאו אותה אל מבית לשדרות ,והבא אחריה והמת בחרב כי אמר הכהן : אל תומת בית ה' ,וישימו לה ידים ,ותבוא דרך מבוא הסוסים בית המלך , ותומת שם " ( מלכים יב' פס' יד –טז

Atalia

עתליה מוצאת להורג. ציור מאת גוסטב דורה.
 שוב יש לנו כאן סיפור תמוה : אילו הייתה עתליה העריצה הברוטלית הרצחנית והחשדנית שאותה מתאר הכותב האם אפשר היה ללכוד אותה בהפתעה מוחלטת כזאת ? מאוד לא סביר, היא הייתה מקפידה ללכת לכל מקום בראש חיל השומרים שלה,שהיה מחוייב לה אישית שכן היה זה חיל של שכירי חרב ששכרם שולם בידי אוצר המלוכה. הרוב של שכירי החרב האלה היו כמקובל בכל ארצות המזרח זרים,שמחוץ לממלכה פלישתים ויוונים וכו' ולהם לא היה איכפת כלל מי הוא היורש הלגיטימי של בית דוד , איכפת היה להם רק מי משלם להם כסף וזאת הייתה עתליה, הם היו מגינים עליה.
סביר להניח שעתליה לא הייתה עריצה ברוטלית ומשום כך לא חששה לחייה ולא הלכה עם חיל שומרים לכל מקום אבל היא הייתה צריכה לחשוש לחייה . נראה שהיא דווקא הייתה מלכה שנהגה בנתיניה ביד רכה ובסובלנות אחרת קשה להאמין שלא הייתה שמה לב לקשרים נוצרו בידי יהוידע ובין קציני הצבא ולא הייתה מאפשרת את קיומו של כוח צבאי בבית המקדש שהביא לבסוף לרציחתה.נראה שמה שקרה באמת היה קשר של כוהני בית ה' בראשות יהוידע שחששו מהפולחן והמקדש המתחרה של מתן שטיפחה עתליה ולכן ביצעו נגדה הפיכה רצחנית.כמובן בית הבעל מזבחותיו וצלמיו נותצו ומתן הכוהן נרצח.מעמד הכהונה של בית המקדש היה כעת בפעם הראשונה בתולדותיו בעמדה של השפעה מכרעת בענייני ניהול המדינה.
 
 יהוידע מכריז על יהואש למלך.

נשאלת השאלה : האם יתכן שיהואש אותו ילד שהוצג בידי יהוידע כלל לא היה בן משפחת דוד שכולם אכן נהרגו במעשי הטבח הקודמים אלא רק "הונפק " בידי יהוידע לצרכיו? . על ידי טענה שקרית זאת חיזק הכוהן את מעמדו ואת השפעתו. ואכן בסופו של דבר איזו הוכחה יש בידינו או בידי מישהו שהילד שהוצג בפני העם כנכדה של עתליה וכנצר האחרון מבית דוד אכן היה כזה? רק מילתם של יהוידע ואישתו. ייתכן שעתליה אף לא ידעה שיש לה נכד מאחזיה.
ציניקנים יכולים לטעון שמה שקרה באמת היה זה : לעתליה לא היו יורשים כלל.יהוידע כתוצאה התכוון לתפוס את השילטון בידעו שיש גם מתחרים אחרים שלוטשים מסיבותיהם שלהם את עיניהם לכיסא המלכות. כדי להקדים את כולם וכדי לבסס את טענתו שלו הוא הציג את הילד שטען שהוא יורשה של עתליה ,שהוא הציל אותו בקטנותו ,וזה מה שטענה הגירסה הרשמית של התעמולה שלו מכאן ואילך והיא הגרסה שהשתמרה בתנ"ך ( שכותבו יכול היה אחרי הכל להסתמך רק על הגירסה הזאת ) . עתליה כמובן הייתה צריכה למות מיד לפני שתספיק לטעון שאין לה שום יורש ובכך לפגוע בטיעוניו של יהוידע ובמעמדו של הילד שאותו הציג כיורשה.מכאן ואילך היה יהוידע השליט של יהודה מאחורי הקלעים וכפי שמספר לנו התנ"ך : ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הוראו יהוידע הכהן .(מלכים ב יב פס ה') .דהיינו הוא היה בובה בידי יהוידע . בזמן שלטונו של יהוידע בוצע "בדק בית " שיפוצים שבוצעו בבית המקדש ושעליהם מספרת הכתובת שהתגלתה לאחרונה. ומן הסתם הוא היה האיש שהורה עליהם והיה האחראי האמיתי לכתובת ( אם זאת אמיתית ) ולא יהואש הקטין והבובה .

אם נכונה השערה  זאת כי אז בית דוד חוסל  כולו  כבר במאה התשיעית לפני הספירה . וכל המלכים הבאים אחרי עתליה לא היו יורשיהם הישירים של דוד ושלמה כלל וכלל , נכון  יותר יהיה לקרוא להם  "בית יהוידע " על שם האיש שהביא לעלייתו לשלטון של יהואש.

הנה אשר אמו זקנתו לו מאחלת
כי יפרוק –עולך, לבסוף הוא מחוקיך ייעף
ונאמן לדם , אשר הורשתי מאחאב .
כאחזיה אביו כבן לבית איזבל
יורש דוד זה את כבודך ימיר בהבל
יחלל מזבחך בשיקוצים נטנף
ינקום דם עתליה ,איזבל ואחאב
( עתליה מאת ז'אן רסין ,תרגם אליהו מיטוס)
יהואש לא התגלה בבגרותו לאחר מות יהוידע כמלך צדיק או מוצלח הרבה יותר מעתליה נהפוך הוא .
הוא הובס קשות בידי המלך הארמי חזאל שהיה עסוק בו זמנית בכיבוש ממלכת ישראל מידי רוצחה של איזבל ,יהוא . חזאל אף איים לתקוף את ירושלים עצמה ויהואש על מנת למנוע זאת נאלץ למסור לידיו את כל הזהב של בית המקדש ואת כל הקדשים שהקדישו המלכים אבותיו לבית ה' . על יהודה, כמו על ישראל , באו בזמנו ימי חולשה וירידה מדינית . יהואש עצמו הסתכסך מאוחר יותר עם חוגי הכוהנים שהעלו אותו לשלטון. הוא אף החל לעבוד עבודה זרה ל"אשרים ולעצבים". לאחר מות יהוידע שניהל את המדינה כל ימי חייו נאבק המלך בנביא זכריה בנו ויורשו של יהוידע ואף הביא למותו בסקילה בחצר המקדש עצמו מעשה שנחשב מאז לפשע נורא. לא מן הנמנע לפרש את המעשה הזה כניסיון של יהואש להעביר אליו את הסמכות שהייתה עד כה בידי יהוידע ובניו. לא מן הנמנע שיהוידע ובנו סיפרו ליהואש את האמת על מוצאו שלא משושלת דוד מתוך אינטרס של הפעלת לחץ עליו על מנת להמשיך לשמור את השליטה מאחורי הקלעים גם אחרי מות יהוידע בידי בני משפחתו ,אך לאחר חיסולו של זכריה לזמן מה לפחות לא היו יותר עוררין על שלטון "בית דוד ".
לבסוף נרצח יהואש בעצמו ואולי בהשראת חוגי הכהונה (בני משפחתו של יהוידע ? ) ,שהיגיעו למסקנה שהוא אינו טוב יותר מעתליה, ואינו ניתן  יותר לשליטה שמאחורי הקלעים. אבל ליהואש לפחות הייתה את הנסיבה המקלה שהוא אחרי הכל היה גבר מבית דוד וכך מעולם לא סבל מהשם הרע שיצא לעתליה שהוצגה לדורות כאישה מפלצתית רוצחת משפחתה .
הרתיעה מהעיסוק בדמותה של עתליה האישה היחידה במקרא ששלטה ממש ( שהרי אפילו איזבל שלטה רק מאחורי הקלעים בשם בעלה ובניה) האישה שהעמידה אתגר כה חמור לשלטון הגברים נמשכה לאורך הדורות . הכוהנים עשו הכל כדי להשחיר את שמה של עתליה האישה שהעזה לשלוט כמו גבר וכנראה עשתה זאת בהצלחה במשך שש שנים. והשחרת שמה הצליחה מאוד לאורך הדורות . .אפילו חז"ל והמסורת כמעט נמנעים כמעט לחלוטין מלעסוק בעתליה . דומה שבספרות העברית הייתה רתיעה מלעסוק באישה מעין זאת שהפכה על פיהם את כל היחסים המקובלים בין גברים ונשים .

אבל עתליה המשיכה להעסיק את הדמיון האנושי .

מלכה רוצחת ילדים

כי בת איזבל אשת הדמים זוממת …מרשעת זו אשר ילדי בנה רצחה
אף נגד אלוהים יד זידונה שלחה.
( עתליה מאת ז'אן ראסין ,תרגם אליהו מיטוס )

מאדאם דה מונטאספאן , פילגשו הראשית של מלך צרפת לואי ה-14 ואם ילדיו, ובנוסף מכשפה ורוצחת ילדים.

   המחזאי הצרפתי המפורסם ביותר של כל הזמנים ג'ין ראסין כתב במאה ה-17   מחזה קלאסי סביב דמות פרוטו פמיניסטית, אדירת עוצמה זאת  ,מחזה שנחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הצרפתית ואולי המחזה הגדול ביותר שנכתב על דמות תנכית כל שהיא, והוא נעשה לאורטוריה ידועה מאוד מאת הנדל  ושם מוצגת עתליה כדמות מרושעת אך טרגית ואצילית וגדולה מהחיים. נראה שהמחזה קיבל השראה מפרשה אמיתית ומפורסמת מאוד שהתחוללה בחצרו של המלך לואי ה-14 שבמהלכה בשנת 1679 התגלה שפילגשו הראשית של המלך ואם ילדיו ,מאדאם דה מונטאספאן , נטלה חלק  ביחד עם אצילים רבים אחרים מבין שועי הממלכה ובהם אפילו התליין הראשי של הממלכה!     בטקסי כישוף שחור שכללו אורגיות , "מיסות שחורות " שבהן נערכו  בידי כמרים תפילות לאשתורת ולאשמדאי בעלה ,  רצח של תינוקות כקורבנות בטקסים אלה, והרעלות המוניות של אויבים ויריבים  בעזרת רעלים שסופקו בידי קבוצת המכשפות הידועות מאוד  בפאריס . וכל זה  בניסיון לשמור על ידי כך את אהבתו של המלך  לפילגש . 

 סביר מאוד שדמותה השטנית של עתליה עובדת האלים הזרים במחזה ( שפורסם ב-1690 עשר שנים לאחר אותה פרשה שנשמרה כמובן בסודיות ) הייתה מבוססת על זיכרונות טריים מאותה הפרשה שראסין עצמו היה מעורב בה עד לצווארו. הוא נחשד בניסיון להרעיל את אחת מפילגשיו בעזרת מכשפות ,כפי שעשו אצילים רבים ממקורביו אך למזלו המלך החליט לא להאשימו . אולי גם כתוצאה מפרשה זאת הפך ראסין לנוצרי אדוק. נראה שדמות עתליה הרצחנית במחזה שואבת הרבה יותר משמץ מפילגשו הרצחנית של המלך לואי ה-14 שעסקה בכישוף שחור ובהקרבות קרבנות לאלים קדומים שלו היה ראסין עד ומשתתף.

אולי כתב את המחזה האנטי פגאני על מנת להשקיט את מצפונו שלו על מעשיו בעניין

 מאדאם דה מונטספאן וילדיה .

עתליה בספרות העברית

בספרות העברית הופיע עליה מחזה שנכתב בידי המחזאי היהודי ההולנדי פרנקו מנדס במאה ה-18 בשם "גמול עתליה " ( אחד המחזות הראשונים שנכתבו בעברית ) שנכתב כתגובה לטיפול הסימפטי מידי שנתן רסין לדעתו לדמות ושבו הוצגה עתליה כאישה מרשעת ולא יותר מכך .
בספרות העברית יש רק דוגמאות מועטות של ספרים על עתליה.

יש ספר בשם "אלמון האובד " מאת הסופר האמריקני לואיס פנדלטון שנכתב בסוף המאה ה-19 ותורגם בידי יוסף מיוחס לעברית ב-1907 בוורשה ויצא לאור במהדורה חדשה בירושלים ב-1938 בידי הסתדרות המורים . הספר מתאר את קורותיו של הילד יהואש ונדודיו בשם הבדוי אלמון עד שהוא מומלך לבסוף בידי יהוידע . הדבר הבולט ביותר בספר הם ציוריו של נחום גוטמן. אבל משום מה גוטמן נמנע מלצייר את עתליה ( שמופיעה רק בכמה משפטים בסוף הספר ) וחבל .
מרשים במיוחד העמוד האחרון שבו רואים תמונה של אנשים שמנפצים את ראש פסל הבעל עם הפסוק מדברי הימים "ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו כאשר הורהו יהוידע הכהן "! .
סיום שממנו אפשר להבין שיהואש היה כל ימיו בובה בידי יהוידע , והתיחסות למאורעות שאחרי כן כמו רצח זכריה אין משום מה..
אך מאז לא נגעו בה יותר משום מה בספרות העברית שאינה משופעת בנשים חזקות כל כך ( להוציא אימה של עתליה איזבל שגם היא זכתה ליחסי ציבור גרועים ביותר ).

דוגמה יוצאת דופן  נוספת היא ספרו של ראובן קריץ"עוזאי " שיצא לאחרונה במהדורה חדשה, ושבו היא מופיעה כדמות משנה.

במקרה או שלא במקרה ניתן לספור על אצבעות יד אחת את הנשים שהיגיעו לעמדות של שליטה בעם היהודי ומדינת בישראל לאחר עתליה. לאחריה הייתה רק אישה אחת ששימשה בתפקיד הגבירה, אימו של אחד ממלכי יהודה האחרונים יהויכין ששלטה כעוצרת בתקופת קטינותו ,הנ"ל שלט רק זמן קצר בעצמו מאחר שהבבלים כבשו בימיו את הארץ והגלו אותו לבבל שם מת.
בתקופת החשמונאים שלטה במדינה המלכה שלומציון אלמנת המלך אלכסנדר ינאי שימי שלטונה דווקה נחשבים לתור זהב של שליטה יעילה שגשוג ושלום ,.תור זהב שלא חזר יותר. שכן בניה התגלו כשליטים מוצלחים הרבה פחות ממנה ובימיהם נכבשה הארץ בידי הרומאים .ובימינו הייתה גולדה מאיר שנחשבה עד לשנים האחרונות לראש הממשלה הפחות מוצלחת של ישראל לפחות עד נתניהו וברק. וזהו. .בתרבות היהודית יש רתיעה חזקה משלטון נשים ורתיעה זאת מגיעה לשיאה ביחס לזכרן של איזבל ועתליה.
.ואם זאת …המסורת מספרת שהמשיח כשיבוא ( אם יבוא ) יהיה מבית דוד כלומר הוא יהיה צאצא ישיר של יהואש ,ואם זה אכן היה מבית דוד ,כי אז יזרום בו גם דמן של אותן נשים חזקות ושנואות בזויות ומשוקצות ,איזבל ועתליה.

קישורים רלבנטיים:

הגבירה איזבל

בימי יהואש ועוזיהו :על הספר "עוזאי "

עתליה בויקיפדיה

מרד יהוידע

סיפור עתליה