ארכיון תג: שבתאות

הרב יהונתן אייבשיץ כיוצר של דת חדשה: סקירה על המהדורה המחקרית של "ואבוא היום אל העין "הספר המוחרם והמושמץ ביותר בתולדות היהדות

תוצאת תמונה עבור ואבוא היום אל העין

 הטקסט "הפורנוגרפי "  היחיד בספרות הרבנית והרב יונתן אייבשיץ כיוצר  של דת חדשה: סקירה על המהדורה המחקרית של  "ואבוא היום אל העין " "

מאת אלי אשד
‫  
‫   ואבוא היום אל העין :קונטרס בקבלה / לר' יהונתן אייבשיץ ; מהדורה מוערת ומבוארת מאת פאבל מצ'ייקו ; הוסיפו מחקרים נועם לפלר, יונתן בן הראש ושי אליסון-גרבר  לוס אנג'לס : מקורות ומחקרים בספרות המיסטיקה היהודית ; ; 42)   כרוב, תשע"ה מהדורה שניה ומתוקנת 2016

 אחד  הספרים המוחרמים והנרדפים ביותר בתולדות היהדות "ואבוא היום אל העין :" ומתאר יקום שבו הספירות האלוהיות מקיימות בינהם יחסים הטרוסקסואליים והומוסקסואליים היה קיים עד לשנים האחרונות רק בתור כתב יד נדיר מאוד.זהו כנראה הספר המושמץ והמוזר ביותר שיצא לאור בידי רב יהודי אי פעם.

האיש שנטען שהיה מחברו הרב יהונתן אייבשיץ מצא את עצמו בליבו של ויכוח אדיר שהסעיר את הקהילות היהודיות במאה ה-18.

דיוקן של הרב  יהונתן איבשיץ.

 יריבו העיקרי של אייבשיץ  בויכוח הרב יעקב עמדן האשים אותו על סמך  ניתוח של קמעות שונים שהפיץ וטקסטים  שונים שכתב שהוא שבתאי נסתר. איבשיץ הכחיש בכל תוקף וטען שמעולם לא היה שבתאי.

בין השאר הוא פנה לגאון מווילנה במכתב בבקשה שיסייע לו בהגנה על עצמו.הגאון מווילנה  ענה תשובה לא מחייבת ובאופן כללי העדיף לא להיות מעורב. 

טענותיו של אייבשיץ התקבלו במאה ה-18  הוא היה הרב היהודי שציור דמותו היה הנפוץ ביותר בעולם היהודי עדות ברורה לפופולאריות הגדולה שממנה נהנה.  וכיום הוא נחשב בקהילות החרדיות לאחד מגדולי הרבנים ונטען שכל מה שנטען כלפיו היה שקר.

מצבת קברו של הרב  יהונתן אייבשיץ בבית הקברות היהודי באלטונה

בעולם  חקר הקבלה  של גרשום שלום ותלמידיו ובראשם פרופסור יהודה ליבס  בכל אופן יש  דעה שונה לאחר מחקר יסודי נקבע שאייבשיץ אכן כתב את כל מה שיחס לו מתנגדו הגדול עמדן וממניעים לכאורה שבתאיים. השאלה הגדולה במחקר הייתה  האם אכן אייבשיץ כתב את הספר השנוי במחלוקת מכל שיוחס לו "ואבוא היום אל העין " ספר שהחוקר פאבל מאצי'קו קובע שהוא "הספר הפורנוגרפי היחיד שנכתב כטקסט רבני " ?

והתשובה לאחר מחקר מפורט הייתה  כן.המחבר הוא אכן אייבשיץ הצעיר. 

תוצאת תמונה עבור ר’ יהונתן איבשיץ ויחסו אל השבתאות :חקירות חדשות

עד לאחרונה המחקר החשוב ביותר בנושא   היה דיסרטציה משנת 1942 שיצאה לאור כספר בשנת 1947 בשם : ר’ יהונתן אייבשיץ ויחסו אל השבתאות :חקירות חדשות על יסוד כתב היד של ס’ ואבוא היום אל העין /מאת משה אריה פרלמוטר שיצא לאור בסדרת מחקרים ומקורות בתורת הסוד בישראל (ספרית שוקן) ; ; ספר ג)   . ירושלים ותל-אביב, תש"ז  1947. ובו הוכיח המחבר משה אריה ענת שאכן איבשיץ כתב את הספר המתועב והמוחרם .

בכך הסתיים המחקר בנושא להוציא התייחסויות  של החוקר הקבלה ליבס לספר זה שהיה קיים אך ורק בכתבי יד בודדים פה ושם במחקריו שכונסו בספר "סוד האמונה השבתאית: קובץ מאמרים, ( מוסד ביאליק 1995)

 

אבל בשנת 2014 הוצאת כרוב שמוציאה מלוס אנג'לס מחקרים על קבלה פירסמה את הספר  לראשונה בדפוס ביחד עם מחקרים שונים .מאז הוא יצא במהדורה שנייה ומתוקנת שמאפשרת לקורא שאינו חוקר להבין על מה הייתה כל המהומה ומדוע זהו הספר היהודי  המוזר המושמץ  הנרדף ביותר של כל הזמנים שנכתב בידי רב יהודי  ( מאז כתבי הרמב"ם) ומדוע הואשם הרב אייבשיץ אחד מהרבנים היהודיים הנערצים ביותר  במאה ה-18 בשבתאות ,האשמה שהחרדים עד היום מסרבים לקבלה.

ד"ר פאבל מאצ'יקו 

מהקריאה של הספר ושל ההקדמה הבהירה מאוד של החוקר  פאבל מאצ'יקו באנגלית ( שהיא הרבה יותר בהירה ומובנת מהמאמרים בעברית שמלווים את הספר ) אפשר להבין על מה הייתה  המהומה ומה הספר ויוצרו הוא לא.

(צפו בהרצאה של ד"ר פאבל מאצ'קו על יהונתן אייבשיץ שעליו הוא אומר ביושר שהוא מבין אותו פחות ופחות ככל שהוא חוקר אותו יותר ויותר ..)

 

נתחיל מהבשורות הטובות :  אפשר להרגיע את מי שחושש. הרב יהונתן אייבשיץ אכן לא היה שבתאי כלל כפי שטען ונשבע כל חייו.  הוא דיבר אמת ונשבע אמת.

הבשורות הרעות : על סמך הספר אפשר לקבוע הוא היה משהו אחר לגמרי.  משהו רחוק הרבה יותר מהיהדות מהשבתאות או אף מהפרנקיזם שנוצר בערך באותו הזמן.

 

 אייבשיץ יוצר כאן דת חדשה :שאינה יהדות ואינה נצרות ובהחלט אינה שבתאות בניגוד למה שטענו כל מתנגדיו של איבשיץ ובראשם הרב  יעקב עמדן.  זה שניהל נגדו מלחמה בקונטרסים שונים לאורך שנים רבות.

 אמנם מחבר  הספר "ואבוא היום אל העין " בהחלט יודע על ומתייחס לשבתאות ומקבל ממנה פה ושם השראה אבל לא יותר ממה שקיבל מהיהדות ומהנצרות הקונבנציונאליות יותר.לדעת החוקרים ולדעת קורא זה מתנגדיו של איבשיץ טעו טעות גדולה .

"ואבוא היום אל  העין " כלל אינו שבתאי. וברור שגם קוראים שבתאיים היו מוצאים את עצמם נבוכים בידי ספר זה.

החוקר מצ'קו  מגדיר אותו כספר הפורנוגרפי הראשון והיחיד בנכתב בניב הרבני . אבל מדוע ? משום שהוא עוסק ביחסי מין הומוסקסואליים ובמין אנאלי  של ספירות אלוהיות שונות ?

 המטרה היא אינה לגרות את הקורא  אלא לתאר בצורה מדויקת כמעט קלינית סוגים שונים של מיניות אלוהית משום כך אין לראות בו פורנוגרפיה.

דיוקן של אייבשיץ :

Jan Kleinhardt (Johann Kleinhard; 1742-1794) – Zeichner Johann Balzer (1738–1799) – Stecher – Digital Portrait Index

 

מבחינת אייבשיץ היקום שלנו לא נוצר בידי בוראו במודע אלא כמעין סוג של צואה בלתי מודעת .והוא ממשיך להתקיים בידי אלוהי ישראל המקיים יחסי מין עם ישות אלוהית אחרת יחסים שבהם אלוהי ישראל הוא הפעיל והנמרץ דהיינו הוא הדמות הנשית במערכת יחסי המין והיצירה. אלא שלאורך הדורות השתלט על היקום הישות שהיא האלוהים הנוצרי.

אייבשיץ חשב שהדת הנוצרית היא עליונה על היהדות של זמנו אבל צרה צרורה היא כל כך נשגבת שאינה ישימה לבני אדם רגילים ומיניים שזקוקים למיניות והביא לחורבן כללי במלחמות שאותן לחמה  . ולכן יש להחליף גם אותה באמונה טבעית יותר ורודפת שלום יותר.

נראה שמה שהוא חשב עליו היה דת עתידנית שבה שבה כל בני האדם יחוו באחווה אוניברסלית שבה יהיה שיוון בין המינים ושבה מין הטרוסקסאולי והומוסקסואלי יזכו ליחס שווה של כבוד .שהרי יחס כזה יש גם כלפי הספירו ה אלוהיות שקיימו יחסי מין הן בצורה הטרוסקסואלית והן בצורה הומוסקסואלית . אולי אפשר לקרוא לדת החדשה הזאת " איבשיציות " או איבשיציזם". 

ויש להודות הדת המוזרה שאותה יצר יונתן אייבשיץ הצעיר בעשורים הראשונים של המאה ה-18 נראית מקדימה ומקבילה  לרוח הזמנים בעשורים הראשונים של המאה ה-21.

 

נספח :

ספר קונספירציה על הרב אייבשיץ .

 משה שלמה אנטלמן     בכור שטן :   יהונתן אייבשיץ, מסית ומדיח /    [תל-אביב] :   ירון גולן,   [1992].

( בראש השער כתוב :ועד ארבע-ארצות הכריזו עליו בכ' בסיון 1756 שהוא בכור שטן")

ספר הסתה פרוע כנגד אייבשיץ.

רומנים היסטוריים על הויכוח  הגדול בין אייבשיץ ועמדן :

 אברהם שמואל בן ישראל  שטיין , (1911-1960  )  אש מריבה :   טרילוגיה היסטורית: כרך  א. חידת הקמיעות (פולמוס עמדין-אייבשיץ) -/    תל-אביב :   מ. ניומן,   תשט"ו 1955.

  רותי  רום   עקיצת האקנתוס /    תל-אביב :   ידיעות,   2007.

רומן המתאר את הסכסוך מנקודת מבטו של יעקב עמדן. 

גילית חומסקי    במדבר מלון אורחים /    (תל-אביב) :   ידיעות אחרונות : ספרי חמד,   (2008).

רומן עכשוי על הקמעות של  הרב יהונתן אייבשיץ:

ראו גם :

"ואבוא היום אל העין" בהוצאת כרוב

 הרב יהונתן אייבשיץ בויקיפדיה 

מאמר ודיון מוסרט על  הרב יהונתן איבשיץ וספרו  "ואבוא היום אל העין " 

סקירה באנגלית על "ואבוא היום אל העין "

 המשך הסקירה באנגלית על "ואבוא היום אל העין "

דף הפייסבוק של ד"ר פאבל מאצ'יקו

 

 

הולדתו של משיח שקר

 

 

שבתי צבי היה משיח השקר המפורסם ביותר בתולדות עם ישראל. 

 אבל הוא ומעריציו הרחיקו לכת הרבה מעבר לכך  . הם  טענו ששבתי צבי הוא לא פחות מישות אלוהית שבני האדם הפשוטים סביבו אף אינם מסוגלים להשיגה באמת.

מתנגדיו של שבתי צבי לחמו בו ובמעריציו מלחמת חורמה.  נפשם נקעה מכל רעיון שישות אלוהית כל שהיא תשלוט  ישירות בבני האדם ותחסל כל אפשרות לויכוח. שהרי מה הטעם לקיום אנושי בלי מחשבה אינדבידואלית ,גם כזאת שסותרת את דעת האל עצמו ?

נקודת המוצא שלהם הייתה, כתמיד,  ברורה ומוצקה :

רק בני האדם והם לבדם יכולים לנהל ולקבוע את ענייניהם ואין שום צורך ואין שום מקום  לישות שמתחזה לאלוהית  או מה שאף גרוע הרבה יותר ,אלוהית ממש  בשביל זה. 

 יהיה שמה ישו או שבתי צבי או מה שלא יהיה. בני האדם צריכים ויכולים  לעשות את העבודה בעצמם.

שבתי צבי התאסלם ומת .תלמידיו גוועו אבל עד היום יש לו מעריצים במקומות שונים והעניין בו ובאישיותו לא פסק מעולם.

רק לאחרונה פורסם ספר של"יומני שבתי צבי " של זאב גולן ניסיון מגושם של התחזות ליצירה "כאילו אמיתית " מרי עטו של המשיח עצמו . .

וכעת בפרסום עולמי ראשון ברשת אני שמח לפרסם כאן את פרק הפתיחה של חוקר השבתאות והפרנקיזם  והמומחה למיסטיקה באופן כללי  אלי שי לספרו "משיח של גילוי עריות ".  

אלי שי הוא דוקטור בספרות ובחקר הקבלה.אך הפרק הנ"ל מספרו הוא יוצא דופן ,בהיותו ספרות יפה ולא מחקרית דווקא כמו מרבית הפרקים האחרים בספר.

 שי כותב : הטקסט אינו אמור להיות חד ערוצי כלומר או עיון או פרוזה או שירה ואינו אמור להנהיר את עצמו עד תומו ולהיגרס מראש לתוך תוכנת תודעה מוכנה של ההוצאה שהרי מדובר במיסטיקה שמעצם טבעה היא בעלת תפישה שונה לחלוטין של המילה. המילה אינה מתפקדת כאן כסמן של תוכן מילולי מתוקשר בלבד, אלא ככלי מאגי פואטי שנועד להשפיע על התודעה

ולחולל במקביל שינוי במציאות. זו תפישה שקרובה יותר לשירה ולתנועות כגון דאדא וסוריאליזם

חלקים מן הטקסט הזה כתובים למעשה כנוסח שירה והמחבר היה מעוניין שמי מן הקוראים ילחין אותו. מי שמעוניין מוזמן ליצור קשר עימי.

את הספר "משיח של גילוי עריות " אפשר להשיג ישירות  בצורה מוזלת דרך המחבר :

על  פי הדואר האלקטרוני הבא

nathangaza@yahoo.com

נא לכתוב בשורת הנושא – משיח של גילוי עריות

או

ת"ד 4358 סניף הדואר שופן ירושלים

 

 

 

חשש מה למעשה מגונה ונורא; על ילד אחד קטן שנשרף בשלהבת באיזמיר

מאת

דוקטור אלי שי

 

הפרק הראשון מתוך השער הראשון של הספר "משיח של גילוי עריות "  

כותר השער חניכה משיחית לקבלה שבתאית

פרסום הבלעדי הראשון אי פעם של הטקסטים הללו ברשת

כל הזכויות שמורות למחבר אלי שי )

שבתי צבי ,משיח שקר על כס המלכות

"ראיתי את הצלקת. היא באמת שם – כמו ברק.. המון אור ירוק".
(ג'יי.קיי. רולינג – 'הארי פוטר ואבן החכמים', תרגום; גילי בר-הלל, עמ' 104-106)

"ילד מעיף עפיפון במאה הי"ז/… ואצלו עומדת אחותו הקטנה/ בוכה הילדה/
הילדה היפה רוצה להחזיק החוט/ עפה הילדה לקח אותה עפיפון/ לקח אותה נחש שפיפון/ לקח הילדה לעיר איזמיר/ שם מחכה לה חתן קטן/ שבתאי הבדאי".
(בנימין שבילי, שירים, עמ' 22)

זה קרה בפתאום, לא אדע אם בחזון או בהקיץ, לילד אחד קטון ממש באיזמיר, כפרה נשמה רחמנות עליו, בשנת 5392 לבריאת העולם, היא שנת 1632 למניינם, בביתו של סוחר יהודי אמיד מרדכי צבי היה שמו, שהחל מרכולתו בביצים ובעופות ופרץ מסחרו ונעשה סוכן נאמן על-יד סוחרים הבאים מעיר לונדריש ממדינת אינגלטירא ומן נמל אמשטרדאם בהולנדריה ופרחו עסקי פרקמטיא שלו. לימים יחלה האב בפודגרא, לימים ייעשה זה הבית מקום של עלייה לרגל, ניצב ברחוב שגמלים וחמורים עוברים בו וענפי דקל מסיעים את העננים בשמיו וכולו עמוס מרפסות סגורות הקרויות 'כושכ' בלשון תורכי ושבכות עץ המכונות 'מושרביה' המשוות לו מראה של כלוב יונים ציורי. אבל עכשיו הילד בן פורת יוסף – שבתי קוראים אותו, קצת יותר מבן חמש כולו, בקושי שש שנים אין עליו; זערעור עגלגל, אבל כבר ינוקא מופלא אחד יחיד ומיוחד, השכינה שורה בנשמתו ובחסד האל עליו ילמוד הנהגות גדולות בתורה אצל רבו זכור אותו האיש לטוב – רבי יצחק די אלבאה שמו, שבהשגחתו למד לעבוד את השם יתעלה ומקטנותו היה נותן את גופו כשור לעול וכחמור למשא, מוסר עצמו על קדושת השם לעשות רצון קונו. והגם שהילד כרוך אחר רבו, נושא חן וחסד ואהוב וחביב עליו, הנה הוא לומד את בוראו מעצמו כמבלי הוראה, נטול צורך הדרכה ומקל חובלים, כמו קורא מעצם צלמו הדובר אליו, ומתפלל בכוונה גדולה בייחוד האמיתי וטורח לדעת נפלאות חוכמה. כל מאום אין בו, טוב מראה ומשכיל, בריא בשר מן כל הילדים, רגיש ומבין דבר מתוך דבר ובא חדר בחדר היכלי המלך פנימה ונוגה שרפים עליו והבינה הזכה מנצנצת ממבטו. עיניו ענבר, אישוניו כעין הבדולח וכעצם השמים לטוהר והוא יפה תואר ויפה מראה כיוסף וכדניאל, כשרה וכאסתר, יפה כמלאך אלוהים להלל; שֹערו ערמונים, לחייו שושנים מלוהטים, פניו קורנות כחמה ברה כשמש ממש, להבה משולהבה אור נהורא האש, חיציו דולקים רצים מקשת נחושה, אורו מרצד רצוא ושוב כשלהבת הקשורה בגחלת.


וכשהילד שבתי קורא במקראות בקול נעים וענוג לאוזן מאוד, האותיות הן נכוות מיקוד עיניו, וכשהוא מניחן על אחיו – אליהו זה הבכור ויוסף הקטון, הם חשים נרות צורבים מעקצצים מדגדגים עור פניהם. לימים זה שבתי, הוא ישרוף אנשים בקרינתו, והגם שיוזהרו מפני האש שורפת היוצאת מלפניו, יתקשו הבריות להתיק עיניהם ממנו, כאילו באבן שואבת מושך את האישונים ומדביקם בשרף אל מראה פניו.

 לעתיד לבוא יאמרו עליו שנהיו ענייניו מבהילים, משונים, מושכים ודוחים מן כל האדם מכל בחינותיו, שהלך בנתיב עיט לא ידעו, שנכנס בקץ של פלאות, שרץ ביערות הפרועים כצבי ישראל, קל כאיילה שלוחה, קרניו משתרגות בענפי העצים, שהיה הנחש עלי הצור מבין שדי ילין, שנעשה עקמומי וזוחל, שגילה דרך הגבר נסתר, שנתעה בתעלומות חוכמה אחרת, שנפלא מאיתנו עד במאוד, שנעטף בהתעטפות העטרה, שנפל בסוד בר נפלי וחולי הנכפה, שנתעלם בנבכים בחביוני האלוהות, שנגנב בידי אורחת גמלים ישמעאלית, שהושלך לבורות בחצר צל המוות, שיד כל אדם שם הייתה בו, שעשו בו פרעות, שאז התגלגל בחייתו יער בין פריצי אדם, אחר שאבד בהיעדרות הגמורה במחיקת העקבות בגיא ישמעאל בהשתמדות, שביטל את התורה, שהיה גואל הנעלם הנכזב, מה שהסיר העריות, בעניין שנכנס בנסתרות עד תהומות האבדון בנקבת העומקא דתהומא רבא ומשם התגבה על כל גבוהים, נורא תהילה עושה פלא, מקודש בכל מיני דקדוּשה שנתעלה לדרגת אלוהות גמור קרובה לאצילות ויותר אין לספר בזה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ויסלח לי האל וימחל הקורא כי כבר אמרתי די, ברזא שהיה הוא עצמו אל לא נודע, מה שאין הפה יכול לדבר ולא האוזן יכולה לשמוע, בסוד הגדול מופלא ומכוסה וחתום בששה או שבעה סוגרי טבעות מעוטרות של אש כי אליבא דאמת היה בהסתר אשה, בתהפוכות העקלקלות הללו שמבעד למראיתו המרהיבה שכמראה הבזק אורו, כליל חמדה כצביה קלילה, עז כנקמת הצבאות כרוכב הארי בערבות.


אבל עכשיו הילד קטן שבתי עייף בפשטות, שמורותיו הן נעצמות והוא הולך לישון אחר שאמו קראה לו היפה האהוב והייתה מחבקת ומגפפת אותו, מלחששת עליו אהובי חביבי, מערסלת את גופו החמוד המלוטף, מטפחת מעדנות על אחוריו, מעלתו אל חיקה באהבה גמורה, שרה לו שיר על נסיכה אחת יפה עירומה עולה רעננה מן הרחצה, מיליזלדה שמה (…קט אפה ומחוטב/… שפתותיה חכלילות/…סנטרה הוא עגלגל/ תפוחיחים להשתעשע/ זה הלוח לשדיה/ למשחק תרי ותלת"), בטרם שתשכיבו מופקר לעלטת שנתו, ממלמלת קרידו מיו, בלאדינו, משביעתו להירדם לנעול עפעפיו מגינים רכים מפני אימה חשכה בל תפול עליו.
זה קרה בפתאום הגמור בבהלת הרגע במבולקת המצוקה במכת החשוכה בהלמות השֹיטנה בהאפלת הבינה בצל המוות חולף כסיוט חטוף בהתעלפות התודעה קרה הדבר בתרדמה הגדולה הנופלת כבדה, אם בגוף לא ידעתי אם מחוץ לגוף לא אדע עוד, לך דע שהאלוהים הוא היודע.
זה המעשה שקרה באימה הכהה בחלחלת הלילה, שהילד הלזה אשר שבתי בן מרדכי שמו, בקושי מלאו לו שש וכולו נועם השכינה המתגלית עליו מתנצנצת מבעדו, שלפתע נכנס בו הפחד באה עליו החרדה שולחה המרה שחרחרה בנשמתו ונשתברו האספקלריות נפרצו החלונות נקרעו הווילונות ונשתבשו הסדרים ברוח הפרצות שנכנסה להשתולל בחדר שנתו, עד שנעשה מסויט ונשימתו מקרטעת חרחורים באפו כמי שרוח רעה נכנסה בו; בבוקר מצאוהו מלוהט ומצומרר כפוי ונפול, שֹערו סומר, ארכובותיו מנקשות ושיניו מרטטות, מצעו רטוב כולו, שמיכותיו דביקות מדייסה אפורה מסלידה כמין קיא שנשפך בהן בשנתו. ונעשה מאז אותו המאורע משונה מן שאר הילדים קטנים סביבו; מתהלך במוזרויות ניגף ברגליו כסהרהור נאפף בחיתול של ערפל, מתנהג ככסיל וכשוטה, מתבודד מרעיד נטמן סגור שעות בחדרו, מצער את אחיו, ממיט בושות על בית הוריו. והיו אומרים עליו אלו האנשים בשכונתו שנותר אותו הרף עין בלי השגחת מלאכי מרום ואמו בל עימו שבני זנונים נטפלו אליו בחירופים ובגידופים אך גם בליבובים ובכל מיני הפיתויים מרקחה ממותקה באו להכשילו, שבני השדים צאצאי נעמה ולילית הם מסתמא שארבו לו, היכו אותו והמה מרדפים אחריו כל העת להטעותו ומחבלים את מראיתו להעמידו במסות קשות.

והוא לא ישמע אליהם על-אף שייסרוהו בכל איבריו בייסורים מה שאין השכל האנושי יכול לסובלם, דבר שלא יעלה על הדעת בלי קץ ותכלית, והיו מרננים מאחריו שחלומות מבהלים מאז את שנתו הנטרפת מאותו המאורע שהתרחש, במקרה הרע הבא יורד אליו בליל כמו משלחת מלאכי רעים צדה נשמתו. ומלחשים על דבר המעשה שקרה, אם בהקיץ אירע או אולי בחלום בנבכי נפשו שמא בגוף של זה הילד רך, שבתי שמו, לא אדע אלוהים הוא היודע. ואתה השומע, איך תדע מה קרה שם באמת בגוף המעשה הנעשה בו, שהיה מאותם דברים שאינם נודעים אפילו למלאכים, שנאמר עושה מלאכיו רוחות; משרתיו אש לוהט שרפים ואופנים וחיות הקודש מלאכי השרת, ובמה כוחנו גדול כי נדעם עתה אל נכון לאשורם בגופם של דברים.
ואוהביו היו מצטערים אובדי עשתונות נוכח כוח הנחשים הרודפים אחריו להתעותו, ומאבדים את דעתם מרוב הבכייה – כה משתוממים עליו על שככה עלתה לו דברים נוראים, ובמיוחד אמו המצעקת; מה זאת הייתה לו בני שבתי, שבתי בני בני, שבתה שִׂמחה מעיניו, לא יש מרגוע עוד, שמגודל הצער לא הייתה יכולה התאפק עוד ומרטה שערות ראשה. ובית אביו וקרוביו מנסים להציל מפיו מה נעשה בו, כי אין שלום לילד שבתי בשנתו בלילה או בהולכו קודר מסתגר מדדה אל תלמודו באחת הסמטאות או בחשכה שמתחת מיטתו, שמא בגומחת הקיר שבה אפשר כי שמה ארבו לו אלו המדיחים בני העוולה. וככה שואלים אותו בתחנונים ובחקירות ואף בפיתויים של דברי מתיקה להשיב עליו נפשו שיתעשת ובטפיחות רכות על גבו ואחוריו להוציאו מן העלטה, ובחיבובים וליטופים, ובמיוחד אביו מרדכי המרעיד שוקט נבוך לעומתו, נתקף בשיעולו כל אימת שבא כנגדו נעטף ביגון תפילתו שופך שיחו, אינו יודע את נפשו משתומם מעליו עד שיחפץ לומר מה עלה בו, מי עשה מה שעשה המתעולל המדיח הבלייעל – זה המסתולל המפתה מן הלילין והמזיקין בן הנעמה והשדים.
אך הילד רק הולך מתרחק נשקע בשתיקה, דך עצוב ומדוכדך, שובת מכל שבב חיוּת, נידח מדחי אל דחי, מתכנס דומם וכמו נאלם, לא מודיע דבר לבני אדם. וניסו להעלות לו ארוכה; להפוך את מיטתו מפני המזיקים – לשים הראש לכיוון אחר שישתנה עליו מקומו ומזלו, ולעוטפו בכילות לשמירה ולמשוח את בשרו הנעים בשמן ובתמרוקים עד שניחוחו נודע למרחוק כאשה מבושמה ולהניח ספרי סגולות וקמיעות בין סדיניו ומתחת לכרית מרוקמה שהוא ישן עליה ולכתוב כתיבות על עורו ולעשן את חדרו לסלק החיצוניים, ולעשות לו כמו משיחה בלולה ממי מעיין קרים מעורבים בסיד כתוש, עם מעט חומץ ויין שרף וחלבון ביצה וחמאה והניחו כל זה בחבישה רכה על מקום המִכווה – למשוך ממנו כוח מכת האש לספוג הצריבה – אל מפית המשיחה, עד שתצא מבשרו ותשכך. וקראו עימו כל הפסוק של ברכת כהנים בכוונה גדולה ג' פעמים ולא הועילו כלום, על-אף שלא הניחו שום לחשים ושומים ושרשראות חרוזי טורקיז ואבני אחלמה לשמירה והשבעות שלא נלחשו עליו ומניפות שהניפו למזג האוויר מעל ערשו המיוזעה ומי וורדים מהולים בדבש שהוזלפו נטפים נטפים ליצועו, ומסרקות של שנהב לסרוק את שער ראשו האדמוני מכל קשר שאפשר כי נעשה בו, ומרקחת אופיום יקרה לסוך ולעסות את בשרו ותרופה עשויה ארס נחשים הקרויה תריאק שכוחה יפה כנגד חולי הנופלים ועיסת מרפא מעשה מרקחה; שוש וכמון, אליקסיר, כרכם ואינדיגו (מרקחת צרי המכונה בלשון תורכי מעג'ון במָּניסה) וחכמי רזים שטרחו להשיב את שלומו ולא העלו בתקנתם דבר, עד שאפילו אימו הורתו הקוראת עליו היידאה שבתי עורה נא ומזרזת כוח מלאך רפאל להעלות לו ארוכה, נואשה ממלמלת דך דך, מדחי אל דחי, נאדה נאדה, כלום לא עוזר.

נתן העזתי .נביא  ועוזר ראשי ואידיאולוג של שבתי צבי מוביל את עשרת השבטים.

 

והביאו אחד קורא בכוכבים, איצטגנין – אולי אפשר שיפתח עליו מחדש את מזלו, ואמר כי נכנס בו צל עכור כבד מאוד סמיך ומאובק הבא מזנב טבעת מסבבת כוכב שבתאי הגונב את אורו אל עטרתו – ועתה כשמו כן הוא; שהוא הממונה על צד כוח החורבן ולהט החרב העכבות והמניעות, המשבית לכל דיצה, המניע לשדים המבטלים איברי גוף האדם כמו הנכפים וחסרי הדעת ונטולי ההבנה בענייני העולם הזה. ודווקא מתוך כך יהא מי שנתייחד מזל זה עליו בחזקת כסיל לחוכמת התבל המהוללה, שוטה לחומר הדברים הארציים ונביא, אם לא למעלה מזה, ברוח הקודש. ויישב בבית האסורים ויעמוד בסימן הקלון והחרפה לעיני בני העולם ויהא נסתר ונסער סחרחר וסהרהר דחוי ונפול ומתחבא אל הכלים כמו המטמונות המוצפנים בעומקי הקרקע, וימשך אל זמן האחרית והאבדון ואל השבתת הכוחות ותשובת הרוחות ליוצרם והרפיון ועיתות השמיטה והשביתה וההתשה והשממה ומחיקת ציורי הבריאה ואיבוד הצורה. ויהיה מסולק מכל הקהילות, אובד נידח צבי מודח ניגף משולח אל קברות מתים מקומות ציה ותלאובות, נחשד ורדוף מגורש אל היערות והמדבר, נפרד מן הבריות ומיישוב העולם, מבוזה ומנודה אכול מרה השחורה ונסוג אחור ומתאווה אל החורבן ונאפף כל עניין זר ומכוער ורע ונורא וכל דבר נסתר ונעלם, תועבות ועלילות. וכשם שירד מטה עד תחתיות התהום כך יעלה בסופו ויתעלה ויתרומם לאין שיעור מעלה מעלה בסוד מזלו המתהפך, הנקרא עליו בגלגל החוזר פנים ואחור, נע מעלה מטה. שכתר מלכותו יתנוצץ מכוסף סהר בליל מעומק של התהומות, משתנה מרגע לרגע, גלגל חוזר מתחלף מנגע לעונג, מן הרעה אל הטובה וחלילה חוזר אפוף באוויר דק שאין בו תפישה ומשם יתרומם לעולמים כי ייכנס בו כוח הכוכב שמו, שטבעו קר ויבש וממנו יעלה עד בלי די אל היכל שבת הגדול ויתדבק בעצם החיים במעיין זך נאמן בייחוד אמיתי וכל נשמת החיוּת ממנו שופעה ומתוכו נמשכת בדממה הדקה שאין בה תנודה.

שבתי צבי

ומתוך כך התחרטו הוריו על כובד זה השם שנתנו לו בלידתו והיו משתוממים עוד יותר מדבר הנבואה המשונה המעיקה עליהם לפי שעה כמשקלות העופרת באין להם תשובה אחרת להשיב רוחו של שבתי ששבתה.
ואלה החלומות באים חוזרים נטרפים עליו להסיטו משנתו, שבהם הוא נופל נאנק במשכבו, צונח בלא חבל ונחבל אל תהום גומה איומה, שם בעומקה הם ממשיכים לבהלו וסיוטי הלילה מטילים בו רטט רעדות, עד שנשמתו מקרטעת מכוח אנקותיה. והמועט שניתן היה להיוודע על המוצאות אותו מכוח חקירות ופשפושי בלישות היה כי נראה לו חלום, כך אמרו שאמר בלחישה באוזנה של אמו יולדתו מאחורי סינרה כמגמגם מזיל ריר, כמי שנתבלעה דעתו. ואש שלהבתה ירדה עליו כעמוד האש אשר אם היה יורד בעולם היה שורפו ברגע כמראה הברק, ובעיצומה של אותה החלחלה שפקדה אותו – משהו שמא מישהו – לא נודע מי הם אותם בני עוולה שעשו לו כמו כווייה בעורו. ושם שרפו את בשרו הטביעו החריכה צרובה בגיד איבר הזכר שלו. והגידה אומנתו שמכירה אותו הילד מינקותו ערום מערש היוולדו, כי סיפרה לה אמו שמראה המִכווה כמראה הלבנה הכסופה כחצי הסהר ממש וכוכב מוכסף כמו מחומש שם חתום מלובן באמצעיתה. והיו צריכים לחבוש את איברו ולמצוץ ממנו הדמים המדממים ממנו ולמשוח אותו בצרי ולחבוש בצעיף המשי טבול ביין שהניחה הורתו על מכתו. והיה מצעק כי שורפים אותו הזדים בנוזלים של אש ומיי רגליו יוצאים ממנו בצריבה כאדים מלוהטים של רותחין ואין לו כוח שליטה עליהם.

וזה הילד הנודע שבתי, שאמרו עליו כי נכווה בעור התורף בזִכרותו בקטנותו, גדל להיות עילוי מתעלה בנסתרות, לומד מכוח עצמו לבדו מתוודע אל בוראו בחוכמת האמת ספרי הזוהר, הקנה והפליאה, כאחד שהיה מרדף כל ימיו אחר סוד לא נודע הגנוז בכתובים, רז שיופע לעומתו רק בנוח מבטו שלו על האותיות ואין איש מלבדו יכול פענח אותו. וכמו נוגה לו הילת אור בוער שורף אופף סביב ועיניו מפיקות בוהק חביון עוזו והוא נודע כחכם מסוגף איש מופלג בקדוּשה עליונה, אך גם ככסיל וכמשוגע כשוטה וכמתעתע. וכך היה נוהג במוזרויות עד שאחיו מצטערים ממעשיו ומתביישים מן הבריות, נכלמים ואינם יכולים להשיבו לדרכו כאדם מן הישוב והיו ענייניו עליהם לטורח ולחרפה. שמגודל בושות ומעשי שטות ושוטטות שהיה מחולל בזרות מעשיו – נדו לו הבריות, אמרו שרוחו עודה נסערה עליו, מאז אותו המאורע שאירע, המִכווה שנכווה והיא הנותנת אותו מטולטל בין תחושת תוקף הגדלות המתגבהת שבעיצומה יקרא על עצמו אעלה על במתי עב אדמה לעליון, וכולו נאפף בזיו השכינה, לבין תקופות של אימה חשכה ירידת חיות הנשמה והתבלעות כוח רצון דעתו, שאז מפתים אותו אלה הנחשים השדים השודדים המדיחים ואותם חבר מרעים המרע לו, אלו הפוקרים בני הזנונים הרודפים אחריו מילדות עושים לו דברים המגונים, מעשים מכוערים, עניינים משונים מכל האנשים, שבגינם הוא נשקע בין הקליפות בהסתר-פנים מצטער בצער גדול, יושב נחשך על שמריו כעיוור, קפוא סגור תחתיו בעווית מקופלה, חתום ומלובן בחיוורון, נִכפה בחדר הנעול.
שלושים וארבע שנים אחר שחש זה שבתי כי נשרף בזִכרותו, אחרי שנודה מעירו בשערורייה גדולה מחמת זרות מעשיו במבוכים הנוראים והיה נע ונד מגורש מן כל המקומות (מאיזמיר לשאלוניקי ולקושטא ושוב לאיזמיר ומשם לארץ-הקודש, עובר ברודוס וטריפולי ומצרים ועולה לירושלים ושב ויורד לחברון ולקהיר), עד שהגיע לעזה העיר, סחוף ומטולטל מאבק הדרכים מבקש מנוח לנשמתו, אך גם עז מבע וקורן אור נאצל ומוזר כמו שרוי מחוץ לעלמא הדין. וככה בא – חולף על פני הימים כרוח אלוהים מרחפת, לחיו בוהקות ולא משמש, עורו צח ואדום, מאמרו כסופה שורף בהבל פיו, קורא בדרכו מזמורי תהילים בקול גדול מתק נעימות שלא ניתן לספר, מפזמן נעלז בקול התור הנשמע בקול הששון והשִׂמחה, מתדפק דגול מרבבה על דלת ביתו של אחד נביא וקדוש צנוע ככלה בתולה, תם ויושב אוהלים, בעל שכל זך, שזכה למראות אלוהים ועמוד אש ניצב לפניו והיה אומר לאנשים שורש נשמתם ומחלק תיקונים ומגלה עוונות וחושף את הנסתרות ומגיד לאדם מה שיחו. וזה האיש מקובל אלוקי שלמד פה אל פה מן המלאכים – נתן בן אלישע חיים אשכנזי שמו. ותכף שנחו עיניו של נתן הנביא על העומד מלפניו בשלמות גמור הכריז שהוא הוא הבא בשם האל ולא אחר, זה האיש אין בילתו הוא לבדו המחוּלל המיוחל המצופה הנגוע, הסנה הנשרף מנערות בוער בשלהבת יה', יפה כבן השחר, כואב ושורף לעיניי הנערים, שכבר ראה אותו נביא העזתי בחזון והודיעו עליו בתקיעת שופרות בשמים, עד שיצאתה בת קול האומרת; הנה קול דודי דופק, הנה בן נולד למרדכי צבי, שבתי ייקרא שמו והוא שיכניע את התנין הגדול ויקח כֹח הנחש בריח וכֹח נחש עקלתון והוא משיח האמיתי שמלכותו לנצח נצחים עד עולם ובלעדיו אין גואל לישראל.

קובץ:Nathan of Gaza.jpg

נתן העזתי ,נביאו של שבתי צבי

 

קראו גם

הספר "משיח של גילוי עריות " מאת אלי שי

 

שבתי צבי בויקיפדיה

 

שבתאות בויקיפדיה

 

המשיח מאיזמיר :סקירה על הספר

שבתי צבי בציור מ1665

 

סודות האלוהות על פי האר"י ,שפינוזה ,ואילי גורליצקי

טהירו / אילי גורליצקי
הופיע באתר NRG
תקציר הספר :טהירו'- החלל הפנוי שנוצר לאחר שאלוהים צימצם עצמו כדי שתתרחש בו בריאת העולם – הוא אחד ממושגי היסוד שבקבלת האר"י, קבלה שהתסיסה ועוררה את לידתה של התנועה המשיחית השבתאית באמצע המאה ה – 17 – זמן עלילת הספר. סיראריוס וחברתו סופיה, טרודים במסע חיפושים מרתק אחר כתבי יד נדירים של מקובלים, ואחר תמונת 'טהירו' מסתורית שכולם נלחמים להשיגה כדי לגלות בה סודות קבליים הקשורים במהלכי המשיח שבתי צבי. השניים מקורבים גם לברוך שפינוזה, שבאותם ימים ממש רקם את תורתו על אלוהים שהוא הטבע, והטבע שהוא אלוהים, ועל אושרו של האדם שאינו בגאולה המשיחית, אלא באהבת אלוהים – טבע, ובתפיסת האדם את עצמו כחלק מאלוהים. הדי הקבלה ותורת שפינוזה עולים מבין דפי הספר, שבין דמויותיו: שפינוזה, רמברנדט, נתן הנביא, ר' אברהם כהן הירירה, המיסטיקן פון רוזנרוט ואחרים.

השחקן אילי גורליצקי פירסם לאחרונה את הרומן ההיסטורי "טהירו " העוסק בדיונים הקבליים והפילוסופיים והמשיחיים של חכמים יהודיים ונוצריים בהולנד של המאה ה-17 ובו מככבים הפילוסוף שפינוזה המשיח שבתאי צבי ונביאו נתן העזתי ותמונה של הצייר רמברנדט שצפונים בה סודות קבליים מסתוריים .

" ….הפילוסוף שפינוזה ,וגם המקובלים מבית מדרשו של האר"י מצפת ,שואלים אותן שאלות :איך נברא העולם ? איך נמצא לו מקום בכלל ? כי אם אלוהים הוא אין-סוף ,הוא ממלא את הכול ,אין מקום לשום דבר זולתו .ואם זה כך ,איך בכל זאת נמצא מקום לעולם ?"
( מתוך ספרו של אילי גורליצקי "טהירו " ע' 19)

השחקן אילי גורליצקי הופיע לא פחות מ-645 פעמים בתפקיד החכם באדם שלמה המלך במחזמר המפורסם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר "  בשנות השישים השבעים והשמונים ואם לשפוט על פי ספרו החדש "טהירו " וספרו הקודם "הסוד הגדול " כנראה משהו מהחכמה הזאת נדבק בו .
בדרך כלל  הציפייה הקבועה משחקנים ואנשי תקשורת סלבריטאים כאשר הם כותבים ספר שהתוצר יהיה איזה ספר רדוד וצעקני , מלא וגדוש עד להתפקע באלמנטים אוטוביוגרפיים מוסווים בצורה הקלושה ביותר האפשרית על מנת למשוך את הקורא שאילולא שמו של הסלבריטאי לא היה מטריח את עצמו להציץ בספר .
אבל אילי גורליצקי הפתיע לטובה, ולא כתב עוד איזה ספר על בגידה של אישה נשואה , או על חיי המין הלסביים של שחקנית מובטלת ברחוב שינקין וכו' וכו' כמקובל אצל סלבריטאים , הוא העדיף לכתוב על משהו רחוק מאוד מסדר היום של הישראלי הממוצע ,רחוק עד כמה שרק אפשר,ספרים העוסקים ברעיונות פילוסופים ומיסטיים . .
מי היה מצפה ספרים פילוסופיים עמוקים (באופן יחסי לספרות היפה במקומותינו ) מהאיש שיזכר לנצח כשחקן שגילם את שלמה במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר כמו גם כשחקן -זמר במופעי זמר אחרים כמו "שוק המציאות " על פי שירת נתן אלתרמן ו"ברנשים וחתיכות " על פי סיפורי הגנגסטרים של דמון ראניון '?
אבל עובדה .
גורליצקי הוא אדם שמתעניין מאוד בקבלה ( דבר שאמנם הוא נפוץ מאוד אצל חילוניים במקומותינו  בימים אלה ) ובפילוסופיה יהודית וזרה ( דבר נפוץ לעין ערוך פחות ) .
וכך והוא חיבר שניים מהספרים האינטליגנטיים ומלאי הידע העצום ביותר שנכתבו בידי שחקן . ויש קשר הדוק בין שני ספריו שהם שונים מאוד מהספרות היפה היוצאים לאור בדרך כלל במקומותינו. שניהם הם ספרים שהם לא כל כך על אנשים כמו על רעיונות פילוסופיים ומיסטיים .


ספרו הראשון "הסוד הכמוס "  ( 2002) עסק במאה ה-12 ובתקופה ההיסטורית של מסע הצלב השלישי לארץ ישראל , ובו הציג חליפת מכתבים פיקטיבית שני האנשים החכמים והמלומדים ביותר של תקופתם ( והמכתבים כתובים בסגנון "פסודו רבני " נמלץ במיוחד שאינו מקל על קריאתם ) , בין החכם היהודי המפורסם מכולם הרמב"ם ובין החכם המוסלמי הדגול בן זמנו אבן רושד. במכתבים יש דיון ברעיונות פילוסופיים שונים של השניים על האדם ,על החברה , על היהדות ועל האסלאם והשונה והדומה בינם ועל עניינים אלוהיים שונים ועוד ועוד דיונים שמהם מסתבר שהיה קשר רוחני הדוק בין השניים .בספרו של גורליצקי ( שהתבסס על מחקר מדוקדק ופרטני מהסוג שכבר לא רואים בימינו אצל כותבים של ספרות יפה ובודאי לא בנושא מסובך וקשה לפיצוח כל כך ),. שהחכמים צריכים להסתיר הרבה מהמוני העם שזקוקים לדת מוחשית אך החכמים אינם זקוקים לכך אך עליהם להסתיר ולהסוות את אמונתם האמיתית הדוחה את רעיון בריאת העולם יש מאיין ואת רעיון תחיית המתים . הציבור הרחב, נאלצים שני החכמים להסכים בכאב לב ,אינו בשל לרעיונות דרסטיים כל כך וערעור פילוסופי עליהם עלול לערער את אמונתו ואת הסדר החברתי הבנוי עליה . וגם בהזדמנות זאת לסכן את חייהם של הפילוסופים ,וכך אין ברירה יש לכתוב על תורות אלו רק בלשון רמזים שתהיה מובנת ליודעי ח"ן בלבד.
המפגש הרעיוני היה אומנם מומצא ,ספק אם הרמב"ם ואבן רושד היכירו זה את זה בחייהם ( אם כי תיאורטית זה לא בלתי אפשרי ) , הפילוסופיה אמנם הייתה על קצה המזלג , אבל ספק אם הקורא הממוצע שגורליצקי אולי פנה אליו יכול היה להבין יותר מזה .. לפעמים פופולאריזציה קלילה של רעיונות היא חשובה לא פחות ואף יותר מהצגה מפורטת ומדויקת שלהם ,דווקא בגלל שהיא מגיעה לקהל גדול יותר שלא היה מגיע לרעיונות אלה לולא כן.
התוצאה הייתה ספר יוצא דופן ולדעתי אחת מיצירות הספרות האינטליגנטיות ביותר שנכתבו אי פעם בידי שחקן תיאטרון .
אלא שהספר  זכה בתשומת לב מועטה כאשר יצא לאור ככל הנראה בגלל אופיו האינטלקטואלי-אזוטרי מידי ,רוב המבקרים היו עסוקים באותו הזמן בספרה של שחקנית שיצאה בו בזמן ותיאר בפירוט את חייה המיניים במתחם שיינקין ,נושא שעורר עניין עמוק הרבה יותר בקרב המבקרים הספרותיים הציבור הרחב מאשר ספור התכתבות בין שני פילוסופים בני שתי דתות שונות ועוד במאה ה-12.
סקס כידוע תמיד מעורר עניין יותר מפילוסופיה.
. גורליצקי לא נרתע מההתעלמות והמשיך לעסוק בנושא שכנראה מעסיק אותו מאוד של הקשרים בין חכמי דתות שונות ודווקא בתקופה זאת של מה שנראה כמלחמת תרבויות ודתות מאיימת .
ולאחרונה יצא לאור ספרו השני "טהירו"   ( 2006) ( טהירו " הוא בלשון המקובלים החלל הריק שממנו ובתוכו נוצר היקום בידי הבורא )  וספר זה עוסק ב ברעיונות דתיים ומדעיים מיסטיים ופילוסופיים מן המאה ה-17 הרלוונטיים גם לימינו ושבהם הוא מראה שההבדל בין השיטות השונות להבנת העולם אולי אינו גדול כל כך .
יש נקודות דמיון בין שני ספריו של גורליצקי בכך ששניהם מראים על פילוסופים ומיסטיקנים בני דתות שונות שמוצאים בינם נקודות השקה ואחווה שאותו אינם יכולים למצוא עם בני דתם שלהם .
וזאת הוא מראה בספר שהמסופר בידי חכם נוצרי פטר סיראריוס דמות אמיתית של מלומד נוצרי מהתקופה שהתעניין בתורה המיסטית של הקבלה ( ויותר נכון בגירסתה הנוצרית ) וידידם של שפינוזה ורמברנדט ומרבית חכמי התקופה,שאיתם הרבה להתכתב .
אין מדע שישכנע אותנו בדבר אלוהותו של ישו המשיח יותר מהמאגיה ומהקבלה .
( טהירו ע' 28)
סיראריוס המתעניין מאוד בכל חידושי המדע מתעניין מאוד באותה המידה גם בכל המתחדש במיסטיקה ובקבלה שכמו מיסטיקנים נוצריים אחרים הוא מאמין שרק דרכה אפשר להגיע אל ישו .

נתן העזתי ,נביאו של שבתי צבי.

הימים הם ימים סוערים ביותר מבחינה זאת , השנה היא 1666 התקופה שבה רבים האמינו שהתגלה מלך המשיח האמיתי האחד והיחיד הלא הוא שבתאי צבי . צבי האמין שהוא נמצא בקשר אישי ומיוחד עם האלוהים בכבודו ובעצמו ונביאו נתן העזתי אף רמז שהוא סוג של אלוהות בפני עצמו ( בדומה למה שרומזים היום חסידיו הקיצוניים ביותר של הרבי מלובביץ') . מוזרותו של צבי לא מנעה ממרבית היהודים ברחבי התפוצות להאמין באמונה שלמה שהוא המשיח וכי קרבה הגאולה. והם לא איבדו מאמונתם בו גם כשזה נאסר בידי השולטן והתאסלם כדי להציל את חייו .
בסיפורו של גורליצקי סיראריוס עוקב באהדה אחרי שבתאי צבי והקריירה שלו שעליהם הוא ועמיתיו מיסטיקאים ומקובלים נוצריים מקבלים עדכונים שוטפים בהולנד מרכז הסחר העולמי של התקופה .

רמברנדט

סיפור הציר בספר שמעניק לו את שמו הוא המרדף של סיראריוס אחרי תמונה סודית שיצר הצייר הדגול רמברנדט ואן רין ( שהשנה חוגג העולם 400 שנה להולדתו) שנודע בציורי המקרא וציורי דמויות יהודיות שלו כמו הרב מנשה בן ישראל . רמברנדט מיסתבר בסיפור צייר גם לא אחר מאשר את אבי המקובלים האר"י הקדוש מצפת ביחד עם אימרה סודית שמי יודע איזה סודות מיסטיים צפונים בתוכה . והסיפור עוסק גם במרדף אחרי תמונה סודית זאת שרמברנדט עצמו מתכחש אליה . .
בנוסף יש עלילה משנית סיפור האהבה הטראגית בין המספר ובין בת משפחת אנוסים.

ברוך שפינוזה

מדוע אומר רמברנדט שהציור קרוב לאלוהים ? כי הציור הוא נכדו של הטבע ,והטבע זהה עם האלוהים .לכן גם הציור זהה עם אלוהים .לכך אני מסכים ,ואין בזה דבר עם הקבלה .
( שפינוזה מרצה את תורתו ב"טהירו " ע' 33 )
במהלך הסיפור אנו נפגשים לצד רמברנדט ודמויות כמו תומאס הובס הפילוסוך האנגלי הרציונאליסט גם בפילוסוף הרציונליסט המפורסם  ברוך שפינוזה שונאם הגדול של המיסטיקנים והמקובלים ובראשם השבתאים ונביאו של שבתאי צבי נתן העזתי שמופיע בהופעה קצרה בסיפור על מנת להתווכח עם שפינוזה על טבע היקום והבריאה והאלוהות .

אנו מגלים  שההבדלים בין הפילוסוף שפינוזה ובין המקובלים מהאסכולה של האר"י אינם כה גדולים כפי שניתן היה לחשוב,למעשה יש אפילו איזה שהוא קו מחבר בין שפינוזה והמקובלים בדרך דבקותם של שני הצדדים באלוהות וברצונם להתמזג עימה . אלא שטענתו של שפינוזה שהאלוהים הוא חלק מהעולם ומכל הישויות שבו וכך כל אדם וכל דבר יש בו מהאלוהות והגאולה היא בזיהוי האדם האלוהות ,היא טענה שאינה יכולה להתיישב עם היהדות המסורתית שרואה באלוהות לעולם כוח חיצוני ונפרד ממנו לחלוטין .אבל אם נרצה אפשר לטעון שהיא עוד טענה מיסטית בדומה לטענות המקובלים ובעצם אינה שונה מטענותיהם מהותית שהרי כמו טענותיהם שלהם אינה ניתנת להוכחה או להפרכה .בדרכו שלו שפינוזה כפי שהוא מופיע בסיפור , למרות הכחשותיו הנמרצות וזלזולו במקובלים גם הוא סוג של מיסטיקן .
"…את תביני סופיה ,שחייך אינם אלא חיי אלוהים .מציאותך הסופית ,המוגבלת ,היא חלק קטנטן של מציאותו האינסופית של אלוהים –טבע. ואת אמנם יצור חולף .אבל תתפשי את עצמך כנצחית ,כי את חלק מאלוהים ".
( שפינוזה ממשיך להרצות את תורת האלוהות שלו ב"טהירו " ע' 152 ).
שפינוזה גם לא היה יחיד מבין ה"רציונליסטים " של התקופה שעסק ברעיונות דתיים לכל דבר , והרי ניוטון אבי המדע המודרני בן התקופה עסק בניסויים מודרניים וגם באלכימיה וחישובי קץ העולם על פי התנ"ך שבהם מילא את רוב זמנו .
ב" טהירו "אנחנו מקבלים פתיתי מידע גדולים על הקבלה הן בגירסתה היהודית הלוריאנית הן בגירסתה השבתאית כפי שהיא מנוסחת בידי נתן העזתי והן בגירסתה הנוצרית שבה מחזיק גיבור הסיפור המאמין שהקבלה היא הוכחה למשיחיותו של ישו אם כי אינו דוחה כלל את שבתאי צבי שנראה בעיניו כמשיח היהודים .
גורליצקי יצר ספר עם מידע מרתק מעביר מידע מעניין מאוד. מבחינת העלילה הכללית . ספרו יכול לעורר עניין אינטלקטואלי עמוק . וכך בעקבות הספר התקיים במכללת אורנים אירוע ספרותי נדיר ביותר: סמינר על פילוסופיה, דת ודמיון – עיון בתרבות היהודית, הנוצרית והמוסלמית בעקבות ספריו של אילי גורליצקי "הסוד הכמוס" ו"טהירו". שבו השתתפו גורליצקי, ד"ר גתית הולצמן, ד"ר משה שנר וסלמן בשיר.

אין הרבה ספרים של ספרות יפה שיצאו בזמן האחרון שיכולים לשמש כבסיס לסמינר כזה.

אולם הצרה היא שמעבר לעניין האינטלקטואלי , סיפור אמיתי אין כאן להוציא אולי סיפור האהבה הטראגית של המספר וגם זוהי עלילה משנית ביותר ולא באמת חשובה או מעניינת .
מה שחסר ב"טהירו " ( כמו שחסר "בהסוד הגדול ") זה סיפור טוב וחזק שיחבר בין פרטי המידע והידע המרתק באמת כשלעצמו . וזה הופך אותם מראש למיועדים כמעט אך ורק לקהל מצומצם יחסית או מאוד של יודעי ומביני ח"ן שמתעניינים במידע ואינפורמציה איזוטרית מרתקת מסוג זה שאותה מפזר גורליצקי ביד רחבה.

קישורים רלבנטיים

טהירו

הסוד הכמוס

צופן גורליצקי :שירי לב ארי מראיינת את אילי גורליצקי 

אילי גורליצקי בויקיפדיה

יום הולדת לגורליצקי

קבלה

שבתאי צבי

רמברנדט צייר היהודים

המלך שלמה ושלמי הסנדלר