ארכיון תג: רועי רוזן

רועי רוזן- רטרוספקטיבה של קריירה

roui rozen picture

במוזיאון תל אביב נפתחה ביום חמישי  בשבוע שעבר תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו של האמן רועי רוזן, אחד האמנים האניגמאטיים ביותר כיום של האמנות הישראלית.אמן שידוע ביצירת דמויות בדויות או חצי בדויות שעולם שלם עומד מאחוריהן,  עולם שנראה מציאותי מאוד אבל גם הוא פרי יצירתו של רוזן.

העולם  הבדוי ,או אולי מוטב לאמר העולמות ה בדויים של רוזן נתמך/ים  במגוון "עדויות", "מאמרים", ו״סרטים״, כולם כמובן בדויים או "מוקומנטריים"שמוסיפים לאמינותם.

בתערוכה ניתן למצוא את הדמות הידועה של רוזן, "ז'וסטין פרנק", כביכול ציירת יהודית-צרפתית פרנקיסטית מיסטית, את האמן הרוסי העולה ״מקסים קומר מישקין״ שיצר כביכול תערוכה שלמה על מותו הזוועתי של ולדימיר פוטין. על חייה שלפני ואחרי המוות של אווה בראון זוגתו של הפיהרר, יצירה שבעת הצגתה המקורית לפני עשרות שנים עוררה סערה תקשורתית ופוליטית.
הסיור בעולמות המציאויות והאמנים השונים של רועי רוזן מרשים , מרחיב את הדמיון ואת התודעה, אבל דורש תשומת לב רבה לכל פרט, וגם לפעמים קיבה חזקה…
גילוי נאות: רוזן שימש כמקור השראה בעבר עבורי  בסיפור.הוא  אחד האמנים   הישראליים המוערכים ביותר עלי אישית בגלל הקרבה שיש בינינו בתחומי עניין שונים.

בזמנו פירסמתי סיפור פרודיה בשם "מותה המסתורי של ז'וסטין פרנק " על אחת הדמויות שיצר .האמנית הצרפתית  הסוריאליסטים שיש לה קשורים לכת הפרנקיסטים ולכישוף שחור בשם  "ז'וסטין פרנק , ואף הכנסתי אותה כדמות לספר שכתבתי עם אורי פינק ,ה"גולם שיפורו של קומיקס ישראלי".( מודן 2003). פרנק הופיעה שם כאמנית  בשם ז'ולייט חנוך " שיצרה סיפורים מוזרים במיוחד על דמות הגולם.  בספר מובא קטע מסיפור קומיקס שאותו יצרה חנוך.

רוזן מצידו אולי כיצר דמות של גיבורת על ישראלית בשם "ציונה" שעליה חיבר רומן ( ולא קומיקס).

היוצר

רואי רוזן מרבה להשתמש ביצירותיו במודלים ידועים של אמנות פופולארית וקומיקס כבסיס ליצירותיו האוונגרדיות שלו,ביחד עם למדנות עמוקה על תולדות אמנות המאה העשרים והצדדים הפחות מוכרים  והיותר איזוטריים שלה .

רוזן  הוא נכד של בעלת קיוסק פולניה ברחוב דיזינגוף שם היו נמכרים גם קומיקסים כמו "בוקי" סדרת קומיקס מתורגם מאנגלית  וחוברות  "טרזן" על איש ג'ונגל. ואלו השפיעו עליו עמוקות. בתור ילד היה  מצייר קומיקסים על גיבורי על ועל רשעי על.הוא לא באמת הפסיק מאז. הוא חזר לנושא גיבורי העל כאשר יצר את הדמות של גיבורת העל הישראלית ציונה ,ודווקא ברומן פרוזה וכעת חזר ל"רשעי העל"  כפי שאפשר לראות גם בתערוכה האחרונה שלו על גורלו של "רשע העל "  ולאדימיר פוטין.

roi rozen hitler

ציור של היטלר כילד מהתערוכה "חיה ומות כאווה בראון "

יצירותיו באופן קבוע מעוררות שערוריה או מנסות לפחות.   התערוכה שלו " חיה ומות כאווה בראון :פילגשו של היטלר, בבונקר בברלין ומעבר : הצעה מאוירת לפרוייקט מציאות מדומה " ( 1997)  שמוצגת שוב ברטרוספקטיבה ,היא סדרת ציורים על חיי האהבה של היטלר ואהובתו אוה בראון בעולם הזה וגם בעולם הבא  המתוארים מנקודת המבט שלהם  _( או ביתר דיוק מנקודת המבט של אוה בראון )  ובהם הם מוצגים כאוהבים רומנטיים  עוררה דיונים בכנסת  עיצבנה  גם את יוסף  לפיד וגם את  מפלגת המפד"ל ועוררה ואיומים להפסיק את התקציבים של מוזיאון ישראל בכתבה בסי אן אן רוזן  כונה מכחיש שואה ואנטישמי  כל מה שאמן מודרני מייחל לו.

roi rozen braun 2

היום  רוזן מלמד במדרשה לאמנות בבית ברל ובבצלאל ועד כה הוציא גם כמה ספרים של ספרות יפה רוזן הוא אחד האמנים הויזואליים המועטים יחסית ששולחים את ידם גם בכתיבה והוא אחד הבודדים עוד יותר שעושים זאת בהצלחה.

ז'וסטין פרנק

roi rozen jostin

יצירתו הידועה ביותר עד כה של רוזן ובשלב זה  לדעתי הישגו הגדול ביותר   הייתה ( בניגוד לאווה בראון האמיתית לצערנו )  דווקא  דמות בדויה שיצר , האמנית הבלגית היהודית המדומיינת ז'וסטין פרנק יוצרת לא חשובה ובלתי ידועה  שפניה מבוססות על אלו של רוזן ושל אישתו . רוזן ביצע עבור יצירתו זאת  מחקר עמוק ומדוקדק ביותר בסצינת האמנות הסוריאליסטית –הקבלית של אירופה בשנות השלושים.מחקר שרק יודעי "ח"ן בתחומי האמנות והמיסטיקה היהודית והנוצרית  יוכלו להעריכו כערכו.

rpi rozen fantomas 1

"פרנקומאס" ציור של ז'וסטין פרנק המבוסס על הדמות של פושע העל מהספרות הפופולארית הצרפתית "פנטומאס".

ז'וסטין פרנק היא דמות  אמנותית מיסטית מעוררות חלחלה מאירופה ,שככל הנראה יש לה קשרים מסתוריים עם חוגי הכת הפרנקיסטית של משיח השקר היהודי  יעקב פרנק מהמאה ה-18 שנהג  לקיים אורגיות מיניות עם כל מי שאפשר.מצד שני יש לה קשרים עם חוגי האמנות הסוריאליסטית של האמנות האירופית בשנות העשרים והשלושים הידועים בחיבתם העמוקה לספרות פופולארית מצד אחד ולמיסטיקה ולכישוף מצד שני.

roi rozen book zeaa

ז'וסטין פרנק לכאורה כתבה רומן פורנוגרפי מזעזע במיוחד בשם "זיעה מתוקה "( הוצאת בבל ,2001)  ( שאותו רוזן  אף כתב והוציא לאור עם "הקדמה אקדמאית "  מעניינת במיוחד של "חוקרת "שגם היא כמובן דמות בדויה). האמנית הנ"ל בביוגרפיה הבדויה שיצר לה רוזן היגיעה לארץ ישראל ומצאה שם את מותה בנסיבות מיסתוריות ביותר לאחר שעוררה מהומה בתערוכה של האמן מרסל יאנקו.

רועי  רוזן וזוסטין פרנק

לספר "זיעה מתוקה"  התלוותה תערוכה של יצירותיה  של ז'וסטין פראנק במוזיאון הרצליה, ובה קטלוג מלומד שמי שמדפדף בו לא בהכרח מבין כי מדובר באמנית דמיונית, פרי יצירתו של רוזן. פרקים מהספר פורסמו במקור בכתב העת "תיאוריה וביקורת", כתב העת הראשי של הפוסט מודרניזם בישראל. מי שמעיין בהקדמה לגיליון רואה שעבור העורכים היה המאמר על פרנק רק "עוד מאמר", הם ככל הנראה לא היו מודעים כלל לעובדה שהם מפרסמים בדיון גמור, ואם כן, לא טרחו להודיע על כך לקוראים.

רוזן המשיך ויצר  סרט "תיעודי "  על ז'וסטין פרנק שבו גילם אותה ואת החוקרת האקדמאית של יצירתה  אן קאסטורפ וכמובן הציג תערוכה של יצירותיה.וגם בסרט הזה ניתן לצפות כעת ברטרוספקטיבה באמוזיאון תל אביב.

ז'וסטין פרנק לצערו הגדול עוררה סערה קטנה בהרבה  מזאת שיצרה אווה בראון אולי כי התרגלו כבר. ואולי כי אמניות סוריאליסטיות הן לא דמויות שגורמות לסערות גדולות.

רועי רוזן / ז'וסטין פראנק

הרעיון של רוזן ליצור ביוגרפיה בדיונית ומשכנעת שתכלול הערות שוליים, אינדקס וביבליוגרפיה מפורטת, חלקה דמיונית, היה מוצלח. אולם לטעמי לא הלך איתו רוזן רחוק מספיק. הבעיה עם יצירתו הייתה שרק שניים או שלושה מומחים בתולדות האמנות יכולים היו לדעת שפרנק אינה דמות אמיתית. לשאר הקוראים זה לא היה איכפת, שכן פרנק לא עשתה שום דבר שיכול היה לגעת בקהל הקוראים הרחב, ובראש ובראשונה לא הייתה מעורבת בשום אירוע היסטורי חשוב (או דמיוני וחשוב), ולא נפגשה עם אנשים ידועים באמת לקהל הרחב מעבר לשוליים של האמנות.

הייתה זו דמות חסרת נרטיב אמיתי שיעורר עניין בקהל.  והחמור מכל – לחייה לא היו משמעות. היא נשארה תמיד בשוליים של השוליים בכל מקום אליו הלכה. האירוע המעניין היחיד בחייה היה מהומה קלה אותה יצרה בתערוכה כלשהי של אמן בשם מרסל ינקו, אי שם בסוף שנות השלושים בארץ ישראל. לאחר מכן נעלמה. לא היה כאן שום דבר שיעורר אפילו הרמת גבה קלה אצל הקורא שאינו אוצר מוזיאון של אמנות מודרנית. אמנם רוזן העז לרמוז לקשרים שהיו אולי בינה ובין הכת הפרנקיסטית, אך נשאר רק בתחום הרמזים ולא עשה דבר עם האפשרות המעניינת.

אני  בכל אופן התרשמתי מיצירה זאת כל כך כל כך שכתבתי לה שני סיפורי המשך.   שהופיעו רק ברשת. הסיפורים נכתבו כמאמרים  מלומדים המלינים  על כך שרוזן עיוות את העובדות הנוגעות לחייה של פרנק, וכי הנ"ל הייתה גם ציירת קומיקס חשובה, למעשה ראשונה מסוגה בארץ ישראל, ואיירה עטיפות של חוברות מסדרות בלשים שאכן התקיימו באותה התקופה בארץ בתעשיית "הספרות הזולה " שהחלה להתפתח אז בתל אביב. . בנוסף היא עסקה גם בניסויים, בפגאניות, בכישוף שחור ובזימון ישויות חייזריות  מעולמות אחרים בתל מגידו , כפי שהעיד הארכיאולוג הידוע פרופסור אינדיאנה ג'ונס, ניסויים להם היו משמעויות הרות גורל לעתיד. אך שרוזן לא עסק בהם כלל.

סיפורים אלו  היו הצעד הראשון אל המציאות החלופית של הגולם שאותה יצרתי עם אורי פינק.

ציונה

roi rozen ziona book

דמות שאותה לא ניתן למצוא משום מה בתערוכה הרטרופקטיבית של רוזן היא הדמות של גיבורת העל שיצר ציונה. אבל זוהי דמות מעניינת כל כך שבכל זאת אעסוק בה כאן.

ז'וסטין פרנק הוכנסה גם כדמות בספר היסטוריה החלופית שיצרתי ב2003 ביחד עם הקומיקסאי אורי פינק "הגולם :סיפורו של קומיקס ישראלי .( מודן 2003) על תולדות גיבור על בסדרת קומיקס בגירסה חלופית בדויה  של מדינת ישראל.

 

 

עמוד בספר "הגולם " מאת אלי אשד ואורי פינק שבו מופיעה דמות בשם זו'סטין חנוך וסיפור קומיקס שלה ,מבוססים על ז'וסטין פרנק של רועי רוזן.

בדיאבד התברר שרוזן חשב בצורה מקבילה לי ולאורי פינק ,וחשב במקביל אלינו גם הוא על דמות של  גיבורת על במדינת ישראל חלופיתבשם "ציונה ".

רוזן הסביר : לציונה יש את כל המאפיינים של גיבורת על . כמו סופרמן ובטמן שפועלים בעיר שהיא מעין מיתולוגיזציה של ניו יורק , כך גם ציונה פועלת בתל חורף שהיא מעין תל אביב מיתולוגית . כמו לכל סופר הירו ,גם לציונה יש נקודת תורפה. היא נולדה פגומה ואביה הפרופסור נאלץ להשתיל בה חלקי מכונות . עד היום היא מזמזמת בזמן המעוף. לגיבורי -על יש אלמנט סכיזואידי מאוד חזק -הזהות היום יומית שלהם לעומת הזהות הגיבורית שלהם ,וזה נכון גם לגבי ציונה שזהותה היום יומית  יומית היא של  יונה צימר הספרנית . תמיד יש להם עזר כנגדם ,משרת ישיש או מאמן ,במקרה של ציונה זה זוג לסביות קשישות שמטפלות בה".

roi rozen ziona 2

הרעיון שלו היה  לעשות עיבוד לפרוזה של סדרת קומיקס לא קיימת ואמור היה להיפתח בטקסט מחקרי בשם "גלגולה של ציונה". שעל פיו ציונה  ההחלה כפנזין  פטריוטי לאחר מלחמת היום הכיפורים באשדוד שנועד לשקם את האגו הלאומי  כגיבורת על לאומית שלחמה במחבלים ובמדענים נאצים . לאחר מכן  בסוף שנות השבעים והשמונים ציונה מתגלגלת לסצינת הפאנק של תל אביב ושם היא מתוארת כדמות הרעה סוג של שוטרת ציונית עם חזה גדול שרודפת פנקיסטים מדליקים .ובשנותה תשעים נהפכת לדמות מנגה מנותקת מכל ההקשרים המקומיים שלה כרמז לגלובליזציה .

לבסוף זנח את הרעיון בגלל התחושה ש"יהיה יותר אמיץ ויותר מעניין פשוט לתת לספר להיות ספר" וגם כפי שהודה בגלל הופעת הספר של כותב שורות אלו ואורי פינק בעל רעיון דומה על גיבור על בהיסטוריה בדויה של מדינת ישראל  שהקדים אותו.

אך רוזן לא נטש את הרעיון לחלוטין והוא חזר אליו לבסוף. תחילה בתערוכה בשם "ציונה והתאומים "  שהוצגה בגלריה רוזנפלד שהייתה אמורה להציג את גיבורת העל ואת עולמה הבדוי .

אך משום מה לא היה   שום ציור של ציונה  בתערוכה " רק באחת התמונות בציור בשם "ההלוויה של רועי רוזן "  מנקודת המבט שלו לאחר שנקבר וכשהאדמה שקופה " אפשר לראות כנראה את סולית נעליה של הגיבורה.

אחר כך יצר רוזן ספר של ספרות לא קומיקאית "ציונה :   רומן על-פי סדרת הקומיקס / ( כתר 2006) המתאר את סיפורה של ציונה ומאבקה בכוחות רשע פנימיים שונים המאיימים על הישראל שבה היא חיה.

כהערת אגב אציין  שהיו מחשבות שונות להפגיש בין שתי הדמויות המקבילות הגולם של אלי אשד ואורי פינק וציונה של רועי רוזן בסיפור משותף ,אך זה למרבית הצער לא יצא לפועל. אולי בעתיד….

ציונה משום מה אינה מופיעה בתערוכה הרטרוספקטיבית של רוזן.

לאחר ציונה  שוב לא עורר רוזן שערורייה מיוחדת  עד   שיצר מיצג בשם "צא" ( 2010) שתיאר גירוש דיבוק ,רוחו של  הפוליטיקאי אביגדור ליברמן שנכנסה לתוך אישה . מציג במרכזו אקט סאדו-מזוכיסטי של זוג נשים, הנהפך בהדרגה ובמפתיע  לטקס גירוש שדים  מאחת הנשים שמשמיעה "אחוזת דיבוק" קטעים שונים מדבריו ונאומיו של ליברמן  בזמן שהיא חוטפת מלקות.

לאחר שעסק רוזן בדמותו של הפוליטיקאי הקשוח אביגדור ליברמן  כדיבוק שיש לגרשו פנה רוזן למודל של ליברמן לנשיא רוסיה פוטין שהוא כפי שהסביר לי "הדבר האמיתי שליברמן הוא רק החיקוי שלו " .בו הוא עוסק בתערוכה "הלילה של ולדימיר "

 

הלילה של ולאדימיר.

[

 בתערוכה "הלילה של ולדימיר "  יוצא רוזן כנגד אחד האנשים החזקים ביותר  על כוכב הלכת שלנו נשיא רוסיה ולאדימיר פוטין שיש מי שרואים בו את רשע העל האולטימטיבי.שהרי אין ספק שבעת כתיבת שורות אלו פוטין הוא האיש החזק ביותר בעולם יותר מנשיא ארה"ב אובמה וגם יותר מנשיא סין מתחריו.

במשך שנתיים ערך רוזן מחקר מקיף בתרבות הרוסית ובהיסטוריה הרוסית, הגבוהה והנמוכה, מחקר שביחד עם הסטייה הפרטית־היצירתית שלו הניב את האגדה על לילה רוסימבעית במיוחד שבמהלכו מוצא ולדימיר פוטין את מותו.

כמו במקרה של ז'וסטין פרנק גם הפעם ציורי התערוכה מבוססים על זאת של פרסונה אמנותית בדויה של אמן בעל עבר מסתורי שמגיע לישראל " הסופר והמאייר הרוסי מקסים קומר-מישקין, שעלה לישראל בראשית שנות ה-2000, וייסד בתל אביב את קבוצת "הקבורים בחיים", מעין גטו תרבותי אקס-סובייטי בלב תל אביב.שעבורם הוא כותב מניפסט מעניין ביותר השם דגש על הצורך שלהם להישאר נפרדים לחלוטין מסביבתם.מניפסט שרוזן טרח וכתב אותו ומן הסתם לא יתנגד שיוצרים שונים אכן יישמו אותו הלכה למעשה.

חבורת אמנים רוסיים ביצירתו של רועי רוזן.

קומר-מישקין, שהתאבד על פי הסיפור ב-2011, סבל מפראנויה, והאמין שולדימיר פוטין זומם לרצוח אותו. לאחר התאבדותו, התגלה שיצר בסתר נקמה פרטית משלו במנהיג הרוסי, בדמות האלבום "הלילה של ולדימיר". כאן, במעין הכלאה של ספר ילדים עם המרקיז דה-סאד ועם פמפלט פוליטי, ולדימיר מתכונן לשינה לאחר ארוחת הערב בבית הקיץ שלו, כשעשרות חפצים קמים לתחייה ומצטרפים אליו למיטה. מה שמתחיל כמעין מסיבת פיג'מות ברוח וולט דיסני, נהיה אלים יותר ויותר: החפצים מענים ובסופו של דבר גם רוצחים את פוטין.

roi rozen putin 4

ציורי התערוכה מתארים בסיגנון ילדותי כביכול המבוסס על מגוון יצירות ספרות ואמנות שונים של ספרות הילדים כמו "מקס ומוריץ " ו"יהושע הפרוע " והאמנות הרוסית ,לילה שבו ולאדימיר ואהובתו ישנים ואז חודרים לחדרם עשרות חפצים מואנשים מפלצתיים  שמבצעים בהם מעשי סדום וענויים שונים ולבסוף רוצחים אותם בצורות מזעזעות  המזכירות את המרקיז דה סאד.

העלילה מתחילה בבית הקיץ של ולדימיר, האוכל את ארוחת הערב. על הקיר מנגד תלוי ציור של נוף לילי אפוקליפטי עם שני ירחים, על הקיר מאחוריו מופיעה גולגולת במראה האליפטית הממוסגרת בזהב. כל ציור תחום במסגרת דקורטיבית בעלת חיים וחשיבות משלה. כאן רוזן עושה שימוש בטיפוגרפיה האוונגרדיסטית של האות הקירילית.

ולדימיר שוכב ער במיטתו, שמצעיה רוחשים מחיים זרים וזוממים. פילגשו (המתעמלת האולימפית אלינה קאבאווה שזכתה במדליות זהב באולימפיאדות של 2000 ו-2004  ואף נבחרה לאחר מכן לבית התחתון של הפרלמנט כנציגת מפלגתו של פוטין . שהיו שמועות שהוכחשו בכל תוקף שהיא  נישאה לו בחשאי.העיתון הרוסי שדיווח על שמועות אלו נסגר בתוך זמן קצר. לאחר מכן נפוצו שמועות שהיא ילדה לפוטין ילד שמחוץ לנישואין בעת כתיבת שורות אלו פוטין הודיע על גירושיו לאישתו מזה עשרות שנים .

בתמונה של רוזן   אלינה שרועה על השטיח שלרגלי המיטה בדמות כלב דלמאטי. השטיח הוא הדגל הצ'צ'ני ואילו מעל למיטה צלוב בן האלוהים וראשה המפוחלץ של העיתונאית אנה פוליטקובסקיה שיצאה כנגד פוטין ומדיניותו בצ'צניה עד שנורתה למוות בחדר המדרגות של ביתה. בעברית יצא לאור ספרה "רוסיה של פוטין " והיא הפכה לדמות של קדושה מעונה בעיני מתנגדיו של פוטין .איקון פשוטו כמשמעו של עולם התקשורת המתנגד לפוטין.

.ואז בשלב מסויים כל מיני חפצים מוזרים נכנסים לחדרו של פוטין ומתחילים לשחק עימו .משחקים שנהפכים למוזרים יותר ויותר.  בתמונה מס' 17 כבר אי אפשר להבדיל בין מציאות לחלום. רובוט אוטופי מעורר חלחלה בועל את ולדימיר, מחדיר מלפפון קוצני בעכוזו, בעוד זרוע אחרת שלו מלטפת את רגלו במברשת רכה. ויש תקריב שמימי של פי הטבעת של פוטין, המבוסס על היצירה "ישו במלכות השמים" לאנדריי רובלב צייר איקונים   רוסי מהולל.

בתמונה 33 שוכב ולדימיר הפגר כרות אף ועקור עיניים בין מצעיו הכחולים השורצים חיות טרף, פטמותיו מדממות, בבטנו קבורה חיים פילגשו. בחלונות הנפתחים אל הלילה מהדהדים חלונותיו של איליה קבאקוב, הצייר הרוסי הגדול מהתקופה שאחרי נפילת מסך הברזל. המסגרת החיצונית היא מחווה לאוונגרד הרוסי.

בתמונה הממשית האחרונה נסגר המעגל ודבר לא נשתנה בה, מלבד ראשו של פוטין, , המונח על הצלחת למאכל למנהיג הבא.

roi roazen putin head
האם זהו הכל חלום ביעותים של ולאדימיר ? או של האמן? האם הציורים אכן נועדו לשמש ככישוף וודו כנגד פוטין ומקורביו?

ברור שבמציאות הבדיונית שיצר רוזן אכן כן. לפוטין יש סיבה טובה לחשוש מציורים אלו המכוונים ומיועדים כנגדו.מה עוד שרוזן מכריז שתערוכה זאת היא רק הפתיחה לפרויקטים נוספים שיעסקו באמן קומר-מישקין חייו ויצירתו .הם יכללו ספר שבו יוכנסו הציורים ולפחות סרט אחד.


לאחר הצפיה בתערוכה  קיימתי עים רוזן ראיון לא קצר על התערוכה כ"אמנות כישוף מובנה. שבה הודה שאכן יש לו עניין אמיתי בכישוף .  "
מומלץ לך לא לנסות להציג את התערוכה ברוסיה של פוטין" אני מזהיר אותו "ברוסיה הם ייתיחסו לתערוכה ככישוף וודו אמיתי וכאיום אמיתי על פוטין. ומקורביו ".הוא מחייך חיוך נבוך.אבל מן הסתם הוא כבר יודע את זה בעצמו.

אני סקרן לראות את הפרויקטים הבאים של רוזן סביב מקסים קומר –מישקין וסביב פוטין. ואני תמה :האם בעתיד יחליט רוזן לשלב את כל הדמויות הבדויות שיצר "ז'וסטין פרנק ,ציונה מקסים קומר –מישקין ,ולדימיר פוטין וגם אחרים במין מציאות על בדויה ענקית.

בכל מקרה מומלץ מאוד ללכת לתערוכה הרטרוספקטיבית של רוזן ולצפות מחדש או בפעם הראשונה בפרוייקטים הקודמים והמרשימים שלו שבכל אחד מהם הוא יוצר מציאות מדומה משכנעת ביותר.

 

ראו גם

 

האתר של רועי רוזן 

מותה המיסתורי של ז'וסטין פרנק:סיפור תגובה של אלי אשד לרועי רוזן

roi_rozen1

אנציקלופדיה תרמיקה של קרן רוסו : שיעתוק פוסט מודרניסטי או פלגיאט טרמינאלי ?

בהוצאת "אמנות לעם " יצא לאחרונה בסדרת המוערכת מאוד "ספרי אמן " ( שבה מתמודדים אמנים פלסטיים שונים עם חומרים ממדיומים אחרים ) סיפרה של האמנית קרן רוסו   "אנציקלופדיה תרמיקה . זהו ספר יוצא דופן ושאפתני מאוד המורכב כלקסיקון עם ערכים לפי האלף בית העוסקים בנושאים שונים שמעסיקים את קרן רוסו כמו בעירה ספונטנית ונשים שנשרפו לאפר ( פרט לרגלים) , גשמים של דם ,תפיסות מיסטיות שונות , כישוף וודו ,כתות מיסטיות חשאיות ביצות זרחניות , ניתוח מפורט של הסרט "הניבלונגים " של פריץ לאנג ועוד רבים אחרים .כל אלה מוגדרים בידי ההוצאה כ"פיסות מעולמה של קרן רוסו כיוצרת וכהוגה שהאמנית מעונינת להציג לפנינו "
ספר זה המוגדר בידי המחברת וההוצאה "יצירת אמנות " יצא גם במהדורה אמנותית מוגבלת לאספנים של 200 עותקים חתומים וממוספרים בתוספת הדפס משי .( במקור הוא היה אמור לצאת לאור בהוצאת "בבל " אך העניינים לא הסתדרו בין היוצרת וההוצאה) .
זהו אכן ספר מעניין ומרשים ביותר מבחינת רוחב היריעה ושפע הנושאים שבהם עוסקת בו רוסו ובידענות עצומה מדהימה ממש לאמנית צעירה כל כך . בקשרים המסתמנים בין הנושאים השונים והמשונים ובשילובים שבינם שאותם יצרה רוסו אכן יש יצירת אמנות אמיתית , והוא זכה לביקורות טובות מיורם מלצר ואחרים .

היוצרת

קרן רוסו.צילם דניאל צ'צ'יק

קרן רוסו  ( נולדה 1974 ) היא אחת האמניות הצעירות המוערכות ביותר בישראל . היא התבלטה לראשונה בעבודת הגמר שלה עבור בית הספר לאמנות "בצלאל" המיצב "תאתואורים" שגם שם שילבה סרט וידאו ובו היציגה שחזור של גופה שנמצאה בביצה בדנמרק טתיארה עולם המאוכלס ביצורי ביצות ,שלדים ,טקסי וודו השטן עולם שבו יש לבני אדם ולחפצים שונים כוחות כישוף. עולם שבו התמקדה בתיאור חלומות מיתוסים אגדות עם תיאוריות אזוטריות מחקרים מוקדמים בנושאי הרפואה האלכימיה והפיזיקה ואיסוף מידע על תופעות שונות שאין להם הסבר רציונלי . את כל האלמנטים האלה אנחנו מוצאים שוב ושוב באנציקלופדיה .

עבודתה של קרן רוסו, מתוך התערוכה "הספורט הלבן – מיתוסים של גזע")

מיצג זה שימש כבסיס ליצירה הידועה ביותר שלה סרט ארט וידאו של 40 דקות דובר אנגלית שצילמה באנגליה ב-1999 בשם "התלקחות אנושית ספונטנית " שאותו היציגה במסדרת תערוכה שלמה שלה במוזיאון הרצליה שהוקדשה כולה לתופעה ביזארית של "שריפה ספונטנית " אנשים ( לרוב נשים ) שגופם נשרף או התפוצץ בפתאומיות וללא כל הסבר נראה לעין עד שהפך לאפר בביתם במקום מוגן לכאורה בחדר השינה או במטבח או אף במיטה אם כי בסביבתם הכל נשאר שלם וללא סימני שריפה או של גוף מבעיר או בוער אחר כלשהו . יש שמסבירים את התופעה כתוצר של קיומו של גז מיתן בבטן ,גז דליק שקיים גם בביצות ובמכרות ויוצר שם להבות "התאתוארים " . כל אלה הם נושאים שחוזרים שוב ושוב בצורות שונות באנציקלופדיה. ויש שחושבים שהבעירה נוצרת כתוצאה משתיית אלכוהול לפני הבעירה שגרמה להצתת הגז .

תמונה מהסרט "בעירה אנושית ספונטנית".

רוסו בנתה את הסרט כתחקיר טלווזיוני וכסרט דוקומנטרי כביכול שסוקר את התופעה וכללה בו רעיונות מבויימים עם אנשים הקשורים לתופעה ( כבאים שוטרים מדענים ,קרובי משפחה של הקורבנות ) לצד עדויות משטרתיות ומדעיות שהוצגו ביבושת דוקומנטרית בידי קריין בעל מבטא אנגלי כבד שליווה את הסרט בקול טלוויזיוני "רציני " בנוסח רפי גינת ותוכניות "בשידור חוקר" לצד צילומים אמיתיים של קורבנות בעירה ספונטנית שאותם אספה ממכבי אש בארץ ומארכיונים שונים בעולם וציורים שלהם שאותם ציירה בעצמה .

. אלא שפרט לצילומים הכל היה מומצא ומבוים. רוסו יצרה כאן למעשה את אחד הסרטים "המוקומנטריים " הראשונים אי פעם בישראל , ז'אנר שמשגשג כיום שנים לאחר שרוסו עסקה בו לראשונה.ויתכן שיש לה כאן זכות ראשונים לפחות בישראל .

ב-2001 חזרה לנושא המעסיק אותה של מכרות כאשר במסגרת תערוכה במוזיאון ישראל "כרתה " מכרה ברצפת המוזיאון .במקביל נתנה קורס בבצלאל על נושא ה"אלכימיה באמנות".
היא עסקה גם בנושא האמן כפושע בסרט וידיאו ארט מ-2003 בשם "גמילות חסדים" שם  הופיעה בעצמה כמי שמחלקת סוכריות מורעלות לילדים . "זהו סרט סלפסטיק הומוריסטי " הסבירה בראיון גדול שנתנה ל"העיר " " שמאחוריו עומדת חשיפה של האמן שהוא כביכול איש רוח ,כדמות לא מוסרית בעליל " .

כיום רוסו שוהה באנגליה במסגרת קומפלקס אמנים במסגרת מילגה חינם שקיבלה של קרן דלפינה סטודיו .היא גם מומחית במוזיקה פופולארית. וחיברה ערכים רבים על מוזיקאים עבור אתר "מומה".

שיעתוק או פלגיאט?

כותב שורות אלה הוא אחד המעריצים של יצירותיה האומנותיות של רוסו. והוא התרשם מאוד מהספר,אך גם לא בצורה שציפה לה. בדיקה של התוכן מצאה שכמה מהפרקים הם העתקים מילה במילה של חומרים ידועים מספרים אחרים בלי שניתן ליוצריהם כל קרדיט.
בין הפרקים האלה נמצא פרק מרכזי בספר "ריאליזם פנטסטי " שעוסק בתפיסות המיסטיות של הנאצים . זהו פרק חשוב של לא פחות מ-50 עמוד ( ע' 253-304) , וגם מרשים מאוד לפחות עד שמתברר שהוא תרגום מדויק ( כמעט מילה במילה ) של פרק מקביל מהספר ) THE MORNING OF THE MAGICIANS של ג'קוב ברג'יה ולואיס פאולס , ספר צרפתי מפורסם מראשית שנות השישים.

אבל ליוצרים המקוריים אין שום קרדיט בשום מקום בספר של רוסו למרות שיצירתם תורגמה במדויק .. השינוי היחיד שרוסו הכניסה היה כאשר שינתה את לשון הרבים של המחברים המקוריים "אנחנו מאמינים כי … " ל"אני מאמינה כי … " ( ע' 270)

בכל אופן נחמד שמישהו טרח לתרגם לעברית חלק מספרם הקלאסי של ברג'יה ופאולס חבל רק ששמם לא מופיע בקרדיטים..

THE MORNING OF THE MAGICIANS של ג'קוב ברג'יה ולואיס פאולס הוא  ספר צרפתי מפורסם מראשית שנות השישים שאותו כתבו מדען וסופר מד"ב יהודי ועיתונאי ידוע בנושאי מיסטיקה שהייתה לו השפעה מכרעת על היוצרות תנועת ה"ניו איג'" בצרפת ובמקומות אחרים.

הספר היחיד של ברג'ה שתורגם עד כה לעברית הוא הספר "כרטיס כניסה לארץ המחר " ספר עתידנות שאותו חיבר עם פייר דה לאטיל.

כדאי לציין שספרם של ברג'ה ופאולס שימש כמקור להשראה לרעיונות ולגניבות ספרותיות שונות למאות ספרי  ניו איג' שונים מאריך פון דניקן ועד בכלל. כולם גנבו ממנו רעיונות אבל בדרך כלל לכל הפחות שינו קצת את הניסוח.

אינני מבין מדוע גם רוסו לא נקטה בדרך זאת  במקום לתרגם אותו מילה במילה.

בכל 50 העמודים האלה רוסו לפחות ביצעה עבודת תרגום, אבל ב"ערך " אחר באנציקלופדיה "איש המרתון" ( ע' 14)  המתאר את נצחונו המדהים של האצן האתיופי "אבבא ביקילה " כשהוא רץ יחף במירוץ מרתון מפורסם באולימפידה את האצנים הסוביטיים שנראו כבלתי מנוצחים רוסו פשוט העתיקה קטע רלבנטי על האצן מספר המתח המפורסם של ויליאם גולדמן "איש המרתון" בתרגומו של אליעזר כרמי ( ע' 199-200 ) מתרגם שאף אחד ממעריציו הרבים אינו יכול לטעות בסגנונו המיוחד מאוד. וכאן תרומתה היחידה הייתה להשמיט כמה משפטים שהיו קשורים לסיפור המתח העומד במרכז הספר.

נשאלת השאלה : האם יש גם פרקים האחרים בספר שלקוחים ללא קרדיט מספרים מחו"ל ? אני חושד שכן. יש פרקים בספר שהם למעשה דוחות יבשים ומפורטים על תופעות ביזאריות שונות כמו שריפה ספונטנית של בני אדם וגשמים של דם שנראים כחומרים תיעודיים לכל דבר אבל לכך אין לי הוכחות.

דעת העורך

עורך הספר ב"אמנות לעם " מיכאל קסוס גדליוביץ : זהו ספר שמשחק על תכנים אנציקלופדיים שהם כולם מומצאים אבל החיבור בינם הכל זה לקוח ממנה .זאת כמו עבודת אמנות .יש כאן כל הזמן הליכה על גבולות. יש כאן בדיקה של גבולות .
מבחינתו של גדליוביץ כל הספר הוא פרי יצירתה המקורית של רוסו המתחזה ליצירה תיעודית ואין בו אף מילה אחת שלא נוצרה על ידיה.

דעת  המומחה לזכויות יוצרים.

להלן שיחה עם עורך דין טוני גרינמן מומחה לזכויות יוצרים ובעל אתר בנושא 

 

גרינמן : אינני מכיר  את פרטי המקרה אבל גם מבלי לבחון את הספר הספציפי כל טקסט ספרותי או מחקרי מוגן בזכות היוצרים שחלה למשך חיי היוצר ועד שבעים שנה לאחר מותו כך שאפשר לעשות שימוש ביצירה מדעית או היסטורית או מחקרית אבל אופן הביטוי של הסופר מוגן ולכן יש להביא גם הסכמה של יורשי היצירה להבאתה ולתרגומה .
ולכן אם מישהו לקח טקסט שלם ותירגם אותו בלי לתת קרדיט ליוצר המקורי יש כאן לכאורה הפרה של זכויות יוצרים .כמו כן לכל יוצר יש זכות שיציינו את שמו ליד יצירתו גם אם התרגום נעשה ברשות יש חובה לציין את שם היוצר. אחרת יש כאן הפרה של זכות היוצרים החומרית וגם של הזכות המוסרית .  אחרת יהיה קשה מאוד לטעון שיש כאן "שימוש הוגן" שמשמש בסיס ליצירה חדשה שתאיר את היצירה המקורית בדרכים חדשות ומפתיעות. האמן יכול לטעון שזה סוג חדש של אמנות ולקחת יצירה קיימת ולשלב אותה בספר אבל הוא אינו יכול לעשות זאת כמו שהוא בלי שום הערה ביקורתית ולהביע עליה דעה . .  בעיקרון
בית המשפט העליון היכיר באפשרות של אמן לעשות שימוש הוגן ביצירה של אחר בנסיבות שבן אפשר לעשות בהם פרודיה או סטירה ואז אפשר לראות בשימוש הזה מעין ביקורת על היצירה הקודמת . אבל על מנת ששימוש כלשהו יוכר כשימוש הוגן יש לבדוק את כמות ו"איכות " התכנים שהוא לקח מהיצירה הקודמת .

א.א. : זכור לך מקרים דומים או מקבילים שנדונו בבית המשפט בישראל ?
גרינמן : היו כמה מקרים שנידונו במשפט שאולי אפשר לראות בהם כמקבילות .. היה המקרה של הקומיקסאי דודו גבע שהשתמש בקומיקס בדמות של ברווז שהתבססה על דונאלד דאק וטען בתביעה שהוגשה נגדו בידי חברת וולט דיסני על הפרת זכויות יוצרין שעצם השימוש שהוא עושה בדונאלד דאק זה יצירה פוסט מודרניסטית . הוא הפסיד במשפט.
היה גם מקרה השימוש בדמות של צ'רלי צ'פלין בפרסומת..היה גם המקרה של שפרה האפרתי שלקחה את דמויות חבורת חסמבה ויצרה סביבם ספר על עלילותיהם כמבוגרים והוגשה נגדה על כך תביעה  היא זכתה לבסוף במשפט.
.א.א : ובכל זאת היום אמנים פוסט מודרניים כמו קרן רוסו נוהגים לצטט ללא הרף מיצירות קיימות ולעשות להם שיעתוק האם זה קביל מבחינה חוקית ?
גרינמן : אכן יש היום דיון שמתנהל לגבי האמנות הפוסט המודרנית ולגבי הזכות של האמן הפוסט מודרני לקחת יצירה קיימת על מנת להאיר אותה באור חדש .  כמו שעשה למשל דושאמפ שצייר שפם על מונה ליזה ואז אתה יכול לאמר שיש כאן הארה חדשה.   אבל לקחת טקסט מחקרי ולהשתמש בו כמו שהוא ללא הארה חדשה  וללא פרודיה וביקורת ולהשתמש  בזה רק לחיזוק העמדה ועוד לללא ציון שם היוצר המקורי קשה לראות בזה שימוש הוגן מבחינה חוקית .

דעת האמן
רועי רוזן הוא אמן פוסט מודרניסטי מהבולטים בישראל ותומך וידיד של קרן רוסו. פניתי אליו כעד מומחה בעניין :
א.א. האם מקובל היום באמנות הפוסט מודרנית שאמנים ישתמשו ביצירות של אחרים בלי לתת להם קרדיט?

רועי רוזן :  יש באמנות הפוסט המוררנית פרקטיקה שנקראת "ניכוס" שבה אמן לוקח יצירה של אמן אחר ומציג אותה מחדש כאילו הייתה שלו.  דוגמה לכך היא  האמנית האמריקנית שרי לוין שהציגה מחדש צילומים של צלמים שונים כשהיא חתומה עליהם . אבל הניכוס היה מושתת כאן על העובדה שהקהל מודע לכך וזאת מאחר שאלו היו תמונות איקוניות מפורסמות שהקהל של חובבי ומבקרי האמנות היה אמור להכיר אותן היטב ולדעת שהן לא באמת שלה .
א.א. : לך היה ידוע שלא כל הערכים באנציקלופדיה תרמיקה הן פרי יצירתה המקורית של רוסו ?
רוזן : לא ידעתי את זה. אבל דעתי האישית היא שאם אתה מצטט ממקום כלשהו עליך לתת תמיד מראה מקום.בצורה כלשהי.

הקרדיטים במהדורה הבאה.

קרן רוסו.

פניתי באי מייל לקרן רוסו השוהה כעת באנגליה לקבלת תגובתה. התגובה שלה נשלחה באי מייל באנגלית ואני מביא כאן תקציר שלה בעברית לטובת אלה שאינם שולטים באנגלית מעל התגובה האנגלית במלואה .
א.א. למה לא ציינת את השם של ספרי המקור ? זהו חלק מתפיסה פוסט מודרניסטית שיעתוקית כל שהיא?
יש עוד פרקים בספר שלקוחים בצורה דומה מספרים בחו"ל חוץ מהשניים שמצאתי ?
.
קרן רוסו : זהו ספר אמנותי ולא אקדמאי ,הוא אישי ולא מנסה לחקור תופעות שונות בצורה מדוייקת .
כן יש עוד פרקים שנלקחו ממקורות אחרים כמו הפרק על יונג ופרויד ואחרים .

AS the book is an artist book and not an academic book it is
personal and is not written in an academic form and is not
trying to research different phenomenons accurately. Some of
its contant is facts, some fiction, some true and some false.
It is a collection of ideas and phenomenons that is trying to
show a way of looking at the world through prism of heat and
energy in culture, so it is also a collection of thoughts.
Other chapters that are taken from other sources are the
incident with Jung and Freud (about the bog bodies) that I
have made sculptures of for example. again, it comes in order
to create a new connection between the two. Or some fact
about rains of blood or Jokai-the sea of woods. My role, as I
see it, is to put all those materials together and create a
new context to them if you'de like. or through these
connection to create a new thing, basically what is called
art, that's why the book is called an artist book.
Karen

א.א. : למה לא ציינת במקרים אלה את שמות המחברים המקוריים ? למה לא הכנסת שינויים בטקסטים שהבאת ?
רוסו : זהו סיפור ארוך הקשור לכסף.אני לא באמת עשירה והייתי צריכה לשלם לעיצוב של הספר בידי אמנות לעם . אבל הדברים ישתנו במהדורה הבאה של הספר ותרגום שלו לאנגלית שדנים בו עכשיו .

It was a long story involving money issues (and I'm not
really rich+ I had to pay for the book's design cause Omanut
Laam dodn't want to put more money in it 

if I change a text and put pictures in it that
weren't in the original text or edit it, I can't use the
author's name. If I want to take a text andd translate it
word by word I have to pay lots of money. So when I
approached them and asked if I can play with the material
they said OK, but you can't use the name as if this and this
wrote it. If you wanna use some part word by word you have to
pay such and such (and it was a HUGE amount of money). So I
couldn't do that and chose the other possibility, especially
when I'm not the first artist who played with exsisting
materials which is very common. There is actually a band
called Negativland who dedicted years for fighting the
subject. They fought in the court against U2 and there was a
book who documented the whole trial. But in this case I send
them examples and they got relaxed and saw that the devil is
not so terrible. Its always likethat, people react in panic
at the beggining.

א.א. איזה עוד אמנים השתמשו בשיטה זאת ?
Raymond Pettiboon, Mike Kelly, Ian Hamilton Finley, John
Latham, Barbara Kruger, Henrik Plenge Jacobson, Roni @Horn,
Joseph Kosuth, Lawrence Wiener, Richard Prince….. the list
is long, visually, almost second artist, isn't it?

. But things have
been solved now and it will be changed in the next edition
and in the translation (that is being discussed now).

( הקראתי לרועי רוזן את רשימת שמות האמנים האלה שאינם מוכרים לי והוא מעיר : אין כאן שמות של אמני ניכוס אלא רק אמנים שמצטטים מידי פעם " ) .

קרן רוסו היא אמנית מוכשרת ויצירתית אולי אחת היצירתיות ביותר כאן כפי שמראה סרט הוידאו ארט שלה שיצר למעשה ז'אנר חדש ומקורי.

אז מדוע הייתה צריכה ל"שעתק " מקורות אחרים ללא קרדיט?
האם ייתכן שכל ה"שיעתוק" כאן הוא חלק ממדיניות מכוונת של רוסו כחלק מאמנותה הפוסט מודרניסטית? לי נראה שבמקרה זה היה צריך לציין איפה שהוא בספר שהמדובר בתרגומים ובעבודת עריכה ולא דווקא כתיבה וזה לא היה פוגם בהערכתנו את אמנותה ואת התבנית שיצרה שהיא אכן מרשימה ביותר בכלליותה .
לי אישית אחד הדברים שהפריעו ביותר בספר היה שדווקא במקרה של התמונות הרבות בספר, רובן לא פרי יצירתה של רוסו , ליוצריהן ולמקורן ניתן קרדיט במדויק. מדוע לא ניתן היה לעשות זאת  עם הטקסטים? דומה שיש בכך משום זילזול מופגן בסופרים לעומת האמנים.
ואולי יש כאן חלק מתוכנית של יצירת ההקשר בין האמן והעבריין כמי שבזים למוסכמות החברה ? לקרן רוסו בלבד הפיתרונים.

קרן רוסו :מה שמחבר את הדמויות בכל העבודות שלי זה הרצון הכפייתי להראות את רצינות הכוונות שלהן ,וזה תמיד נגמר ברע.
עיתונאית : אצלך הדברים לא נגמרים כל כך רע בנתיים .
קרן רוסו : נחכה ונראה.
( מתוך ראיון בעיתון העיר עם קרן רוסו 1.6.2004 )

 

קישורים רלבנטיים
 האתר של  קרן רוסו

קרן רוסו באתר הוצאת "בבל"

ראיון מקיף עם קרן רוסו

קרן רוסו על אנציקלופדיה תרמיקה

שמעון אדף על קרן רוסו

ניסים קלדרון על קרן רוסו

קרן רוסו במארב

קרן רוסו בלונדון

על הספר של ברג'יה ופאולס
ג'קוב ברג'יה 

איש המרתון 

זכויות יוצרים
אתר זכויות יוצרים 

זכויות יוצרים בויקיפדיה

 האדם מהמכרה גופת אדם קפוא בביצה בדנמרק. מיצג מאת קרן רוסו.

דמויות והיסטוריות בדויות

 

בתאריך ה-28.6. 2004 התקיים במכללת אורנים "כנס הדמויות הבדויות" כנס שבו בחנו מרצים שונים ומשונים את נושא "הזהות הבדויה " ו"הדמות הבדויה" על זוויותיו השונות . זהו נושא שצובר כידוע תאוצה עצומה בשנים האחרונות הודות לשימוש העצום בזהויות בדויות באינטרנט . וכך הופיעו בכנס בלוגרים שונים ידועים יותר ופחות שסיפרו איך זה ליצור דמויות וזהויות , הופיעו שם מרצים אקדמאים שניתחו את הנושא בתרבות בספרות ובתקשורת . הכנס זכה גם לתגובות נזעמות יותר ופחות בחוגי הבלוגרים השונים שכינסו "אנטי כנס הדמויות השונות " משלהם .
ובין המרצים הייתי גם אנוכי וההרצאה שלי הייתה אחת ההרצאות המסכמות של האירוע .
והנה היא לפניכם :

דמויות והיסטוריות בדויות

..וכשאני רואה את המלומדים מתאבּקים בעפר ספרים וכתבים עתיקים, בשביל להעלות מקברם את 'גבּורי ההיסטוריא' בצורתם האמתּית, ומאמינים הם עם זה, שמאבּדים מאור עיניהם לשם 'האמת ההיסטורית', – אומר אני לעצמי : כמה עלולים המלומדים להפליג בערכם של חידושיהם, ואינם רוצים לראות דבר פשוט זה, שלא כל אמת אַרכיאוֹלוֹגית היא גם אמת היסטורית. האמת ההיסטורית אינה אלא זו, שמגַלה את הכוחות הפועלים בחיי החברה האנושית. כל שפעולתו בחיים ניכּרת, אף אם מצד עצמו אינו אלא ציור דמיוני, הרי הוא כוח היסטורי ממשי ומציאותו היא אמת היסטורית ; וכל שאין רישומו ניכר במהלך החיים הכלליים, אף אם מצד עצמו אין מציאותו המוחשית בזמן מן הזמנים מוטלת בספק, אינו אלא אחד מאלפי רבבות הנמצאים, שמציאותו של כל אחד מהם לעצמו היא בודאי 'אמת' במובן המוחשי, אבל – אמת שאינה מוסיפה ואינה גורעת כלום, ולכן היא כאִלו אינה, במובן ההיסטורי. 'וורטר' של גיטה, למשל, לא היה אלא ציור דמיוני, אבל מאחר שהשפעתו על הדור ההוא היתה גדולה כל־כך, עד שרבּו בגללו המאבּדים עצמם לדעת, – הרי הוא מצוּי אמתּי במובן ההיסטורי הרבה יותר מאיזה אשכנזי מוחשי, שחי באותו הדור לא בדמיון, אלא במציאות ממש, ומת ונשכח מלב והיה כלא היה.
( אחד העם "משה " )

בהרצאה זאת נעסוק בשני נושאים קשורים בנושא הדמויות הבדויות ומציאויות "מוקומנטריות " שנוצרו סביבם , ובספר ה"גולם " שהוא דוגמה של יצירת "מציאות מוקומנטרית" דהינו שהיא מתימרת להיות דוקומנטארית אם כי היא בדיונית ובו בזמן חלופית לזאת שאנו מכירים .

זהויות בדויות

אנו מבדילים בין "זהויות בדויות " שהם אנשים אמיתיים שמעוותים במעט או בהרבה את פרטי חייהם וזהותם על מנת ליצור סביבם תדמית מסוג מסוים מאוד, ובין "דמויות בדויות " שהן אנשים שלא התקיימו מעולם אך מוצגים כמי שחיו באמת והם לרוב ( בניגוד לזהויות הבדויות ) דמויות מוקצנות מאוד ולמעשה מיתיות בצורה זאת או אחרת .

תוצאת תמונה עבור שלימן

הינריך שלימאן האיש שחשף את טרויה וזייף אגב כך פרטים שונים מחייו.

רוב האנשים שאנחנו מכירים שכתבו את תולדות חייהם לרוב שינו ועוותו ולעיתים זייפו לחלוטין את הפרטים. הדוגמאות הן באמת רבות מספור והן אולי הרוב שהרי כל כותב נוטה לשפץ את פרטי תולדות חייו שלו .. נזכיר רק שתי דוגמאות ידועות במיוחד .המקרה של מגלה העיר הקדומה טרויה  הינריך שלימן שכיום יש טענות ש"פיברק" חלקים גדולים מחייו ויצר סביבו מיתוס כמגלה העיר שהוא כביכול חיפש אחריה כל חייו דבר שכיום ידוע שלא היה נכון כלל. או המקרה של הרולד רובינס  מחבר רבי המכר שסיפר כל חייו סיפור בדיוני על ילדותו כאילו היה יתום שאומץ בידי משפחה יהודית כל זאת על מנת לחזק את הקשר שלו לבין גיבורי סיפוריו שאותם תיאר תמיד כמי שעולים מאשפתות , כפי שהוא עצמו לא עשה מעולם. אנשים אלה פיברקו את תולדות חייהם מאחר שרצו ליצור סביבם "הילה מיתית " מסוג מסוים דבר שלא היו יכולים לעשות אם היו מתארים את פרטי חייהם האפורים והשגרתיים למדי כפי שהיו במציאות .לדעתי יש כאן מקרים של זהויות בדויות , דהיינו עיוות של פרטים בחייו של אדם אמיתי.

דמויות בדויות

ויש גם יצירה מסוג שני של דמויות בדויות לחלוטין , יצירה שלעיתים מורחבת על מנת ליצור "מציאויות " שלמות.
בשנים האחרונות הולך ומתפתח בארץ ובחו"ל הז'אנר של  הסרטים ה"מוקומנטריים שמציגים  בצורה דוקומנטארית כביכול אירועים אנשים ודמויות שלא התקיימו מעולם אך שמוצגים כאמיתיים בצורה משכנעת ביותר .
את שורשי הז'אנר החדש הזה כביכול ניתן למצוא כבר ביצירות קדומות.היה היה לפני 3000 שנה מלך בשם דוד שהשאיר את חותמו על הדורות הבאים עד עצם היום הזה ונחשב כמודל ואבי אבותיו של המלך המשיח .

כיום יש  חוקרים שטוענים שהביוגרפיה המוצגת בתנ"ך של המלך דוד שהיא כה ריאליסטית היא כולה פיקציה בדויה ולכן משכנעת הרבה יותר מיצירות היסטוריות אמיתיות של אותה התקופה.
אך ככל הנראה  מלך בשם דוד באמת התקיים כפי שמראה כתובת מהמאה התשיעית לפני הספירה שהתגלתה בתל דן ומזכירה את בית דוד . ובכך הפריכה טענות שונות שכל סיפורי דוד ושלמה הם מוקומנטריים דהיינו פיקציה מוחלטת .
אולם עדיין נשארת בעינה השאלה האם הדוד שמתואר בתנ"ך אותה דמות מורכבת ומסובכת על מעלותיה וחסרונותיה היא אמיתית כולה. במשך שנים רבות ההנחה הייתה שהסיפורים על דוד נכתבו בידי סופר חצר בימי שלמה בנו "כמעט" בזמן אמיתי הקרוב לאירועים המתוארים וכן הסיפור הוא מדויק ביותר באופן כללי .
. אולם זה מוזר מאוד שסופר של חצר המלוכה יעיז לכתוב בתיאורו את חיי המלך סיפורים כמו סיפור בת שבע וכבשת הרש ומרד אבשלום שבלשון המעטה אינם מציגים את אבי המלך בצורה חיובית. איננו מכירים שום מסמך מהמזרח הקדמון או מאיפה שהוא מתקופה מאוחרת יותר שמעז להציג את המלך בצורה כל כך אובייקטיבית . ( הסופר המזרח גרמני סטיפן היים חיבר ספר מצוין על נושא זה כיצד יכול היה סופר המלך שלמה ליצור יצירה מעין זאת על חיי המלך דוד וספרו "דו"ח המלך דוד " שתורגם הוא מעין  מורה דרך לבעיות השונות שהיו עומדות לפני הסופר האמיתי בביצוע משימה מעין זאת ) .
יש לזכור שיצירות אוטוביוגרפיות קדומות ויצירות מטעם מאז ומתמיד בדרך כלל מציגות את הדמות המתוארת כחסרת חולשות אנוש. רק יצירות ספרותיות בדיוניות מתארות לרוב דמויות "עגולות " שהן מלאות חיים וחולשות דווקא בגלל עצם בדיוניותן והעובדה ש"איש לא נפגע". .
מה שמעלה את החשד שסיפור דוד כפי שהיגיע לידינו הוא יצירה ספרותית מאוחרת יותר שמעזה להציג את הדמות במלוא חולשותיה שהיו המצאה בדיונית של הסופר ודווקא משום כך נראית כאמיתית יותר
אם אכן כך היה אנחנו מן הסתם לא נדע לעולם.
הועלתה האפשרות שהסיפור על דוד הוא מורכב ומשכנע כל כך כל כך דווקא משום שהוא מציג גרסאות שונות ונוגדות על חיי דוד , הגרסה של תומכיו והגרסה של מתנגדיו שחוברו יחדיו בעריכה. .באותה המידה אפשר לטעון שבמקור הייתה יצירה ספרותית של סופר כלשהו על חיי המלך הקדמון שעליו לא היה ידוע הרבה וסופר אחר יצר אז גרסה משלו מתנגדת על חיי אותה הדמות שמצאה חן בעיניו ולקח אותה לידיו כסוג של טריק ספרותי . והדמות הספרותית במקור זכתה להצלחה עצומה שכן היציגה חיים מיתיים שאנשים רצו להזדהות עימם , חיים שיש בהם סיפור מושלם של עלייה מאשפתות לכס המלוכה של ניצחונות ולבסוף של שקיעה בלתי נמנעת ובצורה ריאליסטית כיותר ממה שנעשה עד אז.
ביו שדוד היה דמות בדויה ובין שלא אין ספק שישנן לא מעט דמויות בדויות שהשאירו את חותמן על ההיסטוריה והתרבות האנושית. דוגמה אחת מני רבות היא של אוסיאן  משורר סקוטי קדמון כביכול שלמעשה נוצר בידי המשורר הסקוטי מהמאה ה-18  מקפרסון  דמות שבה האמינו רבים ויצר ז'אנר שלם של שירה רומנטית .
דוגמה אחרת  מודרנית י ותר היא של סופר בשם קרלוס קסטנדה שכתב ספרים שלמים על מפגשיו עם רופא אליל ומכשף הנודד במימדים שונים בשם דון חואן . הנ"ל הייתה  לאמיתו של דבר דמות בדויה מדמיונו הקודח של קסטנדה אבל מאז עוד אנשים טענו שראו אותו למרות שקסטנדה הכחיש את טענותיהם . וכמה וכמה מהם פרסמו ספרים על מפגשיהם עם אותו דון חואן וכיום קיים ארגון שלם שמקדם את התורות השונות שנוצרו במוחו הקודח של קסטנדה. .
אם נרצה אפשר להרחיב זאת אל מעבר לדמויות בדויות . אפשר להביא דוגמה נוספת לא של דמות בדויה אלא של ספר בדוי שהפך למציאות נוצרה בידי סופר בשם ה. פ לאבקראפט שהזכיר בסיפורי האימה שלו ספר בשם הנקרונומיקון שאמצעותו אפשר לזמן יצורים מיקום אחר. הספר היה דמיוני אבל היום אפשר לקנות אותו בחנויות , לי יש אותו בשתי גרסאות שונות וקיימות גרסאות נוספות שנוצרו בידי חובבי הסיפורים .

הסופר קרל מאי לבוש בבגדי גיבורו "יד הנפץ" לוחם נועז שלדבריו היה הוא עצמו.

ככל סופר אחר אני מסנן את דברי. אבל אני אינני כותב סיפורים דמיוניים. חייתי בעצמי את כל המאורעות המתוארים בספרי.

( הסופר  קרל מאי במכתב תשובה למעריצה ששאלה אם סיפורי ההרפתקאות שכתב התרחשו במציאות )

 הדוגמה אולי המעניינת ביותר של סופר שערבב לחלוטין בין דמיון ומציאות ויצר דמות בדויה ומציאות בדיונית לחלוטין שבה האמינו מאות אלפים היא מהמאה ה19 בגרמניה הדוגמה של סופר בשם קרל מאי .
הנ"ל היה עבריין ונוכל שהתמחה ברמאות ובהתחזות ואסיר. בעת שהותו בבית הסוהר הוא החל לכתוב סיפורי הרפתקאות וגילה בכך כישרון עצום . לאחר שחרורו החל לפרסם סיפורי הרפתקאות רבים על שהפכו לרבי מכר חסרי. למאי היה כושר דמיון בלתי רגיל ויכולת לשכנע את קוראיו באמיתות המקומות ואמינות העלילות שאותם תאר כשרון שעלה לעין ערוך על סופרים אחרים שבאמת היו במקומות האלה…
לאחר צאתו מבית הסוהר שוב לא היה למאי כל צורך לחזור לחיי הפשע הוא הפך בתוך זמן קצר לסופר ההרפתקאות המצליח ביותר בגרמניה ולמעשה לסופר המצליח ביותר מכל סוג בגרמניה .
מאות אלפי קוראים גרמנים צעירים ומבוגרים קראו בהנאה עצומה את סיפוריו המרתקים וחיפשו עוד . אלה התרכזו בשתי סדרות עיקריות : האחת מהן עסקה בגיבור בשם "קרא בן נמסי " גרמני צעיר ואדיר כוח שנודד לו בארצות המזרח התיכון והאימפריה התורכית ביחד עם כמה ידידים נאמנים כמו משרת בדואי ולורד בריטי ולוחם בערבים ותורכים מרושעים ומשליט צדק במדבריות.

קרל מאי בבגדי "קרה בן נמסי " שלדברי היה הוא עצמו כאשר שהה במדבריות ערב.

הסדרה השניה עסקה בלוחם בשם "אולד שטרנהנד "  ( יד הנפץ ) הנאבק באינדיאנים ולבנים מרושעים ומשליט צדק בערבות המערב הפרוע
הסיפורים בשתי הסדרות סופרו בגוף ראשון ולקוראים הנאמנים לא הייתה בעיה לגלות שקרה בן נמסי ואולד שטרנהנד הם אותו האדם בתקופות שונות של חייו , אדם בשם קרל . הקרל הזה הסתבר לבסוף לקוראים הנדהמים היה הסופר עצמו קרל מאי שהחל לטעון שהסיפורים הם אמיתיים ואכן אירעו לו כתקופות שבהם שהה בארה"ב ובמזרח. מאי החל לתת הרצאות שבהן סיפר על "הרפתקאותיו" במזרח ובמערב אף חילק תמונות שלו לבוש בביגדי שטרנהנד או קרה בן נמסי אקזוטיים ומצויד בכלי הנשק שלהם כפי שתוארו בסיפורים.תמונה אחת שלו הראתה אותו עם רובה הכסף של ידידו האינדיאני המת (בסיפורים ) וינטו . … יתכן מאוד שהסופר עצמו אף התקשה להבחין בין דמיון ומציאות ויש עדויות שבשלב מסוים הוא באמת חשב שכל ההרפתקאות המדהימות האלה אכן אירעו לו במציאות . הוא הציג את עצמו כהרפתקן שחווה את כל ספריו במציאות והציג מזכרות שונות מ"מסעותיו " כעדויות לאמיתות טענותיו .
הציבור הנרגש של קוראיו קיבל את כל זה ללא ערעור וראה בקרל מאי אגדה חיה והתגלמות של הגרמני ההרואי האולטימטיבי. וכל זה בגלל שספריו של מאי היו משכנעים יותר מאלה של אנשים שבאמת חיו במערב סופרים והרפתקנים כמו פרידריק גרסטקר שבאמת היו במערב הפרוע ובאמת עברו שם הרפתקאות שונות שאותם תיארו בספרים שונים , ושספריהם שימשו כבסיס לספריו הבדיוניים של מאי. כיום איש לא זוכר אותם ולא קורא אותם .
את קרל מאי לעומת זאת זוכרים וקוראים מיליונים עד עצם היום הזה. עד היום יש מדף שלם בכל חנות ספרים וסופרמרקט בגרמניה ואוסטריה המוקדש ל"מדור ספרי קרל מאי ". .
קרל מאי אגב הוא הסופר הגרמני המתורגם ביותר של כל הזמנים לשפה העברית , הרבה מעל ומעבר לסופרים כמו גתה או תומאס מאן , או אפילו אריך קסטנר.
אפשר להשוות את קרל מאי בצדק גמור לכותבי בלוגים שונים שיוצרים זהות דמיונית לגמרי שמשכנעת את כל הקוראים שלהם .
נשאלת השאלה שבעיני היא שאלת מפתח : למה היה קרל מאי משכנע יותר מהסופרים שבאמת חיו במערב הפרוע ובאמת עברו חיי הרפתקאות ?
התשובה לדעתי היא משום  שבנוסף לכישרון ספרותי  מאי ידע ליצור דמות "הגיונית" לכאורה שעונה לחוקי "הנרטיב" אם גם לא אלה של המציאות.
במציאות חייהם של בני אדם אינם הגיוניים ואינם משכנעים ואינם עונים על "חוקי הסיפור". יש בהם בניגוד לכל כלל ספרותי גם קומדיה גם טרגדיה וגם פארסה. זאת בניגוד לחיים של דמויות ספרותיות שהן הגיוניות מאחר שיש בהם תיאור עקבי של עליה ,של נצחונות בלתי פוסקים ושל שקיעה או של סוף הרואי וחשוב מכל יש להן משמעות , משמעות שחסרה לחלוטיו בחיי בני אדם במציאות . ולכן הם הרבה יותר משכנעות ומושכות . לקודמיו של מאי לא היה את הכשרון הספרותי של מאי , הם לא ידעו ליצור בתיאוריהם את הרפתקאותיהם דמות משכנעת מעין זאת מאחר שתיארו אירועים שקרו להם פחות או יותר במציאות. הם לא ידעו ליצור "דמויות מיתיות " מאחר שתיארו פחות או יותר את המציאות האמיתית.


קרל מאי  לעומתם יצר מציאות דמיונית אך משכנעת שבמרכזה העמיד דמות מיתית אך משכנעת , כביכול הוא עצמו שענתה על חוקים מסויימים של "התנהגות הירואית " שלהם ציפו הקוראים ושלהרפתקאותיה היו משמעות: להביא לניצחון הצדק על כוחות הרשע והפשע. השילוב של כל זה ביחד עם הפרטנות הדקדקנית של מאי בתיאור הסביבות האקזוטיות והעמים האקזוטיים שבהם התרחשו הרפתקאות אלו כביכול פרטנות שהתבססה על מחקר מעמיק ביותר בספריות ועל אלפי ספרים שאותם קרא יצרה בקוראיו תחושת "מציאות " שעימה לא יכלו להתחרות קודמיו של מאי למרות שאלו תיארו את "האמת ".

קרל מאי וגיבורו האינדיאני וינטו.

מציאויות בדויות

בימינו נטייה זאת ליצור דמויות ומציאויות בדויות אך משכנעות תופסת תאוצה. בסרטים מוקומנטריים שהם סרטים כביכול דוקומנטריים על אירוע בדיוני לחלוטין מלא באנשים מתראיינים במלוא הרצינות בהסברים פרטניים בהתייחסויות היסטוריות
ודווקא בתקופה שלנו שבה לכאורה קל יותר לגלות דברים אם הם אמת או לא , הז'אנר המוקומנטארי הולך וצובר תאוצה בגלל התפתחות אמצעי התקשורת שמאפשרים לטשטש בין דמיון למציאות.
אולי הסנונית הראשונה של טשטוש זה בין דמיון ומציאות הייתה של תסכית הרדיו  המפורסם "מלחמת העולמות" של אורסון וולס ב-1938 שתיאר בפרטי פרטים ובראיונות כביכול בזמן "אמיתי " של שעה פלישה ממכוכב מאדים לארה"ב . וכתוצאה מהשידור הזה אלפים ברחו מבתיהם בפאניקה
.ב-1949 הייתה חזרה על השידור באקוודור עם אותם התוצאות אבל היוצרים לא יצאו מזה הפעם  בשלום כמו אורסון וולס שזה היה כרטיס הכניסה שלו להוליווד . קהל הצטופף מסביב לתחנת הרדיו ושרף אותה . היו הרבה הרוגים האקוודורים הראו שבניגוד לאמריקנים הם לא אוהבים שצוחקים עליהם .
ולאחרונה היה סרט האימה המצליח " פרויקט המכשפה מבלייר" שהיציג סרט כביכול אמיתי של אירוע מפחיד שאותו עברה חבורת צעירים סרט שהפך לתופעה עם סרט המשך . אנשי העיירה שבה התרחש הסרט לא הבינו מה רוצים מהם אבל ניתן לתמוה עם בעוד דור העלילה בסרט תהפוך לחלק מהמיתוסים של העיירה.
כדאי להזכיר כאן תופעה שונה מהמוקומנטארים אך קשורה אליהם בתרבות הפופולארית המודרנית התופעה של "מציאויות בדויות " לחלוטין שנוצרות בכלי התקשורת ומשפיעות על העולם האמיתי. בתרבות הפופולארית של המאה העשרים נוצרו כמה עולמות ומציאויות שגרמו לקוראיהם את התחושה שאכן יש כאן משהו שהוא יותר מבדיוני וזאת בגלל היותן יצירות בעלות כוח מיתי של ממש .
אפשר להזכיר את הסופר "טולקין" ש"שר הטבעות" שלו הוא בעל עוצמה כה חזקה ויוצר עןולם כה מפורט ומשכנע עד שנוצרה קבוצה שלמה של מאמינים בשם "הטולקינאים" שמאמינים שכל המתואר שם אמת . חברי קבוצה זאת נמצאים גם בישראל.
אפשר להזכיר גם את סדרת "מסע בין כוכבים " שיצרה "יקום דמיוני שלם שיש לו מפות ואטלסים וספרי עיון ומחקרים ושפות אמיתיות שמבוססות על היצירה הבדיונית . ויש לה מאות אלפי או אף מליוני חובבים שאצל כמה מהם ניכרו סימנים ברורים של טשטוש בין מה שהוא דמיון ובין מה שהוא מציאות בסדרה זאת .ואיך אפשר שלא להזכיר את סדרות הטלוויזיה הריאליסטיות כביכול של אופרות סבון וכו' שיש בין חובביהם רבים רבים מאוד שאינם מסוגלים להבדיל בין השחקנים ובין הדמויות הבדיוניות שאותן הם מגלמים .
ולאחרונה האופנה הלוהטת ביותר בתחום הטלוויזיה היא סרטי ה"ריאליטי שאוז " זהו סרט כביכול דוקומנטרי על אירוע בדיוני לחלוטין שנוצר בידי מוות ההפקה מלא באנשים מתראיינים במלוא הרצינות בהסברים פרטניים על מעשיהם . כאן קשה מאוד לדעת מה אמיתי ומה לא בסרט דוקומנטארי כביכול המוצג לנגד עינינו שהרי כל במאי של סרט דוקומנטרי עושה סלקציה ולפעמים דרמטיזציה כדי שהאירועים יהיו דרמטיים יותר . וכך גם בתוכניות הריאליטי שאו נוסח "קחי אותי שרון " שבה הסתבר שחלק גדול ואולי הכל מבין האירועים הדוקומנטאריים כביכול שבמהלכם אישה הייתה צריכה לבחור מאהב מבין חבורת מחזרים היה מבוים מההתחלה ועד הסוף .וזהו רק קצה הקרחון .

כדאי אגב להבדיל בין מוקומנטריים על אירועים בדיוניים כמו "הפלישה ממאדים " ו"פרוייקט המכשפה מבלייר " שלאמיתו של דבר השתמשו בדמויות אמיתיות המתמודדות באירועים הבדיוניים ובין מוקומנטריים שיוצרים דמויות בדיוניות לחלוטין , אך כאילו אמיתיות .

משיר טהירה ועד ל"זהירות מצלמה"

בסופו של דבר היגיע ז'אנר הדמויות הבדויות והמציאויות המוקומנטריות גם לישראל .
את שורשי התופעה ניתן למצוא עוד בשנות השבעים . המשוררת רחל חלפי יצרה סדרה של שירים על חיי מכשפות כביכול אמיתיות מלוות בהערות מלומדות על מקורות ביבליוגרפיים כולן מזויפות .
וכך עשה גם המשורר אמיר אור  בספר "שיר טהירה " ( 2001) שלו שמלא בהקדמות ואחרית דבר מלומדות על האפוס הטוקארי שכביכול תרגם, כולן דמיוניות .

כל העובדות החדשות האלה מראות שיש לראות את פראנק בצורה שונה ממה שמציג אותה רוזן במחקרו : לא  קדושה מעונה ואישה דחויה הנמצאת בשולים של השוליים של הישוב מבלי שיהיה לה אף אחד לתקשר עימו  . אלא אישה שפרצה דרכים חדשות ולא שגרתיות  הן בתחום איור התרבות הפופולארית בארץ ישראל והן בתחום הדת והמיסטיקה  והשאירה עליה את חותמה הבלתי נשכח.

  כל הגילויים האלה חושפים אחת ולתמיד שעם כל הכבוד למחקרו החלוצי של רוזן בתחום הוא כיסה  ועיוות יותר מאשר גילה.   לצערי עלי לסכם במסקנה שפרקים רבים ב"זיעה מתוקה " לקוחים מדמיונו הפורה של רוזן ואין להם  כל קשר למציאות של ז'וסטין פראנק.

( הסיום של "מותה המסתורי של ז'וסטין פרנק "מאת אלי אשד )

הז'אנר קיבל את התאוצה האמיתית שלו עם הספר "זיעה מתוקה"  של האמן רועי רוזן  שתיאר בפירוט ביוגרפי את חייה של ציירת סוריאליסטית לא חשובה ולא ידועה בשם ז'וסטין פרנק . לספר התלוותה תערוכה במוזיאון הרצליה של יצירותיה עם קטלוג מלומד שמי שמדפדף בו לא בהכרך מבין שהמדובר באמנית דמיונית והכל פרי יצירתו של רוזן . פרקים מהספר פורסמו במקור בכתב העת "תיאוריה וביקורת " כתב העת הראשי של הפוסט מודרניזם בישראל . מי שמעיין בהקדמה לגיליון רואה שעבור העורכים המאמר על פרנק היה עוד מאמר והם ככל הנראה לא היו מודעים כלל לעובדה שהם מפרסמים בדיון גמור , ואם כן לא טרחו למסור זאת לקוראים.
הרעיון של רוזן ליצור ביוגרפיה בדיונית ומשכנעת כוללת הערות שוליים אינדקס וביבליוגרפיה מפורטת וחלקה דמיונית היה מוצלח . אולם חשבתי שרוזן לא הלך בו רחוק מספיק . הבעיה עם יצירתו הייתה שרק שניים שלושה מומחים בתולדות האמנות היו יכולים לדעת שפרנק אינה דמות אמיתית ולשאר הקוראים זה לא היה איכפת שכן פרנק לא עשתה שום דבר שיכול היה לגעת בקהל ה קוראים הרחב ובראש ובראשונה היא לא הייתה מעורבת בשום אירוע היסטורי חשוב ( או דמיוני וחשוב ) ולא נפגשה באנשים ידועים באמת לקהל הרחב מעבר לשוליים של האמנות .הייתה זאת דמות חסרת נרטיב אמיתי והחמור במכל לחייה לא היו משמעות. היא נשארה תמיד בשוליים של השוליים בכל מקום שאליו הלכה. האירוע המעניין היחיד בחייה היה מהומה קלה שאותה יצרה בתערוכה כלשהי של אמן בשם מרסל ינקו אי שם בסוף שנות השלושים בארץ ישראל ולאחר מכן נעלמה.  לא היה כאן שום דבר שיעורר אפילו הרמת גבה קלה אצל הקורא שאינו אוצר מוזיאון של אמנות מודרנית . אמנם רוזן העז לרמוז לקשרים שהיו אולי בינה ובין הכת הפרנקיסטית  אך נשאר רק בתחום הרמזים ולא עשה דבר עם האפשרות המעניינת.

כהדגמה של דעתי איך היה צריך רוזן לתאר את הדמות כתבתי לספרו סיפור המשך  שהופיע רק ברשת . .הסיפור נכתב כמאמר מלומד שמתלונן על כך שרוזן עיוות את העובדות לגבי חייה של פרנק והעובדה שהייתה גם ציירת קומיקס חשובה ולמעשה ראשונה מסוגה בארץ ישראל ואיירה עטיפות של חוברות מסדרות בלשים שאכן התקיימו באותה התקופה בארץ ישראל .ובנוסף היא עסקה גם בניסויים בפגאניות ובכישוף שחור ובזימון ישויות מעולמות אחרים כפי שהעיד הארכיאולוג הידוע פרופסור אינדיאנה ג'ונס . ניסויים שלהם היו משמעויות הרות גורל לעתיד .
סיפור זה היה הצעד הראשון אל המציאות החלופית של הגולם.


לאחר מכן יצרו רועי ארד  ושאול בצר את הסרט "זהירות מצלמה " שבו היציגו בצורה "מוקומנטרית" את חייו של יוצר סרטי המתיחות הראשון בישראל "מקס טונה שרייבר "דמות בדיונית לחלוטין אם כי בלתי אפשרי לדעת זאת אם לא ידעת זאת לפני שצפית בסרט . הם הביאו קליפ של שיר מסרטו של שרייבר ועטיפות של מגזינים שבהם הוא מופיע כביכול עם דמויות ידועות שונות .חיים שהיו שרשרת של עליות ונפילות בלתי פוסקות
ומז'וסטין פרנק ומקס טונה שרייבר קצרה הייתה הדרך אל הגולם .

הגולם 

..הנער יוסי פצוע קשה  ודמו נוזל ממנו , בזמן שהג'ין הולך ומתקרב לביצוע מטרתו השמדת הכור הגרעיני של ישראל!!!! האם יצליח הגולם לגבור על קמיע  "חותם שלמה " שגזל ממנו את כל כוחותיו?? האם יוכל  פרופסור אלברט  פינשטין להתגבר על  המתנקש  הערבי הנחוש בדעתו להרוג אותו ויהי מה וגם במחיר חייו שלו ?האם יעלה בידה של לילית למנוע את רצח ראש ממשלת ישראל הנמצא בביקור בדימונה?

את כל אלו מאזינים יקרים , נדע בפרק שישודר מחר. זה עתה האזנתם לפרק השמונה עשרה  של תסכיתנו " הגולם נגד הג'ין " על פי סדרת העלילונים הידועה "הגולם " מאת אוריאל  רשף ,  אנו מקווים שערבה ההאזנה לאוזנכם. נודה בזאת למחבר התסכית  דני אלדר , לאיש הקול, לטכנאים,וכמובן לשחקנים דוד גרוסמן ואריה אלדד  שעשו במלאכה .כאן רשת אלף  של קול ישראל בתל אביב. בעוד עשר שניות נעביר אליכם את חדשות השעה שלוש מירושלים ..

( קטע סיום של תסכית בסדרת הרדיו "הגולם " בערך מ-1975 )

 אורי פינק ואנוכי יצרנו ספר עיון שלם על תולדות סדרת קומיקס שלא התקיימה מעולם מלווה באיורים מתקופות שונות כביכול מצויירים בסגנון אותם תקופות,  בצילומים של היוצר אוריאל רשף בתקופות שונות של חייו ועם אישים ידועים שונים על מנת לחזק את האשליה .אך המציאות שהספר מתאר היא בניגוד למקובל לא מציאות של העבר המוכר לנו אלא של עבר אלטרנטיבי .

עבר במדינה שבה תעשיית הקומיקס הפכה לחלק מרכזי בתרבות הפופולארית של מדינת ישראל באותה מציאות חלופית זאת בניגוד למה שאירע במציאות שאותה אנו מכירים . וכל זה הודות לפועלו של האיש שאת חייו תיארנו בספר , האמן והמו"ל אוריאל רשף .

האמן גיבור הספר  היה יותר מסתם אמן קומיקס  מצליח אם גם לא מוצלח , אישיותו וחייו סימלו בתוכם את תולדות תעשיית הקומיקס והספרות הפופולארית בישראל כפי שיכלו להיות ( וכפי שאכן היו בשינויים מסוימים ) עלייתו ושקיעתו לא הייתה רק אישית אלא גם סימלה את עלייתם ושקיעתם של תחומים אלה.

הכוונה  הייתה ליצור מציאות חלופית שאינה זהה למציאות שאנו מכירים ( אם כי היה צורך לקרוא את הספר בשימת לב אמיתית על מנת לתפוס זאת)  , אבל למציאות החלופית הזאת לא היה כל ערך אם לא תתבסס על אלמנטים  אמיתיים מוצקים ביותר אם גם נראים כבדיוניים  . וכך כמה מהקטעים היותר ביזריים בספר מהם אמיתיים בשינוי פרט קל ,למשל הקטע על משפט   הצנזורה כנגד חוברת בשם |הגולם נגד הסטלג " ", משפט שהביא להשמדת מרבית עותקי החוברת הנ"ל ,  מבוסס על משפט אמיתי שהיה במציאות  נגד ספר בשם "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " שהביא לתוצאות זהות , והתיאורים של המשפט  שכיום נראה הזוי לחלוטין  נלקחו מפרוטוקולים אמיתיים של המשפט הנ"ל בשינויים קלים על מנת להתאימם למציאות של הספר.

 כאשר מרואיין פנחס שדה כמחבר סיפורי הגולם בשנות השבעים  זה מבוסס על ראיון אמיתי שלו על ספר טרזן שכתב והוא אכן היה סופר קומיקס פורה ביותר עבור מגזין הילדים "הארץ שלנו".  כאשר מרואיין הסופר האמיתי אתגר קרת כמחבר סיפורים רויזיוניסטיים על הגולם בשנות התשעים הראיון  הדמיוני עימו מבוסס על ראיונות אמיתיים שקרת נתן .    אמן הקומיקס  ג'ק  קירבי שמופיע  בספר כאחד מיוצרי סדרת הגולם  היה אמן קומיקס אמיתי ומפורסם מאוד שאכן יצר דמויות קומיקס ידועות רבות ,בארה"ב. אבל הוא היה יהודי טוב שמן הסתם זה מה שהיה עושה אם היה מגיע לארץ וסיפורי הגולם שלו מבוססים על סיפורים אמיתיים של דמות בשם קפטין אמריקה שאורי צייר.

 

 יצרנו קליפ של שיר שכביכול שודר בטלוויזיה בשנות השבעים המוקדמות והושר בידי זמרת ידועה באותם ימים בשם מרגלית הדרי (  ולמעשה היה פרי יצירתה של זמרת צעירה ומודרנית בשם יסמין אבן )  שיר שהיה פזמון הנושא של תוכנית תסכיתים ברדיו ששדרניה היו לא אחרים מאשר אריה אלדד ( היום חבר כנסת ) ודוד גרוסמן ( היום סופר ידוע ) שבאותה התקופה באמת היו שניהם שחקנים בתסכיתי רדיו .

על מנת לחזק את האפקט של האמינות ובו בזמן לחזק את המציאות החלופית המתוארת החלטתי להכניס לספר את הדמויות הקודמות של מציאות מוקומנטרית שהופיעו בעברית כמי שקיימים בעולם ובמציאות של הגולם  והיו קשורים אליו וליוצרו אוריאל רשף בדרך זאת או אחרת וכך להוסיף ל"נדבך האמינות " שבו את נדבכי האמינות שאותם יצרו כבר קודמינו רוזן וארד  ובכך לתרום לחיזוק הריאליזם כביכול.

 לדעתי כדי שמוקומנטרי יהיה אפקטיבי באמת עליו להיות קרוב כמה שיותר למציאות כל שהיא  כשיקוף מעוות של משהו שיכול היה להיות אבל לא קרה לצערנו או לשמחתנו .  זאת בניגוד לספרים כמו "חרב אלף הראמות"  שמנסה ליצור מציאות  מפורטת  אך בדיונית לחלוטין ונכשל כתוצאה במבחן השכנוע שאכן יש כאן מציאות אמיתית שאכן התקיימה או קיימת איפה שהוא, פשוט משום שהכל כל כך רחוק מהקורא הממוצע ומהתנסויותיו .

 

  היכנסתי לספר  ברשותו האדיבה של רועי ארד   את מקס טונה שרייבר שמופיע  בו כמי שביצע מתיחה שבה הוא מחופש לגולם והשתמשנו לשם כך בתמונה מהסרט שבה מקס מחופש לחייזר ושינינו את התמונה כך שהוא מחופש לגולם . הספר "הגולם " כולל ראיון שלם עם מקס.

רציתי להכניס גם את ז'וסטין פרנק ולהראות שהם כולם חיים באותו יקום  בדיוני משותף. רועי רוזן הסכים לכך בתחילה עד שהובהר לו שהז'וסטין פרנק שתוכנס לספר לא תהיה הדמות הבדויה והשגויה מעיקרה שתיאר של אמנית סוריאליסטית מינורית ולא ידועה שלהוציא לרומן פורנוגרפי שלא הודפס וכמה יצירות אמנות נשכחות לא עשתה הרבה בחייה  אלא הדמות האמיתית  של פראנק כפי שתיארתי אותה אני של  חלוצה באמנות  קומיקס חתרנית ופגאנית בעלת עניין בכישוף.

 אבל למרבית הצער רועי רוזן לא התלהב מהרעיון שהגירסה שלו על חייה של פרנק תוכרז כ"לא אמיתית " ותוחלף באחרת "אמיתית יותר ". אני אמנם הייתי בהחלט מוכן להכניס את הגירסה האמיתית  על חייה של פרנק   לספר  בין שרוזן יסכים לכך ובין שלא , אבל אורי פינק אדם זהיר מטבעו הפעיל לחץ לא מתון בדרישה למנוע את מה שהוא כינה כ"אפשרות להסתבכות משפטית מיותרת ". 

(להפתענו התברר לנו בנוסף לכך    שבאותו הזמן שאנחנו עבדנו על הגולם  עבד רוזן  באופן בלתי תלוי  על פרוייקט מקביל משלו על עלילותיה של גיבורת על בסדרת קומיקס  "מוקומנטרית " בשם "ציונה " לשמחתנו הספר שלנו הקדים את זה של רוזן   שבעת כתיבת שורות אלה עוד לא יצא לאור ואין זה ברור אם גם יצא לבסוף ) .

  בסופו של דבר היכנסתי את ז'וסטין פרנק  גם לספר על הגולם על פי הגירסה הרויזיוניסטית שלי כציירת קומיקס חתרנית ופאגנית פרנקיסטית מוסווית ולא על פי הדמות המקורית של רוזן . אבל בהתאם לדרישתו של אורי פינק  שיניתי את שמה מז'וסטין פרנק לז'ולייט חנוך שם שכבר הוצג בסיפור הרויזיוניסטי שלי כשם בדוי שלה ( וזוהי בדיחה מוסווית בפני עצמה )  .

הספר התקבל בביקורות נלהבות והיו לא מעטים שחשבו שהוא אמת , ידוע לי שיש אנשים שמחפשים היום את חוברות הגולם , המבקר מנחם בן כתב מאמר נלהב שממנו הסתבר  שהוא חושב שהכל אמת . הוא פירסם כעבור שבוע מאמר התנצלות נלהב באותה המידה. פעיל של הימין הקיצוני ניצל תמונה מהספר  כדי לתקוף דרכה את אריאל שרון . ויש עוד דוגמאות רבות. הגולם חודר למציאות .

הרעיון תופס תאוצה משלו . לאחרונה יצא לאור ספר חדש של אשכול נבו שכולל תוספת שיר שכביכול הושר בידי הלהקה הדמיונית שעליה מספר הספר שם השיר הוא "סופרמן " ואולי יש כאן תגובה לפיזמון הגולם שלנו. אני מאמין שיהיו דוגמאות נוספות ומתוחכמות יותר בעתיד .

בכל אופן יש רעיונות להכין אנתולוגית קומיקס אמיתית של סיפורי קומיקס על הגולם כביכול מתקופות שונות דבר שנוסה כבר בארה"ב לגבי דמות קומיקס בשם "האסקפיסט" שנוצרה בספר הרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי ספר שזכה בפרס פוליצר בארה"ב ותיאר את חייהם  הבדיוניים של שני יוצרי דמות קומיקס ידועה  .  בזמן שפינק ואני עמלנו על יצירת הגולם מחבר הספר מיכאל שייבון עמל מבלי שנדע על כך  על יצירת סידרת סיפורי קומיקס מיוחדת שמציגה סיפורים מ"תקופות שונות " במשך קיומו של "האסקפיסט " סיפורים שכולם נוצרו כמובן בידי אמנים מודרניים אך בסגנון הקומיקסים בתקופות עבר שונות . חוברות אלו יצאו לבסוף לפני מספר חודשים .רעיון המציאות המוקומנטרית בהחלט נמצא כיום באוויר .

  הרעיון מצא חן בעיני ובהחלט יש מקום ליישם אותו גם לגבי הגולם . יש כעת  דיונים עם אמני קומיקס שונים כאן בישראל כמו יובל כספי  לגבי פרוייקט משותף מעין זה ולפחות סיפור אחד נמצא בשלבי הכנה מתקדמים ויתפרסם בקרוב. אם הפרוייקט  כולו אכן יצא לבסוף  לפועל הרי יהיה זה שלב נוסף בהתפתחות הדמויות הבדויות בישראל .

נשאלת השאלה :למה ,למה יש לנו  צורך  ליצור עבר  מוקומנטרי ודמויות בדויות  ? הסיבה היא פשוטה כדי לצייר מציאות קרובה יותר למה שהיינו רוצים שתהיה כפי שהיינו רוצים שתהיה. העבר אינו מוצא חן בעיננו אז אנחנו משכתבים אותו . אבל השכתוב לא יהיה אפקטיבי באמת אם הוא לא יהיה משכנע וכדי להיות משכנע  וגם מעניין באמת עליו להיות נאמן בצורה זאת או אחרת לעובדות קיימות ולדמויות הבדויות יש צורך  להיות בעלת אמת פנימית כל שהיא אם גם לא אמת היסטורית. ומעל לכל עליהם  להיות בעלות נרטיב ברור ובעל משמעות, כזה שאין בדרך כלל  לאנשים שאנו מכירים ולמציאות הכאוטית שבה חיים כולנו, וזה מה שנותן להם את עוצמתם כדמויות בדויות .

קישורים רלבנטיים :

כנס הדמויות הבדויות

הדמויות הבדויות כנגד האקדמיה

"משה" מאת אחד העם

קרל מאי בעברית 

מותה המיסתורי של ז'וסטין פרנק "

הגולם

קליפ הגולם

 

אלי אשד בילדותו לבוש בחולצת "הגולם נגד טרזן איש הג'ונגל " שהייתה פופולארית באותה התקופה.

 

ציונה נגד הגולם

בגיליון של השבוע של המגזין המצויין "פירמה -גלובס" בעריכת רואי ארד, פורסם מאמר גדול מאת עינת ברקוביץ' לרגל פירסום הספר "הגולם" , מאמר שסוקר את מצב הקומיקס בישראל כיום .

בין המרואיינים ניתן למצוא את כותב שורות אלה , את איש "אקטוס "ירמי פינקוס ( "הציירים כאן לא מספיק טובים, אני מעדיף להתחבר לסצנה התרבותית ולא לסצנה של הקומיקס ") כמו גם רבים אחרים וטובים .

ביו המרואיינים ניתן למצוא גם את האמן והסופר רואי רוזן שיצר את דמותה הדמיונית של האמנית הצרפתיה ז'וסטין פראנק ומסתבר שהתכוון להמשיך בכך בכיוון של גיבורת על ששמה בישראל הוא"ציונה"

"רוזן :"ציונה הוא ספר פרוזה שנקודת המוצא שלו היא עיבוד לפרוזה של סדרת קומיקס שכביכול הייתה כאן . ציונה עברה כמה גלגולים : היא החלה את דרכה בפנזין אשדודי אחרי מלחמת יום כיפור , נלחמה בפנקיסטים של שנות השבעים והפכה לפטיש מיני של צעירים. בתחילת שנות התשעים היא נהיית ביג אין ג'פן ומאומצת על ידי היפנים .
עד כאן רוזן אני מקווה שהספר הזה של רוזן יצא לבסוף לאור , ולו רק בגלל הדמות של גיבורת על כספרנית ,יהיה מעניין גם לשלב את הדמות הזאת ביקום של הגולם .

הטקסט הזה קיים אבל אחרי הספר של אשד ( הגולם ) אני מרגיש שזה מיותר לפרסם אותו. וגם בגלל שבז'וסטין פרנק כבר הנכחתי דמות בדויה לתוך העלילה ההיסטורית של התרבות הישראלית .( אבל ) לספר יהיו סייד פרודאקטס כמו הלוגו של ציונה ואולי גם מותגים למקרר וטי שירטס של מועדון מעריצים.

….לציונה יש את כל המאפיינים של גיבורת על . כמו סופרמן ובטמן שפועלים בעיר שהיא מעין מיתולוגיזציה של ניו יורק , כך גם ציונה פועלת בתל חורף שהיא מעין תל אביב מיתולוגית . כמו לכל סופר הירו ,גם לציונה יש נקודת תורפה. היא נולדה פגומה ואביה הפרופסור נאלץ להשתיל בה חלקי מכונות . עד היום היא מזמזמת בזמן המעוף. לגיבורי -על יש אלמנט סכיזואידי מאוד חזק -הזהות היום יומית שלהם לעומת הזהות הגיבורית שלהם ,וזה נכון גם לגבי ציונה שזהותה יהום יומית היא יונה צימר הספרנית . תמיד יש להם עזר כנגדם ,משרת ישיש או מאמן ,במקרה של ציונה זה זוג לסביות קשישות שמטפלות בה".

ראו גם

פרק מ"ציונה"

דרור בורשטיין על ציונה

מותה המיסתורי של ז'וסטין פרנק  :על עוד גיבורה של רועי רוזן

מותה המסתורי של ז'וסטין פרנק

ז'וסטין פראנק ,אמנית.

 

לכל מקום שתפנה יש נגלה ויש נסתר.

יעקב פראנק , ספר דברי האדון .( הספר קיים רק במספר בודד של כתבי יד)

כותב שורות אלה קרא בעניין רב את ספרו האינפורמטיבי והמלומד של רועי רוזן "זיעה מתוקה " ( הוצאת בבל , 2001 ) על חייה ויצירתה השערורייתיים של הציירת הצרפתייה ז'וסטין פראנק וחייה האומללים בארץ ישראל של שנות השלושים והארבעים ששם לפי מחקרו הייתה דחויה כמעט בידי כל ולא יכלה ליצור ולהציג עד להיעלמותה המסתורית וכנראה גם למותה ב-1943 שעליהם אין לרוזן פרטים . .

אך עם כל הערכתי למחקר פורץ הדרך של רוזן יש לציין שהוא רחוק מאוד מלהיות שלם ואף מדויק רוזן התעלם לחלוטין משום מה, מכמה אספקטים חשובים מאוד בחייה של פראנק , שהעדיף שלא לעסוק בהם מסיבות הידועות לו והם מטילים אור חדש ושונה מאוד על פראנק ועל שנותיה האחרונות .

ז'וסטין פראנק ועולם "הספרות הקלה "

 כפי שכבר ציינתי במאמר "ז'וסטין פראנק האחרת" ( מחקרי ירושלים באמנות עברית כרך כ"ג מס' 3 2001) בניגוד לכל טענותיו של רוזן כי בארץ ישראל הייתה פראנק קבורה כמעט לגמרי בחדרה הקטן ולא יכלה ליצור ולהציג דברים חדשים ומנותקת מסביבתה , הרי המחקר כבר הראה שלאמיתו של דבר פראנק הייתה פעילה מאוד יצירתית והייתה מאיירת של העטיפות חוברות של "ספרות קלה " בהוצאת "ספריית המאה ה-20 " של דוד קרסיק ואליעזר כרמי שעסק בבלשים ,מתח ,ריגול והעל טבעי .חוברות שבהם אפשר לזהות מידית וללא אפשרות לטעות את סגנונה המיוחד של פראנק.  על כל החוברות האלה חתמה בשם הבדוי "ז'וליט חנוך".

כפי שכבר ציינתי במאמר ההוא לא מן הנמנע שהתעלמותו של רוזן מהשלב הזה ביצירתה של פראנק מקורה בזלזול אליטיסטי בתחום "הספרות הקלה " בכלל .

חוברות אלה היו :

"המרגל האלמוני

בגיהנום הריגול

העורב מלך המתים

מרד המפלצות

( כל אלה חלקים בסדרה מאת "בצלאל הגלעדי " ( דוד קרסיק ) )

בכל אחת מחוברות אלה מופיע פרצופו המיוחד של גיבור הסדרה הסוכן החשאי "האלמוני" " שמזכיר יותר מכל את תמונת "פאנטומאס " הנשי שאותו יצרה פראנק בצרפת , אם כי כאן הפנים קשוחות וגבריות יותר.

עוד חוברות שבהם ניתן לזהות את סגנונה של פראנק הן :

קינג קונג ( שבו דמות הקוף הענק במחזיק בידו באישה היא דמות של פאלוס ענק מאלה האופיניים ליצירתה הסוריאליסטית של פראנק).

מטה הארי ( שבה הדמות שמופיעה על העטיפה , היא פורטריט עצמי של פראנק )

היבשת האבודה

הרואה ואינו נראה

קוסמי הג'ונגל

מסתרי הג'ונגל

עיר הזוועות

ארמון אלילי התופת  

כן הופיעו ציוריה בעטיפות של שני סיפורי טרזן איש הג'ונגל הישראלים המקוריים הראשונים( מני  רבים ) שהופיעו בישראל

 טרזן הנוקם

טרזן ובת זוגו ( בשני הסיפורים האחרונים שנכתבו כביכול בידי "שולמית עפרוני "( דוד קרסיק ) 

בשניהם  יש לדמות ההרואית של טרזן תווי פנים נשיים במובהק, ושוב דומה שתווי הפנים האלה הן של ז'סטין פראנק .

ומן הסתם  היו גם אחרים שלא היגיעו עדיין לידי .

יש לציין שעל חלק מהתמונות האלה יש חתימה ברורה למדי " ז'לייט חנוך ". וניתן להניח שזהו שם בדוי  שאותו לקחה פראנק לעצמה עבור עבודות אלו.

השערה זאת מתחזקת הודות לעובדה שבחוברת של סדרה בהוצאה מתחרה "ספריית הבלש " של ש. בן ישראל " בשם האדם הכחול (מסתרי מכשף הירקון ) מאת ""דר ש. ארגוס" ( בן ישראל ?).

בסיפור שם מסופר על אמנית צרפתיה מוזרה  שחיה בארץ בשם ז'ולייט חנוך שמתוארת כמעין "פאם פטאל " שמביאה למותם של האנשים שמתאהבים בה , עד שפעולותיה נעצרות לבסוף בידי הבלש אלמוג. ברור שיש כאן התקפה ארסית כנגד ההוצאה המתחרה וכנגד המאיירת שלה. יתכן שבן ישראל רחש לה טינה על כך שהמכירות של החוברות בהוצאתו סבלו באותו זמן מירידה משמעותית לעומת של אלה של ספריית המאה העשרים ( למעשה החוברת הנ"ל הייתה אחרונה שיצאה לאור במסגרת "ספריית הבלש").

מכל זה אנו יכולים להסיק שפראנק כן זכתה להצלחה מסוימת בארץ אם כי לא בתחום שרוזן עוסק בו , של האמנות התיקנית , אך לעומת זאת הצליחה להשאיר את חותמה בתחום הספרות הלא תיקנית . ואין זה מפתיע כלל וכלל שהרי יש לזכור שאנשי התנועה הסוריאליסטית בצרפת שרוזן מתאר בצורה דקדקנית כל כך את קשריה המסועפים של פראנק איתם ,  התעניינו מאוד בספרות הלא תיקנית בצרפת בדומה לסדרות פאנטומאס כו' . עבור פראנק פורצת המוסכמות היה זה רק טבעי לפנות בארץ דווקא לכיוון זה כאשר ברור היה שהמימסד האמנותי דוחה אותה לחלוטין.ושם הפכה למאיירת הראשונה של ספרות לא תקנית בארץ ישראל . 

 

יצירת אמנות של ז'וסטין פראנק : דיוקן עצמי שלה כפושע העל גיבור סיפורי הפשע , פאנטומאס.

ז'וסטין פראנק ועולם המיסטיקה

לעניינו של מאמר זה חשוב יותר שרוזן אינו מתייחס כלל גם לקשריה המתועדים של פראנק עם חוגים שונים בארץ ישראל שעסקו בטקסים מיסטיים וקבליים שונים ואף ניתן לאמר "ניאו פגאניים " , קשרים שהיו המשך ישיר לקשריה עם חוגים דומים בצרפת . למעשה נראה שאת קיצה אפשר ליחס יותר לקשריה עם חוגים אלה ולא בגלל הסכסוך שלה כביכול עם עולם האמנות בארץ כפי שרומז רוזן . יש לציין שדברים רבים שאותם טוען רוזן לגבי פראנק אין להם כל סימוכין ,ולא פעם דומה שהוא אף המציא אותם מדמיונו .

רוזן מציין נכונה שפראנק נעלמה וכנראה נפטרה בשנת 1943 ,אך הוא אינו מסביר באמת את הסיבות לכך. אם זאת גם בספרו ניתן למצוא רמזים לסיבות האמיתיות כשהוא מציין שיש רמזים לכך שפראנק הייתה צאצאית של מנהיג הכת המשיחית הידועה לשמצה מסוף המאה ה-18 יעקב פראנק .

יעקב פראנק היה ידוע כמי שקיים בכת שלו אורגיות המוניות ,חילופי נשים ,גילויי עריות וכו'. הוא האמין שהוא האל החי שיביא לגאולה ולשם כך עליו לרמוס את כל החוקים הקיימים שכן "התורה היא מהסטרא אחרא ( השטן א.א ) ואני לא באתי לתת למישהו תורה כי אם לרמוס …כשתבוא ישועתי אטהר אתכם מכל טומאה שלא תישאר אצלכם כל תורה ולא יחול עוד דין עליכם ,תהיו חופשיים ..והעולם יתהפך ופני כל הארץ יתחדשו" ( מתוך ספר דברי האדון מאת יעקב פראנק )

יעקב פרנק האמין שהוא מהות אלוהית הקשורה לישויות "חיצוניות " מעוררות אימה שאותן כינה "האחים הנעלמים " או "בעלי הקבין המעופפים".ישויות ששחרורם מכליאתם תביא לחורבן העולם המוכר לנו ולשחרור המין האנושי מכבליו.לדבריו החורבן הזה לא יהיה מיידי והוא יקרה רק כמה עשרות שנים לאחר שיחרור הישויות הנ"ל מכבליהם . לדבריו העולם הזה נשלט בידי מהות נשית (מעין "האלה האם " של הפגאנים ) שאותה זיהה באחד מגילגוליה עם מלכת שבא שלדעתו הייתה בעלת כוחות גדולים בהרבה מאלה של שלמה המלך ובגילגול אחר עם ביתו שלו ( שאיתה קיים פרנק קשר של גילוי עריות גלוי, בטענה שהם עומדים מעל לכל חוקי בני האדם שכן שוב אינם בני אדם והיא הפכה למנהיגת הכת לאחר מותו באופן מאוד יוצא דופן) . וב"בבוא היום" כאשר יגיע הזמן לשחרר את הישויות ה"חיצוניות " מכבליהן יהיה צורך שאישה תעמוד בראש הטקס אישה שתהפוך כתוצאה למהות אלוהית בעצמה .

מחקר מפורט שנערך בידי כותב שורות אלה חשף שז'וסטין פראנק הייתה בסוף שנות השלושים וראשית שנות ה-40 קשורה לקבוצה של אנשים בעלי נטיות מיסטיות שכינו את עצמם הניאו פרנקיסטים . ומטרתם הייתה לזמן את אותן ישויות "חיצוניות " שעליהם דיבר יעקב פרנק ובכך להביא את העולם לקיצו .הם האמינו שהסימנים לקץ המתקרב התגלו בעלייתו של אדולף היטלר לשלטון בגרמניה. .ז'וסטין פראנק הייתה חברה בולטת ואף ממנהיגי קבוצה זאת. מפאת קוצר היריעה איננו יכולים לפרט כאן על התורות המיוחדות של חברי הקבוצה ועל הקשר שלהם לסיפור "מרד המלאכים " בספר חנוך ולתורות הקבליות המיסטיות על כוחות הרשע "הקליפות " של ה"נביא" השבתאי נתן העזתי וספרו המוחרם "שערי הדעת " וכמובן לאלה של יעקב פרנק . עם זאת פרטים רבים על התורות של פראנק וחבריה נימצאים בהתכתבות שניהלה עם הסופר האמריקני ה. פ. לובקראפט באמצע שנות השלושים שאת סיפוריו על ישויות חייזריות מעולמות אחרים שמנסים לחדור לעולמנו ולהשמידו הייתה מעוניינת לתרגם לצרפתית ולאייר . מכתביה אליו נמצאים בעזבונו והם תעודה יקרת ערך להכרת עולמה הפנימי של ז'וסטין פראנק. הם כוללים ציורים רבים של ישויות שחלקן אנושיות וחלקן רחוקות מאוד מלהיות אנושיות ונראות כמרכיבות ערב רב של גזעים מהם מבעיתים למראה במיוחד וכמה מהם נראים כחסרי רגלים ואחרים כיצורים מקורננים בעלי פרצוף לא אנושי . פרנק קוראת לישויות אלה במכתבים בשמות שונים כמו "הנפילים " , "בני האלוהים" ו"בעלי הקבין המעופפים". במכתבים היא רומזת ולפעמים אף אומרת במפורש שהישויות האלה קיימות ב"מימדים אחרים של קיום " וכי היא נמצאת בקשר עימם, ולומדת כיצד לזמנם .

הסופר לובקרפט כתב לה במכתב היחיד שלו שעותק מימנו השתמר באוספו ש"נראה לי שאת מאמינה בכל הסיפורים שלי הרבה יותר ממה שאני בעצמי מאמין בהם " וסיים בשאלה "האם את באמת רצינית ? " . השתמרו כמה מכתבים שכתב לובקרפט לידידיו , סופרי פנטסיה בארה"ב שבהם הזכיר את "הציירת היהודיה המוזרה ז'וסטין פרנק " . במכתבים אלה הוא כותב " היא אחד האנשים שאני שמח שלא פגשתי ולא אפגש לעולם , מכתביה מעוררים בי צמרמורת . נראה כאילו היא מאמינה שכל המיתוס שיצרתי בסיפורי הוא אמת והיא רומזת שיש לה את הידע לפתוח לישויות החייזריות שאני מתאר בסיפורי את השער לעולם שלנו , אישה מטורפת. ".

סימנים לתפיסות של חברי קבוצתה של פראנק ניתן למצוא בחוברת האחרונה שידוע לנו שפראנק איירה ,חוברת שיצאה ב-1940 בהוצאת ספריית הבלש בשם "מותו המסתורי של אדולף היטלר ". על החוברת מופיע היטלר כשלד אנושי במיטב סגנונה הסוריאליסטי המיוחד של פראנק. את החוברת כתב "ארי שרים " שם בדוי לחבר אחר באותה קבוצה הבלש הפרטי אבנר בן חורין ( שעל חייו והקריירה שלו פירסם המשורר והחוקר אריה סיון ספר מעניין בשם "אדוניס " עם עובד , 1992) שככל הנראה היה מאהבה של פראנק באותה תקופה .

הסיפור של החוברת הוא על חברי קבוצה מיסתורית בגרמניה שבה חברה גם הבמאית הידועה לני ריפנשטאל ( שאיתה הייתה לפראנק היכרות מסויימת ) שמתנקשים בחייו של היטלר ומביאים בכך לחורבן גרמניה ולהופעתן של ישויות חייזריות מעולמות אחרים שמביאות גאולה למין האנוש על ידי השמדת רובו ושילובם של הנשארים ב"סדר החדש " והאוטופי של הישויות .( עטיפת חוברת זאת מצורפת למאמר כנספח)

באותה שנה איירה פראנק ( ואולי גם כתבה? ) את סיפור הקומיקס "ההרפתקני " הראשון בעברית "עלילות גד ויוסי " שהופיע במגזין קצר הימים "הדחליל ".בסיפור זה תוארו הרפתקאותיהם של שני נערים בספינה שבה פרץ מרד של מלחים . הסיפור מתאר כיצד הם מוצאים את עצמם באי בודד שם הם מגלים בסיס של כת מוזרה שכפי שניתן להבין מהפרק האחרון בסיפור נימצאת בקשר עם יצור מפלצתי כל שהוא מהחלל החיצון . התמונה האחרונה בסיפור מראה לנו את הצל של אותו יצור כאשר הוא מתקרב אל הנערים הכבולים , והצל עושה רושם של יצור מפלצתי בעל קרניים
.

אך לדאבון הקוראים הסיפור נקטע עם סגירת "הדחליל. אין זה ברור מה היה המשך הסיפור אמור לתאר ,אם כי דומה שיש רמזים שזוג הנערים אמורים היו להיות מוקרבים בידי הכת לאותו יצור מפלצתי ועל ידי כך לפתוח לו את "השער " לעולמנו . הבודדים שזוכרים את הסיפור הזה טוענים שהוא היה הדבר המפחיד ביותר שקראו בחייהם למרות ( ואולי בגלל ) שהוא נקטע ללא סיום . אדם שהיה מקורב למוציא לאור מסר לי שהמו"ל חשב שהסיפור הוא "מתועב " ובגלל זה סגר את כתב העת ואף לא הסתפק בכך אלא טרח להשמיד כל עותק שעליו יכול היה לשים את ידו הן של גיליונות ההמשך שהוכנו עם המשך הסיפור אך לא יצאו לבסוף וגם של אלה שכבר יצאו לאור. .

לאחר מכן שוב לא עסקה פראנק יותר באיור ספרים או בקומיקס ,והתמקדה יותר ויותר בעינייני הקבוצה המיסטית שלה

רוזן מתאר בספרו את התדרדרותה הפיסית של פרנאק בשנת חייה האחרונה,התדרדרות שמספרו ניתן להבין שלא הייתה לה כל סיבה פיסית מובנת. למעשה ברור שלהתדרדרות זאת היה קשר הדוק לניסוייה המיסטיים השונים ששאבו ממנה אנרגיה נפשית רבה.
פרטים חדשים על חייה בשנה האחרונה לחייה סיפק לאחרונה הארכיאולוג האמריקני המפורסם פרופסור אינדיאנה ג'ונס.
לדברי פרופסור ג'ונס , הוא נתקל בקבוצה של פראנק בעת שביצע חפירות בארץ ישראל באתר מגידו ,ששם אמור לפי המסורת להתחולל הקרב האחרון שלאחריו יבוא סוף העולם .

שם במגידו פגש פרופסור גו'נס את פראנק ואת אנשי קבוצתה ,והתברר לו שהללו עסוקים בניסויים מיסטיים שמטרתם להביא שלב חדש בתולדות העולם .

אז מה קרה בעצם שהביא להיעלמותה ולמותה המסתורי של פראנק ? לדברי פרופסור ג'ונס היא וחבריה ניסו לזמן ישות חיצונית כלשהיא שאותה כינו "נפיל " שדרכו ביקשו להשמיד את גרמניה הנאצית ולהביא לשינויים כבירים בחיי המין האנושי שמהותם לא פורטה .
היצור אכן היגיע לאחר הטקסים השונים שאותם ביצעו אנשי החבורה שוכללו שימוש ביצירות אמנות שונות של ז'וסטין פראנק שלהם כמסתבר היו משמעויות מיסטיות שונות הקשורות בכישוף שחור. פרופסור ג'ונס טוען שהוא היה עד לטקס אך מסרב בתוקף לאמר אם אכן הופיעו ישויות חייזריות מפלצתיות כמו אלה שמתוארות ברבים מציוריה של ז'וסטין פראנק מאחר ו"אינני רוצה שיחשבו אותי למטורף".

בכל אופן הזימון הסתיים במותם של מרבית המשתתפים שמתו מוות איום , ששוב פרופסור ג'ונס מסרב לפרט את אופיו , הוא רק רומז שהמדובר ב" הזדקנות מהירה מאוד והתפוררות של כל הגוף ". אם זאת לגבי פראנק טוען ג'ונס שהיא לא מתה ,לפחות "לא בדיוק היא עדיין כאן איתנו אך לא בצורתה הקודמת ולא כפי שהייתה בעבר " .הוא סירב לפרט מעבר לכך .

לדעתו כל המבצע היה כישלון מאחר ש" עובדה שהישויות החיזריות שהם ניסו לזמן לא נימצאות כאן ו"סוף העולם לא היגיע " ( צחוק ) .

ייתכן שאת השתיקה של רוזן לגבי תחום זה בחייה של פראנק אפשר להסביר ברמז שהוא עצמו נותן בספרו שם הוא מוכיר חוקרת של פראנק בשם קאסטורפ שחקר ההקשרים המיסטיים בחייה של פראנק גרמו לה "להתנגדות מוחלטת לז'סטין פראנק ואי רצון לעסוק בה יותר " . רוזן אינו מפרט מה היו ההקשרים המיסטיים האלה אולם נראה שהכוונה לדברים שעליהם דיווחנו כאן . נראה שמה שהוא אומר לגבי קאסטורפ תקף באותה המידה גם לגבי עצמו. לא מן הנמנע שאין לסמוך על שום דבר שרוזן טוען לגבי שנותיה האחרונות של פראנק בגלל רצונו להסתיר את האמת על פעילויותיה.

כל העובדות החדשות האלה מראות שיש לראות את פראנק בצורה שונה ממה שמציג אותה רוזן במחקרו : לא קדושה מעונה ואישה דחויה הנמצאת בשולים של השוליים של הישוב מבלי שיהיה לה אף אחד לתקשר עימו . אלא אישה שפרצה דרכים חדשות ולא שגרתיות הן בתחום איור התרבות הפופולארית בארץ ישראל והן בתחום הדת והמיסטיקה והשאירה עליה את חותמה הבלתי נשכח.

כל הגילויים האלה חושפים אחת ולתמיד שעם כל הכבוד למחקרו החלוצי של רוזן בתחום הוא כיסה ועיוות יותר מאשר גילה. לצערי עלי לסכם במסקנה שפרקים שלמים ב"זיעה מתוקה " לקוחים מדמיונו הפורה של רוזן ואין להם כל קשר למציאות של ז'וסטין פראנק. .

ביבליוגרפיה

אליאור ,רחל "ספר דברי האדון ליעקב פראנק : אומיתוגרפיה מיסטית ,ניהיליזם דתי וחזון החירות המשיחי כריאליזציה של מיתוס ומטפורה " מחקרי ירושלים במחשבת ישראל טז-יז\ תשס"א

אשד אלי "ז'וסטין פראנק האחרת" מחקרי ירושלים באמנות עברית כרך "ג מס' 3 2001
סיון , אריה אדוניס עם עובד , 1992 .

רוזן , רועי זיעה מתוקה בבל , 2001

להלן כמה קישורים רלבנטיים להבהרת חייה של פראנק' והקריירה המדהימה שלה בארץ ישראל

יעקב פראנק

 

ה. פ. לובקראפט

לאבקראפט ועולם הכישוף המודרני

פרק מהביוגרפיה של רוזן "זיעה מתוקה "

ביקורת על הביוגרפיה

ועוד ביקורת

יורם מלצר על ז'וסטין פרנק

 

  פרטים על התפיסות המיסטיות המיוחדות של ז'וסטין פרנק 

רועי רוזן

עוד על רועי רוזן

מותו המיסתורי של אדולף היטלר

זוסטין פראנק מבצעת טקס כישוף ניאו פראנקיסטי.