ארכיון תג: שואה

בלדה על הגאון מוילנא ופרטיזן יהודי -מאת פרץ מירנסקי בתרגום אברהם שלונסקי

ב-23 בספטמבר 1943 לפני 76 שנה בדיוק הושמד גטו ווילנה בידי הנאצים והליטאיים  ורוב תושביו היהודיים נרצחו.

לרגל זה הנה בלדה שכתב המשורר פרץ מירנסקי ביידיש ותרגם לעברית אברהם שלונסקי בקובץ השירים שתירגם ב-1945  " שירי הימים: ילקוט משירת העולם על מלחמת העולם".

למען האמת הפואמה הזאת היא בעייתית עבורי היום בגלל תחושות הנקמה שבה אבל היא ללא ספק משקפת במדוייק את מה שחשו הניצולים לפני 76 שנה.

אני חשבתי עליה כשהשתתפתי בטקס ממלכתי של ממשלת ליטא בגיא  הרצח ההמוני ,היער פונאר. בדברים שנשאתי בטקס שם שסיימו אותו ליד בורות הרצח עצמם יש גם תגובה מאוחרת לפואמה שתקראו כאן  שכשקראתי אותה לראשונה לפני שנים רבות זיעזעה אותי ממש.

אלי אשד עם אנשי אירגון יוצאי וילנה והסביבה ביער פונאר בטקס רשמי לרגל מלאת 75 שנה לחורבן גטו וילנה ב-2018. 

תוכלו לצפות בקישור אליהם למטה.

 

פרץ מירנסקי ( 1906-1993)  היה משורר בקבוצת המשוררים האידיים הידועה בוילנה שלפני החורבן " יונג וילנה".

 

 

 

 

חזרתי  מביקור נוסף מליטא ומוילנה רק לפני כמה ימים. העיר שוקמה לחלוטין לאחר ההרס גדול אבל בית הכנסת היהודי הגדול  המתואר כאן חרב בתקופה הקומוניסטית. וכעת מבוצעות בו חפירות.

ישנו כיום רק בית כנסת אחד פעיל בעיר וילנה שפעם היו בה עשרות בתי כנסת. כשאני הייתי בו היו שם רק כמה אנשים בודדים. הרב הוא חב"דניק ,דבר שאי אפשר היה להעלותו על הדעת בימי שיאה של הקהילה היהודית בעיר. מה שהיה שוב לא יהיה.

אחתום את השיר בקישור לדברים שאמרתי ביער פונאר גיא הרציחות שליד גטו וילנה.בדברים אלו  שנאמרו   ליד בורות הרצח עצמם חתמתי את טקס הזיכרון הממלכתי של ממשלת ליטא בהשתתפות שגריר ישראל  ואנשי אירגון יוצאי וילנה והסביבה ( שאני חבר בו ) בספטמבר 2018.

כאמור כשנאמתי את הדברים האלו חשבתי גם על הפואמה שלמעלה.

 

נאומו של אלי אשד ביער פונאר 2018 

בית-הכנסת העתיק בווילנה, ליטא, נבנה ב-1572. צולם על ידי הצבא הגרמני בימי מלחמת העולם הראשונה. אינו קיים יותר.

בית התפוצות, מרכז אוסטר לתיעוד חזותי. באדיבות Polska Akademia Nauk, וארשה

הייתי רוצח המונים נאצי : על "נוטות החסד" מאת ג'ונתן ליטל והפולמוס סביבו

Image result for ‫נוטות החסד‬‎נוטות החסד

הופיע בשם "הייתי כלבתו הפרטית של ד"ר אואה " בעיתון "העיר " גיליון 1449 4.7.2008

הספר "נוטות החסד " הוא ככל הנראה אחד הספרים השנויים ביותר במחלוקת שנכתבו אי פעם  על מלחמת העולם השנייה, בוודאי  מאז פרסומו של הספר המחקרי "התליינים מרצון של היטלר".דומני שקשה לחשוב על ספר אחר שהתפרסם בשנים האחרונות ועורר סערה כזאת של גינויים,

למעשה המדובר ב"סטלג" בקנה מידה ענק "סטלג" אולטימטיבי .

ונשאלת השאלה האם בגלל זה זהו ספר גרוע  ומזוויע מעצם טבעו שיש להתרחק ממנו כממגפה  כפי שטענו כמה מהמבקרים ?

ואולי  הוא מגלה תובנות מעניינות ובלתי צפויות על השואה ומבצעיה ?

"אחי בני האדם ,תנו לי לספר לכם איך זה קרה.

אנחנו לא אחיך אתם עונים ואנחנו לא רוצים לדעת .
זה סיפור קודר אבל גם מאלף ממש מעשה מוסר ,אני מבטיח לכם .
( הפתיחה לנושאות החסד )


ג'ונתן ליטל יצר ספר מסוג מוכר סוגה מוכרת לכאורה, רומן על מלחמת העולם השנייה אך למעשה מסוג חדש. זהו רומן היסטורי על השואה. דהיינו, ספר שנכתב על התקופה ההיא בידי אדם שלא חווה אותה על בשרו מעולם. ליטל נולד 32 שנה לאחר סיומה של המלחמה ועבורו היא מהווה עולם אחר שאותו לא יוכל לעולם לחוות מעבר לקריאה וצפייה בסרטים על התקופה. אך הספר המכיל למעלה מ-900 עמודים הוא תוצר של מחקר מפורט ומדוקדק ביותר שכמוהו לא נעשה בעבר, היות וחלק מהחומר המחקרי שעליו מסתמך המחבר לא אושר לעיון לציבור הרחב עד לפני שנים לא רבות.
ליטל עצמו בעברו סופר מדע בדיוני של רומן סייבר פאנק  המתרחש בקטקומבות של פריז בעתיד הקרוב , חיבר במקביל ספר גם מחקר תיעודי על שירותי הביטחון של רוסיה המודרנית זאת של עידן פוטין שמראה על משיכה עצומה אם נרצה "אפלה " למתרחש מאחורי הדלתות הנעולות של מישטרים רודניים שונים .


כאן בספרו הבדיוני השני רחב היריעה כתב ליטל בגוף ראשון ובפירוט כמעט אינסופי של אוסף חוויותיו במלחמת העולם השנייה של רוצח ההמונים, הנאצי ד"ר אואה, באיזורים שונים של המלחמה שבהם הוא השתתף בקרבות ונטל חלק משמעותי בהשמדת היהודים. הספר מתאר את מסכת יחסיו עם מנהיגים נאציים שונים כמו הימלר ואייכמן ואת מערכת יחסיו המסובכיםו עם אחותו (שעימה הוא מקיים סוג של גילוי עריות, לפחות בדמיונו), והמורכבים וטעונים עם אימו (אותה הוא רוצח), ומגיע בשיאו עד לימי הקרבות אחרונים בברלין כאשר הוא פוגש לבסוף את היטלר בסצינה בלתי נשכחת, המעידה עד כמה הפנים הגיבור את האידיאולוגיה של היטלר על מנת לפנות כנגדו, כמי שאינו ראוי לחיות בעולם החדש שלו. לבסוף הגיבור מצליח להיחלץ ממוות ולהימלט לצרפת על מנת לחיות שם את חייו כאזרח עשיר ומכובד. סוף טוב ( עבורו לא עבורנו).

הפלנטה האחרת

 

Bad Voltage

ספר מדע בדיוני מאת גו'נתן ליטל.מתאר בפירוט חברה עתידנית "סייבר פאנקית" בפריז.

הספר זכה להתקפות ארסיות של הביקורת בארץ ובחו"ל בעיקר בגלל קטעים האירוטיים. הוא משופע בגילוי עריות בין הגיבור האינטלקטואל-רצחני ואחותו שכמדומה עוררו עוד יותר תשומת-לב וזעם מאשר תיאורי הרצח הבלתי פוסקים.
ואכן, אין זה ברור מדוע החליט ליטל להרבות בהם מאחר ואינם חיוניים כלל לעלילה המרכזית שלו על חיי קצין בכיר בשואה, אלא אם שאף למקד על ידי-כך תשומת-לב נוספת לספר, יעד שהוא בהחלט הצליח להשיגו.

להערכתי טמונה שגיאתו בכך שאם כבר שיבץ אותם בנדיבות שכזאת שלא הלך איתם עד הסוף, ולא להציגם כפנטזיות שאולי לא התרחשו במציאות. ככלות הכל הגיבור רואה עצמו כנציגו של עולם חדש וגזע חדש שכל החוקים שהיו מקובלים עד אז אינם כובלים אותו. אז מדוע שגילוי עריות יהיה שונה באיזו מידה כזו או אחרת?

אחד הדברים המפתיעים לגבי הספר הוא עד כמה המבקרים לא הצליחו להבין על מה בעצם מדובר שם. אחת המבקרות, דנה רוטשילד, הייתה עדינה מספיק כדי לציין שהספר הוא מחליא אבל לא בדומה לספריו של ק. צטניק , אלה שהיו חומר לימוד והם בכל זאת מחליאים עוד יותר. חוסר יכולת זו להבין מה קרה שם בגיהנום הזה אולי אומר משהו על טיבם של המבקרים שלא הבינו כלל את מהות הספר, וכפי שאינם מבינים אותו לא הבינו מעודם את מהותה של השואה, בה הם רואים עוד טבח עם אחד מני רבים שאפיינו את ההיסטוריה האנושית, בדומה נניח למעשי הטבח של המונגולים. איך יוכלו לחשוב, להרגיש ולהבין אחרת כשהם כלואים עם דברי ההבל של האינטלקטואלית חנה ארנדט על "הבנאליות של הרשע" שהופרכו עד היסוד כבר לפני שנים רבות? והרי השואה גם לא הייתה תוצר של אנטישמיות רצחנית "נוצרית" שהוגדלה למימדי ענק כפי שליטל עצמו מראה בספר. ואולי גם אין ולא יהיה ביטוי הולם להגדירה ואין צורך לנסות להסביר את השאול.
היה זה דווקא אותו ק. צטניק המושמץ כל כך היום שהצליח באינטואיציה אדירה של סופר להבין את מה שנשאר לחלוטין מחוץ לתחום הבנתה של ארנדט האינטלקטואלית,כאשר תיאר את החיים באושוויץ כחיים על "פלנטה אחרת ".
. והיום אנחנו יודעים עד כמה שהוא צדק,
והנה הופיע עכשיו ג'ונתן ליטל ובספרו הכרסתני רק מוכיח כמה צדק צטניק.

חשוב לזכור בדיון כזה שספרו של ליטל (שהוא לגמרי לא במקרה סופר מדע בדיוני בעברו שחיבר ספר מז'אנר ה"סייבר פאנק"), והגיבור דוקטור אואה ועמיתיו הבירוקרטיים והמוציאים להורג נאצים בעלי בדרגות בכירות, הם רחוקים מאוד מלהיות פקידים אפורים ועלובים מאיזשהו סוג שאותו דמיינה ארנדט. הם גם אינם רוצחים מתוך שינאה אנטישמית מכל סוג שהוא כפי שד"ר הואה חוזר ומדגיש לפנינו שוב ושוב. הם מקפידים שלא להכניס "אנטישמים רגילים" לאס אס ובזים לשטרייכר האנטישמי "הגס".

אואה ועמיתיו רוצחים מתוך מטרה אידיאולוגית לברוא אדם חדש ועולם חדש- כוכב לכת אחר. למעשה הם אינם שונים בכך מהקומוניסטים פרט למטרות שלהם, כפי שמתברר היטב משיחה הנתקיימת בין הואה ופעיל קומוניסטי רוסי שבוי.שבמהלכה מתברר ששני הצדדים רוצים לברוא עולם חדש ושונה ושונים רק בסוגי הקרבנות שעליהם למות בדרך להשגת המטרה.

"שבתי וגיליתי על המדף את עלילות מאדים של א.א בוראוז ..קראתי את שלושת הספרים האלה בנשימה אחת אך לצערי לא מצאתי בקריאה ולו שמץ מסערת הרגשות שלפתה אותי עת קראתי בהם בימי נעורי ..אובד בערגה בנפתוליו של אותו יקום ברברי ,הטעון ארוטיות עכורה ,מאוכלס בגיבורי מלחמה ובנסיכות שרק נשק ותכשיטים לעורן,ערב רב בארוקי של מפלצות ושל מכונות .לעומת זאת גיליתי בהם תגליות מפתיעות שלא היו עולות על דעתו של הנער המסונוור שהייתי :כמה מקטעים בספרי המדע הבדיוני האלה גילו לי שאותו מחבר רומנים אמריקני הוא למעשה אחד ממבשריה הלא ידועים של ההגות הפולקית …ביקשתי שיביאו לי מכונת כתיבה וכתבתי תזכיר קצר עבור הרייכספיהרר ובו ציטטי את בוראוז כדוגמה ומופת לרפורמות העומק החברתיות שיהיה על האס. אס לתת עליהן את הדעת אחרי המלחמה.הבאתי כדוגמה את בני מאדים האדומים שגייסו את עובדי הכפייה שלהם לא רק מקרב הפושעים ושבויי המלחמה ,אלא גם מקרב הרווקים המושבעים שהיו עניים מכדי לשלם את מס הרווקות הגבוה מטילות כל ממשלות בני מאדים האדומים .
…הצעות רדיקליות אף יותר היו שמורות אצלי לאליטה של אס. אס שאמורה הייתה לקחת דוגמה מבני מאדים הירוקים ,אותם בני מפלצת המיתמרים לגובה שלושה מטרים ומצויידים כארבעה זרועות באמצעי הגנה אצל בני המאדים הירוקים כל הרכוש הוא משותף לקהילה להוציא נישק אישי ,עדיים כלי משי ופרוות המיטה..ההזדווגות היא רך ורק שאלה של אינטרס קהילתי ומנוהלת בלי כל התייחסות לברירה הטבעית .

 

ידעתי שזה ימצא חן בעיני הרייכספיהרר.הקטעים מבוראוז הזכירו לי במעומעם את האוטופיה הנבואית ששטה בפנינו בקייב ב-1941
( נושאות החסד ע' 783-784)

דומה וכל זה מוסבר אולי יותר טוב מכל בשורות בספרו של ליטל בהן הגיבור ד"ר אואה קורא בספרו של סופר המדע הבדיוני אדגר רייס בוראוז "נסיכת המאדים", קטע שבו מתואר המשטר על המאדים קטע המפעיל סוגים שונים של "הנדסה אנושית " על החברה במאדים ואואה מתרשם כל כך מהמתואר עד שהוא שולח מכתב בעניין זה למפקדו הימלר.

הימלר מסכים שהדברים אכן ראויים לעיון רציני.
..אני תוהה אם בגרמניה אפילו אחרי המלחמה תהיה בשלה לקבל רעיונות כה עמוקים והכרחיים .אין ספק שתידרש עוד עבודת הכנה נפשית ארוכה. ..לכשתבריא אשמח לשוחח עימך ביתר פירוט על התוכניות האלה ועל אותו סופר בעל חזון.
הייל היטלר.
שלך
היינריך הימלר
לא, זאת אינה בדיחה תפלה. הנאצים מסוגו של הימלר לא היו בניגוד לכל מה ששמעתם וקראתם סתם בירוקרטיים בנאלים אפורים. הם היו אנשים שעסקו בלב שלם ביצירת אוטופיה פלנטרית .
לפי הבנתם כמובן.

הסטלג האולטימטיבי

עם זאת אין לאמר שליטל באמת מחדש אפילו בעלילה שיצר. לכל היותר אפשר לאמר שהוא לקח נושאים שהיו קיימים בשוליים הבזויים ביותר של  הספרות הפופולארית ושם אותם במרכז כספר ענקי ויומרני מאין כמוהו. תופעה מקובלת כיום כאשר ספרים שהיו פעם בשולי השולים עומדים כיום במרכז השיח הספרותי.

כבר לפני עשרות שנים הופיע ספר ישראלי בעל אותה עלילה "הייתי מפקד סטלג" מאת קולונל מרטין רוזנברג. למעשה זהו שם עט של סופר ישראלי, מירון אוריאל, שניסה לתאר במסגרת של ז'אנר הסטלג הבזוי איך באמת חושב קצין נאצי. הוא תיאר אותו כבירוקרט אפור וסדיסט המתעלל בעיקר בנשים, אך עיקר מעייניו נתון למאבקים הפנימיים שהוא מנהל עם קצינים נאציים, תוך שהוא מיישם את האידיאולוגיה שבה הוא מאמין בכל ליבו. מירון אוריאל הקדים בכך את העלילה של "נוטות החסד" בעשרות שנים, אם כי כמובן לא זכה אפילו לעשירית של אותה תשומת-לב ספרותית/

Image result for : Les Bienveillantes) i

בהערת אגב כדאי לציין שמאחר שפירסמתי כמה מחקרים על תופעת ה"סטלגים " ( ספרים אירוטיים אלימים וסדיסטיים על מלחמת העולם השנייה )

Image result for ‫סטלגים הסרט\‬‎

והייתי קשור לסרט התיעודי על הנושא הזה של ארי ליבסקר שהתבסס על מחקרי , אני מקבל כעת באופן קבוע ורציף  פניות מ"חוקרים"  פוסט מודרניסטים ופוסט ציוניים ופוסט מה שאתם רוצים  מהארץ ומחו"ל שמתכוונים לעשות גם הם את מחקריהם על הסטלגים תמיד עם מטרה קבועה ועם תזה ברורה מראש :להראות על פיהם את המנטליות הנאצית של ישראל והציונות.
.כאשר אני מעיר לכל אותם "חוקרים" שזה סותר כל מיני עובדות בשטח לגבי הספרים שאותם הם אינם מכירים כלל  הם דוחים את הערותי בבוז. למה לתת לכמה עובדות לקלקל תיאוריה טובה וחשוב מזה אופנתית על הנאציזם הישראלי ?
על פי ה"היגיון" הזה נשאלת השאלה :מה ספרו זה של ליטל יהודי מהתפוצות אומר על דרך החשיבה של יהודי התפוצות  ? שגם הם כולם נאצים בתת הכרתם ?הסופר שאולי חשב גם הוא על זה מיהר והקדים תרופה למכה ותיאר בריאיון ל"הארץ" את ישראל כמדינה נאצית..אולי כדי להסיר מעל עצמו את ההאשמה שכאשר הוא כותב על הנאצים הוא חושב כמוהם.

 

Image result for The Kindly Ones (French: Les Bienveillantes) i

ואכן  הספר של ליטל הוא על פי כל קריקטריון  תוכני " סטלג"  בקנה מידה ענק עבור ראשית המאה העשרים ואחת . גם אין בכך מוזרות . איזה ספר אחר יכול עדיין לעורר את העניין הציבורי בשואה שנבדקה ונותחה כבר מכל זווית אפשרית? הרי רוב ספרי השואה, זיכרונותיהם של ניצולים וכו', לרוב אינם זוכים לכל תשומת לב שהיא.

נשווה זאת לספרו החדש של דניאל מנדלסון על השואה "האבודים". ספר כתוב היטב מבחינה ספרותית ואף מרגש, אבל לא עורר אפילו עשירית מתשומת הלב שעורר ספרו של ליטל. הוא פשוט לא ניפץ טאבואים ולכן לא עורר סערה שכזו. כמה עוד אפשר לשמוע על השואה?
רק ספר כמו "נושאות החסד" שפוגע בכל סוגי הטבואים האפשריים שלנו יכול עוד לזכות בתשומת לב ציבורית (אם כי למען האמת ליטל אינו עושה זאת. הוא מנסה אבל אין לו את האומץ הנדרש ללכת עד הסוף).

Image result for ‫תליינים מרצון בשירות היטלר‬‎
כמדומה שהספר המקביל שעורר את תשומת הלב הגדולה ביותר בחקר השואה היה "תליינים מרצון בשירות היטלר" של גולדנהאגן, שגם הוא שם דגש מיוחד על תיאורי רצח פרטניים שלא היו כמוהם. והנה גם הוא זכה לתשומת לב ציבורית שבעוצמתה לא זכה אף לא ספר מחקרי לפניו על השואה. האם היה זה בגלל התזה שלו שהגרמנים רובם ככולם היו אנטישמים מטורפים? או שמא בגלל התיאור הפרטני שלא היה כמוהו של מעשי רצח המוניים?
וליטל מתווכח עימו ועל מסקנותיו על האנטישמיות החסלנית של העם הגרמני בצורה סמויה בספר ,שהרי לדעתו לא המדובר כאן באנטישמיות "אמיתית נוצרית " אלא ברצון ליצור עולם חדש ) .

דהיינו, כנראה שרק סוגה של ספרים כאלה עדיין יכולים לעורר ענין אמיתי בקהל של היום, שרבים בו אלה שחוו והתנסו בכל הקזת דם אפשרית, דרך סרטי פעולה, מדע בדיוני ואימה בקולנוע ובטלוויזיה.

אפשר להצטער על-כך אבל זהו המצב. ליטל יודע את נפש בהמתו הקורא והוא ממלא את תשוקתו. אם לא היה עושה זאת ספרו בן 900 העמודים, אולי היה גם זוכה בכמה ביקורת טובות וזוכה גם בפרס כלשהו ושוקע בתהום הנשייה של האדישות הציבורית, כמו מרבית סיפורי הניצולים. ככלות הכול עד כמה אנחנו ערוכים ויכולים לשמוע עוד על השואה.

אז הנה ליטל הצליח להוציא את המבקרים מאדישותם. הוא הצליח לגרום להם לזעום עליו. בכך כבר עשה מעשה גדול.

המאפיין יוצא דופן של ליטל הוא המחקר העצום שהושקע בספר שבהחלט אינו סתם "סטלג" סדיסטי ותו לא. כאן אנחנו מתעמתים לראשונה עם תמונה מפורטת המראה כיצד המנהיגים הללו שניסו ליצור עולם חדש וטוב יותר עבור הארים, חשבו וכיצד יכלו לפעול בצורה שבה פעלו.

מן הסתם ספר על קצין של החמאר רוז' בקמבודיה שבה בוצע טבח דומה לא היה שונה בהרבה.
אבל מה שיש לנו כאן זה לא סתם רומן היסטורי מפורט. זהו תיאור פרטני ודקדקני של חברה שונה מכל מה שאנחנו יכולים להעלות בדעתנו סיפור המזכיר את מה שסופרי מדע בדיוני עושים בספרים כמו "חולית" של פרנק הרברט שתיאר בפרטי פרטים עולם מדברי ואת החברות השונות שבתוכו וסביבו, זהו , ניסיון להציג צורת מחשבה זרה בצורה פרטנית וריאליסטית ככל האפשר. כלומר, ליטל אינו מראה לנו עד כמה הנאצים היו דומים לנו ובנאליים כמונו, אלא עד כמה היו שונים מאיתנו ורחוקים מאוד מכל בנאליות.

אני ממליץ בחום על הקריאה. כל מי שמצפה לקרוא עוד ספר על הבנאליות של הרשע צפויה לו הפתעה מזעזעת, אבל מובטח לו שמוחו יפתח לקליטת מציאות אחרת ופלנטה אחרת. הפלנטה של המנהיגים הנאצים.

 

ראו עוד :

להלן תיעוד של הדיון הנסער שהתקיים על הספר "נוטות החסד "  בתקשורת הישראלית.

נוטות החסד

נוטות החסד באתר טקסט

נוטות החסד בויקיפדיה

נוטות החסד רואה אור בעברית 

נוטות החסד -הפולמוס 

ג'ונתן ליטל

ליטל זוכה בפרס הגונקור

התליין מעניין אותי יותר מהקורבן :ראיון עם ג'ונתן ליטל

ג'ונתן ליטל בגיאורגיה 

ראיון עם ניר רצ'קובסקי מתרגם "נוטות החסד"

אבנר שפירא על התרגום

הפולמוס סביב נוטות החסד

נקיפות המצפון של מקס אואה:פרופסור יהודה באואר על "נוטות החסד "
המתת חסד :אריאנה מלמד נגד "נוטות החסד"

מסע אל קצה הלילה :עומרי הרצוג על "נוטות החסד" 

רשע מה הוא אומר :עמנואל פינטו על נושאות החסד

הספר החשוב ביותר שנכתב בנושא הנאצים :יהונתן גפן בעד "נוטות החסד "

סטאלג 941: יובל אביבי בעד "נוטות החסד"

חסד מופרע :אייל רוב נגד "נוטות החסד "

רשמים קצרים מקריאה חלקית :אריק גלסנר על נוטות החסד

מוסר השכל :פאר פרידמן על נוטות החסד
אבי גימל : כתב הגנה על נוטות החסד

מניפולציה מרושעת גאונית ומרתקת : חיים אתגר על נוטות החסד

עוד סיפור שואה על קרבנות ותליינים

תגובה לג'ונתן ליטל :חני שטרנברג על "נוטות החסד "

תגובה שנייה לג'ונתן ליטל

פרוורטי אבל חובה: אסתי סגל על "נוטות החסד"

 

ניר 4819 על "נוטות החסד"

דן לחמן על "נוטות החסד "

מסע אל קצה הלילה :עומרי הרצוג על "נוטות החסד "

החובה להאזין לתליין :נילי קרן על "נוטות החסד "

מתועב ונשגב : שהרה בלאו על "נוטות החסד"

קווי המתאר של הרוע האבסולוטי :יפתח אשכנזי על "נוטות החסד "

של ברמן על הספר והשערוריה 

נוטות החסד רוקדות ואלס עם באשיר " "מולי בנטסמן על "נוטות החסד"

מופת או תועבה ?

חשיפת הרוע שבתוכנו :גדי ראונר על "נוטות החסד"

דיון במארקר על "נוטות החסד "

שווה להשקיע מאמץ אינטלקטואלי ב"נוטות החסד "

מי ישחזר את הפשע :יצחק לאור על "נוטות החסד "

"נוטות החסד הישיגוני " נועם לסטר על המילים האחרונות של "נוטות החסד "

 

עוד ביקורת
ביקורות גרמניות שונות

 

ספר מד"ב של ליטל

ג'ונתן ליטל על שירותי הביון ברוסיה 

ספר שקדם בכחמישים שנה בנושאו לספר של ליטל דומה לו בתכניו אך לא עורר את אותה סערת רוחות ביקורתית נזעמת.

הסטלגים והאישה הגרמניה

 
 
 
שמעם של  ספרי הסטלגים  הישראלים מתפשט בארצות העולם .להלן תיאור של ראיון בנושא שקיימה איתי עיתונאית אוסטרית. 
Image result
 בשלושים באוקטובר יתחיל ערוץ הסרטים הדוקומנטארים לשדר את סרט הסטלגים ,זה לאחר מיליון פרומואים שבהם רואים אותי מופיע ומדבר על הנושא אחת לשעה בערוץ זה. ורק אתמול התקשרה אלי על מנת לראיין אותי על נושא זה עיתונאית אוסטרית (!) מכלי תקשורת אוסטרי גדול כל שהוא.
הבמאי ארי ליבסקר מתברר מחוייב לכלי תקשורת גדול כל שהוא בחו"ל ואינו יכול לשוחח איתה אז אנשי ההפקה הטובים היפנו אותה אלי כמי שגם הוא יכול לספק מידע על סטלגים שהרי אני הוא זה שחשף את הנושא המומחה הגדול ביותר לגביו ויזם את הסרט מלכתחילה . והנה הנוסח הראיון שהתקיים בשפה האנגלית ויש בו מין העניין גם משום שהוא מראה איך התופעה ניראית בחו"ל ובראש ובראשונה בעיני נשים ממוצא אוסטרי ( או גרמני ) :
 
 
 מר אשד מה משך אותך לעסוק בכל הנושא הזה של סטלגים ? אתה חובב של סטלגים ?למה קראת ספרים כאלו ?
 
אלי :קראתי לא מעט ספרי סטלגים בילדותי משום שהם היו בבית אבל האמת היא שהם מעולם לא עניינו גירו או משכו אותי במיוחד. העלילות ברובן שיעממו אותי _( להוציא שניים שלושה יוצאי דופן כמו "הייתי מפקד סטלג " ו"סטלג 3" ) תמיד העדפתי לקרוא עליהם סיפורי טרזן ,מערבונים של ארצ'י ברמן ( שבדיעבד התברר לי שמחברם הוא אחד ממחברי הסטלגים מירון אוריאל ) ומעל לכל סיפורי דנידין והבלשים הצעירים של אבנר כרמלי .  רק בגיל מבוגר יותר כאשר נתקלתי בסטלגים בספריה הלאומית וגיליתי ספריה זאת אוספת גם אותם וספרות אירוטית והרפתקנית בכלל עלה בדעתי שיש כאן חומר לנושא מחקר מעניין מאוד. מאז קראתי או לפחות עברתי על כל ספר סטלג שקיים אבל אינני יכול לאמר שאני נמשך לז'אנר כחומר קריאה יותר מאשר בילדותי . מאידך בימים אלה אינני יכול לאמר שאני נמשך יותר גם לסיפורי הבלשים הצעירים .
 
כמה ספרי סטלגים ישנם ?מאות ?
אלי : תלוי איך את מגדירה אותם : ישנם כמה הגדרות ל"סטלגים "  כולן  אגב שלי . על פי ההגדרה הרחבה ביותר שלי  המדובר בספרי סקס וסאדיזם של מלחמה באופן כללי  שיצאו לאור בשנות השישים.  יש קרוב ל100 כאלה כולל כאלו שמתרחשים בזמן מלחמת קוריאה ובאלג'יר באפריקה בקובה ובדרום אמריקה מספרי הסקס והסדיזם שקשורים למלחמת העולם השנייה בלבד יש כמה עשרות אבל מאלו יש כאלו שמתארים סטלגים יפניים ולא גרמנים דווקא ויש תת ז'אנר שלם של מה שאני מכנה "סיפורי מחתרת הפרוצות " שבכולם סוכנים של בעלות הברית נעזרים בפרוצות נועזות וסקסיות על מנת לבצע פעולות טרור וחבלה כנגד הנאצים באירופה הכבושה.   מאלו יש 13 ספרים . ובאשר לתת הז'אנר המוכר מכל של "נאציות יפהפיות ששולטות ממחנה שבויים " שאפשר לכנות אותם כ"סטלגים הקלאסיים "  המספר שלהם אינו עולה על כ-20 ואף פחות מכך.
רשימה מדוייקת וכוללת של כל הסטלגים אגב יש בחוברת  מיוחדת שהוצאתי בשם "ברוכים הבאים לסטלג 13" שיש אותה בכמה ספריות אוניברסיטאיות.
מר אשד זאת לא נראית לך כתופעה מזעזעת שיהודים ישראלים ניצולי שואה וקרובים של ניצולי שאוה יכתבו ספרים פורנוגראפיים על השואה?  זה לא נראה לך כניצול של השואה?
אלי:כדאי לעשות כאן הבחנה ,הסרט מקשר ביחד בין הסטלגים וק.צטניק ,זיהוי שאני לא בהכרך ממקבל אותו כפי שהוא . ספרי הסטאלגים הם ספרים שעוסקים במלחמת העולם השנייה .ספרי הרפתקאות עם קטעים אירוטיים ( אם כי כיום רובם אבל לא כולם יראו תמימים ממש ) .בסטלגים ברובם המוחלט אין שום איזכור של השואה ויהודים כמעט שאינם מופיעים או מוזכרים הדמויות הן תמיד של לוחמים אנגלים ואמריקנים שמוצאים עצמם במחנות שבויים נאציים ,אבל לא במחנות ריכוז או גטאות ליהודים ( להוציא שוב שניים – שלושה ספרים יוצאים מהכלל שבהם עניין זה אכן מוזכר ) . לאמיתו של דבר המילה "יהודים "כמעט אינה מוזכרת לעולם . אני זוכר היטב שזה היה אחד הדברים שהפליאו אותי לגבי הסטלגים בילדותי ,לא הבנתי אז מדוע הם אינם עוסקים כלל בנושא שואת היהודים . היום כמובן אני יודע שזה היה מכוון . אפשר לאמר שהסטלגים ניצלו את העיניין במלחמת העולם השנייה שנוצר כתוצאה ממשפט אייכמן אבל הם בדרך כלל הקפידו מאוד להתרחק מכל איזכור של נושא השואה בתוך מלחמה זאת . אבל נכון הוא שישנם יוצאי דופן בולטים.
תוצאת תמונה עבור אירמה גרזה
אירמה גרזה שומרת מחנות סדיסטית  לפני הוצאתה להורג. 
איך  מתוארות הנשים הגרמניות בספרות הזאת ?
 אלי : :הנשים הגרמניות באופן כללי מתוארות בספרות זאת כמטורפות מין סקסיות וסדיסטיות וחולות נפש רצחניות . למחברי הסטלגים היו דוגמאות ברורות מאוד של נשים אמיתיות כאלו ששימשו להם כמודלים לדמויות שהופיע בשמות אחרים ואף כדמויות תחת שמן .אלזה קוך מככבת " בשמה בספר "השבויים לא זעקו " ( שהופיע גם בגירסה שונה תחת השם "סטלג בנות השטן ")
דורותיאה בינץ שמככבת בשמה באחד הסטלגים האכזריים ביותר "המפלצת מסטלג הזוועות" ,
אירמה גרזה שומרת מחנות יפה וסדיסטית ששכבה עם האסירים שלה וידוע שאחת הא סירות ביצעה בה הפלה כשנכנסה להריון.     דמות המבוססת עליה מופיעה גם היא  ב"סטלג "בנות השטן ". 
הן מתוארות כמי שמנסות ולעיתים מצליחות לפתות ולרוב להתעלל בגיבורים ( שהם תמיד בריטים או אמריקנים ) אך משלמות על כך ביוקר בסוף. אפשר להשוות את הדמויות שלהן לדמות של השדה לילית מהמיסטיקה היהודית יצור יפה תואר במראה החיצוני שמטרתו היא לפתות ולהרוס את בני האדם.   מצד שני יש לציין שיש גם סטלגים שונים שבהם מופיעים גרמנים וגם גרמניות "אנושיים " פחות או יותר אבל נכון שלא מהספרים שנחרטים בזיכרון.
סטאלג 217
 מר אשד הכותבים האלה של הסטלגים הם היו ישראלים נכון ?
אלי : כן הם היו ישראלים אם כי הסיפורים התבססו לעיתים על סיפורים ממגזינים אמריקניים שהורחבו מאוד בגירסתם הישראלית ושמהם גם נלקחו כל ציורי העטיפה.
עד כמה שידוע לך האם זאת הייתה תופעה ייחודית לישראל?
אלי : כאמור במקור זאת הייתה תופעה אמריקנית דווקא שהועברה והוקצנה בישראל כמו תופעות אמריקניות אחרות. היו גם סרטים של סקס וסדיזם המתרחשים בזמן השואה שנעשו באיטליה . כך שאין המדובר בתופעה היחודית  לישראל . 
 איך הם יכלו לכתוב סיפורים כאלו ? האם הם לא היו ניצולי שואה ,לא היו להם קרובים ניצולי שואה ? 
אלי :כאמור מבחינתם הם לא כתבו על השואה אלא על מלחמת העולם השנייה ,וזה היה עניין אחר מבחינתם . מה היה צריך להפריע להם לכתוב סיפורי הרפתקאות מלחמתיים עם קטעי סקס פה או שם .
 והדרך שבה הן היציגו את הנשים הגרמניות האם זה התבסס על חוויות אישיות שלהם או של בני משפחה שלהם מהשואה?
 אלי: הדבר המעניין הוא שלפחות לגבי שניים מסופרי הסטלגים הבולטים הסופרים אלי קידר ונחמן גולדברג הסיפורים הללו אכן התבססו בדרך מסוימת על חוויות אישיות אבל לא מתקופת השואה אלא מהווה של  שנות השישים. השניים האלו שהו אז בגרמניה וכל אחד מהם היה חלק מסצינת מועדוני הלילה שנוהלו אז במערב גרמניה בידי ישראלים דמויות מסוגו של שמעון עדן , אדם שהתפרסם מאוד בגרמניה בשנות השישים ,ונודע כשחקן בסרטים רבים כולל הקברניט בסרט "מבצע אנטבה"  של מנחם  גולן ". בין השאר הוא הופיע כמנהל בית זונות בגרמניה הנאצית בסרט גרמני שנוצר בשנות השישים ,והתפקיד הזה הזכיר במקצת ואולי גם התבסס על חייו במציאות . המועדונים האלה פעלו על הצד האפור ביותר של החוק ומעבר לו והירבו להעסיק נערות גרמניות בתפקידים שכללו גם שירותים מיניים ואולי גם שירותי סאדו מאזו מיוחדים  ללקוחות הגרמניים .השניים תיארו בספרים שכתבו אז  את הפרשיות האלו בחייהם . מבחינתם כפי שנחמן גולדברג מתאר יפה בסרט המדובר היה בסוג של נקמה בנאצים ובנאציות . אני מנחש( וזה נרמז בחצי פה בידי הסופרים עצמם) שהדרך שבה מתוארות הנאציות מעבר לצורה סטראוטיפית שלהן וגם הבסיס האמיתי ההיסטורי אכן היה לה והנקמה הבלתי נמנעת שהיא גם בעלת אופי מיני של השבויים ,מתבססת  על התחושות והשיח שהיה קיים במועדוני הלילה הישראליים האלו לגבי הנשים הגרמניות.
 
הנה בא הקברן המתוק
 
"הנה בא הקברן המתוק"ספר שכתב אלי קידר  והתבסס על החוויות האמיתיות האלו כלל קטעים פורנוגרפיים כל כך עד שהוא הועמד למשפט צנזורה ביחד עם הספר המפורסם ביותר מסוג זה "<הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ".לדעת ארי ליבסקר אגב זהו ספר שכתוב היטב והוא רואה בו את הספר הפוסט הציוני הראשון . אפשר לאמר שבספר הזה מחבר הסטלגים "מייק באדן" חשף לרגע את המסכה וגילה את האמת מאחורי סיפורי הסטלגים ,והאמת הזאת מתבססת על חייו במועדוני הלילה הישראליים בגרמניה של שנות השישים שנראו בידי בעליהם כסוג של נקמה מאוחרת בגרמנים אותם תיעבו .
סטאלג הדמים
והספרים האלו הסטלגים הם לא נאסרו ?פשוט קנו אותם חופשי ?
אלי : <לא בדיוק. היה משפט גדול כנגד אחד מהספרים האלו "<הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ"" משפט שהסרט למרבית הצער אינו נכנס אליו יותר מדי . היו ניסיונות לאסור את הפצת כמה מהם . אבל בדרך כלל הם נמכרו חופשי כמו ספרות אירוטית אחרת שהייתה זמינה אז . לאיש לא הפריע הנושא שלהם במיוחד משום שלכל היה ברור שהם אינם עוסקים בשואה אלא במלחמת העולם השנייה וזה היה עניין אחר לגמרי .
האם הייתה לסטלגים השפעה על טקסי הזיכרון לשואה בישראל ?
אלי :למיטב ידיעתי לא הייתה להם שום השפעה שהרי הם היו תמיד תופעת שוליים שהתקיימה רק 4 שנים בלבד בין 1961 ל1964 ואז נעלמה . לספרים של ק.צטניק זה נכון הייתה השפעה על נושא זיכרון השואה בישראל כפי שמראה הסרט היטב.
האם הייתה לסטלגים השפעה על זכרונותיהם של ניצולים?
אלי : לא ידוע לי שהייתה לסטלגים השפעה כל שהיא על נושא זכרונות ניצולי שואה ,אני בכל אופן מעולם לא שמעתי על ניצול שואה שטען שהוא נאנס בידי קצינות אס אס יפהפיות. 
סטאלג בנות השטן
 
 בסרט מסופר שהייתה קבוצה קטנה של א"נדר גראונד " שאספה סטלגים בשנות השבעים והשמונים והתשעים האם אתה יכול לאמר שהיו ישראלים שהייתה להם משיכה אובססיבית לנושא? <
 
אלי : כאשר התחלתי לחקור את הנושא בשנות התשעים היו כחמישה אנשים שאספו סטלגים , אבל הם כולם אספו לא רק את הסטלגים לבדם אלא כחלק מאיסוף ספרי כיס מז'אנרים שונים באופן כללי . דהיינו הם לא התעניינו בסטלאגים לבדם כתופעה ספציפית של סקס וסדיזם נאצי אלא כעוד ז'אנר ספרים לאיסוף מימי ילדותם . אם זאת בהחלט ייתכן שהמצב כיום בעקבות מחקרי ובעקבות הסרט השתנה . נראה שהיום ישנם אנשים שאוספים סטלגים כתופעה מיוחדת מה עוד שיש לזכור שהיום יש תנועה מפותחת של חובבי סאדו מאזו בישראל שמתפתחת במהירות דרך האינטרנט  שיש להם משיכה לנושאים מעין אלה . <אבל התנועה הזאת עוד לא הייתה קיימת לפחות לא על פני השטח כאשר התחלתי במחקר הסטלגים וסביר להניח שרוב אנשיה לא ידעו על קיומם . היום הם יודעים זה נכון . כך שבהחלט ייתכן שבישראל   ישנה תופעה כזאת , תת תרבות מיוחדת של "מעריצים ". 

תודה מר אשד ,זה הולך להיות מאמר מעניין מאוד.

 אלי : אין לי ספק בכך .

 
ראו גם:
 

הסרט "סטלגים "  ברשת:קטע הפתיחה 

עוד קטע מהסרט "סטלגים "

הסרט "סטלגים שואה ופורנוגרפיה בישראל .

 אכן תמונות קשות :דליה קרפל על ארי ליבסקר ועל סטלגים

 זיכרוו פיקטיבי :ארי ליבסקר על סטלגים עם נירית אנדרמן 

הסטלגים בניו יורק טיימס

ברוכים הבאים לסטלג 13 :חלק א'

ברוכים הבאים לסטלג 13 :חלק ב'

סטלג נחמיאס

סטלגים וזהות מגדרית

סטלגים הסרט התעודי:

סטלג ליבסקר

 

הסטאלג האולטימטיבי של חנוך ברטוב

תולדות הפורנוגרפיה העברית מראשיתה ועד ימינו

הייתי רוצח המונים נאצי :על הסטלג המודרני "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל

שלך,אנה פרנק: מדוע דווקא יומנה של אנה פרנק הוא הספר המצליח האהוב והמתורגם ביותר על מלחמת העולם והשואה?

 

 

מזה קרוב ל60- שנה הספר המצליח והמפורסם ביותר בעולם הוא יומנה  של נערה , אנה פרנק ,סופרת צעירה שהפכה לדמות הידועה ומוכרת ביותר של מלחמת העולם שנייה וסמל של השואה ספרה הפך לרב מכר עולמי ותורגם ל75 שפות ..וכתוצא הפכה גם למוקד לשערוריות אין ספור
מדוע דווקא אנה פרנק  ?

קיטי היקרה
את יודעת כבר זמן רב שמשאלת הלב שלי היא להיות אי פעם עיתונאית ואחר כך  סופרת מפורסמת !
עוד נראה אם אוכל לממש ביום מן הימים את יצר (שיגעון !) הגדלות הזה.

שלך

אנה פרנק

(מתוך יומנה של אנה פרנק 11 במאי ,1944.)

מזה קרוב ל60- שנה הספר המצליח והמפורסם ביותר בעולם הוא יומנה של נערה יומנה של אנה פרנק . שבימים אלה יוצא בתרגום חדש ומלא לעברית בהוצאת כינרת וכולל קטעים שצונזרו במהדורות קודמות שבהם מדברת אנה על מיניותה ועל בעיות בחוג משפחתה.

ובמקביל יוצאת  לאור בהוצאת דני גירסה לילדים על חיי אנה פרנק מאת סוזנה דיוידסון( שנכתבה בעזרת בתה של האישה שהתחתנה עם אביה של אנה לאחר מותה של אנה ) שמצנזרת את כל הקטעים "הרגישים " בסיפור.
לא יהיה זה שגוי לאמר שאנה פרנק הפכה למעין "פרה קדושה" במערב כולו ולאיקון אולטימטיבי של השואה ,יותר אפילו מיאנוש קורצ'אק או יצחק קצנלסון אנשים בעלי כישרון כתיבה גדול לעין ערוך משלה .

וכתוצאה ממעמד איקוני זה "יומנה של אנה פרנק " מעורב  במחלוקת ,מחלקות כמעט רבות מספור שנמשכות עד עצם הימים האלו .
לפני כשנה חוגים מוסלמיים נרגזים באיראן פירסמו קריקטורה אנטישמית שבה אנה פרנק מקיימת יחסי מין עם היטלר . זאת בתגובה כפי שהסבירו לקריקטורות שפורסמו בדנמרק כנגד מוחמד .המוסלמים הקיצוניים כנראה העריכו אנה פרנק היא אייקון שווה ערך במערב למוחמד וכך הפגיעה בדמותה תהיה מכאיבה במיוחד למערב ותמחיש משהו ממה שהמוסלמים עוברים כתוצאה מהעלבון בנביאם.
גם בישראל לא הייתה הדמות של אנה פרנק נקייה ממחלוקות : בדצמבר 2004 במסגרת שיחה טלפונית שהתקיימה בתכניתם של שני הסטיריקנים שי ודרור ,הצמד העליז התקשר לבית אנה פרנק בהולנד ושם התעניינו בהרגלי עישון הגראס של אנה פרנק.הפרשה עוררה סערה , יו"ר ועדת הרדיו, עו"ד ניסן שריפי, שיגר מכתב למנכ"ל הרשות, מוטי שקלאר וליו"ר הרשות   ובו הוא מבקש להשהות את "תכנית הערב" תכניתם של דרור רפאל ושי גולדשטיין המשודרת ברדיו ת"א, בשל פגיעה בזכרה של אנה פראנק שי ודרור קיבלו נזיפה מהרשות השנייה שקנסה את התוכנית.
בהזדמנות אחרת נמחק מערכון של גיא מרוז ויוני להב השתמש בדמות של פרנק כדי ללעוג לתופעת המחזמרים בחנוכה על ידי שידורי קשת.
וכנגד זה בינואר 1999 קרא מזכ"ל האו"ם קופי אנאן לכל מנהיגי העולם לחתום על הצהרה עולמית על זכויות האדם הצהרה על שלום אחווה ,פתרון סכסוכים שתקרא על שמה של הנערה אנה פרנק.

לאחרונה הוצגו בתערוכה בארה"ב מסמכים שהראו על ניסיונו הכושל של אוטו פרנק להשיג ויזת כניסה לארה"ב בראשית המלחמה.

לא יהיה זה שגוי לאמר שאנה פרנק הפכה למעין פרה קדושה במערב כולו ולאיקון אולטימטיבי של השואה ,יותר אפילו מיאנוש קורצ'אק או יצחק קצנלסון אנשים בעלי כישרון כתיבה גדול לעין ערוך משלה או מרדכי אנילביץ ומורדי הגטאות ורבים רבים אחרים . יותר אפילו מחנה סנש הצנחנית שלא שבה .
ואין פלא בכך :זוהי היצירה הפופולארית ביותר בכל הזמנים מתקופת השואה ועל נושא השואה והיא מדהימה עוד יותר בגלל שהיא נכתבה בידי ילדה בת 15 , ילדה שהפכה לסמל השואה,לדמות הידועה ביותר בעולם כולו מהשואה ולסמלה ולמעשה לאישיות החשובה ביותר שלה בעיני מיליונים לצד אדולף היטלר.

מי הייתה אנה פרנק ?

האם יש מישהו מבין הקוראים שאינו יודע מיהי "אנה פרנק " ? קשה להאמין אבל למי שבאמת לא יודע נזכיר :אנה פרנק היא ככל הנראה המפורסמת ביותר מבין שישה מיליון הקורבנות של השואה ( ויאנוש קורצ'ק וכל אחד אחר אינם יוצאים מכלל זה ).
היא הייתה ילדה בתו של איש העסקים אוטו פרנק היהודי ממוצא גרמני שביחד עם משפחתה ועם עוד משפחה נוספת התחבאו במחבוא בבית משרדים באמסטרדם המקום שבו היו משרדיו של אוטו פרנק .שם הוא הרכין מבעוד מועד מקום מחבוא באגף נסתר מאחורי ארון שסבב על ציריו. ושם הם חיו,שתי משפחות ועוד רופא שיניים זקן במשך שנתיים ..
במחבוא זה אנה פרנק כתבה יומן שבו תיארה את רגשותיה וחוויותיה את יחסיה עם בני משפחתה ועם =שכניהם ועם הנער המתבגר פטר שהתו החלה ברומן אהבה ,ועל רצונה להיות סופרת מפורסמת וכתבה וכתבה.
עד שהיא ובני משפחתה נלכדו לבסוף ב-4 באוגוסט 1944 בידי הנאצים כתוצאה מהלשנה שמקורה נשאר מסתורי עד היום ( ראו על כך בהמשך הכתבה )  ונשלחו  לאושויץ ומשם למחנה הריכוז ברגן בלזן.

אנה נפטרה בברגן בלזן  במחלה וגם שאר בני משפחתה מתו שם חוץ מהאב אוטו ששרד ,הצליח לחזור לביתו בהולנד   ולאחר המלחמה ,גילה את היומן ופירסם אותו ולהפתעת הכל היומן הפך למה ששום יצירה אחרת על השואה לא הפכה, לרב מכר ענק.
אבל הפלא של היומן רק מתחיל עם זה היומן יצא לאור בהולנד לאחר שנדחה בידי מוציאים לאור רבים ( כמו מרבית ספרי השואה )וזכה להצלחה גדולה .וכך קרה גם עם המהדורה בארה"ב שיצאה לאור עם הקדמה של אלנור רוזוולט, בשלב מסויים היומן אף אויר בידי הצייר הידוע מארק שאגאל.

 

רב המכר הגדול ביותר של המאה העשרים .

שמעתי שערב ערב ,עם שקיעת השמש עולה המסך במקום זה או אחר בעולם על המחזה על פי יומנה של אנה ".

מיפ היס האישה שסייעה לבני המשפחה כשהסתתרו .

יומנה של אנה פרנק הוא הספר השלישי רב המכר שניכתב בידי סופר יהודי,  אחרי התנ"ך  ו"הקפיטל " של  קרל מרקס . זהו הספר רב המכר ביותר שנכתב אי פעם בידי אישה יהודיה (  אם נתעלם מהטענות שחלקים מהתנ"ך נכתבו בידי נשים כמובן )  , ורב המכר גדול ביותר שנכתב  בידי אדם מתחת לגיל 30.זהו רב המכר הענק ביותר שנכתב אי פעם בשפה הולנדית . על פי אתר מרכז אנה פרנק בארה"ב הספר תורגם עד היום לכ-75 שפות (!) ( ועם יותר מ33 מיליון עותקים).וזהו היומן רב המכר ביותר בכל הזמנים.

לשם השוואה סופר המדע הבדיוני מייסד כת הסינטולוגיה ל.רון הבארד שמעריציו הכריזו עליו לאחרונה כסופר המתורגם ביותר לכל השפות ( לרוב בספרי הסינטולוגיה שלו ) תורגם על פי נתוניהם שפורסמו בספר השיאים של גינס ל71 שפות  וג' פ. רולינג מחברת ספרי הארי פוטר תורגמה עד כה  נכון ל-2019 ל 74  שפות

( הסופר סידני שלדון שנחשב לסופר רבי המכר המתורגם מכולם תורגם לשם השוואה "רק" ל51 שפות )
.
כך שאנה פרנק היא הסופרת המתורגמת ביותר לכל השפות.

(להלן רשימה של התרגומים של יומנה של אנה פרנק כפי שנשלחה לי בידי מוזיאון אנה פרנק. הרשימה אינה מלאה ואינה כוללת מספר לא קטן של "תרגומים לא רשמיים"  פירטיים שעצם קיומם ידוע  אך לא פרטים מעבר לכך.

 

Available translations of the Diary of Anne Frank (7th of February 2007Albanian
Arabic
Armenian
Assamese India
Basque Spain
Benghali India
Burmese
Bulgarian
Catalan Spain
Chinese
Danish
Dari Dari is a term used to denote one of several closely related Persian dialects
German
English
Esperanto
Estonian
Faroese The Faroese Islands officially form part of the Kingdom of Denmark
Farsi Iran
Finnish
French
Frisian The Netherlands
Galician Spain
Georgian
Greek
Inuit Greenland officially form part of the Kingdom of Denmark
Hebrew/Iwrith
Hungarian
Icelandic
Indonesian
Italian
Japanese
Yiddish
Kazakhian
Khmer Cambodja
Korean
Croatian
Latvian
Lithuanian
Macedonian
Malayalam India
Marathi India
Dutch
Nepali
Norwegian (bokmal)
Ucrainian
Papiamento Aruba
Papiamentu Dutch Antilles
Polish
Portuguese
Romanian
Russian
Serbian
Serbocroatian (old)
Sinhala Sri Lanka
Slovenian
Slovakian
Spanish
Thai
Czech
Turkish
Urdu Pakistan (not available at the AFS)
Vietnamese Not available at the AFS
Welsh
Belorussian Not available at the AFS
Swedish
Total number of translations: 65NB: It is possible to consider this total number differently in function of linguistic differences, e.g. North-Korean vs. South-Korean, same as Portugal vs. Brazil, Serbian vs. Croatian and Bosnian, all Hispanic countries and 'Chinese' (basically not one single language but a language cluster with differences in the spoken language, but not in the written).
( הערה : המספר הניתן כאן הוא של 65 שפות אולם ניראה שהספר תורגם ליותר שפות מכך אם כי עדיין אין עליהם נתונים מדוייקים ,ובדרך כלל מציינים את מספר השפות שאליהם תורגם ב75 שפות ) .

.

ב–1960 הפך המחבוא של משפחת פרנק  למוזיאון אנה פרנק והוא מושך אליו חצי מליון  מבקרים כל שנה.
היומן זכה להצלחה גדולה במיוחד בארה"ב הרבה יותר בהולנד מקום מוצאו ,ובארה"ב לומדים אותו בבתי הספר בארה"ב וביפן הוא ספר חובה בבתי הספר. בצ'ילה יש בית ספר שנקרא על שמה של אנה פראנק וכך יש גם בגרמיה עצמה בפרנקפורט ובנינרברג , ויש מוסדות רבים אחרים שנקראו על שמה .היא הפכה למקור השראה לבני נוער בעולם המרגישים עצמם נרדפים ומדוכאים שמעריצים את יכולת עמידתה בזמנים קשים .

מה שלא הפריע לקבוצת הורים נרגזים בויז קאונטי בוירגי'ניה לנסות להוציא אותו מספריית בית הספר ב-1982 מאחר ש"יש בו קטעים אירוטיים ".
אבל זוהי רק אחת מהמחלוקות הרבות שבהם היה מעורב היומן רב המכר.

מאיר לוין נגד אוטו פרנק

היומן שימש זמן קצר לאחר פירסומו ב-1947 כבסיס למחזה מצליח -1955 בניו יורק בכיכובה של סוזאן סטסברג המחזה זכה להצלחה עצומה ואפילו זכה בפרס פוליצר ל-1956. ובעקבות ההצגה הוא בוים לסרט מצליח עוד יותר בידי ג'ורג' סטיבנס , "יומנה של אנה פרנק" ( 1959) בכיכובה של מילי פרקינס וזכה לשלושה אוסקרים.כמוה הצגה הסרט הפך למעין סרט פולחן.
סרט זה היה הסרט החשוב הראשון בהוליווד שעסק בממוקד ובלי התחמקות בשואת היהודיים. אלא שההצגה והסרט זה נמנע להציג את השואה כתופעה יהודית ספציפית . שהסרט היה שנוי במחלוקת ( כמו דברים אחרים הקשורים באנה פרנק ).
יוצרי הסרט, בתמיכתו המלאה של אבי הנערה אוטו פרנק, ביקשו ברוח אותה התקופה לספר סיפור אוניברסאלי שאינו מדגיש במיוחד את יהדותם של הגיבורים,בבחינת משהו שיכול היה לקרות לכל משפחה בכל מקום ולא דווקא רק למשפחות יהודיות בזמן ספציפי .הצופים האמריקניים יכלו לראות באנה פרנק את בתו של השכן בפרוור האמריקני .מה עוד שכך היה גם במציאות: אנה פרנק לא ידעה הרבה על היהדות ולא הייתה שונה בהרבה מרוב ההולנדיות בנות גילה .אמנם הסרט היציג חגים יהודיים הנחגגים במסתור כמו חנוכה, אבל בני משפחת פרנק נראו כמו משפחה אמריקנית ממוצעת וגם במציאות לא היו שונים במאומה מהמשפחה הולנדית הממוצעת.מה שהקל על הצופים האמריקנים הלא יהודיים להזדהות עימה. הם מן הסתם היו מתקשים הרבה יותר להזדהות עם בני משפחה יהודית חרדית.
אנה פרנק ויומנה הפכו לסמלים אמריקניים אוניברסליים .ומבין כל הסרטים בעלי הנושא היהודי ( המועטים) שנעשו בשנות הארבעים והחמישים על נושא יהודי, דומה שרק סרט זה השאיר רושם אמיתי .ו"יומנה של אנה פרנק" הפך אולי לסמל החשוב והמפורסם ביותר של השואה.
יוצרי הסרט היצגיו אותו כאותנטי ומדויק ביותר והקראת היומן לאורך הסרט בידי קריין לא ניראה מחזק את תחושת האותנטיות הזאת שהייתה לצופים שהם לא רק צופים בסרט אלא קוראים ביומן כפי שנכתב . מעבר לכך הסרט הציג בעיה קשה ליוצריו: איך לסיים אותו ? שהרי לסיים אותו במחנה ההשמדה שם מצאה אנה את מותה היה הולך נגד הנטייה של סרטי הוליווד אשר מאז ומעולם הסתיימו ב"האפי הנד ", דבר שלא קרה לגבי אנה פראנק שמתה במחנה ההשמדה )אם כי היומן שלה כולו מלא ברוח אופטימית שללא ספק הקלה מאוד על קבלת בידי הקהל האמריקני בתקופה זאת.
לכן הוחלט לסיים אותו במילים של אנה על כך שהיא מאמינה שלמרות הכל בני האדם הם טובים ולאמיתו של דבר גם בכך הוא שומר על הרוח האופטימית של היומן עצמו שלכותבת שלו לא היה מושג שהיא תמות במחנה השמדה .


סביר להניח שהיומן והסרט לא היה זוכה לאותה הצלחה אם היה מציג באמת את האימים של השואה את מחנה הריכוז, את הקור, את הרעב ואת מעשי ההתעללות . הוא היציג סביבה סגורה ולכאורה בטוחה שהקוראים והצופים רק יכולים לנחש על האימים שמסביב לה . ובכך אולי מקור עוצמתו כלפי הקוראים ,אבל מבחינה מסוימת הספר והסרט זכו להצלחה משום שהיו "נעימים " יותר מסיפורי שואה אכזריים בהרבה שכתוצאה מן הסתם לא היו זוכים לטיפול ההוליוודי . "היומן של אנה פרנק" הפך לסמל ומטפורה של השואה הוא גם החדיר את השואה לתודעה האמריקנית והעולמית יותר מכל דבר אחר שנכתב קודם לכן ואולי גם אחרי כן על השואה.
אנה פרנק הפכה בעיני האמריקנים למעין אמריקנית "של כבוד " שאיתה ועם אומץ ליבה והרוח האופטימית שלה יכלו להזדהות.

בעזרת המחזה והסרט  על חייה של אנה פרנק שנוצרו בארה"ב  אמריקה הפכה למורת הדרך המוסרית של אירופה שבה התקיימו אימי השואה. הסרט הפך את אנה פרנק בראש ובראשונה למעין נציגה של עידן השואה בעבור העולם הרחב.
אבל זמן קצר לאחר הקרנתו של הסרט החלו להישמע טענות שלמעשה היומן הוצג בצורה אוניברסאלית מידי כמייצג כל אדם וכך האופי היהודי הספציפי שלו הושמט ונשכח היו גם שהתלוננו. מזכירים שהיומן לא היה זוכה להצלחה גדולה כזאת אם הייתה אנה פרנק שורדת את המלחמה והיומן היה מאבד כתוצאה את משמעותו לגבי הקוראים.
במרכז המאבק כנגד הסרט וההצגה עמד המחזאי מאיר לוין ציוני סוציאליסט ששימש במלחמה ככתב צבאי מראשוני האמריקנים שנכנסו למחנות ברגן בלזן דכאו ובוכנוולד ,חוויות שהישפיעו עליו עמוקות . הוא גם סייע להעפלה. והמאבק באוטו פרנק הפך עבורו אובססיית חיים ממש.

לוין שהיה מחזאי ותסריטאי ידוע יצר קשר עם אוטו פרנק זמן קצר לאחר הוצאת היומן לאור והיציע לעשות אותו למחזה .פרנק הסכים אבל נחתם בינהם חוזה שאם לוין לא יצליח ליצור מחזה שיועמד על התיאטרון לא יהיו לאו זכויות וספות בעניין ופרנק יחפש מחזאי אחר. אם זאת בהערה צוין שגם במקרה כזה לוין יוכל להציג את מחזהו בעברית בישראל .בסופו של דבר פרנק החליט שהמחזה שאותו כתב לוין אינו מתאים לצרכיו/

 

המחזה הדגיש את אופיה היהודי וסבלה היהודי של אנה ואוטו פרנק חשב שיש לשים דגש דווקא על האופי האוניברסאלי של סבלה ולצמצם עד כמה שיותר התייחסויות לאופי היהודי שלה . כדי שאנה תמשיך לחיות בקרב בני עמים שונים.יש לזכור שאוטו פרנק עצמו היה יהודי חילוני למדי ומן הסתם ראה בכך אינטרס שלו עצמו להדגיש את האופי האוניברסאלי של הסיפור ולא את האופי היהודי, ובדיעבד נראה שאכן צדק אחרת אי אפשר להסביר את ההצלחה הכלל עולמית של היומן והמחזה והסרט על פיו .פרנק פנה לצמד מחזאים אלברט ופראנסס האקט ( בעל ואישה) שיעבדו את היומן למחזה המפורסם והמצליח שהועלה לבסוף על הבמה.
לוין המתוסכל סירב להיכנע הוא ניסה להציג במשך שנים את גרסתו למחזה טען תמיד שהיומן הוצג בגרסה אוניברסאלית שסילקה את כל האלמנטים היהודיים שבו. הוא האשים  דמות ספרותית ידועה ליליאן הלמן ( סופרת ובת זוגו של הסופר דאשיאל האמט ) שהייתה בעלת דעות קומוניסטיות באחריות לדחיית המחזה משום שהיה יהודי מדי.
הוא טען שהמסר האמיתי של אנה פרנק הושמד בכך שהפך לאוניברסאלי לחלוטין.
מאיר לוין גם טען שאז שהמחזה שהוא כתב הועתק בידי בני הזוג האקט והגיש תביעת פלגיאט כנגדם. הוא היה אחוז זעם על האקט וגודריץ שזכו בתהילה והכסף שנגזלה ממנו לדעתו.
הדיון המשפטי בין לוין ואוטו פראנק היה מר מאוד ונמשך לא פחות מ-25 שנה והסתיים רק עם מותם של המעורבים. לוין טען שהוא היה קורבן של הונאה והפרת חוזה ושל גניבה ושל פלגיאט של רעיונותיו. הוא טען ששורש ההבדל בינו ובין אוטו פרנק היה שהוא היה יהודי לאומי שרצה להציג את סיפור אנה פרנק כסיפור יהודי בעוד שאוטו פרנק היה תמיד יהודי מתבולל שראה בנאציזם רק כתאונה שקרתה לגרמניה ותו לא. ההבדל הזה בין ההשקפות עמד בשורש הסכסוך בינם.

אוטו פרנק טען שהסיפור אינו סיפור יהודי כלל וכלל אלא אוניברסאלי בניגוד ללוין הציוני.
בית המשפט בארה"ב קיבל את טענותיו של אוטו פרנק כולל את דרישתו לבטל את זכותו של לוין להציג את גירסתו למחזה בעברית בישראל מאחר שעד כה לעשה דבר על מנת לממש זאת.

בכל אופן לגבי טענתו של לוין ההאקטים השתמשו ברעיונותיו השופט אישר את טענותיו וקבע שיש לשלם לו 50 אלף דולר בפיצויים. אבל בית המשפט העליון דחה זאת ובסופו של דבר נקבע שהדמיון היה בלתי נמנע .בכל אופן נקבע למרות הכל מותר ללוין להציג את גרסתו בישראל למרות התנגדותו של אוטו פרנק. לוין חתם לבסוף על חוזה עם פרנק שבו הסכים לוותר על כל זכויותיו על המחזה כולל זכות ההצגה שלו בישראל תמורת תשלום של חמש עשרה אלף דולר מפראנק.אך לאחר  מכן חזר בו וטען שההסכם לא היה הוגן לטענתו הוא נפל קורבן למזימה קומוניסטית שבמרכזה עמדה הפעילה הקומוניסטית ליליאן הלמן ו"המאפיה הסטליניסטית שלה".

.
המחזה בגרסתו הלאומית הציונית של לוין הוצג ב1966 ישראל בבית החייל בבימויו של פיטר פריי וזכה להצלחה סוחפת לוין רק שכח לציין בפני המפיקים ששוב לא היו לו זכויות על המחזה ,לבסוף הוא הורד ממנה לאחר 50 הצגות בדרישת עורכי הדין של פרנק.ההורדה זכתה לביקורת קשה בתקשורת אבל אוטו פרנק עמד על כך.
לוין הפך אחוז אובססיה כתוצאה מהפרשה וכתב רומן על הנושא בשם "האובססיבי " שבו תיאר את המקרה מנקודת מבטו ועם שינויי שמות . לאחר מכן הופיעו שני ספרים שונים שתיארו את הפרשה מנקודות מבט שונות והשני והחדש יותר מביא מסמכים שללוין דווקא היה "קיס " בטענותיו.
מה שברור הוא שכתוצאה מהפרשה מכחישי שואה שונים מצאו עילה לטעון  שהיה זה לוין שכתב את היומן עצמו ועל כך נוצרה מחלוקת עזה אפילו יותר.

מכחישי השואה נגד אנה פרנק

כתוצאה ישירה מפרסומו העולמי היומן הפך לבסיס למחלוקות רבות נוספות .בראש ובראשונה הוא הותקף בידי מכחישי שואה שונים שרואים ביומן כלי הסברה יהודי מרכזי לגבי קיום השואה שטענו שפראנק זייף בו בעצמו קטעים שונים .
ההתקפות האלו החלו ב1957 בעיתון שבדי ובו נטען שהיומן בצורתו הסופית נכתב בידי  לוין. המכחיש מבקר ספרותי דני בשם הארלד נילסן טען לביסוס טענותיו שהשמות אנה ופטר אינם שמות יהודיים (!) וטרח לחקור את הרקע היהודי של כתיבתו של לויו בניסיון להראות שהוא מהחבר האמיתי .

טענות דומות החלו להופיע בסקנדינביה אם כי אוטו פרנק עוד לא היה מודע להם בשלב זה. לאחר מכן החל לטעון זאת גם מורה ניאו נאצי בשם לותר שטילאו שהיומן הוא זיוף.  אוטו פרנק תבע אותו לדין.

את טענותיהם של המכחישים השונים חיזקה העובדה  שאוטו פרנק השתמש בכמה גרסאות של היומן.

האמת היא שאביה של אנה פרנק אכן צינזר חלקים שונים מתוך יומנה של בתו, דוגמת אלה שעסקו במיניותה, יחסיה המתוחים עם משפחתה וגינוי בני משפחה וחברים בדירת המסתור שלהם. לשם העלמת חומרים אלה פרסם אביה של אנה פרנק יומן חלקי בלבד אך לא השמיד את הדפים שהוצאו ואלה פורסמו לאחר מותו, במהדורה המלאה של היומן.עובדה זו שימשה מאז כחומר למכחישי שואה שטענו שפרנק זייף את היומן וכי בכל מקרה אנה פרנק הייתה "מטורפת למין ".
המשפטים בין פרנק ומכחישי שואה אלו נמשכו עד סוף חייו. המכחישים ניסו להוכיח שפרנק זייף את היומן כשהוא משתמש בעט כדורי שעוד לא היה בשימוש בזמן המלחמה. בתי משפט נאלצו לבדוק אתה גרסאות היומן ולקבוע את האוטנטיות שלהם .בית המשפט קבע שהיומן הוא אוטנטי אך זה לא עצר את המכחישים שהמשיכו לטעון שמאיר לוין הוא המחבר האמיתי . בין אלה היה ההיסטוריון הניאו נאצי דויד אירוינג שבהקדמה לספר על היטלר התייחס ליומן ב-1975 התייחס אליו כאל אחד הזיופים המרובים לטענתו על השואה ( מהצד היהודי כמובן ) שנוצר בחלקו בידי תסריטאי ( לוין ) בשיתוף פעולה עם אוטו פרנק.
אוטו פרנק הגיש מיד תביעה משפטית כנגד אירוינג והקטע נמחק מהמהדורות הבאות של הספר. מאחר שעותקים רבים של הספר נמכרו אוטו פרנק דרש סכומי כסף שישולמו לבית אנה פרנק באמסטרדם .
אבל גם זה לא עזר החלו להופיע ספרים שמטרתם הייתה להוכיח שהיומן הוא  זיוף ומתיחה.  האנטישמי דיטליב פילדר שהתמחה בעיקר באנטישמיות פורנוגרפיה ( מסוגו של שטרייכר הנאצי עורך שטירמר )( פירסם ספר שבו היציג את אנה כילדה נימפומאנית ומכורה לסמים והוא היגדיר את היומן כ"פורנו הילדים הראשון ".

המפורסם שבמכחישי אמיתות היומן   הוא מכחיש השואה הידוע ביותר מצרפת רוברט פוריסון פרופסור לספרות בליון במקצועו שפוטר שהפך זאת למשימת חיים להוכיח שהיומן הוא זיוף פוריסון פרסם השוואות בין גרסאות היומן בשפות שונות שבהם הוכיח פרנק כביכול את הזיוף ופירסם גם טקסט של שיחה שניהל עם אוטו פרנק שהוא ואישתו קיבלו אותו בלבביות בביתם אם כי ידעו שהוא מכחיש שואה וניהלו עימו שיחה של תשע שעות שלטענתו הראתה שהאב משקר א וטו פרנק פירסם כמובן את גרסתו שלו לשיחה ממנה התברר שפוריסון הוא זה ששיקר.
פוריסון טען שהיה זה בלתי אפשרי להתחבא במקום המחבוא וכי האב שיקר לגבי  חוויותיה של המשפחה  לאורך כל הדרך  מאחר שלא היו תאי גזים ולא היו מחנות השמדה.

פוריסון טען שאין יומן אחד אלא אין ספור נוסחים ותרגומים ועיבודים המשתנים לפי הצורך. ולא האמת ההיסטורית היא המניעה אותם אלא אוטו פרנק והאינטרסים הכלכליים שלו .

דומה שאת מכחישי השואה עצם קיומו של היומן מטריף באופן מיחד שכן היומן הפך לסמל אוניברסאלי של סבל בכל העולם ( בניגוד לכוונתו של מאיר לוין שרצה להפוך ראותו לסמל יהודי ספציפי ), לטענת המכחישים היומן סייע להקמת מדינת ישראל והוא מסייע לממן אותה היומם פגע בגרמנים ובפלסטינאים הוא כלי פוליטי בידי יהדות העולם והוא שיעור מאלף בפירסומת ובתעמולה בקנה מידה עולמי.

נאצי בריטי בשם קריצ'רד וורל פירסם חוברת שב-1974 שבה טען שהיומן הוא מיתוס שנוצר בידי האב וכי לוין הוא זה שכתב את הדיאלוגים והאב עיבד אותם ללשון הנערה.המכחישים טענו שלא יתכן שנערה צעירה תכתוב ספר בשל כל כך וטען כי המדובר במיתוס שהוא חלק מתרמיות רבות נוספו .
בשלב מסויים במשפט עם מכחיש השואה הנאצי ארנסט רמר מצאו הבודקים שהטקסט נכתב  גם בעט כדורי מסוג שהומצא רק ב-1951 ומידע שהתפרסם בעיתון "שפיגל".   נטען שבדיקה זאת מערערת מאוד את אמינות היומן.

ההתקפות הבלתי פוסקות האלו אילצו לבסוף את אוטו פרנק למסור את היומן לבדיקה רשמית מדעית משפטית שתוכיח את האוטנטיות שלו אחת ולתמיד.
לבסוף יצאה לאור ב-1986 מהדורה רשמית של היומן על גירסאותיו השונות מטעם המכון ההולנדי לתיעוד מלחמתה עולם השנייה בהשוואה ביקורתית של נוסחי היומן ועם הקדמות מפורטות ביותר על כל הקשור ביומן. המהדורה פורסמו מסקנות מפורטות על כתב היד ,על סוגי הנייר הדיו וכו' .
במהדורה זאת התברר שנוסח היומן המקורי היה ארוך ברבע מהמהדורה שפורסמה לבסוף בגלל קטעים שונים שהוציא אוטו פרנק . המהדורה הביקורתית היציגה זה לצד זה את שלושת גרסאות  היומן שתיים נפרדות של אנה והשלישית של אוטו והשוותה בינן .
פוריסון לא השתכנע גם מזה שהרי בעיני מכחיש השואה כל הוכחה שהיא תהיה  אשר תהיה היא רק עוד חלק מקונספירציה יהודית  רחבת היקף כנגדו אישית. הוא  ניהל כאחוז דיבוק מטורף מעצם קיומם  של  היומן ושל אנה פרנק   במשך שנים משפטים והתקפות  בכל  במה אפשרית כנגד היומן שאותו הגדיר "כלי תעמולה יהודית וציונית שקרית ". .

בספר שפירסם פוריסון ב-1992 נטען שהאב הוא המחבר האמיתי של היומן ( ואם כך מוזר הוא מדוע היה עליו לחבר את כל הקטעים האירוטיים שאותם השמיט ושבהם השתמשו מתקיפי היומן השונים אולי כדי להוסיף אמינות ?) .

לבסוף בדצמבר 1998 אסר בית משפט באמסטרדם להפיץ פירסומים המטילים ספק באמינות יומנה של אנה פרנק .היומן אוטנטי קבע בית המשפט ומי שמטיל ספק בכך עובר על החוק ויוטל עליו קנס של עשרים וחמש אלף גילדן ( 12000 דולאר ) .

מובן  שהפרסומים האלו ממשיכים ברשת. המשפטים בין פרנק ומכחישי שואה אלו נמשכו עד סוף חייו.
האמת היא שאביה של אנה פרנק אכן צנזר חלקים שונים מתוך יומנה של בתו, דוגמת אלה שעסקו במיניותה, יחסיה המתוחים עם משפחתה וגינוי בני משפחה וחברים בדירת המסתור שלהם. לשם העלמת חומרים אלה פרסם אביה של אנה פרנק יומן חלקי בלבד ונעים יותר ובוטה הרבה פחות מזה שאנה כתבה ביומן כפי שפירסם אותו אוטו פרנק יש פחות מין פחות לבטים של ההתבגרות פחות חיכוכים בין המסתתרים דמויות נעימות יותר אך לא השמיד את הדפים שהוצאו ואלה פורסמו לאחר מותו, במהדורה המלאה של היומן.עובדה זו שימשה מאז כחומר למכחישי שואה אחרים שטענו שפרנק זייף את היומן וכי בכל מקרה אנה פרנק הייתה "מטורפת למין ". למעשה דווקא העובדה שאוטו פרנק ראה צורך לצנזר חלקים מהיומן דומה שהיא הוכחה אולטימטיבית לאמינותו. .ורק בשנים האחרונות התגלו עוד כמה עמודים ששמר אוטו בסוד ונחשפו ב1998 בידי שכן שלהם מסר אותם .הגילוי של עמודים האלה הפכו לידיעה עולמית והם עסקו כולם בהתקפה של אנה על נישואי הוריה שבהם ניתחה את היחסים בינהם בצורה שמן הסתם הכאיבה מאוד לאוטו.
התרגום החדש של היומן בהוצאת כינרת כולל את כל הקטעים המצונזרים הללו .

מי היה המלשין ?

עד היום גם לא נפתרה השאלה מי הסגיר את פרנק ובני משפחתה לנאצים והועלו שמות של חשודים שונים. הבולט בהם היה ויליאם ואן נמארן שעבד במחסן הבניין בו הסתתרו. אך אוטו פרנק בעצמו לא האמין בהאשמתו. שלגבי אחד מהם נטען שסחט את אוטו פרנק במשך שנים לאחר המלחמה מכיוון שידע סודות אפלים לגבי מעורבותו של פרנק במסחר עם הנאצים לפני המלחמה.
בניסיון ללכוד את המלשין היה על ידי מציאת האחראי הנאצי לתפיסה.שמעון ויזנטל עשה זאת לאחר שסטודנט גרמני טען שהיומן הוא זיוף ואמר שיאמין בו רק אם ימצא האיש שאסר אותה. ויזנטל חיפש אחריו במשך שנתיים ומצא אותו כשוטר בוינה זילברבאואר זילברברואר הושעה מעבודתו למשך כשנה ואחר כך הוחזר אליה בשאלה מי היה המסגיר ( או המסגירה ) לא נפתרה מעולם. אבל נראה שואן מארן אכן היה האפשרות הסבירה ביותר.
אוטו פרנק נפטר ב-1980 כל הזכויות לתשואות העצומות היומן הועברו לקרן שוויצרית קרן אנה פרנק היושבת ובבאזל. .ב1998 אמורים היו נכסיה של הקרן להגיע על פי יודעי דבר לשלושים מליון פראנק הודות למדיניות השקעות נבונה .שאותם היא תורמת למטרות צדקה.

עם כל הצלחתו הגדולה בית אנה פרנק היה מעורב גם בפעילויות שנויות במחלוקת למשל  כאשר ביקש להכניס למועצה שלו את בנו של המנהיג הנאצי באלדור וו שיראך אך צעד זה הנתקל בהתנגדות עזה ולבסוף בוטל .

בית אנה פרנק הסתבך גם  בשערוריות כאשר אירח  ב-2004 תערוכה   עם קריקטורה של אריאל שרון המושוה לאדולף היטלר .הדבר עורר תגובות נזעמות מהנשיא משה קצב והשר נתן שרנסקי אך המוזיאון הסביר זה הכל במסגרת תערוכה הבודקת את גבולות חופש הדיבור

היסטוריות חלופיות של אנה פרנק

כתבו גם היסטוריות חלופיות על אנה פרנק .הסופר פיליפ רוט כתב ספר בשם "סופר הצללים על סופר שנתקל באישה המאמינה שהיא אנה פרנק שניצלה וחיה באנונימיות בארה"ב .היא מופיעה כדמות מבוגרת בספר הפנטזיה של ג'וף ריימן 253 כנוסעת ברכבתה תחתית בלונדון.
הסופר אדוארדו די פיליפו כתב סיפור  בשם "אנה" של היסוריה חלופית שבו אנה פרנק נשלחת לארה"ב מוצאת את עצמה ככפילה של גו'די גרלנד  בתפקיד דורותי בסרט "הקוסם מארץ עוץ "  מתחתנת עם הכוכב מיקי רוני  והופכת שם לכוכבת קולנוע.
יש אפילו  רומן של היסטוריה חלופית  בשם "הנער שאהב את אנה פרנק  של אלן פלדמן שבו הנער פיט שכ שהיסתתדר בדירה עם אנה  ניצל ועובר לניו יורק ועל חייו כאדם מבוגר.
ב-2003 היא כיכבה בקומיקס ברשת  בשם "אנה פרנק כובשת את הנאצים מהירח " שבו היא מוקמת לתחייה בגוף קיברנטי  ונשלחת ולהילחם באיום נאצי מהחלל.

למה דווקא אנא פרנק ?

 

על אנה פרנק וכל מי שהיה קשור אליה פורסמו אלבומים,ספרים , קבצי מכתבים  סרטים דוקומנטאריים .על שמה נקרא אסטרואיד בחלל .המגזין "טיים"  כלל את אנה פרנק כאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר של המאה העשרים ,והיא ללא כל ספק מתה בגיל הצעיר ביותר מכולם .


לסיום אי אפשר שלא לשאול את השאלה:  מדוע דווקא אנה פרנק זכתה להצלחה כה גדולה ששום סופר אחר על השואה לא התחיל אפילו להתקרב אליה? מדוע דווקא היא הפכה לסמלה גדול של אימי השואה ולא יאנוש קורצ'אק למשל?

והתשובה היא שדווקא בגלל שהסיפור היא מתארת הוא כל כך שקט  ובעצם לא קורה בו שו דבר מזעזע ודרמטי הוא מרטיט יותר מסיפורי טרגדיות אמיתיים כמו אלו של ניצולי מחנות השמדה או ק. צטניק שהוקרא הממוצע  פשוט אינו יכול לאכל אותם .

ביומנה כתבה אנה פרנק בחוש נבואי כלשהוא ספק לבגלוג ספק ברצינות שהיא כותבת "מפני שאני רוצה לחיות גם לאחר מותי ".

משאלתה התקיימה. אנה פרנק ממשיכה לחיות לאחר מותה כפי שרק מעט מאוד סופרים מבני זמנה ממשיכים לחיות ובלב מליונים רבים,שכן גורלה היה לסמל .

אבל …סביר להניח שאילו הייתה אנה ניצלת היא לא הייתה סופרת כה מפורסמת כפי שאירע  כתוצאה מהירצחה בגיל צעיר.

כל הסיכויים הם שהיומן היה מאבד את כל משמעותו למיליונים ולא היה זוכה אפילו לשמץ מזערי ביותר של הצלחתו הכלל עולמית אם הייתה אנה פרנק…שורדת את המלחמה.

 

אנה פרנק.ציור מאת מרק שאגאל 1958.

נספח: מכתב ממוזיאון אנה פרנק בארה"ב
Dear Mr . Eshed
According to the Anne Frank Museum in Amsterdam, the Diary
has now been translated into 75 languages–my last exact list totaled   63
languages and I am waiting too to get the new list from the AFH
The Diary are we are told surpassed 33 million copies in print.
Try to contact the AFH: n.delome@annefrank.nl
to get additional information. It is likely you can get an exact list of the
languages and a confirmation of the total copies of the diaries in print
globally.
I have held my position here for 4 and a half years. I cannot tell
you to my satisfaction the impact Anne Frank continues to have
on members of every generation as they revisit her story. Tributes
continue to be made in song, poetry, music, dance and performance.
It is said that the play is prformed somewhere in the states approximately
once every month. The Anne Frank traveling exhibitions have been to
over 200 communities where they have been viewed by over 5 million
people in North America. The exhibit organizers routinely tell us it is
the Anne Frank exhibit which draws the most people to their venues,
and that does include museums which host the exhibits.
Good luck with your story.
Best wishes,
Mary Geary
Director of Development
The Anne Frank Center USA
38 Crosby St., 5th fl.
New York, N.Y. 10013
Tel.: 212.431.7993
Fax: 212.431.8375

 נספח : רשימת ספרים בעברית על אנה פרנק

אנה פרנק יומנה של נערה: 14 ביוני 1942 -1 באוגוסט 1944 . תירגם מהולנדית שמואל שניצר. הוצאת קרני ,1953.מהדורה רביעית , הנוסח המלא ,גם כן בתרגום שניצר ,הוצאת קרני, 1992

אנה פרנק –יומן ::הנוסח המלא בתרגום חדש מהולנדית קרלה פרלשטיין . הוצאת דביר 2007 .
אנה פרנק הגמד החכם בתרגום מרים ילן שטקליס עם הקדמה של אדיר כהן ,איורים גליה לרר,ה וצאת עלמה ,1989. .

אנה פרנק סיפורים תרגמה מהולנדית מרים ילן שטקליס ציורים דומיניק רולן וחוה נתן ,יבנה תשכ"ב.

מהדורה שישית מורחבת יצאה ב-1988 עם תרגומים חדשים של "סיפורים מהאגף הנסתר " בידי שלמה טנאי .

ספרים על אנה פרנק

פרנסיס גודריץ' וא הקט "יומנה של אנה פרנק " תרגם ניסים אלוני בתוך מחזות ומערכונים הוצאת ההסתדרות הכללית הועד הפועל המרכז לתרבות וחינוך ,איגוד במות החובבים .תורגם גם בידי אלכס זהבי בהוצאת האגודה לקידום תרבות התיאטרון לילדים ולנוער ליד משרד החינוך . שנות השבעים .מאיר לוין אנה פרנק :מחזה בשלוש מערכות .עברית שולמית גבעולי ועדנה שביט ,עבוד בתיה לנצט ופיטר פריי ,הוצאת לוין, 1967 , הופיע במקור בשם "יומנה של אנה פרנק ".

פרנסיס גודריץ' ואלברט הקט יומנה של אנה פרנק תרגום ניסים אלוני ,בית צבי בית ספר לאמנויות הבמה ,רמת גן ,1990. מהדורה שנייה הוצאת בית ספר בית צבי , 2005.
יוסף שה לבן יומנה של אנה פרנק ,הערות והנחיות ללימוד וקריאה, אור עם ,1978 אור עם ,1978.

רות שלוס מבט על אנה פרנק  קטלוג תערוכה שהתקימה בספרית שער ציון, בית אריאלה, אפריל-מאי 1981
נינה טננבוים בקר ילדי השואה :יומנים וזכרונות .תרגם מיידיש צבי ישיב ,אין שם מו"ל . 1984. מחקר וסקירה על יומני ילדים בשואה.

מיפ רויס ואליסון לסלי גולד נזכור את אנה פרנק ומשפחתה:סיפורם המופלא של מחביאי אנה פרנק ומשפחתה תרגום נעמי כרמל ,דביר ,1987.

תקציר: "נזכור את אנה פראנק" הוא האוטוביוגרפיה המרגשת של מיפ חיס, האישה שסייעה למשפחת פראנק בהיותה במחבוא.

ארבעים שנה לאחר שפורסם לראשונה הספר אנה פראנק – יומנה של נערה (ראה אור בעברית בהוצאת קרני-דביר), שנעשה במרוצת הזמן חלק מן הקלאסיקה המודרנית, ניתנת לנו ההזדמנות להתוודע אל מסתיריה של אנה פראנק.

קשריה של מיפ עם משפחת פראנק החלו ב- 1933, כשהיגרה מגרמניה להולנד, במנוסתם מפני הנאצים. ב- 1942, לאחר שהגרמנים כבשו את הולנד, החליטה משפחת פראנק לרדת למחתרת ולהתחבא. מיפ, יחד עם בעל האנק, מילאו תפקיד מרכזי בקיום הקשר בין המחבוא של משפחת פראנק לעולם החיצוני. במשך יותר משנתיים, ותוך הסתכנות מתמדת, דאגו בני הזוג חיס לספק לדיירי המחבוא מזון, ידיעות ומלוא חופניים עידוד. בסיפור המרתק הזה, המתאר במידה מהממת של כנות ופשטות את פרטי החיים תחת עול הכיבוש הנאצי, נכללים כמה גילויים מסעירים.

חנן נייק, תרצה יובל ,פרידה גור אריה עולמה של אנה פרנק בית אנה פרנק , אמסטרדאם 1992 אלבום לתערוכה קיים גם באנגלית.

וילי לינדור שבעת החודשים האחרונים :נשים בנתיב של אנה פרנק מהולנדית שמואל שניצר, ביתן ,1992.

תקציר:בעת החודשים האחרונים – נשים בנתיב של אנה פרנק הוא סיפורן האישי של שבע נשים צעירות, חברות ילדות ומכרות של אנה פרנק, אלה שהיו איתה במשך כל אותה תקופה ועד רגעיה האחרונים במחנות הריכוז של הנאצים. שבעת החודשים האחרונים הוא גם סיפור מותה של אנה פרנק, הנערה היהודיה שיומנה המפורסם זיעזע את העולם. דורות של נערים ונערות קראו בריגשה את יומנה של הילדה שהסתתרה, למעלה משנתיים, עם משפחתה בדירת – מסתור בבניין המשרדים של אביה בעיר אמסטרדם. היומן, שנמצא אחרי המלחמה על – ידי האב, היחיד ששרד ממשפחת פרנק, מסתיים בשני משפטים קצרים, כדיווח קר וענייני: ב – 4 באוגוסט, 1944, פרצה למחבוא ה'גרינא פוליציי' וכל המסתתרים נעצרו ונשלחו למחנות – ריכוז בהולנד וגרמניה." "במארס 1945, חודשיים לפני שחרור הולנד, נספתה אנה במחנה – ריכוז ברגן – בלזן." מה הם הדברים הנוראים שחוותה אנה? מה קרה לה, לאחותה ולאמה בשבעת החודשים הקשים שחלפו מעת מעצרן ועד לשבועות האחרונים שלפני סיום במלחמה ושחרור האסירים ממחנות ההשמדה? איך הן הצליחו להחזיק מעמד במחנות הריכוז למרות המחלות ועבודות הכפייה? איך הן שרדו את הטרנאספורטים והסלקציות במחנות ההשמדה? מדוע הן לא הצליחו לשרוד גם את השבועות האחרונים ולהציל את חייהן? שאלות אלו ואחרות הטרידו רבים במשך כל השנים שחלפו מאז. וילי לינדוואר, יהודי הולנדי, מפיק סרטים דקומנטריים, לקח על עצמו את המשימה הקשה לאתר את הנשים האחרונות ששרדו את מחנות ההשמדה, אלא שהכירו אנה פרנק בילדותה ופגשו בה ובמשפחתה במחנות הריכוז השונים – עזרו, עודדו וסעדו אותן ככל יכולתן כאשר אנה ואחותה, מרגוט, נפלו למשכב חסרות – אונים. שבעת החודשים האחרונים מתעד, בגוף ראשון, את עדותן המזעזעת של נשים אלה על ימיה האחרונים של אנה פרנק, על החיים והמוות במחנות, על עבודות הכפייה, המחלות, בסלקציות האכזריות, הפרדת ילדים מהוריהם, נשים מבעליהן, קריעת עוללים מידי אמהותיהן ושליחתם לתאי הגזים ביחד עם זקנים ושאר יהודים שהיו "חסרי – תועלת" למאמץ המלחמתי של החיה הנאצית.

ונורה ליי אנה פרנק , ציורים ריצ'רד הוק , תרגמה רחל פן,סדרת אנשים מפורסמים ,הוצאת כינרת ,1993. ספר לילדים.
מנו מצלר, רוד ואן דר רול היסטוריה להיום –אנה פרנק תרגום רונה גרינברג ,בית אנה פרנק אמסטרדאם ,1996.

 

שמואל תומס הופרט האם ראיתי את אנה פרנק? ספריית הפועלים ,1997 .

תקציר :"אדוני אמר שהיה בברגן בלזן. האם ראה שם את אנה פראנק?" השאלה הופנתה אלי בקול צלול, בגרמנית, על ידי ילדה שישבה בשורה הראשונה, בכניסה הרפורמיסטית בעיר ההאנזה ליבק, עירו של תומאס מאן. הסיפורים הקצרים, הנובלה "כוסית לברטה" והמסה "מברגן בלזן לירושלים", שכונסו בקובץ האם ראיתי את אנה פראנק? נכתבו החל בשנות השבעים המאוחרות ועד למחצית השניה של שנות התשעים. בכולם ניכר חותמו של מספר ישראל בוגר, ניצול שואה, המשחזר את קורותיו ותוהה על שורשיו ועל זהותו הכפולה. האם ראיתי את אנה פראנק? הוא מסמך אישי, שבו שזורים פרטים אוטוביוגרפיים עם יסודות בדיוניים. הסיפורים כתובים ברגישות, בהומור שוויקי חכם ומתוך הכרת תודה של אדם שנולד פעמיים. בספר כלולים סיפורי נסים (מתקופת השואה), סיפורים ארץ ישראליים ומסע מצמרר אל מחוזות ילדותו של המחבר, בעיירה קטנה בצ`כיה. בסיומו של המסע מנתק שמואל תומס את חוט הטבור הקושר אותו אל עיר הולדתו ומתחבר לירושלים.

אליסון לסלי גולד אני זוכרת את אנה פרנק :זכרונותיה של חנה גוסלר מאנגלית דבורה נגבי ,הד ארצי ,2000 .

תקציר :כולנו מכירים את יומנה של אנה פרנק, אחד הספרים שהיו לסמל לתקופת השואה ולמאבק היהודים לשרוד בה. כידוע לכל, אנה פרנק לא שרדה, ומתה מרעב וממחלה במחנה הריכוז ברגן-בלזן בשנת 1945, קרוב לסופה של מלחמת העולם השניה. עם זאת, לא רבים יודעים כי חברתה הטובה של אנה פרנק, חנה גוסלר, שרדה את תלאות המלחמה והשואה והצליחה לספר את סיפורה של אנה פרנק ? ושלח עצמה. חנה, שהיתה חברתה הטובה של אנה פרנק לאורך כל ילדותן המשותפת באמסטרדם, גרה בשכנות לאנה עד לאותו יום שבו נעלמה משפחת פרנק כאילו בלעה אותה האדמה ועברה לגור במחבוא. אליסון לסלי גולד, מחברת הספר אני זוכרת את אנה פרנק, מביאה לנו את זכרונותיה של חנה גוסלר, את קורות חברותה הקרובה עם אנה ומספרת על תלאותיה של חנה עצמה בזמן המלחמה. חנה מספרת לנו על אנה פרנק המצחיקה, החכמה והצעירה, שבילתה במסיבות פיג`מה עם חברותיה, התעניינה בבנים, ורצתה להיות מפורסמת ? נערה ככל הנערות. סיפורה הנוגע ללב של חנה גוסלר הוא השלמה של יומנה של אנה פרנק ומתאר גם את פגישתן הטרגית של חנה ואנה במחנה הריכוז בלגן-בלזן זמן קצר לפני מותה של אנה. המחברת מפיחה רוח חיים בזכרונותיה של חנה על שתי נערות מתבגרות אשר על אף מצבן המייאש, לא איבדו תקווה. כמו כן כלולות בספר הערת המחברת, הקדמה מאת חנה וגסלר ותמונות מילדותן המשותפת של חנה ואנה פרנק.

ורדים מן האדמה - ביוגרפיה של אנה פרנק / קרול אן לי
קרול אן לי ורדים מן האדמה :ביוגרפיה של אנה פרנק מאנגלית דפנה לוי ,מחברות לספרות ,2000

תקציר:

יפורה הטרגי של אנה פרנק נחשף ביומן המרגש שכתבה, המהווה מסמך אותנטי לאירועי תקופתה. יומנה היה לאחד הספרים הנקראים ביותר בעולם. לכן מפליאה העובדה שזו הביוגרפיה המעמיקה הראשונה שנכתבה עליה.

ורדים מן האדמה הוא פרי מחקר מקיף, שבמהלכו ריאיינה המחברת שלו, קרול אן לי, עשרות בני – אדם, קרובי משפחתה של אנה פרנק וידידים ששרדו בשואה. למחברת ניתנה גישה בלעדית למסמכים שטרם ראו אור, אשר אפשרו לה לבחון מעמדה ייחודית את אופייה המתפתח של נערה מורכבת, חדת-מבט וכישרונית זו, ואת מערכת השיקולים והלבטים שהביאו לקיצוץ חלקים מביכים ביומנה.

 

ורדים מן האדמה מספר את סיפורה של משפחת פרנק לפני המלחמה, במהלכה ואחריה. הוא מציג עדויות חדשות לשאלת זהותו של הנאשם בהסגרת המשפחה וכן עדויות כואבות על ימי חייהן האחרונים של אנה ואחותה מרגוט שנספו במחנה הריכוז ברגן-בלזן.

בצד סיפורם של בני משפחת פרנק נפרש סיפורם המר של יהודי הולנד, שנלו קורבן לתאוות הרצח של הנאצים מזה ולבוגדנותם של ההולנדים מזה.

מליסה מילר הנערה אנה פרנק ,ביוגרפיה. תרגמה מגרמנית רוני לוביאנקר ,דביר 2001

תקציר :

כל זמן שהאנושות כולה, בלי יוצא מן הכלל, לא תעבור מטמורפוזה גדולה, תוסיף המלחמה להשתולל, וכל מה שנבנה, גדל ושיגשג ייקטע ויושמד ויתחיל שוב מחדש לאחר מכן!"

כך כתבה אנה פרנק חודש ימים לפני יום הולדתה החמישה-עשר.

המלחמות מוסיפות להשתולל בעולם, אך אסור לנו לחדול מלתלות תקווה בכושר הלימוד של האדם. לפיכך עלינו להמשיך ולספר סיפורים כגון אלה של אנה פרנק. כנגד השכחה.

ביוגרפיה זו מנסה להשלים את יומנה של אנה, ולתעד את נתיב הייסורים שבו הלכו היא, בני משפחתה, וחבריה הקרובים. בו-בזמן היא מתארת את תועבות המשטר הנאצי: החל בתעמולת השנאה, דרך ההגבלות, ההשפלות ושלילת הזכויות, וכלה בהגליה וברצח ההמוני של היהודים. כדי לגלות את הדמות שמאחורי המיתוס, ולהרכיב תמונה אותנטית ככל האפשר של חיי אנה הקצרים, התחקתה מליסה מילר על שורשיה המשפחתיים ועל הסביבה החברתית שעיצבה את חייה. לשם כך היא נפגשה עם עשרות ניצולי שואה, שוחחה עמם ארוכות ובדקה מכתבים, רשימות, תצלומים ומסמכים שלא פורסמו עד כה. שפע עדויות זה, כך מקווה המחברת, יסייע להתוודע לעומקה של פרשת חיים אחת.


אוה שלוס עם אולין ג'ון קנט ילדות אחרת : מסע החיים של אוה תרגום שאולה פרנקל בהשתתפות מרים תליטמן , יד ושם , 2001. סיפורה של אחותה החורגת של אנה פרנק ( בת החורגת מנישואיה השניים של אביה של אנה פרנק ) .

אנה באום, מריה בטי סימון דקר, מרים דובי-חזן ביום שאנה פרנק מתה רעננה : דוקוסטורי, 2004 .

ג'וזפין פול ואנג'לה ברט  אנה פרנק תירגמה רימונה די נור , איירה אנג'לה בארט, כתר ,2005. ספר לילדים.

תקציר :

יומנה של אנא פרנק פורסם ב 1947 ומאז תורגם ליותר מחמישים שפות, עבד לקולנוע ולטלויזיה והעלה בתאטראות ברחבי העולם. אנא פרנק נהפכה לסמל הילדים היהודים שנכחדו בשואה.

הסיפור שכתב ´וזפין פול במיוחד למען הקוראים הצעירים ואיוריה הנפלאים של אנג´לה בארט משרטטים את דמותה התוססת של אנה ומציגים את ספור חייה של נערה רגישה ואמיצה, את יחסיה עם הקרובים לה ואת תקוותיה ושאיפותיה.

אנה פרנק היקרה / מרג'ורי אגוסין

מרג'ורי אגוסין אנה פרנק היקרה מספרדית יורם מלצר ,כרמל ,2006.. . ספר שירים שיש בו דיאלוג אינטימי בין משוררת בת זמננו לאנה פרנק.


.
סוזנה דיוידסון אנה פרנק מאנגלית חגי ברקת דני 2007 .

תקציר:

בגיל שלש עשרה נכנסה אנה פרנק עם בני משפחתה למחבוא סודי כדי להסתתר מהנאצים. במשך שנתיים אסור היה לה לצאת החוצה, לרוץ, לצעוק או לצחוק בקול רם מדי. במקום זאת היא מלאה את היומן שקבלה ליום הולדתה במחשבותיה ורגשותיה, עד ליום בו נתפסו בני המשפחה ונשלחו למחנות הריכוז. היומן שכתבה התפרסם בכל העולם והפך את אנה לסמל של אומץ לב, תקווה ואמונה, כמו גם לסמל סבלם וגורלם של בני העם היהודי בשואה.

הספר שמביא את סיפורה של אנה והתקופה, נכתב בעזרתה של אווה שלוס, ניצולת שואה ואחותה החורגת של אנה פרנק.

יפים חזן    חנה סנש. אנה פרנק. :   פואמות ושירים /   תל אביב : טרקלין, תשע"ב, 2012.

תקציר:ים חזן עלה לארץ בשנת 1991. אוהב ארץ ישראל והשפה העברית.
בספר כלולות הפואמות חנה סנש / אנה פרנק "הגיבורות שלנו", כדבריו, וכן שירים נוספים על היסטורה יהודית ("יד ושם", "ליל הבדולח"), על מוסיקה ("הפוקו אלגרטו", "שוסטקוביץ וטוסקניני") על כלכלה ועבודה ("ליצור מקומות עבודה", "צריכים לתת קביעות") ועוד, המספרים סיפור אופטימי של קליטה.

מנו  מטסלאר  אנה פרנק – בין מילים לתמונות /   מאנגלית: אביגיל בורשטיין  אור יהודה : דביר, תשע"ב 2012.

תקציר :אנה פרנק היא מהדמויות המוכרות ביותר בעולם. בני נוער ומבוגרים רבים קראו את יומנה והתוודעו אל השנים שבילתה במסתור, אבל מעטים מכירים מקרוב את חייה לפני המלחמה ואת המהפך הנורא מילדות מאושרת, מלאה בחברים ובחלומות, לנידוי חברתי ולמאבק להישרדות. הספר אנה פרנק – בין מילים לתמונות מציג תצלומים רבים ונדירים, ציטוטים אותנטיים והסברים היסטוריים קצרים, ומקים לתחייה מהלך חיים מצמרר ותקופה גורלית בתולדות האנושות. ‬

שרון דוגר במסתור עם אנה פרנק. :   סיפורו המופלא של הנער שאהב את אנה פרנק /    תרגום: בן ציון הרמן תל-אביב : ספר לכל, 2012.

תקציר:

"אני נער ביישן, אך גדל במהירות ונהיה לגבר. אני אהבתה של אנה פרנק. אתם מכירים אותי דרך המילים שלה.
מי אני באמת? אני פטר. לא שכוח אך גם לא ממש ידוע."

"ספר אודות ילד בשם פטר ואן פלס שהיה אהבתה של אנה פרנק. פטר נכנס למחבוא בתחילת יולי 1943 עם משפחתו ואט אט נרקמו יחסים בין השניים. בספר מתואר יומן דמיוני שכתב הנער מתקופת שהותו במחבוא ועד למותו בסמוך לסוף המלחמה. בספרה מנסה שרון דוגר לתאר ממבט עינו של פיטר כיצד הוא חווה את החוויות המשותפות שלהם במחבוא ובהמשך במחנה הריכוז מאוטהאוזן.

תיאו קוסטר חברים לכיתה של אנה פרנק / מאנגלית: דנת נוי-מרקוס. ‬ [רמת גן] : מדיה 10, תשע"ו פברואר 2016.

תקציר:שנת 1941 היה תיאו קוסטר תלמיד בליציאום היהודי שבאמסטרדם. נכפה עליו ועל כל התלמידים היהודים בהולנד לעזוב את בתי הספר שבהם למדו עד כה ולעבור ללמוד בבתי ספר ליהודים בלבד. אחת מבנות כיתתו של תיאו הייתה אנה פרנק, והיומן שכתבה בשנים שהסתתרה במחבוא נהיה עם הזמן לאחד מהמסמכים החשובים ביותר של תיעוד השואה. הספר הזה הוא דיוקן מרתק של שישה מחברי כיתתה של אנה ששרדו את השואה, בהם גם תיאו קוסטר. בספר מעלים החברים את זיכרונותיהם מאנה לצד סיפורי הישרדותם האישיים. אלברט גומז דה-מסקיטה, שהסתתר בעשרה מקומות שונים עד תום המלחמה, חנה (האנלי) גוסלר, ששרדה את זוועות ברגן-בלזן, ושם פגשה את אנה והצליחה לשוחח עמה ימים אחדים בטרם מתה ממחלת הטיפוס, ננט בליץ-קוניג, ששרדה את המלחמה בעור שיניה ובחרה להשאיר את הולנד מאחור, לני דוייזנד, שהסתתרה ביערות ונהייתה רופאה וז’קלין ואן-מרסן, שהודות לתושייתה של אמה ניצלה ונהייתה סופרת מפורסמת".

אנה פרנק – היומן הגרפי / עיבד: ארי פולמן ; אייר: דוד פולונסקי ; מבוסס על תרגומה מהולנדית של קרלה פרלשטיין ; תרגום מאנגלית והתאמה לרומן גרפי: מיכל פז-קלפי. ‬ חבל מודיעין : כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשע"ח 2017.

תקציר :

יומנה של אנה פרנק הוא אחד הספרים הנקראים ביותר בעולם – הוא זכה לאינספור גרסאות בכל פורמט אפשרי: קולנוע, טלוויזיה, תיאטרון ואמנות חזותית – עכשיו הוא רואה אור בעיבוד ליומן גרפי, היחיד שאושר בידי קרן אנה פרנק – מופקדים עליו שניים מבכירי היוצרים בארץ – ארי פולמן, שהקפיד לשמר את קולה הנועז ומלא ההומור של אנה, ודוד פולונסקי, שתירגם אותו לאינספור דימויים מופלאים המבטאים את תעצומות הנפש של אנה ואת עולמה הפנימי העשיר.

מאמר על העיבוד לקומיקס 

רשימת ספרים על אנה פרנק באנגלית

תמונה מסיפור על אנה פרנק בעולם חלופי.

ואילו הייתה אנה פרנק שורדת ?

1. פילים רות סופר הצללים עברית חיים גליקשטיין ,הוצאת זמורה ביתן מודן ,1981.
סופר אמריקני נתקל באישה שהוא חושב שהיא אנה פרנק שניצלה מהשואה ועברה לארה"ב .
2. ג'ף ריימן 253: הגירסה המודפסת  עברית יעל אכמון , הוצאת גראף ,2004.

 רומן פנטסיה שבו אנה פרנק הזקנה  היא נוסעת ברכבת תחתית בלונדון וחייה משתלבים בחיי הנוסעים האחרים .
3. הנער שאהב את אנה פרנק מאת אלן פלדמן

4. "אנה " בתוך "דפים אבודים " מאת פאול די פיליפו

אנה פרנק כובשת את הנאצים מהירח

5. שלום  אוסלנדר   תקווה :   (טרגדיה) /  תרגום יעל סלע -שפירו , אור-יהודה : כנרת, זמורה ביתן, דביר, תשע"ג, 2013.
‬תקציר:פסיכולוג של סלומון קוגל אמר לו שהתקווה היא בבסיס כל החרדות, אבל קוגל לא שמע לו והתעקש על התחלה חדשה. עם אשתו ובנו התינוק הוא עובר לעיירה הקטנה סטוקטון, אבל הדברים לא מסתדרים כמתוכנן: אמו הגוססת נאחזת בעקשנות הן בחיים והן בזיכרונות ממחנות ריכוז נאציים שמעולם לא התענתה בהם; אשתו רוצה לעורר מחדש את הרומנטיקה שמתה לאחר לידת בנם הראשון; בסביבה יש מטורף כלשהו שמצית בתים דומים לזה שרכש קוגל; ולילה אחד, שבו הוא שוב לא מצליח להירדם, הוא מגלה שבעליית הגג שלו חיה וכותבת אנה פרנק, שהשמועות על מותה היו מוקדמות בתכלית.

נטלי שוחט   החברה של אנה. :   בלוג של נערת בת מצוות /   נוף השרון : רב מכר הוצאה לאור, 2017.תקציר:

מדוע כתבה הנערה יערה לוי יומן כשחזרה מטיול באמסטרדם?  מיהי הלן ומה בינה לבין אנה פרנק?  האם ייתכן קשר עמוק בין שתי נערות ממרחק של למעלה משבעים שנה?  מה דומה בין העיר אמסטרדם לבין רחוב חילוני ביום הכיפורים?  האם יציע איתן, הנער המקובל בשכבה, חברות ליערה? שאלות אלה ועוד רבות אחרות יקבלו מענה ביומן הנעורים המיוחד שלפניכם. יערה לוי, נערה בת שתיים עשרה כמעט, מחליטה לכתוב בלוג, מעין יומן מודרני, בו היא מספרת על אודות קורותיה של נערה רגילה: לימודים, חברים, מסיבות בת מצווה, טיולים, ענייני בנות ועוד. אלא שאין זה יומן רגיל כלל ועיקר. זהו יומן מיוחד במינו "המתכתב" עם דמותה של אנה פרנק ועם יומנה המפורסם שנכתב בהולנד, במסתור, בתקופת השואה. בסוף כל פרק חותמת יערה בכינוי "החברה של אנה", וזהו גם שמו של הבלוג שלה. תובָנות חשובות בספר  "החברה של אנה" זהו ספר שרוקם, בתבונה וברגישות, את הקשר שבין השואה האיומה לביניכם, בני הנוער של ימינו אלה, דרך עיניה הבוחנות וליבה הרגיש של נערה צעירה. נוצר כאן גשר עדין, בין דורי, בין העבר להווה באמצעות "התכתבות" בין שני יומנים, בין שתי נערות.  חידוד תודעת השואה ואימתה בקרב בני נוער בישראל ובעולם; כלי נוסף למניעת התופעה של הכחשת השואה.

קישורים רלבנטיים :

אתר בית אנה פרנק

אתר משפחתה של אנה פרנק 

אתר קרן אנה פרנק

אתר אמריקני מקיף

אנה פרנק בויקיפדיה
אנה פרנק בויקיפדיה באנגלית

אנה פרנק באתר מט"ח

הסופרת הגיבורה שלי אנה פרנק

זוכרים את אנה פרנק :תקצירי ספרים על אנה
ספרים על אנה באנגלית

קישורים על אנה

תערוכה על אנה פרנק

המחזה "יומנה של אנה פרנק"

סרטים שונים על אנה פרנק

היומן באתר כנפים
ספר קומיקס  על אנה פרנק

ראיון עם אוטו פרנק

מרים דותן על אנה פרנק

מי האחראי להלשנה ?
.
אנה פרנק ומכחישי השואה
דיויד אירוינג נגד אנה פרנק

 

עץ ערמונים מבית אנה פרנק נכרת

מכתבים חדשים של אנה פרנק התגלו

גילוי מסמכים חדשים של אוטו פרנק
הקרב על היומן של אנה פרנק 

אנה פרנק ההצלחה הספרותית : מאמר באתר הספריה הלאומית 

ועוד גיבורות מהשואה:

איך ליצור ולהרוס גיבורה לאומית :על חנה סנש
זכרונות הדור העשירי לשואה

זכרונות הדור העשירי לשואה : האופרה "צחוק של עכברוש"

השבוע הוזמנתי לצפות באופרה יוצאת דופן מאין כמוה ,אופרה שחלקה הוא מדע בדיוני 'חלקה סיפור המתרחש בהווה ,וחלקה סיפור אימה טהור על השואה . אופרה מקורית שהיא ראשונה מסוגה בשפה העברית בכך שהיא מבוססת על ספר חדש ( והקדימה בכך את האופרה "מסע אל תום האלף " של א.ב.יהושע בכמה שבועות ).

זוהי האופרה "צחוק של עכברוש" של נאוה סמל שעוסקת בהפיכת סיפור שואה מצמרר למיתוס עתידני בעולם של המאה ה-21 והמשמעויות וההשלכות שיש לכל זה על נושא הזיכרון והשיכחה .
בספר ובאופרה חוקרת נאווה סמל את תופעת הזיכרון והשיכחה של השואה על כל היבטיה מזיכרון ושכחה אצל הניצולים וכלה בזיכרון ובשכחה של העתיד הרחוק לגבי השואה ולגבי העבר בכלל. ב "צחוק של עכברוש " הלכה סמל כמה צעדים קדימה וניסתה לחשוב בפעם הראשונה בספרות העברית כיצד יתמודדו בני הדור העשירי לשואה בשנת 2099 עם נושא השואה, כיצד יוכלו בעתיד לזכור ולהבין את השואה עם כל האמצעים הטכנולוגים המתוחכמים שברשותם שביכולתם לחשוף את המציאות אבל בו בזמן גם להסתיר אותה או מה שגרוע יותר לשנות ולעוות אותה מעבר לכל הכר .

לזכור ולשכוח

 Image result for ‫צחוק של עכברוש‬‎
 היוצרות ושחקני האופרה"צחוק של עכברוש"
להיות יהודי זה הדבר הנורא ביותר להיות ילדה יהודייה זה נורא שבעתיים
( מתוך האופרה "צחוק של כעכברוש ")
לפני זמן מה , במסגרת דיון  על הטענות שנאס"א מפברקת את עדויות הנחיתה על הירח ב-1969 וכי מעולם לא דרכה רגל אדם על הירח היה לי דיון בפורום "ארץ הצבי עם חוזר בתשובה על עתיד זיכרון השואה .האיש העיר שאם אפילו הצילומים של נאס"א מוטלים בספק כי אז בוודאי ובודאי שהעדויות הישנות יותר על השואה יועמדו ( ומועמדות כבר עכשיו ) בספק וספקות אלה רק יתחזקו כשימותו כל עדי השואה.
הוא שאל "איך תוכיח בעוד מאה שנה שהייתה שואה? אם תביא עדויות מספרים יאמרו לך שהספרים שוכתבו,אם תציג תמונות יטענו בפניך שהן מפוברקות,עדים כבר אין בין החיים,אז איך באמת תוכיח?
שאלה טובה וזאת אכן שאלה קשה שאנשים רבים עמלים על התשובה עליה.
נראה לי שזה יהיה צריך להיות שילוב של דברים , עדויות מצולמות מוסרטות , הקלטות של העדים ,וכו'.

הפיתרון היחיד שאני יכול לראות זה לעמוד כל הזמן על המשמר בעקשנות בעניין הזה. פתרון חלקי בלבד אבל כנראה אין פתרונות אחרים בעולמנו הלא מושלם.
אבל  תמיד ימצאו בעתיד מי שיסרבו להאמין בכך ויטענו שהכל הוא פיברוק ושזוהי קונספירציה יהודית בנוסח הפרוטוקולים של זקני ציון .ומן הסתם עם הטכנולוגיות של העתיד ( אפילו של ההווה) אפשר יהיה לפברק עדויות מנוגדות .
לדעת חוקרת השואה שערה בלאו מכחישי השואה עלולים לנצח בטווח הארוך בעקשנותם. שהרי בעתיד שבו קל יהיה מאוד לפרק זיכרונות וכשכבר לא ייותר איש שחווה את השואה או שמע עליה ממקור ראשון העובדות יהפכו למיתוסים ,כל המרצים הפוסט מודרניים שדומיננטיים היום באוניברסיטאות יטענו שאין שום הבדל בין מציאות לדמיון, הכל הוא שקר פוליטי , ושבכל מקרה אין להבדיל בין שואת "האשכנזים " והשואה הזוועתית אפילו יותר שבוצעה במזרחיים שהיגרו למדינת ישראל. ושוב לא יבחינו עוד בין פושעים לקורבנות.
( זה אגב מה שקורה עם כתבי הקודש של הדתות השונות שלרוב אין להם כל הוכחות חותכות מהשטח ורוב העצמים שמוכיחים אותם הם פברוקים של תקופות מאוחרות מסתבר שבשנים האחרונות הזייפנים והמפברקים התקדמו כל כך מבחינה טכנית שזה קשה מאוד להוכיח היום עם משהו הוא זיוף אם מישהו מומחה באמת התאמץ עליו באמת עם הטכנולוגיות החדשניות ביותר של 5 השנים האחרונות .
לגבי זיופים ישנים יותר ומסובכים פחות בכול אופן זאת לא בעיה להוכיח את הזיוף.
בכל אופן ככל שמשתכללים אמצעי הזיוף משתכללים בו במידה גם אמצעי גילוי הזיוף ויש לקוות שכך זה ישאר גם בעתיד.)

אז איך באמת יזכרו בעתיד את השואה? והאם יזכרו ? באיזה צורה תתקיים ותובן תופעתה שואה בעתיד של עוד מאה שנה ?זוהי שאלה שרק מעטים עוסקים בה אם בכלל אבל יש לדון בה שכן היא נעשית רלבנטית יותר מידי יום ביומו .
נאווה סמל עוסקת בכך באופרה החדשה והמרשימה "צחוק של עכברוש " שהיא האופרה העברית המקורית הראשונה המבוססת על ספר מודרני .ספר שהוא תערובת של סיפור שואה סיפור מודרני וסיפור מדע בדיוני על העתיד הרחוק של שנת 2099 ויעסוק בדרך שבה משתמר או לא משתמר סיפור מתקופת השואה ,סיפור מצמרר מאין כמוהו .

היוצרות

נאוה סמל ,כותבת "צחוק של עכברוש".

האופרה "צחוק של עכברוש " היא פרי יצירתן של שתי יוצרות שידועות בעיסוקם בנושא שימור זיכרון השואה לדורות הבאים.
נאוה סמל היא בתו של הפוליטיקאי ( סגן ראש עירית תל אביב במשך שנים רבות ) יצחק ארצי  ( שעימו חיברה את הספר "דווקא ציוני") ואחותו של הזמר הידוע שלמה ארצי  אבל יותר מכל היא סופרת ידועה מאוד בזכות עצמה .

את נאוה סמל פגשתי לפני כמה שנים במהלך המחקר שביצעתי על הספר "טרזן בארץ הקודש" . נאווה סמל שהתגלתה כחובבת טרזן גדולה בפני עצמה מסרה לי בנדיבות חומרים חשובים על סרטי ג'וני וייסמילר והתקבלותם בארץ ישראל .
ספרה החביב עלי הוא "אישה על הנייר
" ( 1996) עוסק בנער מעריץ טרזן שנאלץ להתמודד עם המציאות הקשה של תקופת המנדט בארץ ישראל אם כי הוא מעדיף את המציאות של סרטי טרזן של ג'וני וייסמילר שבמסך הגדול .

 

עוד ספר מעניין של סמל הוא "ראלי מסע ומטרה" ( 1993) על חבורת זוגות שיוצאות לחפש מטמונים היסטוריים בארץ ביום העצמאות ואגב כך חושפים דברים שונים על עצמם .
היא חיברה גם כמה ספרי ילדים שזכו להצלחה ובהם "לעוף מכאן " על ילדה בשנות החמישים שמאמינה שדייר מוזר בשכונה ילמד אותה את סוד התעופה .
כדאי לקרוא את מאמרה המרגש על הרצל " בארץ על תנאי : E.MAIL להרצל " שהופיע במגזין הספרותי "מאזניים " בגיליון של אפריל 1997. שבו היא מנסה לדמיין כיצד היה הרצל מתקבל אם היה מופיע היום בעידן הפוסט ציוני ושולח אז את כתב היד שלו של "אלטנוילנד " לפירסום . קודם כל השמות הגרמניים של הדמויות היו חייבים להיות מוחלפים בשמות עבריים והמשרת הכושי מוחלף במשרתת פיליפינית ..השפה הגבוהה של ספרו חייבת תיהיה להיות מוחלפת בעברית נמוכה .ועל מנת לקדם את ספרו יאלצו הרצל והיחצ"ן שלו לחזר על פתחן של תוכניות אירוח בטלווזייה מכשיר שהוא דווקא לא חזה אם כי היה מודע היטב לכוחם של כלי התקשורת .בהעברת מסרים. בכתבות לעיתוני סוף השבוע היה הרצל כחלק מהפירסום נאלץ לחשוף את סיפור נישואיו האומללים לאישתו ולהתוודות על ילידו שאחת מהן התמכרה לסמים והשני ירה בעצמו ביום קבורתה הכותר הגרמני של ספרו "ארץ ישנה חדשה יוחלף בעברית החדשה לכותר מושך יותר "ארץ על תנאי " כותרת שלה יש סיכויים למכור בעידן הפוסט ציוני אם לא בסטסלר " לפחות ספר פולחן

אך נראה שיותר מכל סמל התפרסמה עד היום כסופרת הבולטת ביותר של נושא "הדור השני " לשואה .

ספרה "כובע הזכוכית" מ-1985 היה ככל הנראה הספר הישראלי הראשון שעסק בנושא הדור השני של ניצולי השואה .נושא זיכרון השואה הוא נושא שמעסיק אותה מזה שנים רבות כבת לניצולי שואה יצחק ארצי שהיא כתבה ביחד איתו את הספר "דווקא ציוני".
.

Image result for ‫אלה מילך שריף‬‎

אלה מילך שריף ,מלחינת האופרה "צחוק של עכברוש".

המלחינה  אלה -מילך שריף זכתה לפרסום על פזמונים כמו "אי שם בביקעה "
פרויקט קודם שלה היה פרסום ובהלחנת יומני אביה מתקופת השואה במסגרת היצירה "ואולי השמיים ריקים " .
כאשר פנתה עם הרעיון לראשונה לסמל , הסופרת לא האמינה שהדבר אפשרי ,אבל עובדה הספר הפך לאופרה מרשימה ויוצאת דופן אופרה שהיא שילוב של סגנונות ותכנים שונים ובהם הנושא הנדיר מכל באופרות של מדע בדיוני .
הצמד ממשיך בפרויקטים שלו במחזור שירי תנ"ך שהלחינה אלה מילך-שריף, ושיבוצע בקונצרט בכורה בפסטיבל אבו-גוש 2005 על ידי המקהלה הקאמרית רמת- גן, בניצוחה של חנה צור.

הילדה והעכברוש.

. האופרה מבוססת על ספרה המצוין של נאוה סמל "צחוק של עכברוש " שזכה בשבחים רבים עם פרסומו.גם לשבחים של כותב שורות אלו  במאמר על ספרות המדע הבדיוני המקורית שבו בחרתי בספר זה כספר המד"ב המקורי הטוב ביותר של שנת פירסומו .
הספר זכה אז לשבחי הביקורת בשל ייחודו ותעוזתו לספר את זיכרון השואה באמצעים בלתי-שגרתיים. זהו ככל הנראה ספרה החזק והמרשים והשאפתני ביותר של סמל עד כה והיא מנסה למצות בו את רעיון הזיכרון השיכחה מכל היבטיו גם הקיצוניים ביותר ועד להשלכות הרחוקות ולכאורה הבלתי אפשריות ביותר . ואת זה היא עושה על ידי שילוב של ז'אנרים  .
ילדה קטנה מוכנסת לבור עמוק ונגזר עליה להישאר שם למשך חודשים .האם זכור לכם סיפור כזה ?
חלק מן הקוראים אולי מכירים משהו מעין זה בסרט האימה המפחיד ביותר של זמננו "הצלצול " אבל באופרה של נאווה סמל הוא מפחיד הרבה יותר. כאן אין יצור על טבעי בבור אלא ילדה רגילה נפחדת שעוברת מעשי אונס בידי בן המשפחה שלידיה הופקדה. ולצידה עומד רק עכברוש אחד שנמצא בבור .
ילדה יהודייה בת חמש נמסרת על ידי הוריה למשפחת איכרים בכפר קטן בפולין, כדי שיחביאו אותה עד תום המלחמה. היא מוכנסת לבור תפוחי אדמה, שמה וזהותה נשללים ממנה והיא נדרשת להפוך לנוצרייה.היא נקברת בבור למשך שנה שלמה מזונה ניתן לה בצמצום,היא חיי בחשיכה מוחלטת ואינה רואה את אור השמש מזדהמת בהפרשותיה. בן לווייתה וידידה היחיד באפלת חייה הוא עכברוש, אותו היא מכנה "סְטַש". בכך לא תמה סאת ייסוריה. בלילות היא נאנסת בקביעות על ידי בנם הבוגר של זוג האיכרים,סטפן אבי אבות הטומאה והאכזריות , ככל הנראה בידיעתם ואולי אף בעידודם של הוריו וכל זה מבלי שתוציא הגה מפיה . ולאחר שנה בחושך היא נמסרת לכומר הקתולי של הכפר, כדי שיחסל אותה במו ידיו ויפרע את חשבון צליבתו של ישו בידי היהודים. ואולם הכומר אבא סטניסלב, מחליט, תוך סיכון חייו, להסתיר את הילדה בכנסייתו. אט אט הוא משקם את גופה ואת נפשה המרוסקת. הוא מראה שיש גם דרך אחרת גם אם זאת לא דרכם של היהודים.

שישים שנה אחר כך בזמן ההווה, כשהילדה ההיא כבר סבתא בתל-אביב, היא מנסה להעביר את סיפור האימה לנכדתה בת השתים-עשרה שמכינה עבודת "שורשים" לבית הספר הזיכרון של סיפור האימה שנבלם בתוכה זמן רב כל כך, תובע כעת את זכותו להפוך לסיפור ולהישמע .אולם הסבתא חוששת ובצדק מההשפעה שעלולה להיות לסיפור על הצאצאים ועל בריאותם ושלוותן הנפשית וככל הנראה בצדק . הסיפור פוגע לבסוף בשלוותו של עולם שלם . הקורבן כופה את סיפור על כלל התרבות האנושית אבל מטבע הדברים התרבותה אנושית מבצעת בתהליך מעשי סדום שונים בסיפור המקורי ומעוותת אותו אל מעבר לכל הכר .

הסיפור השלישי מתרחש בסוף המאה ה-21, כאשר נעשה המאמץ האחרון לשמר את הזיכרון בידי החוקרת גם במחיר האונס המנטלי של עמיתה . הסיפור הזה הוא גם סיפור המסגרת של האופרה כולה.
בשנת 2099 מתחקה חוקרת עתידנית לימה אנרגלי אחרי סיפור קדום על ילד הו עכברוש שהפך בזמן זה למיתוס דומיננטי כנראה בגלל החדרתו לאינטרנט . בעולם העתידני של שנת 2099 ( זה לא כל כך ברור מהאופרה את זה אנו יודעים מהספר ) הפכו שירי "ילדה ועכברוש" שככל הנראה הוחדרו לרשת בידי הנכדה שלה מספרת הסבתה את הסיפור למיתוס אפל וחתרני ולמותג תרבותי  פופולארי חובק עולם ,תופעה תרבותית אופנתית אדירת השפעה בעלת גירסאות רבות , שלפיה נוצרה תרבות ענפה חובקת עולם ( חשבו על תופעת "מלחמת הכוכבים" בעולם הדיגיטלי ) יצירות קומיקס יפניות,סדרת הנפשה אינטראקטיבית על עלילות הילדה והעכברוש הילדה והעכברוש הופכים לדימוי ויזואלי נפוץ ביותר בתרבות הפופ של העתיד ויצירות אמנות פלסטית וגם מסוגים שאינם קיימים היום בסיס לפירסומות . כמובן שזה לא מפסיק כאן הסיפור הופך למוקד פולחן של תנועות דתיות חלופיות שונות .שירי הילדה והעכברוש הבלתי בוררים הופכים לטקסטים פולחניים נחרטים על מצבות ומצוטטים בהספדים בעולם העתידני אף יש כנסייה על שם המדונה של העכברוש .אפילו חברת וולט דיסני מצטרפת לאופנה והופכת את מיקי מאוס למיקי העכברוש ודמותו הופכת לקשורה לסיפור הילדה והעכברוש .כמובן קמות התנגדויות ממקורות שונים שמקשרים את האגדה והשירים לפולחן השטן וטוענים שהיא מעודדת מוות והתאבדות
חוקרים שונים מנסים לפענח את משמעות הסיפור והעכברוש אך ללא הצלחה. יש שחושבים שהמדובר במיתוס הינדי קדום הקשור לפולחן העכברושים .
החוקרת נחושה להיות זאת שתפצח לבסוף את התעלומה בת 100 השנים.
היא מבקרת במדינת "ישראל"  מדינה טכנולוגית אובססיבית שמתנערת לחלוטין מעבר ההן הציוני והן היהודי המתמכרת בהתלהבות אובססיבית למהפכה הדיגיטאלית שבה עדיין מדברים קצת עברית אם גם באותיות לטיניות אך שם יש רתיעה מחקר העבר וכתוצאה "דומה שמחיקת העבר הביא גם לשיבוש עמוק בתפיסת העתיד ,כמעט כל הייצוגים המיתולוגיים של העתיד הם קצרי טווח וכרוכים בקטסטרופה מוחלטת ". לצד מדינה זאת יתקיימו בשטחים מובלעות דתיות של "יהו אידיאה " שדווקא מקדשת את העבר בתנאי שהוא מורכב מאגדות על חסידים וצדיקים. שמרנות דתית בצורתה הקיצונית ביותר, אך הם דווקא מתקדמים מאוד מבחינה טכנולוגית בשימור סודותיהם ומסורותיהם ( מה שהגיוני מאוד וקורה במציאות ) .
באותו עולם עתידני שטוף מידע יוצאת המדענית לחיפוש אחר מקורם של השירים והמיתוס המלווה אותם על ידי מכשיר החולמן החדש
לפני שהזיכרון יימחק כליל  נכנסת החוקרת לחלומות של עמיתה על מנת להגיע למוח של הילדה שלה סופר הסיפור בידי סבתה ושהעבירה אתה סיפור לדורות הבאים דרך הנשק של האינטרנט .
את כל זה היא עושה כנגד רצון העמית שאינו רוצה להתמודד עם הסיפור הנורא ולמעשה יש כאן סוג של אונס נושא שעם השלכותיו לא התמודדו באופרה .
החלק העתידני של הספר זכה לביקורת קשה . המבקרת נועה מנהיים התלוננה כי הוא מבולבל ולא מובן וכי עדיף היה להסתפק בחלקים  של השואה שעל עוצמתו אין כל ערעור . אבל ניראה לי שהם החמיצו את הנקודה . בסופו של דבר בסיפור  האימה של השואה כבר עסקו ובצורה לא פחות רבת עוצמה מזאת של סמל סופרים רבים אחרים בעבר כמו פרימו לוי ואלי וייזל . אבל בסיפור העתידני סמל עוסקת בנושא שלא דנו בו מעולם אבל חשיבותו גוברת מיום ליום ככל שניצולי השואה גוועים .איך תיזכר השואה בעתיד ?
ותשובתה היא: כסוג של מיתוס ומותג מצמרר שניתן לפרש אותו בדרכים שונות ומגוונות והפוכות זו מזו שהרי זוהי דרכן של מיתוסים שהם ניתנים לאין סוף פרשנויות אפשריות .

 

מדע בדיוני עתידני מתייחס רק לעיתים נדירות מאוד לנושא השואה וזיכרון השואה בעתיד . ספר יוצא דופן אחד כזה הוא DAYS OF CAIN שבו ניסיון לשנות את ההיסטוריה ולבטל את השואה על ידי מסע בזמן נכשל מכיוון שיש צורך בעתיד בזכירת השואה כ"חור שחור " בהיסטוריה האנושית שמהווה דוגמה לדורות העתיד הקרוב והרחוק עד לאיפה יכול המין האנושי להתדרדר.
אבל נראה שבאופן כללי ספרות המד"ב מתקשה להתמודד עם נושא זה  ועוד יותר לגבי שאלת זכירתו בעתיד.לא ידועות לי דוגמאות נוספות של רומאנים  שעוסקים בנושא זה. 

 

הסמל של העכברוש שהוא היצור האנושי ביותר בעולמה של הילדה עד כדי כך שהוא מסוגל לצחוק אינו מובן לחלוטין ומבקרים התלוננו על קשיים בפרשנותו ובמשמעותו .אפשר להשוות את העכברוש לסמל של היהודי כעכברוש נתעב בסרטוני התעמולה הנאציים הידועים. דעתי היא שייתכן שיש כאן רמז טקסטואלי ליצירתו של ארט שפיגלמן "עכבר" יצירת הקומיקס המפורסמת ביותר בעולם שעוסקת באימי השואה דרך סיפורו האמיתי של אביו של המחבר כשהיהודים מוצגים שם כעכברים במטאפורה לנרדפותם.  דעתי שהיא שיש כאן משום רמז לאותו ספר שגם הוא גילגול מיוחד של זיכרון השואה בתרבות הפופולארית   כשהעכברוש מושווה למעשה ליהודי הנרדף והמנודה כפי שעשה שפיגלמן עם העכברים ומאבקם בחתולים הנאצים .נאווה סמל פגשה את שפיגלמן וניהלה עימו רעיון מענין על הקומיקס שלו במגזין "סטודיו" והיצירה מוכרת לה היטב.

הסיפור על הילדה בבור בסרט האימה "הצילצול".

משהו דומה מאוד למה שמתארת סמל בסיפור העתידני שלה קרה במציאות  מאז שפורסם הספר "צחוק של עכברוש ".
הסיפור של הילדה בבור הפך מאז שסמל כתבה את ספרה למיתוס  ידוע  של התרבות הפופולארית המערבית הודות לסרט האימה היפני "הצלצול  ( המבוסס על ספר מדע בדיוני יפני ) " וגיבורתו הילדה בעלת הכוחות העל טבעיים שנכלאה בבאר בידי הוריה המאמצים ונוקמת בכל מי שרק אפשר את נקמתה , הפכה לאיקון של אימה בתרבות הפופולארית  גם מחוץ ליפן .בדומה למה שקרה בסיפור עם הילדה והעכברוש.

הילדה המפלצתית  כוכבת "הצלצול " היא כיום כוכבת של סדרות סרטי קולנוע הן ביפן הן בקוריאה וכעת בארה"ב כולל  נלווים שונים בתרבות הפופולארית כמו משחקים , סיפורי קומיקס ואתרי אינטרנט .

. הגירסה האמריקנית של הסרט הראשון, שיצא בשנת 2002, הכניסה  249 מיליון דולרים ברחבי העולם. 'הצלצול 2', שמוקרן בארץ בימים אלו, הכניס, נכון לכתיבת שורות אלו למעלה מ- 155 מיליון דולרים ברחבי העולם. כעת עובדים על הסרט השלישי והסוף אינו נראה באופק .

האופרה

תמונה מהאופרה

מטבע הדברים אי אפשר להעביר את כל הרעיונות העתידניים של ספר לאופרה . אם זאת התאכזבתי שלא הושם דגש יותר על התפתחות המיתוס העתידני של הילדה והעכברוש בשנת 2099 . הצופים שלא קראו את הספר לא יבינו כתוצאה מדוע זה כה חשוב לחוקרת העתידנית להתחקות אחרי מקור הסיפור .אבל האופרה הייתה חזקה מאוד גם כך
המוזיקה הייתה מרשימה ביותר במיוחד,ויש לזכור שהיה צורך לשלב סגנונות שונים מוזיקה עתידנית עם מוזיקה עכשווית בתיאור תקופת ההווה עם מוזיקה נוצרית כנסייתית המוזיקה המקהלה ומוזיקת הכנסייה נוצרית ששולבו בסיפור .היצירה ככלל הייתה מרגשת .לא תמיד השילוב מצליח אבל כאשר הצליח כמו בסצנות של הקהל בכנסיה התוצאה הייתה מרשימה ביותר.

 
מבחינת הסיפור העתידני האופרה מסתיימת ללא סיום ברור, איננו יודעים אם הצליחה החוקרת בפרויקט שימור העבר שלה.כמובן הדגש האמיתי של יוצרי האופרה היה על סיפור הצלת הילדה בידי הכומר ומבחינה זאת יש סיום ברור וחזק מאוד לאופרה,של ניצחון מוסריות האדם כפי שהיא מיוצגת בידי הכומר על הרשע האנושי שמסביב .
אבל האם ייתכן שרשע כזה יווצר שוב בעתיד גם כתוצאה משיכחה או גרוע משיכחה כתוצאה מעיוות ?
.מהספר אנחנו יודעים שבעתיד הרחוק של 2099 נוצרות גירסאות חלופיות. המשבשים לחלוטין את הסיפור הילדה הופכת לבת השטן העכברוש לניצוד והסטיפן הופך
לקורבן. נוצרים אז משחקים שבהן הילדה בת השטן יורדת אל הבור באפלה צדה את העכברוש והופכת אותו למשרתה ויחדיו הם מתעללים בסטפן האומלל .

סביר להניח שדבר מעין זה אכן יקרה במציאות אצל אנטישמים מכחישי השואה והפוסט מודרניסטים אנטי ציוניים למינהם שיעמלו בכל כוחם להפוך את הנאצים לקרבנות ואת היהודים לשליחי השטן . יש רמזים בספר שאם יתגלה לבסוף מקורו האמיתי של הסיפור זה רק עלול לפגוע בבומרנג בצאצאיהם של ייוצריו אבל סמל לא ממשיכה את קו המחשבה הזה.
יצאתי מהאופרה בתחושה קשה ביותר אות וסימן שיוצריה הצליחו במשימתם להכריח את הצופים לחשוב מעל ומעבר לכל מה שקורה באופרה רגילה .המלצתי : לכו לראות .

הספר "צחוק של עכברוש"
האופרה "צחוק של עכברוש " בויקיפדיה

האופרה באתר "הבמה "

מירב יודילוביץ על האופרה

יריב מוהר על האופרה

ביקורות על האופרה "צחוק של עכברוש" 

על האופרה באנגלית

יורם מלצר על "צחוק של עכברוש "

נועה מנהיים על צחוק של עבברוש

זוהר ישראל על "צחוק של עכברוש"

אתרים על נאוה סמל

האתר של נאוה סמל 

נאוה סמל בלקסיקון הספרות העברית

 

נאוה סמל בויקיפדיה

נאוה סמל באתר מכון התרגומים

נאוה סמל באתר הבמה

 

נאוה סמל באתר בננות

כתבה על נאוה סמל באנגלית

"בוקיצה" סיפור מאת נאוה סמל

נאוה סמל על זכרון השואה

 

אלה מילך-שריף

נאוה סמל ואלה שריף וספר בראשית

האופרה :מסע אל תום האלף" מאת א.ב..יהושע

מדע בדיוני ופנטזיה מקוריים בראשית המאה ה-21

 

Image result for ‫צחוק של עכברוש‬‎