ארכיון תג: שרגא גפני

המלחמה הבאה עם איראן- תחזיות הצעות וסיפורים:מה אפשר לעשות כנגד הנשק הגרעיני של איראן -החלק השני

iran alla loves me

הופיע בגירסה מקוצרת  תחת השם

:מלחמה לפי הספר -המלחמה הבאה בין ישראל לאיראן "דיוקן –מקור ראשון "

החלק הראשון של הכתבה :מה ניתן לעשות כנגד הנשק הגרעיני של איראן ?

 

וכעת לחלק השני.

iran al chzor point

ישראל היא אולי המדינה היחידה על פני כדור הארץ שהצליחה להשמיד תוכניות גרעין של מדינות עוינות. עד כה מיוחסת לה השמדתן של שתי תוכניות כאלה: הפצצת הכור הגרעיני העיראקי ב-1982, פעולה שישראל מודה בה באופן רשמי, והשמדת כור שנבנה בסוריה בסיוען של צפון-קוריאה ואיראן, ולפי מקורות זרים הופצץ על ידי מטוסי חיל האוויר ב-2007. אז היו שהגדירו את המתקפה הזו כהתגרות מיותרת שתערער את היציבות באזור; כיום לא ניתן אלא להצטמרר מהמחשבה מה היה קורה אילו השתלטו כוחות דאעש על כור גרעיני סורי.

על פי מקורות זרים וישראליים, עמלה ישראל זה תקופה ארוכה על שיבוש תוכנית גרעינית נוספת – זו של איראן. בעוד לאמריקנים לקח בשעתם לא יותר משלוש שנים לבנות את הפצצות שהשמידו את הירושימה ונאגסאקי, האיראנים מנסים לחצות את הרף הטכנולוגי הזה כבר למעלה מ-25 שנה, ללא הצלחה. שוב ושוב גילו המדענים כי הם מקבלים ציוד פגום, שמישהו טיפל בו לפני שהגיע לידיהם. בנוסף לכך, בין השנים 2007 ו-2011 חוסלו לא פחות מחמישה מדעני גרעין איראנים – האחד באמצעות גזים רעילים שבקעו מתנור חימום בביתו, שני באמצעות פצצה שהוטמנה באופנוע שחנה ליד ביתו, ושלושת האחרים מצאו את מותם מידי אופנוענים שעקפו את רכבם בזמן נסיעה. פעולות אלו יוחסו בדרך כלל על ידי מקורות זרים ליחידת "כידון" של המוסד הישראלי. ישראל מעולם לא נטלה עליהן אחריות, אך בשבוע שעבר אמר שר הביטחון משה יעלון בריאיון ל"דר שפיגל" כי הוא "אינו אחראי לחייהם של מדענים איראנים", ובכך שיגר רמז ברור באשר ליד הנעלמה שקיפדה את חייהם של מומחי גרעין בעבר.

תקריות אחרות סביב פרויקט הגרעין האיראני, כמו פיצוצים מסתוריים בבסיסי טילים ובמפעלים לייצור פלדה, יוחסו גם הן לישראל. בדצמבר 2011 נהרגו בפיצוץ כזה כמה עשרות אנשים, רובם אנשי משמרות המהפכה, ובהם גנרל שהיה אחראי על פיתוח הטילים ארוכי הטווח שיכולים לפגוע גם ביעדים באירופה. והיו גם תוכנות חבלה מתוחכמות שחדרו למחשבים איראניים, חוללו בהם שמות, ואף גרמו נזק פיזי למתקני הגרעין. הבולטת שבהן, "סטוקסנט", שיבשה בהדרגה החל משנת 2009 את פעילותו של מתקן העשרת האורניום הראשי של איראן בנתנז ואתרים נוספים. מעריכים שיותר מ-30 אלף מחשבים באיראן נדבקו בתולעת, שלדברי מקורות זרים פותחה במשותף על ידי ישראל וארה"ב ואף נוסתה בכור בדימונה, על צנטריפוגות שנבנו במיוחד למטרה זו.

לאורך השנים כתבו לא מעט סופרים ישראלים עלילות בדיוניות או בדיוניות-למחצה על המלחמה הסמויה של ישראל בתוכנית הגרעין האיראנית. לרוב התקשה הדמיון להרחיק לכת מעבר לפעולות הנועזות והדרמטיות שאירעו במציאות, ומן הסתם רק חלקן הקטן התפרסם ברבים. היו גם כאלה ניסו לחזות את היום שאחרי, את התנהלותה של ישראל ביום שבו הרפובליקה האסלאמית תהפוך למעצמה גרעינית דה-פקטו, או יותר מכך – את התגובה הישראלית למהלומה גרעינית מצד איראן. בעקבות ההסכם שנחתם בחודש שעבר בז'נבה, והעניק הכשר לפעילות בכורים האיראניים, שוחחנו עם כמה ממחברי הספרים הללו כדי להשוות בין תרחישים למציאות, ולשמוע מהם מה לדעתם יהיה הצעד הבא במשחק השחמט ארוך השנים הזה.

הרואה ואינו נראה משמיד את הכור הגרעיני

דנידין במשימה בלתי אפשרית

" פעם  לפני מאות ואלפי שנים האיראנים היו עם מפואר, תרבות מפוארת,  יוצרי משחק השחמט,יוצרים של ספרות ושירה מדהימה.   אבל היום ? היום הם נותנים לשליטים דתיים צמאי דם לשלוט בהם ומתכננים את השמדתם של עמים שלא עשו להם כל רע. כורש  המלך הפרסי הראשון שהביא לתחייה הראשונה של העם העברי בארץ ישראל, ישב פעם במקומך, אז למה אתה אדוני הנשיא אחמדינג'אד  מקלקל את מה שהוא עשה? אתה בוגד בעמך, במורשתו הקדומה והמפוארת."

( 'דנידין הרואה ואינו נראה מנסה לחנך את נשיא איראן ( היום לשעבר)  אחמדינג'אד  קטע מתוך כתב יד של "דנידין משמיד את הכור הגרעיני האיראני " מאת "און שריג" )

לפני מותו תיכנן הסופר "און שריג " הוא שרגא גפני  לשלוח את גיבורו הבלתי נראה דני – שהתפרסם כבר בעבר במפגשים  ובמבצעים שלו כנגד  שליטים ערביים מסוכנים כמו שליט מצרים נאצר ושליט עיראק סאדאם חוסיין ( וגם שליט ירדן המלך חוסיין  )  לכור הגרעיני כדי להשמידו, ולהפגיש אותו שם עם נשיא איראן הקודם  אחמדינג'אד שהתפרסם ברצונו העז למחוק את ישראל מעל פני המפה.

בשיחה על הספר המתוכנן  "דנידין משמיד את הכור הגרעיני האיראני " לפני מותו אמר גפני :

"את אחמדינג'אד דנידין בספר  מנסה לחנך. הוא היה מלמד אותו היסטוריה  ולהסביר לו על הקשרים ההדוקים בין העם העברי והעם האיראני". –

אבל לגפני היו ציפיות מועטות מסידרת  חינוך כזאת,ומרבית הספר המתוכנן היה אמור לעסוק  במבצע ההשמדה של הגיבור הבלתי נראה החודר לפינה אחרי פינה בכור ומתקין  שם פצצות זמן למול עיניהם של שומרי הכור. הספר היה אמור להסתיים בפיצוץ אדיר , באחמדינג'א'ד הרץ ומשתולל   כמו מטורף בוכה על ההריסות של הכור המפואר של העבר, ובמטוס "חמקן " אמריקני הלוקח את הלוחם הבלתי נראה הישראלי הישר לפגישה עם נשיא ארה"ב ושר הביטחון הישראלי אהוד ברק המודים  לו על תרומתו לשלום העולם.

אך תוכנית זאת  של גפני לא יצאה אל הפועל.הוא נפטר לפני שהספר הושלם.

השמדה באמצעות אישה.

CHATUFA BACUR

"…תחילה לא פרסמו  האיראנים את התכתם של הכורים בבושהאר והסיפורים שהחלו להופיע בעיתונות העולם הוכחשו.השלטונות באיראן העמידו פנים כאילו לא קרה משהו בעל חשיבות.אחר כך החלו להודות בחצי פה על נזקים לבנייני הכור שנסדקו או נפגעו אך טענו שאלו תוצאה מרעידת אדמה ותלו את האשם באסון  הטבע הזה.אך האסון היה כל כך כבד עד שלא יכלו יותר להעלימו או להכחישו.שבוע אחר כך התפרסמה הודעה רשמית על פיצוץ הכור הגרעיני בבושהאר על ששת הכורים שלו שיצא לחלוטין מכלל פעולה.

( ורדה פוקס "חטופה בכור האיראני ")

יצאו לאור ספרים אחרים שתיארו  מבצעי חבלה נועזים ביותר של סוכנים ישראלים בכורים הגרעיניים של איראן.

הסופר ורדה פוקס תיארה בספרה "חטופה בכור האיראני "( דפים מספרים ,2013) את סוכנת המוסד אביטל שתחת זהות בדויה חודרת לכור האיראני  משתמשת בכישורי העורמה הנשיים שלה על מנת להציג את צוות האבטחה שלו ככלי ריק  וגורמת להשמדתו בהצלחה לא פחותה מזאת של דנידין הרואה ואינו נראה ובכך הוכיחה שסוכנת "מוסד " אחת שקולה למחלקה שלמה של לוחמים ואנשי אבטחה איראניים.

 

מותו של "חובב ציון "

iran ruchot 1

"חיילי היחידות המובחרות נערכו בעמדותיהם באזרבייג'ן על גבול איראן. עוד מעט ייכנס הרמטכ"ל עם אלופי צה"ל אל הבור. אות הזינוק קרוב מאוד, אך משום מה חולפות דקות יקרות, והוא עדיין לא ניתן. בירור קצר מעלה את הסיבה לשיהוי. ראש הממשלה מנסה להשיג הסכמה של נשיא ארה"ב ברגע האחרון, ולו בשתיקה, אך דומה שהנשיא נותר שבוי בהיסוסיו, חרף ראיות חותכות שאיראן שועטת במהירות אל הפצצה.

ואז הגיעה כרעם ביום בהיר הידיעה. "חמינאי גוסס", שתי מילים בלבד. ראש הממשלה הוא שמעדכן את המטה. לשנייה נופלת דומייה. "מה קרה?" שואל ראש הממשלה, "אל תתנו לאבל הכבד לשתק את המבצע".

"אז אני מבין שמותו של חובב ציון זה יכול לשמש אות הזינוק", אומר הרמטכ"ל. "כן", מאשר ראש הממשלה, "זה אולי אפילו אות משמיים".

(…) ואכן נפתח מיד שלב שיתוק המערכות באיראן רבתי, בעיקר סביב מתקני הגרעין השונים, בסיס פרצ'ין ועמדות ההגנה האוויריות. עלטה כבדה עוטפת את הרפובליקה האסלאמית, ממש בשעה שמנהיגה העליון עושה דרכו השמיימה" (מתוך "רוחות מלחמה גרעינית", הוצאת עם עובד, 2105)

iran stendal 2

אורי שטנדל, שפרסם לאחרונה את הספר "רוחות מלחמה גרעינית", הוא עורך דין ומזרחן שייעץ בעבר לראשי ממשלות ישראל בענייני ערבים ומיעוטים. בספרו הוא מתאר מבצע מתוחכם שכולל חדירה לחוגים הבכירים ביותר באיראן: כפיל של מדען אטום רוסי נשלח על ידי המוסד אל לב תוכנית הגרעין האיראנית, כדי ללמוד על המתרחש שם. הסוכן מצויד גם בתוכנה בשם "צפריר", שמסוגלת לחבל בהתקדמות הפרויקט. במקביל מצליח המוסד להחדיר רופא לסביבתו הקרובה של המנהיג העליון חמינאי.

"המסכת העובדתית ששימשה רקע לספר מבוססת כולה על מקורות גלויים מהארץ ומהעולם", אומר שטנדל. "ההיקף הנרחב של החומרים שאספתי אפשר לי ללמוד את הנושא, אפילו לחיות אותו. הספר בכללותו הוא עלילתי לחלוטין, ועם זאת הוא אינו מנותק מן המציאות הגועשת. בצד גיבורי העלילה המומצאים, ישנן בקרב הנפשות הפועלות בספר גם דמויות אמיתיות בהחלט שאני משרטט את דמות דיוקנן תוך ניסיון ללמוד אותן לעומק – לא רק עלי חמינאי אלא גם בנו מוג'תבא, השואף לרשת אותו, או עלי ג'עפרי, מפקד משמרות המהפכה. אני מרשה לעצמי לנתח – או ליתר דיוק: לשקף ספרותית – את הרציונליות של ההנהגה האיראנית במבחן ההשלכות של האמונה השיעית הקנאית ושל השנאה התהומית כלפי ארצות הברית וישראל.

"השערות מסוימות שהגעתי אליהן על סמך מקורות בלתי מסווגים, ייתכן שיתגלו כתואמות הערכות מצב הנידונות בחדרי-חדרים במוסד, בסי-איי-אי או בכל גוף ביון אחר לא מן הנמנע שגיבור הספר, סגן ראש המוסד אלעל סטרוגוב, מגיע לתובנות נכונות, ועל בסיסן הוא מנהל את רשת הריגול שפרס באיראן. גם הסיטואציה של סוכן שתול שהופך לרופאו האישי של עלי חמינאי היא דמיונית על פניה, ועדיין תיתכן הימצאות מרגל ישראלי בכסות זו או אחרת סמוך מאוד למנהיג העליון של איראן".

אלי :להערכתך, האיראנים מחזיקים כעת בנשק גרעיני?

שטנדל :"לשאלה הזו אין אפשרות להשיב נחרצות, אלא אם אכן נשתל מרגל בשר ודם בתוך ליבת הפיתוח הגרעיני. המעקב הצמוד באמצעים טכנולוגיים איננו מספיק, והפיקוח החיצוני עד כה היה מוגבל ביותר ובעל נקודות תורפה. כך למשל העובדה שמפקחי האו"ם נמנעה הגישה לבסיס בפרצ'ין, שבו ייתכן כי נערכו ניסויים בפיתוח ראשי נפץ גרעיניים. לא נפתחו לרווחה גם שערי כור המים הכבדים באראק, שם לפי החשד מפתחת איראן פצצה מפלוטוניום, הנוחה יותר למזעור ולהרכבה על טיל.

"עם זאת אני מעריך שעדיין אין לאיראן נשק גרעיני. בשנת 2011 אמנם הביע ראש המוסד מאיר דגן את דעתו כי בתוך ארבע שנים תגיע הרפובליקה האסלאמית לפצצה, אבל מאז נערכו פעולות יעילות למדי לעיכוב התהליך. נראה לי שאיראן אף גזרה על עצמה האטה מסוימת, בעיקר כדי לא לסכן את השלמת המשא ומתן עם המעצמות לשביעות רצונה. בזמן הקרוב, עד הסרת הסנקציות, עדיין צפויה זהירות מרבית מצד איראן, וכנראה גם תקופה מסוימת אחר כך. סביר אף להניח שיש מחלוקת פנימית בהנהגה בטהרן לגבי המשך הפרויקט, אבל ברור לחלוטין שבנקודת זמן לא רחוקה בעתיד תחדש איראן את מאמציה להפוך למדינת סף גרעינית, וגם לחצות את הסף. בהקשר זה צריך לזכור שחמינאי, החדור אמונה עמוקה בצורך להשמיד את ישראל, סובל מסרטן מתקדם, וערפל עוטף את השאלה מי יירש אותו ומה תהיה דמותה של ההנהגה האיראנית לאחר מותו. גם סיום כהונתו של אובמה כבר קרוב, וגם במקרה הזה אין לדעת מי יבוא במקומו".

אלי :לאור חתימת ההסכם בין איראן למעצמות, איך לדעתך תנהג ישראל במציאות החדשה שנוצרה?

שטנדל :"אין ספק שההסכם מעמיד את ישראל במצב מורכב ביותר, בעיקר מפני שהיכולת שלה לפעול לבדה ובניגוד לעמדת ארה"ב, היא מצומצמת מאוד. לא נראה לי שישראל תחליט חד-צדדית על תקיפת מתקני הגרעין, כל עוד אין ודאות שאיראן מפרה את ההסכם בהפרה היורדת לשורשו. בשלב הנוכחי ישראל צריכה להשקיע את כל המאמצים במניעת אישורו של ההסכם בקונגרס, כולל התגברות על וטו נשיאותי. אם יתברר שאין סיכוי לדחיית ההסכם, רצוי להגיע להסכמה על פיצוי משמעותי לישראל באמצעות חיזוק כוחה הצבאי, ועל הגברת המאמץ המודיעיני המשותף כדי לזהות הפרות מצד איראן. הסכמה כזאת ראוי שתכלול אישור לפעולת תקיפה ישראלית, אם וכאשר יתברר שאיראן מחדשת בחשאי את המירוץ שלה לנשק גרעיני.

"במקביל על ישראל לנצל את המצב לכינון שיתוף פעולה עם מדינות ערביות הרואות איתה עין בעין את הסכנה האיראנית. למרות הקושי העצום לפעול בניגוד לעמדת ארה"ב, רצוי לשקול פעולות מוגבלות שיהיה בהן כדי לפגוע בפיתוח הגרעיני אם יתחדש, כשתנאי הכרחי הוא שלא להשאיר טביעת אצבעות ישראלית בפעולות כאלה. כן, אולי זו משימה בלתי אפשרית".

בימים אלה התחיל שטנדל לשקוד על הוצאת מהדורה אנגלית של "רוחות מלחמה גרעינית", וגם על תרגום לפרסית. מאוחר יותר צפוי הספר לראות אור גם ברוסית וכעת מתוכנן לו גם ספר המשך.

לדברי שטנדל  הוא לא ביקש את אישור הצנזורה לספרו, "מפני שאין בו אף עובדה שהגיעה אליי ממסמך מסווג או מאיזה מקור סודי. הנושא נידון שתי וערב מעל כל במה, ללא כל הגבלה, ולכן לא ראיתי חובה להגיש את הספר לצנזורה – לא מהבחינה החוקית, ולא מתוך רצון למנוע נזק כלשהו. להפך, הספר מציג את הרפובליקה האסלאמית כפי שהיא, חושף את הסכנות האורבות לעולם מנשק גרעיני שיהיה בידיה, וממחיש עד כמה קשה המעקב אחרי פעילותה החשאית".

במשבצת של משביתי השמחה

iran ani anivchaRTF

..

למהלכי המלחמה הדמיוניים שמשרטט שבתאי שובל, כדאי להתייחס ברצינות רבה: אחרי הכול, שובל שימש כאחראי על כתיבת תרחישים עתידיים עבור מערכת הביטחון, וכיום הוא בעלים של חברת היי-טק שמתמקדת בתחום הביטחוני. לפני כעשור הוא פרסם את ספרו הבדיוני "אני הנבחר", המתאר כיצד בשנת 2009, בעקבות מרד שפרץ באיראן, מחליט חמינאי על מתקפת טילים לשטח ישראל. יחידות קומנדו ישראליות נשלחות לאיראן בניסיון לסייע למורדים לנטרל את הטילים לפני שיגורם, אך המשימה אינה נוחלת הצלחה. לבסוף מושמדים הטילים הודות לסוכן כפול שמשבש את תוכנת השיגור. האיראנים עוד מצליחים לשלח טילים מספינה לעבר וושינגטון, והספר מסתיים בלי שנדע אם הם פגעו במטרתם.

iran shoval 2

תוכנית שמתוארת בספר לא מבוססת על חיסול היכולת הגרעינית האיראנית, מכיוון שצפיתי שלא ישראל ולא ארה"ב ינקטו פעולה צבאית מקיפה", אומר שובל. "במקום זאת, המטרה היא למנוע מלחמה שתפרוץ בין ישראל לאיראן הגרעינית. מי שמצליח לעשות זאת הוא האקר, ולא אסטרטגיה צבאית קוהרנטית ומובנית".

בספר, שנכתב ב-2003, צפה שובל שבשנת 2008 ייבחר בארה"ב נשיא מהמפלגה הדמוקרטית, בן מיעוטים – בספרו זהו יהודי דווקא. הנשיא הזה יקרא לשינוי במדיניות החוץ, יעדיף דיפלומטיה על פני מהלכים צבאיים, ויחתום עם איראן על הסכם שלמעשה יאפשר לה לפתח פצצה.

אלי :קיבלת תגובות מעניינות מיודעי דבר, בצד שלנו או בארה"ב?

שובל "בגלל מגבלות שונות אני לא יכול לפרט, אבל אני יכול לומר שבעבר האמריקנים האמינו שמכיוון שיש להם הכוח להפוך את איראן ל'מגרש חנייה', יכולת גרעינית איראנית לא מהווה מבחינתם איום. הספר, שתורגם לאנגלית, סייע לשכנע אותם שאיראן יכולה לאיים גם עליהם, וש'יציבות גרעינית' אינה תוצאה מובטחת. הם הבינו למשל שבמקרה ששלטון האיאתולות יקרוס, העולם בהכרח ייקלע למשבר גרעיני. דמיינו שסוריה הייתה מחזיקה היום בנשק גרעיני שעלול ליפול לידי דאעש, או ששליטים כמו קדאפי וסאדאם חוסיין היו מפתחים נשק כזה – האם מישהו היה יכול להבטיח שלא יעשו בו שימוש כצעד של ייאוש לפני נפילתם? בהיעדר ודאות כזו, מכה מקדימה מצד המערב הייתה הופכת לאופציה ממשית. אגב, גם איראנים פנו אליי וביקשו לתרגם את הספר, אך לא יכולתי לשתף פעולה".

שובל מודה כי לא צפה את העיכוב המתמשך בתוכנית הגרעין של איראן; פעולות כמו שתילת תוכנות זדוניות הופיעו בספר, אבל לא חיסול המדענים והפיצוצים המסתוריים באתרים צבאיים. את מהומות הסטודנטים שפרצו ב-2009 הוא חזה במדויק, כולל מותה של מפגינה שהופכת לסמל המחאה (במציאות הייתה זו נדא אקא-סולטן), רק שבתרחיש הספרותי הן התפתחו לכדי מרד כללי.

"היום איראן היא כנראה מדינת סף", אומר שובל. "הסכנה הברורה והמיידית היא שאיראן תנצל את כוחה הגרעיני כדי להפוך למעצמה החזקה באזור, באמצעות שליחים. ההגמוניה שלה תלך ותתחזק בעיראק, בסוריה, בלבנון ובהמשך בחצי האי ערב. כרגע ארה"ב בעיקר מבולבלת וחסרת כיוון, והיחידים שיכולים להאט את ההשתלטות האיראנית על האזור הם אנשי דאעש. אם שלטון האיאתולות לא יקרוס – אפשרות שהולכת ומתרחקת בעקבות הפרגמטיות בעידן רוחאני – ישראל תיאלץ להתמודד עם איראן חזקה יותר ומעזה יותר, שלא תהסס לשסות בה את חיזבאללה. רק אם יאבדו האיראנים את קור רוחם ויחצו קווים אדומים שיכפו על האמריקנים התערבות באזור, יש סיכוי לשינוי, וגם זה רק בתקופת הממשל הבא בוושינגטון.

"בינתיים, בזכות ההסכם, איראן נהנית מהכרה ואף מחיזור של המערב – ראה את רשימת שרי הכלכלה והחוץ האירופים שרוצים לבקר שם. עד שהציניות והעורמה של המשטר בטהרן ייחשפו, המערב מוותר על הניסיון להביא לשינוי שלטוני אמיתי שם. שימור המצב הקיים באיראן הופך לאינטרס של חברות נפט וטכנולוגיה, ובהמשך גם של יצרני נשק אירופים. כל עוד טהרן תשכיל לתמרן את המערב – המערב יאתרג אותה".

אלי :אתה רואה אפשרות שישראל תתקוף את הכור ללא אישור ארה"ב?

שובל "ישראל לא יכולה לתקוף כאשר ארה"ב, גרמניה וצרפת מתפתלות כדי לזכות בחיבת משטר האיאתולות ובהון שלו. לכן אנחנו מוצאים את עצמנו במשבצת של משביתי השמחה – אלה שצועקים 'זאב, זאב' ואף אחד לא מקשיב. ממש כמו צ'רציל, שנשמע ממורמר ולא רלוונטי מול שמחת החוגגים את ההסכם בין צ'מברלין להיטלר".

מתקפה כנגד איראן

iran keshet

 

מאירופה יצאו עוד שתי משחתות ונושאות מטוסים. כמו במלחמת המפרץ, גם הפעם בריטניה וצרפת הצטרפו לאמריקאים (…) שר ההגנה האמריקאי התקשר לעמיתו הישראלי: "ההכנות בעיצומן. ישנה החלטה לצאת למתקפה בקרוב מאוד. אני אדאג ליידע אותך כשעה לפני תחילת התקיפה. בכל מקרה, אני סומך עליך שאתה יודע מה לעשות".

…הקבינט הביטחוני בישראל התכנס בפעם האחרונה לפני התקיפה הצפויה. למרות אי הוודאות לגבי הפגיעות הצפויות בעורף הישראלי והתנהגות השכנות מצפון, סוריה ולבנון, ובדרום – שלטון החמאס – האווירה בחדר הישיבות הייתה טובה ואף שמחה. "אנו נמצאים במצב הטוב ביותר שיכולנו להגיע אליו. לו היו שואלים כל אחד מאיתנו לפני יומיים על המצב, איש מאיתנו לא היה מנבא את מה שמתרחש ברגעים אלו. אלו רגעים מצוינים למדינת ישראל".

למשמע דברי ראש הממשלה, חייך לעצמו יהודה עציוני. הוא דווקא כן לקח בחשבון אפשרות כזו.

…כתבים זרים באיראן החלו לשדר אל העולם את המתיחות השוררת ברחובות טהרן. הם התמקמו במלונות היוקרה בעיר. מדי פעם כוונו המצלמות לעבר השמים במטרה לתור אחר מטוסים או טילים. רחובות טהרן התרוקנו כמעט כליל מתושבים. כולם היו ספונים בבתיהם, רוויי חששות לקראת הבלתי נודע. מראות מלחמת המפרץ והתקיפות המסיביות של האמריקאים בעיראק, היו לנגד עיניהם. היה ברור להם כי הם עומדים בפני ימים קשים מנשוא ("קשת בשמי טהרן", הוצאת "תקוות החיים", 2010).

אורי עזר, העוסק ביומיום בייבוא ושיווק של תכשיטים, ניגש לכתיבת הספר "קשת בשמי טהרן" מיד לאחר שסיים לכתוב את "שתי דקות מגן העדן" – סיפור על משפחה ממחנה הפליטים ג'בליה שברצועת עזה.

iran uri ezerf

עזר: "הספר ההוא הצריך תחקיר מעמיק, כולל אינספור שיחות עם אנשים ממגוון זרמים באסלאם. לאחר כשנתיים של קשר אינטימי עם אסלאמיסטים ואנשי דת, הבנתי יותר את המרחב שבו אנו חיים, המזרח התיכון. את הספר 'קשת בשמי טהרן' כתבתי מנקודת מבטו של נער נטול אינטרסים, מלבד ראיית הצדק. ראיתי את מדינת ישראל חלשה וחסרת אונים, את הנשיא האמריקני דאז ג'ורג' בוש כברווז צולע, חסר יכולת לבצע את מה שהוא מאמין בו. הוא ומנהיגי אירופה נמנעו מלעסוק בתפוח האדמה הלוהט – הגרעין האיראני.

"הנער שאימצתי את מבטו צופה בעולם שמתנהל כמו בתקופה שקדמה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא לוקח אחריות תוך סיכון אישי כדי לאלץ את מנהיגי העולם לעשות מעשה, עד להכנעת השלטון האיראני. חבל שאף אחד מהמנהיגים לא קרא את הספר. ייתכן שאם היו מאמצים את הרעיון של הנער, היינו מגיעים מזמן להסכם טוב יותר עם האיראנים".

בתרחיש שבספרו של עזר, שולט באיראן נשיא דומיננטי קיצוני שקורא להשמדת ישראל ומתגרה במערב, מילולית וגם צבאית. האמריקנים אינם מגיבים להתגרויותיו, ואירופה, שמתמודדת עם כלכלה בנסיגה, מגלה חוסר עניין בנעשה באזור ומסירה מעצמה את האחריות לנושא האירני.

מתוך הרקע הזה בוקע תסכולו של הממונה על תיק איראן במוסד הישראלי, והוא מחליט לפעול באופן פרטי, ללא ידיעת הדרגים הבכירים יותר. הוא מגייס חבר, קולגה משירות המודיעין הצרפתי, ויחד הם רוקמים תוכנית שתאלץ את ארה"ב להתערב צבאית באיראן. לשם כך הם מתחזים לאנשי אל-קאעידה ומגייסים בצרפת פעיל אסלאמי קיצוני, מורים לו לגייס עוד ארבעה שותפים, ושולחים אותו להכין שתי סירות מירוץ עמוסות חומרי נפץ, על מנת להסתער על ספינה אמריקנית מול חופי איראן ולהטביע אותה. במקביל מצליחים הישראלי וחברו הצרפתי להגיע אל אחד ממקורביו של הנשיא האיראני, ושותלים עליו חומר רדיואקטיבי הגורם לאפקט הדומה להתקף לב.

איש המוסד דואג שהאמריקנים יקבלו מבעוד מועד התרעה על כוונות של גורמים איראניים לתקוף את האונייה. לאחר שפיגוע הסירות מסוכל, מכריז נשיא ארה"ב על הטלת סגר ימי ואווירי על איראן, ומציב אולטימטום לפירוק תשתיות הגרעין שלה. במקביל מתמוטט לפתע הנשיא האיראני ומת ממה שנראה כהתקף לב. הצעירים האיראנים מנצלים את ההלם ויוצאים לרחובות בדרישה לרפורמות. הלחץ הזה, וההבנה ששלטונו נמצא בסכנה קיומית, גורמים לחמינאי להצהיר על עצירת הפיתוח הגרעיני ועל רצון לדיאלוג עם המערב.

עזר: "לחץ מסיבי על איראן בזמן הנכון – כמו המשך הורדת מחירי הדלק בעולם, הגבלות של תנועת המנהיגים ושל התנועה הימית והאווירית – היה גורם לציבור האיראני לצאת למהפכה, ועוצר כבר מזמן את הגרעין",  "כי עם כל הפנאטיות, מנהיגי איראן הגיוניים ופרגמטיים, ושימור השלטון חשוב להם. הם מבינים שכדי לקיים את האימפריה דרושה כלכלה חזקה. זו הנקודה שבה היו צריכים לפעול בכל העוצמה: לעצור להם את היכולת לשווק נפט, ולרכז כוחות בעלי יכולת תקיפה. לאורך זמן האיראנים היו מתקפלים. חבל שזה לא נעשה".

אלי : במצב הנוכחי, לישראל יש עדיין סיכוי לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית?

עזר: "נראה לי שיש כאן מאבקי יוקרה של שני מנהיגים שלא מעריכים זה את זה. האחד, נתניהו, מתריע כבר שנים רבות מפני הפצצה האיראנית. השני, אובמה, חרת על דגלו את מציאת הפתרון ההיסטורי שיהיה חתום על שמו. שניהם רטוריקנים מעולים, אבל גרועים במעש. מה שנשאר עכשיו לעשות הוא ללחוץ על הקונגרס ועל דעת הקהל האמריקנית. אם יש לישראל עדויות לכוונות האמיתיות שמבטאים מנהיגי איראן בחדרי-חדרים, היא צריכה לפרסם אותן, כדי להוכיח כפל התנהלות. צריך ליצור שיתוף פעולה גלוי עם ירדן, מצרים ונסיכויות במפרץ, שאיתן יש לנו אינטרס משותף נגד האיראנים. מול האינטרס האמריקני לשתף פעולה עם טהרן במלחמה בדאעש, ישראל צריכה להבליט שהצלחה איראנית תהפוך אותה למעצמה דה-פקטו. צריך להזכיר את ההסכם של ביל קלינטון עם צפון-קוריאה, הסכם די דומה, שתוצאותיו ידועות. כל בר-דעת מבין שנעשה כאן עוול היסטורי, ושהמרוויחים הבלעדיים הם האיראנים. הם בעצם לא נתנו כלום, ובתמורה קיבלו מהמערב חסות ולגיטימציה לבניית האימפריה שלהם. ככה זה כשלאמריקנים יש שר חוץ שהוא ילד פרחים, אחד שלא מסוגל לנהל משא ומתן מול חוכמת הבזאר, ונשיא שחייב להביא קבלות ולהשכיח את כישלונו בעיראק, אחרי שבמו החלטותיו חילק אותה למיעוטים.

"לצערי, איבדנו הזדמנויות בדרך, בגלל מחדל של כל ממשלות ישראל. אנחנו לא שותפים ומעורבים בהסכם, ואנחנו המפסידים הגדולים ממנו. עכשיו צריך ללכת על כל הז'יטונים, ולהמשיך לפעול בתחבולות כדי לגרום נזק בכורים עצמם ולעכב את תוכנית הגרעין".

השמדה באמצעות האסדה.

אדלמן

הנצנוצים האינסופיים מאלפי מקומות וזוויות תעתעו במסכי המכ"מ. במקום יעד אחד הבהבו עליהם עתה אינספור מטרות. לטילים המונחים של ההגנה האנטי-אווירית האיראנית היו עכשיו יותר מטרות מהללו שבמציאות.

הגנרל עלי חורשידיאן, ראש פרויקט הגרעין האיראני, הובא תוך דקות בהליקופטר. הוא עמד על יד מפקד ההגנה האנטי-אווירית כשזה זעק לפתע: "אינספור מטרות! מה קורה כאן? מאות טילים!"

הגנרל פנה אליו בייאוש: "חשוב על משהו, הצל את המולדת!"

(…) יהודה קפץ מכיסאו: "המשימה הושלמה. הכורים הם היסטוריה. התפוצצויות אטומיות אדירות בשלושת הכורים. סוף תקוות האטום של איראן לתקופה ארוכה. התחלה חדשה ובטוחה למדינות אחרות, ובמיוחד לישראל" (מתוך "פטרייה בשמי איראן", הוצאת דיונון, 2012).

אורי אדלמן וירון אוסטרובסקי, בספרם המשותף "פטרייה בשמי איראן", תיארו גם הם מבצע נועז של ישראלים הפועלים באופן עצמאי כדי להשמיד את תוכנית הגרעין האיראנית. גיבורי ספרם מחליטים שהדרך הטובה ביותר לתקוף היא מכיוון הים, ולשם כך הם עושים שימוש באסדת קידוח שנמצאת לא הרחק מחופי איראן. לאחר שהסדירו שצוות האסדה ייצא לחופשה, הם מביאים לשם טילים בעזרת צוללת ומקימים בסיס שיגור מוסווה היטב, תוך שהם מקפידים לא לחרוג מקו הרקיע של מתקני הקידוח. הטילים משוגרים לשלושת המרכזים העיקריים של תעשיית הגרעין האיראנית, מתבייתים באמצעות משדרים שהושתלו קודם לכן במתקני הגרעין, ופוגעים במטרותיהם בדיוק רב.

"התחקיר שלנו התבסס על ספרות מקצועית, מאמרים וריאיונות עם מומחים לאיראן ולמזרח התיכון", מספר לנו אדלמן. "ביצענו למידה ומחקר מעמיקים על אפשרויות של תקיפת כורים גרעיניים וחיסולם".

אלי : הגשתם את הספר לבדיקת הצנזורה לפני פרסומו?

אדלמן : "מכיוון שאיש מאיתנו לא נשא תפקיד רשמי הקשור לתחום שבו עוסק הספר או נחשף לסודות מדינה, ומכיוון שהספר נכתב כעלילה דמיונית שרק נוגעת באלמנטים מציאותיים – לא ראינו צורך להגישו לצנזורה. עם זאת, בהחלט חשבנו שתוכנית כזו יכולה להצליח, אם היא תנוסה".

לאור חתימת ההסכם בין המערב ואיראן, האם אתם עדיין חושבים שישראל צריכה להשמיד את מתקני הגרעין האיראניים?

אדלמן :"בוודאי, השאלה היחידה היא למה לא עשו את זה עד עכשיו. עם זאת, במצב הצבאי, הכלכלי והדיפלומטי הנוכחי, ישראל לא צריכה ליזום תקיפה, אלא להשתמש באיום כנכס דיפלומטי. את האופציה האופרטיבית היא צריכה לשמור להפעלה מיידית בתרחיש קיצון".

המלחמה הגרעינית בין ישראל ואיראן.

 

day after o

תרחיש קיצון כזה הוא נקודת המוצא של ספר אחר, "היום שאחרי הפצצה האיראנית" מאת עופר בינשטוק (הוצאה עצמית, 2007). "ספר זה נכתב לזכר מיליוני הקורבנות שייהרגו בהפצצה האטומית האיראנית בשנים הקרובות", נאמר בפתחו.

"

השעה חמש בבוקר, נשמעה קריאה לכל הכוח להתרכז ברחבה ליד אוהל המפקד – רחבה ענקית הממוקמת על מרגלות גבעה קטנה, שבתחתיתה אוהל המפקד ובפתחו ציוד הדרכה. המקום נראה כמו אמפיתיאטרון בטבע. לאט-לאט התמלאה הרחבה באלפי חיילים. למרות הכמות העצומה של החיילים הייתה במקום דממה, והקולות היחידים שנשמעו היו המטוסים והמסוקים החולפים. בהתכנסות היה שקט מוחלט. אחרי עשרים דקות נראה שכל מי שהיה בשטח ההתכנסות הגיע לרחבה. במקום הייתה ממוקמת מערכת הגברה, ולצדה לוחות ענק עם מפות ושרטוטים עליהם.

אור ראשון. נראה שהשמש עומדת לזרוח מבין לעננים. מתוך האוהל יצא – למרבה הפלא – אלוף פיקוד הצפון, ומלווים אותו כמה אזרחים. כפי שהבנתי מאוחר יותר, היו אלה ראשי הערים של עפולה ובית שאן, ולידם כמה תתי-אלופים וקציני מטה אחרים. האלוף פתח את ההתכנסות והחל לדבר:

שלום לכל הנוכחים! מה שאומר כרגע משודר לכל הרשתות הצבאיות בצפון, לכל הכוחות שכונסו כרגע לשמוע את דבריי בכל היחידות הקשורות מכאן ועד מטולה בצפון, ראש הנקרה בצפון מערב, העיר חיפה, עוד כוחות צבאיים ומשטרתיים רבים נוספים ועוד

הכוחות שכונסו כרגע לשמוע את דבריי בכל היחידות הקשורות מכאן ועד מטולה בצפון, ראש הנקרה בצפון מערב, העיר חיפה, עוד כוחות צבאיים ומשטרתיים רבים נוספים ועוד אזרחים רבים, שחוברו למערכת הקשר הצבאית, כולל למערכות הגברה להמונים בערים.

חיילים ואזרחים, לפני ארבעה ימים הותקפה מדינת ישראל ללא התגרות מצדה על-ידי אירן בהתקפה אטומית שמנתה שש פצצות אטום. שלוש מהפצצות נפלו על גוש דן, אחת על ירושלים, ושתיים על הכור הגרעיני בדימונה. במקביל נפתחה מכיוון סוריה התקפת טילים שמנתה אלפי טילים, חלקם קונבנציונאליים וחלקם כימיים וביולוגיים. כל הערים בצפון ועד נתניה נפגעו בהתקפת הטילים הזאת. כן נפתחה מכיוון סוריה מתקפה קרקעית גדולה. מלבנון הותקף צפון המדינה באלפי קטיושות וטילים. ממזרח, מירדן, הותקפה ישראל בטילים ורקטות ומכוחות קרקעיים. מהדרום החלה מצרים להעביר כוחות צבאיים רבים לתוך סיני המפורזת. בתוך הארץ קמה כל האוכלוסייה הערבית כגוף אחד, ומבצעת מרד אזרחי חמוש ואלים באמצעים טרור וגרילה ביישובים ובדרכים בהנהגתם של כמה שייחים ומנהיגי ציבור ערבים ישראלים. הלחימה היא כנגד כל היישובים היהודיים בגליל ובצפון. כן הותקפו כל היישובים ביהודה ושמרון, וחלק גדול מהיישובים בדרום הותקפו מרצועת עזה ומשטח יהודה. הבדואים בנגב תקפו מחנות צבא ויישובים אזרחיים.

כל ההנהגה הפוליטית, המדינית והצבאית, ששהתה במרכז הארץ, נהרגה בהפצצה האטומית. החלק בהנהגה שנהרג כולל את ראש הממשלה, שר הביטחון ושרים אחרים וחלק מאלופי צה"ל. חלקה של הנהגת המדינה האזרחית והצבאית, שנסעה לפגישת חירום בוושינגטון עם האמריקאים בערבו של היום בו בוצע הניסוי הגרעיני האירני – סגן ראש הממשלה, הרמטכ"ל וחלק מצוות המטה שלו ואלופי מטה אחרים – כל אלו שנסעו ניצלו."

 

ב-2 באוקטובר  2015, כך לפי התרחיש שבספר, מוטלות על ישראל שש פצצות אטום ללא כל התגרות מצדה. במקביל נפתחת מסוריה מתקפה של אלפי טילים – קונבנציונליים, כימיים וביולוגיים. התשתיות הלאומיות כגון חשמל, מים, תחבורה ותקשורת, קורסות. מיהודה, שומרון ועזה נפתחות מתקפות על יישובי הצפון והדרום, שלא נפגעו בהפצצה האטומית. מספר ההרוגים מגיע ל-2 מיליון, בהם כל בכירי ההנהגה הפוליטית, המדינית והצבאית של מדינת ישראל. עלילת הספר, שהוא הקודר ביותר בין כל הספרים המתארים קונפליקט עתידי בין ישראל ואיראן, מתמקדת במאבקה של משפחה אחת לשרוד לאחר החורבן.

בתגובה מגרשת ישראל את התושבים הערביים מתחומה ,משתלטת על סיני ושולחת פצצות אטום נגד איראן וסוריה.  היא הופכת את תושבי ארצות אלו  לפליטים במזרח התיכון.

עופר בינשטוק, בעל תואר שני במנהל עסקים, הוא יזם העוסק בייעוץ ובליווי ניהולי לעסקים וחברות החל משלבי הרעיון וההקמה. "כתבתי את הספר כשירות לציבור, כדי להזכיר את המסר מהשואה – 'לעולם לא עוד'", אומר לנו בינשטוק. "סבא שלי ברח מהנאצים ב-1933, כשהבין מה הולך לקרות, וכך הציל את עצמו ואת משפחתו. כיום אנחנו עומדים בפני מצב דומה לזה שהוא עמד מולו. איראן עם האיומים שלה, שהולכים ומחריפים לאורך השנים, אינה שונה מהיטלר – ואם הוא היה מחזיק נשק גרעיני, כל העולם היה בשליטת הנאצים. זה מוביל אותנו למקום אחד ויחיד: אם לא נטפל באיום הזה, תנחת עלינו פצצת אטום.

"שאלתי את עצמי: מה אעשה? יכולתי לברוח, כמו שעשה סבא שלי, אבל החלטתי לעשות משהו, לכתוב ספר. הספר שלי לא מדבר על איראן; מטרתו להראות מה יקרה חלילה בארץ אם לא נכה את איראן, וכך לעורר דעת קהל מלמטה למעלה, כדי ללחוץ על הנהגת ישראל לפעול".

לדברי בינשטוק, הספר נמסר לכל מובילי הדעה בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים בישראל, וכן לרשתות זרות כמו פוקס, סי-אן-אן, אל-ג'זירה, רויטרס ועוד. "תרגמתי אותו לאנגלית וכעת ניתן למצוא אותו לקריאה חופשית ברשת. שלחתי גם עותקים לכל 120 חברי הכנסת, כשבהקדשה כתבתי 'לי יש מילים, לכם יש כוח. עשו הכול ובכל האמצעים על מנת לעצור את הפצצה האיראנית'

 

iran binstock 2

אלי : המחוקקים גם הגיבו?

בינשטוק:"קיבלתי כשלושים מכתבים מחברי כנסת, חלקם מאוד ארוכים ומשמעותיים. גם משמאל – אנשים כמו בוז'י הרצוג, מתן וילנאי, בנימין בן-אליעזר, דני יתום, יוסי ביילין ואחרים – הגיבו בצורה מפורטת ויפה".

בינשטוק מספר כי הוא חוקר כבר שנים את נושא האיום האיראני על ישראל ועל שלום העולם. "אני מקדיש לכך כל רגע פנוי מזמני, ועושה הכול כדי שאכן תתבצע פעולה חד-משמעית ונחרצת לעצירת הפצצה".

אלי : מה צריכה להיות לדעתך הפעולה הזו?

בינשטוק :"מדינת ישראל חייבת לצאת במתקפת פתע באמצעות טילים, במטרה להביא לחיסולה של התוכנית הגרעינית האיראנית ושל הנהגת איראן".

עד כאן בינשטוק.

המלחמה הגרעינית הבאה.

iran jewish queen

ספר נוסף על מלחמה גרעינית בין איראן וישראל,יותר אופטימי מזה של בינשטוק , נכתב בידי   אלון ניסים כהן שבספרו "מלכת היהודים " (2006) מתאר מתקפה גרעינית איראנית על ישראל בשנת 2018..ישראל בתגובה לאחר שמונה חודשי הכנות אינטנסיביים פותחת במבצע אדיר בהיקפו לחיסול היכולת הגרעינית של איראן באמצעות טילים נושאי פצצות מימן  משלוש צוללות דולפין ה ממקומות עמוק במי המפרץ הפרסי הנורים על אתרי הגרעין האיראני.לאיר מכן מצניחה ישראל כוחות קומנדו  מבסיס בכורדיסטאן בעשרות אתרים באיראן והם  בשיתוף פעולה עם הכוחות של כורדיסטאן העצמאית משמידים עשרות רבות של אתרי שיגור  אתרי גרעין מפעלים ושת  תעופה.בתוך כמה שעות נמחקים איזורים שלמים באירן יחד עם מרבית תוכנית הגרעין שלה.

סיכום.

הסיכויים למערכה צבאית בין ישראל ואיראן  כמו זו המתוארת ב"היום שאחרי הפצצה האיראנית" וב"מלכת היהודים"למעשה אינם גבוהים. סוריה בהנהגת בשאר אסד, בעבר בעלת-ברית של איראן, אינה קיימת יותר כגורם בעל חשיבות. חיזבאללה, בן-ברית נוסף, עסוק עד מעל ראשו במאבק כנגד הסונים. לאיראן עצמה יש יריבים קרובים יותר שמחייבים את כל תשומת לבה – סעודיה, שלפי כל ההערכות תנסה גם היא להשיג נשק גרעיני, וארגון הטרור דאעש, שנחוש בדעתו להשמיד את השיעים.

FOR SUNDAY POSTSCRIPT -- ((handout)) CAPTION: "Palestine" by Ali Khamenei, Iran book on Israel, for Sunday PostScript.

"Palestine" by Ali Khamenei, Iran book on Israel,

 

בינתיים גם עלי חמינאי כתב גרסה משלו לקונפליקט העתידי בין ישראל לאיראן. למרות מחלתו הקשה, וחרף ההסכם עם המערב שאמור לסמל עידן של התקרבות ומתינות, פרסם חמינאי ממש לאחרונה ספר המפרט את תוכניתו להשמדת ישראל. ספרו "פלשתין" עוסק בנוסף בהכחשת השואה, וממחיש ששינוי לטובה ביחסה של איראן לישראל אינו נראה באופק.

סוריה של באשאר אסאד  בעבר בעלת ברית של איראן למעשה אינה קיימת יותר והחיזבאללה בעל ברית נוסף כנגד ישראל עסוק עד מעל ראש במאבק כנגד הסונים.

סביר להניח שכל נשק גרעיני שיהיה בידי איראן יכוון למטרות חשובות יותר מבחינת הביטחון של איראן וקרובות יותר. אבל לישראל אין ברירה ועליה להמשיך לפקוח עין על איראן של האיטוללות בתקווה קלושה שיום אחד ואולי אף בקרוב לאחר שחמינאי  יפח את נשמתו   אולי גם מדיניות  זאת תשתנה.

יש לקוות שכל קונפליקטי עתידני עם איראן יסתיים במשהו כזה:

..מתוסכל ושבור מכישלון שיגור הטילים שלו על ישראל התיצב חמינאי נכלם מול עשרות המאמינים בחדר התפילה בבונקר הנצור שלו.הוא גייס את שארית כוחותיו ודיבר אל המקרופון :"..
",אחי המוסלמים קרובה שעתנו למות הנבערים מכים על דלתותינו.ובעוד זמן קצר יחדרו כנראה את ההגנה האחרונה שנותרה לנו .הציונים ניצלו.אללה הרחום בחר להשאירם בחיים.לאללה יש תוכנית גדולה שאינה ידועה לנו.עינינו ומוחותינו האנושיים חלשים ומוגבלים מכדי לראות את תוכנית האל"…

קול נפץ אדיר נשמע ברחבי הבונקר. המורדים הצליחו לבסוף לחדור פנימה לאחר שהתגברו על המגינים.  

( הסיום של "אני הנבחר " מאת שבתאי שובל )

 

ראו עוד בעניין זה את מאמרי סדרת "האפוקליפסה השיעית " שהופיעו ב"יקום תרבות "ומתארים ומסבירים את השאיפות האיראניות -שיעיות לנשק גרעיני שיקרב את "אחרית הימים".

החלק הראשון :האימאם שנעלם 

החלק השני :כת אחרית הימים

-החלק השלישי :נשק יום הדין

וראו גם את הצד הישראלי במשוואה הזאת :

הנשק הסופי של ישראל 

ראו עוד תחזיות על קונפליקט בין ישראל ואיראן :
שרה ליבוביץ –דר כיצד תראה ישראל יום אחרי ההפצצה באיראן"

צור ארליך "משחק מלחמה ישראל איראן -הלילה תקפו מטוסינו -היום שאחרי והיום שאחריו " דיוקן מקור ראשון
גליון 766
12.4.2012.
תחזית עתידנית 15 באוקטובר 2012 ממשלת ישראל מחליטה  לתקוף את הכורים
הגרעיניים באיראן מבלי לתאם עם נשיא ארה "ב ברק אובמה .הכורים מופצצים נפגעים
ודולפים ואז…המזרח התיכון מתעורר לשחר של יום חדש ארבל לא מהסוג ששמעון פרס
חלם עליו .אילך יראה היום שאחרי?  האם יפלו טילים בתל –אביב או "רק קסמים
בפריפריה? האם אובמה יסכים לענות לשיחת טלפון ישראל ? וכמה זמן תוכל דעתה קהל
בארץ לעמוד מול תמונות של טייסים שבויים? מערכת "מקור ראשון אירחה את מיטבהפרשנים והמומחים שיצאו למשחק מלחמה בניסיון לענות על השאלות שיכריעו את גורלה
של ישראל./    הרצליה :   המרכז הבינתחומי,   2011.

 

iran vs israel

הלוחם הבלתי נראה :שרגא גפני ההספד הסופי

 

ביום ה-19 בינואר 2012 נפטר   ההיסטוריון הצבאי והסופר שרגא גפני הלא הוא אבנר כרמלי הלא הוא און שריג הלא הוא איתן נותב הלא הוא איתן דרור הלא הוא יגאל גולן  מי שעיצב אצל רבים מאיתנו את דמות הלוחם העברי המודרני. סדרות ספרי ילדים על מעללי המחתרות לצד כתיבת היסטוריה צבאית השתלבו בדמות המפורסמת ביותר שיצר, דנידין הילד הרואה ואינו נראה .

 ממש כמה ימים לפני פטירתו של גפני פירסמתי במגזין "יקום תרבות " כתבת ענק  בת שתי חלקים על יצירתו של גפני בשם "העברי האחרון "כתבה זאת הייתה מבוססת על מאמר קודם שפירסמתי עליו בספר "מטרזן ועד זבנג". הוא נפטר זמן קצר לאחר פרסומה.

לאחר פטירתו של גפני מצאתי את עצמי מבוקש בידי כלי התקשורת בתור המומחה הראשון במעלה  לגביו.  התבקשתי לדבר עליו  על  בתוכנית  "לונדון וקירשנבאום " של ערוץ 10,אולם הופעה זאת בוטלה אולי משום שירון לונדון כעס על ראיון שפירסמתי  עימו על הקשר שלו לירון זהבי מחסמבה ממש כמה ימים קודם לכן.

 במקום זה הופעתי בתוכנית המקבילה בערוץ 1 באותה השעה בדיוק "הערב עם גאולה אבן "שאנשיה פנו אלי חצי שעה בדיוק לאחר פנייתם המקורית של אנשי "לונדון וקירשנבאום " באותו העניין. התפעלתי מאוד מהידענות לגבי גפני שאבן הפגינה בראיון.

 כן התראיינתי עליו לרדיו  תוכנית של דורון נשר ( שחשף שהוא כיכב בעיבוד קולנוע של סיפור של גפני "הקרב על מבצר ויליאמס" ) ביחד עם עטרה אופק בתו של מבקרו  הגדול של גפני הסופר אוריאל אופק . .בדיון דנתי בהשפעה של אירגון ל"חי האמיתי ומפקדו האמיתי יצחק שמיר  לימים ראש ממשלת ישראל על אירגון" הימאים הבדיוני של גפני ועל מפקדו אברהם אבידן .ועטרה אופק סיפרה על היחסים לא בדיוק סימפטיים בין אביה ובין גפני.

 התראיינתי לכתבה ביקורתית על גפני של העיתון "הארץ " מאת תמר רותם

 פרט לכך פירסמתי מאמר על גפני באתר מאקו של ערוץ 2 ומאמר הספד בעיתון "מקור ראשון ".והייתי אמור לפרסם מאמר הספר נוסף ושונה מאוד בעיתון "מעריב " אך זה לא יצא לפועל מאחר שהעורכים שם התחלפו…

גפני זכה גם להספדים של אנשים אחרים ובהם מבקרת הספרות אריאנה מלמד וחתן פרס ספיר חגי ליניק. הוא הסופר האחד והיחיד בהיסטוריה של מדינת ישראל שזכה להספדים במדורי הספורט השונים .

בתערוכת תולדות הכדורגל  הישראלי שנפתחה בחודש מרץ   במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב יש ספרים שתרמתי לתערוכה מסדרת ה"ספורטאים הצעירים" של גפני. הסופר עצמו למרבית הצער לא זכה לראות את התערוכה.

עד כמה הוא היה מתלהב מהתערוכה? זאת באמת שאלה.  האמת המרה היא שגפני  בכלל לא חיבב כדורגל והעדיף כספורט את השחייה . הכדורגל עניין אותו רק כנושא לסיפורי הרפתקאות פטריוטיים אבל הוא בלשון המעטה קיצונית  מעולם לא התלהב מהשיגי שחקניו  ומהתנהגותם והתנהגות מעריציהם  במציאות הלא בדיונית . .

שרגא גפני זכה לכמות עצומה ניתן לאמר מפתיעה של תשומת לב לאחר המוות לאיש שהיה סופר ילדים שנוי מאוד  במחלוקת ובהחלט לא מוערך בידי הממסד הספרותי

.אז לאחר כל זה הנה ההספד הסופי  שלי  על שרגא גפני וגם כמה מילים על הקשרים שהיו לי  איתו .

ההספד הסופי

 

 שרגא גפני  אחד מסופרי הילדים הפופולריים ביותר בישראל, וגם אחד הסופרים השנויים ביותר במחלוקת, נפטר. ייתכן ורבים לא מכירים את הספרים שכתב תחת שמו האמיתי, אבל סביר מאוד שיתמלאו בצמרמורת של הנאה כשייזכרו בספריו הכוללים את 'הספורטאים הצעירים', 'הימאים' או 'הבלשים הצעירים' (אבנר כרמלי), 'דנידין הרואה ואינו נראה' (און שריג), סדרת ספרים על מבצע אנטבה (איתן דרור), וגם ספרים אחרים שנכתבו תחת השם יגאל גולן וכינויים נוספים. שמות העט של גפני, אגב, מלאים במקבילות ורמזים לשמו האמיתי של המחבר.

שרגא גפני, האיש בעל השמות הרבים, נולד בשנת 1926 בתל-אביב. כשהיה בן 14 הצטרף ללח"י; "בארצי שלי", כך אמר, "לא יאמר לי זר, לא בריטי ולא אחר, מה עליי לעשות". בלח"י חונך גפני לראשונה לשאיפות וערכים לאומיים שבבית הספר ובתנועת הנוער לא דובר עליהם. בלח"י למד לראשונה שמטרת היהודים בישראל היא לשחרר את המולדת מעול הזרים ולהשיב את גדולתה כארץ התנ"ך והנביאים – הארץ העברית.

שרגא גפני

לאחר שהתגייס לחטיבת 'גבעתי' שם שירת כסמל חבלה, פגש את יוסף ועדיה, מאנשי תנועת ה'עברים הצעירים' (ה'כנענים') של המשורר אוריאל הלפרין (יונתן רטוש), וועדיה קישר בין גפני לבין חברי התנועה. גפני זיהה דמיון בין הרעיונות של הלפרין לבין אלו בהם דגל בלח"י, והצטרף לתנועה. לצד אנשים כעמוס קינן ובועז עברון (שגם היו אנשי לח"י לשעבר), הוא נחשב לאיש המשמרת הצעירה של התנועה.

אט-אט החלו להתגלות הבדלים אידיאולוגיים ברורים בין גפני לבין הלפרין וחסידיו. הוא קיבל את חזונו של הלפרין על הצורך במהפכה עברית וביצירת עם חדש שיהיה בגדר תחייתו של העם העברי הקדום; הוא הסכים עם ניתוק הלאום מהדת, בהיפרדות מיהודי הגולה ובהתמזגות עם הערבים תושבי הארץ לאומה עברית אחת; מנגד, גפני דחה את הגישה שקראה להחיות את התרבות העברית הקדומה על כל מרכיביה, כולל הערצת התרבות והספרות האלילית של הכנענים. הוא טען שיש להחיות רק יסודות מובחנים מעברה של האומה העברית, כאלו שעמדו בבסיס פסגת ההישגים של העם – ובמיוחד בתקופת הנביאים, על בשורתם וחזונם.

תורתו של גפני הייתה הבסיס לכתיבתו בעשרות השנים הבאות, ובספרים אלו ביטא אידיאולוגיה שאותה כינה "עברית". הוא פרסם ברבות השנים עשרות ספרי ילדים, והיו אפילו מי שסברו שהתפיסות הימניות המופגנות שביטא בהם תרמו רבות לעליית הליכוד והימין בשנות ה-70.

רפול מימין ושרון משמאל

במקביל לכתיבה גפני שימש כהיסטוריון צבאי, הוא עבד בענף ההיסטוריה הצה"לי, פרסם ותרגם מאמרים רבים בנושא ההיסטוריה צבאית בעולם ובצה"ל. "הייתי היסטוריון צבאי מהרגע שהחזקתי עט ביד, וכבר בגיל תשע ייסדתי עיתון בו תיעדתי את הנעשה בשכונה במלחמות הכדורגל", סיפר לי גפני. "במלחמת העצמאות הייתי חייל ב'גבעתי' וכתבתי בעלון שפרסמתי את קורות הגדוד כסופר שהכול בוער באש עצמותיו. בגמר מלחמת העצמאות יחידת ההיסטוריה של צה"ל חיפשה אנשים שאוהבים היסטוריה צבאית כדי שיעבדו אצלה, והם שלחו מכתב חקירה בעניין הכתבה. הייתי מעוניין בתפקיד אבל הייתי מפקד בגדוד, ומפקדי יונה וולך לא רצה לוותר עליי. לאחר מכן העבירו אותי לתפקיד אחר, ורק אז הוא הציע אותי. אסא הגלילי נשלח לראיין אותי, ולאחר שקראו את מה שכתבתי בעלון, יחידת ההיסטוריה חטפה אותי. הייתי שם משנות ה-50, איש כתב העת 'מערכות' וכתבתי על פרשיות צבאיות רבות. במלחמת ששת הימים העבירו אותי למחלקת ההיסטוריה הצבאית, והמשכתי לשרת שם עד אחרי מלחמת יום הכיפורים.

"למדתי מההיסטוריון הצבאי, הגנרל סמואל מרשל, שאחרי הקרב אנשים זוכרים שמונים אחוז מהקרב, שבוע אחרי הקרב ארבעים אחוז, וחודש אחרי ארבעים אחוז ממה שהיה וארבעים אחוז ממה שהיו רוצים שיהיה. לכן יש לחקור אחרי הקרב כל פרט וכל חייל, ולשלב הכול בתשבץ ענק של תיאור פרטי הקרב". 

המחקר הידוע ביותר של גפני על ההיסטוריה הצבאית הוא התיאור המפורט של קרב המיתלה בזמן מבצע סיני ב-1956. המחקר הופיע כגיליון שלם של 'מערכות' ב-1960,הגיליון היחיד שהוקדש כולו למאמר אחד, על קרב אחד בלבד.

 

"קרב המיתלה היה חשוב כי בו שברנו את הצבא המצרי", התייחס בפניי גפני למאמר. "המצרים ביצרו את המיתלה עם ביצורים שנחשבו לא חדירים; אמנם שילמנו מחיר כבד אך המקום נכבש, הציר לתעלה נפתח ותוכנית המלחמה הוגשמה. בלי קרב המיתלה כל המבצע היה נכשל. את תיאור הקרב כתבתי עם רפול (רפאל איתן, מפקד גדוד 890 של הצנחנים באותה עת – א"א) מימיני ושרון (אריאל שרון, מח"ט הצנחנים באותה עת – א"א) משמאלי; הם נתנו לי כל מה שרציתי – כל פרט מידע, ולו הקטן ביותר".

 אלי : זאת יצירת ההיסטוריה הצבאית החשובה ביותר שלך?

" החוברת על קרב המיתלה היא באמת הבולטת מכולם, ולמרות שכולה עובדות ואמת – יש בה גם יסודות ספרותיים רבים ולא רק אווירה מקצועית", אומר גפני. "תרגמו אותה לשפות אחרות, ולמדו ממנה בקורסי פיקוד ומטה. היא גם זכתה לתגובות בעיתונות האזרחית, ובעקבות תיאור הקרב שם חיים גורי כתב ב'דבר' שהוא רואה למול עיניו מיתוס יווני קדום".

 אלי : היום ההיסטוריונים טוענים שהקרב היה מיותר ושהקורבנות בו מתו לשווא.
" גפני : הם לא מתו לשווא, הם מתו בשביל מטרה חשובה. הם הראו לאויב שהחייל העברי אינו נסוג גם במצבים הקשים ביותר, ושיש לפחד מהחייל העברי. לעצם תדמית גבורה הזו יש חשיבות עצומה במאבק הפסיכולוגי מול האויב",
"זאת הייתה הצלחה במחיר יקר, אך היא הייתה אחת ההצלחות הגדולות של חיל הרגלים העברי דאז. צריך להבין שקרב המיתלה הוא הקרב הכי חשוב במורשת העברית, ובו הגיעה לשיאה ההגשמה העצמית, הייעוד והשאיפה של הלוחם העברי להגיע לגרון האויב ולמלוק אותו."לדעתי זה פשע שלא מצרפים את תיאור הקרב הזה לספרי קריאת החובה של תלמידי תיכון. ראוי שיהיה זה פרק נוסף על מורשת הגבורה העברית". 

דנידין נגד אחמדיניג'אד

גפני עסק רבות גם בהיסטוריה צבאית של ימי קדם, ובין השאר פרסם מחקר שבו טען שמצא הוכחות לייחוסו של בר-כוכבא כצאצא של בית דוד. אך גם כשעסק בהיסטוריה הצבאית, לא זנח את עיסוקו העיקרי – כתיבה לילדים. גפני המשיך להנחיל את משנתו בספרי הילדים שכתב, ופעמים רבות מסווה של סיפור מרתק או מבדח נועד להעביר לילדים את השקפותיו.

"השפעתה של ספרות על ילדים היא בעלת משקל אדיר בעיצוב אופיו של הילד, גיבוש ערכיו והשקפת עולמו", הסביר גפני את ה'אני מאמין' שלו לפרופ' אדיר כהן. "המפגשים הראשוניים של הילד עם עלילות ספרותיות מעצבים אותו ומכוונים אותו במידה רבה למערכת חיים שהסופר חפץ בה. לעניות דעתי, על הכותב לדעת זאת ולראות את מקצועו כשליחות ולא כמשלוח יד. עליו להיות מוכן להתייצב מאחורי הדברים שהוא כותב לילדים, להחזיק בערכים ובהשקפת עולם מגובשות. ספרות ההרפתקאות היא הסוכרייה המתוקה שבתוכה אתה טומן את הערכים שאתה שואף להחדיר בקורא שלך; כל ילד אוהב הרפתקאות ונמשך אליהן, ולכן דרך הספר ניתן להחדיר בילד ערכים בצורה ישירה".

Image result for ‫דנידין לוכד השבויים‬‎

כנראה שהסדרה המפורסמת ביותר אותה גפני חיבר הייתה 'דנידין הרואה ואינו נראה', וגיבורהּ הפך לאייקון אמיתי של התרבות הישראלית. בסדרה פורסמו 29 ספרים על עלילות ילד ששתה משקה סגול והפך כך לרואה ואינו נראה. באמצעות כוחותיו המיוחדים, דנידין הופך לסוכן חשאי של ישראל ומסייע לביטחונה של המדינה.

במהלך הסדרה התמודד דנידין עם חיילים מצרים בזמן מלחמת ששת הימים, נלחם בחיילים סורים לאחר מלחמת יום הכיפורים ופעל מול טרוריסטים פלשתינים חוטפי מטוסים; בנוסף הוא גם התמודד באופן אישי עם שליטים שונים של העולם הערבי, מנאצר ועוזריו, דרך חוסיין מלך ירדן שבמהלך ששת הימים דנידין שיבש את שידורי הרדיו שלו וגרם לו לשדר נאום פרו-ישראלי המכיר בזכותם של ישראל והיהודים, וכלה ברודן העיראקי סדאם חוסיין שממנו מנע להטיל פצצת אטום על ישראל; דנידין הציל את הנשיא האמריקני ביל קלינטון מחייזרים מרושעים, ובסיפור קצר שפורסם רק בעיתונות עזר לאהוד ברק, הרמטכ"ל דאז, לחסל את חמאס;

הספר האחרון בסדרה, שאותו גפני תכנן בשנה האחרונה לפני מותו, היה אמור לעסוק במאבקו של דנידין בנשיא איראן אחמדיניג'אד. גפני לא הספיק להשלים את הספר בשל מחלתו.

אילו היה כותב רק את דנידין, דיינו; אבל גפני התפרסם גם הודות לסדרות אחרות, ותחת שמו האמיתי פרסם את סדרת 'עולם התנ"ך לילד' שבה סיפר מחדש את סיפורי הספר האהוב עליו, התנ"ך, במה שנראה בעיניו כ"אפוס לאומי עברי". לצד ההצלחה ספגה הסדרה גם ביקורת קשה על גישתה ה"לאומנית-פרימיטיבית כלפי 'עממי הארץ' הכנענים", אך היא גרמה לילדים חילוניים רבים להתעניין בתנ"ך.

סדרה מפורסמת הרבה יותר הייתה 'הספורטאים הצעירים', סדרה בת 16 ספרים על קבוצת כדורגלנים שמביאים לזכייתה של ישראל באליפות העולם בכדורגל. גפני הסביר שכתב את הסדרה כמחאה על ההישגים העלובים של ישראל בכדורגל, אך למרבית הצער לא נראה שרמתו של הכדורגל הישראלי השתפרה בהרבה כתוצאה מספרי סדרה זאת. הסדרה תיכלל בין אוסף המוצגים שמתכנן מוזיאון ישראל להציב בתערוכה שתעסוק בתולדות הכדורגל הישראלי ותיפתח בקרוב.

"פגשתי אותו לראשונה ב-1960, ומאז הפכתי לצייר הקבוע שלו", מספר עליו אריה מוסקוביץ', שאייר את 'הספורטאים הצעירים' ואת 'דנידין'. "אחת הסיבות שעבדנו כל כך הרבה וכל כך טוב ביחד היא שהייתי צייר של צה"ל, וציירתי סמלים צבאיים שונים. בשבילו, כל העניין של ציור נכון ומדויק היה חשוב מאוד – הוא היה לוקח אותי למשחקי כדורגל רק כדי שאדע לתאר בצורה מדויקת ככל האפשר את השחקנים בעת המשחק. גפני היה מספר לי את הציור בעל פה כי פחד שלא יהיה לי זמן לקרוא את הספר, והוא היה קובע איזה סצנות עליי לצייר".

אלי : היו לך בעיות בציורים של ספריו?

מ.אריה :"הייתה לי בעיה קשה לצייר את דנידין", אומר מוסקוביץ'. "איך תצייר אדם בלתי נראה כך שהקורא כן יראה אותו? אבל אני חושב שאיכשהו התגברתי על כך ויצרתי בלתי נראה שהוא ברור לעין".

 אלי :היו מבקרים רבים שהתנגדו לתיאור הערבים בספריו של גפני ולציורים בהם הערבים מוצגים כמרושעים וכטיפשים. האם זאת הייתה הכוונה?

"גפני בהחלט חשב שערביי המזרח התיכון הם מרושעים", מסביר מוסקוביץ', "לתפיסתו, הם רוצים להשמיד את מי שאינו מתאסלם, והוא חשב שהם טיפשים משום שהם פועלים בכיוון זה. הציורים אכן שיקפו את תפיסתו זאת".

סדרה נוספת שכתב גפני היא 'הימאים', סדרה על עלילות קבוצת מחתרת דמוית לח"י שלראשונה בספרות הילדים העברית הציגה את לוחמי המחתרות במאבקם בערבים ובבריטים באור חיובי – ועוד בשיא תקופת השלטון של מפא"י. לאכזבתם של חובבי הספר, העלילה נקטעה בשיא המתח – ברגע בו הימאים עמדו להתנקש בחייו של הרודן הנאצי היטלר – ולא ידוע אם היטלר היה ניצל מניסיון ההתנקשות.

סדרה פחות ידועה הייתה 'הסיירת המיוחדת', שגוללה את סיפורה של יחידה צבאית ישראלית סודית בתקופה שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים. הסדרה עוררה את מחאות העיתון הצבאי 'במחנה' בגלל שאחת הדמויות, בחורה צעירה, מצהירה שהיא אינה מוכנה לצאת עם חייל שאינו משרת ביחידה קרבית מובחרת.

לא שונא ערבים

Image result for ‫דנידין לוכד השבויים‬‎

ספריו המרובים של גפני, כמו גם תפוצתם הרחבה, לא זיכו את גפני בעושר רב. המוציא לאור מזרחי  הרוויח הרבה כסף ממכירת ספריו של גפני, ובנה ממנו וילה ענקית בסביון.  אבל גפני עצמו ראה רק מעט מאוד מהרווחים. הוא . הרוויח עליהם רק שכר סופרים (ללא תמלוגים), והיה בסכסוך גדול  עם מזרחי על הזכויות אבל הפסיד. כיום ‘דנידין' הוא סימן רשום של מזרחי עם כל המשמעויות הכלכליות של הדבר.

יחד עם זאת, הפופולריות של ספריו הייתה כה רבה, עד שבשלב מסוים ניסה אחד ממבקריו הקשים של גפני, הסופר אוריאל אופק, לשכנע את הספריות הקיבוציות לסלק את ספריו ממדפיהן, אך נכשל בכך. במאמר שפורסם ב-1970 כתבה חוה ויזל על ספריו כי "משיחות עם מחנכים, מנהלי ספריות, הורים וילדים, עולה הרושם כי אלה הם הספרים הנקראים ביותר בגיל 11-9".

נטייתו של גפני להטמיע את דרכו האידיאולוגית ספגה ביקורת רבה. העיתונאי רון מיברג, שמתנגד לדעותיו של גפני, טען ש"מגיע לו פרס על יכולת ההשפעה על דור שלם של צעירים. הוא הבין את הלך הרוחות, את הסחף לימין, את הנוסטלגיה החמושה במקלע וכתב על זה לפני כולם". מיברג אף ייחס לגפני וליצירותיו השפעה מכרעת על דור הצעירים שהעלה את הליכוד ואת הימין לשלטון, וגפני עצמו הסכים עם הערכות אלה. אחרי הכול זאת הייתה מטרתו, ושיא הצלחתו התגלם בדמעת הצנחן ליד הכותל במלחמת ששת הימים – תמונה שגפני מקשר להשפעת כתיבתו. תמיכה נוספת בדעת מיברג היא הטענה ששמה של מפלגת 'התחיה', בראשות יובל נאמן וגאולה כהן, נלקח ישירות משם קבוצה בעלת אידיאולוגיה דומה שהוצגה בסדרת 'הספורטאים הצעירים' כמה שנים לפני הקמת הרשימה הפוליטית.

הסופר והמתרגם אוריאל אופק ביקר את ספריו של גפני מכיוון אחר, ולדבריו הם אינם יכולים לתרום לחינוך של ילדי ישראל מאחר שעלילותיהם חסרות אמינות, סגנונם דל, שפתם מרושלת וגיבוריהם חסרי תכונות ייחודיות.

חלק מרכזי מהאש שכוונה נגד גפני נבעה מגישתו לערבים בספריו. פרופ' אדיר כהן ודן יהב האשימו את גפני ביצירת סטריאוטיפים שליליים ומבזים של הערבים; לשיטתם, לצד 'חסמבה', ספרים אלו עומדים בראש רשימת ספרי הילדים העבריים המציגים את בני העם הערבי בצורה עוינת. טענה דומה הושמעה על ידי הסופר הפלשתיני פאוזי אל אסמר, שמביא את ספריו של גפני בתור דוגמה מרכזית לתופעת העוינות כלפי הערבים בספרות הילדים.

Image result for ‫שרגא גפני‬‎

והוא התבסס ברשימה זאת על מאמר של הישראלי ישראל שחק ,שמצידו התבסס על רשימה עיתונאית של תמר מרוז. טענות אלו שימשו מאז לבסיס של מאמרים של  עוד אנשי שמאל  ופעילים פרו פלסטינאים בחו"ל שתקפו את ספרות הילדים הישראלית כמפיצה כביכול תעמולת שנאה כנגד הערבים. לאמיתו של דבר כל אלו מצאו מעט מאוד דוגמאות להתבסס עליהן ( ובין הדוגמאות הנוספות  שהביאו נמצאים גם ספרים  של  אותו אוריאל אופק שהוזכר למעלה ..) .הדוגמה המרכזית שלהם  ל"תעמולת שנאה אנטי ערבית " כתוצאה הייתה של שרגא גפני.שבספריו החיילים הערביים הוצגו הן כאכזריים והן כמטופשים.

למעשה, גפני היה רחוק מאוד משנאת ערבים ומגזענות. הוא סבר שהערבים שחיים במדינת ישראל הם צאצאי היהודים הקדומים, ועליהם להתמזג עמם מחדש. מצד שני, גפני החשיב את ערביי המזרח התיכון כאומה ששואפת להשמיד את כל מי שיסרב לקבל על עצמו את האסלאם, ולא האמין כלל באפשרות של שלום ארוך טווח בין מוסלמים ולא-מוסלמים. בסדרה 'ידידות ומאבק', אותה פרסם תחת השם איתן דרור, קרא גפני ל"ברית מיעוטים" של תושבי המזרח התיכון שתכלול את הנוצרים, העלאווים, הדרוזים והיהודים, שיתאחדו כנגד האסלאם הג'נוסיידי.

דומה שהמבקרים הודו שגפני אכן השיג את כוונתו המוצהרת – עיצוב תפיסת עולמם של הקוראים – ומיברג אפילו כתב עליו: "במשחק על גביע המדינה לראיית הנולד ולחינוך יוצר, אבנר כרמלי 2, מדינת ישראל 0. גם הרעים, אלה שרוצים לעצור אותו, אינם יכולים לו. הנבחרת שהם מציבים מולו, הסגל הלאומי שלהם, אינו חדור באותה תחושת שליחות עמוקה, מחויבות ומסירות למטרה. אז מה אנחנו יכולים להתלונן על כך שכרמלי משחית את ערכי הילדים? אין דרך אפקטיבית להילחם בדמיונו ובכושר הייצור של כרמלי, ומאה ומשהו הספרים שלו מכסים את שוק ספרות הילדים כמו שמיכה עבה".

בשנים האחרונות לחייו ניסה גפני לעשות נפשות לתפיסה חדשה שפיתח, ואותה כינה 'השיטה השוויונית-מחזורית'. לדעתו, האידיאל שקידמו חוקי התורה בקרב עם ישראל בימי קדם היה לחלק מחדש ולהשיב את אדמות האבות לבניהם אחת לחמישים שנה, ובכך ביקשה התורה לייסד שיטה שתשמור על צדק ושוויון חברתי. גפני האמין שעל ישראל המודרנית לחזור לשיטה זו על מנת ליצור דרך חיים צודקת יותר, ולכן עבד על ספר למבוגרים שיציג את עיקרי השיטה וקיווה שפרסומו "יזעזע את אמות הספים". גפני ניסה לשכנע גם מנהיגים ופעילים פוליטים שונים בחזונו, אך איש לא גילה ברעיונותיו יותר מעִניין מועט. גפני לא ויתר והמשיך לכתוב ספרי ילדים בהם עסק מדי פעם בתיאור דרך החיים השוויונית-מחזורית, בתקווה שהילדים שיקראו אותם ישתכנעו בעקרונות השיטה בעתיד ויממשו אותה, וכך ישראל תיהפך למרכז של צדק ומוסר.

לאחר הביקורת עליו ולאור דעותיו, האם ניתן לקבוע שגפני היה סופר ילדים 'מוצלח'? מבחינה ספרותית, התשובה היא ככל הנראה שלילית; אבל אין ספק שספריו העניקו שעות רבות של הנאה לקוראיהם הרבים, והותירו להם משהו לחשוב עליו גם לאחר סיום הקריאה.

שרגא גפני ואני

כאשר אני הייתי ילד גפני היה אחד הסופרים החביבים עלי. יש לו תפקיד מרכזי בכך שהתנ"ך הוא אחד הספרים האהובים עלי הודות לסדרה שלו "עולם התנ"ך לילד

.

אני עצמי מעדיף על פני כל הסדרות של גפני סדרה  שאותה פרסם בשנות החמישים שהיום היא פחות ידועה אבל לדעתי היא גדושת ההמצאות ומשעשעת מכל "הבלשים הצעירים"  סדרה שגיבוריה אלי פנחס חנה ושוש יוצאים למשימות שונות בישראל באפריקה בחלל  ופוגשים דמויות כמו מנהיג מצרים נאצר הקומיקאי דני קי איש הג'ונגל טרזן ואחרים וכו' בסדרה שהיא פארודיה  על יצירות ורעיונות שונות שהיו נפוצים בישראל  בעולם הספרות והאמנות בשנות החמישים. גפני מעולם לא חזר לשיא של סדרה זאת.

היכרתי אותו בראשית שנות האלפיים כאשר כתבתי עליו עבודה סמינריונית עבור המחלקה לחקר  התרבות באונ' תל אביב. גפני בשלב זה כבר לא ראה את עצמו רק כסופר כפי שראה את עצמו בשנות החמישים אלא כאידיאולוג השואף להביא לטרנספורמציה בחיי החברה והמדינה בישראל דרך ספריו.

הוא לא באמת הצליח בכך. אבל הסתפק בחוסר ברירה באהבה שלה זכו ספריו ובראשם ספרי דנידין. אל ההתקפות אליו כסופר שמשחית את הנוער והופך אותו לימני התייחס כאותות כבוד העויינות כלפיו הייתה אמיתית  בראשית העשור הקודם  היצעתי לאגודה הישראלית  למדע בדיוני לבחור  בגפני כאורח כבוד באחד הכנסים שלה בגלל תרומתו הגדולה מאוד לדעתי לספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני הישראלי.גפני הרי יצר את דמות המדע הבדיוני  הישראלית הקלאסית  מכל דנידין הרואה ואינו נראה. נציגי האגודה סירבו בתוקף .כפי שהתברר לי ממגוון של שיקולים ובהם העובדה שגפני הוא דמות שנוייה במחלוקת מבחינה פוליטית וגם מכיוון שהתקשו לראות בסדרה על הילד הבלתי נראה הנלחם באויבינו סדרת "פנטזיה "אמיתית ".

גפני לא הוזמן מעולם לשום כנס.אולם  הסופר הישראלי היושב באנגליה לביא תדהר שמע ממני על הפרשה וכתב סיפור באנגלית בשם

 THE MASTER שהוא מעין סיפור היסטוריה חלופית על הסופר "שאול כנען " המבקר בכנס מדע בדיוני ישראלי ומנסה להתמודד במהלכו עם ההבדלים בין  החברה הישראלית העכשווית  ובין גיבורי התרבות

 שאול כנען אינו אלא שרגא גפני והסיפור של תדהר  הוא בעיני מחווה אולטימטיבית לחייו וליצירתו של אחד מסופרי הילדים הישראליים הבולטים ביותר לטוב ולרע לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל.

הסיפור של לביא תדהר נמצא באתר זה ברשת

http://www.strangehorizons.com/2007/20071008/master-f.shtml

 

שרגא גפני .צילם עודד קרני

ראו גם

שרגא גפני בויקיפדיה

מאמרי הספד על גפני

נפטר הסופר שרגא גפני

מיה סלע מודיעה על פטירתו של גפני

האבא של דנידין נפטר בגיל 85, באתר רשת

אלי אשד, שרגא גפני, הרואה ואינו נראה, באתר mako מאקו, 22 בינואר 2012.

העברי האחרוןהחלק הראשון

העברי האחרון החלק השני

תערוכת תולדות הכדורגל הישראלי

במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב נפתחת  השבוע תערוכת תולדות הכדורגל בישראל .

ובתערוכה ישנם בין תמונות שונות מתולדות הכדורגל הישראלי גם ספרים מסדרת "הספורטאים הצעירים "  של "אבנר כרמלי ( שרגא גפני שנפטר לפני כמה שבועות ) שתרמתי להם  ושיוצגו בתערוכה.

האמת ?איני חובב גדול של כדורגל ,ואמת נוספת גם שרגא גפני לא היה חובב גדול של כדורגל. זה היה עבורו נושא טוב לכתיבת סיפורי הרפתקאותפטריוטיים  ותו לא.

הוא בכלל העדיף שחיה….

אבל עדיין הוא הסופר היחיד אי פעם שזכה להספדים בעמודי הספורט.ומן הסתם לא יהיה אחד נוסף בעתיד

הפתיחה הרשמית תהיה היום במוזיאון ארץ ישראל  והזמנתי אליה כאורחי את הצייר מ.אריה המאייר של "הספורטאים הצעירים " וגדול ציירי משחקי הכדורגל של ישראל .

נזכיר שאצלי בבית ישנה תמונה שהיא אחת מהראשונות של קבוצת כדורגל ארץ ישראלית של תלמיי ישיבה משנת תרע"ג ( 1912 או 1913 ) שאחד מחבריה הוא דודו של אבי יעקב לנדא. יום יבוא ואכתוב עליה ביתר פירוט. אותה קבוצה התמודדה לימים עם קבוצת כדורגל תורכית שבה שיחק לא אחר מאשר מוסטפה כאמל לימים אתתורק מייסדה של תורכיה המודרנית.

ראו על התערוכה

וראו גם על גיבור ספורט של ישראל שעסק גם בכדורגל

 

 

שרגא גפני -האיש בעל אלף השמות

כשהייתי ילד אחד מהסופרים החביבים עלי ביותר היה שרגא גפני. עוד סופרים חביבים עלי היו אבנר כרמלי  מחבר סדרות כמו "הבלשים הצעירים " ( שמי שמכיר אותי יודע שאני מושפע ממנה מאוד ) הימאים והספורטאים הצעירים ואון שריג מחבר סיפורי דנידין הילד הרואה ואינו נראה. לימים גיליתי שכל השמות האלו וגם אחרים הם רק שמות בדויים של שרגא  גפני.

לימים גיליתי שבספריו השונים של גפני ינמצאת מוסווית אידיאולוגיה מיוחדת במינה שהיא בגדר ואריאציה של האידיאולוגיה "הכנענית " של יונתן רטוש ואהרון אמיר.גפני הוא פלג של אדם אחד מהקבוצה הקטנה הזא

לפני כמה שנים היצעתי למארגני כנס המדע הבדיוני "איקון " של האגודה הישראלית למדע בדיוני להזמין את שרגא גפני כאורח כבוד של הפסטיבל.
וזאת גם מאחר שגפני יצר את הדמות האיקונית היחידה של מדע בד'יוני מקורי "דנידין הילד הרואה ואינו נראה".
מארגני הפסטיבל מסיבותיהם השמורות עימם דחו את ההצעה
הסופר הישראלי לביא תדהר שכותב סיפורי מדע בדיוני ופנטסיה באנגלית המשיך מכאן ובעקבות שיחה עימי על הפרשה ועל גפני יצר סיפור שעוסק בתיאור של מה היה קורא אילו מישהו כמו שרגא גפני היה מבקר בכנס מדע בדיוני מודרני.
הפרטים של הסופר בסיפור שונו במקצת ,וגם שמו אינו שרגא גפני אלא "שאול ". אבל זה פחות או יותר האיש בעצמו כפי שהוא מתואר בידי מישהו שאינו מכיר אותו אישית אלא מדמיין אותו על סמך קריאה ושיחות עם אנשים שמכירים את האיש..
והנה הסיפור שלצערנו קיים רק באנגלית .ראוי שמישהו יתרגם אותו לעברית :
The Master

על שרגא גפני הסופר בעל אלף השמות ראו

העברי האחרון ?:חמישים שנות סדרות של שרגא גפני  החלק הראשון

החלק השני

גיבורי הספרות הקלה במבצע סיני

   

בימים אלו מלאו חמישים שנה למבצע סיני  אחת המלחמות השכוחות ביותר בתולדות מדינת ישראל בספרות היפה למבוגרים ובתודעה הציבורית בכלל ,  בוודאי בהשוואה למלחמת העצמאות לפניו ולחמות ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים אחריו. אולם תופעה אחת היא כמעט ייחודית למלחמה זאת ,המקום שאותו תפסה  בספרות הקלה לילדים ולנוער  שהחלה לפרוח זמן לא רב לפני המלחמה והיגיעה לשיאה כמה שנים אחריה .וכתוצאה גיבורי הספרות הקלה השונים מחבורות חסמבה והבלשים הצעירים וכלה באנשי הגו'נגל טרזן ודן טרזן כולם נטלו חלק בדרך זאת או אחרת בלחימה במבצע סיני בסיפורים הדמיוניים על עלילותיהם  .

ואפילו תעשיית משחקי הקופסה ראתה לעצמה צורך להציג גרסאות דמיוניות של מלחמה זאת .

Image result for ‫הבלשים הצעירים במבצע סיני‬‎

אותו יום פרצו כוחותינו לאל עריש שבצפון חצי האי סיני .בראש כוחותינו נסעה חנה ,ואף היא כפנחס ,ישבה בתוך טנק "שרמן "יחד עם מפקד החזית ,אשר פיקד על הפעולות באותה גזרה.
"הנה בית הסוהר שבו ישבתי כלאוה ביחד עם חברתי שוש "אמרה חנה בהצביעה בחדווה על הבית הישן "תמהה אני לדעת מה עושים חברי ברגע זה".
"שוש סופחה היום לחיל האוויר ולתפקיד סודי מיוחד במינו "סיפר לה מפקד החזית " פנחס נמצא עם חטיבת שריון שלנו ,שעקפה את משלט 56 והמשיכה בהתקדמות לעבר מצרים ".
"עדיין לא נכבש המשלט 56 " שאלה חנה בתימהון .
"לצערנו-לא ! אבל לא בגלל גבורתם של המצרים ,אלא בגלל הביצורים הכבדים שלהם –שדות המוקשים וגדרות התיל "הסביר מפקד החזית .
( מתוך הבלשים הצעירים במבצע סיני " מאת "אבנר כרמלי ")
במבצע סיני נטלו חלק בדרך זאת או אחרת כל הגיבורים של הספרות הפופולארית והקומיקס לילדים ולנוער בעברית של התקופה והעובדה שחלקם היו ילדים לא הפריעה כלל לכותבים לתת להם להשתתף בקרבות או למצער לסייע במשימות ריגול ומודיעין שונות בעזה ובסיני
. זהו דבר שאין לו תקדימים בספרות העברית בזמן מלחמת העצמאות ,כנראה בעיקר משום שלא הייתה אז ספרות פופולארית ראויה לשמה .
אבל לעומת זאת דבר דומה אירע עם גיבורי העל של הקומיקס האמריקני ,סופרמן וונדר וומאן קפטין אמריקה והסאב מארינר ורבים אחרים שנטלו כולם חלק במאמץ המלחמתי האמריקני בזמן מלחמת העולם השנייה כאמצעי להעלאת המורל וגם חיזוק אדיר למכירות .
וכך חבורת "הבלשים הצעירים בבבצע סיני " בספר  שנכתב בידי היסטוריון קרב המיתלה שרגא גפני תחת שמו הבדוי אבנר כרמלי השתתפה במאבק כשווים עם שווים עם חיילי צה"ל. חבריה פנחס חנה שוש ומפקדם ביצעו משימות ריגול ומודיעין ברחבי סיני הביאו לשבייתו של גנרל מצרי ולבסוף לכיבושו של האתר המצרי המבוצר והממוקש ביותר בכל חצי האי סיני מישלט 56 .
המתחרה הגדול של "כרמלי " , יגאל מוסינזון של מצידו את חברי חבורת חסמבה שלו כהכנה למבצע לעיר עזה כדי להתחקות אחר ריכוז כוחות מצריים באיזור בספר "חסמבה בקרבות רחוב בעזה ".

אנשי ג'ונגל במבצע סיני

רוח רפאים מתקיפה את הצבא המצרי.

"דן טרזן לא חיכה זמן רב כדי להבין את פשר הריכוז הצבאי הגדול של המצרים .צניחת הצנחנים הישראליים ולחימתם הנועזת מלאו את ליבו גאווה.משך כל שעות היום עקב דן –טרזן אחר מהלך הקרב ושקל את סיכוייהם של שני הצדדים.
כאשר ראה את התגבורת הענקית הזורמת אל המצרים בעוד הישראלים מצמצמים את יריותיהם כדי לחסוך בתחמושת הבין כי הגיעה עתה גם שעתו לפעול.
עם רדת החשכה נגש דן לעבר מצבור התחמושת המצרי .ניצב במרחק 20 מטרים מן השומרים שם את ידיו סביב פיו ושאג את שאגת הג'ונגל מסמרת השיער.
יותר לא צריך היה לעשות.השומרים נסו בבהלה כל עוד נפשם בקרבם כשהם משאירים אחריהם את נעליהם ואת כלי נשקם.
(מתוך "דן טרזן במבצע סיני " מאת "נוני " ( אמנון שפאק), 1960

גם אנשי הג'ונגל של ספרות הקלה הישראלית נטלו חלק בקרבות .איש הג'ונגל הישראלידן טרזן ישראלי שגדל כאיש ג'ונגל באפריקה היגיע לסיני בעת הקרבות צפה בגאווה בקרב המיתלה וסייע להילחם במצרים בחוברת הראשונה בסדרה שלו |"דן טרזן במבצע סיני" מאת אמנון שפאק שבעקבותיה הפך לסוכן חשאי ישראלי .

אפילו איש הג'ונגל המקורי , הלורד הבריטי טרזן נטל חלק בלחימה מה שלא היה המפתיע שהרי ישראל השתתפה במלחמה לצד ארצו בריטניה . בסיפור טרזן בתעלת סואץ מאת מירון אוריאל בהוצאת הפיל טרזן מתבקש על ידי השגריר הישראלי באפריקה לפרוץ את ההסגר המצרי על תעלת סואץ כחלק מהמאמץ המלחמתי המשולב של מבצע קדש . הוא יוצא בספינה ובדרך הורג מאות חיילים מצריים המנסים לעצור את ספינתו באמצעים שונים ולבסוף מביא את הספינה בשלום לחיפה.לא ידוע על כל מפגש בינו ובין החקיין הישראלי דן טרזן שפעל באותה השעה במרחבי המדבר. ( למירון אוריאל המחבר היה תפקיד בכיר וסודי בשירות המודיעין בזמן המלחמה והיה מסונף למפקד העליון של המבצע משה דיין ,וכאשר כתב על המבצע הוא ידע פרטים סודיים בעניין אולי יותר מכל מחבר אחר) .

מבצע סיני בקומיקס

גם בקומיקס הישראלי שבדיוק אז החלו להופיע בו סיפורי ההרפתקאות הראשונים הקפידו הגיבורים ליטול חלק בלחימה בסיני ב"זמן כמעט אמיתי " דהייו בחוברות שהופיעו זמן קצר ביותר לאחר ההתרחשויות עצמן :

אלו היו : .
בעקבות אל נטף "הארץ שלנו" כרך ז' תש"ז חוב' 22-43 ו כתבה מרים וצירה אלישבע נדל .
גיבור הקומיקס של הארץ שלנו גידי גזר פלמחניק בעל כוחות על כתוצאה מאכילת גזר שמחברו יעקב אשמן היציג עד למבצע סיני רק את הרפתקאותיו מזמן קום המדינה היגיע לעזה בזמן מבצע סיני .
זה היה יוצא דופן בסיפורי הסדרה בכך שהפעם לא כתב אותו יעקב אשמן אלא "מרים " והוא מתרחש 8 שנים אחר אירועי הסיפורים הקודמים . הוא במפתיע רחוק מאוד מלהיות יצירה מלחמתית ,והוא מתאר בפירוט את סבלם הנוגע ללב של הפליטים בעזה. ניסיון נדיר לדיון אמיתי בבעיה קשה ומציקה בסיפור ילדים . בסיפור זה היה דיון אמיתי בבעיית הפליטים שברחו מבתיהם במדינת ישראל וגידי הבטיח לפליט לנסות לעזור לו לחזור למדינת ישראל אם כי הודה שאין פיתרון כזה לכלל הפליטים . הסיפור הסתיים עם גידי ואל נטר נפרדים כשאל נטר מביע את חששו מהיום שבו יעזבו הישראלים את עזה הכבושה קטע המעורר תחושה מוזרה ביותר אצל הקורא המודרני היום לאחר נטישת עזה השנייה ובמצב המלחמתי שבו אנו נמצאים כיום עם עזה.
הקומיקסאי דני פלנט היציג שני סיפורים על מבצע סיני :

מלב אפריקה ועד שארם גיבור הסיפור הוא פלאשי שמגיע ללב אפריקה בחיפוש אחר מדינת ישראל ושם מצטרפים אליו שני נערים כושים גם הם מצאצאי שבט שמתייחס על אנשי שלמה ויוצאים לישראל בדרך הם נלכדים בידי המצרים בשארם א שיך אך משוחררים בידי כוחות ישראל.

לאחר מכן חיבר פלנט את הסיפור "הצנחנים תוקפים" סיפור ששחזר את קרב המיתלה והוא הסיפור היחיד בקומיקס הישראלי שמבוסס על פרשת קרב אמיתית . והוא הופיע במקור ב-1959 בשבועון לילדים "הארץ שלנו" כרך ט' בחוב' 1-18.
זהו סיפור הקרב של יחידות הצנחנים במבצע סיני במעבר המיתלה שנאבקו עם כוח מצרי גדול בהרבה וגברו עליו.למיטב ידיעתי זהו סיפור הקומיקס היחיד בעברית שמתאר פרשת קרב אמיתי.וניתן לקרוא לו הקומיקס "ה דוקומנטארי " הראשון של ישראל .

השבועון המתחרה "דבר לילדים" לא פיגר בהרבה מאחורי הארץ שלנו והקפיד אף הוא לשלב את גיבוריו בלחימה .
1. בסיפור " סרדין וטוקיו לוכדים כנופיית חמדן. כתב חזיז צייר צ. בן צור . כרך כו חוב' 45-51 כרך כ-ז 1-7 , 1956 ב-14 חלקים. :

שני הנערים האמיצים סרדין וטוקיו שעד כה נשלחו בעיקר במשימות מסביב לעולם בעקבות גנבי מגילות אל ערים אבודות ובעקבות שבטי ישראל האבודים בבורמה נשלחו גם הם בהרפתקה האחרונה שלהם לעזה בעקבות בכנופיית מסתננים . עוקבים אחריהם לעזה שם נאבקו בקולונל מצרי שטני וחיסלו אותו לפני שנמלטו בשלום לישראל.

לאחר מכן תוארה מלחמה בסיפור של אריה נבון "עוזי נלחם במדבר" דבר לילדים כרך כז , 1956-2957) ) שאותו  חרז "איתאי"  ( אוריאל אופק?) על עלילות חייל עברי בודד שמתגבר בערמתו על גדודים שלמים של מצרים בסיני ומשתמש בתותחים שלהם להובלת מים ונפט מאילת על עלילות חייל כעברי בודד שמתגבר בתחבולות שונות על גדודים שלמים של מצרים בסיני ובנגב ומשתמש בתותחים שלהם להובלת מים ונפט מאילת.

( "עוזי נלחם במדבר " פורסם ברשת במגזין "יקום תרבות " באוקטובר 2016 במלאת שישים שנה למבצע קדש )

 

 

 

 
 
 
 
עוזי נלחם במדבר ( ובערבים)  הפרקים הראשונים בסדרת הקומיקס האחרונה  של אריה נבון .

סידרה זאת היא כנראה שיר ההלל האולטימטיבי בספרות הקומיקס שלנו על החייל העברי שמסוגל להתגבר ביד אחת על צבאות אויבינו המטומטמים שכרגיל בסיפורים אלו נמלטים כשהם משאירים מאחוריהם את כלי נשקם ואת נעליהם . ( אף פעם לא הבנתי למה מישהו נמלט במדבר ישאיר מאחוריו את נעליו ,האם הם באמת מתכוונים לברוח יחפים על חולות המדבר הלוהטים ומלאי האבנים ? כל הסיפור נראה כמיתוס שמישהו בצד שלנו המציא ) .והיא נראית כמודל לדרך שבו הוצגו הערבים סיפורי דנידין המאוחרים יותר של שרגא גפני .
סך הכל נוצרו על מבצע סיני חמישה סיפורי קומיקס , עוזי נלחם במדבר" מאת אריה נבון , סרדין וטוקיו לוכדים כנופית חמדן סיפור בסדרת גידי גזר ושני סיפורים מאת דני פלנט. שלושה מהסיפורים ב"הארץ שלנו ושניים ב"דבר לילדים". והיחס הזה בין סיפורים מלחמתיים בשבועונים נשמר גם בעתיד .
רק במלחמת ששת הימים הייתה התגייסות כזאת של גיבורים של הספרות הפופולארית לטובת המאמץ המלחמתי הישראלי . ולאחר מכן ההתגייסות כזאת כמעט ופסקה מסיבות שלא כאן המקום להיכנס אליהן.
בספרות היפה למבוגרים תיאורים של מבצע סיני הם נדירים וקרב המיתלה כמעט ואינו קיים מבצע סיני תמיד הואפל על ידי מלחמת העצמאות שהתקיימה לפניו ועל ידי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים שאחריו .
דוגמה אחת יוצאת דופן של העיסוק בספרות היפה במבצע סיני היא בספר זר דווקא ספרו של הסופר והתסריטאי המפורסם ליאון יוריס  מחבר "אקסודוס " שתיאר את קרב המתלה בספרו "מעבר המיתלה " שנראה כמבוסס על חוויות אמיתיות שלו מהתקופה כתסריטאי שביקר במדינת ישראל של התקופה ובו הוא מתאר את ההשתתפות של בן דמותו בקרב האכזרי אגב פלאש באקים לעברו .

האיש שחזה את מבצע סיני

קוריוז : המלחמה נחזתה בשבועון "העולם הזה של אורי אבנרי"  בגיליוןן 22.3.1956 בסיפור בשם: מלחמה 1956 "אם תפרוץ מחר מלחמה …תיאור המאורע העלול לשנות השנה את חייך שבעה חודשים לפני שפרצה למעשה.  אורי אבנרי הוא ככל הנראה שכתב את הסיפור בשם בדוי "שלמה קרן" "בשיתוף עם כתב צבאי"".בשנות החמישים כתב אבנרי כמה וכמה סיפורים בשמות בדויים שונים שתיארו את עתידה של ישראל בעוד עשר עשרים שלושים שנה,לעיתים תוך שימוש בשמות של אנשים אמיתיים כולל כאלה שהיו תינוקות בזמן שהסיפור פורסם . .
בהקדמה לסיפור כתב אבנרי ..
לפי כללי ההיגיון הצלול לא תפרוץ המלחמה ב-1956 .רעיון המלחמה המונעת שקע בישראל ,ואילו המצרים מעוניינים לעכל את נשקם ולאחד את העולם הערבי לפני ההתמודדות .אולם לא תמיד מתקדמת ההיסטוריה על פי ההיגיון .המלחמה ב1956 אפשרית . .
מה תהיה דמותה? אי אפשר לתאר את המלחמה במונחים דמיוניים מבלי להפר את כללי הביטחון .תחת זאת בוחר "העולם הזה" להגיש תצלום רגע של כמה דקות במלחמה .הוא יעזור לעצב לעיני הקורא תמונה ברורה יותר של היקף המלחמה ,חזיתותיה ומכשיריה.
אבנרי תיאר בסיפור סצינות מחיי אזרחיים ישראליים פשוטים המוצאים עצמם מעורבים במלחמה בתל אביב המופצצת , תיאר סצינות מהמתרחש באו"ם בעת הדיונים על המלחמה כולל מחשבות של דיפלומט אמריקני באו"ם שממשלתו תומכת בצד הערבי וסיים בסצינה הירואית של קרב ימי ואווירי בין אוניית המלחמה "שולמית " המותקפת בידי מיגים מצריים אך אלו מושמדים לבסוף בידי מטוסי סילון ישראליים.
"קרן" צדק לחלוטין בהנחה שתהיה מלחמה ב1956 ,אולם צדק רק חלקית בתיאור פרטי אותה המלחמה .בסיפור תיאר "קרן " התקפת מטוסי מיג מצריים על תל אביב ותיאר בפרטי פרטים את הקטילות בהפצצה של אזרחים תל אביבים שונים במקומות במרכזיים בעיר .

מאידך הוא חזה נכונה מלחמה במדבר סיני וניצחון.
טעות נוספת הייתה התאריך המדוייק. קרן/אבנרי חזה שהמלחמה תפתח ב17 ביוני. דהיינו שלושה חודשים לאחר פירסום הגיליון המצמרר . במציאות היא התקיימה ארבעה חודשים מאוחר יותר .
עם זאת מעניין שיוני היה התאריך שבו נפתח הסיבוב השלישי, מלחמת ששת הימים ,אם גם לא ביום המדויק שנחזה כאן בידי אבנרי .

משחקי מבצע סיני


על מבצע סיני היו לא רק ספרים וסיפורי קומיקס היו עליו גם משחקי קופסה .

.חוקר המשחקים והצעצועים חיים גרוסמן מדווח שהיו שניים כאלה שנוצרו שניהם במחצית השנייה של שנות החמישים בידי חברת המשחקים "עדליאדא" שפעלה כאן במהלך שנות החמישים והשישים. הם יצרו הדמיה של מבצע סיני ושמו דגש על גיבורי המבצע שהיו מסוגים שלא בלטו במלחמת העצמאות כמה שנים קודם לכן ואלו הם טייס הסילון ,הטנקיסט וכמובן הצנחן שהיגיע לשיא תהילתו בקרב המיתלה.

משחק אחד שייתכן שכאשר נוצר היה בגדר משחק "עתידני " (_ דהיינו הוא נוצר לפני מבצע סיני ) נקרא "הסיבוב השני ". הוא המחיש את צבא ישראל הנאלץ להתמודד בסיבוב קרבות נוסף כדי לסכל עוד מאמץ ערבי למחוק את ישראל מהמפה. במשחק היו כלי משחק מפלסטיק שעוצבו בצורת חיילים טנקים ומטוסים ומסלולי התנועה היו בים ביבשה ובאוויר כהדמיה למציאות האמיתית של המערכה. אופציות צבאיות נוספות ייצגו מדינות ערביות שאמנם לא השתתפו במלחמה אלך הופיעו על גבי לוח המשחק מן הסתם כמי שעלולים להצטרף למערכה בכל רגע אם תיטה לרעתה של ישראל.

משחק אחר נקרא "סיני" ובו מטרת השחקן הייתה כפי שנכתב בדף ההוראות "להתקדם בצירים השונים על מנת להגיע ראשון לצידו המערבי של חצי האי סיני".
ההתקדמות במרחב סיני הייתה באמצעות כלי "החיילים " שהונעו בהטלת קובייה והתמודדו עם "מיכשולים " על פני מסלול התנועה המצויר .המנצח היה הראשון שהצליח לחצות את המרחב הצהוב עמוס המיכשולים ולהגיע אל תעלת סואץ.

מבצע קדש בקולנוע

תמונה מהסרט "סיניה" על מבצע סיני.

מבצע קדש זכה לתיעוד קולנועי מועט מאוד. רק סרט תעודי אחד קצר וצנוע אשר בויים וברובו גם צולם בידי פרד שטיינהרט איש יחידת ההסרטה הצבאית לשעבר.

באדיבות אילן אלדד
ועל המלחמה נעשה סרט עלילתי אחד .זהו "סיניה " ( 1962) בבימויו של אילן אלדד ועם תסריט של משה הדר ( שהיה עורך "ביטאון חייל האוויר " באותה התקופה) שהתבסס על פרשה אמיתית מימי המלחמה ,שבה חולצה תינוקת בדווית בת שנה שאימה נפגעה בטעות במהלך הקרבות בידי חיילי צה"ל הובאה לישראל בידי רופא צבאי והתחנכה בנצרת .
הסרט הוא סיפורו של טייס ישראלי שנחת נחיתת אונס בסיני ופוגש בדואית פצועה ושני ילדיה במצב קשה ,מאמציו לעזור להם נדחים והוא נמצא בסכנת שבי בידי המצרים הוא מחולץ בידי חבר ליחידה, שמחלץ תינוקת יתומה בדואית ומביא אותה למקום מבטחים ישראל . הפרשה זכתה לפירסום רב וסיניה הילדה הבדואית זכתה גם לפזמון על שמה הלא הוא שיר הסרט.

הטייס והבדואית .מתוך "סיניה".

סך הכל בהשוואה למלחמה שלפניו ולמילחמות שאחריו מבצע סיני לא כיכב הרבה בספרות היפה . ככל הנראה משום שעורר הרבה פחות אמוציות שליליות או חיוביות וגבה הרבה פחות הרוגים ,השגים או כישלונות להוציא את היוצא דופן הבודד של קרב מעבר המיתלה.
זאת להוציא תחום אחד ,תחום הספרות הקלה וסיפורי הקומיקס הפטריוטיים לילדים ששיאם היה בדיוק בתקופה של מבצע סיני ועוד כמה שנים לאחריו והם הירבו באופן יחסי לתאר את המלחמה במונחים גרנדיוזיים של הספרות הפופולארית . התופעה אמנם נמשכה בצורה מתונה יו יותר לגבי מלחמת ששת הימים ( שגם בה לחמו לצד הלוחמים גיבורי סדרות כמו דנידין הרואה ואינו נראה ועזית הכלבה הצנחנית ) אך נעלמה לגמרי במלחמות שאחריה הן בגלל שקיעתה של תעשיית הספרות הקלה לילדים ומבוגרים בישראל והן בגלל שהאמונה הפטריוטית בצדקתה של ישראל שוב לא הייתה קיימת . . וכתוצאה יש בהן הרבה פחות דוגמאות של טיפול ספרותי מסוג זה במלחמה.
ובוודאי ובוודאי שלא נמצא במלחמת לבנון הראשונה או השנייה אנשי ג'ונגל וחבורות ילדים המסייעים לחיילנו בשדה הקרב.כל הרעיון הזה שהיה בהחלט אפשרי לעיכול עבור הנערים הפטריוטיים של שנות החמישים והשישים יהיה מגוחך עבור הילדים המתוחכמים של היום.גם קשה להאמין שמישהו יפיק על המלחמות החדשות משחקי קופסה ,אם כי משחקי מחשב זאת בהחלט אפשרות אבל בוודאי לא על הדרך שבה התנהלו במציאות .

"המולדת מודה לכם "אמר האלוף משנה עמיקם קדרון לבלשים הצעירים "אלמלא עזרתם והעזתכם היה הניצחון עולה לנו במחיר יקר יותר ".
( מתוך הבלשים הצעירים במבצע סיני ")

  נספח :רשימת סיפורים על מבצע סיני.ספח סיפורים על מבצע סיני ייגאל  מוסינזון חסמבה בקרבות רחוב בעזה . צייר עמירם תמרי, יולי 1957 . הוצאת גדיש . חסמבה יוצאת לעיר עזה כדי להתחקות אחר ריכוז כוחות מצריים באיזור. המהדורה הראשונה כוללת נספח שמסביר את העיכוב בהוצאת הספר כקשור למבצע סיני ב-1956 .
אבנר כרמלי הבלשים הצעירים במבצע סיני . זלקוביץ'. 1957.
יוסי ילד סיני ציורים תרצה הוצאת מסדה, 1958.

 

משה שמיר . בעקבות לוחמי סיני : אנשים ונופים במבצע "קדש" / רישומים – שמואל כץ : רשימות – משה שמיר ; אחרית דבר – מרדכי בר-און.  פרסומי קצין חינוך ראשי – ההוצאה לאור של משרד הבטחון, 1966 (תשכ"ז ) אלבום שהופיע ביום השנה העשירי למבצע קדש.


אוריאל אופק .הצנחנים באים . הוצאת עופר ,1969 .


אוריאל אופק הימאים באים. עופר,1969.
מטי שביט שישה בעורף האוייב :הסיפור המלא של מבצע "ירקון " ספרית מדים ,1969.


ליאון יוריס מעבר המיתלה מאנגלית א. סבר, ספריית מעריב ,תש"ן .

קישורים רלבנטיים

טרזן מלוחמי מפרץ סואץ

דן טרזן המהמשתתפים בקרבות במדבר סיני 
גידי גזר "מסתערב " במבצע

שרגא גפני היסטוריון של מבצע סיני

מירון אוריאל איש מודיעין בכיר בזמן המבצע

ליאון יוריס מחבר "מעבר המיתלה "

אריה נבון
דני פלנט קומיקסאי של מבצע סיני

קומיקס קרב המיתלה
קומיקס מלחמתי
חיים גרוסמן חוקר משחקי מבצע סיני

הקרב במעבר המיתלה

עוזי נלחם במדבר קומיקס מאת אריה נבון 

יורשיו של שלמה המלך או ממשיכיו של משה רבנו ? הרצאה של אלי אשד על מבצע סיני בתרבות הפופולארית 

הקרב במעבר המיתלה

  

בימים אלו מלאו חמישים שנה למבצע סיני ולקרב המפורסם והשנוי ביותר במחלוקת של מלחמה זאת ,קרב המיתלה . להלן ראיון עם שני היסטוריונים .האחד יוצר מיתוסים והשני מנתץ מיתוסים לגבי המיתוס של קרב המיתלה .

 
 
 
עטיפת גליון מיוחד של כתב העת הצבאי "מערכות " על קרב המיתלה. כתוב כולו בידי שרגא גפני.

 

 

עמוד הפתיחה של מאמר של שרגא גפני על קרב המיתלה בכתב העת "מערכות ".

 ""בכל מסע מלחמה הראוי להיזכר מצוי תמיד קרב המושך אליו במיוחד את תשומת-ליבם וחריפותם של בני דורו ושל הבאים אחריהם .לא תמיד מתחולל קרב כזה בנקודות הכובד של המערכה ,אך כמעת תמיד על קו-ההכרעה שבה ,והוא הופך לשמש ביטוי מרכזי למערכה כולה וסמל לדורות .
כזה היה מעשה המלחמה של שלוש מאות בכירי גדעון –וזה של שלוש מאות בני אספרטה בתרמופילי ,כך נראתה חטיבת הצרפתים החופשיים בקרב ההגנה ליד ביר חכים –וחטיבת הצ'ינדיטים של וינגייט במעמקי בורמה . ככה מזדקרת התגברות יחידת הצנחנים על חתחתי הקרב במיצרי המיתלה במסע הבזק המהולל ברחבי סיני.
עלילת קרב הצנחנים במיצרים –יש בה הרבה לקחים אך אולי הגדול שבהם הוא עמידתו ולחימתו של הלוחם הישראלי הצעיר ,ותושיית מפקדיו במבחנים חמורים .בזה מעל לכל ,טמון ערכו
המחנך והמאיר של קרב זה ,שתרם תרומה משלו למסורתו-מורשתו המתגבשת של צבא ההגנה לישראל .
( ההקדמה למערכות חוברת ק"יג , 1960 , חוברת סיפור  קרב המיתלה מאת שרגא גפני )
בימים אלו מלאו 50 שנה למלחמת סיני או "מבצע קדש " או "מבצע סיני " ומלאו גם חמישים שנה לקרב המפורסם ביותר  במלחמה זאת "קרב המיתלה" אחד מקרבות הגבורה הגדולים האכזריים והשנויים ביותר במחלוקת שאותו ידע צה"ל מעודו. קרב  שווה ערך לכל הפחות לקרב גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים ולקרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים .

וזה היה קרב יחיד במינו בתולדות מדינת ישראל , זהו  הקרב הראשון והאחרון והיחיד  שבו הייתה לצניחה תפקיד חשוב. ושבו השתתפו חילות מוצנחים.

 קרב המיתלה :העובדות  

חיילים ישראליים בסיני 1956. צילם אברהם ורד.

קרב המיתלה החל ב29 באוקטובר 1956 כאשר הוצנח גדוד צנחנים ליד מזלג הדרכים שבלב חצי האי סיני במוצא המזרחי של מיצרי המיתלה והתבסס שם להגנה עליו . באותה השעה חצתה חטיבת צנחנים בכלי רכב את השטח הבלתי עביר כמעט בגבול הישראלי המצרי ליד כונתילה וכבשה את הנקודה המבוצרת הזאת והמשיכה בהתקדמות מהירה חרף התקפות אוויר כדי להתחבר מהר ככל האפשר עם הגדוד שהוצנח במזלג הדרכים שכוחות מצריים כבר החלו לתקוף אותו. ההתחברות חלה בחצות ליל 30-31 באוקטובר ,לאחר שהחטיבה המתקדמת מן הגבול כבשדה תוך כדי תנועתה את מוצבי קלאת א-נחל שחסמו את דרכה.
למחרת היום ב-1 בנובמבר יצאו כוחות סיור ממונעים של הצנחנים בפיקודם של מוטה גור לעתיד הרמכ"ל ( ומחבר ספרי "עזית הכלבה הצנחנית ")  ויצחק חופי  ( לעתיד ראש "המוסד ) ממזלג הדרכים לתוך מיצרי המיתלה ונכנסו בלי דעת למארב של שני גדודים מצריים שתפסו עמדות על הצלעות התלולות של המיצר .בקרב העקוב מדם שפרץ שם אחד האכזריים בתולדות צה"ל גברו לבסוף כוחות הסיור וכוחות שחשו לעזרתם בפיקודו של רפאל איתן על הכוחות המצריים שעלו עליהם במספרם פי כמה וכמה השמידום וכבשו את עמדותיהם .בדיעבד התברר שהמצרים לחמו לחימה נואשת כל כך משום שלא הייתה להם אפשרות נסיגה .בקרב נהרגו 260 מצרים 38 ישראלים ונפצעו עוד 120 פצועים.
היה זה הקרב האכזרי והארוך ביותר של כל מערכת סיני .הוא נמשך באופן רצוף 12 שעות תמימות . כאן לחמו המצרים כשם שלא לחמו בשום גזרה אחרת בחצי האי .כאן לחמו כוחות שקולים מבחינה מספרית כאשר למצרים עדיפות שטח והפתעה . והחייל הישראלי שהוכיח גם בהיותו הנתקף והמופתע יודע הוא להתאושש ולהילחם כארי ולנצח.
שאר קרבות סיני היו בגדר השוואה פשיטות ותו לא.

המחלוקות

עד עצם היום הזה שנוי קרב  המיתלה במחלוקת סוערת ביותר שכן בדיעבד התברר המפקד אריק שרון הורה על מעבר הכוחות למקום ללא כל אישור. שרון קיבל ממשה דיין הרמטכ"ל ומשליחו רחבעם זאבי איסור מפורש לשלוח שם כוחות למרות תחנוניו כל שזאבי הסכים לו היה לשלוח לשם כוח סיור אבל כבר בצאתו מהפגישה עם שרון שבה העביר לו את האיסור הספיק זאבי לראות ששרון מארגן כוח התקפי גדול שהיה גדול מהדרוש לסתם סיור במקום.
בעקבות הקרב התעורר פולמוס חריף ביותר בין שרון ודיין .דיין האשים את שרון בפרת פקודה מפורשת לבצע סיור לבדו הוא טען שהקרב היה מיותר וקורבנותיו נפלו לחינם
דיין ושרון שכל אחד מהם היציג גירסה שונה על מהלך האירועים היגיעו לבוררות אצל בן גוריון אך זה היגיע למסקנה שאינו מבין מספיק בעניינים צבאיים מקצועיים וסירב להכריע בין השניים מי צודק. ומן הסתם העובדה שהקרב הסתיים אחרי הכל בניצחון גבורה ישראלית הייתה מכרעת בשבילו ,הוא על הניצחון הזה לא היה מוכן להעכיר אפילו בנזיפה לשרון.כידוע איש אינו מתווכח עם ניצחון .

שרון יצא לכאורה בשלום מהפרשה אבל מאז ספג האשמות קשות מאנשים כמו מוטה גור שהאשים אותו על כך שלא עמד בראש החיילים בעצמו בקו האש כמו שהטיף תמיד כדוגמה אישית והעדיף להישאר מאחור במקום בטוח. .
שרון הסביר תמיד שהקרב לא היה מיותר הוא הפך להכרחי מרגע שהסיור הקדמי הפך למלכודת מוות במיתלה ומכאן ואילך ניהלו הצנחנים קרב הירואי לחילוץ חבריהם מהתופת .

סביר להניח לעומת זאת שאם היה הקרב מסתיים בכישלון ,כי אז היה מצבו של שרון שונה מאוד.ומן הסתם לא היה שורד בצבא הישראלי וספק רב מאוד אם היה מגיע  לעתיד לפוליטיקה הישראלית  …
המאבק על קרב המיתלה נמשך עד היום ולא רק בין אנשי הצבא המשתתפים שכל אחד מהם היציג גרסה שלו למה שקרה אלא גם בין ההיסטוריונים המקצועיים שעסקו בקרב.

רפול על קרב המיתלה

 
 

 

רפאל איתן בקרב המיתלה.

 

"…רפול עמד ראשון ליד פתח המטוס . הוא ראה את הצללים הארוכים ,הנמתחים על הגבעות הקירחות של סיני . הוא צנח כבר פעמים רבות בעבר-גם צניחות מסוכנות וגם צניחות חופשיות –ואף על פי כן הייתה ההתרגשות גדולה –הוא עומד להיותה צנחן הישראלי הראשון הצונח צניחה קרבית בשטח אויב!
נכון שקדמו לו הצנחנים שהונחתו אל מעבר לקווי הנאצים במלחמת העולם השנייה –אנצו סירני ,חנה סנש חביבה רייק אבא ברדיצ'ב וחבריהם –אך הם לא זכו להיות חיילי צה"ל ,אלא שירתו בצבא הבריטי .מתוך שלושים ושניים הצנחנים בצניחה ההיא נתפסו שנים עשר ,שובעה מהם הוצאו להורג .
מה היה גורל הצניחה הזאת ?מה יהיה גורל פקודיו ?מה יהיה גורלו שלו? המחשבות לא נתנו לו מנוח .עוד מעט הם יהיו לבד במדבר ויצטרכו להסתדר עם מה שיש …
הנה האות –האור הירוק והוא קפץ .לא רואים מטוסי אויב ,לא רואים כוחות ,נשמעו יריות .הוא רחיף מעל נקודת הצניחה .אחריו צנח כל הגדוד.
( תיאור מ
בצע הצניחה היחיד של צה"ל ב"הנער מתל עדשים " מאת משה גרנות )

 

 

  

משה גרנות כתב ספר ביוגרפי על חיי רפאל איתן  מפקד חייל הצנחנים בקרב המיתלה לבני הנוער

 א.א :מר גרנות מה הייתה דעתו של רפול על קרב המיתלה שבו כידוע פיקד על המתקפה המוצנחת היחידה בתולדות צה"ל ?
גרנות : רפול לא ממש נידב מידע על קרב המיתלה . כשראיינתי אותו, שמתי דגש בעיקר על ילדותו, כי בקשר לשאר עלילותיו יכולתי להשיג מידע ממקורות אחרים. הוא לא דיבר איתי על קרב המיתלה, אך אם מותר לי לשער מה הייתה דעתו לגבי קרב שנהרגו בו עשרות ונפצעו למעלה ממאה חיילים – אני חושב שהוא היה מכתיר אותו כקרב של תעוזה, שבו מפתיעה ישראל את אויביה, קרב שניצחו בו, למרות שהתנאים היו נוראים. מי שהשתתף במלחמות (אני השתתפתי בשתיים), יודע ששום דבר איננו מסתדר לפי התכנית, והכול תלוי ברוח הלחימה – וזה היה באותה תקופה בשפע (בניגוד למה שמצטייר מהמלחמה האחרונה). 

 


עבור כתבה זאת ראיינתי את שני ההיסטוריונים שפירסמו כל אחד את התיאורים המפורטים והחשובים ביותר של הקרב ושעמדותיהם לגביו הן שונות באופן קוטבי . שני ההיסטוריונים הנ"ל הם מענייינים במיוחד מאחר שאף אחד מהם אינו חלק ממהמיסד האקדמאי שמתייחס אל שניהם בחשדנות  ,האחד מהם הוא יוצר מיתוסים  והשני הוא מנתץ מיתוסים מקצועי.

 אורי מילשטיין על  הכישלון בקרב המיתלה

ההיסטוריון הצבאי השנוי במחלוקת אורי מילשטיין עסק בתיאור הקרב בספרו "מלחמות הצנחנים " ( הוצאת רמדור , 1968 ) ובכרך השני בסדרת ספרים ידועה על ההיסטוריה של הצנחנים שנקרא "קרב המיתלה:מבצע קדש ,פשיטת סמוע ומלחמת ששת הימים "( הוצאת שלגי , 1985) וקריאת הכרך על שמו של קרב זה מראה את החשיבות הרבה שמילשטיין מיחס לו ,כרך זה הוא אחד משני התיאורים המפורטים ביותר של הקרב הקיימים .
מילשטיין טוען שקרב המיתלה היה "פשלה" אחת גדולה אחת מני רבות בתולדות צה"ל .ודעתו היא כיום דעת קונצנזוס .

מילשטיין :זה היה קרב מיותר.אחד הקרבות הגדולים בתולדות ישראל ואחד השגויים ביותר .ומכל קרבות סיני קרב הצנחנים במיתלה היה המבולבל ביותר .מספר ההרוגים בו היה הגדול ביותר והישגים לא היו לו אם נתעלם מאגדות מuרשת הקרב שצמחו סביבו וסייעו לטשטש את מה שאירע שם באמת .
הלוחמים נשלחו למיתלה כדי לתת לאנגלים ולצרפתים תירוץ להיכנס ללחימה כדי להפריד בין הישראלים והמצרים כביכול ולהשתלט על השטח.שרון שלא הכיר את תוכנית מבצע קדש לא הבין כלל את משימתו וחשב שהיא להיכנס לתעלת סואץ. הוא רצה להיכנס למיצרי המיתלה כדי להיערך לקראת התקפת שריון אפשרית של המצרים.
אבל כשהחיילים היגיעו לשם הם לא ידעו שכבר נמצאים שם מצרים ושהשטח אינו ריק . והם היו צריכים לדעת כי יחידת סיור שהייתה במקום דיווחה על כך לרפול והוא לא העביר את המידע כנדרש .אולי פשוט שכח.כמו תמיד אצלנו מידע חשוב פשוט נפל בין הכיסאות .
התפקוד של המפקדים היה גרוע ביותר ,שרון העדיף להישאר בעורף מוטה גור שהוא זה שהכניס את גדודו למלכודת בילה את רוב זמן הקרב בעיקר בניסיון לתפיסת מחסה .החיילים וגבורתם היו אלו שהצילו את המצב.
א.א. :אז לדעתך הקרב היה כישלון ?
מילשטיין :זה היה קרב גבורה בדרג הטקטי אך הפיקוד היה גרוע ובגדר כישלון .
.

מנועים על סיני
זמרו מנועים ,מהירים וקלים
בשמי הר-קדומים ,הר סיני
המטירו אש תופת ,כנפים זונקות
על בני עמלק משנאי .שוב שמשון אל עזה שוב בן דן הגבור
זעזע צירי שערה .
שוב שלמה אל אילת , שוב בנו של דוד
ופרוץ מפרצה ,מצורה ||!דרומה וימה צבאות ישראל
העולים במסע, במעוף
קדימה צבאות ! ימוגר המצרי
בערי הפלישתים וים סוף !
( משירי מבצע סיני )      

שרגא גפני על הניצחון בקרב המיתלה

הקרבות המפורסמים בתולדות ישראל - מימי קדם ועד ימ ינו / שרגא גפני

היסטוריון צבאי אחר חושב את ההפך ממילשטיין לדעתו העובדה שהיה זה קרב גבורה היא המכרעת .

האיש שיצר יותר מכל אחד אחר את מה שמילשטיין רואה כ"מיתוס " על קרב המיתלה " היה הסופר וההיסטוריון הצבאי שרגא גפני שחיבר מאמר ענק על הקרב שהפך לחוברת מיוחדת של כתב העת "מערכות " הגיליון היחיד בתולדות כתב העת הזה שהוקדש כולו למאמר אחד על קרב אחד. מבחינות רבות גיליון זה של מערכות והמאמר של גפני בו עיצב את התפיסה הציבורית של קרב המיתלה במשך עשרות שנים .

שרגא גפני

גפני :קרב המיתלה היה קרב חשוב כי בו שברנו את הצבא המצרי. המצרים ביצרו את המיתלה עם ביצורים שנחשבו לא חדירים אומנם שולם מחיר כבד אך המקום נכבש והציר לתעלה נפתח ותוכנית המלחמה הוגשמה.  בלי קרב המיתלה כל המבצע היה נכשל. 

המבצע המוצנח הראשון בדברי ימי עמנו –משפט זה מצלצל בוודאי כמליצי אך יש בו ,אולי ,כדי למסור משהו מטעמה של האווירה שררה ערב מערכת סיני במטה יחידת הצנחנים .מפקד הצנחנים אריאל שרון ( אריק ) ומפקדי המשנה הבכירים שלו ,היו האנשים שנשאו מזה שנים בעול טיפוחו והכשרתו של כוח זה למלחמה.במאמץ ממושך ורצוף מעקשים יצרו את היש –כך וכך יחידות צנחנים שכל אנשיהם מתנדבים ,והם מאומנים ,מחושלים ושבעי תרגילים ,תמרונים ולחימה במסגרת פעולות התגמול בגבולות .עתה ,משגזרו המסיבות התמודדות כללית שנייה בין צה"ל והצבא המצרי ,הוטל עליהם ,זו הפעם הראשונה בתולדותיהם ,להגשים בתנאי מלחמה ממש את ייעודם האמיתי של כוחות מוצנחים –היעוד שלשמו יצרה אותם ארצם ושלמו עמלו והתכוננו הם עצמם זמן כה רב-לצנוח בעורפו של האויב ולבצע את המהלך הפותח של המבצע ,אשר נועד לתרום תרומה חיונית ביותר להצלחת המערכה כולה. "
(מתוך חוברת קרב המיתלה " מערכות מאת שרגא גפני ) 
 גפני : את תיאור קרב המיתלה כתבתי עם רפול מימיני שרון משמאלי הם נתנו לי כל מה שרציתי כל פרט מידע הקטן ביותר.
א.א. : זאת היצירה החשובה ביותר שלך של היסטוריה צבאית ?
גפני: החוברת על קרב המיתלה היא באמת הבולטת מכולם ואם כי כולה עובדות ואמת יש בה גם יסודות ספרותיים רבים ויש בו גם ספרות ולא רק אווירה מקצועית
. את החוברת שכתבתי על קרב המיתלה תירגמו לשפות אחרות ולקורסי פיקוד ומטה . היא זכתה לתגובות בעיתונות האזרחית :חיים גורי ב"דבר" כתב שהוא רואה למול עיניו בעקבות תיאור הקרב שם מיתוס יווני קדום.
 א.א. :איך היגעת להיות היסטוריון צבאי ?
גפני: הייתי היסטוריון צבאי מהרגע שהחזקתי עט ביד ,וכבר בגיל 9 ייסדתי עיתון ושם תיעדתי את הקורה מסביב ותיארתי את הנעשה בשכונה במלחמות הכדורגל .
במלחמת העצמאות הייתי חייל בגבעתי וכתבתי בעלון את קורות הגדוד כסופר שהכל בוער באש עצמותיו. בגמר מלחמת העצמאות יחידת ההיסטוריה של צה"ל חיפשה אנשים שאוהבים היסטוריה צבאית כדי שיעבדו אצלה והם שלחו מכתב חקירה בעניין. הייתי מעוניין בתפקיד אבל הייתי מפקד שלא יכלו לוותר עליו והמפקד יהודה וולך לא רצה לוותר עלי .
ואז העבירו אותי לתפקיד אחר ואז ורק אז הוא הציע אותי. ושלחו לראיין אותי אסא הגלילי בא לראיין אותי וקראו את מה שכתבתי וחטפו אותי .והייתי שם משנות החמישים איש כתב העת " מערכות" וכתבתי שם על פרשיות צבאיות רבות .
במלחמת ששת הימים העבירו אותי למחלקת ההיסטוריה הצבאית והמשכתי לשרת שם עד אחרי מלחמת יום הכיפורים .
למדתי מההיסטוריון הצבאי מרשל שאחרי הקרב אנשים זוכרים 80 אחוז .מהקרב שבוע אחרי הקרב 40 אחוז וחודש אחרי הקרב 40 אחוז ממה שהיה ו40 אחוז ממה שהיו רוצים שיהיה
 .ולכן יש לחקור אחרי הקרב כל פרט כל חייל ויש לשלב הכל לבסוף  בתשבץ הענק של תיאור כל פרט בקרב. .
כמו בתיאור קרב המיתלה איך כוח עברי שנפל במארב של מצרי ענק הצליח לעבור את המיצר ולטהר אותו ..
א.א. : היום ההיסטוריונים טוענים שהקרב היה מיותר ושהקורבנות שבו מתו לשווא. 
.גפני : הם לא מתו לשווא . הם מתו עבור מטרה חשובה . הם הראו לאוייב שהחייל העברי אינו נסוג גם במצבים הקשים ביותר ושמהחייל העברי יש לפחד. עצם התדמית הזאת של הגבורה יש לה חשיבות עצומה במאבק הפסיכולוגי מול האויב .
זאת הייתה הצלחה במחיר יקר אך זאת הייתה הצלחה אחת הגדולות של חיל הרגלים העברי אז .היינו עוד עברים לפני שיהדו אותנו
צריך להבין קרב המיתלה הקרב הכי חשוב במורשת העברית.  בקרב המיתלה היגיעה לשיאה ההגשמה העצמית והיעוד והשאיפה של הלוחם העברי להגיע לגרון האויב ולמלוק אותו .
לדעתי זה פשע שלא מצרפים את תיאור הקרב הזה  לספרי קריאת חובה של תיכוניסטים לדעתי זה צריך להיות פרק נוסף בתנ"ך על מורשת הגבורה העברית .

 

 

תנופת המסע

עם דברי הפרשנים שהדגישו את מהירותה המפליאה של מלחמת סיני .

 

שטף המסע הצבאי המהיר כמו סער שאין לו אח

אך רק הלוחם שזחל במטר –אש ועל גבו רעו שעוד בו נשמה

ידע מה ארכו השניות העוברות בסך

עד התקפל תחתיו עוד שעל אדמה

 

שטף המסע בלי עוצר זונק וסוחף ומכניע

ורק החיל האפור ,שחתר מאובק ומיוגע

ידע איך הזמן כמו נצח קופא וניצב ללא ניע

ברגע האחרון אשר לפני קרב המגע.

 

מרגעים אחרונים ומפרכים של חמת הבקעות עמלה,

מרגעים של כריעה וזחילה ופריצת גדרות תיל סבוכות כמו יער,

מדחיפת מכונות כבדות גוף ,בידיים בלא שביל ומסילה ,

מהלוך מתנדנד ואיטי של נער נושא את רעו הנער

מכל אלה ,מאלה יחדיו מצטרפת סופת התהילה

של צבא ישראל בזנקו ובשטפו את אויביו כסער.

נתן אלתרמן,מתוך מדור "הטור השביעי , 1956.

( מוגש כאן באדיבותו של נתן סלור )

 

"הצנחנים תוקפים במיתלה ":סיפור קומיקס על קרב המיתלה מאת דני פלנט.

לרגל 50 שנה ל-מבצע סיני ול-קרב המיתלה. להלן סיפור ה-קומיקס : "הצנחנים תקפו במיטלה". כתב וצייר דני פלנט. הופיע הארץ שלנו 1959 חוב' 1-18.

עלילות יחידת הצנחנים במבצע סיני במעבר המיתלה שנאבקו עם כוח מצרי גדול בהרבה וגברו עליו. מופיע ברשותו האדיבה של המחבר דני פלנט .
האי מייל של דני פלנט palantd@netvision.net.il

נספח 2 :רשימת ביבליוגרפית על הספרים על מבצע סיני.
מנחם תלמי : כך לחמנו בסיני . עמיחי , 1957. תיאור הקרבות של מבצע סיני.
אלבום סיני .ערך והקדים הקדמה בנימין גפנר. הוצאת לדורי, 1957 . אלבום על מערכת סיני, יצא בעברית באנגלית ובצרפתית .
שלמה ברר כיום סופה :סיפורו של איש מילואים במבצע סיני / [מאנגלית עמי שמיר ; ציורים סני וינטראוב,הוצאת מערכות ,1957
ארתור . ג'ימס ברקר .7 ימי סואץ .תרגם מרדכי ברקאי ,מערכות .תשכ"ז
רוברט הנריקס מאה שעות אל סואץ; תרגם – עמירם לבטוב ; [ציורים – יהודה הררי]., ,ירושלים קרית ספר, 1957 .
ג'ואן קומי ששת הימים של מערכת סיני עברית יצחק שנהר [תל-אביב] : חברה ישראלית להדפסה ולהוצאת ספרי אילוסטראציה, 1957, אלבום צילומים עם דברי הסבר בעברית, אנגלית וצרפתית
מבצע סיני : מבחר פרקים על המערכה בחצי-האי סיני וברצועת עזה / כתובים בידי סופרים, כתבים צבאיים ולוחמם
תל-אביב : מ. בירן, תשי"ז’ 1956,
יוסף ברסלבי מרצועת עזה ועד ים סוף הקבוץ המאוחד, תשי"ז 1956
שבתי טבת , מסע צה"ל לסיני, שוקן ,1957 .
אברהם צפתי האמת על מבצע סיני . מחלקת ההסברה של מפלגת "מאזני צדק". ,1957. חוברת של 16 עמודים.
ספר מלחמת סיני .כתבו לוחמי מבצע קדש ,ערך בנימין גפנר ,הוצאת לדורי , בשיתוף גלוסר 1957.
צבי סוסליק (עורך ) יומן "דן " במערכת "קדש" , האגף ליחסי ציבור,1957 ,
מרי וסרז' בורמברגר ,סודות המסע למצרים ,עברית ש. גילאי , הוצאת מודיעין, 1957 .
אביעזר גולן מערכת סיני: 5.11.1956 – 29.10.1956 , שרטוט המפות מאיר הלוי , הוצאת משרד הביטחון ,1958 (יצא במהדורות נוספות ב1966 וב1973 וב-1977 ).
דוד בן גוריון מערכת סיני, הוצאת עם עובד, 1959.
שרגא גפני , חוברת שלמה של כתב העת "מערכות " על קרב המיתלה מספר קכ"ד ,תש"ך
שרגא גפני הקרבות המפורסמים בתולדות ישראל . מזרחי, 1962
שרגא גפני הכרעת מערך רפיח ב"קדש" סקירה חודשית מספר 10-11 15.12.86
סיפורי מלחמת העצמאות ומלחמת סיני ( לכל הגילאים ). אין מו"ל ,1962.
משה דיין יומן מערכת סיני ,עם הספר ,1965
משה שמיר בעקבות לוחמי סיני : אנשים ונופים במבצע "קדש" / רישומים: שמואל כץ : רשימות: משה שמיר ; אחרית דבר: מרדכי בר-און. ‬תל אביב] : משרד הבטחון, (תשכ"ז 1966. אלבום ליום השנה העשיר למבצע "קדש". בסופו: אחרית דבר : סקירה על מבצע "קדש". הרשימות של משה שמיר הן מתוך "פרקי סיני " בספר "בקולמוס מהיר" בהוצאת ספריית הפועלים.
משה ינוקה מקיביה ועד המיתלה ביתן 1967 . סיפורו של לוחם על אירועי 1952-1956 ושיאם קרב המיתלה. כולל שירי לוחמים של התקופה .
יוסף עברון ביום סגריר :סואץ מאחורי הקלעים .אותפז, 1968.
מרדכי נאור השבח להם :סיפורי הקרבה וגבורה משרד הביטחון ,קצין חינןך ראשי , 1969.
קדש –סיפורים מהמערכה . משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1971 הסיפורים בחוברת זו הובאו מתוך "השבח להם" מאת מרדכי נאור
אוריאל רינגולד "המסע לשארם א שייך :עם חטיבה 9 במערכת סיני ,הוצאת ספריית מעריב ,1966.
מוטה גור פלוגה ד' :סיפורה של פלוגת צנחנים משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1977 .:
Suez 1956: a personal account London : Jonathan Cape, 1978 Lloyd, Selwin
אורי מילשטיין קרב המיתלה:מבצע קדש ,פשיטת סמוע ומלחמת ששת הימים "(הוצאת שלגי , 1985
קרויזר גד הקרב במעבר המיתלה במערכת קדש : מערך שעור / ‬ מיפקדת קצין חינוך ראשי, ענף תורה והסברה, מדור מורשת קרב, 1986
יוסף עברון סואץ 56 במבט חדש ,מודן, 1986.
יצחק שטייגמן מבצע קדש :חיל האוויר בשנים 1950-1956:התעצמות ופעילות משרד הביטחון ההוצאה לאור ,1990.
מרדכי בר און אתגר ותגרה : הדרך למבצע קדש –1956 אוניברסיטת בן גוריון ,1991.
מרדכי בר און בשערי עזה :מדיניות הביטחון והחוץ של מדינת ישראל 1955-1957 הוצאת עם עובד, 1992.
משה שמש ואילן טרואן ( עורכים ) מבצע קדש ומערכת סואץ :עיון מחדש, הוצאת המרכז למורשת בן גוריון ,1994.
אייל כפכפי מלחמת ברירה : הדרך לסיני וחזרה :1956-1957 המאבק' בין שתי אסכולות מדיניות בישראל בשנות החמישים. יד טבנקין ,עמותה להנצחת משה שרת ,1993.
.
מוטי גולני תהיה מלחמה בקיץ : הדרך למלחמת סיני -1955-1956 ,משרד הביטחון ,1997 . בשני כרכים .
אורי בן ארי נוע נוע! סוף :המאבק על דרך השריון . משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 1998
The 1956 war :Collusion and rivalry in the Middle East / edited by David Tal, London : Frank Cass, 2001
משה גרנות הנער מתל עדשים. דני ספרים 2006.
חגי גולן ושאול שי ( עורכים ) ברעום המנועים -50 שנה למלחמת סיני ,הוצאת משרד הביטחון ,2006.
"

הסיכום המקיף והעדכני ביותר על מה שמכונה "המיתוס של קרב המיתלה " הוא מאמרו של  מוטי גולני "קרב המיתלה "בחינה היסטורית של מיתוס גבורה ישראלי " אלפיים מספר 19 , 2000 :
כן יש להזכיר אתה ספר המוזר ביותר שנכתב אי פעם על קרב המתלה ספרו של מתי מגד שהוא אחיו של אהרון מגד ודודו של אייל מגד  "צוואתו של מרק מתנאל "( הוצאת ירון גולן 1999)
זהו ספר  בדיוניי המספר את מסעו של היסטוריון  היוצא להתחקות בעקבות פרשת חייו המיסתורית של חייל שנפל בקרב במבצע סיני ,בקרב המיתלה .
הגיבור  מספר שלמסתורין סביב החייל  התוודא לאחר שקרא מאמר על אותו הקרב ב"מערכות " וברור שהכוונה למאמר שתואר למעלה של גפני , אם כי המחבר מתשטש זאת במכוון. .
ויש לו סיבה טובה לטשטש זאת. אחת הדמויות בסיפרו היא של לוחם לשעבר בשם "שרגא גפני " שהגיבור מראיין אותו במהלך הסיפור על חייו של החייל שנעלם במבמהלך הקרב שאותו היכיר אותו "גפני "  ויש לו כמה הערות מעניינות ביותר להגיד עליו ועל אישיותו.
בכל אופן זהו אינו שרגא גפני המוזכר המאמר זה אלא דמות בדיונית שמגד לקח עבורה את השם מהמקור ( שאותו אני מניח היכיר אישית והיטב )  בסוג של אירוניה ספרותית  שמן הסתם הקורא הרגיל שאינו מכיר אישית את מגד ואת גפני  ואת קורות חייהם  לא יוכל לעמוד על כל משמעויותיה . 

 

 

אגדת מבצע אנטבה

entebe maariv

 
 כתבה מיוחדת לרגל מלאת 30 שנה למבצע אנטבה ביולי 1976.הופיעה במקור בעיתון "גלובס"

 

תמונה מסרט אנימציה על מבצע יונתן.

   מבצע אנטבה היה אחד הביטויים המושלמים של מיתוס הצבר הישראלי ,והכיל את כל המרכבים הדרמטיים שתסריט הוליוודי צריך. 30 שנה אחרי לא הייתה עוד טיסה שהולידה כל כך הרבה ספרים ( כולל   תיאור שיחה דרמטית אחרי בין אורי דן ואידי אמין ) סרטים (_ כולל ברט לנקסטר בתפקיד שמעון פרס ) ספר מתח שנכתב בידי אחד מכותביו של "איש הקראטה פטריק קים " באותו הסגנון ,ספרי פעולה לילדים שנכתבו בידי שרגא גפני ( בשם בדוי  "איתן דרור" ) ואוריאל אופק , ואפילו קומיקס פורנוגרפי אחד ומחזמר של אתגר קרת.וגם אין ספור ויכוחים וגרסאות שונות של כמעט כל מי שהיה מעורב במבצע.

 

 

ככל שהזמן חולף הופך מבצע יונתן ממבצע לאגדה".
שמעון פרס בדיון בכנסת לציון שלושים שנה למבצע אנטבה.

ב3 ביולי 2006– מלאו 30 שנה למבצע אנטבה המפורסם והמתוקשר שבמבצעים הצבאיים של צה"ל ומדינת ישראל שבו חולץ מטוס נוסעים חטוף בידי טרוריסטים גרמנים ופלסטינאים באוגנדה ארצו של הרודן הרצחני והמטורף אידי אמין ( ולשעבר אחד מידידיה הגדולים של ישראל ביבשת ). המשמעויות הדרמטיות של המבצע שכמוהן לא היו בשום מבצע אחר של צה"ל לא חמקו כמובן משום איש ובעקבותיו החל מחול שדים של והנצחות באמצעי מדיה שונים . כבר שלושה ימים אחרי המבצע הודיעו האולפנים הוליוודיים והוצאות ספרים על כוונתם להכין ספרים וסרטים על המבצע אולי שיא עולמי במהירות תגובה תקשורתית עד אז לאירוע דרמטי.

שיטפון הספרים

מבצע אנטבה ( או "מבצע כדור הרעם " כפי שנקרא במקור או "מבצע יונתן " כפי שהתכנה לאחר סיומו ולאחר מות מפקדו ולהבדלים בין השמות יש חשיבות ) הפך למותג ולבסיס של תעשיית מוצרים שלמה. זהו המבצע הצבאי המתועד ביותר של ישראל.

uri dan entebbe

בעברית ובשפות אחרות נכתבו יותר ספרים מאשר על כל מבצע אחר של צה"ל למעלה מעשרים כאלה ( כעשרה מהם בעברית ) והראשונים בהם הופיעו כמה שבועות בלבד אחרי המבצע עצמו כתובים בידי עיתונאים כמו אורי דן ( שחיבר ספר בעברית וסייע בספר באנגלית על הנושא והתגאה על כך שהצליח לדבר עם אידי אמין בטלפון זמן קצר לאחר המבצע ),זאב שיף וישעיהו בן פורת ורבים אחרים.ונראה שכל אחד מהספרים פרסם גירסה של מישהו אחר מהמעורבים.

לפחות שלושה נוסעים שונים במטוס החטוף פירסמו ספרים ויומנים על חוויותיהם במהלכו.

השטף האדיר של ספרים על כל הקשור במבצע לא הסתכם בספרים תיעודיים.בניגוד למרבית מבצעי צה"ל להוציא מעטים מאוד, נכתבו עליו גם יצירות בדיוניות רובן לילדים אבל גם למבוגרים..

 

 

הסופר שרגא גפני שהתפרסם בכינויים הספרותיים  "אבנר כרמלי" ו"און שריג"  כמחבר סיפורי "הספורטאים הצעירים " ו"דנידין הרואה ואינו נראה"  חיבר סדרה של לא פחות מארבעה ספרים בשם "ידידות ומאבק" שבה תיאר את הרפתקאותיהם של שני נערים המצטרפים למבצע החילוץ של צה"ל על מנת לחלץ ידידים שנכלאו במטוס. את הספרים האלה הוא פירסם תחת השם הבדוי "איתן דרור".

מותו של יוני נתניהו בספר המסיים של סדרת "ידידות ומאבק" מאת איתן דרור.

ofek enttebe book

אוריאל אופק סופר ילדים ידוע אחר לא טמן את ידו בצלחת ופירסם "ספר בשם "הפשיטה הגדולה שלי " ( 1978) שבו תיאר את הרפתקאותיו של ילד שעובר חוויות דומות אגב צילום סרט שאמור לתאר מבצע צבאי נועז ותוך כדי הצילומים מטוסו נחטף ל"נמל נומבטה" בארץ אפריקנית דמיונית בשם "בורנדה "שהייתה פעם ידידה גדולה ונלהבת של ישראל ".

שם הם נתקלים ברודן הבורנדי הענק "גנרל עזים " "וניצלים  בפעולה צבאית נועזת. המבצע הופך בסוף הספר מיידית לסרט של הבמאי הידוע "גולני".


אופק שינה את השמות ויצר סיפור בדיוני אבל לכל היה ברור לאיזה ארץ ולאיזה רודן ולאיזה מבצע צבאי הכוונה.ובספרו אם כי אינו יוצא דופן מבחינת איכותו הספרותית יש התחלה של דיון מעניין על הקשר בין המציאות שעולה על הבדיון  ובין הסרט ההרואי שבו משתתף הילד.הבדל מעניין בינו ובין הספרים של "דרור " שבהם המחבלים מתוארים כמפלצות אדם נאציות  הרי בספר של אופק יש נסיון לתהות על מניעיהם ובין הילד ואחד החוטפים נוצר סוג  של  קשר ידידות.

המבוגרים לא קופחו וקיבלו את מנת "אנטבה " שלהם פלוס סקס ואלימות "מוות באוגנדה " ספר למבוגרים שפירסם לארשי ס.תונרג ( שמו הבדוי של המשורר ישראל גרנות ) תיאר את הרפתקאותיו של המיליונר ההרפתקן חובב המין מני לייט שמסתבך עם קבוצת טרוריסטים מוצא את עצמו לאחר מגוון של משגלים וקרבות קראטה בסגנון  ספרי הסוכן החשאי פטריק קים ( שגרנות היה אחד מהכותבים האנונימיים של ספריו ) מעורב במבצע אנטבה. ההוצאה הגאה הצהירה על העטיפה הספר "חושף אור על כל המאורעות סביב "מבצע אוגנדה "ועל התוכנית המלאה של כנופיות הטרור באירופה שחטיפת המטוס הייתה רק חלק ממנה!!!!"

    

  

מאז פורסמו עוד כמה ספרי קריאה לילדים שעסקו באנטבה .ספר של מוטה גור שהיה הרמטכ"ל בזמן המבצע "עזית באנטבה " שבו משתתפת הגיבורה הידועה שלו הכלבה הצנחנית במבצע .

עזית הכלבה הצנחנית  נגד חוטף מטוס ב"עזית באנטבה". צייר שמואל כץ.

הוסף לסל את מבצע אנטבה - מנהרת ההזמן 8 / גלילה רון פדר עמית

היה גם את הספר של גלילה רון פדר "מבצע אנטבה " ספר מספר 8 בסדרת "מנהרת הזמן"  רבת הכותרים שלה  שבו נערים מראשית המאה העשרים ואחת חוזרים בזמן על מנת לחוות את החטיפה והמבצע ב"זמן אמיתי ".

קרב הסרטים.

Victory at Entebbe movie poster

אך מובן שבכך לא הסתכם העניין במותג "אנטבה" . הסיפור היה גדול מידי דרמטי מידי והוליוודי מידי. והוליווד בעצמה החלה להתעניין במבצע שנראה כאילו יצא מתוך סרטיה חזק ,מהיר אלגנטי וכמעט ללא נפגעים פרט לאחד שניתן יהיה לבכות עליו ,תמצית הסרט ההוליוודי הטיפוסי.

לכל ברור היה שכדי לנצל את המונומנטום יש לעשות סרט על המבצע מהר ככל האפשר . ושתי חברות הוליוודיות שונות רצו לעשות עליו סרט. חברה אחת "האחים וורנר " תיכננה לעשות סרט על המבצע בישראל ושלחה לכאן נציגים ,אך אלו נסוגו כשנתקלו בנבכי הביורוקרטיה הישראלית ,והחליטו שיהיה זה מהיר יותר וזול יותר לעשות אותו ללא כל קשר לישראל . התוצאה הייתה סרט הטלביזיה "ניצחון באנטבה" בבימויו של מרוין חומסקי ובהפקת דויוד וולפר ( המפיק המפורסם של סדרות כמו "שורשים " ושואה" ) עם כוכבים כמו קירק דוגלאס אנטוני הופקינס בתפקיד יצחק' רבין , וברט לנקסטר בתפקיד שמעון פרס ליז טיילור וריצ'רד דרייפוס בתפקיד יונתן נתניהו ועוד שפע של שחקנים בדרגה גימל בתפקידי שרים ישראליים ידועים פחות כמו חיים בר לב , יגאל אלון וגד יעקובי .

 
יצחק רבין ושמעון פרס בגירסה הקולנועית על מבצע אנטבה.
 
צ'רלס ברונסון כדן שומרון
דן שומרון בשלושת הגירסאות הקולנועיות .

רבין ובגין בגירסה קולנועית .

מוטה גור הרמטכ"ל ושמעון פרס בגירסה קולנועית.

אלוף בני פלד בסרט על אנטבה.

המטכ"ל בסרט.

השחקנית ליז טיילור באנטבה.

Charles Bronson: RAID ON ENTEBBE (1976) [import]

Raid on Entebbe [VHS] [UK Import]

צ'רלס ברונסון במבצע אנטבה-הגירסה הקולנועית.

חברה אחרת יצאה זמן קצר לאחר מכן עם הסרט "הפשיטה על אנטבה" בבימוי של אירוין קרשנר ( לעתיד במאי "האימפריה מכה שנית " בסדרת "מלחמת הכוכבים " ) עם כוכב סרטי הפעולה המפורסם צ'רלס ברונסון בתפקיד דן שומרון פטר פינץ' בתפקיד יצחק רבין ועם יפת קוטו בתפקיד אידי אמין.והחברה יצאה במסע פרסום ענק שקבע ש"רק צ'רלס ברונסון מסוגל לעשות מבצע אנטבה אמיתי!".

הגירסה השלישית והמפורסמת מכל היתה של מנחם גולן שעשה סרט ישראלי למהדרין עם יורם גאון בתפקיד יוני עם קלאוס קינסקי כטרוריסט גרמני עם שמעון עדן בעל מועדונים מגרמניה ( ושחקן חובב ) בתור קברניט אייר פראנס.

המאבק בין חברות הסרטים היה כה גדול עד שכותב ספרי וסרטי "הסנדק" מריו פוזו פירסם כתבה ענקית על הנושא בכתב עת אמריקני שבו הזהיר את מדינת ישראל מהתככים ההוליוודים שיגרמו לכך שישראל לא תראה פרוטה מהסרט .עצתו של פוזו לישראל הייתה :
"קחו 200 מאנשי הקומנדו הקשוחים ביותר שלכם העלו אותם על מטוסי התובלה חמושים יחד עם טנקים ותותחים ,הנחיתו אותם על המידשאה של מלון בוורלי הילס והציגו את דרישותיכם .אלפי תסריטאים כוכבים במאים ושחקנים יזנקו מבתיהם שעל חוף מאליבו ומאחוזותיהם שבבוורלי הילס ויצטרפו למאבקכם בדרך אל כספות הבנק של האולפן .ואולי רק אז תזכה ישראל לקבל את האחוזים של הסרט.הוליווד תתרגז ? מה פתאום ? אחרי שהעשן יתפזר יטוסו שמונה אילי סרטים לתל אביב ועימם רעיון גדול לסרט חדש :"מבצע אנטבה חלק ב' :הפשיטה על בוורלי הילס"!!!"

 

מלחמת הגירסאות : מי נתן את ההוראה ?

יוני נתניהו .ציור מאת מ.אריה.1976

ובמקביל לכל זה החלו גם ויכוחים עזים לגבי השאלה מי בעצם היה אחראי להצלחת המבצע . דומה שלמבצע אנטבה יש אבות רבים מאוד אולי יותר מכל מבצע צבאי אחר , ובכירים שונים טענו לאורך השנים כל אחד בספרים ובראיונות שונים לתקשורת לאחריותם הכמעט בלעדית ומלאה על המבצע והצלחתו תוך נסיון למעט ככל האפשר באחריותם של האחרים.

קריקטורה של "זאב" פרקש

בין אלה היו ראש הממשלה יצחק רבין ,שר הביטחון שמעון פרס ( שכתב ספר שלם על המבצע "יומן אנטבה" ( 1991) ) הרמטכ"ל מוטה גור, מפקד המבצע  דן שומרון , מפקד חיל האוויר בני פלד , סגנו של מפקד המבצע יוני נתניהו מוקי בצר ומי שהיה אמור לפקד עליו ראש הממשלה לעתיד אהוד ברק.ואחרים.ומעל לכולם בני משפחתו של מפקד המבצע  :בינימין  נתניהו  ראש ממשלה לעתיד  ואחיו הרופא והסופר עידו נתניהו בשמו של אחיהם המת יוני נתניהו שנהרג במהלך המבצע. שניהם בני היסטוריון המודעים היטב לחשיבות של ההנצחה והזכירה ההיסטורית , שפעולות ההנצחה שלהם היו האפקטיביות ביותר.

סיפור קומיקס שהציג את המבצע עבור קוראי עיתון צרפתי ,דן שומרון מקבל שם את פניו של מוטה גור.

סיפור קומיקס אמריקני על המבצע.

בני משפחת נתניהו שמו דגש על מרכזיותו של יוני במבצע והפכו אותו לאיקון לאומי שאחיו נבנימין נתניהו נבנה ממנו בקרירה הפוליטית שלו בראשיתה. ואולי כתוצאה מכך נמצאו מי שניסו לערער על מרכזיותו של יוני במבצע.בין עידו ובינימין נתניהו ובין מוקי בצר סגנו של יוני במבצע התנהל לאורך השנים קרב גירסאות מכוער בשאלה האם יוני נתניהו אכן היה האחראי להצלחת המבצע או שכמעט הביא להכשלתו.

 

book cover of Secret Soldier The Autobiography of Israel's Greatest Commando by Robert Rosenberg

בצר פירסם גירסה משלו על המבצע שבו טען שהוא זה שתכנן את המבצע וכי יוני נתניהו כמעט שהכשיל את המבצע בטעות חמורה שלו שהביאה למותו. בני משפחת נתניהו ובראשם אחיו של יוני עידו הביוגראף  של יוני הכחישו זאת בזעם ולטענת עידו נתניהו גרסתו של בצר השתנתה עם השנים עם כל ראיון שנתן בתקשורת.
כל צד פירסם את גירסתו כספר. בצר פירסם את ספרו האוטוביוגראפי   בתחילה באנגלית ( ככל הנראה לא נמצא לו  אז אף מו"ל עברי

Secret soldier : the true life of Israel greatest commando ), 1996. שבו תואר כ"גדול לוחמי הקומנדו של ישראל ". ספר נוסף שלו  בעברית הופיע לבסוף רק ב-2015 כמעט 20 שנה לאחר פרסום הספר האנגלי.

עידו נתניהו פירסם ספר בשם "הקרב האחרון של יוני"( 1991)

ספר נוסף בנושא  של עידו נתניהו   סיירת מטכ"ל באנטבה (2006) – קובץ של מסמכים ועדויות של לוחמים שהשתתפו במבצע אנטבה עוסק  בעיקר בשינויי הגירסאות השונים והמשונים של בצר לאורך השנים ויש לראותו בעיקר כתגובה לבצר.
גם בספרו של ההיסטוריון של חיל האוויר אביגדור שחן "מבצע כדור הרעם-הוא מבצע אנטבה שנסב שמו ל"מבצע יונתן" " ( 1993) שאמור היה להיות מחקר אובייקטיבי בילתי תלוי של המבצע שדומה שתמך בטענותיו של בצר לא הוכרע הויכוח והצדדים השונים ממשיכים להתבצר בעמדותיהם .
שחן טען למשל שלרמטכ"ל מוטה גור היה תפקיד משני ביותר בכל המבצע וכי הוא בהחלט לא יזם אותו .אולי כדי לסתור טענות אלו פירסם גור את הספר האחרון לאחר שנים רבות בסדרת "עזית הכלבה הצנחנית " שלו "עזית באנטבה " ( 1995) ,שבו משתתפת הכלבה הצנחנית המפורסמת שלו במבצע ואחת הדמויות הבולטות בספר היא הרמכ"ל מוטה גור ( המופיע בעצמו בפעם הראשונה בסדרה זאת ובגוף השלישי ) ומתואר כיוזם הבלתי מעורער של המבצע.

גור לא הסתפק בכך וחיבר שורה של מסמכים שהופיעו לאחר מותו בספר "ראש המטה הכללי "(,1998) שבהם הודגש מקומו המרכזי של הרמטכ"ל ביוזמה ובביצוע המבצע.

מבצע אנטבה :המחזמר

אך כבר זמן קצר לאחר המבצע החלה דה מיתולוגיזציה שלו.
למשל בשבועון "העולם הזה" בתגובה חריפה ל"פסטיבל אנטבה" פירסם סיפור קומיקס של חנוך מרמרי קובי ניב ודודו גבע בשם "תשוקה באנטבה :סיפור הסרט הפורנוגראפי הראשון והיחיד על מבצע אוגנדה .סיפור מצחיק מעין כמוהו ומדהים בנועזותו ומתאר את הטרוריסטיות כגברות סאדו ומאזו המקיימות אורגיות חשק עם השבויים והוא מסתיים עם תמונה ברורה של אחת הניצולות מבצעת מין אוראלי בחייל המציל אותה .

מכה נוספת חטף המבצע ב-1993 עם "מבצע אנטבה –המחזמר" שאותו יצרו אתגר קרת ויונתן בר גיורא וזכה בפרס ראשון בפסטיבל עכו ותואר כשילוב של סאלאח שבאתי עם "תותחי נברון". ללא ספק היה לכך קשר לעלייתו של אחיו של יוני לשלטון שהביאה למאמצים רבים של חוגים שונים לפגוע במיתולוגיזציה של המבצע שנראתה כתורמת רבות להצלחתו הפוליטית של נתניהו.

ומאז הפך המבצע לחלק מהמיתולוגיה הישראלית אולי הפעם האחרונה שבה היינו באמת צודקים וטובים וגיבורים וכל העולם מחא לנו כפיים.

על המבצע נעשה עוד סרט נוסטלגי תמים ( לפחות לכאורה ) "מיס אנטבה " שתיאר את התגובות של חבורת ילדים לאירועים המדהימים . והיחס בסרט זה לאירוע היה נוסטלגי למדי. אחת השחקניות הילדות הצהירה בכל אופן שהמבצע היה לדעתה "מיותר ומזיק" והביאה בכך תשומת לב תקשורתית רבה לסרט.

קומיקס מאת זאב פרקש.

אבל דומה שמאז לא זכה שום אירוע בתולדות ישראל והמזרח התיכון למיתולוגיזציה מיידת דומה .שהרי אין מבצע דומה בתולדות ישראל שכלל אלמנטים דרמטיים כל כך של חטופים ביד טרוריסטים נבזים ,שליט אפריקני מטורף ורצחני ובו בזמן כמעט מצחיק ומבצע נועז ומצליח שעם זאת מפקדו הוא אחד הרוגים היחידים דבר שמוסיף לו מידה של פאתוס. אם היה תסריטאי מעז ליצור תסריט כזה לפני המבצע הוא היה נזרק מכל המדרגות מה שמראה שלפעמים מה שמראה שלפעמים המציאות עולה על כל דמיון .

נספח : היסטוריונים על מבצע אנטבה.

 

כותב שורות אלו ריאיין בעבר שני היסטוריונים  שקשורים בצורות שונות למבצע ולמחקר ההיסטורי של מבצע אנטבה.
האחד מהם הוא  אביגדור שחן האיש שמחפש את עשרת השבטים האבודים ,ואגב כך פירסם את הספר "מבצע כדור הרעם " הנחשב  בחוגים מסויימים ( אך לא אחרים ) כמחקר ה"מקיף והמוסמך ביותר" על מבצע אנטבה ".

אביגדור שחן נאלץ לסנן את כל הגרסאות השונות מאוד על המבצע שהוצגו בפירסומים השונים והמרובים וספרו הוא נכון להיום המקיף המעודכן והאוביקטיבי ביותר בנושא .

והנה ראיון עם אביגדור שחן :

א.א. : לא היו מספיק ספרים על אנטבה שאתה הוספת עוד אחד ?
אביגדור שחן : כן באמת היו הרבה ספרים אבל הספר שלי הוא המחקר הסופי בעניין ,הדפיניטיבי. על מבצע אנטבה מלמדים היום באוניברסיטאות ופורסמו עליו עשרות ספרים בשפות שונות אבל כולם תיאורים פרטיזאניים ולא אובייקטיביים.אמנם היו שלושה או ארבע שהיו טובים.למשל הספר של עידו נתניהו הוא טוב .אבל יש בו משהו שאני מסתייג ממנו מאוד .אבל מבחינתו הוא עשה עבודה טובה.
א.א. אז למה כתבת את הספר שלך ?
שחן : האמת ? זאת לא הייתה יוזמה שלי . ב-1984 פנו אלי קבוצת קצינים בכירים בצה"ל בבקשה שאחקור ואתעד את המבצע כפי שהיה באמת. הם טענו ובצדק שכל מיני אנשים קופחו שלא בצדק בתיאורים שהיו עד אז על המבצע. בכל הספרים עד אז הזכירו רק את הכוח של יוני נתניהו.אבל הוא לא היה היחיד במבצע .חלקו של חיל האוויר למשל קופח מאוד בכל הפרסומים על המבצע ואיש לא הזכיר את העובדה שחוץ מהכוח של יוני היו שם עוד שני כוחות וקרו איתם דברים לא פחות מרתקים.היה שם למשל כוח גולני שעשה עבודה מצוינת.

האמת היא שפנו אלי כמה פעמים כדי שאכתוב את הספר הזה כי לא רציתי באמת לכתוב אותו.הייתי כל הזמן עסוק בדבר שעניין אותי באמת , בספר על גורלם ומקום הימצאם של עשרת השבטים שאני עובד עליו מזה 32 שנה. אבל לבסוף לאחר הפצרות רבות הסכמתי. ואתה יודע למה ? בגלל כל האנשים האלו שקופחו. למשל אלוף אורי שגיא שאמר לי בכאב שמעולם איש לא הזמין אותו ואת אנשי גולני לכל הטקסים שעשו סביב אנטבה ואיש לא מזכיר אותם אף פעם. כתבתי את הספר הזה בשבילם להיות להם לפה.
שבע שנים כתבתי את הספר על אנטבה כי אני יסודי מאוד.חקרתי למדתי והפכתי במסמכים מצהיבים ,עלעלתי ביומנים אישיים וירדתי לנבכי סיפוריהם של כשמונים חטופים ,מתכנני המבצע ולוחמיו.לצורך כתיבת הספר קיבלתי אישור לראיין קצינים במילואים ובסדיר בכל הדרגות.לא להרבה אנשים יש אישור כזה. בסך הכל ריאייינתי יותר מ-130 איש.
השתדלתי שלא להשמיט שום תג או אות מהמעשים שנעשו ונראו לי חיוניים לשחרור החטופים.
(ניחוש : הסיבה שאליה פנו דווקא לשחן על מנת שיחקור ויכתוב את ההיסטוריה הדפיניטיבית של המבצע המסוקר והמפורסם ביותר מכולם ,היא דווקא משום שהיה "אאוטסיידר " אדם שלחלוטין מחוץ למערכת,וככזה אפשר היה לסמוך עליו שיהיה אובייקטיבי ושלא יהיו לו פניות והעדפות למקורבים אלה או אחרים בצבא בניגוד למרבית או כל ההיסטוריונים הצבאיים והעיתונאים האחרים שכתבו את תולדות המבצע . )
א.א. ולאיזה מסקנות היגעת על המבצע ?
שחן :היגעתי אחרי המחקר למסקנה  שלא יוני נתניהו הכין את התוכנית הגדולה של המבצע ,כפי שנטען עד אז ברוב הפירסומים . גם הרמטכ"ל מוטה גור שחובתו הייתה לבדוק ראשון אפשרות של פעולת חילוץ צבאית התחבט בינו לבינו בחיבוטים קשים משך שלושת הימים הראשונים לחטיפה בשל גודל הסיכון במבצע כזה ולא נטה לשחררם באמצעות הצבא שעמד בראשו אף שמיום שלישי אחר הצהריים ועד יום חמישי בערב היה מעורב בהכנת התוכניות עולה הרושם שעשה זאת בעיקר בשל לחצו הכבד של שר הביטחון שמעון פרס.

.( הערה : בספריו של מוטה גור "עזית באנטבה" ( 1995)  ו"ראש המטה הכללי " (1998)  שפורסמו  לאחר מותו של גור ושנים לאחר פרסום ספרו של שחן מוצגת גרסה שונה מאוד מזאת על מהלך האירועים שהביאו למבצע ומעורבות הרמטכ"ל בהם שמוצגת כדומיננטית .א.א. )
שחן :החלו בזה אהוד ברק ומוקי בצר. אלו בכלל היו קבוצת קצינים בדרג נמוך שהובילו והתמידו בתכנון כמעט על דעת עצמם בלבד בשלושה ארבעה הימים הראשונים .חבורה זאת הכילה עשר-15 קצינים בדרגות סרן רס"ן וסא"ל של שלוש הזרועות של צה"ל חיל הים חיל רגלים וחיל האוויר .והמנהיג של כולם היה אל"מ אהוד ברק.

א.א.ומי מהדרג הפוליטי היה האחראי למבצע ? גם  שמעון פרס וגם ראש הממשלה יצחק  רבין לקחו על עצמם את האחריות אז מי מהם נתן את ההוראה?
שחן : משנודע שהחטופים הונחתו באוגנדה ,שניהם הגיבו מיידית בבדיקת האפשרות של מבצע צבאי לשחרורם.אך בעוד שראש הממשלה ראה והסיק את הקשיים המיידיים למבצע כזה ,לוגיסטיקה וחוסר במודיעין ובבסיס קרוב ליעד באחת המדינות השכנות לאוגנדה שיחזיק את המטוסים ,לא היה שר הביטחון פרס מודע ל"פרטים הקטנים " האלה " שלרוב מכריעים את הקרב לשבט או לחסד. תחת זאת נתן דרור לדמיונו ראה את המבצע בכללותו כבר ביצוע ולא הרפה מללחוץ לביצוע. רבין שאחריות לחילוץ החטופים הייתה מונחת על כתפיו התמיד בעקשנותו ותבע פתרונות משכנעים עד אחרון הפרטים.תקיפותו זאת תרמה להכנת תכנית מושלמת ובה פתרונות למירב ההפתעות שעלולות לצוץ בדרך אל היעד,תוך כדי הקרב ואחריו .זכור הייתה זאת אחריות כבדה ליטול הכרעה לחייהם של כמאה חטופים ועוד כמאתיים לוחמים על נשקם ומטוסיהם.ובנוסף הטלת יוקרתה של המדינה על פור המבצע .לכן יותר משנדרש אומץ רוח מהמצעים הוא נדרש מהמחליטים לבצע.
יוני נתניהו הכין את תוכנית הפריצה הספציפית לתוך בניני שדה התעופה ועשה זאת יוצא מהכלל.
בחוגים שונים ספרו של שחן עורר סערה מאחר שקבע שהיו טעויות שונות בשיקול הדעת של יוני נתניהו בעת המבצע , ורמז שהם שתרמו להריגת.ו היה בכך מעין ניפוץ מיתוסים שהרגיז במיוחד את בני משפחתו של יוני נתניהו שאביו ההיסטוריון בן ציון ואחיו בנימין ועידו שכתב ספר על חיי יוני מודעים היטב לחשיבות של שימור פרטים היסטוריים .
שחן : ביבי נתניהו פנה אלי כמה פעמים בהצעה להתראיין לספר אבל העדפתי שלא להיפגש איתו היגעתי למסקנה שעדיף לי על מנת לשמור על אוביקטיביות מוחלטת במהלך הכתיבה ועל כן יש לשמור על מרחק עד כמה שאפשר מבני משפחת נתניהו.היו שם 200 גיבורים מעורבים לא רק גיבור אחד ויחיד ששמו יוני נתניהו כמו שנטען עד אז.
אני חשפתי את מעשי כולם.מבצע אנטבה התנהל במשך  שבוע ימים ואני מתאר אותו כל יום וכל שעה וכל דקה וכל שניה. לדעת אורי שגיא לשעבר ראש אמ"ן בספר זכרונותיו "אור בערפל " זה הספר הטוב והמדויק ביותר על המבצע.היום כבר כל הנושא הזה משעמם אותי.כל מה שאפשר לאמר עליו כבר נאמר.ובאמת אין לי מה להוסיף. 

פרופסור בן ציון נתניהו על אנטבה

 

בן ציון נתניהו.

לאביו של יונתן נתניהו פרופסורבן ציון נתניהו שהוא היסטוריון מקצועי מבין החשובים בעולם על יהודי ספרד בימי הביניים האנוסים והאינקוויזיציה יש דעה שונה מאוד לגבי הספר של אביגדור שחן. להלן התייחסותו הפומבית  היחידה אי פעם  בתקשורתשל הפרופסור  לגבי המבצע ולגבי הספרים שנכתבו על המבצע:
א.א. בנך יונתן נהרג במבצע אנטבה ב-1976. מה אתה כהיסטוריון חושב על הספרים המרובים שנכתבו מאז על המבצע ?
נתניהו : "רובם ככולם חסרי כל ערך.היה אחד אביגדור שחן שכתב ספר על המבצע שהוא גיבוב הבלים שרלטני בזוי. בין השאר הוא מגזים מעל ומעבר בערכו של אחד, מוקי בצר, שהיה סגנו של יונתן. האיש הזה כמעט הרס את המבצע.
מה שלא ידוע ברבים בגלל הגירסאות  השונות  והמגוונות של בצר זה שמשתנות אחת לכמה חודשים הוא שהמבצע עמד להיכשל בגלל שאותו בצר נעצר באופן פתאומי ובלתי מובן במהלך ההסתערות ורק יונתן הוא זה שהיציל את המבצע כאשר המשיך מיידית בהסתערות שבמהלכה נהרג.

בני עידו כתב ספר מקיף ביותר על המבצע שמבוסס על מחקר בן שלוש שנים וראיונות מוקלטים עם כל אדם שהשתתף במבצע , ומחקר מדוקדק של המסמכים והוא הטיפול המוסמך ביותר בנושא"

משה דיין באנטבה

שמו של מי חסר מרשימת נוטלי הקרדיט על ההצלחה באנטבה??
נכון מאוד. משה דיין מי שנחשב לאיש הצבא הישראלי המפורסם והמוכר ביותר בעולם ,מיתוס אמיתי בפני עצמו ואולי בראש ובראשונה בגלל עינו החסרה.
מייד לאחר המבצע נשמעון טענות נזעמות מכיוון מקורביו של דיין על כך שניסיונו הרב לא נוצל בתיכנון המבצע. ראשי מפ"אי היסבירו בתגובה שהסיבה לכך הייתה שדיין לא היה אז חבר בוועדת חוץ וביטחון שבה כיהנו חברים אחרים מסיעתו "רפ"י".
מאוחר יותר הכריז שמעון  פרס שהוא דווקא דיווח לדיין לפני המבצע המתוכנן על מה שעומד להתרחש,אולי כדי שלא ליצור את הרושם חס וחלילה שמר ביטחון הישראלי והגיבור המפורסם מכולם דיין לא ידע דבר על מבצע אנטבה.
עוד מישהו שהתבלט בשתיקתו על גבי המבצע לאחריו היה אריאל שרון שגם לגביו לא נודע על כל קשר אל המבצע.

מאידך גם דמויות בדיוניות מפורסמות של התקופה שהיו פעילות במבצעים בטחוניים שונים כמו דנידין הרואה ואינו נראה וחבורת חסמבה לא השתתפו במבצע עד כמה שידוע והשאירו את שדה הפעולה לחלוטין בזרועותיה של עזית הכלבה הצנחנית.

עוזי כהן באנטבה

עוזי כהן.

האם הפוליטיקאי הססגוני מרעננה וכוכב בשנה אחת של ארץ נהדרת ,עוזי כהן  היה גם הוא באנטבה או לפחות בגירסה המצולמת שלה?
לדברי כהן או בכל אופן בהצהרות המופיעות בשמו הוא גילם את אידי אמין באחת הגירסאות  הקןלנועיות,זאת של מנחם גולן. מישהו שצריך לדעת בנימין נתניהו אף אישר זאת והצהיר פעם בכנס לכבוד עוזי בדברי שבח לעוזי, על כך שהתוודע אל דמותו לראשונה בסרט "מבצע יונתן" שם שיחק כהן את אידי אמין, לדברי נתניהו עוזי הוא סטנדאפיסט מבוזבז.. על פי גירסה נוספת שהופיעה ברשת הוא היה ניצב ,קצין אוגנדי ושומר ראש של אמין לפי גירסה שלישית .
על פי הגרסה הרשמית ברשת של הקרדיטים של הסרט עוזי כהן  הופיע בסרט אבל לא שיחק בסרט את אידי עצמו אלא חייל ישראלי שהתחפש לאמין.

לאחרונה יצא טיול לאנטבה של אנשים שונים שהיו קשורים למבצע או לסרט עליו כולל יהורם גאון על מנת לחוות שוב את האיזור בעצמם.

על המבצע נוצר מאז  סרטון אנימציה כנראה של שירות הסברה ישראלי שרץ ברשת.

סביר להניח שהשלב הבא בעתיד יהיה יצירת הדמיות וירטואליות של המבצע אולי עם הכנסת אלמנטים חדשים כמו שימוש בדמותו של טרזן איש הקופים שכידוע מתגורר באיזורי אוגנדה כעוזר במבצע.

ספרים על מבצע אנטבה  ( הוכן בעזרת רחל אליה- אחונוב)

איור מהספר "הפשיטה הגדולה שלי ". מאת אוריאל אופק

ישעיהו בן פורת  ,איתן הבר וזאב שיף טיסה 139 הוצאת זמורה ביתן , 1976.

יצא לאור במהדורה מורחבת

 :מבצע אנטבה-טיסה 139 : התיאור המלא על חטיפת מטוס אייר פראנס –הסיפור האנושי של בניהערובה ומבצע ההצלה באנטבה זמורה ביתן 1991.

המהדורה הצרפתית :

Entebbe

Entebbe (Litterature & sciences humaines) (French Edition)

אורי  דן מבצע אוגנדה : הסיפורשמאחורי הקלעים כתר , 1976

 

המהדורה הגרמנית

90 Minuten in Entebbe

Neunzig Minuten in Entebbe

ינאי בן ארי ( עורך ) אגדת אוגנדה :ספרון מיוחד הוצאת פלג ,1976.

 

יהודה  עופר מבצע יהונתן מסדה פרס, 1976.

במהדורה אנגלית

Yehuda  Ofer   and  Julian Meltzer

Operation Thunder: the Entebbe Raid: The Israelis' Own Story  Penguin Books Ltd

פז, אברהם מבצע אנטבה : פרשת לכידתם ושחרורם של חטופי מטוס האיירבאס הצרפתי בסוף יוני, תחילת יולי 1976". הוצאת צ.פרטר, 1976.

Counterstrike Entebbe

Williamson, Tony Counterstrike Entebbe London : Collins, 1976.
Salomón Lewinsky … [et al ) Operación Uganda : los 53 minutos de Entebbe
Sedmay Ediciones : [distribuidora, Maydi, 1976
America speaks : "a legend is born" : what Americans have said and written about the Israel Defense Forces’ rescue operation at Entebbe airport in Uganda on July 4, 1976
New York : America-Israel Friendship League, [1977?].
Knisbacher, Mitchell The Entebbe operation (reprint) :
a legal analysis of Israel's rescue action Photocopy from: Journal od international law and economics, v. 12, 1977, PP. [57]-83


הנרי קימבה אידי אמין נשיא ורוצח מאנגלית ס"ש אורי ,הוצאת ברונפמן ,1978.

 

מכתבי יוני

יונתן נתניהומכתבי יוני       בעריכת בנימין ועדו נתניהו , הוצאת ידיעות אחרונות  1978   מהדורה חדשה ב-2007 .

מהדורה אנגלית

The Letters of Jonathan Netanyahu: The Commander of the Entebbe Rescue Force

Entebbe le début de la riposte

Aziz, Philippe Entebbe : le début de la riposte Genève : Famot, c1978
היסטינגס,מקס יוני ( יונתן נתניהו ) עידנים , 1979.

יצחק רבין עם דב  גולדשטיין פנקס שירות ספרית מעריב ,1979.
שמעון פרס לך עם האנשים :שבעה דיוקנאות עידנים ,1979. ( כולל פרק על יוני נתניהו ומבצע אנטבה))
  
 

Menarchik, Edward Douglas The politics of the Israeli rescue operation at Entebbe :
crisis resolution between state and terrorist organizations Thesis (Ph.D.)–
GeorgeWashingtonUniversity

ספרי ניצולים מאנטבה :

יצחק  דוד  חזרתי גם מאנטבה : סיפורו האישי של אחד החטופים שנפצע בעת החילוץ   תל אביב : זוהר,1977 [תשל"ז)

,שרה  דודזון  אנטבה 1976 : יומן אישי ,מסדה, 1977. ( מהדורה שניה הוצאת רשפים 1986)

דודזון,שרה אנטבה 1976-1986עשר שנים אחרי רשפים ,1986
הספר יצא שוב לאור 30 שנה אחרי במהדורה מעודכנת
    
שרה גוטר דודזון,   אנטבה שלי. :   יומן אישי תל-אביב      :

 תשע"ה, 2015. : Contentonow,‬

עידו נתניהו  הקרב האחרון של יוני ,ספריית מעריב . 1991
 שמעון פרס יומן אנטבה , עידנים 1991
  am, Ben De Varsóvia a Entebbe ( Sao Paulo] : Sherit Hapleita, 1992
אביגדור שחן 

 

 
 Philadelphia-Jerusalem : The Jewish Publication Society, 1995

Betser Moshe and Robert Rosenberg Secret soldier : the true life of Israel greatest commando Simon and Shouster, 1996.
יצא לאור שוב בעברית ב-2015

משה (מוקי ) בצר  \לוחם חשאי :   סיפורו של איש היחידות המיוחדות בצה"ל /

ירושלים : כתר, [תשע"ה] 2015
 entebbe .S. Kuijper Het wonder van Entebbe
P.S. Kuijper. Het wonder van Entebbe Kampen : G. Goudriaan, 1997
סיפור הולנדי לילדים .
Tony Williamson et Gérard de Villiers   Entebbé : Les secret du raid Israélien     (Broché  1998
מוטה גור 
ערך צבי  עופר ,הוצאת מערכות ,1998 .

בן כספית ואילן כפיר ברק :חייל מספר 1 תחקיר מיכל קאופמן , עורך דני דור ,אלפא תקשורת ,1998.

ברק הביוגרפיה

אילן כפירברק :הביוגרפיה    

עורכים דני דור ויהודה שיף ,אלפא תקשורת , 1999 .מהדורה מורחבת של הספר הקודם.

 

 אילן כפיר ודני דור ברק-מלחמות חיי  אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ה, 2015.

מהדורה עדכנית של חיי ברק.

.
משה זונדר  סיירת מטכ"ל כתר 2000           


Netanyahu, Iddo.Entebbe: A Defining Moment in the War on Terrorism: The Jonathan Netanyahu Story, New Leaf Press, 2003


בני פלד  ימים של חשבון מודן ,2004.

 
  

עדו נתניהו .סיירת מטכ"ל באנטבה.  הוצאת ידיעות אחרונות 2006.  

Simon Dunstan 

Israel's Lightning Strike – The Raid

 on Entebbe 1976

 2009      Osprey Publishing   

Operation Entebbe

     Operation Entebbe

Lambert M. Surhone (Autor), Miriam T. Timpledon (Autor),    Susan F. Marseken (Autor

   2010  Betascript Publishing

 

"מבצע יונתן בגוף ראשון" המכון למורשת המודיעין (המל"מ) 2016

סקירה על הספר 

ספרות יפה על מבצע אנטבה 


,לארשי ס. תונרג ( שם בדוי של ישראל גרנות ) מוות באוגנדה יעד ,1976. "עברית י.סורוזון : ( ספר בסדרה של לפחות שלושה ספרים על המיליונר ההרפתקן מני לייט שכאן נוטל חלק במבצע אנטבה כמו "יהלומים בצבע דם " ו"הטעות האכזרית " ו"אימה למכירה " בהוצאת קליאו " ,גרנות חיבר גם ספרי פטריק קים).
איתן דרור  ( שם בדוי של שרגא גפני ).סדרת "ידידות ומאבק " הוצאת עמיחי .
 enttebe 11enteba 1
1.דודו ומירי נחטפים לאוגנדה . 1977.
entebbe 22enttebe 2
. 2.עוזי ודני במבצע יהונתן. 1977.
entebbe 444entebbe 44
3.ידידות ומאבק בשערי אנטבה. 1977.
entebbe 55entebbe 5
. 4. ברק ורעם באוגנדה. 1977.

הפשיטה הגדולה שלי – אוריאל אופקhttp://bam.nr-data.net/1/6cc3f8590a

אופק אוריאל הפשיטה הגדולה שלי איורים יעקב קימחי , זמורה ביתן,מודן ,1978.
קרת , אתגר ויונתן בר גיורא מבצע אנטבה: המחזמר 1993 זכה בפרס ראשון בפסטיבל עכו היה הכלאה בין "תותחי נאברון" ו"סלאח שבתי".  .
מוטה גור עזית באנטבה ידיעות אחרונות, 1995.
( מוטה גור היה הרמטכ"ל של ישראל ובין האחראיים למבצע אנטבה)
גלילה רון פדר. מנהרת הזמן 8 : מבצע אנטבה  מודן , 2000

ג'קי ירחי כדור הרעם :סיפורו של מבצע יונתן ,הוצאת ספריית בית אל 2011

אלבום קומיקס על סיפורו של המבצע.

 

קישורים רלבנטיים

מבצע החילוץ שהדהים את העולם

 

מבצע אנטבה בויקיפדיה בעברית

מבצע אנטבה בויקיפדיה באנגלית

אתר לזכרו של יוני נתניהו

יוני נתניהו באתר מט"ח

יוני נתניהו בויקיפדיה באנגלית

קישורים על יוני נתניהו

יוני לוחם וסופר 

שמונה ממכתבי יוני

המכתב האחרון של יוני נתניהו

המהדורה החדשה של מכתבי יוני

רביב דרוקר :תחקיר אנטבה 

אמיר אורן על ההיסטוריה הפוליטית של מבצע אנטבה 

אידי אמין בויקיפדיה

אידי אמין וישראל

 

דן שומרון על אנטבה

מתן וילנאי סגן מפקד המבצע על אנטבה

מוקי בצר על אנטבה

הספר של מוקי בצר

בני פלד על מבצע אנטבה 

אלי דקל איש מודיעין באנטבה

סורין הרשקו פצוע באנטבה

קברניט המטוס שנחטף

עקיבא לקסר חטוף באנטבה

אורי דן מראיין את אידי אמין על אנטבה

המבצע שלב אחרי שלב 

[השבויים שנהרגו באנטבה 

מה קרה באנטבה ?: דיון

מ"כדור הרעם" ל"מבצע יונתן" :כך נוצר המיתוס 

הויכוח על אנטבה בוינט

גיל הראבן על המאבק על מבצע אנטבה
רון מייברג על הסרט "יוני "

מאיר שניצר על הסרט "יוני"

אביגדור שחן ועשרת השבטים האבודים

פרופסור בן ציון נתניהו

30 אחוז מהציבור לא יודעים מהו מבצע אנטבה

 

הכלבה עזית באנטבה

מאיר שניצר על הסרטים על מבצע אנטבה

הסרט "ניצחון באנטבה"
ט

פרטים על "פשיטה על אנטבה "

הסרט "מבצע יהונתן " של מנחם גולן
הסרט מיס אנטבה

 

 

מבצע אנטבה המחזמר

 מירב אברהמי כוכבת מיס אנטבה

האמנים במבצע באנטבה

מבצע כדור הרעם :אלבום הקומיקס 

 

צייר אורי פינק

מהלודיטים ועד הבלוגרים: על יובל דרור

העיתונאי לענייני מחשבים מדע ואינטרנט יובל דרור פירסם לאחרונה את הספר "הפוליטיקה של הטכנולוגיה " שבו הוא רומז על חוסר שקט עצום  כלפי הכיוונים שלעברם נעה הטכנולוגיה היום .

"הטכנולוגיה היא קללה שיש לפגוע בה להשמיד אותה,להילחם בה. היא נושאת את הדי אן אי הפוליטי של מי שפיתח אותה ".
( מתוך "הפוליטיקה של הטכנולוגיה ,מאת יובל דרור , ע' 48)

עיתונאי טכנולוגיות האינטרנט יובל דרור פירסם לאחרונה בהוצאת מפה את הספר המעניין מאוד "הפוליטיקה של הטכנולוגיה " שבו הוא עוסק לא רק או לא כל כך במה שצפוי לנו בעתידנו הדיון הרגיל שמצפים ממנו לאדם בתחומו,אלא גם בשאלה הלא פחות חשובה אך שבה עוסקים בדרך כלל הרבה פחות "האם זה שווה את כל זה "?

יובל דרור

יובל דרור עצמו הוא אחד העיתונאים הנחשבים ביותר על נושא המחשבים וכל הקשור בהם כיום לפחות באותה דרגה עם דודי גולדמן ,מידיעות אחרונות . אבל לא מן הנמנע שלאורך השנים כמו גולדמן הוא מתלהב פחות ופחות ממה שהוא מסקר .
אני זוכר למשל כתבות של גולדמן משנות התשעים שבהם סיקר את האינטרנט בהתלהבות אובססיבית ממש  שהדביקה את הקוראים.

מאז דומה שההתלהבות שלו גוועה ומתה ,כפי שהראתה סדרת טלוויזיה שיצר עבור ערוץ 8 בשם "העתיד כבר כאן " שבה הוא מקונן על מצבו המתדרדר והולך של הנוער כתוצאה מהטכנולוגיה הארורה ועל כך שההתפתחות המדעית רק הפכה את האנשים לפחות מאושרים.

עדות נוספת לסלידתו הגוברת מהתחום אפשר למצוא בראיון הביזארי הזה עימו שפורסם לאחרונה בבלוג שבו ניכרת בין השיטין סלידה עזה מתחום האינטרנט בכלל ומהבלוגים ומהעוסקים בהם. בפרט.
נראה שהיום גולדמן הוא עוד עיתונאי שמסקר לפרנסתו נושא שכבר אינו מעניין אותו באמת .וכפי שטרח לציין ולהבהיר אחת ולתמיד בראיון אחר שלו גם אין לו כל דעה שהיא  על הנושא שהוא מסקר.
האם זה מה שקרה גם עם דרור ?

אנשי הקדם נגד הסינגולאריות

בספר של דרור יש חלק חשוב ומעניין ביותר שעוסק בנושא ההתנגדויות לטכנולוגיה מאז ימי הלודיטים קבוצות הפועלים שתקפו את בתי החרושת הממוכנים לטקסטיל וניסו להרסן וזאת מתוך השיקול ( הנכון ) שבתי חרושת ממוכנים אלו רק הורסים את תנאי העבודה שלהם . הם נכשלו אבל אין לטעות בנימה של סימפטיה שדרור מלווה בה את תיאור מאבקם והוא מדווח על קיומן של קבוצות "הסביבתיים" שקוראות לנטוש את כל הטכנולוגיה הקיימת ולחזור לתקופת האבן לכפרים קטנים שבהם לא יהיה שמץ של טכנולוגיה וזאת מאחר שהטכנולוגיה הקיימת הורסת את כדור הארץ..

הבלשים הצעירים ויהלום מלכת שבא
וזה מזכיר לי קטע מספר שפירסם לפני כ45 שנה הסופר "אבנר כרמלי'. ' ספר בשם "הבלשים הצעירים בתעלומת גביע הקסמים "( 1961) שבו גיבוריו חבורת הבלשים הצעירים נאבקים בארגון מסתורי בשם "אנשי הקדם " "כת דתית חשאית הרוצה להחזיר את העולם לימי קדם האפלים והחשוכים ,לימי העבדות ועבודת האלילים ". שהיינו הארגון נחוש בדעתו להחזיר את האנושות אחורה באבולוציה. לשם כך מנסה הארגון במהלך הספר לשים את ידו על משקה שכל מי ששותה ממנו הופך לקוף כדי ליישם זאת על כלל המין האנושי.

"אנשי הקדם " הנ"ל הם ככל הנראה פארודיה על אנשי התנועה הכנענית של יונתן רטוש ואהרון אמיר שגפני בעצמו השתייך אליה זמן מה וככל הנראה בשלב זה הסתכסך עם חבריו .וכידוע אין סלידה  גדולה  לעניין מסוג כלשהו  מסלידתו  של מי שהיה פעם חלק מאותו עניין ונטש אותו.

כמובן "כרמלי" לא טרח להסביר בספר בפירוט את האידיאולוגיה של ארגון "אנשי הקדם"  ומדוע שהוא ירצה להחזיר את האנושות אחורה באבולוציה ובאופן כללי זה נראה לקוראיו דאז כעוד אחת מההמצאות המטורפות שסופר זה התפרסם בהם.
ובכן כפי שספרו של דרור מראה כיום יש ארגונים כאלה.ארגונים של שומרי סביבה קיצוניים שטוענים שהמין האנושי הורס את כדור הארץ ועושה זאת עוד מאז התקופות הפרהיסטוריות.

"את המאבק הזה ,טוענים הסביבתיים ,כבר הפסדנו משום כך הדרך היחידה להציל את העולם היא לוותר על הטכנולוגיה לגמרי ".
מה שיגרום כמובן למותם של מאות מליוני אנשים אולי מליארדים , אבל זהו מחיר שאין לי ספק שהסביבתיים ישלמו בשמחה שכן החלופה היא לדעתם השמדת כדור הארץ כולו
.כמה מאנשי קבוצות אלו טוענים שכדור הארץ הוא אורגניזם חי ( הם קוראים לו "גאיה ")  שבבוא היום יפטר מהמין האנושי המזיק. מבחינת הקבוצות הנ"ל זהו דבר טוב.ברור שמבחינתם עדיף שבני האדם יותרו על כל הטכנולוגיות שלהם ויחזרו למערות או לעצים או עדיף לים ( האנשים הם אותם אנשים והים הוא אותו הים(
נכון יש בכך אמת אולם השאלה היא אם אנחנו כבר יכולים לחזור על עקבותינו שהרי כל דבר שהאדם יצר מאז שירד מהעצים הרס משהו .
.דרור מביא את סיפורו של "היונאמבר "טד קוזינסקי הטירוריסט ששלח חומרי נפץ לביתם של מדענים שונים וגרם לפציעתם והריגתם  בכמה מקרים עד שנלכד כתוצאה ממאמר שכתב בגנות התרבות המודרנית.  הוא התגלה כפרופסור לשעבר מאמין אדוק באיום שאותו מהווה הטכנולוגיה על הרוח האנושית . קוזינסקי קרא לשרוף את הטכנולוגיה להשמיד את התוצרים שהיא מביאה ,ולחזור בטבע על מנת לגור בקהיליות קטנות שמשתמשות רק בטכנולוגיות בלתי מזיקות לסביבה . דרור רומז בספרו שהוא אינו מוצא את טיעוניו כשגויים .

האם הם צודקים? לא לדעתי. היקום נועד לשימוש האינטליגנציה שגם גורמת לו נזק אבל גם מביאה תועלת ובסופו של דבר היא היחידה שיכולה להעריך אותו, דבר שבעלי החיים אינם מסוגלים לו.המין האנושי עם כל הנזק שהוא גורם יכול לתרום הרבה גם ל"גאיה". אבל כן בשביל זה יש ללכת בכיוון שונה מזה שהוא הולך בו עכשיו כיוון של יתר התחשבות בסביבה.

דרור דן גם בחלק האחר של המשוואה בתומכי הטכנולוגיה הקיצוניים שמאמינים שבסופו של דבר היא תעלה אותנו לשלב הבא באבולוציה "הסינגולאריות " או בעברית "הייחודיות " רעיון שהומצא בידי סופר המד"ב ורנון וינג' שבלתי אפשרי לתאר מה יהיה מעברה שכן המין האנושי יעלה בה כמה שלבים קדימה.
זאת נשמעת כאמונה דתית לכל דבר אבל יש אנשים רבים שמאמינים בכך ברצינות . ויש מספר גדול לא פחות וככל הנראה הרבה יותר שחוששים מהיום הזה כמסמל את השתלטותה הבלתי ניתנת לעצירה של הטכנולוגיה על האדם .אני מנחש שאחת הסיבות להתחזקות המואצת שאנחנו רואים היום של הדתות השונות ושל הניו איג' בחברה יש קשר לחשש גובר והולך זה מהטכנולוגיות .ולא מן הנמנע ושבעתיד נראה את ההופעה החוזרת של הלודיטים בגירסה חזקה בהרבה ובסוג של "ג'יהאד באטלריאני " בדומה לזה שמתואר בספרי חולית של פרנק הרברט  כנגד הטכנולוגיות והמכונות .אין לי שום ספק שקבוצות "אנשי הקדם " שאותם מתאר דרור לא ישארו אנשי שוליים מוחלטים בעתיד .
"למרבה המזל ", מסיים דרור "בעת כתיבת שורות אלה, המחשבים עדיין רחוקים מן היום שבו ישתלטו על העולם .אבל סליחה ,האם המחשבים לא השתלטו כבר הלכה למעשה על העולם ? "
ואיפה דרור עצמו הכותב לא אובייקטיבי מרגיש כלפי כל זה ? דומה שגם הוא כמו גולדמן מתלהב פחות ופחות ממה שהוא מתאר במדוריו אבל המציאות היא מה שהיא והוא מנסה ( בסלידה הולכת וגוברת ) להישאר עדכני ולתאר אותה עבור הקהל הרחב.
את דעתו הפרטית  בנושא הצורך של האדם בטכנולוגיה הוא מעדיף להשאיר לעצמו אבל לא אתפלא אם יתברר שהיא אינה שונה בהרבה מזאת של טד קוזינסקי .

קישורים רלבנטיים

יובל דרור בויקיפדיה

הבלוג של יובל דרור

"הפוליטיקה של הטכנולוגיה" בויקיפדיה 

קטעים מהפוליטיקה של הטכנולוגיה

דרור גלוברמן על הפוליטיקה של הטכנולוגיה 

גלעד סרי לוי על הספר

דרור על 35 שנות אינטרנט

את המציאות בבקשה

יובל דרור על חטיפת האינטרנט

יובל דרור על הקוד של גייטס

דודי גולדמן בשלבים (סופניים ?) של איבוד כל עניין

דודי גולדמן על העתיד כבר כאן

 

רוץ ,רפי , רוץ!

רפי לוחץ מהדק שיניו. עוד! עוד! המרחק בינהם הולך ופוחת. המון של רבבות גואש, מריע , שואג.
"אני רוצה כי ינגנו את התקווה" מלמל רפי בשיניים הדוקות "…
לרפי נדמה כי ראותיו נקרעות, כי העורקים ברקותיו מתפקעים.
אכן צריך להחזיק בו כי אין בו כול לעמוד על רגליו. והרי חייב הוא לעמוד עתה דום כי צלילי המנון התקווה ממלאים עתה את החלל וההמון העצום חולק כבוד להמנון הישראלי בעמידה הדוממת.

( מתוך " בדרכי אינסוף" חוברת בסדרת "רפי צור " מאת אהרון אבדי )

הימים ימי האולימפיאדה באתונה ורוב כלי התקשורת מלאים בקינות ובניתוחים כואבים של מצבו המדורדר של הספורט הישראלי על רקע מציאות של עסקנים מושחתים, תקציבים מדולדלים ואדישות ציבורית וממשלתית. .

אך לרגל  זכייתם של גל פרידמן במדליית זהב אולימפית  ראשונה  לישראל עבור גלישה במים  ושל אריק זאבי במדליית ארד  בג'ודו זה הזמן להיזכר בספורטאי הישראלי הגדול מכולם.
בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל לעומת זאת נעשו בה מאמצים נחושים לפתח את מקצועות הספורט השונים ולהראות לעולם שהישראלים מצטיינים בספורט כמו שהם מצטיינים בכל דבר אחר.
למרות הסיפורים על דמויות היסטוריות יוצאות דופן כמו שמשון המקראי שהרג בידיו אריות והמורד בר כוכבא שגבר על אריות בזירה , הרי היהודים לאורך הדורות לא הצטיינו בספורט. פה ושם היו גם יוצאי דופן כמו השחיין האמריקני הידוע מרק ספיץ אבל הם היו היוצאים מהכלל שהוכיחו את הכלל . בישראל היו נחושים להראות כי "היהודי החדש" ה"צבר" הישראלי עולה על הגויים גם בשטח הספורט. וכך השחיין האמריקני המפורסם ג'וני וייסמילר שנחשב בישראל ( בטעות ) ליהודי , הפך למעין "גיבור תרבות " בישראל כמו הדמות המפורסמת שאותה גילם בקולנוע, טרזן, הספורטאי האולטימטיבי .המאמצים לפתח את הספורט והספורטאים בישראל התמקדו בכיוונים שונים. בין השאר ניתן לראות אותם בספרי ילדים ונוער שונים שהופיעו בעיברית , ובסדרות שונות שהציגו את הישראלי הצבר כספורטאי בילתי מנוצח וככובש אולימפיאדות .

אחת הסדרות הידזעות ביותר הייתה סידרת "הספורטאים הצעירים " המפורסמת של המחבר "אבנר כרמלי " ( שם בדוי של שרגא גפני)  עם איוריו של "מ. אריה"  שתיארה את עלילותיהם המרתקות של שני נערים" צברים" להיות הכדורגלנים הטובים ביותר בעולם.הצמד השוער רפי גבעון והחלוץ המרכזי אלון לוי היו צמד בלתי מנוצח בשדה הכדורגל ומביאים לישראל את אליפות העולם באולימפיאדת טוקיו ב-1963 למרות מאמציהם הבלתי נלאים של אויבים שונים ממנהל נבחרת הכדורגל של יוגוסלביה ועד סוכני מצרים למנוע זאת .
( במציאות הקשה הנבחרת הישראלית בכיכובם של השוער יצחק ויסוקר והחלוץ המרכזי מרדכי שפיגלר הובסה עוד במשחקים המוקדמים לאולימפידה זאת 2-0 מול נבחרת ויאטנאם וזאת עוד במגרשה הביתי ברמת גן ) . .
והיה גם רפי אחר , גיבור סידרה משנות החמישים בשם "רפי צור".
רוב הקוראים , סביר להניח כבר לא זוכרים את רפי זה אבל לידיעתכם הוא היה הספורטאי הטוב ביותר בעולם כמעט בכל ענף ספורט שרק אפשר להעלות על הדעת.
רפי צור הוא סטודנט במכון הגרעיני על שם אינשטין בניו יורק וספורטאי מצטיין, אלוף צליחת הכינרת , צלף ודואה ומפורסם וחלוץ מרכזי של קבוצת הכדורגל של הטכניון בחיפה ובעברו ,לוחם אמיץ במבצע סיני, בקיצור הישראלי המושלם.
הוא מחליט להשתתף בתחרות ספורט יוצאת מהכלל. תחרות שמתבצעת בהתאם לצוואתו של מיליונר מת שמשאיר בצוואתו הוראות ל52 תחרויות ספורט ( כל אחד במעטפה נפרדת ) שהספורטאי שינצח ב40 מהם לפחות יזכה בפרס של 50 מיליון דולר , זאת בנוסף לפרס מייד של מאה אלף דולר על הניצחון בתחרות עצמה.
רפי צור מחליט לזכות בפרס כדי להקים בישראל את האצטדיון האולימפי המשוכלל בעולם.
אך כאשר נודעת כוונתו קמו לו אויבים נחושים שעושים הכל כדי להכשילו כולל ניסיונות ברצח , ככל שמתברר עם כל ניצחון נוסף שלו שהוא הספורטאי בעל הסיכויים הטובים ביותר לזכות בתחרות .
אויבים אלה כוללים את אנשי הצירות המצרית ואנשי משרד החרם הערבי של הליגה הערבית , חבר בועדת השופטים בריטי ששירת בארץ בתקופת המנדט בבולשת הבריטית ושונא את היהודים, ואחיינו הפושע של המיליונר המת שרוצה את כספי הירושה הענקית לעצמו . כל אלה נוקטים במזימות שונות כדי להכשיל את רפי צור בכל דרך אפשרית.
אך לא אדם כרפי צור ירים ידיים גם כנגד התנגדות נחושה כל כך. לסיפורים הייתה תבנית קבועה שבה על צור להיאבק בתחרות הספורט מחד וכנגד אויבים רצחניים מאידך ( ולעיתים קרובות גם עם שופטים נאציים או סתם אנטישמים) . לעיתים קרובות היה עליו להרוג תוך כדי ביצוע התחרות מספר לא קטן של זדים ונבלים לפני שהיה מגיע, תמיד בשארית כוחותיו בסצינת הסיום הכמעט קבועה של מרבית החוברות למקום הראשון ( אם כי לפחות פעם אחת עוד נשאר לו כוח לשים את ידיו גם על השופט האנטישמי המנוול ) וכמעט תמיד תוך כדי איבוד הרואי של איבר זה או אחר מגופו למקום הראשון בתחרות , אך לא לדאוג האיבר היה מוחזר לגופו בניתוח כדי שיוכל להתמודד בתחרות הבאה לתפארת מדינת ישראל. לא לשווא הסדרה תוארה כ"סדרת קרבות ספורט".
המחבר האנונימי של סדרת רפי צור היה המאייר והסופר הידוע ממוצא הונגרי אהרון אבדי . " מכיוון שאבדי למרות שחי שנים רבות בישראל מעולם לא ידע עברית היטב הוא כתב בארץ את כל סיפוריו בהונגרית והם תורגמו לעברית בידי אנשים אחרים.

במהלך סיפורי הסידרה הספורטאי הכל יכול רפי צור זכה בתחרת אגרוף כנגד מתאגרף איטלקי קשוח , עמד בראש קבוצה מנצחת בטורניר משחקי כדורגל ( מורכבת מחברים של רפי מהצבא ) כנגד קבוצות כדורגל של צ'ילה , של ארה"ב של גרמנים נאצים מארגנטינה וכנגד לבנונים . השתתף בתחרות צניחה( שבה כתוצאה ממזימה של סוכנים מצריים לרצוח אותו בעת הצניחה לא זכה בתחרות הכללית אלא מגיע רק למקום הרביעי אם כי הוא זוכה במקום ראשון בתחרות של צניחה חופשית מעשרת אלפים מטרים) , מצא בתחרות צלילה ספינת אוצר קדומה ( שעליה התגלו מטבעות מתקופת החשמונאים ) השתתף בתחרות שחיה ל100 מטר ( עם הספורטאי ושחקן טרזן המפורסם ג'וני ויסמילר כשופט ) שבה זכה ב"זמן שיא של 57.2 שניות". השתתף בתחרות סיף שבה הפסיד כתוצאה מניסיון התנקשות בחייו , משתתף בראש קבוצת כדורסל ישראלית( שוב של ידידים מהצבא ) בתחרויות כדורסל כנגד קבוצות אמריקניות מעולות סאן פרנציסקו ווסט פוינט וגובר על שתיהן ,מטפס ראשון על פסגת הר בלתי כבוש עד כה במקסיקו היוקנגה , צולח בשחייה את תעלת לה מאנש בין בריטניה וצרפת ואם כי הוא מתעכב כדי להציל את חייו של שחיין אחר למרות זאת בכוחות על אנושיים כמעט הוא מגיע ראשון ב-14 שעות ו-36 דקות .משתתף בריצת מרתון ( ושם הוא מגיע אך ורק במקום השני מראה שאחרי הכל הוא יצור אנושׂ )נהג במרוץ מכוניות ( הוא מגיע באפיסת כוחות לאחר שגבר בדרך על כנופיית חוטפים אלימה ,למקום הראשון במכונית הקייזר סוואן שלו ומתעלף מתשישות ) ,במרוץ אופנים מניו יורק לסאן פרנציסקו ( באופניים מיוחדות "הקלות ביותר בעולם" שלושה קילוגרם בלבד שאותן בונה רפי בעצמו ) שט בדוגית אינדיאנית בנהר סוער ביותר המיסורי , משתתף בתחרות קליעה למטרה בקשת באקדח וברובה, ונוטל לבסוף חלק בתחרות טיסה במטוס סילון מסביב לכדור הארץ שבמהלכה הוא מותקף בידי שלושה מטוסי סילון עוינים אבל גובר גם עליהם בעזרת שני מטוסי קרב ישראליים ומגיע לבסוף…ראשון .
אבל לצערם של הקוראים סדרת הספורט הפטריוטית הופסקה לפני הזמן לאחר 19 חוברות  בלבד וכך מעולם לא נודע לקוראים אם ניצח הישראלי הגאה גם בשאר התחרויות אם כי ניתן לנחש ניחוש סביר שכן.

חוברות הסדרה  (כל אחת של 18 עמודים) היו:

1.      הזירה הסוערת.

המיליונר ג'ון ארמסטרונג נהרג בתאונה ובצוואתו מוכרזות  התחרויות . הישראלי האמיץ רפי צור מחליט להשתתף בהן למען תפארת מולדתו. התחרות הראשונה היא של אגרוף . רפי גובר על מתאגרפים יריבים  הונגרי, אירי, ובגמר איטלקי  , כמו גם על מזימה  של גנגסטרים לחטוף  אותו חטיפה שאורגנה בידי שופט בריטי ,ששירת כקצין בולשת בפלסטינה בתקופת המנדט ומאז   שונא יהודים וישראלים . רפי זוכה בקרב הגמר כנגד המתאגרף האיטלקי , וזוכה בתחרות הספורט הראשונה.

2.      11 הגיבורים .

התחרות השניה היא טורניר בין קבוצות כדורגל . רפי מרכיב קבוצת כדורגל המורכבת מידידים מתקופת הצבא. יריביו השופט האנגלי ואנשי הצירות המצרית מחליטים לפגוע בו בכל מחיר . ושולחים כנגדו כנופיית בריונים.בינתיים גוברת קבוצתו של רפי על הקבוצה של צ'ילה ושל ארה"ב., אך ארבעה מחברי הקבוצה הישראלית מורעלים בידי האויב ואינם מסוגלים לתפקד יותר.

3.      יריבים נוקשים.

המשך הסיפור של החוברת הקודמת . קבוצתו של רפי שמשחקת בחצי גמר הטורניר כנגד קבוצת גרמנים מארגנטינה וגוברת עליהם. למרות מאמצי השופט העוין כנגדם.רפי גובר על מזימה של אנשי הקו קלאס קלאן לפגוע בו ובאנשיו וקבוצתו גוברת במשחק הגמר בטורניר על הקבוצה של לבנון  3-2.

4.      קרב בין שמים וארץ.

התחרות השלישי היא תחרות צניחה. רפי הצנחן לשעבר  גובר על מזימה של סוכנים מצריים להרוג אותו בעת הצניחה אך אם כי הוא זוכה במקום ראשון בתחרות של צניחה חופשית מעשרת אלפים מטרים הרי הפעם אינו זוכה בתחרות הכללית  אלא מגיע רק למקום הרביעי.

5.      מפלצת המעמקים.

התחרות הרביעית היא תחרות  צלילה שבמסגרתה יש למצוא ולשלות ממעמקי הים הקריבי תיבת ברזל מלאת אוצרות , מטבעות זהב של המלכים החשמונאים ומגילות  מימי בית שני של יהודים אנוסים מספרד   שהייתה קניינה של משפחת אבות אבותיו של המיליונר ארמסטרונג.והושלכה לים כתוצאה ממתקפה  פיראטית  במאה ה-16 . רפי צור מגלה את מקום האוצר, נאבק בדג חשמל מפלצתי ובאנשי צפרדע מצריים רצחניים גובר עליהם ומגלה את האוצר. הוא זוכה בתחרות השלישית שלו מתוך ארבעה .

 

 

  6.         100 אלף דולר בעד 100 מטר.

   התחרות  החמישית היא תחרות שחיה ל100 מטר. ג'וני וייסמילר השחיין המפורסם ושחקן "טרזן"  הנודע ( שהיה כה נערץ בישראל ) הוא אחד השופטים. .המצרים שולחים סוכן שירעיל את המים שבהם ישחה צור אך המזימה מתגלה. רפי זוכה בתחרות  בזמן שיא של 57.2 שניות . הוא זוכה בתחרות הרביעית שלו מתוך חמישה.

רפי צור .חוברת מספר 7

 

7.החרב הקטלנית.

התחרות השישית היא תחרות סיף. בנתיים מצטרף אל אויביו של רפי צור אחיינו המושחת של המיליונר ארמסטרונג , פטר ארמסטרונג, שנחוש בדעתו למנוע ממישהו לזכות בתחרויות כדי שכספי הירושה יעברו אליו.

רפי שאומן בצעירותו בסיף בידי יהודי הונגרי מומחה בסיוף הוא כמובן המועמד המוביל לזכות בתחרות . הוא עובר אימון מחודש בידי  המאמן ההונגרי  ומתחמק ממזימותיו של ארמסטרונג להתנקש בחייו  באמצעות כלי סיף מיוחד. אך כתוצאה מניסיון ההתנקשות רפי מפסיד בתחרויות בפעם השניה.

8. הסל המכריע .

התחרות השביעית היא טורניר כדורסל. רפי שוב מרכיב קבוצה ישראלית של ידידים מהצבא. בנתיים ארמסטרונג מתחיל לשתף פעולה עם אנשי הצירות המצרית בניסיון משותף לחסל את רפי צור.  רפי וידידיו חושפים את המזימה ומחסלים קבוצת סוכנים מצריים. הקבוצה הישראלית גוברת על קבוצת הכדורסל של סן פרנציסקו  וקבוצה אנגלית , ומגיעים לגמר כנגד  קבוצת וסט פוינט האמריקנית  המעולה ומנצחים  49-48. רפי צור זוכה בתחרות החמישית מתוך שבעה.

9. כיבוש היוקנגה.

   התחרות השמינית היא ההעפלה לפסגת ההר הבלתי כבוש עד כה היוקנגה במקסיקו (שצילום שלו מופיע בעמוד הראשון).אחד ההרים הקשים ביותר לטיפוס עלי אדמות כתוצאה מהצוק המזדקר שלו שצלעותיו הן חלקות ומאונכות . רפי צור הוא אחד משמונה האנשים מתכננים לטפס אך נפגע מפצצה שאותה הטמין ארמסטרונג במכוניתו. הוא מתאושש ויוצא לטפס בהר. במהלך הטיפוס הוא וקבוצתו  כימעט נהרגים בידי הליקופטר של סוכנים מצריים אך זה מושמד בידי מטוס מוסטנג של ידידיהם ורפי מצליח לכבוש את  פסגת ההר.  רפי זוכה בתחרות השישית מתוך שמונה.

10. באש ובמים.

המשימה התשיעית היא צליחת בשחייה של תעלת לה מנש שמחברת בין אנגליה וצרפת. רפי שצלח בעבר את הכינרת יוצא כעת למשימה קשה בהרבה.

 ארמסטרונג מרעיל כ-40 מהמתחרים באמצעות משחה שנתן להם כשהוא מתחזה לרופא כביכול להגנת העור בפני קור ובפני פגיעות הים. רפי יוצא למשחה עם כי הוא מתעכב כדי להציל את חייו של שחיין אחר.   למרות זאת בכוחות על אנושיים כמעט הוא מגיע ראשון ב-14 שעות ו-36 דקות .

11. נבחרת הנבחרות .

התחרות העשירית היא שוב טורניר כדורגל  כשהקבוצה הישראלית שזכתה בטורניר הראשון צריכה להתמודד עם קבוצה שתורכב משחקני הקבוצות שהיגיעו למקום השני והשלישי. ( שחקני הקבוצות הערבית מלבנון  ,הגרמנית מארגנטינה וההונגרית )

 פטר ארמסטרונג מטמין פצצה במטוס של רפי צור וקבוצתו וזה נפגע אך רפי ובני קבוצתו ניצלים.

 הקרב בין הקבוצה המעורבת והקבוצה הישראלית מסתיים 3-2 לטובת קבוצתו של רפי צור.

12.   42 קילומטרים!.

התחרות ה-11 היא של ריצת מרתון. רפי משתתף במירוץ . פטר ארמסטרונג מנסה להתנקש בחייו  במהלך הריצה באש מקלע אוטומטי  אך רפי ניצל וממשיך במרוץ. הוא מגיע מקום שני אחרי הרץ ממדגסקר כשהוא מפסיד בתחרות השלישית שלו.

13.       גיבורי המנוע.

התחרות ה-12 היא מרוץ מכוניות . ארמסטרונג חוטף את ידידתו האמריקנית של רפי יהודית (שאוהבת אותו בסתר) כדי לכפות על רפי שלא ישתתף בתחרות. רפי מחלץ את יהודית מידי החוטפים, אך ידידו הצעיר מיקי נפצע וחייו ניצלים רק הודות לעירוי דם מרפי . לאחר מכן מצליח רפי  להגיע בזמן לתחרות.  וזוכה במקום הראשון במכונית הקייזר סוואן שלו לפני שהוא מתעלף כתוצאה מתשישות.

14.              מים אל ים.

סוכנים מצריים חדשים נשלחים בידי מנהיג מצרים נאצר בכבודו ובעצמו כדי לחסל את רפי צור לפני שינצח בתחרויות נוספות . התחרות ה-13 היא מרוץ אופניים מניו יורק לסאן פרנציסקו. רפי בונה אופנים מיוחדות, זוג האופנים הקל ביותר בעולם  השוקלות שלושה קילוגרם בלבד הבנויות מחומר קל במיוחד שאותו הוא לוקח מהמכון לפיסיקה גרעינית בו הוא עובד. רפי יוצא למרוץ בלי לדעת שבדרך אורבים לו הן הסוכנים המצריים והן פטר ארמסטרונג.

15.              בדרכי אין סוף.

המשך הסיפור. בדרך הארוכה לסן פרנציסקו  נלכד רפי צור בידי מתנקש ערבי אך גובר עליו ומחסל אותו  . הוא מצליח להדביק את הפיגור שנגרם . בדרך מנסה ארמסטרונג לפוצץ גשר בעת שיהיו עליו המתחרים אך המזימה מתגלה  והספורטאים ניצלים. רפי מגיע לבסוף במקום הראשון בזמן של 161 שעות 43 דקות ו-12 שניות. אך לאחר נצחונו מתברר לו שהוא מואשם ברצח.

16.              אשדות גואשים.  המשטרה מגלה את גופת המתנקש שנהרג בידי רפי בהגנה עצמית , אך למרות מזימותיו של תובע גרמני שונא יהודים מתגלה ניקיון כפיו והוא משוחרר.

התחרות ה-14 היא שייט בדוגיות אינדיאניות בנהר סוער במיוחד באחד מיובלי נהר המיסורי בארה"ב. רפי צור הוא אחד מהשבעה  הבודדים שמוכנים להשתתף בתחרות המסוכנת .

בדרך מנסה לרצוח את רפי מתנקש ערבי אך ידידיו של רפי מגלים ואותו והמתנקש נהרג בנהר  לאחר קרב נורא. .בנתיים רפי מצליח לסיים את המסע הנורא בנהר הסוער  ומנצח בתחרות.  

 

17.              ישר לבול.

   פטר ארמסטרונג מחליט שעל מנת להצליח בניסיונותיו לחסל את התחרויות עליו לשטף פעולה עם הצירות המצרית. הוא מצלם בחשאי את המעטפות שבהם רשומות הפרטים על חמש התחרויות הבאות וכך יש ביכולתו להכין מראש מלכודות לרפי צור בכל אחת מהתחרויות.

התחרות החמש עשרה היא תחרות קליעה למטרה. בקשת באקדח וברובה. רפי צור זוכה בתחרות , אך ארמסטרונג והמצרים מתכננים כבר את חיסולו בתחרות הבאה שהיא הקשה ביותר עד כה.

 

18.              סביב העולם בסילון.

התחרות ה-16 היא תחרות טיסה מסביב לכדור הארץ. ארמסטרונג והמצרים מתכננים להתקיף את רפי מעל ליערות העד של אפריקה המרכזית קרוב יחסית למצרים. רפי יוצע למסע במטוס סיור קרבי ישראלי  חדש  קל ומהיר במיוחד בשם נשר (ראה בתמונה) .רפי יוצא למסע המסוכן בנשר אך בדרך מתנתק עמו הקשר. לחוברת יש ציור עטיפה מקסים במיוחד של אבדי.

19.              קרב סילונים.

המשך הסיפור. בדרך נפגע  מטוס הנשר בידי סופת טורנדו עזה אך רפי יוצא ממנה לבסוף בשלום.אם כי המלאי הדלק שלו מתדלדל באופן מסוכן. הוא מצליח לתדלק את המטוס וממשיך במסע ובגנה מותקף בידי שלושה מטוסי סילון  אחד מהם גרמני. בעזרת שני מטוסי קרב ישראליים רפי גובר על האויבים.

לאחר טיסה ממושכת ומפרכת רפי מגיע במקום הראשון.

בכך הסתיימה הסדרה. ההוצאה הודיעה כי בגלל "סיבות טכניות " היא נאלצת להפסיק את הופעת החוברות וכי היא תודיע על חידוש ההופעה בבוא הזמן , אך הסדרה לא חודשה מעולם,היא זכתה להצלחה מוגבלת ביותר ולמוציאים לאור התברר שהיא איננה המנוף שיציל אותם מפשיטת רגל כפי שקיוו.  הם הפסיקו אותה  (לצערם של קוראים רבים ) בעקבותיה את פעילות הוצאת "הרומן הזעיר" הותיקה.

התוצאה: מתוך 52 התחרויות עבר רפי צור ב-19 חוברות הסדרה רק 16 תחרויות כשבמהלכן הוא ניצח ב-13 תחרויות (והיה מנצח גם בתחרויות האחרות אילולא השתמשו כנגדו באמצעים לא הוגנים) .
בימים אלה שבהם הספורט הישראלי לענפיו השונים אינו בדיוק דוגמה מעוררת השראה וקנאה לשאר ארצות העולם , איננו יכולים אלא להיזכר בנוסטלגיה בימיו של רפי צור הישראלי הפטריוט כגדול ספורטאי העולם בכל ענפי הספורט .

קישורים רלבנטיים

סיפור חדש מאת "אבנר כרמלי " על "הספורטאים הצעירים

העולם המופלא של מ. אריה

 

 פורטריט עצמי של מ.אריה ( אריה מוסקוביץ' עם גיבוריו השונים.)

בימים אלה מתקיימות ברחבי הארץ כמה תערוכות המוקדשות ליצירה המגוונת של אמן אחד אריה מוסקוביץ הידוע בכינויו "מ. אריה " . תערוכה אחת המתקיימת בבית חנות "הבואהוז " ברחוב דיזינגוף בתל אביב מוקדשת לציוריו המתארים את העיר תל אביב . תערוכה שניה המתקיימת בבית התנ"ך בתל אביב מוקדשת להצגת תמונות שונות שלו בנושאי התנ"ך הן שהופיעו במקור כאיורים בסיפרי ילדים וחוברות לימוד שונות . תערוכה שלישית המתקיימת במוזיאון חיל הים ביפו מציגה את סמלי חיל הים שאותם עיצב מוסקוביץ במשך השנים כמעצב הרשמי של סימלי חיל הים . מלבד זאת מתוכננת לעתיד הקרוב תערוכה של עטיפות ספרים שאייר בספריית בית אריאלה התל אביבית, ואף יש דיונים על הצגה של תערוכה שתכלול מבחר מכלל יצירתו המגוונת לאורך השנים במוזיאון ישראל בירושלים. יצירתו של מוסקוביץ בהחלט ניהנית עכשיו מרנסאנס.

 

מוסקוביץ שיש הרואים בו את ה"מלך הבלתי מעורער" של המאיירים בישראל , האיש שאייר יותר איורים מכל אחד במדינה ואולי גם בעולם , אריה מוסקוביץ המוכר כמעט לכל אדם במדינה שגדל כאן בשנות החמישים השישים והשבעים מחתימתו מ. אריה באלפי הספרים שאייר.לא מן הנמנע שאיוריו השונים נמנים על הציורים המוכרים ביותר לתושבי המדינה לא פחות מציוריו של נחום גוטמן למשל .
אך לאמיתו של דבר המוני האיורים בספרים הם רק חלק קטן ביצירתו . הוא צייר עד היום כ-שתים עשרה אלף תמונות מסוגים שונים מתוכם כעשרת אלפים איורים לספרים ואייר בסך הכל כ-8000 ספרים שיא ישראלי ואולי עולמי.

האמן הצה"לי

אריה מוסקוביץ' עם סקיצות מקוריות מהסמלים שעיצב

מ.אריה עם סקיצות של הסמלים שעיצב.

 הוא עצב עד היום לא פחות מ-412 סמלים בעבור יחידות צה"ל ובראשם חיל הים  ( לפחות 350 סמלים ).

 במשך השנים עיצב את כל סמלי האוניות והצוללות הדבורים והסט"ילים סמלים בעבור חילות אחרים ובראשם חיל האוויר שהוא עיצב את הסמלים של כל ההליקופטרים שלו. זהו שיא שאין אף מעצב סמלים צבאי אחר אף התחיל להתקרב אליו. הוא תכנן מאות סמלים כולל הסמל המקסים של טנק המרכבה. של דמויות תנכיות על מרכבה שאותו עיצב בהזמנה מיוחדת של משה דיין , והסמל של הצוללת תנין, שאותו צייר מוסקוביץ בתחילה כמו התנין המוכר לכל אך בדרישת ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון מומחה גדול לתנ"ך צוייר לבסוף כמו התנין התנכי האותנטי המוכר כיום כלווייתן . מה שאמר שכאשר מוסקוביץ היה צריך לצייר סמל של כלי ימי אחר שנקרא לוויתן הוא היה צריך לשבור את ראשו כדי לצייר דמות לווייתן שונה.
בפעם אחרת היה אמור להיות במסע הבכורה של צוללת חדשה "דקר" שמה אך עניין אישי דוחק ,הולדת בתו, השאיר אותו לצערו על החוף.
הדקר לא נראתה עוד מאז.
מוסקוביץ' עצמו מעולם לא היה חייל קרבי אבל את ההשראה לעיצוב הסמלים הוא מקבל מנוכחות אישית בשדה הקרב וממפגשים עם חיילים, הוא תמיד קרוב למקומות ההתרחשויות.
מוסקוביץ : אני מלא הערצה לחיילים שצונחים מעבר לקווי האויב . נכון המלחמות מפרות אותי . אמנם המחשבה שלאויב יש כלי נשק כמו שלנו מפחידה ,אבל אם החיילים שלנו יפחדו מי יודע לאן נגיע . אני גאה שהסמלים שלי מעודדים ומחזקים את רוח הקרב וזאת מטרתם ויש לי מכתבים שמראים שהם הצליחו בכך.
.בנוסף לכל אלה עיטר גם בסיסים וחדרי אוכל של צה"ל . איך שהוא בין לבין מצא זמן לעצב שתי אנדרטאות צבאיות , אנדרטת הצנחנים בבקעת יריחו ואנדרטת חיל הים באשדוד .

מוסקוביץ אדם פטריוטי מאוד גאה מאוד על עבודתו עבור צה"ל
א.א. מדובר בסך הכל בסמלי יחידות.
מוסקוביץ : צבא חזק זה כלים חזקים אבל סמלים ודגלים הם בראש והם חשובים לא פחות מכלי הנשק לעיצוב צבא חזק.
הוא טוען שהוא יוצא דופן בין כל האמנים בכך שהוא שלח את ידו בכל תחומי האמנות הויזואלית כולם , בציור באיור בפיסול ,באדריכלות באמנות עץ במיניאטורות וכו' וכו' .הוא גם היציג תמונות רבות בתערוכות .
אחד הפרוייקטים שעליהם מוסקוביץ' מתגאה עליהם יותר מכל , הוא הויטראז'ים, תמונות קיר תנכיות על ירושלים ועל שנים עשר השבטים שאייר לבית הכנסת שמול ביתו שבו הוא הגבאי מזה עשרות שנים. הדבר קצת מפתיע שכן נדיר מאוד למצוא בתי כנסת מצויירים.
א.א. : לא היו התנגדויות בין המתפללים לכך שאתה מצייר בבית הכנסת ? הרי יש בתורה כלל "לא תעשה פסל וכל תמונה " ואתה עוד מצייר בבית כנסת ?
מוסקוביץ : אני הגבאי והקובע לגבי הנעשה בבית הכנסת. את התמונות ציירתי עוד ב-1960 ואיש לא פצה פה וצפצף. לי אין שום בעיה לגבי ציורים בבית כנסת, אבל נכון זהו כנראה בית הכנסת המצוייר היחיד בארץ .. לאחרונה ראה אותם מיליונר יהודי צרפתי בשם רונסון והתרשם כל כך עד שבזכותם הוא בונה קומה לנוספת לבית הכנסת שבה יהיו ציורים נוספים חדשים שלי בנושאי תנ"ך .

בלי פוליטיקה

בעבר כאשר היה שוק נרחב לכרטיסי ברכה לראש השנה ולתאריכים אחרים היה מוסקוביץ המלך הבלתי מעורער בתחום זה ולהערכתו הוא אייר לא פחות מ-1500 שנות טובות חלקן הגדול בעלות גוון פטריוטי חזק .
כרטיסי ברכה שלו עדיין גודשים את דוכני היד השניה בשוקי הפשפשים ובמקומות אחרים וקל מאוד לזהותם גם משום שרוב כרטיסי השנים הטובות היו של צילומים פרט לאלה שעוצבו בידי מוסקוביץ ובאלה היו דימויים חדורי רוח פטריוטית וגאוות ניצחון : של חיילים צחים ויפים צועדים בסך במצעד על רקע דגל ישראל המתנפנף או על רקע הכותל , סמלים מהסוג שהם מאוד לא פוליטיקלי קורקטים היום אבל אז במדינת ישראל הצעירה הצודקת והיפה ומוקפת האויבים היו מרכזיים ובמסר שלהם היה אחד : רוח קרב וגאווה על היחידה החייל והמדינה .
מוסקוביץ מספר שלפני כמה שנים פנו אליו מתוכנית טלוויזיה של יום העצמאות בבקשה שישחזר את אחת התמונות המפורסמות שלו חילי צה"ל יפהפיים במצעד צה"ל מאי אז בשנות החמישים עבור התוכנית הנוסטלגית .
הוא אמן מהיר מאוד, במשך שנים היה מופיע במופעי אמנים בהיכל התרבות ומצייר אותם תוך כדי המופע לפני הקהל ולסיים באיור וציורים בהתאם לבקשות הקהל .פעם בעת שיר של יורם גאון הוא צייר לפני קהל את ירושלים על המסך עם הכותל המערבי והכל וסיים את הציור לפני שגאון גמר לזמר את שירו ולרוב היה מצייר את הדמויות הידועות שלו כמו קופיקו בהתאם לבקשות הילדים בקהל .
מלבד זאת אייר מוסקוביץ במשך 30 שנה 600 סיפרי לימוד חוברות לימי החופש בעבור ילדי ישראל שבוודאי זכורות לרבים ( אם כי ספק אם רבים יודו לו על העבודה שסיפק להם בימי החופש ) . הוא גם היה צייר תפאורות של הצגות שונות ( 16 במספר ) כמו "שמלת השבת של חנהלה " ורבות אחרות ובהן כמובן ההצגות המבוססות על הדמויות של גיבוריו הקבועים קופיקו ודני דין .
תחום אחד שמוסקוביץ' לא עוסק בו הוא בפוליטיקה ,פעם בראשית שנות החמישים פרסם קריקטורות פוליטיות כנגד מפ"ם אך לאחר שקיבל תגובה חריפה בעיתון "על המשמר " כנגד קריקטורה שפרסם של שער שנפתח לעליה ערבית נסגר לעליה יהודית קיבל תגובה נזעמת "איך לא רעדו לך הידיים מוסקוביץ " . מוסקוביץ מעדיף מאז להישאר בתחום הקונצנזוס הלאומי שאמנם כיום קשה יותר ויותר למצאו .

הצבר הרומני

אריה מוסקוביץ'

הוא נולד בעיר יאסי שברומניה ב-1930 והחל לצייר בילדותו . שם היה עד לפוגרומים של אנשי "צלב הברזל "הפשיסטיים .בעת מלחמת העולם נלקח אביו למחנה עבודה והוא נשאר בבית עם אימו ושני אחים קטנים . בביתו שכן אז קצין נאצי אוסטרי שהתעניין בכשרונו והודיע לו כאשר היה מתוכנן פוגרום וכיסה את הבית בצבעי ציור אדומים כד י שהפורעים יחשבו שכבר היה כאן פוגרום עקוב מדם וכך ניצלה המשפחה. בגיל 12 הוא התקבל לעבודה כעוזר צייר תפאורות בתיאטרון ובאופרה של בוקרשט בירת רומניה . אביו חזר ממחנה העבודה והמצב הכלכלי בבית החל להשתפר.
כאשר היגיע הצבא הרוסי לשחרר את יאסי ניתנה הוראה לתלות בכיכר המרכזית של העיר תמונות ענק של לנין וסטלין בגובה שתי קומות . מוסקוביץ הנער נאלץ לבצע בעצמו את המשימה התמונות יצאו מוצלחות , אך איש לא טרח להודות עליהם לאמן , מתלונן מוסקוביץ'.
לאחר המלחמה עלה מוסקוביץ לארץ מתוך אימפולס בעת שליווה חבר לרכבת .מוסקוביץ : הייתי מוקסם מהנוף של ארץ ישראל כצייר אבל עד אז לא רציתי לשמוע על עלייה. זאת הייתה ממש החלטה של רגע
הוא הודיע על כך להוריו במברק רק לאחר שכבר עזב את רומניה והיגיע ליוגוסלביה . לארץ ישראל יצא בספינת מעפילים שנלכדה בידי הבריטים , ואלה היכניסו אותו למחנה מעצר בקפריסין . שם בילה מוסקוביץ כצייר תפאורות בתיאטרון יהודי מקומי ובנוסף היציג שם את התערוכה הראשונה שלו במשותף עם אמן בשם שמואל כץ והוא אז בן 17.

ההצעה של מ.אריה לעיצוב בול צפת.

מוסקוביץ היגיע לבסוף לארץ ישראל ב-1948 במסגרת עליית הנוער אך הקריירה האמיתי שלו החלה בארץ וכבר במלחמת העצמאות עבד כמדריך אמנות בצפת המנותקת מול כוח ערבי. שם בין השאר  סייע לאהרון בן זקן לעצב  את הבול המפורסם של צפת  בול שהופק באופן פרטי בידי הקהילה היהודית בעת המלחמה שם והוא נדיר ויקר מאוד היום .
מאוחר יותר נפצע ברגליו ונשלח להחלמה בבית החולים הצבאי ביפו .ובשכבו שם שמע שיחה דאוגה בין שכנו לחדר ובמקשר שלו על כך שלחיל הים שזה עתה הוקם חסר סמל. במיטת חוליו מוסקוביץ מיהר לשרטט מיד סמל לחיל הים וזה התקבל מיד ומוסקוביץ הפך לצייר הרשמי של חיל הים במהלך קריירה ארוכה בחיל זה שבמהלכה היגיע לדרגת סרן . 
מהר מאוד עיצב מוסקוביץ קו ציור  מיוחד ופופולארי מאוד תמונה של ישראל יפה צבעונית "נאיבית ". עולמו המצוייר הוא לרוב עולם הילדות היפה והתמים שגיבוריו הם ילדים כחולי עיניים ויפי תלתלים בכובע טמבל מהסוג שכבר לא לובשים כאן מזה עשרות רבות של שנים . וכאשר ילדים אלה גדלים הרי הם חיילי צה"ל יפי תואר צועדים במצעד או לוחמים בקרב כנגד הערבים . וכך הפך מוסקוביץ' העולה מארץ אחרת הפך למאייר האולטימטיבי של דמות הצבר והישראלי הצעיר והשורשי .
מוסקוביץ : תמיד הקפדתי להציג את דמויות הילדים בספרים שאיירתי כישראלים "צברים " אם גם אם אלה היו ספרים מתורגמים כמו אלה של אניד בלייטון בסדרת "השביעיה הסודית". ומה זה אומר ישראלים ? זה אומר כובע טמבל . מכנסיים קצרים ,לפעמים חולצה עם פסים . וכל זה על רקע נוף ישראלי מוכר , הכינרת או מצדה .

אביהם של קופיקו ותוכידס

הימאים במבצע נתניה / אבנר כרמלי

עטיפה של ספר בסדרת הימאים.

למרות כל מפעליו המגוונים בתחומים שונים יותר מכל ובצדק ידוע מוסקוביץ בציבור הרחב כמאייר האולטימטיבי של ספרי הרפתקאות וסדרות לילדים. הוא נעשה מזוהה עם סדרות כמו "הבלשים הצעירים "
" דנידין ""חסמבה" קופיקו "הספורטאים הצעירים " על עלילות כוכבי כדורגל צעירים " "הימאים " על עלילות לוחמי מחתרת בתקופת המנדט סדרת המדע הבדיוני "הרפתקאות קפטין יונו "  של אלי שגיא, עוז יעוז " ו"תוכידס" של "עידו סתר " סדרות ההרפתקאות של ארנונה גדות ורבות אחרות לא פחות ממחבריהם וזאת למרות שבמקרים הידועים ביותר לא הוא היה האמן הראשון של סדרות אלה.

חסמבה והאלמוני במסכה השחורה
 

הוא עובד כמאייר מאז שנת 1952 יותר מחצי מאה ואחראי לתרבות ויזואלית שלמה ובה לא מעט סטריאוטיפים שהוא ככל הנראה נתן להם את צורתם האולטימטיבית והמזוהה ביותר , הסטריאוטיפים של הילדים והצברים והחיילים הצברים על רקע ארץ ישראל חקלאית או עירונית יפהפייה כשעל הכל שוררת אוויר השל תום ויופי .

יגאל מוסינזון.אייר מ.אריה.
הספר הראשון שאייר היה קובץ הסיפורים " דרך גבר" של יגאל מוסינזון  ידידו שמואל כץ החל לאייר את ספרי סדרת חסמבה הידועים של מוסינזון . אך מוסינזון לא היה מרוצה מיצירתו של כץ שלא הייתה מלאה מספיק "פעולה " לטעמו . ואז הוא מצא את שותפו של כץ את מ. אריה . מוסקוביץ החל לצייר את ספרי החסמבה החל מהספר התשיעי ומוסינזון החליט שהוא מצא ה המאייר האידיאלי עבורו עם השילוב של ילדים צברים ותמונות פעולה . אמנם מוסקוביץ אייר רק שמונה ספרים נוספים בסדרת חסמבה אך אלה עדיין נשארים בין הזכורים ביותר בסדרה ומוסינזון ויתר על שירותיו של מוסקוביץ רק בחוסר חשק רב.
מוסקוביץ: אני הייתי האדם היחיד שיכול היה לפענח את כתב היד של יגאל מוסינזון שהיה מאוד לא קריא , אפילו סדר הדפוס לא היה מסוגל לעשות זאת .

מוסקוביץ עזב לבסוף את חסמבה בגלל עומס ההתחיבויות האדיר חסר האח והרע שהיה לו עבור הוצאות ספרים שונות .

המו"ל מאיר מזרחי הבעלים של הוצאת מ.מזרחי  מוקף בדמויות של ההוצאה שלו וגם בצייר עצמו בציור של מ.אריה.

 הוא היה הצייר הקבוע של הוצאות מ. מזרחי  שהוא אייר עבורה את העטיפות של לא פחות מ-760 ספרי כיס ועוד כ200 ספרים נוספים והיה העורך הגראפי וצייר העטיפות של סדרות קומיקס שפירסמה כמו טקס ,זאגור, וטרזן .

אליעזר כרמי המתרגם של רבים מהספרים שאת עטיפותיהם אייר מ.אריה .צייר מ.אריה.

ורמדור ( שהוא היה הגרפיקאי של עטיפות ספרי הכיס שלה המרובים ביחד עם אשר דיקשטיין) יהושע צ'צ'יק ,מסדה ושל הוצאות אחרות .חוץ מזה הוא היה הצייר של ספרי אנציקלופדית מכלל מרובת הכרכים ואייר כרכים ידועים כמו "1000 אישים " שעבורו אייר תמונות פורטריט זעירות ומדוייקות של לא פחות מ-0100 אישים . אחר כך אייר גם את כרך ההמשך "עוד 1000 אישים ".

אך יותר מכל היה מחויב לסדרות ספרים ארוכות כמו "קופיקו"  של תמר בורנשטיין לזר על עלילות קוף מדבר בשכונת עין גנים בפתח תקווה . את הספר הראשון בסדרה זאת צייר אמן אחר והספר לא זכה להצלחה . ואז הביא המוציא לאור את מוסקוביץ שאייר מחדש את
הספר ומאז ספרי הסדרה יצאו בכמות עצומה של עותקים כשמוסקוביץ הוא המאייר של הקוף כמו גם של שאר הסדרות של בורנשטיין לזר על צ'יפופו עוד קוף הנודד ברחבי העולם ואחרות , עד ששוב אפילו הוא כבר לא יכל לעמוד בעומס העצום שהטילה עליו הסופרת הפורייה ופרש…

קופיקו האורח
מוסקוביץ : אפשר להגיד שאני האבא של קופיקו והסיפור הזה ממש דיבר לליבי .
מאוד אהבתי את הקוף שהיגיע לישראל מאפריקה כשהוא אוכל בננות והפך לילד ישראלי לכל דבר עם כובע טמבל . אמנם לא הייתי הצייר הראשון שלו . לפני בא צייר אחר בשם לוזיאדה שאייר את הספר הראשון של קופיקו וזה נכשל ואז בא אלי המו"ל ונתן לי את הספר לאיור מחדש והפעם זה הלך בטירוף.
א.א. : איך ציירת את קופיקו ?
מוסקוביץ : הייתי יושב מול הראי שם עליו תמונות של קוף ועושה העוויות כמו של קוף . השכנים חשבו שהשתגעתי אבל רציתי להיות אותנטי עד כמה שאפשר . ומזה ציירתי את קופיקו כמו ילד עם הבעות של סקרנות ושובבות כמו של קוף וזה קשה מאוד להכניס את הכל ההעוויות האלה בפנים של קוף אבל אני חושב שהצלחתי .
שמע ילדים היו מטורפים על הקוף הזה. אני הייתי נוהג להופיע עם תמר בורנשטין לזר לפני כיתות ולצייר לפני הילדים ציורים במהירות הבזק של קופיקו .
אני זוכר פעם שבה אני ו בורנשטין לז ר באנו לבית חולים ופגשנו שם ילד שלא דיבר כלל עד שהראינו לו ציור של קופיקו ואז פתאום הילד החל לדבר בפעם הראשונה מזה מי יודע כמה זמן וביקש עוד ציורים של הקוף.

משחק קופסה על הקוף הבלש צ'יפופו.עיצב מ.אריה.


א. א. יש הבדלים בין הדמויות של קופיקו הקוף מעין גנים וצ'יפופו הקוף הנודד ברחבי העולם ?
מוסקוביץ : יש הבדלים גדולים : קופיקו הוא כמו ילד קטן וסקרן ולבוש כמו ילד עם כובע טמבל. . צ'יפופו הוא גדול יותר ולבוש כמו בלש. הוא פחות שובב מקופיקו ורוצה יותר לדעת דברים ועוסק במשימות מסוכנות שקופיקו לעולם לא יתעסק בהם בבית שלו בפתח תקווה . הספרים עליו מיועדים לילדים בוגרים יותר וסקרנים יותר
.

עוד דמות ידועה שלמראה הויזואלי שלה היה מוסקוביץ אחראי היה התוכי המדבר והאנרכיסטי "תוכידס " בסדרת ספרים בשם זה מאת "עידו סתר " ( חזי לופבן ) על עלילות תוכי שגר בבית משפחה ישראלית ממוצעת בתל אביב ועסוק רוב ימיו בהתעללות בשכניו ובהתגרויות במשטרה בספרים כמו "תוכידס מחשמל גנבים " ו"תוכידס משגע פילים ".
מוסקוביץ: הרעיון לתוכידס נוצר בבנין שלי .הייתה לי שכנה שהיה לה תוכי מדבר שלא הפסיק להשמיע קללות בלתי פוסקות בקול צרחני ובאמת היה מטריד מאוד את השכנים כמוני . חזי לופבן היה אצלי, שמע את תוכי המטריד ואת ניבולי הפה שלו ונוצר אצלו הרעיון לסידרת תוכידס .
במקביל אייר מוסקוביץ עבור "סתר " סידרה אחרת על עלילות עוז יעוז  איש השירות החשאי הישראלי . סידרה זאת כללה בין השאר איורים של כלי נשק ,ומכות ומהלומות שאותם היה נותן עוז ליריביו ושאותם השתדל מוסקוביץ לתאר בדייקנות הרבה ביותר האפשרית .
מוסקוביץ : אני תמיד משתדל להיות דייקן עד כמה שרק אפשר וכה למשל בסדרת הספורטאים הצעירים ששם השתדלתי מאוד לתאר בתיאורי משחק הכדורגל , אני בעצמי חובב גדול של משחקי כדורגל .

ספור דומה קרא עם ספרי דני דין" של און שריג הלא הוא שרגא גפני . את הספר הראשון בסדרת דני דין הרפתקאות דני הרואה ואינו נראה אייר צייר בשם אליעזר ויסהוף והציורים והספר לא זכו להצלחה מיוחדת . את הספר השני אייר מ. אריה וספרי הסדרה זכו מיד להצלחה עצומה . מאז אייר מוסקוביץ את כל ספריו של גפני פרט לזמנים שבהם נאלץ להודיע בתקיפות לסופר ולמוציא לאור שהוא אינו מסוגל לעמוד בעומס העצום שהם מטילים עליו. למזלו מעולם לא היה צריך לצייר קודם סקיצות כמו מרבית האמנים אלא יכל לבצע ציורים ישר לדף וכך עמד איך שהוא בעומס האדיר . . אבל הוא מודה :
הייתי צריך לצייר שוב ושוב את אותם הדמויות , הספורטאים הצעירים , חסמבה ואחרות וכל דמות צריך לחזור עליה בספר אחרי ספר אחרי ספר ויש כמה וכמה דמויות כאלה. הייתי צריך להמציא מאות פרצופים שכל הזמן חוזרים ולפעמים גם קרה שהתבלבלתי ,פרצוף שהיה צריך להופיע ב"הימאים " למשל הופיע במקום זה ב"חסמבה" או ב"הספורטאים הצעירים " ולהפך . טעויות כאלה קורות אבל ילדים שמו לב והעירו לי בהרבה מכתבים . תדע שילדים מאוד מקפידים על דייקנות בפרטים .
א.א. איך זה היה לצייר גיבור בלתי נראה את דנידין ?
מוסקוביץ : קשה מאוד מאוד. איך אתה מצייר ילד בלתי נראה ? בהתחלה ציירתי את הסיפור בלי דני דין. ראו רק אדם נופל כשמישהו שם לו רגל בלתי ניראית או מקבל בראש מכה מפטיש מיד בילתי ניראית. אבל בסופו של דבר הקוראים רצו לראות את הבלתי נראה ושלחו מכתבי דרישה תקיפה וידעתי שאני חייב למצוא דרך אין כן להראות אותו . אז גיבשתי שיטה שלמה : אני נותן רק את הראש שלו בקו דק והדמויות האחרות משתקפות דרכו
.

בהמשך למשך כמה ספרים בסדרת דנידין הצטרפה לדני בת דודו דינה דין גם היא בלתי ניראית וכמובן גם אותה הקפיד מוסקוביץ שלא לצייר יותר מדי כשהיא בלתי ניראית ובערום .
א.א. איזה ספר דני דין אתה הכי אוהב?
מוסקוביץ : קשה לאמר היו כל כך הרבה. אולי את אלה של ימי מלחמת ששת הימים ולאחריה כשדני דין נלחם בנאצר ובערבים למשל "דני דין משחרר שבויים
".
ספרים אלה כמו "דני דין גיבור ישראל " שבו התעלל הילד הבלתי נראה ברודן המצרי נאצר ובקציניו הבכירים ו"דני דין במשימה בלתי אפשרית" שבו שבה דני דין את המלך הירדני חוסיין הם גם בין הידועים ביותר לשימצה של מוסקוביץ . הערבים ( ובמיוחד מנהיגיהם ) מופיעים בהם כטיפוסים מרושעים מכוערים דוחים ומטופשים במיוחד.
האשימו את מוסקוביץ שוב ושוב שיצר טיפוסים סטריאוטיפיים ושליליים במיוחד ( יש אומרים "אנטי שמיים ") של ערבים כיצורים משופמים מיוזעים מזילי רוק שמנים בהמיים ומטומטמים למראה שעליהם גוברים הגיבורים דנידין וחסמבה בקלות רבה.

מוסקוביץ מגיב להאשמות : נכון ציירתי הרבה ערבים כאלה אבל אף פעם זאת לא הייתה החלטה שלי . זאת תמיד הייתה החלטה של הסופר ,לרוב גפני שרצה דמויות שליליות למראה של ערבים ואני כמאייר הייתי כפוף לרצונותיו וניסיתי לעשות את העבודה הטובה ביותר שיכולתי. ברור שבמציאות הערבים הם לא בהכרך כאלה .

שרגא גפני בציור מאת מ.אריה

 
הסופר שרגא גפני מאשר את טענותיו של מוסקוביץ ולוקח על עצמו את כל האחריות לתיאורים הסטריאוטיפיים של הערבים בציורים, הוא קובע שמאחר שהערבים בסיפורים ייצגו את כוחות הרשע היה צורך להציג אותם כנציגי כוחות הרשע וכך היה מציג אותם גם היום .
שרגא גפני :הציורים שלו בהחלט תרמו לתפוצת הספרים שלי. וצוות מנצח לא מחליפים יש לו יד קלה ומוכשרת בציור הומוריסטי שיודעת לכוון אל הילדים וזה בהחלט הפך אותו לראוי לצייר את סדרת דנידין.
הקשר האדוק שלו עם סופרים אלה נשאר גם במדיומים האחרים שאליהם הועברו הדמויות שלהם . מוסקוביץ היה כמובן מאליו צייר התפאורות בהצגות שנעשו על פי קופיקו צ'יפופו ודנידין .
.א. מה דעתך על המאיירים המודרניים ?
מוסקוביץ: המאיירים המודרנים יש להם כישרון מסויים אבל אין להם את יכולת הרישום שזה מכביד עליהם מאוד מי ששולט ברישום הוא שולט אבל אין רבים כאלה.

גוטמן החדש

מהי הסיבה להצלחתו העצומה של מוסקוביץ בקרב הקהל ? כנראה הישראליות של דמויות הילדים ( ובעלי החיים שלו כמו קופיקו ותוכידס ) שרק הצייר העולה מרומניה יכול להעביר יותר טוב מכל אחד אחר בנוסף לסצינות האקשין שהן בין המשכנעות ביותר בספרות הילדים שלנו . וכמובן יכולתו הכמעט בלתי אנושית לעבוד מהר וטוב וכך לספק אנשים תובעניים ופוריים באותה המידה כמו שרגא גפני ותמר בורנשטיין לזר.
חיים גרוסמן הוא חוקר פולקלור ותרבות העברית מאונ' באר שבע ואספן המשחקים ושנות טובות. הוא חוקר את יצירתו של מוסקוביץ מזה שנים והוא האוצר של התערוכות שלו .

ראיון עם חיים גרוסמן :

.א. : אתה יכול להעריך את ההשפעה שיש למוסקוביץ על התרבות הישראלית ?
גרוסמן : אפשר לקרוא לו המאייר הפורה ביותר לילדים בישראל והמרכזי ביותר מבחינת התפוקה והמיגון. הייתה לו השפעה עצומה ולו רק בגלל הכמות העצומה הכמעט הבלתי נתפסת של יצירות שהכין כבר בתחילת דרכו כאמן בשנות החמישים הוא היה מצייר כמות גדולה של תמונות נוף נאיביות של נופי הארץ שהיו תלויות אז ממש בכל בית .
.אני חושב שהוא עשה כאלף עטיפות של ספרים .הוא אייר אלפי כרטיסי ברכה והוא בוודאי הוא עשה יותר כרטיסי ברכה מכל אחד אחר. אין אף צייר שאפילו התקרב אליו בכמות השנות הטובות . הוא עשה המוני פוסטרים .חלק מיחודו הוא ביכולתו לצייר קו כמו שצריך וליצור תמונה שובת עין בפרק זמן קצר עד להדהים .
א.א. האם יש דימויים מיוחדים שהוא תבע בזיכרון הקיבוצי של כולנו ?
גרוסמן : הדימוי המרכזי שהוא תרם זה דימוי החייל הישראלי יפה התואר והצודק שלו דרך השנות הטובות שלו דרך התמונות המצעדים של יום העצמאות . ב-24 השנים הראשונות לקיום המדינה דמות החייל הייתה מרכזית לויזואליה הישראלית ,החייל היה יפה וכל מה שהוא ייצג היה יפה.. כמובן מוסקוביץ ייפה את המציאות שלא הייתה כל כך יפה . הוא גם יצר ופיתח את הדימוי של הילד ה"צבר" החובש כובע טמבל על רקע נופי ישראל .
הוא יצר לכולנו תמונת נוף ארץ ישראלית מיוחדת ציונית והוא היה המשווק העיקרי שלה עם הכמות שלה ויצר עם תמונת מציאות . תרומתו היא בצבעוניות הרבה שלו שהיא חלק מתמונת עולמו הציונית שהיא מעצם טבעה יפה ואופטימית
א.א. : אתה מעריך שהתמונות שלו יהיו שוות הרבה בעתיד ?
גרוסמן : מבחינה אמנותית קשה להגיד שיש להן ערך רב זוהי אחרי הכל בעיקר אמנות שימושית והאמנות השימושית חוזרת על סמלים משווקים בצורה ברורה ו"יפה" .
מבחינת יצירת התודעה התרבותית יש להן ערך עצום ואולי אין להם מתחרה. הייתי מוכן להשוות אותו מבחינה זאת עם נחום גוטמן שיצר בספרי הילדים שלו וב"דבר לילדים " את הדמות הזכורה לכל קוראיהם של תל אביב הקטנה ושל ארץ ישראל שלפני מלחמת העצמאות . כיום נחום גוטמן הוא אחד האמנים המבוקשים ביותר לא רק בגלל הערך של יצירתו אלא גם ביגלל הזכרונות הנוסטלגיים שהוא מעורר. ייתכן שזה מה שיקרה גם עם יצירתו של מוסקוביץ שערכה יעלה בגלל הערך הנוסטלגי העצום שלה .
אגב חלק גדול מיצירתו האוריגניאלית שוב אינו קיים כי לא הכל הוא שמר ולא הכל חזר אליו מידי המוציאים לאור . למרות הכמות הגדולה של היצירות רוב הדברים כאוריגנילים אינם קיימים יותר .

 

מ. אריה הוא האמן מספר אחד הבלתי מעורער של האמנות איורי ספרי הפעולה והילדים בעברית ' הוא עבד בכל תחומי האמנות הקיימים ציור פיסול אדריכלות גראפיקה עבודה בעץ מיניאטורות שיכול ( וצריך ) להיכנס לספר השיאים של גינס בגלל ההספק העצום שלו .אך בפנייה שהוגשה לאנשי ספר השיאים של גינס בעניין התקבלה תשובה קצרה ש"שיא " המאייר הפורה ביותר של כל הזמנים הוא תואר איזוטרי מידי בעבור הקהל הרחב
יתכן שכך . אבל בציוריו ביטא מוסקוביץ את תמצית המשנה הציונית על עם חדש –עתיק בארץ התנ"ך .גיבוריו של מוסקוביץ כמו קופיקו כמו צ'יפופו כמו דנידין כמו הילד הצבר וחייל צה"ל ההירואי אינם מתבגרים ומזדקנים הם נשארים צעירים לנצח ובכך אולי סוד קיסמם.

  

 
 
 
ק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קישורים רלבנטיים