ארכיון תג: ש.שפרה

השומרית האחרונה : על ש.שפרה

 

 

 

ש.שפרה משוררת ושומרולוגית. ציור מאת מנשה קדישמן.

ש.שפרה אחת המשוררות הבולטות של ישראל ידועה לא פחות בחוגי המבינים כ "שומרולוגית " דהיינו חוקרת התרבות המסופוטמית הקדומה של שומר אכד ובבל . ותרבות זאת הטביעה את חותמה בצורה עמוקה על מחשבתה ויצירתה כפי שמראה ספר חדש שפירסמה על תרבות זאת ""המילים ככישוף והכישוף שבמילים – שיחות על ספרות המזרח הקדום ".

מי שבחר לקרוא בשם תמוז לכור
המוות לא קרא נכון את השורות …
(ש. שפרה קטע משיר)

יש מי שמכנה את המשוררת ש. שפרה (שם העט של שפרה שיפמן לימים שמואלביץ) "השומרית האחרונה" בגלל התעניינותה החקרנית והתמקדותה יוצאת הדופן בתרבות המסופוטמית הקדומה, זו המוכרת כתרבות העמים השומרים, האכדים, הבבלים והאשורים. ישנם הרואים בש. שפרה את נוצרת הלהבה הראשית של תרבות עתיקת-יומין זו בישראל של היום, זו שלרוב אינה מגלה עניין רב בעמים עתיקים אלה ותרבותם, מה עוד שאלה כידוע אינם זכורים לטובה בגלל ההגליות שלהם את עמי ישראל ויהודה.

מעבר לצמצום ראייה זו מעדיפה ש. שפרה בכל אופן לזכור ולהזכיר את בני העמים האלה לא רק בגלל הקרבה "הגנטית" השורשים המשותפים להם ולעם ישראל אלא בגלל היותם מניחי יסודות תרבותו.

המשוררת השומרולוגית

ש.שפרה.

לפחות באמאזון חנות
הספרים הוירטואלית מישהו
התיחס אלי באופן אישי
מאוד, לא וירטואלי ,קרא לי
בשמי ,למד את טעמי
הספרותי ,וטרח
להוסיף על הרשימה
שהזמנתי כהנה
וכהנה גלגמש המלך
לילדים ,כל לוח
סיפור לעצמו ,ולמבוגרים –עשתר ולמה
ירדה לשאול ומה קרה
כשעלתה ממנה ,בניתים
יש לי תשובה רק לשאלה
הראשונה .
ש.שפרה.

דברי המו"ל ישראל זמורה על ש.שפרה באחד מספריה הראשונים.

ש. שפרה מוערכת כאחת המשוררות הבולטות כיום מבין בנות דורה ובשנת 2007 יצא לאור ספר שירים נוסף שלה "משי לחשת לי" (בהוצאת זב"ם) שזכה כמו ספרי שירתה הקודמים בביקורות מחמיאות. אבל היא יוצאת דופן בהתמקדותה המעמיקה והיסודית בתרבות קדומה שרק מעט ממנה גלוי וידוע לציבור הישראלי, גם בקרב חוגים שהשכלתם יותר רחבה.

 

לאחרונה יצא בהוצאת האוניברסיטה המשודרת ספר חדש שלה ויוצא דופן בהשוואה לכל קודמיו: "המילים ככישוף והכישוף שבמילים – שיחות על ספרות המזרח הקדום ".
הפעם מדובר בספר מחקרי על הספרות המסופוטמית (השומרית- בבלית).
הוא מבוסס על הקורס שאותו מעבירה שפרה בנושא זה באוניברסיטה ,הוא כולל פרקים מפורטים על עלילות גילגמש ,יצירת המופת הספרותית של מסופוטמיה. פרק מפורט על מיתוס ירידתה של האלה איננה לשואל כמו גם ,ודיונים במיתוסים אחרים כמו סיפור המבול הבבלי,ויונים בסוגות ספרותיות שונות של המסופוטמיים כמו המזמורים ,התפילות לאלים ,ספרות החוכמה והפתגמים ושירי הויכוח שהם אולי הניצנים של המקאמות המוכרות לנו מהספרות הערבית אלפי שנים מאוחר יותר.

ש. שפרה
צילם אייל פישר

אך למעשה הוא הרבה יותר מזה, שכן המחברת איננה חוקרת אקדמית רגילה אלא משוררת שמקריאה בספר עולה ומתחדדת העובדה כי עבורה התרבות המסופוטמית היא בעלת משמעות הרבה יותר עמוקה מנושא של מחקר בלבד, המספק לכאורה בעקבותיו גם סדרת הרצאות מעניינת. דומה ועבור ש. שפרה תרבות עתיקה ועשירה זאת משמשת לה מקור השראה מרכזי ביצירתה הספרותית–שירית והיא שואפת לשתף אותנו ביצירותיה ובלקחיה, מתוך הנחה שלפחות חלק מהקוראים הישראליים ישכילו להפיק למען עצמם ממד תרבותי מעלילת ההיסטוריה הנפלאה שלנו ובכך לא יחמיצו שותפות באותה השראה שהייתה מנת חלקה..


ש. שפרה מספרת שהגיעה אל התרבות מסופוטמית בדרך עקלקלה ששורשיה מעוגנים במחקר העוסק בסיפוריו של המחזאי והמספר נסים אלוני ( מחבר המחזה התנ"כי הידוע " אכזר מכל המלך " ועוד מחזות אחרים ) אותו כתבה, ואגב הקריאה בסיפורים המתארים חיי שכונה בארץ ישראל המנדטורית בשנות ה-40 .

 תוך הקריאה והעיון הקפדני בסיפורים המעולים של אלוני התברר לה כי יש בהם התייחסות למיתוסים שונים ושאובים מתרבות שלא הייתה מוכרת לה – התרבות השומרית הבבלית. משנדלקה בה סקרנות לגביה החלה לחקור תרבות זאת בכדי לראות כיצד זלגה והשפיעה על נסים אלוני. יותר שהעמיקה לחקור ונכנסה לפרדס העצום הזה יותר הוקסמה, ומאז לא יצאה מהבוסתן שגילתה.

     

במקביל להתמקדותה בשירתה החלה ש. שפרה לתרגם באופן שיטתי שירים ופואמות שונות מהשפות הקדומות עצמן, השומרית והבבלית, שאותן טרחה ללמוד וחלק גדול משירת אותה תרבות עתיקה תרגמה במרוצת שנים רבות בשיתוף פעולה עם החוקר פרופסור  יעקב קליין, ותוצאת עבודתם המונומנטלית והחשובה הופיעה בכרך ענק הנושא את השם "בימים הרחוקים ההם" ( 1996), שזכה לשבחים לא רק בגלל דיוקו היחסי אלא בגלל שעלה בידי המתרגמים לבצע את המשימה הבלתי אפשרית של שמירת קסם השירים הקדומים והמקוטעים גם בגרסתם העברית המודרנית, אלפי שנים לאחר שנכתבו לראשונה.

 ש. שפרה זכתה לשבחים גדולים לא פחות גם בעבור העיבוד שהכינה לילדים מ"עלילות גילגמש " (2000), הסיפור המפורסם ביותר של התרבות המסופוטמית שזכה בפרס זאב בספרות ילדים ובמדליית אנדרסן הבינלאומית. שפרה טרחה להציג בגירסתה לילדים לא רק את סיפור גילגמש עצמו אלא גם סיפור מקביל, פרי יצירתה שלה, סיפורו של הסופר כותב הסיפור בימי המלך אשורבניפל על מנת לקרב אותו לילדים בני העידן המודרני ולהציג בפניהם פן נוסף של התרבות המסופוטמית ששימרה את הסיפור הקדום במשך אלפי שנים וכך מן הסתם המחישה כוונתה להראות על ההמשכיות שבמעשה שעשתה.עד כמה הילדים בני זמננו האדישים באופן כללי לעבר הרחוק נמשכו לסיפור הקדום בגרסת שפרה קשה לדעת, אבל אין ספק שעלילות גילגמש בגרסתה לקוראים הצעירים הוא אחת היצירות היותר מעולות לילדים שהופיעו מזה שנים רבות בעברית.

יותר ויותר מתברר כי ש. שפרה היא מעיין מתגבר של אישה אחת שמטרתה לקרב את התרבות המסופוטמית הקדומה למרכז תשומת הלב וזרם החיים של התרבות הישראלית המודרנית שלכאורה היא כל כך רחוקה ממנה, אך לדעתה של ש. שפרה היא קרובה מאוד. היא עצמה התבטאה פעם כשהיא אחוזת כעס על שמנעו ממנה בילדותה את יצירות הספרות המסופוטמית כמו עלילות גלגמש שאותן היא מנסה להביא לקהל המודרני גם זה הצעיר מאוד, בפרויקט שהגיע לשיאו בספר לימוד שכתבה עבור בתי הספר "מעלילות ראשית עד מלכים ונביאים: מקורות חוץ לתוכנית הלימודים החדשה במקרא" ( 2003), של טקסטים בבליים ושומריים קדומים..

זיכרון : פגשתי את ש.שפרה לראשונה בחנות צילום מסמכים בגבעת שמואל שם אנו גרים כשכנים.
אני באתי לצלם שם חומר לספר שפירסמתי בשם "טרזן בארץ הקודש " על איש הג'ונגל טרזן ומקומו בתרבות העברית. ספר שעסק בקרוב לאלף הסיפורים המקוריים שנוצרו על טרזן בספרות העברית בידי סופרים כמו אהרון אמיר ועמוס קינן,שרגא גפני ואחרים בתקופה שנחשבו לאושיות של מה שנקרא אז "התנועה הכנענית ".אנקידו ,"הטרזן " הראשון של הספרות..בשיחה האקראית שנוצרה בין שנינו הסתבר שהיא באה לשם למטרה דומה לשלי: לצלם חומר על איש הג'ונגל הקדום מכולם אנקידו ידידו של גילגמש מהאפוס הבבלי הקדמון שמקורו בתרבות השומרית הקדומה . אדם שכמו טרזן כמה אלפי שנים אחריו גדל בין בעלי חיים. התפתחה בינינו שיחה על אנשי ג'ונגל שהמשיכה לדיון על התרבות הכנענית ולאחר מכן התרבות המסופוטמית הקדומה.
הסיפור על איש הפרא שגדל בין בעלי חיים לפני שעבר לחיות בתרבות האנושית התברר היה קדום באלפי שנים מגירסת אדגר רייס בוראוז שלו מראשית המאה ה-20.ומוצאו בשומר

.וזה רק אחד מהדברים המרובים מאוד  של התרבות המודרנית שמוצאם בתרבות המסופוטמית.

כנענית או שומרית ?

ש.שפרה בצעירותה.

הכוהנים שותקים
הם צהלו
עת בני צרח,
ואני כרעתי לרגליך
שכורת אש פיך
ושרתי
לקול תופים
גוף הנחושת צונן .
הלוע אפל
מדוע אין הכוהנים שרים ?
האין אתה אלוהים ?
ש.שפרה

 


לכאורה יש קשר הדוק בין תפישתה של ש. שפרה ורעיונותיה על חשיבות המיתוסים העתיקים בחיי האדם ועל הצורך שלנו להכיר את שורשינו המעוגנים בקרב העמים הקדומים שישבו וחיו כאן באיזור תוך פיתוח תרבותם העשירה והמרתקת בנוסח המזכיר במידה רבה את התנועה הכנענית ונושאי דברה כמשוררים יונתן רטוש ואהרון אמיר. אכן לאלה הייתה השפעה גדולה ואולי אף מכרעת על יצירתה והשקפותיה באשר לחשיבות הרובדים התרבותיים הקדומים. ואכן יש דמיון ברעיונות הבסיסיים.

אולם לטעון ששפרה היא "כנענית " תהיה טענה פשטנית, ולו רק משום ששפרה מעולם לא גילתה עניין רב בתרבות הכנענית הקדומה כשלעצמה לעומת זאת השומרית-בבלית, ואפשר לנחש שהסיבה היא האיכות הספרותית הנמוכה יותר של יצירות ספרות מהתרבות הזאת שנחשפה להם אך לא דיברו אל ליבה באותה עוצמה.

העובדה המעציבה היא שהכנענים (כמו המצרים הקדומים שכה מרבים לדבר בשבח תרבותם), לא העלו תרומה חשובה לספרות העולם, להוציא כמובן את התנ"ך שהיה סוג של תגובה לתרבותם. כל זאת בניגוד מוחלט למסופוטמים.

הספר "המילים ככישוף והכישוף שבמילים" הוא סקירה מקיפה על הספרות המסופוטמית הקדומה. אולם למרות מאמצים של ש. שפרה אין זו סקירה פרי מאמציו של חוקר אובייקטיבי ממש, אלא של אוהב שמטרתו היא להראות לקוראי הספר מדוע ספרות זאת היא כה נעלה ומדוע יש לה משמעויות עמוקות גם עבורנו כחלוף אלפי שנים אחרי שהערים המסופוטמיות הפכו לעפר. יש בספר התקפה על הממסד הספרותי-תרבותי המערבי והישראלי שלא קלט את חשיבותה של ספרות ותרבות זאת עד כה.
זעמה של ש. שפרה יוצא במיוחד על מחזה בשם "צור וירושלים" (מיצירותיו החשובות ביותר של מתתיהו שוהם 1893-1937) שמעלה את מאבקו של אליהו הנביא במלכה איזבל ומציג את איזבל כזונה (ובמקרה הייתי נוכח באותה הצגה שבה הייתה גם ש. שפרה וצפיתי בה ביחד איתה). היא מספרת שהיה לה קשה מאוד לצפות במחזה המנגיד את המונותיאיזם הצרוף באיזבל ואף ברור כי אהדתה של שפרה נתונה לה כבת מלך .

שירי מדבר

ש. שפרה כותבת :הצטערתי שבארצות אירופיות רבות נכתבו והוצגו מחזות ואורטוריות שונות שגיבורן הוא גילגמש ואילו אצלנו בוחרים להציג את איזבל הזונה ". ועוד היא מוסיפה בחריפות: "איני סבורה שסגולותיו הדרמטיות של המחזה הן שהכריעו בעד הצגתו אלא איזו שהיא מגמה תרבותית שהולכת ומשתלטת ונרתמת למאבק על מה שקראו "התודעה היהודית". כאילו עמד הזמן מלכת והמונותיאיזם מנהל מאבק בפוליתיאיזם ".

הוסף לסל את משי לחשת לי / ש. שפרה



ראוי להדגיש בנקודה זאת כי היה זה חיים נחמן ביאליק שהבחין בסגולות הדרמטיות של מחזהו של שהם ואף המליץ עליו להצגה בתיאטרון הבימה, ולאו דוקא בגלל "תכונותיו" הנוחות למאבק כפי שהמשוררת הגדירה. יתרה מזו, המאבק בין מונותיאיזם לפוליתיאיזם נמצא בעיצומו בימים אלה ממש. ומשמש הן את חסידי החזרה בתשובה והן את אלה המכנים אותם כעכו"ם. זהו ניגוח של ראש בראש מסוג המאבקים שלא תש כוחם גם בהשתנות רוח הזמנים.

כמדומה ששפרה מציבה עצמה כלוחמת במאבק למען הצגת התרבות הנשית הקדומה שהושכחה לדעתה לא בצדק בידי התרבות המערבית המונותיאיסטית ובידי אנשים כמו אליהו הנביא שדיכאו נשים עזות כאיזבל. מתעורר רושם מדרך התבטאותה כי מתקיימת בה משיכה ברורה אל הדמויות הדחויות והנשכחות שבמקרא. בעיקר מקרב אלה שחיו תמיד כנבלעים בצילם הרחב של המנצחים כמו דוד המלך.

שפרה עצמה כתבה על דמויות תנכיות שמקבילות במידה מסויימת לבת המלך איזבל, בהן נשותיו של דוד כמו בת שבע ואחרות , מחזור שירים שהולחן ביד המוזיקאי גיל שוחט ( שהלחין גם את  המחזה "צור וירושלים" שכל כך מאוס בעיניה ) .

 העיסוק הזה בדמויות תנכיות הוא באופן מפתיע קצת יוצא דופן שכן בדרך כלל היוצרת מעדיפה לעסוק בהדים של המיתולוגיה המסופוטמית ולא של העברית.

כפרות
מה עשה האדון כשאיננה במסע אל
ארץ כל באיה לא ישובון נעדרת יום
יומים שלושה ,לבש בגדי אדונות –כחול,
ואבני ספיר –כחול בזקנו ,
החיים נמשכים ,אמר לה כשעמדה בפתח
הארמון ועל גבה משלחת מלאכים רעים,
מה נותר לה ,מה נותר
לאיננה לעשות ,מה נותר לה
לעשות ולא עשתה ,שלחה אותו
כפרתה כחוק ארץ אשר כל באיה
לא ישובון .

 

אלה ופילגש

האלה איננה ולידה סמלה הינשוף

מהספר המאלף "המילים ככישוף והכישוף כמילים" אפשר להיווכח שהאגדה שעימה חשה שפרה שמואלביץ את ההזדהות העמוקה ביותר איננה דווקא סיפורת עלילות גילגמש האהוב עליה מאוד ומשום כך טרחה עליו להלבישו גם בגלימת סיפור לילדים, אלא הסיפור הידוע פחות של אלת האהבה והפריון הפראית איננה וירידתה לשאול "הארץ שבאיה לא ישובון". אגדה שאת הדיה אפשר למצוא שוב ושוב ביצירתה ובשיריה של שפרה.

למה דווקא סיפור זה ומדוע דווקא אלה זאת שנחשבה למעין דמות שוליים במיתולוגיה המסופוטמית הנודדת בין החוק והסדר ובין ניגוח ושבירת כל החוקים שבסוף הסיפור המצמרר.היא חוזרת וגוררת את אהובה החי תמוז אל השאול, על מנת שיתפוס שם את מקומה בעוד שהיא חוזרת לעולם החיים?

ש.שפרה ומתתיהו שמואלביץ

אפשר לשער על דרך הנחה צהבהבה בלבד שאולי יש בכך קשר לביוגרפיה של היוצרת עצמה אשר במשך שנים רבות התנהלה בניגוד לחוקי החברה והתנערה ממוסכמות ונקשרה בקשר עמוק עם מתתיהו שמואלביץ (מי ששימש כמנכ"ל לשכת ראש הממשלה בימי ממשלו של מנחם בגין) כפילגשו , עד שלבסוף נישאה לו רק לאחר שנים רבות של קשר , לא מן הנמנע שזאת הסיבה שהיא מרגישה הזדהות עם הדמות של איננה שרמסת את חוקי האלים ובני האדם גם יחד.


אולם הסיבה להזדהות של שפרה עם התרבות המסופוטמית היא עמוקה יותר שכן תרבות זאת משמשת כמניע מסקרן להזדהות עם כוחו הכביר של הטבע ועונותיו שכה אהובים עליה, עד כי דומה שביצירתה יש לש .שפרה מלשון הבנה עמוקה עם היצירות והרעיונות המסופוטמיים הקדומים, אלה הגורסים באכזריות בשורתם התחתונה כי אין בעולמנו מהבל הנצחיות והכל הוא בן חלוף ואין מפלט ממוות, גם עבור גיבורים גדולים שהם "שני שלישים אל", כמו גילגמש שיוצא למסע ארוך על מנת להשיג את חיי הנצח וקוצר את האמת המרה מכל.

אלה הם רעיונות שהיו מנוגדים לחלוטין לאלה של תרבות הדת המצרית שהאמינה שאפשר להשיג נצחיות הן בעולם זה על ידי בניית מבני ענק כמו הפרמידות שישרדו לנצח והן בעולם הבא שעם הכנות נכונות אפשר להפכו להמשך זהה של העולם הזה.

רחוב החול - סיפורים / ש. שפרה

המסופוטמים לעומת המצרים  ראו את חיי האדם בצורה טרגית. בסופו של דבר לא חשוב מה נעשה אין לשנות גורל גם כאשר מדובר בגיבורים כבירים כמו גילגמש ואנכידו רעו. בסופה של דרך, תהיה אשר תהיה, הם יגיעו לקיצם והאדם ישלח לארץ השאול שבאיה לא ישובון . אך למרות זאת בזמן הקצר שיש לנו בעולם הזה אנו יכולים לחיות אותם במלואם כחיי נצח בשילוב עם המחזוריות העונתית הייחודית של הטבע, זו האופיינית לאזור הזה של המזרח התיכון. דומה כי תוך השלמה עם תפיסה זאת ש. שפרה האוהבת את ארצה ואדמתה ואת הטבע שלה בכל ליבה, רואה באדמה ובאישה שני אלמנטים שיש לה איתם הזדהות שלמה ועמוקה ומבחינתה נחשבים איפה שווי עוצמה לגבר.
ש. שפרה הולכת זקופת-קומה בערוצה כנגד הנטיה בחלק מהיצירה העברית כיום לחזור ולהתחפר שנית ב"ארון הספרים היהודי" ולהיאחז ביצירות הגולה פרי המסורת היהודית שהתהוותה לאורך הדורות בארצות אחרות וכו'. שם נמצאים נושאים שככל הנראה היא אדישה להם לחלוטין לא מתוך אידיאולוגיה פרטנית וקפדנית  כפי שהיה במקרים  של יונתן רטוש ואהרון אמיר  אלא פשוט משום שאין להם כל קשר לאדמת ונוף הארץ והאיזור הגיאוגרפי שבו היא חיה.

ניתן לסבור כי למרות שהמשוררת מכחישה כל קשר אמיתי לרעיונות המפרנסים את הוגי התנועה הכנענית, הרי בקשר העז שלה לרעיונות המיתיים שהנחו את התרבויות הקדומות באיזור כמדומה שהיא המשוררת "הכנענית" הטהורה והברורה מכולם.

אשה שמתאמנת בלחיות - שירים 1986 / ש. שפרה

ספרה החדש של שפרה מומלץ לקריאה לכל מי שרוצה לקבל מגוון אדיר וסובייקטיבי של אינפורמציה על תרבות עשירה זאת ממישהי שאוהבת אותה ומושפעת ממנה עד עומק נשמתה. אבל מי שרוצה לעומת זאת לקבל תיאור אובייקטיבי יבש ואקדמאי יותר של תרבות זאת מומלץ לו לחפש גם ספרים אחרים.
לאמיתו של דבר מספר זה אנו לומדים רבות לא רק על התרבות המסופוטמית הקדומה, אלא גם ולא פחות על התפתחותה של ש. שפרה כיוצרת ועל התמודדותה עם רעיונות מסופוטמיים קדומים ההופכים לחומר גלם הנטמע אצלה כשלה ביצירתה ובמחשבתה.

לו הייתי אני האישה האוהבת איננה
לו הייתי אני האחות האוהבת נשתננה
לו הייתי אני היום האם האוהבת ננסון ,יכולתי
לבוסס בשדות הכבדים ,לשאת ילל ,לשרוט
שרטת בנגלה לעין כל ,לשרוט שרטת בחתום
מעין כל ,והגשם
כדמעות על לחיי לבוסס
בדרך אשר נתיבתה לא תשוב,
עד השער אשר אישה חיה לא תבוא
בו.
לו הייתי אני האשה האוהבת איננה ,
לו הייתי אני האחות האוהבת נשתננה,לו הייתי
אני היום האם האוהבת ננסון –ישוב אלי
אהובי עם העשב הרך ,יעלה עם פרחי
כלנית על כל גבעה ותחת כל עץ.
אבל ….אני לא איננה ,אני לא נשתננה ,אני לא נינסון ,
אני אשה אשר אהובה הלך אל ארץ לבלי שוב.
ש.שפרה

 

    

 

 

קישורים רלבנטיים על ש.שפרה ועל המיתוסים המיסופוטמיים

 

שפרה בלקסיקון הספרות העברית

שפרה בויקיפדיה

שפרה בהוצאת עם עובד

שפרה באתר איגוד הסופרים
שפרה במכון התרגום
ראיון עם שפרה

עלילות שפרה

שיפרה על אהרון אמיר

נתן וסרמן על ה"מילים ככישוף"

עלילות גילגמש מאת שפרה

ארוס אל מול תרבות בכתביה של ש. שפרה

חצבים נרות נשמה :ספר שירים מאת ש.שפרה

משי לחשת לי

אני בת שבע מאת שפרה

דוחו"ת על נשים :מחזור שירים מאת שפרה

בעיר זרה :שיר מהספר

רעות הרפז על משי לחשת לי

שירי ארצי על משי לחשת לי

גילית חומסקי על משי לחשת לי

אישה שמתאמנת בלחיות

hבימים הרחוקים ההם תרגומים מאת ש.שפרה

המבול בעלילות גלגמש תרגמה שפרה

אנזו תרגום של שפרה למיתוס בבלי

האלה איננה אוהבת מלכים 

למה צחקה מיכל ?

שפרה זוכה בפרס הנשיא
וגם בוינט

ובנארג

ש.שפרה זוכה בפרס ברנר למפעל חיים

רחוב החול מאת ש.שפרה

מעלילות ראשית ועד מלכים ונביאים

פרס זאב ומצב ספרות הילדים והנוער בראשית המאה ה-21

האלה איננה

ירידת איננה לשאול

קישורים על עלילות גילגמש

גילוי קברו של גילגמש

שכנים של ש.שיפרה בעיר גבעת שמואל :

הסופרת דורית אורגד

האחים אלפרון

המבול בים השחור :ראיון עם ש.שפרה

אישה כמלכה בודדה :ירון ליבוביץ' על ש.שפרה

אישה כמלכה בודדה

המשוררת ש.שפרה שיש מי שמכנה אותה  "השומרית האחרונה "   לאור התעניינותה העמוקה בתרבות השומרית -אכדית הקדומה , היא אחת המשוררות הבולטות של ימינו והיא גם הנציגה הבולטת ביותר היום של חלק מהערכים של מה שנקרא פעם "הזרם הכנעני " לצד אהרון אמיר (אם כי במקרה של שיפרה זרם זה צריך להיקרא יותר הזרם השומרי –בבלי " ש שיפרה היא אחת משלושת היוצרים היחידיים שלו בספרותנו כיום )
חוקר הפילוסופיה היהודית ומבקר השירה ירון ליבוביץ' מפרסם כאן ביקורת נרחבת על ספרה החדש של שפרה .
ביקורת מקיפה על כלל יצירתה של שפרה תופיע באתר זה בהמשך לאחר שיופיע ספרה החדש מסדרת האוניברסיטה המשודרת "המלים ככישוף והכישוף שבמלים "  שנמצא בימים אלו בדפוס.

 אישה כמלכה בודדה

ביקורת על ספרה של ש. שפרה "משי לחשת לי" מאת ירון ליבוביץ

הוסף לסל את משי לחשת לי / ש. שפרה

ש.שפרה השומרית האחרונה .

ש. שפרה, שם העט של שפרה שיפמן שמולביץ', היא משוררת מתרגמת וסופרת שפועלת בשדה הספרותי עוד משנות החמישים של המאה הקודמת. ספר שיריה האחרון "משי לחשת לי" הוא ספר השירים הראשון מפרי עטה שקראתי.
. השירים שלה הם בהחלט שירים שדורשים מן הקורא מאמץ אינטלקטואלי.

אשה שמתאמנת בלחיות - שירים 1986 / ש. שפרה

נתן זך, בביקורתו הקצרה על ספרה הקודם "אישה שמתאמנת בלחיות" בכתב העת "הד החינוך" בשנת 2001, מגדיר את שיריה כ"חזקים, חושפניים, קשים עזי פנים ועזי אמת" ובהמשך המאמר הוא אומר על כתיבתה כתיבה של "מילה בסלע" (נתן זך, "שירים שמבקשים קירבה", הד החינוך ע"ה (10), עמ' 33).
כדי להבין מה עומד מאחורי מלים אלו, יש צורך לקרוא את השירים שבספר שוב ושוב וכשהתחבטתי במילים בעלות העיצורים הקשים שש. שפרה משתמשת ובמשפטים הקצרים הנוקבים והחדים, עלה בפני הדימוי של שדה שבו מפוזרות אבנים חלקן גדולות וחלקן קטנות. האבנים האלה גלויות וחשופות לעין השמש. שדה בור כזה זכור לי מימי בית הספר היסודי, אליו הלכתי אחר צהרים אחד כדי לאסוף צמחים ליבוש, במסגרת שעור טבע. על השדה הזה יושב עכשיו מרכז מסחרי קטן, אבל אני זוכר את השדה וההתרשמות שלי ממנו הייתה שהוא היה מקום חשוף וגלוי על האבנים ועל הצמחים השונים שהיו בו. אני זוכר שחלק מממצאי הרשימו את המורה, כמו למשל תפרחת של "פרסת סוס" שהבאתי משם, אבל חלק מהן לא נחשבו כמוצגים ראויים כי הם היו חסרים לפי אמות המידה של המורה ולכן אי אפשר היה לדעת מה הם. ספר השירים של ש. שפרה הזכיר לי את אוסף הצמחים המיובשים שלי מכיתה ו'.
בשיריה של ש. שפרה כמו בשדה הבור מימי ילדותי הכול גלוי וחשוף כך שניתן לראות גם את אבני החצץ הקטנים שבדרך כלל לא מבחינים בהם כשצועדים בשדה בור והם לרוב מורגשים על ידינו כשאנו דורכים עליהם. תיאורי המציאות בשיריה של ש. שפרה נגלים לפנינו מפורטים ומפורקים עד לפרט הקטן ביותר. הכול מוצג לפנינו בצורה ריאליסטית עד כדי כך שאנו עשויים להרגיש עצמנו בתוך אותה מציאות.

למשל בשיר "אוכלת עוף בארוחת צהריים", המדבר על זיכרון, יש תיאור של מלון שיש בו "… ריח העבש/ מהביל מן הסדינים ומן הצפות בקרבת/ הים, את האבק שהתמר מן השטיחים/ הפרסיים כביכול, את נברשת הקלף/ הדהה שצבעה את החדר בוָרֹד" (ש. שפרה, משי לחשת לי, אור יהודה 2007, עמ' 25). נדמה שאפשר להריח את הריחות במלון העלוב הזה. או למשל בשיר "בכיסא גלגלים ברחוב בוגרשוב" מתארת לפנינו "אישה קשישה, מאד/ קשישה, מובלת בכסא גלגלים … על צפרניה משוחה לכה/ כחֻלה ועל קרסֻלה מהֻדקת אֶצְעָדה/ משבצת אבני טורקיז,… (שם, עמ' 30).
התיאורים המפורטים-מפורקים לגורמים האלו אינם מוגבלים לדברים מוחשיים בלבד אלא גם לדברים מופשטים יותר כמו למשל שיחת טלפון בשיר "בטלפון": "שלום כאן ג'ון/ לא זוכרת שום ג'ון/ מנין לך שמי ג'ון/…" (שם עמ' 39).

תיאור מעניין ניתן למצוא בשיר "מקוננת אחרי עשרים שנה" שהוא בעצם קינה על מות גבר צעיר שנהרג במלחמת לבנון הראשונה. הקינה היא על זה שהוא לא יתבגר כי הוא נשאר בן עשרים. בשיר יש תיאור מפורט מאד של התבגרותו של גבר ישראלי שהחלל לא יהיה ועל כן "רעמת שערו הזהֹב לא תִִסֹג , לנער/ הנחי אשר לא יהדק אבזם חגורה/ בשפולי כרס, אשר לא יתקע/ כף לחבריו ויטפח על כתף מה/ נשמע..." (שם, עמ' 27). רעיון של אדם שנשאר צעיר לאחר מותו הוא מוטיב מוכר במיוחד באחד משירי השכול המולחנים היפים ביותר שלנו "יורם" של עלי מוהר, אבל המוטיב, אולי בגלל שמדובר בפזמון הוא מרומז ואילו בשיר הזה של ש. שפרה אנו בהחלט עשויים להזדהות עם תהליך זה, או ליתר דיוק, עם הצער שתהליך זה לא יתקיים לגבי הגבר החלל שבשיר. הזדהות זו של הקוראים עוזרת לנו להבין למה אמצעי זה תורם כדי להבין את שיריה של ש. שפרה. פריטה לפרוטות זאת של עצמים ומצבים מביאה, לאמתו של דבר לציור חוויתי חזק של הרגשות הנובעים מן הדמויות בשירים. בשיר "לנגוע", כשהדוברת השירית מספרת על המחיר שהיא שילמה כדי להתקרב למושא אהבתה האסורה היא מפרטת מה פיתה אותה. "בבשרך נמכרתי/ בריח נשמת אפְך, מֶזג/ חריפות חֲלֵב תאנה ומתק/ פריחת נרקיס, נמכרתי, בזרותך/ באחרותך, בתשוקה להגיע,/ לנגע, …" (שם עמ' 55)

. בשיר אחר, "חשבון" שרובו הוא תיאור של חפצים שנשארו אחר לכתו, אולי מותו? של אהוב. לקראת סופו של השיר מובא המשפט הפשוט והנוקב "…, לשוא/ חפשתי מכתב אהבה אחד,/…" (שם עמ' 64). תיאור פרטני זה של עזבון על הכלול בו ועל החסר בו, מביא אותנו לחוש את העצב והאכזבה שמגלה הדוברת השירית לאחר שחיפשה בין חפציו של האהוב.
בנוסף לפרוט הריאליסטי הזה, בולט לעין אופי ארצי ויצרי שיש לשירים וזאת אפשר לראות בדימויים ספרותיים שונים שהיריעה תקצר מלפרט אותם. אזכיר כאן בכל זאת דימוי אחד שמופיע מספר פעמים בשירים שבספר זה והוא דימוי הסוס ונחיריו המתרחבים. הסוס, במסורת היהודית נתפש כסמל ליצריות וגם בשיריה של ש. שפרה מופיע דימוי זה כדי לדמות לנו את הדחף של הדמויות בשירים למגע גופני. אפשר לראות זאת אצל המלצר בשיר "בעיר זרה", ששערו אסוף בזנב סוס ונחיריו רוטטים כסוס במרוצתו (שם עמ' 21) ולעיתים הוא מופיע אצל הדוברת השירית כמו בשיר "נרצָה" שהיא "שואפת בנחירי הסוסה יחמת נחיריך" (שם עמ' 49). הכמיהה למגע להיות בתוך חוויה חושית מחוויות החיים היא דבר המופיע לעינינו בשירי הספר.

היא מופיעה לדעתי גם במחזור השירים "דוח"ות על נשים", ששמו מרמז על היות הדובר השירי בשירים האלה כנוסע המסקר את החיים כאילו מן הצד, (תפקיד שהמשורר נתן אלתרמן לקח על עצמו בשיריו) אולם קריאה יותר מדוקדקת בשירים מגלה לנו שהדבר אינו פשוט כל כך, הדוברת השירי בשיריה של ש. שפרה היא לא תמיד צופה מן הצד והיא לעתים מעורבת ברשמים שהיא מדברת עליהם ואפילו בחלק מן השירים אנו עשויים לתהות האם הדוברת השירית מדברת כביכול על דברים שהיא רואה בנשים אחרות או שמא היא בעצם מתארת חוויות שלה כאילו הן קרו לאישה אחרת.
אמרתי קודם שהקריאה בספרה זה של ש. שפרה משולה להליכה בתוך שדה בור שבו הכול גלוי. הדבר אינו כה פשוט, כי שדה בור יכול להתעות אותנו בכך שיש דברים בשדה שאינם נראים לנו ממבט ראשון והם חבויים אל מתחת לפני השטח ואותם ניתן לראות רק אם ניטיב להתבונן בו. גם שיריה של ש. שפרה הרושם שהכול גלוי הוא מתעתע. תוך כדי קריאה אתה מגלה שבספר מסתתרים כמה רבדים. קודם כול, בספרה זה של ש. שפרה, כשקוראים את שיריה ניתן לראות לא פעם ולא פעמיים שהיא מתכתבת בשיריה עם שירים אחרים של אותו ספר, למשל השיר "כלה נצחית" (שם, עמ' 65) מכיל אזכורים לשירים אחרים בספר, אזכור אחד הוא לשיר הקודם לו "חשבון", שאותו הזכרנו לעיל. יותר מכך, אותו שיר מתכתב גם עם שירים אחרים המופיעים בתחילתו של הספר.
כוונתי לשני השירים שעוסקים בדמויות תנכיות, ממחזור השירים "כל נשות המלך". בשירים אלה מעניקה ש. שפרה מדרש מרענן ומעניין על פרשת בת שבע, ועל סיפורה של מיכל. (שם, עמ' 7 – 17). אנו למדים שש. שפרה רואה כעניין ראוי לעסוק בעבר, במקרה של "כל נשות המלך " התנ"ך. אולם לא רק בו.

ש. שפרה עסקה במשך שנים בספרות המסופוטמית הקדומה, שהמפעל הבולט שלה בתחום זה הוא האנתולוגיה "בימים הרחוקים ההם", שהיא אוסף נבחר מתוך ספרות המזרח הקדום. האזכור לספר הזה ולמוטיבים מהספרות הזאת נכרים לאורך ספר השירים "משי לחשת לי".

המיתוס על ירידת איננה, אלת הפריון והאהבה השומרית, לשאול נזכר בכמה שירים, ובמיוחד מערכת היחסים של איננה עם דומוזי, הוא תמוז, שאותו הורידה איננה לשאול. מיתוס אחר שמופיע בשיריה של ש. שפרה הוא התחרות בין אנכי, אל החכמה לבין נינמח' האלה האם, שכתוצאה ממנה נוצר אדם פגום בשם אֻמֻאֻל, שנינמח' אימצה אותו בסופו של דבר. המוטיב הזה של הילד שנולד או לא נולד הופך להיות המוטיב המרכזי בשני מחזורי שירים ארוכים בספר, הנקראים ביחד "תיקון לילד שבוי בחיק אימו" (שם, עמ' 83 – 119). יש לציין שמוטיבים אלה נמצאים בתוך השירים לא בצורה ישירה אלא ברמזים. הם בעצם ארוגים בצורה מוחלטת המערכת המציאותית המודרנית שבה חיה הדוברת השירית. במחזורי השירים על הילד שלא נולד ניתן למצוא אזכורים משירים אחרים של ש. שפרה באותו ספר.
ש. שפרה לא מתכתבת רק עם שירים אחרים בספר הזה, אלא גם אם שירים מספרים אחרים שלה. מחזור השירים "עוד שירי פילגשים" מהווה מעין המשך למחזור "שירי פילגשים" המופיע בספר שיריה הקודם של ש. שפרה "אישה שמתאמנת בלחיות". זה לא המקרה היחיד ולצערי לא נוכל להתעמק בדוגמאות אחרות, אולם ניתן לומר שאצל ש. שפרה יש מודעות למה שהייתי אומר "המשכיות". היא לא מתביישת להשתמש בדימויים שהיא כבר השתמשה בהם בעבר. המודעות להמשכיות ניכרת לא רק בדימויים מספרים אחרים שחוזרים לאורך הספר, אלא גם בעיסוקה של ש. שפרה בחווית הזקנה. בשיר "חייבת להם התנצלות" היא מתכתבת באופן מובלע עם רעיונות שהיו הרעיונות שהיו של האנשים שטיפחו אותה, במיוחד יונתן רטוש העורך הראשון שלה, שאפשר להגיד שהוא היה הרוח החיה בקבוצה שנקראה "הכנענים".

מדובר על קבוצה של אינטלקטואלים שפעלה בשנות ה40 וה 50 של המאה הקודמת, ושדגלה בניתוק מהויה היהודית שנוצרה לדבריהם בגולה לבין ההויה הישראלית שנוצרה לדעתם בכל המרחב של הסהר הפורה, מה שהם קראו "ארץ הפרת". היריעה תקצר מלדבר כאן על התנועה הזאת. ש. שפרה אמנם נחשבת כמשוררת היונקת מאותן רעיונות אולם שיר זה הוא דוגמא מובהקת לכך שיש לה גישה ביקורתית לרעיונות האלה ובמיוחד לפנייה של אנשי הקבוצה הכנענית לנוער. בשיר הזה היא אומרת באופן עקיף שהיא מזדקנת והיא מרגישה בסדר עם זה.
ספרה של ש. שפרה הוא ספר מורכב ומעניין, שבו לכאורה הדברים ברורים וגלויים, אבל זה רק ממבט ראשון. כמו בשדה בור שטוף שמש, שבו יש דברים שלא נראים ממבט ראשון כך גם בספר המרתק הזה שבו יש כמה רבדים המלמדים אותנו על נפש מורכבת ומרתקת.
שיפרה על אהרון אמיר

משי לחשת לי

אני בת שבע מאת שפרה

דוחו"ת על נשים :מחזור שירים מאת שפרה

בעיר זרה :שיר מהספר
אנזו תרגום של שפרה למיתוס בבלי

שפרה בויקיפדיה

שיפרה בהוצאת עם עובד

שיפרה בלקסיקון הספרות העברית

שפרה באתר איגוד הסופרים
שפרה במכון התרגום
ראיון עם שפרה

רעות הרפז על משי לחשת לי

שירי ארצי על משי לחשת לי

אישה שמתאמנת בלחיות

hבימים הרחוקים ההם תרגומים מאת ש.שפרה

האלה איננה אוהבת מלכים 

ציור של ש.שפרה. צייר מנשה קדישמן.

המיסתורין של אהרון אמיר

לפני כמה שבועות  ב- 3 ינואר 2008 נחגג בבית ביאליק בתל אביב לפני אולם מלא וגדוש עד אפס מקום יום הולדתו של המשורר הסופר והעורך המיתולוגי אהרון אמיר הדמות הספרותית המרכזית היום של האידיאולוגיה הכנענית
ובין המרצות במקום הייתה גם המשוררת ש.שפרה ,מהמשוררות המעולות שלנו שניתן לראות בה את המשוררת "הכנענית "הבכירה ואת ה"אם הגדולה" של התנועה ( אם כי זאת תהיה הפשטה גדולה של יצירותיה ושל רעיונותיה ) .איזה תעלומות וחידות נושאת בתוכה הקריירה הארוכה של המשורר המתרגם והעורך אהרון אמיר?

ולהלן המאמר  של ש. שפרה שמנסה לענות על שאלה זאת.

המיסתורין של אהרון אמיר

מאת ש.שפרה

ההזמנה לערב זה אומרת שאנו חוגגים כאן יום הולדת, אבל אני כיוון שהורגלתי מבית אבי לא למנות ימי הולדת לא רק של נשים אלא גם של גברים אני מבכרת לחגוג הערב שישים שנות יצירה של אהרן אמיר. השיר "הגר" ראה אומנם אור ב- 1943, אך קובץ השירים הראשון ""קדים" ב-1948.
משוררים אצלנו תפסו את עצמם כשליחי ציבור; ומשום כך ואולי גם מפני שהם מודעים היטב למגבלותיה ואם תרצו למעלותיה של השירה, שאין לעורר אותה עד שתחפץ, הם ראו את עצמם בראש ובראשונה אומנם כדוברי שיר, אבל לא רק, אלא גם כדַבָּרֵי תרבות. כאלה הם ביאליק וטשרניחובסקי ורטוש ואלתרמן וחיים גורי היושב כאן אתנו הערב. ובין לבין או כחלק מעשייתם הספרותית לקחו חלק פעיל גם בעשייה הפוליטית ובעיקר, כל אחד על פי דרכו ניסו להשפיע על תפיסתנו את עצמנו ועל הגדרת זהותנו הקולקטיבית.
אהרן נמנה על זן המשוררים הזה. בצד השירה תמצאו פרוזה, ומאות רבות של תרגומים ופובליציסטיקה וניסיון שגם הניב פירות להשפיע על כיוון הרוח בדמותו של כתב העת "קשת" שכמו עוף החול קם לתחייה וחידש את ימיו בדמות "קשת החדשה".
יכולתי לערוך כאן שעשועון מניב פרסים ויתכן שכל הקופה הייתה נשארת בידי, שיש בו כדי לתת מושג על רוחב היריעה של העשייה הספרותית של אהרן אמיר – מן הסוגות הלא-קאנוניות כמו הבלש ועד תרגומי ספרות מופת.
כך למשל, האם תיתכן אהבה גנטית לשירה קדומה?
מה אומר לכם השם יובב?
ומיהו ע. עוזרד?
ומיהי מיכאלה נדיבי?
מה לאות העברית אלף ולאהרן אמיר שכל האלפים נדבקים אליו?
ומה אומרים לכם שמות כמו "הוועד לגיבוש הנוער העברי", "מברק", "עם הספר", "מרכז העברים הצעירים", "המועדון למחשבה עברית", "התנועה למען ארץ ישראל השלמה" שמוכרת לנו יותר מאלה שמניתי עד כה, "הוועד הציבורי הישראלי לעזרת לבנון" ועוד.
אבל אני מבקשת תחילה לומר כמה דברים על שירתו של אהרן.
בשירתו של אהרן התגוששו לאורך השנים שתי מגמות: האחת – שירים קצביים, מהודקים מאוד, תמציתיים שלשון המקרא שלטת בהם ומן הבחינה התימאטית רבים בהם השירים האירוטיים הן ביחסי איש ואישה והן בקשרי אדם ואדמה.

א

המגמה האחרת,, נדמה לי כי ראשיתה בשנות השבעים המוקדמות ואולי לפני כן – שירים כתובים ב"רתמוס של רחבות" , כמעט אפיים, סיפוריים. קשת הדמויות בשירים אלה היא צבעונית מאוד וחורגת מגיבורי המקרא והמיתולוגיה הקדומה שעמדו במרכזם של השירים המהודקים, התמציתיים. מתמוז, נוח, עשו, לוט ושמשון, אבישג ויונה, יהויכין המלך ועד ישוע הנוצרי, ועליהם תוסיפו דמויות קרובות ורחוקות בין שהן דמויות היסטוריות מוכרות או פחות מוכרות, ובין שהן דמויות של ידידים, דמויות מתוך דפים של ספר או מעל אקרני הקולנוע, מתוך דפי העיתון וסתם עוברי אורח. כל מי ומה שנקרו בדרכו עשויים ללבוש מחלצות של שיר. שירתו של אהרן מוכנה לאסוף תחת מילותיה כל אדם וכל מראה וכל סיטואציה ואין אדם זר לה, ואין סיטואציה זרה לה.

\כך איש בשם לגיון בעל פונדק שמנהל שיח עם אחד מאורחיו המבקש לדעת האם באמת גרש ישוע את השד מתוכו? והאם באמת נכנסו השדים בחזירים וטבעו בים? "עכשו אתה אומר, צלבו אותו? בירושלים? עד כדי כך!/ מה אגיד? הגזימו, כך נדמה. אך, כמובן, איני יודע/ את הרקע …יש להיטיב את הפתילה עוד פעם.. אבל אם/ תתן דעתך, אמת שמסוכן היה האיש. לא "מסכן" אמרתי. מסוכן./ עכשו יותר מקודם: לא תארך העת ויעשוהו אל."

 והאב סוריאנו, הנזיר הפרנציסקאני שמספר את סיפור תקוותיו ומוראותיו של הנזיר בירושלים ומתכוון אלינו כאן ועכשו; א"מ לונץ שמהלך בנתיבות ירושלים בימי התורכי והשיר קושר בין עבר רחוק לזכרון אהבה לא כל כך רחוק: "ברחוב לונץ הקטן אשר בתל אביב, בקטע שבין/ בילו ליהודה הלוי, בחצי הדרך בין ביתה לביתי,/ ידעתי בשכבר הזמנים, באשמורת שלישית של ליל דצמבר/ קר, זה חמישים שנה ומעלה, נשיקת אהבה ראשונה.", וצ'רלי צ'פלין, והיום שבו מת בינג קרוסבי, ו"אנשים נעדרים" כפי שמכריז עליהם העיתון ולכל אחד מהם יש שיר-סיפור וכאמור מי לא? חלק מן השירים הם מונולוגים מפי הדמויות השונות וחלקם הם שירי התבוננות של המשורר בדמויותיו ולעיתים קרובות בתוך עצמו. נדמה לי שאפשר לכנות את הדמויות בשירי הרחבות של אהרן גבורים אבסורדיים.
"התחום שלי הוא הזמן", מצטט קאמי את גיתה בספרו "המיתוס של סיזיפוס". ומוסיף ומגדיר את האבסורד ואת האדם האבסורדי כ"איש שאינו עושה דבר למען הנצח בלי לשלול אותו ולא מפני שהגעגועים זרים לו. אבל הוא מעדיף על פניהם את אומץ ליבו ואת כוח שיפוטו". גיבורי שיריו של אהרן שהם תמיד גם אנטי גיבורים, יודעים ש"הכל היה אבוד מרגע שהתחלנו" ("על גלגלים") אבל מכריזים אני "אוסיף, אוסיף לנסוע" (שם). השירים מתבוננים בהם בשעת המבחן שלהם, ברגע האמת מתוך אמפתיה אל החולשה האנושית באשר היא אנושית לא מעמדה של התנשאות אלא במבט מלא חמלה אבל תמיד בפיכחון ובמבט אירוני – בין שזה שמשון במחזור שירים בשם פלשת, בין שזה ישוע על הצלב מנהל דיאלוג עם אלוהיו ומבקש למצוא פשר לחייו ולמותו ובין שזה המשורר יונתן רטוש בשיר המסתיים כך: "אני רק נער התוף של המהפכה אמר רטוש,/ומעולם לא גבהה קרנו בעיני כבשעה ההיא." או משורר לבנוני שהוא מן צירוף של רטוש ואורי צבי גרינברג, ומנגד דמותו של אברהם סטבסקי מי שהואשם וזוכה מרצח ארלזורוב, קברנטינה של אלטלנה שנהרג מכדור עברי.
הרתמוס הרחב הזה בשירתו של אהרן הוא שהכתיב את השימוש בכל רובדי הלשון העברית שהוא אחד ההישגים הגדולים של אהרן המשורר: לשון מקרא ולשון חכמים, ארכאיזמים ולשון דיבור יום-יומית, מונחים טכנולוגיים וסיסמאות פרסומת וכל אלה חיים בכפיפה אחת ושוזרים מארג לשוני טבעי ומהימן שמשרת את המבט האירוני של השירים ויש לו גם מימד הומוריסטי ומשעשע. הלשון רבת הרבדים הולמת את המעתק אל הפואמה, אל הנטייה האפית, שאינה רווחת בספרות העברית בעשורים האחרונים ויש בה משום חידוש רב.
כדי לא להדיר שינה מעיניכם מתוך סקרנות ולפני שאקרא שיר אחד של אהרן אפתור בקצרה כמה מן החידות שחדתי בפתח דברי:
באחד מהראיונות שהעניק אהרון הוא מספר כי בעיזבון של אביו מצא כתב יד רוסי של האב משנת 1919 שתרגם לרוסית שיר מן התרגום של טשרניחובסקי "על מות האל תמוז" והוקדש לעלמה שאחריה חיזר לחוף הים השחור בחצי האי קרים לימים אמו של המשורר. הנה כי כן אהבה גנטית לשירת המזרח הקדום.
יובב הוא עורך חוברות טרזן. 950 חוברות ראו אור ובהשפעתו ואולי גם בהשתתפותו הפעילה של העורך הפך טרזן לצבר לכל דבר ונלחם בבריטים ופרץ את ההסגר המצרי על תעלת סואץ.
ע. עוזרד הוא המתרגם של הרפתקאות הקפטן בלאד בסדרת הרומן הזעיר.
ומיכאלה נדיבי כתבה את ספר מתח היסטורי בשם "הנבלים" שעסק ברצח בעיר תל אביב ובמרגל בשירותו של אייכמן. כל אלה הם כמובן אהרן אמיר.
ומי יודע אם אהרן האיש המסתורי אכן חשף לפנינו את כל סודותיו ?

או שמה נשאר עוד הרבה לחשוף?

לאהרון אמיר הפתרונים .

פתרונות לחידות של ש.שפרה יש כאן

יפים הם הלילות בארץ כנען

חוברות טרזן בעריכת אהרון אמיר
קפטין בלאד

הרצח בחולות תל נוף

אישה כמלכה בודדה :שירתה של ש.שפרה