ארכיון תג: רן יגיל

מתנקש על הכוונת

ביום הרביעי בנובמבר 2007 מלאו 12 שנה להתנקשות של יגאל אמיר בראש הממשלה יצחק רבין .
רן יגיל כתב את היצירה הספרותית החשובה ביותר עד כה שמבוססת על פרשיה זאת "הרביניסט האחרון "  -סיפורו של טייס קרב למוד קרבות  שיוצא לבצע את  המשימה הבלתי אפשרית מכל :   להתנקש בחייו של יגאל אמיר ולחסל אותו אחת ולתמיד .

זהו זה. המדינה נעשתה בית משוגעים. אולי תמיד הייתה. כל שני אנשים פה יורדים למחתרת, מאגדים אגודות סודיות, פותחים גרילה דמיקולו. זה אנחנו. אנחנו מתים על משחקי המלחמה הקטנים האלה, המוסד, השב"כ, המבצעים ,הבחירות מאבקי הכוח הפוליטיים-צבאיים, העמותות החבויות. עם של שואיסטים.
פעם שמעתי איזה קומיקאי אומר שאנחנו עם בחירה לא כי אנחנו מובחרים, אלא מפני שאנו אוהבים כל כך בחירות ובחישות והתאגדויות שמתחת לפני השטח, שאחר כך תילמדנה בספריה היסטוריה במלוא חומרת הסבר. אבל סוף לסיפור. זה נגמר. אני שם לזה סוף.
( הרביניסט האחרון ע' 131)

 

 

המתנקש

12 שנה מלאולמותו של ראש הממשלה יצחק רבין. ה"אילו " שמעסיק ביותר את הציבור הישראלי בשנים האחרונות ובמיוחד בימים אלה הוא, אילו יצחק רבין לא היה נרצח איך היתה המציאות. עד עכשיו ספרתי לא פחות מעשרה מאמרים וסיפורים שפורסמו בנושא זה. נראה לי שאפשר להשוות את אילו "רבין לא היה נרצח" לאחד האילואים המציקים ביותר של ההיסטוריה האמריקנית: "אילו הנשיא קנדי לא היה נרצח". גם הוא מקור למבחר עצום של היסטוריות חלופיות.

יגאל עמיר רוצחו של רבין הפך לדמות בולטת ביותר  מעין איקון  ביזארי של רשע. רבים עוסקים באובססיביות בשאלה מה היה קורה אם אפשר היה לעצור אותו בזמן ואחרים טוענים שהוא אינו הרוצח כלל אלא קורבן חף מפשע שבמקרה נקלע למקום.

פעם בשנות השבעים היו כמה ספרי מותחנים שעסקו בהתנקשויות בראשי מדינה , ספרים כמו "נשיא על הכוונת " של פרדריק פורסייט   ספר שהישפיע ישירות על יגאל עמיר שהחזיק ספר זה בבעלותו ,  שעסק בניסיון התנקשות שכמעט הצליח בדה גול ופושע מתוחכם ורב תחבולות בשם "התן "  שיוצא לרצוח את נשיא הצרפתי ויהי מה ( "התן " היה גם כינוי שניתן לטירוריסט הבינלאומי המפורסם "קרלוס " בעיקבות ספר זה ) .

או "הפניקס "  של עמוס אריכא על נסיון התנקשות במשה דיין " (היונק את מיוחדותו וכישוריו מקרלוס האמיתי – שגם אריכא היה הראשון בעולם שכתב עליו רומן) . המתנקשים בספרים אלו תוארו כארכי פושעים רבי תחבולות כמעט אנשים עליונים בתיחכומם ובחוסר החולשות האנושיות שלהם .הם אמנם נכשלו במשימתם ברגע האחרון אבל רק בקושי רב ובידי פעילות יעילה באופן מדהים של שלטונות החוק או השירותים החשאיים הישראלים שפעלו ביעילות מדהימה כנגדם והוכיחו בכך את עליונותם.

בכל אופן במציאות המרה יצחק רבין ראש ממשלה מכהן שהיה אמור להיות אחד האנשים המאובטחים ביותר בעולם נרצח בקלות מפחידה בידי מתנקש בודד, בידי אדם שהתגלה כרחוק מאוד מלהיות אדם עליון מסוגם של "התן" וה"פניקס ", אדם קטן ואפור שחיוכו הסכריני הפך אותו לדמות איקונית בפני עצמה .

כל כך לא מרשים הוא אותו מתנקש שרק בגלל זה נוצרו שפע תיאוריות קונספירציה שנועדו להסביר שלא הוא היה הרוצח האמיתי אלא רק תחליף לאנשים מרשימים בהרבה שעמדו מאחורי הרצח.

אילו רק היה אותו יגאל עמיר באמת דמות מרשימה ומורכבת כמו ה"פניקס" שיצא לרצוח בבדיון את משה דיין …. .אבל הוא לא כזה. בסך הכל אפס מאופס שכמעט לגמרי במקרה שינה את ההיסטוריה.

 

התוצאה הבלתי נמנעת היא הספר "הרביניסט האחרון" שהוא מעין תשובה אירונית ל"נשיא על הכוונת" ול"פניקס), ומראה מה קורה לאחד מאותם אנשים יעילים לאחר שנכשלו בביצוע משימתם להגן על ראש הממשלה ונתקעו עם רוצח לא מרשים באופן מיוחד. לא אדם עליון סופר-מתוחכם, חסר חולשות אנושיות בעל אלף פרצופים ומליון תחבולות ודרכי מילוט, אלא רק סטודנט פנטי מתוסכל שסובל מחסר בזוגיות.

הספר

רן יגיל מחבר "הרביניסט האחרון "צילם דניאל צ'צ'יק

ספרו של רן יגיל "הרביניסט האחרון" הוא היצירה הבולטת ביותר הקשורה לרצח רבין, וזהו גם הספר שעורר את תשומת הלב הגדולה ביותר מכל מה שפירסם עד כה. שכן אם עד כה עסק יגיל במודע בדמויות שנראו כדמויות שוליים הרי בספר זה הולך יגיל ללב ליבו של הקונסצנזוס הישראלי המדמם ביותר

רן יגיל חורג הפעם ממנהגו לעסוק באנשי ספרות ובמה כגיבורי סיפוריו כפי שהיה בספריו הקודמים ( שעסקו בדמויות שוליים רחוקות מכל מוקד כוח כמו סבו משה חורגל שחקן, ז'ק ברל הזמר ונח שטרן המשורר שמאבד את שפיותו. בקצרה, אנשים שהם רחוקים ממוקדי הכוח. אך לא הפעם. הגיבור שלו ב"רביניסט האחרון" הוא אדם השונה באופן קוטבי לפחות לכאורה מכל אלה. הגיבור הוא מלח הארץ, טיס קרבי מהולל לשעבר בשם מאיר כהן
(השם לקוח ככל הנראה מעיתונאי ידוע של נושאי תעופה וחלל ) שהיה מעורב בכל מלחמות ישראל וקרוב לצמתים החשובים של המדינה. טייס קרב מצליח הנמצא במרכז הקונצנזוס הישראלי. אדם שהוא כמו רבין עצמו התגלמות הצבר (אם כי נכשל כישלון חרוץ בהקמת משפחה). שהוא גם בתוספת מעריץ אובססיבי של יצחק רבין, שבעיניו הוא כל מה שהוא עצמו יכול היה להיות וצריך היה להיות .

זהו ואולי לא במקרה טיפוס המזכיר במדויק את אלו שמנעו את ההתנקשויות בחייהם של מנהיגים בספרים כמו ה"פניקס"; טיפוסים אמיצי לב בעלי עבר בטחוני מרשים ,"מלח הארץ".

וכעת מאיר כהן "מלח הארץ" יוצא לנקום את נקמת רבין מתוך הרגשה שדרכו של עמיר ניצחה, וכתוצאה מכך הוא נדחק אל השוליים בידי האאוטסיידרים הלא יוצלחים למיניהם מסוגו של עמיר, ואילו הוא עצמו איש המרכז לשעבר נמצא כעת בדרכו אל השכחה …

את כל רגשות התסכול שלו מאיר כהן מכוון למבצע הגדול של חייו – ניסיון התנקשות בחיי רוצחו של רבין, יגאל עמיר. אולי רק רצח של האיש שהוכיח מעל לכל ספק שאדם יחיד אכן יכול לשנות בפעולה מהירה ומפתיעה את פני המדינה יוכל למנוע את שקיעתו או לפחות לנקום אותה.

הוא קרוב מספיק למוקדי הכוח על מנת להשיג מסוק ולצאת לחסל את האוסטיידר יגאל עמיר.

הספר הזה הפך לספר הפריצה הגדול של יגיל לפחות מבחנת הביקורת הספרותית, וזכה להרבה יותר ביקורות ותשומת לב תקשורתית מכל ספר קודם שלו . אולי זה בגלל הנושא שבהחלט מושך תשומת לב, רצח רבין ואולי גם בגלל שהוא קריא הרבה יותר מכל אחד מספריו הקודמים בסיגנון הקצר שלו המשלב הירהורים על רצח רבין ומצבה של המדינה עם הירהורים וזכרונות מחיי הגיבור וממחוזות המחייה שלו במרכז תל אביב באיזור רחובות אבן גבירול ורחובות מקבילים שמתוארים בפרטנות מדהימה. לכאורה אין להם כל קשר לנושא האובססיה שלו רצח רבין ורוצחו אבל כמובן הכל קשור מאוד בהכל.

מותחן דוקומנטארי ?

לעניות דעתי יש לראות ב"רביניסט האחרון" מעין אנטי מותחן". ודווקא בגלל שהוא מזכיר כל כך רבי המכר פופולאריים כמו "נשיא על הכוונת" של פרדריק פורסייט שכתב פעם מותחן מפורסם על ניסיון לרצוח את שליט צרפת דה גול שהעמיד את הקוראים במתח עד הרגע האחרון ממש למרות שהסיום היה ברור לחלוטין מההתחלה . וכמובן את "פניקס" של עמוס אריכא, שגם בשנים האחרונות נחשב אצל קוראים ברחבי עולם כאחד מטובי מותחני " החיסול הפוליטי של מנהיגים ".

יש משהו דומה לכאורה אצל יגיל: סיפור חצי דוקומנטרי של ניסיון מתוחכם לחסל את יגאל עמיר שיעמיד את המתח של הקורא עד סוף הסיפור: האם המתנקש יצליח או לא יצליח בביצוע משימתו?

אבל למעשה יגיל הופך על פיהם את הכללים המדוייקים מאוד של הז'אנר שעליו הוא מתבסס.

כמו בספרים של פורסייט ושל אריכא שמחבריהם ביצעו תחקיר מדוייק ביותר על על אישים כמו דה גול ומשה דיין והאבטחה שסביבם ודרכי פעולתם וחשיבתם גם רן יגיל ביצע כאן מחקר מדוקדק לפרטים המדויקים ביותר כדוגמת בתי הכלא בהם ישב יגאל עמיר, מי היה זה שטיפל באבטחת העצרת, או מי היה המאבטח של רבין בליל הרצח.

הספר מלא וגדוש בקטעי ביניים שונים שמחזקים לכאורה את האופי "המותחני" של הספר המביאים מידע לכאורה לא באמת רלבנטי לסיפור של מאיר כהן. למשל, רשימת העדים ותפקידיהם במשפטו של יגאל עמיר או שרשרת של רציחות מפורסמות שבסיומן מופיע רצח רבין או השוואה מפרוטת לפרשת רצח קנדי ובמיוחד עם רצח רוצחו של קנדי לי אוסוואלד בידי ג'ק רובי איש מאפיה שמאיר כהן מזהה את עצמו עימו .

אבל… כל הדוקומנטציה הזאת היא לא באמת אותו משהו שמעניין את יגיל וגם לא את הקוראים. היא אינה עומדת בפני עצמה כחלק חשוב ביותר בבניית האמינות של העלילה כמו במותחן של פרדריק פורסייט .בסופו של דבר היא רק כלי עזר לתיאור ולהבנת אישיותו המסוכסכת של מאיר כהן והדרך שבה הוא רואה את העולם סביבו. אפשר להשוות אותה גם לספריו הקודמים של יגיל על ז'ק ברל ועל נח שטרן שבהם נכנס יגיל לתוך אישיותם של גיבוריו ולמד עליהם כל מה שרק אפשר.

למעשה זה ספר שהוא "אנטי פרדריק פורסייטי" במובהק.

כל המחקר המפורט שאותו ביצע המחבר כהכנה אם כי הוא ניכר בכל דף ממש אינו באמת חשוב לספר, שהוא תיאור מדוקדק וקריא מאוד של קריסת אישיותו משפחתו ועולמו של מאיר כהן, קריסה שבה הוא מאשים את יגאל עמיר אם כי לקורא ברור שמן הראוי היה שיאשים בראש ובראשונה את עצמו ואת אלו שסביבו .
באחד הקטעים החזקים והסוריאליסטיים בספר נתקל כהן באיש "הפורום הסודי להתנקשות בחיי יגאל עמיר". מדובר בקבוצה חשאית שמזה שש שנים עוקבת אחרי עמיר בניסיון לרצחו ביום מן הימים וחוששת שכהן בחפזונו ישבש את תוכניותיה. והללו, כך מסתבר גם הם נעקבים בידי ה"ליגה להגנה ולשמירה על יגאל שמיר". והרי לכם עוד קבוצה קונספירטיבית.

יגיל מראה כאן בקטע זה את לעגו לכל סיפורי הקונספירציות ארוכות טווח וכל התיאוריות המתוחכמות והמפותלות שעומדות מאחוריהם. הוא מראה לנו כי שינויים היסטוריים אינם מבוצעים בידי קבוצות קונספירטיביות סודיות ורואות למרחוק וגם לא בידי מתנקשים כל יכולים, אלא בידי אנשים בלתי צפויים ועלובים למדי מסוגו של יגאל עמיר. דבר שאולי מעורר את רחמינו יותר מכל על גיבור הספר שרואה את עצמו ככישלון. והוא אכן כישלון, שכן מדוע שמישהו יקדיש את עצמו במשך שנים רק על מנת לבצע התנקשות במישהו עלוב כמו יגאל עמיר ?

אולי אפשר למצוא תשובה לכך דווקא מחוץ לספר בביקורת המעניינת של יחזקאל רחמים בעבודה שלו על הקבוצה הספרותית "עמדה " שמשווה בין הרביניסט האחרון ובין הסיפור "הנשאר מטולדו" של הסופר הנערץ ביותר על יגיל',  אשר ברש, שאותו יגיל הוציא לאור מחדש במסדרת סדרת ספרי הגילוי מחדש של עמדה ומנתח אותו במאמר גדול על אשר ברש בגיליון עמדה "15. רחמים טוען שאפשר לראות דמיון בין "הנשאר בטולדו" במאה ה15 שמסתמן כיהודי האחרון בספרד שלאחר הגירוש, ובין הרביניסט האחרון שהיאוש משתלט עליו במדינה שמשתנה סביבו לחלוטין, והוא מרגיש בתוכה כשריד דינוזאורי מוזר מדור אחר ומעולם אחר שהולך וגווע, הולך ונעלם.

יחזקאל רחמים עושה השוואה בין האובססיה של כהן לרצוח את יגאל עמיר ובין האובססיה של דון חוסי ללכת אחרי תהלוכות. אלא שדון חוסי באובססיה שלו מצליח לבסוף לעשות מעשה: הוא גורם לרוח רעה למלך ספרד פיליפ השני שלבסוף גורם בטווח הארוך לירידתה של ספרד מדרגת המעצמה החזקה בעולם למדינה ממדרגה שלישית. דהיינו, דון חוסי נקם את נקמתו .

ניתן לטען שמאחורי האובססיה של מאיר כהן עומד ניסיון מודע להפוך את המצב ולהחזירו לקדמותו על ידי חיסולו של האיש שבעיניו הביא לשינויו מלכתחילה, במעין נקמה כישופית. בעיניו יגאל עמיר הפך לסמל של כל מה שרע ומושחת בחברה הישראלית ועצם השמדתו תביא לניצחון הטוב .

הסיום הצפוי של הספר הוא בכל זאת בלתי צפוי וגם מצחיק מאוד. אחד הסיומים המצחיקים ביותר של ספר כלשהו שקראתי בשנים האחרונות, סיום של הומור שחור משחור שדווקא משתלב היטב עם כל מה שבא לפניו . אבל דווקא בגלל זה זהו אחד הספרים הקודרים ביותר שקראתי,

משום שבמציאות הקודרת כמובן חיסולו של עמיר לא ישנה ולא כלום.
שהרי יגאל עמיר אינו מיקצוען גאוני בעל כוחות עליונים שביצע את הבלתי אפשרי לאחר תכנון מדוקדק ביותר. הוא בסך הכל אפס מאו�
�ס שהצליח לגמרי במקרה כתוצאה של צירוף של נסיבות אומללות.

את הדבר הזה מאיר כהן הרביניסט האחרון המתכנן המדוקדק והיעיל שהוא לכאורה ההפך המוחלט מיגאל עמיר אינו תופס לאורך כל הספר. וכתוצאה הוא הופך בסיום למעין כפיל אובססיבי ואומלל של עמיר שלפחות הצליח להשיג את מטרתו בפעולה נועזת.
אי אפשר להגיד את זה על הרביניסט האחרון.


הרביניסט האחרון באתר טקסט

פרק ראשון מהספר "הרביניסט האחרון "
רן יגיל מתראיין

המטרה- יגאל עמיר : דפנה לוי מראיינת את רן יגיל על הרביניסט האחרון
לרצוח את הרוצח :דפנה שחורי על "הרביניסט האחרון ".

"אולי המדינה הלכה אבל החיים נמשכים : מיכל זמיר על הרביניסט האחרון

הלכה לו המדינה: ראות הרפז על "הרבינסיט האחרון "

רן יגיל בויקיפדיה
רן יגיל בלקסיקון הסופרים

רצח יצחק רבין
יוסף אורן על השתקפות רצח רבין בסיפורת העברית

רן יגיל והחונק מגבעת רחל

מגזין "עמדה" בעריכת רן יגיל

אלי אשד "בן היורה " יצחק רבין בספרות הילדים הישראלית "מגזין "יקום תרבות 2015

 

געגועים לז'אק ברל

ב-14 ביולי יום העצמאות של צרפת הוזמנתי למופע ליל ברל"  של שירי ז'אק ברל האמן הצרפתי החשוב ביותר של המאה הקודמת ויש שיאמרו של המילניום כולו  ושבוודאי  מסמל יותר מכל אחד אחר את המוזיקה הצרפתית של המאה העשרים . השירים בוצעו בידי  הזמר ראובן לביא  ביחד עם התיזמורת הקאמרית הישראלית , במסגרת " סדרת ""מסביב לעולם ב 6 קונצרטים" בהפקת אבשלום שריד באמפיתאטרון של גג בניין עזריאלי בתל אביב שכל קונצרט שבה עוסק במוזיקה של לאום אחר.

האמפיתיאטרון התמלא לחלוטין בשעה המיועדת אולם בדיקה של הנוכחים הראתה שאין שם אף אחד שנראה מתחת לגיל 30 או 35 ורק מעטים מתחת לגיל 40 מה שאולי אומר משהו על  סוג הקהל היום של שירי ז'אק ברל והשנסונים בכלל . הביצוע של הזמר ששילב את שירי ברל עם שירים של שרל אזנבור ואדית פיאף היה בינוני אבל נלהב. ובכל אופן רוב הקהל בא על מנת ליהנות מנוסטלגיה ושירי ז'ק ברל ונתנו להם את זה. יותר מכל האירוע הזכיר מופע שירה בציבור נוסטלגי  של שירי ארץ ישראל .

השנסונים הז'אנר שבו התפרסם ז'אק ברל הם שירי זמר ופזמונים  שירים עממים כביכול שבמקורם שהתפתחו לצד המוזיקה "הרצינית" יותר בצרפת  ובבלגיה  עוד מימי הביניים . הם היו  אמורים להיות עליזים והומוריסטיים . המילים היו אמורות לפנות לאינטלקט בזמן שהמוזיקה הנעימה לאוזן וכך להיענות מכל העולמות עבור המאזינים. ימי הזוהר שלו היו בתקופת הרנסאנס אבל הוא המשיך להיות פופולארי לפחות עד שנות השבעים ביטא את רחשי לה בעם ושילב מחאה חברתית עם מוזיקה פופולארית קליטה ושירה רומנטית עצובה  עם אמנים כמו שרל אזנבור  אדית פיאף ,ז'ורז' מוסטקי  ,איב מונטן וז'ורז' ברסנס והגדול והמפורסם מכולם ז'אק ברל שאמנם לא היה צרפתי אלא בלגי אבל הצרפתים המוקסמים משיריו היו מוכנים לשכוח לו זאת .

הז'אנר זכה להצלחה גדולה גם בישראל בשנות השישים השבעים והשמונים בתקופה שהשפעת התרבות הצרפתית הייתה כאן בשיאה וישראל הייתה מוקסמת מצרפת כמו שצרפת הייתה מוקסמת בישראל . ז'אק ברל  השנסונייר  הגדול אף ביקר בישראל בשנות השישים וזה עוד הוסיף לפופולאריות שלו ושל  הז'אנר אצל הישראלים  .

ז'ק ברל שר.

 עם זאת מעניין שרוב מבצעיו  ומתרגמיו בישראל של ברל  כמו  דן אלמגור  נעמי שמר ויוסי בנאי הם ילידי הארץ   שמעולם לא חיו בצרפת ולא היו בני בית אמיתיים בתרבות הצרפתית.

 בישראל תרם תרומה גדולה לפירסומו של ברל    מופע  מ-1971 ( כשברל עוד חי )  בשם "עולמו של ז'ק ברל "    שבו קבוצה של זמרים :דני ליטאני, ריקי גל, אביבה שוורץ וישראל גוריון  ביצעו את פיזמוניו של ברל במסגרת סיפור . משהו בדומה  לטרנד המודרני של יצירת מחזמרים שלמים על סמך שירי להקה או זמר  או יוצר ידועים  בסגנון "מרי לו" של צביקה פיק  ו"מיקה שלי"  על פי שירי יאיר רוזנבלום. מופע זה תרם רבות לחיזוק הפופולאריות של ברל .   

עד לשנות השמונים   זכו השנסונים של ברל וזמרים צרפתיים אחרים לפופולאריות גדולה בתרגומים  לפזמונים העבריים . יוצרים מרכזיים  בתרבות העברית כמו נעמי שמר ודן אלמגור ויוסי בנאי תרגמו  שנסונים והעבירו אותם לקהל הישראלי .  .

יוסי בנאי עשה מופע  עם תקליט "אם נדע לאהוב " על פי שם שיר של ברל והתפרסם בביצוע שירים רבים  של ברל בתירגום אהוד מנור ואחרים. הדודאים ביצעו שירים של ברל , קורין אלאל ביצעה  את "הנמל באמסטרדם" של ברל . וגם היום אמנים בישראל חוזרים  מדי פעם   לברל . 

אולם נראה שהשנסון היום הוא אמנות גוועת בישראל .  כתוצאה מהתחזקות התרבות האמריקנית וההתרחקות מצרפת  השנסון הולך ודועך.  בכלל  היום  יש החלשות  ברורה בפופולאריות של המוזיקה הצרפתית האירופית בכלל .

ז'אק

ב16- במאי 1967 מופיע ז`אק ברל, בפעם האחרונה של הבמה, בעיר רובה על גבול צרפת-בלגיה. מכאן ואילך מצבו הבריאותי והנפשי הולך ומדרדר. ז`אק ברל לא דיבר בהופעותיו בין השירים, הוא רק שר. אבל הערב ברובה הוא יודע שמה שהיה לא יחזור. בלשון בהירה ובהומור, מספר דן יגיל את סיפורו של ז`אק ברל, דמות שנוי במחלוקת, שנסונייר ומהפכן, דרך תחנות עיקריות בחייו. מימי ילדותו בבריסל עד לפנטזיות האישיות שהיה רוצה להגשים. הסיפור כתוב כולו באהבה לאיש ולשירתו הזועקת.

( התקציר של "ז'אק " מאת רן יגיל )

הסופר רן יגיל הוא מעריץ ענק של ז'אק ברל ואף כתב עליו את הספר היחיד עליו בעברית ספר שהוא גם הרומן העברי היחיד  מכל סוג על זמר זר.

 ב-1998 פירסם  יגיל לאחר עבודת תחקיר מקיפה ביותר את הנובלה הביוגראפית "ז'אק " .בספר מתאר יגיל בכמה עשרות עמודים תחנות שונות  בחייו של הזמר מילדותו ועד מותו בגוף ראשון כמעין מונולוג של ברל  המבוסס על מונולוג אמיתי שנתן ברל בהופעה האחרונה שלו על הבמה ב-1967 כאשר לראשונה בחייו נתן בהופעה מונולוג של שעה וחצי על חייו. יגיל אף המחיז ספר זה להצגה  .

בספר זה התבלטה לראשונה נטייתו של יגיל להציג בצורה אמפטית מאוד אישים מהעבר ואירועים מחייהם.

 לאוהבי ז'ק ברל זהו ספר חובה.   

 


רן יגיל מחבר הספר "ז'אק " סיפור חייו של ז'ק ברל.

אלי : למה כתבת את הספר "ז'אק" ?

רן יגיל: אני מאוד אוהב את ברל . וזה החל עוד זמן רב לפני שכתבתי את הספר ועוד לפני שידעתי בכלל   צרפתית  . זה החל בנערותי כשראיתי סרט עליו בערוץ הראשון כשהיה ערוץ יחיד ,ומיד הבנתי שזהו זמר מסוג שמעולם לא נתקלתי בו .

אלי מה משך אותו בעיניך ?

יגיל : נמשכתי אליו  כי הוא היה יוצא מהכלל .הוא היה תיאטרון של איש אחד ולא נתקלתי מעולם לפני זה ואני חושב שגם לא אחרי זה  בדבר כזה.  אדם עם עולם ביוגרפי שלם  שיוצק אותו לשיריו שכולל גם  את כל מגוון  של אהבה ושינאה בדידות ותאווה ,ציפיה ואכזבה. הכל  .

 אפילו  בוב דילן למשל לא היה מבצע את שיריו בצורה תיאטרלית כל כך.

 רק כדי שתבין עד כמה הערצתי אותו בהמשך למדתי צרפתית רק כדי להבין את ז'ק ברל במקור . אבל נכון  שאני גם בא מבית שיש בו תרבות של שנסון ואבי הקומיקאי  גדי יגיל היה גם הוא מעריץ מושבע של ז'ק ברל וביצע כמה שירים שלו כמו את ולס אלף המקצבים  ושירים  אחרים של ברל ושל אזנבור ואחרים וזה בהחלט עזר להבין את האיש . 

 אלי :איך היגעת לכתיבת רומן שלם על חייו?

יגיל : יש לי חבר,מוזיקאי  בשם גיל אלון שדירבן אותי לכתיבה.  הוא מטורף על ז'אק ברל כמוני  ושנינו החלפנו חוויות והוא ביקש מימני לכתוב לו על מחזה על ברל. והתחלתי בזה  ואז החלטתי לכתוב נובלה ביוגרפית ומתוך זה הוא הוציא את המחזה . עבור כתיבת הספר  קראתי שתי ביוגרפיות של ברל  ואת כל שיריו  ואז גם  למדתי במיוחד  צרפתית רק כדי לקרוא את ז'אק ברל  על מנת שאוכל לכתוב את הספר.עד אז היכרתי אותו רק משיריו העבריים .

הספר התקבל בהרבה תגובות חמות ולא מעט סקירות ביקורת ,אולי שש או שבע כאלה.  והספר זכה לשתי מהדורות ונמכרו היטב ואזלו .

אני זוכר שכשישבתי עם הספר ליד הדוכן בשבוע הספר  הרבה אנשים ניגשו לדוכן בשבוע הספר וסיפרו לי  כמה הם משוגעים עליו ועל יצירתו .וזה מראה לך עד כמה אנשים אוהבים בישראל  את ז'ק ברל .

 בהמשך גיל אלון עשה מהספר שלי מופע שבו הספר שימש כקטעי מעבר לשירים . הוא הוצג כ-40 פעם ועשו ממנו  גם תקליט .

האם יש עתיד לשנסונים?

 
ז'ק ברל שר.

אם בשנות השישים השבעים והשמונים אפשר היה  לשמוע בתחנות הרדיו הישראלי  הרבה מאוד   מוזיקה צרפתית, איטלקית ( שירי פסטיבל סן רמו היו פופולאריים מאוד ) ספרדית ודרום אמריקנית הרי כיום מוזיקה כזאת היא כמעט בל תישמע בתחנות החשובות  ( להוציא שירי טלבנובלות וכמובן שירי אירוויזיון ) ולמוזיקה האמריקנית האנגלית יש דומיננטיות מוחלטת.

מוניקה  בן ציון  היא חוקרת ספרות צרפתית ומתרגמת  שהאזינה עימי למופע ליל ברל :

אלי :האם השנסונים עדיין פופולאריים היום בצרפת ?

 מוניקה : לדעתי לא.  זה נחשב  היום למשהו מיושן שחלף זמנו, משהו כמו  שירי ארץ ישראל אצלנו . זה כבר לא דברים שמשמיעים יותר וכבר לא מחברים  שירים חדשים בסגנון הזה יותר.   הזמר שרל אזנבור עוד מופיע והוא כבר זקן מאוד  אבל רוב הזמרים בסגנון הזה כבר מתו  ואחרי ששרל אזנבור  ימות לא יהיו זמרים  חדשים מהסוג הזה. לכל היותר יהיו חידושים של שירים קלאסיים וזה הכל.

אלי : איזה סוג פזמונים פופולארי  היום בצרפת ? 

מוניקה : מה שפופולרי היום בצרפת זה  ז'אנר שנקרא "שירי עולם"  שירים בהשראה מזרחית וצפון אפריקנית שלרוב שרים אותם זמרים צפון אפריקניים  או מכל מיני מקומות אקזוטיים ולא צרפתיים אחרים בסגנון ובהשפעות מזרחיות .הצרפתים משוגעים על הסגנון הזה עכשיו.

 אלי : בישראל  עדיין משמיעים מוזיקה צרפתית ברדיו ?

 מוניקה: מוזיקה צרפתית עוד מושמעת אצלנו ברדיו אבל בתחנות נידחות  יחסית כמו 88 אף אמ של קול ישראל שמתמחה בסוגי מוזיקה כאלה אבל היום בגלל הגלובליזציה מה שמשמיעים בעיקר ובראש ובראשונה  זה מוזיקה בסגנון אמריקני וכל השאר נחשב כשוליים. 

 רן יגיל : ז'אק ברל טען עוד ב-1970  שהשאנסון ימות איתו ועם אזנבור .ובאמת מאז מותו  של ברל אין יותר שנסונים חדשים .  יש  מוזיקת רוק אבל שאנסון שבו המילה חשובה יותר מהמנגינה זה דבר שכבר לא קיים למיטב ידיעתי .  בתרבות הפזמונים המודרנית המוזיקה התחזקה בהרבה  על חשבון המילה .

כיום יש טקסטים יותר פשוטים בידי להקות אבל סך הכל המילה היום פחות חשובה מהמוזיקה  בעוד שבשנסון המילה תמיד הייתה חשובה יותר מהמוזיקה .

  

מסתבר שאין  היום אמנים חשובים חדשים של השנסונים בצרפת שלא לאמר ישראל וכל מה שנשאר זה הנוסטלגיה כפי שהתברר מהמופע בעזריאלי .

 

רן יגיל :

 השנסון אולי גווע . אבל אני לא גמרתי עם השנסיונרים. יש לי חלום להפוך את "ז'ק" לראשון  בסדרה  שתכלול נובלות נוספות על היוצרים הכותבים החשובים  של השנסונים . לא אלו שרק שרו אלא אלו שגם  שכתבו שירים .  איב מונטן למשל לא מעניין אותי כי לא היה יוצר כותב בניגוד לאחרים .

 אני רוצה לכתוב ספרים על ז'ילבר בקו  שכתב את השנסון המפורסם "נטלי" וספר נוסף   על שארל אזנבור ועל  ליאו פרה שהיה האנרכיסט בחבורה. כולם זמרים שהיו גם כותבים.

 למרות הכל אני מאמין שהשנסון עוד לא סיים את חייו כז'אנר יצירתי ועוד יש הרבה מה לאמר ולכתוב עליו.גם אחרי שז'אק ברל מת.  

 

נספח : שני שנסונים בתרגום עברי/

הילה קומם אשת  יחסי  הציבור  הנמרצת של מופעי התיזמורת הקאמרית היא חובבת שנסונים מושבעת ( למרות ,כפי שהיא מקפידה לציין ,שהיא מתחת לגיל 40).
להלן שני שנסונים צרפתיים במקורם ובתרגום של הילה שבהחלט נותן לקורא משהו מהרוח המיוחדת של השנסון הצרפתי במיטבו .

Gilbert Bécaud

Nathalie
Paroles: Pierre Delanoë. Musique: Gilbert Bécaud
La place Rouge était vide
Devant moi marchait Nathalie
Il avait un joli nom, mon guide
NathalieLa place Rouge était blanche
La neige faisait un tapis
Et je suivais par ce froid dimanche
Nathalie

Elle parlait en phrases sobres
De la révolution d'octobre
Je pensais déjà
Qu'après le tombeau de Lénine
On irait au cafe Pouchkine
Boire un chocolat

La place Rouge était vide
J'ai pris son bras, elle a souri
Il avait des cheveux blonds, mon guide
Nathalie, Nathalie…Dans sa chambre à l'université
Une bande d'étudiants
L'attendait impatiemment
On a ri, on à beaucoup parlé
Ils voulaient tout savoir
Nathalie traduisait

Moscou, les plaines d'Ukraine
Et les Champs-Élysées
On à tout melangé
Et l'on à chanté

Et puis ils ont débouché
En riant à l'avance
Du champagne de France
Et l'on à dansé

Et quand la chambre fut vide
Tous les amis etaient partis
Je suis resté seul avec mon guide
Nathalie

Plus question de phrases sobres
Ni de révolution d'octobre
On n'en était plus là
Fini le tombeau de Lenine
Le chocolat de chez Pouchkine
C'est, c'était loin déjà

Que ma vie me semble vide
Mais je sais qu'un jour à Paris
C'est moi qui lui servirai de guide
Nathalie, Nathalie

נטלי

הכיכר האדומה שממה לה
לפני צעדה נטלי
המדריכה, שם נחמד היה לה
נטלי

הככר האדומה כה הלבינה
שטיח שלג נפרש לרגלי
ובקור השבת היא הובילה
נטלי

היא דברה מילים סבוכות
על אוקטובר ומהפכות
וחשבתי כבר
שאחרי הקבר של לנין
נלך לקפה פושקין
לשתות שוקו חם

הכיכר האדומה שממה לה
הושטתי יד, חייכה למולי
המדריכה, רעמה זהובה לה
נטלי

בחדרה, באוניברסיטה
קבוצה של סטודנטים
בקוצר רוח לה חיכתה
צחקנו, שוחחנו ארוכות
הם הקשיבו סקרנים
למילותי המתורגמות

מוסקבה, אוקראינה הגדולה
ושדרות פאריס
בסלט עליז
של גיל וצחוק

ואז, שחררנו חגורה
שמפנייה נפתחה
ואיזו חגיגה
של ריקודים

כשכל החברים עזבו כבר
ריק החדר והיא בשבילי
המדריכה ואני לבדנו
נטלי
לא עוד מילים סבוכות
אוקטובר או מהפכות
זה כבר עבר
הקבר של לנין
השוקו בקפה פושקין
נלגם, נגמר

ואם חיי שוממים קצת
יום אחד זאת אדע בפאריס
זה אני שאדריך ואוביל את
נטלי

תרגום הילה קומם ©

La goualante du pauvre Jean
Paroles: René Rouzaud, Musique: Marguerite Monnot
© 1954 Les auteurs

Esgourdez rien qu'un instant
La goualante du pauvre Jean
Que les femmes n'aimaient pas
Mais n'oubliez pas
Dans la vie y a qu'une morale
Qu'on soit riche ou sans un sou
Sans amour on n'est rien du tout

Il vivait au jour le jour
Dans la soie et le velours
Il pionçait dans de beaux draps
Mais n'oubliez pas
Dans la vie on est peau d'balle
Quand notre cœur est au clou
Sans amour on n'est rien du tout

Il bectait chez les barons
Il guinchait dans les salons
Et lichait tous les tafias
Mais n'oubliez pas
Rien ne vaut une belle fille
Qui partage votre ragoût
Sans amour on n'est rien du tout

Pour gagner des picaillons
Il fut un méchant larron
On le saluait bien bas
Mais n'oubliez pas
Un jour on fait la pirouette
Et derrière les verrous
Sans amour on n'est rien du tout

Esgourdez bien jeunes gens
Profitez de vos vingt ans
On ne les a qu'une fois
Et n'oubliez pas
Plutôt qu'une cordelette
Mieux vaut une femme à son cou
Sans amour on n'est rien du tout

Et voilà mes braves gens
La goualante du pauvre Jean
Qui vous dit en vous quittant
Aimez-vous….

סיפור עצוב על גיא

רק הקשיבו  ידידי ,
לסיפור עצוב על גיא
שנשים לא אהבו
אך אל תשכחו
בחיים ישנו רק מסר
אם מליין או אם תפרן
בלי אהבה, אין שום תקווה

כך הוא חי מיום ליום
לרגליו משי אדום,
סדיני סאטן אותו ליטפו
ואל תשכחו
בחיים אין כח כלל
כשהלב בודד, אומלל
בלי אהבה, אין שום תקווה

הוא סעד עם ברונים
הוא כרסם בסלונים
ורוזנים אותו ארחו
אך אל תשכחו
אין אין כמו בחורה
כדי לחלוק איתה קדרה
בלי אהבה אין שום תקווה

כדי להרוויח ת'ממון
הוא נעשה כזה בריון
וכולם סביבו טרחו
אך אל תשכחו
יום אחד עוד תיתפש
ומאחורי סורג
בלי אהבה אין שום תקווה

הי הקשיבו צעירים
תהנו מנעורים
כי הם לא יחזרו
אך אל תשכחו
עדיף מחבל התלייה
על צוואר יפייפיה
בלי אהבה אין שום תקווה

וזהו ידידי
סיפור עצוב על גיא
שאומר פה לסיכום
אהבו
פרם פרם פם סוויין

תרגום: הילה קומם ©

 

 

ראו גם :

האתר הרשמי של ז'אק ברל
ז'אק ברל בויקיפדיה

ז'אק של רן יגיל

קטע מתוך הספר " ז'אק"

רן יגיל

מופע של גיל אלון על ז'אק

 

זמרי שנסונים שונים

 

אדית פיאף בויקיפדיה

שרל אזנבור

ז'ורז' ברסנס

ברסנס בויקיפדיה 

פיזמונים ושירי זמר

האם יש עתיד להלחנת שירי משוררים

התזמורת הקאמרית על גג העולם