ארכיון תג: רפואה

הרופאים הרפואה ועולם הספרות היפה -סקירה על :הרהורים על ספרות ורפואה-דילמות ביחסי רופא-חולה מאת ד"ר לימור שריר

כל בני האדם זקוקים לעזרת הרופא שיקל על סבלו, יביא מזור לתחלואיו ואף יציל את חייו .

לא מעט סופרים היו רופאים. מה אנו יודעים באשר לזהותם, לסגנון כתיבתם, לנושאים שבהם עסקו, האם שילבו מקרים בהם פגשו בעולם הרפואה בכתיבתם וכיצד השפיע הרפואה על כתיבתם?

בספרה החשוב, המאתגר והמעניין של ד"ר לימור שריר, הרהורים על ספרות ורפואה: דילמות ביחסי רופא-חולה. ( הוצאת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, 2016 ) המחברת פורשת בפנינו בצורה ייחודית  את הזיקה בין הספרות והרפואה, תחום שהוא נדיר ביישומו. יתכן והפרספקטיבה המשלבת ספרות ורפואה מקורה  באישיותה של הכותבת, שבהכשרתה המקצועית הוא רופאה, אך עיסוקה בשנים האחרונות הוא כתיבה (הן של ספרות בדיון, והן ספרי הגות ומחקר, שהטקסט שלפנינו מציג בבהירות דואליות זו).

mabat170x227

ד"ר לימור שריר פרסמה רומנים וקבצי סיפורים שזירת התרחשותם היא נפש האדם וביניהם שזור מבלי משים עולם הרפואה אותו היטיבה להכיר בהיותה רופאה .ספרה הנוכחי הינו ספר עיון והגות העוסק בחיבור שבין ספרות, פילוסופיה ורפואה . קדם לו ספר הגות מקורי ומעניין: מרטין בובר- מבט מקרוב שבו מתארת שריר את הפילוסוף הנודע מזווית אישית באמצעות שיחות שניהלה עם נכדתו וחושפת בפני הקורא מאורעות ותכונות אופי שלא נודעו באשר למרטין בובר ולמשפחתו מעבר לניתוח משנתו ומחקריו שמופיעים בצורה מעמיקה בספרה.  (ראו את המבוא שלו כאן )

ספרה הנוכחי על ארבעת כרכיו ועשרת שעריו, הינו מאגר אנציקלופדי של ידע בנושא ספרות ורפואה שנאסף ונחקר על ידי הסופרת כדי להנחיל אותו לאחרים.

בהיבט הספרותי, לבד מקטעים פואטיים, מכיל הספר דוגמאות רבות ליחסי רופא-חולה בטקסטים של סופרים קאנוניים וידועים בסצנת הספרות המקומית והעולמית. ד"ר לימור שריר עורכת מחקר מעמיק ומקורי בסוגיה זו ביצירותיהם של א.ב. יהושע, עמוס עוז, חיים באר, דן בניה סרי, אלי עמיר, ואף בוחנת את ייצוג העולם הרפואי ביצירות פרי עטה.

מעניינת היא התייחסותה לסופרים שהיו רופאים בתקופות היסטוריות שונות . אציין סופרים רופאים שכתיבתם קרובה ללבי:  הסופר  הצרפתי  פרנסואה רבלה- מחבר סיפורים סאטיריים על הענקים גרגנטואה ופנטרוגאל במאה ה-15, שנחשב לאחד מאבות הספרות הצרפתית המודרנית. ארתור קונן דויל- יוצרו של שרלוק הולמס ומארג ספרות הבלשים שהיא כה חביבה עליי, ארתור שניצלר- הסופר האוסטרי-יהודי ועוד רבים אחרים.

הסופרת מתבוננת בעולם הרפואה דרך יצירות הלקוחות מהספרות העולמית, מחזות ויצירות קולנועיות . היא עורכת דיון מעניין במובאות מכתביהם של אנטון צ'כוב, (חדר חולים מספר שש), אקסל מונטה ( מגילת סן מיקלה), ארצ'בלד ג'וזף קרונין ( דרכו של שנון), וויליאם קרלוס ויליאמס (סיפורי רופא), מיכאיל בולגקוב (רשימותיו של רופא צעיר), יאנוש קורצ'אק (כאשר אשוב ואהיה קטן) ועוד.

( גילוי נאות: מאמר שלי בנושא ספרי הילדים של יאנוש קורצ'אק  מצוטט בספר).

המחברת מתעמקת בספרו המונומנטלי של אלבר קאמי "הדבר" שבו מוצג רייה הרופא כדמות מוסרית בעליל הנלחמת נגד המַרְעִין בִּישִׁין של המוסדות החברתיים. החברה הממוסדת ובעיקר, מוסדותיה רואים את האינטרסים הצרים שלהם ולא את טובת הציבור או החולים כיסוד מוסד של מלחמת הרופא האידיאליסט נגד פגעי החברה.

בהיבט הרפואי-מדעי ניתן להבחין לא רק בסקירות היסטוריות של מחלות וניסיונות לבאר את פשרן מהתחומים של פסיכיאטריה, מחלות זיהומיות (שחלקן פס מן העולם), נוירולוגיות ואחרות לצד ניתוח אספקטים רפואיים-מדעיים בפני עצמם וגישות חדשניות המתייחסים למחלות נפוצות בימינו. בחלק זה ניתן גם ייצוג לאסכולות שונות בכל תחום. כך, למשל, לצד התייחסות מעמיקה לפסיכיאטריה, מצד בכירי התחום, ישנה גם התייחסות לאסכולת האנטי פסיכיאטריה, מהלך שלא רק מגוון ומעשיר את הדיון, אלא מציג את המורכבות של התחום. מורכבות זו מוצגת באופן מרתק בדיונים שונים ומרתקים שעורכת ד"ר שריר עם  אנשי ספרות, מדע ורוח ביניהם בולט הדיון עם פרופ' שלמה גיורא שוהם על סטייה, טירוף ויצירה.

בנוסף לסקירות ההיסטוריות מופיעים בספר אזכורים של היפוקרטס וגלנוס, שבועת הרופאים, הקורפוס ההיפוקרטי, המוח בעידן העתיק, ההיסטוריה של השיגעון ועוד. קוראי הספר יופתעו להיווכח כי דילמות שהעסיקו את הרופאים במהלך ההיסטוריה רלוונטיות גם בימינו.

Image result for ‫לימור שריר‬‎

ד"ר לימור שריר בקורס

מעניינת במיוחד התייחסותה הרב-מימדית של המחברת לדמותו של הרופא הנבחנת בספר דרך נקודות מבט היסטוריות, אתיות, ספרותיות ופואטיות כאשר לצד ההיבטים ההומניסטים, האידיאולוגיים, האלטרואיסטים והגדולה שבדמותו (הרמב"ם) נבחנת ביקורת על דמותו החוטאת בחטא ההיבריס,(עגנון), על "הטוב שברופאים לגיהנום" (תורה ותלמוד) על פחדיו וחוסר הביטחון שהוא מפגין בעת הטיפול בחוליו ( בולגקוב), על מצב בריאותו ( רבלה) על חמדנותו ( מולייר), על נטייתו  הפטרנליסטית (קרלוס ויליאם), על אכזריותו (פוקו) ועוד. באופן זה המחברת מרחיבה את תחום המחקר לא רק לדמותו של הרופא בעיני מטופליו אלא גם כיצד היא נבחנת  בעיני עצמו ואיזה מקום הוא תופס  בחברה בתקופות היסטוריות שונות.

בפרק מיוחד עוסקת המחברת בהיבטים אתיים של העיסוק הכולל ברפואה. במסגרת זו מופיעים בספרה של שריר הדיונים המוכרים במוות, המתות חסד, אתיקה רפואית, ההתייחסות המשפטית למוות (חוק החולה הנוטה למות, חוק זכויות החולה, אמנות אתיות בין רופאים לחברות תרופות, ועוד). בנוסף ישנן גם התייחסויות לדילמות אתיות, כמו זו שערכה ד"ר שריר בדיון עם פרופ' יוסי יזרעאלי באתיקה במחזות פירנדלו ואיבסן.

בשער שנושאו רופאים בתקופת מלחמת העולם השנייה מנתחת המחברת את דמותו של הרופא בשואה כאשר לצד הרופא שדבק בשבועת היפוקרטס נולד סוג אחר של רופא הבוגד בשבועתו ובייעודו והופך למרצח. מעניין במיוחד הוא תיאור דמותו של רופא אוסטרי לא יהודי בתקופת אוסטריה של היטלר, גיבור ספרה של ד"ר לימור שריר: "הבית על האגם" המתלבט ומתחבט בבעיות של מוסר ומצפון, בשיגעון האישי ובשיגעון הקולקטיבי.

ספרה של ד"ר לימור שריר הרהורים על ספרות ורפואה- דילמות ביחסי רופא חולה נולד בהשראת קורס ספרות ורפואה אותו תכננה ד"ר לימור שריר במיוחד לסטודנטים לרפואה בפקולטה ע"ש סאקלר בהיותה בוגרת שלה.

%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a8%d7%a2%d7%9d-%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a1-%d7%a2%d7%95%d7%96

לימור שריר עם עמוס עוז בקורס "הרפואה והספרות " וסטודנט ששואל שאלה.

ד"ר שריר  אף מנהלת את הקורס  שזוכה להצלחה רבה באוניברסיטת תל-אביב מ-2010 – זה שבע שנים . במסגרתו היא מפגישה את הסטודנטים עם סופרים, משוררים , אנשי הגות ואתיקה לצד רופאים בכירים. באמצעות מפגשים אלה, סוברת ד"ר שריר יבינו הרופאים לעתיד כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

אומרת שריר: "במסגרת קורס ספרות ורפואה אני חושפת את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה נועד לשכלל לדעתי את יכולתם של הסטודנטים לרפואה להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. מעבר להעשרה התרבותית שאליה נחשפים הסטודנטים במהלך הקורס אני סבורה שתיאור ספרותי חי של המחלה והרגשת החולה מקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ומעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. כמו כן מגביר את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ומשפר את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית מעבר לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו והגברת יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת".

כאמור, חשוב לזכור שלימור שריר עצמה אינה "רק" רופאה אלא גם סופרת בולטת  בספרות העברית שעסקה רבות, מטבע הדברים, ברפואה ביצירתה. בסדרה אפשר לקרא גם מאמרים של כותבים אחרים על יצירותיה, כמו חוקרת הספרות פרופ' נורית גוברין.

%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%9d-%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%95-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3

לימור שריר בקורס עם הרופא הסופר ד"ר עידו נתניהו והמרצה לפילוסופיה פרופסור יוסף אגסי 

ד"ר שריר הבהירה בהקדמה לספר שהוא מתוחם לקורס ספרות ורפואה ולכן יעסוק בעשרה שערים ואין היא יכולה לעסוק בכל תחום ותחום של ספרות ורפואה אך מכיוון שד"ר שריר מתכוונת להמשיך את הסדרה הייתי רוצה לראות בה התייחסות לנושאים נוספים.

ד"ר שריר התייחסה בהרחבה ל"הדבר" של אלבר קאמי אך הייתי רוצה לקרא על ההתייחסות למגיפות בספרות האימה  ובספרות  המותחנים והמדע הבדיוני. ישנן  יצירות חשובות בז'אנרים אלו על הנושאים הללו, שמן הראוי היה להתייחס אליהן כמו כן, אין התייחסות לסופרים שאינם דווקא מלב לבו של הממסד הספרותי אבל תרמו תרומה חשובה להצגת הרפואה בספרות לקהל הרחב למשל סופר המדע הבדיוני ה.ג. וולס שלמד ביולוגיה. הייתי רוצה לדון עוד בספריו של קונן דויל המוזכר בספר.

לסיכום מדובר בסדרה אנציקלופדית פוקחת עיניים העוסקת בתחום חשוב מאין כמוהו ושמשום מה כמעט לא עסקו בו בחקר הספרות ( או בחקר תולדות הרפואה). אחרי שקראתי את ארבעת הכרכים שוב לא אבחן באותה   הדרך את הרפואה וגם לא את הספרות.

 

ראו גם:

ההקדמה של לימור שריר לסדרה

פרטים על הסדרה

את הספרים אפשר לרכוש כספרים אלקטרוניים כאן

רפואה וספרות – תרבויות נפרדות ? מאמר מאת לימור שריר

ראו עוד על לימור שריר:

לימור שריר בלקסיקון הסופרים

האישה מול האלוהים – התיאולוגיה של לימור שריר

הרהורים על ספרות ורפואה. כרך א

 

רפואה וספרות -תרבויות נפרדות ?

   

 

בימים אלה כאשר חלה התדרדרות חמורה במצבם של מדעי הרוח באקדמיה, לא רק בישראל אלא גם בעולם, יש מקום יותר מתמיד לנקיטת צעדים שיתרמו לשילובם של  מדעי הרוח עם תחומים אחרים.

 לימור שריר , רופאה בהכשרתה וסופרת – יזמה ותיכננה קורס המשלב ספרות ורפואה עבור הסטודנטים לרפואה בפקולטה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב והיא אף תעמוד בראשו. הקורס הנקרא: קורס רפואה וספרות- דו-שיח רופאים סופרים, ישים את הדגש על רב שיח בין הסטודנטים לסופרים ועל זווית הראייה שלהם לגבי עולם הרפואה, על יחסי רופא-חולה ויעסוק בחיבור בין כתיבה ורפואה.במסגרת הקורס יופיעו בפני הסטודנטיםמבחירי הסופרים, המשוררים וחוקרי הספרות בארץ. 

דיקן הפקולטה לרפואה, הפרופסור יוסף מקורי, שרואה חשיבות  רבה בחינוך רחב אופקים של הרופא העתידי, הסכים לשתף בקורס זה גם תלמידים מפקולטות שונות באוניברסיטת תל-אביב.

להלן מאמר פרי עטה של ד"ר לימור שרייבמן-שריר בנושא  הצורך בשילוב לימודי הרפואה עם עולם הספרות ועל ידי כך לחבר בין שתי תרבויות, שלכאורה לפחות, נראות כנפרדות לחלוטין

 רפואה וספרות -תרבויות נפרדות ?

מאת ד"ר לימור שריר

לימור שריר בספריית הפקולטה לרפואה.

עולם האקדמיה המודרני השתנה לבלי הכר מאז הציע תומס הקסלי לזנוח את לימודי המקצועות ההומאניים ולהתמקד במדע.  

הרפואה נשענת על הנחות יסוד מתחומי ידע מדעיים אבל אל לנו לשכוח שהיא מתבססת על מפגש בין אדם לאדם, בין הרופא לחולה. התמקדות במדע, גורמת כיום לתחושה, שהרופא שבוי במודלים ביו־רפואיים, שהם לא פעם מודלים של הפרדה וניתוק: הטכנולוגיה החדשה מפרידה בין הרופא לחולה והרופא עצמו רואה לפעמים את אברי הגוף שבטיפולו כאילו הם נפרדים מהגוף השלם.

זאת ועוד, מחקרים מדברים על שחיקה ותסכול מתמשך של רופאים כתוצאה ממרוץ אחרי ידע, של כתיבת מאמרים מקצועיים, שלכשעצמם ממעטים לעסוק ברגשות ובחוויות אישיות, התחרות בעולם האקדמי ותפקידים ביורוקרטים שנוספו על עבודת הרופא. תחושתו היא שלעתים, הינו שבוי בעולם טכנולוגי ומנוכר. בנוסף, הרופא לעתיד מפתח אמנם מיומנות ספציפית בתחומו אך עבודתו התובענית  מונעת ממנו מלהיפתח לעולמות אחרים לעתים עד כדי צרות אופקים.

אם נחשוב על כך, דווקא בעולם העתיק, בתקופתם של היפוקרטס וגלנוס כמו גם בימי הביניים בימיהם של איבן סינא והרמב"ם היה הרופא איש אשכולות שעסק בתחומי המדע השונים ובה בעת בכתיבה ובפילוסופיה .

בעולם מתגברת כיום הנטייה להחזיר את משמעות מקצוע הרפואה במונחים של "היות אדם". אחד התהליכים  הבסיסיים ביותר במהלך הזה הוא פיתוח הדיאלוג רופא- חולה באמצעות לימוד מדעי הרוח בבתי הספר לרפואה, תהליך שהוא מתקדם מאוד בארה"ב שם נלמד תחום ה- medical humanities  ( הומנות ורפואה) כחלק מתכנית הלימודים.

על חשיבות הדיאלוג  האנושי מדבר מרטין בובר בספרו "אני־אתה". הגותו מיוסדת על ההנחה שבני האדם עשויים ליצור את עצמם בכל רגע ורגע באמצעות דיאלוג משותף  ש"האדם נעשה אני באתה". הווה אומר: אין לאדם "אני" ממשי אלא רק כשהוא יכול לומר בכל יכולתו "אתה.

שואל מרטין בובר כלום יכול הרופא העסוק  מאוד בעבודת יומו לכנס באמת את הכוח הדרוש להגשמתו הדיאלוג הזה לגבי כל חולה וחולה? כלום אין החולה נהפך בעל כורחו מאתה למקרה עלום שם- ל"לז"?

על הרופא אמר ויקטור פון וייצזקר: "אין הרופא רופא אלא כשהוא עצמו חולה בחולה. ונמצא מתגלגל במידה מסוימת יחסו של הרופא לחולה בהיפוכו. הרופא נעשה חולה של החולה שלו ונקשר לחולה עד כדי כך שהלה מגשים את משמעות המחלה ומגיע לרפואתו, לידי החלמתו. אולם  שעה שמתרבים המקרים פוקע כוח הזיקה, במקום הזיקה בא היחס הניטראלי, המטופל נעשה למקרה אחד מיני רבים, לאובייקט".

אני מאמינה שבחינוכו של רופא העתיד צריך להגיע לאיזון בין כישוריו המדעיים והטכנולוגיים לבין אלה ההומאניים, בין קהות הרגש לעודף רגישות, בין העיסוק במקצוע טכני יבש לבין פיתוח יצירתיות ומקוריות, בין צרות אופקים להשכלה רחבה. 

האדם הינו יצור מורכב ובהחלט הוא יותר מסך הפרטים המרכיבים אותו בדומה ליצירה ספרותית, שהיא יחידה לעצמה הכוללת יותר מסך כל מרכיביה. המפגש בין רופא לחולה איננו פשוט. הוא מפגש של חסד ונתינה במובן הרחב והעמוק ביותר אך גם דרמטי ופולשני. המפגש האנושי הזה מעצב לדעתי את הקשר בין כתיבה לרפואה. לא בכדי בחרו רופאים לאורך ההיסטוריה העולמית במלאכת הכתיבה.

כשהם משלבים בכתיבתם את עולם הרפואה כפי שהם חוו אותו בתקופתם, חלקם בצורה ישירה וחלקם בעקיפין וקצרה היריעה מלהזכירם ו אציין כאן רק אחדים:

 שאול טשרניחובסקי אנטון צ'כוב, אקסל מונתה ארתור קונן דויל, ארתור שניצלר, ויליאם קרלוס ויליאם, יאנוש קורצ'אק , מיכאיל בולגקוב, מיקל קרייטון, , רובין קוק ,פרנק סלוטר  יהודה לבי קצנלסון ( הידוע בשם העט שלו "בוקי בן יגלי ")( חיים חיימוף  עדו נתניהו ואחרים. בטקסטים של סופרים־רופאים אלה, משתקפים חיי החולה סבלותיו ומכאוביו, הרקע החברתי שלו ותגובות בני משפחתו וגם סבך הרגשות האופפים את הרופא כתוצאה מהמפגש עם החולה, ההתנשאות הרגעית, רגשות האשם, רגעי הסיפוק לעומת התסכול ותחושת חוסר האונים כשהוא נתקל במוות ואינו יכול לו.

יש לחשוף את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה אף ישכלל את יכולתם להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. לעתים, תיאור ספרותי חי של מחלה והרגשת החולה יקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ויעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. במחקרים שבדקו את יעילותם של קורסים לספרות ורפואה נמצא, שהם הגבירו את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ושיפרו את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית.

נראה, שקריאת ספרות יפה העוסקת ברפואה מביאה גם לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו, ומגבירה את יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת. זה יאפשר להם גם לבחון את חייהם האישיים באור חדש ומתוך פרספקטיבה מעניינת ובלתי צפויה.
חשוב שהסטודנטים לרפואה יכירו גם רופאים־ סופרים ישראלים ובכך תינתן להם הזדמנות לקיים דיון על בסיס של היכרות משותפת של עולם הרפואה.

מאידך חשוב שהסטודנטים יכירו גם סופרים ומשוררים שאינם רופאים ושכותבים על רפואה בצורה זאת הם יקבלו מושג כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

כשאני מדברת על היכרות עם סופרים אני מתכוונת להיכרות הסטודנטים לא רק עם תכנים אלא גם עם הסופרים והמשוררים עצמם ולפיכך אשלב בשיעורי גם הופעה פרונטאלית של סופרים ומשוררים ישראלים: שיחות שיכללו הקראת קטעי פרוזה ושירה אך גם התייחסות לתהליך הכתיבה עצמו ולבעייתיות הכרוכה בו. פגישות אלו יתרמו להרחבת אופקים ולפיתוח יצירתיות ודמיון.

 משנה חשיבות לדעתי הוא שבמסגרת שיעורי ההעשרה הללו יתקיים דיון  שבו ישתתפו הסטודנטים באורח פעיל. שאלות, תגובות והסקת מסקנות יוסיפו עניין ויתירו בהם חותם. 

העיסוק האקטיבי בטקסטים של ספרות ושירה, ההתמודדות עם הגלוי והסמוי שבהם, החשיפה לרעיונותיהם ולאופן חשיבתם של הוגי דעות וממיטב סופרי העולם ואף של סופרים ישראלים, ההיכרות הישירה עימם וכן עידוד הרופאים ליצור ולכתוב בעצמם יפתחו עבורם אפשרות להתפתח ולהשכיל ומאידך יהוו עבורם מעין אתנחתא להרהור ולתהייה, לקתרזיס ולעשיית דין וחשבון עם העשייה הגדולה ועם הדרמה המתחוללת בנפשם אם במודע או שלא במודע עקב המפגש רופא חולה.

ברצוני להדגיש שלדעתי חשוב לשלב קורסים במדעי הרוח לא רק לסטודנטים לרפואה אלא גם כקורסי בחירה לרופאים בוגרים בשלבים השונים של הקריירה הרפואית שלהם . גישה זאת תתרום לכך שבוגר הפקולטה לרפואה יהיה לא רק רופא אלא גם אדם.

וראו גם

רופא מהספרים

עוד על הסופרת לימור שריר

לימור שריר בויקיפדיה

 

נורית גוברין ויואב איתמר על הספר  "סודות מרקש"

 האישה מול האלוהים :התיאולוגיה של לימור שריר

חוקרת המיתוסים :האישה הנצחית על פי לימור שריר

רומן של תיקון ושל תקווה :נורית גוברין על לימור שריר

 

הזהות הנשית של לימור שריר ::מירון איזקסון על לימור שריר

 פגישה עם העורך :סיפור מאת לימור שריר

 דהיה אל כהינה המלכה הלוחמת

היכל התהילה של מלכות היופי בישראל

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בימים אלו של התדרדרות חמורה במצבם של מדעי הרוח באקדמיה ולא רק בישראל אלא בעולם כולו יש מקום ויותר מתמיד לצעדים לשלב בין תחומים אחרים ומדעי הרוח .

הסופרת והרופאה  ( ולשעבר סגנית מלכת היופי העולמית וחברה בכירה בהיכל התהילה של מלכות היופי בישראל ) לימור שריר פותחת בימים אלו קורס עבור תלמידי רפואה באונ' תל אביב שיעסוק ברפואה בספרות העברית והעולמית ובו מרצים סופרים ידועים שונים על הנושא. .

והנה מאמר שלה בנושא  הצורך הדחוף בשילוב לימודי הרפואה עם עולם הספרות ועל ידי כך לחבר בין שתי תרבויות שלכאורה לפחות נראות כנפרדות לחלוטין. .

 

עולם האקדמיה המודרני השתנה לבלי הכר מאז הציע תומס הקסלי לזנוח את לימודי המקצועות ההומאניים ולהתמקד במדע.  

הרפואה נשענת על הנחות יסוד מתחומי ידע מדעיים אבל אל לנו לשכוח שהיא מתבססת על מפגש בין אדם לאדם, בין הרופא לחולה. התמקדות במדע, גורמת כיום לתחושה, שהרופא שבוי במודלים ביו־רפואיים, שהם לא פעם מודלים של הפרדה וניתוק: הטכנולוגיה החדשה מפרידה בין הרופא לחולה והרופא עצמו רואה לפעמים את אברי הגוף שבטיפולו כאילו הם נפרדים מהגוף השלם.

זאת ועוד, מחקרים מדברים על שחיקה ותסכול מתמשך של רופאים כתוצאה ממרוץ אחרי ידע, של כתיבת מאמרים מקצועיים, שלכשעצמם ממעטים לעסוק ברגשות ובחוויות אישיות, התחרות בעולם האקדמי ותפקידים ביורוקרטים שנוספו על עבודת הרופא. תחושתו היא שלעתים, הינו שבוי בעולם טכנולוגי ומנוכר. בנוסף, הרופא לעתיד מפתח אמנם מיומנות ספציפית בתחומו אך עבודתו התובענית  מונעת ממנו מלהיפתח לעולמות אחרים לעתים עד כדי צרות אופקים.

אם נחשוב על כך, דווקא בעולם העתיק, בתקופתם של היפוקרטס וגלנוס כמו גם בימי הביניים בימיהם של איבן סינא והרמב"ם היה הרופא איש אשכולות שעסק בתחומי המדע השונים ובה בעת בכתיבה ובפילוסופיה .

בעולם מתגברת כיום הנטייה להחזיר את משמעות מקצוע הרפואה במונחים של "היות אדם". אחד התהליכים  הבסיסיים ביותר במהלך הזה הוא פיתוח הדיאלוג רופא- חולה באמצעות לימוד מדעי הרוח בבתי הספר לרפואה, תהליך שהוא מתקדם מאוד בארה"ב שם נלמד תחום ה- medical humanities  ( הומנות ורפואה) כחלק מתכנית הלימודים.

על חשיבות הדיאלוג  האנושי מדבר מרטין בובר בספרו "אני־אתה". הגותו מיוסדת על ההנחה שבני האדם עשויים ליצור את עצמם בכל רגע ורגע באמצעות דיאלוג משותף  ש"האדם נעשה אני באתה". הווה אומר: אין לאדם "אני" ממשי אלא רק כשהוא יכול לומר בכל יכולתו "אתה.

שואל מרטין בובר כלום יכול הרופא העסוק  מאוד בעבודת יומו לכנס באמת את הכוח הדרוש להגשמתו הדיאלוג הזה לגבי כל חולה וחולה? כלום אין החולה נהפך בעל כורחו מאתה למקרה עלום שם- ל"לז"?

על הרופא אמר ויקטור פון וייצזקר: "אין הרופא רופא אלא כשהוא עצמו חולה בחולה. ונמצא מתגלגל במידה מסוימת יחסו של הרופא לחולה בהיפוכו. הרופא נעשה חולה של החולה שלו ונקשר לחולה עד כדי כך שהלה מגשים את משמעות המחלה ומגיע לרפואתו, לידי החלמתו. אולם  שעה שמתרבים המקרים פוקע כוח הזיקה, במקום הזיקה בא היחס הניטראלי, המטופל נעשה למקרה אחד מיני רבים, לאובייקט".

אני מאמינה שבחינוכו של רופא העתיד צריך להגיע לאיזון בין כישוריו המדעיים והטכנולוגיים לבין אלה ההומאניים, בין קהות הרגש לעודף רגישות, בין העיסוק במקצוע טכני יבש לבין פיתוח יצירתיות ומקוריות, בין צרות אופקים להשכלה רחבה. 

האדם הינו יצור מורכב ובהחלט הוא יותר מסך הפרטים המרכיבים אותו בדומה ליצירה ספרותית, שהיא יחידה לעצמה הכוללת יותר מסך כל מרכיביה. המפגש בין רופא לחולה איננו פשוט. הוא מפגש של חסד ונתינה במובן הרחב והעמוק ביותר אך גם דרמטי ופולשני. המפגש האנושי הזה מעצב לדעתי את הקשר בין כתיבה לרפואה. לא בכדי בחרו רופאים לאורך ההיסטוריה העולמית במלאכת הכתיבה.

כשהם משלבים בכתיבתם את עולם הרפואה כפי שהם חוו אותו בתקופתם, חלקם בצורה ישירה וחלקם בעקיפין וקצרה היריעה מלהזכירם ו אציין כאן רק אחדים:

 שאול טשרניחובסקי אנטון צ'כוב, אקסל מונתה ארתור קונן דויל, ארתור שניצלר, ויליאם קרלוס ויליאם, יאנוש קורצ'אק , מיכאיל בולגקוב, מיקל קרייטון, , רובין קוק ,פרנק סלוטר  יהודה לבי קצנלסון ( הידוע בשם העט שלו "בוקי בן יגלי ")( חיים חיימוף  עדו נתניהו ואחרים. בטקסטים של סופרים־רופאים אלה, משתקפים חיי החולה סבלותיו ומכאוביו, הרקע החברתי שלו ותגובות בני משפחתו וגם סבך הרגשות האופפים את הרופא כתוצאה מהמפגש עם החולה, ההתנשאות הרגעית, רגשות האשם, רגעי הסיפוק לעומת התסכול ותחושת חוסר האונים כשהוא נתקל במוות ואינו יכול לו.

יש לחשוף את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה אף ישכלל את יכולתם להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. לעתים, תיאור ספרותי חי של מחלה והרגשת החולה יקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ויעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. במחקרים שבדקו את יעילותם של קורסים לספרות ורפואה נמצא, שהם הגבירו את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ושיפרו את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית.

נראה, שקריאת ספרות יפה העוסקת ברפואה מביאה גם לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו, ומגבירה את יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת. זה יאפשר להם גם לבחון את חייהם האישיים באור חדש ומתוך פרספקטיבה מעניינת ובלתי צפויה.
חשוב שהסטודנטים לרפואה יכירו גם רופאים־ סופרים ישראלים ובכך תינתן להם הזדמנות לקיים דיון על בסיס של היכרות משותפת של עולם הרפואה.

מאידך חשוב שהסטודנטים יכירו גם סופרים ומשוררים שאינם רופאים ושכותבים על רפואה בצורה זאת הם יקבלו מושג כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

כשאני מדברת על היכרות עם סופרים אני מתכוונת להיכרות הסטודנטים לא רק עם תכנים אלא גם עם הסופרים והמשוררים עצמם ולפיכך אשלב בשיעורי גם הופעה פרונטאלית של סופרים ומשוררים ישראלים: שיחות שיכללו הקראת קטעי פרוזה ושירה אך גם התייחסות לתהליך הכתיבה עצמו ולבעייתיות הכרוכה בו. פגישות אלו יתרמו להרחבת אופקים ולפיתוח יצירתיות ודמיון.

 משנה חשיבות לדעתי הוא שבמסגרת שיעורי ההעשרה הללו יתקיים דיון  שבו ישתתפו הסטודנטים באורח פעיל. שאלות, תגובות והסקת מסקנות יוסיפו עניין ויתירו בהם חותם. 

העיסוק האקטיבי בטקסטים של ספרות ושירה, ההתמודדות עם הגלוי והסמוי שבהם, החשיפה לרעיונותיהם ולאופן חשיבתם של הוגי דעות וממיטב סופרי העולם ואף של סופרים ישראלים, ההיכרות הישירה עימם וכן עידוד הרופאים ליצור ולכתוב בעצמם יפתחו עבורם אפשרות להתפתח ולהשכיל ומאידך יהוו עבורם מעין אתנחתא להרהור ולתהייה, לקתרזיס ולעשיית דין וחשבון עם העשייה הגדולה ועם הדרמה המתחוללת בנפשם אם במודע או שלא במודע עקב המפגש רופא חולה.

ברצוני להדגיש שלדעתי חשוב לשלב קורסים במדעי הרוח לא רק לסטודנטים לרפואה אלא גם כקורסי בחירה לרופאים בוגרים בשלבים השונים של הקריירה הרפואית שלהם . גישה זאת תתרום לכך שבוגר הפקולטה לרפואה יהיה לא רק רופא אלא גם אדם.

וראו גם

רופא מהספרים

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/957302.html

 

 

עוד על הסופרת לימור שריר

לימור שריר בויקיפדיה

 

נורית גוברין ויואב איתמר על הספר  "סודות מרקש"

 האישה מול האלוהים :התיאולוגיה של לימור שריר

חוקרת המיתוסים :האישה הנצחית על פי לימור שריר

רומן של תיקון ושל תקווה :נורית גוברין על לימור שריר

 הזהות הנשית של לימור שריר ::מירון איזקסון על לימור שריר

 פגישה עם העורך :סיפור מאת לימור שריר

דהיה אל כהינה המלכה הלוחמת

היכל התהילה של מלכות היופי בישראל